ואל תתגר בם מלחמה לא אסר להם על מואב אלא מלחמה אבל מיראים היו אותם כו׳. דאם לא כן קשיא ויגר מואב למה היו יראים מהם והלא מוזהרים היו שלא יעשו עמהם מלחמה אלא עכ״ל שלא אסר להם אלא המלחמה אבל השלל והבזה לא אסר להם וזהו שאמרו עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו ולא אותנו כמנהג השוללים שלא במלחמה לשלול המקומות הרחוקי׳ אשר הם סביב המקום של מושב המלוכה ולא מקום מושב המלוכה עצמה:

ער שם המדינה. שאם היה פירושו עיר היה לו לומר את ער פלוני לא את ער סתם:

יירשום לשון הוה נתתי להם כח שהיו מורישים אותם והולכים. וכמוהו ככה יעשה איוב על פי י״י יחנו ויש אשר ישכון הענן שכל אלו הם דברים ההוים תמיד ונופל בם בין לשון עתיד בין לשון עבר ולכן לא חש הכתוב לאמרו בלשון עתיד אבל גבי אז ישיר משה וגבי אז ידבר יהושע וגבי ובית יעשה לבת פרעה שלא היו אלא לפי שעה ואינו יכול לישבו בלשון הווה פירש אותו על המחשבה אז ישיר משה אז כשרא׳ הנס עלה בלבו שישיר שירה אז ידבר יהושע אז כשראה הנס אמר לו לבו שידב׳ ובית יעשה לבת פרעה אז חשב פרעה שיעשה וגבי אז יבנה שלמה במה פירשו בו חכמי ישראל שבקש לבנות ולא בנה למדנו שהיו״ד על שם המחשבה נאמרה כל זה כתב רש״י בפרשת בשלח ע״ש:

האמים לפני׳ וגו׳ אתה סבור שזו ארץ רפאי׳ שנתתי לאברהם לפי שהאמים שהם רפאים ישבו בה לפנים אבל לא זו היא כי אותן רפאים הורשתי מפני בני לוט והושבתים תחת רפאים היו נחשבים אותם אמים כענקים הנקראים רפאים על שם שכל הרואה אותם ידיו מרפות אמים על שם שאימתם מועלת על הבריות. הרמב״ן ז״ל טען ואמר ואני תמה בדברי הרב למה יפרש לנו הכתוב בארץ עמון ומואב שאינה ארץ רפאים שנתן לאברהם אם לומר שאינה ראויה לישראל ואינה מן הארץ שנשבע י״י לאבותיכם לתת להם והלא הכתוב אינו אומר אלא לבני לוט נתתיה ירושה לומר כי אע״פ שהיתה מנחלת אברהם הב״ה נתנה לבני לוט בעבור אברהם וכמו שכתוב רש״י עצמו שנתן שתים לבני לוט בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שאמר על אשתו אחותי היא ועוד שהרב עצמו כתב עשר עממין נתתי לו לאברהם שבע לכם וקני וקניזי וקדמוני הן עמון ומואב ושעיר א׳ מהם לעשות והשתי׳ לבני לוע וא״כ הרי ארץ עמון ומואב והר שעיר מנחלתו של אברהם היא על כל פני׳ ולמה אמ׳ הב״ה למשה שלא יהא סבור שהיא ארץ הרפאים של אברהם מה בין קני וקניזי וקדמוני לרפאים ועוד כי רפאים ישבו בה לפנים לומר שהיא שלהם והם היושבי׳ בה לפנים כל אדם כמו לפנים הארץ יסדת עכ״ד. ואין מכל אלה טענ׳ כלל כי מה שטען למה יפרש הכתוב בארץ עמון ומואב שאינה ארץ רפאים שנתן לאברהם כבר השיב הוא עצמו שבא לומר שאינה זו מן הארץ שנשבע י״י לאבותיכם לתת להם כי אעפ״י שזו ארץ רפאים היא כדכתב האמים שהם הרפאים לפנים ישבו בה וארץ רפאים היא אחת מהאומות שנתן השם לאברהם כדכתיב בפרשת לך לך ביום ההוא כרת י״י את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ וגו׳ את הקני ואת הקניזי ואת הקדמוני ואת החתי ואת הפריזי ואת הרפאים וגו׳ לא זו היא אותה שנתן השם לאברהם כי אלו הרפאים הורשתי׳ מפני בני לוט והושבתי׳ תחתם ומה שטען על זה והלא הכתוב אינו אומר אלא לבני לוט נתתיה ירושה לומר כי אע״פ שהיתה מנחלת אברהם הב״ה נתנה לבני לוט בעבור אברהם אינה טענה כי מה שאמר לא זו היא שנתתי לאברהם פירושו להיות שלו להורישה לישר׳ כמו שנשבע לו השם אבל זו היא אותה שנתנה לו שיתננ׳ לבני לוט בשכר שהלך עמו למצרים ושתק בשמעו שאמר אברהם על אשתו אחותי היא וזו אינה אלא מהקני וקניזי וקדמוני שנתן השתים מהם לבני לוט בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שהיו אומרים על אשתו אחותי היא אבל השבעה האחרים שהם החתי והפריזי והרפאים שהוא החוי כדאיתא בב״ר בפרשת לך לך והאמורי והכנעני והגרגשי והיבוסי לא נתנם לאברהם אלא שיתנם לישר׳ הבאי׳ מזרעו של יעקב בן בנו כמו שאמרו באגדה שמעשר׳ עממין נתתי השבעה מהם לישראל והג׳ האחרים הב׳ לבני לוט והאחד לעשו ולכן אילו היתה ארץ רפאי׳ זו אותה ארץ רפאים שנתן לאברהם היו ישר׳ כובשים אותה לעצמם ולפיכך הוצרך הכתוב לומר למשה את סבור שזו רפאים שנתתי לאברהם כו׳ לא זו היא כו׳ ומעתה מה שטען ואמר ועוד שהרב עצמו כתב עשרה עממין נתתי לו לאברהם שבעה לכם וקני וקניזי וקדמוני הן עמון ומואב ושעיר אחד מהם לעשו והשתים לבני לוט ואם כן הרי ארץ עמון ומואב והר שעיר מנחלתו של אברהם היא על כל פנים ולמה אמר הקדוש ברוך הוא למשה שלא יהא סבור שהיא ארץ הרפאים של אברהם מה בין קני וקניזי וקדמוני לרפאים אינה טענה כלל כי כבר קדם שקני וקניזי וקדמוני נתנם לו השם שיתנם לבני לוע ולבני עשו כדלעיל אבל ארץ רפאים עם שאר האומות לא נתנם לו אלא לתתם לישראל: