×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
דברים ט״ותנ״ך
א֣
אָ
(א) {ששי} מִקֵּ֥ץ שֶֽׁבַע⁠־שָׁנִ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה שְׁמִטָּֽה׃ (ב) וְזֶה֮ דְּבַ֣ר הַשְּׁמִטָּה֒ שָׁמ֗וֹט כׇּל⁠־בַּ֙עַל֙ מַשֵּׁ֣ה יָד֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַשֶּׁ֖ה בְּרֵעֵ֑הוּ לֹֽא⁠־יִגֹּ֤שׂ אֶת⁠־רֵעֵ֙הוּ֙ וְאֶת⁠־אָחִ֔יו כִּֽי⁠־קָרָ֥א שְׁמִטָּ֖ה לַיהֹוָֽהי⁠־⁠הֹוָֽה׃ (ג) אֶת⁠־הַנׇּכְרִ֖י תִּגֹּ֑שׂ וַאֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֶת⁠־אָחִ֖יךָ תַּשְׁמֵ֥ט יָדֶֽךָ׃ (ד) אֶ֕פֶס כִּ֛י לֹ֥א יִֽהְיֶה⁠־בְּךָ֖ אֶבְי֑וֹן כִּֽי⁠־בָרֵ֤ךְ יְבָֽרֶכְךָ֙ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹֽתֵן⁠־לְךָ֥ נַחֲלָ֖ה לְרִשְׁתָּֽהּ׃ (ה) רַ֚ק אִם⁠־שָׁמ֣וֹעַ תִּשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃ (ו) כִּֽי⁠־יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בֵּֽרַכְךָ֔ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר⁠־לָ֑ךְ וְהַֽעֲבַטְתָּ֞א גּוֹיִ֣ם רַבִּ֗ים וְאַתָּה֙ לֹ֣א תַעֲבֹ֔ט וּמָֽשַׁלְתָּ֙ בְּגוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וּבְךָ֖ לֹ֥א יִמְשֹֽׁלוּ׃ (ז)  כִּֽי⁠־יִהְיֶה֩ בְךָ֨ אֶבְי֜וֹן מֵאַחַ֤ד אַחֶ֙יךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ בְּאַ֨רְצְךָ֔ אֲשֶׁר⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ לֹ֧א תְאַמֵּ֣ץ אֶת⁠־לְבָבְךָ֗ וְלֹ֤א תִקְפֹּץ֙ אֶת⁠־יָ֣דְךָ֔ מֵאָחִ֖יךָ הָאֶבְיֽוֹן׃ (ח) כִּֽי⁠־פָתֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח אֶת⁠־יָדְךָ֖ ל֑וֹ וְהַעֲבֵט֙ תַּעֲבִיטֶ֔נּוּ דֵּ֚י מַחְסֹר֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יֶחְסַ֖ר לֽוֹ׃ (ט) הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֡ פֶּן⁠־יִהְיֶ֣ה דָבָר֩ עִם⁠־לְבָבְךָ֨ב בְלִיַּ֜עַל לֵאמֹ֗ר קָֽרְבָ֣ה שְׁנַֽת⁠־הַשֶּׁ֘בַע֮ שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִטָּה֒ וְרָעָ֣ה עֵֽינְךָ֗ג בְּאָחִ֙יךָ֙ הָֽאֶבְי֔וֹן וְלֹ֥א תִתֵּ֖ן ל֑וֹ וְקָרָ֤א עָלֶ֙יךָ֙ אֶל⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא׃ (י) נָת֤וֹן תִּתֵּן֙ ל֔וֹ וְלֹא⁠־יֵרַ֥ע לְבָבְךָ֖ בְּתִתְּךָ֣ ל֑וֹ כִּ֞י בִּגְלַ֣ל׀ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה יְבָרֶכְךָ֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכׇֽל⁠־מַעֲשֶׂ֔ךָ וּבְכֹ֖ל מִשְׁלַ֥ח יָדֶֽךָ׃ (יא) כִּ֛י לֹא⁠־יֶחְדַּ֥ל אֶבְי֖וֹן מִקֶּ֣רֶב הָאָ֑רֶץ עַל⁠־כֵּ֞ן אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לֵאמֹ֔ר פָּ֠תֹ֠חַ תִּפְתַּ֨ח אֶת⁠־יָדְךָ֜ לְאָחִ֧יךָ לַעֲנִיֶּ֛ךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ֖ בְּאַרְצֶֽךָ׃ (יב)  כִּֽי⁠־יִמָּכֵ֨ר לְךָ֜ אָחִ֣יךָ הָֽעִבְרִ֗י א֚וֹ הָֽעִבְרִיָּ֔ה וַעֲבָֽדְךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וּבַשָּׁנָה֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תְּשַׁלְּחֶ֥נּוּ חׇפְשִׁ֖י מֵעִמָּֽךְ׃ (יג) וְכִֽי⁠־תְשַׁלְּחֶ֥נּוּ חׇפְשִׁ֖י מֵֽעִמָּ֑ךְ לֹ֥א תְשַׁלְּחֶ֖נּוּ רֵיקָֽם׃ (יד) הַעֲנֵ֤יק תַּעֲנִיק֙ ל֔וֹ מִצֹּ֣אנְךָ֔ וּמִֽגׇּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶ֑ךָ אֲשֶׁ֧ר בֵּרַכְךָ֛ יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ תִּתֶּן⁠־לֽוֹ׃ (טו) וְזָכַרְתָּ֗ כִּ֣י עֶ֤בֶד הָיִ֙יתָ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַֽיִּפְדְּךָ֖ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ עַל⁠־כֵּ֞ן אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ אֶת⁠־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה הַיּֽוֹם׃ (טז) וְהָיָה֙ כִּֽי⁠־יֹאמַ֣ר אֵלֶ֔יךָ לֹ֥א אֵצֵ֖א מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֤י אֲהֵֽבְךָ֙ וְאֶת⁠־בֵּיתֶ֔ךָ כִּי⁠־ט֥וֹב ל֖וֹ עִמָּֽךְ׃ (יז) וְלָקַחְתָּ֣ אֶת⁠־הַמַּרְצֵ֗עַ וְנָתַתָּ֤ה בְאׇזְנוֹ֙ וּבַדֶּ֔לֶת וְהָיָ֥ה לְךָ֖ עֶ֣בֶד עוֹלָ֑ם וְאַ֥ף לַאֲמָתְךָ֖ תַּעֲשֶׂה⁠־כֵּֽן׃ (יח) לֹא⁠־יִקְשֶׁ֣ה בְעֵינֶ֗ךָ בְּשַׁלֵּֽחֲךָ֨ אֹת֤וֹ חׇפְשִׁי֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ כִּ֗י מִשְׁנֶה֙ שְׂכַ֣ר שָׂכִ֔יר עֲבָֽדְךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וּבֵֽרַכְךָ֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה׃ (יט) {שביעי} כׇּֽל⁠־הַבְּכ֡וֹר אֲשֶׁר֩ יִוָּלֵ֨ד בִּבְקָרְךָ֤ וּבְצֹֽאנְךָ֙ הַזָּכָ֔ר תַּקְדִּ֖ישׁ לַיהֹוָ֣הי⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹ֤א תַעֲבֹד֙ בִּבְכֹ֣ר שׁוֹרֶ֔ךָ וְלֹ֥א תָגֹ֖ז בְּכ֥וֹר צֹאנֶֽךָ׃ (כ) לִפְנֵי֩ יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֤יךָ תֹאכְלֶ֙נּוּ֙ד שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֔ה בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר⁠־יִבְחַ֣ר יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה אַתָּ֖ה וּבֵיתֶֽךָ׃ (כא) וְכִֽי⁠־יִהְיֶ֨ה ב֜וֹ מ֗וּם פִּסֵּ֙חַ֙ א֣וֹ עִוֵּ֔ר כֹּ֖ל מ֣וּם רָ֑ע לֹ֣א תִזְבָּחֶ֔נּוּ לַיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ (כב) בִּשְׁעָרֶ֖יךָ תֹּאכְלֶ֑נּוּה הַטָּמֵ֤א וְהַטָּהוֹר֙ יַחְדָּ֔ו כַּצְּבִ֖י וְכָאַיָּֽל׃ (כג) רַ֥ק אֶת⁠־דָּמ֖וֹ לֹ֣א תֹאכֵ֑ל עַל⁠־הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶ֖נּוּ כַּמָּֽיִם׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א וְהַֽעֲבַטְתָּ֞ ל=וְהַֽעֲבַטְתָּ֞ בגעיה ימנית
ב עִם⁠־לְבָבְךָ֨ =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9
• ל!=<עִם לְבָבְךָ֨> (חסר מקף)
• הערת דותן
ג עֵֽינְךָ֗ ל=עֵֽינְךָ֗ בגעיה ימנית
ד תֹאכְלֶ֙נּוּ֙ =ל1,ש,ש1,ו,ל3,ל9 וכמו כן בחלק מהדפוסים
• ל,ק3=תֹאכֲלֶ֙נּוּ֙ (חטף) וכמו כן בקורן
ה תֹּאכְלֶ֑נּוּ =ל1,ש,ש1,ו,ל3,ל9 וכמו כן בחלק מהדפוסים
• ל,ק3=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ וכמו כן בקורן
E/ע
הערותNotes
(א) וטעם מקץ שבע שנים תעשה שמטה – בתחלת השנה, כאשר פירשתי (ראב״ע במדבר י״ג:כ״ה).⁠1 והעד: הקהל את העם (דברים ל״א:י״ב), ונדבקה זאת הפרשה, בעבור שאמר כי מעשר עני הוא ללוי לגר ליתום ולאלמנה (דברים י״ד:כ״ט), אמר: וכן דבר השמטה. והטעם, כמו: שמטוה (מלכים ב ט׳:ל״ג) – הזניחוה ותפל. (ב) כל בעל משה ידו – כמשפט: מטה משפט (דברים כ״ז:י״ט), והוא שם. ולפי דעת הרבים: היא פועל. ובעל – כמו: החכמה תחיה בעליה (קהלת ז׳:י״ב), את נפש בעליו יקח (משלי א׳:י״ט). והטעם: מי שהדבר ברשותו. ישה – פועל יוצא, והלוקח יקרא: נושה בו (דברים כ״ד:י״א). יגש – ילחץ, כמו: וכל עצביכם תנגשו (ישעיהו נ״ח:ג׳). והנה נראה הנו״ן בפעלי העתיד מבעלי הנו״ן. שמטה לי״י – לכבוד השם שנתן לו הממון. וטעם הסמך המלה לשם, כטעם: שבת לי״י (ויקרא כ״ה:ב׳). (ג) את הנכרי תגוש – רשות. (ד-ו) אפס – הטעם, דע כי זה שצויתיך: שלא תגש לאחיך (דברים ט״ו:ב׳), אין צורך אם היו כל ישראל או רובם שומעין לקול השם, אז לא יהיה בך אביון שהוא צריך אליך להיותך מלוה אותו. רק כולכם תעבוטו גוים רבים – והטעם: תקחו עבוטן שהוא משכון, בעבור ממון שתתן לו, שהוא צריך אליו לסחור בו. (ו) ומשלת – ובהיותכם ישרים, תהיו עוד מושלים על הנכרים. (ז) רק המצוה כי יהיה בך אביון – על כן אמר: כי לא יחדל אביון (דברים ט״ו:י״א), כי ידע כי יבא דור שלא יהיה רובו זכאי. לא תאמץ את לבבך – לדבר על לבו דברים טובים. תקפוץ – תסגור, וכן: קפצה פיה (תהלים ק״ז:מ״ב), קפץ באף (תהלים ע״ז:י׳), יקפצו מלכים פיהם (ישעיהו נ״ב:ט״ו), והוא פועל קל. מאחיך האביון – יש אומרים: שהוא מגזרת: יאבה י״י סלח לו (דברים כ״ט:י״ט),⁠א כי הוא במשקל: עליון וחביון והגיון – שהשרש עלה, חבה, הגה. והטעם: שהוא מתאוה לכל דבר בעבור חסרונו. (ח) פתח תפתח – שם הפועל, וכל מקום שאיננו כתוב, היא דרך קצרה. גם הדרש יפה. את ידך לו – לאשר אין לו כלום. והעבט תעביטנו – תתן לו משלך על עבוטו. והנה תעביטנו – תקח עבוטו. (ט) בליעל – שם. ויש אומרים (ראב״ע תהלים פירוש שני י״ח:ה׳ בשם ר׳ יהודה הלוי): שהיא מלה מורכבת משתים, וטעמה כדרך תפלה: שלא יעל, ולא יגדל, ולא יהיה. ורעה עינך – כמשקל: ושבה אל בית אביה (ויקרא כ״ב:י״ג), והמלה מהשניים הנראים. (י) בגלל – כמו: סיבה, לבעבור סבב (שמואל ב י״ד:כ׳), כי הכל הוא בחלקים הוא בחלקי הכל שהוא הגוף. נתון תתן – הטעם, כי אם תתן לו יוסיף השם על ממונך. (יא) כי לא יחדל אביון מקרב – כאשר פרשתי (ראב״ע דברים ט״ו:ז׳). לאחיך – הקרוב אליך בתחלה. ולעניך – לענייך ממשפחתך. ואביון ארצך – קודם אביון מקום אחר. (יב) וטעם הדבק: כי ימכר לך אחיך העברי – בעבור: העניק תעניק לו (דברים ט״ו:י״ד).⁠2 אחיך העברי – פירשתיו (ראב״ע שמות פירוש ראשון כ״א:ב׳). או העבריה – והוא: כי ימכור איש את בתו לאמה (שמות כ״א:ז׳). (יג) ריקם – פירשתיו (ראב״ע בראשית פירוש ראשון ל״א:מ״ב). (יד) העניק תעניק לו – כטעם: עשה לו תפארת, מגזרת: וענקים לגרגרותיך (משלי א׳:ט׳). או יהיה פירוש המלה כפי המקום בלא אח. (יז) באזנו ובדלת – פירשתיו (ראב״ע שמות פירוש ראשון כ״א:ו׳). וטעם להזכיר זה: כי אתה חייב לתת לו בצאתו לחפשי, רק אם לא ירצה לצאת, תרצע אזנו.⁠ב ואף לאמתך תעשה כן – דבק עם: העניק תעניק לו (דברים ט״ו:י״ד), ואם הוא רחוק, כמו: שלם ישלם אםג אין לו (שמות כ״ב:ב׳), ואם שלש אלה (שמות כ״א:י״א), ורבים כן. כי אין אשה נרצעת. (יח) לא יקשה בעיניך – מצאנו כתוב: שלש שנים כימיד שכיר (ישעיהו ט״ז:י״ד), וזאת ראיה כי אין רשות לאדם שישכיר עצמו יותר משלש שנים, גם לשוכר אותו הנותן שכרו. וזה טעם משנה – כמו: כפול. וכן: והיה משנה (שמות ט״ז:ה׳), והוא שם. ומשנה למלך (אסתר י׳:ג׳) תואר השם, גם הוא מגזרת: שנים, כאשר פירשתי (ראב״ע אסתר פירוש ראשון י׳:ג׳). והנה זה הכתוב יפרש כי: ובשביעית יצא לחפשי חנם (שמות כ״א:ב׳) – בתחלת השנה. גם יש ראיה משנתה השמטה, גם מיום השבת.⁠3 וברכך – פועל עתיד ולא עבר, כי אין הפרש ביניהן רק כטעם המקום. (יט) כל הבכור – הזכירו בעבור: לא תעבוד בבכור שורך (דברים ט״ו:י״ט). (כ) תאכלנו – מי שהוא ראוי לאכלו, כאשר פירשתי (ראב״ע דברים י״ב:י״ז). והזכיר פעם שנית לבאר משפט בעל מום. אתה וביתך – בית הכהן. (כא) כל מום רע – הנזכרים. (כב) בשעריך תאכלנו – יש אומרים: הכהן יאכלנו חוץ למקדש. ויש אומרים: אחר שיש בו מום הוא לישראל, וזה רחוק בעיני. הטמא והטהור – שב אל תאכלנו. והטעם: כמו קריאה, אתה הטהור או הטמא. והטעם: בין תהיה טהור בין תהיה טמא מותר לך לאכלו, בעבור כי בשר קודש אם אכלו טמא הנה בכרת.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 השוו גם ראב״ע דברים ט׳:י״א, ראב״ע דברים ל״א:י׳.
2 כלומר: טעם סמיכות הפרשיות היא משום הקשר לדאגה לעניים.
3 כלומר: גם שמיטה וגם שבת מתחילים בתחילת השביעי ולא בסופו.
א כן בכ״י פריס 177. בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח: ולא אבה (שמות י׳:כ״ז ועוד).
ב ״תרצע אזנו״ חסר בכ״י פריס 176, 177, ברסלאו 53, והושלם מכ״י וטיקן ניאופיטי 2.
ג בכ״י פריס 177: ואם.
ד כן בכ״י פריס 176, פריס 177, פריס 182. בפסוק: ״כשני״.
ה כן בכ״י פריס 176, פרנקפורט 150, לוצקי 827. בכ״י פריס 177: בשנת.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144