Devarim 4 – דברים ד‏ – Mikraot Gedolot

לְמִעְרַק לְתַמָּן קָטוֹלָא דְּיִקְטוֹל יָת חַבְרֵיהּ בְּלָא מַדְּעֵיהּ וְהוּא לָא שָׂנֵי לֵיהּ מֵאֶתְמָלִי וּמִדְּקַמּוֹהִי וְיִעְרוֹק לַחֲדָא מִן קִרְוַיָּא הָאִלֵּין וְיִתְקַיַּים.

that the slayer may escape there who may kill his neighbour unawares, not having hated him yesterday, or before it; and that, escaping to one of those cities, he may live: –

למערק לתמן קטולה די יקטול ית חברי⁠(ח){ה} בתקוף בדלא ידע והוא לא הוה סני יתיה לא מן דאתמל ולא מן דקדמוי ויערק לחדה מן קרייתה האליין וייחי.

למעירוק לתמן קטולא דתיקטול ית חבריה ולא אתכוון והוא לא סני ליה מאיתמלי ומדיקדמוי ויעירוק לחדא מקירווייא האילין ויתקיים.

that the man-slayer who had killed his neighbor without intention, not having hated him yesterday or before, may flee, and escape into one of those cities, and be spared alive.

די יקטול ית חבריה בתכוף דלא ידע והוא לא הוה סני ליה מדאתמול ולאדקדמוי.

Who had slain his neighbour unawares,⁠^a but had not entertained enmity toward him yesterday or before.

a. Beketuph, "by, or over, the shoulder.⁠"

לִיַהרֻבַּ אִלַיְהַא כֻּלֻּ קַאתִלֵ יַקתֻלֻ צַאחִבַּהֻ בִּגַ׳יְרִ קַצדֵ וַהֻוַ גַ׳יְרֻ שַׁאנִאַ לַהֻ מִן אַמסִ וַמַא קַבּלַהֻ פַיַהרֻבֻּ אִלַי׳ וַאחִדַתֵ מִנהַא פַיַחיַא

בכדי שיברח אליהן, כל הורג נפש שהרג את חברו בלא כונה תחלה, והוא איננו שונא לו מן אמש וממה שלפניו, אזי שיברח אל אחת מהן, וכך יחיה.

פס׳: לנוס שמה – מלמד שהיו בצורות מאד.

וחי – שלא יכבשוה הגואלים בחזקה. מיכן אמרו תלמיד שגלה מגלין רבו עמו שנא׳ וחי. עביד ליה מילתא דתהוי ליה חיותא. ומיכן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון:

רוצח – מלא וי״ו שרצח האדם שנברא בששי ועבר על לא תרצח שהוא דבור ששי.

זכר שהבדיל עיר אחת לכל שבט כדי שיהיה נקל לאיש אחד מאותו שבט כשיקרה לו זה לנוס שמה ולא יצטרך ללכת משבט אל שבט ומממלכה אל עם אחר. האמנם נזכר׳ כאן ההבדל הזאת אשר עשה משה להגיד למי שיחטא במזיד כי ראוי הוא שיענש עונש גדול כמו שזכר בפרשה כי תוליד כיון שלא היה זה להם בבלי דעת כי כבר הראה השם יתברך להם כי הוא האלהים ועשה להם התראה והוא אמרו מן השמים השמיעך את קולו ליסרך. ובעבור שחטא בעדים והתראה וידיעה נשלמת נתחייב בעונש רב. אמנם מי שחטא בבלי דעת אפילו שהיה הורג נפש שהוא המופלג שבחטאים הבדיל להם ערים לשבת כדי שיחיו ולא ימותו. ומזה ראיה והוכחה לכל המותרים ועומדים כמה פעמים על פי התורה והנביאים על כל מצות התורה בהודעת העונשים הגדולים המעותדים להם שלא יהיה להם עיר מקלט ולא תכיל אותם הארץ אבל ינערו רשעים ממנה. וגם כיון משה רבינו עליו השלום במעש׳ הזה להבטיח אותם בכבוש מהרה. שהרי בזולת הכבוש היה המעשה ההוא פועל ריק. שהרי אין הערים קולטות עד שיובדלו כלם וכמו שדקדקו חז״ל (שם) מאמרו שש ערי מקלט תהיינה לכם. מלמד שאינן קולטות אלא בהיותן כלן. ולכן כדי שיאמינו בבטחון גדול כי כל הארץ לפניהם מוכנת להככש מהרה עשה הפועל הזה מהבדל שלשת הערים האלה קודם שיכנס בביאור המצות. והותר בזה הספק הי״ח:

לָנֻס שָמָה רוֹצֵחַ: דין לחוד מל׳ וי״ו באוריית׳, וכל רֹצֵחַ הָרֹצֵחַ חס׳. [רוצח].

הערים הָאֵל: ח׳ דסבירי׳ הָאֵלֶה, וסימ׳ במסור׳¹ פ׳ תולדת יצחק. [האל].

1. במסור׳: מ״ג-ד בר׳ כו ד.

ונס וכו׳ וחי – ענינו וכאשר ינוס יחיה:

לנס שמה וגו׳ – כאן נזכרת רק ההלכה הכללית של המצווה. לפרטים עיין במדבר לה, ט ואילך; ולהלן יט, א ואילך.

ונס אל אחת מן הערים האל וחי: תלמיד שגלה מגלין רבו עמו, שנאמר ״וחי״ – עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא (מכות י,א). והוא פלא מאין למדו זה דמיירי בחיותא דתורה, דילמא בפרנסה. אלא הוא מענין הפרשה¹, ופירשו חז״ל שמשה רבינו הכין הערים באופן שיסכנו² לישיבה אם יהיה נצרך.

1. העוסקת בחיוב לעיון ההלכה עוד לפני שהגיע הדיון למעשה, וכפי שכתב רבינו בפסוק הקודם, עיי״ש.

2. יתאימו.

ונס ... וחי – ראה יט, ג׳-ד׳ בפירושנו.

האל – במקום האלה, וכן הרבה פעמים בתורה, ראה לויקרא י״ח:כ״ז.

וחי – (בוי״ו קמוצה). איוו. 243.

בבלי דעת – א״ר אלעאי בן ברכיה, שני ת״ח הדרים בעיר אחת ואין נוחין זל״ז בהלכה, אחד מת ואחד גולה, שנאמר לנוס שמה רוצח אשר ירצח בבלי דעת, ואין דעת אלא תורה, שנאמר (הושע ד׳) נדמו עמי מבלי הדעת¹. (סוטה מ״ט.)

ונס וגו׳ וחי – תניא, ערי מקלט אין עושין אותן אלא עיירות בינוניות, ואין מושיבין אותן אלא במקום מים ובמקום שווקים ובמקום אוכלסין, ואין פורסין בתוכן מצודות ואין מפשילין לתוכן חבלים, כדי שלא תהא רגל גואל הדם מצויה שם, דאמר קרא ונס וחי – עביד ליה מידי דתיהוי ליה חיותא² (מכות י׳.)

ונס וגו׳ וחי – תניא, תלמיד שגלה מגלין רבו עמו, שנאמר ונס וחי, עביד ליה מידי דתיהוי ליה חיותא,⁠³ וא״ר זירא מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון.⁠⁴ (מכות י׳.)

1. וסיפא דקרא ותשכח תורת אלהיך, ודריש סמיכות פסוק זה לפסוק וזאת התורה. ויתכן דמדייק מדלא כתיב אשר ירצח בשגגה וכמו שכתב לעיל מכה נפש בשגגה, ופירש״י אחד מת ע״י חבירו שהרגו בשוגג וזה גולה לערי מקלט, ואם אין כאן מיתה יש כאן סימן למיתה ולגלות שאחד [ראוי] למות ואחד [ראוי] להגלות, עכ״ל. והנה עדיין אגדה זו דורשת באור ופירוש מרווח.

ולולא דבריו היה אפשר לפרש הענין ע״פ המבואר בסוגיא דמכות י׳ א׳ דלמוד התורה מגינה ממיתה ומגלות, יעו״ש. והנה פשוט דזה הוא רק בעוסק בתורה לשמה, ובאופן כזה הת״ח נוחין זל״ז כיון דאין להם כל פניה ונטיה זולת האמת, וכמש״כ את והב בסופה, משא״כ בעוסקין שלא לשמה הם קנטרנין זל״ז, וממילא אין למוד כזה מגין, וזו היא כונת הדרשה להורות שהלמוד שלא לשמה אינו מגין לא ממיתה ולא מגלות, ולצחות הלשון אומר אחד מת ואחד גולה, ודו״ק.

2. ר״ל שיהיו כל צרכי חייו מצויים לו שם ושלא ביוקר וגם יהיה בטוח מנקמת גואל הדם ואם יעשו עיירות קטנות אין צרכי החיים מצויים שם ובעיירות גדולות הם ביוקר וגם עוברים ושבים הרבה שם, ואפשר שגואל הדם יבא לשם, וכן פריסת מצודות והפשלת חבלים גורמים לעוברים ושבים הרבה.

3. וביאר זה הרמב״ם בפ״ז ה״א מרוצחין וז״ל, וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תלמוד תורה כמיתה חשובין, עכ״ל. ויש להוסיף באור דדרשו וחי מלשון כי הוא חייך דכתיב בתורה (ס״פ נצבים).

4. נסמך על המבואר בגמרא כי סיבת הריגה בשוגג אינה מצויה אלא ברשעים, ואם הוא אינו הגון אפשר שיבא לידי כך ויגלה ויצטרך גם הוא להגלות עמו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון