(לה-לח) מ״מ כבר נתבאר הספק הראשון משני צדדין, אמנם על הספק השני שהוא מצד הצלחת המתנגדים המודים באלהות אחר אמר אתה הראית לדעת כי ה׳ הוא האלהים אין עוד מלבדו מן השמים השמיעך את קולו וגו׳ – ירצה ודאי המערער הזה בלא דעת ידבר ודבריו לא בהשכל שכבר נתבאר תכלית הביאור שהדבוק האלהי עם האומה הישראלית הוא כעין זוג איש ואשה ע״י קדושין כמו שאמר הנביא וארשתיך לי לעולם (הושע ב׳:כ״א) וכן נאמר בכל מקום אני ה׳ מקדשכם (ויקרא כ״א:ח׳) קדושין ממש כמו שכתבנו בפרשת תרומה. ומהידוע שענין הקדושין אינו אלא איסור האשה המקודשת על כל זולתו וכמו שאמר מאי לישנא דקדושין דאסרי ליה אכולי עלמא כהקדש (קידושין ב׳.) וכן בקדושי התורה והמצוה אסר השם יתעלה את ישראל על כל שום אלוה זולתו כמו שאמר בפירוש ואבדיל אתכם מכל העמים להיות לי (ויקרא כ׳:כ״ו) ענין הויה ממש. ועל זה הענין תקנו חז״ל בכל הברכות אשר קדשנו קדושי׳ ממש וזה בעצמו טעם תקון ברכ׳ אירוסין שאמרו (כתובות ז׳:) אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות שנתקשו על הנוסח ההוא כל המפרשים ז״ל ואמרו היכן מצינן ברכה על האיסור ועוד מאן דכר שמן דעריות ועוד דכיון דעדין אינה מותרת למה יברך. והוצרכו לומר דכיון דהקדושין תחלת המצוה צריכין לברך עובר לעשייתה והזכירו העריות משאר בשר שאין קדושין תופסין בהן וכדי שלא יאמרו שהיא מותרת הוצרכו לומר ואסר לנו את הארוסות והזכירו שם קדושתן של ישראל וכו׳ כמו שכתב הרמב״ן ז״ל בחדושי כתובות פרקא קמא (ז׳:) אמנם לפי מה שאמרנו כל דבריהם מכוונין תכלית הכיוון שהרי הקדושין לא נתנו להתיר אשה לבעלה שמותרת ועומדת היא לו ולכל העולם בעודה פנויה מן התורה אבל לאסור אותה בהן על כל העולם כמו שאמרנו נמצאת למד שענין הקדושין אינו אלא איסורה על הכל בהחלט מהתורה ועל עצמו באיסור דרבנן דקיימא עליה בכלה בלא ברכה (מסכת כלה פ״א) עד דתשרי ליה בכניסת׳ לחופה והם הם הדברים עצמן שתקנו בברכתן בלי תוספות וגרעון. כי באמרם וצונו על העריות כוונו שכבר נכנסה זו בקדושין אלו על הכל באיסור ערוה מן התורה ובאמרם ואסר לנו את הארוסות כיונו אל האיסור הנולד לו אז למקדש מדרבנן עד שישאנה לגמרי כי להורות אף לזה אמרו והתיר לנו את הנשואות ע״י חופה וקדושין כלומר שאין איסור הארוסות אלא עד שתנשאנה והוא פירוש נכון שעל פיו אינה נוסח הברכה הזאת רק גדר הקדושין וענין מהותן וחס לן להזכיר בכאן עריות משאר בשר וזולת זה ממה שנאמר בה. ומכל זה יחויב כי כמו שמשעת קדושין והלאה כבר יקנא על אשתו אם תבקש לה איש אחר כמו שנאמר ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו וגו׳ (במדבר ה׳:י״ד) ונאמר כי קנאה חמת גבר וגו׳ (משלי ו׳:ל״ד) אמנם אינו מקנא על זולתה מהנשים כי מה לו ולהן. כן הכתיב האל ית׳ זה הענין על עצמו עם זאת האומה אשר ייחדה לו בחומר קדושין כמו שאמרנו כי כשהיא פונה לבקש שום אלהות ועבדות זולתו הרי היא מזנה תחתיו כמו שנמצא כנוי זה מורגל בפי כל הנביאים והוא ודאי מקנא על זנותה כמו שאמר למעלה על זה כי י״י אלהיך אש אכלה הוא אל קנא (דברים ד׳) ובעשרת הדברות לא יהיה לך אלהים אחרים על פני לא תעשה לך פסל וגו׳. לא תשתחוה להם וגו׳. וסוף כי י״י אלהיך אל קנא פוקד עון וגו׳ (שמות כ׳:ד׳). קנא שמו וגו׳ (שמות ל״ד:י״ד) כמו שכתבנו שם. אמנם שאר העמים אשר לא קדשם לעצמו ולא ייחדם לאישותו אין לו עליהם קנאת אישות כי מה לו ולהם ומעולם לא הקפיד על כל אומה ולשון אשר על פני האדמה אשר מעולם עבדו את השמש ואת הירח והמזלות וכל צבא השמים אדרבה נאמר אשר חלק י״י אלהיך אותם לכל העמים וגו׳ (דברים ד׳). ונאמר מאלהי העמים אשר סביבותיכם וגו׳. ונאמר ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני (דברים י״ב:ל׳) ורבים כמו אלה המורים שאין האומות מצוות על איסור ע״ז. וכמ״ש חז״ל (ע״ז ב׳:) על ראה ויתר גוים (חבקוק ג׳:ו׳) לפי שלא הוזהרו עליה אלא מקבלי התורה האלהית במעמד ההוא לבד כי היא לבדה האשה המקודשת.

[ט] וזה מה שאמר על תשובת שאלה זו אתה הראית לדעת כי י״י הוא האלהים אין עוד מלבדו. והכונה כי אתה לבדך מכל העמים הראית לדעת סוד האלהות באשר הוא יתעלה עלת העלות כלן הנמצא המיוחד אשר אין עוד מלבדו והיה זה לך כן מפני כי מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ואת דבריו שמעת מתוך האש – כלומר שלא היה כח בשום אדם לדעת אמתת זה הייחוד רק מצד מה שנתגלו לכם האמתיות הנבואיות במעמד ההוא ומנהו והלאה בשביל מה שהושלם לך מההבנה מכל זולתך ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוציאך בפניו וגו׳. להוריש גוים גדולים ועצומים ממך.

ובמדרש (דברים רבה פ״ב) אתה הראית מלמד שקרע להם השמים העליונים וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים והראה להם כי י״י הוא האלהים אין עוד מלבדו. ראה דברי החכמים בלשון משל נמרץ כאלו קרע המסכים כלם והביאם מבית כל הפרוכות כדי שיראו שאין שם זולתי אלא אחד והכוונה גלויה שקירב להם העיונים העליונים האלהיים והסיר להם המסכות ההיולאניות כי זהו ענין מה שאמרו במעמד ההוא יעלו תחתונים למעלה וירדו עליונים למטה (שמות רבה י״ב) כמו שכתבנו במקומו ומזה נתבאר להם סוד הייחוד על אמתתו. ¹והנה א״כ אין ראיה מאריכות אפו של הקב״ה עליהם אדרבא יש להחזיק להם טובה מה למה שלא הגיע לשיעור מה שאמר הכתוב כי כל תועבות י״י אשר שנא עשו לאלהיהם כי גם את בניהם וגו׳. כי היה זה להם למה שקבלו עליהם דברי התורה והנביאים על ידי משיחם אליהם כי אם שיגלו בפירושיהם פנים שלא עמדו בסיני מכל מקום מקצת עיקריה לא יכלו להתעלם. ובחיי זאת היתה בעיני העצומה שבהשגחות שהשגיח הש״י עלינו לטובתנו בגלותנו זה כי בראותו ית׳ צורך המשכו לאורך ימים לכלות פשע ולהתם חטאת שאם נהיה הזמן הזה הארוך בין האומות אשר היו מלפנים עובדים את צבא השמים ושאר העבודות הנכריות ואשר לא שמעו את שמע התורה האלהית ולא ראו את כבודה היה מההכרח שתשתכח התורה מהם במעט מהזמן כמו שזאת היתה סבה להשתכח הרבה ממנה אפילו מיחידי סגולותיה בגלות בבל כמו שנראה מפשטי הכתובים לזה הקדים רפואה למכה לפרסם על ידם התורה האלהית וקבלתה בהרבה מהאומות הנכריות ואם שקבלוה לא כצורתה ונמשכו אחריהם כתות ישמעאל בסגנון אחר והם שני ראשי אומות אשר גליות ישראל מפוזרים ביניהם כל המשך זה הזמן. ומעתה א״א שלא תתקיים התורה ביד ישראל השוכנים בתוכם כי אחר שעיניהם רואות שהאומות ההמה מודים באמתתה ומגדלים ומנשאים אותה ואין חלוק ביניהם רק על אופני הבנתה הנה באמת זרות פירושיהם ודוחק כונותיהם מדעת האנושי יספיקו להוכיח על האמת ותשאר שרירא וקיימת בידינו בלי ספק כי על זה עצמו אמר המשורר זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני זדים הליצוני עד מאד מתורתך לא נטיתי (תהלים קי״ט:נ״א) ירמוז על זה הגלות ויאמר שזאת היתה נחמתו בעניו שיכול לחיות על פי התורה והמצוה כיון שהכל מודים בה ואף על פי שהם יליצו מאוד בחוזק טענותיהם לגלות בתורה פנים שלא כהלכה בכל זאת לא יכלו לנו להטות לבבינו מן התורה שהרי האמת מבואר בעצמו ולא ימצא מי שיפקפק בה רק תרבות האנשים הבוחרים בהפקר וראו להוציא עצמן לרויה ואין ספק שעתידין ליתן את הדין כי עליהם אמר יחזקאל ואמרתם נהיה כגוים וגו׳ (יחזקאל כ׳:ל״ב) מ״מ למדנו מה שכיוננו אליו.