Devarim 2 – דברים ב‏ – Mikraot Gedolot

וּשְׁלַחִית אִזְגַּדִּין מִמִּדְבַּר קְדֵימוֹת לְוָת סִיחוֹן מַלְכָּא דְּחֶשְׁבּוֹן פִּתְגָמֵי שְׁלָמָא לְמֵימַר.

And I sent ambassadors from the wilderness of Kedemoth to Sihon king of Heshbon with words of peace, saying,

ושלחית שלוחין^א מן מדברה דקדמות לוות סיחון מלכא דחשבון מלין דשלם למימר.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״שלוחין״) גם נוסח חילופי: ״שליחין״.

ושדרית עזגדין מנהרדעא דסמיך למדבר קדמות לות סיחון מלכא דאמוראי פתגמי שלם למימר.

And I sent messengers from Nehardea, which is by the wilderness of Kedemoth, to Sihon king of the Amorites, with words of peace, saying,

ואשלח מלאכים ממדבר קדמות וגו׳ דברי שלום – אמר לו הקב״ה והלא לא אמרתי לך אלא והתגר (בם) [בו] מלחמה ואתה למה שאלת לו לשלום, אמר לו משה מן התורה למדתי, שכך כתיב בתורה כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת (עליה) [אליה] לשלום (דברים כ׳:י׳), לכך נאמר ממדבר קדמות, ¹מדברי תורה הקודמת לכל, שצוה בה לקדם בה לשלום לכשיקרב אל עיר להלחם עליה.

1. מדברי תורה הקודמת לכל כו׳. עיין רש״י על התורה, ודברי רש״י נובעים מתנחומא דברים בהוספה אות י׳, וע״ש זה שהעירותי הערה כ״ו.

וַבַּעַת׳תֻ רֻסֻלַא מִן בַּרִּיַּתִ קִדִמֻותַּ אִלַי׳ סִיחֻוןַ מַלִךִּ חִשׁבּוּןַ בִּסַלַאמֵ וַכַּלַאמֵ קַאלֻוא לַהֻ

ושלחתי שליחים מן מדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון, בדברי שלום, ואמרות אמרו: לו.

ממדבר קדמות – אף על פי שלא ציוני המקום לקרוא לסיחון לשלום, למדתי ממדבר סיני, מן התורה שקדמה לעולם, כשבא הקב״ה ליתנה, חיזר אותה על עשו וישמעאל וגלוי לפניו שלא יקבלוה, ואף על פי כן^א פתח להם בשלום, אף אני קדמתי את סיחון בדברי שלום.

[דבר אחר: ממדבר קדמות – ממך למדתי שקדמת לעולמך, יכול היית לשלוח ברק אחד לשרוף את המצריים, אלא שלחתני מן המדבר אצל פרעה שלח את עמי במתונה. בדרך בדרך – פר לו קמין, פר לו קמין.]⁠^ב

א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לייפציג 1 חסר: ״כן״.

ב. ביאור זה מופיע בכ״י לייפציג 1 כתוספת של ר׳ שמעיה מפי רש״י (״ר׳ ת׳ר׳ש׳.⁠״). חלקו הראשון מופיע גם בכ״י אוקספורד 165, לונדון 26917, דפוס רומא, אך חסר בכ״י מינכן 5, אוקספורד 34. חלקו השני מופיע רק בכ״י לייפציג 1, והוא לעז (par le chemin).

ממדבר קדמות [AND I SENT MESSENGERS] FROM THE WILDERNESS OF KEDEMOTH – Although the Omnipresent had not commanded me to proclaim peace unto Sihon I learned to do so from what happened in the wilderness of Sinai, i.e. from an incident that relates to the Torah which pre-existed (קדמה) the world. For when the Holy One, blessed be He, was about to give it (the Torah) to Israel, he took it round to Esau and Ishmael. It was manifest before Him that they would not accept it, but yet He opened unto them with peace. Similarly I first approached Sihon with words of peace.

Another explanation of ממדבר קדמות: Moshe said to God, "I learned this from what You said in the wilderness – from You Who were in existence before (קדמת) the world. You could have have sent one flash of lightning to burn up the Egyptians, but You sent me from the wilderness to Pharaoh, to say gently, "Let my people go" (Shemot 5:1) (Yalkut Shimoni on Torah 764:27).

פס׳: ואשלח מלאכים ממדבר קדמות דברי שלום לאמר – השיבני אם אעבור בגבולך או לאו. דבר אחר ואשלח אמר הקב״ה בסיחון והתגר בו מלחמה והוא שלח דברי שלום. ומאין למד משה זה ממלחמת פרעה ¹שהיתה קדומה ששלח לו הקב״ה (שמות ט׳:א׳) שלח עמי ויעבדוני ולא איבדו לפי השעה:

1. שהיתה קדומה. ויהיה הפירוש ממדבר קדמות כמו *מדבר קדמות למד משה ממלחמת פרעה:

ממדבר קדמות – לפי דעתי: הוא הנקרא: וממדבר מתנה (במדבר כ״א:י״ח).

OUT OF THE WILDERNESS OF KEDEMOTH. I believe that the wilderness of Kedemoth is the same as the place called the wilderness to Mattanah (Num. 21:18).

ממדבר קדמות – מן המקום שהיה מדבר, קודם שבאו ישראל והוציא להם הקב״ה מים מן הסלע. אבל עכשיו היה מוציא^א מים, והשקו אותו,⁠^ב ולא היה עוד מדבר, כדכתיב: ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה (במדבר כ״א:כ׳), וכתיב בתריה: וישלח ישראל מלאכים אל סיחון (במדבר כ״א:כ״א). ולכן קורא⁠{ו} מדבר קדמות – שמקדם היה מדבר, אבל עכשיו – למוצאי {מים}.⁠¹

1. השוו ישעיהו מ״א:י״ח.

א. בספר הג״ן: מוצא. ואולי צ״ל ״מוצאי״, ועיין להלן.

ב. בכ״י מינכן 52: אותי.

ממדבר קדמות – OUT OF THE WILDERNESS OF KEDAMOTH – From the place which had been a wilderness before Israel came, and the Blessed Holy One took water out of the rock. But now it would bring forth water, and they watered it, and it was no longer wilderness, as it is written: “and from Bamoth to the valley that is in the field of Moab, to the top of Pisgah” (Bemidbar 21:20), and it is written after that: “Israel sent messengers to Sihon” (Bemidbar 21:21). And therefore {it} was called the Wilderness of Kedamoth [Previous] – for previously it had been wilderness, but now – springs {of water}.

ממדבר קדמות – לשון קדמה מזרחה ממדבר שבמזרח ולא ממדבר שבדרום וכן מצינו בספר שופטים שבמזרח היה מדבר כדכתיב ויירשו את כל גבול האמורי מארנון ועד היבוק ומן המדבר ועד הירדן (שופטים י״א:כ״ב).

דברי שלום – לפי שרוב ארץ סיחון הייתה מארץ מואב ועמון ולא מארץ כנען קראו לו לשלום אבל עוג שארצו הייתה מארץ רפאים שהיה מארץ כנען לא קראו לו לשלום שאין קוראין לשלום על ארץ שבעה אומות כמו שמפורש בפרשת שופטים.⁠¹

1. שאוב מר״י בכור שור דברים ב׳:כ״ט.

ממדבר קדמות, "from the desert of Kedemot.⁠" The name of that desert is related to the well known expression קדמה מזרחה, "forward in an easterly direction.⁠" In other words, the desert took its name from the fact that it was situated in the east, as opposed to the south, where most of the deserts in the region were located. Compare Judges 11,22: ויירשו את כל גבול האמורי מארנון עד היבוק ומן המדבר עד הירדן, "and they appropriated (as an inheritance) all the territory of the Ammonites from the Arnon river to the Yabbok river and from the wilderness to the Jordan.⁠"

דברי שלום, "with words of peace;⁠" seeing that most of the territory possessed by Sichon had been conquered from the Moabites and the Ammonites, and not from the Canaanites, they were sincere in their offer of traversing these lands in apeaceful manner. Offering peace to the seven Canaanite nations is forbidden as we know from Deut. 20,16.

ואשלח מלאכים ממדבר קדמות – פי׳ ממקום שמקודם הי׳ מדבר ועתה הי׳ למוצא מים, כשהוציא הקב״ה מים מן הסלע.

בדרך בדרך נלך – דר״ך בגימט׳ ט״ז אמ״ה ע״ל ט״ז אמ״ה.

ממדבר קדמות – ממקום שהיה מדבר קודם שהוציא הקב״ה מים מן הסלע. ולכך קורהו מדבר קדמות על שם שמקדם היה מדבר. ועתה היה למוצאי מים ולפי שרוב של ארץ סיחון היתה משל בני עמון ומואב לכך קרא לו לשלום. אבל לעוג שהיה מחזיקו לארץ רפאים שהיא מארץ ישראל לא קרא אליה לשלום שאין קוראין לשלום על ארץ שבעה אומות.

ממדבר קדמות – מן המקום שהיה מדבר קודם שהוציא להם הקב״ה המים מן הסלע לכך קורהו מדבר קדמות לפי שמקודם היה מדבר ועתה הוא למוצאי מים. ולפי שרוב ארץ סיחון היתה משל עמון ומואב קראו להם לשלום אבל לעוג שהיו מחזיקין בארץ רפאים לא קראו לשלום שאין קוראין שלום לשבעה עממי׳ ד״א ממדבר קדמות מקדמונו של עולם למדתי שהיה לו להרוג מצריים מיד ואע״פ כן שלח משה ואהרן לקרוא אל פרעה לשלום ואמר לו שלח עמי ויעבדוני וגם בשעת מתן תורה היה גלוי לפני הקב״ה שאין בני עשו ובני ישמעאל רוצים לקבל התורה ואפ״ה קראם הקב״ה לקבלה שנאמר וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן לכך ואשלח מלאכים וגו׳ דברי שלום לאמר. ואמרו רז״ל שתי אגרות שלח אחת של שלום מאת משה ואחת של מלחמה מאת ישראל. אמר ריש לקיש חס ושלום לא נתחלקו ישראל על משה אלא באגרת אחת כתבו שלום מלמעלה ומלחמה מלמטה זה שאמר הכתוב אני שלום וכי אדבר המה למלחמה. ולפיכך אמר הקב״ה לישראל חייכם שתירשו ארצם בשלום שנא׳ וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום

ממדבר קדמות, "from the wilderness of K'demot.⁠" This means that the region in question had been a barren desert before G–d had decided to produce water from the rock Moses had struck. Seeing that most of the territory ruled over by Sichon during Moses' time used to belong previously to either Moav or Ammon, both nations whose territory was out of bounds for the Israelites, they offered to traverse it peacefully. The territory ruled over by Og, which previously was occupied by the Refaim, was not the subject of such an offer by the Israelites. No peace offering under any conditions other than the population relocating themselves was extended to any of the seven Canaanite tribes. They were also not eligible for conversion to Judaism. A different interpretation of the words: ממדבר קדמות. G–d had explained to Moses that legally speaking, instead of sending Moses and Aaron to warn Pharaoh to release His people, He was entitled on the basis of their record to kill the Egyptians without any warning at all. Nonetheless, He went out of His way to offer them a chance to rehabilitate themselves. (Exodus 8,15) The same was true at Mount Sinai, prior to G–d revealing Himself to the Israelites and giving them His Torah. He knew full well that the Ishmaelites or Edomites when offered the Torah would reject it out of hand; nevertheless, He went through the motions of offering it to them. (Compare Deuteronomy 33,2) Here too, Moses emulated what he had learned from G–d and dispatched messengers to ask for permission to traverse the land of Sichon, offering economic benefits to him such as offering to pay for water, although the Israelites had their own supply of water. According to our sages, Moses actually sent two letters to him. In one letter he offered peaceful relations. In the second letter he warned him that if that offer were to be turned down the Israelites would declare war upon him and his nation. According to Rabbi Shimon ben Lakish, Moses did not waste two letters on Sichon, but in the first section of his letter he offered peaceful relations, whereas in the second half he spelled out that the alternative would be war. He based himself on Psalms 120,7: אני שלום וכי אדבר המה למלחמה, "when I offer peace, they are nonetheless bent on war.⁠" Considering this, G–d told the Israelites that because these people were bent upon war against you I will let you inherit their land in peace, as we know from Psalms 37,11: וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום, "but the lowly shall inherit the land and delight in abundant well-being".

ממדבר קדמות – מן המקום שהיה מדבר קודם שהוציא להם הקב״ה מים מן הסלע ולכך קראו מדבר קדמות לפי שמקודם היה מדבר ועתה היא למוצאות מים מן הסלע ולכך קראו מדבר קדמות ולפי שרוב ארץ סיחון היא משל עמון ומואב קראו להם לשלום אבל עוג שהיה מחזיק בארץ רפאים לא קראו לו שלום לפי שאין קוראין שלום לעממין. ד״א ממדבר קדמות מקדמותו של עולם למדנו שהיה לו ליהרג ביציאת מצרים מיד ואפ״ה שלח משה ואהרן לקרא להם שלום וא״ל שלח עמי ויעבדוני וגם בשעת מתן תורה היה גלוי לפני הקב״ה שאין בני עשו ובני ישמעאל רוצין לקבל תורה ואפ״ה קראם שנא׳ הופיע מהר פארן ולכך ואשלח מלאכים אל סיחון דברי שלום לאמר ואמרו רבותינו שתי אגרות שלחו א׳ של משה לשלום ואחת של מלחמה מאת בני ישראל א״ר לוי לא נחלקו ישראל על משה אבל באגרת א׳ כתבו שלום מלמעלה ומלחמה מלמטה וזש״ה אני שלום וכי אדבר המה למלחמה לפי׳ אמר הקב״ה לישראל חייכם שתרשו ארצם בשלום שנא׳ וענוים יירשו ארץ והתענגו וכו׳.

ואשלח מלאכים – יש לשאול למה עשה משה זה השליחות ממלאכיו עם הדברים הנזכרים שם בפיהם, והשם כבר נגלה לו: ראה נתתי בידך. התשובה, כי אין בזה סתירה כי להקדים בדברי שלום אין הזק, כל שכן שאף על פי שהשם אמר לו החל רש והתגר בו מלחמה (דברים ב׳:כ״ד), כונתו ית׳ היתה, והוא גילה סודו למשה, שזה יהיה אם לא יתנם לעבור בגבולו, כי ירושת הארץ מהירדן הנה לא כונתו ית׳ הראשונה, כי ההגבלה היה מהירדן, אבל נזדמן שסיחון ועוג נלחמו בישראל, עד כי ישראל למלט נפשם נהפכו אליהם ונצחום והורישום, לכן אם עוד יהפך לב סיחון ועמו ויעבירו ישראל בגבולם, לא התגרו ישראל בם מלחמה, ולכן שלח משה מלאכיו.

התועלת החמש עשרה להודיע שראוי לאדם לרדוף אחר השלום ולהרחיק המחלוקת והמלחמה ואף על פי שנתבאר לו שהוא ינצח הלא תראה כי י״י יתעלה רצה שיקדימו דברי שלום לסיחון קודם שיתגרו בו מלחמה ואף על פי שהוא הקשה רוחו ואמץ את לבבו וכן עשה לכל הגוים אשר כבש יהושע כי השם יתעלה הקשה רוחם ואמץ לבבם למען תתם ביד ישראל כמו שנתבאר שם כדי שתתישב בלבנו שראוי בכל המקומות לרדוף אחר השלום לפי מה שאפשר כי אין השם יתעלה חפץ במיתתן של רשעים.

ממדבר קדמות אע״פ שלא צוני המקום לקרא לסיחון לשלו׳ למדתי ממדבר סיני מן התורה שקדמה לעולם כו׳. דבר אחר ממדבר קדמות ממך למדתי שקדמת לעולם כו׳. דאל״כ מאי קדמות ומה שאמר אעפ״י שלא צוני המקום לקרא לסיחון לשלום משמע דס״ל דקרא דכי תקרב אל עיר וקראת אליה לשלום במלחמת הרשות הכתוב מדבר וכן שנינו בספרי וכבר הארכתי בזה בפרשת פרה ע״ש:

ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל וגו׳ עד וערי ההר ככל אשר צוה ה׳ אלהינו המפרשי׳ אמרו שהיה שליחות המלאכי׳ במאמר הקב״ה או ברוח הקדש אשר בו. ואני לא מצאתי מזה עד בדבר ולכן לא אסתפק בו. ואחשוב בזה שמשה אדונינו נהג בזה כמנהגו עם פרעה שקודם המכה היה מתרה בו עם היות שידע שהשם ית׳ הודיעו שיתן סיחון בידו ראה משה לשאל לשלום וזה לסבות. ראשונה כדי להראות לישראל שלא יכבשו סיחון ועוג לחולשת לבבם כי הם חזקים מאד עד שלא שמעו לדברי שלום. ולא אבו לתתם לעבור בגבולם בבטחם בגבורתם. אבל יד הש״י הושיעה למו ונתן ארצותם לפניהם. והב׳ כדי לתת למוד לשאר יושבי הארץ כי אם יקראו אליהם לשלום יענו אותו ויהיו למס אחרי שראו סיחון שלפי שלא נטה לבו לשלום הכו אותו ואת בניו ואת כל עמו וילכדו את ארצו. הג׳ שעשה משה זה לעשות נסיון בו יודע לישראל שמחשבות ה׳ לעולם יעמדו.

דבר אחר ממך למדתי וכו׳. ואם תאמר, אפילו ללשון ראשון שלמד מן התורה שהחזיר הקדוש ברוך הוא על האומות, היה יכול לפרש ׳ממך למדתי שהחזרת התורה על האומות וכו׳⁠ ⁠׳. ונראה, דלעולם ״ממדבר קדמות״ צריך לפרש לפירוש הראשון ׳מן התורה שקדמה לעולם׳, דאין לפרש ׳ממך שקדמת לעולם׳ – שהחזרת התורה על בני ישמעאל, דעדיין יקשה, דמה ענין תורה אל הקדמת שלום למלחמה, ודבר זה עיקר הלימוד ללמוד שהדין בשלום כמו שהוא בנתינת התורה, ואם כן העיקר הוא חסר, ולפיכך צריך לפרש ״ממדבר קדמות״ ׳מן התורה שקדמה לעולם׳, כלומר, כמו שהדין בתורה למדתי אל מלחמה. אבל אם היינו מפרשים ׳ממך שקדמת לעולם׳, יהיה העיקר חסר מן הספר, דצריך להזכיר הכתוב עיקר הלימוד. ולפיכך למעלה שעיקר הלימוד שלמד משה דין הקדמת שלום במלחמה מן התורה, צריך לפרש שלמד מן התורה. אבל לפירוש הזה שגם במלחמה איירי מה שלא היה מאבד את האומה בפעם אחת, יש לפרש ׳ממך למדתי׳:

אע״פ שלא צוני המקום כו׳. דאל״כ מאי קדמות, ומה שאמר אע״פ שלא צוני המקום וכו׳, משמע דס״ל דוכי תקרב אל עיר וקראת אליה לשלום (להלן כ׳:י׳) במלחמת רשות הכתוב מדבר:

ד״א ממדבר קדמות ממך למדתי כו׳. דלפירוש ראשון קשה, למה כתב סתם קדמות דהא הרבה דברים קדמו לעולם, והי׳ לו לפרש ולא לסתום, לכן פירש ד״א וכו׳. ולפי טעם אחרון נמי קשה למה אמר ממדבר, בשלמא אי קאי על התורה ניחא דהא נתינתה היתה במדבר, אלא אי קאי אהקב״ה למה נקט ממדבר. לכן צריך לתרי טעמים:

Even though the Almighty did not command me, etc. Otherwise, what is the significance of קדמות (precedence)? Rashi comments: "Even though the Almighty did not command me, etc.⁠" This implies that he holds that the verse, "When you near a city [to do battle against it] you are to offer it peace (below 20:10),⁠" refers to an optional war.

Another explanation of "From the wilderness of Kedeimos": From You I learned, etc. According to the first explanation there is a difficulty: Why does it is written קדמות (precedence)? There are many things that preceded the creation of the world. The verse should have been more specific. Therefore, Rashi says: "Another explanation, etc.⁠" Yet according to the second explanation there is also a difficulty: Why does it say ממדבר (from the wilderness). It fits well if "wilderness" is referring to the Torah, for it was given in the wilderness. But if it is referring to the Almighty, then why does it say "wilderness"? Therefore, both explanations are necessary.

דברי שלום – שלח לו בתחלה דברי שלום, כדי שמתשובתו יבינו ישראל כי השם הקשה את לבבו:

ואשלח וגו׳ – כמו שביארנו שלא היה צווי למלחמה עד מאמר השני בסמוך.

מלאכים ממדבר קדמות – עי׳ מש״כ בפ׳ חקת (כ׳ י״ד)¹.

1. שהמלאכים היו אנשי מדבר קדמות, ולא מתוך עם ישראל (ולא כפי ההבנה הפשוטה ששלח שליחים מבני ישראל ממקום שעתה חנו במדבר קדמות).

דברי שלום – אף על פי ששמעתי מפי האל שאצטרך להלחם עמו, אף על פי כן שלחתי וקראתי לו לשלום.

ואשלח מלאכים – ראה במדבר כ״א:כ״א.

ממדבר קדמות – ידיעה זאת אינה נזכרת בבמדבר, ומוכיחה שספר דברים מספר לנו את המאורעות באופן עצמאי, ואינו תלוי בחלקי התורה הראשונים. המקום קדמות (יהושע י״ג:י״ח, דברים הימים א ו׳:ס״ג והלאה) היה אחרי כן מערי הלוים בנחלת בני ראובן, וכיון שהמדבר המזרחי נקרא על שמה, נראה שהעיר הזאת היתה קרובה אל המדבר ההוא. לפי זה כבר עברו ישראל את הארנון העליון כאשר עמדו על יד גבולו הדרומי⁠־מזרחי של סיחון.

דברי שלום – הוספה מבארת ל״מלאכים״; מלאכים שמסרו דברי שלום. אף על פי שה׳ כבר גזר על המלחמה, מכל מקום צוה לישראל להתנהג כפי משפטי העמים.

ממדבר קדמות – תניא, הוא מדבר קדמות הוא מדבר סיני, ולמה נקרא שמו קדמות שנתנה קדמות עליו.⁠¹ (שבת פ״ט.)

1. רומז להתורה שנקראת קדמות כמו שדרשו בפסחים נ״ד א׳ שהתורה נבראת קודם שנברא העולם שנאמר (משלי ה׳) ה׳ קנני ראשית דרכו, יעו״ש.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון