×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ז) כִּ֚י מִי⁠־ג֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר⁠־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים קְרֹבִ֣ים אֵלָ֑יו כַּיהֹוָ֣הי⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ בְּכׇל⁠־קׇרְאֵ֖נוּא אֵלָֽיו׃
For what great nation is there, that has a god so near to them, as Hashem our God is whenever we call on him?
א. בְּכׇל⁠־קׇרְאֵ֖נוּ =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3 וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל?!=בְּכָּל⁠־קׇרְאֵ֖נוּ (דגש מיותר באות כ״ף?), אך ייתכן שמדובר בכתם בקלף.
• הערות ברויאר ודותן
• קורן, דותן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)דברים רבהאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחייהדר זקניםר״י אבן כספירלב״געקדת יצחק פירושצרור המורר״ע ספורנומנחת שיר׳ י״ש ריגייושד״למלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
אֲרֵי מַאן עַם רַב דְּלֵיהּ אֱלָהּ קָרִיב לֵיהּ לְקַבָּלָא צְלוֹתֵיהּ בְּעִדָּן עָקְתֵיהּ כַּייָ אֱלָהַנָא בְּכָל עִדָּן דַּאֲנַחְנָא מְצַלַּן קֳדָמוֹהִי.
For what people so great who has God so nigh to it to hearken to their prayer in the time of their tribulation, as the Lord our God (is to us) in every time that we pray before Him?
ארום היידה אומהאב ומלכוג דאית ליה אלה קריבד לוותיה כוות ממרה די״י אלהן הבכל זמן דאנן מצליין קדמוי הוא עני יתן.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אומה״) גם נוסח חילופי: ״אומייה״.
ב. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״רבה״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ומלכו״) גם נוסח חילופי: ״{ומלכ}⁠ות״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קריב״) גם נוסח חילופי: ״דק׳⁠ ⁠⁠״.
ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״בכל ... עני״) נוסח אחר: ״כל שעה דאנן קריין לה הוא ענין״.
ארום הידא אומא רבא דאית ליה אלקא קריב לוותיה בשום מימרא די״י אלקן אורחיהון דעממיא נטלין דחלתהון על כתפיהון ודמיין קריבין להון והינון רחיקין מטול דלא שמיעין באודניהון ברם מימרא די״י יתיב על כורסיה רם ומנטל ושמע צלותנא בכל עידן דאנן מצליין קמיה ועביד בעותן.
For what people so great, to whom the Lord is so high in the Name of the Word of the Lord? But the custom of (other) nations is to carry their gods upon their shoulders, that they may seem to be nigh them; but they cannot hear with their ears, (be they nigh or) be they afar off; but the Word of the Lord sitteth upon His throne high and lifted up, and heareth our prayer what time we pray before Him and make our petitions.
ארום היידא אומא רבא דאית לה אלהא דיקרב לוותה כיי אלהן בכל שעה די אנן קריין ליה והוא עני יתן.
For what people is so great, who hath God so nigh to it as the Lord our God is, in every hour that we cry unto Him, and He answereth us?
[י] כִּי מִי גּוֹי גָדוֹל וגו׳ – הֲלָכָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה קוֹרֵא אֶת שְׁמַע מַהוּ שֶׁיְהֵא לוֹ מֻתָּר לְהַמְתִּין אַחַר קְרִיאַת שְׁמַע וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים, שְׁלשָׁה תְּכִיפוֹת הֵן, תֵּכֶף לִסְמִיכָה שְׁחִיטָה, תֵּכֶף לִנְטִילַת יָדַיִם בְּרָכָה, תֵּכֶף לִגְאֻלָּה תְּפִלָּה, וּמִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵן מַהוּ מַתַּן שְׂכָרוֹ, אָמַר רַבָּה בַּר אַבָּהוּ, אִם סָמַךְ וְשָׁחַט יְהֵא מֻבְטָח שֶׁקָּרְבָּנוֹ נִתְקַבֵּל. וְאִם נָטַל יָדָיו וּבֵרַךְ מִיָּד, יְהֵא מֻבְטָח שֶׁלֹא יְהֵא שָׂטָן מְקַטְרֵג בִּסְעוּדָתוֹ. וְאִם קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְנִתְפַּלֵּל מִיָּד, יְהֵא מֻבְטָח שֶׁתְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אַתְּ מוֹצֵא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים קְרוֹבָה וּרְחוֹקָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָחוֹק וְקָרוֹב. כֵּיצַד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים קְרוֹבָה, עוֹבֵד כּוֹכָבִים עוֹשֶׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַעֲמִידָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אֶצְלוֹ, הֲרֵי קָרוֹב. וּמִנַּיִן שֶׁהִיא רְחוֹקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אַף יִצְעַק אֵלָיו וְלֹא יַעֲנֶה וגו׳ (ישעיהו מ״ו:ז׳), הֲרֵי רְחוֹקָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָחוֹק וְקָרוֹב, כֵּיצַד, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר׳ סִימוֹן מִכָּאן וְעַד לָרָקִיעַ מַהֲלַךְ ת״ק שָׁנָה, הֲרֵי רָחוֹק, וְקָרוֹב מִנַּיִן, שֶׁאָדָם עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל וּמְהַרְהֵר בְּתוֹךְ לִבּוֹ וְקָרוֹב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁמֹעַ אֶת תְּפִלָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ (תהלים ס״ה:ג׳), אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כְּשֶׁיִּהְיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּאִים לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ, אַל תַּעֲנֶה אוֹתָן, שֶׁאֵין בָּאִין אֶצְלְךָ בְּלֵב שָׁלֵם, אֶלָּא הוֹלְכִין אֵצֶל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלָּהֶן וְאֵינָהּ עוֹנָה אוֹתָן, וְהֵן רוֹאִין צָרָתָן צָרָה, וּבָאִין לָהֶן אֶצְלְךָ, אַף אַתָּה לֹא תַעֲנֶה אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁוְּעוּ וְאֵין מוֹשִׁיעַ עַל ה׳ וְלֹא עָנָם (תהלים י״ח:מ״ב), מַהוּ יְשַׁוְּעוּ, יְשַׁוְּעוּ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלָּהֶן, וְלִכְשֶׁיָּבוֹאוּ אֶצְלְךָ, עַל ה׳ וְלֹא עָנָם. אֲבָל כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל קוֹרְאִין אֶצְלְךָ, מִיָּד שְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּקָרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי (תהלים ד׳:ב׳), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה אָמַרְתָּ בְּקָרְאִי עֲנֵנִי, חַיֶּיךָ עַד שֶׁלֹא תִקְרָאֵנִי אֲנִי אֶעֱנֶה אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה (ישעיהו ס״ה:כ״ד), שֶׁאֵין לִי אֻמָּה אַחֶרֶת אֶלָּא אַתֶּם, מִנַיִן, מִמַּה שֶׁקָּרֵינַן בָּעִנְיָן כִּי מִי גּוֹי גָדוֹל.
[יא] יַעַנְךָ ה׳ בְּיוֹם צָרָה (תהלים כ׳:ב׳), רַבָּנָן אָמְרֵי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה וְהָיוּ לוֹ שְׁלשָׁה פַּדְגוֹגִין, הָרִאשׁוֹן אָמַר יֵעָשֶׂה לוֹ כְּבָלִים שֶׁל מֵאָה לִיטְרִין, וְהַשֵּׁנִי אָמַר אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בִּכְבָלִים שֶׁל מֵאָה לִיטְרִין אֶלָּא יֵעָשֶׂה לוֹ כְּבָלִים שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר לִיטְרִין, בָּא הַשְּׁלִישִׁי וְאָמַר הֵיאַךְ הוּא יָכוֹל לַעֲמֹד בִּכְבָלִים שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר לִיטְרִין יֵעָשֶׂה לוֹ כְּבָלִים שֶׁל לִיטְרָא אַחַת. כָּךְ אָמַר משֶׁה יֵעָשׂוּ לוֹ כְּבָלִים שֶׁל מֵאָה לִיטְרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת (דברים ל״א:י״ז), דָּוִד אָמַר יֵעָשֶׂה לוֹ כְּבָלִים שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר לִיטְרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: יַעַנְךָ ה׳ בְּיוֹם צָרָה, כְּשֵׁם שֶׁהַיּוֹם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת. כֵּיוָן שֶׁעָמַד יִרְמְיָה אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵין בָּהֶם כֹּחַ לִסְבֹּל כְּשֵׁם שֶׁאָמַר דָּוִד בְּיוֹם צָרָה, אֶלָּא יֵעָשֶׂה לָהֶם כְּבָלִים שֶׁל לִיטְרָא אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ (ירמיהו ל׳:ז׳).
דָּבָר אַחֵר: יַעַנְךָ ה׳ בְּיוֹם צָרָה, מַהוּ בְּיוֹם צָרָה, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאִשָּׁה שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר לֵילֵד וְהָיְתָה מִצְטַעֶרֶת לֵילֵד, אָמְרוּ מִי שֶׁעָנָה אֶת אִמֵּךְ הוּא יַעֲנֶה אוֹתָךְ, כָּךְ אָמַר דָּוִד לְיִשְׂרָאֵל, מִי שֶׁעָנָה לְיַעֲקֹב הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם, מַה הִתְפַּלֵּל יַעֲקֹב: וְאֶעֱשֶׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי (בראשית ל״ה:ג׳), אַף אַתָּה יַעַנְךָ ה׳ בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כְּשֶׁתְּהֵא רוֹאֶה בָּנֶיךָ בְּצַעַר וְאֵין מִי שֶׁיְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, מִיָּד עֲנֵה אוֹתָן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה, חַיֶּיךָ בְּכָל שָׁעָה שֶׁיִּקְרְאוּ אוֹתִי אֲנִי אֶעֱנֶה אוֹתָם, דִּכְתִיב: כַּה׳ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו (דברים ד׳:ז׳).
[יב] דָּבָר אַחֵר: כַּה׳ אֱלֹהֵינוּ – זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה׳ עֵת רָצוֹן (תהלים ס״ט:י״ד), רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא שָׁאַל לְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מַהוּ דִּכְתִיב וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה׳ עֵת רָצוֹן, אָמַר לוֹ שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה פְּעָמִים פְּתוּחִים פְּעָמִים נְעוּלִים, אֲבָל שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה לְעוֹלָם פְּתוּחִים, אָמַר לוֹ מִנַּיִן, דִּכְתִיב: נוֹרָאוֹת בְּצֶדֶק תַּעֲנֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ מִבְטָח כָּל קַצְוֵי אֶרֶץ וְיָם רְחוֹקִים (תהלים ס״ה:ו׳), מַה הַמִּקְוֶה הַזֶּה פְּעָמִים פָּתוּחַ פְּעָמִים נָעוּל, אַף שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה פְּעָמִים פְּתוּחִים פְּעָמִים נְעוּלִים, אֲבָל הַיָּם הַזֶּה לְעוֹלָם פָּתוּחַ, כָּךְ יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָם פְּתוּחָה לְקַבֵּל שָׁבִים.
אָמַר רַב עָנָן אַף שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה אֵינָן נִנְעָלִים לְעוֹלָם, דִּכְתִיב כַּה׳ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו. וְאֵין קְרִיאָה אֶלָּא תְּפִלָּה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה (ישעיהו ס״ה:כ״ד).
אָמַר רַבִּי חִיָּיא רַבָּה, כְּתִיב: קַוֵּה אֶל ה׳ חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה׳ (תהלים כ״ז:י״ד), הֱוֵי מִתְפַּלֵּל וְחוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל, וְיֵשׁ שָׁעָה שֶׁיִּתְּנוּ לְךָ.
דָּבָר אַחֵר: וַאֲנִי תְפִלָּתִי וגו׳, דָּוִד בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה יְחִידִי אָמַר עֵת רָצוֹן, אֲבָל תְּפִלָּתָן שֶׁל צִבּוּר אֵינָהּ חוֹזֶרֶת לְעוֹלָם רֵיקָם, הֱוֵי כַּה׳ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו.
[יג] כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו. שָׁאֲלוּ הַמִּינִים אֶת רַבִּי שִׂמְלָאי כַּמָּה רְשׁוּיוֹת בָּרְאוּ אֶת הָעוֹלָם, אָמַר לָהֶם אֲנִי וְאַתֶּם נִשְׁאַל לְשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. אָמְרוּ לוֹ מִי כְּתִיב בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלוֹהַּ: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים (בראשית א׳:א׳) כְּתִיב. אָמַר לָהֶן מִי כְּתִיב בָּרְאוּ, בָּרָא כְּתִיב, וּמִי כְתִיב וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ, יִקָּווּ הַמַּיִם, יְהִי מְאֹרֹת, וַיֹּאמֶר כְּתִיב. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְמַעֲשֵׂה יוֹם הַשִּׁשִּׁי הָיוּ שְׂמֵחִים, אָמְרוּ לוֹ הֲרֵי כְּתִיב: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ (בראשית א׳:כ״ו), אָמַר לָהֶם מִי כְתִיב וַיִּבְרְאוּ אֶת הָאָדָם בְּצַלְמֵיהֶם, אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא: וַיִּבְרָא אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ (בראשית א׳:כ״ז), אָמְרוּ לוֹ וְהָא כְתִיב כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, אָמַר לָהֶם מִי כְתִיב כַּה׳ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֲלֵיהֶם, בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו כְּתִיב.
[יד] דָּבָר אַחֵר: אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּשֶׁמִּתְכַּנְסִין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לוֹמַר אֵימָתַי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאֵימָתַי יוֹם הַכִּפּוּרִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם, לִי מָה אַתֶּם שׁוֹאֲלִים, אֲנִי וְאַתֶּם נֵלֵךְ אֵצֶל בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה, מִנַּיִן דִּכְתִיב אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, אֲשֶׁר לוֹ אֻמָּה קְרוֹבָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, הוּא וְכָל פָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁלֹא נַעֲשֵׂית אֻמָּה שֶׁלִּי: מוֹעֲדֵי ה׳ (ויקרא כ״ג:ב׳), מִכָּאן וָאֵילָךְ: אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם (ויקרא כ״ג:ב׳).
[טו] דָּבָר אַחֵר: אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו – אָדָם אִם יְהֵא לוֹ קָרוֹב עָשִׁיר הוּא מוֹדֶה בּוֹ, וְאִם עָנִי הוּא כּוֹפֵר בּוֹ וְאוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ קְרוֹבוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל יִשְׂרָאֵל הָיוּ נְתוּנִים בְּמִצְרַיִם בְּשִׁעְבּוּד, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר קְרוֹבֵיהֶן אֲנִי, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ (תהלים קמ״ח:י״ד), וְאִם קְרוֹבוֹ עָנִי הוּא עוֹשֶׂה עַצְמוֹ עִקָּר וְאוֹתוֹ טְפֵלָה, מַהוּ אוֹמֵר פְּלוֹנִי מִתְקָרֵב לִי, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל עוֹשֶׂה לְיִשְׂרָאֵל עִקָּר, אֲשֶׁר לוֹ גּוֹי קָרוֹב אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו.
דָּבָר אַחֵר: כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל – אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא, אֵיזֶה אֻמָּה שֶׁגִּדְּלָהּ אֱלֹהֶיהָ כְּאֻמָּה זוֹ, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אֻמָּה מְבַקֶּשֶׁת לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה וְאֵינָן יוֹדְעִין אִם נוֹצְחִין וְאִם אֵין נוֹצְחִין, וְיִשְׂרָאֵל וַדַּאי נוֹצְחִין, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי מִי גוֹי גָדוֹל וגו׳.
[טז] דָּבָר אַחֵר: אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא, מַעֲשֶׂה בִּסְפִינָה אַחַת שֶׁהָיְתָה כֻּלָּהּ שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְהָיָה בְּתוֹכָהּ יְהוּדִי אֶחָד, הִגִּיעוּ לְנֵס אֶחָד, אָמְרוּ לְאוֹתוֹ יְהוּדִי פְּלוֹנִי טוֹל מָעוֹת וַעֲלֵה לַנֵּס הַזֶּה וְקַח לָנוּ מִשָּׁם מְאוּמָה, אָמַר לָהֶם לֹא אַכְסְנַאי אֲנִי מַכִּיר אֲנִי לְהֵיכָן אֵלֵךְ, אָמְרוּ וְיֵשׁ אַכְסְנַאי יְהוּדִי, בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, הֲרֵי אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו.
[יז] מַהוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו – אָמְרוּ רַבָּנָן יֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְאַרְבָּעִים יוֹם, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מִמּשֶׁה, דִּכְתִיב: וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה׳ כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וגו׳ (דברים ט׳:י״ח), וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְעֶשְׂרִים יוֹם, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מִדָּנִיֵּאל, דִּכְתִיב: לֶחֶם חֲמֻדוֹת לֹא אָכַלְתִּי וגו׳ עַד מְלֹאת שְׁלשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים (דניאל י׳:ג׳), וְאַחַר כָּךְ אָמַר: ה׳ שְׁמָעָה ה׳ סְלָחָה וגו׳ (דניאל ט׳:י״ט). וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לִשְׁלשָׁה יָמִים, מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מִיּוֹנָה, דִּכְתִיב: וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג וגו׳ (יונה ב׳:א׳), וְאַחַר כָּךְ: וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה׳ אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה (יונה ב׳:ב׳). וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְיוֹם אֶחָד, מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מֵאֵלִיָּהוּ, דִּכְתִיב: וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר וגו׳ (מלכים א י״ח:ל״ו). וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְעוֹנָה, מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מִדָּוִד, דִּכְתִיב: וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה׳ עֵת רָצוֹן (תהלים ס״ט:י״ד). וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁעַד שֶׁלֹא יִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ מִפִּיו, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה (ישעיהו ס״ה:כ״ד).
אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו.
קרובים -גבורות רבות מאחד
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, עַל זֶה כָּתוּב (ישעיה י) הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ. הַשֶּׁבַח שֶׁל מִי - לֹא שֶׁל הָאֻמָּן הוּא? כָּךְ בְּרֵאשִׁית הַ את בָּרָא אֱלֹהִים עֶלְיוֹן אֶת הַשָּׁמַיִם - הַשֶּׁבַח שֶׁל מִי? שֶׁל אֱלֹהִים הוּא! אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, זֶה שֶׁכָּתוּב (דברים ד) אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו. קְרֹבִים? קָרוֹב צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא אֱלֹהִים עֶלְיוֹן. אֱלֹהִים שֶׁל פַּחַד יִצְחָק. אֱלֹהִים אַחֲרוֹן. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב קְרֹבִים, וּגְבוּרוֹת רַבּוֹת הֵם שֶׁיּוֹצְאִים מֵאֶחָד וְהַכֹּל אֶחָד.
(זוה״ק בראשית לא)
כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו בְּכָל קָרְאֵנוּ.
כמה חביבים ישראל לפני הקב״ה
פָּתַח וְאָמַר, (דברים ד) כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו בְּכָל קָרְאֵנוּ. אֵלָיו בֹּא רְאֵה כַּמָּה הֵם חֲבִיבִים יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין לְךְ עַם וְלָשׁוֹן בְּכָל הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹהַּ שֶׁיִּשְׁמַע אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְזֻמָּן לְקַבֵּל תְּפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּכָל שָׁעָה שֶׁהֵם צְרִיכִים לְהַשְׁמִיעַ תְּפִלָּה שֶׁהֵם רוֹצִים בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ דַּרְגָּה שֶׁלָּהֶם.
(זוה״ק בראשית קעג)
פָּתַח וְאָמַר, (יואל ב) וַה׳ נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְבָרוֹ וְגוֹ׳. אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה בֵּאֲרוּהוּ. אֲבָל וַה׳, בְּכָל מָקוֹם הוּא וּבֵית דִּינוֹ. נָתַן קוֹלוֹ - זֶהוּ הַקּוֹל שֶׁכָּתוּב (דברים ד) קוֹל דְּבָרִים. וְכָתוּב שָׁם (שמות ד) לֹא אִישׁ דְּבָרִים. מִי אִישׁ הַדְּבָרִים? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג) אִישׁ הָאֱלֹהִים. לִפְנֵי חֵילוֹ - אֵלּוּ הֵם יִשְׂרָאֵל.
(זוה״ק בראשית קצב)
כַּה׳ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו.
ששם ה׳ מוכתר עליהם בכתרו
וְתַנָּאִים וְאָמוֹרָאִים, נֶפֶשׁ יְתֵרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל כְּאֶחָד - אַחַת הִיא, אֲבָל לְכָל אָדָם הוּא כְּפִי מַעֲשָׂיו. וְלָמַדְנוּ מִקַּל וָחֹמֶר שֶׁל הַתְּשׁוּבָה, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל כְּאֶחָד, בְּכָל זְמַן שֶׁחוֹזְרִים כֻּלָּם - מִתְקַבְּלִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים ד) כַּה׳ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו. שֶׁשֵּׁם ה׳ מֻכְתָּר עֲלֵיהֶם בְּכִתְרוֹ, שֶׁהוּא כֶּתֶר עֶלְיוֹן. וְזוֹהִי נְשָׁמָה יְתֵרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת וְיָמִים טוֹבִים.
