תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לְשַׁבָּחָא לְדָוִד תּוּשְׁבְּחָא וְשִׁירָא.
For praise, of David. A hymn and song.
רמז תשצג
למנצח לדוד מזמור שיר יקום אלהים יפוצו אויביו. זה שאמר הכתוב בקום רשעים יסתר אדם, כל זמן שהרשעים בעולם אין לצדיקים קומה זקופה, אבדו הרשעים רבו הצדיקים, וכן דבורה אומרת כן יאבדו כל אויביך ה׳. אבדו הרשעים ואוהביו כצאת השמש וגו׳, וכן דוד אומר אשמרה לפי מחסום למה בעוד רשע לנגד, אמר דוד עשה להם כאשר אמרת וכאשר עשית לראשונים כשם שאמר לך משה קומה ה׳ ויפוצו אויביך, וכן צופר הנעמתי אמר ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנחם, אין להם מנוסה, ולהיכן הם נסין, ותקותם מפח נפש.
מג׳ד לדאוד יסבח בה אלמואט׳בין.
הלל לדוד שבו משבח את המתמידים.
מזמור לדוד ישירו בו המתמידים במשמרותם.
ענין מזמור זה התפלה לנצחון במלחמות והפשיטות מתחלתו שהוא יקום אלהים עד גער חית קנה.
גרץ׳ הד׳א אלמזמור אלמסאלה פי אלנצר פי אלחרוב ואלמגאזי מן אולה אלד׳י הו יקום אלהים אלי גער חית קנה.
למנצח לדוד מזמור שיר
(א-ב)למנצח לדוד – זה המזמור נכבד מאד. ורובי המפרשים פירשוהו על מתן תורה, ועידותם י״י בם סיני בקודש (תהלים ס״ח:י״ח). רק לא יוכלו לדבק הטעמים, כי אחר שנכנסו לארץ, ישוב לבקיעת הים בצאת אבותינו ממצרים. וזאת איננה דרך נכונה.
והנכון בעיני: כי זה המזמור חברו דוד על המלחמה שהיתה לו עם ערילים, ורוב מחנהו היה יהודה ובנימן וזבולון ונפתלי, אז נראתה גבורתם במלחמה, על כן הזכירם. והעד שהחל יקום, וזה דומה לדברי משה: קומה י״י (במדבר י׳:ל״ה), והטעם כי בקומו ינוסו מיד המשנאים. וטעם הקימה הראות גבורתו.
(1-2) FOR THE LEADER. A PSALM OF DAVID. This is a very precious psalm. Most of the commentaries explain it to refer to the giving of the Torah. They offer proof from as in Sinai, in holiness (v. 18). However, they cannot explain how the verses of the psalm are connected to each other, for after mentioning Israel’s entrance into the Promised Land, the psalmist goes back to the splitting of the sea which occurred when our ancestor left Egypt. This is not the correct way [to construct a psalm].1
It appears to me that David composed this psalm regarding a war that he waged against the uncircumcised. Most of his camp consisted of Judah, Benjamin, Zebulun and Naphtali.2 Their might in war was then revealed. He therefore mentioned these tribes.3 The fact that David opens the psalm with, Let God arise, [let His enemies be scattered; and let them that hate Him flee before Him] is proof of this4. The latter is similar to Rise up O Lord [and let Thine enemies be scattered; and let them that hate Thee flee before Thee] (Num. 10:35). Its meaning is, when God rises His enemies will immediately flee. The meaning of rise is, show Your Might.
1. The psalmist would not list things out of chronological order. It is also possible that, “this is not the correct way” might mean, this is not the right way to explain this psalm.
2. See verse 25.
3. In verse 25.
4. That David composed this psalm regarding a war which he waged.
למנצח לדוד מזמור שיר – זה המזמור נאמר על חיל סנחריב שבא לירושלם בימי חזקיהו.
בזה המזמור התנבא המשורר על אודות הגאולה העתידה, והתפלל עליה. ואמר:
(א-ד)לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר שִׁיר, יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וגו׳. זה המזמור סובב על נושא קיבוץ גלויות וביאת הגואל. והתפלל דוד ואמר, יהי רצון שיָקוּם אֱלֹהִים ויָפוּצוּ וגו׳ ויאבד אותם שלא כטבע העולם בפתע פתאום, וזה כי הבעל גוף הלוחם עם בעל גוף – ילחם בחלק החומרי, אמנה הנבדל ילחם עם האדם מצד החלק הנבדל שבו, שריפת נשמה וגוף קיים, כמו שעשה לסנחריב שהשכימו כולם פגרים מתים1, ורבים כמוהו, וזהו אומרו ׳יקום אלקים׳ וגו׳: כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף. כי העשן בעלותו למעלה לא יראה לעיניים [רע] ומזיק, וזהו אומרו (ישעיה ט׳:י״ז) ׳ויתאבכו גאות עשן׳2: כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי אֵשׁ יֹאבְדוּ וגו׳ – וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ וגו׳. שמה שיהיה רע להם – יהיה תשועה לישראל3: וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה. היינו בשמחה הידועה האמיתית, שהיא ממין ׳ישמח ישראל בעושיו׳ (תהלים קמ״ט:ב׳)4:
1. במלכים ב׳ (יט לה) ׳ויצא מלאך ה׳ ויך במחנה אשור וגו׳ וישכימו בבוקר והנה כולם פגרים מתים׳. ובישעיה (כח כא) כתב: ׳לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂהוּ – כמו רגע כמנהגו, זָר מַעֲשֵׂהוּ – שריפת נשמה וגוף קיים׳. בשבת (קיג:) דרשו על הכתוב בישעיה (י טז) על מגיפת חיל סנחריב על ידי המלאך ׳ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אש וכו׳, רבי שמואל בר נחמני אמר תחת כבדו – כשריפת בני אהרן, מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים, אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים׳. הרי שהמעשה שנעשה אתם היה מעשה זר ושונה ממיתת שאר האנשים. והנה כן כתוב לעיל שם: ׳לָכֵן יְשַׁלַּח הָאָדוֹן ה׳ צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ, וְהָיָה אוֹר יִשְׂרָאֵל לְאֵשׁ וּקְדוֹשׁוֹ לְלֶהָבָה וּבָעֲרָה וְאָכְלָה שִׁיתוֹ וּשְׁמִירוֹ בְּיוֹם אֶחָד, וּכְבוֹד יַעְרוֹ וְכַרְמִלּוֹ מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר יְכַלֶּה׳. וכתב רד״ק שם: ׳והפסוק שאמר וישכימו בבוקר והנה כולם פגרים מתים מסייע למי שאמר נשמה נשרפו וגוף קיים, כי הפגרים היו אלה שהיו מתים׳.
2. ׳כִּי בָעֲרָה כָאֵשׁ רִשְׁעָה שָׁמִיר וָשַׁיִת תֹּאכֵל וַתִּצַּת בְּסִבְכֵי הַיַּעַר וַיִּתְאַבְּכוּ גֵּאוּת עָשָׁן׳, ׳יתרוממו גאות העשן כי תנשא למעלה למעלה׳ (מצודות), ובפסוק שלאחריו ׳בעברת ה׳ צבאות׳, והיינו שעברת ה׳ תהיה כעשן, וכמו שאין נזק העשן נראה לעין, כן עברת ה׳ שתהיה בם, שריפת נשמה וגוף קיים ואין הדבר ניכר לעיניים.
4. ושם פירש רבינו שישמחו ישראל בכך שה׳ בחר בהם להיות עמו וצאן מרעיתו, להיות לו לעם סגולה. ובנדפס: ׳בשמחה – באור פני מלך חיים, שהיא שמחה באמת׳. ובדרשת רבינו הנקראת ׳והיית אך שמח׳ פירש עניין שמחה זו באריכות, ושם נראה שמפרש ׳ישמח ישראל בעושיו׳, שישמחו ישראל בשמחתו של ה׳ כאשר תהיה תהילתו בקהל חסידים. ואולי הכל עניין אחד, שה׳ בחר בישראל כדי להשיג בהם את תכלית בריאת העולם, שהיא מעלת הקדושה והנצחיות, וכאשר ישראל משיגים מעלה זו יש שמחה לה׳, הרי ששמחת ׳עושיו׳ באה על ידי שעלה בידו בחירתו בישראל.
למנצח – אחרי ההשקפה על פרטי השיר וסדורו ומערכתו אחשוב כי נתיסד על המון המלחמות שהיה לו עם מואב ופלשתים וארם צובה וארם דמשק ואדום כנזכר בש״ב (ח׳), וכפי המבואר משיר הזה היה המלחמה בעבר הירדן אצל הר בשן, כי גבול מואב ואדום הוא בצד ההוא, לשם נקבצו האויבים, במדבר ההוא היה מקום המערכה בגבול המזרחי אצל ההרים הרמים שמה, ובעת מלחמתם העפילו האויבים לעלות ההרה ושם נפלו, ויען שבמקומות אלה הופיע ה׳ לישראל בימי קדם באותות ומופתים בין במתן תורה בין במלחמת מלכי האמורי, הלביש המשורר את השיר מחלצות מנסי קדם, עד כי ישוטט במחשבתו בין העבר ובין ההוה, מצייר כאילו הנסים הקודמים עודם שוכנים במקומות אלה וחסדי ה׳ לא תמו, בזה חלק את השיר על ארבעה רבעיו כמספר מלות סלה. (חלק א׳)
למנצח לדוד – אולי בין כל ק״ן מזמורי תהלים אין גם אחד קשה ההבנה בכללותו ובחלקיו כמזמור זה מחמת שלא ידענו לא בבירור ולא באומד על מה חובר, והשערות המבארים לקבוע זמן חיבורו באחרית הימים בימי חזקיהו וכדומה לא תהיינה לנו לשום תועלת להבין בו דבר דבור על אופניו, א״כ מדוע נניח כי מה שכתוב בראשו שהוא לדוד יהיה שקר? מ״מ טוב לנו לחפש במאורעות ישראל בימי דוד אולי נמצא אחת מהנה שעליה נסמוך.
עתה נ״ל שמלחמת דוד עם בני עמון (שמואל ב׳ י׳) שאחר ששלחו ידיהם במלאכי דוד שכרו כל חילות העמים סביבותיהם למלחמה עם ישראל וכמעט עטרום ותפשום (שם פסוק ט׳) נתנה דוד מקום לשיר תהלות ה׳ שעזרם והכניע אויביהם, ומלחמה זו אולי היתה בהרי בשן שהם בין ארם ומעכה וארץ בני עמון ושם נסגר יורב לבא, ואף על פי שלא נזכר בנביא נראה ממזמור זה שגם בפעם הזאת נתן ה׳ אות ישועה לעמו בהקדיר השמים פתאום ובהמטיר ברד ושלח קולות וברקים להום את אויביהם, וישראל אזרו חיל והכום ושללו מהם שלל רב.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
God will arise, his enemies will be scattered, and his foes will flee from his presence.
למנצח לדוד מזמור שיר – יקום אלהים יפוצו אויביו. זה שאמר הכתוב (משלי כ״ח:כ״ח) בקום רשעים יסתר אדם. שכל זמן שהרשעים מושלים אין לצדיקים קומה זקופה ולא פה אבדו רשעים רבו הצדיקים. לכך נאמר בקום רשעים יסתר אדם ובאבדם ירבו צדיקים. וכן דבורה אומרת (שופטים ה׳:ל״א) כן יאבדו כל אויביך ה׳ ואהביו כצאת השמש בגבורתו. וכן דוד אומר (תהלים ל״ט:ב׳) אשמרה לפי מחסום אמר דוד עשה לי כאשר עשית לראשונים שנאמר (במדבר י׳:ל״ה) קומה ה׳ ויפוצו אויביך. וכן צופר הנעמתי אומר (איוב י״א:כ׳) ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם. אין להם מנוסה להיכן נסים אלא (שם) ותקותם מפח נפש. וכן ירמיה אמר (ירמיהו י׳:י״א) יאבדו מארעא ומתחות שמיא לכן יקום אלהים יפוצו אויביו וינוסו.
אד׳א יקום אללה בנצרנא, פיתבדד אעדאנא, ויהרב שאנינא מן בין ידיה.
ואם ה׳ היה קם בנצחון שלנו [אם יתן לנו נצחון] ועל ידי כך יתפזרו אויבנו עלינו ויברחו שונאינו מלפנינו.
יקום, כאשר יקום ה׳ בנצחונינו אז יפוצו אויבינו וינוסו משנאינו מפניו.
(ב-ג)יקום אלהים יפוצו אויביו וג׳ וזיאדה אלהא פי כהנדוף לאחד וגהין אמא אן תכון זיאדה עלי כנדוף והו מתעד מתֺל תנדוף ואלפאעל אללה ואלמפעול מחדֺוף ללעלם [86 א] אנהם אלמשאנים ואלאויבים אלמתקדם דֺכרהם.
ואמא אן יכון מצדר אנפעאל ותקדירה כהנדוף ויכון מתֺלה כהתוך כסף בתוך כור (יחזקאל כב:כב) ואן כאן בשרק מצדר לא נתך ארצה (שמות ט:לג) וחקה עלי אלתרתיב אלצחיח תנדוף אויבים וינדופו כהנדוף עשן ומתֺאלה והתעו את מצרים בכל מעשהו1 כהתעות שכור (ישעיהו יט:יד) פאנה ליס כהתעות מצדר והתעו לאן התעו ללמתעה והתענות ללנתעה פתקדירה אדאﹰ והתעו את מצרים ויתעו כהתעות שכור.
1. MIG: ויתעו: Does not appear in MSS.
(2-3) “God will arise, His enemies shall be scattered” etc. The additional H (Hē) of “kə-hiNDôP̄” (Ps. 68:3) for one of these two explanations it could be additional as in ‘kə-NiDôP̄’ and is transitive like ‘tiNDôP̄’; the agent is God with the object omitted knowing that they are the previously mentioned hate ones (mesanʾîm) and the enemies (ʾôyyēḇîm) (Ps. 68:2).
...{See Arabic}...
יקום אלהים יפוצו אויביו – עשו וכיוצא בו.
May God rise; His enemies scatter Amalek and his ilk.
יקום אלהים ויפוצו אויביו – מזמור זה עשה דוד כשהביא הארון לבית עובד ומבית עובד אדום לעיר דוד, כמו שמצינו במשה שהיה אומר שירה: ויהי בנסע הארון ויאמר משה וגו׳ (במדבר י׳:ל״ה).
או דרך נבואה אמר כי כן יהיה: שיקום אלהים אז ויפוצו אויביו, וכן היה שיצא מלאך י״י והכה בהם קפ״ה אלף.
יקום אלקים. להושיע את עמו, באופן שיפוצו אויביו - בלתי מלחמה1, מפניו - מארץ ה׳2:
1. ראה רד״ק ׳יקום אלהים, על דרך (במדבר י לה) קומה ה׳ ויפוצו אויביך, והקימה היא הֵרָאוֹת גבורתו. וטעם יקום, יתכן דרך תפלה או דרך נבואה, אמר כי כן יהיה שיקום אלהים אז ויפוצו אויביו׳. וגם לשון רבינו לקוח משם.
2. שהיא נקראת ׳לפני ה׳ ׳, ראה מה שציינתי בס״ד ביונה עה״פ ׳מלפני ה׳ ׳.
אויביו, משנאיו – התבאר למעלה (י״ח י״ח), כי השונא הוא פחות מן האויב, שיש שונא בלתי דורש רעתו בפועל, ויצייר שהאויבים התקבצו למלחמה, והשונאים עומדים מרחוק, האויבים יפוצו, והשונאים כשיראו מרחוק ינוסו.
יקום – יצייר איך בקום אלהים להושיע את עמו נפוצו אויביו מפניו – ולקח מליצתו מימי המדבר, שכתוב ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה׳ ויפוצו אויביך וכו׳.
יקום אלהים וגו׳ – מזכיר פסוק קומה ה׳ ויפוצו אויביך וגו׳ (פרשת בהעלתך) וזו ראיה שספר תורת משה לא היה רק העתק אחד ממנו בעולם סגור באהל מועד רק הנביאים ותלמידיהם והמשוררים היו בקיאים בו בקיאות רב, וא״א שהכשרים שבמלכים לא קימו כל מה שכתוב בו מפסח ויום הכפורים ושמטה ויובל וכו׳ אע״פי שלא בא מזה זכר בסיפור תולדותיהם וכן מצאנו דוד מצוה לשלמה (מלכים א׳ ב׳:ג׳) ושמרת את משמרת ה׳... לשמר חקתיו מצותיו משפטיו ועדותיו ככתוב בתורת משה, א״כ דוד בודאי שמר כל מצות התורה מראש ועד סוף.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
As smoke is driven away, so drive them away; as wax melts before the fire, so let the wicked perish at the presence of God.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Just as the smoke is driven out, they will be driven; just as wax will melt in the presence of fire, the wicked will perish in the presence of God.
כהנדוף עשן תנדוף כהמס דונג מפני אש – אמר דוד לפני הקב״ה הרשעים אינן כלום עשן הם. כהנדוף עשן ולא כעשן אלא כלא חשיבי. דבר אחר כהנדוף עשן אלו הרשעים. משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו עבדים בפלטין שלו והוא היה בפלטין העליון והיו עבדיו בתחתון מציתין את האש ומעשנין אותו כדי שיעלה אליו העשן כך הם הרשעים מלמטה. וכן ישעיה אומר (ישעיהו סה ג-ה) העם המכעיסים אותי וגו׳ היושבים בקברים וגו׳ אלה עשן וגו׳ אלה הם הרשעים ואינם כלום שנאמר (תהלים ל״ז:כ׳) כי הרשעים יאבדו ואויבי ה׳ וגו׳ כלו בעשן כלו. לכך כהנדוף עשן תנדוף. אבדו רשעים הצדיקים שמחים שנאמר וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה.
כהנדוף עשן תנדוף – אמר דוד לפני הקב״ה הרשעים אינם כלום עשן הם שנאמר כהנדוף עשן תנדוף, א״ר נהוראי בש״ר חייא בר אבא משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו עבדים היה הוא בפלטר העליון ועבדיו בתחתון והיו עבדיו מעשנין כדי שיעלה עליו העשן, וכן ישעיה אומר העם המכעיסים אותי וגו׳ היושבים בקברים ובנצורים ילינו, האומרים קרב אליך אל תגש בי כי קדשתיך וגו׳. עשן אלו הרשעים לפיכך אויבי ה׳ כיקר כרים כלו בעשן כלו.
וכאנדפאע אלדכ׳אן כד׳אך תדפעהם, וכד׳וב אלשמע מן קבל אלנאר, כד׳אך יביד אלט׳אלמין מן בין ידי אללה.
ותדחה אותם כדחיית העשן וכמו המסת השעוה לפני האש כך יחוסלו הרשעים מלפני ה׳.
(ג) והמס דונג מצדר אנפעאל מן דֺואת אלמתֺלין ואצלה כהמסס וקד גא מכׄפף אלפא לאנה חﹶלקי ותחריך אלהא קבלה באלצרי לבלתי החל (יחזקאל כ:ט, כ:יד, כ:כב) מן ויחללו את שם קדשי (ויקרא כב:ב) ואתﹶי באלפעל מן גיר לפטֺ אלמצדר פקאל יאבדו רשעים עוטֺא מן קו׳ ימסו רשעים.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 2]
(3) “Melt” is a passive (niphʿal) infinitive geminate root. Its aṣl is ‘kehimmēs.’ The the first radical of the root is undoubled as the Hē is a guttural and vocalized with a Ṣērē as “that it might not be profaned” (Ez. 20:9, 20:14, 20:22) from and “they profane My holy name” (Lev. 22:2). Although, it is better to use a verb which was not the infinitive therefore it states, “so the wicked shall perish” paralleling the verse ‘wicked melt.’
כהנדוף – כהתנדף כאשר יתנדף העשן כן תנדפם.
[מפני אלהים – מפני הארון בימי משה ובנוחה יאמר שובה י״י וגו׳ (במדבר י׳:ל״ו).]
As smoke is driven away as it is driven away. As the smoke is driven away so will You drive [them] away.
from before God From before the Ark in the days of Moshe. (And it came to pass when the Ark traveled, that Moshe said, "Arise, O Lord, and Your enemies will scatter." Shem Ephraim) And when it rested, he would say, "Return, O Lord, etc."
כהנדף – כהדחות.
כהמס – בהנמס.
כהנדוף – בא תנדוף שלם, כמו: וכל עצביכם תנגושו (ישעיהו נ״ח:ג׳).
כהמס – שם הפועל מפעלי הכפל.
דונג – שעווה.
יאבדו רשעים – הם הנלחמים עם דוד.
AS SMOKE IS DRIVEN AWAY. The word ke-hindof (as... driven away) is fully spelled.1 Compare the word tingosu (exact)2 in And exact all your labors(Isaiah 58:3).
AS WAX MELTETH. Himmes (melteth) is an infinite. It comes from a double root.3
AS WAX. The meaning of donag, is wax.
SO LET THE WICKED PERISH. The reference is to those who wage war against David.
1. In Ibn Ezra’s version of psalms the word hindof was spelled with a vav. It is usually spelled without a vav. Hence Ibn Ezra’s comment. It should be noted that the word is spelled without a vav in our editions of psalms.
2. Which is fully spelled out in Ibn Ezra’s version of Isaiah. It should be noted that the word is spelled without a vav in our editions of the book of Isaiah.
3. Its root is mem, samekh, samekh.
כהנדף עשן – מקור מבנין נפעל ומשפטו כהנדף בקמץ תחת הנו״ן ולפי דעתי שהוא שם הפועל מבנין הפעיל והוא שלם וכן תנדוף שלם ובמשקלו כהתוך כסף בחסרון הנו״ן. ואם זה בחולם וזה בשורוק שניהם שוים. ופירוש כהנדף הרוח העשן כן תנדף אתה האויבים.
או כהמס דונג מפני אש – כן יאבדו רשעים מפני אלהים. והדונג הוא השעוה.
(ג-ד)כהנדוף עשן תנדוף. תדחוף אותם בגבהם כמו שיידָחה העשן העולה, מן הרוח שהוא דבר שאינו נראה1: כהמס דונג [מפני אש] יאבדו רשעים [מפני אלקים] - וצדיקים ישמחו. כאמרם ז״ל (נדרים ח:) ׳מוציא הקב״ה חמה מנרתיקה, צדיקים נהנין בה - ורשעים נידונין בה׳: וישישו בשמחה. באור פני מלך חיים, שהיא ׳שמחה׳ באמת2:
1. ׳כהנדוף – כהתנדף, כאשר יתנדף העשן, כן תנדפם׳ (רש״י), ׳כמו העשן הנדחף ממקומו ברוח קל כן תנדוף האויב בסבה קלה׳ (מצודות). גם כאן ה׳ אינו נראה להם, וידחוף אותם.
כהנדוף עשן – כמו העשן הנדחף ממקומו ברוח קל כן תנדוף האויב בסבה קלה.
כהנדוף – שם מבנין הפעיל, ובא בשלמות.
כהנדוף – הוא כעין באור למליצה הראשונה, שאמר בנסוע הארון קומה ה׳ ויפוצו אויביך, כי בעת נסע הארון במדבר הלך לפניהם עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, ומציין שכן גם עתה תחת שנחית עמך בענן יומם, התהפך לאויביהם לעמוד עשן המכלה את העינים ותנדוף את עיניהם כהנדוף עשן – ולעומת שנחית עמך בעמוד אש הנה כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלהים שיהיה להם כאש, וכמ״ש וברא ה׳ על מכון הר ציון ענן יומם ועשן נוגה אש להבה לילה, וכמש״פ שם.
כהנדף – אין לפרש תיבה זו כי אם מבנין נפעל, אם כן היתה ראויה להנקד כְּהִנָּדֵף וענין הכתוב הוא, כמו שבנקלה ינדף עשן מפני רוח, כן בנקלה אתה נדפת אותם (רשעים הכתוב אח״כ) כמו שבנקלה ימס דונג מפני אש כן בנקלה יאבדו רשעים מפני אלהים המודיע גבורתו ע״י רעם וסערה.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
וישישו בשמחה – וזהו המשוש וכן יאמרו שירו לאלהים וגו׳.
and they will delight with joy And this is the joy, and so will they say, "Sing to God, etc."
וצדיקים – שהם עם דוד והם ישראל ישמחו.
BUT LET THE RIGHTEOUS. The righteous refer to the people who are with David, that is, Israel. They shall be glad.
וצדיקים ישמחו ויעלצו – חזקיהו וישראל ישישו בשמחה, הכפל לרוב השמחה. וכן אמר ישעיהו השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב כהולך בחליל (ישעיהו ל׳:כ״ט). ואם היה בליל הפסח כמו שארז״ל ועשו סמך הפסוק הזה, יהיה פירושו ישישו בשמחה עם שמחת החג כלומר ישישו בגאולה זו עם הזכרת גאולת מצרים.
ישמחו יעלצו – בס״א דפוס ישן כתוב ויעלצו בוא״ו וראיתי אחרים נסתפקו בזה אמנם ברוב הספרים הוא בלא וא״ו.
יעלצו – ענין שמחה.
ישמחו, יעלצו, וישישו – כבר בארתי שפעל עלץ בא על שמחה נפשיית, ובא לרוב על השמחה בה׳, ושמחה וששון מובדלים שהששון בא על סימנים החיצונים שיעשו להוראת השמחה (ישעיהו ל״ה ובכ״מ).
אבל וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים – כי הארת השכינה שהוא לרשעים עשן ולהבה יהיה לצדיקים ענן ונוגה ושמחה וששון וישישו בשמחה – והשמחה שישמחו בה׳ תעורר משוש בגלוי בראותם כי ה׳ עמהם.
וצדיקים וגו׳ – לא יפחדו על סערה זו רק ישמחו ויעלצו עליה כי אות היא לעזרת ה׳ להם.
יעלצו – עלץ ממקור לץ או רץ מוסיף על שרש שמח, ומורה שמגודל השמחה אדם רץ ומדלג ממקום למקום, וישישו שאחריו הוא ממקור שיש ושש הלבנים במראיתם ומורה פנים פנים מאירות ומצהיבות מגודל השמחה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Sing to God, sing praises to His name. Extol Him that rides upon the skies, whose name is Hashem;
And exult before Him.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Give praise in the presence of God, praise his glorious name; magnify the one who sits on his glorious throne in Araboth;1 Yah is his name; and be glad in his presence.
1. Araboth: “a poetical name for heaven... name of the seventh heaven.” (Jastrow 1113)
סולו לרוכב בערבות – וכן משה אומר (דברים ל״ג:כ״ו) אין כאל ישורון רוכב שמים. אבי יתומים ודיין אלמנות אלהים במעון קדשו. וכן (תהלים קמ״ו:ז׳) עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים ה׳ מתיר אסורים (שופטים ה׳:ל״א) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
רמז תשצד
סלו לרוכב בערבות ביה שמו – רבי יהודה נשיאה שייליה לרבי שמואל בר נחמני מפני ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה מהו ביה מו, אמר ליה אין כל מקום ומקום שאין ממונה על בייא שלו, אנגיטוס במדינה ממונה על בייא שלו, אגריסוק במדינה ממונה על בייא שלו, כך מי ממונה על עולמו של הקב״ה הקב״ה ביה שמו הקב״ה בייא שלו עולמו אמר ווי דמובדין ולא משתכחין, שאלית לרבי אלעזר ולא אמר כן אלא כי ביה ה׳ צור עולמים בשתי אותיות הללו ברא הקב״ה את עולמו ואין אנו יודעין אם העולם הזה נברא בה״א והעולם הבא ביו״ד, ממה שאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה״א בראם הוי העוה״ז נברא בה״א, ומה ה״א זה פתוח מכל צדדיו ופתוח מלמטה כך רמז שכל המתים יורדין לשאול, ועוקץ הזה של מעלה רמז שהן עתידין לעלות, והחלון הזה שמן הצד רמז לבעלי תשובה, והעוה״ב נברא ביו״ד מה יו״ד זה קומתו כפופה כך הם הרשעים קומתן כפופה ופניהם מקדירות הה״ד ושח גבהות אדם ושפל רום אנשים מה כתיב בתריה והאלילים כליל יחלוף. סלו לרוכב בערבות כל מקום שמצינו גדולתו של הקב״ה (בישעיה ברמז תפ״ט).
ויאמרו: תשבחו ותהללו את שמו ותהיו בלב שלם [תפנו מהלב שלכם כל הדברים הלא טובים] בשביל השוכן בעבים אשר שמו [יה] הנצחי ותשבחו לפניו.
שירו, יאמרו שירי לה׳ וזמרו שמו ושעבדו כל לבבכם לשוכן הערבות ואשר שמו הקדמון ועלזו לפניו. ראה לקמן צז יב. ותרגם סלו ״אכ׳לצו״ שענינה לעבדו בכל טוהר הלב להתמסר למשמעתו ללא שיור, וכן תרגם לקמן פ״ד:ו׳ מסלות בלבבם, וכן תרגם סלסליה במשלי ד ח. וכן תרגם לעיל סב ט שפכו, וכך תרגם בכל לבבכם בדברים יא יג. וכ״כ ר״י בן בלעם בספר ״אלתג׳ניס״. ותרגם בערבות ״אלגיום״ שהם העבים והעננים וכדרך שנ׳ בישעיה יט א הנה ה׳ רוכב על עב. ואם כן הריש נוספת ואיני יודע לה חבר. ולפי כ״י מ״אלגיוב״ ענינה העלמה והסתר. ותרגם יה ״אזלי״ שענינה הראשון אשר אין ראשית לראשיתו. וראה לעיל בהקדמה הע׳ 2. ותרגם ועלזו ״אג׳דלו״ שענינה התעוררות המחשבה ואינה סתם שמחה, והכוונה כאשר אתם שרים ומהללים לה׳ תהיה כל מחשבתכם קשורה ומסורה לכך ולא תאמרו מלים בלי נשמה כי המחשבה היא נשמת המלים.
ויגוז כונה מן אלתטריק ואלתמחיג. ויכון מעני קו׳ מעני קול ישעיה ע׳אלס׳ ישרו בערבה מסלה (ישעיהו מ:ג) וישיר בדֺלך אלחג אלי בית אללה פיקול קוﹼמוא אלמחגה ואסתטרקוא אלפלואת אלי אלמחיט בהא עלי מעני לא תטֺנוא מן חיתֺ הי פלואת אנהא כׄאליה מן סכינה אללה פלא יכׄלו מנה מכאן פכאנה קאל סולו בערבות לרוכב בערבות פאנבא אלתֺאני ען אלאול אלמכׄתצר דֺכרה.
Regarding “extol Him who rides the clouds,” it is possible the meaning of ‘sôllū’ meaning is to ‘extol’ and ‘exalt. And you can add to it “Hug her to you and she will exalt you [S-L-S-L]” (Prov. 4:8).
And the intention [yaʿnî] of “the clouds” is all the celestial spheres, by way of comparison [tašbîh] with the nine-part division of the spheres, which is the mightiest power and omnipotent. It compares [yušabbîh] the mightiest with the weakest in order as there is nothing mightier than Him. It states regarding God, may He be exalted “roar like a lion” (Hos. 11:10), “goes forth like a warrior” (Is. 42:13) and “like the appearance of the bow” (Ez. 1:28) and others, so too the phrase “to Him who rides the ancient highest heavens” (Ps. 68:34).
It might mean forging and destroying. The meaning of the verse here is like Isaiah, may he rest in peace, “Level in the wilderness a highway” (Is. 40:3). There is refers to going on a pilgrimage to the house of God. It states they made straight for the destination passing through the open countryside to the valleys. It means they do not take the view that the deserts are neither free from God's presence or any place free from Him, as if it says, ‘sôllū bāʾarāvôth larôkhēv bāʾarāvôth.’ I think the second explanation is better than the first.
ביה שמו – בשם י״ה שהוא לשון יראה כדמתרגמינן דחילא עזי וזמרת יה (תהלים קי״ח:י״ד) [וכן כי יד על כס יה (שמות י״ז:ט״ז) בתרגום וכן כי ביה י״י (ישעיהו כ״ו:ד׳) ארי בכן תתפרקון במימרא דחילא י״י ותקיף עלמא אומר המשורר] שבחו לפניו וגורו מפניו ועלזו וזהו דוגמת האמור במקום אחר וגילו ברעדה (תהלים ב׳:י״א).
praise Heb. סולו, an expression of praise. Similarly: "It cannot be praised (תסלה) with the jewelry of Ophir" (Iyyov 28:16); "worth their weight (המסלאים) in fine gold" (Lam. 4:2).
by His name Yah By the name י-ה, which is an expression of fear, as we translate it דחילא, fear: "My might and my praise is the fear of the Lord (י-ה)" (Tehillim 118:14). Likewise: "For a hand is on the throne of the Lord (י-ה)" (Shemot 17:16), in the Targum: [And he said, "This is stated with an oath from below the fear of the Shechinah on the throne of His glory, etc.] Similarly: "for in Yah the Lord" (Yeshayahu 26:4), is paraphrased by the Targum: for then You will be redeemed by the word of the fear of the Lord, the Strongest of the world." The Psalmist says, "Praise Him, fear Him, and rejoice." This resembles what is said elsewhere: "and rejoice with quaking" (Tehillim 2:11).
ור׳ משה אמר: נקרא כן שמים בעבור שהוא רחב גם אמר כי מלת סלו כמו: סולו סולו המסילה (ישעיהו ס״ב:י׳). וטעם לרוכב בערבות הוא החוגג אל בית השם שהוא רוכב ערבה.
והנכון: שהוא לרוכב בשמי שמי קדם. ובעבור כי התנועות שלש: האחת עולה כמו האש וכנגדו ההר, והשנית יורדת כמו הארץ וזה כנגד השפלה והערבה, אמצעית כתנועת הגלגל.
ובי״ת ביה משרת.
והטעם בשם הזה סולו אותו ורוממוהו. לא כאשר חשבו רבים כי הבי״ת עיקר, עד שעשו כן עם כל האותיות, וככה כי ביה י״י תוקף הנצוח.
SING. Each will say to the other, “Sing unto God.”
EXTOL. The word sollu (extol) is similar to salseleha (exalt her) (Prov. 4:8). It is akin to, praise.
UPON THE SKIES. Aravot (skies) is a term for the sky. Rabbi Moses says that the sky is so called1 because it is wide.2 He also said that the word sollu (extol) is similar to the words sollu (cast up) in Cast up, cast up the highway(Isaiah 62:10). He explained that la-rokhev ba-aravot (that rideth upon the skies) refers to the one who goes to celebrate in the house of God. Such a person rides3 upon the wide places.4
However in my opinion sollu le-rokhev ba-aravot (extol Him that rideth upon the skies) refers to To Him that rideth upon the heaven of heavens,5 which are of old (v. 34).6 [The plains are called aravot]7 for the following reason:8
There are three motions.9 One such as fire ascends. Its counterpart is the mountain.10 The second such as the earth descends.11 Its counterpart is the lowland. The aravah is intermediary.12 It is similar to the movement of a sphere.13
The bet of be-Yah (the Lord) is a preposition.14 Its meaning is, exalt and praise God using the name Yah.15 This interpretation is contrary to the opinion of many who maintain that the bet is an integral part of the word.16 They go as far as to do the same with all letters.17 The same applies to [the bet affixed to Yah) in, “be-Yah YHVH (in the Lord God)18 is the conquering power” (Isaiah 26:4).19
1. Elsewhere in Scripture. So Filwarg. However, here it refers to a plain.
2. The word aravah in Hebrew refers to a wide plain. See Num. 25:2; Josh 4:13.
3. Travels.
4. Or plains. According to Rabbi Moses sollu la-rokhev ba-aravot (extol Him that rideth upon the skies) should be rendered: make a road for him who rides upon the plains.
5. In other words aravot refers to heaven and not to a plain.
6. La-rokhev ba-aravot refers to God, not to the one who goes to God’s house.
7. Aravot means the heavens. However, it also applies to plains.
8. The reason is given at the end of the paragraph.
9. Up, down and Circular. Literally, For there are three motions. The latter is Ibn Ezra’s reformulation of Aristotole. The Greek philosopher taught that there are three kinds of motion: straight lines, circular and mixed. Earth and fire move in a straight line, fire upwards and earth downward. Air and water move in a mixed motion. The heavenly bodies move in a circular motion.
10. Mountains rise up. They represent upward motion.
11. Earth is at the bottom of the world. Soil falls down. It thus represents downward motion.
12. Between up and down.
13. The heavenly sphere moves in a curcular motion. This motion is a flat motion, that is, it neither goes up or down. Neither does a plain. Hence the term aravah can also be applied to the plains.
14. Meaning with. It usually has the meaning of in. Hence Ibn Ezra’s comment.
15. Reading be-shem, rather then ke-shem. This interpretation reads our verse as follows: Sing unto God, sing praises to His name; extol Him that rides upon the skies, employ the name Yah when you exalt before him.
16. This opinion believes that the bet affixed to Yah is not a prefix but an integral part of the Divine name, Beyah.
17. This view maintains that new names of God are formed by prefixing various letters of the alphabet to the word Yah. See M. Friedlander on Isaiah 26:4.
18. The bet of be-Yah is a preposition.
19. Hebrew, tokef ha-nitzu’ach. Isaiah 26:4 reads: For the Lord is God (be-Yah YHVH), an everlasting rock. Ibn Ezra paraphrases the latter as, be-Yah YHVH (in the Lord God) is the conquering power. See Ibn Ezra and Radak on Isaiah 26:4.
שירו לאלהים זמרו שמו סלו – רוממו. כמו סלסלה ותרוממך (משלי ד׳:ח׳) וכן כל לשון סלל הוא לשון הגבהה ורוממות.
לרוכב בערבות – כמו רוכב שמים (דברים ל״ג:כ״ו) כי כמו שהרוכב מהלך בהמה כן האל יתברך מסבב הגלגל. וערבות יקרא הגלגל העליון המקיף בכל ומניע כל גלגלים בתנועתו.
ביה שמו – סולו אותו ביה שהוא שמו מורה עליו שהוא בורא העולם וסבת היותו.
ועלזו לפניו – בבית המקדש.
סולו [לרוכב] בערבות. בגלגל היומי שאין בו שום כוכב1: ביה שמו. ׳ביה צור עולמים׳ (ישעיה כו ד)2, שהוא מחצית השם המורה מלכותו ברחמים בלתי שלמים, אבל עם מידת הדין, בעולם הזה ובעולם הבא3: ועלזו לפניו. בשניהם4:
1. בדברים (לג כה-כו) פירש רבינו: ׳ובגאוותו שחקים מעונה - ובמעלתו הוא רוכב שחקים, שהוא הגלגל היומי אשר אין בו כוכב ולא צורה, והמניע שלו הוא כח בלתי נראה׳. והרמב״ם (פ״ג מהל׳ יסוה״ת ה״א-ז) מנה את שמונת הגלגלים התחתונים ואת הכוכבים שבהם, ושוב כתב ׳וגלגל תשיעי הוא גלגל החוזר בכל יום מן המזרח למערב והוא המקיף ומסבב את הכל..., גלגל התשיעי עצמו אין בו לא חלוקה ולא צורה מכל הצורות האלו ולא כוכב׳. וגלגל היומי הוא מניע את כל הגלגלים כולם (עיין במו״נ מ״ב פ״ד), והוא שנקרא ׳מעונה׳, שהוא ׳מעונו של ה׳ ׳, והוא ׳היכל קדשו׳ של ה׳, שם נמצא הוא לבדו, ומניע את כל הכוכבים והמזלות, הרי שכולם מונעים רק מכוחו, ואין להם שום כח עצמי. ובדברים (ו ד) כתב רבינו: ׳ה׳ אחד - ובהיותו נותן המציאות אחר אפיסות מוחלט, התבאר שאין נמצא זולתו ממין מציאותו, ושהוא נבדל במין ממציאות עולם הנפסדים וממציאות עולם הגלגלים וממציאות עולם המלאכים, באופן שהוא יחיד בעולמו הרביעי׳]. רד״ק: לרכב בערבות, כמו (דברים לג, כו): רוכב שמים, כי כמו שהרוכב מהלך הבהמה כן האל יתברך מסבב הגלגל. וערבות יקרא הגלגל העליון המקיף בכל ומניע כל הגלגלים בתנועתו׳.
2. רד״ק: ׳ביה שמו, סולו אותו ביה שהוא שמו והוא מורה עליו שהוא בורא העולם וסיבת היותו׳.
3. כ״כ בישעיה שם כי במה שהתנהג במידת מחצית השם המיוחד שהיא רחמים עם הדין בגלות, ובכן נפרע מפשעי עמו, עתה ׳יעמס לנו האל ישועתנו׳, ויהיה צוּר עוֹלָמִים : אך רש״י כאן מפרש ע״פ התרגום ששם י״ה הוא שם של יראה.
4. בשני העולמות.
ויאמר לאותם שיהיו בדור ההוא, שִׁירוּ לֵאלֹהִים במה שייטיב לכם, ועוד זַמְּרוּ שְׁמוֹ, היינו להודיע טבעו בעולם: סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת. שהוא רוכב גלגל ׳ערבות׳ המקיף הכל, ויכול עליו1: בְּיָהּ שְׁמוֹ. סולו לו בשמו ׳יה׳, לפי שאז ישראל ינחלו שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא שנבראו ביו״ד וה״א2, וְעִלְזוּ לְפָנָיו:
1. ׳לרוכב בערבות, כמו רוכב שמים (דברים ל״ג:כ״ו), כי כמו שהרוכב מהלך הבהמה – כן האל ית׳ מסבב הגלגל, ו׳ערבות׳ יקרא הגלגל העליון המקיף בכל ומניע כל הגלגלים בתנועתו׳ (רד״ק), וראה מו״נ (ח״א פ״ע). ובדברים שם כתב רבינו: ׳ובגאוותו שחקים מעונה – ובמעלתו הוא רוכב שחקים, שהוא הגלגל היומי אשר אין בו כוכב ולא צורה, והמניע שלו הוא כח בלתי נראה׳.
2. במנחות (כט:) ׳כי ביה ה׳ צור עולמים וכו׳, אלו שני עולמות שברא הקב״ה, אחד בה״י ואחד ביו״ד וכו׳, העולם הזה בה״י והעולם הבא ביו״ד׳. וראה מש״כ בפירוש לשמות (יב יז). וראה המצויין בישעיה (כו ד).
שירו לאלהים – ר״ל היו בטוחים על התשועה ומעתה שירו עליה.
סולו – רוממו לה׳ הרוכב על השמים הנקראים ערבות.
ביה שמו – ר״ל היו בטוחים בתשועה בעבור כי עתה יה שמו ואין השם שלם עד הזמן ההוא ותבוא א״כ התשועה למען שמו ולזה מעתה עלזו ושמחו לפניו.
סולו – עשו מסלה, כמו סולו סולו פנו דרך.
בערבות – במדבר, וערבה היא מקומות שבמדבר שמלאים שיחים וקוצים כמ״ש (ישעיהו מ׳).
עלזו – הוא הריקוד והרעדה מחמת שמחה.
שירו לאלהים – מצייר את ה׳ כאיש מלחמה רוכב על סוסו מרכבתו ישועה, ומקום מרכבתו הוא בערבה במדבר כי שם רוכב ללחום את אויביו, אומר שישירו לה׳ ויסולו דרך לרוכב בערבות המדבר, כמ״ש ישרו בערבה מסלה לאלהינו (ישעיהו מ׳) והוא רוכב עם יה שמו – כי שם זה שמורה על גבורתו רוכב עמו להלחם באויביו, ואתם ישראל שירו לה׳ ועלזו לפני הגבור הזה הרוכב בערבה, כי הגם שיתראה לאויביו כאיש מלחמה הנה
סלו – מלשון עודך מסתולל בעמי (פרשת וארא) סלסלה ותרוממך (משלי ד׳:ח׳) לשון רוממות, רוממו לה׳ שהוא רוכב על כרוב לבא לעזרתכם (למעלה סימן י״ח:י״א)
בערבות – בשמי השמים שהם כארץ ערבה ומדבר, שאין בהם כוכבים ואין קצה להם.
ביה שמו – יה הוא תמיד להוראת שמחה ובין שני חלקי השם הנכבד יורה מקור הטוב בעוד שוה (אולי מלשון הֹוָה) יורה כי הוא גם מקור הרע, כלומר מה שידמה לבני אדם כרע ואיננו רק טוב, א״כ כאן ר״ל הזכירו לפניו שם טובו וחסדו.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
O Father of orphans And this is the praise that You shall praise before Him: the entire matter until the end of the psalm.
Father of orphans Who became a father to Israel, who are orphans, as it is said: "We were orphans without a father" (Lam. 5:3).
and Judge of widows Who performed the judgment of Jerusalem, concerning which it says: "was like a widow" (Lam. 1:1).
אבי יתומים – הוא.
אבי – אף על פי שהוא עליון שהוא רוכב בערבות, כמו: כי רם י״י ושפל יראה (תהלים קל״ח:ו׳), והוא היתום אשר אין לו עוזר ואפילו דעת אין לו, וככה בתורה: כי י״י אלהיכם הוא אלהי האלהים (דברים י׳:י״ז), ואחריו: עושה משפט יתום ואלמנה (דברים י׳:י״ח).
וטעם במעון קדשו – אף על פי שכבודו מקום גבוה ויתומים בתחתית התחתית שהיא הארץ.
A FATHER OF THE FATHERLESS. Even though God rides upon the skies [He is a father of the fatherless and a judge of the widows]. Compare For though the Lord be high, yet regardeth He the lowly (Psalms 138 v. 6). The reference1 is to the fatherless who has no one to help him and does not even possess knowledge.2 The Torah similarly states, for the Lord your God, he is God of Gods(Deut. 10:17). It then afterwards reads: He doth execute justice for the fatherless and widow (ibid. v. 18).
The meaning of in His holy habitation is: [God is a father of the fatherless] even though God’s glory is in a very high place3 and orphans are in the lowliest place, namely, on the earth.
1. In our verse.
2. Fatherless refers to a young orphan who lacks the knowledge to fend for himself.
3. Even though God is in His holy habitation, He is a father of the fatherless.
אבי יתומים – לפי שזכר רוכב בערבות שהוא גבוה מעל גבוה1 אמר הוא גבוה וסומך החלשים והשפלים והם היתומים והאלמנות שאין להם כח להנצל מעושקיהם והוא אביהם ודן את דינם וכן אמר כי רם י״י ושפל יראה (תהלים קל״ח:ו׳).
אלהים במעון קדשו – אף על פי שוא במעון קדשו בשמים הוא עם השפלים בארץ וכן אמר מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח (ישעיהו נ״ז:ט״ו) כן ישראל שבא עליהם מלך אשור שנאמר עליו המלך הגדול עם מלכים גדולים וישראל היו כנגדם מועטים ושפלים עד שאמר רבשקה: ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך רוכבים עליהם (מלכים ב י״ח:כ״ג) ולא היה בם כח לעמוד כנגדם אם לא כי האל עזרם.
אבי יתומים ודיין אלמנות. כי אמנם הוא היה בגלות ׳אבי יתומים ודיין אלמנות׳1אלהים במעון קדשו - בהיותו כמסתיר פנים, מכל מקום לא השיב אחור ימינו מלשמרם, כאמרם ז״ל (חגיגה ה:) ׳ידו נטויה עלינו׳2:
1. ודין אלמנות - שעשה משפטה של ירושלים שנאמר בה היתה כאלמנה (רש״י), וכ״כ רבינו להלן קמו ט.
2. ׳ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, אמר רבא: אמר הקדוש ברוך הוא: אף על פי שהסתרתי פני מהם - בחלום אדבר בו. רב יוסף אמר: ידו נטויה עלינו, שנאמר ובצל ידי כסיתיך. רבי יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר, אחוי ליה ההוא מינא: עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה. אחוי ליה: ידו נטויה עלינו׳.
ולמה אתם חייבים לסלסלו ולנשאו1, לפי שאפילו שאתם עמדתם בגלות, אפילו הכי ידו נטוייה עליכם2, והיה אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ, לפי שישראל נקראו ׳יתומים׳ בגלות, כאמרם (איכה ה׳:ג׳) ׳יתומים היינו אין3 אב׳ וגו׳4. ו׳מעון׳ – הוא המקום שבו עומדים החיות בהחבא ואינם נראות, והבעלי חיים שעוברים לשם נטרפות מהם, ולכן אמר ׳במעון קדשו׳, שהוא עומד שם ואינו נראה5, וממכון שבתו משגיח על כל יושבי הארץ6:
1. ׳סולו – לשון הגבהה ורוממות׳ (רד״ק).
2. בישעיה (נד ח) כתב: ׳בגלות הִסְתַּרְתִּי פָנַי בלבד, וידי נטויה עליכם׳, והוא ע״פ חגיגה (ה:): ׳ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וכו׳, רב יוסף אמר, ידו נטויה עלינו׳, ע״ש. וראה במצויין בישעיה שם.
3. כ״ה הכתיב שם. ושינוי זה נמצא גם בנדפס (קמו ט).
4. כ״כ רש״י: ׳שנעשה אב לישראל שהם יתומים, כמו שנאמר יתומים היינו ואין אב׳.
5. כ״כ להלן (תהלים עא ג, ע״ו:ג׳). וראה מש״כ בדברים (לד כה-כו) שכח ה׳ המניע את הגלגל התשיעי בלי אמצעי נקרא על דרך משל ׳מעון אריות׳.
אבי יתומים – וגו׳ במעון קדשו ר״ל אף כי אלהים יושב במעון קדשו בשמים ממעל מ״מ משגיח הוא בתחתונים והוא לאב ולדיין לישראל שנקראו יתומים ואלמנות כמ״ש יתומים היינו וכו׳ אמותינו כאלמנות (איכה ה׳:ג׳).
במעון קדשו בשמים, הוא אבי יתומים ודיין אלמנות – ובא לתבוע דין אביהם של היתומים ובעליהם של האלמנות שנהרגו ע״י הגוים האלה.
אבי יתומים וגו׳ – מאחר שמגמתו לשבח האל כי דן דין עשוק מיד עושקו מזכיר גם יתומים ואלמנות שלרוב אין רב ריבם כי אם הוא יתברך שמו.
אלהים במעון קדשו – שופט מי הוא הצדיק ומי הוא הרשע.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
God makes the solitary dwell in a house. He brings out the prisoners into prosperity, but the rebellious dwell in a parched land.
א. ס֝וֹרְרִ֗ים א=ס֝וֹרֲרִ֗ים (חטף)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
God, who makes matches, joining the solitary to mates;1 who brought out the house of Israel, who were bound in Egypt; for the correct deeds of their fathers <he redeemed them>2in public procession; but Pharaoh and his armies, who refused to let them go, dwelt in thirst.
1. Mates: + to build a house from them.
2. He redeemed them: absent in base text.
אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות – אמר רבה בר בר חנה קשה לזווגן כקריעת ים סוף, איני והאמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, לא קשיא הא בזווג ראשון הא בזווג שני. מטרונא שאלה את רבי יוסי לכמה ימים ברא הקב״ה את עולמו, אמר לה לששה, ומאותה שעה במה הוא עסוק אמר לה יושב ומזווג זווגים איש לאשה ואשה לאיש, א״ל אם הדבר קשה יכולה אני לזווג מאה עבדים ומאה שפחות בלילה אחת, עשתה כך, עמדו והכו אלו את אלו ופצעו אלו את אלו זה אומר אני נוטל את זו וזאת אומרת אני נוטלת את זה, למחר שלחה וקראה לו וספרה לו כל הדברים, אמר לה אם הדבר הזה קל בעיניך קשה הוא לפני הקב״ה כקריעת ים סוף מה טעם אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות. א״ר ברכיה בלשון הזה השיבה יושב הוא ועושה סולמות מעלה לזה ומוריד לזה הה״ד כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. רבי יודן אמר אפילו ממזר אחד בסוף העולם וממזרת אחת בסוף העולם הקב״ה מביאן ומזווגן זה לזה, מה טעם מושיב יחידים ביתה. החתי זה אמורי לפי שכתוב כי החרם תחרימם ייתי דין מחיק שמיה ויסב להדא מחיקת שמא שנאמר ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית וגו׳. בימי רבי חייא רבה עלה זרזיר אחד לארץ ישראל אתון טענון לגביה, אמרו מהו נכליניה, אמר אזלון יהבוניה על איגרא וכל עוף דישכון לגביה מיניה הוא, ואתא הדין עורבא מצראה ושכן גביה, אמר הדין מסאב הוא דמן מיניה הוא דכתיב את כל עורב למינו, אמרו לא על חנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו, כך לפי שכתוב כי הכרם תחרימם ייתי הדין מחיק שמא ויסב להדא מחיקת שמא.
רמז תשצה
מושיב יחידים ביתה – זה עמרם ויוכבד כדי להוציא אסירים בכושרות להעמיד מהם גואל שיוציא אסירים בכושרות, חדש שהוא כשר לכם לא חמה קשה ולא גשמים קשים, ואי זה ניסן שנאמר היום אתם יוצאים בחדש האביב. רבי נתן אומר בכושרות אלו בוכים ואלו משוררים, מצרים בוכים שנאמר ומצרים מקברים, וישראל משוררים שנאמר קול רנה וישועה באהלי צדיקים. רבי נתן אומר בהכשרות במעשה הכשרות שלכם שנאמר במראות הצובאות, רבי אלעזר בן עקיבא אומר בזכות אברהם, רבי שמעון בן יוחאי אומר בזכות המילה. רבי אומר מוציא אסירים בכושרות סוררים היו אלא שנהג עמהם בהכשרת, וכן הוא אומר איש שקוצי עיניו השליכו. זבדי בן לוי פתח אלהים מושיב יחידים ביתה, אתה מוצא עד שלא נגאלו ישראל היו ישראל יוצאין בפני עצמן והשכינה בפני עצמה וכיון שנגאלו נעשו כלן המוניא אחת ושרתה שכינה ביניהם, וכין שגלו חזרה שכינה בפני עצמה וישראל בפני עצמן שנאמר איכה ישבה בדד. אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים אין אסירים אלא תלמידי חכמים שהן מיסרין עצמן במקרא במשנה ובמדרש בהלכות ואגדות, לאמר לאסורים צאו אלו חכמים שהם דרים במקום שאין ראוי להם. לא גלגל הקב״ה והוציא ישראל ממצרים אלא בשכר שרה רבקה רחל ולאה בשכר שתפשה שרה בהגר והעלתה למטתו של אברהם. בשכר שאמרו לרבקה התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך. בשכר שתפשה רחל בלהה והעלתה למטתו של יעקב, בשכר שתפשה לאה זלפה והעלתה למטתו של יעקב לכך נאמר מושיב יחידים ביתה.
הוא ה׳ המכניס את הבודדים בפנים (משדך זוגות יחד) והוא המוציא את האסירים אל ההצלה. ואילו את המתפרצים [התוקפים] נתן להם להתיישב במקום צחיח (ללא מים) (נ״א: במקום צמאון).
ה׳, הוא ה׳ הכולה את היחידים פנימה ומשחרר את האסירים לדרך צלחה, אבל הסוררים השכינם באדמה צחיחה. תרגם בכושרות ״אלי אלנג׳אח״ לכשרון כלומר כדי ללכת בדרך הכשרון וההצלחה. וכן תרגם במשלי לא יט ידיה שלחה בכישור ״בנג׳אח״ מלשון כשרון ואינו שם כלי לדעתו.
ופירשתי מושיב יחידים, כולה היחידים, לפי שאני עשיתיו כנגד מוציא אסירים שהוא אסרם והוא ישחררם. ופירשתי צחיחה, סלעים. כמו צחיח סלע1, כלומר שהסוטים והם הכופרים ישים את אדמתם כצחיח והו הסלע החלמיש שאינו מניב ולא צומח, ויוריד גשמי עמו כאמרו גשם נדבות.
He intends in the phrase “restores the lonely to their dwellings,” the poor exiles in their dwellings and the breaking of fettered in their gaols. And ‘kishôr’ (Prov 31:19) is the distaff, which he compared to the links of the chains. This is there state prior to their breaking. If it intended their state after this, then it would have written ‘mekhūshārôth’ therefore it is the compliment of “prisoners” and not “set free.”
The meaning of “parched land” is the desert which is tumultuous. It is from derived from “parched with thirst” (Is. 5:13). Alternatively, it is Aramaic.
מושיב יחידים ביתה – ישראל שהיו מפוזרין כינסם יחד איש איש מנדחו והושיבם בית שלם וכנסייה שלֵמה.
מוציא אסירים בכושרות – הוציא את ישראל ממצרים בחודש שהוא כשר להולכי דרכים לא חמה ולא צנה.
אך סוררים – מצרים.
שכנו צחיחה – ונשארה ארצם ציה וצמאה.
settles the solitary in a house Israel, who were spread out. He gathered together each one from the place where he was lost and settled them in a complete household and a complete nation.
He takes the prisoners out at the most opportune time He took Israel out of Egypt in the month that is best suited for travelers, neither hot nor cold.
but the rebellious The Egyptians.
dwell in an arid land Their land remained arid and thirsty. I found [this].
מושיב יחידים ומוציא אסירים – מפני שמושיבים אותם כל אחד ואחד בפני עצמו ואינם מדברים זה עם זה בבית האיסורים, הקב״ה מושיבםא בבתיהם כקדם.
צחיחה – בצמא, ועייפות – לשון ארמי צחותא.
א. בכ״י ס״פ: מושיבים.
אלהים – ביתה – על דרך כי בית יעשה לך י״י (שמואל ב ז׳:י״א), ויעש להם בתים (שמות א׳:כ״א), איש וביתו, שה לבית. והטעם כי היחידים ישימם רבים ויושיבם.
ומלת בכושרות – קשורה עם אסירים כאילו אמר אסורים בזיקים.
ומלת צחיחה – כמו: צחה צמא (ישעיהו ה׳:י״ג), כמו: והשביע בצחצחות נפשך (ישעיהו נ״ח:י״א), יבושת. וזה הפך מושיב יחידים ביתה, לפנים ביישוב, וצחיחה מקום צמאון.
GOD. House in our verse is used in the sense of house in that the Lord will make thee a house (2 Sam 7:11); that he made them houses(Exodus 1:21); every man came with his house(Exodus 1:1); and every man…a lamb for a house(Exodus 12:3).1 The meaning of God maketh the solitary to dwell in a house is, God shall make the solitary numerous and will settle them.2 The word kosharot (prosperity) is connected to the word asirim (prisoners). Asirim be kosharot (prisoners into prosperity) is to be interpreted as if it read asurim be-kosharot, that is, prisoners bound in chains.3Kosharot (prosperity) means chains. For its meaning is similar to the word Kishor (distaff)4 in She layeth her hands to the distaff(Prov. 31:19).5Sorerim (rebellious) refers to those who do violence to the fatherless.
The word tzechichah (parched) is similar to the word tzicheh (parched), in parched with thirst(Isaiah 5:13). It is like the word tzachtzachot (drought) in, and satisfy thy soul in drought(Isaiah 58:11).
It6 means parched.
The rebellious dwell but in a parched land is the reverse of God maketh the solitary to dwell in a house, that is, in the midst of an inhabited area. Tzechichah means, a place of thirst.
1. In other words, the term “house” means a family.
2. In an inhabited place. See below.
3. The usual term for bound is, asurim. Hence Ibn Ezra’s comment.
4. The staff upon which the textile fibers are bound together.
5. Ibn Ezra reads our verse as follows: God maketh the solitary to dwell in a house; He bringeth out the prisoners who are bound in chains.
6. Tzechichah
אלהים מושב יחידים ביתה – ישראל שהיו כיחידים הושיעם מהאויב וברכם והרבם והושיבם ביתה שהוא כלל בנים ובנות כמו ויעש להם בתים (שמות א׳:כ״א).
אעפ״י שיש לנו בו פירוש אחר כי פירושו לפי דעתי הסתירם כמו ויסתירם י״י (ירמיהו ל״ו:כ״ו) דירמיהו וכן אמר מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה (תהלים קי״ג:ט׳) וכן ישראל שהיו כיחידים הושיעם האל מהאויב וברכם והפרם והרבם.
מוציא אסירים בכושרות – אותם מקשריהם כמו אותם שהיו אסורים בשלשלאות של ברזל הוא מוציא אותם השבויים שהיו במחנה אשור מכוש וממצרים כמ״ש ישעיהו עליהם בזיקים יעבורו וגם מבני יהודה שאמר על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם (מלכים ב י״ח:י״ג).
בכושרות – הם השלשלאות והכבולים. והכ״ף כענין קו״ף כמו קשורות כי כ״ף והקו״ף הם ממוצא אחד וכן מי תכן את רוח י״י (ישעיהו מ׳:י״ג) בכ״ף תקן משלים בקו״ף והענין אחד.
אך סוררים שכנו צחיחה – האסירים יצאו לריוח והצלה, והסוררים שהוא מלך אשור וחיילותיו שכנו במקום צמא כלומר כאילו מתו בצרת צמא כי מתו בלא חרב ובלא חנית.
אבל עתה בזמן הגאולה, אלהים מושיב יחידים ביתה - מעטים המיוחדים אליו, ׳ביתה׳ - בארץ ישראל, שהיא ביתם ונחלתם, מוציא מן הגלות אסירים בכושרות - שהיו אסורים ביד האומות1: אך סוררים שכנו צחיחה. ׳סוררים׳ ופושעי ישראל נספים בגלות, כאמרו (זכריה יג ח) ׳פי שנים בה יכרתו יגועו׳:
1. מוציא אסירים בכושרות, אותם שהיו אסורים בשלשלאות של ברזל הוא מוציא אותם מקשריהם..., בכושרות, הם השלשלאות והכבלים, והכ״ף כענין קו״ף ׳קושרות׳, כי הכ״ף והקו״ף הם ממוצא אחד (רד״ק).
ואל תתמה ממה שלא נשארו אז רק שרידים מועטים, שכך מנהגו וכך עשה פעמים אחרות, ואמר, אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה – ר״ל שרידים מעטים, שהרי כך עשה ביציאת מצרים, שהיה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, אַךְ הסוֹרֲרִים של ישראל שהיו אז – שָׁכְנוּ צְחִיחָה, שמתו ארבעה חלקים מהם בימי האפילה, וזהו אמרו (שמות י״ג:י״ח) ׳חמושים עלו׳ – אחד מחמישה (תנחומא בשלח א):
בכושרות – מלא דמלא אע״פ שדרשוהו רז״ל על פנים רבים כדאיתא בפ״ק דסוטה וספרי פ׳ ראה ודוכתי אחריני ואין זה תימא כמ״ש בסוף מלאכי.
בכושרות – מלשון כשר.
צחיחה – ענין צמאון ויובש כמו צחיח סלע (יחזקאל כ״ד:ח׳).
מושיב יחידים – ר״ל בהיותכם במצרים יחידים מפוזרים בכל הארץ אחד הנה ואחד הנה הלא בעת בוא הגאולה כנס המקום אתכם בשעה אחת לרעמסס והושיב אתכם בבית אחד כלומר בכנסיה אחת.
מוציא – הנאסרים במאסר הגלות היה מוציא בעת הכושר אשר ייטיב להולכי דרכים לא חמה ולא צנה כי כן בימי ניסן.
אך סוררים – רק אנשי מצרים הסוררים הם לבדם נשארו שוכנים בארץ צמאון ויובש בעבור המכות שהכה בהם אבל אתם הייתם מלאים כל טוב.
ביתה – לבתיהם.
בכושרות – מענין ידיה שלחה בכשור, שהוא עץ האורג, וי״א כמו בקושרות בקו״ף שאסורים בקשרי זקים וחבלים.
צחיחה – מקום יבש וצמא, ומזה צחיח סלע, וצחה צמא.
אלהים – בבא האויב בקצה עבר הירדן עזבו היושבים יחידים בחצרים ובערי הפרזות את משכניהם מפחד אויב, ועתה הוא מושיב יחידים שישבו ביתה – היינו בבתיהם, הגם שיושבים יחידים נפוצים בכפרים, וגם הוא מוציא עתה אסירים בכושרות – היינו אלה שנפלו שבי ביד אויב ואסרו אותם בכושרות – אלוא עצים עבים.
אך סוררים – ר״ל בני ישראל לא ישבו במדברות וצחיחים להתחבאות מפני אויבים כי ישבו בבתיהם, רק הסוררים הם ישכנו עתה בצחיח ובציה במדבר, לא עם ישראל.
א. כן כנראה צ״ל. בדפוסים: ״אלי״.
יחידים – ידידים ואהובים לו כבן יחיד מושיבם בטח בביתם, ובהיותם אסורים בכושרות (קושרות והם חבלים או כבלים) הוא מוציאם לחפשי אך הסוררים המורדים בו לא ינחיל להם משמני ארץ רק משכינם בארץ צחיחה וצמא, וכ״ז משל ע״ד כי לא כצורנו צורם, כי מגפן סודם גפנם וגו׳ (פרשת האזינו), ומוהר״ר מרדכי מורסארה בתרגומו פירשו ככתבו מוציא אסירים ממאסרם ומושיבם במצב כשר ונכון, וקשה מחמת שימוש הבי״ת והיו לו לכתוב לכושרות.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
O God, when You went forth before Your people, when You marched through the wilderness; Selah.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
O God, when you went forth in a pillar of cloud and in a pillar of fire before your people, when you traveled in the wilderness of Jeshimon forever, when you gave the Torah to your people ׀
אללהם כמא אט׳הרת נורך בין ידי קומך, פכאן יסאירהם פי אלסמאוא סרמדא.
ה׳! כפי שהראית לנו את האור שלך לפני העם שלך. והיית תמיד מנהיג אותם בישימון (שם מקום).
אלהים, אלהים כמו שגלית אורך לפני עמך והיה האור הולך עמהם בישימון סלה.
ופירשתי בצאתך התגלות אור ה׳, וכן בצעדך, כיון שמן המוכחש לומר על ה׳ עברה ממקום למקום.
ורבמא אשאר בקו׳ בצעדך בישימון סלה אלי מא תקדם מן קו׳ לרוכב בערבות(תהלים סח:ה) יעני באלקולין תגליה פי בריה סיני.
Perhaps “You marched through the desert” (Ps. 68:8) is connected to “who rides the clouds” (Ps. 68:5). The meaning of the two statements is to the revelation in Sinai Desert.
[מצאתי: בצעדך – כשצעדת בצעדך בצעד שלך.
סלה – שם הראיתני זה דרכך לעולם לכל צרה גאולה.]
when You marched When You stepped with your step.
forever There You showed me that this is Your way forever: for every distress, redemption.
י״י בצאתך לפני עמך – עכשיו מדבר והולך במתן תורה מפני כבוד הארון שהיה בוא הלוחות.
בישימון – במדבר.
א. בכ״י ס״פ: בגו.
(ח-ט)אלהים – כל המפרשים פירשו כי בעת מתן תורה רעשו שמים וארץ, וככה: אלוה מתימן יבוא (חבקוק ג׳:ג׳). וכן י״י מסיני בא. וכן י״י בצאתך משעיר,א וככה אלהים בצאתך לפני עמך. וזה הכתוב יכחישם כי לא יתכן לומר על מתן תורה בצעדך בישימון סלה, כי ישימון מגזרת והבמות תישמנה (יחזקאל ו׳:ו׳), ובהיות ישראל בסיני היו ביישוב לא בתוהו ייליל ישימון, שהוא המדבר הגדול והנורא (דברים א׳:י״ט) בארץ לא עבר בה איש (ירמיהו ב׳:ו׳), וזה היה אחר נסעם מהר סיני. ועוד כי אין כתוב בתורה שהארץ רעשה גם שמים ביום מתן תורה, רק הר סיני חרד לבדו.
וזה פירוש הפסוקים: כתוב בתורה: י״י מסיני בא – כי מסיני החל לבוא במחנה ישראל, ולא נראתה גבורתו רק אחר שסבבו את הר שעיר ככתוב. ופארן סמוך אליהם, כי כן כתוב: ואת החורי בהררם שעיר עד איל פארן (בראשית י״ד:ו׳), וזה הוא בצעדך משדה אדום (שופטים ה׳:ד׳), וככה: אלוה מתימן יבוא (חבקוק ג׳:ג׳), שהוא כמו:ב תימן אומר (בראשית ל״ו:י״א).
וטעם בצאתך לפני עמך – לכת הארון תחלה כאשר נסעו מהר סיני.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 הושמט ע״י הדומות: ״וכן י״י בצאתך משעיר״.
ב. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896 חסר: ״כמו״.
(8-9) O GOD. All the commentaries explain that heaven and earth trembled (v. 9) at the time of the giving of the Torah.1 Similarly, God cometh from Teman (Habakkuk 3:3).2 So too, The Lord came from Sinai(Deut. 33:2).3 Likewise, Lord, when Thou didst go forth out of Seir(Judges 5:4). Similarly, O God, when Thou wentest forth before Thy people.4 However, the latter verse contradicts them.5 This is so, because it is incorrect to say with regard to the giving of the Torah When Thou didst march through the wilderness (yeshimon). Selah. The word yeshimon (wilderness) is similar to the word tishamenah (shall be made desolate) in and the high places shall be desolate (Ezek. 6:6). Now when the children of Israel were at Sinai they were in an inhabited place and not in a waste, a howling wilderness(Deut. 32:10), that is, in that great and dreadful wilderness(Deut 1:19)in a land that no man passed through(Jer. 2:6). Israel traveled in the dreadful wilderness6after they journeyed from Mt. Sinai. Furthermore The Torah does not state that the earth and also the heaven trembled in the day that the Torah was given. Only Mt. Sinai trembled.7
The following is the interpretation of our verses:
The Torah states: The Lord came from Sinai; [And rose from Seir unto them; He shines forth from mount Paran](Deut. 33:1). The meaning of the latter is that God began to come into the camp of Israel at Sinai. However, as stated in the Torah, His might was not revealed until after Israel circled Mt. Seir. Paran is close to them,8 for the Torah clearly states, and the Horites in their mount Seir unto El-paran(Gen. 14:6). This9 is the meaning of, [Lord,] When Thou didst march out of the field of Edom(Judges 5:4). Similarly, God cometh from Teman (Habakkuk 3:3);10 for the latter [refers to Edom]. Compare, Teman, Omar(Gen. 36:11).11
When thou wentest forth before Thy people refers to the Ark going in front of the camp when Israel journeyed from Mt. Sinai.12
1. In other words, verse 9 speaks of the revelation at Sinai.
2. Habakkuk 3:3 also refers to the revelation at Sinai.
3. It too deals with the revelation at Sinai. See Ibn Ezra on Deut. 33:2.
4. It too deals with the revelation at Sinai.
5. Rather than proving that v. 9 deals with the giving of the Torah, it indicates that it does not refer to this event.
6. Lit. This occurred.
7. Exodus 19:18.
8. To Sinai and Seir. Hence Deut. 33:1 speaks of Sinai, Seir and Paran.
9. God’s might was first revealed to Israel when they came to Edom.
10. Teman is another name for Seir (Edom).
11. Teman and Omar were the grandsons of Esau (Edom).
12. Numbers 10:38.
(ח-ט)אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה – פירוש: כשיצא לפני עמו, כשנגאלו ממצרים והוליכם המדברה.
ארץ רעשה אף שמים נטפו – דכתיב: נטית ימינך תבלעמו ארץ (שמות ט״ו:י״ב), וכתוב: מן שמיםא נלחמו (שופטים ה׳:כ׳). וכן פירש הרב ר׳ יוסף ב״ש, שבמקום שמדבר בהילוכו, שמים וארץ מתפחדים ממנו. וכן: ותגעש ותרעש הארץ (תהלים י״ח:ח׳),ב מוסדות {ה}שמיםג ירגזו ויתגעשו (שמואל ב כ״ב:ח׳). (יוסף המקנא קי״ח עמ׳ 108 בשם ״וכן פירש הרב ר׳ יוסף ב״ש״)
א. כן בפסוק. בכ״י: השמים.
ב. כן בכ״י ובפסוק בתהלים. בשמואל ב כ״ב:ח׳: ויתגעש ותרעש הארץ.
ג. בכ״י נוספה כאן מלת: וארץ.
אלהים בצאתך לפני עמך – כמו הלא י״י יצא לפניך (שופטים ד׳:י״ד) כי כשהיו מנצחים האויבים כאילו י״י יוצא לפניהם לנצח המלחמה גם ארון ברית י״י נוסע לפניהם והזכיר נצוח המלחמות בלכתם במדבר סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן. ורעש הארץ וההרים הוא משל כל פחד המלכים שרגזו מפניהם כלומר כמו שהל לפניהם אז ולחם מלחמותיהם כן יעשה עתה.
בצעדך בישימון סלה – במדבר שהוא מקום שממה. וכן כתיב ונסע מחורב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך הר האמורי (דברים א׳:י״ט) ואמר באתם עד הר האמורי (דברים א׳:כ׳).
בצאתך לפני עמך. כאמרו (שמות יג כא) ׳וה׳ הולך לפניהם יומם׳: בצעדך בישימון. בחורב1, בעת מתן תורה2:
1. שנקראת ׳חורב׳ כי היא חרבה ויבשה.
2. כתב האבע״ז: ׳כל המפרשי׳ פירשו כי בעת מתן תורה רעשו שמים וארץ וככה אלוה מתימן יבוא וכן ה׳ מסיני בא וכן ה׳ בצאתך משעיר וככה אלהים בצאתך לפני עמך וזה הכתוב יכחישם כי לא יתכן לומר על מתן תורה בצעדך בישימון סלה כי ישימון מגזרת והבמות תשמנה ובהיות ישראל בסיני היו ביישוב לא בתוהו יליל ישימון שהוא המדבר הגדול והנורא בארץ לא עבר בה איש וזה היה אחר נסעם מהר סיני ועוד כי אין כתוב בתורה שהארץ רעשה גם שמים ביום מתן תורה רק הר סיני חרד לבדו׳. ורבינו מיישב את כל קושיותיו בפירושו כאן. [׳ישימון – חורב׳].
(ח-ט) יאמר המשורר, אֱלֹהִים, בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ – ביציאתם ממצרים1, בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה – בלכתם במדבר, אֶרֶץ רָעָשָׁה. ש׳שמעו עמים ירגזון׳ (שמות ט״ו:י״ד), אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ וגו׳, וזֶה סִינַי – ואפילו ׳זה סיני׳ רעש מִפְּנֵי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שאז בהר סיני התחיל להיות ׳אלקי ישראל׳2, וזהו אמרו (שמות י״ט:י״ח) ׳ויחרד כל ההר מאוד׳:
1. ׳כאמרו (שמות י״ג:כ״א) וה׳ הולך לפניהם יומם׳ (נדפס).
2. ׳אנכי ה׳ אלקיך׳ – אלקי ישראל, ראה מש״כ שם, ובשיעורים לשירת הים (שמות טו א-ב).
אלהים בצאתך – האל״ף בגעיא בס״ס.
בצעדך בישימון – הבי״ת בישימון רפה.
בצעדך – מלשון צעד ופסיעות.
בישימון – מלשון שממה.
בצאתך – בעמוד ענן להורות הדרך.
בישימון סלה – במדבר שהוא מעולם מקום שממון ואין שם דרך סלולה.
אלהים – פה סיום המאמר, מפרש מתי היה זה שנפוצו אויביו והושיב יחידים ביתה, זה היה בצאתך לפני עמך עם חיל דוד היוצאים למלחמה ללחום מלחמתם,
בצעדך בישימון ששם היה המלחמה, כשצעדת שם צעד אחד נפוצו האויבים וישראל עושה חיל סלה סיום הענין. (חלק ב)
בצאתך לפני עמך – בצאתם ממצרים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The earth shook, also the heavens1 dropped dew2 in the presence of the LORD; as for this Sinai, its smoke went up like the smoke of a furnace before the LORD, God of Israel, was manifested upon it.
1. Heavens: clouds of heaven.
2. Dew: + of favor.
ותזלזלת אלארץ׳ ואלסמאואת נטפת בין ידי אללה ובאלחרי חמא סיני מן בין ידי אללה אלאה אסראיל.
והארץ רעדה וגם השמים [לשון רבים (רקיעים)] נטפו עד הר סיני מפני ה׳ אלוהי ישראל.
זה סיני, וביחוד בער סיני מפני ה׳. ולפי כ״י כ.י.מ. אפילו סיני.
וקו׳ זה סיני עטף עלי ארץ רעשה ויעני זה סיני רעש מפני ייי.
It states, “yon Sinai” in connection with (in parallel) “the earth trembled.” It means ‘yon Sinai, it trembles before the Lord’
זה סיני – גם הוא רעש מפני י״י אלהי ישראל.
this is Sinai That too quaked because of the Lord God of Israel.
(ט-י)נטפו – מתוך אימה היו מזיעים.
זה סיני – וכן סיני בזה העניין היה נוטף גשם ונדבות על נחלתך שהיתה נלאה מפני חמימות הברקים והלפידים.
(ט) וטעם ארץ רעשה – כמו: וירגזו ההרים (ישעיהו ה׳:כ״ה), שפחדו כל הגוים, הלא תראה בשירת דוד אומר: ותגעש ותרעש הארץ (שמואל ב כ״ב:ח׳). והטעם כמעט היה הופך כל העולם, ובעבור היות הארץ עומדת אמר רעשה הארץ, כאשר רעשה סיני ביום מתן תורה מפני השם.
ור׳ משה אמר: כי זה סיני – טעמו הנה זה עד בעמוד הכבוד עליו.
וטעם אלהי ישראל – כי בעבור ישראל ירד האלהים על הר סיני.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 8]
(9)The earth trembled (v. 9) is similar to And the hills did tremble(Isaiah 5:25). Its meaning is, all the nations were afraid.1 Can you not see that the song of David says, Then the earth did shake and quake, The foundations [also of the mountains did tremble](Psalms 18:5)? The import of the latter is that the earth was almost overturned.
Scripture states The earth trembled as Sinai did, for the Lord [came down upon it] on the day that the Torah was given,2 because the earth is stationary.3
Rabbi Moses says that the meaning of behold this Sinai4 (v. 9) is: Behold, this5 took place as long as God’s glory was still upon Sinai. The meaning of the God of Israel (ibid.) is; God came down upon Mt. Sinai because of Israel.
1. For the earth shook.
2. Ibn Ezra’s interpretation of The earth trembled…
אף שמים נטפו מפני אלהים – דרך משל שחשכו השמים על האויבים ויום המטר הוא חושך ענן, וכן אמר בשירת דוד חשרת מים עבי שחקים (שמואל ב כ״ב:י״ב) דרך משל על הצרות הבאות על האויבים.
זה סיני – וכמו שזה סיני רעשה מפני אלהים אלהי ישראל כן רעשה הארץ כלומר העמים, וההר זה רעש ביום מתן תורה. כמו שכתוב: ויחרד כל העם אשר במחנה (שמות י״ט:ט״ז), וכתיב: ויחרד כל ההר מאד (שמות י״ט:י״ח).
ויש מפרשים: זה הפסוק כלו על יום מתן תורה וזה סיני פירוש ארץ רעשה ושמים נטפו ג״כ כמשמעו כי היה מטר מעט ביום מתן תורה.
ארץ רעשה. כאמרו על הים (שמות טו יד) ׳שמעו עמים ירגזון׳1, ובמתן תורה נאמר (שם יט טז) ׳ויחרד כל העם׳: אף שמים נטפו. ׳באש עד לב השמים׳ (דברים ד יא), שהעלה אדים2: זה סיני. גם כן רעש3, כאמרו (שמות יט יח) ׳ויחרד כל ההר מאד׳4:
1. ׳וטעם ארץ רעשה - כמו וירגזו ההרים, שפחדו כל הגוים׳ (אבע״ז).
2. האש עלה עד השמים והעלה אדים שגרמו לשמים לנטוף גשמים. רד״ק: ושמים נטפו ג״כ כמשמעו, כי היה מטר מעט ביום מתן תורה׳.
3. כ״כ רש״י.
4. הסיבה שמבאר כאן ענין מה שהיה במתן תורה, כי בישעיה (כד יט-כ) ביאר שכל זאת קרה בגלל שה׳ רצה להביא את העולם אז לתיקונו השלם, קחנו משם [וכן קרי״ס הנזכר גם הוא שם].
ארץ מתחיל לבאר פרטי המלחמה הזאת, בצאת ה׳ לקראת נשק רעשה ארץ ונטפו שמים, מפני אלהים זה סיני – ר״ל כי האלהים ניכר בגלילות אלה במדבר מאז שירד על הר סיני שראו אז את כבודו, ולכן רעשו עתה בהגלותו שנית,
מפני אלהים אלהי ישראל – שנודע במדבר הזה מצד שהוא אלהי ישראל, מצד הנסים והנפלאות שעשה להם בימי קדם, והוא ציור מליצי כאלו מקומות האלה הם מקומות הנפלאות מאז, מסוגלים לזה מקדם לנוסס נס ליראיו.
ארץ רעשה – על זה משל לומר שעשה להם נפלאות ושנה חקי הטבע לתועלתם.
זה סיני – רעש בבואו לתת תורה לעמו, ושני פסוקים אלה מזכירים שירת דבורה, ה׳ בצאתך משעיר וגו׳.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
You poured down a bounteous rain, O God. When Your inheritance was weary, You confirmed it.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
When the house of Israel heard the voice of your power, their souls flew away; at once he made to descend upon them the dew of resurrection; O God, you brought the favorable rain to your inheritance, and you supported the assembly which was exhausted.
גשם נדבות תניף אלהים – אם גשם היא צריכה, נדבות, ואם טל היא צריכה אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה, הה״ד ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה׳ אלהינו הנותן גשם יורה ומלקוש, יהב לכון כולה לית אתון צריכין ליה מן הדין, שבועות קציר ישמור לנו ישמור לנו מן השרב ומן הרוחות הקשות, א״ר יהושע בן לוי (וכי) סנטרך אנא לית את יהיב לי סנטרותי. א״ר ברכיה מגרסך אנא לית את מטעם לי מתבשילך. א״ר יהושע בן לוי על כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה יצאה נשמתן של ישראל שנאמר נפשי יצאה בדברו, ומאחר שמדבור ראשון יצאה נשמתן דבור שני היאך קבלו, הוריד טל שעתיד להחיות בו את המתים והחיה אותם שנאמר גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה.
ה׳! [אנחנו מבקשים ממך] שהגשם שלנו תקבע שתתן לנו אותו [בכמות] יותר ממה שמגיע לנו.
גשם, אלהים כך גשמינו יצב לנו יותר מכפי שאנו ראוים כפי שתמיד כאשר קצרה יד נחלתך מאיזה דבר אתה מכוננו לה. ונלאה כאן קוצר יד ואי יכולת, וכן תרגם וילאו למצא הפתח בבראשית יט יא. וכן נלאית ברב עצתיך בישעיה מז יג. ועוד.
ואע״פ שפשט פירוש נדבות התנדבות פירשתיו יותר מן הראוי לנו, כדי לבאר ענינו.
והו משתק מן נפתי משכבי (משלי ז:יז) ומענאהמא אלאٕﹺרוא וכלאהמא מתעד אלי מפעולין פמשכבי פי נפתי מפעול אול באדֺא נחלתך הנא.
ואן כאן קו׳ ונלאה יעני ואם נלאה היא אי ואן כאנת צֺעיפה שקיה פאנת תצלח שאנהא ונלאה מנפעלה מתֺל נחפה בכסף(תהלים סח:יד).
1. Manuscript בדא
Then he proceeds to address the land of Syria and the king’s dais, I mean Jerusalem. He states; “You released a bountiful rain, O God; when Your own land languished.” This is like the Arab aphorism; ‘God waters the innocent land with rain clouds.’
It is derived from “I have sprinkled my bed” (Pro. 7:17). They mean irrigation. Both words are transitives with a predicate. “My bed” is “sprinkled”’s first object marker; therefore here “Your own land” is “release”’s.
If it states “languished” has the meaning ‘if it languished’ and if the rain is poor then You will restore its greatness. Nilʾeh is a passive (nip̄ʿal) as in “sheathed in silver.”
גשם נדבות תניף – עוד זאת עשית לנו אם הוצרכנו לגשמים הניפות והטלת עלינו תמיד גשמי נדבה וברכה.
נחלתך ונלאה אתה כוננתה – כשהיתה נחלת ארצך נלאה וצמאה למטר אתה כוננת אותה.
[מצאתי: נחלתך ונלאה – הקרויה נחלתך והיא נלאה כלומר פעמים שהיא כך.]
Generous rain You poured down This too You did for us: if we needed rain, You lifted them and poured upon us constantly rains of generosity and blessing.
Your heritage, which was weary, You established When the heritage of Your land was weary and thirsty for rain, You established it [Your heritage]. I found: Your heritage which was weary Which is called your heritage, and which is weary; i.e., sometimes it is so.
נחלתך – היא ארץ ישראל, והטעם כי השם ירוה אותה לעולם, כדרך: תמיד עיני י״י אלהיך בה (דברים י״א:י״ב).
וטעם ונלאה – אילו היתה נלאה, אתה כוננתה – אותה.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״גשם״.
A BOUNTEOUS RAIN. Scripture reads, O God, when thou wentest forth before Thy people (v. 8) because it wants to relate the start of Israel‘s victories.
The word tanif (didst Thou pour down) means, You saturated. Compare, nafti (I have perfumed) in I have perfumed my bed(Prov. 7:17)
THINE INHERITANCE. The reference is to the land of Israel. Its meaning is: God will always saturate the land of Israel with water. It is similar to The eyes of the Lord Thy God are always upon it(Deut. 11:12).
WAS WEARY. The meaning of was weary1 is, if the land were weary2 you would establish it.
1. Actually the meaning of, When Thine inheritance was weary, Thou didst confirm it.
2. Ve-nilah (when…weary) is not to be rendered “and when weary” but “if weary.”
גשם נדבות – לפי שזכר שמים נטפו שהוא רמז לצרות על האויבים, אמר בהפך זה גשם נדבות תניף אלהים כלומר על האויבים תטיף נטפי זעם ואף ועל ישראל תניף גשם נדבות.
נחלתך – ישראל שהם נחלתך.
ונלאה אתה כוננתה – פי׳: ואם נלאה, וכן ונתן לכם אדוני לחם צרי (ישעיהו ל׳:כ׳) – ואם נתן. כלומר ואם נלאה נחלתך ביד אויב שכבר תפש כל ערי יהודה תכונן אתה שלא תעשנה מכל וכל ולא תתן ירושלם בידו.
גשם נדבות תניף אלקים. גשמי ברכה לבלתי ראוים1 ׳תניף׳ ב׳איד יעלה מן הארץ׳ - בטל, ולא ירד במטר, אבל יהיה כמו שהיה קודם חטאו של אדם הראשון, כאמרו (בראשית ב ו) ׳ואיד יעלה מן הארץ והשקה את פני האדמה׳: נחלתך. שהיא ארץ ישראל: ונלאה. שהיא עיר הקודש, שהיא ׳נלאה׳ ויגעה בממשלת אומות שונות: אתה כוננתה. כאמרו (שמות טו יז) ׳כוננו ידיך׳:
1. ׳נדבות׳.
יאמר אם כן, אתה עשית כל אלה הפלאות, אמנם עתה הייתי רוצה שגֶּשֶׁם של נְדָבוֹת תָּנִיף, כלומר, שתוריד ריבוי כמו הגשם, אמנם בנחת ולא בזעם, כמו הטל, באופן שיהיה ׳גשם׳ של ׳נדבות׳1: נַחֲלָתְךָ – שהיא ארץ ישראל, וְנִלְאָה – שהיא בית המקדש, שהיה ׳נחלה׳ וחלקה ׳נלאה׳, שעברו עליו כל כך תלאות אשר אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ:
1. ההבדל שבין ׳טל׳ ל׳מטר׳ התבאר בשיעורים לשמות (יט ג-ו) ודברים (לב ב), וראה להלן (תהלים קיט קעב).
תניף – ענין הזלה והתכה כמו ונופת צופים (תהלים י״ט:י״א).
ונלאה – הוי״ו יתירה והוא ענין עייפות כמו ונלאתי כלכל (ירמיהו כ׳:ט׳).
כוננתה – מלשון הכנה.
גשם נדבות – כשבאו לארץ הזלת עליה גשמי נדבה ר״ל לא בגמול המעשה כ״א בנדבה.
נחלתך ונלאה – כשהיתה נחלתך עייפה וצמאה למטר הלא אתה ה׳ כוננת אותה במטר רב.
נדבות – הוא דבר שאינו מחויב רק שידבנו לבו, וקורא כן הגשם שיורד במדבר.
תניף – תטיף על נחלתך.
ונלאה – תואר, כוננת את הנלאה.
גשם – בעת חנו מחנה דוד אז במדבר יעפו מפני הצמאון, וירד להם הגשם והיה להם כמים קרים על נפש עיפה, וכן לא היה להם מה לאכול ונזדמנו להם מקנה רב מהאויבים שרעו במדבריות אלה ואכלו שלל אויביהם, וע״ז ישיר, הן הנפת אתה אלהים גשם נדבות – (מצייר שבמקום הישוב החיוב מוטל עליו להוריד הגשם להכין מזון לבריותיו, לא כן במדבר אינו מחויב להוריד הגשם והיה נדבה וחסד,
נחלתך הגשם הזה הנפת על נחלתך ובזה ונלאה אתה כוננתה – כוננת את הנלאה ויגיעה מחום ומצמא.
תניף – מלשון להנפה גוים בהנפת שוא (ישעיה ל׳:כ״ח) לשון נענוע כאשר ינוע בכברה (עמוס ט׳:ט׳), ועוד אולי ר״ל הוריד גשם מנופה בנפה כלומר דק וממוגג הרגבים ומרוה האדמה.
נחלתך – נראה שמחובר הוא לראש הפסוק, גשם נדבות תניף אלהים (על) נחלתך.
ונלאה – ואדמה נלאה וצמאה אתה כוננתה העמדתה במצב הראוי.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Your flock settled therein. You prepared in Your goodness for the poor, O God.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
You caused your vigor1to go back to it; you appointed a troop of2angels to do good to the poor of God.
1. Vigor: resurrection.
2. Troop of: + band of.
חיתך ישבו בה תכין בטובתך – ואוכלת ואמרי לה שמסרחת ואוכלת תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו, אם עושה כן (א״ר ינאי) הקב״ה עושה לו סעודה שנאמר תכין בטובתך לעני אלהים.
וחיואנך אלד׳י אסכנתהם פיהא, כד׳אך נסלך אן תצלח בג׳ודך אמור אלצ׳עיף.
ועתה. ה׳! אנחנו מבקשים ממך שתסדר בהטבה שלך לעני. כפי שנתת לבעלי החיים מגורים בתוכה [בארץ].
חיתך, וחיתך אשר הושבתם בה, כך נבקש מלפניך שתכונן בטובך עניני החלש.
ויעני בקו׳ חיתך ישבו בה גמאעתך ורבמא כאן מענאה מן אלחיﹼﹶ פי אלערבי יעני אלחי אלמנסוב אליך ואלצֺמיר פי בה עאיד עלי נחלתך לאן אלארץׄ קד סמית נחלה [87 ב] כמא סמﹼﹶי אהלהא כמא קאל ונחלתי שמתם וג׳ (ירמיהו ב:ז)
וקו׳ תכין בטובתך יעני תכינה להם אי אעדדתהא להם בפצֺלך עלי אלצֺעפא.
The meaning [yaʿnî] of “Your tribe dwell there,” Your flock (congregation). Perhaps its meaning [maʿnâ] is ‘al-hayya’ in Arabic, as in tribe connected to you. Its subject ‘bah’ refers to “Your own land” for the land is called an ‘inheritance’ as its family is called as stated “My possession abhorrent” (Jer. 2:7).
It states, “In Your goodness You provide,” meaning, ‘you provide for them,’ as in ‘You bestowed Your favor upon the weak.’
חיתך ישבו בה – עדתך ישבו בה, כמו: ויאספו פלשתים את מחניהם לחיה (שמואל ב כ״ג:י״א).
דבר אחר: חיתך, כנסת ישראל קרויה בהמתו וחיתו של הקב״ה.
תכין בטובתך – כשיצאו ממצרים הסיבותם במדבר ארבעים שנה לפי שעמדו כנעניים וגדעו את האילנות ובתוך כך שעכבו במדבר עמדו ותקנו הכל.
Your congregation dwelt therein Heb. (חיתך). Your congregation has dwelt therein, as: "and the Philistines gathered together" their camp "into a troop (לחיה)" (II Sam. 23:11). Another explanation: The congregation of Israel is known as the animal and the beast of the Holy One, blessed be He.
You prepare with your goodness When they left Egypt, You led them around in the desert for forty years because the Canaanites rose and cut down the trees. During the interim, when they tarried in the desert, they rose and rectified it all.
חיתך – כמו: לחית נפש (תהלים ע״ד:י״ט), תור ויונה שלך.
ישבו בה – נתיישבו בארץ סביב ההר.
תכין בטובתך – על ידי הגשם שהיו יכולין לשמוע התורה.
וטעם תכין – לנכח השם שהיתה לישראל בעת עניים תכין להם שתטיב להם.
THY FLOCK SETTLED THEREIN. Chayyatekha (Thy flock) means Your congregation. Compare. Ve-chayyat pelishtim (and the troop of the Philistines) (2 Sam. 23:13). The verse thus relates that Israel entered its land.1
Thou didst prepare is addressed to God. You supported Israel in the time of their poverty.
Thou didst prepare in [Thy goodness] means; You did do good to them.
1. For chayyatekha (Thy flock) means, Your congregation.
חיתך ישבו בה – עדתך וכן וחית פלשתים (שמואל ב כ״ג:י״ג), חית קנה פירושו עדה. בה – בירושלם.
תכין בטובתך – ישראל שנשברו ועניים הם כי כל עשרה השבטים גלו ויהודה ובנימין רבים מהם נשבו מהערים שכבש מלך אשור ואתה תכונם בטובתך.
חיתך. ׳קהלת יעקב׳1: ישבו בה. לימים ראשונים: תכין בטובתך. יהי רצון שתכין אותה עתה במידת טובך לעני - לעם עני2, כאמרו (ישעיה סא א) ׳משח אותי לבשר ענוים׳3:
1. חיתך ישבו בה - עדתך ישבו בה כמו ויאספו פלשתים את מחניהם לחיה (רש״י). וכ״כ אבע״ז ׳חיתך – קהלתך, כמו חית פלשתים׳. רד״ק: ׳עדתך. וכן: וחית פלשתים (ש״ב כג, יג), חית קנה (פסוק לא), פירושו עדה׳. ו׳קהילת יעקב׳, כי מתפלל על העתיד, על אלה שיישארו בעקב.
2. לֶעָנִי שהוא עם ישראל שנשאר מן הגלות, כאמרו (צפניה ג יב) ׳והשארתי וגו׳ עם עני ודל וחסו בשם ה׳ ׳ (שיעורים). וכ״כ הרד״ק אף שפירש על תקופה אחרת: ׳ישראל שנשאר עני ודל׳.
3. ׳ענוים׳ לשון עניות.
ועוד שכבר חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ בָהּ – שהם ישראל, יהי רצון שתָּכִין בְּטוֹבָתְךָ אותה ה׳נחלה׳ וה׳נלאה׳ לֶעָנִי שהוא עם ישראל שנשאר מן הגלות, כאמרו (צפניה ג׳:י״ב) ׳והשארתי וגו׳ עם עני ודל וחסו בשם ה׳ ׳1:
חיתך ישבו בה – החיות והבהמות שישבו במדבר הזה, היינו הבהמות הרועות במדבר הנה בטובתך הכנת אותם שיהיו שלל ומחיה לעני – לישראל שהיו מעונים בלי מזון ומחיה (וגם ציור זה מתדמה עם מה שהיה בימי קדם שנתן להם מים ושליו).
חיתך – כמו ויאספו פלשתים לחיה (שמואל ב׳ כ״ג:י״א) חית פלשתים חנה בעמק רפאים (שם פסוק י״ג) קבוצת אנשים במקום אחד ששם תנועה וחיות בעוד שיתר השדה כלו דממה, אף כאן המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Adonai gives the word; the women that proclaim the tidings are a great host.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
The LORD1 gave the words of Torah to his people; truly, Moses and Aaron [were] proclaiming the word of God to the great army.2
1. The LORD: the word of the LORD.
2. Great army: large crowds.
אדני יתן אומר המבשרות צבא רב – א״ר יוחנן כל דבור ודברו שיוצא מפי הקב״ה נהפך לשבעים לשון, א״ר יהושע בן לוי כאדם שמכה על הסדן והניצוצות נתזות לכאן ולכאן, רבי יוסי בר חנינא אמר כאדם שהוא מכה בפטיש על האבן והצרורות נתזות לכאן ולכאן כך המבשרות צבא רב.
אללהם כד׳אך אעטינא קולא, נבשר בה אלג׳יש אלעט׳ים.
ה׳! שכך תתן לנו בשורה טובה [נצחון] שנבשר בו את הצבאות העצומים.
אדני, ה׳ כן תן לנו אשר נבשר בו את הצבא הרב כלומר שלח נביא לבשר צבאותיך שהגיעה עת הצלחתם ושהמלכים היושבים בארץ ינדדו ויברחו ממנה כבפסוק דלקמן.
ויסתקים אן יכון הדֺא אלמזמור מתֺל מזמור ייי בעזך (תהלים כא: ב) ומזמור נאם ייי לאדני (תהלים קי:א) פי אן אלגמיע מכׄאטבה לדוד פי אלגזואת אלא תראה יקול הנא ייי יתן אמר המשברות צבא רב ישיר בדֺלך אלי אלנסא אלתין ידעון לה בלאיאב1 טֺאפרא פקאל אן אללה יגור במא תקולה אלנסא אלמבשראת אלגיש אלעטֺים יעני גיש דוד.
1. בלאיג׳אב (צורף, ת) 85 הערה 37
This psalm (mizmôr) is like “O Lord, in Your strength” (21:2) and the psalm (mizmôr) “The Lord say to my lord” (Ps. 110:1). Each of these addresses David’s conquest. However, here in it states “The Lord gives a command’ the women bring the news are a great host;” is about the women who announce confirmation of his victories. Therefore, it states that God permits the women to make the announcement about the might army, as in David’s army.
י״י יתן אֺמֶר המבשרות וגו׳ – אומר מאמר עוד הוא ישאג בקול להשמיע צבאות הגוים הרבים ומהו האומר.
The Lord will give out a word; they will announce it to a great multitude Heb. אמר, [like] מאמר, statement. He will yet roar with [His] voice to allow the hosts of the great nations to hear it. Now what is the word?
ואחר כך י״י יתן אומר המבשרות – לכל ישראל.
אדני – אמר – דבק עם המבשרות. והטעם השם יקים דברי הנשים המבשרות בשיריהן.
צבא רב – מישראל, כי תאותם וכל שאלתם שתגבר יד ישראל.
THE LORD GIVETH THE WORD. The Lord giveth the word is connected to the women that proclaim the tidings. Its meaning is; God will fulfill the words of the women that proclaim the tidings in their songs.
A GREAT HOST. From Israel.1 [God will answer their prayers], for their entire desire and request is that You strengthen Israel.2
The following is the word [proclaimed by the women:] Kings of armies flee; they flee (v. 13) from before you.3 The meaning of the latter is, the kings of the armies of the nations shall flee before them.
The word yiddodun (flee) is written twice.4
1. The women that proclaim the tidings are a great host from Israel.
2. Reading ta’avatan… she’elatan, rather than tavatam… she’elatam.
3. Israel.
4. For emphasis.
אדני יתן אמר – צבא רב מן הנשים המבשרות ואומרות.
(יב-יג)יתן אומר המבשרות. ׳יתן׳ מאמר נשים ׳מבשרות׳ בשיר כמנהגן, ותאמרנה בבשורה1, מלכי צבאות - מלכי צבאות האומות, ידודון - ילכו נעים ונדים2, ונות בית - עדת ישראל הגרה ביניהם3, תחלק שלל - יחלקו ביניהם ממון המלכים4:
1. אבע״ז כתב: ׳ה׳ אמר - דבק עם המבשרות והטעם השם יקים דברי הנשים המבשרו׳ בשיריהן׳. אך מרבינו נראה שמפרש שה׳ יגרום שיאמרו, לא שיקיים מה שאמרו מקודם.
2. כי מלכי צבאות הגוים יברחו מפניכם וידודון פעמי׳ (אבע״ז).
3. ׳נות - מל׳ נוה ומדור׳ (מצודות).
4. כעין זה פירש רש״י, שהגויים ׳ידדון - יתנדו וישלכו מתוך א״י, וכנסת ישראל שהיא נות בית תחלק את שללם׳. ראה זכריה שבני יהודה הגרים עם הגויים באים אתם להלחם על ירושלים, ע״ש.
(יב-יג)ה׳ יִתֶּן אֹמֶר של מְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב האומרות, מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן, שאומות העולם תדודון1, וּנְוַת בַּיִת – שהוא ישראל השוכן בביתם של אומות העולם2, היא תְּחַלֵּק שָׁלָל:
1. ׳מלכי צבאות האומות ידודון – ילכו נעים ונדים׳ (נדפס).
אדני יתן – ר״ל כמו שעשה עמנו לשעבר כן יקיים אומר הנביאים המבשרות לצבא ישראל הגדול והרב.
ה׳ יתן אומר – ה׳ נתן אומר וכרוז ומן הכרוז הזה עמדו צבא רב המבשרות בשורה טובה לישראל.
(יב-יג)יתן אמר – סמוך לתיבת המבשרות שאחריו ונגד הטעמים והיה ראוי להטעים ה׳ יתן־א֥מר המבשר֗ות צב֣א רֽב, ה׳ יקים אמר הנשים המתנבאות לצבא רב של בני ישראל ומבשרות לאמר מלכי צבאות ידדון ידדון, יגודו ויפוצו איש מעל אחיו בנוסם במלחמה ויתרחקו מארצנו שנכנסו בה להלחם עלינו ויעזבו שללם במקום המערכה.
ונות בית – ואפילו החלשים שבנו אפילו הנשים שאינן יוצאות מפתח ביתן תחלקנה שללם, ונות – מלשון ואנוהו (שירת הים) לשון מושב ומעון.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Kings of armies flee, they flee; and she that tarries at home divides the spoil.
א. בַּ֝֗יִת א=בַּ֝יִת (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Kingdoms1with their armies went into exile from their palaces, and the wise were exiled from their knowledge; but the assembly of Israel divides the spoil from heaven.
1. Kingdoms: kings.
מלכי צבאות ידודון – א״ר יהושע בן לוי בכל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה חזרו ישראל לאחוריהם שנים עשר מיל, והיו מלאכי השרת מדדין אותן שנאמר מלכי צבאות ידודון ידודון אל תקרי ידודון אלא ידדון. כבוד ועוז לצדיקים לעתיד לבא ונותנין להם מאור פנים ומלאכי השרת עומדין סביב לישראל ובוכין בלבם ואומרים אשריכם ישראל שכל הצער והענוי והלחץ שהיה לכם חלף והלך לו ועכשו כל הטובה והגדולה שלכם, וכשעלה משה למרום והיו המלאכים נושאין ונותנין עמו שנאמר מלכי צבאות ידודון ידודון אל תקרי ידודון אלא ידדון שהיו נושאין ונותנין עם משה אבי החכמה אבי הנביאות שעלה שמים והוריד התורה. תנא ר׳ שמעון בן יוחאי עד של חטא אדם הראשון היה שומע את הקול ועומד על רגליו שנאמר וישמעו את קול ה׳ אלהים, וכיון שחטא היה שומע ומתחבא שנאמר ויתחבא האדם, עד שלא חטאו ישראל מה כתיב ומראה כבוד ה׳ כאש אוכלת, אמר רבי אבא בר כהנא שבע מחיצות של אש היו נוצצות זו בזו והיו ישראל רואין ולא מתיראין ולא מתפחדין, וכיון שחטאו אפילו פני הסרסור לא היו יכולים לראות הה״ד וירא אהרן וכל בני ישראל את משה וגו׳. רבי פנחס בש״ר ראובן אמר אפילו הסרסור הרגיש בעבירה. מלכי צבאות ידודון ידודון, רבי יודן בשם רבי איבו אמר מלאכי אין כתיב כאן אלא מלכי אפילו מלכיהון דמלאכיא אפילו מיכאל גבריאל לא היו יכולים להסתכל בפניו של משה, וכיון שחטאו אפילו בגוליירין לא היה יכול משה להסתכל שנאמר יגורתי מפני האף והחמה. עד שלא אירע אותו מעשה מה כתיב לדוד ה׳ אורי וישעי, כיון שאירע אותו מעשה מה כתיב ואבוא אליו והוא יגע ורפה ידים, עד שלא חטא שלמה היה רודה בשדים הה״ד עשיתי לי שרים ושרות וגו׳ שדה ושדות, וכין שחטא הביא ששים גבורים והיו משמרים מטתו שנאמר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים וגו׳.
[הבשורה] על כך שמלכי האומות בעלי הצבאות עתידים להתרחק מהם ולברוח ועוד שמתגוררים בביתך [בבית ה׳] עתידים לחלק את השלל של המלכים ההם.
מלכי, כי המלכים בעלי הצבאות יפוצו מעליהם ויברחו ואשר ביתך נויהם יחלקו שללם.
וחכי דֺלך אלקול אלדֺי יקלנה אנה מלכי צבאות ידודון ידודון יעני אלמלוך אלדֺי יחארבון דוד יפרון ינהזמון ואלמסתוטנון פי מנזאלהם מן אהל ירושלם יקתסמון פיﹼהם וסלבהם ממא כאן יגלבה אלמלוך והדֺא עﹸרף מן איאם משה ע׳אלס׳ אדֺ קסם סלב מדין עלי אלגזאה ועלי סאיר אלאמה באלסוא והדֺא מעני קו׳ ונות בית תחלק שלל.
This statement relates that which we read; “The kings and their armies are in headlong flight” (Ps. 68:13). Meaning the kings who fight David have been put to flight and routed. The inhabitants of Jerusalem who reside in their home have divided up among themselves and disposed [of the loot] when he conquered the kings. This was customary in the days of Moses who disposed Midiam of its wealth and all the surrounding nations. This is the meaning “housewives are sharing in the spoils.”
מלכי צבאות הגוים ידדון ידדון – יתנדו וישלכו מתוך ארץ ישראל וכנסת ישראל שהיא נות בית תחלק את שללם, כמה שנאמר: והיתה סחרה ואתננה וגו׳ (ישעיהו כ״ג:י״ח).
The kings of the hosts of nations will wander, yea they will wander. They will wander and be cast out of the land of Israel, and the congregation of Israel, who is the dweller of the house, will divide their spoils, as it is said: "And her commerce and her hire shall be holy, etc." (Yeshayahu 23:18).
מלכי צבאות – מלכי הכנעני והאמורי היו מדדין מלכותם אחר מתן תורה.
וזה הוא האומר (תהלים ס״ח:י״ב) – מלכי צבאות ידודון ידודון – מפניכם. והטעם כי מלכי צבאות הגוים יברחו מפניכם.
וידודון פעמים – לחיזוק.א
ונות בית – הקהלה שנשארה בירושלם שלא יצאה למלחמה.
תחלק שלל – אף כי היוצאת.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 1870, מנטובה 13 חסר: ״לחיזוק״.
AND SHE THAT TARRIETH AT HOME. The men1 that remain in Jerusalem and did not go out to wage war shall divide the spoil. This certainly will be the case with those who go out to war.
1. Literally, the congregation.
מלכי צבאות – שחנו על ירושלם.
ידודון ידודון – כלומר ינוסון מפני ישראל.
ונות בית – שהיא עדת ישראל.
ונויהם תחלק שלל – אויבים. י״י יתן ויקיים דבריהם. וזכר הנשים כי אינן יוצאות למלחמה ומתפללות לאל בעיר ומנחמות האנשים בדברים טובים ונחומים.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
When you lie among the sheepfolds, the wings of the dove are covered with silver, and her pinions with the shimmer of gold.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
<The God of Israel said:>1 If you wicked kings lay down2 among the rubbish heaps, the assembly of Israel, likened to a dove flying3in the clouds of glory, divides the spoil of the Egyptians ׀ silver that is refined, and her treasures full of pure gold.
[Another Targum: If you wicked kings sleep in the theatres, which are likened to rubbish heaps, behold, the sons of the assembly of Israel, which are likened to the wings of a dove, are covered with the words of Torah, which are likened to silver, and her scholars, which are likened to the pinions of a young dove in pure gold.]
1. The God... said: not in base text.
2. Lay down: sleep.
3. Flying: moving.
אם תשכבון בין שפתים – דרש רבי עקיבא בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים (ביחזקאל ברמז שנ״ד). אמר רבי ינאי תפלין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפיים, מאי היא, אמר אביי שלא יפיח בהם, רבא אמר שלא יישן בהם, ואמאי קרי ליה אלישע בעל כנפים, שפעם אחת גזרה מלכות גזרה על ישראל שכל המניח תפלין ינקרו את מוחו והיה אלישע מניח תפלין ויצא לשוק, ראה קסדור אחד ורץ מפניו רץ אחריו כיון שהגיע אצלו נטלן מראשו ואחזן בידו, א״ל מה בידך אמר לו כנפי יונה. פשט ידו ונמצאו בה כנפי יונה, לפיכך היו קורין ואתו אלישע בעל כנפים, ומאי שנא יונה דא״ל, דאמתיל כנסת ישראל ליונה דכתיב כנפי יונה נחפה בכסף מה יונה זו כנפיה מגינות על ישראל אף ישראל מצות מגינות עליהן. כנפי יונה נחפה בכסף (כתוב ברמז ק״מ ובשמואל בפסוק וישב בנוב ברמז שנ״ה). מנין שבזת הים גדולה מבזת מצרים שנאמר ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי זה בזת מצרים, עדיים זה בזת הים, ואומר כנפי יונה נחפה בכסף זו בזת מצרים, ואברותיה בירקרק חרוץ זה בזת הים, תורי זהב נעשה לך זה בזת הים, עם נקודות הכסף זה בזת מצרים.
ויקאל להם אד׳א תנצ׳ג׳עון פימא בין טרקאת בלאד הו כחמאמה קד גשי אג׳נחתהא פצ׳ה ורישהא מן צפרהֵ אלקראצ׳ה.
ויאמר להם [אז]: שלא ישכבו בין דרכי המדינות כאלה שהם [המדינות] כמו יונה שציפו את הכנפים שלה בכסף ואת הנוצות שלה [צפו] בזהב נוצץ [רק צפוי].
אם, וייאמר להם כאשר תשכבון בין שבילי ארץ שהיא כיונה שכבר חופו כנפיה בכסף ונוצותיה בצהבות הזהב. אע״פ שתרגם כאן תשכבון ״תנצ׳ג׳עוף שהיא שכיבה ממש כבר פירש ענינה במשלי יט כג וכתב: יש אצלינו מלת לינה ושכיבה ענין דבקות שקידה והתמדה כמו שאמר איוב (יז ב) ובהמרותם תלן עיני. ומה שאמר דוד אם תשכבון בין שפתים, ותרגם שפתים ״טרק״ ׳ דרכים אבל בבראשית מט יד תרגם ״צפין״ מערכות, שורות.
וסדר פסוקים אלו כמו שאבאר, הניח תחלה תנאי ואמר אם תשכבון ואחר כך הסמיך לו ואמר למה תרצדון, וענינו כאשר תהיו בארץ שהיא משולה ליונה ביפיה ועם זאת היא ארץ שפע כמו כנפי יונה מצופים כסף ויתפשטו מלכיהם בה עם צבאותיהם עד שתהיה הארץ לבנה כלובן השלג אשר על הר צלמון אל תהיו נבוכים בקביעת מקום המקדש ותקבעו על פי דעתכם הר ותאמרו זהו הר ה׳, אלא תסתמכו בכך כפי אשר יאמר לכם נביא ה׳ כי הוא כבר בחר אחד מהם.
ונט׳אם הד׳ה אלפואסיק עלי מא אצף, ג׳על אולא אסתתנא פקאל אם תשכבון, ת׳ם אטבק עליה פקאל למה תרצדון, ומענאה אן אקמתם פי בלאד הו שביה בחמאמה פי אלחסן ומע ד׳אך הו בלד גנא כמת׳ל ג׳נאח חמאמה מגשא בפצ׳ה וינבסט מלוכהם פיה בג׳יושהם חתי צאר אלבלד אביצ׳א כביאץ׳ אלת׳לג׳ אלד׳י עלי ג׳בל צלמון פלא תתחירון פי מערפהֵ מוצ׳ע אלקדס פתרתבון בראיכם ג׳בלא תקולון הד׳א הו ג׳בל אללה, לכן ארג׳עוא פי הד׳א אלי מא יקול לכם נבי אללה פאנה קד אכ׳תץ ואחד מנהא.
וקו׳ אם תשכבון בין שפתים מכׄאטﹶבה לאהל אלבלד יומנהם אלי מן וצול אלאעדא אליהם [88 א] אן חגאב אללה וסתרה ואקﹴ להם ען דֺלך והו אלמכני ענה בקו׳ כנפי יונה נחפה בכסף.
וכאן חקה אן יקול נחפות בכסף לאנה דֺכר כנפי והו גמע מונתֺ לכנה חמל עלי לפטֺ יונה אלמגאור לה מתֺל קו׳ קשת גבורים חתים (שמואל א ב:ד) אלמחמול עלי לפטֺ גבורים והו אלקשת כמא קאל חתתה קשתותם (ירמיהו נא:נו).
It states “even for those of you who lie among the trivets.” An address to the inhabitants of the land, reassuring them of security against the arrival of their enemy, as God’s veil and concealment protects them from that (danger). It is a synecdoche [makannî] about Him as stated “there are wings of a dove sheathed in silver.”
The correct [ḥaqq] (grammatical agreement ought) to say ‘sheathed in silver (neḥp̄ôṯ bakęsęp̄),’ as it mentions “wings (kanp̄ê)” which is feminine plural. However, it is modified by the lexeme [lafẓ] yônâ, which is drawn [majrûr] to it. Similarly, “bow of the mighty (qęšęṯ gibbôrim ḥattîm)” (1 Sam. 2:4) is modified by the lexeme [lafẓ] gibbôrim, it (modifies) the qęšęṯ, as stated; “their bows (qašoṯām) shall be snapped” (Jer. 51:56).
And “gold” is an adjective of ‘yereq’ as they removed its greenness so as to purify it.
אם תשכבון בין שפתים וגו׳ – כל זה האומר יאמר להם אם אתם שכבתם בין תחומיכם והתענגתם בתענוגים זאת יונתי כנסייתי כנפיה נחפה בכסף וגו׳ ומה הוא הכסף והחרוץ בפרש שדי וגו׳ כשפירש הקב״ה לפניהם תורתו אשר המלכים נשלגים ומתלבנים בה בארץ צלמות וחשך אז נחפו כנפיה בכספה וחמדתה של תורה ומצות.
כנפי יונה – פלומיש בלעז.
ואברותיה – כנפים שמעופפת בהם.
בירקרק חרוץ – פתר דונש בן לברט החרוץ הוא זהב ולכך נתנו המשורר אצל הכסף וירקרק החרוץ הוא הזהב אשר יובא מארץ החוילה ומארץ כוש זהב טוב מאד מאד לא הוא ירוק ולא הוא אדום ולכך קראו ירקרק, כמו: לבן אדמדם (ויקרא י״ג:מ״ב), שאינו לא לבן ולא אדום, ולכך נכפל ירקרק אדמדם.
If you lie between the borders, etc. All this is the word. He says to them, "If you had lain between your borders and had enjoyed pleasures, this My dove, My congregation, whose feathers are covered with silver." Now what is the silver, and what is the gold? When the Almighty spreads out, etc. (verse 15). When the Holy One, blessed be He, explained His Torah, with which the kings are "snowed and whitened" in a land of the Shadow of Death and darkness then its feathers (dove's feathers) were covered with the desire and yearning for the Torah and [its] Commandments. the feathers of a dove Plumes in French.
and its pinions Its wings, with which it flies.
with brilliant gold Heb. בירקרק חרוץ. Dunash the son of Labrat interpreted חרוּץ as gold. Therefore, the Psalmist juxtaposed it to silver, and ירקרק חרוץ is the gold brought from the land of Havilah and from the land of Cush; very good gold, neither yellow nor red. Therefore, it is called ירקרק, as: "reddish white (לבן אדמדם)" (Vayikra 13:42), which is neither white nor red. Therefore, it is doubled: אדמדם, ירקרק.
אם תשכבון בין שפתים – בין המשפתים (בראשית מ״ט:י״ד), כשאתם הולכים בסחורה לילות וימים וטורחין בכל עת, וישראל אינן עוסקין בסחורה, הם יהיו עשירים וכנפיהם יהיו נחפים בכסף ואברותיהם בכסף ששמו חרוץ וירקרק. והרבה יש במשלי: ודעת מחרוץ נבחר (משלי ח׳:י׳).
אם – בין שפתים – כמו: שפות הסיר (מלכים ב ד׳:ל״ח) שהוא כעין שחרות. והטעם לא תפחדו מהאויב כי אילו הייתם שוכביםאבין שפתים אתם לבנים כמו יונה שהיא נחפת בכסף.
ואברותיה – כמו: מי יתן לי אבר כיונה (תהלים נ״ה:ז׳).
בירקרק – עין הזהב, וכמו: ונהפכו כל פנים לירקון (ירמיהו ל׳:ו׳). והטעם מהרה תתנער מן השחרות ויראה הלובן.
א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״שוכנים״.
WHEN YE LIE AMONG THE SHEEPFOLDS. The word shefattayim (sheepfolds) is similar to the word shefot (setting) in the setting1 of the pot2 (Ezek. 24:3; 2 Kings 4:38). The place where the pot is set is black like. The meaning of our verse is, do not fear the enemy, for even if you lie where the pot is placed3 you will be white like a dove that is covered with silver.
AND HER PINIONS. The word evroteha (her pinions) is similar to the word ever (wings) in Oh that I had wings like a dove(Psalms 55:7).
WITH THE SHIMMER. Yerakrak4 (shimmer) is the color of gold. Our clause is similar to, And all faces are turned into paleness (yerakon) (Jer. 30:6).
The meaning of our verse is, you will quickly shake off your blackness and the white [of your skin] will be seen.
1. The place where the pot is placed on the fire. Metzudot Tzion.
2. Translated according to Ibn Ezra
3. A soot covered place.
4. Literally, greenish. Good gold has some green in it. So Metzudat David.
אם תשכבון – גם זה מדברי הנשים. או דברי המשורר כנגד ישראל, והוא הנכון.
בין שפתים – שפתים הם הכירים נקראו כן לפי ששופתים עליהם קדרות. אמר אם תשכבון במקום שפל כמו זה ושחור וקודר כלומר אם הלכתם קודרים עד עתה מפני עקת אויב עוד תהיו לבינים ובכנפי יונה שתדמה כאילו נחפה בכסף כך תהיה יפה. גם רמז בפסוק הזה על הכסף ועל הזהב שלקחו במחנה אשור.
ומלת בכסף – סגול כלו באתנח.
ואברותיה בירקרק חרוץ – שיש בכנפי היונה נוצה שמזהרת כזהב והזהב נקרא חרוץ וכן וחרוץ כטיט חוצות (זכריה ט׳:ג׳) ירפד חרוץ עלי טיט (איוב מ״א:כ״ב) הזהב המשובח הוא ירוק. ואמר התואר במקום המתואר ומשפטו בהפך וכמוהו עבטיט כל עמים רבים.
(יד-טו) כי אמנם אם - אף על פי שבגלות תשכבון בין שפתים - בין כיריים ושפיתת קדרות שהוא מקום חשוך1, אתם כנפי יונה נחפה בכסף, שהם צדיקי הדור המגינים עליה2, אף על פי כן, בפרש שדי מלכים - כאשר ישבר האל יתברך רשעי האומות באותה היונה3, כאמרו (יחזקאל כה יד) ׳ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל׳, תשלג בצלמון - לא בלבד תסור מחושך ׳בין שפתים׳, אבל עם זה ׳תשלג׳ ותתן אור ׳בצלמון׳ ומקום חושך וצלמות4, כאמרו (ישעיה נח י) ׳וזרח בחושך אורך׳5:
1. בין שפתים - כמו שפות הסיר שהוא כעין שחרות והטעם לא תפחדו מהאויב כי אילו הייתם שוכנים בין שפתים אתם לבנים כמו יונה שהיא נחפת בכסף (אבע״ז).
5. רד״ק: ׳ושפתים הם הכיריים, ונקראו כן לפי ששופתין עליהם הקדירות. אמר: אם תשכבון במקום שפל כמו זה, שחור וקודר, כלומר אם הלכתם קודרים עד עתה מפני עקת אויב, עוד תהיו לבנים ככנפי יונה שתדמה כאילו נחפה בכסף, כך תהיה יפה ולבנה׳.
(יד-טו) ואמר המשורר לצדיקי ישראל שבדור, אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם, אתם שאתם כַּנְפֵי יוֹנָה שהיא נֶחְפָּה בַכֶּסֶף, שישראל נמשלו ליונה1, אתם אם כן, שאתם כנפי אותה היונה2, ושאתם אֶבְרוֹתֶיהָ המחופים בִּירַקְרַק חָרוּץ3, גם ש׳תשכבון בין שפתיים׳ – בין תנור לכיריים4, שהצדיקים שבדור הם הנבזים וחדלי אישים, אל תיראו, כי בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ, ר״ל באותה היונה5, אותה היונה תַּשְׁלֵג – תזהיר בזוהר כמו השלג6בְּצַלְמוֹן – במקום האופל, ר״ל, שהזוהר יהיה ממקום היותר אפל, היינו מאותם הצדיקים שבדור הנראים פחותים7. וקרא לאותם הצדיקים ׳כנפי יונה ואברותיה׳, לפי שהוא האבר היותר טוב ויפה לעוף:
1. בברכות (נג:) דרשו כן בפסוק זה.
2. בגמרא שם: ׳מה יונה כנפיה מגינות עליה – אף ישראל מצוות מגינות עליה׳, ולכן צדיקים המגינים לישראל הנמשלים ליונה נמשלו לכנפיה.
3. ׳זהב טוב מאד׳ (רש״י).
4. ׳בין כיריים ושפיתת קדרות שהוא מקום חשוך׳ (נדפס). ע״פ תענית (ל.) ׳ערב תשעה באב מביאין לו פת חריבה במלח ויושב בין תנור לכיריים׳, ׳מקום מנוול שבבית׳ (רש״י שם). וראה מש״כ רבינו בבראשית (מט יד).
5. ׳כאשר ישבר האל יתברך רשעי האומות באותה היונה׳ (נדפס).
6. ׳תשלג – יראה הלובן כמו השלג׳ (אבע״ז).
7. ראה פירוש רבינו לישעיה (פרק נג) בתיאור צדיקי הדור המושפלים לפני ביאת המשיח.
שפתים – הוא מקום עריכת ומושב הקדרות כמו שפות הסיר (יחזקאל כ״ד:ג׳).
אם תשכבון – ר״ל אף אם מצרות תהיו חשוכים וכעורים כשוכב בין מקום שפיתת הקדרות.
כנפי יונה – מ״מ תהיו נאים כמו כנפי יונה הנראה כמחופה בכסף ובזהב משובח הנוטה מעט לגוון הירוק ר״ל סוף הדבר לגאולה שלימה ורב טוב.
שפתים – הגבולים, כמו למה ישבת בין המשפתים, וקרוב עם לשון שפה שבא על קצה הדבר וגבולו, שפת הים.
בירקרק חרוץ – בחרוץ ירקרק, כמו רבים עמים, משנה כסף, וחרוץ זהב משובח.
(יד-טו)אם – כ״ז מן האומר שנתן ה׳, ה׳ הכריז לאמר אתם מלכי צבאות אם תשכבון בין שפתים – שהוא גבול הארץ המזרחי בעבר הירדן, דעו כי כנפי יונה אשר היא נחפה בכסף, אשר יפרוש שדי בה בהיונה הזאת וכנפיה,
את המלכים ששכבו בין משפתי ארצה אז תמלא שלג את ההר בשן – צייר את ישראל כיונה כנגד החיות והעופות הטורפות שבאו לשלול את קנה, וכמו שהיונה עם חולשתה תלחם בכנפיה עם הזרים הבאים לשלול קנה, כן יצאה היונה הזאת ללחום נגד כל עיט וכל עוף טורף הבא על משכנה, וצייר את היונה הזאת שהיא עצמה נחפה בכסף ושאברותיה מצופים בירקרק חרוץ שהוא ציור היופי וגם החוזק, כאלו היא מחופה במתכת בל יוכלו לנשכה, ואומר כי ה׳ יפרוש בה בהיונה הזאת ובכנפיה, את המלכים שבאו עליה, והוא הציור של פרישת מחנה ישראל על מחנה האויב, ומצייר שבעת תפורש כנפיה תשלג בצלמון את הר אלהים הר בשן – וציור זה לקוח ממה שהר בשן הרם ונשא מכוסה בשלג כל ימי הקיץ כדרך ההרים הגבוהים וגבנונים, והררי שלג אלה בעת יהיה סער וינשב השלג שמה בחוזק, יפול על מחנות בני אדם העומדים עליו ויפילם במהמורות בל יקומו, עפ״ז צייר שכשעלו לראש ההר ולחמו משם עם ישראל, סער עליהם השלג עד שנעשה שם צלמון וצלמות וישלג ויכס את מחניהם ויאבדו מתוך הקהל, ויוכל להיות שהיה כן באמת, או שלקח זה במליצה לציור הצרה והחשכה שבא עליהם בהר ההוא, כי סערת השלג הוא נורא לבני הארצות האלה שאין השלג מצוי שם, ובא המליצה שכנפי היונה כסו את המחנה בשלג וחשכת צלמות, ע״י ה׳ שפרש בכנפיה את המלכים ויכס עליהם בצלמות.
אם תשכבון וגו׳ – גם פסוק זה מדברי המבשרות, גם אם תרפינה ידיכם מלהלחם ותתעכבו בין המשפתים (שירת דבורה) בין גדות הצאן לשמוע שריקות עדרים קול ניגון הרועים בעוגביהם וקול תרועת מלחמה, לא תחפצו לשמוע, עם כל זה תחלקו שלל אויביכם.
כנפי יונה – כמו מפני חרב היונה (ירמיה מ״ו:ט״ז) שבני אשור היו מוליכים לפני חילותיהם נֵס ועליו דמות יונת זהב וכסף (דמות סעמירַאמיס אחת ממלכותיהם הקדמוניות ששמה בלשונם יש לו הוראת שם יונה ואחר מותה עבדוה כאליל), ואולי היה כן גם למלכים שבאו עתה על ישראל, והנביאות מבשרות לאנשי הצבא הנה אויביכם יעזבו גם את אלילי כספם וזהבם לכם לשלל.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
When the Almighty scatters kings therein, it snows in Zalmon.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
When she spread her hands over the sea in prayer, Shaddai abased kingdoms, and on her account clouded over Gehinnom like snow; he delivered them from the shadow of death.
[Another Targum: Because of this, when the priests spread their hands and bless the people of Israel, Shaddai agrees with them and kings are subdued beneath them; and because of their merits, their sins are made white as snow, and Gehinnom is cooled for the wicked who have received punishment in their children and have repented of their bad deeds.]
בפרש שדי מלכים בה – אמר רבי חמא בר חנינא כל הקורא קריאת שמע באותיותיה מצננין לו גיהנם שנאמר בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון, אל תקרי בפרש אלא בפרוש, אל תקרי בצלמו אלא בצלמות. תני תנא קמא דרבא צריך ליתן ריוח בין הדבקים, עני רבא בתריה כגון על לבבך וגו׳.
[קשור עם הפסוק הקודם] ואם שדי הרויח להם [יתן ריוח למלכיהם של האומות] המדינות האלה הם מלבינים כמו השלג שעל הר צלמון [הצפוי שהיה על כנפי היונה נעלם].
בפרש, וכאשר יפרש שרי מלכיהם בה תלבין כשלג אשר על הר צלמון בפרש ענין פרישה שטיחה והתפשטות.
תֺם ביין אן הדֺה אליונה הי מדינה בקו׳ בפרש שדי מלכים בה תֺם עאד יצפהא תֺאניה בוצף יונה בקו׳ תשלג. תֺם ביין אנהא מדינה איצֺא פי קוֹל בצלמון כמא קאל ויעל אבימלך הר צלמון (שופטים ט:מח).
וקו׳ תשלג יקאבל קו׳ בין שפתים(תהלים סח:יד) יעני אן סכׄאם אלקדר1 אלדֺי אכתסבתה הדֺה אלחמאמה מן אלאתאפי מתֺל בה גיראן אלסו אלדֺין תתוקע אדאהם הדֺה אלמדינה אלמשבהה באלחמאמה כמא קאל ארם מקדם ופלשתים מאחור (ישעיהו ט:יא) סיטֺהר אביצֺאצֺהא אדֺא תֺבת אלמלך פיהא ויושך אן יכון צלמון אٓכﹺ׳ר אחואדֺהא.
1. אלקרר.
Thereafter he explains that the dove is the city “When Shaddai scattered the kings.” Then he returns to describe (the city) for a second time as a dove “it seemed like a snowstorm.” Furthermore, he explains that the city is called “Zalmon” as stated “Abimelech and all the troops he had with him went up on Mount Zalmon” (Jud. 9:48).
It states “it seemed like a snowstorm” juxtaposes “among the trivets,” intends the black charcoal of a cooking pot whose color these doves resemble it - like bad neighbors who anticipates their execution. This city is compared [mušabbah] to (besieged doves), as stated; “Aram from the east and Philistia from the west” (Is. 9:11), whose whiteness will be visible when the king is steadfastly inside her (the city). (It is called) “Zalmon” after He has overpowered them.
בפרש – לשון ופרשו השמלה (דברים כ״ב:י״ז), בוררין את הדבר כשמלה חדשה.
When... spreads out Heb. בפרש, an expression of: "and they will spread out (ופרשו) the garment" (Devarim 22:17); they clarify the matter as a new garment.
kings These are the Torah scholars, as it is said: "Kings reign with me" (Mishlei 8:15).
בפרש שדי מלכים – כשפירש ופיזר הקב״ה את המלכים בארץ, שנאמר לעיל: מלכיא צבאות ידודון (תהלים ס״ח:י״ג).
ותשלג – יראה הלובן, כמו השלג הנמצא תמיד בצלמון – והוא הר ידוע הנמצא בעבר הירדן מזרחה.
WHEN THE ALMIGHTY SCATTERETH. The word Shaddai means, as the Nagid explains, Almighty.1 The kings refer to the kings of the earth. The word bah (therein) refers to bah (therein) in Thy flock settled therein (v. 11).2Tashleg [be-tzalmon] (snoweth in Zalmon) means the white3 will be seen as the snow that is always found on Tzalmon.
Zalmon is a famous mountain on eastern side of the Jordan.
WHY?4 The psalmist goes on to speak in praise of the land of Israel.
1. The reference is probably to Rabbi Samuel Ha-Nagid.
2. Therein refers to the Land of Israel.
3. Of the Land of Israel. The darkness that covered the Land of Israel will be removed and its beauty revealed.
4. V. 17. The quote is probably displaced.
בפרש שדי מלכים בה – ענין שיטוח כמו פרשתי ידי אליך (תהלים קמ״ג:ו׳) ובפרשכם כפיכם רוצה לומר שהכה בהם האל כמו שנאמר ויצא מלאך י״י ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים (מלכים ב י״ט:ל״ה) – שטוחים על פני הארץ, מלכים ושרים, כמו שנאמר ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור. (דברי הימים ב ל״ב:כ״א).
ויש מפרשים: בפרש – בשבר, כמו תפרש כפיה (ירמיהו ד׳:ל״א).
וזכר שם שדי שפירושו גובר ומנצח שגבר על מחנה גדול כזה שדבר עליו בגאוה.
וטעם בה – בירושלם.
תשלג בצלמון – אז בפרש שדי המלכים תתלבן כשלג העדה שהיתה בחשך. תשלג – פועל עומד ואפשר שהוא פועל יוצא והתי״ו כנגד האל. בצלמון – בחושך, כמו בצלמות.
בפרש וגו׳ – כאשר אתה אל שדי הפרדת מלכים אלה איש מעל אחיו ע״י סערה בהר בשן הורדת שלגי ברכה על הר צלמון שהוא סמוך לשכם בנחלת אפרים (שופטים ט׳:מ״ח).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
A mountain of God is the mountain of Bashan; a mountain of peaks is the mountain of Bashan.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודהואיל משהעודהכל
Mount Moriah, the place where the patriarchs worshipped in the presence of the LORD, was chosen for the building of the sanctuary; and Mount Sinai for the giving of Torah; Mount Mathnan, Mount Tabor, and Carmel were disqualified, and a hump was made for them like Mount Mathnan.1
[Another Targum: Mount Moriah was chosen first for the worship of the patriarchs in the presence of the LORD, and was chosen second for the building there of the sanctuary; and Mount Sinai was pulled up from there and chosen third for the Torah; Mount Buthnin was removed and set far away; Mount Tabor ׀ a miracle was performed there for Barak and Deborah; Mount Carmel ׀ miracles were performed there for Elijah the prophet. And they were racing, one against the other, and arguing one with the other. One said, “On me the presence shall abide,” and the other would say, “On me the presence will abide.” And the Lord of the World, who sharpens the proud and rebellious with the humble, struck them down and they were disqualified. A hump was made for them like Mount Buthnin.]
1. A hump... Mathnan: translation uncertain.
רמז תשצו
הר אלהים הר בשן – ששה שמות נקראו לו, הר אלהים, הר בשן, הר גבנון, הר חמד, הר חורב, הר סיני. הר אלהים שישב עליו הקב״ה בדין שנאמר ואלה המשפטים, הר בשן הר ששכן הקב״ה שם, הר גבנון הר שפסל כל ההרים כמה דאת אמר או גבן או דק, הר חמד הר שחמד הקב״ה לישב עליו ההר חמד אלהים לשבתו, הר חרב הר שבו נמשכה החרב מות יומת הנואף והנואפת, מות יומת הרוצח, הר סיני שבו נשנאו עובדי אלילים שנאמר והגוים חרוב יחרבו, א״ר אבא בר כהנא בשם ר׳ יוחנן שנטלו שם עובדי אלילים אפופסין שלהן.
פאקול באן הד׳א הו ג׳בל אללה מן ג׳באל אלבת׳ניה, ואן באקיהא מנחדבה.
ולכן אני אומר: שזה הוא הר ה׳ מהרי הבשן כי ההרים האחרים הם בעלי גבנת (בעלי מומים).
הר, ואז אומר כי זה הוא הר ה׳ מהרי הבשן ושהשאר בעלי מומין.
יעני בקו׳ הר אלהים הר בשן הר הבית [88 ב] והר המוריה אלמקול פיה בהר ייי יראה (בראשית כב:יד).
The meaning of the verse “O majestic mountain, Mount Bashan” are the names for Temple Mount and Mount Moriah, “the mount of the Lord there is vision” (Gen. 22:14).
הר אלהים הר בשן – והיכן פירשה בהר סיני שהוא הר אלהים סמוך לבשן בעבר הירדן.
הר גבנונים – הר המיוחד שבהרים.
גבנונים – לשון הרים על שם גובהן, כמו: ותבני לך גב (יחזקאל ט״ז:כ״ד), כל דבר גבוה קרוי גב.
The mountain of God is the mountain of Bashan And where did He spread it out? On Mt. Sinai, which is the mountain of God and is near Bashan on the eastern side of the Jordan.
the mountain of peaks The special mountain among the mountains.
peaks Heb. גבננים, an expression of mountains, because of their height, as: "and you built for yourself a platform (גב)" (Yechezkel 16:24). Any high thing is called גַב.
בשן – כך שמו של הר סיני.
גבנונים – לשון גבן (ויקרא כ״א:כ׳). יש גובה במקום אחר, כך הקב״ה הגביהו מכל ההרים.
הר – יספר שבח ארץ ישראל.א
הר גבנונים – מגזרת או גבן או דק (ויקרא כ״א:כ׳), אולי ככה הוא.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״הר יספר שבח ארץ ישראל״.
A MOUNTAIN OF PEAKS. The word gavnunnim (peaks) is related to the word gibben (crooked-back)1 in or crooked-back, or a dwarf(Lev. 21:20).2 Perhaps the mountain is really so shaped.3
1. Hunchback.
2. According to this interpretation har gavnununnim (a mountain of peaks) means, a high mountain. Radak.
3. It is shaped liked a hunchback.
הר אלהים הר בשן – יש הרים משובחים אבל הר אלהים שהוא הר סיני אף על פי שהוא במדבר במקום חרב וציה והוא הר שפל הוא הר המשובח כי שכן עליו הכבוד.
הר בשן – הוא משובח בעבור כי הבשן הוא מקום דשן ושמן ומקום מרעה כמ״ש דרך משל על הדשנות ועל השמנות פרות הבשן ונאמר אבירי בשן כתרוני (תהלים כ״ב:י״ג).
הר גבנונים – הרים הגבוהים. נקרא ההר הגבוה גבן לפי שבגבהותו יש לו גבנות באמציעתו ובו מראה גבהותו. וההרים הגבוהים הם גם כן משובחים לגבהותם. ואמר יחיד עם רבים, שאמר הר ואמר גבנונים, רצה לומר כל הר והר שיש לו גבהות משובח כל אחד ואחד לפי מה שהוא. וכן יחיד עם רבים וקבל היהודים וצדיקים ככפיר יבטח (משלי כ״ח:א׳) והדומים להם. ואמר עוד הר בשן לרוב שבחו שהוא דשן ושמן, וכולם אינם משובחים כמו הר הבית.
הר אלקים הר בשן. הנה ׳הר בשן׳ - הר גבוה ותלול אשר לרוב גבהו יוחס לאל יתברך, על דרך ׳רשפי יה׳ (ראה שיר השירים ח ו)1, ׳הררי אל׳ (לעיל לו ז), ׳ארזי אל׳ (פ יא) וזולתם, והוא כמו כן הר גבנונים2:
1. ׳שם רשפיה רשפי אש שלהבתיה׳, ולכאו כאן צ״ל שלהבתיה. וכן הוא בכת״י אחד ויל״ע.
2. - הר גבוה מאוד (שיעורים). ואולי חסר גם כאן מילים, עיין כת״י. וכ״כ רד״ק: ׳הר גבנונים - הרים גבוהים. נקרא ההר הגבוה גבן, לפי שבגבהותו יש לו גבנונית באמצעיתו ובו תֵרָאֶה גבהותו׳.
(טז-יז) יאמר, הַר אֱלֹהִים הַר בָּשָׁן. ׳הר בשן׳ הוא היה ׳הר אלקים׳ גדול ורחב מאוד1, הוא עוד הַר גַּבְנֻנִּים, הר גבוה מאוד, ולָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים2, שהרי הָהָר – שהוא הר הבית השפל3, חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ, וכן אַף ה׳ יִשְׁכֹּן לָנֶצַח על הדברים היותר שפלים, כי כן דרכו, ולכן אל תתמהו אם ישאיר שרידים עם עני ודל:
1. ׳הר גבוה ותלול אשר לרוב גבהו יוחס לאל יתברך, על דרך ׳רשפי יה׳, ׳הררי אל׳ (תהלים ל״ו:ז׳), ׳ארזי אל׳ (פ יא) וזולתם׳ (נדפס).
2. ׳למה תרצו מדון וריב בזה, באמרכם שאתם בגבהכם יותר ראוים מהר הבית למקדש וגילוי שכינה׳ (נדפס).
3. גם בנדפס מפרש על הר המוריה ולא על הר סיני.
הר בשן – הוא מקום דשן ושמן כמ״ש שמעו וכו׳ פרות הבשן (עמוס ד׳:א׳).
גבנונים – מלשון גב וגובה והנוני״ן באים להקטין כמו האמינון אחיך (שמואל ב י״ג:כ׳).
הר אלהים וגו׳ – הר סיני אשר ירד עליו אלהים הוא לכם הר בשן ר״ל כמו שהר בשן הוא דשן ושמן ומקום מרעה כן הוא לכם הר סיני כי זכות התורה שקבלתם שמה היא הרועה אתכם ומגין עליכם.
הר גבנונים וגו׳ – הר בית ה׳ שהוא מקטני ההרים הוא לכם הר בשן כי זכות המקדש עומדת לכם ורועה אתכם כהר בשן שהוא מקום מרעה.
הר אלהים וגו׳ – לשון קריאה, אתה ההר הגדול הר בשן בעל גבנונים, ראשים גבוהים, והר שם כולל לקבוצת הרים תחת שם אחד או לארץ הרים ובקעות כמו הר יהודה הר אפרים.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודהואיל משההכל
Why do you look askance, you mountains of peaks, at the mountain which God has desired for His abode? Yes, Hashem will dwell there forever.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
God said, Why do you leap, O mountains?1It is not my will to give the Torah on proud, contemptuous mountains. Behold, Mount Sinai which is humble; the word of the LORD desires to place his presence upon it; [but] in the highest heaven the LORD will abide forever.
1. O mountains: + from your places.
למה תרצדון הרים גבנונים – א״ר אלעזר אמר בר קפרא יצאה בת קול ואמרה להם למה תרצדון עם סיני כלכם בעלי מומין אתם גבי סיני, כתיב הכא גבנונים וכתיב התם או גבן או דק.
לא תתוקעוא ד׳לך מן ג׳מלתהא אד׳ כ׳ץ אללה ג׳בלא מנהא ליסכנה וקתא, וועד באנה יסכנה אלי אלגאיה.
לא תצפו שזה מה שיקרה מכל ההרים. לפי שה׳ כבר ייעד אחד מההרים שיתיישב בו בזמן שהבטיח שיתיישב בו לעולם.
למה, אל תדמו זאת על אחד מכללם כי כבר בחר ה׳ מהם הר לשכון בו בזמן מסויים והבטיח שישכון בו סלה, ולקמן בפירושו בפסוק לב כתב כי תרצדון מלה בודדת. ותרגמה ״תוקע״ הנחה לרגע, מחשבה פן.
ופירשתי גבננים, בעלי גבנת כמו או גבן1, וענינו שהשאר הם בעלי מומין ואינם ראוים לשכינה.
1. ויקרא כא כ.
ופסרת גבננים, מנחדבה מת׳ל או גבן, ומעני ד׳לך אן אלבאקי הי מעאבה לא תצלח לאלשכינה.
ותרצדון לפטֺה מפרדה תקתצֺי אלמנאזﹶעה או אלמנאפﹶסה.
וגבנונים צפה ללגבאל לאחתדאבהא פכאנה יכׄאטב אלגבאל גיר גבל אלקדס פיקול אן כנתם תפאכׄרונה בעלוכם ושמכׄכם פקד אכׄתצה אללה מן דונכם למקרﹼﹶ סכינתה ברבואת מלאיכתה אלאפא יקים בהא פי אלקדס מתֺל סיני אן גבל אלקדס תכון פיה אלסכינה מתֺלהא פי סיני.
“so hostile” is a hapax legomenon, meaning disputatious or contentious.
“jagged” is a description of the jagged mountain. It is as he addresses the mountain which is not the holy mountain. He says, you are mountains vie in greatness and haughtiness. God however, choose none of them as the holy abode of his Glory and His one hundred thousand angels. Rather Jerusalem will be established likes Sinai, the holy Mountain will have his Glory dwell upon it just like Sinai.
למה תרצדון הרים גבנונים – כל זה מוסב על י״י יתן אומר עוד יאמר להם למה תרצדון הרים גבנונים למה תארובון אתם ההרים גבנונים הגבוהים להשחית את ההר אשר חמד אלהים לשבתו לשרות עליו שכינה הוא הר הבית אף הוא לנצח ישכון שם קדושתו קדושת עולם משנבחר לשבתו לא שרתה שכינה במקום אחר, ראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן רצד הוא מארב בלשון ערבי, אבל מנחם פירש תרצדון כמו תרקדון אף אותו לשון נופל על השיטה הזאת.
Why do you lurk, you lofty mountains All this refers back to "The Lord will give out a word." He says further to them, "Why do you lurk (תרצדון), you lofty mountains?" Why do you lurk, you lofty mountains, to destroy the mountain that God desired for His dwelling, to cause His Shechinah to rest upon it? That is the Temple Mount. Even He will dwell there forever. Its sanctity is a perpetual sanctity. After it was chosen for His dwelling, the Shechinah did not rest elsewhere. I saw in the works of Rabbi Moshe Hadarshan that רצד is "ambush" in Arabic. But Menachem (p. 166) explained תרצדוּן like תרקדוּן, you prance. That expression, too, fits the context.
תרצדון – ירקדון מפני אלהים.
למה תרצדון – תשפלו אתם הרים גבנונים. וזה הטעם דבק עד אם תשכבון בין שפתים (תהלים ס״ח:י״ד). והטעם לא תשפל הר בשן כי אתה הר שחמדו המלאכים לשבת בו, אף השכינה תשכן שם.
WHY LOOK YE ASKANCE. Teratzedun (look ye askance) means, debased. Lammah Teratzedun harim gavnunnim means (why look ye askance, ye mountains of peaks) means, Why are you mountains of peaks debased? This verse is connected to When ye lie among the sheepfolds (v. 14).1 Its meaning is: Mount Bashan do not be debased, for you are the mountain which the angels desired for their abode. Furthermore, God’s presence shall abide there.
1. Ibn Ezra explains verse 14 as telling Israel not to be depressed. He interprets the verse as saying:” Even if you (Israel) lie where the pot is placed you will be white like a dove that is covered with silver.” Our verse delivers a similar message to the mountains.
{למה תרצדון} – הד׳ יתירה, והוא כמו: ירוצון, ופתרונו: למה תרוצון. (יוסף המקנא קי״ח עמ׳ 109 בשם ״והרב ר׳ יוסף בכור שור פירש ש״)
לפיכך אמר: למה תרצדון – יש מפרשים תרצדון כמו תרקדון, כלומר: מה תשבחו עצמכם? אין אתם נחשבים לכלום כנגד ההר שחמד אלהים לשבתו והוא הר הבית.
ורבינו האיי ז״ל פרש: תרצדון – לשון עיון ותוחלת ודמהו ללשון הערבי בזה הענין ופירושו למה אתם מעיינים ומיחלים לכבוד? אין הכבוד כי אם בהר חמד אלהים לשבתו והוא הר הבית שבו בית המקדש ובעבור כבוד ירושלים כי בו יראה הכבוד תמיד ועזרתו וחמלתו, כי הנה כל הארץ שלטה בהם יד האויב ועל ירושלם אומר לא יורה שם חץ ולא יקדמנה מגן ולא ישפך עליה סוללה ואמר וגנותי על העיר הזאת להושיעה (מלכים ב י״ט:ל״ב).
ואמר: אף י״י ישכון לנצח – לפי שבהר סיני לא שכן לנצח.
למה תרצדון. למה תרצו מדון וריב בזה1, באמרכם שאתם בגבהכם יותר ראוים מהר הבית למקדש וגילוי שכינה, הנה ההר חמד אלקים לשבתו - זה ההר, שהוא הר המוריה, ׳חמד׳ להיגלות בו, כאמרו לאברהם (בראשית כב ב) ׳ולך לך אל ארץ המוריה [וגו׳] על אחד ההרים אשר אומר אליך׳: אף ה׳ ישכן לנצח. בו, וכן יעשה להשרות שכינתו בישראל, אף על פי שיש אומות גדולות ועצומות מהם2:
1. ראה ב״ר (צט א): ׳למה תרצדון הרים גבנונים, ר׳ יוסי הגלילי ור׳ עקיבא, רבי יוסי הגלילי פתר קרא בהרים בשעה שבא הקדוש ברוך הוא ליתן תורה בסיני היו ההרים רצים ומדיינים אלו עם אלו זה אומר עלי התורה ניתנת וזה אומר עלי התורה ניתנת׳. ובשוחר טוב: ׳אמר הקדוש ברוך הוא למה תרצדון, למה תרצו לדון עם סיני׳.
2. רש״י: ׳למה תרצדון הרים גבנונים - למה תארובון אתם ההרים גבנונים הגבוהים להשחית את ההר אשר חמד אלהים לשבתו לשרות עליו שכינה הוא הר הבית אף הוא לנצח ישכון שם קדושתו קדושת עולם משנבחר לשבתו לא שרתה שכינה במקום אחר׳.
למה תרצדון – אתם הנמשלים מול המקום להרים קטנים למה תרקדון בהיכלו הלא הוא ההר אשר חמד ה׳ לשבת בו ואף ישכון שם לנצח ולא ישאר בידכם.
תרצדון – פעל מורכב משתי תיבות תרץ צד תרוצו על צדי הרים גבנונים, וגבנונים מענין גב וגובה, ונוסף הנו״ן כמו או גבן, שבא על גב שיש בגופו.
למה וא״כ אתם מלכי צבאות,
למה תרצדון ורצתם על הרים גבנונים האלה להלחם משם עם ישראל, הלא ההר אשר חמד אלהים לשבתו – שבחר בו שיהיה בקדושת הארץ ושיהיה שלו להשרות שכינתו שם, א״כ אף ה׳ ישכן לנצח ולא תוכלו לגרשו משם, (וגם בציור הזה עלה במחשבתו הגבורות שעשה ה׳ בימי קדם בהרים האלה במלחמת סיחון ועוג, וישראל רמה ידו.
למה תרצדון – מלה נכריה ופירשוה מלשון ערב להוראת קִנֵּא־בְ שהוראתו ראות בצרות עין הצלחת רעהו; למה אתם הרי בשן הגבוהים תקנאו בהר ציון שחמד ה׳ לשבחו? זה לא יועילכם כי עם כל קנאתכם (אף) ה׳ ישכן בו לנצח.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The chariots of God are myriads, even thousands upon thousands; Adonai is among them, as in Sinai, in holiness.
א. בָֿ֝֗ם א=בָֿ֝ם (השמטת נקודת הרביע); השארנו כאן את סימן הרפה באות בי״ת בעקבות דברי מנחת־שי על ישעיהו לד,יא.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
The chariots of God are two myriads of burning fire, two thousand angels guiding them; the presence of the LORD rests on them, on the mountain of Sinai, in holiness.
רכב אלהים רבותים אלפי שנאן – בלילי מאי קא עביד קוב״ה, אי תימא מעין יממא ואי תימא רוכב על כרוב קל שלו ושט בשמונה עשרה אלפים עולמות שברא שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן אל תקרי שנאן אלא שאנן, ואי תימא יושב ושומע שירה מפי החיות שנאמר ובלילה שירה עמי. שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם, בשר ודם כשהוא יוצא לשלום יוצא יחידי וכשהוא יוצא למלחמה יוצא בבני אדם מרובין, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא יחידי שנאמר ה׳ איש מלחמה ה׳ שמו, וכשהוא יוצא לשלום יוצא באלפים ורבבות שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן.
רבותים אלפי שנאן – שאינן מילי מליארדין עד שאין פסופיסטוס יכול לחשב. רכב אלהים רבותים. א״ר אבדימי דמן חיפה שניתי במשנתי שירדו עם הקב״ה לסיני שנים ועשרים אלף של מלאכי השרת כמחנה לויה שצפה הקב״ה שאינן עומדים בתומיהן אלא שבטו של לוי. ד״א שנים ועשרים אלף מרכבות וכל מרכבה כמרכבה שראה יחזקאל רכב אלהים, אמר רבי אלעזר בן פדת וכלן ירדו שנונים לכלות שונאיהם של ישראל אם לא יקבלו את התורה, א״ר אלעזר מהו אלפי שנאן הנאין והמשובחין שבהן, אף על פי כן אדני בם מסויים ביניהם, מלך בשר ודם יוצא לקמפון כמה נאים כיוצא בו. כמה קווצים כיוצא בו. אבל הקב״ה אינו כן אלא בשעה שבא לסיני נטל עמו מלאכי השרת הנאים והמשובחים שבהם אף על פי כן דודי צח ואדום.
רמז תשצז
אמר ר׳ יהודה בר סימון מה כתיב ביה ואתה מרבבות קדש אות הוא בתוך רבבות קדש בשעה שבא לסיני.
דבר אחר: רכב אלהים רבותים – א״ר אלעזר בן פדת במקום שיש אוכלוסין יש דוחק אבל בסיני אעפ״כ היו מרווחין. אלפי שנאן כמד״א שאנן מואב מנעוריו, א״ל הקב״ה הארך הרחב קבל בני אדוניך. ה׳ בם אמר רשב״ל טבלא יש על לבו של כל מלאך ומלאך ושמו של הקב״ה משותף עם שמו של כל מלאך מיכאל רפאל גבריאל, ה׳ בם אדנותו בם, ואל תאמר בהם בלבד אלא אף כשבא ליתן תורה לישראל בלשון הזה נתנה ופתח בסיני אנכי ה׳ אלהיך, ה׳ בם אדנותו בהם ע״כ פתח בלשון הזה.
במוכב לה פיה אלרבואת ואלאלוף מן אלמלאיכה, כד׳אך יכון אללה מעהם כמא כאן פי סיני מן אלקדס.
[יתיישב בהר] על ידי רכב שיש לו בו רבבות ואלפים מהמלאכים. כך יהיה ה׳ עמהם כפי שהיה עמנו בסיני בקודש [בשעת מתן תורה].
רכב, במעמד שיש לו בו רבבות ואלפים מן המלאכים, כף יהיה ה׳ עמדם כמו שהיה בסיני בקדש.
ופירשתי שנאן, מלאכים, מלה בודדת.
ופסרת שנאן, מלאיכה, לפט׳ה מפרדה.
וצֺמיר בם עאיד עלי רכב אלהים.
ושנאן מן ויאמר שנו וישנו (מלכים א יח:לד) ואלפה מבדלה מן יא פהו יעני אלאפא מכררה. וקד גלט בעץׄ אהל אלפיוט פגעל שנאן מן אסמא אלמלאיכה ואנמא אלמלאיכה רכב אלהים.
תֺם מא בעדה וצף אעדאדהם פתרתיב אלכלאם אף ייי ישכן לנצח בקדש כסיני ברכב אלהים רבותים אלפי שנאן. פחדֺף חרף אלתשביה מתֺל אכול בני דבש כי טוב ונופת מתוק (משלי כד:יג) ולם ירד אלדבש ולא אלנופת.
The subject of ‘Bah’ [it] refers to “God’s chariots.”
Šinān (thousands upon thousands) is from Then he said “Do it a second time” (I Kings 18:34). The ʾālep̄ substitutes the Yôd̄. It means a thousand times a thousand (times another thousand). A poet errors (Solomon Ibn Gabîrôl) and thinks Šinān is the proper name for angels, but the angles are “God’s chariots.”
It follows afterwards with a description [waṣf] of their numbers. The arrangement of the words [tarkîb al-kalâm] is as follows, ‘even the Lord shall abide forever in the Holy (Mount) - like at Sinai, with God’s chariots myriads upon myriads thousands upon thousands.’ It omits the particle of comparison [tašbîh] K (Kāp̄); as in “Eat my son (like) honey, for it is good; and (like) sweet drops” (Pro. 24:13). It does not need the honey nor drops.
רכב אלהים וגו׳ – עוד זה מוסב על י״י יתן אומר להזכיר חבת עמו אף כשנגלה רכב אלהים רבותים של אלפים שנאנים שנונים מלאכים חדים וי״י היה ביניהם בסיני בקודש אף שם.
God's chariot, etc. This too refers back to the "The Lord will give forth a word," to mention the love of His people. Even when God's chariot of "twice ten thousand times thousands of" brilliant "sharpened" angels appeared, and the Lord was among them at Sinai with His holiness, there too,
רכב ריבותים – מרכבות של הקב״ה, ריבבות מרובות.
אלפי שנאןא – אלפים שנונים. כלומר: כמה וכמה שניים ושלישים. והאל״ף ליפול בתיבה משמש ה״י, כמו: חלאים (שיר השירים ז׳:ב׳), כמו כן: שנה – שנאן.
וטעם רבותיים – כמו: סביבות אלישע (מלכים ב ו׳:י״ז), רבבות רבות.
{אלפי –} אלפים שנים במספר, כמו: אלף אלף.
ואל״ף שנאן תחת יו״ד, בניין קניין.
ויש אומרים: כי זה רמז למספר הלוים במדבר. ואין זה מטעם המזמור.
וטעם י״י בם – השכינה בם כסיני בקודש, ויחסר כ״ף, כמו: ועיר פרא אדם יולד (איוב י״א:י״ב). והנה הטעם כי קדושת ארץ ישראל כהר סיני.
THE CHARIOTS OF GOD. This verse is connected to which God hath desired for his abode (v. 17).
The chariots of God are myriads is similar to the many myriads that surrounded Elisha.1
EVEN THOUSANDS. Shinan (upon thousands) means, two in number;2 a thousand and a thousand.3
The alef of shinan (upon thousands) is in place of a yod.4 Compare binyan (building), kinyan (acquisition).5
Some say that this6 alludes to the number of Levites in the wilderness. However, this is not in keeping with the meaning of the psalm.7
The meaning of The Lord is among them [as in Sinai, in holines.] is, God’s presence is among them as in Sinai,8 in holiness. The kaf is missing.9 Compare, When a wild ass’ colt10is born a man (Job.11:12).11 Its meaning is; the holiness of the Land of Israel is like12 that of Mt. Sinai.
1. See Kings II 6:17: and chariots of fire round about Elisha.
2. Shinan is a variant of shenayyim (two).
3. Our verse reads: alfe shinan (even thousands upon thousands). Ibn Ezra interprets alfe shinan as, even thousands multiplied by a thousand multiplied by another thousand, that is, thousands multiplied by a thousand, multiplied by another thousand.
4. And the nun in place of the mem.
5. Binyyan comes from the root bet, nun, heh. Kinyan comes from the root kof, nun, heh. The yod takes the place of the heh in banyan and kinyyan. The root of shenayim (two) is shin, nun, heh. According to Ibn Ezra shinan is variation of shinyan which follows the paradigm of binyan and kinyan. However, the alef takes the place of the yod in shinan.
6. Alfe Shinan.
7. The reference is to angels.
8. Reading ke-sinai rather than be-sinai.
9. From the word sinai. The latter should be read as ke-sinai (as at Sinai). In other words our verse should be read: The Lord is among them in holiness as in Sinai.
10. Heb. Ve-ayir (a wild ass’ colt). According to Ibn Ezra, this should be read u-khe-ayir (when like a wild ass’ colt).
11. According to Ibn Ezra, this verse should be rendered: “When like a wild ass’ colt is born a man.”
12. Reading ke-har rather than be-har.
רכב אלהים רבותים – ירד רכב אלהים שתי רבבות לעזרת ישראל ע״ד שמה הנחת י״י גבוריך (יואל ד׳:י״א), ואמר רכב אש סביבות אלישע (מלכים ב ו׳:י״ז).
אלפי שנאן – אלפים מן המלאכים הנקראים שנאנים.
ויש מפרשים: שנאן – כמו שנין כלומר אלפים שנים.
אדני בם – בא י״י עמהם כמו שבא סיני בקודש. ובי״ת בם רפה שלא כמשפט אהו״י הסמוך לבג״ד כפ״ת כשיהיו אותיות אהו״י במפיק וכן ונטה עליה קו תוהו (ישעיהו ל״ד:י״א) וקול המון שלו בה (יחזקאל כ״ג:מ״ב).
רכב אלקים. אתה, ׳רכב אלקים׳, שהיית במתן תורה רבותים אלפי שנאן - שתי רבוא של אלפי מלאכים המשתנים לנביאים אל כמה תמונות1: ה׳ בם סיני בקדש. אשר ׳בם׳ גידל האל יתברך את ׳סיני בקודש׳ - לקדש בו את ישראל, כאמרו (שמות יט ו) ׳ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש׳, עלית למרום - הנה עתה בגלותנו, ׳עלית למרום׳ כמסתתר ממנו, שבית שבי - לאבד ממנו צדיקי הדורות, לקחת מתנות באדם – ו׳לקחת׳ ממנו ׳מתנות׳ שנתן האל יתברך לישראל שהם ׳אדם׳ - בצלמו, כאמרו (יחזקאל לד לא) ׳אדם אתם׳2, והם חמישה דברים שחסרו בבית שני3, ואף סוררים לשכון יה אלקים4:
1. שנאן לשון שינוי.
2. וכמו שאמרו ביבמות (סא.): ׳קברי עובדי כוכבים אינן מטמאין באהל, שנא׳: ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרויין אדם, ואין העובדי כוכבים קרויין אדם׳.
3. יומא (כא:) מאי דכתיב וארצה בו ואכבד, וקרינן ואכבדה מאי שנא דמחוסר ה״א? אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני, ואלו הן: ארון וכפורת וכרובים, אש, ושכינה, ורוח הקודש, ואורים ותומים.
4. האם חסר כאן בגלל צנזורא? [אכן. בכת״י פריס: ועם זה לקחת הסוררים לשכון במשכנות יה אלקים]. ראה רד״ק: ׳לקחת מתנות באדם, המתנות שנתת באדם להשרות שכינתך ביניהם ולשמרם מכל רע, לקחת אותם המתנות עד שגם הסוררים, והם מלך אשור ואשר עמו חשבו לשכן במקום יה אלהים, והוא ירושלים שהיא משכן אלהים׳.
אחר כך יתמה ויאמר, איך יתכן זה, שהרי בחר עם ישראל בנפלאות ומוראים גדולים, ואחר כך לקח מהם כל חמדתם ברגע. ואמר, רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם, ש׳אתא מרבבות קודש׳1 במתן תורה, ואַלְפֵי שִׁנְאָן ה׳ בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ, ׳סיני׳ היה קדוש בעוד ש׳ה׳ בם׳, שכל עוד שהשכינה בהר – היה קדוש, נסתלקה שכינה וכו׳ (תענית כא:)2:
2. ׳רבי יוסי אומר, לא מקומו של אדם מכבדו, אלא אדם מכבד את מקומו, שכן מצינו בהר סיני שכל זמן שהשכינה שרויה עליו – אמרה תורה גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא, נסתלקה שכינה ממנו – אמרה תורה במשך היובל המה יעלו בהר׳.
אדני בם – חד מן ג׳ רפין במפיק כמ״ש בישעיה ל״ד.
אלפי – שרים וגדולים כמו אלופי יהודה (זכריה י״ב:ה׳).
שנאן – כן יקראו מלאכי מרום.
רכב אלהים – מוסב למעלה לומר גם בעבור זה היו בטוחים כי סוף הדבר יהיה גאולה שלימה כי ראה חיבתם לפני המקום כי הלא מלאכי רכבו המה הרבה רבבות שרים וה׳ שוכן בם אף בעת בואו בקדושתו להר סיני ליתן התורה כי גם המלאכים ירדו עמו ובכל עת המה קרובים לשכינה.
אלפי שנאן – אלופים ושרים של שנאנים, שהם המלאכים ה׳ בם, מלת עליך נמשך לכאן, ה׳ עלה בם.
(יח-יט)רכב – מסב פניו לדבר אל רכב אלהים, אחר שצייר את ה׳ כרוכב בערבה הזאת, מצייר עלותו למרום הר בשן לגרש האויבים משם כאלו עלה שמה בסוס ורכב מלחמה, ושעורו, אתה רכב אלהים עלית למרום שבית שבי שהוא מה שהרכב הזה עלה למרום הר בשן וגרש את האויב ושבה שביו, ומדי זכר את הרכב ציין ענינו ומהותו ורב חילו, ואומר רבותים אלפי שנאן הרכב הזה עולה בחיל של רבבות רבים של אלופי הגבורים והתקיפים, אשר ה׳ (עלה) בם סיני בקדש – שכבר עלה ברכב הזה וגבוריו על הר אחר שהוא הר סיני, ואז לא עלה למלחמה רק בקדש, (המליץ ירכיב בשירו עליתו להר בשן עם עליתו להר סיני שהוא ג״כ במדבר הזה.
רכב אלהים וגו׳ – הלא ידעתם מה פעל אל לעם ידידו, בא ורכב על שתי רבבות כרובים ועמו אלפי מלאכיו השאננים ושקטים לעד ובתוכם בא בקדושתו לסיני לתת תורתו לישראל.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
You have ascended on high. You have led away captives. You have received gifts among men. Yes, among the rebellious also, that Hashem God might dwell there.
א. ס֝וֹרְרִ֗ים א=ס֝וֹרֲרִ֗ים (חטף)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
You ascended to the firmament, O prophet Moses; you captured captives, you taught the words of Torah, you gave gifts to the sons of men, and even the stubborn who are converted turn in repentance,1 [and] the glorious presence of the LORD God abides upon them.
1. In repentance: + to the Torah.
עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם – אריב״ל בשעה שעלה משה למרום עמדו המלאכים להרגו, א״ל בשביל שני דברים שנתנו לי מן השמים אתם רוצים להרגני הניחונו, משל לה״ד לסוחר גדול ההולך במקום סכנה תפשוהו לסטין בקשו להרגו א״ל בשביל מנה שיש עמי אתם רוצים להרגני הניחוהו ולא הרגו אותו, ולא היו יודעין שהיו בידו אבנים טובות ומרגליות שאין להם דמים אמרו זה לזה מה בצע לנו בהריגתו אין בידו כלום, כשנכנסו לעיר התחיל למכור אבנים טובות ומרגליות א״ל אתמול אמרת לנו אין לי אלא מנה ואתה מוציא אבנים טובות ומרגליות, א״ל כשאמרתי לכם כך הייתי במקום סכנה, כך משה רבינו אמר למלאכי השרת אין לי אלא שני דברים ומתנה גדולה היתה בידו שנא׳ עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, אמרו ישראל למשה אשריך שלקחת מתנות, אמר להם אלולא שאמרתי שני דברים הייתי נשרף מאשם והתורה הצילני, עליהם אמר יערף כמטר לקחי, ואין עריפה אלא הריגה שנאמר וערפו שם את העגלה, ואין לקח אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו (כתוב ברמז תרמ״א וביהושע ברמז ט״ו).
ואד׳א קיל להם לקד צעדתם אלי אלחצון אלרפיעה, פסביתם מנהא סביא ואכ׳ד׳תם מואהבא מן אלנאס, ואסתרג׳עתם אלזאילין אן יסכנוא פי בלאד אללה אלאזלי.
ואם יאמר להם: כבר עליתם למבצרים הגבוהים וגם לקחתם מהם בשבי ולקחתם מתנות מבני אדם. והפחדתם את הסוררים מלהתגורר בתוך ארץ ה׳ הקיים לעד.
עלית, וכאשר ייאמר להם הנה עליתם למרומי המבצרים ושביתם מהם שבי ולקחתם מתנות מבני אדם והשיבותם את הסוררים לשכון בארץ ה׳ הנצחי. כלומר החזרתם את הרשעים בתשובה.
ופירשתי עלית למרום, כבוש ארצות הכופרים ושביתם ובזתם והבאתם לידי כניעה, ושישכנו בארץ הקדושה.
ופסרת עלית למרום, פתח בלדאן אלכפאר ואלסבי מנהם ואלגנימה ואסתרג׳אעהם עלי אלטאעה, ואן יסכנו פי אלבלד אלמקדס.
תֺם עאד יכׄאטב דוד עלי לסאן אלמכׄאטבין לה בקו׳ עלית למרום שבית שבי עﹶלﹶות עלٌוﹼאﹰ [98 א] ונהבת נהבא ופדת במואהב אלנאס ואלעטאה מנהם מן אגל סכינה אללה אלמלﹺמﹼה בך. ואלבא הנא פי מוצֺע מן מתֺל יסורו בי (הושע ז:יד) אי מוצֺע ממני מי בכם ירא ייי (ישעיהו נ:י) פי מוצֺע מכם.
וקו׳ ואף סוררים מעטוף עלי באדם יעני מן האדם ומן הסוררים ואלעלה פי דֺלך למא אטֺהר אללה מן סכינה עליך. וקד יגוז אן נקול אנך גלבת תלך אלמתנות אלתי חצלת עליהא אלי מוצֺע סכינה אללה כאנה קאל למקום שכון יה אלהים.
Then it returns to address David through the words of the speaker “You went up to the heights, having taken captives” (Ps. 68:19). You ascended to the highest (place) and you plundered spoils; you dispatched captives as gifts and received gifts from them because the God’s abode knows it is from you. (David). The ‘Beṯ’ is equivalent to ‘from’ [Min] as in “They are faithless to Me” (Hos. 7:14) in place of ‘from me’ [Minî]. Similarly (Bākhem of) “who among you fear the Lord” (Is. 50:10) replace Mekhem.
It states, “even of those who rebel” is connected to “of men;” meaning “from men” and “from the rebels.” And the purpose of this is to show God dwells above you. It is possible it states that You seized those ‘tributes’ meant for the place God abides as if it said ‘for the place the Lord God’s abiding.’
עלית – אתה נגיד עמו משה בן עמרם למרום, שבית שבי את התורה, ולקחת מתנות מן העליונים ולתתם לבני אדם.
ואף סוררים לשכון יה אלהים – אף עוד גרמת ששכן הקב״ה במשכן בתוך עם שהיו סוררים וממרים ומקציפים אותו.
you, the leader of His people, Moshe the son of Amram ascended on high and took captives.
and also rebellious ones for Yah God to dwell Also you brought about that the Holy One, blessed be He, rested in the Tabernacle of the Torah, and you took gifts from the celestial beings to give them to the sons of men, also among a people who were rebellious and were rebelling against Him and provoking Him.
עלית למרום – על הר סיני, אתה הר סיני שעלית למרום שהקב״ה השרה שכינתו עליך.
ושבית שבי – היא התורה, ולקחת מתנות בשביל ישראל, שנקראו צאן אדם (יחזקאל ל״ו:ל״ח).
ואף סררים – אומות העולם הרבה מהם חזרו בתשובה בשעת מתן תורה שנתגיירו, ועליהם לקחת מתנות לשכון בתוכם י״י.
עלית – דברי בן אדם לדוד. וזה אמרו ברוח הקדש או תפלה.
וטעם למרום – המבצרים הגבוהים.
לקחת מתנות באדם – העבדים הנמכרים.
ואף סוררים – ויכרתו ברית עמך הסוררים שיתגיירו וישכנו עם מקום השכינה.
ASCENDED. These are some one’s words to David.1 He said this under the influence of the holy spirit.2 On the other hand it might be a prayer.3On high refers to the high forts.
THOU HAST RECEIVED GIFTS AMONG MEN, YEA, AMONG THE REBELLIOUS ALSO. Slaves that are sold4 and also the rebellious. The rebellious will establish a covenant with you. Thy will convert and dwell in the place of God’s presence.
1. In other words, this verse is directed to David.
2. The verse is to be taken as a prophecy.
3. Our verse is not a prophecy.
4. Ibn Ezra’s interpretation of gifts among men.
עלית למרום – ועד עתה שצוית הישועה נלכדה ארץ ישראל וגלו העם אשר בה כאילו אתה עלית למרום ושבית שבים כי אתה בהעלותך שמירתך מעליהם ובא האויב וגבר עליהם.
לקחת מתנות באדם – המתנות שנתת באדם להשרות שכינתך ביניהם ולשמרם מכל רע ולקחת אותם המתנות עד שגם סוררים והם מלך אשור ואשר עמו חשבו לשכון במקום הקדוש במקום אלהים והוא ירושלם שהוא משכן אלהים.
ואחר כל זה, עָלִיתָ לַמָּרוֹם וסילקת שכינתך ממנו, כמו שאמר לוי (תענית כה.) עלית למרום1, ורעה עוד מזאת, ששָׁבִיתָ שֶּׁבִי ולָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם, היינו המתנות טובות שהיו לישראל – לקחתם2: וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים. ורעה עוד, שנראה שלקחת ׳סוררים׳ לשכון בהם, כאילו לקחת שכינתנו3 מתוכנו לשום אותה בתוך אויבינו:
1. ׳לוי גזר תעניתא ולא אתא מיטרא, אמר לפניו, רבונו של עולם, עלית וישבת במרום ואין אתה מרחם על בניך׳.
2. אולי הכוונה לבית המקדש וארץ ישראל, ראה ילקו״ש (ויקרא רמז תרע״ה) ׳לא מסתים ולא געלתים לכלותם, וכי מה נשתייר להם לישראל שלא נגעלו ושלא נמאסו, והלא כל מתנות טובות שניתנו להם ניטלו מהם׳. ובנדפס: ׳שבית שבי – לאבד ממנו צדיקי הדורות, לקחת מתנות באדם – ולקחת ממנו מתנות שנתן האל יתברך לישראל שהם ׳אדם׳ – בצלמו, כאמרו (יחזקאל ל״ד:ל״א) אדם אתם׳.
3. נראה שצ״ל ׳שכינתך׳.
עלית למרום – ועכ״ז אתה ישראל עלית למרום ר״ל רמה ידך להתגבר עליהם לקבל את התורה ושבית אותה מיד המלאכים ולקחת אותה למתנה להיות מצויה בבני אדם ולא בין מלאכי מעלה.
ואף סוררים – אף כי הרבו לסור מאחרי ה׳ עכ״ז נתרצה להם וציום על המשכן לשכון בם.
למרום – לרום ההר, כמו חוצבי מרום קברו (ישעיהו כ״ג), כי השח יושבי מרום (שם כ״ו).
שבית – נמשך לשתים, שבית באדם, ואף שבית סוררים, ולקחת מתנות מוסגר, שתחלה לקחת מתנות.
(יט)עלית – אתה רכב אלהים עלית עתה למרום – היינו למרום הר בשן,
ושבית שבי ממחנה האויב,
לקחת – שעורו שבית שבי (באדם) לקחת מתנות באדם מה שבימי קדם כשעלית למרום ההר שהוא הר סיני לקחת אז מתנות, שאז נעשו לך לעם מרצונם וכאלו נעשו שלך בדרך מתנה, עתה שבית אותם בדרך שביה ע״י מלחמה, שאז לקחת לך בני אדם בדרך מתנה ועתה בדרך שביה,
ואף (שבית) סוררים – את העכו״ם שבית, כדי לשכון יה אלהים כדי שתוכל לשכון בהר, שהם רצו לגרש אותך משם בל תשכון שמה, ולכן שבית אותם בשבי כדי שתשאר שוכן שם, ר״ל כדי שישכנו שם ישראל שעמהם ה׳ שוכן.
עלית למרום וגו׳ – מקרא קשה עד מאד ואין בכל פירושי המבארים נאה ומתקבל, ונואיל גם אנחנו להוסיף בו פירושים יהיו מה שיהיו; אתה האל ההולך לפני עמך בעמוד אש וענן עלית לשמי מרומך ולקחת עמך מלאכיך והבאתם עמך להר סיני כמלך השובה שבי במלחמה ומנהיגם אחריו, לָקַחְתָּ בשמים מתנות בעבור האדם (ויעבד יעקב ברחל, הללוהו בגבורותיו) חקי תורתך הנעימים, ועם כל זה (ואף כמו בפסוק י״ז) הסוררים התאוו לרשת מקום שכן בו ה׳ אלהים, לשכן הכתוב בלא ו״ו אולי היה לינקד לְשֶכֶן כמו לשכנו תדרשו (פרשת ראה).
או נפרש אחר שגלית חקיך קבלת קרבנות מבני אדם ובזה אף לסוררים נתת מקום לשכון אצלך בהביאם קרבנותיהם למקדשך.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Blessed is Adonai! Daily1 God heaps upon us our salvation.2 Selah.
1. Daily | יוֹם יוֹם – The translation follows the commentary attributed to Rashbam and Sforno who attach these words to the second clause of the verse. Alternatively, they are connected to what precedes them: "Blessed is Adonai daily" (opinion in Radak, Rokeach).
2. God heaps upon us our salvation | יַֽעֲמׇס־לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ – Alternatively, this is a request; "May God heap upon us..." (Sforno). The syntax of the verse is ambiguous; the translation reads "God" as the subject of the verb "heaps" and "our salvation" as its object. One could alternatively suggest that the object of the verb "heaps" is unstated, and that "God" is the subject of the words "our salvation" so that the verse would read: "Blessed is Adonai who daily heaps upon us [blessings]; God is our salvation (opinion in Ibn Ezra and Radak). It is also possible to translate "יַֽעֲמׇס־לָנוּ" as: "bear us" (as per its usage in Yeshayahu 46:3) in which case no object is necessary ("Blessed is Adonai who bears us; God is our salvation).
א. י֥֫וֹם א=י֥וֹם (השמטת סימן העולה)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Blessed be the LORD, every day he weighs us down, adding commandments to commandments; the mighty one, who is our redemption and our helper forever.
ברוך אדני יום יום – שנו רבותינו על הירוקות אומרים בורא פרי האדמה, ר׳ יהודה אומר בורא מיני דשאים, א״ר זירא ואי תימא ר׳ חנינא בר פפא מאי טעמא דרי יהודה דכתיב ברוך אדני יום יום, וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו, אלא כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו ה״נ כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו. וא״ר זירא ואי תימא ר׳ חנינא בר פפא הלכה כרבי יהודה וכן כל מצוה ומצוה תן לו מעין ברכותיו. תניא אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה עוסק בכבוד שבת, מצא בהמה טובה אמר זו תהא לשבת, למחר מצא בהמה אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה, אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו היו לש״ש דכתיב ברוך אדני יום יום, תניא נמי הכי בש״א מחד בשביך לשבתיך, ובה״א ברוך אדני יום יום, כי אתא רב דימי אמר עתיד הקב״ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו שנאמר ברוך אדני יום יום יעמס לנו, אמר ליה אביי וכי אפשר לומר כן והלא כתיב מי מדד בשעלו מים, א״ל מאי טעמא לא שכיחת באגדתא דאמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי עתיד הקב״ה ליתן לכל צדיק וצדיק ש״י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש.
קאלו תבארך אללה, פי כל יום נסלה אן יחמלנא, פאנה רב גות׳נא סרמדא.
הוא אומר: יתברך ה׳ בכל יום שאנחנו מבקשים שיעזור לנו. לפי שהוא תמיד אלוהי ישועתנו.
ברוך, יאמרו ישראל ברוך ה׳, בכל יום נבקש מלפניו שישא אותנו כי הוא אלהי ישועתנו סלה.
וקו׳ יעמס לנו האל ישועתנו סלה פאן ישועתינו מפעול ביעמס אי ואלי נצרנא ויתבעהא שיא אתֺר שיא והו מגאז מן אלתעביה.
It states, “He supports us, God, our deliverance, Selah.” For, “our deliverance” is the object of “He supports us” meaning ‘governor helps us follows one after another;’ and is a figurative (majāz) meaning preparing for war.
ברוך אד׳ וגו׳ – זה מן השיר האמור למעלה שירו לאלהים.
יעמס לנו – יתן לנו ישועה רבה מכל עומס ככל אשר נוכל שאת.
[מצאתי: יום יום יעמס לנו – כל הימים כן נוהג בנו לכל צרה ישועה.]
Blessed is the Lord, etc. This is part of the song mentioned above: "Sing to God."
lavishes upon us He will give us a great salvation, [greater] than any burden, as much as we can carry. (I found: every day...lavishes upon us He always behaves in this manner to us, that for every distress there is a salvation.)
ברוך י״י – שהעמיס לנו בכל יום ישועת, האל ישועתינו סלה.
ברוך י״יא – יודה השם שהגביר ידו.
יעמוס לנו – ברכותיו.
ויש אומרים: כי הפעול הוא ישועתינו.
א. כן בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896. בפסוק מופיע שם אדנות.
BLESSED IS THE LORD. David praises God who caused his hand to prevail.
HE BEARETH OUR BURDEN.1Ya’amas lanu (He beareth our burden) means, He heaps His blessings upon us.2 Some say that yeshutanu (our salvation) is the object [of ya’amas].3God [is unto us a God of deliverance] (v. 21) means, because God is unto us a deliverance.4
1. Literally, He heaps us.
2. This opinion renders our verse as follows: He heaps [blessings] upon us. The word blessings is not in the text but is implied in the word “heaps.”
3. This opinion renders our verse as follows: Blessed is the Lord, day by day, even the God who heaps our salvation upon us.
4. In other words verse 21 is connected to verse 20.
ברוך י״י יום יום יעמס לנו – ישא לנו ברכותיו האל שהוא ישועתינו שהושיענו מחיל רב ועצום.
יעמס – פירושו ישא וכן ויעמס איש על חמורו (בראשית מ״ד:י״ג) כמו וישא ע״ד לא חמור אחד מהם נשאתי. (במדבר ט״ז:ט״ו) וחסר ברכותיו או טובותיו ויתפרש החסרון לפי הענין ורבים כמוהו.
או פירושו יעמס לנו ישועתינו שזכר אחר כן. ופירושו האל יעמס לנו ישועתינו ויום יום ברוך הוא.
ברוך ה׳1. הנה הוא טוב ומיטיב: יום יום יעמס לנו האל ישועתנו. יהי רצון ש׳יעמוס׳ ויצבור2 ׳לנו׳ בכל יום את ׳ישועתנו׳, בזכות צדיקי כל דור ודור בגלות:
1. בדפו״ר: ׳ברוך אלקים ה׳ ׳.
2. מפרש ׳יעמוס׳ – יצבור, ולא ישא כרד״ק.
ואם ישאל אדם ויאמר, למה לא יביא הגאולה מהרה, ויאריך גלותנו. ישיב המשורר ויאמר, בָּרוּךְ אֲדֹנָי – צדיק ודיין אמת, שיוֹם יוֹם יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה, שבכל דור ודור יקח צדיקי הדור ויעמוס דור על דור, עד שבזכות כולם אתה1 גאולתנו:
1. – באה, על משקל ׳אתה מרבבות קודש׳.
ברוך אדני יום, יום – יש פסיק בין יום יום.
ישועתנו – געיא בס״ס.
יעמס – ענין הטענת משא כמו אבן מעמסה (שם).
ברוך אד׳ – ראוי לנו לומר ברוך ה׳ אשר בכל יום טוען לנו ור״ל ברכותיו או טובותיו וקצר בדבר המובן מאליו.
האל – הוא האל המושיע לנו עד עולם.
יעמס – בא על משא שאחר הניח עליו כאלו אנו העמסנו עליו משא זאת לישא אותה.
ברוך ה׳ יום יום – וע״ז יהיה מבורך על מה שעושה בכל יום, בין על מה שעשה בימי קדם בין על שעשה בימים אחרונים, כי יעמס לנו האל ישועתנו הוא עומס ונושא ישועתנו בשבילנו, שהישועות שעשה בימי קדם נשארו אצלו והוא נושא אותם עד דור אחרון לעשותם שנית בכל יום ויום ובכל דור סלה סיום הענין.
יעמס לנו – לשון ויעמס איש על חמרו (סוף פרשת מקץ) רק שם שהוא לטורח בא בשימוש על, וכאן שהוא לתועלת בא בשימוש למ״ד ורצונו יעניקנו ממתנותיו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
God is for us might and redemption; and from God the LORD death and loss of breath are inflicted on the wicked through suffocation.
למות תוצאות – אמר ר״נ בר יצחק תתק״ג מיני מיתה נבראו בעולם שנאמר למות תוצאות, תוצאו״ת בגמטריה תתק״ג הויין, קשה שבכולם אסכרה היכי דמיא כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא, ואיכא דאמרי כפיטורי בפי ושט, ניחא שבכולם נשיקה, נשיקה דמיא כמשחל בניתא מחלבא, הדא הוא דכתיב על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא זו מיתה דכתיב למות תוצאות.
בחול ממא יטיקה פאנה אלקאדר עלי אלמגות׳את, והו אללה אלרב אלד׳י לה אצנאף מן אלמות.
לפי הכח שאנחנו יכולים [לסבול] לפי שהוא היכול על כל הישועות. הוא ה׳ האלוהים שיש לו סוגים של מות.
האל, ככה אשר ביכלתו כי לו היכולת להושיע והוא ה׳ האלוה אשר לו מיני וסוגי המות כלומר יכול להשמיד אויבנו ולהכחידם בצורות ובאופנים שונים וכפי ההמשך.
ואחר כך ספר שבח ה׳ על מה שעושה ביכלתו על תשועת ישראל אמר האל לנו אל למושעות, ועל אבדן האויבים אמר למות תוצאות, ופשט המלה מוצאות וענינה סוגים ומינים.
ת׳ם וצף שכר אללה עלי מא יפעלה בקדרתה מן גות׳ אסראיל פקאל האל לנו אל למושעות, ומן הלאך אלאעדא פקאל למות תוצאות, ומחץ׳ אללפט׳ה מכ׳ארג׳ ומענאהא אצנאף וצ׳רוב.
(כא-כב) ומעני קו׳ ולאלהים ייי למות תוצאות אן נצרה לנא הו ברודה לקתל אעדאינא פאן נﹸצרתנא תתם בהלאכהם כמא יקול אתֺר הדֺא אך אלהים ימחץ ראש איביו והדֺא ישבה קול חבקוק יצאת לישע עמך לישע את משיחך (חבקוק ג:יג). וקאל אתֺר דֺלך מחצת ראש מבית רשע (חבקוק ג:ג).
(21-22) The meaning of the verse, “God the Lord provides an escape from death,” He (God) helps us. He alleviates him by killing our enemies. Therefore, our salvation ended with You destroying them as it said in the following verse “God will smash the heads of His enemies.” This (verse) is similar (in meaning) to the statement in Habakkuk; “You have come forth to deliver Your people to deliver Your anointed” (Hab. 3:13) in their search to kill their enemies. After this he states; “You will smash the roof of the villain’s house” (Ibid.).
האל לנו אל למושעות – אל מושיע הוא לנו ולפניו יש הרבה תוצאות מיני מות תוצאות דרכים אל המות אך לא עלינו הוא נותנם אבל ימחץ בהם ראש אויביו.
God is to us the God of salvations God is our Savior, but He has many paths, i.e., kinds of death. תוצאות means, ways to death. However, He does not lay them upon us, but with them He wounds the head of His enemies.
האל לנו למושעות – אף על פי שיש לו כמה תוצאות למותא – הרבה שבילים למיתה, היה לנו למושעות מהם, אבל אויבינו ילכו בהם.
א. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: למה.
ויהיה האל בעבור אל למושעות, לנו האל – לנו הוא ולבדינו למושעות ויש לו תוצאות וסבות להמית אויבינו.
GOD IS UNTO US. God alone is unto us for deliverance. He has the power to cause the death of our enemies.
האל לנו – לנו הוא למושעות ולאויבינו יש לו תוצאות זהו למות תוצאות כלומר יש לו תוצאות רבות להוציא משפטי המיתה בענינים רבים להמית אויביו ולכלותם כמו שטבע המצרים בים סוף ועשר מכות ואבני ברד על מלכי כנען או מהומתו בין האויבים להכות איש את אחיו כמו שנאמר בפלשתים חרב איש ברעהו מהומה גדולה מאד (שמואל א י״ד:כ׳) וכן מכת הטחורים והעכברים בפלשתים וכמו אלה רבים אחרים.
האל [לנו אל למושעות]. כי אמנם ׳האל׳ יתברך ׳לנו אל למושעות׳, הוא לנו חזק להמציא ׳מושעות׳ ודרכי תשועה: ולאלהים ה׳ למוות תוצאות. וכן יש לו, באשר הוא ׳אלקים׳ ודיין, דרכי תכלית ׳למוות׳ על האומות1:
1. ׳מות תוצאות - דרכים אל המות׳ (ראה רש״י), ׳כלומר, יש לו תוצאות רבות להוציא משפטי המיתה בענינים רבים להמית אויביו ולכלותם׳ (רד״ק). ׳וי״א כי הפעול הוא ישועתנו ויהיה האל בעבור אל למושעות לנו האל לנו הוא לבדינו למושעות ויש לו תוצאות וסבות להמית אויבינו׳ (אבע״ז).
הָאֵל לָנוּ יהיה אֵל לְמוֹשָׁעוֹת וְלֵאלקים אֲדֹנָי ולַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת. ויעמוס האל ׳תוצאות׳ ומוצאים למוות לרשעם בעולם, שאז בעת ההיא תתמלא סאתן1:
1. ה׳ מעמיס וצובר את הצדיקים המתים עד שזכות כולם יביאו את הגאולה, וכמו כן צובר את רשעת הגויים שברשעתם נתחייבו מיתה, וכשיבוא הזמן שתתמלא סאת האומות, יוצאו להורג ומתוך כך יבואו ה׳מושעות׳ – ישועת ישראל. ׳באחרית הימים – לקץ הימין בבוא גואל, שיהיה אחרית ימי האומות אויבי ה׳ ומלכותם, שתתמלא סאתם עד סוף מלואה׳ (פירוש בראשית מ״ט:א׳), ובישעיה (כד כ-כב) כתב רבינו שהגאולה תבוא גם אם ישראל אינם זכאים לה כי ׳כָבַד עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ, כי שלם עון האומות׳, וכמו שכתב רש״י (בראשית ט״ו:ט״ז) ע״פ הגמרא בסוטה (ט.) ׳שאין הקב״ה נפרע מאומה עד שתתמלא סאתה׳.
האל, לנו – מלת האל בשני טעמים ויש פסיק אחריה כמנהג בכמה מקומות כשסוף תיבה ותחלת מה שלאחריה שוין כמו אל תט לבי לדבר, רע סימן קמ״א. וכן ואם זרוע כאל, לך (איוב מ). להנחיל אהבי, יש (משלי ח). ולאביגיל וגו׳ שלח דוד מלאכים, מהמדבר (שמואל א כה). הנה עבדי, יאכלו (ישעיהו ס״ה). לכל, לראש (סוף ד״ה א׳) ודומיהן.
למושעות – געיא בס״ס.
תוצאות – לפי המסורה דפרשת מסעי חסר וא״ו קדמאה וכן הוא במקצת מדוייקים.
אל למושעות – הוא לנו אל להושיע ולא להביא הרעה עם כי בידו הרבה מיני תוצאות הנפש מן הגוף להביא המיתה מ״מ לא יביאם עלינו.
תוצאות – סוף הגבול, והיה תוצאות הגבול (יהושע ט״ו).
האל – (חלק ג׳) האל הוא לנו האל והתוקף אל המושעות – החוזק של התשועות הם נמצאים בו, אבל זה רק לנו, אבל לצרינו יש לה׳ אלהים למות תוצאות – תוצאות וסוף הגבולים ששם ישכון המות הם שייכים לה׳ יצייר כאלו המות יש לו ארצות מיוחדים היינו בחוץ לארץ, ואינו מושל בא״י, ושם תוצאותיו וגבולו שאין לו רשות לבא שם, כי מן תוצאותיו וגבוליו ואילך הם שייכים לה׳ לא יבא המלאך המות שמה, ומי יהרוג שם את האויבים שהגיעו להר בשן ששם אין מלאך המות שולט? אומר
תוצאות – יש אתו היכולת להושיע לידידיו ולהשמיד אויביו בהוציאו אותם למות, ואין לפרש להוציא ולפלט אותנו ממות מפני שימוש הלמ״ד.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Surely God will smite through the head of His enemies, the hairy scalp of him that goes about in his guiltiness.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Truly God will break the heads of his enemies, he will make fall out the hair of the man who keeps walking in his sins.
רמז תשצח
ימחץ ראש אויבו – אמר רבי יודן כתיב אוילים יליץ אשם הטפש הזה מתרגם חובתו מפיו ואומר לא חטאת אני חייב ולא אשם אני חייב, רבי לוי בשם רבי יודן אמר אלו בני אדם שנוהגין בשפחות היתר בעולם הזה הקב״ה תולה אותם בקדקדי ראשיהן לעתיד לבא, הה״ד אך אלהים ימחץ ראש אויביו קדקד שער מתהלך באשמיו כל עמא יימרון יזיל ההוא גברא בחוביה.
[שבסוגי המות האלה] יחליש את ראשי שונאיו. וגם יחליש את קדקד אלה שמתהלכים באשמות שלהם [ממשיכים בזה ואינם חוזרים בהם מזה]. עד [שההחלשה מגיעה] עד שערות ראשיהם.
אך, כי ימחץ בהם במיני המות ראשי שונאיו וקדקד ההולכים באשמיהם ואפילו שערם.
ותיאר את הראש קדקד שער מפני שהוא הגבוה ביותר באדם.
(כב) וקו׳ מתהלך באשמיו בדל מן אויביו. וקדקד שער בדל מן [89 ב] ראש והמא גמיעא פי מוצֺע אלתמייז וליסת במצֺאפין ותקדירהמא ימחץ אויביו ראש ומתהלך באשמיו קדקד שער. ולאן שער במתגייר ענד אלאצֺאפה נועין מן אלתגייר יאתי עלי שער ראש (במדבר ו:יח) ושער הרגלים (ישעיהו ז:כ) ואנמא קאל דֺלך ליביין אן אלאויבים יסלכון סביל אלאתֺאם ואלמעאצי.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 21]
(22) The verse “who walks about in his guilt” substitutes for “his enemies”. And “the hairy crown of him” substitutes for “head” and they are both in the position of the specifier and are no construct (noun) forms. They are approximately; ‘God will smash his enemies’ heads and one who walks about in his guilt.’ Since “Sēʿar” undergoes two types of different alterations when in the construct form, “Seʿar rôsh” (Num. 6:18) and “saʾar hāraghlāyim” (Is. 7:20). When he says this, it is to clarify that the “enemies” have walked along the path of failure and sin.
קדקד שער – קדקדו של עשו איש שעיר המתהלך תמיד באשמיו ואינו חוזר מרעתו.
the hairy pate The pate of Esau, who is a "hairy man," and who always goes with his guilt.
וימחצם בראש הקדקד – מקום שיער רשע זה המתהלך באשמיו – כלומר בפשעיו ובמעלליו.
אך אלהים – אלהים לבדו הוא שיעשה זה כי מי יעשה כמעשיו? כי בלילה ברגע אחד הכה מאה ושמנים אלף איש.
אלהים – לבדו יעשה זה שימחץ ראש אויביו בלא חרב ובלא חנית.
קדקד שער – הקדקד הוא שמחלק את השער לפיכך אמר קדקד שער כי בקדקד יחלק שער הראש חציו לימין וחציו לשמאל. ולפי שהקדקד מקצוע הראש יאמר לגזרות היורדות על האדם הרעות או הטובות קדקד, כמו ולקדקד נזיר אחיו בברכות, וברעות: ועל קדקדו חמסו ירד.
מתהלך באשמיו – וימחץ קדקד מי שהוא מהלך באשמיו ימחץ קדקד מי שהוא כמו ולקדקד נזיר אחיו (בראשית מ״ט:כ״ו) בברכות, וברעות ועל קדקדו חמסו ירד (תהלים ז׳:י״ז) מהלך באשמיו וברשעו ולא ישוב בו.
אך אלקים ימחץ ראש אויביו. לא יכרית כל האומות, אבל ׳ראש אויביו׳ בלבד, שהם עמון ומואב שהזהיר עליהם (דברים כג ז) ׳לא תדרוש שלומם׳, וכמו כן ׳ימחץ׳ קדקד שער - איש שעיר1, כאמרו (עובדיה א כא) ׳לשפוט את עשו׳: מתהלך באשמיו. מתמיד ברשעו, גם שהוא פורש טלפיו ומראה עצמו חסיד2:
1. עשו, שכתוב בו (בראשית כז י) ׳הן עשו אחי איש שעיר׳. וכ״כ רש״י: ׳קדקד שער - קדקדו של עשו שהוא איש שעיר המתהלך תמיד באשמיו׳.
2. בב״ר (סה א): ׳ויהי בן ארבעים שנה, הה״ד (תהלים פ) יכרסמנה חזיר מיער ר׳ פנחס בשם רבי סימון מכל הנביאים לא פירסמוה אלא שנים משה ואסף, משה אמר (דברים יד) ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא, אסף אמר יכרסמנה חזיר מיער, למה הוא מושלה בחזיר, אלא מה חזיר הזה בשעה שהוא רובץ הוא מפשיט את טלפיו כלומר שאני טהור כך מלכות הזאת הרשעה גוזלת וחומסת נראת כאלו מצעת את הבימה, כך עשו כל ארבעים שנה צד נשי אנשים ומענה אותם וכיון שהגיע לארבעים שנה דימה עצמו לאביו, אמר מה אבא נשא אשה בן ארבעים שנה אף אני נושא אשה בן ארבעים שנה הה״ד ויהי עשו בן ארבעים שנה׳.
אַךְ אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו. שהם השלוש אומות שנקראו ׳אויבי ה׳ ׳, היינו עמון ומואב ו[עמלק]1, כמו שאמרנו פעמים רבות2. ועוד ימחץ קָדְקֹד שֵׂעָר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו של ראש אויביו, שהם אותו החלק מישראל ההולך במנהגי האומות, כמו שעשה לישראל במצרים שהמית הרשעים בחושך. ׳קדקוד שער׳ – של ׳אויביו׳, שהוא עמלק3. ומילת ׳אשם׳ – תאמר על מעילה בקודש, כמו שביארנו במקומו (ויקרא א׳:ב׳):
3. רשעי ישראל הנוהגים כמנהגי הגויים נמשלו לקדקד שער, וכאשר ייענש ׳ראש׳ האויבים – האויבים העיקריים, ׳ראשית גויים עמלק׳, ימחץ איתו הקדקד שער שעליו.
ימחץ – ענין רציצה ופציעה כמו מחצת ראש (חבקוק ג׳:י״ג).
אך וגו׳ – אך במיני המיתות ההם ימחץ ראש אויביו ולא ראשינו.
קדקד שער – כן נקרא גובה הראש כי שם נחלק שער הראש אילך ואילך ומוסב על ימחץ לומר בהם ימחץ קדקד של מי שהוא מתהלך ואוחז באשמיו ולא שב מהם.
אך אלהים ימחץ ראש אויביו – שם לא ימחצם המות רק אלהים בעצמו ימחץ את ראשם, וגם ימחץ קדקד שער קדקדו של עשו איש שעיר, ר״ל קדקוד בני אדום אשר הוא מתהלך באשמיו וחטאיו, והכונה שלא מתו בבשן ע״י המות בדרך הטבעי רק ע״י ה׳ בענין נסי לא ע״י המות הטבעי.
קדקד – הוא גובה הראש מקום שמחמת המוח שתחתיו חם הרבה והוא מלשון יקד יקוד.
שער – ע״ד מראש פרעות אויב (סוף שירת האזינו) שלהחריד אויביהם היו מגדלים שער ראשם ובמלחמה היו פורעים ומנתקים מחלפותם לבעבור יהיה להם מראה איום ואדיר.
מתהלך באשמיו – ימחץ קדקד מי שאינו חוטא לתיאבון פעם ושתים רק יודע בעצמו שחוטא (שזהו לשון אשם) והולך ומוסיף על פשעיו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Adonai said, "I will bring back from Bashan, I will bring them back from the depths of the sea,
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
The LORD says, “I will bring back the righteous who have died and been eaten by wild beasts from Buthnin; I will bring back the righteous who have drowned1 in the depths of the sea.”
1. Drowned: and fish have swallowed them.
אמר אדני מבשן אשיב אשיב ממצולות ים – אמר רב יהודה אמר שמואל ואי תימא רבי אמר ואמרי לה במתניתא תנא מעשה בארבע מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון הרגישו בעצמן למה הן מתבקשין אמרו אם אנו טובין בים אנו באין לעוה״ב, דרש להם הגדול שבהם אמר אדני מבשן אשיב אשיב ממצולות ים – אלו שהן טובעין בים, כיון ששמעו ילדות כך קפצו כלן ונפלו לתוך הים, נשאו ילדים קל וחומר בעצמן ומה הללו שדרכן לכך כן, אנו עאכ״ו, קפצו כלם ונפלו לים ועליהם הכתוב אומר כי עליך הורגנו כל היום.
וקד קאל אללה לשעבה לאג׳לבן אליך קומא מן אלברארי, קומא מן ג׳זאיר אלבחר.
וכבר אמר ה׳ לעם שלו: אני אביא לכם עם מהמדבריות. ועם מאיי הים.
אמר, וכבר אמר ה׳ לעמו אני אביא אליך עם מן המדברות עם מאיי הים. והכוונה כנראה על עמים רבים אשר יבואו עם גוג.
ופירשתי אשיב, אביא, כמו והשיב למלך ישראל אלף כרים1, וכמו מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו2. ופירשתי ממצולות מן האיים, אע״פ שכרגיל הוא קרקעית הים לפי שאין בני אדם שוכנים בקרקעית הים אלא באיים, אלא שנקראו על שמו לפי שהדרך אליהם עליו.
1. מלכים ב ג ד.
2. לקמן עב י.
ופסרת אשיב אג׳לב, מת׳ל והשיב למלך ישראל אלף כרים, ומת׳ל מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו.
ופסרת ממצולות מן אלג׳זאיר, ועלי אן אלמשהור פיה אלקער ולכן אלקער לא יסכנוה אלנאס בל אלג׳זאיר, ואנמא סמית באסמה לאן אלסלוך אליהא עליה.
(כג-כד) וקו׳ אמר ייי מבשן אשיב תבשיר בקבול דוד מן תלך אלגזאה אלדֺי כאן מכׄאטרא ברוחה פיהא מנצורא וקד אראק דמא אעדאיה כמא קאל למען תמחץ רגלך בדם.
(23-24) It states, “The Lord said, ‘I will retrieve from Bashan.’” An announcement approving of David’s attack which was dangerous but it with His (holy) spirit he was aided. For had He poured out the blood of his enemies as it says “that your feet may wade through blood.”
אמר י״י מבשן אשיב – כי כן הבטיח להשיב אותנו מתוך אבירי בשן ומאיי הים.
The Lord said, "I shall restore from Bashan" For so He promised to restore us from the mighty ones of Bashan and from the islands of the sea.
מבשן אשיב – עכשיו מדבר על ישראל השרויים בצער בימיו בידי פלשתים.
אמר – פירושים רבים ראיתי ואין אחד מהם קשור באשר לפניו ואחריו.
ולפי דעתי: כי פירושו כי האויב הבא אל בשן אל ארץ ישראל ככה ישוב אל ביתו כאשר ישוב הטובע במצולות ים. וטעם אמר כך גזר השם, כאשר פירשתי בכמה מקומות.
THE LORD SAID. I have seen many explanations of this verse. However, none of the interpretations connect this verse with what precedes or with what follows. According to my opinion the meaning of our verse is, the enemy who came to Bashan, to the Land Israel, shall return to his place in the following manner: He shall return, like the one who sinks in the depths of the sea returns.1
The meaning of The Lord said is, so did God decree. I have noted the latter in many places.
1. They shall return as corpses, for one who sinks to the bottom of the sea drowns. Radak.
אמר אדני מבשן אשיב – האויבים אשיב אותם מארץ ישראל כמו שהשיבותי מצרים ממצולות ים כלומר שלא שבו למצרים אלא טבעו בים, כך מחנה מלך אשור והנה כלם פגרים מתים (מלכים ב י״ט:ל״ה).
וזכר בשן – שהוא בארץ הגלעד, כי שם היתה תחלת מלחמת מלך אשור בישראל כי פול מלך אשור לקח כל הארץ ההיא וסוף מלחמותיו היה זה שבאו לירושלים ושם מתו כלם.
מבשן. שהוא מקום חיות טורפות1, אשיב את ישראל לארצם: אשיב ממצולות ים. מפי תניני הים, שהם מלכי האיים2:
1. בדברים (לג כב) ׳גור אריה יזנק מן הבשן. הנה האריה לא יזנק מן הבשן שהוא מקום מבחר המקנה כאמרו אבירי בשן פרות הבשן זולתי בהיותו בטוח לטרוף איזה טרף שיזדמן לו חוץ לבשן׳.
2. אולי רמז למש״כ בישעיה ׳התנין אשר בים׳, שהוא יצר הרע.
(כג-כד) יתן הסברא למה יביא ה׳ בימים ההם מלחמת גוג ומגוג, באמרו כי יעשה זה כדי להפילם ביד ישראל, על דרך ׳ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל׳ (יחזקאל כ״ה:י״ד)1. ואמר, אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב וגו׳, לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם, ו׳תמחץ׳ עוד לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ באותו ה׳דם׳2, יותר ממה שעשו האֹיְבִים מִנֵּהוּ, היינו מאותו הדם, שיותר ישראל ׳פעמיו ימחץ בדם׳ [עמלק]3, יותר ממה שעשו האומות מישראל:
1. בבמדבר (כד יז): ׳ומחץ פאתי מואב – אף על פי שכל האומות מנשמת אלוה יאבדו, כאמרו (ירמיה ל׳:י״א) כִּי אֱעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם, הנה באדום ומואב תהיה נקמתו ביד ישראל׳. ובכת״י מהדו״ק שם ציין לפסוק ׳ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל׳, כפי שציין כאן.
2. ראה רד״ק.
3. מחיקה, כנראה במקום אדום או רומי. ע״פ לשה״כ לעיל (תהלים נ״ח:י״א) ׳ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע׳.
ממצולות ים – מעומק הים.
אמר אד׳ – כבר הבטיח לנו להשיב אותנו לא״י.
אמר ה׳ – ה׳ אמר אל המות, פה לא תמחץ אתה, רק מבשן אשיב – שאשיב את פליטי האויב מבשן שיברחו משם אל חוץ לארץ, וגם אשיב את האויב ממצולות ים – הוא ים המלח שהיה ג״כ בגבול ההוא המזרחי ושם נלחמו ג״כ, כמ״ש וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח, שהגיא מלח היה שם תחלה ים ונעשה במקומו גיא מלח כנודע, ואשיב אותם מן הארץ אל גבול ארצם ששם שולט המלאך המות.
אמר וגו׳ – אמר ה׳ אני אשיב אלה הנלחמים עליכם חיים לארצם כמו שהשיבותי בני מצרים ממצולות ים, לשון התול.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
that your foot may wade through blood, that the tongue of your dogs may have its portion from your enemies."
א. תִּ֥מְחַ֥ץ א=תִּ֥מֲחַ֥ץ (חטף)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
So that they will see the punishment of the wicked, they will dip their feet in the blood of the slain; the tongue of the wild beast will grow fat from their plumpness, some of them will be sated on the enemies.
לקבל אן תכ׳וץ׳ רג׳לך פי דמאיהם, ותתנצב כלאבך מן אולאיך אלאעדא.
כדי שהרגלים שלך ישקעו בדם שלהם. ושהכלבים שלך יהיה בהם כח לעמוד אל מול האויבים ההם.
למען, למען תשקע ותתגאל רגלך בדמם, ותהיה מנה לכלביך מאותם האויבים. בכל מקום תרגם מחץ ״והן״ רצוץ דכוי ושבירה, ורק כאן תרגם ״כ׳וץ״.
וגזרתי מנהו, מן וימן להם המלך1, ולפיכך עשיתיו מנה וחלק וכמו מנה אחת אפים2 שהיא חלק.
1. דניאל א ה.
2. שמואל א ה.
ואשתקקת מנהו, מן וימן להם המלך, פג׳עלתה וט׳יפה ונציב ומת׳ל מנה אחת אפים אלד׳י הו נציב.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 23]
למען תמחץ – רגלינו.
בדם – כשימחץ את ראש האויב תהא רגלנו בוקעת בדמם תמחץ לשון בוקע בתוך הדם, כמו: מחצה וחלפה רקתו (שופטים ה׳:כ״ו), כמו בקעה ולשון משנה הוא והיו עולי רגלים בוקעין עד ארכובותיהם בדם.
דבר אחר: תמחץ – שם כלי ששואבין בו יין מן הבור מחץ שמו, במסכת עבודה זרה (בבלי עבודה זרה ע״ד:).
מאויבים – מדם האויבים.
מִנהו – תהיה פרנסתו כדאמרינן מאי משמע דמן לישנא דמזוני הוא, דכתיב: אשר מנה את מאכלכם וגו׳ (דניאל א׳:י׳).
In order that your foot may wade through blood When He crushes the head of the enemy, our feet will wade through their blood. תִּמְחַץ is an expression of splitting into the blood, as: "she split (ומחצה) and penetrated his temple" (Shofetim 5:26), like בָּקְעָה, she split. This is Mishnaic Hebrew: "and the pilgrims were wading (בוקעים) up to their knees in blood." Another explanation: תִּמְחַץ The name of a vessel with which they draw wine from the pit is called מַחַץ, in Tractate Avodah Zarah (72b).
from the enemies From the blood of the enemies.
will have its portion Heb. מנהו, its sustenance will be, as we say (Suc. 39b): "How do we know that מן is an expression of food?" For it is written: "who appointed (מנה) your food, etc." (Dan. 1:10).
למען תמחץ רגלך – אותן הרודפים, שיהא רגלך מאודם בדם הריגת חלליהם שתדרך עליהם, כעניין שנאמר: ואדרכם באפי (ישעיהו ס״ג:ג׳). ועל ידי הדריכה – ויז נצחםא על בגדי (ישעיהו ס״ג:ג׳), לשון זה זימון להם.
א. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: וינחם.
למען תמחץ רגלך – כף רגלך לנוכח דוד, כי עלית למרום.
ותי״ו תמחץ רגלךא – לשון נקבה, כמו: רגלי עמדה במישור (תהלים כ״ו:י״ב), ותהיה המלה מהפעלים העומדים.
או תי״ו תמחץ לנכח דוד, וזה דרך משל.
ור׳ יהודה אמר: כי תמחץ הפוך, כמו: חמוץ בגדים (ישעיהו ס״ג:א׳).
לשון כלביך – רמז לאויבים שהיו מדברים על דוד.
ומאויביםב – מדם אויבים.
מנהו – כמו: מן הוא והלאה (ישעיהו י״ח:ז׳), ובא משונה בעבור היותו סוף פסוק.
ואחרים אמרו: כי מנהו כמו: צוהו. והשלש נקודות אין מנהג שימצאו תחת קמץ גדול כי הוא פתח קטן.1
1. כלומר סגול.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. ״כף רגלך... תמחץ רגלך״ הושמט ע״י הדומות בכ״י מנטובה 13, פרמא 2062.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״מאיבים״.
THAT THY FOOT MAY WADE.1Thy foot means, the sole of thy foot. The verse is directed to David. Compare,2Thou haste ascended on high (v. 19).3 The tav of timchatz raglekha (thy foot may wade through) is a feminine prefix.4 Compare, ragli amedah5be-mishor (My foot standeth in an even place) (Psalms 26:12). In this case the word timchatz (may wade through) is intransitive.6 On the other hand the word timchatz may be directed to David.7 This8 was said figuratively.
Rabbi Judah says that the letters of timchatz have been reversed.9 Compare chamutz (crimsoned)10 in crimsoned garments(Isaiah 63:1).
THE TONGUE OF THY DOGS. This alludes to David’s enemies who spoke about him.11
FROM THINE ENEMIES.12 From the blood of thine enemies.
FROM THINE. The word minnehu (from thine) is similar to min hu (from their beginning)13 in min hu va-hale’ah (from their beginning onward)14(Isaiah 18:7). Minnehu is irregularly vocalized15 because it comes at the end of the verse.
Some say that thine enemies refers to enemies in general and that the word minnehu is similar to the word menhu (of it)16 in a whisper of it17(Job 4:12). Minnehu alludes to their king.18 Others say that minnehu is similar to tzivvahu (commanded him).19 {However, this cannot be, for] a segol20 does not take the place of a kametz gadol, for [the segol] is a pattach katan.21
1. Hebrew, le-ma’an timchatz raglekha. Literally, that thy foot may wound, or that thy foot may be wounded. See below.
2. Reading ke-mo rather ki.
3. According to Ibn Ezra v. 19 is directed to David. See Ibn Ezra’s comments on verse 19.
4. In other words the tav of timchatz is a third person imperfect. It refers to raglekha (thy foot).
5. Amedah is feminine and governs ragli.
6. In other words timchatz is a third person imperfect and timchatz raglekha means, thy foot may be wounded, that is, your foot will appear to be wounded, for it will be red with the blood of your enemies.
7. In this case timchatz is a second person imperfect transitive verb and timchatz raglekha means, you will wound your foot, that is, you will appear to wound your foot, for it will be red with the blood of your enemies.
8. That thy foot may wade through blood.
9. Timchatz is a variant of techematz (you will redden).
10. From the root chet, mem, tzadi.
11. David’s Jewish enemies, who spoke evil about him.
12. The Hebrew reads, me-oyevim minnehu. Hence the interpretations which follows.
13. Minnehu is a combination of the words min and hu. Min hu means, from it (i.e. from that time). Ibn Ezra reads our verse as follows: That thy foot may wade through blood, the tongue of your dogs [shall lick the blood] of enemies from that time [and onwards]. In other words, David’s Jewish enemies will make peace with Him and will henceforth join him when he fights against non Jewish enemies. Filwarg.
14. Lit. From then onward.
15. Minnehu is vocalized with a chirik beneath the mem and a tzere beneath the nun. The word is normally vocalized with a segol beneath the mem and a sheva beneath the nun. Compare, menhu (thereof) in Job. 4:12.
16. Or, of him.
17. Translated literally.
18. This interpretation reads our verse as follows: That thy foot may wade through blood, the tongue of your dogs [shall lick the blood] of enemies, from him. In other words, David’s Jewish enemies will make peace with Him and will henceforth join him when he fights against non Jewish enemies and their king.
19. According to this interpretation minnehu is a combination of the word minnah (appoint a portion of food) and oto (him or it). Our verse should be interpreted as follows: That thy foot may wade through blood, the tongue of your dogs shall lick receive their portion from the enemies. See Rashi.
20. Ibn Ezra’s version of Psalms had a segol beneath the nun of minnehu. Our texts have a tzere beneath the nun of minnehu.
21. A kamatz katan (a segol) cannot take the place of a kametz gadol. If minnehu is like tzivvahu then minnehu should be vocalized minnahu. One cannot maintain that the segol beneath the nun of minnehu is in place of a kametz, for a segol does not take the place of a kametz gadol,
למען תמחץ רגלך – תאדם, כמו הפוך: תחמץ, מן חמוץ בגדים שפירושו אדום.
בדם לשון כלביך מאויבים מנהו – ופירוש הפסוק כן הוא: למען תמחץ רגלך ותמחץ לשון כלביך המלקקים דם האויבים כלומר כי הפגרים יהיו אוכלים אותם הכלבים ותאדם לשון הכלבים מן הדם ותאדם גם כן רגל ההולך עליהם.
וכ״ף רגלך וכ״ף כלביך, כנגד ישראל. ואפשר לפרש הכ״ף נכח השם והוא דרך משל על דרך חמוץ בגדים מבצרה (ישעיהו ס״ג:א׳) ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי (ישעיהו ס״ג:ג׳). ומלת בדם – סמוכה למלת מאויבים הרחוק ממנו לא ללשון כלביך הקרוב. וכמוהו רבים, כמו וירא אשה רוחצת מעל הגג (שמואל ב י״א:ב׳) שהוא כמו וירא מעל הגג אשה רוחצת וכן הדומים לו כמו שכתבנו בספר מכלול. לפיכך בדם קמוץ לפי שאינו סמוך ללשון כלביך אלא למלת מאויבים ומפני מ״ם מאויבים אין לו משפט הסמיכות להפתח, והוא כאלו אמר בדם הנשפך מאויבים.
ומלת מנהו תוספת ביאור כי כבר אמר מאויבים. ואמר עוד מנהו והוא יחיד דרך כלל. או יהיה פירושו מנהו ממלך אשור והוא הנכון כי אף על פי שלא מת במחנה אשור באשר שב לארצו בבושת פנים הכוהו בניו בחרב.
למען תמחץ - תטנף רגלך בדם - בדם האומות שהרעו לך1, כאמרו (לעיל נח יא) ׳ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע׳: לשון כלביך. וכן ׳תמחץ לשון כלביך׳2 מאויבים מנהו - יותר ממה שמחצו האויבים את רגליהם מן הדם שלך:
1. אבע״ז: ׳ור׳ יהודה אמר כי תמחץ הפוך כמו חמוץ בגדים׳, הרי שכאילו כתוב ׳תחמץ׳, שיהיה מלוכלך בדם. ורד״ק פירש יותר: ׳למען תמחץ רגלך - תֶּאֱדַם. כמו הפוך: תחמץ, מן (ישעיה סג, א) חמוץ בגדים, שפירושו אדום׳.
2. ׳למען תמחץ רגלך ותמחץ לשון כלביך המלקקים דם האויבים, כלומר, כי הפגרים המתים יהיו אוכלים אותם הכלבים, וְתֶאֱדַם לשון הכלבים מן הדם, וְתֶאֱדַם ג״כ רגל ההולך עליהם׳ (רד״ק).
למען תמחץ – למען יהיו רגליך נראים כאלו הם מחוצים על כי תדרוך בדם הרוגי אויביך ותלכלך רגליך בדמם.
מנהו – הכנת מזון כ״א מלשון כלביך יהיו ניזון מדם אויביך כי ילוקק דמם בלשונו.
קדקד שער – איש שער, כמו ואני תפלה, ואני מוסר לכולם (הושע ה׳).
תמחץ – המלוכלך בדמים נראה שנמחץ שם והדמים זבים מגופו.
מנהו – כינוי הנסתר בה״א וא״ו, ר״ל שהאויבים הם מהם מן הכלבים וממינם.
למען תמחץ רגלך בדם – שאלה השבים מן הארץ תהרוג אתה בחרבך ותמחץ רגלך מדמם, וגם תמחץ לשון כלביך מאויבים מנהו – מצייר את המות כשר הטבחים שי״ל כלבים שהולכים אתו לאכול את ההרוגים, וימחצו הכלבים את לשונם מאויבים אשר הם מנהו – שהם מהם ומהמונם שהאויבים הם שותפים ודומים לכלבי המות, שאחר שיהרגם המות יאכלו כלביו את בשרם, והמליצה שבארץ ישראל נפלו ע״י ה׳ ע״פ נס, וכשיצאו מגבול ארץ ישראל רדפו אחריהם והמיתום בחרב ובשרם השליכו לכלבים.
מנהו – מלשון מנה וחלק, והראוי מנתו, ובעלי הנקוד פירשוהו מלשון מִן ויהיה שיעורו מכל אחד שלא יתקיים מהם עד אחד, ונכון גם כן.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
They see Your goings, O God, even the goings of my God, my King, in holiness.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
The house of Israel has seen the paths of your presence on the sea, O God; they say, “The paths of God, king of all the world in holiness!”
פהם אד׳א ראוא סירך הד׳ה פי אעדאיהם יא רב, וסיר אחסאנך יא טאיקי ומלכי פי אלקדס.
ה׳! ואם הם יראו הליכותיך עם האויבים שלך. ואלי ומלכי! אם הם יראו את הליכות ההטבה שלך בתוך הקודש [ירושלים]..
ראו, והרי הם כאשר יראו הליכותיך פעליך אלא באויביהם אלהים, וארחות טובך אלי ומלכי בקדש נראה כי הכוונה בארץ הקדש ובעם הקדש.
וקו׳ ראו הליכותיך אלהים עלי סביל אלמגאז יעני אן תלך אלנצר לם תצדר אלא במא סטﹶי מן נור אללה אליהם וסרי מן רוח תאיידה פי מא בינהם פכאנהם עאיﹶנוא דֺלך ושאהﹶדוה כמא יקול פי מעונה אללה תע׳ ללקום אלמוٴיﹼﹶדין מנה כי ייי אלהיכם ההלך עמכם (דברים כ:ד) ולא יכון הולך אלא באנתקאלה ען וטנה פשבה אמדאדהם באלנצר באלסיﹶר.
It states, “Men see Your processions, O God” as a metaphor. It means that aid only flows from God shinning his light upon them and the spirit of His support among them. As if they see and witness this as its say, ‘God’s helped, may He be exalted, to his obedient people.’ “For it is the Lord your God who marches with you” (Deut. 20:4). However, “marches” means returning them to His land. He compares the assistance to (military) assistance (during the conquest of the land of Israel).
ראו הליכותיך אלהים – כלומר לאילו נאה לך להושיעם שכשראו הליכותיך בקדושתך בים קדמו שרים לשורר לפניך שירת הים ואחריהם באו הנוגנים אילו המלאכים.
They saw Your ways, O God That is to say, it is fitting that You save these people, for when they saw Your ways in Your sanctity in the sea, singers came first to sing before You the Song of the Sea, and after them came the minstrels these are the angels.
ראו – ישראל אלו הדרכים וההליכות שהלך השם עם ישראל פעם אחרי פעם.
THEY SEE. Israel saw the ways and goings that God went with Israel time after time. The meaning of in holiness is in heaven.1 Compare, The stars in their courses(Judges 5:20).2
1. Even Thy goings of my God, my king in holiness means, even Thy goings of my God, my king in heaven.
2. The stars in their courses is another way of saying, the stars in heaven.
ראו הליכותיך אלהים – ראו ישראל בראותם מגפת אויבים. ראו הליכותיך – ראו והכירו כי הליכותיך היו שהלכת לפניהם והכית אויביהם. ואותם הליכות היו הליכות אלי שהוא מלכי בקדש כלומר הוא מלך בשמים שהוא מקום הקדש ושלח מלאכיו לעזרת ישראל כמ״ש ויצא מלאך י״י ויך במחנה אשור (מלכים ב י״ט:ל״ה).
(כה-כז)ראו הליכותיך אלקים הליכות אלי מלכי בקודש. אתה, ׳מלכי בקודש׳ - משיח צדקנו, הנה ׳אלהים׳ - שהיו נביאי עליון1, ׳ראו הליכותיך׳ במראות הנבואה שהם ׳הליכות אלי׳, ובזה קדמו שרים לתת תהילה לאל בשיריהם: אחר - ואחר זה2, בעת הגאולה, נוגנים בתוך עלמות תופפות יאמרו, במקהלות ברכו אלקים [ה׳] ממקור ישראל - יותר ׳ממקור׳ תהילות וברכות ׳ישראל׳ שנעשו על ידי דוד המלך:
1. כמו שהשופטים נבקראו ׳אלקים׳ כאשר שופטים בצלם אלקים, ומתוך כל יכולים גם לחזות עתידות, כמבואר בבראשית (א א ד״ה אלקים) ובקהלת בכ״מ, כן נקראו הנביאים חוזי עתידות ׳אלקים׳, כי בוודאי נבואתם באה כאשר משיגים שלימות הצלם אלקים מעל לחוש החומרי ודו״ק.
2. אחר נוגנים, כמו: ואחר, וכן (חבקוק ג, יא): שמש ירח, והדומים לו (רד״ק).
(כה-כו) ופנה המשורר נגד מלך המשיח, ויאמר על צד הקריאה, הוי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ, כי מלוכתו תהיה מלוכת קדושה, הנביאים שעברו רָאוּ במראה נבואתם שהֲלִיכוֹתֶיךָ ודרכיך יהיו הֲלִיכוֹת אֵלִי1, קִדְּמוּ שָׁרִים – כבר בזמן שעבר לשורר על ביאתך והליכותיך, ואַחַר השרים קדמו נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת, שאפילו אותם הנוגנים על הדוכן בתוך המשמרות, משוררים מזמורים הסובבים על דרכיך והליכותיך:
ראו – ר״ל ראויים המה לזה כי כאשר ראו הליכותיך אל תוך הים בעמוד הענן.
בקדש – השוכן בשמי קודש.
ראו – אחר שספר ענין המלחמה יספר איך שב ה׳ שר הצבאות עם עמו אל ארץ ישראל אחרי הנצחון ואיך שררו לו במקהלות, וכמו שדמה מליצתו תחלה אל מליצות אדון הנביאים ויהי בנסוע הארון וכו׳, ידמה עתה שובו למ״ש ובנחה יאמר שובה ה׳ רבבות אלפי ישראל, שבשוב ה׳ מן המלחמה יצאו לקראתו רבבות אלפי ישראל בתופים ובמחולות, עת שראו הליכותיך אלהים בקדש – ששבת מן עבר הירדן אל ארץ הקדושה וראו הליכותיך הולכים בקדש, אז
ראו – בני עמך.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The singers go before, the minstrels follow after, in the midst of damsels playing upon tambourines.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
They rose up early and uttered a song after Moses and Aaron who were playing melodies before them, in the midst of the righteous women who were with Miriam playing timbrels.
רמז תשצט
קדמו שרים אחר נוגנים – כיון שעלו ישראל מן הים רצו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה, אמר רבי אבין משל למה הדבר דומה למלך שירד למלחמה ונצח ובאו בנו ועבדו ועטרה בידם ליתן בראשו של מלך באו למלך ואמרו לו בניך ועבדיך עומדים ועטרה בידם ליתן בראשו של מלך, מי יכנס תחלה, אמר להם שוטים שבעולם עבדי קודם לבני יכנס בני תחלה, כך כיון שעלו ישראל מן הים אמר להם הקב״ה למלאכי השרת חניתו ישראל תחלה שנאמר אז ישיר משה נמצאו הנשים ומלאכי השרת עומדים, אמר רבי חייא בר אבא רב השלום עשה שלום ביניהם שנאמר קדמו שרים – אלו ישראל, אחר נוגנים – אלו המלאכים, בתוך עלמות תופפות – אלו הנשים. אמר רבי השמים לא אקבל דבר זה אלא הנשים קלסו תחלה. אחר נוגנים – אלו המלאכים שקלסו באחרונה, התחילו המלאכים להתרעם לפני הקב״ה לא דיינו שקדמו לנו האנשים אלא אף הנשים. אמר להם הקב״ה חייכם כן, אמר רבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמני ראה מה כתיב ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול, מהו אחרי, אחרי שקלסתי אני וחברי אמרו מלאכי השרת ברוך כבוד ה׳ ממקומו.
תקדם אלמנשיון מנהם מע אלמלחנין, מע פתיאן מדפפין.
נגשו המשוררים יחד עם המלחינים בתוך נערים מתופפים.
קדמו, יגשו המשוררים שבהם עם המנגנים עם בחורים מתופפים.
ופירשתי עלמות, עלמים. לפי שלא היו אומרים את השיר כי אם גברים מן הלוים דוקא. ולא מצאתי שמוזר בעיני אבותינו לומר בלשון זכר את הראוי להיות נקבה ולומר בלשון נקבה את הראוי להיית זכר כמו הרות הגלעד1 שהם הרים, וכמו עתים מזומנות2 שהיא מזומנים, וכל הדומה לזה.
1. עמוס א יג.
2. נחמיה יג לא.
ופסרת עלמות, פתיאן, למא כאן אלשיר לם יקולה אלא אלרג׳אל מן אללוים כ׳אצה, ולם אג׳ד מנכר ענד אבאינא אן יד׳כרוא אלאסם אלמונת׳ אוקאתא ויונת׳ון אלמד׳כר מת׳ל הרות הגלעד אלד׳י הי הרים, ומת׳ל עתים מזומנות אלד׳י הי מזומנים, ומא מאת׳ל ד׳לך.
קו׳ קדמו שרים פרחא ענד תלקיה אٓיﹺבה טֺאפרא.
ותופפות יע׳ צֺארבאת [90 א] ללדפוף.
The phrase “First come singers” means a joy upon receiving (news) of David’s return from victory.
And “Tôfēfôth”, meaning beating of the drums.
בתוך עלמות תופפות – בתוך מרים ונערותיה אשר לקחה התוף בידה ואמרו בשבחם.
in the midst of maidens playing timbrels With Miriam and her maidens, who took the timbrel in her hand, and they said with their praise...
קדמו שרים – המשררים, בפיהם אחר הנגנים – כדכתיב: אז ישיר משה (שמות ט״ו:א׳).
2. וכן בשמות ט״ו:כ׳ (רק לאחר השירה): ״ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת״.
קדמו – תופפות – שם התואר, או פועלות מפעלי הכפל, ונקמץ הפ״א בעבור היותו סוף פסוק. רק מתופפותא על לבביהן מעלומי העין.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״מתפופפות״.
THE SINGERS GO BEFORE. The word tofefot (timbrels) is an adjective.1 On the other hand tofefot might be a verb in the present. It based on a double root.2 The peh is vocalized with a kametz3 because tofefot comes at the end of a verse. However, the word metofefot (tabering) in Tabering upon their breasts (Nahum 2:8) comes from a stem that drops its middle root letter.4
1. Meaning drummers. Ibn Ezra renders the end of our verse, “in the midst of damsels [who are] drummers.”
2. Its root being taf, peh, peh.
3. A tzere. A tzere is referred to as a kametz katan. Hence Ibn Ezra refers to the tzere as a kametz. (Filwarg) Ibn Ezra’s point is that tofefot is vocalized with a tzere rather than with a sheva because it comes at the end of a verse.
4. It comes from the root taf, vav, peh.
קדמו שרים – המשוררים שהיו בישראל קדמו הם לשורר בפה ואחריהם הנוגנים בכלי ובתוכם העלמות תופפות.
או השרים והנוגנים בתוך עלמות תופפות.
ופירוש תופפות – מכות בתוף אשר בידם כי דרך הנשים להכות בתוף, כמ״ש ותקח מרים הנביאה אחות אהרון את התוף בידה (שמות ט״ו:כ׳).
אחר נוגנים – כמו ואחר וכן שמש ירח (חבקוק ג׳:י״א), והדומים לו.
קדמו שרים אחר נגנים – זה א׳ מן המקראות שקראו עיטור סופרים וכבר ביארתי זה הענין על תשלומו סוף פ׳ בהעלתך.
שרים – משוררים.
עלמות – נערות.
תופפות – מלשון תוף והוא כלי שיר.
קדמו שרים – כאשר נמשכו אחריו והלכו בחרבה ומצרים נטבעו אז השרים הקדימו לשורר בפה את השירה ואחריהם נגנו המנגנים בכלי נגון לבשם הקול.
בתוך עלמות – הם מרים וחברותיה ביניהן היו תופפות לנגן בהם להודות על הנס.
שרים, נגנים – השיר בפה והניגון בכלי, והשרים הולכים אחר נוגנים קודם הליכות ה׳.
תופפות – תואר.
קדמו שרים – לפני הליכותיך הלכו שרים, כמלך השב מן הנצחון ומשוררים הולכים לפניו,
אחר נוגנים – והמשוררים הלכו אחר נוגנים המנגנים בתוך עלמות תופפות – הנוגנים הולכים תחלה ואחריהם לפני הליכות המלך הלכו המשוררים לשיר גבורתו ונצחונו.
קדמו וגו׳ – בשוב בני החיל מן המלחמה באו לקראתם משוררים ומנגנים ועלמות בתף ומחול, וישירו במקהלות וגו׳.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Bless you God in full assemblies, even Adonai, you that are from the fountain of Israel.
א. בָּרְכ֣וּ א=בָּרֲכ֣וּ (חטף)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
In the midst of the assemblies, bless God, exalt the LORD, O fetuses in the bellies of their mothers, O seed of Israel!
במקהלות ברכו אלהים – היה רבי מאיר אומר מנין שאפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים שנאמר במקהלות ברכו אלהים אדני ממקור ישראל. ריה״ג אומר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלהים.
פקאלוא בארכוא אללה מן מעדן אלאסראיל פי אג׳ואק.
וכך הם אמרו: תברכו את ה׳ ממקור ישראל בתוך הקהלים.
במקהלות, ויאמרו ברכו את ה׳ ממקור ישראל בתוך מקהלות.
ואיחרתי שבוץ במקהלות כדי שיתבאר הפסוק שהוא הללו את ה׳ במקהלות שיהיו בהם בנימין ויהודה ונפתלי וזבולון ויתר בני ישראל, ולא הזכיר את המקצת הללו אלא על דרך הצמצום והקצור.
ווכ׳רת נט׳אם במקהלות חתי יתביין אלנץ אנה סבחוא ללה פי אג׳ואק יכון פיהא בנימין ויהודה ונפתלי וזבולון וסאיר בני אסראיל, ואנמא ד׳כר הד׳א אלבעץ׳ אקתצארא ואיג׳אזא.
(כז-כח) וקו׳ ממקור ישראל יעני ענצר אלאסראיליין ותקדירה במקהלות מקור ישראל ברכו אלהים. ואלשבטים ואלמדֺכורין בעד הדֺא פי קו׳ שם בנימן ומן בעדה פיושך אן יכונוא אשד באסא ואٴקוי צברא פתראה יצף בנימין בקו׳ נוקשי רומי קשת מימינים ומשמאילים באבנים ולירות בחצים וג׳ (דברי הימים א יב:ב). וזבולון ונפתלי בקו׳ זבולון עם חרף נפשו למות (שופטים ה:יח) ונפתלי עלי מרומי שדה (שופטים ה:יח). ואמא יהודה פהם אנצארה וסבטה.
(27-28) The verse “from the fountain of Israel” means Israelite origins It is approximately, ‘In the assemblies from Israel bless God.’ The following tribes are mentioned in the verse Benjamin etc. They are the strongest, courageous, the most powerful, (and) patient. We see Benjamin is describes in “they were armed with the bow and could use both right hand and left hand to sling stones or shoot arrows” (I Chr. 12:2). Zebulon and Naphtali; “Zebulun is a people that mocked at death” (Jud. 5:18), whilst Judah is described as rendering assistance and generous.
במקהלות ברכו אלהים אדני ממקור ישראל – אף עוברים ממעי אמן אמרו שירה.
In congregations bless God, the Lord, from the womb of Israel Even the fetuses in their mothers' wombs recited the Song.
במקהלות – משה ובני ישראל ברכו אלהים, וכמו כן: ממקור ישראל – מן הנשים, כדכתיב: יהי מקורך ברוך (משלי ה׳:י״ח).
במקהלות – ממקור ישראל – היוצאים ממקור ישראל, כמו: וממי יהודה יצאו (ישעיהו מ״ח:א׳).
IN FULL ASSEMBLIES… FROM THE FOUNTAINS OF ISRAEL. Those who are descended from the fountain of Israel.1 Compare, And are come forth out of the fountain of Judah(Isaiah 48:1).
1. Our verse literary reads: Bless ye God in full assemblies, even the Lord, from the fountains of Israel. Hence Ibn Ezra’s comments.
במקהלות ברכו אלהים – להודיע נפלאותיו לכל.
אדוני ממקור ישראל – ברכו את י״י כל אותם שיצאו ממקור ישראל, כמו כל זרע יעקב כבדוהו (תהלים כ״ב:כ״ד).
יאמר אם כן, אתם שבאותו הדור, בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים ה׳ יותר מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל, יותר ממה ששמחו במלכות שאול שממנו התחיל ׳מקור׳ המלכות לישראל:
במקהלות – מפני הגעיא שעם השוא תקרא פתח בהרחבה מכלול דף קפ״ט ובפ״ק דכתובות מניין לברכת חתנים בעשרה שנאמר ויקח עשרה אנשים דרות רבי אבהו אמר מהכא במקהלות ברכו אלהים וכתבו התוספות אע״ג דמקהלות תרי קהלות משמע אין סברא לחלק בין עשרה לעשרים בשום ענין ומקהלות דעלמא בעי למימר ומיהו בירושלמי פ׳ שלשה שאכלו דריש במקהלות חסר וא״ו עכ״ל. ובכל ספרים שלנו מלא וכן במסורת פרשת מסעי ויחנו במקהלת לית חסר וא׳ מלא במקהלות ברכו.
במקהלות – בקהל רב ברכו את ה׳.
ממקור ישראל – המברכים היו אלו הבאים ממקור ישראל ר״ל מזרע ישראל כינה הזרע במי המקור ודוגמתו וממי יהודה יצאו (ישעיהו מ״ח:א׳).
במקהלות – ועמהם הלכו מקהלות רבות אשר ברכו אלהים ואדני, ממקור ישראל – ר״ל בארץ ישראל, ידמה את המחנות שיצאו חוץ לארץ למלחמה שהיו ג״כ מקהלות, כמים שנזלו חוץ למקור, ואת ההולכים לקראתם מארץ ישראל יצייר כמקור עצמו המלא מים רבים ומקהלות אין מספר.
ממקור ישראל – לשון קריאה – אתם היוצאים ממקור ישראל ברכו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
There is Benjamin, the youngest, ruling them, the princes of Judah their council, the princes of Zebulun, the princes of Naphtali.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
There Benjamin, least of the tribes, who first of all went into the sea -- because of this, he received kingship; and after them went down the princes of Judah; the tribes stoned them with stones, and they received dominion after them;1 the princes of Zebulun were their merchants, and the princes of Naphtali were their warriors.2
1. They received dominion after them: and after Saul, David from the tribe of Judah became king, and the chiefs of Judah wore purple to serve him.
2. Their warriors: supplying food to them from their inheritance.
שם בנימן צעיר רודם – היה רמ״א בשעה שעמדו ישראל על הים היו השבטים נוצחין זא״ז זה אומר אני ארד תחלה וזה אומר אני ארד תחלה, קפץ שבטו של בנימן וירד לים שנאמר שם בנימן צעיר רודם אל תקרי רודם אלא רד ים והיו שרי יהודה רוגמין אותם שנאמר שרי יהודה רגמתם לפיכך זכה בנימן ונעשה אושפיזכן להקב״ה שנאמר ובין כתפיו שכן, ושבט יהודה זכה למלוכה שנאמר היתה יהודה לקדשו, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן אמר לקטן תעמידני עם הנץ החמה אמר לגדול תעמידני בשלש שעות, בא הקטן להעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו הגדול אמר לא אמר לי אבא אלא עד שלש שעות, מתוך שהיו צווחין נר אביהן אמר להן בני לא נתכוונתם שניכם אלא לכבודי אף אני לא אקפח שכרכם. אמר רבי יהודה לא כך היה המעשה, אלא זה אומר איני יורד תחלה וזה אומר איני יורד תחלה מיד קפץ נחשון בן עמינדב לים שנאמר סבבוני בכחש אפרים וגו׳ ויהודה עוד רד עם אל, ועליו מפורש בקבלה הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש אל תשטפני שבולת מים, מיד אמר הקב״ה למשה ידיד טובע בים ואתה עומד ומאריך בתפלה, אמר ליה רבש״ע ומה בידי לעשות אמר ליה דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך, לפיכך זכה יהודה לממשלה בישראל שנאמר היתה יהודה לקדשו, מה טעם היתה יהודה לקדשו משום דהים ראה וינוס, הוי נודע ביהודה אלהים כו׳ (כתוב בשמואל ברמז קכ״ו).
והנאך בנימין אלצגיר ואליהם, ורוסא יהודה קואדהם, ורוסא זבולון ונפתלי חאצ׳רון.
ושם בנימין הצעיר הוא האחראי עליהם. וראשי יהודה הם המנהיגים אותם בנוכחות ראשי זבולון וראשי נפתלי.
שם, ושם בנימן הצעיר מושלם ושרי יהודה מנהיגיהם ושרי זבולון ונפתלי נוכחים.
ופירשתי רגמתם, מנהיגיהם, מלה בודדת ודומה לרודם שהוא מושלם.
(כח) ואלצֺמיר פי רודםורגמתם עלי אלאעדא פקו׳ רודם עלי אנהם מאלכין להם מתסלטין עלי אלאעדא עליהם לאן רדה מתעד באלבא לא תרדה בו בפרך (ויקרא כה:מו, ויקרא כה מג) ודונהא לא ירדנו בפרך (ויקרא כה:נג) ואٴתﹶי רודֵם בצרי מתֺל איה המעלם מים (ישעיהו סג:יא).
ורגמתם עלי אנה חגארהם תרגמהם.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 27]
(28) The subject of “who rules” and “who command them” refer to (Israel’s enemies. It says “who rules” (meaning), they rule over them, overlord of their enemies. RDAH is intransitive with Beṯ. “no one shall rule [tirdeh bô] ruthlessly over the other” (Lev. 23:43) and without them; “he shall not rule ruthlessly [yirdennū] over them” (Lev. 25:46). It is punctuated with a Ṣērē as in “Where is He who brought them [Rôdhēm] up from the Sea” (Is. 63:11).
“Who command them” as in their quarries stones them.
שם בנימין – הצעיר נעשה רודה עליהם.
רודם – כמו רודָם. משם זכה להיות מלך לפי שירד תחלה לים. וכן אמר לו שמואל לשאול הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה (שמואל א ט״ו:י״ז), ותרגמו יונתן שבטא דבנימן עבר בימא בריש כל שאר שבטיא.
שרי יהודה רגמתם – מתקנאים בהם וזורקין בהם אבנים וכן שרי זבולן ונפתלי וכן אמר לו צוה אלהיך עזך.
דבר אחר: רגמתם – לבושי בגדי רקמתם, לשון ארגמן, כן חברו מנחם.
There Benjamin the youngest became the ruler over them.
rules over them Heb. רֹדֵם, like רֹדָם, with a "kamatz." From there, he merited to become king because he descended first into the sea, and so did Samuel say to Saul: "Even if you are small in your own eyes, are you not the head of the tribes of Israel?" (I Sam. 15:17) which Jonathan paraphrases: The tribe of Benjamin crossed the sea at the head of all the other tribes.
the princes of Judah pelt them with stones They envy them and throw stones at them, and so do the princes of Zebulun and the princes of Naftali. So, he says to him, "Your God has commanded your strength." Another explanation: רִגְמָתָם is the equivalent of רִקְמָתָם, their embroidery, their embroidered garments, an expression of purple (ארגמן). In this way Menachem associated it (p. 161).
שם – בצאתם מן הים פגעו בהם מלחמות, ושרי בנימן היו הולכים בראש החיילות, וכן שרי יהודה וזבולן ונפתלי.
שם בנימן צעיר – במספר, כי היה הזמן קרוב לדבר פילגש בגבעה.
או בעבור היותו קטן מכל הבנים.
וטעם רודם – הרודה שיש להם, והמ״ם סימן במקהלות, ובא בקמץ קטן תחת גדול, כמו: המעלם מים (ישעיהו ס״ג:י״א).
ורגמתם – כמו שרים, וככה: רגם מלך, וכבר הזכרתי זה הפסוק בתחלת המזמור.
THERE IS BENJAMIN, THE SMALLEST.1 The smallest tribe in number.2 Benjamin is so described because this poem was composed close in time, to the incident of the concubine in Gibeah.3 On the other hand the tribe might be so termed, because Benjamin was the youngest of the son’s of Jacob.
The meaning of rodem (ruling them), is their ruler.4 The mem of rodem is a suffix. It refers to the assemblies (v. 27).5 The dalet of rodem is vocalized with a tzere in place of a kametz.6 Compare, ha-ma’alem (that brought them up)7 in that brought them up out of the sea(Isaiah 63:11).
The word rigmatam (their council) means [their] princes. Similarly, and Regem-melech (Zech. 7:2).8
I have taken note of this verse at the beginning of the psalm.9
1. Hebrew tza’ir. The word tza’ir means small, little or insignificant. It also means young.
2. In population.
3. Where the tribe of Benjamin was decimated. See Chapter 20 of Judges.
4. For rodem is a combination of the words rodeh and otam.
5. The meaning sham Binyamin rodam (there is Benjamin... ruling them) is, there Benjamin is their ruler, that is, Benjamin is ruling the assemblies.
6. According to the rules of Hebrew grammar our word should have read rodam.
7. Here too a tzere has been substituted for a kametz, for the word should have read ha-ma’alam.
8. The word regem and melekh (king) are similar in meaning.
9. See Ibn Ezra on verse 2.
שם בנימין – בנימין ויהודה היו בימי חזקיהו ועל שני השבטים האלה היה מולך כי שאר השבטים גלו בימי הושע בן אלה בשנה התשיעית למלכו בשנת שש לחזקיהו. (מלכים ב י״ח:י׳) ודבר מלך אשור היה בשנת ארבע עשרה לחזקיהו. ומה שאמר שרי זבולון שר נפתלי כי נשארו מעטים משאר השבטים מפוזרים בארץ ישראל מעט כאן ומעט כאן. ואף בימי יאשיהו היו שם, כמ״ש בדברי הימים וזכר הנה שרי זבלון ושרי נפתלי כי אותם באו לירושלים לעזר וכן שרי יהודה מכל המקומות שהיו שם באו לירושלים ובנימין גם כן.
ופירוש רגמתם – קיבוצם כלומר כי בירושלם נתקבצו כולם.
ואמר בנימין צעיר – כי היה צעיר השבטים.
ופירוש רדם – רודה כלומר בנימין רדה בהם באויבים ואף על פי שהם היו חיל גדול כי אלהים הכה אותם וישראל בזו הבזה. ומלת רודם בקמץ קטן תחת קמץ גדול וכן המעלם מים (ישעיהו ס״ג:י״א).
ואמר: שם – ר״ל במקום הברכה והתהלה יהיו כל השרים והגדולים שבשבטים אלה ויברכו כולם השם במקהלות העם.
ורז״ל דרשו הפסוק הזה על ישראל כאשר עברו בים ואינו מסדר המזמור.
(כח-לא)שם בנימן צעיר רודם. כי אמנם, אז היתה איזו ממשלה גם לבנימין ולשרי השבטים1, והם המליכו את דוד, אמנם עתה צוה אלקיך עזך - האל יתברך הוא ׳ציוה׳ את מלכותך, כי אמנם עוזה אלקים זו פעלת לנו מהיכלך - שהוא בציון, וצוית שימלוך עלירושלים - שהיא מטרופולין של ארץ ישראל, כי בציון ייגלה המשיח תחילה, כאמרו (ישעיה נט כ) ׳ובא לציון גואל׳: לך יובילו מלכים שי. הנה מלכי האומות ׳יובילו שי׳ ומנחה ׳לך׳, המשיח, אך אתה2, גער חית קנה - אל תקבל מנחת ׳חזיר מיער׳, וכן מנחת עדת אבירים, [גרמניא של אדום]3, שהם בעגלי עמים - שבתוכה מלכים ושרים רבים4, אף על פי שעתה זה העם הוא מתרפס - משפיל עצמו ונכנע ברצי כסף - בשברי כסף5, כי אמנם הוא הרבה להרע לישראל6: בזר עמים. פיזר ואיבד את ישראל מארצם7, ועם זה קרבות יחפצו - בגזירותם נגד ישראל8:
1. ׳רודם׳ – נעשה רודה עליהם, כמו רודם בקמ״ץ (רש״י). וטעם רודם הרודה שיש להם והמ״ם סימן במקהלות ובא בקמץ קטן תחת גדול כמו המעלם מים (אבע״ז). רגמתם כמו שרים (אבע״ז).
2. המשיח.
3. חסר בדפוס.
4. גרמניה בזמן רבינו היתה מחולקת לנסיכויות ומלכויות קטנות רבות.
5. מצודות: מתרפס - נעשה מרמס ר״ל מוכנע וירוד בעבור רצוי הכסף כי מבלעדי הכסף אין לרצותו להכניע זדון לבו. ויתכן שכוונת רבינו שלעתיד יתרפס אלינו וירצה לרצות אותנו בכסף קטן [שילומים מגרמניה?], ולכן מזהיר לא לקבל מנחה זו מידו. [אך רק משיח הוזהר על כך, לא מדינת ישראל...].
6. רומז למסעי הצלב, ואנן מה נעני אבתריה...
7. בזר עמים - פזרו את השבטים (רש״י).
8. רד״ק: בזר עמים קרבות יחפצו, כשפזר אותם עמים שהיו חפצים למלחמות. בזר, כמו: פזר. וכן (דניאל יא, כד): ורכוש להם יבזר, כמו: יפזר, והבי״ת והפ״א ממוצא אחד׳. ולפי הנ״ל, אולי פיזר ואיבד ישראל מארצם, מאירופא, ובשביל לעשות זה קרבות יחפצו, אף שלא היתה להם שום סיבה להתחיל במלחמה אלא להשמיד את ישראל.
ונתן הסיבה ואמר, לפי שאז במלכות שאול, שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם, שלא נהג שאול נשיאותו להטיל אימה כראוי, רק נעשה ׳צעיר׳, וזהו שהוכיחו באמרו (שמואל א׳ ט״ו:י״ז) ׳הלוא אם קטן אתה בעיניך׳ וגו׳. ועוד, אז שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם שָׂרֵי זְבֻלוּן וגו׳, שכולם היו שרים:
צעיר – קטן.
רודם – ענין ממשלה כמו רדה בקרב אויביך (תהלים ק״י:ב׳).
רגמתם – ענין השלכת אבנים.
שם – בעבור הירידה אל הים שירדו שם זכה בנימן צעיר השבטים לצאת ממנו שאול המלך להיות רודה ומושל בישראל כי הם ירדו תחלה אל הים ובעבור זה זכו למלוכה כן ארז״ל.
רגמתם – היו רוגמים עליהם באבנים כי היו מתקנאים בהם.
שרי זבלון וגו׳ – וכן גם המה ריגמום באבנים ומוסב למעלה לומר ראויים המה לנס כי אינם כפויי טובה ומודים על הנס.
רודם – רודה אותם, והרד״ק מפרש כמו רודם רודה בם, וכבר בארתי זה (יחזקאל ל״ד ד׳) שבד׳ מקומות נקשר הרדיה עם מלת את ע״ש.
רגמתם – רוגם עליהם באבנים.
שם – (הם דברי השיר שאמרו), יציירו את העמים שהביאו שבי כאלו הביאו חיות המדבר פרים עם אבירים ונכנעו לפניהם עד שנער הצעיר שהוא בנימין רודם במקלו,
ושרי יהודה א״צ למקל כי ירדו בה ע״י רגמתם – ע״י שישליכו עליהם צרור אבן, כמו שישליכו על הבהמה להטותה הדרך, וכן שרי זבולון ונפתלי.
בנימין צעיר – שבשבטים ובפרט אחר מעשה פלגש בגבעה ועכ״ז הוא לבדו די לרדות בהם, שרי יהודה זבולון ונפתלי הם בעצמם רגמו את קציניהם (יהושע י׳:כ״ד) ופרטי מלחמה זו שעליה חובר מזמור זה לא נודעו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Your God has commanded your strength. Be strong, O God, You that have done for us.
א. ז֝֗וּ א=ז֝וּ (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
God has commanded your strength; be strong, O God, abide in this sanctuary you have made for us!
וקד אמר רבך אלד׳י הו עזך אן תסלוה אללהם פאעזנא כמא טאל מא פעלת לנא.
וכבר צוה אלוהיך שהוא העוז שלך שתבקש ממנו. ה׳! אם כך תעוז אלינו כפי שרבות עשית לנו כאלה.
צוה, וכבר צוה אלהיך שהוא עזך שתבקשו מלפניו אלהים עשה לנו כפי שתמיד פעלת לנו.
תֺם יכׄאטב דוד בקו׳ צוה אלהיך עזך. תֺם דעא אלי אללה פי קו׳ עזה אלהים.
Then he (the author) addresses David “Your God has ordained strength for you.” Then he calls out in prayer to God in the verse “the strength, O God.”
עוזה אלהים וגו׳ – עכשיו חוזר המשורר לתפלתו שהתפלל יקום אלהים ויפוצו אויביו עוזה אלהים והתגבר אשר כל אלה פעלת לנו.
show this strength, O God, etc. Now the Psalmist returns to his prayer that he prayed, "Let God rise, and let His enemies scatter." Show Your strength, O God, and strengthen Yourself, for You have wrought all these for us.
צוה הקב״ה עוזה לנו.
צוה – עזך – לנכח דוד, וזה עזה, כמו: הגבורה אתה האלהים פעלת לנו. והנה משקל עזה כמו: חקה.
THY GOD HATH COMMANDED THY STRENGTH. Thy strength is directed at David. The word uzzah (strong) means, might. The meaning of uzzah Elohim zu pa’alta lanu (be strong, O God, Thou hast wrought for us) is: You O God wrought this mighty thing1 for us.2Uzzah (strong) follows the paradigm of chukkah (statute) (Num. 9:14).
1. You gave David the might referred to in the first clause of this verse.
2. Ibn Ezra reads our clause, uzzah zu Elohim pa’alta lanu.
צוה אלהים עוזך – כנגד ישראל בדרך כלל או כנגד חזקיהו. אמר הנס הזה שהיה לך על האויב אלהיך צוה אותו לפיכך הודו כלכם.
ואמרו עוזה אלהים זו פעלת – העזה זאת אתה פעלת לנו ועזה נכתב בוי״ו עם הדגש והדומים לו כתבנו בספר מכלול.
(כט-ל) אבל עתה צִוָּה אֱלֹהֶיךָ עֻזֶּךָ ומלכותך, לפיכך יותר ראוי לברך את ה׳ בשמחה עתה1 ממה שברכו אז ׳ממקור ישראל׳.
יאמר המשורר2, עוּזָּה אֱלֹהִים זוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ, עד עתה לא היתה ולא נתפשטה מלכות ישראל כי אם מֵהֵיכָלֶךָ עַל יְרוּשָׁלִָם, אבל עתה, לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי מארבע כנפות הארץ:
1. בימי דוד.
2. כנראה על המשיח.
עוזה – נכתב בוא״ו עם הדגוש.
צוה אלהיך – כבר צוה אלהיך העוז והחוזק אשר יבוא לך.
עוזה אלהים זו – ר״ל העוז הזו הבא מאלהים אשר עשה על הים הנה זה בעצמו כבר פעלת לנו על הגאולה ההיא כי כל ענייני הגאולה שמורה ומוכנת.
עוזה – שם, ע״מ חוקה אחת.
(כט-ל)צוה – כן צוה אלהיך – כן צוה עזך – הוא צוה שיכנעו לפני עם ה׳,
עוזה אלהים – אתה עוז אלהים! (מצייר העוז כעצם מופשט) זו פעלת אתה לנו – כי לא בכחנו עשינו את החיל, ור״ל זו פעלת לנו מהיכלך אשר הוא על ירושלים – שבהיכל שכן עוז ה׳, ולכן לך יובילו מלכים שי – השי שהביאו מלכים הוא שייך לך, ורמז עמ״ש (שמואל ב ח׳) שתועי מלך חמת שלח לדוד כלי כסף וכלי זהב על אשר הכה את הדרעזר ודוד הקדיש אותם לה׳.
צוה – האל גזר עליך שתתקיים בעוזך.
זו – רשר, בחילוף אותיות (זהב־דהב) די בלשון ארמי.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Out of Your temple at Jerusalem kings shall bring presents to You.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ומההיכל שלך עם שאר [תושבי] ירושלים שמביאים אליה המלכים את המתנות.
מהיכלך, ומהיכלך עם שאר ירושלם אשר יובילו אליה המלכים מנחות.
ומוסב פסוק מהיכלך למה שאחריו ויהיה מהיכלך גער חית קנה גרש את העמים ממקדשך.
ויתצל פסוק מהיכלך במא בעדה פיכון מהיכלך גער חית קנה אטרד אלאמם מן קדסך.
ואמא קו׳ מהיכליך על ירושלים פאנה יחתמל אן יכון כׄטאבא ללה וכׄטאבא לדוד ומענאה עלי אנה לדוד מן מוצֺע קצרך [90 ב] עלי מעני אנך פי קצרך ותגלב אליך אלמלוך אלהדאיא אלי ירושלים כאנה קאל אל היכליך אל ירושלים. ועלי אנה ללה מן אגל אם היכלך וסכינתך על ירושלים תקרב לך אלמלוך אלקראבין כאנה קאל מאשר היכלך על ירושלים.
The verse “from Your palace above Jerusalem” It is an addressed to Him (God) and to David. It means, David in the location of your palace. Meaning You are in your palace whilst the kings bring presents to you in Jerusalem as if it said; ‘to your palace in Jerusalem.’ With regards to it meaning to Him (God), from palace and Your abode in Jerusalem the kings will bring the sacrifices as if it said; from your palace in Jerusalem.
מהיכלך על ירושלם וגו׳ – וממה שיראו המלכים כבוד היכלך אשר על ירושלם יובילו לך דורון ושי.
From Your Temple, which is over Jerusalem, etc. And since the kings will see the glory of Your temple, which is over Jerusalem, they will bring You a gift and a tribute.
מהיכלך – על הארון היה אומר, כשהיה הארון בהיכלך, אז ייראוך ויובילון לך שיי למרחוק לד{ו}רון.
מהיכלך – הטעם כי מהיכלך הכ״ף לנכח דוד, עד המקומות הרחוקים תהיינה המנחות המובאות לך.
OUT OF THY PALACE. The kaf of hekhalekha (thy temple) is directed to David. The meaning of our verse is: The gifts brought to you shall extend from your palace to the distant places.1
1. Ibn Ezra renders Out of your palace as, a great distance out of your palace. He interprets our verse as follows: From a great distance out of your palace at Jerusalem, shall the gifts that the kings bring to you extend.
מהיכלך – יש מפרשים המ״ם במקום בי״ת וכן י״י מסיני בא כמו בסיני.
ואין צורך להוציאם ממשמעם. ופירוש מהיכלך כמשמעו כמו נורא אלהים ממקדשיך (תהלים ס״ח:ל״ו) כלומר מהיכלך ששם שוכן הכבוד יצא על ירושלם העז שנוצלה מהאויב מה שלא נוצלו שאר ערי יהודה לפיכך יובילו מלכים שי שיכירו כי העז בא להם לישראל מכבודך השוכן בתוכם לכך יובילו לך מלכים מנחה.
מהיכלך – בעבור היכלך יובילו מלכים מנחה לירושלים ושימוש המ״ם כמו ומשנאתו אותם (פרשת עקב) מיראתו אותו (שמואל ב׳ ג׳:י״א) מ״ם הסבה.
שי – אולי מקורו שה כלומר בהמות לעולה וזבח.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Rebuke the wild beast of the reeds, the multitude of the bulls with the calves of the peoples, everyone submitting himself with pieces of silver. He has scattered the peoples that delight in war!
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Rebuke the armies of sinners, shatter them like reeds, the assembly of warriors who trust in calves, the idols of the Gentiles. His favor is toward the people who are occupied willingly in the Torah, which is purer than silver. Scatter the peoples who desire to wage war!
עדת אבירים בעגלי עמים – ששחטו אבירי עם כעגלים שאין להם בעלים, מתרפס ברצי כסף שפושטין פסת יד לקבל ממון ואין עושין רצון בעלים.
בזר עמים קרבות יחפצו – מי גרם לישראל שיתפזרו בין האומות, קרבות שהיו חפצים בהן.
תגער במלכים שהם דומים לחיות שבאגם. וכך הנכבדים יהיו עוברים אלינו לשלם את חובותיהם. ולהביא אלינו מתנות מהאומות ויחפצו להיות קרובים אלינו.
גער, גער במלכים המשולים לחית היער, ואז יהיו נכבדי העמים צועדים אלינו בשילומי ממון ומתנות שיתנדבו בהן וקרבנות. ותרגם בזר ״גואיז״ מתנות, וראה בפירושו לקמן קיב ט. והוא כמו להם יבזור, בדניאל יא כד.
וקראם חית קנה על דרך מה שראה דניאל וארבע חיון רברבן... קדמיתא כאריה1. ופירשתי קנה. אגמים, לפי שחיות היער שוכנים בהם ויש בהם קנים, והיא שורש המלה, אמר הנביא כאשר תגער אויבינו ייראונו יתר העמים וישלימו עמנו ויהיו נכבדיהם נושאים אלינו תשורות ומנחות. פירשתי בעגלי, נכבדי, כמו חרבו כל פריה2, וכן דרך הכתוב להמשילם בבל הבהמות באמרו אילי נביות ישרתונך3, ואמר וירדו ראמים עמם ופרים עם אבירים4, והעגלים הם המתנהגים בשלום עם בני אדם, וכאשר יאבדו האריות יוכשרו הם. ופירשתי מתרפס, יצעדו, לפי שאני גזרתיו מן רפיסת רגלי5. וגזרתי ברצי כסף, מן אז תרצה הארץ6, וכן עד ירצה כשכיר יומו7, ולפיכך עשיתיו שילום.
1. דניאל ז ג-ד.
2. ירמיה נ כ. וראה לעיל כב יג. וכתב רבינו בפירושו לפרשת שמיני הובא בפירושי רס״ג מהדורתי עמ׳ קסט וכן המשיל את הרשעים לאריה ושאר חיות הטרף שנ׳ על כן הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם נמר שקד על עריהם (ירמיה ה ו), ואמר מלתעות כפירים נתוץ ה׳ (לעיל לח ז) ואמר שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו ליש אבד מבלי טרף (איוב ד י) ואמר דוד נפשי בתוך לבאים (לעיל נז ה).
3. ישעיה ס, ז.
4. שם לד ז.
5. אך במשלי ו ג פירש ענין ריצוי ופיוס.
6. ויקרא כו לד.
7. איוב יד ו, וכלשון חז״ל המרצה מעות, ברכות סא א.
וסמאהם חית קנה מת׳ל מא ראא דניאל וארבע חיון רברבן. . . קדמיתא כאריה.
פסרנא גער אפן למא לם יכון בחיתֺ פיכון מן אלזגר ועלי מא קלנא פי גערת גוים (תהלים ט:ו) ידל עליה אבדת רשע (תהלים ט:ו) הנני גוער לכם את הזרע (מלאכי ב:ג).
וקנה מן קנה יקנה עלי וזן מנה פיחתֺ אלמלך אלא יקבל אלהדאיא מן כׄסאס אלאעדא ויקבלהא מן אגלא אלמלוך וקואדהם ויהלך כׄסאס אעדאה ורדאלהם אדֺ כאן צלאחה פי דֺלך מן דון אלאכׄדֺ מנהם.
ומתרפס יעני מתדֺלל מתטאטיא מן מרפש רגליכם (יחזקאל לד:יט) ויתר מרעיכם תרמסו [תרמסו] (יחזקאל לד:יח) ברגליכם תרפשון (יחזקאל לד:יח) ואן כתב הדֺא בסין ודֺאך בשין.
It states “Blast the beast of the marsh the herd of bulls.” Its meaning is I will destroy all wealth; as in all the bulls and calves of the debased people who steal silver. For the nations accumulate (wealth) which they seek in war.
We explain “blast,” as annihilate thought it is its more common meaning is rebuke as we said “You rebuke the nations” (Ps. 9:6), which is proven (by the parallel verse) “You destroy the wicked” (Ps. 9:6) and “I will rebuke your seed” (Mal. 2:3).
“Marsh.” From ‘Qāneh,’ ‘Yiqneh’ according to its pattern. He urges the king not to accept the presents of the vile enemies, but he accepted them for the sake of the (honor of) kings and their senior advisers. But he destroyed those vile and despicable enemies for he was upright by despoiling them.
And “till they come cringing” meaning to abase themselves and muddy themselves as in “your feet have trampled” (Ez. 34:19) and “but you must also muddy with your feet” (Ibid. 34:18). This is written with a Sāmekh whilst the other is with a Sîn.
“with pieces” from “who rob the needy” (Amos 4:1) and “you shall be abused and downtrodden” (Deut. 28:33). Meaning they stole it and treasured all of them.
“Scatter” is the Qāl form of the verb in “lavishing upon them spoil” (Dan. 11:24).
And “wars” is the plural of “They are eager for the nearness of God” (Is. 58:2).
Connected to is Ḥ-P-Ṣ is as stated here “who delight” (Yeḥpāṣū) and there in “delight” (Yeḥpāṣūn) (Is. 58:2). It includes a mention of the deceitful, disingenuous and those who unintentionally affect an artificial manner, which is accepted by them. [Here] it mentions striving for true intention, vying for good conscience which is necessary for acceptance.
גער חית קנה – הוא עשו הנמשל בחזיר היער הדר בין הקנים.
עדת אבירים בעגלי עמים – עם ששמנו ועשתו כפרים אבירים בתוך שאר האומות שאינם אלא כעגלים לנגדם.
מתרפס ברצי כסף – אינם מתרצים לכל אדם אלא אם כן מרצה להם מעות.
בזר עמים – פיזרו את השבטים כמה דאת אמר: אף חובב עמים (דברים ל״ג:ג׳), ותמיד קרבות יחפצון, חפצים להלחם בנו.
Rebuke the people of the forest This is Ishmael [Esau], who is compared to the "boar from the forest," which dwells among the reeds (Tehillim 80:14).
the congregation of mighty bulls, among peoples like calves A people that has become fat and thick like mighty bulls among the other nations, which are merely like calves as compared to them.
submitting himself for pieces of silver They do not submit themselves to any person unless he persuades them with money.
he scatters peoples They scattered the tribes, as it is said:: "Also He loves the peoples" (Devarim 33:3), and they always desire battles. They want to fight with us.
גער חית קנה – לשון רומח, ביווני.א
אבירים – חזקים בעגלי בשן.
מתרפס – אומות מתרפסים ברצי כסף.
בזרבעמים קרבות יחפצוג – בזר כמו: פזר.
א. השוו ראב״ע המשווה ל״לשון קדר״.
ב. כן בפסוק וכן מתחייב מן ההקשר. בכ״י ס״פ: פזר.
ג. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: יחפצון.
גער – כמו: הנני גוער לכם (מלאכי ב׳:ג׳), שאין בו בית.
REBUKE THE WILD BEASTS. The word ga’ar (rebuke) is similar to the word go’ er (rebuke), which does not have a bet following it, in Behold, I will rebuke the seed (Mal. 2:3)1
THE WILD BEASTS. The word chayyat (the wild beasts of) means, a group.2 [Compare,] Thy flock (chayyatekha) settled therein (v. 11).3
THE REEDS. Of the group.4 The spears are refereed to as reeds because they are as long as reeds. Spears are similarly called in Arabic.
WITH THE CALVES OF THE PEOPLES. This means the same as the multitude of the bulls (abirim).5Adat abbirim (The multitude of bulls) is similar to abbire vashan (strong bulls of Bashan) (Psalms 22:13).6Abbire vashan means the cows7 of Bashan. Scripture repeats itself. [The meaning of our verse is,] rebuke them until each one of them will submit to you,8 by delivering pieces of silver as tribute. [The verse goes on to] say that all those who wanted to fight against David9 scattered.
HE HATH SCATTERED. Bizzar (scattered) is similar to the word yivzor (he shall scatter) in he shall scatter.... substance (Dan.11:24).
WAR. The word keravot (war) is similar to the word kerav (war) in Who traineth my hands for war(Psalms 144:1).
1. The word ga’ar or go’er is usually followed by a bet. Compare, yigar Adonai be-kha ha-satan (Zech. 3:2).
2. A troop.
3. See Ibn Ezra on verse 11.
4. Of the troop.
5. Scripture repeats itself in different words.
6. In other words abbirim means bulls.
7. Bulls. Ibn Ezra uses the term cows because he employs a phrase from Amos 4:1 which reads parrot ha-bashan (the cows of Bashan). See Ibn Ezra on Ps. 22:13.
8. To David.
9. Lit. You.
גער חית קנה – ענין השחתה וכן גערת גוים אבדת רשע (תהלים ט׳:ו׳). גער מקור בפלס שכב המלך ופירושו בגער חית קנה. או יהיה גער צווי במקום תי״ו אית״ן וכן שים קנך (עבדיה א׳:ד׳) כמו תשים כלומר אז יובילו לך מלכים שי כשתגער בחית קנה.
ועדת אבירים – שבאו בעגלי עמים ושחתו אותם עד שהנשאר בהם בא מתרפס לפניך ברצי כסף, ופירוש: חתיכות כסף.
בזר עמים קרבות יחפצו – כשפזר אותם עמים שהיו חפצים למלחמות.
בזר – כמו פזר וכן ורכוש להם יבזר (דניאל י״א:כ״ד) כמו יפזר והבי״ת והפ״א הם ממוצא אחד.
חית – כמו עדת. כמו שפרשנו למעלה.
וקנה – הוא הרומח רוצה לומר עדת הרמחים שנלחמים ברמחים.
בעגלי עמים – הם המלכים והשרים. דמה אותם לעגלים כמו סבבוני פרים רבים (תהלים כ״ב:י״ג).
מתרפס – כמו משתטח וכן לך התרפס ורהב רעיך (משלי ו׳:ג׳).
אמנם אתה ה׳, אל תפן אל מנחת כל האומות1, רק גְּעַר חַיַּת קָנֶה – שהיא [גוג]2, עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים – שהיא ארץ [ישמעאל ופרס] שכולם אדונים, שקראם בשם ׳עגלי עמים׳, והמלכים נקראו ׳פרי בשן׳3: מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף. שהוא עם [טרטארי] שהוא משפיל עצמו בשביל חתיכת ורציצת כסף, שהוא בִּזַּר עַמִּים – היינו ישראל, לפי שקְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ, הן הם הן ישראל, כאמרם ז״ל (פסחים קיח:) שלא אבדו ישראל רק משום שחפצו במלחמות4:
1. ׳הנה מלכי האומות יובילו שי ומנחה לך, המשיח, אך אתה, גער חית קנה – אל תקבל מנחת חזיר מיער׳ (נדפס).
2. במקום מחיקה, ונראה שלפני כן היה כתוב ׳איטליה׳, וראה פסחים (קיח:) שפסוק זה נאמר על רומי, והמהרש״א שם ביאר שבא לרמוז על הקנה אחד שנעץ גבריאל בים ועליו נבנה כרך גדול של רומי, ראה שבת (נו:).
3. ׳מלך שבבהמות שור׳ (חגיגה יג:). וראה בנדפס (פסוק כג) ׳מבשן – שהוא מקום חיות טורפות, אשיב את ישראל לארצם׳. ובנדפס: ׳עדת אבירים – גרמניא של אדום, שהם בעגלי עמים – שבתוכה מלכים ושרים רבים׳.
4. ׳פזר עמים קרבות יחפצון, מי גרם להם לישראל שיתפזרו לבין אומות העולם – קריבות שהיו חפצין בהן׳. ומפרש כמהרש״א שם, ע״ש.
חית קנה – זה הו׳ ישמעאל הדומה לחיה הדר בין הקנים אשר ביער והמה עדה החזקה.
מתרפס – נעשה מרמס ר״ל מוכנע וירוד בעבור רצוי הכסף כי מבלעדי הכסף אין לרצותו להכניע זדון לבו.
בזר עמים – בזדון לבו מפזר עמים ובכל זמן חפצים במלחמה.
חית קנה – הדרים בין קנה ושיחים במדבר.
מתרפס – כמו לך התרפס ורהב ריעך, שהוא הבקשה וההכנעה.
בזר – הכסף שבא בשפע ובפיזור רב, וכן ורכוש להם יבזר, ופי׳ בזר מעמים.
גער – ששלח לך – שי למען תגער חית קנה ועדת אבירים בעגלי עמים – שתועי שלח מנחה על שכבשו את אויביו שהיו כחית קנה הטורפים וכעדת אבירים הנוגחים בקרניהם מתרפס – ר״ל שתועי הוא מתרפס ומתכנע לפניך ברצי כסף אשר בזר ושלל מעמים אשר קרבות יחפצו – הביא לך מנחה מכסף שאסף משלל אויביו כדי שתגער חית קנה, שהוא על שהכה את חיל הדרעזר.
חיה קנה – החיה שלא תאמץ כח כארי להתיצב לנגד האדם ולהלחם בו רק תסתר בתוך קני האגם ותבוא עליו בעקיפים, ושונאי ישראל היו רגילים לעשות כזאת, כן עשה עמלק וכן הזדמנו בני אדם לעשות לולא גלה אלישע מזמתם למלך ישראל (מלכים ב׳ ו׳:ח׳) ואולי הוא רמז למצרים וכוש הנזכרים אח״כ, וכן יחזקאל (סימן כ״ט) המשיל מצרים לתנין הקובץ בין קנה ובִצָּה; ויתכן שמצרים הכין עצמו לעלות על ישראל מדרום בעוד שהם נלחמים עם ארם מצפון.
בעגלי עמים – לשון לולא חרשתם בעגלתי (שופטים י״ד:י״ח) לשון חבה ועידון, ע״י עם חבתך ומעדניך תגער ותכרית חית קנה ועדת אבירים, ותכריתם להתרפס (לשון רפס וטיט) ולהתכנע בהשיבם מנחה (רצי דבר מרצה איש בכעסו) כסף, וכן דוד לקח מנחה מכל סביביו ולך התרפס (משלי ו׳:ג׳) פירשתיו משרש פצר בחילוף והיפוך אותיות לשון מהירות ושקידה, וכן נוכל לפרש גם מתרפס זה, ויהיה ע״ד קדם פְנֵי או שחר פני.
בזר עמים – פזר עמים אלה אוהבי מלחמה שדוד שלח להם לשלום והם חרפו מלאכיו ובאו בארצו להלחם (שמואל ב׳ י׳).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Nobles shall come out of Egypt; Ethiopia shall hasten to stretch out her hands to God.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
The children of Ham, the Osmani(?), will come from Egypt to be converted; the children of Cush will run to spread their hands in prayer before God.
רמז תת
יאתיו חשמנים מני מצרים – אמר רב כהנא כשחלה רבי ישמעאל ברבי יוסי שלח לו רבי אמור לי שנים ושלשה דברים שאמרת משום אביך, שלח לו כך אמר אבא עתידה מצרים שתביא דורון למלך המשיח, כסבור שלא לקבל ממנה אומר לו הקב״ה קבל מהם בשביל אכסניא שעשו לבני במצרים שנאמר יאתיו חשמנים מני מצרים, נשאה כוש קל וחומר בעצמה ומה אלו שנשתעבדו בהם כך אנו שלא נשתעבדנו בהם על אחת כמה וכמה, מיד כוש תריץ ידיו לאלהים, נשאה מלכות הרביעית קל וחומר בעצמה ואמרו ומה הללו שאין אחיהם כך אנו אחיהם על אחת כמה וכמה, אמר הקב״ה לגבריאל גער חית קנה, מאי גער, גער בחיה וקנה עדה. ד״א גער בחיה שדרה בין הקנים שנאמר יכרסמנה חזיר מיער וגו׳, א״ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן א״ל גער בחיה שכל מעשיה נכתבין בקולמוס אחד.
ויאתינא ופד מן מצר, ואהל אלחבשה יחאצ׳רון בחמלהם ללה.
ותבוא אלינו משלחת ממצרים ובני אתיופיה ירוצו המה שהם נושאים [להביא] לה׳.
יאתיו, ויבואו אלינו משלחת נכבדים ממצרים אנשי ״חבש״ יריצו משאם לאלהים. בכל מקום מתרגם כוש ״חבש״ אתיופיה. תריץ ידיו יחישו מתנותיהם.
אבל חשמנים, משלחת ממצרים, תרצדון, תניחו, הם מלים בודדות.
פקאל יאתיו השמנים מני מצרים ויעני בחשמנים אלקﹸוﹼאד ומן דֺלך ממי חשמנאי לאנה כאן קאידה לליונאניין עלי אלאסראיליין כמא כאן זרובבל ונחמיה למלוך אלפۥרס עליהם.
ותעוד אלתדֺכיר ואלתֺאניה עלי כוש פקו׳ כוש תריץ מתֺל אם תחזק ארם ממני (שמואל ב י:יא) ותערך ישראל (שמואל א יז:כא) וקו׳ ידיו עלי אלתדֺכיר מתֺל זנח ישראל (הושע ח:ג) ונדוש מואב (ישעיהו כה:י).
ולא יסוג אן יכון תריץ מנסובא אלי אלידין לאנה מתעד ותרץ המנחה, ויריצוהו מן הבור (בראשית מא:יד) פאן קיל אנה מחדֺוף [48 ב] אלמפעול והו יעני מנחה או שי וצֺע אלי אחד מכאן אלגמע אדֺ כאן וגהה תריצנה ידיו מנחה וכאן מעלולא בעלתין ואלאול אצח.
It phrase “Tribute-bearers shall come from Egypt” refers to the Hasmoneans, the the rulers during Hasmoneans period, who were placed in power by the Greeks against the Israelites, just as the Persains sent Zerubbabel and Nehemiah.
There is proof that Kūsh is both masculine and feminine as stated “Cush shall hasten.” Similarly, “If the Arameans prove too strong for me” (1 Sam. 10:11) and “Israel [and the Philistines] drew up” (1 Sam. 17:21) It states, “hands” as masculine as “Israel rejects” (Hos. 8:3) and “And Moab shall be trampled” (Is. 25:10).
“Hasten” cannot be the object of the hands, as (T-R-Ṣ) is transitive and ‘he hastened the gifts.’, “He was hastened from the dungeon” (Gen. 41:14). However, if we say it is omitted the object, as in ‘Minḥāh’ or it is a singular in place of a plural, then it can be ‘it was rushed (teriṣūhū) his gift.’ This is double cause; the first (explanation) is preferable.
יאתיו חשמנים – ואז כשתחריב את עשו ויקום מלך המשיח יביאו לך דורונות ממצרים ומכוש, ומנחם פתר: חשמנים – שם מדינה, יושבי חשמונה. והפותרים פותרים אותו לשון דורון.
Gifts will be brought (Then, when You destroy Esau and the King Messiah arises, they will bring you gifts from Egypt and from Cush. Parshandatha) Then, when You scatter the enemy, and the King Messiah arises in the future, they will bring you gifts from Egypt and from Cush. Menachem interpreted חשמנים as the name of a province, the dwellers of Hashmonah (p. 96), but the commentators interpret it as an expression of a gift.
חשמנים – דורונות,1 ימהרו מנות להביא.
1. בדומה פירש רשב״ם פסחים קי״ח: ד״ה ״יאתיו חשמנים״, וכן ברש״י כאן בשם מנחם.
יאתיו חשמנים – סגנים כחשמונאי.
וכוש תריץ ידיו – בזהב.
NOBLES SHALL COME. The word chashmannim (nobles) means rulers. Compare the term chashmona’i (Hasmoneans). Ethiopia shall hasten to stretch out her silver [filled] hands.
יאתיו חשמנים – הם הגדולים הסגנים והגדולים כמו שנקרא מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי וכן בניו נקראו חשמונאים. כשבא סנחריב ממלחמת כוש ומצרים בא עם כל השבי ההוא לירושלים וחנה על העיר ובלילה ההוא יצא מלאך י״י והכה במחנה אשור ויצאו בני ישראל ובזו כל הבזה ההיא. ועל זה נאמר נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך (ישעיהו מ״ג:ג׳). וכן נאמר יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה עליך יעבורו ולך יהיו (ישעיהו מ״ה:י״ד) . ואותם שניצלו מן המגפה שבו לדת ישראל כמ״ש אך בך אל ואין עוד אפס אלהים (ישעיהו מ״ה:י״ד). ועליהם נאמר יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות לי״י צבאות (ישעיהו י״ט:י״ח) וכל אותה הפרשה. וכן אמר הנה יאתיו השמנים מני מצרים ושי יביאו לבית המקדש, וכן עדת כוש תריץ ידיו במנחה לאלהים.
ואמר תרץ על הידים ואעפ״י שהרגלים הם הרצים לפי שהידים הם המביאים את המנחה.
יאתיו חשמנים. יבואו אליך במנחה שרים מני מצרים, אף על פי ששעבדו את ישראל, וכן מני כוש - אף על פי שהוא רחוק1, כי אמנם תריץ ידיו לאלקים לשמע אוזן, כי ישמעון שמעך לשם ה׳2, כמו שקרה לשלמה בענין מלכת שבא:
1. רש״י: ׳יאתיו חשמנים - ואז כשתחריב את עמלק ויקום מלך המשיח יביאו לך דורונו׳ ממצרי׳ ומכוש׳.
לכן, כל אלה האומות, בבואם להשתחוות לך ה׳ ולהוביל שי, אל תפן אל מנחתם, רק ׳גער׳ בם, אבל יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים הגדולים מִנִּי מִצְרָיִם, ואפילו כּוּשׁ אתה ה׳ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים1:
1. ׳יבואו אליך במנחה שרים מני מצרים, אף על פי ששעבדו את ישראל, וכן מני כוש – אף על פי שהוא רחוק, כי אמנם תריץ ידיו לאלקים לשמע אוזן, כי ישמעון שמעך לשם ה׳, כמו שקרה לשלמה בענין מלכת שבא׳ (נדפס). וראה שמות רבה (לה ה): ׳וכן אתה מוצא לעתיד לבוא שכל האומות עתידין להביא דורון למלך המשיח, ומצרים מביאה תחלה, וכסבור [המשיח] שלא לקבל מהם, ואומר לו הקב״ה, אכסניא נעשו לבני במצרים, שנאמר יאתיו חשמנים מני מצרים כוש תריץ ידיו לאלהים, מיד מקבל מהן, נשאה כוש קל וחומר, ומה מצרים ששעבדו בהן קיבל מהם, אנו שלא נשתעבדנו בהן על אחת כמה וכמה, מיד כוש תריץ ידיו לאלהים, מיד כל המלכיות שומעות והן מביאות, שנאמר ממלכות הארץ שירו לאלהים, ואח״כ מלכות אדום נושאת ק״ו בעצמה ואומרת, ומה הללו שאינן אחיהם קבלו מהם, אנו עאכ״ו, ואף היא מבקשת להביא דורון למלך המשיח, ואומר לו הקב״ה, גער חית קנה, שכולה חיה מן הקנה וכו׳, ד״א, בזר עמים קרבות יחפצו, שפיזרו את ישראל מן העולם׳.
יאתיו – אז הגדולים ממצרים יבואו עם תשורה לה׳ בהודאה.
תריץ ידיו – הרגלים יהיו מריצים את הידים להביא בהם תשורה לה׳ (כי בריצת הרגלים גם הידים ירוצו בכללות הגוף).
חשמנים – אנשים גדולים.
(לב-לג)יאתיו – וכן עוד יאתיו חשמנים ושרים ממצרים – וגם כוש הרחוקה מאד תריץ ידיו לאלהים – וכן כל ממלכות הארץ יבואו וישירו לה׳ ויזמרו לו – וכמ״ש בתחלת הענין שירו לאלהים זמרו שמו שכולם יכירו כח ה׳ ועזוזו,
סלה סיום הענין. (חלק ד׳)
חשמנים – מלשון כל שמן וכל איש חיל (שופטים ג׳:כ״ט) האצילים.
תריץ – זכר ונקבה – מלשון והרץ המחנה לאחיך (שמואל א׳ י״ז:י״ז) בנחץ תבוא אומת כוש בידים מלאות מנחה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
O kingdoms of the earth,1 sing praise in the presence of the LORD, sing praise to the LORD forever.
1. Earth: Gentiles.
פי מעשר מלוך אלארץ׳ סבחוא ללה, ומג׳דוה סרמדא.
אם כך ממלכות הארץ! תהללו את ה׳ ותשבחו אותו תמיד.
שירו לאלהים – שהראה גדלו וגאל את עמו.
sing to God Who showed His greatness and redeemed His people.
ממלכות – המביאות המס לדוד.
YE KINGDOMS OF THE EARTH. Who bring tribute to David.
ממלכות הארץ – כי מכל הארצות היו שם.
ממלכות הארץ שירו. על מלכות המשיח שהקים: זמרו ה׳. על רוב גדלו:
(לג-לה) ויאמר כנגד אומות העולם שיהיו בימים ההם, אתם מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ אֲדֹנָי סֶלָה, לָרֹכֵב בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם, שהלוא אז תראו שיפקוד אף על צבא המרום במרום1, ואמר עוד להם, הֵן יִתֵּן אלקים בְּקוֹלוֹ קוֹל עֹז לישראל, אז אתם גם כן תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים שעַל יִשְׂרָאֵל [גַּאֲוָתוֹ] וגו׳:
1. ע״פ לשה״כ בישעיה (כד כא), ׳כי אז אמנם יסיר שלטון כל שרי מעלה ומטה, כאמרו יִפְקֹד ה׳ עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה׳ (לשון רבינו בדברים לב לז-לח), ׳שמלכות כל האומות תכלה לעתיד כאמרו (דניאל ז׳:י״ב) וּשְׁאָר אומיא ולישניא הֶעְדִּיו שָׁלְטָנְהוֹן׳ (פירוש רבינו לבמדבר כ״ד:כ׳), ואז יהיה ה׳ ׳למלך על כל הארץ – שיסיר שולטן האומות ושריהם׳ (לשונו בזכריה י״ד:ט׳), וראה בנדפס לעיל (תהלים עו ז-ח). ובנדפס: ׳לרוכב בשמי שמי קדם – שהראה בזה שהוא רוכב ומולך על כל מערכות הכוכבים, עם היותם נצחיים, כי אמנם הגאולה תהיה מנגדת לכל פעולותם והוראותם׳. וראה מש״כ (פסוק ה) על ׳רוכב ערבות׳.
To Him that rides upon the heavens of heavens, which are of old. Lo, He utters His voice, a mighty voice.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
To the one who sits on his throne in the heaven of heavens; in the beginning he, by his command, gave through his voice the voice of the spirit of prophecy to the prophets.
אלרב אלסאכן פי אלסמאואת אלמכ׳לוקה קדימא, פאנה סיעטינא מן מואעידה בצות עז.
את ה׳ השוכן בשמים [ברקיעים] שהוא ברא אותם לפי שהוא עתיד לקיים לנו הבטחותיו בקול חזק.
לרכב, האל השוכן בשמים אשר נבראו מקדם כי הוא יתן לנו ממה שהבטיחנו בקול עז.
והוספתי אל שמי קדם ענין והבריאה כדי שיובן קדם האמור כדי שלא לטעות שהיא במהותה קדומה. ופירשתי הן יתן, יתן לנו, לפי שמצאתי כמוהו הרבה במקרא הן גוי לא תדע תקרא1, הנה ה׳ יורישנה2, ודומיהם כולם עתיד.
1. ישעיה נה ה.
2. זכריה ט ד.
ואצ׳פת אלי שמי קדם מעני אלכ׳ליקה ליקאום קדם אלמד׳כור ללא יתוהם אנהא פי חאלה קדימה. ופסרת הן יתן, סיעטינא, לאני אג׳ד מת׳לה כת׳יר פי אלמקרא הן גוי לא תדע תקרא, הנה ה׳ יורישנה, ואשבאההא כלהא סיכון.
וקו׳ יתן בקולו יקתצֺי שדה אלצות והﹶולה. וקד יכון מתֺל הדֺא אללפטֺ לבשיע אלצות וכריהה כמא קאל נתנה עלי בקולה (ירמיהו יב:ח). פלדֺלך מא אולאה קול עוז.
‘Rôkhev’ is transitive with a Beṯ in “to Him who rides the ancient highest heavens” but more commonly with ʾal.
It states, “with his [mighty] voice.” It (means) a powerful and terrifying voice. This word is similar in meaning to an unpleasant and loathsome voice as stated, “She raised her voice against me” (Jer. 12:8) So it commences with “mighty voice.”
הן יתן – הן נותן.
behold He gives forth Heb. יתן, behold He gives.
הן יתן – הרגיל ליתן.
לרוכב – בקשור בי״ת, כדרך: את הבהמה אשר אני רוכב בה (נחמיה ב׳:י״ב). והטעם שמי השמים.
וטעם קדם – יש לו סוד כנגד בני הדור.
ופעול יתן בקולו קול עוז.
TO HIM THAT RIDETH. When the word rokhev (rideth) is connected to that which follows by a bet1 its meaning is, the road taken by the animal upon which I ride upon.2
Sheme sheme kedem refers to the heavens of heavens.3 There is a secret meaning to old.4 They are old in contrast to those now alive.5
The object of yitten (he uttereth) is kol oz (a mighty voice).
1. The usual form is to say rokhev al. Hence Ibn Ezra’s comment.
2. La-rokhev bi-sheme sheme kedem (to Him that rideth upon the heavens of heavens) literally means, to the one who rides in the heavens of heavens. Ibn Ezra interprets “in the” to mean on the roads of.
3. The reference is to the heaven, which is beyond the horizon. See Ibn Ezra on Gen. 1:1. According to Radak, the reference is to the highest heavenly sphere, which propels all other spheres. God propels this sphere. Hence God is said to ride upon the heaven of heavens.
4. Ibn Ezra is apparently alluding to his belief that the heavens are older than the earth. See Ibn Ezra on Gen. 1:1.
5. They are not old in with regard to God, for God preceded them. Aristotle and those who followed him believed that the heavens are eternal. Hence Ibn Ezra’s comment.
לרכב בשמי שמי קדם – שמי שמי כמו שמי השמים (תהלים קמ״ח:ד׳) והוא הגלגל העליון המקיף בכל הנקרא ערבות כמו שכתבנו.
ואמר קדם מפני שהשמים ואישיהם הם עומדים מקדם מיום שנבראו ולא כן אישי הארץ.
הן יתן בקולו קול עוז – יתן על האויבים בקולו שהוא קול עוז.
לרוכב בשמי שמי קדם. שהראה בזה שהוא ׳רוכב׳ ומולך על כל מערכות הכוכבים1, עם היותם נצחיים2, כי אמנם הגאולה תהיה מנגדת לכל פעולותם והוראותם: הן יתן בקולו. שישאג על נוהו3: קול עז. שיהיה למלך על כל הארץ, ויסיר ממשלת שרי מעלה:
1. מו״נ (א ע): רכב, זאת המלה משותפת, הנחתה הראשונה ענינה רכיבת האדם על הבהמות כמנהג, והוא רוכב על אתונו, ואחר כך הושאלו לשלטנות על הדבר, כי הרוכב מושל שולט על מרכבו, והוא אמרו ירכיבהו על במתי ארץ, והרכבתיך על במתי ארץ, ענינו שאתם תשלטו על עליוני הארץ, ארכיב אפרים, אמשילהו ואשליטהו, ולפי זה הענין נאמר באל ית׳ רוכב שמים בעזרך, פירושו השליט על השמים, וכן לרוכב בערבות, ענינו השליט על ערבות, והוא הגלגל העליון המקיף בכל.
2. ׳קדם׳. וכ״כ רד״ק: שמי שמי, כמו: שמי השמים, והוא הגלגל העליון המקיף בַּכֹּל הנקרא ערבות כמו שכתבנו. ואמר קדם, מפני שהשמים ואישיהם הם עומדים מקדם מיום שנבראו ולא כן אישי הארץ׳.
לרוכב – מפני שסיים במה שהתחיל שירו לאלהים זמרו שמו, ושם אמר סולו לרוכב בערבות – שהוא מה שרכב במדבר להושיעם בדרך מלחמה שהוא דרך הטבע, אמר עתה (שירו) לרוכב בשמי שמי קדם – שהוא המנהיג הנהגה עליונה נסיית גבוהה ונעלה מן השמים שלנו הנוהגים הנהגה הסדורה הטבעית, כי הם שמי השמים המשפיעים על השמים והם קודמים להם במעלה הן הוא יתן בקולו קול עז שהוא גבוה מקול הטבעי.
בשמי שמי קדם – בשמים היותר גבוהים שהשפלים מהם לנגדם כארץ.
הן יתן וגו׳ – הלא תשמעו קולו תמיד, בכל יום יודיע לכם עָצמו ועוזו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Ascribe might1 to God! His pride2 is over Israel, and His might3 is in the skies.
1. Ascribe might | תְּנוּ עֹז – See Ibn Ezra and Radak that here the root "נתן" does not mean to physically "give" but to acknowledge by mouth. One should ascribe might to God, recognizing that He is the true source of all strength.
2. His pride | גַּאֲוָתוֹ – See Sforno who understands the verse to mean that Hashem is glorified through (or takes pride in) Israel, similar to the statement in Yeshayahu 49:3, "אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר". Alternatively, "גאווה" might be rendered as: "majesty" or: "triumph". See Radak that the connotation is that Hashem's majesty is apparent over Israel (just as His might is apparent in the skies) for He brings them victory in battle and the like. Cf. Malbim that the verse refers to Hashem's supernatural providence; Hashem triumphs over nature on behalf of Israel.
3. and His might | וְעֻזּוֹ – Cf. Radak: "just as His might...". He maintains that the "ו" is not one of conjunction but of comparison, pointing to Mishlei 25:25 as another case where a "ו" plays this role.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Ascribe the glory of strength to God, whose excellence is over Israel, and whose strength is in heaven.
ואעטוא ללה אלעז כמא עלי אלאסראיל קדרתה, ועזה פי אלשואהק.
ואם כך תתנו את העוז לה׳ במה שבית ישראל מעלים את היכולת שלו (שעל ידי שמתפללים אליו והוא עונה להם בכך מתעלה [ערך] היכולת שלו. ו[הגביה את] העוז שלו בשמים הגבוהים.
על, כי על.
תנו – פירש מה הוא הקול שהשם אמר: תנו עז – להודות בדיבור.
על ישראל – שהם סגולתו מכל הארץ עליהם תראה גאותו.
ועוזו בשחקים – כי משם יבוא העוז לישראל.
ASCRIBE. This verse explains the meaning of [a mighty] voice (V. 34). It explains that God said ascribe ye strength, that is, praise God verbally.
HIS MAJESTY IS OVER ISRAEL. Who are the Lord’s treasure from among all those who are upon the earth.1
AND HIS STRENGTH IS IN THE SKIES. For from there God’s strength shall come to Israel.
1. Exodus 19:5.
תנו עוז – בדברים תנו לו העוז כי עזו עשה לכם נקמה באויבים לא בכחכם ועוצם ידיכם.
על ישראל גאותו ועוזו בשחקים – וי״ו ההשואה כו״ו מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק (משלי כ״ה:כ״ה) כלומר כמו שנראה עזו בשחקים כמו שנאמר השמים מספרים כבוד אל (תהלים י״ט:ב׳) כן נראית גאותו על ישראל שנלחם בעבורם באויבים בגאוה ובעוז.
לכן תנו עז - מלכות המשיח, לאלקים - יחסוהו לאל יתברך1: על ישראל גאותו. שהוא מראה בזה שמעלתו ותפארתו היא ׳על ישראל׳, כאמרו (ישעיה מט ג) ׳ישראל אשר בך אתפאר׳: ועזו בשחקים. והראה גם כן ׳עוזו בשחקים׳, כאמרו (שם כד כא) ׳יפקוד ה׳ על צבא המרום במרום׳:
1. ׳בדבריכם תנו לו העוז כי עֻזּוֹ עשה לכם נקמה באויבים, לא בכחכם ועוצם ידיכם׳ (רד״ק).
תנו – אמרו כמו נתנו לדוד רבבות (שמואל א י״ח:ח׳) ויתכן שהוא מלשון שם יתנו צדקות ה׳ (שופטים ה׳:י״א) שהוא ענין ספור.
תנו עוז – אמרו שכל החוזק הוא לה׳ לבדו ובעבור ישראל הראה גאותו וכחו נראה בשחקים בהלוך כוכבים ומזלות אשר לא ישנו את תפקידם.
גאותו – כבר התבאר בכ״מ שגאוה הנאמרת אצל ה׳ הוא אם יתנשא על חקי הטבע ויעשה נסים ונפלאות, (עי׳ ישעיה י״ב, ולקמן צ״ג), וכן שחקים נבדלים משמים, שמורה על הנהגה הנסית כמ״ש (ישעיהו מ״ד).
תנו – אמנם הנהגה זו הנסיית לא ינהיג ה׳ רק בשביל ישראל כשהם ראוים לזה ע״פ מעשיהם, (לא כהנהגה הטבעיית שהיא קבועה תמיד), לכן אמר תנו עוז לאלהים שאתם תכינו א״ע במעשים טובים, שעי״ז תתנו לו עוז אל הנהגה זו הנעלה, כי על ישראל גאותו ועזו בשחקים – הנהגת ה׳ ע״ש הפלא והנסים, נקרא בכתבי הקדש בשם גאות ה׳, שבו יתגאה על הטבע ויתנשא עליה, והנהגה זו קבועה בשחקים שהם למעלה מן השמים והמערכת, הנה גאותו ועזו אשר בשחקים להנהיג הנהגה הנסיית הוא על ישראל שזה ינהיג רק בעבורם וכפי מעשיהם אם יזכו לזה ולכן תנו עוז לאלהים, ע״י מעשים טובים.
גאותו – מלשון גאות לבש (למטה צ״ג:א׳) לשון רוממות, ותוכר רוממותו במה שעשה על ישראל.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Awesome is God from your sanctuaries.1 The God of Israel, He gives might2 and power3 to the people. Blessed is God.
1. from your sanctuaries | מִמִּקְדָּשֶׁיךָ – See Malbim that these words are addressed to Israel. Alternatively, they are directed to Hashem: "from Your sanctuaries" (Radak). The plural form of "sanctuaries" might suggest that the psalmist is speaking not only of the Temple, but of other holy sites as well (Sforno). Alternatively, the word refers to each of the various rooms of the Temple (Radak, and compare Yirmeyahu 51:51) or to both the heavenly and earthly Temples (Ibn Ezra, Radak). [The latter explanation only works if one assumes that the verse is addressed to God.]
2. He gives might... | הוּא נֹתֵן עֹז... – This alludes back to the previous verse, providing a reason for what is stated there. The people must ascribe might to God because it is He who is the source of their might.
3. and power | וְתַעֲצֻמוֹת – This noun appears nowhere else in Tanakh, but the related verb "עצם", to grow mighty, appears twenty times.
א. אֱלֹהִ֗ים =א,ל (אין קו של פסק) • דפוסים=<אֱלֹהִ֗ים ׀> (בפסק) וכן בקורן)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Fearful is God, from your sanctuary; the mighty one of Israel has given strength and might to his people. Blessed be God!
נורא אלהים ממקדשיך – אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אל תקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך בשעה שהקב״ה עושה דין במקודשים מתעלה ומתקדש, וכן אתה אומר לא מתו נדב ואביהוא אלא להתקדש בכבודו של מקום שנאמר בקרובי אקדש, והיכא רמיזא דכתיב ונועדתי לך שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי, וכיון שידע אהרן שבניו ידועי המקום הם שתק וקבל שכר על שתיקתו שנאמר וידום אהרן (כתוב ברמז תש״ל וברמז תשל״א וברמז תש״א). וכן דוד אומר דום לה׳ והתחולל לו אע״פ שהוא מפיל לך חללים, ואף שלמה אמר עת לחשות ועת לדבר פעמים שאדם מדבר ומקבל שכר על דבורו.
והו מכ׳ווף פי מקדסה סבחאנה טאיק אסראיל, הו יפי באן יעטי קומה עזא, ואנואעא מן אלתעט׳ים, פתבארך אללה.
והוא נורא בתוך המקדש שלו. ישתבח האל (הכל יכול) האלוהים של ישראל. והוא יקיים הבטחתו במה שיתן לעמו את העוז וגם יתן להם סוגים מהכבוד. יתברך ה׳.
נורא, והוא נורא במקדשו ישתבח אל ישראל הוא ימלא הבטחתו שיתן לעמו עז ואופני גדולה ורוממות שונים, ברוך אלהים.
וקו׳ נורא אלהים ממקדשיך גמע בין אלאٕכׄבאר ואלמכׄאטﹶבה פאנה לו קאל נורא אתה ממקדשיך או נורא אלהי ממקדשו לכאן אלקול מסתוא.
It states, “God is awesome, in Your holy places.” It combines both oratio oblique and the direct speech. As if it said, ‘You are awesome, O God in Your holy places’ or ‘My God is awesome from His holy place’ The statements are equivalent to each other.
[נורא אלהים ממקדשיך – ממה שהחרבתו אתה יראוי אם למקדשו לא נשא פנים קל וחומר לרשעים.
ומדרש אגדה: אל תקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך, שכשהקב״ה עושה דין בצדיקים מתירא ומתעלה ומתקלס, וכן הוא אומר בקרובי אקדש (ויקרא י׳:ג׳) ונקדש בכבודי (שמות כ״ט:מ״ג) במיתת שני בני אהרן.]
ורבותינו דרשו כל המזמור עד ברוך י״י יום יום על מתן תורה וגשם נדבות במתן תורה וחיתך ישבו בה, ואני אין לבי מתיישב לאמן לשון ישבו בה בלשון נתיישבו בתורה וההר חמד אלהים לשבתו אין לבי מתיישב לדורשו על הר סיני שהרי לא לשבתו חמדו ולא לשכון בו לנצח וכאן כתיב: ישכון לנצח וכן מלכי צבאות פירשו כמו מלאכי צבאות ואין זה לשון המקרא.
You are feared, O God, from Your Sanctuary Because You destroyed it, You are feared. If He did not show favoritism to His [own] Sanctuary, surely [He will] not [show favoritism] to the wicked of the heathens. The Midrash Aggadah explains: Do not read: מִמִּקְדָּשֶׁיךָ, "from Your Sanctuaries," but מִמְּקֻדְּשֶׁיךָ, "from Your hallowed ones." When the Holy One, blessed be He, executes justice upon the righteous, He is feared, elevated, and praised. Similarly, it is said: "Through those near to me I will be sanctified" (Vayikra 10:3). [Also], "and it will be sanctified with My honor" (Shemot 29:43) [i.e., with My honored ones]. With the death of Aharon's two sons (Zev. 115b). Our Rabbis, however, expounded on the entire psalm until: "Blessed is the Lord; every day" (verse 20) as referring to the giving of the Torah; "generous rain" (verse 10) refers to the giving of the Torah, and "Your congregation dwelt therein" (verse 11), means that they became engrossed in Torah (Midrash Tehillim 68 with variations). But as for me I feel uncertain in explaining the expression ישבוּ as meaning that they became engrossed in Torah. Also, my heart is uneasy at explaining "the mountain that God desired for His dwelling" (verse 17) as referring to Mt. Sinai, because He did not desire it for His dwelling and [did] not [want] to dwell there forever, whereas here it is written: "Even the Lord will dwell there forever." Likewise: "Kings (מלכי) of hosts" (verse 13), he explained as "angels (מלאכי) of hosts," which is not the language of Scripture.
ממקדשך – זהו המכניסים הארון בבית המקדש ובמקום הקודש.
נורא – יהיה מורא אלהים בארץ ממקום המקדש, כדרך: ברוך י״י מציון (תהלים קל״ה:כ״א).
והנכון: כי בית המקדש בארץ מכוון כנגד בית המקדש בשמים, כמו: וזה שער השמים (בראשית כ״ח:י״ז), והוא סוד מכוסה.
ובעבור שהזכיר תנו עז לאלהים (תהלים ס״ח:ל״ה) בדיבור שיודו שהוא בעל העוז, אמר שהעוז במעשה באמת גם התעצומות השם יתן אותם לישראל, והודות לשם, על כן: ברוך אלהים.
AWFUL. From the place of the sanctuary shall the fear of God be upon the earth. Our verse is similar to Blessed be the Lord out of Zion(Psalms 135:21).1 In reality [our verse speaks of the holy places]2 because the holy temple on earth is aligned with the holy temple in heaven. Compare, and this is the gate of heaven(Gen. 28:17). This is a concealed secret.3
Since Scripture states Ascribe ye strength unto God (v. 35) the meaning of which is, praise God and say that power is His, it goes on to say that God will in actuality give true strength and power to Israel. Give thanks to God [for this]. Therefore Scripture goes on to say Blessed be God.4
1. The meaning of which is, according to Ibn Ezra, the blessing of the Lord shall come out of Zion.
2. The plural is employed.
3. The reference to the Holy Temple in heaven. According to Radak the reference is to the “Throne of Glory.”
4. Which is the way Israel gives thanks to God.
נורא אלהים ממקדשיך – היראה תבוא לבני אדם ממקדשיך כי שם שוכן הכבוד ומשם יצאו הנפלאות בישראל בשכן כבודו ביניהם ואתה נורא בעבורם.
וכתוב ממקדשיך ביו״ד לשון רבים כי מקדש של מטה מכוון כנגד מקדש של מעלה שהוא כסא הכבוד ומפני זה נבחר המקום ההוא. או רבוי מקדשיך כי המקדש היה שלשה בתים אולם והיכל ודביר.
אל ישראל הוא נותן עוז וחוזק לישראל והוא נותן עוז ותעצומות לעם – קמץ הלמ״ד מורה על הידיעה כלומר לעם הידוע והוא ישראל שהוא עמו.
ברוך אלהים – ועל דבר זה ראוי שנודה לו ונאמר ברוך אלהים.
ויש מפרשים זה המזמור לעתיד במלחמת גוג ומגוג. והנכון בעיני מה שכתבתי בו.
נורא אלהים ממקדשך. מבתי מדרשות ו׳משכנותיך ישראל׳ הוא ׳נורא׳, בלמדך את גדלו לכל העולם1: אל ישראל. ונודע בך שהוא ׳אל ישראל׳ בפרט, הוא נותן עוז - מלכות למשיח, ותעצומות לעם, כאמרו (מיכה ה ז) ׳והיה שארית יעקב בגוים [וגו׳] כאריה בבהמות יער׳: ברוך אלהים. ובזה יורה שהוא מיטיב גם במידת הדין:
1. או: גם לאומות, עי׳ כת״י.
נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ. משתי המקדשים, של מטה ושל מעלה1, אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם, היינו ישראל, לכן אני אומר שבָּרוּךְ אֱלֹהִים, שלא לבד הוא יכול, אבל מצד חסדו משפיע ברכתו ומיטיב לזולתו, אם כן ׳ברוך אלקים׳2:
1. ׳והנכון כי בית המקדש בארץ מכוון כנגד בית המקדש בשמים, כמו וזה שער השמים, והוא סוד מכוסה׳ (אבע״ז), ׳וכתוב ממקדשיך ביו״ד, לשון רבים, כי מקדש של מטה מכוון כנגד מקדש של מעלה שהוא כסא הכבוד, ומפני זה נבחר המקום ההוא׳ (רד״ק).
2. בנדפס: ׳ברוך אלהים – ובזה יורה שהוא מיטיב גם במידת הדין׳.
נתן, עז – יש פסיק בין נתן לעז.
ותעצומות – מלשון עצמה וחוזק.
ממקדשיך – מן הכבוד השוכן במקדש תבוא היראה לבני אדם כי משם יצאו כל הנפלאות.
אל ישראל – חוזקן של ישראל הוא ומעולם נותן עוז וחוזק לעם הידוע הנבחר לו ובעבור זה יהיה אלהים ברוך.
נורא אלהים ממקדשיך – אתה ישראל, דע כי ממקדשיך – מן הבהמ״ק שלך וממה שאתה מתקדש לפניו,
אלהים הוא נורא – ר״ל שעל ידו ינהיג הנהגה נוראה שהיא הנהגה נוראה נסיית למעלה מן הטבע שעל ידי הנהגה זו ייראו כולם מפניו, ומצד שהוא אל ישראל ומשגיח עליהם בהשגחה פרטית,
הוא נותן עז ותעצומות לעם – העוז הזה נתן לישראל, כי הנהגה זאת יוצאת לרגלם וכפי בחירתם ומעשיהם ובידם ניתן העוז הזה למשול בשמים ובארץ ולדרוך על הטבע,
ברוך אלהים על נפלאותיו וטובו.
ממקדשיך – לשון רבים, משמי קדשך, בעבור נפלאותיך שאתה מראה מן השמים הבריות ייראוך.
עוז ותעצומות – גבורה הבאה מצד אומץ לב וגבורה הבאה מצד און וכח, שרש עָצַם משם עֶצֶם וזה מגזרת עץ, לשון קושי וחוזק.
לעם – לעמו, או היה ראוי לינקֵד לְעָם, אם יקנה לו עם עוז ועצמה מאת אלהים היא, או היה ראוי להנקד לָעָם בְּרוּךְ אֱלֹהִים והוא ישראל; או תיבות ברוך אלהים היו נכפלות אחר כל פסוק ופסוק (עיין מה שכתבתי סימן י״ח:ב׳ על פסוק ארחמך ה׳ חזקי).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.