ויען י״י את איוב ויאמר – וכראות השם יתברך שלא היה איוב עונה אותו דבר ואמר האם הוא לקיחת מוסר מהרע הבא לאדם שיריב הנוסר בו עם השם יתברך ואם ראוי במי שיתווכח עם השם יתברך שיענהו השם על התוכחת והטענה ההיא ועם כל זה כבר עשיתי לפנים משורת הדין להשיב על דבריך או ירצה בזה ואם מי שאלוה מוכיח אותו יענה על התוכחת ההיא ויטיח דברים כנגד השם יתברך או ירצה שמי שיתווכח עם השם יתברך ראוי שיענש על תוכחתו כשידבר עמו ולזה ראוי לך להשיב על דברי או להודות בהם.

ויען איוב את י״י ויאמר – הן אני נקלה מאד ביחס אליך ומה אשיבך על דבריך אלה הנה שמתי ידי למו פי הנה פעם אחת דברתי עמך ואיני עונה על דבריך ושנית אדבר ואראה אם יש תשובה להשיב על דבריך ולא אוסיף ויהיה פירוש ושתים ושנית וכמהו ושלש עשרה שנה מרדו שהרצון בו לפי קצת המפרשים שכבר מרדו בשנה שהיתה אחר השתים עשרה שנה שעבדו את כדרלעומר או יהיה הרצון בזה והוא יותר נכון הנה אני הייתי טוען שהרשע והעול נמצא בטובות והרעות המגיעות לאנשים משני צדדים הצד האחד מפני הרע שימצא מגיע לצדיקים והצד השני מפני הטוב שימצא מגיע לרשעים עד שכבר ינצלו מהרע בעח בואו לשכניהם כמו שזכר באומרו מדוע רשעים יחיו וגו׳ כי ליום אד יחשך רע וגו׳ והנה הצד האחד שדברתי והוא מה שטענתו מהרע שימצא נופל לצדיקים הנני מניח ועוזב אותו ולא אענה לך דבר עליו לפי שכבר התבאר לי היתר הספק בו ממה שזכר אליהוא בביאור רחב יזכרו השם יתברך בקיצור בזה המענה להיותו סומך על מה שכבר ביארו אליהוא לאיוב ואולם הטענה השנית לא הותר עדיין הספק בה בביאור לא בדברי אליהוא ולא בדברי השם יתברך ואיני מוסיף לטעון לך דבר זולתי הטענה ההיא והיא ההצלחה הנמצאת לרשעים זמן ארוך אשר הוא עול אם היו הטובות והרעות מגיעות לאנשים מהשם יתברך או ליאות וקיצור אם היו נעזבים אל הסידור אשר מהגרמים השמימיים אשר סדרו בזה האופן ולא היה יכולת לסדרו באופן יותר מתוקן להגיע לאיש כמעשיו וכפרי מעלליו.

ביאור דברי המענה: ענה השם את איוב בנבואה כאשר ראה שהוא מחזיק עדיין בדעתו, ואמר: אזר נא כגבר חלציך והתבונן להשיב על דברי, אשאלך הודיעני, האף תפר המשפט אשר סדרתי אותו בתכלית היושר, ותרשיעני ליחס לי ליאות, או עול למען תצדק, ותאמר שכבר נענשת על לא חמס בכפיך. האם כח כאל לך ובקול חזק כמוהו תוכל להרעים, עד שתוכל להשיג ענין כחו, ותאמר שיש לו ליאות וקצור. הלא הכח נאמר בשיתוף השם לבד בך ובשם יתברך, ולזה לא תוכל להשיג כח השם וגבורתו, אם לך כח דומה לכח השם יתברך, לבש גאה גאון וגובה כמו הענין בשם יתברך שהוא הגבוה במוחלט, לפי שאין גבוה כמוהו, אבל כל שאר הנמצאות שפלות ממנו, וכחם נאצל מכחו, ולזה לא יהיה יחס בין כח שאר הנמצאים וכח השם יתברך, לפי שכח השם יתברך הוא לו מעצמותו, וכח שאר הנמצאים הוא להם מזולתם. ולבש הוד והדר שיהיה בפעולותיך תכלית היופי וההדר כמו הענין בפעולות השם יתברך, וזה כי ליתרון כחו, לא קצר מהמציא כל נמצא ביותר שלם שבפנים, הפץ עברות אפך ופזר אותם בדרך שתשפיל כל גאה כמו שאני עושה. ואולם אמר זה, כי לא יתכן בפועל השלם שיעשה רע, ולולי זה הסידור אשר התחייב ממנו רע מה במקרה, לא היה מגיע העונש לאנשי הגאוה והרשע בעניינים הגופיים, אשר בו תועלת נפלא ליסר האנשים ולהצילם מרעת הרשעים, רצה לומר שלא יזיקום, וכבר יחס זה העונש לאנשי הרשע והגאוה לבד, כי כבר התבאר במה שקדם, שאין הצדיקים ניזוקים ברעות ההם, כאשר ירדפו בצדק כפי הראוי, ראה כל גאה והכניע אותו כמו שאני עושה באמצעות זה הסידור, ושבר וכתת הרשעים במקומם והמיתם יחד, כמו שאני עושה בקצת העתים, עד שתהפך עליהם הארץ ויטמנו יחד בעפר, וזה אם מצד המערכת, אם מצד ההשגחה להציל הצדיקים מידם.

והנה אם תוכל לעשות כמו אלו המעשים, גם אני אודה לך שתוכל לעשות להציל מכל רע האנשים יראי השם, ולמנוע טוב מהרשעים, ושמי שלא יסדר בזה האופן המציאות, תוכל אז ליחס לו עול או ליאות וקיצור, להיות מתבאר אצלך שהוא אפשרי מצד כחך זה, אבל מה תדמה כחך לכחו שתוכל לשפוט, אם היה אפשר שיהיה בכאן שלימות יותר במעשה. הנה יגיע מעוצם כחי, שכבר עשיתי חיה אחת שמה בהמות והיא בתכלית הכח, והיא אוכלת עשב כבקר, וימצא לה כח גם במקומות אשר הם חלושים בשאר הבעלי חיים, עד שבמתניו ימצא לו כח, וכחו ימצא גם בטבור בטנו, יניע זנבו בחפזה, והוא בתכלית הגובה והגודל כמו ארז, גידי ביציו ישורגו ויסתבכו מרב גדלם, עצמיו הם חזקים כמו חתיכות נחושה, הוא מבחר דרכי אל בבריאותיו, אלה לחוזק ותוקף מי שעשהו לבד, יוכל לנצחו לא זולתו מרוב כחו וגבורתו.

הנה ההרים יצמיחו בעבורו יבול והוא נזון ממנו בזולת עבודה אנושית, וכל חית השדה ישחקו שם ולא ייראו ממנו כי אינו טורף, התחשוב שיכול לשכב תחת האילנות ובסתר קנה ובביצה אשר הקנה גדל שם, האם יסכוהו אילנות להיות לו לצל, האם יקיפוהו ערבי נחל עד שיהיה צלם מגן לו? הנה זה בלתי אפשר, כי לגדלו בשתותו בנהר יעשקהו שלא ימהר לרוץ כבראשונה לרוב חסרון מימיו יבטח כי יכניס כל הירדן אל פיהו עם גודל הנהר ההוא, ידמה בעיניו שיקח כל הנהר ההוא עד שישפיל אפו לתחתית הנהר בשתותו, ויגע במוקשים אשר שם. והנה אמר זה על צד הפלגה וגוזמא להורות על גדלו, וספר זאת הבריאה הנפלאה להורות על שלא יקצר השם יתברך מהגיע הטוב כפי מה שאפשר בבריאה בריאה, וזה, כי גם באיברים החלושים בטבע הטוב מהבעלי חיים סדרתי כח וגבורה בבעלי חיים, אשר אפשר בו זה, וסדרתי לו מזונו ושמירתו מהאויר המקיף, ואם לא ימצא לו מגן מהאילנות, לפי שכבר שמתי בו כח חזק עד שלא יתפעל מהאויר המקיף, ולזה הוא מבואר שלא תהיה עלי טענה שימצא מההצלחה לרשעים, עד שישמרו מהרע בעת בואו לאחרים כמו שטען איוב, באמרו: כי ליום איד יחשך רע. וזה, כי עיקר הכוונה האלהית היא, להטיב לכל נמצא כפי מה שאפשר, ואם היה אפשר לו שישמור האדם מכל רע, לא היה מקצר מזה. והנה הרשע כשישמר מהרע הוא מצד המערכה לבד, ואולם הצדיק ישמר בעצמותו, וזהו ההבדל בין שמירת הרשע מהרעות ובין שמירת הצדיק מהם.

התוכל למשוך לויתן ברשת כמו הענין בשאר הדגים. ואם בחבל אשר תשקיע בים לצוד תוכל למשוך אותו בשיסתבך החוח שבראש החבל בלשונו. התוכל לשים אגמון באפו ללכדו ותנקוב לחייו בחוח בדרך שתקחנו. הירבה אליך תחנונים להיותך מושל עליו, ואם ידבר אליך רכות, היכרות ברית עמך ותקחנו לעבד עולם. התשחק בו כמו שישחק האדם עם הצפור, ותקשרנו לנערותיך להשתעשע בו, כמו שישתעשעו בקצת העופות. האם יסעדו יחד בעבורו הסוחרים ויחלקוהו ביניהם. התכרות עורו בחרב שכורתים הדייגים עורות הדגים, ואם תכרות ראשו בחרב שכורתים ראש שאר הדגים. הנה אם תרצה לשים עליו כפיך לצודו, לא תוסיף לזכור מלחמה, כי הוא בלי ספק ימיתך.