Devarim 4 – דברים ד‏ – Mikraot Gedolot

אִלֵּין סָהִדְוָתָא וּקְיָמַיָּא וְדִינַיָּא דְּמַלֵּיל מֹשֶׁה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִפַּקְהוֹן מִמִּצְרָיִם.

these are the testimonies, statutes, and judgments, which Moshe spoke to the children of Israel, on their coming forth from Mizraim;

אלין^א סהדוותה וקיימיה וסדרי⁠(ה) דינייה די מלל משה עם בני ישראל באפקותהון פריקין מן מצרים.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אלין״) גם נוסח חילופי: ״אליין״.

אילין סהידוותא וקיימיא ודיניא דמליל משה עם בני ישראל בזמן מפקהון ממצרים.

and the statutes and judgments which Mosheh spoke with the sons of Israel at the time when they had come out of Mizraim.

וַהַדִ׳הִ אלשַּׁוַאהִדֻ וַאלרֻּסֻומֻ וַאלּאַחכַּאם אַלַּתִי אַמַרַ בִּהַא מֻושִׁה בַּנִי יִסרַאאִיל פִי כֻ׳רֻוגִהִם מִן מִצרַ

אלה העדויות והחקים והמשפטים אשר צוה בהן משה את-בני-ישראל, ביציאתם מן מצרים.

אלה העדת אשר דבר וגו׳ – הם הם שדבר בצאתם ממצרים, דיבר^א להם בערבות מואב.

[העדות – התראות, כמו: העדותי בכם (דברים ד׳:כ״ו), אזהרות שמזהירם.

חקים – גזירות עול בלא טעם.

משפט – הראויות לבא לפי השורה.]⁠^ב

א. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, דפוס רומא, שונצינו, סביונטה. בדפוסים מאוחרים (במקום ״דיבר״): ״חזר ושנאה״.

ב. ביאור זה מופיע בכ״י לייפציג 1 כתוספת מפי רש״י (״ר׳, כך הגיה רבנו שמעיה ז״ל״).

אלה העדות … אשר דבר THESE ARE THE TESTIMONIES … WHICH [MOSHE] SPOKE – Those are the very same testimonies which he spoke when they came forth from Egypt; and he again repeated it (this law) to them in the plains of Moab.

{See Hebrew text.}

פס׳: אלה העדות והחוקים והמשפטים – והיכן דבר ערי המקלט בצאתם ממצרים. שנא׳ (שמות כ״א:י״ג) ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמתי לך מקום אלו ערי המקלט. ד״א ושמתי לך מקום – מלמד שהיו ישראל גולים במדבר ארבעים שנה ¹להיכן גולין למחנה לויה:

1. להיכן גולין למחנה לויה מכילתא משפטים פ״ד. הרי אתה דן נאמר מנוס לשעה ונאמר מנוס לדורות מה מנוס האמור לדורות ערי הלוים קולטות אף מנוס האמור לשעה מחנה לויה קולטת:

אלה העדת והחקים – כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים. דוקא אלה נאמרו בצאתם ממצרים אבל הראשונים כגון הבדלת ערי מקלט לא היה בצאתם ממצרים רק בשנת הארבעים.

העדת – התראות כמו רד העד בעם (שמות י״ט:כ״א).

אלה העדות והחוקים, "These are the testimonial laws and the statutes;⁠" wherever a paragraph is introduced with the word אלה, this constitutes a break with what had preceded it. (Sh'mot Rabbah 1,2) What the Torah says it that the laws given to the people after the Exodus from Egypt have now been concluded. Laws that follow were not revealed to the people until the fortieth year. The details of laws pertaining to cities of refuge were not revealed until now. [Exodus 21 13, in which mention is made of a place where an inadvertent killer can flee to, apparently did not provide details. Ed.]

העדות, the word means the same as התראות, "encounter,⁠" it is used in this sense in Exodus 19,21: רד העד בעם, "descend and warn the people by meeting them.⁠" [Normally the word עדות means "testimony,⁠" eye witness report, i.e. the witness had been present at the occurrence about which he testifies. Ed.]

אלה העדות – עדות בגימטריא תלמוד.

אלה העדות אשר דבר הם אשר דבר בצאתם ממצרים ודבר להם בערבות מואב. פי׳ מאמר אלה העדות דבק עם מאמר וזאת התור׳ דלעיל מיניה ואמ׳ שזא׳ התורה שהם אלה העדות והחקים והמשפטים שמסדר אחר פרשה זו הם הם העדות והחוקים והמשפטים אשר דבר בצאתם ממצרים ודבר להם בערבות מואב שהוא בעבר הירדן פי׳ וחזר ושנאה להם ומקרא קצר הוא כאילו אמ׳ אלה העדות והחקים והמשפטים האמורים פה הם אשר דבר להם בצאתם ממצרים ודבר להם בערבות מואב:

כי בעבור שארכו הדברים מהסבות אשר זכרתי הוצרך לומר שנית עתה אלה העדות והחקים והמשפטים אשר דבר משה.

ואמר אלה העדות. להורות שלא היה מחדש להם משה דבר מדעתו. אלא העדות והחוקים שדיבר להם בצאתם ממצרים.

אלה העדת – החלק שבא עליהם עדות המופת.

אלה העדות, what follows are the practical, tangible aspects of the Torah.

הם הם אשר דבר וכו׳. פירוש, הא דכתיב ״אלה העדות אשר דבר״, פירושו אלה העדות הם הם אשר דבר בצאתם ממצרים, וחזר ושנאה להם בעבר הירדן. שאם נפרש ״אלה העדות אשר דבר בצאתם ממצרים״, אם כן ישאר ״בעבר הירדן״ (פסוק מו) בפני עצמו, ואין לו פירוש כלל. אבל כאשר יתפרש על זה הדרך ׳וחזר ושנאה להם בערבות מואב בעבר הירדן שהוא במזרח, שהעבר השני במערב׳, שפיר קאי עליו ״בעבר הירדן וגומר״. ומה שהוצרך להוסיף ׳בערבות מואב׳, ולא סגי במה שאמר ׳בעבר הירדן המזרחי׳, שמפני שהיו בערבות מואב, וכדכתיב בסוף מסעי (ראו במדבר לו, יג) ״אלה הדברים אשר צוה ה׳ בערבות [מואב]״, ולמה יכתוב כאן ״בעבר הירדן״, שהרי עבר הירדן כולל כל הצד אשר במזרח, ולא היה הם רק בערבות מואב, ולפיכך צריך לפרש דכך גם כן פירושו ׳בערבות מואב אשר בעבר הירדן׳:

הָֽעֵדֹ֔ת :הה״א במאריך במקצת ספרי׳. [הָֽעֵדֹ֔ת].

הם הם אשר דבר בצאתם ממצרים כו׳. דאם לא כן מה בא הקרא לומר כאן במה שדבר עם ישראל בצאתם מארץ מצרים. ופי׳ אלה העדות דבק עם וזאת התורה, ואמר שזאת התורה שהם אלה העדות שמסדר אחר פרשה זו, הם העדות אשר דבר בצאתם מארץ מצרים וחזר ושנאן בערבות מואב, ומקרא קצר הוא:

They are the very same [testimonies, etc.] that he spoke when they went out of Egypt, etc. Otherwise, why does the verse say here that Moshe addressed Bnei Yisroel when they came out of Egypt? Rashi explains that, "These are the testimonies,⁠" is connected to, "And this is the Torah (v. 44).⁠" Meaning: This is the Torah, [referring to] the testimonies set forth after this chapter, are the very same testimonies that Moshe spoke when they went out of Egypt, and they were reviewed and taught to Bnei Yisroel in the plains of Moav. The verses are [as if they were] abridged.

אלה העדת והחקים והמשפטים – יתכן שכתוב זה הוא מאמר מסוגר, והטעם שבא לומר וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל בעבר הירדן בגיא וכו׳, והפסיק בינתים במאמר אלה העדות, לומר שהן הן הדברים בעצמם שאמר משה לבני ישראל כבר בצאתם ממצרים, אבל הוסיף עוד לבאר אותן העדות והחקים, כמו שנאמר למעלה בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר וכו׳:

אלה העדות – כאן הוא סיום חלק ראשון מספר דברים המדבר מעניני מוסר, ומכאן ואילך עד הברכות והקללות שבכי תבא, הוא חלק שני המדבר בעניני המצות, ואלה העדות והחקים שאמר כאן הוא ענין אחד עם מ״ש אח״ז ויקרא משה. עיי׳ מה שכתבתי ריש ספר דברים.

אלה העדת וגו׳ – ה״עדות״ פונות אל שכלנו, ואילו ה״חוקים ומשפטים״ קובעים את התנהגותנו המוסרית והחברתית.

אלה הם ה״עדות״ ואלה הם ה״חוקים ומשפטים״ שמשה מסר בעל פה לאומה כולה במהלך המסע ממצרים דרך המדבר, ומסרם שוב לבסוף בעבר הירדן הכבוש לנוכח הארץ המובטחת.

אלה העדות: ביאר הכתוב מהו ״התורה אשר שם משה״, היינו ״העדות״ – פרשה שבכתב, ״והחוקים״ – דקדוקים באותה פרשה ע״פ י״ג מדות. ״והמשפטים״ – חקירות איך להעמיד הדרשות ולהוציא הלכה למעשה¹.

1. הכל כפי שביאר רבינו כמה וכמה פעמים במשמעות מושגים אלו.

עדות – ראה ו׳:י״ז.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון