Yechezkel 16 – יחזקאל טז‏ – Mikraot Gedolot

(א) ⁠וַיְהִ֥י דְ⁠בַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

Again the word of Hashem came to me, saying,

תרגום יונתןרד״קאברבנאלעודהכל

וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר.

ויהי.

(הקדמה) הנבואה השישית תחילתה בן אדם הודע את ירושלם את תועבותיה וכו׳ עד ויהי דבר ה׳ אלי לאמר מה לכם אתם מושלים את המשל הזה על אדמת ישראל לאמר אבות יאכלו בוסר. ויש בנבואה הזאת תשע פרשיות. הראשונה, בן אדם הודע את ירושלם את תועבותיה. השנית, כה אמר ה׳ יען השפך נחשתך. השלישית, ושומרון בחצי חטאתיך. הרביעית, כי כה אמר ה׳ ועשיתי אותך. הה׳, ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם חוד חידה. הו׳, אמור כה אמר ה׳ אלהים התצלח. הז׳, ויהי דבר ה׳ וגומר אמור נא לבית המרי. השמינית, לכן כה אמר ה׳ אלהים חי אני. התשיעית, כה אמר ה׳ אלהים ולקחתי. ויש בפסוקי הפרשה הזאת לשאול שש השאלות:

השאלה הראשונה באומרו מכרותיך ומולדותיך מארץ הכנעני אביך האמורי ואמך חתית, כי הנה הכנעני היא אומה בפני עצמה והאמורי היא אומה אחרת נבדלת ממנה ואם היו מכורותיה ומולדותיה מארץ הכנעני איך היה אביה אמורי ואמה חתית כי כנעניים היו כולם ואם היה אביה אמורי ואמה חתית לא היו אם כן מולדותיה מארץ הכנעני כי ארצותיהם מתחלפות, ויונתן תרגם מולדותכון מארע כנענאי תמן אתגליתי לאברהם אבוכון בין בתריא והודעתיה דאתון נחתין למצרים ובדרע מרמם אנא פרקי יתכון ובזכות אבהתכון אנא מתמיך מן קדמיכון ית אמוראי ואשצי ית חתאי, וזה כולו דרך דרש הוא ואני לפרש הכתוב על פשוטו באתי:

השאלה השנית באומרו וארחצך במים ואשטוף דמיך מעליך, כי הנה אם אמר זה כפי המשל על מה שעשה לילדה כשמצאה מושכלת על פני השדה מתבוססת בדמיה היה ראוי לכתוב הפסוק הזה למעלה סמוך לאומרו בדמיך חיי, אבל אחרי שנזכר איך נתגדלה באומרו ותרבי ותגדלי ושבאה בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צמח ושעבר עליה והנה עתה עת דודים וכסה את ערותה ולקחה לו לאשה למה חזר לדבר בענין התולדת וארחצך במים ואשטוף דמיך מעליך:

השאלה השלישית באומרו ותעדי זהב וכסף ומלבושך משי ושש ורקמה, והיא כי הנה כבר זכר כל זה למעלה באומרו ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי ואם כבר זכר זה שעשה לה למה זכרו שנית:

השאלה הרביעית באומרו ותרבי את תזנותך אל ארץ כנען כשדימה, וזה כי ארץ כנען אינה כשדימה ולא כשדימה ארץ כנען כי הנה כשדימה היא בבל וכל ארץ כשדים והיא נבדלת מארץ כנען ונהר פרת הוא המבדיל בין ארץ כשדים, וגם אומרו ארץ כנען הוא מאמר בלתי הגון כי מעת שמשלו בני ישראל עליה נקראת ארץ ישראל לא ארץ כנען והיה לו לומר ותרבי את תזנותיך אל ארץ לא אל ארץ כנען כי כבר היתה ארץ ישראל לא ארץ כנען:

השאלה החמישית באומרו וזכרת את דרכיך ונכלמתי בקחתך את אחותיך הגדולות ממך אל הקטנות ממך ונתתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך, והיא כי מה הנה האחיות הגדולות ומה הנה האחיות הקטנות והנה למעלה קרא אחותה הגדולה שמרון ואחותה הקטנה קרא את סדום ואם על אלה אמר כאן יקשה אומרו גדולות וקטנות ולמעלה אמר גדולה וקטנה, ועוד יקשה אמרו ונכלמת בקחתך כי אם היתה הלקיחה להיות לירושלם לבנות נכנסות במלכותה כמו שפירשו המפרשים לא היה ראוי שיאמר ונכלמת בקחתך כי אין הלקיחה מכלל הכלימה כי הכלימה היא זמן הגלות והלקיחה לבנות היא מזמן הגאולה העתידה, ויקשה גם כן אומרו ולא מבריתך כי אף שיצדק על סדום שלא היה מברית אלהים איך יצדק על שומרון ולא מבריתך:

השאלה השישית באומרו חי אני נאם ה׳ אם לא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפר ונתתיו בראשו, כי הנה צדקיהו לא הפר ברית אלהים כי אם ברית נבוכד נצר ולא בזה אלת אלהים כי אם אלת נבוכד נצר ואיך א״כ ייחס יתברך והאלה לעצמו באומרו אם לא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפר: והנני מפרש פסוקי הנבואה הזאת באופן יותרו השאלות האלה כולם:

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להגיד שצוה השם לנביא שיודיע את ירושלם את תועבותיה ושהנביא עשה להם משל ודמיון מילדה אחת שנולדה בשדה והושלכה שמה מתבוססת בדמיה כמו שיצאה מבטן המלאה ולא היה שם חונן וחומל עליה ולא משגיח בענינה, וקרה שעבר שמה איש נכבד ומצא את הילדה ההיא יחידה וחמל עליה והכינה ותיקנה כראוי וגדלה עד שנעשה אשה ובהגיע תורה להיות עתה עת דודים לקחה לו לאשה ופרש כנפיו עליה וכסה ערותה וקדשה וישבע לה וקשטה בתכשיטין ומלבושים ועדי זהב וכסף ועטרת זהב בראשה עד שצלחה למלוכה ויצאת שמה בגוים, ואחר כך בטחה ביופיה וזנתה על בעלה ותתן מנותיה ועריה לזונים אתה וגם בניה ובנותיה שהיו לה מבעלה נתנה לזונים, שאין ספק שהאשה אשר כזאת היא ראויה לכל העונשים ובכל ד׳ מיתות בית דין ראוי שתמות, כן היתה כנסת ישראל שמצאה הקדוש ברוך הוא ערום ועריה בגלות מצרים אחרי מות יוסף וכל אחיו ושלקחם הקדוש ברוך הוא לו לעם והציאם במסות באותות ובמופתים ונתן להם את התורה והמצות והניחם הארץ הנבחרת, והמה מרו ועצבו את רוח קדשו וזנו אחרי אלהי נכר הארץ, ובעבור זה באו עליה האויבים ושרפו אותה באש כי הנה גדלה עון בית ישראל מחטאת סדום ומחטאת שומרון ולכן היה משפטה כמשפטיהן, וביאר מה יהיה משפטה בנבואת הנשר שעלה בלבנון הרומז לנבוכד נצר בעלותו על ירושלם והחריבה על רשעת צדקיהו האמנם הבטיח השם שמזרע המלוכה ההיא ישוב עוד מבני בניו של יהויכין יושב על כסא יהודה בירושלם וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:

(א) ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם הודע את ירושלם את תועבותיה וכו׳ עד ותבטחי ביופיך:

תרגום יונתןרד״קאברבנאלהכל

(ב) בֶּן⁠־אָדָ֕ם הוֹדַ֥ע אֶת⁠־יְ⁠רוּשָׁלַ֖͏ִם אֶת⁠־תּוֹעֲבֹתֶֽיהָ׃

"Son of man, cause Jerusalem to know her abominations;

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

בַּר אָדָם חוֹכַת יַת יַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם וְחַוֵי לְהוֹן יַת תּוֹעֲבָתְהוֹן.

הודע את ירושלים את תועבותיה – תמן תנינן הודע את ירושלים נקרא ומתרגם לאפוקי מדרבי אליעזר, מעשה באחד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר בהודע ירושלים א״ל עד שאתה בודק בתועבות ירושלים זיל בדוק בתועבות אמך בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול.

הודע – פיישבוייר בלעז.

let...know Heb. הוֹדַע, fais savoir in French, inform.

בן אדם הודע את ירושלם את תועבותיה – כתרגומו הוכח ית יתבי ירושלם וחוי להון ית תועבתהון.

צוה השם את הנביא שיודיע את ירושלם את תועבותיה והתועבות הם החסדים שקבל מהקב״ה ומה שחטאו נגדו ומה שנגזר עליהם בעד חטאתם.

את תועבותיה – בספרים כ״י מדוייקים ודפוסים ישנים חסר וא״ו בין בי״ת לתי״ו ובמסורה ג׳ ב׳ מלא ואחד חסר וכולהון בסיפרא וסימנהון הודע את ירושלם. ובאו שמה והסירו. סי׳ י״א: התשפט התשפט. ריש סימן כ״ב. ולא מסיימי הי מינייהו מלא וחסר וחילופים רבים יש בספרים ופליגן אהדדי והן גופן קשיין דידהו אדידהו ובס״א כ״י קדמאה ובתראה מלא מציעאה חסר.

הודע – ר״ל אמור להם תועבותיהם להתווכח עמהם.

הודע את ירושלים, ימשיל את ענין ה׳ עם ישראל כמי שמצא אסופי ילדה נעזבת מאבותיה אשר השליכוה בגועל נפשה למדבר שממה, ונדיב אחד עבר שם וחמל על הילדה ושם עיניו עליה לטובה עד שגדלה, ואז נשא אותה לאשה והטיב לה בכל מיני טובות, והיא שכחה את כל תגמולוהי עליה וזנתה תחתיו להכעיסו, כמ״ש ימצאהו בארץ מדבר וכו׳ יצרנהו כאישון עינו וכו׳ ירכיבהו על במתי ארץ וכו׳ וישמן ישורון ויבעט וכו׳.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ג) וְ⁠אָמַרְתָּ֞ כֹּה⁠־אָמַ֨ר אֲדֹנָ֤י יֱהֹוִה֙י״י֙ לִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם מְ⁠כֹרֹתַ֙יִךְ֙ וּמֹ֣לְ⁠דֹתַ֔יִךְ מֵאֶ֖רֶץ הַֽכְּ⁠נַעֲנִ֑י אָבִ֥יךְ הָאֱמֹרִ֖י וְ⁠אִמֵּ֥⁠ךְ חִתִּֽ⁠ית׃

and say, 'Thus says Adonai Elohim to Jerusalem, 'Your origin and your birth is of the land of the Canaanite; the Amorite was your father, and your mother was a Hittite.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְתֵימַר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים לְיָתְבֵי יְרוּשְׁלֵם תּוֹתְבַתְכוֹן וְיַלְדוּתְכוֹן מֵאַרְעָא כְּנַעֲנָאֵי תַּמָן אִתְגְלֵיתִי עַל אַבְרָהָם אֲבוּכוֹן בֵּין בִּתְרַיָא וְאוֹדַעְתֵּיהּ דְאַתּוּן נַחֲתִין לְמִצְרַיִם בִּדְרַע מְרוֹמָם אֲנָא פָּרֵק יַתְכוֹן וּבִזְכוּת אֲבָהָתְכוֹן אֲנָא מְתָרֵיךְ מִן קֳדָמֵיכוֹן יַת אֱמוֹרָאֵי וּמְשֵׁיצַי יַת חִתָּאֵי.

רמז שנג

אביך האמורי ואמך חתית – אמר אביי לרב דימי האי קרא במערבא במאי מוקמיתו לה דכתיב ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל, אמר ליה בשעה שאמר לו המקום ליחזקאל לך אמר להם לישראל אביך האמורי ואמך חתית אמרה רוח פסקונית לפני הקב״ה רבש״ע אם יבא אברהם ושרה ויעמדו לפניך אתה אומר להם כך, ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל, ומי אית ליה רשותא כולי האי, אין דא״ר יוסי בר חנינא שלשה שמות יש לו, פסקון, אטמון, סגרון. פסקון שפוסק דברים כלפי מעלה, אטמון שאוטם עונותיהם של ישראל, סגרון כיון שסוגר אין פותח.

מכורותיך – כמו מגורותיך ומנחם חברו לשון תולדה וכן פי׳ כלי חמס מכורותיהם (בראשית מ״ט:ה׳), איש מאת מכרו (מלכים ב י״ב:ו׳), לבד ממכריו (דברים י״ח:ח׳) כולם לשון תולדות.

אביך ואמך – אברהם ושרה משם נטלו גדולתם ובני חת נתנו לה קבר.

your dwelling place Heb. מְכֹרֹתַיִך, like מְגוּרוֹתַיִךְ, your dwelling place [interchanging כ and ג], and Menachem (p. 110) connected the word to the idea of birth. He similarly explained: "weapons of violence are their birth (מְכֵרוֹתֵיהֶם)" (Bereshit 49:5): "besides what he has from his birth (מִמְכָּרָיו)" (Devarim 18:8): "each one from his kinsman (מַכָּרוֹ)" (Melakhim II 12:6). They all mean birth.

your father, etc., and your mother Abraham and Sarah took their greatness from there, and the children of Heth gave her a grave.

מכורותיך – אילו שכיניך, כדכתיב: איש מאת מכרו (מלכים ב י״ב:ו׳).

אביך האמורי ואמך חתית – כשם שמעשה אבות יעשו בנים, כך אתם עושים מעשה^א אמוריים וחתיים שישבו לפניכם בארץ. כי את כל התועבות האלה אשר אתם עושים עשו אנשי הארץ אשר לפניכם (ויקרא י״ח:כ״ז) – הם אמוריים וחתיים. וכן הוא אומר בסוף הפרשה: הנה כל המושל עליך ימשול לאמר^ב כאמה בתה (יחזקאל ט״ז:מ״ד).

א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 חסר: ״מעשה״.

ב. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5 חסר: ״לאמר״.

מכורותיך – מקום היכר שלך מתחלה ומקום תולדתך מתחלה

מארץ הכנעני – היה.

אביך מארץ האמורי.

ואמך – מארץ חת. ולא שהיו מזרע האמרי והחתי אלא לפי שיאמר למטה אמכן חתית ואביכן אמורי שמעשיה דומין למעשה אמורי וחתי שדרו אביה ואמה ביניהן הקדים לומר אביך אמורי ואמך חתית. וכן דרך פרשה לפתוח לעולם בעיקר ענינו ובמה שיש לו לסיים. והרי הוא כאלו אומר, הרי אַתּ במעשייך כאילו היה אביך שדר בארץ האמורי אמורי כמותן, ואמך חתית כמותן. ומ״מ עיקרו עתה לא פירש לך אלא מכורותם ומגוריהם שגרו בארץ אמורי וחתי מתחלה בארץ לא להם.

Your origins: i.e., the place of your recognition,⁠¹ from the outset, and (your birth), the place of your birth, from the outset, were from the land of the Canaanites. Your father was from the land of the Amorites, and your mother was from the land of Heth. And it was not that they were actually of Amorite or Hittite extraction. Rather since below he will say your mother was a Hittite and your father an Amorite (v. 45), for her deeds were similar to the deeds of an Amorite or a Hittite, since her father and mother dwelled among them, he anticipated (that text and) said your father (was) an Amorite and your mother a Hittite. And this is the way of (Biblical) composition: it always begins with the crux of the matter, and with what it must complete. And see, he says, as it were, “You are in your deeds as if your father, who dwelled in the land of the Amorites (were) an Amorite like them, and your mother (were) a Hittite like them.” But in any event, the crux of the matter he does not now elaborate to you, only their origins and sojourns in the land of the Amorite and Hittite at the beginning, in a land not theirs.

1. As did Yosef Kara before him, Rabbi Eliezer confuses the root of the Hebrew word for “origins,” with the similarly-sounding for “recognition.”

ואמרת – אמר לו שיאמר להם תוכחה זו דרך משל ואף על פי שהוא היה יושב בבבל צוה לו שיודיעם שם ע״י ספר אולי ישמעו וישובו.

מכורותיך – בחולם וענינו כמו מגורותיך.

ומולדותיך מארץ הכנעני – קשר מ״ם מארץ למולדותיך הסמוך למכורותיך אמר במעשיך את דומה לתרבות ארץ כנען כאילו נולדת ושכנת שם וכאילו אביך האמרי ואמך חתית שעשית כמעשיהם.

ויונתן תרגם: ותימר כדנן אמר י״י אלהים ליתבי ירושלם תותבותכון וגו׳.

מכרתיך – כל המפרשים הקודמים נטו מני ארח, כי ייחסו בכתבי קדש שהם דברי אלהים חיים תמורות, אם בשמות, ואם באותיות, וחלילה, ולכן אמרו כי הכ״ף בזה תמורת גימ״ל, וכן מכרתיהם (בראשית מ״ט:ה׳), וזה והדומה לו כלו שקר, אבל הוא כמו שהוא בכתוב משרש מכר, וזה כטעם אמרו ויתמכר לעשות הרעה. וזה כי ההמסר המופלג והשקידה בדבר מה, יקרא בלשון עברי מכירה, כי כן הוא ענין מכירה אצל הקונה, וזה לשון נאות שאין כמוה, וגם זה משל פילוסופיא, וראה איך זה מבואר מכאן, כי בעבור שנמחה ישראל לגמרי, והתעוררו מכל ארצות אחרות ושקדו בכנען, נאמר להם מכרתיך ומלדתיך שם, ויותר מופלג מזה אביך האמרי ואמך חתית.

ועשה להם משל ודמוי מהנערה וילדותה שהיתה ילדותה במקום שלא היה לה חומל ומשגיח עליה לעשות לה כמשפט הבנות שנולדו בבית אביהן, ואמר בתחלת הדברים לירושלם מכורותיך ומולדתיך מארץ הכנעני כי עם היות שהיה הנביא יושב בבבל צוה לו שינבא עליהם כן או שישלח לאמר אליהם שמה התוכחה הזאת, ומכורתיך הוא כמו מגורותיך ורצה בזה שהנה האדם במדותיו ותכונותיו יתדמה אם לארץ אשר הורגל בה וכמו שאמר כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו (ויקרא יח, ג), ואם שיתדמה לאביו ואמו המולידים אותו ולכן היה אומר כנגדם מכורותיך רוצה לומר הארץ אשר גרת בה, ומולדותיך והם האב והאם שהולידוך אגיד לך מי המה אלה אם הארץ אשר גרת בה שעליה אמר מכורותיך באמת היא ארץ הכנעני ושם הרגת ולכן לקחת אמונותיהם ועבודותיהם ככנענים עצמם, ואמנם מולדותיך נראה שהיה אביך אמורי ואמך חתית כי הנה במעשיך הרעים והמגונים אליהם נמשלת ודמית רוצה לומר לכנעני מצד אחד ולאמורי ולחתי מצד אחר, והותרה בזה השאלה הראשונה כי הנה לא אמר שהיו מארץ הכנעני ושהיה אביה אמורי ואמה חתית להיות הדבר כן אלא שכפי מעשיה ועבודתה נתדמה אם לארץ אשר גרה בה ואם לאמורי ולחתי כאלו הם אביו ואמו.

מכרתיך – בחולם הכ״ף.

מכורותיך – מגורותיך כי גיכ״ק מתחלף וכן כלי חמס מכרותיהם (בראשית מ״ט:ה׳).

מכורותיך ומולדותיך – ארץ מגורך ומקום תולדתך המה מארץ הכנעני ר״ל ברוע מעשיך אתה ניכרת שארץ מגורך ומקום תולדתך המה מארץ הכנעני כי מעשיך דומים למעשיהם כאלו מהם למדת.

אביך האמורי – וכאלו אביך היה מאנשי האמורי וכאלו אמך היתה מבנות חת כי מעשיך מורים כאלו כן הוא.

מכורותיך – משרש כור, מענין שרש כרה, כטעם אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם (ישעיה נ״א:א׳) (ראזנמילר וגעזעניוס ולפניהם גוסעציוס, אלא שלדעתו המלה משרש כרה). והכוונה זקניך וראשי משפחתך. וכן מולדותיך – ענינו משפחותיך. עיין מה שכתבתי בבראשית י״ב:א׳. ולפי זה עולה יפה מ״ם מארץ הכנעני.

ואמנם הכוונה לדעת רד״ק ודון יצחק וראזנמילר היא לומר: אתם כאילו אינכם בני אברהם יצחק ויעקב, אלא כאלו אתם מזרע כנען שמעשיהם מתועבים.

ולי נראה שהכוונה: אבותיך היו אכזרים כמו הכנענים שהיו שורפין את בניהם באש, ומלבד זה אביך היה אמורי ואמך חתית, ונולדת בזנונים. ומכל זה נמשך שלא חסה עליך עין ולא כרתו שָרֵך וגו׳ (יחזקאל ט״ז:ד׳). וכל זה משל על מצב האומה בתחילת היותה, כלומר בגלות מצרים, כטעם ימצאהו בארץ מדבר וגו׳ {דברים ל״ב:י׳}. והנה למטה פסוק מ״ה מפורש שהאמוריות והחתיות געלו אנשיהן ובניהן כלומר שהיו מואסות אותם ומתאכזרות עליהם. הן אמת כי שם הנביא ממשיל הבת לאם ואומר: כאמה בתה. אך עתה בתחלת הנבואה נראה שלא נתכוון לכך אלא לצייר איך לא חסה עין על הבת ביום הולדת אותה.

מכרתיך – כמו מגורותיך חילוף גימ״ל בכ״ף, רק מגורה דרך עראי ומכירה היא בקביעות, כמו שנראה לקמן (כ״א ל״ח, כ״ט י״ד).

מכרתיך – מצייר ענינה במצרים כאילו הושלכה הילדה הזאת מארץ נכריה, שמקום ומגורת אבותיה היה מארץ הכנעני – וגם אביה ואמה לא היו מעם אחד, כי אביה היה אמורי ואמה היתה מבנות חת – שע״י שהיו מעמים שונים לא חסו על הילד הנולד להם, וצייר שאביה היה אמורי שהאמוריים היו רעים יותר מיתר עמים, ושאמה היתה חתית, שבנות חת היו רעים יותר מנשי האמוריים במדותיהם, כמ״ש קצתי בחיי מפני בנות חת, והנמשל שאז לא הובררו עדיין לגוי מיוחד רק דבוקים בתועבת אביהם ואמם שמהם נולדו, שלמדו דרכי האמוריים עד שהאמורי היה אביהם ומוריהם, והיה בם תכונת הארץ שנולדו שם שהיא ארץ חת, כי חברון ששם גרו אברהם ויצחק היתה לבני חת, והמליצה תצייר את העם הכללי כאב לאנשים הפרטיים של האומה, כי האנשים ילמדו דרכי העם אשר יצאו מהם, ואת הארץ ששם יולד האיש תצייר כאם, כי ממנה יונק מזונו, ותכונת הולד ידמה לתכונת האדמה ופירותיה ואוירה, שמן שדיה חפר אוכל, שע״ז כפל מכרתיך ומולדתיך נגד האב והאם, שהם העם ששם נולדו ומקום מכורתם ששם גרו, ור״ל שעדיין לא הובדלו מטומאת הכנענים ומעשיהם.

מכרתיך – לפי דעת שד״ל הוא ממקור כרה, ע״ד אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם (ישעיהו נ״א:א׳), ור״ל ראשי משפחתך וקדמוניה, וכן מלדתיך שאחריו.

האמרי... חתית – בעלי מדות מגונות כבני העמים ההם.

ומולדותיך – כתוב כאן מלא שתי הווין, אולי להפרישו מן הקודם, שישמש כאן להוראת יום הלידה ממש, מ״מ עולה יפה גם אם נפרשהו כמו למעלה; או ביום שנולדת, כלומר בראשית הויתך סבלת הרבה בגלות מצרים (ותיבת לא כרת שרך וגו׳ הן כולן משל), או מחמת אכזריות לבם, בניך לעת עתה אינם חומלים עליך כאלו היו מזרע האמורי המשליכים ולדות נשיהן על פני השדה בלי חמלה.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) וּמוֹלְ⁠דוֹתַ֗יִךְ בְּ⁠י֨וֹם הוּלֶּ֤⁠דֶת אוֹתָךְ֙ לֹא⁠־כׇרַּ֣⁠ת שׇׁרֵּ֔⁠ךְ וּבְמַ֥יִם לֹא⁠־רֻחַ֖צְתְּ לְ⁠מִשְׁעִ֑י וְ⁠הׇמְלֵ֙חַ֙ לֹ֣א הֻמְלַ֔חַתְּ וְ⁠הׇחְתֵּ֖ל לֹ֥א חֻתָּֽ⁠לְתְּ׃

As for your birth, on the day you were born your navel was not cut, neither were you washed in water to cleanse you; you weren't salted at all, nor swaddled at all.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאַף כַּד נְחָתוּ אֲבָהַתְכוֹן לְמִצְרַיִם תּוֹתָבִין בְּאַרְעָא דְלָא דִילְהוֹן מְשַׁעְבְּדִין וּמְעַנַן לְהוֹן הֲוַת כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל דַמְיָא לְוַלְדָא דִי רְטִישׁ עַל אַפֵּי בָרָא דְלָא אִתְפְּסַק שׁוֹרֵיהּ וּבְמַיָא לָא אִשְׁתְּטִיף לְאִתְנַקָאָה וּבִמְלַח לָא אִתְמְלַח וּבְאִיסוּרִין לָא אִתְאֲסָר.

ומולדותיך ביום הולדת – א״ר נחמן אמר רבה בר אבוה כל האמור בפרשת תוכחה עושין לחיה בשבת, ומולדותיך ביום הולדת אותך – מכאן שמילדין את הולד בשבת, לא כרת שרך – מכאן שחותכין את הטבור בשבת, ובמים לא רחצת – מכאן שרוחצין את הולד בשבת, והמלח לא המלחת – מכאן שמולחין את הולד בשבת, והחתל לא חתלת – מכאן שמלפפין את הולד בשבת.

רמז שנד

דרש רבי עקיבא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים, בשעה שהיו הולכות לשאוב מים הקב״ה מזמין להן דגים קטנים בתוך כדיהם ושואבות מחצה דגים ומחצה מים ובאות ושופתות שתי קדרות אחת של חמין ואחת של דגים ומוליכות אותם אצל בעליהם בשדה ומרחיצות אותם וסכות אותם ומאכילות ומשקות אותם ונזקקות להם בין שפתים שנאמר אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ, בשכר שתשכבון בין שפתים זכיתם לביזת מצרים, וכיון שמתעברות באות לבתיהם, וכשמגיע זמן מולדיהן הולכות לשדה ויולדות תחת התפוח, שנאמר תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך וגו׳, והקב״ה שולח משמי מרום ומנקר אותם ומשפר אותם כחיה שמשפרת את הולד שנאמר ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך, ומנקט להון שני עיגולין אחד של שמן ואחד של דבש שנאמר ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור, וכיון שמכירים בהם מצריים באים להרגם ונעשה להם נס ונבלעים בקרקע ומביאין שורים וחורשים על גבם שנאמר על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם, לאחר שהולכים יוצאים ומבצבצים כעשב השדה שנאמר רבבה כצמח השדה, וכיון שמתגדלים באים עדרים עדרים לבתיהם שנאמר ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים, אל תקרי בעדי עדיים אלא בעדרי עדרים, וכשנגלה הקב״ה על הים הם הכירוהו תחלה שנאמר זה אלי ואנוהו.

לא כרת שרך – טבור, וצורתו היסודית: ״שררך״.⁠¹

למשעי – הלמ״ד ל״תמייז׳⁠ ⁠⁠״,⁠² כלומר על דרך הניקוי;⁠³ והערבים אומרים: ״משע קצעתך״, כלומר נקה אותה (=את קערתך).

והמלח לא המלחת – לא פוזרה האבקה הכתושה.⁠⁴

והחתל לא חתלת – במשמעות ליפוף ועיטוף.⁠⁵

1. כך פירשו כמעט כל המפרשים שלפירושם אנו מתייחסים בהערותינו.

2. קרוב לזה פירוש ריב״ג, אללמע, עמ׳ 36 (רקמה, עמ׳ מח), אף-על-פי שהוא משתמש במלה ״ללתעיין״ (=להגדרה). וראה הערות וילנסקי, רקמה, שם. האפודי (עמ׳ 71), רש״י ורד״ק סבורים שהלמ״ד היא למ״ד התכלית.

3. כך: ת״י; רס״ג, אגרון, ערך ׳משע׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳משע׳, שמשווה לשפה הערבית, כמו פרשננו. אולם ריב״ג, שם, בשם ״יש אומרים״, רש״י ורד״ק, מפרשים במשמעות ״צחצוח והחלקה״, כהוראתה בארמית. מנחם, ערך ׳שע׳, מביא מלה זו עם קבוצת מלים ששורשן ״שעשע״. (כך רש״י בשם מנחם).

4. נראה, שפרשננו מקשר את הכתוב לתיבת ״נמלחו״ (ישעיהו נ״א:ו׳); והשווה: ריב״ג, אצול, ערך ׳מלח׳, על תיבת ״ממלח״ (שמות ל׳:ל״ה). ריב״ג, שם, רש״י ורד״ק מקשרים את תיבות ׳המלח״ ו״המלחת״ לשם העצם ״מלח״; לדברי רש״י ורד״ק, המלח מחזק את עור התינוק.

5. השווה: אלפסי, ערך ׳חתל׳; מנחם, ערך ׳חתל׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳חתל׳; רש״י; רד״ק וראה: ראב״ע, פירושו לאיוב לח, ט.

ביום הולדת אותך – פושניאה בלעז כשבחרתי בך במצרים היית בלי שום תיקון ולפי שדימה הדבר ללידה הזכיר כאן תיקוני הולד.

שרך – כמו שררך.

למשעי – לצחצוח צחיח הסלע תרגומו שעיעות כיפא אפלצמנט בלעז ומנחם חבר למשעי לשון שעשועים.

לא המלחת – מכאן שמולחין את הולד כדי שיתקש׳ בשרו.

והחתל – לשון כריכה בבגדים וכן וערפל חתולתו (איוב ל״ח:ט׳) הוא שמלפפין את הוולד.

on the day you were born Heb. הוּלֶדֶת, fus nee in French. When I chose you in Egypt, you were without any preparation, and because he compares the matter to birth, he mentions here the preparations of the newborn.

your navel Heb. שָּׁרֵך, like שָּׁרְרֵך.

for cleansing Heb. לְמִשְּׁעִי, to make smooth, [as] (Yechezkel 24:7),⁠"the smoothness of the rock (צְחִיחַ סֶלַע)" is translated שְּׁעִיעוּתכֵּיפָא, apla[ni] ment in Old French, clearing, smoothing. Menachem (p. 177) associates it to the word for dandling (שַּׁעַשּׁוּעַ).

nor were you salted From here it is derived that we salt the newborn so that his flesh hardens.

nor swaddled Heb. וְהָחְתֵּל, a word denoting enwrapping with garments, and likewise: "and the dark cloud its wrapping (חֲתֻלָּתוֹ)" (Iyyov 38:9). It is [the cloth with] which they swathe the infant.

שורך – פתרונו: טיבורך.

ומולדתיך ביום הולדת אותך – זכרו נא טובות שעשיתי^א עמכם מיום שירדו, פתרונו: והלא כמה טובות עשיתי עמכם מיום שירדו אבותיכם למצרים בארץ לא להם,⁠¹ משועבדים ומעונים, וגזר עליהם פרעה לאבד את זכרם. בעת לדתנה יוצאות השדה להניח שם וולדיהן, שנאמר: תחת התפוח עוררתיך (שיר השירים ח׳:ה׳). והקב״ה שולח משמי מרום מלאכיו שעושין לו כל צרכי הוולד, כחכמה זו שעושה לוולד כל צרכו, שנאמר: ומולדותיך^ב ביום^ג הולדת אותך לא כורת שורך. ומלקט להם שני עיגולים אחת של שמן ואחת של דבש, שנאמר: ויניקיהו דבש מסלע וגו׳ (דברים ל״ב:י״ג).

ובמים לא רחצת למשעי – שרוחצין את הוולד כדי להחליק בשרו.⁠^ד

והמלח לא הומלחת – כשם שמולחין את הוולד^ה בשאר ארצות כדי להקשות את בשרו.

והחתל לא חתלת – בלאים כלים^ו שמלפפין בהן את התינוקות ומיישבין ומתקנין את אבריהן.

1. השוו ללשון הפסוק בבראשית ט״ו:י״ג.

א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שעשית⁠[י]⁠ם״.

ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״ומולדתך״.

ג. כן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994: ״כיום״.

ד. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״בידו״.

ה. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״הווליד״.

ו. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5. בכ״י פרמא 2994, פריס 162: ״בלאי בגדים״.

ומולדותיך – כשנולדת לידה ממש. אבל הראשון הוא תולדה ולא לידה. ותולדתה היא אביה ואמה שמפרש לאלתר. והראשון בלעז אֵנְיינְדְרְמֶנְט, והשני נשנצ״א.

כרת שרך – נחתך טיבורך.

למשעי – להחליק ולעדן הבשר ולנקותו מן הדם והגנינים.

והמלח לא המלחת – שמעתי שבארץ שיזיילא מולחין את הולד כלו להעביר ולמרק כל ליחה שבין העור לבשר שלא יעלה בשרו חטטין.

והחתל לא חתלת – לישב האיברים שנתפרקו בילדתו.

ומולדותיך – עתה החל המשל והמשיל כנסת ישראל לנערה שהיתה בעת לדתה במקום שלא מצאה חומל ומשגיח עליה לעשות לה כדת הילוד אלא כמו שנולדה עם הגיעול והדם השליכוה אל פני השדה כמו שמשליכים חוץ לעיר את הנבלה ודבר המגועל עד שעבר עליה חומל וראה אותה מתבוססת בדמיה ובשדה וחמל עליה שלא תמות מתוך הגעול ההוא אלא שתחיה ותהיה עדיין כצמח השדה לרבבה והניחה החומל כמו שהיתה לא רחצה ולא שטף הדמים מעליה והניחה כמו שהיתה עד שגדלה הילדה הזאת ובאה בעדי עדים כלומר הגיעה לפרקה בימי הנערות שראוי לעדותה בעדי עדים כמשפט הבנות הראויות להנשא לבעל וכשראה החומל כי הגיע עת דודים וראויה היא להיות לאיש פירש כנפיו עליה כלומר הבטיחה שיקחנה לאשה ונשבע לה על זה ובא בברית אתה וכל הענין כאשר הוא הולך ואומר הנה פירשנו ענין המליצה ועתה נפרש ענין המשל.

ומולדותיך – אמר לך מולדותיך איך היו ועת הלידה הוא עת וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, ובני ישראל פרו וישרצו וירבו (שמות א׳:ו׳-ז׳) שהיתה העת ההיא כנסת ישראל בלי חומל ומשגיח בלתי האל יתברך.

ביום הולדת אותך – זה הראשון נכתב בוי״ו עם הדגש והוא מקור מבנין הפעל ואותך כמו עצמך כאילו אמר ביום שנולדת.

לא כרת שרך – כי זה מצרכי הילוד בעת לדתו וכן שאר הדברים הרחיצה והמליחה והחתול ואם לא יעשו דברים אלו לילוד הוא בסכנה שימות לפיכך התירו לעשות לו בשבת כמו שאמר כל האמור בפרשה תוכחה עושין לחיה בשבת כי הם דברים שהם סכנה אם לא יעשו אותם ואמר ביום הולדת אותך מכאן שמילדים את האשה בשבת.

לא כרת שרך – מכאן שחותכין את הטיבור בשבת.

ובמים לא רחצת – מכאן שמרחיצין את הולד בשבת וכרת שלא נזכר פעלו מן הדגוש וכן והאשרה אשר עליו כרתה (שופטים ו׳:כ״ח).

שרך – דגוש הרי״ש לחסרון הרי״ש האחרת והשרר הוא הטבור וידוע הוא.

ובמים לא רחצת – סתם רחיצה במים חמין.

והמלח לא המלחת – מכאן שמולחין את הולד בשבת.

והחתל לא חתלת – מכאן שמלפפין את הולד בשבת.

למשעי – פירושו להחליק הבשר כי הרחיצה במים חמין מחליקה הבשר ומעדנת אותו ותרגום חלקת צואריו (בראשית כ״ז:ט״ז) שעיעות צואריה ויהיה היו״ד למשעי במקום אות הכפל.

והמלח לא המלחת – והמלח בקמץ חטף הה״א.

הומלחת – בשורק הה״א כי המלח מחזק עור בשר הילד ומקשה אותו.

והחתל לא חתלת – כמו שמלפפין את הולד ומחתלין אותו בחתלת בגדים וקושרין אותו לתקן איבריו ולישרם לפי שהיה במעי אמו כרוך בשליתו ראשו בין ברכיו, וענין המשל שהיו ישראל במצרים מעת מת יוסף וקם מלך חדש על מצרים (שמות א׳:ח׳) כילד שאין בו כח לפרנס עצמו ולא מצא חומל שיחמול עליו ולא עוד אלא שהשליכוהו חוץ לעיר על פני השדה מרוב מאסם בו זהו שאמר בגעל נפשך ביום הולדת אותך (יחזקאל ט״ז:ה׳) זהו געל דמי הלידה כן ישראל העבידום מצרים בפרך וענו אותם בכל מיני ענוים עד שהיו קרובים למות מרוב הענויים ולא עוד אלא שהשליכום חוץ לעיר בשדה כמו שכתוב בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה (שמות א׳:י״ד) ממאס בהם שלא יראום זהו משל ותשלכי על פני השדה.

ויונתן תרגם הפסוק כן: ואף כד נחתו אבהתכון למצרים וגו׳.

למשעי – היו״ד ליחס כמו מצרי עברי, והטעם להושע ולהמלט ממות ומהרע.

והמלח לא המלחת – כן הוא מנהג כל הישמעאלים עדין, ליבש הלחות אשר בילד מזוהמת האם, וגם יחזק בזה את העור שהוא מגן לגוף.

והנה לזמן שילדוך אביך ואמך ביום הולדת אותך לא תקנוך ולא עשו עמך מה שרגילים בני אדם לעשות לילד בהולדו והוא אומרו לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי שהילד בהולדו יכרתו את המעי אשר לו בטבורו שהיה קשור במעי אמו שממנו היה מקבל מזונו והוא שקרא וכן הילד רוחצים במים להסיר ממנו הזוהמה היוצאת עמו מהבטן ולפי שמשימים מלח בתוך אותם מים כדי להשקות גופו ולאמצו לכן אמר והמלח לא המלחת וכן החתל לא החתלת שהוא הכסוי בבגדי׳ שמכסים בו הילד אחרי תיקונו ורחיצתו כאילו נולדת בשדה שבכל הגיעול והדם שיצאת מהבטן השליכוך שמה על פני האדמה, ואומרו למשעי ענינו להחליק הבשר כי הרחיצה במים החמין מחליקה את הבשר ומעדנת אותו. וענין המשל הזה הוא שאם אדם נכבד מצא על פני השדה ילדה אחת שהושלכה שמה כמו שנולדה באותו גיעול ודם כמו שיצא מן הבטן, וחמל עליה לשלא תמות ותקנה וקשטה וגדלה ופרנסה עד שהגיע לפרקה בימי הנערות וקשטה בעדי עדים כמשפט הבנות הראויות להנשא והחומל ההוא לקחה לו לאשה ונשבע לה וכתב לה כתובה זהו תכלית ההטבה ותכלית החסד, כן אחרי מות יוסף וכל אחיו ויקם מלך חדש על מצרים (שמות א, ח) היה עם בני ישראל כילד שאין בו כח לפרנס עצמו ולא היה שם חונן וחומל עליו והיה על פני השדה מעבידים בהם המצריים עבודת פרך בכל מיני ענוים עד שהיו קרובים למות, ובא הקדוש ב״ה וחמל עליהם והוציאם משם במסות באותות ובמופתים והביאם להר סיני ונתן להם את התורה כאילו לקח את האומה לו לאשה בקידושין וכתובה והביאם לארץ הקדושה זהו ענין הנמשל דומה למשל.

ביום הולדת – זה הראשון נכתב בוא״ו עם הדגש.

לא כרת – עבר מבנין פועל והרי״ש דגושה כמשפט לא כמנהג ולכן הכ״ף בקמץ חטוף מכלול דף פ׳.

שרך – השי״ן בקמץ חטוף מפני דגשות הרי״ש הבא אחריו עפ״ה כמ״ש במכלול דף ע״ב והגהת ר׳ אליה שם.

והמלח – הה״א בקמץ חטוף.

המלחת – החי״ת בפתח מפני שהיא גרונית מכלול דף פ״ז.

חתלת – במקצת ספרים תי״ו ראשונה בקמץ ומקצתן בפתח.

שרך – הוא הטבור כמו שררך אגן הסהר (שיר השירים ז׳:ג׳).

למשעי – ענין החלקה כי חלקת צואריו (בראשית כ״ז:ט״ז) תרגם אונקלוס שעיעות צוארוהי.

והחתל – ענין כריכה כריכה בבגדים וכן וערפל חתולתו (איוב ל״ח:ט׳).

ומולדתיך וגו׳ – כאומר הלא אין מהראוי לבגוד בי כי אני הטבתי עמך כי מולדותיך ר״ל התולדה שלך ולתוספת ביאור אמר ביום הולדת אותך הנה אז לא נכרת שרך כדרך הנהוג לכרות המעי היוצא מן הטבור ולא רחצו אותך במים להחליק את הבשר ולא מלחו את בשרך כי הדרך הוא למלוח את בשר הגוף להקשותו ולאמצו.

והחתל לא חתלת – לא כרכו אותך בבגדים ליישר האיברים וכדרך שעושים בתקון הולד (המשיל את ישראל בהיותם במצרים והגאולה מהם לילדה שנולדה בשדה מקום שלא מצאה מי יחמול עליה לעשות לה תקון דת הילדים בעת הוולדם וכמו שיצאה מבטן המלאה מוגעלת בדם הלידה כן הושלכה ע״פ השדה ועבר עליה אדם נכבד וראה אותה בענין רע וחמל עליה לשלא תמות ואמר לה בהבטחה שתחיי עם שאת מוגעלת בדם ותהיה עוד לרבבה כי תולדי בנים ובנות ובהיותה ע״פ השדה גדלה עד שהגיע לפרקה להיות ראויה לנשואין ועבר עליה שוב האדם הנכבד הזה וראה כי כן הוא לקחה לו לאשה ושטף ממנה לכלוך הדם והלבישה וקשטה א״כ החומל הזה עשה עמה תכלית ההטבה והחסד וכן עשה המקום עם ישראל כי אחרי מות יוסף ואחיו היו עם בני ישראל כילד שאין בו כח לפרנס עצמו ולא מצאו חונן וחומל והושלכו ע״פ השדה לעבוד עבודתם ובא הקב״ה וחמל עליהם והבטיח׳ על הגאולה והפרם והרבם ובבוא הזמן הוציאם ממצרים וקרבם לפני הר סיני ונתן להם התורה כאלו לקחם לו לאשה בכתובה וקדושין והביאם לארץ הקדושה ועשה א״כ עמהם חסד הרבה).

למשעי – משרש משע, ענין טהרה ונקוי בערבי (ר״י קמחי, הביאו רד״ק בשרש שוע, ראזנמילר וגעזעניוס).

^אוהמלח לא המלחת – כתב Galenus (de Sanit I.7): Sale modico insperso cutis infantis densior solidiorque redditur.⁠^ב

א. ביאור זה מופיע רק בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. הוא חסר בדפוס ראשון.

ב. בתרגום לעברית: ״מעט מלח שפוזר על עורו של התינוק הופכו לסמיך ומוצק יותר.⁠״

הולדת אותך – מקור מההפעל כמו יום הולדת את פרעה, ושם בא הדגש תמורת הנח, ופה בא דגש עם הנח שלא כמשפט.

שרך – הוא הטבור, כמו שררך אגן הסהר.

למשעי – לנקות הבשר, ובלשון משנה שעטנז שוע טוי ונוז.

ומולדותיך – עתה צייר איך נולדה, שעז״א ומולדותיך, ומה נעשה עמה ביום לדתה, שעז״א ביום הולדת אותך לא כרת שרך – המנהג לעשות להנולד ארבעה תקונים

א. שכורתים הטבור, שעד עתה ענק מזונותיו דרך הטבור והיה במדרגות הצומח שיונק מזונו דרך שרשו, וכשנולד כורתים הטבור וקושרים אותו כי מעתה יקח המזון דרך פיו, וכשלא נכרת טבורו הוא עדין במדרגתו הראשונה, והנמשל שהאומה כאשר תולד להיות גוי מיוחד צריך שתתפרד מן האומה שבאה משם והיתה דבוקה שם בשרשה, אבל את לא כרך שרך – כי עדן דבוקה בשורש מעשה הכנענים

ב. אח״כ רוחצים אותו במים להסיר הדמים והגיעול, ובנמשל של האומה, שחכמי לב ירחצו מדותיהם הנשחתות ע״י מי החכמה והדעת שיקבעו ביניהם נמוסים טובים ומשפטים ישרים,

ואת במים לא רחצת

ג. אחר כך מולחים אותו לחזק הבשר,

ד. וחותלים אותו לישר האיברים, כי במעי אמו היה הבשר ספוגיי, והאיברים כפופים ראשו בין ברכיו. ובנמשל האומה, שישתדלו לחזק האישים הפרטיים בגבורה ואומץ הלב, ולישר את הכלל לשום עליהם ראשים שופטים ושוטרים, עד שיהיה כגוף נצב הקומה אמיץ וחזק ואיבריו מיושרים, וכ״ז לא נעשה לך.

למשעי – פירשוהו מלשון ערבי להוראת נקיון, וגם בלשון ארמי שעיע הוא תרגומו של חָלָק (ואנכי איש חלק, פרשת תולדות).

והמלח וגו׳ – מנהג זר שנראה מכאן שהיו נוהגים אז בתינוקות תכף אחר לֵידָתָן.

החתל – ידענו הוראתו בקבלה; הקף גוף התינוק ע״י בדי פשתים.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ה) לֹא⁠־חָ֨סָה עָלַ֜יִךְ עַ֗יִן לַעֲשׂ֥וֹת לָ֛ךְ אַחַ֥ת מֵאֵ֖לֶּ⁠ה לְ⁠חֻמְלָ֣ה עָלָ֑יִךְ וַֽתֻּ⁠שְׁלְ⁠כִ֞י אֶל⁠־פְּ⁠נֵ֤י הַשָּׂ⁠דֶה֙ בְּ⁠גֹ֣עַל נַפְשֵׁ֔ךְ בְּ⁠י֖וֹם הֻלֶּ֥⁠דֶת אֹתָֽךְ׃

No eye pitied you, to do any of these things to you, to have compassion on you; but you were cast out in the open field, for your person was abhorred on the day that you were born.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לָא חָסַת עֲלֵיכוֹן עֵינָא דְפַרְעֹה לְמֶעֱבַד לְכוֹן טָבָא חֲדָא לְרָחָמָא עֲלֵיכוֹן וּגְזַר עֲלֵיכוֹן גְזֵרַת גְמִירָא לְמִרְמֵי דְכוּרֵיכוֹן בְּנַהֲרָא לְאַבָּדָא יַתְכוֹן בְּעִדַן דַהֲוֵיתוּן בְּמִצְרַיִם.

לחומלה – לחוס.

בגועל – אנבורישמנט בלעז.

to have mercy Heb. לְחֻמְלָה, to pity.

in the loathsomeness Heb. בְּגֹעַל an [a]borissemant, in abhorrence, loathing.

לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך – לא חס עליכם עמו עינו^א של פרעה לעשות לכם מכל אלה לחמול עליכם, וכל^ב עין בעולם לא חסה עליכם לעשות לכם מכל אלה לפי שהיו יראים מגזירתו של פרעה.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כל האמור בפרשת^ג תוכחה עושין לחיה בשבת, לפי שיש בהן הצלת נפש.

ביום הולדת אותך לא כורת שורך – מיכאן שכורתין את הטיבור בשבת.

והחתל לא חתלת – כמו: וערפל חתולתו (איוב ל״ח:ט׳).

ותושלכי על^ד פני השדה – שהיו בנות ישראל מתייראות לילד ביישוב לפי שגזר עליהם פרעה כלייה להשליך זכוריהן^ה ביאור לאבדכם בעת מולדתכם במצרים, והיו הולכות על פני השדה ומולידות בגעל נפשם – שכל עצמה היתה מגואלת בדם.

א. כן בכ״י פרמא 2994, פריס 162. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״עמו״.

ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״וכן״.

ג. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״בפרשה״.

ד. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, וכן במספר כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״אל״.

ה. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״זכוריכם״.

בגעל נפשך – במיאוס וליכלוך גופך, שאילו היה בך דעת היתה נפשך גועלת בעצמך מרוב טינוף, וכל זה היה בשעבוד מצרים, שמתוך שעבוד ופרך ועבודה קשה שאין להם מרחם ומחזיק יד היו פרים ורבים.

לא חסה עליך עין, אחת מאלה – אפילו אחת מאלה כל שכן כלם שהיית צריכה להן.

לחמלה – בשורק החי״ת.

אל פני – כמו על פני וכמוהו רבים.

בגועל נפשך – גופך וכן ברזל באה נפשו (תהלים ק״ה:י״ח) – גופו. והגעל הוא דמי הלידה זהו שאמר ביום הולדת אותך הגעול שהיה לך ביום שנולדת וענין זה המשל מבואר הוא למעלה.

ויונתן תרגם: לא חסת עליכון עינא דפרעה וגו׳.

ולכן אמר לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך רוצה לומר שאפילו אחד מהתיקונים שזכר לא עשו לה כשנולדה לפי שלא היה שם חונן וחומל אבל השליכוה אל פני השדה בגעל נפשך רוצה לומר במיאוס נפש.

חסה – מלשון חס וחמלה.

בגועל – ענין מאוס ותיעוב כמו וגעלה נפשי אתכם (ויקרא כ״ו:ל׳).

נפשך – ר״ל גופך וכן וריקה נפשו (ישעיהו כ״ט:ח׳).

לא חסה עליך עין – שום עין אדם לא חסה עליך לעשות לך אחת מאלה התקונים שעושים לולד ביום הולדו.

לחומלה עליך – להיות חומל עליך להתעסק עמך וכפל הדבר במ״ש לתוספת ביאור.

בגועל נפשך וגו׳ – ר״ל ביום שנולדת הושלכת ע״פ השדה כמו שהיה גופך מוגעל ומלוכלך בדם הלידה.

בגעל נפשך – מליצה קשה. ואולי כמו נשפך – שהיה הדם נשפך ויוצא ממנה לכל צד.⁠^א

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר ד״ה ״בגעל נפשך״.

לא חסה עליך עין לחמלה עליך – החס הוא מפני צרכו אל הדבר, כמו ועינכם אל תחוס על כליכם, אתה חסת על הקיקיון, והחומל הוא מצד טוב הדבר בעצמו, כמו כי חמל העם על מיטב הצאן והבקר ולא אבו החרימם.

לא חסה עליך עין – יש הבדל בין חוס ובין חמל, שהחס הוא מפני צרכו אל הדבר, והחומל רוצה בקיום הדבר מצד עצמו כי הוא טוב בעיניו, ר״ל שלא חסה עליה עין אביה מצד צרכו להקים לו זרע, ולא אחר מצד החמלה שלא תשחת עד כאן פירש איכות ההולדה שעז״א ומולדותיך, עתה יפרש מ״ש ביום הולדת אותך, כי תיכף ביום הולדת הושלכת אל פני השדה בגעל נפשך – ובנמשל שהושלכה מארצה לשדה ארץ מצרים ושם עבדו בם בפרך בכל עבודה בשדה.

בגעל נפשך – בהיותך עוד נגעלת ומאוסה.

עת דדים – שבני אדם יחשקו בך.

ואכסה ערותך – סלחתי על עוניך הרבים שהעוית בארץ מצרים והוצאתיך משם.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ו) וָאֶעֱבֹ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ וָֽאֶרְאֵ֔ךְ מִתְבּוֹסֶ֖סֶת בְּ⁠דָמָ֑יִךְ וָאֹ֤מַר לָךְ֙ בְּ⁠דָמַ֣יִךְ חֲיִ֔י וָאֹ֥מַר לָ֖ךְ בְּ⁠דָמַ֥יִךְ חֲיִֽי׃

When I passed by you, and saw you weltering in your blood, I said to you, 'in your blood, live'; yes, I said to you, 'in your blood, live'.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְעַל דָכְרָן קְיָם אֲבָהַתְכוֹן קֳדָמֵי אִתְגְלֵיתִי לְמִפְרַקְכוֹן אֲרֵי גְלֵי קֳדָמֵי אֲרֵי אַתּוּן מְעַנַן בְּשִׁעְבּוּדְכוֹן וַאֲמָרִית לְכוֹן בִּדְמָא דְמָהוּלִתָּא אָחוֹס עֲלֵיכוֹן וַאֲמַרֵית לְכוֹן בְּדַם פִּסְחָא אֶפְרוֹק יַתְכוֹן.

ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגו׳ – ר׳ אליעזר אומר וכי מה ראה הקב״ה לומר שני פעמים בדמיך חיי, אלא אמר הקב״ה בזכות דם פסח ודם מילה תגאלו ממצרים, ובזכותם אתם עתידים להגאל בסוף מלכות רביעית.

מתבוססת – נרפסת כמו יבוס קמינו.

בדמיך חיי – אף בנווליך זה לא תמותי וששינה לומר שני פעמים לפי שבדם פסח ודם מילה נגאלו.

[לשון אחר: מתבוססת – שוייליאה בלעז.]

downtrodden Heb. מִתְבּוֹסֶסֶת, downtrodden, as: "and He will trample (יָבוּס) our adversaries" (Tehillim 60:14).

With your blood, live Even with this loathsomeness of yours you shall not die. He repeats this a second time because they were redeemed with the blood of the Passover sacrifice and the blood of circumcision (Pirke DeRabbi Eliezer, chapter 29). Another explanation of מִתְבּוֹסֶסת: souillee in French, soiled, sullied.

ואעבור עליך ואראך^א מתבוססת בדמיך – מגואלת בדמייך.

ואומר לך בדמייך חיי – בדמייך תתרפאי, כמו: וישבו תחתם במחנה עד חיותם (יהושע ה׳:ח׳), שתרגם יונתן: עד דאיתסיאו.⁠^ב במקום שעושין לחייה כמה שמפרש והולך בפרשה זו, ואם אין עושין לו הוולד מסוכן.

אמרתי לו: בדמיך חיי ותתרפאי, ונתרפאת. ומה שכתב שני פעמים: בדמייך חיי – כדי למלאות את הניגון.

א. כן בפסוק ובכ״י פירנצה II.24. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״ואראה״.

ב. כן בכ״י פרמא 2994, פריס 162. בכ״י מינכן 5: ״דאיתסיו״. בכ״י לוצקי 777: ״דאיתיסילו״.

ואעבר עליך – דרך עליך,

מתבוססת – נדרכת.

בדמיך – בדמי העיבור והלידה. כלומר מתגלגלת בשיעבוד ופרך בלי רחמים כשגזרו עליה עינוי ועבודה ולהשליך הבנים ליאור.

בדמיך – אף כמו שאת מתבוססת בדמיך בלי קשירת טבור ורחיצה ומליחה וחיתול.

חיי – תחיי עוד. וכפל הדיבור הוא חוזק הדיבור בכל הכתובין.

ואעבור עליך – כבר פירשנו ענין המליצה וענין המשל זהו שאמר ואודע לכם בארץ מצרים על ידי אהרן ומרים ומשה נודע להם בנבואה שהזהירו אותם לאמר להם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו (יחזקאל כ׳:ז׳).

ואראך מתבוססת בדמיך – מתגואלת בדמי הלידה והמשל שהיו מתבוססים בטיט והוא החמר שהיו עושים ממנו הלבנים ולא היה להם פנאי לנקות עצמן ממנו כי תמיד היו מכריחים אותם לעשות הלבנים יום יום לא ישבותו.

בדמיך חיי – לא תראו שתמותו מתוך כובד העבודה הזאת אלא עם כל זה הטנוף והלכלוך וכובד העבודה תחיו ותרבו כצמח השדה.

חיי – כמו תחיי צווי במקום אית״ן כמו עלה ומות בהר כמו תמות שים קינך כמו תשים ומה שכפל פעמים בדמיך חיי לחזק את לבה שלא תירא כי כן מנהג המקרא לכפול הדברים לחזק הענין.

ורבותינו ז״ל דרשו הכפל לדם פסח ודם מילה בשרם כי בזכות שתי המצות האלה יצאו מהגלות.

ויונתן תרגם: על דוכרן קים אבהתכון קדמי אתגליתי למפרקכון וגומר.

ואמר לך בדמיך חיי – ההכפל וההשנות לחזוק ולשקידה. והנה אמרו בדמיך חיי, אין הכונה שהדמים יהיו סבה פועלת לחיותה, כי אותם הדמים היו לחיות נוזלת כענין הילודים, כל שכן אחר זמן רב.

ובא חיי בלשון צווי, ונכון בחיים כמו ומות במיתה.

ובהיותך באותה מדרגה מהגיעול והמיאוס עברתי עליך וראיתיך מתבוססת בדמיך רוצה לומר מגוללה בדמים הרבה ואמרתי לך בדמיך חיי, רוצה לומר אף על פי שאת מגוללת בדמים עם כל זה תחיי ותנצלי, והיה הנמשל בזה כמו שאמר ואודע לכם בארץ מצרים שהשפיע נבואתו על מרים אהרן ומשה לגאלם, וחכמים ז״ל דרשו (שמו״ר יט, ו) בדמיך חיי על דם פסח ודם מילה שבזכות שתי המצות ההם יצאו מהגלות ואפשר שלכן אמר שני פעמים בדמיך חיי.

מתבוססת – ענין גלגול ורמיסה כמו כפגר מובס (ישעיהו י״ד:י״ט).

חיי – כמו תחיי.

מתבוססת בדמיך – מתגלגלת ורמוסה בטנוף דם שיצא עמך בעת הלידה.

בדמיך חיי – ר״ל אף שאתה מוגעל בדם לידה עכ״ז תחיי ולא תמות בעבור הגעול והלכלוך וכפל הדבר לחזק הענין ור״ל בעוד עבדו ישראל במצרים את כל עבודתם בשדה מעונים בפרך היה משפיע נבואתו על אהרן והבטיחם הגאולה כמ״ש ואודע להם בארץ מצרים וכו׳ (יחזקאל כ׳:ה׳).

מתבוססת – לפי ענינו פירושו מלוכלכת ומתגלגלת בטינוף.

בדמיך חיי – אף על פי שאת מתבוססת בדמיך, רצוני שתחיי ולא תמותי.

וחזר ואמר בדמיך חיי – כלומר השארי בתוך דמיך וחיי, כי עדיין לא רחץ אותה מדמיה אלא אחר כך, כמפורש בפסוק ט׳. והיה אפשר לפרש גם כן (נגד הטעמים) וָאֹמַר לך בהיותך בדמיך חיי. כלומר אז כשהיית מתבוססת בדמיך אמרתי לך חיי. ותלמידי יעקב חי פארדו ז״ל אומר כי בפעם ראשונה ראוי לחבר מלת בדמיך למעלה ובשניה למטה. כלומר: אז כשהיית בדמיך אמרתי לך חיי, ואמרתי לך חיי בדמיך, השארי מתבוססת בדמיך וחיי ולא תמותי. ונכון.

מתבוססת – כמו מאלהים היתה תבוסת אחזיהו (דברי הימים ב כ״ב ז׳), ובדברי חז״ל דם תבוסה.

ואעבר עליך – אז עבר הנדיב העליון וראה אותה מתבוססת בדמיה שעל ידי ההשלכה נפצעה בפצעים ויצאו ממנה דמי המכה חוץ מדמי הלידה, והיא מלוכלכת בשני מיני דמים, והאיש בעל החסד עבר בכל פעם והשגיח אליה מידי עברו והיה אומר לה שתחיה בדם הפצעים ולא תמות, והנמשל שה׳ השגיח עליהם בעת גלותם והגם שפרעה הרג ילדיהם והכה ופצוע בם, השגיח ה׳ עליהם שיחיו ולא יסופו.

מתבוססת – מלוכלכת, וקרוב לשרש בוז, וקרוב לו גם נפש שבעה תבוס נפת (משלי כ״ז:ז׳), תדרוך עליו ברגלים כי מאוסה ונבזית היא בעיניו.

בדמיך – אף על פי שֶׁאַתּ כלך מלוכלכת בדם לידת אמך, תחיי.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ז) רְ⁠בָבָ֗ה כְּ⁠צֶ֤מַח הַשָּׂ⁠דֶה֙ נְ⁠תַתִּ֔⁠יךְ וַתִּ⁠רְבִּי֙ וַֽתִּ⁠גְדְּ⁠לִ֔י וַתָּ⁠בֹ֖אִי בַּעֲדִ֣י עֲדָיִ֑ים שָׁדַ֤יִם נָכֹ֙נוּ֙ וּשְׂעָרֵ֣ךְ צִמֵּ֔⁠חַ וְ⁠אַ֖תְּ עֵרֹ֥ם וְ⁠עֶרְיָֽה׃

I caused you to multiply as that which grows in the field, and you increased and grew great, and you attained to excellent ornament; your breasts were fashioned, and your hair was grown; yet you were naked and bare.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

רִבְבַת כְּצִימְחֵי חַקְלָא יְהַבְתִּיכוֹן וּסְגֵיתוּן וּתְקֵיפְתּוּן וַהֲוֵיתוּן לְזַרְעִין וּלְשִׁבְטִין וּכְעוֹבָדֵי אֲבָהַתְכוֹן תַּקָנַיָא עִידַן פּוּרְקַן כְּנִישַׁתְכוֹן מְטָא אֲרֵי אַתּוּן מְשַׁעְבְּדִין וּמְעַנָן.

רמז שנה

ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים – מנין שביזת הים גדולה מביזת מצרים שנאמר ותבאי בעדי עדיים, עדי זה ביזת מצרים, עדיים זו ביזת הים וכתיב כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים, ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים. תורי זהב נעשה לך זה ביזת הים, עם נקודות הכסף זה ביזת מצרים.

שדים נכונו ושערך צמח – תנא בא סימן התחתון עד שלא בא העליון חולצת או מתייבמת, בא העליון עד שלא בא התחתון אע״פ שאי אפשר לבא ר״מ אומר לא חולצת ולא מתייבמת וחכמים אומרים או חולצת או מתייבמת שאי אפשר לעליון לבא עד שיבא התחתון אלא שנשרו.

בשלמא לר״מ היינו דכתיב שדים נכונו ושערך צמח – אלא לרבנן איפכא מבעי ליה, הכי קאמר כיון ששדים נכונו בידוע ששערך צמח, בשלמא לר״מ היינו דכתיב בעשות מצרים דדיך למען שדי נעוריך, אלא לרבנן איפכא מבעי ליה, הכי קאמר כיון שבאו דדיך בידוע שבאו ימי נעוריך, ומאי שדי אלא כולה בדדי וה״ק הקב״ה לכנסת ישראל איכרפו דדיך לא הדרת בך אישתדו דדיך לא הדרת בך.

בעדי – לשון מכלול ומנחם פי׳ בעדי עדיים לשון עד כמו בטחו בי״י עדי עד (ישעיהו כ״ו:ד׳). אנגוק״א אשיגלא בלעז אבל דונש פתר אותו לשון עדי ומשקל עדי עדים הוא מן י׳ שמות ארי אריים צבי צביים גדי גדיים.

נכונו – פורינט אפייטיאש בלעז.

ושערך צמח – סימני נערות. וכל הענין אינו אלא משל.

ויונתן פירש את כולה, ואין להוסיף על התרגום. וכן פירשה: מכורותיך ומולדותיך וג׳ – תותבותכון וילדותכון מארע כנענאי תמן איתגליתי על אברהם אבוכון בין בתריא ואודעתיה דאינון נחתין למצרים ובדרע מרומם אנא פריק יתכון ובזכות אבהתכון אנא מתריך ית אמוראי וית חתאי.

ומולדותיך ביום הלדת אותך – ואף כד נחתו אבהתכון למצרים תותבין בארעא דלא דילהון משעבדין ומענן להון הוות כנישת דישראל דמיא לוולדא דרטיש על אפי ברא דלא איתפסק שוריה ובמיא לא אישתטיף לאתנהרא ובמילחא לא אתמלח ובאיסורין לא איתאסר.

לא חסה עליך עין – לא חסה עליכון עינא דפרעה רשיעא למעבד לכון טבא חדא לאנחא לכון משעבודכון לרחמא עליכון וגזר עליכון גזירת גמירא למירמא ית דוכריכון בנהרא לאובדא יתכון בעדן דהויתון במצרים.

ואעבר עליך – ועל דוכרן קים אבהתכון קדמי ואתגליתי למפרקכון ארי גלי קדמי ארי אתון מענן בשעבודיכון ואמרית לכון בדמא דמהולתא ארחים עליכון ואמרית לכון בדם פסחא אפרוק יתכון.

רבבה כצמח השדה – ריבוות כצימחי חקלא יהבתיכון וסגיתון ותקיפתון והויתון לזרעין ולשבטין וכעובדי אבהתכון תקניא עידן פורקן כנישתכון מטא ארי אתון משעבדין ומענן.

רבבה כצמח – כמו שנאמר: ובני ישראל פרו וישרצו וירבו (שמות א׳:ז׳).

ואת ערום ועריה – מן המצות.

ואעבר עליך – ואתגליתי על משה באסנא ארי גלי קדמיי ארי מטא זמן פורקנכון ואגינית במימרי עליכון ואעדיתי חוביכון וקיימית במימרי למפרק יתכון כמא דקיימית לאבהתכון אמר י״י אלהים למיהויכון עם משמש קדמיי.

with perfect beauty Heb. בַּעֲדִי עֲדָיִם, [a form] expressing perfection. But Menachem (p. 131) explained בַּעֲדִי עֲדָיִם as related to the word עַד, eternity, as: "Trust in the Lord forever (עֲדֵי עַד)" (Yeshayahu 26:4); enjusque a s(i)egle in Old French, to eternity [lit. for centuries]. Dunash (p. 83), however, interpreted it as a word for ornaments. The declension of עַדִי עֲדָיִם is one of the ten nouns: lion, lions (אֲרִי אֲרָיִם); deer [sing.], deer [pl.] (צְבִי צְבָיִם); kid, kids (גְדִי גְּדָיִם).

fashioned Heb. נָכֹנוּ, furent efeties in Old French, were fashioned, developed.

and your hair grown Signs of puberty.

רבבה כצמח השדה – מה צמח השדה אינה צריכה דבר אחד מכל מה האמור בפרשה זו וצומחת אף אתה אף על פי שלא נעשת לך אפילו אחת מכל מה האמור בפרשה.

ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים – פתרונו: ותבואי בעתי עתים ומפרש בצדו מהו בעדי עדיים. עתי הם ששדיים נכונו. עדיים – עתים, הגיעו העתים ששערך יצמח. כל זמן שאין לנערה סימני שדיים ולא הגיעו סימני בגרות אין גנאי לה אם הולכת ערומה. אבל משנכונו שדיה ושערה צמחה^א גנאי הוא לה ללכת ערומה. אף את משקרב העת שהבטחתי^ב לאברהם שאני גואל את בניו, כשם שמפרש בסמוך.

א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״צמח״. בכ״י לוצקי 777: ״וצמחה״.

ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״משהבטחתי״.

רבבה – גידול ורבייה.

כצמח השדה – שאין לו אחת מכל אלה.

בעדי עדיים – בקץ זמן גידולך, כמו עדי עד. וכן המשביע בטוב עדייך (תהלים ק״ג:ה׳).

נכונו – נזדמנו.

ושערך – שער הבשר.

ואת ערום – בערום ובעריה וגילוי, כלומר הגיע זמן גאולה ואת בבזוי וחרפה.

רבבה – מבואר הוא למעלה.

ותרבי ותגדלי – כמו שאמר וירבו ויעצמו במאד מאד (שמות א׳:ז׳) אחד מהם ברבוי המספר ואחד מהם ברבוי הגוף.

ותבואי בעדי עדים – באת לעת שאת ראויה לעדי עדים כנערה שהגיע זמנה להיות לאיש ראוי לעדותה בתכשיטין נאים ופירוש בעדי עדים בטוב וביפה שבעדים כמו מלך מלכים (יחזקאל כ״ו:ז׳) כלומר זמן ישראל הגיע לצאת מן הגלות כמו שאמר פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים (שמות ג׳:ט״ז) ואומר אעלה אתכם מעוני מצרים (שמות ג׳:י״ז) והעדי הוא כלי כסף וכלי זהב ושמלות שנצלו את מצרים (שמות י״ב:ל״ה).

ואדוני אבי ז״ל פירש עדי עדים עדי הגוף כמו שפירש אחריו שדים נכונו ושערך צמח ואלו הן סימני נערות תכונת השדים והשער הצומח במקום הערוה ויתכן בעדי עדים על דרך משל על חקי התורה ומשפטים הטובים שהם כעדי כמו שנאמר בדרך משל כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך (משלי א׳:ט׳).

צמח – פעל עומד מן הדגוש ובא להורות על רוב הצמיחה ועל מהירותה.

ואת ערום ועריה – ערומה וגלויה כיום הלידה.

ואת ערום ועריה – שם יתפרש בחסרון בי״ת בערום ובעריה ואפשר שהם תאר ואמר ערום לשון זכר שכיון שהוא משל לכנסת ישראל ידבר פעם לשון זכר ופעם לשון נקבה ולשון זכר הוא כנגד העם ולשון נקבה על כנסת ישראל וזהו בכמה מקומות כדברי הנבואה שמדבר על כנסת ישראל זכר ונקבה ופירוש ערום ועריה על דרך המשל יתכן כמשמעו שהיו לבושים בגדים פחותים כשבויים ועבדים והרי הם כאילו הם ערומים או יהיה דרך משל שהיו ערומים ממצות האבות לשמור דרך י״י לעשות צדקה ומשפט (בראשית י״ח:י״ט) וכן שדים נכונו משל על התורה שבכתב ותורה שבעל פה שהיו נכונות לתתה להם בצאתם ממצרים וכן יתפרש במשל שיר השירים שני שדיך תורה שבכתב ותורה שבעל פה כי כמו שהשדים מגדילים התינוק ומעמידים אותו בחיים כן התורה מורה דרך החיים בזה ובבא וכן ושערך צמח משל ליחידים שבישראל שפירשו מדרך הרעה מעת שהתנבאו להם הנביאים במצרים כי כמו שהשער סימן לנערה שיצאה מקטנות לנערות כן בדרך המשל סימן לאותם שהיו קטני אמנה שיצאו מאמונתם הרעה לאמונה טובה על ידי תוכחת הנביאים ועליהם נאמר לך ואספת את זקני ישראל (שמות ג׳:ט״ז) והנזירים והפרושים מגדלים שערם לפיכך השער משל להם וכן במשל שיר השירים שערך כעדר העזים (שיר השירים ד׳:א׳) משל על הנזירים והפרושים בישראל ואמר ואת ערום ועריה על רוב ישראל שהיו במצרים שנאמר עליהם וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו (יחזקאל כ׳:ח׳) והיו ערומים מן המצות לעשות צדקה ומשפט.

ויונתן תרגם: ריבבת כצמחי חקלא יהבתיכון וגו׳.

ואמר רבבה כצמח השדה נתתיך להגיד שהשפיע עליהם ראשונה בהתרבותם רבוי נפלא כמו שאמר ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד (שמות א, ז) ר״ל ברוביים ובעצמותם וכחם שעל אחד מהם אמר רבבה כצמח השדה נתתיך שהוא הכמות ועל השנית אמר ותרבי ותגדלי, ואמנם אומרו ותבואי בעדי עדים ענינו שהגיע זמן הגאולה כפי מה שנגזר בין הבתרים ולכן המשיל זה לנערה שהגיע פרקה להנשא בהיות שדיה נכונו ושעריה של בית הערוה צמח, אבל היתה ערום ועריה בלא זכות ובלא מעשים טובים, ואמר ערום בלשון זכר ועריה בלשון נקבה לפי שהוא הוא עם יעקב והוא הוא כנסת ישראל ולכן פעם יכנה אותה בלשון זכר ופעם בלשון נקבה.

עדיים – בכל ספרים כ״י מדוייקים מלרע שהאתנח ביו״ד.

רבבה – ר״ל הרבה רבבות ורבוא הוא עשרת אלפים.

ותרבי – ענין גדול ואמון כמו רבתה גוריה (יחזקאל י״ט:ב׳).

בעדי עדיים – ענין קשוט כמו ותעד נזמה (הושע ב׳:ט״ו) ור״ל בהטוב והיפה שבעדיים ודוגמתו מלך מלכים (יחזקאל כ״ו:ז׳).

נכונו – מלשון הכנה ר״ל מתוקן כל צרכן בענין הגדול.

ערום – הוא המחוסר המלבוש.

ועריה – מגולה כמו מקורה הערה (ויקרא כ׳:י״ח).

רבבה – החומל הזה הבטיחם שתהיה לרבבה להרבות בנים ובנות כצמח השדה ר״ל המקום הפרם והרבם במצרים כמ״ש ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד (שמות א׳:ז׳).

ותרבי – בהיותך ע״פ השדה היית מגודלת ומאומנת ותגדלי בקומה ובאת לזמן הראוי להתקשט בקשוטים יפים הם ימי הנערות.

שדים נכונו – השדים שלך היו גדולים כל צרכן ושער במקום בית הערוה היה מצמיח והם סימני נערות.

ואת ערום ועריה – ועוד היית ערומה מבלי כסות כעת שנולדה ר״ל שהיו מרובים באוכלוסין וגדולים בכח ובא זמן הגאולה אבל היו ערומים מבלי זכות ומע״ט.

רבבה – הוא לפי הנמשל כי במצרים פרו ורבו לרבבות. ולפי המשל צריך לפרש גְדֵלָה ורָבָה.

ותבאי בעדי עדיים – כמו בא בימים, ותבואי עד שנותיך, בעת וזמן שראוי לעדות עדים, ועדי מקור.

ערום ועריה – עריה הוא גלוי בית הערוה, שהוא יותר מערום שיבא גם על המכוסה קצת, כמו כאשר הלך עבדי ישעיה ערום ויחף.

רבבה – ובמשל הזה שמצא אותה בשדה מדמה אותה שתהיה רבבה כצמח השדה – וכן היה שרבתה בריבוי וגדלה עד שהגיע עת הפרח שאז יבואו הצמחים בעדיים – פרחים יפים וציצים מקושטים אשר יקשטו זרעם בם, ומה היו העדיים, מפרש שדים נכנו ושערך צמח שזה זמן הפרח אצל האשה וצבי עדיה, רק שהיתה ערום ועריה ר״ל ערותה מגולה ובנמשל שה׳ השגיח שיפרו וירבו כמ״ש כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרץ, עד שהגיע עת התור וזמן הגאולה והיו שדים נכונו שהם משה ואהרן כמ״ש חז״ל שהם השדים המוכנים להניק דבש וחלב, רק שהם היו עדין ערומים שלא היה בידם תורה ומצות וזכיות שהם הבגדים המליציים בגדי הנפש.

בעדי עדיים – ע״ד שיר השירים; בעדי היותר יפה.

ואת – עדין בעֵרום ועריה, ערומה מכל וכל.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ח) וָאֶעֱבֹ֨ר עָלַ֜יִךְ וָאֶרְאֵ֗ךְ וְ⁠הִנֵּ֤⁠ה עִתֵּ⁠ךְ֙ עֵ֣ת דֹּדִ֔ים וָאֶפְרֹ֤שׂ כְּ⁠נָפִי֙ עָלַ֔יִךְ וָאֲכַסֶּ֖⁠ה עֶרְוָתֵ֑ךְ וָאֶשָּׁ֣⁠בַֽע לָ֠ךְ וָאָב֨וֹא בִבְרִ֜ית אֹתָ֗ךְ נְ⁠אֻ֛ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖הי״י֖ וַתִּֽ⁠הְיִי⁠־לִֽי׃

Now when I passed by you, and looked at you, behold, your time was the time of love; and I spread My skirt over you, and covered your nakedness. Yes, I swore to you, and entered into a covenant with you,' says Adonai Elohim, 'and you became Mine.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְאִתְגְלֵיתִי עַל מֹשֶׁה בְּאַסְנָא אֲרֵי גְלֵי קֳדָמָי אֲרֵי מְטָא זְמַן פּוּרְקָנֵיכוֹן וְאַגְנֵית בְּמֵימְרִי עֲלֵיכוֹן וְאַעֲדֵיתִי חוֹבֵיכוֹן וְקַיֵמִית בְּמֵימְרִי לְמִפְרַק יַתְכוֹן כְּמָא דְקַיֵמֵית לַאֲבָהָתְכוֹן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים לְמֶהֱוֵיכוֹן עַם מְשַׁמֵשׁ קֳדָמַי.

ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים – היה ר׳ מתיא בן חרש אומר מפני מה הקדים הקב״ה לקיחתו של פסח קודם שחיטתו ארבעה ימים הרי הוא אומר ואעבור עליך וגו׳ הגיע שבועה שנשבע הקב״ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו ולא היה בידם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה מן המצות, ונתן להם הקב״ה שתי מצות מצות פסח ומצות מילה שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו, לכך הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים לפי שאין נוטלין שכר אלא על המעשה.

דודים – אמיטיאש בלעז.

ואפרוש כנפי – כנף בגדי.

ואשבע לך – לכן אמור לבני ישראל אני י״י והוצאתי אתכם (שמות ו׳:ו׳), ואין לכן אלא שבועה כמו שנאמר: לכן נשבעתי לבית עלי (שמואל א ג׳:י״ד).

ואבא בברית אותך – הנה דם הברית אשר כרת י״י עמכם (שמות כ״ד:ח׳).

love Heb. דֹדִים, amities in French; friendship, love.

ואעבור עלייך ואראך והנה עתך עת דודים – באותה שעה: ואפרוש כנפי עליך ואכסה^א ערוותך – שכתוב בתורה: דבר נא באזני העם וישאלו וגו׳ (שמות י״א:ב׳). וכתיב: ושאלה אשה משכנתה^ב ומגרת ביתה כלי כסף וגו׳ (שמות ג׳:כ״ב).

ואשבע לך – נשבעתי לגאול אתכם כאשר קיימתי בבריתי לאברהם. וכן הוא אומר: לכן אמור לבני ישראל אני י״י והוצאתי וגו׳ (שמות ו׳:ו׳). ואין לכן אלא לשון שבועה כמו לכן נשבעתי לבית עלי (שמואל א ג׳:י״ד). ר׳ ברכיה בשם ר׳ יהושע בשם ר׳ חנינא הוא אומר הוא נשבע להם – ואשבע לך. והם נשבעו לו – לעברך בברית י״י אלהיך ובאלתו (דברים כ״ט:י״א). ואין אלה אלא לשון שבועה. כמה דתמ׳ והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה (במדבר ה׳:כ״א).

ותהי^ג לי – לעם, לשמש לפני.

א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״ואכסך״.

ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״משכינתה״.

ג. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162, פירנצה II.24. בנוסח שלנו: ״ותהיי״.

עת דודים – להתעלס באהבים למשכב. כלומר שכבר פריתם ורביתם כל כך שראויין אתם להיות לעם וזמן קייום שבועת אבותיכם הגיע.

ואשבע לך – הוא קיום אשה ולקוחיה והוא ברית סיני.

ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים – שנגלתי למשה בסנה ועשה במצותי אותות ומופתים והראתי כי עת דודים הגיע שנלחמתי בעבורך במצרים עד שהוצאתיך משם ביד חזקה.

ואפרש כנפי עליך – כמו שאמר ופרשת כנפיך על אמתך כי גואל אתה (רות ג׳:ט׳) כלומר אמרתי שתהיו לי לעם כמו שאמר ולקחתי אתכם לי לעם (שמות ו׳:ז׳).

ואכסה ערותך – שהיית ערום ועריה וכסיתיך אם כמשמעו בבגדים טובים כמו שפירשנו או בדרך הטובה שהורתי אתכם ובניסים ובנפלאות שהראתי לכם עד ששבתם כלכם לאמונה טובה ואין ערוה ודבר רע ביניכם.

ואשבע לך – זהו שאמר לכן אמור לבני ישראל אני י״י והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים (שמות ו׳:ו׳) אני י״י שקיימתי שבועתי.

ואבוא בברית אתך – בהר סיני הנה דם הברית אשר כרת י״י עמכם על כל הדברים האלה (שמות כ״ד:ח׳).

ותהיי לי – לעם. כמו שאמר היום הזה נהיית לעם לי״י אלהיך (דברים כ״ז:ט׳) ותרגם יונתן ואתגליתי למשה באסנא וגו׳.

ולכן כשעברתי עליך וראיתי שהיה עתך עת דודים פרשתי כנפי עליך ובעבור שהיית ערומה כסיתי ערותך, והיה הנמשל בזה ששלח אותות ומופתים בארץ מצרים בעבורם באופן שבמקום שהיו חושבים המצריים שלא היה אלוה חונן וחומל עליהם עתה ראו כי יד השם נקרא עליהם, ואמר ואשבע לך ואבוא בברית אתך וגומר הוא ענין מתן תורה שנשבע השם להיות לו לעם והברית הוא שנכרת על התורה, ואמר ותהיי לי שלקחה לו לאשה ובנמשל מה שאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שם יט, ו).

דודים – ענין אהבה וחיבה.

כנפי – הוא שולי הבגד.

ואעבור – ואז עברתי עליך וראיתי שכבר את בעת הראוי להראות לך אהבה וידידות ר״ל לקחת אותך לאשה.

ואפרוש – ופרשתי עליך כנף בגדי לחסות בצילי והוא ענין נשואין וכן ופרשת כנפיך (רות ג׳:ט׳).

ואכסה ערותך – לבל תהיה ערומה בגלוי ערוה.

ואשבע לך – שלא אבגוד בך.

ואבוא – כרתי עמך ברית על זאת.

ותהיי לי – ר״ל והנה כן היה כי היית לי לאשה ר״ל בעת בוא זמן הגאולה לקחתיך ממצריך לחסות בצילי ועשיתי עמך נפלאות כאלו היית ראויה להם ונתתי לך התורה ונשבעתי לך וכרתי עמך ברית להיות לי לעם וכן היית עמי.

ואעבר עליך – אז עבר הדוד שנית, וראה שהגיע עתה עת דדים – שראה שהגיע עת הגאולה ויפרש כנפיו עליה – והמליצה כמו ופרשת כנפיך על אמתך היינו שיחד אותם לשמו כמ״ש בני בכורי ישראל,

ואכסה ערותך ע״י מצות מילה שנתן להם,

ואשבע לך ואבוא בברית אתך – כמ״ש ואזכור את בריתי,

ותהיי לי – כמו שכתוב ולקחתי אתכם לי לעם.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ט) וָאֶרְחָצֵ֣ךְ בַּמַּ֔⁠יִם וָאֶשְׁטֹ֥ף דָּמַ֖יִךְ מֵעָלָ֑יִךְ וָאֲסֻכֵ֖ךְ בַּשָּֽׁ⁠מֶן׃

Then I washed you with water; yes, I thoroughly washed away your blood from you, and I anointed you with oil.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּפָרִיקִית יַתְכוֹן מִשִׁעְבּוּד מִצְרָאֵי וְאַעְדֵיתִי תְּקוֹף מַרְוָתָא מִנְכוֹן וְדַבְּרֵית יַתְכוֹן בְּחֵירוּתָא.

וארחצך במים – א״ר תנחום בשעה שיצאו ישראל ממצרים באותה שעה קשטם הקב״ה בשלשה עשר תכשיטין הדא הוא דכתיב וארחצך במים מן טנופת עבודת אלילים.

ואשטוף דמיך מעליך – דם מילה ודם פסח.

ואסוכך בשמן – זה שמן המשחה.

ואסוכך – לשון משיחה וכל הענין אינו אלא לשון משל ויונתן פי׳ את כולה ואין להוסיף על התרגום וכן פירשה מכורותיך ומולדותיך וגו׳ תותבותכון וילדותכון מארעא כנענאי תמן איתגליתי אל אברהם אבוכון בין בתריא ואודעתיה דאתון נחתין למצרים ובדרע מרומם אנא פריק יתכון ובזכות אבהתכון אנא מתריך ית אמוראי ומשיצי ית חתאי.

ומולדותיך ביום הולדת אותך וגו׳ – ואף כד נחתו אבהתכון למצרים תותבון בארעא דלא דילהון משעבדין ומענן להון הות כנישתא דישראל דמיא לולדא דרטיש על אפי ברא דלא איתפסק שוריה ובמיא לא אישתטיף לאיתנקהא ובמלח לא איתמלח ובאיסורין לא איתאסא.

לא חסה עליך עין וגו׳ – לא חסת עליכון עינא דפרעה רשיעא למעבד לכון טבא חדא לאנחא לכון משעבודכון לרחמא עליכון וגזר עליכון גזירת גמירא למרמי ית דכוריכון בנהרא לאבדא יתכון בעידן דהויתון במצרים ואעבר עליך וגו׳. ועל דוכרן קים אבהתכון קדמי איתגליתי למפרקכון ארי גלי קדמי ארי אתון מענן בשיעבודיכון ואמרית לכון בדמא דמהולת׳ אחוס עליכון ואמרית לכון בדם פסחא אפרוק יתכון. רבבה כצמח השדה נתתיך (יחזקאל ט״ז:ז׳). ריבבת כצמחי חקלא יהבתיכון וסגיתון ותקיפתון והויתון לזרעין ולשבטין ובעובדי אבהתכון תקניא עידן פורקן כנישתכון מטא ארי אתון משעבדין ומענן. ואעבור עליך ואראך (יחזקאל ט״ז:ח׳). ואיתגליתי על משה באסנא וארי גלי קדמי ארי מטא זמן פורקנכון ואגנית במימרי עליכון ואעדיתי חוביכון וקיימית במימרי למפרק יתכון כמה דקיימית לאבהתכון אמר י״י אלהים למהויכון עם משמש קדמי. וארחצך במים. ופריקית יתכון משעבוד מצראי ואעדיתי תקוף מרוותא מנכון ודברית יתכון בחירותא.

and I anointed you Heb. וָאֲסֻכֵך, a word expressing anointing. Now the entire episode is only a parable, and Jonathan explained it all, leaving nothing to add to the Targum, and he explained it in this manner:

[3] Your dwelling place and your birthplace, etc. Your dwelling place and your birthplace are from the land of the Canaanites; there I revealed Myself to your father Abraham [in the covenant] between the parts, and I let him know that you are going down to Egypt. With an arm raised on high, I redeemed you, and through the merit of your fathers, I drove out the Amorites and destroyed the Hittites.

[4] And as for your birth, on the day you were born, etc. And also, when your forefathers went down to Egypt, sojourners in a land that was not theirs, they subjugated them and oppressed them. The assembly of Israel was like a newborn infant abandoned in the open field, whose navel was not cut, and who was not rinsed with water to be cleansed, and not salted with salt or swaddled with swaddling clothes.

[5] No eye pitied you, etc. The eye of the wicked Pharaoh did not pity you to do you any favor, to lighten your bondage, [or] to have pity on you, and he decreed upon you a decree of annihilation, to cast your males into the river to destroy you at the time you were in Egypt.

[6] And I passed by you, etc. And the remembrance of the covenant of your forefathers came before Me. I revealed Myself to redeem you because it was known to Me that you were being oppressed in your bondage, and I said to you, "With the blood of the circumcision I shall spare you,⁠" and I said, "With the blood of the Passover, I shall redeem you.⁠"

[7] Myriads, like the plants of the field I have made you Myriads, as the plants of the field, I have made you, and you have increased and become strong, and you have become families and tribes, and with the good deeds of your forefathers, the time of the redemption of your assembly arrived because you were subjugated and oppressed.

Myriads, like the plants of the field I made you as it is said: "And the children of Israel were fruitful and increased" (Shemot 1:7).

but you were naked and bare of the commandments.

[8] And I passed by you, etc And I revealed Myself to Moshe in the thorn bush because it was revealed to Me that the time of your redemption had arrived. I shielded you with My word, and I removed your sins, and I swore by My word to redeem you as I swore to your forefathers, said the Lord God, that you should be a people serving before Me.

and I spread My skirt The skirt of My garment.

and I swore to you: "Therefore (לָכֵן), say to the children of Israel: I am the Lord! I shall take you out, etc.⁠" (Shemot 6:6). "Therefore" means only an [introduction to an] oath, as it is said: "therefore, I have sworn to the house of Eli..⁠" (I Sam. 3:14).

and came into a covenant with you: "Behold the blood of the covenant that the Lord has made with you" (Shemot 24:8).

[9] and I washed you with water And I redeemed you from the bondage of the Egyptians, and I removed the strength of their lordship from you, and I led you to freedom.

וארחצך במים ואשטוף דמיך מעליך ואסוכך בשמן – דברי שאמרתי לכם בדמייך חיי, המה לכם כמו שהרחצתיך במים ואשטף^א דמייך מעליך כשלא רחצת במים למשעי.

דבר אחר: וארחצך במים – גאלתי אתכם משיעבוד מצרים. ואשטוף דמייך מעלייך – אסיר עבודה קשה מכם שהייתם מלוכלכים בה מן החומר שהייתם משועבדים בה. ואסוכך בשמן – ומשחתי את אהרן ואת בניו.

א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5: ״ושטף״. בכ״י לוצקי 777: ״ושוטף״.

וארחצך במים – רחצתיך במים ושטפתיך מדמיך וסכתיך בשמן – כלומר שגלותי חרפת מצרים וכל העמים מעליך.

וארחצך – הוא מה שאמר לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם (שמות י״ט:י׳) כמי שיצא מעבדות לחרות שרוחץ ומחליף שמלותיו גם להטהר מן הטומאה שיצאו ממנה ששכנו בתוך עם טמא זהו שאמר ואשטוף דמיך מעליך שטף לכלוך העבודה כמו שפירשנו.

ואסכך בשמן – לעדן הבשר שנתקשה בעבודה בחמר ובלבנים וזה משל למנוחה שהיתה להם וספוק צרכם במדבר כמו שאמר ויתעדנו מטובך הגדול וזהו שאמר אחר זה ואלבישך רקמה וכל הענין עד ותצלחי למלוכה הוא הרחבת המליצה לרוב הטובה שהיה להם במדבר במאכל ובמשתה ובכל תענוג ובכסות ובנעילה כמו שנאמר שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה (דברים ח׳:ד׳).

ואמר: ואשטף דמיך מעליך – אבל הטעם בזה, כי כל הילדים הכרח הוא שיהיו מגוללים בדמים לחיות בתחלתם, וגם אחרי היות הנערות גדולות יש להם דמים כמו שידוע, ועל אלה אמר ואשטף דמיך מעליך.

ואומרו וארחצך במים ואשטוף דמיך מעליך אין זאת הרחיצה ולא שטיפת הדם במשל הזה שעשה לו בראשונה כשנולדה כי כבר זכר שגדלה, אבל זכר כאן כפי המשל מה שעשה לה בעת שלקחה לאשה והוא שרחץ אותה במים ועשה לה טבילה כמנהג הכלות קודם הכנסת לחופה ואם היתה בנדתה שטף הדם מעליה וסך אותה בשמן, והוא רמז למה שאמר במתן תורה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם, (שם יט, י) וכנגד בגדי הכלה אשר נתן לה אמר ואלבישך רקמה ותרגם יונתן רקמה לבושי ציורין, ואנעלך תחש שעשה לה מנעלים מעורות תחשים המשובחים, ואחבשך בשש שהיא החגורה שמשימים על המתנים, ואכסך משי שהוא המעיל שבו תכסה גופה.

ואשטוף – ענין הדחה ורחיצת הטנוף.

ואסוכך – מלשון סיכה ומשיחה.

וארחצך – עד לא לקחתיך לאשה רחצתי אותך במים להסר ממך הגעול והלכלוך ושטפתי ממך דם הלידה וסכתי אותך בשמן ר״ל עד לא קבלת התורה צויתי אותך להתקדש ולכבס השמלות כמ״ש וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם (שמות י״ט:י׳).

וארחצך במים – נגד מ״ש במים לא רחצת רחצתי אותך ואשטף דמיך – ונגד מ״ש והמלח לא המלחת,

ואסכך בשמן לעדן הבשר, ונגד מ״ש והחתל לא חתלת אמר ואלבישך רקמה – ובנמשל שהעביר מהם דעות הכוזבות ע״י רחיצה במי ים סוף שאז ויאמינו בה׳, ואח״כ סך אותם בשמן משחת קדש, כמ״ש שם שם לו חק ומשפט, ואח״כ הלבישם רקמה במעמד המובחר שנתן להם תורה ומצות והחליפו שמלותם ויהיו לו ממלכת כהנים וגוי קדוש.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(י) וָאַלְבִּישֵׁ֣ךְ רִקְמָ֔ה וָאֶנְעֲלֵ֖ךְ תָּ֑חַשׁ וָאֶחְבְּ⁠שֵׁ֣ךְ בַּשֵּׁ֔⁠שׁ וַאֲכַסֵּ֖⁠ךְ מֶֽשִׁי׃

I clothed you also with embroidered work, and shod you with sealskin, and I girded you about with fine linen, and covered you with silk.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאַלְבִּישֵׁית יַתְכוֹן לְבוּשֵׁי צִיוּרִין מֵחָמְדַת סָנְאֵיכוֹן וִיהָבֵית מְסַן דִיקַר בְּרַגְלֵיכוֹן וְקַדְשֵׁית מִנְכוֹן כַּהֲנַיָא לְמֶהֱוֵי מְשַׁמְשִׁין קֳדָמַי בְּמִצְנְפָן דְבוּץ וְיַת כַּהֲנָא רַבָּא בִּלְבוּשֵׁי צִבְעוֹנִין.

ואלבישך רקמה – בשעה שאמרו נעשה ונשמע מיד ירדו ששים רבוא של מלאכי השרת והלבישום.

דבר אחר: ואלבישך רקמה – זה מעשה המשכן שהיה מרוקם, ואנעלך תחש – ומכסה עורות תחשים, ואחבשך בשש – אלו בגדי כהונה.

(י-יב) [ואכסך משי] – אמר הקב״ה לישראל עשיתי אתכם ממש בעולם אני אמרתי אלהים אתם, ר׳ אייבו ור׳ יהודה בר סימון אלו ענני כבוד שהיו מקיפים אותם כדכתיב ולא ימיש עמוד הענן, ואעדך עדי – שקשט אותם הקב״ה בכל מיני קשוטין, ואתנה צמידים על ידיך – אלו שני לוחות הברית, ורביד על גרונך זה ספר תורה, ואתן נזם על אפך – אפך כמגדל הלבנון, ועגילים על אזניך – אלו עשרת הדברות שהדבר היה בא ויושב לו לישראל ומתעגל על אזנו, ועטרת תפארת בראשך – זו השכינה שנאמר ויעבור מלכם לפניהם וה׳ בראשם וכתיב ואלהיך לתפארתך.

ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי ואעדך עדי ואתנה צמידים על ידך ורביד על גרונך ואתן נזם על אפך ועגילים על אזניך ועטרת תפארת בראשך וגו׳ – ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש והאכלתיך, הרי שלשה עשר דברים שהפרשתי לכם במצרים, ולעתיד לבא אני נוטל כנגדן שלשה עשר דברים שנאמר וברא ה׳ על כל מכון הר ציון וגו׳ כנגדן תפריש למשכן י״ג דברים הדא הוא דכתיב וזאת התרומה אשר תקחו מאתם.

רמז שנו

ואנעלך תחש – א״ר יהודה סנדל התפור בפשתן אין חולצים בו שנאמר ואנעלך תחש, ואיתימא תחש אין מידי אחרינא לא, נעל נעל ריבה.

[ואכסך משי] – עתיד במקום עבר, כי הו״ו מנוקדת בפתח,⁠¹ ב⁠[שונה] ממה שהיא [ב]⁠כל הפעלים שקדמו לו. ו״המסורת״ העירה עליו: ״לית כוותיה בעיני⁠[ן]״,⁠² בשל היות הו״ו מנוקדת בפתח.

1. גם רד״ק מתייחס לעניין הו״ו הפתוחה של תיבת ״ואכסך״.

2. במסורה הקטנה שלפנינו כתוב ״ל׳ בעניין״.

ואלבישך רקמה – ואלבישית יתכון לבושי ציורין מחמדת סנאיכון.

ואנעלך תחש – איקאלצייטויי טיישון בלעז ויהיבית מסן דיקר ברגליכון.

ואחבשך בשש – איפוציינישטוי בלעז וקדשת מנכון כהניא למהוי משמשין קדמי במצנפן דבוץ.

ואכסך משי – שווייאה בלעז וית כהנא רבא בלבושי צבעונים ומ״א ואכסך משי אלו שבעת ענני כבוד דכתיב לא ימיש עמוד הענן יומם (שמות י״ג:כ״ב).

And I clothed you with embroidered garments "And I clothed you with embroidered garments of the spoils of your enemies.⁠"

and I shod you with badger [Jonathan renders:] And I put shoes of glory on your feet.

and I girded you Heb. וָאֶחְבְּשֵּׁךּ. [Jonathan renders:] and I hallowed priests of you to be serving before Me with turbans of fine linen.

and I covered you with silk Heb. מֶשִּׁי, soie in French. And the High Priest with colored raiment, and [according to] Midrash Aggadah (Midrash Shir HaShirim 4:2), these are the seven clouds of glory, as it is written: "He did not move (יָמִישּׁ) the pillar of cloud by day" (Shemot 13:22).

(י-יב) ואת ערום וערייה (יחזקאל ט״ז:ז׳), ואלבישך^א רקמה ואנעלך תחש.

ואחבשך בשש – חגרתי אותך^ב באבנט שש, ואכסך במשי.

ואעדך עדי ואתנה צמידים על ידיך ורביד על גרונך.

ואתן נזם על אפך ועגילים על אזניך ועטרת תפארת בראשך.

תן דעתך על סדר הפרשה להכיר חסדי י״י אשר גאלנו. אומה שהיתה ירודה אתמול כל כך שאפילו ביום הולדת לא כורת שורך, ובמים לא רחצת, והחתל^ג לא חתלת, ולא חסה^ד עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה. והייתה מתבוססת בדמיה עד שעבר עליה, שרחצה ושטף דמה מעליה וסך אותה וגידלה עד שעמדה על פירקה הלבישה והנעילה והקשיטה. ולא זו מעלה אותה מעט מעט עד שנתן עטרת תפארת על ראשה. שנאמר: עטרת^ה תפארת בראשך. עד כאן פירשתי פשוטו של מקרא.

ומדרש חכמים ותרגום^ו יונתן: ואלבישך רקמה – ואלבישית יתכון לבוש ציורין מחמדת סנאכון, וזה הוא שאמר הכתוב וזאת התרומה (שמות כ״ה:ג׳) – אמר ר׳ יהודה בר׳ סימון: אמר להם הקב״ה לישראל לא תהיו כסבורים שאתם גומלים עלי י״ג דברים שהפרשתם לי כסף וזהב ונחשת וגו׳ כנגד י״ג דברים ששימשתי^ז אתכם במצרים: ואלבישך רקמה, ואנעלך תחש, ואחבשך בשש, ואכסך במשי, ואעדך עדי, ואתן נזם על אפך, ועגילים על אזניך, ועטרת תפארת בראשך,⁠^ח ותעדי זהב וכסף (יחזקאל ט״ז:י״ג), ואלבישך שש ומשי ורקמה, וסלת ודבש ושמן אכלת (יחזקאל ט״ז:י״ג), הרי י״ג דברים. ואני מעלה עליכם כאילו גומלים עלי חסד, הדא הוא דכתיב: מאת כל איש אשר ידבנו לבו (שמות כ״ה:ב׳). ולעולם הבא אני אפרע לכם, כעיניין שנאמר: וברא י״י על כל מכון הר ציון ועל מקראיה וגו׳ (ישעיהו ד׳:ה׳).

שאל ר׳ אליעזר את ר׳ שמעון: כלי קיואי, כלי אורגים, יצאו עם ישראל ממצרים? אמר לו: לאו. אמר לו: אלא^ט מהיכן לבשו מ׳ שנה אמר לו ממה שהלבישום^י מלאכי השרת בסיני, דכתיב: ואלבישך רקמה. ר׳ נהוראי אומר פורפירא. ואמר לו: ולא היו בלין. אמר לו: ולא^יא קריתה שמלתך לא בלתה מעליך (דברים ח׳:ד׳). אמר לו: ולא היו קטנים גדילים. אמר לו:⁠^יב צא ולמד מחלזון שכל זמן שהיה גדל^יג נרתיקו היה גדל עמו. אמר לו ולא היו צריכין תכבוסת. אמר לו הענן היה שף אותן ומגהצן. אמר לו ולא היו נשרפין בעבור חמימות של ענן. אמר לו צא ולמד מן המיטון הזה הוא סלמנדרא שאינו מתגהץ אלא באור.

ואנעלך תחש – נתתי משכני בתוככם שהיה מחופה כפורת תחשים. ואחבשך בשש – הקדשתי מכם כהנים לשרת לפני במצנפת שש, וכהן גדול בבגדי צבעונין. ואעדך עדי – ואתקן בתיקון דברי התורה כתובים על שני לוחות אבנים והיא היתה עדי שלכם, כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך (משלי א׳:ט׳), ואומר תתן לראשך לוית חן וגו׳ (משלי ד׳:ט׳).

א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, ובנוסח שלנו. בכ״י לוצקי 777 ובכמה כ״י של המקרא: ״ואלבשך״.

ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״אתך״.

ג. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״והחתלת״.

ד. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״חסית״.

ה. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 חסר: ״עטרת״.

ו. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״ותירג״.

ז. כן בכ״י מינכן 5, פירנצה II.24. בכ״י לוצקי 777: ״ששימתי״.

ח. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777 חסר: ״בראשך״.

ט. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״לא״.

י. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״שהילבשום״. בכ״י לוצקי 777: ״שלהיבישום״.

יא. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 יש שיבוש כאן.

יב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 חסר: ״לו״.

יג. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״גדול״.

(י-יג) והלבשתיך רקמה ו⁠{א}⁠נעלך תחש וחבשתיך בשש ומשי.

ומשעדיתיך עדי ונתתי צמידים על ידיך וגו׳ – שנתתי לך ארץ העמים והצלחת למלוכה.

ואלבשך רקמה – תרגם יונתן ואלבישית יתכון לבושי ציורין וגו׳ אמר ר׳ יהודה ברבי סימון אמר הקדוש ברוך הוא לא תהיו סבורין שאתם גומלים שלש עשרה דבר שהפרשתם לי כנגד שלש עשרה דבר שעשיתי לכם במצרים ואלו הן ואלבישך רקמה וגו׳ ואני מעלה עליכם שאתם גומלים עלי כמו שאמר דוד אשירה לי״י כי גמל עלי (תהלים י״ג:ו׳) לעולם הבא אני פורע לכם כנגד שלש עשרה דבר אלו וברא י״י על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כבוד חפה וסכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר (ישעיהו ד׳:ה׳-ו׳) הוי אומר אשירה לי״י כי גמל עלי (תהלים י״ג:ו׳).

ואנעלך – העי״ן בשוא ופתח.

ואכסך משי – הוי״ו פתוחה ואף על פי שהענין מורה לעבר וכמוהו ואעמוד עליו ואמותתהו (שמואל ב א׳:י׳).

ואלבשך – בכמה ספרים ואלבישך מלא יו״ד.

ואנעלך – במקצת ספרים העי״ן בקמץ וזהו דעת ב״נ כפי מה שמצאתי בס״א מדוייק בגליון ולב״א בשוא ופתח וכן כתב רד״ק.

רקמה – מעשה רוקם בחלוף הגוונים.

ואנעלך – מלשון נעל.

תחש – שם בריה כמו ועורות תחשים (שמות כ״ה:ה׳).

ואחבשך – ענין חגורת האזור כמו ויחבש את חמורו (בראשית כ״ב:ג׳) ור״ל קשר אזורו.

בשש – הוא פשתים.

ואלבישך – לבשתי אותך בגדי רקמה ושמתי ברגליך נעלים מעור תחש וחגרתי אותך באזור משש וכסיתי אותך במלבושי משי.

ואלבשך ואכסך – כשבאו ביחד, יהיה הכיסוי על הלבוש, כמו וכסה חמס על לבושו, וכולל גם כיסוי הראש, ותכס בצעיף.

ואלבשך רקמה נגד ד׳ בגדי כהונה,

הלבוש התחתון שהוא הכתונת היה רקמה ונגד המכנסים באיש והם הנעלים באשה אנעלך תחש – ונגד האבנט אחבשך בשש – ונגד המצנפת באיש אכסך משי – כיסוי העוטה הראש והגוף.

תחש – או הוא שם בהמה, או שם עור מעובד באיזה אופן שנראה יפה.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יא) וָאֶעְדֵּ֖ךְ עֶ֑דִי וָאֶתְּ⁠נָ֤ה צְ⁠מִידִים֙ עַל⁠־יָדַ֔יִךְ וְ⁠רָבִ֖יד עַל⁠־גְּ⁠רוֹנֵֽךְ׃

I decked you with ornaments, and I put bracelets on your hands, and a chain on your neck.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְתַקְנֵית יַתְכוֹן תִּקוּן פִּתְגָמֵי אוֹרַיְתָא כְּתִיבִין עַל תְּרֵין לוּחֵי אַבְנַיָא וִיהִיבִין עַל יְדֵי מֹשֶׁה וּבִקְדוּשַׁת שְׁמִי רַבָּא קַדִישֵׁית יַתְכוֹן.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ואעדך עדי – איפאריטוי בלעז ותקנית יתכון תיקון פתגמי אורייתא כתיבין על תרין לוחי אבניא.

ואתנה – על ידי משה.

צמידים – חברתי׳ דבור כנגד חברו חמשה כנגד חמשה.

And I adorned you with ornaments E pare toy, and I adorned you. [Jonathan renders:] And I adorned you with the adornment of the words of the Torah, written on the two stone tablets.

and I put Heb. וָאֶתְּנָה [lit. and I gave,] through Moshe.

bracelets Heb. צְמִידִים [from צמד, to join]. I joined one commandment opposite the other, five opposite five.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ואעדך עדי – תרגם יונתן ותקינית יתכון וגו׳.

ומלבד המלבושים האלה זכר עדי הזהב והכסף שהם הנקראים עדי באמת והם הצמידים שמניחי׳ על הידים והרביד שמשימים על הגרון

צמידים – הם הנתונים על הזרוע וכן ושני צמידים על ידיה (בראשית כ״ד:כ״ב).

ורביד – ענק לתכשיט וכן וישם רביד הזהב (בראשית מ״א:מ״ב).

גרונך – צוארך וכן קרא בגרון (ישעיהו נ״ח:א׳).

ואעדך עדי – קשטתי אותך בקשוטים ונתתי על ידיך צמידי הזרוע ורביד נתתי על גרונך.

ורביד על גרונך – יש הבדל בין גרון ובין צואר, שצואר היא חיצונית הצואר, והגרון הוא הגרגרת מבפנים, קרא בגרון, וגרונך מצמאה והיל״ל כמ״ש (בראשית מ״א) רביד הזהב על צוארו, מזה מבואר שלפי המליצה מדבר מן הגרון הפנימי המוציא קול, וכן (משלי א׳ ט׳) וענקים לגרגרותיך תכשיטי הקול והדבור בחכמה.

ואעדך עדי על המלבושים, שהם התרי״ג מצות שנתן להם, על המצות התליוית בפעולות הידים, אמר נתתי צמידים על ידיך – ועל מצות התלויות בקול ודבור, אמר רביד על גרונך.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יב) וָ֥אֶתֵּֽ⁠ן⁠־נֶ֙זֶם֙^א עַל⁠־אַפֵּ֔⁠ךְ וַעֲגִילִ֖ים עַל⁠־אׇזְנָ֑יִךְ וַעֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת בְּ⁠רֹאשֵֽׁךְ׃

I put a ring on your nose, and earrings in your ears, and a beautiful crown on your head.

א. וָ֥אֶתֵּֽן⁠־נֶ֙זֶם֙ =א (מרכא בוי"ו, געיה בצירה ומקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה); וכן במג"ה אך ברויאר השמיט את המקף.
• בן⁠־אשר=<וָֽאֶתֵּ֥ן נֶ֙זֶם֙> וכך בתיגאן (אך בלי געיה) ובדפוסים וקורן; וראו עוד בגרסאות המובאות אצל גינצבורג בהערה.
• ל,בן⁠־נפתלי=וָאֶתֵּֽן⁠־נֶ֙זֶם֙ (תיבה מוקפת ובלתי-מוטעמת)
• ק=וָ֤אֶתֵּֽן⁠־נֶ֙זֶם֙ (מהפך בוי"ו, געיה בצירה ומקף)

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וִיהָבֵית אֲרוֹן קְיָמִי בֵּינֵיכוֹן וַעֲנַן יְקָרִי מַטַל עֲלַוֵיכוֹן וּמַלְאַךְ שְׁלִיחַ מִן קֳדָמַי מְדַבֵּר בְּרֵישֵׁיכוֹן.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

(יב) ואתן נזם על אפך – למה הדבר דומה למי שהיה הולך אצל הזהבי לעשות לאשתו קוזמין והיא הולכת אצל מכשף לעשות לו כשפים, אמר לה בתי אני הולך לעשות לך קוזמין ואת הולכת לעשות לי כשפים, כך אמר הקב״ה ואתן נזם על אפך ואת מכעסת באזניך שנאמר ויתפרקו כל העם את הזהב אשר באזניהם, וכתיב ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה׳, חייכם פעמים הכעסתם אותי באזניכם אף אני מחריב שני בתים באותו לשון, שנאמר באזני ה׳ צבאות אם לא בתים רבים וגו׳.

ואתן נזם על אפיך – ויהבית ארון קיימי ביניכון.

ועגילים על אזניך – לשון נזם וענן יקרי מטל עלויכון על שם שהיו מוקפין בעגול.

ועטרת תפארת בראשך – ומלאך שליח מן קדמי מדבר ברישיכון שנאמר ויעבור מלכם לפניהם וי״י בראשם (מיכה ב׳:י״ג).

And I put a nose ring on your nose [Jonathan renders:] And I placed the ark of My covenant among you.

and earrings on your ears Heb. וַעֲגִילִים, a word for an earring. [Jonathan interprets:] And the cloud of My glory covering over you. [The clouds of glory are called וַעֲגִילִים] because they surrounded them in a circle (עִגּוּל).

and a crown of glory on your head [Jonathan renders:] And an angel was sent from before Me leading at your head, as it is said: "and their king passed before them, and the Lord was at their head" (Mikhah 2:13).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ואתן נזם – תרגם יונתן ויהבית ארון קיימי ביניכון וגו׳.

והנזם על האף והעגילים על האזנים ועל הראש עטרת תפארת, והמשל בכל זה יהיה למצות עשה ולא תעשה שנתן להם בסיני כי הם היו עדים באמת והותרה בזה השאלה השנית.

ובאיכה רבתי (הובא בילקוט יחזקאל שנ״ה) דרשו הפסוקים האלה באופן יפה וארחצך במים אמר רבי תנחומא כשיצאו ישראל ממצרים קישטן הקדוש ברוך הוא בשלש עשרה קשוטין הדא הוא דכתיב וארחצך במים מן טנופת ע״ז ואשטוף דמיך מעליך דם פסח ודם מילה, ואסוכך בשמן זה שמן המשחה, ואלבישך רקמה בשעה שאמרו נעשה ונשמע ירדו ששים רבוא של מלאכי השרת והלבישום, דבר אחר ואלבישך רקמה זה מעשה המשכן שהיה מרוקם ואנעלך תחש זו תרומת תחשים ואחבשך בשש אלו בגדי כהונה ואכסך משי אלו ענני כבוד שהיו מקיפים אותם שנאמר (שמות יג, כב) לא ימיש עמוד הענן, ואתנה צמידים על ידך אלו שני לוחות הברית, ורביד על גרונך זו נבואה ואתן נזם על אפך זה ספר תורה שנאמר עליו (שיר השירים ז, ה) אפך כמגדל הלבנון, ועגילים על אזניך אלו עשרת הדברות ועטרת תפארת בראשך זו השכינה שנאמר (מיכה ב, יג) ויעבר מלכם לפניהם והשם בראשם וכתיב (ישעיה ס, יט) ואלהיך לתפארתך, עד כאן.

נזם – שם העדי הנתון על החוטם.

ועגילים – כן יקראו נזמי האוזן על שהם עגולים במראיהם.

ועגילים – הם נזמי האוזן.

בראשך – נתתי על ראשך ר״ל אז נתתי לך מצות וחוקים טובים ומשפטים ישרים.

ואתן על המצות התלויות בעינים וחוש הריח, אמר נזם על אפך – שחוש הריח מציין הראיה הרוחניית כמ״ש והריחו ביראת ה׳ ולא למראה עיניו ישפוט, ועל מצות התלויות בשמיעת האזן, אמר ועגילים על אזניך.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יג) וַתַּ⁠עְדִּ֞י זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ֙ [שֵׁ֤שׁ] (ששי) וָמֶ֙שִׁי֙ וְ⁠רִקְמָ֔ה סֹ֧לֶת וּדְבַ֛שׁ וָשֶׁ֖מֶן [אָכָ֑לְתְּ] (אכלתי) וַתִּ֙⁠יפִי֙ בִּמְאֹ֣ד מְ⁠אֹ֔ד וַֽתִּ⁠צְלְ⁠חִ֖י לִמְלוּכָֽה׃

Thus you were decked with gold and silver; and your clothing was of fine linen, and silk, and embroidered work; you ate fine flour, and honey, and oil; and you were exceeding beautiful, and you prospered to royal estate.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וִיהָבֵית מַשְׁכְּנִי בֵּינֵיכוֹן מְתַקֵן בִּדְהַב וּכְסַף וִירִיעַת בּוּץ וְצִבְעוֹנִין וְצִיוּרִין וּמַנָא דְטַב כְּסוּלְתָא וְכִדְבַשׁ וְכִמְשַׁח אוֹכְלֵית יַתְכוֹן וַעֲתַרְתּוּן וּתְקֵיפְתּוּן לַחֲדָא וְאִצְלַחְתּוּן וּשְׁלֵיטְתּוּן בְּכָל מַלְכְּוָתָא.

ותעדי זהב וכסף – ויהבי׳ משכני ביניכון מתקן בדהב וכסף ויריעת בוץ וצבעונין וציורין ומנא דטב כסולתא וכדבש וכמשח אוכלית יתכון ועתרתון ותקפתון לחדא ואצלחתון ושלטתון בכל מלכוות׳.

סלת ודבש ושמן אכלת – המן שהיה משתנה לכל הטעמים לסלת ודבש ושמן אכלת.

ומ״א י״ג דברים יש כאן וכנגדן אמר להם הקב״ה להביא י״ג דברים המנויין בתרומת המשכן ואף על פי כן הוא פורע להם כנגדם לע״ל י״ג דברים וברא י״י על מכון הר ציון וגו׳ וסוכה תהיה לצל יומם מחורב מזרם וממטר וגו׳ (ישעיהו ד׳:ה׳-ו׳).

ותיפי – לשון יופי.

And you adorned yourself with gold and silver [Jonathan renders:] And I placed My Tabernacle among you, adorned with gold, silver, curtains of linen, colored tapestries and embroidery, and mannawhich was as good as fine flour, honey and oil–I fed you, and you became exceedingly rich and strong, and you prospered and ruled over all the kingdoms.

fine flour, honey, and oil you ate The manna, which would change to any flavorto fine flour, honey, and oilyou ate. The Midrash Aggadah (Midrash Shir HaShirim 4:2) [points out that] thirteen items are enumerated here, and corresponding to them, the Holy One, blessed be He, ordered them to bring the thirteen items enumerated in the donation for the Tabernacle (Shemot 25:1-7). Nevertheless, He is destined to repay them in the future with thirteen items: "And the Lord shall create over every dwelling of Mount Zion, etc. And a tabernacle shall be for shade by day from the heat, etc., from stream and from rain, etc.⁠" (Yeshayahu 4:5f.).

became exceedingly beautiful An expression of beauty.

ותיפי^א במאד מאד – ותעשרי במאד מאד.

ותצלחי למלוכה – ותהי ראויה למלכות.

א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״ותייפי״.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ששי – כן כתיב בי״ד וקרי שש והיו״ד בכתוב נוספת.

ותיפי – מלעיל בשני פשטים לבן אשר ושרשו יפה והוא מנחי הקצוות.

ותצלחי למלוכה – שתמלכי על גוים אחרים וזה כשהגיע זמן מלכות בית דוד.

סלת ודבש ושמן אכלת – כי גם המזונות הטובים כאלה מיפים הנזון ומשמינים אותו.

ואמנם אומרו אחר זה ותעדי זהב וכסף ומלבושך שש ומשי ורקמה יראה מיותר וכפול כי כבר נאמר למעלה ואלבישך רקמה ואחבשך בשש ואכסך משי, אבל יתרון זה מבואר לפי שלמעלה אמרו כנגד התורה והמצות שנתן להם בסיני שהם העדיים שנתן לכלה, ומפני שיש כלות שלא קשטו עצמן עם אותם הכלים ועדיים שיתנו להן בעליהן לכן הוסיף לומר כאן ותעדי זהב וכסף ומלבושך שש ומשי ורקמה רוצה לומר והנה אותם המתנות שנתתי לך קשטת עצמך תמיד בהם והם עדי הזהב והכסף ומלבושי שש ומשי והוא רמז לזמן הטובה והחסידות שהיו מקשיטים עצמם בתורה ומצות, ומפני זה תראה שבראשונה אמר ואלבישך רקמה ואחבשך בשש ואכסך משי ואעדך עדי ואתנה צמידים הכל מיוחס לבורא יתברך שנתן לה אותם המתנות אבל כאן ייחס הדבר ההוא לעצמה ותעדי זהב וכסף ומלבושך וגומר לפי ששבח אותה בשהיא היתה מתקשטת תמיד באותם העדיים והמתנות שנתן לה בעלה, ולכן תרגם יונתן ותעדי זהב וכסף ויהבית משכני ביניכון מתכן בדהב וכסף ויריען בוץ וגומר, כי היה המאמר הראשון מדבר במתן תורה והמאמר השני הזה מדבר במעשה המשכן שעשו ישראל והותרה בזה השאלה השלישית.

ואומרו ודבש ושמן אכלת רצה בו שנכנסו לארץ ישראל ארץ זבת חלב ודבש ששם האכילה דבש מסלע ושמן מחלמיש צור, וכנגד הגבורות והתשועות שעשו בכיבוש הארץ אמר ותיפי במאד מאד שהוא היה יפיה וכבודה עד שהגיעה למלוך מלכים דוד ושלמה וכל השאר ועליו אמר ותצלחי למלוכה

ותעדי – העי״ן בשוא לבד.

ששי – שש קרי וכ״כ רד״ק ונראה שצריך להפוך הגירסא בחילופים ממערבאי למדנחאי.

אכלתי – אכלת ק׳.

ותיפי – מלעיל בשני פשטין לב״א ולב״נ מלרע בפשט א׳ לבד.

ותעדי – קשטת עצמך עם העדי שנתתי לך ומלבושך היה שש ומשי ורקמה ואכלת סולת ודבש ושמן ונעשית יפה עד מאד והיית מצלחת עד הגעת למלכות ר״ל מתחלה קיימת המצות והמשפטים ואני נתתי לך ארץ זבת חלב ודבש ומאד נתגדלת להעמיד מלכים אדירים.

סלת ודבש ושמן – לחם עשוי משלשה דברים אלו. וכן נראה למטה פסוק י״ט. ומצאנו מאכל שהיה חביב מאד לסוריים, ונקרא חביצא, והוא מורכב מקמח שומן ודבש.⁠^א

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״ומצאנו מאכל... שומן ודבש״.

ותעדי – ואחר כך עדית מעצמך זהב וכסף כאשה המושלת בבית (והנמשל על התקנות שעשו הזקנים והנביאים) עד כי ותיפי במאד מאד ותצלחי למלוכה בימי דוד ושלמה.

למלוכה – להיות ראש לכל הגוים בהיותכם עם סגולתי.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יד) וַיֵּ֨⁠צֵא לָ֥ךְ שֵׁ֛ם בַּגּ⁠וֹיִ֖ם בְּ⁠יׇפְיֵ֑ךְ כִּ֣י⁠׀ ⁠כָּלִ֣יל ה֗וּא בַּהֲדָרִי֙ אֲשֶׁר⁠־שַׂ֣מְתִּי עָלַ֔יִךְ נְ⁠אֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהי״יֽ׃

Your renown went forth among the nations for your beauty; for it was perfect, through My majesty which I had put on you,' says Adonai Elohim.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּנְפַק לָךְ שׁוּם כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל בֵּינֵי עַמְמַיָא בְּשׁוּפְרַיִךְ אֲרֵי גְמִיר הוּא יְקָרִי דְשַׁוֵיתִי עָלַיִךְ אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים.

ויצא לך שם בגוים – (כתוב ברמז קמ״ט).

כי כליל הוא – לשון מכלול.

דבר אחר: כי כליל הוא כי שלם היה.

דבר אחר: כי כליל קרונא בלעז כמו נזר דמתרגמינן כלילא.

for it is all inclusive Heb. כָּלִיל, an expression of all-inclusive beauty (23:12). Another explanation: כִּי כָּלִיל הוּא, for it was perfect. Another explanation: כִּי כָּלִיל couronne in French, like: "crown (נֵזֶר)" (Vayikra 21:12), which is translated כְּלִיל by Targum.

ויצא לך שם בגוים ביופיך – יצא טיבעך בעולם בהדר השכינה שהיתה בתוכך.

כי כליל הוא – כי עדי הוא לך.

ויצא לך {שם בגוים ביפיך} כי כליל הוא – יפיך שוה הכל, יפי בלי דופי. בשביל הדרי אשר שמתי עליך.

ויצא לך שם בגוים ביפיך – זה היה במלכות דוד ושלמה כי כליל הוא שלם בכל עניני היופי וההדר.

בהדרי אשר שמתי עליך – כלומר כל זאת ההצלחה הגדולה שהיתה לך באלה הימים בעזרתי היתה שהיית את עושה רצוני ואני גם כן הייתי משליט אותך על הגוים לא בכחך ועוצם ידיך.

כי כליל הוא – רמז באמרו הוא אל היופי, והטעם כולל ושלם מכל צד.

ויצא לך שם בגוים ביפיך כי כליל הוא בהדרי אשר שמתי עליך ר״ל שבמלכות דוד ושלמה שהיא היתה המלוכה האמתית יצא לישראל שם בגוים כי כליל ושלם הוא אבל היה כל זה בסבת ההוד וההדר ששם עליו הקדוש ברוך הוא, ובזה השלים לספר חסדי השם אשר גמלם:

כליל – מלשון כל וכן כליל תקטר (ויקרא ו׳:ט״ו).

ויצא לך – בין העכו״ם נתפרסם שמך במרבית יפיך.

כי כליל הוא – ר״ל היופי שבך היה כל היופי שאפשר להיות.

בהדרי – בסבת ההוד וההדר אשר שמתי עליך במרבית העדי ורוב התענוגים ר״ל נתפרסם שמך במרבית הצלחתך שהיה בך בשעור מרובה בסבת ההדר ששמתי עליך לתת בך כח לעשות חיל.

ויצא לך שם בגוים כמ״ש ויצא שם דוד בכל הארצות, וכל העמים מביאים מנחה לשלמה, ובאמת היופי לא היה מצד עצמך רק ע״י הדרי אשר שמתי עליך – ר״ל שהיתה השגחיית על ידי הופעת כבוד ה׳ עליהם.

כליל – מלא בכל מכל כל.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(טו) וַתִּ⁠בְטְ⁠חִ֣י בְ⁠יׇפְיֵ֔ךְ וַתִּ⁠זְנִ֖י עַל⁠־שְׁ⁠מֵ֑ךְ וַתִּ⁠שְׁפְּ⁠כִ֧י אֶת⁠־תַּזְנוּתַ֛יִךְ עַל⁠־כׇּל⁠־עוֹבֵ֖ר לוֹ⁠־יֶֽהִי׃

'But you trusted in your beauty, and played the prostitute because of your renown, and poured out your prostitution on everyone who passed by; his it was.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאִתְרְחֵיצְתְּ בְּשׁוּפְרֵיךְ וּטְעֵית עַל שְׁמִיךְ וְאִתְחַבַּרְתְּ לִיךְ לְמִפְלַח לְטַעֲוָתָא עִם כָּל דְעָדֵי וְלָא כְשַׁר לִיךְ לְמֶעְבַּד כֵּן.

על כל עובר לו יהי – הפקרת את עצמך לכל עובר <אורת>.⁠¹

1. כך פירשו גם רש״י ורד״ק.

ותזני על שמך – בטחת על שם היופי שיצא לך.

ותשפכי את תזנותיך – הראית יופיך לכל עובר עד נשפכה עליהם תאוות זנותך לפתות אותך לזנות עמם.

לו יהי – ומשנתאוו לך אתה הפקרת להם עצמך ולכל אשר שאל זנותך לו היה.

ויונתן תרגם: ולא כשר ליך למעבד כן כאלו היה כתיב לא יהי וכל משל הזה על עגל המדבר ועל שאר עבודה זרה שעבדו שבטו של דן במדבר כמו שכתוב כל הנחשלים אחריך (דברים כ״ה:י״ח) ומצינו בפסיקתא זה שבטו של דן שהענן פולטו שהיו כולם עובדי עבודה זרה.

and you went astray because of your fame You relied on the fame of the beauty that spread concerning you.

and you poured out your harlotries You displayed your beauty to every passerby until the lust for your harlotry gushed upon them [arousing them] to seduce you into fornicating with them.

to him it would be And once they desired you, you surrendered yourself to them; and to anyone who requested your harlotry, it would be his. Jonathan renders: and it was not fitting for you to do so, as though it were written לֹא יְהִי. This entire allegory represents the Calf of the desert and the other idolatry that the tribe of Dan worshipped in the desert, as it is written: "all those who trailed after you" (Devarim 25:18), and we find in the Pesikta (deRav Kahana p. 27b): This is the tribe of Dan, for the cloud would reject them, because the were all idolators.

ותבטחי ביופייך – רם לבבך באותו יופי.

ותזני על שמך – ותזני בכל מקום אשר יצא לך שם בגוים ביופייך (יחזקאל ט״ז:י״ד).

על כל עובר לו^א יהי – על כל עובר ושב שהיו באים אצלך ותובעת^ב לתשמיש לו היית^ג נשמעת. והיית לו נזקקת מיד.

א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 חסר: ״לו״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פירנצה II.24, פריס 162.

ג. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, פירנצה II.24, פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״הייתה״.

ותבטחי ביפיך – שעל ידי מבטח יפיך שהיית סבורה להתעלות ולהתפאר ולהתכבד בו מרדת בי. והרי שיטת זו כשיטת וישמן ישרון ויבעט (דברים ל״ב:ט״ו).

ותזני על שמך – על שם שיצא לך בגוים ביפיך באו אליך הכל.

על כל עובר – עליך.

לו יהי – יפיך והדרך לעשות בו כחפצך ולא עיכבת.

ותבטחי ביפיך ותזני על שמך – בטחת בהצלחה הגדולה ועל שמך שיצא לך שם בגוים (יחזקאל ט״ז:י״ד) וזנית אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים כמו שנאמר וישמן ישורון ויבעט (דברים ל״ב:ט״ו) וכל ענין הזנות הבא בכנסת ישראל היא עכו״ם ואף על פי שהמליצה היא כמשפטי הזנות וכדרך התשמיש הכל היא ענין המליצה לפי שדמה אותה לזונה אבל המשל הוא על כל מיני עכו״ם.

ותשפכי את תזנותיך על כל עובר – כמו הכלי שהוא מלא יותר מדי ונשפך אמר רבת הנזונים היית עד ששפכת אותם.

על כל עובר – על כל מי שיעבור עליך.

לו יהי – לו יהיה חשקך ורצונך כמו הזונה המפקרת לכל שלא תספיק באנשי עירה עד שמפקרת עצמה על הנכרים העוברים דרך עליה כן את לא היית מספקת בעכו״ם אחת ובשתים ובשלש כי מספר עריך היו אלהיך יהודה (ירמיהו ב׳:כ״ח, י״א:י״ג) אם יעבור עכו״ם מן הגוים הרחוקים והעכו״ם בידו לו יהי חשקך עד שתעשי אותה בארצך.

תזנותיך – לשון רבים תזנות בשקל תרבות והרבים תזנותיך ותרגם יונתן לו יהי כמו לא באל״ף לא כשר לך למעבד כן.

ותבטחי ביפיך וגומר עד כה אמר ה׳ אלהים יען השפך נחשתך. עתה יספר כמה היתה העלמה הזאת כנסת ישראל כפויית טובה כי בטחה ביפיה רוצה לומר שבטחה בהצלחתה הגדולה ותזני על שמך כלומר שזנית מעל אלהיך בעבדך אלהים אחרים בבטחך על השם שהיה לך בגוים, ותשפכי את תזונותיך ר״ל השלכת את זנותך על כל עובר כן ישראל זנה אחרי אלהי כל האומות אשר סביבותיו, ואמר לו יהי ר״ל כל עובר לו יהי הזנות כי תחשקי בכל עובר יהיה מי שיהיה.

ותבטחי ביפיך – ר״ל חשבת שלא אמאסך כי בטחת ברוב יפיך ובעבור זה זנית על בטחון שם היופי שיצא לך שאין מהדרך להיות נמאס יופי כזה.

ותשפכי – גלית תאות זנותיך כדבר הנשפך הגלוי לעין כל.

על כל עובר – על כל מי שעב׳ עליך היה לו תאות זנותיך כי לכולם חשקת ר״ל בטחת במרבית הצלחתך ופרסום שמך וחשבת שלא תסור ממך ולכן עבדת עכו״ם בגלוי ולכל מין עכו״ם שראית.

ותשפכי את תזנותיך על כל עובר לו יהי – מקרא קצר, ושיעורו: ותשפכי את זנותיך על כל עובר, באופן שכל עובר לו יהי יָפְיֵךְ הנזכר בתחילת הפסוק.⁠^א

ולדעת מוהר״ר אליעזר אליה איגל: אל תקרא לו אלא לא יהי, כמו בפסוק שאחריו: לא באות ולא יהיה {יחזקאל ט״ז:ט״ז}. וכן יונתן היה קורא לא באל״ף.⁠^ב

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן (במקום ״יפיך הנזכר בתחילת הפסוק״) רק: ״תזנותיך״.

ב. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״ולדעת מוהר״ר אליעזר... באל״ף״.

ותשפכי את תזנותיך – יש הבדל בין זנות ותזנות, שתזנות היא שמעוררת העוגבים להתאוות לה, ולפעמים יחזור התזנות אליה שמזנה עמה, ופה אמר לו יהי כי לא תזנה עמו רק ישאר התאוה אצלו.

ותבטחי – אולם את בטחת ביפיך כאילו היופי היא טבעיית לך מצד עצמך לא ממני,

ותזני על שמך – ר״ל תחלה לא זנית עדיין בעצמך רק זנית על שמך כמ״ש רחב בשמה זנתה,

ותשפכי את תזנותיך על כל עובר שכל העובר וראה אותך בוערת בו אש התשוקה לזנות, באופן שתזנותיך לו יהי – שהגם שלא זנית עמו נשארה תזנותיך לו, הינו שחשק בך והתאוה והחשק נהיה אצלו ונקבעה בלבו.

ביפיך – בהצלחתך.

ותזני – ותעבדי האלילים אף על פי (על) שהיית נקראת עם ה׳.

על כל עובר – עבדת כל מיני אלילים, גם המכוערים יותר בעבודתם, כמו הבעל והמולך; שבמצרים עבדו בני ישראל עבודה זרה, אבל עבודת אלילי מצרים לא היתה מכוערת כ״כ.

יהי – לשון זכר, מוכרחים אנו לומר שכוונתו על יפיך הנכתב בראש הפסוק; ונראה שיונתן היה קורא לא באל״ף כמו בפסוק שאח״כ.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(טז) וַתִּ⁠קְחִ֣י מִבְּ⁠גָדַ֗יִךְ וַתַּֽ⁠עֲשִׂי⁠־לָךְ֙ בָּמ֣וֹת טְ⁠לֻא֔וֹת וַתִּ⁠זְנִ֖י עֲלֵיהֶ֑ם לֹ֥א בָא֖וֹת וְ⁠לֹ֥א יִהְיֶֽה׃

You took of your garments, and made for yourselves high places decked with various colors, and played the prostitute on them; of the like shall not come, neither shall it be so.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּנְסֵיבְתְּ מַלְבּוּשַׁיִךְ וַעֲבִידְתְּ לִיךְ בָּמָן מְחַפְיָן פַּת כּוֹמְרִין וּטְעֵית עֲלֵיהוֹן לָא כִּדְכָשַׁר וְלָא כִדְחֲזֵי.

במות טלאות – רוצה לומר: מקושטות, והמשמעות היסודית: נימור, כמו ״נקוד וטלוא״ (בראשית ל׳:ל״ב),⁠¹ והוא שם תואר.

לא באות ולא יהיה – לא יהיה כמוהו בזמן שנותר.⁠²

1. כך: ת״י; אבן קריש, עמ׳ 215; אלפסי, ערך ׳טלא׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳שלא׳; רד״ק. גם מנחם, ערך ׳שלא׳, מביא תיבת ״טלאות״ במחלקה אחת עם ״נקוד וטלוא״, אך לדבריו פירושה הוא ״חקוקות״.

2. השווה: רד״ק, הסבור, שהדברים מוסבים על העתיד.

במות טלואות – מכוסות בבגדים מנומרין של מיני צבעונין פלטריאש בלעז.

לא באות – לא היתה ראויה זאת לבא, נון אבניר אינון אייטרא בלעז.

mounds of colored garments Covered with spotted garments of various colors, pla[t]rees in Old French, multi-colored.

this should not have come It was not proper for this to come, non a venir et non a etre in French, [which was] not to come nor to be.

במות טלואות – במות של גוונות, כמו: {ו}⁠את כל העזים הנקודות והטלואות (בראשית ל׳:ל״ה).

לא באות ולא יהיה^א – תירגם יונתן: לא כד כשר ולא כד חזי. כלומר לא היה ראוי לבא לעולם ולא היה לך לעשות^ב מעשה מכוער כזה.

לא באות ולא יהיה – בלשון לעז נְא דִיווְריִד אַבְנִיר נֻא דִווְריִד אשטיר.

א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״ולא לא יהיה באות״.

ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״היה לעשות לך״.

מבגדיך – ששמתי עליך.

במות טלאות – מכוסות מגונים הרבה.

לא באות – שגֵיאוֹת אני בדבר, ולא שראוי להיות.

לוֹ פַר קוֹנֵשַנְטְמֵנְט דמוי נוֹ פַר אַוְנַנְט.⁠¹ שאם תאמרי לכך לא שאלתי את פיך אם אתה ניאות בדבר לפי שהייתי יודעת שראוי הוא, לכך נאמר ולא יהיה.

1. =שלא בעצתי ושלא בהסכמתי.

ותקחי – דרך הזונה ליפות ביתה ולהרבות בבגדים נאים בבגדי צבעונים למשוך לב הזונים להכנס בביתה. ופי׳ במות טלואות עשית טלאים מבגדים רכובים ומרובים זה על זה עד שנעשו מהם במות ואותם הבגדים הם מצבעונים שונים זה מזה כדי שיהיה מראה יפה והמראים המתערבים קצתם עם קצתם יתחדש עמהם ערבות לכסות הנפש וזהו פירוש טלאות כמו העקודות והטלואות שהם מראים שונים בשער העזים ובצמר הכבשים שחור ולבן או צהוב וכיוצא בהם זה ענין המליצה וענין המשל שהיו עושים בית ישראל במות לעכו״ם וזו שונה מזו בתבניתה ובעבודתה.

לא באות ולא יהיה – לא באות כמות כמוהן כלומר אינם עתידות לבא ולא יהיה אדם או עם שיעשה כמוהן לרוב.

ויונתן תרגם: לא כדכשר ולא כדחזי.

טלאות – אין זה השרש לגנאי בעצם בעבור שכתב ונעלות בלות ומטלאות (יהושע ט׳:ה׳), אבל יסודו בעברי שמי צבעים איך שיהיה כמו בכבשים או בבגדים וזולת זה, ופה הוא קבוץ בגדים מצבעים שונים, כולם בגדי חופש ויקר, אבל אינם כן באנשי גבעון. ואולם על כל פנים סוג הענין אחד, ובזה הם טועים המפרשים בכמה מקומות למאות ולאלפים.

לא באות ולא יהיה – הטעם לא באו כאלה התועבות והזניות לפנים, ולא יהיה כזאת לעולם.

ותקחי מבגדיך ר״ל שלקחה מבגדיה החמודות ועשתה במות טלואות ר״ל במות מכוסות מבגדים עקודים וטלואים בצבעונם ותזני עליהם בעבודתם, ואומרו לא באות ולא יהיה רוצה לומר שלא היו ולא באו בעולם במות טלואות כמו הנה ולא יהיה כה בעתיד כי הם עשו במות שלא נעשו ככה מעולם ולא יעשו אחריהם.

במות – מקומות גבוהות כמו במתי ארץ (דברים ל״ב:י״ג).

טלואות – ענין חלוף הגוונים כמו ונעלות בלות ומטולאות (יהושע ט׳:ה׳).

ותקחי מבגדיך – מן הבגדים שעשיתי לך מהם לקחת ועשית לך מקומות גבוהות במקום פרסום ומהבגדים ההם עשית עליהם מכסאות מנומרות חלופי הגוונים ועליהם זנית ר״ל העמידו העכו״ם במקום פרסום וציפום בכסף וזהב אשר נתתי להם ושם עבדו לו.

לא באות ולא יהיה – מעשים כאלה לא באו עדיין בעולם ולא יהיו נעשים עוד דוגמתן.

לא באות ולא יהיה – מלשון ולא יהיה הדבר ולא יבא {דברים י״ח:כ״ב}. כלומר דברים שאינם רגילים לבא ובלתי רגילים להיות.⁠^א

א. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון: ״להיותם״.

טלאות – כמו נעלות בלות ומטולאות (יהושע ט׳ ה׳) לא באות ולא יהיה לא יבואו בבגדים האלה אליך הגם שיהיה במציאות ומוסיף שלא יהיה עוד במציאות כלל כי לא ירד ה׳ עוד על הר סיני להשמיע תורתו ומצותיו לבני אדם עוד הפעם.

ותקחי – אח״כ לקחת מבגדיך וקרעת אותם לטלאים וחתיכות,

ותעשי מן הטלאים במות – ר״ל כרים וכסתות גבוהות לזנות עליהם בצנעה,

לא באות ולא יהיה – ר״ל הגם שהבגדים האלה לא יבואו עוד ולא יהיה לך אחרים תחתיהם בכל זאת קרעת אותם לזנות עליהם.

טלאות – מלשון נקד וטלוא (פרשת ויצא), מהודרות בגוונים הרבה.

לא באות וגו׳ – דברים שלא היו עדין, ולא יהיו לעתיד.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יז) וַתִּ⁠קְחִ֞י כְּ⁠לֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֗ךְ מִזְּ⁠הָבִ֤י וּמִכַּ⁠סְפִּי֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּ⁠י לָ֔ךְ וַתַּ⁠עֲשִׂי⁠־לָ֖ךְ צַלְמֵ֣י זָכָ֑ר וַתִּ⁠זְנִי⁠־בָֽם׃

You also took your beautiful jewels of My gold and of My silver, which I had given you, and made for yourself images of men, and played the prostitute with them.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּנְסֵיבְתְּ מָנַי תוּשְׁבַּחְתִּיךְ מִדַהֲבֵי וּמִכַּסְפִּי דִי יְהָבֵית לִיךְ וַעֲבֵידְתְּ לִיךְ צַלְמֵי דְכוּרָא וּטְעֵית בְּהוֹן.

צלמי זכר – לפי שדימה אות׳ לנקבה זונה דימה את הגלולים לזכר הנואף עמה.

male images Since he compares her to a female harlot, he compares the image to a male who fornicates with her.

ותקחי כלי תפארתך מזהבי ומכספי – ויתפרקו כל העם (שמות ל״ב:ג׳).

ותזני בם – כל כך מלאת רוח זנות.

ותקחי כלי תפארתך מזהבי ומכספי – לחבוב עכו״ם עושים מכלי כסף ומכלי זהב המפוארים שיש להם ועושים מהם הצלמים כמו שאמר בדבר העגל ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם (שמות ל״ב:ג׳).

אשר נתתי לך – כמו שאמר וכסף הרבתי לה וזהב עשו לבעל (הושע ב׳:י׳) ומה שאמר צלמי זכר הוא לענין המליצה כדרך הזונות שעושות צלמי זכרות לדבר התשמיש.

ותקחי כלי תפארתך מזהבי ומכספי שנתתי לך ותעשי לך מהם צלמי זכר כי להיותך חפצה בזנות תעשי לך צלמי זכר ולא צלמי נקבה.

כלי תפארתך – כלי הקשוט.

ותעשי לך – מהם עשית דמות צלמי זכר וזנית עמהם כדרך זונה מופלגת בתכלית הזנות וההפקר ר״ל מהכסף והזהב אשר הרביתי להם עשו צלמי עכו״ם להשתחוות להם.

^א[צלמי זכר – עיין רש״י.]

א. הביאור על פסוק זה מופיע רק בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. הוא חסר בדפוס ראשון.

ותזני בם – לא מצאנו פעל זנה שאחריו ב׳? וע״כ פירוש שתזני על ידי כמו ויזנו במעלליהם, כי לא יזנו עם הצלם רק על ידו.

ותקחי כלי תפארתך – מן כלי הזהב והכסף עשתה צלמי זכר שעמהם זנתה, צייר שעוד לא זנתה עם איש, רק עם צלם הנעשה כתבנית איש, ושלא זנתה עדיין בגלוי רק בצנעה על הכרים שעשתה מן הבגדים (לא על גב ורמה ברחובות כמו שיאמר אח״ז) ועם אנשים לא זנתה עדיין רק ששפכה תזנותה עליהם להכניס בהם רוח תאוה, וכ״ז משל על הע״ז שעבדו מימי רחבעם עד ימי אחז שעדיין לא עבדו ע״ז בפרהסיא רק בצנעה, ולא עבדו לע״ז לשם אלהות רק היתה אצלם כעין טלמסאות להמשיך על ידם השפע מלמעלה שזה ימליץ שזנתה עם צלמי זכר שאינו זנות ממש רק נראה כזנות, וצייר שעשה הצלמים מן בגדי תפארתה, ר״ל עם עשותה אז מצות ה׳ ושומרת התורה שהם בגדי תפארתה עבדו העבודות האלה ג״כ בחשבם שה׳ ירצה בם ושיהיה כעין אמצעי בינם לבין ה׳, אבל בזה השחיתה בגדי תפארתה, כמ״ש לא באות ולא יהיה, והגם שהיא לא זנתה ממש כי היו רק צלמי זכר, בכל זאת כבר זנתה על שמה, כי יצא השם שהיא עובדת ע״ז ככל גויי הארצות, ושפכה תזנותה על כל עובר ללמוד ממעשיה.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יח) וַתִּ⁠קְחִ֛י אֶת⁠־בִּגְדֵ֥י רִקְמָתֵ֖ךְ וַתְּ⁠כַסִּ֑⁠ים וְ⁠שַׁמְנִי֙ וּקְטׇרְתִּ֔י [נָתַ֖תְּ] (נתתי) לִפְנֵיהֶֽם׃

And you took your embroidered garments, and covered them, and set My oil and My incense before them.

תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּנְסֵיבְתְּ יַת לְבוּשֵׁי צִיוּרַיִךְ וּכִסִיתִינוּן וּמִשְׁחִי וּקְטוֹרֶת בּוּסְמֵי שַׁוִית קֳדָמֵיהוֹן.

ותכסים – פתרונו: ותכסי אותם.

ושמני וקטרתי – שנתתי לך לעבודתי, נתתה לעבודה זרה.

ותכסים – את הצלמים.

ושמני וקטרתי – שנתתי לך להתקשט, כענין שמן וקטרת ישמח לב (משלי כ״ז:ט׳).

ותקחי – לענין המליצה רוצה לומר ותכסים על הזונים שהזונה מכסה אותם מבגדי רקמתה ליפותם בעיניה ולמשוך לבבם אליה ולענין המשל פירש ותכסים על הצלמים וכנוי שמני וקטרתי כענין שאמר אשר נתתי לך.

וקטרתי – הטי״ת נקראת בקמץ חטף לבן אשר.

נתתי לפניהם – כתוב ביו״ד וקרי בלא יו״ד והכתוב כאילו נתתי לפניהם אני גרמתי לך כיון שנתתי לך כמו שאמרו במשל מי גרם לך שתבעיטי בי כרשינין שהאכלתיך.

וגם כן תקחי בגדי רקמתך ותכסים ר״ל ותכסה אותם, ושמני וקטרתי שהיה להם ממני ומהארץ שנתתי לכם אותם נתת לפני הצלמים ההם, וכתוב ונתתי וקרי נתת והקרי נדרש לנקבה כאילו את נתת לפניהם והכתב שהוא נתתי ענינו ושמני וקטרתי האם נתתי לפניהם רוצה לומר האם נתתי אותם אני לפני הצלמים באמת לא נתתים לשום לפניהם, וה״ר דוד קמחי פירש אני גרמתי לך זה שתכעיסני לפי שנתתי לך שמני וקטרתי.

וקטרתי – הטי״ת בקמץ חטוף לב״א ולב״נ בפתח כן מצאתי בחילופים כ״י וכ״כ רד״ק בפי׳ ובשרשים וטעות נפל בחילופי הדפוס ועיין לקמן סימן כ״ג.

נתתי – נתת קרי ועיין הרמב״ן ורקאנטי ריש פרשת אחרי מות.

וקטרתי – הוא מיני בושם מעורבבים ונותנים על האש להריח.

ותכסים – בהם כסות הזונים עמך.

ושמני וקטרתי – השמן והקטרת שנתתי לך נתת לפני הזונים.

ותקחי את בגדי רקמתך – מצייר שאחר שעשתה מן כל בגדיה במות טלואות, לא נשארו לה רק בגדי רקמתה שאמר ואלבישך רקמה שהוא הכתונת כנ״ל, לקחה אח״כ גם הכתונת שהוא הבגד המכסה את בשרה וכסתה בו את הצלמים, וגם נתנה לפניהם את השמן והקטורת של ה׳.

תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יט) וְ⁠לַחְמִי֩ אֲשֶׁר⁠־נָתַ֨תִּ⁠י לָ֜ךְ סֹ֣לֶת וָשֶׁ֤מֶן וּדְבַשׁ֙ הֶאֱכַלְתִּ֔יךְ וּנְתַתִּ֧⁠יהוּ לִפְנֵיהֶ֛ם לְ⁠רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ וַיֶּ֑⁠הִי נְ⁠אֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהי״יֽ׃

My bread also which I gave you, fine flour, and oil, and honey, with which I fed you, you even set it before them for a sweet savor; and thus it was,' says Adonai Elohim.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְטוּבִי דִיהָבִית לִיךְ סוּלְתָּא וּמְשַׁח וּדְבַשׁ אוֹכֵילְתִּיךְ יְהַבְתִּינוּן קֳדָמֵיהוֹן קוּרְבָּנִין לְפוּלְחַן הֲלָא הֲוָאָה כָּל אִלֵין אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים.

ולחמי אשר נתתי – (כתוב ברמז ע״ד).

ונתתיהו לפניהם – זה דומה לצורת המדבר, כמו ״לא במחתרת מצאתים״ (ירמיהו ב׳:ל״ד), ולו נפרד הכינוי הזה, כי אז היה: ״ונתת אותו לפניהם״.⁠¹

1. כך ריב״ג, אללמע, עמ׳ 369 (רקמה, עמ׳ שפג), והשווה שם, עמ׳ 196 (רקמה, עמ׳ ריז), ורד״ק. הערה דומה מעיר פרשננו גם בפירושו לירמיהו ב, לד.

ולחמי אשר נתתי לך וגו׳ – יום שעשו את העגל ירד להם המן ונתנו ממנו לפני העגל ואעפ״כ ויהי ביום מחר ולא פסק ואף כן מפורש בספר עזרא: אף כי עשו להם עגל מסכה וגו׳ ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם וגו׳ ומנך לא מנעת מפיהם (נחמיה ט׳:י״ח-כ׳) כדי הוא למנוע מהם ולא מנעת אף כאן ויהי נאם י״י אלהים היה הלחם ולא פסק מלירד ליום מחר כך דרש רבי תנחומא.

And My bread that I gave you The day they made the Calf, the manna descended for them and they placed some of it before the Calf. Nonetheless, 'so it was' on the morrow, and it did not cease. Even this is delineated in the Book of Ezra: "Even when they made for themselves a molten calf, etc. And You, with Your manifold mercies, did not forsake them, etc., and You did not withhold Your manna from their mouth" (Nechemyah 9:18ff.). It was fitting to withhold it from them, yet You did not withhold it. [Scripture writes] here, too, "so it was, says the Lord God" the bread was, and it did not stop falling on the next day. So did Rabbi Tanchuma expound on it (Buber, Re'eh 13a).

ונתתיהו^א לפניהם – פתרונו: אני נתתיהו לך ואת נתתם לעבודה זרה^ב לריח ניחוח.

ויהי – מהו ויהי? שאף על פי שהיו מקריבין אותו לעבודה זרה והיו מכעיסין אותי לא היה פוסק. והוא שדניאל מקלס: לי״י אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו (דניאל ט׳:ט׳). ראית מימיך מורדין במלך והוא פוסק להן מזונות. למלך זה נאה לקרותו רחמן.

א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״ונתתי הן״.

ב. כן בכ״י פרמא 2994, פריס 162. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״לבניהן שמתי״.

האכלתיך – שהאכלתיך.

ויהי – ולא חזרת בך אלא ריח נחוחי ועבודתי נדחו ושלהם נתקיים והיה.

ולחמי, ונתתיהו לפניהם – אני נתתים לך לאכלה זהו פירוש אשר האכלתיך ואת נתת אותם לפני הצלמים לקרבן ותי״ו הנקבה הנמצאת תקרא בחיריק בהתחברה עם הכנוים לפיכך תי״ו ונתתיהו בחירק והיו״ד למשך וכן לא במחתרת מצאתים (ירמיהו ב׳:ל״ד) ומה שאמר ולחמי הוא דרך כלל כי לחם כולל כל מאכל ואחר כן פירש סלת ושמן ודבש האכלתיך ותרגם יונתן ולחמי וטובי.

ויהי נאם י״י – כל זה היה לא תוכלי להכחיש כי אני היודע ועד זהו שאמר אני י״י.

ויונתן תרגם ויהי בתמיה, הלא הואה כל אלין אמר י״י אלהים.

ובדרש: יום שעשו את העגל ירד להם המן ונתנו לפניו ואף על פי כן ביום מחר לא פסק וכן מפורש בספר עזרא אף כי עשו עגל ומסכה וגו׳ ומנך לא מנעת מפיהם (נחמיה ט׳:כ׳) כדי היה למנוע מפיהם ולא מנעת אף כאן אמר ויהי נאם י״י אלהים היה הלחם ולא פסק מלירד.

האכלתיך – אשר האכלתיך אותם לפניהם.

ויהי נאם י״י אלהים – טעם זה לחזוק ואמות, כאלו כתיב וכל מה שאמרתי היה בלי ספק, וזה דרך כל לשון לחזק הדברים.

וכן אמר ולחמי אשר נתתי לך סלת שמן ודבש שהאכלתיך אתה נתת אותו לפניהם לריח ניחוח כי מה שנתתי לך לשתאכל נתת אותו לפני הצלמים לקרבן ולחם כבר ידעת שהוא שם כולל לכל מאכל ולכן כלל בכאן בשם לחם סלת ושמן ודבש, ומה שאמר על זה ויהי נאם השם אלהים ענינו ויהי כל זה באמת לא תוכלי להכחישו כי אני היודע ועד, ואחרי שזכר שנתנה לפסילים המלבושים והעדים וזכר אחר כך שנתנה להם המזונות

ונתתיהו – כתב הריקאנטי במקום הנ״ל שכתוב וננתהו וק׳ ונתתיהו ואין כן בספרים וכן במסורת ונתתיהו ב׳ וסימן ונתתיהו בידך (שופטים ד) ונתתיהו לפניהם.

ניחוח – מלשון נחת רוח.

האכלתיך – אשר נתתי לך למאכל.

ונתתיהו – אתה נתת את כל אחד מהם לפני הזונים להיות להם לריח טוב ולנחת רוח ר״ל מה שנתתי לך הבאת לקרבן לפני העכו״ם.

ויהי – ר״ל כן היה באמת לא תוכלי להכחישו כי אני היודע ועד.

ונתתיהו – הוי״ו כמו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו {בראשית כ״ב:ד׳}. ואם היה כתוב האכלתים (רוצה לומר האכלְתְ את הצלמים לחמי) היה עולה יפה. גם הגרש שעל מלת לָ֜ך, שהוא מפסיק פחות מהפשטא שעל ודבש, איננו מתיישב אלא לפי קריאה זו, שאם לא כן היה ראוי להפסיק לך ברביע, לחמי אשר נתתי לך, כלומר סלת שמן ודבש שהאכלתיך. גם יונתן שתרגם אכילתיך ולא תרגם דאכילתיך נראה שהיה קורא האכלתים ותרגם אכילתינון, והמעתיקים הגיהו להשוות התרגום אל העברי. וכבר ידוע כי הכ״ף והמ״ם קרובות במכתב שמרוני.

ולחמי – וגם הלחם שנתתי לך לאכלה וגם הסלת ושמן ודבש אשר האכלתיך הוכרחתי לתת לפניהם לריח ניחח – ומפרש איך נתן אותו ה׳ לפניהם, כי ויהי אחר שהלחם היה ולא נשבת, שעדיין נתתי לך הלחם ויהי ולא נבטל הרי כאילו אני נותנו לפני הע״ז שאתה מקריב אותו לפניהם, (ונגד מ״ש אצל הבגדים לא באות ולא יהיה שהבגדים לא יהיו אחרים תחתם אמר שהלחם היה גם אח״ז), וכ״ז ממליץ מה שעשו עד ימי אחז שלא נתפקרו עדיין לגמרי ובכל זה כבר עבדו ע״ז בימי רחבעם ובימי אביה שאשתו אם אסא עשתה מפלצת לאשרה שהוא צלם זכר לזנות עמו, שעז״א ותעשי צלמי זכר ותזני בם, ובימי עתליה שכתוב כי עתליה המרשעת בניה פרצו את בית האלהים וגם כל קדשי בית ה׳ עשו לבעלים, שעז״א ושמני וקטרתי נתת לפניהם וכן אמציה שהקטיר לאלהי שעיר ובכ״ז היה כ״ז בצנעה ועבודת בית ה׳ היה עדיין על מכונו.

ויהי – כל זה; ולכאורה נראה שאין כל אלה משל, רק אמת שכן עשו בני ישראל בימי הנביא ולפעמים גם קודם לכן.

ונתתיהו – ואת נתת אותו.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כ) וַתִּ⁠קְחִ֞י אֶת⁠־בָּנַ֤יִךְ וְ⁠אֶת⁠־בְּ⁠נוֹתַ֙יִךְ֙ אֲשֶׁ֣ר יָלַ֣דְתְּ לִ֔י וַתִּ⁠זְבָּחִ֥ים לָהֶ֖ם לֶאֱכ֑וֹל הַמְעַ֖ט [מִתַּ⁠זְנוּתָֽיִךְ] (מתזנותך)׃

'Moreover you have taken your sons and your daughters, whom you have borne to Me, and these you have sacrificed to them to be devoured. Was your prostitution a small matter,

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֵיכָא אַסְגֵית לְאַרְגָזָא קֳדָמַי כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל דִי דַבַּרְתְּ יַת בְּנַךְ וְיַת בְּנָתָךְ דַעֲתִידִין לְמִפַּק מִנְהוֹן תּוּלְדַת קוּדְשָׁא קָדָמַי וּנְכֵיסְתִּינוּן לְהֵין קוּרְבָּנִין לְפוּלְחַן הַזְעֵירָא הֲוַת בְּעֵינָךְ טַעֲוָתִיךְ.

ותקחי את בניך ואת בנותיך אשר ילדת לי – תמן תנינן מקום היה בירושלים ותופת שמו (כתוב ברמז רע״ז). ההוא כומרא אזיל לגבי חד בר נש והוה אמר ליה צלם פלן שלח לגבך בגין דשמע דאית לך בנין סגיאין בגין מה לית את מקרב חד מנהון, והוא אמר לו אינם ברשותי חד בכסף וחד בדהב וחד בענא וחד בבקרותא אמר ליה אין את אזיל פני לגביה לית הוא מיכעס עלך, והוא אמר לי אית לי חד בר זעיר בבי רביה המתן עד דהוא אתי ואני יהיב לך יתיה ואת אזיל מקרב ליה.

אמר לו הקב״ה ותקחי את בניך אשר ילדת לי – מכל בנים שהיה לך לא היה להקריב לאלילים אלא זה שהיה מקודש לשמי, ר׳ יהודה בר׳ סימון בשם ר׳ לוי בן פרטא משל למטרונא שא״ל אהובה עשה לי חמין נטלה לברנטין של מלך עשתה לו חמין, אמר לה המלך מכל כלים שהיה לך לא הוה ליך לעשות חמין אלא בברנטין שלי.

אשר ילדת לי – היו לו חמשה בנים ד׳ מהם לעבוד עבודה זרה ואחד מוקצה לבית הספר ובא להקריב אחד מבניו למולך מקריב לו את זה שהקצה ללמוד תורה במדרש רבי תנחומא.

ואני אומר: אשר ילדת לי אלו הבכורו׳ וכן הוא אומר בספר הזה: ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם (יחזקאל כ׳:כ״ו).

that you bore for Me If one had five sons, four of them were devoted to worshipping idols, and one he would set aside to attend school; and when he comes to offer up one of his sons to Molech, he offers up to it this one whom he had set aside to study Torahin the Midrash of Rabbi Tanchuma. But I say that "that you bore for Me" refers to the firstborn. Likewise, it is stated in this Book: "And I defiled them with their gifts, when they caused every one who opened the womb to pass" (20:26).

ותקחי את בנייך אשר ילדת לי – אם היה לך ארבעת בנים, היה מלמד לאחד עבודת השדה, ולשיני צורכי הבית, ולשלישי פרקמטיא, ולרביעי תלמוד תורה. וכשהיה מעביר מבניו למולך היה מניח את השלשה, והרביעי שהיה עוסק בתלמוד תורה שורפו למולך. הוא שאמר אשר ילדת לי.

דבר אחר: ותקחי את בניך אשר ילדת לי – בנייך שילדת לי שהיו ראויין לי לעם ולעבוד אותי ותזבחים להם^א לאכול.

המעט מתזנותייך – בתמיה וכי מעט הם תזנותיך.

א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״אותי״.

(כ-כא) המעט מתזנותיך – המעט לך שאת מזנה עמם

שאת עדיין שוחטת את בניי ונותנת להם בהעביר אתם להם – באש.

ותקחי, אשר ילדת לי – שנכנסו בבריתי ולי היו ואת לקחת אותם ממני ומתורתי וזבחת אותה להם לאכול האש אותם ולהעבירם למולך כמו שאמר לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש (ירמיהו ז׳:ל״א). ובמדרש אשר ילדת לי מי שהיו לו חמשה בנים נותן מהם ארבעה לעכו״ם ואחד מקצה לבית הספר בא להקריב אחד מבניו למולך מקריב לו את זה שהקצה ללמוד תורה.

ויונתן תרגם הפסוק כן: איכא אסגי׳ לארגזא קדמי כנישתא דישראל דברתא ית בנך וית בנתך דעתידין למיפק מינהון תולדת קודשא קדמי ונכסתנון להון קרבנין לפולחן הזעירא הות בעיניך טעותיך.

המעט מתזנותך – כתוב בלא יו״ד וקרי ביו״ד אמר המעט לך מה שהכעסתני בבניך ובבנותיך שהיו לי וזבחת אותם להם ולפי שקשה העבודה הזאת משאר העבודות חזר עוד ואמר ותשחטי את בני (יחזקאל ט״ז:כ״א) אמר בני כמו שאמר אשר ילדת לי.

ותזבחים להם לאכול – גם זה היה מכלל מנהג עובדי עבודה זרה, כי יש מינים רבים מהן לאין מספר, וכבר כתיב בספר יוסיפון (יוסיפון ג׳) מעשה על צלם אחד שהיה אוכל לפי מחשבת ההמון.

זכר עוד שגם הבנים והבנות אשר ילדתי לי רוצה לומר בעבודתי עשית מהם זבח לפסילים לאכול, ואמר זה על עבודת המולך שהיו שורפים בניהם ובנותיהם באש וכן אמרו במדרש (איכה רבה א, לח) אשר ילדת לי מי שהיו לו חמשה בנים נותן מהם ארבע לעבודה זרה ואחד מקצה לבית הספר בא להקריב אחד מבניו למולך מקריב לו את זה שהקצה ללמוד תורה, ולפי שהיה זה תכלית הרוע אמר עליו המעט מתזנותיך רוצה לומר המעט בעיניך תזנותך אחרי הצלמים

ילדת – ברוב ספרים מדוייקים כן כתיב וק׳ בלא יו״ד בסוף תיבה גם לא נמנה במסורת דריש מלכים ולא במסורת כ״י שמצאתי ג״כ במלכים בפרשת ואשה אחת מנשי בני הנביאים.

מתזנותך – מתזנותיך קרי.

ילדת לי – ילדת ממני.

להם לאכול – להזונים להיות להם למאכל.

המעט – וכי מעט בעיניך ממה שהלכת אחר הזנות עד שגם עשית את זאת.

המעט מתזנותיך – חוזר למטה, וכי כל תזנותיך לא הספיקו לך והיו מעט בעיניך, עד שהוצרכת לשחוט את בני ולתת אותם למאהביך? (וכן דון יצחק).

ותקחי את בניך – מגביל נגד מ״ש ותשחטי את בני, ושעורו ותקחי את בניך אשר ילדת לי מתזנותיך ותזבחום להם לאכול, המעט ותזבחי את בני.

ותקחי – עתה יספר מה שעשו בימי אחז שעבד ע״ז בפרהסיא והעביר את בניו באש למולך, ועז״א ותקחי את בניך – ר״ל תחלה לא לקחת את בני רק את בניך ואת בנותיך ר״ל הבנים שהיו שלך באמת לא שלי, רק אשר ילדת לי – שאת יחסת אותם לי על שגדלו בביתי,

המעט מתזנותיך ר״ל לקחת בניך המעט שילדת לי מתזנותיך שילדת לי בזנות, והם היו מעט ולא הספיקו, ולכן הוספת עוד

המעט – כאלו יתר תזנותיך היו דבר מועט.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כא) וַֽתִּ⁠שְׁחֲטִ֖י אֶת⁠־בָּנָ֑י וַֽתִּתְּ⁠נִ֔ים בְּ⁠הַעֲבִ֥יר אוֹתָ֖ם לָהֶֽם׃

that you have slain My children, and delivered them up, in causing them to pass through the fire to them?

תרגום יונתןר״א מבלגנציר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּנְכֵיסְתְּ יַת בְּנַיָא וִיהַבְתִּינוּן בְּאַעֲבָרָא יַתְהוֹן לְהֵין.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

בהעביר אותם להם – לאכלם, כמו והעברת אלי, כי אין כתיב כאן באש.

אלא שגם תשחטי את בני ותתנים להעביר אותם להם רוצה לומר לצלמים הנזכרים כי זו היא עבודת הזבחים שזכר למעלה הבנים והבנות.

בהעביר – מלשון העברה והולכה.

ותתנים – נתת אותם להם במה שהיית מוליך אותם להם למאכל רצה לומר בניך המיוחדים לי ללמוד בבית הספר אותם שחטת לעכו״ם.

ותתנים – כמו ומזרעך לא תתן להעביר למולך.

ותשחטי את בני שהיו שלי שנולדו ממני,

ותתנים לכומרים בהעביר אותם להם לע״ז, כי הדין הוא שאינו חייב עד שימסרנו לכומרים ויקח אותו מידם ויעביר בעצמו (עמ״ש בס׳ תו״ה קדושים סי׳ צ׳) ועז״א ותתנים לכומרים בהעביר, שאח״כ העברת אותם בעצמך שכן דרך עבודתה.

בני – בניך (?).

ותתנים – להם בהעביר אותם באש.

תרגום יונתןר״א מבלגנציר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כב) וְ⁠אֵ֤ת כׇּל⁠־תּוֹעֲבֹתַ֙יִךְ֙ וְ⁠תַזְנֻתַ֔יִךְ לֹ֥א [זָכַ֖רְתְּ] (זכרתי) אֶת⁠־יְ⁠מֵ֣י נְ⁠עוּרָ֑יִךְ בִּֽהְיוֹתֵךְ֙ עֵירֹ֣ם וְ⁠עֶרְיָ֔ה מִתְבּוֹסֶ֥סֶת בְּ⁠דָמֵ֖ךְ הָיִֽית׃

In all your abominations and your prostitution you have not remembered the days of your youth, when you were naked and bare, and was weltering in your blood.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְיַת כָּל חוֹבֵי תוֹעֲבוֹתַיִךְ וְטַעֲוָתַיִךְ לָא אִדְכַּרְתְּ יַת יוֹמִין דְמִלְקַדְמִין כַּד הֲוִית מְטַלְטָלָא וּשְׁבִיקָא מִתְעַנְיָא בְּשִׁעְבּוּדַיִךְ הֲוֵית.

את ימי נעוריך – את חסדי אשר עשיתי עמך במצרים.

the days of your youth My acts of kindness that I performed for you in Egypt.

את כל תועבותיך ותזנותיך לא זכרת – הטובות שעשיתי עמך בימי נעורותיך בהיותך ערום ועריה מתבוססת בדמייך היית – וכסיתי^א ערותך והלבשתיך.⁠^ב

א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״וכסית״.

ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״והלבשתך״.

ואת כל תעבותיך ותזנותיך – שהתעבת לשחוט בני לצלמי זכר וזנית עמם.

ואת כל תועבותיך ותזנותיך – ועם כל תועבותיך ותזנותיך שעשית להכעיסני לא זכרת את ימי נעוריך כמה חסדים עשיתי עמך בהיותך ערום ועריה כמפורש למעלה.

לא זכרתי – כתוב ביו״ד רוצה לומר אני לא זכרתי לך בימי נעוריך מה שאת עתידה לחטא ורחמתי עליך בימי נעוריך והקרי זכרת מבואר הוא.

מתבוססת בדמך היית – ולמעלה אמר בדמיך לשון רבים והנה אמר בדמך לשון יחיד והענין אחד וכן נזכרו דמי הלידה בלשון רבים תשב בדמי טהרה (ויקרא י״ב:ד׳) וכשזכר אותם בלשון רבים מפני שיש מקומות חלוקים באשה שיוצא הדם מהם והם החדר והעליה והפרוזדור גם יש מראה דם שונים זה מזה וקרא אותם דרך כלל דם לשון יחיד. עירום נכתב ביו״ד המשך.

ואת כל תועבותיך ותזנותיך רוצה לומר עם כל התועבות וזנות אשר עשית לא זכרת את ימי נעוריך ואת רוב החסדים אשר עשיתי עמך בהיותך עירום ועריה מתבוססת בדמיך היית בגלות מצרים.

זכרתי – זכרת ק׳.

ואת כל וגו׳ – עם כל התועבות והזנות שעשית לא זכרת בעת ההיא הטובה שעשיתי עמך בימי נעוריך כשהיית ערומה מבלי לבוש והיית מתגלגלת ורמוסה בטנוף הדם שיצא עמך בעת הלידה ר״ל לא זכרת הטובה שעשיתי עמך בהוציאך ממצרים מעבודת פרך.

ואת כל – כמו ועם כל.

ואת כל תועבתיך – ע״י כל תועבותיך באת לידי מדה זו שלא זכרת כלל מעמדך הקודם בהיותך עירם ועריה – שאם היית זוכר מעמדך במצרים ואת הנסים שעשיתי עמם היית ירא מעונשי השם, שיחזיר אותך לעבדות כמו שהיית במצרים, אבל ע״י זנותך שכחת את ה׳ לגמרי ותלית הכל במקרה, והראיה כי הלא

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כג) וַיְהִ֕י אַחֲרֵ֖י כׇּל⁠־רָעָתֵ֑ךְ א֣וֹי א֣וֹי לָ֔ךְ נְ⁠אֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהי״יֽ׃

It came to pass after all your wickedness, woe, woe to you!' says Adonai Elohim,

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מַה יְהֵי בְסוֹפַיִךְ עַל כָּל בִּישְׁתִּיךְ נְבִיָא אֲמַר יַהּ וַי לִיךְ עַל דְחַבְתְּ וַי לִיךְ עַל דְלָא תַבְתְּ אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים.

אוי אוי לך – וי ליך על דחבת ווי ליך על דלא תבת.

Woe, woe is to you Woe is to you because you have sinned! Woe is to you because you have not repented!

ויהי אחרי כל רעתך אוי אוי לך – אילו שבת אלי עדיין הייתי מקבלך, כעיניין שנאמר: ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם י״י (ירמיהו ג׳:א׳). אלא אחרי כל רעתך אוי אוי לך. אוי על שחטאתם ואוי על שלא שבתם לפני.

ויהי – עוד

אחרי כל רעתך – שהרעות לעשות.

אוי אוי – רק אוי לך שלקית בעונך.

ויהי אחרי כל רעתך – ויהי כן כמו שהיתה מתחילה ערום ועריה כן היתה אחר שעשית כל הרעה שעשית נשארת בערום ובחוסר כל.

אוי אוי לך – כמה פעמים יש עליך לומר אוי שהפסדת כמה טובות בפשיעתך.

אוי אוי – לחזוק.

ואומרו ויהי אחרי כל רעתך אוי אוי לך נאם השם להגיד כי כמו שהם חטאו ופשעו נגדו יתברך כן אחרי כל רעתם ופשעיהם בא עליהם אוי אוי פעמים רבות שהוא רמז לרעב ולחרב ולדבר שבא עליהם.

ויהי – ר״ל ומה א״כ יהיה אחר כל רעתך מהו הגמול שתקבל הנה אוי אוי יהיה לך רבת פעמים לפי מרבית הרעה.

אוי אוי לך נאם ה׳ – מאמר מוסגר. ושיעור הכתוב: ויהי אחרי כל רעתך ותבני לך גב (ראזנמילר).

ויהי אחרי כל רעתך אוי אוי לך שאחז נלקה במכות שונות ואם היה זוכר שיש אלהים שופט ומשגיח הי״ל לשוב בתשובה והוא הוסיף למעול כמ״ש (בדה״ב כ״ח) ובעת הצר לו ויוסף למעול בה׳ הוא המלך אחז, שכל שהוסיף ה׳ להכותו הוסיף במעלו, ואחר שראה שאוי אוי לו אז

אוי אוי – כל אלה גרמו לך נזק רב.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כד) וַתִּ⁠בְנִי⁠־לָ֖ךְ גָּ֑ב וַתַּ⁠עֲשִׂי⁠־לָ֥ךְ רָמָ֖ה בְּ⁠כׇל⁠־רְ⁠חֽוֹב׃

'that you have built for yourself a vaulted place, and have made yourself a lofty place in every street.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּבְנֵית לִיךְ אֱגוֹרִין וַעֵבַדְתְּ לִיךְ רָמָן בְּכָל רְחוֹב.

ותבני לך גב – גובה כעין בימוס ומזבח, ותבני לשון בנין.

You built yourself an eminent place Heb. גָב, a height such as pedestal or an altar. You built Heb. וַתִּבְנִי, an expression for building.

ותבני לך גב – גגין להקטיר עליהן לעבודה זרה.

ואעפ״כ, ותבני לך גב – מקום גובה.

בכל רחוב – מוסב על רמה ועל גב.

ותבני – הפסוק כפול ענין במ״ש כי גב כמו רמה והגב והרמה אמר על המזבחות.

וכן היה ראוי כי אתה בנית לך גב ותעשי לך רמה בכל רחוב והגב הוא הבמה והרמה גם כן.

גב – מלשון גובה.

רמה – מלשון רם וגובה.

ותבני – כי הנה בנית לך מקום גבוה להיות נראה לכל הזונים לבוא שמה.

רמה – בנין רם עשית בכל רחוב להיות מקום מוכן לזנות בכל מקום.

גב – מקום גבוה, כמו רמה שאחריו. וכן גף, על גפי מרומי קרת (משלי ט׳:ג׳). ולפי המשל הוא מקום לזנות, ולפי הנמשל הוא על המזבחות.

גב – מקום בולט שי״ל שטח למעלה, כמו לגבי שומר גביכם, ורמה הוא מקום רם דוקא.

ותבני לך גב – הוסיף לעזוב את ה׳ לגמרי ולעבוד ע״ז בפרהסיא, והיית דומה כזונה הקדשה בעינים עלי דרך מופקרת לכל עד שתבנה לה גב מקום לשכב עליו,

ועשית ג״כ רמה מקום שמיוחד למשכב היה מקום רם, שיראהו הכל וידעו שכאן מקום זנות וזה עשית תחלה בכל רחוב לזנות עם אנשי העיר, ואח״כ

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כה) אֶל⁠־כׇּל⁠־רֹ֣אשׁ דֶּ֗רֶךְ בָּנִית֙ רָמָתֵ֔ךְ וַתְּ⁠תַֽעֲבִי֙ אֶת⁠־יׇפְיֵ֔ךְ וַתְּ⁠פַשְּׂ⁠קִ֥י אֶת⁠־רַגְלַ֖יִךְ לְ⁠כׇל⁠־עוֹבֵ֑ר וַתַּ⁠רְבִּ֖י אֶת⁠־[תַּזְנוּתָֽיִךְ] (תזנותך)׃

You have built your lofty place at the head of every way, and have made your beauty an abomination, and have opened your feet to everyone who passed by, and multiplied your prostitution.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּרֵישׁ כָּל פָּרָשׁוּת אוֹרַח בְּנִית רָמָתַיִךְ וְאָחֵילְתְּ יַת קְדוּשְׁתִּיךְ וְאִיתְחַבַּרְתְּ לִיךְ לְמִפְלַח לְטַעֲוָתָיִךְ עִם כָּל דְעָדֵי וְאַסְגֵית יַת טַעֲוָתָיִךְ.

ותפשקי את רגליך לכל עובר – תמן תנינן המפתה נותן שלשה דברים, האונס ארבעה, המפתה נותן בושת ופגם וקנס מוסיף עליו אונס שנותן את הצער, צער דמאי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה צער של פיסוק רגלים, וכן הוא אומר ותפשקי את רגליך לכל עובר.

ותפשקי את רגליך לכל עובר – פירוש ״ותפשקי״ – פתיחה,⁠¹ וכמוהו, והוא <בבניין> קל: ״פושק שפתיו מחתה לו״ (משלי י״ג:ג׳); ו״רגליך״ – כינוי לערווה,⁠² והכוונה בכך לשקידה [...] ממנה דבר ללא התאפקות.⁠³

1. השוה: אבן קריש, עמ׳ 219, 286, 308; אלפסי, ערך ׳פשק׳ (שניהם משתמשים בשורש בש״ק הערבי); מנחם; ריב״ג, אצול, ערך ׳פשק׳; רד״ק.

2. השווה: אבן קריש, עמ׳ 218; ריב״ג, אצול, שם.

3. למרות הקיטוע, ניתן להבין כיצד ביאר פרשננו את הביטוי ״לכל עובר״: במרץ רב ובשקידה רבה.

ותפשקי את רגליך – לפי שדימה אותה לזונה דבר בלשון תשמיש שיש פיסוק הרגלים איאקיישמש בלעז.

you spread your legs Since He compares her to a harlot, He speaks in terms of sexual activity, in which there is spreading of the legs, a cesmas in Old French, you spread wide apart.

ותתעבי את יפיך – פתרונו: חללת קדושתך כאשה הזאת שהיא טובת חן ויפת תואר ומחללת את יפיה מרוב תזנוניה. ותרגם יונתן: ואחלית ית קדושתך ואיתחברת ליך למפלח^א לטעוותא.

ותפשקי {את} רגליך לכל עובר – כמו^ב ותרחיבי את רגליך כדרך אשה מנאפת שהרחיבה יריכותיה בתשמיש לכל באיה.

א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״למפלה״.

ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״כת׳⁠ ⁠⁠״.

ותתעבי את יפיך – שהפקרת גופך לכל בפיסוק רגלים לכל עובר.

אל כל ראש דרך – אל במקום בי״ת כמו ואל הארון תתן את העדות (שמות כ״ה:כ״א) כמו ובארון אמר בפרשת דרכים בנית רמתך כדי שיהיה גלוי ונמצא לכל עובר.

ותתעבי את יפיך – והדרך שהיה לך שיצא לך שם בגוים ביפיך (יחזקאל ט״ז:י״ד) בהדרי אשר שמתי עליך (יחזקאל ט״ז:י״ד) את תעבת אותו ולא רצית בו במעשיך הרעים שעשית.

ויונתן תרגם: ואחילת ית קדושתיך ואפשר לפרש ותתעבי פעל יוצא לשלישי כלומר שיתעבו אותם לאחרים מרוב שהפקרת עצמך לכל.

ותפשקי את רגליך לכל עובר – פסוק הרגלים הוא מדרך התשמיש ולפי שהמשילה לזונה אמר כן וענין המליצה הוא שזמנת עצמך לכל עובר שיבא עליך וענין המשל הוא שהפקרת עצמך לעבוד כל עכו״ם שיספר לך כל עובר עליך.

תזנותך – כתוב בלא יו״ד וקרי ביו״ד.

והנה הפליג הנביא במליצתו באומרו אל כל ראש דרך בנית רמתך כי זהו גם כן על הבמות נאמר והוא כפל הענין אשר זכר, ופירושו ובכל ראש דרך מהדרכים בנית רמתך והיא הרמה והבמה שזכר שהיו בונים בראש הדרכים כדי שיהיה גלוי ונמצא לכל עובר ושב, ואותו הוד והדר שנתתי עליך שבעבורו יצא לך שם בגוים אתה תעבת אותו שלא רצית להתמיד בו כ״א לזנות ותפשקי את רגליך ומלת תפשקי הוא מלשון גילוי השוקים כדרך הנשים הזונות, ותרבי את תזנותיך לפי שלא לבד עם עבודת זרה אחת היו זונים וכמו שאמר כי מספר עריך היו אלהיך יהודה.

תזנותך – תזנותיך ק׳.

אל כל – בכל ובא מלת אל במקום בי״ת וכן ואל הארון (שמות כ״ה:כ״א) ור״ל ובהארון.

ותתעבי – מלשון תעוב ומיאוס.

ותפשקי – ענין פתיחה והרחבה כמו פושק שפתיו (משלי י״ג:ג׳).

אל כל ראש דרך – בכל ראש דרך מהדרכים בנית בנין רם ונשא לזנות למען יהיה נמצא לכל עובר ושב.

ותתעבי – את היית מתעב וממאס יפייך להראות לכל מי שירצה ולא היית מסתיר אותה כדרך שמסתירים דבר נחמד ויקר.

ותפשקי – הרחבת רגליך זה מזה לכל עובר להיות מוכן לו לזנות ומאד הרבית בזנות ר״ל עשית מזבחות לעכו״ם בכל מקום ובפרסום רב ואת בעצמך תעבת הצלחתך כי ע״י מעשיך תהיה נלקחת ממך כי כל העכו״ם שראית עבדת.

ותפשקי – הרחבת הרגלים דרך גנאי, וכן פושק שפתיו (משלי י״ג).

את כל ראש דרך בנית רמתך שיראוהו גם האורחים עוברי דרך לזנות גם עם הזרים העוברים ושבים, והיא מליצה על שבנו במות ומסכות על ההרים הרמים ועל הדרכים ועבדו אלילים שונים,

ותתעבי את יפיך – היית כקדשה שמרוב הניאוף נתעב יפיה ובלו פניה ואז תכסה פניה ותפשקי רגליך לכל עובר ר״ל שכבר סר מעליך הדרך האלהים והיית כגוים הבזוים נכנעים לכל, וגם ותרבי את תזנותיך להתמיד בעבודת נכר.

ותפשקי – פשק שפתיו מחתה לו (משלי י״ג:ג׳).

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כו) וַתִּ⁠זְנִ֧י אֶל⁠־בְּ⁠נֵי⁠־מִצְרַ֛יִם שְׁ⁠כֵנַ֖יִךְ גִּדְלֵ֣י בָשָׂ֑ר וַתַּ⁠רְבִּ֥י אֶת⁠־תַּזְנֻתֵ֖ךְ לְ⁠הַכְעִיסֵֽנִי׃

You have also committed sexual immorality with the Egyptians, your neighbors, great of flesh; and have multiplied your prostitution, to provoke Me to anger.

וּטְעֵית בָּתַר בְּנֵי מִצְרַיִם קְרִיבַיִךְ מְסַרְבְּלֵי בְּסַר וְאַסְגֵית יַת טַעֲוָתַיִךְ לְאַרְגָזָא קֳדָמַי.

ותזני אל בני מצרים שכניך גדלי בשר – דרש לוי בר סיסי מהו גדלי בשר וכי יש לזה רגל אחד ולזה שלשה רגלים, אלא שהיו כלם ערלים, וכה״א וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו, ר׳ אמי אמר כלם בעלי גבורה היו.

גדלי בשר – בעלי אבר תשמיש.

great of flesh Having a large male organ.

גדלי בשר – בעלי קומה ומסורבלים בבשר.

גדלי בשר – אותו אבר.

ותזני אל בני מצרים – כמו עם.

גדלי בשר – אבר התשמיש יקרא בשר רר בשרו או החתים בשרו (ויקרא ט״ו:ג׳) וכן אמר על מצרים אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כ״ג:כ׳) ובדרך התשמיש תאות הנשים לגדלי בשר.

ויונתן תרגם: מסרבלי בשר וענין המשל רוצה לומר שהתאוית תאוה גדולה לתועבת מצרים.

תזנותיך – לשון יחיד.

וזהו שביאר ותזני אל בני מצרים שכניך גדלי בשר רוצה לומר מפני שהיו גדולי איברי המשגל וכמו שאמר על מצרים אשר בשר חמורים בשרם (להלן כג, כ), והענין שהיו עובדים אלהי המצריים כמו שעשתה בת פרעה בירושלם.

להכעסני – במקצת ספרים מלא יו״ד אחר עי״ן ועיין בירמיה סי׳ ל״ב.

אל בני מצרים – את בני מצרים.

שכניך – מלשון שכן.

בשר – כן יקרא אבר התשמיש וכן רר בשרו (ויקרא ט״ו:ג׳).

ותזני – זנית עם בני מצרים הקרובים לארצך על כי המה גדלי בשר גדלי אברי המשגל וכן נאמר בהם אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כ״ג:כ׳) כי כן דרך אשה זונה התאוות להבעל לגדלי בשר ר״ל עבדתם פסילי מצרים.

להכעיסני – ר״ל מרבה היית בזנות עד שא״א שתהיה הכל לתאבון כ״א הכוונה היתה להכעיסני ויאמר כן על כל העכו״ם.

ותזני אל בני מצרים – לפי הנמשל הכוונה לדעת המפרשים: עשית כתועבותם ועבדת את אלהיהם. ולדעתי הכוונה על בואם בברית עם המצרים, כגון כשלקח שלמה את בת פרעה, ואחר כך אחז שלח מלאכיו אשורה להביאם לעזרו, ואחר כך חזקיה נפתה למלאכי מלך בבל. וכל זה היה כעין זנות מתחת אלהי ישראל בהתחברם לעובדי אלילים וישימו בשר זרועם. וכל זה מפורש למטה סימן כ״ג. ושם גם המפרשים פירשו לענין כריתת ברית.

גדלי בשר – כינוי לבשר הערוה, כמו רר בשרו את זובו ואמר אשר בשר חמורים בשרם.

ותזני – אז הוספת לזנות אל בני מצרים גדלי בשר כינוי לאבר התשמיש, וגם הרבית את תזנותיך להכעיסני שהתחילו לעבוד ע״ז להכעיס את ה׳, וזה ספור מה שהלכו אז למצרים לעזרה וכ״ז היה בימי אחז כמ״ש (ישעיהו סי׳ ל׳ וסי׳ ל״א).

ותזני וגו׳ – אולי כל אלה פשט פשוט ולא משל, שיצר הרע פתה אותם לעבודת הבעל והאשרה, שעבודתם זנונים ונאופים; ותכף שחדלה עבודה זרה זו מסביבות ישראל, חדלו מעבוד האלילים ודבקו בעבודת ה׳.

(כז) וְ⁠הִנֵּ֨⁠ה נָטִ֤יתִי יָדִי֙ עָלַ֔יִךְ וָאֶגְרַ֖ע חֻקֵּ֑⁠ךְ וָאֶתְּ⁠נֵ֞ךְ בְּ⁠נֶ֤פֶשׁ שֹׂנְ⁠אוֹתַ֙יִךְ֙ בְּ⁠נ֣וֹת פְּ⁠לִשְׁתִּ֔ים הַנִּ⁠כְלָמ֖וֹת מִדַּ⁠רְכֵּ֥ךְ זִמָּֽ⁠ה׃

See therefore, I have stretched out My hand over you, and have diminished your ordinary food, and delivered you to the will of those who hate you, the daughters of the Philistines, who are ashamed of your lewd way.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְהָא אֲרֵימִית יַת מְחַת גְבוּרְתִּי עֲלָךְ וּמְנָעֵית טוּבִיךְ וְאֶמְסְרִינִיךְ בְּיַד בַּעֲלֵי דְבָבִיךְ כַּפְרָנֵי פְּלִשְׁתָּאֵי דְאִלוּ שַׁלְחֵית לְוַתְהוֹן נְבִיַי אִתְכְּנָעוּ וְאַתְּ לָא תַּבְתְּ מֵאוֹרְחִיךְ דְעֵיצַת חֶטְאִין.

ואגרע חקך – [חסק]⁠רון,⁠¹ [ו״חקך״] כמו [״הטריפני] לחם חקי״ (משלי ל׳:ח׳).⁠²

1. כך: אלפסי, ערך ׳גרע׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳גרע׳. ת״י ורד״ק סבורים, שהוראת פועל זה היא ״מניעה״. ראה ריב״ג, שם, המביא משמעות זו כהוראה שנייה לשורש גר״ע במקומות אחרים, כגון: במדבר ט, ז ואיוב לו, כז.

2. לדעתו, תיבת ״חקך״ באה כאן בהוראת מצרכי מזון שונים. השווה: ת״י ורד״ק.

חוקך – מזונותיך בימי שפוט השופטים.

ואתנך בנפש שנאותיך – בימי שמשון.

הנכלמות מדרכך זמה – תרגם יונתן דאילו שלחית לוותהון נביי איתכנעו, ולא היו הולכים בדרך זמתך.

your ration Your food, in the days that the judges judged.

and I delivered you to the will of those who hate you in the days of Samson.

who were embarrassed by your lewd way Jonathan [paraphrases]: For had I sent My prophets to them, they would have humbled themselves, and they would not have gone in the way of your lewdness.

ואגרע חוקך – פתרונו: לחם חוקך. כלומר מיעטתי חוקך מפני חטאתיך. כלומר בעון שהסולת והדבש והשמן שהשבעתיך היתה מאבד בידים ונתתו לפניהם בעוון זה מיעטתי מזון.

חוקך – כמו:⁠^א הטריפני לחם חוקי (משלי ל׳:ח׳).

ואתנך בנפש שנאותיך בנות פלשתים הנכלמות^ב מדרכך זמה – פתרונו: אילו שלחתי אליהן נביאיך כמו ששלחתי אליכן היו נכלמות ממעשיהן ושבות אלי, ואת לא שבת מדרכך זמה. וכן תירגם יונתן.

ומורי ר׳ יוסף בר׳ שמעון אומר: בנפש שנאותיך בנות פלשתים הנכלמות מדרכך זמה – שאפילו פלשתים שהיו שונאים אתכם היו נכלמים ממעשיכם.

א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״כת׳⁠ ⁠⁠״.

ב. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״הנכלמת״.

ואע״פ שהרי כבר נטיתי ידי עליך – על זאת על אשר הרבית לזנות את הגוים בימי השופטים.

ואגרע חקך – חק ומשפט ששמתי לך שלא ימשלו בך גוים.

ואתנך בנפש שנאתיך – הראשונות ששנאוך מימי שמשון וחרבה שילה ונלקח ארון הברית ועם י״י נפלו בחרב.

הנכלמות מדרכך זמה – שהיתה בידם גם הם, ונכלמו ושבו מדרך זמתם והכירו כחי בהכותי אותם בדבר ובטחורים. ואתם לא נכלמתם ולא שבתם, אלא עדיין זנית אל בני מצרים שכיניך ולא זכרת את אשר נתתיך ביד פלשתים על דרכך הרעה.

והנה נטיתי ידי עליך – לשפטך כמעשיך.

ואגרע חקך – חק טרפך שנתתי לך סלת ושמן ודבש (יחזקאל ט״ז:י״ט) גרעתי אותו ולקחתי אותו ממך.

בנפש שונאותיך – ברצון כמו אל תתנני בנפש צרי (תהלים כ״ז:י״ב) רוצה לומר שראו בך נקמה מה שרצו לראות והן היו שונאות ישראל מקדם שהרי כל הימים נלחמו בהם עד שקם דוד והכניעם.

בנות – כתרגומו כפרני פלשתאי.

הנכלמות מדרכך זמה – אפילו הן שהן שונאותיך נכלמות מדרכך שהיא דרך זמה.

הנכלמות מדרכך זמה – גם זה הפלגה כי גם האויבים נכלמים כי ימצא במין האדם מתועבים כבני ישראל.

ומפני זה נטיתי ידי עליך להענישך כראוי ואגרע חוקך רוצה לומר סלת ושמן לחם ודבש ושאר ברכותי שהייתי נותן לך לקחתי אותם ממך, ולא די זה אלא שעדיין אתננה בנפש ורצון שונאותיך בנות פלשתים שהיו שונאות אותך לקדם ועתה רואים נקמה בך שגם הם עם היותך שונאותיך הן נכלמות מדרכיך שהיו דרך זמה.

והנה נטיתי ידי – בנביאים עם פי׳ הריא״ה כתוב נטיתי את ידי ובשאר ספרים ליתיה והמסורת אומרת עליו ט״ז חסרים את בנטית יד והסימן נמסר ביחזקאל כ״ה במס״ג.

שנאתיך – במקצת ספרים שנאותיך מלא וא״ו בתר אנ״ף.

ואגרע – מלשון גרעון וחסרון.

חקיך – ר״ל מזון קבוע וכן ואכלו את חוקם (בראשית מ״ז:כ״ב).

בנפש – ענין רצון כמו אם יש את נפשכם (בראשית כ״ג:ח׳).

הנכלמות – מלשון כלימה ובושה.

זמה – ענינו גנות ורשע כמו כי זמה עשו (הושע ו׳:ט׳).

נטיתי ידי – להכות בך.

ואגרע – חסרתי ממך חוק המזון שקבעתי לך ומסרתי אותך ברצון שונאיך לעשות בך רצונם והשונאים היו בנות פלשתים אשר המה נכלמות ומתביישו׳ מדרכך דרך זמה כי כן דרך נשים צנועות שהנה מתביישות כשרואות הפלגת הפקר הזונות וכאומר והנה בנות פלשתים הנם טובות וכשרות ממך ר״ל חסרתי מישראל רוב הטובה שהשפעתי להם מאז ומסרתיך ביד פלשתים הטובים ממך במעשיהם.

בנות פלשתים – זה היה בימי אחז. ככתוב בדברי הימים (דברי הימים ב כ״ח:י״ח): ופלשתים פשטו בערי השפלה והנגב ליהודה וילכדו את בית שמש ואת אילון וגו׳. ואחר זה שלח אחז אל מלך אשור לעזור לו. ואף על פי שענין הפלשתים נזכר בדברי הימים אחר שליחת המלאכים אשורה, נראה שהיה הענין קודם לכן. אלא שהסופר הזכיר תחלה מלחמות אחז עם מלך ארם ומלך ישראל לחוזק שני המלכים ההם, אשר הניעו את לבבו כנוע עצי יער מפני רוח, ומפני פחדם קרא למלך אשור. ואחר כך הזכיר כי מלבד מלחמות שני המלכים הגדולים האלה עוד מכות אחרות הוכה אחז קודם לכן, כי אדומים באו וגו׳ ופלשתים פשטו וגו׳, והמכות האלה היו סבה לחולשתו ולמוראו בבוא עליו מלך ארם ומלך ישראל.

חקך – דבר הקצוב לך, כמו כי חק לכהנים מאת פרעה.

ואתנך בנפש – ברצון, כמו אל תתנני בנפש צרי.

והנה נטיתי ידי עליך כי אז הכהו מכה אחר מכה כמ״ש בדה״ב (סימן כ״ח), ולבסוף פשטו פלשתים בערי השפלה והנגב ליהודה וישבו שם, וז״ש ואגרע חקך – שלקח מהם ערים בא״י,

ואתנך בנפש שנאתיך בנות פלשתים שהם היו תמיד שונאים לישראל, והם הנכלמות מדרכך זימה – שהם לא הרעו מעשיהם כ״כ כמו ישראל.

ואגרע חקך – ואחסיר מפרנסתך שקבעתי לך יום יום, בשלחי רעב על ארצך; ועלול הרעב הוא הדבר.

בנות פלשתים – עיין בדברי הימים ב׳ כ״ח:י״ח.

בנות – אם היו רוצות לבוא עליך אפילו הבנות היו מנצחות אותך, כ״כ חלשת מחמת תזנותיך.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון