×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) {רביעי} וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁה֮ אֶל⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם שְׁמַ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ אֶת⁠־הַחֻקִּ֣ים וְאֶת⁠־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י דֹּבֵ֥ר בְּאׇזְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם וּלְמַדְתֶּ֣ם אֹתָ֔ם וּשְׁמַרְתֶּ֖ם לַעֲשֹׂתָֽם׃
Moses called to all Israel, and said to them, Hear, Israel, the statutes and the ordinances which I speak in your ears this day, that you may learn them, and observe to do them.
מוני המצוותתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחיירלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושאברבנאלצרור המוראור החייםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
וּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל יִשְׂרָאֵל וַאֲמַר לְהוֹן שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יָת קְיָמַיָּא וְיָת דִּינַיָּא דַּאֲנָא מְמַלֵּיל קֳדָמֵיכוֹן יוֹמָא דֵין וְתֵילְפוּן יָתְהוֹן וְתִטְּרוּן לְמֶעֱבַדְהוֹן.
And Moshe called all Israel, and said to them: Listen, Israel, to the statutes and judgments which I speak before you this day, and learn them, and keep them to do them.
וקרא משה לכל ישראל ואמר להון שמעוא ישראל ית קיימיה וית סדרי דינייה די אנה ממלל במשמעכון יומא הדין ותלפון יתהון ותטרון למעבד יתהון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״שמעו״) גם נוסח חילופי: ״שמועו כען״.
וקרא משה לכל ישראל ואמר להון שמעו ישראל ית קימייא וית דינייא דאנא ממליל קדמיכון יומא דין ותילפון יתהון ותינטרון למעבדהון.
And Mosheh called all Israel, and said to them: Hear, Israel, the statutes and judgments that I speak before you this day, to learn them, and observe to perform them.
תַּנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל הָאוֹמֵר אֵין לוֹ תוֹרָה אֵין לוֹ תוֹרָה. פְּשִׁיטָא, אֶלָּא כָּל הָאוֹמֵר אֵין לוֹ אֶלָּא תוֹרָה אֲפִלּוּ תוֹרָה אֵין לוֹ. מַאי טַעֲמָא. אֲמַר קְרָא וּלְמַדְתֶּם (וַעֲשִׂיתֶם) [לַעֲשׂתָם], כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַעֲשִׂיָּה יֶשְׁנוֹ בִּלְמִידָה, וְכָל שֶׁאֵינוֹ בַעֲשִׂיָּה אֵינוֹ בִלְמִידָה, וְאִבָּעִית אֵימָא כָּל הָאוֹמֵר אֵין לוֹ אֶלָּא תוֹרָה אֵין לוֹ אֶלָּא תוֹרָה, לָא צְרִיכָא כְּגוֹן דִּמְגַמַּר לְאַחְרִינֵי וְאָזְלֵי וְעָבְדֵי, מַהוּ דְתֵימָא אִית לֵיהּ אַגְרָא לְדִידֵיהּ קָא מַשְׁמַע לָן.
תֻ׳םַּ דַעַא מֻושִׁה בִּגַמִיעִ אל יִסרַאאִיל וַקַאלַ לַהֻם אסמַעֻוא אַלרֻּסֻומַ וַאלּאַחכַּאםַ אַלַּתִי אַנַא אמֻרֻכֻּם אַלּיַום פַתַּעַלַמֻוהַא וַאחפַטֻ׳והַא וַאעמַלֻוא בִּהַא
אחרי זאת הזמין משה את כל בית ישראל, ואמר להם: שמעו את החקים ואת-המשפטים אשר אני מצוה אתכם היום, אזי למדו אותם ושמרו אותם ופעלו על פיהם.
פס׳: ויקרא משה אל כל ישראל – פרשה זו נסמכת לפרשה של מעלה שנא׳ ושמרת את (החוקים) [חקיו] וגו׳. אלא לפי שדברי תורה מצילין את בעליהן מכל צרה שנא׳ (משלי ו) בהתהלכך תנחה אותך. כשם שערי מקלט קולטות את הרוצח לפיכך הוטלה פרשת אז יבדיל משה בנתים. גדולה שמיע שמביאה לידי תלמוד שנאמר שמע ישראל. וכתיב ולמדתם אותם. ונראה שתלמוד מביא לידי מעשה שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם:
ויקרא משה אל כל ישראל – כאשר פירשתי (ראב״ע דברים א׳:ה׳), להשמיע דברי הברית אל הבנים.
