And this is the law which Moshe set in order before the children of Israel:
ודן גזירתא אורייתה די סדרב משה קדם עמא בני ישראל.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״גזירת״) גם נוסח חילופי: ״אחוויית״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״סדר״) גם נוסח חילופי: ״שוי״.
ודא אחווית אורייתא די סדר משה קדם בני ישראל.
This is the declaration of the law which Mosheh set in order before the sons of Israel,
ודא אחויית אורייתא דשוי משה קדם בני ישראל.
This is the declaration of the law which Mosheh set before the sons of Israel,
וזאת התורה אשר שם משה – לא היתה חדשה אלא אותם חוקים ועדות ומשפטים אותה שחזר להם ולימים כדי שידעו אותה, לקיים מה שנאמר ולמדה את בני ישראל וגו׳ (דברים ל״א:י״ט).
ולכך הוא אומר כאן: {ו}זאת התורה אשר שם – כי בפרק אחד נעשו שני דברים הללו.
And therefore it says here: זאת התורה אשר שם – THIS IS THE LAW WHICH HE SET – Because at one time both of these things were performed.
וזאת התורה אשר שם משה – הם הדברות שיזכיר בסמוך אחר פרשה זו.
ובמדרש וזאת התורה, מוסף על ערי מקלט, מה ערי מקלט מצילות מן המיתה אף התורה כן, ולא עוד אלא שהיא מצלת יותר מערי מקלט, שערי מקלט אינן קולטות אלא שוגגין, והתורה בין שוגגין בין מזידין. אמרו ישראל למשה אם בטלו ערי מקלט להיכן אנו בורחין, אמר להן להתורה, שנאמר וזאת התורה, הדא היא דכתיב (משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה.
וזאת התורה אשר שם משה, "And this is the Torah which Moses placed before the Children of Israel." This is a reference to The Ten Commandments which follow in chapter 5
A Midrashic approach (Devarim Rabbah, Lieberman edition page 62) the letter ו in the word וזאת teaches that in addition to the cities of refuge providing safety for unintentional killers, the Torah does also. In fact Torah study and observance is even more effective than the city of refuge. The cities of refuge accept only unintentional killers, whereas Torah study and performance is freely available even to intentional killers. When the Children of Israel asked Moses where an unintentional killer can flee to when the cities of refuge would cease to exist for one reason or another, he told them: "to the Torah." This is why it says here immediately after the passage of the cities of refuge: "and this is the Torah." This thought is reinforced by Proverbs 3,18: "she (the Torah) is a tree of life for those who support it and support themselves by it."
וזאת התורה – שסדר משה לפני בני ישראל והם העדות והחקים והמשפטים אשר דבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים כי אז נתנה התורה בכללות ואולם סדר משה לפני בני ישראל אותם הדברים שנאמרו אז בעבר הירדן בגאי מול בית פעור והנה תאר המקום ההוא בתארים רבים מודיעים אותו להוסיף אמות בזה הספור ובזה המקום יתבאר כי כל מה שנזכר בזה הספר נתן למשה בהר סיני אך בקצתו הוסיף ביאור בזה המקום במה שאמר בעבר לירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר וראוי היה להיות כן כי התורה מצד היותר נימוס אחד כולל לתכלית אחר מוגבל הנה יחוייב שיהיה סדורו יחד לא פעמים בפעמים כמו שנזכר בפרשת בראשית.
ולפי שבתחלת ספר משנה תורה הזה הואיל משה באר את התורה אלא שהביאו הכרח הדברים לספר כל מה שקדם עד כה להתיר הספקות והערעורים שאפשר שיפלו בלבות האנשים כמו שפרשתי. חזר עכשו לענין ראשון ואמר וזאת התורה אשר שם משה. כי זה מגמת פניו בראשונה רוצה לומר לבאר המצות ושנה אותן הדברים עצמן שאמר בראש הספר הזה.
ואמר וזאת התורה אשר שם משה – על עשרת הדברות שיזכיר. ואולי לפי דרכנו יאמר וזאת התורה של מצות ערי מקלט שהבדיל משה. אע״פ שלא היו קולטות. סדר משה לפני בני ישראל שיעשו הם כמוהו כשתבא המצוה לידם. כי בענין עשרת הדברות לא התחיל עד ויקרא משה אל כל ישראל.
וזאת התורה – החלק העיוני.
וזאת התורה, the theoretical, philosophical part of the Torah. The word זאת refers to what has just been concluded.
וזאת התורה – כלל לעדות וחקים וגו׳, שהכל קרוי תורה, כמבואר במקום אחר.
וזאת התורה – זו שהוא עתיד לסדר אחר פרשה זו:
וזאת התורה – התפיסה האמיתית על ה׳ שנתגלתה ביציאת מצרים ובמתן תורה, והתפיסה האמיתית על האדם שהוכרזה על ידי ערי המקלט, הן יסודות החיים הלאומיים של ישראל. וספר זה שבו קבע משה דברים אלו, הוא התורה ששם משה, בכתב, לפני בני ישראל כאמת־המידה המוחלטת לכל התנהגותם.
וזאת – וכן אז החל לשים וללמד זאת התורה לפני בני ישראל שהוא כלל ספר מ״ת:
וזאת התורה אשר שם משה: דרשו ביומא (עב,ב)1: זכה נעשית לו סם חיים2, לא זכה נעשית לו סם המות, והיינו דאמר רבא, דאומן לה3 סמא דחייא, ודלא אומן לה סמא דמותא (עכ״ל). והנה פירוש ׳לא זכה׳ אי אפשר לפרש היינו שלמד לקנטר, דא״כ לא שייך לשון ׳לא זכה׳, שהרי זהו רשע גמור דמקנטר בתגא דמלכא. אלא ׳לא זכה׳ – ללמוד לשמה. והכי מוכרח באותה סוגיא, ׳זכה נעשית לו זיר, לא זכה זרה הימנו׳, ופירש רש״י4 ׳משתכחת ממנו׳, דזה ודאי אפילו בלא לשמה לבד5, כמשמעו, והכי נמי משמעו6 בזה המאמר. וא״כ קשה טובא, הלא הלומד שלא לשמה7 אינו סם המות חס ושלום, ואדרבה ׳לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה׳ (פסחים נ,ב)8, וגם לשון ׳דאומן לה ודלא אומן לה׳ אינו מובן כל כך על הלימוד. אלא, בגמרא הבינו פירוש המקרא דלא מיירי בלימוד מה שכבר מקובל, אלא ״אשר שם משה״ – לחדש הלכות, שזהו חלקו של משה ביחוד9, ומשום הכי כתיב בלשון ״שם״10, דזו הדרך הנעלה היא כ׳סם׳11, ואם ׳לא זכה׳ לחדש לשמה אלא מטה הדין לפי רצונו12 – היינו שלא לשמה – ׳נעשית לו סם המות׳, שהרי מטה ההוראה לדעתו ורצונו. וזהו ׳דלא אומן לה׳ – שעובד ומחדש, אבל אינו מכוון לאמת, והוא פושע בדבר, משום הכי היא סמא דמותא.
[הרחב דבר: והנה כבר נתפרש הטעם שיש להקדים העיון טרם בוא המעשה, שהוא כדי שתצא ההוראה בעיון ישר בלי שכחה וקלות העיון, ולזה בא סמיכות פרשת ערי מקלט. והנה בא זה המקרא ומרמז בתיבת ״שם״13 לגלות עוד טעם על אזהרה זו, משום שבהגיע מעשה לידו יוכל להיות איזה רצון ונטיית הדעת להוציא ההוראה בזה האופן, ויהיה סם המות, משא״כ בטרם הגיע מעשה לידו אין שום מקום לדעת נוטה ויהיה סם חיים.]
1. על פסוקנו.
2. הגמרא דורשת ״שם משה״ מלשון ׳סם׳.
3. מי שעוסק בתורה כמו אומן, כלומר באופן הראוי, דהיינו לשמה (שוטנשטיין).
4. ׳זכה׳ – ללמוד לשמה ולקיימה. ואחר כך בד״ה ׳זרה׳ – משתכחת ממנו.
5. כדי שהתורה תשכח מלומדיה מספיק שלומד שלא לשמה, אף אם אינו לומד לקנטר.
6. של המושג ׳זכה׳ – לשמה.
7. שזהו ׳לא זכה׳.
8. ועיי״ש בתוספות ד״ה וכאן בעושים שלא לשמה.
9. כפי שהאריך רבינו לעיל (א,ג. ד, א) ויקרא (יח,ה), ומקומות רבים נוספים.
10. ולא ׳לימד׳ או ׳ביאר׳.
11. כסם חיים, הדרשה מחליפה את השי״ן בסמ״ך.
12. לענ״ד קצת קשה להגדיר לימוד הלכות ׳שלא לשמה׳ כמצב של מטה הדין לפי רצונו.
13. ״אשר שם משה״.
וזאת התורה – מחובר לפרשה הבאה (דברים ה׳), ושם מפרש יותר שמשה קרא שנית לכל ישראל ודבר באזניהם כל החוקים והמשפטים שבספר זה, והתחיל בעשרת הדברות.
וזאת התורה – א״ר יוחנן, מניין לדברי תורה שהן קולטין ממלאך המות שנאמר את בצר במדבר וסמיך ליה וזאת התורה.1 (שם י׳.)
אשר שם משה – א״ר יהושע בן לוי. מאי דכתיב וזאת התורה אשר שם משה, זכה – נעשית לו סם חיים, לא זכה – נעשית לו סם המות.2(יומא ע״ב:)
1. נראה דר״ל דכמו שערי מקלט קולטין את הרוצח ממיתה [ע״י גואל הדם] כך התורה מגינה ממיתה, וכמ״ש באגדה דשבת ל״א ב׳ בדוד המלך שכל זמן שהיה עוסק בתורה לא היה למה״מ שליטה בו, ולחד לשון בגמרא שגם קולטין מגלות, והיינו שמגינה שלא יארע לו תקלה להרוג בשוגג וממילא לא יגלה, וע״ע בסוגיא כאן.
2. כנראה דייק הלשון אשר שם מדלא כתיב אשר למד, ובכ״מ דכתיב הפעל שימה במקום לימוד דרשוהו חז״ל, וכמבואר לפנינו בר״פ משפטים ובפ׳ וילך בפ׳ שימה בפיהם. וענין הזכות בזה פירושו שלומד ומקיים, ולא זכה – שלומד ואינו מקיים, ורש״י פירש זכה שלומד לשמה ולקיימה, עכ״ל. וקשה בעיני לומר דמי שאינו לומד לשמה נקרא לא זכה אף כי מקיים, והא קיי״ל לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, וצ״ל דמ״ש לשמה אגב שיטפא נקיט, והעיקר תלוי בקיום התורה, (או אולי צ״ל ברש״י לשמה לקיימה), ויתבאר לפי״ז מה שמביא אגדה זו סמוך לאגדה אוי להם לתלמידי חכמים שעוסקין בתורה ואין בהם יראת שמים, וכ״נ ממה שמסיים באגדה זו והיינו דאמר רבא, דאומן לה – סמי דחיי, דלא אומן לה – סמי דמותא, דכנראה מפרש אומן לה מלשון אומן את הדסה, דמי שמקיים את התורה נקרא שהוא אומנה, ואם לאו הרי היא כמו בלא אומן. ועיין בשבת פ״ח ב׳ היינו דאמר רבא למימינים בה סמא דחיי, ואולי צ״ל גם כאן כן, או שיתפרש אומן מלשון ימין, והבאור הוא ג״כ ע״ד שכתבנו.
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.