Yonah 2 – יונה ב‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיְמַ֤ן יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ דָּ֣ג גָּד֔וֹל לִבְלֹ֖עַ אֶת⁠־יוֹנָ֑ה וַיְהִ֤י יוֹנָה֙ בִּמְעֵ֣י הַדָּ֔ג שְׁלֹשָׁ֥ה יָמִ֖ים וּשְׁלֹשָׁ֥ה לֵילֽוֹת׃

Hashem appointed a great fish¹ to swallow Yonah, and Yonah was in the belly of the fish for three days and three nights.⁠²

1. a great fish | דָּג גָּדוֹל – It is not clear if Yonah viewed this fish as a source of salvation or further danger. If the former, his prayer should be read as one of thanksgiving. If the latter, it is a request for aid. See the discussion in Yonah's Prayer.

2. three days and three nights | שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת – This might imply that it was only after being in the fish for three days that Yonah began to pray. [See Rashi and R"E of Beaugency, who explain that it was only after time passed that Yonah realized that the fish was meant to save him and not harm him.] Alternatively, the phrase is a heading for the entire chapter, indicating the total time that Yonah spent in the fish, not when he started to pray.

תרגום יונתןילקוט שמעונימבית מדרשו של רס״גר׳ יהודה אבן בלעםר׳ יהודה אבן בלעם ערביתרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְזַמִין יְיָ נוּנָא רַבָּא לְמִבְלַע יַת יוֹנָה וַהֲוָה יוֹנָה בִּמְעַיָא דְנוּנָא תְּלָתָא יוֹמִין וּתְלָתָא לֵילְוָן.

ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים (ברמז י״ב).

וַיְמַן ה׳ דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה וגו׳. אמרו וַיְמַן – ייאמר, זימן.

וימן יי׳י. הזימון¹ וההכנה. עתיד מהבניין הכבד הדגוש², כמו ויקו (ישעיה ה ב)³.

1. וכ״פ בפירוש מבית מדרשו של רס״ג (י׳ זייבלד, בית אהרן וישראל גליון קצט עמ׳ ה-יד), יונתן, ראב״ע והרד״ק.

2. בנין פִּעֵל.

3. כפי שכתב רד״ק בספר השרשים (שרש מנה) ששורש וימן הוא מנּה, והוא מבניין פִּעֵל, ופירושו הזמנה (וגם בערך קוה הביא את המילה ויקו כדוגמא לבנין פִּעֵל).

וימן יי׳י. [133א] אלתופיק ואלתיסיר מסתקבל מן אלת׳קיל אלמשדד מת׳ל ויקו.

דג גדול – זכר היה והיה עומד בריוח ולא נתן לב להתפלל רמז הקב״ה לדג והקיאו לתוך פיה של נקבה שהיתה מלאה עוברי׳ והיה שם בדוחק ויתפלל שם שנאמר ממעי הדגה (יונה ב׳:ב׳).

a huge fish – It was a male, and he stood there with room, so that he did not think to pray. The Holy One, blessed he He, hinted to the fish, and it spewed him out into the mouth of a female, which was full of embryos, and it was crowded there, and he prayed there, as it is said: "from the belly of the fish (הַדָּגָה)" (verse 2). [from Pirkei DeRabbi Eliezer 10, according to Yalkut Shimoni; Midrash Yonah, second version, Otzar Medrashim p.219] [And the Lord appointed – Those sixteen days that Israel was missing the manna, since they did not eat it for a complete forty years – God took this manna and sustained the fish so that Yonah would not be digested in its intestines, and Yonah, too, ate within it from this manna. Therefore, it is stated וַיְמַן, the letters מָן י"ו sixteen [days of] manna. Similarly, וַיְמַן קיקָיוֹן, and He appointed a kikayon, for he ate four omers; therefore, it says four times וַיְמַן (4:6 ff.). And in Greek, manna is called "kika.⁠" For that reason, it is stated: קִיק יָוָן; i.e, manna in Greek. -[Sod Mesharim]

[the Lord his God – He combined the Divine standard of justice with the Divine standard of mercy, the merit of Abraham and Isaac. from the belly of the fish – This is Jacob. [Sod Mesharim]

ויהי יונה במעי הדג – לכתחילה היה במעי הדג והיה שוכב ברוחב, והשכיבו הקב״ה במעי הדגה.

וימן – כמו זמון.

ויהי יונה – אין כח באדם לחיות במעי הדגה כפי שעה, ואף כי זה המספר, רק במעשה נס.

וימן – הזמין לאלתר שלא ימות.

דג גדול – בַלְיינְא וכיוצא בו.

ויהי יונה – ויתקיים יונה במעי הדג שלא מת.

שלשה ימים ושלשה לילות – על פי יום שהוטל לים ויום שהקיאו הדג ידע שג׳ ימים וג׳ לילות היה שם. וכאשר היה זמן גדול במעי הדג שלא מת ולא נשתנה אז ידע שלא חפץ י״י להמיתו אלא להראות לו כחו וגבורתו ולהכניע לבו שילך בשליחותו.

(The LORD) provided: He summoned (the big fish) immediately, so (Jonah) wouldn’t die.

A big fish: [In Old French]: “Baleine” [i.e., “whale”], or (something) similar to it.⁠¹

And Jonah was (in the belly of the fish): And Jonah survived² in the belly of the fish, in that he didn’t die.

Three days and three nights: On account of the day on which he was thrown into the sea and the day on which the fish vomited him up he knew that he was there three days and three nights. And when he was in the belly of the fish for a long time, and didn’t die and was not changed, then he knew that the Lord didn’t want to kill him,⁠³ but rather to show him His strength and power, and to subdue his heart, that he should go on his mission; then Jonah prayed, and gave thanks, and praised.

1. Heb. בליינא, baleine. Rabbi Eliezer’s rendering of the Bible’s “big fish” as “whale” seems to be unique in medieval Jewish exegesis. Matthew 12:40 had already understood the creature to be a whale, or some other great sea creature (in the Vulgate: sicut enim fuit Ionas in ventre ceti tribus diebus et tribus noctibus…; contrast Jerome’s translation of Jonah 2:1 as piscem grandem). Old French “baleine” is sufficiently close to Latin to at least raise the possibility of Rabbi Eliezer’s exposure to Christian exegesis. Compare, e.g., Haimo of Auxerre’s commentary on the verse: “Rather than great fish, the Lord said ‘whale’ in the Gospel, briefly interpreting the thing itself”; Everhart, Haimo (1993), 17.

2. Rabbi Eliezer glosses the Hebrew ויהי, va-yehi, which typically begins a narrative sequence (“and it came to pass”), but here doesn’t, with the word ויתקיים, va-yitkayem, “and he existed/survived.”

3. Rabbi Eliezer paraphrases Judges 13:23.

וימן י״י – עניין זימון, כמו אשר מנה את מאכלכם (דניאל א׳:י׳). והאל הזמינו לפי שעה, שבשעה שהוטל יונה בים, הזמין הדג לבולעו, ולא טבע בים. וזה היה אחד מן הניסים.

ובפירקי ר׳ אליעזר (פרק י׳) ר׳ טרפון אומר וימן, ממונה היה הדג מששת ימי בראשית לבלוע את יונה.

דג – שם נאמר בכלל ויחוד. וכן דגה.

וימן ה׳ דג גדול וכו׳ עד סוף הנבואה. סיפר הכתוב שזימן הקדוש ברוך הוא באותו מקום שהטילו את יונה לים דג גדול שבלעו כולו מבלי פירוק חבורו, ואין ספק שאין בכח האדם לחיות במעי הדג אפילו שעה אחת וכל שכן שלשה ימים ושלש לילות כי האדם לא יתקיים כי אם בהיותו שואף רוח קר מבחוץ תמיד, אבל אין זה ממה שיבטל אמונת הנס הזה ועינינו הרואות שהעובר יושב במעי אמו תשעה חדשים מבלי מאכל ומשתה ועשיית צרכיו ושאיפת הרוח קר מבחוץ, ומי המונע שכן יעשה ה׳ ליונה אותן הימים הלא העיד הכתוב שחנניה מישאל ועזריה עמדו בגו אתון נורא יקידתא, ואין ספק שכפי הטבע לא חיו כי האויר החם השורף יכלה הלחות השרשי שהחיים תלויים בו ויתיך הרוח כהרף עין אבל היכולת האלהי הוא למעלה מן הטבע.

לבלוע את יונה. שלא היה חייב מיתה¹, שהיתה כוונתו ללכת לנינוה כדבר ה׳, אבל לא לחזור לארץ ישראל פן תבואהו שם נבואה על ישראל כזאת² ולא ישמעו, ותחייבם תשובת נינוה חובת גלות שהמוות טוב ממנה³, אשר דאג ממנה⁴. והנה האל יתברך כי לא יחפוץ במות המת⁵, פָּתַח פֶּתַח לתשובת נינוה בעונשו של יונה, אשר בו הודיעם כי מוריד שאול ויעל⁶ בתשובה⁷ כמו שעשה ליונה בתשובתו⁸, ובכן האמינו באלהים שאם ישובו ויתפללו כיונה⁹, יקבלם¹⁰:

1. כמש״כ לעיל (א ג), וראה מה שהערנו שם.

2. כמו נבואה זאת שנצטווה אל נינוה, שעלתה רעתם לפני ה׳, להשיבם בתשובה.

3. כמש״כ רבינו בבראשית (ד טו), והביא לכך ראיה מן הכתוב (תהלים נט יב) ׳אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך׳. וראה פירוש רבינו לחבקוק (ג טז-יח) שביאר שצרת הגלות גרועה מכל הצרות שיכולים להיות כל עוד נמצאים בארצם. ונראה שיונה ידע שאם לא יתנבא לישראל יתכן שימותו בעוונם, כמו שהיה קורה לנינוה אילו לא היו שבים בתשובה, ומכיון שהגלות מר מן המוות, לא רצה לגרום להם זאת, אף שהיו מתים.

4. מנבואה כזאת.

5. ע״פ לשה״כ ביחזקאל (יח לב).

6. לשה״כ בשמואל א׳ (ב ו), ובפרקי דר״א (פ״י) בתפילתו של יונה אמר ׳ריבונו של עולם, נקראת מוריד ומעלה, ירדתי, העלני׳.

7. כלומר, שה׳ גם מעלה את מי שירד שאולה, וזאת על ידי תשובה.

8. שבכך שיונה ירד לשאול, כמש״כ (ב ג) ׳מבטן שאול שוועתי׳, ועלה משם כששב בתשובה, הראה לנינוה שה׳ הוא המעניש ומציל את האדם ע״י תשובתו.

9. כמו שעשה יונה במעי הדגה.

10. כמו שפירש להלן (ג ה) ׳ויאמינו באלהים׳, שהאמינו שיקבלם בתשובה. נמצא שלא נבלע יונה בדג לפי שברח, כי לא נתחייב בזה מיתה, אלא שרצה ה׳ לעשות על ידו סימן ואות לאנשי נינוה שתתקבל תשובתם אם ירצו לשוב, ולכן נבלע בדג ועלה ממנו ע״י תשובתו.

וימן – ענין הזמנה כמו וימן להם המלך (דניאל א׳:ה׳).

וימן – הזמין את הדג לבלוע אותו מיד שלא יטבע במי הים.

וימן ה׳ דג גדול לבלוע את יונה – הוא הקבר והוא המלאך דומה שממונה על המתים כידוע ולכן נקרא דומה ששם הדומים כמ״ש לא המתים יהללו יה כו׳ (תהלים קט״ו:י״ז).

ויהי יונה במעי הדגה שלשה ימים ושלשה לילות – כי כל שלשה ימים הראשונים רוצה הנשמה לירד בתוך הגוף שוכנת עליו תמיד ואח״כ כיון שרואה שנשתנה זיווי שבקא ליה כמ״ש בירושלמי ונבקע מעיו וטורפין הפרש על פניו כמשרז״ל.

וימן ה׳ דג גדול – ה׳ הזמין במקום הזה דג גדול שבלעו כולו שלם ולא שבר עצמותיו, וזה ידוע שמן הנמנע שיחיה אדם במעי הדג אפי׳ שעה אחת, שהאדם צריך שאיפת רוח קר מבחוץ, אולם באשר כבר נגזר עליו מיתה ונחשב כאילו נולד שנית שם לו ה׳ טבע העובר, הנוצר ומתקיים ט׳ חדשים במעי אמו מבלי שאיפת רוח כמ״ש הרי״א והיה זה א׳ מפלאי הבורא כנס של חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש וכדומה.

וימן וגו׳ – שד״ל בתרגומו הוסיף תיבות ״נברא אז״; ובסימן ד׳ ו׳ יש שני וימן, והראשון בודאי מורה דבר נהיה מחדש, אבל השני וזה שלפנינו אין מכריח לומר שהדג והתולעת לא נוצרו כבר; ובדניאל (א׳:י׳) אשר מנה את מאכלכם הוראתו הכנה והזמנה, ובשרש זמן יש אותיות מן (זה-מן); ואולי גם שרש מִנָה הנרדף לסָפַר ממקור הוראה זו; דעת בבירור מי הוא המוכן.

(ב) וַיִּתְפַּלֵּ֣ל יוֹנָ֔ה אֶל⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהָ֑יו מִמְּעֵ֖י הַדָּגָֽה׃

Yonah prayed to Hashem, his God, from the belly of the fish.

תרגום יונתןמבית מדרשו של רס״גאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְצַלֵי יוֹנָה קֳדָם יְיָ אֱלָהֵיהּ מִמְעַיָא דְנוּנָא.

(ב-ג) וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה׳ אֱלֹהָיו וגו׳. וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל ה׳ וַיַּעֲנֵנִי – אמרו וַיַּעֲנֵנִי הכוונה בו הצלתו. אמרו מקצת אנשים שתפילה זו התפלל אותה אחרי צאתו ממעי הדגה, כמו שאמר אחריו בפסוק השלישי אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ. וייאמר שתפילה זו התפלל אותה בהיותו במעי הדגה, ומה שאמר וַיַּעֲנֵנִי, וכן מה שאמר אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ – יתכן שהודיעו ה׳ שיצילו בהיותו במעי הדגה, וכבר סיפר במה שהודיעו ה׳ שיצילו.

ויתפלל – המפרשים רצו לפרש חדוש והוציאו הכתוב מפשוטו: כי יונה לא התפלל רק אחרי צאתו אל היבשה, בעבור שמצאו: ממעי, ולא אמר: במעי.

והלא ראו שם כתוב: מבטן שאול^א שועתי (יונה ב׳:ג׳), וככה: ממעמקים קראתיך י״י (תהלים ק״ל:א׳). ועוד: כי מלת שועתי לאות כי התפלל ושוע אל השם טרם שיקיאנו הדג. וככה: ותבא אליך תפילתי (יונה ב׳:ח׳). והנה למה לא היה כתוב: ויתפלל יונה אחרי צאתו ממעי הדגה. ועוד: כי אחר תפילתו כתוב: ויאמר י״י לדג (יונה ב׳:י״א). והביאם בצרה הזאת, בעבור: ותעל משחת (יונה ב׳:ז׳) ותבוא אליך תפלתי (יונה ב׳:ח׳).

ועתה שים פניך וראה: כל תפילת נביא וברכתו היא ברוח נבואה. ויעקב אמר: אשר לקחתי מיד האמרי (בראשית מ״ח:כ״ב), כי דבר שיגזר להיות ידבר לשון עבר. וככה: ויט שכמו לסבול (בראשית מ״ט:ט״ו), דרך כוכב מיעקב (במדבר כ״ד:י״ז), וישמן ישורון ויבעט (דברים ל״ב:ט״ו), וירא י״י וינאץ (דברים ל״ב:י״ט), וישכן ישראל בטח בדד (דברים ל״ג:כ״ח), ובתפילת דוד בברחו: ויענני מהר קדשו סלה (תהלים ג׳:ה׳), כי הכתוב אמר: בברחו (תהלים ג׳:א׳), ולא אחר ברחו. ובתפילתו: אך אוסיף להביט אל היכל קדשך (יונה ב׳:ה׳) – שהוא השמים, וי״י בהיכל^ב קדשו (חבקוק ב׳:כ׳), ורבים ככה. ושם כתוב: ישועתה (תהלים ג׳:ג׳) לי״י, שהיה מקוה כמו ישועתה לי״י (יונה ב׳:י׳).

ויש מי שאומר: כי דגה בלעה הדג. ואין צורך, כי דגה ודג שם המין, כמו: צדק וצדקה.

א. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 חסר: שאול.

ב. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896: מהיכל.

ואז התפלל והודה ושיבח. יש תפלות בכתובים שהם בקשה, ויש שהם שבח והודאה, כגון ותתפלל חנה (שמואל א ב׳:א׳), שכל אותו הענין אינו אלא שבח והודאה, וכן זה.

There are Scriptural prayers which are petitionary, and there are those of praise and thanksgiving. In the latter category is Hannah’s prayer (1 Samuel 2:1–10), which is entirely praise and thanksgiving; so is this one (i.e., Jonah’s).⁠¹

1. On the tripartite division of Jewish liturgy into categories of praise, petition, and thanks, for which Rabbi Eliezer here claims biblical precedent, see Ismar Elbogen, Jewish Liturgy: A Comprehensive History (Raymond P. Scheindlin, trans.; Philadelphia: The Jewish Publication Society, 1993), 25, etc. That Rabbi Eliezer associates two biblical prayers that don’t quite fit the narrative context in which they are found is itself insightful.

ויתפלל יונה – נס גדול היה שהיה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות (יונה ב׳:א׳) והוא חי, ועוד נס אחר שלא נדהם^א אלא עמד בדעתו ובשכלו והתפלל.

הדגה – כמו: הדג, ויבא בלשון זכר ונקבה, כמו: והדגה אשר ביאור מתה (שמות ז׳:כ״א). ויש דרש כי נקבה היתה (ילקוט שמעוני תק״נ).

ומ״ם ממעי אינה במקום בי״ת, אלא רוצה לומר כי מתוך הצרה התפלל. וכן: מבטן שאול שוועתי (יונה ב׳:ג׳), ממעמקים קראתיך י״י (תהלים ק״ל:א׳), מן המצר קראתי יה (תהלים קי״ח:ה׳).

א. ר״ל נבהל, ראה ירמיה י״ד:ט׳ למה תהיה כאיש נדהם, ופי׳ הרד״ק: נבהל.

ויותר חזק מזה הוא שיונה בהיותו במקום ההוא היה בדעתו ותכונתו עד שהיה מתפלל משם לאלהיו.

ויתפלל. שיוציאהו משם, והתוודה ושב בתשובה¹:

1. ודברי יונה הכתובים בהמשך אינם דברי תפילתו, אלא דברי הודאה אחרי שנתקבלה תפילתו, ולא פירש הכתוב את לשון תפילתו, אלא שמבואר מתוך הענין שהתפלל לצאת ממעי הדגה, ושב בתשובה על שברח.

ממעי הדגה – ארז״ל בתחילה בלעו דג זכר ועמד שם בריוח ולא נתן דעתו להתפלל ורמז המקום להדג והקיאו אל פי הדגה ושם עמד בדוחק מפני העוברים והתפלל מתוך הדחק.

ויתפלל יונה אל ה׳ אלהיו – שצועק אל ה׳ כמ״ש (בעירובין שם) עוברי בעמק הבכא כו׳ (תהלים פ״ד:ז׳).

ממעי הדגה – לשון נקבה שדומה מסרו אח״כ לגיהגם והיא נוקבא כמ״ש בזוהר. וז״ש בפרקי דר״א שפלטו דג זכר ובלעו דג נקבה והיו בו שס״ה אלפים רבו דגים קטנים כי ידוע שקליפת נוגה רמ״ח מלאכין קדישין מימינא ושס״ה שדין משמאלא.

ויתפלל ממעי הדגה – חז״ל אמרו שהיה תחלה במעי דג זכר ואח״כ פלטו ובלעתו דגה נקבה והיה צר לו שם מן הביצים אשר במעיה, ובאמת שם דג כולל זכר ונקבה, ושם דגה הוא שם הקיבוץ, כמו והדגה אשר ביאור מתה, וממה שכתב ממעי הדגה מורה שהיה במעיה קיבוץ דגים רבים, ומזה מבואר שהיה דג נקבה בעת ההשרצה שכבר ימצא בדג א׳ כמה רבבות ביצים שהם דגים רבים, ודבריהם אמת.

הדגה – זרות, במקום הדג, ודגה הוא שם כולל למין הדגים או לקבוצתם.

תרגום יונתןמבית מדרשו של רס״גאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ג) וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָ֠אתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י אֶל⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה וַֽיַּעֲנֵ֑נִי מִבֶּ֧טֶן שְׁא֛וֹל שִׁוַּ֖עְתִּי שָׁמַ֥עְתָּ קוֹלִֽי׃

He said, "I have called out in my distress¹ to Hashem and He answered me. From the womb² of Sheol³ I cried; You heard my voice.⁠"⁴

1. distress | מִצָּרָה – As the word "צָרָה" also has the connotation of "narrow straits", Yonah might be simultaneously referring to his emotional state and to the physical reality of being in the narrow confines of the fish.

2. from the womb | מִבֶּטֶן – Alternatively: "from the belly".

3. Sheol | שְׁאוֹל – This word can sometimes simply refer to a grave (see Bereshit 37:35 and Rashi and Ibn Ezra there), but here it appears to be the proper name for the place where souls go after death, sometimes translated as "netherworld".

4. You answered me... You heard | וַיַּעֲנֵנִי... שָׁמַעְתָּ – Cf. Ibn Ezra on verse 2 and R"E Ben-Menachem, Da'at Mikra: Yonah, (Jerusalem, 1973), who suggest that despite the prayer being cast in the past tense, it is a request for the future ("Answer me... hear my cries"). Yonah formulates his request in the past tense only to express his confidence that Hashem will indeed listen to him. The different translation options relate to whether one views Yonah's prayer as one of thanksgiving or petition. See Yonah's Prayer.

תרגום יונתןילקוט שמעונימבית מדרשו של רס״גרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲמַר צַלֵיתִי מִדְעָקַת לִי קֳדָם יְיָ וְקַבֵּל צְלוֹתִי מֵאַרְעִית תְּהוֹמָא בָּעִיתִי עֲבַדְתָּא בָּעוּתִי.

מבטן שאול שועתי – (כתוב ברמז תל״ז).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

מבטן שאול שועתי – מבטן הדג שהוא כשאול לי.

from the belly of the grave – From the belly of the fish, which is to me as the grave.

ויאמר – שאול – מקום עמוק, הפך שמים, שהוא מרום.

קראתי – תמול שלשום כשנבלעתי.

מצרה לי – מצרה שלי.

ויענני – שעודני חי.

מבטן שאול – מבליעת שאול.

I called: i.e., Yesterday, and the day before, when I was swallowed.

(I called) when there was distress to me: Out of my distress.⁠¹

And he answered me: (Indicating to me) that I was yet alive.

From the belly of She’ol: From the swallowing-up of She’ol.⁠²

1. Rabbi Eliezer considers the Hebrew phrase מצרה לי, me-tzarah li, to be ambiguous; he clarifies by explaining it as a possessive.

2. Rabbi Eliezer thus changes the startling biblical figure of the noun “belly” into what we must assume he considered to be a less striking gerund.

ויאמר, ויענני – כיון שעמד בהוייתו^א, ידע שיצא ממעי הדג בשלום.

א. בכת״י אוקספורד 24: ״בחיותו״.

והנה בתפלתו מצאנו ראינו שרוב דבריו באות בלשון עבר קראתי מצרה לי שועתי שמעת קולי ושאר הפסוקים כולם ולכן חשבו אנשים שלא התפלל תפלה זו כי אם אחרי שיצא אל היבשה, וה״ר אברהם בן עזרא השיב עליהם שכל דברי הנבואות באים בדרך הזה אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי (בראשית מח, כב), ויט שכמו לסבול (שם מט, טו), דרך כוכב מיעקב (במדבר כד, יז), וישמן ישורון ויבעט (דברים לב, טו), וירא ה׳ וינאץ (שם יט), וישכון ישראל בטח בדד (שם לג, כח), והראיה על היות תפלת יונה לעתיד אומרו בה אך אוסיף להביט אל היכל קדשך ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה, אלא שבאו הדברים בלשון עבר במקום עתיד לפי שהיו במראות הנבואה, ובראותם הדברים הגזורים מהש״י היו מספרים אותם כאלו עברו במציאות לפי שכבר נגזרו בחכמתו העליונה.

ולי נראה שאין צורך לדברי ה״ר אברהם אבן עזרא הטובים והישרים בענינם כי אין בתפלה הזאת עבר במקום עתיד, אבל ענינם רבת צררוני מנעורי הלא בהיותי ילד קטן קפצה עלי מיתה והייתי מוכן להוליכני לקבר ואז בימי אליהו קראתי מצרה לי אל ה׳ ויענני ומבטן שאול שהייתי מוכן לקבר שועתי שמעת קולי רמז לו בזה הנס שנעשה לו בימי אליהו שהחייהו אחרי מותו, ועליו אמר כאן קראתי שועתי הכל בלשון עבר לא שקרא ושוע בפעל אבל הוא משל לנס ההוא.

(ג-ד) ויאמר [קראתי מצרה לי]. בצר¹ לי, זאת לא היתה תפילתו, אבל הודאה אחר שידע שקיבל האל יתברך תפילתו, כענין רבי חנינא² או בזולת זה³: קראתי מצרה לי. לא קודם, אף על פי כן ענני⁴: מבטן שאול. ממעי הדג השרוי בשפל הים⁵, והנה השלכתני במצולה על ידי אנשי הספינה⁶: ונהר יסובבני. שלא הייתי מקַווה לצאת מגל אל גל כענין רבי עקיבא ורבי מאיר⁷: [כל משבריך וגליך] עלי עברו. ולא עברתי מזה אל זה⁸:

1. כן הוא בכתב יד, ולא כלשון הכתוב, ובדפוסים תיקנו להשוות ללשון הכתוב, וטעות בידם, כי כוונת רבינו להטעים שתפילתו של יונה כאן היתה תפילה באופן של ׳בצר פקדוך׳, וכמו שיתבאר בביאור בסמוך.

2. במשנה ברכות (ד׳:ג׳) ׳אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת, אמרו לו מנין אתה יודע, אמר להם אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו יודע אני שהוא מטורף׳.

3. כלומר, או בדרך אחרת מרבי חנינא, שבה ידע שתפילתו התקבלה. וכ״כ רבינו לגבי משה רבינו בשמות (טז ט), ובברכת יצחק אבינו ליעקב (בראשית כז לג), שאמר ׳גם ברוך יהיה׳, כי ׳הרגיש בברכתו שחלה הברכה על המבורך, כמו שאמרו על רבי חנינא כשהיה מתפלל על החולים׳, וגם בשמות כתב ׳כענין רבי חנינא כשהיה מתפלל על החולים, או יותר מזה׳, כלשונו כאן ׳או בזולת זה׳, ונראה שהכוונה לידיעה נבואית, שהיא יתירה ומעולה על ההרגשה של ׳שגורה תפילתו בפיו׳. והיינו שיונה הודה לה׳ עוד בהיותו במעי הדגה, לפני שנושע, לפי שהרגיש שנתקבלה תפילתו, כמו שרבי חנינא היה מרגיש אם תפילתו נתקבלה, או באופן אחר. וכדברי רבינו מבואר בילקוט שמעוני שהביא נוסח תפילה שהתפלל יונה ממעי הדגה, ותמהו המפרשים, שהרי התפילה כתובה לפנינו, ומה ראה בעל המדרש לייחס ליונה תפילה אחרת. ולדברי רבנו מבואר, כי בתפילה הראשונה התפלל שיצא ממעי הדגה, ותפילה זו אינה כתובה בספר, רק תפילת ההודאה שהתפלל על שנתקבלה תפילתו הראשונה. ובתפילה המובאת בילקוט אכן התפלל שיעלה ה׳ אותו ממעי הדגה, ושב בה בתשובה על מה שחטא.

4. ׳וזה מורה על גודל הפלגת חסד השם יתברך על ברואיו, שמדרך האנשים לומר ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם, אבל השם יתברך הוא חפץ חסד וימינו פשוטה לקבל שבים בכל עת ועת, אמר המשורר ׳ויצעקו אל ה׳ בצר להם׳ וגו׳, ואמר יונה קראתי מצרה לי אל ה׳ ויענני, כלומר אף אם לא היה ראוי שתקובל תפילתי מתוך הצרה אחר שברחתי מלפניו, לא בעבור זה נמנע מלענות אותי, וזהו קראתי מצרה לי אל ה׳ ויענני׳ (ספר העיקרים מ״ד פט״ז). [ובפירוש רבינו לישעיה (כו יד-טו) כתב שהנביא התפלל ׳יהי רצון שהמֵתִים בחייהם בַּל יִחְיוּ, שנתמלאה סאתם, אף על פי שישובו עתה, שאין תשובתם שלימה, ולא יקרה להם כנינוה׳, ובהמשך שם (פסוק טז) נתן סיבה שלא תקובל תפילתם, כי ׳ה׳ בַּצַּר פְּקָדוּךָ, לא על צד ׳והשבות אל לבבך׳⁠ ⁠׳. הרי שבתשובת נינוה גם היה מעניין ׳בצר פקדוך׳, ששבו כדי שיינצלו מצרת הכליון, וכיון שכל ירידתו של יונה למעי הדגה היתה להראות להם שיכולים לשוב בתשובה, לכן גם תפילת יונה היה מן הסוג של ׳בצר פקדוך׳. וכן נמצא בפירוש רבינו לאבות (פ״ד מי״א) ׳תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות׳ – ׳אף על פי שלא יהיה המעשה הטוב אלא מיראת עונש, מכל מקום הוא כתריס מגין מן הפורענות שהיה ראוי לבוא, כמו שקרה בענין נינוה, אף על פי שהחזיקו בעבודה זרה, וכאמרו (יחזקאל לג יא) ׳שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל׳, בזה הורה הנביא שימלטו מן העונש אף על פי שלא תהיה התשובה אלא מיראת העונש׳. וראה דברים רבה (ב א) ש׳ביצור׳ הוא מלשונות התפילה שכן כתוב ׳בצר לי אקרא ה׳⁠ ⁠׳].

5. משמע שמפרש ׳מבטן׳ ו׳משאול׳, כלומר מבטן הדג, שהוא נמצא בשאול, שהוא עומק הים.

6. אמר אל ה׳ ׳ותשליכני מצולה׳, כלומר, ה׳ השליך אותו אל המצולה, כי ה׳ גרם לו על ידי הסערה שיהיו חייבים להשליכו אל הים, וכמו שאמרו (לעיל א יד) ׳כאשר חפצת עשית׳. ורבי תנחום הירושלמי כתב שיש לפרש גם ותשליכני מצולה, שהמצולה השליכה אותי בלבב ימים.

7. ביבמות (קכא.) מסופר שנשברה ספינה שהיה רבי עקיבא בתוכה, וניצול ועלה אל היבשה, ואמר, ׳דף של ספינה נזדמן לי, וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי׳. וכן סיפר רבי עקיבא על רבי מאיר שטבעה ספינתו, ואמר ׳גל טרדני לחברו וחברו לחברו, עד שהקיאני ליבשה׳. ועל זה אמר יונה נהר יסובבני, שהמים סיבבו אותו ולא הוליכו אותו מגל אחד לשני. וראה מלבי״ם.

8. כמו שקרה לרבי מאיר שם.

קראתי מצרה – לית בטעם מלעיל.

מבטן שאול – ר״ל מעומק הקבר.

שועתי – ענין צעקה כמו הקשיבה לקול שועי (תהלים ה׳:ג׳).

קראתי – הנה קראתי אל ה׳ מפני הצרה אשר עלי וידעתי כי יענני הואיל ואני קיים כל הימים הללו.

מבטן שאול – היא הדגה שהיא לו כעומק השאול.

שמעת קולי – מובטח אני אשר שמעת קולי.

ויאמר קראתי מצרה לי אל ה׳ ויענני – בעת שהיתה לי צרה בעולם הזה היית עונה לי.

ועכשיו מבטן שאול שועתי – שהוא הגיהנם והן בבטנה כמ״ש חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל (איוב כ׳:ט״ו).

שועתי שמעת קולי – כמ״ש ערום שאול נגדו (איוב כ״ו:ו׳) ע״כ בקשתי שתענני עכשיו ה׳ ג״כ.

השאלות:

(ג-יא) בתפלה הזאת באו דברים כפולים ומכופלים. שמה שכתוב בפסוק ד׳ ה׳ נשנה בפסוק ו׳ ז׳ והושלש בפסוק ח׳, ולמה בא כל התפלה בלשון עבר שכבר התקשה בו הראב״ע?.

ויאמר קראתי – תפלה זו נחלקת לג׳ חלקים, (חלק א׳) יספר עת השליכוהו לים שאז התיאש מן החיים, אבל כשבלעו הדג חי במעיו ראה כי יתנוסס עמו נס ופלא ושחיה יחיה, (חלק ב׳) אחר שפלטו הדג שנשלך שנית בעמקי תהום רבה התיאש שנית, וכשבלעתו הדגה ראה שנית כי חיה יחיה, (חלק ג׳) עת הצר לו במעי הדגה שאז קבל ע״ע לשמוע בקול ה׳ וללכת לנינוה כדבר ה׳, ואמר תחלה דרך כלל קראתי מצרה אל ה׳ ויענני על שני הפעמים שהושלך לים וקרא אל ה׳ ויענהו ע״י שבלעו הדג והדגה, ועתה מבטן שאול שועתי – היינו בטן הדגה הנמשל כשאול המוכן להשחיתו ואבטח כי שמעת קולי – ותוציאני לרויה.

שמעת קולי – וקיימתני בחיים עד הנה, ובלי ספק תשיבני גם כן ליבשה.

תרגום יונתןילקוט שמעונימבית מדרשו של רס״גרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) וַתַּשְׁלִיכֵ֤נִי מְצוּלָה֙ בִּלְבַ֣ב יַמִּ֔ים וְנָהָ֖ר יְסֹבְבֵ֑נִי כׇּל⁠־מִשְׁבָּרֶ֥יךָ וְגַלֶּ֖יךָ עָלַ֥י עָבָֽרוּ׃

You cast me into the depths, into the heart of the seas; and the current¹ surrounded me. All Your breakers and waves passed over me.

1. the current | וְנָהָר – This word is normally translated as "river", but see Hoil Moshe that it can refer to any fast flowing body of water.

תרגום יונתןמבית מדרשו של רס״גר׳ יהודה אבן בלעםר׳ יהודה אבן בלעם ערביתרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּרְמִיתַנִי בְּעוּמְקַיָא בְּלִבָּא דְיַמָא וּנְהַר סְחוֹר סְחוֹר לִי כָּל נַחְשׁוֹלוֹהִי דְיַמָא וְגַלוֹהִי עֲלַי עָדוּ.

וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים – אמרו וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי – יורה על המחילות היוצאות מהים ליישוב העולם.

כל משבריך וגליך. השטפונות והגלים, ויתכן שנקראו הגלים משברים מלשון שבירה, כלומר שהגלים שוברים את מה שהם פוגשים, או שוברים זה את זה¹.

1. וכן פירש ר׳ תנחום הירושלמי.

כל משבריך וגליך. אלתיאר ואלאמואג׳, ימכן אן תסמי אלאמואג׳ משברים מן מעני אלכסר אי אנהא תכסר אלאמואג׳ מא לקיתה או יכסר בעצ׳הא בעץ׳.

כל משבריך וגליך – כל נחשולוהי דימא על שם שהנחשול משבר ומפרק את הים.

all Your breakers and Your waves – All the breakers of the sea, since it breaks and parts the sea. [from Jonathan]

ונהר יסובבני – שכל הנחלים הולכים אל הים (קהלת א׳:ז׳) וכולם סובבים סביבותיי.

ותשליכני – ימים – כמו: על יאוריהם (שמות ז׳:י״ט).

ויפת אמר: כי ים סוף מתערב עם ים יפו, וסוף (יונה ב׳:ו׳) – כמו: ותשם בסוף (שמות ב׳:ג׳), בעבור היותו קרוב.

ותשליכני מצולה – במצולה.

ונהר יסובבני – הנהר הנכנס בים. והחכם ר׳ אברהם אבן עזרא^א פירש כי במקום התחברות הים עם הנהר היה זה.

כל משבריך וגליך – בהשבר גלי הים בעת הזעף יקראו משברים.

א. ״אבן עזרא״ נוסף מכת״י אוקספורד 33.

מצולה – במצולה.

ואמר שעתה עשה עמו נס יותר גדול ממנו וזהו ותשליכני מצולה בלבב ימים רומז אל היותו במעי הדגה בתוך הים ונהר היה סובב אותו כי היו מתחברים שם מי הים ומי הנהר וכמו שכתב ה״ר אברהם אבן עזרא במקום שיתחברו מי הנהר עם מי הים תהיה תמיד סערה, ובכלל אמר כל משבריך וגליך עלי עברו כי ירד לתחתית הים והמשברים והגלים היו עוברים עליו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

מצולה – כן יקרא עומק המים וכן השלכת במצולות (נחמיה ט׳:י״א).

בלבב – ר״ל בחוזק והוא ל׳ מושאל על כי הלב הוא החזוק מבע״ח.

משבריך – כן יקראו גלי הים ע״ש שנראה כשוברים את הים וחוזרים ונשברים וכן משברי׳ יתחטאו (איוב מ״א:י״ז) וכפל המלה בשמות נרדפים ואמר וגליך וכן אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳).

ותשליכני – הנה השלכת אותי במצולה בחוזק הים.

ונהר יסובבני – כי שם היה המקום שמתחברים מי הנהר ומי הים.

עלי עברו – כי כשעברו על הדגה עברו גם עליו בהיותו במעיה.

ותשליכני מצולה – במצולות חושך ששם נדונין ומשם יצרוף ויצללו חטאתם כמ״ש תשליך במצלות ים כל כו׳ (מיכה ז׳:י״ט).

בלבב – שהוא במעמקי הארץ.

ים – העולם הזה.

ונהר יסבבני – כמ״ש נהר יוצק יסודם (איוב כ״ב:ט״ז) שנהר דינור שופך על ראשן של רשעים כמ״ש (חגיגה י״ג:), וכן אמרו בערובין שאמר ה׳ לגיהנם אני מלמעלה ואתה מלמטה כו׳.

כל משבריך וגליך עלי עברו – שכבר סבלתי כל הצרות ועונשים וכל הקליפות נוטל כל אחד ממנו חלקו.

ותשליכני (חלק א׳) מתחיל לפרש מ״ש קראתי מצרה אל ה׳, שתחלה השלכת אותי מצולה בלבב ימים שהוא מה שהשליכו אותו מן האניה אל הים, ונהר יסובבני – שם נהר בא אל המים המושכים, ומובדל מן הים שהמים שבו עומדים ונקוים, אבל אז שהסערה שהתחוללה בים היה מן התהום שמי הים עצמו התרגשו ונשאו דכים למטה, נקרא נהר, כי אז לא עמדו המים רק נמשכו בעיגול סביב עצמם, וסבבוהו סביב סביב, ואז, כל משבריך וגליך עלי עברי – שלא צף על הגלים כמעשה דר״ע רק נפל בעומק הים מקום שהמים שוטפים למטה והגלים עברו עליו מלמעלה.

ונהר – גם תוך הים יש מרוצות מים אבירים; ונהר ענינו רוץ, ונהרו אליו כל הגוים (ישעיהו ב׳:ב׳), ואולי הוא מהר בחילוף אותיות (מוט-נוט), ומזה שם הנהרות למהירות מרוצתם ולא מגזרת נהורא בלשון ארמי מפני שמופיעים אור קרני השמש הנופלים על מימיהם.

משבריך – המים האדירים המכים על הסלעים ונשברים עליהם.

גליך – המים המתגלגלים אלה על אלה.

(ה) וַאֲנִ֣י אָמַ֔רְתִּי נִגְרַ֖שְׁתִּי מִנֶּ֣גֶד עֵינֶ֑יךָ אַ֚ךְ אוֹסִ֣יף לְהַבִּ֔יט אֶל⁠־הֵיכַ֖ל קׇדְשֶֽׁךָ׃

And I said, 'I am banished¹ from before Your eyes, yet I will look again at Your holy sanctuary.'

1. I am banished | נִגְרַשְׁתִּי – Most commentators assume that Yonah is referring to his feeling of being abandoned by God upon being cast into the waters. In contrast, Abarbanel suggests that Yonah's words are a cry of remorse for his misdeeds. He reads "נִגְרַשְׁתִּי" as an active rather than passive verb, "I cast myself out", referring to Yonah's desire to flee from Hashem.

תרגום יונתןמבית מדרשו של רס״גרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲנָא אֲמָרִית אִתְּרְכִית מִן קֳדָם מֵימְרָךְ בְּרַם אוֹסִיף לְאִסְתַּכְּלָא בְּהֵיכְלָא דְקוּדְשָׁךְ.

(ה-ו) וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ וגו׳. אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי. אמרו סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי – יש אומרים שהכוונה ב׳סוף׳ לים סוף, הרי הוא אומר, ובראותי שים סוף מטיל חלק בים יפו מתחת הארץ, וחבש ראשי. וייאמר, שבמעמקי הים צומח הסוף, ועם נפילתו הגיע ראשו למעמקי הים אשר שם הסוף או התלתן.

ואני אמרתי – כשהשליכוני אל הים הנני מת ונגרשתי מנגד עיניך.

אך – ראיתי שקיימתני כל אלו הימים ידעתי כי אוסיף להביט אל היכל קדשך.

And I said – when they cast me into the sea, "Behold I am dead, and I have been driven away from before Your eyes.⁠"

Instead – I saw that You have kept me alive all these days. I know that I will continue to gaze upon Your Holy Temple.

ואני – נגרשתי מנגד עיניך – הם השמים.

ואני אמרתי – כשנבלעתי: {נגרשתי מנגד עיניך}.

אך לא כן הוא, עוד אוסיף להביט אל היכל קדשך – אחרי שעודני חי.

And as for me, I said — when I was swallowed¹ — [I have been driven away from your sight]. But this is not so! Yet² will I continue to gaze upon your holy temple, since I am still alive, for behold —

1. Once again, Rabbi Eliezer composes his commentary by interspersing his interpretation directly into the Biblical discourse. This is as good an example as any that indicates the lack of an absolute character to the incipit; it is not at all the case that Rabbi Eliezer’s commentary is composed on the basis of “text and then commentary,” but rather, particularly when he senses the text to be especially laconic, he essentially expands the Biblical text under consideration.

2. Rabbi Eliezer has replaced the somewhat ambiguous Hebrew word אך, akh, (“but”) with the contextually clearer עוד, ‘od (“yet”).

ואני אמרתי נגרשתי – שחשבתי כשהטילוני בים שאני מת ונגרשתי מנגד עיניך – כלומר מהשגחתך עלי^א, שחשבתי שהסתרת עיניך ופניך ממני.

אך עתה שעשית עמדי הנס הגדול הזה, ועודני חי במעי הדג, ידעתי שאוסיף עוד להביט אל היכל קדשך – בבית המקדש, ומקום הנבואה^ב עוד תשיבני אליו, ואם אני ברחתי ממנו.

ופירוש להביט – להתפלל נגד ההיכל.

א. מהשגחתך ״עלי״, כן הוא בכת״י וינה 181, ובכת״י וינה 209. ובכת״י וטיקן 71: ״כלומר מהשגחתך ״עד״ שחשבתי.

ב. בדפוסים נוסף כאן: ״ומקום השגחתך״.

ואומרו עוד ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך ענינו הנה כאשר ירדתי ביפו לברוח תרשישה הידעתי להיות מגורש מפניך ר״ל שלא תחול בי עוד הנבואה, אבל כל מחשבותי היו הבל כי באמת אוסיף להביט אל היכל קדשך כי בהכרח תשוב הנבואה בי.

(ה-ח) ואני אמרתי אז¹ נגרשתי [מנגד עיניך], ובכן נואשתי מתשועתך, ואמרתי אך אוסיף [להביט אל היכל קדשך], איני מבקש אלא ש׳אוסיף אביט׳ עוד לחיי עולם², כי אמנם להתפלל על צרתי זאת חשבתי שתהיה תפילת שוא³, כי כבר לקצבי הרים ירדתי⁴, מכל מקום ותעל משחת [חיי], וזה כי בהתעטף עלי רוחי⁵ את ה׳ זכרתי⁶, ובכן קבלת תפילתי:

1. כאשר ראה שהגלים עוברים עליו ואינם מוליכים אותו אל היבשה.

2. אחרי שהתייאש מחייו בעולם הזה, לא נשאר לו כי אם לבקש שיזכה לעולם הבא. [ראה פירוש רבינו לחבקוק (ב כ) ש׳היכל קדשו׳ הם העולמות העליונים, ובברכות (יז.) איתא שבעולם הבא ׳צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה׳, הרי שעניין העולם הבא הוא להביט אל ה׳, כי ׳ענין השכל הנבדל אשר כל הילוכו לצד מעלה, הוא להביט אל האלהים, השכל וידוע אותו, כל אחד מהשכלים הנבדלים כפי האפשר אצלו׳ (לשון רבינו בשמות כה כ-כב)].

3. כמו שאמרו בברכות (ט׳:ג׳) ׳הצועק לשעבר הרי זו תפילת שוא׳.

4. שכבר הגיע לקרקעית הים.

5. כאן כתוב ׳נפשי׳, אך מצינו לשון זה בתהלים (קמב ד) ׳בהתעטף עלי רוחי׳.

6. לכן העלית חיי משחת, כי כאשר הייתי שקוע ברוב צרתי זכרתי אותך, ואף שהיתה תפילתי בבחינת ׳בצר פקדוך׳, כמו שהתבאר לעיל (פסוק ג). אך בכד הקמח כתב שכל העומד בצרה ובצער גדול והוא זוכר את הש״י ומבקש רחמים לפניו בכל לבו ובכל נפשו בכוונה שלימה ובתשובה שלימה, השי״ת מרחם עליו ותפילתו תכנס אל היכל קדשו, וכן אמר משה (דברים ד ל) ׳בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה׳ וגו׳. וזהו שאמר יונה כשהיתה נפשי מתעטפת ושופכת תחינה זכרתי את אלהי בתמימות לב ובכוונה שלימה, ומיד ידעתי שתפילתי נשמעת. וכן כתב רבינו בחיי (שמות ב כב) שאין תפילתו של אדם שלמה כאותה שהוא מתפלל מתוך הצרה והדוחק, שהיא יותר מקובלת והיא העולה לפניו יתברך, וכן ביאר יונה הנביא כשאמר בהתעטף עלי נפשי את ה׳ זכרתי ותבוא אליך תפילתי אל היכל קדשך, הבטיח הנביא שהתפילה שהיא מתוך הצער ועטיפת הנפש היא הנכנסת לפניו אל היכל קדשו יתברך.

נגרשתי – מלשון גרושין.

להביט – לראות.

ואני אמרתי – כשהשליכו אותי הימה חשבתי הנה נגרשתי מנגד עיניך ר״ל העלמת עין ממני.

אך אוסיף – אך עתה הואיל וקיימתני כל הימים הללו מובטח אני לצאת מזה ואוסיף עוד להביט אל היכל קדשך לבא שמה בקול תודה.

ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך – כמו אותן שאין להם חלק לעולם הבא שהן לא חיים ולא נדונין.

אך אוסיף להביט אל היכל קדשך – כמ״ש נשבעה בטוב ביתך (תהלים ס״ה:ה׳) כיוון שראיתי שצרפתני בכור הגיהנם ע״כ לא עשה אלא כדי להביאו נקי לעולם הבא.

ואני אמרתי – ר״ל אז חשבתי כי נגרשתי מנגד עיניך – אך במה שראיתי את הנס שבלע אותי הדג ונשארתי בחיים ראיתי כי עוד עיניך והשגחתך עלי, ובזה ידעתי כי אוסיף להביט אל היכל קדשך.

ואני אמרתי וגו׳ – בתחלה כשהשליכוני לים; רק עתה שאני רואה שבדרך נס קיימתני בוטח אני שאוסיף להביט אל היכל קדשך, שם אתעכב להודות לך ולהמתין אולי יבוא לי שנית צווי מאתך.

תרגום יונתןמבית מדרשו של רס״גרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ו) אֲפָפ֤וּנִי מַ֙יִם֙ עַד⁠־נֶ֔פֶשׁ תְּה֖וֹם יְסֹבְבֵ֑נִי ס֖וּף חָב֥וּשׁ לְרֹאשִֽׁי׃

Water encompassed me,⁠¹ to my soul.⁠² The depths surrounded me; reeds³ wrapped around my head.

1. encompassed me | אֲפָפוּנִי – The verb appears five times in Tanakh, all in very similar contexts and appearing to mean: "surrounded". Hoil Moshe (Shemuel II 22:5) suggests that the root "אפפ" relates to the root "חפפ", to enclose or embrace. Cf. R"Y Kara who uniquely connects the word to the noun "אף", nose, suggesting that here the verse is saying that water reached Yonah's nose.

2. to my soul | עַד נֶפֶשׁ – See Ibn Ezra, Radak, and others that the connotation is: "so that I was close to death". Alternatively: "to my neck", understanding "נֶפֶשׁ" to relate to the Akkadian "napistu", neck or throat. It is possible that this concrete understanding was the original meaning of "נֶפֶשׁ", and that it was only later that it gained secondary connotations, metaphorically referring to a life source, the seat of appetite, emotion or desire, or man himself (modern scholars, see: L. Durr, "Hebr. נפש = Akk. napistu = Gurgel, Kehle", ZAW 43 (1925): 262-269.)

3. reeds | סוּף – The verse might refer to seaweed.

תרגום יונתןמבית מדרשו של רס״גרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אַקְפוּנִי מַיָא עַד מוֹתָא תְּהוֹמָא סְחוֹר סְחוֹר לִי יַמָא דְסוּף תָּלֵי עֵיל מֵרֵישִׁי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

סוף חבוש לראשי – ימא דסוף תלי לעיל מן רישי, שהראהו הקב״ה ים סוף ואיך עברו ישראל בתוכו שהיו שתי עיני הדגה כמין שתי חלונות ומסתכל ורואה כל מה שבים.

the Red Sea hangs over my head Lit., reeds are bound to my head. [Jonathan renders:] The Red Sea hangs over my head. For the Holy One, blessed he He, showed him the Red [lit., Reed] Sea and how Israel crossed in its midst, for the fish's two eyes were like two windows, and he would look and see everything in the sea. [from Pirkei DeRabbi Eliezer 10]

אפפוני מים עד נפש – כלומר: המים עלו באפי, שלא יכולתי להשיב את רוחי אלי עד יציאת נפש.

אפפוני – עד נפש – עד הגיעה נפשי למות.

שהרי אפפוני מים עד נפש – עד מות.

סוף חבוש – וקשור לראשי, סביב.

The waters have gathered around me, even unto the soul: i.e., unto death!

Weeds twined — are attached — to my head, all around.

אפפוני מים עד נפש – סבבוני מים עד שכמעט יצאה ממני נפשי, עד שבלעני הדג. וכן כי באו מים עד נפש (תהלים ס״ט:ב׳).

סוף חבוש לראשי – הסוף הוא הגומא, ויש ממנו גדל על שפת היאר או הים, לפיכך נקרא ים סוף, שגדל על שפתו סוף רב, ויש ממנו שגדל בקרקע הים בעיקרי ההרים, והוא שקורין לו בלע״ז אלגנא, והוא דק וארוך ונכרך בראשי הדגים. וזהו שאמר סוף חבוש לראשי.

ופי׳ לראשי – לראש הדג שבלעני, כי הוא היה כמו ראשו כל זמן שהיה במעי הדג.

ויש מפרשים סוף – ים סוף, ואומרים כי ים סוף נכנס בים יפו. ועל הדרך הזה תרגם יונתן: ימא דסוף תלי עיל מן רישי^א.

א. ״מן רישי״, כן הוא בכת״י אוקספורד 33. בכת״י וטיקן 71: ״מראשי״.

ואמר אפפוני מים עד נפש תהום יסובבני סוף חבוש להגיד שירד הדג אשר בלעו לתחתית הים ובמרוצה מפה אל פה, ואמר סוף חבוש לראשי כמו שיקרה לדברים הנולדים בים שגומא קנה וסוף גדלים ביניהם ובלכת הדגים בתוך המים נכרך פעמים בראשי הדגים גומא וסוף והוא אומרו סוף חבוש לראשי ירמוז לראש הדג אשר בלעו שירד לתהום ונכרך הסוף והגומא לראשו, וי״ת סוף על ים סוף אולי שהיה מתערב עם ים יפו שמה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

אפפוני – ענין הקפה וסבוב כמו אפפו עלי רעות (תהלים מ׳:י״ג).

תהום – עומק הים.

סוף – מין דשא הגדל במים וכן קנה וסוף קמלו (ישעיהו י״ט:ו׳).

חבוש – ענין קשירה כמו ולנשברת לא חבשתם (יחזקאל ל״ד:ד׳).

אפפוני מים – המים סבבו אותי עד קרוב להוצאת הנפש.

תהום יסובבני – כפל הדבר במ״ש.

סוף חבוש לראשי – כי כשהדגה שטה עמו בים נקשר הסוף בראש הדגה וכאלו נקשר בראשו הואיל והיה במעיה.

אפפוני מים עד נפש – כמ״ש ביון מצולה שהוא הגיהנם באתי במעמקי כו׳ כי באו מים (תהלים ס״ט:ב׳).

תהום יסבבני – כמ״ש (ב״ר ל״ג) שהרשעים נידונים בתהום במה מכסין הגיגית כו׳. כמ״ש ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את (יחזקאל ל״א:ט״ו) התהום. הובלתי רשעים לגיהנם וכסיתי עליהם את התהום.

סוף חבוש לראשי – כמ״ש קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אופל וצלמות (איוב כ״ח:ג׳) שאמרו על הלילת שהיא חרבא דמלאך המות והוא סוף לכל אדם סופא דכל דרגין כמ״ש בזוהר. ואמרו (סוטה ג׳) כל העושה עבירה מלפפתו ומוליכתו כו׳ קשורה בו ככלב ופרשו שקאי עליה סוף כו׳.

אפפוני – (חלק ב׳) אח״כ כשפלט הדג אותו שנית אל הים, אז אפפוני מים עד נפש – ולא המים שבשטח הים כבתחילה, רק תהום יסובבני כי הדג היה עמו בעומק תהום ולשם הקאו, וים סוף שהוא המים שלמעלה מן התהום שנקרא בשם סוף (כי הדג הוליכו דרך ים סוף שמשם הוליכו לנינוה) היה חבוש לראשי – כי היה הים למעלה מראשו אחר שהוא היה בתהום רבה.

אפפוני מים עד – וקרוב ליטול נשמתי ממני.

חבוש – מוסבב וצנוף.

תרגום יונתןמבית מדרשו של רס״גרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ז) לְקִצְבֵ֤י הָרִים֙ יָרַ֔דְתִּי הָאָ֛רֶץ בְּרִחֶ֥יהָ בַעֲדִ֖י לְעוֹלָ֑ם וַתַּ֧עַל מִשַּׁ֛חַת חַיַּ֖י יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃

To the ends¹ of the mountains, I went down. The earth closed her bars upon me forever.⁠² You raised my life from the pit, Hashem, my God.

1. to the ends of | לְקִצְבֵי – Or, similarly: "to the bottoms of". The noun "קצב" appears only twice more in Tanakh (Melakhim I 6:25 and 7:37), with a different meaning: "form", but see the apocryphal work Ben Sira 16:19 where the same phrase "לְקִצְבֵי הָרִים" is parallel to "יסוֹדֵי תֵבֵל", the foundations of the world. Cf. Hoil Moshe that the word might be a variation of "קַצְוֵי", edges, with the "ו" and "ב" interchanging.

2. closed her bars... | בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם – See Ibn Ezra that the word "closed" is assumed. Literally: "her bars against me forever".

תרגום יונתןמבית מדרשו של רס״גר׳ יהודה אבן בלעםר׳ יהודה אבן בלעם ערביתרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לְעִקָרֵי טוּרַיָא נְחָתֵית אַרְעָא נֶגְדַת בְּתוּקְפָהָא עֵיל מִנִי עַלְמִין וְאַתְּ קָרִיב קֳדָמָךְ לְאַיָקָא מֵחַבְּלָא חַיֵי יְיָ אֱלָהִי.

לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם – אמרו לְקִצְבֵי הָרִים – ייאמר מלשון מדידת הקרקעות, כאמרו (מלכים א ז, לז) ׳קצב אחד׳. הרי הוא אומר לסוף מדידת ההרים אשר בים ירדתי, אל קצותיהם.

ואמרו הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם – אמר, אמרתי בלבי שהארץ נעלה שעריה עלי ולעולם לא אשוב אליה.

ואמרו וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי – הודיעו על הצלתו.

הארץ בריחיה בעדי. חסר הפועל, הכוונה סגרה בריחיה כלומר סגרה בריחיה בפני ואסרה אותי¹.

1. וכן פירש ר׳ תנחום הירושלמי, וכתב שמשמעותו היא שיקשה עליו להגיע אל הארץ. ובפירוש מבית מדרשו של רס״ג: ׳אמר, אמרתי בלבי שהארץ נעלה שעריה עלי ולעולם לא אשוב אליה׳.

הארץ בריחיה בעדי. מחד׳וף אלפעל יריד סגרה בריחיה אי סדת אמהאג׳הא דוני ואסרתני.

לקצבי הרים ירדתי – לסוף מדת ההרים הקבועים על התהום ירדתי אני אמרתי הארץ בריחיה בעדי. כנגדי למעלה ממני סגור ולא אצא לעולם, בעדי כמו וסגרת הדלת בעדך (מלכים ב ד׳:ד׳) וכן כל בעד שבמקרא עור בעד עור (איוב ב׳:ד׳) – אבר כנגד אבר.

לעולם – מוסב על מה שאמר למעלה ואני אמרתי נגרשתי (יונה ב׳:ה׳) ואני אמרתי הארץ בריחיה סגורים בעדי לעולם.

ותעל משחת חיי – אבל כבר ראיתי כאן גיהנם ומשם העליתני והנני עתה כנגד תחת ההיכל שבירושלים כענין שנאמר אך אוסיף להביט אל היכל קדשך (יונה ב׳:ה׳) ותבא אליך תפילתי אל היכל קדשך (יונה ב׳:ח׳).

To the bottoms of the mountains I descended – To the end of the measure of the mountains fixed to the deep, I descended.

And I said... the earth – its bars are closed on me Heb. בַּעֲדִי, against me, over me it is closed, and I will never go out. closed on me Heb. בַּעֲדִי. cf. "And you shall close the door about yourself (בַּעֲדֵךְ)" (Melakhim II 4:4). And so is every instance of בְּעַד in Scriptures, e.g. "Skin against (בְּעַד) skin" (Iyyov 24), a limb against a limb.

forever This refers to what he said above, "And I said, 'I have been driven away,'" and I said, "The earth – its bars are closed on me forever.⁠"

but You brought up my life from Gehinnom – But I saw Gehinnom here, and from there You brought me up, and, behold, I stand under the Temple in Jerusalem, similar to what is stated: "Indeed, I will continue to gaze upon Your Holy Temple,⁠" "And my prayer came to You, to Your Holy Temple.⁠" [from Pirkei DeRabbi Eliezer 10]

והארץ בריחיה בעדי לעולם – בריחיה של ארץ היו עומדין כנגדי לסמוך העולם.

לקצבי – מקומות שיכרתו שם ההרים, מגזרת: ויקצב עץ (מלכים ב ו׳:ו׳).

והארץ – סגרה בריחיה בעדי, שלא אוכל לצאת להיות על הארץ.

ותעל משחת חיי – דרך משל על נשמתו, שהיא באמת חייתו.⁠^א

א. כן מופיע בכ״י לונדון 24896, וטיקן 75 לאחר הביאור על פסוק ח׳.

לקצבי – סוף שרשי הרים ירדתי והרים כפויין עלי.

סבור הייתי שהארץ סגרה בריחיה בעדי לעולם – שלא אבא עוד אל היבשה.

ותעל משחת חיי – שלא מַתִי ועודני חי.

To the extremities of — the end of the roots of the mountains did I descend, and the mountains were bent over me, and I thought that the earth had closed its gates upon me forever, that I would never again come on dry land.

My life arose from the Pit: That I hadn’t died, and that I am still alive.

לקצבי הרים ירדתי – לסוף ההרים אשר בים, כלומר לעיקריהם, שהוא קרקע הים. וקצב וקץ עניין אחד. וכן תרגם יונתן: לעיקרי טוריא נחתית.

הארץ בריחיה בעדי לעולם – מתחילה חשבתי שהארץ, שהיא היבשה, היו בריחיה בעדי, כלומר שהיתה בורחת בעדי, שלא אצא אליה לעולם, שיהיה הים קברי. ואחרי שאני חי במעי הדג, ידעתי שהעלית משחת חיי, והשחת הוא הקבר^א, ואצא עוד אל היבשה.

י״י אלהי – ששפטת אותי בדין.

ויונתן תרגם: ארעא נגדת בתוקפהא עיל מיני [עלמין ואתקריב קדמך לאסקא ממחבלא חיי]⁠^ב.

א. ראה רד״ק תהלים (ל״ה:ז׳) ״כי השחת היא חפירה כמו עד יכרה לרשע שחת, וכן בשחתם נתפש, וכן יקרא הקבר שחת, שהוא חפירה״.

ב. המוקף נוסף מכת״י וינה 209 ועוד כתבי יד.

וכלל הענין כאומר הנה עם כל זה שלקצוי הרים ירדתי ידעתי באמת שהארץ בריחיה בעדי לעולם ר״ל שלא אוכל לברוח מפניך כי יש לארץ בריחים עלי ר״ל סוגרת ומסוגרת שלא אוכל לצאת ממנה ולכן היום הזה זכרתי שהעלית משחת חיי ה׳ אלהי ר״ל אל הנס שנעשה לי בילדותי בהחיות אותי אליהו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

לקצבי – ענין אחרית וסוף והוא מלשון ויקצב עץ (מלכים ב ו׳:ו׳) כי אחרית דבר החתוך הוא במקום שנחתך.

בריחיה – מלשון בריח והוא כעין מטה המושם לרוחב השער לסגרו.

בעדי – כנגדי וכן וסגרת הדלת בעדך (מלכים ב ד׳:ד׳).

משחת – ענין בור וחפירה כמו בשחתם נתפש (יחזקאל י״ט:ד׳).

לקצבי הרים – לאחרית ההרים התקועים בים והוא קרקעית הים.

ירדתי – בהיותי במעי הדגה.

הארץ בריחיה – רצה לומר חשבתי שהארץ הבריח׳ בריחיה כנגדי עד עולם כי לא אשוב אלי׳ כאילו סגרה את עצמה בבריחים.

ותעל – אבל הואיל וקיימתני כל הימים הללו אקוה שתעל חיי משחת הקבר הוא בטן הדגה.

לקצבי הרים ירדתי כו׳ – כמ״ש (חגיגה פ״ב) ארץ על מה עומדת על המים מים על ההרים והן אבני בהו חמשוקעות בתהום ושם ירד בתהום והן ארבעה קליפין שבהן הרשעים נידונים כמ״ש בזוהר והן מסודרין בפ׳ בראשית תהו ובהו וחושך ותהום (בראשית א׳:ב׳) ר״ל. ואמרו (בחגיגה י״ב.) תהו זה קו ירוק והוא קץ הבשר הנ״ל טפה של מרה שממנה פניו מוריקות כמ״ש ונהפכו כל פנים לירקון (ירמיהו ל׳:ו׳) שמזעף כל העולם כולו כנ״ל ואמרו שממנו חושך יוצא לעולם שמחשיך כל הבריות וזהו מ״ש סוף חבוש כו׳ וכנגד בהו כו׳ לקצבי הרים כו׳, וכנגד חשך כו׳ ותשליכני מצולה כו׳. וכנגד תהום אמר תהום יסובבני.

הארץ בריחיה בעדי לעולם – כמ״ש כן ירד שאול לא יעלה (איוב ז׳:ט׳) אך זאת אני מבקש ותעל משחת חיי ה׳ אלהי.

לקצבי הרים ירדתי – שהיה בעומק התהום שתחת ההרים, כי ההרים מכסים על התהום מלמעלה עד שהארץ המכסה את התהום שתחת הארץ שמה בריחיה בעדי לעולם – שלא היה אפשר שיצוף על פני המים אחר שעליו היתה הארץ שעל התהום סוגר כבריח ודלתים, ובכ״ז ותעל משחת חיי – שהוא ע״י שבלעתו הדגה שנית ונשאר שנית בחיים, וכ״ז מפרש מ״ש קראתי מצרה לי אל ה׳ ויענני.

לקצבי – כמו לקצוי בחילוף אותיות בומ״ף (קצוי ארץ, תהלים מ״ח:י״א; וכל תפלה זו מזכרת מליצות ספר תהלים, ובפרט מזמור י״ח), ורגלי ההרים טבועים בים.

הארץ – סגרה בריחיה.

(ח) בְּהִתְעַטֵּ֤ף עָלַי֙ נַפְשִׁ֔י אֶת⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה זָכָ֑רְתִּי וַתָּב֤וֹא אֵלֶ֙יךָ֙ תְּפִלָּתִ֔י אֶל⁠־הֵיכַ֖ל קׇדְשֶֽׁךָ׃

When my soul fainted within me, I remembered Hashem, and my prayer came to You, to Your holy sanctuary.

בְּאִשְׁתַּלְהָיוּת עֲלַי נַפְשִׁי פּוּלְחָנָא דַייָ אִידַכְּרֵית וְעָלַת לִקְדָמָךְ צְלוֹתִי לְהֵיכָלָא דְקוּדְשָׁךְ.

בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת ה׳ זָכָרְתִּי – אמרו וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי – הכוונה בו לקבלת תפילתו עליו השלום, והצלתו ממה שהיה בו.

בהתעטף – באשתלהיות וכן בהתעטף נפשם וכן בעטף עולל (איכה ב׳:י״א).

When my soul grew faint Heb. בְּהִתְעַטֵּף. [Jonathan renders:] When it grew faint. Cf. "For the infants swoon (בֵּעָטֵף)" (Lam. 2:11), "When they swoon (בְּהִתְעַטְּפָם) like wounded men" (verse 12).

בהתעטף – כמו: כי יעטף (תהלים ק״ב:א׳).

את י״י זכרתי – לאמר חסדי י״י כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו (איכה ג׳:כ״ב), ונתתי לבי להתפלל אליך.

The LORD did I remember: by saying the loving-kindnesses of the Lord, indeed they have not ended; indeed his tender mercies have not ceased (Lamentations 3:22),⁠¹ and I gave over my heart to praying to You.

1. Rabbi Eliezer cites Lamentations 3:22 in order to explain the type of admission by which Jonah “remembered the LORD.”

בהתעטף עלי נפשי – זה הלשון על רוב הצרה, שתקצר נפש האדם בו, וכן נפשם בהם תתעטף (תהלים ק״ז:ה׳). אמר כשהיתה בצרה נפשי, כשבלעני הדג, מתחילה חשבתי כאלו אני מת, ועם כל זה את י״י זכרתי והתפללתי אליו.

ותבא אליך תפלתי – וכיון שנשארתי כל כך חי במעי הדג, ידעתי שבאה אליך תפלתי.

אל היכל קדשך – הוא השמים, וכן י״י בהיכל קדשו י״י בשמים כסאו^א (תהלים י״א:ד׳). ועל דרך הזה נאמר ותבא תפילתם למעון קדשו לשמים (דברי הימים ב ל׳:כ״ז).

א. כך הובא הפסוק בכת״י וינה 181. בכת״י וטיקן 71 בשיבוש: בהיכל קדשו י״י בשמים הכין כסאו.

ולכן עתה בהתעטף עלי נפשי במעי הדגה את ה׳ זכרתי ואליו קראתי וידעתי בלי ספק תבא אליך תפלתי אל היכל קדשך שהוא השמים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

בהתעטף – מלשון עטיפה ולבישה כי כשהאדם הוא בצרה הוא מעונה וכפוף כאלו מעוטף קצתו בקצתו וכן העטופים ברעב (איכה ב׳:י״ט).

בהתעטף – כשהיה נפשי שעלי מעוטף ומעונה זכרתי את ה׳ להתפלל לפניו והנה בא אליך תפילתי אל היכל קדשך הוא השמי׳.

בהתעטף עלי נפשי את ה׳ זכרתי – עכשיו מתחיל להזכיר מקצת מעשים טובים שעשה קודם מותו שאע״פ שאין תשובתו מקובלת כ״כ מ״מ מועיל לי להעלות אחר שיסבול הכל מגיהנם כידוע ואמר מ״מ בהיות נפשו עטופה בחולי פני אל ה׳ ואע״פ שמחמת דוחקי מ״מ ה׳ ברוב רחמיו תשב אנוש עד דכא (תהלים צ׳:ג׳) וזה אמר ותבא אליך תפלתי אל היכל קדשך.

בהתעטף (חלק ג׳) יפרש מ״ש מבטן שאול שועתי, כי עתה בהתעטף עלי נפשי שהיה קרוב למות במעי הדגה ע״י דוחק הולדות שבמעיה, את ה׳ זכרתי עתה זכרתי להתפלל ולשוב בתשובה ולהבטיח כי אמלא דבר ה׳ ותבוא אליך תפלתי אל היכל קדשך וחז״ל אמרו שהיה בתהום שתחת הר ציון שעליו עומד הבהמ״ק, שעל זה אמר לקצבי הרים ירדתי, ושמעת תפלתי מהיכל הקדש.

בהתעטף – משל לקוח מן העופות שקרוב למיתתם יתעטפו בכנפיהם, ושתי אותיות ראשונות של עטף הם עט שממנו עיט, וקצוותיו עף; ומשרש עטף גם שם עטלף (בתוספות למ״ד, שלאנן=שאנן) המתעטף בכנפיו בקרה.

(ט) מְשַׁמְּרִ֖ים הַבְלֵי⁠־שָׁ֑וְא חַסְדָּ֖ם יַעֲזֹֽבוּ׃

Those who regard worthless vanities,⁠¹ abandon their faithfulness.⁠²

1. Those who regard... | מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא – This refers to idolaters who look expectantly to their worthless idols for salvation. Yonah might be referring to the sailors (R"Y Kara, Ibn Ezra), to idolaters in general (Rashi, R"E of Beaugency), or to the people of Nineveh (Abarbanel). This is the only place in Tanakh where the root "שמר" appears in the pi'el form, but it appears to be no different in meaning than the pa'al form, "שומרים" (keep or guard).

2. their faithfulness | חַסְדָּם – Alternatively: "their mercy" (and see the note on 4:2, below). According to Rashi and R"E of Beaugency, Yonah is saying that those who worship idols forsake all of God's mercies, not recognizing Him as the source of their good. Alternatively, Yonah refers specifically to the sailors whose fear of God he thinks is short-lived (Radak) or to the Ninevites, whose repentance he believes will be ephemeral (Abarbanel), and notes that eventually they (in contrast to Yonah) will forsake the "faith" they professed to God. Cf. Ibn Janach (Sefer HaShorashim, "חסד") that "חסד' here means: "disgrace" as per its usage in Vayikra 20:17 (and see Rashi there), Mishlei 14:24 or 25:10. Yonah states that due to the miracle at sea, the idolatrous sailors will recognize their folly and forsake their idols, their disgrace.

תרגום יונתןמבית מדרשו של רס״גר׳ יהודה אבן בלעםר׳ יהודה אבן בלעם ערביתרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לָא כְּעַמְמַיָא פַּלְחֵי טַעֲוָתָא מֵאֲתַר דְאִתּוֹטַב לְהוֹן לֵית אִינוּן יָדְעוּן.

מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ – ייאמר, השומרים אמונת השוא דתם יעזובו. פירשנו חַסְדָּם – דתם, והוא כעין מה שנאמר (משלי יד, לד) ׳וחסד לאומים חטאת׳ לפי דרך קצת מפרשים, וכעין ׳וכל חסדו כציץ השדה׳ (ישעיהו מ, ו).

משמרים הבלי שוא חסדם יעזבו. מלשון חסד הוא (ויקרא כ יז), וכן פן יחסדך שומע (משלי כה י)¹.

1. שפירושם חרפה ובזיון. וכן פירש ראב״ע (פירוש ראשון). ר׳ תנחום הירושלמי הביא פירוש זה בשם יש אומרים וכתב שביאורו: ׳שהם יעזבו את מה שהוא קלון להם באמת, והוא העיסוק בדברים בזויים והבטלים שבענייני העולם׳.

משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו. מן קולה חסד הוא ואיצ׳א פן יחסדך שומע.

משמרים הבלי שוא – אותן שעובדים עבודה זרה.

חסדם יעזובו – יראת הקב״ה שכל חסדם וטובתם מאתו יעזובו אבל אני איני כן אלא בקול תודה אזבחה לך (יונה ב׳:י׳) כך תרגם יונתן ופרקי דר׳ אליעזר דרשו כלפי המלחים שעזבו חסדם שהיו מטיבים לעבודה זרה ונתגיירו.

Those who keep worthless futilities – The nations of the world, who worship idols.

abandon their kindness – The fear of the Holy One, blessed be He, from Whom all their kindness and benefit emanate, they abandon; but I am not so, but "with a voice of thanks will I sacrifice to You.⁠" In this manner did Jonathan render it. But in Pirkei DeRabbi Eliezer (ch. 10), they expounded this as an allusion to the sailors who abandoned their kindness that they were bestowing upon the idols and proselytized.

משמרים הבלי שוא – ואותם שהיו עמי בספינה, שהיו משמרים ומצפים לעזרת הבלי שוא.

חסדם יעזובו – שעזבו חסד של עבודה זרה וגיירו עצמם לשם שמים.

משמרים – פועל יוצא. והטעם: על אנשי הספינה שהיו קוראים אליו, ויוכיח זה את זה.

ומילת חסדם – שהיו חושבים כי חסד היו עושים. או פירושו^א כמו: חסד הוא (ויקרא כ׳:י״ז).

א. בכ״י לונדון 24896 יש כאן דיטוגרפיה.

משמרים הבלי שוא – שאר בני אדם מצפים להבלי שוא שיעזרום ולהם הם מודים כשאתה מצילם, וחסד שגמלת להם יעזובו – ולא יזכרוך.

They keep empty vanities: Other men await empty vanities¹ to aid them, and to them do they offer thanks when You save them; the loving-kindness with which you have rewarded them do they abandon, and they do not recall you.

1. This is likely a reference to “false gods.” For a possibly later medieval use of the biblical term the meaning of which Rabbi Eliezer would have nonetheless likely been aware, see Jeffrey Hoffman, “The Image of the Other in Jewish Interpretations of Alenu,” Studies in Christian-Jewish Relations 10:1 (2015): 1–41 (14–18).

משמרים הבלי שוא – אנשי הספינה שהם עובדים אלילים, והם משמרים הבלי שוא, ידעתי כי אחר שנמלטו מן הצרה יעזבו חסדם שיראו את י״י וזעקו אליו ונדרו נדרים, לא יקימו מה שנדרו וישובו לעבודת אלהיהם, אבל אני לא כן, כי בקול תודה אזבחה לך (יונה ב׳:י׳).

ומשמרים – אינו פועל יוצא, אלא הוא כמו שומרים (במדבר ג׳:ל״ח).

ויש מפרשים חסדם יעזובו – מן חסד הוא (ויקרא כ׳:י״ז), כלומר שיעזבו אליליהם שהם חסד ונבלה. וכן הוא בפירקי רבי אליעזר (פרק י׳) כיון שראו המלחים כשהגיעו לנינוה את כל הניסים שעשה הקב״ה עם יונה, עמדו והשליכו איש אלהיו בים, שנאמר משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו. חזרו ליפו ועלו לירושלם ומלו את ערלתם, שנאמר וייראו האנשים יראה גדולה את י״י ויזבחו זבח (יונה א׳:ט״ז), וכי זבחו זבח, אלא זה דם ברית מילה שהוא כדם זבח. ונדרו להביא איש את אשתו ואת בניו ואת כל אשר לו ליראה את אלהי יונה, ונדרו ושלמו, ועליהם הוא אומר על הגרים גירי הצדק (ראה מגילה י״ז:).

ויונתן תרגם: לא כעממיא פלחי טעוותא דמאחר דמתוטב להון לית אינון ידעין.

חסדם – כבר באר המורה שתוף חסד (מורה נבוכים א׳:י״ד).

ואז עשה יונה תשובה מחטאו באומרו משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו ולא אמר זה על המלחים ואנשי האניה שנדרו נדרים מתוך הסערה והמה כשיצאו מהאניה חסדם ונדריהם יעזובו כמו שפירשו המפרשים, ולא ג״כ מה שפירשו חז״ל חסדם מגזרת חסד שהמלחים יעזבו אליליהם מפני שראו הנסים שנעשו עמו, כי הנה כל הפירושים האלה רחוקים הם מכוונת הכתובים, אבל אמתת הענין הוא שיונה נתחרט ממה שברח מלפני ה׳ וגמר בלבו לעשות מצותו בענין נינוה אבל היה מתנחם באומרו שאנשי ננוה שהם משמרים הבלי שוא אף על פי שיעשו תשובה מפני קריאתו לא יתמידו בתשובתם כי לימים מועטים חסדם יעזובו וישובו לרשעתם.

(ט-י) משמרים הבלי שוא. אנשי הספינה שקראו איש אלוהיו (לעיל א ה)¹, יעזבו חסדם שזבחו ושנדרו², וישובו לסורם כאשר תעבור סכנתם³, ואני, אחר עבור הסכנה, בקול תודה אזבחה⁴:

1. כן פירש האבע״ז, כלומר שאנשי הספינה היו קוראים אל אלוהיהם שהם הבלי שוא, והיו מוכיחים זה את זה שיקראו להם.

2. כמו שכתוב לעיל (א טז) ׳ויזבחו זבח לה׳ וידרו נדרים׳.

3. ׳חסדם׳ זה שהם נודרים נדרים לה׳, אחרי שראו בישועתו, ׳יעזובו׳ ולא יקיימו אותם כאשר תעבור הסכנה.

4. כ״כ הרד״ק. וראה בישמח משה (פרשת במדבר דף מ:, פרשת האזינו דף קמז.) שהתוספות בריש חולין (ב: ד״ה אבל) דייקו מן הכתוב ביעקב (בראשית כח כ) וידר יעקב נדר, שבעת צרה מותר לנדור, עיין שם. וכתב שכל זה אינו אלא בישראל שבעת צרה לא נאמר ׳טוב שלא תידור׳, כי בודאי יקיימו נדריהם, אך באומות העולם, גם מה שנודרים בעת צרה אינם מקיימים, והוכיח כן מן הכתוב כאן, ע״ש.

הבלי – מלשון הבל ודבר שאין בו ממש.

משמרים הבלי שוא – הם אנשי הספינה המשמרים הבלי שוא הוא העבודת כוכבים ידעתי שהם יעזבו חסדם ולא יקיימו מה שנדרו בעת צרה.

משמרים הבלי שוא – לא כאותם ששומרים את ממונם כמ״ש אך הבל יהמיון יצבור כו׳ (תהלים ל״ט:ז׳) וכ״א קהלת ושנאתי כל עמלי כו׳ שאניחנו כו׳ גם זה הבל כו׳ (קהלת ב׳:י״ח-י״ט) כ״ש בשעת מיתתו שהוא הבלי שוא לריק.

חסדם יעזבו – כי ניתן המעות לאדם לעשות חסד שאינו עליו אלא כגבאי ואף במיתתו מ״מ יעזוב מעשות החסד ממה שניתן לו.

משמרים – עתה שקבל ע״ע ללכת לנינוה ולהוכיחם כדבר ה׳, אמר אל עצמו דברי תנחומים, הלא אלה אנשי נינוה שהם משמרים הבלי שוא ומאמינים בע״ז, הכי אפשר שחסדם יעזבו שיעזבו את הע״ז שלהם (מלשון חסד וחרפה) הלא בודאי לא ישובו מחטא ע״ז שבידם, או ר״ל הגם שישובו לפי שעה הלא אח״כ יעזבו חסדם ויתחייבו כליה שנית.

משמרים – הממתינים עד שתבוא להם ישועה מאליליהם, יחדלו (יעזבו) מעשות הטוב (חסדם) לתקות שכר מהם, כי תוחלתם נוחלה; ומשמרים מלשון שמרה נשף (איוב כ״ד:ט״ו), ובא בלשון פִעֵל להוראת הַמְתָּנָה ארוכה.

(י) וַאֲנִ֗י בְּק֤וֹל תּוֹדָה֙ אֶזְבְּחָה⁠־לָּ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר נָדַ֖רְתִּי אֲשַׁלֵּ֑מָה יְשׁוּעָ֖תָה לַיהֹוָֽהי⁠־⁠הֹוָֽה׃

But I,⁠¹ with a voice of thanksgiving, will sacrifice to You; what I vowed I will pay. Salvation is Hashem's.

1. But I | וַאֲנִי – This assumes that Yonah is contrasting his loyalty to God with the idolaters' lack thereof. If, however, one understands the previous verse to mean that the idolaters were to eventually abandon their false gods, one might translate this as: "And I". See the previous note.

תרגום יונתןמבית מדרשו של רס״גרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲנָא בְּתוּשְׁבְּחַת אוֹדָאָה קוּרְבָּנִי אַקְרִיב קֳדָמָךְ דִנְדָרִית אֲשַׁלֵם פּוּרְקַן נַפְשִׁי בִּצְלוֹ קֳדָם יְיָ.

וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ – אמר, ואני ארים קולי, ה׳, בהודאה לך, ואזבח נדרי, מחמת הגאולה אשר עשית עמי, ה׳. כאמרו יְשׁוּעָתָה לַה׳.

ישועתה לי״י – נדרי שלמים ותודה אשלם לשם ישועות אשר לי״י, ישועתה כמו לישועתה וכן קומה עזרתה לנו (תהלים מ״ד:כ״ז) לעזרה שלנו.

for the salvation of the Lord – Vows of peace-offerings and thanksgiving offerings I will pay, for the salvation of the Lord. for the salvation Heb. יְשׁוּעָתָה, like לִישׁוּעָה, for the salvation. Cf. "Rise for our aid (עֶזְרָתָה)" (Tehillim 44:27), equivalent to לְעֶזְרָה

ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי וגומ׳ – זהו אחד מארבעה שצריכין להודות: פורשי הים, והולכי מדברות, וחולים, והיוצאים מבית הסוהר.

ישועתה לי״י – על אותה ישועה שעשה לי הקב״ה.

ואני – אשר נדרתי – במעי הדג.

אבל אני בקול תודה אזבחה לך.

אשר נדרתי – בצרתי אשלמה.

ישועתה לי״י – ולך השבח והתהלה.

(And I) — whereas I,⁠¹ — with voice of thanksgiving, sacrifice to You.

That which I have vowed — in my distress — I will pay;

salvation is the LORD’s: and to you (is due) praise and psalmody.

1. Once again Rabbi Eliezer seamlessly inserts his commentary into the text of Scripture. Here, he changes the Hebrew’s prefixed-(letter) conjunctive vav (“and”) into “whereas” or “but,” thus drawing out the contrast between speaker’s reaffirmed belief and others who do not truly acknowledge their redeeming God.

ואני בקול תודה – שאודך בקול תודה בתוך קהל, ואזבחה לך זבח תודה כאשר נדרתי.

ישעותה לי״י – ואומר כי הישועה לי״י לבדו, שהושיעני בפלא גדול שעשה לי.

בקול תודה אזבחה לך – כטעם זובחי תודה יכבדנני (תהלים נ׳:כ״ג), הפך מה שיעשו ההמון זובחי הצאן והבקר.

ולכן אני בקול תודה אזבחה לך רוצה לומר שאלך אל נינוה ובקול תודה אעשה את הקריאה במצותך כי זה יהיה לך כזבח ומנחה כי הנה שמוע מזבח טוב, ואל תחשוב שאחרי צאתי מכאן אברח פעם שנית כמו שירדתי לברוח תרשישה באמת לא יהיה כן כי אשר נדרתי אשלמה והנדר הוא מה שאמר שבקול תודה ילך להקים מצות הש״י בנינוה, ואמנם יראתי ופחדי מחרבן השבטים על ידי אשור לא אחוש עליו ולא עליו אחריד לפי שישועתה לה׳ והוא יושיעם ברחמיו וכרוב חסדיו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ואני – אבל אני אזבחה לך זבחים בקול תודה והודאה על הנס ואשר נדרתי אשלמה בעבור הישועה של ה׳.

ואני בקול תודה – כמ״ש ועתה תנו תודה לה׳ (עזרא י׳:י״א) ששבו בודוי דברים.

אזבחה לך – כמ״ש (ביומא פ״ח) בא וראה כו׳ ומקבלין אותו ולא עוד אלא שדומה כמקריבין קרבן שנאמר ונשלמה פרים כו׳ (הושע י״ד:ג׳) אוהבם נדבה.

אשר נדרתי אשלמה – שחלקתי צדקה.

ישועתה לה׳ – שכל ימי החולי צפיתי ישועתה לה׳ עכשיו מבקש שתענני.

ואני – ולכן אזבח לך בקול תודה – כי ארבעה צריכים להודות יורדי הים וכו׳ ר״ל אביא זבח תודה ואודה לך חסדך, וגם אשר נדרתי אשלמה ללכת אל נינוה, ומה שיראתי שע״י מלך אשור יגיעו רעות לישראל שלכן מנע א״ע מלכת כנ״ל, ישועתה לה׳ אקוה שה׳ יושיע את ישראל מכל צרותם.

ישועתה – בה״א נוספת אף על פי שאינו פֹעַל, כמו נגדה נא לכל עמו (תהלים קט״ז:י״ד) להוראת תשוקה שיהיה כן.

תרגום יונתןמבית מדרשו של רס״גרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יא) ^אוַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה לַדָּ֑ג וַיָּקֵ֥א אֶת⁠־יוֹנָ֖ה אֶל⁠־הַיַּבָּשָֽׁה׃

Hashem said to the fish, and it vomited Yonah onto the dry land.

א. ‹פפ› ל=פרשה סתומה

תרגום יונתןמבית מדרשו של רס״גאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וַאֲמַר יְיָ לְנוּנָא וּפְלֵט יַת יוֹנָה לְיַבֶּשְׁתָּא.

וַיֹּאמֶר ה׳ לַדָּג – הוא לשון מושאל.

ויאמר – דרך משל, שהכריחהו לעשות חפץ השם.

ויאמר י״י לדג – העיר את רצונו שיקיאנו אל היבשה^א.

א. כן כתב במורה נבוכים (חלק ב פרק מ״ח): שה׳ הוא אשר עורר בו אותו הרצון, לא שהוא עשאו נביא והראה לו חזון.

וזכר הכתוב שכאשר ראה השם יתברך תשובת יונה והיותו מתחרט בחטאו ושעזב את החטא ונדר שלא ישוב עוד לכסלת הבריחה אמר לדג רוצה לומר שהעיר את רוחו שילך לשפת הים ויקא את יונה אל היבשה, ובפרקי רבי אליעזר אמרו שהלך הדג תשע מאות וששים וחמשה פרסאות עד היבשה להקיא את יונה יען וביען אין דבר עומד בפני התשובה, והותרה בזה השאלה הששית:

ויקא [את יונה] אל היבשה. גם שהוא¹ נשאר במים²:

1. הדג.

2. כן מבואר בפרקי דר״א ובילקו״ש (רמז תקנ) שהדג פלט את יונה למרחוק, אך במדרש תנחומא (וישב ג) מבואר שהדג עלה ליבשה.

ויקא – ענין הוצאה דרך הפה כמו פן תשבענו והקאתו (משלי כ״ה:ט״ז).

ויאמר – ר״ל העיר לבו להקיאו.

לדג – יתכן שאחר התפלה חזרה הדגה להקיאו אל פי הדג לעמוד בריוח.

ויקא – ר״ל כמו שהעיר לבו כן עשה והקיאו אל היבשה.

ויאמר ה׳ לדג – אומר למלאך דומה שיחזור לה׳ הנשמה.

ויקיא – כמ״ש אל היבשה. לגן עדן כנ״ל. חיל בלע ויקאנו (איוב כ׳:ט״ו). את יונה.

ויאמר ה׳ לדג – העיר את רוח הדג שילך עמו אל שפת הים ויקיאנו אל היבשה. וחז״ל אמרו בפרקי דרבי אליעזר שהדג הלך עמו תשע מאות וששים וחמשה פרסאות. וזכר לדבריהם לה׳ ויאמר ה׳ לדג ויקא את יונה בגי׳ הכי הוה.

תרגום יונתןמבית מדרשו של רס״גאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור העניןהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון