Devarim 5 – דברים ה‏ – Mikraot Gedolot

עונש בנים על חטאי אבות (קישור לעיון) – שמות כ׳:ד׳, שמות ל״ד:ז׳, במדבר י״ד:י״ח, דברים כ״ד:ט״ז, מלכים ב י״ד:ו׳, ירמיהו ל״א:כ״ח-כ״ט, ירמיהו ל״ב:י״ח, יחזקאל י״ח:ב׳, דברי הימים ב כ״ה:ד׳

להרוג אנשי עיר הנדחת ולשרוף את העיר – יראים רע״ו. מפסוקים אחרים – בה״ג מניין המצוות עונש כ״ט, רמב״ם ספר המצוות מצוות עשה קפ״ו, סמ״ג מצוות עשה ט״ו, ספר החינוך תס״ד

שלא להשתחוות לעבודה זרה אף על פי שאין דרך עבודתה בהשתחויה – רמב״ם ספר המצוות מצוות לא תעשה ה׳. מפסוקים אחרים – סמ״ג מצוות לא תעשה י״ט, ספר החינוך כ״ח. השוו – השגות רמב״ן לספר המצוות מצוות לא תעשה ה׳

שלא לעבוד עבודה זרה בדברים שדרכה להיעבד בהם – יראים ר״ע, רמב״ם ספר המצוות מצוות לא תעשה ו׳. מפסוקים אחרים – בה״ג מניין המצוות עונש ח׳, סמ״ג מצוות לא תעשה י״ז, סמ״ק ס״ג, ספר החינוך כ״ט

לא תשתחוה להם ולא תעבדם לחייב [על] ההשתחוייה בפני עצמה ועל העבודה בפני עצמה מגיד שהן שני לאוין:

לא תשתחוה להם ואפלו שאין דרך עבודתה בכך ואחד המשתחוה ואחד הזובח ואחד המקטר ואחד המנסך הרי זה חייב סקילה שנ׳ (שמות כ״ב י״ט) זבח לאלהים יחרם עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל לא תשתחוה להם זביחה בכלל היתה ויצאת ללמד מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדין לשמים וחייבין עליה בין שהוא עובדו ובין שאינו עובדו אף כל שכיוצא בו עובדין לשם חייבין עליו בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו:

כי אנכי ה׳ אלהיך אל קנא מקנא אני על ידי כך:

אל קנא אני שליט בקנאה ואין הקנאה שולטה בי:

אני שליט בנומה ואין הנומה שולטה בי שנ׳ (תהלים קכ״א ד׳) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל:

אל קנא בקנאה אני נפרע מע״ז אבל בדברים אחרים אל רחום וחנון:

פוקד עון אבת על בנים כששמע משה כך נרתע לאחריו ונבהל עד שאמר לו בזמן שאינן מסורגין או אפלו הן מסורגין ת״ל לשנאי רשע בן רשע בן רשע:

ר׳ נתן אומר קוצץ בן קוצץ בן קוצץ:

כיון ששמע משה את הדבר הזה מיד וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו (שמות ל״ד ח׳) אמר חס ושלום אין בישראל קוצץ בן קוצץ בן קוצץ:

ועושה חסד לאלפים יכול כשם שמדת פורענות לארבעה דורות כך מדה טובה לארבע דורות ת״ל ועושה חסד לאלפים או לאלפים שומע אני מיעוט אלפים שנים ת״ל (דברים ז׳ ט׳) לאהבי ולשומרי מצותי לאלף דור דורים לאין חקר ולאין מספר כענין שנ׳ (תהלים ק״ג י״ז עיי״ש) וחסדי ה׳ מעולם ועד עולם על יריאיו:

לאהבי זה אברהם וכיוצא בו:

ולשומרי מצותי אלו הנביאים והזקנים שבארץ ישראל שמוסרין נפשם על המצות מה לך יוצא ליהרג על שמלתי את בני מה לך יוצא ליצלב על שקראתי את התורה ועל שאכלתי את המצוה מה לך לוקה (מכף רגל ועד ראש) [מאה פרגול] על שנטלתי את הלולב וה״א (זכריה י״ג ו׳) אשר הכתי בית מאהבי המכות האלו גרמו לי לאהוב את אבי שבשמים:

לָא תִסְגּוֹד לְהוֹן וְלָא תִפְלְחִנִּין אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָךְ אֵל קַנָּא מַסְעַר חוֹבֵי אֲבָהָן עַל בְּנִין מָרָדִין וְעַל דָּר תְּלִיתַאי וְעַל דָּר רְבִיעַאי לְשָׂנְאָי כַּד מַשְׁלְמִין בְּנַיָּא לְמִחְטֵי בָּתַר אֲבָהָתְהוֹן.

You shalt not worship them or serve them: for I, the Lord your God, am a jealous God, visiting the guilt of fathers upon rebellious children, upon the third generation and upon the fourth of them that hate Me, when the children complete the sins of their fathers;

לא תסגדון להון ולא תפלחון קדמיהון^א ארום אנה הוא י״י אלהכון אלה קניי^ב ופורען מתפרע ^גבקנאה^ד מדכר חובי אבהן רשיען^ה על בנין מרודין על דר תליתיי ועל דר רביעיי כד משלמין בחטא קדמיי לשנאיי^ו.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קדמיהון״) גם נוסח חילופי: ״לטעוותהון״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קניי״) גם נוסח חילופי: ״קנאן״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״בקנאה ... רשיען״) נוסח אחר: ״בקנא׳ מן רשיעיה״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בקנאה״) גם נוסח חילופי: ״בקנה״.

ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״רשיען״) גם נוסח חילופי: ״רשיעין״.

ו. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לשנאיי״) גם נוסח חילופי: ״לסנאי״.

לא תסגדון להון ולא תפלחון קדמיהון ארום אנא הוא י״י אלקכון אלק⁠{א} קנאן ופורען ומתפרע בקנאה מדכר חובי אבהן רשיען על בנין מרודין על דר תליתאי ועל דר רביעאי לסנאי כד משלמין בניא למיח⁠(מ){ט}⁠י בתר אבהתהון.

you shalt not worship them or do service before them; for I am the Lord your God, a jealous and avenging God, taking vengeance in jealousy; remembering the sins of wicked fathers upon rebellious children to the third generation and to the fourth of them that hate Me, when the children complete to sin after their fathers;

לא תשתחוה להם – ¹אעפ״י שלא עשה אותם חייב הוא אם ישתחוה להם.

ולא תעבדם – כגון זיבוח וקיטור.

דבר אחר: ארבעה לאוין כתיב כאן, כנגד ארבעה מלכיות, שאם יעבדו ע״ז ימסרו מיד ביד ארבעה מלכיות.

אל קנא – ²מקנא הוא בעובדי ע״ז.

פוקד עון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים – כנגד ארבעה דורות.

1. אעפ״י שלא עשה אותם חייב הוא אם ישתחוה להם עיין מכילת׳ יתרו מסכ׳ דבחדש פרשה ו׳.

2. מקנא הוא בעובדי ע״ז. עיין מכילת׳ שם.

לַא תַּסגֻד לַהַא וַלַא תַּעבֻּדהַא לִאַנִּי אַללָּהֻ רַבֻּךַּ אַלטַאאִקֻ אַלּמֻעַאקִבֻּ מֻטַאלִבֹּ בִּדֻ׳נֻובִּ אַלּאַבַּאאִ מַעַ אַלּבַּנִיןַ ו אַלתַּ׳וַאלִתִ׳ וַאלרַּוַאבִּעִ לִשַׁאנִאִי

לא תסגוד להם ולא-תעבד אותם, היות ואני הבורא עולם, אלהיך, בעל⁠־הכח⁠־והיכלת, המעניש, הדורש את עוונות האבהות עם הבנים והדור השלישי והרביעי לשנאי.

וכללם כלם באזהרתו באמרו לא תשתחוה להם ולא תעבדם רוצה לומר לאל רוחניים. ולא לשמימיים. ולא לשפלים. לפי שכלם הם נבראים. ואנכי ה׳ בורא ומהוה את העולם בלתי ממונים עליך ואנכי ה׳ אלהיך. שהנהגתך כלה היא בידי ואל תחשוב שכפי מעלת רוממותי לא אחוש אם תשתחוה ותעבוד לאל אחר. כ״ש בהיותם כלם ברואים ממני. כי אם שאין זה לי מצד שאני ה׳ בורא הכל. הנה מצד זה שאני אל ומנהיג שלך. אהיה קנוא ונוקם כמו הבעל האוהב את אשתו ומרחם עליה שלרוב אהבתו אותם יקנא בה אם תלך ותסתתר עם איש אחר ואפקוד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים לשנאי. כמו שאני עושה חסד לא לבד לד׳ דורות כי אם גם לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי. וכבר כתב הרב המורה בח״א פ׳ נ״ד למה אמר בענין העונש על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים. והוא כי כשתחטא עיר ומדינה בעון עבודה זרה הנה יכרתו שם האבות הזקנים עם בניו ובני בניו עד דור רביעי שאי אפשר שיראה אדם עוד מזרעו.

ואמרו לשונאי כבר באר גם כן שנאמר לענין עבודה זרה לא לזולתו מהעונות ואין ראוי שיחשב שעון האב יפקוד ה׳ על הבנים אם לא היו ראוים לכך. בהיות שכך היה המדה לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות. אבל הכונה היא כמו שפי׳ המתרגם כי כאשר הבנים אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם אז יפקוד הש״י עליהם עונם ועון אבותם. וזהו אמרו לשונאיו:

לֹֽא: אין בו טפחא רק מאריך. [לֹֽא⁠־].

וְעַל שִלֵשִים: וא״ש עַל שִלֵשִים, מ״ת וְעַל שִלֵשִים. וא״ש זָכוֹר, מ״ת שָמוֹר, והוא חד מן ג׳ זוגים מתחלפי׳ קדמא׳ זי״ן תניין שי״ן. ואלה שמות עַבְדְךָ וַאֲמָתְךָ, משנה תורה וְעַבְדְךָ וַאֲמָתֶךָ. ואלה שמות לא תנאף, לא תגנב, לא תענה, לא תחמד בית רעך, לא תחמד אשת רעך, משנה תורה ולא תנאף, ולא תגנב, ולא תענה, ולא תחמד אשת רעך, ולא תתאוה בית רעך. ואלה שמות ועבדו ואמתו ושורו וחמרו, משנה תורה שדהו ועבדו ואמתו ש<ו>רו וחמרו. <ובפסיקתא דר' טוביה¹ ארבעה ו״וין, ולא תנאף, ולא תגנב, ולא תענה, ולא תחמד, כנגד כ״ד ספרי׳ שהיו עתידין לעמוד לישראל. ד״א למה ולא ולא, לפי שכשנאמרו מפי הגבורה נאמרו בהפסקות זה מזה לעשרה פרקים, לכך נאמרו בלא ו״וין, אבל משה אמרם ביחד כקורא בספר לכך נאמ׳ ולא תנאף ולא תגנב. ותו איתא התם² כל אל״ף בי״ת כתי׳ בעשרת הדברי׳ האחרוני׳, אבל בראשוני׳ אין כתיב טי״ת שאילו כתב בהם טי״ת לא היתה תקנה לישראל במעשה העגל, כלומ׳ לא נתקנה הכתובה כתקנה ואינה נידונית כאשת איש אלא כפנויה. בא בלוחות האחרונו׳ שני טי״תין, ובזרע נטויה³, ולמען ייטב לך⁴, להשלים הראשוני׳, ע״כ. ובב״ק⁵ פרק שור שנגח את הפרה מפני מה בדברו׳ הראשוני׳ לא נאמר בהם טוב ובדברות האחרונים נאמר בהם טוב (למען ייטב לך), הואיל וסופן להשתבר, ח״ו פסקה טובה מישראל.> [ועל⁠־שלשים].