AND MOSES CALLED UNTO ALL ISRAEL. As I have explained,⁠1 to make the children hear the words of the covenant.⁠2
1. See Ibn Ezra on Deut. 1:5.
2. The Decalogue.
שמע ישראל – אַנְטְנְט בלעז.⁠1
ולמדתם אותם – לדורות הבאים.⁠2
ושמרתם לעשותם – אתם.
1. בלעז: entent, הסכם.
2. ר״י בכור שור מפרש כאילו המלה מנוקדת: ״וְלִמַּדְתֶּם״.
שמע ישראל – HEAR ISRAEL – entente (אַנְטְנְט)⁠1 in the [Old French] vernacular.
וּלְמַדְתֶּם אותם – THAT YOU MAY TEACH THEM – To future generations.⁠2
ושמרתם לעשותם – AND OBSERVE TO DO THEM – You [yourselves].
1. =Agree.
2. R"Y Bekhor Shor interprets as if the word was vocalized: "וְלִמַּדְתֶּם" (and you shall teach them).
אל כל ישראל – להשמיעם עשרת הדברות לנולדים אחר מתן תורה.⁠1
1. שאוב מאבן עזרא.
אל כל ישראל, "to all of Israel;⁠" they were to all have part in the reading of the ten Commandments by Moses by witnessing it. Everyone who had been born after the revelation at Mount Sinai was to be present.
ויקרא משה אל כל ישראל – הם הבנים שקראן משה עכשיו להשמיעם עשרת הדברות שקבלו האבות ושמעו אותם מפי הגבורה. ואמר להן לא את אבותינו כרת ה׳ את הברית הזאת, כלומר לא את אבותינו בלבד שקבלו ושמעו.
ויקרא משה אל כל ישראל, "Moses called all of Israel;⁠" this refers to the children i.e. the generation which had not heard the Ten Commandments first-hand at Mount Sinai. This is why in verse three Moses makes the point that the covenant made between God and the people at the time did not only include the generation which was an eye-witness to the revelation but that it included all the subsequent generations of Jews throughout the ages.
שמע ישראל את החקים ואת המשפטים אשר אנכי דובר באזניכם היום ולמדתם אותם – למדנו מזה שחייב אדם ללמד תורה לא ללמוד לבד עם שבמצות הלמוד לאחרים נכללה מצות הלמידה כי מי שלא למד לעצמו לא יוכל ללמוד לאחרים.
התועלת השני הוא להעיר שפנת התורה הוא להאמין בשם יתעלה ולהרחיק עבודה זרה לזה הזהיר משה על שתי אלו המצות ממה שקדם מזאת הפרשה שנכלל בה הצווי על האמונה שהשם יתעלה הוא אלהי השמים ואלהי הארץ והאזהרה מעשיית פסל ומסכה ומעבוד זולתו יתעלה וביאר העונש הנפלא שימשך בזה מענין ירושת הארץ ואחר הפסיק הענין ושב להתחיל זכרון עשרת הדברים בכללם והרבה ממצות התורה שנתנו במעמד הר סיני ואם לא נזכרו קצתם כי אם בזה המקום.
התועלת השלישי הוא במצות והוא להודיע שכל אדם מחוייב ללמוד תורה ואף על פי שיוכל לעשות מצותיה בזולת למידת התורה בשישאל זה ליודעי התורה וזה למדנו מאמרו ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם ולא אמר ולמדתם אותם למען תעשו אותם אך הלמידה מצוה והמעשה מצוה והיה זה כן כי הלמידה מביאה לעמוד על כוונת התורה יותר מהמעשה עם שהלמידה ימצא בה תועלת להביא אל המעשה ולזה הוא מבואר שגדול שכר תלמוד תורה משכר עשיית מצוה מהמצות.
ועל עצם זה הענין נאמר ויקרא משה אל כל בני ישראל ויאמר אליהם שמע ישראל את החקים ואת המשפטים וגו׳.

Gate 89

2) Why does the Torah emphasize that the covenant was entered into with the present generation, not the one who had already died in the desert? If the reason is that the Torah wishes to emphasize that personal experiences provide a more solid bond, and result in a heightened degree of obligation when compared with benefits and obligations based only on tradition, that would give all future generations an excuse to reject the binding nature of the covenant!
3) If in chapter 5,5, God is said to have spoken "face to face" to the people, what is the meaning in the following words of "I have stood between you and God?⁠"
4) Why recall that Israel had been afraid of the fire, had not climbed the mountain, when they had previously been warned not to approach the mountain? (Exodus 18,12) What is the meaning of "to say" at the end of verse 5?
5) Why is the word shamor used in discussing Sabbath observance instead of zachor as in the first version of the ten commandments?
6) When the people ask Moses to be their intermediary, why do they address him as att, the feminine pronoun? Why, at this point, do the people speak about "we shall hear and we shall do,⁠" instead of the famous "we shall do and we shall hear,⁠" that we are used to from the book of Exodus several times?
7) Why does God ask yira-ah, fear, awe, from the people? Why does He not ask for ahavah, love? The latter would surely be a superior form of worship!
8) Why, in chapter 6,2, is this very yir-ah, fear, awe, represented as being the result of observing mitzvot and not as its prerequisite, its motivation?
9) Mention of the land of Israel flowing with milk and honey does not seem sequential to the observance of the mitzvot? (last verse in the paragraph)
1) Moses' narration of the laws of the Torah that had commenced at the beginning of this book with the words "he explained this Torah,⁠" had been interrupted by an explanation of why they had not yet come to the promised land so many years after the Exodus. "For you have not yet come to a place of rest and inheritance.⁠" (Deut 12,9) The letter vav in 4,44 then is to connect not with what went immediately before, but with the interrupted narrative commenced with the words "this is the Torah" in chapter 1 verse 5.
2) The few verses following, merely define the location at which these speeches of Moses took place. Since Moses wanted to emphasize that the covenant at Sinai did not only apply to the generation that had experienced it, but was valid for all future generations, he could not say "with your forefathers did He make the covenant,⁠" but rather "not with your forefathers (who are dead already) but with us who are here today and are all alive and well.⁠" Just as a watermill has not been built to take advantage of the waters presently flowing in the river, but the capital investment is based on the assumption that the river will continue to flow, and its waters would justify the initial expense, so the revelation at Mount Sinai was based on the premise that an untold number of generations would benefit from it throughout the ages. For this reason, at a later stage, this point will be included when Jewish children learn the history of their people. "On account of this, did God do all this when I came out of Egypt, and He took us out from there,⁠" (Exodus 13,8) and similar statements near the end of Deuteronomy chapter 6. The total Jewish community throughout the ages is included in all these experiences.
3) Moses emphasizes his role as an intermediary as distinct from the Sinai experience when God had talked directly to the whole nation. Only after completion of the ten commandments, in response to their fear of death, did they say "you speak to us,⁠" and God had complied. "God said to Moses: thus you shall say to the children of Israel.⁠"
5) In chapters forty five and fifty five, we have discussed both the significance of the order of the ten commandments and the changes of wording that occur in the two versions reported in the Torah.
4-6) The main reason Moses emphasizes the people's request for an intermediary, is to remind the nations that since it is unrealistic to expect a whole nation to maintain the lofty moral standard they had achieved at the time they stood beneath Mount Sinai. Gods objective "also in you they will believe forever,⁠" will be achieved. The need to have a prophet at all times who would serve as the reminder of the constant contact with God, was a major corolloary of the whole revelation episode. We have dealt with the significance of the pronoun att in chapter seventy seven.
7) The answer to the wording "we will hear and we will do,⁠" is found in chapter forty seven. It is important that God had specifically confirmed that Israel's request to have Gods words communicated to them via an intermediary, was proper. One could easily have assumed that they had been motivated by a lack of desire to accept Gods directives and therefore had wanted to put some distance between themselves and God. Therefore, God goes on record as confirming "who would give that their heart would always fear Me etc.⁠" This proves that their request came at a time when they were still at their moral/ethical peak.
ויקרא משה אל כל ישראל וגו׳ עד אנכי ה׳. אחר שהעידה התורה האלהית על מה שעשה משה התחיל אח״כ לספר דברי משה בלשונו המדבר בעדו. בביאור החקים והמשפטים אשר זכר.
ואמר שמרע״ה קרא אל כל ישראל. וקבצם בפומבי גדול ושאמר עליהם שישמעו את החקים ואת המשפטים. והם כלל המצו׳ שיזכור בזה הספור שהיה ביום ההוא מבאר באזניהם והזהירם על שלשה דברים:
האחד שישמעו אותם. כמו שאמר שמע ישראל את החקים ואת המשפטים אשר אנכי דובר באזניכם היום:
והשני הוא הלמוד שילמדו אותם פעמים רבות ויהיו אלו עם אלו נושאים ונותני׳ בהם כי בהם תשלם הלמוד ועל זה אמר ולמדתם אותם:
והשלישי הוא התכלית כלומר שישמרו ויעשו את המצות המדעיות בידיעה והאמונה הקיימת בלבם. ועם המעשיות בשמירה והמעשה בפועל וע״ז אמר ושמרתם לעשותם:
ויקרא משה לכל ישראל – לפי שאמר למעלה השמע עם קול אלהים וגו׳. שאמר להם אנכי ולא יהיה לך. רצה עכשיו לחזור ולומר להם עשרת הדברות. להורות להם שעבודה זרה חמורה ככל עברות שבתורה. ולכן רצה השם לירד בעצמו על הר סיני לומר להם אנכי ולא יהיה לך. וכן רצה משה להודיע לבנים ענין עשרת הדברות. לפי שהראשונות ניתנו במעמד כל ישראל הם האבות שמתו במדבר. ולפי שלא יטעו לומר כי את אבותם כרת ה׳ את הברית הזאת ולא עמהם. לזה חזר לפרש פעם אחרת בכאן עשרת הדברים כנגד הבנים. וזהו שאמר שמע ישראל את החוקים ושמרתם לעשותם. ולא תאמרו אין לנו עסק בהם כי לא ניתנו אלא לאבותינו.
ויקרא משה – אולי לפי שירשו כל הארצות ההם היו ישראל מפוזרים בכל המקומות ההם לזה הוצרך לקרות לכלן, או אפשר שעד עתה היה מדבר עם האנשים וכשרצה לומר עשרת הדברות קרא גם לנשים והטף כמעמד הר סיני כאומרו כל ישראל.
ויקרא משה, Moses called, etc. It is conceivable that as a result of the conquest of the lands of Sichon and Og the Israelites were scattered over a large area at that time. This made it necessary for Moses to call them together. Alternatively, up until this point Moses had addressed only the men; now that he wanted to review the Ten Commandments he made sure that everybody would be present. At the original revelation the entire nation including children had also been present.
ויקרא משה – אין זו קריאת הקבוץ, כי אם קריאת התעוררות, כי כבר נקבצו, והם שומעים במעמד את כל דבריו, אבל לפי שהפסיק בהבדלת שלש הערים לערי מקלט, ולפי שעתה יבאר פרטי הדינים שלא נאמרו עדיין, לכן קרא להם שמע ישראל, להעיר לבם על דקדוקי החקים והמשפטים:
אשר אנכי דבר – אשר עתה אדבר:
בפרק זה מתחיל החלק השלישי של נאומי הפתיחה, שמשה פתח בהם את החזרה על התורה וביאור מצוותיה.
מטרת החלק הראשון (א, ו – ג, כב) הייתה להביא את העם לידי הכרה, על יסוד האירועים שעברו עליו, שנאמנותו לה׳ היא התנאי ההכרחי להיותו רשאי לרשת את הארץ; וכן גם שנאמנות זו עצמה תספיק כדי לאפשר לו לעשות זאת.
החלק השני (ג, כג – ד, מט) מוקדש בעיקר להערכה נכונה של התורה, של ישראל, ומעל הכל של ה׳, באמיתוּת וברוממות מהותם הייחודית.
כאן בפרק זה מתחיל החלק השלישי. הוא כולל את הדרישות השונות הנוגעות למושגי היסוד הכלליים של יראת ה׳, אהבת ה׳ וביטחון בה׳, והוא שוזר בדרישות אלה מצוות שונות המשרישות אותם מושגים בלב. קיום המצוות הללו יהיה נחוץ במיוחד כאשר העם כבר לא יהיה מרוכז במקום אחד אלא כל אדם ישכון בנחלתו. מצוות אלה ילוו מעתה את כל היחידים בכל מקום שבו יהיו, ויעוררו ויחזקו מושגים אלה.
אך לפני שהוא מפרט את המצוות השונות, סוקר משה מחדש את האירוע ההיסטורי של ההתגלות בסיני. לעיל (ד, י ואילך; ד, לג ואילך) הזכיר להם משה אירוע זה, כדי ללמדם ממנו את המשמעות השלמה והטהורה של הכרת ה׳ שלנו. כאן הוא חוזר על ההתגלות בסיני משום שהיא הניחה את היסוד של תפקיד חיינו; ומשום כך הוא חוזר גם על עשרת הדיברות, שהם עקרונות היסוד של כל התורה כולה.
ויקרא משה וגו׳ – בפרק הזה, מתקרבים נאומי משה למטרתם העיקרית: החזרה על התורה וביאור מצוותיה. מכאן קריאת הפתיחה ״שמע את״, שפירושה ״האזן אל״, ולא ״שמע בקול״.
חקים ומשפטים – אמות המידה להתנהגותנו המוסרית והחברתית, כוללות – במובן הרחב – את כל התורה כולה.
את החקים ואת המשפטים אשר אנכי דבר באזניכם היום – החוקים והמשפטים שאני מציע לפניכם לפי תוכנם, כדי שתתפסו ותבינו אותם. משמעותו העיקרית של ״דֹבר״ בבניין קל היא לבאר את תוכן הדברים.
ולמדתם אתם ושמרתם לעשתם – ״לימוד״, ״שמירה״ ו״עשייה״ כוללים את כל מה שהתורה דורשת מאתנו: לקנות בשכלנו את מה שנאמר לנו ולהבינו על בוריו, לשוותו תמיד לנגדנו, ולקיימו בדקדוק ובהקפדה. אולם ה״עשייה״ היא התכלית ואף הבסיס של הכל. לימוד ללא עשייה הוא חסר ערך וגם אינו מביא להבנה נכונה, שכן בעצם אינו אלא משחק שכלי, ללא כובד הראש של ההחלטיות לקיים בפועל את הדבר הנלמד. ״כל האומר ׳אין לו אלא תורה׳ אפילו תורה אין לו, מאי טעמא? אמר רב פפא אמר קרא ׳ולמדתם אתם ושמרתם לעשתם׳, כל שישנו בעשיה ישנו בלמידה, כל שאינו בעשיה אינו בלמידה״ (יבמות קט:).
ויקרא משה – עד כאן הוא כעין הקדמה אל הספר, שהקדים לספר הסבה שבגללה נעו ישראל במדבר ארבעים שנה ונגזר על משה שלא יכנס לארץ ולא נתקבלה תפלתו ע״ז, ולכן היה מוכרח לסדר לפניהם ספר משנה תורה קודם מותו כי אחרי מותו נחתם שליחות התורה ולא בשמים היא, ואין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, עתה יספר כי בעת החל לסדר לפניהם משנה תורה הקדים לשנות לפניהם עשרת הדברים ששמעו בסיני מפי ה׳, כי הם אבות ושרשים לכל המצות וכל המצות נכללו בעשרת הדברות כענפים המתפרדים מן השרש כאומר כל החוקים והמשפטים שאתן לפניכם כבר נכללו בעשרת הדברים ששמעתם מפי ה׳ בעצמו שהם כוללים את כולם כמ״ש ה״ר סעדיה גאון והרמב״ן והראב״ע במאמר השכל שחבר ע״ז, ואמר שמע ישראל את החקים ואת המשפטים שאדבר באזניהם בספר משנה התורה הזאת, וחייבם על השמיעה ועל הלמוד שהוא העיון בהם ועל העשיה שהוא התכלית שעז״א ושמרתם לעשותם:
ויקרא משה וגו׳ – כבר כתבנו ריש הספר דלא נאמר כל הספר בפעם אחת ולא במק״א. וכן בזה היה דבור חדש ואסיפה במק״א.
אל כל ישראל1 – היינו ת״ח שבדור2, לדרוש חדש מה שנוגע לעיונה ש״ת.
ולמדתם אותם3 – הוא למוד4 מה שכבר הנכם למדים ממני.
ושמרתם לעשותם – יהיו משומרים לא רק בשביל שיהיו נזכרים בלבבכם אלא כדי לעשותם וזהו עיקר הדרוש שילמדו ע״ע לעשות, היינו5 לחדש עוד וכהא דתנן במסכת אבות הלומד ע״מ לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. וביארנו בס׳ ויקרא י״ח ה׳ שפירושו ע״מ לעשות לחדש עוד ולהוסיף לקח. וזהו אשר העלה משה רבינו. דיש נ״מ בזה שלמדים מתחלה בשביל זה המעלה אז מסייעים מן השמים לבא לידי כך כי סייעתא דשמיא תלוי בכח ורצון המקבל והוסיף עוד דוגמא לזה.
1. ולא ״אל כל בני ישראל״.
2. ״ישראל״ מסמל תמיד ע״פ רבינו את חשובי העם.
3. מהו ״ולמדתם״ אחרי ״שמע... את החוקים ואת המשפטים״.
4. העמקה בדברים שכבר למדתם ממני.
5. משמעות ״לעשות״. (וכך כתב רבינו בהקדמתו לחומש זה).
ויקרא אל – פירושו לקרוא משהו אל מי שעומד בקרבת הקורא, או לקרוא לו בשמו (השוה פירושנו לויקרא א׳:א׳), על כן כתוב כאן ״שמע ישראל״ (השוה גם להלן כ״ט:א׳). זאת אומרת, שנאום שני זה נאמר עדיין בפני אותה אסיפה, אשר בפניה נאם משה רבינו את נאומו הראשון. לא היה צורך לפזר את האסיפה בשביל הבדלת ערי המקלט, הנזכרת ד׳:מ״א. ייתכן עוד, שהסיפור ההוא לא נכתב באותו מקום אלא כדי להבדיל בין הנאום הראשון לשני.
חוקים ומשפטים – ראה פירושנו לויקרא י״ח:ד׳.
דובר באזניכם – כלומר, אני מדבר אליכם בעצמכם, לא על ידי תווך.
ושמרתם לעשות – אחר ״ולמדתם״, רוצה לומר דקדוק במצוות (השוה פירושנו לויקרא י״ח:ד׳).
ולמדתם וגו׳ לעשותם – תניא, א״ר יוסי, כל האומר אין לו אלא תורה אפי׳ תורה אין לו, שנאמר ולמדתם לעשותם, כל שישנו בעשיה ישנו בלימוד וכל שאינו בעשיה אינו בלימוד1. (יבמות ק״ט:)
ולמדתם אתם ושמרתם – אע״פ שאמרו האב חייב ללמד את בנו תורה, אפ״ה היכי דלא אגמריה אבוה חייב למיגמר נפשיה, דכתיב ולמדתם.⁠2 (קדושין כ״ט.)
1. כונת המאמר שכל מי שאינו עוסק בשום מצוה בעולם ואינו רוצה לקבל רק שכר ת״ת אין לו אפילו שכר זה מת״ת, מטעם דמפרש. וע״פ זה יש לפרש מ״ש ביומא ע״ב ב׳ אוי להם לת״ח שעוסקין בתורה ואין בהם יראת שמים, וטעם האוי הזה הוא מפני כי גם שכר תורה אין להם.

והנה כמו דדרשינן כל שאינו בעשיה אינן בלימוד כך אפשר לדרוש גם להיפך, כל שאינו בלמוד אינו בעשיה, ובאמת כך צריך לדרוש ע״פ מה דקיי״ל אין היקש למחצה, ולפי״ז תהיה דרשה זו מכוונת למה שדרשו בתו״כ פ׳ אחרי (י״ח ל״א) ושמרתם ועשיתם כל שאינו במשנה אינו במעשה, ובספרי פ׳ ראה (י״ב כ״ח), שמור ושמעת, מלמד שכל שאינו בכלל משנה אינו בכלל מעשה, ויתכן לומר דעל יסוד זה אמרו באבות לא עם הארץ חסיד, והענין פשוט מפני שמחסרון ידיעתו אינו יודע איך להתנהג ע״פ התורה, וע״ע בדרשה הבאה.
2. פירש״י דמרמז לפסוק זה, והבאור פשוט דמדכתיב ולמדתם ושמרתם ממילא מחויב בעצמו ללמוד כדי שידע לשמור וכמש״כ בדרשה הקודמת, יעו״ש.
מוני המצוותתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחיירלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושאברבנאלצרור המוראור החייםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144