R. Moshe Alshikh Tehillim 55 – ר' משה אלשיך תהלים נה‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) לַמְנַצֵּ֥חַ בִּנְגִינֹ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד׃ ^א (ב) הַאֲזִ֣ינָה אֱ֭לֹהִים תְּפִלָּתִ֑י⁠ וְאַל⁠־תִּ֝תְעַלַּ֗ם מִתְּחִנָּתִֽי׃ (ג) הַקְשִׁ֣יבָה לִּ֣י וַעֲנֵ֑נִי⁠ אָרִ֖יד בְּשִׂיחִ֣י וְאָהִֽימָה׃ (ד) מִקּ֤וֹל אוֹיֵ֗ב מִ֭פְּנֵי עָקַ֣ת רָשָׁ֑ע⁠ כִּֽי⁠־יָמִ֥יטוּ עָלַ֥י אָ֝֗וֶן^ב וּבְאַ֥ף יִשְׂטְמֽוּנִי׃ (ה) לִ֭בִּי יָחִ֣יל בְּקִרְבִּ֑י⁠ וְאֵימ֥וֹת מָ֝֗וֶת^ג נָפְל֥וּ עָלָֽי׃ (ו) יִרְאָ֣ה וָ֭רַעַד יָ֣בֹא בִ֑י⁠ וַ֝תְּכַסֵּ֗נִי פַּלָּצֽוּת׃ (ז) וָאֹמַ֗ר מִֽי⁠־יִתֶּן⁠־לִ֣י אֵ֭בֶר כַּיּוֹנָ֗ה⁠ אָע֥וּפָה וְאֶשְׁכֹּֽנָה׃ (ח) הִ֭נֵּה אַרְחִ֣יק נְדֹ֑ד⁠ אָלִ֖ין בַּמִּדְבָּ֣ר סֶֽלָה׃ (ט) אָחִ֣ישָׁה מִפְלָ֣ט לִ֑י⁠ מֵר֖וּחַ סֹעָ֣ה מִסָּֽעַר׃ (י) בַּלַּ֣ע אֲ֭דֹנָי פַּלַּ֣ג לְשׁוֹנָ֑ם⁠ כִּֽי⁠־רָאִ֨יתִי חָמָ֖ס וְרִ֣יב בָּעִֽיר׃ (יא) יוֹמָ֤ם וָלַ֗יְלָה יְסוֹבְבֻ֥הָ^ד עַל⁠־חוֹמֹתֶ֑יהָ וְאָ֖וֶן וְעָמָ֣ל בְּקִרְבָּֽהּ׃ (יב) הַוּ֥וֹת בְּקִרְבָּ֑הּ וְֽלֹא⁠־יָמִ֥ישׁ מֵ֝רְחֹבָ֗הּ תֹּ֣ךְ וּמִרְמָֽה׃ (יג) כִּ֤י לֹֽא⁠־אוֹיֵ֥ב יְחָֽרְפֵ֗נִי⁠ וְאֶ֫שָּׂ֥א⁠ לֹא⁠־מְ֭שַׂנְאִי עָלַ֣י הִגְדִּ֑יל⁠ וְאֶסָּתֵ֥ר מִמֶּֽנּוּ׃ (יד) וְאַתָּ֣ה אֱנ֣וֹשׁ כְּעֶרְכִּ֑י⁠ אַ֝לּוּפִ֗י וּמְיֻדָּעִֽי׃ (טו) אֲשֶׁ֣ר יַ֭חְדָּו נַמְתִּ֣יק ס֑וֹד⁠ בְּבֵ֥ית אֱ֝לֹהִ֗ים נְהַלֵּ֥ךְ בְּרָֽגֶשׁ׃ (טז) [יַשִּׁ֤י מָ֨וֶת⁠׀] (ישימות) עָלֵ֗ימוֹ יֵרְד֣וּ שְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים⁠ כִּֽי⁠־רָע֖וֹת בִּמְגוּרָ֣ם בְּקִרְבָּֽם׃ (יז) אֲ֭נִי אֶל⁠־אֱלֹהִ֣ים אֶקְרָ֑א⁠ וַ֝יהֹוָ֗הי⁠־⁠הֹוָ֗ה יוֹשִׁיעֵֽנִי׃ (יח) עֶ֤רֶב וָבֹ֣קֶר וְ֭צׇהֳרַיִם אָשִׂ֣יחָה וְאֶהֱמֶ֑ה⁠ וַיִּשְׁמַ֥ע קוֹלִֽי׃ (יט) פָּ֘דָ֤ה בְשָׁל֣וֹם נַ֭פְשִׁי מִקְּרׇב⁠־לִ֑י⁠ כִּֽי⁠־בְ֝רַבִּ֗ים הָי֥וּ עִמָּדִֽי׃ (כ) יִשְׁמַ֤ע׀ אֵ֨ל׀ וְֽיַעֲנֵם֮ וְיֹ֤שֵׁ֥ב קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה^ה אֲשֶׁ֤ר אֵ֣ין חֲלִיפ֣וֹת לָ֑מוֹ וְלֹ֖א יָרְא֣וּ אֱלֹהִֽים׃ (כא) שָׁלַ֣ח יָ֭דָיו בִּשְׁלֹמָ֗יו⁠ חִלֵּ֥ל בְּרִיתֽוֹ׃ (כב) חָלְק֤וּ׀ מַחְמָאֹ֣ת פִּיו֮ וּֽקְרָב⁠־לִ֫בּ֥וֹ^ו רַכּ֖וּ דְבָרָ֥יו מִשֶּׁ֗מֶן⁠ וְהֵ֣מָּה פְתִחֽוֹת׃ (כג) הַשְׁלֵ֤ךְ עַל⁠־יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה׀ יְהָבְךָ֮ וְה֢וּא יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ לֹא⁠־יִתֵּ֖ן לְעוֹלָ֥ם מ֗וֹט⁠ לַצַּדִּֽיק׃ (כד) וְאַתָּ֤ה אֱלֹהִ֨ים׀ תּוֹרִדֵ֬ם ׀ לִבְאֵ֬ר שַׁ֗חַת⁠ אַנְשֵׁ֤י דָמִ֣ים וּ֭מִרְמָה לֹא⁠־יֶחֱצ֣וּ יְמֵיהֶ֑ם⁠ וַ֝אֲנִ֗י אֶבְטַח⁠־בָּֽךְ׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א ‹ר4› פרשה פתוחה

^ב אָ֝֗וֶן א=אָ֝וֶן (השמטת נקודת הרביע)

^ג מָ֝֗וֶת א=מָ֝וֶת (השמטת נקודת הרביע)

^ד יְסוֹבְבֻ֥הָ א=יְסוֹבֲבֻ֥הָ (חטף)

^ה סֶ֥֫לָה א=סֶ֥לָה (המשטת סימן העולה)

^ו וּֽקְרָב⁠־לִ֫בּ֥וֹ א=וּֽקֲרָב⁠־לִ֫בּ֥וֹ (חטף)

E/ע

הערותNotes

(א) למנצח בנגינות וכו׳ מרוב שיחו על יגונו המקנה עצבות הוצרך כלי ניגון ביותר לעורר שמחה לחול רוח הקדש וזהו למנצח בנגינות כדי שתחול משכיל לדוד: (ב) האזינה וכו׳ הנה אתפלל ואחרי כן אשוב להתחנן על הדבר עצמו אל תאמר שתאזין את התפלה לעשות את שאלתי ואחרי כן מה בצע להקשיב התחנה שאחרי כן אחר ענות התפלה אל תעש כן כי אם האזינה תפלתי ולא על שכבר שמעת תפלתי תמנע משמוע גם התחנה וזהו ואל תתעלם מתחנתי: (ג) ושמא תאמר לא ימנע או תענני בתפלה לבדה או לא תענה עד התחנה אם התפלה לא תספיק בודאי שצריך לשמוע גם התחנה ואם תספיק גם אנכי ראוי אחשוך פי מהטריח בתחנות ללא צורך הנה הוא כי מרוב שיחי וכעסי על יגוני לא אעצור כח לומר לעצמי די בתפלה לבדה כי אחרי כן עודני מתלהב בתחנה ודאגת לבי הולכת ומתמעטת על ידי שאשיחנה לפניך ברוב תחנה וזהו הקשיבה לי התפלה הנזכר וענני ועל כל זה לא אוכל לשתוק מהתחנן אחרי כן כי מרוב שיחי צריך כדי שאריד בשיחי ואמעטנו שואהימה אחר התפלות בתחנות: (ד) מקול אויב כו׳ נראה מרז״ל וכן הסכימו המפרשים כי מזמור זה אמר בברחו מפני אבשלום בנו ובזה יאמר מקול אויב הוא שמעי האומר צא צא איש הדמים כו׳ מפני עקת רשע הוא אחיתופל במועצותיו בא אל פלגשי אביך והצד השוה שבשניהם הוא כי לא ימיטו עלי און לומר כי תחת און שפעלתי היה זה לי על כן זה אומר השיב ה׳ עליך וכו׳ וזה מייעץ בא אל פלגשי אביך וכו׳ שהוא כמ״ש ז״ל שאמר לו אבשלום וכי זה מותר א״ל מצות ה׳ אתה עושה על עונו כי כה אמר ה׳ על עון בת שבע הנני מקים רעה מביתך כו׳ ושכב עם נשיך אתה עשית בסתר וכו׳ ומי יתן ויאמרו כי על ידי האף והצרה שיתקוממו עלי ינוכה עוני ולא אמות כמאמרו גם ה׳ העביר חטאתך לא תמות ואלו גם עם האף אשר עלי ישטמוני שעדיין אמות: (ה) זה אומר והנך ברעתך כי איש דמים אתה שעדיין רעת מיתת אוריה קיים עד אמות ואחיתופל מייעץ להמיתני באופן שעם שלבי יחיל בקרבי מן הצרה על כל זה ואימות מות אשר הובטחתי בה נפלו עלי. או שעור הכתוב על עקת רשע שייעץ לבא אל פלגשי עם שלא ראיתי הנה לבי יחיל בקרבי שהוא הלב שמרגיש ומקול אויב שקמים עלי להרגני אימות מות נפלו עלי שהן שני אימות מות שמא אהרוג ושמא אהרג: (ו) ועל כן יראה שמא אהרוג ורעד שמא אהרג יבא בי באופן שיש צער בלבי וגם לנפש מאימות מות ועדיין שניהם בקרבי ועוד מעט ויתפשט גם לבשרי כי יראה ורעד יבא בי ואח״כ נתפשט גם אל העור ותכסני אל כל עצמי פלצות שהוא סימור בכל עורי שאני מכוסה בו: (ז) וכ״כ התפעלתי שאמרתי בלבי מי יתן לי אבר כיונה כו׳. מי יתן כו׳ ראוי לשית לב אל אומרו כיונה בפת״ח הכ״ף. ולא בשו״א שיורה כיונה הידועה. אך הנה בהמצא איש צר וזעף נרדף מאויביו מבקשי נפשו ומגועל נפשו אומר מי יתן ימות וינוח לא מחכמה ידבר כי לא ידע אם יתן ה׳ לו וימצא שם מנוחה אך איש כר׳ יהושע בן לוי שהלך עם רוחו גויתו בגן עדן וישאר שם אם היה אומר בברחו מי יתן ואלכה לי בגוף ונפש בגן עדן ואנוח שם לא לפתיות יחשב לו מאמרו זה והן זה מאמר דוד בזעם אפו מרודפיו מי יתן לי אבר כיונה הידועה בתורה היא היונה ששלח נח מהתיבה ששלחה לדעת הקלו המים ובאה בעלה זית טרף בפיה וארז״ל מגן עדן הביאה ואמר בראות עצמו בורח בצער גדול מי יתן לי אבר כיונה שהלכה עד גן עדן כי לא הייתי עושה כמוה שהלכה ושבה רק אעופה ואשכנה שם בגן עדן לעולם כי שם ינוח לי: (ח) כי הבריחה הזאת אשר אני יוצא מירושלים הנה שארחיק נדד מאויבי מה הועלתי האם אלין במדבר סלה לא יתכן כי אצטרך לשוב לארצי והלא בכל עת שאשוב הצרה במקומה: (ט) אך אין הכונה רק הצלה פורתא לצאת לפי שעה מתוך רתיחת הסער והסערה וזהו אחישה מפלט לי מרוח סועה מסער הוא רוח סועה מסער פתאומיית רעת אבשלום הנושב כעת להחבא כמעט רגע: (י) בלע אדני וכו׳ הנה האויב ורשע הנזכר עם שלא תהרגם יאות שתבלע אותם כקרח או לפחות פלג לשונם שכל העם יראו ויקחו מוסר והטעם הוא כי ראיתי חמס כדור המבול וריב כעדת קרח: (יא) ועל ידי רשע האנשים האלה אין תקנה כי הלא יומם ולילה יסובבוה על חומותיה לשמרם מהבאים מהחוץ להחריבה והאון ועמל בקרבה שהם ב׳ דברים גורמים חרבנה: (יב) כי אחר שהוות בקרבה מאנשים אלה לא ימיש מרחובה בפרהסיא תוך ומרמה והוא כי אלו עושים רשעה והם אנשים רשומים מתפקרים כל השאר ומה גם כי אומרים שהמלך עושה רעה ואיך יוכל המלך להוכיחם כי אדרבה יעיזו באמרם כי ראשם בחמימי כלומר שעל כן עשות דבר רשום באלו הוא תועלת כל שאר עדת ישראל כאשר בקרח כמפורש במקומו שיראו ויקחו מוסר: (יג) והנה על זאת הי׳ אחיתופל יוכל להשיב מה זה כעסת עלי כל כך עם היותי קרוב זקנו של בת שבע ורע אהוב ואתה חסת על שמעי שחרפך ולא הנחת לנגוע בו יד וגם שאול היה מבקש נפשך ובא לידך וחננתו ע״כ בא כמדבר עם אחיתופל ואומר הנה יותר מרגיש אדם עקיצת מחט מהאוהב מהכאת רומח האויב וזהו כי לא אויב יחרפני כשמעי היית לי כדי שאשא ולא אשית לב וגם לא משנאי כשאול שעלי הגדיל היית לי שהייתי נסתר ממנו ואעשה כאלו לא ראיתיו: (יד) אך ואתה אנוש כערכי שעם היותך גרוע מגדר איש או אדם רק בגדר אנוש חשבתיך כערכי ולא עוד אלא שהעליתיך עד גדר אלופי ומיודעי: (טו) אשר יחדו נמתיק סוד כאשר נדברנו על סוד מסודות התורה ונבקש טוב טעם אל הסוד כמוני כמוך היינו ממתיקים הסוד ולא העדפת עלי ועכ״ז הגדלתיך כי בבית אלהים נהלך ברגש כי הלא דרך המלך ללכת לבדו בדרך והעם אחריו ולא מצדיו ומה גם דוד כי זולת מלכותו היה ראש הסנהדרין וראש הקבלה שזקני עם וחכמיו היו מלוין אותו מאחריו והראוי שגם אחיתופל יהיה מהם אמר אני לא עשיתי כן רק כאשר הרגש והקבוץ הולך אחרי המלך כן היו אחריך כי היינו הולכים צמדים והרגש וקבוץ מגדולי ישראל אחר שנינו וזה לא יעשה המלך אם לא לרבו אלופו כנודע ועל כל זה היית כפוי טובה: (טז) ישיא מות עלימו וכו׳ הלא אמרתי בלע אדני פלג לשונם שהם ב׳ דברים רשומים או שיבלעו כקרח או לפלג לשונם אמר עתה אם רב בעיניך ה׳ הדברים ההם לפחות ישיא מות עלימו שלא יהיו כקרח משוללי מות רק שמה שהם חייבים מיתה מהיום לא ימותו כעת כי אם יאריכו ימים ושנים ותשאר המות חוב עליהם עד זמן רב אך כל מה שהיה להם להתייסר והתמוגג בגיהנם ככל העונש ההוא יהיה להם פה באופן כי ירדו שיהיה להם גיהנם פה שירדו שאול עודם חיים שיהיה לאות ולמופת בישראל ולא שיענשו על ידי רק על כי רעות במגורם בקרבם והוא כמאמר שמואל לרב יהודה שיננא טינא היתה בלבם ואין רשעתם ניכרת לעם וע״י כן ידעו הכל כי נאצו האנשים האלה את ה׳: (יז) ושמא תאמר כי הלא טוב לי שימותו כי כל עוד שיהיו חיים יצרו אותי איני חש על עצמי כי אני אל אלהים אקרא וה׳ יושיעני הוא ובית דינו כי כן דרכו יתברך להושיעני מיד כי הנה ערב ובקר כו׳ וישמע קולי כאשר יתבאר בס״ד: (טו) או יאמר ישיא כו׳ אין המות למו רק לשעה כי לא יתמידו בה להיות נפרדים הנפש והגוף כי אחרי מותם בהתנצל הגוף מהעונות אם לא היתה בו נפש והנפש אם לא היה הגוף שב הקב״ה ומחברן כמשל החיגר והסומא באופן שישאר להם המות שהוא פירוד הנפש מהגוף לחוב עד תום זמן העונש ואם כן אחר שישיא מות עלימו שעתידה מות להיות נושה בם לכן מעתה ירדו שאול חיים שיקבל בחיים עונש שאול ולא ימותו להתחבר מיד ולשוב ליפרד אחר זמן או כפשוטו שירדו כקרח שאול חיים והשאר כמדובר: (יח) ערב ובקר כו׳ הנה כתבנו על פסוק והיה טרם יקראו כו׳ שהוא כי חייב אדם לסדר תפלתו קודם שיתפלל ואמר והיה טרם יקראו בתחלה ואני אענה והוא כי עוד הם מדברים דברי סידור התפלה ואני אשמע מאז ובזה יאמר הנה אני אל אלהים אקרא שעדיין לא קראתי וה׳ טרם אקרא יענה ויושיעני ואיך הוא זה שטרם אקרא יענה הלא הוא כי ערב ובקר וצהרים הם ג׳ תפלות אשיחה טרם אתפלל בלחש אני מסדר אמרי בקשתי בקול וזהו אשיחה ואחר כך ואהמה תפלתי בלחש וישמע כבר קולי מעת שאשיחה בקול טרם אהמה בלחש כד״א עוד הם מדברים הוא דבור העברת תפלה טרם אתפלל ואני אשמע: (יט) ולא עוד כי אם פדה בשלום נפשי כי דמי הפדיון היה השלום כי סר השלום ממני והיו לי יסורין ועל ידי כן פדה בשלום נפשי מקרב לי אויבי עם היות כי ברבים היו אויבי עוזרים אותם בהיותם עמדי בהתפללי ואלו לא היה יתברך עונה ופודה אותי טרם אתפלל מעת היותם עמדי טרם אגמור תפלתי איך לא היו מתקרבים לי אך זה יורה כי מטרם אתפלל היה פודה אותי כמדובר. או יאמר פדה בשלום נפשי שלא פדאני אחר שהחלה בי הצרה כי אם מקודם עודני בשלום הוא טרם אקרא בתפלות הנהוגות לי שערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה כבר פדה בשלום נפשי מקרב לי אויבי כי טרם תבא המלחמה כבר אני נפדה מטרם אקרא מה שאין כן לזולתי אפילו לרבים צדיקים המתלוים עמי שלא יענה אותם עד אחר תפלה וזהו כי ברבים מאשר היו עמדי ברבים מהם לא יתנהג כן: (כ) רק ישמע אל ואחר כך יענם והנה בזמן ההוא שהוא בברחו מפני אבשלום בנו ג׳ היו אויביו דואג אחיתופל ושמעי כהתימו הנמשך מאומר ישיא מות עלימו אמר ויושב קדם כו׳ לומר לא את שלשתן אני אומר בלע ה׳ כו׳ כי אם את אשר אין חליפות למו שאין עתידים להוליד בנים צדיקים מה שאין כן לשמעי והוא מאז״ל כי מה שלא הרג דוד את שמעי היה על שהיה עתיד להוליד מי שממנו יצאו מרדכי ואסתר על כן יושב קדם סלה לא יקח רק אשר להם שני דברים אחד אשר אין חליפות למו וגם שלא ירא אלהים הוא אפילו ממדת הדין והתכה התיבות הוא כי מי שהוא הווה ועבר ויהיה שהוא יוצר הכל יתברך שהוא יושב קדם סלה שהוא יושב בהווה וקדם שעבר וסלה בעתיד שהכל גלוי לפניו יתברך אשר יודע אשר אין חליפות למו שאם יחיו לא יחליפו במקומם בן צדיק ורואה שלא יראו אלהים הם הראוים למות שהיא בהם והוא למען השאיר את שמעי בן גרא כי היו חליפות לו שהיה עתיד להוליד מי שיצאו ממנו ומזרעו מרדכי ואסתר וכן היה כי האריך ימים עד הוליד כמ״ש ז״ל שעל כן לא המיתו דוד הנה טעם אחד שיושב קדם סלה אשר רואה שאין חליפות למו ולא יראו אלהים: (כא) ושמא תאמר למה תליתי הצלת שמעי בחליפות והלא בלעדי זה חזר בתשובה ובא ראשון לכל בית יוסף להקביל פני דוד ולהתחנן לו וגם שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול יספיק להאריך לו עד זמן שלמה לזה אמר שלח ידיו כו׳ לומר הנה אשר שלח והרים ידיו בשלומיו הוא דוד שהיה לו שלום עמו כי על כן היה רבו של שלמה בנו מאז חלל בריתו לגמרי: (כב) וגם שחזר ופייסו לא בכל לבו כי אם חלקו מחמאות פיו וקרב לבו כו׳: (כג) ומה היה מחמאות פיו אמור לו השלך על ה׳ יהבך אם רוששת בקרב ומלחמה זו וכאשר נוצלת הוא אות כי צדיק אתה ולא בלבד עתה כי אם לא יתן לעולם מוט לצדיק הפך אומרו בתחלה והנך ברעתך כי איש דמים אתה: (כד) ושמא תאמר כי הלא אמרת שלא ימותו רק יקבלו גיהנם בחיים ואיך עתה אתה אומר שימותו תרי מגו תלתא הלא הוא ואתה אלהים ידעתי כי לא תבחר ותקרב לחת להם יסוריהם בעה״ז כי אם שתורידם לבאר שחת לידון ולא תאריך להם פה כי אם אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם שקצבת להם ואני שלא קצבת לי כלום כי הייתי עתיד להיות נפל אבטח בך שתתן לי חיים והוא כי בקש לו מהאדם ומהאבות כנודע או יאמר איני אומר שלא יחצו ימיהם כדי שהחצי שתסיר מהם תתנם לי כי אני אבטח בך ממקום אחר:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון