×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כד) וַיִּשְׁמַ֤ע יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֶת⁠־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֔ם בְּדַבֶּרְכֶ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה אֵלַ֗י שָׁ֠מַ֠עְתִּי אֶת⁠־ק֨וֹל דִּבְרֵ֜י הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבְּר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֵיטִ֖יבוּ כׇּל⁠־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ׃
Hashem heard the sound of your words, when you spoke to me; and Hashem said to me, "I have heard the sound of the words of this people, which they have spoken to you. They have done well in all that they have spoken.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזראר״י בכור שוראברבנאלצרור המורמלאכת מחשבתאור החייםאדרת אליהו לגר״אמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהעודהכל
וּשְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ יָת קָל פִּתְגָמֵיכוֹן בְּמַלָּלוּתְכוֹן עִמִּי וַאֲמַר יְיָ לִי שְׁמִיעַ קֳדָמַי יָת קָל פִּתְגָמֵי עַמָּא הָדֵין דְּמַלִּילוּ עִמָּךְ אַתְקִינוּ כָּל דְּמַלִּילוּ.
And the voice of your words was heard before the Lord when you spoke with me, and the Lord said to me, The voice of the words of this people which they have spoken with you is heard before Me; all (the words) they have spoken are right.
ושמע מימרה די״י ית קל מליכון בזמנה דמללתון עמיא ואמר מימרה די״י לי אמר משה שמעיתב ית קל מליהון דעמא האליין די מלילו עמך הא שפר ותקן אייטיבו כלג מה די מלילו.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בזמנה דמללתון עמי״) גם נוסח חילופי: ״במללותכון עמי״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״שמעית״) גם נוסח חילופי: ״גלי קדמוי״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הא שפר ותקן אייטיבו כל״) גם נוסח חילופי: ״טבאית מלילו כל״.
ושמיע קדם י״י ית קל פיתגמיכון במללותכון עימי ואמר י״י לי שמיע קדמי ית כל פתגמי עמא הדין דמלילו עימך אוטיבו כל מה דמלילו.
And the voice of your words was heard before the Lord when you spoke with me, and the Lord said to me, All the words of this people which they have spoken with thee are heard before Me; all that they have said is good.
וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ.
בתחילה כל הקולות נמצאו
רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע וְגוֹ׳. בּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, כָּל הַקּוֹלוֹת נִמְצְאוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָשַׁב עַל הַכִּסֵּא, וְזֶה מִתּוֹךְ זֶה נִרְאָה, וְדִבּוּר שֶׁל זֶה יָצָא מִתּוֹךְ הָעֶלְיוֹן שֶׁמֵּעָלָיו. וְזֶהוּ סוֹד הַכָּתוּב פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה׳ עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. שֶׁדִּבּוּר יָצָא, וְדִבֵּר מִתּוֹךְ אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת שֶׁדָּחָה אוֹתוֹ הַחוּצָה בְּדפֶק שֶׁל רוּחַ וּמַיִם שֶׁנּוֹתְנִים כֹּחַ. שֶׁאֵשׁ וְרוּחַ וּמַיִם מִתּוֹךְ שׁוֹפָר שֶׁכּוֹלֵל אֶת כֻּלָּם יוֹצְאִים, וְיִשְׂרָאֵל הִתְרַחֲקוּ מִפַּחַד זֶה.
ישראל ביקשו ממקום של נקבה ולא יותר
וּמִשּׁוּם כָּךְ, וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ. לֹא רוֹצִים בְּכֹחַ עֶלְיוֹן שֶׁלְּמַעְלָה, אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁל הַנְּקֵבָה וְלֹא יוֹתֵר, וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ וְגוֹ׳. אָמַר מֹשֶׁה, וַדַּאי הֶחֱלַשְׁתֶּם אֶת כֹּחִי, הֶחֱלַשְׁתֶּם כֹּחַ אַחֵר, שֶׁאִלְמָלֵא לֹא הִתְרַחֲקוּ יִשְׂרָאֵל וְיִשְׁמְעוּ כָּל אוֹתוֹ דָּבָר כְּמוֹ בַּתְּחִלָּה, לֹא הָיָה יָכוֹל הָעוֹלָם לִהְיוֹת חָרֵב אַחַר כָּךְ, וְהֵם הָיוּ קַיָּמִים לְדוֹרֵי דוֹרוֹת.
בשעה ראשונה מתו שעץ המות גרם
שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה מֵתוּ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ צָרִיךְ, שֶׁהֲרֵי עֵץ הַמָּוֶת גָּרַם. אַחַר שֶׁחָיוּ וְקָמוּ וְהִתְרַבּוּ וְרָצָה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְהַכְנִיסָם לְעֵץ הַחַיִּים שֶׁעוֹמֵד עַל אוֹתוֹ עֵץ הַמָּוֶת כְּדֵי לִהְיוֹת קַיָּמִים לְעוֹלָמִים, הִתְרַחֲקוּ וְלֹא רָצוּ, וְאָז נֶחֱלַשׁ כֹּחַ מֹשֶׁה עֲלֵיהֶם וְנֶחֱלַשׁ כֹּחַ אַחֵר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, אֲנִי רָצִיתִי לְקַיֵּם אֶתְכֶם בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן וּלְהִדָּבֵק בַּחַיִּים - אַתֶּם רְצִיתֶם מָקוֹם שֶׁשְּׁרוּיָה הַנְּקֵבָה, וְלָכֵן לֵךְ אֱמֹר לָהֶם וְגוֹ׳. כָּל אֶחָד יֵלֵךְ לַנְּקֵבָה שֶׁלּוֹ וְיִתְיַחֵד עִמָּהּ.
כיון שישראל עשו כן רק מתוך פחד
וְעִם כָּל זֶה, כֵּיוָן שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא עָשׂוּ אֶלָּא בְּפַחַד עֶלְיוֹן שֶׁהָיָה עֲלֵיהֶם, לֹא נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם, אֶלָּא מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם וְגוֹ׳.
כל העושה וליבו ורצונו לטוב, לא נידון לרע
מִכָּאן לָמַדְנוּ, כָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה דָבָר, וְלִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לֹא שָׂם בַּצַּד הָרָע, אַף עַל גַּב שֶׁהוּא רַע - הוֹאִיל וְלֹא עָשָׂה בְרָצוֹן, לֹא שׁוֹרֶה עָלָיו עֹנֶשׁ, וְלֹא כְאָדָם אַחֵר, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא דָן אוֹתוֹ לְרַע. וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי. מִכָּאן נִפְרַד מִכֹּל וָכֹל מֵאִשְׁתּוֹ, וְנִדְבַּק וְעָלָה בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁל הַזָּכָר, וְלֹא בִנְקֵבָה. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, נְבִיא הָאֱמֶת, שֶׁזָּכָה לִדְרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת, מַה שֶּׁלֹּא זָכָה אָדָם אַחֵר לְעוֹלָמִים. וְעַל זֶה כָּתוּב, (קהלת ז) טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה. מַה זֶּה טוֹב? זֶה מֹשֶׁה, שֶׁכָּתוּב (שמות ב) כִּי טוֹב הוּא. וּמִשּׁוּם שֶׁהָיָה טוֹב, עָלָה לְדַרְגָּה אַחֶרֶת עֶלְיוֹנָה. וְעַל זֶה כָּתוּב (שם ג) כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא. עוֹמֵד עָלָיו דַּוְקָא. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם כִּי טוֹב הוּא, וְטוֹב הוּא זָכָר.
דוד כתוב בו טוב ולא רואי
וְאִם תֹּאמַר שֶׁהֲרֵי אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הֲרֵי דָּוִד שֶׁכָּתוּב בּוֹ טוֹב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א טז) וְטוֹב רֹאִי, לָמָּה לֹא הָיָה יוֹתֵר? אָמַר לוֹ, כָּתוּב וְטוֹב רֹאִי. טוֹב רֹאִי זֶה שֶׁהוּא מַרְאֶה לְהִסְתַּכֵּל, כָּךְ הָיָה דָּוִד. טוֹב רֹאִיהָיָה טוֹב שֶׁהוּא מַרְאֶה. וּבְמֹשֶׁה כָּתוּב טוֹב הוּא, מַמָּשׁ, וְכָאן טוֹב רֹאִי, וְעִם כָּל זֶה בִּשְׁנֵיהֶם הָיָה אָחוּז, שֶׁהֲרֵי זֶה בָּזֶה אָחוּז. וּמֹשֶׁה, אַחַר שֶׁהָיָה טוֹב, עָלָה לִהְיוֹת גּוּף אִישׁ. (דברים לג) אִישׁ הָאֱלֹהִים. (במדבר יב) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד.
(זוה״ק דברים רסא:)
קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע וְגוֹ׳
כל הקולות נמצאו
רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע וְגוֹ׳. בּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, כָּל הַקּוֹלוֹת נִמְצְאוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָשַׁב עַל הַכִּסֵּא, וְזֶה מִתּוֹךְ זֶה נִרְאָה, וְדִבּוּר שֶׁל זֶה יָצָא מִתּוֹךְ הָעֶלְיוֹן שֶׁמֵּעָלָיו. וְזֶהוּ סוֹד הַכָּתוּב פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה׳ עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. שֶׁדִּבּוּר יָצָא, וְדִבֵּר מִתּוֹךְ אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת שֶׁדָּחָה אוֹתוֹ הַחוּצָה בְּדפֶק שֶׁל רוּחַ וּמַיִם שֶׁנּוֹתְנִים כֹּחַ. שֶׁאֵשׁ וְרוּחַ וּמַיִם מִתּוֹךְ שׁוֹפָר שֶׁכּוֹלֵל אֶת כֻּלָּם יוֹצְאִים, וְיִשְׂרָאֵל הִתְרַחֲקוּ מִפַּחַד זֶה.
וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ.
לא בכח עליון דלמעלה אלא ממקום דנקבה
(זוה״ק רס״א ע״ב)
וּמִשּׁוּם כָּךְ, וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ. לֹא רוֹצִים בְּכֹחַ עֶלְיוֹן שֶׁלְּמַעְלָה, אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁל הַנְּקֵבָה וְלֹא יוֹתֵר,
אלמלי הכחשתם כוחי לא יכול העולם להיחרב
אָמַר מֹשֶׁה, וַדַּאי הֶחֱלַשְׁתֶּם אֶת כֹּחִי, הֶחֱלַשְׁתֶּם כֹּחַ אַחֵר, שֶׁאִלְמָלֵא לֹא הִתְרַחֲקוּ יִשְׂרָאֵל וְיִשְׁמְעוּ כָּל אוֹתוֹ דָּבָר כְּמוֹ בַּתְּחִלָּה, לֹא הָיָה יָכוֹל הָעוֹלָם לִהְיוֹת חָרֵב אַחַר כָּךְ, וְהֵם הָיוּ קַיָּמִים לְדוֹרֵי דוֹרוֹת.
מה טעם שמתו בשעה ראשונה
שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה מֵתוּ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ צָרִיךְ, שֶׁהֲרֵי עֵץ הַמָּוֶת גָּרַם. אַחַר שֶׁחָיוּ וְקָמוּ וְהִתְרַבּוּ וְרָצָה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְהַכְנִיסָם לְעֵץ הַחַיִּים שֶׁעוֹמֵד עַל אוֹתוֹ עֵץ הַמָּוֶת כְּדֵי לִהְיוֹת קַיָּמִים לְעוֹלָמִים, הִתְרַחֲקוּ וְלֹא רָצוּ, וְאָז נֶחֱלַשׁ כֹּחַ מֹשֶׁה עֲלֵיהֶם וְנֶחֱלַשׁ כֹּחַ אַחֵר.
אָמַר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, אֲנִי רָצִיתִי לְקַיֵּם אֶתְכֶם בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן וּלְהִדָּבֵק בַּחַיִּים - אַתֶּם רְצִיתֶם מָקוֹם שֶׁשְּׁרוּיָה הַנְּקֵבָה, וְלָכֵן לֵךְ אֱמֹר לָהֶם וְגוֹ׳. כָּל אֶחָד יֵלֵךְ לַנְּקֵבָה שֶׁלּוֹ וְיִתְיַחֵד עִמָּהּ.
כל העושה דבר ולבו ורצונו לא בצד הרע לא שורה עליו עונש
וְעִם כָּל זֶה, כֵּיוָן שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא עָשׂוּ אֶלָּא בְּפַחַד עֶלְיוֹן שֶׁהָיָה עֲלֵיהֶם, לֹא נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם, אֶלָּא מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם וְגוֹ׳.
מִכָּאן לָמַדְנוּ, כָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה דָבָר, וְלִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לֹא שָׂם בַּצַּד הָרָע, אַף עַל גַּב שֶׁהוּא רַע - הוֹאִיל וְלֹא עָשָׂה בְרָצוֹן, לֹא שׁוֹרֶה עָלָיו עֹנֶשׁ, וְלֹא כְאָדָם אַחֵר, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא דָן אוֹתוֹ לְרַע.
פַסַמִעַ אַללָּהֻ כַּלַאמַכֻּם אִד׳ כַּלַמתֻמֻונִי פַקַאלַ אַללָּהֻ לִי סַמִעתֻ כַּלַאםַ הַאֻלַאאִ אלּקַוְם אַלַּדִ׳י כַּלַמֻוךַּ קַד אַחסַנֻוא פִי גַמִיעִ מַא קַאלֻוא
וכך שמע ה׳ את דבורכם, כי דברתם אלי, ואמר ה׳ לי, שמעתי את דברי האנשים האלה, אשר דברו אליך, כבר היטיבו בכל מה שאמרו.
פס׳: וישמע ה׳ את קול דבריכםדבריכם תרי, בדברכם תרי. דברי חד דברו חד אשר דברו חד. הרי כאן ח׳ כנגד ח׳ דברות ששמעו מפי משה ושנים מפי הגבורה:
היטיבו – פועל עבר מהשניים הנראים.
THEY HAVE WELL SAID. Hetivu (they have well) is a verb in the perfect. It comes from a root in which only two letters are sounded.⁠1
1. Its root is tet, vav, bet.
היטיבו {כל} אשר דיברו – כי אי אפשר לכולם שיהיו נקיים וטהורים לדבר עמהם תדיר.
היטיבו {כל} אשר דיברו – THEY HAVE DONE WELL {IN ALL} THAT THEY HAVE SPOKEN – For it is impossible for all of them to constantly be clean and pure so that He [God] can speak to them [the Israelites].
שעם היות שדבריהם כפי הנרא׳ שאמר שלא ידבר הש״י עמהם הי׳ בזה מהגנאי. הנה השם ית׳ ראה כונת דבריהם. וזהו אמרו וישמע ה׳ את קול דבריכם כדברכם אלי רוצ׳ לומר לא חשש לדברים עצמם כי אם לקול הדברים שהיה הקול טוב ונאה ולתכלית טוב. ולכן אמר אלי שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך היטיבו אשר דברו. רוצ׳ לומר כפי הקול כן ראוי שתשפוט הדברים כי דברי האדם הן טובים או רעים כפי הקול והאופן אשר ידבר אותם והדברים האל׳ אשר דברו אם היו בקול זדון או כעס או מיאוס היה דבריהם רעים וחטאים. אבל בהיותם בקול תחנה הנה הקול ההוא מורה שהיטיבו כל אשר דברו.
ולפי שהיה נראה בזה שהיו בורחים מהשכינה. לזה אמר שאינו כן אלא מתוך חבה. וזהו וישמע ה׳ את קול דבריכם וגו׳. היטיבו כל אשר דברו וגו׳.
שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך היטיבו כל אשר דברו – התחכמו ישראל ביתר שאת הוד והדר להקדימם נעשה לנשמע כאמור בדברי חז״ל. כי הגידו לא כחדו רצונם לקבל עול מלכות שמים כעור ימשש באפילה בכל אופן שיהיה. גם בזה בחר ה על אמרם כל אשר ידבר ה׳ אלהינו אליך ושמענו ועשינו חיבה יתירה נודעת להם שירצו שמוע בקול ה׳ על כל אשר ידבר אם טוב ואם רע. והי״ת קלסם אל משה באמרו היטיבו כל אשר דברו כלומר היטיבו מלת כל אשר דברו הכוללת כל אשר ידבר להרע או להיטיב:
הטיבו כל אשר דברו – פירוש שקבלו על עצמם לעשות דברי הנביא ולהצדיקו, ועל זה גמר אומר מי יתן והיה וגו׳, ואמרו ז״ל (ע״ז ה׳) ששגג משה שלא אמר לו תן אתה שאלו היה אומר כן לא היו מהרהרין אחר משה, לא בשלוח מרגלים ולא במחלוקת קרח.
היטיבו כל אשר דברו, "they are correct in everything they have said.⁠" God approved that they accepted Moses as their prophet in the matter and that they agreed to carry out the prophet's instructions. Concerning this undertaking by the Israelites God added that He wished the Israelites would maintain their present spiritual high indefinitely. Our sages in Avodah Zarah 5 quote Moses as criticising the people as being ungrateful; they should have seized that moment to ask God to convert this wish into something permament and to ensure that they would maintain their lofty spiritual niveau for all times. If the Israelites had done this at that time, subsequent debacles such as that of the spies and the uprising of Korach could all have been avoided.
וישמע ה׳ וגו׳ היטיבו וגו׳ – דברי נחת רוח הי׳ לפני הקב״ה שדברו דברים האלה.
וישמע ה׳ את קול דבריכם – ר״ל ששמע וקבל את דבריכם כמ״ש היטיבו כל אשר דברו, ר״ל כי ה׳ ברא את האדם שיהיה לו יצה״ר המסיתו לחטא ושיהיה לו בחירה לבחור בטוב וברע, כדי שיוכל לתת לו גמול ושכר טוב אם יבחר בטוב, משא״כ כל הנבראים חוץ מן האדם אין להם בחירה וא״כ אין מגיע להם שכר ועונש כיון שהם מוכרחים במעשיהם, וזה תכלית הבריאה שימצא אדם שהוא חפשי במעשיו לטוב ולרע וכשבוחר בטוב מצד בחירתו מגיע לו שכר ולתכלית זה ברא את כל, כדי שיוכל להטיב לשומרי מצותיו, ובעת שעמדו ישראל במעמד הנבחר נעשו כמלאכי השרת והתפשטו מן חומרם וגבר הרוחני על הגשמי, וכמ״ש חז״ל שאז פקע יצה״ר מלבם, ואם היו נשארים במעמד הזה להיות כמלאכי השרת היו מוכרחים במעשיהם על הטוב ולא היה נשלם חפץ ה׳ שימצא אדם שי״ל יצה״ר ובחירה ושמגיע לו שכר על מעשיו, וע״כ כשבקשו שיחזרו להיות כבראשונה בני אדם מעוטפים בחומר ובעלי יצה״ר ובחירה הוטב זה בעיני ה׳ כי לתכלית זה ברא את האדם, ועז״א:
את קול1 דבריכם לעיל א׳ מ״ה ביארנו שהדברים שאינם באים בחין ערך סדור תפלה רק ממצוקות הלב מיקרי קול משא״כ הבא בסדור תפלה מיקרי דבור וא״כ היה ראוי לכתוב את דבריכם שהרי באו בסדור תפלה ובקשה2. אכן באשר היה מקום לחשוד שבאים בעלילה איך להנתק ממורא שמים3, מש״ה סדרו בקשה זו. אך הקדוש ברוך היא יודע ומבין יצרי לב. הוא ידע שלא משום עלילה אלא באמת דברו מאימת מות שנפל עליהם4, מש״ה אמר ששמע את קול5 דבריהם.
היטיבו כל אשר דברו בין בבקשתם על דברות התורה שבכתב ושבע״פ בין בבקשתם בדברות שבאו לשעה6. מש״ה כתיב כאן כל אשר דברו. ובפ׳ שופטים דמיירי רק בדבור לשעה7 כתיב היטיבו אשר דברו.⁠8
1. ״קול״ מיותר לכאורה.
2. לא ברור מנין לרבינו הנחה זו.
3. כלשון רש״י בפסוק כ״ד ׳כי ראיתי שאינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה׳...
4. וכפי שהשיב למשה בפסוק כ״ו ״מי יתן... ליראה אותי... כל הימים״.
5. שבא ממצוקות הלב.
6. וכפי שפירט רבינו בפסוק כ״ד.
7. שם הפסוקים עוסקים בעצם תופעת נביא בישראל ואיך בודקים אותו וכו׳, והתורה מפרטת ״ככל אשר שאלת מעם ה׳ אלוהיך בחורב... ויאמר ה׳ אלי הטיבו אשר דברו, נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך וגו׳⁠ ⁠⁠״, ותפקיד הנביא לדורות אינו עוסק בהעברת תורה וכדו׳, ולהיפך ״לא בשמים היא״ – אין זה תפקידו כלל.
8. בלי ״כל״.
קול דבריכם – כלומר, דבריכם שנאמרו בקול רם, כמו א׳:ל״ד.
הטיבו כל אשר דברו – כל מה שדברו מצא חן בעיני ה׳, גם היראה מפני אש ה׳ שמחמתה לא רצו להמשיך לשמוע את קול ה׳, גם ההצעה שמשה רבינו יהיה המתווך שימסור להם את מצוות ה׳ וגם הקבלה שקבלו על עצמם לקיים את מצוות ה׳. בצדק לא נכתב ״כל״ בפסוק בדברים י״ח:י״ז, היות ולא נזכר שם אלא חלק אחד מדבריהם, דהיינו שאין ישראל רוצים להמשיך לשמוע את קול ה׳.
הטיבו את אשר דברו – במדרש חד אמר כהטבת הנרות וח״א כהטבת הקטרת. הכונה, דהם טענו שהתכלית הוא הבחירה, ואם יהא האדם מוכרח בהשגתו אין תועלת בקיומו התורה מתוך הכרח ובהשגתם הבהירה במעמד הר סיני הלא היו המה מוכרחים כמוש״א מלמד שכפה עליהן הר כגיגית, לכן אם ישמעו מפי נביא, אז יהיו בעלי בחירה הן בשכל, שיוכלו לתלות איזה סבה לבלי לשמוע בקול המצוה, הן בתאות החומר והנה על תאות החומר היותר פלא, שכאשר האדם הוא תאוני ובכל זה מתגבר על יצרו, ובאופן זה אמרו שבעלי תשובה קודמין לצדיק גמור, שלפום צערא אגרא, אבל באופני ההטעה בשכל ודמיונות כוזבות חלילה מחשבה פוגם, וע״ז אמרו שמחשבה כמעשה, למען תפוש ישראל בלבם, וע״ז אמרו אבל לצדיק גמור עין לא ראתה כו׳ (ברכות ל״ד), והמהרהר נאמר עליו לא תתורו אחרי לבבכם כו׳. והנה בהטבת הקטרת חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב בין הסממנים, שזה העיקר למזג ולבשם את הרע ולנצח כח התאוה במותר לו, ויש שהוא מצוה, כמו פו״ר ואכילת סעודת מצוה שבת ויו״ט, ולנקום נקמת ה׳ וכיו״ב, והטבת הנרות אמרו מנחות פ״ח נר שכבתה נדשן השמן נדשנה הפתילה כו׳, הרי דצריך לסלק הפתילה והשמן וליתן פתילה ושמן חדשים לנר, וכן בכח השכל שרומז למנורה [וכמוש״א הרוצה להחכים ידרים וסימנך וכו׳] צריך לבלי השאר שום דמיון כוזב והטעה בשכל ושום ספק בדעת, רק השכל וידוע את ה׳ בלי נטיה כלל מארחות מישור, וזה שע״י שיופסק השגתם המכרחת הברורה, אז יהיו בבחירתם והתגברם לעבוד את ה׳ כמטיבי הקטרת בכוחות התאוה וכמטיבי הנרות בכח השכל. והבן.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזראר״י בכור שוראברבנאלצרור המורמלאכת מחשבתאור החייםאדרת אליהו לגר״אמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144