×
Mikraot Gedolot Tutorial
×
E/ע
בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot
  1. תורהTorah
  2. נביאיםNeviim
  3. כתוביםKetuvim
  1. יהושעYehoshua
  2. שופטיםShofetim
  3. שמואל אShemuel I
  4. שמואל בShemuel II
  5. מלכים אMelakhim I
  6. מלכים בMelakhim II

  7. ישעיהוYeshayahu
  8. ירמיהוYirmeyahu
  9. יחזקאלYechezkel

  10. הושעHoshea
  11. יואלYoel
  12. עמוסAmos
  13. עבדיהOvadyah
  14. יונהYonah
  15. מיכהMikhah

  16. נחוםNachum
  17. חבקוקChavakkuk
  18. צפניהZephanyah
  19. חגיChaggai
  20. זכריהZekharyah
  21. מלאכיMalakhi
  1. בחרו פרשהChoose a Parashah
  2. בחרו פרק שלםChoose a full chapter
  3. בחרו פסוקChoose a verse
    1. הקדמותIntros
    2. א1
    3. ב2
    4. ג3
    5. ד4
    6. ה5
    7. ו6
    8. ז7
    9. ח8
    10. ט9
    11. י10
    12. יא11
    13. יב12
    14. יג13
    15. יד14
    16. טו15
    17. טז16
    18. יז17
    19. יח18
    20. יט19
    21. כ20
    22. כא21
    23. כב22
    24. כג23
    25. כד24
    26. כה25
    27. כו26
    28. כז27
    29. כח28
    30. כט29
    31. ל30
    32. לא31
    33. לב32
    34. לג33
    35. לד34
    36. לה35
    37. לו36
    38. לז37
    39. לח38
    40. לט39
    41. מ40
    42. מא41
    43. מב42
    44. מג43
    45. מד44
    46. מה45
    47. מו46
    48. מז47
    49. מח48
    50. מט49
    51. נ50
    52. נא51
    53. נב52
    1. א1
    2. ב2
    3. ג3
    4. ד4
    5. ה5
    6. ו6
    7. ז7
    8. ח8
    9. ט9
    10. י10
    11. יא11
    12. יב12
    13. יג13
    14. יד14
    15. טו15
    16. טז16
    17. יז17
    18. יח18
    19. יט19
    20. כ20
    21. כא21
    22. כב22
    23. כג23
    24. כד24
    25. כה25
    26. כו26
    27. כז27
    28. כח28
    29. כט29
    30. ל30
    31. לא31
    32. לב32
    33. לג33
    34. לד34
    35. לה35
    36. לו36
    37. לז37
    ×
    E/ע
    בחרו פרשניםSelect Commentators
    הגדרות כלליותGeneral Settings
    הגדרות להערותNotes Settings
     
    (א) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
    The word of Hashem came to me, saying,
    תרגום יונתןאברבנאלמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר.
    ויהי דבר ה׳ אלי לאמר הלוך וקראת וגומר עד סוף הנבואה. אחרי שצוה השם יתברך את ירמיהו בדבור הראשון מהנבואה הזאת שילך בשליחותו ולא ימנע מפני נערותו, והודיעו בדבור השני שאין ראוי לו שיתמהמה ויתעכב בשליחו׳ אבל שילך במהירות כי עת רעה היא, והודיעו בדבור השלישי מאין תבוא הרעה הזאת כל כך במהירות, ראה יתברך שהנה ישאר בלב הנביא ספק אחר והוא איך ילך להנבא ותהיה תחלת נבואתו ברעה אשר ימצא את עמו ושהיה יותר טוב שינבא ראשונה נבואה טובה איזו שתהיה ואחר כך יגיד הרעות כרצון השם באופן שלא תהיה תחלת דברי פיו ייעודים רעים.
    ויהי אחר שהקדים איכות תחלת נבואתו וענין נבואתו בכלל, הקדים הקדמה כוללת לדברי פורעניות אשר ינבא בכל הספר על ישראל יודיע כי בכל העונשים והיסורים שיביא ה׳ על ישראל, עוד אהבתו אליהם ועוד לא שכח בריתו מימי קדם, וכל אוכליהם ענוש יענשו, כאב שקצף על בנו ומוסרו לשלוחים אכזרים להכותו מכה רבה, שבכ״ז לבו דואב ומלא רחמים על בנו המוכה, וקוצף על האכזר המכה וסופו ליטול את שלו מתחת ידו.
    חסד – שעשית עמי ואהבתך לי.
    כלולותיך – נגזר משם כליל שהוא כמין נזר שכולל וסובב ראש הכלה בבואה לחופה, וענינו חתונה, והוא משל על התחלת היות בני ישראל עם לה׳.
    תרגום יונתןאברבנאלמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ב) הָלֹ֡ךְ וְֽקָרָ֩אתָ֩א בְאׇזְנֵ֨י יְרוּשָׁלַ֜͏ִם לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ זָכַ֤רְתִּי לָךְ֙ חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַהֲבַ֖ת כְּלוּלֹתָ֑יִךְ לֶכְתֵּ֤ךְ אַֽחֲרַי֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א זְרוּעָֽה׃
    "Go, and cry in the ears of Jerusalem, saying, 'Thus says Hashem, 'I remember for you the kindness of your youth, the love of your betrothals, how you went after me in the wilderness, in a land that was not sown.
    א. וְֽקָרָ֩אתָ֩ =א (טעם כפול בכתב⁠־היד)
    • ממ=וְקָֽרָאתָ֩
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    אֱזִיל וְתִתְנַבֵּי קֳדָם עַמָא דִי בִירוּשְׁלֵם לְמֵימַר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ דָכֵירְנָא לְכוֹן טַבְוַת יוֹמֵי קֶדֶם רַחֲמַת אֲבָהַתְכוֹן דְהֵימְנוּ בְּמֵימְרִי וַאֲזָלוּ בָּתַר תְּרֵין שְׁלִיחֵי בָּתַר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּמַדְבְּרָא אַרְבְּעִין שְׁנִין בְּלָא זְוָדִין בְּאַרְעָא דְלָא מִזְדַרְעָא.

    רמז רסד

    הלוך וקראת – זה היה תחלת הספר, למה נכתב כאן שאין מוקדם ומאוחר בתורה. כיוצא בו אמר אויב ארדוף אשיג זה היה תחלת הפרשה ולמה נכתב כאן שאין מוקדם ומאוחר בתורה. כיוצא בו ויהי ביום השמיני זה היה תחלת הפרשה ולמה נכתב כאן שאין מוקדם ומאוחר בתורה. כיוצא בו בשנת מות המלך עוזיהו זה היה תחלת הפרשה ולמה נכתב כאן שאין מוקדם ומאוחר בתורה. כיוצא בו גפן בוקק ישראל זה היה תחלת הספר ולמה נכתב כאן שאין מוקדם ומאוחר בתורה. כיוצא בו בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אותך, ויש אומרים בן אדם חוד חידה זה היה תחלת הספר ולמה נכתב כאן שאין מוקדם ומאוחר בתורה. כיוצא בו אני קהלת הייתי מלך זה היה תחלת הספר ולמה נכתב כאן שאין מוקדם ומאוחר בתורה.
    כה אמר ה׳ זכרתי לך חסד נעוריך – אחרים אומרים כדאי הוא האמנה שהאמינו בי שאקרע להם את הים, שלא אמרו למשה היאך אנו יוצאים למדבר ואין בידינו מחיה לדרך אלא האמינו ויצאו אחרי משה, עליהם מפורש בקבלה הלוך וקראת וגו׳, ומה שכר נטלו על כך קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתה.
    זכרתי לך – אם הייתם שבים אלי תאוותי לרחם עליכם כי זכרתי חסד נעוריך ואהבת כלילת חופתך שהכללתיך לחופה ולשון הכנסה הוא, כלולותיך – נוצי״ש בלעז. ומה הוא חסד נעוריך לכתך אחר שלוחי משה ואהרן מארץ נושבת יצאתם למדבר ואין צדה לדרך כי האמנתם בי.
    I remember to you Were you to return to Me, I would desire to have mercy on you for I remember the loving kindness of your youth and the love of the nuptials of your wedding canopy, when I brought you into the wedding canopy, and this (כלולתיך) is an expression of bringing in. Your nuptials (Noces in Old French). Now what was the loving kindness of your youth? Your following My messengers, Moshe and Aharon, from an inhabited land to the desert without provisions for the way since you believed in Me.
    זכרתי לך חסד נעוריך – את שכחת חסד שעשיתי לך מנעוריך שגאלתי אתכם מתחת סבלות מצרים והולכתי אתכם במדבר וסיפקתי צורכיכם במדבר מ׳ שנה והריני מזכיר לך חסד שעשיתי לך מנעוריך כשהלכת אחרי.
    במדבר בארץ לא זרועה – וקראתיך קודש כמו שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות י״ט:ו׳).
    הלך – מקור או צווי. וכן זכור את יום השבת (שמות כ׳:ז׳) תמוך אשורי (תהלים י״ז:ה׳).
    באזני ירושלם – ר״ל עם ירושלם. ומדבר כנגד העיר כאלו מדבר כנגד העם.
    זכרתי לך חסד נעוריך – אף על פי שאני מביא עליך רעה בעבור מעשיך הרעים, לא אעשה אותך כלה. וגם אעניש המריעים לך, כי זכרתי לך חסד נעוריך.
    וענין חסד נעוריך אהבת כלולותיך – כמו שתרגם יונתן: דכיר אנא לכון טבוות יומי קדם רחמת אבהתכון דהימינו במימרי, דאזלו בתר תרין שלוחי בתר משה ואהרן במדברא ארבעין שנין בלא זוודין בארעא דלא מזדרעא. ואפשר שהיה דעתו באמרו ימי קדם על האבות אברהם יצחק ויעקב שהיו אנשי חסד או אהבת כלולותיך פירוש חסד נעוריך. והכל ענין אחד על דור המדבר. וקורא הימים הקדמונים ימי נעורים בדרך השאלה, כמו שהנערים קודמין לבחורים ולזקנים. ופירוש כלולותיך – שם מן כלה, כי כנסת ישראל נדמת לכלה ביום מתן תורה והקב״ה נדמה לחתן.
    ולכן כדי להפיק רצונו בא לו הדבור האחרון על זה שילך ויקרא באזני ירושלם רוצה לומר בשווקים וברחובות בפרסום באזני כל העם הדברים הטובים והנחומים האלה שהם כה אמר ה׳ זכרתי לך חסד נעוריך וגומר, וענין זה המאמר שהשם יתברך היה זוכר להם שלשה זמני זכות וצדקה. האחד, הוא ימי האבות הקדושים והשבועה שנשבע להם על זרעם וזהו חסד נעוריך כלומר החסד והשבועה אשר עשיתי עמך בימי הנעורי׳ והם ימי האבות והוא על דרך תתן אמת ליעקב חסד לאברהם (מיכה ז, כ). והזמן השני, הוא במעמד הר סיני שקבלו את התורה ונתקדשו לגבוה ככלה שתתקדש לחתן וע״ז אמר אהבת כלולותיך כלומר האהב׳ שאהבתי אותך שמה ככלה. והזמן ג׳, הוא לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה סובלת ייסורין רבים ומשגחת בנסים ונפלאו׳, והיה אם כן זמנה הא׳ דומה לנערות האשה קודם שתנשא והזמן השני דומה לבחרות הכלה בחופתה והזמן השלישי דומה לימות האשה בהיותה בעולת בעל וגם עד זקנה ושיבה, וי״ת דכירנא לכון טבוות יומי קדם רחמת אבהתכון דקיימינן במימרי דאזלו בתר תרין שלוחי בתר משה ואהרן במדבר ארבעין שנין בארעא דלא מזדרעא, וענין הזכירה הזאת הוא שאם ישובו בתשובה יקבל אותם ויכפר בעד חטאתם.
    הלך – בדור אצלנו מהמסורת שהוא חסר וא״ו וכן הוא בספרים מדוייקים ומצאם כי תדרשנה בסוף ויצא.
    וקראת – בספרים כ״י מדוייקים הוא״ו בגעיא.
    כלולותיך – מלשון כלה ותקרא כן שהוא ענין עלוי היופי כמו כלילת יופי (איכה ב׳:ט״ו) והכלה בימי חופתה היא כלולה בכל מיני יופי וקשוט.
    באזני ירושלים – באזני יושבי ירושלים.
    זכרתי לך – זוכר אני לך את החסד אשר עשיתי עמך בימי נעוריך בעת בחרתי אותך לי לעם כי מצאת חן בעיני.
    אהבת כלולתיך – האהבה שהיה לי עליך בעת היית ככלה בזמן חופתה וזהו במעמד הר סיני לקבל התורה.
    לכתך – ר״ל זכור לפני ההאמנה שהאמנת בי שהלכת אחרי במדבר בארץ שאין בה זרע זרוע ואין מה לאכול.
    זכרתי לך חסד נעוריך – החסד הוא באוהב, והחן הוא בנאהב (עיין פירושי בבראשית ל״ט:כ״א ובירמיהו ט״ז:י״ג). וכאן הכוונה: זכרתי לך החסד והדבקות שהייתי דבק בך בימי נעוריךא ואהבתי אותך בימי כלולותיך,⁠ב ולפיכך אף אם אענישך, הנה חסדי מאתך לא ימוש, וקדש ישראל לה׳ וגו׳ {ירמיהו ב׳:ג׳}. ומכל מקום הנני מוכרח להוכיח אתכם על פניכם ולומר לכם: מה מצאו אבותיכם בי עול וגו׳.
    ויונתן ורש״י (וגעזעניוס ואחרים) פירשו: חסד נעוריך – דבקותך בי בימי נעוריך.
    ולי נראה: כי דבקות האדם באל לא תקרא חסד. ואף על פי שהאוהב את ה׳ נקרא חסידו (לאיש חסידך {דברים ל״ג:ח׳}, אספו לי חסידי {תהלים נ׳:ה׳}, כי טוב נגד חסידיך {תהלים נ״ב:י״א}, וזולתם), מכל מקום לשון חֶסֶד לא נמצא רק בין אדם לאדם, או מהאל לאדם, ורק בדורות האחרונים (בנחמיה ובדברי הימים) אולי נקראו מעשי חסידות שבין אדם למקום בשם חסדים. וגעזעניוס הביא: כי חסד חפצתי (הושע ו׳:ו׳) להוראת החסידות, והוא שבוש, והנכון כפירוש רד״ק.
    והנה הנביאים היו מלמדים את העם כי חסד יחפץ האל ולא זבח, ושדעת אלהים אינה אלא לדעת כי הוא עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ ושבאלה הוא חפץ, כי דרך ה׳ (בראשית י״א:י״ט) אינה אלא לעשות צדקה ומשפט. ונראה כי כשבטלו הנביאים נפלו המון ישראל בטעות גדולה, וקראו חסד וחסידות למעשים שבין אדם למקום.
    והנה קודם שיתחיל להוכיחם ולאַיֵים עליהם, רצה להודיעם, שאם יענישם, לא יהיה זה משנאתו אותם, כי עדיין חביבים הם בעיניו.
    לכתך – זכרתי לך לכתך אחרי במדבר – כלומר: זכרתי מה שאהבתיך כשהוצאתיך ממצרים. וגם מה שֶאַתְ היית דבקה בי והולכת אחרי במדבר. ולדעת תלמידי מוהר״ר אליעזר אליה איגל מלבוב גם זה חסד האל עם ישראל, כלומר: זכרתי מה שהייתי מוליך אותך במדבר, באופן שהיית הולכת אחרי במדבר.
    א. כן בדפוס ראשון ובכ״י רומא, שוקן. בכ״י לוצקי 675א-ב, קולומביה יש התחלה שונה לביאור זה: ״זכרתי לך חסד נעוריך – חסד לשון חן, כמו: ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסהר {בראשית ל״ט:כ״א}, והטעם חִנֵּךְ בימי נעוריך״. בין שנת 1838 ושנת 1843, שינה שד״ל את דעתו וקבע שחן וחסד אינן מלים נרדפות. השינוי משתקף גם בשינויים בין כתבי היד של פירוש שד״ל בראשית ל״ט:כ״א.
    ב. עד כאן במהדורה קמא המשתקפת בכ״י לוצקי 675ב. שלב ב׳ של מחשבת שד״ל משתקפת בכ״י לוצקי 675א וקולומביה בהם מופיע ניסוח חילופי מכאן עד לקראת סוף הקטע (במקום ״ולפיכך... שבין אדם למקום״): ״כשהלכת אחרי במדבר. אך לפירוש Dathe וראזנמילר: זכרתי החסד אשר עשיתי עמך בימי נעוריך, אין מלת לך עולה יפה, כי ענין ״לך״ – להנאתך ולתועלתך, ולפירושם יהיה הזכרון הזה לרע להם, כי הוא התחסד עמהם, והם היו כפויי טובה. ואע״פ שיש להשיב ממ״ש זכור ה׳ לבני אדום {תהלים קל״ז:ז׳} שהוא לרעה, הנה כאן הפסוק הסמוך מורה בהכוונה לטובה.
    הלוך וקראת – מקור פעל הלך הבא לפני הפעל מורה התמדת ההליכה, ר״ל תלך ותקרא כ״פ וכן הלוך וקנית (לקמן סי׳ י״ג וסי׳ י״ט), ולקמן (ל״ד) הלוך ואמרת אל צדקיהו, ר״ל אף שלא יניחו אותך ליכנס תלך כ״פ עד שתכנס.
    כלולתיך – ענינו מענין כַלָה ומענין כליל היופי, כמו כלילת יופי, כללו יפיך, ושניהם אחד, כי היופי יקשר כלה כלולת קשוריה.
    במדבר בארץ לא זרועה – כי יש שני מיני מדבריות, א) ישימון וציה והם מקומות שיחדה הטבע אותם בל יתקיימו בם אנשים כמו מדבריות החול (מדבר קאבי או זאמא אשר באזיא) או מדבר המלח (המחלקת ארץ פרס לשתים, או מדבר זיריא אשר באראביען) ודומיהם, והגדולה שבהם מדבר זארא אשר באפריקא, ב] מדבר סתם (סטעפפען) אשר יחסר בהם יערות ואגמי מים, ובכל זאת היא ארץ זרועה, ר״ל שגדלים שם פירות רק שהם קטנים ורזים מאד (וזה בא מסבת מעוט האדים הלחים באויר שם מחסרון המעינות והנחלים) ושם ימצא מרעה לצאן ונקראים תמיד נאות מדבר (לקמן ט׳ ט׳, כ״ג י׳ ובכ״מ) ולכן כפל במדבר ומוסיף בארץ לא זרועה.
    זכרתי לך חסד נעוריך – מדמה תחלת התחבר דבר האלהי עם עמו, כחבורי חתן וכלה ארוס וארוסה, ויציירהו כאיש אחד הבא מרחוק, ובת עשיר היפה בנשים הכניסה אותו לבית אביה ועשתה עמו חסד, ואח״ז דבקה נפשה בו והתחתנה עמו, ואח״ז האמינה בו ויצאה עמו מבית אביה אל המדבר לאשר היה רוחו ללכת, וכן בנמשל תחלה שמרו האבות ובניהם אחריהם דרך ה׳ והודיעו אלהותו בעולם בעודו היה גר בלתי ניכר פה לכל העמים שעבדו עצבים וחמנים, וזה חסד נעוריך – ואח״ז התחתנו עמו ונכנסו בברית ואהבת כלולות בהוציאם ממצרים וקבלת התורה, שבאו בברית עמו, וזה אהבת כלולותיך – ואח״ז האמינו בו ויצאו אחריו אל המדבר, מרוב חשקם אל הדבקות האלהי, והם ג׳ מיני זכיות שיש לישראל,
    א. קודם השדוכין,
    ב. בהשדוכין עצמם,
    ג. אחר השדוכין, וזכיות אלה עדן זכורים בלבי לא אשכחם, ולכן
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (ג) קֹ֤דֶשׁ יִשְׂרָאֵל֙ לַיהֹוָ֔הי״י֔ רֵאשִׁ֖ית תְּבוּאָתֹ֑ה כׇּל⁠־אֹכְלָ֣יו יֶאְשָׁ֔מוּ רָעָ֛ה תָּבֹ֥א אֲלֵיהֶ֖ם נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
    'Israel is holiness to Hashem, the first fruits of His produce. All who devour him shall be held guilty; evil shall come on them,'" says Hashem.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    קוּדְשַׁיָא אִינוּן בֵית יִשְׂרָאֵל קֳדָם יְיָ וְעַל בָּזְזֵיהוֹן כְּדִמְעָה אֲרָמוּת עַלְלָא דְמַן דָאָכַל מִנֵיהּ חַיָב לְמֵימַת וּכְשִׁירוּ חֲצַד עוֹמָר אֲרָמוּתָא דְעַד לָא מְקָרְבִין מִנֵיהּ כַּהֲנַיָא בְּנֵי אַהֲרֹן קוּרְבְּנַיָא עַל מְדַבְּחָא מַן דְּאָכִיל מִנֵיהּ מִתְחַיֵב אַף כֵּן כָּל בָּזְוֵיהוֹן דְבֵית יִשְׂרָאֵל יְחוֹבוּן בִּישְׁתָא תֵיתֵי עֲלֵיהוֹן אֲמַר יְיָ.
    ראשית תבואתה כתיב, ולמה קורא הוא תבואתו שאין אנו אוכלין אלא מן התבואה, אבל הקרן קיימת לנו לעולם הבא, ולא נברא העולם אלא בזכות ישראל שנאמר ראשית תבואתה וכתיב בראשית ברא אלהים.
    קדש ישראל – כתרומה.
    ראשית תבואתה – כראשית קציר לפני העומר שאסור באכילה והאוכלו מתחייב כן כל אוכליו יאשמו כן ת״י.
    Israel is holy like terumah.
    the first of His grain Like the first of the harvest before the Omer, which it is forbidden to eat, and whoever eats it is liable, so will all those who eat him be guilty. So did Jonathan render it.
    וזהו: קודש ישראל לי״י – כלומר באותו פרק ובאותה העונה כיניתי לכם השם הזה. ושמא תאמר מה הנאה יש בו ומה טיבו של שם זה לקרות אתכם קודש, דבר גדול הוא לכם אילו לא חיללתם את שמכם בעבירות שהרי מה קודש כל הנהנה ממנו חייב אשם אף ישראל כל אוכליו יאשמו.
    תבואתה – ה׳ כתיב כנגד ביכורים וג׳ תרומות ומעשר ראשון שנקראו כולן ראשית. ואית דמפיק מעשר ועייל ראשית הגז.
    רעה תבוא אליהם נאום י״י – באותו הפרק בדור המדבר אמר כך ועכשיו שעזבתם אותי ותקטרו לאלהים אחרים קורא לכל משפחות ממלכות שיבואו ויתנו איש כסאו פתח שערי ירושלם (ירמיהו א׳:ט״ו).
    קדש ישראל – נחשב כמו קדש, שלא יאכלנו זר. ומה שאמר ראשית תבואתה, הוא כפל ענין במלות שונות. כי התרומה שהיא ראשית התבואה הוא קדש, וכל זרים אוכליו יש עליהם אשם, כן ישראל. אף על פי שהקב״ה מביא עליהם האויב, הוא נענש עליהם כי זוכר להם חסד נעורים שהוא חסד האבות. כמו שראינו בסנחריב וכן בנבוכדנצר, ולעונש ישראל נחרבה בבל כמו שכתוב.
    תבואתה – כתוב בה״א במקום וי״ו, כמו אהלה והדומים לו.
    ויונתן תרגם קדש – התרומה וראשית תבואתה – העומר, שתרגם: כן קודשיא אינון בית ישראל קדם י״י ועל בזזיהון ... .
    יאשמו – האל״ף בשוא בלבד.
    ואמנ׳ אומרו עוד קדש ישראל לה׳ הוא כדמות תולדה כאומרו ומפני חסד נעוריך ואהבת כלולותיך ולכתך אחרי במדבר היה ישראל קדש לה׳ דבר קדוש ונבדל לו שכל זר לא יאכל בו כ״ש שישראל הוא ראשית תבואתה כי הוא העם שחל בתוכם שכינתו לא עשה כן לכל גוי, ומפני זה כל אוכליו יאשמו כי אף על פי שהם חטאים לפני לא ינקה כל הנוגע בם ועכ״פ רעה תבא אליהם נאם ה׳. וי״ת קדש ישראל על התרומה וראשית תבואתה על הקציר קודם העומר שהאוכל ממנו מתחייב. הנה התבאר למה באו הדבורים הארבעה אלה זה אחר זה ולמה נאמר בכל אחד מהם ויהי דבר ה׳ אלי לאמר שהוא מפני היותם מאמרים כל אחד מפני עצמו ושהיה הדבור האחרון הזה מקום התחלה וראשית לנבואותיו, והותרה בזה השאלה הששית:
    ראשית תבואתה – כתוב בה״א והתי״ו בחולם וכן חברו שבסמוך יחזקאל והיתה תבואתה ללחם ע׳ זהר פרשת משפטים דף קכ״א ופרשת האזינו דף ר״ז ותיקונים תיקון ט״ו.
    יאשמו – האל״ף בשוא לבדו רד״ק.
    ראשית – ענין מיטב כמו ראשית גבורתם (ירמיהו מ״ט:ל״ה).
    יאשמו – מלשון אשם.
    קודש ישראל – ולזה הוא קדש לה׳.
    ראשית – הוא המיטב שבכל תבואתו האומות.
    כל אוכליו – כל הגוזלים ומכלים את ישראל יהיו אשמים והרעה תבוא אליהם ר״ל אף שישראל יהיו נמסרים ביד האומות בעבור חטאם עכ״ז אהיה נפרע בסוף מן האומות על שהרעו להם.
    נאום ה׳ – זהו מאמר ה׳.
    קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתו – אישראל הם לה׳ כקדש וכתרומה שאוכליה חייבים עליה מיתה.⁠ב כאלו ה׳ הוא בעל השדה, וכל הגוים הם תבואת שדהו, וישראל הם התרומה וראשית התבואה. ואם יבא אדם ויאכל משאר תבואתו, יש לו תשלומין, ואם יאכל מן התרומה, הוא חייב מיתה.⁠ג
    יאשמו – עיין בראשית מ״ב:כ״א.⁠ד
    וראזנמילר פירש הפסוק הזה לשעבר. קדש היה ישראל לה׳ – בדור המדבר.
    אך באומרו בסוף הפסוק נאום ה׳ – משמע כי גם עתה הדבר כן הוא. וכל זה לא יתנגד למה שהוא עתיד להוכיחם ולאיים עליהם, כי הכוונה שלא יָרַע להם אדם מבלעדי גזרת האל, ורק בשיעור אשר תגזור מדת דינו, ולא ימאסם ולא יגעלם לכלותם.
    א. במהדורה קמא המופיעה בכ״י לוצקי 675א-ב, קולומביה, היה נוסף כאן: ״ולהיותי זוכר לך חסד נעוריך, הנני מודיעך שלא יגע בך אדם בזולת רצוני.⁠״
    ב. בכ״י קולומביה יש כאן תוספת: ״והנה קדש ישראל לה׳ הוא כמשמעו, אבל ראשית תבואתו הוא משל.⁠״ התוספת מופיעה גם בכ״י לוצקי 675א, אך שם הועבר עליה קולמוס. ועיינו בהערה הבאה.
    ג. בכ״י קולומביה יש כאן תוספת: ״ואין לשאול אם ישראל קדש לה׳, א״כ ה׳ נמשל לכהן לא לבעל השדה, ואיך אמר ראשית תבואתו? כי כמו שאמרתי קדש ישראל לה׳ הוא כמשמעו, וראשית תבואתו, משל.⁠״ התוספת מופיעה גם בכ״י לוצקי 675א, אך שם הועבר עליה קולמוס. ועיינו בהערה הקודמת.
    ד. כן בדפוס ראשון ובכ״י רומא. בכ״י האחרים מופיע מהדורה קמא: ״יאשמו – יתחרטו, כמו: ושונאי צדיק יאשמו {תהלים ל״ד:כ״ב} ולא יאשמו כל החוסים בו {תהלים ל״ד:כ״ג}, והיה כי יאשם לאחת מאלה (ויקרא ה׳:ה׳), תאשם שמרון כי מרתה באלהיה {הושע י״ד:א׳}, שענינו כשיכיר חטאתו ויתחרט.⁠״ השינוי בדעתו של שד״ל משתקף גם בשינויים בין כתבי היד של פירוש שד״ל בראשית מ״ב:כ״א, ועיין בהערות שם.
    ראשית תבואתה – כתוב בה״א במקום וא״ו, כמו תבואתו והכינוי מוסב על המדבר, שהוא ראשית תבואת המדבר, שמעולם לא גדל שם תבואה, וישראל הם התבואה שגדלה שם ראשונה במדבר הזה, וע״כ הם קדש כראשית התבואה.
    יאשמו – כבר ביארתי באילת השחר (כלל שס״ה) שיש הבדל בין פעל אשם ובין פעל חטא, במה שאשם מציין שמכיר ענשו, או שמגיע לו עונש, ובא ברוב פעמים על עונש הנפש, ואשמה הנפש ההיא, לכן הוסיף רעה תבא אליהם בפעל, וכן ויאשם בבעל וימות (הושע י״ג א׳).
    קדש – דמית כקדש וכתבואת ראשית שהיא התרומה שאסורה למאכל לזרים וזר האוכלה יאשם בין בגוף בין בנפש, וכן כל אוכליו יאשמו היא אשמת הנפש, כמ״ש ואיש כי יאכל קדש ואשמה הנפש ההיא, וגם רעה תבא אליהם הוא עונש הגוף ומיתה בידי שמים, ור״ל אף שאנבא עליך עתה שתהיה למאכל לשיני אריות סופם לקבל עונשם כאוכל קדש ה׳ ותרומתו.
    יאשמו – יסבלו עונש אשמם ועונם כאוכל תרומה המורמת מראשית התבואה, מהדגן שֶׁבִּכֵּר; וכל העמים הם תבואת ה׳, אבל ישראל הם קודש לו כתרומה.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ד) שִׁמְע֥וּ דְבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ בֵּ֣ית יַעֲקֹ֑ב וְכׇֽל⁠־מִשְׁפְּח֖וֹת בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
    Hear the word of Hashem, O house of Jacob, and all the families of the house of Israel.
    תרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמנחת שימלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    קַבִּילוּ פִּתְגָמָא דַייָ בֵּית יַעֲקֹב וְכָל זַרְעִית בֵּית יִשְׂרָאֵל.
    שמעו דבר ה׳ בית יעקב – אמר ר׳ לוי משל למטרונא שהכניס לה המלך שני הדסים, אבדה אחד מהם והיתה מצירה עליו. אמר לה המלך שמרי את זה כאלו שמרת את שניהם, כך כיון שעמדו ישראל על הר סיני אמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע אבדו את נעשה ועשו להם עגל מסכה אמר להם הקב״ה שמרו את נשמע כאלו שמרתם את שניהם, וכיון שלא שמעו אמר הקב״ה שמעו דבר עד שלא תשמעו דבר, שמעו דברי תורה עד שלא תשמעו דברי נבואה. שמעו דברי נבואה עד שלא תשמעו תוכחות. שמעו דברי תוכחות עד שלא תשמעו קנטורין. שמעו דברי קנטורין עד שלא תשמעו קל קרנא משרוקיתא. שמעו בארץ עד שלא תשמעו בחו״ל, שמעו חיים עד שלא תשמעון מתים. ישמעו אורניכון עד דלא ישמעו גופיכון. ישמעו גופיכון עד שלא ישמעו גרמיכון, העצמות היבשות שמעו דבר ה׳. אמר ר׳ לוי האזן לגוף כקנקל לכלים, מה קנקל הזה כשהוא מלא כלים את מעשן תחתיו וכולם מרגישים כך הטו אזניכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם. ארבעה שומעים הם, יש שומע והפסיד זה אדם הראשון ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך מה הפסיד ואל עפר תשוב. שומע ונשכר אברהם כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. לא שומע ונשכר זה יוסף ולא שמע אליה לשכב אצלה. לא שומע ונפסד אלו ישראל ולא שמעו ולא הטו את אזנם, מה הפסידו אשר למות למות (ירמיהו ט״ו:ב׳). אמר ר׳ שמואל בר נחמני כד תמוט בירה בירה שמה וכד תרום קלקלה קלקלה שמה, כד תמוט בירה בירה שמה.
    שמעו דבר ה׳ בית יעקב וכל משפחות בית ישראל – אפילו בירידתן קורא אותם בית ישראל, וכד תרום קלקלה קלקלה שמה הן ארץ כשדים זה העם לא היה הלואי לא היה.

    רמז רסה

    אמר רבי לוי משל למטרונא שהיו לה שני שושבינים אחד עירני ואחד מבני מדינה, זה שהיה עירני היה אומר לה דברים ניחומים לא בת טובים את לא בת גניסים את, וזה שהיה בן מדינה היה אומר לה דברים של קנטורין לא בת עניים ירודים חפופים את, כך ירמיה על ידי שהיה עירני מענתות היה נכנס לירושלים ואומר לישראל דברים של ניחומים שמעו דבר ה׳ בית יעקב אלין מיליא ערובתא הוון אבהתכון עבדין. ברם ישעיה על ידי שהיה בן מדינה מירושלים היה אומר לישראל דברים של קנטורין שמעו דבר ה׳ קציני סדום לא מן פלטתא דעמא דסדום אתון. א״ר לוי אמוץ ואמציה אחי הוו ועל ידי שהיה ישעיהו בן אחיו של מלך היה אומר לישראל דברים של קנטורין כמא דאת אמר ועשיר יענה עזות.
    (הקדמה)
    הנבואה השנית תחלתה שמעו דבר השם בית יעקב וגומר עד ויאמר השם אלי בימי יאשיהו. ויש בנבואה הזאת שתי פרשיות. האחת, שמעו דבר השם בית יעקב. והשנית, למה תריבו אלי כולכם ושאלתי בה ששת השאלות:
    השאלה הראשונה באומרו ולא אמרו איה השם וכן הכהנים לא אמרו איה השם, כי הנה מלת איה תורה על המקום ולכן לא תפול אלא על הגשם כשנשאל אנה הוא אבל הקדוש ברוך הוא שאינו גשם ואינו נכלל במקום לא יאות לומר עליו איה השם והיה ראוי לומר ולא אמרו נעבוד את השם או נלכה נרדפה לדעת את השם וכדומה לזה מהלשונות:
    השאלה השניה באומרו ההמיר גוי אלהים וגומר, כי איך תמה על זה כאלו לא נעשה ככה מעולם כי הנה פעמים רבות מצאנו ראינו שהמיר גוי אלהיו שהיה עובד מימי קדם זמן רב וימירהו באלוה אחר שלא שערו אבותיו, וסופרי רומי יוכיחו כמה מהשנים עבדו לכוכב שבתאי ואחר כך המירוהו ועבדו לצדק ואחר כך המירוהו לכוכב נוגה וכן הישמעאלים היו זמן רב בארצות מזרח עובדים לשמש ואחר כך בימי קוסטנטינ״ו קיסר רומי המירו אלהיהם וקבלו כולם דת יש״ו הנוצרי ואחר כך כשש מאות שנה כשבא מחמאד נביא הישמעאלים המירו הדת הנצרית ולקחו להם דת מחמאד:
    השאלה השלישית באמרו העבד ישראל אם יליד בית הוא מדוע היה לבז, כאלו העבדים וילידי בית מותר לבזות אותם ולגוזלם ואין הדבר כן כי התורה צותה שלא להונותם והמשפט שוה הוא לכל אדם ויושר הדין שוה הוא כעבד כאדון כפי חקו:
    השאלה הרביעית באומרו כי אם תכבסי בנתר וגומר נכתם עונך לפני, כי זה מורה מניעת התשובה מהם והפך זה אמר הנביא כבסי מרעה לבך ירושלים למען תושעי מורה שאם היו עושים תשובה היו נושעים, וחכמים ז״ל הקשו מאלה הפסוקים זה על זה ותרצו כי זה וזה אחר גזר דין אלא כאן בגזר דין שאין עמו שבועה וכאן בגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע אבל התנאי הזה לא נמצא בפסוקים וראוי לישבם על פי דרכם ומלותיהם:
    השאלה החמישית באומרו ראי דרכך בגיא דעי מה עשית, כי הנה ישראל על הגבעות היו עובדים לא בגיא ורד״ק פירש ראי דרכך בגיא שאתה עובר בגיא כדי לעבור ממנה לגבעה, ואין בפי׳ הזה טעם ולא ריח כי למה יזכור הגיא שלא עבדו שם ע״ז ולא יזכור הגבעות שעבדו בהם:
    השאלה השישית באומרו למה תריבו אלי כולכם פשעתם בי, כי הנה האל יתברך הוא היה מריב עם ישראל כמו שאמר לכן עוד אריב אתכם נאם השם ואת בני בניכם אריב וישראל לא היו מריבים עם השם יתברך ואיך הוכיחם אם כן על המריבה באומרו למה תריבו אלי וגומר, והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות האלה כולם:
    הכוונה הכוללת בנבואה הזאת הוא להוכיח את ישראל על הע״ז שהיו עובדים המה ואבותיהם ושהיו עוזבים את השם בעת צרותיהם ומבקשים עזר ממצרים ומאשור ואת אלהיהם לא דרשו ושעל זה מצאום צרות רבות ורעות וכמו שיתבאר בפסוקים:
    (ד) שמעו דבר השם בית יעקב וכל משפחות בית ישראל וגומר עד לכן עוד אריב אתכם בעבור שאמר למעלה שהיה קדש ישראל להשם מימי נעוריהם וממעמד הר סיני ומהליכתם במדבר הגדול והנורא ברוב המופתים לזה סמך אליו בתוכחה
    וכל משפחות – בס״ס הכ״ף ומאריך כמו שכתבתי לעיל סימן א׳.
    יעקב ישראל – כבר בארתי (ישעיהו ט׳ ז׳) שכ״מ שבאו נרדפים, יורה שם יעקב על ההמון ושם ישראל על הגדולים, וכן לקמן (י׳ ט״ז, ל׳ י׳).
    שמעו – אחר ההצעה הזאת שהודיע שה׳ זוכר ולא שכח אהבת כלולות, יתוכח עמהם מדוע שכחוהו המה ואבותם,
    בית יעקב ההמון,
    ומשפחות בית ישראל הגדולים אנשי השם.
    תרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמנחת שימלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (ה) כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗הי״י֗ מַה⁠־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙ עָ֔וֶל כִּ֥י רָחֲק֖וּ מֵעָלָ֑י וַיֵּ֥לְכ֛וּ אַחֲרֵ֥י הַהֶ֖בֶל וַיֶּהְבָּֽלוּ׃
    Thus says Hashem, "What unrighteousness have your fathers found in Me, that they have gone far from Me, and have walked after vanity, and have become vain?
    תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    כִּדְנַן אֲמַר יְיָ מַה אַשְׁכָּחוּ אֲבָהַתְכוֹן בְּמֵימְרִי שְׁקַר אֲרֵי אִתְרְחָקוּ מִדְחַלְתִּי וּטְעוֹ בָּתַר טַעֲוָתָא וַהֲווֹ לִלְמָא.
    כה אמר ה׳ מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי – א״ר יצחק זהו שמניח ספר תורה ויוצא, אמר הקב״ה לישראל בני אבותיכם לא מצאו בי עול ואתם מצאתם בי עול, אדם הראשון לא מצא עול בי ואתם מצאתם בי עול, למה אדם הראשון היה דומה לחולה שנכנס הרופא אצלו אמר לו דבר פלוני אכול דבר פלוני לא תאכל, וכיון שעבר על דבריו וגרם מיתה לעצמו נכנסו קרוביו אצלו אמרו לו תאמר שהרופא עבר עליך מדת הדין, אמר להם חס ושלום אני הוא שגרמתי מיתה לעצמי כך היה מצוה אותי דבר פלוני אכול ודבר פלוני לא תאכל וכיון שעברתי על דבריו גרמתי מיתה לעצמי, כך נכנסו כל הדורות אצל אדם הראשון אמרו לו תאמר שהקב״ה עבר עליך מדת הדין, אמר להם חס ושלום אני הוא שגרמתי מיתה לעצמי, דכתיב כי ביום אכלך ממנו מות תמות. פרעה לא מצא בי עול ואתם מצאתם בי עול, למה היה פרעה דומה למלך שהלך למדינת הים והפקיד כל מה שהיה לו אצל בן ביתו, לאחר ימים בא המלך ממדינת הים אמר לו תן לי כל מה שהפקדתי אצלך אמר לו לאו עבדא דידך אנא ולא הפקדת גבאי כלום, מה עשה לו נטלו ותלאו בגרדון אמר לו עבדך אנא כל מה דאפקדת גבאי אנא משלם לך, כך בתחלה אמר הקב״ה למשה לכה ואשלחך אל פרעה, אמר אותו רשע מי ה׳ אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה׳, וכיון שהביא עליו עשר מכות אמר ה׳ הצדיק. משה לא מצא בי עול ואתם מצאתם בי עול, למה היה משה דומה למלך שמסר בנו לפדגוג, אמר לו אל תהי קורא לבני מורה, מהו הדין לישנא מורה א״ר ראובן כהדין לישנא דיונים צווחים לשטיא מורוס, פעם אחת הקניטו וקרא לו מורה, אמר לו המלך כל עצמי הייתי מצוה לך ואומר לך אל תהי קורא לבני מורה ואת קורא לבני מורה לית עסקא דערים דהליך עם שטו, כדכתיב וידבר ה׳ אל משה ויצום אל בני ישראל, מה צום אמר להם אל תהיו קורים לבני מורים, וכיון שהקניטו על מי מריבה אמר להם משה שמעו נא המורים אמר להם הקב״ה כל עצמי הייתי מצוה אתכם ואומר לכם אל תהיו קוראים לבני מורים לית עסקא דערים דהליך עם שטו, לא תביא אין כתיב כאן אלא לא תביאו לא את ולא אחוך ולא אחותך עאלין לארעא דישראל, אמר הקב״ה לישראל אבותיכם במדבר לא מצאו בי עול ואתם מצאתם בי עול, אני אמרתי להם זובח לאלהים יחרם והם לא עשו כן אלא וישתחוו לו ויזבחו לו אחר כל הרעה שעשו מה כתיב וינחם ה׳ על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. א״ר יודן ברבי סימון אמר הקב״ה לישראל אבותיכם במדבר לא מצאו בי עול ואתם מצאתם בי עול אני אמרתי להם ששת ימים תלקטוהו והם לא עשו כן אלא ויהי ביוום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו אלו מצאו לקטו.
    וילכו אחרי ההבל ויהבלו – א״ר יצחק משל לבן זהבי שיצא עליו שטר והיה מתירא ואומר תאמר ששטר חוב זה של מאה זהובים ושל מאתים, אמר לו בעל חובו אל תתירא כור של סובין ושל שעורים הוא מה דהוה פרוע הוא, כך אמר הקב״ה לישראל בני ע״א שאתם להוטים אחריה אינה דבר של ממש אלא הבל המה מעשה תעתועים וגו׳ לא כאלה חלק יעקב.
    מה מצאו אבותיכם בי עול – שנעשו כפויי טובה שלא זכרו החסד שעשיתי עמהם מנעוריהם והוא החסד המפורש למעלה ומפרש עוד והולך כעניין שאמר אחריו.
    כה אמר, מה מצאו אבותיכם – הדורות הראשונים משנכנסו לארץ שעבדו עכו״ם.
    מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי רוצה לומר הדורות הראשונים מאבותיכם שראו כל זה ומעת שנכנסו לארץ רחוק מעלי וילכו אחרי ההבל מהאלהים שעבדו האם מצאו בי עון שעשיתי להם שלא כהוגן אם בימי הנעורים ואם בימי כלולותם או בהליכתם במדבר יענו בי מה עול שמצאו בי שעל כן עזבוני ופרקו מעליהם חסד הנעורים ואהבת הכלולות והשגחת הליכתם במדבר, וענין ויהבלו פירוש כמו שהלכו אחרי ההבל כן נעשו הם עצמם הבלים לפי שרובם הלכו וילכו שבי לפני צר ומלכותם וממשלתם נעשה הבל והיה ראוי להם לחשוב שהש״י נתרחק מהם והסתיר פניו והשגחתו מעליהם.
    מה מצאו וכו׳ – מה דבר עולה מצאו בי אשר בעבורם רחקו מעלי.
    ההבל – זהו עבודה זרה שהוא הבל ואין בו ממש.
    ויהבלו – ובעבור זה נעשו גם המה הבל מבלי ממש כי נשפל ממשלתם עדי ארץ.
    מה מצאו – כאן תחלת התוכחה. אותלה הקלקלה באבותם הקדמונים שהתחילו לזנות מאחרי ה׳, ומהם נמשך אחר כך להוכיח את בני דורו.
    עול – הפך אמונה, כמו: אל אמונה ואין עול {דברים ל״ב:ד׳}, וכן: לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה {ויקרא י״ט:ל״ה}.
    וילכו אחרי ההבל – זו רעה אחרת. ולמטה מפרש: כי שתים רעות עשה עמי {ירמיהו ב׳:י״ג}.
    א. במהדורה קמא המשתקפת בכ״י קולומביה מופיע: ״ומפני שכבר מימי מנשה התחילו לזנות מאחרי ה׳ תלה...⁠״. על נוסח זה הועבר קולמוס בכ״י לוצקי 675א.
    ויהבלו – ר״ל שהדבק בה׳ שהוא הקיום והנצחיות גם הוא נשאר קיים, כמ״ש ואתם הדבקים וכו׳, אבל הדבק בהבל שא״ל קיום גם הוא נעשה הבל.
    מה מצאו אבותיכם – מתחיל להתוכח שתחלה תיכף בעודם במדבר רחקו אבותיהם מעליו וינזרו לבושת, והנה העוזב דבר מפני דבר בהכרח יהיה, או מפני שמצא עול וחסרון בהגוף הנעזב, לעומת זה אמר מה מצאו אבותיכם בי עול, אשר בעבורו רחקו מעלי – או יהיה מפני המעלה שימצא בדבר שבחר בו עתה, לעומת זה אמר הלא וילכו אחרי ההבל – או יהיה מפני שהמעשה בעצמה שהיא התמורה והחליפים היא טובה או מעולה אצלו, כמו למשל אם היה עבודת האליל קלה או נעימה יותר, לעמת זה אמר ויהבלו שהלא גם המעשה הוא הבל, ור״ל אדם עוזב דבר שלא היה לו אהבה עמו כ״כ, או שהיה אהבתו תלויה בסבה ובטלה הסבה, אבל אחר שזכרתי לך חסד נעוריך בלא סבה, ואהבת כלולותיך אהבה גדולה, ואני לא עזבתיך כי קדש ישראל וכו׳, וא״כ מה מצאו אבותיכם בי עול וגו׳.
    עול – בחילוף אותיות (דטלנ״ת) עון.
    ויהבלו – הלכו אחרי האלילים שאינם בעולם, וגם הם היו (כמעט) לאין.
    תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ו) וְלֹ֣א אָֽמְר֔וּ אַיֵּ֣ה יְהֹוָ֔הי״י֔ הַמַּעֲלֶ֥ה אֹתָ֖נוּ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַמּוֹלִ֨יךְ אֹתָ֜נוּ בַּמִּדְבָּ֗ר בְּאֶ֨רֶץ עֲרָבָ֤ה וְשׁוּחָה֙ בְּאֶ֙רֶץ֙ צִיָּ֣ה וְצַלְמָ֔וֶת בְּאֶ֗רֶץ לֹא⁠־עָ֤בַר בָּהּ֙ אִ֔ישׁ וְלֹא⁠־יָשַׁ֥ב אָדָ֖ם שָֽׁם׃
    They do not say, 'Where is Hashem who brought us up out of the land of Egypt, who led us through the wilderness, through a land of deserts and of pits, through a land of drought and of the shadow of death, through a land that none passed through, and where no man lived?'
    תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    וְלָא אֲמָרוּ נִדְחַל מִן קֳדָם יְיָ דְאַסִיק יָתָנָא מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם דְדַבֵּר יָתָנָא בְמַדְבְּרָא בַּאֲרַע מֵישַׁר וְחָרוֹב בַּאֲרַע צַדְיָא וְטוּלֵימוֹתָא בַּאֲרַע דְלָא עָדָא בָּהּ אֱנַשׁ וְלָא אִתּוֹתַב אֱנָשָׁא תַּמָן.

    רמז רסו

    ולא אמרו איה ה׳ המעלה אותנו מארץ מצרים המוליך אותנו במדבר וגו׳ – זהו מדבר שור שנאמר ויצאו אל מדבר שור והוא מדבר כוב. אמרו עליו על מדבר כוב שהוא שמונה מאות פרסה על שמונה מאות פרסה וכלו מלא נחשים ועקרבים שנאמר המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב. ואומר משא מדבר נגב בארץ צרה וצוקה אפעה אין זה אפעה אלא עכס, אמרו שעכס זה רואה צל עוף פורח באויר מיד מת וכשהוא רואה העוף ומתחבר אל צלו נושר אברים אברים, ואעפ״כ ולא אמרו איה ה׳ המעלה אותנו וגו׳.
    מהו צלמות מקום צל ועמו מות. א״ר אבא דבר זה הסיח לי רבינו הגדול אדם אחד היה בארץ ישראל והיו קורים אותו מרוטה, אמרו פעם אחת עלה ללקט עצים בראש ההר וראה את הנחש ישן והנחש לא ראהו מיד נפלו שערות ראשו ולא צמח בו שער עד יום מותו והיו קורים אותו מרוטה.
    בארץ (אשר) לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם. א״ר יוסי בר חנינא וכי מאחר שלא עבר היאך ישב, אלא לומר לך כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון ישוב נתישבה וכל ארץ שלא גזר עליה ישוב לא נתישבה.
    [ב]⁠ארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם – אם מעברו של איש במדבר ההוא הינו נמנע, איזו תועלת ישנה אפוא במילים שלאחר מכן, שלא ישבו בו בני אדם? לכן אומר, שהכוונה היא – על אחת כמה וכמה שלא ישב בה.⁠1
    1. על-פי הפירוש הזה, הו״ו של המילה ״ולא״ משמעה: על אחת כמה וכמה. המשמעות הזאת לו״ו מצויה אצל ריב״ג, אללמע, עמ׳ 51 (רקמה, עמ׳ סד), אף כי לא לגבי פסוקנו. השאלה נשאלה על-ידי חז״ל בברכות לא ע״א (והשווה: יל״ש, ח״ב, רמז רסו), ותשובתם המדרשית היא, כי ״אדם״ שבפסוקנו מוסב על אדם הראשון, לאמור: ״כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון ישוב, נתישבה, וכל ארץ שלא גזר עליה ישוב, לא נתישבה״. ת״י על אתר מתרגם את הו״ו במשמעותה הרגילה, כו״ו-החיבור.
    ולא אמרו איה י״י – כי נלך אחרי אלהים אחרי׳.
    ערבה – פלנור״א בלעז.
    ושוחה – נטויה אינפוושיא״ה בלעז.
    ציה – דישגאט״ה בלעז.
    וצלמות – לשון חשך.
    And they did not say, Where is the Lord that we should follow other gods?
    plains Heb. ערבה (planure in Old French), related to pianoro in Old Italian, meaning 'a plateau.'
    and pits Heb. ושוחה (enfosses in Old French), pitted.
    waste Heb. ציה (degat in French).
    and darkness Heb. וצלמות. An expression of darkness.
    ולא אמרו איה י״י המעלה אותנו מארץא מצרים – ושמא תאמר אם שאר העם נעשו כפויי טובה הכהנים ותופשי התורה מחזיקין הן בתורת י״י וזכורין הם הטובות שעשיתי עמהן לשעבר.
    א. כן בפסוק, בכ״י מינכן 5, לוצקי 777. בכ״י פריס 163 חסרה מלת: ״מארץ״.
    איה י״י – לא נתנו על דעתם לאמר איך נעבוד אלהים אחרים ואיה י״י המעלה אותנו. כלומר, איך השלכנו אותו אחרי גוינו ולא פנינו אליו.
    ערבה ושוחה – כתרגומו מישר וחרוב.
    ולא ישב אדם שם – שמא תאמר כבר בימים ההם נתישבו המקומות ההם, ואחר כך חרבו ושבו מדבר. זה לא היה, כי אין המקומות ההם ראוים לישוב כי אינם מקום זרע. ומה שדרשו רז״ל בזה ידוע. ופי׳ אדם, אדם הראשון. ואמר מאחר שלא עבר, מהיכן ישב. אלא, כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישוב, נתישבה, ושלא גזר עליהם אדה״ר לישוב לא נתישבה.
    ערבה ושוחה – כי במדבר חפירות עמוקות.
    לא עבר בה איש – כבר זכרנו מפני גערת אחד וגו׳ (ישעיהו ל׳:י״ז), והנה ארז״ל אין מוקדם ומאוחר בתורה (פסחים ו׳).
    והיה ראוי שעל זה יחקרו וידרשו לאמר איה השם כלומר אין השם בקרבנו עזב השם את הארץ כי על זה תפול שאלת איה השם והוא ע״ד מה שאמר ישעיהו (ישעיה סג, יב) ויזכר ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רועי צאנו איה השם בקרבו את רוח קדשו מוליך לימין משה וכו׳ שהוא כולו לשון קינה על הרחקת השגחת השם ושמירתו מהם כי בעבור שהוא יתברך נודע מפעולותיו כשהם רואים שלא יעשה עמהם ככל נפלאותיו היה ראוי שיאמרו איה השם ויזכרו פלאיו כימי קדם וזהו המעלה אותנו מארץ מצרים המוליך אותנו במדבר מ׳ שנה עם היות המדבר ארץ ערבה ושוחה וכו׳, וחכמים ז״ל דרשו (ברכות לא, א) ולא ישב אדם שם על אדם הראשון אמרו מאחד שלא עבר היכן ישב אלא כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישב נתישבה ושלא גזר עליה לישב לא נתישבה.
    ערבה – הוא כמו מדבר.
    ושוחה – מקום גומות ובורות כמו בשחת עשו (תהלים ט׳:ט״ז).
    ציה – ענין שממון.
    וצלמות – צלו של מות ר״ל חשכת הקבר.
    ולא אמרו – לא חזרו מדרכם לומר איה ה׳ ר״ל נשוב לעבוד את ה׳ אשר העלה אותנו מארץ מצרים.
    המוליך וכו׳ – ר״ל ולא תעינו בדרך ולא חסרנו דבר.
    בארץ וכו׳ – כפל הדבר במ״ש פעמים רבות להפלגת הענין וכדרך המליצה.
    לא עבר – בדרך העברה.
    ולא ישב – בקביעות מקום.
    איה ה׳ – אנה עזבנוהו. כלומר: השליכוהו אחרי גֵוָם ולא זכרוהו.
    בארץ ערבה ושוחה – ראזנמילר פירש: שיש בה שוחות וגומות. ואם כן היה לו לומר בלשון רבים.
    ולי נראה: ארץ שוחה – ארץ קבר, שאול.⁠א ארץ שהיושב בה כאלו הוא בקבר, ובמקום אשר לא יחיה אדם שם. והנה הזכיר תחלה ערבה שהוא כמשמעו, ואחר כך שוחה שהוא לשון מושאל. וכן אחר כך הזכיר תחלה ארץ ציה כמשמעו ואחר כך צלמות שהוא לשון מושאל, שענינו חושך גדול, והושאל על כל מקום נורא ומפחיד.⁠ב
    א. בניגוד לראזנמילר, שד״ל מפרש את המלה ״שוחה״ בצורה מטפורית, וכמו שמפרש והולך.
    ב. במהדורה קמא נוסף כאן: שיפחד אדם בו ויירא מן המות״.
    במדבר ערבה – התבאר (ישעיהו ל״ה) שערבה, הם מקומות במדבר שגדלים שם קוצים וברקנים.
    ושוחה חפירות עמוקות, כמו כי כרו שוחה (לקמן י״ח).
    וציה מקום שהחום בוער כמ״ש הבדלם ישעיה (שם).
    לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם – יש הבדל בין איש ובין אדם, ששם איש כולל כל יש ונמצא אף יתר הבע״ח, ושם אדם מיוחד אל האדם לבדו, כמ״ש בחבורי התו״ה (ויקרא סי׳ י׳) בתורה אור בארך, וע׳ לקמן (י׳ כ״ג) ור״ל שלא עבר בה שום יש ונמצא אף בהמות שדי וכדומה, וגם אינו ראוי לישוב מצד מין האדם הכולל, אף שהאדם יתחכם בתחבולותיו להפך מדבר לעיר מושב, המדבר הזה אינו ראוי לזה כלל, וכן אמרו חז״ל (ברכות דף ל״א) וכי מאחר שלא עבר היכן ישב, כל ארץ שגזר עליה אדה״ר לישוב נתישבה וכל ארץ וכו׳ שפי׳ מלת אדם ע״ש המין, כמ״ש בפי׳ התו״כ שם, ולקמן (סי׳ נ״א מ״ג) לא ישב בהן כל איש ולא עבר בהן בן אדם, שם אינו מדבר מן מין האדם, שזה לא יצויין במלת בן אדם, אמר שכל איש ונמצא הגם שיעבור דרך עראי לא ישב שם בקביעות ובן אדם לא יעבור אף דרך עראי וכן אמר (שם סי׳ נ׳ מ׳) לא ישב בהן איש ולא יגור בה בן אדם, איש ונמצא לא ישב בקביעות הגם שיגור דרך עראי ובן אדם לא יגור אף דרך עראי, שהגירות גרוע מן הישיבה.
    ולא אמרו ומלבד מה שלא הבחינו בין הטוב והרע, עוד לא שמו לב על חסרון התועלת ועל ההיזק שימשך להם עתה, אחר שעדן חוסים תחת צל ה׳,
    א. שהוציאם ממצרים משעבוד ועבדות, ועז״א ולא אמרו איה ה׳ המעלה אותנו מארץ מצרים
    ב. בדרכם במדבר שרק בו ימצאו מחסורם, ועז״א המוליך אותנו במדבר – כי המדבר הזה א״א שימצאו בו מחייתם בדרך טבעי מפני ג׳ דברים,
    א. שהוא בלתי ראוי לישוב מצד המקום והאדמה שמלא ערבה ושוחה וחפירות,
    ב. מצד האויר, בין השמיימי שהוא ציה מחום השמש הבוער, בין האוירי הוא צלמות ועפוש האויר,
    ג. מצד חסרון ההכנה לישוב מלא חול ונחשים וכדומה, ועז״א בארץ לא עבר בה איש.
    איה – איך נעזוב את ה׳.
    ערבה – מקום חשך, ומקורו עֵרֶב.
    ושוחה – מקום שההולכים בו ימותו וְיִקָּבֵרוּ.
    ציה – ארץ צמאה למים; צמאה לך נפשי (תהלים ס״ג:ב׳) מתורגם צהיית, ומזה גם שם צִיּוֹן, ובארץ מדבר שמו ציונים לבלתי יאבדו דרך.
    צלמות – צל וחשכת מות; לא שהמדבר הוא מקום צל (להפך!) רק הוא לשון מושאל; ואדם מת, חדל מלראות.
    איש – שיש לו יֵשׁ, כלומר אדם חשוב נמנע אפילו מלעבור, ואדם הדיוט עבר אבל לא נתישב שם; ונראים הדברים כדברי דרש, אבל הנביא היה שוקל דבריו היטב.
    תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ז) וָאָבִ֤יא אֶתְכֶם֙ אֶל⁠־אֶ֣רֶץ הַכַּרְמֶ֔ל לֶאֱכֹ֥ל פִּרְיָ֖הּ וְטוּבָ֑הּ וַתָּבֹ֙אוּ֙ וַתְּטַמְּא֣וּ אֶת⁠־אַרְצִ֔י וְנַחֲלָתִ֥י שַׂמְתֶּ֖ם לְתוֹעֵבָֽה׃
    I brought you into a plentiful land, to eat its fruit and its goodness; but when you entered, you defiled My land, and made My heritage an abomination.
    תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    וְאָעֵלִית יַתְכוֹן לַאֲרַע דְיִשְׂרָאֵל דַהֲוַת מְנַצְבָא כְכַרְמְלָא לְמֵיכַל אִבָּהּ וְטוּבָהּ וְעַלְתּוּן וְסָאֵיבְתּוּן יַת אֲרַע בֵּית שְׁכִינְתִּי וְאַחְסַנְתִּי שַׁוֵיתוּן לְפוּלְחָן טַעֲוָתָא.
    אל ארץ הכרמל – לארעא דישראל דהות מנצבא ככרמלא, פירש נטועה כיער.
    to a forest land To the land of Israel which is planted like כרמל, meaning: planted like a forest.
    אל ארץ הכרמל – מה שסמך אותה אל הכרמל, לפי שהארץ הנעבדת בשדות ובכרמים ואילנות טובים נקרא כרמל. ולפי שארץ ישראל היתה כן כמו שכתוב עליה: ארץ חטה, ושעורה, וגפן, ותאנה, ורמון, וגו׳ (דברים ח׳:ח׳) קראה ארץ הכרמל. יונתן תרגם: לארעא דישראל דהות מנצבא ככרמלא.
    לתועבה – כתרגום לפולחן טעותא, שהם תועבת י״י. ומה שאמר ארצי נחלתי. ר״ל הארץ הראויה לי לשרות בה שכינתי. כי היה נבחרת מכל הארצות לטעם ידוע אצל המשכילים.
    והנה אחר ההליכה במדבר הבאתי אתכם אל ארץ הכרמל ואמר זה על ארץ ישראל שהיתה ארץ מעודנת ככרמל, וכן ת״י לארעא דישראל דהוה מנצבא ככרמלא לאכול פריה וטובה שהוא הפך המדבר, ובמקום שהיה לכם לתת שבח והודאה לשמי על כל הטובה הזאת עשיתם בהפך שבאתם ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה ואל יקשה בעיניך אומרו ותטמאו את ארצי בהיות הארץ ביד הכנעניים טמאה קודם בוא ישראל אליה כי הנה הארץ ההיא היתה מסוגל׳ להשגח׳ השם ית׳ והנהגתו הפרטית ולא היתה נמסרת להנהגת שרי מעלה כשאר הארצות והכנעניים להיום טמאים במעשיהם קאה אותם הארץ וינערו רשעים ממנה, ובצאתם ממנה נכנסה בה ההנהגה האלהית ובא שמה ארון האלהים ותורתו ועמו המיוחדים לקבל שכינתו ובזה היתה ארץ מטוהרת ונכנסת בהנהגת הסבה הראשונה יתברך, ולכן כאשר ישראל עבדו אלהים אחרים הנה טמאו את ארץ השם יתברך שהיתה כבר בהשגחתו והנהגתו וזהו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה שעבדתם בה אלהים אחרים שהוא תועבה לפני בארץ הקדושה ההיא.
    ואביא אתכם אל ארץ הכרמל – מלא יו״ד ואל״ף כמ״ש בספר זה סימן ל״ה.
    הכרמל – ענין מקום שדות וכרמים וכן ונוער בשן וכרמל (ישעיהו ל״ג:ט׳).
    ואביא – הלא הבאתי אתכם משם אל ארץ הכרמל ר״ל מקום שדות וכרמים.
    ותטמאו – במה שעבדתם בה לעכו״ם.
    ונחלתי – ארץ ישראל שהיא נחלתי שמתם להיות מתועב לפני.
    ואביא אתכם – היה לו לומר: המביא אותנו אל ארץ הכרמל,⁠א והפסיק הענין כדי להתחיל בתוכחה ושם הדיבור בפי האל.
    ואביא אתכם – עם האבות שכבר מתו מְדַבֵּר,⁠ב ותחילה הזכירם בלשון נסתר (מה מצאו אבותיכם וגו׳ {ירמיהו ב׳:ה׳} ולא אמרו וגו׳ {ירמיהו ב׳:ו׳}), ועתה מדבר עמהם לנכח.
    ארץ הכרמל – כל ארץ טובה נקראת כן, על שם הכרמל שהיה הר טוב ונחמד.
    וראזנמילר וגעזעניוס אומרים: כי כרמל היה מתחילתו שם כללי, נגזר מן כרם, והיה ענינו ארץ טובה, ואחר כך הונח ביחוד להר הכרמל.
    ואני אומר: כי כרמל נגזר מן כֶּרֶם אֵל. וי״א: מן כָּר מָלֵא.
    ונחלתי שמתם – בטפחא מרכא ({דפוס בולוניא} רע״ח).
    א. כלומר בגוף שלישי, כמו בפסוק הקודם.
    ב. השוו פירוש שד״ל ירמיהו ב׳:ט׳.
    ארץ הכרמל – הוא הפך המדבר, והנה הכרמל המדבר (לקמן ד׳ כ״ו), ושם מדבר לכרמל (ישעיהו ל״ב ט״ו).
    ארצי נחלתי – כ״מ שבאו נרדפים ארצי ונחלתי, או עמי ונחלתי, אצל ה׳, יציין בשם נחלה הקדושה שיש בו ודבוק השכינה וההשגחה התמידית והפוכו תועבה אשר יגעל נפשו בו, ובא על ע״א ואליל ומעשים מגונים אשר ירחקו את השכינה, משא״כ הטומאה לא תסיר את השכינה כמ״ש כי אני ה׳ השוכן אתם בתוך טומאתם, ותמצא זה (לקמן י״ב ז׳, ט״ז י״ח, ישעיה מ״ז מ״ו, יואל ב׳ י״ז, תהלות כ״ח ט׳, ע״ד ב׳, ע״ח ס״ב, ע״א, צ״ד י״ד, ק״ו מ׳).
    ואביא – אחרי שחשב חטא אבותיהם יוצאי מצרים חושב חטא בניהם,
    אתכם הבאתי אל ארץ הכרמל (הגם שאבותיכם חטאו), והיה תכלית ההבאה שני דברים,
    א. לאכול פריה לשבוע מטוב הגשמי,
    ב. לאכול טובה באשר היא ארץ מוכנת להשיג בה הטוב האמתי והאושר הנפשי, ובשניהם היו בהפך, כי ותבאו – עת באתם, נגד לאכול פריה טמאתם את ארצי – במעשים מגועלים מונעים ההצלחה הגשמיית,
    ג. נגד לאכול טובה אמר נחלתי מצד שהיא נחלת ה׳, כי אחר שנכנסו ישראל לארץ נכנסה תחת השגחת ה׳ ונעשית נחלתו, שמתם אותה לתועבה.
    ואביא וגו׳ – אחר שהולכתי אתכם במדבר בלי טורח על ידי עמוד הענן והאש וטל, וּבְעִתָּם ושלו.
    כרמל – לשון נוטריקון, כרם⁠־אל או כר⁠־מלא (כר נרחב ישעיה ל׳:כ״ג, ענינו מקום מרעה הצאן); וכל ארץ שמנה נקראת על שם הר זה.
    תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ח) הַכֹּהֲנִ֗ים לֹ֤א אָֽמְרוּ֙ אַיֵּ֣ה יְהֹוָ֔הי״י֔ וְתֹפְשֵׂ֤י הַתּוֹרָה֙ לֹ֣א יְדָע֔וּנִי וְהָרֹעִ֖ים פָּ֣שְׁעוּ בִ֑י וְהַנְּבִאִים֙ נִבְּא֣וּ בַבַּ֔עַל וְאַחֲרֵ֥י לֹֽא⁠־יוֹעִ֖לוּ הָלָֽכוּ׃
    The priests didn't say, 'Where is Hashem?' And those who handle the law didn't know Me. The rulers also transgressed against Me, and the prophets prophesied by Baal, and walked after things that do not profit.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    כַּהֲנַיָא לָא אֲמַרוּ נִדְחַל מִן קֳדָם יְיָ וּמַלְפֵי אוֹרַיְתָא לָא אֲלִיפוּ לְמֵידַע דְחַלְתִּי וּמַלְכַיָא מְרָדוּ בְמֵימְרִי וּנְבִיאֵי שִׁקְרָא מִתְנַבַּן בְּשׁוּם טַעֲוָתָא וּבָתַר דְלָא יֶהְנוּן לְהוֹן אֲזָלוּ.
    ותפשי התורה לא ידעוני – כלומר, שלא הכירו בצדק שלו, שהרי לא ייתכן שלא ידעו את ה׳ <כלל>, וזה דומה למה שנאמר על בני עלי: ״ובני עלי בני בליעל לא ידעו את ה׳⁠ ⁠⁠״ (שמואל א ב׳:י״ב).⁠1
    1. בעיה זו משתקפת בת״י, המתרגם: ״לא אליפו למידע דחלתי״.
    תופשי התורה – סנהדרין.
    והרועים – המלכים.
    נבאו בבעל – בשם הבעל.
    and those who hold onto the Torah The Sanhedrin.
    and the rulers the kings.
    prophesied by Baal In the name of Baal.
    לכך נאמר: הכהנים לא אמרו איה י״י – כלומר איה י״י המעלה אותם מארץ מצרים.
    ותופשי התורה לא ידעוני – אף הם שכחו הטובות שעשיתי להם.
    לא ידעוני – לא הכירו הטובות כמה דאת אמר: והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר (הושע ב׳:י׳). וכן ויקם דור אחריהם אשר לא ידעו את י״י (שופטים ב׳:י׳) ואת כל הטובה אשר עשה י״י לישראל.
    והרועים פשעו בי – אילו מלכי ישראל ואחז ומנשה ויהויקים מלכי יהודה שהדיחו ישראל מעל י״י והחטיאום חטאה גדולה.
    הכהנים, איה י״י – פירשנוהו. והכהנים שהם לפני י״י כל היום ומקריבים קרבנות לפניו היה להם לומר לעם העובדים לבעל: איה י״י, שתעבדו לזולתו.
    ותופשי התורה – הם החכמים לומדי התורה לא ידעוני – שלא למדו התורה לשמה לקיים מה שכתוב בה, אלא לומדים בפה ולא בלב. זהו לא ידעוני, כי המחשבה הטובה והמעשים הטובים הוא דעתה, לא הלמוד לבד.
    ויונתן תרגם: ומלפי אורייתא, לא אליפו למדע דחלתי.
    והרועים – הם המלכים שהם רועי העם כמו שהרועים רועים הצאן. וכן תרגם יונתן: ומלכיא מרדו במימרי.
    והנביאים – הם נביאי השקר.
    וביאר מפשעיהם שהכהנים לא אמרו איה השם רוצה לומר לא השגיחו בנסים שהיו נעשים בבית המקדש ולא ראו שנעדרו מהם להוכיח את העם עליו ולומר איה השם כי אין עמנו נפלאותיו אשר היו מימי קדם, ותופשי התורה הם החכמים לא היו לומדים לשמה אלא מצות אנשים מלומדה או להשתמש בתגא כאלו לא ידעוני, והרועים והם המלכים והשרים פשעו בי כי גם היו במעל העבודה זרה, והנביאים שלהם הם נביאי שקר שנבאו בבעל באופן שבכל מעשיהם אחרי לא יועילו הלכו, וכן תרגם יונתן ומאלפי אוריתא לא אליפו למידע דחלתי ומלכיא מרדו במימרי, והותרה במה שפירשתי בזה השאלה הראשונה:
    ותפשי – ענין אחיזה כמו כי יתפוש איש באחיו (ישעיהו ג׳:ו׳).
    בבעל – שם הגלולים.
    יועילו – מלשון תועלת.
    הכהנים – אשר עליהם להורות דרכי ה׳ כמ״ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב׳:ז׳).
    לא אמרו איה ה׳ – לא הזהירו לעם לומר איה ה׳ למה תעזבו אותו.
    ותופשי התורה – הם הסנהדרין אשר עליהם משפטי התורה.
    לא ידעוני – לא רצו לדעת ולהכיר גודל רוממותי.
    והרועים – המה מלכי ישראל מרדו בי.
    והנביאים – נביאי השקר מתנבאים בשם הבעל.
    ואחרי לא יועילו הלכו – הולכים אחר דברים שאין בהם תועלת והם הפסילים שאין בהם ממש.
    ותופשי התורה – אנשי ההוראה, כמו: תופשי המלחמה (במדבר ל״א:כ״ז), שנקראו גם כן אנשי המלחמה (שם כ״ח). הדבקים במלאכה מיוחדת נקראו תופשים אותה (שנוררער וראזנמילר).
    לא ידעוני – לא שמו לב אלי, כאלו מעולם לא ידעוני. כטעם: האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע {דברים ל״ג:ט׳}.
    הרועים – המלכים והשרים.
    והנביאים – המוכיחים והמדברים אל העם. ואין תחלת הוראת שרש נבא הגדת העתיד כי אם (כדעת רש״י) דבור אל העם.
    תופשי התורה – התפישה היא האחיזה בכף ובא על בעלי התורה בדרך גנאי, כמו תופש חרב, תופש קשת, תופש מגל, תופש כנור ועוגב, ר״ל שהתורה להם כאומנות וכקרדום לחתוך בה.
    הכהנים – חושב ד׳ מיני מנהיגים הלובשים כתר ההנהגה, כתר תורה, כהונה, מלכות, וכתר שם טוב שהיא הנבואה,
    הכהנים ענינם להוריד השראת השכינה בבית הנבחר והם לא אמרו איה ה׳, ותופשי התורה ראוי שידעו את ה׳ כי זה תכלית הלימוד והם לא ידעוני, והרועים שהם המלכים והשרים פשעו בי – ואם היו סרים עכ״פ מעלי לצורך איזה תועלת, אבל הם הלכו אחרי דברים בלתי מועילים – כמ״ש לקמן ועמי המיר כבודו בלא יועיל.
    ותפשי התורה – תפשי המלחמה (פרשת מטות); מחזיקים בה ואינם מניחים אותה לנפול.
    פשעו בי – אני מִנִּיתִים על תנאי שיֹשָּמעוּ לי והם מרדו בי.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ט) לָכֵ֗ן עֹ֛ד אָרִ֥יב אִתְּכֶ֖ם נְאֻם⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ וְאֶת⁠־בְּנֵ֥י בְנֵיכֶ֖ם אָרִֽיב׃
    Therefore I will yet contend with you,⁠" says Hashem, "and with your children's children I will contend.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    בְּכֵן אֲנָא עֲתִיד לְאִתְפְּרָעָא מִנְכוֹן אֲמַר יְיָ וּמִן בְּנֵי בְנֵיכוֹן דְאִם יַעֲבְּדוּן כְּעוֹבָדֵיכוֹן אֲנָא עָתִיד לְאִתְפְּרָעָה.
    ואת בני בניכם אריב – לא הזכיר את ״בניהם״. לכן אומר, כי כאשר הוא רב עם אלה, גם הבנים בכלל זה.⁠1 ודברים אלה <נאמרים> בשל ידיעתו כי ״בניהם ובני בניהם״ מתמידים ברשע ואינם ניתקים ממנו.⁠2
    1. לא מצאנו הערה דומה במקורות שהיו לפני אבן בלעם.
    2. ת״י מוסיף בתרגומו: ״דאם יעבדון כעובדיכון אנא עתיד לאתפרעא״.
    עוד אריב – טרם אביא עליכם רעה אתווכח עמכם עוד ע״י נביאי אע״פי שרבתי עמכם כבר ימים רבים.
    Therefore, I will still contend Before I bring misfortune upon you, I will still contend with you through My prophets, although I have already contended with you many days.
    לכן עוד אריב אתכם נאם י״י – כלומר לבד ממוסר זה שהוכחתי אתכם שהייתם כדיי לזכור הטובות שעשיתי עמכם לשעבר ועוד אריב אתכם שהיה לכם לקחת מוסר מן האומות שאין לך עם שיחליף גוי אלהיו אע״פ שאין העובדו נהנה ממנו כל ימיו כמו שמפרש והולך.
    לכן עוד אריב אתכם – אדבר אתכם עוד דברי ריב ותוכחה. ואמר עוד, כי הקדים בדברי תוכחה באמרו: מה מצאו אבותיכם (ירמיהו ב׳:ה׳) ואמר, כמו שאמרתי על אבותיכם, כן אני צריך לומר לכם. כי גם אתם רעים כמותם.
    וכן אהיה צריך להריב עם בני בניכם, כי גם הם ירעו ככם. וזה הדרך שאמר משה רבינו: כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך (דברים ל״א:כ״ט), ודברי תוכחה אלה האחרונים: כי עברו איי כתיים וראו (ירמיהו ב׳:י׳) וכל הענין.
    ויונתן תרגם: בכן אנא עתיד לאתפרעא מנכון, אמר י״י, ומן בני בניכון אם יעבדון כעובדיכון, אנא עתיד לאתפרעא.
    ואת בני בניכם – הנמצאים בימי צדקיהו וגם אחריהם כי כלם היו רעים ולאו דוקא בני בניכם לבד, וכן עליה לבניכם ספרו וגו׳ (יואל א׳:ג׳).
    לכן עוד אריב אתכם נאם השם וגו׳ עד העבד ישראל אם יליד בית וגומר. בעבור שהתחיל תוכחתו מהאבות במה שאמר מה מצאו אבותיכם בי עול וגומר אמר עתה כיון שהפשע הוא דבר להם מירושת אבות לכן מלבד מה שהוכחתי האבות על רשעם הנה עוד אריב אתכם נאם השם וידעתי שגם את בני בניכם אריב כי תלך האשמה הזאת מהאב לבנים דור אחר דור באופן שכמו שהיו האבות ראוים לתוכחה כן יהיו הבנים והבני בנים.
    לכן עוד אריב אתכם – מלבד מה שהוכחתי את אבותיכם על רשעם הנה עוד אריב אתכם וידעתי שגם את בני בניכם אריב כי האשמה הזאת תלך מהאבות לבנים דור אחר דור וכולם ראוים לתוכחה ומריבה.
    לכן עוד אריב אתכם – אפקוד עליכם עונכם, כמו: הוא יריב את ריבם אתך (משלי כ״ג:י״א), וכן תרגם יונתן.
    ואת בני בניכם אריב – המפרשים פירשו על העתידים להולד, כי ידע ברוח הקודש שגם הם יחטאו. וזה רחוק במי שיתחיל להנבא, שיאמר אל העם: ידעתי כי לא תשמעו לי. ואין הענין כן במשה שאמר קרוב למותו (דברים ל״א:כ״ט): כי ידעתי כי אחרי מותי כי השחת תשחיתון. ויונתן תרגם: אם יעשו כמעשיכם. ואם כן יהיה המאמר אך למוֹתָר.
    ונראה לי: כי באמרו עוד אריב אתכם – עם האבות שכבר מתו דִבֵר,⁠א ולהם אמר: ואת בני בניכם אריב – והכוונה על אותם העומדים בימי ירמיה. וי״ו ואת בני בניכם איננה לחבור אלא לפירוש, וכמוה הרבה.
    א. השוו פירוש שד״ל ירמיהו ב׳:ז׳.
    לכן – מלת לכן מוסב על כל הענין,
    א. כי יען שאבותיכם חטאו וגם אתם כמ״ש ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לכן עוד אריב אתכם
    ב. יען שאבותיכם וגם אתם חטאתם בלי סבה ולבלי תועלת, כמ״ש מה מצאו אבותיכם בי עול, ואחרי לא יועילו הלכו,
    לכן עוד אריב אתכם – כי אין לכם תשובה וטענה נגדי לאמר שרחקתם מעלי בעבור עול שמצאתם בי או בעבור תועלת שמצאתם בעבודת האליל,
    ג. אחר שגם הכהנים לא אמרו איה ה׳ עד שיד השרים והסגנים ומנהיגי העם היתה במעל הזה ראשונה לכן עוד אריב אתכם ואת בני בניכם אריב – כי עדן יש תקוה שישובו העם אלי, אחר כי מראשי העם הזה התעו אותם מני דרך, בשגם כי בקל יוכל להתודע להם טעותם כי עברו איי כתיים וכו׳.
    בני בניכם – יסבלו תולדות עוניכם.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (י) כִּ֣י עִבְר֞וּ אִיֵּ֤י כִתִּיִּים֙ וּרְא֔וּ וְקֵדָ֛ר שִׁלְח֥וּ וְהִֽתְבּוֹנְנ֖וּ מְאֹ֑ד וּרְא֕וּ הֵ֥ן הָיְתָ֖ה כָּזֹֽאת׃
    For pass over to the islands of Kittim, and see; and send to Kedar, and consider diligently; and see if there has been such a thing.
    תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אֲרֵי עֲבַרוּ לְנַגְוַת כִּתָּאֵי וַחֲזוֹ וְלִמְדִינַת עֲרָבָאֵי שְׁלָחוּ וְאִסְתַּכָּלוּ לַחֲדָא וַחֲזוֹ עַמְמַיָא דִגְלַן מִכְּרַךְ לִכְרַךְ וּמִמְדִינָה לִמְדִינָה נַטְלִין יַת טַעֲוַתְהוֹן וּמוֹבְלִין לְהוֹן עִמְהוֹן וּבַאֲתַר דְאִינוּן שָׁרָן פַּרְסִין יַת מַשְׁכְּנֵיהוֹן וּמְקַיְימִין יַת טַעֲוַתְהוֹן וְסָגְדִין לְהוֹן אֵידָא הִיא אוּמָה וְלִישָׁן דַעֲבָדַת כְּוַתְכוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל.
    (י-יא) כי עברו איי כתיים וראו – תנא כתיים עובדים למים וקדריים עובדים לאש ואע״פ שיודעים שמים מכבים את האש לא המירו את כבודם ועמי המיר כבודו בלא יועיל.
    וראו הן היתה כזאת – ממילות השאלה, כאמרו ״הן נזבח את תועבת מצרים׳⁠ ⁠⁠״ (שמות ח׳:כ״ב).⁠1
    1. השווה: ריב״ג, אצול, ערך ׳הן׳, ואללמע, עמ׳ 356 (רקמה, עמ׳ שעב); ת״י המתרגם: ״אידא״; ראב״ע בפירושו הארוך לשמות ח, כב. אבן בלעם מבאר כך גם באותיות העניינים, ערך ׳הן׳, על שמות שם. ואילו אלפסי ומנחם, ערך ׳הן׳, אינם מציינים הוראה זאת.
    איי כתיים – לאיי כתיים.
    איי – אישל״ש בלעז.
    וקדר שלחו – ולקדר שלחו לראות מנהגם.
    והתבוננו מאד – ושימו לב להסתכל בדבר יפה.
    הן – כמו אם, אם המיר גוי מהם את אלהיו ואע״פ שהמה לא אלהים ועמי המיר את כבודו (ירמיהו ב׳:י״א) אשר בו היה נכבד וכתיים וקדריים יושבי אוהלים ורועי מקנה ונוסעים והולכים ומטלטלין ממרעה למרעה וממדבר למדבר ונושאים את אלהיהם עמהם למקום שחונים שם ואני נשאתי אתכם עד אשר קבעתי אתכם והנחתם אותי כך ת״י
    ורבותינו אמרו: כתיים עובדים למים וקדריים עובדים לאש ואע״פ שיודעים שהמים מכבין את האש לא הניחו את אלהיהם.
    the isles of the Kittites To the isles of the Kittites.
    איי – is (isles in French).
    and send to Kedar And send to Kedar to see their custom.
    and consider diligently And put your heart to it to consider the matter diligently.
    whether Heb. הן, like אם, if. Whether either of those nations exchanged its god although they are no gods, yet My nation exchanged their glory, with which they were honored. The Kittites and the Kedarites were tent dwellers and cattle herders, who would travel, go, and wander from pasture to pasture and from desert to desert, and they carry their gods with them to the place where they encamp. But I carried you until I established you, yet you forsook Me. This is how Jonathan paraphrased it. Our Sages said however: The Kittites worshipped water and the Kedarites worshipped fire. And although they know that water quenches fire, they did not forsake their god.
    כי עברו איי כתיים וראו וקדרא שלחו והתבוננו מאד – שב׳ אומות הללו יושבי אוהל ומקנה הם ואינן קבועין במקום אחד אלא נדיןב ממקום למקום לתור אחר מרעה הטוב ונושאין וסובלין את עץ פסלם על כתיפם בכל מקום הליכתן ואע״פ שאינן מכירין בו שיוכל להרע או להטיב להם אינם ממירין בו לבחור אלהים חדשים ועמי שמכירין בי שאוכל להרע ולהיטיב להם שהוא דבר המועיל ואעפ״כ המירו בי ותפשו בדבר שלא יועילו.
    א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2994. בכ״י פריס 163: ״והדר״.
    ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י פריס 163: ״בדין״.
    כי עברו איי כתיים – מלא בשתי יודי״ן. פירשו רז״ל כי לפיכך זכר אלו האומות כי הקדרים עובדים לאש והכתים עובדים למים. ואע״פ שיודעים עובדי האש כי המים מכבים האש, אף על פי כן אינם ממירים אלהותם.
    ויונתן תרגם כן: ארי עברו לנגוות כתאי וחזו למדינת ערבאי ... והאריך הוא על זה הפסוק.
    הן היתה כזאת – בדרך שאלה. לא שיהיה הן בדרך אם, כמו שכתב רבינו יונה. אבל הן כמשמעו לקיים הדבר בחבריו. ויבא ענין השאלה בלא ה״א השאלה ובלא אם, כמו אתה: זה בני (בראשית כ״ז:כ״ד) והדומה לו.
    ועשה על רשעתם טענה חזקה מאד והיא אומרו כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו והנה איי כתיים הם ארצות המערב כולם כי כתיים הם רומיים וכמו שתרגם אנקלוס וצים מיד כתים (במדבר כד, כד), וקדר הם בני ערב אשר הם בצד המזרח וכאלו כלל בזה היישוב כולו ממזרח ומערב והוא המושב היום המזרח לישמעאלים והמערב לנוצרים, ולכן אמר שיעברו איי הכתיים ויראו ענינם וכן ישלחו לקדר ויתבוננו מאד במנהגם ויראו הן היתה כזאת.
    והתבוננו – בספרים מדוייקים כ״י המאריך בה״א לא בבי״ת ומכאן ראיה שאין אחריו מאריך כזה מגיע השוא הבא אחריו דאל״כ לא היתה הבי״ת דגושה ודומה לו אחר התגלחו דפרשת נשא התכבדי כארבה דסוף נחום ורבים כיוצא בהם בל׳ התפעלה שהם דגושים אחר התי״ו וכבר דברתי מזה במאמר המאריך ואין להאריך כאן.
    הן – כמו ההן ותחסר ה״א התימה וכן תרקיע עמו לשחקים (איוב ל״ז:י״ח) ומשפטו התרקיע בה״א התימה.
    איי כתיים – לאיי כתיים.
    וראו – משפט מנהגם.
    וקדר שלחו – שלחו מלאכים לקדר הם בני ערב אשר הם בפאת המזרח.
    והתבוננו מאד – חקרו מאד בתבונה יתירה.
    וראו הן היתה כזאת – ראו מעשה העכו״ם ההם וכי באמת היתה ביניהם כתועבה הזאת.
    איי כתיים – אי קִפְרוֹס ושאר האיים אשר למערב ארץ ישראל.
    וקדר – שם משפחה ממשפחות הערביים למזרח ארץ ישראל.
    הן היתה כזאת – ההיתה כזאת. מלת הן שגורה בלשון ארמית להוראת אם (וכען הן על מלכא טב יתבקר בבית גנזיא, עזרא ה׳:י״ז) וגם להוראת הֲ (הן איתי די מן כרש מלכא, שם שם), וכן בעברית: והן לא יאמינו לי {שמות ד׳:א׳}, הן נזבח את תועבת מצרים {שמות ח׳:כ״ב}.
    ותלמידי שמשון יינטילומו ע״ה אומר: כי אולי היה כתוב: הֲנִהְיְתָהא כזאת, כמו: הנהיה כדבר הגדול הזה {דברים ד׳:ל״ב}.
    (י-יא) ובאמרו: כי עברו איי כתיים וראו וגו׳ – אינו מדבר לישראל, אלא למי שיהיה, כטעם: חזקו ידים רפות (ישעיהו ל״ה:ג׳) וחברו (עיין שם רד״ק). ועל ישראל מדבר בלשון נסתר: ועמי המיר כבודו, כי שתים רעות עשה עמי וגו׳ {ירמיהו ב׳:י״ג}.
    א. כלומר, בלי מרווח בין המלים.
    כי עברו – איי כתים היו קרובים לא״י אמר עברו – וקדר ישבו במדבר באהלים אמר שלחו – והנה היושבים באהלים ונוסעים ממקום למקום כבני קדר בקל יותר שימירו יראתם כמו שהם ממירים מקום מושבם כפעם בפעם, ואעפ״כ לא ימירו אליליהם, לכן אמר וקדר שלחו והתבוננו מאד.
    איי כתיים – שלמערב ארץ ישראל בים התיכון, ובדרום ארץ ישראל Cipro יש עיר ושמה Kitti.
    קדר – שם אחד מבני ישמעאל.
    תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יא) הַהֵימִ֥יר גּוֹי֙ אֱלֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה לֹ֣א אֱלֹהִ֑ים וְעַמִּ֛י הֵמִ֥יר כְּבוֹד֖וֹ בְּל֥וֹא יוֹעִֽיל׃
    Has a nation changed its gods, which yet are no gods? But My people have changed their glory for that which does not profit.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    הָא עַמְמַיָא לָא שְׁבָקוּ פּוּלְחַן טַעֲוָתָא וְאִינוּן טַעֲוָן דְלֵית בְּהוֹן צְרוֹךְ וְעַמִי שְׁבָקוּ פּוּלְחָנִי דִי בְּדִילֵיהּ אֲנָא מַיְתִי עֲלֵיהוֹן יְקָרָא וַאֲזָלוּ בָּתַר דְלָא יֶהְנוּן לְהוֹן.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    ההמיר גוי אלהים – (כתוב ברמז מ״ט).
    בלא יועיל – בעבודה זרה שאין בה תועלת.
    for what does not avail For an idol that does not avail.
    ההימיר – כן כתוב ביו״ד בין הה״א והמ״ם. ונכתב כן להביא במלה ב׳ ענינים. ענין ההחלפה, כמו ואם המר ימיר, (ויקרא כ״ז:י׳) מנחי העי״ן. והענין השני מן: ובכבודם תתימרו (ישעיהו ס״א:ו׳) מנחי הפ״א. והוא הענין גדולה. ר״ל, אם החליף גוי אלהיו ואם הגדיל אלוה גוי אחר. ואע״פ שהמה לא אלהים, לא זה ולא זה, כל אחד דבוק בשלו.
    והמה – הטעם עם היותם בלתי אלהים.
    ההמיר גוי אלהים ואין פירוש אצלי שלא המיר גוי אלהים מעולם כי זהו נגד המוחש אבל ענינו שאם המיר גוי אלהים הוא לפי שהמה לא אלהים והגוי והממלכה כבר יעבדו אלוה ואחר כך ירגישו בענינו ויבינו שאין בו צד אלהות וימרוהו ויקחו להם אלוה אחר יחשבו שהוא האלהים האמתיי, אבל עמי לא הי׳ כן שהמיר כבודו בלא הועיל כלומ׳ בדעתם שאלהיהם הוא אלהים חיים ומלך עולם הנה המירו אותו באלוה אחר שאין בו תועלת ולא שום אלהות אמתי, ועל זה אמר ההמיר גוי אלהים וה״א של ההמיר היא ה״א השאלה יאמר אם המיר גוי אלהים הנה לא ימיר אותו אלא לפי שהוא אינו אלהים בעינו ויעזוב אלוה הכזב ויבחר באלוה האמת, אמנם עמי לא עשה כן כי הוא המיר כבודו שהוא אלוה אמת ומלך הכבוד בלא יועיל והם הפסילים שהיו עובדים. והותרה בזה השאלה השנית.
    ההימיר – במקצת ספרים כ״י חסר יו״ד ראשונה ורד״ק כתב כתוב ביו״ד בין הה״א והמ״ם.
    ועמי המיר כבודו בלוא יועיל – זהו אחד מן י״ח תיקון סופרים שבמקרא והיל״ל כבודי אלא שכינה הכתוב מדרש ילמדנו ומכילתא פ׳ בשלח ומסורת ופי׳ ת״ס אבאר בארוכה בזכריה ב׳.
    ההמיר – מלשון תמורה וחלוף וכן ואם המר ימירנו (ויקרא כ״ז:ל״ג).
    כבודו – זה תקון סופרים והראוי כבודי.
    ההימיר – וכי גוי מהם החליף אלהיו באחר.
    והמה – ואף כי גם אלהיהם לא אלהים המה עכ״ז כיון שהחזיקו בהם לא החליפום.
    ועמי – אבל עמי החליף כבוד המקום בעכו״ם דבר שאין בו תועלת.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    גוי, ועמי – בארתי (ישעיהו א׳ ד׳) כי עם מדרגה יותר גדולה מן גוי שמציין לרוב גוי פחות ונבזה, וע׳ לקמן (ו׳ כ״ב, י׳ ב׳).
    ההימיר – אומר שיראו ג׳ דברים,
    א. ההימיר גוי אלהים – שלא ימצאו שגוי ימיר אלהיו,
    ב. שאף גוי עובד כוכבים שהיא מדרגה פחותה לא יעשה זאת,
    ג. שלא יעשה זאת גם במקום שיוכל לחשוב למצוא ריוח ע״י התמורה הזאת כי האלהים שממיר אותו המה לא אלהים – ואיך א״כ היה ישראל בהפך,
    א. שעמי המיר כבודו
    ב. שעמי הגם שהם במדרגה מעולה כי עם מעולה מן גוי, המיר אלהיו,
    ג. שעשו זאת הגם שהיו להם הפסד שהמיר כבודו בלא יועיל – כי לפעמים ישליך האדם הכבוד בעבור התועלת, ואז הגם שגם זה פחיתות, שיבזה כבודו בעבור תועלת, עכ״פ מרויח תועלת, לא כן אם ממיר כבודו מבלי תועלת שהיא סכלות גדולה.
    ההמיר – פעל זה ממקור מר ענינו תת דבר טוב לקבל דבר לא טוב; ״והחליף״, מגזרת יחליפו כח, (ישעיהו מ׳:ל״א) להפך.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יב) שֹׁ֥מּוּ שָׁמַ֖יִם עַל⁠־זֹ֑את וְשַׂעֲר֛וּ חׇרְב֥וּא מְאֹ֖ד נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
    Be astonished, you heavens, at this, and be horribly afraid. Be very desolate,⁠" says Hashem.
    א. חׇרְב֥וּ =ל,ק ובדפוסים
    • א=חֳרְב֥וּ (חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף) וראו עוד ברד״ק ומנחת שי
    תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אִתְאַבָּלוּ שְׁמַיָא עַל כְּדֵין עַל אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל דַעֲתִידָא לְמֶחֱרַב וְעַל בֵּית מַקְדְשָׁא דְעָתִיד לְאִצְטַדָאָה וְעַל דְעוֹבָדִין בִּישׁוּן עֲבַדוּ עַמִי לַחֲדָא אֲמַר יְיָ.
    שמו שמים – לשון תמהון כמו השתוממו והוא לשון צווי כמו אם כה יאמרו אלינו דומו (שמואל א י״ד:ט׳).
    ושערו – לשון סער.
    חרבו מאד – כאילו אתם נחרבים על בית המקדש שעתיד ליחרב.
    O heavens, be astonished Heb. שמו, an expression of astonishment, like השתוממוּ. It is the imperative form, with the same vowel points as: "If they say thus to us, 'Wait (דּמּוּ)'" (I Sam. 14:9).
    and storm Heb. ושערו, an expression of סער, a storm.
    become very desolate As though you are becoming desolate because of the Temple that is destined to be destroyed.
    שומו – כלומר, ראוי העולם שיהיה חרב על זאת הרעה שומו ענין שממה.
    שערו – ענין סערה.
    חרבו – ענין חרבן והחי״ת נקראת בקמץ חטף, והוא צווי מן הקל. והמסורת עליו לית חטף. וכתב רבי יונה כי יש אנשים שהיו קוראים אותו חרבו כמו חרבו פני האדמה (בראשית ח׳:י״ג) והיו מפרשין אותו גם כן צווי אבל מן הדגוש כמו פרקו נזמי הזהב (שמות ל״ב:ב׳) והשיב הוא עליהם מן המסרה, ועוד המסרה על חרבו פני האדמה (בראשית ח׳:י״ג) שנים ובפסוק.
    ויונתן תרגם הפסוק כן: אתאבלו שמיא על כדין על ארעא דישראל דעתידה למחרב ... .
    ושערו – מטעם סער.
    ועליו אמר שומו שמים על זאת ושערו חרבו מאד רוצה לומר שממה וסערה וחרבן ראוי שיבא בעולם על דבר רע כזה.
    ושערו – בשי״ן שמאלית כמו בסמ״ך ענין סערה.
    חרבו – החי״ת נקראת בקמץ חטוף והוא צווי מן הקל כמו שמו ושערו והמסורת עליו לית חטף וכתב ר׳ יונה בספר הרקמה כי יש אנשים שהיו קוראים אותו כמו חרבו פני האדמה והיו מפרשים אותו ג״כ צווי אבל מן הדגוש כמו פרקו נזמי הזהב והשיב הוא עליהם מפני המסרה הנ״ל ועוד המסרה על חרבו המים אומרת שהם שנים ובפסוק רד״ק בפ׳ ושרשים ומכלול דף י״ט.
    שומו – מלשון שממון.
    ושערו – כמו וסער בסמ״ך ור״ל רוח סערה.
    חרבו – מלשון חורבן.
    מאד – ר״ל גדול וחזק.
    שומו שמים – ר״ל ראו שיהיה בעולם שממון ושערה וחורבן גדול בעבור התועבה הזאת.
    שערו – לשון סערה.
    חרבו – לשון חָרְבָה. ומורה גם כן תמיהה, כחבריו שמם ושאה, עיין פירושי בראשית א׳:ב׳.
    חרבו הוא עבר מהקל (כן תרגם יונתן), וחסר מלת כי, שערו כי חרבו מאד.
    שמו ההשתוממות הוא על דבר המתמיה, והוא על מה שיאמר כי שתים רעות עשה עמי על זאת שמו שמים והתפלאו,
    ושערו על שחרבו מאד – הסער הוא על הצער שיסערו ויצטערו על גודל החורבן שחרבו ישראל מאד, כמ״ש העבד ישראל, ומפרש נגד שמו שמים
    שמו – השתוממו.
    שערו – תבוא סערה בלבבכם; או הוא מגזרת שְׂעַר הראש, יתיצבו שערות ראשיכם כמו שיקרה לאדם הפוחד פתאם.
    חרבו – הֱיוּ לחרבה.
    תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יג) כִּֽי⁠־שְׁתַּ֥יִם רָע֖וֹת עָשָׂ֣ה עַמִּ֑י אֹתִ֨י עָזְב֜וּ מְק֣וֹר׀ מַ֣יִם חַיִּ֗ים לַחְצֹ֤ב לָהֶם֙ בֹּאר֔וֹת בֹּארֹת֙ נִשְׁבָּרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא⁠־יָכִ֖לוּ הַמָּֽיִם׃
    "For My people have committed two evils. They have forsaken me, the spring of living waters, and hewed them out cisterns, broken cisterns, that can hold no water.
    תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אֲרֵי תַרְתֵּין בִּישִׁין עֲבָדוּ עַמִי פּוּלְחָנִי שְׁבָקוּ דִי בְדִילֵיהּ אֲנָא מַיְתֵי עֲלֵיהוֹן יְקָרָא כְּמַבּוּעַ דְמַיִין דְלָא פְּסִיק וּשְׁעוֹ בָּתַר טַעֲוָתָא דְאִינוּן לְהוֹן כְּגוּבִין תְּבִירִין דְלָא יָכְלִין לְקַיָמָא מַיָא.
    כי שתים רעות עשה עמי – אמר ליה רב נחמן לרב יצחק תרתי הוא דעבוד עשרים וארבע שביק להו, הכי קאמר אחת היא ששקולה כשתים ומאי ניהו עבודת אלילים דאמר מר אנכי ולא יהיה לך בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האזן יכולה לשמוע.
    כי שתים רעות עשה עמי – אכן היו שתי רעות, שכן כאשר אדם עוזב משהו, לא מן ההכרח הוא שיקח משהו אחר; ולכן, כאשר הם הפסיקו לעבדו, ואלמלא קיבלו על עצמם את האלילים לאלוהים, היתה זאת רעה אחת, ואולם כאשר הם עבדו את זולתו, הרי הן נהיו לשתי <רעות> גדולות.⁠1
    לחצב להם בארות בארות נשברים – הכוונה היא רק לבורות, ולא לבארות – מים נובעים,⁠2 שכן נאמר אשר לא יכלו המים – לא יכילו את המים המושמים בהם, כי הם בקועים וסדוקים. לכן שברתי והכיתי את מי שעוזב מקור מים מתוקים ונשען על מים שתיאורם הוא כזה.⁠3
    1. השווה: תענית ה ע״ב; יל״ש, ח״ב, רמז רסו.
    2. השווה: אלפסי, ערך ׳באר׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳בור׳.
    3. אבן בלעם מצביע על מידה כנגד מידה ביחס שבין החטא לבין עונשו, המתואר בהמשך.
    שתים רעות – אם המירו יראתם בכיוצא בה יש כאן רעה אחת ועכשיו שאותי עזבו שאני מקור מים חיים ללכת אחרי עבודה זרה שהם כבורות של מים מכונסין ונשברין ונסדקין ומימיהם נבלעים בסדקיהם הרי שתים רעות.
    לחצוב – לחפור.
    אשר לא יכילו – טינדרונ״ט בלעז את מימיהם שהמים מטשטשין את שפתם וכותליהםא והם נופלין.
    א. בכ״י אוקספורד 127 נוספה כאן מלת: ״ונשברים״.
    two evils Had they exchanged their Deity [lit. their fear] for one His equal, it would be one evil, and now that they have forsaken Me, that I am a spring of living waters, to follow idols, which are like cisterns of stored up water, and they are broken and cracked, and their water is absorbed in their cracks, these are two evils.
    to dig Heb. לחצב, lit. to hew.
    that do not hold (Tendront in Old French) their water, for the water will make their edge and their walls muddy, and they cave in.
    כי שתים רעות עשה עמי – אילו עזבוני ולא הלכו להם אחרי אלהים אחרים עדיין הייתי כדיי שאקצוף עליהן על שקיבלו אלהותי עליהם ועזבוני, כל שכן שאותי עזבו והלכו להם אחרי אלוהי נכר שאין בו ממש. למה דבר זה דומה לאדם שיש לו מקור מים חיים ומניחן ומבקש מים מכונסין שהן מצויין בבורות שבורין.
    אשר לא יכילו המים – והיה להם להשים על לב מה נשתנו ישראל להיות לבז ולמשיסה מכל האומות.
    כי שתים – המשיל הטוב המשפיע לישראל בעודם מחזיקים בתורתו למקור מים חיים שנובע מים בלא הפסק. כן הייתי להם אני, ועזבוני לעבוד אלוהות שהם להם כמו בארות נשברים.
    בארות – הם חריצים עשוים בבנין לאסוף לתוכם מי המטר. ואם הם נשברין, יצאו המים מהם כמו שיכנסו בהם, והנה תוחלת הבוטחין בהם נכזבה. והנה טוב האל למיחלין לו הוא נמשל למקור מים חיים לשני פנים לטובה. אחת, שלא יבאו לו המים ממקום אחר אלא ממקומו הם נובעין. ועוד, שאין להם הפסק. כן טוב האל למיחלים לו, כי הטובה יבא להם מאתו והוא לא יקבלנו מאחר. וטובו גם כן אין לו הפסק. וכן המשיל הטוב שמיחלין ישראל מהאלוהות ומהאומות העובדים אותם, והיו בוטחים במלך אשור ובמלך מצרים, שהיו בוטחים בו שיעזרום מהאויבים הצרים אותם כמו הבארות הנשברים. כי אפילו יהיו שלמים, יש להם הפסק כשיכלו המים המכונסים. כי ממקום אחר יבאו להם המים המכונסים לא מעצמם. כן, הכח שהיה לעוזריהם היה בא להם מאחר, כי המלך לא יעשה דבר אלא בעזר צבאותיו גם כן אם לא בעזר אלהים. כמו שנאמר: אין המלך נושע ברוב חיל (תהלים ל״ג:ט״ז) ואם הם בוטחים שאלהיהם יעזרם, הנה הם כמו בארות נשברים שלא יכילו המים. כי אפילו ישים אדם בהם מים, יצאו בעד השברים, ולא ימצא בהם מים. כן הם הבוטחים באלהים אחרים. אפילו יהיו עם רב, אפילו יהיו להם כלי זיין, הרי הם כאילו אינם, וינצחום אויביהם. ואפילו יהיו מדוקרים, וכן דגנם, ותרושם, יהיו למארה. כמו שאמר: פנה אל הרבה והנה מעטא (חגי א׳:ט׳) ואמר והבאתם הבית ונפחתי בו (חגי א׳:ט׳).
    יכילו – יחזיקו, כמו אלפים בת יכיל (מלכים א ז׳:כ״ו).
    א. כן בכ״י וטיקן 71. בפסוק: ״למעט״.
    והוא ששתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים וגומר, וכבר כתב הרב המורה בפכ״ט ח״ב ששוממות השמים והדומים ללשונות האלה נאמרו בדברי הנביאים עד״מ לחרבן האומות והשפלתם כי הגרמים השמימיים בטבע׳ לא יקבלו ההפסד והשממון, וקרוב לזה ת״י אתחבלו שמיא על כדין על ארעא דישראל העתידא להחרב ועל בית מקדשא דעתיד לאצטדאה ועל דעובדין בישין עבדין עמי לחדא אמר ה׳, והנה דמה האל יתברך למקור מים חיים לפי שהוא המשפיע הראשון והוא ישפיע על הכל ולא יקבל דבר מסבה אחרת כמו מקור המים חיים שמשם יבאו מים לכל המעינות והמקור לא יקבל המים ממקום אחר, אמנם כוחות הכוכבים והמשרתים דמה אותם בבארות נשברים כי הם בארות עשויים במלאכה ואין להם יכולת מעצמם להשפיע גם מאותם המים הבאים להם מהמקור ולזה קראם נשברים שלא יכילו ולא יחזיקו המים, הנה א״כ הדבר כולו תלוי במקור ולא בבארות ההם:
    בארות בארת – כן ראיתי בספרים מדוייקים וגם במקצת דפוסים קדמאה מלת וא״ו תניין חסר ובמקרא גדולה כתוב שבספרים אחרים שניהם חסרים ויש מחלוקת בדבר.
    מקור – מעין.
    לחצוב – זה הלשון נופל על החפירה במקום האבנים וכן ובורות חצובים (דברים ו׳:י״א).
    יכילו – ענין החזקה כמו קטן מהכיל את העולה (מלכים א ח׳:ס״ד).
    שתים רעות – ר״ל רעה כפולה ותחשב לשתים.
    מקור מים חיים – שאני כמעיין הנובע מים חיים ר״ל משפיע להם טובות בכל עת.
    לחצוב – למען לחצוב לעצמם בארות רבות נשברות כותליהם אשר לא יחזיקו את המים אשר נתנו בהם ר״ל עובדים למזלות השמים המקבלים ההשפעה מאת המקום ואף אין בידם להחזיק את ההשפעה ההיא בכל עת וכאומר הנה המחליף דבר בדבר השוה לו הנה לרע יחשב אף כי המחליף דבר בדבר הגרוע ממנו.
    בארות – לקבל מי המטר, והם עשוים בְבִנְיָן. ואם הכותל נשבר, המים נבלעים בקרקע.
    לחצב בארות – הב׳ בחולם, כמו בורות ומצאנוהו בא׳, והוא ירד והכה את הארי בתוך הבאר (שמואל ב כ״ג ב׳), מבאר בית לחם (שם ט״ו), ויש הבדל בין באר ובור ובין באר, שהבור הוא ממים מכונסים, והבאר הוא ממים נובעים, כמ״ש שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך (משלי ה׳ ט״ו), והכתוב ישמש על הבאר בפעל חפר או כרה, ועל הבור שיש בו מים בפעל חצב, כי הבור שמימיו מכונסים דרך לחצבו בקרקע קשה או באבנים בל יבלעו המים, לא כן הנובעים שחופרים באדמה רכה, ולא ישמש על הבור בפעל חפר וכרה רק בשאין בו מים.
    כי שתים רעות עשה עמי
    א. מצד העזיבה במה שממנו, ובזה רעתם כפולה,
    א. מה שאותי עזבו שהעזיבה עצמה היא רעה, כמ״ש ההמיר גוי אלהים,
    ב. בהשקף מה שעזבו שהוא מקור מים חיים – אשר לא יכזבו מימיו,
    ב. וכן רעתם כפולה במה שאליו,
    א. לחצוב להם בארות – כי אם היו ממירים דבר נמצא בדבר אחר נמצא, היה החטא רק התמורה עצמו לא כן אם המירו דבר נמצא בדבר בלתי נמצא, רק שצריך הממיר להמציאו עתה, כי הבארות שבחרו בהם לא היו נמצאים רק צריכים חציבה להביאם אל המציאות, וזו סכלות גדולה,
    ב. שתחת המקור יחצבו בארות שהמים שבתוכם אינם מתוכם מן המקור רק באים ממקום אחר מכונסים ממי גשמים, ויותר מזה שהם בארות נשברים אשר לא יכילו את המים הבאים לתוכם באופן שיהיו צחה צמא והנמשל
    א. כי ישועת ה׳ דומה כמקור הנובע מעצמו וא״צ להחצב על ידי בני אדם,
    ב. דומה כמקור שיותר שיוסיפו לשאוב ממנו יתוספו בו המים כמ״ש ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה,
    ג. כמקור אשר לא יכזבו מימיו בשום פעם, וכן כמקור שהוא המשפיע הראשון המשפיע מעצמו לא על ידי דבר אחר, לא כן העזר ששאלו מעמים אחרים נדמו.
    א. כבאר שצריך חציבה ועבודה רבה נעשה ע״י מלאכה, כמ״ש משא בהמות נגב בארץ צרה וצוקה (ישעיהו ל׳),
    ב. כבאר שמימיו אינם מעצמו רק הניתנים בו, וכן היו צריכים לתת להם מנחה ושוחד כמ״ש ישאו על כתף עירים חיליהם וכו׳,
    ג. שגם המים שניתנים בו אינם מתקיימים כי לא באו בעזרתם כמ״ש ומצרים הבל וריק יעזורו (שם).
    בֹּארוֹת – שיתקבצו בהן מי הגשמים; אבל בורותיהם נשברים, והמים יאבדו מהן.
    תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יד) הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אִם⁠־יְלִ֥יד בַּ֖יִת ה֑וּא מַדּ֖וּעַ הָיָ֥ה לָבַֽז׃
    Is Israel a servant? Is he a native-born slave? Why has he become a prey?
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    הַכְעַבְדָא הֲוָה יִשְׂרָאֵל אִם יְלִיד בֵּיתָא הוּא מָדֵין אִתְמְסַר לְבָזוֹזִין.
    יליד בית – בן האמה.
    Is he a home born slave? The son of a maidservant.
    וכי העבד – מקנת כסף ישראל.
    אם – העבד.
    יליד בית הוא – שהאומות מושלין בו.
    מדוע היה לבז – שאנו רואין בכל יום שעלינו שואגין האומות המשולין ככפירים ונותנין קולם וישיתו ארצינו לשמה וערינו נתצו מבלי יושב.
    העבד – הה״א פתוחה כי היא לתמיה. כלומר, אם עבד הוא או יליד בית. ואם הוא יליד בית שנולד מן השפחה שיש לו לאדם בביתו, והלא נקרא בני בכורי. בנים אתם לי״י אלהיכם (דברים י״ד:א׳) ומנהג האב לרחם על הבן. ואיך נטשו האל שיבזו אותו אויביו, וכי עבד הוא שאין משגיח האדון כל כך עליו כמו שמשגיח האב על הבן. ומדוע.
    העבד ישראל אם יליד בית הוא וגומר עד כי אם תכבסי בנתר וכו׳ לפי שרשעי אותו הדור היו מכחישים כל זה עשה להם הנביא טענה מהמאוחר אל הקודם רוצה לומר ממה שנראה בענשים ורעותיהם כי הוא המורה שגדול חטאם מנשוא ועל זה אמר העבד ישראל אם יליד בית הוא מדוע היה לבז רוצה לומר האם ישראל היה כעבד מקנת כספו של אדם או יליד ביתו בן שפחתו שמפני פחיתות מדרגתו יהיה נעזב למקרים ולא ישגיח בו האדון וימצא׳ צרות רבות ורעות להעדר ההשגחה ממנו האם היה ישראל בזה הערך ומדוע אם כן היה לבז.
    לבז – מלשון בזה ושלל.
    העבד ישראל – וכי ישראל הוא כעבד מקנת כסף או יליד בית בן השפחה כי אלו מפני פחיתותם לא ישגיח האדון עליהם בהשגחה פרטיות ולכן המה נעזבים אל המקרים ואמר וכי ישראל הוא כמותם להיות נעזב אל המקרים ומדוע א״כ היה לבז.
    העבד ישראל – וכי ישראל עבד הוא או בן השפחה שנולד בעבדות, והלא בן חורין הוא ואיך היה לבז?
    ונראה לי: שאמר זה על מה שהיה בימי מנשה שבאו שרי הצבא אשר למלך אשור והגלו את מנשה (דברי הימים ב ל״ג:י״א).
    העבד – מבאר מ״ש ושערו חרבו מאד – ומבאר גודל החורבן שחרבו ישראל, שואל מדוע היה ישראל לבז, (וכוונתו להראות שהעונש אינו מקריי רק השגחיי כי אינו מחוייב לא מצד העם עז״א העבד וכו׳, ולא מצד האומות שכבשו אותם ע״ז אמר עליו ישאגו וכו׳, וחוץ מזה הלא גם בני נוף וכו׳ ירעוך וכו׳ ומזה הוציא התולדה כי זה מצד שעזבך את ה׳ אלהיך) – והנה שישלוט האדם באדם יהיה באחד משני פנים, אם ע״י קנין שישלוט בעבדו מקנת כספו, אם ע״י כיבוש בחרב ומלחמה, לעומת זה שואל שא״א שהיה לבז מצד הקנין, כי וכי עבד ישראל אל בוזזיהם והנה היליד בית אין להאדון טענה עליו כ״כ כמו על עבד מקנת כסף, כי אותו לא קנה בכסף, עד שכבר התבאר בפילוסופיא המדינית שגם להמניחים חק העבדות בעבד מקנת כסף ראוי שלא יניחו זה ביליד בית, באופן שטענת האדון על המקנת כסף חזקה יותר מעל היליד בית, לכן אמר וכי ישראל הוא עבד מקנת כסף שיהיה לאדוניהם טענה חזקה עליהם,
    או הכי הוא עכ״פ יליד בית שימצאו עכ״פ עליהם טענה קלה להחזיק בהם, וא״כ מדוע היה לבז?
    ילד בית – הוא משועבד לאדוניו יותר מעבד הנקנה שהיה לו זמן חופש, וזה נולד בעבדות והורגל בה.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (טו) עָלָיו֙ יִשְׁאֲג֣וּ כְפִרִ֔ים נָתְנ֖וּ קוֹלָ֑ם וַיָּשִׁ֤יתוּ אַרְצוֹ֙ לְשַׁמָּ֔ה עָרָ֥יו [נִצְּת֖וּ] (נצתה) מִבְּלִ֥י יֹשֵֽׁב׃
    The young lions have roared on him, and yelled; and they have made his land waste. His cities are burned up, without inhabitant.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    עֲלוֹהִי יַכְלִין מַלְכַיָא יְרִימוּן קָלְהוֹן וְשַׁווֹ אַרְעֵיהּ לְצַדוּ קִרְווֹהִי צַדְיָן מִבְּלִי יָתֵיב.
    עריו נצתו מבלי ישב – <צורת> נפעל, וצורתו היסודית – ״ננצתו״, ומשמעו כמו ״עריך תצינה״ (ירמיהו ד׳:ז׳), אשר הוא מנחי ל״ה,⁠1 ופירושו: להיות ריק, כמוכח על-פי המילים ״מבלי יושב״.⁠2
    1. האפשרות הזאת מובאת על-ידי ריב״ג, מחברות, ערך ׳נצה׳ (עמ׳ 159) ואצול, ערך ׳נצת׳, ליד האפשרות שהשורש הוא נצ״ת.
    2. השוה: ריב״ג, מחברות, ערך ׳נצה׳ (עמ׳ 160), וכך גם ת״י. רד״ק על אתר מביא את פירוש אביו, ריק״ם, המפרש במשמעות צמחו, ונימוקו: ״כי המקום החרב יעלה צמחים״.
    ישאגו – שואגים לשון הווה.
    כפירים – מלכים.
    נצתו – נצתו באש.
    roar roar, a present tense.
    young lions Symbolic of kings.
    were burnt were burnt with fire.
    עליו ישאגו כפירים – ונתנו קולם עליו, הבהילוהו בקולם, ובזזוהו בידם. ומדוע היה זה. והכפירים הם מלכי העכו״ם נדמו לכפירי אריות. והשאלה הזאת כאילו ישראל שואלים: מדוע היה להם זה. והנביא משיבם: הלא זאת תעשה לך עזבך את י״י אלהיך (ירמיהו ב׳:י״ז).
    נצתה – חרבו ושממו וכן תרגם יונתן צדיין ושרשו נצת וכתיב בה״א וקרי בוי״ו כמו ידינו לא שפכה (דברים כ״א:ז׳) והדומים לו או יהיה נצתו ענין הדלקה והבערה כמו ותצת בסבכי היער (ישעיהו ט׳:י״ז) והוא על דרך עריכם שרפות אש (ישעיהו א׳:ז׳).
    ואדוני אבי ז״ל פירש נצתו צמחו כי המקום החרב יעלה צמחים.
    כי הנך רואה שעליו ישאגו כפירים ואמר זה על מלכות אפרים וגלות השבטים שבאו עליהם מלכי אשור והם הכפירים שזכר וישיתו ארצו לשמה עד שעריו נצתו מבלי יושב.
    נצתה – נצתו קרי.
    ישאגו – ענין זעקת קול.
    כפירים – אריות.
    וישיתו – ענין שימה כמו שתו בשמים פיהם (תהלים ע״ג:ט׳).
    נתצו – ענין שממון כמו נצתה כמדבר (ירמיהו ט׳:י״א).
    עליו – על ישראל ישאגו הכפירים לאיים עליו והם גבורי האומות.
    נתנו קולם – עליו נתנו קולם וכפל הדבר במ״ש.
    וישיתו – ישימו ארצו לשממה ועריו נעשו שממה מבלי איש יושב בהם ועל מלכות אפרים יאמר שגלו כבר מארצם.
    עליו ישאגו כפירים – הם שרי הצבא הנ״ל.
    וישיתו ארצו לשמה – זה לא נזכר בדברי הימים. אבל רחוק הוא שיאסרו את המלך בנחשתים ויוליכוהו בשבי, בלי שתהיה שם מלחמה ושבר גדול בעם.
    עריו נצתו – ענין חרבה, והמלה משרש נצת ומענין שרש נצה, כמו: עָרַיִך תִצֶינָה (ירמיהו ד׳:ז׳), להשאות גלים נצים (ישעיהו ל״ז:כ״ו).
    וראזנמילר אומר: כי לפי הכתיב נִצְתָה הוא על משפטו משרש נצה, ובא הפועל בלשון יחיד אחר שם רבים נקבה, כמו: בנות צעדה עלי שור {בראשית מ״ט:כ״ב}, גם בהמות שדה תערוג אליך (יואל א׳:כ׳), וחטאתנו ענתה בנו (ישעיהו נ״ט:י״ב), שאל נא בהמות וְתוֹרֶךָּ (איוב י״ב:ז׳), ואחרים. וכן המנהג בלשון ערבי. וכל זה איננו שוה. כי מצאנו למטה: כי נצתו מבלי איש עובר (ירמיהו ט׳:ט׳) והוא כתוב בוי״ו.
    אם כן נראה לי: שאין מנוס מהודות כי אמרו לפעמים שרש נצת להוראת שרש נצה.
    ורש״י (וגעזעניוס) פירשו: ענין שרפה אך העדר מלת באש וסמיכות מליצת מבלי יושב, מורים שהוא לשון שממה כתרגומו.
    ישאגו כפירים, נתנו קולם – הנתינת קול הוא קטן מן השאגה, נתינת קול הוא הפך הדממה, והשאגה הוא קול גדול הפך קול נמוך,
    ופה הוסיף שאף בנתינת קול לבד נתנו ארצו לשמה (ויתבאר עוד לקמן כ״ב כ׳ כ״ה ל׳ יואל ד׳ ט״ו, עמוס א׳ ב׳, ג׳ ד׳).
    נצתו מענין שריפה או חורבן ושרשו יצת.
    עליו – לא נשאר לאמר רק שהיה לבז מצד הכיבוש, ע״ז יתמיה לאמר,
    א. הלא עליו ישאגו כפירים נתנו קולם – הלא לא באו עליו אריות זקנים רק כפירים שהם גורי אריות צעירי ימים, ר״ל ממלכה חלושה קטנה ושפלה,
    ב. שעוד לא נשכו אותו בשיניהם רק שאגו עליו בקולם,
    ג. שבאו עליו כפירים אשר נתנו קולם ר״ל שזה התחלת נתינת קולם, ועכ״ז גברו עליו עד כי וישיתו ארצו לשמה שהוא כלל המדינה, וגם עריו הפרטיים נצתו עד שנגע החורבן לכל עיר ועיר (כמ״ש בישעיה א׳ ה׳).
    נצתו – מענין עריך תצינה מבלי יושב (למטה ד׳:ז׳) ונצה ונצת אחד הם.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (טז) גַּם⁠־בְּנֵי⁠־נֹ֖ף [וְתַחְפַּנְחֵ֑ס] (ותחפנס) יִרְע֖וּךְ קׇדְקֹֽד׃
    The children also of Memphis and Tahpanhes have broken the crown of your head.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אַף בְּנֵי מֵפִיס וְתַחְפַּנְחֵס יִקְטְלוּן גִבָּרָךְ וְיִבְזוּן נִכְסָךְ.
    גם בני נוף ותחפנחס – הם מצרים שאתם בוטחים עליהם לעזרה.
    ירעוך קדקוד – לשון רציצה כדמתרגמינן ורצוץ ורעעו.
    Also the children of Noph and Tahpanhes They are the Egyptians upon whom you trust for aid.
    will break your crown They will break your skull. ירעוּך is an expression of breaking (רציצה), as we translate ורצוץ, "and crushed" (Devarim 28:33), וּרעיע.
    גם בני נוף ותחפנחס – שהיא שפלה מן הממלכות.
    ירעוך קדקד – הראש שבכם זה יאשיהו שהרגו פרעה נכה בלכתו להציב ידו בנהר פרת (מלכים ב כ״ג:כ״ט).⁠1
    ירעוך – לשון שבירה.
    1. השוו ללשון הפסוק בדברי הימים א י״ח:ג׳.
    גם בני נף – אמר הנביא, והשיב להם, כתופש דבריהם: כן הוא כמו שאתם אומרים, ועוד כי אפילו בני נף ותחפנחס, שאת בוטחת בהם, והולכת למצרים לבקש עזר ממצרים, גם הם ירעוך קדקד. ומה יעשה לך כל זה עזבך את י״י (ירמיהו ב׳:י״ז).
    ירעוך – ישברוך כמו רעה התרעעה (ישעיהו כ״ד:י״ט), ורעו את דליותיו (ירמיהו י״א:ט״ז), ורעו את ארץ אשור (מיכה ה׳:ה׳).
    ומה שאמר קדקד – כי מכת הקדקד מכה רבה מוחצת הראש באמצע. כי הוא חוצה הראש, וטרף זרוע אף קדקד (דברים ל״ג:כ׳).
    ותרגם יונתן: ירעוך קדקד, יקטלון גברך, ויבזו נכסך. ותחפנס כתיב וקרי ותחפנחס והיא עיר בארץ מצרים תקרא כזה וכזה כי קרובים הם.
    ירעוך – כמשמעו מטעם לרעות בגנים (שיר השירים ו׳:ב׳), ואין בזה השרש רק זה הענין.
    גם בני נוף ותחפנחס רוצה לומר גם אלה שהם מצריים ואתה בוטח בהם ומבקש עזר מאתם גם הם ירעוך קדקד רוצה לומר יעשו רעה בקדקדך שהיא מכת מחצת הראש באמצע, ות״י ירעוך קדקד יקטלון גברך ויבזון נכסך כתיב תחפנס וקרי תחפנחס והיא עיר בארץ מצרים, הנה אם כן א״א ליחס זה אל המקרה וההזדמן והוא המוכיח שבא הכל ע״צ העונש והוא אמרו
    ותחפנס – ותחפנחס קרי.
    ירעוך – ענין שבירה כמו ורעו דליותיו (ירמיהו י״א:ט״ז).
    קדקד – הוא אמצעית הראש יחולק שם השער אילך ואילך.
    גם בני נוף ותחפנחס – שהם מארץ מצרים אשר אתה בוטח בהם ותשאל מהם עזר גם המה ישברו אותך וחוזר ומפרש את הקדקוד ישברו וכאומר וכי זהו בעבור שנעזבו אל המקרים וכי מהראוי שיהיו נעזבים אל המקרים וכי המה כעבד או כיליד בית.
    נף – Memphis.
    תחפנחס – Daphne Pelusiae – שתיהן במצרים.
    ירעוך קדקד – ירעו על קדקדך.
    קוציוס פירש: יכריחוך למרוט שער ראשך.
    Leiste, ראזנמילר ואחרים פירשו: ישימוך קֵרֵחָה.
    ולי נראה: דרך מליצה, כמו: על גבי חרשו חורשים {תהלים קכ״ט:ג׳}, כך ירעוך קדקד – ירמסו אותך תחת כפות רגליהם, כאילו קדקדך יהיה להם מקום מרעה.
    והמפרשים פירשו: ענין רציצה, אך לפי זה היה ראוי להינקד: יְרוֹעוּך, כמו: תְרֹעֵם בשבט ברזל {תהלים ב׳:ט׳}, משרש רעע. ועוד אין רציצת הקדקד מסכים עם יתר המאמר שהוא דרך משל ומליצה. וטעם הכתוב הזה כמו שמפורש בסוף הסימן: גם ממצרים תבושי כאשר בושת מאשור {ירמיהו ב׳:ל״ו}. וצריך לומר: שהיו קצת מן העם חפצים לכרות ברית עם מלך מצרים, ולבטוח בו שיושיעם בעת צרתם.
    גם – ולא זאת כי גם בני נוף ותחפנחס שלהם נתת שוחד שיבואו לעזור לך הלא גם הם ירעוך קדקד – ואיך יהיה זה, אבל שימו לב כי זה לא מצד דרך העולם, רק
    נף – או מף, מנוף Menfi.
    תחפנחס – Dafne, ערים בארץ מצרים.
    ירעוך – ירעו ויאכלו על ראשך, יתלוצצו בך; ואולי הוא מגזרת רעע (רצץ, ארע–ארץ), והיה לנקדו יְְרֹעוּךְ.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יז) הֲלוֹא⁠־זֹ֖את תַּעֲשֶׂה⁠־לָּ֑ךְ עׇזְבֵךְ֙ אֶת⁠־יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהַ֔יִךְ בְּעֵ֖ת מוֹלִכֵ֥ךְ בַּדָּֽרֶךְ׃
    Haven't you procured this to yourself, in that you have forsaken Hashem your God, when He led you by the way?
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    הֲלָא דָא פּוּרְעֲנוּתָא תִתְעַבֵּיד מִנִיךְ עַל דִשְׁבַקְתָּ יַת פּוּלְחָנָא דַייָ אֱלָהָךְ דְאַחֲזְיָךְ אוֹרְחָא תַקְנָא וְלָא הֲלֵיכְתָּא בָהּ.
    הלא זאת תעשה לך – הלא את הרעה ואת הפורענות הזאת תגרום לך האשמה והעון אשר עזבת את י״י אלהיך.
    בעת מוליכך בדרך – שהיה מלמד אותך דרך הטובה והישרה.
    Is not this caused to you Is not this misfortune and this retribution caused to you by the guilt and the iniquity that you have forsaken the Lord your God?
    at the time He leads you by the way For He would teach you the good and the straight way.
    הלא זאת תעשה לך – תשובה לדבר היא זו כלומר אל תתמה על החפץ שהאומות שואגין בכם שאת גרמת לך מיום
    עזבך י״י אלהיךא – ולא זכרת העת שהוליכך במדבר ושם סיפק לך כל צורכך.
    א. בכ״י פריס 162 נוסף כאן: ״בעת מוליכך בדרך״. המלים חסרות בכ״י פריס 163, פרמא 2994, מינכן 5, לוצקי 777.
    הלא זאת תעשה לך – אמר תעשה בלשון נקבה על עזבך, שהוא מקור לפי שהמקור הוא כדמות השם ויבא לשון זכר ולשון נקבה. ואמר בלשון זכר: כי רע ומר עזבך את י״י אלהיך (ירמיהו ב׳:י״ט). וכשאמר: הלא זאת תעשה לך עזבך – כאילו אמר עזיבתך, כי הוא דמות השם. וכן בא בלשון נקבה, כמו: הנקלה בעיניכם התחתן במלך (שמואל א י״ח:כ״ג).
    בעת מוליכך בדרך – הוא היה מוליך אותך בדרך ישרה, ואת נטית מעליה ועזבת את י״י ללכת אחרי אלהים אחרים. ואמר בדרך בידיעה כלומר בדרך הידועה שהלכו בה אבותיך הראשונים.
    בדרך – בסתם ובמוחלט והטעם דרך סלולה.
    הלא זאת תעשה לך עזבך את ה׳ אלהיך רוצה לומר לא היתה הסבה בכל זה אלא עזיבתך שעזבת את ה׳ אלהיך מלעבדו ולשמוע בקולו, ואמר בעת מולכיך בדרך שהיה הקב״ה הולך לפניהם להורותם את הדרך הישרה ילכו בה והם נעו ממנה, ולכן אמר בדרך רוצה לומר הידועה והוא ע״ד כי הם ידעו דרך ה׳ (לקמן ה, ה). והותרה בזה השאלה הג׳.
    הלוא – מלא וא״ו ע״פ המסורת.
    עזבך – העי״ן בקמץ לבד והוא חטוף.
    הלא זאת תעשה לך – ר״ל לא זהו בעבור שנעזבים אל המקרים אלא זאת היא הדבר העושה את הרעה והיא עזיבתך אשר עזבת את ה׳ ולא הלכת אחריו בעת שהיה מוליך אותך בדרך הישרה ובעונש בא מה שבא ולא במקרה.
    הלא זאת תעשה לך – תעשה לשון נקבה חוזר לעָזְבֵךְ שהוא מקור, כמו: הַנְקַלָה בעיניכם התחתן במלך {שמואל א י״ח:כ״ג} (רד״ק וראזנמילר). אלא שאין הנדון דומה לראיה, כי שם הכוונה הדבר נקל הוא נתחתן במלך, ובא התאר בלשון נקבה, כמו: קטנה או גדולה {במדבר כ״ב:י״ח} שענינו דבר קטן או גדול. ואפשר ליישב כי גם פה הכוונה: הלא זאת תעשה לך – הדבר הזה שאת עושה, כלומר עזבך את ה׳.
    בעת מוליכך בדרך – בעת שהוא מוליך אותך תמיד בדרך הטובה והישרה, ואת עזבת אותו ללכת בדרכים אחרים, למצרים ולאשור, כמו שמפרש.
    זאת תעשה לך – אמר תעשה לשון נקבה על מלת זאת, זאת היא אשר תעשה,
    ומפרש שכינוי הרמוז זאת, היא עזבך את ה׳, העזיבה היא תעשה לך.
    הלא זאת תעשה לך החורבן זה,
    מה שעזבת את ה׳ אלהיך בעת מוליכך בדרך – ממליץ אותם כיתום שאביו מוליכו בדרך והוא עזבו ותועה במדבר שכל הקודם ומוצאו זוכה בו וכן היית לבז והפקר.
    תעשה – מוסב לעזבך שאחריו, והיה ראוי לבוא בלשון זכר, לפי שזמן מקור ישמש כשם לשון זכר.
    בדרך – הנכונה.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יח) וְעַתָּ֗ה מַה⁠־לָּךְ֙ לְדֶ֣רֶךְ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֖וֹת מֵ֣י שִׁח֑וֹר וּמַה⁠־לָּךְ֙ לְדֶ֣רֶךְ אַשּׁ֔וּר לִשְׁתּ֖וֹת מֵ֥י נָהָֽר׃
    Now what have you to do in the way to Egypt, to drink the waters of the Shihor? Or what have you to do in the way to Assyria, to drink the waters of the River?
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    וּכְעַן מָה לְכוֹן לְאִתְחַבְּרָא לְפַרְעֹה מַלְכָּא דְמִצְרַיִם לְמִרְמֵי דְכוּרֵיכוֹן בְּנַהֲרָא וּמָה לְכוֹן לְמִגְזַר קְיָם עִם אַתּוּרָאָה לְאַגְלָאָה יַתְכוֹן לְהַלְאָה מַעֲבֵר פְּרָת.
    מה לך לדרך מצרים – למה תעזבי אותי ותבטחי על מצרים.
    לשתות מי שיחור – שטבעו זכוריכם בנילוס שיחור הוא נילוס כמה שנאמר מן השיחור אשר על פני מצרים (יהושע י״ג:ג׳) בספר יהושע.
    ומה לך – למרוד בי למען תגלי לדרך אשור למעבר נהר פרת.
    what have you to do in the way of Egypt Why do you leave Me and trust in Egypt?
    to drink the water of the Shihor For they drowned your male children in the Nile. Shihor is the Nile, as it is said: "From the Shihor which is before Egypt,⁠" in the Book of Yehoshua (13:3).
    and what have you to do to rebel against Me so that you should be exiled to the way of Assyria, to the other side of the Euphrates River?
    ועתה מה לך – לרדת מצרים לעזרה לעם שנעשה אכזרי עליכם בהיותכם גרים בינותם שגזרו עליכם להשליך זכוריכם ליאור בשיחור.
    {ו}⁠מהא לך לדרך אשור – שתשלחו אליו שיבוא ויושיעכם כשם שמצינו באחז ששלח למלך אשור לאמר עבדך ובנך אני עלה והושיעני מכף מלך ארם (מלכים ב ט״ז:ז׳) וסופו להגלותכם מעבר לנהר פרת וזהו לשתות מי נהר.
    א. כן בנוסח שלנו. בכ״י פריס 163, פריס 162, פרמא 2994, מינכן 5, לוצקי 777: ״מה״.
    ועתה מה לך – למה תלכי לבקש עזר ממצרים ומאשור, ועזרך במקומך. אם תרצי ללכת דרך ישרה, לא היתה צריכה לטרוח דרכים רחוקים כאילו התאוית לשתות מי שיחור או מי נהר – מלך אשור.
    ויונתן תרגם: וכען מה לכון לאתחברא לפרעה מלכא דמצרים ... .
    ועתה – אתה נטית מן הדרך ללכת אם מצרים ואם אשור לבקש עזר מהם.
    ואמר ועתה מה לך לדרך מצרי׳ כאומר נעזוב עתה הראשונו׳ ונעסוק בהווה מה לך לדרך מצרים רוצה לומר שאתה הולך לבקש עזר ממצרים ואשור ולשתות מים מנהרותיהם בהליכת׳ שמה הנה ה׳ יעזרך במקומך ולא תצטרך ללכת אנה ואנה אם תרצו ללכת בדרכיו ולא תטרח ללכת דרכים אחרי כאלו התאוית ללכת למצרים לשתות מי שיחור או לאשור לשתות מי נהרי ארץ אשור, ואפשר שאמר שתיית המים ד״מ על העזר שהיו מבקשים מהם.
    שיחור – זהו הנילס.
    נהר – ר״ל נהר פרת.
    ועתה – הואיל והכל בהשגחה למה לך ללכת לדרך מצרים ואשור לרוות צמאונך במי ארצם ר״ל לבקש מהם עזרה להיות נושע על ידיהם הלא הכל בהשגחה ומה יועילו לך.
    ועתה מה לך לדרך מצרים וגו׳ – נראה לי: מה צורך לך לנטות מעל ה׳ ולשים בטחונך בבשר ודם? מה צורך לך ללכת בדרך מצרים לכרות עמם ברית לשתות מי נילוס – כלומר לקבל תועלת משם. ומה צורך היה לך לשעבר ללכת בדרך אשור לכרות ברית עמם, לשתות מי הנהר הגדול שהוא פרת – כלומר לקבל תועלת מהם. והנה הזכיר התחברותם עם מלך אשור לרמוז, כי כמו שאבותיהם כרתו ברית עם מלך אשור ובטחו עליו שיושיעם, ואחר כך נהפך להם לאויב, כן יקרה להם עתה בבטחם במצרים. ולזה נוטים דברי Hensler. אמנם Leiste, Grotius, וראזנמילר פירשו: דרך על עבודה זרה.⁠א וסוף הסימן כי מאס ה׳ במבטחיך {ירמיהו ב׳:ל״ז} מסייע לפירושי.
    שיחור – כן נקרא נהר נילוס, וכן בלשון יוני Νείλος שענינו שחור, על שם שחרות ועכרות מימיו (Johannes Gerhard Vossius וראזנמילר). והנה גם מימי נילוס גם מימי פרת עכורים מאד, ואינם ראוים לשתיה אם לא יסננו אותם היטב (Harmer), ולפיכך אומר כאן דרך לעג: לשתות מי שחור, לשתות מי נהר, והכל כנגד אותי עזבו מקור מים חיים {ירמיהו ב׳:י״ג}.
    א. המחלוקת מתמקדת באם תוכחת הנביא היא על ההשפעה פוליטית או דתית של מצרים ואשור.
    ועתה – אחר שאתה בעצמך גרמת נפילתך מה לך לדרך מצרים לבקש עזר משם הלא תוכל להשיג עזרך מקדש, ומה תרויח בדרך מצרים, וכי אתה רוצה לשתות מי שיחור תחת מקור מים חיים אשר עזבת, אולם למה לי הראיה הנ״ל מן העונשים הלא תיסרך רעתך וכו׳.
    שיחור – נקרא כן נהר נילוס מפני שחרירות מימיו;
    נהר – פרת, אותו שראוי לו שם זה יותר מכל הנהרות שבעולם; ושתות מי הנהרות הוא דרך משל לעשות כמנהג אנשי המקום.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יט) תְּיַסְּרֵ֣ךְ רָעָתֵ֗ךְ וּמְשֻׁבוֹתַ֙יִךְ֙ תּֽוֹכִחֻ֔ךְ וּדְעִ֤י וּרְאִי֙ כִּֽי⁠־רַ֣ע וָמָ֔ר עׇזְבֵ֖ךְ אֶת⁠־יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהָ֑יִךְ וְלֹ֤א פַחְדָּתִי֙ אֵלַ֔יִךְ נְאֻם⁠־אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖היֱ⁠־הֹוִ֖ה צְבָאֽוֹת׃
    Your own wickedness shall correct you, and your backsliding shall reprove you. Know therefore and see that it is an evil thing and a bitter, that you have forsaken Hashem your God, and that My fear is not in you,⁠" says the Lord, Hashem of Hosts.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אַיְתֵיתִי עֲלָךְ יְסוּרִין וְלָא מְנַעְתָּא מִבִּישְׁתִיךְ וְעַל דְלָא תַבְתָּא לְאוֹרַיְתָא פּוּרְעֲנוּתָא תִּתְעֲבֵיד מִנִיךְ וּדְעִי וַחֲזֵי אֲרֵי בִישָׁתָא וּמְרֵידָא אַיְתִי עֲלָךְ יְרוּשְׁלֵם עַל דִשְׁבַקְתְּ יַת פּוּלְחָנָא דַייָ אֱלָהָךְ וְלָא שַׁוֵיתָא דְחַלְתִּי לְקָבֵל עֵינָךְ אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת.
    ולא פַחְדָּתִי אליך – שם⁠־עצם שלפני מצב הסמיכות <צורתו>: ״פחדה״, על משקל ״שלמה״ (שמות כ״ב:ח׳).⁠1
    1. השווה: ת״י המתרגם ״דחלתי״; אלפסי, ערך ׳פחד׳.
    תיסרך רעתך – סוף שרעתך תביא עליך יסורין.
    ומשובותיך – לשון בנים שובבים (ירמיהו ג׳:כ״ב).
    תוכיחוך – לשון מוסר.
    ולא פחדתי – פחד שלי לא היה בלבך לירא אותי.
    Your evil will chastise you Eventually, your evil will bring suffering upon you.
    and your backslidings, Heb. ומשבותיך, an expression related to "backsliding children (שובבים)" (infra 3:22).
    will reprove you Heb. תוכחך, an expression of reproof.
    and the fear of Me was not My fear was not in your heart that you should fear Me.
    תייסרך רעתך – יש לך אדם.⁠א שמקבל מוסר עד שלא ילקה וזהו חכם אבל הכסיל אינו מקבל מוסר עד שילקה גם את כשתבא עליך רעה תיוסרי.
    ומשובותיך – מרד שמרדת בי תוכיחוך,
    אז תדעי ותראי כי רע ומר עזבך את י״י אלהיך {ו}⁠לאב פחדתי אליך – מעולם לא שמת פחד יראתי על לבך.
    א. כן בכ״י פריס 163. ״וסופו להגלותכם... לך אדם״ הושמט ע״י הדומות בכ״י פריס 162.
    ב. כן בנוסח שלנו. בכ״י פריס 163, פריס 162, פרמא 2994, מינכן 5, לוצקי 777: ״לא״.
    תיסרך – אחר שנסית כמה פעמים כי בעשותך רעה יבא לך רע, ובעבור משובותיך שאת מורדת בי ימשלו בך האויבים הם בעצמם רעתך ומשובותיך יהיו לך מוסר ותוכחה ליסרך, שלא תשובי עוד בדרך הרעה. שהרי נסית כי יבא לך רעה בעבורה זהו ודעי וראי כי רע ומר עזבך את י״י אלהיך.
    פחדתי – שם בשקל פחדה אהבה אחוה אמר יראתי. ופחדתי לא היתה אליך – ולא פחדת שאביא עליך רע בעונש מעשיך הרעים.
    ולא פחדתי עליך – לא פחדת ממני מלכת אל מצרים ואשור כי היה רע בעיני.
    ואמר תיסרך רעתך כאלו אמר אם לא תביט אל מוסר החכמים והנביאים הביטה האל אל מוסר העונש תיסריך רעתך ומשובותיך שעשית עד כה המה יוכיחוך ותדע מהנסיון שראית שבא על השבטים כי רע ומר הוא עזבך את ה׳ אלהיך כי מאחר שראית שכל עושה רע בעיני ה׳ מקבל גמולו מהרה ואותם אשר עבדו אלהים אחרים ועזבו את ה׳ הלכו שבי לפני צר זה הנסיון ראוי שיוכיחך, ואומרו ולא פחדתי אליך אחשוב שהוא נאמר בתמיה ייאמר ואחר שאתה רואה כל זה בעיניך איך לא תהיה פחדתי אליך ולא תירא ממני, ואפשר לפרשו בניחותא יאמ׳ תיסרך רעתך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה׳ אלהיך לפי שהוא מקור מים חיים ועזיבתו מפאת עצמה היא רע ומר לא מיראת העונש כי אם לשלמות מעלתו וזהו ולא פחדתי אליך כלומר איני אומר שרע ומר עזבך את ה׳ מפני פחד עונשו אבל להיותו ה׳ אלהינו היה רע ומר עזיבתו.
    תיסרך – מלשון יסורין.
    ומשובותיך – ענין מרד והליכה בדרכי הלב כמו וילך שובב (ישעיהו נ״ז:י״ז).
    תוכיחוך – ענין משפט הגמול כמו והוכח במכאוב (איוב ל״ג:י״ט).
    ומר – מלשון מרירות.
    תיסרך רעתך – הרעות שאתה עושה המה ייסרו אותך במוסר יסורין ר״ל בעבורם תיוסר ביסורין.
    ומשובותיך – מה שהלכת בדרכי לבך תוכיחוך במכאוב וכפל הדבר במ״ש.
    ודעי וראי – תן לב לדעת ועינים לראות אשר רע ומר דבר העזיבה אשר עזבת את ה׳ ולא היה פחד ה׳ אליך כאומר אין היה מהראוי לעזבו אם מפאת העזר הבאה ממנו אם מפאת יראת העונש.
    תיסרך רעתך – נראה לי: הלא ממה שראית שבטחונך באשור לרע לך, היה ראוי שרעתך עצמה תיסרך, שתקחי מוסר ממה שגרמה לך רעתך, וכמו שמפרש אחר כך: ודעי וראי וגו׳.
    תיסרך, תוכיחך, התוכחה היא בדברים, ובין אנשים שוים, שמתוכח עמו ע״פ השכל ומברר לו בראיות כי דרכו לא טובה, ובא לרוב להשיבו מדרך הרע בעתיד, כמ״ש הוכח תוכיח את עמיתך (ויקרא י״ט), והמיסר הוא בהכאה, או מן הגדול אל הקטן, ומשתתף עם פעל אסר מנחי פ״א, רק שהאוסר אוסר את הגוף, והיוסר אוסר את הנפש ומכריחה, ובא לרוב על העבר (רק אצל ה׳ יבוא לפעמים תוכחה באמצעות היסורים כמ״ש והוכחתיו בשבט אנשים) והתבאר אצלי בס׳ תהלות (תהלים ו׳:ב׳, ל״ה:ב׳, איוב ה׳ י״ז, איוב ל״ט ל״ה, משלי ג׳ י״א, שם ט׳ ז׳, י׳ י״ז, י״ב א׳, י״ג י״ח, ט״ו ה׳, ט״ו:י׳, ט״ו:ל״ב, ע״ש).
    רעתך משובתיך – השובבות מציין תכונה הנפשיית אשר רוחו כים נגרש שובב הנה והנה ולא יעמוד על מצב אחד, והרעה תציין הפעולה שכבר יצאה פעולת הרע אל הפועל,
    ודעי וראי כי רע ומר – שעורו ודעי כי רע, וראי כי מר, הרע יושג בכח המדע, והמרירות יושג בחוש, והראיה תפול על השגת כל החמשה חושים, כמו ראה ריח בני.
    פַחְדָתִי – הנפרד פַחְדָה בשקל אַהבה אַחוה.
    תיסרך יש הבדל בין יסורים לתוכחה, התוכחה הוא בדברים ובא להשיבו בטוב אל דרך הטוב בעתיד, והיסור הוא בחזקה בדברים קשים או במכות ובא ליסרו על העבר או להשיבו בחזקה אל הטוב בעתיד והנה המוכיח יברר דבריו מצד הטוב או המועיל שימצא בשישמע להתוכחה, ועל הרוב הטוב או התועלת אינו בגוף המעשה רק חוצה לה, למשל האב המוכיח את בנו בל יאכל מאכלים רעים פן יחלה, החולי הוא חוץ להמאכלים רק יסובב מאתם בדרך סבה ומסובב, והמיסר מיסרו בשוטים שהם בלתי נסבבים מן העבירה אף בדרך סבה ומסובב טבעי רק ברצון המיסר שאומר אם לא תשמע איסרך בשוטים, אבל פה אומר כי היסורים הם מסובבים מן דרכך הרע בעצמו בדרך סבה ומסובב טבעי, כי רעתך בעצמך היא תיסרך – לא השוט והשבט, רק הרעה עצמה שעשית והתוכחה אינו ע״י שיודיעוך הרעה המסובב ע״י משובתיך רק משובתיך בעצמה תוכחך – כי עת תפקח עיניך תמצא כי דרכך הרע הוא רע מצד עצמו הגם שלא היה היזק נמשך ממנו (ולפ״ז מה שהתוכחה בכ״מ תהיה ע״י מסובב חוץ מן המעשה תהיה פה ע״י המעשה עצמה. ומה שהיסור יהיה תמיד ע״י עונשים רצוניים של המיסר תהיה פה על ידי המסובב מן הרע). והנה התוכחה תפעול על הידיעה שיראה לו בראיות כי הדבר רע. והיסורים יפעלו על הראיה וההרגש שירגיש במכאוב. אומר לעומת זה וראי ודעי ומפרש ודעי כי רע וראי כי מר עזבך את ה׳ אלהיך – שהעזיבה בעצמה, היא רע מצד עצמה ומר מצד העונש הנמשך מאתה, וזה מגביל נגד תיסרך רעתך וראי כי מר – ונגד משובתיך תוכחך ודעי כי רע ולא פחדתי אליך ר״ל עזבך את אלהיך הוא רע ומר אבל פחדתי אליך אינו רע ומר, ר״ל כי את עזבת עבודת ה׳ מצד שנדמה לך שעבודה זאת קשה עליך והיא רע ומר, אבל תראה כי פחדתי אליך היתה טובה ומתוקה כי עת שהיית מפחד ממני היית חפשית מכל עבודה ומוצלחת לא כן עת עזבת את פחדתי ופחדת מן האלילים, ומבאר כי לא תוכל לאמר שפחדתי אליך היה רע ומר.
    רעתך – פרי רעתך ועונך, וכן משבותיך, פרי שובך לרשעך קשי ערפך.
    תּוֹכִחֻךְ – תוכחנה ותלמדנה אותך להיטיב, כך היה ראוי שיהיה; וכפי הכתיב ״תּוֹכִחֵךְ״, השם לשון רבים והפעל לשון יחיד או להפך נמצא כמה פעמים בתנ״ך, ואומרים שכן הוא לנקבות בלשון ערבי.
    פחדתי – לשון נקבה, אפילו פחד מועט.
    אליך – לא הגיעה אליך.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כ) כִּ֣י מֵעוֹלָ֞ם שָׁבַ֣רְתִּי עֻלֵּ֗ךְ נִתַּ֙קְתִּי֙ מוֹסְרוֹתַ֔יִךְ וַתֹּאמְרִ֖י לֹ֣א [אֶעֱב֑וֹר] (אעבוד) כִּ֣י עַֽל⁠־כׇּל⁠־גִּבְעָ֞ה גְּבֹהָ֗ה וְתַ֙חַת֙ כׇּל⁠־עֵ֣ץ רַעֲנָ֔ן אַ֖תְּ צֹעָ֥ה זֹנָֽה׃
    "For of old time I have broken your yoke, and burst your bonds; and you said, 'I will not serve'; for on every high hill and under every green tree you did bow yourself, playing the prostitute.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אֲרֵי מֵעַלְמָא תַּבָרֵית נִיר עַמְמַיָא מִצַוְרֵיכוֹן פְסָקִית חֲנִיקֵיכוֹן וַאֲמַרְתּוּן לָא נוֹסִיף עוֹד לְמֶעְבַּר עַל מֵימְרָךְ אֲרֵי עַל רָמָא מְנַטְלָא וּתְחוֹת כָּל אִילַן עַבּוּף אַתְּ פָּלְחָא לְטַעֲוָתָא.
    את צעה זנה – כמו ״מהר צעה להפתח״ (ישעיהו נ״א:י״ד), וכבר פירשנוהו.⁠1
    1. בפירושו לישעיהו הוא אומר על אתר: ״מהר צועה להפתח. אלמאיל אלמנחרף מת׳ל קול אלערב צגת אלנג׳ום ללגרב אי מאלת ויעני אלמסג׳ון אלמנחרף ען אלנאס...⁠״. ובעברית: ״⁠ ⁠׳מהר צועה להפתח׳. נוטה וסוטה, כמו שאומרים בערבית: ׳הכוכבים נוטים לצד שקיעה׳, והכוונה לאסיר המוסר הצידה מאנשים...⁠״. והשווה: ריב״ג, אצול, ערך ׳צעה׳; אלפסי, ערך ׳צע׳, המפרש את המילה הנידונה במשמעות השורש יצ״ע: ׳פרש׳.
    שברתי עלך – העול של עץ נופל בו לשון שבירה והמוסרות שהן של עור נופל בהן לשון נתיקה.
    מוסרותיך – הם רצועות שקושרין בהם העול.
    ותאמרי לא אעבור – על דבריך.
    כי על כל גבעה – אך אתה לא שמרת הבטחתך ועל כל גבעה את צועה – לשון משכב ומצע כי משמש לשון אלא.
    I broke your yoke To the wooden yoke an expression of breaking applies, and to the yoke-bands which are of leather an expression of tearing open applies.
    yoke-bands [מוסרותיך are the] ropes used to shackle the yoke [to the animal].
    and you said, "I will not transgress.⁠" your words.
    but on every lofty hill But you did not keep your promise, for on every lofty hill you recline (צעה). This is an expression of a bed and a sheet (מצע). [The word] כי serves as an expression of 'but.'
    כי מעולם שברתי – עול האומות מעליכם ונתקתי מוסרותיכם.
    ותאמרי – לא אוסיף עוד לעבור על פיך ועל כל זאת לא עזבת מעבוד ע״ז על כל גבעה.
    את צועה זונה – נשכבת זונה צועה לשון מצע.
    כי מעולם – מזמן קדמון, שברתי עול מצרים מעליכם. וכן בכל דור ודור נתקתי מוסרות הגוים מעליך. וכשהייתי מציל אותך היית אומרת: לא אעבור עוד על מצותיך, והכתוב: אעבוד – לא אעבוד עוד עכו״ם. ולא עשית כן, אלא בנוח לך עברת על מצותי ושבת לעבוד עכו״ם כמו שאתה עושה עתה.
    כי על כל גבעה גבוהה וגו׳ צועה זונה – דמה אותה בעבודתה אלהים אחרים, כמו הזונה שתדבק מעט זמן בזונה אחד ואחר כך תחשוק זונה אחר ותלך אחריו. ובזה המשל הם רוב דברי יחזקאל, כן את עבדת עכו״ם פלונית זמן אחד, ואחר כך עכו״ם פלונית ואת הולכת מגבעה אל גבעה ומעץ רענן אל עץ רענן לעבוד עכו״ם.
    צועה – הולכת ונוסעת ממקום למקום. וכן: מהר צועה להפתח (ישעיהו נ״א:י״ד) וכן צועה ברוב כחו (ישעיהו ס״ג:א׳) אך הוא פועל יוצא.
    מעולם – מימי קדם.
    שברתי עלך – כדי שתלך בקלות בדרך הסלולה ואת נטית להרים ולגבעות.
    והיה לך לזכור כי מעולם שברתי עולך אם בהיותך בבית עבדים במצרים ואם בימי השופטים כשהיית משועבד ונכנע לעמון ומואב ומדין וליתר האומות, נתקתי מוסרותיך רוצה לומר מוסרות הגוים מעליך ותאמרי לא אעבוד וכשהייתי מציל אותך היית מתודה חטאתיך ואומרת לא אעבור עוד על מצותיך וכפי הכתוב שהוא אעבוד בדל״ת יהיה פירוש לא אעבוד ע״ז, ונראה שהוידוי והתשובה ההיא היה בתנאי ושהיתה כוונתך לא אעבוד כי אם על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן ושם נדרת להיות צועה זונה, וצועה אפשר לפרשו מלשון תנועה והליכה כמו מהר צועה להפתח (ישעיה נא, יד) יאמר אתה כמו הזונה שחושקת באיש אחד ואחר כך תעתק ממנו ותלך לאחר וכן אתה הולכ׳ היום לגבעה פלונית ותחת עץ פלוני ומחר בגבעה אחרת ותחת עץ אחר, ואפשר לפרש צועה מלשון צעקה כמו צועה ברב כחו (ישעיה סג, א) ייאמר אתה זונה במעשיך וצועה וצועקת כאילו אין בך מום האם תאמר שזה החולי היה ירושיי ולא תוכל להפרד ממנו כי בעון חוללת אין הדבר כן.
    אעבוד – אעבוד קרי ברי״ש והכתוב בדל״ת והם שנים במסורת וחברו בעזרא ח׳ כמ״ש שם.
    עולך – מלשון עול ההושם על צואר הבהמה והוא משל על הכבדת העבודה.
    נתקתי – ענין העתק והסרה.
    מוסרותיך – הם קשרי רצועות העול.
    גבעה – ענינו כמו הר.
    רענן – ענין לחות ורטיבות כמו בשמן רענן (תהלים צ״ב:י״א).
    צועה – ענין טלטול ונוע ממקום למקום וכן ושלחתי לו צועים וצעהו (ירמיהו מ״ח:י״ב).
    כי מעולם – הלא מימות עולם הייתי לך לעזרה ושברתי העול אשר הכבידו עליך האומות.
    נתקתי – העתקתי מעל צוארך קשרי רצועות עולם.
    ותאמרי – ואז אמרת לא אעבור עוד על דבר ה׳.
    כי על כל גבעה – כאומר והנה לא קיימת כי על כל וכו׳ את זונה הולכת ונוסעת ממקום למקום ר״ל כמו הזונה אין דרכה לשבת במקום אחד וכמ״ש בה בביתה לא ישכנו רגליה וכו׳ (משלי ז׳:י״א) כן הלכת אתה מבית עכו״ם זו לבית עכו״ם זו.
    כי מעולם שברתי עלך – כשהוצאתיך ממצרים כדי שתהיו עבדים לי, כמו שנאמר: כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים {ויקרא כ״ה:מ״ב}. ועם כל זה לא אבית לשמוע לי, ותאמרי לא אעבור – כלומר: אחר שנגאלתי משעבוד מצרים, אין רצוני לעבור משעבוד זה לשעבוד אחר, רק אהיה חפשי. וכתיב: לא אעבוד, והענין אחד.
    והמפרשים פירשו: לא אעבור עוד על דבריך, אך אשמע בקולך, אמנם אין זה נקשר יפה עם סוף הפסוק.
    וראזנמילר, ולפניו J. D. Michaelis, Aurivillius, Dathe, פירשו: שברתי וניתקתי – כאלו היו״ד יתרה [כמו למטה פסוק ל״ג: למדתי את דרכיך, וכן ד׳:י״ט: שמעת נפשי, וזולתם], והכוונה: אַתְּ שָבַרְתְּ עֻלך ונִתַּקְתְּ מוסרותיך ותאמרי לא אעבוד (בדל״ת). ונראה לי, כי לפי זה היה לו לומר: שברתי עול נתקתי מוסרות, בלא כנוי, כמו למטה: אך המה יחדו שברו עול נתקו מוסרות (ירמיהו ה׳:ה׳), או: שברתא עֻלי נתקתב מוסרותי, כמו: ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו (תהלים ב׳:ג׳).
    אך שברתי עולך נתקתי מוסרותיך – היא מליצה, כמליצת: ואשבר מוטות עֻלכם (ויקרא כ״ו:י״ג), ומוסרותֶיךָ אֲנַתֵק (ירמיהו ל׳:ח׳), ומוסרותַיִך אנתק (נחום א׳:י״ג), יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק (תהלים ק״ז:י״ד), שענין כלם הוצאת אחרים משעבוד.
    ותלמידי מוהר״ר אהוד לאלי מוסיף: כי לא יתכן שהנביא עצמו, בדברו בשם האל, יקרא עבודת האל בשֵם עול ומסרות.
    את צֹעה זונה – יפה פירש שרש צעה N.G. Schröder על פי לשון ערבי, שענינו נטייה, כריעה, וכפיפת הגוף. וכאן אמר לשון כריעה במשל על הזנות, ובנמשל על עבודת האלילים.
    א. כן בכ״י רומא ובדפוס ראשון. בכ״י שוקן: שברתי.
    ב. כן בכ״י רומא ובדפוס ראשון. בכ״י שוקן: נתקתי.
    עולך, מוסרותיך והוכפל לקמן (ה׳ ה׳, ל׳ ח׳).
    את צועה זונה – זונה היא שם הקריאה, את זונה, את צועה, וענינו רגש ורעש פנימי מרוח זנונים הסוער בקרבה, כמ״ש בישעיה (סי׳ נ״א י״ד ולקמן מ״ח י״ב).
    כי מעולם שברתי עולך ר״ל כי העבודה תהיה קשה משני פנים, אם מצד המצות עשה שיהיה בם מעשים כבדים על הגוף כעול כבד, אם מצד המצות ל״ת שיהיה האדם אסור בעבותות בל יעשה מאומה, וזה דומה כשור שנותנים עליו עול קשה לצורך העבודה ואוסרים אותו במוסרות בל יעבור גבול אבל מצות התורה קלים מצד שני אלה, בין מצד המעשים, הנה מעולם שברתי עולך כי אדרבה המעשים שעשו עובדי אלהי נכר בדור ההוא היה עול כבד כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם ואנכי שברתי עול זה מעליך, ובין מצד האזהרות נתקתי מוסרתיך – כי האזהרות שהיו מוזהרים עובדי האליל היו קשים יותר ואנכי נתקתי מוסרות אלה מעליך, כי הסתפקתי במה שתאמרי לא אעבור מן הגבול שאז לא אסרתיך בסייגים וגדרים קשים כי על – סובב על מ״ש כי רע ומר עזבך את ה׳ אלהיך, ומפרש כי על כל גבעה גבוהה וכו׳ (ומאמר ולא פחדתי אליך כי מעולם שברתי עולך הוא מאמר מוסגר), מבאר איך רע ומר עזבך את ה׳ אלהיך כי יצאת להפקר כ״כ עד שאת זונה את צעה וסוערת לזנונים על כל גבעה גבוהה כאשה שעזבה את בעלה והיא מופקרת לכל על כל הר וגבע, אשר זה בעצמו רע ומר מאד.
    אעבור – קרי ור״ל לא אעבור על מצות ה׳, ואעבוד כתיב ומשמע אעבוד אלהים אחרים.
    כי – ולהפך.
    צעה – או הוא מלשון ערבי וענינו נטיה וכריעה וכפיפת הראש; או מלשון צעים וצעהו (למטה מ״ח:י״ב) לשון טלטול ממקום למקום, נודדת פעם בחוץ פעם ברחובות (משלי ז׳:י״ב), פונה היום לאליל זה ומחר לאליל אחר.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כא) וְאָֽנֹכִי֙ נְטַעְתִּ֣יךְ שׂוֹרֵ֔ק כֻּלֹּ֖ה זֶ֣רַע אֱמֶ֑ת וְאֵיךְ֙ נֶהְפַּ֣כְתְּ לִ֔י סוּרֵ֖י הַגֶּ֥פֶן נׇכְרִיָּֽה׃
    Yet I had planted you a noble vine, wholly a right seed; how then have you turned into the degenerate branches of a foreign vine to Me?
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארשב״ם המשוחזררד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    וַאֲנָא קַיֵמְתְּכוֹן קָדָמַי כְּמִנְצַב גַפְנָא בְּחִירָא כּוּלְכוֹן עָבְדֵי קְשׁוֹט וְאֵיכְדִין אִשְׁתַּנֵתוּן קֳדָמַי בְּעוֹבָדֵיכוֹן מְקַלְקְלַיָא סְטֵיתוּן מִבָּתַר פּוּלְחָנִי הֲוֵיתוּן כְּגֶפֶן דְלֵית בֵּיהּ הֲנָאָה.
    סורי הגפן נכריה – במשמעות: מרי,⁠1 והוא משמות הפועלים הבינוניים.⁠2
    1. אלפסי, ערך ׳סר׳, מביא משמע זה בזיקה לפסוקנו, ואילו ריב״ג, אצול, ערך ׳סור׳, מסתמך על ״וסורי״ שבירמיהו יז, יג, ונראה שלכך התכוון גם ת״י, אף-על-פי שתפיסתו הפרשנית שונה.
    2. כלומר, צורת הבינוני הפועל, כמו: ״סרי״, וכך הוא אומר גם בפירושו למיכה ב, ח. גם ריב״ג, אללמע, עמ׳ 154 (רקמה, עמ׳ קעז), מתייחס ל״שובי״ שבמיכה שם, ומנתח אותה בדרך הזאת, ובאצול, ערך ׳תמל׳, הוא מזכיר צורות מעין אלה וביניהן גם את מילתנו; והשווה: ראב״ע, שפה ברורה, כו ע״ב.
    נטעתיך שורק – שורק הוא זמורות גפן טוב כלומר בני אבות כשרים וצדיקים ומדרשו נטעתיך שורק הוספתי לך על שבע מצות של בני נח שש מאות ושש כמנין שורק.
    סורי – דישטורלטורש בלעז.
    גפן נכריה – הצומחת ביערים.
    I planted you a noble vine stock Heb. שורק is the branches of a good vine, that is to say the children of pious and righteous fathers. Its midrashic interpretation is: I planted you שורק. I added for you to the seven commandments of the children of Noah, six hundred and six, as is the numerical value of שורק.
    degenerate Heb. סוּרי (Destoultours in Old French).
    wild vine that grows in the forests.
    ואנכי נטעתיך שורק – אשר כולוא זרע אמת – בני יעקב שהיו כולן מיטה שלימה.
    ואיך נהפכת לי – לסור מאחרי.
    הגפן נכריה – שאינה מוציאה פירות.
    גפן נכריה – גפן שמוציאין ענבים רעים.
    א. כן בכ״י פריס 163, פריס 162, פרמא 2994, מינכן 5, לוצקי 777. בנוסח שלנו: ״כלה״.
    שורק, שורקהא – הויב נטיעה שעוקרין אותהג ממקום מטעהד ונוטעין אותהה במקום אחר. (ערוגת הבושם חלק א׳ עמ׳ 271 בשם ״פרשב״ם שפי׳⁠ ⁠⁠״, חלק ב׳ עמ׳ 231 בשם ״ורשב״ם פי׳⁠ ⁠⁠״)⁠ו
    א. כן בח״ב עמ׳ 231. בח״א עמ׳ 271 חסרה מלת: שורקה.
    ב. כן בח״א עמ׳ 271. בח״ב עמ׳ 231 חסרה מלת: הוי.
    ג. כן בח״א עמ׳ 271. בח״ב עמ׳ 231: הנעקרה.
    ד. כן בח״ב עמ׳ 231. בח״א עמ׳ 271: ממקומה.
    ה. כן בח״א עמ׳ 271. בח״ב עמ׳ 231: וניטעה.
    ו. לא ברור אם הפירוש שאוב מפירוש רשב״ם על ישעיהו ה׳:ב׳ או ירמיהו ב׳:כ״א.
    ואנכי נטעתיך שורק – הוא הגפן המשובח שבמיני הגפן, ואומר כי בענביו לא ימצא חרצן. ואמר זה על אברהם, אמר: איך היה זה. ואיך יצאת כמו גפן נכריה. כי מטעתך היה גפן נבחר, וזרע אמת, והיה ראוי שיצא ממנו גם כן פרי טוב, והגפנים שיטעו ממנו יהיו טובים.
    ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה – והוא הגפן הרע והוא נכרי למטע שהיה שורק ונטע אמת. הוא לי כמו נכרי וזר כאילו לא יצא ממנו. וסורי הגפן הם הבדים הרעים שמסירין אותם מן הגפן, שאין בהם צורך. אמר: נהפכת לי כמו סורי הגפן או כמו גפן נכריה שפירותיה באושים לא ענבים. והגפן תמצא בלשון זכר ובלשון נקבה. בלשון זכר, גפן בוקק, וימצא גפן וילקט ממנו. ובלשון נקבה והיא כפורחת, לגפן אחת והגפן האדרת והגפן נכריה.
    כי אנכי נטעתיך שורק הוא הגפן המשובח, ורמז בזה שהיו זרע אברהם יצחק ויעקב כולו זרע אמת והיה ראוי שמגפן משובח כזה יצא פרי טוב ונבחר ואיך א״כ נהפכת לי סורי הגפן נכריה רוצה לומר הבדים הרעים שכורתים מהגפן שמזיקין בה ולא יועילו:
    כלה זרע אמת – כתוב בה״א וכן ראוי ע״פ המסורת שנמסר בשמואל ב׳ סי׳ ב׳ דכל ספר ירמיה כתוב כלה בה״א בר מן תרין בחד פסוקא כי מקטנם ועד גדולם וגו׳ בסימן ו׳ ומאי דכתיב התם במסורה וסי׳ כי מקטנם ועד גדולם דירמיה סימן ו׳ צ״ל ב׳ בפסוק אבל אותה שבפסוק כי מקטן ועד גדול בירמיה סי׳ ח׳ שניהם בה״א ועיין מ״ש בסוף מלאכי בס״ד וברקאנטי פ׳ בראשית כלה זרע אמת כלה כתיב רמז לכלה הכלולה מן הכל שהיא זרע אמת כד״א תתן אמת ליעקב וגו׳.
    שורק – זמורות משובחים וכן ויטעהו שורק (ישעיהו ה׳:ב׳).
    סורי – מלשון הסרה והפלה.
    נכריה – זרה.
    ואנכי נטעתיך שורק – מתחילה נטעתיך מענפי גפן משובח וחוזר ומפרש הכל מזרע אמת הם אברהם יצחק ויעקב וא״כ ראוי היית להיות כמוהם ואיך נהפכת למולי להיות בדים רעים המוסרים מן הגפן אשר כל אחת נכריה וזרה מן הנטיעה ולא תשוה עליה.
    כלה זרע אמת – כרם אשר כלו זרע טוב. אשר כל יודעו יחשוב שלא יתכן שיצמחו בו באושים. כשהנטיעה עושה כתקות הזורע והנוטע, אז נקראת: זרע אמת. וכשהענין בהפך נקראת מכחשת, כמו: כחש מעשה זית {חבקוק ג׳:י״ז}, ותירוש יכחש בה {הושע ט׳:ב׳}.⁠א
    סורי הגפן נוכריה – רד״ק ודון יצחק פירשו: סורי – ענפים ובדים שמסירים אותם להיותם רעים.
    וראזנמילר פירש: שם מָפְשָט (degenerationes).
    וי׳ ד׳ מיכאעליס הגיה: סורְיָה גפן נכריה. ודִמה ללשון ערבי שַרְיַה שהוא מין נטיעה בלתי ידועה בצמצום. והגהתו קרובה בעיני.
    אך נראה לי לפרש: סוריה – מלשון ארמית סְרָא, סְרִי, שענינו כמו בעברי: באש. והנה סוריה היא גפן בְּאֻשִים (עיין ישעיה ה׳), והנה הענבים נקראים באושים, והגפן עצמה נקראת סוריה.⁠ב
    א. כך במהדורה בתרא (כ״י לוצקי 675ב, שוקן, רומא, דפוס ראשון). במהדורה קמא (כ״י קולומביה, לוצקי 675א) מופיע פירוש שהועבר עליו קולמוס: ״נ״ל: כלָה – לשון נקבה, וחוזר על גפן, ואע״פ שעדיין לא הזכיר שם גפן, הנה שורק הוא מין גפן. וטעם: כלה זרע אמת, אנכי נטעתיך שרק – שֶכָּל פִּרְיָה אמת, כלומר: גפן מַזְרַעַת זרע למינה, ודומה לה. ואמר: זרע אמת – כי כשאין הפרי דומה לנטיעה יאמר עליו שהוא זרע שקר.⁠״
    ב. בכ״י קולומביה, לוצקי 675א, שוקן נוסף כאן: ״ואתה אל תתמה על מלה ארמית, שכן בפסוק שאחר זה: נִכְתַם.⁠״
    שורק – גפן בעל שריגים (ישעיהו ה׳ ב׳) והוא מין גפן מובחן מסתעף לענפים, וכתב הר״י בן גאות שהוא מין הטוב מן הגפנים שלא ימצא חרצן בענבים,
    והפוכו הוא סורי הגפן, שמלת סר בא גם על הקלקול, סרת טעם (משלי י״א), סר סבאם (הושע ד׳), ותארי העי״ן יבואו לפעמים בשורק כמו שובי מלחמה, זרע אמת, כבר בארתי בס׳ התו״ה (קדושים סי׳ מ״ט וסי׳ נ״ט) ששם ופעל זרע כשבא באילנות בא על ההרכבה שמרכיב אילן באילן, וזרע אמת הוא אם מרכיב מין במינו,
    והפוכו הוא נכריה שהורכב במין נכרי.
    ואנכי הנה היה דרכם להבריך בגפן הגרוע יחור וזמורה ממין השורק כדי שישבח הגפן, ובזה הגם שעי״כ הטיב בפריה מ״מ נגרע במה שהוא בלתי זרע אמת, רצוני כי הזרע שהוא ההברכה (שהוא נקרא זריעה אצל האילנות) אינו אמת רק שקר ממין זר, ועי״כ לא יוכל לגדל בדומה כי הכלאים לא יפרו ממינם כידוע אבל אנכי נטעתיך בב׳ מעלות,
    א. שורק – שהוא גפן מובחר,
    ב. שלא היה זה ע״י הברכה ממין זר רק כלו זרע אמת, ואיך נהפכת בשני אלה לגרוע, כי אתה לא שורק רק סורי הגפן – ולא זרע אמת רק זרע נכריה – באופן שהבריכו בהגפן השורק זמורה של סורי הגפן עד שהוא מקולקל משני פנים והנמשל שהשם נטעם שיהיו מובדלים מן העמים, ובכ״ז יהיו מוצלחים בעצמם והם התערבו בעמים אחרים ואבדו צורת האומה הקדושה, ובכ״ז לא לבד שלא הרויחו בזה עושר והצלחה רק עי״כ נתדלדלו וירדו מטה מטה.
    שורק – שם נחל (בקעה) שכרמיו היו משובחים ביותר.
    זרע אמת – בלתי מכחש בבטחון נוטעו ועובדו.
    סורי – ענפים שמסירים אותם מן הגפן להיותם רעים; ולפי שד״ל מקורו מלשון ארמית סרא שהוראתו באש, גפן מוציא ענבים באשים (ישעיה ה׳:ב׳).
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארשב״ם המשוחזררד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כב) כִּ֤י אִם⁠־תְּכַבְּסִי֙ בַּנֶּ֔תֶר וְתַרְבִּי⁠־לָ֖ךְ בֹּרִ֑ית נִכְתָּ֤ם עֲוֺנֵךְ֙ לְפָנַ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהיֱ⁠־הֹוִֽה׃
    For though you wash yourself with lye, and use much soap, yet your iniquity is marked before me,⁠" says the Lord Hashem.
    תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אֲרֵי אִם תְּדַמִין לְאִתְנַקְאָה מֵחוֹבַיִךְ כְּמָא דִמְנַקַן בְּנִתְרָא וּמְחַוְרִין בְּבוֹרִיתָא הָא כְרוֹשָׁם כִּתְמָא דְלָא דְכֵי כֵּן סַגִיאוּ חוֹבַיִךְ קָדָמַי אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים.
    כי אם תכבסי בנתר – א״ר יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין, וגזר דין דצבור מי נקרע והכתיב כבסי מרעה לבך ירושלים למען תושעי, וכתיב כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני, מאי לאו כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין, לא אידי ואידי לאחר גזר דין הא בגזר דין שיש בו שבועה הא בגזר דין שאין בו שבועה, דא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו מתקרע שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי וכו׳ (כתוב ברמז צ׳).
    כי אם תכבסי בנֶתֶר ותרבי לך בֹּרִית – יש מי שפירש אותו1 כ״נטרון״ <בערבית>, ויש אומרים:⁠2 ״אלום״, והוא חומר כביסה. ובאשר ל״ברית״, הרי הוא שם-עצם שצורתו היסודית <צריכה להיות> מדוגשת, משום שהוא מן הכפולים, ונוצר בו הנח בשל ההימנעות מדיגוש הרי״ש,⁠3 וכמוהו ״גזית״ (שמות כ׳:כ״א) שהוא מ״גזז״, ומשמעותו: נקיון,⁠4 כמו: ״כבר ידי ישיב לי״ (תהלים י״ח:כ״א).
    1. כך זיהה מילה זו רס״ג, אגרון, ערך ׳נתר׳, וכך תרגם אותה בתרגומו למשלי כה, כ. זוהי גם דעתו של אלפסי, ערך ׳נתר׳, ודעתם של כמה גאונים המובאת על-ידי ריב״ג, אצול, ערך ׳נתר׳.
    2. זוהי דעתו של רב האיי גאון בפירושו לכלים פ״ב מ״א, והשווה: זכרון לראשונים, ח״ד, עמ׳ 3. ריב״ג, אצול, שם, מביא בשם הגאונים דעה שלישית, שעל-פיה הזיהוי הנכון של ׳נתר׳ הוא ״טפל״ (בערבית) וגם הוא חומר ניקוי.
    3. הכוונה היא לנח נעלם הקיים בכוח אחרי תנועת החולם של הבי״ת במילה ״ברית״; השווה: ריב״ג, אללמע, עמ׳ 124 (רקמה, עמ׳ קמו), ואצול, ערך ׳ברר׳.
    4. כלומר, כשם-עצם מופשט. ואולם ריב״ג, אצול, שם, אומר: ״ותפסירה אלאשנאן (והו) אלד׳י יגסל בה״ – ״ופירושו: ׳אלאשנאן׳ < בערבית >, והוא אשר מכבסים בו״. בגלוסות של כ״י רואין, שם, כתוב: ״הו שי ינקי ואמא אלצאבון פיסמי פי כלאם רבותינו אשלג״ – ״הוא דבר מנקה; ובאשר ל׳צאבון׳, הרי הוא נקרא בדברי רבותינו ׳אשלג׳⁠ ⁠⁠״.
    בנתר – מין אדמה שחפין ושפין בה את הבגדים.
    בורית – נקיון כמו ובר לבב (תהלים כ״ד:ד׳) ויש לועזים בורית שאבו״ן בלעז.
    נכתם עונך – הא כרושם כתמא דלא דכי כן סגיאו חוביך קדמי.
    כתם – טאק״א בלעז.
    עונך – על עון העגל נאמר שהוא קיים לעולם כמו שנאמר וביום פקדי ופקדתי עליהם (שמות ל״ב:ל״ד) כל פקידות הבאות על ישראל יהיה מקצת עון העגל בהם.
    with natron A type of earth with which garments are cleansed and rubbed.
    soap Heb. בֹּרִית, cleanliness. Comp. "And pure (וּבַר) of heart" (Tehillim 24:4). Some explain בֹּרִית as savon in French, soap.
    your iniquity is stained Targum Yonatan renders: Like the mark of a stain that is unclean, so have your sins increased before Me.
    כתם – is tka in Old French.
    your iniquity This is said concerning the iniquity of the 'Golden Calf,' which remains in existence forever, as it is stated: "And on the day of My visitation, I will visit upon them their sin" (Shemot 32:34). All visitations that come upon Israel have part of the iniquity of the Golden Calf in them.
    כי אם תכבסי בנתר – אפילו אם היית רוצה לנקותך מעון כאדם שמכבסא בנתר ובאהל ובבורית לא יועילך כי עוונך נכתם ביותר.
    א. כן בכ״י פריס 163, פריס 162, פרמא 2994, לוצקי 777. בכ״י מינכן 5 נוסף: ״את בגדיו״.
    כי אם תכבסי – כמו שמכבסין הבגד בנתר ובבורית להעביר ממנו הכתם, כן אם תכבסי עצמך ותנקי עצמך, כלומר שתשובי בתשובה, אף על פי כן אענישך על עונך כל כך הוא רב ועצום. והנה כתוב: כבסי מרעה לבך ירושלם, למען תושעי (ירמיהו ד׳:י״ד) התשובה. לזאת השאלה כי על כל פנים אם עשו ישראל שבאותו הדור תשובה, היו נושעים מהאויב ולא היה מגלה אותם, אבל היו מקבלים עונש עונם הרב בארצם. כי יש עון שאינו מכופר בתשובה לבדה, אלא עם היסורין שממרקין העון אחר התשובה. ורז״ל הקשו אלו הפסוקים ותרצו כי זה וזה אחר גזר דין. אלא כאן בגזר דין שיש עמו שבועה, כאן בגזר דין שאין עמו שבועה. כי גזר דין שיש עמו שבועה אינו נקרע, כמו שנאמר: לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחהא עד עולם (שמואל א ג׳:י״ד).
    בנתר – יש מפרשים הוא שקורין לו בלע״ז אלומ״י.
    ויש מפרשים: שהוא העפר שרוחצין בו הראש ובו מנקין כל דבר.
    בורית – י״מ שהוא שקורים לו בלע״ז סבו״ן וי״מ שהוא עשב שמכבסין בו.
    א. כן בכ״י וטיקן 71. בפסוק: ״ובמנחה״.
    כי אם תכבסי בנתר – ובמקום אחר כבסי וגו׳ (ירמיהו ד׳:י״ד), והכל צדקו יחדו.
    כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך ברית וגומר עד פרא למוד מדבר. אם אמרנו כדברי חז״ל (ר״ה יח, א) שאמרו נכתם עונך לפני לפי שהיה גזר דין עם שבועה שא״א שישוב אחור ולא שיקובל בתשובה הנה יקשה עלינו מאד שליחות הנביאים ותוכחותיהם השכם ושלוח ויהיו כל דבריהם שוא ודבר בטל כ״א הגזרה אמת חריצות הנביאים יהיה שקר, ומלבד זה הנה נחליש מאד בזה הדעת מעלת התשובה שקבלנו שאין דבר עומד לפניה ודברי יחזקאל מקיימים מעלתה האמנם כפי חלוקי הכפרה שהיה דורש רבי ישמעאל (יומא פו, א) ראוי ומתקבל הוא דעת הרד״ק שאם עשו ישראל שבאותו הדור תשובה היו נושעים מהאויב ולא היו הולכים בגלות, אבל היו מקבלים עונש עונותיהם אם בדבר או ברעב או ביתר הצרות בהיותם על ארצם כי יש עונו׳ שלא די בתשובה לבדה לכפר עליהם אלא עם ייסורין הממרקין או עם המות, ושעל אפשרות הצלת העם מהגלות באמצעות התשובה אמר כבסי מרעה לבך למען תושעי (לקמן ד, יד), ועל שאר העונשים ממרקים העונות נאמר כאן כי אם תכבסי וגומר, אבל לדעתי אין לשאלה מקום בפסוק הזה כי הנה לא נאמר כאן כי אם תכבסי מרעה לבך שהוא רמז לתשובה האמתית כמו שאמר בפסוק האחר כבסי מרעה לבך לא נאמר כזה בפסוק הזה לפי שלא כיון הנביא לומר בו שאע״פ שיעשו תשובה לא יועיל להם אבל היתה כונתו לומר שאנשי דורו היו רשעים בסתר ומראים עצמם חסידים בגלוי, ועל זה אמר כנגדם שאף על פי שיעשו בגלוי מעשה חסידו׳ שהקדוש ברוך הוא היה יודע מעשי סתריהם הרעים וזהו כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית שהם הדברים שיכבסו בהם הבגדים כדי ללבן אותם הנה עם כל המעשים הנגלים שאתה עושה במרמה והונאה נכתם עונך לפני רוצה לומר עונך הנסתר הלא הוא נכתם ורשום לפני.
    תכבסי – מלשון כיבוס ורחיצה.
    בנתר – מין אדמה רכה ומכבסין בו וכן חומץ על נתר (משלי כ״ה:כ׳).
    בורית – שם עשב המנקה וכן וכבורית מכבסים (מלאכי ג׳:ב׳).
    נכתם – מלשון כתם ורושם.
    ותרבי לך בורית – תרבי לעצמך בורית לצחצח עצמך ע״י ר״ל אף אם תראה לפני הבריות צדקות ומעש״ט הנה לא תועיל בזה כי עונך שאתה עושה בסתר נראה לפני ככתם כי לא העבירם הנתר והבורית כלומר הצדקה שאתה עושה לפני הבריות לא כפרו על העון שנסתר.
    בנתר – הוא הנקרא בערבי נַטְרוֹן והוא מין alcali fossile, ונמצא לרוב בארם ואשור ומצרים. ופליניוס ושאר הקדמונים קראו לו nitrum, ועושים ממנו בורית לכבס הבגדים (J.D.Michaelis, וראזנמילר, ועיין גם כן Enciclopedie ad natrum).
    בורית – J.D.Michaelis וגעזעניוס אומרים: שהיא potassa.⁠א
    והיירנומיוס אומר: שהוא מין עשב. וכן בתרגום המיוחס לשבעים זקנים מתורגם מין עשב.
    נכתם – מלשון כֶתֶם בארמית ובלשון חכמים.
    עונך עומד לפני – ככתם קשה ובלתי עובר בכביסה. והנה המקרא קצר: אם תכבסי בנתר לא יועיל לך כי נכתם עונך לפני. וענין הפסוק הזה אינו כלל (כדעת רד״ק וכדעת המדרש שהביא): אם תטהרי עצמך בתשובה לא יועיל לך. חלילה לאל מזה!⁠ב אך הכוונה (כפירוש דון יצחק): אם תחשבי להנקות מבחוץ ולהסתיר ממני עוניך, לא יועיל לך, כי הנה הם נגד עיני, וכמו שאמר: איך תאמרי לא נטמאתי {ירמיהו ב׳:כ״ג}.
    א. בעברית: אשלג.
    ב. השוו שד״ל דברים ל״א:י״ז.
    נתר – מן עפר המנקה את הכתם,
    ואחריו הבורית, כמ״ש בנדה (משנה נדה ט׳:ו׳) ז׳ סימנים מעבירים על הכתם נתר ובורית, ושם (מ״ז) העבירן שלא כסדרן לא עשה כלום, ואמר אף שתעשה כסדרן נשאר הכתם.
    כי – ר״ל מה שתכבסי בנתר להעביר ממך כתמי העונות שהוא מה שתאמרי אמתלאות לאמר לא חטאתי, הגם כי בזה תרבי לך בורית – לך בפני עצמך העברת הכתמים ואת בר בעיניך כאילו לא חטאת, אבל עי״ז בעצמו נכתם עונך לפני – כי בזה נשאר הכתם גדול בעיני ה׳ עד שנעשה מהחטא עון שמורה על קלקול השכל, אחר שתכפור בהכרח במצוה ובמצוה עליה כי היודע שחטא הגם שהוא נכתם בפני עצמו אינו נכתם בעיני ה׳, כי בקל יתקבל בתשובה, לא כן הזכאי בעיני עצמו. ומפרש, כי.
    נכתם – מלשון כתם בלשון חכמים; הרבה תצטרכי לעמול להסיר כתמך ממך; הרבה תשובה ותענית צריך לך למען אמחול לך; ולהפך את סוברת שלא חטאת.
    תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כג) אֵ֣יךְ תֹּאמְרִ֞י לֹ֣א נִטְמֵ֗אתִי אַחֲרֵ֤י הַבְּעָלִים֙ לֹ֣א הָלַ֔כְתִּי רְאִ֤י דַרְכֵּךְ֙ בַּגַּ֔יְא דְּעִ֖י מֶ֣ה עָשִׂ֑ית בִּכְרָ֥ה קַלָּ֖ה מְשָׂרֶ֥כֶת דְּרָכֶֽיהָ׃
    "How can you say, 'I am not defiled, I have not gone after the Baals?' See your way in the valley, know what you have done, a swift camel traversing her ways;
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אֵיכְדֵין תֵּימְרִין לָא אִסְתְּאֲבֵית וּבָתַר טַעֲוַת עַמְמַיָא לָא הַלְכֵית זְקוּפִי עֵינַיִךְ עַל אוֹרְחָתִיךְ כַּד הֲוֵית יָתְבָא בְחֵילְתָּא לְקָבֵיל בֵּית פְּעוֹר דְעִי מָא עֲבַדְתְּ הֲוֵית דַמְיָא לְיַנְקָא קַלִילָא דִמְקַלְקְלָא אוֹרְחָתָהָא.
    ראי דרכך בגיא דעי מה עשית – הוא רומז למה שעשה העם בעניין בנות מואב, הלא אתה רואה אותו אומר לגבי גבולות המקום הזה: ״בעבר הירדן בגיא מול בית פעור״ (דברים ד׳:מ״ו).⁠1
    בכרה קלה משרכת דרכיה – כמו: ״בכרי מדין״ (ישעיהו ס׳:ו׳), והוא הצעיר בגמלים,⁠2 ופירוש ״משרכת דרכיה״ – מעוותת את דרכיה, והמילה <מבניין> כבד (=פִּעֵל), וייתכן שהיא <גזורה> מן ״ועד שרוך נעל״ (בראשית י״ד:כ״ג) באחד האופנים.⁠3
    1. השווה: ת״י, רש״י ורד״ק.
    2. בפירושו לישעיהו ס, ו הוא אומר: ״בכרי [מדין] ועיפה. אלבכר מן אלאבל אלפתי אלס⁠[ן ואלאנת׳י בכ]⁠רה קלה משרכ⁠[ת דרכיה]״. ובעברית: ״בכרי [מדין] ועיפה״. < בערבית > ׳בכר׳ – גמלים צעירים, [והנקבה ׳בכ]⁠רה קלה משרכת דרכיה׳⁠ ⁠⁠״. השווה: ת״י; אלפסי, ערך ׳בכר׳; וריב״ג, אצול, ערך ׳בכר׳.
    3. גזרון ״משרכת״ כפועל דנומינטיבי משם-העצם ״שרוך״, המובא כאן כאפשרות, אינו משנה את ההוראה שהוא נותן לפועל עצמו. בספר הפעלים, ערך ׳שרך׳, הדברים חד-משמעיים: ״שרך, משרכת דרכיה מן שרוך נעל ועניינו תעות דרכיה פעם לימין ופעם לשמאל, כאילו הדרך תפור בעבותים מעוקלים״. גם אלפסי, ערך ׳שרך׳ (שם הוא משתמש בשורש הערבי שר״ך) מבאר במשמע של ׳עיוות׳, ובערך ׳בכר׳ הוא מפרש את ״משרכת״ במילה הערבית ״תעוג׳⁠ ⁠⁠״ – ״תעוות״. בדומה לזה גם ת״י, ומנחם, ערך ׳שרך׳, המפרש במשמע עיוות, אף כי הוא מבחין בין ״משרכת״ לבין ״שרוך״, וכך גם ריב״ג, אצול, ערך ׳שרך׳, המבאר את ״משרכת״ בערבית: ״משושה״ – ״מבלבלת״.
    ראי דרכך בגיא – מה עשית מול בית פעור ועוד עתה את מחזקת באותו הדרך כבכרה קלה המשרכת דרכיה.
    בכרה – גמלה נקבה בחורה שהיא אוהבת לנוע בכרי מדין (ישעיהו ס׳:ו׳) מתורגם הוגני מדין והם גמלים בחורים כמו שמצינו בסנהדרין נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני.
    משרכת – מחזקת בדרכי נעוריה לשון מסריך סריך ויש לחברו עם שרוך הנעל (בראשית י״ד:כ״ג) קושרת דרכי נערותה בלבה.
    See your way in the valley See what you have done opposite Beth-Peor, and until now you adhere to that way like a swift she camel clinging to her ways.
    young she-camel Heb. בכרה, a young female camel, that loves to wander. "The young camels (בכרי) of Midian" (Yeshayahu 60:6) is translated "and they are young camels,⁠" as we find in Sanhedrin 52a: There are many old camels laden with the skins of young camels (הוגני).
    clinging Adhering to the ways of her youth, an expression similar to: "it would have clung (מסריך סריך)" (Chulin 51a). This may be associated with "a shoe thong (שרוך נעל)" (Bereshit 14:23). She binds the ways of her youth in her heart.
    שאם תאמר לא נטמאתי, ראי דרכך בגיא – בעון פעור שגרם שנפלו מישראל כ״ד אלף.
    בכרה קלה – את דומה לבהמה קלה שלועזין פדוליי״ר שמעקלת דרכיה ואינה הולכת ישר כשבורחת מבני אדם.
    בכרה – כמו בכרי מדין ועיפה (ישעיהו ס׳:ו׳).
    איך תאמרי – רוצה לומר כל כך עונך מגולה. שאם רצית להכחישו לאמר: לא נטמאתי ואחרי הבעלים לא הלכתי, לא תוכלי לכחש.
    ראי דרכך בגיא – הלא על הגבעות היתה עבודתה. איך אמר בגיא? אלא ר״ל, ראי דרכך שהוא דרוך בגיא לעלות אל הגבעה. וזכר הגיא בעבור כי הגבעה, כמו ההר, היא אבן. ולא יכיר בה אדם הדרך כמו בגיא. לפיכך, תוכלי לראות הדרך שיש לך בגיא, שלא היה לך דרך בה אלא לעלות על הגבעה לעלות עולות ואת תמידה. ללכת שם עד שהדרך נעשה מסלה נכרת לכל שדורכין בה בני אדם ואין באותו הגיא דרך כי אם לגבעה הסמוכה לו. דעי מה עשית מעבודת הבעל בגבעה. ולמה שפירש בו יונתן הוא פירוש נכון, שתרגם כן ראי דרכך – זקפי עיניך ... .
    ולפי דרך יונתן נפרש הפסוק כן: איך תוכלי לומר אחרי הבעלים לא הלכתי, ראי דרכך שהוא כמו שהיה בגיא מול בית פעור (דברים ג׳:כ״ט) שהלכת אחרי בעל פעור (דברים ד׳:ג׳) כן את הולכת עתה אחרי הבעלים ואיך תוכלי לכחש. דעי מה עשית – בגיא מול בית פעור. והנה גם כן בארצך הנה את כבכרה קלה שמשרכת דרכיה, פעם תרוץ הנה ופעם תרוץ הנה. כן, את פעם את עובדת עכו״ם פלונית ופעם עכו״ם פלונית.
    ותרגם יונתן: הוית דמיא כינקתא קלילא המקלקלא ארחהא. ובכרה היא גמלה הקטנה עולת ימים והיא רצה יותר מהזכר. משרכת מענין שרוך הנעל שקושרין אותו סביב הנעל כמה פעמים.
    ולזה סמך איך תאמרי לא נטמאתי ואחרי הבעלים לא הלכתי כי זה היה באמת עיקר התוכחה שהיו מראים עצמן נקיים וטהורים ותחתיהם תעמוד הבהרת, ועל זה עצמו קראה צועה זונה כמו שפירשתי למעלה רוצה לומר זונה במעשיה וצועקת בפיה לא פעלתי און הנה אם כן לא דבר הכתוב כאן מהתשובה. והותרה בזה השאלה הרביעית.
    ואמנם אומרו ראי דרכך בגיא ראוי באמת לפרשו על דרך יונתן שתרגמו זקפא עיניך על ארחתך וחזית כדו הוית יתבא בחילתא לקבל בית פעור, אבל לא כיון השלם יונתן לפרש הכתוב על זה כמו שחשב ממנו הרב רבי דוד קמחי שיהיה ענינו ראי דרכך שהוא עתה דומה למה שהיה בגיא כשהלכת אחרי בעל פעור כי אין בכתוב ולא בתרגומו ענין מהדמוי ההוא, אבל פירושו איך תאמרי לא נטמאתי רוצה לומר עתה, ושמעולם אחרי הבעלים לא הלכת ראי דרכך בגיא מול בית פעור ששם עבדתם הבעל דעי מה עשית היום הזה, ותדע ותשכיל שאותו עון אשר התחלת׳ שם הוא עמכם עד היום הזה ושאתה כמו הבכרה קלה שמשרכת דרכיה ובכרה קלה והיא גמלה קטנה שהיא קלה מאד יותר מהזכר ומשרכת הוא מלשון שרוך נעל והוא הדבר הקשור היטב עם הרגל, יאמר שהגמלה קטנה היא מנערותה הולכת לרצונה לכאן ולכאן ונתקשרה עמה דרכה ומנהגה עד שכל ימיה תתמיד במנהג ההוא, כן היו ישראל התחילו לעבוד הבעלים ונדבקו במנהג ההוא תמיד כמו הבכרה הקלה שבקלות דעתה תעשה תמיד אותו דרך המוטעה שהתחילה בו. הנה התבאר למה זכר כאן הגיא והותרה בזה השאלה החמישית:
    אחרי הבעלים – כן כתוב אחרי בלא וא״ו בראשית המלה וראיתי מי שנסתפק בזה וגם בס״א כ״י ובנביאים עם פירוש הרי״א כתוב ואחרי וכן נראה מהתרגום ובספרים אחרים אינו כן.
    בגיא – הוא מול בית פעור כמ״ש ונשב בגיא מול בית פעור (דברים ג׳:כ״ט).
    בכרה – גמלה בחורה כמו בכרי מדין (ישעיהו ס׳:ו׳).
    משרכת – ענין קשירה והוא מלשון שרוך נעל (בראשית י״ד:כ״ג) שהוא הרצועה שקושרין בו הנעל.
    דרכיה – ענין מנהג וסדר.
    איך תאמרי – איך תכחשו לומר לא נטמאתי עתה בעכו״ם ומעולם לא הלכתי אחרי הבעלים.
    ראי דרכך בגיא – כאומר איך תוכל לומר כן הלא ראי דרכך בגיא מול בית פעור ששם עבדת הבעל ודעי מה שעשית היום הזה ותדע ותשכיל שאותו העון אשר התחלת שם הוא עמך עד היום הזה.
    בכרה קלה – והרי אתה כגמלה נקבה בחורה הקלה לרוץ יותר מהזכר אשר נתקשר עמה דרכה ומנהגה עד שכל ימיה תתמיד במנהג ההוא לרדוף ולרוץ בכל עת וכן אתה כאשר התחלת בעבודת בעל פעור נדבקת בעבודת הבעלים עד היום הזה ולא תעזבם.
    ראי דרכך בגיא – בגיא בן הנום שהיו שורפים שם את בניהם למולך (ראזנמילר וגעזעניוס וכן נראה כוונת המתרגם המיוחס לשבעים זקנים שתרגם Polyandron מקום רבוי בני אדם, כלומר: בית הקברות).
    בכרה – גמל נקבה, צעירה לימים.
    משרכת דרכיה – התועה כה וכה מפני תאותה לְזָכָר.
    משרכת – אשרש שרך קרוב לשרש שרג, וממנו שרגים, וישתרגו, ענין סבוך (געזעניוס). והטעם שאינה הולכת בדרך ישרה אלא לכאן ולכאן, והנה דרכיה נסבכים זה בזה.
    א. במהדורה קמא (כ״י קולומביה, לוצקי 675א) מופיע פירוש נוסף (בכ״י לוצקי 675א הועבר עליו קולמוס): ״לשון שרוך נעל, וכן בלשון חכמים: סירכא, סרך בִתָּהּ, ענין דִבוק וקשר.⁠״
    בכרה – בא על הנבחר במינו, כמו בכור שורו (דברים ל״ג) אף אני בכור אתנהו (תהלות פ״ט)
    ושם קלה כמו על קל נרכב (ישעיהו ל׳) ודרך הרץ בקלות בל יתראה רושם מדרכו, אבל בהיות הרץ זרזיר מתנים אז יחרוץ ברגליו ורשומו ניכר,
    וז״ש שבכ״ז היא משרכת דרכיה, משרכת מענין שרוך נעל, שמקשר הנעל אל הרגל, והיא תקשר הרגל אל הדרך להניח בו רושם.
    איך תאמרי – ר״ל את מכחשת, בין הטומאה בעצמה שאת אומרת לא נטמאתי – ובין הדרך שהלכת להתטמאות שתאמרי שלא לבד שלא נטמאתי בע״א כי גם אחרי הבעלים לא הלכתי כלל אבל איך תאמרי כזאת, הלא נגד שאת אומרת אחרי הבעלים לא הלכתי ראי דרכך בגיא – עוד נמצא רושם של פסיעות רגליך ועקבותיך נודעו שם, ונגד שאת אומרת לא נטמאתי דעי מה עשית – הלא ידעת בעצמך שנטמאת שם איך תוכלי להכחיש זאת את בכרה קלה אשר היא משרכת דרכיה שתדבק שרוך פרסותיה בדרכיה שניכר הפסיעה שפסעה שם וכן נכרו פסיעות רגליך.
    בגיא – בגיא בן הנם; ושריפת בניהם למולך היתה הראיה היותר ברורה על הדבק לבם בעבודה זרה.
    בכרה – גמל נקבה צעירה לימים.
    משרכת – בחילוף אותיות גיכ״ק משרגת, לשון שריגי הגפן המסתבכים בקנים, כן היא אינה הולכת בדרך ישרה ודרכיה מסתבכות זו בזו, ודומה למה שנאמר בפסוק כ׳.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כד) פֶּ֣רֶה׀ לִמֻּ֣ד מִדְבָּ֗ר בְּאַוַּ֤ת [נַפְשָׁהּ֙] (נפשו)א שָׁאֲפָ֣ה ר֔וּחַ תַּאֲנָתָ֖הּ מִ֣י יְשִׁיבֶ֑נָּה כׇּל⁠־מְבַקְשֶׁ֙יהָ֙ לֹ֣א יִיעָ֔פוּ בְּחׇדְשָׁ֖הּ יִמְצָאֽוּנְהָ׃
    a wild donkey used to the wilderness, that snuffs up the wind in her desire; in her time of copulation who can turn her away? All those who seek her will not weary themselves; in her month they shall find her.
    א. [נַפְשָׁהּ֙] (נפשו) א-כתיב=נַפְשָׁו֙ (בלי נקודה מקבילה למפיק)
    תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    כְּעָרוֹדָא דִמְדוֹרָהּ בְּמַדְבְּרָא בִּרְעוּת נַפְשָׁהּ שַׁתְיָא רוּחָא כְּיָרוֹדָא כֵּן כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל מְרָדַת וּטְעַת מִן אוֹרַיְתָא וְלָא צַבְיָא לְמֵיתַב נְבִיָא אָמַר לָהּ כָּל בָּעָהָא דְאוֹרַיְתִי לָא יִשְׁתַּלְהוּן בְּזִמְנָא יִשְׁכְּחוּנָהּ.
    פרא למוד מדבר – אמר הקב״ה לישראל בני כך חשבתי שתהיו חירות מן המלכיות כדרך שערוד זה גדל במדבר ואין אימת מלכות עליו, אבל אתם לא בקשתם זה אלא באות נפשה שאפה רוח, ואין רוח אלא מלכות שנאמר וארו ארבע רוחי שמיא מדגיחן לימא.
    פרא1לִמֻּד מדבר – הוא ה״פרא״ <בערבית> כלומר חמור הבר.⁠2
    ופירוש ״למד״ – הרגל, והוא תואר,⁠3 כמו: ״גבור״ ו״שכור״, אף-על-פי שהוא ב״שורוק״.
    באות נפשה שאפה רוח תאנתה מי ישיבנה – כלומר, נושמת אוויר, במשמעות שהיא משוחררת, אין <מי> שימנענה מנטיותיה, ולא יגער בה גוער מהגשמת רצונותיה.⁠4
    כל מבקשיה לא ייעפו בחדשה ימצאונה – זוהי עצה והדרכה טובה למבקשה, באומרו לו: אל תייגע את עצמך בביקוש אחריה כשהיא במצב הזה, כי לה יש תכלית שעדיה היא תגיע ותעצור, ואז תשיג אותה ללא טורח וללא יגיעה.⁠5
    1. בדפוסי המקרא כתוב ״פרה״, בה״א, ואלפסי, ערך ׳פרא׳, ריב״ג, אצול, ערך ׳פרא׳, וכן רד״ק על אתר מציינים שהה״א במקום האל״ף.
    2. השווה: ת״י המתרגם ״ערודא״; אלפסי וריב״ג, שם. ריב״ג, שגם הוא משתמש במילה הערבית ״פרא״, מציין שזהו הצעיר בחמורי-הבר.
    3. השוה: ריב״ג, אצול, ערך ׳למד׳; ובאשר למשמע המילה, השווה גם ראב״ע בפירושו לתהלים עא, מז.
    4. השוה: ריב״ג, אצול, ערך ׳חדש׳, וראה גם את ההערה הבאה.
    5. כך גם ריב״ג, שם. בעוד שריב״ג ואבן בלעם רואים את הפסוק כמכוון לעם ישראל, ו״מבקשיה״ הם אויבי ישראל, הרי ת״י מפרש את הפסוק כמדבר על התורה, ואלפסי, ערך ׳אן׳ וערך ׳חדש׳, מזהה את ״מבקשיה״ בנביאים, ובהתאם לכך הם מבארים את ״מבקשיה לא ייעפו בחדשה ימצאונה״ בדרכים אחרות.
    פרה – שלוואטיק״ו בלעז ויש לועזין קוליי״ן בלעז.
    למוד מדבר – הלמוד להיות במדברות כן אוהבת לנוע.
    שאפה רוח – פותחת את פיה ושואפת רוח ולעולם הוא חוזר למקומו.
    תאנתה מי ישיבנה – אותה מדת תנינים שיש בה כי גם התנין שואף רוח כמה שנאמר שאפה רוח כתנים (ירמיהו י״ד:ו׳).
    מי ישיבנה – מאותה מדה כן אתם מי יוכל להשיבכם מדרככם הרעה.
    כל מבקשיה לא ייעפו – כי על חנם ייעפו שלא יוכלו להשיגה ומה סופה בחדשה ימצאונה חדש אחד יש בשנה שהיא ישנה כל החדש ואז היא נלכדת אף אתם חדש אחד הוכן לכם כבר מימות המרגלים שקבעו אבותיכם בכיית חנם בו תלכדו.
    תאנתה – שו״ן דגרונמינ״ט בלעז וכן ת״י כירודא.
    דבר אחר: לשון יללה כמו תאניה ואניה (איכה ב׳:ה׳).
    לשון אחר: שאקונטריא״ה בלעז, כמו תאנת שילה (יהושע ט״ז:ו׳).
    A wild donkey (salvatico in Old French) wild, and some interpret it as poulain in Old French, a foal.
    accustomed to the desert Accustomed to be in the deserts, so she loves to wander.
    that snuffs up the wind She opens her mouth and snuffs up the wind, and he always returns to his place.
    her tendency like the sea creatures, who can hinder her? That trait of the sea creatures that she has, for also the sea creature snuffs up the wind, as it is said: "They snuff up the wind like sea creatures" (infra 14:6). Who can hinder her from that trait? So it is with you who can return you from your evil way?
    her tendency like a sea creature Son dagronemant in Old French, dragon nature. Jonathan rendered it in this manner, כערודה. Another explanation: It is an expression of wailing, comp. "moaning and wailing". all who seek her will not weary For they will weary needlessly, for they will be unable to overtake her. What will her end be? In her month, they will find her. There is one month in the year that she sleeps for the whole month, and then she is captured. You, too, – one month (viz. Ab) was already prepared for you from the days of the spies, when your forefathers established it as a time of vain weeping, therein, you will be captured. (תּאניה ואניה) (Lam. 2:5). Another explanation: (sa contree in French,) her country, comp. Taanath Shiloh (Yehoshua 16:6).
    פראא למוד מדבר – כנסת ישראל דומה לפרה לימוד מדבר שאינה מקבלת מרות כעניין שנאמר באיוב מי שלח פרא חפשי (איוב ל״ט:ה׳). פרה כתיב כי מפרה נעשת פרא.
    שאפה רוח – מצפה לרוח כמו כעבד ישאף צל (איוב ז׳:ב׳).
    תאנתה מי ישיבנה – אי זה אדם יכול לכופה שמשדד עמקים אחריו לחרוש חרישו ולדוש דישו ולטעון משאו.
    תאנתה – לשון אונאה ורמייה.
    כל מבקשיה – להשיבה ממה שהיא למודה ולמושכה אחר תרבות שורך הגדל על אבוסך.
    לא ייעפו – אינן צריכין להתייגע אחריה כי לא יועיל אבל חודש אחד יש הוא חדש תמוז יכולין לה לפי שיושבת במקום אחד שביעה ושמינה והיא נתפשת,
    וזהו בחדשה ימצאנה – כן ישראל למודין במעשיהם הרעים שמימי אבותיהם סרו מן הדרך וכשם שפרא הזה מצפה לרוח כך הם מצפין לעזרת האומות שלא יועילו להם לעזרת מצרים ואשור. וכן הושע אמר אפרים רועה רוח ורודף קדים כל היום כזב ושוד ירבה וברית עם אשור יכרותו ושמן למצרים יובל (הושע י״ב:ב׳). וכשם שאין אדם יכול להשיב הפרא מתאנתו ומעניינו הרע כך שלחתי לכם עבדי הנביאים להשיבכם אלי ולא יוכלו. ומה הפרא הזה נמצא בחדשו אף ישראלב חדש אחד והוא אב יפרע מהן.
    א. כן בכ״י פריס 163, פריס 162, פרמא 2994, לוצקי 777, מינכן 5, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו בפסוק: ״פרה״.
    ב. כן בכ״י פריס 163, פריס 162, פרמא 2994. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777 נוסף: ״יבא״.
    פרה – בה״א כמו באל״ף, פרא אדם הן פראים במדבר (איוב כ״ד:ה׳) והוא חמור הבר. אמר: והנה את כמו הפרא שהוא למוד מדבר שהוא רגיל במדבר, והוא ארץ מישור לרוץ בו מאד. וזכר הפרא בפסוק זכר ונקבה כי פרא הוא לשון כלל לזכר ולנקבה, כמו חמור ושור, ויהי לי שור וחמור (בראשית ל״ב:ו׳) ואפשר שהנקבה רצה יותר, לפיכך זכר לשון נקבה. ואמר באות נפשה אבל אחר שהוא כתוב נפשו לשון זכר. נאמר המשל הזה על זה והקרי נפשה, כמו שהוא רוב הפסוק בלשון נקבה. ואמר באות נפשה שאפה רוח כי היא רצה למקום שתאוה, לא יכול אדם להשיבה ממקום תאותה. וענין שאפה רוח כמו שאפו רוח כתנים (ירמיהו י״ד:ו׳) והיא ההרחה ומשיכת האויר אל האף. והשאיפה היא במרוצה, כמו שכתב החכם הגדול ר׳ שלמה בן גבירול, כי רמז חוש הריח באמרו: כי לא לקלים המרוץ (קהלת ט׳:י״א) מפני שהמרוץ יהיה בשאיפת האויר מחוץ לרחף או לנופף על החמימות הטבעי אשר בתוך גוף האדם. והשאיפה תהיה בחוש האף, ולולי האף לא היתה הנשימה שהיא מביאה לידי התנועה.
    ויונתן תרגם שאפה רוח – שתיא רוח כירודא, הוסיף בו כתנים, כמו שנאמר שאפו רוח כתנים (ירמיהו י״ד:ו׳).
    תאנתה – מן אנה לידו (שמות כ״א:י״ג) – שהוא גרם הדבר וסבובו כלומר. כאשר מאנה עצמה ללכת למקום תאותה, מי יוכל להשיבה.
    כל מבקשיה לא יעפו – כי בחנם ירוצו אחריה, כי לא יוכלו להשיגה.
    בחדשה ימצאונה – יש מפרשים החדש שתשלם הריונה, אז היא מלאה וכבדה, ואז יוכלו להשיגה ולמצאה. כן כנסת ישראל, והמבקשים אותה הם הנביאים המוכיחים אותה לשוב אל י״י, ולא יועילו. אמר כי בחדש שיכבד עליה פשעה ונפלה1 והוא חדש אב שנפל הבית והוחרב. אז ימצאוה ותודה על פשעה כי לא שמעה אל הנביאים כשתראה בחורבנה.
    ויש מפרשים: בחדשה – בחדושה כלומר בכל עת ימצאוה כאלו עתה תחל לרוץ והיא חדשה במרוצה.
    ויונתן תרגם: בזמנה ישכחונה.
    1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו כ״ד:כ׳.
    בחדשה – לאו דוקא חדש אבל הטעם בעתה.
    פרא למוד מדבר וגומר עד למה תריבו אלי. לא ישרו בעיני דברי המפרשים בפירוש הפסוק הזה ויישובו ומה שנראה לי בו הוא שדמה ישראל בפרא למוד מדבר לפי שכתוב בו מי שלח פרא חפשי (איוב לט, ה) והקדוש ברוך הוא הוציא את ישרא׳ חפשי מבית עבדים ממצרים, ולפי שהלכו במדבר ארבעים שנה ושם קבלו תורה ומצו׳ לכן קראו פרא למוד מדבר, ואמ׳ באות נפשה שאפה רוח רומז לרוח נבואיי שקבלו בסיני יאמר באות נפשה כשנפשה היתה מתאוה וחושקת הדברים האלהיים הפרא היה שואף רוח עליון שומע אמרי אל ומחזה שדי יחזה, כי לתואר שלימותו ומעלתו קראו פרא למוד מדבר שבאות נפשו שאפה רוח נבואיי, והנה בא הפסוק הזה פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקבה לפי שפרא שם כולל לזכר ולנקבה כמו שור וחמור, ואומרו תאנתה מי ישיבנה אינו לדעתי מלשון והאלהים אנה לידו כמו שפירש הרד״ק אבל הוא מלשון תאניה ואניה (ישעיה כט, ב), ואנו ואבלו פתחיה (שם ג, כו) ואנו הדייגים (שם יט, ח), יאמר תאנתה ואבלה וחרבנה מי ישיבנה כי היא עתידה לבוא עליו מהרה, וכל מבקשיה רוצה לומר האויבים המבקשים את נפשה לא ייעפו כי במעט מהעמל ישיגוה והזמן המוכן לצרותיו הוא החודש הקבוע לרעתו חודש אב ועליו אמר בחדשה ימצאונה, הלא תראה שבאותו החודש נגזרה גזירה על דור המדבר ששם ימותו וליל ט׳ באב היה בו ביום נחרב בית ראשון בו ביום נחרב בית שני בו ביום נחרב אלכסנדריא קהל גדול מהיהודים שהיה שמה בו ביום נעשה גרוש אי קצה הארץ הנקר׳ אינגלה טיר״א ובו ביום נעשה גרוש צרפת בשנת כל״ה גרש יגרש אתכם מזה, וכמה עוד מהשמדות והגרושים היו בחודש ההוא לישראל ומה אוסיף עוד לדבר, והנה כשגזר מלך ספרד גרוש על כל היהודים אשר בכל מדינות מלכתו שיצאו כמשלש חדשים נשלם והיה יום היציאה ט׳ באב והוא לא ידע מזה הזמן דבר כאלו מן השמים הדריכוהו להגבלת הזמן הזה לקיים דבר הנביא שאמר בחדשה ימצאונה, לפי שהאומה פעמים תכונה בשם זכר להיות עם אחד ופעמים בלשון נקבה להיותה אומה נבדלת בעצמה, לכן בפסוק הזה כינה את ישראל בלשון זכר ובלשון נקבה וזהו פירוש הפסוק הזה על בוריו ועל אמתתו. ואפשר גם כן לפרש באות נפשה שאפה רוח לגנאי כלומר שישראל היה משולח לתאוותיו ולכן נתפתה ללכת אחרי אלהים אחרים שהם הבל ורוח ואין בהם ממש, ומפני זה תאנתה בחרבנ׳ מי ישיבנה כמו שפירשתי ולפי שאמר תאנתה מי ישיבנה בחדשה ימצאונה.
    נפשו – נפשה קרי.
    בחדשה – אין בחי״ת מאריך.
    פרה – כמו פרא באל״ף והוא חמור הבר.
    למוד – ענין הרגל וכן כעגל לא לומד (ירמיהו ל״א:י״ז).
    באות – מלשון תאוה וחשק.
    שאפה – ענין משיכה אל בית הבליעה וכן שאפו רוח כתנים (ירמיהו י״ד:ו׳).
    רוח – כן נקרא האויר.
    תאנתה – ענין צער ואבלות כמו תאניה ואניה (איכה ב׳:ה׳).
    ייעפו – ענין יגיעה.
    פרה – הרי את כפרא הזה הלמוד והרגיל במדבר אשר באות נפשה שאפה רוח ר״ל אין מי מכריחה לרוץ ולרדוף אבל היא בחפצה תרוץ ותרדוף בכל עת ומשכת את האויר אל בית הבליעה כדרך הרצים מהרה.
    תאנתה מי ישיבנה – ר״ל בכל פעם תרוץ ותחזור במרוצה למקומה כאלו היה לה צער ואבלות ודאגה מי ישיבנה למקומה ולזה תרוץ מהרה והוא ענין מליצה.
    כל מבקשיה – כל המבקשים אותה לתפשה ביד אינם צריכים להתייגעות לרדוף אחריה כי בחדשה שנתמלאה הכיונה ימצאו אותה בקלות כי אז היא כבדה ואינה יכולה לרוץ וכן ישראל המה כפרא הזה כי ע״י מעשיהם אשר לא טובים בא עליהם האויב והמה משוטטים למצוא עזר ממצרים למען יוכלו עמוד בארצם אם כן כל הטרוד הזה בא באות נפשם וכן סופם יהיה כסוף הפרא כי האויב הבא עליהם לכבשם לא יהיה לו יגיעה רבה כי בקל יכבשם בחדש המוכן לפורעניות והוא אב שהוקבע בכיה לדורות בזמן המרגלים כמ״ש רז״ל.
    פרה למוד מדבר – אחר שהמשיל ישראל לבכרה קלה המשרכת דרכיה ותועה כה וכה. המשילם לפרא הוא חמור הבר וכאן הכוונה על הנקבה.
    והנה הפרא הוא רגיל לשכון רחוק מן היישוב, כמו שכתוב: פרא בודד (הושע ח׳:ט׳). אבל כשיגיע החדש שהוא עת יַחֵם שלו הוא יוצא ממצפוניו לבקש בת זוגו, וכן תצא הנקבה לבקש בן זוגה. וכעין מה ששורר Virgilius (Georgica III. 270)‎ על נקבות הסוס בעת יחם: Superant montes et flumina tranant,⁠א זה טעם: כל מבקשיה לא ייעפו בחדשה ימצאונה – כי באותו חדש תצא ממצפוניה, ותתעה כה וכה, ואז נקל ללכדה.
    באות נפשה – בעת תאותה למשגל.
    שאפה רוח – לקרר החמימות שבקרבה.
    וכיוצא בזה אמר וירגיל: Ore omnes versae in Zephyrum, stant rupibus altis, Exceptantque leves auras.⁠ב
    תאנתה – לשון חמימות, משרש אַנַי בערבי (N.G. Schröder).
    א. בתרגום: ״הם מטפסים על ההרים, שוחים את הנהרות״.
    ב. בתרגום: ״פיותיהם מופנים אל הזפיר, עומדים על סלעים גבוהים, ותופסים את הגלים העדינים.⁠״
    למוד מדבר – היל״ל למודה, וי״ל שלמוד אינו שם תואר רק שם המופשט של הלימוד, הפרא יש בו הלימוד של המדבר, ובא לימוד על ההרגל, עגלה מלומדה, למדו לשונם דבר שקר.
    שאפה רוח – בליעת הרוח, כמו שאפו רוח כתנים.
    תאנתה – יש הבדל בין אנה ובין קרה, קרה הוא מה שהדבר עצמו נזדמן אליו, ואנה יזמין אליו סבת הדבר, כי הקרה ה׳ אלהיך לפני המציא הדבר עצמו, אבל והאלהים אנה לידו, ר״ל שהמציא לידו סבת הדבר, ובכ״ז גם האנה היא מקרה מצד שהסבה היא מקריית בלתי משתלשלת מן הרגיל והמחויב ע״פ טבע הענינים ומזה כי מתאנה הוא לי (מלכים ב ה׳), ר״ל מבקש סבה ואמתלא להרע לי, ופה ר״ל תאנתה הסבה שגרמה לה השאיפת רוח והפראיית מי יוכל להשיבה ולשנותה שיהיה לה טבע אחר,
    בחדשה – ר״ל בחדש הראשון, כמו כבש בן שנתו, ביומו תתן שכרו, ר״ל ביום הראשון.
    פרא – אומר הנה העובד ע״ג בעבור תועלת או הנאה, בקל נוכל להשיבו מדרכו אם מראים לו שלא ימצא בעבודתו התועלת או הערב אשר הוא מבקש, אבל החוטא מצד אהבת החטא עצמו שלא מתקות דבר אחר, באופן שאין החטא מקריי לו רק עצמיי, א״א להשיבו מדרכו כלל, כי החוטא בעבור ענין אחר החטא מקריי לו, כמו שאמר החוקר שהנואף מפני ממון יקרא נבל בעצם ונואף במקרה ובהפך בהפך וא״כ הזונה הנואפת בשביל אתנן בקל להשיבה אם נותנים לה צרכיה בבית בעלה או אם תראה שאין לה לקחת אתנן מן מעגביה, לא כן הזונה הבלתי מקבלת אתנן שהיא הזונה בעצם. עפ״ז נשא משלו פה מן פרא למוד מדבר – כי כל הבע״ח לא ינועו ממקומם רק בשביל הצורך להתקרב אל המועיל או לברוח מן המזיק וכל בע״ח הרץ ממקום למקום לפרנסתו נוכל להשיבו ממרוצתו אם יזמינו לו טרפו במקום אשר הוא שם, אבל הפרא למוד של המדבר, המדבר שם בו טבע הזאת ולמדו לכך, אשר באות נפשה שאפה רוח – ששאיפתה רוח אינו מפני צורך דבר אחר רק מפני עצמה שמלומדת לשאוף רוח ולנוע אף מבלי צורך, כי נטוע בלבה תאות נפש אל שאיפת רוח, א״כ תאנתה מי ישיבנה מי יוכל להשיבה ממקריה זאת אחר שאינו מקרה לה רק עצם, וגם אם יתנו לה מזונותיה מ״מ תנוע במדבר, עד שכל מבקשיה לא ייעפו – לחנם ייעפו מבקשיה לגדלה בבית כי א״א לשנות טבעה והרגלה רק בחדשה ימצאונה – בחדש הראשון שנולדה שאז קלה להכנע לא כן אחר חדש שכבר למדה לנוע א״א לשנות טבעה ויל״פ שר״ל תאנתה הגם שטבע זאת מקרה לה בכ״ז א״א להשיבה מטבע זאת, אבל כל מבקשיה אם בחדשה ימצאונה לא ייעפו, שבחדש הראשון שנולדה אז תכנע בקל אחר שעוד לא הורגלה לנוע.
    פרא – חמור הבר.
    באות נפשה – למשגל.
    תאנתה – פירשוהו מלשון ערבי חמימותה; ומי יודע אם לא היה כתוב תאותה.
    ישיבנה – אחור.
    ימצאונה – ויהרגוה בלי עמל כי יחלש כחה; וכן עבודת האלילים החליש כח שכל בני ישראל וכח גופם.
    תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כה) מִנְעִ֤י רַגְלֵךְ֙ מִיָּחֵ֔ף [וּגְרוֹנֵ֖ךְ] (וגורנך) מִצִּמְאָ֑ה וַתֹּאמְרִ֣י נוֹאָ֔שׁ ל֕וֹא כִּֽי⁠־אָהַ֥בְתִּי זָרִ֖ים וְאַחֲרֵיהֶ֥ם אֵלֵֽךְ׃
    Withhold your foot from being unshod, and your throat from thirst. But you said, 'It is in vain; no, for I have loved strangers, and after them I will go.'
    תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מְנָעִי רִגְלִיךְ מִלְאִתְחַבָּרָא לְעַמְמַיָא וּפוּמִיךְ מִלְמִפְלַח לְטַעֲוַת פַלְחֵי כּוֹכְבַיָא וְאַמַרְתְּ תָּבֵית מִבָּתַר פּוּלְחָנָךְ לָא אֲרֵי רְחִימֵית לְאִתְחַבְּרָא לְעַמְמַיָא וּבָתַר פּוּלְחַן טַעֲוַתְהוֹן אֱהָךְ.
    מנעי רגלך מיחף – מנע עצמך מן החטא כדי שלא יבא רגלך לידי יחף.
    וגרונך מצמאה – ולשונך מדברים בטלים כדי שלא תבא גרונך לידי צמאון, מכאן לנעילת הסנדל ביום הכפורים שאסור משום ענוי.
    מנעי רגלך מיָחֵף – שם עצם, ובמשפט ״ערום ויחף״ (ישעיהו כ׳:ב׳) היא שם-תואר.⁠1
    ותאמרי נואש לוא כי אהבתי זרים ואחריהם אלך – במשמעות של הרפה ממני.⁠2
    1. כך אומר אבן בלעם גם בפירושו לישעיהו כ, ב. והשווה: אלפסי, ערך ׳יחף׳; ריב״ג, אללמע, עמ׳ 110 (רקמה, עמ׳ קכט), ואצול, ערך ׳יחף׳; אבן ג׳יקטילה בפירושו שבכ״י לתהלים סג, ב.
    2. כך ריב״ג, אצול, ערך ׳יאש׳, הרואה ב״נואש״ צורת מקור, במקום ״הִוָאֵש״ – בעל משמעות של ציווי, והמסביר את עניין ההרפיה כשלב הבא אחרי הייאוש, ושלא כת״י (וכך כנראה גם רד״ק), הרואה את המילה כצורת עבר, נימוק להכרעתו של עם ישראל ללכת בדרכו הרעה.
    מנעי רגלך מיחף – זו היא מדתך כפרא האוהב לנוע. נביאיי אומרים ליך: מנעי עצמך מעבודה זרה שלא תלכי יחף בגולה, ומנעי גרונך מלמות בצמא. ותאמרי על דברי הנביאים נואש – אין מיחוש, נואשתי בדבריכם. נואש – נוקלייר בלעז.
    Withhold your foot from going barefoot This your habit, like the wild donkey that loves to wander. My prophets say to you, "Withhold your foot from idolatry lest you go barefoot into exile and withhold your throat from dying of thirst.⁠" but you said concerning the words of the prophets. I despair It is of no concern. I despair of your words. נואש is (nonkalajjr in Old French) nonchalair in modern French.
    מנעי רגלך – מלכת אחר ע״ז שגורמת לעובדיה שיהו הולכין יחיפין בגלות וגורמת לכל הקרואין אליה להיות בגרונה צמאה ובחוסר כל, אף את מנעי רגלך – מלעובדה כדי שלא תלכי בגלות ברגל יחף.⁠א
    וגרונך – כלומר גם מבצורת גרונך מקרא אליה כדי שלא יבא גרונך לידי צמאה.
    ותאמרי נואש – כמי שמתיאש מעבירה שבידו ואינו נותן לב לחזור ולתקן עצמו.
    א. בגיליון כ״י פריס 162: ״והר׳ ישעיה פי׳ מיחף שם המקור הוא כמו מדבר עם יעקב״.
    מנעי – כשהנביאים אומרים לך מנעי רגלך מיחף שלא תלך יחף, וגרונך מנעי גם כן מצמאה, כלומר שלא תלכי בדרכים רחוקים להעזר מן האומות. ובדרכים יקרה לאדם צמא, והלך יחף כי יבלו מנעליו בדרכים. וכן לא ימצא בכל מקום מים. ואם תרצי, לא תצטרכי לזה. כי במקומך יהיה לך עזר מהאל אם תלכי אחריו. ואת אמרת להם: נואש, כלומר נואש לבי מלכת אחרי י״י. לא אלך עוד אחריו אלא אחרי זרים שאני רואה שהם מצליחים. ואהבתי אותם ואחריהם אלך.
    ויונתן תרגם: מנעי רגלך מלאתחברא לעממיא ופומך מלמפלח לטעות עממיא ... .
    יחף – שם. כי אילו היה תואר, היה אומר יחפה כי רגל היא בלשון נקבה או יהיה זכר ונקבה כמו יד, והנה יד שלוחה אלי והנה בו מגלת ספר (יחזקאל ב׳:ט׳).
    צמאה – שם, בשקל שמלה.
    וגרונך – וגורנך כתיב, והענין אחד, אולי הם שני משקלים.
    נואש – הטעם אין לי חפץ במה שהשם אומר.
    לכן אמר אחריו מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה רוצה לומר הנה ההולכים בגולה ילכו יחפים מבלי נעלים והם צמאים שלא יתנו להם מים לשתות ועתה הלא תפחדי מכל הרעה הזאת שובי אל אלהיך ובזה תנצלי מהגלות ותמנעי רגלך מהיות יחף וגרונך מהצמא. וי״ת מנעי רגלך מלאתחברא לעממיא ובתר פולחן טעוותהון איהך ואמר שהיה מרשעתם ג״כ שהיו משיבים על דבריו נואש רוצה לומר כבר התיאשתי מהתשובה לא כי אהבתי זרים ואחריהם אלך והם האלוהות שהיו עובדים, אבל כאשר יראו עצמם בגלות ושלא יצילום אלהיהם הנה יבשו ממעשיהם
    וגורנך – וגרונך קרי.
    מנעי – חדלי.
    מיחף – כן נקרא ההולך מבלי מנעלים וכן ערום ויחף (ישעיהו כ׳:ד׳).
    וגרונך – מלשון גרון וצואר.
    נואש – מלשון ייאוש ועזיבת הדבר וכן אמרו נואש (ירמיהו י״ח:י״ב).
    זרים – מלשון זר ונכרי.
    מנעי רגלך מיחף – ר״ל ראה לתקן מעשיך ולא תלכי בגולה יחף וצמאה למים.
    ותאמרי נואש – אמרת אני מתאייש מעבודת המקום ולא אשוב אליו כי אוהב אני את הזרים הם עבודת הבעלים.
    ואחריהם אלך – לעבוד אותם.
    מנעי רגלך מיחף – רש״י ודון יצחק פירשו: מנעי עצמך מעבודה זרה, שלא תלכי יחף בגלות.
    ורד״ק פירש: מנעי עצמך מִלֶכֶת בדרכים רחוקים להעזר מן האומות.
    וראזנמילר, ולפניו Aurivillius, פירש: שהוא לשון נקיה, כלומר: אל תזני עוד, אל תגלי ערותך. וכל זה רחוק מאוד מהמשך המשל.
    ולי נראה: כי אחר שהמשיל את ישראל לבהמה וחיה התועה כה וכה, אמר עתה: אני אמרתי לך: אל תתעי כה וכה באופן שתתיחף רגלך ויצמא גרונך מרוב הדרך, אך הֵרָגְעִי וּשְקוֹטִי וְדִבְקִי בִּי. וזאת נראית כונת {תרגום} יונתן.
    ותאמרי נואש – לשון ייאוש, אין תועלת בכל מה שתאמר אלי.
    מנעי – עתה באר הנמשל, הנה הזונה הנואפת לקבל אתנן, יהיה זה בשביל שחסר לה צרכיה, נעלים ברגליה, או שרוצה יין לשתות, אבל פה היה בהפך, כי הבעל אומר לה מנעי רגלך מיחף שאם תלך לזנות תלכי יחף לא כן אם תשבי בבית, וכן גרונך מצמאה שאם תלכי לזנות תצמאי לא כן אם תשבי בבית,
    ותאמרי נואש ואת אומרת שאת מתיאשת עצמך מכל אלה שאינך רוצה כלל מנעלים ומשקה לשתות, ולא להשיג זאת את הולכת לזנות רק כי אהבתי זרים – שאותם בעצמם אהבתי ואחריהם בעצמם אלך לא למען אשיג אתנן מנעלים ויין לשתות וזה כפרא למוד מדבר שהתנועה עצמיי לו לא מקריי להשיג על ידו דבר מצרכיו וא״א להשיבך עוד מן טבעך, כי.
    מנעי – אני יעצתיך לטובה, אל תתעי רחוק ממני במדברות.
    נואש – מלשון ונואש שאול לבקשני (שמואל א כ״ז:א׳); אין לך תקוה להסירני אל משמעתך.
    תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כו) כְּבֹ֤שֶׁת גַּנָּב֙ כִּ֣י יִמָּצֵ֔א כֵּ֥ן הֹבִ֖ישׁוּ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הֵ֤מָּה מַלְכֵיהֶם֙ שָׂרֵיהֶ֔ם וְכֹהֲנֵיהֶ֖ם וּנְבִיאֵיהֶֽם׃
    As the thief is ashamed when he is found, so is the house of Israel ashamed; they, their kings, their princes, and their priests, and their prophets;
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    כְּבַהֲתַת גְבַר דְמִתְחַשֵׁיב מְהֵימָן וּמִשְׁתְּכַח גְנִיב כֵּן בְּהִיתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל אִינוּן מַלְכֵּיהוֹן רַבְרְבֵהוּן וְכַהֲנֵיהוֹן וּנְבִיֵהוֹן דְשִׁקְרָא.
    כבשת גנב כי ימצא – יש אומרים,⁠1 שהוא מתכוון לפעם הראשונה שגנב, כי אז הוא מתבייש בושה עצומה, ואין זה הכרחי.
    1. נראה שהוא מתכוון בזה לת״י המתרגם: ״כבהתת גבר דמתחשיב מהימן ומשתכח גניב״; והשווה: רש״י ורד״ק.
    כי ימצא – בתחלה כשהוא נמצא גנב והוא היה מוחזק נאמן כך ת״י.
    when he is found out At the beginning, when he is found to be a thief, and he was presumed to be faithful. In this manner, Jonathan rendered it.
    כבשת גנב כי ימצא – ת״י: כבהתת גבר דמתחשב מתהמן ומשתכח גנב כן בהיתו בני ישראל אינון מלכיהון רברבניהון כהניהון ונביאיהֹן דשקרא עכשיו הם פונין אלי עורף ולא פנים.
    כבשת גנב – פירוש הנכון כתרגומו כבהתת גבר דמתחשב נאמן ואשתכח גנב. כי הגנב המפורסם אין לו בשת.
    כן הובישו – פירוש היה להם להוביש, כי הם לא היה להם בשת. כי אילו היה להם בשת, היו שבים מדרכיהם הרעים. אלא היה להם להוביש ממעשים הרעים. כי הם היו עם אשר בחר י״י בהם (ירמיהו ל״ג:כ״ד) ובאבותיהם. והם תעו אחרי אלהים אחרים. הנה הם במשל כאדם שהיה מוחזק בנאמן, ונמצא בגנבה, שיתבייש מהמעשה אשר קרהו. באמת כן ישראל היו מוחזקים בעם י״י, עושים מצותיו ודבקים בו, ושבו לעבוד אלהים אחרים. היה להם להוביש כי יצאו מחזקתם.
    שריהם – בלא וי״ו כמו בוי״ו כמו שמש ירח (חבקוק ג׳:י״א), ראובן שמעון (שמות א׳:ב׳) והדומים להם.
    וכהניהם – כהני הבעל.
    נביאיהם – נביאי השקר.
    כבשת גנב כי ימצא וענינו כמו שת״י כמו שיבוש האיש המוחזק באדם נאמן כשימצא גנב כן הובישו בית ישראל מלכיהם שריהם כהניהם ונביאיהם המשקרי׳ שהיו מוחזקים בעם ה׳ לעיני האומות בני האבות הקדושים ונמצאו עובדי עבודה זרה ופונים אל האלילים.
    הובישו – מלשון בושה.
    כבושת גנב כי ימצא – כמרבית בושת הגנב אשר היא בעת ימצא שהוא גנב אחר שהיה מוחזק לנאמן כן ירבה בושת בית ישראל בעיני העכו״ם על כי היו מוחזקים לעובדי ה׳ ונמצאו עובדי כוכבים ככל העמים.
    המה – המון העם.
    וכהניהם – כהני הבעל.
    ונביאיהם – נביאי הבעל.
    כן הובישו – היה ראוי להם שיבושו (רד״ק), כמו: הובישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו (ירמיהו ו׳:ט״ו, ח׳:י״ב).
    ומלת הובישו – משרש יבש, ומענין שרש בוש.
    כבשת – הגנב הנמצא אינו בוש מפני שגנב רק מפני שלא גנב, הבושה שלו הוא רק מפני כי נתגלה רעתו בקהל, לא מפני המעשה בעצמו ומזה תראה ההבדל בין החוטא בעצם ובין החוטא במקרה, שהחוטא במקרה יתחרט על גוף החטא לא כן החוטא בעצם, כמשל הזונה בעבור אתנן, אם תראה שהפשיטוה ערומה ולא נתנו לה לחמה ומימיה תתחרט על גוף המעשה, אחר שלא היה המעשה בעבור עצמו רק בעבור האתנן, לא כן הזונה בעצם מצד הזנות שלא תתחרט אז על גוף הזנות רק על המקרה שקרה לה שהפשיטוה ערומה. וכן אם היו ישראל עובדים ע״א רק מפני התועלת והערב שהיו מקוים ממנה לפי דמיונם, היו מתחרטים אח״כ על מעשיהם בראותם כי השיגם אך רעות רבות וצרות. אבל אחרי שהיה המעל עצמיי לא מקריי, הנה רק כבושת גנב שהבושה שלו אינו על הגניבה עצמה רק על כי ימצא על שנמצא, ועל מקרה שקרה לו ע״י הגניבה,
    כן הובישו בית ישראל, המה וכן מלכיהם שריהם כולם לא בושו על דרכם הרע בעצמו רק על הרעות שהשיגו בעבורו (ובזה יל״פ מ״ש תיסרך רעתך ולא פחדתי אליך, שצוה שהרעה תהיה סבת התוכחה לא הפחד והעונש שהשיגו עבור הרעה, בל יתחרטו על העונש שהשיגו רק יתחרטו על הרעה עצמה, כי העונש אינו עצמי רק מקרי נסבב מן הרע כי מעולם שברתי עולך).
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (כז) אֹמְרִ֨ים לָעֵ֜ץ אָ֣בִי אַ֗תָּה וְלָאֶ֙בֶן֙ אַ֣תְּ [יְלִדְתָּ֔נוּ] (ילדתני) כִּֽי⁠־פָנ֥וּ אֵלַ֛י עֹ֖רֶף וְלֹ֣א פָנִ֑ים וּבְעֵ֤ת רָעָתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ ק֖וּמָה וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ׃
    They tell a stock, 'You are my father'; and to a stone, 'You have brought me forth', for they have turned their back to Me, and not their face. But in the time of their trouble they will say, 'Arise, and save us.'
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    אָמְרִין לְצֵלֶם אָעָא אֲבוּנָא אַתְּ וּלְמָה דְמִתְעֲבֵיד מִן אַבָנָא אָמְרִין לֵיהּ אַתְּ בְּרֵיתָנָא אֲרֵי אַחְזָרוּ בְּפוּלְחָנִי קְדַל וְלָא שַׁוִיאוּ דְחַלְתִּי לִקְבֵיל אַפֵּיהוֹן וּכְעִידַן דְבִישְׁתָא אַתְיָא עֲלֵיהוֹן כָּפְרִין בְּטַעֲוַתְהוֹן וּמוֹדָן קָדָמַי וְאָמְרִין רַחֵים עֲלָנָא וּפְרוֹקָנָא.
    ובעת רעתם יאמרו – אלי קומה והושיענו וכן ת״י ובעידן דבישתא אתיא עליהון כפרין בטעותהון ומודן קדמי ואמרין רחם עלנא ופרוקנא.
    and at the time of their misfortune they say i.e., they say to Me, "Arise and save us.⁠" Jonathan, too, translates in this manner: And at the time that misfortune befalls them, they deny their idols and confess before Me, and say. "Have mercy upon us and save us.⁠"
    ובעת רעתם יאמרו – עתידים הן לומר אלי קומה והושיענו.
    ואני משיבם: איה אלהיך – שעשית לך.
    אומרים לעץ, ולאבן – לצלמי העץ והאבן.
    אבי אתה – גדולי ואדוני.
    ילדתנו – כמו יצרתנו וכן בטרם הרים יולדו (תהלים צ׳:ב׳).
    כי פנו אלי עורף – רוצה לומר, כל עבודתם אינה אלא לעכו״ם. אינם פונים לעבודתי כלל. ופנותם אלי אינו אלא בעורף, והיא כפירה בי. וכן נזכר הפנה בעורף, הפנה עורף מואב בוש (ירמיהו מ״ח:ל״ט).
    ובעת רעתם – כשתבא עליהם הרעה ורואים כי אין אלהיהם מושיע אותם. יאמרו אלי, קומה והושיענו, כמו שאמר צדקיהו, דרוש נא בעדינו את י״י, כי נבוכדנצר מלך בבל נלחם עלינו (ירמיהו כ״א:ב׳).
    עד שהיו אומרים לפסל שהוא עץ אבי אתה ולאבן הצלם את ילדתנו כאילו הפסילים היו בוראי העולם כי פנו אלי עורף ולא פנים ביחסם האלהות והבריאה לפסילי׳ ולא לי, ובעת רעתם יאמרו ויתפללו לפני קומה והושיענו והיה לכם להתבייש מזה.
    ילדתני – ילדתנו קרי.
    אבי – ענין אדון וגדול וכן אבי דבר גדול הנביא דבר אליך (מלכים ב ה׳:י״ג).
    ילדתנו – הוא כמו יצרתנו וכן בטרם הרים ילדו (תהלים צ׳:ב׳).
    פנו – מלשון הפנה וסיבוב.
    עורף – הוא אחורי הפנים והצואר.
    אומרים – על אשר אומרים לפסל העשוי מעץ אתה אבי ולצלם מאבן יאמרו אתה ילדתנו כאלו הכוכבים בראו העולם ומלואה.
    כי פנו אלי עורף – ר״ל אינם שומעים לדברי כאדם המהפך עורף מול רעהו ולא יאבה לשמוע אמריו.
    ובעת רעתם – בעת בוא עליהם הרעה יתפללו אלי ויאמרו קומה והושיענו מן הרעה.
    ילדתני – קרי: ילדתנו, להשוותו עם תחלת הכתוב וסופו שהוא לשון רבים. אך אין ספק שכוונת הנביא לומר ילדתני – לשון יחיד, כי אמר: אבי אתה, ולא אמר: אבינו אתה.
    וקמץ התי״ו הוא זר (כי הוא ראוי חיריק או צירי), וכמהו: משבועתך אשר השבעתנו (יהושע ב׳:י״ז).
    ובעת רעתם יאמרו – אֵלַי. וזה הוא מה שהיה ראוי להם להיות בושים.
    אבי, ילדתני, הם מציירים העץ והאבן כאב מוליד ואם יולדת, ר״ל שצורת הנפש הצומחת היא אצלם כעין המשפיע על האבן שהוא דומם ומקבל וחוזר ומוליד ומשפיע,
    כי פנו אלי עורף ולא פנים – יצוייר מחזיר עורף וגם פונה פנים, כמי שעומד בין המלך ושר צבאו, ופניו אל שר הצבא ומבקש ממנו שימליץ בעדו אל המלך, שהגם שאחוריו אל המלך, בכ״ז גם מגמת פניו אליו, כי עקר שאלתו הוא מן המלך, לכן אמר שהם אין מבקשים שהפסל יהי מליץ בעדם אצל ה׳ ולא פנו אליו כלל.
    אומרים – מבאר זה כי הם אינם עובדים העץ והאבן על אופן שיהיה אמצעי בינם ובין ה׳, כמו שהיו טועים אז בדור ההוא שהפסל הוא כעין טלמסאות להוריד הרוחניות מלמעלה, באופן שיהיה עבודת האליל בלתי מכוון לעצמו רק להשיג על ידו אתנן ומחיר מצרכי העולם, לא כן רק שהם אומרים לעץ אבי אתה – שחושבים את העץ שהוא בוראם יוצרם וחוללם ויאמרו לו אלה אלהיך ישראל, עד שעובדים העץ מצד עצמו,
    כי פנו אלי עורף ולא פנים – כי העובד העץ להיות אמצעי בינו ובין השם הוא פונה פניו אל ה׳, רק שמשים הע״א כאמצעי בינו וביניו, אבל הם שמהו ככח נשגב בפני עצמו בלתי נתלה מה׳ כלל, ופנו מן ה׳ פניהם אל האליל, ובכ״ז בעת רעתם יאמרו קומה והושיענו – ולא יתחרטו על שעזבו אותי לעבוד הפסל, רק ירצו להשיג ממני ישועה ועזר, לא שישובו לעבדני ולעזוב עבודת האליל.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (כח) וְאַיֵּ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֣יתָ לָּ֔ךְ יָק֕וּמוּ אִם⁠־יוֹשִׁיע֖וּךָ בְּעֵ֣ת רָעָתֶ֑ךָ כִּ֚י מִסְפַּ֣ר עָרֶ֔יךָ הָי֥וּ אֱלֹהֶ֖יךָ יְהוּדָֽה׃
    But where are your gods that you have made you? Let them arise, if they can save you in the time of your trouble, for according to the number of your cities are your gods, Judah.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    וְאָן דְחַלְתְּכוֹן דַעֲבַדְתּוּן לְכוֹן יְקוּמוּן אִם יָכְלָן לְמִפְרַקְכוֹן בְּעִדַן בִּישַׁתְכוֹן אֲרֵי מִנְיַן קִרְוֵיכוֹן הֲוָאָה דַחֲלַתְכוֹן דְבֵית יְהוּדָה.
    כי מספר עריך היו אלהיך יהודה – בראשית סורם מעבודתו עשו רק שני עגלים, על-ידי ירבעם; לאחר מכן הוסיפו שלישי, בשומרון, ככתוב: ״זנח עגלך שמרון״ (הושע ח׳:ה׳); לאחר מכן התפשט הרשע ורב עד שהקימו אליל בכל עיר, ולאחר מכן הוסיפו לזנות ולסור מעבודת <ה'>, וכל אחד בחר לעצמו אלוה זולת ה׳, שהתייחד אתו ועבדו, כדברי יחזקאל ״והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחקה על הקיר״ (יחזקאל ח׳:י׳); ועל התייחדות כל אחד עם מה שבחר אמר ״איש בחדרי משכיתו״ (יחזקאל ח׳:י״ב), וזוהי תכלית שאין לה קץ לגבי העבירה הגדולה ביותר שיכולה להיות.⁠1
    1. נראה שאבן בלעם מתכוון לומר, שבדברי הנביא האלה אין משום הגזמה; ולא מצאנו התייחסות מעין זו במקורות אחרים.
    מספר עריך היו אלהיך – בכל עיר ועיר אלוה אחר.
    as many as your cities were your gods In every city was another god.
    יקומו אם יושיעוך בעת צרתך – שהרי רבים הם כמספר עריך ויכולין להושיעך,
    וזהו כי מספר עריך היו אלהיך יהודה – וגם זו מן התשובה שאני משיבם בעת קוראם אלי בעת רעתם כשיצעקו אלי לומר למה פניך תסתיר אני משיבם למה תריבו אלי וגו׳ (ירמיהו ב׳:כ״ט)
    ואיה, כי מספר עריך – ואם תאמר אין לי אלהים אחרים, מספר עריך היו אלהיך, כי בכל עיר יש לך אלוה.
    ואיה אלהיך אשר עשית לך עץ ואבן כסף וזהב יקומו נא ותראה אם יושיעוך בעת צרתך ורעתך ואין לך להכחיש דבר מזה כי הנה כמספר עריך היו אלהיך יהודה לפי שבכל עיר ועיר מערי יהודה היה ביניהם ע״ז מחולפת זו מזו:
    ואיה – ר״ל והנה אשיב לך איה אלהיך אשר עשית לך בפועל ידיך ינסו הם ויקומו אם יכלו להושיע לך בעת בא עליך הרעה.
    כי מספר עריך – לפי חשבון מספר עריך עשית צורות של כוכבים אתה יהודה א״כ רבים המה ואף אחד לא ימצא מהם שיוכל להושיעך.
    יקומו אם יושיעוך – אם יש יכולת בידם להושיעך, אמור להם שיקומו.⁠א
    א. במהדורה קמא בכ״י קולומביה הוסיף שד״ל: ״עריך אלהיך – היה נראה יותר לנקוד עָרַיִךְ אֱלֹהַיִךְ כנגד ארץ יהודה, ואע״פ שתחלת הפסוק כנגד העם, נראה כי סופו כנגד הארץ.⁠״. בכ״י לוצקי 675א הועבר קולמוס על הפירוש, והוא אינו מופיע בכ״י האחרים.
    ואיה אלהיך – הלא אחר אשר עשית לך בודאי הם יקומו אם יוכלו להושיעך בעת רעתך – ר״ל אם רק יהיה יכולת בידם להושיע לך הלא יחוייב שיהיו מוכנים להושיע יען כי אשר עשית לך יען שהם מעשה ידיך ומחויבים לשלם גמול לעושיהם, וגם אינם רחוקים מאתך כי הם נמצאים אצלך בכ״מ כי מספר עריך היו אלהיך יהודה – וא״כ קרא נא אליהם לתשועה, אבל
    מספר – כמספר.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כט) לָ֥מָּה תָרִ֖יבוּ אֵלָ֑י כֻּלְּכֶ֛ם פְּשַׁעְתֶּ֥ם בִּ֖י נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
    Why will you contend with me? You all have transgressed against me,⁠" says Hashem.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    לְמָא אַתּוּן מְדַמָן לְמֵידַן לִקְבַל פִּתְגָמֵי כּוּלְכוֹן מְרַדְתּוּן בְּמֵימְרִי אֲמַר יְיָ.
    למה תריבו אלי כלכם פשעתם בי – אמר ליה רבה לרב מרי מנא הא מילתא דאמרו רבנן בהדי הוצא לקי כרבא, דכתיב למה תריבו אלי כלכם פשעתם בי, אמר לו את אמרת לי מהתם ואנא אמינא מהכא עד אנה מאנתם.
    למה תריבו – איך תבואו להתווכח בריב ולומר לא חטאנו.
    כולכם פשעתם בי – אף הצדיקים במשמע היינו דאמרי אינשי בהדי הוצא לקיא כרבא.
    Why do you contend How do you come to contend with the quarrel and say, "We do not sin"?
    All of you have rebelled against Me Even the righteous are meant. This is what people say, "With the thorn the cabbage suffers.⁠"
    למה תריבו – ענין מריבה ותלונה. אמר כשיבא האויב עליכם אתם מריבים אלי ואומרים: למה עזבנו י״י ויתננו ביד אויבינו. ולמה זה אתם מריבים אלי. והלא כלכם פשעתם בי. ופירוש כלכם, גדוליכם וקטניכם.
    ויונתן תרגם ענין דין: למה אתון מדמן למידן לקביל פתגמי.
    למה תריבו אלי כלכם פשעתם בי וגומר עד גם בכנפיך לפי שהיו ישראל מריבים על הש״י ומתרעמים נגדו מדוע לא היה מושיעם בעת רעתם והתרעומת יקרא ריב שנאמר על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה׳ (שמות יז, ז), לכן הוכיחם למה תריבו אלי רוצה לומר למה תתרעמו ממני על אשר אינני מציל אתכם מרעתכם הלא ידעתם שכלכם פשעתם בי רוצה לומר המלכים והשרים והכהנים והנביאים ואיך אציל אתכם בהיותכם פושעים בי. והותרה בזה השאלה הו׳.
    ולפי שכבר קדמו להם עונשים אחרים ממיתת הבנים בעונות אבותיהם
    תריבו – ענין תרעומות ותלונה.
    למה תריבו אלי – למה תתרעמו למולי על שאין אני מציל אתכם מן הרעה הבאה הלא כולכם פשעתם בי איש לא נעדר ומהו הזכות הנמצא לכם.
    למה תריבו אלי – מה יועיל לכם אם תריבו עמי לומר: לא חטאנו כל כך כמו שאתה אומר. כי אמנם כן הוא כי כלכם פשעתם בי.
    למה תריבו אלי – מה תרצו ממני שאושיע אנכי לכם, הלא כולכם פשעתם בי ואיני מחוייב להושיעכם.
    למה – נפרד מן מדוע; והוראתו לְמָה שאין לדבר סבה, ומדוע מגזרת ידע להפך.
    תריבו – כאילו בי עול (למעלה פסוק ה׳).
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ל) לַשָּׁוְא֙ הִכֵּ֣יתִי אֶת⁠־בְּנֵיכֶ֔ם מוּסָ֖ר לֹ֣א לָקָ֑חוּ אָכְלָ֧ה חַרְבְּכֶ֛ם נְבִיאֵיכֶ֖ם כְּאַרְיֵ֥ה מַשְׁחִֽית׃
    "In vain have I struck your children; they received no correction. Your own sword has devoured your prophets, like a destroying lion.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    לְמַגָן אַלְקֵיתִי יַת בְּנֵיכוֹן אוּלְפַן לָא קַבִּילוּ קַטְלֵת חַרְבְּכוֹן נְבִיֵיכוֹן כְּאַרְיָא דִמְחַבֵּל.
    לשוא הכיתי את בניכם – ר׳ יהודה הנשיא אומר בעון בטול תורה בניו של אדם מתים כשהם קטנים שנאמר לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו, ר׳ נתן אומר בעון נדרים בניו של אדם מתים כשהם קטנים שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא וגו׳, אלו הם מעשה ידיו של אדם בניו ובנותיו.

    רמז רסז

    רבי מאיר אומר בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני א״ל הקב״ה הביאו ערבים שאתם משמרים את התורה ואני נותנה לכם, א״ל אבותינו ערבים לנו, א״ל אבותיכם יש לי עליהם, אברהם על שאמר במה אדע, יצחק על שאהב את עשו, יעקב על שאמר נסתרה דרכי, א״ל בנינו ערבים לנו, א״ל הם הם ערבים טובים מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, ואין עוז אלא תורה שנאמר ה׳ עוז לעמו יתן, בשעה שהלוה נתפס ואין לו מה לשלם מי נתפס לא הערב הוי ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני, א״ר אחא גם אני כביכול גם אני מפסיד, מי אמר לפני ברכו לא התינוקות הוי לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו.
    לשוא הכיתי – על חנם כי לא הועיל שיקחו מוסר.
    אכלה חרבכם – את נביאכם, הרגתם את זכריה וישעיה.
    In vain have I smitten For no purpose, for it did not avail that they should receive correction.
    Your sword devoured your prophets, Zekharyah and Yeshayahu.
    לשוא הכיתי – אתכם שאע״פ שהכיתי אתכם מוסר לא לקחו.
    אכלה – אתכם הנביאים הנבאים לכם.
    לשוא – אמר בניכם לפי שאמר כלכם. אמר למה אתם מריבים אלי. ואם תאמר, למה אני מכה אתכם ביד האויבים. אתם פשעתם בי. ואם תאמרו, למה אני מכה בניכם. לפי שהם למדים מקטנותם לדבר שוא. ואם מיסרים אותם נביאי י״י, מוסר לא לקחו. אם כן למה תריבו אלי (ירמיהו ב׳:כ״ט).
    ויונתן תרגם לשוא – למגן, כלומר בחנם הכיתי אותם כי מוסר לא לקחו.
    ורז״ל פירשו לשוא – על עסקי שוא שאמרו בעון נדרים בנים מתים שנאמר לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו.
    אכלה חרבכם נביאיכם – יש מפרשים כי אמר זה על זכריה ועל אוריה הנביאים, שהרגום, ואין זה הפירוש נכון כי לא היה אומר נביאיכם. כי לא היו נביאיהם, אלא נביאי השקר, כמו שאמר: כהניהם ונביאיהם. אלא הנכון כמו שפירש אדוני אבי ז״ל אמר נביאיכם שהם נביאי השקר. אתם הרגתם אותם כשמעכם דבר י״י, ונבואתם גרמה לכם אבוד הנפשות. לפיכך אמר: כאריה משחית, שמשחית הבשר וקורעו קרעים בטרפו. כן אתם השחתם אותם בנפשותם ובגופותם.
    אמר לשוא הכיתי את בינכם כיון שמוסר לא לקחו רוצה לומר האבות, ואמר אכלה חרבכם נביאיכם כאריה משחית להוכיחם על מיתת זכריהו הנביא בן יהוידע הכהן, וישעיהו ג״כ שהרגו מנשה הרשע כאלו אמר ואם הרגתי את בניכם אתה הרגתם את נביאיי שהיו מנבאים לכם בשמי. והרד״ק פירש בשם אביו נביאיכם נביאי שקר כאילו אמר אתם הרגתם אותם בשמעכם דברי נבואותיהם וגרמתם איבוד נשמתם כאריה משחית שמשחית הבשר כן אתם השחתם אותם, ואינו נכון כי אם הם היו הגורמים עונש נפשותם איך ייחס המיתה הזאת לחרבם באומרו אכלה חרבכם נביאיכם כי חרבם לא הרגום ואם גרמו רעתם בשמוע דבריהם היה לו לומר אכלה אזניכם לא חרבכם, ולפי שברבוי האנשים ימצא השגת האמת יותר מבאיש אחד כמו שנאמר בא׳ ממה שאחר הטבע
    לשוא – לחנם.
    לשוא – על חנם הכיתי את בניכם כיון שעכ״ז לא לקחו האבות מוסר ועדיין עומדים במרדם וכל עצם כוונת הכאת הבנים היה למען יוסרו האבות.
    אכלה – כי חרבכם הרגה את נביאיכם כי הרגו את ישעיה ואת זכריה.
    כאריה משחית – כאריה המשחית בני אדם.
    לשוא הכיתי את בניכם – נראה לי: שאין הכאה זו לשון הריגה, כי אחר שימותו לא יקחו מוסר. אלא, היא מכת מוסר, כמו שמכים את הילדים, כטעם: מהכות כסיל מאה (משלי י״ז:י׳), לץ תכה ופתי יערים (משלי י״ט:כ״ה). ובאמרו: את בניכם – המשיל הגוי כלו לילדים שלא הועילו להם המכות.
    אכלה חרבכם וגו׳ – ואיך יועיל הכות אתכם, ואתם מתקוממים נגד מוכיחיכם, והורגים אותם גם כן.
    לשוא, מה שהכיתי את בניכם על שלא לקחו מוסר היה לשוא וחנם, כי בניכם אינם אשמים בדבר כי לא היה להם ממי לקחת מוסר אחר שחרבכם אכלה את נביאכם כאריה משחית – אחר שאתם הרגתם את נביאיכם שהיו מנבאים לכם מוסר ותוכחה עד שמורי מוסר ודעת שבתו, א״כ לא היה לבניכם ממי לקחת מוסר.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (לא) הַדּ֗וֹר אַתֶּם֙ רְא֣וּ דְבַר⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ הֲמִדְבָּ֤ר הָיִ֙יתִי֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה מַדּ֜וּעַ אָמְר֤וּ עַמִּי֙ רַ֔דְנוּ לֽוֹא⁠־נָב֥וֹא ע֖וֹד אֵלֶֽיךָ׃
    Generation, see the word of Hashem. Have I been a wilderness to Israel or a land of thick darkness? Why do My people say, 'We have broken loose; we will no longer come to You?'
    תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    עַם דָרָא אַתּוּן קַבִּילוּ פִּתְגָמָא דַייָ הָא כְּמִדְבָּר צָדֵי דְלֵית בֵּיהּ הֲנָאָה וַהֲוָה מֵימְרִי לְיִשְׂרָאֵל אִם כַּאֲרַע חוּרְבָּא מַה דֵין אֲמָרוּ עַמִי אִטַלְטֵילְנָא לָא נְתוּב עוֹד לְפוּלְחָנָךְ.
    הדור אתם ראו דבר ה׳ – זה שאמר הכתוב קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומד מן, ר׳ אליעזר אומר לימות ירמיה למשמרת, שבשעה שאמר ירמיה לישראל מפני מה אין אתם עוסקים בתורה אמרו לו אם אנו עוסקים בתורה במה נתפרנס, באותה שעה הוציא להם ירמיה צנצנת המן אמר להם ראו אבותיכם שהיו עוסקים בתורה במה נתפרנסו, אף אתם עסקו בתורה והמקום מפרנס אתכם מזה, וזה אחד משלשה דברים שעתיד אליהו להעמיד לישראל, צנצנת המן, וצלוחית של מי נדה, צלוחית של שמן המשחה, ויש אומרים אף מקלו של אהרן ושקדיו ופרחיו.
    המדבר הייתי לישראל – אל תהי קורא אלא המדבר הייתי לישראל דבר ולא הייתי עושה, הארץ שהתניתי ליתנה להם שמא אמרתי להם שהיא נאה והיא ארץ מאפליה. ד״א אמר הקב״ה ישראל על מה שאמרתם למשה למה העליתנו ממצרים המדבר הייתי לישראל כמדבר עשיתי לכם, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם שיוצא במדבר שמא מוצא שם שלום כשם שהוא בפלטין שלו או אכילה ושתיה, ואתם הייתם עבדים לפרעה במצרים והוצאתי אתכם משם והרבצתי אתכם תחת ענני כבוד והעמדתי לכם שלשה גואלים משמשים אתכם ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, שבעה עננים היו מלמעלן ומלמטן ומארבע רוחות ואחד לפניהם מכה נחשים ועקרבים ומשוה להם את ההרים ואת העמקים ושורף את הקוצים ורואים אותם כל מלכי מזרח ומערב ואומות העולם אומרים מי זאת עולה וגו׳ וכתיב לא בלו שלמותיכם, התינוק כל זמן שהיה גדל לבושו ושמלתו גדלין עמו, שמא במדבר הנהגתי אתכם אם ארץ מאפליה, לא אני בעצמי מאיר לכם שנאמר וה׳ הולך לפניהם יומם. ד״א מאפליה שמא אמרתי שאני מביא לכם טובה והלקשתי אותה, ואין מאפליה אלא לשון הלקשה שנאמר כי אפילות הנה.
    מדוע אמרו עמי רדנו – לשון משנה הוא, הרודה פת חמה, אמרו חכמים כשהפת מתבשלת בתנור ונטלת ממנו יכולה היא ליקבע בתנור עוד ואנו היינו יושבים בירושלים כבתנור שנאמר נאם ה׳ אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים והגליתנו לבבל ומה אתה מבקש ממנו עוד. ד״א מהו רדנו כענין שנאמר כי הוא רודה בכל עבר הנהר, א״ל נתת לנו את בהמ״ק וסלקת שכינתך ממנו מה אתה מבקש ממנו לא נבא עוד אליך.
    הדור אתם ראו דבר ה׳ – הה״א לקריאה,⁠1 ו״ראו״ – במקום ״שמעו״,⁠2 והוא כמו: ״וכל העם רֹאים את הקולת״ (שמות כ׳:י״ד).
    המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה – כבר הזכרתי,⁠3 כי העברים מעצימים דברים על-ידי הסמכתם לאחד משמות ה׳, כמו: ״ותהי לחרדת אלהים״ (שמואל א י״ד:ט״ו), ״אש שלהבתיה״ (שיר השירים ח׳:ו׳), והמילה הזאת מהם. ופירושה: מדבר שאי-אפשר לגלות בו דרך, כי הוא נעדר-דרכים וחסר ציוני-דרכים, וכאילו הוא חשכה. ואומרים הערבים במשמעות זאת:⁠4 ״פלאה גטשא״ – מדבר עיוור, כלומר אין בו מורה דרך ואין בו הדרכה, וזה <נאמר> לגבי תיאור מדבר ״אלחג׳אז״, הלא תראה את דברי ה׳: ״המוליכך במדבר הגדל והנורא״ (דברים ח׳:ט״ו).
    מדוע אמרו עמי רדנו – יש אומרים, שהוא במשמעות ״ירדנו״.⁠5
    1. כך הוא אומר על הפסוק הזה גם בפירושו לבמדבר טו, טו, ושם הוא רומז על אלה שאינם מסכימים לקיומה של משמעות כזאת לה״א, וראה הערותינו שם. השווה: ריב״ג, אללמע, עמ׳ 25, 81 (רקמה, עמ׳ ל״ה, ק״א); ואבן ג׳יקטילה בפירושו שבכ״י לתהלים נב, ג. ת״י נראה כמפרש את הה״א כה״א-הידיעה.
    2. ו״חילוף״ מילים יש כאן. השווה: ריב״ג, אללמע, עמ׳ 305 (רקמה, עמ׳ שכ), ואצול, ערך ׳ראה׳; ת״י, המתרגם כאן ״קבילו״. על הפסוק בשמות, המצוטט בפירוש, הקשו חז״ל קושיה דומה וענו בצורות שונות; ראה, למשל: מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דבחדש, פרשה ט. על הנושא ״חילוף מילים״ ראה בהרחבה אצל פרץ, ״חילוף״.
    3. בפירושו שבכ״י לשמואל א יד, טו אומר אבן בלעם: ״ותהי לחרדת אלהים. הד׳א עלי סביל אלתעט׳ים ללפזע עלי עאדה אלעבראניין פי אצ׳אפה מא יד׳הבון אלי תעט׳ימה אלי אסם אללה מת׳ל מאפליה ושלהבתיה״. ובעברית: ״ותהי לחרדת אלהים״. זהו על דרך ההעצמה לחרדה, כמנהג העבריים בהסמכת מה שרוצים להעצימו לשם ה׳, כמו מאפליה׳ (ירמיהו ב׳:ל״א) ו׳שלהבתיה׳ (שיר השירים ח׳:ו׳)״. והשווה: ריב״ג, אצול, ערך ׳אפל׳.
    4. ראה: לסאן אלערב, ערך ׳ע׳טש׳, כרך ח, עמ׳ 215. ההשוואה לערבית מצויה גם אצל ריב״ג, שם.
    5. כך אלפסי, ערך ׳רד׳, ומנחם, ערך ׳רד׳, אלא שלדידם גם השורש של ״ירדנו״ הוא ר״ד. חיוג׳, ערך ׳ריד׳, וריב״ג, אצול, ערך ׳רוד׳, רואים את רי״ד כשורש של ״רדנו״, וכנראה במשמעות שלטון וממשלה; ת״י מתרגם: ״אטלטלנא״.
    ראו דבר י״י – הוציא להם צנצנת המן אמר להם ראו כאן מה דבר י״י מועיל.
    המדבר הייתי לישראל – לשון תימה הוא לכך נקודה מ״ם רפי וה״א בחטף פתח כלום נדמה לאבותיכם שהוא מדבר כשהלכו בו שהורדתי להם לחם זה דבר יום ביומו.
    מאפליה – לשון חשך.
    מדוע אמרו עמי רדנו – נבדלנו ממך כמו הרודה פת מן התנור כך מדרש רבי תנחומא ומנחם פירש רדנו לשון ירידה ועוד פנים אחרים.
    See the word of the Lord He took out to them the jar of manna. He said to them, "See here how helpful the word of the Lord is.⁠" was I a desert to Israel Heb. המדבר. This is the interrogative form. Therefore, the 'mem' is punctuated 'weak,' i.e., without a 'dagesh' and the 'heh' with a 'hataph-pattah.' Did it seem to your forefathers that it was a desert when they traversed it? For I brought down for them this bread, the necessity of each day in its day.
    thick darkness מאפליה, an expression of darkness.
    Why have My people said, "We have been separated...⁠"? Heb. רדנו, we have been separated from You. Like one who separates (רודֶה) bread from the oven. So is the midrash of Rabbi Tanhuma (Bamidbar 2). Menahem, however, explains רדנוּ as an expression of descending (ירידה) and also in other manners (Machbereth Menahem, p. 162).
    המדבר – הזה שהוא חרב ואין בו הנאה היה דברי לישראל והלא אין לך מצוה בתורה שלא כתוב בה מתן שכרה בצידה. זהו פשוטו. ותרגומו וגם המדרש נוטה אחר פשוטו, אמר להם ירמיה לישראל למה אין אתם עוסקין בתורה אמרו לו ואם אנו עוסקין בתורה במה נתפרנס הוציא להם צנצנת המן שהיה מונח למשמרת אמר להם אבותיכם שעסקו בתורה ראו במה נתפרנסו שהיה יורד להם המן בכל יום.
    המדבר – הזה.
    הייתי לישראל – ההולכים במדבר הייתי לישראל כשהולכתים במדבר הלא כל צורכך סיפקתי להם.
    אם ארץ מאפיליה – הלא לפניהם הייתי מאיר בעמוד אש.
    מדוע אמרו עמי רדנו – נפרדנו ממך כמו וירדהו אל כפיו (שופטים י״ד:ט׳) שפתרונו ויפרידהו מגוית האריה אל כפיו. וכן תרגם יונתן: ונסחיה לידיה דרך ארץ כשאין האב מספיק לו לבן את צורכו שהבן פורש ממנו ואינו שומע לו אבל ראית מימיך שהאב מספיק לו את צרכיו והבן פורש ממנו ומסרב לדבריו ואני כמה טובות עשיתי להם והם אמרו לא נבוא עוד אליך.
    הדור – הה״א ה״א הקריאה כה״א הקהל חקה אחת לכם (במדבר ט״ו:ט״ו).
    ראו דבר י״י – הבינו מה שהוא אומר לכם כי יש ראיה בלב כמו ולבי ראה הרבה (קהלת א׳:ט״ז) ראה דבריך טובים (שמואל ב ט״ו:ג׳) והדומים להם.
    ובדרש: כי צנצנת המן הראה להם לפיכך אמר להם ראו ולא אמר שמעו.
    המדבר הייתי – אם הייתי להם כמו המדבר או ארץ מאפליה שלא ימצא בהם האדם צרכו. אלא כל צרכם וספוקם מצאו בי כל זמן שהלכו אחרי. אם כן, מדוע אמרו עמי רדנו – כלומר, יש לנו ממשלת מלכים ושרים לא נבא עוד אליך. רדנו מענין רד עם אל (הושע י״ב:א׳) שהוא ענין ממשלה.
    מאפליה – מלה אחת בשוא הלמ״ד ונקודתה מחלוקת בין הספרים. יש ספרים שנקוד מאפליה המ״ם בפתח והאל״ף בשוא. ויש ספרים שנקוד בהם מאפליה המ״ם בשוא והאל״ף בפתח והפ״א דגושה. ופירוש ארץ אפל. ולהגדיל האפל סמך אותו למלת י״ה וכן שלהבת יה (שיר השירים ח׳:ו׳), כהררי אל (תהלים ל״ו:ז׳), עיר גדולה לאלהים (יונה ג׳:ג׳), ותהי לחרדת אלהים (שמואל א י״ד:ט״ו).
    ויונתן תרגם מאפליה – חרובה, כי היא כמו ארץ אופל שלא ימצא בה דבר. ותרגם רדנו – אטלטלנא, וכן תרגם עניים מרודים – מטלטלין.
    לכן אמר הנבי׳ כאן הדור אתם ראו דבר ה׳ כיון שאתם דור אנשים רבים הביטו וראו המצות האלהיות שהם דבר ה׳ אם יש בהם עמל וטורח ומעמס וזהו המדבר הייתי לישראל כלומר האם הייתי אני לישראל כמו המדבר ארץ מאפליה שלא ימצא האדם שם כל צרכו הלא כל צרכם וספוקם מצאו בהליכתם אחרי במדבר, וכיון שהדבר כן מדוע אמרו עמי רדנו כלומר יש לנו ממשלה מלכים ושרים ולכן לא נבוא עוד אליך ואין אנו צריכים להשגחתך. וי״ת רדנו אטלטלנא כלומר באנו בירידה ושפלות ולכן לא נבוא עוד אליך לבקש ממך עזרה בצרות ומלת מאפליה ענינו ארץ אפל מופלג כי להפלגתו בחשך יוחס לאל מאפליה כמו שלהבת יה הררי אל נפתולי אלהים ודומיהם, וחכמים ז״ל דרשו (במדבר רבה א, ב) ראו דבר ה׳ שהיתה להם צנצנת המן לפיכך אמר ראו ולא אמר שמעו, וכפי מה שפירשתי יאמר ראו דבר ה׳ הביטו מצותיו ותורות׳ אם יש בהם מעמס וטורח לבעלי התורה ואיך תאמרו שיש לכם ממשלה ושלא תבאו עוד אלי רוצה לומר שאינכם צריכים להשגחתי ושמירתי.
    מאפליה – במקצת ספרים כ״י מדוייקים המ״ם בפתח והאל״ף נחה בלי ניקוד ומקצתן האל״ף בשוא וכולן המ״ם בלא מאריך והפ״א בצווי ובדגש קל והיא מלה אחת בשקל מפעליה כמ״ש רד״ק בשרש אפל ושרש שלהב ובעל לוית חן בפ׳ י״א מהשער השמיני ובתרי טעמי ע״פ המסורת והה״א רפויה וכן נמסר במ״ג סוף פרשת בשלח וגם רד״ק כתב בפירוש ובשרשים שהמ״ם בפתח והאל״ף בשוא. עוד כתב שיש ספרים שנקוד בהם מאפליה המ״ם בשוא והאל״ף בפתח והפ״א בדגש חזק עכ״ל. עוד מצאתי במקצת ספרים האל״ף בחטף פתח ובדפוס אחר שתי מלות ואפלו ואין נוגה להם.
    ראו – יאמר גם על הבנת הלב וכן ולבי ראה הרבה חכמה (קהלת א׳:ט״ז).
    מאפליה – מלשון אופל וחושך וכשבא להגדיל הדבר סומכו למלת יה וכן שלהבת יה (שיר השירים ח׳:ו׳) והוא כמו מדבר וכפל הדבר במ״ש.
    רדנו – ענין ההבדל ממקום הדבוק כמו רדה הדבש (שופטים י״ד:ט׳).
    הדור אתם – אתם בני הדור ראו בהבנת הלב את מצות ה׳ אשר יש תשלום גמול עליהם.
    המדבר – וכי עד הנה הייתי לישראל כמדבר וארץ מאפליה אשר לא ימצא שמה די צורך האדם ר״ל וכי לא היה ספוק בידי לשלם גמול טוב על המצות שעשו.
    רדנו – כבר נבדלנו ממך ולא נבוא עוד אליך.
    הדור אתם ראו דבר ה׳ – מדבר עם כל בני העולם אשר באותו דור, וקורא להם להתבונן במה שהוא בא לומר בדבר ה׳.
    המדבר הייתי לישראל – וכי לא היטבתי ולא הועלתי להם, כאלו הייתי להם ארץ מדבר.
    מאפליה – לשון אפלה, ושם האלא בסוף המלה, כמו: שלהבתיה {שיר השירים ח׳:ו׳} הררי אל {תהלים ל״ו:ז׳}.
    רדנו – רד״ק ודון יצחק פירשו: לשון ממשלה, יש לנו מלכים ושרים.
    ורש״י פירש: נבדלנו ממך, לשון: הרודה פת מן התנור.
    ויונתן תרגם: איטלטלנא, וכן פירש N.G. Schröder, ואחריו ראזנמילר וגעזעניוס על פי לשון ערבי: ראד – הליכה כה וכה ונופל על הבהמות והחיות הרועות בשדה ומתפזרות הנה והנה.
    ומנחם פירש: לשון ירידה, כמו: והיום רד מאד (שופטים י״ט:י״א), וכן תרגם עקילס: התרחקנו, וכן היירונימוס: recessimus, וכן נראה לי. כי אחר שאמר המדבר הייתי אם ארץ מאפליה, אמר: מדוע אמרו לי עמי: סוף סוף הלא יצאנו מתוכך ארץ מדבר ומאפליה (כדרך שאדם אומר בשעה שהוא נמלט מסכנה גדולה), וכל כך אנחנו שמחים על זה שלא נשוב עוד לבוא אליך.
    ולפירוש Schröder נראה שהיה ראוי שתהיה המלה בלשון עתיד – נָרוּד, מלבד שלא מצאנו לשון זה בכל המקרא.
    א. בכ״י קולומביה (במקום ״אל״): יה.
    המדבר – חסר ב׳ השימוש הבמדבר, וכן אם בארץ מאפליה, כמו חרב תאכלו, ירחצו מים וכדומה,
    ומאפליה לשון אופל, וחז״ל (מדבר רבה פ״א) פי׳ מענין כי אפילות הנה, שהצמחים מתאחרים להתבשל שם, ויו״ד מאפליה כיו״ד של תחתיה שלישיה הבניה.
    והייתי לישראל – הוא כמו לולא ה׳ שהיה לנו, וכן לולא אלהי אבי אלהי אברהם וכו׳ היה לי.
    רדנו כמו ירדנו, ובא ע״מ נחי ע״ו רוד, כי נחי פ״ו ונע״ו יתחלפו לרוב, כמ״ש הרד״ק במכלול בארך, וכן בפעל רוד עצמו מצאנו אריד בשיחי, וירדתי על ההרים, (עמ״ש בפי׳ ישעיה ט״ו ג׳), ויש הבדל ביניהם ירד ירידת הגוף, ורוד ירידת הנפש, לכן פה אמר רדנו בבחינת נפשותינו.
    הדור אתם הנה היה נמצא אז בישראל שלש דעות מתחלפות, מקצתם היו אומרים שלכן אינם עושים כמעשה אבותיהם להחזיק בתורה ומוסר, יען כי רק הדור הקדום היה רוח ה׳ מתנוסס בקרבם והיו יכולים לקבל הקדושה והפרישות והמצות ודברים האלהיים, אבל הם כבר התרחקו מן האור וירדו פלאים, ואינם יכולים עוד לעלות בהר ה׳ ולקום במקום קדשו, וכת אחת היו אומרים בהפך שדרך אבותיהם לא היה שלם עדיין, והם רוצים להשלים א״ע בדרך יותר טוב ויותר שלם מדרך אבותיהם וכת שלישית לא היו אומרים לא זאת ולא זאת רק שכחו את ה׳ והתורה והמצוה בהחלט, ועם שלש הכתות יתוכח, אל הכת האחת שהיו אומרים שדבר אלהי לא נתגלה רק לדור הראשון שהיו קדושים וגדולים לא לדור אחרון אשר ירדו לעמקי בור. אומר הדור אתם ראו את דבר ה׳ גם אתם הדור האחרון גם אתם ראו דבר ה׳, כי עוד דבר ה׳ מופיע ביניכם כמו בדור קדומים, וכי רק במדבר הייתי לישראל? וכי לא הייתי לישראל לאלהים ולאב ולמורה רק במדבר, או רק בארץ מאפליה – הכי רק שם הייתי לאלהים לישראל, ולא ליושבי הארץ,
    ומדוע אמרו עמי רדנו ר״ל שהם אומרים אנחנו כבר ירדנו לעמקי בור, עד כי לא נוכל לבא עוד אליך לא נוכל לעלות אל הר ה׳ אל שמי קדשו יען שירדנו מאד והתרחקנו מן ה׳ והרוחניות והקדושה, וזה שקר כי דבר ה׳ עוד מופיע לדור הזה כמו לדור ראשון.
    רדנו – ירדנו ושפלנו; וחסרה היו״ד מפני יו״ד של עמי שלפניו ששמשה כשתים.
    תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (לב) הֲתִשְׁכַּ֤ח בְּתוּלָה֙ עֶדְיָ֔הּ כַּלָּ֖ה קִשֻּׁרֶ֑יהָ וְעַמִּ֣י שְׁכֵח֔וּנִי יָמִ֖ים אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃
    Can a virgin forget her ornaments or a bride her attire? Yet My people have forgotten Me days without number.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    הַאֶפְשַׁר דְתִתְנְשֵׁי בְתוּלְתָא תִקּוּנָהּ כַּלְתָא קִישׁוֹטְהָא וְעַמִי שְׁבָקוּ פּוּלְחָנִי יוֹמִין דְלָא מִנְיָן.
    ועמי שכחוני ימים אין מספר – אין זו אמת מוחלטת, כי אין זה קיים, כלומר אין זמן ללא סוף וללא כמות מוגבלת, אלא שרצה לומר: זמן ארוך, ולכן הביע זאת במילים האלה.⁠1
    1. רוצה לומר: מילים אלה באות להביע הפלגה והגזמה; והשווה: רד״ק על אתר.
    התשכח בתולה עדיה – בתולה כלה. וכפל הענין במלות שונות, כי אין כלה בעדים וקשורים כי אם בתולה. וכן אין בתולה בעדים ובקשורין כי אם כלה. וישראל נמשלו לכלה ביום מעמד הר סיני, ואיך שכחו אותי היום והלכו אחרי אלהים אחרים זה כמה ימים ושנים. ובאמרו אין מספר הוא להפלגה.
    התשכח בתולה עדיה כלה קשוריה כן ישראל עם כל ממשלתם הם כבתולה הכלה ביום חתונתה ואיך תשכח עדיה וקשוריה שהם המתנות וההשגחות האלהיות כמו שעמי שכחוני ימים אין מספר מבלתי פנות אל עבודתי והלכו אחרי אלהים אחרים, ואם את שכחת אותי האם תחשוב שתצליחי במעשיך ודרכיך וזהו
    עדיה – מלשון עדי ותכשיט.
    התשכח – וכי הדרך הוא שתשכח הבתולה להשים עדיה עליה להתקשט בו וכי תשכח הכלה את קשוריה הם חוטי המשי שקושרת שערה בהם להתקשט וכאומר הלא אין דרך האדם לשכוח דבר הנצרך לו ביותר.
    ועמי – אבל עמי שכחו אותי ימים הרבה ואין מספר להם עם שזהו עיקר חייהם על האדמה.
    עדיה, קשוריה – לקוח ממליצת ישעיה מ״ט:י״ח.
    ועמי שכחוני – אחר שהייתי כבודם ותפארתם יותר מהעדיים לנשים, וכמו שאמר למעלה: ועמי המיר כבודו {ירמיהו ב׳:י״א}. וגם כאן באמרו: המדבר הייתי לישראל {ירמיהו ב׳:ל״א} יש במשמע, כי בהפך מזה, היה להם לישועה ולתהלה ולתפארת.
    עדיה קשוריה – עי׳ ישעיה (מ״ט י״ח).
    התשכח – עתה יתוכח עם הכת שעזבו תורת ה׳ מצד השכחה וההעלם מבלי שמו לב, אומר איך שכחו תפארתם וכבודם,
    התשכח בתולה עדיה? וגם אם יקרה שהבתולה תשכח עדיה, הכי תשכח הכלה את קשוריה – הם הקשורים שנתן לה ארוסה לאות על הקשר שבינו לבינה כמו הטבעת קידושין וכדומה שזה האות שהיא מקושרת עמו, וכי תשכח זאת? ור״ל הלא זאת התורה היא הקשר שביניכם ובין ה׳, ובעבורה היה לכם לאלהים ואיך שכחתם זאת? ועז״א ואיך עמי שכחוני – ולא זמן מועט רק ימים אין מספר.
    שכחוני – שכחו כלולותיהם עמי (למעלה פסוק ב׳).
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (לג) מַה⁠־תֵּיטִ֥בִי דַרְכֵּ֖ךְ לְבַקֵּ֣שׁ אַהֲבָ֑ה לָכֵן֙ גַּ֣ם אֶת⁠־הָרָע֔וֹת [לִמַּ֖דְתְּ] (למדתי) אֶת⁠־דְּרָכָֽיִךְ׃
    How well you prepare your way to seek love! Therefore even the wicked women have you taught your ways.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מַה אַתְּ מִשְׁתַּפְרָא בְּאוֹרְחָתַיִךְ לְמֶעְבַד רַחֲמֵי לְאִתְחַבְּרָא בְּעַמְמַיָא בְּכֵן אַף יַת בִּישָׁן אַלֵיפְתְּ מִן אוֹרְחָתַיִךְ.
    תיטיבי – תקשטי עצמך לקראת נואפיך כמו ותיטב ראשה (מלכים ב ט׳:ל׳) דאיזבל בפרשת יהוא.
    גם את הרעות למדת – חזרת על כל רוע דרך ללמוד את המקולקלת שבכולם.
    גם – לשון אפילו.
    לכן – לשון שבועת אמת אך את הדרך הרעה שבכל הדרכים למדת לעצמך.
    למדת – הנהגת.
    How you adorn Heb. תיטבי. You adorn yourself to greet your adulterers. Comp. "And she adorned her head" (Melakhim I 9:30) concerning Jezebel in the section dealing with Jehu.
    even to the most evil you accustomed You searched throughout all the evil ways to learn the most corrupt of them all. גם is an expression of 'even.'
    verily Heb. לכן, an expression of a true oath. Verily, to the most evil way of all the ways you accustomed yourself.
    you accustomed Heb. למדת, lit. you taught.
    מה תיטיבי דרכך – פי׳ מה תרבי דרכיך כמו כי ייטיב אבי את הרעה עליך (שמואל א כ׳:י״ג) דיהונתן שפתרונו כי ירבה וכן הטיבו מצבות (הושע י׳:א׳) – פי׳ הרבו מצבות.
    לכן גם אתא הרעות – שעושין האומות.
    למדת את דרכיך – שאת הולכת אליהם לבקש אהבה מהן.
    א. כן בפסוק ובכ״י פריס 162, מינכן 5, לוצקי 777. בכ״י פריס 163, פרמא 2994 חסרה מלת: ״את״.
    מה תיטיבי – תתקני דרכך לבקש אהבה, כלומר אהבת האומות. כמו שאמר: מה לך לדרך מצרים ומה לך לדרך אשור (ירמיהו ב׳:י״ח) ונמצא לשון הטבה ברעה, כי רוצה לומר תקון הדבר או חזוקו כמו: ההיטב חרה לך (יונה ד׳:ט׳) כי יטיב את אבי הרעה עליך על הרע כפים להטיב (מיכה ז׳:ג׳).
    גם את הרעות – כלומר האומות הרעות למדת את דרכיך. כלומר שהרעות מהם, והם למדו מרעותיך. וכתיב: למדתי, והוא מאמר האל רוצה לומר: למדתי אותך בדרכיך שהן רעות, ויבא לך בעבורן רע כאילו למדתי אותן מדרכיך שיוסרו עליך. והקרי למדת כמו שפירשנו.
    מה תטיבי דרכך לבקש אהבה רוצה לומר איך תחשוב להטיב דרכך לבקש אהבת האומות שיעזרוך כי הנה הנערה הצריכה ללכת אחר מאהביה תצטרך לעדיה ולקשוריה ואם את שכחת עדיך וקשוריך שהם ההשגחו׳ האלהיות מה תטיבי דרכיך לבקש אהבה, לכן גם את הרעות למדתי את דרכיך רוצה לומר גם אני למדתי את דרכיך את הרעות שעשית הרעות מצרניות וקשורות בדרכיך שלא יפרדו מהן:
    למדתי – למדת קרי.
    תיטיבי – ענין תקון כמו ותיטב את ראשה (מלכים ב ט׳:ל׳).
    דרכך – מנהגך.
    מה תטיבי דרכך – מה תתקני מנהגך בעבודת הבעל לעשות בדמיון גמור אל מעשה העכו״ם לבקש מהם אהבה בעשותך כמעשיהם.
    לכן – באמת גם את העכו״ם הרעות למדת אתה את מנהגיך ר״ל אתה הרעות לעשות יותר מכולן ואף להרעות שבהן למדת להרשיע יותר כמוך.
    מה תיטיבי דרכך – לְפָנַי, לבקש אהבתי, וכמו שהוא אומר למטה: ותאמרי כי נקיתי אך שב אפו ממני {ירמיהו ב׳:ל״ה} (Lud. de Dieu).
    לכן – אם יועילך זה, הנה אז גם את הרעות למדת את דרכיך – תלמדי את כל הנשים הרעות לעשות כמעשיך, ולהיטיב דרכן למראה עינים כדי לפתות את בעליהן. המשיל ישראל לאשה, ואמר הרעות – על הנשים הרעות הנואפות מתחת בעליהן. והטעם: הלא אם אֶתְפַתֶה לחלקלקותיך, נמצאתי מחזיק ידי עוברי עבירה.
    (לג-לד) גם את הרעות, גם בכנפיך – כמו גם את הארי גם את הדוב, ור״ל ע״י שתיטיבי דרכך, עי״ז גם את הרעות למדת,
    וגם דם נפשות אביונים נמצאו בך,
    כ״ז היה ע״י שתיטיבי דרכך לפי דעתך, לִמַדְתְ פעל יוצא לשלישי, הדרכים הם מקבל הלימוד, שלמדה בה אותם את הרעות, ולמוד לשון הרגל, כמו מלמד ידי למלחמה, שהרגילה את הדרכים את הרעות, ר״ל מנהגים רעים וזרים, וע״י לימוד הזה חשבו להיטיב הדרכים לבקש אהבה,
    ומלת מצאתים מושך אחר, כי [מצאתים] על כל אלה.
    מה תיטבי – יתוכח עתה עם הכת שהיו אומרים כי דרך אבותיהם לא היתה שלמה עדיין והם ישתלמו יותר במצות אשר הוסיפו ובדו להם, כאילו רוצים להטיב דרכם ולהשלימו לבקש אהבה מאת ה׳ ועז״א מה תיטבי דרכך – יותר מדרך אבותיך הקדום, כאילו את רוצה לבקש אהבה – אבל איך ומה הם האמצעים שתפסת ע״ז, הלא באמתלא זאת שאמרת שרוצה את להשלים דרכיך, הנהגת חקות העמים ודרכיהם אשר למדת מאתם, אל דרכיך הקודמים, כמו אחז שבנה מזבח בבית המקדש כדמות המזבח שראה בדמשק כאילו רוצה להטיב את המזבח ביתר שאת, או הבמות שבנו כאילו רוצים להוסיף עבודה, ובאמת היה זה הפך דברי ה׳, וז״ש הלא לכן כדי להטיב דרכך גם את הרעות למדת את דרכיך – אחזת גם בהרעות אשר למדת מן העמים שסביבותיך, כאילו בזה תטיבי דרכך, במה שתחבר לדרך התורה גם דרך הרע של העמים.
    תיטיבי דרכך – בעיני האומות לבקש אהבתן, בעוד שהן יודעות מדות רעות שבך יותר מכל אומה.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (לד) גַּ֤ם בִּכְנָפַ֙יִךְ֙ נִמְצְא֔וּ דַּ֛ם נַפְשׁ֥וֹת אֶבְיוֹנִ֖ים נְקִיִּ֑ים לֹֽא⁠־בַמַּחְתֶּ֥רֶת מְצָאתִ֖ים כִּ֥י עַל⁠־כׇּל⁠־אֵֽלֶּה׃
    Also in your skirts is found the blood of the souls of the innocent poor. You did not find them breaking in; but it is because of all these things.
    תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אַף בְּסִתְרָא אִשְׁתַּכַחְתְּ דַאֲשַׁדְתְּ דַם זַכַּאי דָם נַפְשַׁת דִמְסְכְּנִין זַכָּאִין לָא כְּמָא דְמַשְׁכְּחִין בְּמַחְתַּרְתָּא אֱלָהֵין עַל כָּל אִלֵין עֲבַדְתְּ.
    גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים – מפני מה מתים בניו ובנותיו של אדם פליגי בה ר׳ מאיר ור׳ יהודה, חד אמר בעון מזוזה וחד אמר בעון ציצית, מאן דאמר בעון ציצית מאי טעמא א״ר כהנא וכן תני שילא אמר קרא גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים, רב נחמן בר יצחק אמר אפילו למאן דאמר בעון מזוזה נמי מהכא לא במחתרת מצאתים שעשו פתחיהם כמחתרת.

    רמז רסח

    דבר אחר: גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים – זה דמו של חור.
    לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה – על אשר אמרו אלה אלהיך ישראל. ד״א זה זמן של שבעים זקנים שהרגו כשעשו את העגל כי על כל אלה אלהיך ישראל.
    לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה – פנייה ליחידה נוכחת בצירוף כינוי הפעול, דומה לצורת הַמְדַבֵּר. ולוּ הכינוי הזה היה נפרד, הרי היה <מתקבל>: ״מצאת אותם״.⁠1
    ופירוש כי על כל אלה – רמז לרֶשע שלה; כלומר, בהתאם לדעתך לגבי הרשע, הרגת אותם לא על-פי הצדק ולא על-פי חובת הדין.⁠2
    1. השוה: ריב״ג, אללמע, עמ׳ 369 (רקמה, עמ׳ שכג).
    2. לפי הדברים האלה של פרשננו, נראה שהמשפט ״כי על כל אלה״ מתפרש כמו ״כי אם על פי כל אלה״, והוא מכוון למעשיו של עם ישראל בנושא הנזכר בפסוק. רד״ק מחבר את המשפט הנידון לתחילת הפסוק הבא.
    במחתרת מצאתים – לא מצאת אותם במחתרת כשהרגת אותם.
    מצאתים – כה יאמר לנקבה לשון פעלת, והרבה יש בספר יחזקאל: את נשאתים (יחזקאל ט״ז:נ״ח).
    כי על כל אלה – שהיו מוכיחים אותך בדברים האלה.
    you did not find them breaking in You did not find them breaking in when you slew them.
    you did not find them So does Scripture say for a feminine second person singular, and there are many such examples in the Book of Yechezkel, "You bore them (נשאתים)" (Yechezkel 16:58).
    but for all these i.e., because they were reproving you for all these things.
    גם בכנפיך – לשון קרן זוית.
    לא במחתרת מצאתים – מצאתי אותם כמו את זמתך ואת תזנותיךא את נשאתים (יחזקאל ט״ז:נ״ח) – שפתרונו את נשאת אותם. לא נמצאו במחתרת שתוכלי לומר חייבין הן, אם במחתרת ימצא הגנב.⁠1
    כי על כל אלה – על כל התועבות הנזכרות למעלה שעשית הוספת לעשות גם את זאת.
    1. השוו לשון הפסוק בשמות כ״ב:א׳.
    א. כן בכ״י פריס 162, מינכן 5, לוצקי 777. בפסוק: ״תועבותיך״.
    גם בכנפיך – בכנפי בגדך על דרך ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי (ישעיהו ס״ג:ג׳).
    ויונתן תרגם: אף בסתרא אשתכחת דאשדיתא דם זכאי. תרגם בכנפיך סתרא כמו ולא יגלה כנף אביו (דברים כ״ג:א׳) שמפרשין אותו סתר אביו והיא אשתו. ומה שאמר נמצאו ואמר דם כאילו אמר דמים שהרי אמר נפשות.
    לא במחתרת – שנאמר אם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים (שמות כ״ב:א׳) ואת לא מצאת אותם במחתרת למה הרגת אותם והם נקיים.
    מצאתים – מצאת אותם, כי כן תחבר הנקבה הנמצאת עם הכנוי בחירק התי״ו.
    כי על כל אלה – טעמו דבק עם הפסוק הבא אחריו.
    גם בכנפיך נמצאו וגומר עד סוף הנבואה. יאמר ומלבד מה שנמצא בך מפשעי הע״ז שהלכת אחרי אלהים אחרים עוד נמצא בך שפיכות דמים, ולפי שרשעי אותו הדור היו מתהללי׳ בשפכם דם אחיהם ומביאים דמם על מלבושיהם ע״ד מה שנאמר ביואב (מלכים א ב, ה) ויתן דמי מלחמה בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו לכן אמר גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים שהיה הדם מהם על כנפי בגדיהם לכבוד ולתפארת, ולכן אמר לא במחתרת מצאתים רוצה לומר לא בסתר כמו המחתרת מצאתים כי אם בפרסום וגלוי, ואמר כי על כל אלה פירשו בו המפרשים כי על כל אלה אני מוכיחך על ע״ז ועל שפיכות דמים, והנה כפי פירושם העיקר חסר מן הספר והוא אנכי מוכיחך ולכן אחשוב שאמר כי על כל אלה רומז לכנפים שזכר בכתוב יאמר גם בכנפיך נמצאו נפשות אביונים נקיים ולא נמצא זה בסתר כי לא במחתרת מצאתים אלה על כל אלה רוצה לומר על כל אלה הכנפים מצאתי הדמים ההם שאתה מביא אותם לעד כאיש מתהלל במתת שקר. וי״ת גם בכנפיך אף בסתרא יפרש כנפיך מלשון ולא יגלה כנף אביו (דברים כג, א) שהו׳ סתר אביו, ואמר דם נפשות אביונים כאלו אמר דמי נפשות אביונים נקיים, והנה לא במחתרת מצאתים שאמרה תורה אם במחתרת ימצא הגנב והוכה ומת אין לו דמים (שמות כב, א) וכיון שלא במחתרת מצאתים א״כ למה הרגת אותם כי על כל אלה אני מוכיחך.
    בכנפיך – שולי הבגד.
    במחתרת – ר״ל במקום נסתר והיא מלשון חתירה וחפירה כמו אם במחתרת ימצא הגנב (שמות כ״ב:א׳).
    גם בכנפיך – גם בכנפי בגדיך נמצאו דמי נפשות אביונים נקיים מעון מיתה ועל חנם הרגתם.
    לא במחתרת מצאתים – דמי הנפשות האלה לא מצאתים במחתרת ובמקום נסתר כי אם בגלוי.
    על כל אלה – הכנפים הנזכרים למעלה, ר״ל לא עשית הדבר בהסתר כי אם בפרסום רב מבלי בוש.
    נפשות אביונים נקיים – נביאי האמת שנהרגו.
    לא במחתרת מצאתים – לא באו לחתור כתלך כדי שתהיה הריגתם מותרת. כלומר: לא בקשו להרע לך, אלא הוכיחוך בשמי.
    כי על כל אלה – רש״י (וראזנמילר) פירשו: אלא, הָרַגְתְּ אותם על כל הדברים האלה שהיו מוכיחים אותך, וזה רחוק.
    ולי נראה: שהוא מקרא קצר, סתם ולא פירש. והטעם: כי על כל אלה הנני נשפט אותך {ירמיהו ב׳:ל״ה} ואענישך, ועיין בפסוק שאחר זה.
    ודעת Dathe, Schleusner, Schnurrer, Venema כי הוא מחובר למקרא שלמטה: כי על כל אלה אָמַרְתְּ כי נקיתי. ולפי זה: אין טעם למלת כי, והיה לו לומר: ועל כל אלה.⁠א וגם וי״ו ותאמרי {ירמיהו ב׳:ל״ה} לא תִתָכֵן.
    א. במהדורה קמא (בכ״י קולומביה) הוסיף שד״ל: ״גם מלת על אינה מתישבת יפה.⁠״ בכ״י לוצקי 675א הועבר קולמוס על זה, והוא אינו מופיע בכ״י האחרים.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לג]

    וגם עי״ז בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים – שעי״כ הרגת את הנביאים שבאו ליסרך ולהשיבך מדרך זה כי חשבת שהם רוצים להטותך מדרך הטוב, כי הראשונים שחשבו בדעתם שדרכם לא טוב לא הרגו את הנביאים רק לא שמעו אליהם באמרם כי ירדו מאד ואין בכחם לעבוד את ה׳, לא כן הכת הזאת שחשבו כי הדין עמהם וכי דרכם הוא שלם יותר הם הרגו את הנביאים לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה – שיעור הכתוב,
    כי מצאתים על כל דרכיך אלה – מדמה כאילו הנביאים שרצו להשיבם מדרך הזה היו אצלם כגנבים הבאים לגנוב את רכושם, כן באו לגנוב ולקחת מאתם את דרכם הטוב וישר בעיניהם, וע״כ הרגו אותם, אמר לא מצאת את הנביאים במחתרת, לא ממון רצו לגנוב מאתך, רק על כל דרכים אלה מצאתים, שרצו להטותך מהם, ולכן הרגתים ועי״ז הרעה שלך משולשת,
    א. שדרכים הרעים אשר למדת נשארו אצלך והוספת סרה לאמר כי בם ירצה ה׳,
    ב. שעי״כ שלחת יד להרוג הנביאים כאילו רוצים להדיחך מדרך הטוב והישר בעיני אלהים,
    ג. כי.
    נפשות וגו׳ – עון הרציחה כמו אחאב את נבות מה שלא היה ביתר העמים.
    מצאתים – מצאתי אותם שאז היה לך דין להרגם.
    כי על כל אלה – אני נשפט אותך; ותיבות אלה או דומיהן היו נשמעות מאליהן מפני הנביא או מתנועות ידיו.
    תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (לה) וַתֹּֽאמְרִי֙ כִּ֣י נִקֵּ֔יתִי אַ֛ךְ שָׁ֥ב אַפּ֖וֹ מִמֶּ֑נִּי הִנְנִי֙ נִשְׁפָּ֣ט אוֹתָ֔ךְ עַל⁠־אׇמְרֵ֖ךְ לֹ֥א חָטָֽאתִי׃
    Yet you said, 'I am innocent; surely His anger is turned away from me.' Behold, I will enter into judgment with you, because you say, 'I have not sinned.'
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    וַאֲמַרְתָּ אֲרֵי זְכֵיתִי בְּרַם תָּב רוּגְזֵיהּ מִנִי הָא אֲנָא עָבֵיד עִמִיךְ פּוּרְעָנוּת דִין עַל דַאֲמַרְתָּ לָא חֲטִיתִי.
    הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי – שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם, מלך בשר ודם כשהוא יושב ודן אומר לו אמור הרגת או לא הרגת אם אמר הרגתי הדיין הורגו ואם לא הודה אינו הורגו, אבל הקב״ה אינו כן מי שמודה הקב״ה מרחם עליו שנאמר ומודה ועוזב ירוחם. ר״ש בן חלפתא אומר אמר הקב״ה לירושלים על מה הבאתי כל המשפטים הללו בשביל שאמרת לא חטאתי שנאמר הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי.
    ותאמרי – בלבך.
    כי נקיתי – אשר זכאה אני נפשי.
    נשפט אותך – בא עמך במשפט.
    And you said i.e., you said in your heart.
    But I am innocent That I have purified my soul.
    I contend with you I will come with you in judgment.
    ותאמרי כי נקיתי אך שב אפו ממני – כלומר אחרי עשותך את כל אלה את אומרת נקיתי מעון וראויה אני להשיב אפי ממנו כלומר אין הדבר תלוי בי שהוא כועס עלי שהרי נקייה אני מחטאא
    אך דין הוא שישיב אפו ממני, וזה קשה שבכולן שאחרי שהרבית לחטוא את אומרת נקיתי ועל זאת אני שופט אותך על אמרך לא חטאתי.
    נשפט – שופט כמו כי באש י״י נשפט (ישעיהו ס״ו:ט״ז) והוא מגזרת נשבע.
    א. כן בכ״י מינכן 5, לוצקי 777. בכ״י פריס 163, פריס 162, פרמא 2994: ״חט״.
    ותאמרי – אמר כי על כל אלה אני מוכיחך, על שאת הולכת אחרי העמים ועובדת אלהיהן, ושופכת גם כן דם נקי. ואת אומרת כי נקית ממעשים רעים ושב אף האל ממני ולא ירע לי עוד. ובזה עונך כפול, כמה שאמר החכם כפירת העון שתי עונות. ובזה אני נשפט אותך ומענישך בזה על אמרך לא חטאתי.
    והיותר זר שבכל זה הוא שבהיותך נכשל בע״ז וש״ד תאמרי כי נקיתי ר״ל שאתה נקי מכל פשע אך שהשי״ת מעצמו נתכעס עליך כמ״ש ישעיהו (ישעיה סד, ד) הן אתה קצפת ונחטא ולכן שב אפו ממך אבל אתה לא עוית ולא פשעת ומפני זה הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי.
    ולפי שהיו מלכי יהודה שואלים עזרה ממצרים להנצל מכף מלך בבל הוכיחם על זה באומרו
    נשפט – ענין ויכוח וכן כי באש ה׳ נשפט (ישעיהו ס״ו:ט״ז).
    ותאמרי – ר״ל אם אמנם כל אלה עשית בפרסום איך תאמרי לא כן הוא כי נקי אני מעבירה ואין האמת עם הנביאים שאומרים שחרה בי אף ה׳ אך שב אפו ממני הואיל ואני מנוקה מעון.
    הנני נשפט אותך – לכן הנני מתווכח עמך גם על מה שתכחש לומר לא חטאתי ר״ל מלבד גמול החטא אוסיף עוד עונש על מה שתכחש חטאיך והעונש הזה תחשב לויכוח כי בזה יודיע שפשעו בדבר הזה.
    ותאמרי כי נקיתי – אחר שהתחיל לומר כי על כל אלה הנני נשפט אותך, הפסיק לומר כי מלבד חטאתם הנה הם מוסיפים חטאת באמרם לא חטאתי. ואמר: כי יותר ממה שראוי לו להענישם על חטאתם, ראוי לו להענישם על אמרם לא חטאתי. ובאמרו: אך שב אפו ממני – משמע שהיו באים לבית המקדש, והיו מקריבים קרבנות להשיב חמת אל, והיו אומרים: לא חטאתי, לא שלא חטאו לשעבר אלא שאינם חוטאים עכשיו. וגם עכשיו היו עובדים אלילים, אך היו גם כן מכבדים את אלהי ישראל. וזהו: מה תיטיבי דרכך {ירמיהו ב׳:ל״ג}.
    נשפט אותך – בא על צורת הנפעל לכונה שניה, שה׳ הוא הבע״ד ובא במשפט אתם לפני הב״ד, ובא אותך תמורת אתך, שזה מצוי בס׳ זה לרוב.
    ותאמרי כי נקיתי – עי״כ את חושבת בנפשך שאת נקיה מכל חטא וכי אך עתה אך ע״י דרכיך אלה שב אף ה׳ ממני ולכן הנני נשפט אותך ביחוד כי את אומרת לא חטאתי – ור״ל עמך צריך אני להשפט ולעמוד בדין כי את באה בטענה נגדי ואומרת לא חטאתי, כאילו אנכי הנשפט, ויש לך טענות נגדי.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (לו) מַה⁠־תֵּזְלִ֥י מְאֹ֖ד לְשַׁנּ֣וֹת אֶת⁠־דַּרְכֵּ֑ךְ גַּ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ תֵּבֹ֔שִׁי כַּאֲשֶׁר⁠־בֹּ֖שְׁתְּ מֵאַשּֽׁוּר׃
    Why go you about so much to change your way? You shall be ashamed of Egypt also, as you were ashamed of Assyria.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מַה אַתְּ מִסְתַּכְּלָא לַחֲדָא לְקַלְקָלָא יַת אוֹרְחַתַיִךְ אַף מִמִצְרַיִם תִּבְהֲתִין כְּמָא דִבְהַתְתְּ מֵאַתוּרָאָה.
    מה תֵזְלִי מאד לשנות את דרכך – הנח הנעלם אשר בין הת״ו לבין הזי״ן הוא פ״א-הפועל והוא האל״ף של ״אזל״.⁠1 והפירוש: למה זה אתְ הולכת לשנות מנהגייך, כלומר, שאת משתנה על-ידי כך שאת הולכת אחרי הגויים ואליליהם בלהיטות ובחוסר הסתפקות.
    1. כך חיוג׳, ערך ׳אזל׳, וכן אלפסי, ערך ׳זל׳ (!). מנחם, ערך ׳זל׳ מפרש במשמעות ירידה, כנזילת המים.
    תזלי – לשון זלזול.
    לשנות את דרכך – לעזוב אותי ולסמוך על מצרים לעזרה בימי יהויקים וצדקיהו.
    לשנות – לשון שינוי.
    כאשר בושת מאשור – שסמך אחז עליו ויצר לו ולא חזקו (דברי הימים ב כ״ח:כ׳) כמה שנאמר בדברי הימים.
    degrade yourself Heb. תזלי, an expression of degradation.
    to change your way To leave Me and to rely on Egypt for aid in the days of Jehoiakim and Zedekiah (infra 37).
    to change Heb. לשנות, an expression of change.
    as you were ashamed through Assyria Upon whom Ahaz relied and "he oppressed him and did not strengthen him" (Divrei HaYamim II 28:20).
    מה תזלי מאד – מה את מזילה ומבזה עצמך לשנות דרכייך מדרכי אבותיך הטובים.
    גם ממצרים – שאת יורדת לשם לעזרה.
    תבושי כאשר בשת מאשור – כששלח אחז למלך אשור עלה והושיעני מכף ארם (מלכים ב ט״ז:ז׳) וכתוב בדברי הימים: ויצר לו ולא חזקו כי חילק אחז את בית י״י (דברי הימים ב כ״ח:כ׳-כ״א).
    מה תזלי – שרשו אזל והוא ענין הלוך כתרגומו. אמר: מה תלכי הנה והנה לבקש עזר. ותשנה את דרכך פעם לאשור פעם למצרים. ומה שאמר מאד כמו שאמר מה תיטיבי דרכך (ירמיהו ב׳:ל״ג) כמו שפירשנו.
    כאשר בושת מאשור – ששלח לו אחז שחד ואומר בדברי הימים ויצר לו ולא חזקו (דברי הימים ב כ״ח:כ׳) וכן בימי חזקיהו תפש כל ערי יהודה הבצורות (מלכים ב י״ח:י״ג) ואמר גם כן תבושי ממצרים שנתן יהואחז שחד לפרעה נכה, והעריך את הארץ לתת השחד, ויעזור לו ממלך בבל, ולא הועיל. כי יצאו גדודי כשדים, ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת, כי לקח מלך בבל מנחל מצרים (מלכים ב כ״ד:ז׳) והנה בושה יהודה מעזרה, וכשל עוזר, ונפל עזור (ישעיהו ל״א:ג׳) לפיכך אמר זה הפסוק.
    תזלי – תלכי, משרש אזל.
    מה תזלי מאד לשנות את דרכך רוצה לומר ללכת אנה ואנה ולבקש עזר ותשני דרכך פעם לאשור פעם למצרים תדע לך כי גם ממצרים תבושי שלא יעזרוך כאשר בושת מאשור ששלח לו אחז שוחד ויצר לו ולא חזקו.
    תזלי – ענין הלוך כמו אזלו מים מני ים (איוב י״ד:י״א).
    מאוד – היא כמו הרבה.
    לשנות – מלשון השתנות.
    מה תזלי מאד – למה תרבי ללכת לבקש עזר מן המצרים.
    לשנות את דרכך – פעם לאשור פעם למצרים.
    גם ממצרים תבושי – על אשר לא תמצא עזר על ידו.
    כאשר בושת מאשור – כי אחז מלך יהודה שלח מלאכים למלך אשור לעזור לו והיצר לו עוד כמ״ש ויבוא וכו׳ מלך אשור ויצר לו ולא חזקו (דברי הימים ב כ״ח:כ׳).
    מה תזלי – לשון זלזול (רש״י והיירונימוס), מה יועיל לך מה שֶאַתְּ מזלזלת בכבודך מאד לשנות דרכך ומנהגיך כדי למצוא חן בעיני העמים למען יכרתו ברית עמך.
    גם ממצרים – שאת בוטחת בהם.
    כאשר בושת מאשור – שקרא אחז למלך אשור שיושיעהו מאפרים וארם, ואחר כך בא עליו סנחריב. ולולא ה׳ שהיה לנו, היה מַגְלֶה את יהודה.
    מה תזלי – מבנין הקל, ושרשו אזל, והנה שבין התי״ו והזי״ן במקום פ״א הפועל, ויש הבדל בין הלך ובין אזל, שפעל אזל מציין שהדבר הלך מן המציאות בכלל, כי הלחם אזל מכלינו (שמואל א ט׳), כי אזלת יד (דברים ל״ב), אזלו מים מני ים (איוב י״ד), ר״ל תמו נכרתו, ר״ל שלא תלכי בדרך רק תזלי מדרך אל תהו לא דרך,
    לשנות את דרכך – יש הבדל בין המשנה דרכו ובין המחליף או ממיר דרכו, המחליף בוחר דרך אחר, והמשנה ישנה דרך הקודם מבלי יחלפנו (עמ״ש לקמן נ״ב ל״ג), ר״ל אינך מחליף דרכך דרך החול בדרך הקדש רק משנהו דרך חול בעד דרך חול אחר, למשל עוזבים דרכם לאשור והולכים למצרים שהוא דרך הקודם רק בשינוי, ומה תרויחי והלא גם ממצרים תבושי.
    מה – אבל מה תלכי כ״כ בהשתדלות גדול ללכת מגוי אל גוי ללמד מעשיהם,
    ותשני את דרכך אל דרך הגוים ההם אשר תבא אליהם לבקש מהם עזר מה יועילוך אלה, הנה עתה את הולכת למצרים, ואני מבטיחך כי גם ממצרים תבושי כמו מאשור כי גם הם לא די שלא יעזרו לך עוד יזיקוך.
    תזלי – שרש אזל ישנו גם בלשון הקדש, אזל מכלינו (שמואל א ט׳:ז׳); וענין הפסוק כמו בפסוק ל״ג.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (לז) גַּ֣ם מֵאֵ֥ת זֶה֙ תֵּֽצְאִ֔י וְיָדַ֖יִךְ עַל⁠־רֹאשֵׁ֑ךְ כִּֽי⁠־מָאַ֤ס יְהֹוָה֙י״י֙ בְּמִבְטַחַ֔יִךְ וְלֹ֥א תַצְלִ֖יחִי לָהֶֽם׃
    From there also shall you go forth, with your hands on your head, for Hashem has rejected those in whom you trust, and you shall not prosper with them.⁠"
    תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אַף מִלְוַת דֵין תִּפְקִין וּבְהַתַת חוֹבִיךְ עַל רֵישֵׁיךְ אֲרֵי רָחִיק יְיָ רוֹחְצְנָיִךְ וְלָא וְלָא תִצְלְחִין לְהוֹן.
    גם מאת זה תצאי וידיך על ראשך – פתרונו: סוף הביטחון הזה ישוב על ראשך לתקלה ולקלון כאדם שאוחז בשערות ראשו ותולשן מרוב צער.
    תצאי – לשון סוף ואחרית הוא, ולשון בני אדם הוא כשאדם רוצה לומר לחבירו: סוף דבר זה יבא לחרפה, הוא אומר לו:⁠א מדבר זה תצא לבסוף לחרפה.
    כי מאס י״י במבטחייך – הם מלכי מצרים ומלך אשור שאתם בוטחים בהן.
    א. כן בכ״י מינכן 5, לוצקי 777. בכ״י פריס 163, פריס 162, פרמא 2994 חסר: ״הוא אומר לו״.
    גם מאת זה תצאי – רוצה לומר, מן המקום הזה שלא יועילוך מבטחיך שהיית בוטחת בהם.
    ולא תצליחי להם – רוצה לומר בעבורם. ומה שאמר וידיך על ראשך, כי כן דרך האשה הצועקת על אידה, הולכת וידיה על ראשה. כמו שאמר בתמר: ותשם ידה על ראשה ותלך הלוך וזעקה (שמואל ב י״ג:י״ט).
    ויונתן תרגם: ובהתת חוביך על רישיך.
    גם מאת זה תצאי רוצה לומר גם מאת זה שהוא מצרים תצאי וידיך על ראשך כאשה הצועקת על רעתה ואין מציל אותה, ובזה הגיד ירמיהו שיואחז נתן שוחד לפרעה נכה והעריך את הארץ לתת השחד כדי שיעזרהו ממלך בבל ולא הועיל לו כי באו גדודי כשדים ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת כי לקח מלך בבל מנחל מצרים, ובכלל אמר כי מאס ה׳ במבטחיך והם אשור ומצרים שהובטח בהם ולכן לא תצליחי להם. והרד״ק פירש גם מאת זה תצאי שרמז בלשון זה על ירושלם כלומר כמו שיצא מלכות ישראל משמרון כן גם מזה העיר ירושלם תצאי אתה יהודה וידיך על ראשך כאשה הצועק׳ על אידה וגם נכון הוא וראוי שימאס השם במבטחיך ולא תצליחי להם:
    גם מאת זה – כמו שיצאת בדאגה וביללה מאת מלך אשור כן תצאי ממלך מצרים בדאגה וידיך יהיו מונחים על ראשך כדרך המקונן.
    כי מאס ה׳ במבטחיך – דבר שנאוי ונמאס בעיני ה׳ מה שאתה בוטח בעזרת המצרים ולכן לא תהיה לך הצלחה להם למצוא חן בעיניהם להיות לך לעזר מול הקמים עליך.
    גם מאת זה – מהעם הזה שאת מבקשת עזרתו, והוא מצרים. עיין למעלה פסוק י״ח.
    וידיך על ראשך – סימן אבלות ובושה, כמו בתמר: ותשם ידה על ראשה (שמואל ב י״ג:י״ט).
    במבטחיך – שם מבטח מורה על הדבר שהוא סבת הבטחון, למשל הבוטח להשיג עזר ע״י שר פלוני, העזר הוא הבטחון והשר הוא המבטח, ועי׳ לקמן (י״ז ו׳).
    ולא תצליחי להם – פעל צלח בהפעיל הוא יוצא תמיד, ובא או על דברים הנפעלים, כמו מצליח דרכו, והצליח מרמה בידו (דניאל ח׳), ואז נקשר עם את, כמו כי אז תצליח את דרכך, או חסר הנפעל, עלה והצלח (מלכים א כ״ב) ר״ל את דרכך, או שהנפעל הוא איש שתחול בו ההצלחה, ואז נקשר עם למ״ד, והצליחה נא לעבדך (נחמיה א׳), אלהי השמים הוא יצליח לנו (שם ב׳), כי האיש הוא רק נושא ההצלחה שתחול בו בענין שהוא יצליח דרכו וה׳ מצליח את אשר לו, ופה שאמר ולא תצליחי להם ר״ל למבטחיך שהם עוזריך, לא תשפיע עליהם הצלחם אחר שמאס ה׳ בהם.
    כי גם מאת זה תצאי וידיך על ראשך מתחרטת על שהלכת אליהם, וזה יען שמאס ה׳ במבטחיך בהאמצעיים שאת משימה בטחונך בם מאס ה׳ והם נגד רצונו ולכן לא תצליחי להם למבטחיך אלה, לא תוכלי למצוא מהם הצלחה אחר שהם נגד רצון ה׳.
    זה – מצרים.
    וידיך על ראשך – לאבילות, וכן בתמר ותשם ידה על ראשה (שמואל ב י״ג:י״ט).
    תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
    → לפרק הקודםחזור לראש הפרקלפרק הבא ←
    ← Previous ChapterReturn to Top of ChapterNext Chapter →
    רשימת מהדורות
    © כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.    List of Editions
    © All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

    ירמיהו ב – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, תרגום יונתן ירמיהו ב, ילקוט שמעוני ירמיהו ב, ר׳ יהודה אבן בלעם ירמיהו ב, רש"י ירמיהו ב, ר"י קרא ירמיהו ב, רשב"ם המשוחזר ירמיהו ב, רד"ק ירמיהו ב, ר"י אבן כספי ירמיהו ב, אברבנאל ירמיהו ב, מנחת שי ירמיהו ב, מצודת ציון ירמיהו ב, מצודת דוד ירמיהו ב, שד"ל ירמיהו ב, מלבי"ם ביאור המילות ירמיהו ב, מלבי"ם ביאור הענין ירמיהו ב, הואיל משה ירמיהו ב

    Yirmeyahu 2, Targum Yonatan Yirmeyahu 2, Yalkut Shimoni Yirmeyahu 2, R. Yehuda ibn Balaam Yirmeyahu 2, Rashi Yirmeyahu 2 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Yirmeyahu 2, Rashbam Reconstructed Yirmeyahu 2, Radak Yirmeyahu 2, R. Yosef ibn Kaspi Yirmeyahu 2, Abarbanel Yirmeyahu 2, Minchat Shai Yirmeyahu 2, Metzudat Zion Yirmeyahu 2, Metzudat David Yirmeyahu 2, Shadal Yirmeyahu 2, Malbim Beur HaMilot Yirmeyahu 2, Malbim Beur HaInyan Yirmeyahu 2, Hoil Moshe Yirmeyahu 2

    כותרת הגיליון

    כותרת הגיליון

    ×

    Are you sure you want to delete this?

    האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

    ×

    Please Login

    One must be logged in to use this feature.

    If you have an ALHATORAH account, please login.

    If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

    נא להתחבר לחשבונכם

    עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

    אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

    אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

    ×

    Login!כניסה לחשבון

    If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
    Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
    ×
    שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
    ×