אַסְהֵידִית בְּכוֹן יוֹמָא דֵּין יָת שְׁמַיָּא וְיָת אַרְעָא אֲרֵי מֵיבָד תֵּיבְדוּן בִּפְרִיעַ מֵעַל אַרְעָא דְּאַתּוּן עָבְרִין יָת יַרְדְּנָא לְתַמָּן לְמֵירְתַהּ לָא תֵירְכוּן יוֹמִין עֲלַהּ אֲרֵי אִשְׁתֵּיצָאָה תִשְׁתֵּיצוֹן.
(כו) הַעִידֹ֩תִי֩ בָכֶ֨ם הַיּ֜וֹם אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ כִּֽי־אָבֹ֣ד תֹּאבֵדוּן֮ מַהֵר֒ מֵעַ֣ל הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֧ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ לֹֽא־תַאֲרִיכֻ֤ן יָמִים֙ עָלֶ֔יהָ כִּ֥י הִשָּׁמֵ֖ד תִּשָּׁמֵדֽוּן׃
I call heaven and earth to witness against you this day, that you shall soon utterly perish from off the land to which you pass over the Jordan to possess. You shall not prolong your days on it, but shall utterly be destroyed.
I call, this day, the heavens and earth to witness that you will surely perish from off the land where you go over the Jordan to possess it: you will not prolong days upon it, for with destruction you will be destroyed.
הא אסהדיתא בכון יומא הדין קדם שמיא וקדםב ארעא ארום מיסתיפא תסתיפוןג בפריע מעילוי ארעא די אתון עברין ית ירדנהד תמןה למירתו יתה לא תארכוןז יומין עלהח ארום מישתיציה תשתיצוןט.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אסהדית״) גם נוסח חילופי: ״אסידית״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וקדם״) גם נוסח חילופי: ״ית״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״מיסתיפא תסתיפון״) נוסח אחר: ״משיצייה תשתיצון״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ירדנה״) גם נוסח חילופי: ״יורדנא״.
ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תמן״) גם נוסח חילופי: ״לתמן״.
ו. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למירת״) גם נוסח חילופי: ״למירות״.
ז. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין (במקום ״תארכון״) גם נוסח חילופי: ״תורכון״. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תארכון״) גם נוסח חילופי: ״תסגין״.
ח. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״על ארעא״.
ט. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תשתיצון״) גם נוסח חילופי: ״ישת׳ ״.
אסהדית בכון יומא דין סהדין קיימין ית שמיא וית ארעא ארום מיבד תיבדון בסרהוביא מעילוי ארעא דאתון עברין ית יורדנא תמן למירתה לא תורכון יומין עלה ארום משתיציא תישתיצון.
I attest against you this day the sworn witnesses of the heavens and the earth, that perishing you will perish swiftly from the land to possess which you pass the Jordan: you will not lengthen out days upon it, but will be utterly destroyed.
העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ – בכל תנאי השמים והארץ הם עדים לישראל, וכמה דאת אמר יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו (איוב כ׳:כ״ז), ועד אחד לא יקום באיש אלא על פי שנים עדים, א״כ כשיעברו ישראל את התורה, ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה (דברים י״א:י״ז), ואומר ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה (ויקרא כ״ו:י״ט).
צדיק הברית אוחז שמים וארץ
זמר- רמ״ז ומו״ם. מום זר.
מִזְמוֹר – בּוֹ רָ״ז וּבוֹ מוּ״ם. מִצַּד הַזֶּמֶר שֶׁל תּוֹרָה וְזֶמֶר שֶׁל תְּפִלָּה. זֶמֶר מִצַּד אַחֵר הוּא מוּ״ם זָ״ר. זֶמֶר בַּבַּיִת - חֶרֶב בַּבַּיִת. נִדָּה שִׁפְחָה בַּת עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת זוֹנָה. וְזֶה אוֹתִיּוֹת מִזְמוֹ״ר.
נגון- שם גן
נִגּוּ״ן – שָׁם גַּ״ן. כָּךְ יְפִי הַנִּגּוּן, בּוֹ הַלֵּל, כְּמוֹ (שמות יב) לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה׳ לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. אַשְׁרֵי שֶׁבּוֹ שָׁרוּי הָעוֹלָם מְשַׁבְּחִים. (תהלים קמד) אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ.
בִּבְרָכָה - (שם לד) אֲבָרְכָה אֶת ה׳ בְּכָל עֵת.
עדות – צדיק
קַד אַשׁהַדתֻ עַלַיְכֻּם אַלּיַום אַלסַּמַוַאתִ וַאלּאַץִ׳ אִנַּכֻּם סַתֻבַּאדֻוןַ סַרִיעַא עַןִ אלּבַּלַדִאַלַּדִ׳י אַנתֻם עַאבִּרֻוןַ אלאַרדֻןַ לִתַּחֻוזֻוהֻ וַלַא תַּטֻולַ מֻדַּתֻכֻּם פִיהִ בַּל אִנפַאדַ׳א תֻנפַד׳וּןַ
כבר הצבתי עדים עליכם היום, את השמים1 ואת-הארץ, הנכם עתידים להאבד במהירות מן הארץ אשר אתם עוברים את הירדן להאחז בה, ולא-תארך תקופת הזמן שלכם בה, אלא הכחדה תכחדו.
1. (ושמי השמים)
העידתי בכם I CALL AS WITNESSES AGAINST YOU [THE HEAVENS AND THE EARTH] – Behold I summon them to be witnesses that I have warned you.
פס׳: העידותי בכם היום את השמים – 1העיד בכם נוטה שמים ויוסד ארץ. ד״א שלא יהא להם מנוס תחת מפרס השמים ורקיעת הארץ.
ד״א השמים – שלא יתנו טלם והארץ שלא תתן יבולה.
כי אבד תאבדון – אבד מארץ ישראל. תאבדון בגלות.
ד״א: אבוד – בעולם הזה תאבדון בעולם הבא.
מהר – 2מהר של מרי עלמא (תתנו) מנין ונושנתם. מעל הארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה. אבל בני גד ובני ראובן עתידין לגלות קודם שגלו על ידי מלכי אשור.
כי השמד תשמדון – שבארץ ושבעבר הירדן.
ד״א: כי השמד תשמדון – תחת ועשיתם פסל ועשיתם הרע.
1. העיד בכם נוטה שמים וכו׳. עיין בראב״ע מה שכתב בזה:
2. מהר של מרי עלמא תתנ״ב שנה כצ״ל וכ״ה (בסנהדרין שם):
את השמים ואת הארץ [I CALL] HEAVEN AND EARTH [THIS DAY AS WITNESSES]: [For they will be the instruments of punishment if you stray, as it is written (11:17),] “He will shut up the skies so that there will be no rain, and the ground will not yield its produce.”1
1. Rashbam offers this same explanation ad 32:1, for the similar phrase, “Give ear, O heavens, let me speak; let the earth hear the words I utter.”
Beside these two places, the idea of calling heaven and earth as witnesses concerning or, perhaps, against the Israelites appears two other times in Deuteronomy: in 30:19 and in 31:28. Rashi has lengthy comments on the phrase in his commentary to 30:19 and in his commentary to 32:1. In the first of these comments Rashi offers two explanations: (1) the heavens and the earth are enduring and so it makes sense that God should appoint them as witnesses; and (2) the heavens and the earth always perform God’s bidding and therefore they are good role models for the Israelites. In the second passage Rashi again offers two explanations: (1) the same first explanation and (2) the heavens and the earth will be the instruments of reward and punishment, whichever is called for by the Israelites’ behavior. All of these explanations originate in Sifre 306.
Rashbam’s explanation is a version of Rashi’s last one. Rashbam explains that God is saying that He will call upon the heavens and the earth to punish the Israelites when necessary (though Rashbam says nothing of the possibility of rewards coming through the heavens and the earth). This explanation is the one most closely connected to the context (in all four passages) where there are threats of punishment. Cf. Ibn Ezra and Weinfeld, here, and Nahmanides ad 32:1, who prefer the explanation that points to the enduring nature of heaven and earth. NJPSC follows Rashbam here, but not ad 32:1.
See also Rashbam’s commentary to 31:19 and note 5 there.
Beside these two places, the idea of calling heaven and earth as witnesses concerning or, perhaps, against the Israelites appears two other times in Deuteronomy: in 30:19 and in 31:28. Rashi has lengthy comments on the phrase in his commentary to 30:19 and in his commentary to 32:1. In the first of these comments Rashi offers two explanations: (1) the heavens and the earth are enduring and so it makes sense that God should appoint them as witnesses; and (2) the heavens and the earth always perform God’s bidding and therefore they are good role models for the Israelites. In the second passage Rashi again offers two explanations: (1) the same first explanation and (2) the heavens and the earth will be the instruments of reward and punishment, whichever is called for by the Israelites’ behavior. All of these explanations originate in Sifre 306.
Rashbam’s explanation is a version of Rashi’s last one. Rashbam explains that God is saying that He will call upon the heavens and the earth to punish the Israelites when necessary (though Rashbam says nothing of the possibility of rewards coming through the heavens and the earth). This explanation is the one most closely connected to the context (in all four passages) where there are threats of punishment. Cf. Ibn Ezra and Weinfeld, here, and Nahmanides ad 32:1, who prefer the explanation that points to the enduring nature of heaven and earth. NJPSC follows Rashbam here, but not ad 32:1.
See also Rashbam’s commentary to 31:19 and note 5 there.
העידותי בכם היום – יש אומרים: כי טעם עדות שמים וארץ – המלאכים ובני אדם.
ואחרים אומרים: על הגשם, כטעם: את שמיכם כברזל ואתא ארצכם כנחושה (ויקרא כ״ו:י״ט).
והנכון בעיני: להיותם עדים קיימים לראותם תמיד הם ובניהם [ובני בניהם לעולם]ב כי הם עומדים. כטעם:ג כימי השמים על הארץ (דברים י״א:כ״א). וכן: שמעו הרים את ריב י״י (מיכה ו׳:ב׳). וכן: האבן הזאת תהיה בנו לעדה (יהושע כ״ד:כ״ז). ואם יטעון הטוען, בעבור ששמים כעשן נמלחו (ישעיהו נ״א:ו׳), וחביריו, הטוען ער ולבו ישן.
כן תאבדון – כמו: תלמדון, בעבור שאיננו סמוך.
א. כן בכ״י פריס 176, פרנקפורט 150, ס״פ I.24 . בכ״י פריס 177: וארצכם.
ב. ההוספה בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, לוצקי 827, ועוד עדי נוסח.
ג. כן בכ״י פרנקפורט 150, ס״פ I.24 . בכ״י פריס 177: וטעם.
I CALL HEAVEN AND EARTH TO WITNESS AGAINST YOU THIS DAY. Some say the witness of heaven and earth refers to the angels and the human beings.1 Others say that the reference is to the rain, as in and I will make your heaven as iron, and your earth as brass2 (Lev. 26:19). However, it appears to me that heaven and earth are witnesses, and the Israelites and their children will always see them, for they are everlasting, as in as the days of the heavens above the earth3 (Deut. 11:21). Hear, O ye mountains, the Lord's controversy (Micah 6:2); and Behold, this stone shall be a witness against us (Joshua 24:27) are similar.4 Should one dispute this on the basis of For the heavens shall vanish like smoke5 (Is. 51:6) and the like,6 [then I respond] the one who makes this argument is awake but his heart sleeps.7
YE SHALL SOON UTTERLY PERISH. The word tovedun (ye shall utterly perish)8 is similar to tilmedun9 (that you may teach).10 The word11 is so vocalized12 because it is not in the construct.13
1. In other words, I call heaven and earth to witness against you means I call the angels in heaven and the inhabitants of earth to witness against you.
2. As a result of lack of rain.
3. As the days of the heavens above the earth means eternally.
4. To heaven and earth bearing witness.
5. Which implies that the heavens are not eternal.
6. Other similar verses.
7. He does not understand the true meaning of the verse, for it is not to be taken literally.
8. The usual form of the word is tovedu. Hence Ibn Ezra's comment.
9. The correct reading is yilmedun (v. 10). Tilmedun is not found in Scripture. See Weiser.
10. The usual form of the word is yilmedu.
11. Tovedun.
12. With a tzere rather than a sheva beneath the bet as in yilmedun.
13. If the word was closely connected to that which follows then it would have been vocalized with a sheva. Compare te'abbedun (ye shall surely destroy) (Deut. 12:2) (Krinsky).
הנני מעמיד עליכם עדים שהם קיימים לעולם – השמים והארץ.
כי אבד תאבדון – מן הארץ מהר, ולא יועיל לכם מה שהחזקתם {בה}.א ויד העדים תהיה בכם בראשונה:1 ועצר {את} השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה (דברים י״א:י״ז).
נבואה היא זו, ורמז להם שכך יעמדו בארץ, אלא שהקדים הקב״ה שני שנים לונושנתם (בבלי סנהדרין ל״ח., רש״י דברים ד׳:כ״ה).
1. השוו דברים י״ז:ז׳.
א. ההשלמה מספר הג״ן.
Behold I place upon you witnesses that exist forever – HEAVEN AND EARTH.
כי אבד תאבדון – YOU SHALL UTTERLY PERISH – from the land SOON, and it will not help you that you have taken possession {of it}. And the hand of the witnesses shall be against you first: “and He will shut up the sky, so that there shall be no rain, and the land shall not yield its fruit” (Devarim 11:17).
This is a prophecy, and He hinted to them that thus [852 years, as per the numerical value of “ונושנתם”] they would endure in the land, but the Blessed Holy One brought [the exile] two years earlier than [the numerical value of] “ונושנתם” [“you shall have been long in the land”] (Bavli Sanhedrin 38a:5, Rashi Devarim 4:25).
את השמים ואת הארץ, "both heaven and earth;" Moses refers to all the stars in heaven, as well as to the permanent and unalterable phenomena that are part of the earth. [The rock of Gibraltar, the Himalayan Mountains, etc. Ed.] (Compare Ibn Ezra)
העידותי בכם היום את השמים וגו׳ – וקשה הרי נוגעין בעדותן הם דכתיב אם לא בריתי וגו׳, וי״ל העדותי פי׳ אזהיר לפניכם וגו׳.
העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ – כוון הכתוב הזה בעדות השמים והארץ על המלאכים ועל בני אדם. או הכוונה על המטר, ולומר אם יקיימו התורה ימטירו ואם לאו לא ימטירו, וכענין שכתוב (ויקרא כ״ו:י״ט) ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה.
העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, "I have called as witnesses against you this day heaven and earth, etc." Ibn Ezra quotes an opinion according to which Moses meant the angels and people on earth when he said that he called heaven and earth as witness. It is also possible that the reference was to rain. Moses meant that if the people kept the covenant rain would be forthcoming, whereas if not the heavens would be like iron, i.e. the behavior of heaven would reflect whether the Israelites kept the commandments of the Torah. Similarly, seeing that the Torah had also stated that if the people did not keep the Torah that the earth would be like copper, whereas otherwise it would yield its produce, this too could account for Moses mentioning heaven and earth as witness (compare Leviticus 26,19).
Ibn Ezra understands the fact that Moses appointed heaven and earth as witness to Israel's performance of the Torah's commandments as due to no one else being able to watch such developments around the clock. Any other kinds of witnesses would have to take time off their duties as witnesses. This is not the only time inert objects have been cited as witness; compare Joshua 24,27: "and this stone (monument) shall be as a witness for us."
העידותי בכם היום – שתאבדו מהר כי לא יאריך לכם מאחר שתעבדו ע״ז. ואע״פ שהפרשה הזו היא אזהרה לא נאמרה בלשון אם והטעם כי הוא כמתנבא על עניינם ומדבר לשון שמשמש בשני עניינים לשון אזהרה ולשון עתיד לבוא שאומר אם יעשו כך יבוא להם כך ואינו גוזר עליהם ומפני זה ארז״ל שרמז לגלות בית ראשון במלת ונושנתם והיתה קבלה בידם שיש בכאן רמז לגלות בית ראשון בא לומר להם התבוננו בו בינה:
העידותי בכם היום "I call up against you as witness this day!" that you will perish in short order, (if you ignore my warnings) for He will not have a great deal of patience with you once you have become guilty of idolatry.
Even though this paragraph is in the nature of a warning, Moses did not phrase it as if it were something conditional, i.e. he did not preface it with the word "אם, etc." The reason is that over and above being a warning, this is a prophecy, and prophecies are not prefaced by "if." Nonetheless, any prophecy predicting something disastrous need not come true, it is by its very nature a warning, exhorting people to make fulfillment of the prophecy unnecessary. The wording of this paragraph is also what prompted our sages to conclude that Moses in this paragraph alludes to both the destruction of the first Temple, as well as to the destruction of the second Temple. They read this into the words ונושנתם בארץ, "you will have been in the land for a long time," and they see in the use of the words בנים ובני בנים a double meaning, as if Moses was exhorting the people to have enough בינה, good sense, to conduct themselves in such a way that what he foresees will not have to become a self-fulfilling prophecy.
העידותי בכם וכו׳ – וא״ת והלא הם נוגעים בעדותם כדאמר פ״ק דע״ז (ג׳ א׳) שמשיבים אומות העולם שמים וארץ נוגעים בעדותם שנ׳ (ירמיהו ל״ג כ״ה) אם לא בריתי. וי״ל העידותי לשון התריתי בהם לפני שמים וארץ. ונ״ל דלא קשה דודאי נוגעים בעדותם להטיב להם לישראל ולהרע לאומות כדאיתא בגמ׳ דע״ז. אבל להעיד על ישראל דעוברין על דת והברית דזהו רע לעצמן דהא כתיב אם לא בריתי לאו נוגעים בעדות.
העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ – לפי שהשמים והארץ עומדים לעולם וקיימים נתנם עדים על זה הייעוד הרע להעיד שכבר נתקיים להם זה הייעוד.
העידותי בכם היום הנני מזמינם להיות עדים שהתרתי בכם ויהיו עדי התראה לא עדי עברה כי עדיין לא עשו הרע בעיני י״י ומה יוכלו להעיד היום עליהם אלא עכ״ל דהעדותי דהכא בעדי ההתראה קמיירי שהזמינם להעיד על זאת ההתראה שהתרה אותם היום:
הנני מזמינם וכו׳. פירוש, שאינו רוצה לומר שאני מעיד שמים וארץ שאני הגדתי לכם דבר זה, דאם כן לא היה שייך בזה ״העדותי בכם״, אלא על כרחך שהזמינם להיות עדים שהתרה בהם היום:
כי אבד תאבדון – כפל לשון זה, וכן כפל השמדה שהזכיר, וכן כפל העשיה שהזכיר כי אמר ועשיתם פסל, ועשיתם הרע וגו׳ יתכן לפרש על דרך המדרש שאמרו רז״ל (מ״ר איכה א׳:נ״ז) חטאו בכפלים שנאמר (איכה א׳:ח׳) חטא חטאה ירושלים. ולקו בכפלים שנאמר (ישעיהו מ׳:ב׳) כי לקחה כפלים בכל חטאתיה. ומתנחמין בכפלים שנאמר (שם מ׳:א׳) נחמו נחמו עמי. וכי ס״ד שילקו בכפלים יותר ממה שחטאו כי אין זה ממדת בעל הרחמים ית׳, וכן צריך להבין מהו הכפל של החטא.
אלא כך פירושו, לפי שנאמר (ירמיהו ב׳:י״ג) כי שתים רעות עשו עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים. הרי רעה אחת שהיא שתים כי אילו עבדוהו בשותפות לכל הפחות היתה הרעה אחת, והיא שיתוף ש״ש ודבר אחר, אלא אותי עזבו מכל וכל אפילו בשיתוף לא עבדוהו וזהו רעה אחת כפולה דהיינו עבודת האלילים ועזיבת הש״י, ע״כ היה ענשם כפול על זה האופן כי עזב ה׳ את ישראל ומילא ערי האומות כמ״ש (יחזקאל כ״ו:ב׳) אמלאה החרבה לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים, ואילו היו שניהם חרבים היה לירושלים צרת אחרים חצי נחמה אבל עכשיו שזה קם וזה נופל הרי שלקחה כפלים בכל חטאתיה על חטאתיה לא נאמר אלא בכל חטאתיה, אלא שר״ל שעם חטאתיה הכפולים לקחה גם בעונש מכה כפולה על זה האופן, וכן הנחמה תהיה כפולה בעזיבת האומות והצלחת ישראל. לכך נאמר כאן ועשיתם פסל הרי עשיית ע״ז, ועשיתם הרע בעיני ה׳ אלהיך להכעיסו הרי עשייה שניה שאפילו בשיתוף לא יעבדוהו כי כל מכעיס אינו עובד, על כן כפל האיבוד וההשמדה כמ״ש כי לקחה כפלים. ועליה אמר ונשארתם מתי מספר בגוים אשר ינהג ה׳ אתכם שמה הרי שארצות הגוים תהיה מלאה, וארצכם שממה. ואחר שאמר ושבת עד ה׳ וגו׳. אמר להוריש גוים גדולים ועצומים ממך מפניך וגו׳ זהו הנחמה כפולה שתהיה לעתיד, כאשר היתה ביום עלותם מארץ מצרים.
העידתי: מל׳ יו״ד, וכ״כ בעל הטורי׳1, ובתיקון ס״ת יש׳ העידתי, ס״א העדתי, ע״כ. והרמ״ה2 כת׳, הַעִדֹתִי תרין חס׳ דחס׳, וא׳ עם יו״ד, וסי׳ העדתי בכם היום (דאתם נצבים3) חס׳ דחס׳, חס׳ יו״ד וחס׳ וי״ו, ודכות׳ הַעִדֹתִי בכם דוהיה אם שכח4 תשכח (דוהיה עקב) חס׳ דחס׳, חס׳ יו״ד וחס׳ וי״ו. העידתי בכם סמוך5 דכי תוליד בנים6 מל׳ יו״ד וחס׳ וי״ו, עכ״ל. ומה שכתו׳ במסר׳ קטנה7 הַעִידֹתִי ב׳ מל׳, ר״ל בכל המקרא, וחברו כי הַעִידֹתִי בכם8 היום (ירמיה מ״ב).א [העידתי].
1. בעל הטורי׳: על אתר.
2. והרמ״ה: עו״ד.
3. דאתם נצבים: דב׳ ל יט.
4. דוהיה אם שכח: דב׳ ח יט.
5. סמוך: תיבה זו נראית יתרה, ואינה באה בדפוס מסורת סייג לתורה.
6. דכי תוליד בנים: פסוקנו.
7. במסר׳ קטנה: מ״ק-ד על אתר.
8. כי הַעִידֹתִי בכם: יר׳ מב יט.
א. כך בכ״י ל. בכ״י א, בטעות: ירמיה כ״ב.
I have designated them to be witnesses, etc. I.e., they are witnesses as to Hashem's warning, but they are not witnesses as to the committing of the sin. For the Jewish People had not yet done evil in Hashem's eyes.
העידתי בכם – הנני מעיד בכם עדים שהם קיימים לעולם, השמים והארץ שתראום תמיד אתם ובניכם, אם לא יהיה כדבר הזה שתאבדו מהר מן האדמה ההיא:
כי אבד תאבדון – אינו אבדון לגמרי, כי לא יכרית ה׳ את זרע ישראל לעולם, אלא טעמו כדרך כשה אובד (תהלים קי״ט קע״ו), וכמו ובאו האובדים בארץ אשור (ישעיה כ״ז י״ג), שענינו הפיזור והתעייה מבלי שימצאו מנוח לכף רגלם, וכן מ״ש כי השמד תשמדון ענינו מן הארץ ההיא:
העידתי – השמים והארץ – כל העולם הנראה לעין, שהכוחות שאתם עובדים שייכים אליו – אותם אני אמנה להעיד בכם ולהתנגד אליכם. בדיני ישראל, תפקיד העדים להתרות באדם לפני שהוא עובר עבירה, ולהעמיד בדין ולהעניש את העבריין לאחר המעשה. אם במקום לעבוד את ה׳ תעבדו דבר שכלול בשמים ובארץ, ה׳ ימנה את השמים ואת הארץ להתרות בכם ולהעניש אתכם. השמים והארץ לא יאירו לכם פנים אם תפנו עורף לה׳ כדי למצוא חן בעיניהם.
לשון התראת העונש היא: ״ושברתי את גאון עזכם ונתתי את שמיכם כברזל״ וגו׳ (ויקרא כו, יט והלאה); והברירה האחרת שעלינו להעמיד לפנינו פעמיים בכל יום היא: ״ונתתי מטר ארצכם בעתו וגו׳ וחרה אף ה׳ בכם ועצר את השמים״ וגו׳ (להלן יא, יד והלאה).
כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ וגו׳ – תוספת תיבות ״מעל הארץ״ מרמזת ש״אבד״ אינו מציין השמדה גמורה אלא רק היעלמות יחסית, גלות גמורה מן הארץ. וכך גם ״ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה״ (להלן יא, יז). כאן הוגד לעם היהודי שאם בגידתם בה׳ תגיע לדרגה המתוארת לעיל, הם יגלו מהרה מן הארץ: ״לא תאריכן ימים עליה כי השמד תשמדון״.
בשונה מ״תאבדון״, שמשמעותו צומצמה על ידי ״מעל הארץ״, הרי ״השמד תשמדון״ נאמר באופן מוחלט; משמע שההשמדה האמורה כאן היא כליון גמור, שבלאו הכי הוא המשמעות הבסיסית של ״שמד״. כך מצאנו בעמוס (ט, ח): ״הִנֵּה עֵינֵי אֲ־דֹנָי יֶדֹוִד בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה וְהִשְׁמַדְתִּי אֹתָהּ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֶפֶס כִּי לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת־בֵּית יַעֲקֹב נְאֻם־ה׳ ״.
לפי זה ״כי השמד תשמדון״ נותן את הטעם לגלות המהירה מן הארץ: אם עזיבתם את ה׳ תגיע לדרגה מסוימת, הם יגלו מהרה מן הארץ; שכן אם יוסיפו להישאר בארץ, הם יושמדו לחלוטין.
סילוקם המהיר מן הארץ יהיה ישועתם הרוחנית והמוסרית. עליהם לגלות מארצם ולאבד את עצמאותם המדינית, כדי שלא ישקעו בתהומות ההשחתה אשר הביאו על הכנענים את גזירת ההשמדה.
בכך כבר אמור כאן מה שדרשו חז״ל מן הגימטריא של ״ונושנתם״. מובנה של תיבה זו מורה על מקור החטא, והגימטריא של אותיותיה היא שמונה מאות חמישים ושתיים. אולם ישבנו בארץ רק שמונה מאות וחמישים שנה: ארבע מאות וארבעים שנה עד שנבנה בית המקדש (המקדש נבנה ארבע מאות ושמונים שנה אחר יציאת מצרים [מלכים א׳ ו, א] – הווי אומר, ארבע מאות וארבעים שנה אחרי הכניסה לארץ), ועוד ארבע מאות ועשר שנה שבהם עמד הבית. נמצא שהגירוש אירע שנתיים לפני הזמן הרמוז בתיבת ״ונושנתם״: ״צדקה עשה הקב״ה עם ישראל וכו׳ שהקדים שתי שנים ל׳ונושנתם׳ ״ (גיטין פח.). הגלות המוקדמת הצילה את האומה. המדינה והמקדש נחרבו, אך האומה, עם שארית מורשתה הרוחנית שנותרה בלבה, יצאה לגלות, כדי למלא את ייעודה הגדול.
העידתי – אחר שזכר גודל מהות החולי הזה כי נגעה חרב עד הנפש, יודיע האופן איך ישתדל רופא הנפשות ברפואתה, ובאשר נבואה זאת היא לעתים רחוקות ולדור אחרון שאז לא יהיו הם קיימים מעיד בם שמים וארץ שהם קיימים לעולם כי אבד תאבדון מהר, ינהג עמהם כאשר יעשה הרופא החכם בעת שיעלה רקבון באברי הגוף שאז ימהר לחתוך האברים ששלט בהם הרקבון או הארס טרם שיתפשט הנגע בכל הגוף, כן אקדים להגלותכם מן הארץ טרם שתתמלא סאת הרשע שאם אמתין עד שתתמלא הסאה ועד עון קץ אז לא תהיה לכם שום תקומה כי תתפשט הארס בכל הגויה, וז״ש כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ ר״ל שיקדים את הגלות קודם הזמן ולא תאריכון ימים עליה להמתין עד שיגיע זמן הפרעון בעת שתתמלא הסאה מפני כי אז השמד תשמדון יהיה שמד וכליון לגמרי עד שלא ישאר מכם שארית ולכן תאבדון מהר קודם הזמן, וכן אמרו חז״ל שהקב״ה הגלה אותם ב׳ שנים קודם למנין ונושנתם כדי שלא יתקיים ואבדתם מהרה ועי״כ נשאר מהם פלטה:
אשר אתם עוברים את הירדן1 וגו׳: פירוש, אפילו אותה הארץ תאבד ע״י כן, אבל עבר הירדן נחרבה מקודם2. ואע״ג שלא עבדו עבודה זרה יותר מכל עשרת השבטים, מ״מ נחרבה תחילה משום שהיו רחוקים ממעשה התורה והמצוות, וזה בעצמו היה די לגרום גלות, כי באין תורה אין כלום. אבל ארץ הגליל ויהודה היו מתנהגים עוד על פי התורה, וגם היו בם חכמי תורה רבים, אבל מחמת עבודה זרה שעבדו רובם גלו ממנה.
1. נראה כמילים מיותרות.
2. כמפורש בספר מלכים ב׳ (טו,כז-כט) ״מלך פקח בן רמליהו על ישראל... ויעש הרע בעיני ה׳... בימי פקח מלך ישראל בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון... ואת קדש ואת חצור ואת הגלעד... ויגלם אשורה״.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.