כי הענש שמטיל ה׳ אלהיך הוא [כ]אש מכלה, בעל־הכח־והיכלת הוא המעניש.1
1. [כי ה׳ אלהיך אש אכלה. - ואני מוצא בלשון שהוא מדמה על דרך הקרוב אומר, כי ענשו כאש אוכלה שהיא שורפת מהרה, כמו שאמר (שם לב, כב): כי אש קדחה באפי וגו׳.(׳האמונות והדעות׳ רבי סעדיה גאון, מאמר שביעי)] (כי יהוה אלהיך אש אכלה הוא. הנה מצינו הוראה בעבודת ה׳ לתלמידי חכמים העוסקים בנגלה דתורה בלבד, ומתמלאים בהרגשת יוקר עצמי ומלפפתם קליפה המצויה אצל תלמידי חכמים והיא הנקראת ׳תניא׳ ולכן פתח אדמו״ר הזקן את את ספר התורה של החסידות ופנימיות התורה במלה ׳תניא׳ וכלל בו חמשים ושלושה פרקים המסתיימים בחלק הפסוק שלנו ׳אש אכלה הוא׳ וכך יוצא שהאות אלף של המלה הוא היא האות האחרונה בליקוטי אמרים. וניתן להסביר כי תלמיד חכם המתחיל ללמוד בפנימיות התורה מתחיל במלה ׳תניא׳ ובמיוחד באות ׳ת׳ שהיא האות הראשונה כאילו אומר ליצמו אני מלא וגדוש כמו אות ׳ת׳ וככה לומד את פרקי התניא עד שמגיע לסופו ולאות האחרונה ׳א׳ ואזי הוא מבין כי אחרי כל מה שלמד את כל חמשים ושלושה פרקים של ספר תניא הוא הגיע בסך הכל לאות ׳א׳ של החסידות ופנימיות התורה ואזי היא מלבשתו ענוה. כפי שכתוב בו. מסופר על אחד מגדולי חכמי הנגלה שמלא את כרסו בש״ס ופוסקים אשר התהלך בהרגשה של קושיא ׳מנין לו לקדוש ברוך הוא כל כך הרבה גן עדן לתת לי על כל מה שלמדתי נגלה ׳? אולם אחרי שהגיע לאדמו״ר הזקן בעל התניא והשולחן ערוך התחיל ללמוד את תורת החסידות ופנימיות התורה, לאחר זמן שאלו אותו על הרגשתו ואמר: אני יושב ולומד בהרגשה כי מה היא זכותי שבגללה השם לא מפיל עלי את התקרה על ראשי׳?.)
כי ה׳ אלהיך אש אכלה הוא – אני יודע כי לא נוציא את הפסוק מפשוטו אלא בשלשה דברים: הראשון, אם היה אותו פסוק מה שפוגע בשכל, אז ישומש בו ה׳תאויל׳, כדי שנביאהו אל מה שבשכל. והשני, אם פגע בפסוק אחר והתנגדו שני הדברים, אז נפרש ב׳תאויל׳ אחד מהם כראוי, עד שנתאים ביניהם. והשלישי, אם היה הפסוק מתנגד למה שהובא בקבלה, אז נפרשנו ב׳תאויל׳, כפי שמתאים אל המקובל.
ונאמר כאן: אש אכלה הוא מה שפוגע בשכל, כי כבר התברר, בלי הוכחה, כי ה׳ אינו דומה לדבר מברואיו, ולא ידמה לו; וכי הוא בלתי מוגבל במקרה, כי בכך אמנם מצאוהו מתוך מעשיו, כי בהכרח צריך שיהיה לכל עשוי – עושה, כאשר התבטל שיהיה הדבר עושה את עצמו, ושבנו לחשוב כי ״אש אכלה״ הוא מיוחס אל מעשה ממעשיו.
והענין השני, אשר נפרש את הפסוק ב׳תאויל׳ ונוציא אותו מפשוטו, נכנס באמרת הראשונים ״שני פסוקים המכחישים זה״, כמו שנאמר בכתוב ״מלאה עדשים״ (שמואל ב כ״ג:י״א), ובכתוב אחר ״מלאה שעורים״ (דברי הימים א י״א:י״ג). ונאמר ב׳תאויל׳ שלו כי הם שני זמנים: אחד מהם היה השדה, אשר קרה בו המקרה, זרוע עדשים, ובשני – זרוע שעורים.
והענין השלישי, אשר מתנגד בו הפסוק למה שבא בקבלה, כמו הפסוק ״ואחר ישקה את האשה את המים״ (במדבר ה׳:כ״ו). פשט כתוב זה כי הקרבן קודם להשקיה; וכאשר באה הקבלה, היתה ההשקיה קודמת, והיתה ההסתמכות עליה, שבנו לחשוב כי הו״ו אשר ב׳ואחר׳ נופלת בתרגום, ואז יתאים הפסוק למה שבקבלה. וזהו חוק נכבד, צריך כי תשמרהו.
אל קנא – מקנא לנקום, אנפרטררא בלעז, מתחרה על רוגזו להתפרעא מעובדי עבודה זרה.
א. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: ״להיפרע״. בכ״י אוקספורד 165: ״להפרע״.
אל קנא A JEALOUS GOD – jealous to take vengeance, emportment in Old French; glowing in his anger to exact punishment from those who worship idols (cf. Rashi on Bemidbar 25:11).
פס׳: כי ה׳ אלהיך אש אוכלה – אש אוכלת אש.
אל קנא – עושה נקמות במרגיזיו.
אל קנא – 1שאל פילוסופוס אחד את רבן גמליאל כתוב בתורתכם אל קנא מפני מה מתקנא בעובדיה ואין מתקנא בה. אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לשר בשר ודם שהיה לו בן אחד ואותו הבן היה מגדל לו את הכלב והעלה לו שם על שם אביו כששמע השר על הבן כועס או על הכלב הוי אומר על הבן, לפיכך הוא מתקנא על העובדים ולא בנעבדים. וכולו במס׳ עבודה זרה:
אש אכלה – אוכלה הוא בלי כ״ף דמות, והטעם: כאש אוכלה, כי יקנא לעבודה זרה, וקנאתו תאכל כאש שלא תעזוב שורש וענף.
A DEVOURING FIRE. There is no kaf with the meaning of like prefixed to the word esh (fire). The meaning of esh okhlah hu (a devouring fire) is, like a devouring fire.1
A JEALOUS GOD. With regard to idol worship. His jealousy devours like fire, which does not leave root or branch.
1. In other words, esh okhlah hu (a devouring fire) should be interpreted as if written, ke-esh okhlah hu (like a devouring fire). Ibn Ezra notes this lest anyone take our text to imply any corporeality in God.
כי י״י אלהיך אש אכלה – ודיבר עמכם מתוך האש, כל העובר על ציוויו יפרע ממנו הואיל וקיבלתם אלהותו, יש לכם לשמור מצוותיו.
אל קנא – כשהק׳ רואה שעוזבין אלהותו, שאין כל העולם כולו כדיי לו, ומאמינין בע״ז שאין בה ממש, מקנא על כך ליפרע מהם.
אש אכלה הוא – כאש אכלה הוא.1
1. שאוב מאבן עזרא.
אש אוכלה הוא, "He, (the Lord) is a devouring fire." He is comparable to a devouring fire.
וטעם: כי י״י אלהיך אש אוכלה הוא – כאשר ראיתם בראש ההר, והכונה שהיא מדת הדין המקנא בעבודה זרה, ומן הכתוב הזה תבין בכל הנזכר במשנה תורה תמיד: י״י אלהיך.
And the sense of the verse For the Eternal thy G-d is a devouring fire1 is "as you have seen on the top of the Mount, "2 the intent being that it is the attribute of justice that is jealous of idols [and as the verse concludes, a jealous G-d].3 From this verse4 you will understand the expression the Eternal thy G-d that is always mentioned in the Book of Deuteronomy.
1. (24).
2. Exodus 24:17.
3. (24).
4. (24).
כי ה׳ אלהיך אש אכלה הוא אל קנא. כי תוליד – רמז לאחר כ״י שנים אחרי מותו יעבדו עכו״ם פסל מיכה.
אל קנא מקנא לנקום מתחרה על רוגזו להפרע מעובדי עבודת כוכבים. פי׳ לא נקרא קנא מפני שיש בו קנאה שאין שם לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא מפני שהוא מתחרה וקוצף להפרע מעובדי עבודת כוכבים והנקמה אינה באה אלא מחמת קנאה כתב אל קנא במקום אל נוקם:
כי באמת אם תעשון כן ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא. הנה אם כן לא באו הדברים האלה במקום הזה כדי להודיע שלא יעבור אל הארץ. כי אם ללמדם שהקב״ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה. ולא יפחדו אל ה׳ ואל טובו. והותר בזה הספק הי״ב:
ולעזוב השם שהוא אש אוכלה. בזה הוא אל קנא. ומתחרה ברוגזו לכלות עובדי ע״ז. וזהו כי ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא. ורמז גם כן באומרו אש אוכלה הוא. על עונש ע״ז שהוא שריפת בתים וחרבן ערים. כאומרו ממרום שלח אש. והוא העונש המפורש למטה כאומרו העידותי בכם היום וגומר:
אש אכלה הוא – אש אוכלת אש, ובזה יכלה את הנפש עם הבשר.
אל קנא – כי מבלי אין מציאות שום נמצא זולתו דומה למציאותו כלל, הנה כל מי שיעבוד לזולתו, יעשה אמנם לזולתו מה שראוי לו לבדו, כענין אשת איש שתתן לזולתו מה שראוי לאישה לבדו, ובזה יהיה מקנא.
אש אוכלה הוא, a fire which consumes other fire, thereby destroying the soul together with the body.
א-ל קנא,a Jealousy is based on someone observing that something contractually exclusively his, as for instance the, fidelity of his wife- is being offered or provided for someone else. If a master’s servant provides the services he is supposed to provide only for his master to others, this arouses the master’s jealousy. If a Jew in any shape or form makes available to idolatrous cults the services he is supposed to perform for God, he arouses God’s jealousy.
a. I am paraphrasing the author here.
מתחרה לנקום. פירוש, הא דכתיב ״אל קנא״, לא שיהיה הוא יתברך בו קנאה, שאין בו קנאה, אלא שהוא מתחרה לפרוע מעוברי רצונו, נקרא זה ׳קנאה׳:
מקנא לנקום כו׳. רצונו לפרש, לא שנקרא קנא מפני שיש בו קנאה חס ושלום, שאין שם לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא, מפני שהוא מתחרה וקוצף להתפרע בעובדי עבודת אלילים. וכיון שהנקמה אינה באה אלא מחמת הקנאה, משום הכי כתיב אל קנא במקום אל נוקם:
He is jealous to take vengeance, etc. Rashi explains: He is not called "jealous," because He has the attribute of jealousy (God forbid), for He is neither jealous, nor angry, nor quarrelsome. Rather, He is called "jealous," because He quarrels and shows anger to punish idol worshippers. Since the vengeance only comes as a result of the jealousy, therefore "A jealous Almighty," is written instead of, "A vengeful Almighty."
אש אכלה הוא – בלי כף הדמות, וענינו כאש אוכלה הוא, והטעם שמעניש בצדק ואינו מוותר כלום:
אל קנא – כאשר רואה שישראל עובדים לאל נכר ומכבדים אותו, הוא מקנא לכבוד עצמו המחולל על ידם, לפי שהכבוד והעבודה מישראל ראויים לו לבדו ולא לזולתו, וכבר דברנו על זה (שמות כ׳ ה׳):
אש אכלה – ר״ל כאש אוכלה, כי אצל ע״א קנאתו תשרוף כאש, כ״כ המפרשים, ואונקלס ויב״ע תרגמו מימרי׳ אישא אכלא, הרחיקו את ההגשמה, וי״מ שר״ל כמו שעיקר אחיזת האש הוא בעצמיים הרכים והנוחים ואשר חלל (הפאָרוס) שלהם מרווחים והאש באחיזתו אותם יכלה לחותיהם ויחליפם לעצם אחר, כי יעבור חיש מהרה בתוך חלליהם ויעשה מהם קטור דק המתעצם באויר הזך, כמו כן אחיזת השכינה האלהית היא באנשים המכלים תאוותיהם וגשמיותיהם, והאש האלהית ההיא תחליפם ויחלופו לעצם אחר רוחני, כך מצאתי בשם קדמונים, אמנם לא התבאר מדבריהם התקשרות מקרא זה עם מה שלפניו ועם מה שלאחריו אל קנא, לכן יתכן לדעתי בכוונת הקרא זה להודיענו סיבת מניעת ע״א, כי העליון יתברך רוצה בבני אדם וחפץ להדבקם, כי ידענו שהשפעה האלהיית תושפע על המקבל בהיותו במדרגה ידועה והכנה ידועה לקבלם, ואם לא יכין האדם עצמו לקבל השפע ההוא הנה הוא המונע הטוב מעצמו, שאם נגזר על איש על דרך משל שיצליחו תבואותיו בשנה זו והוא לא יחרוש ולא יזרע, אף אם ימטיר ה׳ מטרת עוזו על פני תבל ארצה לא תצלחנה תבואותיו אחרי שלא חרש ולא זרע, והוא מונע מעצמו הטוב ההוא שלא הכין עצמו לקבל, כי כשנגזר על האדם טוב מה אינו נגזר עליו רק בהיותו במדרגה ידועה מכשרון מעשיו (עיין בעקרים מ״ד פי״ח), ולזה נמנעה העבודה לכוכבים ולמזלות, כי אין בידם להרע או להיטיב רק לפי מה שיגזר טבעם לא מצד רצונם, אמנם ההשפעות המגיעות ממנו ית׳ הן מצד רצונו, שיש בידו לעשות דבר והפוכו, ולעשות חסד חנם, הן שיהיה המקבל ראוי לכך או בלתי ראוי׳ רק שיכין עצמו לקבלת ההשפעה ע״י עבודה והתפלה אליו, והוא מגודל הפלגת חסד ה׳ על ברואיו מאהבתו אותם להיותם יצורי כפיו ית׳ להשפיע בם טובו בהיותם מוכנים לקבל, וכבר ידבר המשורר בד״מ מגודל אהבת ה׳ לעובדיו, ואמר בשיר הקדש (שה״ש חי״ת) רשפיה רשפי אש שלהבת יה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וגו׳, הנה המשיל תוקף האהבה וגבורתה שבינו ית׳ לעובדיו לאש הבוער בלב איש שאין בכח שום דבר לבטלה, ומאש האהבה זו אמר כאן. כי ה״א אש אוכלה. אמר שהאש האוכלת בדבר הוא לפי כמות הכנה הטבעית שבו אל קבלת האש, כי הדבר אשר בכח טבעו הרבה חלקי אש בו השלהבת מתאחזת קל חיש מהרה, ובדבר שאין בכח טבעו רק מעט חלקי האש אין השלהבת מתאחזת בו כ״כ מהרה, ככה אהבתו ית׳ אל עובדיו להשפיעם מטובו ומחסדו הגדול הוא כפי מה שהכינו נפשותם אל קבלת הטובה, והנה מבחינה זו אין העבודה ראוי׳ אלא אליו ית׳ לא לזולת שהזהיר עליו במקרא שלפני זה; והוסיף לתת טעם וסבה למניעת ע״א להיותו ית׳ קונה שמים וארץ עז״א אל קנא כלומר הוא אל ר״ל בעל כח וגבורה והיכולת בידו לשנות כחות הכוכבים המשפיעים, והוא קנא ר״ל קונה ובורא כל, אמנם כחות הכוכבים אינם מעצמן רק ממנו בעל כח האמתי, ולזה טוב לך לפנות אל הגבוה על כל הגבוהים ולא על מה שתחתיו (וענין אל קנא מבואר היטב ביתרו בעשרת הדברות); וראיתי לרבותינו במדרש שוחר טוב (תהלים נ׳) אל אלהי׳ ה׳ (דבר ויקרא ארץ) למה הזכיר שמו של הקב״ה שלשה פעמים ללמדך שבשלשה שמות הללו ברא הקב״ה את עולמו וכו׳ וכן הוא אומר כי אנכי ה״א אל קנא וגו׳ יעו״ש, מבואר שפירשו מלת קנא מענין קונה שמים וארץ ענין בריאה (עמ״ש בראשית בקניתי איש את ה׳), ולפי המבואר (בנשא בוקנא את אשתו, ובפנחס בקנאו את קנאתי) שלשון קנא הוא בארמי הצורף והמזקק את הכסף מכל סיג ופסולת, יעו״ש, יש לפרשו גם כאן בדרך זה, לפי המבואר בדרך רבותינו בפסוק כל אמרת אלוה צרופה, וכי מה איכפת ליה להקב״ה בין שוחט בהמה ואוכל או נוחר ואוכל כלום אתה מועילו או מזיקו מה איכפת ליה בין אוכל טהורות או טמאות הא לא נתנו המצות אלא לצרף את הבריות, שפירושו כמ״ש רמב״ן (בכי תצא בשלוח הקן) שיהיו הבריות צרופות ומזוקקות בלא סיגי מחשבות הרעות ומדות מגונות, אבל יהיו נקיי הנפש חכמים משכילי האמת. יעו״ש. ובדרך זה מאי איכפת לי׳ להקב״ה אם מקבלים בני אדם עליהם עול מלכותו וממשלתו ועובדים אותו, או מוציאים א״ע מרשותו ועובדים לאמצעיים כענין אם חטאת מה תפעל בו ואם רבו פשעיך מה תעשה לו, וגם ע״ז נאמר לא נתנה אלא לצרף את הבריות שיהיו צרופות ומזוקקות בלתי סיגי שבושי הדעת, אבל יהיו נקיי הנפש ומכירי האמת, וזהו קנא שאמר כאן אחר אזהרת ע״א, שהוא רוצה לצרף ולזקק אתכם שתהיו טהורים מכל דעות נפסדות שמשתבשים בהם אלו העובדים לכמו אלה, ולפי״ז אם יהיה המובן בשם קנא ענין הצירוף והזקוק, יצדק מה שקדם אליו תאר אש אוכלה, כי האש הוא המביא לידי זקיקה וצריפה. ואם ישים הקורא את עין בחינתו במה שכתבנו בתחלת בראשית בביאור מלת ברא שעיקר מובנו הברירה יבין ג״כ ענין הבריאה והצירוף המשותף במלת קנא.
כי ה׳ אלקיך אש אכלה – קיומו של כל דבר אחר בטל לצדו.
א–ל קנא – הוא ״קונה שמים וארץ״; הוא עומד מעל לכל כ״קונה״וכבעלים, והוא מממש את זכות ריבונותו על כל אדם ועל כל דבר. הוא יחיד ומיוחד, ואין עוד מלבדו. לא ניתן להעמיד דבר לצדו, ואם תייחס אותו לתחום הנמצאים האחרים על ידי ייצוגו בדמות, הרי אתה כופר בו מכל וכל. רק אם תעבוד אותו כאֵל יחיד ובעל אישיות, שאינו נתפס על ידי החושים, אינו ניתן לייצוג ורק הנפש יכולה להשיגו – רק אז הוא יהיה ״ה׳ אלקיך״: ההווה הנוכח בכל, הנושא את הכל, הקודם לכל והמהווה כל הוויה, שאליו אתה משתוקק בכל נשימה ונשימה שלך, ושאותו אתה עובד בכל רגשות לבך (השווה פירוש, שמות כ, ה).
כי – ר״ל השמרו לכם כי ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא והוא אל קנא, וקנאתו תאכל אתכם באש העונש והכליון:
אל קנא – שאל פלוסוף אחד את רבן גמליאל, כתיב כי ה׳ אלהיך אל קנא, מפני מה מתקנא בעובדיה ואין מתקנא בה,1 אמר ליה, למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן אחד, ואותו הבן היה מגדל לו את הכלב והעלה לו שם על שם אביו, על מי המלך כועס, על הבן או על הכלב, הוי אומר על הבן.2(ע״ז נ״ד:)
אל קנא – שאל אגריפס שר צבא את רבן גמליאל, כתיב כי ה׳ אלהיך אל קנא, כלום מתקנא אלא חכם בחכם גבור בגבור ועשיר בעשיר,3 אמר ליה, למה הדבר דומה, לאדם שנשא אשה על אשתו, חשובה ממנה אין מתקנאת בה, פחותה ממנה מתקנאת בה.4(שם נ״ה.)
1. לנקום ממנה אם יעבדוה.
2. ומביא עוד בגמ׳ ששאלו, ויאבדנה מן העולם, אמר לו, אלו לדבר שאין העולם צורך בו היו עובדים היה מבטלו ומכלו, אבל הם עובדין לחמה ולבנה ולכוכבים ולמזלות, וכי יאבד עולמו מפני השוטים, אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין. וקצת יש להעיר ממ״ד באגדות בטעם שנגזרה מיתה על האדם כדי שלא יעשוהו ע״ז, ויש ליישב, אבל אין להאריך באגדות דקות כאלה.
3. כונתו לשאול במה נחשבת היא העבודת כוכבים לעומת גדלו ותפארתו של הקב״ה עד שיהיה אפשר לומר שמקנא הוא כביכול בה. ולפי המבואר בדרשה הקודמת דהקנאה היא לא בה רק בעובדיה צריך לפרש שאלה זו ג״כ בדרך זה.
4. פירש״י אם חשובה ממנה אינה מקפדת כל כך לשנוא את בעלה, אבל אם פחותה ממנה מתקנאה ומקפדת עליו לשנאתו, עכ״ל. ונראה דמה שלא פירש ענין הקנאה מאשה הראשונה לשניה, יען כי קנאה זו אינה נמנעת גם באשה חשובה כמ״ש אין אשה מתקנאת אלא בירך חבירתה (מגילה י״ג:). וגם י״ל דלכן לא פירש כן לפי המבואר בדרשה דלעיל דהקנאה מצדו היא כביכול רק בהעובדים ולא בה, א״כ לא יתכן לפרש המשל בדרך זה, ודו״ק.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובאבן עזראפירוש מחכמי צרפתחזקונירמב״ןטור הפירוש הקצרמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנוגור אריהשפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םרד״צ הופמןתורה תמימההכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.