×
Mikraot Gedolot Tutorial
×
E/ע
בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot
  1. תורהTorah
  2. נביאיםNeviim
  3. כתוביםKetuvim
  1. יהושעYehoshua
  2. שופטיםShofetim
  3. שמואל אShemuel I
  4. שמואל בShemuel II
  5. מלכים אMelakhim I
  6. מלכים בMelakhim II

  7. ישעיהוYeshayahu
  8. ירמיהוYirmeyahu
  9. יחזקאלYechezkel

  10. הושעHoshea
  11. יואלYoel
  12. עמוסAmos
  13. עבדיהOvadyah
  14. יונהYonah
  15. מיכהMikhah

  16. נחוםNachum
  17. חבקוקChavakkuk
  18. צפניהZephanyah
  19. חגיChaggai
  20. זכריהZekharyah
  21. מלאכיMalakhi
  1. בחרו פרשהChoose a Parashah
  2. בחרו פרק שלםChoose a full chapter
  3. בחרו פסוקChoose a verse
    1. הקדמותIntros
    2. א1
    3. ב2
    4. ג3
    5. ד4
    6. ה5
    7. ו6
    8. ז7
    9. ח8
    10. ט9
    11. י10
    12. יא11
    13. יב12
    14. יג13
    15. יד14
    16. טו15
    17. טז16
    18. יז17
    19. יח18
    20. יט19
    21. כ20
    22. כא21
    23. כב22
    24. כג23
    25. כד24
    26. כה25
    27. כו26
    28. כז27
    29. כח28
    30. כט29
    31. ל30
    32. לא31
    33. לב32
    34. לג33
    35. לד34
    36. לה35
    37. לו36
    38. לז37
    39. לח38
    40. לט39
    41. מ40
    42. מא41
    43. מב42
    44. מג43
    45. מד44
    46. מה45
    47. מו46
    48. מז47
    49. מח48
    50. מט49
    51. נ50
    52. נא51
    53. נב52
    54. נג53
    55. נד54
    56. נה55
    57. נו56
    58. נז57
    59. נח58
    60. נט59
    61. ס60
    62. סא61
    63. סב62
    64. סג63
    65. סד64
    66. סה65
    67. סו66
    1. א1
    2. ב2
    3. ג3
    4. ד4
    5. ה5
    6. ו6
    7. ז7
    8. ח8
    9. ט9
    10. י10
    11. יא11
    12. יב12
    13. יג13
    14. יד14
    15. טו15
    16. טז16
    17. יז17
    18. יח18
    19. יט19
    20. כ20
    ×
    E/ע
    בחרו פרשניםSelect Commentators
    הגדרות כלליותGeneral Settings
    הגדרות להערותNotes Settings
     
    (א) הֵ֥ן לְצֶ֖דֶק יִמְלׇךְ⁠־מֶ֑לֶךְ וּלְשָׂרִ֖ים לְמִשְׁפָּ֥ט יָשֹֽׂרוּ׃
    Behold, a king shall reign in righteousness, and as for princes, they shall rule in justice.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    הָא לְקוּשְׁטָא יִמְלוֹךְ מַלְכָּא וְצַדִּיקַיָא לְמֶעְבַּד פּוּרְעֲנוּת דִין מִן עַמְמַיָא יִתְרְבוּן.
    ואנמא ימלך אלמלך ללעדל ותרוס אלרויסא ללחכם.
    (הקדמה)
    ועבר מפרשה זו לתאר את המלך הצדיק ומצב אנשי זמנו ואמר {כאן מופיע תרגום פסוקים א-ח}.
    (א-ח) גזרתי ולא תשעינה (ישעיהו ל״ב:ג׳) מן ועיניו השע (ישעיהו ו׳:י׳) ועשיתי אותו עצימה.
    עלגים (ישעיהו ל״ב:ד׳) ולעגי שפה (ישעיהו כ״ח:י״א) אחד, והוא מן המהופכים.
    תועה (ישעיהו ל״ב:ו׳) – בלתי אפשרי.
    ונמהרים (ישעיהו ל״ב:ד׳) – טיפשים. צורת נפרד.
    ולכילי, וכלי כליו רעים (ישעיהו ל״ב:ז׳) – שלושה לשונות דומים. הראשון קמצנות, כמאמר בני חת איש ממנו את קברו לא יכלה ממך (בראשית כ״ג:ו׳). השני וכלי מזימת כליה, דומה למאמר האל על מדין בנכליהם אשר נכלו לכם (במדבר כ״ה:י״ח). והשלישי כליו רעים... לך בה נדיב שנים. הראשון... כפי שפירשתי. ראשיתו תחילה. וראוי שהשרים. יתמנו [להשליט] צדק... ימלך מלך וישרו שרים כפי... ואתאר זאת בפסוק שמע בני מוסר אביך (משלי א׳:ח׳)... ודומיו.
    ועל דיבורו והיה איש כמחבא רוח (ישעיהו ל״ב:ב׳) שלושה פירושים... עליהם ייראה, כמו שעשו אנשי הבליעל בנבות על פי דיבורה של איזבל. בכללם דחיית הראיה בדין וסילוף הדברים, כדרך שעושים עד היום מורי⁠־הדת המפרידים בין בעלי הדין.
    ואין קוראים נדיב אלא למי שראוי לכן, מי שיועץ נדיבות נדיבות יעץ (ישעיהו ל״ב:ח׳) לגבי חובות אלהיו, כדרך שעשה שכניה בן יחיאל בזמנו של עזרא, שיעץ להתקבץ, כדי שתצא כל אישה כופרת מתוך העם, כאמרו ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם (עזרא י׳:ג׳). ובעניין חובות חבריו כדרך שעשו חברי נעמן לו, כשהיה קשה בעיניו לקבל מה שציווה אלישע הנביא. אז דיברו על לבו, עד שהסכים, על ידי שאמרו לו: אבי דבר גדול הנביא דבר אליך, הלא תעשה. ואף כי אמר אליו רחץ וטהר (מלכים ב ה׳:י״ג). ומי שמתמיד בנדבתו: אם בממונו, כגון מי שנאמר עליו וכל אשר נדבה רוחו אותו הביאו את תרומת ה׳ (שמות ל״ה:כ״א) ואם לגבי חכמתו, בדומה למי שנאמר עליו כל איש אשר נשאו לבו (שם ל״ו:ב׳), לפי שלשון נדיבות כולל שתי משמעויות אלו.
    (א-כ) אשתקקת ולא תשעינה מן ועיניו השע פגעלתה גמוצ׳א. עלגים ולעגי שפה ואחד ודלך מן אלמקלוב. תועה מחאל. ונמהרים בלידין מפרדין. ולכילי וכלי כליו רעים ג׳ אלפאט מתשאבהה.
    אלאולי בכל נט׳יר קול בני חת איש ממנו את קברו לא יכלה ממך ואלב׳ וכלי דלך אגתיאל שביה קול אללה ען מדין בנכליהם אשר נכלו לכם. ואלג׳ כליו רעים […] לך פיהא נדיב אתנין. אלאול […]⁠ה עלי מא כרגת אבתדאוה אלא […] פיגב אן ירוס ללעדל אלריסא […] ועין יעני הן לצדק ימלך מלך וישרו שרים עלי מא תעלמני אצף פי שמע בני מוסר […]. ואשבה׳. ולקולה והיה איש כמחבא רוח ג׳ תפאסיר […]
    עליהם יורא כמא פעל אנשי הבליעל בנבות ען קול איזבל ומנהא אחאדה אלחגה פי אלחכם ותחריף אלכלאם כמא יצנע אלי אלאן אלמפתיון. פיצ׳רבון בין אלכצום ולא יסמון נבילא אלא מסתחקא לדלך מן ישיר באלנבל נדיבות יעץ אמא פי חקוק רבה כמא צנע שכניה בן יחיאל פי עצר עזרא ואשאר באלאגתמאע חתי תכרג כל אמראה כאפרה מן אלקום בקולה ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל נשים וג׳ ואמא פי חקוק אצחאבה כמא צנע אצחאב נעמן בה חין עט׳ם עליה אן יקבל מא אמר בה אלישע אלנבי פלטפוהם חתי קבל באן קאלו לה אבי דבר גדול הנביא דבר אליך הלא תעשה וג׳ ומן הו יתבת עלי בראעתה אמא במאלה כמן קיל פיה וכל אשר נדבה רוחו אתו וג׳ ואמא בעלמה כמן קיל פיה כל איש אשר נשאו לבו וג׳ לאן לפט׳ה נדיבות תחתמל הדין אלמענאיין ותלא בעד הדא קול רדעה פי כראב בלאד אלקדס פקאל.
    פסרת ימים על שנה אחואלא כקולה ימים תהיה גאלתו אלדי הו חול ונט׳ראיה ובחן צנאם מתל בחוניו ואבן בחן היה בעד מערות פי עדאד מפרד מן אלמעני ממא הו קריב אן יכון מעני לתמתילה אלמדן באלנסא פי חאל עמארתהא הו אן אלרגאל למא כאנו הם אלתעבין פי אלמכאסב ואלמלאקון אלחרב ואלקאדמון עלי אלאהואל ואכתר אלנסא ברא מן דלך פהם פי הדו ואטמאנאן שבההם בהם פקאל נשים שאננות בנות בוטחות פינצרף קולה נשים אלי אלמדן אלכבאר ובנות אלי אלרסאתיק כמא יקול אכרא בית שאן ובנתיה תענך ובנתיה מגדו ובנתיה פלמא נאדאהם אמרהם אן יסמעו כלאמה יעני אהלהם אן יקבלו מא יאמרהם בה תם הדדתהם מן דהר יאתיהם פינקלהם ען הדאהם ואטמאנאנהם בקולה ימים על שנה וג׳ דלך יכון אן הם לם יקבלו מא אמרהם בה ונהאהם וערפהם אן נבאתהם ושגרהם סתפנא ותתלאשא הו קולה כי כלה בציר וג׳ ואנהם סינדבונהא ויבכון עליהא בקולה חרדו שא׳ וג׳ על שדים ספדים וג׳ ויסתקים אן יכון סלך אלתיאב ואלערי ואלתוזר ואלנדב אלמוצוף האהנא עלי ט׳אהרה ויסתקים אן יכון איצ׳א עלי אלתאויל ומעני אלגמיע זואל אלנעמה. וכדלך יתגה אן יכון שדה וגפן ובציר ואוסף עלי אלט׳אהר והו כראב אלצ׳יאע ואלשגר ואלכרום ועלי באטנה ודלך הלאך אלגבאברה ואלמיאסיר וכל מדכור מן אלקום אלשביה באלריאץ׳ אלכצבה וכמא יבכא עלי אלצ׳יאע ומא פיהא כדאך יבכא עלי קצור אלמלוך ודיארהם אלדי צאר בעצ׳הא מנבתא ללשוך כמא קאל קוץ שמיר ובעצ׳הא כאלמגאיר תאויהא אלוחוש כמא קאל בעד מערות משוש פראים מרעה עדרים ואמא קולה עד עולם פלם יריד בה אקצי אלדהר לכנה אומי אלי מדה מנה ולה נט׳איר קולה פי אלעבד אלעבראני ועבדו לעולם וען דאוד יחי אדני המלך דויד לעולם.
    ותמאם אלקצה באלרגא ואלאנתט׳אר למא ועד אללה מן אלעודה ואלעמארה בקולה עד יערה.
    אשתקקת יערה מן ותער כדה אלדי הו אפראג וכדלך ויערו את הארון וקולה והיה מדבר לכרמל הו מעני עמארה צ׳ד ושב לבנון לכרמל ולדלך זדת פי תפסיר והכרמל ליער יחשב פקלת ליער הלבנון יחשב חתי יציר עכס והכרמל ליער יחשב אלאול ועלי מא קדמת אן לבנון אעמר מן כרמל ועברת ובשפלה פי נזול אלחמא לאן אלאצל פיה וישפל ומא אשבהה ואצ׳פת אלי אלנזול אלחמא חתי ינצרף אלמעני אלי אלציף עלי מא סאשרח.
    וחקיקה גרץ׳ הדה אלקצה הי עמארה אלבלד לאנה כאן קד קאל קבלה כי כלה בציר שמיר יעלה כי ארמון נטש פעאד עלי גמיע דלך באצלאח וקאל אן אלבר ואהל אלעדל פי אלכרמל פיכון כסבהם אלסלאמה ואלדעה ואלותאק ועדד הדה אלג׳ אלפאט׳ באזא מא כאן קדם פי קצה אלכראב חרדו שאננות וג׳ פ⁠[קוב]⁠ל אלחרדה ואלסלאמה ומקאם שאנן והשקט ובטח הו בעינה ועאד עליהא בשרח ב׳ אן אלריאץ׳ ואלצ׳יאע תחתאג אלי דעה ואטמנאן הו קולה ובמנחות שאננות ואבניה אלמדן תחתאג אלי דלך ואלי בטח פקאל ובמשכנות מבטחים וקצור אלמלוך תחתאג אליהמא ולדלך קאל בנוה שלום פאלדי קאלה פי אלאואכר יגב ללאואיל איצא.
    וקולה וברד בררת היער היא צפה צלאח אלבלאד במגי חר אלציף פי וקתה עלי מא ינבגי וכדלך ברד אלשתא פי אואנה עלי מא ינבגי ועלי מא כנת קדמת פי תפסיר אשקטה ואביטה במכוני וקלת אן אלנמו לא יכון בחרארה ויבוסה פקט ולא בברודה ורטובה פקט ואחרי אן לא יכון בברודה ויבוסה פקט אד כאנתא אבעד ללנהוץ׳ וללעלל אלתי שרחת בעצ׳הא ואנמא יכון בחרארה ורטובה פאדא אתי אלשתא בברד כמא ינבגי בגיר אסראף ואלציף בחר כמא יצלח בלא אפראט נמת אלאגסאם חיואנא כאנת אם נבאתא וצארת אלאבדאן ואדא כאן בכלאף דלך ולם יבלג אלציף פי חרה מקדאר מא יחתאג אליה. תם אעקבה אלשתא פלם יאתי בברדה חסב אלעאדה אצ׳טרבת אלאבדאן ווקע אלובא פי אלחיואן ואלצוא פי אלנבאת פלדלך וצף אנה מן בעץ׳ נעם אלקום וברד ברדת היער ובשפלה תשפל שתי אלשתי ומציף אלציף ופי לגה אלמשנה יסמי אואן אלחצאד שלפי קציר ושביה בקולה בחם קציר תם מדח קומא הדה אמיאהם והדא זרעהם בקול׳ אשריכם זורעי ולדלך כ׳צ׳צתה וקלת הדא אלמא אלמוצוף ולם אדעה עאמא פאקול כל מא ווצפהם באן בקרהם אלחארתה וחמירהם אלנאקלה אלגלה לא תזל מתצלה כק׳ רגל השור והחמור והדא נט׳יר קולה והשיג לכם דיש את בציר וג׳ וקאל עמוס איצ׳א ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים וג׳ תם געל אלנאילה אלתי נאלת בסנחריב אעתבארא לגמיע אעדא אלאמה ונאהביהא פקאל בעד דלך:
    לג פסרת כנלותך אעגאזא מן לפט׳ וילאו מכתצר אלאלף. ואשתקקת כמשק גבים מן ובן משק ביתי ואשבאהה פגעלתה קודא. ואמא גבים גראד פהו בלגה אלתרגום וקד קאל אלעבראני כד׳לך וטפסריך כגוב גובי. ואמא אראלם נגבהם והי אלרסל פהו מפרד. ואמא תציירי מסלות ואורח וברית וערים וארץ ולבנון ושרון ובשן וכרמל כואצא פקלת מחאגהם וטרקהם ועהדהם וקראהם וסאיר דלך ולם אגעל שיא מנה עאמא אד׳ כאן אלג׳רץ׳ אנמא קצד בה קום בעינהם והו מלך אשור לא גירה. ואכרגת תהרו תלדו בלפ׳ט כאן מהמוזא אד אסתחאל אלט׳אהר אד ינקל כמא הו.
    אלאקרב פי שודד ובוגד אלמוצ׳ועין אול הד׳ה אלקצה אן יכון אלמקצוד בהמא סנחריב וירוע בה גמיע אלאמם יקול לה אנך נאהב גיר מנהוב פאעלם אנה ליס ידום לך דאך בל סתנהב אדא אפנית אלקום אלדין ט׳למו וינהבו עלי מא כאן קדם מן אלשדה אנה יסלט הד׳א אלמלך עלי קום טאלמין פאדא תמם פיהם מא חכם עליהם בה אנתקם מנה הו איצא והו קול׳ בגוי חנף אשלחנו וגו׳ תם קאל כי מה תקות חנף כי יבצע פעלי הד׳א קאל כהתימך שודד תושד. ת׳ם ולי אלי אלאמה פקאל ויגב עליכם אן תדעו [ד] אללה אן יגיתכם עלי טול אלזמאן כמא רחמכם פי הדא אלוקת הו קולה יי׳ חננו. כמא פעלת פי וקת מקול המון וקולה פי הדא ואסף שללכם הי ואסף שללם עלי מגאז אלגאיב ואלמסתקבל אד יקול יחזקאל פי אול אלספר ונתתי לכם לב אחד ורוח חדשה אתן בקרבכם. ווצף מא גל אלקדס ושרף כדלך בקולה נשגב יי׳. והיה אמונת עתיך. נטיר קולה יי׳ בהיכל קדשו יי׳ בשמים כסאו קדרה אללה תרי פי היכל יט׳הר כמא פי אלסמא כרסיה. כדאך האהנא כמא הו שוכן מרום כדאך געל ציון מרום אד קאל כי בהר קדשי בהר מרום ישראל. וסמי אלקדס זבול בנה בניתי בית זבול לך. ומעון יי׳ אהבתי מעון ביתיך ומכון מכון לשבתך עולמים. ושמים וזה שער השמים. וגעל אוקאתהא מצ׳מנה ה׳ אשיא חסן ומענאה אליסאר כקולה ונתתי את כל חסן העיר הזאת ואת כל יגיעה ישועות והו אלנצר חכמת אלעלם אלדי יתעלם ודעת אלמערפה אלתי הי דכא אלקריחה ואלכ׳לה אלכ׳אמסה אפצ׳ל מן אלגמיע והי יראת יי׳ ותוכד פי תפצילהא בקולה היא אוצרו והי אלדכידה ואלעאקבה.
    ותממהא בחכאיה מא וקע ברסל סנחריב וקואדה חין בשרו בואקעתהם מן אלבכא אלמר בדל אלסלאמה כמא קאל מלאכי שלום מר יבכיון: וכיף פאסכהם אלעהד [א] אצחאבהם ואצדקאהם כמא קאל הפר ברית מאס ערים וצארו לא יעדונהם ולא יחסבונהם כמא קאל מאס ערים. וכרבת כיאר מואצעה בלדאנהם אלתי כאנת פי עמארתהם תשבה אללבנאן ואלכרמל ובשן לאן הדה אלמואצ׳ע מוצופה באלכצב ואלכיראת.
    פיקול בעד מא וצ׳ע הדה אלאוצאף גמעא והו ינאדי גמיע אלאמם אני כמא צנעת באולאיך כדאך אצנע בכם. פוצף לנפסה ג׳ תעט׳ימאת אקום ארומם אנשא ולהם ג׳ חטאיט חשש וקש והמא נוע ואחד. ושיד וקוצים יעני אן אלאמם אדא הי חאטת בקדס בני אסרא׳ אט׳הר אללה מן נקמתה פיהם כמא פעל פי גיש סנחריב. ולדלך קאל דוד הנאך כל גוים סבבוני בשם יי׳ כי אמילם. סבוני כדבורים דועכו וג׳ סבוני גם וג׳ באזא הדה אלג׳. ויחתמל אקום וארומם ואנשא אן ישיר אלי תעט׳ים אלאפה ואן יכון תעט׳ים אל⁠[אמה ומלכהא ואן יכון תעט׳ים] אללה ותסביחה. ויתלו הד׳ה אלקצץ קצה פי שרף אלעביד אלצאלחין וקת אלישועה.
    זדת פי פסוק הולך צדקות פיגאבון ופי אול מלך ביפיו ויקאל לה נפסא ואל נטשו חבליך […] לאנתט׳אם אלכלאם ואלטעין אלתי פס⁠[…]$ רחוקים וקרובים עלי מענאיין אחדהמא […] פי אלבלדאן כק׳ הקרובים אליך או הרחוקים ממך ואלאכר פי אלאמה וגי […] כק׳ לבני ישראל עם קרובו. ועליהמא גמיעא אן יך אלרחוקים […] מן גיר אלאמה אנמא בלגהם אלכבר פקט לדלך קאל שמעו רחוקים ואלקרובים מן אלאמה ואלבלד יחצל להם אלוקוף עלי אלגברוה […] כמלא תאמא ולדלך קאל פיהם גבורתי וקסם אלעצאה קסמין אחדהמא […] אלקום אלדין יעתקדון ללה אמרא ונהיא עליהם ותראבא […] אנהם קד יכ׳סון אוקאתא וסמאהם חטאים ווצפהם באן אל⁠[כוף] יקע בהם כק׳ פחדו. ואלקסם אלג׳ קום לא יעתקדון לרבהם [אמרא ונהיא עליהם] אנמא הם פי גמיע דלך עלי ריא ונפאק. והאולי אצלאח מן אלאולין כ׳ק׳ אחזה רעדה וינאל אלגמיע […] אדא ט׳הר נור אללה וראו ניראן מתוקדה ולהיבהא עאל ושרארהא יתטאיר האלתהם וקאלו מן ימכנה אן יגאור הדה אלנאר הו קול אללה ענהם מי יגור לנו אש אכלה סימא וקד גמעת שיין הי נאר מחרקה אכאלה ליסת כנור […] ואלכרקכם אלדי לא יחרק פליס יחדר ומע דלך פליס […] אלתי תחרקהא אנטפת באבושאע אלחאמל אלתאם […] מתוקדה אלי אלדהר פלדלך קאל מוקדי עולם בעד אש אוכלה ואמא זיאדה לנו פי אלקולין פאנמא דלך רסם […] מתל […] לכה לנו ואשבאהה קאל אללה גל גלאלה […] דלך אגבתהם וקלת הולך צדק׳ אקול יסתחק אלצאלח […] ולא תצ׳רה מנהי בהדה אלג׳ אחואל אלאול הלך צדקות […] אלעדל ולהדא אלפן אנואע אולהא אלעדל בינה ובין […] עלי נעמה ולא חמדה עלי קדרתה […] כקול שמואל את כל צדקות […] וקאלת דבורה שם יתנו צדקות וקאל מיכה למען דעת [צדקות ה׳].
    [ב] […] אלעדל מע נפסה פי אן לא ינאולהא שהואתהא אלחראם פיהלכהא ועלי מא קאל יש דרך ישר לפני איש וג׳ ואן לא יולהמהא שהואתהא אלחלאל אלתי תמכנה בלא סרף וכ׳ק׳ וכל אשר עיני לא א׳ וג׳ ולא יצרפהא אלי אלאן (?) אלחאצ׳רה פקס בל יסמי בהא אלי דאר אלבקא פאנהא כתירא מא תמיל אלי דאך ועלי מא קאל תאוה נהיה תערב לנפש. וימילהא אלחכמה אלתי הי תיותהא ויצרפהא ען אלגהל אלתי הו מותהא כמא קאלת אלחכמה כי מצאי מצא חיים וג׳ וחטאי חמס נפשו וג׳ תם מע כואצה באהלה וולדה וואלדיה וקראבתה ימתתל פי כל פריק מנהא מא יוגבה אלעקל ואלכתאב ואלסנה ואלמרוה לה אקול באכתצאר ולא אטול.
    תם מ⁠[ע] אלעאמה נסבו כיף מא נסבו אליה אמא אן כאנו רעיתה באנה אלמלך או אלאמאם או אלפקיה, ואמא אן כאנו מעאמליה עלי גמיע וגוה אלמעאמלאת כאגרא או שרכא או כלטא או מבאיעין או משארכין ומתאלהא כדלך ינפד פי כל פן מא תוגבה אלארבע אשיא אלמקדם דכרהא. ואלתאני ודבר מישרים והי אלאסתקאמה אלתי לא חילה פיהא ולא מכר ולא אחתיאלא ענד רבה כמא קאל בלא שפתי מרמה ולא ענד וכדלה סהולה קבול אמר אללה ונהיה וקבול חכם אלחאכם וסהולה אלמעאמלה כיף מא כאנת וסמאחת אלקלב ומא אנסוי מע הדא […]⁠אסתקאמה אלקלב וצלאח אלניה כמא קאל ישר לבי אמרי פי וכדלך אלמסתקים מן אלכלאם ירסלה וצדקה כמא קאל בדבר שפתיך מישרים פכיף מסתקים אלפעל כמא קאל ועשית הישר והטוב ולדלך יקול פי כל צאלח ויעש הישר בעיני ייי בהדה אללפט׳ה מן בין גמיע אלאלפאט׳ אלמחמודה.
    ואלתאלת מואס בבצע מעשקות אחכם אלקול פי הדא אלבאב פי אלכסב אלחלאל אד לם יקול מואס במעשקות. פיכון אנמא נהי ען אלגצב אלגשם דאתיהמא לכנה קאל בבצע. טמע אלגשם לא יטמע פיה ועלי אנה לא יגצבה ועלי תאויל. לא תחמד אתי קו׳ מעשקות געלהא אבואבא כתירא והי אנואע גצבה אלתי שרחנא פי אלתוריה. ואלד׳ נער כפיו מתמוך בשחד באלג איצ׳א פי דאלך אד לם יקל ינפץ׳ ידיה מן אלרשא אלא מן אדעאם אלרשא וערפנא אן לפץ׳ (?) דעמאת כלהא חראם והי ד׳ אנואע אמא אן יאכד אלחאכם רשוה מן אחד אלכצמין פימיל מעה או מנהמא גמיעא פיציראן ענהא […] ואחדה או יאכד אגרה חכמה או (?) יאכד במקדאר מע תעטל מן שגלתה ומכסבה ואלראבע אגמעין חראם כמא קאלו אואילנא ושרחו תשריח דאלך ואלה׳ אטם אזנו משמוע דמים […] פי הדא איצא […] לם יקול לא יעשה דמים אלא לא יסמע אלמעאצי פכיף אן יצנעהא אלאן אלסאמע בהא ימתסך עליהא עליה אתם פכיף אלדי יחסנהא סוא פי דלך כאנת דנובא פי טאעה אללה כ׳ק׳ פי אלמקלל וסמכו כל השמעים את ידיה׳ על ראשו או דנובא פי חקוק אלנאס כ׳ק׳ פי עלי בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו וג׳ ואלו׳ ועצם עיניו מראות ברע כדלך איצא נאהיה אלקול אד׳ אלרב (?) גץ׳ טרף פצלא עלי אלפעל וקו׳ מראות ברע ולם יקול מראות רע יריד בה אן אול נט׳רה מן נט׳ראת אלשרור מעאקב עליהא אד לא בד לחאסה בצרה מן אתסע עלי […]
    […] כל מנט׳ור וקאבלהא באלצ׳רורה ואנמא יכון מלומא מדנבא עלי אלאמעאן ואלמעאודאת פי דלך פמנהא זאד פי אללפט׳ בי יריד בהא אלתפרס אלי תרי אן מת׳ל הדה אלצפה למא קאלת פי אלקדוס עז וגל אלדי לא יגיז עליה אלתפרס ואלאסחפה קאל פיה טהור עינים מראות רע בלא בי יעני אנה עארף בגמיע אלאמור מן קבל אנה עארף בגמיע אלאמור מן קבל אן תכון מן אול עלם מבין פיכון הדא אלרע אלמנהי ען אלנט׳ר פיה ואלאלאח אדא הי נוע גהאת שתי מנהא עבאדה אלאותאן ואלעוראת אלחראם וספך אלדמא ואלגצוב ואלאשיא אלוסכה ולכל ואחדה מן הדה אלגהאת דליל באנהא תעד רע ודליל אכר ימנע מן אדמאן אלנט׳ר פיהא.
    ונט׳יר מא געל פי הדה אלקצה גואב מסלה מי יגור לנו אש אוכלה הלך צדקות געל פי תהלים גואב מי יגור באהליך: הולך תמים ופועל צדק וסאיר אלקצה כמא שרחתהא פי מוצ׳עהא תם מא כפאה מא וצ׳עה להדא אלעבד אלצאלח קבל אן יצפה חתי חמל עליה פצ׳אילא אכרא הו מא קאל הוא מרמים ישכן ודלך אלמנזלה אלגלילה מן תואב אללה אלעלוי אלדי הו שביה במרתבה אלמלאיכה וכמא קאל ליהושע בן יהוצדק ונתתי לך מהלכים וג׳ מצדות סלעים משגבו אלקדס והו אלמוצע אלשריף מן אלארץ׳ כק׳ ונתתי להם בביתי ובחומותי וג׳ ותאויל לחמו נתן מימיו נא׳ הו אלנור אלדי יגעלה אללה מאדה ללצאלחין יסתמדון מנה גמיע לדאתהם פיקום מקאם אלמאכל ואלמשרוב ואלמשמום וסאיר אלמ⁠[חסוסאת] וכמא שרח פי תואב אלצאלחין אנה נור יגדי אלאגסאם ואלארואח כמא יגדוהא אלטעאם ואלשראב כק׳ מ⁠[ה יקר חס]⁠דך וג׳ ירויון מדשן וג׳ כי עמך מקור וג׳ וכדלך ה⁠[אהנ]⁠א איצ׳א למא קיל לחמו נתן מימיו נא׳ שרחה אן ה⁠[אתין] אלמאדתין המא נור אלמלך [רב] אלעאלמין כק׳ בעדה מלך ביפיו תחזינה ע׳ אורו וכבודו והודו וגדלו פי הא אלבאב ואחד כק׳ אבאינא הן הראנו יי׳ אלהינו את כבודו וא׳ גדלו ואמא מעני קו׳ תראינה ארץ מרחקים ופסרתה כמא תרי אהל בלד בעיד ודלך אן נור אללה גל ועז אלדי כלקה ליסתדל אל׳ בה אלנביין ועלי אן אללה מכאטבהם וליכון נעמה וראחה ללמומנין ואלצאלחין קד עלמת אנהם לא יטיקון אן ינט׳רון אואילה מן אלקול אלדי קאל אללה למשה לא תוכל לראות את פני לאנה נור עט׳ים פמן עט׳מה אדא וקעת עליה אלחאסה אבהרהא והרבת אלנפס מן הולה וכופה פמאת אלחיואן ועלי מא בין לה כי לא יראני האדם וחי ולכן אנמא ירי אלנבי אדא הו ראי ויסתריח אלצאלח אלי מא יצל אליה מן אואכר אלנור ועלי מא וצף לה וראית את אחרי ופני לא יראו אד שעאע כל נור אמאמה באלאקוי ואלאצעב פעלי מא כאן קדם פי אלתוריה קאל ההנא ללצאלחין אנהם ירון אלנור [בסר]⁠עה חתי לא יולמהם אואילה בל יהתדון [ויסתריח]⁠ון באואכרה וקד ימכן אן נצרף קולה תראינה ארץ מרחקים אלי אחואל תקד⁠[ם ק]⁠בל אלישועה יקול ללצאלחין אנכם תר⁠[ון] [נו]⁠רי בעד מא כנתם תרו מלוך אלאמם […] [אלאב]⁠עדין כק׳ ישא יי׳ עליך גוי וג׳ פ⁠[תלך אל][…] אולאיך אלאבעדין וצברת עלי אסתצלחה תנט׳רו אלאן נור אללה ובהאיה פכאן אלאמה פי דלך אלוקת תכון פי חירה אדא אלתפת בגתה תטלב אעדאיהא ואלמלוך אלדין מלכו רקאבהא פלם תגדהם תקול אין אלכאתב מנהם ואין אלקסטאר ואין אלדין כאן יטופון פי אלבלד ויחצון אלגמאגם ואלמנאזל ליאכדון אלכראג בל טבקאתה כק׳ סופר את המגדלים: ותפתקד אללגאת אלמשתתה אלתי כאנת קד עאהדתהא ואלפתהא מן דון לשון הקדש פלא תראהא כק׳ את עם נועז וקולה נועז מתל לועז אלדי קאל בית יעקב מעם לועז קאם אלנון פי הדא אלקול מקאם אללאם כמא וצפת פי לטושה ונטושה פמנהם אללפט׳ אלדי לא יפצח אלקול אלא מן ערף כל אללגה והו נועז ומנהם אלדי יערף בעצ׳הא פיחכיה ובעצ׳הא יגירה והם עמקי שפה ומנהם אלאעגמי אלד׳י לא יערפהא ולא שי מנהא והו נלעג לשון.
    ובעד מא וצ׳ע הדה אלאשיא אלתי תעדם מן אן תנט׳ר ותסמע חמל עלי עכס הדא אלקול אלמסתאנפאת אלי אן תנט׳ר מן אלאשיא אלמחמודה אלגלילה בקולה חזה ציון וצפהא אולא בכתרה אלאהל בקול קרית מ⁠[ועדנו] תם בבטלאן אלחרוב מנהא בקול אנהא נוה שאנן תם כתראת אלבינא ואלעמארה אלי אלאבד בקול׳ אהל בל יצען.
    פגעל אלמנט׳ור אלאול אגלא פי דאר אלאכרה אעני קולה מלך ביפיו תחזינה: ואלמנט׳ור אלתאני עאגלא פי וקת אלגאולה אעני קולה עיניך תראינה ירושלם וקדם חאל אלאכרה עלי מא פי דאר אלדניא לגלאלתה ולהדה אלאנהאר ואלכלגאן אלדי וצף פי ציון וירושלם בהא תלת תאוילא תסוי אלט׳אהר פאשבההא ואקול אמא אולא פיסתקים אן תכון אנהארא וכלגאנא עלי ט׳אהר אלמסמוע וכמא וצף יחזקאל. אן אלמא אלנאבע מן בית אלמקדס אלי אלף דראע יכון אלי אלכעבין כק׳ מי אפסים ואלי אלף תאניה יבלג אלי אלרכבתין כק׳ מי ברכים ואלי אלף תאלתה יבלג אלי אלחקוין כק׳ מי מתנים. ואלי אלף ראבעה לא ימכן אחד יגוזה כק׳ נחל אשר לא אוכל לעבר פיכון פי הדה אלקצה שרח מא לם ישרחה הנאך אנה לא תקט⁠[ע פיה] אלדראמין לאן צי אדיר הוא אלדרמון אלכביר וגמעהא צים כק׳ וצים מיד כתים וקאל איצ׳א יצאו מלאכים מלפני בצים פהדא פשוטו של מקרא.
    ותאויל אלאול אן יכון הדא אלמא ואלאנהאר אומי בהא אלי אלעלום אלדיאניה מן מקרא ומשנה ומא אשבה דלך ועלי מא מתלהא בקו׳ הוי כל צמא לכו למים ושאבתם מים כמא שרחת פמן גנס הדא אלתאויל אן תכון אלספן אלתי לא תטיק קטע הדא אלמא היא אלמטאען ואלמעארצ׳את אלתי לא יטיק מל⁠[חד] אן יפלג בהא עלי כתאב אללה ולא עלי אתאר אנביאה אלצאדקין וילאאם הדא אלתאויל אלאול קולה פי מא בעדה כי יי׳ שפטנו פמן כאן אללה מעלמה אלפקה ואלאחכאם מן דא יטען עליה.
    ואלב׳ אן תכון הדא אלאנהאר ואלמיאה יריד בהא גודה אלראי ואלתדביר וחסן אלסיאסה פי אמור אלדניא וקד שבה הדא איצ׳א באלמא כק׳ מים עמקים דברי פי איש נחל נבע מקור חכמה ויכון תאויל אלספן מן שכל הדא אלמתל אן יכון אלקום אדא הם ראו ראיא לא יקדר אחדא יחלה ולא ינקצ׳ה מן צואבה וצלאחה וישאכלה אלוצף אלב׳ אלדי קאל בעדה יי׳ מחקקנו פמן כאן אללה אלדי ירסם לה מן יטיק אן ימחו רסמה.
    ואלג׳ אן יכון אלמא ואלאנהאר גיוש וגנד יקול אדא אגתמעת עלי אלבלד לם תטקהא וקד מתלו בדלך כק׳ הוי המון עמים רבים וג׳ לאמים כשאון מים רבים וג׳ ומן הדא אלנוע יכון תאויל אלדראמין ואלספן אמרא וכלפא וינטבק עלי וצפה אלמלוך הדא וצף אללה. ואלתאלת יי׳ מלכנו פמן דא יקאומה או יקדם עלי אמתה.
    ותתגה איצ׳א הדה אלתלת אוצאף אן תכון עכסא ללתלתה אלמרכורין אולא סופר ושוקל וסופר את המגדלים פקאל אדא זאלת יד אלכאתב כאן אללה וחדה חאכמנא ואדא נחית אלקסאטרה ורסומהא פהו וחדה ראסמנא ואדא בטל אמר אלמלוך באחצא ותקסיט פהו מלכנא לא גירה לדאך קאל שפטנו מחקקנו מ׳ מלכנו.
    תם עאד אלי אלספן אלדי קצדת עבור אלבלר וקטעה כאינה מא כאנת אמא מגאדלין ואמא מעארצין או עסאכרא פקאל נטשו חבליך אן אדקאלהא ושראניתהא וחבאלהא תתקטע ותאויל דלך אחאדהם ומדבריהם וכואצהם יתלאשון ויצ׳מחלון וקולה עד שלל הו נהב בלגה אלתרגום כקולה הנאך בבקר יאכל עד ואלאצל פיה עד ואדא כאן פסחים בזזו בז פלא תסל ען אלאצחא ואלאקויא ווצף מן פצ׳איל אלבלד אן ואחדא מן גיראנה לא יקול אנה מריצ׳א אד יקול ובל יאמר שכן חליתי פאחרי ואוכד אהל אלבלד אנפסהם אן לא יתוגעון ולא ימרצ׳ון ועלי מא עלמת מן אן נ⁠[עמן] כיים גיש מלך ארם למג׳אורה צביה צגירה מן [בלד קריב] לה תסבב לה אן אשפאה אללה מן דלך אלמרץ׳ אלצעב אלעט׳ים פכיף בני אסראיל הם אנפסהם ואלחאקה בזואל אלאמראץ׳ גפראן אלדנוב ידל עלי אן אלדנוב מסבבאת אלאמראץ׳ ועלי מא קאל ופקדתי בשבט פשעם וג׳ וכדלך אלמצאיב אלממתלה באמראץ׳ ואוג׳אע כק׳ מה תזעק על שברך אנוש מכאובך על רב עונך ועלי אן מנהא אלשאד אליסיר עלי סביל אלמחנה וחכי בעד דלך קצה כראב בלד אדום וקד יתג׳ה איצ׳א אן יכון געלה מתאלא לגמיע דיאר אלכפאר.
    לה א אבתדא יששום ופסרתה יסר ותרכת אללאחקה דלך כקולה יביאה את תרומת י״י אלדי תפסירה יאתי ותסקט אללאחקה וכקולה ותראהו את הילד יפסר [וראת] ופסרת גמול תואבא לאן מכאפאה פסרת פי קולה בנוה תנים רבצה כלמה מצ׳אפה רבץ׳ מיגה ואכרגת והוא למו ומן הו מן נאחיתה עלי מעני ומן הו לא ומן ינסב אליה באזא מא קאל פי דיאר אל⁠[קום] וקצורהם אל⁠[תי] יסכנהא ויחלהא אלאשיא אלמודיה אלצ׳אריה מן אלחיואן ואלנבאת קאל פי בלד אלמומנין אנה יסכנה אלאשיא אלסארה מן אלחיואן ואלנבאת קולה יששום מדבר וכד׳לך מן אלנבאת לקולה כחבצלת. ולם יצעב אן וצף [היא]⁠כלהם וקצורהם בהדה אלצפאת אלגלילה וצף בערבה פאדא כאנת ובראריה […]
    לז כו וקאל רבינו סעדיה ז״ל יחתמל קולה הלא שמעת למרחוק מעאני שתי. למימי קדם אומא בה אלי אעצאר שתי. מת׳ל מא צנע באמרפל ואצחאבה ובפרעה וקומה וסיחון ועוג וכושן ועגלון וסיסרא ומדין ופלשתים ובני עמון וארם נהרים וארם צובה וארם דמשק ונצ׳ראיהם.
    פאן כל מצ׳רב מן הד׳ה אלמצ׳ארב לו שרח פי כ׳ברה שרחא ואסעא לאסתקאם אן יכון תפסירא לקול אללה עז וגל למרחוק אותה עשיתי למימי קדם. פקאל אללה עתה הבאתיה אלאן אחל בך מת׳להא פתתלף פתכון כאחד ארבע אשיא, אמא כאלעשב או כאלבקל או כאלחשיש או כאלכאפור הו קולה ויושביהן קצרי יד חתו ויבשו היו עשב שדה וירק דשא חציר גגות ושדפה לפני קמה. וסכאנהא תקצר אידיהם פינדקון ויכ׳יבון ויצירון כעשב אלצחרא וכ׳צ׳רה אלכלא וכחשיש אלסטח או אלכאפור קבל אן יציר סנבלא קאימא. ואנמא שבה קומה ענד חלול אלאפה בהם בהד׳ה אלארבעה אשיא אלתי מן אלנבאת. לאן אלשמס אד׳י הי אשתדת עליהא גפת ואנפרכת, ועלי אן בעצ׳הא באלסבע את׳בת מן בעץ׳. פאן אלחר אלשדיד יסאוי בינהא פי אלאצ׳מחלאל. כד׳לך תלך אלנאר אלתי אחרק אללה בהא סנחריב תסאויא פיהא אלוזיר ואלקאיד ואלפארס ואלראגל אלגליל עלי אן בעצ׳הם אקוא מן בעץ׳. וקולה כאלחשיש ליס כאל⁠[נבאת] אלתאם אלא כאלנבאת עלי אלסטוח. לאן אלחר ואלשמס יסרעאן אלי תגפיפה אכת׳ר מן גירה. וכד׳לך נאל אלקום פאחרק אלמלאך ארואחהם בנארה.
    ולשרים למשפט ישורו – הלמ״ד במלה ׳ולשרים׳ נוספת.⁠1
    1. השווה ריב״ג באללמע עמ׳ 41 (רקמה עמ׳ נג), ראב״ע ורד״ק על אתר. רס״ג על אתר תרגם כאילו הלמ״ד איננה, היינו שהבין ׳ולשרים׳ כנושא המשפט, וכך מתברר גם מפירושו (סיני תשמ״א, עמ׳ ריא).
    הן לצדק ימלך מלך – הן אין משפט מלך למלוך כי אם לעשות משפט צדק.
    ולשרים למשפט ישורו – ועל מי יש לוא למלוך? על השרים אשר למשפט ישורו. ואמר הנביא זאת על אחז שהיה רשע, אבל חזקיהו בנו הוא ימלוך, וכדיי הוא למלוך.
    א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד פוק׳ 127, פרמא 3260, אוקספורד 34, וטיקן 94. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״לו״.
    Behold, for righteousness shall a king reign Behold a king has no right to reign except to execute righteous judgment.
    and over princes who rule with justice And over whom should he reign? Over princes who rule with justice. The prophet says this concerning Ahaz, who was a wicked man, but Hezekiah his son shall rule, and he is worthy. ([Manuscripts read:] And he is worthy of reigning.)
    הן לצדק ימלך מלך – זה חזקיה.
    ולשרים – אילו אנשי דורו.
    הן – הטעם על חזקיהו ושריו שתעמד מלכותו.
    ולמ״ד ולשרים לא ידעתי לו טעם, וכמוהו והשלישי לאבשלום (שמואל ב ג׳:ג׳), למן היום (שמות ט׳:י״ח).
    Behold a king shall reign, etc. This refers to Hezekiah and his princes, the firm establishment of whose government is promised.
    ולשרים And princes. The ל has no meaning as far as I know. Comp. לאבשלום (1 Chr. 3:2), למן (Ex. 9:18).⁠1
    1. Comp. Sepher Harikmah, 100:6: ל is used sometimes to indicate the subject; e.g., Is. 31:1; 1 Sam. 15:22; Deut. 24:5; 1 Chr. 29:6; Ezr. 1:5; Gen. 1:15; or the predicate, e.g., 1 Chr. 1:13; 21:12; 2 Chr. 3:12; 5:12; Jer. 30:12, 15.
    שהרי לצדק ימלוך מלך – ולהיות שרים על משפט ישורו – על העם.
    הן לצדק – זה המלך הוא חזקיהו, ימלוך לעשות צדק ומשפט, לפיכך תהיה תשועה זו בימיו. וכן השרים ישורו למשפט וצדק.
    ולמ״ד לשרים – להורות על העצם, ויספיק זולתה, כמו: הרגו לאבנר (שמואל ב ג׳:ל׳), והשלישי לאבשלום (דברי הימים א ג׳:ב׳), לאמות חמש (דברי הימים ב ג׳:י״א), והדומים להם שכתבנו בספר מכלל.
    הן לצדק ימלוך מלך – זה היה חזקיה כי היה פלא יועץ ואל גבור, ובזכותו נושעו בני יהודה וירושלים, ולא נמסרו לעבודת סנחריב כי בטחו בשם ית׳ ובעצת שלחו. ובכלל כי הוא היה מלך אוהב צדק ומשפט וכן שריו.
    ולמ״ד ולשרים נכון בעברי כמו לאשר העמיקו (ישעיהו ל״א:ו׳).
    הן לצדק ימלוך מלך וגומר עד סוף הנבואה. יש מפרשים הכתובים האלה על מלך המשיח מהרה יגלה, שימלוך לצדק לעשות משפט וצדקה לכל עמו, שבימיו השרים למשפט ישורו, ויהיה למ״ד ולשרים נוספת, כמו הרגו לאבנר, ושיהיה מלך המשיח מגן לישראל ומחסה ומסתור לעמו כמחבא רוח, רוצה לומר במקום שמחבאין בו מפני הרוח, וכן יהיה כפלגי מים בציון, שהוא דבר נכסף לאדם, לא תשעינה עיני רואים, כמו שאמר על דור הרשעים (ישעיה ו, י) ועיניו השע, אבל אזני שומעים תקשבנה, ולב נמהרים יבין לדעת, וענין זה כולו שתמלא הארץ דעה את ה׳, אבל כפי האמת והקשור הפרשיות, לא נאמר כל זה כי אם על חזקיהו מלך יהודה, כי בעבור שזכר למעלה שיושבי ירושלם ימלטו מיד סנחריב, ושומרון ובנותיה יפלו בידו, זכר שתשועת ירושלם תהיה בזכות מלכה, להיותו איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע, כמו שחרבן שמרון יהיה גם ברשעת הושע בן אלה מלך עריץ ורשע, ועל זה אמר הן לצדק ימלוך מלך, רוצה לומר הנה חזקיהו ימלוך לצדק, ולא לבד לעשות משפט וצדקה בהמון העם, אבל גם לעשותו בשרים שלהם זרוע עם גבורה, ומפני זה לא ירצו להתישר במשפט עם שאר העם, ויבא המלך ההוא ויבריח אותם, באופן שבענין המשפט יהיו ישרים, ולא יעשו עול וחמס לשום אדם, ולא תבא למ״ד ולשרים אם כן נוספת, אבל היא למ״ד התכלית, יאמר הן לצדק ימלך מלך וימלוך גם כן לשהשרים בענין המשפט ישורו כלומר יהיו השרים, וכפי הפירוש הזה יהיה ישורו כמו ישורו בסבולת, ואם תרצה לפרש ישורו מלשון שררה להיותו בסבולת יאמר הן לצדק ימלוך מלך, וכדי שהשרים במשפט ישורו, רוצה לומר יהיו שרים ששררתם תהיה במשפט ולא בעול.
    (הקדמה)
    [בסוף הפרק הקודם שיבח את חזקיהו המלך שהוא אורו של ה׳ בציון, ובזכותו תינצל העיר מסנחריב. כאן מוסיף בשבחיו של חזקיהו שיורה לעמו את ׳דרך הקודש׳, ומנבא על הישועה שתהיה בזכותו]:
    (א-ב) [הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ מֶלֶךְ וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרוּ, וְהָיָה אִישׁ כְּמַחֲבֵא רוּחַ וְסֵתֶר זָרֶם כְּפַלְגֵי מַיִם בְּצָיוֹן כְּצֵל סֶלַע כָּבֵד בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה]. כי אמנם, כוונת ההמון בהמליך המֶלֶךְ היא שהוא יעשה צדקה עם ההמון להשגיח על צרכיהם1, ושימנה שָׂרִים שיָשֹׂרוּ2 לְמִשְׁפָּט, והוא ישפוט בינותם3 בריבם זה עם זה4. אמנם זה האִישׁ – חזקיהו, יעשה יותר מזה5, כי יגין בזכותו על דורו כְּמַחֲבֵא רוּחַ6 מפלישתים7, וְסֵתֶר זָרֶם מסנחריב8, ועם זה9 ילמד דעת לבני דורו כְּפַלְגֵי [מַיִם] בְּצָיוֹן10 בעיוניות11, כְּצֵל [סֶלַע כָּבֵד] - להסיר מכשול מעשרות וזולתם12: [בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה]13:
    1. ׳לצדק ימלך מלך׳, סיבת המלכת המלך היא ׳לצדק׳, שיעשה צדקה עם העם וידאג לצרכיהם.
    2. לשון שררה (מצודות).
    3. בין השרים.
    4. ׳ולמ״ד ולשרים לא ידעתי לו טעם׳ (אבע״ז), ומפרש רבינו שהעם ממליך את המלך כדי שהמלך יבחור ויעמיד שרים שישפטו את העם, ואילו המלך עצמו אינו שופט את העם, רק את השרים כאשר מתעורר דין ביניהם. וראה מש״כ רבינו בקהלת (ה ח): ׳מלך לשדה נעבד - המלך הוא נעבד מן ההמון בסיבת ה׳שדה׳, כי באמצעות המלך ישיג כל אחד את הראוי לו מן השדה לתת לו לחם ושמלה, שאלמלא מוראו של מלך, איש את רעהו חיים בלעו׳.
    5. יותר מתפקיד המלך שלמענו המון העם ממליך אותו.
    6. כמחסה סלע שנחבאים בו מפני הרוח (רש״י).
    7. במלכים ב׳ (יח ח) נאמר על המלך חזקיהו ׳הוא היכה את פלשתים עד עזה ואת גבוליה ממגדל נוצרים עד עיר מבצר׳.
    8. ׳כסתר זרם׳ - שנסתר אדם שם מפני זרם מטר, כן יסתרו בני דורו בו בצדקתו להנצל מרעת מלך אשור (רד״ק). ולעיל (כח ב-ג) כתב רבינו: ׳כְּזֶרֶם מַיִם כַּבִּירִים שֹׁטְפִים - סנחריב שהחריב הכל׳. וכ״כ שם (פסוק יז). הרי שסנחריב נמשל ל׳זרם׳.
    9. בנוסף על כך.
    10. שישקה אותם ממי הדעת כפלגי מים המשקים ארץ יבשה.
    11. בחלק העיוני של התורה, ההתבוננות בגודלו וטובו של ה׳ המביאים לידי אהבתו ויראתו. וכ״כ אברבנאל: ׳שבארץ ציה כשימצא אדם פלגי מים - יערבו לחיכו, כן יהיה עניין חזקיהו לעמו, והיה הדימוי הזה כנגד התורה שלימד בישראל, שבמקום ארץ ציה וצלמוות נעדרים מהתורה ומהידיעה היה הוא להם פלגי מים מתוקים, שהיא התורה אשר לימדם׳.
    12. בדברי הימים ב׳ (לא ד) כתוב: ׳וַיֹּאמֶר [חזקיהו] לָעָם לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לָתֵת מְנָת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם׳, והכוונה לתרומות ומעשרות, וראה שם בהמשך הפסוקים, ושם (פסוק יב) ׳ויביאו את התרומה והמעשר והקדשים באמונה׳. וראה שם שהפקיד ממונים על התרומות והמעשרות והקדשים, כדי שינהגו בהם כדין. הרי שמלבד שלימד דעת לכל ישראל, אף חיזק בהם את שמירת המצוות המעשיות. וראה רש״י במכות (כג: ד״ה והבאת מעשר), ור״ן בנדרים (נה. ד״ה וכפרוץ), וברא״ש שם מבואר שחזקיהו תיקן מעשר לירק. וראה תוספות בסנהדרין (יב. ד״ה שעיבר) שמשמע שחזקיהו ובית דינו תיקנו אף עניין טומאת עבודה זרה.
    13. בשמות (טז ח) כתב רבינו: ׳ויבוא עמלק - לקול מריבה וצמאון, כאמרו (דברים כה יח) וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ, כענין לֹא מַיִם עָיֵף תַּשְׁקֶה (איוב כב ז), וכענין בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה׳.
    למשפט ישרו – בשי״ן שמאלית.
    והיה איש – במקצת ספרים הה״א במאריך.
    ישורו – מלשון שררה.
    הן לצדק – הנה המלך חזקיהו ימלוך לעשות צדק ולמען ינהגו השרים את שררותם לעשות משפט ולא לעשוק עושק.
    (הקדמה)
    נבואה על הצלחת מלכות יהודה אחר מגפת חיל אשור.
    (א) הן – הנביא הרואה את הנולד פותח דבריו ואומר הנה זה מה שאני רואה.
    לצדק ימלך מלך וגו׳ – אחר מפלת סנחריב, כשיהיה העם שומע בקול הנביא, אז יהיה כח במלך להחליף השרים הרעים בטובים, ואז המלך ימלוך לעשות צדק, והשרים ישורו לעשות משפט.
    ולשרים – כמו והשרים, כאלו אמר ולענין השרים, הנה הם למשפט ישורו – ובלשון רומי quod attinet ad.
    ישרו – קל מן שרר. ודון יצחק {אברבנאל} פירש המלך יהיה לצדק, ויהיה גם לשהשרים במשפט ישורו, הוא יגרום שהשרים למשפט ישורו.
    לצדק, ולשרים – הלמ״ד למ״ד בעבור, כמו והמלכת להם מלך (שמואל א ח׳ כב), כי פעל מלך לא נקשר רק עם על או ב׳, וכן למ״ד למשפט, בעבור המשפט.
    הן – וכ״ז היה בזכות חזקיהו, הוא לא מלך בעבור מלחמות וכיבוש עמים, רק בעבור הצדק, ובעבור שישגיח על השרים, שינהיגו שררתם במשפט, (המשפט הוא לפי הדין וזה ביד השרים, והצדק הוא לפי הזמן והמקום לפנים משורת הדין, וזה ביד המלך לבדו).
    הנביא מוסיף בשבחיו של חזקיהו שיורה לעמו את דרך הקודש, ומנבא על הישועה שתהיה בזכותו באומרו1, הֵן – הנה2 לְעשיית3 צֶדֶק יִמְלָךְ מֶלֶךְ שאין משפט מלך למלוך כי אם לעשות משפט צדק4, וּלְשָׂרִים – ושרים5 לְמִשְׁפָּט – בעבור6 עשיית משפט7 יָשֹׂרוּ – ינהגו את שְׂרָרוּתָם8:
    1. ר״ע ספורנו.
    2. מצודת דוד.
    3. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
    4. רש״י. ויש מי שפירש שהיות ועד עתה היו סוברים שהמלך הוא להלחם באויבים ולשמור על עמו, ועתה שעשרת השבטים ומלכם אשר בטחו על מצרים ונתפרסם כי כל יגיעם להבל ונפלו ביד סנחריב ואילו חזקיהו המלך בטח בה׳ וניצול, וגם סנחריב בגאוותו סבר כי בכוחו ותבונתו עשה חיל לכבוש את כל העולם ולבסוף היה למס, א״כ התגלה כי המלך אינו מועיל כלל ואמור מעתה שהמלך אינו להלחם אלא הוא דוקא לשפוט צדק, וזהו שאמר ״הן לצדק ימלוך מלך״ (חומת אנך).
    5. רד״ק.
    6. מלבי״ם.
    7. ולא לעשוק עושק (מצודת דוד).
    8. מצודת דוד. רש״י מבאר כי הפסוק נאמר על אחז שהיה רשע. ורד״ק ומצודת דוד מבארים שהפסוק נאמר על חזקיהו המלך והפסוק מתבאר כך, הנה המלך חזקיהו ימלוך לעשות צדק ולמען ינהגו השרים את שררותם לעשות משפט. מלבי״ם מבאר כי המשפט הוא לפי הדין וזה ביד השרים, והצדק הוא לפי הזמן והמקום לפנים משורת הדין, וזה ביד המלך לבדו.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (ב) וְהָיָה⁠־אִ֥ישׁ כְּמַחֲבֵא⁠־ר֖וּחַ וְסֵ֣תֶר זָ֑רֶם כְּפַלְגֵי⁠־מַ֣יִם בְּצָי֔וֹן כְּצֵ֥ל סֶלַע⁠־כָּבֵ֖ד בְּאֶ֥רֶץ עֲיֵפָֽה׃
    And a man shall be like a refuge from the wind, and a shelter from the tempest, like watercourses in a dry place, like the shadow of a great rock in a weary land.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    וִיהוֹן צַדִּיקַיָא דְמִיטַמְרִין מִן קֳדָם רַשִׁיעַיָא כְּמָא דְמִיטַמְרִין מִן קֳדָם זַרְמִית יְתוּבוּן וְיִתְרַבּוּן וְיִתְקַבֵּיל אוּלְפַנְהוֹן בִּפְרִיעַ כְּפַצִידֵי מַיָא דְנַגְדִין בְּאַרְעָא מְשַׁלְהֲיָא כִּטְלַל כֵּיף מְיַקֵר בְּאַרְעָא מְשַׁלְהַיָא.
    וליציר אלמר מנהם כאלמכ׳באהֿ מן אלריאח ואלמסתר מן אלסיל וכאקסאם מא פי מפאזהֿ וכט׳ל סכ׳רהֿ עט׳ימהֿ פי ארץ׳ ט׳אמיהֿ.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    והיה איש – הגבור ביראת הקב״ה, הוא חזקיהו יהיה לישראל.
    כמחבא רוח – כמחסה סלע שנחבאים בו מן הרוח ונסתרים שם מפני הזרם, כן יבטחו בו הנותרים מעשרת השבטים.
    בצָיוֺן – לשון יובש ציה.
    כצל סלע כבד בארץ עיפה – במקום שמש שהארץ עיפה שם וחריבה ותאיבה לצל.
    And the man shall be The hero in the fear of the Holy One, blessed be He – that is Hezekiah – shall be for Israel.
    as a hiding place from the wind As a shelter of a rock, where people hide because of the wind, and they hide there because of the heat ([mss. read:] because of the rain), so will those remaining from the ten tribes trust in him.
    in an arid land. (בְּצָיוֹן) an expression of dryness, desolation (צִיָּה).
    as the shade of a huge rock in a weary land In a sunny place, where the earth is weary and dry and yearning for shade.
    והיה אישא כמחבא רוח – כאשר ימצא איש מחבואות להחבא בפני רוח, כך בא חזקיה הנאה לאנשי דורו, שבזכותו ניצלו ממלך אשור.
    כצל סלע כבד בארץ צייה ועייפה – למים,⁠ב שאין אדם מוצא מים להקר את נפשו.
    א. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163. בכ״י לוצקי 777: ״האיש״. בכ״י לוצקי 778: ״אש״.
    ב. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״בלי מים״.
    והיה איש – כל אחד משרי חזקיהו, או הוא בעצמו.
    כמחבא רוח – מקום, והוא פועל מהבנין הכבד הנוסף כציון, מגזרת ציה, כמו חורב.
    בארץ עיפה – צמאה כמו בארץ עיפה לך סלה (תהלים קמ״ג:ו׳).
    והיה איש יהודה כיושב במקום מחבא רוח.
    והיה איש And a man shall be. Either every one of the officers of Hezekiah, or Hezekiah himself is meant.
    מחבא Hiding place. Participle Hiphil.
    בציון In a dry place. Comp. ציה dry (41:18).
    עיפה Thirsty.⁠1 Comp. Ps. cxliii.—
    The verse may also be explained thus:⁠2 And Judah shall be like one who sitteth in a hiding-place from the wind, etc.
    1. A.V., Weary; but Ps. 143:6, Thirsty.
    2. או or, ויתכן it may be explained, or a similar phrase, introducing a new explanation, is omitted in the Hebrew text before והיה איש. As the continuation of the first or second explanation, this remark would certainly be superfluous, and a mere tautology.
    ועל ידי המשפט והצדק שהמלך והשרים יעשו יהיה המלך והשר לעמו כמחבא רוח – קדים וכסתר זרם להחביאם ולהסתירם בצלו.
    וכפלגי מים בציון – להשקות צמאתם ולא ככיליי שמשקה צמא יחסיר.
    וכצל סלע כבד – מאד שממקומו לא ימיש ואין אדם יכול להסיעו.
    בארץ עיפה – וצמאה שעשביה וחציריה לא ייבשו מהר שצל הסלע מעמיד לחלוחיתם תמיד. כן דורו של חזקיהו ושריו הטובים שמפורש בדברי הימים מעמידם את דורם ובצלם יחיו בגוים.
    והיה איש – איש זה חזקיהו, יהיה לבני דורו מחסה.
    כמחבא רוח – כמקום שנחבא אדם שם מפני הרוח, או שנסתר אדם שם מפני זרם מטר, כן יסתרו בני דורו בוא בצדקתו להנצל מרעת מלך אשור.
    כפלגי מים בציון – יהיה להם כפלגי מים שימצא אדם במקום ציה, או כצל סלע כבד בארץ עיפה – פי׳ בארץ צמאה, וכן: בארץ ציה ועיף בלי מים (תהלים ס״ג:ב׳), והוא המדבר שהוא מישור, אין שם מים ואין שם צל, ויצרו ההולכים בו שמכה אותם כל היום שרב ושמש, ואם ימצאו מים וכן אם ימצאו סלע גדול שינוחו לצלו מפני השמש, ישיבו נפשם אליהם בו, כן היה חזקיהו, שהיו ישראל בצער בשבי ובבזה בימי אביו.
    וכבד גדול – כמו עמך הכבד הזה (מלכים א ג׳:ט׳).
    א. כן בכ״י פריס 195, וטיקן אורבינטי 13, לוצקי 849. בכ״י וטיקן 71 חסר: ״בו״.
    והיה איש – זה אינו מונח בצד עצמו כמו שהמשלנו באמרנו ראובן הוא איש עשיר, והטעם ויהיה זה (מיכה ה׳:ד׳) המלך שענינו כמחבא רוח – כלומר שיתחבאו בני יהודה בו כמו שיתחבא כל אדם מפני רוח קשה.
    ויהיה גם כן סתר זרם, ויהיה גם כן כפלגי מים במקום ציה, ויהיה גם כן כצל סלע חזק בארץ עיפה ויבשה וצמאה. וכל אלה כפל דמיונים רבים לחזוק, גם נכון למצא לכל אחד ענין מיוחד.
    והיה האיש הזה, רוצה לומר חזקיהו לעמו, כמחבא רוח וסתר זרם, רוצה לומר כמחבא סלע שנחבאים האנשים בו מן הרוח ונסתרים שם מפני הזרם, כן יבטחו בני יהודה על חזקיהו, והתבונן כי המשילו בג׳ משלים, הא׳ שיהיה לעמו מחסה ומסתור מזרם וממטר, כמו המקום שיתחבא בו האדם מפני הרוח ושיסתר בו מפני הזרם, ואמר זה על הצרות שימלטו מהן בזכותו, כמו שראינו שנמלטו מסנחריב, שהוא היה כרוח סועה מסער וכזרם המטר השוטף, ונתחבאו בני יהודה בזכות חזקיהו, כי הוא הגין עליהם, והדמוי השני הוא כפלגי מים בציון, רוצה לומר שבארץ ציה גם חום, כשימצא אדם פלגי מים יערבו לחכו, כן יהיה ענין חזקיהו לעמו, והיה הדמוי הזה כנגד התורה שלמד בישראל שבמקום בארץ ציה וצלמות נעדרים מהתורה ומהידיעה, היה הוא להם פלגי מים מתוקים שהיא התורה אשר למדם, והדמוי הג׳ הוא אומרו כצל סלע כבד בארץ עיפה, רוצה לומר בארץ יבשה שאין שם צל אילן, וההולך בה במי החום יכהו השמש וישאל את נפשו למות, וכאשר ימצא סלע כבד, רוצה לומר גדול עד שיעשה צל גדול ימלט משרפת החום ההוא, ומה טוב המשילו בצל סלע, כי הוא הצל האמתי שלא יתערב בו ניצוצות השמש, מה שאין כן צל האילן, והיה דמיון הצל כנגד המשפט שהיה עושה חזקיהו בכל הארץ, הנה אם כן המחבא הוא דמיון אל ההצלה מהאויבים, ופלגי מים הוא דמיון לתורה, והצל הוא דמיון למשפט, ואפשר שרמז בשלשתן שיצילם השם מרעב וחרב ושבי, כי בכולם נפלו עשרת השבטים.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    כמחבא – מלשון מחבואה ומסתור.
    זרם – ענין מים שוטפים.
    כפלגי מים – כנחלי מים.
    בציון – מלשון ציה ומדבר.
    בארץ עיפה – ר״ל במקום המגולה לאור השמש שהמקום יבש וצמא למים והושאל מהאדם העיף הצמא למים.
    והיה איש כמחבא רוח – האיש חזקיהו יהיה לבני דורו כמקום מחבואה מפני הרוח וכמקום סתר להסתר שמה מפני זרם מים ר״ל בצדקתו ינצלו ממחנה אשור.
    כפלגי מים בציון – והוא יהיה להם כנחלי מים במקום ציה שמשיב נפש האדם.
    כצל סלע כבד – כמו הצל הבא מסלע כבד בעבור גדלו ועביו שאז הצל הוא עב וגדול ומשיב נפש ההולך בארץ עיפה המגולה לאור השמש ר״ל הוא ידריכם בדרך הישר לטוב להם.
    והיה איש – כל אדם ישב אז לבטח, ויחסה בצדקת המלך והשרים שיעשו לו דין.
    כמחבא – כבמחבא, וכן וסתר – ובסתר, כפלגי – כבפלגי, כצל – כבצל, ודוגמתם רבים במקרא, ועיין למעלה א׳:כ״ה, וכן ובניתיה כימי עולם (עמוס ט׳:י״א) – כבימי, העמיקו שחתו כימי הגבעה (הושע ט׳:ט׳) – כבימי, כפרץ רחב יאתיו (איוב ל׳:י״ד) – כבפרץ, וכן כמים הפנים לפנים (משלי כ״ז:י״ט) – כבמים, כלומר כמו שהאדם המסתכל במים הוא רואה בתוכם דמות פניו, והפנים הנראים במים הם מתקרבים ומתרחקים ממנו כפי מה שהוא מתקרב ומתרחק מן המים, כן לב האדם לחברו.
    והמפרשים כלם (חוץ מיונתן) פירשו כי המלך או כל אחד מהשרים יהיו כמחבא וסתר לבני העם.
    בציון – ארץ שחום השמש שוזף שם.
    וארץ עיפה – יסוד העפר שם רע, ומורכב באדים וחלקים זרים ורעים בארץ ציה ועיף בלי מים, באורו, ציה ע״י חום השמש. ועיף ע״י אדים הארסיים הנעצרים ביסוד המורכב. ובלי מים, העדר מקורות ומעינות.
    והיה איש – ע״י כן יהיה חזקיה הגם שהוא איש טבעי ונמצא נברא ומורכב מד׳ יסודות, מ״מ ישלוט על כל הד׳ יסודות הוא יהיה כמחבא רוח כדבר שמתחבאים בו מפני יסוד הרוח הסוער וסתר זרם כדבר שיש בו מסתר נגד הזרם שהוא רעת יסוד המים,
    כפלגי מים המועילים בציון במקום ציה וחום אשר המים מגינים נגד יסוד האש, כן יגין הוא בפני רעת היסוד ההוא כצל סלע כבד המגין בארץ עיפה במקום שיסוד העפר רע ומזיק והארץ עיפה והסלע כבד הנמצא שם מגין על רעת יסוד ההוא, כן יגין בפני רעת יסוד העפר.
    וְהָיָה – ויהיה1 הָאִישׁ חזקיהו2 לבני דורו3 כְּמַחֲבֵא – כמקום מחבוא מפני4 הָרוּחַ, וְסֵתֶר – וכמקום סתר להסתתר בו מפני5 זָרֶם מים שוטפים6, והוא יהיה להם7 כְּפַלְגֵי – כנחלי8 מַיִם שימצא האדם9 בְּצָיוֹן – במקום ציה ומדבר10, או11 כְּצֵל – כמו הצל הבא12 מִסֶלַע כָּבֵד מרוב גודלו13 אשר משיב את נפש ההולך14 בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה – צמאה15 המגולה לאור השמש16:
    1. תרגום יונתן, מצודת דוד.
    2. רש״י, רד״ק, מצודת דוד, אברבנאל, מלבי״ם. שהוא הגיבור ביראת הקב״ה (רש״י). ומלבי״ם מבאר שהגם שחזקיהו הוא איש טבעי ונמצא נברא ומורכב מד׳ יסודות, מ״מ הוא ישלוט על כל הד׳ יסודות, ואמר שיהיה ״כמחבא רוח״ כדבר שמתחבאים בו מפני יסוד הרוח הסוער, ״וסתר זרם״ וכדבר שיש בו מסתור נגד הזרם שהוא רעת יסוד המים, ״כפלגי מים המועילים בציון״ במקום ציה וחום אשר המים מגינים נגד יסוד האש, כן יגין הוא בפני רעת יסוד האש, ״כצל סלע כבד המגין בארץ עיפה״ במקום שיסוד העפר רע ומזיק והארץ עיפה והסלע כבד הנמצא שם מגין על רעת יסוד ההוא, כן יגין בפני רעת יסוד העפר.
    3. רד״ק, מצודת דוד.
    4. רד״ק, מצודת דוד.
    5. מצודת דוד.
    6. מצודת ציון. רוצה לומר בצדקתו ינצלו ממחנה אשור (רד״ק, מצודת דוד), ויבטחו בו הנותרים מעשרת השבטים (רש״י).
    7. רד״ק, מצודת דוד.
    8. מצודת ציון.
    9. רד״ק.
    10. רד״ק, מצודת ציון. שמשיב נפש האדם (מצודת דוד).
    11. רד״ק.
    12. מצודת דוד.
    13. שאז הצל הוא עב וגדול (מצודת דוד).
    14. מצודת דוד.
    15. אבן עזרא, רד״ק.
    16. שהמקום יבש וצמא למים, והושאל מהאדם העייף הצמא למים (מצודת ציון). והיא המדבר שהוא מישור שאין שם מים וצל ויצמאו ההולכים בו, שמכה אותם כל היום שרב ושמש, ואם ימצאו מים או סלע גדול שינוחו לצילו מפני השמש ישיבו נפשם אליהם בו, כן היה חזקיהו שהסתתרו בו ישראל לאחר שהיו בצער בשבי ובביזה בימי אביו (רד״ק). רוצה לומר שהוא ידריכם בדרך הישרה לטוב להם (מצודת דוד). אברבנאל מבאר כי המחבוא הוא דמיון להצלה מהאויבים, ופלגי מים הוא דמיון לתורה, והצל הוא דמיון למשפט, ואפשר שרמז בשלשתם שיצילם ה׳ מרעב וחרב ושבי, כי בכולם נפלו עשרת השבטים.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (ג) וְלֹ֥א תִשְׁעֶ֖ינָה עֵינֵ֣י רֹאִ֑ים וְאׇזְנֵ֥י שֹׁמְעִ֖ים תִּקְשַֽׁבְנָה׃
    And the eyes of those that see shall not be closed, and the ears of those that hear shall attend.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    וְלָא יִטַּמְטְמַן עֵינֵי צַדִּיקַיָא וְאוּדְנֵי מְקַבְּלֵי אוּלְפַן יְצִיתָן.
    ולא תגמץ׳ עיון אלנאט׳רין מנהם ואד׳אן אלסאמעין יצגון.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ולא תשעינה עיני ראים – לא יחדלו לראות,⁠1 ואולי מובנו להשתומם. ככתוב ״ואל תשתע כי אני אלהיך אמצתיך״ (ישעיהו מ״א:י׳).⁠2
    1. פירוש כזה אולי מבוסס על שימוש הלשון בתהלים ובאיוב, ואכן הגלוסות מכ״י רואין באצול ערך ׳שעה׳ משתמשות בלשון ׳כף׳ הנמצא כאן. ת״י ורס״ג על אתר, אלפסי ערך ׳שע׳, ראב״ע ורד״ק פירשו במשמעות של סתימת עיניים (על דרך ישעיהו ו׳:י׳), והשווה פירוש רס״ג לפסוק (סיני תשמ״א, עמ׳ ריא).
    2. כך ריב״ג באצול ערך ׳שעה׳.
    ולא תשעינה עיני רואים – לא כמות שהן עכשיו: אזניו הכבד ועיניו השע (ישעיהו ו׳:י׳), לשון טוח.
    And the eyes of them that see shall not be sealed (Heb. תִשְׁעֶינָה) Not as they are now, that "his ears are becoming heavy, and his eyes are becoming sealed (הָשַׁע)" (supra 6:10), an expression of sealing.
    ולא תשעינה עיני רואים – כמו ששעו עד עכשיו בעוונם, כמו שאמר למעלה: השתעשעו ושועו (ישעיהו כ״ט:ט׳).
    ולא תשעינה – כמו ועיניו השע (ישעיהו ו׳:י׳).
    תשעינה Shall be dim. Root שעע. Comp. השע Shut1 (6:10)
    1. Lit., cause to be dim.
    ולא תשעינה – בדורו.
    תקשבנה – בדורו. ולא כדורו של אביו שתמהו לבם ושעו עיניהם.
    ולא תשענה – מענין: ועיניו השע (ישעיהו ו׳:י׳), שני שרשים והענין אחד. אמר: כי באותו זמן לא יהיו עורים וחרשים לדברי י״י, אלא יראו וישמעו ויקבלו דברי י״י. וכן אמר למעלה: ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר וגו׳ (ישעיהו כ״ט:י״ח), כי עד הזמן הזה היו עורים וחרשים, כמו שאומר: ויעצם את עיניכם (ישעיהו כ״ט:י׳).
    וזכר שבימי חזקיהו לא יעשו בני אדם עצמם עורים וחרשים מלקרות ספר ומלשמוע דבר השם כמו שהיו עושים בני ישראל וכמו שאמר (ישעיה ו, י) השמן לב העם הזה וגומר, אבל יהיה עתה בהפך.
    [וְלֹא תִשְׁעֶינָה]. ועֵינֵי רֹאִים ומעיינים1 לֹא תִשְׁעֶינָה בהבלי שעה2: [וְאָזְנֵי] שֹׁמְעִים. תלמידים [תִּקְשַׁבְנָה]⁠3:
    1. ראה מש״כ לעיל (כט י, ל י).
    2. ראה לעיל (יז ז) ׳בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁעֶה הָאָדָם עַל עֹשֵׂהוּ׳, שיפנו אל ה׳, ולא יפנו אל הבלי חיי שעה.
    3. השומעים ולומדים מן המעיינים.
    תשעינה – ענין הסרה והפנה כמו ועיניו השע (ישעיהו ו׳:י׳).
    תקשבנה – ענין שמיעה והאזנה.
    ולא תשעינה – לא תהיינה עיני הרואים לפנות מה׳ לא כמו עכשיו שנאמר בהם ועיניו השע (ישעיהו ו׳:י׳).
    תקשבנה – לא כמו עכשיו שנאמר בהם ואזניו הכבד.
    ולא תשעינה – מענין ועיניו השע, (למעלה ו׳:י׳), שני שרשים בענין אחד (רד״ק). השע הוא מן הכפולים, ותשעינה מנחי למ״ד ה״א.
    עיני רואים ואזני שומעים – עיני בני אדם ואזני בני אדם אשר מטבעם להיות רואים ושומעים. ואי אפשר לתרגם מליצה זאת כתקונה בלשונותינו.
    תקשבנה – לא נמצא חוץ מכאן בבנין הקל, והנה האזנים קושבות, והאדם מקשיב בהטותו אזניו. וכל זה אמנם ומה שאחריו משל נאות על זמן ממלכת הצדיק, כי במשול רשעים יאנח עם והפחד והחנופה הבאה לרגליו מאבדים ומשעממים לב העם, ויהיה עיור וחרש, כאלו לא יראה ולא ישמע ולא יבין, ולא יוכל לדבר מה שבלבו כאלו יהיה עלג. ו-Grotius ורוזנמילר פירשו: רואים נביאים, ושומעים על העם, אך מעולם לא אמר ישעיה שהיו עיני הנביאים טוחות, ומלבד זה אין המשך הפרשה הזאת מדבר כלל על השמיעה לנביאים, אלא על התפשטות הצדק והמשפט. גם גיזניוס פירש על השמיעה בקול הנביאים, ופירש ולשון עלגים תמהר לדבר צחות על המלעיגים בדבר ה׳ ובתורתו, וזה שבוש, כי העלג לא ילעיג, אבל המדבר צחות הוא המלעיג. ובספר השרשים לרד״ק לא נזכר בנין הקל משרש קשב, ואולי המעתיקים השמיטוהו בטעות. ור׳ אליה בחור בנימוקו כתב בפירוש כי לא נמצא בקל, וה׳ יצילנו משגיאות.
    שמעים תקשבנה – קשב מרחוק, כמ״ש בכל מקום שנזכר שיתוף זה, ומוסיף שגם תקשבנה, וכ״ש שישמעו.
    ולא תשעינה – לעומת שאמר (למעלה ו׳:י׳) השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע, ואמר שם שזה ימשך עד שאו ערים מאין יושב, ואז מצבת בם זרע קדש מצבתה, והם יראו וישמעו ויבינו, שהוא בימי חזקיה אמר שעתה תתקיים נבואה זאת,
    כי לא תשעינה עיני רואים נגד עיניו השע,
    ואזני שמעים – נגד אזניו הכבד.
    וְבדורו1 לֹא תִשְׁעֶינָה – תהיינה סתומות2 עֵינֵי הָרֹאִים לפנות מה׳3, וְאָזְנֵי הַשֹׁמְעִים תִּקְשַׁבְנָה – ישמעו ויאזינו4 לדבר ה׳5:
    1. ר״א מבלגנצי, אברבנאל.
    2. והוא לשון טוח, כאילו שטחים עיניהם שלא לראות (רש״י). ומצודת ציון ביאר שעניינו הסרה. וביאורו כמו (לעיל ו, י) ״וְעֵינָיו הָשַׁע״ (אבן עזרא, רד״ק)..
    3. מצודת דוד. ולא כדורו של אביו שתמהו ליבם ושעו עיניהם (ר״א מבלגנצי) שנאמר בהם (לעיל ו, י) ״וְאׇזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע״ (רש״י, מצודת דוד).
    4. מצודת ציון.
    5. אברבנאל.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (ד) וּלְבַ֥ב נִמְהָרִ֖ים יָבִ֣ין לָדָ֑עַת וּלְשׁ֣וֹן עִלְּגִ֔ים תְּמַהֵ֖ר לְדַבֵּ֥ר צָחֽוֹת׃
    The heart also of the rash shall understand knowledge, and the tongue of the stammerers shall be ready to speak plainly.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    וּלְבַב מְהַרְהֲרִין יְסַבַּר לְמֵידַע וְלִישָׁנְהוֹן דַהֲוָה בְלִים יוֹחִי לְמַלָלָא בְּצַחְצְחָן.
    וקלוב אלבלדין תפהם אלמערפהֿ ואלסן אלעג׳ם תסרע בכלאם אלפצאחהֿ.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ולבב נמהרים יבין דעת – הטיפשים,⁠1 והוא בינוני נפעל, וכמוהו ״מעצת נפתלים נמהרה״ (איוב ה׳:י״ג).
    ולשון עלגים תמהר לדבר צחות – רוצה לומר דיבור ברור,⁠2 ו<הצורה> ריבוי.⁠3
    1. כך רס״ג על אתר, מנחם, אלפסי וריב״ג באצול ערך ׳מהר׳, ראב״ע ורד״ק על אתר. ׳פציח׳ עניינו דיבור ברור ומתוקן מכל.
    2. הבחינות. השווה רס״ג על אתר, אלפסי ערך ׳צח׳ וריב״ג במחברות ערך ׳צחח׳. אבן קריש עמ׳ 327 משווה מלה זאת למלה דומה בערבית, באותה משמעות כמו אבן בלעם.
    3. השווה ריב״ג במחברות ערך ׳צחח׳.
    ולבב נמהרים יבין לדעת – ולא כמה שעכשיו: השמן לב העם הזה (ישעיהו ו׳:י׳).
    ולשון עלגים וגו׳ – ולא כמה שעכשיו: כי בלעגי שפה וגו׳ (ישעיהו כ״ח:י״א).
    עלגים – כל מי שאינו יודע לכוין לשון דיבורו להיות צח קרוי עלג ונלעג.
    And the heart of the hasty shall understand to know Not like now, that "this people's heart is becoming fat" (ibid.).
    and the tongue of the stammerers, etc. Not like now, "for with distorted speech" (supra 28:11).
    stammerers Anyone who does not know how to direct his speech to be clear is termed עִלֵּג or נִלְעַג.
    ולשון עלגים – שמלעיגים עכשיו על דברי הנביא, כשם שאמר למעלה: כי בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל העם הזה (ישעיהו כ״ח:י״א).
    מעתה תמהר לדבר צחות – נמהרים נבערים מדעת, כמו: ועצת נפתלים נמהרה (איוב ה׳:י״ג).
    ולבב נמהרים – מגזרת מהירות בכסילות.
    ולשון עלגים – אין חבר, ובלשון קדר כמו עבדים, והנכון שהוא הפך מדבר צחות.
    ומלת צחות חסירת מלות, כי צחות תואר השם וטעמו ומשקלו זכות.
    נמהרים The rash. Hasty in a foolish way. It is derived from מהר to be hasty.
    עלגים The stammerers. Hap. leg.; in Arabic it means slaves.⁠1 It is contrasted with to speak plainly (דבר צחות).
    צחות Pure words. Supply מלות words; for צחות is an adj., in form and meaning like זכות.2
    1. عِلْجٌ Barbarous; Freytag, Lex. Arab.
    2. The singular of these adjectives is זך and צח pure, of the root זכך and צחח.
    ולבב נמהרים – לחשוב יבין ביישוב לדעת – ולהבחין.
    ולשון עלגים – הממהרים לדבר בעירבוב תמהר לדבר צחות – ולא כדורו של אביו.
    ולבב נמהרים – שהיו עד עתה נמהרים, עתה יבינו לדעת דבר י״י. ונמהרים – הם הכסילים, כמו: ועצת נפתלים נמהרה (איוב ה׳:י״ג), אמרו לנמהרי לב (ישעיהו ל״ה:ד׳). אמר: אותם שהיו עושים עצמם פתאים ועלגים להבין דבר י״י, כמו שאמר: כי בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל העם הזה (ישעיהו כ״ח:י״א), ואחרי התשועה הגדולה הזאת ישובו להיות רואים ושומעים ומבינים ומדברים צחות.
    שאזני שומעים תקשבנה ולבב נמהרים רוצה לומר, האנשים שהיו עד הנה פתאים יבינו לדעת התורה וסודותיה, ולשון עלגים שהם חסרי הדבור הנחשבים נעלגים, אז ימהר לדבר צחות רוצה לומר, אמרות צחות ונקיות מכל סיג, על דרך (משלי י, כ) כסף נבחר לשון צדיק, ולא כמו שעכשיו כי בלעגי שפה וגומר.
    [וּלְבַב] נִמְהָרִים. בלתי מיושבי הדעת1, [יָבִין] - יתבונן לָדָעַת2: [וּלְשׁוֹן] עִלְּגִים. בלתי מסבירים3 כי אם בקושי, ולשון קודש שלהם משובש4, [תְּמַהֵר לְדַבֵּר] צָחוֹת - ׳ברור מללו׳ (איוב לג ג)5:
    1. בחבקוק (א ו) פירש רבינו: ׳הנמהר - בלי עצה קודמת׳.
    2. כלומר, שישיגו אז מנוחת הנפש להתבונן, ולא יהיו עוד נמהרים מבלי יישוב הדעת.
    3. ביטוי זה קיים כבר קצת בראשונים.
    4. לעיל (כח יא) כתב כן על לשון הארמית, וראה ר״ן בנדרים (ב. ד״ה כל כינויי) על לשונות ׳קונם קונח׳, שכתב שהם לשון הקודש אלא שנשתבש. אך נראה שכאן כוונתו שהמעיינים בגלות מתקשים לבאר את כוונתם. ואולי מתכוון רבינו לכותבי הפירושים, שלשון הקודש שבידיהם משובש, ולכן מתקשים לבאר את דבריהם.
    5. ׳צחות - אמרים ברורים המקובלים על הלב׳ (רד״ק), שידברו באופן ברור ומובן ללא קושי. ובאיוב שם פירש רבינו: ׳ברור מללו - לא לשון נשמע לשני פנים׳.
    נמהרים – מלשון מהירות.
    עלגים – כן יקרא המדבר הפך תכונת הדבר וכן נלעג (ישעיהו ל״ג:י״ט) והוא מתהפך כמו כבש כשב והדומים.
    צחות – דברים זכים ובהירים.
    ולבב נמהרים – מי שלבבו נמהר מבלי דעת מיושבת יבין אז לדעת לא כמו עכשיו שנא׳ בהם השמן לב העם הזה.
    ולשון עלגים – מה שנדמה להם מאז דברי הנביאים כאלו ידברו בלשון עלגים כמ״ש כי בלעגי שפה וכו׳ (ישעיהו כ״ח:י״א) הנה מעכשיו יחשב להם כאלו תמהר לדבר צחות אמרים ברורים המקובלים על הלב.
    תמהר לדבר צחות – תדבר מהר ובלא עכוב דברים צחים וברורים. ורוזנמילר וגיזניוס פירשו תמהר לשון סופר מהיר, (תהלים מ״ה:ב׳), ומהיר צדק (למעלה ט״ז:ה׳), לשון בקיאות וידיעה, ולפי הענין אין צורך לפירוש זה, ולפי הדקדוק הוא שבוש, כי המנקדים הבדילו בין ענין לענין, (עיין למעלה ט״ז:ה׳) ושָמו מה שענינו בקיאות משקל רפה, ומה שענינו זריזות משקל דגוש (חוץ ממלת מְהֵרָה), ומלת תמהר שהיא בפתח המ״ם היא משקל דגוש ואין לה ענין עם מָהִיר. גם רחוק הוא שיהיה בנין פִעֵל (תמהר) מורה על תכונת העצם בלא פעולה. ומלת נמהרים אף על פי שלפי הנראה מלשון זריזות נגזרה, מכל מקום אחר שהושאלה להורות ביחוד על הפתיות והאולת, עשוהו משקל רפה להבדילו מענין זריזות.
    צחות – מלות צחות (ראב״ע).
    ולבב נמהרים – נגד השמן לב העם הזה, ולא שיבין לקנתר וללעוג רק יבין כדי לדעת – ומוסיף לא לבד שיבינו בעצמם, כי גם לשון עלגים תמהר לדבר צחות וללמוד לאחרים (גם לעומת שאמר שיעמוד נגד היזק הד׳ יסודות, אמר כי גם החושים ראיה שמיעה דבור וכחות השכל יתחזקו ע״י).
    וּלְבַב נִמְהָרִים – נמהרי הלב1 שאינם מיושבים בדעתם2 יָבִין אז3 לָדָעַת4, וּלְשׁוֹן עִלְּגִים שאינה מובנת5 תְּמַהֵר לְדַבֵּר צָחוֹת – דברים זכים ובהירים6:
    1. הם הכסילים (רד״ק) הנבערים מדעת (ר״י קרא), דהיינו שלבבם נמהר מבלי דעת (מצודת דוד).
    2. ר״ע ספרונו.
    3. מצודת דוד.
    4. ולא כמו עכשיו שנאמר (לעיל ו, י) ״הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה״ (רש״י, מצודת דוד).
    5. כל מי שאינו יודע לכוין לשון דיבורו להיות צח קרוי עלג ונלעג (רש״י). כלומר אותם שהיו עושים עצמם פתאים ועלגים להבין דבר ה׳, כמו שנאמר (לעיל כח, יא) ״כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת יְדַבֵּר אֶל הָעָם הַזֶּה״ (רד״ק). ר״י קרא ביאר שמלעיגים עכשיו על דברי הנביא. ומצודת דוד מבאר מה שהיו מדמים דברי הנביאים כאילו מדבר בלשון עלגים מעכשיו יחשב להם דברים ברורים המקובלים על הלב.
    6. מצודת ציון. ולא כמו עכשיו שנאמר (לעיל כח, יא) ״כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה״ (רש״י), כי אחרי התשועה הגדולה הזאת ישובו להיות רואים ושומעים ומבינים ומדברים צחות (רד״ק). והנה מתאר הנביא שהאנשים שהיו עד הנה פתאים יבינו לדעת התורה וסודותיה, ולשון עלגים אז ימהר לדבר צחות ונקיות מכל סיג (אברבנאל).
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (ה) לֹא⁠־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד לְנָבָ֖ל נָדִ֑יב וּלְכִילַ֕י לֹ֥א יֵאָמֵ֖ר שֽׁוֹעַ׃
    The vile person shall no more be called noble, or the scoundrel said to be noble.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארשב״ם המשוחזראבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    לָא יִתְאֲמַר עוֹד לְרַשִׁיעַיָא צַדִּיקַיָא וְלִדְעַבָרוּ עַל מֵימְרֵהּ לָא יִתְאַמַר תַּקִיפִין.
    לא יקרא עוד לנבל נדיב – דרש רבי יהודה בר מערבא ואיתימהא רבי יהודה בן פזי מותר להחניף את הרשעים בעולם הזה שנאמר לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע מכלל דבעולם הזה שרי, ריש לקיש אמר מהכא כראות פני אלהים ותרצני, ופליגא דרבי לוי דאמר רבי לוי משל דיעקב ועשו למה״ד לאדם שזמן חבירו והכיר בו שבקש להרגו אמר לו טעם תבשיל זה שאני טועם כתבשיל שטעמתי בבית המלך. אמר ידע ליה מלכא ומסתפי ולא קטיל ליה.
    ולא ידעא איצ׳א אלספיה נבילא ואלבכ׳יל לא יקאל לה סכ׳יא.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ולכילי לא יאמר שוע – הקמצן לא ייקרא נדיב;⁠1 משקלו – ׳פעלי׳.⁠2
    1. השווה רס״ג על אתר (בפירושו לפסוק – סיני תשמ״א עמ׳ ריב – הוא מציין את ׳יכלה׳ בבראשית כ״ג:ו׳), אלפסי ערך ׳כל׳, ריב״ג באצול ערך ׳כיל׳ ו׳שוע׳, ראב״ע ורד״ק על אתר.
    2. השווה ריב״ג באללמע עמ׳ 124 (רקמה עמ׳ קמו). לפי קביעת משקל זה, שורש המלה ׳כילי׳ הוא ׳כיל׳.
    כִילַי – רמאי נוכל חורש רע.
    שוֺע – לשון אדון, שהכל שועים ופונים אליו.
    deceitful (כִּילַי) a plotting deceiver, who plots evil.
    noble (שׁוּעַ) an expression of a lord, to whom everyone turns (שׁוֹעִין).
    כילי – כמו: בנכליהם אשר נכלו (במדבר כ״ה:י״ח), ופתרונו: מרומה.
    (ה-ז) {ולכִילי, וכֵלי –} לא שמעתי למהא ננקד הראשון כִלי והשני כֵלי, אם לא מפני רפיוןב כליו של אחרון.⁠ג (ערוגת הבושם חלק ב׳ עמ׳ 240 בשם ״ורשב״ם כתב״ ובעמ׳ 247 בשם ״כתב רשב״ם״)
    א. כן בערוגת הבשם עמ׳ 240. בעמ׳ 247: על מה.
    ב. כן בעמ׳ 247. בעמ׳ 240 חסרה מלת: רפיון.
    ג. כן בעמ׳ 240. בעמ׳ 247 (במקום ״של אחרון״): שאחריו.
    ולא – נבל – מגזרת נובלת עליה (ישעיהו א׳:ל׳).
    כילי – הפך שוע ושוע כמו נדיב שידיו רפות לתת ולא סגורות, מגזרת ושוע אל ההר (ישעיהו כ״ב:ה׳), ויש על דרך דרש שמלת כילי שתים מלות, כי יאמר שלי שלי (משנה אבות ה׳:י״ג).
    נבל The vile person. Comp. נובלת fading1 (1:30).
    כילי The opposite of שוע. שוע Bountiful. A noble person, whose hands are loose, ready to give, and not closed. Comp. ושוע and turning.⁠2 Adopting a sort of homiletic explanation, כילי may be said to be composed of two words, כי לי for it belongs to me; for he says, שלי שלי what is mine shall remain mine3 (Aboth 5:13)
    1. The oak is said to be fading, on account of its losing its foliage and remaining without fruit and leafless; so נבל the vile person, is without good actions, yielding no benefit to his fellow-men.
    2. This quotation is to prove that the two roots שוע and שעה are equivalent in meaning: to loosen, to be or to make ready, to move forward, to turn, to look, to trust. שוע is therefore explained by Ibn Ezra to be a person whose hands are loose or open, ready to give whenever opportunity is offered.—Rashi likewise derives שוע from שעה ═ שוע to turn, but in a more simple and natural way; a man to whom the eyes of the people are turned for assistance.
    3. This is there declared to be מדת סדום the principle of the Sodomites.
    שאף היודע ספר לא יכול לקרוא ספר ולא יקרא עוד – בדורו. וכן כל הענין בדורו של חזקיה מדבר.
    ולכילי – רמאי. מלשון בנכליהם.
    לא יקרא עוד – אינו אומר עוד כל ימי עולם, אלא עוד כל ימי חזקיהו, וכן הוא אומר: ועמלו לא יזכור עוד (משלי ל״א:ז׳) – ר״ל: כל זמן שהיין בו. ואמר זה בעבור כי היו מתחלה מחניפים הרשעים ומיפים להם מעשיהם בפניהם, וקוראים לנבל נדיב ולכילי שוע, ואמר כי עוד כל ימיו לא יראו מפני הרשעים ולא יחניפום עוד, אלא לכל אחד יאמרו מה שיש בו.
    והנדיב – הוא האיש שהוא בעל נפש טובה ונתן מה שנותן בעין טובה, ונבל – הפכו, שהוא אדם פחות ונופל ולא יתן אלא בהכרח ובעין רעה.
    ולכילי – שנותן במדה, לא יותר דבר בשום פנים, ועינו צרה, אבל אינו פחות כמו הנבל.
    ושוע – הוא ותרן בממונו מאד, שמח במתנותיו, והוא יותר במעלה מהנדיב.
    לא יקרא עוד לנבל נדיב – כי עתה יהיו חכמים בהבנת הלבב שהוא דבור פנימי, והבקיאות בלשון הקודש שהוא דבור חיצוני, כמו שיעד עליו כי מלאה הארץ דעה את י״י (ישעיהו י״א:ט׳), אבל הסכלים אומרים לרע טוב. וגם זה מענין זה הפרט שאמרנו מענין סנחריב כי היו רבים ביהודה שהיו מנשאים את סנחריב ואומרים להכנע לו, ורבים למלך מצרים, כי היו קוראים לו נדיב ושוע, ובכלל כי היה הוא בעיניהם גדול ונכבד כי לא היו משגיחים רק למה שעיניהם רואות ואזניהם שומעות מגדולתו והבהלותיו, כל שכן מחכמת דברי רבשקה וגזמותיו ומעוצם מחנהו. ולכן אמר בכלל: ולא תשעינה עיני ראים וגו׳, אבל לב נמהרים יבין לדעת.
    ואז יקרא מלך אשור ומלך מצרים נבל וכלי, פחות ונבזה, כי ידעו גדרי השמות על אמתתם, וזה כלל כל החכמות והמלאכות העיוניות.
    שוע – מונח בעברי למדת הנדיבות, ונקרא זה שוע איש שכל בני אדם ישועו ויצעקו אליו שיתן להם, כי ידוע אצלם שיתן ויחזור ויתן, אבל לכלי לא יצעק איש. ועתה ראה מה בין דרכינו ודרך המפרשים הקודמים, ועל כל אלה הענינים עמדנו מצד ששקדנו כפי עניות דעתנו על הבקיאות בלשון הקודש ועל מלאכת ההגיון המישר כל לשון.
    עוד זכר שבימי אותו מלך חסיד וישר לא יהיו בני אדם מחניפים זה אל זה, כי כבר אמרו רז״ל (מדרש תהלים קא, פג) שאחד מארבעה כתות שאינן מקבלות פני שכינה היא כת החנפים, שנאמר (איוב יג, טז) כי לא לפניו חנף יבוא, ולפי שבני ישראל היו מחניפין את הרשעים, אמר שלא יהיה כן בימי חזקיהו, כי לא יקרא עוד לנבל נדב, ולכילי שהוא יותר מופלג בקצת מהנבל, לא יאמר שהוא שוע, שהוא יותר מנדיב, כי שוע גדרו המפזר ממונו, והנה באומרו לא יקרא עוד, אין ראוי שיובן שעוד כל ימי הארץ לא יהיה זה כי אם כל אותו דור של חזקיהו, והוא על דרך מה שאמר (משלי לא, ח) ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד, שאין הכוונה לא יזכר רישו ועמלו עוד כל ימי הארץ, כי אם בעוד היין בו, והכוונה שלא יחניפו שום אדם להחריש לו זדונותיו עד שמפני זה ירגיל עצמו בתועבותיו, אבל יפרסמו אותם באופן שיקבל תוכחת.
    (ה-ו) [לֹא יִקָּרֵא עוֹד] לְנָבָל. שבנא [נָדִיב]⁠1: (וכלי)2: כִּי נָבָל [נְבָלָה יְדַבֵּר]. ׳אם דומה הרב למלאך ה׳⁠ ⁠׳3: לַעֲשׂוֹת חֹנֶף. דורש אחת בפה ואחת בלב4: [וּלְדַבֵּר אֶל ה׳] תּוֹעָה. מינות5: לְהָרִיק [נֶפֶשׁ רָעֵב]. במיסים וארנוניות6:
    1. שהכתוב מכנה את שבנא ׳סוכן׳, שעושה אוצרות בגזל העם (לשון רבינו לעיל כב טו), והנבל הוא היפך ה׳נדיב׳, שנותן לאחרים. ובפירוש רבינו לדברים (לב ו) מבואר ש׳נבל׳ הוא נבזה, ונאמר כן על מי שהוא כפוי טובה ומשלם רעה תחת טובה, והפכו של הנבל הוא ה׳נדיב׳ הנכבד, ונקרא כן מי שמיטיב לאלו שלא היטיבו עמו מעולם. וכן מבואר ברמב״ן בדברים שם: ׳העושה טובת חינם יקרא נדיב, ומשלם רעה למי שהטיב עמו יקרא נבל, והוא שאמר לא יקרא עוד לנבל נדיב, כי הוא הפכו, ולכך אמרו על נבל הכרמלי ׳כשמו כן הוא, נבל שמו ונבלה עמו׳⁠ ⁠׳, ע״ש. וכ״כ רבינו בתהלים (יד א, לט ט) ובאיוב (ב י).
    2. [לשה״כ בסמוך (פסוק ז), ונראה שהיתה הכוונה למחוק, וחזר לפרש את המשך הפסוק].
    3. במועד קטן (יז.): ׳אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה׳ צבאות הוא, אם דומה הרב למלאך ה׳ - יבקשו תורה מפיו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו׳. ולכן אם הוא כילי ונבל, לא ייקרא ׳שוע׳ שהוא אדון, כאילו הוא רבו, כי אסור ללמוד תורה מרב כזה. והכוונה לשבנא שהיו לו שלוש עשרה אלף תלמידים, כמבואר בסנהדרין (כו.).
    4. שהרב בעצמו אינו מקיים את דבריו, ודברי תורתו הן רק בפיו, ומחשבת ליבו שונה. וראה חגיגה (יד:): ׳יש נאה דורש ואין נאה מקיים׳. [וראה פירוש התפילה לבעל הרוקח (יז) ׳משפטי ה׳ אמת - סדר נזיקין, צדקו יחדיו - מיישרים המעוותים, ומזהירים לאדם להתרחק מלהזיק חברו, ומתי הם אמת וצדקו, כשיוצאים מפי צדיק אמיתי, שיוכל להוכיח בני אדם למה תעשה כה ואינך מתרחק מגזל וכיוצא בו, ונאה דורש ונאה מקיים׳].
    5. ׳תועה׳ הוא היפך האמת, ומי שחושב על ה׳ דבר שהוא שקר, הרי הוא מין, כגון שחושב שאינו משגיח. [ובשיעורים לתהלים (כח ג) כתב על הרבנים שאין תוכם כברם: ׳אַל תִּמְשְׁכֵנִי עִם רְשָׁעִים וְעִם פֹּעֲלֵי אָוֶן, דֹּבְרֵי שָׁלוֹם עִם רֵעֵיהֶם לאמר דרשו משפט, הסירו רוע מעלליכם, וְרָעָה בִּלְבָבָם, כי קרוב ה׳ בפיהם ורחוק מכליותיהם, ואם תשאל מהם מי ה׳ אשר נשמע בקולו, חתו לא ענו עוד וחושבים על ה׳ תועה, ויחפאו דברים אשר לא כן על ה׳ אלוקיהם׳].
    6. שגוזל וחומס את העניים הרעבים במיסים וארנוניות, וכאילו יריק ויוציא מהם את נפשם, וגם כאן הכוונה לשבנא שהתעשר בגזל העם על ידי שהרבה מיסים וארנוניות. וראה מש״כ רבינו להלן (נג ז).
    לנבל – כן נקרא אדם פחות ונבזה.
    נדיב – אדם ישר ובעל מתן.
    ולכילי – רמאי ובעל מרמה כמו וארור נוכל (מלאכי א׳:י״ד).
    שוע – ענינו כמו נדיב וכן היערוך שועך לא בצר (איוב ל״ו:י״ט).
    לא יקרא – לא ימצא בהם חונף לקרוא לנבל בשם נדיב ועל כילי לא יאמר שהוא שוע.
    לא יקרא, לא יאמר – הכוונה שהנבל לא יהיה נדיב, והכילי לא יהיה שוע (עיין למעלה א׳:כ״ו).
    נדיב – אינו שם תאר למי שידו פתוחה, כדעת המפרשים כלם, ואין ענינו אלא כמו שר וקצין, כמו באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם (במדבר כ״א:י״ח), שיתמו נדיבימו כעורב וכזאב וכזבח וכצלמונע כל נסיכימו (תהלים פ״ג:י״ב), להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו (שם קי״ג:ח׳), להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחילם (שמואל א ב׳:ח׳), שופך בוז על נדיבים (איוב י״ב:כ״א, ותהלים ק״ז:מ׳), כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים (איוב כ״א:כ״ח), האמור למלך בליעל רשע אל נדיבים (שם ל״ד:י״ח), ויבואו פתחי נדיבים (למעלה י״ג:ב׳), וסוף דבר לא מצאנו נדיב תאר למי שידו פתוחה, אלא נדיב לב, ופירושו מי שלבו גדול (magnanimus), ואין נדיב בכל מקום אלא שר וגדול, וכן (דברי הימים א כ״ח:כ״א) לכל נדיב בחכמה, ענינו גדול ומצויין בחכמה, וכן ״שוע״ לא נמצא אלא פעם אחת, ושם ענינו שר, אשר לא נשא פני שרים ולא נִכר שוע לפני דל (איוב ל״ד:י״ט), וכן פירש כאן רש״י: שוע לשון אדון.
    ולכילי – מן נכל, הוא הערום הנוכל וחורש רע (רש״י), וכן בסורי נכילא, וכן תרגם יירונימוס fraudulentus (גיזניוס).
    כילי – מענין ארור נוכל, בנכליהם אשר נכלו, החושב עצות רעות וכליותיו יועצים רע, ושוע לא נמצא רק הפך הדל, ולא נכר שוע לפני דל, לא כן נדיב הוא שוע ולו רוח נדיבה, והכילי אינו שוע אבל הנבל לערך הנדיב, כערך שני הקצוות המתנגדים במדות, (משלי יז ז׳).
    לא יקרא – לא תהיה חנופה עוד לאמר לרע טוב ולטוב רע, כי זה מורה פחיתת הדור, והנה הנבל הוא הרע בנגלהו ובמצפונו, לשמים ולבריות, אבל הכילי הוא הנוכל בערמה ורעתו צפון בלב אבל ישמרהו מגלותו, וכן הנדיב גדול מן השוע, אומר כי תחת שעד עתה היו חונפים לקרוא לנבל נדיב, מעתה לא לבד שלא יקרא לנבל נדיב – כי גם לכילי שאינו רע כ״כ כמו הנבל לא לבד שלא יקרא לו נדיב, אף גם לא יאמר לו שוע שהיא מדרגה קטנה מן הנדיב.
    ואז, כאשר יהיו חכמים בהבנת הלבב1 לֹא יִקָּרֵא עוֹד2 לְנָבָל – לאיש הפחות והנבזה3 נָדִיב4, וּלְכִילַי – ולרמאי5 נוכל חורש רע6 לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ – אדון7:
    1. אברבנאל.
    2. אינו אומר ״עוד״ דהיינו שלא יִמָּצֵא עוד לעולם, אלא ״עוד״ כל ימי חזקיהו (רד״ק).
    3. מצודת ציון. ומלבי״ם מבאר שהוא רע בנגלהו ובמצפונו לשמים ולבריות.
    4. נדיב הוא איש בעל נפש טובה ונותן מה שנותן בעין טובה (רד״ק). ומצודת ציון ביאר שהוא הוא אדם ישר ובעל מתן.
    5. מצודת ציון, רש״י.
    6. רש״י. הצופן רעתו בלב ושומר מלגלותה, ונקרא כך כי הוא חושב עצות רעות וכליותיו יועצים רע (מלבי״ם). ורד״ק מבאר כי כילי הוא אחד שנותן במידה ולא יוותר דבר בשום פנים ועינו צרה, אבל אינו פחות כמו הנבל.
    7. שהכל שועים ופונים אליו (רש״י). מצודת ציון מבאר שהוא כמו נדיב. ורד״ק מבאר כי שוע הוא ותרן בממונו מאד ושמח במתנותיו והוא יותר במעלה מהנדיב. כלומר לא ימצא בהם חונף לקרוא לנבל בשם נדיב (מצודת דוד), כי בימי חזקיה לא יראו מפני הרשעים ולא יחניפום עוד אלא לכל אחד יאמרו מה שיש בו (רד״ק).
    תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארשב״ם המשוחזראבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (ו) כִּ֤י נָבָל֙ נְבָלָ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְלִבּ֖וֹ יַעֲשֶׂה⁠־אָ֑וֶן לַעֲשׂ֣וֹת חֹ֗נֶף וּלְדַבֵּ֤ר אֶל⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ תּוֹעָ֔ה לְהָרִיק֙ נֶ֣פֶשׁ רָעֵ֔ב וּמַשְׁקֶ֥ה צָמֵ֖א יַחְסִֽיר׃
    For the vile person will speak villainy, and his heart will work iniquity, to practice ungodliness and to utter wickedness against Hashem, to make empty the soul of the hungry, and to cause the drink of the thirsty to fail.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארשב״ם המשוחזראבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    אֲרֵי רַשִׁיעַיָא רִשְׁעָה מְמַלְלִין וּבְלִיבְּהוֹן מִתְעַשְׁתִּין אוֹנֶס לְמֶעְבַּד שְׁקַר וּלְמַלָלָא קֳדָם יְיָ סַטְיָא לְשַׁלְהָאָה נֶפֶשׁ צַדִּיקַיָא דִמְחַמְדִין לְאוּלְפָנָא הָא כְּכָפְנָא לְלַחְמָא וּפִתְגָמֵי אוֹרַיְתָא דְאִינוּן כְּמַיָא לְצַחָיָא מְדַמָן לְבַטָלָא.
    בל יסמי ספיהא מן כאן בספה יתכלם וקלבה יעתקד אלגל פיצנע אלדנס ויתקול עלי אללה אלמחאל ויכ׳לי נפס אלג׳איע וסקי אלעטשאן יעוזה.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    להריק נפש רעב – גזור מלשון ריקנות, כמו ״לא יגעו לריק״ (ישעיהו ס״ה:כ״ג), כלומר יתמיד ברעבונו ובהיותו חסר-מזון.⁠1
    1. השווה רד״ק על אתר.
    נבלה ידבר – מדבר לשון הווה הוא.
    יעשה און – יקבץ מחשבות און, כמו עשה ליא את החיל הזה (דברים ח׳:י״ז).
    לעשות חונף – חושב מחשבות איך יוכל לעשות חנופה. חונף – שם דבר, לכך טעמו למעלה ונקודב פתח.
    ומשקה צמא יחסיר – לפי פשוטו: שגוזל יין העניים. ותרגומו: פתגמי אוריתא דאינון כמיא לצחיא מדמן לבטלא.
    א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד פוק׳ 127, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״לי״.
    ב. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד פוק׳ 127, פרמא 3260, אוקספורד 34, וטיקן 94. בכ״י ברלין 122: ״וננקד״. בכ״י לוצקי 778: ״נקוד״.
    speaks villainy (יְדַבֵּר) like מְדַבֵּר, a present tense.
    works iniquity (יַעֲשֶׂה) Gathers thoughts of iniquity. Comp. "Gathered (עָשָׂה) for me this wealth" (Devarim 8:17).
    to practice flattery (לַעֲשׂוֹת) He thinks thoughts how he can practice flattery. חֹנֵף is a noun; therefore, the accent is on the first syllable, it is vowelized with a 'pattah' (now called a 'segol').
    and the drink of the thirsty he causes to fail According to the simple meaning, they rob the poor. The Targum, (however, paraphrases:) The words of the Torah, which are like water to the thirsty, they plan to nullify.
    לעשות חונף – רשע, כמו: חנופה (ירמיהו כ״ג:ט״ו), לפיכךא הטעם בראש התיבה והנו״ן בפתח קטן.⁠1 שאילו היה לשון עושה, היה הנו״ן קמצא.⁠ב
    1. ״פתח קטן״ בלשון הראשונים = ׳סגול׳ בלשון ימינו.
    א. כן בכ״י קירכהיים (לפי עדות ליטמן, עמ׳ 32). בכ״י לוצקי 778: ״לפי״.
    ב. כן בכ״י קירכהיים (לפי עדות ליטמן, עמ׳ 32). בכ״י לוצקי 778: ״קמצ׳⁠ ⁠⁠״, ואולי הכוונה: ״קמוצה״.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

    כי נבל – הטעם על שרי אחז.
    תועה – שם, כי משקלי השמות משתנים.
    For the vile person, etc. This refers to the officers of Ahaz.
    תועה Error. It is a noun; the forms of nouns are manifold.⁠1
    1. There is hardly any occasion for this remark. We find, except תעתועים errors (Jer. 10:5), no other noun of this root in the Bible; in the post-biblical literature, however, we meet with טעות and תעות error.
    אלא נבל נבלה ידבר – בעיני העם לא יחשבוהו אלא כמו שהוא מדבר נבלה.
    כי – צריך להפריש בין הנבל והנדיב כי מעשיהם וענינם בהפך, כי נבל ידבר בפיו נבלה ויחשב בלבו לעשות און כי הלב אינו עושה אלא חושב. ואמר: יעשה – כי הוא חושב תמיד עד שיבא לידי מעשה.
    וכן אמר: לעשות חונף ולדבר אל י״י תועה – יחשב לדבר בעבור י״י תועה, שאומר שאינו משגיח בבני אדם, לפיכך יגזול כשיוכל, כי חושב כי אין משפט ואין י״י רואה1 את הארץ, ואינו מפחד כי אם מבני אדם.
    להריק נפש רעב – כי העניים שהם רעבים וצמאים אין להם עוזרים ברוב, והנבל יריק נפשם, כלומר יגזול מהם מאכלם והרי הוא כאלו יריק נפשם ויוציאם, וכן יחסיר משקה.
    1. השוו ללשון הפסוק ביחזקאל ט׳:ט׳.
    כי נבל וגו׳ – פרוש הנביא גדר הנבל וגדר הנדיב, וזה ידעו בני עמנו בימי חזקיה כי חכמו מאד מצד שהיה להם שלום ושקט, וגם הוא הנהיגם להיות בתורת י״י חפצם.
    והוא אומרו כי נבל נבלה ידבר, ופירש הכתוב הזה אצלי אינו לבאר גנות הנבל והכילי, אבל הוא להגיד רוע המחניפים באומרם לנבל נדיב ולכילי שוע, כי היו מסבבים מהחנפת הזה רעות רבות, אם היות האדם מדבר בשפתיו בהפך ממה שהוא חושב בלבו, ועל זה אמר כי נבל נבלה ידבר ולבו יעשה און לעשות חנף רוצה לומר, כי המחניף הזה הוא נבל, ונבלה ידבר שאין תוכו כברו שהוא בפיו מדבר נבלה וכזב ולבו יעשה און שהוא מכוין לעשות חונף לא לדבר האמת, ורעה שנית שיעשה המחניף והיא בהמרותו את פי ה׳ שצוה מדבר שקר תרחק, ועל זה אמר ולדבר על ה׳ תועה, ורעה שלישית שיעשה היא שבזה יהיה סבה שהכילי לא יעשה צדקה לשום אדם, וזה אומרו להריק נפש רעב ומשקה צמא יחסיר רוצה לומר, שזה יהיה סבה שנפש הרעב תשאר ריקה ובוקה ומבולקה, והצמא יחסר משקהו ולא יתן לו אדם כלל.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

    לעשות חנף – בספרים מדוייקים מלעיל כי הוא שם דבר וכן נראה מהשרשים וכן כתב בעל הלשון שהוא על משקל חמש ורש״י כתב בהדיא חנף שם דבר לכך טעמו למעלה ונקוד פתח פירוש פתח קטן.
    נבלה – דברי כעור וגנות וכן לבלתי עשות עמכם נבלה (איוב מ״ב:ח׳).
    יעשה – ענין קבוץ וכן וישראל עושה חיל (במדבר כ״ד:י״ח).
    און – דברי רשע.
    אל ה׳ – על ה׳.
    תועה – ענינו הפך האמת והוא שאול מהתועה בדרך שהולך בהפך.
    להריק – מלשון רקות.
    נבלה ידבר – בכל עת מדבר דברים מגונים וכעורים ומחשבות לבו לקבץ און לחשוב מחשבות לעשות חנופה ולדבר על ה׳ דבר תועה הפך האמת כי יאמר שאינו משגיח.
    להריק – ר״ל יחשב כזאת למען לעשוק מאכל הרעב וכאלו יריק נפשו ממנו ולא ירא מה׳ בחושבו שאינו משגיח.
    ומשקה צמא יחסיר – ר״ל ולמען יחסיר המשקה מן הצמא כי חפצו לקחת ממונו בעושק וזה חוזר למעלה לומר אם כל אלה המדות הרעות נמצאו בנבל איך א״כ ראוי לקראו נדיב שהוא ההפך.
    כי נבל נבלה ידבר וגו׳ – ולכן באמת איננו ראוי להיות לראש ולשר.
    נבל – תחלת גזרתו מן עלה נבל {ירמיה ח׳:י״ג} (כראב״ע), ונבל נגזר מן נפל, אלא שיורה מה שבנפילתו נשחת ותאבד צורתו ותשתנה מראיתו. כך העלה והציץ בנפלם ייבשו ויתמוללו, והחי בנפלו מת ותשחת צורתו נקרא נבֵלה. ומי שישחית דרכו ואבדה ממנו (דרך משל) צורת האדם, והוא נבזה כנבלה, נקרא נבָל. ויקראו נְבָלָה כל מעשה מגונה, ונָבָל כל איש מגונה, ולפעמים יקראו נבל למי שאינו נכבד כמו: הכמות נבל ימות אבנר (שמואל ב ג׳:ל״ג). ומליצת עשה נבלה ענינה עשה מעשה שהוא מגונה בעצמו. אבל עשה נבלה בחברו או עם חברו אין הטעם שעשה מעשה שהוא בעצמו מגונה, אלא שעשה לחברו דבר שמביא חרפה עליו, כמו כי נבלה עשה בישראל (בראשית ל״ד:ז׳), לבלתי עשות עמכם נבלה (איוב מ״ב:ח׳) (Coccejus).
    ולבו יעשה און – יחרוש ויחשוב.
    לעשות חנף – אין חנף מענין חלקלקות כלל, ואף לא זלזול ביראת ה׳ (כדעת רוזנמילר), אלא כל מעשה משחת ונתעב, ועיין למעלה כ״ד:ה׳.
    ולדבר אל ה׳ תועה – נראה לי (היום ז׳ שבט תרכ״ג) לדבר תועה ודברי מרמה נכח פני ה׳, כלומר בשבועה.
    להריק נפש רעב וגו׳ – לגזול העניים (שאין להם עוזר) ולהורידם לתכלית העוני והמחסור, ואמר דרך הפלגה שמי שכבר הוא רעב הם גורמים לו שתהיה נפשו ריקה, כלומר בתכלית הרעב, ומי שהוא צמא הם גורמים לו שיצמא יותר ולא יהיה לו משקה כלל.
    יחסיר – יעשה שיחסר לו משקה, שיהיה המשקה נעדר ממנו. שרש חסר מורה העדר, לא גירעון בלבד, כמו שכתבתי במשתדל (בראשית ח׳:ג׳): ויחסרו המים – אין ענינו גירעון, אלא העדר, והכוונה כי מקצה ק״ן יום קצת מן המקומות היותר גבוהים נשארו בלי מים. והמים היו הלוך וחסור, היו הולכים ונעדרים גם משאר מקומות שלא היו גבוהים כל כך כהרי אררט. ובפירושי כתב יד {שד״ל בראשית ח׳:ג׳} ביארתי יותר, וזה לשוני: והנה בעצם היום ההוא שנשארו מגולים המקומות היותר גבוהים, נחה התבה על הרי אררט שאינם ההרים היותר גבוהים (וכן היא דעת הרמב״ן), והיו עדיין מכוסים במים כל אותו שיעור שהיתה התבה משוקעת במים. אבל בעל סדר עולם ואחריו רש״י האמינו כי הרי אררט הם היותר גבוהים, והוקשה להם כי בהכרח היתה התבה משוקעת במים שיעור מה, והיתה צריכה לנוח קודם שיהיה ראש ההר מגולה, לפיכך פירשו ויחסרו המים, שהתחילו להתמעט, לא שנעדרו מכל וכל. ומתוך כך הוצרכו למנות החדשים האמורים בפרשה הזאת באופן שאין הדעת סובלתו (בחדש השביעי הוא סיון שהוא שביעי לכסליו, בעשירי זה אב שהוא עשירי למרחשון), ולפירושי הכל על מקומו יבא בשלום. וכן (שמות ט״ז:י״ח) וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר, הכוונה שלקטו המן במדה, עמרים מלאים, ומספר העמרים שלקטו היה כמספר אנשי ביתם, מי שלקח הרבה לא לקח יותר מעומר לגלגולת ומי שלקח מעט לא לקח פחות מעומר לגלגולת, והנה המרבה לא עשה שיהיה לו עומר אחד עודף על מספר בני ביתו, והממעיט לא עשה שיחסר לו עומר אחד ממספר הנפשות שהיו לו בבית.
    כי נבל – חושב פחיתת הנבל בשני ענינים,
    א. שהוא רע בנגלהו ובמצפונו, כי בנגלהו נבלה ידבר בפרהסיא בלא בושה, ובמצפונו ולבו יעשה און – שיגמור מעשה האון גם בלבבו ומצפונו.
    ב. שרעתו מתפשטת על שלשה ענינים שבהם תלוי שלמות האדם,
    א. באמונות,
    ב. במעשים שבין אדם למקום,
    ג. במעשים שבין אדם לחברו, נגד המעשה בין אדם למקום אומר לעשות חנף – המצות שעושה הם בחנופה להתגאות בהם או מפני תועלת אחרת לא לשם ה׳, נגד האמונות אומר לדבר אל ה׳ תועה שאמונתו כוזבת ומוטעת, ונגד המעשים בין אדם לחברו,
    להריק נפש רעב ולגזול את של חברו.
    שהרי צריך להפריש בין הנבל והנדיב שמעשיהם ועניינם בהפך1; כִּי נָבָל, נְבָלָה – דברי כיעור וגנות2 יְדַבֵּר בכל עת3 בפיו4, וְלִבּוֹ יַעֲשֶׂה – יקבץ מחשבות5 אָוֶן – דברי רֶשַע6, וחושב מחשבות איך7 לַעֲשׂוֹת חֹנֶף – חנופה8 וּלְדַבֵּר אֶל – על9 יְהוָה דברי תּוֹעָה – שקר10, ויחשוב כזאת כדי11 לְהָרִיק – לרוקן12 נֶפֶשׁ רָעֵב13 וּמַשְׁקֶה צָמֵא יַחְסִיר14, כי חפצו לקחת ממונו15:
    1. רד״ק.
    2. מצודת ציון.
    3. מצודת דוד.
    4. רד״ק.
    5. רש״י, מצודת ציון.
    6. מצודת ציון.
    7. רש״י.
    8. רש״י, מצודת דוד.
    9. מצודת ציון.
    10. עניינו היפך האמת והוא מושאל מהתועה בדרך שהולך בהיפך הדרך הנכונה (מצודת ציון), ודברי השקר הם שאומר כי ה׳ אינו משגיח על בני אדם (רד״ק, מצודת דוד).
    11. מצודת דוד.
    12. רד״ק.
    13. כלומר יגזול מהעניים את מאכלם והרי הוא כאילו יריק נפשם (רד״ק), ולא ירא מה׳ בחושבו שאינו משגיח (מצודת דוד) והוא מפחד רק מבני אדם, לפיכך יגזול מהעניים שהם רעבים וצמאים ואין להם עוזרים (רד״ק).
    14. לפי פשוטו, שגוזל את העניים, ולפי התרגום הביאור שמבטלים דברי תורה שהם כמו מים לצמא (רש״י).
    15. והנה כל אלה המידות הרעות נמצאו בנבל ואם כן איך ראוי לקוראו נדיב שהוא ההיפך?! (מצודת דוד). מלבי״ם מבאר כי פחיתות הנבל היא בשני עניינים, הראשון, בגלוי שהוא מדבר נבלה בפרהסיא בלא בושה, ובנסתר ״ולבו יעשה און״ שיגמור מעשה האון גם בלבבו ומצפונו, והשני, שתוצאות מעשיו מתפשטים לג׳ עניינים שבהם תלויה שלימות האדם, א׳ באמונה ״לדבר אל ה׳ תועה״, ב׳ במעשים שבין אדם למקום ״לעשות חנף״, ג׳ במעשים שבין אדם לחברו ״להריק נפש רעב״ ולגזול את של חבירו.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארשב״ם המשוחזראבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (ז) וְכֵלַ֖י כֵּלָ֣יו רָעִ֑ים ה֚וּא זִמּ֣וֹת יָעָ֔ץ לְחַבֵּ֤ל [עֲנִיִּים֙] (ענוים)א בְּאִמְרֵי⁠־שֶׁ֔קֶר וּבְדַבֵּ֥ר אֶבְי֖וֹן מִשְׁפָּֽט׃
    The instruments also of the scoundrel are evil; he devises wicked devices to destroy the poor with lying words and the needy when he speaks right.
    א. [עֲנִיִּים֙] (ענוים) א-כתיב=עֲנִוִים֙ (בלי דגש)
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארשב״ם המשוחזראבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    וְרַשִׁיעַיָא דְעוֹבָדֵיהוֹן בִּישִׁין וְאִינוּן עַל עֵיצַת חֶטְאִין מִתְמַלְכִין לְחַבָּלָא עִנְוְתָנַיָא בְּמִלֵי שְׁקַר וּפִּתְגָמֵי חֲשִׁיכַיָא בְּדִינָא.
    ויסמי מגתאלא מן כאן אלתה רדיהֿ ומן הו באלפואחש ישיר ויהלך אלצ׳עפי בכלאם אלבאטל ופי מנאט׳רהֿ אלמסכין ענד אלחכם.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ובְדַבֵר אביון משפט – לחבל האביון בהשפטו. משפט זהא לשון תחלת דברים במשפט, כשמדבר האביון טענותיו זה יועץ זמות להכשילו בנכליו. משפט משמש שלשה לשונות: תחילת טענות – דריישנימנט, וגמר דין – יויימינט, ומשטר ששוטרין אותו ביסורין – יושטישא.
    א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד פוק׳ 127, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״זה״.
    and when the needy speaks a plea (מִשְׁפָּט) To destroy the needy in his plea (מִשְׁפָּטוֹ). This word מִשְׁפָּט is an expression denoting the initial presentation of the case; when the needy presents his pleas, this one plans wicked plots to trap him with his devices. The word מִשְׁפָּט has three meanings: the initial pleas (derajjsnement in Old French), the sentence (joujjment), and the execution of the verdict, that they discipline him with chastisement (joustize in Old French).
    זימות יעץ – כמו: מזימות.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

    וכילי כליו – הטעם כלי המשפט כי היו {השרים} דינים, והנה אומנותם לעות הדין.
    The instruments also, etc. The instruments of justice; for the officers were judges, whose principle was to arrest judgment.
    וכן כילי כליו – ועצותיו רעים – יהיו בעיני העם.
    ובדבר אביון משפט – וטענתו טענה.
    וכילי – בצר״י הכ״ף, והוא כמו: ולכילי שזכר בחיר״ק הכ״ף (ישעיהו ל״ב:ה׳). ודבר על הנבל שהוא עושה מעשה נבלה, ועתה מדבר על הכילי שמחשבתו רעה אבל אינו כמו הנבל, כי הנבל יעשה מעשה הרעה, אבל הכילי אינו רע כל כך שיעשה מעשה, אבל חושב ומדבר רע על החלושים העניים, ובאמרי שקר שמדבר יועץ לחבל העניים, וכן במשפט האביון ידבר לחייב אותו בדין ולהענישו. זהו שאמר: ובדבר אביון משפט, כאלו אמר בדבריו על אביון במשפט לחבלו ולהשחיתו.
    ופי׳ כליו רעים – מדותיו, ואומר כמו שהוא צר עין ודעת חסרה ורעה, כן כליו רעים וחסרים, וכשימכור ימכור במדה חסרה.
    זמות – דבריו נבלות, כמו: כי זמה עשו (הושע ו׳:ט׳).
    באמרי שקר – הבי״ת בי״ת הכלי, כבי״ת ויעשהו במקצעות (ישעיהו מ״ד:י״ג), ואין כן בי״ת ובדבר.
    לפי שהכילי כליו רעים הוא מעצמו וכל שכן כשיחניפו אותו בני אדם ולא יוכיחוהו, אז בלי ספק הוא זמות יעץ רוצה לומר, נבלות לחבל עניים ולהסיר מהם הצדקה אף על פי שהאביון ידבר משפט ויבקש צדקה, והוא אומרו ובדבר אביון משפט רוצה לומר, בצעקו אל ה׳ שיעשה לו משפט וצדקה.
    [וְכֵלַי] כֵּלָיו [רָעִים]. מחשבות אויל, הוּא זִמּוֹת יָעָץ למלך1: וּבְדַבֵּר אֶבְיוֹן [מִשְׁפָּט]. הבא להליץ בעד העם2:
    1. הכילי הוא מי שמחשבתו רעה, לעומת הנבל שמעשיו רעים (רד״ק). וביחס למה שעשה לעם נחשב שבנא ׳נבל׳, שעשק וגזל אותם, ואילו ביחס למה שעשה לחזקיהו, שביקש למסור אותו בידי סנחריב ולא עלתה מחשבתו בידו, נחשב כ׳כילי׳. וראה משלי (כד ז-ט) ׳רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת וגו׳ מְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ לוֹ בַּעַל מְזִמּוֹת יִקְרָאוּ [- מי שחורש תחבולות רשע, לו יקראו ׳בעל מזימות׳], זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת וְתוֹעֲבַת לְאָדָם לֵץ׳ [מחשבת איוולת ורשע נחשבת לחטאת גם שלא עשה מעשה]. ולעיל (כט כ) כתב רבינו ששבנא נקרא ׳לץ׳.
    2. גם כאשר האביון בא להמליץ לפני המלך עבור העם, הכילי והנבל ייעצו לחבל באמרי שקר. [לעיל (כה ג-ד) כתב רבינו ש׳אביון׳ הם ׳צדיקי הדורות התאבים להבין ולהורות׳, ונראה שגם כאן הכוונה לצדיק הבא להמליץ טוב על עניי העם. ומדבריו בפסוק הבא משמע שמתכוון לחזקיהו, שבימי מלכות אביו יעץ לו לרחם על העניים שעשק אותם שבנא. אך לכאורה לא היה שבנא סוכן בימי אחז, אלא בימי חזקיהו, ויל״ע].
    וכלי כליו רעים – הכ״ף בצירי אף על פי שהוא הכילי שזכר למעלה.
    ענוים – עניים קרי.
    זמות – מחשבות רשע כמו זימה הוא (ויקרא כ׳:י״ד).
    לחבל – ענין השחתה.
    משפט – ענינו דברים ישרים ונכוחים.
    וכלי כליו רעים – והרמאי הלא ערמותיו רעים המה לבריות כי הוא מתייעץ בנפשו להשחית עניים באמרי שקר.
    ובדבר אביון משפט – כשהאביון מדבר דברים ראויים ר״ל גם מתייעץ בנפשו לחבל הדברים ההם בדברי שקר וחוזר למעלה לומר אם כל אלה בו איך יקראהו שוע.
    כליו רעים – הזכיר כליו לשון הנופל על לשון כֵלַי, והכוונה על האמצעיים שאדם משתמש בהם להשיג חפצו, ואולי גם כן שהכוונה נְכָלָיו.
    ובדבר אביון משפט – ולחבל אביון בדברו משפט, כשהוא מדבר טענותיו (רש״י).
    וכלי – הגם שהכילי אין רע כ״כ כמו הנבל, וטוב ממנו בשני ענינים,
    א. שרעתו אינה גלויה כ״כ.
    ב. שאינו חוטא רק במצות שבין אדם לחברו, לא באמונות ובמצות שבין אדם למקום, מ״מ אינו ראוי שיקרא נדיב.
    א. כי כליו ונכלותיו ומחשבותיו רעים
    ב. כי הוא זמות יעץ שיעץ עצות בסתר לחבל עניים באמרי שקר – והוא בצד זה גרוע מן הנבל שכלבו כן פיו, אבל הנוכל הזה שמסתיר רעתו יחבל עניים ע״י שקרים, וגם בעת ידבר אביון משפט, אף שמשפטו ברור וידוע טוען טענות שקרים וגוזל ע״י כן חלק חברו, ואיך א״כ יקרא נדיב, הלא
    ועתה מדבר על הַכִּילַי שמחשבתו רעה אבל אינו כמו הנבל1; וְכֵלַי – וְהַכִּילַי2 הרמאי הלא3 כֵּלָיו – מידותיו4 וְעָרְמוֹתָיו רָעִים – לבריות5, כי6 הוּא, מְזִמּוֹת – מחשבות רשע7 ונבלה8 יָעָץ – מתייעץ בנפשו9 לְחַבֵּל – להשחית10 עֲנִיִּים (ענוים כתיב) בְּאִמְרֵי שֶׁקֶר, וּבְדַבֵּר – וגם כאשר מדבר11 הָאֶבְיוֹן מִשְׁפָּט – דברים ישרים ונכוחים12, מתייעץ הַכִּילַי בנפשו לחבל הדברים ההם בדברי שקר13, ולחבל האביון בהשפטו14:
    1. כי הנבל יעשה מעשה הרעה, אבל הכילי אינו רע כל כך לעשות מעשה אבל חושב ומדבר רע על החלושים העניים ובאמרי שקר שמדבר יועץ לחבל העניים, וכן במשפט האביון ידבר לחייב אותו בדין ולהענישו (רד״ק).
    2. רד״ק. וראה ביאור בפס׳ ו׳.
    3. מצודת דוד.
    4. הם הכלים שמודד בהם כשמוכר, כי כמו שהוא צר עין ודעתו חסרה ורעה, כן כליו רעים וחסרים וכשימכור ימכור במדה חסרה (רד״ק). מלבי״ם מבאר כי כליו הם נוכליותיו. והר״ר אליהו הכהן בעל שבט מוסר מבאר על דרך ההלצה, כי הכילי בכל עת שמבקשים ממנו שישאיל איזה חפץ הוא מתחמק בתואנה שהכלי שבור או ישן וכיוצ״ב, וזהו שאמר ״וכילי כליו רעים״ שהכילי אומר שכליו הם שבורים ורעים כדי שלא להשאילם, ואפשר לפרש שהכונה ללבושי נפשו שהם רעים וגרועים כי לא עשה מצוות משום דררא דממונא, ואם עשה איזה פעם מצוה היא לא היתה בלב שלם אלא רק מפני הבושה ולכן כלי נפשו רעים (חומת אנך).
    5. מצודת דוד.
    6. מצודת דוד.
    7. מצודת ציון.
    8. רד״ק.
    9. מצודת דוד.
    10. מצודת ציון.
    11. מצודת דוד.
    12. מצודת ציון.
    13. מצודת דוד.
    14. כלומר כשמדבר האביון את טענותיו בתחילת המשפט הוא יועץ מזימות להכשילו בנכליו (רש״י). ואם כל אלה בו איך יקראוהו שוע?! (מצודת דוד). כי הגם שהכילי אינו רע כ״כ כמו הנבל, וטוב ממנו בשני עניינים שרעתו אינה גלויה כ״כ, ושאינו חוטא רק במצוות שבין אדם לחבירו ולא באמונות ובמצוות שבין אדם למקום, מ״מ אינו ראוי שיקרא נדיב, כי כליו ונכלותיו ומחשבותיו רעים, וגם כי הוא יועץ עצות בסתר לחבל עניים באמרי שקר, ומצד זה הוא גרוע מן הנבל שכליבו כן פיו, אבל הנוכל הזה שמסתיר רעתו יחבל עניים ע״י שקרים, וגם בעת שידבר האביון משפט, אף שמשפטו ברור וידוע, הכילי טוען טענות שקרים וגוזל ע״י כן חלק חברו, ואיך א״כ יקרא נדיב? (מלבי״ם). חומת אנך מבאר שהכילי יועץ לחבל עניים בטענה שהם אינם מהוגנים ואין לתת להם צדקה, והם אמרי שקר כי אם יתן צדקה להרבה עניים בוודאי חלקם כן הגונים, ועוד הוא טוען ״בדבר אביון משפט״ שאין לתת לאביון צדקה מפני ששונא מתנות יחיה וכשאינו נותן לעני צדקה הוא נותן לו חיים, והוא שקר, כי גם העני מהנה לנותן, שע״י הצדקה יקום בתחיית המתים ואין כאן מתנה.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארשב״ם המשוחזראבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (ח) וְנָדִ֖יב נְדִיב֣וֹת יָעָ֑ץ וְה֖וּא עַל⁠־נְדִיב֥וֹת יָקֽוּם׃
    But the noble devises noble things and by noble things he shall stand.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    וְצַדִּיקַיָא קוּשְׁטָא מִתְמַלְכִין וְאִינוּן עַל קוּשְׁטֵיהוֹן יִתְקַיְמוּן.
    ויסמי נבילא מן ישיר באלנבל ומן הו עלי בראעתה ית׳בת.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    על נדיבות יקום – בשביל נדיבותיו תהי לו תקומה.
    because of generous deeds, shall stand Because of his generous acts, he will have preservation.
    ונדיב – הטעם על שרי חזקיה על כן בתחלה ולשרים משפט ישורו (ישעיהו ל״ב:א׳).
    But the liberal. Hezekiah and his officers, of whom it was said, And princes shall rule in judgment.
    אבל נדב נדיבות יעץ – בעיני העם ולפי כך הוא על נדיבות יקום – ולא הנבל והכילי. וכל זה על ידי המלך והשרים שעושים צדקה ומשפט וירחקו הרע ויקרבו הטוב.
    ונדיב – נכלל בכללו השוע, והנה הוא הפך הכילי, כי הוא – זמות יעץ (ישעיהו ל״ב:ז׳) והנדיב – נדיבות יעץ.
    והוא על נדיבות יקום – בעבור הנדיבות יקום ויעלה במעלה גדולה.
    ואמנם הנדיב לא יהיה כן כי הוא לא יחוש לדברי המחנפים, אבל הוא נדיבות יעץ רוצה לומר, תמיד יחשוב בלבו לעשות נדיבות, והוא על נדיבות יקום רוצה לומר שיוציאם בפעל, ורש״י פירש והוא על נדיבות יקום, שע״י נדיבותיו יהיה לו קוממיות ומעלה, על דרך (משלי יח, טז) מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו, ויש אומרים שהנבל הוא יותר מגונה מהכילי כי גם לעצמו לא יהנה מממונו, ושוע הוא יותר יתרון מהנדיב כי הוא העושה הוצאה גדולה בדברים הגדולים ושהמחניפים לא היה מגיע חנפותם אל גבול כל כך עד שיאמרו לנבל שהוא שוע שהוא ההפך מן הקצה אל הקצה, אבל היו קורין לנבל שהוא בתכלית הכילות, נדיב שאינו בתכלית הנדיבות, וכן לכילי בזה ההיקש היה אומר שוע, האמנם בימי חזקיה לא יחניפו הנבל והכילי עד שיעלו כל אחד מהם לשתי המדרגות אלא לכל הרוב למדרגה אחת, וזהו לא יקרא עוד לנבל נדיב אלא כילי, ולכילי לא יאמר שוע אלא נדיב, כי החנפות מעט או הרבה לא תפסק מן העולם, ושאמרו כי נבל נבלה ידבר, הוא לספר גנות הנבל כי הוא נבל בדברו ונבל בלבו, ואם יאמרו אליו שהשם יתברך צוה לעשות צדקה ידבר על ה׳ תועה, ויגיע מרשעתו עד שיגזול העניים ויעשוק מה שהיה להם לאכול ולשתות, וזהו להריק נפש רעב ומשקה צמא יחסיר, ושכן זכר גנות הכילי באומרו וכלי כליו רעים, ומלת כילי הוא בצר״י והוא נגזר מן וכל בשליש עפר הארץ, לפי שכל עניניו והוצאותיו בצמצום גדול במדה במשקל ובמשורה, ואמר שהכילי אינו כל כך מגונה כנבל, אבל מדותיו וכליו שימדוד בהן סחורותיו הם רעים ומקולקלים, רוצה לומר שהם גדולים לקבל וחסרים לתת, או אמר זה כנגד כלי תשמישו שהם רעים ופחותים ולא יגיע גנותו לעשות הגנות בלבד, כי גם ליעץ את אחרים שיעשוהו, וזה אומרו הוא זמות יעץ לחבל ענוים באמרי שקר, רוצה לומר לקחת ממונם באונאות ובפתויים ובמרמות, ואמנם הנדיב הוא בהפך כילי כי הוא נדיבות יעץ, רוצה לומר שיעץ לאחרים שיעשו נדיבות והוא עצמו יעשה אותם בפעל, ועל זה אמר והוא על נדיבות יקום, וה״ר אברהם אבן עזרא פירש וכילי על משרתי אחז, והנדיב על חזקיהו:
    וְנָדִיב. חזקיהו, נְדִיבוֹת יָעָץ בימי אביו1: עַל נְדִיבוֹת יָקוּם. ׳וחובל עול מפני שמן׳ (לעיל י כז)2:
    [מוכיח את הפונים להשתדלות גשמיית להינצל מסנחריב, ומתאר את חורבן שומרון ויהודה עד תשועת ה׳ בזכות חזקיהו]:
    1. ׳יעץ׳ היינו שנתן עצה למלך, כמו שפירש בפסוק הקודם, וחזקיהו עצמו היה המלך, לכן פירש שגם לפני שנעשה מלך, בימי אביו אחז, יעץ לאביו לרחם על העם. וראה מש״כ בפסוק הקודם.
    2. עולו של סנחריב יחובל מפני חזקיהו שהיה רך לדורו כשמן (רש״י שם). והיינו שגם כאשר קם ונעשה למלך, עמד בנדיבותו לעם וברכותו, ובזכות זה ניצול הוא והעם מידי סנחריב. או כפירוש הרד״ק: ׳בעבור הנדיבות יקים ויעלה במעלה גדולה׳.
    נדיבות – נתינת המתן.
    יקום – ענין עמידה והוא הפוך ההעברה.
    ונדיב – אבל הנדיב מתייעץ בנפשו לעשות נדיבות והוא עומד על נדיבות רצה לומר לא בלבד יחשוב אלא עומד הוא על נדיבות ולא יעבור ממנו ואם כן אינו דומה לנבל וכלי לא במחשבה ולא במעשה ואיך א״כ יהיו נקראים בשם נדיב ושוע.
    ונדיב נדיבות יעץ – חושב מחשבות לעשות מעשים גדולים ונכבדים, כמו ורוח נדיבה תסמכני {תהלים נ״א:י״ד}.
    והוא על נדיבות יקום – והוא לבדו ראוי והגון שיקום ויתנשא על כסא השררה. נדיבות – זה שם דבר מן תרדוף כרוח נדיבתי (איוב ל׳:ט״ו) שתרגומו רבנותי, ורש״י ורד״ק פירשו בעבור נדיבותיו יקום ויתנשא, ורוזנמילר וגיזניוס פירשו הוא מתמיד לפעול פעולות נדיבות ומשובחות, ולפי זה כנוי הוא מיותר, ולפי פירושי טעמו: הוא ולא אחר.
    ונדיב – הוא בהפך,
    כי נדיבות יעץ – עצת לבו ומצפונו הוא מלא נדיבות לותר משלו והוא על נדיבות יקום – מבאר במ״ש החוקר כי גדר הנדיב שלא תהיה הנדיבות ענין מקרי בלתי נדרש לעצמו רק בעבור איזה תכלית חוץ מן הנדיבות בעבור אהבת עצמו, לשם ותפארת או בעבור ענין אחר מדומה, עד שהוא עצמו הוא תכלית הנדיבות, והנדיבות רק אמצעי אליו להגיע אל ידו אל הדבר הטוב בעיניו, באופן שהנדיבות קיים ונצב עליו, והוא היסוד אליו, רק שצריך שתהיה הנדיבות ענין עצמי נדרש לעצמו, יבוז בעבורו אהבת עצמו וכל תועליות וערבות המדומים, כולם לא יהיו רק אמצעים אל הנדיבות שהיא התכלית להם והיסוד אשר עליו ישענו באופן שהוא עצמו על נדיבות יקום, לא שהנדיבות יקום עליו.
    וְנָדִיב1 לעומת הַכִּילַי, להיפך2, לעשות3 נְדִיבוֹת4 יָעָץ – מתייעץ בנפשו5, וְהוּא עַל – בעבור6 הַנְדִיבוֹת יָקוּם ויעלה במעלה גדולה7:
    1. ונכלל השוע בכלל נדיב (רד״ק). ר״ע ספורנו מבאר שהנדיב הוא חזקיהו.
    2. מלבי״ם.
    3. מצודת דוד.
    4. עצת ליבו ומצפונו הוא מלא נדיבות לְוַתֵּר משלו (מלבי״ם).
    5. מצודת דוד.
    6. רש״י, רד״ק.
    7. רש״י, רד״ק. ומצודת דוד מבאר שלא זו בלבד שהנדיב יחשוב לעשות מעשי נדיבות אלא עומד הוא על נדיבות ולא יעבור ממנו, ואם כן אינו דומה לנבל ולכילי לא במחשבה ולא במעשה ואיך יהיו נקראים בשם נדיב ושוע?! מלבי״ם מבאר שאצל הנדיב הנדיבות היא לא בעבור עצמו כדי להגדיל את שמו או לתועלת אחרת, והיא איננה אמצעי להגיע על ידה אל התכלית, אלא הנדיבות עצמה היא התכלית והיסוד אשר עליו ישען באופן שהוא עצמו ״על נדיבות יקום״. וחומת אנך מבאר כי כנגד טענת הכילי שלא לתת צדקה שמא העניים אינם הגונים, הנדיב יעץ לתת הרבה נדיבות להרבה עניים, או שעצתו היא שהעיקר תלוי בכוונת הנותן שהכתוב הבטיחו כי רודף צדקה ימצא, וזהו שאמר ״והוא על נדיבות יקום״ הקב״ה הבטיחו שימציא לו מעות לעשות צדקה דהכל תלוי בכוונתו.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (ט) נָשִׁים֙ שַׁאֲנַנּ֔וֹת קֹ֖מְנָה שְׁמַ֣עְנָה קוֹלִ֑י בָּנוֹת֙ בֹּֽטְח֔וֹת הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִֽי׃
    Rise up, you women that are at ease, and hear my voice, you confident daughters, give ear to my speech.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    מְדִינָן דְיַתְבִין שְׁלֵיוָן קוּמָא שְׁמַעֲנָא קָלִי כְּרַכִּין דִי שְׁרָן לְרוֹחֲצָן אַצִיתָא לְמֵימְרִי.
    נשים שאננות קומנה – שנו רבותינו גדולה הבטחה שהבטיח הקב״ה את הנשים יותר מן האנשים שנאמר נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי, א״ל רב לר׳ חייא נשים במאי זכיין לעלמא דאתי אמר ליה בדיל דאמטיין בנייהו לבי כנישתא ומתנו בי רבנן ומייתי בנייהו מבי רב ומנטרן לגברייהו עד דאתו מבי רב.
    יא איהא אלמדן אלשביההֿ באלנסא אלמטמאנאת קמן פאסמען צותי ויא אלממת׳להֿ בבנאת ואת׳קאת אנצתן מקאלתי.
    (ט-יד) אחרי זה אמר משא של הרתעה על חורבן ירושלים ואמר {כאן מופיע תרגום פסוקים ט-יד}.
    ביארתי ימים על שנה (ישעיהו ל״ב:י׳) – שנים, כאמרו ימים תהיה גאלתו (ויקרא כ״ה:כ״ט), שהוא שנה ודומיו.
    ובחן (ישעיהו ל״ב:י״ד) הוא מבצר כמו בחוניו (ישעיהו כ״ג:י״ג) ואבן בחן (ישעיהו כ״ח:ט״ז).
    היה בעד מערות (ישעיהו ל״ב:י״ד) – במספר, יחיד מצד משמעותו.
    (ט) וממה שנחשב לקרוב, שיהיה עניין המשלת הערים במצב בניינן לנשים, כי הגברים כיוון שהם עמלים בפרנסה ומתייצבים למלחמה ומסתכנים במוראות, ורוב הנשים פטורות מכן, והן שרויות בשקט ובשלווה דימה אותן להן, ואמר נשים שאננות בנות בטוחות. דיבורו נשים חוזר לערים הגדולות ובנות אל הכפרים, כדרך שאומר כתוב אחר בית שאן ובנותיה, תענך ובנותיה, מגדו ובנותיה (דברי הימים א ז׳:כ״ט). וכאשר קרא אליהן ציווה להן לשמוע דבריו, כלומר הכינן שיקבלו מה שיצווה להן.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    נשים שאננות – מדינן דיתבן שליוא.
    בנות בוטחות – כרכן דשרן לרוחצן.
    Complacent women Provinces that dwell in tranquility [from Jonathan].
    confident daughters Walled cities that dwell confidently [from Jonathan].
    נשים שאננות – הקופאות על שמריהן. כנגד שהן יושבות עכשיו שאננות, תרגזנה (ישעיהו ל״ב:י׳).
    נשים וגו׳ – יש אומרים כי בנות הטעם הקריות כי הם חשובות כבנות ושומרון היתה כאם.
    Ye daughters. According to some the towns, which are like the daughters of the metropolis Samaria.
    נשים שאננות – שבערי יהודה הבצורות לבטח.
    נשים – כתרגומו: מדינן, וכן: בנות – כרכין. אמר כנגד ערי יהודה שהיו חושבות להיות שאננות ובטוחות, אמר להן אע״פ שאתם בוטחות עתה, עוד תרגזנה (ישעיהו ל״ב:י׳).
    נשים שאננות – גם זה ממין מה שכבר זכר פעמים רבות רוצה לומר תוכחות לבני עמנו ובפרט בני יהודה שנכבשו ונחרבו רוב עריהם, גם יושבי ירושלים לקו, כמו שמפורש, וזה כטעם יען כי גבהו בנות ציון (ישעיהו ג׳:ט״ז), ורוב הרעות מהן באו.
    (הקדמה)
    הנבואה השלשה ועשרים תחילתה נשים שאננות וכו׳, עד ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו והנה באו בנבואה הזאת ח׳ פרשיות, הראשונה נשים שאננות, השנייה הוי שודד, השלישית ה׳ חננו לך קוינו, הרביעית הן אראלם צעקו חוצה, החמשית שמעו רחוקים אשר עשיתי, הששית קרבו גוים לשמוע, השביעית ישושום מדבר, השמינית חזקו ידים רפות, והנה ראיתי לשאול בנבואה הזאת ששת השאלות:
    השאלה הראשונה בפרשה הראשונה באומרו וברד ברדת היער ובשפל׳ תשפל העיר, כי לא זכר מה יהיה ענין הברד הזה אם תרד על הארץ או אם לא תרד, ומה ענין לו עם ברדת היער כי הוא מקביל הברד ואין היער יורד, גם יראה שאין קשר למה שאמר אחריו ובשפלה תשפל העיר:
    השאלה השנית בפרשה הג׳ באמרו והיה אמונת עתך חוסן ישועות חכמה ודעת יראת ה׳ היא אוצרו, כי הנה האמונה היא שלמות בנפש, ואיך אמר שהיא תהיה חוסן ישועות שהן הצלות מהצרות הגשמיות, גם אומרו חכמה ודעת אי אפשר לפרש שהאמונה תהיה חוסן ישועות ושגם כן תהיה חכמה ודעת יראת ה׳ כי הם דברים נפשיים, וחוסן ישועות היא גשמית:
    השאלה השלישית בפרשה ה׳ באומרו הן אראלם צעקו חוצה וגו׳, וזה כי אם למעלה היה מיעד על הגאולה, נשגב ה׳ כי שוכן מרום מלא ציון משפט וצדקה והיה אמונת עתך וגומר, איך יאמר שעל זה האראלים והמלאכים העליונים הם צועקים ובוכים:
    השאלה הרביעית בפרשה החמשית שמעו רחוקים אשר עשיתי וגו׳, וזה כי לא ימלט אם שנפרש הפרשה הזאת על ישראל או על האומות, ואם על ישראל נאמרה ונפרש פחדו בציון חטאים על פושעי ישראל, איך אמר אם כן הולך צדקות ודובר מישרים והוא מרומים ישכון וגומר, שמורה שהיו צדיקים ויזכו לטובות, ואם על הצדיקים אמר כן מלך ביופיו תחזינה עיניך שיזכו לראות פני מלך המשיח, איך אמר אחריו תראינה ארץ מרחקים, שהיה רעה שילכו בגלות, וכן כתובי הפרשה כולם מהם מורים שיהיה מדבר בשכר הצדיקים ומהם יורו שענינם עונש הרשעים:
    השאלה החמשית בפרשה הששית קרבו גוים לשמוע, באומרו ונמקו כל צבא השמים ונגולו כספר השמים וכל צבאם יבול כנבול עלה מגפן וכנובלת מתאנה, ואמר כי רותה בשמים חרבי, ואיך ישוער שימקו השמים ויפסדו, ואיך תבוא בהם חרב נוקמת בהיותם נצחיים ומבלי חומר ולא עון:
    השאלה הששית היא בידיעת מי הוא האדום הנזכר בזאת הפרש׳ הששי׳, ומי הוא בצרה שנזכרו בה, האם הוא אדום הקרוב לארץ ישראל, ובצרה האם היא מארץ מואב, או מארץ אותו אדום, כי יש בזה עיון רב וספק עצום, ואבאר ענינו בפי׳ הפר׳, והנני מפ׳ הכתובים באופן יותרו השאלות האלה כולם:
    הכונה הכוללת בנבואה הזאת היא להגיד גלות ירושלם וחרבן בית המקדש על ידי נבוכדנצר והגלות הארוך אשר נמשך אחריו עד היום הזה, ושבאחרית הזעם יבא אלהינו ואל יחרש ויערה עלינו רוח גאולה ממרום ויזכור עמו לטובה, והארץ יזכור להשיבה כימי קדם, והשודדים והבוגדים ינקם מהם, והתפלל הנביא על זה שיחנם ה׳, וייעד על האומה על פדיונה וגאולתה עם רוב השלל שיעשו באויביהם, ושיעשה הקדוש ברוך הוא זה מפני צעקת מלאכי עליון שיבכו מר על צרת ישראל ומפני עלבון עמו ומפני שוממות ארצו, ולכן יקום להושיעם והביא עליהם משל ממה שעשה לישראל בהיותם חטאים, ושיותר מזה העונש והרע יעשה לאומו׳ שאש תאכלם ואמנם ישראל ומלך המשיח יהיה הולך צדקות ומרומים ישכון, לא יראה עוד מצוקת אויבים אבל יראה נוה שאנן, וכאשר האויבים יבואו עליהם במלחמת גוג ומגוג, ה׳ מלכם הוא יושיעם והם ישללו שללם, וזכר אחר זה שבאותו זמן יקצוף השם על כל הגוים ויחרימם, ובפרט אדמת אדום אשר הרבה להרשיע את ישראל יעשה בהם מכת חרב והרג ואבדן, ותהיה בצרה מהפכה כמהפכת סדום ועמורה לעולם תחרב וישכנו בה חיות ועופות דורסות, והבטיח הנביא שכל הייעודים האלה יתקיימו איש לא יעדר, ושאז עם מפלת בצרה ישיש ישראל ותגל ארץ יהודה, וצוה הנביא למנהיגי הדורות שיחזקו הידים הרפות שהם בני ישראל המתיאשים מאורך הגלות, כי הנה אלהינו בנקם יבוא ואז יהיו כלל הטובות ופדויי ה׳ ישובון לירושלם ולארץ הקדושה, ונסו יגון ואנחה, וביאור זה כולו יבוא בפרשיות האלו:
    (ט) נשים שאננות קומנה שמענה קולי, עד ה׳ חננו לך קוינו, ראיתי מהפרשים שפירשו הפרשה הזאת, על חרבן ערי יהודה שהחריב סנחריב מלך אשור בבואו על ירושלם, ושאחר כך היתה מפלתו בהיותו צר על העיר הקדושה, ומהם פירשוה על חרבן בית שני ואורך הגלות הזה והגאולה ממנו, ויותר נכון אצלי שטוב משניהם שנפרשה על חרבן ירושלם והבית הראשון, כי לפי שזכר למעלה חרבן שומרון ובנותיהם על ידי סנחריב ושתמלט ירושלם בחמלת ה׳, באה על זה הנבואה שגם שלות יהודה לא תתמיד שנים רבות, כי הנה יביא הקדוש ברוך הוא אחר כך בחטא׳ העם היושב עליה, את נבוכדנצר מלך בבל שיחריב אותה, אבל אחרי חרבן ישראל וחרבן יהודה בהיות כולם בגלות נמשך וארוך, ישוב ה׳ לשוש עליהם לטוב ושבו בנים לגבולם, ועל זה אמר נשים שאננות קומנה שמענה קולי, כנגד המדינות והערים היושבות לבטח בארץ יהודה אחרי מפלת סנחריב, וכן ת״י, או אמר זה על הנשים ממש דרך הספד וקינה.
    נָשִׁים [שַׁאֲנַנּוֹת]. ׳פרות הבשן בהר שומרון׳ (עמוס ד א)1: [שְׁמַעְנָה] קוֹלִי. משווע: [בָּנוֹת] בֹּטְחוֹת. עריה2: הַאְזֵנָּה [אִמְרָתִי]. העתיד3:
    1. ׳נשי השרים והסגנים׳ (רש״י שם). וזה לשה״כ שם: ׳שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה׳. כלומר, שנשות השרים הן הגורמות לכילי ולנבל הנזכרים לא לרחם על העם.
    2. הערים שהם ׳בנותיו׳ של שומרון הנקראת ׳נשים׳, כלומר ערי הפרבר שמסביבה (ראה במדבר כא כה, ועוד רבות כהנה).
    3. מפרש את כפילות ׳שמענה׳ ׳האזנה׳, שהקול מורה על קול השעווה הנשמע ממנו, ואילו ׳אמרתי׳ מוסב על תוכן הדברים שאומר, שבו אנבא את העתיד לבוא עליכם. [ועל דרך זה פירש רבינו את אותה הכפילות בבראשית (ד כג) ׳שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי׳, ׳שמען קולי - צועק עלי יגון, אִמְרָתִי - שאספר צערי׳. ועל דרך זה גם לעיל (כח כג)].
    האזנה אמרתי – בספרים כ״י מדוייקים האל״ף בשוא לבדו והזי״ן בצירי וכן הוא בדפוס ישן יגיד עליו רעו דנשי למך על פי המסורת למימרא דחדא קריאה אית להו ועיין מה שכתבתי בסדר בראשית.
    שאננות – ענין השקט ושלוה וכן שאנן מואב (ירמיהו מ״ח:י״א).
    קומנה – הוא ענין לשון זרוז וכן קום עבור את הירדן (יהושע א׳:ב׳).
    האזנה – ענין נטיות האוזן לשמוע.
    נשים שאננות – אמר דרך קינה אתן נשי בני יהודה היושבות שאנן כי לא השיגו אותן יד סנחריב.
    בנות בוטחות וכו׳ – כפל הדבר במ״ש.
    נשים שאננות – יונתן רש״י ורד״ק ואייכהארן ורוזנמילר פירשו על הערים, והנכון שהוא כמשמעו, כדעת ראב״ע וגיזניוס, כי לשון פשוטה ועורה וחגורה על חלצים {ישעיהו ל״ב:י״א} לא יתיישב על הערים אלא על הנשים, ומצאנו דוגמת זה ייעוד הרע מוסב אל הנשים, כי שמענה נשים דבר ה׳ ותקח אזנכם וגו׳ כי עלה מות בחלונינו וגו׳ (ירמיהו ט׳:י״ט) והנביא מגיד הדבר אל הנשים כי דרכן להיות שאננות ובוטחות, ותחרדנה יותר על השמועות הרעות, וענין הנבואה הזאת נראה לי כפשוטו על הרעב שגרם חיל סנחריב בארץ יהודה, וכוונת הנביא לא ליעד רע אלא להגיד הרע העתיד, והטוב העתיד אחריו.
    שאננות בטחות – שאנן הוא ההפך של שאון המורה קול המולה גדולה, ושאנן מורה שיושב לבדו לא ישמע קול מטריד יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נוגש (איוב ג׳) והבוטח הוא ע״י גבורתו. ושומע לי ישכן בטח ושאנן מפחד רעה (משלי א׳), בטח ע״י כח עצמו, ושאנן ע״י שלילת מטריד מחוץ שהוא הפחד רעה. ואמר לשאננות שמענה קולי, ולבוטחות האזנה אמרתי, כי הבוטחות להם הדבר נוגע, ולהם יאמר אמרתו, והשאננות הם ישמעו רק הקול להיות להם הדבר למשל ולימוד (כנזכר לעיל כח כג).
    נשים שאננות – מליצה זו מתאחדת עם מה שאמר (עמוס ו׳) הוי השאננים בציון והבוטחים בהרי שמרון – כי השאנן הוא היושב שקט, אף שאינו בוטח בגבורתו הוא שאנן מצד שאין לו מלחמה עם שום אדם, והבוטח הוא הבוטח על גבורתו הגם שאינו שאנן ויש לו מלחמה, ובני ציון לא היו בוטחים בגבורתם אז, אבל היו שאננים כי סנחריב לא לחם אתם, ובני הר שומרון שהם שבט אפרים לא היו שאננים כי מלך אשור לחם אתם אבל היו בוטחים על גבורתם, וכן קרא פה לבני ציון ויהודה נשים שאננות, ולבני אפרים בנות בוטחות, כי מלכות יהודה התחילה בימי דוד ושלמה, ואחר כך נפרדה מאתה מלכות אפרים בימי רחבעם, ובזה דמתה יהודה כאשה שילדה בת מולכת שהיא אפרים ואפרים כבת צעירה במלכותה מציון.
    והתנבא הנביא כנגד ערי יהודה שהיו חושבות להיות שאננות ובטוחות, והתנבא שעוד תרגזנה באומרו1 דרך קינה, אתן2 נָשִׁים – נשי בני יהודה היושבות3 שַׁאֲנַנּוֹת – שְׁלֵווֹת4 על כי לא השיגה אתכן יד סנחריב5, קֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי, בָּנוֹת – ערים היושבות6 בֹּטְחוֹת – לבטח7 הַאְזֵנָּה – הטו אזניכן לשמוע8 אִמְרָתִי:
    1. רד״ק. אברבנאל מבאר שמכאן מתחילה נבואה חדשה. וחומת אנך מקשר את הפסוק לפסוקים הקדומים, ואמר הנביא נשים שאננות קימה יש לכם, בנות בוטחות שלא תפסדנה שכרן, כיון שהן שולחות את בעליהן ללמוד תורה ומכוונות שילמדו כדת, הן יקבלו את שכרן הגם שילמדו שלא לשמה, כי הכל תלוי בכוונה.
    2. מצודת דוד.
    3. מצודת דוד. רש״י ורד״ק מבארים כתרגומו שמדבר על המדינות היושבות שלוות. ואמר זאת כנגד ערי יהודה שהיו חושבות להיות שאננות ובטוחות (רד״ק). אבן עזרא מבאר שמדבר על קריות שלוות, וקראן בנות כי שומרון היתה כאם והם חשובות כבנותיה.
    4. רש״י, מצודת ציון. מלבי״ם מבאר כי השאנן הוא היושב שקט, אף שאינו בוטח בגבורתו הוא שאנן מצד שאין לו מלחמה עם שום אדם, והבוטח הוא הבוטח על גבורתו הגם שאינו שאנן ויש לו מלחמה, ובני ציון לא היו בוטחים בגבורתם אז, אבל היו שאננים כי סנחריב לא נלחם איתם, ובני הר שומרון שהם שבט אפרים לא היו שאננים כי מלך אשור נלחם איתם אבל היו בוטחים על גבורתם, וקרא לבני ציון ויהודה נשים ולבני אפרים בנות כי מלכות יהודה התחילה בימי דוד ושלמה ואחר כך נפרדה מאיתה מלכות אפרים בימי רחבעם, ובזה דמתה יהודה כאשה שילדה בת מולכת שהיא אפרים, ואפרים כבת צעירה במלכותה מציון.
    5. מצודת דוד.
    6. תרגום יונתן, רש״י, רד״ק.
    7. תרגום יונתן, רש״י. וכפל הדבר במילים שונות, מצודת דוד. מלבי״ם מבאר כי אמר לשאננות שמענה קולי ולבוטחות האזנה אמרתי, כי הדבר נוגע בעיקר לבוטחות שלהן יאמר אמרתו, והשאננות הם רק ישמעו את הקול שיהיה להם הדבר למשל ולימוד. ובמדרש, שנו רבותינו, גדולה הבטחה שהבטיח הקב״ה את הנשים יותר מן האנשים, שנאמר ״נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי״, א״ל רב לרבי חייא נשים במאי זכיין (במה הן זוכות) לקבלת שכר זה? ענה לו, באקרויי בנייהו לבי כנישתא (בהבאת בניהן לקרוא במקרא בבית הכנסת), ובאתנויי גברייהו בי רבנן (ובשליחת בעליהן לשנות בבית החכמים), ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן (הן ממתינות לבעליהן עד שהם באים מבית המדרש) (ברכות יז., ילקוט שמעוני).
    8. מצודת ציון.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (י) יָמִים֙ עַל⁠־שָׁנָ֔ה תִּרְגַּ֖זְנָה בֹּטְח֑וֹת כִּ֚י כָּלָ֣ה בָצִ֔יר אֹ֖סֶף בְּלִ֥י יָבֽוֹא׃
    After a year and days you shall be troubled, you confident women, for the vintage shall fail, the ingathering shall not come.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    יוֹמִין עִם שְׁנִין יְזוּעוּן דִי שָׁרָן לְרוֹחֲצָן אֲרֵי סַף עִבּוּרָא עֲלָלָא לֵית לְמִכְנַשׁ.
    אלי אחואל וסנין סתרג׳ז אלואת׳קאת אד׳ פני אלקטאף ולם ידכ׳ל אלג׳מע.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

    אח״כ הזהירן לגבי זמן שעתיד לבוא עליהן ויעתיקן משלוותן ורגיעתן באמרו ימים על שנה תרגזנה בוטחות. וזה יארע אם הן לא יקבלו מה שציווה להן, ומה שאסר עליהן.
    והודיען שצמחיהן ועציהן יישמדו ויכלו. הוא שאמר כי כלה בציר אסף בלי יבוא.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ימים על שנה – כמו ספו שנה על שנה (ישעיהו כ״ט:א׳), ותמיד עונותיכם מתגברים, וסוף תרגזנה אילו שהן עכשיו לבטח, כי יכלהא מהם בציר הענבים ואסף התבואה לא יבא אל הבית.
    אסף – שם דבר, לכך טעמו למעלה ונקוד פתח.
    א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד פוק׳ 127, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94. בכ״י לוצקי 778: ״יכלו״.
    Year after year (lit., 'days upon a year.') Comp. "Add year to year" (supra 29:1), and your sins are constantly becoming more serious, until eventually you shall be troubled, those who are now confident, for the vintage of the grapes shall be over for them, and the ingathering of the grain shall not come into the house.
    the ingathering (אֹסֶף) This is a noun; therefore, its accent is on the first syllable and it is vowelized with a 'pattah' (now called a 'segol').
    ימים על שנה – ימים ושנים.
    כי כלה בציר – שהייתי משפיע להם טובה.
    אוסף בלא יבא – אף הוא פתח, ופתרונו: אסיפת התבואה בל יבא, וכל זמן שאדם אוסף דגנו בעתו ותירושו במועדו1 הוא יושב בביתו שאנן ושקט, אבל כשכלה בציר ואוסף בל יבא תאחזנו חרדה ורגזה ורעדה. אף כאן כלפי שיושבות עכשיו שאננות ובוטחות מרוב כל, הנה ימים באים שתרגזנה ותחרדנה רגזה תאחז בוטחות.
    אוסף – הטעם באל״ף.⁠ב
    1. השוו ללשון הפסוק בהושע ב׳:י״א.
    א. כן בכ״י לוצקי 778, ובהתאם לביאור כאן שמופיע רק בכ״י לוצקי 778, וכן גם להלן בביאורים על פסוקים י״ב, י״ט. בנוסח שלנו ובכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777: ״בלי״.
    ב. כן בכ״י פריס 163. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777 (חסר ״אוסף״): ״הטעם באל״ף״. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״אוסף הטעם באל״ף״.
    ימים – הטעם שנה על שנה.⁠1
    רגזה – בחסרון נו״ן, והנגיד אומר שהוא לשון ציווי, ואם הוא על לשון זכר.
    ורבי משה הכהן אמר שהוא שם הפעל.
    אוסף {בלי יבוא} – הטעם כפול, אוסף התבואה.
    1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו כ״ט:א׳.
    שנה על שנה ═ ימים על שנה. Year after year.
    רגזה1=רגזנה Be troubled. The opinion of the Nagid2 is, that רגזה is imperative, referring to the feminine בטחות, although it has a masculine termination; according to R. Moses Hakkohen it is infinitive.
    The gathering of the increase shall not come. Repetition of the same idea.⁠3
    1. Ibn Ezra seems to have read רגזה (as in the next verse), instead of תרגזנה; for רגזה is mentioned again by him, and instead of commenting on it, he refers to the explanation given before; it is therefore impossible to suggest that this remark on רגזה has been dislocated from its proper place by the carelessness of some copyist.
    2. R. Samuel, the Prince, several times mentioned by Ibn Ezra See Introd. to Moznaim, and Zahoth, On the secondary conjugations.
    3. As contained in the words, the vintage shall fail.
    ימים על שנה – אחרי הפחד גדל והולך כי כלה בציר – והרכה בכם והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרך תמות ברעב.
    אוסף – הזרע.
    ימים על שנה – כמו: עם שנה, וכן: ויבאו האנשים על הנשים (שמות ל״ה:כ״ב), ר״ל: שנה עם שנה, כלומר לא שנה אחת לבד, אלא שנה אחר שנה תרגזנה, כי האויב ישחית הקציר והבציר, ואחר כן יגלה אותם ותהינה הערים חרבות.
    אסף – אסיפת התבואה.
    ונבואה זו אפשר לפרשה עתידה, על חרבן ארץ ישראל כלה, וחרבן בית המקדש בימי צדקיהו או חרבן בית שני, וכן תרגם יונתן: כי ארמון נוטש (ישעיהו ל״ב:י״ד) – בית מקדשא חריב, ויהיה נחמת עד יערה עלינו רוח ממרום וגו׳ (ישעיהו ל״ב:ט״ו) וכל הפרשה עתידה בימי המשיח.
    או תהיה נבואה זו על חרבן ערי ישראל וגלותם בימי הושע בן אלה, ויהיה פירוש: ארמון נוטש (ישעיהו ל״ב:י״ד) – על שמרון, שהיה ארמון מלך ישראל, וגם על ערי יהודה שתפשם מלך אשור. ותהיה נחמת עד יערה עלינו וכו׳ (ישעיהו ל״ב:ט״ו) בימי חזקיהו אחר מגפת מחנה אשור.
    ואמר ימים על שנה תרגזנה בוטחות, פרש״י ספו שנה על שנה ותמיד עונותיהם מתגברין, ולסוף תרגזנה אלו שהם עתה לבטח כי יכלה מהם כל תבואה, ויותר נכון לפרשו על הגלות, רוצה לומר זמן על זמן תסבלו רוגז גדול, רומז על אורך הגלות שיבא עליהם בידי האויבים, והוא אומרו כי כלה בציר אסף בלי יבא רוצה לומר, שהאויבים ישחיתו הכרמים ואין ענבים בגפן וכלה כל טוב, וכל מה שאדם ראוי לאסוף מן התבואה לא יבוא.
    יָמִים עַל שָׁנָה [תִּרְגַּזְנָה בֹּטְחוֹת]. משנת שש עד שנת תשע1: [כִּי כָּלָה בָצִיר אֹסֶף בְּלִי יָבוֹא]. כִּי כָּלָה המלך2, ולא יוקם אחר תחתיו3:
    1. במלכים ב׳ (יח ט-י): ׳ויהי בשנה הרביעית למלך חזקיהו היא השנה השביעית להושע בן אלה מלך ישראל עלה שלמנאסר מלך אשור על שמרון ויצר עליה, וילכדה מקצה שלש שנים בשנת שש לחזקיה היא שנת תשע להושע מלך ישראל נלכדה שומרון׳. [ו׳השנה השביעית׳, היא שנת שש, שכן צר שלוש שנים וכבש בשנת תשע, וזו דעת התרגום יונתן לפי הרד״ק שם]. הרי שהיה המצור על שומרון שלוש שנים, ו׳ימים על שנה ר״ל שנה עם שנה, כלומר, לא שנה אחת לבד, אלא שנה אחר שנה תרגזנה׳ (רד״ק).
    2. כי כלה ומת מי שאוסף את הבציר, וכ״כ אבע״ז בשם רבי משה הכהן, והכוונה למלך.
    3. ׳בלי יבוא׳, שלא יבוא אחר תחתיו, כי לא תהיה יותר מלכות בשומרון.
    ימים – ענינו שנה כמו ימים תהיה גאולתו (ויקרא כ״ה:כ״ט).
    על שנה – עם שנה וכן ויבואו האנשים על הנשים (שמות ל״ה:כ״ב).
    תרגזנה – ענין חרדה כמו רגזו ואל תחטאו (תהלים ד׳:ה׳).
    כלה – ענין השלמה.
    בציר – כן נקרא תלישת הענבים כמו כי תבצור כרמך (דברים כ״ד:כ״א).
    אוסף – הענבים המכניסים אל הבית עד לא יבואו ימי החורף וכן ולא נאסף את תבואתינו (ויקרא כ״ה:כ׳).
    ימים על שנה – שנה עם שנה ר״ל לא שנה אחת כי אם שנה אחר שנה תחרדנה אתן נשים בוטחות כי גם עליכם יבוא האויב והוא נ״נ מלך בבל.
    כי כלה בציר – כי אף שיכלה הבציר לא יבוא האוסף אל הבית כי האויב יקחהו.
    ימים על שנה – נראה לי כפשוטו, ימים מה על שנה, איזה זמן יותר משנה אחת, כלומר במשך שנה אחת ועוד קצת ימים תרגזנה על העדר תבואת האדמה, וכמו שאמר אכול השנה ספיח, ובשנה השנית שחיס, ובשנה השלישית זרעו וקצרו וגו׳ {ישעיהו ל״ז:ל׳}. והמפרשים פירשו כמו שנה על שנה, שנה אחר שנה, שנים רבות, ולפי זה היה ראוי שיכפול שם אחד בעצמו, כמו ספו שנה על שנה {ישעיהו כ״ט:א׳}, ימים על ימי מלך תוסיף {תהלים ס״א:ז׳}, לא שיאמר ימים על שנה. ורוזנמילר וגיזניוס פירשו בעוד שנה וימים, בעוד שנה וקצת ימים, והטעם בקרוב, ונראה לי כי לפי זה לא היה אפשר להשמיט הבי״ת ולומר ״בימים״ על שנה.
    ימים על שנה – תיכף אחרי כלות השנה באחד בתשרי עוד ימים מועטים אחריו,
    תרגזנה בטחות ירגזו בני אפרים הנקראים בנות בוטחות, כי בעת שכלה בציר בסוף הקיץ, הגם שבצרו שדותיהם בסוף השנה והיו עדיין בשלוה, מ״מ אסף בלא יבא לא יאספו תבואתם הביתה, כי לפני חג האסיף יבא האויב עליהם.
    יָמִים – שנה1 עַל – עם2 שָׁנָה3 תִּרְגַּזְנָה – תחרדנה4 אַתֶּן נשים5 בֹּטְחוֹת6, כי גם עליכן יבוא נבוכדנצר מלך בבל7, כִּי אפילו8 כָּלָה – שיכלה9 הַבָצִיר, הָאֹסֶף – הענבים הבצורות10 בְּלִי – לא11 יָבוֹאוּ אל הבית כי האויב יקחהו12, ולאחר מכן יַגְלֶה את העם ותהיינה הערים חרבות13:
    1. רש״י, מצודת ציון.
    2. מצודת ציון.
    3. דהיינו לא שנה אחת לבד אלא שנה אחר שנה (רד״ק, מצודת דוד). מלבי״ם מבאר ימים מועטים תיכף אחרי כלות השנה באחד בתשרי ירגזו בני אפרים הנקראים בנות בוטחות, כי בעת שכלה בציר בסוף הקיץ, הגם שבצרו שדותיהם בסוף השנה והיו עדיין בשלווה, מ״מ לא יאספו תבואתם הביתה, כי לפני חג האסיף יבוא האויב עליהם.
    4. מצודת ציון.
    5. מצודת דוד.
    6. אלו שהיו עד עכשיו יושבות לבטח (רש״י).
    7. מצודת דוד.
    8. מצודת דוד.
    9. מצודת דוד.
    10. שמכניסים לבית לפני ימי החורף (מצודת ציון). ורש״י ורד״ק מבארים אסיפת התבואה. כי האויב ישחית הקציר והבציר (רד״ק).
    11. מצודת דוד.
    12. מצודת דוד.
    13. ונבואה זו אפשר לפרשה על חורבן ארץ ישראל כולה וחורבן בית המקדש בימי צדקיהו או חורבן בית שני, ומה שאמר (בפס׳ טו) ״עד יערה עלינו״ וכו׳ וכל הפרשה עתידה להיות בימות המשיח, או אפשר שתהיה נבואה זו על חורבן ערי ישראל וגלותם בימי הושע בן אלה, ויהיה פירוש הנאמר (בפס׳ יד) ״ארמון נוטש״ על שומרון שהיה ארמון מלך ישראל וגם על ערי יהודה שתפשם מלך אשור, ותהיה נחמת ״עד יערה עלינו״ וכו׳ בימי חזקיהו אחרי מגפת מחנה אשור (רד״ק).
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (יא) חִרְדוּ֙ שַֽׁאֲנַנּ֔וֹת רְגָ֖זָה בֹּטְח֑וֹת פְּשֹׁ֣טָֽה וְעֹ֔רָה וַחֲג֖וֹרָה עַל⁠־חֲלָצָֽיִם׃
    Tremble, you women that are at ease; be troubled, you confident ones. Strip, make yourselves bare, and gird sackcloth upon your loins.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארשב״ם המשוחזראבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    אִיתְּבַרוּ דְיַתְבִין שְׁלֵיוָן זָעוּ דִי שָׁרָן לְרוֹחֲצָן שְׁלָחוּ וְאִיתְעַרְטִלוּ וֶאֱסָרוּ עַל חַרְצִין.
    יזעג׳ אלמטמאנאת וירג׳ז אלואת׳קאת יסלכ׳ן ת׳יאבהן ויתערין ויתזרן עלי אצלאבהן
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

    (יא-יב) ושהן יקוננו ויבכו עליהן באמרו חרדו שאננות רגזה בוטחות... על שדים סופדים על שדי חמד. נכון יהיה לפרש פשיטת הבגדים, העירום, חגירת המתניים והמספד, המתוארים כאן כפשטם. ונכון יהיה גם כן לפרשם על דרך ה״תאויל״1. ועניין הכול יהיה חידלון הטובה.
    וכך אפשר שיהיו שדה וגפן ובציר ואוסף כפשטם, והם: חורבן השדות, האילנות והכרמים; ועל דרך הנסתר, והוא: אבדן הגיבורים והעשירים וכל נשואי⁠־פנים בעם הדומים לגנות פוריות.
    1. הדרש.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    רְגׇזׇה – הוא שם הפועל.
    רגזה בטוחות פשוטה וערה וחגרה על חלצים – אלה צורות מקור, לא ציווי, כי ברגיל נשארת הנו״ן בציווי של רבות כמו ״חגורנה שקים״ (ירמיהו מ״ט:ג׳), או הוי״ו של הרבים כמו ״חרדו שאננות׳⁠ ⁠⁠״ (בפסוקנו).⁠1 ואולם, ששני הסימנים יסולקו2 ויישמטו, זה לא <ייתכן>. וכמה טעה מי שהתעקש3 על היותן <צורות> ציווי והחל מצרף הוכחות חלשות לדבריו. אבל הוא לא מצא חיזוק לעמדתו, כי הדבר הבטל נמוג ונעלם. אחר כך הביא פירוש בלתי מתקבל ל׳וערה׳, ואמר שהוא באותו משמע של ״ערער תתערער״ (ירמיהו נ״א:נ״ח), ובכך זנח את המשך העניינים הטבעי <של הפסוק>, אשר מתאים אחר <נקיטת לשון> ׳פשט׳, היינו: גילוי ועירום; כלומר: התפשטנה מבגדיכן וחגורנה שק. העקשנות והדבקות בבלתי אפשרי הן שהרחיקוהו מן הדרך המבוררת.
    1. במהדורת דרנבורג: יג׳רף.
    2. בעיה דומה מתעוררת גם בפירושו לשופטים ד כ על ׳עמד׳ ובפירושו לנחום ב ב על ׳צפה׳, ׳חזק׳ ועוד, וראה דברי פוזננסקי בהערותיו שם. בדרך שננקטה על ידי אבן בלעם הלך ריב״ג במחברות ערך ׳עור׳ ובעמ׳ 376, וכן באללמע עמ׳ 78, 151-150, 156 ו-307 (רקמה עמ׳ צה-צו, קעד, קעט ושכג), וראה את ההערה הבאה. רד״ק על אתר מצטט דעה זאת בשם ׳י״א׳, כאפשרות שנייה בלתי מועדפת.
    3. דרנבורג בהערתו לישעיה ופוזננסקי בהערתו לשופטים ד כ משערים שהכוונה לדעתו של שמואל הנגיד אשר חלק ממנה מובא בריב״ג – מחברות עמ׳ XII על ידי דרנבורג בשמו של אבן ישוש בספרו כתאב אלתצאריף (ספר הצירופים), והשווה דברי דרנבורג שם גם בעמ׳ XLII אין להביא ראיה מת״י, המתרגם את הצורות בציווי. רד״ק בפירוש על אתר מעדיף את ניתוח הצורות כציווי על ניתוחן כמקור.
    רגזה – כמו לִרְגַז.
    פשוטה – כמו לפשוט.
    ועורה – כמו לערות לשון עריה (מיכה א׳:י״א).
    וחגורה – כמו לחגור, לכך טעמו למעלה, וכן תרגם יונתן: שלחו ואיתערטלו ואסרו על חרצין. מתוך שיפשיטו ויתערממו מבגדיהם, לא יחגרו על בגדיהם כי על מתניהם.
    to be troubled (רְגָזָה) to be troubled. (This is an infinitive despite the absence of the 'lammed.')
    to undress (פְּשֹׁטָה) to undress. (This too is an infinitive with the 'lammed' missing.)
    and to bare (וְעֹרָה) An expression of 'naked' (עֶרְיָה) (Mikhah 1:11).
    and to gird (וַחֲגוֹרָה) Therefore, the accent is before the last syllable, and so did Jonathan render: Undress and bare yourselves and gird on your loins. Since they will undress and bare themselves of their garments, they will not gird on their garments but on their loins.
    פשוטה ועורה – הפשט בגדיך.
    ועורה – התערטלי ערום ועריה.
    וחגורה על חלצים – והגביהי בגדייך מעל רכובותייך לעבור בנהרות, כאשה ההולכת בגלות.
    {ו}⁠עורה – כמו עושה מגזרת ערום ועריה (יחזקאל ט״ז:ז׳), (ו)⁠ערות יסוד (חבקוק ג׳:י״ג), להיות ערומה וגלויה. (ערוגת הבושם חלק א׳ עמ׳ 110 בשם ״ורשב״ם פי׳⁠ ⁠⁠״)⁠א
    פשוטה וחגורה – טעמם למעלה, כמו לפשוט ולחגור, ועורה – הטעם למטה, כך יש שי״ן עושה אחת ואחת מגולה, ולשון קונטרס1 לא יתכן, שלא מצינו עורה כמו לעור, ועושה כמו לעשות, כי אם לשון הווה. (ערוגת הבושם חלק א׳ עמ׳ 110 בשם ״לשון רשב״ם... לשון רשב״ם ז״ל.⁠״)
    1. השוו רש״י.
    א. ערוגת הבושם מוסיף לאחר הפירוש: ״משגה הוא, והמבין יבין״.
    חרדו – על לשון זכר כמו אם תעירו (שיר השירים ב׳:ז׳) אם תמצאו (שיר השירים ה׳:ח׳), בדרך קצרה.
    רגזה – זכרתיו, וככה משפט פשוט׳ ועורה שיפשטו הבגדים, ועורה מגזרת ערום ועריה (יחזקאל ט״ז:ז׳) עריה תעור (חבקוק ג׳:ט׳), והנכון בעיני כי הנשים הם כמשמעם.
    חרדו Tremble. Imperative masculine. Comp. תעירו ye stir (Song 2:7); תמצאו ye find (Ib. 5:8). It may be considered as an elliptical expression.⁠1
    רגזה I have explained this word already. פשוטה וערה Strip you and make you bare. These words are to be explained in the same way.⁠2 וערה And make you bare. Comp. עריה naked (Ez. 16:7). עריה תעור Thy bow will be made quite naked (Hab. 3:9). I think that women, daughters (ver. 9), are to be taken literally.
    1. The use of the imperative plural masculine instead of the feminine is called by Ibn Ezra דרך קצרה ellipsis, since the feminine requires the addition of two letters נָה the masculine only וּ; but the use of the termination ⁠־ִים instead of the feminine וֹת (next verse), is explained by supplying the word כׂל all, which is masculine singular in form, but plural in meaning.
    2. As רגזה has been explained, namely as imperatives or infinitives.
    רגזה – כמו רגזנה. וכן פשוטנה ועורנה וחגרנה.
    וערה – לשון גילוי בשר. את מקורה הערה. ערום ועריה.
    חרדו שאננות – אמר: חרדו, שהוא צווי דברים, לפי שענינו על העם אשר בתוך הערים.
    רגזה – צווי הנקבות בא בנו״ן ה״א, פעמים בנו״ן לבדה, כמו: קראן לו (שמות ב׳:כ׳), ופעמים בה״א לבדה, כמו: רגזה, וכן: פשוטה ועורה וחגורה.
    ויש אומרים כי ארבעתם מקור, ועורה – מן: ערום ועריה (יחזקאל ט״ז:כ״ב).
    וחגורה – פי׳:⁠א וחגור שק.
    א. כן בכ״י פריס 195, לוצקי 849. בכ״י וטיקן 71, וטיקן אורבינטי 13: ״מן״.
    פשטה – הטעם להפשיט הבגדים.
    וערה – מטעם ערוה ועריה, והכל מקור או צווי כי הכל נכון.
    וחגורה על חלצים – לא אמר שיחגרו שק, אם כן אין זה מעיקר הכונה, וכן אל תאכלו ממנו נא (שמות י״ב:ט׳), ורבים כאלה, ולכן הטעם אבל חגורה על חלצים כי אין ראוי ונהוג לגלות הערוה.
    ולרוב ההספד אמר חרדו שאננות רגזה בוטחות, והוא כולו כפל ענין במלות שונות, והחרדה והרוגז יהיה לפי שילכו בשבי ערום ויחף, והוא אומרו פשוטה ועורה וחגורה על חלצים רוצה לומר, שהאויבים יפשיטו לבושיהם וילכו ישראל ערום ועריה עד שיחגרו על מתניהם חגורה לכסות ערותם.
    חִרְדוּ [שַׁאֲנַנּוֹת]. מעכשיו1: פְּשֹׁטָה. בגדי כבוד2: וְעֹרָה. בגדי אֵבֶל קרועים עד שיתגלה לבו3: וַחֲגוֹרָה. שק4:
    1. כלומר, אתן הנשים שהייתן שאננות עד עכשיו, מעשכיו שעלה סנחריב על הארץ לא תהיו עוד שאננות, ותחרדו מהבאות.
    2. מעתה תפשטו את בגדי הכבוד היקרים שלבשתן מתוך שאננותכן, והלבישו בגדים פשוטים.
    3. ׳עורה׳ הוא ענין גילוי הבשר (מצודות), אך אין הכוונה שיפשיטו בגדיהן עד שיישארו ללא לבוש, אלא שיקרעו את בגדיהן עד שיגלו את ליבן מתוך אבל. וכן איתא במועד קטן (כב:) בדיני קריעה: ׳על אביו ועל אמו - עד שיגלה את לבו׳.
    4. בשמואל ב׳ (ג לא) ׳קרעו בגדיכם וחגרו שקים׳, ובמקומות רבים מצינו עניין חגורת שק דרך אבל, וכאן ובשמואל הסמיך עניין זה לעניין הקריעה, ואולי היו מתכסים בשק במקום שקרעו את הבגד.
    וחגורה – לית מלעיל ומלא וא״ו במדוייקים ונמנה בסוף מסורה גדולה בשטה חדא דכל חד וחד מלעיל ולית דכוותיה.
    פשוטה – מלשון הפשט המלבוש.
    ועורה – ענין גלוי הבשר כמו ואת ערום ועריה (יחזקאל ט״ז:ז׳).
    חלצים – מתנים.
    חרדו – מעתה חרדו על הצרה הבאה.
    רגזה – כפל הדבר במ״ש.
    פשוטה ועורה – כי כל אחד תהיה מופשטה מבגדיה ותשאר מגולה בשרה בעת תלך בגולה.
    וחגורה – תחגור עצמה על החלצים לכסות הערוה לבד.
    רגזה, פשטה, עורה, וחגרה – הנכון שכל אלה צווי לנקבות, אלא שהושמטה הנו״ן (כדעת רד״ק) והוא על דרך התרגום, כמו האזנה אמרתי (בראשית ד׳:כ״ג), תרגומו: אציתא למימרי, וכן כאן (פסוק ט׳): קומא וכו׳ אציתא למימרי.
    וחגרה על חלצים – השליכו בגדיכן, ורק חגרו על חלצים לכסות בשר ערוה.
    רגזה – שם, ונסמך, ונעלם אצלו מלת על, על רוגז של בוטחות החרדה היא לפני הצרה, והרוגז בעתה.
    חרדו – ואתם שאננות שהם שבט יהודה הגם שעליכם לא בא האויב, מ״מ חרדו גם אתם שאננות על רגזה של בטחות – כי הרוגז של הבוטחות שהם בני אפרים נוגע גם אליכם, וצריכים גם אתם לחרוד פן גם עליכם יבא האויב, כי הבת הבוטחת שהיא אפרים היא עתה פשוטה האויב פשט מלבושיה החיצונים, ואח״כ ועורה פשט מאתה גם הכתונת עד שנשארה ערומה, רק וחגורה על חלצים לכסות בשר ערוה.
    מעתה1 חִרְדוּ2 גם אתן3 השַׁאֲנַנּוֹת על הצרה הבאה4, כי הגם שעליכן לא בא האויב, מ״מ תחרדו על5 רְגָזָה6 של7 הבֹּטְחוֹת8, כי האויבים יפשיטו לבושיהם, והבת הבוטחת שהיא אפרים תהיה עתה9 פְּשֹׁטָה – מופשטת מבגדיה10 וְעֹרָה – ומגולה יהיה בשרה11 בעת שתלך בגולה12, וַחֲגוֹרָה – ותחגור עצמה13 שק14 עַל חֲלָצָיִם – המתניים15 לכסות הערווה בלבד16:
    1. מצודת דוד.
    2. אמר ״חרדו״ שהוא צווי דברים לפי שעניינו על העם אשר בתוך הערים (רד״ק).
    3. מלבי״ם.
    4. מצודת דוד.
    5. מלבי״ם.
    6. החרדה היא לפני הצרה והרוגז הוא בעת הצרה (מלבי״ם). והחרדה והרוגז יהיה לפי שילכו בשבי ערומים ויחפים (אברבנאל).
    7. מלבי״ם.
    8. אברבנאל ומצודת דוד מבארים כי לרוב ההספד כפל הדבר במילים שונות ואמר חרדו שאננות רגזה בוטחות.
    9. מלבי״ם.
    10. מצודת דוד.
    11. מצודת ציון.
    12. מצודת דוד.
    13. מצודת דוד.
    14. רד״ק.
    15. מצודת ציון.
    16. מצודת דוד. שמתוך שיפשיטו ויתערמו מבגדיהם, לא יחגרו על בגדיהם אלא רק על מתניהם (רש״י).
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארשב״ם המשוחזראבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (יב) עַל⁠־שָׁדַ֖יִם סֹפְדִ֑ים עַל⁠־שְׂדֵי⁠־חֶ֕מֶד עַל⁠־גֶּ֖פֶן פֹּרִיָּֽה׃
    Beat your breasts for the pleasant fields, for the fruitful vine;
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    עַל דַדִין סִפְּדִין עַל חַקְלֵי חֲמִידְתָּא עַל גוּפְנִיי טָעֲנִין.
    פתראהם ידקון עלי אלת׳דיין כאלנאדבאת עלי צ׳יאע אלמנא וג׳פאן מת׳מרהֿ.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    על שדים סופדים – יטפחו על לבם, על שדות חמדתם.
    ומדרש אגדה: על חכמי סנדראות שהם כשדים המניקים יספדו, ועל עיר חמדתי שתחרש כשדה, ועל גפן פורייה – הן ישראל א גפן ממצרים הסעתיב (תהלים פ׳:ט׳).
    א. כן בכ״י. בדפוסים נוסף כאן: ״שנקראו גפן כמ״ש״.
    ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד פוק׳ 127, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94. בפסוק: ״תסיע״.
    on the breasts, lamenting They shall beat their heart.
    for the desirable fields For the fields of their desire. The Midrash Aggadah (See twenty-fourth poem to Eikhah Rabbah) states: For the sages of the Sanhedrin, who are like breasts that nurture, they will lament, and for the city of their desire that will be plowed up like a field, and for the fruitful – vine that is Israel, called a vine, as it is said: "You plucked a vine out of Egypt" (Tehillim 80:9).
    על שדים סופדים – כאשה שמקוננת וטופחת ידיה על שדיה.
    על שדהא חמדב – שהיה מוציא בכל שנה זרע לזורע ולחם לאוכל (ישעיהו נ״ה:י׳), ועכשיו שודד שדה אבלה אדמה כי שודד דגן (יואל א׳:י׳), כעניין שאמר למעלה: אוסף בלג יבא (ישעיהו ל״ב:י׳).
    על גפן פוריה – שהיתה מוציאה יין, ועכשיו כלה בציר.
    ומדרש אגדה (איכה רבה הקדמה כ״ד): על שדה חמד – בית חמדתי שעשיתי אותו שדות, על גפן פוריה – על ישראל, כמדתימר: גפן ממצרים תסיע (תהלים פ׳:ט׳).
    א. כן בכ״י לוצקי 778, מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״שדי״.
    ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777, וכן גם להלן בכ״י לוצקי 778. בכ״י לוצקי 778 כאן: ״חומר״.
    ג. כן בכ״י לוצקי 778, וכן גם לעיל בפסוק י׳ ולהלן בפסוק י״ט. בנוסח שלנו ובכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777: ״בלי״.
    על שדים סופדים – כל הנשים, תחס׳ מלת כל, כמו וכל הנשים יתנו יקר (אסתר א׳:כ׳).
    סופדים They shall lament. כל all is to be supplied.⁠1 Comp. וכל הנשים יתנו and all women shall give. (Est. 1:20)
    1. The use of the imperative plural masculine instead of the feminine is called by Ibn Ezra דרך קצרה ellipsis, since the feminine requires the addition of two letters נָה the masculine only וּ; but the use of the termination ⁠־ִים instead of the feminine וֹת (next verse), is explained by supplying the word כׂל all, which is masculine singular in form, but plural in meaning.
    על שדים ספדים – התינוקות מאין חלב. וכן סופדים הכל על שדי חמר על גפן פוריה.
    על שדים סופדים – על שדים שהיו צומקים מהרעב.
    וכן יהיו סופדים על שדי חמד על גפן פוריה – כלומר על לחם ויין שאין להם.
    שדי חמד – שדי חמדה שהיו מתחילה ועתה הם בורים.
    וכן: גפן פוריה – שהיתה מתחילה, ועתה בוקקה.
    על שדים – בעבור שזכר הנשים זכר שדים, כטעם שדים ורחם (בראשית מ״ט:כ״ה), כי הם חברים, וזכר בזה שדי הנשים, כי הם יראו בהיותם ערומות, אבל יהיו חגורות על חלצים ולכן לא יראה מהן יותר, והטעם שהיו סופדים ומתאבלים על השחת שדי הנשים כטעם קללת שדים צמקים (הושע ט׳:י״ד), הפך שדים ורחם.
    ואמר: על שדי חמד – לדמות המליצה משדה עם שדים ואינם מענין אחד. ומטעם שכן היו סופדים גם כן על השחת שדי חמד וגפן פוריה, כמו שיפרש עוד.
    ומפ״ז ראוי שתהיה מספד על שדים סופדים כלומר, שיטפחו על שדיהן ועל לבן כדרך המקוננות, ואומרו על שדי חמד על גפן פוריה, רוצה לומר על השדות הנחמדות והכרמים הטובים גפן פוריה שהיו בא״י שנחרבו ע״י האויב, כמו שאמר כי כלה בציר אסף בלי יבוא, ורז״ל (איכה רבה פתיחתא פ׳ כה) דרשו על שדים סופדים שהוא משל לסנהדרין כי מהם יינקו ישראל התורה, ועל שדי חמד בית המקדש, באומרו (מיכה ג, יב) ציון שדה תחרש שהוא היה חמדת השם, ועל גפן פוריה משל לישראל דכתיב (תהלים פ, ט) גפן ממצרים תסיע, וכל זה יורה שהנבואה תיעד על חרבן בית המקדש שהיה בימי צדקיהו.
    עַל שָׁדַיִם [סֹפְדִים]. איצטרויי אצטרו (יבמות יז.)1: [עַל שְׂדֵי חֶמֶד עַל גֶּפֶן פֹּרִיָּה]. עַל שדות וכרמים חֶמֶד - שנשתבחה בהן2:
    1. בגמרא אמרו שאין לחוש שנתערבו עשרת השבטים בגויים [ולא תועיל גירות לגויים שמא ממזרים הם] לפי ש׳גמירי, דבנתא דההוא דרא איצטרויי אצטרו׳, כלומר נבקע רחמן מלקלוט זרע ונעשו עקרות (רש״י שם). וזהו שאמר כאן שיש להספיד את אותם השדיים של נשות שומרון שהיו שאננות, שמעתה שיצאו לגלות לבין האומות נגזר שלא ילדו עוד, ולא יהיו עוד תינוקות לינוק משדיהן.
    2. שארץ ישראל נשתבחה בהן.
    על שדים – יטפחו על שדיהן דרך הספד.
    על שדי חמד – ההספד תהיה על אבדן השדות החמודות ועל הגפנים המגדלים פירות הרבה.
    על שדים ספדים – אחר שהזכיר גלוי הבשר בנשים הוסיף כי הגברים לא יתענגו בזה, אבל יספדו בראותם השדים צומקים מפני זלעפות רעב. ורש״י פירש: מטפחים על לבם, והנה אם הכוונה על הנשים היה לו לומר ״סופדות״ ואם על האנשים לא יתכן להזכיר שדים. ורוזנמילר ולפניו Dathe פירשו שדים על האדמה הטובה זבת חלב ודבש כשדים, אך לא מצאנו מליצה זו בלשון הקדש, ובפסוק ברכות שדים ורחם (בראשית מ״ט:כ״ה) השדים הם משל על השמים. וגיזניוס ולפניו Lowth וגם Doederlein קוראים על שָדִים לשון שדה, אך אף על פי שמצאנו בסמיכות שדי חמד, לא מצאנו בנפרד שָדִים אלא שדות.
    על שדים, על שדי חמד – לשון הנופל על הלשון בהוראות מתחלפות, דרך צחות.
    על שדים – מצייר כי במעמד הזה שהם ערומים מבגדיהם ספדים עתה על שדים – שהלואי היתה כבת קטנה ערומה שיונקת עכ״פ שדי אמה, והוא במשל הלואי היו להם שדותיהם שימצאו שם לחם אם אין להם לבוש, ומפרש מה הם השדים על שדי חמד – שחסרים להם, אם תשאל איפה הם שדותיהם? אומר, כי
    ובהיותם ערומים מבגדיהם1, עַל שָׁדַיִם יטפחו2 סֹפְדִים – דרך הספד3 עַל אבדן4 שְׂדֵי חֶמֶד – השדות החמודות5 וְעַל אבדן6 גֶּפֶן פֹּרִיָּה שהיתה מוציאה יין, ועכשיו כלה בציר7:
    1. מלבי״ם.
    2. מצודת דוד.
    3. מצודת דוד. כלומר יטפחו על ליבם (רש״י) כאשה שמקוננת וטופחת ידיה על שדיה (ר״י קרא). ורד״ק מבאר שיהיו סופדים על שדים שהיו צומקים מהרעב.
    4. מצודת דוד.
    5. רד״ק, מצודת דוד. שהיתה מוציאה השדה בכל שנה זרע לזורע ולחם לאוכל ועכשיו היא שוממה (ר״י קרא).
    6. מצודת דוד.
    7. ר״י קרא. ובמדרש, ״על שדים סופדים״ על חורבן ראשון ועל חורבן שני, ״על שדי חמד״ על בית חמדתי שעשיתי אותו כשדה, ״על גפן פוריה״ אלו ישראל (איכה רבה פתיחתות סי׳ כד).
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (יג) עַ֚ל אַדְמַ֣ת עַמִּ֔י ק֥וֹץ שָׁמִ֖יר תַּעֲלֶ֑ה כִּ֚י עַל⁠־כׇּל⁠־בָּתֵּ֣י מָשׂ֔וֹשׂ קִרְיָ֖ה עַלִּיזָֽה׃
    for the land of my people in which thorns and briers will come up; yes, for all the houses of joy and the joyous city.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    עַל אַרְעָא דְעַמִי הוּבֵאִי וּבוּר תַּסִיק אֲרֵי עַל כָּל בָּתֵּי דַיִץ קִרְוָא תַּקִיפָא.
    עלי בלד קומי אלד׳י ינבת חסך וקיצ׳ום פאנה יכון עלי ג׳מיע ביות אלסרור ואלקרי אלג׳זילהֿ.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

    (יג-יד) וכשם שבוכים על השדות ואשר בהן, כך יבכו על ארמונות המלכים ובתיהם, שמקצתם הפכו גידולי קוצים כמו שאמר קוץ שמיר ומקצתם במערות, שידורו בהן חיות הבר, כמו שאמר בעד מערות, משוש פראים מרעה עדרים.
    ומה שאמר עד עולם לא נתכוון בו סוף הזמן, אבל רמז לתקופה ממנו. ויש לו דומים: זה שאמר על עבד עברי ועבדו לעולם (שמות כ״א:ו׳), ועל דויד יחי אדני המלך דוד לעולם (מלכים א א׳:ל״א).
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    אל אדמת עמי קוץ שמיר תעלה – רוצה לומר: ״אשר תעלה קוץ שמיר״, כלומר שההספד הינו על ארץ זו שתחרב ותצמיח קוצים.
    ותעלה – פועל המתייחס אל אדמה ויוצא אל קוץ ואל שמיר.⁠1 ׳שמיר׳ מחובר בלי וי״ו החיבור, כמו ״שמש ירח עמד זבולה״ (חבקוק ג׳:י״א).⁠2
    כי על כל בתי משוש קריה עליזה – רוצה לומר, כי הקוצים3 ימלאו את כל ארמונות הששון שבעריהם החזקות, כאשר יעזבו אותם.
    1. לפי תפיסה תחבירית זו קשור פסוקנו בראשיתו אל קודמו. השווה ת״י, רס״ג ורד״ק על אתר. ריב״ג באללמע עמ׳ 341 (רקמה עמ׳ שנח) מגדיר את הפסוק ״עלי סביל אלקלב״ – ״על דרך ההפוך״, ועיין ברקמה בהערה כיצד הוא ׳הפוך׳.
    2. השווה ת״י, רס״ג (אך ראה הערת דרנבורג על אתר), ראב״ע ורד״ק על אתר.
    3. השווה רס״ג וראב״ע על אתר.
    קוץ שמיר – הובאי ובור, כי כל חורבן זה יהי על כל בתי משוש ועל קריה עליזה – היא ירושלם שהיא משוש לכל הארץ (איכה ב׳:ט״ו).
    Thorns and briers The Targum renders: הוּבֵאִי וּבוּר various types of thorns, for all this destruction shall be on all houses of joy, and on the joyful city Jerusalem, which is "the joy of all the land" (Eikhah 2:15).
    על אדמת עמי קוץ שמירא תעלה – שכיון שהאדמה לא תתן את יבולה הם מניחים אותה והולכים להם, מיד תעלה אדמה קוץ ושמיר.
    כי על כל בתי משוש – כי גזירה זו נגזרה על כל הבתים שנוהגין עכשיו בהן משוש ועל קריה שהיא עכשיו עליזה.⁠ב
    א. כן בפסוק ובכ״י פריס 163. בכ״י לוצקי 778, מינכן 5, לוצקי 777: ״ושמיר״.
    ב. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״מיד תעלה אדמה קוץ ושמיר... עכשיו עליזה״.
    על – עמי – שמרון.
    קוץ שמיר – חסר וי״ו כמו אדם שת אנוש (דברי הימים א א׳:א׳).
    כי – שמיר יעלה על כל בתי משוש.
    My people. The people of Samaria.
    קוץ שמיר Thorns, briers. Asyndeton. Comp. אדם שת אנוש (1 Chr. 1:1).
    Yea, upon all the houses of joy in the joyous city. Supply thorns shall come up.
    שעלו שמיר ושית בימי מצור של סנחריב, כי על כל בתי משוש – כי מכה באה תחת כל בתי משוש. כמו כי תחת יופי. מכה תחת יופי.
    על אדמת עמי – וכן יהיו סופדים על אדמת עמי שתעלה ותצמיח קוצים ושמירים, ואע״פ שאמר: על שדי חמד (ישעיהו ל״ב:י״ב), לא פירש מה הם, ועתה פירש: קוץ ושמיר תעלה.
    קוץ שמיר – חסר וי״ו השמוש, כמו: קוץ ושמיר, וכן: שמש ירח (חבקוק ג׳:י״א), ראובן שמעון (שמות א׳:ב׳), מלך שרים (הושע י״ג:י׳) והדומים להם.
    כי על כל בתי משוש – כי גם עליהם יהיה ההספד, שהיו בתי משוש מתחילה, וכן קריה שהיתה עליזה מתחילה.
    על אדמת עמי וגו׳ כי על כל בתי משוש – רוצה לומר כי גם תעלה שמיר ושית על כל בתי משוש ועל כל קריה עליזה.
    ויורה על טוב פירושם אומרו מיד על אדמת עמי קוץ שמיר תעלה, והוא נאמר על כל ארץ יהודה, וכנגד קרית ירושלם אמר, כי על כל בתי משוש קריה עליזה כי בתי ירושלם היו מקדם בתי משוש ליושבים בהם, והעיר היתה קריה עליזה.
    [עַל] אַדְמַת עַמִּי [קוֹץ שָׁמִיר תַּעֲלֶה]. ׳מאין עובר׳1: [כִּי עַל כָּל בָּתֵי מָשׂוֹשׂ]. ואמרתי ׳אַדְמַת׳2, כִּי יעלה קוץ עַל כָּל בָּתֵי [מָשׂוֹשׂ]3, דעי זאת קִרְיָה עַלִּיזָה4:
    1. לשה״כ ביחזקאל (לג כח) ׳ונתתי את הארץ שממה ומשמה ונשבת גאון עזה ושממו הרי ישראל מאין עובר׳, ומחמת כן יעלו ויצמחו הקוצים.
    2. באדרת אליהו להגר״א (לעיל א ז) כתב ׳שארץ׳ היא המדינה, ו׳אדמת׳ הכוונה לשדות, ונראה שגם כוונת רבינו לדקדק למה נאמר ׳באדמת עמי׳ ולא ׳בארץ עמי׳.
    3. שגם במקום שהיו בתים יעלו הקוצים, ונמצא שהכל יהיה בגדר ׳אדמה׳ ולא ׳ארץ׳.
    4. שהיא עכשיו עליזה.
    קוץ שמיר – שמות מיני קוצים.
    תעלה – תגדיל.
    קריה – עיר.
    עליזה – ענין שמחה.
    על אדמת עמי – על האדמה אשר תהיה שממה ויגדלו שם קוצים.
    כי על כל בתי משוש – כי הקוצים יגדלו אף על כל הבתים שהיו שמחים בהם תדיר העומדים בירושלים קריה עליזה.
    על אדמת עמי – על זאת יספדו, על אדמת עמי אשר תצמיח קוץ ושמיר.
    כי – לחזוק.
    על כל בתי משוש – יספדו על בתי משוש שלהם שהוצרכו לעזבם מפחד חיל סנחריב, וכן יספדו על כל קריה עליזה שברחו משם, כטעם חרדה הרמה גבעת שאול נסה {ישעיהו י׳:כ״ט}.
    קוץ שמיר – כמו שמש ירח, ונמשך בכפל, כי קוץ שמיר יעלה על כל בתי משוש.
    על אדמת עמי קוץ ושמיר יעלה – עד שיהיו השדות חרבים.
    כי על ר״ל לפעמים תשחת הארץ ע״י שהאויב מתפשט בכפרים ועל השדות, אבל פה יהיה בהפך כי הטעם שיעלה על אדמתם קוץ ושמיר יהיה מפני שכבר קדם הקוץ ושמיר על כל בתי משוש – וגם על קריה עליזה ברבת עם, שהערים החרבו תחלה כי גלו יושביהם ועי״כ יהיו השדות שוממים יען שאין איש בארץ לעבדם ולשמרם.
    וכן יהיו סופדים1 עַל אַדְמַת עַמִּי אשר תהיה שממה2, קוֹץ וְשָׁמִיר3 תַּעֲלֶה – תגדל4 ותצמיח5 עד שיהיו השדות חרבים6, כִּי גזירה זו נגזרה7 עַל כָּל בָּתֵּי – הבתים8 שנוהגים עכשיו בהם9 מָשׂוֹשׂ10 ועל11 קִרְיָה – עיר12 עַלִּיזָה היא ירושלים שהיא משוש לכל הארץ13:
    1. רד״ק.
    2. מצודת דוד.
    3. והם שמות מיני קוצים (מצודת ציון).
    4. מצודת ציון.
    5. רד״ק. שכיון שהאדמה לא תתן את יבולה הם מניחים אותה והולכים להם, ואז מיד תעלה האדמה קוץ ושמיר (ר״י קרא).
    6. שהערים הוחרבו תחילה כי גלו יושביהם וע״י כך יהיו השדות שוממים היות ואין איש בארץ לעבדם ולשמרם (מלבי״ם).
    7. ר״י קרא. מצודת דוד מבאר כי הקוצים יגדלו אף על כל הבתים. ורד״ק מבאר כי גם על כל הבתים שהיו משוש בתחילה יהיה ההספד, וכן על קריה שהיתה עליזה מתחילה.
    8. מצודת דוד.
    9. ר״י קרא.
    10. כי בתי ירושלים היו מקדם בתי משוש ליושבים בהם (אברבנאל).
    11. רש״י, ר״י קרא.
    12. מצודת ציון.
    13. רש״י.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (יד) כִּֽי⁠־אַרְמ֣וֹן נֻטָּ֔שׁ הֲמ֥וֹן עִ֖יר עֻזָּ֑ב עֹ֣פֶל וָבַ֜חַן הָיָ֨ה בְעַ֤ד מְעָרוֹת֙ עַד⁠־עוֹלָ֔ם מְשׂ֥וֹשׂ פְּרָאִ֖ים מִרְעֵ֥ה עֲדָרִֽים׃
    For the palace shall be forsaken; the city with its stir shall be deserted. The mound and the tower shall be for dens forever, a joy of wild asses, a pasture of flocks,
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    אֲרֵי בֵּית מַקְדְשָׁא חֲרוֹב הֲמוֹן קִרְוַיָא דַהֲוָאָה פַלְחִין בֵּיהּ צְרִיאָה בֵּית תָּקְפָנָא וּמַטְמוֹרָנָא אִתְבְּלֵשׁ וּכְרִי חֲרוֹב וּצְדִי עַד זְמַן אֲתַר דַהֲוָה בֵית חֶדְוָא וְחֵידוּ לְמַלְכַיָא כְדוֹ הֲוָה מִבַז לְמַשִׁרְיָן.
    אד׳א וד׳רת אלקצור ותרך ג׳מהור אלקרי ואלדהליז ואלצנאם צאר פי עדאד אלמגאיר דהרא אקאם סרור אלוחש רעי אלקטוע.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    עפל ובחן היה בעד מערות – פירושו: המבצרים שאין לחדור אליהם יהיו כמו מערות,⁠1 כי האוייבים יהרסום ויעזבו אותם כמערות על ידי חפירה והחרבה.
    1. לפי פירוש זה, ״היה בעד״ עניינו: ״היה ל-״. בספרו אותיות העניינים אין אבן בלעם מציין שימוש זה. השווה אלפסי ערך ׳בעד׳, ראב״ע ורד״ק על אתר.
    כי ארמון – המלך נוטש.
    והמון עיר – גלה.
    [עופל ובחן – שניהם לשון מבצר.]⁠א
    עופל ובחן – בית מקדשי שהיה להם למבצר.
    היה בעד מערות – יהיה בתוך חורבות המערות, לשון ערו ערו (תהלים קל״ז:ז׳), ובעד – כמו הבעד ערפל ישפט (איוב כ״ב:י״ג).
    עד עולם – עד עת קץ.
    משוש פראים – לתאות ישמעאל ולמרעה אדום וחיילותיו.
    א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3260, אוקספורד 34, ולאחר ״עד עת קץ״ להלן בכ״י סינסינטי 653, וטיקן 94. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד פוק׳ 127, ברלין 122.
    For the palace The king's palace has been forsaken.
    the multitude of the city has been exiled.
    rampart and tower My Temple, which was a fortification for them.
    are amidst ruins (הָיָה בְּעַד מְעָרוֹת), shall be amidst ruins. מְעָרוֹת is an expression similar to "Raze it, raze it (עָרוּ עָרוּ)" (Tehillim 137:7). בְּעַד is like "Can He judge through (הַבְעַד) a thick cloud? (Iyyov 22:13)"
    forever Until the time of the end.
    a joy for wild donkeys For the lust of Ishmael and his hosts.
    כי ארמון נוטש – זה בית המקדש.
    המון עיר – שהיו באים כל ישראל אליה שלש פעמים בשנה להראות את פני האדון (שמות ל״ד:כ״ג), עוזב.
    עופל ובחן – עופל – פתרונו: היכל י״י. ובחן – אף הוא לשון היכל, כמו: אבן בוחן פנת יקרת (ישעיהו כ״ח:ט״ז).
    היה בעד מערות – תהיה חילוף מערות. כל בעד – לשון תמורה הוא, כמו: עור בעד עור (איוב ב׳:ד׳).
    משוש פראים – משוש של בני ישמעאל שנקראו פרא אדם.
    מרעה עדריםא – מרעה האומות.
    א. כן בכ״י פריס 163. בכ״י לוצקי 778, מינכן 5, לוצקי 777 חסר: ״מרעה עדרים״.
    כי ארמון – המלך עזב גם נטש מהבנין (הקל) {הכבד} שלא נקרא שם פועלו.
    עופל – מקום שהיה גבוה, מגזרת ויעפילו (במדבר י״ד:מ״ד).
    ובחן – כמו הקימו בחוניו (ישעיהו כ״ג:י״ג) והם מגדלים, היו מערות.
    The palace of the king. נטש, shall be forsaken; עזב, shall be left. Pual.⁠1
    עופל An elevated place.⁠2 Comp. ויעפילו and they ascended.⁠3
    ובחן And tower. Comp. בחוניו his towers. (23:13). היו מערות═ היה בעד מערות shall become dens.
    1. Instead of מהבנין הקל שלא וגו' is to be read נֻטָּשׁ .מהבנין הכבד שׁלא וגו' and עֻזָּב are participles of the Pual, the prefix מ having been dropped. See Zahoth, On the secondary conjugations (בנינים הנלקחים מאחרים). Ibn Ezra rejects the opinion of R. Moses Hakkohen, who says that forms like לֻקַּח are sometimes derived from the Kal, namely, when the Piel of that verb is not found in Scripture.
    2. A. V., The forts.
    3. A. V. They presumed.
    שהרי ארמון – שישבתם בו בטח נוטש.
    עופל ובחן – מיני ברניות ומגדלים, ובתוכן מערות ומחילות לאוצרות. וכן עושים במגדלי מעוז בקרקעיתם וחומת המגדל בעד המערה סביב. וכן אומר עופל ובחן שבעד מערות שהיה ראוי עד עולם להיות קיים נעשה משוש פראים – כמדבר ומרעה עדרים.
    כי ארמון – פירשנוהו.
    עופל ובחן – מגדלים גבוהים וחזקים יהיו בעד מערות – יהיו עוד למערות, שידורו בה חיות השדה.
    בעד – במקום למ״ד השמוש, כי תבא זאת המלה בענין אותיות השמוש, וכן בא במקום מ״ם: בעד החלון (בראשית כ״ו:ח׳).
    משוש פראים – שישמחו בם פראים שימצאו בהם מראה כמו במדבר, פרא למוד מדבר (ירמיה ב׳:כ״ד).
    מרעה עדרים – עדרים מחיות השדה.
    היה בעד מערות – הטעם היה בעבור מערות, להסתר שם פראים, וגם מרעה עדרים, וזה בעד – שטעמו בעבור, הוא לסבה תכליתיית, כלומר שאין שם ישוב אנשים כמו שהיה לפנים.
    וכנגד בית המקדש אשר היה בתוכה אמר כי ארמון נוטש ומגדלי ירושלם היו נחרבות לחיות השדה, ועל זה אמר עופל ובחן היה בעד מערות, ר״ל שהמגדלות שהיו חוזק העיר היו נחרבים ישים למערות עד עולם ר״ל לזמן ארוך, וכן ת״י עד זמן להיותם משוש פראים מרעה עדרים, ורש״י פירש ובוחן על בית המקדש שהיה למבצר לישראל, ולפי שאמר עד עולם כדי שלא יחשוב אדם שהכונה בו שיהיה זה לנצח נצחים על כן אמר אחריו
    כִּי אַרְמוֹן. המלך [נֻטָּשׁ]: הֲמוֹן עִיר [עֻזָּב]. בגלות1:
    1. כ״כ רש״י ׳המון העיר גלה׳, ונראה שמפרשים ׳עוזב׳ – שהוכרחו לעזוב. ובמצודות: ׳המון העם שבעיר יהיה נעזב ומופקר׳.
    נוטש – נעזב כמו והנה נטש אביך (שמואל א י׳:ב׳).
    המון – רבוי עם.
    עופל – מגדל ומבצר כמו וסביב לעופל (דברי הימים ב ל״ג:י״ד).
    ובחן – גם הוא כעין מגדל וכן הקימו בחוניו (ישעיהו כ״ג:י״ג).
    בעד – הוא במקום למ״ד השמוש וכן באה במקום מ״ם השמוש כמו בעד החלון (בראשית כ״ו:ח׳) ומשפטו מהחלון.
    מערות – מלשון מערה.
    פראים – חמור הבר.
    כי ארמון נטש – היכל המלך יהיה נעזב כי מלך יהודה יגלה ממנו.
    המון עיר – המון העם שבעיר יהיה נעזב ומופקר.
    עופל ובחן – מגדלי המבצר יחרבו וישובו למערות מדור לחיות השדה.
    עד עולם – ר״ל עד זמן רב וכן ועבדו לעולם (שמות כ״א:ו׳).
    משוש פראים – הם ישמחו שמה כי ימצאו שמה מרעה.
    מרעה עדרים – יהיה מקום מרעה לעדרים.
    עפל ובחן – עיין למעלה כ״ג:י״ג.
    היה בעד מערות עד עולם – המגדלים נשארו ריקים מאין אדם, ונראין כאלו הם מערות, ובמליצה שיריית אמר שהם משמשים במקום מערות.
    מערות עד עולם – מערות קדמוניות שהן מעולם ועד עולם (לא שהם עד עולם בעד מערות, כדעת בעל הטעמים). ובני בכורי ז״ל פירש: מערות של קברות, כי הקבר נקרא בית עלמין. ורש״י פירש: עד עת קץ, וכן יונתן תרגם: עד זמן, ורוזנמילר וגיזניוס: עד זמן ארוך. והנה הענין הזה לא נמשך אלא שנה או שנתים.
    נטש, עזב – בארתי בפי׳ (מלכים א ח׳ נז) ומלת.
    בעד – פי׳ מחיר, כמו עור בעד עור, כל אשר לאיש יתן בעד נפשו.
    כי ארמון – המאמרים מגבילים, נגד מ״ש שעלה קוץ ושמיר על כל בתי משוש – אומר הטעם כי ארמון נטש מיושביו, ונגד מ״ש שעלה קוץ ושמיר על קריה עליזה – אומר הטעם כי המון עיר עזב עפל – שיעור הכתוב בעד מערות היה עפל ובחן משוש פראים עד עולם הפראים והעדרים שגרו עד הנה במערות, עתה לקחו הפראים לעצמם בעד המערות שדרו בהם, דירות טובות מאלה שמעתה הם גרים בעופל ובחן במבצרים חזקים, והחזיקו בבתים האלה להיות שלהם עד עולם. שתחת שהיו עד הנה במערות ישישו עתה בהמבצרים והעדרים ירעו שם, וזה ימשך,
    כִּי אַרְמוֹן מלך1 יהודה2 נֻטָּשׁ – יהיה נעזב3, וְהֲמוֹן העם4 שֶׁבָּעִיר יהיה5 עֻזָּב – נעזב ומופקר6 בגלות7, מגדלי המבצר8 ״עֹפֶל וָבַחַן״9 עוד יֵחָרְבוּ וישובו10 הָיָה – ויהיו11 בְעַד מְעָרוֹת – למערות12 שידורו בהן חיות השדה13 עַד עוֹלָם – זמן רב14, הם יהיו מְשׂוֹשׂ – שמחה15 לַפְּרָאִים – חמורי הבר16 כי ימצאו שמה מרעה17, והם יהיו מקום18 מִרְעֵה לָעֲדָרִים מחיות השדה19:
    1. רש״י, אבן עזרא, מצודת דוד.
    2. רש״י, מצודת דוד. רד״ק (לעיל בפס׳ י׳) ביאר שאפשר לפרש שהוא ארמון מלך ישראל. ור״י קרא מבאר כי הוא בית המקדש.
    3. כי מלך יהודה יגלה ממנו (מצודת דוד).
    4. מצודת דוד.
    5. מצודת דוד.
    6. מצודת דוד.
    7. רש״י, ר״ע ספורנו.
    8. מצודת דוד.
    9. עופל הוא מגדל ומבצר, ובחן גם הוא כעין מגדל (מצודת ציון). ורש״י ביאר כי הוא בית המקדש שהיה להם למבצר. וראה רש״י (במדבר יד, מד) המבאר כי ״וַיַּעְפִּלוּ״ לשון חוזק הוא.
    10. מצודת דוד.
    11. רד״ק.
    12. המילה בעד באה במקום למ״ד השימוש (רד״ק, מצודת ציון). ור״י קרא מבאר שהוא לשון ׳תמורה׳. כלומר הפראים והעדרים שגרו עד הנה במערות עתה לקחו לעצמם בעד המערות שדרו בהם דירות טובות מאלה, כי מעתה הם גרים בעופל ובחן במבצרים חזקים (מלבי״ם).
    13. רד״ק, מצודת דוד.
    14. מצודת דוד. ורש״י ביאר עד עת קץ.
    15. רד״ק,מצודת דוד.
    16. מצודת ציון.
    17. מצודת דוד.
    18. מצודת דוד.
    19. רד״ק. ורש״י ביאר משוש פראים לתאוות ישמעאל ולמרעה אדום וחיילותיו.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (טו) עַד⁠־יֵ֨עָרֶ֥ה עָלֵ֛ינוּ ר֖וּחַ מִמָּר֑וֹם וְהָיָ֤ה מִדְבָּר֙ לַכַּרְמֶ֔ל [וְהַכַּרְמֶ֖ל] (וכרמל) לַיַּ֥עַר יֵחָשֵֽׁב׃
    until the spirit is poured upon us from on high, and the wilderness become a fruitful field, and the fruitful field is counted as a forest.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    כָּל דְנָא עַד דְיֵיתֵי לָנָא רְוַח מִן קֳדָם דִשְׁכִנְתֵּהּ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא וִיהֵי מַדְבְּרָא לְכַרְמְלָא וְכַרְמְלָא קִירְוִין סַגִיאִין יְתִיב.
    אלי אן תנפרג עלינא רחמהֿ מן אלסמא פירג׳ע אלבר כאלכרמל ואלכרמל כשערי אללבנאן יחסב
    וסוף הפרשה [דן] בתקוה ובצפייה לשיבת ציון ולבניינה, שהבטיח האל, כאמרו עד יערה {כאן מופיע תרגום פסוקים טו-כ}.
    גזרתי יערה מן ותער כדה (בראשית כ״ד:כ׳) שהוא הרקה. וכן ויעדו את הארון (דברי הימים ב כ״ד:י״א).
    ומה שאמר והיה מדבר לכרמל עניינו יישוב, בניגוד לושב לבנון לכרמל (שם וכן כ״ט:ז׳). ועל כן הוספתי בתרגום והכרמל ליער יחשב ואמרתי: ליער הלבנון יחשב, למען יהיה היפך והכרמל ליער יחשב הראשון. וכפי שהקדמתי, שהלבנון מיושב יותר מן הכרמל.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    עד יערה עלינו – ישפך עלינו, כמו ותער כדה (בראשית כ״ד:כ׳). לשון שפיכה נופל על הרוח, כמו ושפכתי על בית דוד רוח חן (זכריה י״ב:י׳), וכמו אשפוך את רוחי (יואל ג׳:א׳).
    ליער יחשב – קירוין סגיאין, כיער זה שמלא עצים.
    Until...be poured upon us (יֵעָרֶה) He shall pour upon us. Comp. "And she emptied (וַתְּעַר) her pitcher" (Bereshit 24:2). An expression of pouring applies to spirit. Comp. "And I will pour upon the house of David...a spirit of grace" (Zekharyah 12:10). Comp. also "I will pour My spirit upon all flesh" (Yoel 3:1).
    shall be regarded as a forest (Jonathan renders:) Great cities, like this forest, which is full of trees.
    עד יערה עלינו רוח ממרום – יהיה ארץ ישראל, שהיא מדבר עתה, לכרמל – כר מלא תבואה.
    והכרמל ליער יחשב – תרגומו: וקירוין סגיאין יתיב.
    עד יערה – מבנין נפעל, והטעם כי אלינו תביט הרעה, על ביאת מלך אשור אל ארץ יהודה, והטעם גזירה.
    והיה – כל מדבר זרוע כמו הכרמל, והכרמל ליער יחשב (ישעיהו כ״ט:י״ז) כחבירו הראשון.
    יערה Be poured. Niphal. עד יערה עלינו רוח Until the decreed evil, the approach of the King of Assyria to the land of Judah, be poured upon us. רוח signifies here the divine decree.
    And the plain1, that is cultivated, will be like Karmel,⁠2 and Karmel, etc. Comp. 29:17
    1. A. V., Wilderness.—According to Ibn Ezra, מדבר signifies here a plain, used for a corn-field; in the similar phrase (29:17), it is replaced by Lebanon, which is said to be more fruitful than Karmel, in the same measure as Karmel is superior to the forest (יער). The original meaning of מדבר is in fact pasture, whither the flock is driven (דבר to drive). See Gesen. Lex. Hebr.
    2. A. V., Fruitful field.
    עד יערה – וישפך עלינו – ממרום רוח חן ותחנונים והיה שלום ובטח ושאננות לנו כבראשונה.
    שאף מדבר שלא ישב אדם שם לכרמל – שהוא מקום פירות וישוב. כענין ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכל פריה וטובה. והכרמל שאין שם כל כך ישוב קבוע אלא לעובדי האדמה ויושבי פרזות, ליער יחשב – שישוב היער קבוע הוא מאד כי מפני חוזק היער יבנו סמוך לו ערים.
    עד יערה – עד ישפך עלינו רוח רצון ממרום, כלומר יהיה זה החרבן עד ירצה האל וישפוך רצונו עלינו, ואז יהיה המדבר לכרמל.
    רוח – רצון י״י, כמו: אל אשר יהיה שמה הרוח (יחזקאל א׳:י״ב).
    והיה מדבר לכרמל – מה שהוא מדבר יהיה כרמל, שהוא מקום זרע ושדות תבואה ועצי מאכל.
    והכרמל ליער יחשב – ברוב עצים, כלומר יעלו ישראל ממדרגה למדרגה. וכרמל – כתב, והכרמל – קרי, והענין אחד.
    יערה – יגלה, וזה יהיה בסוף חזקיה כי מת סנחריב.
    עד יערה עלינו רוח ממרום, רוצה לומר עד עת קץ להביא מלך המשיח כי אז יהיה המדבר לכרמל רוצה לומר המקום השמם ישוב להיות מקום זרע, ואמרו והכרמל ליער יחשב כפל ענין במלות שונות, יאמר והיה המדבר השמם עתה לכרמל שיהיה ויתחדש אז יחשב ליער, רוצה לומר שהיה מקודם לכן יער שהענין כולו שהיער ישוב כרמל, ואפשר לפרש והיה המדבר לכרמל והכרמל ליער יחשב שהוא דבור המשליי על דרך (ישעיה מ, ד) כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו, ר״ל שהאומות שהיו ככרמל דשנים ורעננים ישובו ליער, וישראל שהיו כמדבר שמם ישובו ככרמל.
    עַד יֵעָרֶה [עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם]. בימי חזקיהו1, ׳ונחה עליו רוח׳ (לעיל יא ג), ׳והריחו׳ (שם פסוק ד)⁠2:
    1. כלומר, כל מה שנאמר עד כאן יהיה בימי כיבוש שומרון על ידי סנחריב, ויימשך עד שיערה ה׳ עלינו רוח ממרום על חזקיהו המלך, שבזכותו ינגף חיל סנחריב, וחזקיהו ימלוך גם על שומרון.
    2. ׳והריחו ביראת ה׳ - ימלא רוח יראת ה׳⁠ ⁠׳ (רש״י שם). הפרשה שם מדברת בחזקיהו, אך פסוקים אלו פירשו חז״ל (סנהדרין צג:) והמפרשים (שם) על מלך המשיח, ואילו רבינו מפרש שגם זה נאמר על חזקיהו.
    וכרמל – והכרמל קרי.
    יערה – ענין שפיכה כמו תחת אשר הערה (ישעיהו נ״ג:י״ב).
    לכרמל – כן יקרא מקום שדות וכרמים.
    עד יערה – ר״ל כן תהיה חרבה עד אשר ישפוך עלינו ממרום רוח הרצון והרחמים.
    והיה מדבר לכרמל – מקום שממה כמדבר חשוב להיות כרמל והוא מקום שדות וכרמים.
    והכרמל – מקומות שהם עתה ככרמל תשוב להיות כיער מבלי מצוא שדות וכרמים.
    עד – זה יהיה עד שיהיה זה, כלומר ואחר כך יהיה זה.
    יערה – ישפך, כמו ותער כדה אל השקת {בראשית כ״ד:כ׳} (רש״י), כלומר ירד.
    רוח – חסד, רצון וברכה, כמו אצוק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך (למטה מ״ד:ג׳).
    והכרמל ליער יחשב – מאחר שאינו מדבר כאן אלא על הצלחת אנשי יהודה ורוממותם אחר שהושפלו, נראה לי שאין המליצה הזאת אלא כפל הקודמת, אלא שכאן הזכיר הכרמל בבחינה אחרת, כי תחלה הזכירו בבחינת היותו הר טוב ועושה פרי הפך המדבר, וכאן מזכירו בבחינת היותו הר שפל, הפך היער שהוא הלבנון, כמו למעלה (י׳:ל״ד) ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול, ועיין למעלה כ״ט:י״ז.
    ורד״ק פירש: ליער ברוב עצים. הפתח שבמלות לכרמל, ליער, קשה ונגד דרכי הלשון, כי אומרים ויהי לְמַטֶה {שמות ד׳:ד׳}, ותחשב לו לִצדקה {תהלים ק״ו:ל״א}, בלא סימן הידיעה.
    ומוהר״ר איגל אומר כי לכך נקדו ליער בפתח כדי שלא יובן ליער סתם, אלא ליער הלבנון. ועדיין קשה פתח לכרמל.
    יערה – שפיכה ויציקה כמו ותער כדה אל השוקת, ושפכתי על בית דויד רוח חן ותחנוניה.
    עד יערה – וישפך עלינו רוח רצון ממרום שירצה ה׳ להושיענו, ואז והיה מקום החרב עתה כמדבר מלא תבואות ככרמל,
    והכרמל שהיא ארץ יהודה שלא חרבה יהיה אז מלא אנשים כיער המלא עצים.
    וכך תהיה ירושלים חריבה1 עַד אשר ירצה ה׳2 וְיֵעָרֶה – וישפוך3 עָלֵינוּ רוּחַ הרצון והרחמים4 מִמָּרוֹם להושיענו5, וְהָיָה – ויהיה6 אז7 מקום שממה8 שהיה9 כַּמִדְבָּר לַכַּרְמֶל – למקום זרע ושדות תבואה ועצי מאכל10, וְהַכַּרְמֶל (וכרמל כתיב) שאין שם כל כך יִשּׁוּב קבוע11, לַיַּעַר מלא עצים12 וְיִשּׁוּב קבוע13 יֵחָשֵׁב מרוב עצים14:
    1. מצודת דוד.
    2. רד״ק, מלבי״ם.
    3. רש״י, רד״ק, מצודת ציון, מלבי״ם.
    4. מצודת דוד.
    5. מלבי״ם. אברבנאל מבאר שיהיה זה בעת שיגיע הקץ להביא את מלך המשיח.
    6. תרגום יונתן.
    7. מלבי״ם.
    8. מצודת דוד.
    9. רד״ק.
    10. רד״ק, מצודת דוד.
    11. אלא לעובדי האדמה ויושבי פרזות (ר״א מבלגנצי).
    12. רש״י.
    13. כי מפני חוזק היער יבנו סמוך לו ערים (ר״א מבלגנצי).
    14. כלומר יעלו ישראל ממדרגה למדרגה (רד״ק). מלבי״ם ביאר כי הכרמל שהיא ארץ יהודה שלא חרבה יהיו בה מלא אנשים כיער המלא עצים. ר״ע ספורנו ביאר כי זה יהיה בימי חזקיהו מלך יהודה. ואברבנאל ביאר כי יהיה זה בימות המשיח, ולביאורו האומות שהיו ככרמל דשנים ורעננים ישובו ליער, וישראל שהיו כמדבר שמם ישובו ככרמל.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (טז) וְשָׁכַ֥ן בַּמִּדְבָּ֖ר מִשְׁפָּ֑ט וּצְדָקָ֖ה בַּכַּרְמֶ֥ל תֵּשֵֽׁב׃
    Then justice shall dwell in the wilderness and righteousness shall abide in the fruitful field.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    וְיִשְׁרוּן בְּמַדְבְּרָא עָבְדֵי דִינָא וְעָבְדֵי צְדַקְתָּא יַת כַּרְמְלָא יֵיתְבוּן.
    ויסכן ד׳וו אלחכם פי אלבר וד׳וו אלעדל יקימון פי אלכרמל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ושכן במדבר משפט – בירושלם שהיא כמדבר.
    וצדקה בכרמל – היא ארץ ישראל שתהא באותן הימים ככרמל.
    And justice shall dwell in the desert In Jerusalem, which is like a desert.
    and righteousness shall reside in the fruitful field That is the land of Israel, which in those days shall be like a fruitful field.
    ושכן במדבר משפט וצדקה בכרמל תשב – שישבו שם אנשי משפט וצדקה הנזכרים לעילא: וכלי כליו רעיםא והואב זמותג יעץ לחבל עניים באמרי שקר ובדבר אביון משפט (ישעיהו ל״ב:ז׳).
    א. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163. בכ״י לוצקי 777: ״וכלי כלו רעים״. בכ״י לוצקי 778: ״וכיליי כיליי ריעים״.
    ב. כן בכ״י לוצקי 778, לוצקי 777, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״הוא״.
    ג. כן בפסוק ובכ״י פריס 163, וכן לעיל בפסוק ז׳. בכ״י לוצקי 778, מינכן 5, לוצקי 777: ״מזימות״.
    ושכן – הטעם שהשם יעשה משפט בעוזביו.
    Then judgment shall dwell, etc. God will punish those that forsake him.
    ולענין ישוב אמר כל זה חילוף ונחמה לארמון נטש, והוא שאומר ושכן במדבר משפט וצדקה.
    באותו כרמל שאמרנו תשב – שאף במדבר ובכרמל ירבו היושבים בערים בשביל שיעשו צדק ומשפט.
    ושכן – כתרגומו.
    ועוד ניבא שבאותו המדבר שהיה מקדם מקום עול וחמס, ישכון המשפט והצדקה לפי שכמו הכרמל תשב בשלמות הצדק, וזהו אומרו ושכן במדבר משפט וצדקה ככרמל תשב, כי שם בכרמל יעשו צדקה לעניים ויתנו להם לקט שכחה ופאה ושאר מתנות העניים.
    ושכן במדבר – ירושלים שהיתה כמדבר ישכון בה משפט ר״ל אנשים עושים המשפט.
    בכרמל – בא״י שתהיה באותן הימים ככרמל שמה תשב צדקה ר״ל אנשים יעשו צדקה.
    ושכן במדבר – בירושלם שהיתה כמדבר (רש״י), רצה לומר שהיה העם נאנח תחת ממשלת הרשעים, והעשוקים לא היה להם מושיע, כאלו היו בארץ מדבר.
    משפט וצדקה – כי יתוקנו עניני האומה, כי ירדו הרשעים ממעלתם ושרים למשפט ישורו.
    וצדקה ככרמל תשב – המדבר שאמר שיתהפך לכרמל תשכון בו צדקה, וכל זה על ירושלם וארץ יהודה.
    משפט וצדקה – משפט בין אדם לחברו, וצדקה בין אדם למקום בכל מקום כנ״ל (א׳ כז).
    ושכן, תשב – ישיבה קבע, ושכינה עראי כנ״ל (יג כ׳) שהצדקה תהיה עקר, ומשפט טפל, תורתם קבע ומלאכתם עראי.
    ושכן, המשפט בין אדם לחברו ישכן גם במדבר שיתהפך אז לשדה תבואות וישמרו משפט שלא יקריבו שדה בשדה,
    והצדקה בין אדם למקום תשב בקביעות בכרמל שהיא ירושלים ובנותיהם שם יעבדו את ה׳.
    וְשָׁכַן – וישכון1 בַּמִּדְבָּר – בירושלים שהיתה עד כה כמדבר2 מִשְׁפָּט כי ה׳ יעשה משפט בעוזביו3, וּצְדָקָה בַּכַּרְמֶל – בארץ ישראל4 תֵּשֵׁב:
    1. רד״ק, מצודת דוד.
    2. רש״י, מצודת דוד.
    3. אבן עזרא. ומצודת דוד ביאר אנשים עושים משפט.
    4. שתהיה באותן הימים ככרמל (רש״י, מצודת דוד), רוצה לומר אנשים יעשו צדקה (מצודת דוד). מלבי״ם מבאר כי משפט הוא בין אדם לחברו, וצדקה היא בין אדם למקום. אברבנאל ביאר את הפסוק כפשוטו דהיינו שניבא הנביא שבאותו המדבר שהיה מקדם מקום עָוֶל וחמס, ישכון המשפט והצדקה, ובכרמל יעשו צדקה לעניים ויתנו להם לקט שכחה ופאה ושאר מתנות העניים.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (יז) וְהָיָ֛ה מַעֲשֵׂ֥ה הַצְּדָקָ֖ה שָׁל֑וֹם וַֽעֲבֹדַת֙ הַצְּדָקָ֔ה הַשְׁקֵ֥ט וָבֶ֖טַח עַד⁠־עוֹלָֽם׃
    And the work of righteousness shall be peace; and the effect of righteousness quietness and confidence forever.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    וִיהוֹן עָבְדֵי צְדַקְתָּא שְׁלָם וּמְפַלְחֵי צְדַקְתָּא יִשְׁקְטוּן וְיִשְׁרוּן לְרוֹחֲצָן עַד עָלְמַיָא.
    והיה מעשה הצדקה שלום – א״ר אלעזר גדול המעשה יותר מן העושה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום וגו׳, גדול השלום שנתן לעושי צדקה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום וכו׳ (כתוב בפסוק י״י עוז לעמו יתן ברמז תש״א).
    פתכון צנאעהֿ אלעדל אלסלאם וכסב ד׳וי אלאנצאף אלקראר ואלות׳אק אלי אלדהר.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    (יז-יח) והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם. וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות – ובמנוחות תשבנה נשים שאננות, שתוסיף האדמה תת כחה, ולא יוסיף רגל ישראל לנוד מתוכה מחמת רעבון. וכלפי שאמר למעלה: שאננות רגזה בוטחות (ישעיהו ל״ב:י״א), חזר וריפא בצדו: וישב עמי בנוה שלום.
    והיה מעשה הצדקה שלום – כי כן היה בימי חזקיהו, כאשר אמר, ולשלום אין קץ (ישעיהו ט׳:ו׳), ויש מפרשים כי יערה עלינו לשבח.
    And the work of righteousness shall be peace, as in the time of Hezekiah. Comp. And peace without end (9:6)⁠1 Some explain ver. 15 sqq. as a blessing.⁠2
    1. The passage quoted refers, according to Ibn Ezra, to King Hezekiah; according to others, to Messiah.
    2. Comp. Targum Jonathan ad locum.
    ומפרש והיה להם מעשה הצדקה שלום – לישב אף במדבר בטח לפי שהוא מקום מרעה ואף בכרמל איש תחת גפנו ותחת תאנתו.
    והיה מעשה – בעבור מעשה הצדקה שיעשו, יהיה להם שלום, ובעבור עבודת הצדקה יהיה להם השקט ובטח עד עולם, והפסוק כפול בענין במלות שונות, כי עבודת פירוש: מעשה, כתרגום: מעשה – עובדא, וכן: עובדי פשתים שריקות (ישעיהו י״ט:ט׳), אבל יונתן תרגמו עבודה ממש: ומפלחי צדקתא.
    והיה מעשה הצדקה שלום, רוצה לומר שבזכות אותה הצדקה יהיה שלום לישראל, ובעבור עבודתה יהיה להם השקט ובטח עד עולם. ויש מפרשים שמעשה הצדקה שהיא המשפט וגם כן ההענקה לעניים יגרום שלום בקבוץ המדיני, אבל עבודת הצדקה והיא שיעשה אותם האדם לשם מצוה ולפי שצוה בה הקדוש ברוך הוא, זה יקנה השקט ובטח עד עולם שהוא השם הרוחני הקיים אחר המות, והוא על דרך (ב״ק לח, א) גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה ובפרק קמא דבתרא (ב״ב ט, א) א״ר אלעזר גדול המעשה יותר מן העושה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם, והשלום וההשקט שזכר כפי הביאור הראשון הוא מה שפירש מיד
    [וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם]1:
    1. בפירושו לאבות (ב׳:ז׳) כתב רבינו: ׳מרבה צדקה - והוא התעוררות הנפש להיטיב לזולת, והוא שלימות תכונה בה [ה׳צדקה׳ היא תכונה בנפש אשר היא עצמה שלימות, ולא רק אמצעי להשיג שלימות], מרבה שלום במה שקנה לעצמו תכונת ההיטיב לזולת בהרבותו אותה, ובזה ידמה ליוצרו, ויקנה שלום במנוחתו מכל מקטרג, כחוק מדה כנגד מדה, כאמרו והיה מעשה הצדקה שלום׳. והיינו שה׳שלום׳ הוא שלימות, ועל ידי הצדקה נעשה האדם שלם יותר. ובשיעורים לתהלים (לד טו) כתב: ׳בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם - היינו אותו התכלית שהוא תכלית כל מכוון ה׳ יתברך, כאשר ביארנו בשם הגאון בפסוק ׳ישא ה׳ פניו וגו׳ וישם לך שלום׳ (במדבר ו כו), וזה יעשה בלמד אחרים דעת ובינה׳.
    ועבודת – תרגום של מעשה הוא עובדא.
    והיה מעשה הצדקה – בגמול הצדקה תביא שלום.
    ועבודת הצדקה – כפל הדבר במ״ש.
    והיה מעשה הצדקה שלום – עשיית מעשי צדקה תהיה שלום, ימשך ממנה שלום והצלחה.
    עבודת – כפל ענין של מעשה, על דרך לשון ארמית, כמו מעבדיהם (איוב ל״ד:כ״ה).
    מעשה עבדה – מובדלים למעלה (כח כא) והשקט ובטח למעלה (ל׳ טו), ושלום קל מהם כי יזכר לרוב על הצלחה מורגלת חיצונית.
    והיה – עבודה היא כבדה ממעשה, והשקט ובטח הוא מדרגה יותר גדולה מן שלום, (כמ״ש בבאור המלות), והנה הצדקה שהם המצות שבין אדם למקום, נחלקים לשני ענינים, יש מצות שכליות, הבאות לקבוע אמונה או מוסר, והאדם עושה אותם בנפש חפצה מפני שמכיר תועלתם וזה קרא מעשה הצדקה – ושכר המעשה הזאת יהיה שלום, ויש מצות חוקיים שאין טעמן נודע כמו הקרבנות ועניניהם, והוא עושה אותם מצד עבודה כעבד השומע מצות אדונו הגם שאינו מכיר טעמם ותועלתם, וזה קרא עבדת הצדקה – ושכר מצות אלה יהיה גדול יותר, שהוא השקט ובטח שהוא גדול משלום וגם עד עולם בלי הפסק.
    וְהָיָה – ויהיה להם1 בגמול2 מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שיעשו3 שָׁלוֹם, וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה בעבורה יהיה4 הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם5:
    1. רד״ק.
    2. מצודת דוד.
    3. רד״ק.
    4. רד״ק.
    5. והפסוק כפול בעניין במילים שונות, כי ״עבודת״ פירושו מעשה (רד״ק, מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר כי עבודה היא כבדה ממעשה, והשקט ובטח הוא מדרגה יותר גדולה מן השלום, והנה הצדקה שהם המצוות שבין אדם למקום נחלקים לשני עניינים, יש מצוות שכליות הבאות לקבוע אמונה או מוסר, והאדם עושה אותם בנפש חפצה מפני שמכיר תועלתם וזה נקרא ״מעשה הצדקה״ ושכר המעשה הזה יהיה שלום, ויש מצוות חוקיות שאין טעמן נודע כמו הקרבנות ועניניהם, והוא עושה אותם מצד עבודה כעבד השומע מצות אדונו הגם שאינו מכיר טעמם ותועלתם, וזה נקרא ״עבודת הצדקה״ ושכר מצוות אלה יהיה גדול יותר, שהוא ״השקט ובטח״ שהוא גדול משלום וגם עד עולם בלי הפסק. ובמדרש, א״ר אלעזר, גדול הַמְעַשֶׂה יותר מן העושה, שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום וגו׳, גדול השלום שניתן לעושי צדקה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום (ילקוט שמעוני).
    תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (יח) וְיָשַׁ֥ב עַמִּ֖י בִּנְוֵ֣ה שָׁל֑וֹם וּֽבְמִשְׁכְּנוֹת֙ מִבְטַחִ֔ים וּבִמְנוּחֹ֖ת שַׁאֲנַנּֽוֹת׃
    And my people shall abide in a peaceable habitation, and in secure dwellings, and in quiet resting-places.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    וְיֵתְבוּן עַמִי בִּמְדוֹרֵיהוֹן שְׁלָם וְעַל אַרְעֲהוֹן לְרוֹחֲצָן וּבְקִירְוֵיהוֹן שְׁלֵיוָן.
    ויקים קומי פי מאוא אלסלאם ומסאכן אלמואת׳ק ומנאזל אלדעאת.
    ואמיתות תכלית פרשה זו היא בניין הארץ, משום שכבר אמר לפני כן כי כלה בציר (ישעיהו ל״ב:י׳) שמיר יעלה (ישעיהו ל״ב:י״ג) כי ארמון נטש (ישעיהו ל״ב:י״ד). חזר על כל זה בתיקון וביישוב ואמר, כי מעשה הצדקה ואנשי היושר בכרמל יהיה הריווח שלהם שלום, מבטחים ומנוחות.
    מספר שלושת הלשונות מכוון כנגד מה שקדם בפרשת החורבן: חרדו שאננות, רגזה בוטחות, פשטה וערה (ישעיהו ל״ב:י״א). הוקבלו זה לזה החרדה והשלום. ובמקום שאננות [ובוטחות] (ישעיהו ל״ב:י״א) – השקט ובטח (ישעיהו ל״ב:י״ז) והוא אותו לשון. וחזר עליו וביאר שהגנות והשדות זקוקות לשלוה ורגיעה באמרו ובמנוחות שאננות (ישעיהו ל״ב:י״ח). ובנייני הערים צריכים לזה ולמבטחים ואמר ובמשכנות מבטחים (ישעיהו ל״ב:י״ח). וארמונות המלכים נצרכים לשניהם, ועל כן אמר בנוה שלום (ישעיהו ל״ב:י״ח). ומה שאמר על האחרונים חל על הראשונים גם כן.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

    וישב – איש יהודה.
    My people. Judah.
    כמו שמפרש לְמה יהיה להם מעשה הצדקה שלום שישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחות – חניית שאננות, ואז תהיינה נשינו ובתינו בשאננות ובטחה כימי קדם.
    וישב – הפסוק כפול בענין במלות שונות, ופשוט הוא.
    וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות רוצה לומר בנוה שלום ירושלם עיר הקדש ובמשכנות מבטחים הם הערים המוקפות חומה, שבכולם ישבו לבטח ואין מחריד.
    ובמשכנות – בספרי ספרד הוא״ו במאריך.
    בנוה – ענין מדור.
    שאננות – ענין השקט ושלוה.
    וישב עמי וכו׳ – מאז והלאה ישב עמי בנוה שלום וכו׳ וכפל הדבר פעמים ושלש ויורה על מרבית השלום.
    ובמנוחות שאננות – מקומות מנוחה שאננים.
    נוה – עקרו על נאות צאן, ועל דירת האדם הוא מושאל תמיד ומנוחה קטן ממשכן, ינוח האדם לפעמים רק מן הטלטול, והשכינה נמשכת יותר מן המנוחה. וכבר כתבתי כי השאנן מציין העדר השאון והרגש וההמולה, והוא הכפרים וערי הפרזות, והבטחון מציין הגבורה והחוזק והוא במבצרים ובמשכנות הקבועים בתקפם.
    וישב עמי בנוה שלום – הנוה שהם דירת הצאן יהיה שלום באין בוזז ושולל וגם המנוחות שהם הערים הפרזים יהיו שאננים באין קול המיה משבית המנוחה,
    והמשכנות שהם ערי המבצר יהיו מבטחים בחזקם, עיין באור המלות.
    וְמאז והלאה1 יָשַׁב עַמִּי2 בִּנְוֵה שָׁלוֹם3, וּבְמִשְׁכְּנוֹת – וערי המבצר יהיו4 מִבְטַחִים בחוזקם5, וּבִמְנוּחֹת שהם הערים הפרזים6 שַׁאֲנַנּוֹת – יהיה השקט ושלווה7 באין קול המיה שישבית את המנוחה8, כך שבכולם ישבו לבטח ואין מחריד9:
    1. מצודת דוד.
    2. הם אנשי יהודה (אבן עזרא).
    3. הנוה שהם דירת הצאן יהיה שלום באין בוזז ושולל, והוא מושאל על דירת האדם (מלבי״ם). אברבנאל ביאר כי נוה שלום היא ירושלים עיר הקודש.
    4. אברבנאל, מלבי״ם.
    5. מלבי״ם.
    6. מלבי״ם.
    7. מצודת ציון.
    8. מלבי״ם.
    9. אברבנאל. וכפל את עניין השלום והשלווה פעמיים ושלוש להורות על מרבית השלום (מצודת דוד).
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (יט) וּבָרַ֖ד בְּרֶ֣דֶת הַיָּ֑עַר וּבַשִּׁפְלָ֖ה תִּשְׁפַּ֥ל הָעִֽיר׃
    And it shall hail in the downfall of the forest, but the city shall descend into the valley.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    וְיֵחוֹת בַּרְדָא וְיִקְטֵיל מַשִׁרְיַת עַמְמַיָא פַּלְחֵי טַעֲוָתָא וְיִצְדוּן וִיסוּפוּן דָיְרֵיהוֹן.
    ופי אואן אלברד תברד שעראהם ופי נזול אלדפא תדפא קראהם.
    וביארתי ובשפלה (ישעיהו ל״ב:י״ט) בירידת החום, כיוון שהשורש בו וישפל (ישעיהו ב׳:ט׳) וכיוצא בו. והוספתי על הירידה – את החום, כדי שהעניין יוסב אל הקיץ כפי שאפרש.
    ומה שאמר וברד ברדת היער הוא תיאור תיקון המדינה בבוא חום הקיץ בעתו כראוי, וכן קור החורף בזמנו כיאות וכפי שהקדמתי בביאור אשקטה ואביטה במכוני (ישעיהו י״ח:ד׳). ואמרתי שהצמיחה לא תהיה בחמימות ויובש בלבד, ולא בקרירות ורטיבות בלבד. ויותר ראוי שלא תהיה בקרירות ויובש בלבד, לפי ששתיהן רחוקות יותר להזדקפות הצמח, ואף בגלל הסיבות שביארתי מקצתן. אבל תהיה בחמימות ורטיבות. וכשהחורף מביא את הקור במידה הראויה בלא הגזמה, והקיץ מביא את החום כראוי בלא הפלגה, יצמחו העצמים, בין שהם בעלי חיים ובין שהם צמחים, וייעשו הגוויות [בריאות]. ואם אירע ההיפך, שהקיץ לא הגיע בחומו לשיעור הנדרש, ובא אחריו החורף ולא הביא עמו קרירות כמקובל, יתערערו הגוויות ויפול דבר בבעלי⁠־החיים וצנימות בצמחים. על כן תיאר שמקצת הטובה של העם תהיה: וברד ברדת היער ובשפלה תשפל העיר – חריפות החורף וקיוץ הקיץ. ובלשון המשנה קורין לעונת הקציר שלפי קציר (בבלי יבמות קט״ז:), ודומה ללשון הכתוב בחם קציר (ישעיהו י״ח:ד׳).
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ובָרַד ברדת היער – פועל בעבר, וההוכחה לכך היותו בקמץ ופתח,⁠1 ופירושו: כשירד הברד, יתרחק ממקומות המזרע שלהם אל היער, מקום שם לא יביא נזק.⁠2
    1. המפרשים מדגישים עובדת ניקוד הנראית מובנת מאליה, שכן זו צורה יחידאית. השווה אלפסי וריב״ג באצול ערך ׳ברד׳, ראב״ע ורד״ק על אתר.
    2. השווה ריב״ג באצול ערך ׳ברד׳, ראב״ע ורד״ק על אתר.
    וברד ברדת היער – על כרחי אין ברד זה שם דבר, שהרי נקוד חציו קמץ וחציו פתח בלשון פַעַל. וכן פתרונו: לשון פעולה, כמו: ורָחַץ ויָשַב ועָמַד, כך וברד – ויברוד את ברידת היער, ויהיה בֵי״ת של ברדת מן יסוד התיבה, כמו עטרת, עקרת. כלומר: וימטיר הקב״ה את מטר פחי הרשעים בני שעיר שהם עכשיו בנויים ומלאים ערים כיער.
    ובשִפלה – שנשפלו ישראל עד עכשיו.
    תשפל עיר – מטרפולין של אדום. ודוגמת כן תרגם יונתן: ויחות ברדא ויקטול משריית עממיא.
    And He shall hail down the hailing of the forest (וּבָרַד בְּרֶדֶתהַיָּעַר) Perforce, this word וּבָרָד is not a noun, since half of it is vowelized with a 'kamatz' and half of it with a 'pattah' in an expression of פָּעַל. (Rashi distinguishes בָּרַד from בָּרָד, the noun denoting hail.) And so is its interpretation, an expression of an action, like 'and he shall wash' (וְרָחַץ), 'and he shall sit' (וְיָשַׁב), 'and he shall stand' (וְעָמַד). Here too, וּבָרַד 'and He shall hail down the hailing of the forest.' Then the 'beth' of בְּרֶדֶת is a radical, like עֲטֶרֶת, 'a crown,' עֲקֶרֶת 'a barren woman.' That is to say that the Holy One, blessed be He, shall rain down the rain of the coals of the wicked, those who are now built up and full of cities like a forest.
    and into the low state Into which Israel has been humbled until now,
    shall the metropolis of Persia (Seir, Edom, [according to various mss.]) be humbled. In a similar manner did Jonathan render it: And hail will come down and kill the camps of the nations.
    וברד ברדת היערא – יש מפרשים:⁠ב ונתן י״י אלהינו את כל הקללות האלה1 האמורות למעלה בעניין על אויביך ועל שונאיך,⁠2 שאותן הקללות האמורות למעלה: כי כלה בציר אוסף בלג (ישעיהו ל״ב:י׳), יבא על אדמת עמי קוץ (ישעיהו ל״ב:י״ג), ושמיר תעלה כי ארמון נוטש המון עיר עוזב (ישעיהו ל״ב:י״ד), חוזר והופך כל הקללה לברכה ואומר: והיה מדבר לכרמל (ישעיהו ל״ב:ט״ו), ונותן י״י את כל הקללה על אדום הרשעה, שאומר: וברד ברדת היער. שנאמר יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ׳:י״ד).
    ואני אומרד על כרחי:⁠ה אין וברדו זה שם דבר, שהרי נקוד חציו קמץ וחציו פתח לשון פעל. וכן פתרונו: לשון פעולה, כמו:⁠ז ורחץ וישב ועמד. וכן וברד – זה פתרונו: ויברוד את ברידת היער, ויהיה בי״ת של ברדת מיסוד התיבה, כמו: עטרת עקרת, וכן ברדת לשון ברד,⁠ח כלומר: וימטר הקב״ה את מטר פחי הרשעים (תהלים י״א:ו׳) – בני שעיר שהם עכשיו בנויםט ומלאיםי כיער.
    ובשפלה תשפל העיר – עיר רומי חייבת.
    1. השוו ללשון הפסוק בדברים כ״ח:ט״ו.
    2. השוו ללשון הפסוק בדברים ל׳:ז׳.
    א. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777, וכן בהמשך בכ״י לוצקי 778. בכ״י לוצקי 778 כאן: ״יער״.
    ב. כן בכ״י פריס 163. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״יש מפרשין״. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״יש מפרשים״.
    ג. כן בכ״י לוצקי 778, וכן גם לעיל בפסוקים י׳, י״ב. בנוסח שלנו ובכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777: ״בלי״.
    ד. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״שנאמר יכרסמנה... ואני אומר״.
    ה. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״כרחך״.
    ו. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״ברד״.
    ז. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״כמו״.
    ח. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״וכן ברדת לשון ברד״.
    ט. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״לעיים״.
    י. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 נוסף כאן: ״ערים״.
    וברד – הרי״ש פתוח כי הוא פעל כמו עשן כולו (שמות י״ט:י״ח) והטעם כי אם ירד ברד אל היער ירד ולא אל מקום הזרע.
    וטעם תשפל העיר – שתשב פרזות כבקעה.
    וברד When it shall hail. The Pathah under ר proves that the word is a verb; comp. עשן it smoked (Ex. 19:18). When it shall hail, coming down on the forest. When the hailstones will come down, they will come down on the forest, not on the fields.
    The city shall be low, shall be like a wide plain without walls1
    1. In time of war the people used to retire to the mountains, where they lived in forts and fortresses, and were thus enabled to resist the attack of the invading army; but as soon as the danger was over the people scattered again over the valleys and plains, to live in villages and open towns, where they could with greater ease devote themselves to their usual pursuits.
    וברד ברדת היער – הרי אמר יישוב המדבר והכרמל. ועל יישוב היער אומר שיפצח עמי פיצוחים בירידת היער ובשפלתו, מקום שהיער נמוך יפנה לו שם מקום ליישוב כענין בני יוסף ושם יבנה לו ערים לשבת בתוך היער והמרעה. והוא שאומר שהיקף חומתה נמוכה ברדת ובשפלה – כפולין.
    [ובשפלה תשפל העיר – שלא יצטרכו להגביה חומות העיר מרוב שלום שאף בשפלת היער תשפל העיר.]⁠א
    וברד – מוסב על עמי. וישב עמי, וברד. והוא מלשון וברֻדּים שתרגומו פציחין.
    א. המאמר בסוגריים נוסף בכתב היד בגיליון.
    וברד – חציו קמץ וחציו פתח, והוא פעל עבר, ואם היה שם יהיה כולו קמוץ. אמר: כשיברד, יפול הברד ביער, שלא יזיק לצמחים ועצי מאכל.
    ברדת – שם, כמו: ברד.
    ובשפלה תשפל העיר – לא יזכר שום שפלות בעיר ירושלם, אלא אם כן יזכרו השפלה שהיא העמק, אבל לא שפלות מעלה, כי לא תשפל מעלת ישראל.
    ויש מפרשים: שתשב פרזות, שיבנו בתים בבקעה כי לא יצטרכו לבנות בהר מגדלים חזקים.
    וברר ברדת היער – זה הפלגת מליצה עם הפלגת עיון פילוסופי דק, וזה שהפגעים הטבעים אין רצון השם למנעם לגמרי תמיד. אבל כי יביאם על ארצות חסידיו, יביאם במקומות שלא יזיקו הזק רב. ולכן יברד או ירד הברד במורד היער ותשפל העיר בשפלה לבד. וזה יותר מופלג ממה שקדם ביום הרג רב בנפול מגדלים (ישעיהו ל׳:כ״ה). ואלה סודות גדולות, והכל אוצר י״י יבוא.
    ואמנם אומרו אחר זה וברד ברדת היער ובשפלה תשפל העיר וגומר, פרש״י על דרך יונתן וימט׳ הקדוש ברוך הוא את מטר פחי הרשעים בני שעיר בגוים ומלאו ערים ביער, וכשפלה שנשפלו ישראל עד עכשו תשפל עיר מטרופולין של אדום.
    [וּבָרַד בְּרֶדֶת הַיָּעַר וּבַשִּׁפְלָה תִּשְׁפַּל הָעִיר]. וּבָרַד1 בבוא סנחריב אל הַיָּעַר, לא יקרב לעיר2, וּבַשִּׁפְלָה - בסיעת שבנא, תִּשְׁפַּל [הָעִיר] - שיאבדו3, ותשאר העיר במעט עם4:
    1. יפול ברד.
    2. סנחריב לא יוכל להתקרב לירושלים בגלל הברד שיפול עליו. וראה מש״כ לעיל (כח כא) על אבני הברד שירדו על חיל סנחריב.
    3. סיעת שבנא.
    4. שכן סיעת שבנא היו מרובים מסיעת חזקיהו, כמבואר בסנהדרין (כו.): ׳שבנא הוה דריש בתליסר רבוותא, חזקיה הוה דריש בחד סר רבוותא, כי אתא סנחריב וצר עלה דירושלים, כתב שבנא פתקא, שדא בגירא, שבנא וסיעתו - השלימו, חזקיה וסיעתו לא השלימו וכו׳, הוה קא מסתפי חזקיה, אמר דילמא חס ושלום נטיה דעתיה דקודשא בריך הוא בתר רובא, כיון דרובא מימסרי - אינהו נמי מימסרי׳. אך בהמשך שם איתא ׳כי הוה נפיק איהו, אתא גבריאל אחדיה לדשא באפי משרייתיה׳, ונשאר לבדו ונהרג, ומבואר שסיעת שבנא לא יצאו מן העיר אתו, ורק הוא נהרג. אכן לעיל (כט ה) כתב רבינו: ׳וְהָיָה כְּאָבָק דַּק הֲמוֹן זָרָיִךְ - סיעת שבנא׳, ושם (פסוק כ) ׳וְכָלָה לֵץ – שבנא, וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן – סיעתו׳. הרי שגם סיעתו נהרגו. ולהלן (לז לב-לג) כתב: ׳ויהיו קצת סיעת שבנא הנשארת כמו שהיתה הכוונה בענין ׳ויצא חצי העיר׳ וגו׳ (זכריה יד ב)׳.
    ברדת – מלשון ירידה.
    וברד ברדת היער – ר״ל ואף ברדת ברד לא תרד על הצמחים כי ביער תרד.
    ובשפלה – בנין העיר תשפל להבנות במקום שפל ועמוק ועכ״ז יהיו בטוחים מן האויב ולא יצטרכו לבנותה בגובה הר להשגב שמה.
    וברד ברדת היער – המפרשים פירשו ברדת לשון ברד, רש״י פירש כי הברד יבא על שונאי ישראל שהם מלאים ערים כיער, ותשפלנה עריהם כשפלותם של ישראל בימי הגלות. וראב״ע ורד״ק פירשו כי הברד יבא ביער באופן שלא יזיק לצמחים.
    ובשפלה תשפל העיר – פירש רד״ק שלא תהיה שפלות לעיר ירושלם אלא שפלות מקומה הטבעי, והזכיר יש מפרשים שיבנו ערים בשפלה ולא יצטרכו לבנותם בראש ההרים להשגב שם. וראב״ע פירש כי פרזות תשב כבקעה. וחכמי העמים פירשו ברדת משרש ירד, וירידת היער היא כריתתו ונפילתו, כמו כי ירד יער הבציר (זכריה י״א:ב׳), רוזנמילר פירש ירד הברד בנפול היער, כלומר במכת ברד יפול היער, והוא משל על אשור, ובשפלה תשפל העיר, עירם תשפל השפלה גדולה, וכן פירש גם גיזניוס, אלא שרוזנמילר אומר כי העיר היא בבל, וגיזניוס שהיא נינוה. ודעת Hensler כי טעם המקרא הזה: כמו שלפעמים הברד מכה במורד היער, והעיר היושבת בשפל אינה ניזוקת, כן יהיה שלום בישראל, בעוד צרות ורעות תבאנה על שאר עמים. ולפי זה היה לו לומר ״במורד״ לא ברדת, גם מלת תשפל אין לה ענין. ואני הנחתי המקרא הזה שבע שנים בלא פירוש, כי לא נתקררה דעתי בכל מה שמצאתי בדברי זולתי, וגם לא במה שעלה בדעתי ובדעת תלמידי לפרש בו. והיום ב׳ אלול תקצ״ח נראה לי כי אפשר לפרשו לפי מה שאומר: יפול ויכרת היער (הוא מחנה אשור) בקול המולה גדולה כאלו אבני ברד יורדות על הארץ, דוגמת מה שאמר למעלה (ל׳:ל׳-ל״א) והשמיע ה׳ את הוד קולו ונחת זרועו יראה בזעף אף וכו׳, נפץ וזרם ואבן ברד, כי מקול ה׳ יחת אשור וגו׳. ואמנם בהפך ממה שיקרה ליער הגבוה וללבנון הזה (הוא מחנה אשור) יהיה גורל אנשי יהודה, כי העיר אשר היא בשפלה (ולא בראש ההר כמו היער) תשכון לבטח, ולא תצטרך להגביה חומותיה מיראת אויב, אבל תשפל, כלומר תשאר שפלה בחומה בלתי גבוהה (ומצאנו שהעיר מתארת בתאר אשר לא יצדק אלא לחומה, ערים גדולות ובצורות בשמים {דברים א׳:כ״ח}, מלת בשמים לא תצדק אלא על חומת העיר). וזה נקשר יפה עם מה שלפניו ועם מה שלאחריו.
    וברד ברדת – שרשו ירד, והב׳ ב׳ הזמן, בעת רד, בעת רדת היער.
    ושפלה – שם המחוז, הנגב והשפלה וב׳ בשפלה ב׳ המקום.
    והעיר – שם המין כמו ויהיה לי שור וחמור, ופי׳ ישפלו הערים.
    וברד ברדת היער – היער והשפלה שניהם היו בחלק יהודה, השפלה שהוא מחלק של יהודה (יהושע ט״ו ל״ג) החריב סנחריב, כי לכיש ולבנה שהחריב סנחריב (לקמן ל״ז ח׳) היו מערי השפלה (יהושע ט״ו ל״ט מ״ב), וכן היער שהחריבו היה בגבול ההוא (לקמן ל״ז כ״ד מיכה ז׳ י״ד. יחזקאל כ״א ב׳). עפ״ז אומר ברד היינו בעת ירד הכל ונחרב, ומפרש ברדת היער – בעת ירד ונחרב היער,
    ובשפלה בחלקו של יהודה תשפל העיר ששפלו כל הערים אשר בשפלה, וירדו ממדרגתם, בעת ההיא שנחרב הכל.
    וּבָרַד – ואף הברד1 בְּרֶדֶת – כאשר ירד, הוא ירד אל2 הַיָּעַר ולא על הצמחים3, וּבַשִּׁפְלָה – ובמקום נמוך4 תִּשְׁפַּל להיבנות5 הָעִיר ועם כל זאת יהיו בטוחים מן האויב ולא יצטרכו לבנותה בגובה ההר לעלות שמה6:
    1. מצודת דוד.
    2. מצודת דוד.
    3. מצודת דוד. שלא יזיק לצמחים ועצי מאכל ברדתו עליהם (רד״ק). רש״י ור״י קרא ביארו על פי תרגום יונתן ולפי ביאורם ״וּבָרַד״ לשון פעולה הוא (כמו: וְרָחַץ וְיָשַׁב וְעָמַד), דהיינו ויברוד את ברידת היער, כלומר וימטר הקב״ה את מטר פחי הרשעים בני שעיר שהם עכשיו בנוים ומלאים כיער, ״ובשִפלה״ שנשפלו ישראל עד עכשיו ״תשפל עיר״ היא מטרפולין של אדום.
    4. רד״ק בביאורו השני (מצודת דוד). ובבביאורו הראשון ביאר רד״ק ״ובשפלה תשפל העיר״ דהיינו לא יזכר שום שפלות בעיר ירושלים אלא אם כן יזכרו השפלה שהיא העיר, אבל לא שפלות מעלה כי לא תשפל מעלת ישראל.
    5. מצודת דוד.
    6. רד״ק בביאור השני, מצודת דוד.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (כ) אַשְׁרֵיכֶ֕ם זֹרְעֵ֖י עַל⁠־כׇּל⁠־מָ֑יִם מְשַׁלְּחֵ֥י רֶגֶל⁠־הַשּׁ֖וֹר וְהַחֲמֽוֹר׃
    Happy are you that sow beside all waters, that send forth freely the feet of the ox and the ass.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    טוּבֵיכוֹן צַדִּיקַיָא עֲבַדְתּוּן לְכוֹן עוֹבָדִין טָבִין דְאַתּוּן דָמָן לִדְזַרְעִין עַל שַׁקְיָא מְשַׁלְחִין לְאַדְרָכָא בְּתוֹרַיָא וּלְמִכְנַשׁ בְּחַמְרַיָא.
    אשריכם זורעי על כל מים – ואין זורעי אלא צדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה, ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים וכתיב משלחי רגל השור והחמור. זוכה לנחלת יוסף דכתיב ביה בכור שורו הדר לו, וזוכה לנחלת יששכר דכתיב ביה חמור גרם, ואיכא דאמרי אויביו נופלים לפניו כיוסף דכתיב ביה בהם עמים ינגח, וזוכה לבינה כיששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. א״ר יוחנן משום רבי בנאה אשריהם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים כי אז יצרם מסור להם בידם ולא הם נמסרים ביד יצרם.
    משלחי רגל השור והחמור – תנא דבי אליהו לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי.
    פטובא מן יזרע עלי הד׳א אלמא פאנהם לא יזאלון יטלקון ארג׳ל אלבקר ואלחמיר פי נקל אלכ׳יראת.
    אחרי כן שיבח עם, אשר אלה הם מימיהם וזה זרעם, באמרו אשריכם זורעי על כל מים. ולפיכך ייחדתים ואמרתי, המים הללו המתוארים ולא התייחסתי אליהם כשם כללי כל מים.
    תיאר אותם שהבקר שלהם החורשות, וחמוריהם המובילים את התבואה, תכופים זה אחר זה, כאמרו רגל השור והחמור. וזה דומה למה שנאמר בתורה והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע (ויקרא כ״ו:ה׳). ואמר עמוס גם כן ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע (עמוס ט׳:י״ג).
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    אשריכם – ישראל, שהצליחה זריעת צדקתכם כזורעים על מים. מעתה תקצורו ותאספו תבואת שכרכם הטוב, תשלחו רגל השור – לדוש התבואה, והחמור – להביא אל הבית, כך תרגם יונתן, כלומר תקבלו שכר פעולתכם הטובה.
    Fortunate are you Israel, that the sowing of your righteousness has succeeded like those who sow by all waters. From now on, you shall reap and gather the grain of your good reward; you shall send forth the feet of the ox to thresh the grain, and the donkey to bring it into the house. So did Jonathan render it: You shall receive the reward of your good work.
    אשריכם זורעי על כל מים – אשריכם ישראל שהצליחה צדקתכם כזורעים על המים. מעתה תקצורו ותאספו תבואת שכרכם הטוב, תשלחו רגל השור והחמור – השור – לדוש התבואה, והחמור – להביא אל הבית, כך תירגם יונתן. כלומר בטוחים תהיו שתשקלו שכר פעולתכם, כזה שזורע על פני המים במקום רטוב, כי הזורע במקום ארץ צייה ספק בידו אם תעלה זריעתו, אבל הזורע על המים בטוח שיקצור, כך תהיו בטוחים לקבל שכר.
    אשריכם זורעי על כל מים – שיבואו.
    משלחי רגל השור – כטעם והאלפים והעירים (ישעיהו ל׳:כ״ד) כי פרש׳ אחת היא כלה.
    Beside all waters, that shall come1.
    That send forth the feet of the ox and the ass. Comp. 30:24; all these chapters from xxiv.—xxxvi. form one continuous prophecy.
    1. Beside the water, that is, after the rain, that will cause the seed to grow and to prosper.
    הרי החזיר השלום והבטח והשאננות. והחזיר הבציר שכלה כענין הכרמל. ועכשיו מחזיר אוסף שבלי יבא.
    ועליו אומר אשריכם זורעי על כל מים – אין לכם לחוש אם קרוב אם רחוק שלא תזרעו לריק שיבאו אויביכם ויטלום ושילקו תבואותיכם ולא יעלו יפה. לפי שיש נהרים שפירותיהן מתברכים וממהרים כגון פרת. ויש שאין פירותיהם מתברכים וממהרים לבא כגון חדקל. לכך אמר על כל מים משלחי רגל השור והחמור – לחרוש שאני מברך הכל ותאספוהו. ומשקינתר ישראל שבדורו אנשים ונשים אז מתחיל לדבר במפלת אשור ושאר גוים שהרעו להם ובנחמת ישראל.
    אשריכם זורעי על כל מים – על כל מקום מים, כי בכל מקום שתזרעו תמצאו מים.
    משלחי רגל השור והחמור – כל כך יהיה השבע גדול עד שישלחו השורים והחמורים לרעות בשדות.
    אשריכם זרעי על כל מים – אין זה כמו שלח לחמך על פני המים (קהלת י״א:א׳). וכבר כתבנו ההבדל שבין על ובין על פני, והטעם בזה לזרוע על כל שדות שהם על שפת הנהרות, כי זה טוב מאד לכמה סבות, ובפרט בחול המזיקים הטבעים לצמחים כמו הברד והעצר המטר, כל שכן כי שם לא ירד ברד כמו שקדם שלא ירד רק ביערות שהם מקום יובש. ולכן סמך לזה משלחי רגל השור והחמור – כמו מנהגם שם היום להשקות הארץ, כטעם והשקית ברגלך וגו׳ (דברים י״א:י׳). ואולי הטיבו חכמי אנשי כנסת הגדולה כי שמו געיא במלת אשריכם לקריאה, והערה גדולה להם, וכל אלה ענינים גדולים וסגולת מלכים אוצר י״י יבוא.
    אשריכם ישראל שהצליחה זריעת צדקתכם כזורעים על מים, מעתה תקצרו ותאספו תבואת שכרכם הטובה, ותהיו משלחים רגל השור לדוש את התבואה והחמור להביא אל הבית, וגם פירשו בו שאר המפרשים שאפילו כשיפול ברד בארצם של ישראל, לא יפול ביישוב ובמקום שיוכל להזיק אבל יפול ביער, וכן שלא יצטרכו לבנות מבצרים להשגב שם אבל בשפלה תשפל העיר, רוצה לומר ביותר שפלה שבעיר תוכל לדור ביותר שפל מבלי פחד אויב, ולי נראה לפרשו על ישראל, כי לפי שזכר למעלה וישב עמי בנוה שלום, אמר שישבו בנוה שלום ובמשכנות מבטחים במקום, ותחת אשר ירד ברדת היער ובשפלה שתשפל העיר, רוצה לומר שקרה לעם מה שקרה לארצו, שברדת היער שהוא ארץ ישראל ממעלתה, ירד גם כן העם באותה ירידה, ושפל באותו שפלות שתשפל העיר, ואמנם בזמן הגאולה לא יהיה כן כי תהיה ההצלחה כל כך מרובה שיהיו מאושרים הזרעים ולא יהיה להם שנת בצורת ולא זורעים ואינם קולטים כי יהיו מאושרים הזורעים בעבור המים וזהו אשריכם זורעי על כל מים, ובזמן הקציר תהיה כ״כ התבואה עד שישלחו רגל השור והחמור כי לא יספיקו לדוש השוורים ברגליהם ויצטרכו לדוש ג״כ התבואה בחמורים, וכפי הפירוש הזה יהיה וברד, ברדת, שניהם מלשון ירידה והבי״ת שמושי׳ בשניהם ומוסב על וישב עמי בנוה שלום, והנה אמר שישב העם ברד כלומר, בירידה ברדת היער, ואל תתמה על חסרון יו״ד ירד במלת וברד, כי הנה מצאנו (הושע יב, א) ויהודה עוד רד עם אל, והיום רד מאד (שופטים יט, יא), והענין שיהיה העם בירידה ברדת היער, כמו שיעלה במעלת שלום והשקט כאשר היער יחשב לכרמל, והותרה בזה השאלה הראשונה:
    [אַשְׁרֵיכֶם] זֹרְעֵי עַל כָּל מָיִם. ׳זרעו לכם לצדקה׳ (הושע י יב)1, עוסקים בתורה2, ומקיימים גם מעוני3: מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל [הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר]. בלתי משגיחים בחיי שעה4:
    1. ׳זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד נירו לכם ניר ועת לדרוש את ה’ עד יבוא ויורה צדק לכם׳.
    2. ׳זורעי על כל מים׳ - ואין מים אלא תורה. וראה מש״כ האלשיך, ובתוך דבריו כתב: ׳אשריכם זורעי על כל מים - הם כל חלקי תופשי התורה הנקראת מים, בעלי מקרא ובעלי משנה ובעלי גמרא ובעלי אגדה׳. ונראה שרבינו מפרש ׳על כל מים׳ על עסק התורה בכל מצב.
    3. ע״פ המשנה באבות (ד׳:ט׳) ׳רבי יונתן אומר, כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר׳. וראה מש״כ רבינו בדברים (ח טז) על אכילת המן שהיה ׳למען ענותך - שתקיים מעוני, כדאגת מי שאין לו פת בסלו, ולמען נסותך אם תעשה רצונו בתתו פרנסתך שלא בצער, להיטיבך יותר ממלאכי השרת, כראוי למנוסה לפניו׳. וראה מש״כ על דרך זה באבות שם. וזהו שאמר כאן ׳אשריכם׳, שמי שעמד בנסיון זה השיג מעלת האושר הנצחי.
    4. בנבואתו על זמנו של חזקיה לעיל (ז כג-כה) כתוב: ׳וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה כָל מָקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת יִהְיֶה וגו׳, וְכֹל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן לֹא תָבוֹא שָׁמָּה יִרְאַת שָׁמִיר וָשָׁיִת וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר וּלְמִרְמַס שֶׂה׳. וראה במפרשים שם שלפי שדורו של חזקיהו יעסקו בתורה, לא יחושו לעבודת הכרמים, והבהמות ירעו בכרמים. ונראה שזו כוונת רבינו כאן, שהשור וחמור ייעזבו לרעות בכרמים ובשדות, ואין איש שם על לבו ענייני חיי שעה. ובסנהדרין (צד:) איתא: ׳ועל אותו הדור הוא אומר והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן וגו׳ ואומר והיה ביום ההוא יהיה כל מקום אשר יהיה - שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה. אף על פי שאלף גפן באלף כסף [שהן יקרים, שאין להם רוב כרמים] - לשמיר ולשית יהיה [שמניחין אותן לאבוד ומביירים אותן והיו עוסקין בתורה]׳. וראה מש״כ להלן (לז ל).
    אשריכם – ענין הצלחה כמו אשריך ישראל (דברים ל״ג:כ״ט).
    משלחי – ענינו דבר הנעזב לרצונו וכן ונער משולח מביש אמו (משלי כ״ט:ט״ו).
    אשריכם – הצלחה תהיה לכם כי תזרעו על כל מים ר״ל בכל מקום שתזרעו ימצא מים לגדל התבואה.
    משלחי רגל – ותהיו משלחים שמה רגל השור והחמור לאכול לשבעה ולרמוס ברגל ולא יחושו כי תגדל הרבה תבואה.
    אשריכם זרעי על כל מים – אחרי מפלת חיל האויב תוכלו לזרוע בכל מקום שתרצו בלא יראה, ותוכלו לְשַלַח הבהמות לרעות בשדה ולא תדאגו פן יקחו אותן האויבים.
    אשריכם – דורו של חזקיה הנשארים אשר יזרעו על כל מקום מוצאי מים וזריעתם תצמיח לשלח שמה רגל השור והחמור כמ״ש (למעלה ז׳:כ״ה) וכל ההרים אשר במעדר יעדרון וכו׳ והיה למשלח שור ולמרמס שה, שהשפלה תחרב אבל ההר ישאר כי לא יבא האויב שמה.
    אַשְׁרֵיכֶם ישראל, שהצליחה זריעת צדקתכם1 זֹרְעֵי – כזורעים2 עַל כָּל מָיִם שיבואו3, מְשַׁלְּחֵי – ותהיו משלחים שמה4 רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר לאכול לשבעה ולרמוס ברגל ולא יחושו כי תגדל הרבה תבואה5:
    1. רש״י.
    2. רש״י.
    3. אבן עזרא. דהיינו בכל מקום שתזרעו ימצא מים לגדל התבואה (רד״ק, מצודת דוד).
    4. מצודת דוד.
    5. רד״ק, מצודת דוד. רש״י ביאר (על פי תרגום יונתן) תשלחו רגל השור לדוש התבואה והחמור להביאה אל הבית, כלומר תקבלו שכר פעולתכם הטובה. ואברבנאל מבאר כי תהיה תבואה כה מרובה עד שלא יספיקו השוורים לדוש בהם ויצטרכו גם את החמורים שידושו. ובמדרש, א״ר יוחנן משום רשב״י, כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים, שנאמר ״אשריכם זורעי על כל מים״, ואין זורעי אלא צדקה, שנאמר (הושע י, יב) ״זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה״, ואין מים אלא תורה, שנאמר (לקמן נה, א) ״הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם״, וכתיב (כאן) ״מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר״, זוכה לנחלת יוסף דכתיב ביה (דברים לג, יז) ״בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ״, וזוכה לנחלת יששכר דכתיב ביה (בראשית מט, יד) ״חֲמֹר גָּרֶם״, ואיכא דאמרי (ויש אומרים) אויביו נופלים לפניו כיוסף דכתיב ביה בהם (דברים לג, יז) ״עַמִּים יְנַגַּח״, וזוכה לבינה כיששכר דכתיב (דה״י-א יב, לג) ״וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים״. ועוד במדרש, ״משלחי רגל השור והחמור״ תנא דבי אליהו לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי (ילקוט שמעוני).
    תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
    → לפרק הקודםחזור לראש הפרקלפרק הבא ←
    ← Previous ChapterReturn to Top of ChapterNext Chapter →
    רשימת מהדורות
    © כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.    List of Editions
    © All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

    ישעיהו לב – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, עולם המקרא ישעיהו לב, תרגום יונתן ישעיהו לב, ילקוט שמעוני ישעיהו לב, רס"ג תפסיר ערבית ישעיהו לב, רס"ג פירוש ישעיהו לב, רס"ג פירוש ערבית ישעיהו לב, ר׳ משה אבן ג'יקטילה ישעיהו לב, ר׳ יהודה אבן בלעם ישעיהו לב – מהדורת פרופ' משה גושן-גוטשטיין, סייע בידו פרופ' מערבי פרץ, באדיבות הוצאת אוניברסיטת בר-אילן (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב., רש"י ישעיהו לב, ר"י קרא ישעיהו לב, רשב"ם המשוחזר ישעיהו לב, אבן עזרא ישעיהו לב, ר"א מבלגנצי ישעיהו לב, רד"ק ישעיהו לב, ר"י אבן כספי ישעיהו לב, אברבנאל ישעיהו לב, ר"ע ספורנו ישעיהו לב – מהדורת הרב משה קרביץ, ספר ישעיה עם פירוש ספורנו (בית שמש, תשע"ז), ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), מנחת שי ישעיהו לב, מצודת ציון ישעיהו לב, מצודת דוד ישעיהו לב, שד"ל ישעיהו לב, מלבי"ם ביאור המילות ישעיהו לב, מלבי"ם ביאור הענין ישעיהו לב, מקראות שלובות ישעיהו לב – מקראות שלובות על נביאים וכתובים, באדיבות המהדיר הרב אליהו חדד

    Yeshayahu 32, Olam HaMikra Yeshayahu 32, Targum Yonatan Yeshayahu 32, Yalkut Shimoni Yeshayahu 32, R. Saadia Gaon Tafsir Arabic Yeshayahu 32, R. Saadia Gaon Commentary Yeshayahu 32, R. Saadia Gaon Commentary Arabic Yeshayahu 32, R. Moshe ibn Chiquitilla Yeshayahu 32, R. Yehuda ibn Balaam Yeshayahu 32, Rashi Yeshayahu 32 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Yeshayahu 32, Rashbam Reconstructed Yeshayahu 32, Ibn Ezra Yeshayahu 32, R. Eliezer of Beaugency Yeshayahu 32, Radak Yeshayahu 32, R. Yosef ibn Kaspi Yeshayahu 32, Abarbanel Yeshayahu 32, Sforno Yeshayahu 32, Minchat Shai Yeshayahu 32, Metzudat Zion Yeshayahu 32, Metzudat David Yeshayahu 32, Shadal Yeshayahu 32, Malbim Beur HaMilot Yeshayahu 32, Malbim Beur HaInyan Yeshayahu 32, Mikraot Sheluvot Yeshayahu 32

    כותרת הגיליון

    כותרת הגיליון

    ×

    Are you sure you want to delete this?

    האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

    ×

    Please Login

    One must be logged in to use this feature.

    If you have an ALHATORAH account, please login.

    If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

    נא להתחבר לחשבונכם

    עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

    אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

    אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

    ×

    Login!כניסה לחשבון

    If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
    Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
    ×
    שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
    ×