(הקדמה) הנבואה השישית תחילתה בן אדם הודע את ירושלם את תועבותיה וכו׳ עד ויהי דבר ה׳ אלי לאמר מה לכם אתם מושלים את המשל הזה על אדמת ישראל לאמר אבות יאכלו בוסר. ויש בנבואה הזאת תשע פרשיות. הראשונה, בן אדם הודע את ירושלם את תועבותיה. השנית, כה אמר ה׳ יען השפך נחשתך. השלישית, ושומרון בחצי חטאתיך. הרביעית, כי כה אמר ה׳ ועשיתי אותך. הה׳, ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם חוד חידה. הו׳, אמור כה אמר ה׳ אלהים התצלח. הז׳, ויהי דבר ה׳ וגומר אמור נא לבית המרי. השמינית, לכן כה אמר ה׳ אלהים חי אני. התשיעית, כה אמר ה׳ אלהים ולקחתי. ויש בפסוקי הפרשה הזאת לשאול שש השאלות:
השאלה הראשונה באומרו מכרותיך ומולדותיך מארץ הכנעני אביך האמורי ואמך חתית, כי הנה הכנעני היא אומה בפני עצמה והאמורי היא אומה אחרת נבדלת ממנה ואם היו מכורותיה ומולדותיה מארץ הכנעני איך היה אביה אמורי ואמה חתית כי כנעניים היו כולם ואם היה אביה אמורי ואמה חתית לא היו אם כן מולדותיה מארץ הכנעני כי ארצותיהם מתחלפות, ויונתן תרגם מולדותכון מארע כנענאי תמן אתגליתי לאברהם אבוכון בין בתריא והודעתיה דאתון נחתין למצרים ובדרע מרמם אנא פרקי יתכון ובזכות אבהתכון אנא מתמיך מן קדמיכון ית אמוראי ואשצי ית חתאי, וזה כולו דרך דרש הוא ואני לפרש הכתוב על פשוטו באתי:
השאלה השנית באומרו וארחצך במים ואשטוף דמיך מעליך, כי הנה אם אמר זה כפי המשל על מה שעשה לילדה כשמצאה מושכלת על פני השדה מתבוססת בדמיה היה ראוי לכתוב הפסוק הזה למעלה סמוך לאומרו בדמיך חיי, אבל אחרי שנזכר איך נתגדלה באומרו ותרבי ותגדלי ושבאה בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צמח ושעבר עליה והנה עתה עת דודים וכסה את ערותה ולקחה לו לאשה למה חזר לדבר בענין התולדת וארחצך במים ואשטוף דמיך מעליך:
השאלה השלישית באומרו ותעדי זהב וכסף ומלבושך משי ושש ורקמה, והיא כי הנה כבר זכר כל זה למעלה באומרו ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי ואם כבר זכר זה שעשה לה למה זכרו שנית:
השאלה הרביעית באומרו ותרבי את תזנותך אל ארץ כנען כשדימה, וזה כי ארץ כנען אינה כשדימה ולא כשדימה ארץ כנען כי הנה כשדימה היא בבל וכל ארץ כשדים והיא נבדלת מארץ כנען ונהר פרת הוא המבדיל בין ארץ כשדים, וגם אומרו ארץ כנען הוא מאמר בלתי הגון כי מעת שמשלו בני ישראל עליה נקראת ארץ ישראל לא ארץ כנען והיה לו לומר ותרבי את תזנותיך אל ארץ לא אל ארץ כנען כי כבר היתה ארץ ישראל לא ארץ כנען:
השאלה החמישית באומרו וזכרת את דרכיך ונכלמתי בקחתך את אחותיך הגדולות ממך אל הקטנות ממך ונתתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך, והיא כי מה הנה האחיות הגדולות ומה הנה האחיות הקטנות והנה למעלה קרא אחותה הגדולה שמרון ואחותה הקטנה קרא את סדום ואם על אלה אמר כאן יקשה אומרו גדולות וקטנות ולמעלה אמר גדולה וקטנה, ועוד יקשה אמרו ונכלמת בקחתך כי אם היתה הלקיחה להיות לירושלם לבנות נכנסות במלכותה כמו שפירשו המפרשים לא היה ראוי שיאמר ונכלמת בקחתך כי אין הלקיחה מכלל הכלימה כי הכלימה היא זמן הגלות והלקיחה לבנות היא מזמן הגאולה העתידה, ויקשה גם כן אומרו ולא מבריתך כי אף שיצדק על סדום שלא היה מברית אלהים איך יצדק על שומרון ולא מבריתך:
השאלה השישית באומרו חי אני נאם ה׳ אם לא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפר ונתתיו בראשו, כי הנה צדקיהו לא הפר ברית אלהים כי אם ברית נבוכד נצר ולא בזה אלת אלהים כי אם אלת נבוכד נצר ואיך א״כ ייחס יתברך והאלה לעצמו באומרו אם לא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפר: והנני מפרש פסוקי הנבואה הזאת באופן יותרו השאלות האלה כולם:
הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להגיד שצוה השם לנביא שיודיע את ירושלם את תועבותיה ושהנביא עשה להם משל ודמיון מילדה אחת שנולדה בשדה והושלכה שמה מתבוססת בדמיה כמו שיצאה מבטן המלאה ולא היה שם חונן וחומל עליה ולא משגיח בענינה, וקרה שעבר שמה איש נכבד ומצא את הילדה ההיא יחידה וחמל עליה והכינה ותיקנה כראוי וגדלה עד שנעשה אשה ובהגיע תורה להיות עתה עת דודים לקחה לו לאשה ופרש כנפיו עליה וכסה ערותה וקדשה וישבע לה וקשטה בתכשיטין ומלבושים ועדי זהב וכסף ועטרת זהב בראשה עד שצלחה למלוכה ויצאת שמה בגוים, ואחר כך בטחה ביופיה וזנתה על בעלה ותתן מנותיה ועריה לזונים אתה וגם בניה ובנותיה שהיו לה מבעלה נתנה לזונים, שאין ספק שהאשה אשר כזאת היא ראויה לכל העונשים ובכל ד׳ מיתות בית דין ראוי שתמות, כן היתה כנסת ישראל שמצאה הקדוש ברוך הוא ערום ועריה בגלות מצרים אחרי מות יוסף וכל אחיו ושלקחם הקדוש ברוך הוא לו לעם והציאם במסות באותות ובמופתים ונתן להם את התורה והמצות והניחם הארץ הנבחרת, והמה מרו ועצבו את רוח קדשו וזנו אחרי אלהי נכר הארץ, ובעבור זה באו עליה האויבים ושרפו אותה באש כי הנה גדלה עון בית ישראל מחטאת סדום ומחטאת שומרון ולכן היה משפטה כמשפטיהן, וביאר מה יהיה משפטה בנבואת הנשר שעלה בלבנון הרומז לנבוכד נצר בעלותו על ירושלם והחריבה על רשעת צדקיהו האמנם הבטיח השם שמזרע המלוכה ההיא ישוב עוד מבני בניו של יהויכין יושב על כסא יהודה בירושלם וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:
(א)ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם הודע את ירושלם את תועבותיה וכו׳ עד ותבטחי ביופיך:
הודע את ירושלים את תועבותיה – תמן תנינן הודע את ירושלים נקרא ומתרגם לאפוקי מדרבי אליעזר, מעשה באחד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר בהודע ירושלים א״ל עד שאתה בודק בתועבות ירושלים זיל בדוק בתועבות אמך בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול.
הודע – פיישבוייר בלעז.
let...know Heb. הוֹדַע, fais savoir in French, inform.
בן אדם הודע את ירושלם את תועבותיה – כתרגומו הוכח ית יתבי ירושלם וחוי להון ית תועבתהון.
צוה השם את הנביא שיודיע את ירושלם את תועבותיה והתועבות הם החסדים שקבל מהקב״ה ומה שחטאו נגדו ומה שנגזר עליהם בעד חטאתם.
את תועבותיה – בספרים כ״י מדוייקים ודפוסים ישנים חסר וא״ו בין בי״ת לתי״ו ובמסורה ג׳ ב׳ מלא ואחד חסר וכולהון בסיפרא וסימנהון הודע את ירושלם. ובאו שמה והסירו. סי׳ י״א: התשפט התשפט. ריש סימן כ״ב. ולא מסיימי הי מינייהו מלא וחסר וחילופים רבים יש בספרים ופליגן אהדדי והן גופן קשיין דידהו אדידהו ובס״א כ״י קדמאה ובתראה מלא מציעאה חסר.
הודע – ר״ל אמור להם תועבותיהם להתווכח עמהם.
הודע את ירושלים, ימשיל את ענין ה׳ עם ישראל כמי שמצא אסופי ילדה נעזבת מאבותיה אשר השליכוה בגועל נפשה למדבר שממה, ונדיב אחד עבר שם וחמל על הילדה ושם עיניו עליה לטובה עד שגדלה, ואז נשא אותה לאשה והטיב לה בכל מיני טובות, והיא שכחה את כל תגמולוהי עליה וזנתה תחתיו להכעיסו, כמ״ש ימצאהו בארץ מדבר וכו׳ יצרנהו כאישון עינו וכו׳ ירכיבהו על במתי ארץ וכו׳ וישמן ישורון ויבעט וכו׳.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
and say, 'Thus says Adonai Elohim to Jerusalem, 'Your origin and your birth is of the land of the Canaanite; the Amorite was your father, and your mother was a Hittite.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אביך האמורי ואמך חתית – אמר אביי לרב דימי האי קרא במערבא במאי מוקמיתו לה דכתיב ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל, אמר ליה בשעה שאמר לו המקום ליחזקאל לך אמר להם לישראל אביך האמורי ואמך חתית אמרה רוח פסקונית לפני הקב״ה רבש״ע אם יבא אברהם ושרה ויעמדו לפניך אתה אומר להם כך, ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל, ומי אית ליה רשותא כולי האי, אין דא״ר יוסי בר חנינא שלשה שמות יש לו, פסקון, אטמון, סגרון. פסקון שפוסק דברים כלפי מעלה, אטמון שאוטם עונותיהם של ישראל, סגרון כיון שסוגר אין פותח.
מכורותיך – כמו מגורותיך ומנחם חברו לשון תולדה וכן פי׳ כלי חמס מכורותיהם (בראשית מ״ט:ה׳), איש מאת מכרו (מלכים ב י״ב:ו׳), לבד ממכריו (דברים י״ח:ח׳) כולם לשון תולדות.
אביך ואמך – אברהם ושרה משם נטלו גדולתם ובני חת נתנו לה קבר.
your dwelling place Heb. מְכֹרֹתַיִך, like מְגוּרוֹתַיִךְ, your dwelling place [interchanging כ and ג], and Menachem (p. 110) connected the word to the idea of birth. He similarly explained: "weapons of violence are their birth (מְכֵרוֹתֵיהֶם)" (Bereshit 49:5): "besides what he has from his birth (מִמְכָּרָיו)" (Devarim 18:8): "each one from his kinsman (מַכָּרוֹ)" (Melakhim II 12:6). They all mean birth.
your father, etc., and your mother Abraham and Sarah took their greatness from there, and the children of Heth gave her a grave.
מכורותיך – אילו שכיניך, כדכתיב: איש מאת מכרו (מלכים ב י״ב:ו׳).
אביך האמורי ואמך חתית – כשם שמעשה אבות יעשו בנים, כך אתם עושים מעשהא אמוריים וחתיים שישבו לפניכם בארץ. כי את כל התועבות האלה אשר אתם עושים עשו אנשי הארץ אשר לפניכם (ויקרא י״ח:כ״ז) – הם אמוריים וחתיים. וכן הוא אומר בסוף הפרשה: הנה כל המושל עליך ימשול לאמרב כאמה בתה (יחזקאל ט״ז:מ״ד).
ב. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5 חסר: ״לאמר״.
מכורותיך – מקום היכר שלך מתחלה ומקום תולדתך מתחלה
מארץ הכנעני – היה.
אביך מארץ האמורי.
ואמך – מארץ חת. ולא שהיו מזרע האמרי והחתי אלא לפי שיאמר למטה אמכן חתית ואביכן אמורי שמעשיה דומין למעשה אמורי וחתי שדרו אביה ואמה ביניהן הקדים לומר אביך אמורי ואמך חתית. וכן דרך פרשה לפתוח לעולם בעיקר ענינו ובמה שיש לו לסיים. והרי הוא כאלו אומר, הרי אַתּ במעשייך כאילו היה אביך שדר בארץ האמורי אמורי כמותן, ואמך חתית כמותן. ומ״מ עיקרו עתה לא פירש לך אלא מכורותם ומגוריהם שגרו בארץ אמורי וחתי מתחלה בארץ לא להם.
Your origins: i.e., the place of your recognition,1 from the outset, and (your birth), the place of your birth, from the outset, were from the land of the Canaanites. Your father was from the land of the Amorites, and your mother was from the land of Heth. And it was not that they were actually of Amorite or Hittite extraction. Rather since below he will say your mother was a Hittite and your father an Amorite (v. 45), for her deeds were similar to the deeds of an Amorite or a Hittite, since her father and mother dwelled among them, he anticipated (that text and) said your father (was) an Amorite and your mother a Hittite. And this is the way of (Biblical) composition: it always begins with the crux of the matter, and with what it must complete. And see, he says, as it were, “You are in your deeds as if your father, who dwelled in the land of the Amorites (were) an Amorite like them, and your mother (were) a Hittite like them.” But in any event, the crux of the matter he does not now elaborate to you, only their origins and sojourns in the land of the Amorite and Hittite at the beginning, in a land not theirs.
1. As did Yosef Kara before him, Rabbi Eliezer confuses the root of the Hebrew word for “origins,” with the similarly-sounding for “recognition.”
ואמרת – אמר לו שיאמר להם תוכחה זו דרך משל ואף על פי שהוא היה יושב בבבל צוה לו שיודיעם שם ע״י ספר אולי ישמעו וישובו.
מכורותיך – בחולם וענינו כמו מגורותיך.
ומולדותיך מארץ הכנעני – קשר מ״ם מארץ למולדותיך הסמוך למכורותיך אמר במעשיך את דומה לתרבות ארץ כנען כאילו נולדת ושכנת שם וכאילו אביך האמרי ואמך חתית שעשית כמעשיהם.
מכרתיך – כל המפרשים הקודמים נטו מני ארח, כי ייחסו בכתבי קדש שהם דברי אלהים חיים תמורות, אם בשמות, ואם באותיות, וחלילה, ולכן אמרו כי הכ״ף בזה תמורת גימ״ל, וכן מכרתיהם (בראשית מ״ט:ה׳), וזה והדומה לו כלו שקר, אבל הוא כמו שהוא בכתוב משרש מכר, וזה כטעם אמרו ויתמכר לעשות הרעה. וזה כי ההמסר המופלג והשקידה בדבר מה, יקרא בלשון עברי מכירה, כי כן הוא ענין מכירה אצל הקונה, וזה לשון נאות שאין כמוה, וגם זה משל פילוסופיא, וראה איך זה מבואר מכאן, כי בעבור שנמחה ישראל לגמרי, והתעוררו מכל ארצות אחרות ושקדו בכנען, נאמר להם מכרתיך ומלדתיך שם, ויותר מופלג מזה אביך האמרי ואמך חתית.
ועשה להם משל ודמוי מהנערה וילדותה שהיתה ילדותה במקום שלא היה לה חומל ומשגיח עליה לעשות לה כמשפט הבנות שנולדו בבית אביהן, ואמר בתחלת הדברים לירושלם מכורותיך ומולדתיך מארץ הכנעני כי עם היות שהיה הנביא יושב בבבל צוה לו שינבא עליהם כן או שישלח לאמר אליהם שמה התוכחה הזאת, ומכורתיך הוא כמו מגורותיך ורצה בזה שהנה האדם במדותיו ותכונותיו יתדמה אם לארץ אשר הורגל בה וכמו שאמר כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו (ויקרא יח, ג), ואם שיתדמה לאביו ואמו המולידים אותו ולכן היה אומר כנגדם מכורותיך רוצה לומר הארץ אשר גרת בה, ומולדותיך והם האב והאם שהולידוך אגיד לך מי המה אלה אם הארץ אשר גרת בה שעליה אמר מכורותיך באמת היא ארץ הכנעני ושם הרגת ולכן לקחת אמונותיהם ועבודותיהם ככנענים עצמם, ואמנם מולדותיך נראה שהיה אביך אמורי ואמך חתית כי הנה במעשיך הרעים והמגונים אליהם נמשלת ודמית רוצה לומר לכנעני מצד אחד ולאמורי ולחתי מצד אחר, והותרה בזה השאלה הראשונה כי הנה לא אמר שהיו מארץ הכנעני ושהיה אביה אמורי ואמה חתית להיות הדבר כן אלא שכפי מעשיה ועבודתה נתדמה אם לארץ אשר גרה בה ואם לאמורי ולחתי כאלו הם אביו ואמו.
מכרתיך – בחולם הכ״ף.
מכורותיך – מגורותיך כי גיכ״ק מתחלף וכן כלי חמס מכרותיהם (בראשית מ״ט:ה׳).
מכורותיך ומולדותיך – ארץ מגורך ומקום תולדתך המה מארץ הכנעני ר״ל ברוע מעשיך אתה ניכרת שארץ מגורך ומקום תולדתך המה מארץ הכנעני כי מעשיך דומים למעשיהם כאלו מהם למדת.
אביך האמורי – וכאלו אביך היה מאנשי האמורי וכאלו אמך היתה מבנות חת כי מעשיך מורים כאלו כן הוא.
מכורותיך – משרש כור, מענין שרש כרה, כטעם אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם (ישעיה נ״א:א׳) (ראזנמילר וגעזעניוס ולפניהם גוסעציוס, אלא שלדעתו המלה משרש כרה). והכוונה זקניך וראשי משפחתך. וכן מולדותיך – ענינו משפחותיך. עיין מה שכתבתי בבראשית י״ב:א׳. ולפי זה עולה יפה מ״ם מארץ הכנעני.
ואמנם הכוונה לדעת רד״ק ודון יצחק וראזנמילר היא לומר: אתם כאילו אינכם בני אברהם יצחק ויעקב, אלא כאלו אתם מזרע כנען שמעשיהם מתועבים.
ולי נראה שהכוונה: אבותיך היו אכזרים כמו הכנענים שהיו שורפין את בניהם באש, ומלבד זה אביך היה אמורי ואמך חתית, ונולדת בזנונים. ומכל זה נמשך שלא חסה עליך עין ולא כרתו שָרֵך וגו׳ (יחזקאל ט״ז:ד׳). וכל זה משל על מצב האומה בתחילת היותה, כלומר בגלות מצרים, כטעם ימצאהו בארץ מדבר וגו׳ {דברים ל״ב:י׳}. והנה למטה פסוק מ״ה מפורש שהאמוריות והחתיות געלו אנשיהן ובניהן כלומר שהיו מואסות אותם ומתאכזרות עליהם. הן אמת כי שם הנביא ממשיל הבת לאם ואומר: כאמה בתה. אך עתה בתחלת הנבואה נראה שלא נתכוון לכך אלא לצייר איך לא חסה עין על הבת ביום הולדת אותה.
מכרתיך – כמו מגורותיך חילוף גימ״ל בכ״ף, רק מגורה דרך עראי ומכירה היא בקביעות, כמו שנראה לקמן (כ״א ל״ח, כ״ט י״ד).
מכרתיך – מצייר ענינה במצרים כאילו הושלכה הילדה הזאת מארץ נכריה, שמקום ומגורת אבותיה היה מארץ הכנעני – וגם אביה ואמה לא היו מעם אחד, כי אביה היה אמורי ואמה היתה מבנות חת – שע״י שהיו מעמים שונים לא חסו על הילד הנולד להם, וצייר שאביה היה אמורי שהאמוריים היו רעים יותר מיתר עמים, ושאמה היתה חתית, שבנות חת היו רעים יותר מנשי האמוריים במדותיהם, כמ״ש קצתי בחיי מפני בנות חת, והנמשל שאז לא הובררו עדיין לגוי מיוחד רק דבוקים בתועבת אביהם ואמם שמהם נולדו, שלמדו דרכי האמוריים עד שהאמורי היה אביהם ומוריהם, והיה בם תכונת הארץ שנולדו שם שהיא ארץ חת, כי חברון ששם גרו אברהם ויצחק היתה לבני חת, והמליצה תצייר את העם הכללי כאב לאנשים הפרטיים של האומה, כי האנשים ילמדו דרכי העם אשר יצאו מהם, ואת הארץ ששם יולד האיש תצייר כאם, כי ממנה יונק מזונו, ותכונת הולד ידמה לתכונת האדמה ופירותיה ואוירה, שמן שדיה חפר אוכל, שע״ז כפל מכרתיך ומולדתיך נגד האב והאם, שהם העם ששם נולדו ומקום מכורתם ששם גרו, ור״ל שעדיין לא הובדלו מטומאת הכנענים ומעשיהם.
מכרתיך – לפי דעת שד״ל הוא ממקור כרה, ע״ד אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם (ישעיהו נ״א:א׳), ור״ל ראשי משפחתך וקדמוניה, וכן מלדתיך שאחריו.
האמרי... חתית – בעלי מדות מגונות כבני העמים ההם.
ומולדותיך – כתוב כאן מלא שתי הווין, אולי להפרישו מן הקודם, שישמש כאן להוראת יום הלידה ממש, מ״מ עולה יפה גם אם נפרשהו כמו למעלה; או ביום שנולדת, כלומר בראשית הויתך סבלת הרבה בגלות מצרים (ותיבת לא כרת שרך וגו׳ הן כולן משל), או מחמת אכזריות לבם, בניך לעת עתה אינם חומלים עליך כאלו היו מזרע האמורי המשליכים ולדות נשיהן על פני השדה בלי חמלה.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
As for your birth, on the day you were born your navel was not cut, neither were you washed in water to cleanse you; you weren't salted at all, nor swaddled at all.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ומולדותיך ביום הולדת – א״ר נחמן אמר רבה בר אבוה כל האמור בפרשת תוכחה עושין לחיה בשבת, ומולדותיך ביום הולדת אותך – מכאן שמילדין את הולד בשבת, לא כרת שרך – מכאן שחותכין את הטבור בשבת, ובמים לא רחצת – מכאן שרוחצין את הולד בשבת, והמלח לא המלחת – מכאן שמולחין את הולד בשבת, והחתל לא חתלת – מכאן שמלפפין את הולד בשבת.
רמז שנד
דרש רבי עקיבא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים, בשעה שהיו הולכות לשאוב מים הקב״ה מזמין להן דגים קטנים בתוך כדיהם ושואבות מחצה דגים ומחצה מים ובאות ושופתות שתי קדרות אחת של חמין ואחת של דגים ומוליכות אותם אצל בעליהם בשדה ומרחיצות אותם וסכות אותם ומאכילות ומשקות אותם ונזקקות להם בין שפתים שנאמר אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ, בשכר שתשכבון בין שפתים זכיתם לביזת מצרים, וכיון שמתעברות באות לבתיהם, וכשמגיע זמן מולדיהן הולכות לשדה ויולדות תחת התפוח, שנאמר תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך וגו׳, והקב״ה שולח משמי מרום ומנקר אותם ומשפר אותם כחיה שמשפרת את הולד שנאמר ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך, ומנקט להון שני עיגולין אחד של שמן ואחד של דבש שנאמר ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור, וכיון שמכירים בהם מצריים באים להרגם ונעשה להם נס ונבלעים בקרקע ומביאין שורים וחורשים על גבם שנאמר על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם, לאחר שהולכים יוצאים ומבצבצים כעשב השדה שנאמר רבבה כצמח השדה, וכיון שמתגדלים באים עדרים עדרים לבתיהם שנאמר ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים, אל תקרי בעדי עדיים אלא בעדרי עדרים, וכשנגלה הקב״ה על הים הם הכירוהו תחלה שנאמר זה אלי ואנוהו.
לא כרת שרך – טבור, וצורתו היסודית: ״שררך״.1
למשעי – הלמ״ד ל״תמייז׳ ״,2 כלומר על דרך הניקוי;3 והערבים אומרים: ״משע קצעתך״, כלומר נקה אותה (=את קערתך).
והמלח לא המלחת – לא פוזרה האבקה הכתושה.4
והחתל לא חתלת – במשמעות ליפוף ועיטוף.5
1. כך פירשו כמעט כל המפרשים שלפירושם אנו מתייחסים בהערותינו.
2. קרוב לזה פירוש ריב״ג, אללמע, עמ׳ 36 (רקמה, עמ׳ מח), אף-על-פי שהוא משתמש במלה ״ללתעיין״ (=להגדרה). וראה הערות וילנסקי, רקמה, שם. האפודי (עמ׳ 71), רש״י ורד״ק סבורים שהלמ״ד היא למ״ד התכלית.
3. כך: ת״י; רס״ג, אגרון, ערך ׳משע׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳משע׳, שמשווה לשפה הערבית, כמו פרשננו. אולם ריב״ג, שם, בשם ״יש אומרים״, רש״י ורד״ק, מפרשים במשמעות ״צחצוח והחלקה״, כהוראתה בארמית. מנחם, ערך ׳שע׳, מביא מלה זו עם קבוצת מלים ששורשן ״שעשע״. (כך רש״י בשם מנחם).
4. נראה, שפרשננו מקשר את הכתוב לתיבת ״נמלחו״ (ישעיהו נ״א:ו׳); והשווה: ריב״ג, אצול, ערך ׳מלח׳, על תיבת ״ממלח״ (שמות ל׳:ל״ה). ריב״ג, שם, רש״י ורד״ק מקשרים את תיבות ׳המלח״ ו״המלחת״ לשם העצם ״מלח״; לדברי רש״י ורד״ק, המלח מחזק את עור התינוק.
5. השווה: אלפסי, ערך ׳חתל׳; מנחם, ערך ׳חתל׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳חתל׳; רש״י; רד״ק וראה: ראב״ע, פירושו לאיוב לח, ט.
ביום הולדת אותך – פושניאה בלעז כשבחרתי בך במצרים היית בלי שום תיקון ולפי שדימה הדבר ללידה הזכיר כאן תיקוני הולד.
שרך – כמו שררך.
למשעי – לצחצוח צחיח הסלע תרגומו שעיעות כיפא אפלצמנט בלעז ומנחם חבר למשעי לשון שעשועים.
לא המלחת – מכאן שמולחין את הולד כדי שיתקש׳ בשרו.
והחתל – לשון כריכה בבגדים וכן וערפל חתולתו (איוב ל״ח:ט׳) הוא שמלפפין את הוולד.
on the day you were born Heb. הוּלֶדֶת, fus nee in French. When I chose you in Egypt, you were without any preparation, and because he compares the matter to birth, he mentions here the preparations of the newborn.
your navel Heb. שָּׁרֵך, like שָּׁרְרֵך.
for cleansing Heb. לְמִשְּׁעִי, to make smooth, [as] (Yechezkel 24:7),"the smoothness of the rock (צְחִיחַ סֶלַע)" is translated שְּׁעִיעוּתכֵּיפָא, apla[ni] ment in Old French, clearing, smoothing. Menachem (p. 177) associates it to the word for dandling (שַּׁעַשּׁוּעַ).
nor were you salted From here it is derived that we salt the newborn so that his flesh hardens.
nor swaddled Heb. וְהָחְתֵּל, a word denoting enwrapping with garments, and likewise: "and the dark cloud its wrapping (חֲתֻלָּתוֹ)" (Iyyov 38:9). It is [the cloth with] which they swathe the infant.
שורך – פתרונו: טיבורך.
ומולדתיך ביום הולדת אותך – זכרו נא טובות שעשיתיא עמכם מיום שירדו, פתרונו: והלא כמה טובות עשיתי עמכם מיום שירדו אבותיכם למצרים בארץ לא להם,1 משועבדים ומעונים, וגזר עליהם פרעה לאבד את זכרם. בעת לדתנה יוצאות השדה להניח שם וולדיהן, שנאמר: תחת התפוח עוררתיך (שיר השירים ח׳:ה׳). והקב״ה שולח משמי מרום מלאכיו שעושין לו כל צרכי הוולד, כחכמה זו שעושה לוולד כל צרכו, שנאמר: ומולדותיךבביוםג הולדת אותך לא כורת שורך. ומלקט להם שני עיגולים אחת של שמן ואחת של דבש, שנאמר: ויניקיהו דבש מסלע וגו׳ (דברים ל״ב:י״ג).
ובמים לא רחצת למשעי – שרוחצין את הוולד כדי להחליק בשרו.ד
והמלח לא הומלחת – כשם שמולחין את הוולדה בשאר ארצות כדי להקשות את בשרו.
והחתל לא חתלת – בלאים כליםו שמלפפין בהן את התינוקות ומיישבין ומתקנין את אבריהן.
ומולדותיך – כשנולדת לידה ממש. אבל הראשון הוא תולדה ולא לידה. ותולדתה היא אביה ואמה שמפרש לאלתר. והראשון בלעז אֵנְיינְדְרְמֶנְט, והשני נשנצ״א.
כרת שרך – נחתך טיבורך.
למשעי – להחליק ולעדן הבשר ולנקותו מן הדם והגנינים.
והמלח לא המלחת – שמעתי שבארץ שיזיילא מולחין את הולד כלו להעביר ולמרק כל ליחה שבין העור לבשר שלא יעלה בשרו חטטין.
והחתל לא חתלת – לישב האיברים שנתפרקו בילדתו.
ומולדותיך – עתה החל המשל והמשיל כנסת ישראל לנערה שהיתה בעת לדתה במקום שלא מצאה חומל ומשגיח עליה לעשות לה כדת הילוד אלא כמו שנולדה עם הגיעול והדם השליכוה אל פני השדה כמו שמשליכים חוץ לעיר את הנבלה ודבר המגועל עד שעבר עליה חומל וראה אותה מתבוססת בדמיה ובשדה וחמל עליה שלא תמות מתוך הגעול ההוא אלא שתחיה ותהיה עדיין כצמח השדה לרבבה והניחה החומל כמו שהיתה לא רחצה ולא שטף הדמים מעליה והניחה כמו שהיתה עד שגדלה הילדה הזאת ובאה בעדי עדים כלומר הגיעה לפרקה בימי הנערות שראוי לעדותה בעדי עדים כמשפט הבנות הראויות להנשא לבעל וכשראה החומל כי הגיע עת דודים וראויה היא להיות לאיש פירש כנפיו עליה כלומר הבטיחה שיקחנה לאשה ונשבע לה על זה ובא בברית אתה וכל הענין כאשר הוא הולך ואומר הנה פירשנו ענין המליצה ועתה נפרש ענין המשל.
ומולדותיך – אמר לך מולדותיך איך היו ועת הלידה הוא עת וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, ובני ישראל פרו וישרצו וירבו (שמות א׳:ו׳-ז׳) שהיתה העת ההיא כנסת ישראל בלי חומל ומשגיח בלתי האל יתברך.
ביום הולדת אותך – זה הראשון נכתב בוי״ו עם הדגש והוא מקור מבנין הפעל ואותך כמו עצמך כאילו אמר ביום שנולדת.
לא כרת שרך – כי זה מצרכי הילוד בעת לדתו וכן שאר הדברים הרחיצה והמליחה והחתול ואם לא יעשו דברים אלו לילוד הוא בסכנה שימות לפיכך התירו לעשות לו בשבת כמו שאמר כל האמור בפרשה תוכחה עושין לחיה בשבת כי הם דברים שהם סכנה אם לא יעשו אותם ואמר ביום הולדת אותך מכאן שמילדים את האשה בשבת.
לא כרת שרך – מכאן שחותכין את הטיבור בשבת.
ובמים לא רחצת – מכאן שמרחיצין את הולד בשבת וכרת שלא נזכר פעלו מן הדגוש וכן והאשרה אשר עליו כרתה (שופטים ו׳:כ״ח).
למשעי – פירושו להחליק הבשר כי הרחיצה במים חמין מחליקה הבשר ומעדנת אותו ותרגום חלקת צואריו (בראשית כ״ז:ט״ז) שעיעות צואריה ויהיה היו״ד למשעי במקום אות הכפל.
והמלח לא המלחת – והמלח בקמץ חטף הה״א.
הומלחת – בשורק הה״א כי המלח מחזק עור בשר הילד ומקשה אותו.
והחתל לא חתלת – כמו שמלפפין את הולד ומחתלין אותו בחתלת בגדים וקושרין אותו לתקן איבריו ולישרם לפי שהיה במעי אמו כרוך בשליתו ראשו בין ברכיו, וענין המשל שהיו ישראל במצרים מעת מת יוסף וקם מלך חדש על מצרים (שמות א׳:ח׳) כילד שאין בו כח לפרנס עצמו ולא מצא חומל שיחמול עליו ולא עוד אלא שהשליכוהו חוץ לעיר על פני השדה מרוב מאסם בו זהו שאמר בגעל נפשך ביום הולדת אותך (יחזקאל ט״ז:ה׳) זהו געל דמי הלידה כן ישראל העבידום מצרים בפרך וענו אותם בכל מיני ענוים עד שהיו קרובים למות מרוב הענויים ולא עוד אלא שהשליכום חוץ לעיר בשדה כמו שכתוב בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה (שמות א׳:י״ד) ממאס בהם שלא יראום זהו משל ותשלכי על פני השדה.
ויונתן תרגם הפסוק כן: ואף כד נחתו אבהתכון למצרים וגו׳.
והמלח לא המלחת – כן הוא מנהג כל הישמעאלים עדין, ליבש הלחות אשר בילד מזוהמת האם, וגם יחזק בזה את העור שהוא מגן לגוף.
והנה לזמן שילדוך אביך ואמך ביום הולדת אותך לא תקנוך ולא עשו עמך מה שרגילים בני אדם לעשות לילד בהולדו והוא אומרו לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי שהילד בהולדו יכרתו את המעי אשר לו בטבורו שהיה קשור במעי אמו שממנו היה מקבל מזונו והוא שקרא וכן הילד רוחצים במים להסיר ממנו הזוהמה היוצאת עמו מהבטן ולפי שמשימים מלח בתוך אותם מים כדי להשקות גופו ולאמצו לכן אמר והמלח לא המלחת וכן החתל לא החתלת שהוא הכסוי בבגדי׳ שמכסים בו הילד אחרי תיקונו ורחיצתו כאילו נולדת בשדה שבכל הגיעול והדם שיצאת מהבטן השליכוך שמה על פני האדמה, ואומרו למשעי ענינו להחליק הבשר כי הרחיצה במים החמין מחליקה את הבשר ומעדנת אותו. וענין המשל הזה הוא שאם אדם נכבד מצא על פני השדה ילדה אחת שהושלכה שמה כמו שנולדה באותו גיעול ודם כמו שיצא מן הבטן, וחמל עליה לשלא תמות ותקנה וקשטה וגדלה ופרנסה עד שהגיע לפרקה בימי הנערות וקשטה בעדי עדים כמשפט הבנות הראויות להנשא והחומל ההוא לקחה לו לאשה ונשבע לה וכתב לה כתובה זהו תכלית ההטבה ותכלית החסד, כן אחרי מות יוסף וכל אחיו ויקם מלך חדש על מצרים (שמות א, ח) היה עם בני ישראל כילד שאין בו כח לפרנס עצמו ולא היה שם חונן וחומל עליו והיה על פני השדה מעבידים בהם המצריים עבודת פרך בכל מיני ענוים עד שהיו קרובים למות, ובא הקדוש ב״ה וחמל עליהם והוציאם משם במסות באותות ובמופתים והביאם להר סיני ונתן להם את התורה כאילו לקח את האומה לו לאשה בקידושין וכתובה והביאם לארץ הקדושה זהו ענין הנמשל דומה למשל.
ביום הולדת – זה הראשון נכתב בוא״ו עם הדגש.
לא כרת – עבר מבנין פועל והרי״ש דגושה כמשפט לא כמנהג ולכן הכ״ף בקמץ חטוף מכלול דף פ׳.
שרך – השי״ן בקמץ חטוף מפני דגשות הרי״ש הבא אחריו עפ״ה כמ״ש במכלול דף ע״ב והגהת ר׳ אליה שם.
ומולדתיך וגו׳ – כאומר הלא אין מהראוי לבגוד בי כי אני הטבתי עמך כי מולדותיך ר״ל התולדה שלך ולתוספת ביאור אמר ביום הולדת אותך הנה אז לא נכרת שרך כדרך הנהוג לכרות המעי היוצא מן הטבור ולא רחצו אותך במים להחליק את הבשר ולא מלחו את בשרך כי הדרך הוא למלוח את בשר הגוף להקשותו ולאמצו.
והחתל לא חתלת – לא כרכו אותך בבגדים ליישר האיברים וכדרך שעושים בתקון הולד (המשיל את ישראל בהיותם במצרים והגאולה מהם לילדה שנולדה בשדה מקום שלא מצאה מי יחמול עליה לעשות לה תקון דת הילדים בעת הוולדם וכמו שיצאה מבטן המלאה מוגעלת בדם הלידה כן הושלכה ע״פ השדה ועבר עליה אדם נכבד וראה אותה בענין רע וחמל עליה לשלא תמות ואמר לה בהבטחה שתחיי עם שאת מוגעלת בדם ותהיה עוד לרבבה כי תולדי בנים ובנות ובהיותה ע״פ השדה גדלה עד שהגיע לפרקה להיות ראויה לנשואין ועבר עליה שוב האדם הנכבד הזה וראה כי כן הוא לקחה לו לאשה ושטף ממנה לכלוך הדם והלבישה וקשטה א״כ החומל הזה עשה עמה תכלית ההטבה והחסד וכן עשה המקום עם ישראל כי אחרי מות יוסף ואחיו היו עם בני ישראל כילד שאין בו כח לפרנס עצמו ולא מצאו חונן וחומל והושלכו ע״פ השדה לעבוד עבודתם ובא הקב״ה וחמל עליהם והבטיח׳ על הגאולה והפרם והרבם ובבוא הזמן הוציאם ממצרים וקרבם לפני הר סיני ונתן להם התורה כאלו לקחם לו לאשה בכתובה וקדושין והביאם לארץ הקדושה ועשה א״כ עמהם חסד הרבה).
אוהמלח לא המלחת – כתב Galenus (de Sanit I.7): Sale modico insperso cutis infantis densior solidiorque redditur.ב
א. ביאור זה מופיע רק בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. הוא חסר בדפוס ראשון.
ב. בתרגום לעברית: ״מעט מלח שפוזר על עורו של התינוק הופכו לסמיך ומוצק יותר.״
הולדת אותך – מקור מההפעל כמו יום הולדת את פרעה, ושם בא הדגש תמורת הנח, ופה בא דגש עם הנח שלא כמשפט.
שרך – הוא הטבור, כמו שררך אגן הסהר.
למשעי – לנקות הבשר, ובלשון משנה שעטנז שוע טוי ונוז.
ומולדותיך – עתה צייר איך נולדה, שעז״א ומולדותיך, ומה נעשה עמה ביום לדתה, שעז״א ביום הולדת אותך לא כרת שרך – המנהג לעשות להנולד ארבעה תקונים
א. שכורתים הטבור, שעד עתה ענק מזונותיו דרך הטבור והיה במדרגות הצומח שיונק מזונו דרך שרשו, וכשנולד כורתים הטבור וקושרים אותו כי מעתה יקח המזון דרך פיו, וכשלא נכרת טבורו הוא עדין במדרגתו הראשונה, והנמשל שהאומה כאשר תולד להיות גוי מיוחד צריך שתתפרד מן האומה שבאה משם והיתה דבוקה שם בשרשה, אבל את לא כרך שרך – כי עדן דבוקה בשורש מעשה הכנענים
ב. אח״כ רוחצים אותו במים להסיר הדמים והגיעול, ובנמשל של האומה, שחכמי לב ירחצו מדותיהם הנשחתות ע״י מי החכמה והדעת שיקבעו ביניהם נמוסים טובים ומשפטים ישרים,
ואת במים לא רחצת
ג. אחר כך מולחים אותו לחזק הבשר,
ד. וחותלים אותו לישר האיברים, כי במעי אמו היה הבשר ספוגיי, והאיברים כפופים ראשו בין ברכיו. ובנמשל האומה, שישתדלו לחזק האישים הפרטיים בגבורה ואומץ הלב, ולישר את הכלל לשום עליהם ראשים שופטים ושוטרים, עד שיהיה כגוף נצב הקומה אמיץ וחזק ואיבריו מיושרים, וכ״ז לא נעשה לך.
למשעי – פירשוהו מלשון ערבי להוראת נקיון, וגם בלשון ארמי שעיע הוא תרגומו של חָלָק (ואנכי איש חלק, פרשת תולדות).
והמלח וגו׳ – מנהג זר שנראה מכאן שהיו נוהגים אז בתינוקות תכף אחר לֵידָתָן.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
No eye pitied you, to do any of these things to you, to have compassion on you; but you were cast out in the open field, for your person was abhorred on the day that you were born.
in the loathsomeness Heb. בְּגֹעַל an [a]borissemant, in abhorrence, loathing.
לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך – לא חס עליכם עמו עינוא של פרעה לעשות לכם מכל אלה לחמול עליכם, וכלב עין בעולם לא חסה עליכם לעשות לכם מכל אלה לפי שהיו יראים מגזירתו של פרעה.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כל האמור בפרשתג תוכחה עושין לחיה בשבת, לפי שיש בהן הצלת נפש.
ביום הולדת אותך לא כורת שורך – מיכאן שכורתין את הטיבור בשבת.
ותושלכי עלד פני השדה – שהיו בנות ישראל מתייראות לילד ביישוב לפי שגזר עליהם פרעה כלייה להשליך זכוריהןה ביאור לאבדכם בעת מולדתכם במצרים, והיו הולכות על פני השדה ומולידות בגעל נפשם – שכל עצמה היתה מגואלת בדם.
בגעל נפשך – במיאוס וליכלוך גופך, שאילו היה בך דעת היתה נפשך גועלת בעצמך מרוב טינוף, וכל זה היה בשעבוד מצרים, שמתוך שעבוד ופרך ועבודה קשה שאין להם מרחם ומחזיק יד היו פרים ורבים.
לא חסה עליך עין, אחת מאלה – אפילו אחת מאלה כל שכן כלם שהיית צריכה להן.
לחמלה – בשורק החי״ת.
אל פני – כמו על פני וכמוהו רבים.
בגועל נפשך – גופך וכן ברזל באה נפשו (תהלים ק״ה:י״ח) – גופו. והגעל הוא דמי הלידה זהו שאמר ביום הולדת אותך הגעול שהיה לך ביום שנולדת וענין זה המשל מבואר הוא למעלה.
ויונתן תרגם: לא חסת עליכון עינא דפרעה וגו׳.
ולכן אמר לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך רוצה לומר שאפילו אחד מהתיקונים שזכר לא עשו לה כשנולדה לפי שלא היה שם חונן וחומל אבל השליכוה אל פני השדה בגעל נפשך רוצה לומר במיאוס נפש.
לא חסה עליך עין – שום עין אדם לא חסה עליך לעשות לך אחת מאלה התקונים שעושים לולד ביום הולדו.
לחומלה עליך – להיות חומל עליך להתעסק עמך וכפל הדבר במ״ש לתוספת ביאור.
בגועל נפשך וגו׳ – ר״ל ביום שנולדת הושלכת ע״פ השדה כמו שהיה גופך מוגעל ומלוכלך בדם הלידה.
בגעל נפשך – מליצה קשה. ואולי כמו נשפך – שהיה הדם נשפך ויוצא ממנה לכל צד.א
א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר ד״ה ״בגעל נפשך״.
לא חסה עליך עין לחמלה עליך – החס הוא מפני צרכו אל הדבר, כמו ועינכם אל תחוס על כליכם, אתה חסת על הקיקיון, והחומל הוא מצד טוב הדבר בעצמו, כמו כי חמל העם על מיטב הצאן והבקר ולא אבו החרימם.
לא חסה עליך עין – יש הבדל בין חוס ובין חמל, שהחס הוא מפני צרכו אל הדבר, והחומל רוצה בקיום הדבר מצד עצמו כי הוא טוב בעיניו, ר״ל שלא חסה עליה עין אביה מצד צרכו להקים לו זרע, ולא אחר מצד החמלה שלא תשחת עד כאן פירש איכות ההולדה שעז״א ומולדותיך, עתה יפרש מ״ש ביום הולדת אותך, כי תיכף ביום הולדת הושלכת אל פני השדה בגעל נפשך – ובנמשל שהושלכה מארצה לשדה ארץ מצרים ושם עבדו בם בפרך בכל עבודה בשדה.
בגעל נפשך – בהיותך עוד נגעלת ומאוסה.
עת דדים – שבני אדם יחשקו בך.
ואכסה ערותך – סלחתי על עוניך הרבים שהעוית בארץ מצרים והוצאתיך משם.
ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגו׳ – ר׳ אליעזר אומר וכי מה ראה הקב״ה לומר שני פעמים בדמיך חיי, אלא אמר הקב״ה בזכות דם פסח ודם מילה תגאלו ממצרים, ובזכותם אתם עתידים להגאל בסוף מלכות רביעית.
מתבוססת – נרפסת כמו יבוס קמינו.
בדמיך חיי – אף בנווליך זה לא תמותי וששינה לומר שני פעמים לפי שבדם פסח ודם מילה נגאלו.
[לשון אחר: מתבוססת – שוייליאה בלעז.]
downtrodden Heb. מִתְבּוֹסֶסֶת, downtrodden, as: "and He will trample (יָבוּס) our adversaries" (Tehillim 60:14).
With your blood, live Even with this loathsomeness of yours you shall not die. He repeats this a second time because they were redeemed with the blood of the Passover sacrifice and the blood of circumcision (Pirke DeRabbi Eliezer, chapter 29). Another explanation of מִתְבּוֹסֶסת: souillee in French, soiled, sullied.
ואעבור עליך ואראךא מתבוססת בדמיך – מגואלת בדמייך.
ואומר לך בדמייך חיי – בדמייך תתרפאי, כמו: וישבו תחתם במחנה עד חיותם (יהושע ה׳:ח׳), שתרגם יונתן: עד דאיתסיאו.ב במקום שעושין לחייה כמה שמפרש והולך בפרשה זו, ואם אין עושין לו הוולד מסוכן.
אמרתי לו: בדמיך חיי ותתרפאי, ונתרפאת. ומה שכתב שני פעמים: בדמייך חיי – כדי למלאות את הניגון.
ב. כן בכ״י פרמא 2994, פריס 162. בכ״י מינכן 5: ״דאיתסיו״. בכ״י לוצקי 777: ״דאיתיסילו״.
ואעבר עליך – דרך עליך,
מתבוססת – נדרכת.
בדמיך – בדמי העיבור והלידה. כלומר מתגלגלת בשיעבוד ופרך בלי רחמים כשגזרו עליה עינוי ועבודה ולהשליך הבנים ליאור.
בדמיך – אף כמו שאת מתבוססת בדמיך בלי קשירת טבור ורחיצה ומליחה וחיתול.
חיי – תחיי עוד. וכפל הדיבור הוא חוזק הדיבור בכל הכתובין.
ואעבור עליך – כבר פירשנו ענין המליצה וענין המשל זהו שאמר ואודע לכם בארץ מצרים על ידי אהרן ומרים ומשה נודע להם בנבואה שהזהירו אותם לאמר להם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו (יחזקאל כ׳:ז׳).
ואראך מתבוססת בדמיך – מתגואלת בדמי הלידה והמשל שהיו מתבוססים בטיט והוא החמר שהיו עושים ממנו הלבנים ולא היה להם פנאי לנקות עצמן ממנו כי תמיד היו מכריחים אותם לעשות הלבנים יום יום לא ישבותו.
בדמיך חיי – לא תראו שתמותו מתוך כובד העבודה הזאת אלא עם כל זה הטנוף והלכלוך וכובד העבודה תחיו ותרבו כצמח השדה.
חיי – כמו תחיי צווי במקום אית״ן כמו עלה ומות בהר כמו תמות שים קינך כמו תשים ומה שכפל פעמים בדמיך חיי לחזק את לבה שלא תירא כי כן מנהג המקרא לכפול הדברים לחזק הענין.
ורבותינו ז״ל דרשו הכפל לדם פסח ודם מילה בשרם כי בזכות שתי המצות האלה יצאו מהגלות.
ויונתן תרגם: על דוכרן קים אבהתכון קדמי אתגליתי למפרקכון וגומר.
ואמר לך בדמיך חיי – ההכפל וההשנות לחזוק ולשקידה. והנה אמרו בדמיך חיי, אין הכונה שהדמים יהיו סבה פועלת לחיותה, כי אותם הדמים היו לחיות נוזלת כענין הילודים, כל שכן אחר זמן רב.
ובא חיי בלשון צווי, ונכון בחיים כמו ומות במיתה.
ובהיותך באותה מדרגה מהגיעול והמיאוס עברתי עליך וראיתיך מתבוססת בדמיך רוצה לומר מגוללה בדמים הרבה ואמרתי לך בדמיך חיי, רוצה לומר אף על פי שאת מגוללת בדמים עם כל זה תחיי ותנצלי, והיה הנמשל בזה כמו שאמר ואודע לכם בארץ מצרים שהשפיע נבואתו על מרים אהרן ומשה לגאלם, וחכמים ז״ל דרשו (שמו״ר יט, ו) בדמיך חיי על דם פסח ודם מילה שבזכות שתי המצות ההם יצאו מהגלות ואפשר שלכן אמר שני פעמים בדמיך חיי.
מתבוססת – ענין גלגול ורמיסה כמו כפגר מובס (ישעיהו י״ד:י״ט).
חיי – כמו תחיי.
מתבוססת בדמיך – מתגלגלת ורמוסה בטנוף דם שיצא עמך בעת הלידה.
בדמיך חיי – ר״ל אף שאתה מוגעל בדם לידה עכ״ז תחיי ולא תמות בעבור הגעול והלכלוך וכפל הדבר לחזק הענין ור״ל בעוד עבדו ישראל במצרים את כל עבודתם בשדה מעונים בפרך היה משפיע נבואתו על אהרן והבטיחם הגאולה כמ״ש ואודע להם בארץ מצרים וכו׳ (יחזקאל כ׳:ה׳).
מתבוססת – לפי ענינו פירושו מלוכלכת ומתגלגלת בטינוף.
בדמיך חיי – אף על פי שאת מתבוססת בדמיך, רצוני שתחיי ולא תמותי.
וחזר ואמר בדמיך חיי – כלומר השארי בתוך דמיך וחיי, כי עדיין לא רחץ אותה מדמיה אלא אחר כך, כמפורש בפסוק ט׳. והיה אפשר לפרש גם כן (נגד הטעמים) וָאֹמַר לך בהיותך בדמיך חיי. כלומר אז כשהיית מתבוססת בדמיך אמרתי לך חיי. ותלמידי יעקב חי פארדו ז״ל אומר כי בפעם ראשונה ראוי לחבר מלת בדמיך למעלה ובשניה למטה. כלומר: אז כשהיית בדמיך אמרתי לך חיי, ואמרתי לך חיי בדמיך, השארי מתבוססת בדמיך וחיי ולא תמותי. ונכון.
מתבוססת – כמו מאלהים היתה תבוסת אחזיהו (דברי הימים ב כ״ב ז׳), ובדברי חז״ל דם תבוסה.
ואעבר עליך – אז עבר הנדיב העליון וראה אותה מתבוססת בדמיה שעל ידי ההשלכה נפצעה בפצעים ויצאו ממנה דמי המכה חוץ מדמי הלידה, והיא מלוכלכת בשני מיני דמים, והאיש בעל החסד עבר בכל פעם והשגיח אליה מידי עברו והיה אומר לה שתחיה בדם הפצעים ולא תמות, והנמשל שה׳ השגיח עליהם בעת גלותם והגם שפרעה הרג ילדיהם והכה ופצוע בם, השגיח ה׳ עליהם שיחיו ולא יסופו.
מתבוססת – מלוכלכת, וקרוב לשרש בוז, וקרוב לו גם נפש שבעה תבוס נפת (משלי כ״ז:ז׳), תדרוך עליו ברגלים כי מאוסה ונבזית היא בעיניו.
בדמיך – אף על פי שֶׁאַתּ כלך מלוכלכת בדם לידת אמך, תחיי.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
I caused you to multiply as that which grows in the field, and you increased and grew great, and you attained to excellent ornament; your breasts were fashioned, and your hair was grown; yet you were naked and bare.
ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים – מנין שביזת הים גדולה מביזת מצרים שנאמר ותבאי בעדי עדיים, עדי זה ביזת מצרים, עדיים זו ביזת הים וכתיב כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים, ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים. תורי זהב נעשה לך זה ביזת הים, עם נקודות הכסף זה ביזת מצרים.
שדים נכונו ושערך צמח – תנא בא סימן התחתון עד שלא בא העליון חולצת או מתייבמת, בא העליון עד שלא בא התחתון אע״פ שאי אפשר לבא ר״מ אומר לא חולצת ולא מתייבמת וחכמים אומרים או חולצת או מתייבמת שאי אפשר לעליון לבא עד שיבא התחתון אלא שנשרו.
בשלמא לר״מ היינו דכתיב שדים נכונו ושערך צמח – אלא לרבנן איפכא מבעי ליה, הכי קאמר כיון ששדים נכונו בידוע ששערך צמח, בשלמא לר״מ היינו דכתיב בעשות מצרים דדיך למען שדי נעוריך, אלא לרבנן איפכא מבעי ליה, הכי קאמר כיון שבאו דדיך בידוע שבאו ימי נעוריך, ומאי שדי אלא כולה בדדי וה״ק הקב״ה לכנסת ישראל איכרפו דדיך לא הדרת בך אישתדו דדיך לא הדרת בך.
בעדי – לשון מכלול ומנחם פי׳ בעדי עדיים לשון עד כמו בטחו בי״י עדי עד (ישעיהו כ״ו:ד׳). אנגוק״א אשיגלא בלעז אבל דונש פתר אותו לשון עדי ומשקל עדי עדים הוא מן י׳ שמות ארי אריים צבי צביים גדי גדיים.
נכונו – פורינט אפייטיאש בלעז.
ושערך צמח – סימני נערות. וכל הענין אינו אלא משל.
ויונתן פירש את כולה, ואין להוסיף על התרגום. וכן פירשה: מכורותיך ומולדותיך וג׳ – תותבותכון וילדותכון מארע כנענאי תמן איתגליתי על אברהם אבוכון בין בתריא ואודעתיה דאינון נחתין למצרים ובדרע מרומם אנא פריק יתכון ובזכות אבהתכון אנא מתריך ית אמוראי וית חתאי.
ומולדותיך ביום הלדת אותך – ואף כד נחתו אבהתכון למצרים תותבין בארעא דלא דילהון משעבדין ומענן להון הוות כנישת דישראל דמיא לוולדא דרטיש על אפי ברא דלא איתפסק שוריה ובמיא לא אישתטיף לאתנהרא ובמילחא לא אתמלח ובאיסורין לא איתאסר.
רבבה כצמח – כמו שנאמר: ובני ישראל פרו וישרצו וירבו (שמות א׳:ז׳).
ואת ערום ועריה – מן המצות.
ואעבר עליך – ואתגליתי על משה באסנא ארי גלי קדמיי ארי מטא זמן פורקנכון ואגינית במימרי עליכון ואעדיתי חוביכון וקיימית במימרי למפרק יתכון כמא דקיימית לאבהתכון אמר י״י אלהים למיהויכון עם משמש קדמיי.
with perfect beauty Heb. בַּעֲדִי עֲדָיִם, [a form] expressing perfection. But Menachem (p. 131) explained בַּעֲדִי עֲדָיִם as related to the word עַד, eternity, as: "Trust in the Lord forever (עֲדֵי עַד)" (Yeshayahu 26:4); enjusque a s(i)egle in Old French, to eternity [lit. for centuries]. Dunash (p. 83), however, interpreted it as a word for ornaments. The declension of עַדִי עֲדָיִם is one of the ten nouns: lion, lions (אֲרִי אֲרָיִם); deer [sing.], deer [pl.] (צְבִי צְבָיִם); kid, kids (גְדִי גְּדָיִם).
fashioned Heb. נָכֹנוּ, furent efeties in Old French, were fashioned, developed.
and your hair grown Signs of puberty.
רבבה כצמח השדה – מה צמח השדה אינה צריכה דבר אחד מכל מה האמור בפרשה זו וצומחת אף אתה אף על פי שלא נעשת לך אפילו אחת מכל מה האמור בפרשה.
ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים – פתרונו: ותבואי בעתי עתים ומפרש בצדו מהו בעדי עדיים. עתי הם ששדיים נכונו. עדיים – עתים, הגיעו העתים ששערך יצמח. כל זמן שאין לנערה סימני שדיים ולא הגיעו סימני בגרות אין גנאי לה אם הולכת ערומה. אבל משנכונו שדיה ושערה צמחהא גנאי הוא לה ללכת ערומה. אף את משקרב העת שהבטחתיב לאברהם שאני גואל את בניו, כשם שמפרש בסמוך.
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״משהבטחתי״.
רבבה – גידול ורבייה.
כצמח השדה – שאין לו אחת מכל אלה.
בעדי עדיים – בקץ זמן גידולך, כמו עדי עד. וכן המשביע בטוב עדייך (תהלים ק״ג:ה׳).
נכונו – נזדמנו.
ושערך – שער הבשר.
ואת ערום – בערום ובעריה וגילוי, כלומר הגיע זמן גאולה ואת בבזוי וחרפה.
רבבה – מבואר הוא למעלה.
ותרבי ותגדלי – כמו שאמר וירבו ויעצמו במאד מאד (שמות א׳:ז׳) אחד מהם ברבוי המספר ואחד מהם ברבוי הגוף.
ותבואי בעדי עדים – באת לעת שאת ראויה לעדי עדים כנערה שהגיע זמנה להיות לאיש ראוי לעדותה בתכשיטין נאים ופירוש בעדי עדים בטוב וביפה שבעדים כמו מלך מלכים (יחזקאל כ״ו:ז׳) כלומר זמן ישראל הגיע לצאת מן הגלות כמו שאמר פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים (שמות ג׳:ט״ז) ואומר אעלה אתכם מעוני מצרים (שמות ג׳:י״ז) והעדי הוא כלי כסף וכלי זהב ושמלות שנצלו את מצרים (שמות י״ב:ל״ה).
ואדוני אבי ז״ל פירש עדי עדים עדי הגוף כמו שפירש אחריו שדים נכונו ושערך צמח ואלו הן סימני נערות תכונת השדים והשער הצומח במקום הערוה ויתכן בעדי עדים על דרך משל על חקי התורה ומשפטים הטובים שהם כעדי כמו שנאמר בדרך משל כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך (משלי א׳:ט׳).
צמח – פעל עומד מן הדגוש ובא להורות על רוב הצמיחה ועל מהירותה.
ואת ערום ועריה – ערומה וגלויה כיום הלידה.
ואת ערום ועריה – שם יתפרש בחסרון בי״ת בערום ובעריה ואפשר שהם תאר ואמר ערום לשון זכר שכיון שהוא משל לכנסת ישראל ידבר פעם לשון זכר ופעם לשון נקבה ולשון זכר הוא כנגד העם ולשון נקבה על כנסת ישראל וזהו בכמה מקומות כדברי הנבואה שמדבר על כנסת ישראל זכר ונקבה ופירוש ערום ועריה על דרך המשל יתכן כמשמעו שהיו לבושים בגדים פחותים כשבויים ועבדים והרי הם כאילו הם ערומים או יהיה דרך משל שהיו ערומים ממצות האבות לשמור דרך י״י לעשות צדקה ומשפט (בראשית י״ח:י״ט) וכן שדים נכונו משל על התורה שבכתב ותורה שבעל פה שהיו נכונות לתתה להם בצאתם ממצרים וכן יתפרש במשל שיר השירים שני שדיך תורה שבכתב ותורה שבעל פה כי כמו שהשדים מגדילים התינוק ומעמידים אותו בחיים כן התורה מורה דרך החיים בזה ובבא וכן ושערך צמח משל ליחידים שבישראל שפירשו מדרך הרעה מעת שהתנבאו להם הנביאים במצרים כי כמו שהשער סימן לנערה שיצאה מקטנות לנערות כן בדרך המשל סימן לאותם שהיו קטני אמנה שיצאו מאמונתם הרעה לאמונה טובה על ידי תוכחת הנביאים ועליהם נאמר לך ואספת את זקני ישראל (שמות ג׳:ט״ז) והנזירים והפרושים מגדלים שערם לפיכך השער משל להם וכן במשל שיר השירים שערך כעדר העזים (שיר השירים ד׳:א׳) משל על הנזירים והפרושים בישראל ואמר ואת ערום ועריה על רוב ישראל שהיו במצרים שנאמר עליהם וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו (יחזקאל כ׳:ח׳) והיו ערומים מן המצות לעשות צדקה ומשפט.
ויונתן תרגם: ריבבת כצמחי חקלא יהבתיכון וגו׳.
ואמר רבבה כצמח השדה נתתיך להגיד שהשפיע עליהם ראשונה בהתרבותם רבוי נפלא כמו שאמר ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד (שמות א, ז) ר״ל ברוביים ובעצמותם וכחם שעל אחד מהם אמר רבבה כצמח השדה נתתיך שהוא הכמות ועל השנית אמר ותרבי ותגדלי, ואמנם אומרו ותבואי בעדי עדים ענינו שהגיע זמן הגאולה כפי מה שנגזר בין הבתרים ולכן המשיל זה לנערה שהגיע פרקה להנשא בהיות שדיה נכונו ושעריה של בית הערוה צמח, אבל היתה ערום ועריה בלא זכות ובלא מעשים טובים, ואמר ערום בלשון זכר ועריה בלשון נקבה לפי שהוא הוא עם יעקב והוא הוא כנסת ישראל ולכן פעם יכנה אותה בלשון זכר ופעם בלשון נקבה.
עדיים – בכל ספרים כ״י מדוייקים מלרע שהאתנח ביו״ד.
רבבה – ר״ל הרבה רבבות ורבוא הוא עשרת אלפים.
ותרבי – ענין גדול ואמון כמו רבתה גוריה (יחזקאל י״ט:ב׳).
בעדי עדיים – ענין קשוט כמו ותעד נזמה (הושע ב׳:ט״ו) ור״ל בהטוב והיפה שבעדיים ודוגמתו מלך מלכים (יחזקאל כ״ו:ז׳).
רבבה – החומל הזה הבטיחם שתהיה לרבבה להרבות בנים ובנות כצמח השדה ר״ל המקום הפרם והרבם במצרים כמ״ש ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד (שמות א׳:ז׳).
ותרבי – בהיותך ע״פ השדה היית מגודלת ומאומנת ותגדלי בקומה ובאת לזמן הראוי להתקשט בקשוטים יפים הם ימי הנערות.
שדים נכונו – השדים שלך היו גדולים כל צרכן ושער במקום בית הערוה היה מצמיח והם סימני נערות.
ואת ערום ועריה – ועוד היית ערומה מבלי כסות כעת שנולדה ר״ל שהיו מרובים באוכלוסין וגדולים בכח ובא זמן הגאולה אבל היו ערומים מבלי זכות ומע״ט.
רבבה – הוא לפי הנמשל כי במצרים פרו ורבו לרבבות. ולפי המשל צריך לפרש גְדֵלָה ורָבָה.
ותבאי בעדי עדיים – כמו בא בימים, ותבואי עד שנותיך, בעת וזמן שראוי לעדות עדים, ועדי מקור.
ערום ועריה – עריה הוא גלוי בית הערוה, שהוא יותר מערום שיבא גם על המכוסה קצת, כמו כאשר הלך עבדי ישעיה ערום ויחף.
רבבה – ובמשל הזה שמצא אותה בשדה מדמה אותה שתהיה רבבה כצמח השדה – וכן היה שרבתה בריבוי וגדלה עד שהגיע עת הפרח שאז יבואו הצמחים בעדיים – פרחים יפים וציצים מקושטים אשר יקשטו זרעם בם, ומה היו העדיים, מפרש שדים נכנו ושערך צמח שזה זמן הפרח אצל האשה וצבי עדיה, רק שהיתה ערום ועריה ר״ל ערותה מגולה ובנמשל שה׳ השגיח שיפרו וירבו כמ״ש כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרץ, עד שהגיע עת התור וזמן הגאולה והיו שדים נכונו שהם משה ואהרן כמ״ש חז״ל שהם השדים המוכנים להניק דבש וחלב, רק שהם היו עדין ערומים שלא היה בידם תורה ומצות וזכיות שהם הבגדים המליציים בגדי הנפש.
Now when I passed by you, and looked at you, behold, your time was the time of love; and I spread My skirt over you, and covered your nakedness. Yes, I swore to you, and entered into a covenant with you,' says Adonai Elohim, 'and you became Mine.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים – היה ר׳ מתיא בן חרש אומר מפני מה הקדים הקב״ה לקיחתו של פסח קודם שחיטתו ארבעה ימים הרי הוא אומר ואעבור עליך וגו׳ הגיע שבועה שנשבע הקב״ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו ולא היה בידם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה מן המצות, ונתן להם הקב״ה שתי מצות מצות פסח ומצות מילה שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו, לכך הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים לפי שאין נוטלין שכר אלא על המעשה.
דודים – אמיטיאש בלעז.
ואפרוש כנפי – כנף בגדי.
ואשבע לך – לכן אמור לבני ישראל אני י״י והוצאתי אתכם (שמות ו׳:ו׳), ואין לכן אלא שבועה כמו שנאמר: לכן נשבעתי לבית עלי (שמואל א ג׳:י״ד).
ואבא בברית אותך – הנה דם הברית אשר כרת י״י עמכם (שמות כ״ד:ח׳).
love Heb. דֹדִים, amities in French; friendship, love.
ואעבור עלייך ואראך והנה עתך עת דודים – באותה שעה: ואפרוש כנפי עליך ואכסהא ערוותך – שכתוב בתורה: דבר נא באזני העם וישאלו וגו׳ (שמות י״א:ב׳). וכתיב: ושאלה אשה משכנתהב ומגרת ביתה כלי כסף וגו׳ (שמות ג׳:כ״ב).
ואשבע לך – נשבעתי לגאול אתכם כאשר קיימתי בבריתי לאברהם. וכן הוא אומר: לכן אמור לבני ישראל אני י״י והוצאתי וגו׳ (שמות ו׳:ו׳). ואין לכן אלא לשון שבועה כמו לכן נשבעתי לבית עלי (שמואל א ג׳:י״ד). ר׳ ברכיה בשם ר׳ יהושע בשם ר׳ חנינא הוא אומר הוא נשבע להם – ואשבע לך. והם נשבעו לו – לעברך בברית י״י אלהיך ובאלתו (דברים כ״ט:י״א). ואין אלה אלא לשון שבועה. כמה דתמ׳ והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה (במדבר ה׳:כ״א).
עת דודים – להתעלס באהבים למשכב. כלומר שכבר פריתם ורביתם כל כך שראויין אתם להיות לעם וזמן קייום שבועת אבותיכם הגיע.
ואשבע לך – הוא קיום אשה ולקוחיה והוא ברית סיני.
ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים – שנגלתי למשה בסנה ועשה במצותי אותות ומופתים והראתי כי עת דודים הגיע שנלחמתי בעבורך במצרים עד שהוצאתיך משם ביד חזקה.
ואפרש כנפי עליך – כמו שאמר ופרשת כנפיך על אמתך כי גואל אתה (רות ג׳:ט׳) כלומר אמרתי שתהיו לי לעם כמו שאמר ולקחתי אתכם לי לעם (שמות ו׳:ז׳).
ואכסה ערותך – שהיית ערום ועריה וכסיתיך אם כמשמעו בבגדים טובים כמו שפירשנו או בדרך הטובה שהורתי אתכם ובניסים ובנפלאות שהראתי לכם עד ששבתם כלכם לאמונה טובה ואין ערוה ודבר רע ביניכם.
ואשבע לך – זהו שאמר לכן אמור לבני ישראל אני י״י והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים (שמות ו׳:ו׳) אני י״י שקיימתי שבועתי.
ואבוא בברית אתך – בהר סיני הנה דם הברית אשר כרת י״י עמכם על כל הדברים האלה (שמות כ״ד:ח׳).
ותהיי לי – לעם. כמו שאמר היום הזה נהיית לעם לי״י אלהיך (דברים כ״ז:ט׳) ותרגם יונתן ואתגליתי למשה באסנא וגו׳.
ולכן כשעברתי עליך וראיתי שהיה עתך עת דודים פרשתי כנפי עליך ובעבור שהיית ערומה כסיתי ערותך, והיה הנמשל בזה ששלח אותות ומופתים בארץ מצרים בעבורם באופן שבמקום שהיו חושבים המצריים שלא היה אלוה חונן וחומל עליהם עתה ראו כי יד השם נקרא עליהם, ואמר ואשבע לך ואבוא בברית אתך וגומר הוא ענין מתן תורה שנשבע השם להיות לו לעם והברית הוא שנכרת על התורה, ואמר ותהיי לי שלקחה לו לאשה ובנמשל מה שאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שם יט, ו).
דודים – ענין אהבה וחיבה.
כנפי – הוא שולי הבגד.
ואעבור – ואז עברתי עליך וראיתי שכבר את בעת הראוי להראות לך אהבה וידידות ר״ל לקחת אותך לאשה.
ואפרוש – ופרשתי עליך כנף בגדי לחסות בצילי והוא ענין נשואין וכן ופרשת כנפיך (רות ג׳:ט׳).
ואכסה ערותך – לבל תהיה ערומה בגלוי ערוה.
ואשבע לך – שלא אבגוד בך.
ואבוא – כרתי עמך ברית על זאת.
ותהיי לי – ר״ל והנה כן היה כי היית לי לאשה ר״ל בעת בוא זמן הגאולה לקחתיך ממצריך לחסות בצילי ועשיתי עמך נפלאות כאלו היית ראויה להם ונתתי לך התורה ונשבעתי לך וכרתי עמך ברית להיות לי לעם וכן היית עמי.
ואעבר עליך – אז עבר הדוד שנית, וראה שהגיע עתה עת דדים – שראה שהגיע עת הגאולה ויפרש כנפיו עליה – והמליצה כמו ופרשת כנפיך על אמתך היינו שיחד אותם לשמו כמ״ש בני בכורי ישראל,
ואכסה ערותך ע״י מצות מילה שנתן להם,
ואשבע לך ואבוא בברית אתך – כמ״ש ואזכור את בריתי,
ותהיי לי – כמו שכתוב ולקחתי אתכם לי לעם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
וארחצך במים – א״ר תנחום בשעה שיצאו ישראל ממצרים באותה שעה קשטם הקב״ה בשלשה עשר תכשיטין הדא הוא דכתיב וארחצך במים מן טנופת עבודת אלילים.
ואשטוף דמיך מעליך – דם מילה ודם פסח.
ואסוכך בשמן – זה שמן המשחה.
ואסוכך – לשון משיחה וכל הענין אינו אלא לשון משל ויונתן פי׳ את כולה ואין להוסיף על התרגום וכן פירשה מכורותיך ומולדותיך וגו׳ תותבותכון וילדותכון מארעא כנענאי תמן איתגליתי אל אברהם אבוכון בין בתריא ואודעתיה דאתון נחתין למצרים ובדרע מרומם אנא פריק יתכון ובזכות אבהתכון אנא מתריך ית אמוראי ומשיצי ית חתאי.
ומולדותיך ביום הולדת אותך וגו׳ – ואף כד נחתו אבהתכון למצרים תותבון בארעא דלא דילהון משעבדין ומענן להון הות כנישתא דישראל דמיא לולדא דרטיש על אפי ברא דלא איתפסק שוריה ובמיא לא אישתטיף לאיתנקהא ובמלח לא איתמלח ובאיסורין לא איתאסא.
לא חסה עליך עין וגו׳ – לא חסת עליכון עינא דפרעה רשיעא למעבד לכון טבא חדא לאנחא לכון משעבודכון לרחמא עליכון וגזר עליכון גזירת גמירא למרמי ית דכוריכון בנהרא לאבדא יתכון בעידן דהויתון במצרים ואעבר עליך וגו׳. ועל דוכרן קים אבהתכון קדמי איתגליתי למפרקכון ארי גלי קדמי ארי אתון מענן בשיעבודיכון ואמרית לכון בדמא דמהולת׳ אחוס עליכון ואמרית לכון בדם פסחא אפרוק יתכון. רבבה כצמח השדה נתתיך (יחזקאל ט״ז:ז׳). ריבבת כצמחי חקלא יהבתיכון וסגיתון ותקיפתון והויתון לזרעין ולשבטין ובעובדי אבהתכון תקניא עידן פורקן כנישתכון מטא ארי אתון משעבדין ומענן. ואעבור עליך ואראך (יחזקאל ט״ז:ח׳). ואיתגליתי על משה באסנא וארי גלי קדמי ארי מטא זמן פורקנכון ואגנית במימרי עליכון ואעדיתי חוביכון וקיימית במימרי למפרק יתכון כמה דקיימית לאבהתכון אמר י״י אלהים למהויכון עם משמש קדמי. וארחצך במים. ופריקית יתכון משעבוד מצראי ואעדיתי תקוף מרוותא מנכון ודברית יתכון בחירותא.
and I anointed you Heb. וָאֲסֻכֵך, a word expressing anointing. Now the entire episode is only a parable, and Jonathan explained it all, leaving nothing to add to the Targum, and he explained it in this manner:
[3] Your dwelling place and your birthplace, etc. Your dwelling place and your birthplace are from the land of the Canaanites; there I revealed Myself to your father Abraham [in the covenant] between the parts, and I let him know that you are going down to Egypt. With an arm raised on high, I redeemed you, and through the merit of your fathers, I drove out the Amorites and destroyed the Hittites.
[4] And as for your birth, on the day you were born, etc. And also, when your forefathers went down to Egypt, sojourners in a land that was not theirs, they subjugated them and oppressed them. The assembly of Israel was like a newborn infant abandoned in the open field, whose navel was not cut, and who was not rinsed with water to be cleansed, and not salted with salt or swaddled with swaddling clothes.
[5] No eye pitied you, etc. The eye of the wicked Pharaoh did not pity you to do you any favor, to lighten your bondage, [or] to have pity on you, and he decreed upon you a decree of annihilation, to cast your males into the river to destroy you at the time you were in Egypt.
[6] And I passed by you, etc. And the remembrance of the covenant of your forefathers came before Me. I revealed Myself to redeem you because it was known to Me that you were being oppressed in your bondage, and I said to you, "With the blood of the circumcision I shall spare you," and I said, "With the blood of the Passover, I shall redeem you."
[7] Myriads, like the plants of the field I have made you Myriads, as the plants of the field, I have made you, and you have increased and become strong, and you have become families and tribes, and with the good deeds of your forefathers, the time of the redemption of your assembly arrived because you were subjugated and oppressed.
Myriads, like the plants of the field I made you as it is said: "And the children of Israel were fruitful and increased" (Shemot 1:7).
but you were naked and bare of the commandments.
[8] And I passed by you, etc And I revealed Myself to Moshe in the thorn bush because it was revealed to Me that the time of your redemption had arrived. I shielded you with My word, and I removed your sins, and I swore by My word to redeem you as I swore to your forefathers, said the Lord God, that you should be a people serving before Me.
and I spread My skirt The skirt of My garment.
and I swore to you: "Therefore (לָכֵן), say to the children of Israel: I am the Lord! I shall take you out, etc." (Shemot 6:6). "Therefore" means only an [introduction to an] oath, as it is said: "therefore, I have sworn to the house of Eli.." (I Sam. 3:14).
and came into a covenant with you: "Behold the blood of the covenant that the Lord has made with you" (Shemot 24:8).
[9] and I washed you with water And I redeemed you from the bondage of the Egyptians, and I removed the strength of their lordship from you, and I led you to freedom.
וארחצך במים ואשטוף דמיך מעליך ואסוכך בשמן – דברי שאמרתי לכם בדמייך חיי, המה לכם כמו שהרחצתיך במים ואשטףא דמייך מעליך כשלא רחצת במים למשעי.
דבר אחר: וארחצך במים – גאלתי אתכם משיעבוד מצרים. ואשטוף דמייך מעלייך – אסיר עבודה קשה מכם שהייתם מלוכלכים בה מן החומר שהייתם משועבדים בה. ואסוכך בשמן – ומשחתי את אהרן ואת בניו.
וארחצך במים – רחצתיך במים ושטפתיך מדמיך וסכתיך בשמן – כלומר שגלותי חרפת מצרים וכל העמים מעליך.
וארחצך – הוא מה שאמר לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם (שמות י״ט:י׳) כמי שיצא מעבדות לחרות שרוחץ ומחליף שמלותיו גם להטהר מן הטומאה שיצאו ממנה ששכנו בתוך עם טמא זהו שאמר ואשטוף דמיך מעליך שטף לכלוך העבודה כמו שפירשנו.
ואסכך בשמן – לעדן הבשר שנתקשה בעבודה בחמר ובלבנים וזה משל למנוחה שהיתה להם וספוק צרכם במדבר כמו שאמר ויתעדנו מטובך הגדול וזהו שאמר אחר זה ואלבישך רקמה וכל הענין עד ותצלחי למלוכה הוא הרחבת המליצה לרוב הטובה שהיה להם במדבר במאכל ובמשתה ובכל תענוג ובכסות ובנעילה כמו שנאמר שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה (דברים ח׳:ד׳).
ואמר: ואשטף דמיך מעליך – אבל הטעם בזה, כי כל הילדים הכרח הוא שיהיו מגוללים בדמים לחיות בתחלתם, וגם אחרי היות הנערות גדולות יש להם דמים כמו שידוע, ועל אלה אמר ואשטף דמיך מעליך.
ואומרו וארחצך במים ואשטוף דמיך מעליך אין זאת הרחיצה ולא שטיפת הדם במשל הזה שעשה לו בראשונה כשנולדה כי כבר זכר שגדלה, אבל זכר כאן כפי המשל מה שעשה לה בעת שלקחה לאשה והוא שרחץ אותה במים ועשה לה טבילה כמנהג הכלות קודם הכנסת לחופה ואם היתה בנדתה שטף הדם מעליה וסך אותה בשמן, והוא רמז למה שאמר במתן תורה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם, (שם יט, י) וכנגד בגדי הכלה אשר נתן לה אמר ואלבישך רקמה ותרגם יונתן רקמה לבושי ציורין, ואנעלך תחש שעשה לה מנעלים מעורות תחשים המשובחים, ואחבשך בשש שהיא החגורה שמשימים על המתנים, ואכסך משי שהוא המעיל שבו תכסה גופה.
ואשטוף – ענין הדחה ורחיצת הטנוף.
ואסוכך – מלשון סיכה ומשיחה.
וארחצך – עד לא לקחתיך לאשה רחצתי אותך במים להסר ממך הגעול והלכלוך ושטפתי ממך דם הלידה וסכתי אותך בשמן ר״ל עד לא קבלת התורה צויתי אותך להתקדש ולכבס השמלות כמ״ש וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם (שמות י״ט:י׳).
וארחצך במים – נגד מ״ש במים לא רחצת רחצתי אותך ואשטף דמיך – ונגד מ״ש והמלח לא המלחת,
ואסכך בשמן לעדן הבשר, ונגד מ״ש והחתל לא חתלת אמר ואלבישך רקמה – ובנמשל שהעביר מהם דעות הכוזבות ע״י רחיצה במי ים סוף שאז ויאמינו בה׳, ואח״כ סך אותם בשמן משחת קדש, כמ״ש שם שם לו חק ומשפט, ואח״כ הלבישם רקמה במעמד המובחר שנתן להם תורה ומצות והחליפו שמלותם ויהיו לו ממלכת כהנים וגוי קדוש.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
ואלבישך רקמה – בשעה שאמרו נעשה ונשמע מיד ירדו ששים רבוא של מלאכי השרת והלבישום.
דבר אחר: ואלבישך רקמה – זה מעשה המשכן שהיה מרוקם, ואנעלך תחש – ומכסה עורות תחשים, ואחבשך בשש – אלו בגדי כהונה.
(י-יב)[ואכסך משי] – אמר הקב״ה לישראל עשיתי אתכם ממש בעולם אני אמרתי אלהים אתם, ר׳ אייבו ור׳ יהודה בר סימון אלו ענני כבוד שהיו מקיפים אותם כדכתיב ולא ימיש עמוד הענן, ואעדך עדי – שקשט אותם הקב״ה בכל מיני קשוטין, ואתנה צמידים על ידיך – אלו שני לוחות הברית, ורביד על גרונך זה ספר תורה, ואתן נזם על אפך – אפך כמגדל הלבנון, ועגילים על אזניך – אלו עשרת הדברות שהדבר היה בא ויושב לו לישראל ומתעגל על אזנו, ועטרת תפארת בראשך – זו השכינה שנאמר ויעבור מלכם לפניהם וה׳ בראשם וכתיב ואלהיך לתפארתך.
ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי ואעדך עדי ואתנה צמידים על ידך ורביד על גרונך ואתן נזם על אפך ועגילים על אזניך ועטרת תפארת בראשך וגו׳ – ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש והאכלתיך, הרי שלשה עשר דברים שהפרשתי לכם במצרים, ולעתיד לבא אני נוטל כנגדן שלשה עשר דברים שנאמר וברא ה׳ על כל מכון הר ציון וגו׳ כנגדן תפריש למשכן י״ג דברים הדא הוא דכתיב וזאת התרומה אשר תקחו מאתם.
רמז שנו
ואנעלך תחש – א״ר יהודה סנדל התפור בפשתן אין חולצים בו שנאמר ואנעלך תחש, ואיתימא תחש אין מידי אחרינא לא, נעל נעל ריבה.
[ואכסך משי] – עתיד במקום עבר, כי הו״ו מנוקדת בפתח,1 ב[שונה] ממה שהיא [ב]כל הפעלים שקדמו לו. ו״המסורת״ העירה עליו: ״לית כוותיה בעיני[ן]״,2 בשל היות הו״ו מנוקדת בפתח.
1. גם רד״ק מתייחס לעניין הו״ו הפתוחה של תיבת ״ואכסך״.
ואכסך משי – שווייאה בלעז וית כהנא רבא בלבושי צבעונים ומ״א ואכסך משי אלו שבעת ענני כבוד דכתיב לא ימיש עמוד הענן יומם (שמות י״ג:כ״ב).
And I clothed you with embroidered garments "And I clothed you with embroidered garments of the spoils of your enemies."
and I shod you with badger [Jonathan renders:] And I put shoes of glory on your feet.
and I girded you Heb. וָאֶחְבְּשֵּׁךּ. [Jonathan renders:] and I hallowed priests of you to be serving before Me with turbans of fine linen.
and I covered you with silk Heb. מֶשִּׁי, soie in French. And the High Priest with colored raiment, and [according to] Midrash Aggadah (Midrash Shir HaShirim 4:2), these are the seven clouds of glory, as it is written: "He did not move (יָמִישּׁ) the pillar of cloud by day" (Shemot 13:22).
(י-יב) ואת ערום וערייה (יחזקאל ט״ז:ז׳), ואלבישךארקמה ואנעלך תחש.
ואחבשך בשש – חגרתי אותךב באבנט שש, ואכסך במשי.
ואעדך עדי ואתנה צמידים על ידיך ורביד על גרונך.
ואתן נזם על אפך ועגילים על אזניך ועטרת תפארת בראשך.
תן דעתך על סדר הפרשה להכיר חסדי י״י אשר גאלנו. אומה שהיתה ירודה אתמול כל כך שאפילו ביום הולדת לא כורת שורך, ובמים לא רחצת, והחתלג לא חתלת, ולא חסהד עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה. והייתה מתבוססת בדמיה עד שעבר עליה, שרחצה ושטף דמה מעליה וסך אותה וגידלה עד שעמדה על פירקה הלבישה והנעילה והקשיטה. ולא זו מעלה אותה מעט מעט עד שנתן עטרת תפארת על ראשה. שנאמר: עטרתה תפארת בראשך. עד כאן פירשתי פשוטו של מקרא.
ומדרש חכמים ותרגוםו יונתן: ואלבישך רקמה – ואלבישית יתכון לבוש ציורין מחמדת סנאכון, וזה הוא שאמר הכתוב וזאת התרומה (שמות כ״ה:ג׳) – אמר ר׳ יהודה בר׳ סימון: אמר להם הקב״ה לישראל לא תהיו כסבורים שאתם גומלים עלי י״ג דברים שהפרשתם לי כסף וזהב ונחשת וגו׳ כנגד י״ג דברים ששימשתיז אתכם במצרים: ואלבישך רקמה, ואנעלך תחש, ואחבשך בשש, ואכסך במשי, ואעדך עדי, ואתן נזם על אפך, ועגילים על אזניך, ועטרת תפארת בראשך,ח ותעדי זהב וכסף (יחזקאל ט״ז:י״ג), ואלבישך שש ומשי ורקמה, וסלת ודבש ושמן אכלת (יחזקאל ט״ז:י״ג), הרי י״ג דברים. ואני מעלה עליכם כאילו גומלים עלי חסד, הדא הוא דכתיב: מאת כל איש אשר ידבנו לבו (שמות כ״ה:ב׳). ולעולם הבא אני אפרע לכם, כעיניין שנאמר: וברא י״י על כל מכון הר ציון ועל מקראיה וגו׳ (ישעיהו ד׳:ה׳).
שאל ר׳ אליעזר את ר׳ שמעון: כלי קיואי, כלי אורגים, יצאו עם ישראל ממצרים? אמר לו: לאו. אמר לו: אלאט מהיכן לבשו מ׳ שנה אמר לו ממה שהלבישוםי מלאכי השרת בסיני, דכתיב: ואלבישך רקמה. ר׳ נהוראי אומר פורפירא. ואמר לו: ולא היו בלין. אמר לו: ולאיא קריתה שמלתך לא בלתה מעליך (דברים ח׳:ד׳). אמר לו: ולא היו קטנים גדילים. אמר לו:יב צא ולמד מחלזון שכל זמן שהיה גדליג נרתיקו היה גדל עמו. אמר לו ולא היו צריכין תכבוסת. אמר לו הענן היה שף אותן ומגהצן. אמר לו ולא היו נשרפין בעבור חמימות של ענן. אמר לו צא ולמד מן המיטון הזה הוא סלמנדרא שאינו מתגהץ אלא באור.
ואנעלך תחש – נתתי משכני בתוככם שהיה מחופה כפורת תחשים. ואחבשך בשש – הקדשתי מכם כהנים לשרת לפני במצנפת שש, וכהן גדול בבגדי צבעונין. ואעדך עדי – ואתקן בתיקון דברי התורה כתובים על שני לוחות אבנים והיא היתה עדי שלכם, כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך (משלי א׳:ט׳), ואומר תתן לראשך לוית חן וגו׳ (משלי ד׳:ט׳).
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, ובנוסח שלנו. בכ״י לוצקי 777 ובכמה כ״י של המקרא: ״ואלבשך״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״אתך״.
ומשעדיתיך עדי ונתתי צמידים על ידיך וגו׳ – שנתתי לך ארץ העמים והצלחת למלוכה.
ואלבשך רקמה – תרגם יונתן ואלבישית יתכון לבושי ציורין וגו׳ אמר ר׳ יהודה ברבי סימון אמר הקדוש ברוך הוא לא תהיו סבורין שאתם גומלים שלש עשרה דבר שהפרשתם לי כנגד שלש עשרה דבר שעשיתי לכם במצרים ואלו הן ואלבישך רקמה וגו׳ ואני מעלה עליכם שאתם גומלים עלי כמו שאמר דוד אשירה לי״י כי גמל עלי (תהלים י״ג:ו׳) לעולם הבא אני פורע לכם כנגד שלש עשרה דבר אלו וברא י״י על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כבוד חפה וסכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר (ישעיהו ד׳:ה׳-ו׳) הוי אומר אשירה לי״י כי גמל עלי (תהלים י״ג:ו׳).
ואנעלך – העי״ן בשוא ופתח.
ואכסך משי – הוי״ו פתוחה ואף על פי שהענין מורה לעבר וכמוהו ואעמוד עליו ואמותתהו (שמואל ב א׳:י׳).
ואלבשך – בכמה ספרים ואלבישך מלא יו״ד.
ואנעלך – במקצת ספרים העי״ן בקמץ וזהו דעת ב״נ כפי מה שמצאתי בס״א מדוייק בגליון ולב״א בשוא ופתח וכן כתב רד״ק.
ואעדך עדי – איפאריטוי בלעז ותקנית יתכון תיקון פתגמי אורייתא כתיבין על תרין לוחי אבניא.
ואתנה – על ידי משה.
צמידים – חברתי׳ דבור כנגד חברו חמשה כנגד חמשה.
And I adorned you with ornaments E pare toy, and I adorned you. [Jonathan renders:] And I adorned you with the adornment of the words of the Torah, written on the two stone tablets.
and I put Heb. וָאֶתְּנָה [lit. and I gave,] through Moshe.
bracelets Heb. צְמִידִים [from צמד, to join]. I joined one commandment opposite the other, five opposite five.
ואעדך עדי – קשטתי אותך בקשוטים ונתתי על ידיך צמידי הזרוע ורביד נתתי על גרונך.
ורביד על גרונך – יש הבדל בין גרון ובין צואר, שצואר היא חיצונית הצואר, והגרון הוא הגרגרת מבפנים, קרא בגרון, וגרונך מצמאה והיל״ל כמ״ש (בראשית מ״א) רביד הזהב על צוארו, מזה מבואר שלפי המליצה מדבר מן הגרון הפנימי המוציא קול, וכן (משלי א׳ ט׳) וענקים לגרגרותיך תכשיטי הקול והדבור בחכמה.
ואעדך עדי על המלבושים, שהם התרי״ג מצות שנתן להם, על המצות התליוית בפעולות הידים, אמר נתתי צמידים על ידיך – ועל מצות התלויות בקול ודבור, אמר רביד על גרונך.
ואתן נזם על אפך – למה הדבר דומה למי שהיה הולך אצל הזהבי לעשות לאשתו קוזמין והיא הולכת אצל מכשף לעשות לו כשפים, אמר לה בתי אני הולך לעשות לך קוזמין ואת הולכת לעשות לי כשפים, כך אמר הקב״ה ואתן נזם על אפך ואת מכעסת באזניך שנאמר ויתפרקו כל העם את הזהב אשר באזניהם, וכתיב ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה׳, חייכם פעמים הכעסתם אותי באזניכם אף אני מחריב שני בתים באותו לשון, שנאמר באזני ה׳ צבאות אם לא בתים רבים וגו׳.
ואתן נזם על אפיך – ויהבית ארון קיימי ביניכון.
ועגילים על אזניך – לשון נזם וענן יקרי מטל עלויכון על שם שהיו מוקפין בעגול.
ועטרת תפארת בראשך – ומלאך שליח מן קדמי מדבר ברישיכון שנאמר ויעבור מלכם לפניהם וי״י בראשם (מיכה ב׳:י״ג).
And I put a nose ring on your nose [Jonathan renders:] And I placed the ark of My covenant among you.
and earrings on your ears Heb. וַעֲגִילִים, a word for an earring. [Jonathan interprets:] And the cloud of My glory covering over you. [The clouds of glory are called וַעֲגִילִים] because they surrounded them in a circle (עִגּוּל).
and a crown of glory on your head [Jonathan renders:] And an angel was sent from before Me leading at your head, as it is said: "and their king passed before them, and the Lord was at their head" (Mikhah 2:13).
והנזם על האף והעגילים על האזנים ועל הראש עטרת תפארת, והמשל בכל זה יהיה למצות עשה ולא תעשה שנתן להם בסיני כי הם היו עדים באמת והותרה בזה השאלה השנית.
ובאיכה רבתי (הובא בילקוט יחזקאל שנ״ה) דרשו הפסוקים האלה באופן יפה וארחצך במים אמר רבי תנחומא כשיצאו ישראל ממצרים קישטן הקדוש ברוך הוא בשלש עשרה קשוטין הדא הוא דכתיב וארחצך במים מן טנופת ע״ז ואשטוף דמיך מעליך דם פסח ודם מילה, ואסוכך בשמן זה שמן המשחה, ואלבישך רקמה בשעה שאמרו נעשה ונשמע ירדו ששים רבוא של מלאכי השרת והלבישום, דבר אחר ואלבישך רקמה זה מעשה המשכן שהיה מרוקם ואנעלך תחש זו תרומת תחשים ואחבשך בשש אלו בגדי כהונה ואכסך משי אלו ענני כבוד שהיו מקיפים אותם שנאמר (שמות יג, כב) לא ימיש עמוד הענן, ואתנה צמידים על ידך אלו שני לוחות הברית, ורביד על גרונך זו נבואה ואתן נזם על אפך זה ספר תורה שנאמר עליו (שיר השירים ז, ה) אפך כמגדל הלבנון, ועגילים על אזניך אלו עשרת הדברות ועטרת תפארת בראשך זו השכינה שנאמר (מיכה ב, יג) ויעבר מלכם לפניהם והשם בראשם וכתיב (ישעיה ס, יט) ואלהיך לתפארתך, עד כאן.
נזם – שם העדי הנתון על החוטם.
ועגילים – כן יקראו נזמי האוזן על שהם עגולים במראיהם.
ועגילים – הם נזמי האוזן.
בראשך – נתתי על ראשך ר״ל אז נתתי לך מצות וחוקים טובים ומשפטים ישרים.
ואתן על המצות התלויות בעינים וחוש הריח, אמר נזם על אפך – שחוש הריח מציין הראיה הרוחניית כמ״ש והריחו ביראת ה׳ ולא למראה עיניו ישפוט, ועל מצות התלויות בשמיעת האזן, אמר ועגילים על אזניך.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
Thus you were decked with gold and silver; and your clothing was of fine linen, and silk, and embroidered work; you ate fine flour, and honey, and oil; and you were exceeding beautiful, and you prospered to royal estate.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
סלת ודבש ושמן אכלת – המן שהיה משתנה לכל הטעמים לסלת ודבש ושמן אכלת.
ומ״א י״ג דברים יש כאן וכנגדן אמר להם הקב״ה להביא י״ג דברים המנויין בתרומת המשכן ואף על פי כן הוא פורע להם כנגדם לע״ל י״ג דברים וברא י״י על מכון הר ציון וגו׳ וסוכה תהיה לצל יומם מחורב מזרם וממטר וגו׳ (ישעיהו ד׳:ה׳-ו׳).
ותיפי – לשון יופי.
And you adorned yourself with gold and silver [Jonathan renders:] And I placed My Tabernacle among you, adorned with gold, silver, curtains of linen, colored tapestries and embroidery, and mannawhich was as good as fine flour, honey and oil–I fed you, and you became exceedingly rich and strong, and you prospered and ruled over all the kingdoms.
fine flour, honey, and oil you ate The manna, which would change to any flavorto fine flour, honey, and oilyou ate. The Midrash Aggadah (Midrash Shir HaShirim 4:2) [points out that] thirteen items are enumerated here, and corresponding to them, the Holy One, blessed be He, ordered them to bring the thirteen items enumerated in the donation for the Tabernacle (Shemot 25:1-7). Nevertheless, He is destined to repay them in the future with thirteen items: "And the Lord shall create over every dwelling of Mount Zion, etc. And a tabernacle shall be for shade by day from the heat, etc., from stream and from rain, etc." (Yeshayahu 4:5f.).
became exceedingly beautiful An expression of beauty.
ותיפי – מלעיל בשני פשטים לבן אשר ושרשו יפה והוא מנחי הקצוות.
ותצלחי למלוכה – שתמלכי על גוים אחרים וזה כשהגיע זמן מלכות בית דוד.
סלת ודבש ושמן אכלת – כי גם המזונות הטובים כאלה מיפים הנזון ומשמינים אותו.
ואמנם אומרו אחר זה ותעדי זהב וכסף ומלבושך שש ומשי ורקמה יראה מיותר וכפול כי כבר נאמר למעלה ואלבישך רקמה ואחבשך בשש ואכסך משי, אבל יתרון זה מבואר לפי שלמעלה אמרו כנגד התורה והמצות שנתן להם בסיני שהם העדיים שנתן לכלה, ומפני שיש כלות שלא קשטו עצמן עם אותם הכלים ועדיים שיתנו להן בעליהן לכן הוסיף לומר כאן ותעדי זהב וכסף ומלבושך שש ומשי ורקמה רוצה לומר והנה אותם המתנות שנתתי לך קשטת עצמך תמיד בהם והם עדי הזהב והכסף ומלבושי שש ומשי והוא רמז לזמן הטובה והחסידות שהיו מקשיטים עצמם בתורה ומצות, ומפני זה תראה שבראשונה אמר ואלבישך רקמה ואחבשך בשש ואכסך משי ואעדך עדי ואתנה צמידים הכל מיוחס לבורא יתברך שנתן לה אותם המתנות אבל כאן ייחס הדבר ההוא לעצמה ותעדי זהב וכסף ומלבושך וגומר לפי ששבח אותה בשהיא היתה מתקשטת תמיד באותם העדיים והמתנות שנתן לה בעלה, ולכן תרגם יונתן ותעדי זהב וכסף ויהבית משכני ביניכון מתכן בדהב וכסף ויריען בוץ וגומר, כי היה המאמר הראשון מדבר במתן תורה והמאמר השני הזה מדבר במעשה המשכן שעשו ישראל והותרה בזה השאלה השלישית.
ואומרו ודבש ושמן אכלת רצה בו שנכנסו לארץ ישראל ארץ זבת חלב ודבש ששם האכילה דבש מסלע ושמן מחלמיש צור, וכנגד הגבורות והתשועות שעשו בכיבוש הארץ אמר ותיפי במאד מאד שהוא היה יפיה וכבודה עד שהגיעה למלוך מלכים דוד ושלמה וכל השאר ועליו אמר ותצלחי למלוכה
ותעדי – העי״ן בשוא לבד.
ששי – שש קרי וכ״כ רד״ק ונראה שצריך להפוך הגירסא בחילופים ממערבאי למדנחאי.
דבר אחר: כי כליל קרונא בלעז כמו נזר דמתרגמינן כלילא.
for it is all inclusive Heb. כָּלִיל, an expression of all-inclusive beauty (23:12). Another explanation: כִּי כָּלִיל הוּא, for it was perfect. Another explanation: כִּי כָּלִיל couronne in French, like: "crown (נֵזֶר)" (Vayikra 21:12), which is translated כְּלִיל by Targum.
ויצא לך שם בגוים ביופיך – יצא טיבעך בעולם בהדר השכינה שהיתה בתוכך.
כי כליל הוא – כי עדי הוא לך.
ויצא לך {שם בגוים ביפיך} כי כליל הוא – יפיך שוה הכל, יפי בלי דופי. בשביל הדרי אשר שמתי עליך.
ויצא לך שם בגוים ביפיך – זה היה במלכות דוד ושלמה כי כליל הוא שלם בכל עניני היופי וההדר.
בהדרי אשר שמתי עליך – כלומר כל זאת ההצלחה הגדולה שהיתה לך באלה הימים בעזרתי היתה שהיית את עושה רצוני ואני גם כן הייתי משליט אותך על הגוים לא בכחך ועוצם ידיך.
כי כליל הוא – רמז באמרו הוא אל היופי, והטעם כולל ושלם מכל צד.
ויצא לך שם בגוים ביפיך כי כליל הוא בהדרי אשר שמתי עליך ר״ל שבמלכות דוד ושלמה שהיא היתה המלוכה האמתית יצא לישראל שם בגוים כי כליל ושלם הוא אבל היה כל זה בסבת ההוד וההדר ששם עליו הקדוש ברוך הוא, ובזה השלים לספר חסדי השם אשר גמלם:
כי כליל הוא – ר״ל היופי שבך היה כל היופי שאפשר להיות.
בהדרי – בסבת ההוד וההדר אשר שמתי עליך במרבית העדי ורוב התענוגים ר״ל נתפרסם שמך במרבית הצלחתך שהיה בך בשעור מרובה בסבת ההדר ששמתי עליך לתת בך כח לעשות חיל.
ויצא לך שם בגוים כמ״ש ויצא שם דוד בכל הארצות, וכל העמים מביאים מנחה לשלמה, ובאמת היופי לא היה מצד עצמך רק ע״י הדרי אשר שמתי עליך – ר״ל שהיתה השגחיית על ידי הופעת כבוד ה׳ עליהם.
כליל – מלא בכל מכל כל.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
'But you trusted in your beauty, and played the prostitute because of your renown, and poured out your prostitution on everyone who passed by; his it was.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
על כל עובר לו יהי – הפקרת את עצמך לכל עובר <אורת>.1
במות טלאות – רוצה לומר: מקושטות, והמשמעות היסודית: נימור, כמו ״נקוד וטלוא״ (בראשית ל׳:ל״ב),2 והוא שם תואר.
לא באות ולא יהיה – לא יהיה כמוהו בזמן שנותר.3
1. כך פירשו גם רש״י ורד״ק.
2. כך: ת״י; אבן קריש, עמ׳ 215; אלפסי, ערך ׳טלא׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳שלא׳; רד״ק. גם מנחם, ערך ׳שלא׳, מביא תיבת ״טלאות״ במחלקה אחת עם ״נקוד וטלוא״, אך לדבריו פירושה הוא ״חקוקות״.
3. השווה: רד״ק, הסבור, שהדברים מוסבים על העתיד.
ותזני על שמך – בטחת על שם היופי שיצא לך.
ותשפכי את תזנותיך – הראית יופיך לכל עובר עד נשפכה עליהם תאוות זנותך לפתות אותך לזנות עמם.
לו יהי – ומשנתאוו לך אתה הפקרת להם עצמך ולכל אשר שאל זנותך לו היה.
ויונתן תרגם: ולא כשר ליך למעבד כן כאלו היה כתיב לא יהי וכל משל הזה על עגל המדבר ועל שאר עבודה זרה שעבדו שבטו של דן במדבר כמו שכתוב כל הנחשלים אחריך (דברים כ״ה:י״ח) ומצינו בפסיקתא זה שבטו של דן שהענן פולטו שהיו כולם עובדי עבודה זרה.
and you went astray because of your fame You relied on the fame of the beauty that spread concerning you.
and you poured out your harlotries You displayed your beauty to every passerby until the lust for your harlotry gushed upon them [arousing them] to seduce you into fornicating with them.
to him it would be And once they desired you, you surrendered yourself to them; and to anyone who requested your harlotry, it would be his. Jonathan renders: and it was not fitting for you to do so, as though it were written לֹא יְהִי. This entire allegory represents the Calf of the desert and the other idolatry that the tribe of Dan worshipped in the desert, as it is written: "all those who trailed after you" (Devarim 25:18), and we find in the Pesikta (deRav Kahana p. 27b): This is the tribe of Dan, for the cloud would reject them, because the were all idolators.
ותבטחי ביופייך – רם לבבך באותו יופי.
ותזני על שמך – ותזני בכל מקום אשר יצא לך שם בגוים ביופייך (יחזקאל ט״ז:י״ד).
על כל עובר לואיהי – על כל עובר ושב שהיו באים אצלך ותובעתב לתשמיש לו הייתג נשמעת. והיית לו נזקקת מיד.
ותבטחי ביפיך – שעל ידי מבטח יפיך שהיית סבורה להתעלות ולהתפאר ולהתכבד בו מרדת בי. והרי שיטת זו כשיטת וישמן ישרון ויבעט (דברים ל״ב:ט״ו).
ותזני על שמך – על שם שיצא לך בגוים ביפיך באו אליך הכל.
על כל עובר – עליך.
לו יהי – יפיך והדרך לעשות בו כחפצך ולא עיכבת.
ותבטחי ביפיך ותזני על שמך – בטחת בהצלחה הגדולה ועל שמך שיצא לך שם בגוים (יחזקאל ט״ז:י״ד) וזנית אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים כמו שנאמר וישמן ישורון ויבעט (דברים ל״ב:ט״ו) וכל ענין הזנות הבא בכנסת ישראל היא עכו״ם ואף על פי שהמליצה היא כמשפטי הזנות וכדרך התשמיש הכל היא ענין המליצה לפי שדמה אותה לזונה אבל המשל הוא על כל מיני עכו״ם.
ותשפכי את תזנותיך על כל עובר – כמו הכלי שהוא מלא יותר מדי ונשפך אמר רבת הנזונים היית עד ששפכת אותם.
על כל עובר – על כל מי שיעבור עליך.
לו יהי – לו יהיה חשקך ורצונך כמו הזונה המפקרת לכל שלא תספיק באנשי עירה עד שמפקרת עצמה על הנכרים העוברים דרך עליה כן את לא היית מספקת בעכו״ם אחת ובשתים ובשלש כי מספר עריך היו אלהיך יהודה (ירמיהו ב׳:כ״ח, י״א:י״ג) אם יעבור עכו״ם מן הגוים הרחוקים והעכו״ם בידו לו יהי חשקך עד שתעשי אותה בארצך.
תזנותיך – לשון רבים תזנות בשקל תרבות והרבים תזנותיך ותרגם יונתן לו יהי כמו לא באל״ף לא כשר לך למעבד כן.
ותבטחי ביפיך וגומר עד כה אמר ה׳ אלהים יען השפך נחשתך. עתה יספר כמה היתה העלמה הזאת כנסת ישראל כפויית טובה כי בטחה ביפיה רוצה לומר שבטחה בהצלחתה הגדולה ותזני על שמך כלומר שזנית מעל אלהיך בעבדך אלהים אחרים בבטחך על השם שהיה לך בגוים, ותשפכי את תזונותיך ר״ל השלכת את זנותך על כל עובר כן ישראל זנה אחרי אלהי כל האומות אשר סביבותיו, ואמר לו יהי ר״ל כל עובר לו יהי הזנות כי תחשקי בכל עובר יהיה מי שיהיה.
ותבטחי ביפיך – ר״ל חשבת שלא אמאסך כי בטחת ברוב יפיך ובעבור זה זנית על בטחון שם היופי שיצא לך שאין מהדרך להיות נמאס יופי כזה.
על כל עובר – על כל מי שעב׳ עליך היה לו תאות זנותיך כי לכולם חשקת ר״ל בטחת במרבית הצלחתך ופרסום שמך וחשבת שלא תסור ממך ולכן עבדת עכו״ם בגלוי ולכל מין עכו״ם שראית.
ותשפכי את תזנותיך על כל עובר לו יהי – מקרא קצר, ושיעורו: ותשפכי את זנותיך על כל עובר, באופן שכל עובר לו יהי יָפְיֵךְ הנזכר בתחילת הפסוק.א
ולדעת מוהר״ר אליעזר אליה איגל: אל תקרא לו אלא לא יהי, כמו בפסוק שאחריו: לא באות ולא יהיה {יחזקאל ט״ז:ט״ז}. וכן יונתן היה קורא לא באל״ף.ב
א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן (במקום ״יפיך הנזכר בתחילת הפסוק״) רק: ״תזנותיך״.
ב. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״ולדעת מוהר״ר אליעזר... באל״ף״.
ותשפכי את תזנותיך – יש הבדל בין זנות ותזנות, שתזנות היא שמעוררת העוגבים להתאוות לה, ולפעמים יחזור התזנות אליה שמזנה עמה, ופה אמר לו יהי כי לא תזנה עמו רק ישאר התאוה אצלו.
ותבטחי – אולם את בטחת ביפיך כאילו היופי היא טבעיית לך מצד עצמך לא ממני,
ותזני על שמך – ר״ל תחלה לא זנית עדיין בעצמך רק זנית על שמך כמ״ש רחב בשמה זנתה,
ותשפכי את תזנותיך על כל עובר שכל העובר וראה אותך בוערת בו אש התשוקה לזנות, באופן שתזנותיך לו יהי – שהגם שלא זנית עמו נשארה תזנותיך לו, הינו שחשק בך והתאוה והחשק נהיה אצלו ונקבעה בלבו.
ביפיך – בהצלחתך.
ותזני – ותעבדי האלילים אף על פי (על) שהיית נקראת עם ה׳.
על כל עובר – עבדת כל מיני אלילים, גם המכוערים יותר בעבודתם, כמו הבעל והמולך; שבמצרים עבדו בני ישראל עבודה זרה, אבל עבודת אלילי מצרים לא היתה מכוערת כ״כ.
יהי – לשון זכר, מוכרחים אנו לומר שכוונתו על יפיך הנכתב בראש הפסוק; ונראה שיונתן היה קורא לא באל״ף כמו בפסוק שאח״כ.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
You took of your garments, and made for yourselves high places decked with various colors, and played the prostitute on them; of the like shall not come, neither shall it be so.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
במות טלואות – מכוסות בבגדים מנומרין של מיני צבעונין פלטריאש בלעז.
לא באות – לא היתה ראויה זאת לבא, נון אבניר אינון אייטרא בלעז.
mounds of colored garments Covered with spotted garments of various colors, pla[t]rees in Old French, multi-colored.
this should not have come It was not proper for this to come, non a venir et non a etre in French, [which was] not to come nor to be.
במות טלואות – במות של גוונות, כמו: {ו}את כל העזים הנקודות והטלואות (בראשית ל׳:ל״ה).
לא באות ולא יהיהא – תירגם יונתן: לא כד כשר ולא כד חזי. כלומר לא היה ראוי לבא לעולם ולא היה לך לעשותב מעשה מכוער כזה.
לא באות ולא יהיה – בלשון לעז נְא דִיווְריִד אַבְנִיר נֻא דִווְריִד אשטיר.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״ולא לא יהיה באות״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״היה לעשות לך״.
מבגדיך – ששמתי עליך.
במות טלאות – מכוסות מגונים הרבה.
לא באות – שגֵיאוֹת אני בדבר, ולא שראוי להיות.
לוֹ פַר קוֹנֵשַנְטְמֵנְט דמוי נוֹ פַר אַוְנַנְט.1 שאם תאמרי לכך לא שאלתי את פיך אם אתה ניאות בדבר לפי שהייתי יודעת שראוי הוא, לכך נאמר ולא יהיה.
1. =שלא בעצתי ושלא בהסכמתי.
ותקחי – דרך הזונה ליפות ביתה ולהרבות בבגדים נאים בבגדי צבעונים למשוך לב הזונים להכנס בביתה. ופי׳ במות טלואות עשית טלאים מבגדים רכובים ומרובים זה על זה עד שנעשו מהם במות ואותם הבגדים הם מצבעונים שונים זה מזה כדי שיהיה מראה יפה והמראים המתערבים קצתם עם קצתם יתחדש עמהם ערבות לכסות הנפש וזהו פירוש טלאות כמו העקודות והטלואות שהם מראים שונים בשער העזים ובצמר הכבשים שחור ולבן או צהוב וכיוצא בהם זה ענין המליצה וענין המשל שהיו עושים בית ישראל במות לעכו״ם וזו שונה מזו בתבניתה ובעבודתה.
לא באות ולא יהיה – לא באות כמות כמוהן כלומר אינם עתידות לבא ולא יהיה אדם או עם שיעשה כמוהן לרוב.
ויונתן תרגם: לא כדכשר ולא כדחזי.
טלאות – אין זה השרש לגנאי בעצם בעבור שכתב ונעלות בלות ומטלאות (יהושע ט׳:ה׳), אבל יסודו בעברי שמי צבעים איך שיהיה כמו בכבשים או בבגדים וזולת זה, ופה הוא קבוץ בגדים מצבעים שונים, כולם בגדי חופש ויקר, אבל אינם כן באנשי גבעון. ואולם על כל פנים סוג הענין אחד, ובזה הם טועים המפרשים בכמה מקומות למאות ולאלפים.
לא באות ולא יהיה – הטעם לא באו כאלה התועבות והזניות לפנים, ולא יהיה כזאת לעולם.
ותקחי מבגדיך ר״ל שלקחה מבגדיה החמודות ועשתה במות טלואות ר״ל במות מכוסות מבגדים עקודים וטלואים בצבעונם ותזני עליהם בעבודתם, ואומרו לא באות ולא יהיה רוצה לומר שלא היו ולא באו בעולם במות טלואות כמו הנה ולא יהיה כה בעתיד כי הם עשו במות שלא נעשו ככה מעולם ולא יעשו אחריהם.
ותקחי מבגדיך – מן הבגדים שעשיתי לך מהם לקחת ועשית לך מקומות גבוהות במקום פרסום ומהבגדים ההם עשית עליהם מכסאות מנומרות חלופי הגוונים ועליהם זנית ר״ל העמידו העכו״ם במקום פרסום וציפום בכסף וזהב אשר נתתי להם ושם עבדו לו.
לא באות ולא יהיה – מעשים כאלה לא באו עדיין בעולם ולא יהיו נעשים עוד דוגמתן.
לא באות ולא יהיה – מלשון ולא יהיה הדבר ולא יבא {דברים י״ח:כ״ב}. כלומר דברים שאינם רגילים לבא ובלתי רגילים להיות.א
א. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון: ״להיותם״.
טלאות – כמו נעלות בלות ומטולאות (יהושע ט׳ ה׳) לא באות ולא יהיה לא יבואו בבגדים האלה אליך הגם שיהיה במציאות ומוסיף שלא יהיה עוד במציאות כלל כי לא ירד ה׳ עוד על הר סיני להשמיע תורתו ומצותיו לבני אדם עוד הפעם.
ותקחי – אח״כ לקחת מבגדיך וקרעת אותם לטלאים וחתיכות,
ותעשי מן הטלאים במות – ר״ל כרים וכסתות גבוהות לזנות עליהם בצנעה,
לא באות ולא יהיה – ר״ל הגם שהבגדים האלה לא יבואו עוד ולא יהיה לך אחרים תחתיהם בכל זאת קרעת אותם לזנות עליהם.
You also took your beautiful jewels of My gold and of My silver, which I had given you, and made for yourself images of men, and played the prostitute with them.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
צלמי זכר – לפי שדימה אות׳ לנקבה זונה דימה את הגלולים לזכר הנואף עמה.
male images Since he compares her to a female harlot, he compares the image to a male who fornicates with her.
ותקחי כלי תפארתך מזהבי ומכספי – ויתפרקו כל העם (שמות ל״ב:ג׳).
ותזני בם – כל כך מלאת רוח זנות.
ותקחי כלי תפארתך מזהבי ומכספי – לחבוב עכו״ם עושים מכלי כסף ומכלי זהב המפוארים שיש להם ועושים מהם הצלמים כמו שאמר בדבר העגל ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם (שמות ל״ב:ג׳).
אשר נתתי לך – כמו שאמר וכסף הרבתי לה וזהב עשו לבעל (הושע ב׳:י׳) ומה שאמר צלמי זכר הוא לענין המליצה כדרך הזונות שעושות צלמי זכרות לדבר התשמיש.
ותקחי כלי תפארתך מזהבי ומכספי שנתתי לך ותעשי לך מהם צלמי זכר כי להיותך חפצה בזנות תעשי לך צלמי זכר ולא צלמי נקבה.
כלי תפארתך – כלי הקשוט.
ותעשי לך – מהם עשית דמות צלמי זכר וזנית עמהם כדרך זונה מופלגת בתכלית הזנות וההפקר ר״ל מהכסף והזהב אשר הרביתי להם עשו צלמי עכו״ם להשתחוות להם.
א[צלמי זכר – עיין רש״י.]
א. הביאור על פסוק זה מופיע רק בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. הוא חסר בדפוס ראשון.
ותזני בם – לא מצאנו פעל זנה שאחריו ב׳? וע״כ פירוש שתזני על ידי כמו ויזנו במעלליהם, כי לא יזנו עם הצלם רק על ידו.
ותקחי כלי תפארתך – מן כלי הזהב והכסף עשתה צלמי זכר שעמהם זנתה, צייר שעוד לא זנתה עם איש, רק עם צלם הנעשה כתבנית איש, ושלא זנתה עדיין בגלוי רק בצנעה על הכרים שעשתה מן הבגדים (לא על גב ורמה ברחובות כמו שיאמר אח״ז) ועם אנשים לא זנתה עדיין רק ששפכה תזנותה עליהם להכניס בהם רוח תאוה, וכ״ז משל על הע״ז שעבדו מימי רחבעם עד ימי אחז שעדיין לא עבדו ע״ז בפרהסיא רק בצנעה, ולא עבדו לע״ז לשם אלהות רק היתה אצלם כעין טלמסאות להמשיך על ידם השפע מלמעלה שזה ימליץ שזנתה עם צלמי זכר שאינו זנות ממש רק נראה כזנות, וצייר שעשה הצלמים מן בגדי תפארתה, ר״ל עם עשותה אז מצות ה׳ ושומרת התורה שהם בגדי תפארתה עבדו העבודות האלה ג״כ בחשבם שה׳ ירצה בם ושיהיה כעין אמצעי בינם לבין ה׳, אבל בזה השחיתה בגדי תפארתה, כמ״ש לא באות ולא יהיה, והגם שהיא לא זנתה ממש כי היו רק צלמי זכר, בכל זאת כבר זנתה על שמה, כי יצא השם שהיא עובדת ע״ז ככל גויי הארצות, ושפכה תזנותה על כל עובר ללמוד ממעשיה.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
ושמני וקטרתי – שנתתי לך להתקשט, כענין שמן וקטרת ישמח לב (משלי כ״ז:ט׳).
ותקחי – לענין המליצה רוצה לומר ותכסים על הזונים שהזונה מכסה אותם מבגדי רקמתה ליפותם בעיניה ולמשוך לבבם אליה ולענין המשל פירש ותכסים על הצלמים וכנוי שמני וקטרתי כענין שאמר אשר נתתי לך.
וקטרתי – הטי״ת נקראת בקמץ חטף לבן אשר.
נתתי לפניהם – כתוב ביו״ד וקרי בלא יו״ד והכתוב כאילו נתתי לפניהם אני גרמתי לך כיון שנתתי לך כמו שאמרו במשל מי גרם לך שתבעיטי בי כרשינין שהאכלתיך.
וגם כן תקחי בגדי רקמתך ותכסים ר״ל ותכסה אותם, ושמני וקטרתי שהיה להם ממני ומהארץ שנתתי לכם אותם נתת לפני הצלמים ההם, וכתוב ונתתי וקרי נתת והקרי נדרש לנקבה כאילו את נתת לפניהם והכתב שהוא נתתי ענינו ושמני וקטרתי האם נתתי לפניהם רוצה לומר האם נתתי אותם אני לפני הצלמים באמת לא נתתים לשום לפניהם, וה״ר דוד קמחי פירש אני גרמתי לך זה שתכעיסני לפי שנתתי לך שמני וקטרתי.
וקטרתי – הטי״ת בקמץ חטוף לב״א ולב״נ בפתח כן מצאתי בחילופים כ״י וכ״כ רד״ק בפי׳ ובשרשים וטעות נפל בחילופי הדפוס ועיין לקמן סימן כ״ג.
נתתי – נתת קרי ועיין הרמב״ן ורקאנטי ריש פרשת אחרי מות.
וקטרתי – הוא מיני בושם מעורבבים ונותנים על האש להריח.
ותכסים – בהם כסות הזונים עמך.
ושמני וקטרתי – השמן והקטרת שנתתי לך נתת לפני הזונים.
ותקחי את בגדי רקמתך – מצייר שאחר שעשתה מן כל בגדיה במות טלואות, לא נשארו לה רק בגדי רקמתה שאמר ואלבישך רקמה שהוא הכתונת כנ״ל, לקחה אח״כ גם הכתונת שהוא הבגד המכסה את בשרה וכסתה בו את הצלמים, וגם נתנה לפניהם את השמן והקטורת של ה׳.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
My bread also which I gave you, fine flour, and oil, and honey, with which I fed you, you even set it before them for a sweet savor; and thus it was,' says Adonai Elohim.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ונתתיהו לפניהם – זה דומה לצורת המדבר, כמו ״לא במחתרת מצאתים״ (ירמיהו ב׳:ל״ד), ולו נפרד הכינוי הזה, כי אז היה: ״ונתת אותו לפניהם״.1
1. כך ריב״ג, אללמע, עמ׳ 369 (רקמה, עמ׳ שפג), והשווה שם, עמ׳ 196 (רקמה, עמ׳ ריז), ורד״ק. הערה דומה מעיר פרשננו גם בפירושו לירמיהו ב, לד.
ולחמי אשר נתתי לך וגו׳ – יום שעשו את העגל ירד להם המן ונתנו ממנו לפני העגל ואעפ״כ ויהי ביום מחר ולא פסק ואף כן מפורש בספר עזרא: אף כי עשו להם עגל מסכה וגו׳ ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם וגו׳ ומנך לא מנעת מפיהם (נחמיה ט׳:י״ח-כ׳) כדי הוא למנוע מהם ולא מנעת אף כאן ויהי נאם י״י אלהים היה הלחם ולא פסק מלירד ליום מחר כך דרש רבי תנחומא.
And My bread that I gave you The day they made the Calf, the manna descended for them and they placed some of it before the Calf. Nonetheless, 'so it was' on the morrow, and it did not cease. Even this is delineated in the Book of Ezra: "Even when they made for themselves a molten calf, etc. And You, with Your manifold mercies, did not forsake them, etc., and You did not withhold Your manna from their mouth" (Nechemyah 9:18ff.). It was fitting to withhold it from them, yet You did not withhold it. [Scripture writes] here, too, "so it was, says the Lord God" the bread was, and it did not stop falling on the next day. So did Rabbi Tanchuma expound on it (Buber, Re'eh 13a).
ונתתיהוא לפניהם – פתרונו: אני נתתיהו לך ואת נתתם לעבודה זרהבלריח ניחוח.
ויהי – מהו ויהי? שאף על פי שהיו מקריבין אותו לעבודה זרה והיו מכעיסין אותי לא היה פוסק. והוא שדניאל מקלס: לי״י אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו (דניאל ט׳:ט׳). ראית מימיך מורדין במלך והוא פוסק להן מזונות. למלך זה נאה לקרותו רחמן.
ב. כן בכ״י פרמא 2994, פריס 162. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״לבניהן שמתי״.
האכלתיך – שהאכלתיך.
ויהי – ולא חזרת בך אלא ריח נחוחי ועבודתי נדחו ושלהם נתקיים והיה.
ולחמי, ונתתיהו לפניהם – אני נתתים לך לאכלה זהו פירוש אשר האכלתיך ואת נתת אותם לפני הצלמים לקרבן ותי״ו הנקבה הנמצאת תקרא בחיריק בהתחברה עם הכנוים לפיכך תי״ו ונתתיהו בחירק והיו״ד למשך וכן לא במחתרת מצאתים (ירמיהו ב׳:ל״ד) ומה שאמר ולחמי הוא דרך כלל כי לחם כולל כל מאכל ואחר כן פירש סלת ושמן ודבש האכלתיך ותרגם יונתן ולחמי וטובי.
ויהי נאם י״י – כל זה היה לא תוכלי להכחיש כי אני היודע ועד זהו שאמר אני י״י.
ויונתן תרגם ויהי בתמיה, הלא הואה כל אלין אמר י״י אלהים.
ובדרש: יום שעשו את העגל ירד להם המן ונתנו לפניו ואף על פי כן ביום מחר לא פסק וכן מפורש בספר עזרא אף כי עשו עגל ומסכה וגו׳ ומנך לא מנעת מפיהם (נחמיה ט׳:כ׳) כדי היה למנוע מפיהם ולא מנעת אף כאן אמר ויהי נאם י״י אלהים היה הלחם ולא פסק מלירד.
האכלתיך – אשר האכלתיך אותם לפניהם.
ויהי נאם י״י אלהים – טעם זה לחזוק ואמות, כאלו כתיב וכל מה שאמרתי היה בלי ספק, וזה דרך כל לשון לחזק הדברים.
וכן אמר ולחמי אשר נתתי לך סלת שמן ודבש שהאכלתיך אתה נתת אותו לפניהם לריח ניחוח כי מה שנתתי לך לשתאכל נתת אותו לפני הצלמים לקרבן ולחם כבר ידעת שהוא שם כולל לכל מאכל ולכן כלל בכאן בשם לחם סלת ושמן ודבש, ומה שאמר על זה ויהי נאם השם אלהים ענינו ויהי כל זה באמת לא תוכלי להכחישו כי אני היודע ועד, ואחרי שזכר שנתנה לפסילים המלבושים והעדים וזכר אחר כך שנתנה להם המזונות
ונתתיהו – כתב הריקאנטי במקום הנ״ל שכתוב וננתהו וק׳ ונתתיהו ואין כן בספרים וכן במסורת ונתתיהו ב׳ וסימן ונתתיהו בידך (שופטים ד) ונתתיהו לפניהם.
ניחוח – מלשון נחת רוח.
האכלתיך – אשר נתתי לך למאכל.
ונתתיהו – אתה נתת את כל אחד מהם לפני הזונים להיות להם לריח טוב ולנחת רוח ר״ל מה שנתתי לך הבאת לקרבן לפני העכו״ם.
ויהי – ר״ל כן היה באמת לא תוכלי להכחישו כי אני היודע ועד.
ונתתיהו – הוי״ו כמו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו {בראשית כ״ב:ד׳}. ואם היה כתוב האכלתים (רוצה לומר האכלְתְ את הצלמים לחמי) היה עולה יפה. גם הגרש שעל מלת לָ֜ך, שהוא מפסיק פחות מהפשטא שעל ודבש, איננו מתיישב אלא לפי קריאה זו, שאם לא כן היה ראוי להפסיק לך ברביע, לחמי אשר נתתי לך, כלומר סלת שמן ודבש שהאכלתיך. גם יונתן שתרגם אכילתיך ולא תרגם דאכילתיך נראה שהיה קורא האכלתים ותרגם אכילתינון, והמעתיקים הגיהו להשוות התרגום אל העברי. וכבר ידוע כי הכ״ף והמ״ם קרובות במכתב שמרוני.
ולחמי – וגם הלחם שנתתי לך לאכלה וגם הסלת ושמן ודבש אשר האכלתיך הוכרחתי לתת לפניהם לריח ניחח – ומפרש איך נתן אותו ה׳ לפניהם, כי ויהי אחר שהלחם היה ולא נשבת, שעדיין נתתי לך הלחם ויהי ולא נבטל הרי כאילו אני נותנו לפני הע״ז שאתה מקריב אותו לפניהם, (ונגד מ״ש אצל הבגדים לא באות ולא יהיה שהבגדים לא יהיו אחרים תחתם אמר שהלחם היה גם אח״ז), וכ״ז ממליץ מה שעשו עד ימי אחז שלא נתפקרו עדיין לגמרי ובכל זה כבר עבדו ע״ז בימי רחבעם ובימי אביה שאשתו אם אסא עשתה מפלצת לאשרה שהוא צלם זכר לזנות עמו, שעז״א ותעשי צלמי זכר ותזני בם, ובימי עתליה שכתוב כי עתליה המרשעת בניה פרצו את בית האלהים וגם כל קדשי בית ה׳ עשו לבעלים, שעז״א ושמני וקטרתי נתת לפניהם וכן אמציה שהקטיר לאלהי שעיר ובכ״ז היה כ״ז בצנעה ועבודת בית ה׳ היה עדיין על מכונו.
ויהי – כל זה; ולכאורה נראה שאין כל אלה משל, רק אמת שכן עשו בני ישראל בימי הנביא ולפעמים גם קודם לכן.
ונתתיהו – ואת נתת אותו.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
'Moreover you have taken your sons and your daughters, whom you have borne to Me, and these you have sacrificed to them to be devoured. Was your prostitution a small matter,
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ותקחי את בניך ואת בנותיך אשר ילדת לי – תמן תנינן מקום היה בירושלים ותופת שמו (כתוב ברמז רע״ז). ההוא כומרא אזיל לגבי חד בר נש והוה אמר ליה צלם פלן שלח לגבך בגין דשמע דאית לך בנין סגיאין בגין מה לית את מקרב חד מנהון, והוא אמר לו אינם ברשותי חד בכסף וחד בדהב וחד בענא וחד בבקרותא אמר ליה אין את אזיל פני לגביה לית הוא מיכעס עלך, והוא אמר לי אית לי חד בר זעיר בבי רביה המתן עד דהוא אתי ואני יהיב לך יתיה ואת אזיל מקרב ליה.
אמר לו הקב״ה ותקחי את בניך אשר ילדת לי – מכל בנים שהיה לך לא היה להקריב לאלילים אלא זה שהיה מקודש לשמי, ר׳ יהודה בר׳ סימון בשם ר׳ לוי בן פרטא משל למטרונא שא״ל אהובה עשה לי חמין נטלה לברנטין של מלך עשתה לו חמין, אמר לה המלך מכל כלים שהיה לך לא הוה ליך לעשות חמין אלא בברנטין שלי.
אשר ילדת לי – היו לו חמשה בנים ד׳ מהם לעבוד עבודה זרה ואחד מוקצה לבית הספר ובא להקריב אחד מבניו למולך מקריב לו את זה שהקצה ללמוד תורה במדרש רבי תנחומא.
ואני אומר: אשר ילדת לי אלו הבכורו׳ וכן הוא אומר בספר הזה: ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם (יחזקאל כ׳:כ״ו).
that you bore for Me If one had five sons, four of them were devoted to worshipping idols, and one he would set aside to attend school; and when he comes to offer up one of his sons to Molech, he offers up to it this one whom he had set aside to study Torahin the Midrash of Rabbi Tanchuma. But I say that "that you bore for Me" refers to the firstborn. Likewise, it is stated in this Book: "And I defiled them with their gifts, when they caused every one who opened the womb to pass" (20:26).
ותקחי את בנייך אשר ילדת לי – אם היה לך ארבעת בנים, היה מלמד לאחד עבודת השדה, ולשיני צורכי הבית, ולשלישי פרקמטיא, ולרביעי תלמוד תורה. וכשהיה מעביר מבניו למולך היה מניח את השלשה, והרביעי שהיה עוסק בתלמוד תורה שורפו למולך. הוא שאמר אשר ילדת לי.
דבר אחר: ותקחי את בניך אשר ילדת לי – בנייך שילדת לי שהיו ראויין לי לעם ולעבוד אותי ותזבחים להםאלאכול.
שאת עדיין שוחטת את בניי ונותנת להם בהעביר אתם להם – באש.
ותקחי, אשר ילדת לי – שנכנסו בבריתי ולי היו ואת לקחת אותם ממני ומתורתי וזבחת אותה להם לאכול האש אותם ולהעבירם למולך כמו שאמר לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש (ירמיהו ז׳:ל״א). ובמדרש אשר ילדת לי מי שהיו לו חמשה בנים נותן מהם ארבעה לעכו״ם ואחד מקצה לבית הספר בא להקריב אחד מבניו למולך מקריב לו את זה שהקצה ללמוד תורה.
המעט מתזנותך – כתוב בלא יו״ד וקרי ביו״ד אמר המעט לך מה שהכעסתני בבניך ובבנותיך שהיו לי וזבחת אותם להם ולפי שקשה העבודה הזאת משאר העבודות חזר עוד ואמר ותשחטי את בני (יחזקאל ט״ז:כ״א) אמר בני כמו שאמר אשר ילדת לי.
ותזבחים להם לאכול – גם זה היה מכלל מנהג עובדי עבודה זרה, כי יש מינים רבים מהן לאין מספר, וכבר כתיב בספר יוסיפון (יוסיפון ג׳) מעשה על צלם אחד שהיה אוכל לפי מחשבת ההמון.
זכר עוד שגם הבנים והבנות אשר ילדתי לי רוצה לומר בעבודתי עשית מהם זבח לפסילים לאכול, ואמר זה על עבודת המולך שהיו שורפים בניהם ובנותיהם באש וכן אמרו במדרש (איכה רבה א, לח)אשר ילדת לי מי שהיו לו חמשה בנים נותן מהם ארבע לעבודה זרה ואחד מקצה לבית הספר בא להקריב אחד מבניו למולך מקריב לו את זה שהקצה ללמוד תורה, ולפי שהיה זה תכלית הרוע אמר עליו המעט מתזנותיך רוצה לומר המעט בעיניך תזנותך אחרי הצלמים
ילדת – ברוב ספרים מדוייקים כן כתיב וק׳ בלא יו״ד בסוף תיבה גם לא נמנה במסורת דריש מלכים ולא במסורת כ״י שמצאתי ג״כ במלכים בפרשת ואשה אחת מנשי בני הנביאים.
מתזנותך – מתזנותיך קרי.
ילדת לי – ילדת ממני.
להם לאכול – להזונים להיות להם למאכל.
המעט – וכי מעט בעיניך ממה שהלכת אחר הזנות עד שגם עשית את זאת.
המעט מתזנותיך – חוזר למטה, וכי כל תזנותיך לא הספיקו לך והיו מעט בעיניך, עד שהוצרכת לשחוט את בני ולתת אותם למאהביך? (וכן דון יצחק).
ותקחי את בניך – מגביל נגד מ״ש ותשחטי את בני, ושעורו ותקחי את בניך אשר ילדת לי מתזנותיך ותזבחום להם לאכול, המעט ותזבחי את בני.
ותקחי – עתה יספר מה שעשו בימי אחז שעבד ע״ז בפרהסיא והעביר את בניו באש למולך, ועז״א ותקחי את בניך – ר״ל תחלה לא לקחת את בני רק את בניך ואת בנותיך ר״ל הבנים שהיו שלך באמת לא שלי, רק אשר ילדת לי – שאת יחסת אותם לי על שגדלו בביתי,
המעט מתזנותיך ר״ל לקחת בניך המעט שילדת לי מתזנותיך שילדת לי בזנות, והם היו מעט ולא הספיקו, ולכן הוספת עוד
המעט – כאלו יתר תזנותיך היו דבר מועט.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
בהעביר אותם להם – לאכלם, כמו והעברת אלי, כי אין כתיב כאן באש.
אלא שגם תשחטי את בני ותתנים להעביר אותם להם רוצה לומר לצלמים הנזכרים כי זו היא עבודת הזבחים שזכר למעלה הבנים והבנות.
בהעביר – מלשון העברה והולכה.
ותתנים – נתת אותם להם במה שהיית מוליך אותם להם למאכל רצה לומר בניך המיוחדים לי ללמוד בבית הספר אותם שחטת לעכו״ם.
ותתנים – כמו ומזרעך לא תתן להעביר למולך.
ותשחטי את בני שהיו שלי שנולדו ממני,
ותתנים לכומרים בהעביר אותם להם לע״ז, כי הדין הוא שאינו חייב עד שימסרנו לכומרים ויקח אותו מידם ויעביר בעצמו (עמ״ש בס׳ תו״ה קדושים סי׳ צ׳) ועז״א ותתנים לכומרים בהעביר, שאח״כ העברת אותם בעצמך שכן דרך עבודתה.
בני – בניך (?).
ותתנים – להם בהעביר אותם באש.
תרגום יונתןר״א מבלגנציר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
In all your abominations and your prostitution you have not remembered the days of your youth, when you were naked and bare, and was weltering in your blood.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״והלבשתך״.
ואת כל תעבותיך ותזנותיך – שהתעבת לשחוט בני לצלמי זכר וזנית עמם.
ואת כל תועבותיך ותזנותיך – ועם כל תועבותיך ותזנותיך שעשית להכעיסני לא זכרת את ימי נעוריך כמה חסדים עשיתי עמך בהיותך ערום ועריה כמפורש למעלה.
לא זכרתי – כתוב ביו״ד רוצה לומר אני לא זכרתי לך בימי נעוריך מה שאת עתידה לחטא ורחמתי עליך בימי נעוריך והקרי זכרת מבואר הוא.
מתבוססת בדמך היית – ולמעלה אמר בדמיך לשון רבים והנה אמר בדמך לשון יחיד והענין אחד וכן נזכרו דמי הלידה בלשון רבים תשב בדמי טהרה (ויקרא י״ב:ד׳) וכשזכר אותם בלשון רבים מפני שיש מקומות חלוקים באשה שיוצא הדם מהם והם החדר והעליה והפרוזדור גם יש מראה דם שונים זה מזה וקרא אותם דרך כלל דם לשון יחיד. עירום נכתב ביו״ד המשך.
ואת כל תועבותיך ותזנותיך רוצה לומר עם כל התועבות וזנות אשר עשית לא זכרת את ימי נעוריך ואת רוב החסדים אשר עשיתי עמך בהיותך עירום ועריה מתבוססת בדמיך היית בגלות מצרים.
זכרתי – זכרת ק׳.
ואת כל וגו׳ – עם כל התועבות והזנות שעשית לא זכרת בעת ההיא הטובה שעשיתי עמך בימי נעוריך כשהיית ערומה מבלי לבוש והיית מתגלגלת ורמוסה בטנוף הדם שיצא עמך בעת הלידה ר״ל לא זכרת הטובה שעשיתי עמך בהוציאך ממצרים מעבודת פרך.
ואת כל – כמו ועם כל.
ואת כל תועבתיך – ע״י כל תועבותיך באת לידי מדה זו שלא זכרת כלל מעמדך הקודם בהיותך עירם ועריה – שאם היית זוכר מעמדך במצרים ואת הנסים שעשיתי עמם היית ירא מעונשי השם, שיחזיר אותך לעבדות כמו שהיית במצרים, אבל ע״י זנותך שכחת את ה׳ לגמרי ותלית הכל במקרה, והראיה כי הלא
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
Woe, woe is to you Woe is to you because you have sinned! Woe is to you because you have not repented!
ויהי אחרי כל רעתך אוי אוי לך – אילו שבת אלי עדיין הייתי מקבלך, כעיניין שנאמר: ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם י״י (ירמיהו ג׳:א׳). אלא אחרי כל רעתך אוי אוי לך. אוי על שחטאתם ואוי על שלא שבתם לפני.
ויהי – עוד
אחרי כל רעתך – שהרעות לעשות.
אוי אוי – רק אוי לך שלקית בעונך.
ויהי אחרי כל רעתך – ויהי כן כמו שהיתה מתחילה ערום ועריה כן היתה אחר שעשית כל הרעה שעשית נשארת בערום ובחוסר כל.
אוי אוי לך – כמה פעמים יש עליך לומר אוי שהפסדת כמה טובות בפשיעתך.
אוי אוי – לחזוק.
ואומרו ויהי אחרי כל רעתך אוי אוי לך נאם השם להגיד כי כמו שהם חטאו ופשעו נגדו יתברך כן אחרי כל רעתם ופשעיהם בא עליהם אוי אוי פעמים רבות שהוא רמז לרעב ולחרב ולדבר שבא עליהם.
ויהי – ר״ל ומה א״כ יהיה אחר כל רעתך מהו הגמול שתקבל הנה אוי אוי יהיה לך רבת פעמים לפי מרבית הרעה.
אוי אוי לך נאם ה׳ – מאמר מוסגר. ושיעור הכתוב: ויהי אחרי כל רעתך ותבני לך גב (ראזנמילר).
ויהי אחרי כל רעתך אוי אוי לך שאחז נלקה במכות שונות ואם היה זוכר שיש אלהים שופט ומשגיח הי״ל לשוב בתשובה והוא הוסיף למעול כמ״ש (בדה״ב כ״ח) ובעת הצר לו ויוסף למעול בה׳ הוא המלך אחז, שכל שהוסיף ה׳ להכותו הוסיף במעלו, ואחר שראה שאוי אוי לו אז
אוי אוי – כל אלה גרמו לך נזק רב.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
You have built your lofty place at the head of every way, and have made your beauty an abomination, and have opened your feet to everyone who passed by, and multiplied your prostitution.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ותפשקי את רגליך לכל עובר – תמן תנינן המפתה נותן שלשה דברים, האונס ארבעה, המפתה נותן בושת ופגם וקנס מוסיף עליו אונס שנותן את הצער, צער דמאי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה צער של פיסוק רגלים, וכן הוא אומר ותפשקי את רגליך לכל עובר.
ותפשקי את רגליך לכל עובר – פירוש ״ותפשקי״ – פתיחה,1 וכמוהו, והוא <בבניין> קל: ״פושק שפתיו מחתה לו״ (משלי י״ג:ג׳); ו״רגליך״ – כינוי לערווה,2 והכוונה בכך לשקידה [...] ממנה דבר ללא התאפקות.3
1. השוה: אבן קריש, עמ׳ 219, 286, 308; אלפסי, ערך ׳פשק׳ (שניהם משתמשים בשורש בש״ק הערבי); מנחם; ריב״ג, אצול, ערך ׳פשק׳; רד״ק.
2. השווה: אבן קריש, עמ׳ 218; ריב״ג, אצול, שם.
3. למרות הקיטוע, ניתן להבין כיצד ביאר פרשננו את הביטוי ״לכל עובר״: במרץ רב ובשקידה רבה.
ותפשקי את רגליך – לפי שדימה אותה לזונה דבר בלשון תשמיש שיש פיסוק הרגלים איאקיישמש בלעז.
you spread your legs Since He compares her to a harlot, He speaks in terms of sexual activity, in which there is spreading of the legs, a cesmas in Old French, you spread wide apart.
ותתעבי את יפיך – פתרונו: חללת קדושתך כאשה הזאת שהיא טובת חן ויפת תואר ומחללת את יפיה מרוב תזנוניה. ותרגם יונתן: ואחלית ית קדושתך ואיתחברת ליך למפלחא לטעוותא.
ותפשקי {את} רגליך לכל עובר – כמוב ותרחיבי את רגליך כדרך אשה מנאפת שהרחיבה יריכותיה בתשמיש לכל באיה.
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״כת׳ ״.
ותתעבי את יפיך – שהפקרת גופך לכל בפיסוק רגלים לכל עובר.
אל כל ראש דרך – אל במקום בי״ת כמו ואל הארון תתן את העדות (שמות כ״ה:כ״א) כמו ובארון אמר בפרשת דרכים בנית רמתך כדי שיהיה גלוי ונמצא לכל עובר.
ותתעבי את יפיך – והדרך שהיה לך שיצא לך שם בגוים ביפיך (יחזקאל ט״ז:י״ד) בהדרי אשר שמתי עליך (יחזקאל ט״ז:י״ד) את תעבת אותו ולא רצית בו במעשיך הרעים שעשית.
ויונתן תרגם: ואחילת ית קדושתיך ואפשר לפרש ותתעבי פעל יוצא לשלישי כלומר שיתעבו אותם לאחרים מרוב שהפקרת עצמך לכל.
ותפשקי את רגליך לכל עובר – פסוק הרגלים הוא מדרך התשמיש ולפי שהמשילה לזונה אמר כן וענין המליצה הוא שזמנת עצמך לכל עובר שיבא עליך וענין המשל הוא שהפקרת עצמך לעבוד כל עכו״ם שיספר לך כל עובר עליך.
תזנותך – כתוב בלא יו״ד וקרי ביו״ד.
והנה הפליג הנביא במליצתו באומרו אל כל ראש דרך בנית רמתך כי זהו גם כן על הבמות נאמר והוא כפל הענין אשר זכר, ופירושו ובכל ראש דרך מהדרכים בנית רמתך והיא הרמה והבמה שזכר שהיו בונים בראש הדרכים כדי שיהיה גלוי ונמצא לכל עובר ושב, ואותו הוד והדר שנתתי עליך שבעבורו יצא לך שם בגוים אתה תעבת אותו שלא רצית להתמיד בו כ״א לזנות ותפשקי את רגליך ומלת תפשקי הוא מלשון גילוי השוקים כדרך הנשים הזונות, ותרבי את תזנותיך לפי שלא לבד עם עבודת זרה אחת היו זונים וכמו שאמר כי מספר עריך היו אלהיך יהודה.
תזנותך – תזנותיך ק׳.
אל כל – בכל ובא מלת אל במקום בי״ת וכן ואל הארון (שמות כ״ה:כ״א) ור״ל ובהארון.
ותתעבי – מלשון תעוב ומיאוס.
ותפשקי – ענין פתיחה והרחבה כמו פושק שפתיו (משלי י״ג:ג׳).
אל כל ראש דרך – בכל ראש דרך מהדרכים בנית בנין רם ונשא לזנות למען יהיה נמצא לכל עובר ושב.
ותתעבי – את היית מתעב וממאס יפייך להראות לכל מי שירצה ולא היית מסתיר אותה כדרך שמסתירים דבר נחמד ויקר.
ותפשקי – הרחבת רגליך זה מזה לכל עובר להיות מוכן לו לזנות ומאד הרבית בזנות ר״ל עשית מזבחות לעכו״ם בכל מקום ובפרסום רב ואת בעצמך תעבת הצלחתך כי ע״י מעשיך תהיה נלקחת ממך כי כל העכו״ם שראית עבדת.
ותפשקי – הרחבת הרגלים דרך גנאי, וכן פושק שפתיו (משלי י״ג).
את כל ראש דרך בנית רמתך שיראוהו גם האורחים עוברי דרך לזנות גם עם הזרים העוברים ושבים, והיא מליצה על שבנו במות ומסכות על ההרים הרמים ועל הדרכים ועבדו אלילים שונים,
ותתעבי את יפיך – היית כקדשה שמרוב הניאוף נתעב יפיה ובלו פניה ואז תכסה פניה ותפשקי רגליך לכל עובר ר״ל שכבר סר מעליך הדרך האלהים והיית כגוים הבזוים נכנעים לכל, וגם ותרבי את תזנותיך להתמיד בעבודת נכר.
You have also committed sexual immorality with the Egyptians, your neighbors, great of flesh; and have multiplied your prostitution, to provoke Me to anger.
ותזני אל בני מצרים שכניך גדלי בשר – דרש לוי בר סיסי מהו גדלי בשר וכי יש לזה רגל אחד ולזה שלשה רגלים, אלא שהיו כלם ערלים, וכה״א וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו, ר׳ אמי אמר כלם בעלי גבורה היו.
גדלי בשר – בעלי אבר תשמיש.
great of flesh Having a large male organ.
גדלי בשר – בעלי קומה ומסורבלים בבשר.
גדלי בשר – אותו אבר.
ותזני אל בני מצרים – כמו עם.
גדלי בשר – אבר התשמיש יקרא בשר רר בשרו או החתים בשרו (ויקרא ט״ו:ג׳) וכן אמר על מצרים אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כ״ג:כ׳) ובדרך התשמיש תאות הנשים לגדלי בשר.
ויונתן תרגם: מסרבלי בשר וענין המשל רוצה לומר שהתאוית תאוה גדולה לתועבת מצרים.
תזנותיך – לשון יחיד.
וזהו שביאר ותזני אל בני מצרים שכניך גדלי בשר רוצה לומר מפני שהיו גדולי איברי המשגל וכמו שאמר על מצרים אשר בשר חמורים בשרם (להלן כג, כ), והענין שהיו עובדים אלהי המצריים כמו שעשתה בת פרעה בירושלם.
להכעסני – במקצת ספרים מלא יו״ד אחר עי״ן ועיין בירמיה סי׳ ל״ב.
אל בני מצרים – את בני מצרים.
שכניך – מלשון שכן.
בשר – כן יקרא אבר התשמיש וכן רר בשרו (ויקרא ט״ו:ג׳).
ותזני – זנית עם בני מצרים הקרובים לארצך על כי המה גדלי בשר גדלי אברי המשגל וכן נאמר בהם אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כ״ג:כ׳) כי כן דרך אשה זונה התאוות להבעל לגדלי בשר ר״ל עבדתם פסילי מצרים.
להכעיסני – ר״ל מרבה היית בזנות עד שא״א שתהיה הכל לתאבון כ״א הכוונה היתה להכעיסני ויאמר כן על כל העכו״ם.
ותזני אל בני מצרים – לפי הנמשל הכוונה לדעת המפרשים: עשית כתועבותם ועבדת את אלהיהם. ולדעתי הכוונה על בואם בברית עם המצרים, כגון כשלקח שלמה את בת פרעה, ואחר כך אחז שלח מלאכיו אשורה להביאם לעזרו, ואחר כך חזקיה נפתה למלאכי מלך בבל. וכל זה היה כעין זנות מתחת אלהי ישראל בהתחברם לעובדי אלילים וישימו בשר זרועם. וכל זה מפורש למטה סימן כ״ג. ושם גם המפרשים פירשו לענין כריתת ברית.
גדלי בשר – כינוי לבשר הערוה, כמו רר בשרו את זובו ואמר אשר בשר חמורים בשרם.
ותזני – אז הוספת לזנות אל בני מצרים גדלי בשר כינוי לאבר התשמיש, וגם הרבית את תזנותיך להכעיסני שהתחילו לעבוד ע״ז להכעיס את ה׳, וזה ספור מה שהלכו אז למצרים לעזרה וכ״ז היה בימי אחז כמ״ש (ישעיהו סי׳ ל׳ וסי׳ ל״א).
ותזני וגו׳ – אולי כל אלה פשט פשוט ולא משל, שיצר הרע פתה אותם לעבודת הבעל והאשרה, שעבודתם זנונים ונאופים; ותכף שחדלה עבודה זרה זו מסביבות ישראל, חדלו מעבוד האלילים ודבקו בעבודת ה׳.
See therefore, I have stretched out My hand over you, and have diminished your ordinary food, and delivered you to the will of those who hate you, the daughters of the Philistines, who are ashamed of your lewd way.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ואגרע חקך – [חסק]רון,1 [ו״חקך״] כמו [״הטריפני] לחם חקי״ (משלי ל׳:ח׳).2
1. כך: אלפסי, ערך ׳גרע׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳גרע׳. ת״י ורד״ק סבורים, שהוראת פועל זה היא ׳מניעה״. ראה ריב״ג, שם, המביא משמעות זו כהוראה שנייה לשורש גר״ע במקומות אחרים, כגון: במדבר ט, ז ואיוב לו, כז.
2. לדעתו, תיבת ״חקך״ באה כאן בהוראת מצרכי מזון שונים. השווה: ת״י ורד״ק.
חוקך – מזונותיך בימי שפוט השופטים.
ואתנך בנפש שנאותיך – בימי שמשון.
הנכלמות מדרכך זמה – תרגם יונתן דאילו שלחית לוותהון נביי איתכנעו, ולא היו הולכים בדרך זמתך.
your ration Your food, in the days that the judges judged.
and I delivered you to the will of those who hate you in the days of Samson.
who were embarrassed by your lewd way Jonathan [paraphrases]: For had I sent My prophets to them, they would have humbled themselves, and they would not have gone in the way of your lewdness.
ואגרע חוקך – פתרונו: לחם חוקך. כלומר מיעטתי חוקך מפני חטאתיך. כלומר בעון שהסולת והדבש והשמן שהשבעתיך היתה מאבד בידים ונתתו לפניהם בעוון זה מיעטתי מזון.
ואתנך בנפש שנאותיך בנות פלשתים הנכלמותבמדרכך זמה – פתרונו: אילו שלחתי אליהן נביאיך כמו ששלחתי אליכן היו נכלמות ממעשיהן ושבות אלי, ואת לא שבת מדרכך זמה. וכן תירגם יונתן.
ומורי ר׳ יוסף בר׳ שמעון אומר: בנפש שנאותיך בנות פלשתים הנכלמות מדרכך זמה – שאפילו פלשתים שהיו שונאים אתכם היו נכלמים ממעשיכם.
ב. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״הנכלמת״.
ואע״פ שהרי כבר נטיתי ידי עליך – על זאת על אשר הרבית לזנות את הגוים בימי השופטים.
ואגרע חקך – חק ומשפט ששמתי לך שלא ימשלו בך גוים.
ואתנך בנפש שנאתיך – הראשונות ששנאוך מימי שמשון וחרבה שילה ונלקח ארון הברית ועם י״י נפלו בחרב.
הנכלמות מדרכך זמה – שהיתה בידם גם הם, ונכלמו ושבו מדרך זמתם והכירו כחי בהכותי אותם בדבר ובטחורים. ואתם לא נכלמתם ולא שבתם, אלא עדיין זנית אל בני מצרים שכיניך ולא זכרת את אשר נתתיך ביד פלשתים על דרכך הרעה.
והנה נטיתי ידי עליך – לשפטך כמעשיך.
ואגרע חקך – חק טרפך שנתתי לך סלת ושמן ודבש (יחזקאל ט״ז:י״ט) גרעתי אותו ולקחתי אותו ממך.
בנפש שונאותיך – ברצון כמו אל תתנני בנפש צרי (תהלים כ״ז:י״ב) רוצה לומר שראו בך נקמה מה שרצו לראות והן היו שונאות ישראל מקדם שהרי כל הימים נלחמו בהם עד שקם דוד והכניעם.
בנות – כתרגומו כפרני פלשתאי.
הנכלמות מדרכך זמה – אפילו הן שהן שונאותיך נכלמות מדרכך שהיא דרך זמה.
הנכלמות מדרכך זמה – גם זה הפלגה כי גם האויבים נכלמים כי ימצא במין האדם מתועבים כבני ישראל.
ומפני זה נטיתי ידי עליך להענישך כראוי ואגרע חוקך רוצה לומר סלת ושמן לחם ודבש ושאר ברכותי שהייתי נותן לך לקחתי אותם ממך, ולא די זה אלא שעדיין אתננה בנפש ורצון שונאותיך בנות פלשתים שהיו שונאות אותך לקדם ועתה רואים נקמה בך שגם הם עם היותך שונאותיך הן נכלמות מדרכיך שהיו דרך זמה.
והנה נטיתי ידי – בנביאים עם פי׳ הריא״ה כתוב נטיתי את ידי ובשאר ספרים ליתיה והמסורת אומרת עליו ט״ז חסרים את בנטית יד והסימן נמסר ביחזקאל כ״ה במס״ג.
שנאתיך – במקצת ספרים שנאותיך מלא וא״ו בתר אנ״ף.
ואגרע – מלשון גרעון וחסרון.
חקיך – ר״ל מזון קבוע וכן ואכלו את חוקם (בראשית מ״ז:כ״ב).
בנפש – ענין רצון כמו אם יש את נפשכם (בראשית כ״ג:ח׳).
הנכלמות – מלשון כלימה ובושה.
זמה – ענינו גנות ורשע כמו כי זמה עשו (הושע ו׳:ט׳).
נטיתי ידי – להכות בך.
ואגרע – חסרתי ממך חוק המזון שקבעתי לך ומסרתי אותך ברצון שונאיך לעשות בך רצונם והשונאים היו בנות פלשתים אשר המה נכלמות ומתביישו׳ מדרכך דרך זמה כי כן דרך נשים צנועות שהנה מתביישות כשרואות הפלגת הפקר הזונות וכאומר והנה בנות פלשתים הנם טובות וכשרות ממך ר״ל חסרתי מישראל רוב הטובה שהשפעתי להם מאז ומסרתיך ביד פלשתים הטובים ממך במעשיהם.
בנות פלשתים – זה היה בימי אחז. ככתוב בדברי הימים (דברי הימים ב כ״ח:י״ח): ופלשתים פשטו בערי השפלה והנגב ליהודה וילכדו את בית שמש ואת אילון וגו׳. ואחר זה שלח אחז אל מלך אשור לעזור לו. ואף על פי שענין הפלשתים נזכר בדברי הימים אחר שליחת המלאכים אשורה, נראה שהיה הענין קודם לכן. אלא שהסופר הזכיר תחלה מלחמות אחז עם מלך ארם ומלך ישראל לחוזק שני המלכים ההם, אשר הניעו את לבבו כנוע עצי יער מפני רוח, ומפני פחדם קרא למלך אשור. ואחר כך הזכיר כי מלבד מלחמות שני המלכים הגדולים האלה עוד מכות אחרות הוכה אחז קודם לכן, כי אדומים באו וגו׳ ופלשתים פשטו וגו׳, והמכות האלה היו סבה לחולשתו ולמוראו בבוא עליו מלך ארם ומלך ישראל.
חקך – דבר הקצוב לך, כמו כי חק לכהנים מאת פרעה.
ואתנך בנפש – ברצון, כמו אל תתנני בנפש צרי.
והנה נטיתי ידי עליך כי אז הכהו מכה אחר מכה כמ״ש בדה״ב (סימן כ״ח), ולבסוף פשטו פלשתים בערי השפלה והנגב ליהודה וישבו שם, וז״ש ואגרע חקך – שלקח מהם ערים בא״י,
ואתנך בנפש שנאתיך בנות פלשתים שהם היו תמיד שונאים לישראל, והם הנכלמות מדרכך זימה – שהם לא הרעו מעשיהם כ״כ כמו ישראל.
ואגרע חקך – ואחסיר מפרנסתך שקבעתי לך יום יום, בשלחי רעב על ארצך; ועלול הרעב הוא הדבר.
בנות – אם היו רוצות לבוא עליך אפילו הבנות היו מנצחות אותך, כ״כ חלשת מחמת תזנותיך.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
You have played the prostitute also with the Assyrians, because you were insatiable; yes, you have played the prostitute with them, and yet you weren't satisfied.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אל ארץ כנען כשדימה – אבו אלוליד אמר ש״אל״ כאן במקום ״מן״, כלומר שהיא עברה מארץ ישראל לבבל;1 ואפשר שהוא התכוון לומר ״וכשדימה״, כלומר שהיא היתה בשתי הארצות.2
1. כך אכן אומר ריב״ג, אצול, ערך ׳אלה׳ (ה״א רפה), ועיין השגת רד״ק על פירוש זה. גם באותיות העניינים, ערך ׳אל׳, מביא פרשננו פירוש זה בשם ריב״ג ומעיר אותן הערות.
2. כך באותיות העניינים, שם. בדרך דומה פירשו: ת״י; אבן קריש, עמ׳ 218; רד״ק.
אל ארץ כנען כשדימה – כשדים לא מארץ כנען הם וכך פירושו הוספת צלמי כשדים על של כנענים שהיו סמוכים ליך וזנית להם כבר ויונתן תרגם ותרבי תזנותיך כשדימ׳ ונדמי׳ לכנעני׳ השטופים בעבודה זרה ואסגית ית טעוותך לאתחבר׳ לעמא דכנען למהך בנימוסי כשדאי ולי נראה כנען כמו סוחר כמו כנען בידו מאזני מרמה (הושע י״ב:ח׳) שכן קורא ארץ כשדים ארץ סוחרים כמו שנאמר: ויביאהו אל ארץ כנען בעיר רכלים שמו (יחזקאל י״ז:ד׳).
with the land of Canaan, with the Chaldeans The Chaldeans were not from the land of Canaan, but this is its meaning: You added the images of the Chaldeans to those of the Canaanites, who were near you, and you played the harlot with them. However Jonathan rendered: You increased your harlotries with the Chaldeans and You became like the Canaanites, who were steeped in idolatry, and you increased your gods, joining the people of Canaan who follow the customs of the Chaldeans. But to me it appears that כְּנַעַן is like סוֹחֵר, a merchant, like: "A trafficker (כְּנַעַן) who has deceitful scales in his hand" (Hoshea 12:8). He thus calls the land of the Chaldeans the land of the merchants, as it is said [concerning Babylon, too,]: "and he brought it to the land of merchants (כְּנַעַן), in a city of traffickers he placed it" (17:4).
אל ארץ כנען כשדימה – לא מארץ כנען הוא. וכן פירושו: הוספת צלמי כשדים ע״זא של כנען שהיו סמוכיןב לך וזניתג להם כבר. וגם אםד יכול אדם לומר שארץ כשדים קורא ארץ כנען. לשםה שהוא אומר בפרשה שנייה ויביאהו אל ארץ כנען בעיר רוכליםו שמו (יחזקאל י״ז:ד׳). לפי שכל המלכים נקבצו שם לדרוש בשלום מלך בבל, קורא לארץ בבל ארץ כנען.
א. כן בכ״י מינכן 5, לוצקי 777, פרמא 2994, ואפשר לפענחו: ״על זה״ או ״עבודה זרה״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״סומכין״.
אלא שהרבית תזנותיך – עוד אל ארץ כנען – אותן הנותרים בארץ, ולא אליהם אלא לבני כשדים זנית שם. ודבר זה מפרש למטה בענין אהלה ואהליבה (כ״ג:י״ד-י״ז), ותסף אל תזנותיה ותרא אנשים מחקה על הקיר, משמע בארצה ראתה צלמיהם חקוקים ועגבה אליהם לזנות עמם. וכן הוא אומר דמות בני בבל כשדים ארץ מולדתם, ותעגב עליהם למראה עיניה, שראתה צלמיהם מחוקים. ותשלח מלאכים אליהם כשדימה. ויבאו אליה בני בבל למשכב דודים. משמע אל ארץ כנען באו לה וזנו עמה שם. כן הוא עיקרו.
וגם בזאת לא שבעת – אף בבני כשדים.
ותרבי את תזנותך – גם זה לשון יחיד.
אל ארץ כנען כשדימה – יש מפרשים כמו מארץ כנען, ואיננו נכון כי מ״ם השמוש הוא הפך מלת אל ולמ״ד השמוש ועוד מה צריך לזכור כנען היה לו לומר מארצך אלא פירושו כמשמעו אל ארץ כנען כלומר כתועבות ארץ כנען שהיו עושים הכנעניים אשר הוריש י״י מפניך כמעשיהם עשית והרבית את תזנותיך כמו שכתוב במנשה מכל אשר עשו האמרי אשר לפניו (מלכים ב כ״א:י״א) ופירוש אל ארץ כנען דמית בתזנותיך אל ארץ כנען כשהיתה ארץ כנען. וכשדימה רוצה לומר אל כשדים כלומר הרבית תזנותיך ודמית לארץ כנען ולארץ כשדים בתזנותיך כי לא שבעת באחד מהן וגם בזאת לא שבעת בדרך שתיהן.
ותרבי את תזנותך – הנה אשור סוג כולל מאד וכשדים הוא חלק אחרון ממנו, כי אם בפרט בני בבל, והכונה בזה הלשון, ותרבי את תזנותך בארץ כנען אל כשדימה.
ואומרו ותרבי את תזנותך אל ארץ כנען כשדימה הוא קשה לפי שאין ארץ כנען כשדימה ולא כשדימה ארץ כנען, גם שהיה לו לומר מארצך לא אל ארץ כנען כי כבר לא היה ארץ כנען אלא ארץ ישראל, אבל ענינו שעשתה כתועבות ארץ כנען שהיו עושים הכנענים בשבתם עליה כמעשיהם עשית, וכן בכשדימה רוצה לומר וכן זנית עם הכשדיים שעבדת אלהי הכנענים ואלהי הכשדים והוא על דרך מה שנאמר במנשה מכל אשר עשה האמרי אשר לפניו (מלכים ב כא, יא). או יהיה פירושו ותרבי את תזנותך אל ארץ כנען שהרבה וגדלה תזנותה יותר ממה שהיה בארץ כנען וכשדימה, כי הנה ארץ ישראל גדולה בחטאה יותר משתיהן יחד כנען וכשדימה וגם בזאת לא שבעת כי עוד היית מבקש אלהים אחרים לעבדם והותרה בזה השאלה הרביעית:
ותרבי – והרבית לזנות עם אנשי ארץ סוחרים וחוזר ומפרש שהמה הכשדים שהיו אנשיה סוחרים וכן נאמר בהם ויביאהו אל ארץ כנען בעיר רוכלים שמו (יחזקאל י״ז:ד׳).
וגם בזאת – אף בזנות הזא לא שבעת וחשקת עוד לזנונים אחרי ר״ל אף שמסרתיך ביד פלשתים לא עזבת דרכך ועבדת לפסילי אשור וכשדים וחשקת עוד לפסילי יתר העמים.
ארץ כנען – ארץ רוכלים. וכן למטה (י״ז:ד׳) יחזקאל קורא לארץ בבל ארץ כנען ועיר רוכלים (רש״י).
אל ארץ כנען כשדימה – יל״פ שקורא כשדים ארץ כנען ע״ש המסחר הגדול שהיה שם, וכן לקמן (י״ז ד׳) ויביאהו אל ארץ כנען בעיר רוכלים שמו.
ותרבי את תזנותך אל ארץ כנען כשדימה – זה נמשך עד ימי מנשה, שאז התמידו ג״כ בכל המעשים האלה ואז התחילו לזנות אל בני בבל, ור״ל זנותך אל ארץ כנען הרבית לארץ כשדים לעשות עמהם כתועבות הכנעני,
וגם בזאת לא שבעת כי לכדו את מנשה בחוחים ויביאוהו בבלה.
כנען – ארץ רוכלים, וכן למטה י״ז:ד׳ (רש״י).
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
1. כך: ת״י; אבן קריש, עמ׳ 218. אלפסי, ערך ׳אמל׳; מנחם, ערך ׳אמל׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳אמל׳; רשי ורד״ק מפרשים אותה בהוראה שלילית: ״חולשה״, ״רפיון״, ״קלקול״ וכיו״ב. על פירוש ״לבתך״ כ״לבך״ אין חולקים, עיין על כך ראב״ע, פירושו הקצר לשמות ג, ב.
How degenerate Heb. אֲמֻלָה, spoiled. Similarly: "the feeble (הָאֲמֵלָלִים) Jews" (Nechemyah 3:34), and similarly, "because I languish (אֻמְלַל)" (Tehillim 6:3).
מה אמולה לבתך – פירש מורי: מה נחתך לבך. איפה נטה דעתך בעזבך את י״י אלהיך.
מעשה אשה זונה שלטת – כמעשה אשה זונה ששולטת בעצמה ועושה כל מזימותיה.
מה אמלה – וחלשת להתפתות היא.
לבתך – נָוֻא קוּדִינַא.
בעשותך את כל אלה מעשה אשה זונה – ששלטון וממשל אחרים עליה כאילו אין אַתּ יכולה להשמט מידם ואת מושלת ושולטנית על כולם.
מה אמולה לבתך – זכר לב בלשון נקבה לגריעות.
אמולה – גזורה כלומר אין לה מחשבה ישרה כאילו היא גזורה ואינה כי לא חשבת כל אשר עשית כי הם מעשים רבים ורעים.
מעשה אשה זונה שלטת – פירוש מעשים שעשית הם מעשי זונה שהיא שליטה בעצמה לעשות כל אשר תתאוה.
שלטת – שם תאר בפלס אדרת עורת אמר לזכר שליט ולנקבה שליטה או שולטת בלע״ז גליירד״א.
ויונתן תרגם: דשליט לה בנפשה.
שלטת – כי היא זונה מופלגת שאינה כפופה לאיש מיוחד.
ואומרו מה אמולה לבתך הוא כתרגומו מה תקיף הנה רשע לבך עשה אמולה מלשון אלמות, והמפרשים פירשוהו מלשון כריתה כמו ורבת בנים אומללה יושבת השבעה (שמואל א ב, ה), ואם נפרש אומללה כתרגומו ראוי לפרשו כך מה אמולה וחזקה לבתך בעשותך את כל אלה כי הנה הזונה כשתזנה אחרי שתגמור פעולתה תתחרט ותתעצב וכן האיש הזונה, ואין אתה כן כי בעשותך את כל אלה אתה תמיד כאשה זונה שלטת ומעשיך מוכיחים עליו, ואמר לבתך בלשון נקבה לגריעותא שהלב שלה עם היותה נקבה שראוי שתהיה חלושה היא אמולה וחזקה ושלטת מאד, ואם נפרש אמולה מלשון כריתה יאמר הכתוב בעשותך את כל אלה כבר יראה לבתך אמולה וכרותה שלא תקוה עוד לשוב אל האלהים כי היא מתיאשת ונכרתת מהקישור והדבוק שהיה לה עם אלהיה.
מה – המלה ההיא באה להפלגת הדבר וכן מה רב טובך (תהלים ל״א:כ׳).
אמולה – גזורה וכרותה כמו כי אומלל אני (תהלים ו׳:ג׳).
לבתך – מלשון לב.
שלטת – מושלת וגברתנית.
מה אמולה לבתך – מה מאד נגזרה לבתך ונפרדה ממני במה שתעשי את כל אלה שהמה תעשה אשה זונה המושלת בביתה שאז עושה זנותה בפרסום רב על כי לא ימצא מי ימחה בידה.
אמולה – לשון אומלל, כלומר גרוע ונבזה. והכוונה: איך את גרועה בהיותך מבקשת אוהבים בכל הארצות בבנותיך גבך בראש כל דרך {יחזקאל ט״ז:ל״א} ואת נתת את נדניך לכל מאהביך {יחזקאל ט״ז:ל״ג}.
לבתך – עשה הלב לשון נקבה לגריעות (רד״ק).
שלטת – בלשון ערבי ענינו בלתי ביישנית.
מה אמולה לבתך – בא הלב בלשון נקבה לגנאי וי״ל שקורא הלב לבת, ע״ש לבת אש התאוה הבוער בו ואמר איך אמולה ואומללה הלהבה הזאת אשר בלבך.
מה אמלה לבתך – ר״ל כי הזונה בפרהסיא ובהפקר לכל עד שתעשה לה גב ורמה בכל רחוב ועלי דרך לזנות עם כל אדם, הלא תעשה זאת בעבור אתנן שתקבל מהזונים, והמנאפת בצנעה תחת רשות בעלה ואינה מופקרת לכל רק תיחד לה איש אחד שתזנה עמו, היא תקח נדה ומתנה מאהובה, (כי זה ההבדל בין אתנן שתקח הזונה בעד שכיבה פעם אחת, ובין נדה שתקח המזומנת לזנות בקביעות עם איש אחד) עז״א ראו איך לבך אמולה וחלושה מאד, כי הלא בעשותך את כל אלה לזנות בפרהסיא, הלא זאת היא מעשה אשה זונה שלטת – זאת תעשה אשה המופקרת לזנות ואשר אין בעלה שולט עליה כלל, רק היא שלטת בעצמה ואין אדם מושל עליה, ומפרש כי הלא עשית מעשה הזונה
אמלה – שרש אמל מקורו מל, והוראתו נכרת מן הקרקע באופן שייבש; וכאן דרך משל לבתך (דוק שעשהו מסוג הנקבות להוראת חולשה) יבשה, אינה חשה עוד בושה.
שלטת – שד״ל מוציאו מלשון ערבי להוראת בלתי ביישנית; ואם הוא ממקור לשון הקודש ר״ל אשה שאין מי שישלוט עליה, ועושה כל מה שתרצה.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
in that you build your vaulted place at the head of every way, and make your lofty place in every street, and have not been as a prostitute, in that you scorn pay.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בבנותיך, גבך – <צורת> מקור, והיו״ד שבה נוספת, וצורתה היסודית: ״בבנותך״, כמו ״בעשותך את כל אלה״ (פסוק ל).1
ולא היית כזונה לקלס אתנן – פירושו:2 התנשאות, וממנו אמרו הראשונים3 ״יתעלה ויתקלס״, ונאמר ממנו במשמעות [ביזוי], כלומר ״וקלסה לכל הארצות״ (יחזקאל כ״ב:ד׳), ולפיכך הוא [...].
1. כך גםריב״ג, אללמע, עמ׳ 320 (רקמה, עמ׳ שלו), ורש״י. ראב״ע, מאזנים, יח, ע״א (המצביע על יחידאיותה של הצורה), ורד״ק סבורים, שזוהי צורת מקור בלשון ריבוי.
2. כך גם: ת״י; אבן קריש, עמ׳ 212; ריב״ג, אצול, ערך ׳קלס׳; רש״י – הסבורים שמשמעות תיבת ״לקלס״ היא חיובית. אבן קריש, שם (עמ׳ 221-212) מוכיח באריכות, כי על-פי האטימולוגיה (הוא נעזר בלשון חז״ל ובלשון היוונית) ועל-פי ההקשר ההוראה היא חיובית. ריב״ג, שם, משווה ללשון חז״ל, וטוען שזהו הפירוש המתאים ביותר כאן. לראיה הוא מביא את ת״י, ומציין שעל-פי תרגומו לתיבת ״קלס״ במקרא יש משמעויות מנוגדות. אלפסי, ערך ׳קלס׳, ורד״ק מפרשים בהוראה שלילית, מלשון לעג וקלס, אף שבס ה״ש, ערך ׳קלס׳, מתייחס רד״ק לשתי המשמעויות.
3. זוהי מובאה מהקדיש לפי הנוסח המובא בסדר רב עמרם גאון, ווארשה 1865, ד ע״ב; והשווה: רד״ק, סה״ש, ערך ׳קלס׳.
בבנותיך גבך – כמו בבנותך לשון בנין.
לקלס אתנן – לדבר ולהתהלל באתנן יפה שנותנין לה וכן כל לשון קלס לשון דבור פארליץ בלעז.
אתנן – הוא לשון שכירות לויאיץ בלעז.
When you build your eminent place Heb. בִּבְנוֹתַיִךּ, like בִּבְנוֹתֵךּ, from the word for building.
to boast of a hire Heb. לְּקַלֵס, to speak and to boast of the fine hire that they give her. Similarly, every form of קֶלֶס is an expression of speech, parliz in Old French, boastful, empty talk.
hire Heb. אֶתְנַן, an expression for hire, loyez in old French.
לקלס אתנן – פתרונו: לשבח אתנן. לא היתה דומה לזונה שנותנין לה אתנן ששבח הוא לה שהכל רודפין אחריה ונותנין לה שכר באתננהא אלא לזונה שהיא להוטה אחר כל העולם והיא נותנת להם אתנן.
בבנותיך גבך... ורמתך... – בכל רחוב וכל דרך – להזמין עצמך לזונים שלא קראוך,
ולא היית – אפילו כזונה אחרת
לקלס – ולבזות אתנן – ליַקֵר עצמה אם לא יתנו לה אתנן מרובה.
בבנותיך – לפי שהמקור דומה לשם בא פעמים בלשון רבוי וכן בהזרותיכם בארצות (יחזקאל ו׳:ח׳) וענין הרבוי רוצה לומר בנינים רבים במזבחות אלהים רבים.
גבך – כמו שאמר למעלה ותבני גב.
עשיתי – ביו״ד נוספת בסוף וכן לא הייתי והקרי בלא יו״ד כמנהג כי אין יו״ד לנקבה אחר תי״ו הנמצאת אף על פי שנהגו כן במקומות אחר כ״ף הנמצאת כמו עוניכי נעוריכי תחלואיכי לא נהגו כן אחר תי״ו הנמצאת.
לקלס אתנן – בזה לא היית כזונה כי הזונה לועגת על האתנן ומבזה אותו כדי שיוסיף לה עוד בועלה אבל את כמו זונה מתאוה אל הזנות תאוה גדולה עד שכל אתנן טוב בעיניה ואפילו הפחות שבהם ולא עוד אלא שמרוב תאותה היא תתן אתנן כמו שאמרו ואת נתת את נדניך (יחזקאל ט״ז:ל״ג) וזהו דרך משל על רוב תאות ישראל לאלהים אחרים עד שמבקשים מיני העבודות בכל מקום ושוכרים שלוחים ומשלחים כסף וזהב לאלהי העמים ומיקרים עכו״ם שלהם בעיניהם וזהו בהפך כל עם כי כל גוי עובד אלהיו ומבזה אלהי עם אחר ולפיכך אמר ויהי בך הפך מן הנשים (יחזקאל ט״ז:ל״ד).
לקלס – זה השרש בעברי בכל מקום ענינו שבח, אבל המפרשים יטעו שיאמרו שפעמים ענינו לעג ובוז מאמרו וקלסה (יחזקאל כ״ב:ד׳), וכל זה להעלם מהם ידיעת ההגיון, ואינם בוחנים צדדי הענינים, וזה כי המלעיג והבז לרעהו הוא בהכרח משבח עצמו עליו.
ולפי שדמה אותה כאשה זונה שלטת ביאר ענין שלטנותה באומרו בבנותיך גבך בראש כל דרך רוצה לומר שבראש כל הדרכים כמו שנזכר למעלה עשית גב שהוא במה שהיית עובד שמה, וכן עשית רמתך שהיא גם כן הבמה בכל רחוב ולא היית כזונה לקלס אתנן ר״ל ולא היית את כשאר הזונות שמקלסין האתנן כדי שיתנו להן מתנות ואת לא היית כן
עשיתי – עשית ק׳.
הייתי – היית ק׳.
לקלס – ענין לעג כמו וקלסה לכל הארצות (יחזקאל כ״ב:ד׳).
אתנן – כן יקרא מתן הזונה כמו לא תביא אתנן זונה (דברים כ״ג:י״ט).
בבנותיך – במה שתבני לך מקום גבוה בראש כל דרך מהדרכים למען יהיה נמצא לכל עובר ושב מקום ניכר לזנות עמך ובנין רם עשית לך בכל רחוב להיות מקום מוכן לזנות בכל מקום.
ולא היית – כזונה ר״ל לא היית כשאר הזונות המלעגת על מיעוט האתנן למען ירבו לה וכאלו אין חמדתה על הזנות כ״א על שכר האתנן כי אתה לא שאלת אתנן כי חמדתך על הזנות לבד ר״ל הנה מהראוי הוא שהאלהים הנעבד ישפיע טובה לעובדיו ואתה הנה על חנם עבדת להם.
בבנותיך – לפי שהמקור דומה לשם עשה אותו לשון רבים. וכן למעלה ו׳:ח׳ בהזרותיכם (רד״ק).
לקלס אתנן – עיין רד״ק. אבל לשון קלוס שבלשון חכמים הוא מלשון יונית שענינו יפה.
(לא-לג)לקלס – הוא המאמר שעושים לצחוק ולגנאי כמ״ש (ירמיהו כ׳ ח׳), ר״ל שהיא צוחקת על האתנן שהוא מעט ומבקשת אתנן יותר גדול.
זונה מנאפת – מנפאת תקרא ע״ש פעולת הניאוף, ובשם זונה תקרא מצד ההפקר והיציאה מרשות בעלה, (כמ״ש באילת השחר כלל תקכ״ח), וכשבאו נרדפים תקרא מנאפת אם היא בצנעה ותחת רשות בעלה וזונה, אם היא בפרהסיא וביציאה מרשות בעלה.
אתנן, נדה – האתנן שרשו נתן, המתן שיתנו להזונה בעת הבעילה והנדה והנדן, היא מה שיתנו להאשה המיוחדת למשכב.
בבנותיך גבך בראש כל דרך – שהלא זאת לא תעשה רק זונה שלטת שאין לה יראה מבעלה, ושכוונתה בשביל אתנן, שאז תפקיר עצמה לכל ותפרסם זנותה כדי שירבו הבאים אליה וירבו אתנניה, וא״כ למה לא היית כזונה לקלס אתנן? מוסיף עוד לאמר, הלא גם
לקלס – מלשון ויקלסו בו (מלכים ב׳ ב׳:כ״ג); לבזות כל מתן ולחשבו כדבר לא יקר.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
תחת אישה וגו׳ – בהיות׳ תחת בעלה נותנת עיניה באחרים.
the adulterous wife You are the adulterous wife.
who, under her husband, takes strangers While she is under her husband, [she] casts her eyes on others.
האשה המנאפת – דמית לאשה מנאפת העזובה שעוזבת אלוף נעוריה, ותחת אישה תקח את זרים.
אלא כמו האשה המנאפת תחת בעלה – שתחת אישה לפי שמאוס ונבזה הוא בעיניה תקח את זרים – חנם שאינה חוששת אך להשמט מבעלה, ולא כזונה שהיא מיקרת את עצמה לפי שהיא בלא קשר ורשות בעל.
האשה המנאפת – כן עשית את תחת האל לקחת אלהים אחרים וכתב זה הפסוק לבאר כל המשל כי כל מה שנזכר בענין התשמיש הוא משל לעכו״ם.
תקח את זרים – לא נזכר זה לפרש מה היא האשה המנאפת תחת אישה, כי ענינו ידוע, כי גדר המנאפת הוא שלוקחת זרים, אבל זה כלו נמשך עם הבא אחר זה: לכל זנות יתנו נדה (יחזקאל ט״ז:ל״ג), ואלו הגזרות ממין האפשריות הממוצעות.
כי בהיותך אשה מנאפת ותחת בעלה תקח את זרים שמפני זה יהיה ראוי שיתנו לך מתנות.
האשה המנאפת – ר״ל אתה היא המנאפת בעצם אשר תנאף מאהבת הניאוף ויותר מזה שגם בהיותך יושבת תחת הבעל ואינך חסירה מתשמיש עכ״ז תקח את זרים לזנות עמהם.
האשה – דרך קריאה, אַתְּ האשה המנאפת אשר תחת אישךא וגו׳ (רש״י), והוא דבק לפסוק שאחריו. ותלמידי שלום שמעון מדינה עושה אותם שני דבורים: האשה המנאפת! האשה הלוקחת זרים תחת אישה! ונכון.ב
א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא) ובכ״י שוקן. בכ״י לוצקי, ירושלים: ״אישה״.
ב. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים חסר: ״והוא דבק... ונכון״, בכ״י שוקן חסר רק: ״ותלמידי שלום... ונכון״.
האשה המנאפת האשה שאינה זונה מופקרת לצאת מתחת רשות בעלה בפרהסיא, רק שהיא מנאפת לתאותה, באופן שתחת אישה תקח את זרים שהיא עדיין תחת רשות אישה, ותקח זרים למשכב דודים בצנעה הלא גם היא הגם שלא תבקש אתנן, הלא
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
They give gifts to all prostitutes; but you give your gifts to all your lovers, and bribe them, that they may come to you on every side for your prostitution.
א. לְכׇל־מְאַֽהֲבַ֔יִךְ =ל ובן אשר בחילופים וכן בדפוסים (יש געיה קלה באל״ף ואין געיה כבדה בכ״ף) • ק=לְכׇֽל־מְאַהֲבַ֔יִךְ וכן בן נפתלי בספר החילופים (געיה כבדה בכ״ף) • א=לְכׇ֨ל־מְאַֽהֲבַ֔יִךְ (אמנם הגעיות מתאימות לבן אשר בחילופים, אמנם מתיגת הזקף בכ״ף חריגה מיד לאחר טעם הפשטא)
לכל זונות יתנו נדה – מתן הזונה יקרא נדה ובנו״ן תמורת ה״א ואת נתת את נדנך ורז״ל הרגילו זה הלשון במהר הבתולות כי מה שמביאה אשה לבעלה יקראו אותו נדוניא.
ויונתן תרגם אגרו – כמו אתנן.
ותשחדי – בקמץ חטף החי״ת וענין הפסוקים האלה כבר פירשנוהו.
הנה בהיות שלכל הזונות יתנו נדה שהוא מתן הזונה ומזה הלשון נדוניא בדברי חכמים זכרונם לברכה, את לא היית כן אבל נתת את נדניך לכל מאהביך ותשחדי אותם שנתת להם שוחד לבא אליך.
ותשחדי – החי״ת בחטף קמץ רד״ק בכל המקומות.
נדה – על מתן הזונה יאמר וקרוב הוא ללשון נדוניא המוזכר בדרז״ל.
ותשחדי – מלשון שוחד.
לכל זונות – הדרך הוא אשר נותנין אתנן לזונות ואתה נתת אתנן משלך לכל האוהבים אותך.
ותשחדי – נתת להם שוחד לבוא אליך מסביב לזנות עמך.
בתזנותיך – בעבור מרבית חשק הזנות שיש בך.
נדה ונדן – שני משקלים הם וענין אחד. ובלשון חכמים: נדוניא, מה שהאשה מביאה לבעלה (רד״ק).
נתת את נדניך וגו׳ – הכוונה על השכר שהיו מלכי יהודה שוכרים מלכי האומות לבא לעזרתם.
לכל זנות יתנו נדה – גם לזונה כזאת הלא יתנו לה נדן קבוע אחר שהיא מתיחדת לאיש אחד בקביעות, ואיך היית את בהפך כי את נתת את נדניך לכל מאהביך – וחוץ ממה שנתת להם נדן קבוע בעבור שיאהבו אותך,
ותשחדי אותם לבוא אליך מסביב – ובמה שחדת אותם!
בתזנותיך – מה שקשטת עצמך ועשית תחבולות שיתאוו אליך, באופן שאת רדפת אחריהם לא הם אחריך.
נדה – ונדניך שאחריו שרשם קרוב לנתן, והוראתם מתן; וענין המשל הוא יתר הגוים יעזבו בקושי מנהגיהם להחזיק במנהגי עם אחר, ואת להפך.
You are different from other women in your prostitution, in that none follows you to play the prostitute; and whereas you give hire, and no hire is given to you, therefore you are different.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך – א״ר חסדא כל זונה שנשכרה סוף שוכרת, וכה״א ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך, וכה״א מאתנן זונה קובצה ולאתנן זונה ישוב.
לא זונה – לא נזנה לכל זונה כזנותך.
there was no such harlotry No harlotry was done with any harlot like your harlotry.
ואחריך לא זונה – אחריך לא הייתה זונה שמזנה בתזנותיך, {בתתך}אאתנן ואת{נן} לא ניתן לך.
א. כן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״נתנן״.
ואחריך לא זונה – לא נעשה זנות כשלך כך להפקר.
ויהי בך, ואחריך לא זונה – בוי״ו עם הדגש אמר כמו שבך הפך מן הנשים שהיו עד הזמן הזה כן אחריך לא יהיה כזנותיך ופירוש ולא זונה לא נעשה ולא יעשה במעשה הזנות כזנותך והוא מן שלא נזכר פועלו מהדגוש.
ותהי להפך – אמר ותהי לשון זכר כמו שזכרנו כמה פעמים כי ידבר כנגד הכנסה פעם לשון זכר ופעם לשון נקבה.
ויהי בך הפך וגו׳ – בשני מינים, הראשון בהיותך תמיד פועלת ומניעה לזנות עם אחרים, ולא ימצא לעולם שאחרים יניעוך לזה, והשני בתתך אתנן וגו׳, ועל הראשון אמר ויהי בך הפך, ועל השני אמר ותהי להפך, כי זה יורה שנוי בעצם, ורבים כן.
ובזה היה לך הפך כל הנשים הזונות שהיו לפניך ויהיו אחריך אם בהפלגת הזנות ואם בתתך אתנן לאוהביך ואתנן לא ניתן לך, וכן אמרו בויקרא רבה (עו״ז יז, א) ואתנן לא ניתן לך אמר רב חסדא כל זונה שנשכרת סוף שוכרת שנאמר ובתתך אתנן ואתנן לא ניתן לך וכן הוא אומר כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישוב, והענין הנמשל בכל זה הוא שישראל עבדו אלהים אחרים שלא הטיבו להם לא נתנו להם בנים ובנות ולא רב תבואות אבל היה בהפך שהם היו נותנין לאלהיהם בניהם ובנותיהם הלחם והדברים הנזכרים.
ויהי בך הפך – בחמש נקודות ותהי להפך בשש נקודות ויש ספרים שניהם בשש נקודות כן כתב רד״ק בשרשים וגם בעל רב פעלים כתב ויהי בך הפך מן הנשים יש ספרים הוא לבדו בב״נ ושארא בג״נ וי״ס כל הפך בג״נ עכ״ל. ואני מצאתי בהפך במקצת ספרים מדוייקים שניהם בחמש נקודות.
לא זונה – בוא״ו עם הדגש.
ויהי בך – הדרך שבך הוא בהפך משאר נשים זונות וזהו בעבור מרבית חשק הזנות שיש בך.
ואחריך – בזמן שיבוא אחריך לא יהיה זנות בזה האופן.
ובתתך – עתה יפרש במה הוא ההפך ואמר במה שתתן אתנן להזונים ולא נתן לך אתנן מהם ובזה תהיה בהפך משאר הזונות ר״ל מהראוי הוא שהאלהים הנעבד ישפיע טובה לעובדיו ואתה היית בהפך כי אתה מקריב להם קרבנות ומייפם בכסף וזהב משלך.
ותהי להפך – משפטו ותהיי, או הוא לנסתרת, והכוונה: הדבר היה הפך המנהג.
ואחריך לא זונה – יונתן ואחריו המפרשים פירשו: אחריך לא היתה שום אשה שתזנה כמוך. אך פשט הכתוב הוא: שאת זנית אחרי דודים רבים, ולא היה שום אדם שיזנה אחריך, וכמו שמפרש והולך (תלמידי יצחק קלינבערגר). ואחר כך מצאתי כן גם לראזנמילר וגעזעניוס.א
א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר ד״ה ״ואחריך לא זונה״.
ואחריך לא זונה – הנו״ן דגושה והזיי״ן במלאפום, ואינו שם רק מבנין פועל, אין זונה אחריך, שאף שתשפך תזנותך עליו לא יקבל הפעולה להיות זונה אחריך, שע״ז בא הבנין שלא נזכר שם פועלו מהכבד.
ויהי בך הפך מן הנשים ומצד זה היה בך דבר הפוך מיתר הנשים בשני דברים,
א. בתזנותיך ואחריך לא זונה – שדרך העולם שיזנה האיש אחרי האשה ר״ל שירדוף אחריה ויפתה אותה, ואת היית בהפך שאת שפכת תזנותיך ותאותך עליהם והם לא זנו אחריך לבקש אותך למשכב,
ב. בתתך אתנן ואתנן לא נתנו לך וחוץ ממה שהיה בך הפך מן הנשים ותהי להפך – את מצד עצמך (גם בזולת ההשקף על יתר הנשים) היית להפך, כי הוא דבר שהוא הפך הטבע, שהאיש ירדוף אחרי האשה לא בהפך.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
(לה)לָכֵ֣ןזוֹנָ֔השִׁמְעִ֖ידְּבַר־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
Therefore, prostitute, hear the word of Hashem.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לכן מפני זה שנזכר מחסדי האל שעשה עמך וממה שאת פשעת והרשע׳ נגדו את הזונה שמעי דבר השם:
לכן – הואיל וכן עשית מאהבת הזנות לכן את הקרויה זונה אמיתית שמעי דבר ה׳.
לכן זונה – כבר פי׳ הרי״ע שר״ל כי הזונה בשביל אתנן שעקר כוונתה היא הממון לא תקרא בשם זונה בעצם וראשונה רק בשם נבלה חומדת ממון, אחר שעקר מגמתה היא האתנן לא הזנות, אבל את שאת נותנת אתנן, א״כ עקר מגמתך הוא הזנות בעצמו את זונה באמת.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
Thus says Adonai Elohim, 'Because your filthiness was poured out, and your nakedness uncovered through your prostitution with your lovers; and because of all the idols of your abominations, and for the blood of your children, that you gave to them;
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
your bottom was poured out Heb. נְחֻשְּׁתֵךּ. This is a term for a bottom, which is called fonz in old French, bottom. And so [is this word] many [times] in the [Mishnaic] order of Tohoroth (Mishna Kelim 8:3): "the base (נְחֻשְּׁתוֹ) of a stove." your bottom was poured out Because of the great lust for harlotry, your 'fountain' would flow.
and because of all your abominable idols Heb. וְעַל.
and according to the blood of your sons And for the iniquity of the blood of your sons I will do to you this evil delineated in the chapter: "Behold I gather etc."
יען השפך נחשתך – נגלה יסודך, והביא ראייה מן המשנה: נחשתוא של תנור.
השפך נחשתך – לב זונה ורוח זנונים שבקרבך שפכת והוצאת לזנות להפקר עם הכל כנחשת ופסולת הנשפך ומתגלה מחום האש כך מחום יצר עבירה שבוער בך נפקרת לכל.
גם יש לומר, השפך נחשתך – שלא יכול להכיל חלאתו וריקוחו מרוב חומו, כענין למען תחם וחרה נחשתה (יחזקאל כ״א:י״א).
כה אמר י״י אלהים יען השפך נחשתך – פירוש תחתיתך ובאמרו אחריו ותגלה ערותך הוא כפל ענין במלות שונות כי ענין השפך כענין ותגלה כי הדבר הנשפך נגלה ונראה וענין נחשתך כענין ערותך כי תחתית האשה היא הערוה ונחשתך תחתך כמו וחרה נחשתה (יחזקאל כ״ד:י״א) וכן בדברי רבותינו ז״ל נחשתו של תנור פירוש תחתיתו.
ויונתן תרגם: חלף דאתגליאת בהתתיך וענין זה המשל כי נגלו מעשיה הרעים לעיני כל העמים בקבלה עונש על מעשיה הרעים וכענין זה אמר הושע אגלה את נבלותה לעיני מאהביה (הושע ב׳:י״ב).
מאהביך – הם שהיית מחבבת ומתחברת להם לעבוד עכו״ם שלהם.
וכדמי בניך – בכ״ף פירוש כאותו החטא קבלת עונש מדה כנגד מדה את לא חמלת על דמי בניך שזבחת להם לעכו״ם גם אני לא חמלתי על דמך והבאתי עליך חרב נוקמת נקם ברית (ויקרא כ״ו:כ״ה).
אשר נתתי – מהם לגלולים שזכר.
נחשתך – כמו וחרה נחשתה (יחזקאל כ״ד:י״א), שהוא על שיפולי הכלי ותחתיהו, ואם בכלל זה השרש רוצה לומר נחש היה ענינו אחד בסוג והוא מונח לכל דבר רע וקשה בכלל, ובאורו יארך יותר מאד, ואין זה מקומו.
כה אמר השם אלהים יען השפך נחשתך עד ושומרון כחצי חטאתיך. אחרי שסיפר החסדים שעשה הקדוש ברוך הוא עם האומה ומה שהיא פשעה נגדו, ביאר עתה העונש אשר גזר השם להביא עליה, ואמר יען השפך נחשתך ותגלי ערותך והוא כפל ענין במלות שונות כי השפך הוא כמו תגלה יען הדבר הנשפך נגלה ונראה ונחשתך הוא כמו ערותך כי תחתית האשה היא ערותה ונחשתך ענינו תחתך, וכן בדברי חכמים נחשתו של תנוך שפירושו תחתיתו, יאמר יען גלית ערותך ותחתיתך בתזנותיך על מאהביך שרוצה לומר אל מאהביך ועל כל גלולי תועבתיך שעשית בעבודת הצלמים ובדמי בניך אשר נתת להם לשרפם.
וכדמי בניך – יש ספרים ובדמי בבי״ת ולכן הוא״ו שרוקה וכן נראה מפירוש רש״י והתרגום אבל בספרים מדוייקים וכדמי בכ״ף והוא״ו בשוא וכן כתב רד״ק והאפודי בפ׳ י״ד מספרו בתמורת האותיות כתב בלשון הזה ובאה הכ״ף תמורת הבי״ת כד׳ רוחות השמים (זכריה ב׳) כרוח קדים אפיצם (ירמיהו י״ח) כאשר ילכו אפרוש (הושע ז׳) וכדמי בניך ומפני זה כתב רש״י בפי׳ יחזקאל ובעון דמי בניך ולא טעה בו כמו שחשבו קצת.
אשר נתת – ברוב הספרים כתיב נתתי ביו״ד וקרי בלא יו״ד ואולם בספר אחד מדוייק מטוליטולא כתוב נתת בלא יו״ד ואין כאן הפרש בין קרי לכתיב כלל ולפי דעתי ראוי להסמך עליו כי לא נמנה זה עם מלין דכתיבין יו״ד בסוף תיבותא ולא קריין בריש ספר מלכים וגם במסורת כ״י לא מצאתיהו.
יען השפך נחושתך – בעבור שתחתיתך היא ערות אשה שהיא בתחתית הנה אותה גלית לכל כדבר הנשפך שהוא המגולה ונראה.
ותגלה ערותך – כפל הדבר במ״ש לתוספת ביאור.
בתזנותיך – בעבור חשקת הזנות שהיה בך על מאהביך.
ועל כל – ובעבור כל התועבות המאוסים שעשית.
וכדמי – ר״ל בעבור הגמול הראוי להיות כשעור עון דמי בניך אשר שחטת להם למאכל.
נחשתך – תחתיתך, דוגמת רוקמתי בתחתיות ארץ {תהלים קל״ט:ט״ו}, והוא כנוי לערות האשה.א
וטעם השפך – שנתנה עצמה לכל עובר, על דרך: שפוך חמתך {ירמיהו י׳:כ״ה}. זה הוא לפי מה שכתוב בספרינו. אבל רואה אנכי את דברי הגביר רב תבונות מה״ר נפתלי מענדעל שור מבראדיב (המובאים בתולדות רש״י להחכם מה״ר שמשון בלאך הלוי דף ל״ה ול״ו) האומר כי טעות סופר נפלה במלת השפך, וצריך לומר חָשְׂפֵךְ, והוא כפל לשון של ותגלה ערותך, דוגמת גלי צמתך חשפי שבל (ישעיה מ״ז:ב׳). וגם יונתן תרגם חלף דאגליאת.ג
וכדמי – הנכון ובדמי, כקריאת רש״י. וכן נמצא בספרים הרבה ובנביאים כתב יד על קלף שבידי.ד
א. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון: ״אשה״.
ב. כן בכ״י ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון: ״דברי החכם ר׳ נפתלי מענדעל שור אשר בלעמבערג״.
ג. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י ירושלים, שוקן חסר: ״וגם יונתן תרגם חלף דאגליאת״. בכ״י לוצקי חסר: ״זה הוא לפי מה... דאגליאת״.
ד. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״ובנביאים כתב יד על קלף שבידי״.
ותגלה ערותך ע״י הזנות, ומפרש (נגד ותגלה ערותך) בתזנותיך וכו׳, כי היה לה שני מיני זנות,
א. על מאהביך – שהם האוהבים הקבועים שזנתה עמהם בקביעות
ב. על כל גלולי תועבותיך הם אלה שזנית עמהם בדרך הפקרות עם כל עובר בענין מגואל ומתועב, כמ״ש אל כל ראש דרך בנית רמתך ותפשקי את רגליך לכל עובר, (ונגד מ״ש יען השפך נחושתך מפרש) בדמי בניך אשר נתת להם ששפכת הארס וכח נחש ונחושים וכשופים כדמי בניך ששפכת בריבוי שכפי רוב הדמים ששפכת נשפך נחושתך בריבוי.
נחשתך – חלק מגופך שאינו יקר כזהב, רק בזוי כנחשת; ויש מי ששער שהראוי חָשְׁפֵּךְ בפ״א, גִלּוֹתֵךְ; ונכון.
וכדמי – הראוי, ״ובדמי״ בבי״ת.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
therefore see, I will gather all your lovers, with whom you have taken pleasure, and all those who you have loved, with all those who you have hated; I will even gather them against you on every side, and will uncover your nakedness to them, that they may see all your nakedness.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שנאותך״.
אשר ערבת – ותקעת כף להתחבר בהם.
על כל אשר שנאת – כלומר מאהביך עם שונאיך יחד. כמו על עולת התמיד (במדבר כ״ח:י׳), האנשים על הנשים (שמות ל״ב:כ״ז), ועל הנני מקבץ מוסב.
לכן, אשר ערבת עליהם – כמו יערב עליו שיחי (תהלים ק״ד:ל״ד) ענין ההנאה וההכשר.
על כל אשר שנאת – כמו עם וכן ויבאו האנשים על הנשים (שמות ל״ה:כ״ב) כלומר הנני מקבץ אותם הגוים שאהבת עם אותם ששנאת וכולם יבאו עליך מסביב להחריב ארצך וזהו גלוי הערוה.
וראו את כל ערותך – על דרך משל.
אשר ערבת עליהם – דע באמת כמו שהודעתיך כמה פעמים, כי בכל שרש, ראוי שיונח שרש ענין אחד וטבע יחיד כולל, לא כמו שנעלם זה מן המפרשים, רוצה לומר שלא יניחו תחלה טבע אחד כולל, ולכן אומר כי שרש ערב טבעו הכולל מענין התדבקות והתערבות – כמו שגדרו הפילוסופים – הדברים המתערבים שהוא קרוב למתמזגום, כהתערב החמץ עם הדבש בסכנגבין (מורה נבוכים ב׳:א׳), ולכן נאמר ערב איש לחם שקר (משלי כ׳:י״ז), כי כן היא ענין הטעם במשוש בלשון והלחות שבו עם המאכל, וכן דבוק חזק לערבון ולכן אמר בני אם ערבת לרעך (משלי ו׳:א׳), וכן ערב ובקר, כי יתערבו הענינים ויתדבקו ואין מבדיל ומבקר ביניהם, הפך בקר שהוא מטעם לא יבקר הכהן (ויקרא י״ג:ל״ו), וזכור זה והקש על זה תמיד ותמצא פלאות מידיעת הלשון ומטבע הנמצאות. ומדעתי כי אמרו בכאן ערבת כולל כל המינים.
לכן בעבור זה הנני מקבץ את כל מאהביך והם מצרים ואשור וכשדים אשר ערבת עליהם רוצה לומר שלקחת ערבות ועידון עמהם ואת כל אשר אהבת על כל אשר שנאת רוצה לומר ואקבץ את כל הגוים אשר אהבת עם כל אשר שנאת שכולם אלו ואלו האוהבים עם השונאים אקבץ עליך מסביב להחריב את ארצך וזהו גלוי הערוה שזכר וראו את כל ערותך.
ערבת – ענין נעימות ומתיקות כמו ושנתי ערבה לי (ירמיהו ל״א:כ״ה).
על כל – עם כל וכן ויבאו האנשים על הנשים (שמות ל״ה:כ״ב).
אשר ערבת עליהם – אשר נעמת עליהם וקבלו הנאה ממך.
על כל – עם כל אשר שנאת.
וגליתי ערותך – זהו הבזיון שעושים לזונות להעמידה ערומה בגלוי ערוה לפני כל ור״ל אקבץ עליך כל העובדי כוכבים האוהבים והשונאי׳ והם יחריבו ארצך.
ערבת – כמו נעימות ומתיקות כמו ושנתי ערבה לי (ירמיהו לא).
על כל – עם כל וכן ויבואו האנשים על הנשים (שמות לה).
לכן הנני מקבץ
א. את כל מאהביך היינו האוהבים הקבועים שלך שזנו עמך תמיד,
אשר ערבת עליהם שהיית יושב ומצפה להם בכל ערב וערב (כענין ועין נואף שמרה נשף),
ב. ואת כל אשר אהבת גם יתר האנשים שאהבת לפרקים,
על כל אשר שנאת עם השונאים שלך,
וגליתי ר״ל שאגלה להם מומים וניול שבך, עד שכולם יראו את ערותך ומומים שלך ותמאס בעיניהם.
ערבת – מצאו חפץ בך.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ונתתיך דם חמה וקנאה – ואסגירך להורגי בחימה וקנאה וכעס.
and I shall deliver you [to those who shed] blood with fury and zeal And I shall deliver you to those who slay with fury and zeal and anger.
(לח-מ)ושפטתיך משפטי מנאפותא ושופכות דם – והולך ומפרש מהו משפטן של מנאפות ושופכות דם היאך דנין אותן. זהו משפטן: מפילין את הבית עליה ומעמידין אותה ורוגמין אותה באבנים ושורפין אותה באש. כעיניין שנאמר: ונתתי אותך בידם והרסו גבך ונתצו רמתיך והפשיטו אותך בגדיך. וכת׳: והעלו עליך קהל ורגמו אותך באבנים.ב
ב. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994. בפסוק: ״באבן״.
ושפטתיך – על ידם.
דם חמה – הריגת חמה
וקנאה – שהיא בלי חמלה כענין כי קנאה חמת גבר וגו׳ (משלי ו׳:ל״ד).
ושפטתיך משפטי נואפות ושופכות דם – כי יש עליהם שני משפטים משפט הנאוף ומשפט שפיכות דם כי האשה המנאפת פעמים שהיא שופכת דם כי יבאו אליה שני זונים ויתקוטטו זה עם זה עליה או יבא בעלה פתאום בבית וימצא המנאף עם אשתו ויהרגנו או המנאף יהרג את בעלה כן את נואפת תחת אישך שהוא האל יתברך על דרך משל ושפכת דם נקי דם בניך ובנותיך לעכו״ם.
ונתתיך דם חמה וקנאה – כתרגומו ואמסרינך לקטול ברוגז ובחמה כי אני יש לי חמה עליך כי את הכעסת אותי במעשיך הרעים גם קנאה כי קנאת אותי בלא אל וכן אמר במשלי שלמה כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם (משלי ו׳:ל״ד).
ושפטתיך משפטי נואפת ר״ל אעשה לך המשפט שעושים לנשים הנואפות ומשפט שופכות דם ר״ל שיעשה בה שני משפטים משפט הנאוף ממה שנאפה ומשפט שפיכות דמים מהבנים ובנות שהמית לע״ז ולכן מדה כנגד מדה אתן בך דם חמה וקנאה דם חמה מפני השפיכות דמים וקנאה מפני הנאוף.
וקנאה – ענין כעס כמו הם קנאוני בלא אל (דברים ל״ב:כ״א).
משפטי וגו׳ – תקבל גמול עון הנאוף ועון הדם של הבנים ששחטת להם למאכל.
ונתתיך – אתן בך שפיכת דם בחמה וקנאה.
ונתתיך דם חמה וקנאה – אתנך נהרגת במיתה של חמה וקנאה, במיתה שימית בה אדם את אשתו הנואפת כאשר יחם לבו בקנאתו. כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם {משלי ו׳:ל״ד}. והנה במשל יהרגוה מאהביה בקנאתם כי בגדה בהם. וכן בנמשל הנה נבוכדראצר התאכזר על צדקיהו על אשר הפר את בריתו אתו.
דם חמה וקנאה – עיין למעלה (ה׳ י״ג), ותרגומו ואמסרינך לקטול ברגז ובחמה.
ושפטתיך משפטי נאפות ושפכתי דם נגד (מ״ש פסוק ל״ו) בתזנותיך ובדמי בניך, ונתתיך דם חמה על שפיכת הדם,
I will also give you into their hand, and they shall throw down your vaulted place, and break down your lofty places; and they shall strip you of your clothes, and take your beautiful jewels; and they shall leave you naked and bare.
ונתתי אותך בידם של האויבים שזכר והרסו גבך ונתצו רמותיך שהם הבמות והפשיטו אותך בגדיך שהוא רמז על הארץ הנבחרת ושאר הטובות שהיו להם על אדמת הקדש וגם בית המקדש והקדושות שהיו שמה שהם היו כלי תפארתך והניחוך ערום ועריה כלומר בגלות ועבדות פרך וחוסר כל כמו שמצאתי אותך במצרים.
ונתתי אתך – בספרים מדוייקים חסר וא״ו ושלאחריו בפסוק מלא כן הם לפי המסורת וכן ורגמו אותך שבפסוק הנמשך הוא מן המלאים על פי המסורת.
ונתצו – ענין שבירה וכתיתה.
והפשיטו – ענין הסרת המלבוש.
ועריה – מגולה ערוה.
בידם – ביד הבאים עליך.
והרסו – הם יהרסו הבניינים הגבוהים שעשית להיות מוכן לזנות.
ונתצו – כפל הדבר במ״ש.
עירום ועריה – ערומה ובגלוי ערוה כאשר היתה מאז כשלקחה ר״ל האויב יהרוס בתי הבמות ויקח ממך כל חמדת העושר.
והרסו גבך ונתצו רמותיך – נתץ הוא יותר מן הריסה שנותץ גם החלקים, כמ״ש בס׳ התו״ה שמיני (סי׳ קל״ט), הוסיף שכפי הוספת החטא שהרמה היא יותר מן גב, כן יוסיף הנתוץ על ההירוס.
ונתתי אתך בידם – ר״ל אני אשפוט אותך, היינו שאפסוק את הדין, ואז אתן אותך בידם שהם יעשו לך העונש כפי המשפט שחרצתי,
והרסו גבך היא הגב והרמה שהכינות לזנות שם, והנמשל על חורבן הערים והבתים והמבצרים,
והפשיטו אותך בגדיך – והנמשל על שישללו ויבוזו כל כלי חמדתך וכל אשר לך עד שתשאר עירום ועריה.
and pierce you Heb. וּבִתְּקוּךְ. There is no similar word elsewhere in Scripture, and Jonathan rendered וְיִבְזְעוּנִיךּ, and they will pierce you, e tre[s]perzeront toy in Old French.
ובתקוך – פתרונו לפי ענינו לשון דקירה, וכל זה ביד נ״נ.
והעלו – אלה הנזכרים יקבצו עמהם קהל משאר העמים ואמר והעלו כי ארץ ישראל גבוה מכל הארצות.
ורגמו אותך באבן – כמשפט המנאפות שרוגמים אותם באבנים לא שימיתוה וכן וירגמו אותו אבן הנאמר בעכן ופירש אדוני אבי ז״ל כי אחר שאמר מליצת המשל והשבתיך מזונה. נראה שדבר בזונה שהכוה באבנים ועשו בה דקירות חרב ושרפו ביתה וכל השפטים האלה לבזותה ולהכלימה עד שתהיה נבזת ושפלה בעיני כל ולא יבאו אליה עוד מנאפים ועל כרחה תהיה נשבתת מהיות זונה ואפילו אם תתן היא אתנן לא יהיו עמה כי תשאר נמבזה ושפלה בעיני כל וענין המשל הזה הוא הריסת החומות שמשליכים בקלע ובדיק אבנים גדולות אל החומה להפילה כמו שנאמר בקיר חרשת ויסבו הקלעים ויכוה (מלכים ב ג׳:כ״ה).
ובתקוך בחרבותם – כתרגומו ויבזענוך בסיפיהון.
והעלו עליך אותם האוהבים והשונאים שנזכרו קהל גדול מהאויבים שילחמו בך, ואמר והעלו לפי שא״י גבוהה מכל הארצות (קידושין סט, א)ורגמו אותך באבן כמשפט המנאפות רומז שיהרסו חומת ירושלם באבני קלע ודיק שישלכו שם, ואמר ובתקוך בחרבותם להגיד שיכרתום הכשדיים בחרבותם איברים איברים וכן תרגם יונתן ויבצענך בסייפיהון.
קהל – קבוץ עם.
ורגמו – ענין השלכת אבנים.
ובתקוך – ענין בקיעה כי תרגומו הוא ויבזעינך וכן ויבקעו המים (שמות י״ד:כ״א) ת״א ואתבזעו מיא.
בחרבותם – מלשון חרב.
והעלו – הבאים יעלו עליך קהל רב וירגמו אותך באבן ויבקעו גופך עם החרב.
ובתקוך – לשון חתיכה בערבי. ולדעת יד״מ {י״ד מיכאעליס} הוא כמו הדמין תתעבדון (דניאל ב׳:ה׳), והיא מיתה שחותכין הנענש בהא חתיכות חתיכות.
א. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון חסר: ״בה״.
ובתקוך – ענינו בקיעת הגוף בחרב.
והעלו עליך קהל – אח״כ ידונו אותך משפט מות וימיתו אותך בקהל עם, וחושב כי ימיתו אותה בכל ארבע מיתות שנמסרו לב״ד שהם סקילה שריפה הרג וחנק,
ורגמו אותך באבן היא מיתת סקילה ובתקוך בחרבותם היא מיתת סייף.
ובתקוך – יבקעוך לשנים, וקרוב לשרש פסק בחלוף אותיות.
They shall burn your houses with fire, and execute judgments on you in the sight of many women; and I will cause you to cease from playing the prostitute, and you shall also give no hire any more.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וגם אתנן לא תתני עוד – כלומר שאף אם תתני להם אתנן לא יחפצו בך.
ושרפו – כי כן עושים לנשים המנאפות ולענין המשל כמו שכתוב וישרוף את בית י״י ואת בית המלך ואת בתי ירושלם (מלכים ב כ״ה:ט׳).
שפטים – סקילה שריפה והרג.
לעיני נשים רבות – כדי שיוסרו הנשים הנשארות ולענין המשל כתרגומו לעיני מדינן סגיא רוצה לומר אנשי המדינות אלא שהמדינות קורא אותם נשים בדרך משל.
והשבתיך מזונה – מהיות זונה וכן ויסירה מגבירה (מלכים א ט״ו:י״ג) מהיות גבירה ונכחידם מגוי מהיות גוי. וענין המליצה פירשנו וענין המשל כי מיום שחרבה ירושלם לא עבדו ישראל אלהים אחרים.
ושרפו בתיך באש רומז לב״ה ובית המלך ובתי כל השרים אשר בירושלם, ועשו בך שפטים כמו סקילה שריפה הרג וחנק שנעשו בירושלם, ואמר לעיני נשים רבות ר״ל לעיני האומות ההם והשבתיך מזונה כי כאשר תהיה מאוסה מהכל לא תזני עם שום אחד מהם עוד, ולענין הנמשל שכאשר ילכו בגלות לא יהי׳ להם עוד ע״ז, וגם אתנן לא תתני עוד שלא תשרוף עוד בנים ובנות ולא תקריבי עוד עולות וזבחים לעבודה זרה.
והשבתיך – ענין בטול והסר כמו שבת נוגש (ישעיהו י״ד:ד׳).
שפטים – משפט פורעניות.
לעיני נשים רבות – למען יהיה לך לכלימה.
והשבתיך – אסיר אותך מהיות עוד זונה כי לא יפנה עוד מי אליך.
לא תתני – כאומר אם תהיה מאוסה בעיני הכל תחדל מלתת אתנן הואיל ולא יועיל ר״ל בהיותך גולה ומטולטל לא תלך עוד אחר עכו״ם ולא תקריב להם קרבנות.
והנחתי – אחר שהגליתיך מארצך והחרבתי ארצך הנה לקחתי נקמתי ממך ונחה חמתי ושככה ואין לי עוד קנאה וכעס כי נשבתת ממך עבודת אלהים אחרים.
ובזה הדרך תנוח חמתי בך ותסור קנאתי ממך ושקטתי ולא אכעס עוד כי אחרי שהגליתיך מארצך והחרבתים הנה לקחתי נקמתי ממך ונחה ושככה חמתי.
והניחותי – מלשון מנוחה ויאמר כן על השקטת הכעס וכן והנחותי חמתי (יחזקאל כ״א:כ״ב).
קנאתי – כעסי.
ושקטתי – ענין מנוחה.
והניחותי – וכאשר אשלם הגמול תנוח חמתי אשר היתה בך ותסור כעסי ממך ואשקוט מן הכעס.
חמתי ולא אכעס – הבדל בין כעס ובין חמה ויתר נרדפיו שהאף והקצף והחמה יוצאים לפעול על זולתו שהוא כועס עליו, אבל הכעס מורה התעוררות הכעס ורגשו בלב לבד, כמו כל ימיו מכאובים וכעס ענינו, וכעסתה צרתה גם כעס, וכשיבואו בהפעיל, הקצפתם את ה׳, היינו גרמתם שיקצף עליכם להרע לכם, הכעסתם, גרמתם שיתעורר כעסו בעצמו. ושקט, הוא הפך הכעס, שהנפש שוקטת מזעף הכעס ועז״א ושקטתי ולא אכעוס עוד.
והנחתי חמתי בך – החמה שהיה לי על העבר תנוח ע״י העונש שתקבלו,
וסרה קנאתי ממך – מה שהיה לי קנאה על ע״ז שעבדת תסור כי יבטל יצרא דע״ז, ועי״ז ושקטתי ולא אכעס עוד כי לא יחטאו עוד.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
Because you have not remembered the days of your youth, but have raged against Me in all these things; therefore, behold, I also will bring your way on your head,' says Adonai Elohim, 'and you shall not commit this lewdness with all your abominations.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ולא עשית את הזמה – במשמעות מחשבה, ומוסיפים בה מ״ם ואומרים ״מזמה׳ (משלי ב׳:י״א).1
1. אבן בלעם, תג׳ניס, ערך ׳זמה׳, אומר אותם דברים, ומוסיף שתי הוראות אחרות. גם: ת״י; אלפסי, ערך ׳זם׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳זמם׳; רש״י ורד״ק – מפרשים בהוראת ״מזמה״.
הא – כמו הנה.
ולא עשית – את הזימה אף על פי שאני נתתי דרכך בראשך לא עשית עצה לתת לב על תועבותיך לשוב מהם, כל זימה שבמקרא לשון עצה הוא יש לטובה ויש לרעה.
behold Heb. הֵא, like הִנֵה.
yet you did not make a plan Although I have given your way on your head, you have not made a plan to ponder your abominations, to repent of them. Every זִמָה in Scripture is an expression of counsel, sometimes for good and sometimes for bad.
{ו}גם אני הנהא דרכך בראש נתתי, ולא עשית את הזימה – פתרונו: ולא היה לך לעשות על כל תועבותיך.
ולא עשיתי – היו״ד יתירה בכתוב וכבר פירשתי זה ופירוש ולא עשית את הזמה על כל תועבותיך בעוד שהיית עושה התועבות ואני הייתי מעיד בך יום יום שובי מדרכך הרעה ולא עשית המחשבה שהיה עליך לעשות כלומר לא נתת אל לבך איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים1 שהוציאני מבית עבדים ונתן לי ארץ נחלה ועשה לי כמה טובות וכמה חסדים כל זה לא נתת אל לבך ועל הדרך הזה תרגם יונתן ולא עבדת לך עצה למתב מכל תועבותיך.
ולא עשית את הזמה וגו׳ – הטעם ולא עשית עוד כמ״ש ושקטתי (יחזקאל ט״ז:מ״ב), וזה מבואר עוד אחר שהלכה לחרפה וגם נהרגה ונשרפה.
יען אשר לא זכרת רוצה לומר ויהיה כל הרעה הזאת בעבור שלא זכרת כל החסדים שעשיתי עמך בימי נעוריך כשמצאתיך עירום ועריה ותרגזי לי בכל אלה שהרגזת והכעסת אותי בעבודת אלהים אחרים, וכבר אמרתי שבא בפרשה הזאת יו״ד נוספת בכמה תיבות כמו שאמר נתתי לפניהם שהוא כמו נתת, וכן ולא הייתי כזונה לקלס אתנן שהוא כמו היית, וכן אומרו לא זכרתי את ימי נעוריך ענינו לא זכרת, הוא אשר דברתי אליכם שירמיהו ויחזקאל לא היו מדקדקים הרבה בכתיבתם, עם היות שכבר נתנו המפרשים טעם מה אל ונתתי לפניהם ושאר היודי״ן היתרות. ואומרו וגם אני הא דרכך בראש נתתי נאם ה׳ רוצה לומר וכמו שאתה עזבת אותי והכעסתני גם כן אני זה דרכך בראש נתתי רוצה לומר שעזבתי והכעסתי אותך כמו שאתה עזבת והכעסת אותי הנה באתי עליך מדה כנגד מדה שבאותו דרך שהלכת עמי הלכתי אני עמך אתה עזבתני ואני עזבתיך אתה הרגזתני ואני הרגזתיך, וזהו אומרו וגם אני הא דרכך בראש נתתי כי הא כמו זה מלשון הא לכם זרע (בראשית מז, כג), ויאמר וגם אני זה דרכך מהעזיבה והרוגז נתתי בראשך אבל עם היות שאליך נמשלתי בה הנה לא נמשלתי בעשיית הזמה כי אתה עשית זמה על כל תועבותיך ואני לא עשיתי אותה חלילה, ויהיה לפי זה עשיתי כפשוטו מהמדבר בעדו ולא תהיה היו״ד נוספות, ואם נאמר שיו״ד עשיתי היא על כל פנים נוספת כשאר היודי״ן שזכרתי יהיה זה המאמר בתמיה כאומר וכי לא עשית אתה הזמה על כל תועבותיך באמת אתה עשית אותה, זהו הנראה לי בפירוש הפסוק הזה.
אמנם הרב רבי דוד קמחי פירש באופן אחר וגם אני הנה ראיתי שנתתי את דרכם בראש ולקחתי נקמתי ממך ולא עשית את הזמה על כל תועבותיך ועוד שהיית עושה התועבות ואני הייתי מעיד בך יום יום שובי מדרכך הרעה ולא עשית את הזמה רוצה לומר המחשבה שהיה עליך לעשות כי לא נתת אל לבך איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים שהוציאני ממצרים ונתן לי ארץ נחלה ועשה לי כמה טובות, ועל דרך הזה תרגם יונתן לא עבדת לך עצה למיתב מכל תועבותיך. ומה שפרשתי אני הוא היותר מתישב במלות הכתוב כי זמה לא נאמרה כאן כ״א על הניאוף וכן אמרה התורה בענין הניאוף זמה עשו באש (ויקרא כ, יד) וגומר, ועם היות שהמחשבה נקראת מזמה הנה לא נקראת זמה בלא מ״ם אלא הניאוף וכן נאמר אחר זה את זמתך ואת תועבותיך ומפני רשעתך.
וגם אני – כמו שעשית אתם אעשה כן גם אני והנה גמול דרכך נתתי בראשך.
ולא עשית – אמר דרך תימה וכי לא עשית את הזמה ההיא נוסף על כל שאר התועבות שעשית.
ותרגזי לי – הראוי וַתַּרְגְזִי בנין הפעיל בלא יו״ד, על דרך לשון ארמית, כמו וַיַדְבְּקוּ. וכן לִי במקום אותי על דרך לשון ארמית.
דרכך בראש נתתי.... ולא עשית וגו׳ – יונתן רש״י רד״ק וראזנמילר פירשו ולא עשית מחשבה על כל תועבותיך להנחם מאשר עשית ולשוב בתשובה. ודון יצחק פירש: ולא עשיתי מדבר בעדו; האל אומר: הנה נתתי דרכך בראשך והענשתיך מדה כנגד מדה. אמנם את עשית זימה ואני לא עשיתי זימה.
והיותר פשוט הוא לפרש ולא עשית עבר במקום עתיד, באופן שלא תעשי עוד את הזימה. וכטעם והשבתיך מזונה וגם אתנן לא תתני עוד {יחזקאל ט״ז:מ״א}.
וגם אני הא – בנביאים כתב יד על קלף שבידי: וגם אני הא־דרכך.א
א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר ד״ה ״וגם אני הא״.
ותרגזי לי – הרוגז מובדל מן הכעס, שהוא הפך מנוחת הנפש, שהנפש תתרגז ותצא ממנוחתה בעבור איזה דבר, אם ע״י פחד, אם ע״י ריב, אם ע״י יתר דברים הסוערים בנפש, וכן יצייר כשיעשה האדם דברים מתועבים נגד האלהות (כמו ובטוחות למרגיזי אל) כאילו ירגז ה׳ ממקומו להענישו.
דרכך בראש נתתי – כמו לתת דרכו בראשו (מלכים א ח׳ ל״ב) ר״ל כפי תגמולו הראוי לו.
הא – כמו הנה, כמו הא לכם זרע.
הזמה – שם זימה מורה על השתקעות המחשבה בזנות, ולא נמצא בתורה רק על מחלל בתו להזנותה ועל ערות אשה ובתה ושניהם אחד כי המוציא בתו לזנות, מורה השתקעות הזימה מאב לבתו, וערות אשה ובתה היא מן האם אל הבת, שראוי שהאב והאם ישמרו תולדותם מהשחית, וכן אמר ואיש ואביו ילכו אל הנערה, שזה מורה העזות וההשחתה בתכלית, וזה מיוחד בשם זימה.
יען באר שהעונשים האלה אשר היו בחמה שפוכה היו על שלא זכרו טובות ה׳ שעשה עמהם בימי נעורים אשר בעבור זה התחייבו לשמור מצותיו ותורותיו,
ותרגזי לי בכל אלה התועבות שהזכיר למעלה,
וגם אני הא דרכך בראש נתתי שהעונשים שוזכרו מגיע לה כפי דין תורה, כי הרגיזה בכל אלה שעשו עבירות שהיו חייבי עליהם ארבע מיתות ב״ד (שחשב בפסוק מ׳ ומ״א), כי מה שעבדו ע״ז ועבודת המולך מגיע ע״ז עונש סקילה, ועל זנות א״א מגיע עונש חנק, ועל רציחת הבנים מגיע עונש סייף, וכן אחר שנדונו כעיר הנדחת הדין הוא שממונה אבד ואנשיה בסייף, אולם מיתת שריפה לא ימצא בבת ישראל שזנתה, רק על הבא על אשה ועל בתה, שזה נקרא זימה, כמ״ש זימה היא באש ישרפו אותו ואתהן (וכמ״ש הטעם לזה בחבורי התו״ה שם), עז״א ולא עשית את הזמה על כל תועבתיך – הלא גם את הזימה עשית, ומגיע לך גם עונש שריפה, ובאר הדבר איך עשתה את הזימה שהיא תועבת אשה ובתה, כי.
ותרגז – היל״ל ותרגיזי בבנין הפעיל, ותכעיסי.
הא – הִנֵּה.
בראש – בראשך.
ולא עשית – עבר במקום עתיד, ולא תעשי עוד; או זִמָּה כאן היא לשון מחשבה; לא חשבת מה יהיה סופך.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
הנה כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה – יוסף מעונא תרגם בכנישתהון דמעונאי שמעו זאת הכהנים עתיד הקב״ה ליטול את הכהנים ולהעמידם בדין ואומר להם למה הייתם יגעים בתורה ולא הייתם נהנין מבני ארבעה ועשרים מתנות כהונה, ואינון אמרין לא יהבין לן כלום, הקשיבו בית ישראל למה לא הייתם נותנין להם ואינון אמרין אלין דבי נשיאה נסבין להון, ובית המלך האזינו כי לכם המשפט, שלכם היה וזה יהיה משפט הכהנים לפיכך לכם ועליכם מדת הדין נהפכת, שמע רבי ואיקפד ובפני רמשא אתא ר׳ שמעון בן לוי למשאל בשלמיה ומפייס יתיה, אמר ליה צריכים אנו להחזיק טובה לעובדי אלילים שהם מכניסין מיומס לבתי טרטיאות וקרקסאות ומשחקין בו כדי שלא יהו מסיחין אלו באלו ויוסף מעונא אמר מילתא דאורייתא ואיקפדת עליו, אמר ליה וידע הוא אמר ליה אין ואולפן קביל, א״ל אין שאילנא ליה הוא מגיב א״ל אין, א״ל יסוק, סליק לגביה א״ל מהו דין דכתיב כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה א״ל כדור כן הנשיא כמזבח כן כהניו, הכא אמר לפום גנתא גננא, א״ל ר׳ שמעון בן לוי עד כדון לא חסלת למיפייסיה מן הדאואת מייתי ליה חורי, עיקרו של דבר כאמה בתה אין אתתא זני עד ברתא זני, א״ל אם כן אמנו לאה זונה היתה לפי שכתוב ותצא לאה לקראתו יצאה מקושטת לפיכך ותצא דינה בת לאה.
כל המושל – לשון משל וחידה הוא.
כאמה בתה – ה״א של כאמה אינה מפיק ה״א לפי שאינה משמשת כלום אלא כאם כן בת.
whoever uses proverbs Heb. הַמֹשֵּׁל. This is an expression of a proverb and a riddle.
"Like mother, like daughter" Heb. כְּאִמָה בִּתָּה. The 'hey' of כְּאִמָה is not a 'mappiq [aspirate] hey,' [to read her mother; i.e. it is not the third person possessive] because it does not serve for any noun but it means, as the mother, so is her daughter.
כאמה בתה – כמעשה האם כן מעשה הבת.
הנה כל המשל – ענין משל ומליצה משל שאומרים בני אדם.
כאמה בתה – כמעשה האם כן עושה הבת עליך יאמרו זה המשל והאם היא על דרך משל ארץ כנען והבת היא כנסת ישראל והכנסת תקרא בת כמו שכתוב בת ירושלם בת אדום והנה את עשית כמעשה ארץ כנען והנה ימשול עליך כל מושל כאמה בתה.
כאמה – הה״א רפה בתה הה״א מפיק ומצינו ה״א רפה שדינה במפיק כמו ותחמרה בחמר ובזפת (שמות ב׳:ג׳), למן היום הוסדה (שמות ט׳:י״ח), כל אנחתה השבתי (ישעיהו כ״א:ב׳) והדומים להם ובא הכנוי קודם הידיעה כמו ישנו עם אחד (אסתר ג׳:ח׳), ותראהו את הילד (שמות ב׳:ו׳) והדומים להם ובזה באה ה״א הידיעה עם הכנוי לענין הדמיון.
הנה כל המשל רוצה לומר ממשל משלים והוא המדבר במשל ומליצה עליך ימשול רוצה לומר יעשה משלו לאמר כאמה בתה רוצה לומר כאמה שהיא ארץ כנען בתועבותיה ככה היא הבתה שהיא כנסת ישראל נתדמה אליה במעשיה.
כאמה בתה – ה״א של כאמה איננה מפיק רש״י וכ״כ רד״ק בפירוש ובמכלול דף ל״ב כאמה הה״א רפה בתה הה״א מפיק וגם במס״ג נמנה מלת כאמה עם מלין לא מפקין ה״א בסוף תיבותא ומטעין בהון.
המושל – מלשון משל ומליצה.
כל המושל – כל הממשיל משלים יאמר עליך בדרך משל כמעשה האם כן המה מעשה בתה ר״ל כמעשה אנשי כנען שנגרשו מן הארץ כן מעשה ישראל שנשארו במקומה.
כאמה – הה״א בלא מפיק, כמו האם כן בתה (רש״י). ולפי זה הה״א יתרה, גם היה ראוי לנקד כָאִמָה. ולי נראה לקרוא כאמהּ במפיק, ואף על פי שאין הדבור מדוקדק שהיה לו לומר כאמהּ, כן היא, לא כאמה בתה. הנה אינו רחוק בעיני שיהיה משל הדיוט בלתי מדוקדק כראוי. ואולי גם כן שתי המלות בלא מפיק, והיו ההמון אומרים אמה ובתה במקום אם ובת, והוא על דרך לשון ארמית.
הנה כל המשל עליך ימשל לאמר כאמה בתה – ר״ל מי שירצה לעשות משל מן עונש השריפה שבא לך בעבור זימה שהיא ערות אשה ובתה, ימצא הנמשל על כלל האומה שהאם והבת זנו כאחד וכאמה בתה שתיהן זנו וזימה היא ובאש ישרפו.
כאמה – חסר מפיק; כך היו גם קדמוניהם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
You are the daughter of your mother, who loathes her husband and her children; and you are the sister of your sisters, who loathed their husbands and their children. Your mother was a Hittite, and your father an Amorite.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
your mother's daughter The nation of Canaan, whose land you inherited.
spewing forth her husband and her children Who so increased their abominations that the land spewed forth its inhabitants, the fathers and the children together.
and you are your sister's sister Sodom, which is next to the land of Israel.
your mother was a Hittite, etc. Jonathan renders: Is it not so that your mother Sarah was among the Hittites, yet did not do as their deeds, and your father Abraham was among the Amorites, yet did not follow their counsel!
(מה-מו)ומה היו מעשה אמך – אילו הם מעשה: גועלת אשה ובניה – מואסת בבעלה ובבניה שילדה. שאינה חשה אם יצא עליה שם שלא דופי שמזנה תחת בעלה. ודבר זה הוא שמץ לבעלה ולבניה. והאםב והאב מפרש בסוף המקרא מי הם, כשם שאומרים: אמכםג חתית ואביכן אמורי.
ואחות אחותך את אשר געלו אנשים ובניהםד – וגם שניה אחיות היו לך, שאף הן תפשו דרך אביהן ואמותן: ואחותך הגדולה – היא שומרון ובנותיה, ואחותך הקטנה – היא סדום ובנותיה. וראית את דרכיהןו והלכת אף את בדרכיהן. וכן מפרש בעיניין שהתחיל לפרש מי האב והאם, והולך ומפרש האחיות שהן הולכות בדרכיהן ועושות כתועבותיהן.
בת אמך את – ודאי זו גדלה בין האמרי והחתי שהיא עשתה כמעשיהם, לגעול אנשיהן ולנאף את זרים, ולגעול בניהם ולשחטם למולך.
בת אמך את – שאת דומה לה במעשה עד שיאמרו עליך בת אמה היא וכמו שגעלה היא אשה ובנים כמו שכתוב כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם (ויקרא י״ח:כ״ח) והגעול והקיא ענין אחד ואשה ובניה משל על המלך והעם דרך פרט כי על דרך כלל העם היא הכנסה והיא הבת כן בת ירושלם געלה מלכה ועמה ואחות אחותך וכן את אחות אחותך סדום שדומים מעשיך למעשיהם שהיו אנשי חמס ותועבות אחרות וכן את כמוהו ואמר אחותך לפי שהיתה שכנה לה ואמר געלו לשון רבים על סדום ועמורה ואמר אחותך דרך כלל גם סדום היה עיקר המלוכה אנשיהן ובניהן מלכיהם ועמם וכל היקום אשר בם כי נהפכה הארץ.
אמכן חתית ואביכן אמרי – ידמה למעשיכן כי אמכן היתה חתית ואביכן היה אמרי שעשיתם כמעשיהם ולא כן אלא אמכן ואביכן היו צדיקים אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ונשיו ולא למדתן מעשיהם הטובים אלא למדתן מעשה הארץ אשר באתן בה כאילו אמכן ואביכן היו אמורי וחתית ושאר האומות ההם יושבי הארץ.
אמכן חתית ואביכן אמרי – זה הפוך בלשון ממה שקדם אביך האמרי ואמך חתית (יחזקאל ט״ז:ג׳), אבל המכוון אחד, ומי שיתן בזה טעם וסבה הוא מכוון כונה לא כוון אומרם.
עד שיאמרו עליך בת אמה היא והנה יצדק זה המשל עליך לפי שאת גועלת אישה ובנים ונראה לי שאמר אישה כנגד הקדוש ברוך הוא שהוא בעלה וכמו שאמר כי בועליך עושיך (ישעיה נד, ה), ואמר ובניה כפשוטו שהיו שורפים בניהם ובנותיהם לעבודה זרה ולכן את כאשה גועלת אישה ובניה. והרב רבי דוד קמחי פירש שכמו שהארץ קאה את הגוי הכנעני אשר לפניהם כן יקיא אתכם והגיעול והקיא הוא ענין אחד, ואישה ובניה משל על המלך והעם דרך פרט כי ע״ד כלל העם הוא כנסיה והיא הבת כן בת ירושלם געלה מלכה ועמה, ואינו נכון בעיני. ואומרו ואחות אחותך את אשר געלו אנשיהן הנה זה אמר על סדום כמ״ש אחר זה הנה זה היה עון סדום אחותך, יאמר כמו שצדק משל כאמה בתה עליך כן יצדק עליך שאחות אחותך את כי גם במעשיך נדמית את סדום כאילו היא אחותך במעשים כי גם המה סדום ובנותיה געלו אנשיהן ובניהן בחמס ושאר עבירות שהיו עושים ביניהן ואת במעשיך אליהן נמשל׳ כאילו היא אחותך, וגם בתועבותיך נראה שאמכן היתה חתית ואביכן אמורי לפי שעשית כמעשיהן ובמקום שהיו אביך ואמך צדיקים וטובים אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ונשיו את לא למדת ממעשיהם הטובים אלא מדרכי האמורי והחתי, וכן תרגם יונתן הפסוק הזה למה הוית ברתא לארעא דכנען למעבד כעובדי עמה ויתרבו אבהן עם בנין ואחתא לסדום ועמורה דאשתצי עמהון אבהן עם בנין הלא אמכון שרה ביני חתאי הוה ולא עבדת כעובדיהון ואבוכון אברהם ביני אמוראי הוה ולא הליך בעצתהון.
גועלת – ענין הקאה והפלטה אל החוץ וכן שורו עבר ולא יגעיל (איוב כ״א:י׳).
בת אמך את – במעשיך את ניכרת שאת בת אמך אשר הקיאה את אישה ובניה הם מלכם ויתר העם ר״ל דומה אתה במעשיך לאנשי הכנעני אשר בעונם גלו מן הארץ כמ״ש ותקיא הארץ את יושביה (ויקרא י״ח:כ״ה).
ואחות אחותך את – במעשיך את נכרת שאת אחות אחותיך והיא סדום ובנותיה אשר בעוונם הקיאו אנשיהן ובניהן כי ספו תמו.
אמכן חתית – בתועבותיך נראה כאלו אמכן היתה מבנות חת וכאלו אביכן היה מאנשי האמורי.
ואחות אחותך – הראוי אַחְיוֹתַיִךְ – וכן בשני כתבי יד. וכן משמע ממלת געלו. וכן תרגמו האלכסנדרי והסורי והיירונימוס.א וכיוצא בזה למטה (פסוק נ״ב) אשר פללת לאחותך במקום אחיותיך. ושם גם כן (בסוף הפסוק) אחיותך במקום אחיותיך. והשמטת היו״ד האחרונה היא על דרך לשון ארמית, כגון מַתְּנָתָךְ.
א. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון: ״ויירונימוס״.
בת אמך את – ר״ל שאת דומה לאמך,
געלת אישה ובניה כמו אמך, וכן את דומה לאחותך, עד שמצד זה את אחותה – שגם היא עשתה כן, ומפרש אמך חתית כי נולדת בארץ חת שהיא האם המליציית.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
Your elder sister is Samaria, who dwells at your left hand, she and her daughters; and your younger sister, who dwells at your right hand, is Sodom and her daughters.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
על שמאולך – לפי שנחלת יהודה בגבול דרומי של ארץ ישראל היה נמצאו כל שאר השבטים על שמאלם.
at your left Since the territory of Judah was at the southern border of Eretz Israel [and one is considered facing east], all the other tribes were situated at their left [since they are north of Judah].
ואחותך הגדולה – רוצה לומר הגדולה ממך כי במלכות שמרון היו עשרת השבטים.
על שמאלך – כי חלק יהודה היה לדרום וחלק יוסף לצפון.
ואחותך הגדולה שמרון וגו׳ – כי כל דברי תוכחות הנביא הזה לא היו לעשרת השבטים, כי כבר גלו זה כמה, גם לא לגלות יהודה שבאו בבלה עמו, רק לשארית יהודה במלכות צדקיהו, ואם היה רב הדרך ביניהם. וזכר סדום בזה כי כל מעשיהם כמעשה סדום, וכן יהיה תכליתם.
והפליג הנביא בספור רשעת ירושלם ותועבותיה עד שאמר שהיה מלכות אפרים בהיותה גדולה ממלכי יהודה שהיו בה עשרת השבטים היושבת על שמאלך כי היה חלק יוסף לצפון וחלק יהודה לדרום, הנה היא אחותך הגדולה שומרון ראש מלכות אפרים גדולה ברבוי השבטים ואכלוסין היא יושבת על שמאלך, ואחותך הקטנה שהיא סדום ובנותיה היא יושבת בימינך וא״כ אתה באמצעיתן סדום לימין ושומרון לצפון.
ובנותיה – הם הכפרים הסמוכים לה.
ואחותך – והנה אחותך שומרון הגדולה ממך ברבוי שבטים ואוכלוסין היא יושבת בשמאלך בפאת הצפון ואחותך סדום הקטנה ממך במספר האוכלוסין היא יושבת בימינך בפאת הדרום וא״כ אתה באמצעיתן סדום לימין ושומרון לשמאל.
ובנותיה – לפי הנמשל הם הערים ששומרון מטרופולין להן.
על שמאלך – לצד צפון. כי צפון נקרא שמאל, ודרום ימין.
ואחותך הגדולה שמרון, שהיא יושבת משמאל ליהודה, כמ״ש יהודה יעמוד על גבולו מנגב ונחלת יוסף היה מצפון ליהודה,
ואחותך מימינך סדום – שערי הככר היו בדרום א״י.
הגדולה... הקטנה – בשטח גבולן.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Yet have you not walked in their ways, nor done after their abominations; but, as if that were a very little thing, you were more corrupt than they in all your ways.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כמעט קט – במשמעות ״מעט״;1 ואצל הערבים קיים זיווג כזה:2: ״חסן בסן״, ״קביח שקיח״, ״אג׳מע אקרע״, ואלה אינן באות אלא ברציפות, והן באותה המשמעות.>
1. כך פירשו את תיבת ״קט״ גם: מנחם, ערך ׳קט׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳קט׳, רש״י ורד״ק. אלפסי, ערך ׳קט׳, פירש בהוראת ״מאיסה ויאוש״.
2. לעניין הזיווג בין מלים מתייחס אבן בלעם אף בפירושו לישעיהו נט, יג, אף-על-פי ששם מדובר בזיווג מסוג אחר, וגם שם הוא משווה לערבית; על כך עיין: חיוג׳, ערך ׳בוא׳; ריב״ג, אללמע, עמ׳ 12 ועמ׳ 326 (רקמה, עמ׳ כג ועמ׳ שמב), אשר אינם משווים לערבית. לסוג דידן כאן, עיין: רייט, ח״א, עמ׳ 220 ועמ׳ 222; והשווה: רמב״ע, עמ׳ 209-208, והערות 41-40 שם.
ולא בדרכיהן הלכת – והלואי בדרכיהן הלכת ולא התעבת יותר מהם וכן ולא יותן נא לעבדיך (מלכים ב ה׳:י״ז), וכן ולא אם עודני חי (שמואל א כ׳:י״ד) דיהונתן, אפלייאוט בלעז.
כמעט קט – היו תועבותיך לפני אילו לא התעבת מהן אבל את ותשחיתי מהן וכן ת״י, ויש פותרין ולא בדרכיהם הלכת כמשמעו כמעט קט היו תועבותיהם בעיניך ותשחיתי מהן, קט פיקוט בלעז.
If only you had gone in their ways Heb. וְלֹא, if only you had gone in their ways and not committed abominations more than they. Likewise: "Now if only (וָלֹא) your servant to be given" (Melakhim II 5:17). Likewise: "And please, if (וְלֹא) I am still alive" (I Sam. 20:14), concerning Jonathan, et plut a in French, would that..., if only!
so very little Would your abominations have been before Me, had you not committed abominations more than they, but you dealt more corruptly than they. This is also Jonathan's rendering. Others interpret וְלא בָּדֳרְכֵהֶן הָלֳכְתְּ as its apparent meaning, "and you did not go in their ways," [and thus follows the reason:] So very little were their abominations in your eyes that you dealt more corruptly than they, pochet in Old French, a little.
(מז-נ)ולא בדרכיהן הלכת ותשחיתיא מהן בכל דרכיך. כמעט קט – שאף קט, לשון מיעוט הוא לפי העיניין. שהרבית לפשוע מהן במעשין מכוערין מאחותך, שנראו מעשיה מתוקנין כנגד מעשיך. ואסיר אתהן כאשר ראיתי.
א. כן בכ״י פרמא 2994, פריס 162, ובהרבה כ״י של המקרא. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״ותשחית״.
וכתועבותיהן – מוסב על ולא – לומר, ולא כתועבותיהן.
קט – פחות ממעט.
ולא בדרכיהן הלכת – אלא רע מהן.
וכתועבותיהן עשית – ולא כתועבותיהן אלא רע מהן.
כמעט קט ותשחיתי מהם – מעט קט זמן עמדת אחרי גלות שמרון.
ותשחיתי מהם – מסדום ומשמרון כי גלות שמרון היה בשנת שש לחזקיהו ונשארו ממלכותו עשרים ושלש ומלך מנשה בנו אחריו והרשיע מכל אשר לפניו וזה מעט קט שאמר עשרים ושלש שנה אלה.
קט – כמו מעט ונכפל במלות שונות למעט יותר.
ולא בדרכיהן הלכת – הטעם מה שקדם: וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם (יחזקאל ה׳:ז׳).
ולא בדרכיהן הלכת בפשעים ולא כתועבותיהן עשית בע״ז אלא יותר רע מהן והוא אומרו וכתועבותיהן עשי׳ כמע׳ קט ר״ל ולא כדרכיהן הלכת בהבדל מועט וזהו כמעט קט אבל תשחתי מהן בכל דרכיך רוצה לומר ששחת דרכך מהן יותר ויותר בכל דרכי תועבותיך, והרד״ק פירש כמעט קט על הזמן שעמד ירושלם אחרי גלות שומרון ואינו נכון.
עשיתי כמעט קט – עשית קרי.
ותשחתי מהן – הה״א בסגול.
ותשחתי מהן – הנ״ל יש ספרים כתוב מהם במ״ם הרוב בנו״ן.
קט – הוא מלשון קוטן ונפלה הנו״ן ועם שאמר כמעט אמר קט למעט יותר.
ולא וגו׳ – רצה לומר לא למדת מהן ולא הלכת בדרכיהן ולא עשית רק כשיעור תועבותיהן אשר היו בשיעור מעט וקטן למולך אבל השחת יותר מהן בכל הדרכים והעניינים.
כמעט קט – כאלו היה זה מעט ונקל.
קט – משרש קוט, כמו אשר יקוט כסלו (איוב ח׳:י״ד), שענינו כריתה, והוא קרוב לקטע וקטף. ואמרו קט כלומר דבר קטוע, להוראת המעט. א
א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן במקום ביאור זה רק: ״קט – אולי כמו קטן״.
בדרכיהן, וכתועבותיהן – כבר התבאר למעלה (סי׳ ז׳ וסי׳ י״ד), שהדרכים מציינים דרכי הנפש שהם שורש אל הפעולות היוצאים מהם.
ולא בדרכיהן הלכת – הדרכים הם דרכי הנפש שמהם צומחות הפעולות, ואומר הגם שלא הלכת בדרכיהן, כי בדרכי הנפש נבדלו בני יהודה מסדום ושבט אפרים, כי בני יהודה האמינו בה׳ והתמיד ביניהם המקדש ועבודת האל, ואפרים וסדום כחשו לאל ממעל ופקרו בעקרי האמונה, בכ״ז כתועבותיהן עשית – המעשים והתועבות שעשית היו דומים לתועבת סדום ושומרון, כי גם את עבדת ע״ז, הגם שכונתך היה שיהיו כעין טלמסאות וסגולות להוריד השפע ממעל, והאמנת בה׳ וביכלתו ובעבודת המקדש ג״כ שהוא דרך נבדל מדרך שומרון וסדום, הלא המעשים היו דומים, מוסיף לאמר כמעט קט ותשחתי מהן בכל דרכיך – שנוכל לומר מצד זה שגם בהדרכים היה דרכך משחת יותר מדרך סדום ושומרון, כי דרכך שהיה לשתף שם שמים ודבר אחר, ולעבוד את האל במקדשו ולשתף עמו פסל הסמל לריע לו ולעזר בהנהגה, דרך זה היא אמונה נפסדת ודרך גרוע יותר מדרך סדום ושומרון שהיו אומרים עזב ה׳ את הארץ לגמרי וכחשו בו לגמרי ולא העמידו לו צרה לשתף עמו אלילים אלמים ביחד (כמ״ש חז״ל על כי קצר המצע מהשתרע).
ולא וגו׳ – לשון שאלה.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
חי אני, אם עשתה – כי הם לא המירו אלהיהם ואת המירות כבודך בלא יועיל ואפשר כי גם במעשים רעים השחיתה ממנו.
וגם בזה פרוש יותר ואמר: חי אני וגו׳ – כלומר כי העדר הדמיון בכאן הוא מצד היות שם פחות ויתר, כי אף על פי שהדמיון יצדק על הדברים המתחלפים בפחות ויתר, הנה מדוקדק בשוים בצמצום, ולכן על המתחלפים בפחות ויתר יצדק לומר עליהם שאינם דומים, אבל זה משני צדדים, ולכן קדם לפנים אמרו: עשיתם (יחזקאל י״א:י״ב), ואמרו: לא עשיתם (יחזקאל ה׳:ז׳). וזכור זה והקש על זה כי תמצא נפלאות גדולות.
ולזה אמר עוד חי אני נאם ה׳ אם עשתה סדום אחותך וגומר כי זהו ביאור מ״ש שהשחיתו את דרכם יותר מסדום ומשומרון ולכן ביאר כל אחת מהן, ועל סדום אמר שהיא לימין חי ה׳ אם עשתה סדום אחותך היא ובנותיה כאשר עשית את ובנותיך.
אם עשתה וגו׳ – כ״כ מהתועבות.
חי אני נאום ה׳ אם עשתה סדם – ר״ל כי סדום לא היו ראוים לעונש על ע״ז, כי המה לא קבלו דת אלהי ולא היה בידם עקרי האמונה, וכמ״ש אשר חלק ה׳ לכל העמים, כי הם היו תחת מערכת השמים ואין ראוים לעונש על ע״ז ועל מצות שבין אדם למקום, רק.
תרגום יונתןר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
Behold, this was the iniquity of your sister Sodom; pride, fullness of bread, and prosperous ease was in her and in her daughters; neither did she strengthen the hand of the poor and needy.
גאון שבעת לחם – כענין פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת את י״י ואמרת כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה (דברים ח׳:י״ב וכו׳).
ושלות השקט – מוסב על גאון, לומר שהיו מתגאים בשובע ובשלוה שהיה להם.
הנה זה היה, סדום אחותך – גאון היה לה שבעת לחם ושלות השקט היה לה למה היה לה גאון לפי שהיה לה שובע לחם ושלות השקט וסמיכות שלות אל השקט לרוב השלום.
שבעת – שם או תאר בפלס שפלת קומה וטעם היה לה אל ושלות השקט.
הנה זה היה עון סדם וגו׳ – בזה פרוש הנביא הזה מה שכתב בתורה זעקת סדום ועמרה (בראשית י״ח:כ׳), ובני סדום רעים וחטאים (בראשית י״ג:י״ג), וכדי הוא לסמוך עליו, ודי בזה עד נאמן כי עקרי ספרי הנביאים לעשות פרוש על כל מה שכתב בתורה, וזה ענין יקר אין כמוהו.
גאון שבעת לחם וגו׳ – הנה לא היה עון בידיה שבעת לחם וכן שלות השקט, אבל העון היה כי התגאו בהיות להם כל זה, וזה עון גדול כמו שיבאר בזה כאן ותגבהן, כל שכן עד שיד עני ואביון לא החזיקה, וזה רמז משה באמרו זעקת סדום וגו׳, כי היו העניים צועקים, כמ״ש והיה כי יצעק אלי (שמות כ״ב:כ״ו) שמע אשמע צעקתו (שמות כ״ב:כ״ב). ודי בזה עד נאמן לרמזי התורה, רוצה לומר שהכל רמוז בתורה כמו שבארנו זעקת ולא אמר עון אבל אמר אחריו וחטאתם כי כבדה וגו׳ (בראשית י״ח:כ׳). ועתה ראה איך אבן עזרא וזולתו מן המפרשים לא יוכלו להבין כונת משה בשם זעקת סדום, ויחזקאל הבין זה כי היה מקרובי הקבלה מפי משה, ואין ספק אצלי שמשה רבנו שנתן התורה ליהושע ולמדו פרושה מלה מלה גזרה וגזרה, הנה עשה כן בספר בראשית, כמו בספר ויקרא, וזכור זה מאד, ובאור זה אוצר י״י יבוא.
ולזה ביאר מה היה ענין סדום וחטאתו באומרו הנה זה היה עון סדום אחותך וגומר רוצה לומר שכל עון סדום היה נכלל בשלושה דברים. הראשונה גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה רוצה לומר שהיה לה גאה וגאון מפני שהיה ארצו שבעת לחם והיה לה שלוה והשקט לא מלחמה ולא קטטה עם ארץ אחרת ולכן היתה מחשבתה לכלות רגל העוברים מארצם לשלא יאכלו טובתם. הב׳ שיד עני ואביון לא החזיקה שלא היה מדרכם לתת צדקה לעניים.
גאון – מלשון גאוה.
ושלות השקט – כפל הדבר במ״ש לרוב השלוה.
החזיקה – ענין אחוזה ועל הצדקה יאמר.
הנה זה וגו׳ – ר״ל זה לבד היה עון סדום ולא השחיתו יותר.
גאון וגו׳ – ר״ל התגאה בעבור השובע והשלום שהיה לה ולא החזיקה יד עני לתת מחסורו.
גאון שבעת לחם – הראוי גאון בסמיכות: גאון הנמשך מפני הַשָבָע והעשר. ולפי הנקוד הם ג׳ דברים שהיו לה: גאון ושבע ושלוה, ואף על פי כן יד עני ואביון לא החזיקה. ולפי זה יפורש גאון כענין כבוד והצלחה. והראשון נראה לי עקר.
ושלות השקט – שלו, הוא השלום הפנימי (שזה הבדלו מן שלום), ולפעמים תהיה השלום ע״י בטחון בגברותם, גוי שלו יושב לבטח (ירמיהו מ״ט ל״א) אבל שלותם היה ע״י שקט, שלא היה מי שיפריעם כלל, וכן ושוקטת ושלוה (דברי הימים א ד׳ מ׳).
הנה זה היה עון סדם אחותך העון שעליהם היו ראוים לעונש היה על מצות שבין אדם לחברו,
מה שיד עני ואביון לא החזיקה וזה היה עון סדום שהעון הוא מה שמעוה במזיד בעצת שכלו, כי לא עשו זה מפני הדוחק כי היה להם גאון שבעת לחם – ולא מפני שלא היה להם שלום שאז יאצרו אוצרות בר ולחם ליום קרב ומלחמה וימי מצור, כי שלות השקט היה לה – ובכ״ז יד עני ואביון לא החזיקה מפני שהיו להם נימוסים רעים ומשפטים בל יחיו בהם, שהיה הנימוס אצלם שלא להטיב עם דל וחסר לחם.
And they became haughty She and her daughters, as is delineated in Iyyov: "A land from which bread emerged" (Iyyov 28:5), and the entire piece (ibid. 4-9). [The Sodomites grew in haughtiness] until they said, "Let us cause the habit of traveling [lit. the foot] to be forgotten from our land, for they come only to cause us loss."
and I removed them when I saw their way, as the matter that is stated regarding Sodom: "I shall go down and see" (Bereshit 18:21).
ותגבהינה – כמו ותגבהנה. כמו ותגבהנה אלא בא כן לזווג המלות מפני מלת תעשינה או יאמר כן בלא זווג כמו תבאנה ותבאינה ואמר והגבהינה לשון רבות על סדום ובנותיה שזכר ויהיה פירוש ואסיר אתהן שהשחתי את העם והערים כלם לפי שהפכתי אותה שלא יהיה שם ישוב וזהו ואסיר או יהיה פירוש ותגבהינה על סדום ועל שמרון שזכר ויהיה פירוש ואסיר זאת בגלותו זאת בהשחתה ופירוש כאשר ראיתי כמו שנראה לו כי משפטם כן.
או פירוש כאשר ראיתי כמו שאמר בסדום ארדה נא ואראה (בראשית י״ח:כ״א) והנכון כי פי׳ ותגבהינה ואסיר אתהן על סדום ובנותיה כי זכר סדום בפרט אחר שזכר אותם בכלל עם שמרון וכן פרט אחר זה שמרון ואמר.
ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני – אין זה כטעם תועבת רבות, כי אם כן מה היה זה המיעוט שעשו בערך לישראל, אבל כל עצם עונם היה הגאון והגבהות ואחת מתולדות זה היה כי יד עני ואביון לא החזיקה (יחזקאל ט״ז:מ״ט), ואולם הגאות מצד עצמו הוא חסרון גדול בנפש והוא דבר נתעב לפני השם כמו שמפורטים בכל הספרים, ובפרט גאה וגאון וגו׳ שנאתי (משלי ח׳:י״ג), ולכן אמרו ותעשינה תועבה היא פירוש גדול אל ותגבהינה, וכאלו אמר ותגבהינה וזה תועבה לפני.
והשלישית ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני רוצה לומר שבאותם של סדום ושל בנותיה כל הערים ההמה עשו תועבה לפני בניאוף המגונה שזכרה התורה בהם, ומפני זה ואסיר אתהן כאשר ראיתי רוצה לומר שסרתי אותם הערים מלפני והשחתי אותם מן העולם כאשר ראיתי רוצ׳ לומר כמו שנראה לי שהיה ראוי להיות משפטם, ומזה התבאר שהיה עון ירושלם יותר חמור מחטאת סדום כי הנה סדום לא חטאה כי אם בגאוה וברכילות והעדר הצדקה והניאוף המגונה אבל ירושלם חטאה בכל זה ועוד העבודה זרה והשפיכות דמים שהיה ביניהם וכן אמר ירמיהו ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום (איכה ד, ו):
ותגבהינה – מלשון גבהות וגאוה.
ותגבהינה – בעבור רוב הגאוה לא חששה במצותי ועשתה הדברים התעובים לפני והוא הניאוף המגונה.
ואסיר – ובעבור אלה לבד הסרתי אתהן מן העולם כמו שהיה נראה לי מה הוא הגמול הראוי להן.
כאשר ראיתי – כמו שכתוב:א ארדה נא ואראה {בראשית י״ח:כ״א} (רש״י). והיירונימוס.ב תרגם לנכח sicut vidisti, כאלו היו״ד יתרה, כמו בפסוק שאחר זה: אשר עשיתי.
א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן (במקום ״כמו שכתוב״): ״על דרך״.
ב. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון: ״ויירונימוס״.
כאשר ראיתי – רעתם, כמ״ש ארדה נא ואראה.
ותגבהינה ומפני גבהות לבם עשו תועבה לפני, ועי״כ ואסיר אתהן כאשר ראיתי – בעת ראיתי מעשיהם כמ״ש ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו, שהוא ע״מ ששלח מלאכיו לראות, ואז עשו תועבה לפני מה שרצו לבא עליהם במש״ז שקרוי תועבה, אז הסירותי אותם והפכתי משורש ערים.
Neither has Samaria committed half of your sins; but you have multiplied your abominations more than they, and have justified your sisters by all your abominations which you have done.
א. וַתְּצַדְּקִי֙ א=וַתְּצַדֲּקִי֙ (חטף); אמנם במג״ה בדפוס הכריעו בשווא נגד כתב־היד באופן חריג, ואולי נפלה אצלם טעות.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ותצדקי את אחותך – קודם שהתעבת יותר מהן היו נדונים לחובה וכיון שהרשעת יותר מהן עשית אותן כצדקניות ונתת להן פתחון פה לומר יש שהכעיסוך יותר ממני.
and you vindicated your sisters Before you had committed abominations more than they, they would have been a judged guilty, but since you became more wicked than they, you made them [appear] as righteous women, and you gave them an excuse to say, "There are some who have provoked you more than I."
ותצדקי את אחותך – כענין צדקה נפשה משובה ישראל מבגדה יהודה (ירמיהו ג׳:י״א). שאע״פ שאף {היא} חטאה ורעה, לפי מעשיך צדקת והיא רשעה וגלתה לומר יפה הגיעה לה, באותו דין תהא נדונת.
ושמרון, מהנה – משמרון ובנותיה.
ותצדקי את אחותך – כשאדם רואה תועבותיך חושב אחותך צדיקת כנגד מעשיך הרעים כאילו את שמת אחותך צדיקת כנגד מעשיך.
אחותך – כתיב לשון יחידה וקרי אחותיך לשון רבות הכתיב על שמרון והקרי על שומרון וסדום.
עשיתי – כתוב ביו״ד יתירה.
כחצי – לקירוב, וכן כחצות הלילה (שמות י״א:ד׳), ואין הכרח שאמרו בחצי עם בי״ת יהיה לאמות וצמצום, אבל זה וכל הדומה לזה נופל גם על הבלתי מצומצם ולכן היה כחצות כדמות באור אל בחצי, לפי שכ״ף הקרוב יותר מובן לכל.
ותצדקי את אחותיך – ראה הפלגת שמוש פעל, והכונה בזה כי יאמר שהיתה צדקת בערכך.
ושומרון כחצי חטאתיך וכו׳ עד בן אדם חוד חידה ומשול משל: עתה יבאר שהיתה חטאת יהודה וירושלם גדולה מאד מחטאת שומרון ומלכות אפרים וזהו ושומרון כחצי חטאתיך לא חטאה כי אתה הרבית את תועבותיך מהנה רוצה לומר מחטאת שומרון, ותצדקי את אחותך בכל תועבותיך רוצה לומר שכל כך היו תועבותיך אשר עשית שבערכם נראית שומרון צדקת וטובה, ואמר ותצדקי לפי שירושלם בהרבותה את תועבותיה היתה מסיבה שבערכם יצדקו בני אדם את מעשה שומרון, וגם במלת עשיתי באה היו״ד מיותרת כאותם שזכרתי למעלה.
את אחותך – אחותיך קרי.
אשר עשיתי – עשית קרי.
מהנה – משומרון.
ותצדקי – במרבית התועבות שעשית הצדקת את שומרון כי למול מעשיך נחשבת היא לצדקת.
ושמרון – הגם שהם קבלו דת ותורה אלהית כמו יהודה והיו ראוים לעונש על ע״ז, בכ״ז לא הגיעו מעשיהם למעשה יהודה מפני ג׳ טעמים,
א. כי כחצי חטאתיך לא חטאה – כי הם לא חטאו רק בע״ז ובמצות שבין אדם למקום לא בגזל ועושק ורציחה ועברות שבין אדם לחברו, וכשתמנה חטאי ירושלים שחשב לקמן (סי׳ כ״ב) שמנה שם מצות שבין אדם לחברו ושבין אדם למקום, תראה שרוב החטאים הנמנים שם, כמו למען שפך דם, אב ואם הקלו בך וכו׳, לא היו בשומורון,
ב. ותרבי את תועבותיך מהנה כי חטאי אחז ומנשה היו מרובים בכמות ובאיכות מחטאי מלכי יהודה,
ג. ותצדקי את אחותיך בכל תועבותיך כי כבר יחשבו הם צדיקים נגדך, באשר בך היה המקדש והשכינה והסנהדרין ונסים מתמידים, מה שלא היה להם, שלא היו להם נביאים רבים מוכיחים אותם, ומקומות המקודשים ששם ילמדו ליראה את ה׳.
ותצדקי – לערכך היו צדיקות ולא רשעות.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
You also, bear you your own shame, in that you have given judgment for your sisters; through your sins that you have committed more abominable than they, they are more righteous that you. Yes, be also confounded, and bear your shame, in that you have justified your sisters.
אשר פללת – אשר שפטת להם קודם שהרשעת מהן היית אומרת עליהן ראויות הן לפורענות.
that you judged That you judged them; before you behaved more wickedly than they, you used to say about them that they are fit for punishment.
גם את שאי כלימתך אשר פיללת לאחותך – דין שדנת לאחותך, דין הוא שיחול עליך, לפי שעשית כמעשיהן.
גם את, אשר פללת לאחותך – פירוש שמרון אמר קודם שחטאת היית שופטת אותה ומחייבת אותה על רשעה כמו שאמר אביה מלך יהודה לירבעם מלך ישראל ועמכם עגלי זהב ואנחנו י״י אלהינו ולא עזבנוהו, כי שומרים אנחנו את משמרת י״י אלהינו ואתם עזבתם אותו (דברי הימים ב י״ג:ח׳-י״א) וכן אחר כן כי מלכי יהודה היו טובים ברוב עד אחז וחזקיהו הטיב מה שהרע אחז אבל ממנשה ואילך היו רעים ועובדי עכו״ם לבד מיאשיהו אם כן ראוי לך שתכלמי בחטאתיך אשר התעבת מהן.
תצדקנה ממך – כי עתה הם צדיקות ממך ואמר לאחותך לשון יחיד על שמרון ואחר כן אמר מהן ואמר תצדקנה ואמר אחיותך לשון רבים אמר כן על בנות שמרון או כלל סדום עם שמרון.
אחיותך – בא ברבוי הנקבות לבד בלא רבוי הזכרים וכן והפלה י״י את מכותך והדומים להם ופירוש שאי כלימתך ענין סבל כמו שאתי עליך חרפה (ירמיהו ט״ו:ט״ו).
ותרגם יונתן קבילי אתכנעותיך.
בצדקתך – מקור בתוספת תי״ו.
גם את שאי כלמתך אשר פללת לאחותך רוצה לומר וכמו ששומרון נשא כלמתה וחרבנה וגלותה אשר פללת ושפטת לאחותך שומרון שהיית אומרת ושופטת שתחרב בעבור חטאתיה אותם שאת התעבת מהן והתועבות ההם בשומרון תצדקנה ממך ראוי הוא שגם תבוש ותשא כלמתך רוצה לומר שתחרב כמו שנחרב שומרון בצדקתך אחותך רוצה לומר כמו שצדקת הדין בשומרון אחותך כן תצדיקהו בך.
גם את שאי – כמו שסבלה שומרון כלימת השבי והגלות כן סבלי גם את הכלימה אשר שפטת על שומרון כי בהיות שומרון בשלוותה שפטה ירושלים אותה לגמול כלימה מרובה לכן אמר שהכלימה ההיא בעצמה סבלי את על כי בחטאתיך אשר התעבת יותר משומרון תהיה היא נחשבת לצדקת יותר ממך וכאומר ואם להן שפטת כלימה מרובה א״כ כ״ש שראוי לך כלימה מרובה.
וגם את בושי – ר״ל הלא תבושי ותכלמי בכל מה שראוי לך גם בעבור אשר הצדקת במעשיך את אחיותך כי הלא באמת הרשיעו גם הנה ועכ״ז נחשבת למולך לצדקת.
אשר פללת לאחותך – נראה לי ענין הלצהא בעד אחרים, כמו אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים (שמואל א ב׳:כ״ה), וכןב ויעמוד פנחס ויפלל {תהלים ק״ו:ל׳} בקנאתו אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל {במדבר כ״ה:י״ג}, נעשה כמליץ בעדם. וכן כאן בחטאתיך אשר התעבתְּ מהן הִצְדַקְתְּ אותן ונעשית כמליץ בעדם. וכן בהשפטו יצא רשע ותפלתו תהיה לחטאה {תהלים ק״ט:ז׳}, פירושו ההלצהג שיליץ בעד עצמו תתהפך לו לחובה.
א. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון בטעות: ״הצלה״.
ב. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון הושמט: ״אם יחטא איש... וכן״.
ג. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון בטעות: ״ההצלה״.
אשר פיללתי – מענין משפט, כמו ונתן בפלילים.
בושי ושאי כלמתך – הבושה היא בעצמו, והכלימה היא מאחרים.
גם את שאי כלמתך – יאמר כי ירושלים תכלם ותבוש עתה בשלש ענינים, וזה יתבאר ע״פ משל, שופט אחד משופטי ארץ הובאו לפניו שני אנשים מדלת העם שמצאו עונם שהיה להם מאזני מרמה ואבן ואבן, ויחרץ משפטם ליסרם ולגרשם מן העיר בחרפה, אח״ז נודע כי השופט עצמו גנב וגזל ועשק עשק, וכבא המשפט לפני המלך צוה תחלה לעשות אל השופט את העונש שחרץ על שני האנשים אשר עונם היה קל מעונו אח״ז חשב המלך למחול על עון השופט, ויצו עליו שישפוט שנית משפט שני האנשים, ואחר שעתה היה השופט מוכרח לזכותם היה לו מזה בושה וכלימה רבה, שמוכרח לשנות את המשפט אשר חרץ, מפני שהוא פשע ואשם, אח״ז צוה המלך להחזיר את שני האנשים שיצאו עתה זכאי בדינם אל העיר, ועמהם יחזירו ג״כ את השופט, וזה היה לו לחרפה שלישית, שהם קדמו להצטדק להשיב שבותם, ואגבם הושב הוא ג״כ והם יותר צדיקים ממנו, בשלשה השקפות אלה גלה עתה כלימות יהודה וחרפתה, כי תחלה שפטה היא את שומרון וסדום לחוטאים וראוים לעונש, ואחר שנודע כי היא חטאה יותר מהם, עז״א גם את שאי כלמתך אשר פללת לאחותך – א״כ המשפט שפללת לאחותך תשאי את,
כי בחטאתיך אשר התעבת מהן תצדקנה ממך – והרי לך בושה וכלימה רבה, זאת שנית אחר שיחשוב ה׳ להשיב שבותך יעביר לפניך משפט שומרון וסדום ותצטרך להצדיק אותן, ומזה יהיה לך בושה שנית וז״ש וגם את בושי ושאי כלמתך בצדקתך אחיותך – היינו מה שאת בעצמך תפלל עליהם עתה שהם צדיקים במשפט, וזאת שלישית שכאשר ארצה להשיב שבותך אשיב תחלה שביתהן, וז״ש.
פללת – מלשון ונתן בפלילים (פרשת משפטים); כאלו את שפטת אותן ומצאת אותן צדיקות.
I will turn again their captivity, the captivity of Sodom and her daughters, and the captivity of Samaria and her daughters, and the captivity of your captives in their midst;
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
את שבות סדום – ארפא את הארץ מגפרית ומלח ואושיב בה יושבים.
בתוכהנה – כמו בתוכן.
the captivity of Sodom Heb. שְּׁבוּת. I shall cure the land of brimstone and salt, and I shall settle it with inhabitants.
in their midst Heb. בְּתוֹכָהְנָה, like בְּתוֹכָן.
את שבות סדום – שתתישב ארצה עוד.
ושבתי את שביתהן – כולם בזה הפסוק שביות כתיב ביו״ד וקרי בוי״ו ובשורק שבותהן.
שביתיך – כתיב וקרי בחירק וביו״ד.
בתוכהנה – מלה מורכבת מן יחידה ורבות כי ליחידה אמר בתוכה ולרבות בתוכן ובתוספת ה״א בתוכהנה וטעם ההרכבה כי בתוכה רוצה לומר בתוך שבית שמרון כי הם עם אחד וכיון שסדום שכנה להן אמר בתוכהנה וטעם זה תשובה שאומרים שהנחמות כבר עברו והנה סדום היום עדיין בהפיכתה כמו שהיתה ולא שבה עדין ישוב.
את שבות סדם ובנותיה – די בזה הנביא עדות ופרוש לענין סדום, שאולי היה בקצת דומה לענין נינוה, ואם נכון גם זה מצד אחד, וגם בענין המבול יתכן שהיה קצת זה הענין.
ואת שבות שמרון ובנותיה – כי בבנין בית שני אין ספק ששבו רבים מעשרת השבטים, ויש בו רבים מעם שומרון וגבולם, וגם לא שבו כל בני יהודה אבל המעט והפחותים מהם, והעד מה שאמרו רבותינו ז״ל (בבלי קידושין ס״ט.) לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה, אם כן על זה המעט והפחות אמר יחזקאל בראשון ושבות שביתיך וגו׳, וכמו זה נהג ישעיה וירמיה וכבר קדם לנו באור זה, ובכלל כי כל הנביאים פה אחד וענין אחד ודרך אחד לכלם והבן זה.
וכן לעתיד לבוא אשיב את שבותיהן רוצה לומר את שבות סדום ובנותיה ואת שבות שומרון ובנותיה וגם שבותך בתוכהנה כי כמו ששלשתכן סדום ושומרון וירושלם תבואו לחרבן והפסד גדול ככה לעתיד לבוא תבנה ותכונן סדום וישובו עשרת השבטים על אדמתם לשומרון ולבנותיה וכן ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ.
ושבתי את שביתהן – כולם בזה הפסוק שבית כתוב ביו״ד וקרי שבות בוא״ו ובשורק שביתהן שביתיך כתוב וקרי בחירק וביו״ד כ״כ בעל מכלל יופי. ונ״ל שכן צריך להגיה בפירוש רד״ק וכן מצאתי בנוסחא מדוייקת מטוליטולא ובכמה ספרים כתוב שבותהן בוא״ו וקרי ביו״ד וגירסא ראשונה נראית עיקר.
את שבית סדם – שבות קרי.
ואת שבית שמרון – שבות קרי.
ושבית שביתיך – ושבות קרי.
בתוכהנה – בכל הספרים הה״א בשוא לבדו וקשה דלפי הנראה בחילופי הדפוס וגם בחילופים כ״י זהו אליבא דב״נ אך לב״א הה״א בשוא ופתח.
ושבתי – מלשון השבה.
שביתהן – מלשון שביה.
בתוכהנה – בתוכן.
ושבתי – אולם אשוב לארצם את השבויים מאנשיהן.
את שבות – את בני השבי.
ושבות שביתיך – בני השבי של השבויים עמך.
בתוכהנה – אחר שתגלה ותלקה כמותן חשוב בתוכן ר״ל בעת שישובו הן וזה יהיה בימי המשיח אבל לא תקדם להן כי לא טובה את מהן.
ושבתי את שבותהן – לשון השבת הדבר לקדמותו לטובה, כמו שמפורש למטה תשבן לקדמתן {יחזקאל ט״ז:נ״ה}, ואיננו לשון שִבְיָה. וכן וה׳ שב את שבות איוב (איוב מ״ב:י׳). ודע כי בנביאים על קלף כתב יד שבידי כתוב: שביתהן ביו״ד וקרי בוי״ו.א
בתוכהנה – הכתוב הוא על דרך לשון ארמית בתוכְהֵן כמו שבותהן, ובה״א נוספת בסוף. והנקוד הוא על דרך העברי, והוא כמו בתוכָנָה.
א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״ודע כי בנביאים... בוי״ו״.
ושבתי את שביתהן את שבות סדום וכו׳, שהם יהיו העיקר בהשבה כי הם צדיקים ממך, ועל ידם אשיב שבות שביתךא בתוכהנה – שאת תהיה טפל להם ונגרר אחריהן, וכדי בזיון וקצף, ועתה מפרש שלשה הכלימות שתשיג.
א. כן בדפוסים. בנוסח המסורה: ״שביתיך״.
שבותהן – בו״ו כמו בכתיב, כן ראוי להיות, ור״ל אשיבם לקדמותן, וה׳ שב את שבות איוב (שם מ״ב:י׳).
שביתיך – ביו״ד ולא בו״ו, ור״ל בניך שהלכו בשבי.
בתוכהנה – מלה זרה, בתוכן.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
דבר אחר: בנחמך אותן כשתבא עליך הרעה ינוחמו הנה לומר לא לבדנו לקינו.
in that you consoled them when you became more wicked than they, and you gave them an excuse [to neglect righteousness]. Another explanation: in that you consoled them When the evil comes upon you, they will be consoled, saying, We have not suffered alone.
בנחמך אותךא – במקרה שיקרה לך ככל הקורות אותן, תנחמיב אותן. כעיניין שנאמר: ואותםג יראה פרעה וניחם על כל המונה (יחזקאל ל״ב:ל״א).
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פירנצה II.24, פרמא 2994, וכן במקצת כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״אתן״. בהרבה כ״י של המקרא: ״אותן״.
ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״תנחומי״. בכ״י פרמא 2994: ״תנחומין״.
למען, בנחמך אותן – לפי שאת הרשעת מהן ימצאו נחמה בך באשר עשו כאילו את תנחמי אותם ברעתך הגדול׳ מרעת׳.
למען תשאי וגו׳ – כי אז תנחמם על מה שעבר, וכי ישכחו הצרות וישמחו באלו הטובות, ואז תאמר להם אוי לי מכן כי הפלגתי בתועבות יותר מכן, ולכן סבלתי צרות יותר מכן.
למען תשאי כלמתך רוצה לומר והנה יהיה זה ששלשתכן תלקו ושלשתכן תשובו כדי שתשאי כלמתך בחרבנך וגלותך, ולפי שאתה הרשעת מהן הן ימצאו נחמה בך והוא אומרו בנחמך אותן.
למען – ר״ל כל הימים הללו תשבי בגולה למען תשאי הכלימה הראויה לך ותכלמי מכל אשר עשית במה שהיית מנחמת אותן להיות להן פתחון פה לומר הלא למולה אנו צדיקות.
בנחמך אותן – גם אחר הגאולה תבושי מכל אשר עשית כי הרבית חטאותיך יותר משומרון ומסדום, עד שכביכול היית סבה שישיב ה׳ את שבותהן. והנה אַתְּ סבת גאולתן ונחמתן (מוהר״ר מרדכי מורטרה). וכן מפורש למטה בסוף הנבואה הזאת, כי הכלימה תהיה גם אחר הגאולה.
א. למען תשאי כלמתך הכלימה שלך על מעשיך הרעים,
ב. ונכלמת מכל אשר עשית בנחמך אותן – שבעת שתצטרך לנחם אותך ולהצדיק אותן במשפט בזה תכלם מכל אשר עשית, כי זה מסובב ע״י מעשיך הרעים ממעשיהם שעי״כ תצטרך לנחם אותם.
בנחמך – שומרון וסדום נתחרטו על זמתן, וכאלו אַתְּ נִחַמְתָּן בהראותך להן שלא הרשיעו כמוך.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Your sisters, Sodom and her daughters, shall return to their former estate; and Samaria and her daughters shall return to their former estate; and you and your daughters shall return to your former estate.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
{ו}שמרון ובנותיה – ביום אידן ולא לפללן ולדונן לומר יפה באה עליהן. וגם בשובי את שבותך לא תהיי מעולה מהן שגם שבותיהן אשיב כשבותך.
ואחותיך – בסימן רבוי הזכרים לבד בלא רבוי הנקבות וכן נלאת ברוב עצתך (ישעיהו מ״ז:י״ג), שנים הראשונים תשובן והשלישי תשובינה ואחד הוא כמו שכתוב תגבהינה ותגבהנה כמו תבאנה ותבאינה.
ולפי שאמר ושבתי את שבותהן ביאר איך יהיה זה באומרו ואחותיך סדום ובנותיה תשבנה לקדמתן רוצה לומר שחרבתה תסור ותתישב הארץ ההיא וכן שומרון ובנותיה תשבנה לקדמתן וכן את ובנותיך תשובינה לקדמתכן והייעוד הזה אין ספק שהוא לימות המשיח שעד עתה לא נתקיים.
לקדמותן – מלשון קודם.
ואחותיך – ר״ל ובזמן שתשוב סדום ושומרון לקדמותן להיות מיושבות באנשים כשהיו אז תשובי גם את ולא קודם לכן הואיל ולא טובה את מהן.
ואחותיך סדום תשבנה לקדמתן
ג. יהיה לך כלימה ע״י שסדום ושומרון תשובנה ביחד עמך והם יהיו העקר בהשבה ואת טפל להם, ותשוב על ידיהן.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
לשמועה בפיך – להוכיח רבים ולומר הזהרו שלא תהפכו כסדום כאילו היתה לך שמועה חדשה.
ביום גאוניך – כשהיית בגדולתך.
Now, was not Sodom your sister, etc. This is a [rhetorical] question.
a report in your mouth [by which] to reprove many and to say, Beware that you should not be overturned like Sodom, as though it were recent news to you.
on the day of your pride When you were in your greatness.
ולא היתה {סדום} אחותך לשמועה בפיך ביום גאונךא – כאשר פשעת לפני, לא דאגת שלא אירע לך כשם ששמעתב שאירע לסדום.
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פירנצה II.24, פריס 162, וכן במקצת כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״גאוניך״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994, פירנצה II.24, פריס 162. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״ששמעתה״.
ולפי שלא היתה סדום אחותך לשמועה בפיך – להיוסר ביום גאונך, שלא להתגאות כמוה, לכן אעשה לך כל זה. ורבנו הגדול ז״ל פי׳, בנחמך אותן, שמנוחמות הן הואיל ולקית את כמותן. אבל אינו לפי הענין כי מה לו להזכיר דבר זה בלשון נחמת אחותך.
ולא היתה, לשמועה בפיך ביום גאוניך – לא זכרת בפיך השמועה ששמעת מהפיכת סדום מפני שהתגאו ואת ביום גאוניך לא זכרת בפיך שמועות סדום ולא אמרתם אחד לחבירו סוף הגאון שבר ולא נתגאה שהרי סדום נהפכה ונשברה מפני גאונה.
גאוניך – לשון רבים כי בדברים רבים נתגאו בני יהודה בעת שלוותם.
ולא היתה סדום אחותך לשמועה בפיך רוצה לומר ולא תהיה עוד סדום אחותך לשומעה בפיך שלא תספר מה שקרה להן על גאותן ביום גאוניך שגם אתה התגאית ממנה, ויהיה לפי זה היתה עבר במקום עתיד, והמפרשים פירשוהו מלשון עבר רוצה לומר ביום גאוניך לא זכרת בפיך השמועה ששמעת מהפכת סדום שהיתה מפני גאותה שהיה ראוי לך לחשוב שסוף הגאון הוא שבר.
לשמועה – בס״א קדמון לשמועה הלמ״ד בפת״ח והשי״ן דגושה ויחיד הוא אצל רבים.
גאוניך – ענין גבהות וממשל רב וכן גאון יעקב (תהלים מ״ז:ה׳).
ולא היתה וגו׳ – ר״ל וכי לא זכרת בפיך בעת ממשלתך את השמועה ששמעת מהפיכת סדום וכאומר ומדוע א״כ התעבת מהן.
לשמועה בפיך – לקחת מוסר ממה שאירע לה.
(נו-נז)ולוא היתה – מפרש מ״ש (בפסוק נ״ב) שאי כלמתך אשר פללת לאחותך, מתי פללו ושפטו הם כלימה על סדום, עז״א וכי ביום גאוניך בטרם תגלה רעתך לא היתה סדם אחותך לשמועה בפיך – וכי לא היית תמיד מבזה את סדום, ובכל אלה וקללה היית אומר מי שפרע מאנשי סדום יפרע מפלוני, עד שנשמע תמיד בפיך כלימת סדום,
כמו עת חרפת בנות ארם וכו׳ כמו שאח״כ בעת נגלה רעתך יחרפו אותך בנות ארם ובנות פלשתים, שהיית דומה כסדום במעשיך ובענשך כמ״ש וראו את מכות הארץ וכו׳ כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה. ור״ל סדום היתה ביום גאוניך לשמועה בפיך כמו שאתה לשמועה בפי בנות ארם ופלשתים, אחר שנתגלה שעשית כמעשה סדום, ונגזר עליך עונש כמו על סדום.
לשמועה – לא נשמע על פיך מחמת בזיונך לה.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
before your wickedness was uncovered, as at the time of the reproach of the daughters of Syria, and of all who are round about her, the daughters of the Philistines, who treat you with despite round about.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
1. כך בדיוק פירש ריב״ג, מחברות, ערך ׳שאט׳, וכך בדיוק פירש רש״י על אתר, והשווה ת״י ורד״ק על אתר. אולם אלפסי, ערך ׳שאט׳, מפרש במשמעות כיוון ומגמה.
כמו עת חרפת בנות ארם – כמו שנגלית בעת מסרתי אתכם ביד מלכי ארם שבאו על אחז בעת ההיא החל י״י להשליח ביהודה את גדודי ארם וגו׳ (מלכים ב ט״ו:ל״ז), ובדברי הימים: ויתנהו י״י ביד מלכי ארם וגו׳ ופלשתים פשטו בערי הנגב והשפלה וגו׳ (דברי הימים ב כ״ח:י״ח).
השאטות – לשון בזיון ולא קרי׳ אל״ף ויבז מתרגמי׳ ושט.
like [at] the time of the taunt by the daughters of Aram As it was revealed when I delivered you into the hands of the kings of Aram, who attacked Ahaz (Melakhim II 15:36); "In those days, the Lord began to incite Rezin the king of Aram, etc."; "And the Lord his God delivered him into the hands of the king of Aram, etc." (Divrei HaYamim II 28:5); (ibid. verse 18), "And the Philistines invaded the cities of the plain and the south, etc.
who disgraced you Heb. הֳשָּׁאטוֹת, an expression for disgrace. The 'aleph' is not sounded. וַיִבֶז, despised (Bereshit 25:34), is translated as וְשָּׁט [in Targum Onkelos].
בטרם תגלה רעתך כמו עת חרפת בנות ארם וכל סביבותיה בנות פלשתים – לא חזרתים בתשובה לפני, כדי שלא יהו מקבלין פורענות בימי חזאל מלך ארם שהיצר לכם: ויכם חזאל בכל גבול ישראל (מלכים ב י׳:ל״ב), וכתיב: כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש (מלכים ב י״ג:ז׳), בטרם ילחצוא אתכם האומות שסביבותיכם, כעיניין שנאמר: ארם מקדם ופלשתים מאחור (ישעיהו ט׳:י״א). ואף על פי כן שהיו מצירין לכם מסביב ולא היו חרידין לשוב לפני.
כמו עת חרפת בנות ארם – בעת שבנות ארם, הן האומות, היו מחרפין ומבזין את שמרון אחותך כשגלתה ומגדילים פיהם עליה,
וכן כל סביבותיה בנות פלשתים השאטות – ושואפות גם אותך מסביב – לבלעך,א והיה לך להיוסר שלא תהיי גם את חרפה לשכינייך לעג וקלס לסביבותיך כמותן ולא עשית.
א. בכ״י: לבעלך.
בטרם תגלה רעתך – לא שבת לדרך טובה בטרם שנגלתה רעתך בימי אחז זהו שאמר כמו עת חרפת בנות ארם כי בעת ההיא נגלתה רעת יהודה והיו לחרפה בערי ארם זהו שאמר חרפת בנות ארם כי הלכו שם שבי בני יהודה כמו שכתוב ויתנהו י״י אלהיו ביד מלך ארם ויכו בו וישבו ממנו שביה גדולה ויבאו דרמשק (דברי הימים ב כ״ח:ה׳).
וכל סביבותיה בנות פלשתים השאטות אותך מסביב – וכן פלשתים בזזו ושללו אותם ולקחו עריהם כמו שכתוב ופלשתים פשטו בערי השפלה והנגב ליהודה וילכדו את בית שמש ואת אילון ואת הגדרות ואת שוכו ובנותיה ואת תמנה ואת בנותיה וישבו שם (דברי הימים ב כ״ח:י״ח).
השאטות – ענין בזה וכן השאטים אותם (יחזקאל כ״ח:כ״ד), והאל״ף נחה כאל״ף וקאם שאון.
ואומרו בטרם תגלה רעתך פירשו המפרשים שחוזר למעלה ולא היתה סדום אחותך לשמועה בפיך ביום גאוניך בטרם תגלה רעתך שזה היה בימי אחז, וזהו כמו עת חרפת בנות ארם כי בעת ההיא שעלה רצין מלך ארם על ירושלם נגלתה רעת יהודה והיה חרפה בערי ארם כי הלכו שם שבי בני יהודה כמו שכתוב (דברי הימים ב כח, ה) ויתנהו ה׳ אלהיו ביד מלך ארם ויכו בו וישבו ממנו שביה גדולה ויבא דמשק:
וכל סביבותיה בנות פלשתים השאטות אותך מסביב שכן הפלשתים בזזו ושללו אותם ולקחו עריהם כמו שכתוב (שם יח) ופלשתים פשטו בערי שפלה והנגב ליהודה וילכדו את בית שמש ואת אילון ואת הגדרות ואת שכה ובנותיה ואת תמנה ואת בנותיה וישבו שם, והשאטות הוא מלשון בזה וכן וכל השאטים אותם והאל״ף נחה כמו וקאם שאון.
בטרם וגו׳ – מוסב למעלה לומר יום גאוניך היה עד לא נתגלה רעתך לעשות בפרהסיא עוד היית מחזיק בדבר ה׳ לעין הרואים והיית מייסר אנשים בגמול עונש סדום.
סמו עת – ר״ל עד לא נתגלה כמו שנתגלה בעת שחרפוך ארם ופלשתים בקחת אותך בגולה בימי אחז כמ״ש ויתנהו ה׳ אלהיו ביד מלך ארם ויכו בו וישבו ממנו וגו׳ (דברי הימים ב כ״ח:ה׳) ונאמר ופלשתים פשטו בערי השפלה וכו׳ (שם) כי אז הרעו לעשות בגלוי יותר מבראשונה כמ״ש (במ״ב ובד״ה ב).
השאטות – המבזות אותך מסביב לקחת הערים ולהגלות האנשים.
בטרם – עיין רד״ק.
השאטות – שרש שוט בארמי ענינו בזה וחרף. והאל״ף על דרך הבינוני בנחי ע״ו בארמי, כמו קאמין, דארּין. ודוגמת זה למטה (כ״ח:כ״ד וכ״ו) השאטים אותם. ומזה שם שְאַט – כמו בשאט בנפש (כ״ה:ט״ו), בשאט נפש (ל״ו:ה׳), בכל שָאטְך בנפש (כ״ה:ו׳).
ולפיכך את זמתך ואת תועבותיך את – נשאת אותם, שגם את תשאי כלימתך.
את זמתך, את נשאתים – סבלת אותם וקבלת עונשם.
וחתם הדברים באומרו את זמתך ואת תועבותיך את נשאתים רוצה לומר הנה אם כן זמת הניאוף ושאר התועבות אשר עשית את סבלת ונשאת ענשם כמו שנזכר ויו״ד נשאתים היא גם כן מיותרת וענינו נשאתם.
את זמתך – את גמול הזמה שעשית וגמול התועבות הנה תשא ותסבול.
נאם ה׳ – בנביאים כתב יד על קלף שבידי: נאם אדני ה׳, וגם בתרגום: ה׳ אלהים.א
א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר ד״ה ״נאם ה׳ ״.
את זמתך – ר״ל ובזה נתכפר עונך כי את זמתך ותועבותיך כבר נשאתים וקבלת עונש עליהם בשלמות.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
אשר בזית אלה וגו׳ – אותה שקבלת עליך בחורב לעברך בברית י״י אלהיך וגו׳ (דברים כ״ט:י״א) אך לא אפיר אני את הברית מלזוכרו כי אין אני כמותך.
I have done with you, etc. I have done evil to you commensurate to your [ungrateful] repayment [to Me] which you made.
that you despised an oath, etc. That one that you accepted upon yourself in Horeb: "That you pass into the covenant of the Lord your God, etc." (Devarim 29:11). But I shall not violate the covenant by not remembering it, because I am not like you.
ועשיתי אותך כאשר עשית אשר בזית אלה להפר ברית – שלא שמרת בריתי, כאשר באתי אתך בברית ונשבעתי לך. וגם את נשבעתא לי, כשם שאמר למעלה: ואשבע לך ואבוא בברית אותך נאם י״י (יחזקאל ט״ז:ח׳). כביכול כבני אדםב אשר נשבעין זה לזה ומתחברין ביחד, ואת הפרת בריתי.
ב. כן בכ״י פרמא 2994, פריס 162. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״כאיש״.
אשר בזית אלה – אלת תוכחתי להפר את בריתי. גם אני אעשה לך כלה ולא אשמר לך חסד וברית אבל לא לכלות. וכן חיבור המקראות, ועשיתי לך כאשר עשית להסיר גם אני חסדי ובריתי מעמך.
כי כה אמר י״י, ועשית אותך – כתיב ועשיתי קרי הכתוב אומר את גרמת מה שעשיתי לך אשר בזית אלה להפר ברית כמו שכתו׳ לעברך בברית י״י אלהיך ובאלתו (דברים כ״ט:י״א) ובהר סיני הוא שכריתי ברית עמך ונאמר לא את אבותינו כרת י״י את הברית הזאת כי אתנו (דברים ה׳:ג׳) ונאמר לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת (דברים כ״ט:כ״ח).
כי כה אמר י״י אלהים ועשית וגו׳ – הטעם אני תחלה אעשה אותך כאשר עשית, כלומר הפרת את בריתך אתי, וגם אני אפר את בריתי אתך, ואעשה רע לך, אבל אחר כך אשיב להקים הברית. כי אלו צודקים יחד בשני זמנים, וזה כאלו אמר כי על מנת כן נעשה נדרי ובריתי הראשון, וכן אמר ירמיה ושלמתי ראשונה וגו׳ (ירמיהו י״ז:י״ח).
כי כה אמר ה׳ ועשיתי אותך כאשר עשית רוצה לומר את גרמת מה שעשיתי לך שבזית אלה להפר ברית רוצה לומר שעברת על השבועה ועל אלות הברית שכרתי עמך בנתינת התורה, ומלת ועשיתי הוא בכתב ועשית ובקרי ועשיתי וכפי הכתב יהיה פירוש כמו שבארתי אתה עשית לעצמך מה שעשית כי אתה גרמת הרעה לעצמך לפי שבזית אלה להפר ברית, אמנם כפי הקרי ועשיתי יהיה פירושו ועשיתי אותך רוצה לומר לך כאשר עשית אתה לי כי אתה בזית אלה להפר ברית גם אני אפר את בריתי אתך.
ועשיתי אותך – אעשה עמך גמול רעה כפי המון אשר עשית אשר בזית האלה שנשבעת בחורב על קבלת התורה להפר הברית שכרתי אז עמך.
כי כה אמר ה׳ – יאמר כי הברית הראשון שכרת עמהם בהוציאו אותם מא״מ שהיה על תנאי שישמרו חקיו ועדותיו ינצורו, הנה בטלוהו הם ע״י שעברו על ברית ה׳, וכן יבטל ה׳ את הברית הזה ג״כ מצדו, כי מתנת א״י ובהמ״ק והמלכות הכל היה תלוי בברית הזה וע״י עונותיהם בטל הברית הקודם, וז״ש ועשיתי אותך כאשר עשית אשר בזית אלה ועי״כ גרמת להפר ברית.
ברית – שֶׁכָּרַתְּ עמי בהר סיני.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
But I shall remember My covenant That was with you in the days of your youth.
וזה: וזכרתי אני את בריתי אותך בימי נעורייך – כלומר את בזית אלה להפר ברית (יחזקאל ט״ז:נ״ט) אבל אני אשמור בריתי שכרתי אותך בימי נעורייך בהיותם במצרים.
והקימותי לך ברית עולם – וקיימתי עמך ברית שלא להפר בריתי אתכם לעולם.
אלא שאזכור אני מעצמי בשביל כבוד שמי, את בריתי שאותך בימי נעוריך – שלא לכלותך בארץ אויביך.
ואקיים לך ברית עולם – קדמונית, ברית ראשונית, אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים.
וזכרתי אני את בריתי אותך בימי נעוריך – את הפרת את בריתי אבל אני אזכרנו עוד ולא אפרנו הוא הברית שהיה לי אתך בימי נעוריך והוא מעמד הר סיני כי מה שהיו ישראל במצרים עד שבאו לארץ נקראו ימי נעורים.
והקימותי לך ברית עולם – כמו שקבלת אותו עד עולם כמו שכתוב לנו ולבנינו עד עולם (דברים כ״ט:כ״ח) כן אקימנו עוד ברית עולם שלא יהיה לו הפסק וזה יהיה אחר שתקבלי עונשך ותזכרי את דרכיך ותכלמי מהם.
אבל לא יתמיד הגלות והרעה כל הימים כי הנה אני אזכור את בריתי אשר כרתי אותך בימי נעוריך במעמד הר סיני והקימותי לך ברית עולם שיקיים אותו ברית שיהיה לנצח.
וזכרתי – ר״ל אבל לא לעולם אקצוף כי אזכור את הברית אשר כרתי עמך בימי נעוריך במעמד הד סיני להיות לך לאלהים לעזור ולהושיע.
והקימותי – אקיים לך את הברית להיות לנצח.
וזכרתי אבל בכ״ז אזכור שכרתי אתך ברית בימי נעוריך שהוא בעת שהוצאתי אותך מא״מ, וכן הברית שכרתי עם האבות, ומעשה ה׳ אי אפשר שיבוטל לגמרי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם, וכל מדה טובה שיצאה מפי הקב״ה אפי׳ על תנאי אינו חוזר בו, ולכן והקימותי לך ברית עולם – יקים להם ברית חדשה אשר לא יהיה תלוי בתנאי והוא יתקיים לעולם, וזה כמ״ש בירמיהו (סי׳ ל״א) וכרתי את בני ישראל ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם אשר המה הפרו את בריתי כי זאת הברית וכו׳ ונתתי תורתי בקרבם וכו׳ כי כולם ידעו אותי וכו׳ ר״ל שע״י רוב הגליות והצרות שהיה להם, וע״י הנפלאות הגדולות שאעשה עמהם יתחקה תורת ה׳ על לוח לבם, בענין שלא ישלוט היצר בלבם ולא יהיה להם עוד שום ספק בהשגחת ה׳ ודבוקו עמהם תמיד עד שלא יהיה מציאות לחטא כלל.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
Then you shall remember your ways, and be ashamed, when you shall receive your sisters, your elder sisters and your younger; and I will give them to you for daughters, but not by your covenant.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וזכרת – בהטיבי לך את דרכיך הרעים ונכלמת מלפני על שגמלת לי רעה ואני גומלך טובה.
בקחתך את אחותיך – כשתכבשי לירש את מקומות אשר סביבותיך הקטנות והגדולות.
לבנות – לפרוורים לך משועבדים לך כמו סדום ובנותיה וכפרנהא.
ולא מבריתך – ולא משמרך את הברית אשר כרתי אתך אלא בחסדי וברחמי שאני שומר את בריתי, ומדרש אגדה דרבי תנחומא ולא מבריתך לא מפטרמוני״א שליך לא נתתיה לאברהם אביך בין הבתרים וזה הלשון קרוב ללע״ז שכן קורין עתה לקרבות פטראמוניא בלעז וכן קורין כל דבר שיש לו לאדם מנחלת אבותיו.
And you will remember when I improve you evil ways for you, and you will be humiliated before Me for repaying Me with evil whereas I paid you with good.
when you take your sisters When you conquer to inherit the nations that are around you, the small and the great.
for daughters For your suburbs, subordinate to you, like: "Sodom and her daughters" (verse 55), [translated by Jonathan as] וְכָפְרָנָהָא, its suburbs.
but not from your covenant But not because of your observance of the covenant that I made with you, but because of My kindnesses and My mercies, [namely] that I observe My covenant. Midrash Aggadah of Rabbi Tanchuma (Buber, Devarim 3a) states: but not from your covenant (מִבְּרִיתֵךְ) not from your 'patromonia': I did not grant them to Abraham your father [in the covenant] 'between the segments' (Bereshit 15:1). This term is close to the French, for now, kinship is called patremone, patrimony, and this is what they call anything a person has from the inheritance of his fathers.
אל הקטנות ממך – פתרונו:א עם הקטנות ממך, ודומה לו נשא לבבינו אל כפים (איכה ג׳:מ״א), שפתרונו: עם כפים.
ונתתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך – ולא מחמת ששמרת בריתי, שהרי לא שמרת את בריתי.ב
ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994, פריס 162 הושמט ע״י הדומות: ״שהרי לא שמרת את בריתי״.
ואימתי, בהיכנע לבבך הערל, וזכרת את דרכיך ונכלמת – אף בקחתך את אחותיך הגדולות ממך – למשול אף על הגדולות עם הקטנות.
ונתתי – אותן לך לבנות – למשול עליהן.
ולא מבריתך – ששמרת לי אלא שאקיים אני מעצמי בריתי אתך.
וזכרת את דרכיך ונכלמת בקחתך – וזה יהיה בצאת ישראל מהגלות הזה ואז תקחי הגדולות עם הקטנות תחת ידך כי המלכות תהיה ליהודה כמו שאמר ועשיתים לעץ אחד (יחזקאל ל״ז:י״ט) והגדולות שומרון ובנותיה שהוא אפרים והקטנות בנימין ושמעון שהיה חלקם בתוך נחלת בני יהודה.
ונתתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך – אף אותם שאינם מבריתך ומתורתך כגון סדום ובנותיה יהיו לך לבנות נחשבות כערי הפרזות לך ותחת ידך יהיו.
ויונתן תרגם: ואת לא עבדת ית אורייתא לדעתו יהיה פירוש ולא מבריתך מה שאעשה עמך לא מברית שהיה לי שקיימת אותו כי לא עשית דברי התור׳ ולא קיימת הברית אלא למעני אעשה.
ובדרש: ולא מבריתך לא מפטרמוניא שלך לא נתתים לאברהם אביך בברית בין הבתרים.
בקחתך וגו׳ – תאר שאר האומות כלן אם גדולות ואם קטנות כאחיות לאמתנו, לפי שכל אחת ואחת אומה בעצמה, ואמנם סוג כל האומות אחד, והוא אומה או גוי ועם, ואמר בזה כי בעת בנין בית שני יהיו לו כולם משועבדות, כטעם יהיו לך למס ועבדוך (דברים כ׳:י״א). לכן תארם לבנות.
וטעם ולא מבריתך – ואם אינם הם מבריתך.
וזכרת את דרכיך ונכלמת מתועבותיך, ואומרו בקחתך את אחותיך הגדולות ממך אל הקטנות הוא קשה לפי שאחותה הגדולה היה שומרון והקטנה היה סדום ואיך יאמר שיקח אותן בלשון רבים, וה״ר רבי דוד קמחי פירש שאמר הגדולות על מלכות אפרים שומרון ובנותיה והקטנות אמר על בנימין ושמעון שהיו בתוך נחלת בני יהודה, ולפי שמלך יהודה ימלוך על כל השבטים יחד לימות המשיח לכן אמר בקחתך שיקחם תחת ממשלתו, ואמר ונתתי אתהן לך לבנות כי כל הארצות יהיו בנות ירושלם, אבל יקשה על זה אומרו ולא מבריתך כמו שזכרתי בשאלה, וגם יקשה אומרו וזכרת את דרכיך ונכלמת בקחתך וגומר כי אין הלקיחה מכלל הכלימה. ולכן נראה לי שאמר אחותיך הגדולות על שומרון ובנותיה והקטנות סדום ובנותיה, ויאמר שתזכור את דרכיה ותכלם מאשר לקחה את שומרון ואת סדום לאחיות כי בעשותה כמעשיהם לקחה אותן לעצמה ונעשו לה כאחיות והוא אומרו ונכלמת בקחתך את אחותיך, אמנם לעתיד לבוא לא יהיו לך לאחיות אבל יהיו לבנות רוצה לומר נכבשות לירושלם לא כאחיות כמו שהיו בזמן התועבות, ואמנם אומרו ולא מבריתך אפשר שאמרו בבחינת סדום ובנותיה שלא היו מברית ישראל, ויונתן תרגם בו פירוש נאה שאמר ואף לא עבדת אוריתא, ויהיה לדעתו פירוש ולא מבריתך מה שאעשה עמך מהחסד והרחמים לא יהיה מסבת הברית שקיימת אותו כי לא עשית דברי התורה ולא קיימת הברית אלא למעני אעשה, ובדרש אמרו ולא מבריתך לא מפטרמוניאה שלך לא נתתים לאברהם אביך בברית בין הבתרים אבל עם היות שאתה לא קיימת את בריתך עמי
לבנות – ר״ל לכפרים הנכנעות אל העיירות.
וזכרת – וכאשר תזכור את דרכיך תכלמי וזה יהיה בעת שתקח תחת ממשלתך העכו״ם הגדולות ממך לצרף אל הקטנות ממך להיות אלו כאלו משועבדים אז תכלמי בראותך שאתה גמלתני הרע ואני גמלתיך הטוב.
ונתתי – אני אתן אתהן לך לבנות להיות נטפלות אליך להיות נקראות בנות ירושלים אבל אין זה בגמול משמרך את בריתי כי באמת לא שמרת בריתי אבל בחסד אעשה מה שאעשה.
בקחתך את אחותיך וגו׳ – שאר כל האומות אני אתן אותן לך לבנות, ואת תהיי כאם ומטרופולין לכל העולם בשוב כל האומות לעבודת ה׳ באחרית הימים, ואז תבושי מדרכיך כי תדעי שאין הגדולה הזאת לך מזכותך (ראזנמילר).
ולא מבריתך – ולא משמרך את בריתך, אלא מפני שאני אקים את בריתי אתך אשר נשבעתי לך בימי קדם.
וזכרת את דרכיך ונכלמת – ר״ל שעם זה אעשה דבר אחד שעל ידו תזכרו תמיד מעשיכם הקודמים להכלם עליהם, וזה כפי המשל שהזכרתי תחלה, שאחר שהושב השופט על כנו, רצה המלך שיהיו חטאתו תמיד נגד עיניו, וצוה ששני האנשים שהושבו עמו אל העיר יהיו תמיד אצלו והוא מחויב להחזיקם כבניו, ובם יזכור תמיד שחטא כמוהם, ושהושב על כנו על ידם ויכלם תמיד מחטאו, וכן אעשה סימן לך בקחתך את אחותיך הגדולות וכו׳ ונתתי אתהן לך לבנות ששומרון וסדום יהיו לך לבנות ועל ידם תזכור שחטאת כמוהן עתה מפרש דבריו, נגד מ״ש והקימותי לך ברית עולם אומר ולא מבריתך ר״ל שהברית הזה לא יהיה מבריתך, דהיינו מצדך כברית הקודם שנעשה הברית בין שניהם, הם כרתו ברית בל יסורו מן התורה ועפ״ז כרת עמהם ברית להקים אותם לו לעם, עתה יהיה הברית לא מצדך ומבריתך, רק
בקחתך – בְּקַבְּלֵךְ אותן כמו מתנה מידי.
ולא מבריתך – ולא כשכר על ששמרת בריתך כי להפך הפרת אותה.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
אבל אני איני כמוך שהפרת את בריתי, אלא: והקימותי {אני} את בריתי אתך.
וידעת כי אני י״י – אף בְמָשְלָך על כלנה, ולא תתגאי על ידי.
והקימותי אני את בריתי אתך – זה אתך בדגש ושלמעלה אותך.
אקים אני את בריתי אתך
והקימתי אני את בריתי אתך – זה אתך בדגש ושלמעלה אותך.
והקימותי – אקים בריתי אשר אתך ואז תדע שאני ה׳ הנאמן בהבטחה.
והקימותי אני את בריתי אתך שיהיה הברית רק מצדי, ע״י מה שתדע כי אני ה׳, עי״ז יהיה ברית חדשה קיים לעד כמ״ש (ירמיהו שם) כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם, ונגד מ״ש ונתתי אתהן לך לבנות מפרש שזה יהיה.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
that you may remember, and be confounded, and never open your mouth any more, because of your shame, when I have forgiven you all that you have done,' says Adonai Elohim."
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
למען תזכרי ובשת וגו׳ בכפרי לך – אמר רבה בר חנינא סבא משמיה דרב כל העושה דבר ומתבייש בו מוחלין לו על עונותיו שנאמר למען תזכרי ובשת וגו׳ בכפרי לך וגו׳, ודילמא צבור שאני, אלא מהכא ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני וגו׳.
למען תזכרי – דרכך בהטיבי לך.
ובושת – להרים פניך אלי.
בכפרי לך – בסלחי לך, את אשר עשית תבושי ותדעי כי לא מגמולך הטוב הטיבותי לך.
In order that you remember your way when I do good for you.
and be ashamed to raise your face to Me.
when I forgive you Heb. בְּכַּפְרִי לָךְ [lit. in my atoning to you]. When I forgive you for what you have done, you will be ashamed, and you will know that I did not benefit you because of the good that you bestowed upon Me.
למען תזכרי ובושת – שגומלך טובה ואת גומלו רעה.א
א. כן בכ״י פרמא 2994, פריס 162. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״שגומלך אדם ואת גמולו טובה ואז את בריתי אלא והקימותי את אני הוא נכלם מפנייך״, וצ״ע בהבנת נוסח זה.
למען שתזכרי ובשת – אף בעת גדולתך,
ולא יהיה לך עוד פתחון פה – אף בכפרי לך – על כל אשר עשית ואשיב שבותיך ואגדלך.
ולא כימים הראשונים שבראותכם הרוחה מיד ויספו בני ישראל לעשות הרע (שופטים ג׳:י״ב) אלא אף בגדולתך תיכנעי ותכלמי לכך אקיים בריתי אתך.
למען תזכרי ובושת – כשאני אקים בריתי אתך תזכרי שאת לא קיימת אותו לי ויהיה לך בשת מזה ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלימתך כי עד אותו העת היה לך פתחון פה באורך הגלות מפני כלימתך שסבלת בין הגוים והיה לך בזה פתחון פה שהיית אומרת אם חטאנו קבלנו ענשינו מאד עד שאבדה תקותינו מאורך הגלות ובהקימי לך בריתי ובכפרי לך לכל אשר עשית לא יהיה לך עוד פתחון פה עלי.
ויונתן תרגם: ולא יהא לך עוד לאיתרברבא במילי פומיך.
לכן למען תזכרי – הרעות שעשית בימים קדמונים.
ואמרו בכפרי וגו׳ – מדעתי יבין בזה שתי כונות יחד, האחת שיהיה דבק עם הסמוך לו רוצה לומר כלמתך, וזה כי החוטא עומד יותר נכלם בפני מי אשר חטא לו בעת כפרו עונו לו. והכונה השנית שיהיה דבק עם כל מה שקדם, כלומר למען שבעת כפרי לך לכל אשר עשית תזכרי ובשת וגו׳, מצד גדולתו. וכבר הודעתיך כי זה מהסכמות המורה (מורה נבוכים ב׳:מ״ג), רוצה לומר שמאמר האחד יהיה בו האומר להוראות רבות. וזה אחד מן הענינים שכוון דוד באמרו משפטי י״י אמת צדקו יחדו (תהלים י״ט:י׳), וחלילה שתהיה כונת המורה ושום שלם לעשות רבוי פרושים במאמר או בשם אחד דרך ספק כמו שיאמרו רבים.
למען תזכרי ובשת כשאני אקים בריתי אתך תזכרי שאתה לא קיימת אותו לי ויהיה לך מזה בשת וכלמה, ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך כי עד אותו זמן יהיה לך פתחון פה מצער הגלות שתהיה סובל בין הגוים והיית אומרת נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת, אבל בהקימי לך את בריתי ובכפרי לך רוצה לומר בהיותי מכפר לך על כל אשר עשית מהתועבות אז לא יהיה לך פתחון פה, והותרה בזה השאלה החמישית:
לכל אשר עשית – התי״ו בלא נקודת השוא ברוב ספרים כ״י.
למען תזכרי – כשאקים בריתי אתך תזכרי שאתה לא קיימת הברית ויהיה לך מזה בושת וכלימה ומפני הכלימה ההיא לא יהיה לך עוד פתחון פה להתרעם על הצרו׳ שעברו עליך כי תכלמי להתרע׳ הואיל ואקיים הברית עם שאת לא קיימת.
בכפרי לך – בעת אכפר לך על כל אשר עשית מן הרעות אז תראה שאני מקיים הברית ואז תבושי ותכלמי.
ובשת כלמתך – הבדל בפסוק נ״ב.
למען תזכרי ובשת בכפרי לך – שתבושי ע״י הכפרה, כי עי״ז תראה שנתכפר לך על ידי סדום ושומרון, שהם קדמו בכפרה כי הי׳ חטאתהן קלים לערכך, ועי״ז תבושי ממעשיך הקודמים ולא תחטאי עוד.
פתחון פה – שלא תזידו אפילו לדבר דבר.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל