×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ל) בַּצַּ֣ר לְךָ֔ וּמְצָא֕וּךָ כֹּ֖ל הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה בְּאַחֲרִית֙ הַיָּמִ֔ים וְשַׁבְתָּ֙ עַד⁠־יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְשָׁמַעְתָּ֖ בְּקֹלֽוֹ׃
When you are in oppression, and all these things have come on you, in the latter days you shall return to Hashem your God, and listen to his voice.
מוני המצוותתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)דברים רבהאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובר״י בכור שורפירוש מחכמי צרפתקיצור פענח רזארמב״ןהדר זקניםטור הפירוש הארוךרלב״גצרור המורר״ע ספורנור׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
כַּד תֵּיעוֹק לָךְ וְיַשְׁכְּחוּנָּךְ כֹּל פִּתְגָמַיָּא הָאִלֵּין בְּסוֹף יוֹמַיָּא וּתְתוּב לְדַחְלְתָא דַּייָ אֱלָהָךְ וּתְקַבֵּיל לְמֵימְרֵיהּ.
When you will be in trouble, and all these words will have found you, in the end of the days, and you will turn to the fear of the Lord your God, and be obedient to His Word,
בזמנה דאעיק לכון וארעאאב יתכון כל עקייהג האליין בסוף עקב יומיא ותתובוןד קדם י״י אלהכון ותשמעון בקל מימריהה די״יו.
א. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע גם נוסח חילופי בין השיטין: ״וארעון״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בזמנה דאעיק לכון וארעא״) גם נוסח חילופי: ״בזמנא דיעיקון יתכון ויארעו״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עקייה״) גם נוסח חילופי: ״פתגמייא״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ותתובון״) גם נוסח חילופי: ״ותחזרון בת⁠(ו)⁠ת⁠{ו}⁠בכון״.
ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מימריה״) גם נוסח חילופי: ״{מימ}⁠רה״.
ו. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 נוסף: ״ותשמע בקל צלותכון״.
כד תיעוק לכון ויארעון לכון כל פיתגמיא האילין בסוף יומיא ותתובון עד דחלתא די״י אלקכון ותקבלון למימריה.
When you suffer oppression, and all these things come upon you in the end of the days, and you be converted to the fear of the Lord your God, and obey His Word;
[כג] דָּבָר אַחֵר: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כְּשֶׁנִּגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא נִגְאֲלוּ אֶלָּא מִתּוֹךְ חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵלּוּ, מִתּוֹךְ צָרָה, וּמִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה, וּמִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת, וּמִתּוֹךְ רַחֲמִים, וּמִתּוֹךְ הַקֵּץ. מִתּוֹךְ צָרָה, דִּכְתִיב: וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות ב׳:כ״ג). מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה, דִּכְתִיב: וַתַּעַל שַׁוְעָתָם (שמות ב׳:כ״ג). מִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת, דִּכְתִיב: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ (שמות ב׳:כ״ד). וּמִתּוֹךְ רַחֲמִים, דִּכְתִיב: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות ב׳:כ״ה). מִתּוֹךְ הַקֵּץ: וַיֵּדַע אֱלֹהִים (שמות ב׳:כ״ה). וְאַף לֶעָתִיד לָבוֹא אֵין נִגְאָלִים אֶלָּא מִתּוֹךְ חֲמִשָּׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתּוֹךְ צָרָה, דִּכְתִיב: בַּצַּר לְךָ – הֲרֵי מִתּוֹךְ צָרָה.
וְשַׁבְתָּ עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ – הֲרֵי מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה.
וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים – הֲרֵי מִתּוֹךְ הַקֵּץ. וְדָוִד פֵּרַשׁ אוֹתָן: וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם (תהלים ק״ו:מ״ד), הֲרֵי מִתּוֹךְ צָרָה, בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם (תהלים ק״ו:מ״ד), הֲרֵי מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה, וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ (תהלים ק״ו:מ״ה), הֲרֵי מִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת, וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים (תהלים ק״ו:מ״ו), הֲרֵי מִתּוֹךְ רַחֲמִים, הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם (תהלים ק״ו:מ״ז), הֲרֵי מִתּוֹךְ הַקֵּץ.
[כד] דָּבָר אַחֵר: וְשַׁבְתָּ עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ – אֵין לְךָ דָּבָר גָּדוֹל מִן הַתְּשׁוּבָה, מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּרוֹמִי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְגָזְרוּ סַנְקְלִיטִין שֶׁל מֶלֶךְ לוֹמַר מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם לֹא יִהְיֶה בְּכָל הָעוֹלָם יְהוּדִי, וְהָיָה סַנְקְלִיטוֹ שֶׁל מֶלֶךְ יְרֵא שָׁמַיִם, בָּא אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְגִלָּה לוֹ אֶת הַדָּבָר, וְהָיוּ רַבּוֹתֵינוּ מִצְטַעֲרִים הַרְבֵּה, אָמַר לָהֶם אוֹתוֹ יְרֵא שָׁמַיִם אַל תִּצְטַעֲרוּ, מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם אֱלֹהֵיהֶן שֶׁל יְהוּדִים עוֹמֵד לָהֶם, בְּסוֹף עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה יָמִים גִּלָּה לְאִשְׁתּוֹ אֶת הַדָּבָר, אָמְרָה לוֹ וַהֲרֵי שָׁלְמוּ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה יָמִים, אָמַר לָהּ עוֹד חֲמִשָּׁה יָמִים, וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ צַדֶּקֶת מִמֶּנּוּ, אָמְרָה לוֹ אֵין לְךָ טַבַּעַת, מוֹץ אוֹתָה וָמוּת, וְסַנְקְלִיטִין נִטָּל עָלֶיךָ שְׁלשִׁים יָמִים אֲחֵרִים, וְהַגְזֵרָה עוֹבֶרֶת. שָׁמַע לָהּ וּמָץ אֶת טַבַּעְתּוֹ וָמֵת. שָׁמְעוּ רַבּוֹתֵינוּ וְעָלוּ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ לְהַרְאוֹת לָהּ פָּנִים, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ חֲבָל לַסְּפִינָה שֶׁהָלְכָה לָהּ וְלֹא נָתְנָה הַמֶּכֶס, כְּלוֹמַר הַצַּדִּיק הַזֶּה לֹא מָל. אָמְרָה לָהֶן אִשְׁתּוֹ יוֹדַעַת אֲנִי מָה אַתֶּם אוֹמְרִים, חַיֵּיכֶם לֹא עָבְרָה הַסְּפִינָה עַד שֶׁנָּתְנָה מֶכֶס שֶׁלָּהּ, מִיָּד נִכְנְסָה לְתוֹךְ הַקִּיטוֹן וְהוֹצִיאָה לָהֶן קוּפְסָה שֶׁהָיְתָה הַמִּילָה בְּתוֹכָהּ וּסְמַרְטוּטִים מְלֵאִים דָּם נְתוּנִים עָלֶיהָ, וְקָרְאוּ עָלָיו רַבּוֹתֵינוּ הַמִּקְרָא הַזֶּה: נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם כִּי לֵאלֹהִים מָגִנֵּי אֶרֶץ מְאֹד נַעֲלָה (תהלים מ״ז:י׳), מַהוּ מָגִנֵּי אֶרֶץ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם נַעֲשֵׂיתִי מָגֵן עֹז, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: אָנֹכִי מָגֵן לָךְ (בראשית ט״ו:א׳), לָזֶה אֲנִי נַעֲשָׂה מָגִנִּים הַרְבֵּה, כֵּיצַד, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ (בראשית י״ב:ב׳), וְאַחַר כָּךְ מָל, וְזֶה לֹא הִבְטַחְתִּי אוֹתוֹ, מַהוּ מְאֹד נַעֲלָה, זֶה נִתְעַלָּה מְאֹד מֵאַבְרָהָם.
דָּבָר אַחֵר: וְשַׁבְתָּ עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ – אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל פְּרַגְּרִיטָא בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ מְשַׁלֵּחַ פַּדְּגוֹגוֹ אַחֲרָיו, וְאָמַר לוֹ חֲזֹר בְּךָ בְּנִי, וְהָיָה הַבֵּן מְשַׁלְּחוֹ וְאָמַר לְאָבִיו בְּאֵלּוּ הַפָּנִים אֲנִי חוֹזֵר בִּי וַאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ לְפָנֶיךָ. וְהָיָה אָבִיו מְשַׁלְּחוֹ וְאוֹמֵר לוֹ בְּנִי, יֵשׁ בֵּן מִתְבַּיֵּשׁ לַחֲזֹר אֵצֶל אָבִיו, וְאִם אַתָּה חוֹזֵר, לֹא אֵצֶל אָבִיךָ אַתָּה חוֹזֵר, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁלֵּחַ יִרְמְיָה לְיִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁחָטְאוּ וְאָמַר לוֹ, לֵךְ אֱמֹר לְבָנַי חִזְּרוּ בָכֶם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וגו׳ (ירמיהו ג׳:י״ב), וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לְיִרְמְיָה בְּאֵלּוּ הַפָּנִים אָנוּ חוֹזְרִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ וגו׳ (ירמיהו ג׳:כ״ה), וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁלֵּחַ וְאוֹמֵר לָהֶם בָּנַי אִם חוֹזְרִים אַתֶּם לֹא אֵצֶל אֲבִיכֶם אַתֶּם חוֹזְרִים, מִנַּיִן: כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וגו׳ (ירמיהו ל״א:ח׳), אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִרְמְיָהוּ לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל חַיֵּיכֶם אֵינִי כּוֹפֵר בָּכֶם, אַתֶּם אֲמַרְתֶּם לִי בְּסִינַי: וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו (שיר השירים ה׳:ד׳), אַף אֲנִי כָּךְ אוֹמֵר לָכֶם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם וגו׳ (ירמיהו ל״א:י״ט).
בַּצַּר לְךְ וּמְצָאוּךְ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים,
בסוף הימים הקב״ה עתיד להחזיק את ישראל לארץ הקדושה
וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּסוֹף הַיָּמִים לְהַחֲזִיר אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה וּלְכַנֵּס אוֹתָם מִן הַגָּלוּת.
וּמִי הֵם סוֹף הַיָּמִים? אוֹתָהּ שֶׁהִיא אַחֲרִית הַיָּמִים. בְּאַחֲרִית הַיָּמִים הַזּוֹ יִשְׂרָאֵל סָבְלוּ אֶת הַגָּלוּת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (דברים ד) בַּצַּר לְךְ וּמְצָאוּךְ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, וְכָתוּב (שם לא) וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. בְּאַחֲרִית הַיָּמִים דַּוְקָא, וְזוֹ הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת.
באחרית הימים קיבלו עונשם ובזה גם ינקום נקמת ישראל
וְעִם אַחֲרִית הַיָּמִים הַזּוֹ קִבְּלוּ עֹנֶשׁ בַּגָּלוּת, וּבָזוֹ יַעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נְקָמוֹת לְיִשְׂרָאֵל תָּמִיד. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (במדבר כד) אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךְ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. וּבְכָל מָקוֹם זֹּאת הִיא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לַהֲשִׁיבָהּ לִמְקוֹמָהּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה ב) וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה׳ וְגוֹ׳, וְזֶהוּ יוֹם.
ביהמ״ק נחרב כשנטה הצל להיכנס
וּמִשֶּׁהִתְחִיל הָצֵּל לְהֵעָשׂוֹת בְּרֵאשִׁית הַיּוֹם הָאַחֵר, הָיָה כְּמוֹ בִּזְמַן שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְנָטָה הַצֵּל לְהִכָּנֵס. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ירמיה ו) אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב.
יוֹם וָצֵל הוּא סוֹף הַגָּלוּת, וְהַשִּׁעוּר שֶׁל הַצֵּל הַזֶּה שִׁשָּׁה קְמָצִים וָחֵצִי, וְגוּדָל שֶׁל מִדָּה שֶׁל אָדָם, גֶּבֶר בֵּין גְּבָרִים. וְהַזִּכָּרוֹן שֶׁל הַסּוֹד הַזֶּה שֶׁבֵּין הַחֲבֵרִים, שֶׁכָּתוּב (איוב ח) כִּי תְמוֹל אֲנַחְנוּ וְלֹא נֵדָע כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ. כִּי תְמוֹל אֲנַחְנוּ - בַּגָּלוּת, וְלֹא הָיִינוּ יוֹדְעִים כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ, לְהַשְׁרוֹת אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵי אָרֶץ.
אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ מִי שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ, וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ מִי שֶׁלֹּא רוֹאֶה אוֹתוֹ. אוֹי לְמִי שֶׁיִּזְדַּמֵּן כְּשֶׁיְּבַקֵּשׁ הָאַרְיֵה הַגָּדוֹל לְהִתְחַבֵּר עִם נְקֵבָתוֹ, כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁיִּזְדַּוְּגוּ יַחַד. עַל אוֹתָהּ שָׁעָה כָּתוּב, (עמוס ג) אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא וְגוֹ׳.
כשיצא לקבל בת זוגו אריה שאג, ושב ה׳ את שבותך
בֹּא וּרְאֵה, בַּהַתְחָלָה כָּתוּב (ירמיה כה) שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ. וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן כְּשֶׁיֵּצֵא לְקַבֵּל אֶת בַּת זוּגוֹ, אֲזַי אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא ה׳ אֱלֹהִים דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כָּתוּב, (דברים ל) וְשָׁב ה׳ אֱלֹהֶיךְ אֶת שְׁבוּתְךְ וְגוֹ׳.
מַה זֶּה וְשָׁב? אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵשִׁיב אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת, וְשָׁב הַצַּדִּיק לְהִזְדַּוֵּג בִּמְקוֹמוֹ. אֲזַי כָּתוּב, (תהלים קמ) אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךְ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךְ.
(זוה״ק זוה״ק ער:)
בַּצַּר לְךְ וּמְצָאוּךְ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.
באחרית הימים – זו האם הקדושה
חָטְאוּ כְּמִקֹּדֶם. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הוֹצִיא אֶת הַבֵּן הַזֶּה כְּמִקֹּדֶם מֵהֵיכָלוֹ עִם אִמּוֹ. אָמַר, מִכָּאן וָהָלְאָה הָאֵם וּבְנָהּ יִסְבְּלוּ כַּמָּה רָעוֹת כְּאֶחָד. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (ישעיהנ) וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם. וְעַל זֶה כָּתוּב, (דברים ד) בַּצַּר לְךְ וּמְצָאוּךְ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. מַה זֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים? אֶלָּא זוֹ הָאֵם הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִיא אַחֲרִית הַיָּמִים, וְעִמָּהּ סָבְלוּ כָּל מַה שֶּׁסָּבְלוּ בַגָּלוּת.
כשיחזרו בתשובה אף צער אחד יחשב כאילו סבלו הכל
וְאִלּוּ יַחְזְרוּ בִתְשׁוּבָה - אֲפִלּוּ רָעָה אַחַת אוֹ צַעַר אֶחָד שֶׁיַּעֲבֹר עֲלֵיהֶם, יֵחָשֵׁב עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ סָבְלוּ הַכֹּל. (ואם לא יסתם הקץ) וְאִם לֹא - כְּשֶׁיִּסְתַּיֵּם הַקֵּץ (הרע) וְכָל הַדּוֹרוֹת שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַמְּנוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁכָּתוּב (ויקרא כה) לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדרֹתָיו. וְכָל זֶה, הַדָּבָר תָּלוּי בִּתְשׁוּבָה. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, וַדַּאי כָּךְ זֶה, וְעַל כֵּן נִמְשֶׁכֶת הַגָּלוּת.
אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל מַה שֶּׁרָאָה (שהכה) (שהלקה) לְיִשְׂרָאֵל - בְּאַחֲרִית הַיָּמִים הַזּוֹ.
באחרית הימים יעשה ניסים ונקמות
וּבְאַחֲרִית הַיָּמִים הַזּוֹ יַעֲשֶׂה לָהֶם נִסִּים וּנְקָמוֹת, שֶׁכָּתוּב (ישעיה ב) וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה׳ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים. מִי זֶה רֹאשׁ הֶהָרִים? זֶה אַבְרָהָם הַזָּקֵן, הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, הָרֹאשׁ שֶׁל הַכֹּל. וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא רֹאשׁ, כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה, יִהְיֶה נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, זֶה אַבְרָהָם הַזָּקֵן, רִאשׁוֹן לִשְׁאָר הֶהָרִים, כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה, צְרִיכָה לִהְיוֹת מְתֻקֶּנֶת בְּיָמִין. וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת. צָרִיךְ לִהְיוֹת נִשָּׂא מִן הַשֻּׁלְחָן שִׁעוּר שֶׁנִּקְרָא (שהוא) זֶרֶת לְבָרֵךְ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְזֶהוּ וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת. מַה זֶּה מִגְּבָעוֹת? אֶלָּא בֵּינָהּ וּבֵין בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ, שִׁעוּר הַזֶּרֶת הוּא. נִשָּׂא כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה מִגְּבָעוֹת וַדַּאי, וְעַל כֵּן הַטּוֹב שֶׁיִּהְיֶה לַבֵּן הַבְּכוֹר הַזֶּה (ישראל) הוּא בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. אֲנִי לֹא אָכַלְתִּי, וְהוֹאִיל וְלֹא הִצְטָרַפְתִּי לְזִמּוּן, אֲנִי לֹא אֶשְׁמַע וְלֹא אֹמַר אָמֵן. הַכֹּל חַיָּבִים בּוֹ.
(זוה״ק שמות קפט)
בַּצַּר לְךְ וּמְצָאוּךְ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה׳ אֱלֹהֶיךְ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ.
רבי שאל שכל הצרות באו ולא נעשתה עדין תשובה
רַבִּי הָיָה יוֹשֵׁב יוֹם אֶחָד, וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בַּדָּבָר הַזֶּה, שֶׁכָּתוּב (דברים ל, ד) בַּצַּר לְךְ וּמְצָאוּךְ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה׳ אֱלֹהֶיךְ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ. אָמַר, מַה שֶּׁאָמַר מֹשֶׁה שֶׁיִּהְיֶה בְּסוֹף הַיָּמִים, כָּל אוֹתָם הַצָּרוֹת הֲרֵי בָּאוּ, וּתְשׁוּבָה עַד עַתָּה טֶרֶם נֶעֶשְׂתָה.
בְּעוֹד שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב, בָּא אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לְטוֹב. אָמַר לוֹ: רַבִּי, בַּמָּה הִתְעַסַּקְתָּ? אָמַר לוֹ: בְּזֶה שֶׁאָמְרָה הַתּוֹרָה, שֶׁכְּשֶׁיָּבוֹאוּ צָרוֹת לְיִשְׂרָאֵל בְּסוֹף הַיָּמִים, שֶׁיַּעֲשׂוּ תְשׁוּבָה לְאַלְתַּר, שֶׁכָּתוּב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ, וְעַד עַתָּה לֹא שָׁבוּ בִּתְשׁוּבָה.
א״ל אליהו בדבר הזה מתעסק הקב״ה היום
אָמַר לוֹ: חַיֶּיךְ רַבִּי, בַּדָּבָר הַזֶּה מִתְעַסֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּיּוֹם הַזֶּה, וּבָא מִיכָאֵל, הָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס הַגָּדוֹל שֶׁלָּהֶם, וּמְבַקֵּשׁ מָתַי יֵצְאוּ בָנָיו אֲהוּבָיו מִתַּחַת לְגָלוּת אֱדוֹם. וְאָמַר: אַתָּה כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךְ, שֶׁכְּשֶׁיִּסְבְּלוּ אוֹתָם הָעֳנָשִׁים עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ, מַה כָּתוּב? (שם) כִּי אֵל רַחוּם ה׳ אֱלֹהֶיךְ.
ענה סמאל שהובטח שכנסת ישראל תהיה בשיעבוד אדום
אָמַר לוֹ: יָבוֹא סמאל, הָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁל אֱדוֹם, וְיִטְעֹן עִמּוֹ לְפָנַי. בָּא סמאל, וְטָעַן מִיכָאֵל דָּבָר זֶה כְּבָרִאשׁוֹנָה. אָמַר סמאל: רִבּוֹן הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא שֶׁאָמַרְתָּ שֶׁתִּהְיֶה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל תַּחַת שִׁלְטוֹן אֱדוֹם, עַד שֶׁיִּהְיוּ צַדִּיקִים לְפָנֶיךְ, וַהֲרֵי כֻּלָּם רְשָׁעִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
נשף הקב״ה עליו שאמר דלטורין על בניו.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָזַף בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל שֶׁאָמַר הַלְשָׁנָה עַל בָּנָיו, וּבָרַח שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי מִילִין, וְאָמַר לְמִיכָאֵל: מִיכָאֵל, הָיָה לְךְ לִהְיוֹת יוֹרֵד לְרֹאשׁ הַכָּתוּב, שֶׁכָּתוּב וְשַׁבְתָּ עַד ה׳ אֱלֹהֶיךְ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, וְאַחַר כָּךְ כָּתוּב כִּי אֵל רַחוּם ה׳ אֱלֹהֶיךְ.
וא״ל הקב״ה שבועה נשבעתי שכשפותחת בתשובה אפתח שערים גדולים
אָמַר מִיכָאֵל: רִבּוֹן הָעוֹלָם, הָיָה לְךְ לְרַחֵם עֲלֵיהֶם, אַתָּה רַחוּם, וְכָךְ נִקְרֵאתָ. אָמַר לוֹ: שְׁבוּעָה נִשְׁבַּעְתִּי בַּיּוֹם שֶׁנִּגְזַר הַדִּין לְפָנַי עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ, וְאִם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל פּוֹתַחַת בִּתְשׁוּבָה כְּמוֹ עַיִן שֶׁל מַחַט, אֲנִי אֶפְתַּח לָהּ שְׁעָרִים גְּדוֹלִים.
כן עשה לאברהם ושרה
בֹּא וּרְאֵה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָגֵן לַצַּדִּיקִים שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ בָהֶם בְּנֵי אָדָם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵגֵן עַל אַבְרָהָם שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ בוֹ וּבְאִשְׁתּוֹ.
בֹּא וּרְאֵה, הַשְּׁכִינָה לֹא זָזָה מֵעִם שָׂרָה. בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה בָּא פַרְעֹה לִקְרַב אֵלֶיהָ. בָּא הַמַּלְאָךְ וְהִלְקָה אוֹתוֹ. וְכָל פַּעַם שֶׁהָיְתָה שָׂרָה אוֹמֶרֶת הַלְקֵה - הָיָה מַלְקֶה.
וְאַבְרָהָם הוּא הִתְחַזֵּק בְּרִבּוֹנוֹ, שֶׁהֲרֵי שָׂרָה לֹא יָכְלוּ לִשְׁלֹט עָלֶיהָ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי כח) וְצַדִּיקִים כִּכְפִיר יִבְטָח. וְכָאן הוּא נִסָּיוֹן, שֶׁלֹּא הִרְהֵר אַבְרָהָם אַחֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
אָמַר רַבִּי, בּא וּרְאֵה שֶׁמִּשּׁוּם כָּךְ לֹא צִוָּה אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָרֶדֶת לְמִצְרַיִם, אֶלָּא הוּא מֵעַצְמוֹ יָרַד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה פִּתְחוֹן פֶּה לִבְנֵי הָעוֹלָם, שֶׁאָמַר לוֹ כָּךְ, וְאַחַר כָּךְ הִצְטַעֵר עַל אִשְׁתּוֹ. עַד כָּאן.
(זוה״ק זוהר חדש לך לך)
וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ.
וּבְזִמְנָא דְיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא, בְּסוֹף גָּלוּתָא בַּתְרָאָה, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ (בראשית כט) הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, (שמות ב) וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא. כְּגַוְונָא דְּאָרוֹן דְסֵפֶר תּוֹרָה. אוֹרַיְיתָא וַדַּאי יְהֵא גְּנִיזוּ דִילֵיהּ, בְּדָרָא בַתְרָאָה. וּבָהּ אִתְטַמַּר, כְּגַוְונָא דְּנֹחַ בַּתֵּיבָה, דְּהֲוָה אָזֵיל עַל מַיָיא. הָכֵי הַאי אָזֵיל בֵּין עֵרֶבזו רַב, דְּאִינוּן מַיִם הַזֵּדוֹנִים.
וּבְסוֹף גָּלוּתָא שַׁוֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמשֶׁה בְּהַהִיא תֵּיבָה, וְאַיְיתֵי לֵיהּ בְּגָלוּתָא. וּמְנָא לָן דִּבְסוֹף גָּלוּתָא אַיְיתֵי לֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שם) וַתָּשֶׂם בַּסּוּף. וְעַד הַהוּא סוֹף, כְּתִיב (דברים ד) וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ. וְעוֹד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף, דָּא אִיהוּ רָזָא (קהלת יב) דְּסוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע.
(זוה״ק זוה״ח יתרו)
בַּצַּר לְךְ וּמְצָאוּךְ וְגוֹ׳, וְשַׁבְתָּ עַד ה׳ אֱלֹהֶיךְ.
בת צור- צדו של עשיו
כְּמוֹ כֵן לֶעָתִיד לָבֹא, וּבַת צֹרזֶה צִדּוֹ שֶׁל עֵשָׂו וּשְׁאָר הָעַמִּים שֶׁהֵצִיקוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְעַד עַתָּה הָיוּ מְצִיקִים לָהֶם בַּחֲטָאֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נט) כִּי יָבוֹא כַנָּהָר צָר רוּחַ ה׳ נֹסְסָה בוֹ.
אָז יִשְׂרָאֵל יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנִּרְאָה בְּאוֹתָם צָרוֹת רַבּוֹת שֶׁבָּאוֹת עֲלֵיהֶם כְּמִי שֶׁנִשְׁכַּח זִכְרוֹנָם לְמַעְלָה. וּכְשֵׁם חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה בְּלֵב שָׁלֵם, כַּכָּתוּב (דברים ד) בַּצַּר לְךְ וּמְצָאוּךְ וְגוֹ׳, וְשַׁבְתָּ עַד ה׳ אֱלֹהֶיךְ. וְיָשׁוּב הַמֶּלֶךְ לְבֵית הַגְּבִירָה לְפַיְּסָהּ. וְעַל זֶה (ישעיה נט) וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵ״ל, זֶה הַמֶּלֶךְ שֶׁבָּא לְבֵית הַגְּבִירָה. מִשּׁוּם שֶׁבֵּיתָהּ כֻּלָּם שְׁלֵמִים לְפָנֶיהָ, בָּא לַהֲקִימָהּ מֵהֶעָפָר.
(זוה״ק זוהר חדש חוקת)
וַאִדַ׳א צַ׳אקַ בִּךַּ וַנַאלַתּךַּ גַמִיעֻ הַדִ׳הִ אלּאַמֻורִ פִי אכִ׳רִ אלּאִיאם פַתֻבּ אִלַי׳ אַללָּהִ רַבִּךַּ וַאקבַּל אַמרַהֻ
וכאשר תרגיש מצוקה בך ויחולו עליך כל הדברים האלה באחרית הימים, מיד שוב אל ה׳ אלהיך, וקבל את פקודתו.⁠1
1. [בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה׳ אלהיך. ועל זה רמז שלמה על אותה שעה לכה דודי נצא השדה וגו׳ ורמז שלמה מענייני הגאולה העתידה והצרות מה שיקרה לבני ישראל באחרית הימים קודם שיבוא משיח צדקנו צרות קשות העתיד לבוא עליהם שאמר עליהם ירמיה שאלו וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו ועליה כתיב ועת צרה ליעקב וממנה יושע. ועליה אמר ישעיה הרינו כמו ילדנו וגו׳ כי יהרג משיח בן יוסף ע״י ארמילוס מלך אדום רומה ויספדו עליו ישראל משפחות-משפחות, ועל ארמילוס נאמר ויסבור להשנא זמנין ודת ויתיהבון בידיה עד עדן וגו׳ וידוע שזה ארמילוס יצא מאבן אחת שברומא שנאמר: כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע וימלוך ט׳ חדשים. שנאמר: לכן יתנם עד עת יולדה ילדה. ויגרש את ישראל ויצאו אל המדברות שנאמר: והוצאתי אתכם אל מדבר העמים כעורים בדרך שנאמר: והולכתי עורים בדרך ובאותה שעה יבקשו רחמים לפני המקום שתשרה שכינה עמהם, ורמז של מה על אותה שעה לכה דודי נצא השדה. ואמרו רבותנו שיהיה להם זה הצער הנזכר מ״ה. יום טבת וחצי שבט ורבים יטעו אחר אותו הרשע והצדיקים שבהם יהיו הולכים ממסע של ישראל לדבר על לבם ולחזקם בי⁠־ חוד ה׳ שנאמר: חזק ידיים רפות לכך אמר נשכימה לכרמים. וטעם שם אתן את דודי לך יציאת אלו שני משיחין בן יוסף ובן דוד. בספר שפת יתר רבי אברהם בן עזרא מרס״ג.]
פס׳: בצר לך ומצאוך – אין ישראל נגאלין אלא מתוך צרה.
באחרית הימים – יעקב אומר (בראשית מ״ט:א׳) באחרית הימים. ואחריו משה ואחריו כל הנביאים למען תת תקוה ותוחלת לישראל לחכות ולקוות עתי הגאולה.
ושבת עד ה׳ אלהיך – גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר (הושע יד) שובה ישראל עד ה׳ אלהיך:
בצר לך ומצאוך – ותבינו שאין מוע⁠{י}⁠לים לכם אותם אלהות כלום, ולא עוד אלא שאתם לוקים על ידם.
ודרשת משם את י״י אלהיך – כי הוא המועיל לך. כדכתיב: אלכהא ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה (הושע ב׳:ט׳).
א. בכ״י מינכן 52 נוספה כאן בטעות המלה: לי.
בצר לך ומצאוך – WHEN YOU ARE IN OPPRESSION AND THEY COME UPON YOU – and you will understand that all of these gods are not beneficial for you at all, and not only that but that you are being afflicted because of them.
And you shall seek from there י"י אלהיך – HASHEM YOUR GOD – because He is the one who is beneficial to you. As it is written: “'I will go and return to my first husband; for then was it better with me than now” (Hoshea 2:9).
באחרית הימים – אילו היה כתוב באחרית ימים, נשמע באחרית כל ימי עולם, עכשיו שכתוב ״הימים״ – משמע הימים הנזכרים כבר, שנא׳ לפי מלאות לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם (ירמיהו כ״ט:י׳).
בצר לך ומצאוך וגו׳ – כלומר ואותך בפרטות מכל האומות וקשה למה זה לנו וי״ל דכמו כן הטיב עמנו וגמל לנו יותר מה שלא עשה לשום אומה ולשון, ג״ן.
ושבת עד י״י אלהיך ושמעת בקולו – גם זה רמז לגאולת בבל, ששבו אל השם והתודו לפניו ושמעו בקול הנביאים אשר הקים להם, ולפיכך הבטיחם שלא ישחיתם ולא ישכח ברית אבותם, כאשר אמר: וזכרתי את בריתי יעקב וגו׳ (ויקרא כ״ו:מ״ב). ובסוף הספר ירמוז לגאולה העתידה כאשר פרשתי (רמב״ן ויקרא כ״ו:ט״ז), ואזכרנו עוד בע״ה (רמב״ן דברים כ״ח:מ״ב).
AND THOU WILT RETURN TO THE ETERNAL THY G-D, AND HEARKEN UNTO HIS VOICE. This, too,⁠1 is an allusion to the redemption from [the exile in] Babylon, that they will repent to G-d and confess [their sins] before Him and hearken to the voice of the prophets that He will appoint for them. Therefore, he promised them that He would not destroy them, nor forget the covenant of their fathers, as He said, And I will remember My covenant with Jacob etc.⁠2 And at the end of this book he will allude to the future redemption3 as I have explained,⁠4 and I will yet mention it with the help of G-d.⁠5
1. See above, (25) towards end.
2. Leviticus 26:42.
3. See Ramban further, 32:40. Also 28:42, at end.
4. Leviticus 26:15.
5. See Ramban further, 32:40. Also 28:42, at end.
בצר לך ומצאוך – וא״ת מפני מה הקפיד הקב״ה עלינו יותר משאר אומות. לפי שעשה לך מה שלא עשה לשאר אומות.
ושבת עד ה׳ אלהיך ושמעת בקולו – גם זה רמז לגאולת בבל ששבו אל השם והתודו לפניו ושמעו לקול הנביאים אשר הקים להם ולפיכך הבטיחם שלא ישחיתם כאשר אמר וזכרתי את בריתי יעקב ובסוף הספר רומז לגאולה העתידה:
ושבת עד ה' אלוהיך ושמעת בקולו, "then you will return unto Hashem your God, and you will heed His voice.⁠" This too is an allusion to the redemption from the Babylonian exile when the people did return to Hashem and confessed their sins before Him [in the days of Ezra, Ed.] having listened to the exhortations of the prophets He had put at their disposal. In view of this, Moses was able to reassure the people that they would not disappear from the stage of history. This is reflected in Moses quoting God's promise that He would remember His covenant with the patriarchs. (Leviticus 27,42) At the very end of our passage (verse 40) Moses hints at the final redemption, after which there will be no more exile.
בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים – בזה המקום רמז אל הגלות הזה הארוך אשר אנחנו בו היום נפוצים בעמים בחטאינו ובעונות אבותינו ולזה אמר באחרית הימים להעיר על שזה יהיה אחר זמן ארך אורך נפלא.
ושבת עד י״י אלהיך ושמעת בקולו – רוצה לומר: שאז תשוב אל השם יתעלה ותקיים מצותיו והנה השם יתעלה אל רחום לא יסור השגחתו ממך מכל וכל.
וזהו בצר לך ומצאוך. או יאמר בצר לך. לפי שעד כאן לא דבר אלא מיד בזמן שיגלו ויהיו נפוצים בארצות. ועדיין לא הגיעו אליהם אלא קצת הצרות. אבל כשיהיה באחרית הימים שאז כבר עברו עליכם הצרות. כאומרו בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה ולא הדברים. אז ושבת עד ה׳. אתה מעצמך תכיר מעלת התשובה. ושמעת בקולו שאמר אנכי ה׳ אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים.
באחרית הימים – ״לקץ הימין״ (דניאל י״ב:י״ג), כמו שהעיד באמרו ״והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה... ושבת עד ה׳ אלהיך ושמעת בקלו״ (דברים ל׳:א׳-ב׳).
באחרית הימים, at the end of your exile, as Moses had predicted in Deut. 30,1-2.
בצר לך – הפסוק הזה אינו אזהרה על התשובה, כי זה נאמר בפסוק שלפניו, אלא היא הבטחה והודעה שבאחרית הימים אחרי שיעברו עליהם הצרות הרבות, ישובו בלי ספק אל מדריגתם הראשונה, ילכו בחקות ה׳ ולא ישובו עוד לכסלה:
ושבת עד – כל לשון תשובה שאחריו מלת עד יורה על עזיבת החטא, וטעם המליצה הזאת, כי החוטא מתרחק תמיד מאלהיו ומונע עצמו מקרבת אלהים, כדרך כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם (ישעיה נ״ט ב׳), והמתחרט מחטאותיו הוא הולך ומתקרב אל ה׳ עד שיתדבק בו, ואז נקרא שב עד ה׳:
בצר לך וגו׳ – נראה שניגוד זה יביא לידי מאבק אחד סופי, וצפויה צרה לישראל באחרית הימים. אולם כל הניסיונות שעברו על ישראל כבר זיככו וחיזקו את לבו. לפיכך מתוך צרה אחרונה זו ישוב ישראל אל ה׳ באחרית הימים וישמע בקולו לנצח.
בתיבות ״ה׳ אלקיך״ (פסוק כט) עובר הדיבור מלשון רבים ללשון יחיד. הצרות תגענה לכל היחידים בכל ריבוי פיזורם; אף אחד לא יימלט מהן. וכך גם השפעתן המנקה והמטהרת של צרות אלה צריכה בהכרח להיות ניכרת בכל היחידים.
אולם עַם זה, בעיצומו של מצב הפירוד והפיזור בקרב המוניו, מהווה עדיין יחידה מוסרית ורוחנית אחת; ובשאיפת כל העם לשוב אל האל האחד, תוכר אחדותו של ההמון היהודי. אחדות ההמונים הפזורים והמפורדים תישמר, ללא כל קשר משותף חיצוני הנראה לעין. ברוח אחת יתאחדו סביב האל האחד וישובו אליו כעם אחד: ״ובקשתם משם את ה׳ אלקיך ומצאת״ וגו׳.
בצר לך – ורבים אשר לא יעזבו את דתם ויגורשו מן הארץ ויסבלו צרות רבות וע״י רוב הצרות והגירושין יעשו תשובה שלמה, עליהם אמר הגם שלא תעשה תשובה רק בצר לך ע״י רוב הצרות וע״י שימצאוך כל הדברים האלה והגם שלא תעשה תשובה תיכף רק באחרית הימים בכ״ז אני אומר שתשוב עד ה׳ אלהיך ושמעת בקולו כי גם באופנים אלה יקבל תשובתך משני טעמים:
בצר לך: החל להתנבאות על חורבן וגלות השני1, ואמר ״בצר לך״ – הרבה צרות.
ומצאוך כל הדברים האלה: שנזכרו למעלה (פסוק כ״ח) ״ועבדתם שם אלהים וגו׳⁠ ⁠⁠״. אבל אז יהיה בהכרח כמשמעות ״ומצאוך״ – שירדפוך וישיגוך לידי כך2.
באחרית הימים: כבר נתבאר בספר בראשית (מט,א) דמשמעות זה הלשון אינה אחרית ימי העולם, אלא אחרית אותה תקופה שמדבר בה. וכאן גם כן הפירוש באחרית תקופת הגלות. ולא כמו בפעם הראשונה3 דכתיב (פסוק כ״ט) ״ובקשתם וגו׳⁠ ⁠⁠״ ולא כתיב ״באחרית הימים״, שבאמת בעת ששבו מבבל לארץ ישראל4 לא כלתה תקופת הגלות, שהרי עדיין היו משועבדים לפרס. אבל כאן לא יגיעו לתשובה זו עד אחרית תקופת הגלות5. אז ״ושבת עד ה׳ אלהיך״ – היא תשובה שלמה6 שמגעת עד כסא הכבוד (יומא פו,ב). ״ושמעת בקולו״ – הוא עסק התורה והנבואה. ובפרשת הגאולה בסדר נצבים יבואר יותר.
1. חורבן בית שני וגלותו, כשבפסוקים י״ז והלאה עסק בחטאי בית ראשון.
2. יכריחו אותך לעבוד עבודה זרה (כמו בתקופת היוונים). ולא כמו בבית ראשון שלא כפו אותו על כך, אלא עם ישראל בחר מעצמו לעבוד ע״ז, וכנ״ל ברבינו בפסוק כ״ח.
3. העוסקת בגלות בית ראשון.
4. בתום שבעים שנה של גלות בבל.
5. מה שמוגדר גלות אדום – גלותנו.
6. לא כתשובה המוזכרת בפסוק כ״ט (העוסקת בתום הגלות הראשונה) שאינה תשובה מאהבה, וכפי שביאר רבינו שם.
בצר לך – לדברי איוו. 277 ״צר״ כאן הוא מקור (וכן הושע ה׳:ט״ו, תהלים י״ח:ז׳, ס״ד:י״ד), המשמש לפעמים בתוספת ה׳ הידיעה. אבל מוטב לפרש אותו כשם דבר שבדרך כלל בא אחריו ״יחס⁠־אליו״ במקום הכינוי, השוה יונה ב׳:ג׳, תהלים ק״ב:ג׳, ק״ו:מ״ד, ק״כ:א׳. הפסוק הזה מציין ביתר דיוק מתי תתקיים התשובה אל ה׳ שעליה התנבא הפסוק קודם.
ומצאוך – הגדרה נוספת של הזמן, ו״אחרית הימים״ הכתוב אחרי כן מציין את התקופה הזאת בתור אחרית ההיסטוריה, אשר משה רבינו מנבא עליה כאן. רק במלה ״ושבת״ מתחיל החלק השני של הפסוק.
בצר לך וגו׳ – [תניא, אף לעתיד לבא אין ישראל נגאלין אלא מתוך תשובה, מתוך רחמים ומתוך זכות אבות], וכן הוא אומר בצר לך ושבת עד ה׳ אלהיך זו תשובה, כי אל רחום ה׳ אלהיך – זו רחמים, ולא ישכח את ברית אבותיך – זו זכות אבות.⁠1 (ירושלמי תענית פ״א ה״א)
בצר לך וגו׳ – תניא, לאחר שעבד מנשה כל עבודת כוכבים שבעולם ולא הועילו לו מצרתו כלום, אמר, זכור אני שהיה אבי מקריא אותי את הפסוק הזה בביהכנ״ס, בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה ושבת עד ה׳ אלהיך2. (ירושלמי סנהדרין פ״י ה״ב)
1. הלשון אף לעתיד לבא יתבאר ע״פ המבואר לפנינו בפ׳ שמות ג״כ ע״פ אגדה ירושלמית כאן דממצרים נגאלו בזכות מדות אלו, ועל זה אמר דאף לע״ל יגאלו בזכותים אלו.
2. ומסיק בגמרא דהמלאכים טענו לפני הקב״ה, אדם שעבד עבודת כוכבים והעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה, אמר להם, כדי שלא לנעול דלת מפני השבים, ולכאורה היה אפשר לומר פשוט ע״פ מה דקיי״ל אין לך דבר שעומד בפני התשובה, וי״ל משום דזה גופא הוא מפני נעילת דלת.

ודע כי בענין פסוק זה יש להעיר על שינוי הלשון בפסוק הקודם, ובקשתם משם את ה׳ אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך, פתח בלשון רבים ובקשתם וסיים בלשון יחיד ומצאת, והראב״ע נתעורר על זה. וי״ל דמרומז בזה מ״ש בר״ה י״ח א׳, שנים שעלו למטה ומחלתן שוה, זה ירד וזה לא ירד, מפני שזה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה, ומפני מה זה נענה וזה לא נענה, מפני שזה התפלל תפלה שלמה וזה לא התפלל תפלה שלמה, ופירש״י תפלה שלמה בכונה עכ״ל, ולפי זה מרמז הכתוב ובקשתם, המבקשים יהיו שנים, ומצאת, אחד, ולמה כן, מפני כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך, דהיינו תפלה בכונה, והשני התפלל שלא בכונה.
מוני המצוותתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)דברים רבהאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובר״י בכור שורפירוש מחכמי צרפתקיצור פענח רזארמב״ןהדר זקניםטור הפירוש הארוךרלב״גצרור המורר״ע ספורנור׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144