×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) בִּשְׁנַ֣ת שָׁל֔וֹשׁ לְמַלְכ֖וּת בֵּלְאשַׁצַּ֣ר הַמֶּ֑לֶךְ חָז֞וֹן נִרְאָ֤ה אֵלַי֙ אֲנִ֣י דָנִיֵּ֔אל אַחֲרֵ֛י הַנִּרְאָ֥ה אֵלַ֖י בַּתְּחִלָּֽה׃
In the third year of the reign of king Belshazzar a vision appeared to me, to me Daniel, after what had appeared to me at first.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םעודהכל
פי אלסנה אלת׳אלת׳ה מן מלך בלשאצר אלמלך, ארי לי רויא אנא דניאל, בעד מא ארי לי אולא.
אלחאקה באלקול אחרי הנראה אלי בתחלה, ונחן נעלם אנה בעדה אד׳ כאן אלאול בשנת חדא והד׳א בשנת שלש. ולכנה אראד בקולה אחרי הנראה אלי בתחלה והי מסאלמה האולי אלאמם לבני אסראיל בעד מא כאנו יוחשונהם ויפזעונהם, וד׳לך אן אלרויא אלאולי שבהת אלממאלך פיהא באלאסד ואלדב ואלנמר ואלפיל, והד׳ה כלהא דואער. ואלרויא אלת׳אני שבהת פיהא באלכבש ואלתיס והד׳אן עפיפאן סלימאן, וד׳אך מא ועד אלאמה באן ילין להא אעדאיהא ויעפפהא, כמא קאל ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם. וקאל פי מלך בבל ואתן לכם רחמים ורחם אתכם, וקאל פי מלך אלפרס מי אתה הר הגדול לפני זרבבל למישור, וקאל קולא מג׳מלא אנהא לו שאבהת אלנאר או אלמא לכאן רבנא יוקינא חרהא וברדהא, כמא קאל כי תעבר במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך.
ת׳ם קאל:
בשנת שלש אחרי הנראה אלי בתחלה – אחרי המראה הראשון אחר שנראה אלי בתחלה החלום האמור למעלה שנראה לו בשנת אחת לבלשצר.
In the third year after the first vision that appeared to me in the beginning, i.e., the dream stated above (7:1), which appeared to him in the first year of Belshazzar.
הנבואה השנית: בשנת שלש למלכות בלשצר המלך – זו השנה קרובה מביאת מלכי מדי ופרס. דע כי דניאל...
הנבואה השינית בשנת. אחרי הנראה – אשר נראה, כמו העיר ההוללה, ההלכוא אתו (יהושע י׳:כ״ד).
הפרשה הט׳
בשנת שלש למלכות בלשצר וגומר ספר כי נראה אליו חזון אחרי הנראה אליו בתחלה. אשר בזה הודיענו זמן התראות החזון ההוא אליו בעצמו ולא על ידי שליח.
למלכות בלאשצר – במקצת מדוייקים אל״ף קדים לשי״ן וכן ראוי לפי המסורת דלעיל סוף סי׳ ד׳.
אחרי הנראה – אחרי אשר נראה אלי בתחלת בשנת א׳ לבלשאצר.
השאלות: (א) מ״ש חזון נראה אלי אחרי הנראה אלי בתחלה הם דברים מיותרים, הלא מבואר שהראשון היה בשנת א׳ לבלטשאצר והשני בשנת שלש?.
בשנת שלש למלכות בלשאצר – פי׳ הרי״א, שהחזון הזה השני בא להשלים את החזון הראשון, מפני שבחזון הראשון ידע דניאל ענין החיה הא׳ והד׳, שהחיה הא׳ הוא בבל שמלכה אז, והחיה הרביעית פירש לו המלאך ענינה, אבל החיה הב׳ והג׳ לא נתבאר לו מי הם המלכיות אשר יורו עליהם, זאת שנית שהחיה הא׳ והד׳ ראה את חורבנם, אבל חורבן החיה הב׳ והג׳ שהוא הדוב והנמר לא ראה, זאת שלישית שלא ידע מה יהיה ענין שתי המלכיות האלה עם ישראל אם לטוב אם לרע, כי החיה הא׳ כבר ידע שהוא המחריב הראשון, והחיה הד׳ באר לו כי לקדישי עליונים יבלה, אבל מעשה החיות האמצעיות עם ישראל נשארו סתומים, גם לא הבין הקץ של עדן ועדנים ופלג עידן, אם הוא לחשבון שנים או שמטות או יובלות או חשבון אחר, לכן באה המראה השניה לפרש את הראשונה, כמ״ש חזון נראה אלי אני דניאל אחרי הנראה אלי בתחלה, ר״ל שהוא פירוש ובאור לחזון הראשון, שבו באר לו היטב ששם המלכיות השנית והשלישית הוא פרס ויון, ושאלה יחרבו כי אם על ידי המלכיות הבא אחריו, ושהם לא ירעו לישראל, כי מלכי מדי ופרס הטיבו עם ישראל כנודע, וגם אלכסנדר כיבד את שמעון הצדיק ולא עשה רע בירושלים, עד הקרן האחת מצעירה שהוא אנטיוכס הרשע שהוא לבד הרע לישראל, ולכן דמה שתי המלכיות האלה בחזון הזה בבמהמות בייתות טהורות איל וצפיר העזים, שזה בבחינת הנהגתם עם ישראל לא ירעו ולא ישחיתו, ובחזון הראשון דבר בבחינת מלכותם נגד יותר מלכי העמים שפגשום כדוב שכול וכנמר על דרך ישור, ואמר נראה אלי דניאל – כי החזון הראשון מכללות הד׳ מלכיות ראה גם נ״נ עוד קודם לדניאל, וגם יחזקאל ראה אותם במעשה מרכבה אבל הפרטות שראה בחזון הזה התיחד בו הוא לבדו.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהכל
 
(ב) וָֽאֶרְאֶה֮ בֶּחָזוֹן֒ וַֽיְהִי֙א בִּרְאֹתִ֔י וַאֲנִי֙ בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּעֵילָ֣ם הַמְּדִינָ֑ה וָאֶרְאֶה֙ בֶּֽחָז֔וֹן וַאֲנִ֥י הָיִ֖יתִי עַל⁠־אוּבַ֥ל אוּלָֽי׃
And I saw in the vision; now it was so, that when I saw, I was in Shushan the castle, which is in the province of Elam; and I saw in the vision, and I was by the stream Ulai.
א. וַֽיְהִי֙ =שיטת-א, וכמו כן בכתבי⁠־יד ספרדים כגון ש2 ותנ"ך ליסבון. ברויאר ומג"ה השלימו את הגעיה <וַֽיְהִי֙> (ברויאר בגעיה קצרה כדרכו).
• ל,ש1,ק13,פטרבורג-EVR-II-B-92=וַיְהִי֙ (אין געיה) וכמו כן בכתבי⁠־היד התימנים (ק-מ,ב1,ב2).
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
פראית פי אלמנאם, כאני פי סוס אלג׳וסק, אלד׳י פי בלד כ׳וזסתאן, ואנא עלי שט נהר אולי.
(ב-ז) צדר הד׳א אלכלאם ידל עלי אן דניאל כאן באלחקיקה פי בבל, ואנמא ראי באנה פי כ׳וזסתאן כמא ירי מן הו בבגדאד כאנה באלבצרה. ואובל אולי, פאצחאבנא מג׳מעין עלי אנה נהר, לכנהם יבדלון אלאלפאט׳, פמנהם מן יג׳על אובל אסם אלשט, ואולי אסם אלנהר. ומנהם מן יג׳על אובל אסם אלנהר, ואולי אסם אלשט. ואמא מן תרך אן יקול אנה נהר ובר אלי אן קאל אבניה אואן וטאקאת פהו שאד׳, לא נד׳כרה מע אלג׳מאעה.
ואסתמדאד תאויל הד׳א אלרויא איצ׳א מן אלתפסיר אלד׳י פסרה גבריאל לדניאל, אן אלכבש הו מלוך מדי ופרס כמא סיקול האיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס.
פראי דניאל הד׳א אלרויא פי סנהֵ זואל מלך בלשאצר אלד׳י הו אכ׳ר מלוך באבל ואבתדי מלך אלפרס. ומעני וקוף אלכבש עלי שאטי אלנהר לא עלי אלבחר אלכביר כמא ראי פי אלאולי מגחן לימא רבה, הו מת׳ל מא קדמנאה מן תכ׳פיפה אלעול אלד׳י להם עלי בני אסראיל, חתי אנה יג׳עלה כחאל עבור אלנהר בעד מא כאן כחאל רכוב אלבחר, ואלקרנאן איצ׳א פתאוילהמא ריאסה ושרף כמא פסרנא פי אלרויא אלאולי, וכמא לבני אסראיל פי שבע קרנות אלתי תג׳על עשר קרנות עלי סביל אלאג׳רה, פהו קרן ישראל כמא יקול וירם קרן לעמו, וקרן נבואה כמא יקול חזה המלך בדברי האלהים להרים קרן, וקרן לויה כמא קאל רמה קרני בה׳, וקרן כהנה כמא קאל וברצונך תרום קרננו, וקרן מלוכה כמא קאל ובשמי תרום קרנו, וקרן צדיקים כמא קאל תרוממנה קרנות צדיק, וקרן המקדש כמא קאל כרם היה לידידי בקרן בן שמן.
וקד יזאד עליהא ת׳לאת׳ה ליס מן פנהא, קרן אברהם לחאל נאחז בסבך בקרניו, וקרן משה לחאל והנה קרן עור פניו, וקרן המזבח עלי אלתסמיה ואן לם תקס עלי אלנט׳ר. וכיף יסוג בעד מא קאל והקרנים גבהות אן יקול והאחת גבהה מן השנית, פנקול כמא סאג בעד קולה ויעש אלהים את שני המאורת הגדולים, אן יקול את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה, ועלי מא נמת׳ל לד׳לך, כאנהא ג׳מאעה הי אלף אנסאן ובינהא שיכ׳אן אכבר מן פי אלג׳מאעה, ת׳ם אן אחד אלשיכ׳אן אכבר מן אלאכ׳ר אד׳ הד׳א אבן מאיהֵ סנה והד׳א אבן תסעין סנה, פהכד׳א כאן סביל מלוך מדי ופרס. ותפסיר קולה והגבוהה עולה באחרונה, אן כורש אלד׳י כאן מנהם בעד דריוש כאן אקוי שוכה ואוסע דולה מן דריוש, אד׳ ד׳אך מלך סנתין והד׳א ת׳לאת׳ה, ואן ארתחשסתא אלד׳י הו בעד אחשורש, כאן אשד שוכה ואוסע מדה מן אחשורש, אד׳ ד׳אך מלך י״ד והד׳א מלך ל״ד.
ותפסיר קולה ראיתי את האיל מנגח הי מחארבהֵ מלוך אלפרס לסאיר מלוך אלעאלם, כמא פצח פי הד׳א אלכתאב ובעת קץ יתנגח עמו מלך הנגב, ועלי מא קאל לישראל בהם עמים ינגח יחדיו, ועלי מא קאלו הם בך צרינו ננגח, ומא אשבה ד׳לך. ואמא אכ׳תצארה מן אלארבע ג׳האת עלי ת׳לאת׳ אד׳ קאל מנגח ימה וצפונה ונגבה, ולם יקל ומזרחה, פאלסבב פי ד׳לך הו אן מוכ׳ר אלכבש פי אלמשרק, פליס יג׳וז אן ינטח מסתדברה, ואנמא ינטח מסתקבלה וימנה ויסרה. וקולה וכל חיות לא יעמדו לפניו וסאיר אלפסוק, תאוילה אלתמכין אלד׳י ג׳עלה אללה לארבע מלוך אלפרס כמא עלמנא אנה קאל פי דריוש כתב לכל עממיא אמיא ולשניא די דירין בכל ארעא שלמכון ישגא כמת׳ל מא קאל פי נבוכדנצר. וקאל פי תפצ׳יל כורש לרד לפניו גוים ומתני מלכים אפתח לפתח לפניו דלתים ושערים לא יסגרו, וקאל הו כל ממלכות הארץ נתן לי ה׳ אלהי השמים, וקאל פי אחשורש וישם המלך אחשורש מס על הארץ ואיי הים. וקאל פי אלראבע ארתחשסתא מלך מלכיא, שביהא במא קאל פי נבוכדנצר הנני מביא אל צר נבוכדנצר מלך בבל מצפון מלך מלכים.
ומעני קולה ואני הייתי מבין, ואנה כאן מתאמל מן בעד כיף יקבל מנאוש אלכבש. ד׳את צפיר העזים הו אול מלך קאם לליונאניה כמא פסר לה גבריאל והצפיר השעיר מלך יון. וקולה בא מן המערב, לאן אקבאל אליונאניה כאן מן אלמגרב, אעני מן בלד פרנג׳ה ונואחיהא מע נואחי אנדלס ואלי אפריקיה ואלי סקליה ואלי אתניניה בלד אלחכמא, ומא בקי מנהם אלי אלאן פהו פי פרנג׳ה. וקולה על פני כל הארץ, הד׳ה חאל עט׳ימה פי אלחצ׳אר ואלעדי, אנה כל אלארץ׳ ענדה באלסוא, אלסהל ואלג׳בל ואלואד ואלראביה ואלהותה ואלבקעה וגיר ד׳לך, ליס יוקפה שיא מנהא ולא יבטי בסרעהֵ חצ׳ארה.
ומעני קולה ואין נוגע בארץ, כאנה ליס ימס אלארץ׳ מן שדהֵ אלחצ׳אר, כמא יקאל אן כ׳טוהֵ אלג׳אמיה לם תתבין פי אלארץ׳ מן אג׳ל סרעתהא, וד׳לך אנה יקאל אנהא תסיר פי יום ארבעין פרסך׳. ופסרת קרן חזות משעבה, מת׳ל מא קיל פי אלשג׳רה אלתי ראהא נבוכדנצר וחזותה לסוף ארעא, עלי מא בינא. וקולה ויבא עד האיל וראיתיו מגיע אצל האיל וגו׳, תאויל ג׳מיע ד׳לך הו מא ט׳פר מלך אליונאנין אלאול אעני אלסכנדר ממלכהֵ אלפרס, פתאויל ויך את האיל אלהזימה להם. ותאויל וישבר את שני קרניו מא כסר מן עסאכרהם. ותאויל וישליכהו ארצה, הו מא בדד מן שמלהם. ותאויל וירמסהו, הו מא אד׳ל מן בקי מנהם. ותאויל ולא היה מציל לאיל מידו, אנהם קד תערצ׳ו אן תכון להם נג׳דה פלם תכן, אד׳ לם יקל ואין מציל, ואנמא קאל ולא היה מציל. ת׳ם קאל:
על אובל אולי – על הנהר ששמו אולי.
beside the river Ulai beside the river named Ulai.
ואראה – אמר יפת: כי היה רואה במראות הנבואה שהיה בשושן הבירה שהוא מלכות פרס כי משם יצא משחית מלכות בלשצר וכאלו היה על נהר אולי כמו יחזקאל על נהר כבר.
ואובל – כמו יובל ועל יובל ישלח שרשיו כערבים על יבלי מים. והאל״ף תחת יו״ד כי ישי כמו אישי גם באל״ף כתוב ויו״ד תתימרו כאל״ף יתאמרו והוצרך לפרש ככה כי דניאל בבבל היה כאשר נהרג בלשצר המלך.
ויפת אמר: כי מנהג המראה לאמר והנה רק יתכן שהלך דניאל אל עילם ושב באותה שנה אל בבל.
ועוד ספר המקום שנראה אליו בו החזון ההוא וזהו אומרו ואראה בחזון ובראותי אותו הייתי בשושן הבירה אשר בעילם המדינה. כי עילם היה שם הממלכה ושושן היה העיר הראשונה וראש המלכות ההוא. עוד סיפר מהות החזון. וזהו אומרו ואראה בחזון כאלו הייתי על אובל אולי. כי הנה הדבר האמיתי יחול עליו שם אבל וכאומרו אבל אשמים אנחנו שר״ל בודאי אשמים אנחנו. והדבר של ספק יחול עליו שם אולי כי אולי הוא ככה או הפכו. והשלם הזה דניאל שהיה רואה בית המקדש חרב היה משוטט מחשבתו בזה אם יהיה דבר אובל ואמיתי שישיב ה׳ את שיבות ציון. או אם יהיה דבר מסופק ואולי שלא ישיבם לרוב חטאם. ובהיות כי ההשפעה תושפע על האדם לפי הכנתו לכן תכף נתגלה אליו סוד כל העתיד מבנין הבית השנית ובנין הבית העתיד אשר תהיה בנין אובל וקיים ואמיתי עומד לעד. וזהו אומרו ואראה בחזון לבי אשר הייתי משוטט מחשבתי על אובל אולי שהם שני הפכים.
הבירה – ענין ארמון וכן לא לאדם הבירה (דברי הימים א כ״ט:א׳) ור״ל שהיתה מטרפולין מקום הארמונות.
אובל – נהר והוא מלשון יבלי מים (ישעיהו ל׳:כ״ה) ובא האל״ף במקום היו״ד כמו ישי ואישי (דברי הימים א ב׳:י״ג).
אולי – כן שם הנהר.
ויהי בראותי – בעת שראיתי החזון ההוא הייתי אז בשושן וכו׳.
ואראה בחזון – ראיתי במראה הנבואה כאילו הייתי עומד אצל נהר אולי.
השאלות: (ב - ג) למה כפל ואראה בחזון, ואני בראותי, ואראה בחזון, ואשא עיני ואראה?, למה בחזון הראשון הראהו ארבע מלכיות ובחזון הזה לא הראהו רק שתים מהן, בראשון ראה אותם בצורת חיות טורפות ובחזון זה ראה אותם בצורת בהמות ביתות?.
ואראה בחזון הנה נזכר פה ג״כ ואראה בחזון, ויהי בראותי, ואראה בחזון ואני הייתי וכו׳ ואשא עיני ואראה – כוונתו שראה ג׳ דברים עתידים שבעת החזון לא היו עדיין במציאות, א] ראיתי בחזון ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה ואז בשנת שלש לנבוכדנצר לא היתה שושן עדיין עיר הבירה, שזאת נעשה אחר גדולת פרס, ודניאל ראה בחזון שעומד שם ושהיא עיר הבירה של עילם המדינה, ב] ראה בחזון שעומד על אובל שהוא נהר שנקרא אולי, נראה שמלכי פרס כרו נהר אחד יובל מים במדינה, כמו שעשו מלכי בבל בבבל כנודע, ונקרא אובל אולי, אובל מלשון יבלי מים ושמו אולי, וזה נעשה גם אחר גדולת פרס ואז לא היה עדיין במציאות, ודניאל ראהו במחזה קודם היותו, ג] החזון עצמו שעז״א.
ואראה בחזון – בשתי הפעמים כוונתו – בתחלה ראיתי דברים מבולבלים, ואח״כ ראיתים ברורים יותר ויותר.
אובל – מגזרת ועל יובל ישלח שרשיו (ירמיה י״ז:י״ח), פלג מוביל מים בשופע, ויש לו קורבה ג״כ עם מבול.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ג) וָאֶשָּׂ֤א עֵינַי֙ וָאֶרְאֶ֔ה וְהִנֵּ֣ה׀ אַ֣יִל אֶחָ֗ד עֹמֵ֛ד לִפְנֵ֥י הָאֻבָ֖ל וְל֣וֹ קְרָנָ֑יִם וְהַקְּרָנַ֣יִם גְּבֹה֗וֹת וְהָאַחַת֙ גְּבֹהָ֣ה מִן⁠־הַשֵּׁנִ֔ית וְהַ֨גְּבֹהָ֔ה עֹלָ֖ה בָּאַחֲרֹנָֽה׃
And I lifted up my eyes, and saw, and, behold, there stood before the stream a ram which had two horns; and the two horns were high; but one was higher than the other, and the higher came up last.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
פמדדת בצרי. פראית, כאן כבש קאים עלי אלשט לה קרנאן, ואלקרנאן עט׳ימאן, אחדהמא אעט׳ם מן אלאכ׳ר, ואעט׳מהמא הו אלד׳י נבת אכ׳ירא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ולו קרנים – רמז למלכות מדי ופרס.
והאחת גבוהה מן השנית – רמז למלכות פרס שגדולה ממלכות מדי שמלכות מדי לא היתה אלא שנה אחת שנאמר: בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש מזרע מדי (דניאל ט׳:א׳), ושנינו בסדר עולם לא מצינו שנה למדי בכתובים אלא זו בלבד.
והגבוהה עולה באחרונה – רמז הוא שתקדום מלכות מדי למלכות פרס.
and it had horns symbolizing the kingdom of Persia and Media.
and one was higher than the other symbolizing the kingdom of Persia, which was greater than the kingdom of Media, for the kingdom of Media existed for only one year, as it says: "In the first year of Darius the son of Ahasuerus of the seed of Media" (Daniel 9:1), and we learned in Seder Olam (ch. 28): "We do not find any year ascribed to Media in the Holy Writ but this one only.⁠"
and the higher one sprouted last This symbolizes that the kingdom of Media will precede the kingdom of Persia.
ואשאאיל אחד – זאת מלכות פרס.
ולו קרנים – מדי ופרס שני גוים עצומים הם.
והאחת גבוהה – שמלכות פרס גדולה ממלכות מדי או בעבור כורש מלך פרס שהיה גדול מדריוש הזקן המדי כי במות דריוש שבה בבל אל כורש וכן אמר כורש מלך בבל ולא מלך דריוש הזקן רק שנה אחת ועל שניהם אמר הכתוב מטעם כורש ודריוש ועוד אפרש זה.
ואשא עיני וגומר סיפר איכות החזון. ואשא עיני עיני הבחינה ואראה והנה איל אחד שהוא רמז למלכות פרס ומדי שהוא המלכות השני שבנו המקדש שני וזהו אומרו עומד לפני האובל כי עמידתו והוייתו מהאיל הלז אשר בנה הבית תהיה לפני ובטרם בוא הזמן העתיד אשר יבנה בו בנין הבית הקיים והאובל העומד לעד. אי בנין האיל לא יהיה אובל רק אולי ומסופק כאשר ראינו שנחרב אחרי ת״כ שנה לבניינו.
ולו קרנים אשר מיעוט רבים שנים והוא רמז שהמלכות הזה השני הוא משני אומות היינו פרס ומדי.
ואומרו גבוהות רמז שיגבהו וימלכו על הכל. ואומרו שא׳ גבוה מן השנית והיא העולה באחרונה רמז כי בראשונה אף כי פרס ומדי היו לעם אחד הנה המולך היה דריוש המדאי. ואחרי מותו מלך כורש הפרסיי ושני מלכים פרסיים אחריו ולכן נתיחס הגבהות למלכו׳ פרס אשר יורמז בשם קרן יותר מקרן ומלכות מדי.
עולה באחרונה – מן הראש של האיל.
ואשא עיני ואראה – והנה איל הוא מלכות מדי ופרס, ולו קרנים כי נשתתפו בו שני מלכיות, והקרנים גבוהות שכ״א מהם היה גבוה ונשא במעלתו, והאחת גבוהה מן השנית שכורש היה גבור ואיש מלחמה יותר מדריוש, והגבוהה עולה באחרונה כי דריוש מדאה קבל מלכותא תחלה ומלך שנה אחת ומת, ונפלה כל המלכות ביד כורש חתנו ומאז נשאר המלכות ביד פרס.
עלה – בולטת מן הראש.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ד) רָאִ֣יתִי אֶת⁠־הָאַ֡יִל מְנַגֵּ֩חַ֩ יָ֨מָּה וְצָפ֜וֹנָה וָנֶ֗גְבָּה וְכׇל⁠־חַיּוֹת֙ לֹֽא⁠־יַֽעַמְד֣וּ לְפָנָ֔יו וְאֵ֥ין מַצִּ֖יל מִיָּד֑וֹ וְעָשָׂ֥ה כִרְצֹנ֖וֹ וְהִגְדִּֽיל׃
I saw the ram pushing westward and northward and southward; and no beasts could stand before him, neither was there any that could deliver out of his hand; but he did according to his will, and magnified himself.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ראיתה ינטח מן וג׳ד גרבא ושמאלא וג׳נובא, וג׳מיע אלוחש לא יקפון בין ידיה, ולא מכ׳לץ מן ידה, פצנע בהם רצ׳אה ואסרף.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ראיתימנגח – שלש פאות מערב וצפון ודרום ונקרא המערב ימה בעבור הים הגדול שהוא בארץ ישראל בפאת מערב כי כנגד ארץ ישראל דיבר וזה האיל מנגח לפניו גם לימינו גם לשמאלו ולא לאחריו כי ממזרח בא וכתוב קורא ממזרח עיט.
וכל חיות – אינם החיות הנזכרות בפרשה הראשונה רק כל המלכים שמצא בדרך בואו.
מה שהאיל הלז שהוא מלכות פרס ומדי היה מנגח בכל פינות האדמה וכל חיות שהוא רמז לשאר המלכיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצונ⁠[ו] בכל העולם והגדיל.
מנגח – ענין הכאה ודחיפה בקרן.
ימה – בפאת המערב וכו׳.
ואין מציל – לא היה כח ביד מי להציל מה מידו.
והגדיל – נעשה גדול וחזק.
ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה כי דריוש ואחריו כורש והמלכים שמלכו אחריו כבשו ארצות רבות בכל ג׳ רוחות אלה, ולא הוצרך להזכיר רוח מזרחית שפרס עמדה ברוח מזרח, וכל חיות לא יעמדו לפניו – שכולם נכנעו תחתיו גם פליופוי אבי אלכסנדר היה שולח מס לדריוש.
יעמדו – היה ראוי תעמודנה.
והגדיל – לעשות, עשה דברים גדולים; וסוף סוף שוה אם נפרש שגדל הוא או שעשה גדולות.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ה) וַאֲנִ֣י׀ הָיִ֣יתִי מֵבִ֗ין וְהִנֵּ֤ה צְפִיר⁠־הָֽעִזִּים֙ בָּ֤א מִן⁠־הַֽמַּעֲרָב֙ עַל⁠־פְּנֵ֣י כׇל⁠־הָאָ֔רֶץ וְאֵ֥ין נוֹגֵ֖עַ בָּאָ֑רֶץ וְהַ֨צָּפִ֔יר קֶ֥רֶן חָז֖וּת בֵּ֥ין עֵינָֽיו׃
And as I was considering, behold, a he-goat came from the west over the face of the whole earth, and did not touch the ground; and the goat had a conspicuous horn between his eyes.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים – עשרה מלכים מלכו מסוף העולם ועד סופו (כתוב במלכים ברמז רי״א).
הצפיר השעיר – הוא מלכות יון, והקרן הגדול אשר בין עיניו הוא המלך הראשון ועמד מלך גבור ומשל ממשל רב וגו׳, מלך אלכסנדרוס מוקדון מלך שנה וימת, עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקדש מכאן ואילך הט אזנך ושמע לדברי חכמים כי נעים כי תשמרם בבטנך וגו׳ להיות בה׳ מבטחך הודעתיך היום אף אתה, הלא כתבתי לך שלשים במועצות ודעת להודיעך קושט אמרי אמת, מכאן ואילך שאל אביך ויגדך. רבי יוסי אומר מלכות בבל שבעים שנה, מלכות פרס בפני הבית ל״ד שנה, מלכות יון ק״פ שנה, בית חשמונאי ק״ג שנה, מלכות הורדוס ק״ג שנה, מכאן ואילך צא וחשוב (תשס״ב) [לחורבן], וכן כותבין (במגלה) [בגולה] בשטרות למנין יון (אלף וקמ״ז). מפולמוס של אסוירוס ועד פולמוס של אספסינוס שמונים שנה, (י״ז שנה מלכות בית כוזיבא), מפולמוס של אספסינוס עד פולמוס של (טיטוס) [טריאנוס] חמשים (ושתים) שנה. מפולמוס של (טיטוס) [טריאנוס] עד מלחמת בית כוזיבא (שלש) [שתים] שנים ומחצה, (מכאן ואילך צא וחשוב תרט״ז שנה ומחצה). אלו הם מלכי יון אלכסנדרוס מוקדון פירטון שלימון סליקוס וסנטרוק אנטיוך אנטיוכוס וקסקלגס.
פבינמא אנא מתפהם פאד׳א בתיס קד אקבל מן אלמגרב, יעדו עלי וג׳ה אלארץ׳, וליס ימסהא מן שדת אלעדו, ולה קרן משעב בין עיניה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

הייתי מבין – הייתי מסתכל בו.
צפיר – שעיר.
ואין נוגע בארץ – דומה היה למדלג באויר.
קרן חזות – קרן גדולה למראה עין.
I was pondering I was contemplating it.
a he goat Heb. צְפִיר.
and it did not touch the ground He resembled one skipping in the air.
a conspicuous horn Heb. קֶרֶן חָזוּת, a large horn visible to the eye.
ואניצפיר העזים – זהו אלכסנדרוס מקדון בעצמו וכך פירש המלאך והוא בא מפאת מערב כי הוא היה מלך הערב ושם נולד ופירוש ואין נוגע בארץ כאילו היה עף באויר במרוצה ומרוב מרוצתו לא היה נראה שהוא נוגע בארץ.
והצפיר – שעיר עזים ככה כתוב וצפירי עזים בספר עזרא.
קרן חזות – מסובך וככה פירש המלאך שהוא המלך הראשון שהרג את ארתחששתא לשון כשדים הוא. ועוד אפרש.
ואני הייתי מבין וגו׳ ובהיותי מבין ומבחין היטב בעניני האיל והמלכות הזה השני ואראה. כי ואראה של מעלה מושך עצמו ואחר עמו.
והנה צפיר העזים בא מן המערב הוא רמז למלכות יון השלישי ולהיותו נולד אלסנדרו המלך הראשון מהמלכות ההוא מכחות השדים והכשופים שעשה נקטניבור מלך מצרי׳ אביו אשר על ידם נהפך לנחש ושכב עם כאביה ראש המלכה אשת פיליפוס המוקדני. לכן יחסו לעזים ולשעירים אשר הם חלק סמאל. מה שיחס מלכות פרס הבונה בית המקדש לאיל זכר אילו של יצחק אשר נקרב במקום ההוא. וקראו צפיר להיותו צעיר לימים כשגבר בעולם.
בא מן המערב שמוקדוניא ארצו היא מערבית לפירסיאה ארץ האיל הפרסיי.
על פני כל הארץ כי יבא לכבוש כל העולם.
ואין נוגע בארץ כי כל המלכים נתנו לו הממשלה ואין אחד בהם שיגע בארץ כדי למלוך עליה לפחדם ממנו להיות לו בין עיניו קרן חזות. ר״ל שהיה תכף בחכמתו צופה ומביט לכל ומשפיל בקרנו ומלכותו החזק לאשר ירים ידו ורגלו.
צפיר – הוא שעיר וכן צפירי חטאת (עזרא ח׳:ל״ה).
חזות – ענין ראיה ומראה.
ואני הייתי מבין – הסתכלתי בו בבינה ובכוונת הלב.
על פני וכו׳ – ר״ל בעת הלכו ע״פ כל הארץ היה דומה למדלג באויר ואין הוא נוגע בארץ.
קרן חזות – קרן גדול המראה.
ואני הייתי מבין – ר״ל מעיין אם תתמיד הצלחתו והנה צפיר העזים הוא מלכות יון, וקראו צפיר שהוא גדי קטן שהוא כאין נגד האיל העצום, בא מן המערב שיון מערבית לפרס, על פני כל הארץ שנכנסו היונים במדינת דריוש ובכל גבולו, ואין נוגע בארץ שלא עמדו בשום מקום רק מגמת פניהם עד המקום שהמלך במסבו, והצפיר קרן חזות בין עיניו – הוא אלכסנדר המקדוני שהיה גבור גדול והקרן היה בין עיניו, שהעינים מציינים הבינה והשכל, שכל מעשיו היו בחכמה והשכל.
צפיר – בחילוף אותיות שעיר (אותיות זסשר״ץ; צר⁠־ער, הציק⁠־העיק). הא׳ הידיעה שבתיבת העזים מיותרת.
על פני וגו׳ – מקצה מערב עד קצה מזרח.
ואין – היה ראוי ״ולא״, הצפיר לא היה נוגע בארץ ברגליו, ומזה קלותו.
חזות – נראית מחמת גדלה.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ו) וַיָּבֹ֗א עַד⁠־הָאַ֙יִל֙ בַּ֣עַל הַקְּרָנַ֔יִם אֲשֶׁ֣ר רָאִ֔יתִי עֹמֵ֖ד לִפְנֵ֣י הָאֻבָ֑ל וַיָּ֥רׇץ אֵלָ֖יו בַּחֲמַ֥ת כֹּחֽוֹ׃
And he came to the ram that had the two horns, which I saw standing before the stream, and ran at him in the fury of his power.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
פוצל אלי אלכבש ד׳ו אלקרנין, אלד׳י ראיתה ואקפא עלי אלשט, פות׳ב עליה בקוהֵ חמיתה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ויבוא עד האיל בעל הקרנים וגומר רמז לביאת אלסכנדר בלט לבית דריוש כמתנכר לדעת את מוצאו ואת מובאו.
וירץ אליו בחמת כוחו רמז כשחזר לבוא אליו בעם כבד למלחמה.
בחמת כחו – בחמה גדולה בכל הכח.
ויבא עד האיל – שקרב לעיר בירת המלך, אשר ראיתי עומד לפני האובל – ר״ל שדריוש לא זז ממקומו לצאת לקראתו שהיה אלכסנדר כאין בעיניו, ושלח לנגדו שר צבאו וצוה שיביאנו לפניו אסור בזקים, וירץ אליו בחמת כחו שנצח את שר צבאו במלחמה ורץ אליו בעצמו, ואז.
בחמת כחו – בחמתו וכחו.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ז) וּרְאִיתִ֞יו מַגִּ֣יעַ׀ אֵ֣צֶל הָאַ֗יִלא וַיִּתְמַרְמַ֤ר אֵלָיו֙ וַיַּ֣ךְ אֶת⁠־הָאַ֗יִל וַיְשַׁבֵּר֙ אֶת⁠־שְׁתֵּ֣י קְרָנָ֔יו וְלֹא⁠־הָ֥יָה כֹ֛חַ בָּאַ֖יִל לַעֲמֹ֣ד לְפָנָ֑יו וַיַּשְׁלִיכֵ֤הוּ אַ֙רְצָה֙ וַֽיִּרְמְסֵ֔הוּ וְלֹא⁠־הָיָ֥ה מַצִּ֛יל לָאַ֖יִל מִיָּדֽוֹ׃
And I saw him come close to the ram, and he was enraged against him, and smote the ram, and broke his two horns; and there was no power in the ram to stand before him; but he cast him down to the ground, and trampled upon him; and there was no one that could deliver the ram out of his hand.
א. הָאַ֗יִל =ק-מ,ב1,ש1 ובדפוסים
• ל!=הָאַ֗יְל (יו"ד שווּאה)
• הערות ברויאר ודותן
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
וראיתה למא וצל אליה, אחתר עליה פצ׳רבה וכסר קרניה, ולם תכון פיה קוה אן יקף בין ידיה, פטרחה עלי אלארץ׳ פדאסה, ולם יכון לה מכ׳לץ מן ידה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ויתמרמר אליו – וילחם אליו, והוא לשון כעס מר.
and it fought with it Heb. וַיִתְמַרְמַר אֵלָיו, and it fought with it. That is an expression of bitter (מַר) anger.
וראיתי כי תכף בהגיעו אל האיל ובטרם עשות מלחמה חזקה נחלש האיל ונעשה מר ודך ושפל בערך הצפיר כי לא עשה מלחמה חזקה עמו כדי להשמר ממנו מפני חולשתו מה שלכן תכף הכה הצפיר היוני את האיל הפרסיי וישבר את שתי קרניו והוא רמז להשפילו את ב׳ אומות מדי ופרס שהקרן והמלכות היה שלהם יחד. ואף כי לפעמים כשהממלכה אחת ישבר במלחמה הראשונה עוד ישוב להתחזק ולעמוד כנגד מנגדה וישוב לאיתנה הראשון. ספר כי מלכות פרס לא כן עשה כי אחרי שהאיל קבל ההכאה הראשונה לא היה בו עוד כח לעמוד לפני הצפיר וזה יען כי הכהו מכה רבה והפילו ארצה ואח״כ רמסו. כי לא היה מציל לאיל מידו לא משאר המלכים ולא מעמיו כדי שישוב ללחום עוד.
ויתמרמר – נלחם עמו במרירות ובאכזריות רב.
וראיתיו מגיע אצל האיל – כי נלחם עם דריוש עצמו פנים אל פנים, ויתמרמר אליו, שעשה את עצמו מר אליו, כי דריוש בקש שלום ורצה לתת לו כסף וזהב ופלגשים ואת בתו לאשה ולא רצה להשלים אתו, ויך את האיל וישבר את שתי קרניו שהכניע מדי ופרס, וירמסהו כי דריוש מת אז, ולא היה מציל שכל המלכים עוזריו לא יכלו להצילו.
ויתמרמר – הראה מרירות נפשו עליו, כלומר כעסו הגדול כפלים.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ח) וּצְפִ֥יר הָעִזִּ֖ים הִגְדִּ֣יל עַד⁠־מְאֹ֑ד וּכְעׇצְמ֗וֹ נִשְׁבְּרָה֙ הַקֶּ֣רֶן הַגְּדֹלָ֔הא וַֽתַּעֲלֶ֜נָה חָז֤וּת אַרְבַּע֙ תַּחְתֶּ֔יהָ לְאַרְבַּ֖ע רוּח֥וֹת הַשָּׁמָֽיִם׃
And the he-goat magnified himself exceedingly; and when he was strong, the great horn was broken; and instead of it there came up the appearance of four horns toward the four winds of heaven.
א. הַגְּדֹלָ֔ה =ב1,ש2 ומסורת-ל,ק-מ וטברנית, וכן בתנ"ך ליסבון (לאחר תיקון) ובדפוסים
• ל!,ק-מ,ב2=הַגְּדוֹלָ֔ה (כתיב מלא וי"ו)
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ת׳ם ראית אלתיס קד אסרף ג׳דא, פענד תעט׳מה אנכסר אלקרן אלאכבר, פנבת מכאנה ארבע שעב, בחד׳א ארבע ג׳האת אלסמא.
(ח-יב) תצדירה פי הד׳א אלקול צפיר העזים הגדיל עד מאד, הו באב אלאסראף, ערפנא בד׳לך אן סבב אלאנתקאם מן כל מסלט וממכן הו אסראפה, כמא ג׳א פי נבוכדנצר וכדי רים לבבה ורוחה תקפת להזדה הנחת מן כרסא מלכותיה ויקרה העדיו מנה. וכמא קאל פי סנחריב והיה כי יבצע ה׳ את כל מעשהו בהר ציון ובירושלם אפקד על פרי גדל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו.
ופי סאיר אלנאס במלאת ספקו יצר לו כל יד עמל תבאנו, ומא שאכל ד׳לך. ותאויל וכעצמו נשברה הקרן הגדולה ותעלנה חזות ארבע תחתיה, אן יכון בעד מותה תזול ריאסהֵ אליונאניין אן תכון לרג׳ל ואחד, ויצירו ארבע פרק להם רואסא ארבעה עלי מא סישרח פי אלג׳ז אלעאשר מן הד׳א אלכתאב. ולעל אן יכון אלסכנדר אנמא אסמי ד׳א אלקרנין לקול דניאל בעל הקרנים. ולכונה לם יקל ד׳לך למלך ואחד בעינה ואנמא קאלה פי ג׳מיע מלוכהם. ווג׳דנא ג׳מיע מלוך אליונאניין ת׳מאניה, פקד ימכן אן יכונא את׳נין מן כל קביל מן בלד מן ארבע ג׳האת אלארץ׳, כמא קאל לארבע רוחות השמים. וימכן אן יכון אקל או אכת׳ר כמא כאן תפרק אלת׳מאניה פתציר מן ארבע ג׳האת אלארץ׳. וקולה ומן האחת מהם יצא קרן אחת מצעירה, תאוילה ג׳סקלג׳ס אלמלך וכיף כאן צ׳עפה פי אול אמרה. וקולה ותגדל יתר, הו מא קוית חאלה פי אכ׳ר אמרה.
אמא ד׳כרה לת׳לאת׳ ג׳האת אד׳ קאל אל הנגב ואל המזרח ואל הצבי ולם יקל ואל המערב, פאן אלסבב פיה הו אנה קאים פי אלמגרב כמא קאל פי אול קצתה והנה צפיר העזים בא מן המערב, פאנמא וקע אלקצד ימנה ויסרה ומסתקבל, אלא תסתד׳כר מא שרחנא פי קולה ראיתי את האיל מנגח. וקולה ואל הצבי, הו ג׳ההֵ אלשאם כמא קאל צבי היא לכל הארצות, והי נחו ג׳ההֵ אלשמאל, והו כמא קאל הר ציון ירכתי צפון [אלד׳י הו אלשמאל, ישיר בד׳לך] עלי אלשאם. [וישיר בקולה] ותגדל עד צבא השמים, עלי ישראל אלממת׳לין באלכואכב, כמא קאל והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. וקולה ותפל ארצה, הו באב אלאד׳לאל להם ואלקמע כמא שרחנא וישליכהו ארצה וירמסהו, והו נט׳יר קולה השליך משמים ארץ תפארת ישראל. וקולה ותרמסם, זיאדה פי אלד׳ל שביה בקולה ברגלים תרמסנה עטרת גאות, וקולה פי מואב תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים, ושביה במא קאל דוד ואשחקם כעפר על פני ארץ כטיט חוצות אריקם. ויכון עלי הד׳א אלתפסיר מעני קולה מן הצבא, עואם אלאמה, כקולה ויואב אל כל הצבא ישראל. ויכון קולה ומן הכוכבים ותרמסם, הם כ׳ואץ אלאמה כמא קאל דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל. וקולה ועד שר צבא הגדיל, אמא פי ט׳אהר אלרויא פאלי אלשמס אד׳ הי אעט׳ם אלכואכב, או אלי זחל אד׳ הו אעלאהא. ואמא תאוילה פאן אפהֵ גסקלגס וצלת אלי רייס ישראל, ויכ׳ץ מן רוסאהם כהן גדול לתתמתה אלפסוק בקול וממנו הורם התמיד, יעני ארתפע ען כהן גדול תמיד וגירה. ומעני והשלך מכון מקדשו, נקץ׳ אלמזבח אלד׳י הו מכון התמיד ומוצ׳עה ואלמהיא לה. פאתצל באלרויא מא ליס מת׳לה פי אליקט׳ה, והו אן יכן ללשמס מכאן ינקץ׳ בוג׳ה, ואנמא הו מת׳ל מצ׳רוב לכהן גדול.
ומעני אלתמיד אלד׳י קאל ענה אן אלאמה וקעת פי ג׳רם בסבבה או פי ד׳נב, אד׳ קאל וצבא תנתן על התמיד בפשע, אלד׳י פיה אלקרבאן כקולך עולת התמיד. ויתבעה סאיר אלשראיע לאן תלאותהא דאימא אד׳ קאל והגית בו יומם ולילה, וקאל תמיד לא יחשו, ומא שאכל ד׳לך. וכיף וקעת אלאמה בד׳נב בסבב אלתמיד, באן צאר אלכפאר יקולון להא אן תרכת דינהא אלחק אפלחת פי אמור דניאהא, הו קולהא ותשלך אמת ארצה, יריד בה אלתוראה כמא קאל ותורתך אמת.
ואלחכמה איצ׳א ואלאדב כמא קאל אמת קנה ואל תמכור חכמה ומוסר ובינה. ומעני ועשתה והצליחה פי אמור אלדניא, כמא סאם נבוכדנצר חנניה ומישאל ועזריה אלסג׳וד ללצנם, וכמא סאם אצחאב דריוש דניאל תרך אלצלוה, וקאל ניקנור ליוחנן סב חזירא ונכסיה לצלמא ולבוש לבוש די מלכא ורכוב על סוסיא די מלכא וכחד מן רחמי מלכא תהוה, והו מן אליונאניין. ת׳ם קאל:
חזות ארבע – מראה ארבע קרנים.
an appearance of four an appearance of four horns.
וצפירוכעצמו – בעבור שמת אלכסנדרוס כאשר גברה ידו ובימי בחרותו כמו בן שלשים שנה מת.
וטעם ותעלינה חזות – קרנים בחזות, וזהו שנחלקה מלכותו לארבעה מלכים.
לארבע רוחות השמים – זהו וארבע ראשין לחיותא מקום המלכות לכל אחד מהם המקום: האחד רומה, והשני הוא מצרים, והשלישי ישראל, והרביעי ארץ פרס, וככה כתוב בספרי המלכים.
וצפיר העזים אלסכנדר הגדיל עד מאד וכבש את כל העולם. וכעצמו נשברה הקרן וגו׳ ספר כי אחרי הגיע אלסכנדרוס מוקדון אל התכלית אחרון מהעוצם והגדולה נשברה הקרן והמלכו׳ הגדולה שלו כי מת חוץ לארצו מסם המות שהשקוהו.
ותעלינה חזות ארבע תחתיה לארבע רוחות השמי׳ שהם הד׳ מלכי׳ שחילק להם המלוכה בחייו. היינו רומנוס ברומה. אלסכנדרוס באלסכנדריאה. אורודוס בעכו. ואנטיוכוס באנטיוכיא.
ותעלנה – אין דגש בנו״ן.
וכעצמו – וכאשר נעשה חזק ביותר.
חזות ארבע – ארבע קרנים גדולי המראה עלו במקום הקרן הגדולה והיו פונים לארבע רוחות השמים אחד לכל רוח.
וצפיר העזים הגדיל עד מאד – מלכות יון הרחיבה ממשלתה על כל העולם, וכעצמו נשברה הקרן הגדולה – שאלכסנדר מת מעצמו בחצי ימיו, ותעלינה חזות ארבע תחתיה שנחלקה מלכותו אחרי מותו לד׳ ראשים, לארבע רוחות השמים – והיה בלטמיאוס הראשון מלך במצרים לצד הנגב, וסליאוקי מלך באסיא ובבבל לצד הצפון ומזרעו היה אנטיכיוס הרשע, ואנטיכיוס הראשון מלך בפרס ובמלכות האסיאה שלצד המזרח, ופיליפוי אחי אלכסנדר מלך ביון לצד המערב, כי אלה גברו אחרי מותו.
וכעצמו – וכאשר היה תקיף; ועצום בהוה הוא בעל כח מחמת רבוי מספרו; וכאן אולי מחמת רבוי כחותיו ממינים הרבה; וכל הסימנים האלה עד סוף אין לשונם מדויק.
חזות ארבע – מראה ארבע קרנות, קרנות קטנות בלתי נראות ברורות.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ט) וּמִן⁠־הָאַחַ֣ת מֵהֶ֔ם יָצָ֥א קֶֽרֶן⁠־אַחַ֖ת מִצְּעִירָ֑ה וַתִּגְדַּל⁠־יֶ֛תֶר אֶל⁠־הַנֶּ֥גֶב וְאֶל⁠־הַמִּזְרָ֖ח וְאֶל⁠־הַצֶּֽבִי׃
And out of one of them came forth a little horn, which grew exceeding great, toward the south, and toward the east, and toward the beautiful land.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
מן ואחד מנהם נבת קרין צגיר, פתעט׳ם פצ׳לא פי ג׳הה מהב אלג׳נוב ואלמשרק ואלשאם יעני אלשמאל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ומן האחת מהם – ומאחת מאלו המלכיות.
יצא קרן אחת – מלכות טיטוס יוצאת ממנו.
מצעירה – מלכות מוצערת ונבזית כמו שקראו למעלה.
קרן אחת מצעירה – והוא על ענין, שנאמר: בזוי אתה מאד (עבדיה א׳:ב׳).
ותגדל יתר – ותגדל מאד.
אל הנגב – היא מצרים שהיא בדרומה של ארץ ישראל.
ואל הצבי – ארץ ישראל שנקראת ארץ צבי כעיניין שנאמר: נחלת צבי צבאות גוים (ירמיהו ג׳:י״ט).
And from one of them and from one of these kingdoms.
emerged a...horn The kingdom of Titus emerged from it.
small A small and despised kingdom, as he calls it above one small horn, and that is in the manner of: "...you are very despised" (Ovadyah 1:2).
and it became very great Heb. וַתִּגְדַּל מְאֹד.
to the south That is Egypt, which is to the south of the land of Israel.
and to the coveted land Heb. הַצְבִי The land of Israel, called אֶרֶץ הַצְבִי, the coveted land [or the land of beauty] after the manner of: "an inheritance of the beauty of hosts of nations" (Yirmeyahu 3:19).
ומן – הטעם ממלכות אחת מאלה יצאה קרן קטנה במספר צבאה והיא שהיתה בארץ ישראל באנטוכיא והוא אנטיוכוס וגבהה על מלכות מצרים דרום לארץ ישראל כי רוחב מצרים מהקו השוה תשע ועשרים מעלות ורוחב ירושלם שלשים ושלש על כן היא בתוך היישוב כי כולו עד ששים ושש מעלות מהקו השוה כי ארבע ועשרים מעלות נוטה גלגל המזלות מגלגל המישור.
וטעם המזרח – ארץ פרס.
ואל הצבי – כל ארץ ישראל צבי היא לכל הארצות.
ומן האחת מהן ר״ל מן הקרן האחת היותר צעירה שבהן והוא מלכות אנטוכיא יצא מלך א׳ שלא נסתפק בחלקו ותגדל אל הנגב והוא מצרים שכבש אנטיוכס. ואל המזרח והוא פרס. ואל הצבי והוא ארץ ישראל אשר צבי ויופי היא לכל הארצות.
יצא קרן אחת – ג׳ סבירין יצאה.
מצעירה – כתיב במכלול דף רכ״ה עם ה״א הנקבה מנגינה אני מנגינתם (איכה ג׳) ובחירק המ״ם יצא קרן אחת מצעירה ודגש הצד״י לתפארת וכ״כ בשקל פעל ובשרשים שרש צער. עוד כתב שם בעל ההגה׳ א״א לפי שהה״א רפה משמע שהמ״ם נוספת שאם היתה לשמוש היתה הה״א במפיק.
ואל הצבי – המשפט שלא בהפסק הצבי ובהפסק בסגול ואל הצבי.
מצעירה – קטנה כמו והיא מצער (בראשית י״ט:כ׳).
הצבי – החמודה וכן נחלת צבי (ירמיהו ג׳:י״ט).
ומן האחת – מתוך קרן אחת מהם יצא עוד קרן אחת קטנה.
ותגדל יתר – גדלה ונצחה ביותר אל פאת הנגב וכו׳.
ואל הצבי – זה א״י שנאמר בה צבי היא לכל הארצות (יחזקאל כ׳:ט״ו) ור״ל חמודה והדורה.
ומן האחת מהם יצא קרן אחת מצעירה – הוא אנטיכיוס עפרפהאנוס הרשע, כי סליקוס הראשון שהמליכו אלכסנדר בצפון על אשור ובבל הוליד את אנטיכיוס הגדול, ואחרי אנטיכיוס מלך בנו סליקוס גידיליקוי, שהי״ל ב׳ בנים והקטן נקרא אנטיכיוס, ובהיות אחיו הגדול במלחמה עם מלך מצרים וקראו לעזרה מסר אותו ביד צר והוא לקח את המלכות, והניח שני בנים סולאוקי הבכור והקטן היה אנטיכיוס הרשע ומת סליאוקי והניח בן קטן ואנטיכיוס לקח את המלכות ממנו, א״כ היה צעיר מצד עצמו שלא היה המלוכה מגיע לו רק לבן אחיו הבכור, וצעיר מצד אבי אביו שג״כ לא היה ראוי למלוכה, וכמ״ש הרי״א, ובזה פי׳ מצעירה מן הצעיר, ששרשו מן הצעיר בלתי ראוי למלכות, וע״ז בא דגשות הצד״י, וגם פירושו כדעת הרד״ק שהיא תואר לנקבה מן מצער ודגש הצד״י לתפארת, שהוא עצמו צעיר ונבזה, ותגדל יתר אל הנגב כי נלחם עם מלך מצרים ולקח את ארצו מידו עד אלכסנדריא רק שהרומיים השיבוהו אחור, ואל המזרח הוא ארץ פרס, ואל הצבי הוא ארץ ישראל.
מִצְעִירָה – קריאתו הנכונה היתה מַצְעִירָה, הפעל עומד ע״ד כי הגדיל אויב (איכה א׳:ט׳).
יתר – ביותר.
הצבי – ארץ הקדש שהיא צבי לכל הארצות (יחזקאל כ׳:ו׳). וצָבֵא הוא תרגומו של חָפֵץ ורצה, ודבר יפה כל אדם יחפוץ בו.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(י) וַתִּגְדַּ֖ל עַד⁠־צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם וַתַּפֵּ֥ל אַ֛רְצָה מִן⁠־הַצָּבָ֥א וּמִן⁠־הַכּוֹכָבִ֖ים וַֽתִּרְמְסֵֽם׃
And it grew great, even to the host of heaven; and some of the host and of the stars it cast down to the ground, and trampled upon them.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ת׳ם עלית אלי נג׳ום אלסמא, חתי אוקעת אלי אלארץ׳, מן אלנג׳ום ואלכואכב ודאסתהא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

עד צבא השמים – הם ישראל שנמשלו לכוכבים.
until the host of heaven They are Israel, who were compared to the stars.
ותגדל – גבריאל פירש זה וככה ועד צבא השמים שר הצבא שהוא מיכאל הלא תראה ועתיק יומין יתיב וכתוב ובעת ההיא יעמוד מיכאל.
ותגדל מאד עד צבא השמים שהם המין ישראלי שהוא חלק שמים כי חלק ה׳ עמו. ותפל ארצה מן הצבא והוא רמז לעם רב מישראל שהרג אנטיוכוס ומן הככבי׳ והוא רמז להורגו שריהם וכהניהם וזקניהם. וירמסם והוא רמז לשעבוד אשר שעבדם בפרך.
ותגדל – גדלה מאד עד אשר באה להלחם בצבא השמים והם בני ישראל הנמשלים לכוכבי השמים ואם כי אמר ואל הצבי כפל עוד לתוספת ביאור.
ותפל ארצה – ר״ל גברה עליהם ורמסם.
מן הצבא ומן הכוכבים – היא היא וכפל בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳).
ותגדל עד צבא השמים היינו על ישראל מצד שהם צבא השמים, ר״ל מצד אמונתם שרצה להעבירם על תורתם מה שלא עשה כן שום מלך מהמלכיות הקודמים, ותפל ארצה מן הצבא – שהפילם משמים לארץ שלא יהיו עוד צבא השמים וגוי קדוש רק יהיו ככל עמי הארצות העובדים אלהי נכר, וגם הפיל מן הכוכבים שהם כהני ה׳ ומצדיקי הרבים ככוכבים. ותרמסם – שהרג חסידי ה׳ ורמסם.
ותפל – שלטה גם בדבר קודש.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יא) וְעַ֥ד שַֽׂר⁠־הַצָּבָ֖א הִגְדִּ֑יל וּמִמֶּ֙נּוּ֙ [הוּרַ֣ם] (הרים) הַתָּמִ֔יד וְהֻשְׁלַ֖ךְ מְכ֥וֹן מִקְדָּשֽׁוֹ׃
Yes, it magnified itself, even to the commander of the host; and from him the continual burnt-offering was taken away, and the place of his sanctuary was cast down.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ואלי רייס אלנג׳ום עלת, חתי רפע מנה אלשי אלדאים, וטרח מהיא מקדסה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

שר הצבא – כלפי הקב״ה חירף.
וממנו הורם התמיד – ועל ידי גדודיו וחיילותיו ששלח לירושלם בטל התמיד ששלח שם נירון קיסר שר צבאו כמ״ש רז״ל במסכת גטין ובגוריון.
מכון מקדשו – הוא בית המקדש שהוא ביתו של הקב״ה.
And until the Prince of the host That is the Temple, which is the House of the Holy One, blessed be He, the Prince of the host. He blasphemed the Holy One, blessed be He.
and through him the daily sacrifice was removed And through his troops and his armies, which he sent to Jerusalem, the daily sacrifice was abolished, for he sent there Nero Caesar, his general, as our Rabbis relate in Gittin (56a) and in Gorion.
ועד שר הצבא הגדיל הוא רמז כי נתגאה על ה׳ שהוא אלהי ישראל ושרו. והתמיד ממנו יתברך שהיו מקריבים ישראל בבקר ובערב הרימו ומנעו.
והושלך מכון מקדשו כי החרים בית המקדש פעמי׳ הרבה.
הרים – הורם קרי.
מכון מקדשו – בדפוס ויניציאה שנת רע״ח נכתב בצדו מקום ולא ידעתי מקום זה איו כי בכל הספרים כתוב מכין.
הורם – ל׳ הרמה וסלוק.
מכון – מלשון כן ובסיס.
ועד שר הצבא הגדיל – התגדל עצמו לחרף כלפי מעלה שהוא שר צבא ישראל.
וממנו – ע״י חיילותיו וגדודיו נסתלק התמיד לבל הקריבו על מזבח ה׳.
והושלך – ע״י הושלך מכון מקדשו של השר הצבא ר״ל שרפה באש.
ועד שר הצבא הגדיל – ר״ל וכל זה ימשך עד שיגדל שר הצבא, שהוא מתתיהו הכהן ובניו המכביים, שהיה שר ישראל, מזה הצד שהם צבא ה׳, הגדיל עליו ונצחו, וממנו הורם התמיד – ומן השר הצבא הזה, ר״ל בסבתו נתרומם התמיד, שהתמיד שהיה בטל עד הנה על ידי היונים נתרומם ע״י כח החשמונאים ובזכותו והוחזר עבודת ה׳ על מכונו. והושלך מכון מקדשו – הוא חזון אחר, שמע בחזון שאחר שנתרומם התמיד והוקם המקדש על מכונו בימי החשמונאים, הושלך שנית מכון מקדשו של התמיד ויובטל שנית ע״י הרומיים בעת החורבן.
שר הצבא – כביכול הקב״ה.
וממנו וגו׳ – נטלו ממנו קרבן התמיד שכתוב בו את קרבני לחמי (פרשת פינחס).
מקדשו – של קב׳⁠ ⁠׳ה.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יב) וְצָבָ֛א תִּנָּתֵ֥ן עַל⁠־הַתָּמִ֖יד בְּפָ֑שַׁע וְתַשְׁלֵ֤ךְ אֱמֶת֙ אַ֔רְצָה וְעָשְׂתָ֖ה וְהִצְלִֽיחָה׃
And the host was given over to it together with the continual burnt-offering through transgression; and it cast down truth to the ground, and it did, and prospered.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
וצבא תנתן על התמיד בפשע וגו׳ – בפשע של תורה כל זמן שישראל משליכין דברי תורה לארץ מלכות הזאת גוזרת ומצלחת, ומה טעם, ותשלך אמת ארצה, ואין אמת אלא תורה כד״א אמת קנה ואל תמכור.
ווצ׳עת אלנג׳ום בסבב אלשי אלדאים פי ג׳רם, אנהא אן טרחת אלחק עלי אלארץ׳, עמלת עמלהא ואנג׳חת פיה עאג׳לה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וצבא תנתן על התמיד בפשע – וזמן מועד ניתן להיות התמיד מסולק בשביל פשע שומם היא עבודה זרה, כלומר שתהא העבודה זרה נתנת בירושלם תמורת התמיד וכן היא קרויה בספר הזה בכמה מקומות, שנאמר: עד מתי החזון התמיד והפשע שומם (דניאל ח׳:י״ג), ואומר: ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם (דניאל י״ב:י״א).
וצבא – זמן, כמו: הלא צבא לאנוש עלי ארץ (איוב ז׳:א׳).
ותשלך אמת ארצה – תורת משה השפילה.
And a time will be given for the daily sacrifice A set time will be given for the daily sacrifice to be discontinued because of transgression.
And a time Heb. וְצָבָא, time, like: "Is not man on earth for a limited time (צָבָא)" (Iyyov 7:1)?
and it will cast truth to the earth It humbled the Torah of truth.
ותשלך אמת ארצה – שבטל התורה ולשמר המצות כאשר יפרש.
וצבא תנתן על התמיד וגו׳ הוא רמז לרשעי ישראל המשומדים אשר הם מהצבא הנז׳ והיו יועצים לתת הפשע על התמיד ולשחוט החזיר ולהקריבו על המזבח. ולהשליך אמת ארצה והוא הספר תורה שבהיכל הנקראת תורת אמת להשליכו ארצה ולהעמיד תחתיו צלם בהיכל. והצבא מהמשומדים ההם בעצתם עשתה כל הפעולות הרעות האלה והצליחה.
וצבא – זמן קצוב כמו הלא צבא לאנוש (איוב ז׳:א׳).
וצבא – זמן קצוב תנתן על התמיד להיות מסולק בעבור הפשע שנתון תחתיו בירושלים (העכו״ם תקרא פשע כי מפשעת אנשים).
ותשלך – תשפיל תורת אמת עד לארץ.
ועשתה – תעשה כל חפצה ותצליח.
וצבא תנתן על התמיד – ושמע בחזון שאז תנתן הצבא שהם ישראל עם התמיד, שניהם ינתנו ביד צר (ומלת על כמו על עולת התמיד יעשה, ויבואו האנשים על הנשים, פי׳ עם) וזה יהיה בפשע ע״י הפשעים שפשעו הפריצים בימי בית שני, ותשלך אמת ארצה – ומלכות הרומיים תשלך את האמת שהוא דת ישראל ותורת אמת לארץ בכמה גזירות ושמדות שגזרו להפר את הדת, ועשתה והצליחה, שהיא לא תפול במערה כמו היונים רק תעשה מעשיה ותצליח ימים רבים.
וצבא וגו׳ – יושמו אנשי צבא בבית המקדש לשמור שלא יקריבו התמיד.
בפשע – שכל עובדי אלילים בימי קדם היו מכבדים כל אלוה בארצו.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יג) וָאֶשְׁמְעָ֥ה אֶֽחָד⁠־קָד֖וֹשׁ מְדַבֵּ֑ר וַיֹּ֩אמֶר֩ אֶחָ֨ד קָד֜וֹשׁ לַפַּֽלְמוֹנִ֣י הַֽמְדַבֵּ֗ר עַד⁠־מָתַ֞י הֶחָז֤וֹן הַתָּמִיד֙ וְהַפֶּ֣שַׁע שֹׁמֵ֔ם תֵּ֛ת וְקֹ֥דֶשׁ וְצָבָ֖א מִרְמָֽס׃
Then I heard a holy one speaking; and another holy one said to that one who spoke, "How long shall the vision concerning the continual burnt-offering and the appalling transgression be, so as to allow the sanctuary and the host to be trampled underfoot?⁠"
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ואשמעה אחד קדוש מדבר – ואשמעה אחד זה הקב״ה שנאמר שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד. קדוש שהכל אומרים לפניו קדוש. מדבר גוזר גזרות על בריותיו וקוץ ודרדר תצמיח לך, ויאמר אחד קדוש לפלמוני רב הונא אמר לפלניא תרגם עקילס לפנימי, זה אדם הראשון שהיה מחיצתו לפנים ממלאכי השרת.
עד מתי החזון – והתמיד, גזרה של אדם הראשון לעולם תהיה, והפשע שומם כך יהא פשעו שמם עליו בקבר, תת וקדש וצבא מרמס כך יהא הוא ותולדותיו עשויים דיש לפני מלאך המות.
דבר אחר: ואשמעה אחד קדוש מדבר ויאמר אחד קדוש לפלמוני – אמר רבי יוחנן זה מיכאל שהוא לפנים, רבי חנינא אמר זה גבריאל, מדבר בישראל, עד מתי החזון התמיד עד מתי הנבואה מסתלקת מישראל, והפשע שומם זה בית המקדש ששמם בעונותינו, תת וקדש אין קדש אלא ישראל שנאמר קדש ישראל לה׳, וצבא מרמס עד מתי הם מרמס לעו״א עד שיעשה ערבן של ישראל בקר.
ת׳ם סמעת ואחדא מן אלמלאיכה יתכלם, פסאל מלך אכ׳ר ללפלאני אלמתכלם, אלי מתי אלרויא ללדאים ואלד׳נב ואלוחשה, פג׳עלו אלקדס וג׳ישה דוסא.
(יג-יד) תפסיר ד׳לך, קולה ואשמעה אחד קדוש מדבר יעני בה מלאך, לאן אלמלאיכה הכד׳י תסמי באלעבראניה, כמא קאל ובא ה׳ אלהי כל קדשים עמך, ובאלכסדאניה כמא קאל ואלו עיר וקדיש מן שמיא נחית. והד׳א אלקדוש אלאול הו אלאסתאד׳ לאנה אלמסאול, ואלקדוש אלת׳אני הו דונה לאנה אלסאיל לה.
ולם ישרח אי שיא כאן יקול ואנמא קאל מדבר, פאלאקרב פי הד׳א אן יכון מסבחא, לאן אלכלאם סתם אלמערוף ללמלאיכה הו תסביח, כמא קאל וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו.
ואלמלאך אלת׳אני פהו דונה ולד׳לך סאלה ען אלקץ, אד׳ קאל ויאמר אחד קדוש. וקולה לפלמוני, הי כלמה מג׳מועה מן כלמתין, וד׳לך אן פי לגהֵ אלעבראניין אד׳א הם אראדו אן יקולו פלאן אלפלאני בתכ׳ציץ, יקולון פלני אלמני, כמא פי קול דוד ופי קול בעז ופי קצהֵ אלישע. וקד יג׳וז אן יכ׳תצרו אלכלמתין פי ואחדה פיקולון פלמוני. והד׳ה אלאלפאט׳ אלתי סאלה ענהא הי ארבעה מעאני, החזון פי הד׳ה אלרויא עלי מא קדם פי אולהא ואראה בחזון, וקאל פי וסטהא כי לעת החזון.
והו תרגום המראה. פפי הד׳ה אלרויא ארבעה אשיא, קצהֵ אלתמיד, ותפסירהא ארתפאע אלקראבין כמא קאל וממנו הורם התמיד וקצהֵ אלפשע והו מא תטאלב אלאמה באלכ׳רוג׳ ען אלד׳ין כמא קאל וצבא תנתן על התמיד בפשע. וקצהֵ שומם והי וחשה אלבלאד וכ׳ראבה. וקצהֵ קדש וצבא מרמס והי תבד׳ל אלקדס ובד׳ל אלאמה. פג׳מע אלסאיל הד׳ה אלאחואל כלהא פסאל ענהא וקאל אלי כם תבקא, פקאל לה אלמג׳יב אלי אלף ות׳לת׳ מאיה ליל ונהאר, פאד׳א ג׳מעתהא אעני אלליל ואלנהאר וג׳ב אן תאכ׳ד׳ נצפהא עלי שרט ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. וד׳לך אן ג׳מלהֵ הדא אלספר ת׳לת׳ה מקאדיר, מקדאר הו אלף ומאיתין ותסעין מוצוף באיאם ימים אלף מאתים ותשעים. ומקדאר הו אלף ושל״ה מוצוף בימים לימים אלף שלש מאות ושלשים וחמשה, פלו כאן האהנא קאל איצ׳א עד ימים אלפים ושלש מאות כאנת אלפין ות׳לת׳ מאיהֵ סנה, עלי אלרסם אן אלסנה יקאל להא ימים כמא נצת אלתוראה פי בעץ׳ אלביוע ימים תהיה גאלתו, ואיצ׳א ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה, פלמא גייר האהנא עאדת ימים פקאל מכאנהא ערב בקר אלד׳ין המא ג׳זא אלאיאם. וגב אן אלמאכ׳וד׳ נצפהא, לאן אד׳א כאנת ג׳מלהֵ אלליל ואלנהאר אלפין ות׳לת׳ מאיה, פג׳מלהֵ אלאיאם אלתי תג׳מעהא אלף ומאיה וכ׳מסין לא מחאלה. פיג׳ב מן הד׳א אלקול אן תכון אלמדה מן וקת חדות׳ הד׳ה אלחאדת׳ה עלי אלאמה אעני התמיד והפשע ושומם ומרמס, אלי אן ינקצ׳י גמיע ד׳לך, אלף סנה ומאיה וכ׳מסין סנה. ויכון אבתדי הד׳ה אלחואדת׳ מג׳תמעה בעד אלוקת אלד׳י קיל פיה לדניאל אשרי המחכה, במאיהֵ סנה כ׳מסה ות׳מאנין סנה, וד׳לך פי דולה אליונאניין, חתי תכון הד׳ה אלסנין אד׳א סירת בלגת נהאיתהא אלי נקטה מן אלזמאן מואפקה לתסייר מדהֵ אשרי המחכה בלא זיאדה ולא נקצאן. וקד כאנת ללאמה חאדת׳ה פי אלתמיד פקט פי סנהֵ ל״ב מן מלך ארתחשסתא, והי בעד אלקול אלד׳י קיל פיה אשרי המחכה בכ׳מסה וארבעין סנה, קאל פיהא ומעת הוסר התמיד אלף ומאתים ותשעים, חתי אד׳א סירת הד׳ה אלמדה איצ׳א אנתהת מן אלזמאן אלי אן מואפקה לנהאיהֵ תלך אלמדה. פאד׳א תמת הד׳ה אלאלף ומאיה וכ׳מסין סנה מן אול וקתהא יכון ונצדק קדש, ימכן אן יכון תפסירה פלג׳א מן אלחג׳ה ללמומנין, כמא קאל וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי. ויג׳וז אן תכון זכוה וצלאח כמא קאל קרוב צדקי, ועמך כלם צדיקים, ומא נחי הד׳א אלנחו. ואתצל בי אן מן אלמפסרין מן ג׳על הד׳ה אלמדה אלפין ות׳לת׳ מאיהֵ סנה תאמה, וג׳על אבתדאהא לעשרין סנה קבל כ׳רוג אלקום מן מצר והו ענד וקת וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל חתי יכ׳רג׳ אכ׳רהא מע אכ׳ר אשרי המחכה.
ואן בעצ׳הם איצ׳א יג׳עלהא הם אלפין ות׳לת׳ מאיהֵ סנה, אלא אנה יג׳על אולהא מן וקת קאל אללה לאברהם ולישמעאל שמעתיך, ואכ׳רהא אלי וקת אבתדי מלכות ישמעאל. ומן אלנאס מן יג׳עלהא איאמא מחצ׳ה פתכון סת סנין, ויג׳על אנה מדהֵ גסקלגס. ומנהם מן יאכ׳ד׳ נצפהא עלי שביה מא אכ׳ד׳נא מן תחציל ערב ובקר, אלא אנה יג׳עלהא איאמא מחצ׳ה פתכון ת׳לת׳ סנין, ויזעם אנהא מדה מא ג׳זר גסקלגס עלי אלאמה. ואלד׳י ארצ׳אה הו אלתפסיר אלד׳י קדמת שרחה. ת׳ם חכי תפסיר אלקצה פקאל:
אחד קדוש – אחד מן המלאכים.
ויאמר – אותו המלאך.
לפלמוני – הרי תיבה זו כשתים: לפלוני אלמוני. ויונתן בן עזיאל תרגמו בספר שמואל: כסי וטמיר (תרגום יונתן שמואל א כ״א:ג׳). פלוני – לשון כי יפלא ממך דבר (דברים י״ז:ח׳), אלמוני – אלמון מבלי שם שלא פורש לו מהו ומה שמו.
לפלמוני המדבר – למלאך שהיה מדבר וגוזר גזירות וצבא המועד תנתן על התמיד בפשע (דניאל ח׳:י״ב).
עד מתי החזון – הזה אשר על התמיד להיות מסולק והפשע השומם יהיה ניתן תחתיו. פשע שומם – עבודה זרה, שהיא כאבן דומם. וכן היא קרויה בספר הזה בכמה מקומות שנאמר עד מתי החזון התמיד והפשע שומם ואומר מעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם (דניאל י״ב:י״א).
שומם – לשון אלם ומשותק, כמו: אשתומם כשעה חדא (דניאל ד׳:ט״ז), ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם (יחזקאל ג׳:ט״ו) – כמו נאלם.
תת וקודש וצבא מרמס – לתת את מכון המקדש ואת צבא השמים אשר הפיל לארץ מרמס לרגליו, כמו שכתוב למעלה: וַתפֵל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים וגו׳ (דניאל ח׳:י׳).
וקודש וצבא – וַו יתירה. והרבה יש כאלה במקרא: נרדם ורכב וסוס (תהלים ע״ו:ז׳), ואף בלשון בני אדם יש מדברים כן.
one holy one one of the angels.
and...said that angel.
to the anonymous Heb. לַפַּלְמוֹנִי. This word is like two: פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי, and Jonathan ben Uziel translated it in the Book of Samuel: "covered and hidden" (I 21:3), like: "If a matter be hidden (יִפָּלֵא) from you" (Devarim 17:8). אַלְמוֹנִי means a widower (אַלְמָן) without a name, [i.e., bereft of a name] for he [the angel] did not explain to him what he was and what his name was.
to the anonymous one who was speaking to the angel who was speaking and issuing decrees, viz. "And a set time will be given for the daily sacrifice because of transgression.⁠"
How long will be the vision this [vision] which concerns the daily sacrifice, that it should be discontinued, and the silent abomination will be placed in its stead. The silent abomination is an idol worshipped by the pagans, which was like a mute stone, and so it is called in this Book in many places, as it says: "And from the time the daily sacrifice was removed and the silent abomination placed" (12:11).
mute Heb. שֹּׁמֵם, an expression of being mute and silenced, like: "was bewildered (אֶשְּׁתּוֹמַם) for awhile;⁠" (Daniel 4:16): "and I sat there seven days bewildered (מַשְּׁמִים) among them" (Yechezkel 3:15), like one who is dumb.
permitting the Sanctuary and the host to be trampled to make the base of the Sanctuary and the host of heaven, which he cast down to the earth, to be a trampling for his feet, as is stated above: "and it cast down to the ground some of the host and some of the stars" (verse 10).
the Sanctuary and the host Heb. וְקֹדֶשּׁ וְצָבָא. The "vav" [of וְקֹדֶשּׁ] is superfluous, and there are many such instances in Scripture, e.g.: "chariot (וָרֶכֶב) and horse were stunned" (Tehillim 76:7), and also, in the language of people, some speak that way.
ואשמעה מלאך אחד קדוש – כמו רבים כל עמים.
לפלמוני – מלה מורכבת מפלני אלמוני כי לא ידע דניאל שמו בתחלה ופלמוני מגזרת פלאי ואלמוני מגזרת אלם ועתה קצר דניאל ודבר כמו מדבר חידה.
וטעם התמיד – הוא וממנו הורס התמיד בקש לדעת כמה ימים יעמד.
ותת – הוא תנתן.
וקודש – מכון קדשו
וצבא – ותפל ארצה מן הצבא.
והנה מרמס – ותרמסם.
ואשמעה אחד קדוש מדבר וגו׳ ספר כי דניאל תמה תמיה גדולה על הרעה הזאת והיה כוסף לדעת קיצה ובין כך שמע שאחד קדוש מהמלאכים הקדושים היה מדבר ומשפיע בינה למבינים עצמם אליה. ואז אמר אחד קדוש והוא הנפש האלהית מדניאל לפלמוני המלאך הנעלה המדבר הנזכר המשפיע הבינה עד מתי יתמידו פרטי החזון הלז להיות התמיד שומם בהיות הפשע גובר. ותנתן הקדש והוא בית המקדש וצבא ישראל למרמס.
ואשמעה – ברוב הספרים המ״ם בשוא ובס״א בחטף קמץ וכן במכלול דף כ״א במקצת ספרים ואשמעה אחד קדוש מדבר בחטף קמץ וכן כתבו הנגיד ע״כ וכן כתב בשרשים בשם הנגיד.
לפלמוני – היא מלה מורכבת מפלא ואלם ופלא הוא ענין מכוסה כמו כי יפלא ממך (דברים י״ז:ח׳) ואלם ר״ל לא ידובר בו ועל כי היה שמו נעלם ממנו אמר לפלמוני.
שומם – משותק כמו משמים בתוכם (יחזקאל ג׳:ט״ו).
וקדש – וי״ו יתירה.
אחד קדוש – מלאך אחד קדוש.
לפלמוני המדבר – ר״ל למלאך המדבר הדברים האלה.
החזון התמיד – רצה לומר עד מתי יהיה החזון הזה אשר על התמיד להיות הוא מסולק והעכו״ם המשותק כאבן דומם ינתן תחתיו.
תת וקדש – עד מתי יותן עם קדש וצבא השמים למרמס הרגל.
ואשמעה אחד קדוש מדבר – מוסב למעלה, שכ״ז שמע שדבר אחד קדוש, כי האיל והצפיר עד הקרן שיצא מצעורה ותפול ארצה מן הצבא כל זה ראה במחזה, אבל מן מ״ש ועד שר הצבא הגדיל וממנה הורם התמיד זה לא ראה בחזון, רק שמע מקדוש אחד מן המלאכים המשפיעים הנבואה שדבר כ״ז והודיעו כ״ז בנבואה ויאמר אחד – ואח״ז שמע שקדוש אחד אמר להמלאך הנעלם שדבר את החזון הנזכר, ושאל אותו, עד מתי החזון – ר״ל עד מתי יתארך החזון שדברת, והוא החזון של התמיד, היינו מה שראיתי שיתרומם התמיד תחלה בימי החשמונאים ע״י שר צבא ישראל, ואח״כ הפשע שומם תת, ואח״כ יתנהו הפשע שיהיה שומם, ושקודש (דהיינו הבהמ״ק) יהי׳ מרמס – כמ״ש שיושלך מכון מקדשו וצבא והתמיד תנתן (ביד האויבים) ע״י הפשע, עד מתי יתארך זה.
החזון (חזון) התמיד – עד מתי יארך מה שאתה חוזה שהתמיד בטל? ועד מתי מלכות זו בפשע, כלומר בדעתה שרע היא עושה, תתן המקדש לשממה? ועד מתי יארך תִּתָּהּ דברי קדש ואישי קודש (מלאכי עליון הממונים עליה) מרמס? ולא הגיע עד הקצה האחרון כמו בפסוק י״א, ולא הזכיר שר הצבא, אבל נשמע מעצמו.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יד) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י עַ֚ד עֶ֣רֶב בֹּ֔קֶר אַלְפַּ֖יִם וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת וְנִצְדַּ֖ק קֹֽדֶשׁ׃
And he said to me, "To two thousand and three hundred evenings and mornings; then the sanctuary shall be victorious.⁠"
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ויאמר אלי עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש – רבי עזריה (ר׳ נתן צדיק בר חגי) [ור׳ יונתן] בשם רבי יצחק בכל מקום שיש בקר אין ערב וכל מקום שיש ערב אין בקר, אלא כשיעשה בוקרן של עו״א ערב באותה שעה ונצדק קדש אני מצדיקו מאותה גזרה.
פקאל לי, אלפין ות׳לאת׳ מאיה ליל ונהאר, יזכו אלקדס ויפלג׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

עד ערב בקר אלפים ושלוש מאות וגו׳ – ראיתי פֶתר בשם רב סעדיה לדבר וכבר עבר ופתר עוד עד ערב בקר עד שיבא אותו הערב שנאמר בו והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה י״ד:ז׳) ובטוחים אנו כי דבר יוצרנו יקום לעולם1 ולא יופר. ואומר אני כי הערב והבקר האמור כאן גימטריא הוא ויש זכר לדבר משני טעמים האחד שיהא חשבון זה מכוון עם חשבון אחר שבסוף הספר, והשני שאמר גבריאל לדניאל למטה בעיניין ומראה הערב והבקר אשר נאמר אמת הוא (דניאל ח׳:כ״ו), ואם לא רֶמֶז החשבון תלוי בו למה חזר וכפל אותו לומר אמת הוא, והחוזה נצטווה לסתום ולחתום הדבר ואף הוא לא נגלה בלשון סתום וחתום ואנו נוחיל להבטחת מלכנו קץ אחר קץ ובעבוֺר קץ הדורש נודע כי טעה במדרשו, והבא אחריו יתור וידרוש דרך אחרת. יש לפתור: ערב בקר – גימטריא שלהן חמש מאות ושבעים וארבע, ועוד אלפים ושלש מאות, הרי אלפים ושמונה מאות ושבעים וארבע.
ונצדק קדש – יכופר עון ישראל לבטל גזירת מרפסן ומדרסן מאז גלו גלות ראשונה למצרים עד יוגאלו ויושעו תשועת עולמים במלך המשיח. וחשבון זה כלה לסוף אלף מאתים ותשעים מיום שהוסר התמיד והוא שנאמר בסוף הספר: ומעת הוסר התמיד כדי לתת שיקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים (דניאל י״ב:י״א) יהיו ולא יותר שיבא המלך המשיח ויסיר שקוץ השומם והתמיד הוסר שש שנים לפני חורבן בית שני והועמד צלם בהיכל ויום שבעה עשר בתמוז היה ששרף אפוסטמוס את התורה וביטל התמיד והעמיד צלם בהיכל, כמו ששנינו במסכת תענית, ושש שנים שכתבתי אין בידי ראייה מפורשת אך יש ראיה ששבוע שלם לא בטל התמיד לפני החורבן שכן נבא דניאל על טיטוס: וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה (דניאל ט׳:כ״ז) כלומר מקצת השבוע שלפני החורבן יבטלו הקרבנות כך מפורש למטה בעיניין.
נחזור על הראשונות: כיצד מכוון חשבון ערב ובקר אלפים ושלש מאות מיום רדת ישראל למצרים להיות כלה לסוף אלף מאתים ותשעים ליום שהוסר התמיד, מאתים ועשר היו במצרים ארבע מאות ושמונים מיום צאתם עד ויבן הבית וארבע מאות ועשר היה הבית ושבעים שנה גלות בבל וארבע מאות ועשרים בית שני תן עליהם אלף מאתים ותשעים של קץ הימין הרי אלפים ושמונה מאות ושמונים צא מהן שש שנים שהוסר התמיד לפני החורבן כי לא מנה הכתוב אלף מאתים ותשעים אלא למעת הוסר התמיד הרי לך חשבון ערב בקר ואלפים ושלש מאות עוד נוסף בחשבון אשרי המחכה ויגיע לימים (דניאל י״ב:י״ב) ארבעים וחמש שנה יתירין על אלף מאתים ותשעים יש לומר על חשבון הראשון יבא מלך המשיח ויחזור ויתכסה מהם אותן ארבעים וחמש שנים ורבי אלעזר הקליר ייסד ביסוד שירו: ויתכסה מהם שבועים ששה (סילוק יוצר לפרשת החדש לר׳ אלעזר הקליר) הם ארבעים ושתים. ויש לומר השלש שנים שלא באו לחשבון שבוע לא מנה. ואני מצאתי כן במדרש רות שעתיד מלך המשיח להתכסות ארבעים וחמש שנים לאחר שיגלה ומביא ראיה מן המקראות הללו.
1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו מ׳:ח׳.
Until evening and morning, two thousand and three hundred I saw an interpretation in the name of Rav Saadia Gaon for this matter, but it has already passed, and he interpreted further "until evening and morning,⁠" that evening about which it says: "and it shall come to pass that at eventide it shall be light" (Zekharyah 14:7), and we are confident that our God's word will stand forever; it will not be nullified. I say, however, that the עֶרֶב and בֹּקֶר stated here are a gematria, and there is support for this matter from two reasons: 1) that this computation should coincide with the other computation at the end of the Book, and 2) that Gabriel said to Daniel later on in this chapter: "And the vision of the evening and the morning is true" (verse 26). Now, if he had not hinted that the computation was doubtful, why did he repeat it to say that it was true? And the seer was commanded to close up and to seal the matter, and to him, too, the matter was revealed in a closed and sealed expression, but we will hope for the promise of our king for end after end, and when the end passes, it will be known that the expounder has erred in his interpretation, and the one who comes after him will search and expound in another manner. This can be interpreted [as follows]: namely, that עֶרֶב בֹּקֶר has the numerical value of 574, ע = 70; ר = 200; ב = 2; ב = 2; ק = 100; ר = 200. Added together, this equals 574; plus 2,300, we have 2,874.
and the holy ones shall be exonerated The iniquity of Israel shall be expiated to bring an end to the decrees of their being trodden upon and crumbled since they were exiled in their first exile to Egypt, until they will be redeemed and saved with a perpetual salvation by our king Messiah, and this computation terminates at the end of 1,290 years from the day the daily sacrifice was removed, and that is what is stated at the end of the Book: "And from the time the daily sacrifice is removed, and the silent abomination placed, will be 1,290 years" (Daniel 12:11), and no more, for our king Messiah will come and remove the silent abomination. The daily sacrifice was removed six years before the destruction of the Second Temple, and an image was set up in the Heichal. Now that was the seventeenth day of Tammuz, when Apostomos burned the Torah, put an end to the daily sacrifice, and set up an image in the Heichal, as we learned in Tractate Ta'anith (26b), but for the six years that I mentioned, I have no explicit proof, but there is proof that the daily sacrifice was abolished less than a complete shemittah cycle before the destruction, for so did Daniel prophesy about Titus: "...and half the week of years [shemittah cycle] he will curtail sacrifice and meal-offering" (Daniel 9:27), meaning that a part of the week of years before the destruction, sacrifices will be abolished. So it is explained below in this section. Let us return to the earlier matters, how the computation of "evening and morning, two thousand and three hundred,⁠" fits exactly with the time commencing from the descent to Egypt to terminate at the end of 1,290 years until the day that the daily sacrifice was abolished: 210 years they were in Egypt. 480 years transpired from the Exodus until the building of the Temple. 410 years the Temple existed. 70 years was the Babylonian exile. 420 years the Second Temple stood. 1,290 should be added until the end of days, totaling: 2,880. Subtract six years that the daily sacrifice was removed before the destruction, for Scripture counted 1,290 years only from the time that the daily sacrifice was removed. Here you have the computation of "evening and morning, and 2,300" added to the computation. Fortunate is he who waits and reaches the end of days 45 years over 1,290 [years]. We may say that the king Messiah will come according to the first computation, and he will subsequently be concealed from them for forty-five years. Rabbi Elazar HaKalir established (in the concluding poem of the portion dealing with the month of Nissan): in the foundation of his song: six weeks of years, totaling 42. We may say that the three years that did not total a week of years he did not count. And I found it so in Midrash Ruth that the king Messiah is destined to be concealed for forty-five years after he reveals himself, and proof is brought from these verses.
ויאמרעד ערב בקר – עוד אפרשנו.
ונצדק קודש – שישוב קדש לצדק. ויהי בעבור שיאמר כמראה גבר אמר גבריאל.
ואז ענני פלמוני המדבר ומשפיע. עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש. אמר ן׳ יחייא הנה הפקידה אשר פקד ה׳ את עמו בימי כורש לתת להם לחם והתורה והמקדש היתה פקידה חלושה וכפי הכנתם כי הגדולים שבישראל לא רצו לעלות מן הגלות ולא עלו עם עזרא רק הריקים שבם וכאומרם ז״ל לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסלת נקיה. ולהיות כי מרשעי׳ יצא רשע חטאו בבית שני ויענם ה׳ פעם אחר פעם ולא שבו אליו ולכן בסוף נחרב ביתו ונשרף היכלו ונגלו ישראל בין האומות. ושאלת דניאל פה למלאך המדבר על ידיעת קץ הגלות וחרבן הבית לא היה על הצרה הפרטית מאנטיוכוס כי ממנה נצלו על ידי החשמונים אחרי ימים מעטי׳ שלא יפול על זמן כזה האמירה ואתה סתום החזון כי לימים רבים. רק על ידיעת הקץ האחרון כי שם יתמו ואז ימותו כל צרות ישראל ולא ישובו עוד לחטוא ולקבל עונש והוא בזמן ביאת המשיח. ואז ענהו המלאך כי יתמיד מעת החזון ההוא עד הערב והלילה מהבקר והיום מאלפים ושלש מאות שנה שאז נצדק קדש לעד ולעולם. והנה משנברא העולם עד שקם כורש הפרסי שלשת אלפים ושצ״א שנים שאז בימים ההם ומעט קודם בימי בלשצאר ודריוש ראה דניאל החזיונות האלה. באופן כי בסוף החמשת אלפים ושבע מאות שנה לבריאת העולם בקירוב אם מעט קודם או מעט אחר כך יבוא קיצנו בעזרת ה׳ למען יוכלו לשבת בני ישראל בטח על אדמתם כשלש מאות שנה מהאלף הששי למען יתראה לעין כל היות האמת אתם ויהנו בגוף ונפש מן העולם הזה תחת אשר נענשו בעול גלות האומות בגוף ונפש. ויהיו המאות שלשה להיות כי בסך ההוא יפול החזקה ויאומת הדבר היותו בלתי מקריי בהתמידו הסך ההוא. ואחר כך באלף השביעי יהפך העולם לתהו כאשר בתחלה כי שית שנין הוי עלמא וחד חרוב והוא שנת השמיטה מהאלפים. ואין להאשים העליון על אורך הגלות בעולם הזה ועל קוצר טוב הגאולה אחר תחיית המתים. יען כי העולם הלז ההווה ונפסד הוא מן העובדי אלילים הנפסדי׳ והעולם הנצחי הוא מישראל אשר להם הנפשות אלהיות הנצחיות. ואם ישראל נענשו בעול הגלות אפילו הריקים שבהם יהנו בטוב הגן עדן הגופני והעולם הבא הרוחני. ואותו הטוב המעט מהעולם הזה אשר ינתן להם בסוף האלף השישי הוא לאות ומופת שהם בני עליה. ויראו כל העולם ויושבי תבל סכלותם מקדם ומעלת ישראל וישערו מטובם הגופני הטוב הרוחני אשר ירשו בני הגלות אחר המות ולנצח נצחים וכן לתת שכרו גם כן לגוף החמרי אשר קבל עונש בגלות.
ויאמר אלי – עם כי שהמלאך שאל השיב אמריו אלי ואמר עד ערב בקר ר״ל עד הערב שנאמר בו והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה י״ד:ז׳).
אלפים ושלש מאות – והיא תהיה בשנת ב׳ אלפים ושלש מאות אבל לא ידענו מאיזה זמן מתחיל החשבון והוא סתום וחתום ובבוא המשיח ב״ב אז נדע ברור מוצא הדבר אשר רמוזה בו מאיזה זמן מתחיל חשבון הזה וכמ״ש בסוף הספר כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ.
ונצדק קדש – ואז עם קדש ימצא צדקה וחסד ותבוא הטובה המיועדת.
ויאמר אלי – והמשיב פנה בתשובתו אלי, (כי עקר התשובה היא בעבור שידע דניאל), עד ערב בקר אלפים ושלש מאות – הזמן עד שיהיה ערב דהיינו עד החורבן, שיבא ע״י הרומים, ועד שיהיה שנית בקר, היינו עד הגאולה העתידה, יתארך אלפים ושלש מאות שנים, ואז ונצדק קדש יוחזר הקדש אל צדקו כמקדם, דהיינו הבית המקדש וקדושת ישראל. וגם יל״פ שר״ל שאז יכופר הפשע וקדושת ישראל יצדק, שמאז והלאה יכירו כל העמים צדקם וידעו כי צדקו בתורתם ואמונתם, ונלוו גוים רבים אל ה׳ ביום ההוא. והנה אם נחשוב זמן זה בעת החורבן הראשון שהיה בשנת ג׳ אלפים של״ח, יגיע הזמן בשנת ה׳ אלפים תרל״ח, אולם ממה שאמר סתם ולא הזכיר שיתחיל החשבון מזמן החורבן, מבואר שהחשבון מתחיל מיום שדבר עמו המלאך, דהיינו משנת ג׳ לבלשאצר שאז ראה חזון זה, וזה היה בשנת ג׳ אלפים שפ״ח, ואמר שמן השנה ההיא עד שיהיה החורבן ואחריו הגאולה ימשכו אלפים וג׳ מאות שנה, ויגיע הגאולה לא יאוחר מה׳ אלפים תרפ״ח, וכבר בארנו שחשבון עידן ועדנים ופלג עידן מגיע לה׳ אלפים תרע״ג, שהוא ט״ו שנים קודם, מפני שמן הפסק ממשלת הקרן זעירא שבו דבר למעלה עד בנין המקדש והקרבת התמיד שבו דבר כאן, יתארך ט״ו שנים, שכבר מבואר בדחז״ל שימי ביאת בן דוד יתארך שבוע א׳ וימי גוג ומגוג גם כן יתארכו שבוע א׳ כמבואר בירושלמי דשביעית, הרי י״ד שנים עד בנין המקדש.
עד ערב בקר – שבשניהם היו מקריבים שני התמידין, וחסרה הו״ו לפני תיבת בקר ע״ד שמש ירח עמד זבלה (חבקוק ג׳:י״א).
ונצדק קדש – יֵעָשֶה לו מה שיצדק, מה שראוי לקדושתו.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(טו) וַיְהִ֗י בִּרְאֹתִ֛י אֲנִ֥י דָנִיֵּ֖אל אֶת⁠־הֶחָז֑וֹן וָאֲבַקְשָׁ֣ה בִינָ֔ה וְהִנֵּ֛ה עֹמֵ֥ד לְנֶגְדִּ֖י כְּמַרְאֵה⁠־גָֽבֶר׃
And it came to pass, when I, even I Daniel, had seen the vision, that I sought to understand it; and, behold, there stood before me as the appearance of a man.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
פלמא ראית אנא דניאל הד׳ה אלרויא, טלבת אן אתפהמהא, פכאן שכ׳ץ קאים חד׳אי כמנט׳ר רג׳ל.
(טו-כז) אמא תקדימה פי אלתפסיר ואבקשה בינה, ליערפנא אנה כמא אכ׳תלג׳ בקלבה אלתמאס אלתפסיר ט׳הר לה אלשכ׳ץ אלד׳י קאל ענה כמראה גבר, פכמא ט׳הר לה אלשכ׳ץ סמע צותא ישבה צות אנסאן ליאמר אלשכ׳ץ בתעריף דניאל אלתפסיר כמא קאל ואשמע קול אדם. והד׳א אלד׳י סמע צותה באנה יאמר אלשכ׳ץ, וקד ימכן אן יכון במנזלהֵ עתיק יומין ענד בר אנש, ובמנזלהֵ פלמוני המדבר ענד אחד קדוש, אלא אן דניאל ראי עתיק יומין ולם יר פלמוני ולא הד׳א אלאדם, ואנמא סמע צותיהמא פקט. ומעני ויקרא, נאדי פקאל יא גבריאל. ומעני קולה ויאמר הבן להלז, יעני דניאל. ומעני בין אולי מן ג׳ההֵ אלנהר, לתשאבה הד׳ה אלקצה לקצהֵ אשר ממעל למימי היאר, וכמא סיצף פי אלמסתאנף […] פי סואל בעץ׳ אלמלאיכה […] ען מדהֵ אלקץ.
ופי אמר בעצ׳הם לבעץ׳ כשפה לדניאל ליעזז ענדנא […] אלאקואל אצולהא ופרועהא […] ותפסירהא אד׳א סמענא […] מעאני וסל ענהא אלמלאיכה […] וקולה את אשר יהיה באחרית הזעם […] את הארץ […] ומא אשבה ד׳לך.
פאמא קולה עז פנים, אנה לא ירחם ולא יהאב, כמא קאל גוי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יחון. ומעני ומבין חידות, אחאדית׳ אכ׳באר אלמלוך אלד׳ין מן סבלהם וסירהם, פהו יחתג׳ לכל פעל יפעלה מן חית׳ שא כיף שא ויקול פעלת כמא פעל פלאן אלמלך. ומעני ועצם כחו ולא בכחו, מת׳ל מא שרחנא פימא תקדם. ומעני ונפלאות ישחית, הו מא יתעג׳ב מן אפסאדה אד׳א ג׳רת אשיא לם יר מת׳להא, לאן הד׳א אלעג׳ב מא לם יר מת׳לה אעני מרתין. ומעני והשחית עצומים ועם קדשים, אנה יקתל מן כ׳ואץ בני אסראיל ועואמהם. ומעני ועל שכלו והצליח [ליס הד׳א אצלאח] ועקל צחיח, לאן אלעקל אלצחיח הו מא אמר באלעדל, ולכנה תעאקל ותחאכם כמא יקול חכמים המה להרע, ולד׳לך פסרתה כ׳בתא, וכמא פסרת כל הצליח פי הד׳א אלמוצ׳ע תמאם ולא אפסרה אצלאחא, אד׳ אלמכר לא יכון אצלאחא.
ומעני ובשלוה ישחית רבים, אנה יעטי ישראל אלאמאן חתי יהדו ויטמאנו, ת׳ם יעטף עליהם פיהלך מנהם, ולעלה אן יפעל בג׳ידהם כד׳אך.
ומעני ועל שר שרים יעמד, קד יכון פי אלארצ׳ין פיקצד אג׳ל אלמלוך או אג׳ל אלאמרא אי כהן גדול או מן אשבההם, וקד יכון מן אלמסמאיין פכאנה יקצד באלכלאם אלדעוי אמא מיכאל ואמא גבריאל או מן אשבאההמא.
ומעני ובאפס יד ישבר, פהו וקת פנא גלבתה ומקדרתה כמא מת׳ל למואב פקאל כי אפס חציר כלה דשא ירק לא היה. וקאל איצ׳א כי אפס המץ כלה שד תמו רמס מן הארץ, ומא לאאם ד׳לך. ומעני סתם החזון, ליס הו אכתמוה, לאנה לו כאן כד׳אך לם יג׳ז לדניאל אן ית׳בתה וידונה, ואנמא הו אחפט׳ה ואכ׳נזה ואד׳כרה כמא קאל ובסתום חכמה תודיעני, ועלי מא סנקול פי אכ׳ר הד׳א אלכתאב. ותצריף ונהייתי, קד יכון מן נהי, וקד יכון מן היה, ויראד באלג׳מיע גם והם. ואלחאקה בהד׳א אלקול ואקום ואעשה את מלאכת המלך, יריד בה אנה לולא צ׳רורהֵ עמל אלסלטאן לם יפק מן גמה וד׳אך לעט׳ם מא ג׳רי לה.
וקולה ואשתומם על המראה ואין מבין, ליס יעני תפסיר אלרויא לאן גבריאל קד אפהמה איאהא כמא קאל לה הבן בן אדם, ואנמא יעני בד׳לך אנה ליס יעלם הו נבי אם לא חתי ט׳הר לה גבריאל פי אליקט׳ה בעד ד׳לך כמא סישרח פי מא יסתאנף, פארתג׳ע מעתקדא אן הד׳א אלרויא נבוה כאנת.
פד׳לך תמאם שרח אלג׳ז אלת׳אמן ונץ אלג׳ז אלתאסע מן כתאב דניאל.
ואבקשה בינה – הייתי מתאוה שיבינוהו לי מן השמים.
that I sought understanding I was longing that they should enable me to understand [the vision] from heaven.
ויהי בראותי וגו׳ ספר כי אחרי ראותו את החזון ביקש להבינו וראיתי שהיה עומד לנגדי כמראה גבר. ר״ל שהיה משגיח עלי אחד שהיה מראהו כמראה גבר והוא הקדוש ברוך הוא יתברך.
ואבקשה בינה – בקשתי להבין דבר החזון.
כמראה גבר – כמראה איש והוא גבריאל האמור במקרא שלאחריו.
ויהי בראותי – כי על החזון אשר שמע שהוא מפסוק י״א ואילך לא בקש בינה, שהבין את הדברים, ששר הצבא שהוא הכ״ג יגדל על קרן מצעירה וירים את התמיד, ושאח״כ יוחרב המקדש, ושיארך זמן הנאמר שהיה זמן מפורש, כ״ז הבין בשכלו, רק את החזון אשר ראה לא הבין, שהוא מי הוא האיל והצפיר ויתר דברים שראה בחזון, וע״ז בקש בינה, ונראה לעיניו כמראה גבר שהוא גבריאל.
בינה – בקשתי להבין אל מי רומזות החיות האלה.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(טז) וָאֶשְׁמַ֥ע קוֹל⁠־אָדָ֖ם בֵּ֣ין אוּלָ֑י וַיִּקְרָא֙ וַיֹּאמַ֔ר גַּבְרִיאֵ֕ל הָבֵ֥ן לְהַלָּ֖ז אֶת⁠־הַמַּרְאֶֽה׃
And I heard the voice of a man between the banks of Ulai, who called, and said, "Gabriel, make this man understand the vision.⁠"
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ואשמע קול אדם – (בקהלת בפסוק כי יש אדם שעמלו בחכמה).
ת׳ם סמעת כצות אנסאן פי ג׳ההֵ אלנהר, פנאדי במן קאל לה, יא גבריאל, אפהם ד׳אך תפסיר אלרויא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

בין אולי – בתוך הנהר.
ויקרא – האדם.
ויאמר – למלאך אתה גבריאל.
הבן להלז את המראה – פרש לזה את החזון.
להלז – לשון חשיבות, כמו שקראו חמודות כל מקום שנאמר הלז בעל צורה הוא ומכאן למדו באגדה יצחק נדמה לאביו בצלם ובדמות שנקרא האיש הלז בפרשת ויהי כי זקן יצחק (בראשית כ״ז:א׳) ויהי יוסף יפה תואר (בראשית ל״ט:ו׳) זהו הנוי המנוי בה׳ דברים שהאב זוכה לבנו.
in the midst of the Ulai in the midst of the river.
and he called i.e., the man.
and said to the angel, "You, Gabriel.⁠"
enable this one to understand the vision explain the vision to this one.
this one Heb. לְהַלָּז, an expression of esteem, as he called him חֲמוּדוֹת, one of desirable qualities. Wherever it says הַלָז it refers to a person of form, and from here they learned in the Aggadah: Isaac resembled his father in form and in likeness, for he is called הָאִישּׁ הַלָז in the section commencing, "Now it came to pass when Isaac was old.⁠": "...and Joseph was fair in form and fair in appearance" (Bereshit 39:6). This is the beauty enumerated among the five things that a father merits for his son.
ושמעתי שקול זה שהיה כמראה גבר אשר היה רואה אותי היותי בין אולי ובין הספקות כדי להבין החזון. שקרא לגבריאל ואמר אליו הבן להלז את המראה.
להלז – להזה כמו השונמית הלז (מלכים ב ד׳:כ״ה).
בין אולי – הקול יוצא מבין מי נהר אולי ואמר אתה גבריאל הבן את המראה אל הזה ר״ל אל דניאל.
ואשמע – כבר אמר שהדבור שנאמר באותו חזון מפסוק י״א ואילך דבר אחד קדוש פלמוני, וחז״ל נחלקו מי הוא, שבמדרש ב״ר מבואר שהוא הקב״ה בעצמו, כמ״ש ואשמע אחד קדוש מדבר שמעתי להקב״ה שהוא גוזר גזירות על ישראל, ועוד אמר בב״ר גדול כחם של נביאים שמדמין הצורה ליוצרה שנאמר ואשמע קול אדם בין אולי, ובתנחומא אמר ואשמע אחד קדוש מדבר זה מיכאל, שלדעתם מיכאל גבוה מגבריאל, כמ״ש ברכות (דף ה׳) מיכאל באחת גבריאל בשתים, שנאמר ויעף אלי אחד מן השרפים, וממאי דההוא אחד מיכאל הוא דכתיב והנה מיכאל אחד מן השרים הראשונים בא לעזרני, שמיכאל הוא מן השרים הראשונים ומשפיע על גבריאל שהוא במדרגה אחריו, וע״כ שמע קול אדם שהוא הפלמוני המדבר שהזכיר למעלה, שהוא משפיע על גבריאל, ואותו לא ראה כי הוא פלמוני ונעלם רק שמע קולו מבין הנהר מרחוק שהוא צוה לגבריאל להבין לו את המראה.
בין – שתי שפתות נהר אולי.
להלז – לאיש הלזה, העומד בריחוק קצת ממקום המדבר, וכן מי האיש הלזה (פרשת חיי שרה).
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יז) וַיָּבֹא֙ אֵ֣צֶל עׇמְדִ֔י וּבְבֹא֣וֹ נִבְעַ֔תִּי וָאֶפְּלָ֖ה עַל⁠־פָּנָ֑י וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ הָבֵ֣ן בֶּן⁠־אָדָ֔ם כִּ֖י לְעֶת⁠־קֵ֥ץ הֶחָזֽוֹן׃
So he came near where I stood; and when he came, I was terrified, and fell upon my face; but he said to me, "Understand, O son of man; for the vision belongs to the end of time.⁠"
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
פג׳א ענד מוקפי, פמע מג׳יה, האלני פוקעת עלי וג׳הי פקאל לי, אפהם יא אבן אדם תפסיר אלרויא, פאנה אלי וקת אלאג׳ל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

כי לעת קץ – לימים רבים יהיה החזון הזה.
to the time of the end. For many days this vision will come about.
ויבא – טעם לאמר בן אדם בעבור שהוא במראות הנבואה בין המלאכים קדושים, וככה יחזקאל הנביא.
ויאמר אלי הבן – נפשך בן אדם או לבך.
וטעם כי לעת קץ – לקץ ארוך כמו אנשי מדות.
ותכף בא אצל עומדי והוא רמז שהתחיל להשפיע בינה עליו אשר מצד חולשת שכלו נבעת ונפל על פניו כאשר יקרה להרבה מהנביאים. והוא קראני לאמר הבן בן אדם כי החזון הלז הוא יקר הערך מאד להיותו ידיעת עת הקץ.
נבעתי – מלשון בעתה וחרדה.
כי לעת קץ – אשר לעת קץ.
ויבוא – ובא גבריאל אצל מקום עמדו וכאשר בא חרדתי ונפלתי על פני מגודל החרדה.
הבן בן אדם – אתה בן אדם תן דעתך להבין אמרי החזון אשר יהיה לעת קץ ר״ל בסוף ימי הגלות.
ויבא – אז נתקרב גבריאל אליו, ונבעת, ויאמר הבן כי לעת קץ החזון – הודיעו שהוא חזון לימים רבים ולעתים רחוקות וכל שהדבר רחוק בזמן הוא נעלם יותר מעין החוזה וצריך בינה יתירה.
עמדי – מקום שאני הייתי עומד בו.
הבן – זכור כי לא לעת עתה יהיה הדבר, רק בזמן רחוק.
לעת קץ – הימים, לעת רחוקה; וקץ הוא גוזמא.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יח) וּבְדַבְּר֣וֹ עִמִּ֔י נִרְדַּ֥מְתִּי עַל⁠־פָּנַ֖י אָ֑רְצָה וַיִּ֨גַּע⁠־בִּ֔י וַיַּֽעֲמִידֵ֖נִי עַל⁠־עׇמְדִֽי׃
Now as he was speaking with me, I fell into a deep sleep with my face toward the ground; but he touched me, and set me upright.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהעודהכל
פלמא כלמני אסבתת עלי וג׳הי עלי אלארץ׳, פדני חתי אוקפני עלי וקפי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

נרדמתי – לשון תנומה ושממון. אֶינִטוּמיץ בלעז.
על עמדי – על מעמד רגליי.
I fell into a sound sleep An expression of slumber and bewilderment.
and stood me up where I had been standing Where my feet were standing.
ואפילו שהיה עוזרני בדבורו עם כל זה הייתי נרדם נופל על פני ארצה עד שעזרני במישוש ויגע בי ויעמידני על עומדי.
נרדמתי – מלשון תרדמה ושנה.
נרדמתי – בתרדמה של פחד.
על פני – מושכב על פני ארצה.
ויגע בי – כאדם הנוגע בחברו לעוררו מן השינה.
ויעמידני – חיזק אותי בדברים לעמוד על עמדי ר״ל כמו שהייתי עומד בתחלה.
נרדמתי – מאימתו, או מעומק מחשבתי.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודהואיל משההכל
 
(יט) וַיֹּ֙אמֶר֙ הִנְנִ֣י מוֹדִֽיעֲךָ֔ אֵ֥ת אֲשֶׁר⁠־יִהְיֶ֖ה בְּאַחֲרִ֣ית הַזָּ֑עַם כִּ֖י לְמוֹעֵ֥ד קֵֽץ׃
And he said, "Behold, I will make you know what shall be at the end of the indignation; for it belongs to the appointed time of the end.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
וקאל, האנא מערפך מא יכון פי אכ׳ר הד׳א אלזג׳ם, פאנה אלי וקת אלאג׳ל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

כי למועד קץ – כי הוא לזמן קץ ימים רבים.
for it is the end of the time for it is at the time of the end of many days.
באחרית הזעם – יספר זעם השם על ישראל בימי יון ובימי אנטיוכוס עד שטיהרו החשמונאים את הבית וזהו ונצדק קדש והנה שב לפרש כי המלך הראשון שהוא אלכסנדרוס הוא הקרן הנשברה מהרה ופירש ארבע מלכיות.
וטעם מגוי – שכולם היו מגוי יון ולא אחד בהם שהיה לו כח כמו אלכסנדרוס.
ואמר אלי הנני מודיעך את אשר יהיה באחרית הזעם מהגלות האחרון כי למועד מהגלות ההוא אשר נועד לישראל על חטאתיו יש קץ כי לא יתמיד לנצח הרעה והזעם על ישראל. וביאר לו משל האיל אשר ראה בחזון ומשל הצפיר השעיר.
באחרית הזעם – בסוף ימי הזעם הם ימי הגלות.
כי למועד קץ – למועד זמן הגלות יהיה קץ ולא לעולם יקצוף.
באחרית הזעם – ר״ל אחרית ימי הזעם, כי למועד קץ – תחלה אמר לעת קץ החזון ויש הבדל בין עת ובין מועד, שהעת הוא העת הטבעי, שהוא מעצמו, והמועד הוא העת המיועד על ידי מי שיעדו, כמו עת הדתי או העת שיעדו הנביאים, תחלה באר לו שגם הזמן יחייב כ״ז, וכל ענינים האלה רצופים בסדור הכולל מימי בראשית, עד זמן תיקון העולם, והקץ יבא בעתו המחוייב לו מצד הזמן ועתה אחרי שהמלאך באר לו הדברים בנבואה הוא מחוייב גם מצד היעוד הנבואיי, לכן אמר כי למועד קץ, ויש הבדל ביניהם כי הדבר המחוייב מצד העת הטבעי ישנהו ה׳ לפעמים אם נשתנה מעשה העם לרעה, אבל היעוד הטוב שיעד בנבואה והגביל הזמן א״א לשנותו ומוכרח לבא בבוא המועד המיועד.
הזעם – מקורו זוע, כלומר מגודל חרון אף ה׳ יזועו ממקומם כל בני האדם וכל מלכותם.
כי – אשר יהיה למועד קץ, בזמן רחוק לערך זמננו זה.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כ) הָאַ֥יִל אֲשֶׁר⁠־רָאִ֖יתָ בַּ֣עַל הַקְּרָנָ֑יִם מַלְכֵ֖י מָדַ֥י וּפָרָֽס׃
The ram which you saw having the two horns, they are the kings of Media and Persia.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״ימצודת דודמלבי״םעודהכל
אלכבש אלד׳י ראיתה ד׳א אלקרנין, הו מלוך מאהאת ופארס.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

מלכי מדי ופרס – שתי קרנים, שתי אומות מולכות, כמו שפירשתי למעלה.
The kings of Media and Persia The two horns represent two ruling nations, as I explained above.
בעל הקרנים – בעל שתי קרנים.
מלכי – ר״ל ירמז על שתי מלכיות והם מדי ופרס ומה שהיתה האחת גבוה מן השניה יורה כי מלכות פרס תהיה גדולה ממלכות מדי כי היא לא משלה רק שנה אחת ולזה עלתה הגבוהה באחרונה כי פרס תמשול אחר מדי ומ״ש מנגח ימה וצפונה וכו׳ (דניאל ח׳:ד׳) ולא אמר מזרחה כי ממזרח בא כמ״ש בו קורא ממזרח עיט (ישעיהו מ״ו:י״א).
וכל חיות וכו׳ – ירמז על כל מלכי האדמה.
האיל – באר לו את החזון שראה שהוא האיל והצפיר, ומ״ש מלך יון ר״ל מלכות יון, וקרא לאלכסנדר המלך הראשון, דהיינו למלכות הכללי שמלכו בכפה, כי כבר קדמו מלכים ליון קודם.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״ימצודת דודמלבי״םהכל
 
(כא) וְהַצָּפִ֥יר הַשָּׂעִ֖יר מֶ֣לֶךְ יָוָ֑ן וְהַקֶּ֤רֶן הַגְּדוֹלָה֙ אֲשֶׁ֣ר בֵּין⁠־עֵינָ֔יו ה֖וּא הַמֶּ֥לֶךְ הָרִאשֽׁוֹן׃
And the rough he-goat is the king of Greece; and the great horn that is between his eyes is the first king.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״ימצודת ציוןמצודת דודעודהכל
ואלתיס פהו מלוך אליונאניין, ואלקרן אלעט׳ים אלד׳י בין עיניה, הו אלמלך אלאול מנהם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

המלך הראשון – הוא אלכסנדרוס מוקדון שהרג את דריוש בן אסתר, כמו שמצינו בספר יוסף הכהן.
the first king He is Alexander of Macedon who slew Darius, the son of Esther, as we find in the book of Josiphon (ch. 9).
והצפיר השעיר – כפל המלה בשמות נרדפים לתוספת ביאור.
מלך – ר״ל ירמז על מלך.
הוא המלך הראשון – ירמוז על המלך הראשון והוא אלכסנדרוס מוקדן כי בא מפאת המערב והיה מתגבר מאוד בדרך מהלכו וכבש מלכים רבים במהירות רב ובא עד מדי ופרס וגבר עליהם והרג את מלכם.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״ימצודת ציוןמצודת דודהכל
 
(כב) וְהַ֨נִּשְׁבֶּ֔רֶת וַתַּֽעֲמֹ֥דְנָה אַרְבַּ֖ע תַּחְתֶּ֑יהָ אַרְבַּ֧ע מַלְכֻי֛וֹת מִגּ֥וֹי יַעֲמֹ֖דְנָה וְלֹ֥א בְכֹחֽוֹ׃
And as for that which was broken, in the place where four stood up, four kingdoms shall stand up out of the nation, but not with his power.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ואלמנכסרה אלד׳י נבתת מכאנהא ארבעה, הי ארבע ממאלך, תקום מן אמה ואחדה לא בקותהא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

והנשברת – אשר ראית שנשברה.
ותעמדנה ארבע תחתיה – כמו שכתוב בספור החלום למעלה. ארבע מלכיות הם אשר יעמדנה מאותו הגוי שחילק אלכסנדרוס מלכותו לארבעה ילדים ויוסף הכהן קראם בספרו ארבעה ראשי נמר ולא בני המלך היו.
ולא בכחו – ולא יהו האחרונים ככח המלך הראשון כי חלשים ממנו יהיו.
And the broken one that you saw being broken.
in whose stead stood four as is written in the narration of the dream above (verse 8), [there] are four kingdoms which will arise from that nation, for Alexander of Macedon divided his kingdom upon his death [into parts for] four youths, and Joseph called them four heads of a leopard in his book, and they were not the sons of the king.
but not with its strength The last ones will not be as strong as the first king, but they will be weaker than him.
והנשברת וגומ׳ ר״ל כי אחרי השבר קרן הצפיר יעמדו הד׳ מלכיות אשר נחלק להם מלכות אלסכנדר. אבל לא יהיה להם הכח מאלסכנדר כי לא יהיו במדרגתו וכחו.
מלכיות – בקבוץ שפתים.
יעמדנה – בא ביו״ד בתחלתה ונו״ן ה״א בסופה והראוי תעמדנה ועיין מה שכתבתי בפרשת ויצא על ויחמנה בבאן לשתות.
והנשברת – ומה שראית כי נשברה הקרן הגדולה ותעמודנה ארבע תחתיה ירמז על כי כאשר יתחזק אלכסנדרוס עד מאוד ימות הוא ובמקומו יעמדו ארבע מלכיות בארבע הרוחות והם רומא ומצרים וא ״י ופרס האמורים למעלה.
מגוי יעמודנה – מלכי הארצות ההם יהיו מבני עמו.
ולא בכוחו – לא יתחזקו בכוחו של אלכסנדרוס להתגבר כמוהו, או ר״ל שהמלכים ההם לא יהיו מבניו כי הבנים יקראו כח כמ״ש כחי וראשית אוני (בראשית מ״ט:ג׳).
ולא בכחו – שלא יהיו בניו או יורשי עצר רק יתחזקו אח״כ מעצמם, כי זה היה ימים רבים אחרי מותו.
יעמדנה – היה מן הראוי שכל לשון נסתרות בעתיד יקבל בראשו יו״ד כמו בגוף נסתרים, אבל אינם החכמים היוצרים הלשון, רק המון העם.
בכחו – של מלך זה הראשון, כל כחו שהראה בחייו לא יעכב ששרי צבאו יגזלו המלוכה מזרעו.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כג) וּֽבְאַחֲרִית֙ מַלְכוּתָ֔ם כְּהָתֵ֖ם הַפֹּשְׁעִ֑ים יַעֲמֹ֛ד מֶ֥לֶךְ עַז⁠־פָּנִ֖ים וּמֵבִ֥ין חִידֽוֹת׃
And at the end of the period of their kingdom, when the transgressors have completed their transgression, there shall stand up a king of fierce countenance, and understanding stratagems.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל
ופי אכ׳ר מלכהם, ענד כמאל אלג׳רום, יקום מלך צפיק אלוג׳ה יפהם אלאחאדית׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ובאחרית מלכותם כהתם הפושעים – כשיגיעו זמן שיתמו רשעי ישראל שבבית שני.
יעמד מלך עז פנים – הוא טיטוס.
And at the end of their kingdom, when the transgressors have been destroyed When the end arrives, and the wicked of Israel in the Second Temple will be finished.
a brazen-faced person will rise he is Titus.
ובאחרית מלכותם – על ישראל.
כהתם הפושעים – והנה הטעם כי בעבור שהיו פושעי ישראל רבים על כן נמכרו ביד היונים.
מלך עז פנים – הוא היה אנטיוכס והשר שלו גלינוס.
ויש מהגאונים שאמרו שמלך עז פנים הוא הקדרי שיצא בשנת ארבעת אלפים ותשפ״א שנה והנביא ידבר על האחד מהארבעה מלכים שמלכו תחת אלכסנדרוס וככה פירש עוד בנבואה הרביעית ועמד מלך גבור שהוא אלכסנדרוס ואמר ובעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים והנה אין זה כאשר דבר.
ובאחרית מלכותם כשירצה ה׳ להתם ולכלות הפושעים מישראל לעונש חטאתם יעמוד אנטיוכוס שהוא מלך עז פנים ומבין חידות שנראה כי היה חכם גדול בחכמת הכישוף והאיצטגנינות ואף חכמתו עמדה לו להמליכו על כל הזולת ולולי רחמי ה׳ שהשפילו אין כל אומה ולשון יכול עליו.
כהתם – מלשון תם והשלמה.
עז פנים – חצוף.
כהתם הפושעים – כשיגיע הזמן להשלים ולכלות פושעי ישראל כשתתמלא הסאה.
יעמוד – אז יעמוד מהם מלך עז פנים ויהיה מבין חידות כי ימצא בו הרבה חכמה והוא טיטוס הבא מרומא ועליו יורה קרן אחת מצעירה וכמ״ש על אדום הנה קטן נתתיך בגוים (עבדיה א׳:ב׳) ועל רומא יאמר כי הרבה מבני אדום נתישבו בה ומלכו בתוכה ומ״ש ותגדל יתר וכו׳ כי התחזק ביותר על המצרים שהיא בדרומה של א״י ועל פרס שהיא במזרחה של א״י.
ובאחרית מלכותם כהתם הפושעים כשיכלו פושעי ישראל, שזה היה אחר החורבן, עז פנים – שלא יעוז בחרב ובגבורה רק בעזות, כמו שראה במראה הקודמת, ומבין חידות – כי יהיו חכמים גדולים ומבינים חדות של כתבי הקדש, ואלו עיינין כעיני אנשא בקרנא דא.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל
 
(כד) וְעָצַ֤ם כֹּחוֹ֙ וְלֹ֣א בְכֹח֔וֹ וְנִפְלָא֥וֹת יַשְׁחִ֖ית וְהִצְלִ֣יחַ וְעָשָׂ֑ה וְהִשְׁחִ֥ית עֲצוּמִ֖ים וְעַם⁠־קְדֹשִֽׁים׃
And his power shall be mighty, but not by his own power; and he shall destroy wonderfully, and shall prosper and do; and he shall destroy those that are mighty and the people of the holy ones.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
פתעט׳ם קותה לא בקותה, ויפסד פסאדא עג׳יבא ויתם לה אן יצנעה, ויהלך אלעט׳מא ואלקום אלקדוסין.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ועצם כחו – ולא בגבורה כי אם בחלקלקות, כמו שמפורש בסוף הספר.
ונפלאות ישחית – ובהפלא ופלא ישחית אומות.
והצליח ועשה – חפצו.
והשחית עצומים – השחית אומות רבות.
ועם קדושים – ישראל המאמינים בתורה.
And his power will become strong and not with might but with smooth talk, as is explained at the end of the Book (11:21).
and he will destroy wondrously and with wonder upon wonder, he will destroy.
and he will prosper and accomplish his desire.
and he will destroy the mighty many nations.
and the people of the holy ones Israel, who believe in the Torah.
ועצם כחו ולא בכחו – רק בעבור חטאת ישראל ליסרם השם.
והשחית עצומים – זה פירוש ותפול ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמסם והוא השחית רבים מישראל.
ופירוש ועד צבא השמים הגדיל – שהוא שר השרים שהוא מיכאל כי הוא השר הגדול ותחתיו שרים ועוד אדבר על זה והוא בטל עלת התמיד והחריב הבית וזהו והושלך מכון מקום מקדשו ואל תתמה בעבור שאמר שהוא מקדש מיכאל כי מקדש השם הנכבד הוא כמו תורת משה היא תורת השם ומטה משה הוא מטה האלהים.
ועצם כחו אבל לא יהיה במדרגת הכח מאלסכנדר כי לא אנטיוכוס שגבר באחיו ולא הד׳ מלכים יחד שמלכו אחריו הגיעו לכח אלסכנדר. ונפלאות ישחית והם הענינים החשובים שבמקדש אשר היו אצלם לנפלאות ועם כל חוטאו בזה הצליח ועשה יותר רעה כי השחית עצומים והם ישראל גוי גדול ועצום. ועם קדושים והם בני אהרן הקדושים כהני ה׳.
ועצם כחו – בכל עת יתחזק כחו ולא בעבור רוב כוחו כ״א בחלקלקות אמריו ותחבולות כמ״ש בו והחזיק מלכות בחלקלקות (דניאל י״א:כ״א).
ונפלאות ישחית – השחתות נפלאות ישחית והצליח במעשיו ועשה כל חפצו והשחית מלכים עצומים.
ועם קדושים – הם ישראל.
ועצם כחו ולא בכחו – שיהיה לו כח גדול ולא יהיה זה ע״י כח וגבורה למלחמה רק בפיו, ובזה ישחית הנפלאות האמתיות הנמצאים בתורה ואשר עשו הנביאים לקיום הדת, והצליח ועשה ובזה יצליח עד שישחית עצומים ועם קדושים.
ולא בכחו – רק בערמימותו.
ונפלאות ישחית – יגרום השחתת גוים וערים הרבה עד שכל אדם יתפלא על הצלחתו.
עצומים – גוים רבי המספר, ומזה כחם.
ועם קדשים – בני ישראל.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כה) וְעַל⁠־שִׂכְל֗וֹ וְהִצְלִ֤יחַ מִרְמָה֙ בְּיָד֔וֹ וּבִלְבָב֣וֹ יַגְדִּ֔יל וּבְשַׁלְוָ֖ה יַשְׁחִ֣ית רַבִּ֑ים וְעַ֤ל שַׂר⁠־שָׂרִים֙ יַעֲמֹ֔ד וּבְאֶ֥פֶס יָ֖ד יִשָּׁבֵֽר׃
And through his cunning he shall cause deceit to prosper in his hand; and he shall magnify himself in his heart, and in time of security he shall destroy many. He shall also stand up against the prince of princes; but he shall be broken without effort.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ומע כ׳בת׳ה יתם אלאמר פי ידה, פיכבר קלבה ויהלך אלכת׳ירין פי הדו, ואלי רייס אלרויסא יקצד, וענד כ׳לו אלקדרה ינכסר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ועל שכלו והצליח מרמה בידו – ועל ידי שהוא משכיל בכל אשר יפנה ויצליח יחזיק במרמה שבידו.
ובלבבו יגדיל – יתגאה.
ובשלוה ישחית רבים – במרמה ובחלקלקות ישחית רבים היושבים אתו בברית ושלום.
ועל שר שרים יעמד – כלפי מעלה יטיח דברים זהו פירוש החלום הכתוב למעלה: ועד שר הצבא הגדיל (דניאל ח׳:י״א).
ובאפס יד ישבר – ובאין כח ישבר על ידי יתוש חלש שבבריות שנכנס בחוטמו, כמו ששנינו במסכת גטין.
And through his intellect, he will cause the deceit in his hand to prosper And because he is clever wherever he turns and [because] he will prosper, he will hold onto deceit with his hand.
and in his heart he will become proud Heb. יַגְדִּיל, lit, he will grow larger.
and in tranquility he will destroy many With guile and with smooth talk he will destroy many who dwell with him with a covenant and in peace.
and over the Prince of princes he will stand He will speak blasphemously about Heaven. This is the meaning of the dream written above (verse 11): ["And until the Prince of the host it grew.⁠"]
and without strength he will be broken And without strength he will be broken, through a mosquito, the weakest of creatures, which entered his nose, as we learned in Tractate Gittin (56b).
ובאפס יד ישבר – כי ידוע הוא כי אנטיוכוס נפל מן הגג ונשבר ומת.
הגאון רב סעדיה אמר: כי אלפים ושלש מאות הם שנים ותחלתם מגלות מצרים. ומה טעם להחל משם ועוד איך הוא שנה ערב ובקר לפי דעתו כבר עבר המועד זה שנים רבות.
והנכון בעיני כי שש שנים וחדשים עמדו ישראל בימי אנטיוכוס בצרה גדולה וכן כתוב בספר יון והנה זה המספר הם ימים.
והטעם אלפים ושלש מאות בקר – והם שש שנים משנות החמה ושלשה חדשים וימים מהם משנות הלבנה קרוב משש שנים וחצי על כן אמר המלאך ומראה הערב הבקר אמת הוא והטעם שהוא כמשמעו ערב ובקר ולולי שמצאנו זה המספר כתוב וכבר עבר לא יכול אדם להבין זה המספר על כן אמר דניאל ואשתומם על המראה ואין מבין וכבר דברי קץ הגאולה סתומים וחתומים גם דניאל לא ידע הקץ כי כן אמר ואני שמעתי ולא אבין. וכן אמר באחרונה וחתום הספר עד עת קץ והמשכילים יבינו בהגעת הקץ מדברי המלאך.
ועל שכלו וגו׳ ר״ל כי לפי שכלו ולפי אשר יחשוב הוא מצליח להיות מרמה בידו היינו להיותו ערום מה שעל כן יתגאה מאד ובלבבו יגדיל. ובשלוה ישחית רבים כי להיות בני אדם חשובים לפניו כחגבים. בהיותם בשלוה עמו על לא חמס בידם ישחיתם. וגאותו יעוררהו לעמוד גם כן על שר השרים והוא ה׳ מלך המלכים יתברך כי יבטל התמיד ומילה ושבת. מה שעל כן באפס יד ישבר כי ה׳ ימיתנו באפס ובאין יד בן אדם וכאשר קרה כי נחלה בהשגחה מחולי רע. ולצעקת פיל אחד נהפך רכבו ונפל בארץ ונשברו עצמותיו.
ועל שכלו – ובעבור רוב שכלו יצליח המרמה שבידו.
ובלבבו יגדיל – בעבור זה יתגאה בלבבו וישחית רבים מהיושבים עמו בשלוה ובכריתת ברית.
ועל שר שרים – יעמוד על השר שעל כל השרים ר״ל שחירף כלפי מעלה וכמ״ש רז״ל.
ובאפס – מבלי יד אדם ימות כי מיתתו היתה ע״י יתוש אחת שנכנסה בחוטמו כמ״ש רז״ל.
ועל שכלו – והכל יעשה על ידי שכלו ותחבולותיו לא ע״י נבואה או רוה״ק, שהנפלאות שייחסם לעצמו יהיה בהמצאת שכלו, ובכ״ז יצליח בידו, עד שיגדיל בלבבו – לאמר אני ואפסי עוד, ובשלוה ישחית רבים שלא ילחם כלל רק בדבור פיו ישחית כל המתקומם כנגדו ובלתי נכנע למצותיו, ועל שר שרים יעמוד – שיעמוד ימים רבים למעלה מהשרים, ובאפס יד ישבר – אבל אח״כ יכלה כחו, ואז ישבר ויכלה כח ממשלתו, ובזה קצר פה כי כבר אמרו באורך במראה הקודמת.
ועל שכלו – הצלחתו תרבה גם כי שכלו קטן.
והצליח – על ידי מרמה שבידו.
יגדיל – יתפאר בהצלחתו.
ובשלוה – מבלי שינקפהו לבו.
שר שרים – אלהים אמת.
ובאפס יד – ע״י עם חלש.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כו) וּמַרְאֵ֨ה הָעֶ֧רֶב וְהַבֹּ֛קֶר אֲשֶׁ֥ר נֶאֱמַ֖ר אֱמֶ֣ת ה֑וּא וְאַתָּה֙ סְתֹ֣ם הֶֽחָז֔וֹן כִּ֖י לְיָמִ֥ים רַבִּֽים׃
And the vision of the evenings and mornings which has been told is true; but you, shut you up the vision; for it belongs to many days to come.⁠"
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ורויא מדהֵ אלליל ואלנהאר אלתי קילת פהי חק, ואנת פאחפט׳ אלרויא, פאנהא אלי דהר טויל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ומראה הערב והבקר – אשר נאמר לך בחלום העליון אמת הוא.
ואתה סתום החזון – אל תפרשהו, וסתמהו בלבך כי לימים רבים יבא.
And the vision of the evening and the morning which was said to you in the preceding dream, is true.
and you close up the vision Do not explain it, but close it up in your heart, for it will come about in many days.
ומראה הערב וגו׳ אחרי שביאר לו כל פרטי החזון הנה כסה ממנו ביאור היזק באומרו ומראה הערב והבקר אשר נאמר אמת הוא. ר״ל הוא דבר שנמסר לה׳ אלהים אמת. ואין זולתו אשר ידעה ולכן סתום החזון בידיעת זה ואל תבקשהו כי הוא דבר שיהיה לימים רבים ואין לגלותו. אבל הדברים אשר יהיו לימים מעטים מהמלכיות כבר ביארתים אליך. מה שלכן אגזור אומר אני המדבר כי דניאל אף כי נתגלה אליו הקץ במשל הנה לא ידע מעולם אמיתות הנמשל ממנו וכל אשר אמרו בו המפרשים הקודמי׳ ואשר אמרתי אני ויאמרו הבאים אחרי. הוא כצפצוף הסוס עגור כי כן נצפצף. ואין לנו בו ידיעה אמיתית. ואף שגדול דור אחד במקרה יבין הנמשל מהקץ הנה הבורא ית׳ מונע ממנו הכתיבה על ספר וכאשר קרה ליעקב אבינו באומרו האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אליכם באחרית הימים. ואחז״ל ביקש יעקב לגלו׳ הקץ לבניו ונתכסה ממנו והתחיל ליסרם ולברכם כאומרו ראובן בכורי אתה וגו׳.
כי לימים רבים – אשר לימים רבים.
ומראה וכו׳ – ואשר נאמר לך במראה עד ערב בקר אמת הוא כי כן יהיה.
סתום החזון – ר״ל מה מהנבואה אשר היא לסוף ימים רבים סתום אותה בלבך ואל תגלה אף המעט אשר ידעת.
ומראה הערב והבקר אשר נאמר – מה שנאמר בסוף החזון שיהיה עוד ערב [שהוא גלות] ואחריו בקר שהוא הגאולה שאחריה, והגביל זמנו, [ואמר אשר נאמר, כי מה שפי׳ עד עתה, פי׳ את החזון אשר ראה ע״י מחזה, כנ״ל פסוק ט״ו], אמת הוא – ר״ל זה א״צ לפרש כי הוא אמת כפי פשוטו, עד שיבא הערב והבקר שאחריו ימשכו אלפים ושלש מאות שנה מיום החזון, ואתה סתום החזון. שלא תגלהו, כי לימים רבים, וכשישמעו שהגלות יארך כ״כ יתיאשו מן הגאולה ויכשלו בגלותם.
אשר נאמר – למעלה פסוק י״ד.
סתם – ואל תגלהו, לפי שהדבר יארע אחר דורות הרבה; ואם תבטיח והבטחתך לא תתקיים, יאמרו עליך כי מכזב אתה, ובטחונם באל ירפה.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כז) וַאֲנִ֣י דָנִיֵּ֗אל נִהְיֵ֤יתִי וְנֶֽחֱלֵ֙יתִי֙א יָמִ֔ים וָאָק֕וּם וָאֶֽעֱשֶׂ֖ה אֶת⁠־מְלֶ֣אכֶת הַמֶּ֑לֶךְ וָאֶשְׁתּוֹמֵ֥ם עַל⁠־הַמַּרְאֶ֖ה וְאֵ֥ין מֵבִֽין׃
And I Daniel fainted, and was sick several days; then I rose up, and did the king's business; and I was appalled at the vision, but did not understand it.
א. וְנֶֽחֱלֵ֙יתִי֙ ל=וְנֶֽחֱלֵ֙יתִי֙ בגעיה ימנית
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ואנא דניאל אגתממת פמרצת איאמא, אלי אן קמת פעמלת עמל אלמלך, פכנת מטרקא פי אלתפכר פי אלרויא, פלם אג׳ד מפהמא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

נהייתי – לשון הוה ושבר, כלומר נצטערתי על הפורענות הזה ונדכיתי.
את מלאכת המלך – שהייתי ממונה על פקודת עבודת ממשלת מלכות בלשצר שמינהו נבוכד נצר אביו, כמו שאמור בתחלת הספר: והשלטיה על כל מדינת בבל (דניאל ב׳:מ״ח).
ואשתומם על המראה – ואתבהל על החזון.
ואין מבין – שאני משתומם, כי הייתי מתחזק לפני השרים.
became broken Heb. נִהְיֵיתִי, an expression of calamity (הוָה) and breach; i.e., I was pained because of this trouble and I was depressed.
the king's work for I was appointed over the assignment of the work of the government of Belshazzar's kingdom, for Nebuchadnezzar his father had appointed him, as is written in the beginning of the Book: "...and gave him dominion over all the capital cities of Babylon" (Daniel 2:48).
and I was terrified about the vision Heb. וָאֶשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַרְאֶה.
but no one realized that I was terrified because I restrained myself before the princes.
ואני דניאל וגו׳ סיפר כי נהיה ונחלה ימים לרוב שבירת חומרו על ההתגברו׳ שהתגבר שכלו בעת החזון ההוא ועם כל זה קמתי לעשות מלאכת המלך בהיותי תמיד משתומם על המראה שהוא אותו החלק מהחזון מידיעת הקץ אשר לא פירשה המלאך ואין מבין כי גם נתנה לגדולי ישראל לפרשה ולא יכולו.
ונחליתי – הנו״ן בסגול והחי״ת בחטוף סגול וכן בשרשים.
נהייתי – נשברתי וכן ושנתו נהיתה עליו (דניאל ב׳:א׳).
נהייתי – נשברתי ונעשיתי חולה כמה ימים מרוב החרדה ועכ״ז קמתי ועשיתי עבודת המלך אשר הוטל עלי מאז הפקיד אותי נ״נ כמ״ש למעלה.
ואשתומם – הייתי מושתק ומתמה בעבור המראה ההיא אבל אין מי משרי המלך מבין בדבר כי התחזקתי בפניהם לבל ירגישו בי.
ואני דניאל נהייתי ונחליתי ימים – אחרי זאת היה חולה ע״י בעיתות החזון. ואקם – ואחר שקמתי מחליי, ואעשה את מלאכת המלך – אז היה המעשה של בלשאצר שהיה באותו שנה שנקרא אל המלך לפתור את הכתב ועשה מלאכתו זאת, ואשתומם על המראה – ואז השתומם על המראה שראה, כי תיכף נתמלא ענין המראה, ותיכף עמד האיל בעל הקרנים, וע״כ ידע דניאל לפתור מראה הכתב תקל ופרסין שהוא שתנתן המלוכה ליד פרס שכבר ידע זאת מן המראה, ואין מבין – ר״ל וזולתו לא היה אפשר שיבין איש את זאת, רק דניאל ידע מפני שראהו קודם לכן במראה.
נהייתי – עיין מה שכתבתי למעלה ב׳:א׳.
ואקום – הכרחתי את עצמי להתעורר לעשות מלאכת המלך, אבל מחשבתי שבה תמיד אל החזון.
ואשתומם – שכלי נשאר תמיד שם במקום שהוא, ולא הצליח להכנס בתוך החזון להבינו (הבין מגזרת בֵּין, intuere בלשון רומי, intuire בלשון איטלקי).
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144