×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) אֶל⁠־חִכְּךָ֣ שֹׁפָ֔ר כַּנֶּ֖שֶׁר עַל⁠־בֵּ֣ית יְהֹוָ֑הי״י֑ יַ֚עַן עָבְר֣וּ בְרִיתִ֔י וְעַל⁠־תּוֹרָתִ֖י פָּשָֽׁעוּ׃
Put the trumpet to your lips! Like an eagle, he is over Hashem's house, because they have broken My covenant, and rebelled against My law.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
נְבִיָא בְחִכָּךְ אַכְלֵי כַּד בְשׁוֹפָרָא אֲמַר הָא כְּנִשְׁרָא דְמִשְׁתְּרֵי כֵּן יִסַק מְלַךְ בְּמַשִׁרְיָתֵיהּ וְיִשְׁרֵי עַל בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ חֲלַף דַעֲבָרוּ עַל קְיָמַי וְעַל אוֹרַיְתִי מְרָדוּ.
אל חכך שופר – שכינה אומרת לנביא השמע קול חכך וקרא כשופר ואומר עופו ומהרו האויבים כאשר ידאה הנשר (דברים כ״ח:מ״ט) ובא אל בית י״י אל חכך שופר כאילו השופר נתון אל חכך.
To your palate a shophar The Shechinah says to the prophet: Let the voice of your palate be heard, and call like a shophar, and say: You enemies! Fly and hasten as the eagle swoops and come to the house of the Lord. To your palate a shophar, it is as though a shophar is placed to your palate. [after Jonathan]
אל חכך שופר – אמר הקב״ה לנביא שים שופר לחיכך ותקע להקהיל את האומות למהר כנשר לבוא אל בית המקדש ולהחריבו יען עברו את בריתי.⁠א
א. כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24, פריס 162, פרמא 2994. בכ״י ברסלאו 104: תורתי, בריתי.
אל. דברי השם אל הנביא: שים אל חכך שופר, ודאה כנשר אל בית י״י. ויפת אמ׳: שים חכך שופר, כי אויב כנשר ידאה אל בית י״י. ויפה פירש, בעבור מלת יען.
אל חכך שופר – פי׳: יאמר הקב״ה לנביא: שים אל חכך שופר, ותעוף כנשר, ותבשר אילו הרעות על בית י״י.
אל חכך שופר – להגיד לעמי פשעם.
כנשר – תהיה להם על בית י״י – לעלות בגובה הר בית י״י ולהגיד להם חטאתם בבאם בית ה׳.
שיען שעברו בריתי – בא להם כל זה.
אל חכך שופר – כמו שאמר למעלה תקעו שופר בגבעה (הושע ה׳:ח׳). וכשמדבר אל העםא, יְדַבֵּר פעם בלשון יחיד פעם בלשון רבים. אמר שים אל חכך שופר כי הנה האויב שידאה כנשר על בית י״י, כלומר על כל הארץ יבואב, גם על בית י״י להחריבו. יען עברו בריתי והם נטשוהו תחלה גם אני אטשנו ואניחנו ביד זרים. וסמך שופר אל החיך, והשופר יניחנו על הפה, לפי שהקול עובר דרך החך אחר שיצא מהגרון.
ויונתן תרגם: נביא בחכך אכלי כד בשופרא, אימר הא כנישרא דמשתדי כן יסק מלך במשירייתיה וישרי על בית מקדשא די״י.
א. ״אל העם״, כן הוא בכ״י אוקספורד 33. ובכ״י וטיקן 71 אינו.
ב. ״יבוא״, כן הוא בכ״י אוקספורד 33. ובכ״י וטיקן 71 אינו.
אל חכך שפר – יהיה שופר, כי מלות המציאות נכון לחסרם בעברי ובהגיון, לא זולתם.
כנשר – כי כנשר יהיה על בית י״י – והרמז על מלך אשור, ובפרט על נבוכדנצר כי הוא האחרון אשר עצמנו.
אל חכך שופר וגומר. בעבור שהיתה תוכחת הנביא הזאת למלכות ישראל ומלכות יהודה כמו שנזכר לכן אחרי שדיבר כל זה כנגד ישראל אמר כנגד יהודה אל חכך שופר כנשר על בית ה׳ כאילו אמר השם לנביא כשופר הרם קולך, ולפי שהרוח הנכנס בשופר שיחרש אותו קול הוא יוצא בגרון מדרך החיך יחס השופר אל החיך, והענין שצוה הנביא שתדבק לשונו בחכו וכשופר ירים קולו ליעד ולהודיע שכנשר יבא האויב על בית ה׳ רמז אל נבוכד נאצר וכן דימה אותו הנביא בנשר גדול הכנפים, ואמר בסבת זה יען עברו בריתי ועל תורתי פשעו שהוא רומז לבני יהודה. ורש״י כתב אל חכך שופר כאילו השופר נתון אל חכך רצה הרב לומר בזה שלכך יחס הכתוב השופר אל החך לרמוז על מהירות ההודעה שלא יהיה השופר בפה מרוחק מהרוח היוצא מן הגרון אבל יהיה כאילו הוא סמוך אליו ודבק בחיך באופן שבמהירות יצא הקול משם ויהיה כלל המאמר מורה על מהירות הנבואה.
חכך – מלשון חיך אשר על הלשון ממעל.
אל חכך שופר – ר״ל הרם קול גדול כאלו שופר נתון אל חכך ותריע בו ואמור הנה האויב ידאה כנשר לבוא על בית ה׳ להחריבה.
ועל תורתי פשעו – מרדו על דברי התורה.
עברו בריתי – זו ביטול המצות.
ועל תורתי פשעו – זו ביטול תורה. ואין פשע אלא זו פשעה של תורה.
ועל – מלת הסבה, כמו יען, כי הפשיעה נקשר תמיד עם ב׳.
אל חכך שופר – ה׳ אומר אל הנביא שיתן שופר אל חכו וימהר לפרוח כנשר ולעמוד על בית ה׳ ושם יתקע בשופר, כי על דבר גדול והודעה רבה היו תוקעים בשופר בבית ה׳ וצוהו שיעמוד על הבית בגובה שישמעו בכל קצוי ארץ את קול השופר, יתקע בשופר ויודיע שכל הרעה באה להן יען שעברו בריתי ועל שפשעו בתורתי – וגם צוה לתקוע בבית ה׳ כדי שישמעו יהודה ג״כ וישובו אל ה׳ בימי חזקיהו, שבא מלך אשור גם עליהם וה׳ מהר כנשר להציל קינו, כמ״ש כצפרים עפות כן יגן ה׳ על ירושלים (ישעיהו ל״א).
אל חכך שפר – אל חכך תן שופר, וקרא ״האויב יראה כנשר״ וגו׳; ויש להניח כי הושע הנביא ע״י תנועות ידיו ויתר איבריו היה מסתייע הרבה בדיבורו, ומזה השמטות רבות בסגנון ספרו.
פשעו – בשי״ן והוראתו קרובה לפסע בלשון חכמים ולכפשע ביני ובין המות (שמואל א׳ כ׳:ג׳), א״כ נרדף הוא לעברו.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ב) לִ֖י יִזְעָ֑קוּ אֱלֹהַ֥י יְֽדַעֲנ֖וּךָ יִשְׂרָאֵֽל׃
They cry to Me, 'My God, we Israel acknowledge You!'
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּכָל עִדַן דְאַתְיָא עֲלֵיהוֹן עָקָא מְצַלָן קֳדָמַי וְאָמְרִין כְּעַן יְדַעְנָא אֲרֵי לֵית לָנָא אֱלָהָא בַּר מִנָךְ פְּרוֹקָנָא אֲרֵי אֲנַחְנָא עַמָךְ יִשְׂרָאֵל.
לי יזעקו – כשתבוא עליהם הרעה.
אלהי ידענוך – הלא עמך אנחנו וסרסוהו ודרשוהו לי יזעקו ישר׳ אלהי ידענוך.
To Me...will cry when evil befalls them...
"My God! We know You" Are we not Your people? Transpose it and interpret it. Israel will cry to Me, "My God! We know You!⁠" But I will not heed them, for...
לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל – כשיגלו בין האומות, יזעקו אלי ויאמרו ישראל: אלהינו עכשיו היינו רוצים להכירך בתשובה.
לי. ככה הוא: לי יזעקו בני ישראל, או יחסר בית ישראל.
לי יזעקו ישראל ויאמרו: אלהי ידענוך, שאתה אל רחום.
לי יזעקו – לי היה להם לזעוק בצרתם.
ישראל – לאמר אלהי אתה.
ידענוך – והכרנוך כי מעולם גמלת לנו טובות וחסדים, ולא זעקו אלי בלבם.
לי יזעקו – היה להם לישראל לזעוק אלי בעת צרתם ולאמר אלהי ידענוך – כלומר ידענוא כי אין מושיע בלתך.
וישראל המאוחר דינו להיות מוקדם אחר לי יזעקו, כלומר לי יזעקו ישראל אלהי ידענוך. וכמהו רבים במקרא המאוחר מוקדם, כמו מקום שם קבר (יחזקאל ל״ט:י״א), יחד אנכי עד אעבורב (תהלים קמ״א:י׳), והדומים להם כמו שכתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו.
א. ״ידענו״, כן הוא בכ״י אוקספורד 33. ובכ״י וטיקן 71 אינו.
ב. ״יחד אנכי עד אעבור״, כן הוא בכ״י אוקספורד 33. ובכ״י וטיקן 71 אינו.
לי יזעקו – הטעם: ואז לי יזעקו לומר אלהי ידענוך אנחנו ישראל, ובפרט הראש שהוא ירבעם בן נבט.
האמנם אומרו לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל פירשו כל המפרשים כן שהיה להם לישראל לזעוק אלי ולומר אלהי ידענוך ושהכתוב מסורס כאלו אמר לי היה ראוי שיזעקו ישראל אלהי ידענוך אבל שהם לא עשו כן כי זנח ישראל טוב שהוא האל יתברך ולכן אויב ירדפו. ולי נראה שלא היה משל הנשר שזכר הנביא כאן על נבוכדנאצר כי אם על סנחריב שאחרי שהגלה את השבטים והחריב שומרון במהירות רב כאשר ידאה הנשר בא על בית ה׳ ועל ירושלם, ואין ספק שיהיה זה לרשעת העם בימי אחז ושאר המלכים, אבל הודיע הנביא כאן שבני יהודה ואנשי ירושלם לא יעשו כמו שעשו בני אפרים שנאמר למעלה ולא זעקו אלי בלבם אמנם אלה בני יהודה לי יזעקו ויאמרו אלהי ידענוך כלומר אין אנחנו כמלכות שלא ידעו את ה׳ נאצו את קדוש ישראל ועזבו את ביתו כמ״ש למעלה והוא לא ידע אבל אנחנו אלהי ידענוך וביתך ושכינתך בקרבנו, ויאמרו ג״כ שהם ישראל בשם וגדר בני ישראל אביהם ששרה עם אלהים ועם אנשים, הנה כל זה הוא ספור זעקת בני יהודה באמרם שהם ידעו את השם ושהם ישראל בני יעקב וראוי מפני זה לחוס ולרחם עליהם.
ואמר הנביא אוי לה לבית ישראל אשר במלכות שומרון שלא עשו כאלה כי כולם אלו ואלו היו ישראל ומדוע ישראל אשר ביהודה ובנימין צעקו אל ה׳ מתוך צרתם ולא עשה כן ישראל אשר בשמרון.
ידענוך – בספרים כ״י היו״ד בגעיא.
לי יזעקו וגו׳ – סרם המקרא והראוי לי יזעקו ישראל וכו׳ ר״ל ראוי היה שיזעקו לי ישראל ויאמרו אלהי יודעים אנו אותך למשגיח וחומל.
אלהי ידענוך ישראל – א׳ אלהי. ב׳ ידענוך. ג׳ ישראל. (אנ״ה כלשון הזה וכתמונתו הנה כתוב לפני ואין בדעתי לסדר הדברים שיבואו אל המובן אם לא שארחיב פה ואמלנה כי בא הכתוב לאמר יען עברו בריתי וגו׳ (הושע ח׳:א׳). ר״ל בסיבת ביטול המצוה והתורה נמנע בידם להשיג דעה את ה׳ כי מי שאינו עולה במעלת ההר. היאומן כי יסופר שהגיע אל ראש ההר. ק״ו מי שלא עלה במעלות מ״ח דברים שהתורה נקנית בהם. אם אמר איש כי פסח כל המעלות ודלג כאיל פסח לעלות אל ה׳ וירבה לדבר גבוה מעל גבוה. היאמנו דבריו. האומנם כי יעפילו לעלות ההרה הוסב לבם אחורנית. עד שמדמין היוצר לצורה. ולדבר תועה על עצמותו יתעלה. והיה להם לצור מכשול ולאבן טועין בשלש טעיות. וז״ש לי יזעקו. ר״ל לי לעצמיותי יזעקו אלוה. הנה הוא טעות אחד המיוחד. טעות ב׳ לי לעצמיותי יזעקו לאמר ידענוך. ג׳ לי לעצמיותי בשם ישראל יכנה והכתוב אומר ויקרא לו אל וגו׳ (בראשית ל״ג:כ׳). ונשיב מעתה אל דברי אא״ז הגאון זצוק״ל).
ישראל – הוא נושא המאמר, שכן דרך החוזה הזה (כנ״ל ד׳ י״ח).
לי יזעקו נגד מ״ש ולא זעקו אלי בלבם, אמור להם שיזעקו אלי ישראל – ויאמרו אלהי ידענוך – אנחנו יודעים אותך שהרעה באה מאתך בהשגחה לעונש על שפשענו בך.
לי יזעקו וגו׳ – יצרנו הִתְעָנוּ אחרי עבודת האלילים, אבל לא האמננו באלהותם כי אם באלהותך.
ישראל – אנו בני ישראל.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) זָנַ֥ח יִשְׂרָאֵ֖ל ט֑וֹב אוֹיֵ֖ב יִרְדְּפֽוֹ׃
Israel has cast off that which is good. The enemy will pursue him.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
טָעוּ בֵית יִשְׂרָאֵל מִבָּתַר פּוּלְחָנִי דִי בְדִילֵיהּ אֲנָא מַיְתֵי עֲלֵיהוֹן טוּבָא מִכְּעַן סַנְאָה יִרְדְפִינוּן.
זנח ישראל טוב אויב ירדפו – א״ר פזי אין טוב אלא תורה כמה דאת אמר כי לקח טוב, וכה״א על עזבם את תורתי.
ואני לא אשמע להם כי זנח ישראל טוב לפיכך אויב ירדפו.
Israel has cast off the Good One Therefore, the enemy shall pursue him.
טוב – זה הקב״ה.
זנח. טוב – הוא השם הנכבד, שהיה טוב לו.
ירדפו – כמו ״אשר יקראו״ (ירמיהו, כ״ג:ו׳).
וזנח ישראל טוב – שלא שב אלי, ולכך, אויב ירדפו.
זנח ישראל טוב – והוא האל ית׳ שאין טוב זולתו בלי מגרעת, לפיכך אויב ירדפו. ובא הכנוי עם הו״ו לבדה, כמו וזה שמו אשר יקראו (ירמיהו כ״ג:ו׳).
ועליו אמר זנח ישראל טוב שהוא האל יתברך אשר הוא טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו, וחכמינו זכרונם לברכה (ברכות ה, א) דרשו טוב על התורה שהיא לקח טוב, ולכן אויב ירדפו שהוא אשור ולא החריב את ירושלם לפי שצעקו אליו יתברך, ואין לתמוה מאשר מלכות אפרים ומלכות יהודה שניהם קרא בשם ישראל כי היה זה להגיד שהלא אח יהודה לאפרים בני איש אחד הם וזרע ברך ה׳ ישראל אשר בו התפאר ועם כל זה קצתם ידעוהו וצעקו לו בשם ישראל וקצת ישראל גם כן זנח טוב.
זנח – ענין עזיבה כמו למה זנחתני (תהלים מ״ג:ב׳).
זנח – ר״ל אבל לא כן עשו כי עזב כל ישראל את הטוב להם ועשה יהודה כדרך שעשו עשרת השבטים כי גם הוא לא פנה אלי ולכן האויב ירדוף אותו.
זנח – כ״ז יאמרו בזעקתם, ידענו שע״י שזנח ישראל טוב לכן ירדף האויב אותו – ואין זה מקרה רק עונש מה׳.
זנח וגו׳ – מה תועלת להם באמונתם בי אם זונחים ומשליכים אחרי גום תורתי, שלא להנאתי ולכבודי צויתיה כי אם לטובתם? וזנותם התישה כחם ואינם יכולים לעמוד לפני אויב.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) הֵ֤ם הִמְלִ֙יכוּ֙ וְלֹ֣א מִמֶּ֔נִּי הֵשִׂ֖ירוּ וְלֹ֣א יָדָ֑עְתִּי כַּסְפָּ֣ם וּזְהָבָ֗ם עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֲצַבִּ֔ים לְמַ֖עַן יִכָּרֵֽת׃
They have set up kings, but not by Me. They have made princes, and I didn't approve. Of their silver and their gold they have made themselves idols, that they may be cut off.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אִינוּן אַמְלִיכוּ וְלָא מִמֵימְרִי רַבִּיאוּ וְלָא מַרְעוּתִי כַּסְפְּהוֹן וּדְהַבְהוֹן דְאַסִיקוּ לְהוֹן מִמִצְרַיִם עֲבָדוּ לְהוֹן טַעֲוָן בְּדִיל דְיִשְׁתֵּיצוּן.
השירו – עשו שרים.
דבר אחר: הסירו את זה ממלוכ׳ והמליכו את זה ובספר המסור׳ מוכיח כן שחברו במסורה כתבין שי״ן וקריין סמ״ך ופתרונו סמ״ך.
למען יכרת – למען כי היה להם זהב לרוב וגרמו להם שיכרת העושר מהם.
they removed Heb. הֵשִׁירוּ, they set up princes (שָּׂרִים). Another explanation: [הֵשִּׂירוּ is like הֵסִירוּ, they removed,] they removed this one from the throne and crowned this one, and in the book of the Masorah, this is proven, for he classified it in Okhlah veOkhlah of those written with a "shin" and read as a "samech,⁠" bearing the meaning of the "samech.⁠"
in order that it be cut off For they had much gold, and they caused for them that the wealth be cut off from them.
הם המליכו ולא ממני – כתבתי בתורתי שום תשים עליך מלך אשר יבחר י״י אלהיך בו (דברים י״ז:ט״ו), והם המליכו מדעתם למלכי ישראל שהדיחום מעלי, ולא ממני להמליכם.
השירו ולא ידעתי – השירו הוא מתיבות הכתובין שין וקריין סמך, לכך איני יכול לפותרו בלשון שר, אלא פתרונו: הסירו מלך זה והעמידו מלך אחר תחתיו, כמו נדב בן ירבעם ואלה בן בעשא וזמרי והמליכו עמרי תחתיו שהוא רשע ממנו, כגון אמציה בן יואש וזכריה בן ירבעם.
כספם וזהבם עשו להם עצבים – ממנו.
למען יכרת – למען יפסוק מהרה כספם וזהבם.
הם. כי לא שאלו לשם להמליך ירבעם, וכתו׳ ״אשר יבחר י״י אלהיך בו״ (דברים, י״ז:ט״ו), גם כן מלכי ישראל.
השירו – מעלומי העי״ן: ׳קם׳, ׳שב׳, ׳סר׳, והטעם כפול. ויפת אמ׳: כמ׳ סמ״ך, כמ׳ ״בשורי מהם״ (הושע ט׳:י״ב), והטעם הפוך – אם המליכו, או אם השירו.
וטעם למען יכרת – בעבור יכרת מהם הכסף והזהב.
השירו ולא ידעתי – כלומ׳: עשו לעצמם שרים ולא ידעתי.
ובמה זנח טוב, שהם – מעצמם המליכו להם מלך מירבעם ואילך ולא שאלו את פי. שאף ע״פ שמאתי היתה סיבה הם לא ידעו ומרדו במלכות בית דוד שהמלכתי על פי נביאי. ומכל מקום, אף אם ידעו סיבתי, הם לא ידעו את מי הייתי רוצה להמליך.
גם כספם וזהבם – שנתתי להם עשו להם עצבים
שעל כן יכרת – ויפסק זהבם וכספם.
הם המליכו – המליכו ירבעם ולא שאלו את פי. ואע״פ שמלכות ירבעם מהאל היתה כמו שאמר לו אחיה השילוני, הם בעת שהמליכוהו לא שאלו את פי י״י, ואחיה הנביא לא אמר להם להמליכו אלא אמר לירבעם מה שיהיה לו. ועוד כיון שראו שמנעם מלעלות לירושלם לפני י״י ועשה להם עגלים, היה להם להסירו מהמלוכה, כי אחיה הנביא בתנאי אמר לו דבר המלוכה, אם תעשה הישר בעיני י״י (ראה מלכים א י״א:ל״ח). וכן מלכי ישראל האחרים לא היו ממליכים אותם על פי י״י, זולתי יהוא בן נמשי.
השירו ולא ידעתי – שמו שרים ומנהיגים עליהם ולא מדעתי כי הם היו מכשילים אותם וסומכים ידי מרעים.
כספם וזהבם – כמו שאומר בראש הספר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל (הושע ב׳:י׳).
למען יכרת – למען יכרת שמם ויגלו מארצם. או יכרת הכסף והזהב מהם, מדה כנגד מדה, הם שמוהו לעבודה זרה, יכרת מהם.
וטעם: ולא ממני – לא מדעתי ומאתי, וכבר קדם במלכים: כי מאתי היתה נסבה (מלכים א י״ב:ט״ו), וגם דברי אחיה, והכל אמת.
השירו – שָמו שרים, כמו המליכו – שָמו מלך.
עשו להם – פעלו, וזה רמז לכספם וזהבם, והטעם לעשות צלמי כסף וזהב.
למען יכרתו – לא כוונו הם לזה אבל אל הפך זה.
ואם תאמר שבסבת חזקיהו ובצדקתו ניצולו וברשעת הושע בן אלה ומלכי ישראל נחרבו אין הדבר כן כי הענין תלוי בעם ולא במלך כ״ש שהם המליכו ולא ממני, כי עם היות שאחיה השלוני אמר לירבעם שקרע השם יתברך את ממלכות ישראל מבית שלמה הנה לא צוה הוא את העם שימליכו את ירבעם והם בהמליכם אותו לא שאלו את פי השם וכל שכן שאר מלכי ישראל שלא היו מזרעו שלא הומלכו על פי השם זולתי יהוא בן נמשי, אמנם שאר המלכים כולם הם המליכום ולא ממני וכן השרים שהם תחת ידי המלכים מהם היו כי אני לא ידעתי בשרירותם, ויותר נכון הוא מה שפירש רש״י ששי״ן השירו היא במקום סמ״ך כמו בשורי מהם כאילו אמר המלכת מלכי ישראל לא היתה ממני אבל הם המליכום והן הם מעצמם הסירום ממלוכה, והותרה בזה השאלה הששית.
ועוד הביא הנביא ראיה אחרת מהיות העם סבת הרשע והפשע באומרו וכספם וזהבם עשו להם עצבים רוצה לומר הנה העצבים והפסילים לא עשו אותם המלכים בלבד כענין נבוכד נצר שהוא לבדו עשה את צלמו והכריח את עמו לעובדו לא היו כן באפרים אבל העם כולו מכספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת הכסף והזהב אשר להם וכל זה ממה שיוכיח כי לכל העם האשמה והעבירה ולא למלכם בלבד.
השירו ולא ידעתי – חד מן מלין דכתיבין שי״ן וקריא סמ״ך וסימן נמסר במ״ג הושע ג׳ וכן כתב רש״י ז״ל.
השירו – מלשון שר.
עצבים – עכו״ם.
הם המליכו – הנה עשרת השבטים עשו מלכים ולא שאלו ממני כי כל המלכים המליכו מדעתם זולת ירבעם ויהוא.
השירו – עשו שרים בלי ידיעתי.
עשו להם – כאלו הכסף והזהב עצמם עשו העצבים ר״ל בעבור שהיו משופעים בכסף וזהב מרדו בה׳ ועשו הגלולים וא״כ הכסף והזהב היה סבות העצבים.
למען יכרת – העצבים יהיו סיבה שיכרת מהם הכסף והזהב כי האויב יקחום.
הם המליכו וגו׳ – והכתוב אומר שום תשים עליך מלך וגו׳ אשר יבחר ה׳ (דברים י״ז:ט״ו).
השירו – לשון שררה.
השירו – חד מן מלין דכתיבין שי״ן וקרי סמ״ך ונמסר במסורה.
יכרת – מוסב על המלך שהמליכו, או מוסב למטה למען יכרת מי שזנח עגלך.
הם המליכו ולא ממני – המלכים שבחרו הם המליכו אותם מעצמם ולא ע״י נביא ע״פ ה׳, ואח״כ השירו שהסירו אותם מן המלכות, ולא ידעתי – כי גם זה היה נגד רצון ה׳, וכפי הנראה שני מלכים הוסרו מן המלוכה ע״י שלא החזיקו בעבודת העגלים, והוא שלום בן יבש, שלא כתב בו ויעש הרע בעיני ה׳ כמו שכתוב בכל מלכי ישראל, שגם בזמרי שלא מלך רק שבעה ימים כתיב וימת על חטאתו אשר חטא ללכת בדרך ירבעם, וכ״ש שהיה לו לכתוב זאת בשלום שמלך ירח ימים, ומבואר שהוא לא הלך בדרך ירבעם, והיה נמצא כת בישראל שהחזיקו בידו בזה וכת מתנגדת שרצו לחזק עבודת העגלים והם אשר תמכו ידי מנחם בן גדי, שעלה עליו וימיתהו, ולכן הוצרך מנחם לתת אלף ככר כסף לפול מלך אשור להחזיק הממלכה בידו, כי הכת שהיו עם שלום לבטל את העגלים היו מתנגדים לו, וכן הושע בן אלה כתוב בו ויעש הרע בעיני ה׳ רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו. מבואר שלא עבד את העגלים, וכן אמרו חז״ל שבטל את השומרים שהושיב ירבעם על הדרך שלא יעלו ישראל לרגל, והכת שנטו אחרי חטאת ירבעם חלקו עליו מפני זה והלשינוהו למלך אשור ויעצרהו בבית כלא, נמצא הסרת שני מלכים האלה היה שלא בידיעת ה׳ ר״ל נגד רצונו.
כספם וזהבם עשו להם עצבים שבעוד שהחזיקו המלכים בעבודת העגלים היו המלכים עושים העצבים מאוצר המלכות, ובעת שמלך שלום בן יבש והושע בן אלה שלא תמכו בעבודת העגלים והעצבים, אז העם עשו להם עצבים מכספם ומזהבם, למען יכרת המלך שהמליכו תחלה, שעשו עצבים לחזק הקשר של מחזיקי ביד עבודת העגלים אשר התקשרו להכרית את המלך.
המליכו – השירו מגן עליהם מלכים ושרים ולא שאלו את פי, או שידעו בהם כי יתעום אחרי ע״א.
למען – מקור התיבה שרש ענה, והוראתה עלול טבעי לסבת מה; השתמשם במקצת כספם וזהבם לעשות מהם עצבים היתה סבה לא להרבות עשרם כי אם להכחידו; וכל זה מִטֶבַע, כי תורת ה׳ תחליץ כח גוף האדם ושכלו, וע״א המכוערת תתישם; ושם עצבים מלשון ידיך עצבוני (איוב י׳:ח׳) לשון יצירת איברים, ועצב בחילוף אותיות בומ״ף הוא עצם; וישעיה (מ״ה:ט״ו) קרא לאלילים צירים ממקור צר וצורה, ולשני השמות עצבים וצירים מלבד הוראתם הנזכרת יש הוראת צער ומכאוב; לפי שעבודתם מביאה לידי צער ומכאוב.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) זָנַח֙ עֶגְלֵ֣ךְ שֹׁמְר֔וֹן חָרָ֥ה אַפִּ֖י בָּ֑ם עַד⁠־מָתַ֕י לֹ֥א יוּכְל֖וּ נִקָּיֹֽן׃
Let Samaria throw out his calf idol! My anger burns against them! How long will it be until they are capable of purity?
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
טָעוּ בָּתַר עֶגְלָא דְשֹׁמְרוֹן תַּקִיף רוּגְזִי בְּהוֹן עַד אֵימָתַי לָא יֵכְלוּן לְמִזְכֵּי.
זנח – הקב״ה אתכם בני שומרון בעון עגלים שבבית אל שמלכי שומרון עובדים שם.
עד מתי לא יוכלו – להפנות לבם להנקות מאותו טינוף.
He has forsaken The Holy One, blessed be He, has forsaken you, children of Samaria, for the iniquity of the calves in Bethel, where the kings of Israel worship.
how long will they be unable to empty their hearts to be cleansed of that filth.
זנח עגלך שומרון חרה אף – י״י בך, וזנח בך אפרים ויושב שומרון בשביל עגליך שעשית לך.
עד מתי לא תוכלו ניקיון – עד מתי תטמאי לא תוכלי עוד לנקותך מטומאתך.
(ה-ו) זנח. שומרון – כפול, כאלו כתוב: ׳אותך׳ – זנח עגלך אותך שומרון, כאילו מאס בך, כי העיר תחרב, ואנשיה ילכו בשבי.
חרה אפי בם – בעגל ובשומרון. עד מתי יהיה חרון אפי בם? עד שיהיו נקיים! ולא יוכלו נקיון – שיהיה להם ממנו, כי מעצת ישראל, והוא – ומעצת המלך שהמליכוהו, נעשה עגל שומרון.
כי שבבים – כמ׳ שביבים.
ויפת אמ׳, כי עגל שומרון יעשה ישראל להיות שובב. וזה איננו נכון.
זנח עגלך שומרון – פי׳: מוזנח עגלך, שומרון.
הרי זנח עגלך שמרון – אין לו חפץ בו.
חרה אפי בם – בעצבייך.
שהרי עליהם הכרתי כספך וזהבך והם נלקחו ממך, ועד מתי לא יוכלו נקיון.
זנח עגלך שמרון – זכר שמרון ואע״פ שהעגל לא היה בשמרון כי אם בביתאל, לפי שראש הממלכה למלכי ישראל היה שמרון, מאחאב ואילך. והמלכים הם המחזיקים בעבודת העגלים כמו שאמר בכל אחד מהם, וילך בחטאת ירבעם (ראה מלכים ב י״ג:ב׳), לא סר מחטאת ירבעם (מלכים ב ט״ו:ט׳), לפיכך סמך העגל אל שמרון, וכן אמר שבבים יהיה עגל שמרון (הושע ח׳:ו׳).
ופי׳ זנח הרחיק, כמו זנח י״י מזבחו (איכה ב׳:ז׳). אמר את שומרון הרחיק אותך עגלך, כלומר שבעבורו רחקת מארצך. ור״ל שמרון, אנשי שמרון.
או יהיה זנח פועל עומד, ופירוש רחק כמו ותזנח משלום נפשי (איכה ג׳:י״ז). אמר את שמרון רחק עגלך ממך כי גלה, כי מלך אשור כשלכד שומרון וערי ישראל שבר את העגלים ולקח הזהב.
חרה אפי בם – בשני העגלים. או פירוש בם, בישראל העובדים אותם.
עד מתי לא יוכלו נקיון – עד מתי לא יוכלו להיות נקיים מזה העון, כלומר עד מתי יאריך הזמן שלא יוכלו להיות נקיים.
זנח עגלך שמרון – עגל הזהב שהיה לישראל, שראשם שמרון אחר אחאב. והזונח והשוכח, הוא העגל, והנשכח הוא שמרון, וזה דרך לעג כלומר שכח אותך ולא יצילך מרעתך. ואמר זנח שהוא השכחה, עם שמרון שטעמו השמירה והזכרונות להפלגות צחות. וכתיב בשם ית׳: זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותנו (תהלים ס׳:י״ב).
נקיון – מעון.
האמנם עם היות שכולכם עשיתם העצבים ההם כלומר העגלים אשר עבדתם הנה אותו העגל שהיתה עובדת אותו שומרון שהיה ראוי שיהיה מגן עליה לא זכר אותה ולא הגין עליה בעת צרתה וזהו זנח עגלך שמרון כלומר זנח אותך שומרון עגלך כאילו מאס בך כיון שלא הצילך, ולפי שהיתה התוכחה הזאת לכלל העם כמו שפירשתי לכן אמר חרה אפי בם רוצה לומר בבני ישראל ואפרים לפי שהתמידו זמן רב בפשעם ולא קבלו מוסר בזמן מהזמנים וזהו עד מתי לא יוכלו נקיון.
נקיון – מלשון נקי וברור.
זנח וגו׳ – אתה שומרון הנה העגל שעבדת לו עזב אותך ולא עזר לך בעת חרה אפי באנשיה.
עד מתי – כאומר הלא ראו שאין בו ממש ועד מתי לא יוכלו לנקות עצמם מטנוף העגל למאס בו.
זנח עגלך שמרון ר״ל למען יכרת המלך אשר זנח את עגלך, אשר עזב את העגל של שומרון ולא רצה לעבוד אותו, חרה אפי בם – ר״ל הנה עד עתה שנעשו העגלים בפקודת המלכים היה עקר החרון על המלכים, אבל עתה שהמלך זנח את העגל והעם עשו אותו מכספם, מעתה החרון אף יהיה בם בהעם, כי עת מתי לא יוכלו נקיון – עד מתי יהיה חטא זה של העגלים אצלם ולא יוכלו להנקות מחטא זה, הלא עתה אינם מוכרחים לעבוד את העגלים ויש להם חפשיות לעבוד את ה׳.
זנח – אותך, והוא לשון לעג ע״ד אזנים להם ולא יאזינו (תהלים קל״ה:י״ז).
עד מתי וגו׳ – גם הם יודעים כי אין ממש באליליהם ורוצים לשוב אלי, אבל נפשם אדוקה בזנות, ואינם מתאמצים לסור מתועבותיהם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) כִּ֤י מִיִּשְׂרָאֵל֙ וְה֔וּא חָרָ֣שׁ עָשָׂ֔הוּ וְלֹ֥א אֱלֹהִ֖ים ה֑וּא כִּֽי⁠־שְׁבָבִ֣ים יִֽהְיֶ֔ה עֵ֖גֶל שֹׁמְרֽוֹן׃
For this is even from Israel! The workman made it, and it is no God; indeed, the calf of Samaria shall be broken in pieces.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרֵי מִיִשְׂרָאֵל הוּא נַבֵּי אוּמָן הוּא עָבְדֵיהּ דַחֲלָא דְלֵית בָּהּ צְרוֹךְ הוּא אֲרֵי לְנִסְרֵי לְוָחִין יְהֵי עֶגְלָא דְשֹׁמְרוֹן.
כי מישראל והוא – מכספם וזהבם של כל אחד ואחד הוא גבוי והחרש עשהו והוי״ו של והוא טפלא ויש הרבה וי״ו דומין לו בצאתו וגבאיו ולא ירפאו (יחזקאל מ״ז:י״א) אף כאן כי מישראל הזמנתו והכנתו והוא נעשה ויש לישב הוי״ו הזאת כן כי מישראל והוא אף העגל הזה מאתם בא כמות העגל הראשון.
שבבים – לנסרי לווחין ולשון ארמית הוא שיבא מכשורא (בבלי סנהדרין ז׳).
א. כן בכ״י אוקספורד 165. בכ״י אוקספורד 34: ״נופל״.
For it is from Israel From each one's silver and gold it was collected, and the craftsman made it. And the "vav" of וְהוּא is superfluous, and there are many like it, e.g., "Its swamps and its pools shall not become healthy (וְלֹא יֵרָפְאוּ)" (Yechezkel 47:11). Here too, for its preparation is from Israel and it is made. And this "vav" may be reconciled in the following manner: כִּי מִיִשְׂרָאֵל וְהוּא Also, this calf came from them like the first calf.
splinters Heb. שְׁבָבִים, Jonathan renders: splinters of boards, and it is an Aramaic expression, cf. שִּׁיבָא מִכְּשּׁוּרָא (Sanhedrin 7b), a splinter of a beam.
כי מישראל והוא – כך פתר דונש: ויו של והוא נופל מן התיבה, כמו: ותשב תמר ושומימה (שמואל ב י״ג:כ׳), ויו של ושוממה נופל, והוא כמו: ותשב תמר שוממה,⁠א וכמו: ואנחנוב י״י אלהינו ולא עזבנוהו (דברי הימים ב י״ג:י׳), ויו של ולא נופל, והוא כמו: לא עזבנוהו.
אבל אמר מורי כל הווין הללו במקומן נאמרו ולצורך עצמן נכתבו, אף כאן: כי מישראל והוא – כך פתרונו: כי מעגלי ירבעם מלך ישראל שנטמאתם בהם, והוא – גם העגל ההוא אשר עשיתם במדבר, ורחקתם מעלי והלכתם אחרי ההבל שאין בו ממש, חרש עשהו – זה וזה, על ידי חרש נעשו,⁠ג ולא אלהים הוא – שאחרים עושים אותו ואינו בורא ועושה אחרים.
כי שבבים יהיה עגל שמרון – לשביבי אש יינתן עגל שומרון לישרף.
א. כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24, פריס 162, פרמא 2994. בכ״י ברסלאו 104: ״ושומימה״.
ב. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104 נוסף כאן: ״את״.
ג. כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24. בכ״י פריס 162, פרמא 2994: נעשה. בכ״י ברסלאו 104: ״הוא״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

כי מישראל והוא – פי׳: כי מישראל זה העגל ומן המלך, וחרש עשהו. כי שבבים יהיה כלומ׳: ידלק, מן ״שביב אשו״ (איוב י״ח:ה׳).
כי מישראל – היו העושים ראשונה, ולא שלמדו מן הגוים אלא הוא מעצמו וכל העם כלו.
ואם תאמר, יש בו ממש, חרש עשהו ולא אלהים הוא.
[העתקתי ממחברת רבנו יעקב (הכרעות רבנו תם עמ׳ 36): כי שבבים יהיה {בכ״י: שובבים יהיו.} וכו׳ – לא כדברי דונש הפותרו שביבי אש. כי לא יתכן מזהב שביבים. ולא כדברי מנחם (מחברת מנחם ע׳ שב) הפותרו לשון שבי, אלא כה פתרון הפסוק: כי שובבים – שובבים עון וחטא הוא עגל שמרון ולא אלהים, כי משמש בלשון אלא. ולעזו: משטורמנין אשטוריל דשומרון. ונקרא האדם החוטא שובב בהיותו מושב מדרך טוב, ובלעז משטורמש. ע״כ.]⁠א
כי זנות לב ושובבות לב, הווה להם עגל שומרון.
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיעים בגיליון בכ״י.
כי מישראל – זה העגל מישראל היה, כלומר לא למדו עבודה זו מהאומות כמו שאר עבודה זרה שלמדו, אלא מישראל עצמם יצא, מהעגל שעשו במדבר, כמו שפירשנו בספר מלכים (מלכים א י״ב:כ״חא).
והוא חרש עשהו – והוא, העגל. אמר אל תחשבו כי אלהים הוא ויש בו כח, כי חרש עושהו, ואיך יהיה למעשה יכולת על העושה אותו.
כי שבבים יהיה עגל שמרון – עתה תראו אם יש בו יכולת להציל העובדים אותו, כי אפילו את עצמו לא יוכל להציל.
כי שבבים – כמו שברים. כלומר שישברו אותו וישאו אותוב לתועלת הזהב, לא לתועלת שיש בו בצורת עגל.
שבבים – שברים וחתיכות, כמו שבא מכשורא בדברי רז״ל (סנהדרין ז׳:), וכן אמרו (ראה שבת פ״ז.) וישב משה את דברי העם אל י״י (שמות י״ט:ח׳), דברים שמשבביןג לבו של אדם, כלומר שמשברין.
ותרגם יונתןד: ארי לנסרי לוחין.
א. ז״ל שם: ולמה עגל, אמר להם הלא אהרן עשה לישראל עגל להשרות השכינה בו במקום משה שלא היה להם, גם אתם עתה שאין לכם מקום השכינה שהוא ירושלם, נעשה עגל במקומו להשרות שכינה בו.
ב. ״אותו״, כן הוא בכ״י אוקספורד 33. ובכ״י וטיקן 71 אינו.
ג. ״שמשבבין״, כן הוא בכת״י אוקספורד 33, וכ״ה בספר השרשים ערך שבב. ובכת״י וטיקן 71: ״שמשברין״.
ד. בכ״י וטיקן 71: ״וי״ת״. ובכ״י אוקספורד 33, ובכ״י פריז 206: ״ותירגם יונתן״, וכוונת הרד״ק שפירוש יונתן כפירושו, ועי׳ רש״י. וכן מבואר בספר השרשים ערך שבב: כי שבבים יהיה עגל שמרון, אמר בו התרגום ארי לנסרי לוחין, כלומר משובר ומחותך יהיה.
והוא – רמז למלך ירבעם בן נבט הרמוז בעקר אמרו: המליכו (הושע ח׳:ד׳). והטעם כי מהסכמת ישראל והמלך עשהו חרש לאלוה, ובאמת לא אלהים הוא. והעד: כי באחרית יהיה שבבים מטעם וילך שובב (ישעיהו נ״ז:י״ז), כלומר תמורה ושנוי כי יאבד.
כי מישראל והוא חרש עשהו רוצה לומר כי העגל ההוא לא היה לבד מהמלך כי גם מעצת ישראל הוא והאומן והחרש אשר עשה אותו והעגל מישראל היה כי אותו העגל לא אלהים הוא אבל מעשה ידי אדם, הראייה כי שבבים יהיה רוצה לומר שברים כי מלך אשור כשלכד ארץ ישראל שבר את העגלים ולקח הזהב וזה מפני חמדתו הזהב לא מפני צורות העגל כיון ששבר אותו.
חרש – אומן.
שבבים – קיסמין דקים ובדרז״ל שיבא מכשורא (בבלי סנהדרין ה׳).
כי מישראל – העגל הזה נעשה מישראל מבן אדם לא ממלאכי מעלה.
והוא – העגל הזה עשהו אומן ולא נעשה פלאים ביצירתו ולכן אין הוא אלהים אלא הוא כשאר יצירה.
כי שבבים – ר״ל ומסוף הדבר יהיה נראה שאין בו ממש כי האויב ישברו לקיסמין לקחת ממנו צפוי הזהב.
כי מישראל – היינו שאין יודעין ממנו כ״א ישראל.
והוא חרש עשהו – ר״ל והוא בעצמו החרש אשר עשהו.
ולא אלהים הוא – כמ״ש יזבחו לשדים לא אלוה (דברים ל״ב:י״ז).
עגל שומרון – הוא נושא כל המאמר, וכן דרך החוזה הזה במליצותיו להעמיד את הנושא בסוף (כנ״ל ד׳ י״ח), ופי׳ כי עגל שומרון הוא מישראל, והוא ישראל חרש (אשר) עשהו, וכינוי יהיה מוסב על ישראל, ישראל יהיו שבבים, ר״ל בנים שבבים ופראים במעשיהם.
כי מישראל ר״ל הנה עד עתה לא היה העגל נעשה מכסף העם רק בכסף המלך. ולא הם עשו אותו רק המלך, אבל עתה הלא הוא מישראל שהם נתנו הכסף לזה כמ״ש כספם וזהבם עשו להם עצבים, והוא חרש עשהו וישראל הוא ג״כ האומן שעשה את העגל, לא המלך, ושיעור הכתוב כי עגל שומרון מישראל והוא חרש עשהו ולא אלהים הוא כי שבבים יהיה – ר״ל ואינם עובדים אותו מצד שהוא אלהים רק מצד ששבבים יהיה, שישראל רוצים להיות שובבים ובהפקירא ניחא להו שלכן עושים את העגלים שזה היה אצלם אות ההפקרות ופריקת עול תורה ומצות ולהיות שובבים לעשות ככל חפץ לבם, לכן עשו את העגלים אשר יודעים בעצמם שלא אלהים המה.
והוא – בעל הטעמים עשהו דבק לתיבת מישראל שלפניו; ויש לדבקו לבא אחריו. ותיבות כי מישראל עומדות בפני עצמן, והנביא הוציאן מפיו דרך קריאה ״כי מישראל!⁠״ נמצא אליל זה ולא לקחוהו מעם אחר (דוגמתו היתה במצרים בשור אַפִיס, אבל לא עגל ממש ולא עבודתו המכוערת; וכבר בעגל שעשו במדבר כתוב ויקומו לצחק, פרשת תשא, שענינו כמו והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו).
שבבים – מלשון שביבא די נורא (דניאל ג׳:כ״ב) נצוץ, חלק קטן של פחם בוער המית גבורי נבוכדנאצר, ושלשת רעי דניאל לא הוזקו מכל יקדת התנור (ועיין המקראות שם).
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) כִּ֛י ר֥וּחַ יִזְרָ֖עוּ וְסוּפָ֣תָה יִקְצֹ֑רוּ קָמָ֣ה אֵֽין⁠־ל֗וֹ צֶ֚מַח בְּלִ֣י יַעֲשֶׂה⁠־קֶּ֔מַח אוּלַ֣י יַעֲשֶׂ֔ה זָרִ֖ים יִבְלָעֻֽהוּ׃
For they sow the wind, and they will reap the whirlwind. He has no standing grain. The stalk will yield no head. If it does yield, strangers will swallow it up.
תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בֵּית יִשְׂרָאֵל דָמָן לִדְרוּחַ זֶרַע וְעַלְעוֹל חָצֵיד קָמָה לֵית לֵיהּ נוֹב לָא יַעְבֵּד מָאִים יִקְנוּן נִכְסִין עַמְמַיָא יִבְזוּנוּנוּן.
קמה אין לו – לזרע שלהם, כלומר לא יצליחו במעשיהם.
אולי יעשה – אף אם יעשה קמח.
זרים יבלעוהו – אף אם יצליחו בנכסיהם סופו ליפול ביד זרים.
it has no standing grain Their seed has no standing grain; i.e., they will not prosper with their deeds.
if it does produce Even if it produces flour.
strangers will swallow it Even if they prosper with their property, it will eventually fall into the hands of strangers.
כי – תי״ו סופתה נוסף, כמ׳ ״אימתה״ (שמות ט״ו:ט״ז).
אולי – ואם תאמרו: אולי יעשה? דעו, כי זרים יבלעוהו.
ומחמת שלבם זונה ושובב תעו אחריו, ולא שיש בו ממש, שהרי רוח יזרעו וסופתה יקצרו – לעצמם על ידי עגלם ולא לעזר ולא להועיל.
קמהא אין לו – לעגלם לתת להם.
צמח – שלהם שזורעים לא יבא לידי כך שיעשה קמח
ושמא יעשה שום קמח, יבאו זרים יבלעהו.⁠ב
א. במהדורת פוזננסקי: קמח.
ב. כן בפסוק. בכ״י: ויבלעהו.
כי רוח יזרעו – כלומר לשוא טרחו בעבודה זו, כאלו אדם זורע רוח שאין בו ממש, שלא יקצור אלא רוח או פחות ממנו, כלומר לא תשיגנו הנאה שלכלום אלא נזק.
והסופה קשה מהרוח בסתם, כי הסופה כמו הסערה, כמו שאמר (נחום א׳:ג׳) בסופה ובסערה דרכו. ותי״ו וסופתה כתי״ו ישועתה (תהלים ג׳:ג׳). והכפל לחזק העניין.
קמה אין לו – לפי שהמשיל את מעשיהם לזורע רוח, הוסיף עוד על העניין ואמר קמה אין לו, אמר לא יבא לעת שיהיה קמה. וקמה תקרא התבואה כשעומדת לקצור, שיקוו הזורעים הנאה ממנה בקרוב אחר הקצירה שיעשו אותה קמח. גם הם לא יהיה זמן שיקוו תועלת ממעשיהם.
ואמר עוד צמח בלי יעשה קמח, כלומר אפילו יצמח הזרע אחר הזריעה, והמשל שיצליחו מעט במעשיהם לאחר שהחלו לעשות הרע, לאא יעמוד אותו הטוב ולא יבא לידי הנאה שלמה כמו הצמח שיבא לידי קצירה וטחינה.
אולי יעשה זרים יבלעוהו – ושמא יעשה פעם אחת שיבוא לידי קמח, כלומר שיצליחו בנכסיהם עד שיגיע להם מעט הנאה, בתחלה יבואו זרים ויבלעוהו ולא תשלם להם ההנאה.
א. ״לא״, כן הוא בכ״י אוקספורד 33. ובכ״י וטיקן 71: ״ולא״.
כי רוח יזרעו – רמז לישראל.
אולי – לעולם כמו אפשר. והטעם בזה אפשר שיעשה קמח, הנה אז זרים יבלעוהו, ומה יועיל לו.
אבל העם הזה באמת כולו רוח יזרעו וסופתה יקצורו כלומר מחשבותם בעבודתם היה רוח וכן היוצא מהפה והבא לידי קציר הוא כמו הסופה שיש בה עמל מבלי תועלת כמו שאמר בסופה ובשערה דרכו (נחום א, ג), ולפי שהמשיל מעשיהם לזורע רוח שמה שיקצור יהיה רוח גם כן וסופה לכן אמר קמה אין לו כלומר לא יבא ענינו להיות קמה והיא התבואה העומדת לקצור לפי שהרוח אין בו ממש והוא צמח שלא יעשה קמח לשיקח אדם ממנו הנאת המאכל, ואם אולי היעשה קמח בהצלחה מה אין ספק שזרים יבלעוהו, והיה המשל הזה כולו למלכות אפרים שהיו עובדים הבעלים והעגלים שאין בהם ממש ולא אלהות ולכן לא יצליחו במעשיהם ואם יום או יומים יצליחו ויעמודו מרה תהיה באחרונה שאויבים וזרים יבלעו כל טובם.
וסופתה – רוח סופה וסערה.
קמה – כן יקרא אסיפת השבלים כשעדיין עומד בקרקע וכן מגדיש ועד קמה (שופטים ט״ו:ה׳).
אולי – עניינו כמו אם וכן אולי לא תאבה האש׳ (בראשית כ״ד:ה׳).
זרים – נכרים.
יבלעוהו – מלשון בליעה.
כי רוח יזרעו – ומסוף הדבר יהיה נראה כאשר זרעו הרוח ויקצרו הסופה ר״ל כמו שקוצרין מה שזורעים כן הם יקבלו גמול לפי המעשה והואיל והמעשה היה רוח ודבר שאין בו ממש כן יהיה הגמול.
קמה אין לו – זריעתם לא יבא לכלל קמה והמעט שתצמח לא יעשה קמח ואם יעשה מה הנה הזרים יבלעוהו אבל הם לא יהנו מזריעתם ר״ל לא יצליחו במעשיהם ואף מעט ההצלחה שיהיה בידם לאסוף מה מן ההון לא תשאר בידם כי האויב יקחום.
צמח – היינו ספיח.
סופתה – גדול מרוח כמ״ש בכ״מ. ומלת לו על הקציר שיקצרו.
בל יעשה – נעלם מלת אשר, צמח אשר בל יעשה קמח.
יבלעוהו – מפני הספק שיש בלבם אולי יעשה.
כי רוח יזרעו – ולכן קבלו גמול כמעשה ידיהם, כמו שזרעו רוח כן יקצרו סופה שהוא גדול מרוח, קמה אין לו מן הזרע שזרעו לא יהיה לו קמה, היינו שלא ישאו פרי עמלם, ובכ״ז צמח בלי יעשה קמח זרים יבלעוהו אולי יעשה – ר״ל גם דבר שמתחיל לצמוח מעמלם הגם שאינו עתיד לעשות קמח לעולם כי הוא צמח דק שדוף קדים, בכל זה זרים יבלעוהו וישחיתוהו תיכף מפני הספק שיסתפקו אולי יעשה קמח אחר שיגדל, לכן לא יניחוהו שיגדל כלל ויבלעוהו תיכף עודנו באבו, ומפרש הנמשל.
כי רוח יזרעו וגו׳ – עבודתם האלילים היתה מעשה הבל וסכלות וממנה תצא להם תקלה רבה; אולי בימי עבודתם אותם יראו הצלחה עוברת במעשה ידיהם אבל לא יהנו ממנה.
תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ח) נִבְלַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל עַתָּה֙ הָי֣וּ בַגּוֹיִ֔ם כִּכְלִ֖י אֵֽין⁠־חֵ֥פֶץ בּֽוֹ׃
Israel is swallowed up. Now they are among the nations like a worthless thing.
תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אִתְבְּזִיז יִשְׂרָאֵל כְּעַן הֲווֹ בְּעַמְמַיָא כְּמָנָא דְלֵית צְרוֹךְ בֵּיהּ.
נבלע. הטעם – יבלעו קצירכם, גם יבלעו הזורעים. ככלי אין חפץ בו, שאדם ישליכנו מביתו.
נבלע ישראל – מאויביו,
ככלי אין חפץ בו – כלפי שהיו חביבים לשעבר.
נבלע – שבלעוהו הגוים ואכלו כל טובו.
עתה היו בגוים – בעיני הגוים שהולכים לבקש עזר מהם, נבזים בעיניהם וחשוביםא ככלי אין חפץ בו שמשליכים אותו, כמו שאמר למעלה זו לעגם בארץ מצרים (הושע ז׳:ט״ז). או פירוש היו בגוים – שהלכו בגלות.
א. ״וחשובים״, כן הוא בכ״י אוקספורד 33. ובכ״י וטיקן 71: ״וחשבום״.
ולכן ביאר המשל באומרו נבלע ישראל עתה היו בגוים אחרי היותם מבולעים וגולים ככלי אין חפץ בו שהאדם ישליכנו מביתו.
נבלע – ענין השחתה כמו בלע ה׳ (איכה ב׳:ב׳).
חפץ – ענין צורך כמו אם כלי אין חפץ בו (ירמיהו כ״ב:כ״ח).
נבלע ישראל – הנה נשחת ישראל ועתה היו לבוז בין האומות ככלי שאין בו צורך.
נבלע – כי כן נבלע ישראל שזרים בלעוהו, הגם שעתה היו בגוים ככלי אין חפץ בו והוא צמח בלי יעשה קמח, בכ״ז בלעוהו מצד שאולי יעשה קמח לעתיד.
נבלע וגו׳ – בפנותו לעזרה נגד ארם לאשור ולמצרים, אבד מצבו החפשי.
ככלי וגו׳ – ישראל פנו לגוים לכרות ברית אִתָּם, אבל אלה חשבו בלבם ומה תועלת תצא לנו מברית עם עם חלש ורפה ידים!
תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ט) כִּי⁠־הֵ֙מָּה֙ עָל֣וּ אַשּׁ֔וּר פֶּ֖רֶא בּוֹדֵ֣ד ל֑וֹ אֶפְרַ֖יִם הִתְנ֥וּ אֲהָבִֽים׃
For they have gone up to Assyria, like a wild donkey wandering alone. Ephraim has hired lovers for himself.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרֵי אִינוּן גְלוֹ לְאַתּוּר עַל דַהֲלִיכוּ בִרְעוּת נַפְשְׁהוֹן כָּעֲרָד מָרוֹד בֵּית יִשְׂרָאֵל אִתְמְסַרוּ בְּיַד עַמְמַיָא דִרְחִימוּ.
פרא בודד לו – נעשו כפרא שהולך בודד לעצמו שואף רוח ממקום למקום לנוד.
התנו אהבים – י״ת לשון תנים כמו ערוד זה שהולך במדברות שאפו רוח כתנים (ירמיהו י״ד:ו׳) לקנות להם אוהבים נואפי׳ זרים התנו אידגרוניוט בלעז ויש לפרש לשון אתנן.
a wild donkey secluded to himself He became like a wild donkey that goes alone to itself, sniffing air from place to place to wander.
they paid hire for love Heb. הִתְנוּ. Jonathan interprets it as an expression of a dragon; like this dragon that goes through the deserts. They sniffed the air like the dragon to acquire for themselves lovers, strange paramours. הִתְנוּ, endragonérént in Old French, like the tremors of the nostrils of a dragon, [derived from תַּנִין. According to this derivation we render: dragonlike, they sought lovers.] It may also be explained as an expression of hire.
פרא בודד לו – ישראל שהן דומין לפרא לימוד מדבר, שהולך לבדו במדבר, ואינו מקבל מרדות בני אדם, כמו כן ישראל אינן מקבלין לדברי הנביאים והולכין אל אשור לזנות אחריהן.
אפרים – בעמים, התנו אהבים – הם התנו אהבה ותניי עמהן, כמה דאת אמר: אתנה המה לי, אשר נתנו לי מאהביי (הושע ב׳:י״ד).
כי. פרא – כמ׳ ״פרא אדם״ (בראשית ט״ז:י״ב).
וטעם בודד – כי לא היתה עצתם אחת.
ומלת התנו – מגז׳ ׳אתנן׳, שהיה כל אחד נותן מנחות שלאהבים לשרי האמות.
בודד לו – דמיונ׳ ״בדד ישב״ (ויקרא י״ג:מ״ו). התנו אהבים – פי׳: נתנו עצמם לאהבים, כמ׳ ״מצרים קראו אשור הלכו״ (הושע ז׳:י״א).
כי המה עלו אשור – לבקש אהבים ולכרות ברית עמם כזונה המחזרת אחר מאהביה, ולפי שהיא דחוקה לפרנסה ולמזונות ומזדלזלת בעיניהם, כך ישראל היו תחלה עליונים לכל גויי הארץ והכל שמחים ליטפל ולהתחבר להם, ועכשיו הם צריכין להם ומזולזלים בעיניהם.
פרא בודד לו – אל אשור הלכו לעזרה שאורב להם וצודד להם כפרא שבודד ומסתתר בדד במקום ייחוד,
ואליו התנו אהבים – נתנו אתנן לאהבים ואתנן זונה להם. ויהיו להפך, ולכך נזדלזלו בעיניהם ככלי אין חפץ בו, שאין אדם קונה כלי שאין צריך לו אלא בדמים זולים מאד.
התנו – לשון אתנה המה לי (לעיל ב׳:י״ד).
כי המה עלו אשור – אמר עלו, ואם היא ירידה מארץ ישראל לאשור, כי פירוש עלו, נסתלקו מארצם והלכו לאשור, כמו ועלה מן הארץ (שמות א׳:י׳), או אם תאמר כי עלה מן הארץ רוצה בו עלייה ממש, כלומר לארץ אשר באו משם והיא ארץ כנען. הנה כמהו לשון סלוק והפסק, יצועי עלה (בראשית מ״ט:ד׳), כעלות גדיש בעתו (איוב ה׳:כ״ו), אל תעלני בחצי ימי (תהלים ק״ב:כ״ה).
והגאון רב סעדיה פירש עלו כמו באו, כתרגם עלו.
ואפשר לפרש עלו אשור, עלייה ממש, והוא כשבא פול מלך אשור לארץ ישראל בימי מנחם בן גדי ויתן לו מנחם אלף ככר כסף (מלכים ב ט״ו:י״ט), ועלה מנחם אליו למקום שהיה בו פול, כי בארץ ישראל עצמה יש מקום גבוה מחבירו, כמו ירושלם שהוא גבוהה מכל ארץ ישראל (קדושין ע״ט.). ויונתן תרגם: גלו לאתור.
פרא בודד לו – אמר, הנה הוא כמו הפרא שהולך יחידי שואף רוח במדבר, כן הוא הולך בעצת נפשו לבקש עזר הנה והנה ממצרים ומאשור. וכן ת״יא גלו לאתור על דהליכו ברעות נפשהון כערוד מרוד.
אפרים התנו אהבים – לשון תנאי, כמו אתנה המה לי (הושע ב׳:י״ד), אתנן זונה (דברים כ״ג:י״ט). אמר כי אפרים התנו אהבים עם מצרים ואשור, והיו נותנים להם שוחד להיות בבריתם ובאהבתם.
ויונתן תרגם: אתמסירו ביד עממיא דרחימו.
א. ״וכן ת״י״, כ״ה בכ״י וטיקן 71, היינו וכן תרגם יונתן. ובכ״י וינה 209, ובכ״י פריז 196, ובכ״י פריז 206: ״וי״ת״, היינו ויונתן תרגם, כי פירוש יונתן אינו כפירוש הרד״ק.
פרא בודד לו – תאר לאשור להיותו חיה רעה מן הצבועים, כטעם: פרא למד מדבר (ירמיהו ב׳:כ״ד), ולכן הוא שונא בני אדם.
התנו – מטעם תנאי, כי היו עמנו עושים תנאי וכרתו אהבה עם מלכי אשור, ולא הועיל זה להם, אבל הזיקם מאד.
וסיפר מגנות ענינם שהיו שולחים לאשור שיעזרם ונותנין עליו על זה שוחד וזהו כי המה עלו אשור פרא בודד לו כלומר שבאו אשור לבקש עזרה כפרא אדם בודד שהולך יחידי לנפשו מבלי עצה וגם אפרים התנו אהבים רוצה לומר נתנו מתנות ושוחד למלך אשור בדרך אהבה.
פרא – הוא חמור הבר.
בודד – מלשון בדד ויחידי כמו איכה ישבה בדד (איכה א׳:א׳).
התנו – מלשון אתנן זונה ואמר בל׳ בזיון.
עלו אשור – לבקש מהם עזרה.
פרא – המה כפרא ההולך בדד ויחידי באות נפש מבלי עצה ומבלי מנהיג.
התנו אהבים – נתנו למלך אשור אתנן דרך אהבה למען יעזור לו.
אפרים התנו אהבים – היינו אפרים נותן אתנן למי שאוהבים אותו כמ״ש ותהיא בך להיפך מן הנשים.
התנו – מלשון אתנן (כנ״ל ב׳ י״ד). וכן גם כי יתנו בגוים, ושם אהבים ברבים בא על אהבת המשכב, אילת אהבים, נתעלסה באהבים.
כי מבאר מה היה הסבה לזה, שזה היה מפני שהם השתעבדו למלכי אשור ואח״ז בגדו בבריתם ושלחו מלאכים אל סוא מלך מצרים להתקשר עמהם נגד אשור וזה העלה עליהם חמת מלך אשור (כנ״ל ז׳ י״א), וז״ש כי המה עלו לאשור – וקבלו עליהם את מלכותו, ואח״ז אפרים התנו אהבים – אח״ז נתן אתנן למלך מצרים, כזונה שיש לה בעל והיא נותנת אתנן לזונים אחרים לבקש מהם אהבה לעזוב את אישה ולמרוד בו. ואמר פרא בודד לו ר״ל גם פרא למוד מדבר שיוצא ומתרחק ממקומו, כמ״ש (ירמיהו ב׳) פרא למוד מדבר באות נפשה שאפה רוח, בכ״ז הגם שינוע ממקומו דרכו ללכת בודד והוא שונא האהבה והחברה להיות לו רעים רבים, לא כן אפרים שנדמה לפרא למעשיו וכמוהו אהב לנוע ממקומו, הם בקשו רעים רבים ונתנו אתנן לבקש אהבים.
פרא וגו׳ – כן היה טבע אשור בימים ההם, יושב בטח בדד בארצו ואינו שם לבו לירש ארצות, ולא ירא שאחרים יבואו וירשו ארצו.
התנו אהבים – מלשון אתנן (שממנו תנאי בלשון חכמים), הבטיחו לאשור עזרתם אם יצטרכו, ובלבד שיבואו עתה לעזרתם נגד ארם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) גַּ֛ם כִּֽי⁠־יִתְנ֥וּ בַגּוֹיִ֖ם עַתָּ֣ה אֲקַבְּצֵ֑ם וַיָּחֵ֣לּוּ מְּעָ֔ט מִמַּשָּׂ֖א מֶ֥לֶךְ שָׂרִֽים׃
But although they sold themselves among the nations, I will now gather them; and they begin to waste away because of the burden of the king and princes.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אַף אִם יְשַׁווּן בֵּית יִשְׂרָאֵל דַחַלְתִּי עַל לִבְּהוֹן מִבֵּינֵי עַמְמַיָא אֲקָרֵיב גָלוּתְהוֹן וַאֲפִילוּ יֶחְכְּמוּן כִּזְעֵיר אַעְדֵי מִנְהוֹן מַרְוַת מַלְכִּין וְשִׁלְטוֹנִין.

רמז תקכה

גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם – אמר עולא פסוק זה בלשון ארמי נאמר, אם כלם יתנו בגוים עתה אקבצם ואם מעט מהם ויחלו מעט ממשא מלך שרים. רב נחמן בר חסדא שדא כרגא ארבנן, א״ל רב נחמן בר רב יצחק עבר מר אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובי. אדאורייתא דכתיב אף חובב עמים כל קדושיו בידך, אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע אפילו בשעה שאתה מחבב אומות העולם יהיו כל קדושיו בידך, והם תכו לרגליך תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שמכתתין רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה, ישא מדברותיך לישא וליתן בדברו של מקום. אדנביאי דכתיב כי יתנו בגוים כדאמרן. אדכותבי דכתיב מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהום, אמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן לומר לא יהיבנא כרגא. ואמר רב יהודה מנדה זה מנת המלך, בלו זו כסף גולגלתא, והלך זו ארנונא. ר׳ אחא בשם ר׳ חנינא אמר תרתי, ר׳ חנינא אמר אין הגליות מתכנסות אלא בזכות משניות שנאמר גם כי יתנו בגוים, ר׳ חנינא אמר חורי כי ממזרח שמש ועד מבואו וגו׳ ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי, וכי יש קמיצה והקטרה בבבל, אלא אמר הקב״ה הואיל ואתם מתעסקים בהם מעלה אני עליכם כאלו אתם מקריבים אותם לפני.
גם כי יתנו בגוים – אע״פ שעשו זאת שהתנו אהבים בגוים עתה אקבצם בבא עת גאולתם לא אעכבנה.
ויחלו מעט ממשא מלך שרים – ויכנעו מעט בגלות׳ בבבל מיראת משא מלך שרים מעול האומות שהיו בתוכם.
Although they pay hire among the nations Although they did this, that they paid for lovers of the nations.
now I will gather them When the time of their redemption arrives, I will not delay it.
and they will be humbled a little from the burden of the king and the princes And they will be humbled a little in their exile from the fear of the burden of the king and the princes, i.e. from the yoke of the kings of the nations among whom they were.
גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם – אף על פי שיתנו עמהן לעבוד עבודה זרה עמהן אף על פי כן אקבצם – מן הגלות.
ויחלו מעט ממשא מלך ושריםא – ומה שהגליתם ביניהן עשיתי כדי שיטעמו גלות, ויחלו מעט ממשא שישימו עליהן מלך ושרים, ויחלו לשון חולי וידעו מה יש בין עבודתי שעבדו אותי ובין עבדות שיעבדו לאומות.
א. כן בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777, פירנצה II.24, פריס 162, פרמא 2994, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״שרים״.
גם. טעם אקבצם – במצרים, אז יחלו להתאונן ולהתרעם מעט, מרוב משא מלך מצרים ואשור ושריהם. ולא יתכן מדרך הדקדוק לפרש ויחלו, רק כמ׳ ״וממקדשי תחלו״ (יחזקאל ט׳:ו׳).
(י-יא) גם כי יתנו בגוים – פי׳: יאמר הנביא: אע״פ שנתנו עצמם בגוים, בשביל שיעזרו אותם – עתה אקבצם, ואעשה להם רע. ויחלו מעט פי׳ ויחלו – לשון חולי, ולא יוכלו לסבול המשא מן המלך והשרים, שבחרו לעצמם. ולמה אעשה להם זה הרע? – כי הרבה אפרים מזבחות לחטוא.
וכל זה לא יועיל להם כלום. שאף כשיתנו בגוים וירבו להם אתנה,
עתה – כשיהיו סבורים שנתפייס להם אשור באתננם, אקבץ הגוים עליהם להגלותם.
ויחלו מעטא – ימתינו בשלותם.
ממשא מלך ושרים – שיהיו להם מלך ושרים נושאים במשאם להוציאם ולהביאם כענין ונשאו אתך במשא העם (במדבר י״א:י״ז), לצאת לפניהם ולהלחם מלחמותיהם להושיעם, וכשל עוזר ונפל עזור.
מלך שרים – מוסב על הם המליכו ולא ממני השירוב ולא ידעתי.
א. בכ״י: ומעט ויחלו
ב. בכ״י: הסירו.
גם כי יתנו – יתנו גם כן עניין תנאי כמו התנו (הושע ח׳:ט׳), אלא שזה מן הקל וזה מן הכבד. אמר מה תועלת להם כי התנו בגוים, כי עתה בקרוב, אקבץ את הגוים עליהם להגלותם, אלא שמתחלה יתאוננו ויתרעמו ממשא מלך שרים, כמו שכתוב בספר מלכים (ב כ״ג:ל״ג) שהיו נותנים מלכי האומות עליהם עונש מס. וזהו מעט כנגד הגלות.
ויחלו מעט – עניין תחלה.
מלך שרים – חסר ו״ו השמוש, והוא כמו מלך ושרים,⁠א וכן שמש ירח (חבקוק ג׳:י״א), ראובן שמעון (שמות א׳:ב׳), והדומים להם רבים. ופירוש שרים, שרי האומות.
ויונתן תרגם: אף אם ישוון בית ישראל דחלתי על לבהון מביני עממיא אקריב גלוותהון ואפילו יחכמון בזעיר אערי מנהון מרות מלכין ושלטונין.
א. כן בכ״י אוקספורד 33, אוקספורד 24. המלים ״והוא כמו מלך ושרים״ חסרות בכ״י וטיקן 71.
יתנו – גם זה מענין תנאי הנזכר.
אקבצם – לארץ אשור בגלות, והטעם בזה באחרית, אבל תנאי האהבים החלו אחרי שמת שלמה וקמו ירבעם ורחבעם, ועל זאת ההתחלה אמר: ויחלו מעט ממשא מלך שרים – וזה היה על שישק מלך מצרים, כמו שמבואר במלכים: וירעו עבודתי ועבודת ממלכות הארצות (דברי הימים ב י״ב:ח׳).
אבל לא יועילם כל זה לפי שגם כי יתנו בגוים רוצה לומר אף על פי שיעשו תנאים עם מלכי הגוים ויתנו להם מתנות עתה אקבצם כלומר אקבץ הגוים עליהם להגלותם, ובמקום שעתה הם מתחלחלים מאד ממשא מלך ושרים המוטל עליהם הנה אז יחלו ויתחלחלו מעט מזה לפי שיכבד אז עליהם הגלות כל כך שיהיה בעיניהם אז משא המלך והשרים שהיו סובלים בהיותם על אדמתם דבר קטן ומועט בערך צרות הגלות שכן הוא טבע העולם שהאדם בהיותו בשלוה יכבד עליו מס קטן שיפרע ובבוא עליו צרה וצוקה אז יהיה בעיניו דבר מועט המס שהיה סובל בראשונה, ועל זה הדרך אמר כאן ויחלו מעט ממשא מלך שרים ויהיה ויחלו מלשון חולי וחלחלה, ואולי גילה בזה הנביא מה שעינינו רואות היום הזה שישראל בגלותם יקבלו חיל וצער מעט ממשא מלך שרים אבל מהמון ועמי הגוים יחלו מאד ולזה אמר שיחלו ויתחלחלו מעט ממשא מלך שרים לא יחלו מעט ממשא העם כי רבה היא.
ויחלו מעט – בספרים כ״י המ״ם דגושה.
ממשא מלך שרים – שרים כתיב בלא וא״ו וכן צריך להגיה בפ״ק דבבא בתרא והוא חד מאלפא ביתא מן ב׳ ב׳ מלין לא נסבין וא״ו בריש תיבותא ומטעין אינשי בהון וסימן נמסר במסורה רבתא.
יתנו – מלשון אתנן.
ויחלו – מלשון חיל וחלחלה.
מלך שרים – כמו מלך ושרים ותחסר הוי״ו וכן כסוס עגור (ישעיהו ל״ח:י״ד).
גם כי יתנו וגו׳ – אף כי יתנו אתנן אל האומות עכ״ז עתה בזמן קרוב אקבץ את האומות ההם לבוא עליהם למלחמה ולא יועילו עם האתנן.
ויחלו מעט – ר״ל במעט זמן בקרוב יחילו וירעדו ממשא מלך אשור והשרים.
גם כי יתנו בגוים – ר״ל גם כי גוים יתנו להם אתנן.
ויחלו מעט – יחלו מלשון הצלחה. אמר הצלחתם יהיה מעט.
ויחלו – מענין חיל וחלחלה, אם היו חלים ופוחדים ממשא של הנביא, כמו משא דבר ה׳, ושם מלך שרים הוא נושא המאמר, אם מלך ושרים יחלו ממשא דבר ה׳ (שכן דרך מליצת החוזה הזה להעמיד נושא המאמר לבסוף כנ״ל פסוק ו׳). וא״ו ויחלו הוא וא״ו התנאי.
גם – ובכ״ז הגם כי עתה יתנו בגוים – הגם שיתנו אתנן אל הגוים לבקש מהם אהבה וכריתת ברית, בכל זה עדיין יש תקוה שעתה אקבצם ממקומות אשר נדחו שמה ואשיב שבותם, אם ויחלו מלך שרים מעט ממשא – אם המלך והשרים שלהם יחלו ויחרדו מעט – מדברי המשא שנשאו עליהם הנביאים משא ונבואת פורעניות, אם יחלו מעט מדברי הנביאים וישובו אל ה׳ אקבצם גם עתה.
אקבצם – אעשה באופן שלא יצטרכו עוד לעזרת שום אומה נכרית וישבו על אדמתם בטח בדד, זה נראה לי לשון אקבצם; וחבירי רצו לפרשו על הגלות המעותדת להם לעתיד, וקולם לא נכנס באזני.
ויחלו – לשון התחלה כהוראתו התדירית וחסר פעל אחר ״לנוח, להנפש״ או דומיהם; וכבר אמרתי למעלה (פסוק א׳) שזה סגנון נביא זה להשמיט תיבות הנשמעות מאליהם ע״י תנועת מה.
מלך שרים – מלך ושרים.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) כִּי⁠־הִרְבָּ֥ה אֶפְרַ֛יִם מִזְבְּח֖וֹת לַחֲטֹ֑א הָיוּ⁠־ל֥וֹ מִזְבְּח֖וֹת לַחֲטֹֽא׃
Because Ephraim has multiplied altars for sinning, they became for him altars for sinning.
תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרֵי אַסְגִיאוּ דְבֵית אֶפְרַיִם אֱגוֹרִין לְמֶחֱטֵי הֲווֹ לְהוֹן אֱגוֹרֵי טַעֲוַתְהוֹן לְתַקְלָא.
כי הרבה אפרים – לפיכך אחילנו ממשא מלך שרים (הושע ח׳:י׳).
For Ephraim has increased Therefore, I will humble them with the burden of the king and the princes.
כי הרבה. וטעם היו לו מזבחות לחטא – כבר היו לו, שירש מאבותיו, ולמה הרבה עוד?
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

היו להם מזבחות קבועים, ולא שבו.
כי הרבה. מזבחות – שניהם בשוא הבי״ת על דרך הסמיכות. ואפשר שחסר הנסמך מזבחות העגלים או העצבים וזולתם ממיני עבודה זרה, שמצאנוהו בשו״א עם הידיעה, הרבה למזבחות (הושע י׳:א׳). ואמר הרבה על אשר עשו אבותיהם, כמו אחאב שהוסיף הבעל והאשרה, ומה לו להרבות ולהוסיף כי כבר היו לו, אלא להוסיף על חטאו.
ויונתן תירגם לחטא, הראשון למחטי, והשיני לתקלא, ויפה פירש.
והיה כל זה לפי שהרבה אפרים מזבחות לחטוא כלומר שאפרים כל היום היה מרבה לעשות במות חדשות ומזבחות לעבודה זרה עם היות שכבר היו לו מאבותיו מזבחות לחטוא והוא לא היה מסתפק במזבחות שירש מאבותיו והוא הוסיף עליהם כל היום.
כי הרבה וגו׳ – ר״ל עשה הרבה מזבחות לחטוא בהן להקריב עליהן לעבודת כוכבים וכן היו לו המזבחות לחטוא בהן כי כן הקריב עליהם לעבודת כוכבים ולא ניחם על מחשבתו.
כי הרבה אפרים מזבחות לחטא – היו לו מזבחות לחטוא. ר״ל אף כי היה להם מזבחות מכבר. אעפ״כ הרבה.
כי – אבל הם לא חלו ממשא דבר ה׳, כי הרבה לו אפרים מזבחות לחטא – במה שהתנו בגוים לא נתנו להם אתנן לכריתת ברית מדיני לבד, כי גם השתתפו עמהם לעבוד את אליליהם וירבו למו מזבחות להקריב עליהם לעצבי הגוים, היו לו מזבחות לחטא לדעת אפרים המזבחות שמרבה לע״ז אינם חטא, רק המזבחות שהיו לו מתחלה לשמים, הם אצלו מזבחות לחטא, ומפרש מי הם המזבחות שהיו לו תחלה.
כי – לשון אבל, כמו לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלהים (פרשת ויגש).
תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) (אכתוב) [אֶ֨כְתׇּב⁠־]ל֔וֹא [רֻבֵּ֖י] (רבו) תּוֹרָתִ֑י כְּמוֹ⁠־זָ֖ר נֶחְשָֽׁבוּ׃
I wrote for him the many things of My law; but they were regarded as a strange thing.
א. [אֶ֨כְתׇּב⁠־] (אכתוב)ל֔וֹ א=יתיר ו׳)
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כִּתְבֵית לְהוֹן סַגִיאוּת אוֹרַיְתִי וְאִינוּן כְעַמְמַיָא אִתְחְשִׁיבוּ.
אכתב לו רובי תורתי – א״ר אלעזר רוב תורה בכתב ומעוט בעל פה שנאמר אכתב לו רובי תורתי, ור׳ יוחנן אמר מעוטה בכתב ורובה בעל פה דכתיב כי על פי הדברים האלה. א״ר יהודה בר שלום בקש משה שתהא המשנה בכתב וצפה הקב״ה שעתידים עובדי אלילים לתרגם את התורה ולהיות קוראים בה יונית ואומרים אף הם ישראל, אומר הקב״ה לאומות מה אתם אומרים שאתם בני איני יודע אלא למי שמסטירין שלי בידו הוא בני, ומהו המסטירין זה משנה שאם היתה המשנה ביד האומות אם כן כמו זר נחשבו. ר׳ זעירא בשם רבי אלעזר אכתב לו רובי תורתי וכי רובה של תורה נכתבה, אלא מרובים הם הדברים הנדרשים מן הכתב מן הדברים הנדרשים בפה, אלא בעיני חביבים הם הדברים הנדרשים בפה מן הדברים הנדרשים מן הכתב. רבי יהודה אומר אכתב לו רובי תורתי אלו התוכחות אפילו כן כמו זר נחשבו. א״ר אבין אלו כתבתי לך רובי תורתי לא כמו זר נחשבו, מה בינך לבין עו״א אלו מוציאים ספריהם ואלו מוציאים ספריהם, רבי חגי בר׳ שמלאי כתיב כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית הדא אמרה אותם שבפה הם חביבים.
אכתוב לו – אני תמיד מוכיחו על ידי נביאי וכותב לו רובי תורתי והם כמו זר נחשבו.
I write for them I constantly reprimand them through My prophets, and write for them the great things of My Law, but they are considered a strange thing.
אכתוב לו רובי תורתי – כתבתי להם דברי נבואות רבות להורותם דרכי הטוב.
כמו זר נחשבו – כאילו לא שמעו שום נבואה ותוכיחה.
אכתב. ואני הוכחתיו, וחוקי כתובים היו לו.
אכתוב לו – פי׳: כתבתי להם רובי תורתי, והם כמו זר חשבו תורתי.
וכל מה שכתבתי להם רבי תורתי – על כך, להזהירם שלא יהיו להם מזבחות ומצבות לחטוא, ואפילו לשמי, לא הועיל.
כמו זר נחשבו – להם. כדבר שאינו הגון וראוי לעשות.
רבי – אַקְרַיישְמֶנט. הוא תוספת משנה תורה.
אכתוב לו – כתוב בו״ו וקרי בלא ו״ו, בקמץ חטף התי״וא, מפני סמיכותו למלה זעירא.
רבו – כתוב בו״ו וקרי ביו״ד בצרי הבי״ת. ופירוש הכתוב המצות שרבו בתורתי. ופירוש הקרי גדולות ונכבדות מתורתי כתבתי לו, והנה הם נחשבים לו כמו זר שלא יפנו אליהם, כמו בימי יאשיהו שהיה להם דבר חדש ספר התורה כשמצאוהו.
אכתוב – כמו כתבתי. ואמר אכתבב כאלו אני כותב אותם להם בכל יום ויום, שהנביאים שאני שולח להם יזהירום על דברי התורה ויזכירום להם ולא שוה להם.
רבי – מן על כל רב ביתו (אסתר א׳:ח׳), שפירושו גדול ונכבד.
ויונתן תרגם: כתבית להון סגיאות אוריתא ואינון כעממיא איתחשיבו.
א. ״התי״ו״, כן הוא בכ״י אוקספורד 33. ובכ״י וטיקן 71 אינו.
ב. היינו הקרי.
אכתב לו רֻבי תורתי – כתבתי וכותב תמיד, כל שכן הפרושים.
כמו זר נחשבו – כמו לא ידעתי ספר (ישעיהו כ״ט:י״ב), אבל כל ידיעתם ומזימתם לעשות זבחים שהם ענינים טפשים, לא לדעת דברי תורה.
לכן יאמר השם להם: כי זבחי מתנותי אשר הם נותנים לי יזבחם ויאכלום לעצמם, כי אני לא ארצם.
ולא היה בענין התורה כי אכתוב לו רובי תורתי אם יכתבו לו רובי התורה מצוותיה יהיו חדשים בעיניהם לפי שכמו זר נחשבו שלא שמע אותם מימיו, ולכן היתה תרעומת הנביא שבהיותם בני ישראל נחשבו כזרים שלא שמעו דבר תורה מימיהם כשיכתבו להם רוב דברי תורה ומצותיה כאלו לא שמעו מעולם. והמפרשים פירשו עם היות שכתבתי להם רובי תורתי על ידי נביאי כמו זר נחשבו בשמיעתם ושמירתם ויהיה לפי דרכם אכתוב כמו כתבתי או כאילו אני כותב אותם להם בכל יום בנביאים שאני שולח להם.
אכתוב לו – יתיר וא״ו והתי״ו בקמץ חטוף מפני המקף והדומים לו כתובים במסורה גדולה אות הוא״ו.
רבו – רבי קרי.
רבו – ענין הגדלה ורוממות כמו כרובם כן חטאו לי (הושע ד׳:ז׳).
אכתוב וגו׳ – ר״ל על ידי הנביאים שאני שולח עליהם בכל יום להזהירם על הדברים הגדולים והנכבדים שבתורתי כאלו אני כותב אותם להם לבל ישכחו מה אבל בעיניהם יחשבו כאלו הם דברי זר אשר לא ידעוהו מעולם כי מהרו שכחו.
אכתב לו רבי תורתי – המזבחות שכתבתי לו בתורתי שהם המזבחות שנעשו להקריב עליהם קרבנות לשמים, שהוא מזבח שבמקדש שנעשה כפי התורה, המזבחות האלה כמו זר נחשבו אצלם, שמי שעלה להקריב במזבח שבמקדש היה נהרג, וכן מי שעשה מזבח להעלות עליו לשמים היה נחשב לו לחטא והיו הורגים אותו, כי היו אומרים שהמזבחות שהיו להם מקודם לשמים היה לחטא בעיניהם.
רבי תורתי – לימודים נכבדים להורות להם הדרך לבוא לידי הצלחה; ולימודי היו בעיניהם דברים זרים שלא תוֹבן תועלתם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יג) זִבְחֵ֣י הַבְהָבַ֗י יִזְבְּח֤וּ בָשָׂר֙ וַיֹּאכֵ֔לוּ יְהֹוָ֖הי״י֖ לֹ֣א רָצָ֑ם עַתָּ֞ה יִזְכֹּ֤ר עֲוֺנָם֙ וְיִפְקֹ֣ד חַטֹּאותָ֔ם הֵ֖מָּה מִצְרַ֥יִם יָשֽׁוּבוּ׃
As for the sacrifices that they burn before Me, they sacrifice flesh and eat it; but Hashem doesn't accept them. Now He will remember their iniquity, and punish their sins. They will return to Egypt.
תרגום יונתןר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
דִבְחִין דִמְגַבָּן מִן אוֹנָס דִבְחִין בִּסְרָא וְאָכְלִין וְקָדָם יְיָ לָא רַעֲוָא בְהוֹן כְּעַן יִסְעַר חוֹבֵיהוֹן וְיִתְפְּרַע עִוְיַתְהוֹן אִינוּן לְמִצְרַיִם יְתוּבוּן.
הבהבי – כדברי רבותנו ז״ל: ולא הבהבה (משנה שבת ב׳:ג׳). (מובא בראב״ע)
זבחי הבהבי – זבחי עולתי שהם מהבהבים לפני באש שעל מזבחי.
יזבחו בשר ויאכלו – למה לי שמביאים אותם יזבחו להיות להם בשר למאכלם ויאכלום כי אינני רוצה אותם.
As for the sacrifices they burn before Me Heb. זִבְחֵי הַבְהָבַי. The sacrifice of My burnt offerings that they scorch in the fire which is upon My altar.
let them slaughter the flesh and eat [it] Why do I need them to bring them? Let them slaughter so that they have flesh to eat and eat them, for I do not desire them.
זבחי הבהבי – אילו עולות, שכולן כליל לאישים,⁠א שכולן עולין להבהב המזבח.
יזבחו בשר ויאכלו – אילו זבחי שלמים שבעלים אוכלין מן הבשר, עכשיו יאכלו עולות ושלמים ביחד הכל, וכן אמר ירמיה: עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלוב בשר (ירמיהו ז׳:כ״א).
י״י לא רצם – משקילקלו במעשיהם אין הקב״ה חפץ בקורבנותיהן.
המה מצרים ישובו – ופי לא שאלו (ישעיהו ל׳:ב׳).
א. כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104 הושמט ע״י הדומות ״שכולן כליל לאישים״.
ב. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104: ״ויאכלו״.
זבחי. אמ׳ ר׳ משה: הבהבי – כדברי רבותינו ״ולא הבהבה״ (משנה שבת ב׳, ג׳). ויפת אמ׳: מגז׳ ׳הבהב׳, והיו״ד נוסף כמ׳ ״שדי״ (הושע י״ב:י״ב), והוא הנכון.
יפקד עונם – שישובו אל מצרים, למרות פיו – ״לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד״ (דברים י״ז:ט״ז).
זבחי הבהבי – פי׳ הבהבי – מלשון ״הב הב״ (משלי ל׳:ט״ו), וכמו ״הבו לכם״ (דברים א׳:י״ג). וכך יאמר הנביא: הזבחים שתתנו, ותזבחו בשר ותאכלו – י״י לא רצם.
ואף זבחי הבהבי – שזובחים לפני, אינן אלא שיזבחו בשר ויאכלו,
ולפיכך י״י לא רצם – ולא די שלא רצם, אלא עתה יזכר עונם.
המה מצרים ישובו – להשתעבד, בדרך אשר אמרתי להם שלא יוסיפו עוד לראותה.
זבחי הבהבי – אמר תחלה, הרבו מזבחות לעבודה זרה, ועתה אומר כי מה שיזבחו בבית המקדש אינו לרצון, כי אינם שבים מחטאם ואין זביחתם אלא לאכילתם כמו השלמים שהיו אוכלים הבעלים. ופי׳ הבהבי, מתנותי. והוא כפול העי״ן והלמ״ד מן יהב. כלומר המתנות שהם חושבים שנותנים לי.
ויונתן תרגם: דבחין דמגבן מן אונס.
ויש מפרשים הבהבי, עניין צליית הבשר, מן שקיפלה ולא היבהבה (שבת כ״ח:), מהבהבין באור בדברי רז״ל (מנחות ס״ו.).
ורש״י פירש אותן זבחים שמהבהבין לפני במזבח, מה לי שמביאין אותן לפני, יזבחו אותם לעצמם ויאכלום כי איניני רוצה אותם. וטוב היה פירושו לולי שקריאתו לפירושו ו״ו ויאכלו בשוא, ואינה אלא בפתח.
עתה יזכורעתה בקרוב יזכור עוונם. כשישובו מצרים עם יוחנן בן קרח ויעברו על דברי, אז אפקוד עוונם יותר על אשר פקדתי בחרבן הארץ ובגלותם, כמו שאמר בירמיה ותמו כל בארץ מצרים יפלו בחרב וברעב יתמו מקטון ועד גדול בחרב וברעב ימותו (ירמיהו מ״ד:י״ב).
ומפני שהיתה התוכחה הזאת כוללת גם כן לבני יהודה אמר הנביא כנגדם זבחי הבהבי כלומר הזבחים אשר הם מביאים ומהבהבים מקריבים ושורפים במזבחי מה להם להקריבם שמה יזבחו הבשר ההוא לעצמם ויאכלו כי השם לא רצם ולכן מפני חטאת ישראל ויהודה אלה אשר זכר האל יתברך עתה יזכור עונם של אלו ויפקוד חטאתם של אלו, ואמר כנגד אפרים ויהודה המה מצרים ישובו כי בחרבן שמרון ובחרבן בית ראשון שבו רבים מהם למצרים וכמו שיתבאר עוד.
יזבחו בשר ויאכלו – במקצת ספרים. ויאכלו הוא״ו בשוא וכן משמע מפירוש רש״י ורד״ק כתב שאינה אלא בפתח.
הבהבי – ענין חרוך ושרפה, ובדרז״ל שקפלה ולא הבהבה (בבלי שבת כ״ח).
רצם – מלשון רצון.
זבחי הבהבי – עתה ידבר מול יהודה שאחזו בדרכי עשרת השבטים בבטחון הקרבנות שמקריבים במקדש ואמר להם הנה הזבחים מה שאתם מהבהבין ושורפין לפני יותר טוב הוא יזבחו הבשר לעצמן ויאכלו כי ה׳ אינו מקבלם ברצון.
עתה – ר״ל בזמן קרוב יזכור עליהם המקום את עונם להשיב להם גמול.
ויפקד – כפל הדבר במ״ש.
המה מצרים ישובו – כשגלו מארצם ינוסו לשוב למצרים לשבת שם.
עתה יזכור עונם – הזכרה שלהם יהיה עונם.
הבהבי – מענין להב, ונפל הלמ״ד כמו קח לקח, וכן לעלוקה שתי בנות הב הב, וכפל עי״ן ולמ״ד הפעל כמו אדמדם ירקרק ודומיהן, ר״ל העולות הנתונים ללהב אש.
יזכר עונם יפקד חטאתם – התבאר בירמיה (י״ד ט׳).
זבחי הבהבי – העולות שהוקדשו לשמים להביאם כליל על הלהב, הם יוציאו אותם לחולין ויזבחו בשר ויאכלו יעשו מהם זבחי חול ויאכלו את הבשר, באמרם כי ה׳ לא רצם שאין ה׳ רוצה בקרבנות כי לדעתם ה׳ לא ישגיח על מעשה בני אדם אף כי לקבל מהם קרבנות, וע״כ יקריבו לבעלים ולכוכבי השמים וכסיליהם, והקרבן המובא לה׳ נחשב להם לחטאת, וכ״ז באר מ״ש כי לא חלו ממשא דברי הנביאים, ולא זאת לבד כי גם עתה אשר יזכר עונם ויפקד חטאתם והעניש אותם ע״י מלך אשור, בכ״ז לא חלו מעונשי ה׳ לשוב אליו רק המה מצרים ישובו – הלכו למצרים ונדמה כאילו שבים למצרים, ר״ל כאילו לא גאלם ה׳ להיות לו לעם רק ישובו לאשר היו בתחלה במצרים עכו״ם ולא קבלו תורה ומצוה.
זבחי וגו׳ – חושבים למצוא חן בעיני ע״י קרבנות; הלא טוב שישחטו הבהמות ויאכלון ולא יעלו אותן כליל על מזבחי.
הבהבי – אִשַי, ואותיות הב ישנן גם בשם להב ולהבה, ומצאנו במשנה (פרשת במה מדליקין) ולא הבהבה.
יזבחו – כמו ויזבח אדוניהו (מלכים א׳ א׳:ט׳).
עתה – להפך מהיות לרצון לפניו, קרבנותיהם לא יועילו כי אם להזכיר עונם.
ישובו – ע״ד שכתוב בסוף קללות כי תבוא והשיבך ה׳ מצרים באניות וגו׳ ששפלות גדול היא להם לפנות לעזרה אל עם שנשתעבד בהם.
תרגום יונתןר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) וַיִּשְׁכַּ֨ח יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת⁠־עֹשֵׂ֗הוּ וַיִּ֙בֶן֙ הֵיכָל֔וֹת וִיהוּדָ֕ה הִרְבָּ֖ה עָרִ֣ים בְּצֻר֑וֹת וְשִׁלַּחְתִּי⁠־אֵ֣שׁ בְּעָרָ֔יו וְאָכְלָ֖ה אַרְמְנֹתֶֽיהָ׃
For Israel has forgotten his Maker and built palaces; and Judah has multiplied fortified cities; but I will send a fire on his cities, and it will devour its fortresses.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרא א׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּשְׁבַק יִשְׂרָאֵל יַת פּוּלְחַן עָבְדֵיהּ וּבְנָא הֵיכְלִין לְטַעֲוָתָא וּדְבֵית יְהוּדָה אַסְגִיאוּ קִרְוִין כְּרִיכָן וְאֶשְׁלַח אֶשְׁתָּא בְּקִרְווֹהִי וּתְשֵׁיצֵי בִּרְנָיָתָהָא.
וישכח ישראל את עושהו – רבי הושעיא רבה ור׳ חמא בר חנינא הוו מטיילין באלין כנישתא דלוד. א״ל ר׳ חמא בר חנינא לרבי הושעיא רבא כמה ממון שקעו אבותי כאן. א״ל כמה נפשות אבדו כאן. מי לא הוו בני אנשא דילעון באורייתא. ר׳ אבין עבדו ליה תרעא לסדרה רבה. נחית רבי מני לגביה א״ל חזי מה דעבידת. קרי עלה וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות מי לא הוו בני אנשא דילעון באורייתא.
וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות – מפני מעוזא היכלותיהן.
ערים בצורות – שבנו להן. הן אמרו: מי יחת עלינו ומי יבוא (ירמיהו כ״א:י״ג) בארמנותינו, ולכך שכחו את י״י מעוזם. וכן ישעיה הוא אומר: ביום ההוא יהיו ערי מעוזו כעזובת החורש וגו׳ (ישעיהו י״ז:ט׳) וכתוב: כי שכחת אלהי ישעך וצור מעוזך לא זכרת (ישעיהו י״ז:י׳).
ומה יהיה בהם, ושלחתי אש בעריו ואכלה ארמנותיה.
א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פירנצה II.24, פריס 162, פרמא 2994: ״מעון״.
וישכח. היכלות לבצר אותם. ואכלה ארמנות כל עיר ועיר.
ולפי ששכח ישראל את עשהו – ובטח בהיכלותיו ובעריו הבצורות שבנה {ושלחתי אש בעריו} וגו׳.
וישכח ישראל את עושהו – כמו הוא עשך (דברים ל״ב:ו׳), כלומר גדלך, וכן אשר עשה את משה ואת אהרן (שמואל א י״ב:ו׳). אמר כי ישראל שכח מי שגדל אותו והרבה אותו, ויבן היכלות לעבוד בהם עבודה זרה. וכן תרגם יונתן ובנא היכלן לטעוותא.
ויתכן לפרש ויבן היכלות להישגב בהם מפני האויב, כמו שאמר ויהודה הרבה ערים בצורות, כלומר שכחו אל מושיעם (תהלים ק״ו:כ״א) ובטחו בהיכליהם ומבצריהם. ולא יועילום כי אני אשלח אש בוערה בעריו, כלומר שיבוא האויב עליהם ברצוני שישרוף עריו וארמנותיו באש כמו שכתוב וישרוף את בית י״י ואת בית המלך ואת כל בית גדול שרף באש (מלכים ב כ״ה:ט׳). וכן עשה בערי יהודה, וכן אמר בנבואת ישעיה עריכם שרופות אש (ישעיהו א׳:ז׳). או יהיה פירוש האש, החרבן שיהיה גדול כאלו הערים והארמונות שרופות באש.
ושלחתי אש – ולכן אשלח.
ואמר עוד שמפני ששכח ישראל את עושהו ויבן היכלות לעבודת העגלים במלכות אפרים ויהודה מפני האויב הרבה ערים בצורות להשגב בם ולא בטח באלהיו יהיה מענשם שאשלח אש בעריו של יהודה ואכלה ארמונותיה של מלכות אפרים, וכבר ידעת שהנביא פעמים יכנה את אפרים בלשון זכר בערך אפרים ופעמים בלשון נקבה כנגד המלכות, והראב״ע פירש ואכלה ארמנותיה ואכלה ארמנות כל עיר ועיר:
עשהו – המגדלו ומרוממו כמו הוא עשך (דברים ל״ב:ו׳).
ויבן – מלשון בנין.
בצורות – מלשון מבצר.
ארמנותיה – מלשון ארמון והיכל.
וישכח וגו׳ – ר״ל כמו שישראל שכח את ה׳ המגדלו ומרוממו ובנה היכלות לעבודת כוכבים כן יהודה שכח בה׳ והרבה ערי מבצר להשגב בהן ולא בטח בה׳ ולכן אשלח אש בערי הבצורות שביהודה וכאשר אכלה האש ושרפה ארמונותיה של עדת ישראל שעשתה לעבודת כוכבים.
בעריו – בכל עיר ועיר, לכן אמר ארמנותיה של כל עיר.
וישכח ישראל את עשהו – ושם במצרים שכח את ה׳ שעשה אותו לו לעם, ויבן היכלות – כמו המצרים שהיו בונים לכל כוכב היכל מיוחד לעבוד שם עבודת הכוכב ההוא כנודע, ויהודה הגם שעובד את ה׳ בבהמ״ק הרבה ערים בצורות ויבטח בחוזק מבצריו ולא בטח בה׳. ולכן ושלחתי אש בעריו וכו׳.
היכלות – לאליליו, ובזה קוה להעזר מאויביו; וכן יהודה בטח לא על ה׳ רק על עריו הבצורות.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרא א׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הושע ח – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, תרגום יונתן הושע ח, ילקוט שמעוני הושע ח, ר׳ משה אבן ג'יקטילה הושע ח, רש"י הושע ח, ר"י קרא א׳ הושע ח, אבן עזרא א׳ הושע ח – מהדורת פרופ' אוריאל סימון (כל הזכויות שמורות להוצאת אוניברסיטת בר-אילן), אבן עזרא ב׳ הושע ח – מהדורת פרופ' אוריאל סימון (כל הזכויות שמורות להוצאת אוניברסיטת בר-אילן), ר"א מבלגנצי הושע ח, רד"ק הושע ח – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים על פי כתב יד וטיקן 71 וכתבי יד נוספים, ברשותו האדיבה, ר"י אבן כספי הושע ח, אברבנאל הושע ח, מנחת שי הושע ח, מצודת ציון הושע ח, מצודת דוד הושע ח, אדרת אליהו לגר"א הושע ח, מלבי"ם ביאור המילות הושע ח, מלבי"ם ביאור הענין הושע ח, הואיל משה הושע ח

Hoshea 8, Targum Yonatan Hoshea 8, Yalkut Shimoni Hoshea 8, R. Moshe ibn Chiquitilla Hoshea 8, Rashi Hoshea 8 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara First Commentary Hoshea 8, Ibn Ezra First Commentary Hoshea 8, Ibn Ezra Second Commentary Hoshea 8, R. Eliezer of Beaugency Hoshea 8, Radak Hoshea 8, R. Yosef ibn Kaspi Hoshea 8, Abarbanel Hoshea 8, Minchat Shai Hoshea 8, Metzudat Zion Hoshea 8, Metzudat David Hoshea 8, Vilna Gaon (GR"A) Hoshea 8, Malbim Beur HaMilot Hoshea 8, Malbim Beur HaInyan Hoshea 8, Hoil Moshe Hoshea 8

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×