Shofetim 4 – שופטים ד‏ – Mikraot Gedolot

(א) ⁠וַיֹּ⁠סִ֙פוּ֙ בְּ⁠נֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּ⁠עֵינֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ וְ⁠אֵה֖וּד מֵֽת׃

The Children of Israel again did that which was evil in the sight of Hashem, when Ehud was dead.

תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְאוֹסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֶעְבַּד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ וְאֵהוּד מִית.

והוא לחץ את ישראל בחזקה – בחרופין ובגדופין לפיכך נדון באש וכו׳ (כתוב ברמז ק״מ).

ואהוד מת – למה זכר מיתת אהוד, היה לו לזכור מיתת שמגר שהיה אחריו? אלא נראה כי בימי שמגר לא נושעו ישראל תשועה שלמה, ולא עצרם מלעשות הרע בעיני י״י, ולא שקטה הארץ בימיו. הלא תראה כי לא אמר אלא: ויושע גם הוא את ישראל (שופטים ג׳:ל״א), והנה כתוב: בימי שמגר בן ענת בימי יעל חדלו ארחות וגו׳ (שופטים ה׳:ו׳).

ואהוד מת – לא חשש לכתוב ושמגר מת כי לא היה שמגר רק כמו תפל^א

א. מכאן חסר בכתב יד.

והנה אמרו: ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה׳ ואהוד מת, והיה ראוי שיאמר ושמגר מת (כי הוא היה השופט האחרון), להגיד שבני ישראל הוסיפו לעשות הרע בעיני ה׳ מיום שמת אהוד וגם שמגר בן ענת בימיו היו עובדים הבעלים, ולכן לא היתה תשועתו גדולה כמו שאמרה דבורה בימי שמגר בן ענת בימי יעל כמו שיתבאר. וזה קשור הפסוקים, יאמר שעשו ישראל את הרע בעיני ה׳ מיום שמת אהוד.

ואהוד מת – רצה לומר, מיום שמת אהוד, ואף בימי שמגר עשו הרע, ולזה לא היתה תשועתו גדולה.

ויוסיפו לעשות הרע – זה היה עוד בחיי אהוד כנ״ל, אהוד מת שכ״ז שחי הגין זכותו, וע״כ לא כתוב פה כמו למעלה וימת עתניאל ויוסיפו לעשות הרע (וכן לקמן ח׳ ל״ג, י׳ ו׳, יא טו) כי פה עשו הרע בחייו.

וַיֹּסִ֙פוּ֙ והמשיכו בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה, וְחזרו לעשות רע מיום¹ שֶׁאֵה֖וּד בֶּן גֵּרָא מֵֽת, והמשיכו אף בימי שמגר, שעבדו בימיו לבעל²:

1. אברבנאל, מצודת דוד. מלבי״ם מבאר כי התחילו לעשות הרע עוד בחייו. כלי יקר מבאר כי זה היה בשנה האחרונה של חיי אהוד בה שמגר הנהיג את העם, ולאחר מות אהוד הוסיפו לעשות רע ביתר שאת.

2. אברבנאל. ולכן לא היתה תשועתו גדולה, רד״ק, מצודת דוד.

תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ב) וַיִּ⁠מְכְּ⁠רֵ֣ם יְהֹוָ֗הי״י֗ בְּ⁠יַד֙ יָבִ֣ין מֶלֶךְ⁠־כְּ⁠נַ֔עַן אֲשֶׁ֥ר מָלַ֖ךְ בְּ⁠חָצ֑וֹר וְ⁠שַׂר⁠־צְ⁠בָאוֹ֙ סִֽי⁠סְ⁠רָ֔א וְ⁠ה֥וּא יוֹשֵׁ֖ב בַּחֲרֹ֥שֶׁת הַגּ⁠וֹיִֽם׃

Hashem sold them into the hand of Jabin king of Canaan, who reigned in Hazor; the captain of whose army was Sisera, who lived in Harosheth-Goiim.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּמְסַרְנוּן יְיָ בְּיַד יָבִין מַלְכָּא דִכְנַעַן דִי מְלַךְ בְּחָצוֹר וְרַב חֵילֵיה סִיסְרָא וְהוּא יָתֵיב בִּתְקוֹף כְּרַכֵּי עַמְמַיָא.

בחרשת הגוים – שם עיר,⁠^א על שהיתה חזקה ושולטת.

א. כן בכ״י לונדון 26879, פרמא 3260. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פריס 163 חסר: ״שם עיר״.

Charoshes Hogoyim. The name of a city, so entitled because it was a stronghold, and the seat of authority.⁠¹

1. This is based on Targum Yonatan, who translates חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיׅם as “the stronghold, metropolis of nations”.

בחרושת הגוים – כמו בספר הגוים, שהיה ספר של ארם אדום ועמלק.

IN HAROSHETH-GOIIM. Harosheth-goiim means "the boundary of nations" for it served as the boundary for Aram, Edom, and Amalek.

אשר מלך בחצור – קודם שהכם יהושע והחריבם, ושרף את חצור, ומלכה הכה בחרב. ויבין הוא שהיה מלך חצור אז, ומה שנשארו מאותה משפחה הלכו לחרשת הגוים ונתישבו שם, והמלך נקרא ג״כ יבין כמו המלך הראשון.

ופירוש חרושת הגוים – מתרגמינן: יער חרשא, כי היו ביער ההוא מגדלים חזקים, וישבו בהם הכנענים הנשארים. ותירגם יונתן בחרושת הגוים: בתקוף כרכי עממיא.

בחרושת הגוים – פירוש: שם מקום.

והיה יושב בעיר גדולה וחזקה ולזה נקראת חרשת הגוים ר״ל שהיא היתה נבנית במלאכת גוים רבים שבנאוה כי השתדלו בבנינה שתהיה חזקה מפני ישראל וקראו לגוים רבים ובעצת כלם נשלם הבנין בתכלית התוקף או יהיה פי׳ חרושת הגוים כי לגודל העיר היתה נעשית שם כל המלאכה מהמלאכות אשר יעשו הגוים המתחלפין כאילו תאמר אורג ורוקם מיני הבגדים בכללם ולוטש נחשת וברזל וכן הענין בכל מיני המלאכות כי לא ימצא זה בעיר אם לא היתה עיר גדולה מאד ואפשר שיהיה חרשת הגוים גבול רחב בו ערים רבים והיה הגבול ההוא במקום חזק ואפשר שיהיה בתוך יער גדול כי תרגום יער חורשא וידמה שהיו שם מלכים רבים לפי מה שיראה משירת דבורה אמרה באו מלכים נלחמו וגו׳ ולא ראינו בסיפור שהביא סיסרא חיל רק מחרשת הגוים.

ושמכרם ה׳ ביד יבין מלך כנען אשר מלך בחצור, כלומר שבימי יהושע היה זה מלך חצור, ואחרי שלכדו יהושע נתישב בחרושת הגוים, שהיא עיר נקראה כן להיות בה כל מלאכת מחשבת אומן וכל חרושת המלאכות, או להיותה גבול גדול שהיו שמה גוים רבים, כי סיסרא לא הביא אנשיו כי אם משם.

אשר מלך בחצור – טרם לכד יהושע את חצור, ומה שכתבו ביהושע (יהושע י״א:י׳), הכה בחרב, על חצור הוא חוזר ולא על מלכה, כי אחר שלכדו שלחו לנפשו, ומלך בחרושת הגוים, והוא מקום מה נמצא בה כל מלאכת חרש ואומן.

וימכרם – תחלה היו ביד ארם וביד מואב, שלא היו מן הז׳ אומות, ועתה מכרם ביד מלך כנען ונתקיים מ״ש והיו לכם לצדים, והוא מלך תחלה בחצור שכבש יהושע ועתה יושב בחרושת הגוים בעיר מבצר, והוא שמר עליהם איבה מכבר.

בחרשת הגוים – ביער הגוים.

ותחילה היו ישראל ביד ארם וביד מואב שלא היו משבע האומות, ולאחר מכן¹, וַיִּמְכְּרֵ֣ם מסרם² יְהוָ֗ה בְּיַד֙ יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֥ר מָלַ֖ךְ בְּחָצ֑וֹר בטרם לכד יהושע את חצור³, וְשַׂר צְבָאוֹ֙ היה סִֽיסְרָ֔א, וְה֥וּא היה יוֹשֵׁ֖ב בַּעיר⁴ חֲרֹ֥שֶׁת הַגּוֹיִֽם שהיתה עיר מבצר⁵ שנקראה כך על היותה חזקה ושולטת⁶, והוא נטר לישראל איבה⁷:

1. מלבי״ם.

2. ראה מצודת ציון פרק ב׳ לעיל פס׳ י׳.

3. כלומר יבין מָלַך בחצור לפני שיהושע לכד אותה, ויהושע הכה בחרב את חצור ולא את מלכה, כי אחר שלכדו שלחו לנפשו, ומָלַך בחרושת הגוים, מצודת דוד. והחריבם יהושע, ושרף את חצור, ואת מַלְכָּהּ היכה בחרב, וְיָבִין הוא שהיה מלך חצור אז, ומה שנשארו מאותה משפחה הלכו לחרשת הגוים, ונתישבו שם, והמלך נקרא גם כן ״יָבִין״ כמו המלך הראשון, רד״ק.

4. רש״י.

5. מלבי״ם.

6. רש״י. דהיינו שהיא נבנתה במלאכת גוים רבים, שבנאוה כי השתדלו בבנינה שתהיה חזקה מפני ישראל, רלב״ג. ומצודת דוד ביאר שהוא מקום בו נמצא כל מלאכת חרש ואומן.

7. מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ג) וַיִּ⁠צְעֲק֥וּ בְ⁠נֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ כִּ֠י תְּ⁠שַׁ֨ע מֵא֤וֹת רֶֽכֶב⁠־בַּרְזֶל֙ ל֔וֹ וְ֠⁠ה֠וּא לָחַ֞ץ אֶת⁠־בְּ⁠נֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל בְּ⁠חׇזְקָ֖ה עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה׃

The Children of Israel cried to Hashem for he had nine hundred chariots of iron; and he mightily oppressed the Children of Israel for twenty years.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּצְעָקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל קֳדָם יְיָ אֲרֵי תְשַׁע מֵאָה רְתִיכִין דְבַרְזְלָא לֵיהּ וְהוּא דְחַק יַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוּקְפָא עַסְרִין שְׁנִין.

לחץ את ישראל בחזקה – דרש רבי תנחומא (תנחומא צו ב׳): בגדופין, וכן הוא אומר: חזקו עלי דבריכם (מלאכי ג׳:י״ג).

Oppressed the Bnei Yisroel intensely. R' Tanchuma expounded, through ridicule. Similarly, it is said, "Your remarks offend me intensely.⁠"¹

1. Malakhi, 3:13. Vs. 14, 15 there define the offensive remarks as ridicule of the worship of Adonoy.

והוא לחץ את {בני} ישראל בחזקה – דרש רבי תנחומא בגידופין וכן הוא אומר חזקו עלי דבריכם (מלאכי ג׳:י״ג).

HE MIGHTILY (BE-CHOZKAH) OPPRESSED THE CHILDREN OF ISRAEL.⁠¹ Rabbi Tanchuma interpreted be- chozkeh (mightily) as meaning curses.⁠² Scripture similarly reads, Your words have been all too strong (chazzeku) against Me (Mal. 3:13).⁠³

1. Rabbi Tanchuma reads this verse as follows: He opressed the children of israel with mighty [words](be-chozkah). See Tanchuma 96:2.

2. He reviled the children of Israel.

3. Here too, strong means "strong words.⁠", for meaning of the verse is, Your words have reviled me.

ושצעקו בני ישראל אל ה׳, לפי שלחצם בחזקה עשרים שנה והיה רכב ברזל לו, והוא על דרך (שמות ב׳ כ״ג) ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה:

ברזל – חזקים כברזל.

כי תשע וגו׳ – ולזה לא ערב לבם לגשת למלחמה, וצעקו בתפלה לה׳.

והוא לחץ וגו׳ בחזקה – דחק את ישראל בחוזק רב.

ויצעקו – בראשונים (ג׳ ט׳ טו) כתוב ויזעקו ופה כתוב ויצעקו כי צעקה גדולה מזעקה. וזה מפני ג׳ טעמים: א) כי תשע מאות רכב ברזל לו, ולא הי׳ להם תקוה לנצחו בטבע ב) והוא לחץ כו׳ בחזקה ופירשו חז״ל בחרופין וגדופין ג) שארך זמן השעבוד עשרים שנה.

וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל יְהוָ֑ה כי לא ערב ליבם לגשת למלחמה נגד יבין מלך כנען¹, כִּ֠י תְּשַׁ֨ע מֵא֤וֹת רֶֽכֶב רכבים חזקים כְּבַּרְזֶל֙² היו ל֔וֹ, וְ֠הוּא בנוסף³ לָחַ֞ץ דחק⁴ אֶת בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל בְּחָזְקָ֖ה למשך תקופה ארוכה של⁵ עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה: (ס)

1. מצודת דוד.

2. מצודת ציון.

3. מלבי״ם.

4. מצודת ציון. ודרש רבי תנחומא בגידופין, וכן הוא אומר (מלאכי ג יג) ״חזקו עלי דבריכם״, רש״י, ר״י קרא.

5. מלבי״ם מבאר כי צערם היה גדול בגלל שלוש סיבות, א. היה לאויב צבא חזק, ב. האויב לחץ בחוזקה, ג. אורך השיעבוד.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ד) ⁠וּדְבוֹרָה֙ אִשָּׁ֣⁠ה נְ⁠בִיאָ֔ה אֵ֖שֶׁת לַפִּ⁠יד֑וֹת הִ֛יא שֹׁפְ⁠טָ֥ה אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּעֵ֥ת הַהִֽיא׃

Now Deborah, a prophetess, the wife of Lappidoth, she judged Israel at that time.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראפירוש מחכמי צרפתרד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּדְבוֹרָה אִתְּתָא נְבִיאֲתָא אִיתַּת לַפִּידוֹת הִיא דַיְנָא יַת יִשְׂרָאֵל בְּעִדָנָא הַהִיא.

ודבורה אשה נביאה – מה טיבה של דבורה שנתנבאת על ישראל ושפטה אותם והלא פינחס בן אלעזר עומד מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ בין גוי בין ישראל בין איש בין אשה בין עבד בין שפחה הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקדש שורה עליו. תנא דבי אליהו אמרו בעלה של דבורה עם הארץ היה א״ל בוא ואעשה לך פתילות ולך לבית המקדש שבשילה אז יהיה חלקך בין הכשרים שבהם ותבא לחיי העולם הבא, והיא עושה פתילות והוא מוליך לבית המקדש, וג׳ שמות יש לו ברק ומיכאל ולפידות. ברק על שם שפניו דומות לברק. מיכאל ע״ש שהוא ממיך את עצמו. ד״א ע״ש מלאך. לפידות ע״ש שאשתו עושה פתילות והיא מתבוננת ועושה פתילות עבות כדי שיהא אורן מרובה והקב״ה בוחן לבות וכליות אמר לה דבורה את נתכוונת להרבות אורי אף אני ארבה אורך ביהודה ובירושלים כנגד י״ב שבטים, מי זכה לו ללפידות שיהא חלקו עם הכשרים ויבא לחיי העולם הבא הוי אומר דבורה אשתו, עליה נאמר חכמות נשים בנתה ביתה. ועל איזבל בת אתבעל נאמר ואולת בידיה תהרסנו.

ודבורה אשה נביאה – בשרה הוא אומר בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה. במרים הוא אומר ותקח מרים הנביאה בדבורה הוא אומר ודבורה אשה נביאה. בחנה הוא אומר ותתפלל חנה. אביגיל נתנבאה לדוד וכן דוד אומר לה ברוך טעמך וברוכה את. בחולדה הוא אומר וילך חלקיהו וגו׳ אל חולדה הנביאה. באסתר הוא אומר ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל.

רבי ברכיה אומר ד׳ מיללין תלתא בעלמא וחדא באתתא. חשיך חייא דבעי למיתא. חשיך גוברא דבעי לחלשא. חשיך פתיחא דבעי לסמיא. חשיך דרא דאיתתא דברייתא, ודבורה אשה נביאה.

אשת לפידות – א״ר יצחק דבי רבי אמי שהיתה עושה פתילות למשכן.

ודבורה אשה נביאה אשת לפידות – שהיתה עושה פתילות למקדש.

The wife of Lapidos. She fashioned wicks for the sanctuary.⁠¹

1. Megilah, 14:a. לַפּׅיד is translated as “torch”.

אשת לפידות – כך שמה.

THE WIFE OF LAPPIDOTH. This was her name.⁠¹

1. The wife of Lapidoth was named Deborah.

ודבורה אשה נביאה – חוזר על עניין ראשון שאומר: וימכרם י״י ביד יבין מלך כנען אשר מלך בחצור ושר צבאו סיסרא והוא יושב בחרושת הגוים (שופטים ד׳:ב׳). ואומר: והוא לחץ את בני ישראל (שופטים ד׳:ג׳). ואז כשהיה סיסרא לוחץ את ישראל, היתה דבורה אשה נביאה.

אשת לפידות – אשה של אותו האיש ששמו לפידות, ולא ברק הוא אלא איש אחר היה ושמו לפידות. והתרגום מסייעני: איתת לפידות.

והיא שופטה את ישראל בעת ההיא – כשלחצם סיסרא.

לפידות – אמרו שהוא ברק בן אבינועם, וברק ולפידות קרובים בענין.

ובמדרש נקראת אשת לפידות, שהיתה עושה פתילות למקדש.

שפטה – פעל עבר מבנין פועל, הדומה למרובע. או הוא בינוני מן הקל בשקל אוכלת קש.

והנה היתה דבורה שפטה אז את ישראל ואחשב כי בעת ששבו ישראל אל י״י היתה שופטת אותם והיא סבבה שישובו אל י״י כי הוא רחוק שיעשו ישראל הרע בעיני י״י ולא תוכיחם על זה דבורה והיא נביאה והנה יורה עוד על מה שאמרנו אמרו היא שפטה את ישראל בעת ההיא. וקראה אשת לפידות כי בעלה היה שמו ברק וברק ולפיד הם קרובים בענינ׳ או יהיה פי׳ אשת לפידו׳ ע״ד אשת חיל אשת מדני׳ ויהיה לפידים ולפידות ענין א׳ והרצון בו כי כבר הגיע עוצם מדרגת׳ בנבואה עד שהיו נראי׳ לפידי׳ במקו׳ שהיתה מגעת לה הנבואה כמו שספרה התורה במרע״ה.

(הקדמה) הפרשה השלישית בנבואת דבורה ומלחמת ברק עם סיסרא ותשועת ה׳ והשירה שעשתה דבורה וברק על התשועה. תחלתה ודבורה אשה נביאה, עד ויעשו בני ישראל וגו׳, והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:

השאלה הראשונה אם דבורה היתה אשה נביאה, איך ברק לא האמין בדבריה כשאמרה לו הלא צוה ה׳ אלהי ישראל לך ומשכת וגו׳? ולמה אמר לה אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי עמי לא אלך? והיה אם כן עובר על מצות השם ומאמר הנבואה? והתורה אמרה (דברים י״ח י״ט) והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי ומת האיש ההוא וגו׳:

השאלה השנית באומרו וחבר הקיני נפרד מקין וגו׳, ועם היות ההודעה הזאת אמתית, הנה היא באמת בזולת מקומה, כי איך יבדיל הספור וישים בין מה שאמר ויזעק ברק את זבולון ואת נפתלי, ובין מה שאמר ויגידו לסיסרא כי עלה ברק בן אבינועם וגו׳, הבדיל ביניהם ואמר וחבר הקיני נפרד מקין, והוא אם כן בזולת מקומו? וגם מה ענין אמרו נפרד מקין? והיה לו לומר נפרד מיהודה, כי חבר הקיני הוא קין עצמו והיה יושב את בני יהודה:

השאלה השלישית במה שעשתה יעל לסיסרא, כי אם היה (כמו שהעיד הכתוב) שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני, איך עשתה יעל הרעה הגדולה הזאת? לקרוא לשלום את סיסרא אוהבו, ובהיותו נכנס לביתה על מאמרה וקריאתה (בבית אוהב טהור לב על סמך השלום אשר ביניהם) הרגתו בערמה והוא דבר זר מאד ומגונה:

השאלה הרביעית באמרה בימי שמגר בן ענת בימי יעל, למה זכרה מהשופטים שמגר בן ענת ולא זכרה שופט אחר? ואם היה שזכרה שמגר להיותו השופט הסמוך, למה זכרה עמו יעל, והיא לא היתה שופטת ישראל? גם התשועה שיעל עשתה בזמן הזה היתה, וימי יעל הם עצמם ימי דבורה, ואיך אמרה בימי יעל חדלו ארחות?

השאלה החמשית אם דבורה צותה לברק ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון, למה חרה אפה על שאר השבטים על שלא באו לעזרת המלחמה וגדפתם עליו? ולמה אמרה אורו מרוז וגומר, כי לא באו לעזרת ה׳, אחרי אשר היא במצות השם הגבילה העם שיבא למלחמה לבד?

השאלה הששית למה לא הביאה סמוכים הפסוקים אשר אמרה בהתלוננה מהשבטים אשר לא באו למלחמה? כי היא הביאה ענין ראובן וגלעד ודן ואשר, ושבחה זבולון ונפתלי והפסיקה ביניהם באמרה באו מלכים נלחמו וגו׳, מן שמים נלחמו וגו׳, אז הלמו עקבי סוס וגו׳, וחזרה לקלל מרוז אשר לא באו לעזרת ה׳ בגבורים:

והנני מפרש הפסו׳ באופן יותרו השאלות כלם:

(ד) ודבורה אשה נביאה וגו׳. הנה ראיתי בספור הזה תועלות עצומות כפי המדיניות, ולא התעורר רלב״ג לאחד מהן, ולכן בחרתי להזכירן במקומם אחרי פירוש הכתובים. ובאמרו אשת לפידות אמרו חז״ל (מגילה י״ד ע״א) שהיתה עושה פתילות למקדש. והמפרשים נטו שהיתה אשת ברק, וחשבו שברק ולפידות שניהם מענין אחד. ורלב״ג פירש לפידות כמו לפידים, שהיה מדרגתה בנבואה עד שנראו סביבה לפידים. ואני חושב שהם תואריה, יאמר שדבורה היתה אשה נביאה ואשת לפידות, ובמה שאמר הכתוב אשה נביאה, הורה שלמות שכלה וטוב הכנתה, עד שהיה נלוה אליה הרוח הנבואיי, ובמה שאמר אשת לפידות, הורה שהיתה אשת חיל ומעשיה חיים וזריזים מאד עד שהיתה כמו לפיד אש, ומפני התוארים האלה שהיתה נביאה בשכלה ואשת לפידות במעשיה ובגודל לבה היתה היא שפטה את ישראל בזמן ההוא. ואין ספק שהיא תוכיחם באופן שישובו בתשובה ואם לא נזכר, כי לולי היו בעלי תשובה לא היו נושעים כמו שקדם ביאורו בפרשה שנית. ולמדנו מזה התועלת הראשון, שהשופט ומנהיג העם יצטרך לשלמות ההשכל וההכנה ולחוזק הלב וזריזות, כדי להוכיח וליסר העם כראוי:

היא שפטה – כן כתיב היא בלא וא״ו ויש ספרים שכתוב בהם והיא וטועים כל האומרים כן.

אשת לפידות – רצה לומר, אשת חיל, זריזה במעשיה כלפיד אש, והוא ענין מליצה, וכאשר יאמרו הבריות.

היא שפטה – בעבור שהיתה נביאה וזריזה במעשיה, בא לה המעלה הזאת להיות שופטת את ישראל.

ודבורה – אמר שהתקבצו עתה ארבעה הכנות לתשועתם: א) מ״ש למעלה שצעקו אל ה׳, ב) זכות דבורה שזכתה לנבואה (מה שלא זכו מושיעים הקודמים) והכנתה הטבעית שהיתה אשת לפידות, שהיו מעשיה בזריזות והתלהבות כלפידים, ג) השתדלותה לתקן את העם שהיא שופטה אותם, (ומלת שופטה בינוני מהקל, ויש אומרים שהוא פועל עבר שלם מהמרובע).

וּדְבוֹרָה֙, אִשָּׁ֣ה נְבִיאָ֔ה¹, אֵ֖שֶׁת אשתו של לַפִּיד֑וֹת² היתה, הִ֛יא זו אשר שֹׁפְטָ֥ה שפטה אֶת יִשְׂרָאֵ֖ל בָּעֵ֥ת הַהִֽיא, וזכתה לכך בזכות שהיתה נביאה וזריזה במעשיה³, וזכתה להשיב את העם אל ה׳⁴:

1. מה שלא היו המושיעים הקודמים, מלבי״ם.

2. אמרו שהוא ברק בן אבינועם, ו״ברק״ ו״לפידות״ דומים במשמעותם, רד״ק. ובמדרש (מגילה יד.) נקראה אשת לפידות שהיתה עושה פתילות למקדש, רש״י, רד״ק. ורלב״ג פירש לפידות כמו לפידים, שהיה מדרגתה בנבואה עד שנראו סביבה לפידים. והיתה אשת חיל ומעשיה חיים וזריזים מאד עד שהיתה כמו לפיד אש, אברבנאל, מצודת דוד. ובמדרש: מה טיבה של דבורה שנתנבאת על ישראל ושפטה אותם? הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקדש שורה עליו, תנא דבי אליהו, אמרו: בעלה של דבורה עם הארץ היה, אמרה לו, בוא ואעשה לך פתילות ולך לבית המקדש שבשילה אז יהיה חלקך בין הכשרים שבהם ותבוא לחיי העולם הבא, והיא עושה פתילות והוא מוליך לבית המקדש, ושלוש שמות היה לו, ברק ומיכאל ולפידות, ברק על שם שפניו דומות לברק, מיכאל על שם שהוא ממיך את עצמו, (ד״א ע״ש מלאך), לפידות על שם שאשתו עושה פתילות, והיא מתבוננת ועושה פתילות עבות כדי שיהא אורן מרובה, והקב״ה בוחן ליבות וכליות אמר לה, דבורה את נתכוונת להרבות אורי אף אני ארבה אורך ביהודה ובירושלים כנגד שנים עשר שבטים. ומי זכה לו ללפידות שיהא חלקו עם הכשרים ויבא לחיי העולם הבא? הוי אומר דבורה אשתו, עליה נאמר (משלי יד, א) ״חכמות נשים בנתה ביתה״ ועל איזבל בת אתבעל נאמר (משלי יד, א) ״ואולת בידיה תהרסנו״, ילקוט שמעוני.

3. מצודת דוד.

4. רלב״ג, אברבנאל. מלבי״ם מבאר שהכתוב מנה כאן ד׳ סיבות לישועתם, א׳ שצעקו אל ה׳, ב׳ זכות דבורה שזכתה לנבואה (מה שלא זכו מושיעים הקודמים), ג׳ השתדלותה לתקן את העם שהיא שפטה אותם, ד׳ זכות ישראל שהגיעו אליה למשפט מעצמם, שיתר השופטים הוצרכו לסבב בין העם לשפוט אותם.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראפירוש מחכמי צרפתרד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ה) וְ֠⁠הִ֠יא יוֹשֶׁ֨בֶת תַּחַת⁠־תֹּ֜מֶר דְּ⁠בוֹרָ֗ה בֵּ֧ין הָרָמָ֛ה וּבֵ֥ין בֵּֽית⁠־אֵ֖ל בְּ⁠הַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיַּ⁠עֲל֥וּ אֵלֶ֛יהָ בְּ⁠נֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַמִּ⁠שְׁפָּֽט׃

She sat under the palm tree of Deborah between Ramah and Bethel in the hill country of Ephraim; and the Children of Israel came up to her for judgment.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראפירוש מחכמי צרפתרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְהִיא יַתְבָה בְּקַרְתָּא בַּעֲטָרוֹת דְבוֹרָה מִתְפַּרְנְסָא מִן דִילָהּ וְלָה דִקְלִין בִּירִיחוֹ פַּרְדְסִין בְּרָמָתָא זֵיתִין עָבְדִין מְשַׁח בְּבִקְעֲתָא בֵּית שַׁקְיָא בְּבֵית אֵל עֲפַר חִוַר בְּטוּר מַלְכָּא וְסַלְקִין לְוָתָהּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְדִינָא.

והיא יושבת תחת תומר – אר״ש בן אבשלום משום ייחוד, ד״א מה תומר זה צלו מועט אף ת״ח שבאותו הדור היו מועטין. ד״א מה תומר זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים. אמר רב נחמן לא יאי יוהרא לנשי תרתי נשי נביאתי הויין דהויין יהירין ושניין שמייהו חדא שמה זבורתא וחדא שמה כרכושתא. זבורתא דכתיב ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם ואלו איהי לא אזלא גביה. כרכושתא דכתיב בה אמרו לאיש אשר שלח אתכם ולא אמרו למלך אשר שלח.

והיא יושבת תחת תומר – לפי שאין דרכה של אשה להתיחד בתוך הבית וישבה בצלו של דקל מלמדת תורה לרבים.

תחת תמר דברה^א בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים – לפי תירגומו: יש ללמד שאין מקרא זה כמשמעו, ואין אלו סימני מקום ישיבתה, אלא למדנו שאשה עשירה היתה, ומן המקומות האילו היתה פרנסתה: והיא יושבת – בעירה, ועטרות שמה. תחת תומר – תמרים היו לה ביריחו, וכרמים ברמה, וזיתים בבקעת בית אל – שהוא מקום שמן ועפר חיור. בהר אפרים^ב – בטורא דמלכא. אומר אני:⁠^ג שמוכרין אותה בדמים יקרים ליוצרי כלי חרש. ויש פותרין: עפר חיור – שדה זרע, כמו: שדה לבן (משנה שביעית ב׳:א׳).

א. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פריס 163, לונדון 26879, פרמא 3260. בכ״י אוקספורד אופ׳ 34 ובדפוס ונציה רפ״ה נכפל כאן (עיין להלן): ״תמרים היו לה ביריחו״.

ב. כן בכ״י לונדון 26879, פרמא 3260. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פריס 163 חסר: ״בהר אפרים״.

ג. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777 חסר: ״אני״.

Under [Devorah's] date tree. She owned date trees in Yericho.

Between Ramah and Beis El, on Mount Ephrayim. From Yonatan's translation¹ we infer that this passage is not meant literally – that these are not intended to identify her dwelling place. Rather, we learn that she was an affluent woman, with financial interests in these places. She lived in a city named Ataros.

Under [Devorah's] date tree. She owned date trees in Yericho, vineyards in Rama, olive trees in the Bethel plateau, a fertile area, and white soil in Mount Ephrayim, at Tur Malka. In my opinion, this was sold for ceramic use. Some interpret "white soil" as grain fields, as in "the grain [lit. "white"] field.⁠"²

1. Targum Yonatan renders, “She lived in the city of Ataros. Devorah was financially independent. She owned date trees in Yericho, orchards in Ramah, oil producing olive trees in the wetlands of the Beis Eil plateau, white soil in Tur Malka.”

2. The Talmud [Moed Katan, 6:b, etc.] refers to the grain field as שֽׂדֵה לׇכׇן, literally “white field.” Rashi [Pe’ah, 3:1] explains that this is because grain whitens when ripe for harvesting. Or, to distinguish between the grain field, which is subject to the sun’s white glare, and the orchard, which is darkened by the shade of the trees.

והיא יושבת תחת תומר דבורה בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים – אינו אומר שארבע מקומות הללו היו עומדים זה בצד זה והיא עומדת ביניהם שהרי רחוקין היו זה מזה, אלא בכל עיר ועיר של ארבע מקומות הללו היה לה נחלה, ביריחו עיר התמרים היו לה דקלים וזהו תחת תומר, ופרדסין ברמה וזהו בין הרמה וזיתים עצי שמן בבית אל וזהו בין בית אל, שדה הלבן בהר אפרים, כך תירגם יונתן.

AND SHE SAT UNDER THE PALM-TREE OF DEBORAH BETWEEN RAMAH AND BETH-EL IN THE HILL-COUNTRY OF EPHRAIM. Scripture is not telling us that these four places were next to each other and that she sat¹ within them for these places were far from each other. What Scripture tells us is, Deborah, had a portion in each one of these cities which were located in these four (different) places:

Deborah had palm trees in Jericho which was the city of palm trees. The latter is the meaning of And she sat under the palm-tree of Deborah.

She had orchards in Ramah. This is the meaning of between Ramah [and Beth-El].

She had olive trees that produced olive oil in Beth-El. The latter is the meaning of "and Beth-el.⁠"

She also had wheat fields in the hill-country of Ephraim.

The above is the way Targum Jonathan interprets our verse.⁠²

1. Literally, stood.

2. See Rashi: "According to Targum Jonathan’s rendering, we can derive that this verse is not to be taken literally. These were not her places of lodging but rather she was a wealthy woman and from these places she earned a livelihood and dwelt in her city Ataroth.⁠"

והיא יושבת תחת תומר דבורה – והיא, דבורה, היתה יושבת במקום שתמרים גדלים, והיתה עשירה והיה יכולת בידה לשופטם.

והיכן היה אותו מקום, בין הרמה ובין בית אל.

תמר – כמו תמר, ותירגם יונתן הפסוק כן: והיא יתבה בקרתא בעטרות דבורה מתפרנסה מן דילה ולה דיקלין ביריחו ופרדסין ברמתא זתים עבדין משחא בבקעתא בית שקיא בבית אל עפר חיור בטור מלכא וסלקין לותה בית ישראל לדינה.⁠^א

וי״ל דרך הפשט שהיה לה בית תחת תומר אחד.

ומה שאמר דבורה – הוא יתרון ההודעה, כי כבר זכרה, ואמר: והיא, ידענו כי עליה נאמר, וזכר אחר כן דבורה לרוב ההודעה כי כן משפט הלשון, כמו: אלה תולדות נח נח (בראשית ו׳:ט׳) וזולתו.

ויעלו – והיו עולים אליה בני ישראל למשפט כי היא היתה שופטת את ישראל בימים ההם, ונבואתה היתה לזמנה כי לא מצאנו לה נבואה לעתיד.

א. ״בעטרות... לדינה״ חסר בדפוס ונציה והושלם מכ״י.

והיא יושבת תחת תומר וגו׳. אחז״ל התומר נקראת תומר דבורה לפי שנקברה שם דבורה מנקת רבקה, כתוב כאן בין הרמה בין ביתאל וכתוב להלן ותקבר מתחת לביתאל. ותרגם יונתן והיא יתבא בקרתא בעטרות דבורה מתפרנסה מן דילה ולה דקלין ביריחו ופרדסין ברמתא וכו׳. ועל דרך הפשט אמר שדבורה לא היתה רוצה לעמוד בבית כדי שלא להתיחד עם אדם, ולכן היתה יושבת תחת תומר, ומה שאמר עוד דבורה בין הרמה, הוא כאלו אמר ותמיד דבורה היתה בין הרמה ובין ביתאל בהר אפרים, כלומר שברחוב ובדרך תכין מושבה, ונתן הסבה בזה ואמר ויעלו אליה בני ישראל למשפט, ר״ל שבני ישראל היו עולים לפניה למשפט בכל יום, ולכן כדי שלא תתיחד עם האנשים היתה יושבת תחת תומר. ולמדנו מזה התועלת השני, שכל אדם כשר עם היותו טוב עם ה׳ ראוי שישתדל להסיר מעליו החשד, ומשמועה רעה ירא כדי להיות טוב ג״כ עם אנשים, כמו שהיתה עושה דבורה הנביאה בזה:

תחת תמר – לבל תתיחד עם האנשים הבאים אליה למשפט, קבעה ישיבתה תחת אילן תמר, שאין שם מקום ייחוד (בבלי מגילה י״ד.).

דבורה בין הרמה וגו׳ – רצה לומר, ותמיד היתה דבורה בין הרמה וכו׳.

ויעלו אליה – אל המקום ההוא.

והיא – ד) זכות ישראל, שתחת שיתר השופטים הוצרכו לסבב בין העם לשפוט אותם כמו שאמר בשמואל וסבב בית אל וכו׳, הנה היא יושבת תחת תמר שנקרא ע״ש תמר דבורה, (ותומר זה נמצא בין הרמה ובין בית אל), ויעלו אליה בני ישראל מעצמם למשפט.

וע״ז המליצו חז״ל מה תמרה אין לה כי אם לב אחד, כך היה אז לישראל לב אחד לאביהם שבשמים, וכן אמרו מה תמרה זו צילה מועט כך היו אז הת״ח מועטים, שאם לא כן לא היו הולכים מקצה הארץ אל אשה למשפט.

וְ֠הִיא, כדי לא להתייחד עם האנשים הבאים אליה למשפט¹, היתה יוֹשֶׁ֨בֶת לשפוט תַּֽחַת תֹּ֜מֶר עץ דקל², אשר נקרא ״תֹּמֶר דְּבוֹרָ֗ה״³, ותמיד היתה דבורה שם⁴, בֵּ֧ין הָרָמָ֛ה וּבֵ֥ין בֵּֽית אֵ֖ל בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם, וַיַּעֲל֥וּ והיו עולים אֵלֶ֛יהָ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַמִּשְׁפָּֽט, אל המקום ההוא⁵:

1. מגילה יד., מצודת דוד.

2. ילקוט שמעוני. ואמרו חז״ל (סוכה מה, ב) מה תמרה אין לה כי אם לב אחד, כך היה אז לישראל לב אחד לאביהם שבשמים, וכן אמרו (תדא״ר פ״ט) מה תמרה זו צילה מועט כך היו אז הת״ח מועטים, שאל״כ לא היו הולכים מקצה הארץ אל אשה למשפט, מלבי״ם.

3. ואחז״ל התומר נקראת ״תומר דבורה״ לפי שנקברה שם דבורה מינקת רבקה, אברבנאל.

4. מצודת דוד.

5. מצודת דוד. ונבואתה היתה לזמנה כי לא מצאנו לה נבואה לעתיד, רד״ק. ולפי תרגום יונתן (רש״י ור״י קרא מביאים אותו) לא היו ארבעה המקומות הללו עומדים זה בצד זה והיא עומדת ביניהם, שהרי רחוקין היו זה מזה, אלא בכל עיר ועיר של ארבע מקומות הללו היה לה נחלה, ביריחו עיר התמרים היו לה דקלים וזהו ״תחת תומר״, ופרדסין ברמה וזהו ״בין הרמה״, וזיתים עצי שמן בבית אל וזהו ״בין בית אל״, שדה הלבן ״בהר אפרים״.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראפירוש מחכמי צרפתרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ו) וַתִּ⁠שְׁלַ֗ח וַתִּ⁠קְרָא֙ לְ⁠בָרָ֣ק בֶּן⁠־אֲבִינֹ֔עַם מִקֶּ֖⁠דֶשׁ נַפְתָּלִ֑י וַתֹּ֨⁠אמֶר אֵלָ֜יו הֲלֹ֥א צִוָּ֣⁠ה⁠׀ ⁠יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֗ל לֵ֤ךְ וּמָֽשַׁכְתָּ֙ בְּ⁠הַ֣ר תָּב֔וֹר וְ⁠לָקַחְתָּ֣ עִמְּ⁠ךָ֗ עֲשֶׂ֤רֶת אֲלָפִים֙ אִ֔ישׁ מִבְּ⁠נֵ֥י נַפְתָּלִ֖י וּמִבְּ⁠נֵ֥י זְ⁠בֻלֽוּן׃

She sent and called Barak the son of Abinoam out of Kedesh Naphtali, and said to him, "Hasn't Hashem, the God of Israel, commanded, "Go and draw to Mount Tabor, and take with you ten thousand men of the children of Naphtali and of the children of Zebulun?

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראפירוש מחכמי צרפתרד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּשְׁלָחַת וּקְרַת לְבָרָק בַּר אֲבִינוֹעַם מִקֶדֶשׁ דְבֵית נַפְתָּלִי וַאֲמַרַת לֵיהּ הֲלָא פָּקַד יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל אֱזֵיל וְתִתְנְגִיד בְּטוּרָא דְתָבוֹר וְתִדְבַּר עִמָךְ עַסְרָא אַלְפִין גַבְרָא מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבוּלֻן.

ותשלח ותקרא לברק – וכי מה טיבו של ברק אצל דבורה אלא אמרו ברק שמש את הזקנים כל ימי יהושע וחזר ושמש אחר מיתתו לפיכך הביאוהו ונתנוהו אצל דבורה. במי הקב״ה מושיע את ישראל בבני אדם שמשכימין ומעריבין לב״ה ולבית המדרש ועוסקין בתורה בכל יום תמיד. וכי מה טיבו של שבט זבולון ונפתלי שבאת תשועה גדולה על ידיהם אמרו נפתלי שמש את יעקב אבינו וזבולן שמש את יששכר ונעשה לו אכסניא. ועל שבטח ברק באלהי ישראל והאמין בנבואתה של דבורה חלקה לו בשירה שנאמר ותשר דבורה וברק. וכי מה טיבה של יעל שבאת תשועה גדולה על ידה אמרו אשה כשרה היתה ועושה רצון בעלה מכאן אמרו אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה.

רמז מג

הלא צוה י״י אלהי ישראל לך ומשכת בהר תבור – היכן צוה כי החרם תחרימם. כיוצא בו אתה אומר ונגלה כבוד י״י וראו כל בשר יחדו כי פי י״י דבר היכן דבר ראו עתה כי אני אני הוא. כיוצא בו אתה אומר והיה כי תבואו אל הארץ וגו׳ והיכן דבר והבאתי אתכם אל הארץ. כיוצא בו אתה אומר הוא אשר דבר י״י שבתון שבת קדש והיכן דבר והיה ביום הששי והכינו. כיוצא בו אתה אומר הוא אשר דבר י״י לאמר בקרובי אקדש והיכן דבר ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי. כיוצא בו אתה אומר פחדכם ומוראכם יתן י״י אלהיכם וגו׳ היכן דבר את אימתי אשלח לפניך. כיוצא בו אתה אומר כי ירחיב י״י אלהיך וגו׳ והיכן דבר כי אוריש גוים מפניך. כיוצא בו אתה אומר כי י״י אלהיך ברכך וגו׳ היכן דבר ברוך תהיה מכל העמים. כיוצא בו אתה אומר וי״י האמירך היום וגו׳ היכן דבר את י״י האמרת היום. כיוצא בו אתה אומר ולתתך עליון על כל הגויים וג׳ היכן דבר ונתנך י״י לראש. כיוצא בו אתה אומר שמעו שמים והאזיני ארץ וגו׳ היכן דבר האזינו השמים. כיוצא בו אתה אומר ואם תמאנו ומריתם וגו׳ היכן דבר והבאתי עלין. כיוצא בו אתה אומר בלע המות לנצח וגו׳ היכן דבר אני אמית ואחיה. כיוצא בו אתה אומר אז תתענג על י״י והרכבתיך וגו׳ היכן דבר ירכיבהו על במותי ארץ. כיוצא בו הנה באה ונהיתה וגו׳ היכן דבר אשכיר חצי מדם. כיוצא בו וישבו ישראל איש תחת גפנו וגו׳ היכן דבר ונתתי שלום בארץ. כיוצא בו אתה אומר לא יהיה שריד לבית עשו וגו׳ היכן דבר וירד מיעקב והאביד שריד מעיר. כיוצא בו וי״י פקד את שרה כאשר אמר היכן אמר אבל שרה אשתך. כיוצא בו ויעש י״י לשרה כאשר דבר היכן דבר ביום ההוא כרת י״י את אברהם. כיוצא בו ומכרתי את בניכם וג׳ היכן דבר ויאמר ארור כנען. כיוצא בו וי״י אמר לכם לא תוסיפון היכן אמר כי כאשר ראיתם את מצרים. כיוצא בו כה אמר י״י שימו איש חרבו היכן אמר זובח לאלהים יחרם. כיוצא בו זאב וטלה ירעו כאחד וגו׳ היכן דבר והשבתי חיה רעה. כיוצא בו הגוים אשר אמר לא תבואו היכן אמר ולא תתחתן בם. כיוצא בו אז אמר שלמה וגו׳ היכן אמר כי בענן אראה. כיוצא בו והיו לי אמר י״י היכן אמר והייתם לי סגולה. כיוצא בו והיה כל אשר יקרא בשם י״י וגו׳ היכן דבר וראו כל עמי הארץ. כיוצא בו וגם מהם אקח לכהנים וגו׳ היכן אמר הנסתרות לי״י אלהינו.

הלא צוה – בימי משה: כי החרם תחרימם (דברים כ׳:י״ז), כך שנויה במכילתא (ילקוט שמעוני שופטים מ״ג, השוו מכילתא דר׳ ישמעאל שמות י״ב:כ״ה).

Has not….commanded? Through Moshe, "For you shall totally annihilate them.⁠"¹ Mechilta teaches this.⁠²

1. Devarim, 20:17

2. Yalkut, 4:43.

מקדש נפתלי – מקדש שהוא בחלקו של נפתלי כשם שמצינו בחילוקי יהושע (יהושע י״ט:ל״ז).

הלא צוה י״י אלהי ישראל – והיכן ציוה, כי החרם תחרימם (דברים כ׳:י״ז).

(ו-ז) לך ומשכת בהר תבור – לך ומשוך חיילותיך בהר תבור,

וגם אני ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא שר צבא יבין – אתן בלבו ליצא לקראתך ולהלחם ונתתיהו בידך.

ואף הר תבור שהוא בחלקו של נפתלי כמו שכתוב בספר יהושע ושב הגבול ימה אזנות^א תבור (יהושע י״ט:ל״ד).

א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״אונות״.

OUT OF KEDESH-NAPHTALI. We find the same in Joshua's apportioning of the land (Joshua 19:37).⁠¹

‘HATH NOT THE LORD, THE GOD OF ISRAEL, COMMANDED [GO AND DRAW TOWARD MOUNT TABOR, AND TAKE WITH THEE TEN THOUSAND MEN OF THE CHILDREN OF NAPHTALI AND OF THE CHILDREN OF ZEBULUN?]. Where did God command this? He commanded this when He said, but thou shalt utterly destroy them: [the Hittite, and the Amorite, the Canaanite, and the Perizzite, the Hivite, and the Jebusite; as the LORD thy God hath commanded thee] (Deut. 20:17).

(6-7) GO AND DRAW TOWARD MOUNT TABOR. Go and draw your armed men toward Mount Tabor.

AND [ALSO] I WILL DRAW UNTO THEE TO THE BROOK KISHON SISERA, THE CAPTAIN OF JABIN’S ARMY, WITH HIS CHARIOTS AND HIS MULTITUDE; AND I WILL DELIVER HIM INTO THY HAND.

Mount Tabor was also in the portion of Naphtali. We thus read in the book of Joshua: And the border turned westward to Aznoth-tabor (Joshua 19:34).⁠²

1. Joshua 19:37 tells us that Kedesh is located in Naphtali.

2. The verse speaks of Naphtali's section of the Land of Israel. See Joshua 19:32-34.

מקדש נפתלי – קדש היא עיר ועומד בחלקו של נפתלי, שנאמר וקדש ואדרעי ועין חצור (יהושע י״ט:ל״ז).

לך ומשכת – עצמך.

בהר תבור – כמו כן הוא בחלקו של נפתלי, שנאמר ושב הגבול ימה {אזנות} תבור (יהושע י״ט:ל״ד).

ותשלח – אם היתה אשתו היתה פרושה מעת התנבאותה וישבה לה תחת התומר, ועתה שלחה לקרוא לו לאמר לו הנבואה אשר דבר י״י.

הלא צוה – אינו תחלת הדברים, אלא אמרה לו דברים אחרים קודמים לזה, והכתוב אחז תכלית הדברים מה שהיה בהן מן הצורך. וכן: הלא שמעת בתי (רות ב׳:ח׳), וכן: כי נתן י״י בידינו את כל הארץ (יהושע ב׳:כ״ד) שאמרו שני המרגלים כמו שפירשנו. ובאה גם כן המלה הזאת לחזק, כאדם שמתרה בחברו ומזהירו ואומר: הלא אמרתי לך הזהר לך והשמר שלא תתרשל בדבר, וכן: הלא שלחתיך (שופטים ו׳:י״ד) שאמר לגדעון.⁠^א

ומשכת – תמשוך ישראל ותפתם בדברים עד שתביאם בהר תבור, כי יראים היו מחיל סיסרא, לפיכך היו צריכים פתוי ודברים רבים.

א. בכמה כ״י נוסף כאן: ״וכן הלא כי משחך י״י (שמואל א י׳:א׳).⁠״

מקדש נפתלי – מפני שהוא דבוק, ואילו היה מופסק היה נקוד קָדֵש.

לך ומשכת בהר תבור – יש לומר שהוא יוצא על ישראל. ויש לומר שהוא פועל עומד בעצמו, וכאלו אמר והִמָשֵך.

אם היה ברק בעלה ידמה שכבר פירשה ממנו מפני נבואת׳ ולזה הוצרכה לשלח לקרא לו במקום שהיה יושב והוא קדש נפתלי או היתה היא גם כן יושבת בקדש נפתלי אך למשפט יעלו אליה בני ישראל למקום ההוא שהיתה בו תמר ולזה יקראוהו תומר דבורה כי מנהגה היתה לשבת במשפט במקום ההוא, והנה אמרה דבורה לברק באמת צוה י״י אלהי ישראל שתעשה זה והוא שתמשוך בהר תבור לב ישראל באופן שתביא שם עשרת אלפי איש מבני נפתלי ומבני זבולון וזה אמנם יהיה על צד ההסתה והפתוי בדברים שיאמר להם על צד שכבר יעד השם להם בנבואה שינצחו חיל סיסרא ויש להם לבטוח בזה בש״י כי אין מעצור לי״י להושיע ברב או במעט והש״י יסבב שימשך אליך אל נחל קישון סיסרא ורכבו והמונו ויתנהו בידך, ואם יאמר אומר למה שלח השם לצוות ברק שימשוך מישראל י׳ אלפים איש אל הר תבור בדברי פתוי והסתה ואיך לא משכם הש״י שם כמו שמשך סיסרא ורכבו והמונו אל נחל קישון, נאמר לו כי הש״י לא ישתדל בעשיית המופתים כי אם לעת הצורך ולפי שהיה אפשר שימשכו ישראל בזה האופן לא היה רצון הש״י לחדש להם רצון שיבואו שם על דרך מופת.

(ו-טז) ואולם התועלות המגיעות מזה הספור הם אלו:

התועלת הראשון הוא להודיע כי השם יתעלה לא יעשה המופתים, רק לעת הצורך, ולזה צוה ברק למשוך בהר תבור עשרת אלפי איש מבני נפתלי ומבני זבולון, ולא משכם שם השם יתברך, כמו שמשך אל נחל קישון סיסרא ורכבו והמונו, וזה כי משיכת בני ישראל בהר תבור היה אפשר שישלם בזולת עשיית המופת, וכבר ביארנו הסיבה בזה בספר מלחמות י״י.

התועלת השני הוא להודיע כי כשיעשה הש״י המופתים, יחבר עליהם הסבות אשר עמם יהיה יותר מעט מהזרות במופת ההוא אצל הטבע, ולזה התחכם הש״י להביא בני ישראל בהר תבור, והעתיק שם סיסרא ועמו אל נחל קישון לרדוף אחרי ברק ועמו, וסבב עם זה שרבו מי הנחל עד שטבעו בו רבים מבני החיל, ונתקבצו בזה סבות רבות אל שינצחום ברק ועמו:

האחת היא – הבהלה שהבהילום מי הנחל.

והשנית – כי ברק ועמו היו יורדים אליהם ולזה היו עליונים, וזה ממה שיוסיף להם חוזק על סיסרא ועמו.

וידמה שנתחברה שם סיבה שלישית – והיא שכבר היה אור השמש נכח פני סיסרא ועמו, והיה משים סנוירים בעיניהם, ולזה אמרה דבורה כי הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא.

התועלת השלישי הוא להודיע אמתת הנבואה אף על פי שהיתה ע״י אשה, כי לא נפל דבר ממה שיעדה דבורה בזה הספור, והנה לפרסום אמתת הנבואה אז, נסכמו ישראל ללכת במתי מעט, ובכלי מלחמה מעטים להלחם עם סיסרא ורכבו והמונו, עם תכלית כחו וגבורתו, ורבוי כלי המלחמה אשר להם.

ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם וכו׳. נטו המפרשים לומר שהיה ברק איש דבורה ובעלה, והוא באמת בלתי מתישב, כי הכתוב לא זכר שהיה בעלה. אבל אמר ברק בן אבינועם מקדש נפתלי ומה שאמר כי עלה ברק בן אבינועם ולא זכר דבורה, הוא לפי שסיסרא מהגבור פחד ולא ידע מנבואת דבורה, ולכן אני חושב שלא היתה דבורה נשואה או שנפרשה מבעלה מפני נבואתה כמו שכתב רלב״ג והנה צוה האל יתברך שתעשה התשועה הזאת ע״י ברק להיותו אמיץ לב בגבורים, והיה שמו מורה עליו, כי ברק רומז על היותו איש חיל רב פעלים, ובן אבינועם מורה על שהיה אביו ככה גם כן כי הוא היה אבי הנועם והמעשים היפים. וזכר שאמרה אליו הלא צוה ה׳ אלהי ישראל, רוצה לומר הדבר הזה כבר הוא גזור מן השמים, וזהו הלא צוה ה׳ כי כבר צוה על זה להיותו אלהי ישראל ומשגיח בו תמיד, ושיקח עמו עשרת אלפי איש מבני נפתלי ומבני זבולון, כי אלהי ישראל בחר בהם בפרט לעשות הפעל הזה, ולהיות ברק מקדש נפתלי צוהו שיקח מאנשי ארצו ומשפחתו, לפי שהם ילכו עמו יותר בנקל, ואמר ומשכת כתבו המפרשים שפירושו שיפתה וימשוך ישראל בדברים לבא למלחמה, כי היו יראים מחיל סיסרא. ואני חושב שאמרה לו שה׳ אלהי ישראל גזר שילך הוא וימשוך סיסרא, והנה יעשה המשיכה הזאת כאשר יעלה בהר תבור ויקח עמו עשרת אלפים איש, כמו שאמר אחר זה ויגידו לסיסרא כי עלה ברק בן אבינועם הר תבור ויזעק סיסרא וגו׳, הנה אם כן העליה בהר תבור וקבוץ העם ימשיך סיסרא שם.

ומבני זבלון – חד מן טי״ת כתיבי וכן וסימן במסרה גדולה (פרשת ויגש).

מקדש נפתלי – שם מקום בנחלת נפתלי.

הלא צוה ה׳ – באמת צוה ה׳, כי בנבואה נאמר לה, ועם שלא נזכר.

לך ומשכת – משוך לבות בני ישראל לפתותם לבא עמך בהר תבור להלחם בסיסרא, כי מאד פחדו מחילו הרב.

ותשלח – אחר ההכנה הזאת מזכות השופט והדור, ותאמר אליו: א) שידע שדבריה דברי נבואה, וזה שאמר הלא צוה ה׳, ב) צווי ה׳ היה שימשוך אליו אנשים להר תבור, ושיהיה מספרם עשרת אלפים, ושיהיו משבט זבולון ונפתלי, וחז״ל נתנו טעמים למה נבחרו אז ב׳ שבטים אלה.

לך ומשכת – שרש משך אולי מורה תקיעת שופר, וכן וימשך הארב (שופטים כ׳:ל״ז) וכן במשך היובל, ומשכתי הכתוב אחריו הוא לשון משיכה ממש לשון נופל על לשון.

וַתִּשְׁלַ֗ח דבורה וַתִּקְרָא֙ לקרוא לְבָרָ֣ק בֶּן אֲבִינֹ֔עַם שהיה מִקֶּ֖דֶשׁ שבנחלת¹ נַפְתָּלִ֑י, איש אמיץ לב בגיבורים², וַתֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו דבורה, הֲלֹ֥א צִוָּ֣ה לך | יְהוָ֣ה אֱלֹהֵֽי יִשְׂרָאֵ֗ל באמצעות נבואה שבאה אלי³, לֵ֤ךְ וּמָֽשַׁכְתָּ֙ את לבבות בני ישראל, ותשכנע אותם לבוא עמך להילחם בסיסרא⁴ בְּהַ֣ר תָּב֔וֹר, ותגיד שה׳ ייעד להם בנבואה שינצחו את חיל סיסרא, ושיש להם לבטוח בה׳ יתברך כי אין מעצור לה׳ להושיע ברב או במעט⁵, וְלָקַחְתָּ֣ וקח עִמְּךָ֗ למלחמה עֲשֶׂ֤רֶת אֲלָפִים֙ אִ֔ישׁ מִבְּנֵ֥י נַפְתָּלִ֖י וּמִבְּנֵ֥י זְבֻלֽוּן⁶:

1. ר״י קרא. ומצודת ציון ביאר כי המקום עצמו אשר היה שם בנחלת נפתלי נקרא ״קדש נפתלי״.

2. אברבנאל. ולפי הדעה שהיתה אשתו, פרושה היתה דבורה מעת התנבאותה, וישבה לה תחת התומר, ועתה שלחה לקרוא לו לאמר לו הנבואה אשר דבר ה׳, רד״ק, רלב״ג.

3. מצודת דוד, מלבי״ם. ובמדרש ציוה ה׳ שנאמר ״כי החרם תחרימם״ (דברים כ, יז), כך שנויה במכילתא, רש״י, ר״י קרא.

4. שמאוד מפחדים היו מחילו הרב, מצודת דוד. ואברבנאל מבאר ״ומשכת״ דהיינו תמשוך את סיסרא להר תבור.

5. רלב״ג.

6. ולהיות ברק מקדש נפתלי צוהו ה׳ שיקח מאנשי ארצו ומשפחתו, לפי שהם ילכו עמו יותר בנקל, אברבנאל. ובמדרש, וכי מה טיבו של שבט זבולון ונפתלי שבאה תשועה גדולה על ידיהם? אמרו, נפתלי שימש את יעקב אבינו, וזבולון שימש את יששכר ונעשה לו אכסניא, ועל שבטח ברק באלהי ישראל והאמין בנבואתה של דבורה, חלקה לו בשירה שנאמר ״ותשר דבורה וברק״. וכי מה טיבה של יעל שבאה תשועה גדולה על ידה? אמרו, אישה כשרה היתה ועושה רצון בעלה, מכאן אמרו, אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה, ילקוט שמעוני.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראפירוש מחכמי צרפתרד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ז) וּמָשַׁכְתִּ֨י אֵלֶ֜יךָ אֶל⁠־נַ֣חַל קִישׁ֗וֹן אֶת⁠־סִֽי⁠סְ⁠רָא֙ שַׂר⁠־צְ⁠בָ֣א יָבִ֔ין וְ⁠אֶת⁠־רִכְבּ֖וֹ וְ⁠אֶת⁠־הֲמוֹנ֑וֹ וּנְתַתִּ֖⁠יהוּ בְּ⁠יָדֶֽךָ׃

I will draw to you, to the river Kishon, Sisera, the captain of Jabin's army, with his chariots and his multitude; and I will deliver him into your hand.⁠"

תרגום יונתןר״י קראפירוש מחכמי צרפתרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וֶאֱתַתֵּיב עַל יְדָךְ לְנַחְלָא דְקִישׁוֹן יַת סִיסְרָא רַב חֵילָא דְיָבִין וְיַת רְתִיכוֹהִי וְיַת מַשִׁרְיָתֵיהּ וְאֶמְסְרִנֵהּ בִידָךְ.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 6]

ומשכתי אליך – שתלך לשם וסיסרא ישמע כי נזעקת וילך לקראתך, נראה כאילו אני משכתיהו למלחמה, שאמרתי לך לילך^א עליו למלחמה.

א. כן בכ״י פראג. בכ״י סינסינטי 1: ללך.

ומשכתי – אמר כי ראו אצטגניני סיסרא שלא יצא באותה מלחמה כי מנוצח יהיה אם יצא, והקב״ה משך לבו לצאת, וזה הוא שאמר: ומשכתי.

ויונתן תרגם: ואיתביב, ותרגום והגירם על ידי חרב (ירמיהו י״ח:כ״א) – ותבינון ע״י קטולין.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

אבל לא יספיק זה מבלתי העזר האלהי שימשיכהו באמת, כמ״ש ומשכתי אליך וגו׳, ונתתיהו בידך. ומזה למדנו התועלת השלישי, והוא מי הוא הראוי להיות שר צבא המלחמה, שהוא האיש החזק רב פעלים בעצמו וממשפחת אנשי חיל, לשהעם יקבלו ממנו בושת ויראה כברק בן אבינועם:

המונו – הוא ענין עם רב, על שם שקול המייתם רבה.

ומשכתי וגו׳ – רצה לומר, אתן בלבו ללכת אל נחל קישון.

ואז ומשכתי אליך בהשגחת ה׳ ימשוך כל מחנהו אל נחל קישון, ושם ונתתיהו בידך בדרך נס.

וּמָשַׁכְתִּ֨י ואמשוך אֵלֶ֜יךָ בהשגחת ה׳¹, אֶל נַ֣חַל קִישׁ֗וֹן הסמוך להר תבור, אֶת סִֽיסְרָא֙ שַׂר צְבָ֣א יָבִ֔ין מלך כנען, וְאֶת רִכְבּ֖וֹ תשע מאות רכב ברזל², וְאֶת הֲמוֹנ֑וֹ העם הרב שעימו³, וּנְתַתִּ֖יהוּ בְּיָדֶֽךָ בדרך נס⁴:

1. מלבי״ם. כי ראו אצטגניני סיסרא שלא יצא באותה מלחמה, כי מנוצח יהיה אם יצא, והקב״ה משך ליבו לצאת, וזה הוא שאמר ומשכתי, רד״ק. ומצודת דוד ביאר אתן בליבו ללכת לנחל קישון.

2. ראה להלן בפס׳ יג.

3. מצודת ציון.

4. מלבי״ם.

תרגום יונתןר״י קראפירוש מחכמי צרפתרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ח) וַיֹּ֤⁠אמֶר אֵלֶ֙יהָ֙ בָּרָ֔ק אִם⁠־תֵּלְ⁠כִ֥י עִמִּ֖⁠י וְ⁠הָלָ֑כְתִּי וְ⁠אִם⁠־לֹ֥א תֵֽלְ⁠כִ֛י עִמִּ֖⁠י לֹ֥א אֵלֵֽךְ׃

Barak said to her, "If you will go with me, then I will go; but if you will not go with me, I will not go.⁠"

תרגום יונתןילקוט שמעוניפירוש מחכמי צרפתרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר לָהּ בָּרָק אִם תֵּיזְלִין עִמִי וְאֵיזִיל וְאִם לָא תֵּיזְלִין עִמִי לָא אֵיזִיל.

ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי – ר׳ פנחס בש״ר ראובן שני בני אדם היו עיקר ועשו עצם טפלה ונעשו טפלה. אברהם וברק, אברהם היה עיקר ויקח אברם את שרי אשתו ועשה עצמו טפלה שנאמר אמרי נא אחותי את וכתיב ולאברם הטיב בעבורה. ברק דכתיב אם תלכי עמי והלכתי. ר״י אומר אם תלכי עמי לקדש אלך עמך לחצור ואם לא תלכי עמי לקדש לא אלך עמך לחצור. ר׳ נחמיה אומר אם תלכי עמי לשירה אלך עמך למלחמה ואם לא תלכי עמי לשירה לא אלך עמך למלחמה.

אם תלכי עמי – למלחמה,

והלכתי – כי אז אדע שאעמוד ואנצח בזכותך.

ואם לא תלכי עמי לא אלך – שאיני יכול לעמוד כנגדם.

והנה היתה תשובת ברק שאם תלך עמו דבורה במלחמה ילך ואם לאו לא ילך כי חשב כי בזכותה תדבק יותר ההשגחה עם חיל ישראל הנלחמים עם סיסרא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ויאמר אליה ברק וגו׳. זכר שאמר ברק לדבורה אם תלכי עמי שמה והלכתי ואם לא תלכי עמי לא אלך, ולא אמר זה כמספק בנבואה שאמרה לו וגם כעובר על דברי הנביא, אבל לפי שהיו ישראל אז יראים ופוחדים מחיל סיסרא ומרכביו ומהמונו, ראה ברק כי אעפ״י שהוא יקרא לבני זבולון ולבני נפתלי למלחמה לא ילכו עמו ולא יאמינו בדבריו, וכי יחשבוהו מסתכן, ולכן אמר לדבורה שתלך עמו, כדי לחזק לבב ישראל בראותם הנביאה עמו שצותה בזה, ולשיאמינו כי דבר ה׳ הוא ובו היה עושה הדבר הזה כי לא מלבו, ומפני זה לא ירדה עמו דבורה למלחמה מההר, כי לא היתה הליכתה כי אם להמשיך לב ישראל, או כדי שתתדבק בהם ההשגחה האלהית באמצעות דבורה כדברי הרלב״ג, ובזה הותרה השאלה הראשונה:

אם תלכי עמי – אל המלחמה.

השאלות: (ח) איך אמר אם לא תלכי לא אלך אחר שדברה אליו בשם ה׳ והממרה פי נביא חייב מיתה, ומז״ש כי לא תהיה תפארתך וכו׳?

ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי – לא שהסתפק בנבואתה, ולא שהמרה את פיה שהממרה פי נביא חייב מיתה, רק אחר שהיה הציווי שימשוך אליו עשרת אלפים איש אמר שאם לא תלך עמו לא יאמינו לו העם ולמה ילך בחנם. ב) אחר שהודיעה לו שיפול בנס, חשב כי זכותו אינו מספיק לנס כזה רק אם תלך שאז יהיה הנס בזכותה,

וזה שאמר במדרש ר״י ור״נ, ר״י אומר אם תלכי עמי לקדש אלך עמך לחצור (וזה כטעם הא׳ שתלך עמו לאסוף את העם מקדש), ור״נ אומר אם תלכי עמי לשירה אלך עמך למלחמה (זה כטעם הב׳ שרק בזכותה יושר השיר על הנס):

וַיֹּ֤אמֶר אֵלֶ֙יהָ֙ בָּרָ֔ק, אִם תֵּלְכִ֥י עִמִּ֖י למלחמה¹, וְהָלָ֑כְתִּי אלך, כי יאמינו לי העם להצטרף אלי, ואוכל להביא את עשרת אלפים האנשים כפי הציווי², וְאולם אִם לֹ֥א תֵלְכִ֛י עִמִּ֖י לֹ֥א אֵלֵֽךְ, ואמר זאת גם כי סבר שבזכותה יוכל לזכות בנס כפי שהובטח בנבואה³:

1. מצודת דוד.

2. אברבנאל, מלבי״ם.

3. רלב״ג. אברבנאל ומלבי״ם מבארים כי בדברי ברק לא היתה כפירה בציווי הנבואי, אלא שסבר כאמור שעל מנת לקיים את הציוי הנבואי, צריך את דבורה, ראשית כדי לאסוף את העם (ולכן לא ירדה עמו למלחמה ממש כי אם למשוך את לב ישראל), ושנית כדי לזכות בנס המובטח.

תרגום יונתןילקוט שמעוניפירוש מחכמי צרפתרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ט) וַתֹּ֜⁠אמֶר הָלֹ֧ךְ אֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗⁠ךְ אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּ⁠ךָ֗ עַל⁠־הַדֶּ֙⁠רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣⁠ה הוֹלֵ֔ךְ כִּ֣י בְֽ⁠יַד⁠־אִשָּׁ֔⁠ה יִמְכֹּ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶת⁠־סִֽי⁠סְ⁠רָ֑א וַתָּ֧⁠קׇם דְּ⁠בוֹרָ֛ה וַתֵּ֥⁠לֶךְ עִם⁠־בָּרָ֖ק קֶֽדְשָׁה׃

She said, "I will surely go with you; notwithstanding, the journey that you take shall not be for your honor, for Hashem will sell Sisera into the hand of a woman.⁠" Deborah arose and went with Barak to Kedesh.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראפירוש מחכמי צרפתרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַרַת מֵיזַל אֵיזִיל עִמָךְ לְחוֹד אֲרֵי לָא תְהֵי תוּשְׁבַּחְתָּךְ עַל אוֹרְחָא דְאַתְּ אָזֵיל אֲרֵי בְּיַד אִתְּתָא יִמְסוֹר יְיָ יַת סִיסְרָא וְקָמַת דְבוֹרָה וַאֲזַלַת עִם בָּרָק לְקֶדֶשׁ.

ותאמר הלוך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך – א״ר ראובן א״ל מה אתה סבור שתפארת שירה נמסרה לך לבדך ונעשה טפלה שנאמר ותשר דבורה וברק.

מנא הא מילתא דאמרי אינשי אי דלית בהדאי דלינא בהדך ואי לא לא דלינא דכתיב ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי.

אפס כי לא תהיה תפארתך – שאינו כבודך שיאמרו שביד אשה מכר י״י את סיסרא.

NOTWITHSTANDING THE JOURNEY THAT THOU TAKEST SHALL NOT BE FOR THINE HONOR. It will not bring you any honor if people say that the Lord sold Sisera into the hand of a woman.

אפס כי לא תהיה תפארתך – למה, כי לא יאמרו: ביד ברק מסר י״י את סיסרא, אלא יאמרו: ביד אשה מסר.

כי ביד אשה – י״מ יעל שנמכר סיסרא בידה, ועל פי הנבואה אמרה זה, ואיננו נכון לענין הפסוק, שאמר: אפס כי לא תהיה תפארתך. אלא פירושו כך: אם אלך לא תהיה תפארתך כי על ידי תהיה התשועה, ויאמרו כי ביד דבורה ימכור י״י את סיסרא, ולא תהיה התשועה הזאת נקראת על שמך.

וענתה דבורה שכבר תלך עמו באמת אבל לא יהיה לו להתפאר על הדרך אשר הוא הולך כשינצח סיסרא המונו ורכבו. כי ביד אשה ימכור י״י את סיסרא. ר״ל ביד דבורה כי אליה נתיחס זה הנס כמו שיראה בדבר השירה הנזכרת אחר זה ונתנבאה עם זה שסיסרא יפול ביד אשה והיא יעל כמו שנתבאר בזה הספור.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ודבורה השיבתו הלוך אלך אפס כי לא תהיה תפארתך וגו׳, רוצה לומר אני אלך עמך, כיון שאתה מצוה שאלך (כי אתה שר צבא ה׳ וכל איש ואשה שימרה את פיך ימות), אבל עכ״ז אני אגיד לך את אשר יקרא באחרית הימים, והוא כי לא תהיה תפארתך הליכתי עמך, וזה לא למי שיראה מעשיך במלחמה, כי באמת כל הרואים את גבורתך שמה יעידון יגידון כי איש חיל אתה ובידך יושיע ה׳ את ישראל, אבל על הדרך הזה אשר אתה הולך הרואים אשה הולכת עמך בדרך, כאשר ישמעו אח״כ כי ביד אשה ימכור ה׳ את סיסרא (והיא יעל שנבאתי עליה) יאמינו שעל כן היית מוליך עמך אשה לפי שבידה התשועה ולא בידך, ויחשבו שאני האשה אשר בידה ימכור ה׳ את סיסרא, וא״כ הליכתי עמך אינה לכבוד ולתפארת לגבור החיל שכמותך, ועם היות שאמרה כל זה הנה היא עשתה מאמרו ותקם ותלך עם ברק קדשה. ומזה למדנו תועלת רביעי, והיא שיועצי המלך והשר ראוי שיעשו מצותו אעפ״י שהיה סותר דעתם, ועכ״ז יאמר לו דעתם, כי האמירה והעצה ראוי אליהם שיאמרו במה שהם יועצים לאדוניהם ועשיית מצותו במה שהם עבדיו, וכן עשתה דבורה אמרה דעתה ועשתה מצותו. והמפרשים אמרו כי ביד אשה ימכור ה׳ את סיסרא שאמרה דברה על עצמה שתתלה בה הנצחון, כמו שאמרה בשירתה:

תפארתך – מאריך בתי״ו בספרים כתובי יד.

כי ביד – הבית בגעיא ורפה במדוייקים.

קדשה – במקצת ספרים הקו״ף בסגול וכן חבירו שבסמוך ובפסוק הנמשך כמו פֶּתְחָה נֶגְבָּה. ובקצת ספרים הראשון בציר״י והשני בסגול. ובספרי ספרד שניהם בצירי כמו קֵדְמָה.

אפס – רק.

תפארתך – שבחך.

ימכור – ימסור.

אפס וגו׳ – כי הנה הפאר הניתן לשר הצבא הוא בעבור אחד משני דרכים, או בהראות אומץ לבבו ללכת למלחמה מבלי פחד, או בהתגבר הוא או אחד מאנשיו להמית הגדול מאנשי בני מלחמתו ולזה אמרה, הלא סיסרא יומת על ידי אשה, והיא יעל אשת חבר הקיני, כאשר יאמר בענין. אם כן, ידעו הכל שמיד ה׳ היתה זאת, כי לא בכח תגבר אשה, ואם כן, אם גם תפחד ללכת למלחמה בלעדי, אם כן, שוב לא תהיה לך על הדרך שאתה הולך התפארות הראוי לך בהיותך שר הצבא, כי לא יהיה במה לפארך.

ותאמר הלך אלך עמך – רצה לומר בין לקדש לאסוף העם, בין אל המלחמה.

אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך – רצה לומר שאם היית הולך בעצמך היה לך זה לכבוד ותפארת אם במה שהיו העם שומעים לקולך, אם במה שהיה סיסרא נופל בידך לא כן עתה, ביד אשה ימכר ה׳ את סיסרא, רצה לומר כל הענין יתיחס לאשה, אם תחלת מפלתו, שקיבוץ העם יהיה ע״י דבורה, אם סוף מפלתו ע״י יעל, מה שאין כן אם היה שומע לדבריה והולך בעצמו היה נופל בידו.

כי ביד אשה וגו׳ – פירוש רד״ק נכון הוא, ועוד יש לומר אני לא חפצתי ללכת אתך כי ידעתי בנבואה כי ביד אשה ימכר ה׳ את סיסרא ואם אלך אתך יתאמת הדבר ויפל בידי.

וַתֹּ֜אמֶר לו דבורה, הָלֹ֧ךְ אֵלֵ֣ךְ¹ עִמָּ֗ךְ, אֶ֚פֶס רק² דע כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗ שבחך³ עַל הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה הוֹלֵ֔ךְ, לא מצד הליכתך כי ביקשת שאצטרף לאסוף את העם, ולא מצד הריגתך את סיסרא⁴ כִּ֣י בְֽיַד אִשָּׁ֔ה היא יעל⁵, יִמְכֹּ֥ר ימסור⁶ יְהוָ֖ה אֶת סִֽיסְרָ֑א, וַתָּ֧קָם דְּבוֹרָ֛ה ממקומה וַתֵּ֥לֶךְ עִם בָּרָ֖ק אל מקומו, קֶֽדְשָׁה אל קדש נפתלי:

1. מלבי״ם מבאר שכפילות הלשון באה לומר שתלך עמו לב׳ הדברים, לאסוף את העם ולמלחמה.

2. מצודת ציון.

3. מצודת ציון.

4. מצודת דוד, מלבי״ם.

5. אברבנאל, מצודת דוד. רד״ק ורלב״ג מבארים כי דברים אלו לא נאמרו בנבואה על יעל, אלא שדבורה אמרה לברק, אם אלך איתך התשועה תהיה ״ביד אישה״ דהיינו בידי, ויאמרו כי ביד דבורה ימכור ה׳ את סיסרא ולא תהיה התשועה הזאת נקראת על שמך. ומלבי״ם מבאר שכל העניין יתייחס לאשה, בתחילה לדבורה שבאה עימו לקבץ את העם, והמפלה בסוף של סיסרא שתהיה ע״י יעל.

6. מצודת ציון.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראפירוש מחכמי צרפתרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(י) וַיַּ⁠זְעֵ֨ק בָּרָ֜ק אֶת⁠־זְ⁠בוּלֻ֤ן וְ⁠אֶת⁠־נַפְתָּלִי֙ קֶ֔דְשָׁה וַיַּ֣⁠עַל בְּ⁠רַגְלָ֔יו עֲשֶׂ֥רֶת אַלְפֵ֖י אִ֑ישׁ וַתַּ֥⁠עַל עִמּ֖⁠וֹ דְּ⁠בוֹרָֽה׃

Barak called Zebulun and Naphtali together to Kedesh; and ten thousand men went up after him, and Deborah went up with him.

תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּכְנַשׁ בָּרָק יַת שִׁבְטָא דִזְבוּלֻן וְיַת שִׁבְטָא דְנַפְתָּלִי לְקֶדֶשׁ וּסְלִיקוּ עִמֵיהּ עַסְרָא אַלְפִין גַבְרָא וּסְלִיקַת עִמֵיהּ דְבוֹרָה.

ויעל ברגליו – עמו.

At his heels. With him.

ויעל ברגליו – העלה.

ויעל ברגליו – כמו ואת העם אשר ברגלך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ויזעק ברק את זבולון וגו׳. הנה זה היה אחרי בואם לקדש, ששם קבץ ברק עשרת אלפים איש מזבולון ומנפתלי כאשר צותה אותו ויעל הוא עמהם ודבורה עמו אל הר תבור, והיה זה כדי שיהיה הדבר מפורסם שהוא היה עולה להר עם אותו עם מלחמה כדי להמרות ביבין מלך כנען וכדי להלחם משם עם סיסרא שר צבאו בעמק:

עשרת אלפי איש – חד מן ד׳ דסבירין אלפים וסימן נמסר במסרה גדולה (פרשת כי תשא).

ויזעק – ענינו אסיפה הבאה בזעקת המאסף, וכן: מה לך כי נזעקת (שופטים י״ח:כ״ג).

ויעל – העלה להר תבור עשרת וכו׳, עם הלוכו אחריו, כמו (שופטים ח׳:ה׳), לעם אשר ברגליו.

ויעל ברגליו – בסבתו, (כמו ויברך ה׳ אותך לרגלי) לא בסבת דבורה. או כפשוטו שלא היה לו סוס ורכב נגד תשע מאות רכב ברזל.

ותעל עמו – כמו שאמר הלך אלך, וז״א תחלה ותקם ותלך לקדש וכאן אמר ותעל להר תבור.

ואחרי בואם לקדש נפתלי¹, וַיַּזְעֵ֨ק אסף² בָּרָ֜ק אֶת האנשים מבני זְבוּלֻ֤ן וְאֶת האנשים מבני נַפְתָּלִי֙, אל קֶ֔דְשָׁה קדש נפתלי, וַיַּ֣עַל והעלה להר תבור³ בְּרַגְלָ֔יו עמו⁴ עֲשֶׂ֥רֶת אַלְפֵ֖י אִ֑ישׁ כפי שציוותה אותו דבורה⁵, וַתַּ֥עַל עִמּ֖וֹ דְּבוֹרָֽה אל הר תבור⁶:

1. אברבנאל.

2. מפני שהמאסף את העם זועק נקרא כך, מצודת ציון.

3. רד״ק, רי״ד, מצודת דוד.

4. רש״י.

5. אברבנאל.

6. אברבנאל.

תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יא) וְ⁠חֶ֤בֶר הַקֵּ⁠ינִי֙ נִפְרָ֣ד מִקַּ֔⁠יִן מִבְּ⁠נֵ֥י חֹבָ֖ב חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֑ה וַיֵּ֣⁠ט אׇֽהֳל֔וֹ עַד⁠־אֵיל֥וֹן [בְּ⁠צַעֲנַנִּ֖⁠ים] (בצענים) אֲשֶׁ֥ר אֶת⁠־קֶֽדֶשׁ׃

Now Heber the Kenite had separated himself from the Kenites, from the children of Hobab the brother-in-law of Moses, and had pitched his tent as far as the oak in Zaanannim, which is by Kedesh.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראפירוש מחכמי צרפתרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

יתרו ומשפחתו (קישור לעיון, קישור לעיון) – שמות ב׳:ט״ז-כ״ב, שמות י״ח:א׳-כ״ז, במדבר י׳:כ״ט-ל״ב, שופטים א׳:ט״ז, שמואל א ט״ו:ו׳

וְחֶבֶר שַׁלְמָאָה אִתְפָּרַשׁ מִשַׁלְמָאֵי מִבְּנֵי חוֹבָב חֲמוּהִי דְמֹשֶׁה וּפַרְסֵיהּ לְמַשְׁכְּנֵיהּ עַד מֵישַׁר אַגְנַיָא דְעִם קֶדֶשׁ.

עד אילון בצעננים – מישר אגניא (תרגום יונתן שופטים ד׳:י״א), מקום מישור של בצעים,⁠^א מרישק,⁠^ב והיא אגניא, גומות שהמים נקבצין שם, ובלשון תלמוד:⁠^ג אגני^ד דארעא מקרו (בבלי קידושין ס״א.), והוא גיבים.

א. כן בכ״י פריס 162, פריס 163. בכ״י לוצקי 777: ״צבעים״.

ב. כן בכ״י לונדון 26879, פרמא 3260. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פריס 163 חסר: ״מרישק״.

ג. כן בכ״י לונדון 26789. בכ״י לוצקי 777, פריס 163 חסר: ״ובלשון תלמוד״.

ד. כן בכ״י לונדון 26789. בכ״י לוצקי 777, פריס 163: ״נגני״.

Elon Betza'anayim. The marshland plain.⁠¹ A plateau area with marshes, "mariscum", "morass" in old French. This is called אַגָנַיָא–pools, similar to ditches where water settles, "entitled 'the earth's flasks.'"²

1. This is Targum Yonatan’s rendition.

2. Kiddushin, 61:a, notes that water filed ditches are entitled אַגׇּנֵי דּֽאַרְעָא, “the earth’s flasks.” Thus, אַגָנַיׇא, “flasks,” refer to the marshland pools.

וחבר הקיני נפרד מקין – נפרד מאחיו שהיו יושבים במדבר יהודה אשר בנגב ערד כמו שקרינו בספר יהושע (שופטים א׳:ט״ז).

ויט אהלו עד אלון בצעננים אשר את קדש – שבחלק נפתלי כמו שכתוב בספר יהושע לבני נפתלי יצא הגורל הששי וגו׳ ויהי גבולם מחלף מאלון בצעננים (יהושע י״ט:ל״ב-ל״ג) וכתב וקדש ואדרעי ועין חצור (יהושע י״ט:ל״ז) ואין זה קדש שבגבול אדום.

אילון בצעננים – מישור אגניא מקום מישור של בצעים מריש״ק בלעז,⁠¹ אגנייא גבים כמין גומות שהמים נקבצים שם ואגני דארעא מקרו.

וקדם ולימדך שחבר הקיני נטע לו אהלו באילון בצעננים אשר את קדש, כדי שלא תתמה כשאתה מגיע לוסיסרא נס ברגליו אל אהל יעל אשת חבר הקיני (שופטים ד׳:י״ז) ותאמר: והלא הם יושבים במדבר יהודה אשר בנגב ערד (שופטים א׳:ט״ז). לכך קדם ולימדך שמקצתם פינו משם, והוא חבר הקיני, ונטה אהלו עד אלון בצעננים.

1. בלעז: mariscum.

NOW HEBER THE KENITE… HAD SEVERED HIMSELF FROM THE KENITES. Heber the Kenite separated himself from his brethren who dwelled in the wilderness of Judah which is located south of Arad as is recorded in the book of Joshua.⁠¹

AND HAD PITCHED HIS TENT AS FAR AS ELON-BEZAANANNIM, WHICH IS BY KEDESH. Which was in the portion of Naphtali as is recorded in the book of Joshua viz. The sixth lot came out for the children of Naphtali…, And their border was from Heleph, from Elon-bezaanannim [and Adami-nekeb, and Jabneel, unto Lakkum; and the goings out thereof were at the Jordan]. (Joshua 19:32-33). Scripture then goes on to say: and Kedesh, and Edrei, and En-hazor (ibid. 19:37). Kedesh in the latter verse is not to be identified with the Kedesh which is located at the border of Edom.

ELON-BEZAANANNIM. Targum Jonathan renders Elon-beza-anannim "meshar agnayah (the plain of pits),⁠" מרישק in the vernacular. Agnayah are pits² where water gathers. Compare aganei (pits) in “They are called pits of the ground”(Kiddushin 61a).

Scripture goes ahead and teaches us³ that Heber the Kenite pitched his tent as far as "Elon-bezaanannim, which is by Kedesh" so that we⁴ do not wonder when we⁵ come to the verse stating And Sisera fled on foot to the tent of Jael, the wife of Heber the Kenite (verse 17) [and ask]: do the Kenites not dwell in the wilderness of Judah which is in the south of Arad? (Judges 1:16).⁠⁶ Scripture, anticipates this question and teaches that some of them, namely, Heber the Kenite removed himself⁷ from there [from the wilderness of Judah] and pitched his tent as far as Elon-bezaanannim.

1. It is acually in the book of Judges. See Judges 1:16. It is probably a scribal error.

2. Literally, are similar to pits.

3. Literally, you.

4. Literally, you.

5. Literally, you.

6. Why then does Scripture here identify Heber's dwelling place as being in Elon- bezaanannim.

7. Literally, themselves.

וחבר הקיני נפרד מקין – כשתגיע למקרא זה: וסיסרא נס ברגליו אל אהל יעל אשת חבר הקיני וגו׳ (שופטים ד׳:י״ז), עתיד אתה לתמוה מה הוא עשה כאן, הלא כל הקינים בני יתרו יושבים את בני יהודה שנאמר ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה וגו׳ וילך וישב את העם (שופטים א׳:ט״ז). וא״ת יצאו משם, והלא כשבא שאול להלחם בעמלק עדיין היו יושבים שם, שנאמר ויאמר שאול אל הקיני וגו׳ (שמואל א ט״ו:ו׳), לפיכך הקדים להשכילך שחבר אחד נפרד מאחיו ונטה אהלו בנחלת נפתלי.

עד אלון בצעננים – שם מקום, והוא נזכר בספר יהושע. והיה שכן ליבין ושלום ביניהם, לפיכך נס ברגליו אל אהל יעל (שופטים ד׳:י״ז), ואל תתמה.

נפרד – קמוץ. פי׳ נפרד ממדבר יהודה שישבו שם בני קני כשעלו מעיר התמרים.

אילון בצענים – כן כתיב, וקרי: בצעננים, והכל ענין אחד. והוא שם מקום נקרא כן על ענין ידוע אצלם.

ויונתן תרגם: מישר אגניא.

דומה שלקחוהו מן בצעי המים בדברי רז״ל שהם גבים מלאים מים בשדות שהם כמו אגנות מלאות מים, וכן זכרוהו הם ז״ל בזה הלשון, כמו שאמרו: הנהו אגני דארעא מקרון.

והנה זכר שחבר הקיני היה נפרד מקין מבני חובב חתן משה שספר למעלה שישבו את יהודה במדבר יהודה ונטה אהלו עד אילון בצעננים אשר את קדש ויורה פועל יעל שמנהג חבר הקיני היה כמנהג שאר בני חובב להתנהג בדת ישראל ולזה השתדלה יעל להרוג סיסרא ואמנם היה שלום בין חבר הקיני ובין סיסרא עם היות המלחמה בין סיסרא ובין ישראל כי אולי חבר הקיני נתן צוארו תחת עול יבין מלך כנען או היתה אהבה ביניהם לסבה אחרת.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וחבר הקיני נפרד מקין וגו׳. כתוב למעלה ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים אל בני יהודה מדבר יהודה וגו׳, וישב את העם וגו׳, ולפי זה היה ראוי שיאמר וחבר הקיני מבני חובב חותן משה נפרד ממדבר יהודה, וכוונתי בפירוש הפסוק שחבר הקיני היה במדבר יהודה עם אותו ההמון שנקראו בני קין ובני חובב שהיו כלם עם ישראל שמה, וכאשר שמע שברק עלה הר תבור וראה סיסרא מזדמן להלחם בו חשב מחשבה לעזור לישראל. ולכן עשה בערמה כאלו היה לו קטטה עם בני משפחתו, באופן שנפרד מהם, כלומר מאהבתם, גם זכר שנפרד ממושבם שהיה עם בני יהודה, וזהו אמרו ויט אהלה עד אילון בצענים אשר את קדש סמוך לקדש, והוא מקום בין חרושת הגוים מקום סיסרא ובין הר תבור מקום ברק, כדי שתהיה ביתו מזומנת לעזור לישראל ולהכות באויבים כפי מה שיזדמן, וכדי שהכנעניים יבטחו בו הראה עצמו אויב לבני משפחתו ונפרד מהם ויוצא ממקום תחנותם עם בני ישראל, וז״ש וחבר הקיני נפרד מקין שהם בני חובב חותן משה, מאותו קין שהם עם משפחתו נפרד מהם, וגם נפרד ממקום תחנותם שהיה שם עם בני יהודה ונטה אהלו משם, כי הוא לא היה יושב בבית כי אם יושב אהלים, כמו שזכרתי בפסוק ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים. ולמדנו מזה התועלת החמשי, שמי שירצה לעזור לאוהבו יתראה ראשונה כאלו הוא אויבו, כמו שחבר הקיני עשה בהפרדו מעם משפחתו ומתחנות ישראל כדי לעזרם אח״כ. ובא זה הספור בזה המקום, להגיד שעשה זה כששמע כי עלה ברק הר תבור ושסיסרא היה מכין עצמו להלחם בו, והנה בזה הותרה השאלה השנית:

נפרד – לפי הקמחי קמוץ וכן הוא במסורת וברוב הספרים. ורב פעלים כתב שמצא מסרה אחרת עליו ב׳ חד פתח נִפְרַד מקין וחד קמץ לתאוה יבקש נִפְרָד.

אלון – במקצת ספרי ספרד אילון ביו״ד.

בצעני׳ – בצעננים קרי והוא חד מן וא״ו מלין חסרין נו״ן באמצעות תיבותא וסימן (במשלי ג׳) במסרה גדולה.

את קדש – האלף בסגול.

נפרד מקין – פירש את עצמו משאר בני קין שישבו במדבר יהודה, כמו שנאמר בתחילת הספר (שופטים א׳:ט״ז).

מבני חבב – על קין הוא חוזר.

ויט אהלו – ועל שבא לומר שנס סיסרא אל אהל יעל אשת חבר הקיני, לכך הקדים לומר שחבר נפרד מקין ונטה אהלו פה.

וחבר הקיני – הוא הוצעה למה שיבא שנתקיים, כי ביד אשה ימכור ה׳ את סיסרא, והיה מאת ה׳ שחבר הקיני נפרד אז מיתר אחיו ששכנו במדבר יהודה (כנ״ל א׳) ונטה אהלו קרוב לקדש להיות מוכן ליום תשועה.

אלון בצעננים – עיר בנחלת נפתלי הפוגעת בנחלת זבולון מנגב ובאשר מים וביהודה בקצה מחוז הירדן קרוב לים המלח ממזרח (יהושע י״ט:ל״ד), וחבר זה איננו הקיני הנזכר למעלה כי הוא נסע מיריחו עיר התמרים אשר לבנימין ונתישב במדבר יהודה אל מול נגב אל קצה ארץ אדום (Arabia Petrea), רק משפחה אחרת מבני יתרו שבאה עתה לגור בנחלת נפתלי קרוב למחנה סיסרא.

וְחֶ֤בֶר הַקֵּינִי֙ אשר היה בשלום עם סיסרא¹, עשה בעורמה כדי לעזור לישראל², הוא נִפְרָ֣ד מִבני קַּ֔יִן שהיה מִבְּנֵ֥י חֹבָ֖ב חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֑ה, ועזב את מדבר יהודה בו ישבו³, וַיֵּ֣ט ונטה אָהֳל֔וֹ עַד אֵל֥וֹן בְּצַעֲנַנִּ֖ים (בצענים כתיב) מישור הביצות⁴ אֲשֶׁ֥ר אֶת ליד⁵ קֶֽדֶשׁ הוא אזור המלחמה, כדי שיהיה מזומן לעזור לישראל ולהכות באויבים כפי הצורך, וכדי שהכנעניים יבטחו בו הראה עצמו כאילו נפרד ממשפחתו בגלל קטטה⁶:

1. רלב״ג.

2. אברבנאל.

3. מצודת דוד. כפי שהוזכר לעיל (א, טז) ״ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים״ שבני הקיני ישבו ביחד עם ישראל, רלב״ג, אברבנאל, מצודת דוד. ויעל רצתה להרוג את סיסרא מפני שמנהג בני חובב היה להתנהג בדת ישראל, רלב״ג. ולכן בית חבר עזב את שאר משפחתו כדי שתהיה בתו מזומנת לעזור לישראל, אברבנאל.

4. תרגום יונתן, לע״ז רש״י, ר״י קרא.

5. מלבי״ם.

6. אברבנאל. ופסוק זה מובא כאן כדי שנבין בהמשך איך הגיע סיסרא ליעל אשת חבר הקיני, ר״י קרא, מלבי״ם, מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראפירוש מחכמי צרפתרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יב) וַיַּגִּ֖⁠דוּ לְ⁠סִֽי⁠סְ⁠רָ֑א כִּ֥י עָלָ֛ה בָּרָ֥ק בֶּן⁠־אֲבִינֹ֖עַם הַר⁠־תָּבֽוֹר׃

They told Sisera that Barak, the son of Abinoam, had gone up to Mount Tabor.

תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְחַוִיאוּ לְסִיסְרָא אֲרֵי סְלִיק בָּרָק בַּר אֲבִינוֹעַם לְטוּר תָּבוֹר.

והנה הוגד לסיסרא כי עלה ברק בן אבינועם הר תבור והזעיק סיסרא את כל רכבו ואת כל העם אשר אתו מחרשת הגוים אל נחל קישון והנה אמרו כי עלה ברק הוא לאות כי דבורה היתה אשת ברק כי אם לא היה הענין כן היה ראוי שיאמר כי עלתה דבורה וחילה כי היא היתה המנהגת את ישראל וזה כי הראש ראוי שיזכר בזה ואמנם מפני שהיה ברק בעלה יחס הראשיות לו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ויגידו לסיסרא כי עלה וגו׳. זכר שכאשר שמע סיסרא שברק בן אבינועם אדם גבור חיל רשום מאד עלה הר תבור מקום גבוה וחזק, ראה שאין זה מדרכי הגרים ולא ממנהגי המשועבדים כמו שהיו ישראל אז, כי המשועבד ראוי שלא ישב במקום מבצר ובית מקדש מלך, פן יתגאה לאמר אני אמלוך ויסור עול האויב מעליו, וכמו שצותה התורה בגר (דברים כ״ג י״ז) עמך ישב בקרבך בטוב לו וגו׳, וכמו שפירשתי בפירוש התורה שלא ישבו הגרים במקום חזקים מיוחדים אליהם, כי אם בקרב ישראל ועמהם בהכנעה, ככה בזמן ההוא בהיות ישראל תחת יבין מלך כנען, כאשר ראה סיסרא שר צבאו שעלו ישראל תחת יד ברק איש גבור החיל למקום חזק להשגב שם ולהלחם ממנו.

כי עלה וגו׳ – ובזה הבין שרוצה להלחם, ולכך עלה להתגבר בהר.

ויגידו לסיסרא – החכם יש״ר נ״ע בעברו עלינו חוה דעתו שבני חבר הם הגידו לסיסרא כי עלה ברק הר תבור למען ילחם בו ויקחו גם הם חלקם משללו בחשבם שבודאי סיסרא נוצח, ואחר שראוהו מנוצח הפכו לעזור את ישראל, ולכן בא הסיפור עתה שבני חבר באו לגור שם, וזה אפשר, אך נ״ל שאין צורך להניחו כי סיפר ביאת בני יתרו בעבור יעל, מלבד שבני יתרו היו תמיד אוהבים את ישראל ולא יתחברו אל שונאיהם, ויעל אשת חבר אף היא היתה שופטה את שבטה כדבורה ושמגר כמו שכתוב בימי שמגר בן ענת בימי יעל חדלו ארחות, ועמה עצום היה עד שיבין בקש שלומם כי כן כתוב כי שלום בין יבין וגו׳, אך מ״מ מלחמתו עם בני ישראל היתה לקיני לנזק כי חדלו ארחות, וכשמוע יעל שדבורה הלכה עם ברק למלחמה וראתה כי יצא לפניך סיסרא ניגף אזרה חיל והרגתהו.

וַיַּגִּ֖דוּ והנה הוגד¹ לְסִֽיסְרָ֑א כִּ֥י עָלָ֛ה בָּרָ֥ק בֶּן אֲבִינֹ֖עַם אל הַר תָּבֽוֹר ובזה הבין שרוצה ברק להלחם עמו², וזאת משום ששמע סיסרא שברק גבור חיל, ולא היה מדרכי המשועבדים להתיישב במקום גבוה וחזק, לכן הבין כי ישראל הולכים למרוד בו כדי לצאת משיעבודם³: (ס)

1. רלב״ג.

2. מצודת דוד.

3. אברבנאל.

תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יג) וַיַּ⁠זְעֵ֨ק סִֽי⁠סְ⁠רָ֜א אֶת⁠־כׇּל⁠־רִכְבּ֗וֹ תְּ⁠שַׁ֤ע מֵאוֹת֙ רֶ֣כֶב בַּרְזֶ֔ל וְ⁠אֶת⁠־כׇּל⁠־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑⁠וֹ מֵחֲרֹ֥שֶׁת הַגּ⁠וֹיִ֖ם אֶל⁠־נַ֥חַל קִישֽׁוֹן׃

Sisera gathered together all his chariots, even nine hundred chariots of iron, and all the people who were with him, from Harosheth-Goiim, to the river Kishon.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּכְנַשׁ סִיסְרָא יַת כָּל רְתִיכֵיהּ תְּשַׁע מְאָה רְתִיכִין דְבַרְזְלָא וְיַת כָּל עַמָא דְעִמֵיהּ מִתְקוֹף כְּרַכֵּי עַמְמַיָא לְנַחֲלָא דְקִישׁוֹן.

ויזעק סיסרא – סיסרא בא עליהם בארבעים אלף ראשי גייסות וכל אחד היה עמו מאה אלף ובן שלשים שנה היה וכבש כל העולם בכחו ולא היה כרך שלא היה מפיל חומה בקולו ואפילו חיה שבשדה כיון שהיה נותן עליה קולו לא היתה זזה ממקומה. אמרו כשהיה יורד לרחוץ בנחל קישון היה עולה בזקנו כמה מאכל בני אדם דגים. ותשע מאות סוסים במרכבתו ובחזרה לא היה אחד מהם חוזר בשלום.

מחרושת הגוים אל נחל קישון – הזעיקם שילכו אל נחל קישון מחרושת הגוים שהוא יושב שם.

From Charoshes Hagoyim to Kishon stream. He mobilized them to proceed to the stream of Kishon from Charoshes Hagoyim where he was stationed.

מחרושת הגוים – פירשנוהו למעלה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

מיד קבץ את רכבו ואת המונו לבא ולהלחם בו, והיה מהלכו מחרושת הגוים המקום אשר היה יושב בו עד נחל קישון מקום המלחמה. ולמדנו מזה תועלת וידיעה ששית, שאין ראוי לעם הגובר והמשתרר שאויביו היושבים בקרבו גרים יעלו למקום חזק הר גבוה ותלול, פן משם יתחזקו להלחם בו:

ויזעק – לקיים מ״ש ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא ואת רכבו, נתן ה׳ בלבו, א) שהזעיק כל רכבו והמונו, הגם שהיה ראוי שיצא לקראת החלשים האלה במעט עם, ב) שנמשכו אל נחל קישון.

והגם שהיה ראוי שיצא סיסרא לקראת החלשים האלה במעט עם¹, וַיַּזְעֵ֨ק אסף² סִֽיסְרָ֜א אֶת כָּל רִכְבּ֗וֹ, אשר מנה תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ רֶ֣כֶב בַּרְזֶ֔ל, וְאֶת כָּל הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ³ מֵהעיר⁴ חֲרֹ֥שֶׁת הַגּוֹיִ֖ם שם ישב⁵, ולקחם אֶל נַ֥חַל קִישֽׁוֹן למלחמה, ארבעים אלף ראשי גייסות, וכל אחד היה עמו מאה אלף איש⁶:

1. מלבי״ם.

2. מצודת ציון פס׳ י׳ לעיל.

3. וכדי לקיים מ״ש לעיל בפס׳ ז׳, ״וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין וְאֶת רִכְבּוֹ״ נתן ה׳ בליבו שהזעיק כל רכבו אל נחל קישון, מלבי״ם.

4. ראה בביאורים של פסוק ב׳.

5. אברבנאל.

6. ובן שלשים שנה היה, וכבש את כל העולם בכחו, ולא היה כרך שלא היה מפיל חומה בקולו, ואפילו חיה שבשדה כיון שהיה נותן עליה קולו לא היתה זזה ממקומה. ותשע מאות סוסים במרכבתו, ובחזרה לא היה אחד מהם חוזר בשלום, ילקוט שמעוני.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יד) וַתֹּ֩⁠אמֶר֩ דְּ⁠בֹרָ֨ה אֶל⁠־בָּרָ֜ק ק֗וּם כִּ֣י זֶ֤ה הַיּ⁠וֹם֙ אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן יְהֹוָ֤הי״י֤ אֶת⁠־סִֽי⁠סְ⁠רָא֙ בְּ⁠יָדֶ֔ךָ הֲלֹ֥א יְהֹוָ֖הי״י֖ יָצָ֣א לְ⁠פָנֶ֑יךָ וַיֵּ֤⁠רֶד בָּרָק֙ מֵהַ֣ר תָּב֔וֹר וַעֲשֶׂ֧רֶת אֲלָפִ֛ים אִ֖ישׁ אַחֲרָֽיו׃

Deborah said to Barak, "Rise; for this is the day in which Hashem has delivered Sisera into your hand. Hasn't Hashem gone out before you?⁠" So Barak went down from Mount Tabor, and ten thousand men after him.

תרגום יונתןפירוש מחכמי צרפתרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַרַת דְבוֹרָה לְבָרָק קוּם אֲרֵי דֵין יוֹמָא דִמְסַר יְיָ יַת סִיסְרָא בִּידָךְ הֲלָא מַלְאָכָא דַייָ נְפַק לְאַצְלָחָא קֳדָמָךְ וּנְחַת בָּרָק מִטוּרָא דְתָבוֹר וְעַסְרָא אַלְפִין גַבְרָא בַּתְרוֹהִי.

קום – כלומר: רד לקראתו למלחמה.

הלא י״י יצא לפניך – בנבואה היתה יודעת.

הלא י״י יצא לפניך – כתרגומו: הלא מלאכא די״י נפק לאצלחא קדמך.

וצותה דבורה לברק שיקום להלחם עם סיסרא וחילו כי הש״י יצא לפניו להלחם בהם והנה נפלו כלם ביד ברק וחילו זולת סיסרא שחשב להמלט נפשו באהל יעל לפי שכבר היה שלום ביניהם ויעל הראת׳ עצמה חפצה להצילו וכסתה אותו בשמיכה בתוך אהלה שלא יראוהו שם והנה שמיכה הוא קוטה בלעז. והנה שאל מים ונתנה לו חלב להרדימו עם מה שעזר להרדימו היותו עיף ויגע כדי שתוכל להמיתו בהיותו נרדם והנה לקחה יעל את יתד האהל שהיה מברזל לפי מה שאחשוב.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ותאמר דבורה אל ברק וגו׳. אמר שכאשר סיסרא בא עם כל רכבו וכל המונו עד נחל קישון (וידמה שהיה דעתו לעלות ההרה משם להלחם עם ברק) מיד אמרה דבורה אל ברק קום, ר״ל קום ורד מההר להכות בו אל תקוה שיעלה הוא ההרה, ואמרה הסבה למה הוא ירד אליו ולא יחכה ביאת סיסרא להלחם ברק מההר, כי זה היום אשר נתן ה׳ את סיסרא בידך, רוצה לומר זה היום אשר תהיה בו ההצלחה, ואם תקוה ליום אחר לא תצליח את דרכיך בו, ולכן אמרה נתן ה׳ את סיסרא הלא ה׳ יצא לפניך בלשון עבר, כאלו המלחמה כבר נעשתה.

קום – הוא ענין זרוז.

קום – רצה לומר, אל תתעכב לעמוד פה לו; תגבר בהר.

כי זה היום – רצה לומר, הגזרה גזורה שהיום תנצח את סיסרא ולא תוכל עוד להתעכב בהר.

הלא ה׳ – לא תירא לרדת לעמק, כי הלא ה׳ וכו׳.

קום כי זה היום – ולא תמתין על יום אחר כי כבר יצא ה׳ לפניך, וכבר התחיל להכות בו חללים.

הלא ה׳ יצא לפניך – הנה השמים התקדרו בעבים וה׳ מרעים בקולו לתת לך אות על עזרתו, וכן כתוב ויהם ה׳ את סיסרא (עיין מ״ש יהושע י׳:ט״ז) ובשירה כתוב מן שמים נלחמו, נחל קישון גרפם, הרים נזלו, להודיענו כי אנשי סיסרא פחדו מגאון ה׳ ונסו לעבור מעבר לנחל קישון, והנחל ההוא נמלא פתאום מים מחמת הגשם וגרפם והטביעם כי זה טבעו בימות הגשמים, וממה שכתוב שיעל כסתה את סיסרא בשמיכה נראה שימות הקור והגשמים היו.

וַתֹּאמֶר֩ דְּבֹרָ֨ה אֶל בָּרָ֜ק, ק֗וּם הזדרז¹ ואל תתעכב² להמתין ליום אחר³, כִּ֣י זֶ֤ה הַיּוֹם֙ אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן יְהוָ֤ה אֶת סִֽיסְרָא֙ בְּיָדֶ֔ךָ⁴, ואל תירא לרדת לעמק⁵, כי הֲלֹ֥א מלאך⁶ יְהוָ֖ה יָצָ֣א לְפָנֶ֑יךָ וכבר התחיל להכות בו חללים⁷, וַיֵּ֤רֶד בָּרָק֙ מֵהַ֣ר תָּב֔וֹר, וַעֲשֶׂ֧רֶת אֲלָפִ֛ים אִ֖ישׁ אַחֲרָֽיו:

1. מצודת ציון.

2. מצודת דוד.

3. מלבי״ם.

4. ולא אמרה ״בידינו״ הגם שבעלה היה טפל לה בכל, לרוב ענותנותה תלתה הגדולה בבעלה, חומת אנך.

5. מצודת דוד.

6. רד״ק.

7. מלבי״ם.

תרגום יונתןפירוש מחכמי צרפתרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טו) וַיָּ֣⁠הׇם יְ֠הֹוָ֠הי֠״י֠ אֶת⁠־סִֽי⁠סְ⁠רָ֨א וְ⁠אֶת⁠־כׇּל⁠־הָרֶ֧כֶב וְ⁠אֶת⁠־כׇּל⁠־הַֽמַּ⁠חֲנֶ֛ה לְ⁠פִי⁠־חֶ֖רֶב לִפְנֵ֣י בָרָ֑ק וַיֵּ֧⁠רֶד סִֽי⁠סְ⁠רָ֛א מֵעַ֥ל הַמֶּ⁠רְכָּבָ֖ה וַיָּ֥⁠נׇס בְּ⁠רַגְלָֽיו׃

Hashem confused Sisera, and all his chariots, and all his army, with the edge of the sword before Barak; and Sisera alighted from his chariot and fled away on his feet.

תרגום יונתןר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְתַבֵּר יְיָ יַת סִיסְרָא וְיַת כָּל רְתִיכַיָא וְיַת כָּל מַשְׁרִיתָא לְפִתְגַם דְחֶרֶב קֳדָם בָּרָק וּנְחַת סִיסְרָא מֵעַל רְתִיכָא וְאַפַּךְ בְּרַגְלוֹהִי.

ויהם י״י – על ידי קול, ירעם מן השמים והם נבהלים מחמת הקול ודוחקין זה את זה ודוקרין זה את זה וזהו לפי חרב לפני ברק.

AND THE LORD DISCOMFITED SISERA. Via a loud noise. God thundered from heaven and they were frightened because of the loud noise and pushed each other and pierced each other. This is what Scripture means by with the edge of the sword before Barak.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וזכר שכן היה שה׳ המם את סיסרא ואת כל הרכב ואת כל המחנה לפי חרב לפני ברק, ודע שלפני ברק שאמר כאן הוא מאמר נאמר על הזמן, כמו (מלאכי ד׳ ה׳) לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא, יגיד הכתוב שקודם שבא ברק כבר המם ה׳ את סיסרא (עם היותו שר הצבא גבור החיל) ואת כל הרכב ואת כל המחנה, כי אולי שמעו באזניהם קול מחנה גדול וראו סוסי אש ורכבי אש ודומה לזה, באופן שפחד קראם ורעדה (וכל זה היה קודם ביאת ברק, כמו שאמרה לו דבורה הלא ה׳ יצא לפניך, רוצה לומר כבר הוא נלחם ואתה יושב בכאן) עד שירד סיסרא מעל המרכבה וינס ברגליו, וכאשר בא ברק אל המחנה ומצאו כך לא עשה כי אם רדף אחריהם.

המחנה – אין במ״ם מאריך בס״ס וכן חברו שבסמוך.

ויהם – מלשון מהומה.

לפי חרב – להיות נהרגים בחדוד החרב.

ברגליו – לבל יכיר אותו מי מבני ישראל ויתפוש אותו.

ויהם ה׳ וכו׳ לפני ברק – פירש מהרי״א שהממו לפני בוא ברק שהשמיע לאזנו קול רכב וסוס, והפחידו וכבר נס סיסרא:

וַיָּ֣הָם והפחיד¹ יְ֠הוָה במהומה², אֶת סִֽיסְרָ֨א וְאֶת כָּל הָרֶ֧כֶב וְאֶת כָּל הַֽמַּחֲנֶ֛ה על ידי קול, שהרעים מן השמים, והם נבהלו מחמת הקול³ והיו דוחקים זה את זה ודוקרים זה את⁴ לְפִי בחדודי⁵ חֶ֖רֶב, וזה היה עוד לִפְנֵ֣י שהגיע⁶ בָרָ֑ק, וַיֵּ֧רֶד סִֽיסְרָ֛א מֵעַ֥ל הַמֶּרְכָּבָ֖ה וַיָּ֥נָס בְּרַגְלָֽיו שלא יכיר אותו מישהו מבני ישראל ויתפוש אותו⁷:

1. מלבי״ם.

2. מצודת ציון.

3. מלבי״ם.

4. ר״י קרא.

5. מצודת דוד.

6. אברבנאל, מלבי״ם.

7. מצודת דוד.

תרגום יונתןר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(טז) וּבָרָ֗ק רָדַ֞ף אַחֲרֵ֤י הָרֶ֙כֶב֙ וְ⁠אַחֲרֵ֣י הַֽמַּ⁠חֲנֶ֔ה עַ֖ד חֲרֹ֣שֶׁת הַגּ⁠וֹיִ֑ם וַיִּפֹּ֞⁠ל כׇּל⁠־מַחֲנֵ֤ה סִֽי⁠סְ⁠רָא֙ לְ⁠פִי⁠־חֶ֔רֶב לֹ֥א נִשְׁאַ֖ר עַד⁠־אֶחָֽד׃

But Barak pursued after the chariots and after the army, to Harosheth-Goiim. All the army of Sisera fell by the edge of the sword; there was not a man left.

תרגום יונתןר״י קראפירוש מחכמי צרפתרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּבָרָק רְדַף בָּתַר רְתִיכָא וּבָתַר מַשְׁרִיתָא עַד תְּקוֹף כְּרַכֵּי עַמְמַיָא וְאִתְקְטָלָא כָּל מַשִׁרְיַת סִיסְרָא לְפִתְגַם דְחָרֶב לָא אִשְׁתָּאַר עַד חָד.

וברק רדף אחרי הרכב ואחרי המחנה עד חרושת הגוים – סיסרא התחיל לגייס חיילותיו עליהם מחרושת הגוים שהוא יושב שם שילכו עד נחל קישון, וברק הבריחו לאחור עד חרושת הגוים. הה״ד: וברק רדף אחרי הרכב ואחרי המחנה עד חרושת הגוים.

BUT BARAK PURSUED AFTER THE CHARIOTS, AND AFTER THE HOST, UNTO HAROSHETH-GOIIM. Sisera first mustered his army to fight the Israelites. He gathered them in Harosheth-goiim where he dwelled and told them to go to the brook Kishon. Barak caused him to flee back to Harosheth-goiim. This is the meaning of But Barak pursued after the chariots, and after the host, unto Harosheth-goiim (v. 16).

וברק רדף אחרי הרכב וגו׳ – והיה סבור שגם סיסרא בורח עמהם כשלא ראה סיסרא עם המחנה, אמר: וודאי בארצינו הוא, חזר לרדוף אחריו. וזהו שנאמר למטה: והנה ברק רודף את סיסרא (שופטים ד׳:כ״ב).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וזהו אמרו וברק רדף אחרי הרכב ואחרי המחנה, כי ה׳ היה מנצח המלחמה הוא הנלחם להם, וברק לא עשה כ״א שרדף אחרי הנסים מהמלחמה ואז נפל כל מחנהו לפי חרב. ומזה למדנו תועלת שביעי וידיע׳ רב׳, והוא שהאנשים כשיהיו מצליחים במלחמה יקנו חוזק רב וגבור׳ מופלגת מפאת ההצלחה, עד שברק היה לבדו עם אנשים מעטים רודף אחרי הרכב ואחרי המחנה, כמו שבהיותו מנוצח ונרדף היה לבו דואג עליו ולא הי׳ לו חוזק וגבורה, עד שהי׳ אומר לדבורה אם תלכי עמי והלכתי, כי ההצלחה תקנה גבורה וחוזק לב והקלון תקנה פחד ומורך לבב:

עד אחד – אפילו אחד.

וברק רדף – רצה לומר לא לחם רק רדף אחרי הבורחים וכל המחנה נפלו חללים.

וּבָרָ֗ק כבר לא היה צריך להילחם כי ה׳ נלחם לישראל¹, רק רָדַ֞ף ברק אַחֲרֵ֤י הָרֶ֙כֶב֙ וְאַחֲרֵ֣י הַֽמַּחֲנֶ֔ה עַ֖ד שהבריחם לאחור עד² חֲרֹ֣שֶׁת הַגּוֹיִ֑ם המקום בו התאספו לקרב³, וַיִּפֹּ֞ל ומת כָּל מַחֲנֵ֤ה סִֽיסְרָא֙ לְפִי חֶ֔רֶב, לֹ֥א נִשְׁאַ֖ר עַד אֶחָֽד אפילו אחד⁴:

1. אברבנאל, מלבי״ם.

2. ר״י קרא.

3. ר״י קרא.

4. מצודת דוד.

תרגום יונתןר״י קראפירוש מחכמי צרפתרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יז) וְ⁠סִֽי⁠סְ⁠רָא֙ נָ֣ס בְּ⁠רַגְלָ֔יו אֶל⁠־אֹ֣הֶל יָעֵ֔ל אֵ֖שֶׁת חֶ֣בֶר הַקֵּ⁠ינִ֑י כִּ֣י שָׁל֗וֹם בֵּ֚ין יָבִ֣ין מֶלֶךְ⁠־חָצ֔וֹר וּבֵ֕ין בֵּ֖ית חֶ֥בֶר הַקֵּ⁠ינִֽי׃

However Sisera fled away on his feet to the tent of Yael the wife of Heber the Kenite, for there was peace between Jabin the king of Hazor and the house of Heber the Kenite.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְסִיסְרָא אַפֵּךְ בְּרַגְלוֹהִי לְמַשְׁכְּנָא דְיָעֵל אִתַּת חֶבֶר שַׁלְמָאָה אֲרֵי שְׁלָמָא בֵּין יָבִין מַלְכָּא דְחָצוֹר וּבֵין בֵּית חֶבֶר שַׁלְמָאָה.

וסיסרא נס – לא נס אל מקום שנס מחנהו, כי הם נסו אל נוכח ארצם שהיא חרושת הגוים, וברק ועמו רדפו אחריהם והכום לפי חרב, וסיסרא ידע שלא יוכל להמלט בנוסו כי ידביקוהו ונס למקום אחר שלא ירגישו בו וירדפו אחריו. ונס למקום אחר קרוב למקום המלחמה להמלט אל אהל יעל כי שלום היה ביניהם, וחשב שימלט שם ויסתירוהו עד עבור המלחמה.

וסיסרא נס ברגליו אל אהל יעל וגו׳. זכר שנס סיסרא אל אהל יעל, ושהיא יצאה לקראתו לאמר סורה אדוני, שקראתו אדון להיות שהיה חבר הקיני בעלה משועבד אליו.

אל אהל – לצד האהל.

כי שלום – ולזה חשב להמלט שמה.

וסיסרא – הנה מהרי״א שאל פה, איך עשתה יעל כדבר הרע הזה להרוג את סיסרא אחר ששלום בינו ובין בית בעלה ובא לביתה וזה נגד חוקי המדינות?! ואני אומר כפי שיטתו, הנה השלום שבין יבין ובית חבר הי׳ שלום כולל עם בני קיני השוכנים במדבר יהודה שעל זה אמר ובין בית חבר הקיני. ועתה שנפרד חבר מאת אחיו ונטה אהלו בין בני ישראל, אין עליו חיוב הברית של בני קיני, כי נפרד מהם.

והטעם הב׳ כמו שאמר מהרי״א: שנס אל אהל יעל, והאשה פטורה מעניני המדיניות, והיא עשתה זאת לא בעלה. אולם לא הוצרכנו לכ״ז אחרי היות בית חבר מבני ישראל, ואיך לא יריבו ריב עמם ואלהיהם.

וְסִֽיסְרָא֙ נָ֣ס בְּרַגְלָ֔יו למקום אחר כדי שלא ירגישו בו ויתפשוהו, ולא נס אל חרושת הגוים היכן שנס מחנהו, כי ידע שלא יוכל להמלט בנוסו לשם כי ידביקוהו, ולכן נס¹ אֶל לכיוון² אֹ֣הֶל יָעֵ֔ל אֵ֖שֶׁת חֶ֣בֶר הַקֵּינִ֑י, כִּ֣י שָׁל֗וֹם היה בֵּ֚ין יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ חָצ֔וֹר וּבֵ֕ין בֵּ֖ית חֶ֥בֶר הַקֵּינִֽי, וחשב סיסרא להמלט שמה³, ושיסתירוהו עד שתעבור המלחמה⁴:

1. רד״ק.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. רד״ק.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יח) וַתֵּ⁠צֵ֣א יָעֵל֮ לִקְרַ֣את סִֽי⁠סְ⁠רָא֒ וַתֹּ֣⁠אמֶר אֵלָ֗יו סוּרָ֧ה אֲדֹנִ֛י סוּרָ֥ה אֵלַ֖י אַל⁠־תִּירָ֑א וַיָּ֤⁠סַר אֵלֶ֙יהָ֙ הָאֹ֔הֱלָה וַתְּ⁠כַסֵּ֖⁠הוּ בַּשְּׂ⁠מִיכָֽה׃

Yael went out to meet Sisera, and said to him, "Turn in, my lord, turn in to me; don't be afraid.⁠" He came in to her into the tent, and she covered him with a rug.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראפירוש מחכמי צרפתרד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְנַפְקַת יָעֵל לִקְדָמוּת סִיסְרָא וַאֲמַרַת לֵיהּ זוּר רִבּוֹנִי זוּר לְוָתִי לָא תִדְחַל וְזַר לְוָתָהּ לְמַשְׁכְּנָא וְכַסִיתֵיהּ בְּגוּנְכָא.

רמז מד

ותכסהו בשמיכה – שלשה הם שפלטו מן העבירה ושתף הקב״ה שמו בשמן ואלו הם יעל ויוסף ופלטי. יוסף מנין עדות ביהוסף שמו מהו ביהוסף שמו יה מעיד שלא נגע באשת פוטיפר. יעל מנין ותכסהו בשמיכה מנו בשמיכה רבנן דהכא אמרין בסודרא. ורבנן דתמן אמרין במשיכלא ארשב״ל חזרנו על כל המקרא כולה ולא מצינו דבר ששמו שמיכה ומהו שמיכה שמי כה שמי מעיד בה שלא נגע בה אותו רשע. פלטי מנין כתוב אחד אומר ושאול נתן בתו לפלטי בן ליש וכתוב אחד אומר לפלטיאל מאן נסב פלטי ויהיב פלטיאל אלא אל מעיד עליו שלא נגע במיכל.

בשמיכה – תרגם יונתן: בגונכא. ופירש רבינו האיי: גונכא (בבלי שבת נ״א.) – גלופקרא, שקורין קוטא.⁠^א

א. בשולי גיליון כ״י לוצקי 777 מופיע ביאור ארוך השאוב מויקרא רבה כ״ה:י׳ ״שלשה ברחו מן העבירה ושיתף הקב״ה שמו בשמן, ואילו הן: יוסף ויעל ופלטי בן ליש. יוסף מניין, שנאמר: עדות ביהוסף שמו (תהלים פ״א:ו׳) – י״ה מעיד עליו שלא נגע באשת פוטיפרע. יעל דכתיב: ותצא יעל לקראת סיסרא {וגו׳} ותכסהו בשמיכה – מהו בשמיכה, רבנן אמרי: בסדירה {כן בגיליון כ״י לוצקי 777}, רבנן דתמן אמרי: במשיכלא. אמר ר׳ שמעון בן לקיש: חזרנו על כל המקרא כולה ולא מצינו {כלי} ששמו שמיכה, ומהו שמיכה – שמי כה. אמר הקב״ה: שמי מעיד {עליה שלא נגע בה אותו רשע. פלטי מנין כתוב אחד אומר: ושאול נתן את מיכל בתו לפלטי (שמואל א כ״ה:מ״ד), וכתוב אחד אומר: פלטיאל (שמואל ב ג׳:ט״ו). קרי ליה פלטי וקרי ליה פלטיאל. מי נסיב – פלטי, ומי יהיב – פלטיאל. אלא} מעיד {אני} עליו {שלא נגע} באשת דוד. הגיליון קטוע בכ״י וההשלמות הן מויקרא רבה. הביאור אינו מופיע בכ״י אחרים.

With a cloak. Yonatan renders גוֹנְכׇא. R' Hai translates גוֹנְכׇא as cloak, "Coate" in old French.

בשמיכה – מיתרגם בגונבא קוטא בלעז.⁠¹

1. בלעז: gunnaca.

WITH A RUG. Targum Jonathan renders ba-semikhah (with a rug) be-gonakka (with a garment), קוטא in the vernacular.

בשמיכה – גונבא בלעז.

סורה אדני סורה אלי – שניהם מלרע, שלא כמנהג ברוב.

בשמיכה – תירגם יונתן: בגונכא. ופירש רבינו האיי ז״ל: גלופקרא הנזכר בדברי רז״ל, קוט״א בלע״ז, ובערבי גואבי כלשון התרגום. והוא כסות עב יוצאין ממנו ציציות מן הצמר בכל פני הכסות, ונראה כי מפני זה נקרא שמיכה, כי בדבריהם שמיכתא דבר עב.

ובויקרא רבה: ותכסהו בשמיכה – רבנן דתמן אמרי בסודרא, רבנן דהכא אמרי במשיכלא. אמר ריש לקיש חזרנו בכל המקרא ולא מצאנו כלי ששמו שמיכה, אלא מה הוא שמיכה? בשי״ן כתיב שמיכה, כלומר שמי הוא כאן, שמעיד על יעל שלא נגע בה סיסרא.

ותכסהו בשמיכה – מין מכסה הוא.

(יח-כא) התועלת הרביעי הוא להודיע כי בתחבולות ראוי שיתנהג האדם להגיע אל תכלית כוונתו, ולזה ספר כי יעל מפני רצותה שיפול סיסרא בידה, הראת לו כי היא חפצה מאד בהצלתו, וכסתה אותו כדי שלא יראוהו שם העוברים והשבים, וסבבה עם זה ששכרה אותו, ונרדם עם המופת והיה נקל לה להורגו.

והבטיחתו סורה אלי אל תירא, רוצה לומר שיהיה נכון לבו בטוח בה, וכסתה אותו בשמיכה.

סורה אדוני סורה אלי – שניהם מלרע שלא כמנהג ברוב. וד״ק וכן במסורת ב׳ מלרע ובפסוק.

בשמיכה – המסורת עליו לית וכתיב שי״ן ובויקרא רבה פ׳ כ״ג אמר ריש לקיש חזרנו על כל המקרא ולא מצינו כלי ששמו שמיכה ומהו שמיכה שמי כה שמי מעיד עליה שלא נגע בה אותו רשע וכן נמנה במסורת הושע ב׳ עם מלין דחמיין שי״ן וקרינן סמ״ך. ורד״ק כתב שדרש זה מכחיש מאי דדרשי ביבמות פרק מצות חליצה על קרא דכתיב בין רגליה כרע נפל וגו׳ אמר ר׳ יוחנן שבע בעילות בעל וכו׳. וכ״כ בעל לב אהרן דמדרשים חלוקים הם. ובעל כלי יקר נדחק ליישב שני המדרשים ע״ש. ובעל באר שבע כתב בספרו דף י״ו ע״ש שאף ר״ל מודה לר׳ יוחנן ומה שדרש שמי כה היינו שמעיד על כוונתה שהיתה לשם שמים כדי להתיש כחו ותהא יכולה להורגו אבל לא בא לומר שלא בא עליה כלל. וכיוצא בזה כתב בעל מסורת הברית הגדול בסימן תתקל״ג. ומ״מ כולם מודים שכתוב בשי״ן שמאלית והמדרש הוא על דרך אל תיקרי כמו שדרשו על אחפש את ירושלם (צפניה א׳) זיל קרי התם.

סורה – ענין נטיה מן המקום.

בשמיכה – היא כסות עב ויוצאים ממנה ציציות, וכתרגום יונתן: בגונכא, וכן: ויקח המכבר (מלכים ב ח׳:ט״ו), תרגם יונתן: גונכא.

סורה – ראתה שהיה כמסתפק אם לילך לאהלה אם לנוס עוד להלן, ואמרה לו, סור ממקום מהלכך ובוא אלי ואל תירא.

סורה – בנגינה למטה מפני האלף אות נחה שלא תבלע בהברה ורבים כמהו, ובנימן אחיו (ויגש) שָֽׁאל האיש (מקץ) ודומיו מהטעם עצמו קבלו הנגינה למעלה, ובהשתנות התיבה מהרגלה מדקדקים יותר בהברתה.

בשמיכה – בגד עב, ועביו טפח (מלכים א ז׳:כ״ו) מתרגמינן וסומכיה.

וַתֵּצֵ֣א יָעֵל֮ לִקְרַ֣את סִֽיסְרָא֒ כי ראתה שהיה מסתפק אם לילך לאהלה או לנוס עוד¹, וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו יעל, סוּרָ֧ה ממקום מהלכך² אֲדֹנִ֛י, סוּרָ֥ה אֵלַ֖י אַל תִּירָ֑א, וַיָּ֤סַר סיסרא אֵלֶ֙יהָ֙ הָאֹ֔הֱלָה אל אֲהָלָהּ, וַתְּכַסֵּ֖הוּ יעל בַּשְּׂמִיכָֽה, היא כסות עבה שיוצאים ממנה ציציות³:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. תרגום יונתן, רד״ק, מצודת ציון. ובמדרש שלשה הם שפלטו מן העבירה ושיתף הקב״ה שמו בשמם, ואלו הם יעל ויוסף ופלטי, יוסף מנין? ״עדות ביהוסף שמו״ (תהלים פא, ו). יעל מנין? ״ותכסהו בשמיכה״ מנו בשמיכה? אמר ריש לקיש, חזרנו על כל המקרא כולה ולא מצינו דבר ששמו שמיכה, ומהו שמיכה? ״שמי-כה״, שמי הוא כאן שמעיד שלא נגע בה אותו רשע, ילקוט שמעוני, רד״ק.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראפירוש מחכמי צרפתרד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יט) וַיֹּ֧⁠אמֶר אֵלֶ֛יהָ הַשְׁקִינִי⁠־נָ֥א מְ⁠עַט⁠־מַ֖יִם כִּ֣י צָמֵ֑אתִי וַתִּ⁠פְתַּ֞ח אֶת⁠־נֹ֧אוד הֶחָלָ֛ב וַתַּ⁠שְׁקֵ֖הוּ וַתְּ⁠כַסֵּֽ⁠הוּ׃

He said to her, "Please give me a little water to drink; for I am thirsty.⁠" She opened a bottle of milk, and gave him to drink, and covered him.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר לָהּ אַשְׁקִינִי כְעַן זְעֵיר מַיָא אֲרֵי צָחֵי אֲנָא לְמִשְׁתֵּי וּפְתַחַת יַת נוֹדָא דְחֶלְבָּא וְאַשְׁקִיתֵיהּ וכַסִיתֵיהּ.

רמז מה

ותפתח את נאד החלב – שנו רבותינו ט׳ משקי זב הם זיעה וליחה סרוחה והרעי וכו׳, טהורים מכלם דמעת עינו ודם מגפתו וחלב שבאשה מטמאין טומאת משקין ברביעית אבל זובו ורוקו ומימי רגליו מטמאין טומאה חמורה. דמעת עינו דכתיב ותשקמו בדמעות, דם מגפתו דכתיב ודם חללים ישתה מה לי קטליה כוליה מה לי קטליה פלגא. חלב שבאשה דכתיב ותפתח את נאד החלב. יין מנין דכתיב כל נבל ימלא יין.

נאד החלב – שהחלב מכביד את הגוף ומרדימו.

The milk pouch. Since milk induces drowsiness, then slumber.⁠¹

1. He requested water. Why did she give him milk? To make him drowsy.

ותשקהו ותכסהו – חזרה וכסתו אחר שהשקתה אותו כדי שירדם ולא ירגיש, ומה שהשקתו חלב להכבידו כדי שיהיה נרדם.

נאד החלב – מפני שהחלב משכר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

ושאל מים ותשקהו חלב להרדימו

(כי צמתי – אמר המגיה בלבול גדול קא חזינא הכא בקצת דפוסי ויניציאה חדשים מקרוב באו שהדפיסוהו מלא אל״ף וכתבו בגליון א׳ נחה ולא ידעתי מאי קאמרי שהרי בדפוסים ישנים נמסר עליו לית חסר אל״ף וכן במדוייקים חסר. ועוד בדקתי במס״ר בהדי הני דנסבין א׳ במצעות תיבותא ולא קרי׳ ול׳ דין בהדייהו ע״כ).

את נאוד – לית מלא אלף וא״ו.

צמאתי – מלשון צמאון.

נאד – שם כלי מה.

נאד החלב – השקתו חלב כי מביא תרדמה.

ותכסהו – כי בעת השקתו נגלה כסויו, וחזרה לכסותו.

וַיֹּ֧אמֶר אֵלֶ֛יהָ סיסרא, הַשְׁקִינִי נָ֥א מְעַט מַ֖יִם כִּ֣י צָמֵ֑אתִי נהייתי צמא¹, וַתִּפְתַּ֞ח יעל אֶת נֹ֧אוד² הֶחָלָ֛ב, וַתַּשְׁקֵ֖הוּ חלב כי הוא מביא לתרדמה³, וַתְּכַסֵּֽהוּ שוב, כי בעת השקתו נגלה כסויו⁴, ורצתה שיהיה מכוסה ויירדם⁵:

1. מצודת ציון.

2. הוא שם הכלי, מצודת ציון.

3. רש״י, רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. רד״ק.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל

(כ) וַיֹּ֣⁠אמֶר אֵלֶ֔יהָ עֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְ⁠הָיָה֩ אִם⁠־אִ֨ישׁ יָבֹ֜א וּשְׁאֵלֵ֗ךְ וְ⁠אָמַ֛ר הֲיֵֽשׁ⁠־פֹּ֥ה אִ֖ישׁ וְ⁠אָמַ֥רְתְּ אָֽיִן׃

He said to her, "Stand in the door of the tent, and it shall be, when any man comes and inquires of you and says, 'Is there any man here?' that you shall say, No.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קראפירוש מחכמי צרפתרד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר לָה קוּמִי בִּתְרַע מַשְׁכְּנָא וִיהֵי אִם אֱנַשׁ יֵיתֵי וְיִשְׁאֲלִנָיךְ וְיֵמַר הֲאִית כָּא גַבְרָא וְתֵימְרִין לָא.

עמד פתח האהל – זרזי עצמך כזכר, לכך לא אמר: עמדי.⁠^א

ויש אומרים: עמוד – כמו לעמוד.

א. כן בכ״י לונדון 26879. בכ״י לוצקי 777 (חסר ״זרזי עצמך״): ״כזכר שלא אמר עמדי״. בכ״י פריס 162: ״זרזי לכך לא אמר עמדי״.

Stand at the entrance to the tent. Be zealous about it. Some interpret עֲמֹד [lit. "stand"] as לַעֲמוֹד, "to stand".⁠¹

1. This interpretation adds the ל, which does not actually appear in the text, so that the reading is “He told her to stand at the entrance.” According to the literal textual interpretation, the reading is, “He told her, stand at the entrance.” This is problematic, as the masculine עֲמוֹד, rather than עִמֽדִי, is inappropriate in addressing a woman. The additional ל solves this difficulty by transforming the command, עֲמוֹד, “stand”, into the infinitive לַעֲמוֹד, “to stand.”

ויאמר אליה עמוד פתח האהל – צוה אותה לעמוד פתח האהל, כמו אוצר י״י יבא (יהושע ו׳:י״ט) – פתרון: לאוצר י״י יבא.

AND HE SAID UNTO HER: ‘STAND IN THE DOOR OF THE TENT. He commanded her to stand¹ at the door of the tent.⁠² Compare, "they shall come the treasury of the Lord" (Joshua 6:19),⁠³ which is to be rendered they shall come into the treasury of the Lord.

1. Amod (stand) is to be read as if written la'amod (to stand).

2. Our verse is to be interpreted as if written, "And he told her to stand in the door of the tent.⁠"

3. Translated literally.

עמוד – לעמוד, וכן עשות כמו לעשות.

עמוד – מקור, ויאמר אליה לעמוד פתח האהל.

ויאמר אליה עמוד – פירוש שם המקור הוא, אמר אליה לעמוד פתח האהל, ואינו ציווי, שהיה לו לכתוב: עמדי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

ושאמר אליה שתעמוד פתח האהל והיה אם איש יבא וישאל היש פה איש שתאמר אין, וניבא בזה, (הוא עצמו) שסיסרא לא היה כבר איש, אבל כאלו היה מת ובטל מן העולם, ולכן אמר היש פה איש ואמרת אין, שכבר היה אין.

ושאלך – מלשון שאלת מה.

פה – בהאהל הזה.

ואמר היש פה איש – רצה לומר כי אין מן המוסר ליכנס לבית אשה כשאין איש שם, ובודאי ישאל היש איש מבני הבית ואמרת אין ואז לא יכנס איש זר הנה, ומלת עמוד מקור במקום ציווי.

עמד – לפ״ד העי״ן ראייה להנקד קמץ כמו זכור את היום הזה אשר יצאתם (סוף פרשת בא) והוא צווי לזכר ולנקבה ליחיד ולרבים ולא ישתנה.

וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֔יהָ עֲמֹ֖ד עמדי¹ פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל, וְהָיָה֩ אִם אִ֨ישׁ יָב֜וֹא וּשְׁאֵלֵ֗ךְ, וְאָמַ֛ר ויאמר לך הֲיֵֽשׁ פֹּ֥ה באוהל הזה² אִ֖ישׁ? וְאָמַ֥רְתְּ תאמרי לו אָֽיִן שאין³:

1. מלבי״ם מבאר את המילה ״עֲמֹד״ כלשון ציווי, ורש״י מבאר את הטעם מדוע לא אמר ״עמדי״ שרמז לה שתזרז עצמה כמו זכר, ויש מרבותינו שלא ביארו לשון ציווי אלא ״ויאמר אליה עמד״, דהיינו ״ויאמר אליה לעמוד״, ר״י קרא, רד״ק, רי״ד.

2. מצודת ציון.

3. כי רצה שלא יכנס איש זר לאהל, כי אין מן המוסר ליכנס לבית אשה כשאין איש שם, מלבי״ם. וניבא בזה, (הוא עצמו) שסיסרא לא היה כבר איש, אלא כאילו היה מת ובטל מן העולם, ולכן אמר ״היש פה איש ואמרת אָיִן״, שכבר היה אָיִן, אברבנאל.

תרגום יונתןרש״יר״י קראפירוש מחכמי צרפתרד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כא) וַתִּקַּ֣⁠ח יָעֵ֣ל אֵֽשֶׁת⁠־חֶ֠בֶר אֶת⁠־יְ⁠תַ֨ד הָאֹ֜הֶל וַתָּ֧⁠שֶׂם אֶת⁠־הַמַּקֶּ֣⁠בֶת בְּ⁠יָדָ֗הּ וַתָּ⁠ב֤וֹא אֵלָיו֙ בַּלָּ֔⁠אט וַתִּ⁠תְקַ֤ע אֶת⁠־הַיָּ⁠תֵד֙ בְּ⁠רַקָּ⁠ת֔וֹ וַתִּ⁠צְנַ֖ח בָּאָ֑רֶץ וְ⁠הֽוּא⁠־נִרְדָּ֥ם וַיָּ֖⁠עַף וַיָּ⁠מֹֽת׃

Then Yael, Heber's wife, took a tent peg, and took a hammer in her hand, and went softly to him, and struck the peg into his temples, and it pierced through into the ground, for he was in a deep sleep; so he swooned and died.

תרגום יונתןרש״יר״י קראפירוש מחכמי צרפתרד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּנְסִיבַת יָעֵל אִתַּת חֶבֶר יַת סִכַּת מַשְׁכְּנָא וְשַׁוִיאַת יַת אַרְזַפְתָּא בִּידָהּ וַעֲלַת לְוָתֵיהּ בְּרָז וּנְקִישַׁת יַת סִכְּתָא בְּצִדְעֵיהּ וּנְעָצַת בְּעַרְעָא וְהוּא דְמוּך וְאִשְׁתַּלְהִי וּמִית.

יתד האהל – קבילא בלעז,⁠^א שתוקעין בארץ עם שיפולי^ב האהל לפושטו.

המקבת – ארזפתא (תרגום יונתן שופטים ד׳:כ״א), מרטייל בלעז.

בלט^ג – ברז (תרגום יונתן שופטים ד׳:כ״א), חרש.⁠^ד

ותצנח בארץ – ונעצת בארעא (תרגום יונתן שופטים ד׳:כ״א).

א. כן בכ״י לונדון 26879, פרמא 3260, פריס 162. בכ״י לוצקי 777, פריס 163: ״שקורין קיירון״.

ב. כן בכ״י לונדון 26879, פרמא 3260, פריס 162, פריס 163. בכ״י לוצקי 777: ״שיפועי״.

ג. כן בכ״י לונדון 26879, פרמא 3260, פריס 162, פריס 163, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: בלאט. בכ״י לוצקי 777 חסר: ״בלט״.

ד. כן בכ״י לונדון 26879, פרמא 3260, פריס 162. בכ״י לוצקי 777, פריס 163: ״בנחת״.

A tent peg. "Chevilles" in old French. This is embedded in the ground with the lower flap of the tent in order to extend it fully.

A hammer. Hammer, "martel" in old French.

Furtively. Stealthily, in secret.

And impaled it into the ground.וּנְעַצַתְּ בְּאַרְעָא,⁠¹ and impaled it into the ground.

1. This is Targum Yonatan’s rendition.

המקבת – תרגו׳ ארזפתא מרטי״ל בלעז.⁠¹

ברקתו – בצידעיה טינפל״א בלעז.⁠²

1. בלעז: martel.

2. בלעז: templia.

A HAMMER. The targum renders makevet (hammer) arzaftaמרטיל (hammer) in the vernacular.

INTO HIS TEMPLES. The targum renders be-rakkato, be-tzideh (in his temples). The meaning of tzideh in the vernacular is, טינפלא.

יתד האהל – כשהוא דבוק יאמר יְתַד, כמו: זְקַן ביתו (בראשית כ״ד:ב׳). מן כבד – כְבַד פה (שמות ד׳:י׳).

ותצנח בארץ – היתד שיברה^א את ראשו וחלפתו ונפלה לארץ. ותצנח – לשון נפילה, וכן: ותצנח מעל החמור (שופטים א׳:י״ד).

א. כן בכ״י ברסלאו 11, פראג F6. בכ״י סינסינטי (בשיכול אותיות): שבירה.

ותצנח – היתד עברה רקתו ונתקעה בארץ.

נרדם – פתח, והוא נפעל עבר.

ויעף – העין בפתח להבדיל בינו ובין: ויעף אלי (ישעיהו ו׳:ו׳) שהוא ענין אחר.

ופי׳ ויעף – וכבר עיף, לפיכך נרדם ולא הרגיש בהכותה אותו וימת.

יתד האהל – דבוק, ובמופסק יָתֵד.

ברקתו – תרגומו: בצדעיה.

ותצנח בארץ – הגיעה היתד עד הארץ שנקבה שתי צדעיו ונגעה יתד בארץ, ודומה לו ותצנח מעל החמור, שהגיעה עצמה עד הארץ.

והוא נרדם ויעף וימות – פירוש: מקרא מסורס הוא, ויעף, ונרדם, וימות. ויעף – כמו עיף, כמו כבש כשב.

ותשם את המקבת בידה – הוא כלי ברזל שמכין בו האבנים ופוסלין אותן ושמה היתד כנגד רקתו והכתה במקבת על היתד עד שנתקע היתד ברקתו ונפלה בארץ ונתקעה בה והנה סיסרא היה נרדם וכבר היה עיף קודם זה ולזה לא הרגיש בזה הפועל.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

ושיעל לקחה את יתד האהל ותתקעה ברקתו ויעף וימת, ר״ל שנתקבצו דברים לשלא הרגיש בהכאה, האחד שהוא היה נרדם משתיית החלב, והשני ויעף שהיה עיף ויגע שברח ברגליו, ומפני זה וימת מבלתי שיתנועע יותר מההכאה.

נרדם – בכמה ספרים מדוייקים ודפוסים ישנים בקמץ הדל״ת ולרד״ק בפתח.

ויעף – העי״ן בפתח מהטעם שאכתוב בישעיה סימן ו׳ בס״ד.

יתד – מסמר.

המקבת – שם כלי, ובו מכין ביתד לנעצו בארץ, וכן: ובמקבות יצרהו (ישעיהו מ״ד:י״ב).

בלאט – בהסתר ובחשאי, כמו: ותבא בלט ותגל מרגלתיו (רות ג׳:ז׳).

ותתקע – נעצה ותחבה.

ברקתו – הוא צד גובה הפנים, וכן: כפלח הרמון רקתך (שיר השירים ד׳:ג׳), ונקראת כך למיעוט הבשר שבה, כמו: ורקות בשר (בראשית מ״א:י״ט).

ותצנח – ענין נעיצה, כמו: ותצנח מעל החמור (שופטים א׳:י״ד).

נרדם – מלשון תרדמה ושינה.

ויעף – ענין יגיעה.

יתד האהל – היתד העשוי לתקוע בארץ עם שפולי האהל.

בלאט – לבל יעור משנתו.

ותצנח בארץ – הכתה במקבת על היתד עד שחלף רקתו ונתחב בארץ.

והוא נרדם – רצה לומר, על שהיה נרדם משתיית החלב ועיף על כי נס ברגליו, ולזה מת מיד.

ותתקע – רצה לומר היא לקחה את המקבת ביד האחד ואת היתד ביד השני, אבל כי לא היה לה כח להלום במקבת על היתד, היה מעזר ה׳ שהיתד צנח בארץ מעצמו ע״י כובדו, ובקע ועבר, וע״י שהיה נרדם ע״י החלב ששתה ויעף ויגע שעל ידי זה מת תיכף.

ותשם את המקבת – לקחה היתד בימין ואח״כ המקבת (הוא הפטיש הנוקב העץ ביתדות שע״י מכותיו מכניס בתוכו) בשמאל והעבירתה לימין וזהו שכתב ותשם.

בלאט – ראשית תיבה זו משרש לוט שענינו כסוי וכן בלהטיהם (וארא) בחכמתם הנסתרת, וכן וחכם חרשים (ישעיהו ג׳:ג׳) עושה מעשיו חרש ובשתיקה.

ותצנח – פעל עומד, היתד צנחה וירדה, וכן ותצנח מעל החמור (למעלה א׳:י״ד).

נרדם ויעף – נרדם כי עיף היה.

וַתִּקַּ֣ח יָעֵ֣ל אֵֽשֶׁת חֶ֠בֶר הקיני¹ אֶת יְתַ֨ד הָאֹ֜הֶל², וַתָּ֧שֶׂם אֶת הַמַּקֶּ֣בֶת הפטיש³ שתוקעים בו את היתד⁴ בְּיָדָ֗הּ האחת, ואת היתד בְּיָדָהּ השניה⁵, וַתָּב֤וֹא אֵלָיו֙ אל סיסרא בַּלָּ֔אט בהסתר ובחשאי⁶ שלא יתעורר משינתו⁷, וַתִּתְקַ֤ע במקבת⁸ אֶת הַיָּתֵד֙ בְּרַקָּת֔וֹ בצד פניו⁹, והיתד חדרה את כל הראש¹⁰ עד וַתִּצְנַ֖ח שיצאה היתד מראשו וננעץ¹¹ בָּאָ֑רֶץ, וְהֽוּא לא הרגיש בהכאה¹² כי נִרְדָּ֥ם משתיית החלב¹³, וַיָּ֖עַף והיה עייף ממנוסתו ברגליו¹⁴, וַיָּמֹֽת מבלתי שיתנועע יותר מההכאה¹⁵:

1. וגיורת היתה כפי שמובא במדרש תדשא, כי יעל נחשבת גיורת כשרה, וכך מובא שם בפרק כא, ״כ״ג נשים כשרות היו בישראל.. ועוד יש גיורות כשרות מן הגויים, ועוד יש נשים חסידות גיורות מן הגויים, נשים כשרות, אלו הן, הגר, אסנת, צפורה, שפרה, פועה, בת פרעה, רחב, רות ויעל״. מלבי״ם (בפס׳ י״ז) מקשה איך עשתה יעל כדבר הרע הזה להרוג את סיסרא אחרי ששלום בינו ובין בית בעלה ובא לביתה, וזה נגד חוקי המדינות. ומתרץ שהשלום בין יבין ובית חבר היה שלום כולל עם בני קיני ובית חבר נפרד מהם ואין עליו חיוב הברית של בני הקיני. עוד מתרץ, שבית חבר היו מבני ישראל ואיך לא יריבו ריב עמם ואלהיהם. ואברבנאל בפס׳ כב׳ מבאר שלכן לא נאמר אשת חבר, כי סיסרא הלך לאהלה דווקא, והיא לא היתה מחוייבת למה שבעלה היה מחוייב לסיסרא בהיותו בשלום עימו.

2. היתד העשוי לתקוע בארץ עם שפולי האהל, רש״י, מצודת דוד.

3. לע״ז רש״י.

4. מצודת ציון.

5. מלבי״ם.

6. מצודת ציון.

7. מצודת דוד.

8. רלב״ג.

9. מצודת דוד.

10. רי״ד.

11. רש״י, מצודת ציון. מלבי״ם מבאר כי לא היה לה כח להלום במקבת על היתד, והיה מעזר ה׳ שהיתד צנח בארץ מעצמו ע״י כובדו.

12. אברבנאל.

13. אברבנאל.

14. אברבנאל.

15. אברבנאל.

תרגום יונתןרש״יר״י קראפירוש מחכמי צרפתרד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כב) וְ⁠הִנֵּ֣⁠ה בָרָק֮ רֹדֵ֣ף אֶת⁠־סִֽי⁠סְ⁠רָא֒ וַתֵּ⁠צֵ֤א יָעֵל֙ לִקְרָאת֔וֹ וַתֹּ֣⁠אמֶר ל֔וֹ לֵ֣ךְ וְ⁠אַרְאֶ֔ךָּ אֶת⁠־הָאִ֖ישׁ אֲשֶׁר⁠־אַתָּ֣⁠ה מְ⁠בַקֵּ֑⁠שׁ וַיָּ⁠בֹ֣א אֵלֶ֔יהָ וְ⁠הִנֵּ֤⁠ה סִֽי⁠סְ⁠רָא֙ נֹפֵ֣ל מֵ֔ת וְ⁠הַיָּ⁠תֵ֖ד בְּ⁠רַקָּ⁠תֽוֹ׃

Behold, as Barak pursued Sisera, Yael came out to meet him and said to him, "Come, and I will show you the man whom you seek.⁠" He came to her; and behold, Sisera lay dead, and the tent peg was in his temples.

תרגום יונתןרש״ירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְהָא בָרָק רְדַף יַת סִיסְרָא וְנַפְקַת יָעֵל לִקְדָמוּתֵיהּ וַאֲמַרַת לֵיהּ אִיתָא וְאַחֲזִינָךְ יַת גַבְרָא דְאַתְּ בָּעֵי וְעַל לְוָתָהּ וְהָא סִיסְרָא טָרִיף וּמִית וְסִכְּתָא נְעִיצָא בְּצִדְעֵיהּ.

ברקתו – בצידעיה (תרגום יונתן שופטים ד׳:כ״א), טינפלא, ותחבה ברקתו ובארץ.⁠^א

א. כן בכ״י לונדון 26879, פרמא 3260, פריס 162. בכ״י לוצקי 777, פריס 163 חסר: ״ותחבה ברקתו ובארץ״.

In his forehead.בְּצִידֽעֵיה, "tenplia" in old French. She had penetrated his forehead and the ground.

והנה ברק היה רודף את סיסרא כשלא מצאהו בדרכו שרדף עד חרושת הגוים ועל׳ על דעתו כי כבר היה נחבא באחד מהמקומות והודיעה אותו יעל כי הוא מת בביתה ונתבאר לברק כי יעל המיתתהו כי ראה היתד ברקתו.

התועלת החמישי הוא להודיע כי ביום טובה ראוי להיות בטוב, ולזה ראוי למצליח בעת אשר יש לאל ידו, שיסבב שתגיע לו ההצלחה ביותר שלם שבפנים, ולא יקצר מזה.

הלא תראה כי ברק אע״פ שראה שנפל כל מחנה סיסרא לפי חרב לא נשאר עד אחד, השתדל בתכלית מה שאפשר על הריגת סיסרא, פן ישוב אל אדוניו וישוב להרע לישראל.

וכאשר בא ברק אחריו יצאה לקראתו ואמרה לך ואראך את האיש אשר אתה מבקש, ותראהו סיסרא מת מוטל ארצה, זהו ספור הענין: וראוי שנדע למה לא נזכר בכל זה חבר הקיני כי אם יעל אשתו? בהיותו חבר חי, כמ״ש כי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני, וגם איך עשתה יעל כדבר הרע הזה אם היה שלום בינה ובין יבין מלך חצור אשר היה סיסרא שר צבאו? והנראה אלי שספר הכתוב שנתחברו שתי הסבות לשמצאה יעל מקום לעשות זה הפעל. הראשונה היא כי בעניני המלכים אין הדבר אסור או מותר נאה או מגונה, כי אם ע״פ הדברים אשר ישימו ויקימו ביניהם, וכאשר חבר הקיני עשה שלומו התחכם מאד ואמר, כי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני, הנה לא אמר בין בית יבין, אבל אמר בין יבין, שלו לבדו היה השלום ולא נכלל א״כ סיסרא באותו שלום, ולכן פרט ובין בית חבר הקיני, שמצד חבר היה השלום כולל לכל אנשי ביתו ולא כן מצד יבין כי אם לו לבדו. והסבה השנית כי סיסרא לא הלך לאהל חבר הקיני כי אם לאהל אשתו, כי היה ליעל אהל נפרד ונבדל מאהל בעלה, ולזה אמר אל אהל יעל לקראת סיסרא כי לא היה שם חבר בעלה, וידוע מנימוסי המלכים שאין האשה מחוייבת לדברים שיעשה הבעל מהשלימתו ושמירת המבצרים, ומפני זה יכלה לעשות מה שלא יוכל בעלה לעשותו. ויראה שהיה חבר הקיני נכנס באהלו ולא יעשה דבר לא לעזר ישראל ולא כנגדם. הנה הותרה בזה השאלה השלישית. ולמדנו מזה תועלת שמיני שאין שלום ומלכות כי אם ע״פ הדברים אשר ידברו ואשר יכתבו על ספר, ושהנשים אינם מחוייבות בזה, כי הן פטורות מכל חיוב כי אם עבודת בעליהן חייבין לשמור ולעשות:

והנה ברק – הבי״ת רפה.

רדף את סיסרא – לפי מחשבת דעתו, לבקשו באשר הוא שם.

והנה ברק רדף וגו׳ – הנה בא אל אהלה ברק לשאול אם ראתה את סיסרא.

וְהִנֵּ֣ה בָרָק֮ היה רֹדֵ֣ף אֶת סִֽיסְרָא֒ בכל מקום, כי כשלא מצאהו בדרכו שרדף עד חרושת הגויים, עלה בדעתו שהוא מתחבא באחד מהמקומות¹, וַתֵּצֵ֤א יָעֵל֙ לִקְרָאת֔וֹ, וַתֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֵ֣ךְ בוא² וְאַרְאֶ֔ךָּ אֶת הָאִ֖ישׁ אֲשֶׁר אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֑שׁ, וַיָּבֹ֣א ברק אֵלֶ֔יהָ וְהִנֵּ֤ה סִֽיסְרָא֙ נֹפֵ֣ל מֵ֔ת וְהַיָּתֵ֖ד עדיין נעוצה³ בְּרַקָּתֽוֹ ובארץ⁴:

1. רלב״ג.

2. תרגום יונתן.

3. רלב״ג.

4. רש״י.

תרגום יונתןרש״ירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כג) וַיַּ⁠כְנַ֤ע אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣⁠וֹם הַה֔וּא אֵ֖ת יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ⁠־כְּ⁠נָ֑עַן לִפְנֵ֖י בְּ⁠נֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

So God subdued on that day Jabin the king of Canaan before the Children of Israel.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּתְבַר יְיָ בְּיוֹמָא הַהוּא יַת יָבִין מַלְכָּא דִכְנָעַן קֳדָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

ויכנע אלהים ביום ההוא וגו׳. לפי שהיה כבוד המלכים נתלה בכבוד שר צבאם ובהצלחתם יוצלחו גם הם. והיה סיסרא באותו יום מת וכל צבאו והמונו נפל לפי חרב, לכך היה שביום ההוא הכניע אלהים לא לבד את סיסרא כי אם גם את יבין מלך כנען.

ויכנע – תיכף ביום ההוא, רק שאח״כ שב להלחם שנית אבל יד ישראל קשתה עליו עד שהכריתו אותו, באופן שנחו כל ימי דבורה כי עמדו בצדקתם כל ימי חייה, וכמו שאמר למעלה (ב׳ יח) והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט.

וַיַּכְנַ֤ע אֱלֹהִים֙ תיכף¹ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אֵ֖ת יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ כְּנָ֑עַן לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל, והגם שאח״כ שב יבין להילחם בישראל שנית²:

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כד) וַתֵּ֜⁠לֶךְ יַ֤ד בְּ⁠נֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵל֙ הָל֣וֹךְ וְ⁠קָשָׁ֔ה עַ֖ל יָבִ֣ין מֶלֶךְ⁠־כְּ⁠נָ֑עַן עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר הִכְרִ֔יתוּ אֵ֖ת יָבִ֥ין מֶלֶךְ⁠־כְּ⁠נָֽעַן׃

The hand of the Children of Israel prevailed more and more against Jabin the king of Canaan, until they had destroyed Jabin king of Canaan.

תרגום יונתןפירוש מחכמי צרפתרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

וְאַזְלַת יַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָזְלָא וְתָקְפָא עַל יָבִין מַלְכָּא דִכְנָעַן עַד דִי שֵׁצִיאוּ יַת יָבִין מַלְכָּא דִכְנָעַן.

ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה – מאחר שהרגו את סיסרא.

ובסוף הענין הכריתו בני ישראל בימי דבורה את יבין מלך כנען ועל זה הנס שעשה הש״י לישראל על יד דבורה שרה היא וברק זאת השירה שזכר ואין הרצון בזה שיהיה ברק עוזר לה בעשיית שירה כי היא לבדה עשתה אותה והנה נזכר עמה ברק כזכר אז ישיר משה וגו׳.

באופן שמאותו יום והלאה ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה על יבין עד אשר הכריתוהו. ונלמוד מכאן תועלת וידיעה תשיעית, והיא שהצלחת המלכים נתלה בהצלחת שרי צבאיהם:

וקשה – רוצה לומר: וחזקה.

ותלך וגו׳ – רצה לומר, בכל פעם יותר.

גם אז וַתֵּ֜לֶךְ יַ֤ד בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵל֙ הָל֣וֹךְ וְקָשָׁ֔ה עַ֖ל יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ כְּנָ֑עַן עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר הִכְרִ֔יתוּ ישראל אֵ֖ת יָבִ֥ין מֶֽלֶךְ כְּנָֽעַן, באופן שנחו כל ימי דבורה כי עמדו ישראל בצדקתם כל ימי חייה¹: פ

1. מלבי״ם.

תרגום יונתןפירוש מחכמי צרפתרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון