Yirmeyahu 27 – ירמיהו כז‏ – Mikraot Gedolot

(א) בְּרֵאשִׁ֗ית מַמְלֶ֛כֶת יְהוֹיָקִ֥ם בֶּן⁠־יֹאושִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הָיָ֞ה הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֶֽל⁠־יִרְמְיָ֔ה מֵאֵ֥ת יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה לֵאמֹֽר׃

In the beginning of the reign of Jehoiakim the son of Josiah, king of Judah, came this word to Jeremiah from Hashem, saying,

תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שישד״להואיל משהעודהכל

בְּרֵישׁ מַלְכוּת יְהוֹיָקִים בַּר יֹאשִׁיָהוּ מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה הֲוַת פִּתְגָמָא הָדֵין עִם יִרְמְיָה מִן קֳדָם יְיָ לְמֵימָר.

בראשית ממלכת יהויקים – שלש שנים לפני שמלך נבוכדנצר נתנבא עליו שימלוך.

In the beginning of the reign of Jehoiakim Three years prior to Nebuchadnezzar's ascent to the throne, he prophesied about him that he would reign.

בראשית ממלכת – נבואה זו נאמרה לירמיהו בשנה ראשונה למלכות יהויקים ואמר לו האל כי כשימלוך צדקיהו אחר ממלכות יהויקים ויהויכין יעשה מוסרות ומטות וישלחם למלכים הנזכרים ביד מלאכים הבאים ירושלם אל צדקיהו (ירמיהו כ״ז:ג׳) ויצוה אותם אל המלכים אדוניהם שישלחו אותם אל צדקיהו ויאמרו להם כל הדברים הנזכרים בפרשה ויאמר להם ירמיהו גם כן ואל צדקיהו מלך יהודה דברתי ככל הדברים האלה (ירמיהו כ״ז:י״ב) כי נראה כי המלכים הנזכרים שלחו לצדקיהו שיסכים עמהם וימרדו כלם במלך בבל לפיכך צוה האל לירמיה שיאמר למלאכים האלה אחר שיכלו דברי אדוניהם יאמר להם ואל צדקיהו מלך יהודה דברתי ככל הדברים האלה (ירמיהו כ״ז:י״ב) וכלכם תביאו צואריכם בעול מלך בבל (ירמיהו כ״ז:י״ב) ורז״ל אמרו כי כשהמליכו מלך בבל השליטו על המלכים האלה ומה שנאמר לו נבואה זו בראשית ממלכת יהויקים והנבואה אינה עדין עד י״א שנה כדי שידע יהויקים שעתיד למלוך נבוכדנצר שלא יבטח יהויקים במלך מצרים שהמליכו.

(א-ב) בראשית ממלכת יהויקים וגו׳ עשה לך מוסרות – מבואר מן הספור לפי דעתי שזה היה בהקיץ.

בראשית ממלכת יהויקים וגו׳ עד ויהי בשנה ההיא. סיפר הנביא שגם בימים ההם בראשית ממלכת יהויקים באה לו נבואה אחרת

בראשית ממלכת יהויקים בן יאושיהו – לית מלא וכתיב כן.

בראשית ממלכת יהויקים – אין ספק כי בטעות נכתב: יהויקים, במקום: צדקיה. שהרי בפסוק ג׳ וי״ב מזכיר צדקיהו, ובתחלת סימן שאחר זה כתוב: ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה. וכן בספר כ״י שבעיר קעניגסבערג כתוב: צדקיה. ובכ״י אחר היה כתוב תחלה: צדקיה, ואחר כך הגיהו: יהויקים. ובכ״י אחר נמצא בוויען בספרי הקיסר כתוב בגליון: צדקיה. וכן כתוב: צדקיה בתרגום סורי, ובתרגום ערבי כ״י הנעשה ע״פ תרגום אלכסנדרי (בתרגום אלכסנדרי שלפנינו חסר הפסוק הזה). והנה נקל היה לסופרים לכתוב כאן יהויקים במקום צדקיהו הואיל ובסימן הקודם נזכר פעמים הרבה יהויקים, וגם תחלת הסימן: בראשית ממלכת יהויקים^א {ירמיהו כ״ו:א׳} (מוהר״ר שמואל שלמה אולפער).

ודעת ראזנמילר כי המקרא הזה אחרים הוסיפוהו לכבוד ירמיה, שֶיֵרָאה כאלו י״א שנה קודם שימלוך צדקיה נאמרה לו הנבואה. וחלילה לנו מזאת! ולמה לא מחקו הפסוק שלמעלה מזה כדי שתהיה הצלת ירמיה כולה מעשה נסים?

א. ״וגם תחלת הסימן: בראשית ממלכת יהויקים״ הושלם מכ״י שוקן, לוצקי 675א. בדפוס ראשון הושמטו (אולי על ידי הדומות) מלים אלה.

בראשית וגו׳ – כתב שד״ל ״אין ספק כי בטעות נכתב יהויקים במקום צדקיה, שהרי בפסוק ג׳ וי״ב מזכיר צדקיהו, ובתחלת סימן שאחר זה כתוב ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיהו.⁠״

תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שישד״להואיל משההכל

(ב) כֹּֽה⁠־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֵלַ֔י עֲשֵׂ֣ה לְךָ֔ מוֹסֵר֖וֹת וּמֹט֑וֹת וּנְתַתָּ֖ם עַל⁠־צַוָּארֶֽךָ׃

"Thus says Hashem to me, 'Make you bonds and bars, and put them on your neck;

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןשד״להואיל משהעודהכל

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ לִי עָבֵיד לָךְ חַנְקִין וְנִירִין וְתִתְּנִינוּן עַל צַוְרָךְ.

עשה לך מוסרות [ומטות] – כבלים ואזיקים.⁠¹ ו״מוטה״ היא קרש המנוקב באמצעו ומכניסים בו את הצוואר ואת הידיים של האדם; וההוכחה שהוא מעץ, אמרו ״מוֹטֹת עץ שברת״ (ירמיהו כ״ח:י״ג).⁠²

1. המשמעויות האלה למילים זהות במקרא (ולא לאלה שבירמיהו כאן) ניתנות גם על-ידי ריב״ג, אצול, ערך ׳יסר׳ וערך ׳מוט׳. מנחם, ערך ׳מט׳, אומר על המילים ״מוסרות״ ו״מוטות״: ״ענין ניר הם״, והשווה: ת״י על אתר, על ״מוטות״. רד״ק על אתר מפרש את ״מוסרות״ – רצועות, ואת ״מוטות״ – גידים שבהם קושרים עול, וראה דבריו לירמיהו כח, יג.

2. לא מצאתי תיאור מלא כזה במקום אחר.

מוסרות – הם רצועות העול שקורין קוריגל״ש.

thongs They are the thongs of the yoke that are called kongoijli (cojongles).

(ב-ד) עשה לך מוסרות... ושלחתם אל מלך^א אדום – עד עכשיו לא עמד נבוכרנצר שעתיד לכבוש את יהויקים ולהגלות את יכניה ולהמליך את צדקיה. הקב״ה המגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו (ישעיהו מ״ו:י׳),

אומר לירמיה מתחילת מלכות יהויקים: עשה לך מוסרות – בבוא היום ויגיע הזמן שיעביר נבוכדנצר את יכניה ממלוך וימליך את צדקיה על יהודה ועל מלך אדום ועל מואב ועל בני עמון ועל צידון, והם שולחין איש איש ממקומו להקביל פני צדקיהו אדוניהם בדורון שלהם,

קח את המוסרות ואת המוטות אשר עשית ושלחתם אל מלך אדום וגו׳ ביד המלאכים^ב הבאים {ירושלם} אל צדקיהו^ג... וצוית אותם אל אדוניהם לאמר... כה תאמרו אל אדוניכם – אמרו רבותינו בשעה שהמליך נבוכדנצר את צדקיה על ירושלם, המליכו גם על ה׳ מלכים הללו שהיו משועבדין תחתיו והוקשה בעיניהם על שהשליט יהודי עליהם ובקשו למרוד במלך בבל. אמר לו הקב״ה לירמיה לך העד בהם שלא ימרדו בו כמו שמפרש והולך בעניין עד: ואל צדקיה מלך יהודה דברתי (ירמיהו כ״ז:י״ב). כלומ׳ היתריתי גם בו שלא ימרוד בו.

א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י פריס 163: ״ושלחתם למלך״.

ב. כן בכ״י פריס 163, מינכן 5, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״מלאכים״.

ג. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י פריס 163: ״הבאים לצדקיהו״.

מוסרות ומוטות – רצועות וגידים שקושרים בהם העול על צואר הבהמה.

ויונתן תרגם: חנקין ונירין.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

מהמוסרות ומוטות שיעשה ויתנם על צוארו.

מוסרות – רצועות שקושרין בו העול וכן ומוסרות ערוד (איוב ל״ט:ה׳).

ומוטות – מלשון מטה והם עצי העול.

מוסרות – הן הרצועות. ומוטה – הוא העול.

ונתתם על צוארך – אחד מהם ישאר על צוארו (עיין למטה כ״ח:י׳), והאחרים יניחם על צוארו לשעה, ויסירם מעליו וימסרם למלאכי האומות.

מוסרות – הם רצועות עור לאסור ולקשר המוטה על הצואר.

ונתתם – אחת מהן תתן על צוארך, והאחרות תשלח אל מלך אדום וגו׳.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןשד״להואיל משההכל

(ג) וְשִׁלַּחְתָּם֩ אֶל⁠־מֶ֨לֶךְ אֱד֜וֹם וְאֶל⁠־מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֗ב וְאֶל⁠־מֶ֙לֶךְ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וְאֶל⁠־מֶ֥לֶךְ צֹ֖ר וְאֶל⁠־מֶ֣לֶךְ צִיד֑וֹן בְּיַ֤ד מַלְאָכִים֙ הַבָּאִ֣ים יְרוּשָׁלַ֔͏ִם אֶל⁠־צִדְקִיָּ֖הוּ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃

and send them to the king of Edom, and to the king of Moab, and to the king of the children of Ammon, and to the king of Tyre, and to the king of Sidon, by the hand of the messengers who come to Jerusalem to Zedekiah king of Judah;

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְתִשְׁלְחִינוּן לְוַת מַלְכָּא דֶאֱדוֹם וּלְוַת מַלְכָּא דְמוֹאָב וּלְוַת מַלְכָּא דִבְנֵי עַמוֹן וּלְוַת מַלְכָּא דְצוֹר וּלְוַת מַלְכָּא דְצִידוֹן בְּיַד אִזְגְדַיָא דְאָתָן לִירוּשְׁלֵם לְוַת צִדְקִיָה מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה.

ושלחתם אל מלך אדום – בימי צדקיהו בשנה הרביעית למלכו שעשהו נבוכדנצר שליט על חמשה מלכים.

מלך אדום – ומלך מואב ומלך בני עמון וגו׳ אלו חמשה מלכים נתן נבוכדנצר תחת ידו של צדקיהו. חמש עשרה שנה היו על צוארו משנה אחת ליהויקים עד השנה הרביעית לצדקיהו ששברם הימנו חנניה בן עזור.

And you shall send them to the king of Edom In the days of Zedekiah in the fourth year of his reign, when Nebuchadnezzar made him ruler over five kings.

the king of Edom, the king of Moab, the king of the children of Ammon, etc. These five kings Nebuchadnezzar placed under the authority of Zedekiah. Fifteen years they (the bars and thongs) were on his neck, from the first year of Jehoiakim until the fourth year of Zedekiah, when Hananiah son of Azzur broke them off him.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

אך ושלחתם – היה בדבור לבד ובאור זה הכלל ורוב זה הפרשה הכל אוצר י״י יבוא.

וישלחם אל המלכים שזכר מסביבות ירושלם ביד מלאכיהם הבאים לירושלם, ואמרו חכמים ז״ל שעשה נבוכד נצר אל יהויקים שליט על חמשת מלכים אשר זכר הנביא כאן ולכן היו שולחים שמה מלאכיהם, וחמש עשרה שנה היה מלך יהודה שליט בהם משנה א׳ ליהויקים עד ארבעה לצדקיהו לכן בימיו היה ענין המוסרות, אמנם על דרך הפשט יראה שהמלכים ההם היו שולחים מלאכים אל מלך יהודה להתיעץ שימרדו כולם במלך בבל.

מלאכים – שלוחים.

ושלחתם וכו׳ – בימי יהויקים אמר לו כשימלוך צדקיהו ישלח המוסרות והמוטות אל המלכים האלה על ידי המלאכים הבאים אל צדקיהו.

הבאים ירושלם אל צדקיהו – הנכון כרד״ק ודון יצחק (וראזנמילר) שבאו להוועץ כדי למרוד בנבוכדנאצר. ואין מקום לקושית ראזנמילר האומר כי לא יתכן שנאמרה הנבואה הזאת בראשית ממלכת צדקיה, כי לא חשב צדקיה למרוד במלך בבל עד השנה הרביעית למלכו. כי אמנם מליצת בראשית ממלכת אין ענינה בשנה הראשונה ממש, אלא בשנה הרביעית, כמפורש בתחילת הסימן שלפנינו: ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה מלך יהודה בשנה הרביעית {ירמיהו כ״ח:א׳}.

ביד מלאכים הבאים אל צדקיהו – מהכרח הכתוב לפי פשוטו מבואר, שאחרי מלך נבוכדנצר בשנת ד׳ ליהויקים המליך גם את צדקיהו להיות שני למלך יהויקים ובזה יצוייר שאז באו מלאכי גוי אל צדקיהו, שעסק ג״כ בעניני המלוכה וקראו לו מלך יהודה, והם רצו להתחבר עמו למרוד במלכות בבל וזה היה ביאת המלאכים, וצוה לירמיה שיזהירם בל ימרדו.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל

(ד) וְצִוִּיתָ֣ אֹתָ֔ם אֶל⁠־אֲדֹנֵיהֶ֖ם לֵאמֹ֑ר כֹּה⁠־אָמַ֞ר יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֥ה תֹאמְר֖וּ אֶל⁠־אֲדֹנֵיכֶֽם׃

and give them a charge to their masters, saying, 'Thus says Hashem of Hosts, the God of Israel, 'Thus shall you tell your masters,

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודהואיל משהעודהכל

וּתְפַקֵיד יַתְהוֹן לְוַת רִבּוֹנְהוֹן לְמֵימָר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל כִּדְנַן תֵּימְרוּן לְרִבּוֹנְכוֹן.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ולכן צוה השם לנביא שיודיעם על ידי מלאכיהם

וצוית אותם – את המלאכים תצוה להגיד אל אדוניהם.

וצוית אתם – לאמר ״אל אדניהם״.

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודהואיל משההכל

(ה) אָנֹכִ֞י עָשִׂ֣יתִי אֶת⁠־הָאָ֗רֶץ אֶת⁠־הָאָדָ֤ם וְאֶת⁠־הַבְּהֵמָה֙ אֲשֶׁר֙ עַל⁠־פְּנֵ֣י הָאָ֔רֶץ בְּכֹחִי֙ הַגָּד֔וֹל וּבִזְרוֹעִ֖י הַנְּטוּיָ֑ה וּנְתַתִּ֕יהָ לַאֲשֶׁ֖ר יָשַׁ֥ר בְּעֵינָֽי׃

'I have made the earth, the men and the animals that are on the surface of the earth, by My great power and by My outstretched arm; and I give it to whom it seems right to Me.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲנָא בְמֵימְרֵי עֲבָדֵית יַת אַרְעָא יַת אֱנָשָׁא וְיַת בְּעִירָא דְעַל אַפֵּי אַרְעָא בְּחֵילִי רַבָּא וּבְאֶדְרְעִי מְרַמְמָא וִיהַבְתָּהּ לִדְכָשַׁר קֳדָמַי.

לאשר ישר בעיני – ישר פעל עבר חציו קמץ וחציו פתח.

שהאל יתברך אשר עשה את האדם ואת הבהמה על פני כל הארץ בכחו הגדול והנותן את הארץ לאשר ישר בעיניו

אנכי עשיתי וכו׳ – ואם כן הכל שלי המה.

ונתתיה – לכן בידי לתתה לאשר ישר בעיני.

ובזרועי הנטויה – המליצה הזאת ענינה להכות ולהפחיד. ולכאורה אין לה מקום כאן שמדבר על היצירה.

ומוהר״ר אר״ג {אפרים רפאל גירונדי} אומר: כי בזרועי הנטויה דבק למטה, [ובזרועי הנטויה – נתתיה לאשר ישר בעיני].⁠^א

ולדעתי הכוונה: כי ה׳ עשה את הארץ בכחו הגדול – וזה על הבריאה עצמה, וגם בזרועו הנטויה – וזה על ההשגחה שאחר הבריאה לענוש הרשעים. ומזה נמשך שהוא: מהעדה מלכין והמקים מלכין {דניאל ב׳:כ״א}, וכמו שמפרש: ונתתיה לאשר ישר בעיני. וכיוצא בזה למטה ל״ב:י״ז.

א. כך בדפוס ראשון. בכ״י קולומביה: ״ובזרועי הנטויה – איננה מליצה מדוייקת, כי ענינה להכות ולהבהיל, וכאן מדבר על היצירה. (ומהח״ר הלל קנטוני אומר כי מפני שהיה במחשבת הנביא כי הגוי אשר לא יעבוד את מלך בבל יעשה בו ה׳ שפטים, אגב שיטפיה לקח המליצה הזאת בתחלת דבריו, שהיה מקומה בסוף הענין). ולהיות המליצה הזאת מצויה בתורה אצל מליצת כח גדול, השתמש בה ירמיה אגב שטפיה, וכן למטה ל״ב:י״ז.⁠״ בכ״י שוקן, ובדומה בכ״י לוצקי 675א, לוצקי 675ב: ״ובזרועי הנטויה – איננה מליצה מדוייקת, כי ענינה להכות ולהפחיד, וכאן מדבר על היצירה. ולהיות המליצה הזאת מצויה בתורה אצל מליצת כח גדול, השתמש בה ירמיה אגב שטפיה, וכן למטה ל״ב:י״ז.⁠״

אנכי עשיתי את הארץ ויש לי קנין בין בגוף הארץ בין באדם ובבהמה אשר עליה,

בכחי הגדול ובזרועי הנטויה – הבריאה היתה בכחי, וקיום הבריאה שגם היא כבריאה תמידית היא ע״י זרועי הנטויה תמיד לפעול ולעשות,

ונתתיה לאשר ישר בעיני – שמניתי מלכים המתנשאים לכל לראש והם אדוני הארץ.

ובזרועי הנטויה – הגוזרת והַמְצַוָּה כל שיתהוה בעולם.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ו) וְעַתָּ֗ה אָֽנֹכִי֙ נָתַ֙תִּי֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־הָאֲרָצ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה בְּיַ֛ד נְבוּכַדְנֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֖ל עַבְדִּ֑י וְגַם֙ אֶת⁠־חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה נָתַ֥תִּי ל֖וֹ לְעׇבְדֽוֹ׃

Now have I given all these lands into the hand of Nebuchadnezzar the king of Babylon, My servant; and the animals of the field also have I given him to serve him.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּכְעַן אֲנָא יְהָבֵית יַת כָּל מְדִינְתָא הָאִלֵין בְּיַד נְבוּכַדְנֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל עַבְדִי וְאַף יַת חַיַת בָּרָא יְהָבִית לֵיהּ לְמִפְלְחֵיהּ.

וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו – (כתוב ברמז רי״א).

עבדי – שיעשה רצוני לפרע משונאי.

My servant Who will perform My will to requite My enemies.

וגם את חית השדה נתתי לו לעובדו – ז׳ שנים שדר בין חיות ובהמות ומלך עליהם.

עבדי – שיעשה רצוני בגוים.

וגם את חית השדה נתתי לעבדו – ע״ד וחית השדה השלמה לך (איוב ה׳:כ״ג). וי״מ כי בזמן שהיה בין החיות היו עובדות אותו במאכל שהיו מביאות לו וזה דרך דרש והוא בזמן ההוא עשב היה אוכל כמו שאמר לו ועשבא כתורין לך יטעמון (דניאל ד׳:כ״ב). ויש דרש שרכב על ארי וקשר תנין בראשו.

הוא נתן את כל הארצות האלה ביד נבוכדנצר מלך בבל שקרא אותו עבדו לפי שיעשה רצונו ויחריב את אויביו, וגם את חית השדה נתן לו לעובדו, ורמז באדם אשר יתן בידו ישראל ובני יהודה, ורמז בחית השדה שאר האומות כולם שנתנו בידו, ובדרש (שבת קנ, א) אמרו שהיה נבוכדנצר רוכב על אריה ותנין קשור על צואר הארי.

הארצות האלה – של המלכים אדוניכם.

עבדי – ר״ל עושה שליחותי בדבר זה.

את חית – ארז״ל שרכב על ארי וקשר תנין בראשו.

וגם חית השדה וגו׳ – ^אאולי הכוונה שישלוט גם במדברות. כלומר: כי גם המדברות לא יעמדו לפניו לעכבו בדרכו. וכן מפורש בדניאל (ב׳:ל״ח): ובכל די דיירין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך.

ואר״ג {אפרים רפאל גירונדי} מפרש כמשמעו, והכוונה על הפילים שהיו מלכי אשור ובבל משתמשים בהם במלחמותיהם.

א. בכ״י לוצקי 675ב, קולומביה, לוצקי 675א, שוקן נוסף כאן: ״על דרך הפלגה״.

ועתה אנכי נתתי מניתי מלך אחד על כל הארצות,

וגם את חית שהיה משתמש בחיות רעות במלחמה כפילים ואריות שהיו משתמשים בהם במלחמות בימי קדם.

עבדי – במלחמותיו הוא מקיים רצוני, אף על פי שלא מדעתו.

חית השדה – לפי דעתי הוא גוזמא לומר שלא יתיצב שום דבר נגד רצונו; ופירשוהו על הפילים שגם בהם היה משתמש במלחמותיו, או על המדברות (שבהם חית השדה) שלא יעכבו ביאתו.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ז) וְעָבְד֤וּ אֹתוֹ֙ כׇּל⁠־הַגּוֹיִ֔ם וְאֶת⁠־בְּנ֖וֹ וְאֶֽת⁠־בֶּן⁠־בְּנ֑וֹ עַ֣ד בֹּא⁠־עֵ֤ת אַרְצוֹ֙ גַּם⁠־ה֔וּא וְעָ֤בְדוּ בוֹ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וּמְלָכִ֖ים גְּדֹלִֽים׃

All the nations shall serve him, and his son, and his son's son, until the time of his own land come; and then many nations and great kings shall make him their bondservant.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודשד״להואיל משהעודהכל

וְיִפְלְחוּן יָתֵיהּ כָּל עַמְמַיָא וְיַת בְּרֵיהּ וְיַת בַּר בְּרֵיהּ עַד דְיִמְטֵי עִדַן תְּבַר אַרְעֵיהּ אַף הוּא וְיִפְלְחוּן בֵּיהּ עַמְמִין סַגִיאִין וּמַלְכִין רַבְרְבִין.

ואת בנו – אויל מרודך.

ואת בן בנו – בלשאצר.

עד בא עת ארצו – שיבואו דריוש המדי וכורש ויהרגו את בלשאצר.

and his son Evil-Merodach.

and his son's son Belshazzar.

until the time of his own land come When Darius the Mede and Cyrus come and slay Belshazzar.

ואת בנו – אויל מרודך.

ואת בן בנו – בלשצר.

ושיודיעם שיעבדו אותו ואת בנו אויל מרודך ואת בן בנו בלשצר עד בוא עת ארצו רוצה לומר עד שיבא העת להחרב ארצו גם הוא שתחרב על ידי מדי ופרס כמו שנחרבו שאר הארצות על ידו.

בנו – זה אויל מרודך.

בן בנו – זה בלשאצר.

עת ארצו – זמן חורבן ארצו בימי דריוש המדי.

גם הוא – כמו שבא עת חורבן ארצות המלכים שהחריב נ״נ.

ואת בנו ואת בן בנו – אויל מרודך ובלשאצר. ועיין כ״ט:י׳.⁠^א

ועבדו בו – בנבוכדנאצר, כלומר: בארצו ומלכותו.

א. בדפוס ראשון: ״ועיין כ״ט מ׳.⁠״ בכ״י לוצקי 675ב, קולומביה, לוצקי 675א, שוקן (במקום ״ועיין כ״ט מ׳⁠ ⁠⁠״): ״וסופרי האומות אינם בני סמכא בענין הממלכות האלה הרחוקות מהם.⁠״

ועבדו בו – בשימוש הבי״ת יש לשרש עבד בבנין הקל הוראת ההפעיל.

בו – בבן בנו הקם תחתיו על כסאו.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודשד״להואיל משההכל

(ח) וְהָיָ֨ה הַגּ֜וֹי וְהַמַּמְלָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא⁠־יַעַבְד֤וּ אֹתוֹ֙ אֶת⁠־נְבוּכַדְנֶאצַּ֣ר מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֔ל וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא⁠־יִתֵּן֙ אֶת⁠־צַוָּאר֔וֹ בְּעֹ֖ל מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל בַּחֶ֩רֶב֩ וּבָרָעָ֨ב וּבַדֶּ֜בֶר אֶפְקֹ֨ד עַל⁠־הַגּ֤וֹי הַהוּא֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה עַד⁠־תֻּמִּ֥י אֹתָ֖ם בְּיָדֽוֹ׃

It shall happen, that the nation and the kingdom which will not serve him, Nebuchadnezzar king of Babylon, and that will not put their neck under the yoke of the king of Babylon, that nation I will punish,' says Hashem, 'with the sword, and with the famine, and with the pestilence, until I have consumed them by his hand.

תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וִיהֵי עַם וּמַלְכוּ דְלָא יִפְלְחוּן יָתֵיהּ יַת נְבוּכַדְנֶצאַר מַלְכָּא דְבָבֶל וְיַת דְלָא יִתֵּן יַת צַוְרֵיהּ בְּנִיר מַלְכָּא דְבָבֶל בְּחַרְבָּא וּבְכַפְנָא וּבְמוֹתָא אַסְעַר עַל עַמָא הַהוּא אֲמַר יְיָ עַד דְאֶמְסַר יַתְהוֹן בִּידֵיהּ.

רמז שח

והיה הגוי והממלכה – אתה מוצא כל אומה ששעבדה את ישראל שלטה מסוף העולם ועד סופו בשביל כבודן של ישראל, בפרעה מהו אומר שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו שהיה שליט מסוף העולם ועד סופו. במלכות אשור מהו אומר ותמצא כקן ידי לכל ממלכות הארץ, במלכות בבבל מהו אומר והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו אותו את נבוכדנאצר. במלכות מדי מהו אומר באדין דריוש כתב לכל עממיא. במלכות יון מהו אומר וארבעה רישין לחיותא ושולטנה יהיב לה. במלכות רביעית מהו אומר התאכול כל ארעא ותדושינה הא למדת שכל אומה ששעבדה בישראל ששלטה מסוף העולם ועד סופו.

אותו את נבוכדנצר – בא הידיעה אחר הכנוי שלא כמנהג ברוב אלא שפעמים בא כן כמו ותראהו את הילד (שמות ב׳:ו׳) יביאה את תרומת י״י (שמות ל״ה:ה׳) והדומים להם שכתבנו בספר מכלול.

עד תמי אותם בידו – בא יוצא אף על פי שבנינו עומד כי המקור כדמות השם.

ויודיעם עוד שהממלכה והגוי אשר לא יעבוד אל נבוכדנצר מלך בבל ואשר לא יתן את צוארו תחת עולו רוצה לומר שלא יכנע ולא ישתעבד אליו ברצונו, יפקוד עליו בחרב וברעב ובדבר עד תומם ובזה היה מסכל עצתם שלא יתיעצו למרוד במלך בבל כי המערכה העליונה תנשאו כל הזמן המוגבל ההוא בהכרח.

אפקוד – ענין השגחה.

תומי – ענין כליון וכן עד תום כל הדור (דברים ב׳:י״ד).

אשר לא יעבדו אותו – אשר לא ירצה לעבדו ברצונו.

ואת אשר וכו׳ – אשר לא יקבל עליו מעצמו עול שעבוד וכפל הדבר במ״ש.

אפקוד – אשגיח עליהם בהבאת חרב וכו׳.

עד תומי – עד כלותי אותם ביד נ״נ.

ואת אשר לא יתן – מלת את אינה כאן לסימן הפעול, אלא נאמרת על הפועֵל, כמו בלשון חכמים: את שלפני המטה ואת שלאחר המטה {משנה ברכות ג׳:א׳}, וכמו: אותו היום, אותו האיש.

עד תומי אותם בידו – אין שרש תמם יוצא בבנין הקל.

ונראה לי שיש כאן טעות סופר וצריך לומר: עד תתי, וכן תרגם יונתן: עד דאמסר יתהון בידיה.

אשר לא יעבדו אותו וכו׳ ואת אשר לא יתן – באמת נמצאו בעת ההיא ממלכות גדולות שלא היו תחת יד נבוכדנצר כנודע בקורות ימי קדם, רק שהממלכות הקטנות היו מוכרחות אז להחסות תחת צל ממלכה גדולה, והגוי אשר לא עבדו את נבוכדנצר היו מוכרחים לעבוד מלכות אחרת גדולה שהוא יגן עליה מחמת נבוכדנצר באופן שהיו מוכרחים לעבוד או את מלך בבל או לעבוד את (המלך) אשר לא יתן צוארו בעול מלך בבל והוא הגין עליה אבל הגוי והממלכה שלא יעבדו לא אותו שהוא את מלך בבל בעצמו ולא את (המלך) אשר לא יתן את צוארו בעול של מלך בבל, בחרב וברעב ובדבר אפקד על הגוי ההוא.

ואת אשר – ואשר, ומלת את מיותרת על דרך שאומרים בלשון חכמים אותו היום, אותו האיש (שד״ל).

עד תמי – עד תתי אותם עד תֻּמָּם.

תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ט) וְ֠אַתֶּ֠ם אַל⁠־תִּשְׁמְע֨וּ אֶל⁠־נְבִיאֵיכֶ֜ם וְאֶל⁠־קֹסְמֵיכֶ֗ם וְאֶל֙ חֲלֹמֹ֣תֵיכֶ֔ם וְאֶל⁠־עֹנְנֵיכֶ֖ם וְאֶל⁠־כַּשָּׁפֵיכֶ֑ם אֲשֶׁר⁠־הֵ֞ם אֹמְרִ֤ים אֲלֵיכֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תַעַבְד֖וּ אֶת⁠־מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃

But as for you, don't you listen to your prophets, nor to your diviners, nor to your dreams, nor to your soothsayers, nor to your sorcerers, who speak to you, saying, 'You shall not serve the king of Babylon',

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קאברבנאלמצודת דודהואיל משהעודהכל

וְאַתּוּן לָא תְקַבְּלוּן מִן נְבִיֵיכוֹן דְשִׁקְרָא וּמִן קִסְמֵיכוֹן וּמִן חֶלְמֵי חֶלְמֵיכוֹן וּמִן עוֹנְנֵיכוֹן וּמִן חָרְשֵׁיכוֹן דְאִינוּן אָמְרִין לְכוֹן לְמֵימַר לָא תִפְלְחוּן יַת מַלְכָּא דְבָבֶל.

ואל כשפיכם – תואר מן <הבניין> הקל, כמו ״טוב וסלח״ (תהלים פ״ו:ה׳), וכל <צורות> שורשו – מן הכבד (=פיעל).⁠¹

1. השווה: ריב״ג, אצול, ערך ׳כשף׳. לניתוח המילה כתואר, ראה רד״ק.

ואל חלמתיכם – פי׳ ואל חולמי חלומותיכם וכן תרגם יונתן ומן חלמי חלמיכון.

ואל כשפיכם – שם תאר למכשפים.

כשף – בפלס גנב.

והזהירם ג״כ שלא ישמעו אל נביאיהם וקוסמיהם עונניהם ומכשפיהם האומרים אליהם לא תעבדו את מלך בבל.

אל נביאיכם – הנביאים שלכם המנבאים לכם בשקר.

ואל קוסמיכם – השואלים בקסם והוא מין כשוף.

ואל חלומותיכם – המגידים עתידות על ידי שאלת חלום.

ואל עונניכם – גם הוא ענין כשוף כמו מעונן ומנחש (דברים י״ח:י׳).

ואל כשפיכם – העוסקים בשאר מיני כשוף.

לא תעבדו – רצה לומר לא יתחזק עליכם להיות לו לעבדים.

קסמיכם – עושים מעשים נפלאים להגדת עתידות (קסם–גזם (גיכ״ק) שממנו גוזמא בלשון חכמים).

ענניכם – מצורת העננים מגידים עתידות.

כשפיכם – מגזרת חשף שהוראתו גִּלָּה, מְגַלֵי עתידות.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קאברבנאלמצודת דודהואיל משההכל

(י) כִּ֣י שֶׁ֔קֶר הֵ֖ם נִבְּאִ֣ים לָכֶ֑ם לְמַ֨עַן הַרְחִ֤יק אֶתְכֶם֙ מֵעַ֣ל אַדְמַתְכֶ֔ם וְהִדַּחְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם וַאֲבַדְתֶּֽם׃

for they prophesy a lie to you, to remove you far from your land, and that I should drive you out, and you should perish.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודשד״להואיל משהעודהכל

אֲרֵי שִׁקְרָא אִינוּן מִתְנַבָּן לְכוֹן בְּדִיל לְאַרְחָקָא יַתְכוֹן מֵעַל אַרְעֲכוֹן וֶאֱטַלְטֵל יַתְכוֹן וְתֵיבְדוּן.

כי שקר הם מנבאים להם, וכבר זכר הרב המורה כי כל מגיד הנעלם בעתיד יקרא בהרחבת הלשון נביא לפי שנביא הוא מגזרת ניב שפתים וענינו מדבר, ולכן אמר כאן על הקוסמים והמעוננים והמכשפים כי שקר הם נבאים לכם ושהיתה עצתם מוכנת למען הרחיקם מעל אדמתם.

למען הרחיק אתכם – ר״ל הם יועילו למען הרחיק וכו׳ כי כשתקבלו עליכם השעבוד תשבו בארצכם ותעלו המס אבל כשתלחמו עמו ויגבר עליכם יוליך אתכם בשבי אל ארץ מרחוק.

והדחתי – רצה לומר אני אהיה בעזרתו ואדיח אתכם ממקומכם ותהיו אבודים.

למען הרחיק אתכם – שאם תשמעו להם, זה יהיה סבה שתגלו.

למען – מקורו ענה; וזה יהיה עלול נבואתם, כאדם המבקש מרעהו דבר, וזה עונה לו ונותן לו בקשתו.

והדחתי – למקום רחוק.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודשד״להואיל משההכל

(יא) וְהַגּ֗וֹי אֲשֶׁ֨ר יָבִ֧יא אֶת⁠־צַוָּאר֛וֹ בְּעֹ֥ל מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֖ל וַעֲבָד֑וֹ וְהִנַּחְתִּ֤יו עַל⁠־אַדְמָתוֹ֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וַעֲבָדָ֖הּ וְיָ֥שַׁב בָּֽהּ׃

But the nation that shall bring their neck under the yoke of the king of Babylon, and serve him, that nation I will let remain in their own land,' says Hashem; 'and they shall till it, and dwell therein.'"

תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודעודהכל

וְעַמָא דְיָעֵיל יַת צַוְרֵיהּ בְּנִיר מַלְכָּא דְבָבֶל וְיִפְלְחִינֵיהּ וְאַשְׁרִינֵיהּ עַל אַרְעֵיהּ אֲמַר יְיָ וְיִפְלְחָהּ וִיתֵיב בָּהּ.

לפי שהגוי שיעבוד את מלך בבל ישאר על אדמתו בהשקט ובבטחה ואשר לא יעשה כן ילך בגלות ובשבי.

והנה עם היות שבאה הנבואה הזאת אל ירמיהו מהש״י בראשית ממלכות יהויקים הנה לא כתבה ולא עשאה בפועל אלא בשנה הראשונה לצדקיהו וכמ״ש מיד אחר זה ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיהו כי אז נעשתה הפעולה הזאת, ובעבור זה אמר הנביא ביד מלאכים הבאים ירושלם אל צדקיהו מלך יהודה כי כעשותו את הנבואה הזא׳ בפועל שהיה כבר בימי צדקיהו ראה לבאר המלאכים אשר שלח בידיהם הנבואה הזאת לאי זה באו לירושלם ואמר שהיה לצדקיהו כי כבר היה זה בימיו.

והנחתיו – מלשון מנוחה.

והנחתיו – ישכון במנוחה על אדמתו.

ועבדה – יעשה עבודת האדמה בחרישה וזריעה וישב בה ויאכל מלחמה.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהכל

(יב) וְאֶל⁠־צִדְקִיָּ֤ה מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָה֙ דִּבַּ֔רְתִּי כְּכׇל⁠־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹ֑ר הָבִ֨יאוּ אֶת⁠־צַוְּארֵיכֶ֜ם בְּעֹ֣ל מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֗ל וְעִבְד֥וּ אֹת֛וֹ וְעַמּ֖וֹ וִֽחְיֽוּ׃

I spoke to Zedekiah king of Judah according to all these words, saying, "Bring your necks under the yoke of the king of Babylon, and serve him and his people, and live.

תרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְעִם צִדְקִיָה מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה מַלְלֵית יַת כָּל פִתְגָמַיָא הָאִלֵין לְמֵימָר אָעִילוּ יַת צַוָארֵיכוֹן בְּנִיר מַלְכָּא דְבָבֶל וּפְלָחוּ יָתֵיהּ וְעַמֵיהּ וְאִתְקַיִימוּ.

ואל צדקיהו מלך יהודה דברתי וגו׳ – כל זה אמר ירמיהו אל שלוחי המלכים.

And to Zedekiah the king of Judah have I spoken, etc. All this Yirmeyahu said to the ambassadors of the kings.

ולכן אמר אליהם גם כן ואל צדקיהו מלך יהודה דברתי ככל הדברים האלה אשר דברתי אתכם כי רוצה לומר שאותו ייעוד שהגיע אליו בימי יהויקים א״ל עתה. והותרה בזה השאלה הד׳.

ורש״י כתב פרשה תחתונה לעליונה ד׳ שנים והוא שיביא צוארו תחת עול מלך בבל ויעבוד אותו הוא ועמו.

וחיו – תשארו חיים.

ואל צדקיה – ירמיה מְסַפֵר בספרו מה שאמר לצדקיה, מעין^א מה שאמר למלאכי הגוים.

א. כן בכ״י. בדפוס ראשון: מענין.

השאלות:

למה יספר להמלאכים מה שדבר אל צדקיה?

ואל צדקיהו – ר״ל וא״כ מה יועיל לכם מה שתתקשרו עם צדקיהו כי הוא לא יוכל להגן עליכם, באשר גם הוא מחויב להביא צוארו בעול מלך בבל.

תרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל

(יג) לָ֤מָּה תָמ֙וּתוּ֙ אַתָּ֣ה וְעַמֶּ֔ךָ בַּחֶ֖רֶב בָּרָעָ֣ב וּבַדָּ֑בֶר כַּֽאֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אֶל⁠־הַגּ֕וֹי אֲשֶׁ֥ר לֹא⁠־יַעֲבֹ֖ד אֶת⁠־מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃

Why will you die, you and your people, by the sword, by the famine, and by the pestilence, as Hashem has spoken concerning the nation that will not serve the king of Babylon?

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודעודהכל

לְמָה תִתְקַטְלוּן אַתְּ וְעַמָךְ בְּחַרְבָּא וּבְכַפְנָא וּבְמוֹתָא כְּמָה דְמַלֵיל יְיָ עַל עַמָא דְלָא יִפְלַח יַת מַלְכָּא דְבָבֶל.

וישבו חיים ולא ימותו בחרב ברעב ובדבר כי אחרי שבני יהודה לא זכו במעשיהם לשהקב״ה ישנה בעבורם המערכה העליונה ונשארו כיתר הגוים אליה היה ראוי שישתעבדו כמוהם למלך בבל שהשעה מצחקת לו.

אל הגוי – על הגוי.

אשר לא יעבוד – אשר לא יקבל עליו מעצמו עול השעבוד.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודהכל

(יד) וְאַֽל⁠־תִּשְׁמְע֞וּ אֶל⁠־דִּבְרֵ֣י הַנְּבִאִ֗ים הָאֹמְרִ֤ים אֲלֵיכֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תַעַבְד֖וּ אֶת⁠־מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל כִּ֣י שֶׁ֔קֶר הֵ֖ם נִבְּאִ֥ים לָכֶֽם׃

Don't listen to the words of the prophets who speak to you, saying, 'You shall not serve the king of Babylon'; for they prophesy a lie to you.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְלָא תְקַבְּלוּן לְפִתְגָמֵי נְבִיֵי שִׁקְרָא דְאָמְרִין לְכוֹן לְמֵימָר לָא תִפְלְחוּן יַת מַלְכָּא דְבָבֶל אֲרֵי שִׁקְרָא אִינוּן מִתְנַבָּן לְכוֹן.

ושלא ישמעו אל דברי הנביאים המנבאים להם בהפך זה כי שקר להם מנבאים.

לא תעבדו – רצה לומר לא יתחזק עליכם להיות לו לעבדים.

ואל תשמעו – זה אזהרה לצדקיהו ושריו.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(טו) כִּ֣י לֹ֤א שְׁלַחְתִּים֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וְהֵ֛ם נִבְּאִ֥ים בִּשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר לְמַ֨עַן הַדִּיחִ֤י אֶתְכֶם֙ וַאֲבַדְתֶּ֔ם אַתֶּ֕ם וְהַנְּבִאִ֖ים הַֽנִּבְּאִ֥ים לָכֶֽם׃

'For I have not sent them', says Hashem, 'but they prophesy falsely in My name; that I may drive you out, and that you may perish, you, and the prophets who prophesy to you.'"

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודעודהכל

אֲרֵי לָא שְׁלַחְתִּינוּן אֲמַר יְיָ וְאִינוּן מִתְנַבָּן בִּשְׁמִי שִׁקְרָא בְּדִיל דֶאֱטַלְטֵיל יַתְכוֹן וְתֵיבְדוּן אַתּוּן וּנְבִיֵי שִׁקְרָא דְמִתְנַבָּן לְכוֹן.

לפי שלא שלחם השם והם משקרים בדבריהם, ושכל זה היה ג״כ מפועל המערכה למען יבואו לחרבן.

למען הדיחי אתכם – הם יועילו למען הדיחי אתכם בשבי ושם תאבדו אתם והנביאים אבל כשתקבלו עליכם עול שעבוד תשבו בארצכם ותעלו המס.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודהכל

(טז) וְאֶל⁠־הַכֹּהֲנִים֩ וְאֶל⁠־כׇּל⁠־הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה דִּבַּ֣רְתִּי לֵאמֹ֗ר כֹּה֮ אָמַ֣ר יְהֹוָה֒יְ⁠־⁠הֹוָה֒ אַֽל⁠־תִּשְׁמְע֞וּ אֶל⁠־דִּבְרֵ֣י נְבִיאֵיכֶ֗ם הַֽנִּבְּאִ֤ים לָכֶם֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֨ה כְלֵ֧י בֵית⁠־יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה מוּשָׁבִ֥ים מִבָּבֶ֖לָה עַתָּ֣ה מְהֵרָ֑ה כִּ֣י שֶׁ֔קֶר הֵ֖מָּה נִבְּאִ֥ים לָכֶֽם׃

Also I spoke to the priests and to this entire people, saying, "Thus says Hashem, 'Don't listen to the words of your prophets who prophesy to you, saying, 'Behold, the vessels of Hashem's house shall now shortly be brought again from Babylon'; for they prophesy a lie to you.

תרגום יונתןרש״יר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּלְכַהֲנַיָא וּלְכָל עַמָא הָדֵין מַלְלֵית לְמֵימָר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ לָא תְקַבְּלוּן לְפִתְגְמֵי נְבִיֵיכוֹן דְשִׁקְרָא דְמִתְנַבָּן לְכוֹן לְמֵימַר הָא מָנֵי בֵית מַקְדְשָׁא דַייָ מִתּוֹתָבִין מִבָּבֶל כְעַן בִּפְרִיעַ אֲרֵי שִׁקְרָא אִינוּן מִתְנַבָּן לְכוֹן.

הנה כלי בית י״י – שגלו עם יכניה.

"Behold the vessels of the house of the Lord" That were exiled with Jeconiah.

הנה כלי בית י״י – הטעם אשר גלו שם, גם גרם לזה יהויקים ויהויכין כמו שקרה לדלתות בית י״י בימי חזקיה, כל שכן עם יהויכין כמו שיבאר אחר כך.

וכן אמר הנביא להכהנים ואל כל העם בני יהודה, ולא היתה האמירה אליהם לבד שיתנו צואר׳ תחת עול מלך בבל כי זה למלך ולשרים יאות לאמרו ולשמעו לא לכהנים והעם אבל אמר אליהם שלא ישמעו אל דברי הנביאים האומרים שכלי בית ה׳ המובאים בבלה ישובו מהרה לירושלם כי שקר המה מנבאים בזה.

הנה כלי בית ה׳ – אשר הובאו לבבל עם גלות יכניה.

מושבים – יהיו מושבים מהרה מבבל לירושלים.

ואל הכהנים – הוא אזהרה אל הכהנים והעם, שע״י שנבאו להם נביאי השקר שיושבו הכלים החליטו שיצא חפשי מעול מלך בבל.

כלי בית ה׳ – שלקחם נבוכדנאצר בימי יכניה (מלכים ב כ״ד:י״ג).

תרגום יונתןרש״יר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יז) אַל⁠־תִּשְׁמְע֣וּ אֲלֵיהֶ֔ם עִבְד֥וּ אֶת⁠־מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֖ל וִֽחְי֑וּ לָ֧מָּה תִֽהְיֶ֛ה הָעִ֥יר הַזֹּ֖את חׇרְבָּֽה׃

Don't listen to them; serve the king of Babylon, and live. Why should this city become a desolation?

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודעודהכל

לָא תְקַבְּלוּן מִנְהוֹן פְּלָחוּ יַת מַלְכָּא דְבָבֶל וְאִתְקַיִימוּ לְמָה תְהֵי קַרְתָא הָדָא חוּרְבָּא.

וכן אין ראוי לשומע׳ למה שאומרים שלא יעבדו את מלך בבל כי יותר טוב הוא שיעבדו אותו ויחיו משתהיה עיר ירושלם חרבה.

מלך בבל וחיו – הוא״ו במאריך.

למה וכו׳ – כי כשלא תקבלו עול שעבוד יכבוש את עיר ויחריבה.

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודהכל

(יח) וְאִם⁠־נְבִאִ֣ים הֵ֔ם וְאִם⁠־יֵ֥שׁ דְּבַר⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אִתָּ֑ם יִפְגְּעוּ⁠־נָא֙ בַּיהֹוָ֣הי⁠־⁠הֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת לְבִלְתִּי⁠־בֹ֜אוּ הַכֵּלִ֣ים׀ הַנּוֹתָרִ֣ים בְּבֵית⁠־יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה וּבֵ֨ית מֶ֧לֶךְ יְהוּדָ֛ה וּבִירוּשָׁלַ֖͏ִם בָּבֶֽלָה׃

But if they are prophets, and if the word of Hashem is with them, let them now make intercession to Hashem of Hosts that the vessels which are left in the house of Hashem, and in the house of the king of Judah, and at Jerusalem, don't go to Babylon.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאִם מִתְנַבָּן אִינוּן וְאִם אִית פִּתְגְמָא דַייָ עִמְהוֹן יִבְעוֹן כְּעַן בְּמֵימְרָא דַייָ צְבָאוֹת בְּדִיל דְלָא יִתּוֹבְלוּן מָנַיָא דְאִשְׁתְּאָרוּ בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ וּבֵית מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה וּבִירוּשְׁלֵם לְבָבֶל.

לבלתי [באו] הכלי⁠[ם הנותרים – הטוב] ביותר שנאמר לגביו, שהוא <צורת> מקור שצורף אליה הכינוי החבור <המוסב> על ״כלים״, והיה ראוי להיות ״בואם״,⁠¹ ו<צורת> המקור כאן במקום הפועל <שבצורת> הע⁠[תיד <של בניין> מה שלא נזכר שם] פועלו (=הפעל),⁠² כאומרו לגביהם: ״בבלה יובאו ושמה יהיו״ (פסוק כב).

1. הניתוח הזה מועדף על-ידי ריב״ג, מחברות, ערך ׳זור׳ (עמ׳ 76), וכן באללמע, עמ׳ 189 (רקמה, עמ׳ ריא). לפיו, הכינוי החבור הוא כינוי פרוליפטי. דברי אבן בלעם שבהמשך מושפעים הן מדברי חיוג׳, כתאב אלנתף, על אתר, שלפיהם ״בואו״ היא צורת ציווי במקום צורת עתיד, הן מדברי ריב״ג, שם, כדעה ראשונה, שלפיה ״בואו״ הוא צורת עבר, בבנין פעל, במקום צורת עתיד.

2. כלומר, ״יובאו״.

לבלתי באו הכלים – מגזרת פועל בשקל מה טובו אהליך יעקב (במדבר כ״ד:ה׳), כי אורו עיני (שמואל א י״ד:כ״ט), והוא עבר במקום עתיד ואמר באו אל הכלים ואף על פי שאינם מבלתי הבאה כמו אפוד ירד בידו (שמואל א כ״ג:ו׳), שבו כליהם ריקם (ירמיהו י״ד:ג׳).

ובית מלך יהודה – כמו ובבית ובי״ת בבית השם שזכר עומדת במקום שנים.

לבלתי באו הכלים – הטעם יתפללו לשם שלא יבאו הנותרים בירושלים, ונראה אם יקיימו דבריהם ואם ישמע השם להם.

ואם יאמרו שהם נביאי השם באמת יפגעו ויתפללו לה׳ לא שישובו הכלים לירושלם אבל שהכלים הנותרים בבית ה׳ ובבית המלך שלא ילכו גם כן לבבל.

יפגעו – ענין תפלה ובקשה כמו ואל תפגע בי (ירמיהו ז׳:ט״ז).

נא – עתה.

יפגעו נא בה׳ – יתפללו עתה לה׳ לא על השבת הכלים אלא לבל יבואו לבבל הכלים הנותרים מה שלא לקח כשגלה את יכניה.

לבלתי באו – הראוי: יבאו, ונאבדה יו״ד אחת מפני הקודמת, ועיין למעלה כ״ג:י״ד.

ואם נביאים הם – ר״ל אחר שלירמיה נאמר בנבואה שגם הכלים הנותרים יובאו לבבל א״כ א״א שיושבו הראשונים,

ואם יש דבר ה׳ אתם בודאי נאמר להם בהפך שכלים הנותרים יובאו לבבל, וא״כ יפגעו נא בה׳ לבלתי בוא הכלים הנותרים – ר״ל כי נבואה שנאמר לנביא שלא בדרך שליחות רק בדרך הודעה לו לבדו בודאי הודיעו לו זה כדי שיתפלל ויבטל הגזרה (כי מה שנאמר לו בתורת שליחות אל העם הוא כדי שישובו בתשובה ואין תפלתו מועלת), וז״ש אם יש דבר ה׳ אתם דרך גילוי דעת א״כ יפגעו בה׳ כי בזה מועיל תפלה.

ואם וגו׳ – ואם נביאי אמת הם ידעו שעתידים גם כלי קדש הנשארים להיות מובאים לבבל; אם כן יחלו פני האל שלא יובאו שם גם הם.

יפגעו – שרש פגע (ויפגע במקום, פרשת ויצא) משמש כשהאחד יושב במקומו והשני הולך ומתקרב לו או כשהאחד אסור בזיקים, וזה בא והורגו (שופטים ח׳:כ״א) ולשון מושאל כשהאחד מבקש והשני מתעצם שלא לעשות דבר בקשתו (מה נועיל כי נפגע בו, איוב כ״א:ט״ו).

לבלתי באו – לבלתי יבאו, וחסרה יו״ד אחת.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יט) כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֶל⁠־הָֽעַמֻּדִ֔ים וְעַל⁠־הַיָּ֖ם וְעַל⁠־הַמְּכֹנ֑וֹת וְעַל֙ יֶ֣תֶר הַכֵּלִ֔ים הַנּוֹתָרִ֖ים בָּעִ֥יר הַזֹּֽאת׃

For thus says Hashem of Hosts concerning the pillars, and concerning the sea, and concerning the bases, and concerning the residue of the vessels that are left in this city,

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת עַל עַמוּדַיָא וְעַל יַמָא וְעַל בְּסִיסַיָא וְעַל שְׁאַר מָנַיָא דְאִשְׁתָּאֲרוּ בְּקַרְתָּא הָדָא.

המכונות – ת״י בסיסיא כמו את הכיור ואת כנו (שמות ל״ה:ט״ז).

the bases Jonathan renders: בְּסִיסַיָּא Cf. "the washbasin and its stand" (Shemot 35:16).

אל העמודים – כמו על או פי׳ בעבור כמו ויאמר אברהם אל שרי אשתו.

כי כה אמר וגזר הקב״ה שכל הכלים לא מזהב וכסף כי כבר לא היו בבית ה׳ אבל כלי הנחשת העמודים והים והמכונות ויתר הכלים הנותרים בירושלם

הים – עשוי הוא כעין גיגית כמ״ש במלכים.

המכונות – מלשון כן ובסיס והיו מתחת לכיורות כמ״ש במלכים.

אל העמודים – על עמודי הנחושת ועל ים הנחושת וכו׳.

(יט-כא) מה שכפל כי כה אמר ה׳ – הוא מותר לשון.

(יט-כב) כי כה אמר ה׳, אל העומדים וכו׳ כי כה אמר ה׳ על הכלים וכו׳, מפני שהיו שתי אמירות,

א. שיתר הכלים יובאו בבלה,

ב. שביום הפקודה יושבו מבבל לא״י, והאמירה הראשונה נתקיימה בכל הכלים שכולם לוקחו לבבל כמ״ש בסוף הספר, אבל האמירה השניה שאח״ז יושבו לא״י, לא נתקיימה רק בכלי שרת של זהב וכסף שלקחו לשם, שהם הושבו בימי כורש הראשון ונתנו חמשת אלפים וד׳ מאות כלים ביד ששבצר הנשיא, ככתוב בעזרא א׳, אבל העמודים והים והמכונות לא הושבו, וכן כלי נחושת שלקח משם, וע״כ כפל דבריו כי כה אמר ה׳ (דבור א׳) אל העמודים ועל הים וכו׳ שעליהם אמר בבלה יובאו – ועוד כה אמר ה׳ על הכלים הנותרים שהם כלי זהב וכסף, עליהם אמר בבלה יובאו והעליתים והשיבותים אל המקום הזה – ולכן בדבור הראשון אמר כה אמר ה׳ צבאות, ובשני אמר ה׳ צבאות אלהי ישראל, כי שיוקחו בבלה אמר מצד שהוא אלהי צבאות ומושל כחפצו, ושיושבו אח״ז אמר מצד שהוא אלהי ישראל ומשגיח עליהם באהבתו.

המכונות – בסיסין מעשה אומן עליהם כיורות (מלכים א ז׳:כ״ז עד ל״ז ואחר כך פסוק מ״ג).

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כ) אֲשֶׁ֣ר לֹֽא⁠־לְקָחָ֗ם נְבֽוּכַדְנֶאצַּר֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל בַּ֠גְלוֹת֠וֹ אֶת⁠־[יְכׇנְיָ֨ה] (יכוניה) בֶן⁠־יְהוֹיָקִ֧ים מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָ֛ה מִירוּשָׁלַ֖͏ִם בָּבֶ֑לָה וְאֵ֛ת כׇּל⁠־חֹרֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

which Nebuchadnezzar king of Babylon didn't take, when he carried away captive Jeconiah the son of Jehoiakim, king of Judah, from Jerusalem to Babylon, and all the nobles of Judah and Jerusalem;

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

דְלָא שַׁוִינוּן נְבוּכַדְנֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל כַּד אַגְלֵי יַת יְכָנְיָה בַּר יְהוֹיָקִים מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה מִירוּשְׁלֵם לְבָבֶל וְיַת כָּל רַבְרְבֵי יְהוּדָה וִירוּשְׁלֵם.

בגלותו – כמו בהגלותו.

חורי – כמו שרי.

when he exiled Heb. בַּגְּלוֹתוֹ like בְּהַגְלוֹתוֹ.

the nobles of חֹרֵי, like שָֹרֵי the princes of.

בגלותו – כמו בהגלותו וכשנפלה הה״א להקל הקריאה נשארה תנועתה על בי״ת השמוש.

חורי יהודה – גדולי יהודה, כמו חוריה ואין שם מלוכה יקראו (ישעיהו ל״ד:י״ב), ואריבה את החורים (נחמיה ה׳:ז׳).

שלא הוליך מלך בבל כאשר גלה את יהויכין ואת כל חורי יהודה שהם השרים והגדולים שבמלכות.

בגלותו – כמו בהגלותו.

חורי – כן יקראו השרים הגדולים וכן ואריבה את החורים (נחמיה ה׳:ז׳) שהוא מלשון חיור ולובן וכאשר יקראו השפלים חשוכים כמ״ש בל יתיצב לפני חשוכים (משלי כ״ב:כ״ט).

בגלותו – בעת שגלה לבבל עם יכניה ואת כל שרי יהודה וירושלים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כא) כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַל⁠־הַכֵּלִ֗ים הַנּֽוֹתָרִים֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וּבֵ֥ית מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

yes, thus says Hashem of Hosts, the God of Israel, concerning the vessels that are left in the house of Hashem, and in the house of the king of Judah, and at Jerusalem,

תרגום יונתןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל עַל מְנַיָא דְאִשְׁתָּאֲרוּ בֵּית מַקְדָשָׁא דַייָ וּבֵית מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה וּבִירוּשְׁלֵם.

כי כה אמר ה׳ וכו׳ – בעבור שארכו הדברים באמרו אשר לא לקחם וכו׳ אמר שנית כי כה אמר ה׳ וכו׳ וכן דרך המקרא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

תרגום יונתןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כב) בָּבֶ֥לָה יוּבָ֖אוּ וְשָׁ֣מָּה יִֽהְי֑וּ עַ֠ד י֣וֹם פׇּקְדִ֤י אֹתָם֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וְהַֽעֲלִיתִים֙ וַהֲשִׁ֣יבֹתִ֔ים אֶל⁠־הַמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃

'They shall be carried to Babylon, and there shall they be, until the day that I visit them,' says Hashem; 'then I will bring them up, and restore them to this place.'"

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לְבָבֶל יְתּוּבְלוּן וְתַמָן יְהוֹן עַד יוֹמָא דְיֵעוּל דָכָרָנְהוֹן קֳדָמַי אֲמַר יְיָ וַאֲסִיקוּנוּן וַאֲתִיבִינוּן לְאַתְרָא הָדֵין.

בבלה יובאו ושמה יהיו – ר׳ זירא הוה קא משתמיט מיניה דרב יהודה דבעי למיסק לארעא דישראל דאמר ר׳ יהודה כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו, ור׳ זירא ההוא בכלי שרת כתיב, ור׳ יהודה קרא אחרינא כתיב השבעתי אתכם בנות ירושלים.

עד יום פקדי אותם – בימי כורש כמו שמפורש בספר עזרא.

until the day I remember them In the days of Cyrus, as is explained in the Book of Ezra (1:7 11).

עד יום פקדי – ע״י כרש מלך פרס שנתנה לששבצר הנשיא ליהודה (עזרא א׳:ח׳) והוא העלם עם הגולה.

כולם בבל יובאו ושם יהיו עד יום הפקודה שיפקדם השם כי אז יעלו בני יהודה מבבל וישיבו הכלים עמהם וכן היה ברשות כורש מלך פרס כמו שנזכר בספר עזרא, והנה כזכרו יעוד העמודים ושאר הכלים אמר כי כה אמר ה׳ צבאות אל העמודים שרוצה לומר על העמודים כמו ויאמר אברהם אל שרה אשתו (בראשית כ, ב), ובעבור שארכו הדברים באומרו אשר לא לקחם נבוכד נצר מלך בבל הוצרך לומר שנית כי כה אמר ה׳ צבאות על הכלים הנותרים בית ה׳ וגו׳:

פקדי – ענין זכרון.

עד יום פקדי אותם – עד הזמן שאזכור אני בהם והוא בימי כורש ואז אעלה אותם משם ואשיב אותם אל המקום הזה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

פקדי – עד בוא יום שגזרתי עליהם לְהִזָכֵר לפני, והוא מלשון וה׳ פקד את שרה (פרשת וירא).

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון