Devarim 4 – דברים ד‏ – Mikraot Gedolot

אוֹ נִסִּין עֲבַד יְיָ לְאִתְגְּלָאָה לְמִפְרַק לֵיהּ עַם מִגּוֹ עַם בְּנִסִּין בְּאָתִין וּבְמוֹפְתִין וּבִקְרָבָא וּבְיַד תַּקִּיפָא וּבִדְרָעָא מְרָמְמָא וּבְחֶזְוָנִין רַבְרְבִין כְּכֹל דַּעֲבַד לְכוֹן יְיָ אֱלָהֲכוֹן בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכוֹן.

Or (if any have seen) like miracles which the Lord has wrought, in being revealed to redeem to Himself a people from among a people, by miracles, signs, and wonders, and with war, and by a mighty hand and uplifted arm, and by grand visions, according to all that the Lord your God has done for you in Mizraim before your eyes.

או ניסייה די עבד י״י למיעול למבחר^א ליה אומה מגו אומה בניסן באתין ובפרישן ובסדרי קרבה וביד^ב תקיפה ובאדרע מנטלה ובחזו⁠(ז){ו}⁠ן רברבין^ג ככל מה די עבד לכון^ד י״י אלהכון במצרים ועייניכון חמיין^ה.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למבחר״) גם נוסח חילופי: ״למסור״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וביד״) גם נוסח חילופי: ״ובאד״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ובחזו⁠(ז){ו}⁠ן רברבין״) גם נוסח חילופי: ״ובח⁠(ו){ז}⁠ויין רברבין״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לכון״) גם נוסח חילופי: ״קודמיכון״.

ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חמיין״) גם נוסח חילופי: ״חזיין״.

או היך ניסא דעבד י״י לאתגלאה למיפרשא ליה אומא בפיצתא מיגו עם אוחרי בניסין באתין ובתימהין ובסדרי נצחני קרבין ובאדרע מרמם ובחזוונין רברבין הי ככל מה דעבד לכון י״י אלקכון במצרים ועיניכון חמיין.

Or, as the wonder which the Lord hath wrought, revealing Himself to separate a people to Himself from among another people, by signs, by miracles, by portents, by the victories of ordered battles, by an uplifted arm, and by great visions, like all that the Lord our God hath done for us in Mizraim, and your eyes beholding?

או נסייא דעבד מימרא דיי למיעל למבשר ליה אומא מגו אומא.

Or the signs which the Word of the Lord hath wrought, coming to announce (that He would separate) to Himself a people from among a people?

רמז תתכח

אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי – מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְגִבּוֹר שֶׁהָיָה יוֹרֵד לַמִּלְחָמָה אוֹ לִנְצֹחַ אוֹ לְהִנָּצֵחַ, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וּבְמִלְחָמָה״. מַהוּ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי. כְּאָדָם שֶׁהוּא שׁוֹמֵט אֶת הָעֻבָּר מִמְּעֵי הַבְּהֵמָה, כָּךְ הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א׳:י״ג) ״וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם״. לָמַדְנוּ צַעַר לַנִּשְׁמָט, מִנַּיִן אַף לַשּׁוֹמֵט. שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל פסוק כ) ״וְאֶתְכֶם לָקַח ה׳ וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל״, כְּאָדָם שֶׁהוּא נוֹטֵל (הָאֵשׁ) [הַזָּהָב] מִתּוֹךְ הַכּוּר שֶׁלֹּא בִצְבָת וְלֹא בִסְמַרְטוּטִין.

רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אֲמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, (שמות י״ב:ב׳) ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם״, בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה חִדּוּשׁ גְּאֻלָּה יֵשׁ לָכֶם, וְכֵן לֶעָתִיד לָבוֹא, לְשֶׁעָבַר לֹא גָאַלְתִּי אֻמָּה אַחַת מִתּוֹךְ אֻמָּה וְעַכְשָׁיו אֲנִי גּוֹאֵל אֻמָּה (אַחַת מִתּוֹךְ שִׁבְעִים אֻמּוֹת) [מִתּוֹךְ אֻמָּה], הֲדָא הוּא דִכְתִיב ״אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים״. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרַבִּי נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פַּזִּי, גוֹי מִקֶּרֶב (גוֹי) [עַם] וְעַם מִקֶּרֶב גּוֹי אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אֵלּוּ עֲרֵלִים וְאֵלּוּ עֲרֵלִים, אִלּוּ מְגַדְּלֵי בְּלוֹרִיּוֹת וְאֵלּוּ מְגַדְּלֵי בְּלוֹרִיּוֹת. אִם כֵּן לֹא הָיְתָה מִדַּת הַדִּין נוֹתֶנֶת שֶׁיִּגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לְעוֹלָם. אֲמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אִלּוּלֵא שֶׁאָסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַצְמוֹ בִּשְׁבוּעָה לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין מִמִּצְרַיִם לְעוֹלָם, וּמַה טַּעַם, דִּכְתִיב ״לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה׳⁠ ⁠⁠״ וְגוֹ׳, וְאֵין ״לָכֵן״ אֶלָּא שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ג׳:י״א) ״לָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי״. אֲמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, ״גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ״, בִּטְרוּנְיָא, אֲמַר רַבִּי יוּדָן, מִלָּבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי עַד וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת הֵן, וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ הֵן אֱמֹר לוֹ צֵא מֵהֶן גּוֹי שֵׁנִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן. אֲמַר רַבִּי אָבִין בִּשְׁמוֹ גְאָלָן, שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת.

אַוְ רַפַעַ אַללָּהֻ לַהֻ עַלַמַא בִּאַן טַ׳הַרַ פַתַּכ׳לִצֻ לַהֻ אֻמַתֹ מִן בַּיְןִ אֻכ׳רַי׳ בִּאַעלַאמֵ וַאִיאתֵ וַבַּרַאהִיןַ וַמַלחַמַתֵ וַיַדֵ שַׁדִידַתֵ וַדִ׳רַאעֵ מַמדֻודַתֵ ומַכַ׳אוףַ עַטִ׳ימַתֵ כַּמַא צַנַעַ לַכֻּם אַללָּהֻ רַבֻּכֻּם בִּמִצרַ בִּחַצ׳רַתִכֻּם

או שהרים ה׳ לו דגל, בזה שהופיע בגלוי, וכתוצאה מזה נעשתה נאמנת ומסורה ונתונה לו אמה מבין האחרות, בדגלים ובאותות ובראיות חותכות ובמלחמה ויד חזקה ובזרוע משוכה קדימה ובמוראים עצומים, כמו שעשה לכם ה׳ אלהיכם, במצרים במעמדכם.⁠¹

1. [או הנסה אלהים. ואמר רבינו סעדיה שהוא קדש והעד הנסה בעבור שיש לו היכולת כי מה טעם לאמר היש אל שיעשה ככה רק הטעם שהשם עשה בעבורם מה שלא עשה עם שום גוי בעולם.]

או הנסה אלהים – עקב בו המתרגם את דברי התרגום וגזר אותו מן ׳נס׳ אשר הוא הדגל, וזה בלתי מתאים, כי שרשו ״ללכת באלה כי לא נסיתי״ (שמואל א י״ז:ל״ט); ״לכה נא אנסכה בשמחה״ (קהלת ב׳:א׳). והמובן, ״האם הרגיל ה׳ לעשות כמעשה הזה״, וממנו ״המסות הגדולות״ (דברים ז׳:י״ט) – הנסיונות הגדולים, כמו ״מסה ומריבה״ (שמות י״ז:ז׳)

במסות – על ידי נסיונות הודיעם גבורותיו, כגון: התפאר עלי (שמות ח׳:ה׳) אם אוכל לעשות כן, הרי ניסיון.

באתות – בסימנין, להראות^א שהוא שלוחו של מקום, כגון: מזה בידך (שמות ד׳:ב׳).

מופתים – הם נפלאות, שהביא עליהם מכות מופלאות.

ובמלחמה – בים, שנאמר: כי י״י נלחם להם (שמות י״ד:כ״ה).

א. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: ״להאמין״.

במסות BY TRIALS – through trials imposed upon Him He showed them His mighty deeds, as e.g., "Boast yourself over Me" (Shemot 8:5), whether I am able to do so: here you have a trial (putting God to the proof).

באתת – i.e. BY SIGNS to confirm that he is the messenger of the Omnipresent, as e.g., "What is that in your hand?⁠" (Shemot 4:2).

ובמפתים these are WONDERS: – that He brought upon them (the Egyptians) wondrous plagues.

ובמלחמה AND BY WAR – at the Red Sea, as it is said, "For Hashem fought for them" (Shemot 14:25).

או הנסה אלהים – יש אומרים: שהוא לשון חול. וחלילה חלילה רק לשון קדושה.

הנסה – כדרך בני אדם, כדי שיבינו השומעים.

במסות – שם כלל.

