×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֵלַ֔י אִם⁠־יַעֲמֹ֨ד מֹשֶׁ֤ה וּשְׁמוּאֵל֙ לְפָנַ֔י אֵ֥ין נַפְשִׁ֖י אֶל⁠־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה שַׁלַּ֥ח מֵעַל⁠־פָּנַ֖י וְיֵצֵֽאוּ׃
Then Hashem said to me, "Though Moses and Samuel stood before Me, yet My mind would not be toward this people. Cast them out of My sight, and let them go forth.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַאֲמַר יְיָ לִי אִם יְקוּם מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְמִבְעֵי מִן קָדָמַי לָא רַעֲוָא קָדָמַי בְּעַמָא הָדֵין שְׁלַח מֵאֲרַע בֵּית שְׁכִנְתִּי וְיִגְלוֹן.
אם יעמוד משה ושמואל – זה לוי וזה לוי, זה בנה מזבח וזה בנה מזבח, זה מלך על ישראל ויהודה, וזה מלך על ישראל ויהודה, זה הקריב וזה הקריב, זה בקריאה וזה בקריאה, זה בהנני וזה בהנני. ולמה הוא מעלה שני נביאים הללו מכל הנביאים על ידי שלא נטלו שחד שאלולא כן לא היה להם כח לעמוד כנגד ישראל להוכיחן, ומה אמר להם שמואל הנני ענו בי נגד ה׳ ונגד משיחו וגו׳, משה אמר לא חמור אחד מהם נשאתי וגו׳.
אם יעמד משה ושמואל לפני – הזכיר את שני אלה ע״ה במיוחד, משום שהם התפללו על העם פעמים רבות ותפילותיהם נתקבלו.⁠1
1. על השוואות אחרות בין משה לבין שמואל ראה: שמות רבה טז, ד; ספרי זוטא במדבר יב, ה; יל״ש, ח״ב, רמז רצב. והשווה: רש״י ורד״ק על אתר.
משה ושמואל – שניהם נזקקו לבקש רחמים על ישראל ומתחלה החזירום למוטב ואח״כ התפללו עליהם ולא עלה בלבם להשיב אפי עד שהחזירום למוטב, משה שימו איש חרבו וגו׳ (שמות ל״ב:כ״ז) ויזר על פני המים וגו׳ (שמות ל״ב:כ׳) ואח״כ אעלה אל י״י אולי אכפרה (שמות ל״ב:ל׳), שמואל במצפה ויסירו בני ישראל את הבעלים (שמואל א ז׳:ד׳) ואח״כ קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל (שמואל א ז׳:ה׳) עליכם אתה אינך יכול להשיבם אלי לכך אל תתפלל עליהם.
נפשי – רצוני.
Moshe and Samuel Both were needed to beg mercy for Israel, but first they induced them to repent, and afterwards they prayed on their behalf, but they had no idea of turning away My wrath until they had induced them to repent. Moshe said, "Let each man put his sword...⁠" (Shemot 32:27), "and he scattered it on the surface of the water, etc.⁠" (v. 20). And afterwards, "I will ascend to the Lord, perhaps I will atone" (v. 30). Samuel in Mizpah "And the children of Israel removed the Baalim" (Shemuel I 7:4-5), and afterwards, "Gather all Israel to Mizpah, and I shall pray to the Lord" on your behalf. But you cannot bring them back to Me, therefore do not pray for them.
desire Heb. נַפְֹשִי lit., My soul.
אם יעמוד משה ושמואל לפני אין נפשי אלא העם הזה – תפילה זו שאתה מתפלל על ישראל כעניין זה שאתה אומר שואל ומתפלל עליהם לא יתפללו עליהם אפילו משה ושמואל ואם יעמדו לפני להתפלל בעד העם הזה כעניין זה שאתה מתפלל עליהם לא הייתי עונה להם, אתה מניח אותם והולכין וחוטאין ואתה חוזר להתפלל עליהן ולא היה לך ללמוד ממשה רבך שכשחטאו ישראל בעגל אתה מוצא תחילה שאמר להם שימו איש חרבו על יריכו והרגו איש את אחיו (שמות ל״ב:כ״ז) וכת׳ ויקח את העגל אשר עשו וישרף (שמות ל״ב:כ׳) והחזירן למוטב. מה כת׳ שם, ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדולה ועתה אעלה אל י״י אולי אכפרה בעד חטאתכם (שמות ל״ב:ל׳). ואף שמואל כשבאו ישראל ואמרו לו התפלל בעד עבדיך אל י״י אלהינו ולא נמות כי יספנו על כלב חטאתינו רעה (שמואל א י״ב:י״ט), מה שמואל משיבן: ויאמר שמואל אל העם אל תיראו אתם עשיתם את {כל} הרעה הזאת אך אל תסורו מאחרי י״י ועבדתם את י״י בכל לבבכם (שמואל א י״ב:כ׳) ומשתעבדו את י״י בכל לבבכםג ותסירו את אלהי הנכר, גם אנכי חלילה לי מחטוא לי״י מחדול להתפלל בעדכם (שמואל א י״ב:כ״ג). ולפי שתחילה החזירו אותם למוטב ואחר כך באו להתפלל עליהן שמעתי להם, אבל אם יעמדו להתפלל עליהם עד שלא חזרו בתשובה לא הייתי שומע להם, גם אינני שומע כשאתה מתפלל עליהם בעוד שאינך משיבם בתשובה.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2994. בכ״י פריס 163, מינכן 5: ״על״.
ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י פריס 163, פרמא 2994 חסרה מלת: ״כל״.
ג. ״ומשתעבדו... לבבכם״ הושלם מכ״י פריס 162, אך הושמט ע״י הדומות בכ״י פריס 163.
ויאמר י״י אלי – למה תרבה בתפלה לפני כי אם יעמוד משה ושמואל לפני בתפלה שהיו גדולים ממך אם יעמדו הם לפני אין נפשי אל העם הזה, נפשי ר״ל רצוני כמו אל תתנני בנפש צרי (תהלים כ״ז:י״ב) וזכר משה ושמואל שהיו לוים ונביאים והגדול שבנביאים אחר משה רבינו היה שמואל וכן אמר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (תהלים צ״ט:ו׳) ונאמר כי נאמן שמואל לנביא לי״י (שמואל א ג׳:כ׳) ונאמר ולא הפיל מכל דבריו ארצה (שמואל א ג׳:י״ט).
שלח מעל פני ויצאו – שלחם מעל פני ויצאו ואמר הצווי כנגד ירמיהו כאילו אמר אם בידך לשלחם טוב שתשלחם משתתפלל עליהם.
משה ושמואל – כי שני אלה התפללו בעד חטאת עמנו.
והתבונן בתשוב׳ השם יתברך שלא קרא את דברי ירמיהו תפלה ולא הוכיחו על שהתפלל כנגד מה שצוה אבל א״ל בתשובתו אם יעמוד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה והנה זכר משה ושמואל לפי שהיו שניהם לוים ונביאים כירמיהו, וגם לפי מעלתם וקרבתם אל האלהים כמו שאמ׳ משה ואהרן בכהניו ושמוא׳ בקוראי שמו (תהלים צט, ו) כלומר אע״פ שמשה ושמואל שהיו כל אחד בדורו גדולי הנביאים יעמדו לפני על זה לא ישיבו את חמתי מעל בני ישראל ולא ישנו את רצוני במה שחשבתי לעשות וזהו אין נפשי אל העם הזה כי כבר נגזרה עליהם גזרה והגזרה היא מ״ש מיד שלח מעל פני ויצאו רוצה לומר לשלחם מעל פניו ושיצאו מהארץ הקדושה.
נפשי – ענין רצון כמו אם יש את נפשכם (בראשית כ״ג:ח׳).
שלח – ענין טירוד וגרושין כמו הן ישלח (ירמיהו ג׳:א׳).
אם יעמוד – ר״ל בתפלה ובקשה.
משה ושמואל – משה או שמואל ר״ל אף שהיה תפלתם מקובלת לפני מ״מ אם מי מהם יתפלל בעד העם הזה אין רצוני עליהם להיות מרוצה להם.
שלח – אמור להם בנבואה שאמרתי לגרשם מארצי ויצאו ממנה.
משה ושמואל – שהתפללו בעד עמם והגינו בעדם. וכן כתוב: משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו {תהלים צ״ט:ו׳}. ואולי (כדעת מוהר״ר יהודה אריה אוסימו) הזכיר משה ושמואל, כי משה הוציא מים מצור החלמיש, ושמואל הביא הגשם בלא עתו (שמואל א י״ב), וכאן בשנת בצורת ועצירת גשמים היו עומדים.
אין נפשי אל העם הזה – לא תתקרב אליהם. אך תשאר רחוקה מהם. כטעם פן תקע נפשי ממך (ירמיהו ו׳:ח׳).
שלח מעל פני – בדבור. הודיעם שמאסתי בם ולא חפצתי קרבתם. והראיה שהכוונה בדבור. הפסוק הסמוך והיה כי יאמרו אליך אנה נצא.
ויאמר ה׳ – ה׳ השיב לו, שכבר נתחתם גזר דינם ולא יועיל עוד שום תפלה, אף שיעמד משה ושמואל לפני – שהם היו קוראים תמיד בעד ישראל והשיבו את הגזרה, זה היה בעוד שהיה נפשי ורצוני אליהם, שהגם שפני היו פנים של זעם נפשי היה לרצון, אבל עתה נקעה נפשי מהם, לכן שלח מעל פני ויצאו לגולה, כבן סורר שאביו דחפו מביתו.
משה ושמואל – כמו שכתוב בתהלים (צ״ט:ו׳) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו קראים אל ה׳ והוא יענם.
נפשי – חפצי.
שלח וגו׳ – אמור להם שיצאו.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ב) וְהָיָ֛ה כִּי⁠־יֹאמְר֥וּ אֵלֶ֖יךָ אָ֣נָה נֵצֵ֑א וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּה⁠־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר לַמָּ֤וֶת לַמָּ֙וֶת֙ וַאֲשֶׁ֤ר לַחֶ֙רֶב֙ לַחֶ֔רֶב וַאֲשֶׁ֤ר לָרָעָב֙ לָרָעָ֔ב וַאֲשֶׁ֥ר לַשְּׁבִ֖י לַשֶּֽׁבִי׃
It shall happen, when they tell you, 'Where shall we go forth?', then you shall tell them, 'Thus says Hashem, 'Such as are for death, to death; and such as are for the sword, to the sword; and such as are for the famine, to the famine; and such as are for captivity, to captivity.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וִיהֵי אֲרֵי יֵימְרוּן לָךְ לְאָן נִגְלֵי וְתֵימַר לְהוֹן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ לִדְמוֹתָא לְמוֹתָא וְדִלְחַרְבָּא לְחַרְבָּא וְדִלְכַפְנָא לְכַפְנָא וְדִי לִשִׁבְיָא לְשִׁבְיָא.

רמז רצג

והיה כי יאמרו אליך אנה נצא – איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה ארנקי דדינרי לקמיה דרב יוסף אמרה ליה תהוי למצוה רבה, יתיב רב יוסף וקא מעיין בה מאי היא מצוה רבה, אמר ליה אביי מדתני ר׳ שמואל בר יהודה אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבויים שמע מינה פדיון שבויים מצוה רבה היא, שנאמר והיה כי יאמרו אליך אנה נצא וגו׳, וא״ר יוחנן כל המאוחר בפסוק זה קשה מחברו חרב קשה ממות, אי תימא קרא ואיתימא סברא, אי תימא סברא האי קא מנוול והאי לא מנוול ואי תימא קרא יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו. רעב קשה מחרב אי תימא קרא ואי תימא סברא, אי תימא סברא האי מצטער והאי לא מצטער, אי תימא קרא טובים היו חללי חרב מחללי רעב. שבי קשה מכולהו דכולהו איתנהו בגויה.
אשר למות וגו׳ – כל המאוחר בפ׳ קשה מחבירו חרב קשה ממות מיתת חרב מנוולת ומיתה על מטתו אינה מנוולת וכן הוא אומר יקר בעיני י״י המותה לחסידיו (תהלים קט״ז:ט״ו) רעב קשה מחרב שזה מצטער וזה אינו מצטער וכן הוא אומר טובים היו חללי חרב מחללי רעב (איכה ד׳:ט׳) שבי כולהו איתנהו בגוה.
Such as are for death, to death Each calamity mentioned later in this verse is harsher than the one preceding it. The sword is harsher than death. Death by the sword is defacing, whereas death in bed is not defacing. And so he says: "Precious in the eyes of the Lord is the death of His Saints" (Tehillim 116:15). Famine is harsher than the sword, for this one is agonizing whereas the other is not agonizing. And so Scripture states: "Better are those who die from the sword than those who die from famine" (Lam. 4:9). Captivity – all sorts of death are in it.
והיה כי יאמרו, אשר למות – אמרו רז״ל כל המאוחר בפסוק זה קשה מחברו חרב קשה ממות איבעית אימא סברא האי קא מנוול והאי לא מנוול ואיבעית אימא קרא יקר בעיני י״י המותה לחסידיו (תהלים קט״ז:ט״ו) רעב קשה מחרב סברא האי קא מצטער והאי לא מצטער קרא טובים היו חללי חרב מחללי רעב (איכה ד׳:ט׳) שבי קשה מכולם כלהו איתנהו ביה.
והיה כי יאמרו אליך אנה נצא רצה לומר לתכלית מה תהיה יציאתנו אמור אליהם בביאור כה אמר ה׳ אשר למות למות רוצה לומר שקצתם ידונו למות בדבר ומקצתם ימותו בחרב האויבים ומקצתם ימותו ברעב והנשארים בהם ילכו בשבי, וכבר אמרו חז״ל והוא האמת שכל המאוחר בכתוב הזה קשה מחבירו כי הרעה היותר קלה מאלה היא מיתת הדבר וכמו שכתוב יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו (שם קטז, טו), קשה ממנו מכת החרב שהיא בידי אדם, וקשה ממנה הרעב שנאמר טובים היו חללי חרב מחללי רעב (איכה ד, ט), וקשה שבכולם היא השביה לפי שכולהו אית ביה מות וחרב ורעב, גם יראה מענין העונשים האלה שזכר המות ראשונה כנגד הבנים הקטנים, וכנגד האנשים הלוחמים עם האויבי׳ אמר חרב, וכנגד האנשים הבאים במצור שלא ילחמו עם האויב זכר הרעב, ועל הנשארים והנמלטים מהם הבאים לידי האויבים אמר לשבי, וזכר עוד שמלבד המות והחרב והרעב והשבי הנה עוד יענשו בד׳ מיני פורעניות לפי שהמתים מהם לא יהיו ניתנים לקבורה וכמו שאמר למעלה ואין מקבר להמה.
אנה – להיכן וכן אנה אעלה (שמואל ב ב׳:א׳).
אנה נצא – להיכן נלך ולתכלית מה.
אשר למות – מי שראוי למות בעוונו במיתת דבר יותן למיתה ואשר לחרב וכו׳ כל אחד יעונש בדבר הראוי לו.
אשר למות למות וגו׳ – היוצא למות יצא למות והיוצא לחרב יצא לחרב. כלומר: קצת מכם יצאו למות וקצת מכם יצאו לחרב וגו׳ והיא מליצה בלשון הקודש. ודומה לה מליצת ושמע השומע {שמואל ב י״ז:ט׳}, ומליצת ושמע אישה ביום שמעו {במדבר ל׳:ח׳}. וזה כי מלות מי שיהיה, מתי שיהיה, אינן בלשון הקודש, ואין הדבור העברי אוהב לומר דבר בלתי מוגבל. לפיכך במקום שיאמר בשאר לשונות: ושמע אישה באיזה יום שיהיה, יאמר העברי: ושמע אשה ביום שמעו {במדבר ל׳:ח׳}, וכן: וביום פקדי ופקדתי {שמות ל״ב:ל״ד}, וכן: לא ינוס להם נס {עמוס ט׳:א׳}, יומת המת {דברים י״ז:ו׳}. ונשנית המליצה הזאת למטה (ירמיהו מ״ג:י״א): ובא והכה את ארץ מצרים אשר למות למות ואשר לשבי לשבי ואשר לחרב לחרב.
והיה וכו׳ אנה נצא – תשיב להם שיצאו אל המון העונשים המעותדים עליהם, וחושב רעות טבעיות מות ורעב – רעות בחירייות הבאים ע״י בעלי בחירה חרב ושבי – רעות רצוניות הבאים ע״י בעלי רצון כלבים וחיות – כמ״ש חצי אכלה בם, מזי רעב, רשף, זוחלי עפר ובהמות, חרב, כמש״ש ומצייר כאילו בצאתם מאת פני ה׳ נכונו ללצים שפטים ארבעה, והיותר אחרון גרוע מן הראשון, כמ״ש והיה הנס מקול הפחד וכו׳ כאשר ינוס איש מפני הארי וכו׳.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ג) וּפָקַדְתִּ֨י עֲלֵיהֶ֜ם אַרְבַּ֤ע מִשְׁפָּחוֹת֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אֶת⁠־הַחֶ֣רֶב לַהֲרֹ֔ג וְאֶת⁠־הַכְּלָבִ֖ים לִסְחֹ֑ב וְאֶת⁠־ע֧וֹף הַשָּׁמַ֛יִם וְאֶת⁠־בֶּהֱמַ֥ת הָאָ֖רֶץ לֶאֱכֹ֥ל וּלְהַשְׁחִֽית׃
I will appoint over them four kinds,' says Hashem, 'the sword to kill, and the dogs to tear, and the birds of the sky, and the animals of the earth, to devour and to destroy.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאַסְעַר עֲלֵיהוֹן אַרְבַּע פוּרְעֲנוּן בִּישַׁן אֲמַר יְיָ יַת דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא לְמִקְטַל וְיַת כַּלְבַיָא לְגָרְרָא וְיַת עוֹפָא דִשְׁמַיָא וְיַת בְּעִירָא דְאַרְעָא לְמֵיכַל וּלְחַבָּלָא.
ופקדתי – לשון מינוי ופקידות.
לסחוב – לגרר וכן אם לא יסחבום (ירמיהו נ׳:מ״ה).
And I will appoint an expression of appointment and designation.
to drag to drag. Cf. "If the young of the sheep do not drag them (יִסְחָבוּם)" (infra. 49:20).
ופקדתי, משפחות – על דרך השאלה כלומר ארבע מיני פורעניות.
לסחוב – כי דרך הכלבים לגרר הנבלה באכלם אותה.
וזהו ופקדתי עליהם ארבעה משפחות שהם ד׳ מיני עונשים שקיבלו במיתתם האחד הוא החרב להרוג, והב׳ הכלבים לסחוב כי דרך הכלבים לגרר הנבילה באוכלם אותה, והג׳ את עוף השמים לאכול כי ירדו העופות לאכול מגופם ונבלתם, והד׳ היא שתבוא בהמת הארץ להשחית כי הבהמה שור או כשב או עז לא יאכלו נבלת האדם אבל ירמסוה וישחיתוה.
ופקדתי – ענין מנוי וגזברות.
משפחות – אמר כן בדרך שאלה.
לסחוב – ענין גרירה ומשיכה כמו סחוב והשלך (ירמיהו כ״ב:י״ט).
ופקדתי – אמנה עליהם ארבעה משפחות ר״ל ארבעה מיני עונשין.
לסחוב – דרך הכלבים לגרר הנבלות ממקום למקום.
לאכול ולהשחית – העוף לאכול הנבלות והבהמות להשחית ברמיסת הרגל.
ופקדתי עליהם – לשון מִנוי ונתינת שלטון, כמו: יפקוד ה׳ אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה {במדבר כ״ז:ט״ז}.
לסחוב – לגרר. והוא נוול וגנאי יותר משיאכלום. וכן לאכול ולהשחית – לאכול הפגרים המתים, או להשחיתם ולשברם ולפזר עצמותם הֵנָה והנה.
ופקדתי וכו׳ הכלבים גוררים הנבלה לחוץ, ועוף השמים אוכלים בשר הנבלה, ובהמה הבייתית לא תאכל בשר רק רומסת ומשחתת, וכאמרו עוף לאכול, ובהמה להשחית.
לסחב – מקורו כמקור סחה (וסחתי עפרה ממנה; יחזקאל כ״ו:ד׳) ונסח (ונסחתם מעל האדמה, כי תבא), הוא סח; ושלשת הפעלים הוראתם הרחקה ממקום, ובלשון חכמים בהיסח הדעת; ונסח הוא נזח (ולא יזח החשן, פרשת תצוה) בחילוף אותיות זסצר״ש.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) וּנְתַתִּ֣ים [לְזַעֲוָ֔ה] (לזועה)א לְכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֑רֶץ בִּ֠גְלַ֠ל מְנַשֶּׁ֤ה בֶן⁠־יְחִזְקִיָּ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה עַ֥ל אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֖ה בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃
I will cause them to be tossed back and forth among all the kingdoms of the earth, because of Manasseh, the son of Hezekiah, king of Judah, for that which he did in Jerusalem.'"
א. [לְזַעֲוָ֔ה] (לזועה) א-כתיב=לְזַוָעֲ֔ה
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאֶתְּנִינוּן לִזְיַע לְכָל מַלְכְּוַת אַרְעָא עַל דְלָא תָבוּ כִּמְנַשֶׁה בַר יְחִזְקִיָה מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה עַל דְאַסְגֵי לְמֶעְבַּד בִּירוּשְׁלֵם.
ונתתים לזעוה – לרעה (כתוב ברמז רמ״ו).
לזעוה – מגזרת לא קם ולא זע (אסתר ה׳:ט׳) וכמוהו גאוה מגזרת גא מאד (ישעיהו ט״ז:ו׳).
לכל ממלכות הארץ – כל השומע רעה שבאה עליהם יזוע.
a horror from the same root as, "And he neither rose nor quaked (זָע)" (Esther 5:9). Similarly, גַּאֲוָה pride, from the root "Have become very proud (גֵּא)" (Yeshayahu 16:6).
to all the kingdoms of the earth Anyone who hears the evil that has befallen you will shudder.
לזעוה – מגזרת לא קם ולא זע (אסתר ה׳:ט׳). כלומר זעין וחרידין יהיו מפני ממלכות הארץ.
ונתתים לזועה – כתיב וקרי לזעוה והענין אחד אלא שהם שני שרשים והם ענין התנועה.
בגלל מנשה – כי הוא הנהיג את יהודה במעשים רעים ודם נקי שפך עד שמלא ירושלם חללים כמו שכתוב.
ויונתן תרגם: על דלא תבו כמנשה בר חזקיהו.
ובזה האופן אתן אותם לזעוה וגומר, ואומרו בגלל מנשה בן חזקיהו יראה קשה כי הם בעונותם נמקו לא בחטאת מנשה בלבד כי איך יהיה מהמשפט האלהי שכל בני יהודה יענשו בעבור מנשה שהיה רשע והיה ראוי שהנפש החוטאת היא תמות, והנה יאשיהו שבא אחריו שב אל ה׳ בכל לבבו ובכל נפשו, אבל אמתת הענין הזה הוא שהיה כל הרעה הזאת ביהוד׳ מפני מה שלמדו ממנשה מלכם לעבוד ע״ז בירושלם כי הוא לימד בפרסום הפשע ההוא אל כל עם יהודה ויושבי ירושלם והוא היה מלמד אותה עבירה לבני יהודה והם נאחזו בה ונענשו, אם כן על עונותם ומעשיהם שלמדם מנשה לא על העון אשר עשה מנשה בעצמו כי אין ראוי שיפורש בגלל מנשה בגלל מה שהוא חטא בעצמו אלא בגלל מה שהוא למד בירושלם, ולכן צדק המאמר הזה עם היות שעשה מנשה תשובה יען קודם לכן הסית והדיח את כל בני יהודה וירושלם בתועבותיו והם לא עשו תשובה עמו.
לזועה – לזעוה קרי.
לזעוה – ענין רתת וחרדה כמו והיה רק זועה (ישעיהו כ״ח:י״ט).
בגלל – בעבור כמו בגלל הדבר הזה (דברים ט״ו:י׳).
לזעוה לכל ממלכות – כולם יחרדו וירעדו שלא יקרה להם כמקרה.
בגלל מנשה – ר״ל בעבור שאחזו במעשה מנשה וכו׳.
על אשר וכו׳ – בעבור אשר עשה מעשיו בירושלים בפרסום לכך למדו ממנו ואחזו בהם.
ונתתים לזעוה – כתיב לזועה. מלשון והיה רק זְוָעָה (ישעיהו כ״ח:י״ט), שכל הרואה אותם יזוע ויחרד. ובתורה (דברים כ״ח:כ״ב) כתוב: והיית לזעוה, וכן ביחזקאל כ״ג:מ״ו. אבל בירמיה כתוב לזועה בשלשה מקומות אחרים (ירמיהו כ״ד:ט׳, כ״ט:י״ח, ל״ד:י״ז). וכן בדברי הימים ב׳ כ״ט:ח׳.
בגלל מנשה – שהדיח את יהודה לעבוד עבודה זרה, ואחר כך לא שבו עוד אל ה׳ בכל לבם. וכל צדקת יאשיהו והשתדלותו לא הועילה להחזירם למוטב. והנה נענשו על חטאתם שהיה בידם לשוב, והסבה הראשונה היה מנשה.
ונתתים לזעוה בגלל מנשה – מאז התחילה הגזירה, ועמ״ש במלכים בזה.
לזעוה – קרי ״ולזועה״ כתיב מגזרת זוע שהוראתו תנועה (ולא זע ממנו, אסתר ה׳:ט׳); כל אדם יסור וירחק מהם או יזוע ויחרד בראותו אותם; ובלשון משנה (משנה ברכות ט׳:ב׳) זועות ר״ל רעשים.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) כִּ֠י מִֽי⁠־יַחְמֹ֤ל עָלַ֙יִךְ֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וּמִ֖י יָנ֣וּד לָ֑ךְ וּמִ֣י יָס֔וּר לִשְׁאֹ֥ל לְשָׁלֹ֖ם לָֽךְ׃
"For who will have pity on you, Jerusalem? And who will bemoan you? And who will turn aside to ask of your welfare?
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרֵי מַן יֵחוּס עֲלָךְ יְרוּשְׁלֵם וּמַן יִדְוֵי עֲלָךְ וּמַן יְזוּר לְמִשְׁאַל לִשְׁלָמָא לָךְ.
ומי ינוד לך – מי יצטער, וממנו: ״נדו לו כל סביביו״ (ירמיהו מ״ח:י״ז).⁠1
1. השוה: ריב״ג, אצול, ערך ׳נוד׳ (וברמז, גם במחברות, ערך ׳זה׳). ובדומה לזה גם: ת״י על אתר; אלפסי, ערך ׳ד׳, אף כי הוא מקשר עם המשמעות של תנועה.
ינוד – יקונן.
ומי יסור – אליך לנטות מדרכו אליך לשאול לך לשלום.
will lament Heb. יָנוּד.
and who will turn aside to you, to turn aside from his road to you, to ask of your welfare?
כי מי יחמול עליך ירושלם – מי מן הממלכות שיחמול עליך.
ומי מהם ינוד לך – כשאסתיר פני ממך.
ומי – הם יפנה יסור לשאול.
כי מי, ינוד לך – כמו לנוד לו ולנחמו (איוב ב׳:י״א), ענין נחמת האבל וספור הצרות עמו. ובא בזה הלשון לפי שהמנחמים נדין ממקומן זה מפה וזה מפה לנחם האבל אמר מי יחמול ומי ינוד לך ומי יסור לשאול לשלום לך כי את גרמת חרבנך שנטשת אותי לפיכך תלכי אחור ולא לפנים.
ועל זה אמר מי יחמול על ירושלם מי ינוד וינחם אותך בעת צרתך ומי יתקרב לך לשאול לשלום.
יחמול – מלשון חמלה ורחמים.
ינוד – מלשון נדידה.
כי מי יחמול – ר״ל אין מי יחמול עליך ואין מי ינודד בראש עליך כדרך המנחמים לנחמך בבוא הצרה עליך ואין מי יסיר לנטות מדרכו לבוא אליך לשאול בשלומך.
כי מי יחמול עליך – אחר שהזכיר כל הרעות העתידות לבוא אליהם, אמר כי ראויים הם לכל זה, ושאינם ראויים לחמלה, כמו שמפרש והולך. והנה המקרא הזה ושאחריו הם כמו מאמר מוסגר, והוא מדבר לנכח ירושלם. ואחר כך חוזר לדבר עם ירמיה, ומזכיר את ישראל בלשון נסתר (שלמה חפץ).
ומי ינוד לך – ענין מנוד ראש לנחם אבלים. עיין פירושי לישעיה ל״ז:כ״ב.
כי מי יחמול שלא יניח להשחית אותך,
ומי ינוד לך לנחמך קרובים הבאים לנחם האבל, וגם אח״כ מי יסור עכ״פ לשאול לשלום לך – שזה יעשו גם הרחוקים וגם אחרי עבור ימי האבל.
ינוד לך – בראשו להורות חמלתו עליך.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) אַ֣תְּ נָטַ֥שְׁתְּ אֹתִ֛י נְאֻם⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אָח֣וֹר תֵּלֵ֑כִי וָאַ֨ט אֶת⁠־יָדִ֤י עָלַ֙יִךְ֙ וָֽאַשְׁחִיתֵ֔ךְ נִלְאֵ֖יתִי הִנָּחֵֽם׃
You have rejected me,⁠" says Hashem, "you have gone backward. Therefore have I stretched out My hand against you, and destroyed you; I am weary with repenting.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אַתְּ שְׁבַקְתְּ פּוּלְחָנִי אֲמַר יְיָ לַאֲחוֹרָא אִסְתַּחַרְתְּ וְאָרֵים יַת מְחַת גְבוּרְתִּי עֲלָךְ וֶאֱחַבְּלִינָךְ עַל דַהֲוֵית יָכְלָא לְמֵיתַב וְלָא תָבְתְּ.
נלאתי הנחם – כמה פעמים חשבתי להשחית ונחמתי על הרעה עתה נלאיתי הנחם, הנחם דפורפנשי״ר בלעז.
I am weary of repenting Many times I planned to destroy but repented of the evil. Now I am weary of repenting. הִנָחֵם (Dporpnser in Old French)
(ו-ח) את נטשת אותי – סדר המקראות כולן נשמעין לשעבר וכן הילוכן:⁠א
את נטשת אותי על כן אחור תלכי.
ואזרם במזרה – כזה שזורה את המוץ במזרה.
עצמו לי אלמנותיו – רבו לי אלמנותיו מחול.
עצמו – מגזרת רב ועצום (שמות א׳:ט׳).
על אם – זו ירושל׳ שהיא אם לכל ערי ישראל.
בחור – זה נבוכדנצר.
שודד בצהרים – שאין אדם יכול להיסתר מפניו, שבפני שודד לילה אדם יכול להיסתר מפניו, אבל בפני אדם השודד בצהרים אינו יכול להיחבא.
ודקדקתי בסדר המקראות וכל העניין נשמע לשעבר. וכן הילוכן:
את נטשת אותי נאם י״י אחור תלכי – תנו דעתכם שמיום שנטשתם אותי בימי יהויקים בכל יום ויום את הולכת לאחור ולא לפנים.
ואשיבה ידי עליך ואשחיתך – כענין שנאמר ביהויקים וישלח י״י בו את גדודי כשדים ואת גדודי ארם וגו׳ (מלכים ב כ״ד:ב׳).
ואזרם במזרה בשערי הארץ – שבימי יהויקים גלו דניאל וחביריו ורבים משרי יהודה.
שיכלתי איבדתי את עמי – לפי שמדרכיהם לא שבו.
עצמו לי אלמנותיו – מיום שפשעתם בי רבו חללים ותרבו אלמנותיכם והבאתי את יהויקים ואת יהויכין והחרש והמסגר.
הפלתי עליהםב פתאום עיר – אנשי עיר מלך בבל ובהלות.
א. כן בכ״י פריס 163, פרמא 2994, מינכן 5, פריס 162. שורה כזו כנראה מהווה כותרת לכל הקטע, למרות שנכפלה להלן (דבר שיצר בלבול בנדפס).
ב. כן בכ״י פריס 163, פרמא 2994, פריס 162, וכן בכמה כ״י של המקרא. בכ״י מינכן 5: עליכם. בנוסח שלנו: ״עליה״.
את, נלאתי הנחם – כמה פעמים נחמתי על הרעה אשר דברתי לעשות להם ולא עשיתי נלאתי על זה לא אוכל עוד להנחם אלא אפרע מהם.
כי הנה את סבבת כל חרבונך ורעתך לפי שנטשת אותי ועזבת עבוד׳ מקדשי, ומפני זה בהכרח תלכי לאחור ולא לפנים כי כאשר נטשת אותי נטיתי אני ידי עליך להשחיתך וכמה פעמים חזרתי מגזרתי ונחמתי מהרעה ועתה נלאתי הנחם כלומר נלאתי מלגזור גזרות כנגדם ולהנחם מהם.
נלאיתי – י״ס נלאתי חסר יו״ד.
נטשת – עזבת.
ואט – מלשון נטיה.
נלאתי – ענין עייפות ויגיעה כמו ונלאו מצרים (שמות ז׳:י״ח).
הנחם – ענין הפוך מחשבה כמו פן ינחם העם (שמות י״ג:י״ז).
את נטשת אותי – על כי עזבת אותי ותלכי לאחור לפרוש ממני לכן אטה את ידי עליך להכות בך ואשחיתך.
נלאתי הנחם – הנה רבות פעמים גזרתי עליך השחתה ואח״ז נחמתי ועתה נלאיתי להנחם על הרעה.
נלאיתי הנחם – לא יכלתי להנחם ולשַנות גזרתי.⁠א
א. כן בכ״י שוקן, וכן נוסף בכ״י לוצקי 675א. הביאור חסר בדפוס ראשון ובכ״י לוצקי 675ב.
את – באשר אתה בעצמך הסבות עליך את הרעה במה שנטשת אותי – ואחר כך הוספת תמיד להתרחק ממני כי אחור תלכי תמיד, ולכן ואט ידי ואשחיתך פעם אחר פעם והגם שנחמתי תמיד על הרעה לבסוף נלאיתי הנחם – עד כי
אחור – בסורך מעלי.
הנחם – לשון חרטה.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) וָאֶזְרֵ֥ם בְּמִזְרֶ֖ה בְּשַׁעֲרֵ֣י הָאָ֑רֶץ שִׁכַּ֤לְתִּי אִבַּ֙דְתִּי֙ אֶת⁠־עַמִּ֔י מִדַּרְכֵיהֶ֖ם לוֹא⁠־שָֽׁבוּ׃
"I have winnowed them with a fan in the gates of the land. I have bereaved them of children. I have destroyed My people; they didn't return from their ways.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּכְמָא דְדָרַן בִּמְדִירַיָא כֵּן אֲבַדֵר יַת עַמִי בְּקִרְוֵי אַרְעָא תַּכְלִית אַבְּדֵית יַת עַמִי מֵאוֹרְחַתְהוֹן לָא תָבוּ.
ואזרם במזרה בשערי הארץ – זהו שאמר הכתוב ואתכם אזרה בגוים זו מדה קשה לישראל שבשעה שבני המדינה גולים כלם למקום אחד והם רואים זה את זה מתנחמים, ואתם אין אתם כן אלא עתיד אני לזרות אתכם בין אוה״ע כאדם שזורה שעורים במזרה ואין אחד מהם דבקה לחברתה שנאמר ואזרם במזרה.
במזרה – נפה שקורין וו״ן בלעז כזה שהוא זורה שעורין שלא יהו כולן גולין למקום אחד.
with a sieve A sieve called (van in French), like one who winnows barley, so that they should not all be exiled to one place.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ואזרם – כמו שזורים התבואה במזרה כן אזרם בשערי הארץ כלומר בגלותם אפיצם בכל ערי הארץ ואמר בשערי במקום בערי כי דרך השער נכנסין ויוצאין בעיר וכן אמר לכל באי שער עירו (בראשית כ״ג:י׳) וכתרגם יונתן בקרוי ארעא וכן תרגם במקומות רבים בשעריה בקרוהא ואמר ואזרם על עשרת השבטים שגלו וכן שכלתי אבדתי אומר עליהם ואף על פי כן שבט יהודה שראו כל זה מדרכיהם הרעים לא שבו ואמר שכלתי כי בניו היו.
ובעבור זה אזרם רוצה לומר אפזר אותם בשערי הארץ שאפיצם בכל קצוות הארץ באופן שאשכל מהם ואאבד את עמי, ואומרו עוד מדרכיהם לא שבו רוצה לומר אם שכלתי ואבדתי את עמי לא היה זה להם בעבור חטאת מנשה שעשה בעצמו כ״א מפני שאחזו הם בדרכיו ולא שבו מהם והותרה בזה השאלה השלישית.
ואזרם – ענין פזור כמו ואתכם אזרה בגוים (ויקרא כ״ו:ל״ג).
במזרה – הוא הכלי שזורין בו התבואה וכן ברחת ובמזרה (ישעיהו ל׳:כ״ד).
בשערי – בערי וכן באחד שעריך (דברים י״ז:ב׳).
שכלתי – ענין מיתה כמו מחוץ תשכל חרב (דברים ל״ב:כ״ה).
ואזרם – אפזרם בכל ערי הארץ כהמפזר תבואה במזרה שאין כולם נופלים במקום אחד.
שכלתי – אף כי שכלתי אותם והאבדתים עכ״ז לא שבו מדרכיהם ולא לקחו מוסר.
ואזרם במזרה – כמו שמפזרים הקש לרוח כשזורין את הדגן במזרה, כן הפלתי רבים מהם במלחמה.
בשערי הארץ – בשערי המדינות. מקום שמלחמה. כמו: כי ידברו את אויבים בשער (תהלים קכ״ז:ה׳).
שכלתי – עשיתי שימותו בניהם במלחמה, והאבות ישארו שכולים. ומה שכתוב ברד״ק: כי בניו היו, אין לו ענין. וחלילה לומר שתהיה כוונתו כי ה׳ נשאר בלא בנים, ושתהיה המלה פעל עומד, כי לא מצאנו דוגמא לזה בכל המקרא. ורד״ק עצמו בשרשים (שרש שכל) כתב: ואשר הוא פעל יוצא: שכלתי אבדתי את עמי, כאשר שכלה נשים חרבך וכו׳ {שמואל א ט״ו:ל״ג}.
מדרכיהם לא שבו – לכך עשיתי בהם כל זה. וכל זה ציור העתיד כאלו כבר היה.
ואזרם במזרה – פיזור מוץ ע״י כלי הזורה, כמו אשר זורה ברחת ובמזרה (ישעיהו ל׳), כן הלכו הפסולת לגולה והשכול הוא בבנים הקטנים והאבוד בגדולים.
ואזרם במזרה שיצאו לגולה, וגם שכלתי את בניהם הקטנים, ואח״כ אבדתי גם את הגדולים, ובכ״ז מדרכיהם לא שבו.
בשערי – בערים הגדולות שיש להן חומות ודלתות שערים.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ח) עָֽצְמוּ⁠־לִ֤י אַלְמְנוֹתָו֙ מֵח֣וֹל יַמִּ֔ים הֵבֵ֨אתִי לָהֶ֥ם עַל⁠־אֵ֛ם בָּח֖וּר שֹׁדֵ֣ד בַּֽצׇּהֳרָ֑יִם הִפַּ֤לְתִּי עָלֶ֙יהָ֙ פִּתְאֹ֔ם עִ֖יר וּבֶהָלֽוֹת׃
Their widows have increased to Me above the sand of the seas; I have brought on them, against the mother of the young men, a destroyer at noonday. I have caused anguish and terrors to fall on her suddenly.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
סַגִיאַת קָדָמַי אַרְמְלָתְהוֹן מֵחָל יַמְמִין אַיְתֵיתִי עֲלֵיהוֹן עַל סִיעַת עוּלֵימֵיהוֹן בְּזוֹזִין כַּד בְּטִיהֲרָא אַיְתֵיתִי עֲלֵיהוֹן מַשִׁרְיָן בִּתְכֵּיף וְחַבִּילָא קִרְוֵיהוֹן.
עצמו לי אלמנותיו מחול ימים – זה אביה בן רחבעם שהעביר הכרת פניהם של ישראל שנאמר הכרת פניהם ענתה בם, והעמיד עליהם שומרים שלשה ימים עד שנתקלקלה צורתם ואין מעידים אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע״פ שיש סימנין בגופו ובכליו, ואין מעידין אלא עד שלשה ימים.
הבאתי להם על אם בחור – הבאתי להם על עריהם ויישוביהם בחורים לשדוד אותם.⁠1
עיר ובהלות – התרגשות2 והשתוממות.
1. נראה שכך פירשו גם אלפסי וגם ריב״ג: אלפסי, ערך ׳אם׳, מפרש אותה על ירושלים; ריב״ג, אצול, ערך ׳אם׳, על הערים הגדולות, ו״בחור״ הוא הנושא של המשפט – ״בחור שודד בצהרים״. אולם ת״י על אתר רואה את המילים ״אם בחור״ כצירוף: ״סיעת עולימיהון״, ו״שודד״ הוא הנושא.
2. בתג׳ניס, ערך ׳עיר׳, אומר אבן בלעם: ״והג׳ ׳עיר ובהלות׳ מן ׳העיר ה׳⁠ ⁠׳ (ירמיהו נ״א:י״א)״. בדומה לזה גם ריב״ג, אצול, ערך ׳עור׳, אף כי הוא מקדים לדבריו את המילה הערבית ״ורבמא״ – ״וייתכן״, וכנראה כך גם אלפסי, ערך ׳ער׳. ת״י מתרגם ״וחבילא״, כנראה במשמע ״ויהי ערך״ (שמואל א כ״ה:ט״ז); והשווה רש״י ורד״ק על אתר.
עצמו לי – רבו לפני אלמנותיו.
על אם – על ירושלים שהיתה עיר ואם בישראל.
ובצהרים – הכל יהא גלוי לפניו כל גנזי מטמונם.
הפלתי עליה פתאום עיר – השכנתי עליהם פתאום גייסות של עיר ובהלות רבות, ויש פותרים עיר לשון שונא כמו ויהי עריך (שמואל א כ״ח:ט״ז) ופשריה לערך (דניאל ד׳:ט״ז).
are to Me more numerous His widows are more to Me.
upon a mother Upon Jerusalem, which is a city and a mother in Israel.
at midday Everything will be exposed before him, all their hidden treasures.
I have cast upon her suddenly a city I caused the troops of a city and many terrors to rest upon her. Some interpret עִיר as 'an enemy.' Cf., "And has become [the supporter of] your adversary (עָרֶךָ)" (I Sam. 28:16) (see also Dan. 4:16).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

עצמו לי – יבא זה הלשון בענין הכמות והאיכות ואמר לי ר״ל כי אני מצר עליהם ורבו אלמנותיו בעיני.
אלמנותו – כתוב בלא יו״ד וקרי ביו״ד וימצאו רבים כמוהו וזה היה בימי אחז שהרג פקח בן רמליהו ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד (דברי הימים ב כ״ח:ו׳) ונשארו הנשים אלמנות.
הבאתי להם על אם בחור שודד בצהרים – על קהלת בחורים הבאתי שודד בצהרים כלומר כי לא באו בלילה כגנבים אלא בצהרים ולא הועילה לבחורים גבורתם, אם ר״ל קהלה או משפחה כמו שנקראת אום ואומה, בחור על דרך כלל כמו בחורים וכן שש מאות רכב בחור (שמות י״ד:ז׳) וכן תרגם יונתן איתיתי עליהון ... .
הפלתי עליה פתאום עיר ובהלות – עליה על האם שזכר הפלתי עיר ר״ל חרבן הערים ובהלות כמו פתאום כמו ויבהילו את המן (אסתר ו׳:י״ד) מהרוהו ללכת פתאום וכאילו אמר הפלתי עליה פתאום ובהלות עיר והכפל לחזק הענין כמו פתע פתאום.
ואדוני אבי ז״ל פירש עיר שונא מן ויהי עריך (שמואל א כ״ח:ט״ז).
ויונתן תרגם: איתיתי עליהון משירין ... .
(ח-ט) אם בחור – כטעם אם הבנים (תהלים קי״ג:ט׳), כמו שיאמר עוד: אמללה ילדת השבעה – והוא לשון רבוי, כטעם עד עקרה ילדה שבעה (שמואל א ב׳:ה׳).
וטעם עיר – כמו בעיר, כי השודד בצהרים הוא בא בעיר.
וטעם ובהלות – דבק עם השודד כלומר שודד ובהלות.
ואומרו עצמו לי אלמנותיו מחול ימים הוא להגיד שלא היה הקב״ה חפץ ברעתם אף על פי שהיו חטאים כי הנה עצמו לו וכבד עליו אלמנותיו רוצה לומר הנשים שנעשו אלמנות בהריגת בעליהן ממה שיכבד אצל בני אדם חול הימים, וכן פירש המפרש עצמו מלשון עוצם וחוזק ושעוצם יאמר על הכמות כמו על האיכות, ולפי דעתי שעצמו הוא מלשון רבוי כמו וירבו ויעצמו במאד מאד (שמות א, ז) יאמר שרבו אלמנות בני יהודה בעיניו כחול הים שהוא הרבה מאד כי כן נראו לפני ה׳ אלמנות ההרוגים רבות מאד בעבור שלא היה חפץ בהריגתם, ואמרו הבאתי להם על אם בחור שודד בצהרים פירשו המפרש אם בחור קהלת הבחורים כי מלת אם היא כמו אומה ובחור הוא שם לקבוץ הבחורים ע״ד שש מאות רכב בחור (שמות יד, ז) וכן ת״י, ויותר נכון אצלי לפרשו כפשוטו שאחרי שזכר שתרבינה האלמנות ביניהם זכר מה יהיה על אותם האלמנות ואמר הבאתי עליהםא בחור והיא אלמנה שנהרג בעלה ונשאר לה בן אחד בחור לכלכל את שיבתה הבאתי עליה שודד בצהרים, וכן הפלתי עליה פתאום עיר שהוא אויב מלשון ויהי עריך וזאת תהיה רעה גדולה שימות האיש ותשאר אשתו אלמנה ובהיותה נשענת על בן בחור שנשאר לה במקום בעל יעלה ויבא עליה שודד באמצע היום בצהרים שימית את בנה פתאום ואם האלמנה ההיא יהיו לה בנים רבים גם היא נאנחה שימותו כולם.
א. בפסוק: ״הבאתי להם על אם״.
אלמנותו – אלמנותיו קרי.
עצמו – ענין רבוי כמו בעם עצום (תהלים ל״ה:י״ח).
אם – כן יקרא עיר גדולה אשר הקטנות סביב לה וכן עיר ואם בישראל (שמואל ב כ׳:י״ט).
בחור – נבחר וגבור.
שודד – עושק.
הפלתי – ענין השכנה וחניה כמו נופלים בעמק (שופטים ז׳:י״ב).
עיר – ענין שונא כמו ויהי ערך (שמואל א כ״ח:ט״ז).
ובהלות – מלשון בהלה ופחד.
עצמו לי – האלמנות שבהם המה מרובות בעיני יותר מחול ימים ר״ל אין אני עושה בהם כמתנקם להיות הכל נחשב לפני למעט כי אדרבה נחשב לפני להרבה ואין בזה שמחה לפני.
הבאתי להם – הבאתי עליהם וחוזר ומפרש על אם רצה לומר על ירושלים הבאתי קבוצת בחורים להיות שודד אותם בעת צהרים למען יראה למצוא כל גנזי המטמוניות.
הפלתי – השכנתי עליה פתאום קבוצת שונאים ועדת עם המבהילות.
הבאתי להם – לעמי הנזכר למעלה בלשון רבים, אבדתי את עמי מדרכיהם לא שבו {ירמיהו ט״ו:ז׳}.
על אם בחור – על אם שאין לה אלא בן אחד, בחור המכלכל את אלמנותה (דון יצחק).
ורש״י פירש: על ירושלם אם ומטרופולין בארץ ישראל (ואחריו Dathe, Schleusner, Eichhorn).
ורד״ק פירש: על קהִלַת בחורים.
ושנוררער ואחריו ראזנמילר פירשו: הבאתי על האִמוֹת בחורים שודדים. ובאמרו אחר כך: הפלתי עליה בלשון יחיד, נראה לי סיוע לפירוש דון יצחק כי על אשה מיוחדת מדבר, היא אֵם בן יחיד. ואחר כך מדבר על יולדת השבעה {ירמיהו ט״ו:ט׳}.
עיר – ר׳ יוסף קמחי ודון יצחק (ולודוביקוס de Dieu) פירשו: אויב, מלשון ויהי עָרָךָ (שמואל א כ״ח:ט״ז).
וראזנמילר ולפניו שרעדער פירשו מלשון ערבי (astus doloris pavoris et consternationis).⁠א ותלמידי חביבי החכם יעקב חי פארדו זצ״ל הביא סיוע ממלת ציר שענינה מכאוב, וידוע כי ע׳ וצ׳ מתחלפות. ואני מתחלה היה נראה לי: עניין עיר ממש. אלא שהכוונה זעקת עיר שבני אדם זועקים בראותם האויבים באים העירה: עיר! עיר!
א. בכ״י לוצקי 675א, שוקן מופיע כאן ביאור שהועבר עליה קולמוס: ״וזה רחוק מאד שלא מצאנו דבר מזה בלשון הקדש בכל התנ״ך. ונראה לי: לשון עיר כמשמעה.⁠״ דברים אלו הוחלפו ב״ותלמידי חביבי החכם יח״ף זצ״ל הביא סיוע ממלת ציר שענינה מכאוב. וידוע כי ע׳ וצ׳ מתחלפות. ואני מתחלה היה נראה לי: עניין עיר ממש.⁠״
על אם – האלמנה שנשכלו בניה ונאבד בעלה.
בחור – בא לרוב על מי שלא נשא אשה, בחורים ובתולות.
עיר – י״מ מענין שונא כמו ויהי ערך, ולדעתי מענין גילוי ערוה, שנחי עי״ן ונחי למ״ד משתתפים, כמו הים הָמָה, מִיץ מָצָה.
עצמו לי – מצייר במליצתו שהאלמנות שנשארו היו עצומים ורבים מחול ימים – לכן הביא להם על כל אם האלמנה הביא בחור שישכב עמה, והבחור הזה היה ג״כ שודד – שזנה עמה ושדד אותה, וזה היה בצהרים לעיני כל,
הפלתי עליה על האלמנה, הפלתי פתאום עיר מענין גילוי ערוה,
ובהלות – שבא עליה בהלות השודד וגלה גם ערותה, וע״י הבחור השודד הזה
על אם – שאין לה כי אם בן אחד נבחר.
עיר – בחילוף אותיות (צאן – עאן) צר, כמו ויהי ערך (שמואל א כ״ח:ט״ז).
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ט) אֻמְלְלָ֞ה יֹלֶ֣דֶת הַשִּׁבְעָ֗ה נָפְחָ֥ה נַפְשָׁ֛הּ [בָּ֥א] (באה) שִׁמְשָׁ֛הּ בְּעֹ֥ד יוֹמָ֖ם בּ֣וֹשָׁה וְחָפֵ֑רָה וּשְׁאֵרִיתָ֗ם לַחֶ֧רֶב אֶתֵּ֛ן לִפְנֵ֥י אֹיְבֵיהֶ֖ם נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃
She who has borne seven languishes; she has given up the spirit; her sun has gone down while it was yet day. She has been disappointed and confounded; and their residue I will deliver to the sword before their enemies,⁠" says Hashem.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
צְדִיאַת אַרְעֲהוֹן מִבְּלִי עַמָא הֲווֹ לְמַפְּחַת נְפַשׁ גְלָא יְקַרְהוֹן בְּחַיֵיהוֹן וְעַד דְאִינוּן קַיְמִין בְּהִיתוּ וְאִתְכְּנָעוּ וּשְׁאַרְהוֹן לְחַרְבָּא אֶמְסַר קֳדָם בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן אֲמַר יְיָ.
אומללה יולדת השבעה – אמר ירמיה כשהייתי עולה לירושלים נטלתי עיני וראיתי אשה אחת יושבת בראש ההר לבושה שחורים וראשה סתור וצועקת ומבקשת מי ינחמנה ואני צועק ומבקש מי ינחמני, קרבתי אצלה ודברתי עמה אם אשה את דברי עמי ואם רוח את הסתלקי מלפני, ענתה ואמרה לי אין אתה מכירני אני היא שהיו לי שבעה בנים יצא אביהם למדינת הים עד שאני עולה ובוכה עליו הרי שני בא ואמר לי נפל הבית על שבעה בניך והרגם איני יודעת על מי אבכה ועל מי אסתור שערי, אמרתי לה אי את טובה מן אימא ציון שהיא עשויה מרעית לחית השדה. ענתה ואמרה לי אני אמך ציון שהיא עשויה מרעית לחית השדה. אני היא אם השבעה, שכן כתיב אומללה יולדת השבעה. אמר לה ירמיה דומה מכתך למכת איוב, קומי שבי ירושלים. אמר ר׳ יהושע בן לוי לא חרבה ירושלים עד שעבדו בה שבעה בתי דינין עבודת אלילים, ואלו הן, ירבעם בן נבט, ובעשא בן אחיה, ואחאב בן עמרי, ויהוא בן נמשי, ופקח בן רמליהו, ומנחם בן גדי, והושע בן אלה שנאמר אומללה יולדת שבעה. אמר ליה רב כהנא בר אסי לרב כתיב ביה בהושע בן אלה ויעש הרע בעיני ה׳ רק לא כמלכי ישראל וכתיב עליו עלה שלמנאסר מלך אשור, אמר ליה אותם פרדיסאות שהושיב ירבעם על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל בא הושע ובטלם ואעפ״כ לא עלו ישראל אמר הקב״ה אותם שנים שלא עלו לרגל ילכו בשבי.
ד״א אומללה יולדת השבעה – אלו שבעה מלכי יהודה רשעים יהורם יהואש אחז מנשה אמון יהויקים צדקיה. א״ל הקב״ה ליעקב אתה סימן לבניך מה אתה ביציאתך השקעתי לך חמה דכתיב וילן שם כי בא השמש, ובחזרתך החזרתי לך גלגל חמה, דכתיב: ויזרח לו השמש, כך בניך ביציאתם אומללה יולדת השבעה, ובחזרתם וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.
נפחה נפשה בא שמשה – אבדה נפשה ונעלמה, וממנו: ״ונפחתי בו״ (חגי א׳:ט׳), ״מפח נפש״ (איוב י״א:כ׳).⁠1
1. השוה: ריב״ג, אצול, ערך ׳נפח׳.
אמללה יולדת השבעה – שומרון וכנסייה של עשרת שבטים שעמדו מהם ז׳ משפחות כבר אומללה וגלתה.
ושאריתם – אלו יהודה וקצת בנימן שנשתיירו בישראל לחרב אתן אלו הן שבע משפחות ירבעם בן נבט וביתו בעשא וביתו עמרי וביתו יהוא וביתו מנחם וביתו פקח וביתו הושע וביתו.
נפחה נפשה – לשון דאבה נפשה מתרגמינן ודאבון נפש (דברים כ״ח:ס״ה) ומפחן נפש.
בעוד יומם – בלא זמנם מהרו ליפול כך נדרש במס׳ גיטין, ובמדרש רבי תנחומא דרשו כלפי ירושלים ומונה שבעה רשעים יהורם יהואש אחז מנשה אמון יהויקים צדקיהו אך יש למנות עוד רחבעם אביה אמציה אחזיה.
וחפרה – לשון בושת.
She who bore seven Samaria and the nation of the Ten Tribes, from whom rose seven dynasties of wicked kings, has already been cut off and exiled.
and their remnant These are Judah and part of Benjamin, who remained in Israel. I shall deliver them to the sword. These are the seven dynasties: Jeroboam son of Nebat and his dynasty, Baasha and his dynasty, Omri and his dynasty, Jehu and his dynasty, Menahem and his dynasty, Pekah and his dynasty, Hoshea and his dynasty.
her soul grieves an expression of 'her soul grieves.' We translate "And grieving of the soul (וְדַאֲבוֹן נֶפֶֹש)" (Devarim 28:65) as וּמַפְּחַן נְפָֹש.
when it is still day Before its time, they hastened to fall. In this manner it is expounded in Tractate Gittin. [See Gittin 88a]. And in the Midrash of Rabbi Tanhuma (Tanhuma Buber, Vayetze p. 153) it is expounded as referring to Jerusalem, and he counts seven wicked men: Jehoram, Jehoash, Ahaz, Manasseh, Amon, Jehoiakim, and Zedekiah. But there are yet to count Rehoboam, Abijah, Amaziah, and Ahaziah.
and confounded an expression of shame.
אומללה יולדת השבעה – אשה שילדה ז׳ בנים אומללה מהם שהבנים מתים. כלומר ירושלם שהיתה רבת עם ישבה לה בדד מהם לפי שיש מהם שגלו ויש מהם שנהרגו.
נפחה נפשהא – כמו מפח נפש (איוב י״א:כ׳).
באה שמשה בעוד יומם – כלומר שקעה אורה אפילו מבעוד יום.
ושאריתם לחרב אתן – זה דורו של צדקיה. ולפי ששלח ירמיה לומר להם קשות הללו היה מתאונן על עצמו ואמר אוי לי אמי כי ילדתני איש ריב ומדון, שמא תאמר נשיתי בהן או הם נשו בי, לכך מריבין עמי לכך נאמר לא נשיתי ולא נשו בי.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2994. בכ״י פריס 163: ״נפשה נפחה״.
אמללה יולדת השבעה – יולדת בנים רבים והיא כנסת ישראל ושבעה ענין רבוי במקומות לא חשבון מכוון וכן עד עקרה ילדה שבעה (שמואל א ב׳:ה׳), שבע יפול צדיק וקם (משלי כ״ד:ט״ז), שבע כחטאתיכם.
נפחה נפשה – ענין דאבון כמו מפח נפש (איוב י״א:כ׳).
באה שמשה בעוד יומם – על דרך משל מרוב הצרות כמו שאמר גם כן על הצרות חשך השמש בצאתו (ישעיהו י״ג:י׳), באה כתוב בא קרי והשמש ימצא לשון זכר ולשון נקבה.
בושה וחפרה – כפל ענין במלות שונות.
ושאריתם – השארית שלא ילכו בגלות אתן לחרב ויש לפרש ושאריתם בניהם כמו שם ושאר (ישעיהו י״ד:כ״ב).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

והוא אומרו אומללה יולדת השבעה רוצה לומר אע״פ שיהיו לה בנים רבים תהיה אומללה ונכרתת מהם כולם וכ״כ תהיה צרתה עד שנפחה נפשה והוא מלשון מפח נפש וזה לפי שבא שמשה בעוד יומם רוצה לומר שתחשך עליה היום והוא משל לרוב הצרות וגדלם כי אז תבוש ותחפר, ואומרו יולדת הז׳ אינו דוקא מספר שבעה בנים אבל הוא מענין רבוי ולפי שאמר שימותו בני האלמנות אם מעט ואם הרבה הוצרך לומר ושאריתם לחרב אתן לפני אויביהם כלומר אותם הבנים שלא ימותו להן ברעב ובדבר יהרגו אותם האויבים ואינו רחוק שנבא בזה הנביא על חנה וז׳ בניה שהיתה אומללה מהם ונהרגו לעיניה בית שני, וחז״ל במסכת גיטין (ירמיה פח, א) דרשו אומללה יולדת הז׳ על כנסת ישראל מלכות י׳ השבטים שעמדו מהם משפחות מלכים רשעים והם ירבעם וביתו בעשא וביתו עמרי וביתו יהוא וביתו מנחם וביתו פקח והושע הרי ז׳ ושאריתם אלה בני יהודה ובנימין שנשתיירו, ובמדרש תנחומא דרשו הפסוק הזה על ירושלם ומונה ז׳ מלכים הרשעים יהורם יהואש אחז מנשה אמון יהויכין צדקיהו:
באה שמשה – בא קרי.
אמללה – ענין כריתה כמו אומלל אני (תהלים ו׳:ג׳).
נפחה נפשה – ענין דאבון נפש וכן ותקותם מפח נפש (איוב י״א:כ׳).
בא – ענין שקיעה כמו כי בא השמש (בראשית כ״ח:י״א).
וחפרה – ענין כלימה וכן וחפרה הלבנה (ישעיהו כ״ד:כ״ג).
ושאריתם – מלשון שארית ושיור.
אמללה – כבר גלתה שומרון ועשרת השבטים שגדלה ז׳ משפחות מלכים רשעים והם ירבעם בן נבט וביתו בעשא וביתו עמרי וביתו יהוא וביתו מנחם וביתו פקח וביתו הושע בן אלה וביתו.
נפחה נפשה – היה לה דאבון נפש.
בא שמשה – שקעה שמשה כשהיה עוד היום גדול ר״ל הושפל גדולתה במהירות בלא זמנה.
בושה וחפרה – והיא יושבת בגולה בבושה וכלימה.
ושאריתם – השארית הנשארה מעדת ישראל הם יהודה ובנימין אתן גם אותם לחרב לפני אויביהם.
אמללה יולדת השבעה – אחר שאמר עצמו לי אלמנותיו {ירמיהו ט״ו:ח׳}, הזכיר כי גם בני אלמנות ימותו. והזכיר תחלה אותה שאין לה רק בן אחד, ועתה מזכיר אותה שיש לה שבעה בנים. והמשיל צרתה במיתת בניה כאלו בא שמשה בעוד יומם.
ושאריתם – של עמי הנזכר למעלה בלשון רבים (שלמה חפץ).
נפחה נפשה – כמו: ונפש בעליה הפחתי (איוב ל״א:ל״ט), ותקותם מפח נפש (איוב י״א:כ׳). ודאבון נפש מתורגם מַפְחַת נפש – ענין אנחה, ולא כפירוש ראזנמילר: יציאת נשמה.
נפחה נפשה – יציאת הנפש, וכן ותקותם מפח נפש.
בושה וחפרה – חפר גדול מן בושה שחופר פנים בטמון (ישעיהו א׳ כ״ט).
אומללה ילדת השבעה האלמנה שילדה שבעה בנים,
נפחה נפשה הפיחה את נפשה ומתה, עד שבאה שמשה בעוד יומם – ר״ל ביום ההוא קודם הערב, כי הבחור בא עליה בצהרים ובאותו היום מתה, וגם בושה וחרפה על ידי שגלה ערותה,
ושאריתם שהם היתומים בני האלמנה ימית האויב בחרב, והנמשל שירושלים היתה כאלמנה, אחרי שרוב בני יהודה נהרגו בחרב אויב, ובא עליה בחור שודד שהוא נבוכדנצר וחילותיו, וגלה ערותה ושדד אותה, שהחריב בהמ״ק ויגל את מסך יהודה והחריב העיר, ועי״ז אומללה יולדת השבעה שהיא ירושלים שהעמידה ז׳ מלכים מן גלות מלך אשור עד גלות נ״נ, והנשארים נתנו לחרב בארצות שוביהם.
אמללה – לא בלבד יולדת בן אחד נשארת גלמודה, כי גם יולדת שבעה בנים.
נפחה נפשה – הוציאה רוח מפיה בכח כדרך הנאנחים.
בושה – מתקותה.
וחפרה – הלבינו פניה (חפר–חִוָּר, בומ״ף).
ושאריתם – של עמי (הנזכר בפסוק ז׳).
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) אֽוֹי⁠־לִ֣י אִמִּ֔י כִּ֣י יְלִדְתִּ֗נִי אִ֥ישׁ רִ֛יב וְאִ֥ישׁ מָד֖וֹן לְכׇל⁠־הָאָ֑רֶץ לֹֽא⁠־נָשִׁ֥יתִי וְלֹא⁠־נָֽשׁוּ⁠־בִ֖י כֻּלֹּ֥ה מְקַֽלְלַֽוְנִי׃
"Woe is me, my mother, that you have borne me a man of strife and a man of contention to the whole earth! I have not lent, neither have men lent to me; yet everyone of them curses me.⁠"
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַי לִי אִמִי אֲרֵי יְלִדְתִּינִי לְמֶהֱוֵי גְבַר דִין וֶאֱנַשׁ מָצוּ לְכָל יַתְבֵי אַרְעָא לָא רָשָׁן בִּי וּמָא דַאֲנָא דַשֵׁינָא לָא תָבַע מִנְהוֹן כּוּלְהוֹן מְלַטְטִין לִי.
לא נשיתי ולא נשו בי – רוצה לומר: ״לא נשיתי בם״ – לא הייתי להם לבעל חוב, ולא היו לי לבעלי חוב.⁠1
1. כך מפרשים גם: ת״י על אתר; אלפסי, ערך ׳ש׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳נשה׳; וכנראה גם מנחם, ערך ׳ש׳, וחיוג׳, ערך ׳נשה׳, המביאים את הפסוק הזה עם מילים דומות במשמעות זאת. ההשלמה בעזרת המילה ״בם״ היא כנראה מקורית אצל אבן בלעם, אף-על-פי שהיא ברורה מעצם הפירוש.
אוי לי אמי – ירמיה היה מתאונן על עצמו שהיו שונאין אותו בני עירו על דברי תוכחותיו.
ואיש מדון – איש מריבה כמו לא ידון רוחי (בראשית ו׳:ג׳).
לא נשיתי – כמו לא תהיה לו כנושה (שמות כ״ב:כ״ד).
כלה מקללוני – איני רב עמהם על עסקי ממון שיש לי עליהם ולא להם עלי והרי כל העם מקללני.
Woe is to me, my mother Yirmeyahu was complaining about himself, that his townsmen hated him because of his castigations.
and a man of contention a man of quarrel, Cf. "Let My spirit not contend (יָדוֹן)" (Bereshit 6:3).
I have not lent Cf. "You shall not be to him as a creditor (כְּנֹֹשֶה)" (Shemot 22:24).
they curse me I do not quarrel with them concerning matters of money that I claim from them, neither have they made any claim on me, yet all the people curse me.
ואעפ״כ כלוא מקללוני – מקללין אותי וכל זה שאני הולך בשליחותך.
א. כן בכ״י פריס 163, פרמא 2994, פריס 162, וכן בכמה כ״י של המקרא. בכ״י מינכן 5: כולו. בנוסח שלנו: ״כלה״.
אוי לי אמי, איש ריב ואיש מדון – כי כלם מריבים עמי ומדון כמו ריב.
לא נשיתי ולא נשו בי – לא נשיתי בהם שאהיה תובע הלואתי מהם ויקללוני בעבור זה וגם הם לא נשו בי שיהיו תובעים הלואתם ממני ולא ארצה לתת להם ובעבור זה יקללוני אין שום דבר מכל זה רק ששונאים אותי מפני שאני מוכיח אותם לטובתם.
כלה מקללוני – הורכבה המלה משני שרשים מן קלל ומן קלה כי הם שני ענינים הקללה היא הפך הברכה והקלון הוא הפך הכבוד וכן אמר הנביא כלה מקללני ומקלני והורכבו שניהם כאחד ואמר במלה אחת שני ענינים לקצר הלשון ולצחותו והומרה ה״א קלה בוי״ו כמנהג ההחלפה במקומו ולולי שהחליפוה וקראו למ״ד הפעל בקריאה לא היה נכר במלה ענין קלה.
לא נשיתי ולא נשו בי – לא הלויתי להם ולא הלוו לי.
אוי לי אמי כי ילדתני וגומר עד ויהי דבר ה׳ אלי לאמר לא תקח אשה. בעבור שזכר הנביא הייעודים שיעדו יתברך לרעה על בני יהודה וירושלם התחיל לקלל עצמו על היותו שלוח בייעודים הרעים ההם יען בעבורם היו שונאים אותו כל בני עמו ועל זה אמר אוי לי אמי כי ילדתני יען הייתי איש ריב ואיש מדון לכל הארץ רוצה לומר שכל אנשי הארץ ישנאוני ויריבו עמדי, והנה האדם פעמים יהיה שנוא מבני אדם לפי שאינו פורע מה שהלוו לו ופעמים ישנאוהו לפי שהוא נוגש ודוחק את החייב לתת לו אבל אני לא נשיתי ולא נשו בי ואין לי עם אדם עסקי ממון ואע״פ כן כלו מקללני.
מקללוני – במקצת ספרים הלמ״ד בקמץ ועיין דקדוקו במכלול דף ע״ט ובעל רב פעלים בחלק הזרים כתב שהמסורת עליו לית ופתח בס״ף.
מדון – ענין מריבה כמו ישתוק מדון (משלי כ״ו:כ׳).
נשיתי – ענין הלואה כמו לא תהיה לו כנושה (שמות כ״ב:כ״ד).
מקללוני – הוא מלשון קללה ומלשון קלון ובזיון.
אוי לי אמי – ירמיה היה מתאונן והיסב הדבור מול אמו ואמר אוי לי אמי אשר ילדתני להיות איש ריב ומדון לכולם כי יריבו עמדי על שאני מוכיחם.
לא נשיתי – לפעמים מריבים עם המלוה על שהוא נוגש כסף ההלואה ולפעמים מריבים עם הלוה על שאינו משלם ההלואה אבל אני לא הלויתי להם ולא הם הלוו לי ועכ״ז כולם מקללים ומבזים אותי.
אוי לי אמי – אחר שלא נתקבלה תפלתו על עמו, והשיבו ה׳ הנבואה הקודמת להנבא לרעה על יהודה, התחיל ירמיה מקונן על עצמו: כי לא על חמס בכפיו כל בני עמו ישנאוהו על נבואותיו ועל דבריו.
מקללוני – נראה לי: שהקריאה מקללוּני, והיא גזרה זרה. ואולי היתה נוהגת בפי ההמון לומר כמו בעָבַר ובעָתִיד פִקְדוּנִי וִיפַקְדוּני. כן בבינוני מְפַקְדוּנִי להוראת מפקדים אותי (תחת כי מְפַקְדַי ענינו מְפַקְדִים שלי). וכזה מצאתי בתלמוד ירושלמי (פאה פרק ז׳): הב דעתך, דאינון מְחַשְדוּנָךְ, רוצה לומר: חושדים אותך. ובתלמוד בבלי מצאנו פעמים הרבה הבינוני לרבים מסיים בוי״ו על דרך העבר והעתיד כמו: מוֹדוֹ להו (בבלי חגיגה י״ז:) במקום מודין, דְמַפְּקוּ (בבלי פסחים כ״ב:) במקום דמפקין, מַשְהוֹ (בבלי פסחים ל׳:) במקום משהין, מְצַלּוֹ (בבלי ברכות ח׳), דלא מֲעלוֹ (בבלי ברכות י׳). ודוגמת מקללוּני אמר הפייטן ביוצר יום ראשון של שבועות המלבישוּךָ לבוש עדנים – ענינו המלבישים אותך. וכיוצא בזה: ומגדלַתּוּ ומרוממַתּוּ וחבריהם בלשון חכמים. בא הבינוני בכנוי פעל עבר (גְנָבַתוּ) כדי שיהיה הכנוי מורה על הפעוּל (מגדלת אותו). תחת שאם היינו אומרים מְגַדַלְתּוֹ, היה ענינו מגדלת שלו, כמו: אוֹמַנְתּוֹ יוֹעַצְתּוֹ. וזה כי הבינוני כחו לפעמים בכח פעל, ולפעמים בכח שם, והכנוי בהם מורה על הגיניטיף, מגדלַתּוּ ומרוממַתּוּ מקללוּנִי המלבישוּךָ, כחם כח פעל. והכינוי בהם מורה על הקוזאטיף.
איש ריב ואיש מדון – הריב הוא בלא סבה, והמדון הוא דין ודברים מענין דין ומשפט, ונגד ריב לא נשיתי (בם), ונגד מדון לא נשו בי.
ומקללוני – מורכב מן קללה ומן קלון כמ״ש במכלול הריב מקושר בקללה, ומדון מקושר בקלון.
אוי לי אמי לפי המליצה שאמר הבאתי על אם בחור שודד, שכולל לפי המשל כל אם ואם, ולפי הנמשל עיר ואם בישראל, נזכר כי מנבא זאת על אמו היולדת אותו, ועל העיר שהיא אמו המליצית ומקונן על שילדה אותו להיות המנבא ע״ז, וכן אמר במדרש משל לכהן שהשקה את האשה מים המאררים והביט בה וראה שהיא אמו, ובאשר א״ל ה׳ ששאריתם לחרב יתן והוא בכללם עם אמו, יקונן על שנולד לראות עמל ויגון,
איש ריב וכו׳, כי עד עתה היה לו תקוה שישיבם בתשובה ושישיב חמה, אבל עתה שלא קבל תפלתו, ושנחתם גזר דין ענינו עם העם רק לריב עמהם ולא להועיל להם,
איש ריב ואיש מדון הריב הוא בלא ענין, והמדון הוא כשיש לו דין ודברים וטענות, ונגד איש ריב אמר לא נשיתי מעות לאחרים שאז הלוה יש לו ריב עם המלוה על שתובע אותו את ממונו, ונגד איש מדון אמר ולא נשו בי שאז היה להם מדון עמי ר״ל דין ודברים שאשלם להם את מעותם וזה מדון ודין ומשפט, ובכ״ז כלה מקללוני.
אוי לי – הם דברי הנביא.
מקללוני – נקדוהו נקודה זרה, והיה ראוי להיות מְקַלְלֽוּנִי; ואף על פי שגם זה אינו לפי דקדוק לשון הקודש, מכל מקום בעבר ובעתיד מצאנו שמרוני ישמרני.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) אָמַ֣ר יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אִם⁠־לֹ֥א [שֵׁרִיתִ֖יךָ] (שרותך) לְט֑וֹב אִם⁠־ל֣וֹא׀ הִפְגַּ֣עְתִּֽי בְךָ֗ בְּעֵ֥ת רָעָ֛ה וּבְעֵ֥ת צָרָ֖ה אֶת⁠־הָאֹיֵֽב׃
Hashem said, "Most certainly I will strengthen you for good; most certainly I will cause the enemy to make supplication to you in the time of evil and in the time of affliction.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲמַר יְיָ אִם לָא סוֹפֵךְ יְהֵא לְטַב אִם לָא יֵיתוּן וְיִבְעוֹן מִנָךְ בְּעִדַן דְאַיְתִי עֲלֵיהוֹן סַנְאָה וְיָעִיק לְהוֹן בָּעֵיל דְבָבָא.
אם לא שֵרִיתִך לטוב – <גזור> מן ״שרה שריתי״, על משקל ״זרה זריתי״: ״וזריתי את כל שאריתך״ (יחזקאל ה׳:י׳). ויש אומרים, שהוא במשמעות התרת קשר, וממנו בתרגום <הארמי> ״ומשרא קטרין״ (דניאל ה׳:י״ב), והוא רומז למשפט ״[ועתה] הנה פתחתיך היום מן האזקים אשר על ידך״ (ירמיהו מ׳:ד׳), כי הוא היה כבול כאשר נבוזראדן נכנס, ואז זה ציווה להתירו והתייחס אליו בידידות ונתן לו לבחור בין ההליכה אתו לבין ההישארות, אך ירמיהו בחר להישאר עם אלה שהשאיר <נבוזראדן> מאחוריו בארץ.⁠1
1. מן השורש שר״ה, על-פי הארמית, פירשו גם: דונש, תשובות על מנחם, עמ׳ 36; ריב״ג, אצול, ערך ׳שרה׳; וכנראה גם חיוג׳, ערך ׳שרה׳. ואולם מנחם, ערך ׳שאר׳, וכנראה גם ת״י על אתר, המתרגם ״סופך״ (והשווה רד״ק), פירשו ״שאריתך״, בהשמטת האל״ף; והשווה ראב״ע בפירושו לבראשית כה, כד. ייתכן שגם אבן בלעם רמז לפירוש הזה, בצטטו דווקא את הפסוק מיחזקאל שבו נמצאת המילה ״שאריתך״. גם ההתייחסות לנבוזראדן ולפרק מ שבירמיהו מצויה בדברי דונש, שם.
שריתיך – השארתיך לשון שארית וכן פתרו מנחם אבל דונש פתר אותו לשון התרה ושריתיך כמו משרי קטרין (דניאל ה׳:י״ב) ופתרון שריתיך כן הוא שנאמר הנה פתחתיך היום מן האזיקים (ירמיהו מ׳:ד׳) כלומר ביום אשר הקים י״י את דברו נאמר לו ועתה הנה פתחתיך היום מן האזיקים אשר על ידיך אם טוב בעיניך לבוא אתי בבלה (ירמיהו מ׳:ד׳), וגם ישראל בקשו ממנו שיתפלל בשבילם כאשר נאמר לו התפלל בעדינו אל י״י אלהינו (ירמיהו מ״ב:כ׳) כי נשארנו מעט מהרבה (ירמיהו מ״ב:ב׳).
אם לא – לשון שבועה.
הפגעתי בך בעת רעה – את האויב כשתבא עליהם הרעה יפגעו בך שתבקש רחמים עליהם כגון צדקיה אמר לו דרש נא בעדנו את י״י וגו׳ (ירמיהו כ״א:ב׳).
דבר אחר: נבוזראדן יבקש מאתך אם טוב בעיניך לבא אתי בבלה (ירמיהו מ׳:ד׳).
1 leave you over I leave you over, an expression of a remnant. In this manner, Menahem (Machbereth p. 181) interpreted it, but Dunash (Teshuvoth Dunash p. 36) interpreted it as an expression of release. And שֵרִיתִיךָ is like "And untying (וּמְשָרֵא) knots" (Dan. 5:12), and the interpretation of שֵרִיתִיךָ is so, as it is stated: "Behold I have released you from the chains that are on your hand" (Yirmeyahu 40:4). That is to say, on that day that the Lord fulfilled His word, it was said to him, "And now, behold I have released you today from the chains that are on your hand, if it pleases you to come with me to Babylon.⁠" And also, Israel begged him to pray for them, as it was said to him: "Pray on our behalf to the Lord our Cod, for we remain few from many" (Yirmeyahu 42:4).
Verily I will lit., if not, an expression of an oath.
I will cause [them] to beg you in time of evil with the enemy. When evil befalls them, they will beg you to supplicate God for mercy upon them, for example, Zedekiah said to him, "Beseech God now on our behalf, etc.⁠" (Yirmeyahu 21:2). Another explanation. Nebuzaradan will beg you, "If it pleases you to come with me to Babylon" (Yirmeyahu 40:4).
אמר י״י אם לא שיריתיך לטוב – בשבועה אשאירך לטוב.
אם לא הפגעתי בך – פתרונו שאפגיע בך.
בעת רעה ובעת צרה את האויב – ישראל שהם אויבים לך עכשיו יבאו בעת צרתם ויבקשו ממך לדרוש בעדם את י״י להתפלל, וכן היה דכתיב בשלוח אליו המלך צדקיהו את פשחור דרוש נא בעדינו את י״י כי נבוכדנצר מלך בבל בא עלינו (ירמיהו כ״א:א׳-ב׳) וכן כשנהרג גדליה בן אחיקם וישמעו כל שרי החיילים ויוחנן בן קרח ויאמרו אל ירמיהו הנביא תפל נא תחינתינו לפניך והתפלל בעדינו אל י״י אלהינו (ירמיהו מ״ב:ב׳) וזהו אם לא הפגעת בך.
אמר י״י – אמר לי האל כשהייתי מתרעם עליהם שסופי יהיה לטוב.
אם לא – כעין שבועה כמו אם לא שויתי ודוממתי (תהלים קל״א:ב׳) אם לא כאשר דמיתי כן היתה (ישעיהו י״ד:כ״ד).
שרותך – כמו שאיריתך וחירק התי״ו במקום סגול וכן תי״ו ותפוצותיכם חירק התי״ו במקום סגול ואל״ף שאר נעלם מהמכתב וכן וגם כל שרית ישראל (דברי הימים א י״ב:ל״ט) כמו שארית. ושאריתך ענינו אחריתך כלומר מה שישאר לך מהזמן בבא רעתם. וכן תרגם יונתן אם לא סופך יהא לטב.
אם לא הפגעתי בך בעת רעה ובעת צרה את האויב – בעת רעת ישראל וצרתם אפגיע בך את האויב והוא נבוזראדן יפגע בך שתעשה הטוב והישר בעיניך אם לשבת אם ללכת כמו שכתוב, הפגעתי בפעל יוצא כלומר אשימנו שיפגע בך ויבקש ממך שתעשה איזה דבר שתרצה.
ויש לפרש: הפגעתי – ענין פגיעת החרב ויהיה הפסוק חלוק אם לא שריתיך יאמר כנגד הנביא, אם לא הפגעתי בך יאמר כנגד ישראל, כי גם לפירוש הראשון יאמר חילך ואוצרותיך (ירמיהו ט״ו:י״ג) כנגד ישראל.
ויש מפרשים: שריתיך – התרתיך מן משרה קטרין, כמו שאמר לו נבוזראדן הנה פתחתיך היום מן האזיקים אשר על ידיך (ירמיהו מ׳:ד׳), שרותך כתוב בוי״ו וקרי ביו״ד, והענין אחד ואותיות אהו״י מתחלפות.
שריתך – פעל משארית, כטעם השארתיך בחיים, וגם אחרי גלותם ואבודם.
אם לא הפגעתי – זה מבואר בדברי נבוכדנצר ונבוזראדן לו.
וה׳ אמר לו בתשובת זה אם לא שריתיך לטוב רוצה לומר התחשוב שבעבור קללותיהם תבא עליך רעה בדרך שבועה אני אומר אם לא שריתיך לטוב רוצה לומר שאתה תשאר ביניהם לטוב והצלה לך האם תחשוב שלא אפגיע לך בעת רעה ובעת צרה את האויב כלומר התחשוב שלא תשאר לטוב והם ילכו בגלות לרעה וגם האויב שהוא נבוזר אדן אעשה שיפגיע בך בעת רעה שהוא עת החרבן ויפגע בך ללכת לבבל ויתן לך ארוחת תמיד שכל זה ממני יהיה. ורש״י פירש אם לא הפגעתי בך כשתבוא על ישראל עת רעה יפגעו בך שתבקש עליהם רחמים כגון צדקיהו שאמר לירמיהו דרש נא בעדנו את ה׳ (לקמן כא, ב), ויהיה הפגעתי מלשון תפלה ותחנונים כמו ופגעו לי בעפרון בן צוחר (בראשית כג, ח) אבל ישראל לא יהיה כן הירוע ברזל וגומר וכמו שיתבאר. אמנם יונתן פירש אם לא שריתיך לטוב על ירמיה ופירש הפגעתי מלשון לך ופגע בו.
שרותך – שריתיך קרי.
אם לא – הוא ענין לשון שבועה וגזם ולא אמר והרי הוא כאדם האומר אם לא כן הוא יהיה כזאת וכזאת וכן אם לא בתים רבים (ישעיהו ה׳:ט׳) ורבים כמוהו.
שריתיך – מלשון שארית ובא בחסרון אל״ף וכן וגם כל שרית ישראל (דברי הימים א י״ב:ל״ט).
הפגעתי – ענין בקשה כמו ופגעו לי (בראשית כ״ג:ח׳).
אמר ה׳ – אמר הנביא ה׳ אמר לי מה אתה חושש על קללתם הריני נשבע אם לא אשאיר אותך לטוב, כל המקללים אותך ימותו וילכו שבי ואתה תשאר לטובה.
אם לא – הריני נשבע אם לא בעת בוא הרעה והצרה אעיר אז את לב האויב הוא נבוזראדן להפגיע בך ולחלות פניך לבוא עמו לבבל ולא יקחך בשבי ביד חזקה כמ״ש אם טוב בעיניך לבוא אתי בוא ואשים את עיני עליך (ירמיהו מ׳:ד׳).
אם לא שריתיך לטוב – רוב המפרשים פירשו על ירמיה.
ויש מפרשיםא תחלת המקרא על ירמיה וסופו על ישראל. והנה אחר כך פסוק י״ג וי״ד הם בלא ספק על ישראל.
ונראה לי: כי הכל על ישראל. והמקרא הזה דבק עם הבא אחריו. ובהיות כי ירמיה מתרעם ומקונן על כי ה׳ בחר בו להנבא רק לרעה. אמר ה׳ אליו כי הרעות האלה סוף סוף אינן אלא לטובת ישראל.
אמראם לא אשים אותך לשארית לטובתך – כלומר אם לא אֲמַעֵט אתכם עד שתהיו שארית פליטה, וזה אמנם לטובתכם, כדי שתשובו מדרכיכם הרעים (וכטעם: שאר ישוב שאר יעקב אל אל גבור {ישעיהו י׳:כ״א}).
ואם לא אפגיע בך בעת רעה ובעת צרה את האויב – אם לא אשלח בכם האויבים (כלשון: וה׳ הפגיע בו את עון כלנו {ישעיהו נ״ג:ו׳}), אז היתכן שיִשָבֵר הברזל והנחשת. כלומר הֲיִכָּנַע לבבכם הקשה כברזל (כמו: וגיד ברזל ערפך ומצחך נחושה {ישעיהו מ״ח:ד׳}). ומליצה קרובה לזאת ביחזקאל (יחזקאל ו׳:ט׳): וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו שם אשר נשברתי את לבם הזונֶה.
שריתיך – מן שֵרִית שהוא במקום שארית, כמו: וגם כל שֵרִית ישראל (דברי הימים א י״ב:ל״ט). ומלת שריתיך זרה מאד, אלא שכן דרך הלשון בפעלים הבנויים מן השם.
א. כן בדפוס ראשון. בכ״י לוצקי 675א, שוקן: ״אם לא שריתיך לטוב – המפרשים כלם מפרשים על ירמיה, ושנוררער מפרש״.
שריתך – כמו שאריתך כמו שרית ישראל (דברי הימים א י״ב ל״ח).
הפגעתי – פעל יוצא לשלישי, וגדרו הבקשה היתירה.
אמר ה׳ – השיב לו ה׳,
אם לא שריתך לטוב – הגם שאמרתי ושאריתם לחרב אתן, אינו כולל אותך בגזרה זו, כי שאריתך יהיה לטוב, שאתה תנצל, והגם שעתה מקללים אותך בעת רעה ובעת צרה אפגיע בך את האויב שכולל מה שבעת החורבן הפגיע בו נבוזראדן שילך לשלום, שהוא האויב הכללי, ואחר כך אחרי הריגת גדליהו הפגיעו בו אויביו מישראל שיתפלל בעדם ושייעצם מה יעשו, וע״ז כפל בעת רעה שהוא עת החורבן ובעת צרה שהוא עת היה צר להם כשנהרג גדליה.
אם לא – לשון שבועה; דבר רע שאיני רוצה להוציא מפי יבוא עלי אם לא אעשה זאת.
שריתך – ממקור שׁאַר וחסרה האל״ף, והיה לנקדו שֵׁרִיתְךָ במקום שאריתך; ושם ״שרית״ נמצא בדברי הימים (א י״ב:ל״ח).
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) הֲיָרֹ֨עַ בַּרְזֶ֧ל ׀ בַּרְזֶ֛ל מִצָּפ֖וֹן וּנְחֹֽשֶׁת׃
Can one break iron, even iron from the north, and brass?⁠"
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מְלַךְ דְתַקִיף כְּבַרְזְלָא יִסַק לְסָעֵיר מְלַךְ דְתַקִיף כְּבַרְזְלָא וְכִנְחָשָׁא יֵתֵי מִצִפּוֹנָא עֲלָהּ לְמִתְבָּרָא.
הֲיָרֹעַ ברזל ברזל מצפון – האם ירוצץ הברזל את הברזל, וממנו ״תרעם בשבט ברזל״ (תהלים ב׳:ט׳).⁠1
1. כך פירש אלפסי, ערך ׳עיט׳ וערך ׳רע׳; וכנראה גם מנחם, ערך ׳ע׳, וחיוג׳, ערך ׳רוע׳, המביאים גם הם את פסוקנו עם הפסוק ״תרעם בשבט ברזל״, במשמעות אחת; וכך גם אבן ג׳יקטילה בפירושו שבכ״י לתהלים נה, ז-ט. נראה, כי ת״י נתן ל״הירע״ משמעות כפולה: משמעות רע וידיד (״יסק לסעיד״) והמשמעות המובאת אצל אבן בלעם (״למתברא״).
הירוע ברזל ברזל מצפון – אומר אני ברזל הבא מצפון קשה משאר ברזל וכן פתרונו הם נמשלו לברזל הולכי רכיל נחשת וברזל (ירמיהו ו׳:כ״ח) ובירמיה נאמר נתתיך לעמוד ברזל ולחומת נחשת (ירמיהו א׳:י״ח) ושלו חזק משלהם כי נבוכדנצר מצפון יבא כדבריו עליהם.
הירוע – הירוצץ ברזל שלהם את שלך.
דבר אחר: הירוצץ פרעה הבא בעזרתכם שהוא קשה כברזל את נבוכדנצר שהוא ברזל הבא מצפון ונחשת ותרגום יונתן נוטה לצד זה.
Will iron break iron from the north I say that iron that comes from the north is harder than other iron, and this is its interpretation: They were compared to iron, "Going tale bearing like copper and iron" (Yirmeyahu 6:28). And concerning Yirmeyahu it is stated: "I have made you... into an iron pillar and into copper walls" (Yirmeyahu 1:18), and his is stronger than theirs, for Nebuchadnezzar will come upon them according to his words.
Will…break Will their iron break yours? Another explanation: Will Pharaoh who comes in your aid, who is as hard as iron, break Nebuchadnezzar, who is iron that comes from the north and copper? Targum Jonathan is inclined toward this direction.
הירוע ברזל בברזל – וכי מה יכולין לך הירוע ישראל אפילו אם הם קשים כברזל לירמיה שהוא קשה מהם שקשה כברזלא וכנחושת דכתיב ואני הנה נתתיך היום לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחומת נחשת (ירמיהו א׳:י״ח).
מצפון – ועוד שנבוכדנצר יבוא מצפון לרועעו.
הירוע – לשון שבירה.
א. בכ״י פריס 162 הושמט ע״י הדומות ״לירמיה... כברזל״.
הירוע – מן תרועם בשבט ברזל (תהלים ב׳:ט׳), ענין שבר. אמר הישבר ברזל ברזל אם ברזל אחד יחתוך ברזל אחר אם הברזל ההוא מעורב עם הנחשת והוא הברזל החזק שקורין בלע״ז אציי״ר ר״ל יחשבו שהם יוכלו לעמוד בפני נבוכדנצר כי אם הם ברזל נבוכדנצר הוא ברזל ונחשת.
מצפון – כי בבל צפונית לארץ ישראל כמו שנאמר מצפון תפתח הרעה (ירמיהו א׳:י״ד).
הירוע ברזל ברזל מצפון ונחשת – כבר הודעתיך שדרך הנביאים והפילוסופים לקרא את הרעים ברזל ונחשת, ולכן זה כאלו אמר הנביא לישראל אם אתם רעים הנה בני צפון יותר רעים וקשים כי הם ברזל עם נחשת ולכן ינצחוך ואתה לא תנצח להם, ואמר החכם הרע ינוצח ביותר רע ממנו.
ולכן אמר אחריו הירוע ברזל כלומר אתה בית יהודה תחשוב שתהיה ברזל בכח וחוזק האם אפשר שירוע וישבר הברזל כמוך או ברזל מלך מצרים אשר אתה בוטח בו את הברזל הבא מצפון שהוא מעורב עם נחשת שהוא משל לנבוכדנצר, אין ספק שהנחשת שבברזל ההוא מצפון ישבר וירוע לברזל ההוא שאין עמו נחשת.
הירוע – ענין שבירה כמו ורעו דליותיו (ירמיהו י״א:ט״ז).
הירוע – וכי אפשר שהברזל מהחרבות שלך ישבר ברזל החרבות שבא מצפון שהברזל חזק מאוד ונחשת מעורב בו המחזיק עוד יותר וכן נאמר הולכי רכיל נחושת וברזל (ירמיהו ו׳:כ״ח) ור״ל וכי תחשוב שאתה תתגבר במלחמה מול נבוכדנצר הלא מאד יחזק ממך.
הירע – משרש רעע, וראויה היתה היו״ד להנקד צרי ולהיות נפעל, כי בקל הוא פעל יוצא, כמו: תרֹעם בשבט ברזל {תהלים ב׳:ט׳}.
אבל בעלי הנקוד והטעמים פירשו כרש״י: הירוץ ברזל את ברזל. ולא כרש״י ממש, שאם כן היה להם להטעים כך: היר֧ע בר֛זל ברז̡ל מצפ̢ון.⁠א
ברזל מצפון – הוא פירוש לברזל שהזכיר תחלה. וברזל מצפון הוא ברזל קשה, כמו Chalybs שנקרא כן על שם אומה הנקראת Chalybes, שהיו יושבין לצפון ארץ ישראל (בושארט).
א. כן בדפוס ראשון. בכ״י לוצקי 675א, 675ב, שוקן חסר: ״אבל בעלי הנקוד... מצפון.⁠״
הירוע – רוצץ כמו ירוע כבירים (איוב ל״ד).
ברזל מצפון – הוא המאגנעט, ולא תפלא אם בעלי הרוח ידעו מסגולתו שנוטה לצפון אשר נעלם אז מעין כל.
הירוע ברזל – שני פסוקים הקודמים הם כמאמר מוסגר, לספר מה שאמר ירמיה באמצע נבואה זאת ומה שהשיב לו ה׳, ועתה שב אל הענין, מ״ש ושאריתם לחרב אתן, כי הם היו בוטחים על מצרים, בין קודם החורבן שחשבו שפרעה יעזור אותם ולא עזרם, ובין אחר החורבן שהלכו למצרים ושם השיגם חרב נ״נ, עז״א וכי ברזל פשוט שהוא פרעה ירוצץ את נ״נ שהוא ברזל הבא מצפון (הוא המאגנעט שהוא נקרא ברזל מצפון, כי נוטה תמיד נגד ציר הצפוני והוא יש לו כח וממשלה על הברזל ומושך אותו בכחו), ועם הברזל הזה יש נחשת, שהוא העזר מהעמים העצומים ממשלת ידו שהיו תקיפים כנחשת.
הירע – משרש ״רעע״ שהוראתו רצץ (צאן–עאן); האם יוכל אדם לרוצץ ברזל (הבא לנו מצפון והוא חזק מכל ברזל אחר) ונחשת? כן אי אפשר שאתם בני ישראל תִּשָֽׁבְרוּ מכל וכל, וגם בגלותכם בעת צרתכם, אעשה באופן שצריכם יהיו נצרכים לכם ומחלים פניכם; מכל מקום לעת עתה אתן עשרך ביד צריך, ולך לא תועיל נתינתו (״לא במחיר״ [פסוק י״ג]).
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יג) חֵילְךָ֧ וְאוֹצְרוֹתֶ֛יךָ לָבַ֥ז אֶתֵּ֖ן לֹ֣א בִמְחִ֑יר וּבְכׇל⁠־חַטֹּאותֶ֖יךָ וּבְכׇל⁠־גְּבוּלֶֽיךָ׃
"Your substance and your treasures I will give for a spoil without price, and that for all your sins, even in all your borders.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
נִכְסֵיכוֹן וּבֵית גִנְזֵיכוֹן לְבִזָא אֶמְסַר לָא בְּדָמִין בְּחוֹבִין דַהֲוֵיתוּן פָּלְחִין לְטַעֲוָתָא וּבְכָל תְּחוּמֵיכוֹן.
חילך – לשון ממון.
ואוצרותיך – לישראל הוא אומר.
ובכל חטאתיך – ולמען כל חטאתיך תהי זאת לך.
ובכל גבוליך – אשר העמדת אלילים בכולן.
Your wealth An expression of money.
and your treasures He is addressing Israel.
and for all your sins And because of all your sins, this will befall you.
and throughout all your boundaries For you erected idols in all of them.
וכל אוצרותיך לבז אתן – לא שיתנו לכם מחירם.
ולמה, ובכל חטאתיך ובכל גבוליך – ת״י: ובחובין דהויתון פלחין לטעוותא בכל תחומיהון.
חילך, לא במחיר – כל כך יהיו בוזזים רבים כי לא ימכר ולא יותן במחיר השלל אלא כל אחד ואחד יבוז לעצמו.
ובכל חטאתיך – ובעבור מה יהיה זה בעבור כל חטאתיך.
ובכל גבולך – הם חטאתיך כי לא במקום אחד לבד אלא בכל גבוליך הם במותיך שהם חטאתיך וזה ענין עליכם תוקד ונאמר אחר זה בפרשת חטאת יהודה במלות שונות במקצת.
ובכל חטאתיך – וכל זה הרע בעבור חטאתיך.
ויצא לך מזה שחילך ואוצרותיך שלך בית יהודה לבז אתן ביד האויבים, ואמרו לא במחיר ענינו שלא יחשבו לתת שוחד למלך בבל לשיעלה מעליהם כי הוא לא יקח כספם וזהבם במחיר ושוחד אלא בדרך שלל, ובזה שישללו אותם ויהיה זה בכל חטאתיך שחטאת, ואומרו ובכל גבולך פירשו מפרשים בכל חטאתיך שחטאת בכל גבולך, ויותר נכון לפרש בכל גבולך שחוזר לחילך וכל אוצרותיך לבז אתן שיתן רכושם לשלל בכל גבולך.
ואוצרתיך – י״ס ואוצרתיך מלא וא״ו גם אחר רי״ש וי״ס חסר דחסר.
חילך – מלשון חיל ועושר כמו וישראל עושה חיל (במדבר כ״ד:י״ח).
לבז – מלשון בזה ושלל.
במחיר – ענין דמי הדבר וערכו כמו אקנה מאותך במחיר (שמואל ב כ״ד:כ״ד).
לבז אתן – לו אתן לשללו ולא תקח בעדם מחיר ר״ל לא ישאיר אותך בארצך במחיר האוצרות שיקח כי יקחם דרך שלל.
ובכל חטאתיך – כ״ז יהיה בכל חטאותיך שחטאת לה׳ ובכל גבוליך חטאת מבלי מקום נעדר.
לא במחיר – כטעם: תמכור עמך בלא הון {תהלים מ״ד:י״ג}, וכן: חנם נמכרתם {ישעיהו נ״ב:ג׳}, כי ישראל חלק ה׳ ונחלתו, וכשאדם צריך למעות הוא מוכרח למכור אחזת נחלתו. אבל ה׳ נתן ישראל ביד זרים שאינם נותנים לו כלום בעבורם. והטעם: שאין האויבים עובדים את ה׳ ונותנים לו כבוד ותודה על שנתן ישראל בידם, אבל הם מכעיסים לפניו וּמְיַחֲסִים הגבורה לאליליהם.
ובכל חטאתיך – אבל אני עושה בעבור חטאתֶיך ובעבור מה שחטאת בכל גבולֶיך.
חילך ואוצרותיך עי׳ הבדלם (ישעיהו ל׳ ו׳).
לא במחיר – כמ״ש ולא רבית במחיריהם, ווא״ו ובכל יתירה.
חילך – ונבוכדנצר יגרר עליך ויבוז חילך ואוצרותיך,
לא במחיר לא לקחת מחיר בעבור שמסרתי בידו חילך, רק עשיתי זה בעבור כל חטאתך שהם בכל גבולי ארצך.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יד) וְהַֽעֲבַרְתִּי֙ אֶת⁠־אֹ֣יְבֶ֔יךָ בְּאֶ֖רֶץ לֹ֣א יָדָ֑עְתָּ כִּי⁠־אֵ֛שׁ קָדְחָ֥ה בְאַפִּ֖י עֲלֵיכֶ֥ם תּוּקָֽד׃
I will make them pass with your enemies into a land which you don't know; for a fire is kindled in My anger, which shall burn on you.⁠"
תרגום יונתןר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְתִשְׁתַּעְבְּדוּן לְבַעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן בְּאַרְעָא דְלָא יְדַעְתּוּן אֲרֵי קִידוּם תַּקִיף כְּאֶשְׁתָּא נְפַק מִן קָדָמַי בִּרְגַז עֲלֵיכוֹן יֵחוֹל.
והעברתי – אותך.
את אויביך – שתהיו עובדין את אויביכם.
והעברתי – ברי״ש פירוש אעביר אותך אל אויביך בארץ אשר לא ידעת.
את אויביך – כמו אל אויביך וכן והראה את הכהן (ויקרא י״ג:מ״ט) כמו אל הכהן.
ונראה כי יונתן היה קורא והעבדתי בדל״ת כי כן תרגם ותשתעבדון לבעלי דבביכון. אבל אנחנו קראנו והעברתי ברי״ש וכן נמצא בספרים המדויקים הראוין לסמוך עליהם ובפרשת חטאת יהודה והעבדתיך בדל״ת.
קדחה – פעל עומד פירוש בערה.
והעבדתי – הטעם והעבדתי אתכם.
ואומרו והעברתי את אויבך ת״י כמו והעבדתי בדל״ת אמר וישתעבדון. והרד״ק פירשו ברי״ש אעביר אותך אל ארץ אויביך, ואינו נכון בפשט הכתוב ויותר נכון לפרש והעברתי את אויביך שהשם יביא את האויבים ויעבירם בארץ ישראל במקומו׳ שאנשי הארץ עצמה לא ידעו אותם ואמר זה כמפליג שלא לבד יבאו האויבים בקצוות הארץ אבל במצפוניה יעברו ויכנסו בה עם היותם מקומות שגם אנשי הארץ לא ידעום וכל זה למה לפי שאש קדחה באפי ולכן עליכם תוקד.
והעברתי – ברי״ש וכן נמצא במדוייקים הראויים לסמוך עליהם ובפרשה חטאת יהודה שבסמוך והעבדתיך ונראה כי יונתן היה קורא גם זה בדל״ת שתרגם שניהם ותשתעבדון כ״כ רד״ק וגם אני מצאתי ס״א שזה כתוב בדל״ת וקרי ברי״ש.
בארץ לא ידעת – בנביאים עם פירוש הרי״א כתוב אשר לא ידעת וטעה המדפיס בין זה ובין מה שבסמוך בפ׳ חטאת יהודה.
קדמה – הקו״ף במאריך.
קדחה – ענין הבערה כמו הן כלכם קודחי אש (ישעיהו נ׳:י״א).
תוקד – ענין שריפה כמו ותוקד עד שאול (דברים ל״ב:כ״ב).
והעברתי – אעביר אותך מארצך ללכת עם אויביך בארץ אשר לא ידעת מאז.
כי אש – אש החרון תבער באפי ועליכם תשרוף ר״ל עליכם אשפוך את החרון.
והעברתי את אויביך – למטה (ירמיהו י״ז:ד׳) כתוב: והעבדתיך את אויביך, וכן היה קורא גם כאן יונתן בן עוזיאל. וכן המתרגם האלכסנדרי והמתרגם הסורי, וכן נמצא גם בקצת ספרים כתבי יד.
ולודוביקוס de Dieu וראזנמילר פירשו: והעברתי – את אוצרותיך, את אויביך – מהלאה לאויביך, או: עם אויביך. אמנם מה לי היכן ילכו אוצרותי, אם למקום קרוב ואם לרחוק, אחר שיצאו מתחת ידי?
ותלמידי מוהר״ר שמואל שלמה אולפער פירש (נגד הנקוד): והעברתי את אויביך בָאָרֶץ – אעביר האויבים בתוך ארצך. וזה יהיה פתאום.
לא ידעת – כמו: ותבא עליך פתאום שואה לא תדעי (ישעיהו מ״ז:י״א). ודע כי מלת ׳אשר׳ נמצאת קודם לא ידעת בנביאים אחרונים עם פירוש רד״ק ועם פירוש דון יצחק (דפוס פיזארו, וממנו גם בדפוס אמסטרדם), נמצאת גם כן בדפוס רמ״ח וברישא.
והעברתי – וגם אח״כ שתלכו למצרים גם שם לא תנצלו, כי העברתי את אויביך שהם הכשדים הם יעברו למצרים ושם תשיגכם חרב נ״נ שנית,
כי אש האף והחמה לעולם תוקד גם אחר החורבן.
והעברתי – ברי״ש, ולמטה י״ז:ד׳ כתוב בדל״ת ובכנוי, ״והעבדתיך״, ונראה שכן נכון גם כאן; ולא לחנם בספר תורה כתוב ה׳ אחד (בפרשת שמע), ולאל אחר (פרשת תשא) בדל״ת ורי״ש רבתי, שלא להמיר זו בזו.
תרגום יונתןר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טו) אַתָּ֧ה יָדַ֣עְתָּ יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה זׇכְרֵ֤נִי וּפׇקְדֵ֙נִי֙ וְהִנָּ֤קֶם לִי֙ מֵרֹ֣דְפַ֔י אַל⁠־לְאֶ֥רֶךְ אַפְּךָ֖ תִּקָּחֵ֑נִי דַּ֕ע שְׂאֵתִ֥י עָלֶ֖יךָ חֶרְפָּֽה׃
"Hashem, You know; remember me, and visit me, and avenge me of my persecutors. Don't take me away in Your longsuffering. Know that for Your sake I have suffered reproach.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אִתְגְלֵי קָדָמָךְ יְיָ יֵעוֹל דוּכְרָנִי וּפַקְדֵנִי לְאוֹטָבָא לִי וְאַסְעַר עַל בַּעֲלֵי דְבָבֵי אִתְפָּרַע לִי מֵרָדְפַי לָא תִתֵּן אַרְכָּא לְעוּלְבָּנִי גְלֵי קָדָמָךְ דְקַבְּלִית חִסוּדִין עַל מֵימְרָךְ.
אל לארך אפך תקחני – תרגום יונתן לא תתן ארכא לעולבני אל תקח את ריבי להניחו לארך אפך אלא מהר והנקם לי.
שאתי – כמו סבלתי.
עליך – בשבילך.
Take me not to Your long suffering Jonathan renders. Do not grant a reprieve for my humiliation. Do not take my cause to leave it for Your long suffering, but hasten and avenge me.
I bore like סָבַלְתִּי bore.
for Your sake for You.
אתה י״י ידעת – מה הם עושים לי.
אל {ל}⁠ארךא אפך תקחני – לא תמשוך נקמתי מהם כשם שאתה נוהג להיות מאריך אפך ולהיות תולה לרשעים זמן מרובה, אלא בזמן קרוב הנקם לי מהם.
דע שאתי עליך חרפה – שכל מה שהם מחרפין אותי אינו אלא מפני שאני הולך בשליחותך אליהם.
א. בכ״י פריס 163, פרמא 2994, מינכן 5, פריס 162: ״ארך״.
אתה ידעת – כלומר ידעת מה שעושים לי מה שאומרים על המוכיחם אותם.
אל לארך אפך תקחני – אם תאריך אפך עליהם אל תקחני כלומר אל תמיתני כדי שאראה נקמתך מהם.
ויונתן תרגם: לא תתן ארכא לעולבני.
דע שאתי עליך חרפה – כלומר הראה להם שידעת ולא נעלם ממך.
מרדפי – הם אנשי ענתות וזולתם רעי עמנו. והענין בזה כי היו רודפי האמת, וכבר אמר כמו זה משה.
ואחרי שזכר הנביא תשובת השם אליו התפלל עליו אתה ידעת ה׳ זכרני ופקדני רוצה לומר אתה ידעת זכרת בני עמי זכרני בעת הצרה והגלות כמו שאמרת ופקדני והנקם לי מרודפי שהם אנשי ענתות, אל לארך אפך תקחני כלומר אל תניחני לאריכות אפך בנקמתי אבל מהרה חושה תנקום נקמתי מהם דע שאתי עליך חרפה רבה רוצה לומר על דבר כבוד שמך נשאתי מהם חרפה רבה.
ופקדני – ענין השגחה.
שאתי – מלשון משא וסבל.
אתה ידעת ה׳ – את הרעה שעושים לי אנשי ענתות.
זכרני ופקדני – זכור בי והשגיח עלי ועשה לי נקמה מרודפי.
אל לארך אפך תקחני – ר״ל אל תניחני לאריכות אפך בנקמתי אבל מהרה חושה תנקום נקמתי מהם.
דע – תן לב לדעת מה שאני נושא וסובל חרפה בעבורך במה שאני מתנבא בשמך.
אתה ידעת – תשלום תלונות הנביא שהתחיל למעלה: אוי לי אמי וגו׳ {ירמיהו ט״ו:י׳}.
אל לארך אפך תקחני – אל תקח משפטי ודיני לעַכְּבוֹ לארך אפך, כלומר: אל תשהה את נקמתי.
וגוסעציוס פירש: אל תקחני כדי להראות אריכות אפך, שאתה מאיים את ישראל על ידִי ואינך מקיים. וחלילה שתהיה כזאת בלב ירמיה, והלא תמיד היה מוכיחם שישובו, ואם ישובו תהיה להם תקוה. ועוד כמה פעמים מצאנוהו מתפלל בעד עמו. והאמת כי על רודפיו בלבד אמר והנקם לי, ולא על העם כלו.
דע – כמו: זכרני ופקדני. והכוונה הַרְאֵה בפֹעל שאתה זוכר ויודע.
זכרני ופקדני – הפקידה מוסיף על הזכירה לעשות מעשה.
אתה ידעת ה׳ – אחר ששמע מאת ה׳ ששאריתו יהיה לטוב בעת החורבן, בקש שיקדים ה׳ להעניש את הקמים עליו להרגו קודם זמן החורבן, כמו שכן התפלל (למעלה י״ב) מטעם שבארתי שם, ובקש זכרני והנקם לי תיכף ואל תקחני לארך אפך הגם שאתה מאריך אף על מה שחטאו נגדך, לא תאריך אף על מה שעושים נגדי (וגם ר״ל שלא תקח היסורים שאני סובל שיהיה לכפר על עון הדור שעי״כ תאריך אפך), כי דע שאתי עליך חרפה – באופן שבזה הם מחרפים אותך במה שמכחישים נבואתך, ועי״כ חטאם מתרבה בכל עת, וגם שעי״כ אתה צריך להראות להם את ידך בל יחולל שמך.
תקחני – אל תשתמש בי (ירמיה) כאות על ארך אפך; וכן מליצת לקח לאשה, להשתמש בה כאשת חיקו; ולא בלבד לפי פירוש זה, כי גם לפי יתר הפירושים לא תבא המליצה אל נכון.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טז) נִמְצְא֤וּ דְבָרֶ֙יךָ֙ וָאֹ֣כְלֵ֔ם וַיְהִ֤י [דְבָֽרְךָ֙] (דבריך) לִ֔י לְשָׂשׂ֖וֹן וּלְשִׂמְחַ֣ת לְבָבִ֑י כִּֽי⁠־נִקְרָ֤א שִׁמְךָ֙ עָלַ֔י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י צְבָאֽוֹת׃
Your words were found, and I ate them; and Your words were to me a joy and the rejoicing of my heart; for I am called by Your name, Hashem, God of Armies.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
קַבְּלֵית לְפִתְגָמָךְ וְקָיֵמְתִּינוּן וַהֲוָה מֵימְרָךְ לִי לְבִיעַ וּלְחֶדְוַת לִבִּי אֲרֵי אִתְקְרֵי שְׁמָךְ עֲלַי יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת.
נמצאו דבריך ואוכלם – לתאוה מתחלה והיו לששון כי דמיתי שישמעו אלי עתה.
Your words were found and I ate them eagerly at the beginning, and they were a joy for me, for I thought that now they would listen to me.
ואע״פ שאני יודע שכשאלך בשליחותך אליהם דבריך יהיו גורמין לי חרפה, אעפ״כ נמצאו דבריך ואוכלם – קיבלתם.
ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי – ולא מפני שהייתי שמח להנבא פורענות על ישראל שהרי מתעצב אני כשאראה הפורענות שעתידה לבוא עליהם כשם שמפרש בסמוך לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז מפני ידך בדד ישבתי (ירמיהו ט״ו:י״ז). אלא שנקרא שמך עלי שאתה י״י אלהי צבאות אדון כל הבריות לכך אני מקבל עלי ללכת בשליחותך.
נמצאו – כשנמצאו לי דבריך בנבואה קבלתים ברצון כמו שאוכל אדם הדבר הערב לו לפיכך אמר ואכלם.
כי נקרא שמך עלי – בזה אני שמח מאד שיאמרו עלי נביא השם ושאר הנביאים יקראו נביאי הבעל.
ויהי דבריך – כתוב ביו״ד וקרי דברך בלא יו״ד לשון יחיד כמו שאמר ויהי והכתוב דרך פרט והקרי דרך כלל.
והנה כשרות נבואתך עלי נמצאו דבריך אצלי שהייתי מקבל ושומע אותם ברצון ואכלם כלומר וקבלתי הנאה בהם כאלו הייתי אוכל כל מעדני עולם וזהו ויהי דבריך לי לששון ולשמחת לבבי יען נקרא שמך עלי ה׳ צבאות כלומר שחל עלי השפע האלהי ובזה היתה שמחתי.
ויהי דבריך – דברך קרי והוא חד מן ח׳ כתובים דבריך וקריין דברך וסימנהון בע״ג אות דל״ת ומ״ש שם נמצאו דבריך ואכלם ב׳ בפסוק ר״ל תניין דפסוק.
נמצאו דבריך – כששרתה עלי רוח הנבואה ונמצאו לי דבריך קבלתים בשמחה כאוכל דבר מה לתאוה וחזר ופירש ויהי דברך לי לששון וכו׳ על כי נקרא שמך עלי אתה ה׳ וכו׳ ר״ל שמחתי היה על כי באה עלי שפע הנבואה להיות נקרא נביא ה׳.
נמצאו דבריך ואכלם – אכלתי צווייך כמו שמצאתים. כלומר: קבלתי בשמחה כל מה שציויתני להנבא, אם לטוב אם לרע.
כי נקרא שמך עלי – וכל זה מפני שאני שלך, וכל ישעי וחפצי לעשות רצונך.⁠א
א. כן בדפוס ראשון. בכ״י לוצקי 675א, שוקן: ״כי נקרא שמך עלי – הייתי שמח להיות שבחרת בי להקרא שמך עלי, להיות נביאך.⁠״
לששון ולשמחה – ע״ל (ט״ז ט׳).
נמצאו דבריך – הנבואה היתה שורה על הנביא ע״י הכנתו, ובעת רצה להכין א״ע אל הנבואה היה לוקח לו מנגן לשמוח בשמחה ועי״כ נחה עליו הרוח, כמ״ש ולפניהם תוף וחליל, ועתה קחו לי מנגן, אבל ירמיה שהתנבא פורענות היה תמיד מלא עוצב ויגון, ולא היה יכול להכין א״ע אל הנבואה מעצמו, ולא באה אליו הנבואה רק בעת שהוצרך ה׳ לשלחו אז בא אליו דבר ה׳ אשר עז וחדוה במקומו ועל ידי הדבור חל עליו ששון ושמחה כשותה יין ישן המשמח, והוכן לקבל דבר ה׳, אבל אחר הדבור חזר להיות משתומם ונעצב על הדבור בעצמו שהיה מלא מחזות של חורבן ופורעניות, וז״ש נמצאו דבריך הדבור בא אלי כמוצא מציאה בהסח הדעת לא ע״י הכנתי ואוכלם – שאז הייתי דומה כרעב ללחם המוצא לחם ואוכלו באות נפשו,
ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי הדבור העיר אצלי שמחה וששון שהוא תנאי אל הנבואה,
כי נקרא שמך עלי ע״י אתערותא דלעילא, ולא קדם לי הששון קודם הנבואה, כי בהפך
ואכלם – כי מתקו לי מאחר שיצאו מפיך.
כי נקרא וגו׳ – קראו אותו בשם נביא ה׳.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יז) לֹא⁠־יָשַׁ֥בְתִּי בְסוֹד⁠־מְשַׂחֲקִ֖ים וָאֶעְלֹ֑ז מִפְּנֵ֤י יָֽדְךָ֙ בָּדָ֣ד יָשַׁ֔בְתִּי כִּי⁠־זַ֖עַם מִלֵּאתָֽנִי׃
I didn't sit in the assembly of those who make merry, nor rejoiced. I sat alone because of Your hand; for You have filled me with indignation.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לָא יְתֵיבֵית בְּסִיעַת מְשַׁבְּחִין וְלָא חֲדֵיתִי מִן קֳדָם מֵימְרָךְ פָּרֵישׁ יְתֵיבִית בִית אֲרֵי נְבוּאָה דַלְוָט מַלֵיתָנִי.
לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז – אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה, רבש״ע, לא נכנסתי לבתי טרטיאות ולבתי קרקיסאות של עו״א ושחקתי עמהם מפני ידך בדד ישבתי, ד״א מפני ידך בדד ישבתי נגעה בי יד של פרעה ולא ישבתי בדד, ידו של סנחריב ולא ישבתי בדד, וכיון שנגעה בי ידך ישבתי בדד איכה ישבה בדד.
מפני ידך – מפני נבואה הבאה לי מאתך.
ישבתי – יחידי ומשתומם באבילות כי נבואת זעם מלאתני בחורבן ביתך.
because of Your hand Because of the prophecy that came to me from You.
I sat alone and bewildered by mourning, for You filled me with a prophecy of fury concerning the destruction of Your House.
לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז – כי מפני שאני שלוח אליהם לדבר קשות בדד ישבתי.
ידך – נבואתך.
כי זעם מלאתני – ת״י: ארי נבואה דלווט מליתני.
לא ישבתי בסוד משחקים – כי דברך הוא שמחת לבבי ובאמרו לבבי ר״ל שמחת השכל אבל שמחה אחרת לא היתה שמחה שהיא שמחת הגוף שאשב בסודם ובקהלם כשהם משחקים ואשמח עמהם זה לא היה לי אפילו לחברה לא היה לי עמהם אלא בדד ישבתי כי אני מתבודד בביתי.
מפני ידך – רוצה לומר מפני יד הנבואה כמו היתה עלי יד י״י (יחזקאל ל״ז:א׳) וכן תרגם יונתן מן קדם מימרך פריש יתיבית וכן תרגם כי זעם מלאתני ארי נבואה דלוט מליתני ויש לפרש מפני ידך מכתך כמו הנה יד י״י הויה (שמות ט׳:ג׳) והמכה והזעם והכאב הוא בזותם אותו וקללם אותו עד שהיו מכים אותו כמו שכתוב.
לא ישבתי בסוד משחקים ואמר זה על נביאי השקר שהיו מעדנים עצמם בשמחה ושחוק והוא לא היה כן כי מימיו לא נכנס למקום שחוק כדי לעלוז שמה, אבל להפך שמפני ידך הנבואיית בדד ישבתי כי זעם מלאתני, והם הייעודים הרעים שהודעתני מחרבן עירך וביתך במראה הנבואה.
ואעלז – במקצת ספרים העי״ן בחטף סגול ובמדוייקים בשוא לבדו וחסר וא״ו אחר למ״ד.
בסוד – ענין קבוץ כי להמתיק סוד מתקבצין הראויים לו וכן על סוד בחורים (ירמיהו ו׳:י״א).
ומשחקים – מלשון שחוק ושמחה.
ואעלוז – ענין שמחה.
בדד – יחידי כמו איכה ישבה בדד (איכה א׳:א׳).
זעם – כעס וחרון.
נצח – לעולם ר״ל זמן רב.
אנושה – כאובה ביותר כמו אנוש חציו (איוב ל״ד:ו׳).
לא ישבתי – אחר שקבלתי הנבואה לא ישבתי בקבוצת משחקים לשמוח עמהם.
מפני ידך – מפני הנבואה הבאה לי מידך ישבתי בדד ויחידי כדרך המצטער כי מלאת אותי נבואות זעם הם הייעודים הרעים מחורבן הבית והגלות העם.
מפני ידך – נבואתך, כאלו בידך אתה דוחק אותי.
כי זעם מלאתני – נבואת פורענות, כמו: ואת חמת ה׳ מלאתי (ירמיהו ו׳:י״א) (יונתן, רש״י, דון יצחק, וראזנמילר). ודע כי אין לשון זעם נופל אלא אצל האל, וגם ולכה זועמה ישראל {במדבר כ״ג:ז׳} – ענינו קללה בשם ה׳. וכן: יזעמוהו לאמים {משלי כ״ד:כ״ד}, וכן מזעם לשונם (הושע ז׳:ט״ז) – ענינו מזעם האל שבא עליהם בעבור לשונם וגדופיהם. וכן: ופנים נזעמים (משלי כ״ה:כ״ג) – ענינו כפירוש רש״י: לשון הרע גורם שיהיו פני הקב״ה נזעמים.
לא ישבתי בסוד וחברת משחקים שאעלז ואשמח למען תחול עלי הנבואה על ידי השמחה, כי מפני ידך ונבואתך בדד ישבתי תמיד, כי מלאת אותי בנבואה של זעם ופורעניות, וע״ז מבקש
לא ישבתי וגו׳ – לא ששמחתי בדעתי עתידות עמי, ח״ו! להפך נאבלתי עליהן.
זעם – חימה עזה עד כי כל גופו של אדם זע ורועד.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יח) לָ֣מָּה הָיָ֤ה כְאֵבִי֙ נֶ֔צַח וּמַכָּתִ֖י אֲנוּשָׁ֑ה מֵֽאֲנָה֙ הֵרָפֵ֔א הָי֨וֹ תִהְיֶ֥ה לִי֙ כְּמ֣וֹ אַכְזָ֔ב מַ֖יִם לֹ֥א נֶאֱמָֽנוּ׃
Why is my pain perpetual, and my wound incurable, which refuses to be healed? Will You indeed be to me as a deceitful brook, as waters that fail?⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארשב״ם המשוחזררד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לְמָה הֲוָה כֵיבִי לְאַפְרַשׁ וּמְחָתִי תַקִיפָא לִמְסַרְבָא לְאִתַּסָאָה לָא יְהֵי מֵימְרָךְ לִי כַּדְבִין כְּמַבַּע דְמַיִין דְפַסְקִין מוֹהִי.
אנושה – חולה כמו ויאנש ויחלה בבנה של בת שבע.
היו תהיה לי – אתה הוי לי.
כמו אכזב – כאדם שמבטחו נפסק ממנו שאתה מניחני להצטער בידם, אכזב מקור פוסק פייליינ״ץ בלעז.
מים לא נאמנו – לסמוך עליהם.
grievous sick. Comp. "And he became mortally ill (וַיֵּאָנַֹש)" (II Sam. 12:15). mentioned concerning Bath-sheba's son.
You are to me Heb. הָיוֹ תִהְיֶה. as a failing spring Like a man whose trust has been cut off from him, for you allow me to suffer at their hands. אַכְזָב is a spring that stops (faylayne in O. F:), failing.
water that is not faithful to rely upon it.
למה היה כאיבי נצח – מה נשתניתי מכל הנביאים שהיו ממשה עד עכשיו שחזון שחזו לימים רבים ולעיתים רחוקים נתנבאו (יחזקאל י״ב:כ״ז) ואני כל הנבואות שניבאתי לפורענותן של ישראל כולן אירעו בימיי שהרי נבואתי על גלות יהויקים ועל גלות יהויכין וכולן גלו בימיי, ותוכחתי ונבואתי דומה למכה שהיא אנושה שאדם מצפה וסבור לרפותה והיא ממאנת להירפא.
תהיה לי כמו אכזב – רפואה שאני מצפה לה שתבא דומה לי לגבים שאדם הולך לשאוב משם מים וכשבא לשם כיזבו מימיו ופסקו להם.
אף אני כשאני מקווה לעת שתרפא המכה הכאב מתחזק והולך והרפואה דומה למים שלא נאמנו – פירוש לבורות מים שלא עמדו מימיהן אלא פסקו והלכו להם.
{אנושה –} לשון כובד. (ערוגת הבושם חלק ב׳ עמ׳ 216 בשם ״ורשב״ם פי׳⁠ ⁠⁠״)
למה היה – למה בדגש ומלעיל על הה״א והוא אחד מן החמשה.
נצח – עולמי ותמידי שלא יפסק לי בכל יום ויום אני במריבה וכאילו מכתי מאנה הרפא ולשון מאנה נאמר על דרך מליצת השיר כי אין למכה רצון למה היה זה מה עון יש בי.
היו תהיה לי כמו אכזב – והנה אתה תהיה לי כמו אכזב רוצה לומר כמו מקור אכזב וכמו מים לא נאמנו שיבטח אדם שימצא מים ויכזבו כלומר יפסקו והנה לא נאמנו והענין אחד כפול במלות שונות ובאמרו אכזב וזכר התאר ולא זכר המתאר כן דרך הכתוב במקומות כמו כעדר הקצובות (שיר השירים ד׳:ב׳), ומאכלו בריאה.
ואמר המשל כנגד האל בעבור שאמר לו בתחילת נבואתו ואני הנה נתתיך היום לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחומת נחשת וגומר (ירמיהו א׳:י״ח) והנה הם מחרפים ומכים אותי ואף על פי שאמר לו ונלחמו אליך היה דעתו שהמלחמה ההיא לא תהיה תמידית אלא שיהיה לה הפסק ובראותו כי לא היה לה הפסק נתרעם על האל ואמר למה היה כאבי נצח היו תהיה לי כמו אכזב.
אנושה – כמו אנושה מכותיה (מיכה א׳:ט׳), וכאב אנוש רוצה לומר חזקה וכבדה, ואכזב האל״ף נוספת והוא תאר כמו כזב והוא בשקל ארבע.
ויונתן הוסיף: לא יהי מימרך לי כדבין כמבוע דמיין דפסקין מוהי.
היו תהיה – הכנוי למכתי, כי כאשר אני חושב שתרפא תשוב לחזק החולי.
ואמר למה היה כאבי נצח מכתי אנושה שבעבור שהש״י אמר לו ואני הנה נתתיך היום לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחומות נחשת לכל הארץ ואמר ונלחמו אליך ולא יוכלו לך, ולפי שראה הנביא שאנשי דורו היו מחרפים ומגדפים אותו, לכן התרעם מזה ואמר למה היה כאבי נצח כלומר הנה החלאים יש מהם חלאים נושנים כקדחת רביעית והנקרס וזולתם, ואלה אין בהם כאבים ולא סכנה, ויש מהם חלאים בעלי כאבים אבל אין בהם סכנה ואינם נושנים ולא מתמידים כחלאי השינים והאזנים וזולתם שיש בהם כאבים אבל אינם נושנים ולא מסוכנים, ויש מחלאים שהם חדים קרובי הגבול לא נושנים ואין בהם כאבים אבל סכנתם רבה כמו הקדחת תמידית והקבשון, ואמר הנביא שהחולי שהוא היה סובל יתחברו בה הרעות כולם כי הוא חולי נושן ועליו אמר למה היה כאבי נצח והיה בעל כאבים וצער וזהו מכתי אנושה והוא חולי מסוכן המביא על המות, ולא יקבל רפואה ועליו אמר מאנה הרפא, וביאר שסבת כל זה הוא שהקב״ה היה לו כמו אכזב רוצה לומר כמו מקור המים שהוא אכזב ומימיו לא נאמנו שיבטח האדם שימצא בו מים ויכזב כי ימצא יבש מבלי מים. ורש״י פירש כמו אכזב כמו האיש הכוזב שלא יהיה דברו קיים.
למה היה – כתב רד״ק למה בדגש ומלעיל על הה״א והוא חד מן הה׳ עכ״ל. ובמסרה ה׳ דגש לא״ה וסימנהון בתהלים מ״ג במ״ג ומ״ש שם שהם סמוכים לאח״ע צריך להגיה לא״ה. וכן צ״ל בלוית חן פ״ו מהשער התשיעי עיין בסוף ספר מכלול על מנת מה וקל להבין.
לא נאמנו – האל״ף בחטף סגול ברוב הספרים.
מאנה – מלשון מיאון.
אכזב – ענין הפסק ועזיבה כמו אשר לא יכזבו מימיו (ישעיהו נ״ח:י״א).
נאמנו – ענין דבר המתקיים כמו יתד במקום נאמן (ישעיהו כ״ב:כ״ג).
כאבי נצח – ר״ל זה זמן רב אורבים עלי אנשי ענתות.
ומכתי אנושה – המכה שעלי היא כאובה מאד ר״ל הם מכאיבים אותי ביותר.
מאנה הרפא – ממאנת לקבל רפואה ר״ל אינם חוזרים מרעתם.
היו תהיה לי – אתה תהיה למולי כמו מקור מים הנפסק ועוזב הנבואה ולתוספת ביאור אמר מים לא נאמנו שאין מתקיים ומתמיד כי כמו כן חדלת ממני העזרה וההצלה מן הקמים עלי.
למה היה כאבי נצח – בסבת רודפי.
ומכתי אנושה – שאין לה תקות רפואה, וכמו שמפרש: מאנה הרפא, וכן: וַיֵאָנַש (שמואל ב י״ב:ט״ו).
והנה לפי הפשט: האתנח בפסוק הזה חוץ למקומו, והיה מקומו במלת הרפא. ונראה לי: כי התחכם בעל הטעמים להוציא הכתוב מפשוטו, כי קשה הדבר מאד שיאמר הנביא כלפי האל: הָיֹה תהיה לי כמו אכזב. והנה יונתן תקן הלשון על ידי תוספת מלת ׳לא׳, ותרגם: לא יהא מימרך לי כדבין. אמנם בעל הטעמים לא היה בידו להוסיף על לשון הכתוב. לפיכך מה עשה? התקין שתפורש מלת תהיה, לא לנכח וכנגד האל, אלא לנסתרת וכנגד המכה: המכה תהיה לי כמו אכזב, שאני מקוה שתרפא והיא מכזבת תוחלתי. ולרמוז על מלת תהיה שהיא כנגד המכה, נתן האתנח תחת אנושה, באופן שמליצת הָיה תהיה לי דבקה עם מליצת מאנה הרפא. ועל ידי כך הקורא מבין כי כמו שהמליצה הראשונה כנגד המכה אף השניה כנגד המכה ולא כנגד האל.
כמו אכזב – מוצא מים אשר יכזבו מימיו {ישעיהו נ״ח:י״א}, וכמו שמפרש: מים לא נאמנו.
למה היה כאבי נצח – מצייר את הזעם שמלא את נפשו כמכה וכאב פנימי בנפשו, כי מרגיש ומתחלחל תמיד בצרת עמו, וכבר באר הרי״א שהחלאים יש מהם חולאים נושנים כקדחת הרביעית ואלה אין בם כאבים ולא סכנה, ויש חולאים בעלי כאבים בלא סכנה ואינם נושנים ולא מתמידים כחולי השנים והאזנים, ויש חולאים שהם חדשים לא נושנים ואין בם כאבים אבל סכנתם רבה כמו הקדחת התמידית, ואומר שהחולי שהוא סובל יש בו כל הרעות,
א. שהוא מכאיב, עז״א כאבי
ב. שהוא מתמיד, עז״א נצח
ג. שהוא מסוכן עז״א מכתי אנושה
ד. שאין לה רפואה עז״א מאנה הרפא – וחוץ מזה איני כשאר נביאים שנבואתם מתמדת בכל עת שמכינים א״ע, שאני איני מתנבא רק לפרקים, ואחר החורבן נפסקה נבואתו לגמרי, וז״ש שתדמה לפעמים כמו אכזב – כמעין הנפסק לגמרי, ולפעמים תדמה כמים לא נאמנו שאינם נמצאים בכל עת.
אנושה – בלי תקוה שתרפה (ויאנש, שמואל ב י״ב:ט״ו); ואני קויתי שתרפא, כלומר שרודפי יחדלו מרדיפתם אותי בהבינם כי רק טובם אני מבקש.
אכזב – מוצא מים אשר יכזבו מימיו (ישעיהו נ״ח:י״א), שד״ל.
לא נאמנו – אינם מתמידים.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארשב״ם המשוחזררד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יט) לָכֵ֞ן כֹּה⁠־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה אִם⁠־תָּשׁ֤וּב וַאֲשִֽׁיבְךָ֙ לְפָנַ֣י תַּעֲמֹ֔ד וְאִם⁠־תּוֹצִ֥יא יָקָ֛ר מִזּוֹלֵ֖ל כְּפִ֣י תִֽהְיֶ֑ה יָשֻׁ֤בוּ הֵ֙מָּה֙ אֵלֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה לֹא⁠־תָשׁ֥וּב אֲלֵיהֶֽם׃
Therefore thus says Hashem, "If you return, then I will bring you again, that you may stand before Me. And if you take forth the precious from the vile, you shall be as My mouth. They shall return to you, but you shall not return to them.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אִם תְּתוּב וַאֲתֵיבִינָךְ קָדָמֵי תְּשַׁמֵשׁ וְאִם תְּתֵיב רַשִׁיעַיָא לְמֶהֱוֵי צַדִּיקַיָא רַעֲוַת מֵימְרִי תְקַיֵם יְתוּבוּן אִינוּן לְפִתְגָמָךְ וְאַתְּ לָא תְתוּב לְמִטְעֵי בַּתְרֵיהוֹן.
אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד – אמר רב ואמרי לה א״ר חייא בר הונא א״ר יוחנן ואמרי לה א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן, כל המלמד בן חברו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד, וכל המלמד בן עם הארץ תורה אפילו הקב״ה גוזר גזרה הוא מבטלה שנאמר אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה.
ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה – פירושו: אם תחזיר את העם בתשובה ותטה אותם לעבודת <ה'>, הרי אתה <הולך> לפי דעתי ומציית למצוותי.⁠1 והמשמעות היסודית של ״מזולל״ – חסר-ערך, כמו: ״כי הייתי זוללה״ (איכה א׳:י״א).⁠2
1. כך פירש גם ת״י המתרגם ״רעות מימרי תקיים״. ואולם אלפסי, ערך ׳פה׳, מייחס את ״כפי״ להבטחה שהבטיח ה׳ לירמיהו בפסוק הבא, כלומר: כהבטחתי שיצאה מפי, כך יהיה.
2. לפי זה השורש הוא זו״ל, והפועל ״מזולל״ כאן כפול בלה״פ. במשמעות הזאת ובניתוח הזה פירש גם ריב״ג, מחברות, ערך ׳זול׳, ואצול, ערך ׳זול׳ ו׳זלל׳; ובמשמעות הזאת פירש גם אלפסי, ערך ׳זל׳. ואולם מנחם, ערך ׳זל׳, מפרש את המילה במשמעות ״זולל וסובא״ (דברים כ״א:כ׳). וראה: אלפסי, שם, המקשר בין שני הפירושים.
לכן – בעבור שאני סובל הצרות האלה.
כה אמר י״י – לי.
אם תשוב – אתה ישראל ע״י ואשיבך אני אליו אמר לי לפני תעמוד.
ואם תוציא יקר מזולל – אם תוציא אדם הגון מאדם רשע שתחזירנו למוטב.
כפי תהיה – שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה.
ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם – יתובון אינון לפתגמך ואת לא תתוב למטעי בתריהון.
Therefore Because I suffer from these troubles.
so said the Lord to me.
If you return You, Israel, through me, and I will return you to Him, He said to Me, "You will stand before Me.⁠"
and if you take precious out of the vile If you take a pious man from a wicked man, i.e., if you bring him to repentance.
You shall be as my mouth For I make a decree and you annul it.
Let them return to you, but you shall not return to them Let them return to your word, but you shall not return to stray after them.
אם תשוב ואשיבך – ירמיה אמר להם לישראל אם תשובו בתשובה על ידי שאצליח כל כך בשליחותי אליכם שאשיבך בתשובה שכר הרבה אני נוטל על כך.
ומהו השכר זהו לפני תעמוד – שבלשון הזה אמר לו הקב״ה אתה ירמיה אם תוציא צדיק מרשע.
כפי תהיה – ויהיו דבריך מקובלין כאילו אני בעצמי דברתי אליהם.
ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם – שכן דרך העולם עד שלא יקבל אדם תוכיחה המוכיח הולך אצל הנזהר המסרב לקבל תוכיחה והולך ושב אצלו עד שמקבל תוכחתו, משנכנס תוכחתו בלבו ושב מרשעו הנזהר הולך אצל המזהיר. אף כאן משקיבלו תוכחתך ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם.
לכן כה אמר י״י אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד – אמר לו האל דברת כנגדי דברים אשר לא כן באמרך היו תהיה לי כמו אכזב (ירמיהו ט״ו:י״ח) והנה חטאת לי ועתה אם תשוב בתשובה לפני ותתחרט על מה שאמרת אני אשיבך בתשובה ואסלח לך ותעמוד לפני כבתחילה והעמידה לפני י״י היא התפלה וההודאה לפניו וקבול הנבואה כמו שאמר אם יעמוד משה ושמואל לפני (ירמיהו ט״ו:א׳) ואברהם עודנו עומד לפני י״י (בראשית י״ח:כ״ב) ולא יאמר זה הלשון אלא בנביא.
ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה – ואם תטריח עצמך עליהם להחזירם למוטב ותוציא יקר מזולל שתוכל להשיב הרשעים שהם זוללים להשיבם טובים ויקרים כפי תהיה מה שתגזר ותאמר יתקיים כאילו אני אומר אותו כמו שאמר בשמואל הנביא ולא הפיל מכל דבריו ארצה (שמואל א ג׳:י״ט).
ויונתן תרגם: רעות מימרי תקיים.
ויש מפרשים: כפי תהיה כמאמרי תהיה כמו שאמרתי לך לעיר מבצר ולחומת נחשת.
ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם – אבל זה השמר לך שלא תשוב לרעתם בהשתדלותך עמהם שמא יטעוך ברוב טענותם זה השמר לך השתדל עמהם שישובו המה אליך והשמר שלא תשוב אתה אליהם.
(יט-כ) לכן כה אמר י״י – זה תשובת השם לו.
לפני תעמד – זה הוא הנמשך מן ההקש התנאי לפי מה שקבלו אנשי המסרת, וטעם זה כמו ויכלת עמד (שמות י״ח:כ״ג), כלומר קיום זמן גדול.
ואם תוציא יקר מזולל – כטעם אדם ביקר (תהלים מ״ט:כ״א), ורמז בזה לירמיה או לשכלו, כלומר אם תפרד ותתרחק מהם, אז תהיה כפי – כלומר כדברי. הטעם כאשר אמרתי לך לפני תעמוד, וזה כאלו אמר אל תאנח ואל תתמרמר על רע חברתם, כי זה ימיתך או ישבש עיונך, רק סגור דלתך בעדך והחבא בחדרך עמי, אחר שאין להם תקנה, ובזה יצלח שכלך היקר, ועם כל זה הנה הם אם יאבו וישמעו ישובו המה אליך, אבל אתה לא תשוב אליהם, כלומר למנהגיהם למען שום שלום בינך וביניהם, ואם אחר כל זה הם יחשבו עליך מחשבות רעות, ונתתיך וגו׳ והצלתיך מיד רעים וגו׳.
ולכן בעבור זה השיבהו השם אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד רוצה לומר אתה ירמיהו דברת נגדי שלא כהוגן באומרך שאני כמו אכזב ולכן אם תשוב בתשובה לפני תעמוד כלומר תהיה איש עצתי ולא תפרד ממך הנבואה, ואם מלבד זה תוציא יקר מזולל והוא בית יהודה שהם זוללים במעשיהם המגונים אם תוציא אותו העם מזולל להיות יקר וטהור לא לבד תעמוד לפני כנביא הדבק באלהיו שנאמר בו לשון עמידה כמו שאמר במשה ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה, לא) ואמר אם יעמוד משה ושמואל לפני (לעיל בפסוק א) כי תמיד יאמר לשון עמידה עם השם על הנביא השלם, אבל גם כפי תהיה רוצה לומר שתעשה נסים ונפלאות כמוני וכמו שאני אגזור על הדברים הטבעיים ויהיו כרצוני כן אתה תגזר אומר ויקם לך, אבל ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם רוצה לומר יותר אפשר קרוב שהמה ישיבו אליך להיות זולל כמותם ממה שאתה תשיב אליהם להיותם יקר כמוך, ויהיה ישובו ותשוב כמו ישיבו ותשיב ורבים כן בכתוב שהם בלשון עומד וישמשו ביוצא כמו כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה (בראשית כב, יב) שפירושו הודעתי כמו שכתב הרב המורה, ואמר לו אין ספק שבויכוח הזה אשר תהיה לך עמהם תהיה הרבה מהסכנה כפי רוע טבעם.
יקר – מכובד וחשוב.
מזולל – ענין הרבות האכילה ורדיפת התאוות וכן זולל וסובא (דברים כ״א:כ׳).
לכן כה אמר ה׳ – שלא יקופח שכרי וכן אמר אם אתה ישראל תשוב לה׳ ואני אשיבך ר״ל תשובתך תהיה ע״י בגמול זה הבטיחני לומר לפני תעמוד עד עולם ולא תפסוק הנבואה ממך ואם תוציא את מי מן הזוללות להיות אדם יקר אז תהיה כפי כי תתקיים גזרתך כמו גזרתי.
ישובו המה אליך – זהו דבר אפשרות שהמה ישובו אליך להיות כשרים כמותך ואל תדאג לילך אליהם בשליחות כי פן תלמוד ממעשיהם להיות כמוהם כי תהיה בטוח בזה.
לכן כה אמר ה׳ – כוונת המאמר הזה לחזק את לבו להתאמץ במלאכוּת ה׳ להוכיח את העם ולהנבא להם רעות בלא פחד ומורא.
אם תשוב – ללכת בשליחותי ולא תירא.
ואשיבך – כמו למעלה ד׳:א׳, ופירושו: לפני תעמוד – תהיה נביאי ומשרתי, כטעם: חי ה׳ אשר עמדתי לפניו {מלכים ב ה׳:ט״ז}.
ואם תוציא יקר מזולל – ואם תשתדל להשיב חטאים אלי, ומתוך דבר זולל ונבזה תוציא דבר יקר וחשוב, כלומר: תוציא קצת בעלי תשובה מתוך המון רב של רשעים.
כפי תהיה – כמו: הוא יהיה לך לפה {שמות ד׳:ט״ז}, תהיה נביאִי ומליצִי.
ישובו המה אליך – אז לא תירא מהם ולא תצטרך ללכת לחלות פניהם, אבל הם ישובו להיות משחרים פניך, וכן היה.
מזולל – משתתף עם כל מכבדיה הזילוה, שזה הפך יקר, ועם זולל וסובא.
לכן – השיב לו ה׳ אם תשוב את העם בתשובה ואשיבך אל הנבואה המתמדת ותעמוד לפני תמיד,
ואם עכ״פ תוציא יקר מזולל – שישובו עכ״פ הנפשות היקרות ויבדלו מן הרשעים תהיה כפי – שכל מה שתגזר אומר יקם לך, וזה תשובה ע״מ שבקש על הנבואה ועל מה שאין תפלתו נשמעת על עצירת גשמים ונגד מה שהתרעם על הרשעים הרודפים אותו, אמר שאין לך להתירא מהם, לא שתדאג פן יכריחו אותך להסכים על מעשיהם ושלא תנבא להם, כי הם ישובו אליך ואתה לא תשוב אליהם – ולא שתירא פן יהרגוך, כי
אם תשוב – ותאזור חיל להתנבא, גם אני אתן לך שובה ונחת (למעלה ד׳:א׳).
לפני תעמד – דברי לך יהיה תדירי ולא במקרה.
ואם תוציא – דבר יקר מאיש זולל ונבזה (זוללה, איכה א׳:י״א); וזל הוא דל בחילוף אותיות (זה–דין); אם ישובו אלי גם מקצתם, גם מיעוטם, תהיה נחשב כפי (והוא יהיה לך לפה, פרשת שמות, שד״ל).
ישובו – יפנו פניהם אליך ויבואו לשחר פניך.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כ) וּנְתַתִּ֜יךָ לָעָ֣ם הַזֶּ֗ה לְחוֹמַ֤ת נְחֹ֙שֶׁת֙ בְּצוּרָ֔ה וְנִלְחֲמ֥וּ אֵלֶ֖יךָ וְלֹא⁠־י֣וּכְלוּ לָ֑ךְ כִּֽי⁠־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י לְהוֹשִׁיעֲךָ֥ וּלְהַצִּילֶ֖ךָ נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃
I will make you to this people a fortified bronze wall. They shall fight against you, but they shall not prevail against you; for I am with you to save you and to deliver you,⁠" says Hashem.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאֶתְּנִינָךְ לְעַמָא הָדֵין כְּשׁוּר דִנְחַשׁ כְּרִיךְ וִיגִיחוּן לְקִבְּלָךְ וְלָא יִכְלוּן לָךְ אֲרֵי בְסַעֲדָךְ מֵימְרִי לְמַפְרָקָךְ וּלְשֵׁיזָבוּתָךְ אָמַר יְיָ.
ונתתיך – אמר לא אהיה לא כמו אדם אכזב אלא כמו שאמרתי לך בתחילה כן אעשה שאתנך לעם הזה לחומת נחשת בצורה.
ונלחמו אליך ולא יוכלו לך – כי אני לא אמרתי שמלחמתם אליך תהיה לזמן ואתה לא הבינות היטב דברי אלא כמו שהבטחתיך כן אקיים כי לא יוכלו לך להמיתך אבל הם ילחמו אליך בין בדברים בין במכות ובין בבזיון כל זמן שתוכיחם וכל זה הטורח תסבול להשיבם אלי כי אם לא תשיב כלם אי אפשר שלא תשיב מקצתם כמו שראינו שאמרו מקצתם כשרצו להמיתו אמרו השרים אין לאיש הזה משפט מות כי בשם י״י אלהינו דבר אלינו (ירמיהו כ״ו:ט״ז) ואם תטרח בזה ולא תחוש לחרפתם וגדופם תקבל שכר מאתי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

אבל אני אתנך להם לחומת נחשת בצורה שהיא חזקה מאד בענין שאף על פי שילחמו אליך לא יוכלו לך לפי שאתך אני להושיעך.
בצורה – חזקה.
יוכלו – מלשון יכולת.
ונתתיך – אתן אותך מול העם הזה להיות חזק כחומת נחושת בצורה ועם כי ילחמו עליך לא יוכלו לך כי אני אושיעך.
להושיעך ולהצילך – ההצלה מוסיף על הישועה, שגם כשהוא בסכנה יציל מן הסכנה הושיעני והצילני (תהלות ז׳ ב׳).
ונתתיך וכו׳ ולא יוכלו לך, כי אתך אני להושיעך ע״י השגחתי, וגם כשיתאספו עליך לעשות לך רעה, אז
ונתתיך וגו׳ – וכזה כתב גם למעלה (א׳:י״ח).
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כא) וְהִצַּלְתִּ֖יךָ מִיַּ֣ד רָעִ֑ים וּפְדִתִ֖יךָ מִכַּ֥ף עָרִצִֽים׃
"I will deliver you out of the hand of the wicked, and I will redeem you out of the hand of the terrible.⁠"
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וֶאֱשֵׁזְבִינָךְ מִיַד מַבְאֲשִׁין וְאֶפְרִיקָנָךְ מִיַד תִּקִיפִין.
והצלתיך מיד רעים, מכף עריצים – שרוצים להמיתך.
ולהצילך מיד הרעים והעריצים ההם, ואולי אמר ונתתיך לעם הזה וגומר להבטיחו שהוא לא ישוב אליהם כי יצילהו השם מפתוים והסתתם:
ופדיתיך – מלשון פדיון.
מכף – מיד.
עריצים – חזקים כמו כגבור עריץ (ירמיהו כ׳:י״א).
מיד רעים – הם אנשי ענתות.
מכף עריצים – החזקים ממך בכח הזרוע וכפל הדבר במ״ש.
והצלתיך מיד רעים ופדיתיך מכף עריצים – כף מוסיף על יד שמורה שכבר אוחז בכפו ומזה אי אפשר בהצלה, כי בא בכף רעהו וצריך פדיון וע״כ הוסיף עריצים שהם הגבורים החזקים שא״א להציל מידם, יפדה אותו בממון ר״ל שגם בעת יהיה ביד אויב החזק יפדהו לחפשי.
והצלתיך מידם, וגם אם כבר תהיה בידם ויתנוך לבית המהפכת להרגך,
ופדיתיך – כמו שניצול ע״י עבד מלך הכושי.
עריצים – ערץ רעץ רעד; אנשים מטילי אימה על רואיהם.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144