×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כז) וְאַתָּ֗ה פֹּה֮ עֲמֹ֣ד עִמָּדִי֒ וַאֲדַבְּרָ֣ה אֵלֶ֗יךָ אֵ֧ת כׇּל⁠־הַמִּצְוָ֛ה וְהַחֻקִּ֥ים וְהַמִּשְׁפָּטִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תְּלַמְּדֵ֑ם וְעָשׂ֣וּ בָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם לְרִשְׁתָּֽהּ׃
But as for you, stand here by me, and I will tell you all the commandment, and the statutes, and the ordinances, which you shall teach them, that they may do them in the land which I give them to possess it.⁠"
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראחזקונירמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הקצררלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלצרור המוראור החייםהרכסים לבקעהרש״ר הירשנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
וְאַתְּ הָכָא קוּם קֳדָמַי וַאֲמַלֵּיל עִמָּךְ יָת כָּל תַּפְקֵידְתָּא וּקְיָמַיָּא וְדִינַיָּא דְּתַלֵּיפִנּוּן וְיַעְבְּדוּן בְּאַרְעָא דַּאֲנָא יָהֵיב לְהוֹן לְמֵירְתַהּ.
But you, stand here before Me, and I will tell you all the commandments, the statutes, and the judgments, which you shalt teach them, that they may do them in the land that I will give them to possess it.
א[ואת] הכה אתעתדב קדמיי ואמלל עמך ית כל מצוותהג וקיימיהד וסדרי דינייה די תליף יתהון ויעבדון בארעא די אנה יהב לכון למירתה יתה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״ואת ... ואמלל״) נוסח אחר: ״וכדו הכא קו׳ עמ׳ ואמ׳⁠ ⁠⁠״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אתעתד״) גם נוסח חילופי: ״ית׳⁠ ⁠⁠״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מצוותה״) גם נוסח חילופי: ״פיקודייה״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וקיימיה״) גם נוסח חילופי: ״{וקיי}⁠מה״.
ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למירת״) גם נוסח חילופי: ״למרות״.
ואנת פרש מן אינתתך מטול דבסנדרי דלעיל אנת קאי לגבי ואימליל עימך ית תפקדיא וקיימייא ודינייא דתלפון יתהון ויעבדון בארעא דאנא יהיב להון למירתה.
Now therefore be separate from thy wife, that with the orders above you mayest stand before Me, and I will speak with thee the commandments, statutes, and judgments, which you shalt teach them to perform in the land that I give you to inherit.
ואתה פה עמד עמדי – אבל למשה אסר לחזור לאשתו.
וַאַנתַּ פַקֻם הַאהֻנַא בַּיְןַ יַדַי חַתַּי׳ אַכַּלִמַךַּ בִּגִמִיעִ אלּוַצַאִיא וַאלרֻּסֻומִ וַאלּאַחכַּאם אַלַּתִי תֻעַלִמֻהֻם וַיַצנַעֻוןַ פִי אלּבַּלַדִאַלַּדִ׳י אַנַא מֻעטִיהִם לִיַחֻוזֻוהֻ
ואתה, השאר הנה פה, בין ידי, בכדי שאדבר אליך את כל המצות והחקים והמשפטים, אשר תלמד אותם, ויעשו בארץ אשר אני נותן להם להאחז בה.
[ואתה פה עמודאאחריי, שדעתם לקבל ממך כמו מפי.
ואדברה וגומ׳ – שם מסר לי שאר מצות ותורה שבעל פה.]⁠ב
א. בכ״י לייפציג 1 כאן הועבר קולמוס על מלה (אולי ״אסר״ או ״אחר״).
ב. לפי כ״י לייפציג 1, ביאור זה הינו חלק מתוספת ארוכה של ר׳ שמעיה מפי רש״י על פסוקים ה׳:כ״ג – ו׳:ד׳ (״ר׳, תר״ש.⁠״). ככל שידוע לנו, תוספת זו מתועדת בכ״י לייפציג 1 בלבד.
{See Hebrew text.}
{See Hebrew text.}
פס׳: ואתה פה עמוד עמדי1מיכן שהסכים הקב״ה ע״י משה על שפירש מן האשה.
ועשו בארץ2מיכן אמרו כל הדר בחוצה לארץ *) דומה כאילו עובד עבודת גלולים, וכן דוד אמר (שמואל א כ״ו:י״ט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳ לאמר לך עבוד אלהים אחרים:
1. מכאן שהסכים הקב״ה. (שבת פ״ז.):
2. מכאן אמרו כל הדר בח״ל. (כתובות ק״י) ולומד שם מקרא לתת לכם את הארץ להיות לכם לאלהים:
ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך {וגו׳} ועשו בארץ וגו׳ – זהו שאמר משה למעלה: ואותי צוה י״י בעת ההיא ללמד וגו׳ לעשותכם אותם בארץ וגו׳ (דברים ד׳:י״ד).
ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך ... ועשו בארץ NOW YOU [MOSES] STAY HERE WITH ME AND I WILL TELL YOU [OF ALL THE LAWS] ... SO THAT THEY MAY PERFORM THEM IN THE LAND: This is what Moses referred to above (4:14) when he said, “Me the LORD commanded then to teach you ... [laws] to perform in the land.”1
1. Rashbam is continuing the explanation that he offered ad 4:14. See note 9 there.
ואתה פה עמד עמדי – והטעם: שישוב. וכן כתוב: ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים.
והנה רוב התורה בסיני נאמר למשה, רק משה אמרה במדבר סיני, ובאותם אחד עשר יום שנסעו מסיני (דברים א׳:ב׳), כפי דעתי (ראב״ע דברים א׳:א׳-ג׳).
STAND THOU HERE BY ME. Moses was to return.⁠1 Scripture similarly states, and I will speak unto thee all the commandment, and the statutes, and the ordinances. It is thus clear that most of the Torah was told to Moses at Sinai. However, Moses transmitted it in the wilderness of Sinai. I believe that he did so in the eleven days that they traveled from Sinai.⁠2
1. After telling the people to return to their tents, Moses was to return to Mount Sinai.
2. To Kadesh-barnea. See Ibn Ezra on Deut. 1:2.
ואתה פה עמד עמדי – שוב לעמוד עמדי.
ועשו בארץ וגו׳ – הוא שנאמר למעלה ואותי צוה בעת ההיא ללמד לעשותכם בארץ וגו׳ (דברים ד׳:י״ד).⁠1
1. שאוב מרשב״ם.
ואתה פה עמוד עמדי, "but as for you, stay here with Me!⁠" God invites Moses to again spend time with Him by ascending the Mountain.
ועשו בארץ, "in order that they will perform them in the land, etc.⁠" Moses refers to what he had said in Deut. 4,14:, that the Lord had commanded him to teach the people His commandments.
ועשו בארץאפרשתיו (רמב״ן ויקרא י״ח:כ״ה).
א. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 נוסף כאן: ״כאשר״.
THAT THEY MAY DO THEM IN THE LAND. I have explained it.⁠1
1. Above, 4:5.
ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים – הזכיר לשון דבור, הוא תורה שבכתב שהיא נבואתו של משה, וזהו שהזכיר (אלהיך) [אליך], ובהשגת ישראל הזכיר ה׳ אלהיכם אתכם וכן לשון שמירה, זהו שכתוב ושמרתם לעשות כאשר צוה ה׳ אלהיכם, אתכם ששמעתם בסיני הדברות מפיו, והבן זה.
ועשו בארץ – הזכיר כן לפי שהיו עכשיו באין אצלה. או מפני שעיקר עשית המצות אינו אלא בארץ אע״פ שהם חובת הגוף בכל מקום זולתי המצות שהם תלויות בארץ, וכבר הזכרתי זה (דברים ד׳:י״ד) בפסוק לעשותכם אותם בארץ.
ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים, "and you, stand here with Me, and I will say to you all the ceremonial laws, the statutes and the social laws.⁠" When God uses the term דבור as distinct from אמירה He refers to the written Torah; i.e. the area over which Moses' prophecy extended. This is why God mentioned that He only "said" it to "you,⁠" i.e. to Moses, seeing that the rest of the people would receive these messages in written form on a Torah scroll. When Moses refers to the people who had originally received these laws the wording is not אליכם but אתכם, i.e. "as the Lord your God commanded you at Sinai when you heard the words from His mouth" (verse 30). [The word את always describes some closer relationship than the word אל, such as the difference between ואהבת לרעך and 'ואהבת את ה].
ועשו בארץ, "they shall perform it in the land.⁠" This wording was now appropriate as the people were nearing their destination. Alternatively, the reason for adding the word בארץ is simply because the entire panorama of commandments is designed first and foremost for performance in the land of Israel. I have mentioned this previously (4,14).
ואתה פה – תגין על פ״א רמז ליה שיעמוד בפרישות ובטהרה. ד״א ואתה בן פ׳ שנים ותחיה כמנין עמוד שנים. עמדי יו״ד כפופה שתעמוד באימה לפני וכפוף. ד״א בשבילך ירדתי יו״ד ירידות ונתתי לך עשר דברות.
ואתה פה עמוד עמדי – ביאר בזה שהם לבדם הותרו לשוב לאהליהם לא משה כי תמיד היה עם השם יתעלה ומדבר עמו ולזה היה ראוי שיהיה מקודש לנבואה תמיד ולזה פרש משה מן האשה כמו שיראה ממה שדברו אהרן ומרים במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח שפרש ממנה כמו שנזכר בסוף פרשת בהעלותך.
ואדברה אליך את המצוה ואת החוקים והמשפטים אשר תלמדם ועשו בארץ – ידוע כי במצוה האחת חקים ומשפטים כמו שמצאנו במצות קרבן שנאמר בה ככל חקותיו וככל משפטיו תעשו אותו כחקת הפסח וכמשפטו כן יעשה והנה אמר אשר תלמדם ולא אמר אשר תדבר אליהם להעיר שמשה היה מלמד לישראל המצוה ופרושיה ודקדוקיה ולזה אמר הואיל משה באר את התורה הזאת וזהו אמרו גם כן וזאת המצוה והחקים והמשפטים אשר צוה י״י אלהיכם ללמד אתכם ולא אמר להגיד לכם ולזה רמז לפי מה שאחשוב אמרו הואיל משה באר את התורה וגומ׳ כי אז למדה וביארה וגלה סתומיה ועמוקותיה.
התועלת האחת עשרה הוא להודיע כי השם יתעלה מסר המצוה וחוקיה ומשפטיה למשה ופירושיה ודקדוקיה וצוהו שילמדה בזה האופן לישראל וזה לאות כי הוא ילמד לישראל דבר לא נכתב בתורה כמו שביארנו שאם לא היה אומר לישראל זולת הכתוב בתורה לא היה אומר אשר תלמדם אבל יאמר אשר תגיד להם או תאמר להם ואולם אומר אשר תלמדם כי הוא יבאר להם לשון דברי התורה באופן שיעמדו על כוונותיה.
ואתה פה עמוד עמדי. רוצ׳ לומר בהר נבדל מהם ומכל הענינים הגשמיים והדבק עמי ואדברה אליך את כל המצות והחקים והמשפטים אשר תלמדם כדי שיעשו אותם בארץ אשר אני נותן להם לרשת׳. ומזה הוציא מרע״ה את תולדת טענתו שאם ישראל לא שמעו התור׳ כלה מפי הש״י היה מצדם ולא מצדו.
אחר שהם הכירו ערכם היות בשר בושה סרוחה רמה. והכירו ערך השם ורוממותו ומעלתו. עד שגזרו אומר שאין ראוי לשמוע עוד קול אלהים חיים. על זה אמר השם ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך ואתה תדבר אליהם החוקים והמשפטים.
ואתה פה וגו׳ – פירוש לפי שלא עשו ישראל למשה שליח לקבל פקודי ה׳ עד עתה, לזה ה׳ גמר בעדם וקבעו לשליח ואמר לו ואתה פה וגו׳ ואדברה אליך את כל המצוה וגו׳, ואולי שנתכוין לומר שבהגיע המצוה מה׳ למשה כאילו נתקבלה לישראל שהרי עשאוהו שליח וכדין שליח האשה לקבל קדושיה שכיון שקבלם השליח כאילו באו ליד האשה כי ידו כידה, כמו כן כשיקבל משה המצוה כאילו קבלוה ישראל, והוא אומרו ואדברה אליך ובהגיע הדבר אליך אתה תודיע להם ועשו אותה, והוא אומרו תלמדם ועשו.
ואתה פה עמד עמדי, "As for you, stand here with Me, etc.⁠" The reason for this is that seeing that up until now the Israelites had not made Moses their intermediary to accept the commandments on their behalf, God told Moses to stand next to Him so that He could speak to him and tell him all the commandments which he was to teach the people. Perhaps the meaning of the verse is that as far as God is concerned as soon as He had informed Moses of the commandments He considered the Israelites as having received these commandments. Legally, this works as follows: Supposing a woman authorises someone to accept a marriage proposal on her behalf she is considered legally marrried as soon as her delegate has received the necessary gift and documentation. The delegate's "hand" is considered as equivalent to her own. In similar fashion, once Moses, Israel's delegate, had received the commandments, Israel was committed to observe them. This is what God meant when He said: "and I will say them to you.⁠" He added: "you will teach them and they will carry them out.⁠"
ואתה פה עמוד וגו׳ – לאחר שבעה ימים, כמבואר בפרשת משפטים (הרכסים לבקעה שמות כ״ד:א׳).
ואתה פה עמד עמדי – אולם משה יישאר עם ה׳ להמשך מתן התורה. לפיכך הפרישה מן האוהל לא נתבטלה לגביו, והוא לא חזר לחיי נישואין. דבר זה עורר את הביקורת שהופנתה כלפיו על ידי אחותו ואחיו (במדבר יב, א–ב; עיין פירוש שם ותוספות שבת פז. ד״ה ואתה).
את כל המצוה והחקים והמשפטים – מסתבר ש״מצוה״ כאן תופסת את כל התורה כחובה. התורה איננה דבר עיוני גרידא; אלא כל מאמר ומאמר מטיל חובה על חיינו הפנימיים והחיצוניים, ומכוון אותנו מה לעשות ומה להימנע מלעשות בתפקיד בחיים שאותו ייעד לנו ה׳ (עיין פירוש, בראשית ב, טז).
״חקים״ ו״משפטים״ הם שני הסוגים העיקריים, אשר רוב דיני התורה – הקרויים כאן ״המצוה״ – כלולים בהם: המצוות לחיים המוסריים של האיש הפרטי, והמצוות למען חברה צודקת. אלו הן המצוות שבהן תלויה בעיקר הצלחת חיי הפרט והכלל, בעוד שכל שאר המצוות משמשות, בנוסף על כך, לגדל, לחנך ולכוון.
ועשו בארץ – הם מקבלים את הארץ אך ורק למטרת קיום התורה בשלמותה שם.
עמד עמדי1 – בהתפשטות הגשמיות2.
את כל המצוה – נכלל בזה מ״ע ול״ת שבתורה שבכתב וגם המשנה היינו קבלות בהלכות פסוקות המכונה בשם צווי כמה פעמים3.
והחקים – אלו כללי התורה איך לדרוש ולחדש מה שלא נאמר בפירוש4.
והמשפטים – אלו החקירות, האיך יוצאות הוראות המשנה מגוף תורה שבכתב על ידי החוקים, והוא התלמוד5.
ועשו בארץ – זהו מעשה המצות כמשמעו.
1. ארבעים יום וארבעים לילה ללמוד את כל התורה.
2. וזה הפסוק שאנו למדים ממנו שמשה פרש מן האשה, שהוא לא ׳שב לאהלו׳.
3. עיין גם שמות (לט,ה) ועוד.
4. באמצאות י״ג מדות שהתורה נדרשת בהן, כפי שביאר רבינו פעמים רבות במהלך פירושו.
5. עיין לעיל (א,ג. ד,א) בדברי רבינו וכן בהקדמתו לחומש זה.
ואתה פה עמוד עמדי – אחרי שמסרת לעם את צוויי, חזור הנה והשאר כאן (הראב״ע).
כל המצוה והחוקים והמשפטים – בכמה מקומות נזכרו שלשת אלה ביחד (דברים ו׳:א׳, ז׳:י״א, ח׳:י״א). כיון שהרבה פעמים כתוב (כל) המצוה לבד (דברים ו׳:כ״ה, ח׳:א׳ ועוד הרבה), הרי הפירוש הפשוט ביותר הוא להבין במושג ״המצוה״ את כלל המצוות, ו״חוקים ומשפטים״ הם פרטים של הכלל הזה.
יש להביא סמך לפירוש זה מן הפסוק ו׳:א׳, ששם כתוב ״חוקים״ בלי ו׳ אחרי ״המצוה״. אבל כיון שברוב המקומות כתוב ו׳ החיבור (על אף שהשומרוני מוחק אותו), נראה יותר לפרש כמו קלוסטרמן (פנט. ב 218) ש״המצוה״ היא התגלות ה׳ בהר סיני, בה כרת ה׳ ברית עם ישראל והטיל עליהם חובה ותפקיד להיות לו לעם, החייב בעבודתו ובשמירת תורתו. חיוב זה כלול בשתי הדברות הראשונות של עשרת הדברות, בראשונה בצורה חיובית, שה׳ הוא אלהינו שהננו חייבים בעבודתו, ובדברה השניה בצורה שלילית, שאסור לנו לעבוד אלהים אחרים. המצוות לאהוב את ה׳, ליראה אותו וכדומה, הן מסקנות הכרחיות של חיוב⁠־הברית הזה. גם שמירת ה״חוקים ומשפטים״ (ראה לפסוק א׳) הוא חלק של תפקיד זה שהטיל ה׳ על ישראל. גם למעלה ד׳:י״ג, יד נזכרת תחילה ברית ה׳ ואחר כך ה״חוקים ומשפטים״.
ועשו בארץ – רק בארץ אפשר לקיים את כל המצוות בשלימותן.
ואתה פה עמד – תניא, משה פירש מן האשה והסכים הקב״ה על ידו, שנאמר לך אמור להם שובו לכם ואתה פה עמוד עמדי.⁠1 (שבת פ״ז.)
ואתה פה עמד עמדי – תניא, אין קורין בתורה בצבור מיושב, מנה״מ, א״ר אבהו, דאמר קרא ואתה פה עמוד עמדי.⁠2 (מגילה כ״א.)
עמד עמדי – א״ר אבהו, מניין לרב שלא ישב על גבי מטה וישנה לתלמידו ע״ג קרקע, שנאמר ואתה פה עמוד עמדי, כביכול אף הקב״ה בעמידה.⁠3 (שם שם)
1. כלומר להם התיר איסורם מן אל תגשו אל אשה דדריש שובו לכם לאהליכם בכנוי על הנשים כמש״כ באות הקודם, דרק בשעת עמידתם לפני ה׳ היו מצווים על הפרישה, ומדאמר לו ואתה פה עמוד עמדי ממילא הוא מצווה על הפרישה כמו ישראל בשעת עמידתם לפני הר סיני כמבואר.
2. וטעם הדבר מבואר בירושלמי מגילה פ״ד ה״א דכשם שנתנה תורה באימה וביראה כך אנו צריכין לנהוג בה באימה וביראה. ואם סמיכה הוי כישיבה עיין מש״כ להלן בפ׳ עקב בפ׳ ואשב בהר (ט׳ ט׳).
3. אלא או שניהם ע״ג מיטה או שניהם ע״ג קרקע. ומפרש עוד בגמרא מימות משה ועד רבן גמליאל היו למדין תורה מעומד, משמת ר״ג ירד חולי לעולם והיו למדין מיושב. ולכאורה צ״ע ממ״ש בעירובין נ״ד ב׳ כיצד סדר משנה ממשה לישראל, משה למד מפי הגבורה, נכנס אהרן שנה לו משה נסתלק אהרן וישב לשמאל משה ואלעזר ישב לימין משה, הרי דבימי משה גופיה למדו בישיבה, וצ״ל דס״ל לאותה הברייתא כמסקנת רבא כאן דענינים קשים וחמורים מותר ללמוד בישיבה מפני שצריך לטרוח הרבה להבינם, ומשה היה מלמד יסודי התורה.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראחזקונירמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הקצררלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלצרור המוראור החייםהרכסים לבקעהרש״ר הירשנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144