1. ובפסיקתא דר׳ טוביה: לקח טוב דברים, י ע״א.

2. ותו איתא התם: לקח טוב דברים, ט ע״ב.

3. ובזרע נטויה: דב׳ ה יד.

4. ולמען ייטב לך: דב׳ ה טו.

5. ובב״ק: בבא קמא נד ע״ב.

לא תשתחוה וגו׳ – מתייחס גם ל״אלהים אחרים״ וגם ל״פסל וגו׳⁠ ⁠⁠״.

אל קנא – אין פירושו שהוא מקנא ח״ו באלהים אחרים ומטעם זה אינו רוצה שיחלקו להם מכבודו, כי המשך הפסוק ״פוקד עון אבות״ אינו מתקשר יפה לפי פירוש זה. את הנימוק ״כי ... אל קנא״ עלינו לפרש כדוגמת הנימוק ״כי לא ינקה״ שבדברה הבאה, כלומר: השמר מאד מלעבור על אזהרה זאת, כי ה׳ יעניש עונש גדול על כך. אל קנא פירושו: אל נוקם, המקפיד על מעשיהם של בני האדם ומשלם להם גמול.

פוקד עון וגו׳ – המכילתא לדברים (ראה מדרש תנאים 159 והלאה) מיישבת את הסתירה בין פסוק זה לבין המצוה שנאמרה להלן כ״ד:ט״ז בזה, שפסוק זה נאמר רק על ילדים קטנים המתים בעון אבותיהם (או אבות אבותיהם). אין לפרש את כוונת המדרש, ליישב בזה את השאלה איך מתאים פסוק זה עם צדקו של הקדוש ברוך הוא. שהרי אם נניח שאין זה ראוי להעניש בנים גדולים בעון אבותיהם, מפני שאין זה מתאים לצדקו של ה׳, על אחת כמה וכמה שאין זה ראוי שהילדים הקטנים יסבלו בגלל זאת.

אבל רבותינו הבינו, שפסוק זה אינו כולל עונש בשביל הילדים, אלא בשביל ההורים. הילדים או שאר הצאצאים, הם יקרים לאדם מכל הון, והרי זה עונש גדול ביותר כאשר היקרים הללו נלקחים ממנו או נענשים בעונותיו. הילד עצמו, כל זמן שלא הגיע לבגרות, יש לראותו במובן ידוע לא כאישיות, אלא כחפץ. אבל השאלה, איך יתכן שילד כזה, נקי מעון, עלול יהיה למות או לסבול, אחרי שהוא בעצמו לא חטא, על בעיה זאת משיב לנו המדרש, שהילדים מתים בעון אבותיהם. השוה עוד את פירושנו לפסוק זה בשמות. השוה גם ״הכתב והקבלה״ שם.

שלשים – הם בני נכדים, דהיינו הדור השלישי, והאב אינו בכלל החשבון. פירוש זה מוכח בשמות ל״ד:ז׳, כי שם כתוב לפני זה ״בני בנים״. מטעם זה כתוב גם בשמות כ׳:ד׳ ״על שלשים״ בלי ו׳, כיון ש״בנים״ במובן הרחב הם כל הצאצאים, ו״על שלשים וגו׳⁠ ⁠⁠״ הוא פירוש על כך. זאת היא דעת הראב״ע. אבל לדעת הרמב״ן שלשים הם בני בנים, ובשמות ל״ד:ז׳ ״על שלשים וגו׳⁠ ⁠⁠״ הוא פירוש ל״בני בנים״. יש למצוא סיוע לפירוש הרמב״ן, כי כאן בספר דברים כתוב ״ועל שלשים״ בתוספת ו׳. לדעת הראב״ע אנחנו מוכרחים לפרש את הו׳ כו׳ הפירוש (דהיינו).

לשונאי – השוה הפירוש לשמות.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון