Hallelujah!1 Give thanks in the presence of the LORD, for he is good, for his goodness is forever.
1. Hallelujah: Sing praise to God.
הללויה הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו – מי ימלל גבורות ה׳. זה שאמר הכתוב (תהלים מ׳:ו׳) רבות עשית אתה ה׳ אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. הרבה נסים ונפלאות אתה עשית עמנו ואתה עושה גם כן בכל יום ויום ואין אדם יודע. ומי יודע אתה ה׳. אמר רבי אלעזר בן פדת ראה מה כתיב (שם קל״ו:ד׳) לעושה נפלאות גדולות לבדו. מה כתיב לגוזר ים סוף לגזרים נותן לחם לכל בשר. הפרנסה הזו שקולה כנגד הים שנקרע ללמדך מה הפרנסה הזו אי אפשר לעולם בלא היא. כך אי אפשר לעולם בלא ניסין ובלא פלאין. כיצד אדם נתון על גבי המטה והנחש בארץ לפניו ובא לעמוד והרגיש בו הנחש כיון שבא ליתן רגלו עליו ברח הנחש מפניו. ואינו יודע מה פלאי עשה הקב״ה עמו. ומי יודע הקב״ה. שנאמר לעושה נפלאות גדולות לבדו. הוא לבדו יודע ניסים ונפלאות שעושה עמנו לפיכך הוא אומר רבות עשית אתה ה׳ אין ערוך לשבחו. משל למה הדבר דומה לשני אנשים האחד היה גבור והאחד חלש. וכי החלש יכול לספר שבחו של גבור לאו. למה שאינו יודע מה שבחו וכחו. אבל הגבור שהוא יודע מה כחו הוא יכול לספר שבחו של גבור. הוי אומר מי ימלל גבורות ה׳. אמר רבי שמואל ומי ימלל כגון אנו. שאנו עסוקין בתורה כל צרכנו.
דבר אחר: מי ימלל – אמר צופר הנעמתי לאיוב (איוב יא ז-ט) החקר אלוה תמצא. ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. מי יוכל לחקור דוגמא שלו אלא (שם ח׳) גבהי שמים מה תפעל. מה הוא אומר יכול אתה לספר מי פעל שמים והכוכבים ואפילו משה רבינו שעלה למעלה למרום וקיבל את התורה מיד אל יד לא עמד על חקר זה. (א״ר) [אמר] רבי הונא הכהן בשם ר׳ ירמיה בשם ר׳ חייא הגדול (קהלת ח׳:י״ז) וראיתי את כל מעשה האלהים. זו התורה. כמה דאמר (שמות ל״ב:ט״ז) והלוחות מעשה אלהים המה. כי לא יוכל אדם למצוא את המעשה. באדם לא ימצא. כי גם אם יאמר החכם לדעת אינו כן אם יאמר החכם זה משה רבן של הנביאים ושל חכמים. לא יוכל למצוא מה שכתוב בתורה. ומי יוכל לומר שבחו אלא בניו שנאמר (דברים ל״ג:כ״ט) אשריך ישראל מי כמוך. וכתיב אשרי שומרי משפט. (בראשית י״ח:י״ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה. כיון שיצאו ישראל ממצרים וקרע להם הקדוש ברוך הוא את הים והעבירן בתוכו באו מלאכי השרת לקלס לפניו ולא הניחן הקדוש ברוך הוא שנאמר (שמות י״ד:כ׳) ולא קרב זה אל זה כל הלילה. ואינם אלא מלאכים שנאמר (ישעיהו ו׳:ג׳) וקרא זה אל זה ואמר. אמר להם הקב״ה משה וישראל יקלסו אותי שנאמר (שמות ט״ו:א׳) אז ישיר משה. שר לא נאמר אלא ישיר כאדם שאומר פלוני יאמר שירה תחלה. (שם י״א) מי כמוך באלים ה׳ מי כמוך נאדר בקודש. מה הוא נורא תהלות. אמר רבי יודן נורא אתה על כל תהלותיך. כיצד מלך בשר ודם נכנס למדינה מקלסין אותו שהוא גבור ואינו אלא חלש. שהוא עשיר ואינו אלא עני. רחמני ואינו אלא אכזרי. אבל הקב״ה אינו כן אלא מכל דבר שמקלס אדם להקב״ה (הוא) יש בו יותר ויותר מכאן שהוא נורא על כל תהלותיו. אמר דוד המלך כשם שקילסוך בעולם הזה כך יקלסוך בעולם הבא. (תהלים ע״ח:ד׳) לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות ה׳. ואנו מקלסין (שם ע״ט:י״ג) ואנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך.
דבר אחר: מי ימלל גבורות ה׳ – אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. שאלו תלמידיו לרבי טרפון מי הוא שעושה צדקה בכל עת זה הכותב ספרים ומשאילן. א״ל ובטל הוא מי שמלמד תינוקות. ובטל הוא מי שמגדל יתום. אמרו והוא נפיק ערטילאי. אמרו עדיין אנו צריכין למודעי. רבי אלעזר המודעי אומר לא עמד ערטילאי אלא בכח הפרנסה שהוא אוכל. הוי עושה צדקה בכל עת.
סבחוא אלאזלי ואמדחוא אללה אנה אלג׳ואד. ואלי אלדהר אחסאנה.
תהללו את הנצחי (ה׳ ית׳) ותהללו את ה׳ שהוא המטיב. וההטבה שלו עד עולם.
שירו ליה והללו ה׳ כי הוא הטוב ועד דורים חסדיו. גם לעיל קד, א תרגם הודו–הללו.
הללו יה הודו ליי כי טוב מי ימלל גבורות ייי
... [110 א] כאן אללה קד אמרה בקו׳ קח א[ת המטה (במדבר כ:ח)] ולם יאמרה אלא ליצֺרב בהא לא מחאלה. פאן קאל קאיל פאי שי יהתאג מע אלצֺרב ללכׄטאב או אל[צֺרב] מעה.
הודו לי״י כי טוב – כדכתיב: הללויה כי טוב (תהלים קל״ה:ג׳, קמ״ז:א׳), וזהו: כי לעולם.
הללויה – לא הזכיר שם המשורר והוא אומר למשכילים הללו את השם והודוהו על כמה חסדים שעשה עם אבותינו.
HALLELUJAH…. WHO CAN EXPRESS?1 The name of the psalmist is not mentioned. The psalmist says to the intelligent, “Praise the Lord and give thanks for the various acts of kindness that He did for our fathers.”
1. Ibn Ezra is commenting on both verses 1 and 2.
(הקדמה) בזה המזמור התפלל המשורר על תשועת ישראל מן הגלות, ושיזכה הוא לראותה. וסיפר שכבר נכשלו ישראל ב׳חטאים׳ - שהם שגגות, וב׳עוונות׳ - שהן זדונות, וב׳פשעים׳ - והם מרדים, ולא נגזר עליהם גלות, ובסיבת הַכְעיסם את משה רבינו יצאו מרעה אל רעה עד שגלו. אמר:
(א)הודו לה׳ כי טוב. ׳הודו׳ אתם ישראל ׳לה׳1, ׳כי טוב׳ - שהיטיב לכם ולזולתכם, ועל כי לעולם חסדו, שמחדש טובו בכל יום2:
1. אולי יש להוסיף כאן ׳על׳, ויל״ע בכת״י, כי בדפו״ר יש ריווח.
2. ע״פ לשון ברכת היוצר, בנוסח בני רומא, ויש בזה שינוי משמעות מן הנוסח המקובל ׳המחדש בטובו׳, לא שמחדש בטובו, אלא ׳מחדש את טובו׳, וזהו ׳כי לעולם חסדו׳, חסדו מתחדש כל הזמן.
הַלְלוּיָהּ הוֹדוּ לַה׳ וגו׳. עוד יאמר עם בני קיבוץ גלויות, הַלְלוּיָהּ – להודיע גדלו, והוֹדוּ לַה׳ כִּי טוֹב – להודיע טובו, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, כי הוא ה׳ לא שינה, וכמו שהיה רחמן לאבות אף על פי שחטאו עוו ופשעו, כן יהיה גם כן עתה אם תשובו ותודיעו גדלו וטובו בעולם:
הללויה הודו – תיבה אחת.
כי לעולם חסדו – ירושלמי פרק היה קורא רבי יונה בשם רב חסדא אמר צריך להתיז כי לעולם חסדו ע״כ ופי׳ בו שצריך להרחיק תיבת כי מתיבת לעולם דלא לישתמע כלעולם כתיבה אחת ונשמע מינה כשם שהעולם לא יתקיים לעד כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה כן יהיה חסד האל יתברך ח״ו וזה אינו כי חסדי מאתך לא ימוש וגו׳. ועוד אומר דצריך להתיז ס׳ של חסדו דלא לישתמע חזדו בזי״ן ואין משמעותו כלום א״נ חז דו פירוש ראה שתי רשויות ח״ו כנ״ל.
כי טוב – כי הוא טוב ומאתו לא תצא רעה כי עד עולם עושה חסד.
הודו לה׳ – המזמור הזה נמשך אל מזמור שלמעלה, שהזכיר איך שמר ה׳ את הברית והוציאם ממצרים ונתן להם את הארץ, ודלג יתר הנסים שעשה להם אחר יציאת מצרים כמו קריעת ים סוף ובקיעת הירדן ודומיהם, עז״א כי הם צריכים להודות לה׳, כי החסד שהתחיל לעשות עמהם עשה גם אחר שחטאו, כמ״ש בפסוק מ״ה ויזכר להם בריתו וינחם כרוב חסדיו, וה׳ טוב לעמו וחסדו לעולם, רק הם לא הכירו חסדיו ומרו והקציפו בכל דור ודור, כענין כי לך ה׳ הצדקה ולנו בושת הפנים.
כי טוב – מפורש בירמיה ל״ג:י״א הודו את ה׳ צבאות כי טוב ה׳ לעולם חסדו.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳ר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Who is able to utter the might of the LORD? [Who] is allowed to proclaim all his praises?
רמז תתסד
הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו מי ימלל גבורות ה׳ – א״ר אלעזר למי נאה למלל גבורות ה׳ למי שיכול להשמיע כל תהלתו. א״ל ר׳ מאיר לר׳ נתן אנא חכם ואת אב בית דין נתקן מלתא אימא ליה לרבן שמעון בן גמליאל גלי עוקצין דלית ליה וכיון דלא גמיר נימא ליה מי ימלל גבורות י״י ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה׳ למי שיכול להשמיע כל תהלתו, ונעביד דתיהוי את נשיא ואנא אב בית דין כו׳ ((כדאיתא התם). וכי יש לך אדם שיכול למלל גבורותיו של הקב״ה ולהשמיע כל תהלתו אלא מקצת גבורותיו לדרוש מה שעשה ומה שעתיד לעשות למען שמו הגדול בבריותיו שנאמר דור לדור ישבח מעשיך, א״ר אלעזר בן פדת ראה מה כתיב לעושה נפלאות גדולות לבדו, אדם נתון על המטה והנחש בארץ לפניו, בא לעמוד הרגיש בו הנחש, כיון שבא ליתן רגליו ברח הנחש מלפניו ואינו יודע כמה פלאות עשה הקב״ה עמו ומי יודע הקב״ה וברוך ה׳ אלהי ישראל עושה נפלאות לבדו והוא לבדו יודע פלאיו שהוא עושה וכה״א רבות עשית אתה ה׳ אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך. משל לשני אנשים אחד גבור ואחד חלש והחלש יכול לספר שבחו של גבור, לאו, למה שאינו יודע מה כחו, אבל הגבור שהוא יודע מה כחו שהוא יכול לספר שבחו של גבור, אמר דוד מי ימלל גבורות י״י, כגון אנו שאנו עוסקין בתורה כל צרכנו שנאמר מי ימלל גבורות י״י מי שיכול להשמיע כל תהלתו.
ומן יכ׳אטב בפנון ג׳ברווהֵ אללה, ויסמע כל מדחה.
ומי יכול לדבר את סוגי נפלאות ה׳. ומי זה שיכול להשמיע כל תהלותיו.
מי, ומי ימלל פרטי גבורת ה׳ וישמיע כל תהלתו. כלומר אע״פ שאמרתי שירו והללו בכל זאת מי הוא זה אשר יוכל לספר פרטי גבורותיו ותהלותיו.
(ב-ג)מי – הטעם הודו לשם אף על פי שאין יכולת באדם למללאגבורותיו ולהשמיע כל תהלתו רק קצתה.
אשרי – הטעם כי שומרי משפט הם ממללים קצה גבורתו.
והזכיר גבורות השם – בעבור גבורותיו בים סוף.
וטעם להזכיר משפט – בעבור עונות ישראל והשם שפטם כמעשיהם.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״להלל״.
(2-3) WHO CAN EXPRESS. The meaning of this is, “Give thanks to the Lord even though it is beyond human ability to praise His might or make all of His praise be heard. Man can only do so partially.”
HAPPY ARE THEY THAT KEEP JUSTICE. They that keep justice refers to the ones who recount part of God’s might.1 The psalmist mentions the might of God because of the power displayed by God at the Sea of Reeds. Scripture mentions justice because of Israel’s sins.2 God judged them in accordance with their deeds.
1. One cannot recount all of God’s might.
2. See note 6.
מי ימלל גבורות י״י ישמיע – פירושו: ומי ישמיע, ומי שזכר עומד במקום שנים. במזמור שלמעלה מזה זכר ענין האבות עם מה שעשה במצרים, ובזה המזמור זכר עוד מה שעשה עמהם משיצאו ממצרים, כל זמן שהלכו במדבר וגם משנכנסו לארץ, ואמר: אם באנו לספר גבורות י״י ולהשמיע כל תהילותיו, כלומר כל הניסים שעשה עם אבותינו ועמנו שאנו חייבים להללו עליהם, מי יוכל להשמיע כל תהילותיו.
וגבורות י״י – הם מה שהתעולל במצרים בארצם ובים, כמו שאמר: י״י איש מלחמה (שמות ט״ו:ג׳), כלומר גבור מנצח, וכמו אותן גבורות ונפלאות מי יוכל למלל אותם.
ומה שאמר הנה שלא יוכל אדם לספר כל תהילותיו, ואמר במזמור התשיעי: אספרה כל תהילתך בשערי בת ציון (תהלים ט׳:ט״ו) – דוד אמר אספרה כל תהלתך על כל הצרות שעברו עליו מהאויבים, אמר שיתן שבח והודאה לאל שהצילו כי המה גלוים לו, וכאשר בא לספר הניסים שעשה עם ישראל במדבר ובארצם בכל דור ודור, אמר: מי ישמיע כל תהילתו. וכן עם היחיד לבד מה שעשה הקב״ה עמו מטובות וחסדים בכל יום ויום לא יוכל לספר, כמו שאמר: אגיד ואדברה עצמו מספר (תהלים מ׳:ו׳), כי פעמים רבים יעשה האל יתברך עם האדם נס ולא ידע ולא ירגיש בו עד אחר זמן שיתבונן בו. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: אין בעל הנס מכיר בניסו. וכאשר אמר דוד: כל תהלתיך (תהלים ט׳:ט״ו) – על הניסים הגלוים שעשה עמו, הידועים לכל במלחמת האויבים.
וכן אמר במדרש: וכי אדם יודע כמה פלאים עושה הקדוש ברוך הוא עם האדם בכל יום? כיצד: אדם ישן על המטה והנחש נתון בארץ, בא לעמוד, הרגיש בו הנחש, כיון שבא ליתן עליו רגלו בורח הנחש מפניו, ואינו יודע מה פלא עשה עמו הקדוש ברוך הוא, וכן כיוצא בו.
מי ימלל גבורות ה׳. ואמרתי להודות על הטובה המושגת מאתו, כי אמנם להגיד מה מאד גבר חסדו להשגיח על השפלים ממרום מעלתו כי רבה היא1, ׳מי׳ הוא שיוכל על זה, כי ׳מי׳ ישמיע כל תהילתו2, כאשר היה הכרחי לעשות למי שירצה להודיע כמה גבר חסדו3:
1. ׳גבורות ה׳ ׳, הם התגברות מידת הרחמים שמורה עליה שם הוי״ה, שגבר חסדו שלמרות גדולתו ורוממותו, הוא משגיח על הנבראים השפלים בהשגחה פרטית.
2. ׳מי׳ עולה גם על חלקו השני של הפסוק, וכן מבואר ברד״ק.
3. לכן אי אפשר למלל גבורות ה׳, אבל את חסדו שמקבלים ממנו ניתן להודות ולמלל.
מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה׳ וגו׳. כשאני אומר ׳הללויה׳, איני אומר שתאמרו כל גבורותיו, רק חלק מהם, כי ׳מי ימלל וגו׳ ׳1:
מי ימלל גבורות – זוהר פרשת יתרו דף פ״ג אמר רבי חייא גבורת ה׳ חסר דהא כולהו כלילן בדא ומסורת פליגא עליו דמסרא גבורות ב׳ מלא וסימן ודבר גבורות וחין ערכו (איוב מ״א) מי ימלל גבורות ה׳.
ימלל – מלשון מלה ודבור.
מי ימלל – מי יוכל לספר כל גבורות ה׳ ומי יוכל להשמיע כל תהלתו.
מי – עומד במקום שנים מי ישמיע.
מי ימלל גבורות ה׳ – ר״ל א״צ להודיע כל הנסים בפרט, מצד שני דברים,
א. שגם לספר נס אחד אין לנו אומר ודברים לספר גבורות ה׳, ועז״א מי ימלל היינו שאין מלה בלשון לבטא גבורותיו,
ב. שמי ישמיע כל תהלתו – שתהלותיו אין להם שיעור והם בלתי ב״ת, ור״ל שיודו לה׳ מצד שהוא טוב ולעולם חסדו, לא מצד עצמו שא״א לספר גבורותיו מצד עצמם.
מי ימלל – מלשון ארמי והוראתו בלשון הקודש הוציא מפיו דבר זר ששומעו יתמה עליו, וכן מי מלל לאברהם (פרשת וירא).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Happy are they who observe judgment, those who do righteousness at every time.
אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת – וכי אפשר לאדם לעשות צדקה בכל עת, רבותינו שביבנה אומרים ואמרי לה ר׳ אלעזר אומר זה הזן בניו ובנותיו כשהם קטנים, רשב״ג אומר זה הכותב ספרים ומשאילן.
טובא חאפט׳י אלחכם, ועאמלי אלנצפה פי כל וקת.
אשרי שומרי המשפט ועושי הצדק בכל זמן.
צדקה, משפט צדק.
אשרי שמרי משפט – בגלות בבל עשאו, כמו שנאמר בסוף המזמור: וקבצנוא והצילנו מן הגוים (דברי הימים א ט״ז:ל״ה).ב שאף הבאים לירושלים בימי כורש לא היו באים כולם בחבורה אחת, {אלא}ג חבורה אחר חבורה, והיו צריכין לבקש רחמים שיהו כולם מתקבצים שם. ומתחיל מיציאת מצרים, שהיו ממרים את הקב״ה, {ו}היה מייסרם ומוסרםד ביד שוסיהם, וכשהיו חוזרים בתשובה, מרחם עליהם עד שהיו חוטאים.
א. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: קבצינו.