או טעמו:⁠^א במסות שהיו באותות, כמו: ויעש האותות לעיני העם (שמות ד׳:ל׳).

ובמופתים – עשר מכות, וכתיב: ומשה ואהרון עשו (שמות י״א:י׳). [וכבר זכרתי זה במלאכים שבאו לאברהם וללוט (ראב״ע בראשית פירוש ראשון י״ח:י״ג).]⁠^ב

ובמלחמה – גם יתכן על הריגת הבכורים, ושפטים באלהי מצרים (שמות י״ב:י״ב).

וביד חזקה – שיצאו ישראל ביד רמה (שמות י״ד:ח׳, במדבר ל״ג:ג׳).

ובזרוע נטויה – על טעם בעמוד אש וענן (שמות י״ד:כ״ד).

ובמוראים גדולים – טביעת פרעה וחילו, עם בקיעת הים לישראל.

במצרים – באנשי מצרים.

א. כן בכ״י פריס 176, ס״פ I.24. בכ״י פריס 177: וטעם.

ב. ההוספה בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, לוצקי 827, ועוד עדי נוסח.

OR HATH GOD ASSAYED. Some say that Elohim (God) does not refer to the Lord.⁠¹ Heaven forbid. It most certainly refers to God.

ASSAYED. Scripture employs human language so that those who hear will understand.

BY TRIALS. This is a general term.⁠² Or it refers to trials done via signs.⁠³ Compare, and did the signs in the sight of the people (Ex. 4:30).

AND BY WONDERS. The ten plagues. Scripture states, and Moses and Aaron did all these wonders (Ex. 11:10).

AND BY WAR. The reference is most probably to the killing of the first-born and to the punishments meted out to the gods of Egypt.⁠⁴

AND BY A MIGHTY HAND. The reference is to Israel's departure by high hand.⁠⁵ The outstretched arm refers to the pillar of fire and the pillar of cloud.

AND BY GREAT TERRORS. The drowning of Pharaoh and his army along with the splitting of the sea on behalf of Israel.

IN EGYPT. To the people of Egypt.

1. It refers to any god.

2. It refers to all sorts of trials.

3. In other words, it refers to signs which were brought by God in bringing the children of Israel out of Egypt.

4. See Ibn Ezra on Ex. 12:12.

5. Confidently and fearlessly. See Ex. 14:8.

או הנסה – כל זה שאל (דברים ד׳:ל״ב): אם השמיע (דברים ד׳:ל״ג), או הנסה לקחת – אם עשה לשום אומה אפילו אחת משתים גדולות שעשה לך.

במלחמה – טביעת ים סוף קורא מלחמה, מדכתיב שם: י״י ילחם לכם (שמות י״ד:י״ד).

מיהו עשר מכות נרמזו כאן: במסות – ב׳, באותות – ב׳, {ו}⁠במופתים – ב׳, הרי ו׳. ובמלחמה – ז׳, וביד חזקה – ח׳, ובזרוע נטויה – ט׳, ובמוראים גדולים – י׳. ואפקיה להאי בלשון רבים, שתהא טביעת הים בכלל.

או הנסה – OR HAS HE TRIED – All this [is included in] 'Ask' (Devarim 4:32): Did He make it heard (Devarim 4:33):, או הנסה לקחת – OR DID HE ATTEMPT TO TAKE – if He did for any nation even one of the two great things that He did for you.

במלחמה – BY WAR – Drowning in the Red Sea is called “war,” from that it is written there: “Hashem will fight for you” (Shemot 14:14).

However, the ten plagues are [are also] hinted at here: במסות – BY TRIALS – 2, באותות – BY SIGNS – 2, {ו}⁠במופתים – {AND} BY WONDERS – 2, which is 6. ובמלחמה – AND BY WAR – 7, וביד חזקה – AND BY A MIGHTY HAND – 8, ובזרוע נטויה – AND BY AN OUTSTRETCHED ARM – 9, ובמוראים גדולים – AND BY GREAT TERRORS – 10. And it referred to this [last one] using plural language, so that the drowning in the sea would be included.

או הנסה – כל זה תשאל.⁠¹

לקחת לו גוי מקרב גוי – שאף אתם הייתם גויים כמוהם כדכתיב ואומר אליכם איש גלולי עיניו השליכו.

ובמלחמה – כי י״י נלחם להם במצרים (שמות י״ד:כ״ה).

ובמוראים – לשון ראיה כתרגומו.

1. שאוב מר״י בכור שור.

?או הנסה, "or did He ever test or examine?⁠" This is all part of the questions you must ask yourselves

לקחת לו גוי מקרב גוי, "to take for Himself a nation from the midst of another nation, etc.;⁠" after all, you were Egyptians just like all the other Egyptians. We have proof of this from Ezekiel 20,7: ואומר אליהם איש גלולי עיניו השליכו, "I also said to them: cast away everyone of you all the detestable things that you are drawn to.⁠"

ובמלחמה, "and by war;⁠" for the Lord fought on their behalf against Egypt. (Exodus 14,25)

ובמוראים, "all very visibly.⁠" [The author, basing himself on the Targum traces the word to ראה, "to see.⁠" Ed.]

או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות – הם נסיונות, כמו שהיה משה אומר לפרעה (שמות ח) התפאר עלי. באותות – סימנים במטה, כענין (שם ד) מזה בידך. ומופתים – אלו עשרה מכות. ובמלחמה – על הים, שנאמר (שם י״ד) כי ה׳ נלחם להם, או על מכת בכורות ועל השבטים שעשה באלהי מצרים. וביד חזקה – שיצאו ביד רמה. ובזרוע נטויה – בעמוד אש וענן. ובמוראים גדולים – קריעת ים סוף לישראל וטביעת המצריים בו. במצרים לעיניך – מה שהזכיר לעיניך, דרך הכתוב לומר כן לפעמים שידבר בלשון רבים ויחזור מיד ללשון יחיד, וכמוהו (ויקרא י״ט) ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה. אבל נראה לי כי אולי הזכיר לעיניך כדי שיתחיל הכתוב באל״ף ויסיים בכ״ף שהוא מספר שם אהיה, כי בזה השם נשתלח משה לישראל, מדת הדין אשר במדת רחמים, זרוע נטויה במוראים גדולים, ותכלית הוצאה זו לצורך התורה, ולכך סמך לו אתה הראת לדעת וגו׳ מן השמים השמיעך את קולו. ותמצא בפסוק זה כ״ב אותיות האלפ״א בית״א, וכן תמצא בעשרת הדברות כל אותיות האלפ״א בית״א, ומתחיל באל״ף אנכי ומסיים בכ״ף לרעך.

או הנסה אלו-הים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות, Or, did God ever attempt to remove one nation from the midst of a nation with displays of power, etc.⁠" the word מסות is the same as נסיונות, "display of power,⁠" such as when Moses offered Pharaoh that he could determine when he wanted the plague of frogs to disappear (Exodus 8,5). באותות, "with miracles,⁠" i.e. certain signs on Moses' staff. ובמופתים, "and with wonders.⁠" This is a reference to the Ten Plagues. ובמלחמה, and with war, i.e. God fighting the Egyptian army at the Sea of Reeds. We read there that Pharaoh said: "for the Lord is fighting against Egypt" (Exodus 14,25). וביד חזקה, "and with a strong hand.⁠" This is a reference to the Israelites leaving Egypt ביד רמה, with their hands held high.⁠" ובזרוע נטויה, "and with an outstretched arm.⁠" This is a reference to the pillar of cloud and the pillar of fire in which God manifested Himself during the Exodus. ובמוראים גדולים, "and with awesome deeds.⁠" This is a reference to the splitting of the Sea and the drowning of the Egyptians in it. במצרים לעיניך, "in Egypt before your eyes.⁠" The word לעיניך is a figure of speech which occurs frequently after the Torah had first spoken in the plural and then suddenly reverts to the singular, i.e. the eyes of an individual instead of the eyes of the people collectively. A well known example of such a construction is found in Leviticus 19,9 where the Torah writes ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה, "when you (collectively) will harvest the grain harvest of your lands, you (individual) must not completely cut, etc.⁠"
It is possible that Torah here wanted that our verse commenced with the letter א and concludes with the letter כ, seeing that the combined numerical value of the these letters is the same as the name of God אהיה, i.e. 21. It was this name with which Moses' mission to the Jewish people commenced (Exodus 3,14) a form of the attribute of Justice contained within the attribute of Mercy. Seeing that the whole purpose of the Exodus was the acceptance by the Jewish people of the Torah at Mount Sinai, it is fitting that Moses continues after mentioning the degree to which God extended Himself to orchestrate the Exodus, אתה הראת לדעת, "you have been given visual knowledge that the Lord is the God, etc.,⁠" a reference to the unforgettable experiences at Mount Sinai. In verse 36, מן השמים וגו', you find all the letters of the aleph bet, just as in the Ten Commandments you also find all the letters of the aleph bet. The Ten Commandments also commence with the letter א and conclude with the letter כ, just as does our verse here.

או הנסה אלהים – כל דבר זה תשאל.

ובמלחמה – מלחמת קריעת ים סוף קורא מלחמה דכתיב בה ה׳ ילחם לכם (שמות י״ד:י״ד). ומצינו עשר מכות נרמזו כאן באותות מיעוט אותות הם שתים.

ובמופתים שתים.

ובמלחמה א׳.

במסות שתים.

ביד חזקה הרי ח׳.

ובזרוע נטויה הרי ט׳.

ובמורא גדול הרי עשרה. ואפקיה האי קרא הכי בלשון רבים לכלול עמהם קריע׳ ים סוף.

ד״א או הנסה אלהים וכו׳ עד לעיניך היה לו לומר לעיניכם כי הפסוק מדבר בלשון רבים. אלא לפיכך מסיים בכ״ף לפי שהתחיל באל״ף וזהו א״כ אחד משמותיו של הקב״ה לומר שבו לקו המצרים. ובו בשם עתידין האומות ללקות. ואף דוד קבעו שם וקבע י״א פסוקים בתהלים שמתחילין באך.

ובמלחמה – הוא קורא לים סוף מלחמה משום דכתיב שם ה׳ ילחם לכם.

ובמלחמה, and in war; Moses considers the crossing by the Jewish people of the sea of reeds the end of a "war" as he had referred to G–d as conducting war in the song of thanksgiving he composed after that event, as well as in the critical hours preceding it. Compare Exodus 14,14: ה' ילחם לחם, "the Lord will fight on your behalf.⁠"

או הנסה – בזה הפסוק יש כל האלפא ביתא שרצה הקב״ה ליתן להם התורה במצרים אלא שאמרה מה״ד נסה אותם תחלה לכך.

הנסה – ב׳ במסורה: הכא ואידך הנסה דבר אליך תלאה שאמרה מה״ד נסה אותם קודם שתשמיעם דבריך. והפסוק מתחיל באל״ף ומסיים בכ״ף א״ך טוב לישראל והוא עולה כשם אהיה אשר נגלה בו למשה להוציאם ממצרים ובו מכה לעכו״ם שנא׳ ואך אותך. ז׳ דברים מוזכרים כאן במסות באותות במופתים במלחמה ביד חזקה בזרוע נטויה ובמוראים גדולים כנגד ז׳ ימים ששמשה כל מכה ומכה וכנגד ז׳ ימים של פסח.

במצרים לעיניך – וסמיך ליה אתה הראת כשעשית שפטים במצרים ובאלהיהם הודעתם כי אתה ה׳.

הנסה – דברה תורה כלשון בני אדם, ואלהים הוא לשון קדש, כי הוא הפועל הראשון, וכמה אלהים היו תחתיו ית׳ פועלים מאתו.

והנה על המין השני מהטובות והם ההצלחות הזמניות גם כן אמר או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו׳ – [ט] ירצה או אם ראיתם או שמעתם שקודם שיוציא י״י אתכם ממצרים היה מנוסה ומורגל לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות וגו׳ כאשר עשה לכם י״י אלהיכם במצרים לעיניך ודאי לא נראה ולא נשמע. אמנם כאשר עלה במחשבתו לעשות תשועה ופורקן כהיום ההוא עשה כרצונו והצליח וכן יעשה י״י עמכם ביום ההוא כי כחו עתה ככחו אז ואין אורך הזמן טענה של כלום והנה טענה זאת גדולה להשיב חרפנו דבר ובפרט אל המתקוממים עלינו על זה כי ישאל נא מפיהם דבר לפי הנחתם כמה עברו מאלפי השנים מיום אשר ירדו שאול נפשות אדם שת אנוש קינן מהללאל וירד מתושלח נח שם ועבר אברהם יצחק ויעקב וכל כתות הצדיקים אשר בדורותיהם וכל הנביאים אשר באו אחריהם על לא חמס בכפיהם עד אשר בא משיחם לפדות אותם משם מיד השטן שהיה רודה בהם ואיך יטענו על עם י״י המחכה בשעבוד הגוף או קצת הממון לבד בעודו על פני האדמה כאחד מהם.

והנה טעם אורך הגלות והסתר קצו ותכלית העלמו כתבנו אצל בקש יעקב לגלות את הקץ ונסתם ממנו שער ל״ג.

ואמנם כנגד החסד השני מיציאת מצרים. אמר או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי. רוצה לומר האם היה מנהג השם שיוציא גוי אחד מקרב גוי אחר מעבדות לחירות ויעשה על זה נסים ונפלאות בשמים ובארץ. כי עם היות שראינו פעמים רבות התגברות עם על עם לרשת את ארצם. הנה לא נשמע כזאת ולא נראה כאלה. שעם שהיה עבד לעם אחר יצא מתחת ידיהם לא בחיל ולא בכח כי אם בנסים ונפלאות אשר יעשה בעבורם הקדוש ברוך הוא לעיניהם. והנה זכר מסות. ואותות. ומופתים. ומלחמה. ויד חזקה. וזרוע נטויה. ומוראים גדולים. שהם שמות כנגד הנסים שנעשו במצרים ועל הים. כי מהם היו הב׳ נסים הראשונים שנתנו למשה אשר עשה לעיני פרעה והם הנחש והדם. ועליהם אמר במסות באותות. לפי שהיו אות ונסיון על נבואתו.

ואמר ומופתי׳ על הצפרדע ועל הכנים ואמר ובמלחמה כנגד הערוב והברד והארבה. שהיו כלם מיני מלחמות שהיה השם יתברך לוחם בם.

ואמר וביד חזקה. כנגד הדבר שנקרא יד ה׳. וכן החשך שהיתה יד חזקה עליה׳.

ואמר ובזרוע נטויה כנגד מכת בכורות ומוראים גדולים כנגד נסי הים. ועל הכל אמר ככל אשר עשה לכם ה׳ אלהיכם במצרים לעיניך. ורצה לומר ככל אשר עשה בעבורכם ולמענכם במצרים לעיניך כי כאשר יראה האדם בעיניו מפלת אויביו ישמח כי חזה נקם. ורז״ל באגדת אבות דר׳ נתן פי״ג. דרשו הפסוקים האלה באופן אחר כפי ענינם. ואף רש״י והרב ראב״ע פירשו אותם באופן אחר. ואשר כתבתי הוא היותר מתישב כפי הפשט:

או הנסה אלהים – אף על פי שקרה לאיזה יחיד או יחידים שימלטו מבין רשעים, מכל מקום לא קרה זה לשום גוי בכלל.

במסת באתת – מורות שלא היה זה במקרה, אבל בכוונת פועל רצוניי.

ובזרוע נטויה – מוכנת להכות עוד, להורות שאם לא ישוב החוטא שתשוב להכות.

או הנסה אלוהים, even though God from time to time may have seen to it that certain people among the gentiles escaped what seemed like imminent disaster, such instances were limited to a few select individuals;

במסות באותות, all of which proved that your good fortune was not due to some coincidence but had been planned by God.

ובזרוע נטויה, ready to inflict further chastisements to demonstrate that that if the afflicted person did not respond with penitence You would continue to discipline him.

לָבוֹא לקחת לוֹ: בהעתק הללי לבוא, ירוש׳ לבא, ע״כ. ובספרי׳ שלנו מלא, שאין זה מהט׳ חסרי׳ במסורת¹, וסי׳ בריש סדר ויחי. וזה מוכרע גם ממדרש ויקרא רבה² פ׳ כ״ג <ומדרש חזית³ פסו׳ כשושנה בין החוחים> אמ׳ ר׳ יודן מלבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, ועד מוראי׳ גדלים, שבעי׳ ושנים אותיות הן, ואם יאמר לך אדם שבעים וחמשה, אמור לו הוצא מהן גוי שני שאינו עולה מן המנין. [לבוא].

1. במסורת: מ״ג-ד בר׳ מח ז.

2. ויקרא רבה: פרשה כג ב.

3. ומדרש חזית: שיר השירים רבה, פרשה ב ב ב.

או הנסה אלהים – כפי דברי רש״י ז״ל הוא חול, וכן נראה מפשוטו של מקרא שמסיים ככל אשר עשה לכם ה׳ אלהיכם, וכי יש שום אלוה אחר שעשה לגוי אחר נסים גדולים כאשר עשה לכם ה׳ אלהיכם:

לקחת לו גוי מקרב גוי – שהיו בני ישראל מעורבים יחד באנשי מצרים כעם אחד, ואעפ״י כן הבדילם ה׳:

במסת – על ידי נסיונות הודיעם גבורותיו, כגון התפאר עלי (שמות ח׳ ה׳), אם אוכל לעשות כן, הרי זה נסיון:

באתת – בסימנים להאמין שהוא שלוחו של מקום, כגון מה זה בידך:

ובמופתים – הם המכות הראשונות שבאו בתחלת כל סדר וסדר, כמו שביארנו במקומו:

ובמלחמה – בים שנאמר ה׳ ילחם לכם:

וביד חזקה ובזרוע נטויה – הם כל סדרי המכות שהיו נפלאות גדולות למעלה מן הטבע, ולכן נקראו יד ה׳ וזרוע ה׳:

ובמוראים גדלים – הם בקיעת ים סוף לישראל וטביעת פרעה וחילו:

וביד חזקה ובזרוע נטויה – הראב״ע פי׳ ביד חזקה שיצאו ישראל ביד רמה, ובזרוע נטויה כטעם בעמוד אש וענן, והגר״א פי׳ ביד חזקה בע״כ, שע״י המכות הוכרחו להניח אותם לצאת ובזרוע נטויה הוא באתגלי׳ לעיני כל ולא כמו בורחים כמ״ש בעצם היום הזה, בנ״י יוצאים ביד רמה, ומזה אמר ואשבור מוטות עולכם ואוליך אתכם קוממיות, מוטות עולכם הוא נגד ביד חזקה, קוממיות שהוא באתגלי׳ הוא נגד בזרוע נטויה.

באותות לעיניכם – ירצה כל האותות והמופתים כולם היו דברים נפלאים לעיניהם לבד כי לפניו ית׳ לא היה צריך ליד חזקה ולזרוע נטויה כי בהרף עין כולם מאפס ותהו היו נחשבים (מ״כ).

או הנסה אלהים – אין ספק שהוא חול, כדעת רש״י ורמבמ״ן, ולפניהם דונש בן לברט בהשגותיו על רבינו סעדיה הנמצאות בידי בכ״י. ובדברי ראב״ע בספר שפת יתר סימן ק״א נפלו טע⁠{ו}⁠יות סופר והשמטת מלות, אשר בגללן אין לסימן ההוא הבנה.

או הנסה – ונגד הפליאה של יצ״מ יאמר, וכי היה כדבר הזה שאלהים ינסה לבא לקחת לו גוי מקרב גוי שגוי שהם בשעבוד ועבדות לגוי אחר יצא לחפשי לא ע״י עצמם וכחם רק ע״י אלהים, ולא בדרך הטבעי רק במסות ובאותות שמה שהקשה לב פרעה בכל פעם היה דרך נסיון, והיו מקצת מכות שבאו לאותות כמו ד״צ לאות על מציאות השם ע״ד לאות על ההשגחה וכדומה, והם באו בהתראה, ומקצת מכות באו למופתים והם אלה שבאו בלא התראה כמ״ש בפ׳ וארא, וכולם היו ע״י שדוד הטבע שזה מציין במלחמה וביד חזקה וגם באו שלא ע״י התערותא דלתתא ע״י זכות מעשיהם, רק בכח הזרוע העליונה כמ״ש בכ״מ שזרוע ה׳ מציין מעשים שיעשה מצד עצמו שלא ע״י זכות וצדקת הדור, ובמוראים גדולים ע״י התגלות השכינה שהפיל עליהם אימה ופחד כמ״ש ובמורא גדול זו גלוי שכינה, וכ״ז עשה לכם ה׳ במצרים לעיניך:

או הנסה וגו׳: זהו בחינה¹ על ״לא ישחיתך״², כי לא בחנם פעל ועשה גדולות כאלה בשעת יציאת מצרים, אם לא שתהיו חיים וקיימים לפניו לעד.

במסות וגו׳: כל פרטי פעולות הללו מבוארים בפרשת כי תבוא (להלן כו,ח)³, זולת ״במסות... ובמלחמה״. וענינים אלו⁴, כי פעם מחליש ה׳ האומה עד שלא תגיע לעשות מלחמה עם ישראל, אלא לפני זה ׳ממסה׳⁵ אותם בבתיהם, ופעם מחליש כח האומה בשעת מלחמה, כמו בסנחריב וכדומה. ובמצרים היו שני אופנים הללו, בהיותם עוד במצרים היו ״במסות״ דמשמעו שהמס לב פרעה ומצרים בביתם ע״י המכות, ועיין להלן (כט,ב)⁶. ״ובמלחמה״ היינו על ים סוף, שבא פרעה וחילו להלחם, וכתיב (שמות יד,יד) ״ה׳ ילחם לכם״⁷.

ובמוראים גדולים: ׳זה גילוי שכינה׳, כדרשת בעל הגדה על ״ובמורא גדול״ (להלן כו,ח): זה גילוי שכינה, כמו שכתוב (פסוקנו) ״או הנסה וגו׳ ובמוראים גדולים״ (עכ״ל בעל ההגדה). והוכיח מזה המקרא יותר⁸ משום דכתיב בלשון רבים, למדנו שהוא ענין שאינו נמשך בבת אחת⁹, דא״כ ׳במורא גדול׳ מיבעי, אלא הוא גילוי שכינה שהיה בזמנים מפוזרים לפי צורך השעה.

1. ראיות, הוכחות.

2. שמשמעותו ע״פ רבינו שהעם ישרוד את כל הצרות ויגיע עד אחרית הימים.

3. ״ויוציאנו ה׳ ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים״.

4. מה המשמעות של ״במסות ובמלחמה״. רש״י מסביר: ״במסות״ – ע״י נסיונות הודיעם (את המצרים) גבורותיו, כגון ״התפאר עלי״ – אם אוכל לעשות כן, הרי זה נסיון (עכ״ל). אונקלוס מפרש – בניסים, וכן פירש הרס״ג. אך רבינו מבאר אחרת.

5. ממיס את לבם.

6. ״המסות הגדולות אשר ראו עיניך״.

7. כך ברש״י, ובראשונים.

8. מה מבואר יותר בפסוקנו מהפסוק המקורי בפרשת כי תבוא.

9. ענין שאינו קורה באופן חד פעמי.

גוי מקרב גוי. חז״ל אמרו מה הללו עוע״ז אף אלו עוע״ז, והרואה דבריהם יראה שלא סמכו עצמם על דברי הנביאים המורים כן, רק מפי קבלתם אמרוה ובאו דברי הנביאים להעיד עליהם שכן כתוב בספר יחזקאל ואמר להם איש שקוצי עיניו השליכו וגו׳ בתוך ארץ מצרים, וכן בס׳ יהושע בסופו, ולמוד מזה ב׳ דברים, הא׳ שהיו עוע״ז מה שלא שזכר בכתוב, הב׳ שמשה הזהיר עליה בארץ מצרים וגם זה לא נזכר בכתוב, ושניהם באו בדחז״ל כאומרם משכו וקחו וגו׳ משכו ידיכם מע״ז — וזו ראיה גדולה להמצא דברים מקובלים שלא נזכר מהם בכתוב, גם בנוגע לקורות האומה, מקצתם נכתבו ע״י הנביאים ומקצתם ע״י החכמים.

לבוא – כלומר: לבוא על האדמה, זאת אומרת: להתגלות על ידי מעשים אלהיים, על⁠־טבעיים.

במסות ... ובמוראים וגו׳ – כאן נזכרים שבע לשונות של הנסים שנעשו במצרים; חמש מהן נזכרות גם בפסוק כ״ו:ח׳ (וכן בירמיהו ל״ב:כ״א) והן נדרשות בהגדה של פסח. שם בלתי מוזכר ״מסות״ ו״מלחמה״. השמטת ״מלחמה״ יש לפרש בפשטות, מפני שהכוונה בזה באופן מיוחד למלחמה שבים סוף, השוה שמות י״ד:י״ד. אבל ״במסות״ אינו נזכר, כפי הנראה, מפני שפירושו נסיונות, דהיינו הנסיונות והיסורין אשר בהם ניסה ה׳ תחילה את עמו וזיקק אותו, לפני שבחר בו בתור עם, השוה ״כור הברזל״, פסוק כ.

מוראים – על פי תרגום השבעים וכן בהגדה של פסח: גילוי שכינה, דהיינו ההתגלויות האלהיות. וכן מפרשים התרגומים, השוה דברי הרב מקלנבורג (בסידור התפילה שלו עיון תפלה, בהגדה של פסח). אולם יתכן ש״מוראים״ פירושו כמו ״נוראות״, השוה י׳:כ״א, תהלים ק״ו:כ״ב.

אות ומופת – ראה לפסוק י״ג:ב׳.

או הנסה אלהים – רב אשי פתח לפרשתא דמגילת אסתר מהכא, או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו׳.⁠¹ (מגילה י״א.)

1. סמך אסיפא דקרא ככל אשר עשה לכם ה׳ במצרים לעיניך, ופירוש הדבר, כמו במצרים נדונו המצרים במה שזדו הם על ישראל כמ״ש כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ולבסוף נדונו הם במים, כך בימי המן נדונו האומות כמו שחשבו הם על ישראל, היינו בו ביום שחשבו לעשות רעה ליהודים נדונו הם בעצמם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון