×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(לט) וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַהֲשֵׁבֹתָ֮ אֶל⁠־לְבָבֶ֒ךָ֒ כִּ֤י יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל⁠־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת אֵ֖ין עֽוֹד׃
Know therefore this day, and lay it to your heart, that Hashem He is God in heaven above and on the earth beneath; there is none else.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובר״י בכור שורר׳ בחייטור הפירוש הקצררלב״גאברבנאלצרור המורר״ע ספורנואור החייםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״בתורה תמימהעודהכל
וְתִדַּע יוֹמָא דֵין וְתָתִיב לְלִבָּךְ אֲרֵי יְיָ הוּא אֱלֹהִים דִּשְׁכִינְתֵיהּ בִּשְׁמַיָּא מִלְּעֵילָא וְשַׁלִּיט עַל אַרְעָא מִלְּרַע לֵית עוֹד.
Know then, this day, and revolve it in your heart, that the Lord He is God, whose glory is in the heavens above, and who rules upon the earth beneath, (and that) there is none but He;
ותדעון יומא הדין ותתובון על לבבכון ארום י״י הוא אלה דאיקר שכינתיה שריה בשמיה מן לעיל ושולטנה על ארעא מן לרע לית אלה אחרן בר מניה.
ותינדעו יומא דין ותתיבון על ליבכון ארום י״י הוא אלקים דשכינתיה שריא בשמיא מלעילא ושליט על ארעא מלרע לית חורן בר מיניה.
Know therefore today, and set your heart upon it, that the Lord is God, whose Shekinah dwelleth in the heavens above, and reigneth on the earth beneath, neither is there any other beside Him.
אֵין עוֹד (מִלְּבַדּוֹ) – (כָּתוּב בְּרֶמֶז רס״ט).
וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים.
לידע שה׳ האלוקים, ולהתכללא שמו
פִּקּוּדָא רְבִיעָאָה לְמִנְדַע דְה׳ הוּא הָאֱלהִים, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (דברים ד) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים. וּלְאִתְכְּלָלָא שְׁמָא דֶּאֱלֹהִים בִּשְׁמָא דְּיְיָ. לְמִנְדַע דְּאִנּוּן חַד וְלֵית בְּהוּ פִּרוּדָא. וְהַיְנוּ רָזָא דִכְתִיב יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ. לְמֶהוֵי תְּרֵין שְׁמָהָן חַד בְּלָא פִּרוּדָא כְּלָל.
להכליל מארת בשמים
לְאִתְכְּלָלָא מְאֹרֹת חָסֵר בִּשְׁמָא דְּשָׁמַיִם (נ״א דרשים) דְּאִנּוּן חַד וְלֵית בְּהוּ פִּרוּדָא. נְהוֹרָא אוּכְמָא בִּנְהוֹרָא חִיוְורָא לֵית בְּהוּ פִּרוּדָא וְכֹלָא חַד. וְדָא הוּא עֲנָנָא חִיוְורָא דִימָמָא וְעֲנָנָא דְאֶשְׁתָּא בְּלֵילְיָא. (כמה דאמרו חברייא) מִדַּת יוֹם וּמִדַת לַיְלָה. וּלְאִתְתַּקַּן דָּא בְּדָא לְאַנְהָרָא כְּמָה דְאִתְּמָר לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ.
(זוה״ק זוה״ק הקדמה יב)
וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבתָ אֶל לְבָבֶךְ כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים וְגוֹ׳.
אל – כלל מכל הדרגות
דָּבָר אַחֵר כִּי מִי אֱלוֹהַּזֶה סוֹד הַדָּבָר, שֶׁהֲרֵי אֵל הוּא כְּלָל שֶׁנִּכְלָל מִכָּל הַדְּרָגוֹת. וְאִם תֹּאמַר שֶׁאֵל הַזֶּה הִיא דַּרְגָּה אַחֶרֶת, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב (שם ז) וְאֵל זעֵם בְּכָל יוֹם? בֹּא רְאֵה, שֶׁהֲרֵי אֵין אֵל מִבַּלְעֲדֵי ה׳ שֶׁאֵינוֹ לְבַדּוֹ, וְלֹא נִפְרָד לְעוֹלָמִים, וְעַל כֵּן כָּתוּב (שמואל ב כב) כִּי מִי אֵל מִבַּלְעֲדֵי ה׳ וְגוֹ׳. וּמִי צוּר וְגוֹ׳, שֶׁהֲרֵי צוּר אֵינוֹ לְבַדּוֹ, אֶלָּא הַכֹּל אֶחָד, כַּכָּתוּב (דברים ד) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבתָ אֶל לְבָבֶךְ כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים וְגוֹ׳.
(זוה״ק בראשית צא)
וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ.
פעם ופעמיים ושלוש להזהיר אותו
כָתוּב (תהלים קמא) אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע לְהִתְעוֹלֵל עֲלִלוֹת בְּרֶשַׁע. מִכָּאן שָׁנִינוּ, בְּדֶרֶךְ שֶׁבָּהּ רוֹצֶה אָדָם לָלֶכֶת, בָּהּ מַנְהִיגִים אוֹתוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, הַפָּסוּק הַזֶּה קָשֶׁה, וְכִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַסְטֶה אֶת הָאָדָם לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ שֶׁל חֵטְא וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים רָעִים? אִם כָּךְ, אֵין דִּין בְּזֶה הָעוֹלָם וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא, וְהַתּוֹרָה לֹא מְתֻקֶּנֶת, שֶׁכָּתוּב בָּהּ אִם תִּשְׁמַע וְאִם לֹא תִשְׁמַע!
אֶלָּא דָּוִד הִזְהִיר אֶת לִבּוֹ לְהַנְהִיגוֹ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד) וַהֲשֵׁבתָ אֶל לְבָבֶךְ. מַה זֶּה וַהֲשֵׁבֹתָ? אֶלָּא פַּעַם אַחַת וּפַעֲמַיִם וְשָׁלֹשׁ לַחֲזֹר כְּנֶגְדּוֹ, וּלְהוֹלִיךְ וּלְהַזְהִיר אוֹתוֹ. וְכָךְ אָמַר לוֹ: אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע. לְלִבּוֹ אָמַר דָּוִד, (כלומר) אַל תַּטֶּה לְפִי דַרְכֵי הָאָדָם (וכך אמר לו׳, לבי, אל תט לדבר רע. שהרי דבר) רָע גּוֹרֵם נֶגַע בָּעוֹלָם, וְהַדִּין שׁוֹרֶה בָעוֹלָם, וְהַיְנוּ נֶגַע צָרַעַת.
(זוה״ק ויקרא מז)
וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְיָ׳ הוּא הָאֱלֹהִים,
במקום שיש דין יש רחמים
רַבִּי אֶלְעָזָר הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן אָבִיו. אָמַר לוֹ, הֲרֵי שָׁנִינוּ אֱלֹהִים בְּכָל מָקוֹם הוּא דִּין. יוֹ״ד הֵ״א וָא״ו הֵ״א. יֵשׁ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא אֱלֹהִים, כְּמוֹ אֲדֹנָ״י יְהֹוְ״ה. לָמָּה נִקְרָא אֱלֹהִים, וַהֲרֵי אוֹתִיּוֹת הָרַחֲמִים הֵן בְּכָל מָקוֹם?
אָמַר לוֹ, כָּךְ זֶה כָּתוּב בַּמִּקְרָא, שֶׁכָּתוּב (דברים ד) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךְ כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים, וְכָתוּב (מלכים א יח) ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים. אָמַר לוֹ, דָּבָר זֶה יָדַעְתִּי, שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ דִּין יֵשׁ רַחֲמִים, וְלִפְעָמִים בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ רַחֲמִים יֵשׁ דִּין. אָמַר לוֹ, בֹּא וּרְאֵה שֶׁכָּכָה זֶה, יְהֹוָ״ה בְּכָל מָקוֹם רַחֲמִים. וּבְשָׁעָה שֶׁמְּהַפְּכִים הָרְשָׁעִים רַחֲמִים לְדִין, אָז כָּתוּב יִהֹוְ״ה, וְקוֹרְאִים אוֹתוֹ אֱלֹהִים.
(זוה״ק ויקרא סה)
וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ וְגוֹ׳.
באלו ענינים קדושים תזכו לעוה״ב
זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, (ס״א אתון חברייא) דְּכָל הָנֵי מִלִּין קַדִּישִׁין, דְּאִתְמָרוּ בְּרוּחַ קַדִּישָׁא עִלָּאָה, רוּחַ דְּכָל קַדִּישִׁין עִלָּאִין אִתְכַּלְּלָן בֵּיהּ, אִתְגַּלְיָין לְכוּ. מִלִּין דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין צַיְיתִין לְהוּ, זַכָּאִין אַתּוּן מָארֵיהוֹן דְּמָארִין, מְחַצְדֵּי חַקְלָא, דְּמִלִּין אִלֵּין תִּנְדְּעוּן וְתִסְתַּכְּלוּן בְּהוּ, וְתִנְדְּעוּן לְמָארֵיכוֹן אַפִּין בְּאַפִּין, עֵינָא בְּעֵינָא. וּבְהָנֵי מִלִּין תִּזְכּוּן לְעָלְמָא דְּאָתֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים ד) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ וְגוֹ׳.
ה׳ הוא האלוקים ברוך שמו לעלם ולעלמי עלמיא
יְיָ: עַתִּיק יוֹמִין הוּא הָאֱלֹהִים. וְכֹלָּא הוּא חַד, בְּרִיךְ שְׁמֵיהּ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.
(זוה״ק במדבר קמג)
כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים.
הוא – פשוט לקבל כנסת ישראל
וְעוֹד וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד) כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים. הוּא הִשְׁלִים שְׁלֵמוּת לִהְיוֹת הַכֹּל אֶחָד. הוּא - פָּשׁוּט לְקַבֵּל אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב) שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, בִּשְׁבִיל לְחַבֵּר זִוּוּג כְּאֶחָד. מִי עוֹרֵר אֶת הָאַהֲבָה? הֱוֵי אוֹמֵר הוּא. עוֹד הוּאכְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (עוד הוא זה עתיק, כמו שנאמר כי ה׳ הוא האלהים) (תהלים ק) הוּא עָשָׂנוּ וְלֹא אֲנַחְנוּ עַמּוֹ. בִּגְלַל כָּךְ הוּא לְמַטָּה, הוּא לְמַעְלָה, הוּא נִגְלֶה, הוּא נִסְתָּר, הוּא אֱלֹהִים.
(זוה״ק במדבר קעח)
בַּצַּר לְךְ וּמְצָאוּךְ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ׳.
תשובה מעולה על הכל
פָּתַח רַבִּי יִצְחָק (יהודה) אַחֲרָיו וְאָמַר, (דברים ד) בַּצַּר לְךְ וּמְצָאוּךְ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ׳. בַּצַּר לְךְמִכָּאן שֶׁתְּשׁוּבָה מְעֻלָּה מֵהַכֹּל עַד שֶׁלֹּא יִשְׁרֶה הַדִּין בָּעוֹלָם. שֶׁאַחַר שֶׁשּׁוֹרֶה הַדִּין מִתְחַזֵּק כֹּחוֹ, מִי יַעֲבִירוֹ מֵהָעוֹלָם וִיסַלְּקוֹ? שֶׁהֲרֵי כֵּיוָן שֶׁשּׁוֹרֶה הַדִּין, לֹא מִסְתַּלֵּק עַד שֶׁנִּשְׁלָם. אַחַר שֶׁנִּשְׁלַם וְעָשָׂה תְשׁוּבָה, מְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָמוֹת. מַשְׁמָע שֶׁכָּתוּב וּמְצָאוּךְ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, וְכָתוּב וְשַׁבְתָּ עַד ה׳ אֱלֹהֶיךְ וְגוֹ׳. כִּי אֵל רַחוּם ה׳ אֱלֹהֶיךְ וְגוֹ׳.
בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, מַה יֵּשׁ כָּאן? אֶלָּא לְהַכְלִיל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא בַּגָּלוּת וְנִמְצֵאת בְּצָרָתָם, וְלֹא עוֹזֶבֶת אוֹתָם לְעוֹלָמִים. וְלָכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף עַל גַּב שֶׁמַּשְׁרֶה דִין בָּעוֹלָם, רוֹצֶה שֶׁיַּחְזְרוּ יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה לְהֵיטִיב לָהֶם בָּעוֹלם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵין לְךְ מִי שֶׁיַּעֲמֹד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה.
כשכנסת ישראל נקראת תשובה מניקה כל אוכלסים
בֹּא רְאֵה, אֲפִלּוּ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת תְּשׁוּבָה. וְאִם תֹּאמַר, (תשובה) עֶלְיוֹנָה (מעלה) (ואות עליונה) מִכָּל מָקוֹם לֹא נִמְצֵאת - אֶלָּא זוֹ נִקְרֵאת תְּשׁוּבָה, כְּשֶׁחוֹזֵר רַחֲמִים לְמוּלָהּ, וְהִיא חוֹזֶרֶת עַל כָּל אוֹתָם אוּכְלוּסִים וּמֵינִיקָתָם. וּתְשׁוּבָה מְעֻלָּה - כְּשֶׁנִּמְסֶרֶת הַנֶּפֶשׁ אֵלֶיהָ וְלוֹקַחַת אוֹתָהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא בִּתְשׁוּבָה, אָז הַכֹּל מִתְתַּקֵּן לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וּמִתְתַּקֵּן הוּא וְכָל הָעוֹלָם.
כמה קלקול יש מרשע אחד בעולם
רָשָׁע אֶחָד בָּעוֹלָם - בִּגְלָלוֹ יֵשׁ קִלְקוּל לְכַמָּה אֲחֵרִים. אוֹי לָרָשָׁע, אוֹי לִשְׁכֵנוֹ! בּא רְאֵה, יוֹנָה, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא רָצָה לָלֶכֶת בִּשְׁלִיחוּת רִבּוֹנוֹ, כַּמָּה אֲנָשִׁים הָיוּ אוֹבְדִים בִּגְלָלוֹ בַּיָּם, עַד שֶׁכֻּלָּם חָזְרוּ עָלָיו וְדָנוּ אוֹתוֹ בְּדִין בַּיָּם, וְאָז נִצְּלוּ כֻלָּם, וְאַחַר כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִחֵם עָלָיו, וְהִצִּיל כַּמָּה אוּכְלוּסִים בָּעוֹלָם. מָתַי? כְּשֶׁחָזַר לְרִבּוֹנוֹ מִתּוֹךְ צָרָתוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (יונה ב) קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל ה׳ וַיַּעֲנֵנִי. וְכָתוּב (תהלים קיח) מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ וְגוֹ׳.
(זוה״ק במדבר קכב)
וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךְ כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד.
בסוד שלמה אהיה
הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי - אַתְּ אֲהוּבַת נַפְשִׁי, הַגִּידָה לִּי בְּסוֹד הַחָכְמָה אֵיכָה תִרְעֶה, אִם אָז אַתְּ תִּרְעִי כְּנֶגְדִּי, לִהְיוֹת אֲנִי אֵלַיִךְ בְּשִׂמְחָה, וְלִהְיוֹת עִמָּךְ. שֶׁהֲרֵי בִּזְמַן שֶׁאֶהְיֶה עִמָּךְ - שַׁלָּמָה אֶהְיֶה, בְּשָׁלוֹם אֶהְיֶה, כְּמוֹ מֹחַ הָאֱגוֹז, שֶׁהִיא מִתְעַטֶּפֶת עַל כָּל אוֹתָם הַהֵיכָלוֹת שֶׁבְּתוֹכָהּ, שֶׁכָּתוּב (דברים ד) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךְ כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד.
(זוה״ק זוהר חדש שיר השירים)
פַאעלַם כַּדַ׳לִךַּ וַרַדִּדהֻ פִי קַלבִּךַּ אַןַ אללַהַ הֻוַ אַלּאִלַהֻ פִי אַלּסַּמַוַאתִ אלּעֻליַא וַאלּאַץִ׳ אַלסֻּפלַי׳ לַא סִוַאהֻ
אזי, דע את זאת, וחזור ושנן את זאת בלבך, כי ׳בורא עולם׳ הוא האלוה ברקיעי השמים העליונים ובארץ התחתונה, אין עוד אחר אתו.⁠1
1. (השמים – רס״ג מפרש פה המלה ׳שמים׳ היא בלשון רבים, כי בלעז ערבית ישנו המושג ׳שמים׳ בלשון יחיד וגם בלשון רבים. כמובא - דברים י, יד – ״הן ליהוה אלהיך השמים ושמי השמים״) [בשמים ממעל ובארץ מתחת. אנו אומרים בתפלת שחרית ׳מלא כל הארץ כבודו׳ ואם יעלה בשכלנו, שהוא מצוי בכל מקום עד שלא יהיה מקום ריק ממנו. התשובה על זה היא, מפני שלא סר קודם כל מקום, רצונו לומר מפני שהוא קדמון, לא סר מהיות גם קודם הבריאה. ואילו היו המקומות מפרידים בין חלקיו, לא היה בורא אותם. ואילו הגשמיים מטרידים המקומות ממנו או קצת, לא היה בורא אותם. וכיוון שהדבר כן, המצאו אחרי שברא הגשמיים כולם כהמצאו קודם לכן בלא שנוי ובלא הפרדה ולא הסתר ולא הפסק וכמו שאמר (ירמי׳ כ״ג) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה׳ הלא את השמים ואת-הארץ אני מלא נאום ה׳ ולהבין זה אומר׳ לולא שהורגלנו שקצת הכתלים אין סותרין בעד הקול, וכן אנו רואים שהזכוכית איננה סוככת בעד האור מלעבור דרכה, וידענו כי אור השמש לא יזיקוהו הלכלוכים אשר בעולם, היינו תמהים על זה. ואלה כולם פליאות מעידות על אמתת עניינו. ואומר: עוד, איך יעלה בלב שהוא יודע כל מה שהיה וכל מה שיהיה ושידיעתם אצלו שוה, ואבאר שהברואים אינם יודעים מה שעתיד מפני שידיעתם אינה כי אם מדרך החושים ומה שלא יצא אל שמעם ואל ראותם ושאר חושיהם לא יעמדו עליו, אבל הבורא אשר אין דרך ידיעתו בסבה׳ אך היא מפני שעצמו מדע, והחולף והעתיד אצלו יחד בשוה ידעם בלא סבה וכאשר אמר (ישעיה מ״ו) ׳מגיד מראשית אחרית, ומקדם אשר לא נעשו׳ אומר: עצתי תקום וכל חפצי אעשה. וכאשר יגיע האדם אל ידיעת הענין הזה, בדרך ההגדה וראות האותות והמופתים תאמינהו נפשו ותמזג ברוחו ותשגה באהבתו אהבה שלמה שאין בה ספק כמו שאמר (פ׳ ואתחנן) ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשיך ובכל מאודך. ואומר: אני, לא יתכן שיצטרך הבורא אל מקום שיהיה לו מחפה פנים. תחלתם שהוא בורא כל המקומות ועוד לא סר לבדו ואפס מקום ואיננו נעתק בעבור בריאתו למקום. ועוד כי הצריך אל מקום הוא הגשמי אשר הוא ממלא מה שיפגשהו וממששו ויהיה לכל אחד מן המשתמשים מקום מיוחד, וזה כולו נמנע מליחסו לבורא העולם. וזה אשר הנביאים אומרים שהוא בשמים, על דרך הגדול והכבוד מפני שהשמים אצלם רמים מכל דבר שידענו, כמו שאמרו כי האלהים בשמים ממעל ועל הארץ, וכל זה להגדיל המקום ההוא. ועם זה כבר הראה בו אורו הנקרא שכינה וכבוד. ועל הזמן לא יתכן שיהיה לבורא זמן מפני שהוא בורא כל זמן, מפני שלא סר לבדו ואין זמן, לא יתכן שיעתיקוהו הזמן וישנהו ושהזמן איננו כי אם מדת קיום הגשמיים, ואשר איננו גשמי, מרומם מהזמן וממדת הקיום. (רס״ג, האמונות והדעות דף נב, מרב סעדיה גאון זצ״ל.]
פס׳: וידעת היום – מה היום ברור בלא ספיקא אף אתה ברור בלא ספיקא וסוגה. כי ה׳ הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. לא באויר ולא בעולמות:
וכשאתה עובר על דעתו, דין הוא שיקפיד עליך יותר מכל אומה, ולכך אני אומר לך: וידעת היום והשבות אל לבבך.
ואם יאמר לך יצר הרע מה לך לכל הצער הזה, והשיבות אל לבך – הרע, כי י״י הוא האלהים – ואין להינצל מידו, ובידו להמית ולהחיות.
And when you transgress His will, it is just that He will be stricter with you than with any other nation, and therefore I say to you: וידעת היום והשבות אל לבבך KNOW THEREFORE THIS DAY AND LAY IT TO YOUR HEART.
And if your evil inclination shall say to you, “What do you need all this grief for?” והשיבות אל לבך – LAY IT TO YOUR HEART – the evil, כי י"י הוא האלהים – THAT HASHEM HE IS GOD – and there is no escape from His hand, and it is in His hand to kill or make live.
והשבות אל לבבך – זה מצות עשה מן התורה בידיעת השם יתברך, שנצטוינו לדעת אותו ולחקור על אחדותו ושלא נסמוך על הקבלה בלבד. והידיעה הזו היא מתוך פעולותיו ומעשיו הנוראים ונבראיו העליונים והשפלים.
והנה ידיעה זו היא האפשרית אבל הידיעה מצד מהותו ועצמותו נמנעת וא״א לעמוד עליה, ועליה נאמר (משלי כ״ה:ב׳) כבוד אלהים הסתר דבר. ומפני שאין ענין האלהות שישיגנו האדם בשכלו בתחלת מחשבתו, לכך הזכיר בו לשון והשבות אל לבבך כאדם שמתבונן בדבר ויצטרך לחזור ולהתבונן, כענין שמצינו באליהו (מלכים א י״ט:י״א-י״ב) לא ברוח ה׳ ואחר הרוח רעש לא ברעש ה׳, ואחר הרעש אש לא באש ה׳ ואחר האש קול דממה דקה, ענין הכתוב כי כשיחשוב עליו האדם מהו אם הוא רוח או רעש או אש, יחזור ויסתור בנין מחשבתו בכל מה שיחשוב עליו, ואחר המחשבות כלם לא ימצא כי אם העלמה ובלימה, וזהו ואחר האש קול דממה דקה, כענין שנזכר בספר יצירה בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר. ואמר לבבך ולא אמר לבך, כי שתי יצרים יש באדם, יצר טוב ויצר רע, ובא ללמד שאם יטענו יצרו לנטות מדרך האמונה ח״ו ולהאמין שתי רשויות, אז ישיב אל לבו כי הוא אחד בשמים ובארץ, ולכך סיים אין עוד. וענין השבת הלב הוא הדבר שצריך עיון גדול ודעה יתרה, ממה שאמר הנביא ע״ה (ישעיהו מ״ד:י״ט) ולא ישיב אל לבו לא דעת ולא תבונה לאמר, והענין הזה הוא שיחשב בלבו כי ה׳ הוא האלהים מנהיג העולם, בשמים אלו הגלגלים, ממעל אלו המלאכים, ועל הארץ העולם השפל, מתחת אלו מעמקי תהומות, וכל זה נכלל בלשון הכתוב שאמר שלמה ע״ה (משלי כ״ה:ג׳) שמים לרום וארץ לעומק, ואמר אין עוד, בכל העולמות כלן.
והשבות אל לבבך, "you will impress it upon your heart,⁠" i.e. it is a positive commandment to know the Lord and to research the fact that He is unique, one of a kind. It is not enough to accept this merely as "something handed down by our forefathers,⁠" but it must become something that is the result of our examining the plentiful evidence in our world which makes this quite clear.
Knowledge of God by means of the deeds He has performed is absolutely possible even though knowledge of God's essence is beyond our ability to comprehend. Concerning this latter knowledge (or attempt at knowing) Solomon said in Proverbs 25,2: "it is the glory of God to conceal a matter.⁠" Seeing that acquiring this kind of knowledge about God cannot commence, as do other disciplines, with one's seeing the object of one's research and thereby trying to assess its constituent parts, the Torah used the term והשבות, something describing an end result, when discussing our study of theology-related subjects.
We find that the prophet Elijah, after having experienced several manifestations of God's attributes, discovered (with the help of God) that he had been wrong when at the first such manifestation he had thought that he had "seen" or "experienced" the essence of God (Kings I 19,11-12). We have been warned in the Sefer Yetzirah (1,8) בלום פיך מלדבר ולבך מלהרר, "restrain your mouth from speaking and your heart from even contemplating.⁠"
Moses uses the word לבבך for "your heart" in our verse whereas the author of the Sefer Yetzirah uses the word לבך. Moses refers to two contradictory urges which each try to dominate our heart. One is called "the good urge,⁠" (urge to do good) the other "the evil urge.⁠" Moses urges us that if perchance the "evil urge" tries to make us deviate from the true path of Torah, suggesting hat there are at least two domains in the universe which compete with one another for supremacy, we are to use the "good urge" to resist such temptations and to tell the evil urge that there is only one domain. This is also why the verse ends with the words אין עוד, "there is no one else.⁠"
The expression השבת הלב, means that the subject matter is one that requires intensive study and considerable knowledge before one embarks on examining it. Isaiah 44,18 referred to people who fail to come properly equipped for such research when he said: "they have no wit or judgment, their eyes are besmeared, and they see not.⁠" The lesson that Moses wants us to appreciate is that the Lord is also the God of nature, the captain of the universe; the word בשמים refers to the planets; the word ממעל refers to the celestial spheres, the habitat of the angels, the words על הארץ refer to our terrestrial earth; the word מתחת, refers to all that is hidden in the depths of the oceans or the bowels of the earth. All of this is summarized by Solomon when he says in Proverbs 25,3: "like the heavens in their height, like the earth in its depth.⁠" The word אין עוד includes all the various layers of the universe, i.e. there are none which Moses had not already included in our verse.
אין עוד – ושאר קריי׳ ואין עוד וי״ו יתירה והם ו״פ בקריי׳. ו״פ אדון כל הארץ כנגר ו׳ קצוות מעלה ומטה וד׳ הרוחות.
וידעת היום והשבות אל לבבך כי י״י הוא האלהים – רוצה לומר: אחר שהשם יתעלה הראך את כל זה להודיעך כי הוא אלהי השמים ואלהי הארץ אין עוד זולתו באלהות הנה צריך שתדע זה ותשיב אל לבבך כי י״י הוא האלהים בשמי ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד כמו שיחשבו המאמינים בשניות שיהיו שנים אלהי השמים זולת אלהי הארץ וכבר ביאר הפילוסוף מום זאת האמונה וביאר שהענין הוא כן כמו שהגיד בספרו מה שאחר הטבע ואין הנה מקום זאת החקירה ובהיות הענין כן הנה ראוי לך לשמור מצותיו וחוקיו לטוב לך ולזרעך והנה זאת הטובה הוא בעצמות מה שהוא טוב אנושי והוא הצלחת הנפש וימשך לו גם כן טוב גופיי בעבור דבקות השגחה האלהית והוא ששמירת חקיו ומצותיו יסבב שתאריכו ימים על האדמה בדרך שתהיה לכם ולזרעכם כל הימים והוא מבואר כי לולי עבור אבותינו על דברי התורה היינו אנחנו מחזיקין בארץ ישראל ולא גלינו ממנה והוא מבואר מספורי דברי הנביאים. הנה זה ביאור זאת הפרשה.
ואחרי שזכר שני החסדים הגדולים אשר עשה עמהם להפליא וזכר התכלית המכוון בכל אחד מהם. הוליד מזה טענה גדולה לישראל באמרו וידעת היום והשבות אל לבבך. רוצה לומר אם היה שזכית למעמד הר סיני ושהיה זה לתכלית שתשיג ותדע כי ה׳ הוא האלהים אין עוד מלבדו למה אם כן תחטיא התכלית האמתי ההוא בהכחשת אלהות השם יתברך ועבודת אלהים אחרים. ולמה תהיה עקוש ופתלתול מהשגת התכלית המכוון ההוא. דע נא היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד.
ואמר וידעת היום והשבות אל לבבך – לרמוז שאחר שהשם קרע להם העליונים והתחתונים והראה להם שהוא אחד. ראוי שישובו אל לבם ויאמרו כי ה׳ הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. ובמדרש הנעלם אמרו שבזה הפסוק סוד האחדות השלימה. בחון ומנוסה בראיה ברורה. ואמרו אל לבבך. אל לבך מיבעי ליה. אבל אמרו כי כשיבא אדם ח״ו לומר שתי רשויות הם אחר שהוא בשמים ובארץ. לזה אמר והשבות אל לבבך. שאתה אדם אחד ויש בך שתי לבבות יצר טוב ויצר רע. ואעפ״כ אינך אלא אדם אחד. כן יש לך לידע כי ה׳ הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. ועכ״ז הוא ה׳ אחד אין עוד מלבדו. ועל כן זה הפסוק חשוב כמלכות. כמו שמע ישראל. לפי שבו סוד האחדות.
וידעת היום – אם כן ראוי בלי ספק שתתבונן ותדע כל חלקי הסותר.
והשבת אל לבבך – ואחר ההתבוננות תשיב אל לבבך החלק האמתי מהם,
והוא: כי ה׳ הוא האלהים – המסדר הנצחי המפורסם.
בשמים ממעל ועל הארץ מתחת – כי אמנם על זה יורה סדרם וקשרם, והתכלית המושג מהם, אשר לא יושג זולתם, ובהם נודע שיש נמצא מכוון שהמציא כל זה לתכלית מכוון מאתו.
אין עוד – ומזה יודע שאין עוד, כי הוא מן ההכרח שלא יהיה כל זה זולתי בכח איזה נמצא בורא נבדל מחומר, מאד נעלה בתכלית האפשר. והוא נמנע שיהיה יותר מאחד בזאת המדרגה מהעלוי אשר אין כמוה, כי בנבדלים לא יפול מספר זולתי בהיותם בלתי שוים במדרגה.
וידעת היום, it behooves you therefore to understand how these miracles confound any theological theories that are not in agreement with Jewish tradition.
והשבות אל לבבך, having carefully examined all these factors you are to establish firmly in your heart which is the truth, namely כי ה' הוא האלוהים, that the Lord known to us as Hashem is the true God, the word itself indicating that He is victorious in any competition who make similar claims because He is eternal. His fame extends both בשמים, in the celestial spheres above, as well as על הארץ מתחת, for you will realise that the very order which exists among celestial phenomena, their predictability to the second, is proof that Someone is guiding them, has programmed them.
אין עוד. You will also realise that it is quite inconceivable that there could be more than One such supreme authority over all these phenomena. Among disembodied spiritual forces it is quite impossible for two such forces to co-exist as equals. One such force, power, must be superior to the other.
וידעת היום – צריך לדעת מה ידיעת יום מימים מה ישיב אל לבו, ואולי שנתכוון להערות הצריכין להכניע היצר השוכן בלב האדם.
א׳) על דרך אומרם ז״ל (ברכות ה׳.) אם פגע בך מנוול זה וכו׳ ואם לאו יזכור לו יום המיתה ובזה יהיה נכנע לבבו, והוא אומרו וידעת יתן בדעתו היום הידוע שהוא יום המיתה ובזה והשבות אל לבבך להשיבו אל דרך הטוב והישר, ודקדק לומר לבבך ל׳ רבים לרמוז לב׳ יצרים יצר הטוב ויצר הרע.
ב׳) על דרך אומרם ז״ל (סוכה נ״ב.) שלעתיד לבא יביא הקב״ה את השטן ושוחטו לעיני כל ישראל, וצוה משה שיתן האדם בידיעתו היום ההוא הגדול שבו ישלוף ה׳ חרבו וישחט ס״מ הרשע ובזה ישיב אל לבבו לדרך הישר כי יכנע השטן לפניו.
ג׳) עוד ירצה שיזכור לו היום הגדול שהוא יום הדין מה יעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה ישיבנו וכמה תגדל חרפתו לפני קהל ועדה עליונים ותחתונים ובזה והשבות וגו׳.
ד׳) על דרך אומרם ז״ל (ב״ב פ״ד.) למה החמה בבוקר פניה אדומים וכו׳ לפי שעוברת על פתחה של גיהנם וכו׳, והוא אומר וידעת תן לבך לדעת מעשה היום ותראה הכרה בשמש כי יש דין לעוברי רצונו ובזה תשיב אל לבבך וגו׳.
ה׳) על דרך אומרם אנשי אמת שונים בש״ע כי בחינת הקדושה תקרא יום ובחינת הזרות תקרא לילה ועל ידי מעשה אדם יכחד מבחינת יום ויהיה חלקו במדת לילה, ולזה התפלל דוד ואמר מפחד בלילות, והוא אומרו וידעת היום פירוש השתדל לדעת מדה זו שנקראת היום ובזה אתה מעצמך תטה לבבך לדרך הנכון.
ו׳) על דרך אומרם ז״ל בספר הזוהר (ח״ג קעח.) וז״ל מאן אינון מארי חושבנא אינון דבכל לילה עבדין חושבנא בנפשייהו במה דעבדין בההוא יומא ומתקנין ארחייהו וכו׳ ע״כ, והנה אם האדם עושה כדבר הזה דבר יום ביומו ירגיש במעשיו הרעים וישוב על השגגות ויתודה על העבר, וזולת זה לצד מיעוט הרגשתו בהם יתמיד עשות כהם וגדולים מהם וגם כי ישוב לא יזכור את אשר עברוהו להתוודות עליהם, ולזה צוה משה במאמר וידעת היום פירוש שבכל יום ידע מעשהו של אותו יום והוא דרך מארי דחושבנא ובזה והשבות אל לבבך שלא יתמיד בהם ואין צריך לומר שלא יוסיף להרע.
ז׳) על דרך אומרם בספר הזוהר (ח״א רלג:) כי יום שהנפש באה מעולם העליון משביעה ה׳ על התורה ומתרה בה בעונשין מרובין וביעודים מרובים אם תטיב ועיין בספר הזוהר, וכנגד יום זה אמר וידעת היום פירוש היום שנסע שיזכור יום נסיעת נפשו מעולם העליון בכמה התראות, וזה ישיב אל לבו וכו׳.
ח׳) על דרך אומרם ז״ל (חגיגה י״ב:) כי עולם הזה יקרא לילה ועולם העליון יקרא יום, והנה לצד שיראה האדם דברים מנוגדי׳ בעה״ז צדיק ורע לו רשע וטוב לו לאין חקר יטהו לבבו מבחור בטוב הנצחי ויראהו הרשעים בעולם הזה שמסריחין ומרויחין ויאמר אליו הלא תראה כי טוב הוא, לזה אמר וידעת היום שהוא עולם המתיחס אליו יום והשבות אל לבבך תשובה ניצחת כי ה׳ בוחר הקיום לידידיו ומשלם לשונאיו וכו׳.
ט׳) על דרך אומרם ז״ל (שבת פ״ח.) בפסוק (בראשית א׳ ל״א) ויהי ערב וגו׳ יום הששי, שהתנה ה׳ עם מעשה בראשית על יום מתן תורה וכו׳, והוא מה שרמז באומרו וידעת היום פירוש היום הנכבד שנגלה על הר סיני מה נורא מעשיו ושעליו בא התנאי עם העולם ובזה תשיב לבבך לדרך התורה, ולדרך זה או׳ כי ה׳ הוא האלהים נמשך עם מה שלמעלה והשבות אל לבבך שעל ידי היום ההוא הוכר לכל העולם כי אין אלהים זולתו בשמים וגו׳ ועל הארץ, וכאומרם ז״ל (מכילתא פ׳ אנכי ה׳) בפסוק (ישעיהו מ״ח) לא מראש בסתר דברתי.
י׳) יתבאר על דרך אומרם ז״ל (שמו״ד פ׳ כ״ה) שקול שבת כנגד כל התורה כולה, והנה לפי שיבא היצר ויאמר לאדם מה כחך כי תיחל לקיים כל התורה כלה שהיא שלימות האדם, ומה גם אדם שעברוהו רעות רבות ירחיקהו היצר מה תוכל לתקן את אשר פעלו ידיך מהרעות, לזה אמר משה וידעת היום אותו שכתוב בו היום שהוא השבת דכתיב (שמות ט״ז כ״ה) כי שבת היום תן דעתך עליו ובו תשיב אל לבבך כי הוא שקול כנגד כל התורה, וזה יועיל לסתור ב׳ טענות בין לתקן מה שעברוהו מהמרדים בין להשלמת הנפש, שעל ידי שמירתו הרי הוא כאלו קיים תרי״ג מצות.
וידעת היום, "and you should know this day, etc.⁠" What is it that the people should know about on this day rather than on any other day? What knowledge were they to store up in their hearts? Perhaps Moses referred to the need to subdue the evil urge which lurks within all of us. Moses may have referred to 10 such pieces of information which the Israelites were to store up in their hearts.
1) The Talmud Berachot 5 suggests that if the evil urge becomes active our first line of action should be to "drag him to the Torah Academy,⁠" i.e. to counter him by Torah study. If this fails, we must remind him of the day we will die, an effective means of putting him in his place.
2) Sukkah 52 describes that in the future God will "slaughter" Satan in front of the eyes of all of Israel. Moses commanded the people to store up an awareness of this day in the future in their hearts. Awareness of this will be a valuable tool in the fight against the evil urge.
3) Moses also referred to the Day of Judgment. What will a person do when God presents him with a list of all his sins on that day? How profound will be his feeling of shame at that time when he will be found wanting in front of an audience of illustrious souls and angels? Reminding oneself of this scenario will help one to subdue one's sinful instincts
4) Moses may have had in mind a statement in Baba Batra 84 that the reason the sun appears so reddish looking in the morning and in the evening is that it has just passed by the gates of hell whose fires have reddened it. One look at what happens in the course of a day will convince a person that the people who violate God's commandments will experience retribution. The reddish appearance of the sun is a reminder of where this retribution is handed out. Moses advises us to concentrate on what goes on in the world by day, i.e. היום.
5) He may also have alluded to what the kabbalists say i.e. that the sphere of sanctity is known as "day,⁠" whereas the sphere of alienation (from God) is known as "night.⁠" Parts of the world which belonged to the sphere of sanctity may become "alienated" through the deeds of man so that man will find himself as belonging to that sphere. This is why Moses prayed in Psalms 91,5 that God "should remove the fear of night.⁠" When Moses said וידעת היום, "know the (sphere called) day,⁠" he meant that we should endeavour to know this sphere; it would then follow automatically that we would pursue the proper path in life.
6) He may also have referred to something we have been taught by the Zohar volume three page 178 that in order to conduct oneself properly it is necessary to review every night what one has done during the day so as to repair any spiritual damage one had become guilty of by day. When a person keeps track of his deeds on a daily basis he will repent all the inadvertently committed mistakes he has become guilty of, and he will confess them. Unless he does this, his sins are liable to create within him a lack of sensitivity to having made mistakes, even inadvertent mistakes. This is why Moses commanded the people to make sure they would become aware of their actions on a daily basis, i.e. היום, this very day; do not wait until the Day of Atonement to confess your sins and to rehabilitate yourselves. If you do this, והשבות אל לבבך, you will ensure that your heart remains conscious of and sensitive to your shortcomings.
Moses may also have alluded to the day the soul was placed in the body of a person. According to Zohar volume one page 233 on that day God exhorts the soul which has come from the celestial regions to observe the commandments of the Torah while on earth, threatening with a variety of penalties for non-observance, but also promising reward for observance. When Moses said היום in our verse, he referred to the day when the soul began its journey on earth.
8) Moses may also have alluded to something we learned in Chagigah 12 that the present material world on earth is called לילה, "night,⁠" whereas the celestial regions are known as יום, "day.⁠" When observing life in this material world man will observe that often what occurs is the very opposite of what he expected to occur, such as the wicked enjoying the good life whereas the pious frequently live a life of suffering. Moses advises us to concentrate on life in the eternal regions, i.e. in the Hereafter instead of falling victim to the lure of what the transient life on earth appears to offer the sinner. He reminds us by saying והשבת אל לבבך that God has an ironclad answer to all these apparent perversions of justice we observe in this world and that all the sinners will be punished while the pious will be rewarded in due course.
9) Moses may also have alluded to an interpretation in Shabbat 28 on Genesis 1,31: "it was evening it was morning the sixth day.⁠" According to the Talmud the letter ה before the word ששי refers to a pact made by God with His creation that in due course He would give Israel the Torah on the sixth day (of Sivan). Moses reminds the people never to forget that glorious day which they had experienced when God had revealed Himself at Mount Sinai. They were to remember that creation itself continues to exist only for the sake of that day. This must be enough to remind their hearts to be constantly aware of the awesomeness of their obligation to observe the path of Torah. The words כי ה' הוא האלוהים are a continuation of the words והשבות אל לבבך. By contemplating the day on which God revealed Himself on Mount Sinai, the whole world found out that there is no other God in heaven nor on earth. This is parallel to what we learned in the Mechilta on Exodus 20,2 that when God began the decalogue He referred to having manifested Himself publicly when He took the Israelites out of Egypt. The author of the Mechilta there quotes Isaiah 48,16 who said: לא מראש בסתר דברתי, "From the beginning I did not speak in secret.⁠"
10) Moses may also have alluded to something we learned in Shemot Rabbah 25,12 that the commandment of the Sabbath is equal in weight to all the other commandments combined. It is in the nature of the evil urge that first he undermines a Jew's desire by saying to him that it is quite futile to endeavour to keep all the commandments, he would never succeed, so why even bother? At the same time, when a Jew has become aware of his sins and he wants to rehabilitate himself Satan tells him that he deludes himself if he thinks that a person who has become guilty of so many sins has a chance to purify himself through penitence. Moses counters these two arguments of Satan. Concerning a person's inability to observe all the commandments, Moses points to the fulfillment of a single commandment, that of היום, the Sabbath day, and assures the Jew that fulfillment of the Sabbath legislation is equivalent to fulfillment of all the 613 commandments. It is not so hard therefore to be a Torah-observant Jew. The scriptural proof for the value of this commandment is found in Exodus 16,25: "for the Sabbath is the day.⁠" Moses tells us to concentrate on the meaning of that day and the fact that it is equal in weight to the combined commandments of the Torah, and that this will keep us from sinning. The same thought is also useful for the sinner who wants to become a penitent and who has been told by Satan not to waste his time. If the sinner concentrates on that day and starts by observing the Sabbath he has gone a long way towards rehabilitation. God will give him credit for having observed all the 613 commandments.
וידעת היום – לפי ששאר העמים אינם יכולים לדעת הפנות האלה אלא בשקול הדעת, ונוסף עליהם ישראל שנודע להם הכל ע״י מופתי הנפלאות, וגם בידיעות החוש, כי שמעו קול אלהים חיים, לכן חייב אתה לדעת דעת אלהים, ולהשיב אל לבבך, כלומר לצרף ידיעה לידיעה ולהתבונן היטב לדעת כי ה׳ הוא האלהים ואין זולתו מושל בעליונים ובתחתונים, וכשתהיה הידיעה הזאת חקוקה בלבבך, אין ספק שתשמור את חקיו אשר הם לטוב לך:
אין עוד – מדלא הוסיף כאן מלת מלבדו כלעיל (פ׳ ל״ה) נ״ל שבא להורות כאן להשוות עולם התחתון הלזה אל העולם העליון לענין השגחתו ית׳ עליהם, הפך דעה המשובשת האומרת כי רם ה׳ ורק על השמים כבודו, אמנם על ברואי העולם הזה השפל אין כבודו ית׳ להשגיח עד שיחשבו מסבה זו שהסיר הוא ית׳ השגחתו מעולם השפל ואינו מתנהג רק מכחות הגלגלים והמזלות והמה ינהיגוהו כרצונם, עז״א ה׳ הוא האלהים כלומר הויה ב״ה הוא בעצמו המשגיח בשמים ובארץ, כי גם השמים הרמים והנשאים במעלותם שפלים הם בערכו, וכאשר הוא ית׳ אין סוף וכל מדותיו אין סוף כן לענותנותו ג״כ אין סוף ולהשגחתו אין סוף, כי היא אדוקה ודבוקה בכל עולמות ובכל ברואיו, וכמאמר הנביא קדוש קדוש קדוש ה״צ ר״ל עצמותו ית׳ מופרש ומובדל מכל העולמות נעלה ומרומם מהם מעלה נפלאה לבלי תכלית וגדולה לאין סוף, בכל זאת מלא כל הארץ כבודו כלומר עם כל פרישת קדושת עצמו השגחתו תמיד אדוקה ודבוקה עם כל העולמות ועל כל מעשיו בפרטי פרטיות אפילו בארץ מתחת ומלא כל הארץ כבודו, וזהו אין עוד (קיין פאָרצוג) כלומר אין כאן יתרון מעלה בבריאה לומר שזו חשובה בעיניו יותר מזו וזו ראויה להשגחת כבודו יותר מאחרת, כי מלת עוד ענינו ג״כ יתרון המעלה וחשיבות כמ״ש בוישלח בלא יקרא עוד שמך יעקב.
וידעת היום – על יסוד כל האירועים שעברו עליך עד כה, אתה אמור לדעת בוודאות מוחלטת –
והשבת אל לבבך – ואם הכרה זו תשתכח ממך, או שקיימת סכנה שתשתכח ממך, חזור והשב אותה אל הלב על יסוד העובדות שהיית עד להן (עיין פירוש להלן ל, א–ב)כי ה׳ הוא האלקים וגו׳.
ממעל וגו׳ מתחת – ה׳ הוא האלוקים בשמים ״ממעל״: באינסופיות מרחבי השמים שבגובה מעליך; ועל הארץ ״מתחת״: במרחב הגדול והעצום שלמטה מתחתיך עד לתהום. תוספת ״ממעל״ ו״מתחת״ מבהירה ש״שמים וארץ״ הם כל העולם כולו.
וידעת – ר״ל וא״כ נמשך מזה שמן הפליאה של מ״ת שהיה תכליתו שתדע שה׳ הוא האלהים אין עוד מלבדו ע״כ ראה שישאר כן בלבך תמיד וידעת גם היום שהוא זמן רחוק ממ״ת, והשבות תמיד אל לבבך שה׳ הוא האלהים בשמים ממעל אין עוד וע״כ תשמר מכל מיני ע״ז:
וידעת היום וגו׳: אחר ש״הראת לדעת״1 בשעת מתן תורה2 ויציאת מצרים3 וביאה לארץ4, הנני מזהירך היום שגם עתה ׳תדע׳ במחשבתך החקירה וגם ״והשבות אל לבבך״, שהרי אי אפשר לחקור בכל יום, על כן מהחקירה דכעת ׳תשיב אל לבבך׳ להאמין שהחקירה של היום היתה צודקת ואין להסתפק עוד.
כי ה׳ הוא האלהים וגו׳: פירוש, ה׳5 שהוציאך מארץ מצרים6 והביאך לארץ ישראל7 הוא המנהיג לעד, לא אחר לא בשמים ולא בארץ.
1. פסוק ל״ה.
2. פסוק ל״ו.
3. פסוק ל״ז.
4. פסוק ל״ח.
5. שנתן לך התורה, והוציאך...
6. פסוק ל״ז.
7. פסוק ל״ח.
אין עוד – זה הוא מלכות.⁠1 (ר״ה ל״ב:)
1. ע״ל אות ס״ו וצרף לכאן.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובר״י בכור שורר׳ בחייטור הפירוש הקצררלב״גאברבנאלצרור המורר״ע ספורנואור החייםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״בתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144