ב. הציטוט הוא כלשון הפסוק בדברי הימים המופיע בתפילה. בפסוק המקביל בסוף פרקנו (תהלים ק״ו:מ״ז) חסרה מלת ״וקבצנו״.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 2]
וקודם שהחל המשורר לספר אמר: אשרי שומרי משפט – כלומר אשריהם ישראל אם היו שומרים משפטי האל אשר צוה אותם, כי בזמן שהיו עושים רצונו של מקום כמה טובות עושה עמהם. ואף במדבר היה סובל אותם זמן רב אולי ישובו למוטב. ואם היו שומרים משפטיו ועושים צדקות בכל עת, כלומר תמיד, כל שכן שהיה הוא עושה עמהם צדקות, ולא היו לעולם גולים מארצם, כי צפה המשורר ברוח הקדש שעתידים לגלות מארצם בעונותם. לפיכך אמר אחר זה הפסוק: זכרני נא ברצון עמך (תהלים ק״ו:ד׳).
עשה צדקה בכל עת – כי ישראל היו עושים פעמים טוב, ורוב הפעמים היו מריעים מעשיהם, לפיכך אמר: בכל עת – אשריהם אם יהיו עושים הטוב תמיד.
אמנם אשרי שומרי משפט - הממתינים משפטו של האל יתברך תמיד1, כאמרם ז״ל (משנה אבות ב׳:י׳) ׳שוב יום אחד לפני מיתתך׳2, ובזה עושה צדקה - לנפשם3 ולזולתם בכל עת ימי חייהם, ולא יפסידוהו בהבלי שוא, כי גם שלא יוכלו להשמיע לו כל תהילת האל יתברך, ׳לא עליך המלאכה לגמור׳4:
1. מלשון ׳ואביו שמר את הדבר׳, שמצפה שיתרחש.
2. ובשבת (קנג, א) ׳תנן התם, רבי אליעזר אומר, שוב יום אחד לפני מיתתך שאלו תלמידיו את רבי אליעזר, וכי אדם יודע איזהו יום ימות, אמר להן וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה, ואף שלמה אמר בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר׳. וכן פירש רש״י: ׳התקן עצמך בכל שעה במעשה טוב, שאם תמות היום תכנס בשלום׳. וראה מש״כ רבינו בקהלת (ט ח).
3. ראה ׳גומל נפשו איש חסד׳.
4. לשון המשנה באבות (ב טז), ופירש רבינו [לא עליך המלאכה לגמור]. ואין התנצלות לאומר שיאמר שאין ראוי לעמול בידיעת התורה מפני שאין להשיגה בזמן קצר, כי אמנם כל חלק ממנה שישיג האדם הוא נחשב ומכוון אצל בעל הבית אף על פי שלא תגמור המלאכה׳.
אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט וגו׳. ׳אשרי׳ אותם האנשים שממתינים1 ה׳משפט׳ האלוקי יום ליום ואינם אומרים ׳רחוק יום ה׳ ׳2, על דרך ׳שוב יום אחד לפני מיתתך׳ (משנה אבות ב׳:י׳), באופן שעֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת, על דרך ׳בכל עת יהיו בגדיך לבנים׳ (קהלת ט׳:ח׳)3. כלומר, גם אתם הכינו עצמכם כאילו מחר בא יום הדין, ותקנו עצמכם במעשים טובים:
אשרי שומרי משפט – אשרי אלה השומרים משפטי התורה ועושים צדקה בכל עת כי זה יחשב להלול אל המקום כי הרודף אחר התורה יורה בזה גדולת הנותן את התורה.
משפט, צדקה – משפט בין אדם לחברו וצדקה בין אדם למקום, כמ״ש ישעיה א׳ כ״א, ובכ״מ.
אשרי – ר״ל חסדי ה׳ טובים לעולם, רק שהכל תלוי בהכנת המקבל, אחר שלא נתן להם ארץ ישראל רק על תנאי שישמרו חקיו ומצותיו ינצרו, א״כ אשרי שומרי משפט שהם המצות שבין אדם לחברו,
ועושה צדקה שהם המצוות שבין אדם למקום, להם טוב ואשרי בכל עת – אין הבדל בין עתים הקדמונים והאחרונים, כי חסדי ה׳ לא נשתנו, והשומרים תורתו אשרי להם גם בזמן הזה.
אשרי שמרי משפט – ג׳ פסוקים אלה הם כמבוא למזמור זה שהוא המשך הקודם ומתחיל בפסוק חטאנו עם אבותינו, וכונתו הלואי והייתי גם אני משומרי משפט ואז הייתי תולה בזכותי, עכשיו שיודע אני בעצמי שאינני מהם אין לי כי אם לתלות בזכות אחרים, וענין שמרי משפט אולי הוא לשון המתנה, מצפים אימתי יבא לידם ויעשו משפט, וזה דבר קל לערך עשית צדקה (דבר צודק) בכל עת, ע״כ בא שומרי בלשון רבים ועושה בלשון יחיד, שאחד מעיר הוא העושה, וכן ואברכה מברכיך ומקללך אאר (פרשת לך לך) רבים יהיו המברכים ואחד המקלל.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Remember me, O LORD, with good will toward your people; call me to mind with your redemption.
זכרנו ה׳ ברצון עמך – אמר דוד רבון העולמים כשתעשה ישועה על ידי מרדכי זכרני. אמר לו הקב״ה חייך לך אני מדכר קדמאי. איש יהודי שהיה משבט יהודה ואחר כך ושמו מרדכי. לא זכרו את רוב חסדיך. אמר ר׳ אבהו ברבי כהנא בשם ר׳ אליעזר שתי המריות המרו שנאמר וימרו על ים הרי אחת. בים סוף הרי שתים. אמר רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי (ואילמלא אילו של הקב״ה) שנעשה להם הים טינא שנאמר (חבקוק ג׳:ט״ו) חומר מים רבים. כדי ליפרע ממצרים דכתיב (שמות א׳:י״ד) וימררו את חייהם וגו׳ בחומר. כיון שירדו לים אומרים אלו לאלו בעוט בעיטך. ודוש דישך. מטיט ולבנים יצאנו ובטיט ולבנים באנו.
זכרני ה׳ ברצון עמך – אמר דוד רבש״ע כשתעשה ישועות על ידי מרדכי זכרני, אמר ליה הקב״ה חייך לך אנא מדכר קדמי, איש יהודי שהיה משבט יהודה ואחר כך ושמו מרדכי.
אללהם פאד׳כדני פי רצ׳א קומך, ואחצ׳רני מגות׳תך.
ה׳! אם כך תזכיר אותי תוך העם שלך הרצויים. ואני נוכח בישועה שלך.
ברצון עמך – בהירצותך לעמך.
when You favor Your people When You show goodwill to Your people.
זוכרינואי״י ברצון עמך – בעת רצון.
א. כן בכ״י ס״פ, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: זכרני.
זכרני – זה המשורר יתפלל אל השם אולי יראה עת הישועה כאשר תרצה עמך ותבא עת ישועתיך.
REMEMBER ME, O LORD. The poet prays to God. He asks that he might witness the time of the redemption,1 when God2 shall favor His3 people and the time of His4 salvation shall come.5
1. Literally, “Perhaps I will witness the time of the redemption.”
2. Literally, “You.”
3. Literally, “Your.”
4. Literally, “Your.”
5. Ibn Ezra’s comment literally reads: “The poet prays to God. Perhaps he will witness the time of Your redemption when You shall favor Your people and the time of Your salvation shall come.”
זכרני – אם הפסוק הזה אמרו המשורר על עצמו, בקש מהאל שיקום מקברו עם המתים שיחיו בעת גאולתנו. וכן בפסוק הבא אחר זה: לראות בטובת בחיריך (תהלים ק״ו:ה׳).
או אמר הפסוק על לשון בני הגלות הזה, כי כל אחד מבקש מהאל שיזכה לראות הגאולה, ואומר: זכרני י״י בעת שהיה רצונך בעמך, ותוציאם מגלותם, זכרני ורצה גם בי שאחיה עד עת הגאולה.
זכרני ה׳ ברצון עמך. אחר כליון שאר האומות, שתרצה בישראל לבדם1, כי אז לא ימנע אותנו שעבוד מלכויות מהשתדל בזה2, ופקדני בישועתך - בימות המשיח3:
1. ׳ברצון עמך׳, בזמן שעם ישראל יהיו לרצון לפניו, והיינו באחרית הימים, שיכלו האומות.
2. למלל ולספר גבורת חסדיו של ה׳.
3. רד״ק: ׳אם הפסוק הזה אמרוֹ המשורר על עצמו, ביקש מהאל שיקימהו מקברו עם המתים שיחיו בעת הגאולה, וכן הפסוק הבא אחר זה: לראות בטובת בחיריך. או אמר הפסוק על לשון בני הגלות הזה, כי כל אחד מבקש מהאל שיזכה לראות הגאולה. ואמר זכרני ה׳, בעת שיהיה רצונך בעמך ותוציאם מגלותם, זכרני וּרְצֵה גם בי שאחיה עד עת הגאולה׳.
יאמר המשורר, אף על פי שלא תהיה הגאולה הזאת בימי, זָכְרֵנִי ה׳ בִּרְצוֹן עַמֶּךָ בעת הקיבוץ, ובעת ׳רצית ה׳ את ארצך שבת שבית יעקב׳ (תהלים פ״ה:ב׳)1: פָּקְדֵנִי בִּישׁוּעָתֶךָ. בעת הגאולה:
1. ׳רצית׳ – רצון.
פקדני – בס״א ספרדי כתוב ופקדני בוא״ו ואין כן בשאר ספרי׳ וגם בס״א היה כתוב בראשונה בוא״ו ואח״כ נגררה ובמסורת פקדני לית ואלו היתה בוא״ו היתה אומרת ב׳ ואידך זכרני ופקדני (ירמיהו ט״ו).
גויך – בדפוס ישן כתוב גוייך בב׳ יודי״ן ובשאר ספרים ביו״ד אחד בלבד וכ״כ רד״ק בשרשים שנפלה יו״ד הרבים מהמכתב ונשארה במבטא.
חטאנו עם אבותינו וגו׳ – בס״א כ״י ישן חסר וא״ו וכן אבתינו במצרים שבסמוך והמסורת מכרעת כמותו שכן בירמיה ט״ו נמסר אבותינו ח׳ מלא ואין אלו מכללם.
פקדני – ענין השגחה וזכרון.
זכרני – התפלל דוד על עצמו ואמר זכור גם אותי כשתהיה מרוצה לעמך ופקדני לטובה בעת בוא ישועתך.
זכרני, פקדני – הפקידה הוא תמיד לעשות בו דבר (ירמיהו ג׳ ט״ז, י״ד י׳, ט״ו ט״ו ובכ״מ).
זכרני – מפני שיתחיל לספר איך ישראל חטאו, ואיך עי״כ נתנו ביד צריהם, בקש שלא יזכירהו ה׳ לא בין החוטאים ולא בין הנענשים, ויש הבדל בין זכירה ובין פקידה, שהזכירה היא רק שזוכר את הדבר, והפקידה היא בשיתעורר לעשות לו איזה גמול טוב או רע, ובקש זכרני ה׳ ברצון עמך – שלא תזכרני עם העת שהיית עליהם בכעס רק עם הרצון, בעת שרצית אותם כי היה מעשיהם טובים,
ופקדני בישועתך – שלא תפקדני להעניש אותי עם נענשים, רק בעת שתושיע ותעשה טוב חסד.
זכרני – ואל תשכחני בעת רצון לעמך, כשאתה רוצה בם וחביבים הם עליך.
פקדני – ואל תעזבני, ביום שיושעו לפניך בני עמי שא גם את ראשי עמהם.
כדי שאני אראה טובת נבחריך. ושאני אשמח בשמחת האומה שלך. וכדי שאני אשתבח עם הנחלה שלך.
לראות בטובת בחיריך – כאשר יראו הם.
THAT I MAY BEHOLD THE PROSPERITY OF THY CHOSEN. When Your chosen behold prosperity.1
1. The meaning of our verse is, “May I be worthy to behold the prosperity of Thy chosen.”
לראות בטובת בחיריך – שאזכה לראות העם הנבחר לך שיזכו לגאולה.
לשמוח בשמחת גויך – וכפל הענין שלש פעמים לחזק הענין במלות שונות כמנהג.
נחלתך – הם ישראל, כמו: והם עמך ונחלתך (דברים ט׳:כ״ט).
ופי׳ להתהלל – יש מפרשים כמו: לשמוח, וכן: קדש הלולים (ויקרא י״ט:כ״ד), וכן: ובתולותיו לא הוללו (תהלים ע״ח:ס״ג). וכן בדברי רבותינו ז״ל: בית השמחה – בי הלולא. ואין צריך להוציאה מענין השבח, כי בשמחת החופה ישבח אדם החתן והכלה לפיכך קראו בית החופה – בי הלולא. וכן: ובתולותיו לא הוללו (תהלים ע״ח:ס״ג) – לא באו לידי שבח שיהלל אדם אותם בחופתן.
ופי׳ להתהלל עם נחלתך – כי בשמחתם בצאתם יתהללו על כל עם, כי בם בחר י״י.
[לראות בטובת] בחיריך. תופשי התורה: [לשמוח בשמחת] גוייך. יתר המון ישראל1: להתהלל עם נחלתך. שהם אלה ואלה2, ונתהלל בזה3, ׳כי כל העמים הלכו איש בשם אלהיו ואנחנו הלכנו בשם ה׳ אלהינו עולם ועד׳ (מיכה ד ה)4, אפילו בגלות5:
1. בימות המשיח, שאז ישמח ישראל.
2. המון עם ישראל ולומדי התורה, שכולם הן נחלתו של ה׳.
3. ׳ופירוש להתהלל עם נחלתך, כי בשמחתם בצאתם מהגלות יתהללו על כל עם, כי בם בחר ה׳ ׳ (רד״ק).
4. כתוב במיכה שם (פסוק א-ה): ׳והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה׳ נכון בראש ההרים ונשא הוא מגבעות ונהרו עליו עמים, והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים [הרי שיתקיים מה אמר ׳ואתם כהני ה׳ תקראו׳, שילמדו דעת לכל הגויים שיעלו להר ה׳ ללמוד מהם], ושפט [מלך המשיח] בין עמים רבים והוכיח לגוים עצומים וגו׳, וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כי פי ה׳ צבאות דיבר, כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה׳ אלהינו לעולם ועד׳. ומפרש רבינו שהסיבה לכך שהגויים יעלו להר ה׳ וישראל יהיו לכהני ה׳, הוא משום שבמשך הגלות הלכו הגויים כל אחד בשם אלוהיו, ואילו ישראל אף אם חטאו, בכל זאת הלכו בשם ה׳ לעולם. וכן כתב רבינו בשמות (ד כב) ׳בני בכורי ישראל, אף על פי שלקץ הימין אֶהְפֹּךְ אֶל העַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה׳ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד (צפניה ג ט), מכל מקום יחשב ישראל אצלי נכבד מכולם, באשר הוא בני, עובד כמו בן מאהבה, לא כעבד מאהבת שכר ויראת עונש, ומצד מה שהוא בכורי, ראשון לעבודתי בתעות כל האומות מעלי, כאמרו (מיכה ד ה) כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם ה׳ אֱלֹהֵינוּ וגו׳ ׳.
5. ולכן אפילו המון העם. וראה ישעיה באריכות, וכן מזה בשה״ש.
לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירֶיךָ. הצדיקים בחירי ה׳: לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת גּוֹיֶךָ. ההמונים מישראל: לְהִתְהַלֵּל עִם נַחֲלָתֶךָ. שתיהם בכלל, הצדיקים וההמונים, שיתהללו לאמר ׳ה׳ הוא אלקנו מלכנו שופטנו׳ וגו׳ (ראה ישעיה ל״ג:כ״ב)1, ׳כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו בשם ה׳ אלקנו׳ וגו׳ (מיכה ד׳:ה׳):
1. ׳כי ה׳ שופטנו ה׳ מחוקקנו ה׳ מלכנו הוא יושיענו׳, וראה מש״כ שם, ובביאור.
להתהלל – להשתבח עם ישראל נחלתך לומר ראו כי בנו בחר ה׳.
לראות – נגד מ״ש זכרני ה׳ ברצון עמך מפרש לראות בטובת בחיריך – שתזכרני עם בחירי ה׳ הצדיקים לראו׳ בטובתם מצד מעשיהם הטובים, ונגד מ״ש פקדני בישועתך מפרש לשמוח בשמחת גויך לשמוח אתם על אשרם והצלחתם, ומצד שני אלה אזכה להתהלל עם נחלתך – שבמה שיהיו לנחלה לך שזה מורה על קדושתם ועל דיבוק ה׳ עמהם לעולם, אתהלל עמם אם במעשים הטובים אם בהצלחתם ושמחתם.
לראות – למען אראה ואשמח ואתהלל כי מעובדיך גם אני, ובכל פעלים ושמות אלה, האחד מוסיף על חברו – זכרני, פקדני; ראה, שמח, התהלל; רצון, ישועה; טובה, שמחה, תהלה; עם, נושע, בחיר, גוי (עיין מה שכתבתי למעלה נ״ט:מ׳) נחלה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
We have sinned with our fathers; we have done iniquitously; we have dealt wickedly.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
חַבְנָא עִם אַבְהָתָנָא אַעְוֵינָא אַרְשַׁעֲנָא.
We have sinned, along with our fathers; we have committed iniquity, acted wickedly.
פאנא קד אכ׳טאנא מע אבאינא, ואד׳נבנא וט׳למנא.
לפי שאנחנו כבר חטאנו עם אבותינו ופשענו ואשמנו.
חטאנו, כי אנו כבר חטאנו עם אבותינו.
חטאנו – והנה תחלת תשובת זה המזמור שהוא מודה חטאתו וחטאת עמו, על כן חטאנו עם אבותינו, כדרך: והתוודו את עוונם (ויקרא כ״ו:מ׳).
והרשענו – כנגד פשעינו.
ופעול העוינו – חסר דרכנו או נפשנו והרשענו כן. אולי הוא פועל עומד.
WE HAVE SINNED. The repentance of the psalmist now begins.1 It opens with the confession of his sin and the sins of his people. The psalmist thus says, We have sinned with our fathers. Compare this to And they shall confess their iniquity, and the iniquity of their fathers(Lev. 26:40).
Hirshanu (we have dealt wickedly) is parallel to pashanu (we have trespassed).2 The object of he’evinu (we have done iniquitously)3 is missing.4 It should be understood as if it were written he’evinu darkhenu (we have perverted our ways) or he’evinu nafshenu (we have perverted our souls).
The same applies to hirshanu (we have dealt wickedly).5 Perhaps it6 is an intransitive verb.7
1. Literally, “Behold, the start of the confession of this psalm.” Up until now, the psalm dealt with the praise of God. Now the psalm deals with Israel’s sins.
2. In other words, hirshanu (we have dealt wickedly) means the same as pashanu (we have trespassed).
3. He’evinu can be rendered as “we have been perverse.”
4. He’evinu is a transitive verb. Transitive verbs require an object. Hence Ibn Ezra’s comment.
5. It, too, is transitive and should be read as if it were written hirshnau darkhenu (literally, we have made our paths wicked; that is, we have walked in wicked ways), or hirshanu nafshenu (literally, we have made our souls wicked).
6. Hirshanu. The same applies to he’evinu.
7. The same applies to he’evinu. In this case, we do not have to add a noun (darkhenu or nafshenu) to the verbs.
חטאנו – ידבר על לשון הגלות.
עם אבותינו – כמו שאבותינו חטאו, כן חטאנו אנחנו.
חטאנו עם אבותינו. וסיבת תאוותי לישועה ואבדן האומות היא [שלא נחטא]1, כי אמנם, עד הנה, בסיבת התערבנו באומות ודרכיהם ודעותם2 ׳חטאנו׳ אנחנו ו׳אבותינו׳ בשגגה, העוינו - בזדון והרשענו - במרד ופשע, ומכל אלה השגנו סליחה ולא השליכנו האל יתברך מעל פניו בגלות, ובסיבת מי מריבה שסבבו לנו להתערב בגוים, גלינו בין האומות גלות שהרע לנו יותר מכל צרה אחרת3:
1. אינו בדפו״ר. שכאשר יכלו האומות, לא יחטאו ישראל.
2. ראה שיר השירים ששזפתני השמש ועוד.
3. ראה זכריה וחבקוק שגלות היא העונש הכי גרוע ומה שצויים שם. וכאן נוסף נקודה נוספת, שרוע הגלות הוא בגלל השפעת האומות.
ויוכיח המשורר לדור ההוא של קיבוץ באמרו, השמרו לכם ונשמרתם מאוד לנפשותיכם פן תעשו כאשר עשו אבותיכם במדבר, שעשו עוונות פשעים וחטאים – ולכולם היה תקנה, ולקלקול אחד קטן שהקציפו משה וחטא – היה סיבה שלא הכניסם הוא לארץ ולא השמיד את העמים וגו׳ עד שלמדו מעשיהם וגלו וחזרו וגלו, כי לא הלכו אחר עצת ה׳ וסרו מעט מן הדרך וילכו בתועבות אחרים – ויצא הקלקול הזה, כי עבירה גוררת עבירה1.
והתחיל ואמר, חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ – שהם השגגות, הֶעֱוִינוּ – שהם הזדונות, הִרְשָׁעְנוּ – שהם המרדים:
1. בנדפס: ׳וסיבת תאוותי לישועה ואבדן האומות היא שלא נחטא, כי אמנם עד הנה בסיבת התערבנו באומות ודרכיהם ודעותם ׳חטאנו׳ אנחנו ו׳אבותינו׳ בשגגה, העוינו – בזדון והרשענו – במרד ופשע, ומכל אלה השגנו סליחה ולא השליכנו האל יתברך מעל פניו בגלות, ובסיבת מי מריבה שסבבו לנו להתערב בגוים – גלינו בין האומות גלות שהרע לנו יותר מכל צרה אחרת׳.
חטאנו עם אבותינו – כמו שאבותינו חטאו כן אנחנו חטאנו.
חטאנו, העוינו, הרשענו – החטא מצד התאוה או השגגה, והרשע הוא במרד, והעון ע״י עוות השכל, כמ״ש בכ״מ.
חטאנו – כי באמת חטאנו עם אבותינו – שאחזנו מעשה אבותינו בידינו, וחטאנו כמוהם, אולם אנחנו הוספנו על מעשי אבותינו שהם חטאו מצד התאוה או השגגה שזה גדר החטא, ואנחנו העוינו מצד עוות השכל והכפירה,
והרשענו במזיד.
חטאנו וגו׳ – העיקר הוא חטאת האבות, רק שתף גם דורו עמהם שלא יהיה נראה כאומר הם הרשיעו ואנחנו צדקנו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Our fathers in Egypt gave no heed to Your wonders. They did not remember the multitude of Your mercies; but were rebellious at the sea, even at the Red Sea.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Our fathers in Egypt paid no heed to your wonders; they did not call to mind your great goodness; and they rebelled against your word by the sea, at the sea of Reeds.
וימרו על ים בים סוף – א״ר אבא בר כהנא שתי המרות המרו, הה״ד וימרו על ים בים סוף לא הוא ים ולא הוא ים סוף, אלא שתי המרות המרו שם כיון שנעשה להם טינא כמו שנאמר דרכת בים סוסיך חומר מים רבים לפרוע ממצרים שנאמר וימררו את חייהם בעבודה קשה בחמר ובלבנים, היו אומרים אלו לאלו בעוט בעטך ודוש דישך מטיט ולבנים יצאנו ולטיט וללבנים באנו.
ואבאינא פי מצר לם יעקלוא לאעג׳ובאתך, ולם יד׳כרוא כת׳רהֵ אחסאנך, פכ׳אלפוא רבהם עלי אלים פי בחר אלקלזם.
ואבותינו במצרים לא התבוננו על נכון בנפלאותיך. ולא זכרו את רבויי הטבותיך. והתמרדו נגד ה׳ על הים בים סוף.
וימרו, וימרו דבר אלהיהם על החוף בים סוף. נדמה לי כי הכוונה לדרש חז״ל שאמרו כשם שעלינו מצד זה כך המצרים עולים מצד אחר, פסחים קיח ב.
וימרו על ים – היו מקטני אמנה אמרו כשם שאנו עולים מכאן מצד זה אף המצריים עולים מצד אחר ויבאו אחרינו עד שרמז הקב״ה לים והקיאם ליבשה אז וירא ישראל את מצרים מת (שמות י״ד:ל׳) לפיכך ויאמינו בי״י (שמות י״ד:ל״א), אבל מתחלה לא האמינו.
and they were rebellious by the sea They had little faith; they said, "Just as we ascend from here, from this side, the Egyptians also are ascending from another side, and they will come after us," until the Holy One, blessed be He, hinted to the sea, and it vomited them out onto the dry land. Then "Israel saw the Egyptians dead on the seashore" (Shemot 14:30). Therefore "they believed in the Lord" (ibid. verse 31), but in the beginning, they did not believe. I found this.
וימרו על ים בים סוף – ויאמרו אל משה המבלי אין קברים וגו׳ (שמות י״ד:י״א).
אבותינו לא השכילו נפלאותיך – האותות והמופתים שעשית במצרים.
רוב חסדיך – עם ישראל במכת ערוב ודבר וברד וחשך ומכת בכורים.
וימרו על ים – שאמרו הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים (שמות י״ד:י״ב) או מאנו לעבור הים.
OUR FATHERS IN EGYPT GAVE NO HEED UNTO THY WONDERS. The signs and wonders that You did in Egypt.
THE MULTITUDE OF THY MERCIES. The multitude of Thy mercies which You showed Israel in the plague of the swarms of wild beasts, murrain, hail, darkness, and the plague of the firstborn.
BUT WERE REBELLIOUS AT THE SEA. When Israel said, “Is not this the word that we spoke unto thee in Egypt, saying: ‘Let us alone, that we may serve the Egyptians’?”(Exodus 14:12). Or when Israel refused to cross the sea.
אבותינו במצרים – בצאתם ממצרים.
לא השכילו נפלאותיך – שעשית במצרים, ולא זכרו את רוב חסדיך – כי חסדים ונפלאות שעשית עמהם בהוציאך אותם מבית עבדים ביד חזקה ובמכות שהבאת על המצריים, הבדלת בינם ובין מצרים, שהיתה המכה משולחת בכל הארץ והם היו נבדלים ממנה, כי הנה הברד היה בכל הארץ, ובארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד (שמות ט׳:כ״ו), ובדבר שהיה משולח בבהמות אמר: וממקנה בני ישראל לא מת אחד (שמות ט׳:ו׳), ובחושך שהיה האויר עב וחשוך בכל הארץ ולכל בני ישראל היה אור (שמות י׳:כ״ג), וכן בערוב אמר: ושמתי פדות בין עמי ובין עמך (שמות ח׳:י״ט), וכן בשאר המכות אף על פי שלא נכתב. ואחר צאתם, כשרדפו מצרים אחריהם, אמרו: המבלי אין קברים במצרים (שמות י״ד:י״א).
ולא השכילו ולא זכרו – כי מי שעשה להם במצרים הנפלאות יצילם מיד המצרים הרודפים אחריהם, אלא המרו האל יתברך, וחשבו שלא יוכל להצילם, וזהו: וימרו על ים בים סוף – על ים – שהשיגו אותם חונים על הים (שמות י״ד:ט׳), ואיזה ים? בים סוף.
ויש מפרשים: וימרו על ים – שפחדו להכנס בים שנבקע.
ובמדרש: מהו: וימרו על הים? כיון שבקע להם משה הים, נעשה להם הים טינא, כמו שנאמר: דרכת בים סוסיך חמר מים רבים (חבקוק ג׳:ט״ו), ובמצרים כתוב: וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה (שמות א׳:י״ד). כיון שירדו לים, היו אומרים אלו לאלו: בעוט בעטך ודוש דיישך, מטיט ולבנים יצאנו, ולטיט ולבנים באנו. ואני תמה על זה הדרש שהרי כתוב: וישם את הים לחרבה (שמות י״ד:כ״א), ואמר בזה המזמור: ויוליכם בתהומות כמדבר (תהלים ק״ו:ט׳), מלמד שלא היה שם טיט אלא יבש כמו המדבר.
אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך. וזה בשגגה מאתם מחסרון ההשכלה והידיעה, עד שאמרו למשה ׳חדל ממנו ונעבדה את מצרים׳ (שמות יד יב)1: לא זכרו את רוב חסדיך. שעשית לאבותינו: וימרו על ים. באמרם (שם פסוק יא) ׳המבלי אין קברים במצרים׳2:
1. שלא השכילו הנפלאות שכבר עשה להם במצרים, ולכן הגיעו לכך שהמרו על ים סוף ולא בטחו בישועתו. וכ״כ הרד״ק: ׳כשרדפו מצרים אמרו (שם יד, יא): המבלי אין קברים במצרים. ולא השכילו, ולא זכרו, כי מי שעשה עמהם במצרים כל הנפלאות יצילם מיד המצרים הרודפים אחריהם, אלא המרו האל יתברך וחשבו שלא יוכל להצילם. זהו וימרו על ים בים סוף, על ים שהשיגו אותם חונים על הים, ואיזה ים - בים סוף׳.
2. אבע״ז: ׳שאמרו הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים או מאנו לעבור הים׳.
והתחיל לספר השגגות ואמר, אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ, והוא כשגגה היוצאת מה שעשו – הואיל ו׳לא השכילו׳, באופן שהמרו עַל יָם – קודם כניסתם לים1, והמרו עוד בְּיַם סוּף, שהיו אומרים ׳כשם שאנו עולים מצד זה׳ וכו׳2:
1. בעודם עומדים ׳על הים׳ – סמוך לו.
2. רש״י: ׳וימרו על ים – היו מקטני אמנה, אמרו, כשם שאנו עולים מכאן מצד זה – אף המצריים עולים מצד אחר ויבואו אחרינו׳.
וימרו – מרדו וסרבו.
במצרים – בצאתם ממצרים.
לא השכילו – לא נתנו לב להשכיל הנפלאות שעשית במצרים.
בים סוף – עודם בים סוף מרו בה׳ ואמרו כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר וירדפו אחרינו.
אבותינו – מבאר חטא אבותיהם, שגם בעודם במצרים חטאו, והנה שם היה להם להשכיל גדולת ה׳ ויכלתו מצד הנפלאות שעשה לעיני פרעה ולעיני כל מצרים ולעבדו מצד יראת הרוממות, והם לא השכילו נפלאותיך – והסתפקו בהם ולא היה להם אמונה שלימה, כי חשבו שנעשו בלאט ותחבולה, ועכ״פ היה להם לזכור חסדי ה׳ ולעבדו מצד הכרת הטובה ויראת הגמול והעונש, אבל הם לא זכרו רוב חסדיך וכמ״ש ביחזקאל ח׳ ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ולא אבו שמוע, עד שלכן וימרו על ים בים סוף שהסתפקו, ביכלתו וכפרו בטובותיו, כמ״ש הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו ונעבדה את מצרים, ומוסיף בים סוף – שגם בתוך הים מרו כקבלת חז״ל שפסל מיכה עבר עמהם בים.
השכילו – לא נתנו לבם לרדת עד עומק הדברים וללמוד מהם לעתיד לבטוח בה׳ בכל צוקה.
וימרו על ים – שאמרו למשה המבלי אין קברים (פרשת בשלח), ואולי כונתו באמרו על ים ולא על הים ולא לשון קצר וימרו על ים סוף, או לתת קצב ומדה לארבעת חלקי הפסוק, ששני הראשונים קצרים ואחרונים יארכו בשוה, או לומר אחר שראו כמה מופתים במצרים גם על המים, נפל ספק בלבם אולי ים יעמוד נגד יכלת ה׳ ולא יוכל לעשות נס גם בים סוף; וזהו שכתב אחריו למען שמו וגבורתו להודיע כי ידו בכל משלה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Nevertheless He saved them for His name's sake, that He might make His mighty power known.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
(ח-ט)וַיּוֹשִׁיעֵם לְמַעַן שְׁמוֹ וגו׳, וַיִּגְעַר וגו׳ וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת מים כאילו היה מִּדְבָּר חורב ויבש וארץ ציה ועייף בלי מים:
למען שמו – שלא יחולל כי פן יאמרו מבלתי יכולת וגו׳.
ויושיעם ובכ״ז הושיעם משני טעמים,
א. למען שמו שלא יהיה חילול השם כמ״ש ביחזקאל כ׳ ואעש למען שמי לבלתי החל,
ב. להודיע את גבורתו כדי שהם בעצמם יכירו עי״כ את גבורתו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
And he rebuked the sea of Reeds, and it dried up; and he conducted them through the deeps, as in the wilderness.
ויגער בים סוף ויחרב – רבי הונא ורבי אחא. חד אמר (שם ט״ו:י׳) נשפת ברוחך כסמו ים. וחד אמר מנהם עליהם כנהמת ים. ויכסו מים צריהם. רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר אפילו פרעה שנאמר אחד מהם לא נותר. רבי נחמיה אומר פרעה לעצמו נותר שנאמר (שם ט׳:ט״ז) ואולם בעבור זאת העמדתיך. ויש אומרים אף הוא באחרונה טבע שנאמר וניער פרעה וחילו בים סוף.
ויגער בים סוף – רב הונא ור׳ אחא, חד אמר אפילו מגעורי לא הוית אלא נשופי נשפת ברוחך כסמו ים, וחד אמר לא מגעורי אלא מנהומי וינהם עליו וגו׳ כנהמת ים, בא ללמד מפלתו של פרעה על מפלתו של סנחריב ונמצא למד הימנו.
פזג׳ר בחר אלקלזם פג׳ף, וסיירהם פי אלגמור כאלבר.
ואז גער בים סוף וייבש אותו. והוא הוליך אותם בתהומות כמו במדבר.
ויחרב, נגב.
[מצאתי: ויוליכם בתהומות כמדבר – ים סוף היה במדבר, דכתיב: סגר עליהם המדבר וגו׳ (שמות י״ד:ג׳) דרך שלשת ימים וגו׳ (במדבר י׳:ל״ג).]
and He led them in the depths in the desert The Sea of Reeds was in the desert, for it is written: "the desert has closed upon them, etc." (Shemot 14:13); "three days' journey in the desert" (Shemot 3:18).
ויגער – דמה רוח קדים לגערה.
בתהומות – מקומות שפלים.
כמדבר – אשר אין שם מים כי היו להם חומה.
AND HE REBUKED THE SEA OF REEDS. The psalmist compares the east wind (Exodus 14:21) to a rebuke.1
THROUGH THE DEPTHS. Tehomot (depths) means “the low places.”2 AS THOUGH THROUGH A WILDERNESS. For there was no water there.3 The waters served as a wall for Israel (Exodus 14:22).
1. And He rebuked the Sea of Reeds is another way of saying that God caused the sea to go back using a strong east wind all of the night (Exodus 14:21).
2. Places lower than the land from which they entered and exited the sea.
3. There was no water where there had been sea.
ויגער בים סוף ויחרב. הגערה היא הרוח שהוליך בה הים עד ששמהו לחרבה, וכן אמר הנביא בזה הלשון: גוער בים ויבשהו (נחום א׳:ד׳).
ויוליכם בתהומות במדבר – הוליך ישראל בתהומות בחרבה, כמו אם היו הולכים במדבר.
בתהמות כמדבר – מלת כמדבר בכ״ף וכן אמרו בש״ר סוף פ׳ כ״א מה במדבר לא חסרו כלום אף בתהומות לא חסרו כלום וכן במסורת כ״י כמדבר ו׳ בקריא וסימן ושמתיה כמדבר (הושע ב׳). שם תבל כמדבר (ישעיהו י״ד). משלח ונעזב כמדבר (שם סימן כ״ז). נצתה כמדבר (ירמיהו ט׳). ציה כמדבר (צפניה ב׳). בתהמות כמדבר וזה שלא כגירסת רש״י שהוא קורא במדבר בבי״ת. הראב״ע כאן ופירש״י באיוב סימן ל״ב וכולם מפורשים כאן במסורה ובמדרש ילמדנו פרשת בשלח ומקצתה בספרי פרשת בהעלתך ומכילתא פ׳ בשלח וכתבתי׳ בזכריה סימן ב׳ משם תראם.
ויחרב – ענין יובש.
בתהומות – בעומק הים, הוליכם בחרבה כבמקום מדבר מבלי מים.
ויגער בים סוף ויחרב – ויותר מזה שהולכים בתהומות כדמבר – והוא כמו שבארתי בפי׳ התורה שנעשו עוד נסים שקרקע התהום נעשה יבש כגריד, ושעלה קרקע הים למעלה שהיי׳ דרך שוה, כי בתהום הים הוא עמק גדול שא״א לרדת שם ולעלות משם, ועז״א שהוליכם כבמדבר, וכמ״ש (ישעיהו ס״ג י״ג) מוליכם בתהומות כסוס במדבר, עיין מש״ש.
ויחרב – מימיו נסוגו אחרו מפחד גערת ה׳.
כמדבר – כבמדבר, ואולי מדבר זה ענינו ציה ממש ולא שדה ומישור (השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר פרשת וישב) וה׳ הפך מקום שופע מים למקום העדרם מכל וכל.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And he redeemed them from the power of the foe; and he redeemed them from the power of the enemies.
ואגאת׳הם מן יד שאניהם, ופכהם מן יד עדוהם.
והוא הושיע אותם מידי שונאיהם. וגאל אותם מידי האויב שלהם.
ויושיעם – שונא – הוא פרעה.
AND HE SAVED THEM FROM THE HAND OF HIM THAT HATED THEM. The enemy refers to Pharaoh.
ויושיעם מיד שונא – כמו שכתוב: ויושע י״י ביום ההוא את ישראל מיד מצרים (שמות י״ד:ל׳).
וַיּוֹשִׁיעֵם מִיַּד שׂוֹנֵא. והוא ׳כל חיל מצרים׳ הבאים לכוונת השלל והביזה: וַיִּגְאָלֵם מִיַּד אוֹיֵב. שהם ׳פרעה ורכבו ופרשיו׳ הבאים כ׳אויבים׳. והפירוש בהיפך, כי ׳אויבים׳ הם הבאים לשלול שלל ולבוז בוז, כאמרו (שמות טו) ׳אמר אויב ארדוף׳ וגו׳1:
1. נראה שכוונתו של התלמיד להקשות ולתקן את פירוש רבו, ש׳אויב׳ הם ׳כל חיל מצרים שביקשו שלל. אך יש ליישב ש׳שונא׳ הוא המבקש רק שלל. וראה מש״כ בדברים (ל ז): ׳על אויבך ועל שונאיך – על הקמים עליך ועל השונאים בלבבם׳. ובשמות (א י) ׳ונוסף גם הוא על שונאינו – כי בהיותם נבדלים ממנו במילה ובלשון ובדעות העברים, באופן שלא יכלו המצרים לאכול את העברים לחם הם לנו לאויבים בלי ספק, ויגלו שנאתם אז בעת צרות המלחמה׳. ובנדפס להלן (תהלים קל״ט:כ״ב): ׳תכלית שנאה שנאתים – כעוברים על רצוני בתכלית מה שאפשר, ובכן לאויבים היו לי לרדוף אותם׳. ואולי כוונתו הכותב ׳והפירוש בהיפך׳ – שבפירוש התורה כתב להיפך: ׳וכאשר אמר אויב ארדוף אחריהם בים, אשיג אחלק שלל – והם היו המון כל רכב מצרים שלא באו אלא לגזול ממונם של ישראל׳.
ויושיעם – בזה הושיעם מיד מצרים.
(י-יא)שונא, אויב, צר – עי׳ הבדלם למעלה (פ״ט כ״ג), והגאולה הוא מצד הקורבה (כנ״ל ס״ט י״ט).
אחד מהם לא נותר – ואמר (שמות י״ד י״ח) לא נשאר בהם עד אחד, ודרשו חז״ל שפרעה לבדו נשאר, עד ולא עד בכלל, ומבואר אצלי ההבדל בין נשאר ובין נותר, נשאר הוא בכונה ונותר הוא שלא בכונה, ושם אמר שלא נשאר בכונה רק אחד, שהוא פרעה שהשאירו ה׳ למען יספר במצרים מה שראה, ופה אמר שלא נותר מעצמו אף אחד, כי האחד שנמלט לא נותר מעצמו רק ה׳ השאירו בכונה.
ויושיעם מיד שונא – ומוסיף ויגאלם מיד אויב – שהאויב איבתו גלויה יותר מן השונא והוא דורש רעתו, וגם הוסיף שלא לבד שהושיעם לפי שעה, כי גם גאלם מרשותו לעולם, מה שהוציאם מארץ מצרים.
ויושיעם וגו׳ – גאל המורה הסרה משעבוד מוסיף על הושיע שהוראתו הצלה מצרה, וכן אויב מבקש רעה איש מוסיף על שונא שהוראתו איבה גם בלא השתדל להרע לשנואו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And the waters covered their oppressors; not one of them was left.
ויכסו מים צריהם – ר׳ יהודה ור׳ נחמיה, ר׳ יהודה אומר אפילו פרעה שנאמר אחד מהם לא נותר, ר׳ נחמיה אומר פרעה נשתייר לעצמו שנאמר ואולם בעבור זאת העמדתיך, וי״א אף הוא באחרונה טבע שנאמר ונער פרעה וחילו בים סוף.
AND THE WATERS COVERED THEIR ADVERSARIES. Pharaoh and his hosts. Scripture clearly states, But overthrew Pharaoh and his host in the Sea of Reeds(Psalms 136:15).
ויכסו מים צריהם – לא די שהושיעם מידם, אלא שניער צריהם בתוך הים, ויכסו אותם המים אחד מהם לא נותר.
וַיְכַסּוּ מַיִם וגו׳ אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר. לאפוקי מדרש ז״ל (מכילתא ו) שאמרו שפרעה לא טבע בים1:
1. כ״כ אבע״ז שם בפירושו הקצר והארוך. וכן מבואר בפירוש רבינו בשמות (י כט) ׳לא אוסיף עוד ראות פניך – כי תמות וכו׳, אמנם כאשר קרא למשה ולאהרן לילה – קרא אותם על ידי עבדיו בלבד׳.
Then they believed His words. They sang His praise.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
THEN BELIEVED THEY HIS WORDS. They believed in God.
THEY SANG HIS PRAISE. This reference is to Then sang Moses and the children of Israel(Exodus 15:1).
ויאמינו בדבריו – כמו שכתוב: ויאמינו בי״י (שמות י״ד:ל״א).
ישירו תהלתו – כמו שכתוב: אז ישיר משה ובני ישראל (שמות ט״ו:א׳).
וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו. כאמרו (שמות י״ד:ל״א) ׳ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו׳: יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ. כוחו וגבורתו, כי כל השירה היא תהילה על גבורות ה׳:
ויאמינו – אז האמינו בדבר ה׳ ושוררו שירת הים כאשר ראו את מצרים מת על שפת הים.
ויאמינו – ואז האמינו בדבריו – כמ״ש ויאמינו בה׳,
ישירו תהלתו כמ״ש אז ישיר משה ובני ישראל.
ויאמינו – כותב זה בודאי היה לפניו פסוק ויאמינו בה׳ (פרשת בשלח).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
They quickly forgot his deeds; they did not wait for his counsel.
ת׳ם אסרעוא פנסוא אעמאלה, ולם ינתט׳רוא חכמתה.
ואחר כך הם מיהרו וכך שכחו את מעשיו. ולא חכו לרחמיו (לא חכו לעצה שה׳ מרחם).
לא, לא חכו לחכמתו.
לא חכו לעצתו – לא קוו לו.
they did not await His counsel They did not hope for Him.
מהרו – טעם לא חכו כי עצת השם היתה טובה להם שלא יאכלו בשר תאוה.
THEY SOON FORGOT. The meaning of They waited not is that God intended to do good for them, that they would not eat “meat of lust.”1
1. God wanted them to eat manna. However, they lusted for meat. The reference is to Num. 11:4-34.
מהרו שכחו מעשיו – לשלשת ימים שסעו מים סוף ובאו מרתה, וילכו העם, והנה שכחו כל הנפלאות שעשה להם, ואילו זכרו מעשיו לא היו חושבים בלבם כי לא עשה להם כל הנפלאות ולא העבירם בים ואלא להמיתם בצמא, והיה להם להמתין ולחכות מה יעשה להם האל יתברך כמו שעשה עמהם עד אותו היום, והם לא חכו לעצתו וילונו. והנה עצתו היתה טובה להם ופלא גדול עשה עמהם במים שהיו מרים והמתיקם.
לא חכו לעצתו. שיתן להם צרכם1, וילונו במרה2, במדבר סין וברפידים:
1. מפרש שלא המתינו.
2. רד״ק: ׳מהרו שכחו מעשיו. מהרו לשלשת ימים שנסעו מים סוף ובאו מָרָתָה, וילונו העם (שם פסוק כד), והנה שכחו כל הנפלאות שעשה להם ואילו זכרו מעשיו היו חושבים בלבם כי לא עשה להם כל הנפלאות ולא העבירם הים להמיתם בצמא, והיה להם להמתין ולחכות מה שיעשה להם האל יתברך כמו שעשה עמהם עד אותו היום, והם לא חכו לעצתו וילונו, והנה עצתו היתה טובה להם ופלא גדול עשה עמהם במים שהיו מרים והמתיקם׳.
ואחר כך מִהֲרוּ שָׁכְחוּ מַעֲשָׂיו ולֹא חִכּוּ לַעֲצָתוֹ, שהיה רוצה לנהלם בי״א יום על דגליהם לארץ ישראל1:
1. ׳אחד עשר יום מחורב׳ (דברים א׳:ב׳), וראה מש״כ שם.
מהרו – בזמן מועט שכחו מעשה ה׳ והתלוננו במרה על מרירת המים.
לא חכו – לא המתינו עד ישמעו עצת ה׳ מה היא כאשר באמת המתיק להם המים.
מהרו שכחו מעשיו – אבל הם שכחו מעשיו במהרה לא חכו לעצתו – וכבר התבאר בסי׳ ע״ח כי תחלה נתן להם שלו ומן ובבואם לרפידים נפסק השלו ונתן להם מים, ועי״כ חשבו שאין יכולת לה׳ לתת שלשה דברים ביחד וכשנתן לחם ומים א״א שיתן להם בשר, וע״ז היה התלונה בקברות התאוה שלא האמינו ביכולת ה׳, וז״ש מהרו שכחו מעשיו, ובאמת מה שלא נתן להם בשר תמיד כמו לחם, מבואר במ״ש ויענך וירעיבך ויאכילך את המן למען ענותך, שלא נתן להם בשר למען ענותם ולדעת את אשר בלבבם, והיה זה מעצת ה׳ להכניע חמרם ותאותם, והם לא חכו לעצתו זאת, רק
לא חכו לעצתו – מלשון ואליהו חכה את איוב בדברים (איוב ל״ב:ד׳) לשון המתנה, לא המתינו לשמוע מה שהאל יועץ עליהם, כלומר לא השתעבדו לגזרותיו הנראות כקשות והיו אך לטובתם.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
They craved a lust "Who will give us meat to eat?" (Bemidbar 11:4).
תאוה – בשר תאוה.
ויתאוו – וינסו אל – בעבור היותם בארץ שממה מאין יבוא הבשר.
BUT LUSTED … AND TRIED GOD IN THE DESERT. Since they were in a wasteland, where would the flesh come from?
ויתאוו תאוה – וזה היה נסיון אם יוכל לתת בשר במדבר ובישימון, כמ״ש במזמור: האזינה עמי תורתי (תהלים ע״ח:א׳): הגם לחם יוכל תת (תהלים ע״ח:כ׳), כמו שפירשנו אותו כי פירושו: בשר (רד״ק תהלים ע״ח:כ׳).
(יד-יח)ויתאוו תאוה, [ויקנאו למשה וגו׳]. ובאלה השנים היו מזידים בלי ספק, בקברות התאווה ובמחלוקותו של קורח, ועם כל זה לא השליכם מעל פניו האל יתברך:
(יד-טו)וַיִּתְאַוּוּ וגו׳, וַיִּתֵּן לָהֶם וגו׳, אכן אז התחילו בעוונות וזדונות1, ולא היו עוד שוגגים:
1. ׳העוינו׳ (פסוק ו).
בישימון – במדבר שממה.
ויתאוו תאוה – זהו מה שאמרו מי יאכילנו בשר.
וינסו – אם יוכל למלאות שאלתם.
במדבר, בישימון – הישימון מורה השממון לגמרי, ומצד זה נסו אל אם יוכל לתת להם שם צרכיהם.
ויתאוו תאוה במדבר – הפך מה שהיה כונת ה׳ שלא יתאוו תאוה,
וינסו אל בישימון הוא מה שנסו הגם לחם יוכל תת כמש״פ שם, וזה ספק ביכולת ה׳.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
וישלח רזון – לא נעשו שמנים מאכילת השליו כי אדרבה נעשו עוד רזים וכחושים והוא מכל על הפורעניות הבאה עליהם בעבור זה.
ויתן – במה שהתאוו תאוה נתן להם שאלתם ובמה שנסו אל שלח רזון בנפשם – והוא במה שבארתי בסי׳ ע״ח, שאם היו רוצים בבשר רק מחמת תאוה היו פורשים ממנו תיכף כאשר השיגו תאותם, אבל ע״י שהיה בזה כפירה ומינות לא תאוה לבד, כמ״ש וינסו אל בישימון שלא היה מחמת תאוה רק לנסות כח ה׳ ויכלתו, לכן לא התחרטו, וע״כ מתו בקברות התאוה וישלח רזון בנפשם.
וישלח רזון לנפשם – בגופם, שכל גויה יש לה נפש, ולא שמנו באכלם בשר רק מתו בו, ואין לך רזון יותר ממיתה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And they were jealous of Moses in the camp, of Aaron, the holy one of the LORD.
ויקנאו למשה במחנה – אמר רבי שמעון בן ינאי נמנו ישראל במדבר למנות דתן במקומו של משה ואבירם במקומו של אהרן שנאמר (במדבר י״ד:ד׳) נתנה ראש. הוי ויקנאו למשה. ומה גרמו לעצמן תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם. יעשו עגל בחורב. הדא הוא דכתיב (דברים ט׳:ח׳) ובחורב הקצפתם. אמר רבי מאיר אית אתרין דקרין לאבלא קיצפא. אמר רבי שמעון בחורב טענו ובחורב פרקו שנאמר (שמות ל״ג:ו׳) וינצלו בני ישראל את עדים. וימירו את כבודם בתבנית שור. רבי פפייס אמר בשור של מעלה. אמר לו רבי עקיבא דייך פפיס הרי כתיב אוכל עשב. אלא מה אני מקיים בתבנית שור אוכל עשב אין לך מנוול ומשוקץ מן השור בשעה שהוא אוכל עשב.
ויקנאו למשה – א״ר יצחק מלמד שכל אחד ואחד קנא לאשתו ממשה והיינו דכתיב וישמע משה את העם וגו׳ מה שמועה שמע שחשדוהו מאשת איש. ר״ש בן ינאי אומר נמנו ישראל במדבר למנות דתן במקומו של משה ואבירם במקומו של אהרן שנאמר נתנה ראש ונשובה מצרימה, ומה גרמו לעצמם תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם.
ואכאדו מוסי פי אלעסכר, והרון אלמקדס ללה.
וקנטרו את משה במחנה. וגם את אהרון המקודש לה׳.
ויקנאו, ויכעיסו את משה במחנה ואהרן המקודש לה׳. תרגם ויקנאו ״ואכאדו״ והיא פעולת ההכעסה וההרגזה במטרה לצערו, וכן תרגם בדברים לב כז כעס אויב ״כיד אלעדו״ וראה פירושי רס״ג מהדורתי שם.
ויקנאו למשה – הכעיסוהו, כמו: קנאוני בלא אל.
They angered Moshe Heb. ויקנאו. In the desert they angered him, like: "They angered Me (קנאוני) with a no-god" (Devarim 32:21). I found this.
ויקנאו – זה שאמרו למשה כי תשתרר עלינו (במדבר ט״ז:י״ג).
לאהרן – בעבור הלוים בקר ויודע י״י את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו (במדבר ט״ז:ה׳), על כן קראו קדוש י״י.
THEY WERE JEALOUS ALSO OF MOSES. The reference is to what they said to Moses – namely, But thou must needs make thyself also a prince over us? (Num. 16:13).
AND OF AARON. Aaron is called the holy one because Moses said to the Levi’im, In the morning the Lord will show who are His, and who is holy, and will cause him to come near unto Him(Num. 16:5).1
1. In other words, in the morning it will become clear that Aaron is holy.
ויקנאו – הכעיסו למשה במחנה בפרסום רב והם קרח ועדתו שקנאו למשה ולאהרן.
ויקנאו למשה – קנאה שאחריו למ״ד הוא לטובה כמ״ש ישעיה (י״א), וע״כ פי׳ בשביל משה, וכן פי׳ חז״ל מלמד שכל אחד קנא את אשתו ממשה.
(טז-יז)ויקנאו – לפי הסדר האמור פה מבואר כדעת האומרים שמחלקותו של קרח היה קדם מעשה המרגלים אחר מעשה של קברות התאוה, (ולמ״ד שהיה אחר מעשה מרגלים, צ״ל שחושב לפי חומר החטא והעונש, ולכן סמך העגל ומרגלים ביחד אחר מעשה קרח, שהיה חטאם גדול ביתר שאת), והנה בעדת קרח היו שם שני כתות, שדתן ואבירם ור״ן ראשי סנהדראות היו מתנגדים על השבעים זקנים שבחר משה, כי הם היו קרואי מועד אנשי שם וחרה להם על שלא נח עליהם הרוח, ועז״א ויקנאו למשה במחנה שקנאו בסבת משה מה שעשה במחנה, כמ״ש ויאסף משה אל המחנה הוא וזקני ישראל, וקרח היה חולק על הכ״ג נגד אהרן, ועז״א לאהרן קדוש ה׳ – והיה בהם שלשה מיני עונשים, דתן ואבירם נבלעו, ועז״א תפתח ארץ – ודתן נבלע לבדו ואבירם היה לו עדה של בנים ובנות שהם עשרה, ועז״א ותכס על עדת אבירם.
ויקנאו למשה – למ״ד למשה במקום את, כמו הרגו לאבנר (שמואל ב׳ ג׳:ל׳) וענינו ויכעיסו שסוף כל מין קנאה הוא כעס, ויש מפרשים אותו לשון אל מקנא באנשי עולה (למעלה ל״ז:א׳) ראו בצרות עין התנשאותו (ומדוע תתנשאו על קהל ה׳, פרשת קרח), ואז תשמש הלמ״ד במקום בי״ת.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The earth opened and swallowed up Dathan, and covered the company of Abiram.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
The earth opened up and swallowed Dathan, and covered the company of Abiram.
חתי אנפתחת אלארץ׳ פבלעת דתן, וגטאת ג׳מע אבירם.
ונפתחה הארץ ובלעה את דתן וכסתה על קהל אבירם (מאתים חמשים מקטירי הקטורת).
תפתח, עד שנפתחה הארץ.
[מצאתי: תפתח ארץ וגו׳ – נראה שחלק כבוד לבני קרח מלהזכיר אביהם תלה הקלקלה בדתן ואבירם.]
The earth opened up, etc. It appears that [the Psalmist] bestowed honor upon the sons of Korah [by refraining] from mentioning their father. He attributed the sin to Dathan and Abiram.
תפתח – על דרך זמן עומד.
עדת אבירםא – הם ונשיהם וטפם והאדם אשר לקרח.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13: ״אבירים״.
THE EARTH OPENED. Tiftach (opened) is a present form1 [employed as a perfect].2
AND COVERED THE COMPANY OF ABIRAM. They, their wives, their infants, and all the men of Korah.3
1. Strictly speaking, tiftach is an imperfect. However, since scripture occasionally employs the imperfect as a present form, Ibn Ezra refers to it at as a present form. – R. Sherem.
2. For the meaning of tiftach in our verse is “opened.”
3. Num. 16:32.
תפתח ארץ – עתיד במקום עבר, וכן: אז ישיר משה (שמות ט״ו:א׳), יעשו עגל בחורב (תהלים ק״ו:י״ט) ורבים אחרים. ולא זכר קרח כי ידוע כי הוא ראש המחלוקת, או זכר העוזרים כי עוזרי רשע הם רשעים מפני כי אם לא ימצא עוזרים לא יעשה רשעו. גם אמרו כי קרח היה עם השרופים ועם הבלועים, כי נזכר בתורה עם השרופים ועם הבלועים, לפיכך סתמו וזכר משפט הבליעה ומשפט השרפה על עדת אבירם, והוא עמהם. ואון בן פלת בתחילת המחלוקת עזר, ואחר כן נתחרט ושתק מן המחלוקת, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי אשתו הצילתו בעצה שנתנה לו.
על עדת אבירם – על אנשי ביתו ובית קרח ודתן ועבדיהם שיצאו נצבים עם דתן ואבירם פתח אהליהם, ויש איזה גמגום בדבר אם קרח עצמו נשרף או נבלע, שכן כתוב ולא יהיה כקרח וכעדתו שמשם נראה כנשרף, ותבלע אתם ואת קרח (פרשת פינחס) שמשם נראה שנבלע (עיין במשתדל, רק כאן מדבר בשתי עֵדוֹת שהאחת נבלעה והשנית נשרפה (פסוק י״ח)).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ותבער – הענש השני היה האש ששרף המאתים וחמשים איש ועז״א ותבער אש בעדתם – ואח״כ החל הנגף שהוא העונש השלישי, ועז״א להבה תלהט רשעים – כאלו מן האש נפרד להבה המלהטת מרחוק שהוא הנגף, וקרח לא נחשב שנדון בבלוע ושרפה כדברי חז״ל.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
They made a calf in Horeb, and bowed down to something of metal.
וכאנוא יעמלון עג׳ל פי חריב, אד׳ סג׳דוא ללמסבוך.
והם היו עושים את העגל (המשך מהפסוק י״ד) בחורב. והשתחוו למסכה.
למסכה, לדבר הניתך.
יעשו – טעם בחורב – במקום ששמעו קול השם.
THEY MADE A CALF IN HOREB. Scripture reads in Horeb1 to indicate that they made the calf in the very same place that they heard the voice of God.
1. Horeb is another name for Sinai. See Deut. 5:2.
יעשו עגל בחורב – עתיד במקום עבר, וכמוהו רבים. והנה הם עשו עגל בחורב במקום שקבלו התורה, ששמעו באזניהם עשרת הדברים ונאמר בהם: לא תעשה לך פסל וכל תמונה (שמות כ׳:ג׳).
יעשו עגל בחורב. ובאלה השלשה שיספר, שהם מעשה העגל ומרגלים ופעור, היו פושעים ומורדים באל יתברך, ובכל אחד מהם הועילה תפילה להשיג סליחה:
והתחיל להזכיר ׳הרשענו׳ (פסוק ו) והמרדים, והם העגל ומרגלים ופעור. ואמר, יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב, על דרך שאמרו ז״ל (שבת פח:) ׳עלובה כלה שזינתה בחופתה ועוד המלך במסיבו וגו׳ ׳1: וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה. שהיה מין טלסמאות ומסכות2:
למסכה – דבר הניתך ממתכת כמו אלהי מסכה (שמות ל״ד:י״ז).
בחורב – במקום אשר קבלו התורה.
(יט-כ)יעשו עגל – העגל היה קודם ובא מאוחר להגדיל חטא קרח שהיה מחלקותם על משה באמרם שא״צ לאמצעי בינם לבין ה׳ כמ״ש כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה׳, וזה היה הפך ממה שאמרו תחלה שכאשר בושש משה עשו את העגל כי אמרו שצריכים לאמצעי בינם לבין ה׳, ואחר שלא בא משה שהיה אמצעי ביניהם עשו להם אלהים אשר ילכו לפניהם, ואז המירו את כבודם שהוא הנהגת משה שהיה מצד הימין פני אדם, בתבנית שור והנה ענין עבודת אלילים היה שחשבו שה׳ מסר ההנהגה אל המערכת וכחות הטבע ועפ״ז בקשו תחבולות להפיק רצון מכחות הטבע, כמו שלמדו זאת מן המצריים, ועז״א.
יעשו עגל – אולי איחר בכונה לדבר בעון העגל לסומכו לעון המרגלים שבעבור שניהם היה חפץ ה׳ להשמידם כולם, ואם בדבר קרח מצאנו פעמַיִם הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע נראה שלא עולם רצה להשמיד רק הנקהלים לראות איך יפול דבר, והמלינים על משה ואהרן לאמר אתם המתם את עם ה׳; וחצי ראיה ממה שלא כתב בשתי הפעמים, כמו בעגל ובמרגלים, ואעשה אותך לגוי גדול המורה שכונתו להשמיד כולם.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And they exchanged the glory of their master for the likeness of a bull that eats grass and befouls itself.
וימירו את כבודם בתבנית שור – דרש ר׳ פפייס בשור של מעלה, א״ל ר״ע דייך פפייס הרי הוא אומר בתבנית שור אוכל עשב, אלא מה אני מקיים בתבנית שור אוכל עשב אין מנוול ומשוקץ מן השור בשעה שהוא אוכל עשב (כתוב בשמואל ברמז צ״ט וביהושע ברמז ל״ה).
ובדלוא כרמהם, בשכל ת׳ור אכל עשב.
והחליפו כבודם (ה׳ שהוא הכבוד של ישראל) בדמות שור אוכל עשב.
אוכל עשב – אין לך משוקץ ומתועב מן השור בשעה שהוא אוכל עשב שהוא מוציא פרש הרבה והוא מלוכלך בה.
eating grass There is nothing as disgusting and repugnant as an ox. When it eats grass, it emits much dung, with which it sullies itself. Other books read: its saliva.
וימרו את כבודם – לשון כבוד, שהחליפו כבודו בתבנית שור אוכל עשב – שמרבה צואה, וכן: ועמי המיר כבודו בלא יועיל (ירמיהו ב׳:י״א).
וימירו – כבודם – כנוי לכבוד השם, כדרך: כי נאץ נאצת (שמואל ב י״ב:י״ד) והכנוי כנגד דוד המלך דרך מוסר ולא אמר לו כי נאץ נאצת השם ילעגו למו.
וטעם אוכל עשב – דרך ביזיון וקלון.
THUS, THEY EXCHANGED THEIR GLORY. Their glory is a euphemism for God’s glory. Compare this to Howbeit, because by this deed thou1hast greatly blasphemed the enemies of the Lord(2 Sam. 12:14). The enemies of the Lord is a euphemism for the Lord. The switch was made out of respect for King David. The prophet did not want to say to David, “You have greatly blasphemed the Lord.” The same is the case with And our enemies mock themselves(Psalms 80:7).2
Scripture reads that eateth grass to show shame and disrespect [for the idol].
1. David. David was reprimanded by the prophet Nathan for the incident of Bath-sheba and the death of Uriah.
2. Translated literally. Mock themselves is a euphemism for “mock the Lord.”
וימירו – האל יתברך שראו כבודו על הר סיני.
בשור אוכל עשב – על השור אומר, לא על תבניתו. ובמדרש: שאין מנוול משור כשהוא אוכל עשב.
וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב. להורות על פחיתותם, שאפילו דמות שַמָש אחד במרום לא עשו:
וימירו את כבודם – זהו א׳ מן י״ח פסוקים תקון ספר׳ והיל״ל את כבודי אלא שכינה הכתוב
They forgot God their redeemer who had done mighty works in Egypt.
ונסוא אלטאיק אלמגית׳הם, אלעאמל אלכבאיר במצר.
ושכחו את האל (הכל יכול) המושיע אותם. העושה גדולות במצרים.
(כא-כב)שכחו – מושיעם – בים סוף כי הזמן היה קרוב לצאתם ממצרים, על כן נפלאות בארץ חם.
(21-22) THEY FORGOT. Their savior at the Sea of Reeds, even though it was close to the time that they left Egypt. Hence [scripture goes on say, Wondrous works in the land of Ham… (verse 22).]1
(כא-כג)שָׁכְחוּ וגו׳, וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם וגו׳ לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית כרגע, אבל ׳ביום פקדי ופקדתי׳ (שמות ל״ב:ל״ד), על דרך ׳סלחתי כדבריך׳ (במדבר י״ד:כ׳)1:
1. ראה מש״כ שם.
(כא-כב)גדלות, נפלאות, נוראות – עי׳ בפי׳.
חמתו – ההבדל בין אף וחמה למעלה (ו׳ ב׳)
שכחו אל מושיעם – אשר ראו שהנהגתם היא ע״י ה׳ שהוא סבת כל הסבות, ממה שעשה גדלות במצרים – שגדול מורה שהוא סבת כל הדברים וזה הראה במצרים, כמ״ש בזאת תדעון כי אני ה׳.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 21]
נפלאות בארץ חם – הוא אבי מצרים, ולגרעון נזכר. וכפל הענין במלות שונות.
ועוד עשה להם נוראות על ים סוף – וקרא פעולות הפלא והפוך הטבע נוראות לפי שבהן יהיה האל יתברך נורא על בני אדם, ובעבורם יראוהו ויודו לו שהוא אדון הכל, שהפך הטבעים ברצונו.
נפלאות – וכן הראה להם שהוא משדד הטבע ועושה נפלאות, וזה היה כולל בכל ארץ חם, שהמכות התפשטו בכל השייך לגבול מצרים, וגם הראה נוראות על ים סוף ששם התיראו מפניו כמ״ש וייראו העם את ה׳, וזה נגד הגדול הגבור והנורא,
גדלות נפלאות נוראות ששם הנורא מורה שהוא מנהיג לבדו ההנהגה הפרטית ואין זולתו, והיה במצרים שלשה דברים שהראה להם, א׳ בזאת תדע כי אני ה׳ וזה גדולות, ב׳ כי אני ה׳ בקרב הארץ וזה נפלאות, ג׳ כי אין כמוני בכל הארץ וזה נוראות, וכמ״ש בפי׳ התורה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
Therefore He said that He would destroy them had not Moses His chosen stood before Him in the breach, to turn back His wrath, lest He should destroy them.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
And he commanded by his word to destroy them, had it not been for Moses his chosen one, who stood and grew mighty in prayer in his presence to turn aside his wrath from obliteration.
ויאמר להשמידם – רבי ברכיה בשם רבי יהודה ברבי סימון משל לקטיגור שהיה מקטרג לבן של מלך. מה עשה הסניגור דחה אותו ועמד במקומו והקטיגור ראה אותו והלך לו. כך לולי משה בחירו. רבי שמואל בר נחמן אמר משל למלך שכעס על בנו. בא לחתום בקולמוס ליתן לו אפופסין בא הסניגור וחטף הקולמוס מידו. כך להשיב חמתו מהשחית. וישא ידו להם אמר רב הונא בשם רבי שמואל בר נחמן במעשה של פעור נתחייבו שיהיו המלכיות שולטין בם שנאמר וישא ידו להם. וכל כך למה ויצמדו לבעל פעור. כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו. אמר רבי יודן נשבע משה שנאמר (במדבר כ׳:י״א) וירם משה את ידו. כענין שנאמר (דניאל י״ב:ז׳) וירם ימינו ושמאלו אל השמים. אמר רבי יודן בריה דרבי יודן כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו כענין שנאמר (ויקרא ה׳:ד׳) כי תשבע לבטא בשפתים.
ויאמר להשמידם – ר׳ ברכיה בש״ר יודא בר סימון ור׳ שמואל בר נחמני, ר׳ ברכיה אומר משל לה״ד לקטיגור שהיה מקטרג בנו של מלך, מה עשה הסניגור דחה אותו ועמד במקומו שנאמר לולי משה בחירו וגו׳, ר׳ שמואל בר נחמני אומר משל למלך שכעס על בנו בא לחתום בקולמוס ליתן לו איפופסיא וחטף הסניגור הקולמוס מידו כדי להשיב חמתו מהשחית (כתוב לעיל בלמנצח בנגינות מזמור ד׳).
רמז תתסה
לולי משה בחירו – ר׳ פינחס בש״ר איבו שני בני אדם הבטיחן הקב״ה ונתיראו הבחור שבאבות והבחור שבנביאים, הבחור שבאבות זה יעקב שנאמר כי יעקב בחר לו יה, א״ל הקב״ה הנה אנכי עמך ונתירא שנאמר וירא יעקב. הבחור שבנביאים זה משה שנאמר לולי משה בחירו, א״ל הקב״ה כי אהיה עמך ולבסוף נתירא שנאמר ויאמר ה׳ אל משה אל תירא אותו מכאן שנתירא. ר׳ ברכיה ור׳ חלבו בש״ר שמואל בר נחמני ראויים היו ישראל לכליה בימי המן אלא שסמכה דעתן לדעתו של זקן, ומה אמרו אבינו יעקב שהבטיחו הקב״ה ונתירא אנו עאכ״ו.
וקאל לינפד׳הם, לולא מוסי מכ׳תארה, וקף פי אלת׳גרה בין ידיה, פרד חמיתה ענהם מן אלאהלאך.
ובגלל זה (ששכחו את כל זה) כמעט שהשמיד אותם. לולא שמשה נבחרו עמד לפניהם בפרצה. וכך הוא (משה) הוריד את כעס ה׳ [פירש רס״ג: היכולת של ה׳ שהרי ה׳ יתב׳ אין לו כעס והמקרא דבר בלשון בני אדם כדי לסבר את האוזן] מעליהם כדי שלא ימותו.
עמד, עמד בפרצה לפניו והשיב חמתו מעליהם מהשחית.
ויאמר – זה הוא הרף ממני.
THEREFORE HE SAID THAT HE WOULD DESTROY THEM, The reference is to let Me alone, that I may destroy them(Deut. 9:14).
ויאמר להשמידם – בפרץ – באותו פרץ שפרץ י״י עמד בו משה לפני האל יתברך וגדרו.
ויאמר להשמידם – ואז נגזר עליהם כליון, ויל״פ שר״ל ויאמר להשמידם לולי משה – שכן אמר שלולא משה ישמידם, כמ״ש הרף ממני ואשמידם, שמזה ידע משה שהדבר תלוי בו, וע״כ עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו – שהגם שכבר יצא האף ומתו במגפה, לא היה אף מעורב עם חמה פנימית, (שזה ההבדל בין אף ובין חמה כי היה רק אף חיצוני) לא חמה פנימית להשחית.
בפרץ – לשון כפרץ רחב יאתיו (איוב ל׳:י״ד), וכאן המשל לקוח מפרץ שעשו אויבים בחומה ורוצים להכנס בעיר דרך שם, וגבורים מאנשי העיר עומדים בפניהם למנעם מעבור.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And their soul was repelled by the desirable land; they did not believe his word.
וזהדוא פי ארץ׳ אלמנא ולם יומנוא בכלאמה.
ושוב זלזלו בארץ שהיא תאוה לאנשים. ולא האמינו בדבריו.
וימאסו בארץ חמדה – בשלוח מרגלים והוציאו דבה על הארץ (במדבר י״ג:ל״ב).
They rejected the desirable land when the spies were sent out, and they brought calumny on the land (Bemidbar 13:32).
וימאסו – בנוסעם מחורב ונאמר להם עלה רש והם לא האמינו.
MOREOVER, THEY SCORNED THE DESIRABLE LAND. When they journeyed from Horeb (Deut. 1:19). They were then told, Go up, take possession [of the Land of Canaan.] (Deut. 1:21). However, they did not believe.1
1. God’s word.
וימאסו – זה היה דבר המרגלים.
וימאסו בארץ חמדה. וגם אז מרדו באמרם (במדבר יד ד) ׳נתנה ראש׳, כאמרו (שם פסוק ט) ׳אך בה׳ אל תמרודו׳:
וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה. המרגלים וסיעתם:
וימאסו – ע״י תלונות המרגלים.
לדברו – שהבטיח לרשת אותם.
וימאסו – עתה מזכיר חטא מרגלים, והיה בזה שני ענינים,
א. מ״ש (דברים א׳) ויאמרו טובה הארץ ולא אביתם לעלות ותרמו את פי ה׳ היינו שאמרו שהארץ רעה ומשכלת יושביה, ועז״א וימאסו בארץ חמדה ולא האמינו לדברו שאמר שהיא ארץ טובה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
AND THEY MURMURED. Va-yeragenu (and they murmured) means, “they acted like a nirgan (a whisperer)” (Prov. 18:8).1
1. In other words, va-yeragenu (and they murmured) means “they whispered.”
וירגנו – כמו שכתוב: ותרגנו באהליכם (דברים א׳:כ״ז).
וירגנו – ענין תלונה ותרעומות כמו דברי נרגן (משלי י״ח:ח׳).
לא שמעו – לא האמינו בקול דברו.
וירגנו – זאת שנית מש״ש ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה׳ אותנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו ואומר אליכם לא תערצון, ועז״א וירגנו באהליכם ולא שמעו בקול ה׳ – כי אמרו מבלי יכולת.
וירגנו – געזעניוס באוצר מלין שלו כתב שלא נמצא בלשונות בני קדם סמך לדעת בבירור הוראת שרש זה רק לפי מקומו הוראתו תלונה, ואין לחבר לו לשון נרגן הנמצא בספר משלי שכונתו מדבר ל״הר רק נראה שבחילוף נו״ן בלמ״ד (לשכה־נשכה) הוא שרש רגל, וכאילו הלכו רכיל על ה׳ מאחר שדברו בגנותו (ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה׳ אתנו וגו׳, פרשת דברים) ונרגן מההוראה ההוא.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Therefore He swore concerning them that He would overthrow them in the wilderness,
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
And he lifted his hand in an oath because of them, to throw them down slain in the wilderness.
וישא ידו להם להפיל אותם במדבר – ולהפיל זרעם בגוים. וכן הוא אומר כי אשא אל שמים ידי. כשברא הקב״ה את עולמו לא בראו אלא במאמר ולא בשבועה, ומי גרם לו לישבע מחוסרי אמנה הם גרמו לו לישבע שנאמר וישא ידו להם, אמר רב הונא בש״ר שמואל בר נחמני במעשה של פעור נתחייבו ישראל שיהיו המלכיות שולטין בהם שנאמר וישא ידו להם, כל כך למה ויצמדו לבעל פעור, וי״א במעשה מרגלים א״ל הקב״ה אתם בכיתם בכיה של חנם אני אקבע לכם בכיה לדורות בכה תבכה בלילה.
ויצמדו (ישראל) לבעל פעור. א״ר יהודה א״ר אמר רב כצמיד פתיל, [ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם] כשתי תמרות המדובקות זו בזו, במתניתא תנא ויצמד ישראל כצמידים על ידי אשה, ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם דבוקים ממש, תניא ר׳ יהודה אומר מנין לתקרובת עבודה זרה שמטמאה באהל שנאמר ויצמדו (ישראל) לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים, מה מת מטמא באהל אף תקרובת עבודה זרה מטמאה באהל. כתיב וישב ישראל בשטים. במקום השטות, באותה שעה עמדו עמונים ומואבים ובנו להם מקולין מבית הישימות ועד הר השלג והושיבו שם נשים מואביות ועמהן כל מיני בשמים, ומשהיו ישראל אוכלין ושותין באין לטייל בהם ומבקש ליקח לו חפץ והיתה הזקנה מוכרת בשוה וקטנה קוראה לו מבפנים בוא וקח בפחות והיה לוקח ממנה ביום הראשון וביום שני ובשלישי אומרת לו הכנס לפנים וברור את לעצמך אי אתה בן בית והוא נכנס והצרצור מלא יין אצלה מהיין העמוני ועדין לא נאסר להם יין של עו״א, א״ל רצונך שתשתה יין והוא שותה והיין בוער בו, א״ל השמעי לי והוציאה דמות של פעור מתחת פסקייא שלה א״ל רצונך שאשמע לך תשתחוה לזה, א״ל וכי לעבודה זרה אני משתחוה א״ל ומה איכפת לך איני מבקשת אלא שתגלה עצמך לו והיה היין בוער בו ואומר לה שמעי לי א״ל רצונך שאשמע לך הנזר מתורתו של משה והוא נזור שנאמר וינזרו לבשת, באחרונה חזרו להם לעשות מרזחים והיו קוראות להם ואוכלים שנאמר ויאכלו זבחי מתים.
וקסם בקדרתה להם, אן יוקעהם פי אלבר.
ולכן ה׳ נשבע להם בגבורתו. שיחסל אותם במדבר.
וישא, וישבע להם ביכלתו.
וישא ידו – שבועה.
He raised His hand with an oath.
וישא – שבועה, כדרך בני אדם שישא ידו אל השמים.
THEREFORE, HE LIFTED UP HIS HAND. Va-yissa yado (therefore, He lifted up His hand) means “therefore, He swore.” Scripture speaks of the Lord acting like a person who lifts up his hand to heaven.1
1. When he takes an oath.
וישא ידו להם – נשבע, כמו: כי אשא אל שמים ידי (דברים ל״ב:מ׳), וכן כתוב: חי אני נאום י״י וגו׳ (במדבר י״ד:כ״ח).
ופי׳ להם – בעבורם.
להפיל אותם במדבר – פירוש: כל המלינים שהיו מבן עשרים שנה ומעלה, כמו שכתוב: במדבר הזה יפלו פגריכם וגו׳ (במדבר י״ד:כ״ט).
וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר. כמו שאמר (במדבר ל״ב:י״א) ׳אם יראו האנשים (האלה)׳ וגו׳:
וישא ידו – נשא ידו בשבועה עליהם להפיל וכו׳.
וישא ידו להם – כנגד שני החטאים נשבע להענישם בשני עונשים,
א. להפיל אותם במדבר – שהם עצמם לא יבואו אל ארץ חמדה אשר מאסו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
And to exile their seed among the peoples, and to scatter them among the lands.
ואן יוקע נסלהם פי מא בין אלאמם, ואן יד׳ריהם פי אלבלדאן.
ו(גם ש)להפיל זרעם בגויים וגם לפזר אותם בארצות.
להפיל זרעם בגוים – מאותה שעה נגזר עליהם חורבן הבית שהרי ליל תשעה באב בכו ואמר הקב״ה הם בכו בכייה של חנם ואני אקבע להם בכייה לדורות.
And to cast their seed among the nations From that time, the destruction of the Temple was decreed upon them, for on the night of the ninth of Ab they went, and the Holy One, blessed be He, said, "They wept for nothing, and I shall establish for them weeping for generations."
ולהפיל – אם היו כמוהם מורדים, ככתוב בברית השנית שכרת משה עם הבנים.
AND THAT HE WOULD CAST OUT THEIR SEED. He would cast out their seed if they acted like them and were rebellious. The aforementioned is in keeping with that which is written in the second covenant that Moses made with the children of those who left Egypt1.
1. See Deut. 28:64: And the Lord shall scatter thee among all the peoples, from the one end of the earth even unto the other end of the earth; and there thou shalt serve other gods, whom thou hast not known – thou nor thy fathers – even of wood and stone.
ולהפיל זרעם בגוים – זה לא ראינו בתורה מבואר שאמר להפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות, וכן אמר ביחזקאל: וגם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיל אותם בגוים ולזרותם בארצות (יחזקאל כ׳:כ״ג). והנראה בעיני כי זהו מה שאמר: וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה (במדבר י״ד:מ״ה). וכן מה שאמר: וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב וגומר וישב ממנו שבי (במדבר כ״א:א׳). זהו: לזרותם בארצות.
ובמדרש: כי מה שאמר ולהפיל זרעם בגוים – על העתיד אמר, שגזר על זרעם להיותם גולים מארצם, ולזרותם בארצות. זהו שאמר: כי תוליד בנים ובני בנים וגו׳ (דברים ד׳:כ״ה), והפיץ י״י אתכם בעמים (דברים ד׳:כ״ז), ואמרו: כי מה שאמר ויבכו העם בלילה ההוא (במדבר י״ד:א׳) – ליל תשעה באב היה. אמר הקב״ה: הם בכו בכיה של חנם, ואני אקבע להם בכיה לדורות כי בתשעה באב חרב הבית בראשונה ובשניה.
ולהפיל זרעם בגוים. כאמרו (במדבר יד כח) ׳אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם׳ – ׳וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה׳ ׳ (שם פסוק לא)1:
1. ראה רד״ק: ׳ולהפיל זרעם בגוים, זה לא ראינו בתורה מבואר שאמר להפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות וגו׳. וכן אמר ביחזקאל (כ, כג): גם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אותם בגוים ולזרות אותם בארצות׳. ויל״ע דברים א לד-לט.
וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם. כמו שאמר (במדבר י״ד:ל״א) ׳וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה׳: וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת. בגלויות בארצות נכרים [ובגלויות ארוכים כמו זה]1 בעוונותינו שרבו, כי בעוון המרגלים אמר משה ׳גם בי התאנף ה׳ ׳ וגו׳ (דברים א׳:ל״ז), ולא הכניס עמהם לארץ לטעת אותם בארץ ישראל כמו שהתפלל ׳תביאמו ותטעמו׳ (שמות ט״ו:י״ז)2, כי לולא עוון המרגלים, משה לא היה נגזר עליו אולי ליכנס בארץ ישראל, כי היה נושא חטאו בעונש אחר, אבל בעוון ישראל נגזר על משה שלא יכניסם פן יטעם בארץ ולא יצאו עוד, וכבר נגזר עליהם להיות גולים, כמו שאמרנו ׳ולזרותם בארצות׳:
1. פס מחיקה.
2. ׳התפלל משה שלא יצטרכו ישראל למלחמה בכניסתם לארץ, ועתה התפלל שמה שיבואו לארץ לא יהיה עיכוב מה בעלמא, רק שיעמודו שם לעולמי עד, באמרו תביאמו ותטעמו בהר נחלתך וגו׳, כלומר שיטעם שם עד עולם׳ (שיעורים שם).
ולהפיל וגו׳ – כי אז נגזר עליהם הגלות והוקבע בכיה לדורות.
בארצות – ר״ל בארצות הגוים.
ב. להפיל זרעם בגוים – שעי״ז נגזר גלות ושעבוד לדורות הבאים כמו שמבואר גם כן ביחזקאל כ׳ כ״ג, וכמ״ש חז״ל אתם בכיתם בכיה של חנם,
ולהפיל וגו׳ – בפרשת שלח כתוב אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם והם בתלונתם אמרו נשינו וטפינו יהיו לבז, א״כ גם ה׳ במזמתו להשמידם לא היתה כונתו להמית גם הטף רק לתתם לעבדים לעמים סביבות ישראל, זאת נראית כונת כותב מזמור זה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And they attached themselves to the idol of Peor, and they ate the sacrifices of the dead.
ולאזמוא פעוד אלצנם, ואכלוא ד׳באיח אלכפאר.
וגם התחברו אל הפסל פעור. ואכלו מקרבנות הרשעים.
ויצמדו, ויצמדו לפעור הצלם ויאכלו זבחי הכופרים.
ויצמדו – מגזרת צמיד בעבור הנשים.
זבחי מתים – לזבחי אלהיהן.א
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. ״אלהיהן״ חסר בכ״י מנטובה 13.
THEY JOINED THEMSELVES. Va-yitzamedu (they joined themselves) comes from the same root as tzamid (covering) (Num. 19:15).1 The reference is to their joining themselves to the Moabite women.2
AND ATE THE SACRIFICES OF THE DEAD. The sacrifices to their gods.
1. The cover is joined to the object which it covers.
2. See Num. 25:1-8.
ויצמדו – כמו שכתוב: ויצמד ישראל לבעל פעור (במדבר כ״ה:ג׳).
ויאכלו זבחי מתים – כמו שכתוב: ותקראנה לעם לזבחי אלהיהן (במדבר כ״ה:ב׳) – הם המתים.
(כח-כט) ואחר כך וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וגו׳, וַיַּכְעִיסוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם, שהם היו נעשים כומרים לפעור, וַתִּפְרָץ בָּם מַגֵּפָה:
ויצמדו – ענין דבוק וחבור כמו צמיד פתיל (במדבר י״ט:ט״ו).
ויצמדו – חברו עצמם לבעל פעור ואכלו זבחי עבודת גלולים שהוא דבר שאין בה חיות כמת.
ויצמדו – כתיב וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב ותקראן לעם לזבחי אלהיהן וגו׳ ויצמד ישראל לבעל פעור, ספר שמה שנצמדו לבעל פעור לא היה מצד עצמו ומצד המינות, רק שבאו אליו ע״י תאות הזנות אל בנות מואב, ועי״ז קראו להם לזבחי אלהיהן, ועי״ז נצמדו לבעל פעור, ואחר שעקר הסבה היה תאות הזנות לכן כשהרג פינחס את זמרי שב חרון אף ה׳ מישראל, ופה ספר מן המאוחר אל הקודם ויצמדו לבעל פעור וזה בא על ידי שאכלו זבחי מתים, וזה בא ע״י (כט-לא) שהכעיסו במעלליהם – שזנו אל בנות מואב, וזה סבב את הכל ועי״כ פרצה בם מגפה, ולכן כשעמד פנחס ויפלל ועשה משפט בזמרי נעצרה המגפה ותחשב לו לצדקה, כמ״ש והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם.
ויצמדו – לשון צמד בקר שנראה שהיה תמיד זכר ונקבה (ע״כ בא הצווי לא תחרש בשור ובחמור יחדו, פרשת תצא, אצל איסור כלאים, ושור וחמור שם המין) וצמידים הם תכשיט ששני קצותיו נכנסים זה בזה, וצמיד פתיל נכנס ג״כ תוך שפת הכלי, ופעור אולי פ״ה שלו מיותרת כפ״ה רפה בלשון ישמעאל (פעל־עלל) ומקורו ער מקור ערה וערוה, נזדווגו לכבוד האליל כבהמות ולא כבני אדם שנשיהם הן רעיתם וחשוקתם, ולא מצאנו שרש צמד לעבודת אחר זולתי בעל פעור (פרשת פינחס).
מתים – אלילים וכן אולי ולא נתתי ממנו למת (פרשת תבא) וכן ונתתי את פגריכם על גלוליכם, על גלוליכם שהם תמיד פגרים בלי נשמה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And they caused anger in his presence by their deeds, and plague attacked them.
ואגאט׳וה בשמאילהם, פאת׳גרהם אלצדאם.
וכך בהתנהגותם עשו לפניו חרון אף. ומיד פרצה בהם ההתנגשות [רס״ג: פירש מגפה לשון התנגשות].
ויכעיסו, ״גיט׳ ״ ראה לקמן קיב י.ותפרץ, ותעש בהם המגפה פרצה.
ויכעיסו – ותפרץ – שמת חצי שבט שמעון. והעד: במספרו ונשיאו, כי הנשים במקום אחר באו.
THUS, THEY PROVOKED HIM … AND THE PLAGUE BROKE IN UPON THEM. Half of the tribe of Simeon died. Their number is proof of this.1 The prince of their tribe also died.2 The [Moabite] women [who enticed Israel to sin] came to one place.3
1. In Num. 1:23, the number of Simeonites before the incident with the Moabite women is given as 59,300. After the incident with the Moabite women, their number is given as 22,200 (Num. 26:14). Scripture puts the total number of Israelites who died in the plague as 24,000.
2. Num. 25:14.
3. Reading echad rather than acher. – Filwarg. The Moabite women came to one place; that is, to the camp of the tribe of Simeon. Hence, most of those who joined themselves to the Moabite women came from the tribe of Simeon.
ויכעיסו – הכעיסו האל במעלליהם שנצמדולבעל פעור, וזהו עם הנשים, ועבדו עבודה זרה, לפיכך: ותפרוץ בם מגפה.
ואמר ותפרץ – כלומר מגפה רבה.
ויכעיסו. ׳וישתחוו לאלוהיהן׳ (במדבר כה ב), כאמרו (שם פסוק ג) ׳ויחר אף ה׳ בישראל׳:
Then Phinehas stood up, and wrought judgment, and so the plague was stopped.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותהואיל משהעודהכל
וְקָם פִּינְחָס וְצַלֵי וְאִתְכַּלְיַת מוֹתָנָא.
And Phinehas rose and prayed, and the plague was restrained.
ויעמד פינחס ויפלל – דורשי חמורות אמרו הזרוע כנגד היד וכה״א ויקח רומח בידו, לחיים כנגד תפלה וכה״א ויעמוד פינחס ויפלל, קבה כמשמעה וכה״א ואל האשה אל קבתה. ויפלל א״ר אלעזר מלמד שעשה פלילות עם קונו אמר לפניו רבש״ע על אלו יפלו כ״ד אלף.
חתי וקף פנחס פאנצף, ואנחבס אלצדאם.
[ונשארה הפירצה] עד שעמד פינחס בתפילה וכך נכלאה ההתנגשות [מלהתפשט].
ויעמד, עד שעמד פינחס ויעש משפט צדק, ויפלל כמו ונתן בפלילים בשמות כא כב, שפירושו על פי פסק הדיינים.
THEN STOOD UP PHINEHAS AND WROUGHT JUDGMENT. Va-yefallel means, “and wrought judgment.” Compare this to avon pellili (a sin fit to be judged)1(Job 31:28).
1. Translated literally.
ויעמוד פינחס – כמו שכתוב: ויקם מתוך העדה (במדבר כ״ה:ז׳).
And it was accounted to him for merit for all generations forever.
פחסבת לה חסנה, אלי ג׳יל ואג׳יאל ואלי אלדהר.
וזאת נחשבה לו טובה. דור ודורות כל משך ימות העולם.
ותחשבאלו צדקהב – שנאמר: לכן אמר הנני נותן לו {את} בריתי שלום, והיתה לו ולזרעו אחריו וגו׳ (במדבר כ״ה:י״ב-י״ג).
א. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: ויחשב.
ב. כן בכ״י ס״פ, ובכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: לצדקה.
ותחשב – טעם לצדקה – והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם (במדבר כ״ה:י״ג).
AND THAT WAS COUNTED UNTO HIM FOR RIGHTEOUSNESS. For righteousness refers to and it shall be unto him and to his seed after him the covenant of an everlasting priesthood(Num. 25:13).
ותחשב לו לצדקה – כמו שאמר: הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כ״ה:י״ב), ואמר: ברית כהונת עולם (במדבר כ״ה:י״ג).
לדור ודור [עד עולם]. כאמרו (במדבר כה יג) ׳והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם׳1:
1. ׳טעם לצדקה והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם׳ (אבע״ז).
AND IT WENT ILL WITH MOSES BECAUSE OF THEM. As scripture states: Also the Lord was angry with me for your sakes(Deut. 1:37).
1. There was a place called Meribah that was located at Rephidim. See Exodus 17:1-7. Hence Ibn Ezra’s comment that the Meribah mentioned in our verse refers to the one located at Kadesh.
ויקציפו על מי מריבה – הקציפו האל עד שבא למשה רע בעבורם, שאמר לו האל יתברך כי לא יכנס לארץ.
(לב-לד)ויקציפו. כאמרו (במדבר כ יג) ׳אשר רבו בני ישראל את ה׳ ׳: וירע למשה. שלא נכנס לארץ, ומזה נמשך שלא השמידו את העמים כמו שהיה עושה משה אם היה נכנס, כאמרו במלחמת סיחון ועוג (דברים ב לד) ׳לא השארנו שריד׳:
(לב-מג) יאמר אם כן, רְאו שלכל אלה החטאים עוונות ומרדים היתה תקנה, ואחר כך, בשביל קלקול קטן שהקציפו עַל מֵי מְרִיבָה וגו׳, כִּי הִמְרוּ אֶת רוּחוֹ וגו׳, היה סיבה שלא נכנס משה לארץ ישראל עמם, באופן שלֹא הִשְׁמִידוּ אֶת הָעַמִּים וגו׳, ש׳מנשה לא הוריש׳, ו׳פלוני לא הוריש׳ וגו׳ (ראה שופטים א כז-לו)1, והיה סיבה שנתערבו בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם וגו׳, וַיִּזְבְּחוּ וגו׳, וַיִּשְׁפְּכוּ וגו׳, וַיִּטְמְאוּ וגו׳, חטא קטן גורר חטא גדול תמיד, באופן שוַיִּחַר אַף ה׳ בְּעַמּוֹ וַיְתָעֵב וגו׳, וַיִּתְּנֵם בְּיַד גּוֹיִם וגו׳, וַיִּלְחָצוּם וגו׳, פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם בימי השופטים והמלכים, שהיו פעמים נכנעים ופעמים גוברים, עד שסוף סוף הֵמָּה יַמְרוּ בַעֲצָתָם וַיָּמֹכּוּ בַּעֲוֹנָם בגלות ארוך וגדול כזה. רְאה מה עשה קלקול קטן כזה, לכן גם אתם הזהרו שלא למרות עיני כבודו ועצתו יודיענו.
ואם יקשה עלינו מה שאמרנו לעיל כי בעוון המרגלים משה לא נכנס לארץ ישראל, אם כן לא היה סיבת זה הקלקול הגדול עון מי מריבה. ויש לומר, כי אילו משה היה נכנס לארץ ישראל, היה מועיל שתי תועלות, האחד – שהיה נוטע אותם בארץ לעולם ועד, והיה משמיד את העמים כולם. ואולי אילו לא חטאו במריבה היה נכנס משה אף על פי שחטאו במרגלים, אולם לא היה נוטעם, כי במרגלים נגזר עליהם גלות כמו שאמרנו, אבל היו גולים, ואחר כך במלאת לבבל שבעים שנה היו חוזרים ושוב אינם גולים. אולם כשחטאו במריבה – נקנסה עליו מיתה במדבר ולא נכנס ולא השמיד את העמים והם למדו מעשיהם, וזה היה סיבה לא לגלות ראשון בלבד, אבל לגלות האחרון הארוך הזה אשר הכביד מן הראשון, ועל זה הוכיחם המשורר בתת להם משל זה:
1. ׳וירע למשה – שלא נכנס לארץ, ומזה נמשך שלא השמידו את העמים כמו שהיה עושה משה אם היה נכנס, כאמרו במלחמת סיחון ועוג (דברים ב׳:ל״ד) לא השארנו שריד׳ (נדפס).
ויקציפו – מלשון קצף.
ויקציפו – אח״ז הכעיסו את ה׳ במי מריבה ובעבורם נעשה רעה למשה למות במדבר.
(לב-לג)ויקציפו – ע״י שהקציפו על מי מריבה הרע למשה – וזה בעבורם ובסבתם,
כי המרו את רוחו – שחטא של מי מריבה על שלא דברו אל הסלע, ועל שאמר שמעו נא המורים, ועל שאמר בלשון ספק המן הסלע הזה נוציא לכם מים, ועל שאמר בלשון נוציא כאלו הדבר תלוי בו, כמו שפירשו המפ׳ איש לפי שטתו, כ״ז היה הסבה לזה על שהמרו את רוחו של משה, שעי״כ בטא בשפתיו דברים קשים ודברים שלא כהוגן, ועי״כ לא היה יכול לדבר אל הסלע, כי דיבורו לא היה עושה רושם בעת ההיא שהיה בכעס, וע״כ אמר בלשון ספק, עד שלכל הטעמים שכתבו המפ׳ בחטא הזה היה סבתו מה שהמרו את רוחו.
ויקציפו וגו׳ – גם זה מאוחר, אולי מפני שגרם מיתת משה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
For they rebelled against his holy spirit, and he had explained [it] clearly with his lips.
כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו – א״ר יודן נשבע משה כענין שנאמר וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע, ויבטא לבטא בשפתים.
ממא כ׳אלפוא נבותה, לפט׳ להם בקולה.
לפי שמרדו בנבואתו ומרדו במה שביטא בשפתיו.
כי, מפני שהמרו את נבואתו אשר דבר להם בדבריו.
קיל לה אן אללה תע׳ קד געל לכׄרוק אלעאדאת אלמעגזאת קבל חדותֺהא ג אסבאב קולא פקט ופעלא פקט וקולא ופעלא מעא פמא חדתֺ בעד אלקול פקט מתֺל מא חדתֺ בעד קול משה עאלס׳ בזאת תדעון פי ייי שלחני וג׳ (במדבר טז:כח) מן כאינה קרח ושיעתה ומתֺל מא מתֺל מא חדתֺ בעד קול יהושע שמש בגבעון דום (יהושע י:יב) יבעד קול אליהו תשב נא נפש הילד על קרבו (מלכים א יז:כא).
ומא חדתֺ בעד אלפעל פקט מתֺל ויצעק אל ייי ויורהו עץ וישלך אל המים (שמות טו:כה) ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל (מלכים ב ו:ו).
ומא חדתֺ באלקול ואלפעל מעא קו׳ קחו לי1 צלוחית חדשה (מלכים ב ב:כ) וישלך שם מלח ויאמר (כה אמר ייי רפאתי למים) האלה לא יהיה משם עוד מות ומשלכת (מלכים ב:כא) פלו שא אללה לאגזﹶי אלקול מן דון טרח אלמלח אדֺ ליס אלמלח מוגבא לקואם אלמא לכן אמר אללה אגנא אלמלח ען [110 ב] אלקול כמא [... ..] חדיד בטרף אלעוד אלדֺי לא יוגב לה דֺלך לכנא דליל עלי מא יחדתֺ מן אלמעגז וכדֺלך ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה לייי וחץ בארם (מלכים ב יג:יז) פאראד אלבארי אן יגמע אל[..]ן גמיעא פ[י] הדֺא אלקצה אעני אלצֺם אלמכׄאטבה פיקול מתֺל קול אלישע כה אמר ייי אל סלע הזה להוציא מימיו פלמא תעדאה אלי [..]ה ממא יד[כׄ]לה אללבס אלדֺי קלנא חסב דֺלך [ע]ליה.
ורב[מ]א אנה מן אגל דֺלך אהתאג אלי אעאדה אלצֺרב כמא קאל ויך את הסלע במטהו פעמים (במדבר כ:יא) וקד אקאם לה אלעדֺר פי קו׳ כי המרו את רוחו.
ויבטא אללה מן אלכלאם ואלחשו אלמסתגני ענה לאן אל[עדֺ]ר יכון פי מא יתקרב בה אלי אללה כאלעולות ואלשלמים ולבדק הבית פליס מתֺל הדֺא יסמ[י] מבטא (במדבר ל:ז) לכן למא כאנת פי גנא ען תחרי מהא עלי נפסהאלמא יצֺר בהא לולא אלימין ואלאלתזאם ולדֺלך תצרף פי אלמראה מע אלנ[דר] מן דון אלרגל אלדֺי תצרף פיה מענאה אלנד[ר] ואלשבועה פקאל.
1. Manuscript: ויקח לי
God had just commanded him with the statement
[“take the rod” (Numbers 20:8).] He only commanded him to strike it (the rock) is impossible and if he said speak, either way; (the water) was disturbed with the blow instead of speaking to it or (hitting it) alongside speaking to it.
It states about God, may He be exalted that he makes a miracle by exceeding the customary rule prior to their occurrence by three means, only speech, only action, and speech and action together. What took place through speech only is like what happens later with Moses, peace be upon him; “By this you shall know that it was the Lord etc.” (Num. 16:28). By a created being, Korah and his company. Similarly, what occurred following Joshua’s statement “Stand still, O Sun, at Gibeon” (Jos. 10:12). Later still, Elijah’s statement “let this child’s life return to his body” (I Kings 17:21).
What happens only through action for example “So he cried out to the Lord, and the Lord showed him a piece of wood; he threw it into the water” (Ex. 15:25) and “and threw it in and he made the axe head float.” (II Kings 6:6).
What happens through actions and words together; “Bring me a new dish and put salt in it” (II Kings 2:20) “and threw salt in it. And he said; ‘Thus said the Lord: I heal this water, no longer shall death and bereavement come from it’” (II Kings 2:21). If God wished to verbally perform this act without throwing the salt then there would have been no need to fix the water. However, God commanded picking up the salt with the statement, as … , but the sharp mind realizes that this is unnecessary and is only to demonstrate the miracle happened. Also, Elisha said “Shoot! And he shot. Then he said, ‘An arrow of victory for the Lord! An arrow of victory over Aram!’” (II Kings 13:17). It is clear that he wished to gather …. together in this story, I mean the addition of speech, therefore, it is similar to Elisha’s statement, ‘thus said the Lord, to this rock; bring forth its waters!’ and therefore they transfer to ... that which includes obscurity, which we spoke of as the reason for this.
Or perhaps it was because he became agitated and hit the rock twice as stated; “and struck the rock twice with his rod” (Num. 20:11). He became irritated therefore it states; “because they rebelled against him.”
“and he uttered” God (was angry) at the words and the unnecessary interpolation. The excuse is his attempt to curry favor with God as in the elevation offering (ʾôlôth) and the ‘holocaust offering’ (shelāmîm), and ‘repairing the house’ (bedeq ha-bayith). It does not mean the same as what is called “utterance” (Num. 30:7). Therefore; she forgoes inquiry (i.e., by a Hakham of her vow) of her whatsoever, as it (the vow) harms her if not for the oath and promises. Therefore, the verse in Numbers state that he has the right to disposes of the woman who made a vow without the husband which he freely disposes of it, meaning of vow and oath for it states.
כי המרו – משה ואהרן את רוחו בשמעו נא המורים.
ויבטא בשפתיו – שבועה לכן לא תביאו את הקהל הזה וגו׳ (במדבר כ׳:י״ב).
For they rebelled Moshe and Aharon.
against His spirit with "Hear now, you rebels!" (Bemidbar 20:10).
and He uttered with His lips an oath: "Therefore you shall not bring this community, etc." (Bemidbar 20:12).
ויבטא – שלא יראה האדמה.
כי המרו את רוחו – שב אל השם, כמו: והמה מרו ועצבו את רוח קדשו (ישעיהו ס״ג:י׳).
וטעם ויבטא – על השם שגזר על משה שלא יכנס לארץ ושגגה היתה ממשה בעבור כעסו כאשר פירשתי במקומו.
ויתכן היות רוחו רוח משה והוא בטא שאמר לישראל מורים ושכח לדבר והכה והיה ראוי שלא יצא הדבר מפיו עד שישלים מצות השם.
FOR THEY EMBITTERED HIS SPIRIT. The reference is to God’s spirit.1 Compare this to But they rebelled and grieved His holy spirit(Isaiah 63:10).
He in And He uttered refers to God, for God decreed that Moses would not enter the land. Moses’ mistake resulted, as I explained in its place, from his anger. It is possible that His spirit refers to Moses’ spirit,2 and that the psalmist refers to Moses when he says and he uttered, for Moses called Israel “rebels” (Num. 20:10). Moses forgot to speak to the stone but struck it (Num. 20:11). He should not have said anything until he fulfilled God’s work.
1. It does not refer to Moses’ spirit.
2. Not to God’s.
כי המרו את רוחו – כן פירש אדוני אבי ז״ל הפסוק: כי המרו את רוח משה.
ויבטא בשפתיו – והוא המעל שמעל הוא ואהרן עמו, שאמרו: המן הסלע הזה נוציא לכם מים (במדבר כ׳:י׳) שתדחקו אותנו,א אין בידינו יכולת עד שיבוא מוציא המים, כי חשבו כי כבוד האל ית׳ יבא על הסלע תחילה, כמו שאמר ברפידים: הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור (שמות י״ז:ו׳), ומה שאמר בחורב והם היו ברפידים אינו אומר על הר חורב אלא אותו הצור חורב ויבש מאד. ומה שאמר: הנני עומד על הצור – שירד כבוד האל ית׳ באש על הצור, ואותה האש המסה את הצור והפכו למים, ועכשיו חשבו ג״כ כי כן יעשה האל יתברך כמו שעשה ברפידים, לפיכך אמרו: המן הסלע הזה נוציא לכם מים (במדבר כ׳:י׳), ובזה מעלו כי יותר היתה קדושת השם אם יוציא הסלע מים בלי ירידת אש עליו, והוא לא אמר להם: הנני עומד בצור, כמו שאמר ברפידים.
ופי׳ כי המרו – כי מרדו ברוח משה בדחקם אותו עד שאמר: המן הסלע הזה נוציא (במדבר כ׳:י׳).
ושורש המרו – מרה, ויהיו מרה ומרד בענין אחד, וכן: מורת רוח (בראשית כ״ו:ל״ה) בענין הזה.
ויש לפרש כי המרו – ענין מר שהוא ענין שנות המצוה והחלף הדבר, ופירוש: כי המרו משה ואהרן את רוח השמים ודברו, שאמר להם: ודברתם אל הסלע (במדבר כ׳:ח׳), והם הכו.
ויבטא בשפתיו – האל יתברך שלא יכנסו לארץ בעון זה.
א. כן בכ״י פריס 207, מינכן 363, ברלין 547, לונדון 4. בדפוסים נוסף: ״והרחיקו את הנס, ואמרו״.
ויבטא בשפתיו – מה שטוב לו אם לא היה מבטא, ונראה מזה שכותב המזמור חשב שחטא משה היה אמרו אל העם בכעסו שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים, או שהיה נראה כבלתי מאמין, או שאמר נוציא במקום יוציא ה׳, ויש לפרשו ג״כ מוסב לאל, לשון שבועה, האל נשבע שבועה לרעתו לבלתי יכנס לארץ.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
They did not destroy the peoples as Hashem commanded them,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לָא שֵׁיצִיאוּ יַת עַמָא דִי אֲמַר יְיָ לְהוֹן.
They did not destroy the peoples, which the LORD had commanded them [to do].
ולם ינפד׳וא אלאמם, כמא אמרהם אללה.
וגם לא חיסלו את כל האומות שצוה אותם ה׳.
לא, ולא השמידו את העמים כמו שצוה אותם ה׳.
לא השמידו – בימי יהושע.
את העמים אשר אמר י״י להם: לא תחיה כל נשמה (דברים כ׳:ט״ז), לא ישבו בארצך (שמות כ״ג:ל״ג), והם הניחום לשבת בקרבם למס עובד.
They did not destroy in the days of Yehoshua.
the peoples whom the Lord had told them: "You shall not allow a soul to remain alive" (Devarim 20:16); "They shall not remain as residents in your land" (Shemot 23:33), but they allowed them to dwell in their midst, paying tribute.
וכשבאו לארץ, כמו כן עברו על דבריו ולא השמידו את הגוים אשר אמר, כדכתיב: ולא הוריש וגו׳ (שופטים א׳:כ״ז-ל״ג).
לא – אשר אמר י״י להם – להשמידם.
AS THE LORD COMMANDED THEM. To destroy the nations.
לא השמידו העמים אשר אמר י״י להם – כמו שמבואר בתורה: ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם וגו׳ (במדבר ל״ג:נ״ה).
לא השמידו – ובבואם לארץ לא השמידו את העמים אשר צוה ה׳ להשמידם.
(לד-לח)לא – אח״כ בבואם לארץ לא השמידו את העמים – ועי״כ ויתערבו בגוים (גוים פחותים מעמים),
וילמדו מעשיהם עד שעבדו את עצביהם ויהיו להם למוקש – כמ״ש (שמות כ״ג ל״ג) עד שזבחו לשדים, וישפכו דם נקי עד שחנפה הארץ בדמי, כמו שכתוב כי הדם הוא יחניף את הארץ.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
but mingled themselves with the nations, and learned their works.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
And they worshipped their idol, and they became a stumbling-block for them.
ויעבדו את עצביהם – אמר רבי יודן מקישין בזוג ואומרים הרי הן כמותנו. הדא הוא דכתיב ויהי להם למוקש. פעמים רבות יצילם. כמה פעמים היו מכעיסין להקב״ה והיה מאריך רוחו עליהן ומציל אותן מצרתן. (שופטים ו׳:א׳) ויעשו בני ישראל הרע בעיני יי׳. ומה כתיב (שופטים ו׳:ו׳) וידל ישראל. כענין שנאמר (ויקרא י״ד:כ״א) ואם דל הוא. הוי פעמים רבות יצילם.
ויעבדו את עצביהם ויהיו להם למוקש – א״ר יוחנן מקישין בזוג ואומרים הרי הן כמותינו.
פעבדוא אזלאמהם, פכאנוא להם והקא.
וגם עבדו את הצלמים שלהם בדמות אדם וכך הצלמים היו להם למוקש.
ויעבדו – קראם עצבים דרך קלון.
AND THEY SERVED THEIR IDOLS (ATZABEHEM). The psalmist refers to the idols as atzabim, for it is a shameful term.1
1. The psalm refers to the idols of the nations by the term atzabehem (their idols). Atzabehem comes from the root ayin, tzadi, bet (hurt, pain, or grief). Thus, atzabehem (their idols) may be taken to mean “their grief” or “their hurt.”
Yes, they sacrificed their sons and their daughters to demons,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
And they sacrificed their sons and their daughters to the demons.
וד׳בחוא בניהם ובנאתהם ללשיאטין.
ושחטו את בניהם ואת בנותיהם לשטנים.
לשדים, ״ללשיאטין״ וכן תרגם לשעירים בויקרא יז ז, וכן תרגם לשדים בדברים לב יז, ושם זה מונח בערבית לרוחות רעות המצויות בדמיון ההוזים, וכדברי הראב״ע שיראו אותם המשוגעים.
[111 א] ואלמתעלקין במעני מא צחיח וגרץׄ מקצוד ושדים צפה עלי זנה זדים (מלאכי ג:טו) והו מן צפאת אלאותֺן יעני אנהא סאלבה אלאראח באלעקובה עזא1 או אלעקול באכׄתיאר עבאדתהא אדֺ סלב עקלה ועדם לבה אלמכתֺאר להא. ויכון מעתל אלעין ורבמא כאן מנה ישוד צהרים (תהלים צא:ו) עלי מתֺל יקום וקד אצֺאף אהל אלפיוט שוד עלי שודו מתֺל סוד עלי סודו ולו כאן מן שדד לאצֺיף עלי שדו מתֺל עזו ורבו ורבמא כאן שדים מכׄפפא מן שוד מחדֺוף אלמתֺל מתֺל העזה פניה (משלי ז:יג) מי יתן בספר ויוחקו (איוב יט:כג).
1. Manuscript: עעזא.
and connected in meaning sounds and intended aim. And the “demons” (Šēḏîm) is an adjective, following the pattern as Zēḏim. It is a description of the demons; it meaning they the demons ravaged them with severe punishment or thoughts of choosing to worship them. For his thoughts were ravaged and lacked understanding about their choice. It is a hollow verb or perhaps it is derived from “that ravages at noon” (Psalm 91:6) follows the pattern YāQūm. The poets add; Šôḏô ʾal Šôḏ follows the pattern Sôḏô ʾal Sôḏ. If this were from Š-D-D then one could likewise add to Šəḏû, ʾuzû and Rəḇû. If Šeḏû is geminate it lacks an example as; “Brazenly she says to him” (Prov. 7:13) and “Would they were inscribed in a record” (Job 19:23).
YEA, THEY SACRIFICED … UNTO DEMONS. Scripture speaks of what the Israelites thought.1 Compare this to the prophet Hananiah(Jer. 28:5).2 Some say that shedim (demons) are so called because they waste the mind.3 Compare this to the word yashud (that wasteth) in that wasteth at noonday(Psalms 91:6).
1. They thought that demons existed. Ibn Ezra did not believe in the existence of demons. Hence his comment.
2. Hananiah was a false prophet. Jeremiah referred to Hananiah as a “prophet” because the people thought that he was one.
לשדים – אלילים שוכני מדבר שחפצם בשוד ושבר ולא בטוב ושלום בני אדם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
and shed innocent blood, even the blood of their sons and of their daughters, whom they sacrificed to the idols of Canaan; and the land was polluted with blood.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
And they shed innocent blood ׀ the blood of their sons and daughters that they sacrificed to the idols of the Canaanites ׀ and the land was defiled by capital crimes.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם – מעללים הם הפעולות היוצאות מתכונות נפשיות, שאח״כ לא שבו מן המעשים עד שנעשו בם תכונות ומדות בנפשותם לנטות אחרי זנות ורצח וכל מדה רעה, עד ששורש המעשים היה להם עקר בנפשותיהם, שזה גרוע יותר.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
Therefore the wrath of Hashem was kindled against His people, and He abhorred His inheritance.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
ויחר אף ה׳ בעמו להענישם ויתעב את נחלתו – שם נחלה מציין קשר האהבה שי״ל עמהם ע״י קדושתם והפוכו תועבה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
And he handed them over into the power of the Gentiles, and their foes ruled over them.
ואסלמהם פי יד אלאמם, ותסלט עליהם שאניהם.
ומסר אותם ביד האויב שלהם. ושונאיהם משלו בהם.
ויתנם ביד גוים – בימי השופטים בין שופט לשופט כגון עגלון וכושן רשעתים וסיסרא ופלשתים ומדין.
And He delivered them into the hands of nations in the days of the Judges between one judge and another, e.g. Eglon, Cushan-rishathaim, Sisera, the Philistines, and Midian. (I found.)
ויתנם – בימי השופטים.
AND HE GAVE THEM INTO THE HAND OF THE NATIONS. In the days of the judges.
על כן אחריו: פעמים, והמה ימרו – אחר שנכנעו והוא הצילם.
(42-43) THEIR ENEMIES ALSO OPPRESSED THEM, AND THEY WERE SUBDUED. Scripture repeats itself.1
On the other hand, va-yikane’u (and they were subdued) might have the meaning of yikkana (be humbled) in if then perchance their … heart be humbled(Lev. 26:41).2 The next verse therefore reads:
MANY TIMES DID HE DELIVER THEM, BUT THEY WERE REBELLIOUS. They were rebellious after they were subdued3 and God saved them.
1. The second half of the verse has the same meaning as the first half. Our verse should be understood as follows: “Their enemies also oppressed them, and they were oppressed under their hand.” In other words, va-yilchatzum (also oppressed them) – which introduces the first part of our verse – and va-yikane’u (and they were subdued) – which introduces the second part – have one meaning.
2. In this case, va-yikane’u means, “and they were humbled.” According to this interpretation, our verse reads, “Their enemies also oppressed them, and they were humbled under their hand.”
3. By their enemies.
וילחצום – בארצם לחצום, ויכנעו תחת ידם.
(מב-מג)ויכנעו תחת ידם. והתפללו, ובזה פעמים רבות יצילם, והמה ימרו - במות השופט שהקים הוא יתברך להושיעם:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Many times he would deliver them, but they would rebel against him in their counsel, and they were brought low in their sins.
פעמים רבות יצילם – כמה פעמים היו מכעיסים להקב״ה והיה מאריך רוחו עמהם ומציל אותם מצרתם ויעשו ישראל הרע בעיני ה׳, ומה כתיב שם וידל ישראל. ר׳ ברכיה בש״ר סימון דלין מן צדיקיהון, ור׳ לוי אמר נעשו דלים שלא היה להם להביא קרבן עני כענין שנאמר ואם דל הוא, הוי וימכו בעונם, וירא בצר להם. א״ר אלעזר אין ישראל נגאלין אלא מתוך ה׳ דברים, מתוך צרה, מתוך תפלה, מתוך זכות אבות, מתוך תשובה, מתוך הקץ.
ומראד כת׳ירה כ׳לצהם והם יכ׳אלפונה במשודאתהם, ואד׳א תמאהנו מן ד׳נובהם.
והרבה פעמים הוא היה מציל אותם והם היו מתמרדים נגדו בהתייעצות שלהם. [המשך עם הפסוק הבא] ואפילו הם היו נהיים מכים לפי אויביהם.
וימכו, וכאשר ימוכו מעונותיהם. תרגם ימוכו ״תמאהנו״ וכן תרגם וכי ימוך אחיך בויקרא כה כה.
וקו׳ וימכו בעונם מן מעני ומך אחיך (ויקרא כה:מז) וקד תעאקב אלמתֺלאן ואעתלאל עינה עלי הדֺא אלמעני לאן וימכו מתֺלין מתֺל ויסובו וירונו ומך אחיך (ויקרא כה:מז) מעתל אלעין לאנה קמץ מתֺל וקם הבית אשר בעיר (ויקרא כה:ל) ושב הכהן (ויקרא יד:לט) ורבמא קיל כדֺלך שדד ושוד בדלאלה שדים.
It states; “and so they were brought low by their iniquity” From the meaning “and your kinsman being in straits” (Lev. 25:47). To punish. The pattern and the hollow root follow this meaning for; wayyamôkkū has two patterns, like wayyasôvū, wayyarônnu, “and your kinsman being in straits” (makh) (Lev. 25:47) is a hollow root for the Qāmāṣ is like; “the house in the walled city shall pass” (Qām) (Lev. 25:47) “the priest shall return” (Lev. 14:39. Perhaps it is also like SHDD and SHWD as proven by Shēddîm.
[מצאתי: פעמים רבות יצילם – כמה פעמים מכעיסים והוא מאריך אפו ומצילם.]
וימכו בעונם – נעשו שפלים בעונם.
Many times He saved them Many times they provoked Him; yet He was slow to anger and saved them.
and they were humbled because of their iniquity Heb. וימכו, and they were humbled because of their iniquity.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 42]
AND SANK LOW. Va-yamokku (and sank low) is similar to u-makh (and be waxen poor) in and thy brother be waxen poor(Lev. 25:47). They were impoverished because of the tribute1 that was laid upon them.
1. Reading in Hebrew mas. – Filwarg, Ha-Keter.
פעמים רבות – והמה ימרו בעצתם הרעה.
ימרו – האל יתברך.
וימוכו בעונם – עד ששבו מוכים ועניים בעונם, והוא שגלו מארצם.
וימכו – ענין דלות ושפלות כמו ואם מך הוא (ויקרא כ״ז:ח׳).
פעמים וגו׳ – ע״י השופטים וכמ״ש והיה ה׳ עם השופט וכו׳ (שופטים ב׳:י״ח).
ימרו – במות השופט מרו המה בה׳ בעצתם הרעה וכמ״ש והיה במות השופט ישובו והשחיתו.
וימכו בעונם – בעבור עונם נעשו שפלים ועניים.
וימכו – מענין וכי ימוך אחיך, ונע״ו וכפולים משתתפים במובנה.
פעמים וזה בא יען שהצילם פעמים רבות והם שבו אח״כ לעשות הרע כמ״ש כ״ז באורך שופטים ב׳ וימרו בעצתם שלא היה המרי מסבת התאוה רק היה בעצה ומחשבה ע״י מחשבת מינות לכן וימכו בעונם – ע״י שהיה עון בעוות השכל נעשו מוכים ונדכאים לגמרי.
ימרו בעצתם – לא לתאבון ולפתוי היצר, רק מעצה שבחרו, ובי״ת בעצמם כבי״ת ויעבד יעקב ברחל (פרשת ויצא) בעבור.
וימכו – ויֵעָנו, הלכו הולך ודל.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And he saw when it went ill with them, when he heard their prayer.
וירא בצר להם בשמעו את רנתם – אמר רבי אלעזר אין ישראל נגאלין אלא מתוך חמשה דברים. מתוך צרה ומתוך תפלה ומתוך זכות אבות ומתוך תשובה ומתוך הקץ. מתוך צרה שנאמר וירא בצר להם. מתוך תפלה שנאמר בשמעו את רנתם. מתוך זכות אבות שנאמר ויזכור להם בריתו. מתוך התשובה שנאמר וינחם כרוב חסדיו. מתוך הקץ שנאמר הושיענו יי׳ אלהינו וקבצנו והצילנו. ואף משה כללם כולם בפסוק אחד שנאמר (דברים ד׳:ל׳) בצר לך ומצאוך. הוי וירא בצר להם. ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. מן עלמא דהוינא ביה עד עלמא דאנן ביה. אמר רבי אלעזר בשם ר׳ יוסי בן זימרא אמן שבועה אמן קבלה. כדכתיב במזמור פ״ח כל מי שעונה אמן בעולם הזה וכו.
מתוך צרה מנין שנאמר וירא בצר להם.
מתוך תפלה שנאמר בשמעו את רנתם.
נט׳ר להם פי אלשדה, למא סמע רנינהם.
הוא היה רואה (מרחם עליהם) בעת צרתם כאשר היה שומע את רינתם.
וירא, ראה להם בצרתם בשמעו.
[וירא בצר – מתוך תפלה.
בשמעו את רנתם – מתוך זכות אבות.]
But He looked upon their distress On account of prayer.
when He heard their cries On account of the merit of the Patriarchs.
וירא – את רנתם – צעקתם, כמו: ותעבר הרנה.
NEVERTHELESS, HE LOOKED … THEIR CRY. Rinatam means “their cry.” Compare this to va-ta’avor ha-rinnah (and there went a cry) (I Kings 22:36).1
1. Our text of Kings I 22:36 reads: va-ya’avor ha-rinnah.
וירא בצר להם – בגלותם שמע רינתם וצעקתם.
בשמעו את רינתם. על ידי שמואל הנביא:
(מד-מה) ואמר, אפילו הכי וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם – בקושי עול הגלות, וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ – שכרת את אברהם, וַיִּנָּחֵם כְּרֹב חֲסָדָיו, כי לא היו ראויים לכל כך טוב מצד הברית לולא חסדי ה׳:
וירא – ראה בצרתם בעת שמעו את תפלתם.
(מד-מו)וירא ולכן גם כשראה אח״כ בצר להם – והגם שזכר בריתו עם האבות והגם שנחם כרוב חסדיו – בכ״ז לא הושיעם עוד בגבורת ישע ימינו למעלה מן הטבע לגאלם לגמרי, רק מה שנתנם לרחמים לפני שוביהם כמ״ש מ״א ח׳ ושבום שוביהם וכו׳ והתחננו וכו׳ ונתתם לרחמים לפני שוביהם.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
And he remembered his covenant in their favor, and he turned aside from his anger according to his abundant mercies.
מתוך זכות אבות שנאמר ויזכור להם (את) בריתו.
מתוך תשובה וינחם כרוב חסדיו.
מתוך הקץ הושיענו ה׳ אלהינו (ישענו) וקבצנו (הצילנו) מן הגוים.
ואית אמרין כלם מפסוק אחד שנאמר בצר לך ומצאוך כל הדברים הרי מתוך חמשה דברים נגאלו, מתוך צרה ויאנחו בני ישראל מן העבודה. מתוך תשובה ותעל שועתם, מתוך זכות אבות ויזכור אלהים את בריתו. מתוך רחמים וירא אלהים את בני ישראל. מתוך הקץ וידע אלהים.
פד׳כר להם עהדה, וצפח ענהם בכת׳רה פצ׳לה.
[המשך מהפסוק הקודם] ועל ידי כך (על ידי רינתם) היה זוכר להם את בריתו והיה סולח להם ברבוי חסדיו.
וינחם, ויסלח להם ברוב חסדיו.
[ויזכור להם בריתו – מתוך תשובה.
וינחם כרב חסדיו – מתוך הקץ בשמעו הושיענו וגו׳ אף משה כללם בפסוק אחד בצר לך ומצאוך וגו׳ (דברים ד׳:ל׳).]
And He remembered His covenant On account of repentance.
and He relented in accordance with His abundant kindness On account of the end, when He heard, "Save us, etc." Moshe, too, included them in one verse: "In this distress that will befall you etc." (Devarim 4:30).
ויזכור – ברית אברהם.
והנכון בעיני: ברית סיני כי שם כתוב וזכרתי להם ברית ראשונים (ויקרא כ״ו:מ״ה), והם היוצאים ממצרים, וכן כתוב אשר הוצאתי אותם (ויקרא כ״ו:מ״ה). וקראם ראשונים כי הם אבותינו הראשונים שקבלו התורה בהר סיני כי כבר הזכיר בפרשה ברית שלשת האבות.
וינחם – דרך משל.
AND HE REMEMBERED FOR THEM HIS COVENANT. The reference is to the covenant that God made with Abraham.1 However, it appears to me that the reference is to the covenant that God made at Sinai, for it is written in scripture:2But I will for their sakes remember the covenant of their ancestors (rishonim) (Lev. 26:45). Their ancestors (rishonim)3 refers to those who came out of Egypt. This is clearly stated in scripture in regard to whom I brought forth out of the land of Egypt (ibid.). Scripture refers to those who came out of Egypt as rishonim, for they are the first of our fathers who received the Torah at Mount Sinai. The Torah4 mentions the [covenant made with the] rishonim (ancestors) because it earlier in the chapter mentioned the covenant made with the three patriarchs (Lev 26:42). AND REPENTED. This term is used metaphorically.
1. See Gen. 15:18–21.
2. Literally, “for it is there written.”
3. Literally, first ones.
4. In Lev. 26:45.
ויזכור להם בריתו – בריתו עם האבות.
וינחם – על הרעה.
בריתו. שכרת לאבותינו1:
1. אבע״ז: ׳ברית אברהם, והנכון בעיני ברית סיני כי שם כתוב וזכרתי להם ברית ראשונים והם היוצאים ממצרים וכן כתוב אשר הוצאתי אותם וקראם ראשונים כי הם אבותינו הראשונים שקבלו התורה בהר סיני כי כבר הזכיר בפרשה ברית שלשת האבות׳. עי׳ שמות ו ה ורבינו שם.
This verse explains that the meaning of And that He would cast out their seed among the nations, and scatter them in the lands (verse 27) is, “and scatter them in a land that was not theirs”1 (verse 27).
1. A foreign land.
ויתן אותם לרחמים – שמרחמים עליהם שוביהם בגלות.
וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים לִפְנֵי כָּל שׁוֹבֵיהֶם. איך יהיה זה, עדיין בעוונותינו לא ידענו, יהי רצון שנדענו מהרה, אמן:
שוביהם – מלשון שביה.
(ו)ממצוקותיהם – מלשון צוקה וצרה.
לרחמים – להיות שוביהם לרחמים עליהם לבל יכבידו העול.
ויתן אותם לרחמים – אולי פלשתים ושאר שכנים רעים שלישראל אחר שבמלחמותם כבשו מהם לעבדים רחמום ולא עבדו בהם בפרך, או פסוק זה נוסף בגלות בבל, ובני ישראל מצאו רחמים בעיני שוביהם בני בבל.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Save us Hashem, our God, and gather us from the nations, that we may acknowledge1 Your holy name and be extolled in Your praise.2
1. that we may acknowledge | לְהֹדוֹת – Alternatively: "that we may thank".
2. and be extolled in Your praise | לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ – See Radak that Hashem's "praises" constitute Hashem's acts of kindness about which the nation praises Him. Israel will be glorified through those acts. Cf. Metzudat David that since Israel is Hashem's chosen nation, anytime He is praised, by extension they too are exalted.
א. יְ֘הֹוָ֤הי֘״י֤ =א (מקום הצינורית כדרכו בשם הוי״ה)
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Redeem us, O LORD our God, and gather us from among the Gentiles, to give thanks in your holy name, to boast in your praise.
כד׳אך אגת׳נא רב גות׳נא ואחשרנא מן בין אלאמם, נשכר אסמך אלמקדס ונסבח מן מדאיחך.
כך תושיע אותנו (על ידי שתזכור לנו את הברית) ותקבץ אותנו מבין האומות נודה לשמך המקודש ונשבח בתהילה שלך.
להודות, נודה שמך המקודש ונשיר מתהלותיך.
הושיענו – גם עתה י״י אלהינו.
save us now also, O Lord, our God.
הושיענו – כמו שהושעת.א
א. בכ״י ס״פ: שהושעתם.
הושיענו – אמר אחד מחכמי מצרים כי זה המשורר היה בימי השופטים לפני מלך מלך לבני ישראל. על כן הוא אומר: וקבצנו מן הגוים.
וחכם אחד אמר כי זה המשורר היה בבבל.
והנכון בעיני: כי זה המשורר דבר ברוח הקדש, והוא מדבר על לשון בני גלותינו הושיענו, כאשר דבר ישעיהו על לשון המשכילים למה תתענו י״י מדרכיך (ישעיהו ס״ג:י״ז).
SAVE US, O LORD OUR GOD. One of the Egyptian wise men1 said that the poet who composed this psalm lived during the days of the judges, before Israel had a king.2 The psalmist therefore says [Save us, O Lord our God,] And gather us from among the nations.3 Another wise man said that this poet lived in Babylon. However, it appears to me that this poet spoke under Divine influence on behalf of the people of our exile when he said, Save us. He acted like Isaiah did when he spoke on behalf of the intelligent and said, O Lord, why dost Thou make us to err from Thy ways(Isaiah 63:17).4
1. A Jewish scholar living in Egypt.
2. Our psalm deals with Jewish history from the period of the Egyptian enslavement through that of the judges. Nothing of the post-monarchal period appears to be explicitly mentioned, with the exception of verses 46 and 47. Hence his interpretation.
3. Save us O Lord Our God... from... the nations indicates that Israel was under foreign domination.
4. Isaiah was not speaking on his behalf, for he did not err from the ways of God.
הושיענו – אמר המשורר זה על לשון בני הגלות: הושיענווקבצנו מן הגוים להודות לשם קדשך, וכשתקבצנו נודה לך לשם קדשך.
להשתבח בתהלתך – אז נשתבח על כל עם בתהלתך, ותהילת י״י הם החסדים שעשה עמנו שאנו מהללים לו עליהם.
הושיענו. כמו כן עתה1: להודות [לשם קדשך] ולהשתבח [בתהילתך]. שלא ימנע אותנו מזה שעבוד מלכויות:
1. כ״כ רש״י.
ובסוף הספר והעניין התפלל ואמר, הוֹשִׁיעֵנוּ ה׳ אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם כדי לְהֹדוֹת את שֵׁם קָדְשֶׁךָ ולהודיע טוביותך יתברך בכל הגויים, ולְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ, שאנו נתהלל בגבורתך וגדלך:
וקבצנו – הוא״ו בגעיא בקצת ספרים.
להודות – במקצת ספרים להדות חסר וא״ו קדמאה.
הושיענו – ר״ל כמו שנתת אותנו לרחמים בחסדך הגדול כן הושיענו וקבצנו אל ארצנו להודות שמה לשם קדשך.
להשתבח – לשבח את עצמינו בתהלתך כי לפי רוב התהלה שבך כן ירבה שבחינו אשר בחרת בנו.
להשתבח – עי׳ לקמן (קי״ז).
הושיענו – ע״ז בקש שיגדיל חסדו להושיעם לגמרי ויקבצם מן הגוים כמ״ש ושב ה׳ וכו׳ ושב וקבצך מכל העמים וכו׳ (דברים ל״ב),
להודות לשם קדשך כי ההודאה בגלות הוא לשמך לא לשם קדשך, ששם קדשו מורה על שמתרומם מן הטבע וההנהגה הרגילה אל הנהגה נערכת לפי הקדושה שזה מקושר ג״כ עם קדושת ישראל שמכונים דרכם בקדש נגד קדושת ה׳ כמ״ש ושב וקבצך וכו׳ ומל ה׳ אלהיך את לבבך וכו׳ ועז״א להשתבח בתהלתך שמלת שבח מורה תמיד שמתעלה על ערכו הקודם או נגד ערך איש אחר, ור״ל שעי״כ נלך מחיל אל חיל ונתעלה ע״י תהלתך, במה שנכוין דרכנו נוכח דרכך מה הוא רחום אף אתה וכו׳.
וקבצנו – בדברי הימים א׳ ט״ז:ל״ה כתוב וקבצנו והצילנו, ואולי דוד כתב רק והצילנו ובדברי הימים הוסיפו וקבצנו וכאן החליפו זה בזה, ושני פסוקים אלה הם סוף השיר גם בדברי הימים.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
שכך אנחנו נאמר: יתברך ה׳ אלוהי ישראל מראשית העולם ועד סופו. וכל האומות יאמרו: אמן. תשבחו את האל הנצחי.
ברוך, נאמר ברוך ה׳ אלהי ישראל מתחלת הדורות ועד סופם ויאמרו כל העמים אמן, והללו יה.
[מן העולם ועד העולם – מן עלמא הדין ועד עלמא דאתי.]
from world to world From this world to the world to come.
ואמר כל העם – במקדש שיני היו אומרים אתו.
ברוך – דברי המשורר בנבואה כי תפלת הושיענו שמע השם וברכו על ישועת ישראל אז יקרא השם אלהי ישראל.
והנכון בעיני: שהוא דבק עם להשתבח, אז נאמר כולנו ברוך מן העולם ועד עולם הוא ברוך.
ומלת אמן – מגזרת אמונה.
וחתם במזמור כאשר החל, והיא מלת הללויה.
BLESSED BE THE LORD. These are words of prophecy uttered by the poet. The poet prophesied that God will hear1 the prayer opening with the words Save us, O Lord our God (verse 47). The poet blessed God for the salvation of Israel. God will then2 be called the God of Israel.3
It appears to me4 that Blessed be the Lord is connected to that we may triumph in Thy praise (verse 47). All of us will then say, Blessed [be the Lord, the God of Israel, from everlasting even to everlasting]; that is, we will say, “from everlasting even to everlasting is the Lord blessed.”5Amen is related to the word emunah (faithfulness) (Deut. 32:4).
The psalmist ended the psalm the same way that he opened it – namely, with the word Hallelujah.
1. Literally, “heard.”
2. After He saves Israel.
3. Hence the psalm reads, Blessed be the Lord, the God of Israel.
4. Literally, “it seems right in my eyes.”
5. Ibn Ezra reads our verses as follows: “That we may triumph in Thy praise and say: Blessed be the Lord, the God Israel, from everlasting even to everlasting, and let all the people say, ‘Amen.’ Hallelujah.”
ברוך י״י אלהי ישראל – ואז נאמר: ברוך י״י – המשכילים ישבחו כפי שכלם, וכל העם יאמרו אמן. ויאמרו אלה לאלה: הללויה.
ופי׳ מן העולם ועד העולם – מזמן הראשון עד זמן האחרון, כלומר כל הימים.
ברוך ה׳. מיטיב לזולתו: מן העולם. קודם חטאו של אדם הראשון: ועד העולם. עד ימות המשיח: ואמר כל העם. כל עם ועם, אפילו אומות העולם: אמן. אמת ויציב הוא1:
ואמר כל העם אמן – בחדא שיטה מלת הללויה צריך לעשותה באמצע שיטה וחדא מלה.
ברוך וגו׳ – ר״ל נאמר בהודאה ברוך ה׳ וגו׳.
מן העולם – מתחלת העולם עד סוף העולם.
ואמר כל העם – ר״ל כל העם אשר לא ידעו לברך יענו ויאמרו אמן ר״ל אמת הדבר שהוא ברוך ולזה הללו את יה אומרים אם אנו לא נדע איך להלל אתם היודעים הללו יה.
ברוך ה׳ – ובאשר ידע כי יש יום שיקבץ ה׳ נדחים ויחדש עולמו, ועי״כ הוא תמיד אלהי ישראל משגיח עליהם ומקושר באהבתם אומר, כי שם אלהי ישראל הוא ברוך מעולם הזה שבו מנהיג בנסים נסתרים ובהשגחה מוסתרת,
עד העולם העתיד שיתגלה שם קדשו בנסים גלוים,
וכל העם יאמרו אמן ויאמינו ויבטחו ויהללו את ה׳.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל