×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיְהִ֣י׀ בְּחֹ֣דֶשׁ נִיסָ֗ן שְׁנַ֥ת עֶשְׂרִ֛ים לְאַרְתַּחְשַׁ֥סְתְּא הַמֶּ֖לֶךְ יַ֣יִן לְפָנָ֑יו וָאֶשָּׂ֤א אֶת⁠־הַיַּ֙יִן֙ וָאֶתְּנָ֣ה לַמֶּ֔לֶךְ וְלֹא⁠־הָיִ֥יתִי רַ֖ע לְפָנָֽיו׃
It happened in the month Nisan, in the twentieth year of Artaxerxes the king, when wine was before him, that I took up the wine, and gave it to the king. Now I had not been beforehand sad in his presence.
ילקוט שמעונימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
שנו רבותינו באחד בניסן ראש השנה למלכים, אמר רב חסדא לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי אומות העולם מתשרי מנינן דכתיב דברי נחמיה בן חכליה ויהי בחדש כסליו שנת עשרים ואני הייתי בשושן הבירה, וכתיב בחדש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא המלך יין לפניו ואשא את היין ואתנה למלך ולא הייתי רע (בעיניו) [לפניו] – מדקאי בכסליו וקרי ליה שנת עשרים וקאי בניסן וקרי ליה שנת עשרים מכלל דראש השנה לאו ניסן הוא, בשלמא האיך בתרא מפרש לארתחשסתא, אלא האי ממאי דלארתחשסתא דילמא למנינא אחרינא, אמר רב פפא שנת עשרים שנת עשרים לגזרה שוה מה התם לארתחשסתא אף כאן לארתחשסתא, וממאי דמעשה דכסלו קדים דילמא מעשה דניסן קדים, לא ס״ד דתניא דברים שאמר חנניה לנחמיה בכסלו אמר נחמיה למלך בניסן, דברים שאמר חנניה לנחמיה דכתיב דברי נחמיה בן חכליה וגו׳ ויבוא חנני אחד מאחי הוא ואנשים מיהודה ואשאלם על היהודים וגו׳, מתיב רב יוסף ביום עשרים וארבע לחדש בששי בשנת שתים לדריוש המלך וכתיב בשביעי בעשרים ואחד לחדש היה דבר ה׳ אל חגי הנביא, ואם איתא בשביעי, בשנת שלש מיבעי ליה, אמר רבי אבהו כורש מלך כשר היה לפיכך מנו לו כמלכי ישראל, מתקיף לה רב יוסף חדא דאם כן קשו קראי אהדדי וכתיב ושיציא ביתה דנה עד יום תלתה לירח אדר די היא שנת שת למלכות דריוש מלכא, ותניא באותו הזמן לשנה הבאה עלה עזרא מבבל וגלותו עמו שנאמר שם ויבא ירושלים בחדש החמישי היא שנת השביעית למלך, ועוד מי דמי התם דריוש הכא כורש, תנא הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא, כורש שמלך כשר היה, ארתחשסתא על שם מלכותו, ומה שמו דריוש שמו. מכל מקום קשו קראי אהדדי, אמר רבי יצחק לא קשיא כאן קודם שהחמיץ כאן לאחר שהחמיץ, מתקיף לה רב כהנא ומי החמיץ והא כתיב ומה חשחן ובני תורין ודכרין ואמרי לעלון לאלה שמיא חנטין מלח חמר ומשח כמאמר כהניא די בירושלם להוא מתיהב להום יום ביום די לא שלו, אמר ליה מטונך די להון מהקרבין ניחוחין לאלה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי, ואי תימא מנא לן דהחמיץ מהכא, נדבכין די אבן גלל תלתא ונדבך די אע חדת, למה ליה דעבד הכי, סבר אי מרדו בי יודאי אקליה בנורא, אטו שלמה לא עבד הכי והא כתיב ויעש שלמה טורי גזית וטור כרותות ארזים, שלמה דעבד מלמעלה, איהו דעבד מלמטה, שלמה שקעיה בבנינא, איהו לא שקעיה בבנינא, שלמה סדייה בסידא, איהו לא סדייה בסידא.
לארתחשסתא – הוא דריוש ועל שם המלכות נקרא כך.
יין לפניו – הביאו יין לפני המלך בחצר.
ואשא את היין – ואנכי נשאתי את כוס היין ונתתיה למלך וכך הוא המנהג שהמביא יין בחצר המלך אינו נושא ונותנו למלך אבל שר המשקים מקבל כוס היין מיד המביא והוא נושא ונותנו למלך.
לא הייתי רע לפניו – ואני לא הייתי רגיל להיות רע לפניו ברוע פנים כי אם שמח וטוב לב ועתה הייתי זועף ברוע פנים.
of... Artaxerxes That was Darius, and because of his kingship he was called this.
wine before him They brought wine before the king in the court.
and I carried the wine And I carried the cup of wine and gave it to the king, and so is the custom, that the one who brings wine into the king's court does not carry it and give it to the king, but the chief butler receives it from the hand of the one who brings it, and carries it and gives it to the king.
And I had never been sad in his presence And I was not accustomed to being sad in his presence, to have a sad face, but to be happy and cheerful, but now I was sad with a sad face.
כת׳ דברי נחמיה בן חכליה ויהי בחדש כסלו שנת עשרים וכת׳ ויהי בחדש ניסן שנת עשרים זה בא ללמד שמלכי אומות העולם מונים להם מתשרי ומלכי ישר׳ מניסן וכן היה בא חנני ואמ׳ הדברים לנחמיה בכסלו ולא הספיק לאמרם למלך עד ניסן.
ואשא את היין ואתנה למלך ולא הייתי רע לפניו – שדרך משקים למלך לטעום הכוס קודם מפני חשד סם המות וזה היה יהודי ולא שתה והכיר המלך ונשתנו פניו כי נעשה כשונא למלך ואז מיהר ושתה ולכך נקרא נחמיה התרשתא שהתיר סתם יינן של גויים לשתיה לפני המלכים [בשעת סכנה] מפני החשד ומפני סכנת נפשות ועל שנשתנו פניו לפיכך אמ׳ המלך מדוע פניך רעים.
יין לפניו – דבק עם ויהי. או בכאן בכח מלת היה.
ואשא – וארים, כי כן ענין כל שרש נשא.
ואמרו: את היין – מבואר, כמו שנאמר בנפש האדם שעלתה מן הקרקע לגג בתנועת גוף האדם, ובכלל סוג תנועת החלק מצד תנועת הכל. ואלו ענינים יקרים התבארו בחכמות, ועל פרעה, פירוש הכוס, וכן הענין בארון.
יין לפניו – רוצה לומר: שכבר היה היין לפניו.
לארתחשסתא – הוא דריוש הפרסי ונקרא כן ע״ש המלכות כמו פרעה למצרים והדומים.
יין לפניו – ר״ל הביאו יין לתת לפניו והוא מקרא קצר.
ולא הייתי רע לפניו – ולא היה דרכי מאז להראות לפניו פנים רעים ועצובים.
השאלות: מלת יין לפניו חסר הפעל, מ״ש ולא הייתי רע לפניו, אין לו ביאור הלא היו פניו רעים?.
ויהי, יין לפניו – מ״ש ואני הייתי משקה למלך נמשך לשתים, (ואני הייתי משקה) יין לפניו – (ובשני ר״ל משקה בפעל). ולא הייתי – ר״ל כי המלך היה מקפיד שמשרתיו לא יתראו לפניו ברוע פנים, שאז נחשדו בעיניו כי לבם רע, ונחמיה ידע טבע המלך ולשמור שבבואו לפני המלך יעמוד בפנים שוחקות, ועז״א שבאמת לא היית רע לפניו:
רע לפניו – רע בעיניו.
ילקוט שמעונימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ב) וַיֹּ֩אמֶר֩ לִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ מַדּ֣וּעַ׀ פָּנֶ֣יךָ רָעִ֗ים וְאַתָּה֙ אֵֽינְךָ֣ חוֹלֶ֔ה אֵ֣ין זֶ֔ה כִּי⁠־אִ֖ם רֹ֣עַֽ לֵ֑ב וָאִירָ֖א הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃
The king said to me, "Why is your face sad, seeing you are not sick? This is nothing else but sorrow of heart.⁠" Then I was very, very afraid.
מיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ואתה אינך חולה – והרי אין אתה חולה.
אין זה – אין המעשה הזה כי אם רוע לב שיש בלבבך עלי להמיתני בסם המות בשתיית כוס זה.
ואירא הרבה מאד – ונתיראתי מאד על כך שלא יעליל עלי המלך עלילה.
You are not ill Is it not so that you are not ill?
This is nothing This incident is only wickedness of heart, that you have in your heart to put me to death by poisoning this cup.
And I became very frightened And I became very frightened about this, lest the king accuse me falsely.
אין זה כי אם רוע לב – ידמה שאמר לו זה על צד אהבה כאלו יאמר הנה זה הרוע בפנים הוא מהפעלות נפשי ובלי ספק אתה דואג על דבר מה ולזה ירעו פניך ולפי שזה המאמר היה אפשר שיובן שנאמר על דרך השנאה והכעס היה ירא נחמיה כי חמת מלך מלאכי מות.
מדוע פניך רעים – כי בעבור העצבון נשתנה מאור פניו לרוע ולזה שאלו מדוע פניך רעים הלא אין אתה חולה לומר שבעבורה נשתנה מראית פניך א״כ אין זה כ״א רוע לב ר״ל לבך רע עלי להמיתני בשתיית זה הכוס אשר נתת בו דבר ארסי ולזה פניך זעומים וכדרך הרוצח כאשר ירצח.
ואירא – מדברי עלילת המלך.
ויאמר – ובכ״ז הרגיש המלך שפניו רעים וקצף ע״ז, והיה זה אם שנכרו על פניו אותות העינוי והצום של הימים האלה, או שהיה בהשגחה שעי״כ ישאלנו המלך וימצא פ״פ לדבר עמו, ונחמיה נתירא מחמת מלך מלאכי מות, כי ידע שזה נחשב אצל המלך לאשמה.
רע לב – יגון.
ואירא – לפני שבימים ההם המלכים היו שואלים ממשרתיהם שֶיֵרָאוּ לפניהם תמיד שמחים.
מיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ג) וָאֹמַ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ הַמֶּ֖לֶךְ לְעוֹלָ֣ם יִחְיֶ֑ה מַדּ֜וּעַ לֹא⁠־יֵרְע֣וּ פָנַ֗י אֲשֶׁ֨ר הָעִ֜יר בֵּית⁠־קִבְר֤וֹת אֲבֹתַי֙ חֲרֵבָ֔ה וּשְׁעָרֶ֖יהָ אֻכְּל֥וּ בָאֵֽשׁ׃
I said to the king, "Let the king live forever. Why should not my face be sad, when the city, the place of my fathers' tombs, lies waste, and its gates are consumed with fire?⁠"
מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
מדוע לא ירעו פני – מדוע לא יהיו פני רעים.
אשר העיר – ירושלים שהיא בית קברות אבותי חרבה.
Why should my countenance not be sad [as translated,] why should my countenance not be sad.
when the city Jerusalem, which is the place of the graves of my forefathers, is laid waste.
(ג-ח) התועלת השלישי הוא להודיע שכאשר השיג דבר מה מהשליט אין ראוי לו שיקצר מלשאול ממנו הדברים ההכרחים להגעת התכלית ההיא. ולזה תמצא כשהשיג נחמיה מהמלך לבנות העיר קברות אבותיו שהיא חרבה ולהקים שעריה אשר אכלו באש לא בוש מהמלך מלשאול ממנו הדברים ההכרחים לו להשיג בהם זה התכלית. והם שיתנו לו אגרות לפחות עבר הנהר שיעבירוהו עד בואו אל ארץ יהודה. ואגרת אל אסף שומר הפרדס אשר למלך לתת לו עצים לקרות שערי הבירה אשר לבית ולחומת העיר ולבית אשר יבא אליו וידמה גם כן שהמלך שלח עמו חיל ופרשים לבקשתו כדי שיהיה יותר נשמר מכל אויב ואורב.
ירעו – מלשון רעה.
חרבה – מלשון חורבן.
אוכלו – נשרפו.
המלך לעולם יחיה – כן הוא מדרך המוסר לברך את המלך בראשית האמרים.
אשר העיר וגו׳ – ובעבור זה אני עצב ולזה פני רעים.
אכלו באש – שרופים באש.
ואומר – ולכן לא הכחיש לאמר שאין פניו רעים, רק אמר שהסבה הוא מה שהעיר בית קברות אבותי חרבה – כי מקום קברות האבות היה יקר וקדוש בעיני הפרסיים.
מדוע – היה לו לכתוב איך, מ״מ רוצה לומר מחמת איזו מחשבה או תקוה טובה לא אהיה נכאב בעוד (אשר) העיר וגו׳.
מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ד) אוַיֹּ֤אמֶר לִי֙ הַמֶּ֔לֶךְ עַל⁠־מַה⁠־זֶּ֖ה אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֑שׁ וָֽאֶתְפַּלֵּ֔ל אֶל⁠־אֱלֹהֵ֖י הַשָּׁמָֽיִם׃
Then the king said to me, "For what do you make request?⁠" So I prayed to the God of heaven.
א. ‹רווח› ל=פרשה סתומה
מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
על מה זה אתה מבקש – אי זה דבר תבקש ממני ואעשה לך.
ואתפלל – ואמרתי לפני המלך בתפילתי כן יהיה רצון מלפני אלהי השמים שתמלא שאלתי ובקשתי.
For what do you make request What do you request of me and I shall do it for you.
And I prayed And I said before the king in my prayer, "May it be Your will, O God of the heavens, that You fulfill my petition and my request.⁠"
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

על מה זה אתה מבקש – כאומר ואם רוצה אתה בבניינה על מה זה תהיה אתה מבקש עליו ומהו הדבר אשר תרצה.
ואתפלל – עד שלא השיב אמריו התפלל לה׳ תפלה קצרה בעמדו לפני המלך והתפלה היה שימשוך עליו חסד לפני המלך.
השאלות: מ״ש ואתפלל, איך התפלל בעמדו לפני המלך, ולמה לא כתב נוסח התפלה?.
על מה – ר״ל איזה דבר תבקש אם לבנות הקברות או את העיר כולה. אם שאצוה לבנות או שאתה תהיה הבונה ואתפללה – ר״ל בתשובה שהשיב אל המלך היה בלבו הדבור אל ה׳ בדרך תפלה, שמ״ש אם על המלך טוב היה בלבו אל המלך העליון, שהתפלל שייטב הדבר בעיניו ופועל ידיו ירצה, רק באמירה אמר זאת אל המלך.
על – מלה מיותרת.
ואתפלל – הרהרתי תפלה בלבי.
אשר – זה אני מבקש אשר תשלחני אל (ארץ) יהודה; והשבוים ע״י נבוכדנאצר רובם היו מאותו שבט.
מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ה) וָאֹמַ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ אִם⁠־עַל⁠־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב וְאִם⁠־יִיטַ֥בא עַבְדְּךָ֖ לְפָנֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר תִּשְׁלָחֵ֣נִי אֶל⁠־יְהוּדָ֗ה אֶל⁠־עִ֛יר קִבְר֥וֹת אֲבֹתַ֖י וְאֶבְנֶֽנָּה׃
I said to the king, "If it please the king, and if your servant have found favor in your sight, that you would send me to Judah, to the city of my fathers' tombs, that I may build it.⁠"
א. וְאִם⁠־יִיטַ֥ב =ק-מ,ב1 ובדפוסים
• ל!=<וְאִם יִיטַ֥ב> (חסר מקף)
• הערת דותן
מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םעודהכל
אשר תשלחני – שתתן לי רשות לעלות לירושלים ולבנותה.
that you send me that you grant me permission to ascend to Jerusalem and build it.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

אם על המלך טוב – ר״ל אם רוצה המלך בזה.
ואם ייטב עבדך – אם אני טוב ומקובל ואהוב לפניך.
אשר תשלחני – ר״ל שאלתי ובקשתי אשר תתן לי רשות ללכת אל מדינת יהודה וכו׳.
ואבננה – אבנה אותה.
אם – ר״ל אם הדבר בעצמו טוב לפניו לבנות את העיר החרבה, ואם ייטב עבדך – להיות השליח לזה, ועז״א אם ייטב עבדך אשר תשלחני, ואם על המלך טוב ואבננה:
מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהכל
 
(ו) וַיֹּ֩אמֶר֩ לִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ וְהַשֵּׁגַ֣ל׀ יוֹשֶׁ֣בֶת אֶצְל֗וֹ עַד⁠־מָתַ֛י יִהְיֶ֥ה מַֽהֲלָכְךָ֖א וּמָתַ֣י תָּשׁ֑וּב וַיִּיטַ֤ב לִפְנֵֽי⁠־הַמֶּ֙לֶךְ֙ וַיִּשְׁלָחֵ֔נִי וָֽאֶתְּנָ֥ה ל֖וֹ זְמָֽן׃
The king said to me, the queen also sitting by him, "For how long shall your journey be? And when will you return?⁠" So it pleased the king to send me; and I set him a time.
א. מַֽהֲלָכְךָ֖ =מ״ש
• ל=מַֽהֲלָכֲךָ֖ (חטף)
• הערת ברויאר
ילקוט שמעונימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
אמר רב יוסף ואי תימא רבי יצחק מנא לן דאחמיץ, מהכא דכתיב ויאמר לי המלך והשגל יושבת אצלו – מאי שגל, אמר רב בר ליואי כלבתא, אלא מעתה דכתיב ועל מרא שמיא התרוממת ולמאניא די ביתה היתיו קדמך ואנת ורברבניך שגלתך ולחנתך חמרא שתין בהון, ואי שגל כלבתא מי שתיא חמרא, הא לא קשיא דמלפו ליה ושתיא, אלא מעתה בנות מלכים ביקרותיך נצבה שגל לימינך בכתם אופיר ואי ס״ד שגל כלבתא היא מאי קא מבשר לישראל, הכי קאמר בשכר שהתורה חביבה לישראל כשגל הזו לעו״א יזכו לכתם אופיר, אי בעית אימא לעולם שגל מלכתא היא, ורבא בר ליואי גמרא גמיר לה, ואמאי קרי לה שגל, שהיתה חביבה כשגל.
ויאמר לי המלך – בשעה שדבר אלי המלך היתה אשתו המלכה יושבת אצלו.
והשגל – אשתו המלכה כענין שנאמר שגלתיה ולחנתיה (דניאל ה׳:ב׳) שכן נוהג המקרא לכתוב המלכה אצל הפלגש נשיו ופלגשיו כמו מלכות ופלגשים (שיר השירים ו׳:ט׳).
עד מתי יהיה מהלכך – מתי תרצה שיהא מהלכך ומסעך.
ומתי תשוב – ומתי דעתך לחזור.
וישלחני – נתן לי רשות ללכת.
ואתנה לו זמן – נתתי לו זמן לחזור.
And the king said to me At the time the king spoke to me, his wife, the queen, was sitting beside him.
and the queen Heb. וְהַשֵּׁגָל, his wife the queen, as it is stated (Dan. 5:2): "...his queen (שֵּׁגְלָתֵהּ) and his concubine,⁠" for it is customary for Scripture to write "the queen,⁠" next to "the concubine"; his wives and his concubines, like (Song 6:9): "מְלָכוֹת וּפִּילַגְשִּׁים, queens and concubines. "
How long will your trip take When is it your intention to return?
and when will you return? When is it your intention to return?
and he sent me He gave me permission to go.
and I gave him a time I gave him a time of return.
והשגל יושבת אצלו – נשאו ונתנו חכמים בדבר זה אומר כלבתא וזה [אומר] מלכתא והעמידו דבר על בירורו כי שגל מלכתא כאמור בנות מלכים ביקרותיך נצבה שגל לימינך בכתם אופיר (תהלים מ״ה:י׳).
והשגל יושבת אצלו – היא אשתו המיוחדת לו למשגל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

והשגל – המלכה המיוחדת לו למשכב המשגל.
והשגל – המלכה היתה אז יושבת אצלו.
עד מתי וגו׳ – כמה הוא הזמן אשר יהיה המהלך ר״ל ללכת ולשבת שמה ולשוב הנה ולתוספת ביאור אמר שוב ומתי תשוב.
וייטב – הוטב שאלתי לפניו ונתן לי רשות ללכת ואני קבעתי לו זמן מתי אשוב.
השאלות: הי״ל ואתנה לו זמן וישלחני?.
ויאמר – שיעורו שהמלך והשגל היושבת אצלו שניהם אמרו לו, כמו ויאמר אבימלך ופיכול שר צבאו, ולדעת חז״ל שמלך זה היה דריוש בן אסתר, י״ל שהשגל הזאת היתה אסתר אמו שהיא מהרה בשאלה זאת (שבזה כבר הסכים אל הדבר), באהבתה את עמה ומולדתה. עד מתי – ר״ל מתי תלך ומתי תשוב, וייטב אבל עוד טרם התישב נחמיה לקבוע הזמן הוטב הדבר לפני המלך וישלחני – ר״ל שנתן לי רשות ללכת. ואח״כ ואתנה לו זמן שהיא תשובה על שאלת המלך על זמן מהלכו ושובו.
והשגל – אותה שבכל נשיו חביבה יותר בעיניו, נצבה שגל (תהלים מ״ה:י׳), ישכבנה (פרשת תבא) כתיב ישגלנה.
וייטב – ממה ששאל לי הבנתי כי טוב הדבר בעיניו.
ילקוט שמעונימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ז) וָאוֹמַר֮ לַמֶּ֒לֶךְ֒ אִם⁠־עַל⁠־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב אִגְּרוֹת֙ יִתְּנוּ⁠־לִ֔י עַֽל⁠־פַּחֲו֖וֹת עֵ֣בֶר הַנָּהָ֑ר אֲשֶׁר֙ יַעֲבִיר֔וּנִי עַ֥ד אֲשֶׁר⁠־אָב֖וֹא אֶל⁠־יְהוּדָֽה׃
Moreover I said to the king, "If it please the king, let letters be given me to the governors beyond the River, that they may let me pass through until I come to Judah;
מיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
אגרות יתנו לי – סופריך על רשותך ודעתך חתומות בחותמך על פחות עבר הנהר של צד ארץ ישראל.
אשר יעבירוני – ויתיירוני לשלום.
עד אשר אבוא – לירושלים אשר במדינת יהודה.
may letters be given to me [Let] your scribes [give me letters] by your sanction and your knowledge, sealed with your signet to the governors of the land beyond the river, on the side of the land of Israel.
that they escort me through and escort me in peace.
until I come to Jerusalem, which is in the province of Judea.
אשר יעבירוני עד אשר אבוא אל יהודה – הנה שאל זה מפני כי שם צרי יהודה ובנימן ולזה שאל שיהיו הפחות מצווים מאת המלך שיעבירוהו בעברו בארצם לשמרו מכל אויב ואורב.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

יתנו לי – סופרי המלך יתנו לי אגרות ברשותך אל מושלי עבר הנהר.
אשר יעבירוני – שהם יעבירו אותי בהלויית אנשים לשמרני בדרך.
השאלות: מהו אשר יעבירוני?, ומי יעביר אותו עד בואו אל הפחות?.
אגרות יתנו לי סופרי המלך בשם המלך, אשר יעבירוני בחיל ופרשים לשמירה כי עד עבר הנהר נתן לו המלך שרי חיל (פסוק ט׳).
יעבירוני – יעזרוני לעבור ממקום למקום.
מיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ח) וְאִגֶּ֡רֶת אֶל⁠־אָסָף֩ שֹׁמֵ֨ר הַפַּרְדֵּ֜ס אֲשֶׁ֣ר לַמֶּ֗לֶךְ אֲשֶׁ֣ר יִתֶּן⁠־לִ֣י עֵצִ֡ים לְ֠קָר֠וֹת אֶת⁠־שַׁעֲרֵ֨י הַבִּירָ֤ה אֲשֶׁר⁠־לַבַּ֙יִת֙ וּלְחוֹמַ֣ת הָעִ֔יר וְלַבַּ֖יִת אֲשֶׁר⁠־אָב֣וֹא אֵלָ֑יו וַיִּתֶּן⁠־לִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כְּיַד⁠־אֱלֹהַ֖י הַטּוֹבָ֥ה עָלָֽי׃
and a letter to Asaph the keeper of the king's forest, that he may give me timber to make beams for the gates of the castle which appertains to the house, and for the wall of the city, and for the house that I shall enter into.⁠" The king granted me, according to the good hand of my God on me.
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ואגרת אל אסף – ותשלח כתב אגרת אל אסף.
שומר הפרדס – ממונה היה על היערים אשר למלך.
לקרות – משקל חזק לעשות תקרות וקורות לשערי בירות הר הבית שהרי בית המקדש בנו בבנינו (עזרא ו׳:ט״ו-ט״ז) אבל שערי חומות הר הבית וחומת החצר אשר סביב בית המקדש לא בנו עדיין.
ולחומת העיר – ולעשות קורות לחומת העיר.
ולבית אשר אבא אליו – ולעשות בית אשר אשב בו לצורכי.
ויתן לי המלך – את כל אשר שאלתי ממנו.
כיד – כפי ידו של הקב״ה שהיתה טובה עלי להצליחני.
And a letter to Asaph and that you send a letter to Asaph.
the guardian of the king's orchard He was appointed over the king's forests.
to make beams This is the intensive conjugation: to make ceilings and beams for the gates of the castles of the Temple Mount, for they had built the Temple as it should be built, but the gates of the walls of the Temple Mount and the wall for the court surrounding the Temple had not yet been built.
and for the wall of the city and to make beams for the wall of the city.
and for the house to which I shall go and to make a house in which I shall dwell for my needs.
and the king gave me all I asked him for.
according to the good hand according to the hand of the Holy One, blessed be He, which was good upon me, to cause me to succeed.
שומר הפרדס – לא פרדס של פירות אלא יער צומח עצים לצורך בנין החשוב עליו כפרדס רמונים.
לקרות את שערי הבירה אשר לבית – רוצה לומר: לבית המקדש וידמה שקרוי שערי הבירה הוא האולם אשר לפני השער ולחומת העיר. ר״ל מה שיצטרך מן העצים לחומת העיר לקרות השערים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

את שערי הבירה אשר לבית – כך הם הטעמים במדוייקים.
הפרדס – הוא גן מעץ פרי כמו גנות ופרדסים (קהלת ב׳:ה׳).
לקרות – מלשון תקרה.
הבירה – כן יקרא בה״מ כמ״ש לא לאדם הבירה (דברי הימים א כ״ט:א׳).
ואגרת – גם יתנו לי אגרת אל אסף השומר את הפרדס וכו׳ והוא היה הפקיד על עצי היער.
לקרות – לעשות תקרות על שערי הר הבית המסבב את בה״מ.
ולחומת העיר – עצים לצורך בנין החומה.
אשר אבוא אליו – ר״ל הנעשה לצרכי לבוא אליו לשבת בו.
ויתן – צוה לתת לי אגרות.
כיד אלהי – כמו שהיה יד אלהי טובה עלי לתת לי חן בעיני המלך.
שומר הפרדס – והוא היה ממונה על יערות הלבנון שהיו למלך. לקרות (מקור מהכבד) לעשות תקרות לשערי הבירה הם שערי הר הבית, שלא היה בנוי עדיין רק הבית לבדו, ולבית אשר אבוא אליו – כי המלך היה בונה בית בכל מדינה שישב בו הפחה והבית היה של המלך, לכן לא אמר לביתי.
הבירה – מלה פרסית, ונראה שהוראתה בנין מפואר מה שיהיה; וכאן ר״ל הבנין המפואר שישמש לבית לאלהי ישראל; ופירשוהו חומות; ומקדש הורודוס היה מוקף חומה, אבל לא בית שני בראשית בנותו.
אבוא אליו – לדור בו.
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ט) וָֽאָב֗וֹא אֶֽל⁠־פַּֽחֲווֹת֙ עֵ֣בֶר הַנָּהָ֔ר וָאֶתְּנָ֣ה לָהֶ֔ם אֵ֖ת אִגְּר֣וֹת הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׁלַ֤ח עִמִּי֙ הַמֶּ֔לֶךְ שָׂ֥רֵי חַ֖יִל וּפָרָשִֽׁים׃
Then I came to the governors beyond the River, and gave them the king's letters. Now the king had sent with me captains of the army and horsemen.
מיוחס לרש״ימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ואתנה להם את אגרות המלך – למען יתיירוני לשלום.
שרי חיל ופרשים – שלח המלך עמי לכבודי למען אלך לשלום.
and I gave them the king's letters in order that they escort me in peace.
officers of the army and horsemen the king sent with me [officers] in my honor, in order that I go in peace.
וישלח – כבר שלח עמי מעת הלכי או הפחוות שלחו עמו בדבר המלך והרי הוא כאלו שלח המלך.
שרי חיל ופרשים – לכבודו ולשמרו בדרך.
וישלח – הוא טעם מי העבירו עד הפחות, שעד עתה היו לו שרי חיל ששלח עמו המלך, שמן שאלתו שיתנו לו אגרות אל הפחות שיעברוהו משם והלאה מובן ששאל שעד שם ישמרוהו חיל המלך.
שרי חיל – ללוותני.
מיוחס לרש״ימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(י) וַיִּשְׁמַ֞ע סַנְבַלַּ֣ט הַחֹרֹנִ֗י וְטֽוֹבִיָּה֙ הָעֶ֣בֶד הָֽעַמֹּנִ֔י וַיֵּ֥רַע לָהֶ֖ם רָעָ֣ה גְדֹלָ֑ה אֲשֶׁר⁠־בָּ֣אא אָדָ֔ם לְבַקֵּ֥שׁ טוֹבָ֖ה לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
When Sanballat the Horonite, and Tobiah the servant, the Ammonite, heard of it, it grieved them exceedingly, because a man had come to seek the welfare of the children of Israel.
א. אֲשֶׁר⁠־בָּ֣א =ל,ש1,ק-מ,ב1 ובדפוסים
• הקלדה!=אֲשֶׁר⁠־בָּ֥א (בטעם מרכא), כנראה בגלל שהטעם בכתי״ל נכתב בצורה קצת עיגולית
מיוחס לרש״ימצודת דודעודהכל
וישמע סנבלט וגו׳ – כאשר שמעו שבאתי לבקש טובה על ישראל ולבנות חומות ירושלים וירע בעיניהם כי היו צרי יהודה ובנימין.
Now Sanballat etc., heard When they heard that I had come to request good for Israel and to build the walls of Jerusalem it displeased them greatly, for they were the adversaries of Judah and Benjamin.
וישמע – מה ששאלתי מאת המלך בדבר בנין העיר.
וירע להם – היה רע בעיניהם.
אשר בא אדם וכו׳ – כי המה היו מצרי יהודה ובנימין.
מיוחס לרש״ימצודת דודהכל
 
(יא) וָאָב֖וֹא אֶל⁠־יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וָאֱהִי⁠־שָׁ֖ם יָמִ֥ים שְׁלֹשָֽׁה׃
So I came to Jerusalem, and was there three days.
מיוחס לרש״יעודהכל
ואהי שם ימים שלשה – הייתי בירושלים ימים שלשה.
and I was there for three days I was in Jerusalem for three days, and at the end of three days, I and a few men with me arose at night, and I did not tell any person what the Holy One, blessed be He, had put into my heart.
מיוחס לרש״יהכל
 
(יב) וָאָק֣וּם׀ לַ֗יְלָה אֲנִי֮ וַאֲנָשִׁ֣ים ׀ מְעַט֮ עִמִּי֒ וְלֹא⁠־הִגַּ֣דְתִּי לְאָדָ֔ם מָ֗ה אֱלֹהַי֙ נֹתֵ֣ן אֶל⁠־לִבִּ֔י לַעֲשׂ֖וֹת לִירוּשָׁלָ֑͏ִם וּבְהֵמָה֙ אֵ֣ין עִמִּ֔י כִּ֚י אִם⁠־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י רֹכֵ֥ב בָּֽהּ׃
I arose in the night, I and some few men with me. I did not tell any man what my God put into my heart to do for Jerusalem; neither was there any animal with me, except the animal that I rode on.
ר׳ יהודה אבן בלעםמיוחס לרש״ימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
אני רוכב בה. רוצה לומר, ״עליה״, במקום ״בה״, ובכתוב ״ונודעה החטאת אשר חטאו עליה״ (ויקרא ד׳:י״ד) - במקום ״בה״, כמו ״אשר חטא בה״ (ויקרא ד׳:כ״ג).
ולסוף שלשת ימים קמתי בלילה אני ואנשים מועטים עמי ולא הגדתי לשום אדם את אשר נתן הקב״ה בלבי.
ובהמה אין עמי – כי כל האנשים מועטים אשר עמי הלכו ברגליהם אבל אני לבדי הייתי רוכב על בהמה שלא היו רוצים לרכוב על סוסיהם למען יהיו יוצאים מן העיר בצינעא בלא ידיעת אדם והם הלכו לשבור ולהפיל חומות העיר בלילה ולהרבות פרצותיה למען יהיו בני העיר למחר להוטים ומסכימים בעצה אחת עם נחמיה לבנות חומות העיר, וכן מוכיח המעשה בתוך הפרשה.
and there were no animals with me The few men who were with me went by foot and I alone rode on an animal. They did not ride their horses because they wanted to leave the city in secret, without anyone knowing. They went to break and cast down the walls of the city at night and to increase their breaches in order that on the morrow, the people of the city would be eager and agree unanimously with Nehemiah to build the walls of the city. So it appears from the text.
רוכב בה – רוכב עליה וכן ינתן בו (ויקרא כ״ד:כ׳) ור״ל עליו.
מה אלהי נותן וגו׳ – מה ה׳ מעורר את לבי לעשות לטובת ירושלים.
אין עמי – תחת האנשים ההולכים עמדי.
השאלות: (יב-יח) מדוע לא הגיד לאדם מה שרוצה לעשות?: ומדוע שבר בחומה בלילה?, ומדוע יצא משער הגיא ושב לשם?, ומדוע לא אמר לסגנים לאן הלך?, שכל אלה הדברים הם חדות סתומות, והלא אמר להם תיכף אח״ז מה שיעשה כמ״ש בפי״ח?.
ואקום לילה – שעדין לא רצה לגלות שרוצה לבנות החומה בל יעמדו האויבים תיכף להסטין כאשר השתדלו נגד זה אח״כ, לכן הלך בלילה ורק עם אנשים מעטים והם הלכו רגלי בל יהיה רעש בלכתם.
כי אם וגו׳ – כי אי אפשר לבהמות הרבה מבלי שיולידו קול.
ר׳ יהודה אבן בלעםמיוחס לרש״ימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יג) וָאֵצְאָ֨ה בְשַֽׁעַר⁠־הַגַּ֜יְאא לַ֗יְלָה וְאֶל⁠־פְּנֵי֙ עֵ֣ין הַתַּנִּ֔ין וְאֶל⁠־שַׁ֖עַר הָאַשְׁפֹּ֑ת וָאֱהִ֨י שֹׂבֵ֜ר בְּחוֹמֹ֤ת יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ אֲשֶׁר⁠־[הֵ֣ם ׀ פְּרוּצִ֔ים] (המפרוצים)ב וּשְׁעָרֶ֖יהָ אֻכְּל֥וּ בָאֵֽשׁ׃
I went out by night by the valley gate, even toward the jackal's well, and to the dung gate, and viewed the walls of Jerusalem, which were broken down, and its gates were consumed with fire.
א. בְשַֽׁעַר⁠־הַגַּ֜יְא =ש1,ק-מ,ב1 ובדפוסים
• ל!=בְשַֽׁעַר⁠־הַגַּ֜יא (חסר שווא באות יו״ד)
• הערת ברויאר
• קורן, סימנים, מכון ממרא
ב. [הֵ֣ם ׀ פְּרוּצִ֔ים] (המפרוצים) פסק חריג זה רומז שהתיבה הנכתבת כמילה אחת נקראת כשתי מילים; וראו ברויאר, טעמי המקרא, ו.10 (עמ׳ 137) והשוו דה״א כז,יב (לבנימיני לַבֵּ֣ן׀יְמִינִ֑י).
• במהדורת סימנים מסומן קו של לגרמיה (!).
ר׳ יהודה אבן בלעםמיוחס לרש״יר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ואהי שבר בחומת ירושלם. פירושו: מדידה, שיעור ואומד.
אשר המ פרוצים. המ״ם ב״המ״ פתוחה כפי שהיא במחובר, והיא באה בדרך הפוכה ב״למרבה המשרה״א (ישעיה ט׳:ו׳).
א. שם נכתב ״לםרבה המשרה״.
ואצאה בשער הגיא – יצאתי באותו שער בלילה עם האנשים אשר עמי לצד אותו מקום של עין התנין ולאותו שער האשפות שבחומות העיר והייתי פורץ בחומה והחומה היתה נוחה להפילה ולפרוץ בה לפי שהיתה שרופה באש.
אשר הם פרוצים – שהם אותם מקומו׳ שהיו פרוצים והם פרצו בהם יותר.
And I went out through the Gate of the Valley I went out through that gate at night with the men who were with me toward En Hattannin and the Dung Gate in the wall of the city; and I broke the wall, and the wall was easily cast down and broken because it had been burned with fire.
which were breached which are those places that were breached, and they breached them more.
ואהי שובר – מטעם סברא, כלומר הייתי מחשב בענין חומות ירושלים ובנינו.
ואצאה בשער הגיא לילה וגו׳ – ידמה שהיה בחומה שער היו באים ממנו אל גיא בן הנום ואותו השער נקרא שער הגיא ושער האשפות היה השער אשר מוציאים ממנו הזבל חוץ לעיר יהיו שם אשפות ישימו שם הזבל. והנה עבר שם נחמיה בן חכליה בלילה לשער אם תהיה המלאכה גדולה לבנות החומה ולהעמיד שעריה כדי שיתישר מזה איך יתכן לו שיבננה ולזה עבר סביב כל חומת ירושלים עד ששב אל שער הגיא שנסע ממנו.
ואהי שובר בחומות ירושלים וגו׳ – ואהי חושב בחומות ירושלים אשר הם פרוצים ושעריה שאכלו באש כמה תכבד העבודה לבנות החומה ולהעמיד שעריה.
(יג-כ) התועלת הרביעי הוא להודיע שמי שיש לו לעשות מלאכה מה ראוי שיתבונן תחלה במלאכה מה היא כדי שיוכל להתישר בקלות איך יתכן יותר שישלם העשותה. ולזה תמצא שספר שקודם שהשתדל נחמיה בבנין החומה רצה לראות המלאכה הצריכה בבניתה מה היא ולזה הלך סביב העיר כלה לראות פרצות החומה עמה הם.
התועלת החמישי הוא להודיע שמי שיש לו לעשות מלאכה ויירא ממתנגדים לו בה ראוי לו שישתדל על ענינה בהסתר רב בדרך שלא יודע למתנגדים לו עת תשלם כלה או קצתה. ולזה תמצא שספר כי נחמיה היה בירושלים ימים שלשה ולא הסתכל עדיין בדבר החומה כדי שלא ירגישו צרי יהודה ובנימין כי על זה בא וישתדלו עם המלך להיות לו לשטן ובלילה הלך עם מעט אנשים לעיין החומה ופרצותיה ולא היתה עמו בהמה כי אם הבהמה אשר הוא רוכב עליה כדי שלא ירגישו בזה ויודיעו זה קצת היהודים שהיה להם חתון עם צרי יהודה ובנימין לצריהם. ולזאת הסבה תמצא שכאשר משך נחמיה לב השרים והסגנים אליו בזה הבנין שם בכל חלקיה פועלים רבים בדרך שתשלם במעט זמן לא יתכן בו שיוכלו צרי יהודה ובנימין להגיע אל המלך להשתדל עמו לכתוב שטנה על דבר בנין החומה. ולזה תמצא כי צרי יהודה ובנימין היו משתדלים להשבית המלאכה בדרך שיוכלו להגיע הדבר אל המלך ולהביא שטנה ממנו בבנינו קודם שתשלם ולא שמע אליהם נחמיה להשבית המלאכה כי ידע התכלית אשר אליו היו פונים עד שעם פחדם מהמלחמה לא שבתה המלאכה כי היו כלי מלחמתם אצלם בעודם מחזיקים במלאכה וגם לא היו נחמיה ורעיו פושטים בגדיהם. והנה הורה על רוב זריזותם בזאת המלאכה שכבר השלימוה בחמשים ושנים יום.
ואהי שבר בחומת ירושלים – וכן ואהי שבר בחומה שבסמוך שניהם בשי״ן ימנית לרש״י לשון שבירה ולראב״ע ורד״ק בשי״ן שמאלית ענין מחשבה או סברא ומסו׳ מסייעא לה שעל אלו השנים אומרת ב׳ וחסר ואילו בשי״ן ימנית איכא אחריני.
אשר המ ׀ פרוצים – הם פרוצים קרי והוא חד מן ט״ו מלין דכתיב מלה חדא וקריין תרתי וסימן (בד״ה א׳ כז) ועיין בפי׳ אבן עזרא ומה שכתבתי (בישעיה ט).
אכלו – נשרפו.
ואל פני – הלכתי אל פני עין התנין והוא שם מקום.
ואהי שובר – כונתו היתה למען יחשבו אנשי ירושלים שהאויב הוא השובר את החומה ויעוררו לבם לבנותה ולחזקה.
אשר הם פרוצים – ר״ל על כי היו בה פרצות מרובות והשערים היו שרופים באש לזה היה נוח וקל להוסיף פרצות.
ואצאה בשער הגיא – שם היה בית נחמיה, וזה מבואר היטב ממ״ש (לקמן י״ב) שהשתי תודות הלכה אחת לימין לשער האשפות (שם פסוק ל״א), והשנית לשמאל למגדל התנורים (שם פסוק ל״ח) מבואר ששתיהן יצאו משער הגיא שהוא בין מגדל התנורים לשער האשפות (לקמן ג׳ י״א י״ד) ויצאו משם מפני ששם היה בית הפחה, ושער הגיא היה במערב ויצא מביתו לצד דרום ועבר מקום ששמו עין התנים אל שער האשפות שהוא אלף אמה (ג׳ י״ג), ואהי שבר – נראה שרצה לנסות אם החומה הישינה שנשארה חזקה שלא יצטרכו לסותרה רק למלאות מקומות המפורצים, וכמ״ש (ד׳ א׳) כי החלו הפרוצים להסתם, שמשמע שבמקום שלא היה פרוץ עזבו החומה הישינה,⁠א ולזה נסה אם יוכל לשבר מקום העומד בידו או אם הוא חזק, ונוסחת הראב״ע היא בשי״ן שמאלית ופי׳ מענין סברה שעיין בחומה, וזה יעלה היטב לפי דברי.
א. כן בכי״ק, וכן גם במלבי״ם תהלים קכ״ו:ב׳-ג׳ ועוד מקומות. מובנו: ״הישנה״.
שבר – לפי רש״י ז״ל בשי״ן והוא מלשון שבירה; היה פורץ בחומה לראות אם מה שנשאר ממנה היה יכול להתקיים עוד, וא״כ לא היו צריכים כי אם להוסיף עליו. אבל הנכון בסי״ן (כדברי ראב״ע) והוא מלשון ארמי, ויסבר להשניה (דניאל ז׳:כ״ה), הייתי מביט וחושב.
ר׳ יהודה אבן בלעםמיוחס לרש״יר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יד) וָאֶֽעֱבֹר֙ אֶל⁠־שַׁ֣עַר הָעַ֔יִן וְאֶל⁠־בְּרֵכַ֖ת הַמֶּ֑לֶךְ וְאֵין⁠־מָק֥וֹם לַבְּהֵמָ֖ה לַעֲבֹ֥ר תַּחְתָּֽי׃
Then I went on to the spring gate and to the king's pool, but there was no place for the animal that was under me to pass.
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ואעבור אל שער העין – ורציתי לעבור אל אותן מקומות שבחומת העיר ובאותן פרצות ואין מקום באותן פרצות לעבור ביניהם רוכב על הבהמות שהיו פרצות קטנות.
And I passed to the Fountain Gate And I wished to pass to those places in the wall of the city and in those breaches, and there was no place in those breaches for riders on animals to pass through because they were so small.
ברכת המלך – מקום שמכבסין בגדי בית המלך.
ואעבור אל שער העין ואל ברכת המלך – רוצה לומר: שכבר עבר אל השער אשר יבאו ממנו אל העין לשאב מים ואל שער כרכת המלך שהיתה שם ברכה שהיו משקים שם סוסי המלך והיו לוקחים משם מים אל המלך או היתה הברכה להשקות גן שלמה המלך. ואין מקום לבהמה לעבור תחתי. ר״ל שכבר נתקלקל הקרקע באופן שלא תוכל הבהמה לעבור אם לא ארד.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

ברכת – ענין מקוה המים וכן תעלת הברכה (ישעיהו ז׳:ג׳).
ואין מקום – אין מקום פנוי ללכת שם כי היה מלא גלי אבנים מאבני החומה.
לבהמה וכו׳ – הוא הפוך כמו אין מקום לבהמה אשר תחתי לעבור.
ואעבור בשער העין ברכת המלך – הוא במהלך לצד דרום (לקמן ג׳ ט״ו), ואין מקום – שלא יכול לרכוב שם מפני שהיו הפרצות קטנות וירד מן הבהמה והלך רגלי.
ואין מקום וגו׳ – מחמת האבנים הפרוצות שהיו שם הרבה.
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(טו) וָאֱהִ֨י עֹלֶ֤ה בַנַּ֙חַל֙ לַ֔יְלָה וָאֱהִ֥י שֹׂבֵ֖ר בַּחוֹמָ֑ה וָאָשׁ֗וּב וָאָב֛וֹא בְּשַׁ֥עַר הַגַּ֖יְא וָאָשֽׁוּב׃
Then went I up in the night by the brook, and viewed the wall; and I turned back, and entered by the valley gate, and so returned.
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ואהי עולה – והייתי עולה מצד אחד בלילה והייתי שובר בחומה עם האנשים אשר עמי.
ואשוב ואבוא – וכאשר חזרתי באתי דרך שער הגיא.
And I ascended And I was ascending from one side at night, and I was breaking the wall with the men who were with me.
and I returned and came And when I returned, I came by way of the Gate of the Valley.
ואהי שובר – חושב כמו עיני כל אליך ישברו (תהלים קמ״ה:ט״ו).
ואהי עולה בנחל לילה – רוצה לומר: במישור שהיה אצל החומה ואז הייתי מחשב ומעיין בחומה אם יש בה פרצות גדולות כדי שהעמוד על מלאכת החומה כמה תכבד.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

בנחל – בעמק ואמר עולה כי לפני הנחל היה הר.
ואהי – לזה הלכתי משם לעלות בנחל ושם שברתי בחומה.
ואשוב – משערי הגיא חזרתי אל ביתי.
ואהי עולה בנחל – הכל לצד דרום, ואמר ואהי עולה כמש״ש ועד המעלות היורדות מעיר דוד, ואשוב משם התחיל לשוב בדרך אשר הלך מדרום לצפון עד שבא לשער הגיא שמשם התחיל ללכת, ואשוב ומשם שב אל ביתו.
בנחל – קדרון מחוץ לחומה (מלכים א׳ ב׳ ל״ז).
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(טז) וְהַסְּגָנִ֗ים לֹ֤א יָדְעוּ֙ אָ֣נָה הָלַ֔כְתִּי וּמָ֖ה אֲנִ֣י עֹשֶׂ֑ה וְלַיְּהוּדִ֨ים וְלַכֹּהֲנִ֜ים וְלַחֹרִ֣ים וְלַסְּגָנִ֗ים וּלְיֶ֙תֶר֙ עֹשֵׂ֣ה הַמְּלָאכָ֔ה עַד⁠־כֵּ֖ן לֹ֥א הִגַּֽדְתִּי׃
The rulers didn't know where I went, or what I did; neither had I as yet told it to the Jews, nor to the priests, nor to the nobles, nor to the rulers, nor to the rest who did the work.
ר׳ יהודה אבן בלעםמיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
עד כן לא הגדתי. במקום ״עד הנה״.
והסגנים – אשר בעיר לא היו יודעין להיכן הלכתי ואת המעשה אשר עשיתי.
עד כן – עד עתה.
And the prefects who were in the city did not know where I had gone to and what I had done.
yet Heb. עַד כֵּן, until now.
ולחורים ולסגנים – הם חשובים שבמלכות כמו החורי יושבי הארץ (בראשית ל״ו:כ׳).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וליתר עשה המלאכה – בה״א.
והסגנים – הוא מין שררה.
ולחורים – כן יקראו השרים הגדולים והוא מלשון חיור ולובן הפוך מן השפלים הנקראים חשוכים כמ״ש בל יתיצב לפני חשוכים (משלי כ״ב:כ״ט).
והסגנים – המה סגני ירושלים.
ולסגנים – אשר מערי יהודה.
וליתר עושה המלאכה – המה ראשי העם העושים מלאכת העם בכל דבר.
עד כן – ר״ל לא הגדתי להם עד אשר נעשה כן כאשר חשבתי כי אחר שנתקיימה מחשבתו ובנו החומה בראותם הפרצים כי רבו לא העלים עוד מעתה שהוא היה השובר.
והסגנים – שהרגישו שאינו בביתו ולא ידעו אנה הלך ולא ידעו מה אני עושה מפני שלא הגיד להם כלל לאיזה ענין בא לירושלים, ועז״א ליהודים וכו׳ עד כן – ר״ל עד היום לא הגדתי לשום אדם מענין בנין ירושלים, רק עתה התחיל לאמר אליהם.
ולחרים ולסגנים – שהם בני חורין מלעבוד עבודת המלך; וסגנים נראה שהיא תיבה פרסית והוראתו אצילים; ושני שמות אליה וגם שם חשמן (יאתיו חשמנים, תהלים ס״ח:ל״ב, מלשון כל שמן וכל איש חיל, שופטים ג׳:כ״ט) הושמטו בספרי אוצר הנרדפים
ר׳ יהודה אבן בלעםמיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יז) וָאוֹמַ֣ר אֲלֵהֶ֗ם אַתֶּ֤ם רֹאִים֙ הָרָעָה֙ אֲשֶׁ֣ר אֲנַ֣חְנוּ בָ֔הּ אֲשֶׁ֤ר יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ חֲרֵבָ֔ה וּשְׁעָרֶ֖יהָ נִצְּת֣וּ בָאֵ֑שׁ לְכ֗וּ וְנִבְנֶה֙ אֶת⁠־חוֹמַ֣ת יְרוּשָׁלַ֔͏ִם וְלֹא⁠־נִהְיֶ֥ה ע֖וֹד חֶרְפָּֽה׃
Then I said to them, "You see the evil case that we are in, how Jerusalem lies waste, and its gates are burned with fire. Come, and let us build up the wall of Jerusalem, that we be no more a reproach.⁠"
מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ואומר אליהם – למחר אמרתי להם.
ולא נהיה עוד חרפה – שלא יהיו צרינו בוזזים ושוללים אותנו.
And I said to them On the morrow I said to them.
and we shall no longer be a reproach that our adversaries should not plunder and pillage us.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

נצתו – בדגש הצד״י.
נצתו – מלשון הצתה ושריפה.
ושעריה נצתו – ודבר קל להוסיף פרצות וכל הרוצה שובר בחומה.
חרפה – לחרפה להיות שובר ופורץ בחומה כל העובר.
ואומר אליהם אתם רואים הרעה – ר״ל מה שאנחנו ברעה מפני צרי יהודה הוא מפני שירושלים חרבה ואין בית מצודות להשגב שם נגד הצר, לכן לכו ונבנה ולא נהיה עוד חרפה – כי יהיה לנו בית מצודות.
חרפה – לגוים האומרים היהודים אינם אוהבים את ארץ אבותיהם.
מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יח) וָאַגִּ֨יד לָהֶ֜ם אֶת⁠־יַ֣ד אֱלֹהַ֗י אֲשֶׁר⁠־הִיא֙ טוֹבָ֣ה עָלַ֔י וְאַף⁠־דִּבְרֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר⁠־לִ֑י וַיֹּֽאמְרוּ֙ נָק֣וּם וּבָנִ֔ינוּ וַיְחַזְּק֥וּ יְדֵיהֶ֖ם לַטּוֹבָֽה׃
I told them of the hand of my God which was good on me, as also of the king's words that he had spoken to me. They said, "Let us rise up and build.⁠" So they strengthened their hands for the good.
מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמצודת דודהואיל משהעודהכל
את יד אלהי – אשר נתן לי חן והצלחה לפני המלך.
לטובה – הכל נתכונו לטובה לבנות חומת העיר ומגדליה.
the hand of my God who gave me favor and success before the king.
for good They intended everything for good—to build the wall of the city and its towers.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

אשר היא טובה עלי – אשר נתן אותי לחן בעיני המלך.
אשר אמר לי – כי אמר לו דברים טובים וניחומים ועם כי לא נזכר.
ובנינו – כמו ונבנה.
ויחזקו ידיהם – חזקו ידי עצמם לעשות הטובה ודבר הראוי והוא בנין החומה.
ויחזקו וגו׳ – אף על פי שידעו כי סנבלט ורעיו מבקשים רעתם לא יראו, בדעתם כי טובה הם עושים.
מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמצודת דודהואיל משההכל
 
(יט) וַיִּשְׁמַע֩ סַנְבַלַּ֨ט הַחֹרֹנִ֜י וְטֹבִיָּ֣ה׀ הָעֶ֣בֶד הָֽעַמּוֹנִ֗י וְגֶ֙שֶׁם֙ הָֽעַרְבִ֔י וַיַּלְעִ֣גוּ לָ֔נוּ וַיִּבְז֖וּ עָלֵ֑ינוּ וַיֹּאמְר֗וּ מָֽה⁠־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אַתֶּ֣ם עֹשִׂ֔ים הַעַ֥ל הַמֶּ֖לֶךְ אַתֶּ֥ם מֹרְדִֽים׃
But when Sanballat the Horonite, and Tobiah the servant, the Ammonite, and Geshem the Arabian, heard it, they ridiculed us, and despised us, and said, "What is this thing that you do? Will you rebel against the king?⁠"
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םעודהכל
וילעיגו – כאשר שמעו הצרים שמועת בנין חומת העיר היו מלעיגים עלינו.
העל המלך – אם על המלך אתם מורדים לבנות חומת העיר כדי למרוד בו.
and they mocked When our adversaries heard the news of the building of the walls of the city, they mocked us.
are...against the king Are you rebelling against the king by building the wall of the city in order to rebel against him?
וישמע סנבלט החורוני – היה אחד משומד מבית חורון.
טוביה העבד העמוני – מעבדי בית דוד.
גשם הערבי – גר מארץ ערב וגם הם צרי יהודה ובנימן היו.
העל המלך אתם מורדים – רוצה לומר: העל המלך אתם חושבים למרוד ולזה אתם מחזקים העיר כדי שלא יוכל למשול בכם והנה מתשובת נחמיה להם נתבאר שהם היו מבקשים לעזור להם בזה הבנין כמו שהיו אומרים במה שקדם וכמו שהשיב להם זרובבל אז (עזרא ד׳:ג׳) לא לכם ולנו לבנות בית אלהינו. כן השיב להם נחמיה ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים. ר״ל שלא יעזרו בבנין ההוא מה שיהיה להם בו חלק בירושלים גם לא יתנו מהונם לעזור בזה מה שיחשב להם צדקם וגם לא יקדישו שם שום הקדש ישאר להם בו זכרון בירושלים ואפשר שנאמר כי לא אמרו לנחמיה זולתי אלו הדברים. ועל לעגם עליו אמר להם ובאר כי י״י ית׳ הוא יצליח דרכיהם כי הם עבדיו ולזה יקומו לבנות להשענם על אלהי השמים שהוא אדון הכל שיסיר כל מונע מלפניהם וכאלו באר בזה המאמר שאין סנבלט וטוביה וחבריהם עבדי י״י ית׳ כמו שהם חושבים כי הם עובדים ע״ז עם עבדם י״י ית׳ ולזה אמר להם שהם מראים רוע לבבם כנגד י״י ית׳ כי תמיד היו משביתים המלאכה כאלו הרחיקו עצמם מהיות להם חלק וצדקה וזכרון בירושלים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וילעיגו לנו – לעגו עלינו.
ויבזו עלינו – דברו עלינו דברי בזיון וגדוף.
העל המלך וכו׳ – וכי תחפצו למרוד במלך במה שאתם בונים החומה להתחזק במבצר העיר.
העל המלך – כי על הבנין הזה היה כבר פקודה מאת כורש להשבית, [עזרא ד׳ כ״א] וכתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב, רק ששם נכתב שלא תתבנא עד מני טעמא יתשם, ואם כן היה המלך יכול להשיב ליתן רשיון והם היו להם עתה רשיון וז״ש.
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהכל
 
(כ) וָאָשִׁ֨יב אוֹתָ֜ם דָּבָ֗ר וָאוֹמַ֤ר לָהֶם֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֗יִםא ה֚וּא יַצְלִ֣יחַֽ לָ֔נוּ וַאֲנַ֥חְנוּ עֲבָדָ֖יו נָק֣וּם וּבָנִ֑ינוּ וְלָכֶ֗ם אֵֽין⁠־חֵ֧לֶק וּצְדָקָ֛ה וְזִכָּר֖וֹן בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃
Then I answered them, and said to them, "The God of heaven, He will make us prosper; therefore we his servants will arise and build, but you have no portion, nor right, nor memorial, in Jerusalem.⁠"
א. הַשָּׁמַ֗יִם =ל?,ש1,ב1,ק13 (נקודה אחת לטעם רביע), וכך אצל ברויאר ומג״ה וכמו כן במ״ג דפוס ונציה; נראה שיש עוד נקודה בכתי״ל למעלה בצד שמאל שנמחקה.
• ל?=הַשָּׁמַ֔יִם (בשתי נקודות לטעם זקף קטן?), וכך אצל דותן וכמו כן בדפוסים ובקורן.
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ולכם אין חלק – מה לכם בבנין חומת העיר הזאת כי אין לכם חלק בה.
but you have no share What do you have in the building of the wall of this city, for you have no share in it.
ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם – לפי שסנבלט נשתמד ונפרד מישר׳ טוביה עבד עמוני וכת׳ ולא יבא עמוני ומואבי בקהל י״י (דברים כ״ג:ג׳) גשם גר ערבי וחזר לשיעורו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

הוא יצליח לנו – כאומר אף אם תלשינו למלך לומר כדברים האלה לא יועילו דבריכם להשבית המלאכה כי ה׳ יצליח לנו.
ואנחנו עבדיו – ובעבור כי אנחנו עבדי ה׳ שומרי מצותיו לזה נקום ונבנה והוא יעזר לנו לבל יכנסו דבריכם באזני המלך.
ולכם – כאומר ואם בעיניכם הדבר רע מה לכם לירושלים הלא אין לכם חלק בה.
וצדקה – ר״ל הצדקה והחסד הנעשה לירושלים במה ששבו ישראל אליה הלא במצות המלך נעשית ותחשב לו לצדקה ולזכרון טוב בירושלים אבל אתם מה לכם אלינו אין לכם לא חלק ולא צדקה ולא זכרון טוב בירושלים.
ואשיב אותם דבר – שזה השיב להם שהוא ברשות המלך, ואומר להם ואח״כ א״ל, אלהי השמים – ר״ל לנו יש חלק בירושלים שהיא נחלת אבותינו, וזכרון, כי אלהי השמים יצליח לנו – וישאר מעשה ידינו לזכרון וצדקה, כי אנחנו עבדיו ובונים לשם ה׳, וא״כ נקום ובנינו – אבל אתם אין לכם חלק כי אתם נכרים, ולא צדקה – כי אינכם עובדים את ה׳, ולא זכרון ממעשיכם כי ה׳ לא יצליח לכם.
וצדקה – זכות ורשות.
וזכרון – אין לכם זכות להיות נזכרים כתושבים רק כזרים.
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×