שנו רבותינו באחד בניסן ראש השנה למלכים, אמר רב חסדא לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי אומות העולם מתשרי מנינן דכתיב דברי נחמיה בן חכליה ויהי בחדש כסליו שנת עשרים ואני הייתי בשושן הבירה, וכתיב בחדש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא המלך יין לפניו ואשא את היין ואתנה למלך ולא הייתי רע (בעיניו) [לפניו] – מדקאי בכסליו וקרי ליה שנת עשרים וקאי בניסן וקרי ליה שנת עשרים מכלל דראש השנה לאו ניסן הוא, בשלמא האיך בתרא מפרש לארתחשסתא, אלא האי ממאי דלארתחשסתא דילמא למנינא אחרינא, אמר רב פפא שנת עשרים שנת עשרים לגזרה שוה מה התם לארתחשסתא אף כאן לארתחשסתא, וממאי דמעשה דכסלו קדים דילמא מעשה דניסן קדים, לא ס״ד דתניא דברים שאמר חנניה לנחמיה בכסלו אמר נחמיה למלך בניסן, דברים שאמר חנניה לנחמיה דכתיב דברי נחמיה בן חכליה וגו׳ ויבוא חנני אחד מאחי הוא ואנשים מיהודה ואשאלם על היהודים וגו׳, מתיב רב יוסף ביום עשרים וארבע לחדש בששי בשנת שתים לדריוש המלך וכתיב בשביעי בעשרים ואחד לחדש היה דבר ה׳ אל חגי הנביא, ואם איתא בשביעי, בשנת שלש מיבעי ליה, אמר רבי אבהו כורש מלך כשר היה לפיכך מנו לו כמלכי ישראל, מתקיף לה רב יוסף חדא דאם כן קשו קראי אהדדי וכתיב ושיציא ביתה דנה עד יום תלתה לירח אדר די היא שנת שת למלכות דריוש מלכא, ותניא באותו הזמן לשנה הבאה עלה עזרא מבבל וגלותו עמו שנאמר שם ויבא ירושלים בחדש החמישי היא שנת השביעית למלך, ועוד מי דמי התם דריוש הכא כורש, תנא הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא, כורש שמלך כשר היה, ארתחשסתא על שם מלכותו, ומה שמו דריוש שמו. מכל מקום קשו קראי אהדדי, אמר רבי יצחק לא קשיא כאן קודם שהחמיץ כאן לאחר שהחמיץ, מתקיף לה רב כהנא ומי החמיץ והא כתיב ומה חשחן ובני תורין ודכרין ואמרי לעלון לאלה שמיא חנטין מלח חמר ומשח כמאמר כהניא די בירושלם להוא מתיהב להום יום ביום די לא שלו, אמר ליה מטונך די להון מהקרבין ניחוחין לאלה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי, ואי תימא מנא לן דהחמיץ מהכא, נדבכין די אבן גלל תלתא ונדבך די אע חדת, למה ליה דעבד הכי, סבר אי מרדו בי יודאי אקליה בנורא, אטו שלמה לא עבד הכי והא כתיב ויעש שלמה טורי גזית וטור כרותות ארזים, שלמה דעבד מלמעלה, איהו דעבד מלמטה, שלמה שקעיה בבנינא, איהו לא שקעיה בבנינא, שלמה סדייה בסידא, איהו לא סדייה בסידא.

אמר רב יוסף ואי תימא רבי יצחק מנא לן דאחמיץ, מהכא דכתיב ויאמר לי המלך והשגל יושבת אצלו – מאי שגל, אמר רב בר ליואי כלבתא, אלא מעתה דכתיב ועל מרא שמיא התרוממת ולמאניא די ביתה היתיו קדמך ואנת ורברבניך שגלתך ולחנתך חמרא שתין בהון, ואי שגל כלבתא מי שתיא חמרא, הא לא קשיא דמלפו ליה ושתיא, אלא מעתה בנות מלכים ביקרותיך נצבה שגל לימינך בכתם אופיר ואי ס״ד שגל כלבתא היא מאי קא מבשר לישראל, הכי קאמר בשכר שהתורה חביבה לישראל כשגל הזו לעו״א יזכו לכתם אופיר, אי בעית אימא לעולם שגל מלכתא היא, ורבא בר ליואי גמרא גמיר לה, ואמאי קרי לה שגל, שהיתה חביבה כשגל.