ומטעם זה כל יום לחתום בשם ה׳
וּמִשּׁוּם זֶה תִּקְּנוּ בְּכָל יוֹם לַחְתֹּם בְּשֵׁם יְהֹוָה, שֶׁהוּא חוֹתָם שֶׁל כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁל הַתְּפִלּוֹת, וְלֹא אוֹמְרִים מוּסָף בְּלִי כֶּתֶר. וּבְשַׁבָּת תִּקְּנוּ לוֹמַר בְּמוּסָף, כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךְ ה׳ אֱלֹהֵינוּ.
(זוה״ק במדבר רמב)
כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה׳ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו.
תפילין והכתר של אדון העולם
תְּפִלִּין שֶׁל אֲדוֹן הָעוֹלָם - כֶּתֶר. וּמַהוּ הַכֶּתֶר שֶׁל אֲדוֹן הָעוֹלָם? שֵׁם יְהֹוָ״ה, שֶׁהוּא: י׳ - חָכְמָה. ה׳ - בִּינָה. ו׳ - תִּפְאֶרֶת, כּוֹלֶלֶת שֵׁשׁ סְפִירוֹת. ה׳ - מַלְכוּת. וּמִפְּנֵי זֶה, (שמואל בז) וּמִי כְעַמְּךְ כְּיִשְׂרָאֵל.
סוד כ׳
(דברים ד) כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה׳ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו. אַרְבָּעָה פְסוּקִים, כֻּלָּם רְשׁוּמִים בְּכ׳. סוֹד הָאוֹת כ׳ - י׳ י׳. שֶׁהוּא י׳ י׳ מִן יְאֲהדוָנָהי, (במדבר ז) עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. כ׳ מִן כֶּתֶר, כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת, כְּלוּלוֹת מִמַּעְלָה לְמַטָּה, וּמֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת מִמַּטָּה לְמַעְלָה.
(זוה״ק במדבר רנח)
לִאַנַּהַא הִי אֻמַתֹ כַּבִּירַתֹ לַהַא אִלַהֹ קַרִיבֹּ מִנהַא כַּאללַהֻ רַבֻּנַא מַתַּי׳ דַעַוְנַאהֻ
כי היא אמה גדולה, יש לה אלה קרוב אליה, כקדוש ברוך הוא, אלהינו, כל מתי שקראנו אליו.
בכל קראינו אליו – כדכתיב: וישמע אלהים את נאקתם (שמות ב׳:כ״ד), ופרעה הקריב {וגו׳} ויצעקו בני ישראל אל י״י (שמות י״ד:י׳), מהא תצעק אלי דבר אל בני ישראל (שמות י״ד:ט״ו), וכן במן, וכן בשלו (שמות ט״ז:ז׳-ט׳,י״ב), וכן במים (שמות י״ז:ב׳-ו׳).
א. כן נוסח ב׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין). בנוסח א׳: ומה.
בכל קראנו אליו [FOR WHAT NATION HAS A GOD SO CLOSE AT HAND AS THE LORD OUR GOD] WHENEVER WE CALL HIM: [God really does answer the Israelites whenever they call him,] as it is written (Exodus 2:24), “God heard their moaning.” And it is written (Exodus 14:10), “As Pharaoh drew near, ... the Israelites cried out to the LORD” [and then God answered them (in vs. 15) saying,] “Why do you [Moses] cry out to Me? Tell the Israelites to go forward.” So also [God answered the Israelites when they called out] concerning the manna (Exodus 16:2-3), concerning the quail (ibid. and Numbers 11:4-6) and concerning water (e.g. Exodus 17:2-3).⁠1
1. Rashbam offers the simple explanation of the text: God has always answered the Israelites’ prayers, as we see from various biblical passages where the Israelites pray to Him.
כי מי גוי גדול שיש לו אלהים קרוב אליו – שיענהו תמיד בכל אשר יבקש ממנו.
FOR WHAT GREAT NATION IS THERE. That has God so near in that He always answers him in all that he intelligently1 requests of Him.
1. Hebrew, be-chokhmah. Ibn Ezra adds be-chokhmah to indicate that God responds only to intelligent requests. The word be-chokhmah is not found in Vat. Ebr. 28.
ועוד שאתם מתקרבים לפני המקום על ידי המצות: כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו – אם שמרתם ועשיתם.
And also that you bring yourselves close before God through the commandments: כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו – FOR WHAT GREAT NATION IS THERE THAT HAS GOD SO NEAR TO THEM – if you keep them and do them.
בכל קראנו אליו – בכל מאמצי קריאתנו כדכתיב ובקשתם משם את י״י אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך (דברים ד׳:כ״ט).
בכל קראינו אליו, "whenever we call upon Him.⁠" Whenever we make an effort to call upon His assistance; (compare: Deut.4,29): ובקשתם משם את ה' אלוהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך, "but from there (exile) you will seek the Lord your God; you will find Him if you seek Him out with all your heart and all your soul.
כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו – רמז לנו משה בכתוב הזה על מעלתן של ישראל שהם מתפללים ונענים כי יכוונו אל הכח העליון להשפיע כחו במדות בכל מדה ומדה הצריכה להם, ולכך הם נענים בכל פעם ופעם. והזכיר גוי גדול ולא אמר גוי קדוש או גוי צדיק, לפי שהגדולה היא החסד והחסד תחלת המדות, ובאור הכתוב, כי מי גוי גדול אשר לו המדות קרובות אליו, כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו, ולא אל המדות, ומזה יאמרו רז״ל עמוד מכסא דין ושב על כסא רחמים עמוד מכסא רחמים ושב בכסא דין, הכל כפי מה שצריך המתפלל. ועל המדות הזכיר הנביא ע״ה (חבקוק ג׳:ח׳) כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה, ודרשו רז״ל אין הרוכב טפל לסוס אלא הסוס טפל לרוכב, והבן זה.
ודע כי בפסוק זה יוצא שם גדול שתי אותיות עם האחרונה, וכן כלם על הסדר הזה. ודרשו רז״ל, אשר לו אלהים קרובים, בכל מיני קריבות.
כי מי גוי גדול אשר לו אלו-הים קרובים אליו, "for who else is a great nation to whom God is so close!⁠" Moses hints in this verse at the superior status of the Jewish people who, when praying, are answered seeing they focus in their prayers on the supreme Power in the universe, the only Power able to fulfill their requests. This is why they are answered each time. Moses describes the Jewish people here as גוי גדול, "a great nation,⁠" instead of either as גוי קדוש, a "holy nation,⁠" or גוי צדיק, "a righteous nation.⁠" The reason is that גדולה, "greatness,⁠" is the equivalent of the attribute (emanation) חסד, the highest attribute usually associated with Hashem such as in Chronicles I 29,10 לך ה' הגדולה, והגבורה, והתפארת, "Yours O Lord is "greatness, mightiness and harmony.⁠" The meaning of the verse then is: "who is a great nation so close to the attributes of God such as the Lord our God whenever we call upon Him!?⁠" It was important for Moses to add "when we call upon Him, so that one should not think we address our prayers to the attributes instead to the essence, to Hashem.
This explains why our sages (Avodah Zarah 3) describe God as switching from being seated on the "chair of Justice" to the "chair of Mercy,⁠" in order to avoid rendering verdicts which could be destructive. On the other hand, on occasion God has to switch from the "chair of Mercy" and seat Himself on the "chair of Justice,⁠" in order to deal with certain situations in His universe. Everything in accordance with the need of the party who addresses Him in prayer.
Concerning these various attributes of God the prophet Chabakuk 3,8 said: "is Your rage against Yam (the Sea) or against Neharim, (rivers) that You are driving Your steeds, Your victorious chariot?⁠" Our sages in Bereshit Rabbah (68,10) comment on this that the rider is never secondary to the horse, but the horse is secondary to the rider. They are prompted to make this observation in connection with this verse as the prophet described God as venting His rage at the forces of nature which have no will of their own. Seeing that neither the sea nor the rivers are the prime causes of evil but man who abuses them, what is the point of God venting His anger at the secondary phenomena
It is well to note that in our verse the usual order of ה' אלו-הים is reversed in that Moses first refers to אלו-הים before referring to ה'. [Perhaps this describes God on the chair of Justice moving to the chair of Mercy as the result of the prayers of the Jewish people. Ed.]
Our sages in Jerusalem Talmud Berachot 9,1 observe that the plural in the word קרובים in the sequence אשר אלו-הים קרובים אליו when we would have expected אשר אלו-הים קרוב אליו means that God is close to the Jewish people in more ways than one.
כי מי גוי גדול – אם שמרתם ועשיתם.
קרובים אליו – כטעם קרוב י״י לכל קוראיו (תהלים קמ״ה:י״ח), והעד הבעל (מלכים א י״ח:ל״ז-ל״ח).
כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו – הרצון בזה כי הגוים מצד היותם תחת ההשגחה הכוללת לבד לא יהיו נעזרים מהשם יתעלה רק בטובות המסודרות מצד השגחה ההיא אבל ישראל שהם תחת ההשגחה הפרטית הם נעזרים בכל מה שיבקשו מהשם יתעלה וזהו אמרו בכל קראנו אליו – רוצה לומר: בכל מה שנשאל ממנו.
כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כי״י אלהינו בכל קראנו אליו. והנה בטחון גדול למה שיראתם שלא ישמע אליכם כאשר לא שמע ממני בהתחנני אליו, כי ודאי היה הגוי הגדול הזה מפורסם בין שאר העמים בהיותו קרוב לאלהינו, ואין זולתו וכמו שאמר לבני ישראל עם קרובו (תהלים קמ״ח:י״ד).
וישראל גוי גדול כולם חכמים כולם נבונים כולם יודעים את התורה. באופן שבקיום המצות. השם קרוב אליהם ועונה אותם בתפלתם. וזהו כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו. כמוזכר במדרש מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה וכו׳. וקרני החיות כנגד כולם והשם למעלה מכולם. והאדם מתפלל אחרי העמוד והשם מצוי שם. כדכתיב קרוב ה׳ לכל קוראיו. וכתיב מי כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו. אבל העולם הזה היא קרובה והיא רחוקה. סוף דבר (אף) [האם] יצעק אליו ולא יענה:
כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו – והטעם שראוי להקפיד שתהיו נחשבים חכמים ונבונים לעיני העמים הוא, שהאל יתברך קרוב אלינו ״בכל קראנו אליו״, וזה יורה שבחר בנו מכל העמים. ואם יחשבו אתכם העמים לסכלים, יהיה חלול ה׳, באמור לכם ״עם ה׳ אלה״.
כי מי גוי גדול אשר אלוהים קרובים אליו, for it will pay you to be considered intelligent and wise in the eyes of the gentiles seeing that God is close to us בכל קראנו אליו, whenever we call upon Him. This teaches the gentiles that we are the chosen people. If the gentiles would consider you as being fools this would be a desecration of God’s name for they would then ask derisively: “is this the nation that claims to be God’s special nation?” (compare Ezekiel 36,20)
אלקים קְרֹבִים: קודש, סנהדרין1 פ״ד.
קָרְאֵנוּ: אין בו יו״ד, וכ״כ הרמ״ה2 ז״ל, וכן חברו שבמסורת3 יעננו4 ביום קראנו. [בְּכָל⁠־קָרְאֵנוּ].
1. סנהדרין: סנהדרין לח ע״ב.
2. הרמ״ה: קר״א.
3. שבמסורת: מ״ג-ד על אתר.
4. יעננו: תה׳ כ י.
כי מי גוי גדול – עתה מביא ראיה למה שאמר למעלה, איך יודע לעמים אשר ישמעון החקים האלו שבעליהן עם חכם ונבון, ואמר שוטטו מים ועד ים, וראו בכל הגוים ההולכים איש בשם אלהיו, זה ישתחוה לשמש, וזה לירח, וזה לצבא השמים, היש אלהים קרובים אליו שיענהו בקראו אליו, וגם אם יאמין בה׳ אלהי השמים כדרך שמאמינים בו בני ישראל, אבל לא ישמור חקי התורה האלהית הזאת ולא ינהג בם, בכל זאת אין אלהים קרובים אליו בכל משאלותיו, כי שכר הגוים הצדיקים הוא רק בדרך הטבע כמו שכתבנו (שמות כ׳ ב׳), אבל ה׳ אלהינו קרוב אלינו בכל קראנו אליו, כל מה שישאל שומר התורה מן השם, הוא יתברך ימלא משאלתו, כגון יהושע שהעמיד חמה, ואליהו שהוריד אש, וכדרך שכתוב רצון יראיו יעשה (תהלים קמ״ה י״ט), וזה מופת גדול:
המצות שני מינים, בין אדם לחברו ובין אדם למקום. על הראשונות יאמרו רק עם חכם ונבון יען מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים וגו׳, והשניות לא יבינו הגוים את טעמיהם, אבל יראו כי בשמירתן השגחת ה׳ דבקה בישראל, כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו וגו׳.
[א] כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו – והוא כמ״ש הר״ן בדרשותיו, כי מי שיעשה דבר זר מאד לא יראה בו טעם כלל אם לא ימשך ממנו תועלת מבואר נגלה אז ראוי שיחשב לשוטה וסכל, אבל אם ימשך ממנו ענין נפלא רב התועלת כל עוד שיהיה הפעל יותר זר יחשב העושהו לחכם מופלא, למשל איש אחד ירפא חולי אחד בדרכים הידועים בדרכי הרפואה ואיש אחר ירפאנו בדברים זרים מאד, בלי ספק שזה השני יחשב לחכם יותר מופלא שהוא משיג דברים הנשגבים ממחקר הטבעי, וכן כשיראו אתכם מקיימים החוקים שאין הדעת מסכים להם ויראו שעל ידי זה תשיגו תועלת נפלא שאלהים קרובים אליכם ושומע תפלתכם בכל עת שתקראו אליו, יצטרכו להודות שאתם עם חכם ונבון ולא יאמרו שזה גרמו המשפטים שהרי לכל עם ועם יש להם משפטים ונמוסים לתקן עניניהם ואין משיגים המעלה הזאת שתהיה השכינה ביניהם, ובהכרח יודו שזה ע״י החוקים ושיש בהחוקים האלה חכמה ובינה עמוקה ושישראל אינו גוי סכל כנראה בראשית ההשקפה רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, וכן שהגם שימצא חכמים גם בכנענים הם מועטים, אבל הם גוי גדול שכולו עם נבון וחכם:
כי מי גוי גדול וגו׳: ביאר עוד מה זה יתפלאו אומות העולם על חכמת ישראל בכח התלמוד, והלא אין להם להשכיל על עיקר הדבר אם הוא מוכרח ונחוץ באמת להבנת התורה1. על זה הוסיף לומר שיראו גדולת ישראל בעיני ה׳ ע״י התלמוד, שבזה ׳ה׳ אלהינו קרוב אלינו בכל קראנו אליו׳, וכדאיתא בחגיגה (יב,ב): כל הלומד תורה בלילה, חוט של חסד משוך עליו ביום, שנאמר (תהילים מב,ט) ״יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי״, פירוש, ׳חוט של חסד׳ מועיל שתקובל ״תפלה לאל חיי״. והכי איתא במסכת תמיד (לב,ב): כל הלומד תורה בלילה שכינה כנגדו, שנאמר (איכה ב,יט) ״קומי רוני בלילה לראש אשמורות, שפכי כמים לבך נכח פני אדני, שאי אליו כפיך על נפש עולליך וגו׳⁠ ⁠⁠״. ובב״ב (קטז,א) ׳מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם׳ וכו׳, וכן יש הרבה מאמרים. הרי רואין אומות העולם כמה גדול עסק התלמוד בעיני ה׳.
1. שהרי אין להם הבנה כלל בעניינים אלו ובהילוכם.
אשר לו אלהים וגו׳ – אף הם המאמינים באלהותם יודו שאינם קרובים להם לשמוע תחנתם כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו.
כי מי גוי גדול – אין זה מדברי העמים, אלא סיום דבריו של משה רבינו, כמו שמוכח מסוף הפסוק. על כן אומרים רבותינו ז״ל (סנהדרין לח ב, ירושלמי ברכות ט׳:א׳) ש״אלהים״ הוא קודש (לשון רבים, כמו בראשית ב׳:י״ג ועוד). כלומר, ה׳ אינו קרוב לשאר העמים הגדולים, הוא אינו מקבל את תפילותיהם, מפני שאינם שומרים את משפטיו או אינם יודעים אותם כלל (תהלים קמ״ז:כ׳). לעומת זאת הוא תמיד קרוב לישראל, ״קרובים״ כמפורש בירושלמי (שם), ״קרוב בכל מיני קריבות״, כלומר הוא מראה את קרבתו בצורות שונות, כיון שכל הכחות המאוחדים בהקדוש ברוך הוא, משמשים לאושרם ולהצלתם של ישראל. אילו היו מפרשים שאל׳ מתייחס אל אלהי העמים, אם כן היה משמע, שאלהי העמים אינם שומעים את קול עובדיהם, מפני שאינם מבקשים את טובת בני האדם. רעיון זה אינו יכול להיות מובע אלא על ידי העמים, אבל לא על ידי משה רבינו, שאינו יכול לייחס לאלהי העמים יכולת לקיים את בקשות עובדיהם.
בכל קראנו – ״כל״ מחובר עם המקור, כמו בראשית ל׳:מ״א.
כי מי גוי גדול – רב מתנא פתח פתחא לפרשתא דמגילת אסתר מהכא, כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו.⁠1 (מגילה י״א.)
אלהים קרבים – א״ר יוחנן, כל מקום שפקרו הצדוקים תשובתם בצדם, כי מי גוי גדול, אשר לו אלהים קרובים אליו – כתיב בתרי׳ בכל קראנו אלין.⁠2 (סנהדרין ל״ח:)
קרבים אליו – קרובים אליו בכל מיני קרבות, דא״ר לוי, מהארץ ועד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ואדם נכנס לביהכ״נ ומתפלל בלחש והקב״ה מאזין תפלתו3 (ירושלמי ברכות פ״ט ה״א).
בכל קראנו אליו – אמר רב שמואל בר אוניא משמי׳ דרב, מניין לגזר דין של צבור שאע״פ שנחתם שנקרע, שנאמר כה׳ אלהינו בבל קראנו אליו.⁠4 (ר״ה י״ח.)
בכל קראנו אליו – וכתוב אחד אומר (ישעיהו נ״ה) דרשו ה׳ בהמצאו, לא קשיא, כאן בצבור כאן ביחיד.⁠5 (שם שם)
בכל קראנו אליו – מפני מה הרג מנשה את ישעיה, אמר רבא, מידן דייניה וקטליה, אמר ליה, משה רבך אמר כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו ואת אמרת (ישעיהו נ״ה) דרשו ה׳ בהמצאו.⁠6 (יבמות מ״ט:)
1. פירש בחא״ג, כי המן אמר שכבר הרחיקם אלהיהם מעל פניו, ולכן פתח בפסוק זה אשר לו אלהים קרובים אליו.
2. ר״ל דהצדוקים פקרו במה דכתיב אלהים קרובים בלשון רבים דמורה הרבה רשויות, ונתבטלה טענתם בצד המאמר הזה דכתיב בכל קראנו אליו בלשון יחיד, והרבה דוגמאות כאלה מביא בגמרא. ומה דכתיב באמת אלהים קרובים בל״ר, הוא דרך הכבוד, כמו אדוני הארץ, בעליו עמו, וכן כתיב אלהים קדושים (יהושע כ״ד), האלהים האדירים (שמואל א ד׳) הלכו אלהים (שמואל ב ז׳) והכל ע״ד הכבוד כמו שנהוג גם במלכותא דארעא לדבר בלשון רבים, כנודע, ועיין לפנינו ר״פ בראשית.
3. וראיה מחנה דכתיב בה מדברת על לבה וקולה לא ישמע ויזכרה ה׳. ומפרש בירושלמי כאן לעומת זה בגנות עבודת כוכבים שאע״פ שסמוכים הם להאדם בכ״ז הם כרחוקים לענין שמיעה. ונראה מכאן ראיה להדעה שאין נכון להתפלל בר״ה ויוהכ״פ בקול רם, משום דהוי כעין גנאי כאלו צריך הקב״ה כביכול קול רם, ועיין באו״ח סי׳ תקפ״ב ס״ט ובבאורי הגר״א.
4. משמע ליה בכל אופן ובכל זמן שנקראהו יענה, ופסוק זה בצבור איירי כמבואר בדרשה הבאה. ויתכן דמדייק לדרוש כן מדלא כתיב לכל קראנו, כמו קרוב ה׳ לכל קוראיו.
5. עיין בדרשה הקודמת, ומפרש בגמרא הלשון בהמצאו אימתי מצוי – בעשרה ימים שבין ר״ה ליוהכ״פ כלומר מתחלת השנה עד אחר יוהכ״פ, והלשון שבין לאו דוקא הוא, וכמ״ש בענין שיעור צירוף אוכלין כל שלא שהא בין אכילה ראשונה לאכילה אחרונה יותר מכדי אכילת פרס, שפירושו מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה [עיין בר״ן רפ״ח דיומא].
6. ובדעתיה דישעיה י״ל דהיה נודע לו הסברא והחילוק בין צבור ליחיד כבדרשה הקודמת, דבזה נתיישבו סתירות הפסוקים, יעו״ש.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)דברים רבהאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחייהדר זקניםר״י אבן כספירלב״געקדת יצחק פירושצרור המורר״ע ספורנומנחת שיר׳ י״ש ריגייושד״למלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144