Devarim 4 – דברים ד‏ – Mikraot Gedolot

וּחְלָף אֲרֵי רְחֵים יָת אֲבָהָתָךְ וְאִתְרְעִי בִּבְנֵיהוֹן בָּתְרֵיהוֹן וְאַפְּקָךְ בְּמֵימְרֵיהּ בְּחֵילֵיהּ רַבָּא מִמִּצְרָיִם.

And because He loved your fathers, and had pleasure in their children after them, He brought you out by His Word, by His mighty power, from Mizraim,

וחלף^א ארום רחם ית אבהתכון ויתרעי בבניהון^ב מן בתריהון ופרק ואפק יתכון פריקין בתוקפיה בחיילה רבה מן מצרים.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וחלף״) גם נוסח חילופי: ״חולף״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ויתרעי בבניהון״) גם נוסח חילופי: ״ובחר בזרעיית בנוי״.

וחולף דרחים ית אבהתכון אברהם ויצחק ואתרעי בבנוי דיפקון^א בתרוי ואפיקינכון באפי רעותיה בחיליה רב ממצרים.

א. כן בכ״י לונדון. בדפוסים: ״דיעקב״.

And because He loved thy fathers Abraham and Izhak, therefore hath He pleasure in the children of Jacob after him, and hath brought you in His lovingkindness and power from Mizraim,

ויוציאך בפניו וגו׳ – שנאמר ופניך הולכים בקרב (שמואל ב י״ז:י״א).

וַיּוֹצִאֲךְ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם.

בפניו יעקב או אברהם

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, מִכָּאן, (דברים ד) וַיּוֹצִאֲךְ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם. מַה זֶּה בְּפָנָיו? בְּפָנָיו זֶה יַעֲקֹב, שֶׁהִכְנִיס לְשָׁם אֶת כֻּלָּם.

רַבִּי חִזְקִיָּה אָמַר, וַיּוֹצִאֲךְ בְּפָנָיו – בְּפָנָיו זֶה אַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב (בראשית יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו.

(זוה״ק שמות נג)

וַיּוֹצִאֲךְ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם

אלו האבות

רַבִּי אַבָּא אָמַר, הַכֹּל נַעֲשָׂה עֲטָרָה אַחַת, כְּדֵי שֶׁיִּתְעַטֵּר כְּאֶחָד, וְהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ נִרְאֶה בְתוֹכָם (בצורותיו). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִקְרָא (שיר ב) כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים. וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל רוֹאִים אֶת זִיו הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם. וְזֶהוּ שֶׁשָּׁנִינוּ, (דברים ד) וַיּוֹצִאֲךְ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם. אֵלּוּ הָאָבוֹת. וּמִשּׁוּם כָּךְ הַשֵּׁם הַזֶּה מְשַׁבֵּר הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים, וְיֵשׁ בּוֹ לְטוֹב וּלְרַע. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

(זוה״ק ויקרא כה)

וַדַ׳לִךַּ בַּעדַ מַא אַחַבַּ אַבַּאאךַּ וַאכ׳תַּארַ נַסלַהֻם מִן בַּעדִהִם ואַכ׳רַגַךַּ בִּרִצַ׳אהֻ בִּקֻוַּתִּהִ אלּעַטִ׳ימַתִ מִן מִצרַ

וזאת בגלל מה שחבב את אבותך, ובחר בשושלתם מאחריהם, והוציא אותך, ברצותו עליך, בכחו העצום, מן מצרים.

ותחת כי אהב – וכל זה, תחת כי אהב וגו׳.

ויוציאך בפניו – כאדם המנהיג את בנו לפניו,⁠^א ויסע מלאך ההלך וגו׳ וילך מאחריהם (שמות י״ד:י״ט).

דבר אחר: בפניו – בפני אבותיו, כעניין שנאמר: נגד אבותם עשה פלא (תהלים ע״ח:י״ב). ואל תתמה על שהזכירם בלשון יחיד, שהרי כבר כתב בלשון יחיד: ויבחר בזרעו אחריו.

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י פריס 157 נוספה כאן מלת: ״כגון״.

ותחת כי אהב AND BECAUSE HE LOVED – i.e., and all this was because He loved your fathers.

ויוצאך בפניו AND HE BROUGHT YOU OUT BEFORE HIM – like a man who leads his son before him, as it is said, "And the angel of Hashem that went [before them] moved and went behind them" (Shemot 14:19) (see Rashi on that verse).

Another explanation of ויוצאך בפניו AND HE BROUGHT YOU FORTH IN HIS PRESENCE: – i.e. in the presence of his fathers, as it is said, (Tehillim 78:12; see Rashi on that verse), "In the presence of their fathers He did wonders". Do not be surprised that it refers to them (the fathers) in the singular number (by בפניו), for you see it has already written about them in the singular number, viz., "And he chose his seed after him" (instead of "their seed after them").

פס׳: ותחת כי אהב את אבותיך – ¹מצוה שלמה שאין בה דופי.

ויוציאך בפניו – כרועה שמנהיג עדרו בפניו:

1. מצוה שלמה שאין בה דופי. אולי צ״ל אהבה שלמה שאין בה דופי וקאי על האבות:

ויוציאך בפניו – ועברתי בארץ מצרים (שמות י״ב:י״ב), וי״י הולך לפניהם יומם (שמות י״ג:כ״א).

ויוציאך בפניו HE HIMSELF TOOK YOU OUT [OF EGYPT]: [As it is written (Exodus 12:12),] “I will go through the land of Egypt [that night, and strike down every firstborn]” [and it is written (Exodus 13:21),] “The LORD went before them [in a pillar of cloud] by day.”¹

1. The meaning of the Hebrew word בפניו in this verse is debatable. One interpretation, that appears in R. Joseph Bekhor Shor and in some versions of Rashi’s commentary, is that the Israelites went in front of God when they left Egypt.
Rashbam opposes this explanation. His comment is written cryptically – it consists simply of quoting two half-verses from Exodus – but the import is clear. Like most moderns, Rashbam thinks that בפניו means “Himself,” not “in front of Him.” The first verse he quotes is the traditional midrashic prooftext used in the Passover Haggadah to prove that God took the Israelites out of Egypt Himself, without the help of any intermediary. The source of the midrash is Midrash Tanna’im on Deuteronomy, Hoffmann’s edition, p. 173 (cited by Weinfeld [Anchor, p. 214]). Rashbam uses his second prooftext to show that the Israelites were not in front of God when they left Egypt; rather God was in front of them.

ויבחר בזרעו – רמז ליעקב, כי אם אמר: בזרעם אחריהם, [היו בכללינו בני ישמעאל ובני קטורה ובני עשו,]⁠^א ויכנסו עמנו שמונה גוים.

ויוציאך בפניו – בכעס, שכעס על מצרים.

ויש אומרים: כמו: ומלאך פניו הושיעם (ישעיהו ס״ג:ט׳).

ולפי דעתי, שהוא כמו: ופניך הולכים (שמואל ב י״ז:י״א).

א. ההוספה בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150, לוצקי 827. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.

AND CHOSE THEIR SEED. Be-zaro (their seed)⁠¹ alludes to Jacob. If Scripture had read be-zaram (their seed), then the eight nations² would have been included with us.

AND BROUGHT THEE OUT WITH HIS PRESENCE. Befanav (with His presence)⁠³ means with His anger.⁠⁴ He was angry at Egypt. Others say that panav (presence) here is similar to panav (presence) in And the angel of His presence saved them (Is. 63:9).⁠⁵ However, I believe that panav (presence) here is similar to panekha (thine own person) in and thou go to battle in thy own person (Samuel II 17:11).⁠⁶

1. Literally, his seed.

2. The six nations descended from Keturah the concubine of Abraham (Gen. 25:2), the descendants of Ishmael, and the descendants of Esau.

3. Literally, with His face.

4. See Ibn Ezra on Lev. 26:17.

5. Ibn Ezra explains this verse as follows: And the angel which He sent with His mouth (the mouth is in the face) saved them; that is, God commanded an angel to save them.

6. In other words, panav is to be rendered presence. See Ibn Ezra on Ex. 33:14 (Vol. 2, p. 688).

ויוציאך – וניהג אותך בפניו בשעת הוצאה, כדכתיב: ויסע מלאך האלהים (שמות י״ד:י״ט).

ויוציאך – AND BROUGHT YOU OUT – and led you before Him at the time of taking [you] out, as it is written: “the angel of God traveled” (Shemot 14:19).

ויבחר בזרעו אחריו – רמז ליעקב ואילו אמר בזרעם אחריהם היה פתחון פה לשמונה גויים שיצאו מאברהם ומיצחק זולתינו שיאמרו אנו נבחרים כמותכם.⁠¹

ויוצאך בפניו – בפני מצרים כמו שמפרש והולך וכתיב יצאו כל צבאות י״י (שמות י״ב:מ״א) לעיני מצרים ומצינו מצרים נקראים בלשון יחיד והנה מצרים נוסע אחריהם (שמות י״ד:י׳).

1. שאוב מאבן עזרא.

ויבחר בזרעו אחריו, "and chose their seed after them;⁠" this is a hint to Yaakov; if the Torah had written: בזרעם אחריהם, it could have been interpreted as eight nations. (the six sons of Keturah, Esau and Ishmael) all of whom had emerged from Avraham and Yitzchok) in addition to the Jewish people.

ויוציאך בפניו, and Who brought you out from its presence (the Egyptians') as was spelled out presently, in Exodus 12,41: "יצאו כל צבאות ה' לעיני מצרים, "all the hosts of the Lord went out from the land of Egypt.⁠" This is not the only time in the Bible that Egypt is referred to in the singular mode, i.e. בפניו instead of בפניהם. One example that comes to mind, is Exodus 14,10: והנה מצרים נוסע אחריהם, and behold: Egypt is marching after them, instead of "are marching after them.⁠"

ותחת כי אהב את אבותיך – רוצה לומר השמיעך את קולו לאהבת האבות.

ויבחר בזרעו – יחזור ליעקב השלישי באבות, ולכך לא אמר בזרעם כי יכנסו בכלל עשו וישמעאל ויתר העמים. ולכך אמר בסדר והיה עקב (דברים י) רק באבותיך חשק ה׳ לאהבה אותם ויבחר (בזרעו אחריו) [בזרעם אחריהם] בכם מפני שאמר (בזרעו) [בזרעם] הוצרך לומר בכם, להוציא עשו וישמעאל. והיה אפשר לומר ובעבור כי אהב או למען, אבל אמר ותחת כלשון (שמות כ״ד) ותחת רגליו, והם שנים בתורה לא יותר, וירמוז למה שדרשו האבות הן הן המרכבה.

ויוציאך בפניו – ע״ד הפשט, בעצמו, מלשון (שמואל ב י״ז) ופניך הולכים בקרב.

וע״ד המדרש בפניו בכעסו, מלשון (שמות ל״ג) פני ילכו, (שמואל א א) ופניה לא היו לה עוד, והענין בכעס שכעס על המצריים.

וע״ד הקבלה ויוציאך בפניו זה מלאך הפנים, שנאמר (ישעיהו ס״ג) ומלאך פניו הושיעם, בכחו הגדול שבקרבו, והבן זה. ועוד יכלול הכתוב זכות האבות שבזכותם יצאו ממצרים, בפניו זה יעקב שכן כתיב (תהלים כ״ד) מבקשי פניך יעקב סלה, בכחו זה יצחק, הגדול זה אברהם. והתחיל מיעקב למעלתו כי הוא החוט המשולש בזכות האבות, וכן הקו האמצעי עיקר, וכן במקום אחר יתחיל מיעקב בפסוק (ויקרא כ״ו) וזכרתי את בריתי יעקוב.

ותחת כי אהב את אבותיך, "and on account of His having loved your patriarchs, etc.,⁠" i.e. He allowed you to hear His voice because He loved your forefathers.

ויבחר בזרעו אחריו, "and He chose "his seed" after him. Clearly the subject is Yaakov, the third of the patriarchs. This is why the Torah says: "his seed" instead of "their seed.⁠" Had the Torah used the plural "their seed,⁠" both Esau and Ishmael would heve been included in the "chosen people.⁠" This is also the reason why the Torah wrote in Parshat Eykev, 10,15: "but the Lord your God was fond of your forefathers (pl) to love them, and He chose (of) their seed after them you from amongst all the nations, etc.⁠" Seeing the Torah had written בזרעם "their seed,⁠" which could have been interpreted as "all their seed, i.e. including Esau, etc.,⁠" the Torah had to conclude that verse by saying "בכם" you, meaning "only you of all their seed.⁠"
Instead of using the preposition תחת, the Torah could have written more commonly used prepositions such as בעבור or למען. The reason the Torah chose the word תחת, a word which occurs on only two more occasions, once in connection with the מרכבה, the Divine "carriage,⁠" may be an allusion to the מרכבה which is supposed to be supported on terrestrial earth by the patriarchs and the Jewish people as a whole.

ויוצאיך בפניו, "He took you out before Himself, etc.;⁠" according to the plain meaning of the text the meaning is "God took you out Himself, personally.⁠" The word is used in the same sense in Samuel II 17,11 ופניך הולכים בקרב, "and you yourself march into battle.⁠"

A Midrashic approach based on Ibn Ezra: "the word represents "anger, כעס;⁠" the word occurs in that sense in Exodus 33,14. "My face will go.⁠" Also we find that expression in Samuel I 1,18 ופניה לא היו לה עוד, "she was no longer angry.⁠" The reason for the use of this word here is that Moses tells the people that a major factor of the Exodus was God's anger at the Egyptians.

A kabbalistic approach: the word בפניו in the expression ויוציאך בפניו refers to the angel who was assigned to supervise all this. The angel is known as מלאך הפנים. He is featured in Isaiah 63,9 ומלאך פניו הושיעם, Our verse also refers to the contribution made by the patriarchs to the Exodus. The word בפניו reminds us of מבקשי פניך יעקב סלה (Psalms 24,6) "Yaakov who seeks Your presence.⁠" The word בכוחו refers to Yitzchak whose primary attribute was גבורה, "Power.⁠" The word הגדול is an allusion to Avraham. The reason Moses mentioned (alluded to) Yaakov first is that he formed the third link in the string of patriarchs, and once there was such a third link the principles the patriarchs stood for could be perceived as certain to endure. This is also why at the end of the Tochachah the Torah quotes God as remembering first His covenant with Yaakov and only afterwards His covenants with Avraham and Yitzchak (Leviticus 26,42).

ותחת כי אהב את אבותיך – פי׳ ר״א הם השלשה אבות:

ויבחר בזרעו אחריו – רמז ליעקב כי אם אמר בזרעם יכנסו עמנו שמנה גוים:

ויוציאך בפניו – כתב ר׳ אברהם בכעס שכעס על מצרים.

וי״א: כמו ומלאך פניו הושיעה:

ותחת כי אהב את אבותיך, "and because He loved your forefathers, etc.⁠" according to Ibn Ezra the reference is to the three patriarchs.

ויבחר בזרעו אחריו, "and chose his offspring after him;⁠" the singular mode of the word זרעו, "his offspring,⁠" shows that Moses refers here specifically to Yaakov, the last of the patriarchs. Had Moses used the plural mode זרעם, he would have been referring to the eight nations descended from Avraham.

ויוציאך בפניו, "He took you out before Him.⁠" According to Ibn Ezra, Moses refers to the anger at the Egyptians that prompted God to release the Israelites. In Leviticus 26,17 we also find the word פנים as meaning "anger.⁠" Other commentators understand the word בפניו as referring to an angel of God. Compare Isaiah 63,9 ומלאך פניו הושיעם, "and the angel signifying His Presence, delivered them.⁠"

ותחת – ב׳ דין ואידך ותחת רגליו וזהו שאמרו האבות הן הן המרכבה וזהו ג״כ מתוך האש ותחת כי אהב לומר שהם תוך האש של שכינה.

בפניו – כטעם ופניך הולכים בקרב (שמואל ב י״ז:י״א).

ותחת כי אהב את אבותיך וגומ׳ – הנה לאהבת השם יתעלה את אבותיך ובחר בזרע האבות המיוחס להם והוא זרע יעקב הנה הוציאך ממצרים בפניו – רוצה לומר: בהשגחתו הפרטית שהוא מיוחסת אל פניו כי המביט מביט בפניו וזהו כוחו גדול כי מפאת זאת השגחה יתחדשו הנפלאות.

ותחת כי אהב וכל זה תחת כי אהב וגו׳. פי׳ זה הוי״ו של ותחת משרת במקום וזה כאילו אמר וזה תחת כי אהב לא שהוא נוסף:

ויוציאך בפניו כאדם המנהיג בנו לפניו. כי בפניו כמו לפניו וכמוהו וירקה בפניו כמו לפניו לא שתרוק בפניו ממש:

דבר אחר ויוציאך בפניו בפני אבותיו כמו שנאמר נגד אבותם עשה פלא. אף לפי הפירוש הזה צריך לומר שפירוש בפניו כמו לפניו רק שלפי הפי׳ הראשון יהיה כנוי בפניו שב אל ויוציאך לו שהוא השם ית׳ ולפי הפי׳ השני שב אל אבותיך האמור למעלה כאילו אמ׳ ויוציאך בפניהם דהיינו לנגדם כמו נגד אבותם עשה פלא:

ואמנם תכלית יציאת מצרים. רוצה לומר למה הוציאם. בארו מיד באמרו ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרי׳ להוריש. ר״ל הנה התחלת הדברים היתה אהבת האבות. וממנה נמשך בחירת זרעו. ולכן בפניו. רוצה לומר בהשגחתו ית׳ הוציאך ממצרים בכחו הגדול.

וכנגד זכות האבות שאמר ולא ישכח את ברית אבותיך. אמר ותחת כי אהב את אבותיך ויוציאך בפניו ממצרים:

ואמר ויבחר בזרעו אחריו – ולא אמר בזרעם. לרמוז כי זכות האבות עם זכות זרעו המיוחד לו. שהוא זרע נבחר כמו זרע (עמים) [עמרם] שהיו משה ואהרן. וכמו שכתבנו בענין הסנה שיש לו חמשה עלין. אמר לו הקב״ה למשה אין להם לישראל אלא זכות אברהם יצחק ויעקב ומשה ואהרן שהם חמשה. וזה שאמר ותחת כי תהב את אבותיך אברהם יצחק ויעקב. ויבחר בזרעו המיוחד לו הם משה ואהרן ויוציאך בפניו ביד משה ואהרן. ואולי יאמר ויבחר בזרעו אחריו על אברהם לבדו לפי שהוא מובחר האבות וראש שלהם. ולפי שידוע שישראל יצאו ממצרים בזכות אברהם לבדו. כי ירידת אברהם למצרים בזמן הרעב ועלייתו משם. הוא רמז על גלות בבל ועל גאולתם. וענין בארות יצחק שקרא אותם עשק ושטנה. הוא רמז על גלות בבל ועל גאולתם. שהיתה במדת הדין הוא פחד יצחק דכתיב ביה חצים מחזיקים ברמחים. וענין יעקב וצרותיו והצלתו. הוא רמז על גלות אדום כי כן יעקב היה ירא מעשו הוא אדום וניצל ממנו. ולכן כתב וזכרתי את בריתי יעקוב בוא״ו שהוא רמז על הגאולה העתידה להיות באלף הששי כנגד הוא״ו. ולכן הזכיר יעקב בראשונה כמו שכתבתי שם. ולכן בכאן אחר שגאולת מצרים היתה בשביל אברהם. אף ע״פ שכללם בכלל אבותיך עיקר גאולה זו היה אברהם. ולכן אמר ויבחר בזרעו אחריו על זרע אברהם. וזהו ויוציאך בפניו בפני אברהם. כאומרם ז״ל כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ולא אמר אראך אלא אראנו כנגד אברהם. ובמדרש הנעלם אמר אבותיך. אלו אברהם יצחק ויעקב שהיו ג׳ רגלים של המרכבה. ויבחר בזרעו אחריו. זה דוד שנתחבר עם האבות והיה רגל רביעי מהמרכבה. כאומרם אבן מאסו הבונים וגו׳. וכנגד זה עושים בתפילין שי״ן של ג׳ רגלים ושי״ן של ארבע רגלים וכמו שכתבתי בהלכות תפילין בצרור הכסף:

ותחת כי אהב את אבותיך, having done all this because He loved your patriarchs, ויבחר בזרעו, He chose the descendants of only one of them (Yaakov) .

ויוציאך בפניו, by performing a series of miraculous deeds

ממצרים, from Egypt; להוריש, God intended to take you out of slavery, a state in which you would not have been able to appreciate His intentions.

בפני אבותיו. דללשון ראשון לא הוי למכתב ״ויוציאך בפניו״, רק ׳ויוליכך בפניו׳, אבל ללשון זה הוי שפיר, שרצה לומר שראו האבות ההוצאה:

וַיוֹצִאֲךָ: בכל ספרי׳ מדוייקי׳ ובהעתק הללי¹ חס׳ יו״ד, והוא כשגגה שיוצא מלפני המדפיס² שכתבו מל׳, ולא הביט למסורת³ הכתובה לפניו ויוצאך ב׳ חד כתי׳ כן חס׳ יו״ד, וא׳ חס׳ דחס׳, וסי׳ ותחת כי אהב⁴, ויצאך ה׳⁵ אלקיך משם, בתרא׳ חס׳ דחס׳. וכ״כ הרמ״ה⁶ ז״ל וַיוֹצִאֲךָ ב׳ ומשניין, וסי׳ ויוצאך בפניו דותחת כי אהב, דין מל׳ וי״ו וחס׳ יו״ד כתי׳, ויצאך ה׳ אלקיך משם דשמור דדברות, חס׳ דחס׳, חס׳ וי״ו וחס׳ יו״ד כתי׳. [ויוצאך].

1. ובהעתק הללי: הפסוק אינו נזכר אצל גינצבורג, מסורה, חלק ג, עמ׳ 213 ואילך (ולא באבן ספיר).

2. המדפיס: ונציה ש״ז (ד: ׳ויוצאך׳, כראוי).

3. למסורת: מ״ג-ד על אתר.

4. ותחת כי אהב: פסוקנו.

5. ויצאך ה׳: דב׳ ה יד.

6. הרמ״ה: יצ״א, ל ע״א.

וכל זה תחת אשר אהב. רצונו לתרץ למה כתיב ותחת בוי״ו. ומתרץ דמוסב אלעיל מיני׳, וכל זה וכו׳:

כאדם המנהיג בנו לפניו כו׳. ויהי׳ פירוש בפניו כמו לפניו, וכמוהו וירקה בפניו (להלן כ״ה:ט׳) כמו לפניו. וכן פירושו לפי׳ ד״א דפירושו נמי כמו לפניו, ואין הפרש בין הפירושים אלא לפי׳ שני קאי בפניו על האבות:

ואל תתמה על שהזכירם בלשון יחיד כו׳. ר״ל דכתיב בפניו. וקשה דלפי׳ ד״א קאי בפניו על אבותיך, והא בפניו לשון יחיד הוא. ומפרש ויבחר בזרעו אחריו, ר״ל דהא אף בלא ד״א דאז לא קשה מאי דכתיב בפניו משום דקאי על הקב״ה, אפילו הכי קשה מה דכתיב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו, דע״כ ויבחר וגו׳ קאי על אבותיך אף ללשון ראשון, ואע״פ כן כתיב זרעו אחריו דהוא לשון יחיד, א״כ אף לד״א דקאי בפניו גם כן על אבותיך, לא קשה מה דכתיב לשון יחיד. והוצרך לשני טעמים דלטעם הראשון קשה הל״ל ויוציאך והוליכך בפניו, לכך אמר ד״א. ולטעם זה לחוד נמי קשה, והא אבותינו כבר מתו ומאי בפניו. לכך צריכין אנו גם לטעם ראשון:

And all this was because He loved [your fathers]. Rashi is answering the question: Why is the word ותחת (and because) written with a letter vov? Rashi answers: Because it is a continuation of the previous verses, "...and all this, etc.⁠"

Like a man who leads his son before him, etc. The word בפניו (literally, "in His presence,⁠") here means לפניו (before Him). Similarly (below 25:9), "And she shall spit before him (בפניו).⁠" Also, according to Rashi's second explanation, בפניו means "before him.⁠" The only difference is that in the second explanation, "before him,⁠" refers to the forefathers.

Do not be puzzled that it refers to them (the fathers) in the singular, etc. Rashi is answering the question: Why then is it written, "before him"? According to the second explanation above, "before him" refers to their fathers, [so why then is] in the singular form? Rashi explains: "And He chose his descendants after him.⁠" In other words: Consider even the first explanation where, "before him,⁠" poses no difficulty because it refers to Hashem. Nevertheless the phrase, "...your forefathers, He chose his descendants after him,⁠" is difficult to understand. For it must be that, "He chose his etc,⁠" refers to the forefathers, even according to the first explanation. Nevertheless it says, "his descendants after him,⁠" which is in the singular form. If so, even according to the second explanation where, "before him,⁠" also refers to the fathers, it is not difficult to understand, though it is written in the singular form. And both explanations are necessary: The first explanation is problematic, for it should say, "And He took you out and led you before Him.⁠" Therefore Rashi says, "Another explanation, etc.⁠" But the second explanation alone is also problematic — since the forefathers already had died, then what is the meaning of, "in front of him"? Therefore the first explanation is also needed.

ויוציאך בפניו – בכבודו ובעצמו, כמו ופניך הולכים בקרב (שמואל ב י״ז:י״א), וכן אמרו (הגדה של פסח): אני ולא מלאך ולא השליח וכו׳.

ותחת – ולפי שאהב את אבותיך לכן הוציאך. והנה עתה ידבר בידיעת המופת, כי נעשו להם מופתים גדולים כשהוציאם ממצרים:

ויוצאך בפניו – כמו ומלאך פניו הושיעם (ישעיה ס״ג ט׳), השיעור, על ידי פעולות הבאות מפניו, למעלה מן התולדות:

בזרעו אחריו – א״ת בניהון בתריהון, הפך את הרבים ליחיד, ויפה אמר רע״ס ויבחר בזרעו של אחד מהם בלבד והוא זרעו של יעקב, וכתיב״ע ואתרעי בבנוי דיעקב בתרוי.

ויוציאך בפניו – כלומר בהשגחתו (אונטער זיינע אויפזיכט), שהשגיח עליך תמיד, כי פנים יורה על ההשגחה כמו יאר ה׳ פניו. ואונקלס תרגם בפניו במימרי׳, ואין זה תרגום המלה.

בפניו – בלכתו עמך.

ותחת כי אהב – ידיעת אלוקים זו שנתגלתה אליך ביציאת מצרים ומתן תורה, מהווה את ייחודיות מהותך וייעודך ההיסטוריים. הברית שנכרתה בעת שנבחרו אבותיך, שנזכרה כבר בפסוק לא, נמשכת בך.

ויבחר בזרעו אחריו – כינוי היחיד בסוף תיבת ״בזרעו״ יכול להיות מוסב רק על ה׳. לפי זה, ״זרעו אחריו״ הם הצאצאים שהאבות הולידו למען ה׳ וחינכו אותם ללכת אחרי ה׳, כדוגמת: ״וימלא אחרי״ (במדבר יד, כד ופירוש שם), ״מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי״ (משלי כח, כג).

בפניו – בהנהגתו הישירה (השווה שמות לג, יד–טו ופירוש שם).

ותחת כי אהב וגו׳: עוד הוכחה¹, דאילו היה כח אחר חס ושלום, הפלא מה לזה הכח לעשות עמך פעולות נפלאות בשבילך יותר מכל אומות העולם, אלא ״ה׳ הוא האלהים״ (פסוק ל״ה) אשר ידוע כי אברהם יצחק ויעקב עבדוהו והגדילו שמו בארץ, ׳ובשביל שאהב אותם בחר בזרעו אחריו׳.

ויוציאך בפניו:⁠² היינו במדותיו, כמו שפירשנו בספר במדבר (ו,כו)³. ״בכחו הגדול״ – ביכולתו העצומה. שני דברים אלו הם תכלית כל פעולה – מדותיו שמשגיח עמהם, ויכולתו.

1. שאת כל הגדולות הנ״ל (מ״ת ויצ״מ) עשה הקב״ה ולא כח אחר – רבינו בפסוק הקודם.

2. בביאור ״בפניו״ דעות שונות בראשונים.

3. על הפסוק ״ישא ה׳ פניו אליך״. לשון רבינו שם: כאן משמעות ״פניו״ – מדותיו, שמכונים ׳פנים׳, באשר לפי מדת האדם משתנה צורת הפנים, אם בפנים צוהלות או נזעמות וכו׳...

בזרעו אחריו - כל אחד מאבותיך היה ראוי מצד זכויותיו שהאל יבחר בזרעו אחריו, על כן בא בלשון יחיד ולא כתב בזרעם אחריהם.

ותחת כי – לדברי דילמן ואחרים רק פסוק ל״ט והלאה היא הסיפא לפסוק ל״ז והלאה. אולם ״וידעת״ (פסוק ל״ט) אינו מנומק על ידי ״ותחת כי וגו׳⁠ ⁠⁠״ בלבד, אלא על ידי ההכרה שרכשו בשעת מתן תורה בהר סיני (פסוק כ״ה). על כן רואה דילמן הכרח לפרש, כי ״ושמרת וגו׳⁠ ⁠⁠״ (פסוק מ׳) היא האזהרה העיקרית, ו״וידעת וגו׳⁠ ⁠⁠״ אינה אלא הנחה מוקדמת. אולם, הלא בכל הספר מודגשת בעיקר דווקא הכרת ייחוד ה׳.

יש עוד טעם לפרש את ״ויבחר בזרעו״ כסיפא ל״כי אהב וגו׳⁠ ⁠⁠״, שהרי עוד כמה פעמים מודגש בספר דברים, שבזכות האבות זכו ישראל להיות העם הנבחר (דברים ז׳:ח׳: ט׳:ה׳ והלאה; י׳:ט״ו). על כן לדעתנו מתחילה הסיפא ב״ויבחר״. טענתו של דילמן ש״תחת כי״ ו״תחת אשר״ מתפרשים תמיד בהוראה של ״בגמול על אשר״, יש לדחותה אם נפרש לשון ״אהב״ בהוראה של ״מציאת חן״. ה׳ אינו אוהב את האדם בלי טעם, אלא אם האדם זכה לאהבתו של ה׳. אם כן במלת ״אהב״ נכללת כמובנה מאליה זכות האבות. כגמול לזכויותיהם בחר בזרעם אחריהם. השוה בראשית כ״ב:ט״ז והלאה.

דווקא מפני שכאן הכוונה לזכותו של אברהם במיוחד, כתוב ״לזרעו אחריו״ בלשון יחיד (השוה בראשית כ״ו:ג׳-ה׳). הנוסח של התרגום השומרוני ״בזרעם אחריהם״, אינה אלא הגהה המבקשת להקל וללא צדק מעדיפים החדשים את הנוסח הזה על הנוסח שלנו הנראה קשה לכאורה. לדברי תרגום יונתן מתייחס ״בזרעו אחריו״ אל יעקב אבינו במיוחד. מפני שאילו ניתנה הארץ לזרע אברהם או יצחק, היו גם הישמעאלים, בני קטורה ועשו צריכים לקבל בה חלק, כמו שמבאר הראב״ע. אולם הללו כבר הוצאו מכלל זרע אברהם על ידי הפסוק ״כי ביצחק יקרא לך זרע״ (בראשית כ״א:י״ב).

בפניו – כלומר: בעצמו, כביכול. שמות ל״ג:י״ד, שמואל ב י״ז:י״א (הראב״ע).

ויוציאך בפניו – ר״ל בפני אבותיך כמו שאמרו נטל הקב״ה רגליו של יעקב והעמידם על הים כו׳ אף רגליו של אבות כו׳ הה״ד בצאת ישראל ונגד אבותם עשה פלא.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון