Devarim 5 – דברים ה‏ – Mikraot Gedolot

לידע שיש אלוה / להאמין בה׳ – רמב״ם ספר המצוות מצוות עשה א׳. מפסוקים אחרים – השגות רמב״ן לספר המצוות מצוות עשה א׳, סמ״ג מצוות עשה א׳, סמ״ק א׳, ספר החינוך כ״ה

שלא להאמין באלוה זולתי ה׳ – יראים רמ״ג, רמב״ם ספר המצוות מצוות לא תעשה א׳. מפסוקים אחרים – בה״ג מניין המצוות מצוות לא תעשה כ״ז, סמ״ג מצוות לא תעשה א׳, סמ״ק ס״א, ספר החינוך כ״ו

אֲנָא יְיָ אֱלָהָךְ דְּאַפֵּיקְתָּךְ מֵאַרְעָא דְּמִצְרַיִם מִבֵּית עַבְדוּתָא¹ לָא יִהְוֵי לָךְ אֱלָהּ אָחֳרָן בָּר מִנִּי.

1. כן הוא תרגום ׳בית עבדים׳ בכל מקום. עיין ביאורי אונקלוס שמות כ׳:ב׳.

I am the Lord your God, who has brought you out of the land of Mizraim, from the house of bondage; there shall not be with you another god beside Me.

דב⁠[י]⁠רה קדמיה כד הוה נפק מן פם קודשא יהא שמיה מברך היך זיקין והיך ברקין והיך למפדין דנור {למפד דנור} מן ימיניה ולמפד דאשה מן שמאליה פרח וטייס באויר שמיא וחזר ומקף על משיריתהון דישראל וחזר ומ⁠(חת){תח}⁠קק על לוחי קיימה וכן הוה צוח ואמר עמי בני ישראל אנה הוא י״י אלהכון די פרקית ואפקית יתכון פריקין מן ארעה דמצרים מן בית שעבוד^א עבדיה.

דבירה תנינה כד הוא נפק מן פם קדשה יהי⁠(ה) שמיה מברך היך זיקין והיך ברקין והיך למפדין דנור {למפד דנור} מן ימיניה (ומל ול) ולמפד דאשה מן שמאליה פרח וטייס באויר שמייא וחזר ומקף על משירייתהון דבני ישראל וחזר ומתחקק על לווחי קיימה וכן הוה צווח ואמר עמי בני ישראל לא יהווי לכון אלה אחרן בר מני.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״שעבוד״) גם נוסח חילופי: ״ש⁠{י}⁠ע⁠(י)⁠בוד״.

עמי בני ישראל אנא הוא י״י אלקכון די פרקית ואפיקית יתכון פריקין מן ארעא דמצראי מבית שעבוד עבדיא.

עמי בני ישראל לא יהוי לכון אלק⁠{א} אוחרן בר מיני.

Sons of Israel, My people, I am the Lord your God, who made and led you out free from the land of Mizraim, from the house of the bondage of slaves. Sons of Israel, My people, no other god shall you have beside Me.

אנכי ה׳ אלהיך – למה חזר עשרת הדברות, לפי שעשרת הדברות הראשונים היו כתובות בלוחות הראשונות, ואלו נכתבו בלוחות האחרונות.

דבר אחר: אנכי ה׳ אלהיך – קבלו מלכותי תחלה, אמרו לו ישראל הין בשמחה, אחר כך אמר להם קבלו תורתי מה שאני גוזר עליכם.

לא יהיה לך אלהים אחרים על פני – ¹כל העולם הוא לפני.

1. כל העולם הוא לפני. וכן הביא רש״י על פני בכל מקום אשר אני שם וזהו כל העולם.

אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךְ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם,

בזכות אברהם יצחק ויעקב התירו את הקשרים

בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן, הֵרִים קוֹלוֹ וְנֶאֱנַח. אָמַר, אֶשְׁכּוֹל הַקִּנְטוּר נִמְצָא. חֲשַׁבְתֶּם שֶׁשִּׁבַּח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּמָּה פְעָמִים, (דברים ה) אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךְ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, (שם טז) הוֹצִיאֲךְ ה׳ אֱלֹהֶיךְ מִמִּצְרַיִם, (שם ה) וַיֹּצִאֲךְ ה׳ אֱלֹהֶיךְ מִשָּׁם, (שמות יב) הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם, (שם יג) זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם, (דברים ד) וַיּוֹצִאֲךְ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל מִמִּצְרָיִם, הוֹצִיא ה׳ אֶתְכֶם מִזֶּה.

אֶלָּא שָׁנִינוּ, עֲשָׂרָה כְתָרִים הֵם לְמַטָּה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וְכֻלָּם נִסְתָּרִים בִּשְׁלֹשֶׁת אֵלֶּה שֶׁאָמַרְנוּ. וּשְׁלֹשָׁה קְשָׁרִים קְשׁוּרִים בָּהֶם עַל שָׁלֹשׁ דְּרָגוֹת אֵלּוּ שֶׁבָּהֶם עָשׂוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא יֵצְאוּ מִשִּׁעְבּוּדָם לְעוֹלָמִים. אַשְׁרֵיכֶם אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁבִּזְכוּתְכֶם הִתִּירוּ אֶת הַקְּשָׁרִים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זָכַר שְׁלֹשֶׁת קִשְׁרֵי הָאֱמוּנָה שֶׁלָּכֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמותב) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב. אֶת אַבְרָהָם - הֲרֵי קֶשֶׁר אֶחָד שֶׁל אַבְרָהָם. אֶת יִצְחָק - הֲרֵי קֶשֶׁר שֵׁנִי שֶׁל יִצְחָק. וְאֶת יַעֲקֹב - הֲרֵי קֶשֶׁר שְׁלִישִׁי, שְׁלֵמוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב

(זוה״ק שמות לח.)

אַנַא אַללַהַ רַבֻּךַּ אַלַּדִ׳י אַכ׳רַגתֻךַּ מִן בַּלַדִ מִצרַ מִן בַּיְתִ אלּעֻבּוּדִיתִ

לַא יַכֻּוןֻ לַךַּ מַעבּוּדַא אכַ׳רַ מִן דֻונִי

אני הבורא עולם, אלהיך, אשר הוצאתיך מן ארץ מצרים מן בית העבדות.

לא יהיה לך נעבדים אחרים מבלעדי.

[על פני – יש בו שני משמעיות: כל מקום שאני, וכל זמן שאני. ולא תאמר: לא נצטוו אלא לאותו הדור.]⁠^א

על פני – בכל^ב אשר אני שם, וזהו: כל העולם.

דבר אחר: כל זמן שאני קיים.

עשרת הדברות כבר פירשתים (רש״י שמות כ׳:ב׳-י״ב).

א. ביאור זה מופיע בכ״י לייפציג 1 כתוספת של ר׳ שמעיה מפי רש״י (״ר׳, תר״ש.⁠״). הביאור מקביל לביאור הבא שמופיע אף הוא בכ״י לייפציג 1 (ובעדי נוסח אחרים), ואפשר שנועד להחליפו ולא רק להוסיף עליו.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לונדון 26917 נוסף: ״מקום״.

{See Hebrew text.}

על פני BEFORE ME – i.e. in any place where I am, and that is the entire world.

Another explanation: so long as I exist (i.e. always) (Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 20:3:2).

The Ten Commandments – I have already explained them (Shemot 20:1-14).

פס׳: אנכי ה׳ אלהיך – למה נאמרו עשרת הדברות בלשון יחיד כדי שיהא כל אחד ואחד אומר אני נצטויתי. בשבילי נתנה התורה כדי שאקיימנה. ולא שיאמר דיו לעולם חוץ ממני, ד״א נאמר בלשון יחיד שכיון שחטאו ישראל אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע (שמות ל״ב:י״א) למה ה׳ יחרה אפך בעמך. לא צוית אותם כי אם אותי שנאמר אנכי וגו׳. ¹(שמא כמדומה להם אמר). ד״א מפני שהיחידים עברו על עשר הדברות. מיכה ביטל אנכי בפסלו אשר עשה. ירבעם ביטל לא יהיה לך בשני עגלי הזהב. בן הישראלית ביטל לא תשא שנא׳ (ויקרא כ״ד:י״א) ויקב בן האשה [וגו׳] ויקלל. מקושש ביטל זכור. אבשלום ביטל כבד. יואב ביטל לא תרצח. ²אמנון ביטל לא תנאף. עכן ביטל לא תגנוב. ציבה ביטל לא תענה שנאמר (שמואל ב י״ט:כ״ח) וירגל בעבדך, אחאב ביטל לא תחמוד בכרם נבות. לפיכך נאמרו בלשון יחיד:

אנכי ה׳ אלהיך – לשון הברה שכיון שהביא הקב״ה להשמיע הדברות לישראל היה הקול יוצא ומחזר על כל העולם וישראל שומעין את הקול מן המזרח. היו הופכין פניהן כלפי המזרח וכיון שהיו הופכין פניהן כלפי מזרח היה בא להם הקול מן הדרום. הופכין פניהן לדרום היה בא להם הקול מן הצפון הופכין פניהן לצפון. היה בא להם הקול מן המערב היו תמיהין לומר כמה רשויות לפיכך פתח להם אנכי ה׳ אלהיך. לא מפני שראיתם דמיונות לפידים הרבה וקולות הרבה שמעתם אל תהיו סבורים לרשיונות הרבה אלא כל שראיתם וכל ששמעתם הוא אנכי. אע״פ שנגלו על הר סיני כיתות כיתות של מלאכי השרת שנאמר (תהלים ס״ח:י״ח) מלכי צבאות ידודון ידודון. ואומר (שם) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה׳ בם מכולם אין שליט עליכם אלא אנכי. ³עשרת הדברים ניתנו כנגד עשרה מאמרות. אנכי. כנגד (בראשית א׳:ג׳) יהי אור. וכה״א (ישעיהו ס׳:י״ט) והיה לך ה׳ לאור עולם. לא יהיה לך. כנגד מאמר שני (שם) יהי רקיע שלא להשתחות לאשר בשמים ולאשר במים מתחת לארץ. לא תשא. כנגד (שם) יקוו המים. מה המים אין עומדין במקום נקוב כך הנשבע לשקר אין לו מעמד ואין לו תקומה. ולא יצליח דרכו. זכור כנגד (שם) תדשא הארץ מה הארץ מוציאה דשאים שלא נזרעו כך אם תשמרו השבת כתיקונה הקב״ה מזמן לך טובות בלי עמל שנאמר (משלי ג׳:י׳) וימלאו אסמיך שבע. כבד. כנגד (בראשית א׳:י״ד) יהי מאורות מי שמכבד את הוריו יתקיים עליו (תהלים צח) אור זרוע לצדיק. ומי שאינו מכבדם יהי מאירה בכל אשר לו שנא׳ (משלי ג׳:ל״ג) מארת ה׳ בבית רשע. ד״א ⁴האב והאם נמשלו לו לאדם במאורות. דכתיב (בראשית ל״ז:י׳) והנה השמש והירח. ואומר (שם) הבוא נבוא אני ואמך ואחיך. לא תרצח כנגד (שם א) ישרצו המים שלא תהא שוחט את האדם כשם ששוחט את העוף. לא תנאף. כנגד (שם) תוצא הארץ נפש חיה שלא תהא כבהמה שבא על אמה ועל בתה ועל אחותה. לא תגנוב. כנגד נעשה אדם שלא תהא כאדם שגנב מן האילן ואכל. ולא תענה. כנגד מאמר תשיעי. (שם) הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע. כשם שהארץ אינה עונה שקר אלא מוציאה מה שאתה זורע בה אף אתה לא תענה שקר שאם תענה שקר אף אתה תזרע חטים ויעלה חוח. וכן אמר איוב (איוב לח) תחת חטה יצא חוח. לא תחמוד. כנגד מאמר עשירי (בראשית ב׳:י״ח) לא טוב היות האדם לבדו שלא יהא אדם חומד אשת חבירו. ד״א עשרת הדברות כרת הקב״ה ברית בתורה שתהא נוהגת בלשון בין עשר אצבעות ידיו וברית המילה כרותה בברית בין עשר אצבעות הרגלים:

1. שמא כדומה להם אמר. ד׳ תיבות הללו אין להם ביאור. וברור כי ט״ס הוא. עיין שמות רבה פמ״ג הלשון כך אמרת בסיני אנכי ה׳ אלהיך אלהיכם לא נאמר לא לי אמרת שמא להם אמרת וכו׳ וכצ״ל הכא:

2. אמנון ביטל לא תנאף. בפסיקתא ה״ג זמרי ביטל לא תנאף:

3. עשרת הדברים כנגד י׳ מאמרות. בפסיקתא שם גירסות אחרות:

4. האב והאם. נמשלו לאדם כמאורות בזה נכון מאד הכתוב (משלי כ׳:כ׳) מקלל אביו ואמו ידעך נרו באשון חושך:

על פני – נראה לי: אפילו אתה מאמין בי, לא יהיה לך אלהים אחרים – מבלעדי לקסום בהם קסמים, כתרפים של לבן שקרא אותם אלהי (בראשית ל״א:ל׳), שאינן אלא לקסום קסם.⁠^א וכן: לא תעשון אתי אלהי כסף (שמות כ׳:י״ט) – אף על פי שאתם מאמינים בי. וכן: בלתי לי״י לבדו (שמות כ״ב:י״ט) – ולא {לו}⁠^ב ולאחרים.

א. בנוסח א׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין): שאינו אלא לקסום קסם. בנוסח ב׳ המלים חסרות.

ב. כך בדפוס ראשון. לפי עדות רוזין, המלה חסרה בשתי הנוסחאות בכ״י ברסלאו.

על פני [YOU SHALL HAVE NO OTHER GODS] BESIDE ME:⁠¹ It appears to me that [the meaning of “על פני – beside Me” is:] “Even if you believe in Me, you should not have any other form of אלהים in addition to Me, to use [for example] for divination, like Laban’s teraphim, which were purely for divination [and were not considered gods], and [yet] Laban called them אלהי (Genesis 31:30).⁠² So also [is the meaning of אלהי to be understood in] the verse (Exodus 20:20), “With Me, you shall not make any אלהי – ‘gods’ of silver”; [in other words, these gods are forbidden] even if you believe in Me. So also the verse (Exodus 22:19), “Only to the LORD alone,” means not to Him and to others too.⁠³

1. It is perplexing that part of Rashbam’s commentary on the Decalogue is found in the commentary on Exodus, and part in the commentary on Deuteronomy. It is not likely that that was how Rashbam originally composed the commentary. We see from the commentary below on vs. 11, s.v. שמור, that there was more material on the Decalogue in Rashbam’s Exodus commentary than what has reached us. (See note 28.)
Obviously a poorly edited version of Rashbam’s commentary has reached us. Perhaps the comment here on Deuteronomy 5:7 was originally written by Rashbam as a comment on Exodus 20:3.
Rashi’s commentary on the two versions of the Decalogue has been preserved only a little better. Rashi writes here that he has already explained the Decalogue (עשרת הדברות כבר פרשתים), implying that he will not duplicate the commentary. But for some reason he does reiterate a few points from the Exodus commentary and he even adds some new ones (such as an alternate explanation of על פני that he did not offer in Exodus). It is generally accepted that the Rashi commentary that we have is not identical to the original.

2. Rashbam’s understanding of the nature of idolatry is expressed most clearly in his commentary to the incident of the golden calf in Exodus 32. (See the commentary on Exodus 32:4, s.v. אלה אלהיך, and notes 11-18 there.) There he explains that idolaters – in fact, all idolaters! – know that there is one God who created heaven and earth. The only mistake that idolaters make is that they avail themselves of the powers of impure spirits. (Cf. a strikingly similar approach to Rashbam’s in the commentary of Andrew of St. Victor to Deuteronomy 32:31, where Andrew claims that those who worship idols know that there is but one God who created heaven and earth.)
These powers, in Rashbam’s worldview, are real. Rashbam does not take the standard attitude (see e.g. Deuteronomy 4:28) that people who practice idolatry are doing something useless. He writes that those who avail themselves of impure powers get something for their efforts. The reason to avoid idolatry (which for Rashbam is synonymous with divination and magic) is that the Torah has told us so. (See also commentary on Exodus 20:20, and notes 30-34 there; commentary on Exodus 28:30, and notes 51-55 there; commentary to Leviticus 26:1, and note 21 there; and commentary on 13:3 and 13:4 below, and notes 20 and 21 there.)
Rashbam may have adopted this definition of idolatry in order to ensure that Christians are considered idolaters. Christians may believe in one God who created heaven and earth. But, Rashbam says, that is what all idolaters believe. Idolatry consists of the use of illegitimate media to represent that one God or to divine the future, and, Rashbam would say, that is what Christians do.

3. See also Rashbam’s commentary below ad 6:4 and notes 35 and 36 there.

אנכי ה׳ אלהיך – ט׳ תיבות במקרא, וכן בפ׳ ויקרא אל משה, וכן בפ׳ זאת התורה לעולה למנחה וגו׳ לומר שאם עוסק בתורה כאלו הקריב כל הקרבנות וא״צ שום קרבן.

הדברות מתחילין באל״ף ומסיימין בכ״ף שהוא א״ך עולה כשמו של הקב״ה הוא אהי״ה לומר כי התורה חתומה בשמו.

מבית עבדים – יש פירושים שכתו׳ בהם מבית עבדים ממקום שהייתם שם עבדים עכ״ל. ויש להקשות בפ׳ יתרו פרש״י מבית עבדים ולא עבדים לעבדים וי״ל דה״ק רש״י התם מבית עבדים מבית פרעה שהייתם עבדים לו או אינו אלא עבדים שהייתם עובדים לעבדיו כלומ׳ לא הייתם עבדים לו אלא לעבדיו בלבד. ת״ל ויפדך מבית עבדים ומבית פרעה. אמור מעתה עבדים לפרעה היו ולא עבדים לעבדים. כלומ׳ אף עבדי׳ למלך היו ולא עבדים לעבדיו בלבד ואעפ״כ הוציאם הקב״ה מתחת ידו כפ״ח. ואמנם יש פי׳ שכת׳ בהם מבית עבדים ממקום שהייתם שם עבדים ולהך לישנא לא ק׳ מידי למבין. ואולי לשון זה נכון וישר שהרי מתיישב עליו מה שכתוב בכל הפי׳ מבית עבדים כתרגומו מעבדותא למבין. אבל אינו מתישב כלל לאותו לשון אשר נוסדו עליו דעת חזקו׳. עד״י ב״א.

אנכי י״י אלהיך – אף על פי שיש שנויים רבים במלות, או תוספת וגרעון בין אלו העשרת הדברות, ובין הכתובות בפרשת וישמע יתרו, ואין הזק בזה, וכל דברי משה השם הוא המדבר.

לאמר מוסב על דבר י״י עמכם. כמנהג הכתוב בכל מקום לאמר אחר הדבור וכאילו אמר פנים בפנים דבר י״י עמכם בהר מתוך האש לאמר אנכי י״י אלהיך אלא שהפסיק הכתוב בין מתוך האש למלת לאמר כדי להדיע שאני הייתי הסרסור בין י״י וביניכם מפני שיראתם מפני האש ולא יכולתם לעלות בהר והוסיף וי״ו על מלת אנכי ואמר ואנכי עומד מפני שבזולת הוי״ו מורה שהוא התחלת דבור ואינו כן רק הוא דבק עם דבר י״י עמכם לאמר אחר שהוא דבר עמכ׳ מתוך האש ואני הייתי עומד בין י״י וביניכם להגידם להם מפני שיראתם מפני האש ולא עליתם בהר:

אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך וגו׳. ראוי שתדע שבדבור הראשון נפל חלוף גדול בין החכמים בהבנתו. כי הנה הרב המורה כפי מה שיורה עם הסברא הישרה והשכל הטוב מתוך דבריו בספר המדע פרק ראשון ובספר המורה מ״ב פ׳ ל״ג ובספר מנין המצות אשר היה דעתו בכונת הדבור הזה שיש שם מצוי ראשי׳ נמצא מחוייב המציאות שלם מצד עצמו ושהוא אמרו אנכי ה׳ אלהיך. ודעת הרב רבי משה מקוצי בעל ספר המצות גדול כתב וז״ל. מצות עשה להאמין שאותו שנתן לנו התורה בהר סיני הוא אותו אשר הוציאנו ממצרים. וזהו שאמר אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים עד כאן. הנה הניח הדבור הזה כחו שהתורה היא אלהית מן השמים. ובעל ספר עמודי גולה כתב וזה לשונו. המצוה הראשונה לידע שאותו שברא השמים והארץ והוא לבדו מושל למעלה ולמטה ולארבע רוחות העולם שנאמר אנכי ה׳ אלהיך וכתיב וידעת היום וגו׳ ואפילו באויר להוציא מהפלוסופי׳ האומרים שהעולם נוהג מאליו במזלות העולם. אכן הקב״ה מנהיג את העולם כלן ברוח פיו והוא הוציאנו ממצרים ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה שנאמר (משלי כ׳) מה׳ מצעדי גבר כוננו ואדם מה יבין דרכו עד כאן לשונו. הנה אם כן לדעתו כח הדבור הוא שנאמין בהשגחת השם. והרב רבי אברהם בן עזרא פירש אנכי ה׳ אלהיך שידעהו ויאהבהו בכל לבו וידבק בו תמיד ולא תסיר יראתו מעל פניו וכו׳ ולפי זה יהיה כח הדבור הזה אמונת העקר שראוי לעבדו ולשבחו. והרב רבי משה בר נחמן בפירושו לתורה ובספרי השגותיו שעשה על מספר מנין המצית פירש. אנכי ה׳ אלהיך באופן כולל כל הדעות האלה שזכרתי כלם אמר וזה לשונו. צוה אותם שיכירו וידעו כי השם יתברך ישנו והוא ההוה הקדמון אשר מאתו היה הכל בחפץ ויכלת והוא אלהים להם ואנחנו חייבין בעבדתו.

ואמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים כי הוציאו אותנו יורה על החפץ ועל המציאות בידיעה והשגחה ממנו. גם יורה על החדוש כי על קדמות העולם לא ישתנה דבר מטבעו ויורה על היכלת והיכלת תורה על היחוד. הנה הרכיב בדבור הזה רוב עקרי האמונה עם שלא יורה עליהם הכתוב וככל זה כתב הרב רלב״ג. ורב בן חסדאי בתחלת ספרו כתב שענין אנכי ה׳ אלהיך הוא שהשם הנקרא כן הוא האלוה והמנהיג אשר הוציאנו ממצרים. הנה הוא שם המאמר הזה באמונת ההשגחה לא זולתו. והרב רבינו נסים ובעל ספר העקרים במאמר א׳ פרק י״ד נמשכו בזה אחרי בעלי הדין שזכרתי עם היות שלא אמרו הדבר בשם אומרו ויחסו דעותיהם לעצמם. כי הר״ן פירש אנכי ה׳ אלהיך כמו שפירשו בעל ספר מצות גדול להאמין תורה מן השמים. ובעל ספר העקרים על אמונת ההשגחה כדעת בעל עמודי גולה והרב רבי חסדאי. הראיתיך בעיניך חילוף דעותיהם ואיך כל אחד מהם פונה בביאור הכתוב וכונת המצוה. וכלם נתרחקו מאד מהוראת הכתובים לפי פשוטיהם. והראב״ע כתב ששאל לו רבי יהודה הלוי ז״ל שהיה חותנו אבי אשתו של הראב״ע ז״ל. למה אמר אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך וגו׳ ולא אמר אנכי ה׳ אלהיך אשר בראתי את השמים ואת הארץ וכל צבאם. והשיבו כפי דרכו דברים בלתי מספיקים בעיני. ובספר הכוזרי מאמר א׳ כתב ר׳ יהודה הלוי הספק ההוא בשם הכוזר והשיבו דברים נכוחים ומתישבים על הלב באמרו שזכר להם מה שראו. וההטבה אשר עשה אליהם בפרט זה ימים מעטים. ולא הוצרך לומר הדברים הקודמים הכוללים לכל נברא. אבל הנראה אלי בפירוש הכוזר הזה. ותשובת הספק ההוא. הנה הוא כמו שאומר:

דע שלא בא הקב״ה לסיני להודיע לעם היותו נמצא או מחוייב המציאות כי המדע הזה הוא מושכל יגיע השכל אליו בהקדמותיו ומופתיו. וחכמי הפלוסופים השלמו באמתתו. ולא היו ישראל צריכים לשמוע מפי הגבורה זה כיון שהם מעצמם היו יודעים אותו. וגם לשון הדבור וענינו בלתי מורה עליו. שאמר אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. כמו שלא יורה גם כן על אחד משאר הדעות שזכרו בזה החכמים הנזכרים ומפני זה דעתי נוטה. שהודיע הקב״ה לישראל בדבור הזה הראשון הדרוש אשר חקרנו עליו לעיל. רוצה לומר שאינם נכנעים תחת ממשלת שר אחד משרי מעלה אבל שהאלוה והשר אשר על ישראל הוא השם יתברך לבדו ואין עמו אל נכר שאינו נברא כמו שרי העולם שהם כלם נבראים.

ואמנם השר המושל בישראל הוא בורא העולם ומהוה אותו. כי הוא אשר ברא העולם אחר האפס המוחלט. וכבר ידעתי ששם יהו״ה נאמר עליו מבלתי שישתתף בו אחר. ולכן נקרא שם המפורש שהוא נבדל משאר השמות ולא ישתתף בו שום נברא. והשם הזה הוא מלשון הויה שמורה בו שהוא מהוה העולם ובורא אותו אחר האין. ולכן אמר אליהם בדבור הראשון הזה אנכי ה׳ אלהיך. ר״ל דע ישראל שאנכי יהו״ה המהוה את העולם ובורא אותו אני עצמי הוא האלוה שלך והשר והמנהיג העליון אשר עליך ולכן הוצאתיך מארץ מצרים כי הוצאתיך משם כנגד השרים העליונים. כמו שאמר ובאלהיהם עשה ה׳ שפטים והיה תכלית ההוצאה משם כדי שאנכי אהי׳ לכם לאלהים וכמו שאמר ואתכם לקח ה׳ ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה. הנה א״כ במה שאמר אנכי ה׳ גלה להם שהמדבר אתם היה הסבה הראשונה מהוה העולם ובורא אותו. ובאמרו אלהיך. הודיעו כונת הדבור שלא יהיה להם אלוה אחר ולא שר בשמים זולתי הש״י.

ואמרו אשר הוצאתיך היה להודיע שבעבור זה הוציאם ממצרים כדי שיהיו לו לעם נחלה:

ואחרי שהודיע המדע העליון הזה בדבור הראשון אמר בדבור השני לא יהיה לך אלהים אחרים על פני רוצה לומר מאחר שאינכם כשאר האומות שיש להם אלוהות ושרים בשמים ואתה לא כן כי אנכי ה׳ אלהיך. אין ראוי גם כן שיהיו לך אלהים אחרים לא מהשכלים הנבדלים היושבים ראשונה במלכות. ועליהם אמר על פני. ר״ל אלהים אחרים מאותם שהם על פני. וכן פי׳ אנקלוס ופני לא יראו על השכלים הנבדלים ואמר ודקדמי לא יתחזון.

דבר אחר וכו׳. דקשה לפירוש הראשון, לא לכתוב ״על פני״, ומהיכי תיתי לן להתיר בשום מקום – עד שיאסור הכתוב בכל העולם. אבל לפירוש השני הקושיא יתורץ, כמו שכתב רש״י בפרשת יתרו (שמות כ, ג), שבא לומר שאל תאמר כי העבודה זרה לא נאסרה אלא לאותו דור שהוציאם ממצרים, כדכתיב (ראו שמות כ, ב) ״אנכי אשר הוצאתיך מארץ מצרים״. ומזה הטעם כתב רש״י דוקא כאן פירוש הראשון, ולא בפרשת יתרו, לפי שהוא לפי פשוטו של מקרא, ובפרשת יתרו כבר התחיל רש״י לתרץ יתור המקראות, כמו שכתב (רש״י שמות כ, ג) ׳⁠ ⁠⁠״לא יהיה״ למה נאמר׳, וכיון שבא (רש״י שם) להתחיל לפרש יתור המקראות, ובפירוש הראשון לא יתורץ יתור ״על פני״, כתב פירוש השני לתרץ הכתוב. אבל כאן כתב פירוש הראשון, לפי שהוא לפי פשוטו, וכיון שכתב פירוש הראשון כתב גם כן פירוש השני, דלפי פשוטו לא היה צריך לכתוב ״על פני״, כדלעיל. לכך לא כתב רש״י רק אלו שני פירושים, ושוב כתב ׳עשרת הדברות כבר פירשתים׳:

אנכי ה׳ אלקיך: פרשה סתומה. כבר כתבתי בסוף ספר ואלה שמות הטעמי׳ השייכי׳ בדברות ראשונות ואחרונות לקורא ביחיד ולקורא בצבור ואין צורך לשנותם פה. ובדברות ראשונות הרחבתי הדבור, ע״ש¹.

הוֹצֵאתִ֛יךָ: בתביר בלבד. [הוֹצֵאתִ֛יךָ].

מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם: במירכא וטפחא לבד. [מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם].

עֲבָדִֽ֑ים: באתנח, לא ברביע. [עֲבָדִֽ֑ים].

יִהְיֶֽה: בלא גלגל. [יִהְיֶֽה⁠־לְךָ֩].

<על פָנַָי: הנו״ן נקודה בקמץ ופתח, כמ״ש² בדברות ראשונות.> [על⁠־פָּנַָי].

1. ע״ש: מ״ש שמ׳ כ א (עשרת הדברות).

2. כמ״ש: מ״ש שמ׳ כ ב.

בכל מקום אשר אני שם כו׳. ולהאי טעם קשה הל״ל בפני, לכן אמר ד״א כו׳. ולפי ד״א קשה היה לו לומר לעולם, ובעל פני יש מקום לטעות ח״ו, ל״פ גם טעם ראשון. ועיין לעיל בפ׳ יתרו (שמות כ׳:ג׳) ושם כתבתי למה פירש״י בכאן שני טעמים ולעיל לא פירש אלא טעם אחד. ועיין בגור אריה:

In any place where I am, etc. This explanation is problematic, for the verse should have said בפני (in My Presence). Therefore Rashi says, "Another explanation.⁠" Yet the second explanation is problematic, for the verse should have said לעולם (forever). [According to the second explanation] it is possible to err, God forbid [and think that idolatry is only forbidden on Har Sinai where Hashem revealed Himself. Therefore Rashi also says the first explanation. See above in Parshas Yisro (Shmos 20:3), where I explained why Rashi gives two reasons here, yet above he only says one. Also see the Gur Aryeh.

אנכי ה׳ אלהיך – הדברות כבר מפורשות (שמות כ׳ ב׳ וכו׳), ועתה נעיר על מעטי השנוים שנמצאו בין שני אופני הדברות הללו:

על חלופי הדברות ע׳ בכורי העתים תקפ״ח ע׳ 88.

אנכי וגו׳ – כל הענין עם ההבדל בין דברות הראשונות הכל מבואר בס׳ שמות במקומו בס״ד.

אנכי ... מבית עבדים – הדברה הראשונה, אשר בה מודיע ה׳ שהוא אלהי ישראל, שגאל אותם מן העבדות ואשר הם חייבים לעבדו בשביל כך. דברה ראשונה זאת היא נימוק ובסיס לכל המצוות הבאות אחריה.

לא יהיה לך... מצוותי – הדברה השניה, האוסרת את עבודת האלוהים האחרים באיזו צורה שהיא.

על פני – כלומר, יחד עמי. הרי זה איסור לעבוד אלהים אחרים, אפילו בתור שותפים או כפופים למרותו של ה׳ (עבודה זרה בשתוף). ״אלהים אחרים״ הנזכרים כאן, נזכרו ביתר פירוט למעלה ד׳:ט״ז והלאה. הם נקראים אלהים רק מפני שעובדיהם סבורים שיש בהם כח אלהות.

אנכי ה׳ אלהיך – כל פרשה זו נתבארה לפנינו בדברות הראשונות (פ׳ יתרו).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון