Devarim 2 – דברים ב‏ – Mikraot Gedolot

וְיוֹמַיָּא דְּהַלֵּיכְנָא מֵרְקַם גֵּיאָה עַד דַּעֲבַרְנָא יָת נַחְלָא דְּזֶרֶד תְּלָתִין וְתַמְנֵי שְׁנִין עַד דְּסָף כָּל דָּרָא גּוּבְרֵי מְגִיחֵי קְרָבָא מִגּוֹ מַשְׁרִיתָא כְּמָא דְּקַיֵּים יְיָ לְהוֹן.

And the days in which we were journeying from Rekem Giah until we crossed the stream of Zared were thirty and eight years, till all the generation of the men of war were consumed from the camp, as the Lord had sworn to them.

וימיא^א די הלכנן מן רקם דגיעה עד זמן די עברנן ית נחלה דזרד תלתין ותמניא שנין עד דסף כל דרא עמא עבדי^ב קרבה מן משריתה היך מן די קיים י״י להון.

א. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״קדמאי״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עבדי״) גם נוסח חילופי: ״דסדרי״.

ויומיא דהליכנא מן רקם גיעא עד דעברנא ית נחל טרווייא תלתין ותמני שנין עד דסף כל דרא גברי מגיחי קרבא מיגו משריתא היכמא דקיים י״י להון.

And the days in which (from the time) we came from Rekem Giah till we crossed the stream of Tarvaja, were thirty and eight years, until all the generation of the men of war were wasted out from the camp, as the Lord had sworn to them.

וַכַּאנַתּ גֻמלַתֻ אַלּאִיאם מֻנדֻ׳ סִרנַא מִן רַקִיםִ בַּרנִיעַ אִלַי׳ אַן עַבַּרנַא וַאדִי זַארִדַ תַּ׳מַאַנִיַתַּ וַתַּ׳לַאתֻ׳וןַ סַנַתַּ אִלַי׳ אַן פַנִיַ גַמִיעֻ אַלּקַוְם אַלּמֻחַארִבִּיןַ מִןַ אלמֻעַסכַּרִ כַּמַא קַסַםַ אַללָּהֻ עַלַיְהִם

והיה סך כל הימים, מאז שהלכנו מן קדש ברנע¹ עד כי עברנו את נחל זרד, שמונה ושלשים שנה, עד-שתמו כל האנשים הקרביים, מן המחנה, כפי-שנשבע ה׳ עליהם.

1. (במסע יד) עם פרשת המרגלים)

פס׳: והימים אשר הלכנו מקדש – זה הפסוק צריך למעלה והימים אשר עברנו מקדש ברנע שלשים ושמונה שנה עד תום. וכתיב ויהי כאשר תמו למדנו שכ״ד אלף שמתו על דבר פעור לא היו מיוצאי מצרים כי כבר תמו כל אותו הדור משנת ל״ח. ומעשה פעור היה באחרון ויש הפרש בין עמון למואב. שבמואב נאמר אל תצר את מואב אבל לעשות בהם אנגוריא ולצערם מותר. אבל בעמון כתב וקרבת מול בני עמון אל תצרם ואל תתגר בם כלל ¹הוא שאמר רב חייא בר אבא א״ר יוחנן אין הקב״ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה. שהבכירה קראה את בנה מואב והותרו ישראל לצערם. והצעירה קראה את בנה עמון ולא הותרו ישראל לצערם כלל שנאמר אל תצורם ואל תתגר בם:

1. הוא שאמר רחב״א וכו׳. (ב״ק ל״ח:):

והימים אשר הלכנו מקדש ברנע – ממקום שילוח מרגלים.

שלשים ושמנה שנה – כי בשנה שנייה שלח מרגלים.

אנשי המלחמה – בני עשרים שנה יוצאי צבא.

^א[ואני הצעיר אומר: אנשי המלחמה היו אותם שנאמר בהם: ויעפילו לעלות אל ראש ההר (במדבר י״ד:מ״ד), כמו שאמר: ותחגרו איש {את} כלי מלחמתו (דברים א׳:מ״א), ומשה אמר להם: לא תעלו ולא^ב תלחמו (דברים א׳:מ״ב), וכן ביהושע הוא אומר: כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר עד תם כל הגוי אנשי המלחמה היוצאים ממצרים אשר לא שמעו בקול י״י אשר נשבע להם לבלתי הראותם את הארץ אשר וג׳ (יהושע ה׳:ו׳).

ולפיכך קורא אותם: אנשי המלחמה, ואינו אומר: אנשי מלחמה סתם, כי אם אנשי המלחמה הידועים לנו שעברו על פי הקב״ה. אבל על הנשארים שנלחמו עם סיחון ועוג, אינו קורא אותם אנשי המלחמה, כי על פי הקב״ה נלחמו, ואותם נכנסו לארץ, כי לא היו בני עשרים בעת המלחמה הראשונה בשנה שנייה, כשנלחמו^ג מרגלים.]

א. הביאור בסוגריים המרובעים הינו תוספת של המעתיק, וכפי שצוין בהתחלתו. והשוו להוספות אחרות של ״הצעיר״ בפירושי רשב״ם בראשית מ״ו:כ״ח, מ״ז:ו׳, דברים א׳:ב׳, ב׳:ד׳.

ב. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון: אל תעלו ואל.

ג. כן בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון. רוזין הציע לתקן ל: כשנשלחו.

והימים אשר הלכנו מקדש ברנע THE TIME THAT WE SPENT IN TRAVEL FROM KADESH-BARNEA: i.e., from the place from which we sent the spies,⁠¹

WAS THIRTY-EIGHT YEARS. For the spies were sent in the second year [of the wanderings through the wilderness, and the Israelites tarried there for forty years total].⁠²

אנשי המלחמה [UNTIL THE DEATH OF THAT WHOLE GENERATION] OF WARRIORS: [“Warriors” means men] over the age of twenty, those who are able to bear arms.⁠³

^a{⁴I, the young [i.e., the unworthy copyist], say that the phrase, אנשי המלחמה, [does not mean warriors in general, but] means [‘the men of the specific war,’] those people of whom it is written (Numbers 14:44), “they defiantly marched to the top of the hill.” [These people are correctly called “the men of the מלחמה,”] as it says [concerning that battle] (Deuteronomy 1:41), “you girded yourselves with the gear for your war (מלחמתו),” and (1:42) “do not go up and do not fight (תלחמו).” This is also the meaning of [the same phrase, אנשי המלחמה, when it appears in] the book of Joshua (5:6), “For the Israelites had traveled in the wilderness forty years, until the entire nation – the men of the war (אנשי המלחמה) who had left Egypt – had perished; because they had not obeyed the LORD and the LORD had sworn never to let them see the land which... .”⁵

That is why the text here calls them אנשי המלחמה, men of the war, and not just “men of war” [without a definite article]. It means the men of that specific war, the ones that we know about already, the ones who had “transgressed the LORD’s command.”⁶ Those who remained alive and who participated in the war with Sihon and Og would not be called “the people of the war (אנשי המלחמה).” They fought following God’s orders. They were allowed to enter the land [of Israel] for they were not twenty years old at the time of the first war, in the second year [of the wandering in the wilderness], when the spies were sent.⁠⁷}

1. So also Rashbam above on 1:2, and all traditional commentators.

2. Rashbam’s comment is uncontroversial. He is presumably supporting here what he wrote in his commentary above to 1:2. See also the interpolated comment of the copyist on that verse, in the Appendix.

3. Rashbam’s words, בני עשרים שנה יוצאי צבא, are a variation on a common biblical phrase. See e.g. Numbers 1:3. See also Rashi ad vs. 16. See also Weinfeld (Anchor, p. 163) who says that the phrase means “adult males,” and adds that, “in the priestly tradition they are defined as ‘from the age of twenty up.’”
At this point in the manuscript there appears (as Rosin reports) another interpolated comment from the copyist. I have translated it below in the Appendix, beginning on p. 213.

4. This interpolation into the manuscript of Rashbam’s commentary appears immediately after Rashbam’s explanation of 2:14 and is clearly meant to take issue with Rashbam’s own explanation of verse 14.

5. It is difficult to see how this verse supports the claim of the commentator – that אנשי המלחמה is a reference to the specific war described in Numbers 14 and at the end of Deuteronomy 1.

6. Paraphrasing a verse (Numbers 14:41) from that same story.

7. Luzzatto (to vs. 4) labels this specific interpolation of the copyist “folly” (דברי הבל) and indeed the copyist’s claim that אנשי המלחמה means anything other than simply “the soldiers” is difficult to sustain.

a. The interpretation enclosed in braces is an interpolation of an early copyist.

שלשים ושמנה שנה – שהרי בשנה השנית שלחו המרגלים, ונגזרה גזירה שלא יכנסו לארץ, ונשתהו עד ל״ח שנים, להשלים ארבעים שנה.

אנשי המלחמה – אנשים הראוים למלחמה, מבן עשרים עד בן ששים.

שלשים ושמנה שנה – THIRTY EIGHT YEARS – That behold in the second year they sent the spies, and the decree was decreed that they shall not enter the land, and they were delayed thirty-eight years, to complete forty years.

אנשי המלחמה – THE MEN OF WAR – men who were suitable for war, from age twenty until age sixty.

והימים אשר הלכנו מקדש ברנע – לאו הליכה דוקא אלא בין עמידה בין הליכה.

אשר הלכנו מקדש ברנע – משנה שניה שבאנו לקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד. והא דנקט את נחל זרד – משום שהיה ראשון לכל הנהרות שעברו.

והימים אשר הלכנו מקדש ברנע, "and the number o years it took us to walk from Kadesh barnea to the river Zered were 38 years.⁠" Not all of these years were spent walking, of course, but the total period including the encampments was 38 years, until the last of the men of military ages at the time of the Exodus had died. The reason why the river Zered is named here is that it was the first of several rivers the Israelites crossed on their march north.

שלשים ושמנה שנה עד תום כל הדור – ידוע כי שלוח המרגלים היה בשנה השנית לצאת בני ישראל ממצרים וכבר עבר מהשנה השנית קצתה כי היו ימי בכורי ענבים בעבור המרגלים בארץ ולזה לא נשארו עד ארבעים שנה פחות מה שנשאר מעת עברם נחל זרד עד חדש אחד אחר מות משה כי אם ל״ח שנה וקצת חדשים.

ושהימי׳ אשר עברו מקדש ברנע עד אשר עברו את נחל זרד שלושים ושמונה שנים עד תום הדור ההוא מקרב המחנה.

ועכשיו מצד העונות נתעכבו קרוב לארבעים שנה שלא יכלו לעבור את נחל זרד. וזהו שאמר והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמונה שנה. וזהו בסבת הרשעים. וזהו עד תום כל הדור אנשי המלחמה. ולזה תמצא שסמך המשורר אחר הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו לעושה נפלאות גדולות לבדו לגוזר ים סוף לגזרים כל״ח. על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו וכו׳. להורות שבזמן הראשון עשה השם נפלאות גדולות עם ישראל עבדו. לפי שהיו קרובים אליו לקרוא כולם בשם ה׳. עד שבאותו זמן הכה בכורי מצרים וקרע להם הים לגזרים והעביר ישראל בתוכו ולא עמד הים לפניהם. ועכשיו מצד העונות על נהרות בבל שם ישבנו ועמדנו לראות אם יעשה השם עמנו ככל נפלאותיו הראשונים שעשה על המים. וכשראינו שבשפלנו לא זכר לנו. גם בכינו בכי גדול בזכרנו את ציון והנפלאות שהיה השם עושה עמנו בזמן הראשון. וכן רמז המשורר שבכל זמן וזמן השם עושה נפלאות גדולות לבדו עם עמו ישראל. ואפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו. ולכן אמר לגוזר ים סוף לגזרים. בכל יום ויום. ולא אמר שגזר ים סוף לגזרים אלא לגוזר ים סוף. להולכי ימים ונהרות בכל יום עושה עמהם נסים ונפלאות. וכבר הארכתי בפירוש איכה. ושם פירשתי מזמור על נהרות בבל איך שם רמוזים גלות בבל וגלות אדום וגלות מדי. שראה אותם המשורר במראה הנבואה. ולכן אמר כנגד גלות אדום שהוא גלות ארוך. אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. שאע״פ שנראה שאני שוכח אותך אחרי כמה שנים לא יהי׳ כן. וכנגד גלות בבל שלא היה אלא שבעים שנה. אמר תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי. מיד אחר שבעים שנה. וכנגד גלות אדום אמר זכור ה׳ לבני אדום. ואל תשכח מה שעשו במקדשך שהיו אומרים ערו ערו עד היסוד בה. וכל זה מצד העונות שהיו בבית שני. כאומרם ז״ל בירושלמי מה בין דורות ראשונים לדורות אחרונים. דורות ראשונים היו בהם ע״ז וגלוי עריות ושפיכות דמים. ועם כל זה אע״פ שנחרב הבית בימיהם לא עשו אלא שהסירו את התקרה דכתיב ויגל את מסך יהודה. אבל דורות האחרונים לא בהם ע״ז וגילוי עריות והיו בעלי תורה ובעלי מצות. ובעונותם גרמו להחריב הבית עד היסוד בה. דכתיב האומרים ערו ערו עד היסוד בה. מה טעם לפי שהיו חומדים ממון ושונאים אלו לאלו. הרי לך מבואר ששנאת חנם קשה מע״ז וגילוי עריות ושפיכות דמים. אח״כ חזר לגלות בבל ואמר בת בבל השדודה וגו׳. אשרי שיאחז וגו׳. הנה בכאן כלל גלות מדי וקראם מאושרים. לפי שהיו קרובים אל ה׳ כמאמר כורש מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל. וכן בענין מרדכי ואסתר. וקראם מאושרים לפי שהחריבו לבבל ונפוצו עולליהם אל הסלע. כמו שעשו מלכות בבל לישראל. והנה יש מקום לדבר בענין שכתב איכה. ובמעלת איכה. והנושא יכול להיות איכה אשא לבדי. והמאמר שלשה פתחו באיכה תמצאהו במנורת המאור. וכן יכולים לדבר בכאן בפרשת המרגלים דכתיב בהו ויבכו העם בלילה ההוא. וכתיב בכה תבכה בלילה. וכתיב בפרשה זו ותשובו ותבכו לפני ה׳.

שלשים ושמנה שנה – ובמעשה המרגלים כתוב תשאו עונותיכם ארבעים שנה, הא כיצד. אלא הענין כך, שם אמר שיתעכבו במדבר עד מלאות מ׳ שנה מזמן צאתם ממצרים, וכבר היה אז בשנה השנית ונחשב להם גם הזמן העבר להשלמת הגזירה, שהרי גם קודם שילוח המרגלים היו כבר במדבר מיד אחרי נסעם מחורב, ומכוון מה שאמר שם יום לשנה יום לשנה, כי גם הימים אשר תרו את הארץ לא היו מ׳ יום אלא ל״ח וחצי, כמו שפירשתי שם על פסוק מקץ ארבעים יום, שהרי בראש חדש תמוז נשתלחו ובח׳ באב סמוך לחשיכה חזרו, אבל בכאן אינו מונה רק הימים אשר הלכו בהם מקדש ברנע עד נחל זרד, והם לא היו רק ל״ח שנה:

עד תם כל הדור – רובם מתו מיתה טבעית:

אנשי המלחמה – הכונה על אותם שנאמר בהם ויעפילו לעלות אל ראש ההר, כמו שאמר ותחגרו איש את כלי מלחמתו, ומשה אמר להם לא תעלו ולא תלחמו, וכן ביהושע הוא אומר עד תום כל הגוי אנשי המלחמה היוצאים ממצרים אשר לא שמעו בקול ה׳ וכו׳ (ה׳ ו׳), ולפיכך קורא אותם אנשי המלחמה ואינו אומר אנשי מלחמה סתם, כי אם אנשי המלחמה הידועים שלא שמעו בקול ה׳, אבל על הנשארים שנלחמו עם סיחון ועוג אינו קורא אותם אנשי המלחמה, כי על פי הקב״ה נלחמו, והם נכנסו לארץ כי לא היו בני עשרים בעת המלחמה הראשונה בשנה שנייה כשנלחמו המרגלים:

{כל הדור אנשי המלחמה – הפירוש שהוסיף המעתיק בפירוש רשב״ם אינו אלא שגעון כי המעפילים הוכו מיד ולפי הנראה לא היו כל העדה ולא רובה אלא מיעוטה.}^א

א. ההוספה היא מכ״י לוצקי 673(א), וחלק ממנו גם בכ״י קולומביה X 893. בדפוס ראשון מופיע נוסח דומה בסוף פסוק ד׳.

אנשי המלחמה, אלה שבעת שילוח המרגלים כבר הגיעו לגיל צבא, ולכן היה עליהם להשתתף בכיבוש הארץ, שנועד להתקיים כבר אז. אך הם, מתוך מורך⁠־לב וחוסר אמונה, נרתעו מתפקיד זה.

והימים – ר״ל ואז כלו מתי מדבר, וכבר בארו חז״ל (תענית דף ל׳) שישראל לא ידעו שכלו מתי מדבר כי באמת כלו שנה קודם הזמן, ועז״א:

{אשר הלכנו מקדש ברנע וגו׳ – לפי מה שכתבתי לעיל (א׳:מ״ו) שישבו בקדש ברנע י״ט שנה,⁠¹ א״כ אין בהליכה מקדש ברנע ל״ח שנה². וצריך לומר דקדש ברנע הוא מחוז גדול בו היו כמה מסעות, כמו רתמה שמשם שלחו מרגלים, כפירוש רש״י (במדבר ל״ג:י״ח)³, ו״קדש״⁴ שם עיר בפני עצמה,⁠⁵ פרטי בתוך קדש ברנע, ומרתמה הלכו ובאו לקדש, וישבו שם י״ט שנה, נמצא הלכו בקדש ברנע גם כן זה המשך.}

מקדש ברנע – דרומית ארץ ישראל לצד מערב.

את נחל זרד – צפונית מזרחית.

אנשי המלחמה⁶ – לאפוקי כמה זקנים וכדומה שלא היו אנשי המלחמה⁷ ונשארו בחיים ולא עוד אלא גם מאשר היו במנין הראשון יוצאי צבא נשארו בחיים כמה אלפים כמש״כ התוס׳ ב״ב (קכא, א)⁸ בשם מדרש חז״ל⁹. אבל שוב לא היו¹⁰ אנשי מלחמה ונחשבו כמתים כמש״כ בס׳ במדבר (כ״ו,ס״ד),⁠¹¹ ע״ש.

1. וכוונת הכתוב ״ותשבו בקדש ימים רבים״ – קדש ברנע.

2. והחזקוני יישב את השאלה, וז״ל: ״אשר הלכנו״ – לאו הליכה דוקא, אלא בין עמידה בין הליכה.

3. ״ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה״, רש״י: על שם לשון הרע של מרגלים...

4. המוזכרת לעיל (א,מ) ״ותשבו בקדש ימים רבים״.

5. וזה הטעם שלא כתוב שם ׳ותשבו בקדש ברנע׳.

6. שהיו בזמן חטא המרגלים ׳אנשי מלחמה׳, כלומר מבני עשרים עד בני ששים, כי מעל גיל ששים לא היו בזמן חטא המרגלים ׳אנשי מלחמה׳.

7. בזמן חטא המרגלים, כי היו אז מעל ששים, וא״כ עתה הם בני מאה בערך.

8. ד״ה יום שכלו בו מתי מדבר.

9. המפורסם, אודות חמשה עשר אלף האחרונים שנכנסו לקברים בערב תשעה באב האחרון, ולא מתו, ועשו שמחה ויום טוב.

10. עתה.

11. ״ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן הכהן אשר פקדו את בני ישראל במדבר סיני״.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון