Devarim 2 – דברים ב‏ – Mikraot Gedolot

וַעֲבַרְנָא מִלְּוָת אֲחַנָא בְנֵי עֵשָׂו דְּיָתְבִין בְּשֵׂעִיר מֵאוֹרַח מֵישְׁרָא מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיוֹן גָּבֶר {ס} וְאִתְפְּנִינָא וַעֲבַרְנָא אוֹרַח מַדְבְּרָא דְּמוֹאָב.

And we passed by from our brethren, the sons of Esau, who dwelt in Seir, by the way of the plain from Elath, and from Ezion Geber; and turned and passed by the way of the wilderness of Moab.

ועברנן מן לוות אחונן בנוי דעשו^א דשריין בגבלה מן אורח משרה מן אילת^ב ומן כרך תרנגולה וכווינן ועברינן^ג ארח מדברה דמואב.

א. בכ״י ניאופיטי 1 נוסף בין השיטין: ״אליין״.

ב. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״עקרבית״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וכווינן ועברינן״) גם נוסח חילופי: ״וכוון עברן״.

ועברנא מלות אחנא בני עשו דיתבין בגבלא מאילת ומכרך תרנגולא ואתפנינא ועברנא אורח מדברא דמואב.

So we passed by our brethren the sons of Esau, who dwell in Gebala, from Elath and the fortress of Tarnegola, and turned and went by the way of the wilderness of Moab.

ועברנו מלות אחינו בני עשו אלין דשריין בגבלא מן אורח מישרא מן אלת ומן כרך תרנגולא וכוונן ועברנן אורח מדברא דמואב.

So we passed by our brethren the sons of Esau, who dwell in Gebala, by the way of the plain from Elath and from the fortress of Tarnegola, and we turned and went by the way of the wilderness of Moab.

פַגֻזנַא מִן אִכ׳וַתִנַא בַּנִי עִסַאוַ אַלּמֻקִימִיןַ בִּשַׁעִירַ מִן טַרִיקִ אלּבַּיְדַאאִ וַאִילַאתַּ וַעִציֻוןַ גַּאבִּר, וַוַלַיְנַא וַרַחַלנַא טַרִיקַ בַּרִּיַּתִ מֻאַבַּ

אזי עברנו את אחינו בני עשו הדרים בשעיר, בדרך המדבר הצחיח ואילת ועצין גבר, ופנינו¹ ונסענו דרך מדבר הצחיח של מואב.⁠²

1. (מזרחה)

2. (מזרחה לים המלח.)

ונפן ונעבור – לצד צפון, הפכנו פנים להלך רוח מזרחית.

ונפן ונעבר AND WE TURNED AND PASSED – towards the north; we turned our faces to proceed along the eastern side (see Rashi on v. 3).

פס׳: ונעבר מאת אחינו בני עשו ונעבר דרך מדבר מואב – כשם שלא נתגריתי בעשו ¹כך לא התגריתי בעמון ומואב:

1. כך לא התגריתי. ע״כ כתיב הלשון ונעבור שלא עכבו שם:

ונפן ונעבור דרך מדבר מואב – כשמיאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו (במדבר כ׳:כ״א), הפכנו פנינו כלפי מזרח כבתחילה, שאף מואב יושבין בדרומה של ארץ ישראל והיו רוצין ליכנס לארץ דרך ארץ מואב, ולא הינחום מואב שנאמר: וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה (שופטים י״א:י״ז), והקיפו כל ארץ מואב ובאו להם לבני עמון, כדכת׳ אתה עובר היום את גבול מואב וקרבת מול בני עמון (דברים ב׳:י״ח-י״ט), והם היו יושבין בסוף הדרום של ארץ ישראל כלפי מזרח ואף בסוף מצד מזרח של ארץ ישראל בעיניין הזה.

ונעבר מאת אחינו – הפכו פניהם לצפון כמו שנצטוו פנו לכם צפונה (דברים ב׳:ג׳) והוא כשנסעו מאובות ולכך יש כאן פרשה אפילו באמצע הפסוק.

ונעבור מאת אחינו, "we passed by our brethren, etc.⁠" they did so by turning northward as they had been commanded in verse 3. Their point of departure was Ovot. This is why there is a most unusual end of paragraph mark (letter ס plus two blank spaces in our chumashim, in the middle of a sentence.)

מאילת ומעציון גבר – ותימה הא כתיב בדברי הימים אז הלך שלמה לעציון גבר ואל אילת על שפת הים בארץ אדום, הרי משמע שהיו לישראל, וי״ל שהיו של אחת מנשיו אשר מבנות אדום והיא נתנתם לו לאח״ז אבל מתחלה לא היו שלו, רי״ח.

ונעבור מאת אחינו בני עשו היושבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעציון גבר – עברנו מדרכים הערבים שבתורה ועל איילותיה של תורה, ומעציון גבר מה דעציון לגברא דעלמא דאמרי נעשה ונשמע ולא עבדין כן. כן אמרו במדרש רבה.

ונעבור מאת אחינו בני עשו היושבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעציון גבר, "we moved on away from our kinsmen the descendants of Esau, who dwell in Seir; from the way to the Aravah, from Eylat and from Etzyon-gever.⁠" We turned away from (ערבה) from the paths of the Lord and Torah; this is why the Edomites were not given to us to conquer at this time (a Midrash found in Lieberman's edition of Devarim Rabbah, not the standard printed text) [The implication of the words עציון גבר in this Midrash is that instead of honoring the נעשה ונשמע the Israelites had pledged at Sinai, they regressed to man-made counsel, the result being a reduced-size Eretz Yisrael. Ed.]

ונפן ונעבור לצד צפון הפכנו פנים להלך רוח מזרחית. הוכרח לפרש ונפן לצד צפון מפני הכתוב לעיל פנו לכם צפונ׳ דמשמע שהפנים מורה על הפיכת פניהם לצד צפון ואף על פי שלא צוה אותם להפך פניהם לצד צפון רק אחר עבור כל רוח דרומית של מואב מ״מ כשראינו שלא אבה מלך אדום לשמוע ויצא לקראתנו בעם כבד וביד חזקה הנחנום והלכנו כל רוח דרומית של ארץ מואב ואחר כך פנינו לצד צפון כמו שצונו כבר בהיותנו בדרומו של ארץ אדום והלכנו כל רוח מזרחית של ארץ מואב ושם מצאנו את ארץ סיחון ועוג שלה במזרח גבול א״י וכבשנו את ארצם ונכנסנו משם לא״י כמו שמפורש בפרשת מסעי בגבולי הארץ:

ומפני הציווי הזה נטה ישראל מאת בני עשו ולא נלחם אתם להיות אחים. ושהאל ישראל ית׳ נתן להם את ארצם ירושה. וזהו ונעבור מאת אחינו בני עשו וגו׳.

ואמנם בענין הירושה הזאת לעשו ועמון ומואב אמרו באלה הדברים רבה אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו. אף על פי שהם בני עשו אחיכם הם. ועוד שם אמר רבי נחמיה אפילו הרשעים אין הקב״ה מקפח שכרם. אתה מוצא בעשו אע״פ שהיה רשע לא קפח הקב״ה שכרו שכבד את אביו. ומה פרע לו נתן לו הקב״ה שכרו בעולם הזה. תדע לך בשעה שהיו ישראל נכנסים לארץ והיו עושין מלחמה עם כל אומה ואומה. כיון שבאו להתגרות בעשו אמר להם הקב״ה צריך אני לפרוע לו הכבוד שכבד את אביו אל תתגרו בם מלחמה. כי לא אתן לכם מארצם ירושה עד שהגיע השעה שאמר דניאל אתגזרת אבן די לא בידין. וכתיב (ישעיהו ס״ג) פורה דרכתי לבדי. ויראה מזה שלא צוה הש״י שלא יתגרו מלחמה עם האומות האלה. להיות ארצותם ירושות להם מתחלת הבריאה. כי בזה כל האמות ישתוו. אבל לבני עשו להיותם זרע אברהם אוהבו רצה האל יתברך שלא יירשו את ארצו. ולזה אמר בגבול אחיכם בני עשו. להיותם אחים מזרע אברהם.

ואמר ונעבור מאת אחינו בני עשו כי מפאת האחוה עשה עמהם יתברך החסד הזה. וכן עמון ומואב להיותם בני לוט ממשפחת אברהם. רצה האל יתברך שלא יירשו את ארצם. ושאר האומות לא היה מזה היחס. ולכן לא עשה עמהם החסד הזה. ואין ספק שההשגחה האלהית תדבק בכל האומות והיא תחייב שכל אומה ואומה תשב בארצה שלוה ושקטה בעוד שתשמור ההנהגה הראויה להם אשר הם אדם. אף על פי שאין להם תורה ומצות אינן פטורים מהסדר וההנהגה האנושית ומהתורה הטבעית המסודרת לאדם מצד שכלו. והיא הנקראת בדברי רז״ל בפרק ד׳ מיתות ז׳ מצות בני נח. ובהיות האומה פושעת בהן וסרה מהדרך הראוי והטבעי המושכל ראוי שתבער מן האדמה ואחרים יירשו הלא תראה מאמר הנביא ע״ה (עמוס א׳ ג׳) על שלשה פשעי דמשק ועל ארבעה לא אשיבנו. וכן על ג׳ פשעי אדום וזולתם. לפי שהאל יתברך הוא שופט כל הארץ ופוקד על עושה הרעה כרעתו. והנה השבעה עממים כפי מה שגלתה התורה גזר האל יתברך ברשעתם שיאבדו מן הארץ וינערו רשעים ממנה. וזהו אמרו ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם וגו׳ ואומר כי ברשעת הגוים האלה ה׳ אלהיך מורישם מפניך. ואומר בפרשת אחרי מות אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ את יושביה. ואמנם בני עשו ובני עמון ומואב עם היות שלא שערו האמונה האלהית כישראל השלמים בהשגת האמת. הנה ראה השם יתברך הנהגתם. שהיתה כפי הסדר והיושר המיניי. ולכן היה ראוי שיירשו את ארצם וכמו שנאמר (תהלים ל״ז) וענוים יירשו ארץ. ואולי רמז לזה במה שקראם אחים לומר שהם בישרם. והם גם כן אחים וקרובים במדותיהם לבני ישראל הישרים בתורתם. הנה נתתי בדבר שתי סבות. האחת היא מפאת אברהם אביהם וכמו שכתב הרמב״ן שביעוד הארץ שיעד הש״י לאברהם נכללו בני עשו ובני לוט בארצותם. והשנית מצד עצמם כי לא שלם עונם וחטאתם לשיאבדו את ארצם ויסחו ממנה. ולי אני עוד בזה סבה שלישית. והוא שרצה יתברך כיון שישראל בטחו בגבורת׳ להלחם באמורי וירדפ׳ להסיר הזדון מלבותם. ולכן לכבוש את יצרם פעמים ג׳ ציום בעברם בגבול בני עשו שלא ילחמו בם. וכן בגבול בני עמון ומואב ואחר כך צוה שילחמו בסיחון ובעוג וירשו את ארצם להודיעם ולישב בלבותם שלא בכחם יירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו. כי לה׳ הישועה האמתית וכי לו הארץ ומלואה ולמאן דיצבא יתננה. ולכן נתן הסבה בהיותם בני עשו זרע אברהם ובני לוט בן אחיו כדי שישראל יאמינו שגם הם בזכות אברהם יירשו ארץ. כמו אלה בני עשו ובני לוט. וכל זה יחזיק בלבם האמת הגמור. והוא היות הארץ נקנית בהשגחה מפני שבועת האבות ולא בכחם וגבורתם. ומלבד זה תמצא סבה רביעית. והוא שאין ספק שהיתה נחלתם של ישראל בעצם ואמת מעבר הירדן. ולכן כל הארצו׳ הקודמו׳ לירדן לא רצה הש״י להוריש׳ בלעדי ארץ סיחון ועוג שהורישם אליהם למען הפחיד יושבי הארץ. הנה אם כן במה שאמרתי יוכללו ד׳ סבות. והותר עם אלה הספק הי״ב:

ואמנם למה לא זכר משה כאן איך שלח מלאכים אל מלך אדום דברי שלום ואמת נעברה נא בארצך וגו׳. ושהשיבו לא תעבור כי פן בחרב אצא לקראתך. כמו שזכר בפרשת חקת הוא לפי שהיתה כונתו בזה להגיד שלא נמנעו מלהלחם עם בני עשו כי אם מפני הצווי האלהי. ושהם היו יראי׳ מישראל וכל זה לישר לב השומעים ולהסיר מלבם ספק ההשגחה ולכן השמיט שליחות המלאכים אליהם ותשובת אדום פן בחרב אצא לקראתך. פן יאמרו שלזה נטו מעליהם ליראת חזקם וגבורתם. ולא העלימו בסיחון ועוג לפי שהיה התכלית בהם משובח. ר״ל שנלחמו בהם ויכום ויירשו את ארצם.

ואמנם בפ׳ זאת חקת קצר הדברים להשענו על מה שזכר משה הנה ולכן לא זכר שם דבר מבני עמון ומבני מואב וזכר לבד ענין בלק ובלעם. והותר בזה הספק הי״ג:

ואמר ונעבור מאת אחינו בני עשו – לרמוז שקבלו עליהם ישראל הגזירה והגלות דכתיב אם לא כי צורם מכרם.

ואמר ונפן ונעבור דרך מדבר מואב. לרמוז כי מיד בהשלמת גלות רביעית של אדום. יתגלה משיח בן דוד שבא מרות המואביה. ויושיע את ישראל תשועת עולמים.

לצד צפון הפכנו כו׳. וזה היה אחר עבור את ארץ מואב בצד דרומה, כמו שפירשנו למעלה (אות ג). והרא״ם פירש ׳לצד צפון הפכנו פנינו׳, ובקשו ממלך אדום לעבור בארצם, ולא רצה (במדבר כ, יד-כא), והוצרכו לעבור את רוח דרומית של ארץ מואב, וכאשר כלה את ארץ מואב – הפכנו לצד צפון. וכבר נתבאר זה (אות ג):

ומעצין גבר ס ונפן ונעבר: יש כאן פרשה סתומה באמצע פסו׳.

הפכנו פנים להלוך כו׳. הוכרח לפרש כן ונפן לצד צפון, מפני שמהכתוב פנו לכם צפונה (פסוק ג) משמע שהפניי׳ מורה על הפיכת פניהם לצד צפון. ואע״פ שלא צוה כן רק לאחר עבור כל רוח דרומית של מואב, מכל מקום כשראו שלא אבה אדום הניחוהו והלכו כל רוח דרומית של מואב, ואחר כך פנו לצד צפון כמו שנצטוו בהיותם בדרום של אדום, והלכו כל רוח מזרחית של מואב, ומצאו את ארץ סיחון ועוג כשהיו במזרח גבול ארץ ישראל וכו׳. [הרא״ם]:

We turned our faces to travel, etc. Rashi needed to explain, "We turned northward,⁠" because the verse (3), "Turn yourselves northward,⁠" implies the turning of their heads now. Although they were not commanded to do so until after traversing the entire southern border of Moav, nevertheless, [they attempted to turn northward through the land of Edom, but] after they saw that Edom opposed them, they left and traversed the entire southern border of Moav. Afterwards they turned northward, as they were commanded when they were at the southern border of Edom. Then they traversed the entire eastern border of Moav until reaching the land of Sichon and Og, which was to the east of the Land of Israel, etc. (Re"m).

ונעבור מאת אחינו וגו׳ – טעם שהזכירם באחוה, לומר שקיימו מאמר ה׳ שצוה אותם לבל יתגרו בם ונסעו מהם באחוה. עוד קראם אחינו לפי שנהגו עם ישראל באחוה שמכרו להם לחם ומים ומזון דכתיב (פסוק כט) כאשר עשו לי בני עשו וגו׳.

ונעבר מאת אחינו בני עשו, "we passed by from our brethren the children of Esau, etc.⁠" The reason Moses stresses the brotherly relations with Esau is to remind the Israelites that the Jewish people had abided by God's command not to cause any friction or provocation in their dealings with the Edomites. Another reason why Moses refers to them as "our brothers" was because they maintained correct relations with the Israelites, selling them whatever produce the Israelites were willing to buy. We know this from verse 29 in our chapter.

ונפן ונעבר – לצד צפון הפכו פנים להלוך רוח מזרחית:

ונעבר וגו׳ – בסיפור זה של מפגש ישראל עם בני עשו, מזכיר משה רק אותם פרטים שבכוחם לנטוע בלב העם את ההבנות המעמיקות והלכי הרוח החשובים בעת כיבוש הארץ. משום כך אינו מזכיר כאן שאדום לא נהג באחווה כלפי ישראל ולא נתן את העם לעבור בגבולו (במדבר כ, כא).

ונעבור – ר״ל וע״י אזהרה זו עברנו מאת אחינו בני עשו, ולא ספר כאן ששלחו מלאכים אל מלך אדום שזה כבר כתב בספר התורה ונודע משם, כי לא בא במשנה תורה רק להגיד דברים שלא נתבארו שם, והודיעם שע״י צווי ה׳ שלא לתגר בם עברו ונטו מגבולו, ולא נכנסו בחזקה דרך ארצו רק ונפן ונעבר דרך מדבר מואב, והנה היה בדעתם לעבור דרך ארץ מואב בחזקה:

ונעבר וגו׳ מדרך הערבה מאילת ומעציון גבר¹ – אע״ג שהיה כמה מסעות עד שהגיעו למדבר מואב מ״מ הכתוב אינו מזכיר אלא תחלת העברתם משם² למזרח ארץ אדום היה על הדרך העולה לאילת ועציון גבר והלכו לאורך ארץ אדום³ ממערב למזרח עד בואם להר ההר.⁠⁴ ומשם עקמו לצד צפון והגיעו למדבר מואב. וזהו לשון ונפן – היינו פנו⁵ ממזרחית דרומית לצפון. והנראה דאילת ועציון גבר הללו אינו אילת ועציון גבר דכתיב בשלמה⁶ ויהושפט.⁠⁷ שעשו אניות בעציון גבר. דהני דילן המה במזרח ארץ ישראל ואותו שבדה״י המה על הים במערב ארץ ישראל.⁠⁸ וכיוצא בזה יש שני הר ההר⁹ ועוד הרבה.

1. ומיד ״ונפן ונעבור דרך מדבר מואב״.

2. מהר שעיר.

3. כשרק משם פנו צפונה לכיוון מזרח ארץ מואב.

4. במדבר (כ,כג) ״ויאמר ה׳... בהר ההר על גבול ארץ אדום לאמר״, וכתב שם רבינו ׳היינו בקצה מזרחית דרומית׳.

5. פניה חדה – ׳עקמו לצד צפון׳. אך דברי רבינו אינם ברורים לענ״ד, כי הפסוקים מתארים את בני ישראל שכבר נמצאים ממזרח לבני עשו וכפי שנאמר ״פנו לכם צפונה״, א״כ הם כבר במסע לכיוון צפון שבהמשכו נמצאת ארץ מואב.

6. מלכים א׳ (ט,כו) ״ואני (אניות) עשה המלך שלמה בעציון גבר, אשר את אלות, על שפת ים סוף בארץ אדום״. וכעין זה בדברי הימים ב׳ (ח,יז).

7. דברי הימים ב׳ (כ,לו) ״ויחברהו עמו לעשות אניות ללכת תרשיש, ויעשו אניות בעציון גבר״.

8. ודברי רבינו צריכים עיון, כי מפורש בפסוקים שהבאנו בהערה 36 שמדובר ״על שפת ים סוף״.

9. כפי שכתב רבינו בבמדבר (לד,ז), עיי״ש.

הם שמעו בקול ה׳ (פסוק ג׳) ופנו צפונה. כלומר הם נסעו ממערבה של שעיר.

מאת אחינו – רמז שנהגו כלפי בני עשו באחוה.

מדרך הערבה – מדרום הערבה (דברים א׳:א׳) והלאה.

מאילת – מאילת והלאה, מקום שהיה במפרץ הים האילתי, ואולי זהה עם איל פארן (בראשית י״ד:ו׳).

ומעציון גבר – התחנה הדרומית האחרונה (במדבר ל״ג:ל״ה).

ונפן – אחרי כן פנו כלפי צפון, לעבר מדבר מואב, ולאורך המדבר הזה (במדבר כ״א:י״א). הפיסקא באמצע פסוק, כמו בבראשית ל״ה:כ״ב מוכיחה שהפסוק האחרון שייך לפרשה שלאחריה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון