לא תשא אף שבועת שוא היתה בכלל או נפש כי תשבע לבטא בשפתים (ויקרא ה׳ ד׳) והרי הכתוב מוציאה מכללה ומחמיר עליה ופוטרה מן הקרבן יכול כשם שפוטרה מן הקרבן כך תהא פטורה מן המכות ת״ל לא תשא מכלל קרבן יצאת מכלל מכות לא יצאת:
ד״א לא תשא למה נאמר לפי שהוא [אומר] (שם י״ט י״ב) ולא תשבעו בשמי לשקר אין לי אלא שלא ישבע שלא יקבל עליו להישבע מניין ת״ל לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא עד שלא קיבלת עליך להישבע הריני לך לאלהים משקיבלת עליך להישבע הריני לך לדיין וכן הוא אומר כי לא ינקה ה׳ אי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר (שמות ל״ד י ז׳) נקה ואי אפשר לומר נקה שכבר נאמר לא ינקה הא כיצד מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים:
You shalt not swear by the Name of the Lord your God in vain; for the Lord will not acquit him who shall swear by His Name falsely.
עמי בני ישראל אלא יסב אנשב מנכון שמה די״י אלהכון על מגן ארום לא יזכיג י״י ביום דינה דרבה ית מן די יסב ית שמה די״י קדישה על מגן.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״לא יסב ... על מגן״) נוסח אחר: ״לא תשתבעון בשם ממריה י״י אלהכון לשקרא״.
ב. בכ״י ניאופיטי 1 נוסף בין השיטין: ״חד״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יזכי״) גם נוסח חילופי: ״מז׳ ״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״רבה ... על מגן״) נוסח אחר: ״למן דמשתבע בשקר בשמה ומשקר״.
עמי בני ישראל לא ישתבע חד מנכון בשום מימריה די״י אלקכון על מגן ארום לא מזכי י״י ביום דינא רבא ית כל מאן דמשתבע בשמיה על מגן.
Sons of Israel, My people, no one of you shall swear by the Name of the Word of the Lord your God in vain: for the Lord, in the day of the great judgment, will not acquit any one who shall swear by His Name in vain.
לא תשא – לא תשבע היהלו לומר, אלא למדנו מכאן שאסור להוציא שם שמים לבטלה.
1דבר אחר: לא תשא – כדי שלא תהיה עוטף [טלית] ומניח תפילין והולך ועושה עבירות.
כי לא ינקה ה׳ – בית דין של מעלה אין מלקין אותו ומנקין.
2ודע כי בקריאת שמע כל עשרת הדברות כלולות בה, כיצד אנכי כנגד ה׳ אלהינו (דברים ו׳:ד׳). לא יהיה לך כנגד ה׳ אחד (דברים ו׳:ד׳). לא תשא כנגד ואהבת (דברים ו׳:ה׳), דמאן דרחים למלכא לא משתבע בשמיה לשקרא. זכור כנגד למען תזכרו (במדבר ט״ו:מ׳). כבד כנגד למען ירבו ימיכם (דברים י״א:כ״א). לא תרצח כנגד ואבדתם מהרה (דברים י״א:י״ז), דמאן דקטיל מתקטיל. לא תנאף כנגד ולא תתורו אחרי לבבכם וגו׳ (במדבר ט״ו:ל״ט), 3לא תגנוב כנגד וכתבתם על מזוזות ביתך (דברים ו׳:ט׳). לא תענה כנגד אני ה׳ אלהיכם (במדבר ט״ו:מ״א).
ודע כי עשרת הדברים יש בהם תרי״ג מצות, וקרית שמע יש בהם תרי״ג מצות, 4כי כשתמנה אותם [יש] תר״י מלות, לפיכך תקנו קודם שתאמר שמע תאמר שלש מלות והם אל מלך נאמן כדי שישלים תרי״ג מלות, כנגד תרי״ג מצות.
1. דבר אחר: לא תשא כדי שלא תהיה עוטף. פסיקת׳ רבתי פכ״ב.
2. ודע כי בק״ש כל עשרת הדברות כלולות בה כיצד כו׳. ירושלמי ברכות פ״א ה״ח דף ג׳ ע״ג בשם ר׳ לוי.
3. לא תגנוב כנגד וכתבתם על מזוזות ביתך. יש לתקן כמו שהיא בירושלמי לא תגנוב כנגד ואספת דגנך ולא דגנו של חבירך. לא תענה כנגד אני ה׳ אלהיכם. לא תחמוד בית רעך כנגד וכתבתם על מזוזות ביתך, ביתך ולא בית חבירך.
4. כי כשתמנה אותם יש תר״י מלות לפיכך תקנו קודם שתאמר שמע תאמר שלש מלות והם אל מלך נאמן כדי שישלים תרי״ג מלות כנגד תרי״ג מצות. המאמר נשתבש ע״י המעתיקים כי בק״ש נמצא רמ״ח מלות וכן תראה בתנחומ׳ קדושים אות ו׳ א״ר מני לא תהא ק״ש קלה בעיניך מפני שיש בה רמ״ה תיבות כנגד רמ״ח אברים שבאדם ומהם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והעירותי שם בהערת כ״ו שהכוונה כמו שמבואר בשבלי הקלט השלם ערוגה א׳ סי׳ ט״ו ומובא בתניא סי׳ ד׳ וז״ל ואם תאמר הרי בשלשה פרשיות שבק״ש יש רל״ט תיבות וכשאתה תוסיף עליהם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהם ששה תיבות הרי רמ״ה תיבות ואנו אומרים רמ״ח, בתשובת הגאונים תירץ רב דניאל גאון ז״ל רמ״ה תיבות יש בק״ש הוסיף עליהם אל מלך נאמן שהן שלש תיבות יעלו למנין רמ״ח. ועיין גם ברוקח הלכות ברכות סי׳ שכ״ג, וכן האבודרהם הלכות סדר שחרית של חול [דף כ״ד ע״ב דפוס פראג] הביא וז״ל יש נוהגין לומר אל מלך נאמן בתחלת ק״ש ואומר לתשלום רמ״ח תיבות שיש בק״ש דאמרינן באלה הדברים רבה שמור מצותי והיה שמור רמ״ח תיבות שבק״ש והקב״ה ישמור רמ״ח איברים שלך ותמצא שחסר מהם שלש תיבות כי בפרשת שמע יש נ״ד תיבות עם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שאנ מוסיפין, ובפרשת והיה אם שמוע יש קכ״ב תיבות ובפרשת ציצית יש ס״ט תיבות סך הכל רמ״ה חסר שלש תיבות ועם אל מלך נאמן יהי׳ רמ״ח תיבות, ולפנינו במדרש דברים רבה אין זכר מזה כמו שהעירותי בפתח דבר ללקוטים ממדרש אלה הדברים זוטא, ועוד הביא שם האבודרהם וז״ל ולהשלים רמ״ח תיבות אומר במדרש רות אמר ר׳ נהוראי אמר ר׳ נחמי׳ בק״ש יש רמ״ח תיבות כמנין אברים של אדם כו׳ והלא בק״ש אין שם אלא רמ״ה תיבות ותיקנו שיהא ש״ץ חוזר לשלש תיבות ה׳ אלהיכם אמת כו׳ אמר ר׳ יוסי בן דורמסקית משמיה דר׳ עקיבא חסידים הראשונים תקנו ק״ש כנגד עשרת הדברות וכנגדן מנין אבריו של אדם כו׳ המאמר הזה לא נמצא במדרש רות ואין זכר שמה מזה רק נמצא באיזה שינויים במדרש רות שבזהר חדש פסוק א׳ ע״ש. וכן בספר האשכול הלכות ק״ש (דף ט׳ ע״א) הביא וז״ל ורמ״ח תיבות כנגד רמ״ח אברים שבאדם ואל תהי דבר זה קל בעיניך שהרי אמרו אמר הקב״ה שמור את שלי ואשמור את שלך שמור רמ״ח תיבות שבק״ש ואני אשמור רמ״ח איבריך ואעפ״י שאין בק״ש אלא רמ״ה תיבות אמרו באגרה ר׳ נחמה ור׳ עקיבא אמרו חסידים הראשונים תקנו שיהא הש״ץ חוזר ה׳ אלהיכם אמת להשלים רמ״ח עכ״ל. וגם הוא כוון למדרש רות שבספר הזהר. מכל זה תראה שיש לתקן לפנינו כשתמנה אותם יש רמ״ה תיבות לפיכך תקנו שתאמר שלש מלות והם אל מלך נאמן כדי שישלים רמ״ח מצות עשה בתורה כנגד רמ״ח אברים שבאדם ושס״ה מצות לא תעשה כמנין ימות החמה הרי תרי״ג. ועיין מכות דף כ״ג ע״ב דרש ר׳ שמלאי תרי״ג מצות נאמרו לו למשה כו׳, וכן במדרש תהלים מזמור י״ש ושם הגירס׳ דרש רבא, וכן נשנה בשמ״ר פל״ג אות ז׳.
לא תשבע בשם בורא-העולם, אלהיך, באפן שקרי, כי ה׳ לא יוציא כזכאי את מי שנשבע בשמו באפן שקרי.
גם אל תשית לב אל המלות, כי הם כגופות והטעמים כרוחות. והכורת בשני כלים זה כמו זה במעשה מעשה אחד הוא, על כן לשוא (שמות כ׳:ו׳) ולשקר (ויקרא י״ט:י״ב) הם אחים, וכל שקר שוא.
Also do not pay attention to the words,1 for they are like bodies and their meanings are like souls.2 One who cuts with two similar tools produces the same result. Scripture therefore interchanges shav (false)3 (v. 17) and sheker (false) (Ex. 20:12),4 as these terms are brothers.5 All lies are vanity.
1. The difference in wording between the Decalogue in Deuteronomy and that in Exodus. Ibn Ezra discusses these differences in his commentary on the latter. See Ibn Ezra on Ex. 20:1-13 (Vol. 2, pp. 394-406).
2. In other words, it is the ideas and not the exact wording that matters. See Ibn Ezra on Ex. 20:1 (Vol. 2, pp. 394-406).
והנה היה הדבור השלישי לא תשא. שראה הש״י שיתרחק אדם מב׳ הקצות להיות שאינם מרוחקים מהאמת אם הקצה הראשון שישתף לו אלוה אחר ויתן מאלהותו לזולתו ועל זה בא דבור לא יהיה לך. ואם מהקצת השני שלא יאמין מהאלהות דבר כלל לא משאר האלוהות וגם לא מהש״י ויאמר שכלם שוא ודבר כזב ושג״כ שוא עבוד אלהים וכנגד זה אמר לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא. רוצה לומר שלא ישא בפיו ובשפתיו שם כבוד מלכותו לשוא.
ואמר ה׳ אלהיך ר״ל שלא יכפור ולא ייחס לשוא אמונת בריאתו לעולם הנרמז בשם יהו״ה ולא יכפור גם כן בפנה ההיא מההנהגה וההשגחה הנרמזות באלהיך. ויאמר ששתי האמונות האלה שהן רוצה לומר היותו יהו״ה בורא ומהוה העולם או היותו מנהיגך ומשגיח בך ואלהיך. הוא שוא ודבר כזב לא תעשון כן כי לא ינקה הש״י את אשר ישא את שמו לשוא. כי עם היות זה שטות ושגעון גמור ואין ראוי להשגיח לדבר השוטים הנה הש״י לא ינקה את אשר ישא את שמו לשוא. אע״פ שהוא להעדר ידיעה ומתוך סכלות. וראוי שתרגיש למה לא אמר בזה כי לא ינקה ה׳ אלהיך כמו שאמר למעלה לא תשא את שם ה׳ אלהיך כי תמיד יאמר בכל הדברות האלה אנכי ה׳ אלהיך אם לא במאמר הזה. וכן הוא גם כן בדברות הראשונות. והסב׳ אצלו בזה היא כי הרשע בהכחישו הנהגת הש״י והשגחתו נצטרך לתת אליו ראיות ומופתים. אבל אם יכחיש מציאות הש״י אין ראוי להתוכח עמו לפי שהוא דבר כוזב בעצמו ואין צורך לבארו במין ממיני הראיות. ולכן ראוי לקרעו כדג ולא להשיב לדבריו כי הוא כאחד מהבלתי מדברים כי אם הוא נברא ונמצא בעצמו. איך יכחיש מציאות הבורא יתברך אשר בראו. ואלו לא היה הבורא יתברך נמצא לא היה הרשע ההוא נמצא. ולכן אמר כי לא ינקה ה׳ את אשר ישא את שמו לשוא. רמז בשמו שם יהו״ה יתברך שהוא הבורא ומהוה העולם לא ינקה את אשר יכחיש מציאותו. ומפני זה זכר אחריו דבור השבת המורה על חדוש העולם ובריאתו. ואחרים פירשו לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא שנשבע לשקר מצד אחד ישא השם על שפתיו ויאמר שהוא אלהיו ובנשיאות הזה מודה בו ברוממותו ובאמונתו. ובהיותו נשבע לשקר הנה הוא כופר בו להשוות בדבריו אמתת מה שנשבע אל אמתתו יתברך. ואם הוא נשבע לשקר. אע״פ שאין כופר בפירוש. הנה מדבריו תמשך הכפירה. שכמו הדבר שנשבע עליו אינו אמת. כך הוא האל יתברך חלילה. וזהו שאמר לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא. וכבר ביארו החכמים ז״ל בשבועות פרק שני שנכלל במאמרו זה שלא יוציא ולא יעלה אדם בשפתיו שם שמים לבטלה או לעניינים קלים כי השבועה באמת ענין אלהי לא לתהו בראה כי אם להשתמש בה שמוש אמתי הכרחי. וכמאמר הנביא (ירמיהו ד׳ ב׳) ונשבעת חי ה׳ באמת במשפט ובצדקה. ולזה אמרו בשבועות פרק שני (שבועות ל״ט) שנזדעזע העולם בשעה שיצא מפי הגבורה לא תשא ואמרו שכל העולם כלו עומד עליה כמו שאמר (ישעיהו נ״ד) אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ. ואם יקלו בה בני אדם עמודי שמים ירופפו:
לא תשא וגו׳ מבואר יפה בפרשת יתרו.
הדברה השלישית אוסרת להשתמש בשמו של הקדוש ברוך הוא לשוא. להלן ו׳:י״ג נאמרה מצוה: ״ובשמו תשבע״, כלומר, במקרה שיש צורך להוכיח את האמת במשא ומתן שלנו, נצטווינו להוכיח זאת על ידי הזכרת שם ה׳ בשבועה. להזכיר את שם הקדוש ברוך הוא לשקר או בכדי, הרי זה חילול שמו הקדוש. רבותינו זכרונם לברכה אמרו (שבועות כט), שפסוק זה נאמר בפרט על שבועת חנם, והאיסור להשבע לשקר נאמר בויקרא י״ט:י״ב. אבל האזהרה ״לא ינקה״ נאמרה לפי חכמי המשנה גם על שבועת שקר (השוה שבועות ל״ט.).
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.