Devarim 5 – דברים ה‏ – Mikraot Gedolot

אִיזֵיל אֵימַר לְהוֹן תּוּבוּ לְכוֹן לְמַשְׁכְּנֵיכוֹן.

Go, and say to them, Return to your tents.

אזל משה מן שמי ואמור להון חזורו לכון בשלם למשכניכון.

איזל אימר להון שרי לכון לאזדווגא עם נשיכון דאתפרשתון דנן תלתא יומין.

Go, say to them: it is permitted for you to join with your wives from which you have been separated three days.

לך אמור להם שובו לכם לאהליכם – שהותרו להחזירם לנשיהם. לפי שאמר להם אל תגשו אל אשה (שמות י״ט:ט״ו), שכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו.

לֵךְ אֱמֹר לָהֶם וְגוֹ׳ – (כָּתוּב בְּרֶמֶז רע״ח).

אֲמַר רַב יוֹסֵף, כָּל דָּבָר שֶׁבְּמִנְיָן צָרִיךְ מִנְיָן אַחֵר לְהַתִּירוֹ, דִּכְתִיב ״לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם״, וְאוֹמֵר (שמות י״ט:י״ג) ״בִּמְשׁוֹךְ הַיּוֹבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ״, מַאי וְאוֹמֵר הָכֵי קָאֲמַר, מִכְּדֵי כְּתִיב ״(וַ)⁠הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה״, לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לָמָּה לִי, שְׁמַע מִנֵּיהּ (הָוֵי) [כָּל] דָּבָר שֶׁבְּמִנְיָן צָרִיךְ מִנְיָן אַחֵר לְהַתִּירוֹ.

תְּנַן הָתָם הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה עוֹמֵד וְיוֹשֵׁב יָצָא. תָּנָא מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתּוֹרָה, דַּאֲמַר קְרָא וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי. אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ כִּבְיָכוֹל, אֲפִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעֻמָּד. אָמַר רַבִּי (יְהוּדָה אָמַר רַב) [אֲבוּהָ], מִנַּיִן לָרַב שֶׁלֹּא יֵשֵׁב עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה וְיִשְׁנֶה לְתַלְמִידָיו עַל גַּבֵּי קַרְקַע, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי״. תַּנְיָא מִימוֹת מֹשֶׁה עַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן לֹא הָיוּ לוֹמְדִין תּוֹרָה אֶלָּא מְעֻמָּד, מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל יָרַד חֹלִי לָעוֹלָם וְהָיוּ לוֹמְדִין מְיֻשָּׁב, וְהַיְנוּ דִּתְנַן מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה.

רמז תתלב

כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (להלן ט׳:ט׳) ״וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (להלן י׳:י׳) ״וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָּהָר״, אֲמַר רַב, עוֹמֵד וְלוֹמֵד יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה. רַבִּי חֲנִינָא אֲמַר לֹא עוֹמֵד וְלֹא יוֹשֵׁב אֶלָּא שׁוֹחֶה אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין יְשִׁיבָה אֶלָּא לְשׁוֹן עַכָּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל א׳:ו׳) ״וַתֵּשְׁבוּ בְּקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים״. רָבָא אֲמַר, רַכּוֹת מְעֻמָּד, קָשׁוֹת מְיֻשָּׁב.

רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: ״פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֵּר בּוֹ״, פֶּה אֶל פֶּה אָמַרְתִּי לוֹ פְּרֹשׁ מִן הָאִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר ״לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם״ וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי.

אמץִ׳ קֻל לַהֻם אִרגַעֻוא אִלַי׳ אַכ׳בִּיתִכִּם

צא לדרך, אמור להם שובו אל אהליכם.

[ולכשפסקו עשרת הדברות אמר לי: לך אמר להם שובו לכם לאהליכם – כלומר: לכו לבתיכם.]⁠^א

א. לפי כ״י לייפציג 1, ביאור זה הינו חלק מתוספת ארוכה של ר׳ שמעיה מפי רש״י על פסוקים ה׳:כ״ג – ו׳:ד׳ (״ר׳, תר״ש.⁠״). ככל שידוע לנו, תוספת זו מתועדת בכ״י לייפציג 1 בלבד.

{See Hebrew text.}

פס׳: לך אמור להם – מיכן אמרו כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו לפי שאמר לו הקב״ה למשה לומר על ישראל. אל תגשו אל אשה הוצרך לומר שובו לכם לאהליכם:

לך אמור להם – הטעם: שירד.

GO SAY TO THEM. Moses was to go down.⁠¹

1. From Mount Sinai and tell the people to return to their tents.

לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד – כבר פי׳ הענין בפ׳ יתרו.

ואת תדבר – בקול נמוך כאשה בענין שנוכל לסבול.

ואת תדבר – בגימטריא שמונה דברות.

לך אמור להם שובו לכם לאהליכם – אמר זה שכבר הוזהרו מלגשת אל אשה קודם זה כדי שיהיו נכונים לשמוע דברי השם יתעלה כאמרו היו נכונים לשלשה ימים אל תגשו אל אשה ואחר שנפרדו מאלו הדברים הקדושים הותרו לגשת אל נשותיהם.

ולכן אמור להם שישובו לאהליהם.

שובו לכם לאהליכם – חזרו לחיי משפחה רגילים. למשך שלושה ימים נאסרו עליהם חיי משפחה, על פי ציווי ה׳ (שמות יט, טו), כדי שיהיו מוכנים למתן תורה. לפיכך היה צורך בביטול מפורש של ציווי זה, כדי שיוּתר להם לשוב לחיים הרגילים.

מכאן למדו חז״ל ש״כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו״ (ביצה ה.): תקנה שנתקנה על ידי בית דין מוסמך אינה בטלה מאליה כאשר הטעם לתקנה איננו קיים עוד, אלא צריך לבטל אותה בפירוש על ידי בית דין מוסמך (עיין תוספות שם ד״ה כל דבר שבמנין, וסנהדרין נט:).

שובו לכם לאהליכם לחיי בשרים ותענוגות בני האדם כטבע האנושי¹.

1. וכן משמע בגמרא ביצה (ה,ב) שהכוונה שישובו לנשותיהם.

שובו לכם לאהליכם – מבואר בשמות י״ט:ט״ו, שכבר שלשה ימים נאסר להם לגשת אל אשה (השוה ביצה ה׳.).

שובו לכם לאהליכם – החתם סופר בחידושיו לע״ז כתב, כי נתקשה כל ימיו מהיכן הוציאו רז״ל הא דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי יעו״ש. ולדעתי פשוט, דיצא להם, דמסתמא היה ליוצא מצרים נשים הרבה שהיו מאותן שאין בני נח מוזהרין עליהן, ועמרם יוכיח שגדול הדור היה ונשא דודתו, וכן אמרו ביומא פרק יוהכ״פ בהנך דאסירי לא פריצי בהו, ועיין רש״י שבכו על הנוספות ואם לא היו רגילין לא היו בוכין, ואיך אמר רחמנא אחר מתן תורה שובו לכם לאהליכם ואין אהלו אלא אשתו, הלא אלו שנשאו קרובותיהם צריכין לפרוש מהם, וע״כ דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ודו״ק. והא דמוכיח ריש ביצה מהא דדבר שבמנין צריך אחר להתירו, היינו דאי משום עריות שנשאו קודם לא היה לו לאמר להם, עד שיאמר האיסור של עריות קודם. וז״ב, ויתכן דק״ל, דחרדה שחרדו כל העם מסלק הדמים ולא יראו נשיהם דמים ויהיו טהורות לבעליהן.

שובו לכם לאהליכם – מכדי כתיב (פ׳ יתרו) היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה למה לי עוד שובו לכם לאהליכם, אלא מלמד שכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו.⁠¹ (ביצה ה׳:)

1. מפרש לאהליכם בכנוי על נשותיהם, וכמ״ש בשבת ל׳ א׳ עה״פ במ״א וילכו לאהליהם שמחים, שמצאו נשותיהם בטהרה, וביבמות ס״ב ב׳ עה״פ באיוב ה׳ וידעת כי שלום אהלך, וכן בכריתות ט׳ ב׳ עה״פ וישב מחוץ לאהלו שאסור בתה״מ, ובס״פ חיי ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, ובפ׳ ויצא ויבא באהל רחל וע״פ הדרשה בפ׳ וירא שם. ועיין מש״כ בענין דרשה זו בפ׳ יתרו בפסוק במשוך היובל, ופרטי דין דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו מבואר ברמב״ם פ״ב מממרים.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון