Devarim 4 – דברים ד‏ – Mikraot Gedolot

וְתִפְלְחוּן תַּמָּן לְעַמְמַיָּא פָלְחֵי טָעֲוָתָא עוֹבָד יְדֵי אֲנָשָׁא אָעָא וְאַבְנָא דְּלָא חָזַן וְלָא שָׁמְעִין וְלָא אָכְלִין וְלָא מְרִיחִין.

And there will you serve the peoples who are worshippers of idols, the work of men's hands, wood and stone, which see not, nor hear, nor eat, nor smell.

ותפלחון תמן טעוון עובד ידי בר נש טעוון דקיס טעוון דאבן די לא חזיין ולא שמעין ולא אכלין ולא מריחין.

ותיטעוקון למפלח תמן לפלחי טעוותא עובד אידיהון דבנינשא מן קיסא ואבנא דלא חמיין ולא שמעין ולא אכלין ולא מריחין.

And there will you be constrained to serve the worshippers of idols, the work of men's hands, of wood and stone, which see not, nor hear, nor eat, nor smell.

וַתַּכ׳דֻמֻוןַ תַּ׳םַ מַעבּוּדַאתֵ מִן צִנַאעַתִ אִיאדִי אלנַּאסִ מִן כַ׳שַׁבֵּ וַחַגַרֵ מַא לַם תֻבּצִר וַלַא תַּסמַעֻ וַלַא תַּאכֻּלַ וַלַא תַּשׁתַּם

ותשרתו שמה נעבדים, ממעשה ידי אדם, מן גזירי עץ ומאבן, מה שלא תראה ולא-תשמע ולא-תאכל ולא-תריח.

ועבדתם שם אלהים – כתרגומו: משאתם עובדים לעובדיהם,⁠^א אתם עבדים^ב להם.

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, דפוס רומא. בכ״י לונדון 26917, דפוסי שונצינו, סביונטה נוסף כאן: ״כאילו״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י מינכן 5, ליידן 1, לונדון 26917: ״עובדים״.

ועבדתם שם אלהים AND THERE YOU SHALL SERVE GODS – Understand this as the Targum does: And there you shall serve peoples who serve idols, for since you serve those who serve them (idols) it will be as though you serve them.

פס׳: ועבדתם שם אלהים – ¹פירוש עובדי אלהים אחרים תהיו עובדים מעשה ידי אדם. ועליו אמר (ישעיה) [ירמיה] (ירמיהו י״ז:ה׳) ארור הגבר אשר יבטח באדם. ואומר (ישעיהו נח) מי את ותיראי מאנוש ימות.

אשר לא יראון ולא ישמעון – לא יראון בצרות עובדיהן. ולא ישמעון לקול צועקיהן. ולא יאכלון קרבניהן. ולא יריחון ניחוחיהן:

1. פירוש עובדי עבודה זרה. עיין בתרגום ובפרש״י שהכוונה אחרי כי יהיו משועבדים לעובדי והם עובדי עבודה זרה:

ועבדתם שם – כתרגומו.

ולא יריחון – כדכתיב: {אף} אין^א {יש} רוח בפיהם (תהלים קל״ה:י״ז).⁠^ב

א. בכ״י ברסלאו (כנראה ממהדורת רוזין) ובדפוס ראשון (במקום ״אף אין יש״) רק: ואין.

ב. עיין בהערת רוזין שציין גם ליחזקאל ל״ז:ח׳, תהלים קט״ו:ו׳.

ועבדתם שם [The phrase] THERE YOU WILL SERVE [MAN-MADE GODS OF WOOD AND STONE]: should be understood as the Targum explained it.⁠¹

ולא יריחון THEY HAVE NO BREATH: As it is written “there is no breath in their mouths.”²

1. Targum Onqelos reads: “There you will serve nations who serve idols (ותפלחון תמן לעממיא פלחי טעותא).”
Rashbam’s comment is an abridgement of Rashi’s. They are both reacting to the disconcerting message of the simple meaning of the words here: that the Israelites in captivity will become idolaters. Living as they did in proud Jewish diaspora communities who were resisting assimilation and apostasy, Rashi and Rashbam apparently preferred not interpret the Bible as saying that idolatry would be the inevitable or the predictable result of exile. See also Leviticus Rabba 33 (cited by Weinfeld [Anchor, p. 209]), where Nebuchadnezzar encourages Jews to worship idols by quoting this verse to them. See further discussion in Drazin (p. 92, note 27a), about possible motives for Onq.’s non-literal translation. Grossfeld (note 13, pp. 29-31) cites the explanation of Y. Korah in Marpe Lashon (in Sefer Keter Tora: Ha-ta’ag ha-gadol on this verse): “The Targum was forced into this interpretive translation because of the following verse ‘and from there you shall seek the Lord your God ...’ which would be in direct contradiction to what preceded if vs. 28 is rendered literally that they would be steeped in idolatry.”
For other interesting traditional Jewish interpretations, see Abarbanel (who finds here a reference to coerced apostasy) or Nahmanides (who explains that, for a Jew, living in exile is itself tantamount to being an idolater).

2. This comment is difficult. First, Rashbam quotes the non-existent biblical verse ואין רוח בפיהם. Presumably the text Rashbam meant to quote was either Ezek 37:8 “there was no breath in them (ורוח אין בהם)” or Ps 135:17 “nor is there breath in their mouths (אף אין יש רוח בפיהם).” But even so, it is hard to know why Rashbam abandons the simple explanation – that idols lack a sense of smell – and interprets ולא יריחון to mean that idols lack breath. The words רוח (breath) and ריח (smell) are connected, but it is not clear what Rashbam gains by interpreting our verse as referring to the former and not the latter. Perhaps he felt that lacking a sense of smell was not a significant impairment, and so he preferred to say that the insult to idols here was that they have no breath, no sign of life.
However, the “smell” interpretation draws support from the context of the four verbs in our verse (see, hear, eat and smell) and the use of the same phrase in a verse like Ps 115:6, “they have noses, but cannot smell (ולא יריחון).”

יראון וישמעון – הזכיר הארבע ההרגשות, ואין צורך להזכיר החמישית,⁠¹ כי היא עבה מכולן. ועוד, כי היא שורש חיי הגוף.

1. כלומר: חוש המישוש.

WHICH NEITHER SEE, NOR HEAR. Scripture mentions the four senses.⁠¹ It is unnecessary to mention the fifth² because it is thicker³ than the others.⁠⁴ Furthermore, it is the root of the life of the body.⁠⁵

1. Seeing, hearing, tasting, and smelling.

2. The sense of touch.

3. Coarser.

4. The other senses are of a higher order. In other words, Scripture speaks only of the specialized senses.

5. It is spread all over the body. All parts of the body are sensitive to touch.

ואז: ועבדתם שם אלהים אחרים – מוטב שתכעיסו המלך שלא בפניו מבפניו, שישראל שבחוצה לארץ: אפילו הטובים – עובדי עבודה זרה בטהרה הם, כדמפרש בע״ז (בבלי ע״ז ח׳.), וכל שכן האנוסים, וכל שכן המשומדים.

And then: ועבדתם שם אלהים אחרים – THERE YOU SHALL SERVE FOREIGN GODS – It is better for you to anger the king when not in front of Him than when in front of Him, for Israel who is outside the land, even the good ones – they are idol worshippers in purity, as is explained in [tractate] Avodah Zarah (Bavli Avodah Zarah 8a:16), and even more so those who are forced, and even more so the apostates.

ועבדתם שם אלהים וגו׳ – שגזרו עליכם לעבוד ע״ז.

אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון^א – כלומר כל מה שאתם צועקים לפניו לא רואה ולא שומע, ואתם עובדין להם לאלהים אחרים, לא יריחון ריח ניחוח שלכם.

א. בכ״י ברלין 121: לא יאכלון ולא יריחון ולא ישמעון ולא יראון.

ועבדתם שם וגו׳ – דוגמא שנאמר בדברי הימים: וימים רבים לישראל ללא אלהים אמת וללא כהן וללא מורה וללא תורה (דברי הימים ב ט״ו:ג׳).

'ועבדתם שם וגו, "and there you will worship, etc.⁠" We find a similar construction in Chronicles II 15,3: וימים רבים לישראל ללא אלוהי אמת, וללא כהן מורה, וללא מורה וללא תורה.⁠"^^!has gone many years without the true God, without a priest to give them instruction, and without teaching and without the Torah.⁠"

ועבדתם שם אלהים – משאתם עבדים^א לעובדיהם, אתם עובדים להם. לשון רבינו שלמה.

וכבר פרשתי סודו, כי היושב בחוצה לארץ כאלו עובד עבודה זרה ומעשה ידי אדם מלמעלה למטה, כמו שהזכרתי בסדר אחרי מות (רמב״ן ויקרא י״ח:כ״ה).

וטעם ולא יאכלון ולא יריחון – לומר שהם אבן דומם כאשר היו מתחלה, אין בהם רוח חיים כלל אפילו כחיי האדם. כי מתחלה אמר: לא יראון ולא ישמעון, לומר שאיננו אלוה ולא יראה בעני עובדיו, ולא ישמע תפלתם ומצרתם לא יושיעם, וחזר ואמר שאפלו חיים גרועים כחיי האדם אין בהם, והנה העושה אותם נכבד מהם. [או יהיה טעם הכתוב כנגד כבוד עליון, לומר: אשר לא יראון בצרת עובדיהם, ולא ישמעון תפלתם, ולא יאכלון – שלא תצא אש מלפניהם ותאכל את קרבנותם, ולא יריחון בריח ניחוחיהם, ותפש הכתוב לשון סתם שאין בהם החושים האלו כלל.]⁠^ב

א. כן בכ״י פרמא 3255, וכן בנוסח רש״י שבכ״י פריס 73. בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון, וכן בנוסח רש״י שבכ״י פרמא 3115: ״עובדים״.

ב. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.

AND THERE YE SHALL SERVE GODS. "When you serve their worshippers it is as though you serve them [the idols].⁠" This is the language of Rashi. Now I have already explained the secret thereof that he who dwells outside of the Land is as if he worshipped the idols,⁠¹ and the expression, [and there ye shall serve gods] the work of men's hands indicates that the service begins with those on high and descends to the idols below,⁠² as I have mentioned in the section Acharei Moth.⁠³

NOR DO THEY EAT, NOR SMELL. The purport thereof is to state that they [the idols] remain inanimate stones⁴ as they were to begin with, having no spirit of life at all, not even mortal life, as does man. For at first he said, which neither see, nor hear, meaning that they are not G-d and see not the suffering of their servants, nor hear their prayers, nor save them from their troubles.⁠⁵ And then he went back and said that they do not even have the inferior [mortal] life of man. Thus the one who makes them is more honored than they. Or perhaps the sense of the verse is in relation to the honor of the Supreme One, the verse thus stating: "which neither see the suffering of their worshippers, nor hear their prayers, nor eat, since no fire ever comes out from before them and consumes their offerings,⁠⁶ nor smell their [offerings'] sweet odors.⁠"⁷ Now Scripture adopted the general usage of language, but in fact the idols have none of these senses.

1. Kethuboth 110b.

2. I.e., there they will be not only under the sway of the heavenly powers assigned by G-d to guide the destinies of the various nations from on high, but they will deteriorate until they worship idols, the work of men's hands, below.

3. Leviticus 18:25.

4. Habakkuk 2:19.

5. See Isaiah 46:7.

6. A reference to Leviticus 9:24. The fire from heaven, which descended upon the offerings placed on the altar, indicated that G-d's Presence was in their midst (see also I Kings 18:38). Such a miracle never occurred among idol-worshippers.

7. See Leviticus 26:31.

ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם – לא שיתנבא שעתידין ישראל שיעבדו ע״ז בהיותם בגלות בארץ אויביהם ח״ו, אלא יאמר מאחר שאתם גולין ואתם עובדים לעובדי אלילים כאלו אתם עובדים אלהים אחרים.

אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון – הזכיר בכתוב הזה ארבעה חושין והחמישי שהוא חוש המשוש לא הוצרך להזכירו כי הוא בכלל לא יאכלון שהוא חוש הטעם, ודי שיזכיר אחד מן החושים הגופניים שהם שנים, כי השלשה הם רוחניים, והם חוש הראות וחוש השמע וחוש הריח, ולכך מצאנום בהקב״ה (בראשית ו) וירא ה׳, (במדבר י״א) וישמע ה׳, (בראשית ח) וירח ה׳. וכן תמצא בדוד שהוצרך לומר (תהלים קט״ו:ז׳) ידיהם ולא ימישון, מפני שלא הזכיר לא יאכלון, כי די באחד מן הגופניים. מכאן יש ללמוד מעלת החמשה חושים שבאדם שהם עיקר פעולותיו במעשה המצות, וכן במעשה העבירות, כי בהם יזכה ובהם יענש כי כפי מה שירצה להשתמש בהם, והיו חמשה כנגד חמשה חומשי תורה, וכנגד חמשה אורים שבבראשית, וכנגד חמשה שמות שיש לנפש, והנה הם שלמות הגוף שהוא היכל הנפש, והנפש מראה פעולותיה על ידה, ולכן יגנה הכתוב הע״א בחסרון החושים להורות על מעלתם, כי כיון שהיא חסרה ממעלת החושים ומשלמותם מה כחה וגבורתה להושיע, ואיך יאמרו לאלהיהם בעת צרתם קומה והושיענו, כי מנפלאות חכמת היצירה באדם היו חמשה חושים הללו באדם נטועים בחמשה אברים שהם כלים ושערים לנפש השכלית. ואמרו חכמי המחקר כי נתייסדו באדם בחכמה ובהשגחה עליונה ובסדור נפלא, כי חוש המשוש מתפשט בכל הגוף, וחוש הריח מתפשט חוץ לגוף, וחוש השמע מתפשט יותר מן הריח כפי מה שיצטרך לו האדם יותר, וחוש הראות מתפשט יותר מן השמע כי האדם יצטרך לו יותר, והנה זה ענין גדול לכל מסתכל בו, יורה על שלמות האדם בחמשה חושים כי מעשה אלהים המה.

ועבדתם שם אלוהים מעשה ידי אדם, "and there you will serve (worship) a god which is the work of man.⁠" This is not a prophecy that the Israelites when in exile in host countries will themselves worship idols, God forbid. The meaning is that once you have been exiled you will become slaves to people worshipping idols, so that indirectly you will be serving such idols (Onkelos).

אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון, "deities which are neither able to see, to hear, to eat or to smell.⁠" In this verse Moses mentions only four of the basic five senses of man, omitting to mention the sense of touch. There was no need to mention that sense separately as it is included in the statement "who cannot eat.⁠" There was no need to mention more than one of the two senses that serve as tools of perceptions by the body. The three senses, sight, hearing, and smelling are considered mental, spiritual senses and this is why we often find them associated with God. Examples are: "The Lord saw" (Genesis 6,5 and many others) "God heard" (Numbers 11,1 and others). "The Lord smelled" (Genesis 8,21). When David describes the impotence of the idols in Psalms 115,7, he had to mention that the idols' hands are unable to use the sense of touch, ידיהם ולא ימישון, seeing he had not mentioned the inability of the idols to eat.
From this paragraph we can learn something about the importance of the five senses which are the principal tools man employs in all his activities. They are needed to fulfill the commandments of the Torah, and, inversely, they enable man to commit trespasses against the Torah. Man's reward or punishment is due to the manner in which he employs these five senses. The reason that God provided man with five such senses is that they correspond to the five Books of the Torah. They also correspond to the five occasions on which "light" is mentioned in the story of creation. They also correspond to the five names by which the soul is known. They represent the complement of the body, making it the residence of the soul. The soul displays its activities by means of these five senses This is why the Torah/Bible condemns idolatry by pointing out that these idols cannot use any of their senses. Any image, cast or otherwise, which is devoid of the means of experiencing the sensations we experience by means of our senses is a priori incapable of helping anyone. How can idolaters say to their deities in times of stress: "arise and save us!⁠" These idols are unable to rise, much less save (compare Jeremiah 2,27).
The infinite wisdom of the Creator made five different parts of the body the seat of these five senses and made them gateways to the spiritual, abstract soul. Even our "scientists" admit that the manner in which these senses have been "planted" in man is phenomenal and reflects the wisdom of the Creator. The sense of touch extends throughout the body of man, any part of man's exterior feels, tingles, hurts, when coming into contact with other phenomena. The sense of smell extends beyond the boundary of our skin, outwards. We can perceive by means of it matters which are relatively distant. The sense of hearing covers a wider area than the sense of smell, enabling us to perceive things even further distant. The sense of sight enables us to perceive matters far further removed from us than most of the phenomena we can perceive by the sense of hearing. It is the sense which we need most of all.

אשר לא יאכלון ולא יריחון – וכי דרך אלוה לאכול ולהריח אלא מהו יאכלון ימחון אכילה וריח של קרבנות כדאמר ותצא אש ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים וגו׳ ואכילת מזבח הוא אכילת גבוה וכד״א ריח ניחוח לה׳. כך שמעתי.

ועבדתם שם אלהים – ואינו אומר אלהים אחרים כמו שאומר בכל מקום רמז למה שאמרו ישראל שבחוצה לארץ עובדי ע״ז בטהרה הם:

ולא יאכלון ולא יריחון – כתב הרמב״ן מתחלה אמר לא יראון ולא ישמעון לומר שאינו אלוה לא יראה בעיני עובדיו ולא ישמע תפלתם וחזר ואמר שאפילו חיים גרועים מחיי האדם אין להם שלא יאכלון ולא יריחון והנה העושה אותם נכבד מהם. אי נמי כנגד כבוד העליון אשר לא יראו בצרות עובדיהן ולא ישמעו תפלתם ולא יאכלון שלא תצא אש מלפניהם ותאכל קרבנותיהם ולא יריחון בריח ניחוחיהם ותפס הכתוב לשון סתם שאין בהם החושים האלה כלל:

ועבדתם שם אלוהים, "and there you will serve gods.⁠" Moses refrained from adding the word אחרים, "alien, i.e. alien deities, as the Torah does on other occasions. This is an allusion to the Israelites who claim that when in the Diaspora people who engage in idolatry are not ritually impure.

ולא יאכלון ולא יריחון, "that are unable to either eat or use a sense of smell.⁠" Nachmanides writes that in the fist half of the verse Moses describes the inability of such so-called deities to "see,⁠" or to "hear,⁠" meaning that they most certainly do not qualify for the title "deity.⁠" By referring now to their inability to eat or smell, he adds that such so-called deities do not even possess the minimal attributes of all living creatures, the ability to eat or to use their sense of smell. In other words, these man-made objects are just that,-mere objects.

ועבדתם שם אלהים – ואינו אומר אלהים אחרים כמו בכל מקום, רמז לישראל^א שבחוצה לארץ עובדי עכו״ם בטהרה הם.

א. כן בכ״י מנטובה 32. בכ״י פריס 236, ליידס 516א: ״ישראל״.

אשר לא יראון – הטעם כי הם גשמים עם כלי החוש והם פחותים מעושיהם, כי אין להם חוש מרגיש, ועזב חוש {המישוש}⁠^א כי הוא הפחות מכולם.

א. כן כנראה צ״ל, והשוו אבן כספי בראשית י״ט:ה׳. בכ״י המבורג: ״הטו׳⁠ ⁠⁠״.

ושם תעבדו קצתכם אשר יצאו מהכלל אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן – כמו שהוא המנהג בקצתם, ואמר אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון על גלוי הגנאי ופרסומו. או שיהי׳ המאמר מוסב אל האדם הנזכר באומרו מעשה ידי אדם, יאמר שהעושים אותם לא יגיע להם מהם שום תועלת והנאה שיש בו טעם ריח, או שכבר היו עושיהם כהם מחוסרי החושים וההשכל, כענין כמוהם יהיו עושיהם וגו׳ (תהלים קט״ו:ח׳), וכאשר פירשנו בתחלת שער נ״ה.

וזכר עוד מענשם שכבר יבאו בגלות לכל כך מן הצרות והשמדות שמפני הצרות העצומות יבאו רבים מהם לצאת מכלל הדת ולעבוד אלהים אחרים מעשה ידי אדם לא להאמינם בהם כי אם בידיעתם והכרתם שהם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון מפני שלא תהי׳ העבוד׳ ההיא כי אם להמלט מן המות. כמו שזה היום מבואר ונגלה בארץ ספרד וגם באיטליא שמפני אימת מות ורוב הצרות והשמדות יצאו רוב העם בעונות הרבים מכלל הדת וישמרו תורת ה׳ בקרבם ואת אלהי העמים יעבדו מפני היראה עד שמפני זה יתעוללו בם העמים ויקראום מינים ואפיקורוסים בדתם וישרפו אותם חיים על זה. ולא נזכר זה כאן בדרך חטא כי אם בדרך עונש שזה הי׳ להם הגדול שברעות שבהכרתם והרגישם האמונה האלהית בלבם. יעבדו אלהים אחרים בפיהם ובלשונם יכזבו למו ויהיו נהרגים על זה. ועליו אמר כאן ועבדתם שם אלהים אחרים. והותרו בזה הספק הי״ג והי״ד:

והנה הראב״ע זכר שפירש הכתוב בגנות הפסילים החסרי׳ מארבע ההרגשות היותר עצמיות. שהם הראות והשמע והטעם והריח ולא חשש מהמשוש שהוא החמישי שהיא העבה מכלן.

ואפילו אחר כל אלו העונשים לא תניחו מעשיכם הרעים. ועבדתם שם אלהים אחרים שאין בהם ממש.

ועבדתם שם אלהים – ׳ישראל שבחוצה לארץ, עובדי עבודה זרה בטהרה הם׳ (עבודה זרה ח׳.).

אשר לא יראון – שאין בהם כח רצוני, כמו שחשבו עובדיהם שעושים צורות עם כלי הפעולות הרצוניות, להורות שאותה ההתחלה הקדמונית שחשבו, היא פועלת כל אותן הפעולות כרצונה, ועובדים אותה ומתפללים לה, להשיג שתרצה לתת את שאלת עובדיה. והנה אין לשום נמצא זולתי לאל יתברך ולאדם בחייו שום כח רצוני, אבל כל פעולות זולתם הם בטבע, מסדר להם מאת האל יתברך.

ועבדתם שם אלוהים מעשה ידי אדם, when Jews find themselves outside of the land of Israel against their will and in the course of time they are invited by member of their host country, they are not guilty of deliberately performed idolatrous practices. (Avodah Zarah 8).

אשר לא יראון, because they do not do what they do out of their own free will, as do the members of the host nations who by fashioning the same kinds of sculptures or drawing similar pictures do so as an act of admiration for the idols they worship. When the members of the host countries make such sculptures they mean to draw attention to the force in the universe which is responsible for such phenomena in our day and age.⁠^a The members of the host countries labour under the mistaken belief that the “originators” of the phenomena they worship produced what they produced out of their own volition; they do not realise that these “originators” had been programmed to do this by God the Creator. They pray to these phenomena thinking that these have the power to help them. Moses, representing God, says that the fact is that no phenomenon in this physical universe is able to do anything unless it has first been sanctioned by God.

a. in the author’s time, art, generally, was legitimate only if it claimed to represent matters compatible with the dogmas of the Church, for instance.

משאתם עובדים לעובדיהם כו׳. דקשה לו משום שהפיץ ה׳ אותן בין העמים משום הכי יעבדו עבודת אלילים. ותירץ כתרגומו וכו׳:

Since you will serve those who worship them, etc. Rashi is answering the question: Just because Hashem will disperse them among the peoples, they will serve man-made gods? The answer is: As the Targum, etc.

ועבדתם שם אלהים – זהו הגדול שבכל העונשים, וכל היסורים הבאים לו לאדם אינם קשים נגד החולי הרע והמר הזה שתשקע הנפש במצולת התועבה, וילכד האדם ברשת החטאת עד אשר לא יוכל להמלט, כי אין למעלה ממכאובות הנפש המכרת את עונה ומריה, ולא תוכל לעמוד כנגדה מחמת הרגל העבירה, והעונש הזה הוא כדרך שאמרו חז״ל ששכר עבירה עבירה, והנה אין מרפא לנפש ההיא עד שתתאמץ ותתחזק בכל כחתיה, לנתק ממנה מוסרות ההרגל ההוא בחזקה, וזהו שאמר בסמוך ומצאת כי תדרשנו, בכל לבבך ובכל נפשך:

לא יראון – הזכיר ארבעה ההרגשות ואין צורך להזכיר החמישית כי היא עבה מכלם, וטעם הכתוב לומר לא די שהפסילים ההם אינם אלוהות אלא אף גרועים הם מבני אדם, כי אין בהם חיות כלל:

לא יאכלון – יראון ישמעון יריחון. אין נוני״ן אלה נוספות כמו שיחשבו המפרשים, כי יש להם ולכל דומיהם יסוד גדול בדרכי הלשון כמ״ש הרבי שלמה פאפענהיים, והוא אחרי שנבחרה הנו״ן בלשון עברי לסימן נקבה לרבות נוכחות, עשיתן ידעתן, לכן נשתמש בה ג״כ להוראת הנפעל, כמו נקרא נעשה נבחר נשבר, כי כל דבר שמקבל פעולה מאחרים ייוחס לו תמיד כנוי הנקבה, הן בדבר שיש בו רוח חיים והן בדבר שאין בו רוח חיים, כ״מ שיש שם פועל ונפעל יתיחס אל הפועל לשון זכר ואל המקבל הפעולה לשון נקבה והוא הוראת הנפעל, כלומר שאותו הנושא לקח לעצמו ענין הנקבה במה שהוא נפעל מזולתו, וזה הענין בעצמו שייך ג״כ אצל התואר והמתואר, שיפול על התאר לדבר ממנו בלשון זכר, ועל מה שהוא מקבל התואר ומתפעל ממנו יפול לדבר בו בלשון נקבה, והוא ענין נו״ן הנתלית בסוף תיבות ראשון אחרון, זכרון, שבתון וכדומה, שכל אלה הנוני״ן נונ״י התאר, וירצה בהם לומר שאותו הנושא מתואר מדבר פלוני ונפעל ממנו, שכשיאמר ראשון ואחרון ר״ל שהוא מתואר בראשיות ואחריות ונפעל מהם, והוא בעצמו גם כן אלו הנוני״ן הנתלות לפעמים בסוף הפעלים, כי הם מעין נו״ן התאר, ור״ל לא יאכלון לא יריחון שאין בהם תואר ותכונה לאכול ולהריח, ומזה תדין על השאר, כמו ידיהם ולא ימישון יהלכון תאבדון תלמדון וכדומה לאלה.

ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם – אחר שעבדתם אלילים לרוע בחירתכם, תגלו בין האומות ותעבדו אלילים אחרים לא ברצונכם אלא בהכרח (דון יצחק). וידוע כי מה שאדם עושה בעל כרחו יהיה לו לזרא וימאסהו, לפיכך אמר אחר זה ובקשתם משם את ה׳ אלהיך. וכן מצאנו כי אחר שגלו לבבל, והוכרחו להשתחוות לצלם דהבא, בטל מהם יצר ע״ז, ולא זנו עוד אחרי אלהים אחרים, זולתי קצת בני אדם בבית שני, שהלכו אחרי אלילי היונים, לא מהיות עבודת האלילים חביבה להם, אלא למצוא חן בעיני המלכים והשרים.

ועבדתם שם אלהים – שם תהיו משועבדים לעבודת האלילים, שכל כך נמשכתם אחר פיתוייה; שם תכירו את כוח השפעתה. על ידי אירועים כואבים שיבואו עליכם תלמדו מה קורה לאדם שאלוהיו הם ״מעשה ידי אדם עץ ואבן״ וגו׳.

עבודת האלילים מתוארת כאן בביטויה המוחשי. אך הדברים האמורים כאן על עבודת אלילים, אמורים באותה מידה על כל תפיסה של אליליות: על התפיסה העממית של ההמונים, המתפללים לאֵל שנחשב כשוכן בצלם מעשה ידי אדם; כמו גם על התפיסה המעמיקה יותר של המלומדים והבקיאים בעניין, המכבדים בפסל את הייצוג הסמלי של כוחות הטבע השולטים בעולם. התפיסה הראשונה הייתה, לפי ספרי הנביאים, האמונה הרווחת בין ההמונים. על תפיסה זו נאמר פשוטו כמשמעו: ״מעשה ידי אדם עץ ואבן״ וגו׳. אך גם עובדי העבודה זרה המלומדים, הרואים את הפסלים כסמלים גרידא של כוחות הטבע המיוצגים בצורת אדם – גם הם כיבדו אלים ״אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחן״. שכן הכוחות שהם עובדים כאלוהים אינם אלא כוחות פיזיים גרידא, ״ללא תבונה אובייקטיבית וללא הכרה סובייקטיבית״. כוחות אלה אינם רואים ואינם שומעים – הווי אומר שחסרה להם מודעות אובייקטיבית; אינם טועמים ואינם מריחים – הווי אומר, שחסרה להם הכרה סובייקטיבית. הם אינם תופסים את הדברים ״כמות שהם״, ואף אינם יודעים מה הדברים ביחס ״להם״. אין להם לא שכל ולא רצון. לפיכך, בכפייתם העיוורת והפיזית לחלוטין, הם לא רק נחותים מהאדם, אלא גם פחותים מכל יצור אורגני חי, אשר אפילו בדרגה הנמוכה ביותר, כבר ניחן בהכרה כלשהי, בשמץ של מודעות ורצון.

כל אימת שבן אדם משתחווה לפני כוחות פיזיים מוחלטים, ומשעבד את גורלו ומעשיו לכוח הכפייה העיוורת, הוא מתערטל מגדולתו הרוחנית, ובהשפעת העבודה הזרה שלו הוא פורק מעליו את כל ערכי המוסר: ״כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר⁠־בֹּטֵחַ בָּהֶם״ (תהילים קטו, ח). הכפייה העיוורת של פסליו הופכת לאידיאל שלו – ״ועבדתם שם אלהים״. ואתם, המשועבדים לעולם האלילי, תחושו את השפעתה המלאה של עבודה זרה זו החומסת מהאדם את מוסריותו.

ועבדתם – ועתה הודיע להם מה שנתקיים בהם במדי ופרס בדור של גזרות שאז רבים אשר לא יכלו לעמוד בנסיון המירו את דתם לפנים ובכ״ז בצנעה החזיקו בתורתם ופנו בלבם אל ה׳ כמ״ש אם שכחנו שם אלהינו ונפרוש כפינו לאל זר שגם בעת שע״י האונס פרשו כפים לאל זר, בלבם זכרו את שם ה׳, וז״ש ועבדתם שם אלהים אחרים וזה יהיה מתוך האונס כי אתם תדעו שהם מעשה ידי אדם עץ ואבן:

ועל ידי זה יהיו נגררים אחר מנהגם ודעתם, עד: ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם: לא מצד הכרח, כאשר לא מצינו שסנחריב ונבוכדנאצר הכריחו את ישראל לעבודה זרה¹, זולת את הצלם שהיה לכבודו, אבל כדי להחטיא את ישראל לא שמו לב. רק ישראל בעצמם בבואם למדינה אחרת וכסבורים שקיום אותה אומה תלוי בעבודה זרה שלהם, וגם יהיו סבורים ישראל אשר השגחת ה׳ כבר סרה מעליהם, וכמו שאמר ירמיה הנביא (ב,לא) ״מדוע אמרו עמי רדנו״, והארכנו הרבה בזה בתוכחה דפרשת בחוקתי (ויקרא כו,לו) על הפסוק ״והנשארים בכם וגו׳⁠ ⁠⁠״, על כן יהיו רואים בדעתם שמוכרחים המה לעבוד עבודה זרה של אותה אומה, יהיה מה של ״עץ ואבן״. וכבר מבואר בתוכחה שם מה שיסבב הקב״ה להראות לישראל אשר עוד השגחתו יתברך עליהם, ולא יאבדו תקוה מלשוב לתורתו ועבודתו גם בגולה.

{ולא יאכלון: ולא אמר ׳ולא ידברו׳ כלשון המקרא (תהילים קט״ו:ה׳) ״פה להם ולא ידברו״². משום שבימי נבוכדנאצר היה עבודה זרה ׳בל׳ שהיה מדבר ״אנכי ה׳ אלקיך״³, עד שבא דניאל והוציא בלעו מפיו והפסיק הדבור. בשם הגר״א ז״ל ⁴}.

1. כפייה לעבודה זרה מצינו רק במלכות יון אצל אנטיוכוס.

2. בראב״ע כתב: הזכיר ארבע הרגשות (ארבעה חושים – ראיה, שמיעה, טעם וריח), ואין צורך להזכיר החמישית (חוש המישוש) כי היא עבה מכולם, ועוד, כי היא שורש חיי הגוף. (וא״כ לא הזכיר דיבור כי איננו מכלל ה׳חושים׳). ועיין גם ברמב״ן וברבינו בחיי.

3. והמקור לזה במדרש שיר השירים (ז,יד על הפסוק אמרתי אעלה בתמר). א״כ יש עבודה זרה שכביכול מדברת, לכן לא הזכיר ׳ולא ידברו׳.

4. ב׳חומש הגר״א׳ מובאים הדברים באריכות רבה, ומצויין שם המקור לדברים אלו של הגר״א – ברשימות הרי״ד מילר, בסוף ׳סערת אליהו׳.

ועבדתם שם – ושם תוכלו לעבוד אלילים כרצונכם בלי מונע.

אשר לא יראון. זכר החושים כלם חוץ מחוש המשוש ועיין בכורם, ואצלי הדבר ברור על פי הנודע בחכמת טבע האדם, כי תחושים כלם אינם משיגים פעולתם רק על פי המשוש שכל חוש פוגע, בגופים דקים היוצאים מהגוף עצמו או בחלקי האויר או האור המתפעלים בסגולת המוחש, ועל כן לא זכר המשוש כי הוא בכלל כלם.

גם בפסוק כ״ח:ל״ו וסד, הוזהרו ישראל, שבתור עונש מיוחד יתדרדרו בין העמים עד לדרגת עבודת אלילים. כאשר עבדו עבודה זרה בארץ ישראל, לפחות ראו עדיין בפסלים ביטוי סמלי לאלהים אמת, אבל תחת השפעת האומות יבואו לידי עבודה זרה גסה.

מעשה ידי אדם וגו׳ – תהלים קל״ה:ט״ו והלאה (אבל השוה רמב״ן לויקרא י״ח:כ״ה).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון