(ז-יד) אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, הֵם קָמוּ לְצַחֵק בַּעֲבוֹדָה זָרָה וְאַתָּה יוֹשֵׁב, לֵךְ רֵד. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּא מֹשֶׁה לֵירֵד, וְרָאָה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, וְנִתְיָרֵא מֵהֶן שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה״. מֶה עָשָׂה. הָלַךְ וְאָחַז אֶת הַכִּסֵּא שֶׁנֶּאֱמַר
(איוב כ״ו:ט׳) ״מְאַחֵז פְּנֵי (כסא) [כִסֵּה], וְהֵגֵן עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּפָרַשׂ מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ עָלָיו. בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גָּרְמוּ עֲוֹנוֹת. אֶתְמוֹל הָיָה מֹשֶׁה מְנַגֵּחַ בָּהֶם, וְעַכְשָׁיו מִתְיָרֵא מֵהֶן שֶׁנֶּאֱמַר כִּי יָגֹרְתִּי וְגוֹ׳. חֲמִשָּׁה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה הֵן. אַף וְקֶצֶף וּמַשְׁבִּיר וּמַשְׁחִית וְחֵמָה. הִזְכִּיר מֹשֶׁה שְׁלֹשָׁה אָבוֹת וְהָלְכוּ שְׁלֹשָׁה. נִשְׁתַּיֵּר אַף וְחֵמָה. אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עֲמֹד אַתָּה בְּאֶחָד וַאֲנִי בְּאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר
(תהלים ז׳:ז׳) ״קוּמָה ה׳ בְּאַפֶּךָ״. אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֵךְ רֵד, יְרִידָה הוּא לְךָ. אֲמַר לֵיהּ, לָמָּה. כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ. אֲמַר לֵיהּ מֹשֶׁה, עַכְשָׁיו הֵם עַמִּי וְאֵינָם עַמְּךָ, שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְגוֹ׳. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי. לֹא זָז מֹשֶׁה מֵהִתְפַּלֵּל עַד שֶׁנִּרְצָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בָּעוֹלָם הַזֶּה, עַל יְדֵי שֶׁהָיָה יֵצֶר הָרַע מָצוּי בָּכֶם, חֲטָאתֶם לְפָנַי, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא אֲנִי עוֹקְרוֹ מִכֶּם שֶׁנֶּאֱמַר
(יחזקאל ל״ו:כ״ו) ״וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם״.
וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתֹה וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק – יִשְׁמֹר אָדָם שֶׁלֹּא יַרְבֶּה שִׂיחָה וְתִפְלוּת. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא. שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ מַרְגִּילִין אֶת הָאָדָם לְעֶרְוָה. אֵין שְׂחוֹק אֶלָּא עֲבֹדַת אֱלִילִים, שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵּשֶׁב הָעָם וְגוֹ׳. אֵין שְׂחוֹק אֶלָּא שְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר
(שמואל ב ב׳:י״ד) ״יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים״ וְגוֹ׳. ״וְעַתָּה אַל תִּתְלֹצָצוּ״ וְגוֹ׳ ״שִׁמְעוּ דְבַר ה׳ אַנְשֵׁי לָצוֹן״ וְגוֹ׳. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל. בָּנַי, אֲנִי הוּא שֶׁיָּשַׁבְתִּי תְּשַׁע מֵאוֹת שִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם עַד שֶׁדָּרַשְׁתִּי וְחָקַרְתִּי צֵרַפְתִּי וּבָחַנְתִּי אֶת דִּבְרֵי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וּמִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם עַד אוֹתָהּ שָׁעָה יָשַׁבְתִּי עַל כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁלִּי, שְׁלִישׁ הַיּוֹם אֲנִי קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה, וּשְׁלִישׁ הַיּוֹם אֲנִי דָן אֶת הַדִּין, וּשְׁלִישׁ הַיּוֹם אֲנִי עוֹשֶׂה צְדָקָה, זָן וּמְפַרְנֵס וּמְכַלְכֵּל לְכָל בָּאֵי עוֹלָם. וְאֵין לְפָנַי שְׂחוֹק אֶלָּא שָׁעָה אַחַת, בְּשָׁעָה שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה שֶׁנֶּאֱמַר ״לָמָּה רָגְשׁוּ גּוֹיִם״ וְאוֹמֵר ״יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחַק״ וְגוֹ׳. וְאַף בְּמָקוֹם אַחֵר יֵשׁ לְפָנַי שְׂחוֹק וְאֵינוֹ שְׂחוֹק שֶׁנֶּאֱמַר
(לעיל ל׳:ל״ד) ״קַח לְךָ סַמִּים״ וְגוֹ׳, וְחֶלְבְּנָה אֵינָהּ אֶלָּא מַסְרַחַת, אֶלָּא לְפִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחֲמָיו מְרֻבִּין עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם בֵּין עַל רְשָׁעִים שֶׁבָּהֶם בֵּין עַל כְּשֵׁרִים שֶׁבָּהֶן. וְאֵימָתַי יֵשׁ לְפָנַי שְׂחוֹק וְאֵינוֹ שְׂחוֹק, בִּזְמַן שֶׁרִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מְבַלְּעִין אֶת הַכְּשֵׁרִים שֶׁבָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר ״זֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ״ וּכְתִיב (
שם,
יג) ״ה׳ יִשְׂחַק לוֹ״.
יוֹדֵעַ הָיָה אַהֲרֹן בְּעַצְמוֹ שֶׁבָּא דָּבָר גָּדוֹל לְיִשְׂרָאֵל עַל יָדוֹ, וְעָמַד [וְ]קָשַׁר חֶבֶל בַּרְזֶל בְּמָתְנָיו, וְהָיָה מְחַזֵּר בְּכָל מַחֲנוֹת יִשְׂרָאֵל, מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ תְּפִלָּה לִמְּדוֹ תְּפִלָּה, מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ קְרִיאַת שְׁמַע לִמְּדוֹ קְרִיאַת שְׁמַע, מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בְּגוּפָהּ שֶׁל תּוֹרָה הִכְנִיסוֹ בְּגוּפָהּ שֶׁל תּוֹרָה. וְלֹא אַהֲרֹן בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל מִי שֶׁמְּלַמֵּד תּוֹרָה בָּרַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְשֵׁם שָׁמַיִם הַמָּקוֹם מְרַחֵם וְנוֹתֵן בּוֹ חָכְמָה וּבִינָה וְדֵעָה וְהַשְׂכֵּל וְנוֹתֵן חֶלְקוֹ עִם שְׁלֹשָׁה צַּדִּיקִים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. לְעוֹלָם יִנְהֹג אָדָם אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה מִדּוֹת. {א} יְהֵא נָאֶה בְּבִיאָתוֹ, {ב} חָסִיד בִּישִׁיבָתוֹ, {ג} בַּעֲנָוָה, {ד} בְּיִרְאָה, {ה} חָכָם בַּתּוֹרָה, {ו} פִּקֵּחַ בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, {ז} נָאֶה מְקַבֵּל וּמִתְקַבֵּל עַל הַבְּרִיּוֹת {ח} וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת {ט} וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ {י} וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב {יא} וְאוֹהֵב אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַהֲבָה גְּמוּרָה בֵּין כְּשֶׁהוּא רַע לוֹ {יב} וּמִתְאַנֵּחַ עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעַל כְּבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּל יָמָיו {יג} וּמְחַמֵּד מִתְאַוֶּה וּמְצַפֶּה לִכְבוֹד יְרוּשָׁלַיִם וְלִכְבוֹד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְלִישׁוּעָה שֶׁתִּצְמַח בְּקָרוֹב וּלְכִנּוּס גָּלֻיּוֹת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בִּדְבָרָיו שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד״ וְגוֹ׳, {יד} יְהֵא אָדָם נָאֶה בְּבִיאָתוֹ אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָהוּב לְמַעְלָה וְנֶחְמָד לְמַטָּה וּכְדֵי שֶׁיְּמַלֵּא אֶת יָמָיו, {טו} יַרְבֶּה אָדָם דִּבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁאֵין לְךָ שָׂכָר גָּדוֹל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, {טז} יְהֵא אָדָם שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב בִּישִׁיבָתוֹ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, כְּדֵי שֶׁתִּתְרַבֶּה חָכְמָתוֹ וּכְדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי תְנוּמָה שֶׁנֶּאֱמַר
(משלי כ״ג:כ״א) ״וּקְרָעִים תַּלְבִּישׁ נוּמָה״, לְפִי שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה קָשָׁה בְּעוֹלָּם אֶלָּא הַמִּתְנַמְנֵם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְבֵית הַמִּדְרָשׁ, {יז} יִשְׁאַל אָדָם אֶת הַפָּסוּק אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל מְשַׂחֲקִים עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר
(שם ל׳:ל״ב) ״אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא״ וְגוֹ׳, אוֹמְרִים לוֹ לָאָדָם עַד שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁיִּכָּנְסוּ בְּתוֹךְ מֵעֶיךָ בַּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עֲבֵרוֹת שֶׁעָבַרְתָּ שֶׁיִּמָּחֲלוּ לְךָ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יְהֵא אָדָם שׁוֹמֵעַ וְזוֹכְרָהּ מִתּוֹךְ אַרְבַּע שֶׁלְּפָנֶיהָ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא כָּל הַמַּרְבֶּה בִּשְׂחוֹק שִׂיחָה וְתִפְלּוּת מֵבִיא חֲרוֹן אַף לָעוֹלָם וְהַפֵּרוֹת מִתְמַעֲטִין וְאִם הָיָה בְּתוֹךְ הַמִּשְׁפָּחָה וּבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה שְׂמֵחִין בּוֹ מַגְלֶה כָּל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה, וְכֵן בְּנֵי חָצֵר בְּנֵי מָבוֹי בְּנֵי הַשְּׁכוּנָה, בְּנֵי הָעִיר, מַגְלֶה כָּל בְּנֵי הָעִיר שֶׁנֶּאֱמַר ״אָלֹה וְכַחֵשׁ״ וְגוֹ׳ ״עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ״, מִפְּנֵי מָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן מוֹכִיחִין לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (
שם,
ד) ״אַךְ אִישׁ אַל יָרֵב״ וְגוֹ׳, מְצָאוֹ כֹּהֵן וְשָׂחַק עִמּוֹ חוֹלֵק עִמּוֹ בַּפֻּרְעָנוּת וְכֵן נָבִיא וְנָשִׂיא שֶׁנֶּאֱמַר (שם ה׳-ו׳) ״וְכָשַׁלְתָּ (בַּיּוֹם הַהוּא) [הַיּוֹם] וְכָשַׁל גַּם נָבִיא נִדְּמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת״.
שָׁנוּ חֲכָמִים. הֱוֵי עָנָיו לְכָל אָדָם, וּלְאַנְשֵׁי בֵּיתְךָ יוֹתֵר מִכָּל אָדָם. צֵא וּלְמַד מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכֵּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים יוֹם מִיּוֹם שֶׁנִּתְּנָהּ תּוֹרָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים אַרְבָּעִים יוֹם רִאשׁוֹנִים עָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם כוּ׳. לְמֶלֶךְ שֶׁנָּשָׂא אֶת הָאִשָּׁה, וְהָיָה אוֹהֲבָהּ אַהֲבָה גְמוּרָה. שָׁלַח וְהֵבִיא בֵּן אֶחָד מֵאֶצְלָם לַעֲשׂוֹתוֹ שָׁלִיחַ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, וְהֶרְאָהוּ כָּל חֻפּוֹת וַחֲדָרִים וּסְתָרִים שֶׁלּוֹ, אָמַר לוֹ, בְּנִי, לֵךְ אֱמֹר לָאִשָּׁה, אֲנִי אֵינִי צָרִיךְ לִיךְ כְּלוּם, אֶלָּא עֲשִׂי לִיךְ חֻפָּה קְטַנָּה, בִּשְׁבִיל שֶׁאָבוֹא וְאָדוּר עִמָּךְ בִּשְׁכוּנָתֵךְ, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ עֲבָדַי וּבְנֵי בֵּיתִי שֶׁאֲנִי אוֹהֲבֵךְ אַהֲבָה גְמוּרָה. עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ עָסוּק לְשַׁגֵּר לָאִשָּׁה מַתָּנוֹת רַבּוֹת, בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ זָנְתָה אִשְׁתּוֹ עִם אַחֵר. מִיָּד הִנִּיחַ הַמֶּלֶךְ הַכֹּל מִיָּדוֹ, וְשָׁלִיחַ נִדְחַף לַאֲחוֹרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, וּכְתִיב
(שיר השירים א׳:י״ב) ״עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ״, הָיָה לוֹ שֶׁיֹּאמַר ״נִרְדִּי נָתַן (שְׁיָרָיו) [סִרָחוֹן״] וְאָמַר ״נָתַן רֵיחוֹ״, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל מַלְכוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶן וְאָמְרוּ
(לעיל כ״ד:ז׳) ״נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״ זָכַר אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְהֶעֱבִיר אֶת הָאַחֲרוֹנָה. מַה כְּתִיב בְּאַהֲרֹן, ״תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ״, וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאַהֲרֹן עָבַד אֱלִילִים, וַהֲלֹא לֹא עָבַד אֶלָּא עִכֵּב עַד שֶׁיָּבֹא מֹשֶׁה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְכַּוֵּן יַעֲקֹב אָבִינוּ ״וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֶת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר״ קִיֵּם יַעֲקֹב אֶת הַתּוֹרָה קֹדֶם שֶׁנִּתְּנָהּ לְפָנָיו, כָּךְ נִתְכַוֵּון אַהֲרֹן וְאַף עַל פִּי כֵן הֶעֱלָה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עָבַד עֲבֹדַת אֱלִילִים שֶׁנֶּאֱמַר (להלן פסוק לה) ״וַיִּגֹּף ה׳ אֶת הָעָם״ וְכוּ׳. אַרְבָּעִים יוֹם אֶמְצָעִים נָטַל מֹשֶׁה אֶת הָאֹהֶל שֶׁנֶּאֱמַר
(להלן ל״ג:ז׳) ״וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל״. וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹהֲגִין כָּל אוֹתָן הַיָּמִים אֵבֶל בְּעַצְמָן, עַד שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה, מַה יַּעֲשׂוּ אוֹתָן הָעֲנִיִּים, מְנוּדִים לִי מְנוּדִים לְךָ, מְנוּדִים לָרַב מְנוּדִים לַתַּלְמִיד, חֲזֹר בְּךָ וְהִכָּנֵס לַמַּחֲנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְדִבֶּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה וְגוֹ׳ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה״, מְלַמֵּד שֶׁהִתִּיר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת (נִדְרוֹ) [נִדּוּיוֹ] וְהֶחֱזִיר אֶת הָאֹהֶל לַמַּחֲנֶה. אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם לְהָבִיא תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל הָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹהֲגִין כָּל אוֹתָן הַיָּמִים צוֹם וְתַעֲנִית. וְיוֹם אַחֲרוֹן שֶׁבְּכֻלָּן גָּזְרוּ תַּעֲנִית וְלָנוּ בְּתַעֲנִית. לְמָחָר הִסְכִּימוּ וְעָלוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְהָיוּ בּוֹכִים לִקְרַאת מֹשֶׁה, וּמֹשֶׁה בּוֹכֶה לִקְרָאתָם, עַד שֶׁעָלְתָה בִכְיָתָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְקִבֵּל אוֹתָם בִּתְשׁוּבָה, וּבִשְּׂרָה אוֹתָם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּשׂוֹרָה טוֹבָה מִלְּפָנָיו. אָמַר לָהֶם. בָּנַי, נִשְׁבַּעְתִּי בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁלִּי שֶׁתְּהֵא לָכֶם בְּכִיָּה זוֹ בְּכִיַּת שִׂמְחָה וִיהֵא לָכֶם יוֹם כַּפָּרָה וּסְלִיחָה לָכֶם וְלִבְנֵי בְּנֵיכֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.
וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר (להלן פסוק יט). נִסְתַּכֵּל מֹשֶׁה בַּלּוּחוֹת, וְרָאָה שֶׁפָּרַח הַכָּתוּב מֵעֲלֵיהֶן, וְהִשְׁלִיכוֹ מִיָּדָיו. מִיַּד נִתְאַלֵּם, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְהָשִׁיב דָּבָר. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּלְמְדוּ אוֹתָהּ מִתּוֹךְ הַצַּעַר וּמִתּוֹךְ הַשִּׁעְבּוּד וּמִתּוֹךְ הַטִּלְטוּל וּמִתּוֹךְ הַטֵּרוּף וּמִתּוֹךְ הַדְּחָק וּמִתּוֹךְ שֶׁאֵין לָהֶן מְזוֹנוֹת. וּבִשְׁבִיל אוֹתוֹ הַצַּעַר שֶׁהֵן מְצַעֲרִין, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׁלֵּם לָהֶם שְׂכָרָן לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ כָּפוּל וּמְכֻפָּל שֶׁנֶּאֱמַר
(ישעיהו מ׳:י׳) ״הִנֵּה אֲדֹנָי אֱלֹהִים בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וְגוֹ׳ ״, וְאוֹמֵר
(איוב מ״א:ג׳) ״מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם״, לְטוֹבָתִי נִשְׁבְּרָה רֶגֶל פָּרָתִי, שֶׁתְּהֵא מַשְׂכֻּרְתִּי שְׁלֵמָה. וְכֵן אַהֲרֹן אָמַר: אִלּוּלֵי קֹרַח לֹא עָמְדָה עָלַי אוֹתָהּ הַבְּרִית שֶׁנֶּאֱמַר ״זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר״ וְגוֹ׳, אָמַר: לְטוֹבָתִי נִשְׁבְּרָה רֶגֶל פָּרָתִי.
אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵרֵד מִלְּפָנֶיךָ וֶאֱעֱשֶׂה בָּהֶם אֶת הַדִּין, אִם עֲבָדוּהו כֻּלָּם בְּלֵב שָׁלֵם יָמוּתוּ כֻּלָּם בְּיוֹם אֶחָד. יָרַד מִלְּפָנָיו, נָטַל אֶת הָעֵגֶל וּשְׂרָפוֹ.
(שמות ל״ב:כ״ו-כ״ז) וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וְגוֹ׳. מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה עֲמֹד בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וֶאֱמֹר מִי לַה׳ אֵלָי כֹּה אָמַר ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא שֶׁהָיָה מֹשֶׁה דָּן קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ, אִם אוֹמֵר אֲנִי לָהֶם הִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לִי לֹא כַּךְ לִמַּדְתָּנוּ סַנְהֶדְרִין הַהוֹרֶגֶת אַחַת בְּשָׁבוּעַ נִקְרֵאת חֹבְלָנִית וּמִפְּנֵי מָה אַתָּה הוֹרֵג שְׁלֹשָׁה אֲלָפִים בְּיוֹם אֶחָד, לְפִיכָךְ תָּלָה הַדָּבָר בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל מַעְלָה.
חָזַר מֹשֶׁה וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים. אָמַר. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, צַדִּיק אַתָּה, חָסִיד אַתָּה, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בֶּאֱמוּנָה, יִגֹּלוּ רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עַל בָּנֶיךָ, בִּשְׁבִיל שְׁלֹשָׁה אֲלָפִים שֶׁעֲבָדוּהו בְּלֵב שָׁלֵם יָמוּתוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּנֵי שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּנֵי חָמֵשׁ עֶשְׂרֵה בְּנֵי עֶשֶׂר בְּנֵי שְׁלֹשָׁה בְּנֵי שְׁנָתַיִם בְּנֵי שָׁנָה, וְכַמָּה גֵּרִים וְכַמָּה עֲבָדִים נִתְוֹסְּפוּ עֲלֵיהֶם, שֶׁאֵין לַדָּבָר סוֹף. מִיַּד נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנִתְרַצָּה עִמָּהֶם. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְמֶלֶךְ שֶׁסָּרַח לְפָנָיו בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ, וּתְפָסוֹ בְּיָדוֹ וּנְתָנוֹ בְּיַד עַבְדּוֹ. אָמַר לוֹ, צֵא וַהֲרֹג אֶת זֶה, וּתְנֵהוּ לַחַיָּה וְלַכְּלָבִים. מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ עֶבֶד. הוֹצִיאוֹ מִלְּפָנָיו, וְהִנִּיחוֹ בְּבֵיתוֹ, וְרָץ וּבָא וְעָמַד לְפָנָיו. בְּסוֹף שְׁלֹשִׁים יוֹם כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ עָלָיו וְהָיוּ עֲבָדָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ מְסֻבִּין לְפָנָיו, וְכֵיוָן שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת עֵינָיו וְאֵינוֹ רוֹאֶה בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ מַכְנִיס יָגוֹן וַאֲנָחָה בְּלִבּוֹ וְאֵין בְּרִיָּה מַכֶּרֶת בּוֹ אֶלָּא עַבְדּוֹ שַׂר בֵּיתוֹ, מִיַּד רָץ, וְהֵבִיאוּ לְפָנָיו כֶּתֶר יָפֶה שֶׁהָיָה מֻנָּח לְפָנָיו נְטָלוֹ וּנְתָנוֹ בְּרֹאשׁ עַבְדּוֹ שַׂר בֵּיתוֹ. לְכָךְ נִדְמָה מֹשֶׁה הַצַּדִּיק. כֵּיוָן שֶׁעָמַד בִּתְפִלָּה בְּאַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת וְהִצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הַמִּיתָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֹשֶׁה, הוֹאִיל וְעָמַדְתָּ לְפָנַי וְהִצַּלְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הַמִּיתָה, כֶּתֶר תּוֹרָה שֶׁמֻּנָּח לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל וְלִבְנֵיהֶן וְלִבְנֵי בְּנֵיהֶן בִּשְׁבִיל תּוֹרָה שֶׁעָשׂוּ הֲרֵי הוּא מֻנָּח לְךָ לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר
(להלן ל״ד:ל״ה) ״וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה״. שֶׁמָּא תֹּאמַר, הוֹאִיל וְנִכְנַס מֹשֶׁה לְבֵית עוֹלָמוֹ נִטַּל מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ מְאוֹר פָּנִים וְאוֹתוֹ הַכֶּתֶר, תַּלְמוּד לוֹמַר
(דברים ל״ד:י׳) ״וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה״ וְגוֹ׳, מַה פָּנִים שֶׁל מַעְלָה אוֹרָן עֲלֵיהֶם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים כָּךְ מְאוֹר שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ״ וְגוֹ׳.
וְלֹא מֹשֶׁה בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מִקַּטְנוּתוֹ וְעַד זִקְנוּתוֹ וּמֵת, עֲדַיִן לֹא מֵת אֶלָּא בַּחַיִּים הוּא לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים שֶׁנֶּאֱמַר
(שמואל א כ״ה:כ״ט) ״וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים״. וְלָמָּה זִוֵּוג הַכָּתוּב לוֹמַר
(שם) ״אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךָ״. אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, מַה ה׳ אֱלֹהֶיךָ חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, כָּךְ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מִקַּטְנוּתוֹ וְעַד זִקְנוּתוֹ, הוּא בַּחַיִּים לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, וְהֵיכָן הוּא יְשִׁיבָתוֹ, תַּחַת כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ.
וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא שְׂכָרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כְּאִלּוּ הוּא בָּרָא אוֹתָם, לְכָךְ נֶאֱמַר
(ישעיהו ס״ג:י״א) ״וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ״ וְגוֹ׳. וְכָל חָכָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִּבְרֵי תּוֹרָה לַאֲמִתּוֹ, וּמְחַמֵּד וּמִתְאַוֶּה וּמֵצֵר לִכְבוֹד יְרוּשָׁלַיִם וְלִכְבוֹד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְלִישׁוּעָה שֶׁתִּצְמַח בְּקָרוֹב וּלְכִנּוּס גָּלֻיּוֹת, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ בִּדְבָרָיו, ״[אַיֵּה הַשּׂם] בְּקִרְבּוֹ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ״, אוֹתוֹ תַלְמִיד חָכָם אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא חֶרֶב וְלֹא רֹמַח וְלֹא חֲנִית וְלֹא כָּל דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שׁוֹמֵר, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמְּרוֹ בְּעַצְמוֹ, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עוֹמְדִים לוֹ סָבִיב וַחֲרָבוֹת בְּיַד כֻּלָּם וּמְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר
(תהלים קמ״ט:ו׳) ״רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם״.
וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד – אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה. לֵךְ מִגְּדֻלָּתְךָ, כְּלוּם נָתַתִּי לְךָ גְּדֻלָּה, אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, עַכְשָׁיו שֶׁיִּשְׂרָאֵל חָטְאוּ, גְּדֻלָּתְךָ לָמָּה לְךָ. מִיַּד תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. כֵּיוַן שֶׁאָמַר לוֹ ״הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם״, מִיַּד אָמַר מֹשֶׁה, זֶה הַדָּבָר תָּלוּי בִּי, מִיַּד עָמַד וְנִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ, וְהָיָה מַכֵּהוּ מַכָּה גְדוֹלָה, וְהָיָה אוֹהֲבוֹ יוֹשֵב לְפָנָיו, וּמִתְיָרֵא לוֹמַר דָּבָר, אָמַר: אִלְמָלֵא אוֹהֲבִי זֶה שֶׁיּוֹשֵב לְפָנַי, הֲרַגְתִּיךָ, אָמַר: הוֹאִיל וְהַדָּבָר תָּלוּי בִּי אֶעֱמֹד וְאַצִּילוֹ, מִיָּד עָמַד וְהִצִּילוֹ.
רַבִּי בֶרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כֶּרֶם וּמְסָרוֹ לְאָרִיס. כַּד הֲוָה עֲבַד חֲמַר טַב, הֲוָה אֲמַר מַה טָּב חַמְרָא דְכַרְמִי, וְכַד הֲוָה עֲבַד בִּישׁ אֲמַר, מַה בִּישׁ חַמְרָא דַאֲרִיסִי, אֲמַר לֵיהּ הָאָרִיס. אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, כַּד הוּא עָבִיד חֲמַר טַב הוּא דִידָךְ, וְכַד הוּא עָבִיד חֲמַר בִּישׁ, הוּא דִידִי, בֵּין טָב בֵּין בִּישׁ דִּידָךְ הוּא, כָּךְ בַּתְּחִלָּה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה.
(לעיל ג׳:י׳) ״וְעַתָּה לֵךְ וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל״. וְכֵיוַן שֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, מַה כְּתִיב תַּמָּן, לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ. אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כַּד אִנּוּן חָטְאֵי, דִּידִי, וְכַד אִנּוּן זַכָּאֵי, דִּידָךְ, בֵּין חָטְאֵי בֵּין זַכָּאֵי דִּידָךְ אִנּוּן,
(דברים ט׳:כ״ט) ״וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ״.
לָמָה ה׳ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ – אָמַר רַבִּי סִימוֹן. לֹא זָז מֵחַבְּבָן עַד שֶׁקְּרָאָן עַמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּנָּחֶם ה׳ עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֵּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ.
שְׁלֹשָׁה דְבָרִים נָתַן מֹשֶׁה נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶן, וְנִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ. נָתַן נַפְשׁוֹ עַל הַתּוֹרָה, וְנִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר
(מלאכי ג׳:כ״ב) ״זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי״, וַהֲלֹא תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ הִיא שֶׁנֶּאֱמַר
(תהלים י״ט:ח׳) ״תּוֹרַת ה׳ תְּמִימָה״, אֶלָּא לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר
(להלן ל״ד:כ״ח) ״וַיְהִי שָׁם עִם ה׳ אַרְבָּעִים יוֹם״, וְאוֹמֵר ״וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם״. נָתַן נַפְשׁוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, וְנִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, וַהֲלֹא עַם ה׳ הֵם שֶׁנֶּאֱמַר
(דברים ט׳:כ״ט) ״וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ״, וְאוֹמֵר ״בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה׳ אֵלֶּה״ וְגוֹ׳ (כִּדְכָתוּב בְּרֶמֶז קס״ה).
וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ – אֲמַר רַב נַחְמָן אֲמַר רַבָּה בַּר (אַבָּהוּ) [אָבוּהָ] אֲמַר רַב. כֵּיוַן שֶׁאָמַר לוֹ אֵלִי אַתָּה, בְּשׁוֹגֵג, חַיָּב קָרְבָּן לְרַבִּי עֲקִיבָא, פְּשִׁיטָא, הַיְינוּ מְגַדֵּף מַהוּ דְתֵימָא, עַד כָּאן לָא מְחַיֵּב רַבִּי עֲקִיבָא אֶלָּא בִּמְגַדֵּף, דִּכְתִיב בֵּיהּ כָּרֵת, אֲבָל הָכָא דְּלָא כְתִיב כָּרֵת אֵימָא לָא, קָא מַשְׁמַע לָן אִיתְקוּשֵׁי אִיתְקוּשׁ, דִּכְתִיב וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל.
וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי – אֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר. אִלְמָלֵא מִקְרָא כָתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ, מְלַמֵּד שֶׁתָּפַס מֹשֶׁה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאָדָם שֶׁתָּפַס לַחֲבֵרוֹ בְּבִגְדּוֹ וְאָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵין אֲנִי מַנִּיחֲךָ עַד שֶׁתִּסְלַח וְתִמְחֹל לָהֶם. וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל. אֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר. אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמַה כִּסֵּא שֶׁל שָׁלֹשׁ רַגְלַיִם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד לְפָנֶיךָ בִּשְׁעַת כַּעַסְךָ, כִּסֵּא שֶׁל רֶגֶל אֶחָד הֵיאַךְ יָכוֹל לַעֲמֹד, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לִי בֹּשֶׁת פָּנִים מֵאֲבוֹתַי, עַכְשָׁיו יֹאמְרוּ, רְאוּ פַּרְנָס שֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם, בִּקֵּשׁ גְּדֻלָּה לְעַצְמוֹ וְלֹא בִּקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים.
וַיְחַל מֹשֶׁה – מְלַמֵּד שֶׁעָמַד מֹשֶׁה בִּתְפִלָּה, עַד שֶׁהוּחֲלָה, אַבַּיֵּי אֲמַר. עַד שֶׁחִלָּהוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּתְפִלָּתוֹ, רָבָא אֲמַר. עַד שֶׁהִתִּיר לוֹ נִדְרוֹ, דִּכְתִיב הָכָא וַיְחַל וּכְתִיב הָתַם
(במדבר ל׳:ג׳) ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״, וַאָמַר מַר, הוּא אֵינוֹ מוֹחֵל אֲבָל אֲחֵרִים מוֹחֲלִין לוֹ. אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן. מְלַמֵּד שֶׁמָּסַר עַצְמוֹ לְמִיתָה עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְגוֹ׳. רַבִּי יִצְחָק אֲמַר. מְלַמֵּד שֶׁהֵחֵל עֲלֵיהֶם מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים. רַבָּנָן אָמְרֵי מְלַמֵּד שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, חֻלִּין הוּא לְךָ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה. וַיְחַל מֹשֶׁה וְגוֹ׳. תַּנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. מְלַמֵּד שֶׁעָמַד מֹשֶׁה בִּתְפִלָּה עַד שֶׁאֲחָזָתוֹ אֲחִילוּ. מַאי אֲחִילוּ. אֵשׁ שֶׁל עֲצָמוֹת, אִשָּׁתָא דְגַרְמֵי.
כַּמָּה יִשְׁהֶה בֵּין תְּפִלָּה לִתְפִלָּה. רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא, חַד אֲמַר, כְּדֵי שֶׁיִּתְחוֹנֵן דַּעְתּוֹ עָלָיו, וְחַד אֲמַר, כְּדֵי שֶׁתָּחוּל דַּעְתּוֹ עָלָיו. מַאן דַּאֲמַר כְּדֵי שֶׁיִּתְחוֹנֵן, דִּכְתִיב ״וָאֶתְחַנַּן אֶל ה׳ ״, וּמַאן דַּאֲמַר כְּדֵי שֶׁתָּחוּל דַּעְתּוֹ, דִּכְתִיב וַיְחַל מֹשֶׁה.
יָרַד מֹשֶׁה מִן הָרָקִיעַ וְהַלּוּחוֹת בְּיָדוֹ, וְלֹא שְׁבָרָן, עַד שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה אוֹתָהּ שָׁעָה וַיִּחַר לְמֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מֹשֶׁה, לֹא הָיִיתָ מַאֲמִין לִי שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל, סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם. שָׁקַד מֹשֶׁה הֵיאַךְ לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי נִצְטַוֵּיתִי, שֶׁמָּא עָבַרְתִּי אֶת הַצִּוּוּי, הֵן לֹא נִצְטַוּוּ, מָה אָמַרְתָּ בְּסִינַי ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״, לֹא אָמַרְתָּ אֶלָּא
(לעיל כ׳:ב׳) ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, ״לֹא יִהְיֶה לָכֶם״ לֹא אָמַרְתָּ, אֶלָּא (
שם,
ג) ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״.
אָמַר רַבִּי חִיָּא. לֹא הִנִיחַ מֹשֶׁה זָוִית בָּרָקִיעַ שֶׁלֹּא נִתְחַבֵּט בָּהּ. אֲמַר רַבִּי יִצְחָק. מִן הַלּוּחוֹת רִצָּה מֹשֶׁה אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל. מֶה עָשָׂה לוֹ. עָלָה לוֹ אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּעוּס, אָמַר לוֹ, בָּנֶיךָ חוֹטְאִין וְאַתְּ נוֹתֵן עָלַי קַטְדִּיקִי, עָשָׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ כּוֹעֵס עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (להלן פסוק לא) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה׳ וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם וְגוֹ׳. כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ, אָמַר לוֹ. שְׁתֵּי פָנִים בְּכַעַס, אֲנִי וְאַתָּה כּוֹעֲסִין עֲלֵיהֶן. מִיָּד, ״וְדִבֶּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים״. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לֹא יְהוּ שְׁתֵּי הַפָּנִים בְּכַעַס, אֶלָּא כְּשֶׁאֶהֱיֶה נוֹתֵן רוֹתְחִין, הֱוֵי נוֹתֵן צוֹנֵן, וּכְשֶׁתְּהֵא נוֹתֵן רוֹתְחִין, אֶהֱיֶה נוֹתֵן צוֹנֵן. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהֵיאַךְ אַתָּה אוֹמֵר. אָמַר לוֹ. הֱוֵי אוֹמֵר: חִלָּה. מֶה עָשָׂה מֹשֶׁה. וַיְחַל מֹשֶׁה, אָמַר: וַהֲרֵי בָּנֶיךָ מָרִים חַלֵּה אוֹתָם.
דָּבָר אַחֵר: אָמַר לוֹ מֹשֶׁה. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאַתָּה אוֹהֵב בָּנֶיךָ וְאֵין אַתָּה מְבַקֵּשׁ אֶלָּא מִי שֶׁיְּלַמֵּד עֲלֵיהֶן סָנֵגוֹרְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי וְכִי תָּפוּס הָיָה בּוֹ אֶלָּא אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ אֶלָּא מִי שֶׁיְּבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶן רַחֲמִים. דָּבָר אַחֵר. וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי. אָמַר מֹשֶׁה. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עֲקוֹר הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים וְאַחַר כָּךְ אַתָּה עוֹקֵר אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר
(ישעיהו נ״א:ו׳) ״הַשָּׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה״, וְאַחַר כָּךְ, ״וְיֹשְׁבֶיהָ כְּמוֹ כֵן יְמוּתוּן״. אֲמַר לֵיהּ מֹשֶׁה, וַאֲפִלּוּ אַתָּה עוֹקֵר אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, לְאֵלּוּ אִי אַתָּה יָכוֹל לַעֲקֹר, שֶׁכְּשֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתָם לֹא נִשְׁבַּעְתָּ לֹא בַשָּׁמַיִם וְלֹא בָאָרֶץ אֶלָּא בְשִׁמְךָ, שֶׁמָּא אַתָּה יָכוֹל לְבַטֵּל אֶת שִׁמְךָ. אָמַר מֹשֶׁה. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, חֲשֹׁב אוֹתָן כִּסְדוֹם, מָה אָמַרְתָּ בִּסְדוֹם,
(בראשית י״ח:כ״ו) ״חֲמִשִּׁים (הַ)צַּדִּיקִים״, וְיָרַדְתָּ עַד עֲשָׂרָה, וַאֲנִי מַעֲמִיד לְךָ מֵאֵלּוּ שְׁמוֹנִים צַדִּיקִים. אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַעֲמֵד. אֲמַר לֵיהּ מֹשֶׁה. הֲרֵי שִׁבְעִים זְקֵנִים, אַהֲרֹן, נָדָב וַאֲבִיהוּא, אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר, פִּנְחָס וְכָלֵב, הֲרֵי שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה. אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֹשֶׁה, הֵיכָן הֵן עוֹד שְׁלֹשָׁה צַדִּיקִים, וְלֹא הָיָה מוֹצֵא. אֲמַר לֵיהּ מֹשֶׁה. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם הַחַיִּים אֵינָן יְכוֹלִין לַעֲמֹד לָהֶן בַּפִּרְצָה הַזֹּאת, יַעַמְדוּ הַמֵּתִים, אֲמַר לֵיהּ, עֲשֵׂה בִּזְכוּת שְׁלֹשֶׁת אָבוֹת, וַהֲרֵי שְׁמוֹנִים, זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ. כֵּיוַן שֶׁהִזְכִּיר מֹשֶׁה זְכוּת אָבוֹת, מִיָּד אֲמַר לֵיהּ, ״סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ״. אָמַר שְׁלֹמֹה
(קהלת ד׳:ב׳) ״וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים״. אָמַר מֹשֶׁה. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, חַיִּים הֵן הַמֵּתִים, חֲשֹׁב כְּמוֹ שֶׁהֵן עוֹמְדִים וּמְבַקְּשִׁים עַל בְּנֵיהֶם, מֶה הָיִיתָ מְשִׁיבָן. כֵּיוַן שֶׁאֲמַר לֵיהּ מֹשֶׁה הַדָּבָר הַזֶּה, מִיָּד, וַיִּנָּחֶם ה׳ עַל הָרָעָה.
לָמָה ה׳ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ – זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב
(משלי כ״ח:כ״ג) ״מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא [מִ]מַּחֲלִיק לָשׁוֹן״. אֲמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא. ״מוֹכִיחַ״, זֶה מֹשֶׁה ״אָדָם״, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב בָּהֶן
(יחזקאל ל״ד:ל״א) ״וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם״, מַהוּ ״אַחֲרַי״, בִּשְׁבִיל לַהֲבִיאָם אַחֲרָי. ״חֵן יִמְצָא״, זֶה מֹשֶׁה, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי״. ״מַחֲלִיק לָשׁוֹן״, זֶה בִּלְעָם, שֶׁהֶחֱלִיקָן בִּנְבוּאוֹתָיו וְגָבַהּ לִבָּם וְנָפְלוּ בַּשִּׁטִּים. דָּבָר אַחֵר. מַהוּ ״אַחֲרַי״. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כִּבְיָכוֹל מִי שֶׁהוֹכִיחַנִי אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל וְהוֹכִיחַ יִשְׂרָאֵל אַחֲרַי, לְיִשְׂרָאֵל אָמַר אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה, לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לָמָה ה׳ יֶחֱרֶה אַפְּךָ, מַהוּ לָמָה, אֲמַר רַבִּי יִצְחָק, בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה בִּקֵּשׁ לְכַלּוֹת שׂוֹנְאֵיהֶם, אֲמַר מֹשֶׁה, הָעֵגֶל הַזֶּה טוֹב הוּא לְסַיֵּעַ לְךָ, אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַה מְּסַיֵּעַ לִי, אֲמַר לֵיהּ מֹשֶׁה, אַתָּה מוֹרִיד גְּשָׁמִים וְהוּא מוֹרִיד טְלָלִים, אַתָּה מוֹצִיא אֶת הָרוּחוֹת וְהוּא מוֹצִיא אֶת הָעֲנָנִים, אֲמַר לֵיהּ, מֹשֶׁה, אַף אַתָּה טוֹעֶה בָּעֵגֶל, אָמַר מֹשֶׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם כֵּן לָמָה ה׳ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, וּלְיִשְׂרָאֵל הוּא אוֹמֵר אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל אִשְׁתּוֹ וּטְרָדָהּ וְהוֹצִיאָה מִבֵּיתוֹ, כְּשֶׁשָּׁמְעוּ הַשּׁוֹשְׁבִינִין הָלְכוּ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, אָמְרוּ לוֹ, אֵימַר כָּךְ אָדָם עוֹשֶׂה לְאִשְׁתּוֹ, מֶה עָשְׂתָה לְךָ, הָלְכוּ אֶצְלָהּ וְאָמְרוּ לָהּ, עַד מָתַי אַתְּ מַכְעֶסֶת אוֹתוֹ, קַדְמוּתֵךְ הוּא, תְּנִינוּתֵךְ הוּא, אַף מֹשֶׁה כְּשֶׁהָלַךְ אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְפָנָיו, לָמָה ה׳ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, לֹא בָנֶיךָ הֵם, וּכְשֶׁהָלַךְ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל אָמַר לָהֶם, עַד מָתַי אַתֶּם מַכְעִיסִים אוֹתוֹ, קַדְמַתְכוֹן הוּא, תִּנְיָנוּתְכוֹן הוּא.
לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם – זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב
(יהושע ה׳:ט׳) ״הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם״. לְפִי שֶׁרָאָה פַּרְעֹה בְּאִצְטַגְנִינוּת, וְאָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, ״רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם״, אָמַר לָהֶם, אֲנִי רוֹאֶה בְּאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלִּי כּוֹכַב אֶחָד עוֹלֶה לִקְרָאתְכֶם, שְׁמוֹ רָעָה וְהוּא סִימַן דָּם וַהֲרִיגָה, וּכְשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בָּעֵגֶל אָמַר מֹשֶׁה בִּתְפִלָּתוֹ, לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם, זֶהוּ שֶׁאָמַרְנוּ לָכֶם ״רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם״, מִיָּד וַיִּנָּחֶם ה׳ עַל הָרָעָה, וְהָפַךְ אֶת הַדָּם לְדַם מִילָה, שֶׁמָּל אוֹתָם יְהוֹשֻׁעַ, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם״, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים דָּם אָנוּ רוֹאִים עֲלֵיכֶם.
זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ – אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא. כָּל הַתּוֹלֶה בִּזְכוּת עַצְמוֹ, תּוֹלִין לוֹ בִּזְכוּת אֲחֵרִים, וְכָל הַתּוֹלֶה בִּזְכוּת אֲחֵרִים, תּוֹלִין לוֹ בִּזְכוּת עַצְמוֹ. מֹשֶׁה תָּלָה בִּזְכוּת אֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ תָּלוּ לוֹ בִּזְכוּת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר
(תהלים ק״ו:כ״ג) ״וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ״. חִזְקִיָּה תָּלָה בִּזְכוּת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר
(מלכים ב כ׳:ג׳) ״זְכָר נָא אֶת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ״, לְפִיכָךְ תָּלוּ לוֹ בִּזְכוּת אֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי״. וְהַיְינוּ דַּאֲמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי
(ישעיהו ל״ח:י״ז) ״הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר״. אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁשִּׁגֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלוֹם, מַר הוּא לִי.
זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ – מַאי בָּךְ. אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִלּוּ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם, הָיִיתִי אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁשָּׁמַיִם וָאָרֶץ בְּטֵלִים כָּךְ שְׁבוּעָתְךָ בְּטֵלָה, וְעַכְשָׁיו שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לָהֶן בָּךְ, בְּשִׁמְךָ, מַה שִּׁמְךָ חַי וְקַיָּם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, כָּךְ שְׁבוּעָתְךָ קַיֶּמֶת לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וַתְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם אַרְבֶּה וְגוֹ׳. אֲשֶׁר אָמַרְתָּ מִבָּעְיָא לֵיהּ. אֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר. עַד כָּאן דִּבְרֵי תַלְמִיד, מִכָּאן וָאֵילַךְ דִּבְרֵי הָרָב. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אֲמַר. אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי תַלְמִיד, אֶלָּא כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתָּ לִי לֵךְ וֶאֱמֹר לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁמִי הָלַכְתִּי וְאָמַרְתִּי לָהֶם בְּשִׁמְךָ, עַכְשָׁיו מָה אֲנִי אוֹמֵר לָהֶם.
א ולכך ם׳ וס׳ בנס היו עומדים. ונראה שלכך הוא מפרש כאן שהיו כך חלולות, שמתוך כך היו נוחות להשבר, ונשברו כשהשליכן.
