דִּלְמָא תְחַבְּלוּן וְתַעְבְּדוּן לְכוֹן צֵילֶם דְּמוּת כָּל צוּרָא דְּמוּת דְּכַר אוֹ נוּקְבָּא.
(טז) פֶּ֨ן־תַּשְׁחִת֔וּן וַעֲשִׂיתֶ֥ם לָכֶ֛ם פֶּ֖סֶל תְּמוּנַ֣ת כׇּל־סָ֑מֶל תַּבְנִ֥ית זָכָ֖ר א֥וֹ נְקֵבָֽה׃
Lest you corrupt yourselves, and make yourself an engraved image in the form of any figure, the likeness of male or female,
lest you corrupt yourselves, and make you an image, or the likeness of any form, the likeness of male or female,
דלא תחבלון עובדיכון ותעבדון לכון צלם אוצוראב וכל דמו דכר או נקבה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״וצורא ... נקבה״) נוסח אחר: ״דמ(ן){ו} כל מן דעם דמ(ן){ו} דדכר או דנקבה״.
ב. מלות ״צלם וצורא״ צונזרו בכ״י ניאופיטי 1.
lest you corrupt your works, and make to you an image or likeness of any idol, the likeness either male or female
פן תשחיתון – שתעשו תבנית כל בהמה תבנית כל רומש. בוא וראה כמה דקדק הקב״ה אחר ע״ז שלא ניתן לו מקום לחתור שם.
לִכַּיְ לַא תַּהלַכֻּוא פַתַּצנַעֻוןַ לַכֻּם פַסַלַא עַלַי׳ שַׁכּלִ כֻּלִּ שַׁכ׳ץֵ מִן דַ׳כַּרֵ אַוְ אֻנתַּ׳י׳
למען שלא תשחתו, אזי אל-תעשו לכם שום פסל, לפי צורה הדומה לאיזה מן זכר או נקבה.1
1. [אדבר אל הכמות. ואמר שענין הכמות סובל שני דברים לא יתכנו על הבורא, אחת מהם מדת ארך ומדת רחב ומדת עמק, והאחרים פרקים וחבורים יתפרקו ויתחברו קצתם אל קצתם. ולא יאמר על הבורא מאומה מזה
סמל – means "form".
אסמל – סמל הקנאה המקנאב (יחזקאל ח׳:ג׳), עניין דמות.ג
א. לפי עדות רוזין, בשתי הנוסחאות בכ״י ברסלאו, הביאור לפסוק ט״ז קודם לביאור לפסוק י״ד.
ב. כן בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון, והשוו רש״י שם. בנוסח שלנו: המקנה.
ג. כן נוסח ב׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין). בנוסח א׳ (במקום ״דמות״): אליל.
סמל: means image, as in the phrase (Ezek 8:3), “the image (סמל) that infuriates and provokes fury.”1
1. Rashbam may be disagreeing with Rashi or he may just be rephrasing Rashi’s comment. Rashi says that סמל means “shape” (צורה) and Rashbam says that it means “image” (דמות). It is possible that Rashbam prefers the word “image,” since it has more negative (i.e., idolatrous) implications than “shape.”
A GRAVEN IMAGE. The word pesel (graven image) refers to an object that has been fashioned.1 Compare, va-yifselu (did fashion) in And Solomon's builders…did fashion them (I Kings 5:32).
1. Hebrew, niktzav (literally, cut).
סמל – צורה.
פן תשחתון – לעיל קאי כי לא ראיתם כל תמונה (דברים ד׳:ט״ו).1 פן תשחתון – היום או למחר ותאמרו כתבנית כבודו שראינו בסיני נעשה סמל.
1. שאוב מאבן עזרא דברים ד׳:ט״ו.
פן תשחיתון, "lest you will become corrupt;" this refers to the previous verse in which the people had been reminded that even during the revelation at Mount Sinai they had never had a visual image of their God. How much less are they allowed to fashion imaginary images of Him, and become thoroughly corrupted in their belief in the One and only but invisible God, their Creator.
פן תשחיתון ועשיתם וגו׳ תמונת כל סמל – הוא כמו צלם.
תבנית זכר או נקבה – ירצה לפי מה שאחשוב תבנית איש או אשה ואחר זה ירד בהדרגה וזכר תחלה הבעל חי ההולך ואחר זכר תבנית המעופף ואחריו תבנית הדגה ושם רמש האדמה בין המעופף והדג לפי שהוא יותר פחות במציאותו מהמעופף ולזה תמצא ברבים מהם שהם מולידים ביצה בלתי שלמה כמו הענין בדגים.
והוא אומרו פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה תבנית כל בהמה וגו׳. 1ואחשוב שרמז להם הנה אל כל מיני הצורות והתמונות אשר הניחום הוברי שמים בככבים ובמזלות וכסילהם אמרו שיש שם תמונת מאזנים או קשת או צורת עיר או נהר או ספינה וכיוצא.
ואמר תבנית זכר או נקבה – כמו שאומרים על המזלות שהם מחציתם זכר וחציים נקבה. וכן כל כוכבי לכת מקצתם זכרים ומקצתם נקבות, וכן אומרים שיש שם צורת אשה שיש לה בעל ושאין לה בעל וצורות איש מצויין וגבור לוחם וכדומה.
1. ואחשוב וכו׳ הנה ידוע שהוברי השמים החוזים בכוכבים אמרו כי קצת כוכבים המחוברים יחד יש להם צורה ידועה הדומה לבע״ח או לשאר הדברים וכלים ידועים עלי ארץ, ועל פיה קראו להם שמות מיוחדים כמו שקראו לקצת מי״ב המזלות בשם ״עלה שור אריה וגדי״ בעבור דמיונם לבהמות וחיות אלה. ולקצתם בשם ״סרטן ועקרב״ בעבור דמיונם לשרצים זוחלי עפר אלה ולקצתם בשם ״מאזנים קשת דלי״ בעבור שתדמה צורתם לכלים אלה, ולקצתם בשם ״בתולה או תאומים,״ ולאחד בשם ״דגים״ בעבור שכל אחד ואחד מהם ידמה בתבניתו לאחד מאלה, וכן נתנו שמות שאר בע״ח לשאר הכוכבים, כמו שקראו לצורה אחת בשם ״הכלב הקטן״ ולאחרת בשם ״הכלב הגדול״ ושתי צורות כוכבים אחרות קראו בשם ״הדוב הקטן והגדול״ וכוכב אחד קראו בשם ״נשר״ וכוכב אחד בשם ״תנין״ ולחיבור שבעה כוכבים יחד [יען כי מדי החלו להראות בימי האביב למעלה מהאופק החלו היונים לרדת הים באניות, וכאשר נשתרו מעיניהם בימי החורף חדלו מעשות זאת. (ואפשר כי עליהם רומז הרב ז״ל באמרו שצורת קצת הככבים דומה לספינה) ומושבם הוא סמוך למזל שור וטלה הקרובים לאמצע הרקיע, ונקראים בלה״ק גם בשם ״כימה״ (איוב ט׳ ול״ח) ועיין מזה ברכות דף נ״ח ע״ב. ור״ה דף י״א ע״ב וברש״י שם] הנקרא בלשון הכ׳ (איוב ל״ח) לדעת קצת המפרשים בשם עיש על בניה קראו בשם ״תרנגולת״ בעבור דמיונם לתרנגולת הדוגרת בניה בצלה, וכוכב אחד קראו בשם בלה״ק כסיל ואמרו שיש לו כעין אזור ושלשה חרבות, וכוכב אחד קראו בשם ״אוריגיא״ בעבור דמיונו למנהיג עגלה. כמו שקראו לכוכב אחר ״באאטעס״ ר״ל מנהיג השורים, וכדומה עוד משאר צורות שהזכיר הרב ז״ל גם את כוכבי לכת ציירו הקדמונים בצורות ידועות השונות זו מזו. והעמים הקדמונים אשר לא ידעו את ה׳ וחשבו כי העולם מונהג רק על ידי השפעת הכוכבים האלה, עשו להם צורות בהמה חיה ועוף ודגים, או שאר דברים הדומים לכוכבים אלה, ועבדו אותם והשתחוו להם, וזאת היתה מקור כל עבודת הגילולים בימי קדם, כמו שעבדו במצרים לשור אחד ידוע להם אשר יקראו בשם ולשאר בהמות וחייתו ארץ, גם לדברים דוממים וכל זה נקרא בל״א בשם וע״כ למען השריש האמונה האמיתית בקרב כל ישראל. כי רק הי״ת מנהיג את העולם כלו, ומידו לבד יושפעו הטוב והרע לבני אדם, אם גם לא יסכימם עמם צורות הכוכבים השונים האלה, ולמען הרחיקם מעבודת הגילולים ומכל התועבות אשר ראו במצרים. הזהירם פה הכ׳ לבלתי עשות כאלה באמרו ״פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל וכו׳ תבנית זכר או נקבה, תבנית כל בהמה״ וכו׳.
תמונת כל סמל – כמעשה החושבים שלכל נמצא נפסד יש איזו התחלה קדמונית, והיו עושים צורת אותו הנפסד להורות על מה שחשבו היות קדמון והתחלה לאותו הנפסד המציר. והיו עובדים לאותה הצורה להשפיע עליהם פעולת מה מאותו הנמצא שחשבוהו קדמון.
תמונת כל סמל, something that would reflect the belief of those who hold that every perishable, ephemeral phenomenon in this world has a counterpart in the celestial regions which it is derived from, and that people made themselves replicas of what they thought the original looked like.
פן תשחתון – דע שיש שתי מיני ע״ז, האחת עבודת הפסילים מעשה ידי אדם באופן שהעובד אותם מכחיש במציאות הסבה הראשונה, וזהו השחת הדעת בזדון, וגם הגויים חייבין עליה, והשנית הוא הטועה, שבראותו רוממות השם וגודל כבודו יאמין כי מסר הנהגת העולם לאחד מן השרים העליונים, ולכן הוא משתחוה להם, וזהו השתוף, והגוים פטורים על הטעות הזה, אבל האיש הישראלי חייב עליה מיתה, והנה חלק הכתוב בין שני מיני ע״ז האלה, כי אמר כאן פן תשחיתון וכו׳ תבנית כל בהמה וכו׳ תבנית כל רומש וכו׳ עד מתחת לארץ, וכל זה מדבר מן המין הראשון, שלהיותו השחת הדעת גמור אמר לשון תשחיתון, ובפסוק ופן תשא עיניך מתחיל לדבר במין השני, כמו שנבאר:
ועשיתם לכם פסל – לע״ז גמורה שעושה פסל ואומר אלי אתה. והנה זכר כאן כל מיני התמונות מבעלי חיים שיוכל לפסול תבניתן, הן מההולכים בארץ הן מהעופפים בשמים, או מהרומשים באדמה, או מאשר במים:
תמונת כל סמל – הנה יש בענין זה חמשה שמות, פסל, תבנית, דמות, תמונה, סמל, וההבדל שביניהם כך, שם פסל נופל לבד על חומר הדבר הנפסל, כגון עץ או אבן על צורת איזה עצם, תבנית נקרא על שם הצורה והצלם הניתן לה דמות על שם הדמיון שבין הפסל ובין הדבר שנדמה לו, אבל תמונה הונח על הכוונה והציור הרוחני, מה שיכוין המצייר בצורה ההיא, ר״ל הכח המיוחס לעצם ההוא מה שהצורה רומזת עליו, ולכן אמר למעלה לא ראיתם כל תמונה, ר״ל לא ראיתם דבר מוחש שהמוחש הזה ירמוז על כחותיו אשר לו, ונאמר ג״כ על כל ציור מושכל, ומזה ותמונת ה׳ יביט, שהשיג דרכי השם ב״ה בהשגה נעלה מהשגת זולתו, ולפעמים יצייר בדמיונו המצייר פסל מורכב מצלמים רבים, שציור כל א׳ וא׳ מחלקיו הם במציאות והרגישם המרגיש כבר באחד מן החושים, אבל חבור החלקים ההם והרכבתם אינו במציאות רק בדמיון המצייר, דרך משל סוס בעל כנפים, כלב בעל שלשה ראשים, הוא ציור שחלקיו נמצאים כולם חלק בזולת חלק, סוס לבדו, וכנפים לבדם, אולם לא יחוברו בגוף מן הגופים, והנה הציור מן החבור הזה והמשונה ההוא יקרא ג״כ תמונה כל עוד שהוא בכח, אבל כאשר יצא אל הפועל, דהיינו כאשר יעשה הצורף דרך משל סוס בעל כנפים, אז נקרא סמל, כמו סמל הקנאה האמור ביחזקאל, ולזה אמר כאן פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל (אבן חצוב ומסותת על) תמונת כל סמל (על ציור צורה שאינה במציאות, או תעשו לכם) תבנית זכר או נקבה, (צורת בנין זכר או נקבה כמו שהם במציאות):
פן תשחיתון – התקשרות מקרא זה עם מה שאמר לפניו כי לא ראיתם כל תמונה קשה, לא נמצא בו למפרשים דבר, ואמר הר״ן בפירושו שעם היות שרצה הוא ית׳, להשאיר זכרון המעמד הנכבד ההוא בכל מה שאפשר, עד שחידש וברא חשך ענן וערפל ולפידים וקולות נבראים, עם כל זה לא רצה לחדש ולברוא שום תמונה, אעפ״י שהיה מן הראוי כדי שישאר זכרון המעמד יותר, לפי שהדבר הנראה מחוקה יותר בדמיון מן הדבר הנשמע, וכמו שחידש קול נברא אעפ״י שהוא מורה על הגשמות ולא נמנע בשביל זה, למה לא חדש תמונה נבראת כדי שיתחקה בלבבם המעמד ההוא יותר, אבל נמנע מזה פן תשחיתון, כי תחשבו לעשות טובה לנפשכם לעשות פסל כדמות התמונה ההיא אשר ראיתם, כדי להשאיר זכרון הדבר לבניהם ולבני בניכם, וימשך מזה שבניכם אשר יקומו אחריכם יעבדו הצורה ההיא, או יתלו גשמות להש״י, וזהו שהזהיר וכפל בפ׳ זו בכמה מקומות אזהרה זו.
פן תשחיתון הוא ההמשך של ״ונשמרתם מאד לנפשתיכם״ (בפסוק הקודם), ואילו ״כי לא ראיתם״ וגו׳ (שם) הוא מאמר המוסגר. הפקידו עצמכם ביד הנהגת נפשותיכם – שכן נפשותיכם ולא חושיכם ראו את ה׳ בסיני, ואילו חושיכם רק שמעו – כדי שלא תשקעו בחטא ובהשחתה ותעשו לכם ייצוג חומרי של ה׳.
כבר הערנו (פירוש, בראשית ו, יא) ש״שַׁחַת״ הוא ״בור״ ו״שַׁחֵת״ מורה על שקיעה, נפילה מן הדרך המביאה לרווחה רוחנית ומוסרית. ה״משחית״ אינו עושה רק כמה חטאים בודדים; הוא אינו רק סר מן הדרך הישרה. במקרה כזה ביד החוטא לחזור ולמצוא את דרכו, ולשוב אל הדרך הנכונה, שכן הוא עומד עדיין באותה רמה. לעומת זאת, ״השחתה״ מורה על ירידה מהותית, תפיסת עמדה נמוכה ושונה לחלוטין, שממנה אין דרך המוליכה אל הטוב ואל האמת. ״השחתה״ היא בגידה באמת הרוחנית והמוסרית. לפיכך אומרים חז״ל (סנהדרין נז.) ש״השחתה״ מציינת תמיד עבודה זרה [שחיתות רוחנית] וגילוי עריות [שחיתות מוסרית] שבדרך כלל הם הולכים יד ביד, אחד מוליד את האחר.
ועשיתם לכם וגו׳ – בהקשר ל״כי לא ראיתם״ וגו׳ האמור בפסוק הקודם, האזהרה כאן אינה מפני עבודת אל אחר, אלא מפני העמדת צורה חומרית לייצג את האל שהתגלה לנו בדברי תורתו בסיני. כל ייצוג כזה ימשוך את ה׳ למטה אל תחום הדברים הניתנים לייצוג גשמי, ותהיה בו כפירה באל האחד הבלתי נתפס לחושים, שהוא למעלה מן העולם, ושהוא הוויה בעלת אישיות הפועלת בחירות מוסרית. לפיכך, תחילה יש לנו כאן איסור כללי על כל ייצוג תלת־מימדי.
פסל (הקרוב ל״פצל״: ״לקלף״, שממנו מתקבל ״בצל״ העשוי כולו קליפות) מציין דמות תלת־מימדית החצובה או מגולפת (או יצוקה [עיין ישעיהו מ, יט]) מחומר אחד.
תמונת – כפי שכבר ציינו (פירוש, בראשית א, יא), ״תמונה״ היא תרשים בקווים כלליים, שעל ידו ניתן להכיר את המין ולא את הפרט.
סמל הוא מילה המופיעה לעתים רחוקות מאוד. קרבתה ל״שׂמלה״ מורה לכאורה ש״סמל״ מציין את מושג ה״צורה״ באופן כללי, ה״שׂמלה״ של הגוף.
פסל תמונת כל סמל מזהיר לפי זה מפני כל ייצוג תלת־מימדי של כל צורה שהיא, אפילו אם אינו דמות של דבר הקיים במציאות אלא הוא לחלוטין יצירה של הדמיון.
תבנית – לשון ״בנה״ נאמרת רק על יצירת בניין אדריכלי, או יצור חי אורגני וחלקיו: ״תַּבְנִית יָד״ (יחזקאל ח, ג), ״תבנית המשכן״, ״תבנית כל כליו״ (שמות כה, ט).
כאן מורה ״תבנית״ על צורה המייצגת אדם או בעל חיים. אך מאחר שייצוג זה קרוי כאן ״תבנית״, שמשמעותו העיקרית היא ציור של מבנה, הרי שמה שמתבטא בכך הוא שהצורה לא נעשתה למטרת נוי [היינו לשם יופיה שלה], אלא נועדה לייצג את החפץ לפי המשמעות המתקבלת מסידור חלקיו.
תבנית זכר או נקבה היא ייצוג של דמות אדם.
פן תשחיתון וגו׳: שמא תאמרו באמת לעשות איזה פסל לזכרון המעשה, והיינו ׳השחתה׳, שמזה תגיעו להשתחוות להם ולעבדם1.
1. כמוזכר בפסוק י״ט (כעין גזירה דאורייתא).
תמונת כל סמל – צלם או סמל בחילוף והיפוך אותיות ר״ל צֵל מן הדבר המצויר שלא יודיעוהו בבירור; תמונה מגזרת מִן מברר הדבר יותר, ואם מצאנוהו מיוחס אל ה׳ (במדבר י״ב:ח׳, ותמונת ה׳ יביט) הוא ע״ד הַעֲבָרָה, שהרי הוא אומר כאן ותמונה אינכם רואים זולתי קול, והוא כאומר אלו היתה לה׳ תמונה, משה היה רואה אותה כי מדבר עמו בהקיץ וכן כאן תבנית זכר, נקבה, בהמה, צפור ודגה.
[השמטה: פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל וגו׳ תבנית וגו׳. יש לך לדעת כי גם איברי האדם עשו מהם תבנית אבן או עץ וזה פעמים לתכלית שלום נדר שנדרו אם לרפואת איזה חולי באבר ההוא, וכשהשיגו מבוקשם הביאו האבר ההוא נדבה לזכר עולם, וכיוצא בזה נמצא בהיכל מלכנו Oreurti. Catal. illust. del Mus. di Torino. vol. l. p. 86. n°. 67 . רגל אבן שיש Piede votivo וסיים המחבר שממה שראינו עליו צורת איסקולאפיו אליל הרפואה ידענו כי לנדר הובא על רפואת הרגל — אולם לא אכחד אמרי חוקר אחר Archeologique. annee 7. liv. X. p. 600. Maury — Revue המדבר על רגל משיש נמצא באלכסנדריא דומה לאותו של טורין הבירה אלא שעליו מצבה קטנה מצורת יוביס אולימפיכו, Giove Olimpio והנה עם היות כי לתכלית נדר הושם רגל טורין, לא יכחיש הקורא כי גם תערובת עבודה זרה נמצא בו כי לא חסרו בו צורות האלילים יהיה יוביס או איסקולאפיו — והקדמנו כל זה כי ממנו יופיע אור גדול להבין דברי רבותינו בתלמוד (עבודה זרה דמ״א ע״א וע״ב) כי בא שם במשנה מצא תבנית יד או תבנית רגל אסורים מפני שכיוצא בהם נעבד, ובגמ׳ אמאי? והא שברים נינהו (סבר המקשה שכל יד או רגל במשמע אפילו יתראה בו השבר,) תרגמה שמואל בעומדים על בסיסן — ושמואל הוא חבירו של אבלט שהוא לדעתנו Plotino שלמד וְלִמֵד באלכסנד׳ של מצרים, ובקי בכל אמונות ומנהגי מצרים הקדמונים עיין אם למסורת ערך אבלט.
תמונת כל סמל. עיין מה שכתבתי פ׳ וישב וכדומה לו בלשונות בני יפת, ורואה אני שכבר העיר על זה גיזיניוס באוצרו (ש׳ סמל) ויש כתובים יורו כי הוא שם אליל בפרט כמ״ש את פסל הסמל — וקרוב הדבר מאד שיחסר א׳ בסופו והיה ראוי סמאל שם מלאך כמו עזאזל שחסר א׳ והיה ראוי עזזאל, ורבותינו הרגישו בזה במס׳ יומא שפירשו עזא — ועזאל, וכמו שחסר בשם אשבל (עיין מ״ש שם) וכן בשם בל לדעת קצת נבלעה העי״ן והיה ראוי בעל — וכן ארבל תחת ארבאל — ולדעתי אין ספק שכמוהו שם נחשול של ים, כמו נחש — אל נחשול בדברי רז״ל עמד עליו נחשול שבים וציירו שרו של ים בצורת נחש כמו שנהגו הנביאים לדמותו גם הם כדברי יחזקאל שקרא אותו לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים — ובכן מצאנו מקום לתלות שם סמאל המלאך הנודע לחכמי התלמוד והקבלה בכתבי הקדש ובדברי משה, ויראה הקורא הכנים הדברים אם לא, שהרי חוקר אחד שלא מבני עמנו ודבר אין לו עם חכמת הקבלה הוא Nicolas. Des doct. relig. des juifs avant j. C. p. 258 . העלה על ספרו דברים דומים מאד מאד למה שכתבנו, אלא סובר שסמאל של רבותינו מקורו בסמל של תורה ולא זכר ולא העלה על לב חסרון הא׳ שזכרנו המיחדת שניהם בדבור אחד ובשם אחד — ומה יקרו בעיני דברי החכם ספורנו (שלפניו נגלו פעמים רבות תעלומות התורה) שכתב (פ׳ ואתחנן) ״סמל קדמון והתחלה לאותו הנפסד המצוייר והיו עובדים לאותה הצורה להשפיע עליהם פעולת מה מאותו הנמצא שחשבוהו קדמון.]
פסל – השוה שמות כ׳:ג׳.
סמל – יחזקאל ח׳:ג׳,ה׳, דברי הימים ב ל״ג:ז׳,ט״ו. אבל אין להוכיח מכאן — כמו שמודה גם שטויארנגל — שמלה זאת לא נכנסה לשימוש אלא בתקופה מאוחרת יותר חס ושלום, שהרי היא נמצאת אף בכתבות צוריות־כרתיות בהוראה זאת.
פן תשחתון – תנא דבי ר׳ ישמעאל, כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים, דבר ערוה דכתיב (ר״פ נח) כי השחית כל בשר את דרכו,1 עבודת כוכבים, דכתיב פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל.2 (ע״ז כ״ג:)
1. בדור המבול כתיב זה, וידוע דדור המבול נענש על עון זנות, ויתבאר ע״ד הלשון ודרך גבר וגו׳ במשלי ל׳ י״ט.
2. מה שנ״מ מזה לדינא נתבאר לפנינו בפ׳ אמור בפסוק כי משחתם בהם מום בם לענין פסול קרבנות מרובע ונרבע ומוקצה ונעבד, כי אחרי שקרא הכתוב לדברים אלה מום כמ״ש מום בם, לכן גם באלה הקרבנות דכתיב בהו מום סתם ולא נתפרש בהו הפסולים רובע ונרבע מוקצה ונעבד, כמו בפרה אדומה דכתיב בה רק אשר אין בה מום, אפ״ה פסולים גם אלו כיון דמכונים בשם מום.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.