×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כא) וְעַתָּה֙ לָ֣מָּה נָמ֔וּת כִּ֣י תֹֽאכְלֵ֔נוּ הָאֵ֥שׁ הַגְּדֹלָ֖ה הַזֹּ֑את אִם⁠־יֹסְפִ֣ים׀ אֲנַ֗חְנוּ לִ֠שְׁמֹ֠עַ אֶת⁠־ק֨וֹל יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ ע֖וֹד וָמָֽתְנוּ׃
Now therefore why should we die? For this great fire will consume us; if we hear the voice of Hashem our God any more, then we shall die.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר״י אבן כספיאברבנאלר׳ י״ש ריגייומלבי״םנצי״במשך חכמהעודהכל
וּכְעַן לְמָא נְמוּת אֲרֵי תֵיכְלִנַּנָא אִישָׁתָא רַבְּתָא הָדָא אִם מוֹסְפִין אֲנַחְנָא לְמִשְׁמַע יָת קָל מֵימְרָא דַּייָ אֱלָהַנָא עוֹד מָיְתִין אֲנַחְנָא.
But now why should we die? For this great fire will consume us: if we go on to hear the voice of the Word of the Lord our God, we shall die.
וכדוןא למהב נמות ארום תאכלג יתן אשתה רבתה הדה אין מוספין אנן למשמעד ית קל מימרה די״י אלהן תובה ומייתין אנן.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וכדון״) גם נוסח חילופי: ״וכדו״.
ב. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״כען״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תאכל״) גם נוסח חילופי: ״תיכול״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למשמע״) גם נוסח חילופי: ״למישמוע״.
ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תוב״) גם נוסח חילופי: ״עוד״.
וכדון למא נמות ארום תיכליננא אישתא רבתא הדין אין מוספין אנחנא למישמע ית קל מימרא די״י אלקנא תוב ומייתין אנחנא.
But now why should we die? For this great fire will devour us; if we again hear the voice of the Word of the Lord our God, we shall die.
וַאלּאַןַ פַלַא נַהלַכֻּ וַלַא תַּאכֻּלֻנַא הַדִ׳הִ אלנַּארֻ אַלּעַטִ׳ימַתֻ פַאנַּנַא אִן עַאוַדנַא אִסתִמַאעַ כַּלַאםִ אללָּהִ רַבִּנַא אַיְצַ׳א פַמֻתּנַא
וכעת, שלא נאבד את כחותינו ולא-תאכל אותנו האש העצומה הזאת, כי אם-אנחנו נחזר שוב לשמוע בעצמנו את דבורו של ה׳ אלהינו, גם כן, אזי מתנו.⁠1
1. [ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדלה הזאת.-, צריך שאבאר איך יהיה ענין הנפש בעת הפרדה מן הגוף, ואמר כי רבותינו הודיעונו, שהמלאך אשר ישלחנו הבורא להפריד ביניהם, יתראה לאדם כצורת אש ירקרקת מלאה עינים מאש כעין חשמל, ובידו חרב שלופה, מכון אליו בה, וכאשר יראהו, יחרד למראה ותתפרד נפשו מגופו. הענין בו כמו שהודיעונו, באמרו בעת המגפה (דברי הימים א׳ כא, טז): וישא דויד את עיניו וירא את מלאך ה׳ עמד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו. וכאשר התפלל והקריב, אמר אחר כן, (שם כז): ויאמר ה׳ למלאך וישב חרבו אל נדנה. וכבר ידעת כי ראות האש הגדולה, כמעט שלא מתו אבותינו ממנה, כמו שנאמר ״ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדלה הזאת״. וכבר ידעת עוד שדוד, מפני שראה את המלאך, אף על פי שלא כון אליו בשום הזק, איך הבהילו והרעידו, כמו שאמר (דברי הימים א׳ כא, ל): כי נבעת מפני חרב מלאך ה׳ ולא סר מן היום ההוא מרעיד בלתי מתחמם עד יום מותו, כאשר אמר (מלכים א׳ א, א): ויכסהו בבגדים ולא יחם לו, כל שכן מי שמכונין אליו בה. וכן מה יהיה מענינה של נפשו אחר יציאתה מן הגוף? ואשיב שהיא תהיה שמורה אל עת הגמול, כאשר אמר (משלי כד, יב): ונצר נפשך הוא ידע. ויהיה הזך ממנה מקום שמירתו למעלה, והעכור למטה, כאשר הקדמתי מאמרו (דניאל יב, ג): כזהר הרקיע. ומאמרו (קהלת ג, כא): העלה היא למעלה. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת קנב, ב), נשמתן של צדיקים גנוזה תחת כסא הכבוד, ושל רשעים משוטטת בעולם ואין לה מנוחה, וזה והדומה לו ההפרש שביניהם. ובתחלת זמן הפרוד, תעמד הנפש זמן מבלי מנוחה עד שיכלה הגוף. וענין זה שיתפרקו חלקיו, ויקשה עליה בזמן ההוא, מה שתדעהו ממה שיעבר על הגוף מן התולעת והרמה והדומה להם, כאשר יקשה לאדם כשהוא רואה ביתו אשר היה שוכן בו חרב ועולה בו שמיר ושית. והקשי הזה יש שיהיה לנפש מעט ורב, ויקשה עליה כפי שהוא ראוי לה, כמו שמעלתה בירידה תהיה במעט ורב. ובזה אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות יח, ב, ושבת קנב, א): קשה רמה למת, כמחט לבשר החי, וסומכין זה אל מאמר הכתוב (איוב יד, כב): אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל, וזהו שקוראים אותו דין הקבר או חבוט הקבר. ואחר כן אמר, שזמן עמידתם נפרדים יהיה עד שיתקבצו שאר הנפשות אשר חיבה חכמת הבורא בריאתם, והוא אחרית עמידת העולם, וכאשר ישלם מספרם ויתקבצו, תחברנה הנפשות עם גופיהם ויגמל אותם במה שראוי להם (׳האמונות והדעות׳ רבי סעדיה גאון, מאמר ששי).]
כי תאכלנו האש הגדולה – כי היו יראים ממנה אף בעמדם בתחתית ההר.
וכיון שכל זה כבר השגנו בשלמות ועתה למה נמות כי בהכרח תאכלנו האש הגדולה הזאת. רוצ׳ לומר אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה׳ אלהינו עוד. נמות בלא ספק ומה התועלת שתאכלנו האש הגדול׳ הזאת כאלו אמרו אחרי אשר הגיענו הש״י למעל׳ העליונ׳ הזאת ראוי שישמור אותנו שנחיה ולא נמות כי אם נמות מה הועילתנו הראיה הגדול׳ אשר ראינו ועם היות שכבר ראו פעם אחרת שידבר אלהים את האדם וחי. הנה פחדו מן המות ולא בטחו בעצמם שיראו מראות פעמים רבות כאשר ראו במרא׳ הראשונ׳ לפי שהפועל האחד לא ירשום כל כך כמו שירשום התמדת הפעולו׳ הבאות זו אחר זו. וכמו שאמר אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה׳ אלהינו עוד ומתנו.
ועתה למה נמות – מרגישים אנחנו בעצמנו שאין בנו כח ויכולת לקבל חקי התורה בנבואה, כי מגודל השפע האלהי הזה תתפרד נשמתנו מן החומר ונמות פתאום. והנה במעמד ההוא היו כל נפשות בית ישראל והודו כלם שלא יכלו לסבול קבלת התורה בנבואה, ואעפ״י שהיו אז כלם נביאי ה׳ כי נתן ה׳ את רוחו עליהם לא יוכלו לסבול, כי יש הפרש גדול בין נביא סתם אשר מחזה שדי יחזה ויתנבא לעם עתידות או דברי תוכחות, ובין נביא תורה שמקבל חקים משפטים ומצות באור הנבואה, ואין בכח שום נביא וחכם לסבול קבלת התורה בנבואה זולתי מרע״ה לבדו, וזהו ההבדל הגמור שבין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים, שעליה כתוב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה (לקמן ל״ד י׳), כמו שנפרש שם, ועכשיו נתברר לכל ישראל למה בחר השם רק במשה וכל העדה כלם קדושים, כי ראו שאין בכח שום אדם לקבל התורה בנבואה זולתי משה לבדו, והאמינו כי משה אמת ותורתו אמת:
ועתה למה נמות – ר״ל אחר שעתה א״צ לנס הזה בודאי לא יעשה ה׳ נסים שלא לצורך, וכיון שלא יעשה עוד נסים בזה הלא בודאי נמות [א] מפני האש כי תאכלנו האש הגדולה הזאת [ב] מפני הדבור שאין אנו מוכנים אליו ועז״א אם יספים אנחנו לשמוע את קול ה׳ אלהינו עוד ומתנו:
ועתה למה נמות וגו׳ אם יוספים אנחנו וגו׳ ומתנו1 אמרו שמשני דברים עלולים המה למות. א׳ מראיית האש הגדולה הזאת. כמו שאמר מנוח על ראיית המלאך2, כך היה מראה האש האלהי. ב׳ מחמת שמיעה נפלאה מכח אנושי. והרי ידוע ברבה (ויקרא רבה א,יא) דהמשכן היה טוב לאוה״ע כי הקול שהגיע למשה היה שמץ מנהו מתפשט אליהם עד שלא היה המשכן והיו נתרזין3, והרי לא שמעו הקול ממש מכש״כ שמיעת הקול למי שאינו ראוי ומוכן לזה.
1. כפילות לשון ׳מיתה׳.
2. שופטים (יג,כ) ״ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה, ויעל מלאך ה׳ בלהב המזבח... ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות כי אלהים ראינו״.
3. אמר רבי יהושע בן לוי, אילו היו אומות העולם יודעים מה אהל מועד יפה להן, היו מקיפין אותו אהליות וקסטריות (אנשי מלחמה). את מוצא, שעד שלא הוקם המשכן היו אומות העולם שומעים קול הדיבור ונתרזים (מטילים רעי) מתוך פנוקטיהון (היכליהם), הדא הוא דכתיב: כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים וגו׳⁠ ⁠⁠״.
ועתה למה נמות כו׳ מי כל בשר, קרב אתה כו׳ ושמענו ועשינו – הרצון, כי החומר הוא המחיצה המבדלת הסוכך על הנפש, ואם יופיע אליו רצון הבורא, יעבור דרך מפלשי החומר, ויזדכך, ויתגבר הנפש, וירוץ כצבי לעשות רצון אבינו שבשמים, אבל בעמידתם בחורב ובשמעם קול ה׳ הוסר מסוה החומר ונעשו רוחניים, וזה מה שאמרו חז״ל, שיצאה נשמתם, ובנ״י רואים את הקולות, שומעים הנראה כו׳. והנה התכלית האנושי כי הנפש תהיה סכוכה בחומר, ובכ״ז תעוף כנשר אל מטרת השלמות והתכלית האמתי, אך שיאמינו ישראל בה׳ לא מצד המופת, כאשר האריך רבינו משה והאלבו הנעים אמריו, לכן הראה להם כי ידבר אלהים את האדם ונבואת משה אמת, וזה שאמרו התכלית שבאנו בסבתו אל הענין הנשגב הזה כבר ראינו, וא״כ לתכלית האומה די בזה, וכעת אשר נשמע קול ה׳ מדבר אלינו ימצא שנהנה מקדשי גבוה שלא לצורך ומתנו כו׳, כי בהוסר התכלית, אשר די בהמראה אשר ראינו ליסוד התורה וקיום האמונה, וא״כ בודאי תאכלנו האש הגדולה, ולכן קרב אתה ושמע, ואת תדבר אלינו כו׳ ואז יהיה כדרך התכליתי, ששמענו ועשינו, השמיעה הוא ההגעת רצון אלהים והברקתו דרך מפלשי החומר ועשינו משא״כ קודם שפסקה זוהמתן והוסר החומר אמרו נעשה ונשמע, כי העשיה אינו צריך לשמיעה, שאין כאן החומר החוצץ, והשמיעה הוא השגת האלוהית, זהו גוף עבודה, והוא סוד שמלאכי השרת משתמשין בו המה הרוחנים בלי מסך מבדיל כלל. והבן. וזה שאמר השם מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי כל הימים, וכאחד האומר מי יתן שכדבריכם כן הוא שדי, לכן בראות זה לתכלית האמונה. והבן, כי זה דרוש יקר.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר״י אבן כספיאברבנאלר׳ י״ש ריגייומלבי״םנצי״במשך חכמההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144