When you will be in trouble, and all these words will have found you, in the end of the days, and you will turn to the fear of the Lord your God, and be obedient to His Word,
בזמנה דאעיק לכון וארעאאב יתכון כל עקייהג האליין בסוף עקב יומיא ותתובוןד קדם י״י אלהכון ותשמעון בקל מימריהה די״יו.
א. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע גם נוסח חילופי בין השיטין: ״וארעון״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בזמנה דאעיק לכון וארעא״) גם נוסח חילופי: ״בזמנא דיעיקון יתכון ויארעו״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עקייה״) גם נוסח חילופי: ״פתגמייא״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ותתובון״) גם נוסח חילופי: ״ותחזרון בת(ו)ת{ו}בכון״.
ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מימריה״) גם נוסח חילופי: ״{מימ}רה״.
כד תיעוק לכון ויארעון לכון כל פיתגמיא האילין בסוף יומיא ותתובון עד דחלתא די״י אלקכון ותקבלון למימריה.
When you suffer oppression, and all these things come upon you in the end of the days, and you be converted to the fear of the Lord your God, and obey His Word;
וכאשר תרגיש מצוקה בך ויחולו עליך כל הדברים האלה באחרית הימים, מיד שוב אל ה׳ אלהיך, וקבל את פקודתו.1
1. [בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה׳ אלהיך. ועל זה רמז שלמה על אותה שעה לכה דודי נצא השדה וגו׳ ורמז שלמה מענייני הגאולה העתידה והצרות מה שיקרה לבני ישראל באחרית הימים קודם שיבוא משיח צדקנו צרות קשות העתיד לבוא עליהם שאמר עליהם ירמיה שאלו וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו ועליה כתיב ועת צרה ליעקב וממנה יושע. ועליה אמר ישעיה הרינו כמו ילדנו וגו׳ כי יהרג משיח בן יוסף ע״י ארמילוס מלך אדום רומה ויספדו עליו ישראל משפחות-משפחות, ועל ארמילוס נאמר ויסבור להשנא זמנין ודת ויתיהבון בידיה עד עדן וגו׳ וידוע שזה ארמילוס יצא מאבן אחת שברומא שנאמר: כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע וימלוך ט׳ חדשים. שנאמר: לכן יתנם עד עת יולדה ילדה. ויגרש את ישראל ויצאו אל המדברות שנאמר: והוצאתי אתכם אל מדבר העמים כעורים בדרך שנאמר: והולכתי עורים בדרך ובאותה שעה יבקשו רחמים לפני המקום שתשרה שכינה עמהם, ורמז של מה על אותה שעה לכה דודי נצא השדה. ואמרו רבותנו שיהיה להם זה הצער הנזכר מ״ה. יום טבת וחצי שבט ורבים יטעו אחר אותו הרשע והצדיקים שבהם יהיו הולכים ממסע של ישראל לדבר על לבם ולחזקם בי־ חוד ה׳ שנאמר: חזק ידיים רפות לכך אמר נשכימה לכרמים. וטעם שם אתן את דודי לך יציאת אלו שני משיחין בן יוסף ובן דוד. בספר שפת יתר רבי אברהם בן עזרא מרס״ג.]
פס׳: בצר לך ומצאוך – אין ישראל נגאלין אלא מתוך צרה.
באחרית הימים – יעקב אומר (בראשית מ״ט:א׳) באחרית הימים. ואחריו משה ואחריו כל הנביאים למען תת תקוה ותוחלת לישראל לחכות ולקוות עתי הגאולה.
ושבת עד ה׳ אלהיך – גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר (הושע יד) שובה ישראל עד ה׳ אלהיך:
בצר לך ומצאוך – ותבינו שאין מוע{י}לים לכם אותם אלהות כלום, ולא עוד אלא שאתם לוקים על ידם.
ודרשת משם את י״י אלהיך – כי הוא המועיל לך. כדכתיב: אלכהא ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה (הושע ב׳:ט׳).
א. בכ״י מינכן 52 נוספה כאן בטעות המלה: לי.
בצר לך ומצאוך – WHEN YOU ARE IN OPPRESSION AND THEY COME UPON YOU – and you will understand that all of these gods are not beneficial for you at all, and not only that but that you are being afflicted because of them.
And you shall seek from there י"י אלהיך – HASHEM YOUR GOD – because He is the one who is beneficial to you. As it is written: “'I will go and return to my first husband; for then was it better with me than now” (Hoshea 2:9).
באחרית הימים – אילו היה כתוב באחרית ימים, נשמע באחרית כל ימי עולם, עכשיו שכתוב ״הימים״ – משמע הימים הנזכרים כבר, שנא׳ לפי מלאות לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם (ירמיהו כ״ט:י׳).
בצר לך ומצאוך וגו׳ – כלומר ואותך בפרטות מכל האומות וקשה למה זה לנו וי״ל דכמו כן הטיב עמנו וגמל לנו יותר מה שלא עשה לשום אומה ולשון, ג״ן.
ושבת עד י״י אלהיך ושמעת בקולו – גם זה רמז לגאולת בבל, ששבו אל השם והתודו לפניו ושמעו בקול הנביאים אשר הקים להם, ולפיכך הבטיחם שלא ישחיתם ולא ישכח ברית אבותם, כאשר אמר: וזכרתי את בריתי יעקב וגו׳ (ויקרא כ״ו:מ״ב). ובסוף הספר ירמוז לגאולה העתידה כאשר פרשתי (רמב״ן ויקרא כ״ו:ט״ז), ואזכרנו עוד בע״ה (רמב״ן דברים כ״ח:מ״ב).
AND THOU WILT RETURN TO THE ETERNAL THY G-D, AND HEARKEN UNTO HIS VOICE. This, too,1 is an allusion to the redemption from [the exile in] Babylon, that they will repent to G-d and confess [their sins] before Him and hearken to the voice of the prophets that He will appoint for them. Therefore, he promised them that He would not destroy them, nor forget the covenant of their fathers, as He said, And I will remember My covenant with Jacob etc.2 And at the end of this book he will allude to the future redemption3 as I have explained,4 and I will yet mention it with the help of G-d.5
1. See above, (25) towards end.
2. Leviticus 26:42.
3. See Ramban further, 32:40. Also 28:42, at end.
4. Leviticus 26:15.
5. See Ramban further, 32:40. Also 28:42, at end.
בצר לך ומצאוך – וא״ת מפני מה הקפיד הקב״ה עלינו יותר משאר אומות. לפי שעשה לך מה שלא עשה לשאר אומות.
ושבת עד ה׳ אלהיך ושמעת בקולו – גם זה רמז לגאולת בבל ששבו אל השם והתודו לפניו ושמעו לקול הנביאים אשר הקים להם ולפיכך הבטיחם שלא ישחיתם כאשר אמר וזכרתי את בריתי יעקב ובסוף הספר רומז לגאולה העתידה:
ושבת עד ה' אלוהיך ושמעת בקולו, "then you will return unto Hashem your God, and you will heed His voice." This too is an allusion to the redemption from the Babylonian exile when the people did return to Hashem and confessed their sins before Him [in the days of Ezra, Ed.] having listened to the exhortations of the prophets He had put at their disposal. In view of this, Moses was able to reassure the people that they would not disappear from the stage of history. This is reflected in Moses quoting God's promise that He would remember His covenant with the patriarchs. (Leviticus 27,42) At the very end of our passage (verse 40) Moses hints at the final redemption, after which there will be no more exile.
בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים – בזה המקום רמז אל הגלות הזה הארוך אשר אנחנו בו היום נפוצים בעמים בחטאינו ובעונות אבותינו ולזה אמר באחרית הימים להעיר על שזה יהיה אחר זמן ארך אורך נפלא.
ושבת עד י״י אלהיך ושמעת בקולו – רוצה לומר: שאז תשוב אל השם יתעלה ותקיים מצותיו והנה השם יתעלה אל רחום לא יסור השגחתו ממך מכל וכל.
וזהו בצר לך ומצאוך. או יאמר בצר לך. לפי שעד כאן לא דבר אלא מיד בזמן שיגלו ויהיו נפוצים בארצות. ועדיין לא הגיעו אליהם אלא קצת הצרות. אבל כשיהיה באחרית הימים שאז כבר עברו עליכם הצרות. כאומרו בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה ולא הדברים. אז ושבת עד ה׳. אתה מעצמך תכיר מעלת התשובה. ושמעת בקולו שאמר אנכי ה׳ אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים.
באחרית הימים – ״לקץ הימין״ (דניאל י״ב:י״ג), כמו שהעיד באמרו ״והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה... ושבת עד ה׳ אלהיך ושמעת בקלו״ (דברים ל׳:א׳-ב׳).
באחרית הימים, at the end of your exile, as Moses had predicted in Deut. 30,1-2.
בצר לך – הפסוק הזה אינו אזהרה על התשובה, כי זה נאמר בפסוק שלפניו, אלא היא הבטחה והודעה שבאחרית הימים אחרי שיעברו עליהם הצרות הרבות, ישובו בלי ספק אל מדריגתם הראשונה, ילכו בחקות ה׳ ולא ישובו עוד לכסלה:
ושבת עד – כל לשון תשובה שאחריו מלת עד יורה על עזיבת החטא, וטעם המליצה הזאת, כי החוטא מתרחק תמיד מאלהיו ומונע עצמו מקרבת אלהים, כדרך כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם (ישעיה נ״ט ב׳), והמתחרט מחטאותיו הוא הולך ומתקרב אל ה׳ עד שיתדבק בו, ואז נקרא שב עד ה׳:
בצר לך וגו׳ – נראה שניגוד זה יביא לידי מאבק אחד סופי, וצפויה צרה לישראל באחרית הימים. אולם כל הניסיונות שעברו על ישראל כבר זיככו וחיזקו את לבו. לפיכך מתוך צרה אחרונה זו ישוב ישראל אל ה׳ באחרית הימים וישמע בקולו לנצח.
בתיבות ״ה׳ אלקיך״ (פסוק כט) עובר הדיבור מלשון רבים ללשון יחיד. הצרות תגענה לכל היחידים בכל ריבוי פיזורם; אף אחד לא יימלט מהן. וכך גם השפעתן המנקה והמטהרת של צרות אלה צריכה בהכרח להיות ניכרת בכל היחידים.
אולם עַם זה, בעיצומו של מצב הפירוד והפיזור בקרב המוניו, מהווה עדיין יחידה מוסרית ורוחנית אחת; ובשאיפת כל העם לשוב אל האל האחד, תוכר אחדותו של ההמון היהודי. אחדות ההמונים הפזורים והמפורדים תישמר, ללא כל קשר משותף חיצוני הנראה לעין. ברוח אחת יתאחדו סביב האל האחד וישובו אליו כעם אחד: ״ובקשתם משם את ה׳ אלקיך ומצאת״ וגו׳.
בצר לך – ורבים אשר לא יעזבו את דתם ויגורשו מן הארץ ויסבלו צרות רבות וע״י רוב הצרות והגירושין יעשו תשובה שלמה, עליהם אמר הגם שלא תעשה תשובה רק בצר לך ע״י רוב הצרות וע״י שימצאוך כל הדברים האלה והגם שלא תעשה תשובה תיכף רק באחרית הימים בכ״ז אני אומר שתשוב עד ה׳ אלהיך ושמעת בקולו כי גם באופנים אלה יקבל תשובתך משני טעמים:
בצר לך: החל להתנבאות על חורבן וגלות השני1, ואמר ״בצר לך״ – הרבה צרות.
ומצאוך כל הדברים האלה: שנזכרו למעלה (פסוק כ״ח) ״ועבדתם שם אלהים וגו׳ ״. אבל אז יהיה בהכרח כמשמעות ״ומצאוך״ – שירדפוך וישיגוך לידי כך2.
באחרית הימים: כבר נתבאר בספר בראשית (מט,א) דמשמעות זה הלשון אינה אחרית ימי העולם, אלא אחרית אותה תקופה שמדבר בה. וכאן גם כן הפירוש באחרית תקופת הגלות. ולא כמו בפעם הראשונה3 דכתיב (פסוק כ״ט) ״ובקשתם וגו׳ ״ ולא כתיב ״באחרית הימים״, שבאמת בעת ששבו מבבל לארץ ישראל4 לא כלתה תקופת הגלות, שהרי עדיין היו משועבדים לפרס. אבל כאן לא יגיעו לתשובה זו עד אחרית תקופת הגלות5. אז ״ושבת עד ה׳ אלהיך״ – היא תשובה שלמה6 שמגעת עד כסא הכבוד (יומא פו,ב). ״ושמעת בקולו״ – הוא עסק התורה והנבואה. ובפרשת הגאולה בסדר נצבים יבואר יותר.
1. חורבן בית שני וגלותו, כשבפסוקים י״ז והלאה עסק בחטאי בית ראשון.
2. יכריחו אותך לעבוד עבודה זרה (כמו בתקופת היוונים). ולא כמו בבית ראשון שלא כפו אותו על כך, אלא עם ישראל בחר מעצמו לעבוד ע״ז, וכנ״ל ברבינו בפסוק כ״ח.
3. העוסקת בגלות בית ראשון.
4. בתום שבעים שנה של גלות בבל.
5. מה שמוגדר גלות אדום – גלותנו.
6. לא כתשובה המוזכרת בפסוק כ״ט (העוסקת בתום הגלות הראשונה) שאינה תשובה מאהבה, וכפי שביאר רבינו שם.
בצר לך – לדברי איוו. 277 ״צר״ כאן הוא מקור (וכן הושע ה׳:ט״ו, תהלים י״ח:ז׳, ס״ד:י״ד), המשמש לפעמים בתוספת ה׳ הידיעה. אבל מוטב לפרש אותו כשם דבר שבדרך כלל בא אחריו ״יחס־אליו״ במקום הכינוי, השוה יונה ב׳:ג׳, תהלים ק״ב:ג׳, ק״ו:מ״ד, ק״כ:א׳. הפסוק הזה מציין ביתר דיוק מתי תתקיים התשובה אל ה׳ שעליה התנבא הפסוק קודם.
ומצאוך – הגדרה נוספת של הזמן, ו״אחרית הימים״ הכתוב אחרי כן מציין את התקופה הזאת בתור אחרית ההיסטוריה, אשר משה רבינו מנבא עליה כאן. רק במלה ״ושבת״ מתחיל החלק השני של הפסוק.
בצר לך וגו׳ – [תניא, אף לעתיד לבא אין ישראל נגאלין אלא מתוך תשובה, מתוך רחמים ומתוך זכות אבות], וכן הוא אומר בצר לך ושבת עד ה׳ אלהיך זו תשובה, כי אל רחום ה׳ אלהיך – זו רחמים, ולא ישכח את ברית אבותיך – זו זכות אבות.1(ירושלמי תענית פ״א ה״א)
בצר לך וגו׳ – תניא, לאחר שעבד מנשה כל עבודת כוכבים שבעולם ולא הועילו לו מצרתו כלום, אמר, זכור אני שהיה אבי מקריא אותי את הפסוק הזה בביהכנ״ס, בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה ושבת עד ה׳ אלהיך2. (ירושלמי סנהדרין פ״י ה״ב)
1. הלשון אף לעתיד לבא יתבאר ע״פ המבואר לפנינו בפ׳ שמות ג״כ ע״פ אגדה ירושלמית כאן דממצרים נגאלו בזכות מדות אלו, ועל זה אמר דאף לע״ל יגאלו בזכותים אלו.
2. ומסיק בגמרא דהמלאכים טענו לפני הקב״ה, אדם שעבד עבודת כוכבים והעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה, אמר להם, כדי שלא לנעול דלת מפני השבים, ולכאורה היה אפשר לומר פשוט ע״פ מה דקיי״ל אין לך דבר שעומד בפני התשובה, וי״ל משום דזה גופא הוא מפני נעילת דלת.
ודע כי בענין פסוק זה יש להעיר על שינוי הלשון בפסוק הקודם, ובקשתם משם את ה׳ אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך, פתח בלשון רבים ובקשתם וסיים בלשון יחיד ומצאת, והראב״ע נתעורר על זה. וי״ל דמרומז בזה מ״ש בר״ה י״ח א׳, שנים שעלו למטה ומחלתן שוה, זה ירד וזה לא ירד, מפני שזה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה, ומפני מה זה נענה וזה לא נענה, מפני שזה התפלל תפלה שלמה וזה לא התפלל תפלה שלמה, ופירש״י תפלה שלמה בכונה עכ״ל, ולפי זה מרמז הכתוב ובקשתם, המבקשים יהיו שנים, ומצאת, אחד, ולמה כן, מפני כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך, דהיינו תפלה בכונה, והשני התפלל שלא בכונה.
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.