Devarim 5 – דברים ה‏ – Mikraot Gedolot

כיבוד אב ואם ויראתם – שמות כ׳:י״א, ויקרא י״ט:ג׳

לכבד אב ואם – בה״ג מניין המצוות מצוות עשה מ״ו, יראים רכ״ב, רמב״ם ספר המצוות מצוות עשה ר״י. מפסוקים אחרים – סמ״ג מצוות עשה קי״ב, סמ״ק נ׳, ספר החינוך ל״ג

כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך אם כבדתו למען יאריכון ימיך ואם לאו למען יקצרון ימיך שדברי תורה נדרשין מכלל הין לאו ומכלל לאו הין:

ולמען ייטב לך גדולים הן לוחות שניות יתר מן הראשונות שהשניות נאמר בהן טוב שנ׳ ולמען ייטב לך והראשונות לא נאמר בהן טוב:

על האדמה אשר ה׳ אלהיך נותן לך. כשאתם על האדמה יש אריכות ימים ויש טובה מצויה הא אינן מצויין לא בגולה ולא בתושבות:

יַקַּר יָת אֲבוּךְ וְיָת אִמָּךְ כְּמָא דְּפַקְּדָךְ יְיָ אֱלָהָךְ בְּדִיל דְּיֵירְכוּן יוֹמָךְ וּבְדִיל דְּיִיטַב לָךְ עַל אַרְעָא דַּייָ אֱלָהָךְ יָהֵיב לָךְ.

Honour your father and mother, as the Lord has commanded, that you may prolong your days, and it may be well with you in the land which the Lord your God shall give you.

עמי בני ישראל ^איוקר^ב כל אנש מנכון ית אבוי וית אמיה היך מה דפקד י״י אלהכון מן בגלל דיסגון^ג יומיכון ומן בגלל דייטיב לכון על ארעא די״י אלהכון יהב לכון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״יוקר ... י״י״) נוסח אחר: ״הוון זהירין באיקרא דאבוכון ובאיקרא דאמכון היך מי די פקד יתכון י״י״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יוקר״) גם נוסח חילופי: ״ייקר״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דיסגון״) גם נוסח חילופי: ״דס׳⁠ ⁠⁠״.

עמי בני ישראל הוו זהירין גבר באיקרא דאבוי ובאיקרא דאימיה היכמא דפקידכון י״י אלקכון מן בגלל דיורכון יומיכון ומן בגלל דייטב לכון על ארעא די״י אלקכון יהיב לכון.

Sons of Israel, My people, be every one mindful of the honor of his father and his mother, as the Lord your God hath commanded you, that your days may be prolonged, and it may be well with you in the land which the Lord your God giveth you.

למען יאריכון ימיך – ליום שכולו ארוך.

למען ייטב לך – בעולם הזה.

וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וַיִּפְדְּךְ ה׳ אֱלֹהֶיךְ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךְ ה׳ אֱלֹהֶיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת.

זכור כנגד יוסף הצדיק

בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב בַּדִּבְּרוֹת בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה, (דברים ה) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וַיִּפְדְּךְ ה׳ אֱלֹהֶיךְ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךְ ה׳ אֱלֹהֶיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. כָּאן מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה סוֹד עֶלְיוֹן, שֶׁהֲרֵי הַצַּדִּיק הַהוּא שֶׁנִּמְכַּר לְעֶבֶד בְּמִצְרַיִם וְחִלְּלוּ אוֹתוֹ, כְּנֶגְדּוֹ הוּא זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת.

וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, תִּהְיוּ זוֹכְרִים אֶת הַצַּדִּיק הַהוּא שֶׁנִּמְכַּר עַל יֶדְכֶם, וְהָיָה עֶבֶד לְמִצְרַיִם, וּבַחֵטְא הַהוּא נִגְזַר עֲלֵיכֶם לְהִשְׁתַּעְבֵּד בְּמִצְרַיִם וּלְכַפֵּר עַל הַחֵטְא הַהוּא שֶׁמְּכַרְתֶּם אוֹתוֹ. שִׁמְרוּ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וְיִמָּחֵל לָכֶם, שֶׁהֲרֵי יוֹם הַשַּׁבָּת הוּא כְּנֶגְדּוֹ.

(זוה״ק זהר חדש כי תשא)

אַכּרִם אַבַּאךַּ וַאמַךַּ כַּמַא אַמַרַךַּ אַללָּהֻ רַבֻּךַּ לִכַּיְ תַּטֻולַ מֻדַּתֻךַּ וַיֻכַ׳ארַ לַךַּ פִי אלּבַּלַדִאַלַּדִ׳י אַללָּהֻ רַבֻּךַּ מֻעטִיךַּ

הענק שפע בכבוד לאביך ואמך, כפי-שפקד עליך ה׳ אלהיך, בכדי שתתארך קצבת זמן חייך וישפע טוב לך בארץ, אשר ה׳ אלהיך, נותן לך.⁠¹

1. [ואבאר עוד הזכיות אשר אי אפשר שלא יבוא עליהם גמול בעולם הזה, אפלו אם יכפר אדם. ואמר שהם שלשה: א. כבוד אב ואם, כמו שאמר (שמות כ, יא): כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך. ב. הרחמים על בעלי חיים, כמו שאמר (דברים כב, ז): שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים. ג. ושיהיה משאו ומתנו באמונה, כמו שאמר (שם כה, טו): אבן שלמה וצדק יהיה לך. ויתחבר אל זה היעידה בטובה כשתהיה בגזר דין, כמו שאמר ליהוא (מלכים ב׳ י, ל): בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל בגזר דין, וחטא הוא ובניו, ולא היה אפשר שלא להשלימם מה שיעדו בו. (׳האמונות והדעות׳ רבי סעדיה גאון, מאמר חמישי).]

כאשר צוך – אף על כיבוד אב ואם ניצטוו במרה: שם שם לו חק ומשפט (שמות ט״ו:כ״ה).⁠^א

א. עיינו במקורות בהערה על רש״י שמות ט״ו:כ״ה.

כאשר צוך [HONOR YOUR FATHER AND YOUR MOTHER] AS HASHEM YOUR GOD HAS COMMANDED YOU – Also regarding honoring parents they received command at Marah, as it is said, "There He appointed for them a statute and a judgment" (Shemot 15:25) (cf. Rashi on that passage and Note p. 243) (Sanhedrin 56b).

ובצווי כבד, כאשר צוך – כאשר פירשתי (ראב״ע דברים ה׳:י״א).

ולמען יטב לך – יש אומרים: רמז לעולם הבא, וסוד עולם הבא ארמזנו בפסוק אני אמית ואחיה (ראב״ע דברים ל״ב:ל״ט).

ימיך^א – ובאר שיהיו טובים.

א. כן בכ״י פריס 176, פרנקפורט 150. בכ״י פריס 177 חסרה מלת: ימיך.

In the commandment that begins with the word Honor (v. 16),⁠¹ Scripture goes on to say, as the Lord thy God commanded thee. This is to be understood in line with my interpretation.⁠²

AND THAT IT MAY GO WELL WITH THEE. Some say that this alludes to the world to come. I will allude to the secret of the world to come in my comments on I kill, and I make alive (Deut. 32:39).

THY DAYS. Scripture goes on to explain that they will be good days.⁠³

1. Honor thy father and thy mother.

2. On verse 5. There Ibn Ezra comments that as the Lord thy God commanded thee (v. 12) means as the Lord thy God commanded thee when you stood around Mount Sinai. Similarly, here.

3. And that it may be well with thee elaborates on that thy days may be long; i.e., your long days will be good days.

ולמען ייטב לך – יתור הוא על הראשונות כלומר אם תכבדם הקב״ה יתן לך עוד שכר טוב. ולפי שהראשונות חסרות אות טי״ת כתב ולמען כדי להשלים בהם כל אותיות אלפא ביתא פשוטות וכפולות.

ולמען ייטב לך, "and in order that it will go well with you;⁠" in the first version of the commandment to honour our parents, this promise of a reward was absent. In other words, God promises an additional reward for honouring our parents. A careful reading of the first version of the Ten Commandments will reveal that the letter ט is the only letter of the Hebrew alphabet that did not appear in it. The second version therefore includes it, as that letter symbolises טוב goodness. Moses caught on to this and took it upon himself to make up for this deficiency by adding a line that included this letter.

והוסיף ביאור בדבור כבד: כאשר צוך י״י אלהיך – מפי הגבורה כאשר פרשתי (רמב״ן דברים ה׳:י״א), ולפיכך הוסיף ולמען ייטב לך, כמו שנאמר: גם י״י יתן הטוב וארצנו תתן יבולה (תהלים פ״ה:י״ג).

He added an explanation in the commandment, Honor thy father and thy mother 'as the Eternal thy G-d command thee'¹ from the mouth of the Almighty, as I have explained,⁠² and therefore he added, and that it may go well with thee, just as it is said, Yea, the Eternal will give that which is good, and our land shall yield her produce.⁠³

1. (16).

2. Above, (5), at end.

3. Psalms 85:13.

כבד את אביך – הוסיף בכאן ולמען ייטב לך, לומר שיהיו חייו טובים, והוא שכר המצוה בפירותיה בעוה״ז, והתוספת הזה באות טי״ת כבר בארתיו בסדר וישמע יתרו. וקשר הווי״ן בדברות הלוחות השניים ע״ד הפשט מפני שהוא ספור דברים של משה ממה שאירע כבר, ועל כן באו הווי״ן בספור דבריו כמנהג בני האדם בשלישי המדבר.

וע״ד הקבלה תוספת הווי״ן לרמוז כי שמור שהוא הה״א הוא בכלל הוא״ו, וכן (תהלים ס״ב:י״ב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי. ולא הזכיר ולא תרצח כי ענין דין הוא והוא״ו הוא רחמים, ולפי שהזכיר לא תרצח הוצרך להוסיף ולא תתאוה כדי להשלים ה׳ לאוין בווי״ן כנגד ה״א אחרונה הכוללת אות הוא״ו. והתבונן כי קול גדול ולא יסף הוא הוא״ו, כי מלת קול סמוכה לגדול, קול דברים אתם שומעים הוא הה״א, וענין ולא יסף שלא יסף על הקול ששמעתם שישמיעהו לכם מעולם, ולמדך בזה שלא השיגוהו הקהל מעולם אך השיגו הה״א בלבד, וזהו שאמר ותמונה אינכם רואים, כלומר ותמונה שכתוב בו במשה (במדבר י״ב:ח׳) ותמונת ה׳ יביט, אינכם רואים כלומר משיגים, זולתי קול זה כלומר קול דברים זה.

כבד את אביך, "honour your father.⁠" In this version of the fifth commandment, Moses (the Torah) added the words למען ייטב לך, "so that it will be good for you,⁠" i.e. that the person fulfilling this commandment will enjoy a quality of life on earth. This is an example of reaping the dividends of the reward for a mitzvah-performance in this life, whereas the principal is stored up in the hereafter. The author explained the significance of the letter ט which introduces טוב the first time it appeared in the Torah, in connection with his commentary at the end of Exodus 20,14. Similarly, you will find explanations about the letter ו which links several commandments to each other in this version whereas this letter is absent in his discussion of the first version in Exodus.

למען יאריכון ימיך – ולהלן בשלוח הקן אמר והארכת ימים לו׳ לך אם תקיים מצות כבוד אב ואם הם יתפללו עליך שיאריכון ימיך כי יאריכון ימיך בא מבנין הפעיל היוצא באחרים בלע״ז פרונ״ט אלונגי״ר.

כאשר צוך ה׳ אלהיך – מפי הגבורה ולפיכך הוסיף:

ולמען ייטב לך – כמו שנא׳ גם ה׳ יתן הטוב וארצנו תתן יבולה. וביאר:

כאשר צוך ה' אלוהיך, "as the Lord your God had commanded you.⁠" You heard it from Hashem, directly; and Moses adds immediately:

ולמען ייטב לך, "and so that it will be for your benefit.⁠" The construction here is similar to Psalms 85,13: "The Lord also bestows His bounty, and our land yields its produce.⁠" [Basically, without God's input the land would not yield its produce, but the latter is visible evidence, the former is just as real but invisible to man. Ed.] He continued to explain the ninth Commandment

סמך כבד את אביך לשבת שגם בשבת כתיב וכבדתו שצריך לכבדו במאכל וכסות.

ולמען ייטב לך – תגין על הטי״ת שעברתו אמו ט׳ חדשים ואביו ואמו נזהרו מט׳ מדות האמורות בנדרים וזה סימנם אסנ״ת משגע״ח נוטריקון בני אנוסה בני שנואה בני נדה בני תמורה בני מריבה בני שכרות בני גרושת הלב בני ערבוביא בני חצופה. פירוש בני אנוסה אצ״ל שאם אנס אשה והוליד ממנה בן אלא אפי׳ היא אשתו ואנסה לתשמיש וכן שנינו במסכת כלה מפני מה הוויין לי׳ לאדם בנים בעלי מומין מפני שתובעה ואשתו אינה נתבעת לו פי׳ אינה מתרצית לו ר׳ יהודה אומר מפני שאומרת לו בשעת תשמיש אנוסה אני וא״ב רוצ׳ ואינה רוצה וכן איתא בעירובין כל הכופה אשתו לדבר מצוה נקרא חוטא שנאמר גם בלא דעת נפש לא טוב נמצא כי האונם אסור אף באשתו אלא אם הוא צריך לאותה מעשה יפייס ואח״כ יבעול. בני שנואה כמשמעה והוא ששנוא׳ בשעת תשמיש אכל אם היא רצויה בשעת תשמיש אע״פ שהיא שנואה שרי. בני נדה אע״פ שאינו ממזר מן התורה וי״מ שהאחד מהם אז בנדוי שאסורי׳ בתשמיש המטה וה״ה נמי אם אחד מהם אבל. בני תמורה שהיה מכוין לערוה ונזדמנה לו אשתו וי״מ אפי׳ שתיהן נשיו שנתכוין לזו ונזדמנה לו אחרת. בני מורדת דאמרה לי׳ לא בעינא לך ואעפ״כ הוא משמש עמה והרי היא אצלו כזונה ואפי׳ אם הי׳ מדעתה. ולנוסחא אחרינא בני מריבה שהם מתקוטטים ביחד בכל פעם דהויא ביאה זו כמו זנות כיון שאינה מתוך אהב׳. בני שכרות שהוא או היא שכורים. בני גרושת הלב שבלבו לגרש׳ אפי׳ אין בלבו שנאה כגון מאותן שכופין להוציא וגמר בלבו לגרשה ואחר כך בא עליה. בני ערבוביא שמשמש עם אשתו ונותן דעתו על אחרת אפילו ששתיהן היו נשיו. בני חצופ׳ שתובעתו בפה והרי היא כזונה ואסור לקיימה אבל מי שאשתו מרצה אותו בדברים של רצוי ומקשטת עצמה לפניו כדי שיתן דעתו עלי׳ על זו אמרו רז״ל שיוצאים ממנה בנים חכמים ונבונים כלאה שיצא ממנה יששכר וכל אלו הט׳ מדות אפילו אין צריכין לפריה ורביה כגון שהיא מעוברת אפ״ה בכל אלו המדות פוגם הולד ונקרא פושע. וצריך לכבדם בט׳ דברים מאכיל ומלביש וכו׳ כדאיתא בפ״ק דקידושין. י״ז תיבות יתרות דברות אחרונות על הראשונות כמנין טוב וזהו שכתוב כאן למען ייטב לך שאינן בראשונות.

כאשר צוך ה׳ אלהיך – סופי תיבות בגימטריא: מרה.

על האדמה וגו׳ – וסמיך לי׳ לא תרצח משום דכתיב ולארץ לא יכופר לדם.

כאשר צוך אף על כבוד אב ואם נצטוו במרה. כדתני׳ בפרק ד׳ מיתות עשר מצות נצטוו ישראל במרה שבע שקבלו עליהן בני נח הוסיפו עליהן דינין שבת וכבוד אב ואם דינין דכתיב שם שם לו חק ומשפע שבת וכבוד אב ואם דכתיב כאשר צוך י״י אלהיך ואמר רב יהודה כאשר צוך במרה ופרש״י כאשר צוך י״י אלהיך כתיב בדברות אחרונות גבי שבת וכבוד אב ואם והיכן צוך במרה וליכא למימר דמשה כתב כאשר צוך בסיני דמשה לא מאליו היה שונה משנ׳ תור׳ להם ומזהירן על מצותיו אלא כמו שקבלה היה חוזר ומגיד ומחזיר להם וכל מה שכתב בדברות אחרונות ככה הן על הלוחות וכך שמע מסיני ומה שטען הרמב״ן ז״ל על מה שכתב רש״י פה גבי כאשר צוך שבמר׳ נצטוו על כבוד אב ואם ואמר והרב לא הזכיר שם בפסוק שם שם לו חק ומשפט רק שבת ופרה ודינין אבל לא כבוד אב ואם אינה טענה דרש״י לא בא להזכיר שם כל מה שנאמרו במרה אלא שבא לפרש קרא דשם שם לו חק ומשפט שבשבת ודינין קמיירי ולפיכך לא חשש להזכיר כבוד אב ואם אבל בסוף אלה המשפטים בפסוק ויספר להם את כל דברי י״י ואת כל המשפטים שכלם נכללים בם פי׳ ואמר ז׳ מצות ושב׳ ודיני׳ וכבוד אב ואם ופרה ולא השמיט שם כלום:

ולפי שענין בריאות העולם המורה על מציאות האל יתברך ויכלתו ויציאת מצרים המורה על אותותיו ראוי הוא שיהיה מקובל אצלנו לא ימוש מפינו. לכן בא אחר זה הדבור החמישי. והוא כבד את אביך ואת אמך רוצה לומר שיקבל עליו מאביו ומאמו המורא והכבוד וכבר זכרו בפרק קמא דקדושין איזהו כבוד מאכילו ומשקהו מלבישו ומנעילו וכולי איזהו מורא אינו מדבר בפניו ואינו יושב במקומו וכבר נשתבחו קצת מהחכמים בזאת המצוה כמו שנזכר שם. והנה יסוד המצוה הזאת כדי שתהיה קבלת ההורים חשובה בעיניו ויאמן בה וכמו שאמר (איוב ז׳) כי שאל נא לדור ראשון וכונן לחקר אבותם. ועל כן הזהיר אדונינו משה בשירת האזינו זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. הנה אם כן בדבור החמישי הזה הזהיר על הקבלה. רצוני לומר שימשך האדם לקבלת האבות שהוא עקר כולל בתורה ולא יצוייר מציאותה בלתו.

והנה אמר בדבור הזה כאשר צוך ה׳ אלהיך מה שלא אמר בשאר הדברת מפני שראה אדונינו משה להוסיף ולבאר בדבר הזה על מה שבא בדברות הראשונות. כי שם אמר בענין השבת ולמען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה׳ אלהיך נותן לך. וכאן הוסיף ולמען ייטב לך. כאלו אמר כאן כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה׳ ומאותו טעם אשר צוך ה׳ אלהיך בדברות הראשונות שהוא למען יאריכון ימיך ועוד לסבה שנית והוא למען ייטב לך. וענין השכר הזה הוא שבדברות הראשונות נתן השכר באריכות ימים כי בהיות האדם מכבד את אביו ואת אמו יאריך ימים ויהיו לו בנים ובני בנים. ואמנם דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך אין ספק שלא יראה זרעו ולא יאריך ימים כי יכרתו ימיו. וכמו שאמר (משלי י) ושנות רשעים תקצורנה.

ואמר שהשכר ההוא מהארכת ימים יהיה על על האדמה אשר ה׳ נותן להם בהיותם בגלות והוסיף עליו מרע״ה הנה ולמען ייטב לך. לומר שלא יחשב שהתועלת בכבוד האב והאם הוא בלבד אל האב המכובד והאם גם כן. כי גם כן ימשך התועלת ההוא אל הבן המכבדו כי בניו אחרי כן יכבדוהו גם כן כמו שהוא מכבד לאביו. יען וביען במדה שאדם מודד מודדין לו וזהו אמרו ולמען ייטב לך. הנה התבאר הטעם למה אמר כאשר צוך ה׳ אלהיך בשני הדברות בלבד. אם בדבור השבת. לפי שחסר בו טעם החדוש. ואם בדבור כבד לפי שהוסיף בו ולמען ייטב לך אמנם בשאר הדברות שלא בתוספת ולא חסרון לא אמר כן:

וכבר נוכל לפרש למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך. שאינו נאמר על צד השכר כי אם על צד ההכרח והתכלי׳. כי לפי שהזהיר על כבוד אב ואם כדי שיקבל מהם הדעות והאמונות האמתיות. אמר שהוא יצטרך לזה בעבור שיאריכון ימיו על האדמה ובאורך הימים שמא ישכחו הראשונות ולא יעלו על לב ולכן יצטרך לקבלת האבו׳ מפני אורך הזמן וזהו אמרו למען יאריכון ימיך למען אשר אתה עתיד שיאריכון ימיך על האדמה ותהיה קבלת האבות לטובתך ולתועלתך. או יהיה למען ייטב לך כנגד שכר הנפש שהוא כלו טוב וכמו שכתב הראב״ע. ובזה נשלמו חמשה דברות האלהיות שהיו בלוח האחד בדברים שבין אדם למקום.

ולמען ייטב לך – אפילו בעולם הזה, כאמרם ז״ל: ״דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא: כבוד אב ואם וכו׳⁠ ⁠⁠״ (משנה פאה א׳:א׳).

ולמען ייטב לך, even in this life already. As our ages (said Peyah 1,1) that “there are commandments for the fulfillment of which one “eats” the dividends in this life whereas the principal is reserved for use in the world to come.” Honouring father and mother is one of those commandments.

אף על כבוד אב ואם נצטוו במרה וכו׳. ובפרשת בשלח (שמות טו, כה) לא כתב רש״י רק ׳שבת ודינין ופרה אדומה׳, ולא כתב כבוד אב ואם (קושית הרמב״ן פסוק יב). ויש לומר, דלעיל כתיב (שם) ״שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו״, ופירוש נסהו לעם אם ילכו בתורתו, ובכל המצות שייך נסיון, חוץ מן כבוד אב ואם, לפי שהאדם עושה בטבע לכבד אב ואם, והם מן המצות הטבעיות שהאדם עושה ומקיים בטבע, ולפיכך לא פירש למעלה כבוד אב ואם, שאין זה נסיון. אבל שבת ופרה אדומה ודינין, שייך בו נסיון:
ואם תאמר, לפירוש רש״י למה נצטוה בכבוד אב ואם במרה יותר מבכל המצות. בשלמא הנך שבת ופרה אדומה ודינין, כבר נתבאר טעם למעלה בפרשת בשלח (שמות פט״ז אות ל) למה בחר באלו שלשה מצות, אבל בכבוד אב ואם מאי טעם. ויש לומר, כיון שהוצרך לתת להם שלשה מצות, שבת פרה אדומה ודינין, שהם מצות שאינן מחויבים כל כך, כל שכן שיש להם לתת כבוד אב ואם, שהסברא והדעת נותן שיכבד כל אדם אביו ואמו, ואין ראוי לתת שבת ופרה אדומה לאדם, שהם רחוקים מן האדם, ולא יתן להם כבוד אב ואם, שהיא יותר קרוב, וכל אדם מקיים מעצמו:
ועוד יש לומר, לכך נתן להם שבת ופרה אדומה וכבוד אב ואם, שכאשר רצה לתת להם מקצת מצות – נתן להם אלו מצות, שמצות התורה נחלקים לארבעה חלקים; האחד, שאין טעם שלהם נגלה כלל, ולא יוכל האדם לדעת כלל, כמו פרה אדומה (במדב״ר יט, ו), וכיוצא בו מצות שעטנז והרבה מצות שהם חוקים. ויש מצות שטעמם ידוע כאשר נכתבו בתורה, כמו שבת ותפילין, ואם לא נכתבו לא ידענו הטעם, שכתב אצל שבת (שמות כ, יא) ״כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ״, ומצות אלו נקראים ׳מקובלות׳, שהם מקובלים אצלינו מפי משה. השלישי, הם מצות המושכלות, כגון דינין, שכל משפטים ידועים אצלינו אף כי לא נתן לנו, [ד]⁠ידענו שהמלוה לחבירו חייב לשלם, ואלו המצות הם נקראים ׳מצות המושכלות׳. המין הרביעי הם המצות הטבעיות, שחפץ האדם לקיים בטבע, כגון כבוד אב ואם, וכן כמה מצות שהם בתורה שהם בשביל רחמנות, שהוא בטבע. וראיה שתמצא אף בבהמה רחמנות, שהיא מרחמת את ולדה
:ולכך נתן להם אלו ארבע מצות, שיהיה להם מכל מין מצוה, כדי לנסות אותם, שלב האדם מהרהר בהן אם יקיים אותם; לפעמים מהרהר בחוקים, לפי שאין טעם ידוע בהם, ויאמר למה אעשה אחר שאין טעם לי בהם. ולפעמים אין מהרהר בחוקים, מפני שאמר שהטעם ידוע אצל הנותן, והוא מאמין, אבל מהרהר אחר המשפטים, באשר נראה לו שאין כך לפי דעתו. ולפעמים אלו ב׳ חלקים אין מהרהר בהם, החוקים – מפני שאין טעם שלהם ידוע, והמשפטים – מפני שקרובים הם לידיעת האדם, והוא מהרהר במצות המקובלות שאינם חוקים לגמרי, שיאמר שאין לי טעם בו, וגם אין טעם ידוע, וכאשר נכתב בתורה טעם שלהם, לפעמים מהרהר. ולפעמים הוא מאמין בזאת המצוה ומהרהר בראשונים. ולפיכך אלו חלקים נתן להם אם ילכו בתורתו אם לאו. אבל מצות טבעיות, כמו מצות כיבוד אב ואם, דבר זה אין נסיון בו כלל, כי מקיים אותו בטבע. ולכך לעיל בפרשת בשלח (רש״י שמות טו, כה), דפירש על פסוק ״שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו״, לא פירש רק שבת דינין ופרה אדומה, אבל לא כבוד אב ואם, שאין במצוה זאת נסיון. והכל נכון:

כבד את אביך ואת אמך וגו׳ למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך – כוונת כיבוד אב ואם כדי שבנינו ממנו יראו וכן יעשו לדורות ולעת זקנה ינהגו גם בנו כבוד. כי מן הטבע יתבזו הזקנים בעיני ההמון כאשר לא יוכלו עוד לעשות מעשיהם כפעם בפעם ויהיו יושבים ובטלים אין בהם תועלת. הלכך בא הצווי לכבדם והגיד הכתוב כי כאשר נרגיל לכבד הזקנים ונעשה יקר וגדולה לאבינו ולאמנו נסבב שכאשר נאריך ימים לזקנתנו יכבדונו ויהיה טוב לנו:

כאשר צוך ה׳ אלהיך – אף שמשקול הדעת חייב האדם בכבוד אביו ואמו, זה לא יהיה אלא בבחינת הטובות שעשו אבותיו עמו, שבעבור כן הדעת מכריעתו לכבדם, ואם ירצה האדם לקיים מצוה זו משקול דעתו, לא יקיימנה רק כאשר חי חיים טובים, אבל בני עניים העטופים ברעב מנעוריהם, וכאשר גדלו שלחום אבותם מעל פניהם, ומתגוררים בארצות בחוסר כל, ובוחרים מות מחיים, איזו טובה יכירו לאבותם יאמרו אבותינו להנאתם כוונו ואוי לנו כי ילדונו, לכן צותה התורה כבד את אביך ואת אמך לא משקול דעתך, אלא בעבור שצויתיך לעשותה, כי היא מצות ה׳ בדרך הקדש ואינה תלוייה בדעת האדם:

ולמען ייטב לך – כי מה יועילו ימים רבים בלא טובה, והוא כמו ביאור אל למען יאריכון ימיך האמור בדברות הראשונות:

למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך – רבותינו (סוף חולין) יאמרו שכר מצות בהאי עלמא ליכא, לכן פי׳ יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך ייטב לך בעולם שכולו טוב (ע״ש רש״א ח״א), והמליצה של אורך ימים תוכיח ע״ז (כמ״ש רנ״ו), כי מליצת אורך נופל על ימים לא על שנים, כי ימים בלשון עברי על הזמנים כמו כימי שכיר, כימי השמים על הארץ, ויש זמן ארוך ויש זמן קצר, ולא תפול מליצה זו על שנים, כי מלת שנה על שוב השמש בתקופתה על הנקודה שהתחילה בו להקיף. וכל השנים שוים שס״ה ימים ואיזה שעות, ואין בהם ארוך וקצר, וכיון שמשמעות ימים זמנים ארוכים והאי לא שייך בעוה״ז, שאם יזקן האדם יגיע לשבעים שנה או לשמונים, אלא ודאי בעולם שכולו ארוך. אמנם לדעת רבותינו יקשה מה הוא דמסיים קרא דילן על האדמה אשר וגו׳? וכל כמו שהעולם הגשמי הכלה הזמני, נקרא בשם תחת השמש, כמ״ש (קהלת א׳) שיעמול תחת השמש דתרגומו בעלמא הדין, ככה נקרא העולם הרוחני הנצחי העליון, בשם על האדמה (איבעראירדיש), להיותו בגבהי מרומים מעל לארץ מתחת, וזהו מליצת למען יאריכון ימיך על האדמה לדעת רבותינו: ולהיות ששכר המע״ט אינם גמול רק חסד ממנו ית׳, כמ״ש ולך ה׳ חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, ולזה קראוהו רבותינו בשם מתן שכר כי השכר הוא בתורת מתנה, לכן אמר גם כאן אשר ה״א נותן לך. אמנם יתכן שהכתוב מדבר מן העולם שאחר התחי׳ שיש גם לגוף חלק בו וישיבתו בארץ החיים, והיא ארץ ישראל, כביחזקאל (כ״ו כ׳) ובירמי׳ (י״א י״ט) ארץ חיים תרגומם ארעא דישראל, וכ״א במכדרשב״י (זהר וירא קט״ו א׳ ארץ ישראל איהו ארץ החיים: עמ״ש ס״פ נצבים.

כאשר צוך ה׳ אלהיך¹ באשר מצות כבוד או״א הוא מצוה שכלית שכל דעת אדם מודה בה הזהיר הכתוב כאן שיעשה מצוה זו בשביל צווי ה׳² כמו כל חקי התורה ויש בזה נ״מ לכמה דינים כמש״כ בס׳ שמות (י״ח ט״ז³. וכ׳ י״ב⁴). וע״ז פי׳ הכתוב⁵ למען יאריכון ימיך וגו׳ ומפרשי חז״ל בקדושין ספ״א למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך ולמען ייטב לך בעולם שכולו טוב⁶. ולמדו זה הפי׳ מדיוק המקרא.⁠⁷

ומתחלה יש לבאר מהו עולם שכולו ארוך ומהו עולם שכולו טוב. והנה ידוע דעולם הנשמות הוא ארוך שנוצר לפני בריאת העולם אבל אין כולו טוב שהרי קודם שנברא האדם והגיע לחלקו עפ״י מעשיו בעוה״ז אינו טוב. ועולם התחיה הוא עולם שכולו טוב אבל אינו ארוך. ומעתה למדו חז״ל מסדר הכתוב⁸, שהרי דרך להקדים ההוה לעתיד וא״כ⁹ להיפך מיבעי למען ייטב לך¹⁰ ולמען יאריכון ימיך¹¹ אלא ע״כ למען יאריכון ימיך בעולם הנשמות לאחר מיתה ולמען ייטב לך בעולם התחיה.⁠¹² ובפר׳ שלוח הקן¹³ נתבאר יותר. והנה בדברות הראשונות כתיב למען יאריכון ימיך לחוד ואין יוצא מ״פ שהוא בעולם הזה¹⁴. ומש״ה לא פירש הכתוב איך שיעשה המצוה¹⁵, ולעולם שכרו בעוה״ז משלם עבור גמלות חסדים¹⁶. אבל כאן דמבטיח שכר עוה״ב מש״ה הקדים שיעשה כאשר צוך וגו׳¹⁷, ואז יהי׳ שכרו רוחני. וכמש״כ בספר בראשית (ט,כו)¹⁸ בענין ברכת נח לשם ויפת. והא דכתיב על האדמה וגו׳ דמשמעו בארץ ישראל ובאמת מצות כבוד אב ואם נוהג בכל מקום מבואר¹⁹ בדברות הראשונות²⁰. {דכל מצוה הכתובה בתורה אע״ג שנוהגת גם בחו״ל, מ״מ יותר מוזהרים עליה בארץ ישראל²¹, ומשום הכי שכר ועונש דשם יותר מאשר בחו״ל²².}

1. כיבוד אב ואם הוא הדיבר השני שנאמר בו ״כאשר צוך״ בנוסף ל-שבת. רבינו מסביר גם כאן את משמעות של ״כאשר צוך״.

2. ״כאשר צוך״.

3. על הפסוק ״והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו״.

4. על הפסוק ״כבד את אביך ואת אמך וגו׳⁠ ⁠⁠״.

5. שאע״פ שהיא מצוה שכלית מ״מ יקבל שכר גדול.

6. אך יש לבדוק איך יוסבר ע״פ חז״ל המשך הפסוק ״(ולמען ייטב לך) על האדמה וגו׳⁠ ⁠⁠״, שהרי השכר יינתן בעוה״ב ולא בעוה״ז בארץ ישראל. ולהלן ברבינו נראה שהבין ״על האדמה״ על מקום קיום המצוה ולא על מקום קבלת השכר, וצ״ע, כי פשט הכתוב נראה שזהו המשך של ״ולמען ייטב לך״. ועיין בזה ב׳תורה תמימה׳ סעיף ח׳.

7. כפי שימשיך רבינו מיד.

8. שאכן כוונת הכתוב היא לעולם הנשמות ועולם התחיה ולא לעולם הזה.

9. אם ״למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך״ כוונתו לעולם הזה (כלומר, יחיה בטוב ובנעימים ויאריך ימים בטובה זו).

10. כבר מצעירותו כשיכבד את הוריו, ואח״כ יאריך ימים במצב זה.

11. וכפי שאכן סדר הכתיבה בפרשת שילוח הקן ״למען ייטב לך והארכת ימים״.

12. אך מעיון בגמרא שם לא מצאנו לכאורה את כיוון הסברו של רבינו, כי שם נראה שרבי יעקב הוכיח זאת ממקרה שראה בעצמו, כשאבא ציוה לבנו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה לבירה ושילח את האם ונטל את הבנים, ובחזירתו נפל ומת, ׳הכין טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה׳. אך עיין להלן בדברי רבינו בהרחב דבר בסוגיית שילוח הקן (כב,ז) שדבריו נאמרו ע״פ התנא של המשנה שם הסובר שיש שכר מצוה בהאי עלמא, ודלא כרבי יעקב שם הסובר ש׳שכר מצוה בהאי עלמא ליכא׳.

13. שם הסדר נראה ״נכון״, וא״כ איך דייקו גם שם שהכוונה אינה לעולם הזה.

14. שיזכה לאריכות ימים בעולם הזה.

15. כי שם אין את ההכרח שהסביר רבינו בפסוקנו.

16. ולא הזכיר ״כאשר צוך״ שמשמעותה ע״פ רבינו לעשות בשביל ציווי ה׳ ולא עקב חיובה השכלי.

17. עם אביו ואמו.

18. שמשמעותו שיעשה המצוה בגלל ציווי ה׳ ולא עקב הבנתו השכלית.

19. ד״ה ברוך ה׳ אלהי שם.

20. אך יש כאן שאלה נוספת, שהרי ״על האדמה״ נאמר על השכר – ״ולמען ייטב לך על האדמה״, והשכר שנאמר כאן אינו בעולם הזה ע״פ חז״ל, א״כ מהו ״על האדמה״, ועיין בזה ב׳תורה תמימה׳ על אתר ובהערה 78.

21. ונקראת ״משפט אלהי הארץ״ (מלכים ב יז,כו). ועיין בזה ברמב״ן המפורסם בפרשת אחרי-מות (ויקרא יח,כה).

22. והאריך בזה רבינו בכיבוד אב ואם שבדברות ראשונות (שמות כ,יב).

בדברה החמישית שתי הוספות למה שנאמר בשמות. על ״כאשר צוך וגו׳⁠ ⁠⁠״ כבר דברנו למעלה. מלבד זאת, נוסף עוד ״ולמען ייטב לך״, דבר הנידון כבר בבבא קמא נ״ד: והלאה. הביטוי ״ייטב לך״ נזכר פעמים רבות בספר דברים, השוה ד׳:מ׳, ה׳:כ״ה, ו׳:ג׳,י״ח, י״ב:כ״ה,כ״ח, כ״ב:ז׳. על כן אין להתפלא שהוסיף משה הבטחה זו כאן, לפני כניסת ישראל לארץ.

כבד את אביך כו׳ כאשר צוך ה׳ כו׳ – הרצון כי אמרו בירושלמי דכבוד אב הוי מצוה קלה, דהיא כפריעת חוב עבור טרחתם ומזונם, ולכן אמר אף באופן שאביך ואמך עזבוך ולא גדלוך גם כן תכבדם כאשר צוך ה׳ אלהיך במדבר, ששם לא היה טורח גדול על האבות בגידול בניהם, כי מן היה יורד מן השמים, ומים מבאר, ובשר משליו, והענן היה מגהיץ מלבושיהם, ובכ״ז צוך ה׳ לכבד אביך ואמך, כן תעשה לדור אחרון, וכן בשבת מפני שאמרו לא נתנו שבתות אלא לעסוק בהן בד״ת, שלא יתגשמו בששת ימי המעשה, אם כן האיש העוסק במושכלות ודבוק ליוצרו תמיד, אצלו אין זה המכוון, לכן אמר כאשר צוך וכו׳ גם בשבת, דאף שדור המדבר היו עוסקים בתורה תמיד וכמו שאמרו לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן, ובכ״ז הוזהרו על השבת, ולכך לא נאמר זה בדברות הראשונות.

עוד יש לפרש הפסוק, כאשר צוך ה׳ הנאמר במצות כבוד אב, דבישראל נוסף על כבוד האבות שהם מוליכים בניהם לההצלחה האמיתית והם מוסרים המצות השמעיות והקבלה מדור לדור, לכן בבית שני, כאשר צץ הזדון והצדוקים החלו להכחיש מסורת אבות, אבד ישפה מבנימין (ירושלמי פאה פ״ק), דבנימין היה מכבד אביו יותר מכל השבטים וכמוש״ב בפ׳ תצוה, ולזה אמר שאף אם אין האב מוריש לו הדיעות הצודקות, גם כן תכבדנו כאשר צוך ה׳ אלהיך, שאתה בדור שהבנים ג״כ שמעו מפי הגבורה ואינם צריכים למסורת אבות, וכל פרושי התורה שבע״פ שמעו מפי משה, ואעפ״כ צוך ה׳ אלהיך לכבד אביך ואמך. ודו״ק.

כאשר צוך ה׳ – תניא, מצות כבוד אב ואם במרה נצטוו ישראל, דכתיב בה כאשר צוך ה׳ אלהיך, ואמר רב יהודה אמר רב, כאשר צוך במרה.⁠¹ (סנהדרין נ״ו:)

למען יאריכן ימיך – תניא, רבי יעקב אומר, שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, שאין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה ומתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה² בכבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך ובשלוח הקן כתיב (פ׳ תצא) למען ייטב לך והארכת ימים, הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושלח האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת, היכן טובת ימיו ואריכות ימיו של זה, אלא למען ייטב לך – לעולם שכולו טוב, ולמען יאריכון ימיך – לעולם שכולו ארוך³. (קדושין ל״ט:)

למען יאריכן ימיך – תניא, כבוד אב ואם הוא אחד מן הדברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה״ז והקרן קיימת לעוה״ב, דכתיב ביה למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך.⁠⁴ (קדושין מ׳.)

למען יאריכן ימיך – אמר ר׳ אבין, ומה אם דבר שהוא כפריעת חוב כתיב ביה למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך,⁠⁵ דבר שיש בו חסרון כיס וסכנת נפשות לא כל שכן.⁠⁶ (ירושלמי קדושין פ״א ה״ז)

ולמען ייטב לך – שאל ר׳ חנינא בן עגיל את ר׳ תנחום, מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהן טוב ובדברות אחרונות נאמר בהן טוב, אמר ליה, מפני שסופן להשתבר⁷. (ב״ק נ״ה.)

1. עיין לעיל בפ׳ י״ב אות ד׳ וצרף לכאן.

2. כלומר שאין תחיית המתים תלויה באותו מתן שכר ללמד שאין מתן שכר אלא לעוה״ב, ועיין בסמוך.

3. בכלל קשה הדבר לדעתי לומר דבהאי עלמא ליכא כלל מתן שכר, דזה סותר לכמה פרשיות וענינים שבתורה, כנודע, וכפשטות הכתוב כאן ובפרשת ק״ש וכהנה רבו מספר, אלא צ״ל דהטובה שבעוה״ז היא רק לתכלית שיוכלו לישב במנוחה לקנות שלמות לעוה״ב, אבל לא מעיקר השכר הגנוז לעוה״ב, וכדמפרש. והרמב״ם פ״ט ה״א מתשובה האריך הרבה בזה, יעו״ש.

ואמנם לא יפלא איך יתפרש הלשון על האדמה אשר ה׳ נותן לך – לעוה״ב, דכהאי גונא מצינו באור לשון כזה בתלמוד בכ״מ, כמו בסנהדרין צ׳ א׳ כל ישראל יש להם חלק לעוה״ב שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, וכן שם ק״ח א׳ דור המבול אין לו חלק לעוה״ב שנאמר וימחו מן הארץ, וכן משמעות הפסוק בישעיה ל״ח לא אראה וגו׳ בארץ החיים תרגם יונתן בארעא בית שכינתיה די בה אריכות חיא, ובתהלים כ״ז לראות בארץ חיים תרגומו בארעא דחיי עלמא, וכ״נ כונת הלשון שאמר דוד אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים, וגם הכא הפי׳ על האדמה וגו׳ – על אדמת החיים הנצחיים.

ויש סמך לפרש כן, משום דלפשוטו קשה האם מצות כבוד אב היא מצוה התלויה בארץ והלא היא מצוה שבגוף שנוהגת גם בחו״ל, וא״כ לא הול״ל על האדמה אשר ה׳ נותן לך, אלא סתמא למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, דהיה במשמע בין בארץ בין בחו״ל.

ומה שצייר הענין בקיום שתי מצות כאחת ולא באחת, י״ל משום דבמצוה אחת י״ל דלכן קרה לו הסיבה מפני שעשאה שלא לשמה, כלומר לא למלאות מצות ה׳ אלא רק בשביל תשלום שכר, משא״כ בשתי מצות בודאי עשה האחת לשמה, יען כי לתשלום השכר כבר בטוח הוא ע״פ המצוה הקודמת, ודו״ק.

4. כלומר למען יאריכון ימיך לעוה״ב ולמען ייטב לך בחייך, וזה מכוון להמשנה דריש פאה, ור׳ יעקב בדרשה הקודמת לא ס״ל כן וכמש״כ שם. ועיין בפיהמ״ש להרמב״ם פ״א משנה א׳ דפאה דברים מושכלים ונכבדים בזה.

5. היא מצות כבוד או״א שהיא רק כפרעון חוב להם על שגמלוהו טוב לגדלו ולחנכו.

6. כגון תרומות ומעשרות וכיוצא בהן שיש בהן חסרון ומילה וכיוצא בה שיש בהן משום סכנת נפשות.

7. מקודם לזה איתא בגמרא שר׳ חנינא שאל זה את ר׳ חייא בר אבא, והשיב לו, עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב שאלני אם נאמר בהם טוב, כלך אצל ר׳ תנחום שהוא בקי באגדה. והנה כמה נפלא הדבר שאחד מגדולי חז״ל לא היה יודע ממציאות פסוק בתורה ועוד בעשרת הדברות, ויותר מזה מצינו שזה ר׳ חייא בר אבא היה גם מלמד מקרא ודורש בפסוקים כמובא בכתובות ח׳ ב׳, ועם כל זה לא ידע ממציאות פסוק שלם בתורה, ואין קץ לפליאה.

וגם קשה למה שאלו בלשון למה נאמר בהן טוב ולא למה נאמר בהן למען ייטב לך, כלשון הפסוק, וגם תשובת הדבר מפני שסופן להשתבר נפלאה מאוד, מאי שייכות ענין כלל זה ללשון פרטי דכתיב בכבוד אב, ועוד ימצא המעיין לעורר בכל אגדה זו.

ולכן לדעתי כמו ברור הדבר שהשואל והנשאל כונו לענין אחר, לא לפסוק זה כי אם לאגדה אחת בענין זה, והוא במ״ר פ׳ תשא פ׳ מ״ז, דבשעה שאמר לו הקב״ה למשה שיתן לו הלוחות האחרונות שמח משה וקרא הפסוק טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, ועל זה רמז השואל למה לא קרא משה את הפסוק הזה בעת שהודיעו הקב״ה מנתינת התורה בדברות הראשונות [וכונת הלשון נאמר בהם כלומר נאמר בענינם, ע״י משה] והשיב לו ר׳ חייא שאינו יודע כלל אגדה זו, מקריאת משה את הפסוק ההוא, וילך אצל ר׳ תנחום שהיה בקי באגדות וימצא מה להשיב לו, והלך והשיב לו מפני שסופן להשתבר ולא יונח הלשון טוב על דבר שעומד להבטל, משא״כ הלוחות מדברות האחרונות הם קיימים לעד ולעולם, ובזה יתיישב ויתבאר הכל טוב ויפה מאד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון