ולא ישכח את ברית אבותיך וגו׳ – מהפרשה הזאת והדומות לה ראיה עצומה לאלהות תורת משה; ודבר זה שאומה אחת תלך שבי בין העמים ולא תתערב בהם, ובשבתה בקרבם תעזוב את האלילים שבני ארצה עובדים אותם, לעבוד היא את אלהי אבותיה, ותתקיים בשביה ועבדותה, זה דבר חדש שלא היה מעולם ולא יהיה לעולם, לא בימי משה ולא מהימים ההם והלאה, כי אומות הרבה כבשו ארץ לא להם ונשתעבדו ביושביה, אבל היו לאומה אחת ולא נשאר שום הבדל והפרש בין המשעבדים והמשועבדים; ומאחר שלא נהיתה ולא נראתה כזאת, איך יעלה על לב אדם שתהיה, והיא דבר שנגד הטבע (ואם בני ישראל ברדתם למצרים לא נתערבו עם המצרים הוא מפני שמושבם ארץ גשן היה נוהג במנהגי כנען ושפת כנען היה בפי יושביו); ובראותנו אנחנו שנתקיימו דברי משה, וגם סוף שעבודנו הולך וקרב יום יום, הלא יש לנו להאמין באמתת הנבואות בלי הטות אוזן למדוחי פילוסופיאה כוזבת המכחשת הנסים ובתוכם גם מעמד הר סיני ונבואת הנביאים; ועיקרי תורת משה אינם צריכים באמת לנסים לאות ומופת על אמתתם, כי השכל לא יכחישם ולא יתנגד להם, רק יודה עליהם ויקיימם; רק אין להכחיש כי בהיות בני ישראל שפלים עד מאד במצב שכלם באופן שלא היו יכולים לקיים עיקרי דתם מצד הרעיון והמחשבה, נשתמש ה׳ בנסים למען יאמינו בשליחות משה ונבואתו ובתורתו, וזה דבר ידוע ומפורסם בכל התורה, ויספיקו המקראות הבאים (ל״ב:מ׳) ובפרט פסוק אתה הראת להורות כי כן הוא; סוף דבר עיקרי התורה אינם צריכים חזוק אחר מבלעדי השכל, אבל האל חזקם ויסדם ע״י נסים לפי שבדור ההוא הוצרך לעשות כן; ועכשו שבאתי לדבר על אמתת עיקרי דתנו, אוסיף שפעם ושתים באו אלי מן הנערים המתפלספים, ותפשוני על ענין תחית המתים שהוא אחד מעיקרי דתנו (ואין להחליפה בהשארת הנפש אחר המות כי זה דבר מקויים מן השכל, והשארת הנפש לחוד ותחית המתים לחוד), ואמרו שאין לה סמך מן השכל כי גם יכחישהו מכמה וכמה טעמים, וכל מי שהואיל לקיימו במופתים מושכלים לא הצליח, ותהי להפך כי נראה יותר ויותר כבלתי אפשר ובלתי מועיל; וזה אמת, וכבר קמו הרבה מחכמינו וקיימו שלשה עיקרים בלבד, יחוד ה׳, תורה מן השמים, ושכר ועונש, שמהם ישתרשו כל יתר העיקרים שהניח הרמב״ם ז״ל חוץ מתחיית המתים; אבל אין להכחיש כי קדמונינו מימי משה עד מלאכי היו מאמינים בה, ובדבריהם היו מחזיקים לב העם באמונתם, ומדברים עליה כעל אמונה מפורסמת ומקובלת מפי האל, והדבר ידוע ואין צורך להאריך; וא״כ אחר שתונח אמתת הנבואה (ונבואת משה בפרשה זו וכמה וכמה נבואות אחרות מפי יתר הנביאים הדומות לה תכריח להאמין באמתתה, ואם נאמין באחת ושתים נאמין בכולן כי מה שאפשר להיות פעם אחת אפשר שיהיה פעמים הרבה) תונח ג״כ אמתת עיקר תחיית המתים המקויים בחזיוני הנביאים ובמליצותם, גם כי השכל יכחישהו ולא יקיימהו.