Praise Hashem.1 Praise the name of Hashem. Give praise, servants of Hashem,
1. Praise Hashem | הַלְלוּ יָהּ – More literally, "Praise Yah". Regarding the meaning of the proper name of Hashem, see the note on Tehillim 104:35. According to one opinion in Bavli Pesachim 118a, this psalm together with the following one comprise what is known as "the Great Hallel", with the two chapters being a unit. The chapter opens and closes with a call to praise God. The middle contrasts God's greatness (as expressed in both nature and His deeds on behalf of Israel) with the futility of idols.
א. הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ א=<הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀> (חטף)
ב. ‹ר3› פרשה פתוחה
ג. הַֽ֭לְלוּ א=הַֽ֭לֲלוּ (חטף)
ד. הַֽ֝לְל֗וּ א=הַֽ֝לֲל֗וּ (חטף)
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Hallelujah!1 Praise the name of the LORD, praise, O servants of the LORD!
1. Hallelujah: Praise God.
הללויה הללו את שם ה׳ וגו׳ – מעלה נשיאים מקצה הארץ. ריש לקיש ור׳ יוחנן. רבי יוחנן אומר אין עננים אלא למעלה שנאמר (דניאל ז׳:י״ג) וארו עם ענני שמיא. ריש לקיש אמר אין עננים אלא מלמטן שנאמר מעלה נשיאים מקצה הארץ. על דעתיה דרבי יוחנן לאחד שכבד את חבירו בחבית של יין וקנקנה עמה. ודעתיה דריש לקיש לאחד שאמר לחבירו הלויני סאה של חיטין ואמר לו הבא קופתך. כך אמר הקב״ה לארץ אייתי עננך וקבלי מטר. חמשה שמות יש לו. עב ענן אד נשיא חזיז. עב שהוא מעבב את פני הקרקע. אד שהוא שובר בעלי שערים. ענן שהוא עושה את הבריות ענוים אלו על אלו. נשיאים שהוא עושה הבריות נשיאים אלו על אלו. חזיז שהוא עושה חזיונות ברקיע ומשרה רוח הקדש על הבריות. כמה דאת אמר (ישעיהו א׳:א׳) חזון ישעיהו.
הללויה הללו את שם י״י וגו׳.
סבחו אלאזלי, וסבחוא אסם אללה, ות׳ם יסבחוה עבאדה.
תשבחו את הנצחי (ה׳ יתברך) תשבחו את שם ה׳. ואחר כך עבדי ה׳! תשבחו אותו.
הללו את יה והללו שם ה׳ וגם יהללוהו עבדיו.
(הקדמה) במזמור זה חייב אותנו לשבח משום שלשה פנים
(הקדמה) אוג׳ב אלתסביח פי הד׳א אלמזמור עלינא מן ת׳לאת׳ ג׳האת.
[הללויה הללו את שם י״י וגו׳.]
Hallelujah, praise, etc.
הללויה – דברי המשורר לכהנים הלוים המשוררים.
HALLELUJAH. PRAISE YE THE NAME OF THE LORD. These are the words of the poet. They are directed to the Kohanim and1 to the Levi’im, the singers.2
1. This is so according to Ha-Keter.
2. The Levi’im who sang in the Sanctuary.
(א-ב) והיה אומר הללו עבדי י״י שעומדים בחצרות – אילו הלוים ששומרים משמרת הקודש, דכתיב: ושמרו הלוים את משמרת משכן העדות (במדבר א׳:נ״ג). והיו עומדין בחצר אהל מועד, ועל זה אומר שעומדים בבית י״י בלילות בחצרות.
הללויה הללו את שם י״י הללו עבדי י״י – מזמור קי״ג הוא הללו עבדי י״י תחילה, ואחריו הללו את שם י״י (תהלים קי״ג:א׳). ובסמיכות תבא אחריו יהי שם י״י מבורך (תהלים קי״ג:ב׳), ובמזמור הזה הללו את שם י״י תחילה, ואחריו הללו עבדי י״י ולסמיכות תבא אחריו: שעומדים בבית י״י (תהלים קל״ה:ב׳).
(א-ב)הללויה. כוונת המזמור להעיר לב העם להתפלל לאל, לשבחו ולרוממו, וסיפר בשבח האל ונפלאותיו באלהי העמים. ואמר אתם עבדי ה׳ שעומדים בבית ה׳ בחצרות בית אלהינו הללו את שם ה׳.
(הקדמה) בזה המזמור הזהיר המשורר את תופשי התורה בדור קיבוץ גלויות ללמד דעת את העם ולהבינם1 לימות המשיח בתורה ובמעשים טובים, ולא יספו עם רשעי אומות העולם ביום הדין ובימות המשיח. והתפלל עליהם בסוף, באמרו (פסוק יג) ׳ה׳ שמך לעולם׳. ואמר:
(א-ג)הללויה. על שהטיב לישראל בעת הגלות, גם שלא היה אז השם שלם2, שלא מאסם לכלותם בידי האומות העומדות בכל יום ויום עלינו לכלותינו, והללו עתה בקיבוץ גלויות את שם ה׳ - שהוא שם שלם, והוא עמכם במידת רחמים: הללו עבדי ה׳ - שאינכם עוד עבדי האומות - שעומדים בבית ה׳, אתם תופשי התורה שעומדים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ׳הללו׳ - הודיעו בהמון תהילתו על מה שעשה בגלות, וכמו כן הללו כי טוב ה׳, עתה שהוציא אתכם משעבוד מלכויות: זמרו לשמו כי נעים. כי חפץ חסד הוא, והוציא אתכם (משעבוד מלכויות: זמרו לשמו כי נעים. כי חפץ חסד הוא, והוציא אתכם)3 מיד האומות כדי שתוכלו לשוב בתשובה ולעסוק בתורה ובמצוות, ותזכו לימות המשיח ולחיי העולם הבא, ולא תהיו מן הנספים:
1. אולי צ״ל ׳ולהכינם׳.
2. שהיה השם י-ה׳, כמבואר במקו״א, והיינו שלא היו רחמים שלימים, ואע״פ כן ריחם עליהם.
3. כפילות, כנראה טעות. אך כן הוא בדפו״ר, ויל״ע כתבי יד. אם בכתבי יד זה לא כפול, יש כאן דוגמא למופת מעבודת מוה״ק.
(א-ג)הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה׳. עתה ששמו שלם, אתם עַבְדֵי ה׳ – ולא עבדי אחשורוש (ע״פ מגילה יד.)1, שזוכים לעמוד בְּבֵית ה׳ בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ, וכתובים לחיים בירושלים2, הַלְלוּיָהּ כִּי טוֹב ה׳ ומיטיב ל[כל], וזַמְּרוּ לִשְׁמוֹ השלם כִּי נָעִים – כי הוא המושכל היותר ׳נעים׳ שבמושכלות, אשר הם הנאהבים והנעימים3:
הללויה הללו וגו׳ – סרס המקרא כאילו אמר הללויה ומי יהלל ואמר הללו עבדי ה׳ אתם הללו את שם ה׳ אבל להרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי.
הללויה – במזמור הזה יאמר, כי ההנהגה הקבועה המסודרת היא לבדה תספיק שנכיר על ידה מציאות ה׳ ויכלתו וחכמתו והשגחתו יתברך, עד שמה שישנה לפעמים את הטבע הקבועה אל נס ופלא, הנקראים אותות ומופתים, אינו מן ההכרח לישראל עם קרובו, רק היה צריך בעבור המצריים שגם הם יכירו כח ה׳ ועזוזו, או שיעשה לצורך גאולת ישראל ותשועתם, הללו את שם ה׳ – שהוא השם שבו מפורסם תמיד לכל העולם, שהוא שמו הנודע ע״י הנהגה הקבועה המסודרת עפ״י הטבע (שזה ההבדל בין שמו ובין זכרו כמשי״ת בפסוק י״ג). הללו עבדי ה׳ – ר״ל שעבדיו ישיגוהו מצד שמו המפורסם וא״צ עמו אותות ומופתים.
הללויה – מזמור זה ושאחריו הם מעין מזמורי ההלל, וחוברו גם הם ע״י דוד לזמרם בבית המקדש, והראשון בב׳ פסוקים הראשונים דומה אל אחרון שבשירי המעלות, ע״כ נסמך לו.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
that stand in the house of Hashem,1 in the courtyard of the house of our God.
1. that stand in the house of Hashem | שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית י"י – The verse might refer to the Levites who sang in the Temple (Ibn Ezra), or perhaps to the Israelites as a whole who gathered in the Mikdash for prayer. Cf. Sforno that "the house of Hashem" is not the Temple, but a study hall or synagogue, and that the "servants of Hashem" thus refer to teachers and scholars whose responsibility it is to lead the nation in praising God.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
Who stand in the sanctuary of the LORD, in the courts of the house of our God.
אלוקוף פי בית אללה, ופי צחון קדס רבנא.
אלה שעומדים בבית ה׳ ובחצרות הקודש של אלוהינו.
בחצרות, בחצרות מקדש אלהינו.
העומדים בבית.א
א. צ״ע בנוסח, ואפשר שמלים אלה הם הכותרת לביאור המזמור.
שעומדים – הם הכהנים המקריבים העולות,
בחצרותא – הם המשוררים.ב
א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י לונדון 24896: ״בחצוצרות״.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 הושמט ע״י הדומות ״שעומדים... המשוררים״.
YE THAT STAND. This reference is to the Kohanim who offer the burnt offerings.
IN THE COURTS.1 This reference is to the singers.2
1. This is according to Ha-Keter. Also see R. Sherem. The printed editions have be-chatzotzerot (with trumpets) in place of be-chatzrot (in the courts).
שעמדים – יש ספרים שיש גלגלל בעי״ן או בשי״ן וזרות הוא.
שעומדים וגו׳ – להתפלל בה לה׳.
שעומדים – ר״ל בין הנגשים אל הקדש פנימה לעמוד בבית ה׳ – שהם הכהנים הקרבים אל ה׳, ובין העומדים בחצרות בית אלהינו – שהם הלוים וזרע ישראל, שכולם ישיגוהו על ידי שמו הנודע, (וגם יכוין העומדים בבית ה׳ היינו המשיגים את המלך עצמו הקרובים אליו ויודעים סודותיו ומשכילים צפוניו מעשה בראשית ומעשה מרכבה, והן העומדים בחצרות מבחוץ ואין מכירין אותו רק מרחוק).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
Praise Hashem, for1 Hashem is good. Sing to His name, for it is sweet.2
1. for | כִּי – Alternatively: "that", with the verse calling on the audience to say that Hashem is good and that His name is pleasant.
2. for it is sweet | כִּי נָעִים – Or, similarly: "pleasant". This phrase might modify "God's name", with the psalmist saying that one should praise and sing of it for a name reflects the essence of the being so called (Ibn Ezra, Radak). Alternatively, the referent of the phrase is the singing itself; one should praise God for singing praises is sweet.
א. הַֽלְלוּ־יָ֭הּ א=הַֽלֲלוּ־יָ֭הּ (חטף)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
זמרו לשמו – כבר התבאר שהשם מורה על הפרסום שהוא מצד מעשיו.
הללויה – בשני מיני הילול, [א] מצד עצמו, כי טוב ה׳ – [ב] מצד הבריאה והנהגתה, וזה זמרו לשמו – שהוא כפי שנודע ע״י בריאותיו, כי נעים שהנעימות בא מצד הערך והסדר והיחוס שבין המושג ובין המשיג והוא ענין צרופיי, ר״ל בהנהגה הקבועה המסודרת שזה שמו, הוא נעים.
כי נעים – שמו, או כי נעים לזמר לו, וכן למטה קמ״ז כי טוב זמרה אלהינו כי נעים נאוה תהלה, ובתחלה מזכיר כי טוב ה׳ לכל והשגחתו תכלול כל הגוים, ואח״כ מספר השגחתו הפרטית על ישראל (פסוק ג׳ וד׳), והולך ומפרש דבריו, ובפסוק ה׳ ו׳ וז׳ מדבר שנית בהשגחתו הכללית, ח׳־י״ד על הפרטית.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
For Hashem has chosen Yaakov1 for Himself, Israel as His treasured possession.2
1. Hashem has chosen Yaakov | יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ – Alternatively: "Yaakov has chosen Hashem". It is possible that the verse is intentionally ambiguous to allow for both meanings simultaneously; Hashem and Israel chose each other. Regarding the proper name "Yah", here translated as Hashem, see the note on verse 1.
2. treasured possession | לִסְגֻלָּתוֹ – See Rashi and Ibn Ezra on Shemot 19:5, who support this meaning from Kohelet 2:8, where the word is parallel to "gold and silver".
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שהרי בגלל זה (שמשבחים אותו) הנצחי (ה׳ יתברך) בחר את יעקוב שהוא ישראל המיוחד של ה׳.
כי, כי יעקב בחרו יה לו ועשה ישראל סגולתו.
כי – שאתם זרעו.
FOR THE LORD HATH CHOSEN JACOB. And you are his seed.1
1. Literally, “for you are his seed.”
כי יעקב – אתם ראויים להללו על כל עם, כי אתכם בחר מכל העמים.
וכן שאתם בפרט ראויים להללו מצדכם, כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו.
כי אמנם יעקב בחר לו יה. גם בגלות1, ׳בחר׳ והסכים שישארו זרע ׳יעקב׳ בסוף הכל2, כאמרו (ירמיה מו כח) ׳כי אעשה כלה בכל הגוים [וגו׳] ואותך לא אעשה כלה׳: ישראל לסגולתו. וזה כי בחר את ישראל לשׂור עם אלקים ועם אנשים לימות המשיח, להיות אז ׳סגולה מכל העמים׳ (שמות יט ה), וזה להיותם אז ׳ממלכת כהנים׳ (שם פסוק ו) - מלמדים דעת את העם בכל שאר המין האנושי, ויהיו ׳גוי קדוש׳ (שם) לחיי עולם, כמו שיעד בראשית מתן תורתו:
1. בשעה ששמו ׳י-ה׳.
2. י״ג כל האומות.
כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ. שיהיה בעקב הכל, ויעשה תכלית האל המכוון, ובחר יִשְׂרָאֵל – ששָׂרה עם אלהים ואנשים באונו1 – לִסְגֻלָּתוֹ, כאמרו (שמות י״ט:ה׳) ׳והייתם לי סגולה׳ וגו׳, ׳ואתם כהני ה׳ תקראו׳ וגו׳ (ישעיה ס״א:ו׳)2:
1. ע״פ הושע (יב ד) ׳בבטן עקב את אחיו ובאונו שרה את אלהים׳. ׳יעקב׳ פירושו ׳קיים בסוף׳, ונקרא כן על שם שרק הוא יישאר מכל העמים בסוף הדורות, ושם ׳ישראל׳ מורה שהוא משתרר על שרי מעלה ומטה (ראה בראשית כה כו, ל״ה:י׳).
2. ׳כי בחר את ישראל לשׂור עם אלקים ועם אנשים לימות המשיח, להיות אז ׳סגולה מכל העמים׳, וזה להיותם אז ׳ממלכת כהנים׳ – מלמדים דעת את העם בכל שאר המין האנושי, ויהיו ׳גוי קדוש׳ לחיי עולם, כמו שיעד בראשית מתן תורתו׳ (נדפס). שעל ידי שיהיו ׳ממלכת כהנים׳ – ׳כהני ה׳ ׳, יהיו ׳סגולה מכל העמים׳, ראה מש״כ בשמות שם.
לסגולתו – ענין אוצר נחמד כמו וסגולת מלכים (קהלת ב׳:ח׳).
כי יעקב בחר לו יה – באר שגם שמו הוא נעים, היינו שגם ההנהגה הטבעיית המסודרת היא נעימה, כי גם היא השגחיית לבני ישראל, הגם שהנהגה ההיא תלויה לפי מוסבת המערכת וחיוב המזל והתולדה בלתי מבחנת בין צדיק לרשע, לא כן היא לישראל, כי יעקב בחר לחלקו, ואינם נתונים תחת המערכה, ולהם גם הטבע נתונה תחת רגלי ההשגחה, מתנהגת לפי הזכות והרשע העבודה והמרי, עד ששמו נעים, ר״ל שההנהגה מפורסמת הטבעיית מוסכמת עם הנעימות והסדר ההשגחיי כפי הראוי, ובאר כי יש בזה שתי מדרגות יעקב וישראל, שההמון יקראו בשם יעקב וגדוליהם אנשי הרוח בשם ישראל, ואף בעת פחיתתם שנקראו בשם יעקב, בכ״ז הם נבחרים לחלקו, כי יעקב בחר מצד הבחירה את הגוי כולו לחלקו, ואינם תחת חלק שרי המערכה, וישראל שהם גדוליהם או בעת שכל העם הם במעלה וחשיבות מצד מעשיהם הם לו סגולה – כמי שיש לו דבר יקר מאד שאצרו באוצר מיוחד ומשגיח עליו בכל רגע.
לסגלהו – משרש סגל בחילוף אותיות סגר, דבר יקר שאדם סוגר באוצרו, ובחילוף אותיות קרוב ג״כ לשכל והשכיל שהוראתו הצליח, ואשכול קבוצת ענבים ההולך ומתמעט בגרעיניו, ומזה שכל בשי״ן ימנית להוראת מי שבניו הולכים ומתים, יסכל נעדר השכל, או סכל מקורו סך־ל, וסך מלשון ארמי (וישקף מתורגם ואסתכי) על הבטת עיני הסכל שהפוגע בו אומר סכל הוא.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
For I know that Hashem is great, and our Master surpasses1 all gods.2
1. our Master surpasses | וַאֲדֹנֵינוּ – The word "surpasses" (or an equivalent) is assumed by the text. It is possible that the word "גָדוֹל" (great) of the first clause is meant to be read into this clause as well (Radak).
2. all gods | מִכׇּל אֱלֹהִים – See Ibn Ezra that, though there are no other gods, the Torah refers to entities that others think of as deities by the term gods since that is how they are perceived by others. Cf. Radak that the word "אֱלֹהִים" refers to the angels which play a role in running the world.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
For I know, for great is the LORD, and our master over all gods.
ולאני אעלם אן אללה אלכביר, ורבנא אעט׳ם מן כל מעבוד.
בגלל שאני יודע [ידעתי תרגם רס״ג לשון הווה] שה׳ שה׳ הוא הגדול ואלוהינו גדול מכל נעבד.
ואדוננו, ואדוננו גדול מכל נעבד.
כי – התברר לי עוצם גדולתו, על כן אשאל מכם שתברכוהו ותהללוהואמכל המלאכים העליונים והאלהים השפלים שהם האלילים.
וקראם אלהים – כנגד מחשבות עובדימו, כמו: חנניה הנביא והוא היה נביא השקרב ורבים כאלה במקרא. והראייה הגמורה על גדולת השם.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 נוספה כאן מלת: ״כי״.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״השקר״.
FOR I KNOW THAT THE LORD IS GREAT. [The psalmist says:] “The might of God’s greatness has become clear to me. I therefore request that you bless God and praise Him above all the angels that are in heaven1 and above the lowly gods; that is, the idols.” The psalmist refers to the latter as “gods” because he speaks of them in accordance with the beliefs2 of those who worship them.3 It is similar to the case of scripture referring to Hananiah as Hananiah the prophet(Jer. 28:5). Hananiah was a false prophet.4 There are many such instances in scripture.5
The following is unquestionable proof of God’s greatness:
1. Literally, “the above.”
2. Literally, “thoughts.”
3. Those who worship them consider them gods.
4. Yet scripture referred to him as Hananiah the prophet.
5. Where scripture speaks on behalf of what people believe.
כי אני ידעתי כי גדול – יודע אני ומכיר גדולותיו ונפלאתיו משאר בני אדם שהוא גדול מכל אלהים.
כי אני – אמר המשורר המזהיר: לכך אני מזהירכם שתהללוהו ותשבחוהו, כי אני ידעתי – מנפלאותיו וממעשיו, כי גדול הוא.
ואדונינו – שקיבלנו אותו עלינו לאדון ולאלהים, כי שאר העמים קבלו לאדון ולאלהים צבא השמים, כל אחד לפי מנהגו, אבל אנחנו לא קבלנו עלינו לאדון אלא השם המיוחד, שהוא גדול מכל אלהים – והם צבא השמים והמלאכים המנהיגים את העולם, לכך נקראו: אלהים. ואדונינו גדול מכלם, כי לא יעשו הם דבר אלא בכחו ובמצותו.
וכן שידעתם נפלאותיו מדרך הקבלה, וזהו כי אני ידעתי כי גדול ה׳ ואדונינו מכל אלהים ר״ל מכל צבא השמים שהם אלהי העמים.
(ה-ו) והטעם שבחר בנו לזה הוא, כי אני בלבד ידעתי והכרתי כי גדול ה׳ - בכח הבריאה הגדול מכל כח שיצוייר זולתנו1: ואדוננו מכל אלהים. ושהוא ׳אדון׳ לנו גם בדברים הזמניים, יותר ממה שכל אלהי האומות ומנהיגיהם, שהם שרי מעלה, הם אדונים בעולם הזה לאומות הנזכרות, כי אמנם כל אשר חפץ [ה׳] עשה - כי הוא לבדו פועל רצוניי, אבל בשרי מעלה זולתו אין שום פועל רצוניי, אבל יפעלו בסדר מסודר מאתו יתברך2, והוא לבדו עושה כחפצו בשמים – בכמותם, מספרם וסדרם, ובארץ - שעשה בה הרים וגבעות ומערות נגד טבע כדוריותה3. בימים - שהם גבוהים מן הארץ הרבה, ולא ישובו לכסות הארץ. ובכל תהומות - שהם מתחת לארץ, נגד טבעם, לצורך בריותיו4:
1. לבדוק כת״י, לכאורה צ״ל ׳זולתו׳. וראה ב שיעורים פרק קד ש׳גדול׳ הולך על הבריאה.
2. כ״כ הרד״ק: ׳כי שאר העמים קיבלו לאדון ולאלהים צבא השמים, כל אחד לפי מנהגו, אבל אנחנו לא קיבלנו עלינו לאדון אלא השם המיוחד שהוא גדול מכל אלהים, והם צבא השמים והמלאכים המנהיגים את העולם, לכך נקראו אלהים, ואדוננו גדול מכולם, כי לא יעשו הם דבר אלא בכחו ובמצותיו, כל אשר חפץ ה׳ עשה, ולא כן המלאכים והכוכבים, לא יעשו כל אשר יחפצו, כי לא יעשו דבר אלא בחפץ האל׳.
3. ראה לעיל קד ומה שצויין שם בעניין זה.
4. כל זה התבאר בפרק קד.
(ה-ז) ואני אומר שנחיה ונזכה לזה, לפי שאֲנִי לבדי בין יתר האומות יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה׳ בהחלט, וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים – שהם אלהי האומות1, כי האחרים באו והגיעו להשגת עילה ראשונה לדרך הפילוסופים, לא תוכל להאריך כנף הזבוב ורגל התולעת2, אבל אני ׳ידעתי כי גדול׳ ויכול הוא מכל אלהי העמים, וכֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ בַּיַּמִּים וְכָל תְּהוֹמוֹת3, מַעֲלֶה נְשִׂאִים וגו׳. בכאן הזכיר הארבעה יסודות, להורות שגם בהם ה׳ בעצמו פועל במו כל אשר חפץ.
׳ארץ׳ ו׳ימים׳ ובְּרָקִים ורוּחַ – הם הארבעה יסודות4:
1. ׳שהוא ׳אדון׳ לנו גם בדברים הזמניים, יותר ממה שכל אלהי האומות ומנהיגיהם, שהם שרי מעלה, הם אדונים בעולם הזה לאומות הנזכרות׳ (נדפס).
2. ראה מש״כ לעיל (תהלים ק״ד:א׳) שה׳גדולה׳ של ה׳ היא הבריאה וראה במצויין שם, וראה נדפס כאן. ולשונו כאן ע״פ ספר העיקרים (מ״א פי״ב): ׳המאמין בקדמות על הדרך שיאמינהו אריסטו – לא יתואר ה׳ בשיש לו יכולת להאריך כנף הזבוב ולא לברוא נמלה בעלת ארבע רגלים בלבד׳. וראה כעין זה בשו״ת ריב״ש (סי׳ מה).
3. ׳כל אשר חפץ ה׳ עשה – כי הוא לבדו פועל רצוניי, אבל בשרי מעלה זולתו אין שום פועל רצוניי, אבל יפעלו בסדר מסודר מאתו יתברך׳ (נדפס).
4. כ״כ רד״ק.
ואדנינו – כל לשון אדון ואלוה שרכב עליו בוכ״ל הוא רפי האל״ף ולא מפיק כגון באדני. באלהים. ואדני. ואלהים. ואלהיו. כאדני. כאלהים. לאדני. לאלהים. בר מן ז׳ מפקין אל״ף וסימנהון בתילים סי׳ קל״ו במ״ג וזה אחד מהם.
כי אני ידעתי וגו׳ – לכן אני מעורר לבות בני אדם להללו.
ואדונינו – מוסב על מלת גדול לומר ואדונינו גדול מכל אלהים מלאכי מעלה.
(ה-ז)כי אני – עתה יבאר דבריו בפרטות ר״ל אני (להאיש הישראלי) א״צ אותות ומופתים לברר על ידיהם כי גדול ה׳, כי אני ידעתי כי גדול ה׳ ממה שכל אשר חפץ ה׳ עשה בשמים ובארץ – שעל ידי הבריאה שברא את המציאות כלו כחפצו, וע״י ההנהגה שמעלה נשיאים מקצה הארץ, מזה לבד אני יודע שגדול ה׳, ר״ל וא״צ לעשות אות או מופת כדי שאכיר על ידו כח ה׳ כי אני מכירו ע״י הבריאה וההנהגה הכוללת, כי גדול ה׳ – ר״ל אני מכיר שני דברים, [א] שה׳ גדול, שם גדול מורה שהוא ראשית הסבות ואחריתם עד שהוא סבת כל הדברים מראש ועד סוף, [ב] שאדונינו שזה מורה על ההשגחה, הוא גדול מכל אלהים והכחות כולם, ר״ל שהוא המנהיג והמשגיח ומושל ממשל רב כחפצו, עד שכל כחות הטבע נכנעים תחת חפצו והשגחתו, ומפרש נגד מ״ש כי אני ידעתי כי גדול ה׳ יאמר שזה נודע ממה.
וכל תהומות – מתחת לארץ.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
All that Hashem desires He does,1 in the heavens and on the earth, in the seas and the depths.
1. He does | עָשָׂה – Though the verb is written in the past tense, it might connote a continuous action. Alternatively, the verse is speaking of the act of creation specifically, saying that all that Hashem desired to create, He made.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
All that the LORD desires, he has done in heaven and on earth, in the seas and all the deeps.
וג׳מיע מא אראדה פעלה, פי אלסמאואת ואלארץ׳, ואלבחאר וג׳מיע אלגמור.
והוא עשה כל מה שהוא חפץ בשמים (לשון רבים) ובארץ ובימים ובכל התהומות.
בגלל מה שברא מקדם ועל זה אמר כל אשר חפץ ה׳ עשה,
למא תקדם מן כ׳לקה קאל פיה כל אשר חפץ ה׳ עשה.
כל – הזכיר בשמים ובארץ בימים שהם רבים וכל תהומות.
WHATSOEVER. The psalmist states, in heaven and in earth, [and] in the seas,1 which are numerous. He similarly mentions the deeps.2
1. In Hebrew, yamim (waters). “The ocean and the rest of the seas.” – Radak.
2. The depths of the rivers. – Radak.
כל אשר חפץ י״י עשה – ולא כן המלאכים והכוכבים, לא יעשו כל אשר יחפצו. כי לא יעשו דבר אלא בחפץ האל.
בשמים ובארץ – אבל הוא עושה חפצו בהם, אין מונע, ועושה בשמים וכל צבאם להנהיג המשפלים בארץ. וכן בארץ עשה חפצו בה ובכל צבאה, בימים ובכל תהומות.
ופירוש בימים – ים אוקינוס ושאר הימים. וכל תהומות – הנהרים.
וכל אשר חפץ ה׳ עשה, בשמים לשנות כח המסור מאתו למערכת הכוכבים ומזלות. ובארץ לשנות הטבעים. בימים כגון קריעת הים. ובכל תהומות ר״ל נהרות כירדן וכיוצא באלו, ככל אשר יחפץ.
שכל אשר חפץ ה׳ עשה בשמים ובארץ – שלא לבד שעשה שמים וארץ, כי גם בשמים ובארץ עשה כל אשר חפץ, ממה שברא בהם האור והעננים והמאורות ודומם צומח חי מדבר והדגה אשר במים בימים וכל תהומות – ונגד מ״ש כי גדול אדונינו מכל אלהים מפרש שזה נודע לי ממה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהכל
He raises clouds1 from the ends of the earth; He makes lightning for the rain.2 He brings forth wind from his treasure houses.
1. clouds | נְשִׂאִים – See Radak who suggests that the noun is related to the root "נשא", to bear or lift, and that clouds are so called because they rise from the ground. See Ibn Ezra similarly that the word refers to the rising vapors and mist (which form the clouds).
2. lightning for the rain | בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה – See Ibn Ezra that lightning was singled out to highlight Hashem's wonders, as it shows how fire and rain can co-exist. Cf. Hoil Moshe that it is listed to emphasize that it (and wind), which might otherwise be perceived a harmful, are also part of Hashem's good.
א. מֽוֹצֵא־ר֝֗וּחַ א=מֽוֹצֵא־ר֝וּחַ (השמטת נקודת הרביע)
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Who brings up clouds from the ends of the earth; he made lightning for the fall of rain, he who brings forth the storm from his storehouses.
מעלה נשיאים מקצה הארץ – ר״ל ור׳ יוחנן, ר׳ יוחנן אמר אין עננים אלא מלמעלה שנאמר וארו עם ענני שמיא. ריש לקיש אמר אין עננים אלא מלמטה שנאמר מעלה נשיאים מקצה הארץ. על דעתיה דר׳ יוחנן משל לאחד שכבד את חברו בחבית של יין וקנקנה עמה, על דעתיה דריש לקיש משל לאחד שאמר לחברו הלויני סאה של חטין וא״ל הבא קופתך, כך אמר הקב״ה לארץ אייתי עננך וקבלי מטר. חמש שמות יש לו, עב, ענן, אד, נשיא, חזיז. עב שהוא מעכב את פני (הקרקע) [הרקיע], אד שהוא שובר בעלי בעלי שערים, ענן שהוא עושה את הבריות נשיאים אלו על אלו, חזיז שהוא עושה חזיונות ברקיע ומשרה רוח הקדש על הבריות כמה דאת אמר חזון ישעיהו.
והו אלמצעד אלסחאב מן אקטאר אלארץ׳, וקד צנע ללמטר ברוקא, פהו אלמכ׳רג׳ אלריאח מן כ׳זאינה.
והוא המעלה את העננים ממקצת המקומות (כי לא מכל מקום עולים עננים) וכבר עשה ברקים למטר. והוא זה המוציא את הרוחות מהאוצרות שלו (של ה׳ יתברך).
מעלה, והוא המעלה העננים מקצוות הארץ ועשה למטר ברקים והוא המוציא את הרוחות מאוצרותיו. תרגם רוח ״אריאח״ כלומר משב הרוחות. וכתב רבינו בפירושו לאיוב לז ט לפסוק מן החדר תבא סופה וממזרים קרה, וז״ל: אבל חדר ומזרים היא מה שביכולת ה׳ לעשות כעין מוצא רוח מאוצרותיו שאין הכוונה שיש שם אוצרות שבהם הרוח וזולתו ולא שום דבר זולת יכולת ה׳ יתעלה וגבורתו.
ועל פעלו התמידי שבו אמר מעלה נשיאים, ושני אלו כוללים אותנו ויתר העמים. ואחר כך על הנסים שעשה לני במיוחד ויעשה,
ולמא הו דאים קאל פיה מעלה נשיאים, והד׳אן עאמאן לנא ולסאיר אלאמם. ת׳ם אלאיאת אלתי פעל לנא כ׳אצה ויפעלהא.
ברקים למטר עשה – הם זהרורי רקיע המבריקים ומאירים לפני המטר שקורין אישלויישדיש.
מוצא – לשון מציאה כלומר אוצרות תקן לרוח ושם הם מצויים לו לשלחם במשלחתו.
He made lightning for the rain They are the flashes in the sky, that flash and lighten before the rain; esloyde, esluyde, esludes, esloisdes, aleydonz in Old French.
He finds Heb. מוצא, an expression of finding. I.e., He prepared a treasury for the wind, and there they are accessible to Him to send them on His mission.
מעלה נשיאים – עננים מקצה הארץ.
נשיאים – על שם שמתנשאים כשיורדים לשתות מים בים, וחוזרים ועולים למרום. וכן הוא אומר: ואד יעלה מן הארץ (בראשית ב׳:ו׳).
מעלה – כתוב בירמיה היש בהבלי הגוים מגשימים ואם השמים, בתולדותם, יתנו רביבים (ירמיהו י״ד:כ״ב) רק הכל בחפץ השם. וכן אמר איוב עושה גדולות עד אין חקר (איוב ט׳:י׳) ואחריו הנותן מטר.
נשיאים – איד הארץ שיעלה.
וטעם מקצה הארץ – כנגד מקצהא השמים מוצאו, כי העגול אין לו ראשית רק כנגד המחל וכנגד הסמך הדבר אליו והנה הטעם מכל מקום.
וטעם ברקים – כי הם אש עם מטר שהוא מים.
ולמ״ד למטר – בעבור.
וטעם אוצרות לרוח שהם בכח כי הכח דבר אצור. והנה התברר כי כל חפצו יעשה. והנה ראייה אחת וראייה שנית אותות השם במצרים.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870 הושמט ע״י הדומות: ״הארץ כנגד מקצה״.
WHO CAUSETH THE VAPORS TO ASCEND. The Book of Jeremiah states, Are there any among the vanities of the nations that can cause rain? Or can the heavens give showers1 by their nature? Everything is without doubt a result of God’s will. Job similarly said, Who doeth great things and unsearch-able, marvelous things without number(Job 5:9). It then states, Who giveth rain(ibid. 5:10).
THE VAPORS. Nesi’im (vapors) refers to the vapors of the earth that rise up (Gen. 2:6).2
The ends of the earth is parallel to and its (the sun’s) circuit unto the ends of it (the heaven) (Psalms 19:7),3 for a circle has no beginning.4 It has a beginning only for the one who starts it,5 or to a spot that is close to it.6 The meaning of to ascend from the ends of the earth is, “to ascend from any place on the earth.”7
Scripture reads lightnings [for the rain], for they8 are fire that accompanies the rain,9 which consists of water.10
The meaning of la-matar is, “for the rain.”11
The psalmists speak of “treasuries for the winds”12 because winds are potential,13 and that which is potential is something that is stored.14
It is thus clear15 that God does all that He pleases (verse 6). This is one proof.16 The other proof is God’s signs in Egypt.17
1. Jer. 14:22.
2. See Ibn Ezra on Gen. 2:6.
3. Both verses speak of a circle having an “end.” Scripture speaks of the “ends of the earth” here because it had already used this figure of speech earlier.
4. Ends in our verse is similar to ends in Ps. 19:7; that is, it is not to be taken literally.
5. The point at which the one who makes the circle begins it.
6. A place that is located close to any given place on the circle.
7. The earth is round. Hence, any part of it can be said to be its “end.”
8. The lightning.
9. Literally, “which is with the rain.”
10. God does wondrous things, for the rain does not put out the fire (the lightning). – Radak.
11. The lamed usually indicates “to.” Hence Ibn Ezra’s comment.
12. Ibn Ezra’s paraphrase of He bringeth forth the wind out of His treasuries.
13. They are ready to come at any time.
14. Hence the metaphor He bringeth forth the wind out of His treasuries.
15. From our verse.
16. Our verse.
17. Verses 8–9.
וזכר אחד מהנפלאות הגדולות שעושה בארץ, והוא ענין המטר, כמ״ש אליפז: עושה גדולות ואין חקר נפלאות עד אין מספר (איוב ה׳:ט׳), ואומר אחריו: הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות (איוב ה׳:י׳).
לפיכך אמר: מעלה נשיאים – והם העננים, ונקראו כן לפי שהם עולים מן הארץ, ומתנשאים למעלה, כמ״ש: ואד יעלה מן הארץ (בראשית ב׳:ו׳).
ופירש: מקצה הארץ – מקצה היבשה, שהוא הים, כי משם הם עולים, כמ״ש: הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ (עמוס ה׳:ח׳, ט׳:ו׳). וכן אמר אליהו לנערו: עלה נא הבט דרך ים (מלכים א י״ח:מ״ג), ואמר: הנה עב קטנה ככף איש עולה מים (מלכים א י״ח:מ״ד).
ואחר כן אמר: ברקים למטר עשה – שהוא פלא גדול, שעושה ברקים עם המטר, והברקים אש, ואין המים מכבים את האש.
ואמר: מוצא רוח מאוצרותיו – שהרוח מרחפת ודוחפת את המטר אל הפאה אשר הולכת שם.
מוצא – כמו: מוציא.
ואמר: מאוצרותיו – לפי שהשלשה יסודות נראים לעין, והרוח אינה נראית כמו הדבר הנתון באוצר.
ופירש מוציא – כי קודם שמרחפת אין מרגישין בה, וכשמרחפת מרגישין בה, הרי היא כאילו הוציאה עתה בעת הרחיפה.
והחכם ראב״ע ז״ל פירש כי טעם אוצרות – לרוח, שהיא ככח, כי הכח דבר אצור.
והנה זכר ארבעה יסודות.
וזכר תחילה קצת הנפלאות בדברים הטבעיים, וזהו ענין המטר וכמו שנאמר באיוב (ה, ט-י) עושה גדולות ואין חקר נפלאות עד אין מספר, הנותן מטר על פני ארץ. ואמר בכאן מעלה נשיאים מקצה הארץ, וידוע בטבע שהשמש בכח ניצוציו יעלה מן הארץ ומן הים שני מיני אידים, אחד לח יקרא איד ואחד יבש יקרא קיטור. ואיד היבש מתנשא בעלייתו יותר מן הלח לרוב קלותו וחומר הרוחות. ואם הוא עוזר לאיד הלח אשר הוא חומר הגשמים להעלות עמו עד המקום שיתקבץ בו לרוב הקרירות ויתהוה ממנו מטר. וכנה האד היבש בשם נשיא, לרוב קלותו והתנשאותו. והזכיר הנה האד היבש להיותו גם הוא סיבת המטר בעזרו לאד הלח ומעלהו עמו. והוא אמרו מעלה נשיאים מקצה הארץ, כי האד הלח עולה מן הים כאמרו הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ (עמוס ה, ח). או יאמר על שניהם נשיאים לסיבת היותם עולים ומתנשאים. ומקצה הארץ, אפשר גם על האד הלח, ופירושו מקצת היבשה שהוא הים.
ואמר ברקים למטר עשה, כי האד החם היבש שהוא חומר לרוחות בעלותו בחברת האד הלח, כשיתקבץ האד הלח, יכנס הוא בתוך העב המקובץ לברוח מן הקור העומד לנגדו, שהחיצון מן העב ישוב מים תחילה לקור האויר המקיפו. וכשיגיע קרירות המים אל האד היבש יכנס בבטן העב ויסתער בתוכו עד שיבקע העב, ובקיעתו הוא הרעם, וישוב אז בכח התנועה המסתערת והוא הברק. וספר הנה ענין הברק, שאע״פ שהוא נעשה אש, אינו כבה בתוך העב כל שנברא שם והוא מן הנפלאות בדברים הטבעיים. ומוצא רוח כמו ומוציא. והענין, כי בהיות האש היבש עפרי וכח החום בו מעט, לא יוכל לקרוע העב, ויאצר בתוכו, עד שיתקבץ האד הלח קיבוץ רב וישוב מים, ואז יצא היבש ויהי רוח ויוליך המטר לאיזו מן הפאות. ומאוצרותיו ר״ל מאוצרות הענן. וי״מ מאוצרותיו של הקב״ה, מפני ששאר היסודות המורגשים ר״ל האש והמים והעפר, והרוח אינו מורגש אלא מצד דחיפתו ונשיבתו, דומה עליו כאלו יוצא מן האוצר.
מעלה נשיאים [וגו׳], ברקים [וגו׳], מוצא רוח. וכל אלה, לא על ענין אחד חוזר חלילה, כמו שהיה משפט הנעשים בכח תנועות הגרמים השמימיים:
שמעלה נשאים מקצה הארץ – שהמטר הוא המעיד על ההשגחה הפרטיית התמידית, כמו שבאר באורך באיוב סי׳ ל״ו ל״ז, והמטר יתהוה ע״י שיעלה נשיאים, שהם האדים המתנשאים ועולים מן הארץ עד מקום העבים ועיגול הנשימה, והאדים האלה הם מלאים רוח ואויר, שעל ידי זה הם מסוגרים ונעלמים מן העין על ידי שיסוד האש העצור בתוכם יפיץ את האדים על כנפי רוח, והיה בהשגחת ה׳, שברקים למטר עשה – בעת ירצה שירד המטר יפרד מהם יסוד האש והעלעקטרי ויתהוה הברק, ועי״ז יוציא הרוח מאוצרותיו – יוציא יסוד הרוח האצור באדים, ועי״כ יתהוה המטר.
נשאים – אידים, וכן נשאים ורוח וגשם אין (משלי כ״ה:י״ד).
ברקים וגו׳ – כאן מזכיר חסדי ה׳, וביניהם ברקים ורוח, א״כ גם בימי דוד הכירו בשניהם שהם מחסדי הבורא.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
It is He who smote1 the firstborns2 of Egypt, from man to animal.
1. It is He who smote | שֶׁהִכָּה – See Metzudat Zion. More literally: "Who smote".
2. The firstborns | בְּכוֹרֵי – This verse moves from a description of Hashem's wonders in nature to His actions in the human sphere. See Ibn Ezra that the psalmist starts with the slaying of firstborns and only mentions the other plagues afterwards for it was this plague that led to the actual Exodus.
Who slew the firstborn of Egypt, from man to beast.
ואלד׳י קתל בכור מצר, מן אנסאן אלי בהימה.
והוא אשר הרג בכורות המצריים מבני אדם ועד בהמות.
והזכיר תחלה מכת בכורות בעבור שני דברים האחד כי עיקר יציאתנו ממצרים היה בעבור מכת בכורות וכן כתוב הנה אנכי הורג את בנך בכורך (שמות ד׳:כ״ג). והשני בעבור שנמלטו בכורי ישראל. והנה היה נס בתוך נס.
[WHO SMOTE THE FIRSTBORN OF EGYPT.] The psalmist first mentions the plague of the firstborn for two reasons.1
[a.] 2The main cause of our leaving Egypt was the plague of the firstborn.3 Scripture thus states, Behold, I will slay thy son, thy first-born(Exodus 4:23).4
[b.] 5 The firstborn of Israel were saved. There thus was a miracle within a miracle.6
1. The plague of blood was the first plague. Therefore, it should have been mentioned first.
2. Literally, “the first is.”
3. It was the last plague. This plague finally convinced Pharaoh to let Israel go. See Exodus 12:29–36.
4. God told Moses to tell this to Pharaoh before the plagues begin.
5. Literally, “the second is.”
6. Hence the psalmist first mentions the death of the firstborn.
ואמר עוד: כל אשר חפץ י״י עשה (תהלים קל״ה:ו׳) בנבראים: שהכה – הזכיר מכת הבכורים בפרט, כי על ידה יצאו ישראל ממצרים.
והזכיר אח״כ הנפלאות שהם חוץ לטבע, והוא שהזכיר מופתים שבמצרים, ופרט עוד מכת בכורות להיות סיבת צאתם.
שהיכה בכורי מצרים. והתבאר שהוא ׳אדוננו׳ מגביר עלינו הנהגתו גם בדברים הזמניים יותר ממה שינהיגו שאר שרי מעלה את אומותיהם, ממה שנודע שעשה במצרים ובמלכי האמורי ומלכי כנען1:
1. ראה רד״ק: כי ׳המכות הם אות ומופת כי כל אשר חפץ ה׳ עשה, כי אילו היו המכות ההם במקרה, לא היו המצרים לוקים בהם וישראל ניצולים מהם, אלא באמת היו בחפץ האל יתברך׳.
(ח-יב)שֶׁהִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם וגו׳, שָׁלַח אֹתוֹת וגו׳, שֶׁהִכָּה גּוֹיִם רַבִּים וְהָרַג מְלָכִים עֲצוּמִים, והם סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי – שהיה מלך קשה ואנשיו קשים1, וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן – שהיה ענק וארצו קשה, שהיה יושב בעשתרות באדרעי2, וּלְכֹל מַמְלְכוֹת כְּנָעַן – שהם הל״א מלכים: וְנָתַן אַרְצָם נַחֲלָה נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ. שהרגו אותם כדי ליתן ארצם ׳נחלה לישראל עמו׳:
1. בנדפס להלן (תהלים קל״ו:י״ט) ציין לפסוק בעמוס (ב ט) ׳ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו וחסן הוא כאלונים׳.
2. לשה״כ בדברים (א ד), וראה רש״י שם. וכ״כ רד״ק. ולכן הזכיר את עמו של סיחון ועירו של עוג.
שהכה – הוא האל אשר הכה בכורי מצרים והבחין בין טפה של בכור וגומר.
(ח-ט)שהכה – ר״ל אני ידעתי כי גדול ה׳ ע״י מעשיו הטבעיים מה שעשה כל אשר חפץ, וע״י פלאי המטר והברקים, שבהם אני מכיר כח ה׳ וגם את השגחתו, ואין אני צריך לאותות ומופתים ע״י שינוי הטבע, אחר שאני ידעתי את ה׳ ע״י הנהגתו התמידית, וא״כ מה שהכה בכורי מצרים מאדם עד בהמה – שזה היה נס ופלא ושינוי טבע, זה לא הוצרך לעשות בשבילי כדי שאכיר אני את כחו, רק שבזה שלח אותות ומופתים בתוככי מצרים – זה הוצרך לעשות בשביל המצריים בשביל פרעה וכל עבדיו – שהם לא הכירו יד ה׳ על ידי הבריאה וההנהגה התמידית, ופרעה אמר לא ידעתי את ה׳, להם הוצרך לשלוח אותות ומופתים אלה, וכן מה.
He sent forth signs and wonders in your midst,1 Egypt, upon Paroh and upon all his servants.
1. in your midst | בְּתוֹכֵכִי – See Rashi, Ibn Ezra, and Radak that the final "י" is superfluous, added for aesthetic reasons, so that the word should read as if written in second person, "בתוכך", in your midst. For other examples of the phenomenon, see Bereshit 31:39, Yeshayahu 1:21 and Tehillim 116:19.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאירישיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
He sent signs and wonders into your midst, O Egypt, against Pharaoh and all his servants.
ובעת׳ באיאת ובראהין פי וסט מצר, פי פרעון וג׳מיע עבידה.
ושלח אותות ומופתים אל תוך מצרים. בפרעה ובכל עבדיו.
בתוככי – כמו בתוכך.
in the midst Heb. בתוככי, like בתוךְ in the midst.
בתוככי – בתוכך.
שלח – הם שהיוא לפני מכת בכורים.
ויו״ד בתוככי – לנוכח מצרים, וכמוהו: ועוררתי בניך ציון על בנייך יון (זכריה ט׳:י״ג).
והזכיר בפרעה ובכל עבדיו – ואף כי בעמו.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״ההיו״.
HE SENT SIGNS. This reference is to the signs1 that God sent prior to the plague of the firstborn.
[INTO THE MIDST OF THEE, O EGYPT].2 The yod of be-tokhekhi (into the midst of thee) refers to Egypt.3 Compare this to and I will stir up thy sons, O Zion, against thy sons, O Javan(Zech. 9:13).4
The psalm reads upon Pharaoh and upon all his servants.5 It was certainly so with regard to his people.6
1. The plagues.
2. Literally, “into thee, Egypt.”
3. The yod of be-tokhekhi is a second person suffix.
4. We thus see that on occasion the prophet addresses a city or state. This is what seems to be occurring in our verse. However, see Rashi and Radak on this verse. Also see Ibn Ezra on Ps. 116:19.
5. However, it does not mention Pharaoh’s people, the Egyptians.
6. Hence, there was no need to mention them.
ואחר כך אמר: שלח אותות ומופתים – והוא כלל לשאר המכות. והנה המכות הם אות ומופת כי כל אשר חפץ י״י עשה (תהלים קל״ה:ו׳), כי אילו היו המכות ההם במקרה, לא היו המצרים לוקין בהם וישראל נצולים מהם, אלא באמת היו בחפץ האל.
בתוככי מצרים – היו״ד נוספת, כיו״ד בתוככי ירושלים (תהלים קט״ז:י״ט), והוא כמו: בתוכך, לנוכח מצרים, ותוספת היו״ד לצחות הלשון.
בפרעה ובכל עבדיו – וכל שכן בעמו, אלא אפילו פרעה ועבדיו לא יכלו בכחם להמלט מחפץ האל יתברך.
והזכיר אח״כ דרך כלל שלח אותות ומופתים בתוככי מצרים בפרעה ובכל עבדיו.
אותות – ממקור אית בלשון ארמי שהוראתו יש, ראיה חותכת (וראיה בלשון חכמים משרש ראה מה שאדם רואה בעיני גופו), ומופת ממקור פתה מה שמפתהו להאמין בדבר, א״כ מופת הוא מעשה נסים, ובין עשר מכות מצרים יש אותות כמו הדבר והברד והארבה ויש מופתים כדם וחושך, והפיכת המטה לתנין מופת היא.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאירישיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״אחרון״.
WHO SMOTE … MIGHTY KINGS. Such as the kings of Midian. On the other hand, what follows is its explanation.1
1. The next verse explains what scripture means by “mighty kings.”
ועוד עשה חפץ האל שהכה גוים רבים – וישראל היו מועטים, יוצאים מפרך ומעבדות, ואלה רבים ועצומים בארצם, והכום ישראל וירשו את ארצם, מי עשה זה? אלא חפץ האל יתברך.
והזכיר נצחונם עם כל עזר אלהי גוים רבים ומלכים עצומים.
(י-יא)שהכה גוים רבים והרג מלכים עצומים שנלחם בהם ג״כ בדרך נסיי יוצא מסדר הטבעי, גם זה לא הוצרך בשבילי כדי שאכיר אני עי״ז גבורת ה׳, רק שבזה (שלח אותות ומופתים) לסיחון מלך האמורי ולעוג ולכל ממלכות כנען, רק בשבילם הוצרך לכל האותות האלה, אחר שהם טחו עיניהם מראות את הבורא על ידי הבריאה ואת המנהיג על ידי ההנהגה, ולכן הוצרך לשנות סדרי הטבע בעבורם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳רד״קמאירישיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
Sichon, king of the Emorites, Og, king of Bashan, and all the kingdoms of Canaan.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאירישיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Namely, Sihon the Amorite king, and Og, the king of Mathnan,1 and all the kingdoms of Canaan.
1. Mathnan: Buthnin.
מן סיחון מלך אלאמוריין, אלי עוג מלך אלבת׳ניה, וסאיר ממלכאת כנעאן.
מסיחון מלך האמוריים ועד עוג מלך הבשן ושאר ממלכות כנען.
לסיחון, מסיחון מלך האומרי עד עוג מלך הבשן ושאר ממלכות כנען.
לסיחון – הזכירם בעבור תקפם.
וכלל באחרונה: ולכל ממלכות כנען.
SIHON, KING OF THE AMORITES, AND OG, KING OF BASHAN. The psalmist mentions them1 because of their strength. He then includes all the other kings in and all the kingdoms of Canaan.
1. Sihon and Og.
לסיחון – זכר סיחון ועוג בפרט, לפי שנלחמו בהם תחלה. ועוד שהיו מלכים עצומים יותר מכלם, כמ״ש: ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים (עמוס ב׳:ט׳). ואחר כך זכר: ולכל ממלכות כנען בכלל.
לסיחון – למ״ד במקום את, ודוגמתו הרגו לאבנר (שמואל ב׳ ג׳:ל׳), וסיחון ועוג מלכים, וכל ממלכות כנען גוים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאירישיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ארצם – של המלכים ההם נתן נחלה וחזר ופירש שנתן נחלה לישראל עמו.
ונתן – וכן מה שנתן ארצם נחלה – שהיה בזה ג״כ כמה נסים שהתחדשו אז בעת מלחמת יהושע, לא היה כדי שאכיר עי״כ מעשי ה׳, רק מפני שהוא נחלה לישראל עמו – יען שנחלה זאת מגעת להם על ידי מה שנתן הארץ להאבות ומאהבתו אותם, ולכן השתדל שיקחו את המגיע להם מנחלת אבותיהם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאירישיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
Hashem, Your name is forever. Hashem, Your title1 is for all generations.
1. Your title | זִכְרְךָ – Though the word "זכר" is often translated as "remembrance", see Radak and Hoil Moshe that here the word is synonymous with "שִׁמְךָ" (Your name) in the first half of the verse. For similar usage see Shemot 3:15, Yeshayahu 26:8, and Mishlei 10:7. Malbim suggests that "שם" refers to one's primary name, given at birth, while "זכר" refers to a title earned due to one's deeds for which he is remembered.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יְיָ שְׁמָךְ לַעֲלַם יְיָ דִכְרָנָךְ לְדָר וְדָר.
O LORD, your name is forever; O LORD, your memorial is for all generations.
אללה אסמך אלי אלדהר, וד׳כרך אלי ג׳יל ואג׳יאל.
ה׳! שמך לעולם וזכרך לדור ודורות.
ובהוה ה׳ שמך לעולם,
ופי מא הו דאים ה׳ שמך לעולם.
י״י שמך לעולם – כגדולתך וכממשלתך אז, כן היא גם עתה ויכולת בידך לדון ולנקום נקמתנו.
O Lord, Your name is eternal Like Your greatness and Your authority then, so is it also now, and You have the power to judge and to avenge us.
(יג-יד)ידין – ינקום, כמו: ידין בגוים (תהלים ק״י:ו׳), לכך זכרך לדור ודור – מפני שנוקם נקמת עמו, ועל הרעה אשר דבר לעשות להם מתנחם, לכך מזכירי חסדיוא בנים ובני בנים לעולם.
א. בכ״י ס״פ: חסידים. וצ״ע בנוסח ובהבנת הדברים.
י״י – אחר שהזכיר אלה השתים הראיות אמר: על כן שמך לעולם עומד וזה השם נודע לישראל לבדו ועליו הואא נקרא והוא יעמוד כי השם יעמידנו, ואם עבר על ישראל רע עוד ישוב כשהיה.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 1870, בכ״י מנטובה 13 חסר: ״הוא״.
O LORD, THY NAME ENDURETH FOREVER. After mentioning the first two proofs [of God’s power],1 the psalmist goes on to say, “Because of this,2 Your Name (YHVH) endures forever. This Name is only known to Israel. Israel is called by it. Israel will endure because God will preserve Israel. If evil shall come upon Israel,3 Israel will eventually return to its prior state.” The next verse thus states the following:
1. a) All that God did in nature and b) the wonders that God did for Israel in Egypt. See Ibn Ezra on verse 5.
2. See above note.
3. The evil will not last forever.
י״י שמך – הפסוק כפול בענין במלות שונות. ר״ל באלה הנפלאות שעשית עם ישראל, יזכרוך בהם לעולם, לדור ודור.
מצד שנודע לו בנבואה ענין הגלות חזר ואמר ה׳ שמך לעולם ה׳ זכרך לדוד ודור לעשות עמנו גם כבראשונה.
ה׳ שמך לעולם. בלתי השתנות, יהי רצון שיהיה כמו כן זכרך בקרב ישראל - שהם לבדם מזכירים את שמך - לדור ודור - ולא יאבדו בגלות, ויחיו1:
1. ראה אבע״ז: ׳שמך לעולם עומד וזה השם נודע לישראל לבדו ועליו הוא נקרא והוא יעמוד כי השם יעמידנו ואם עבר על ישראל רע עוד ישוב כשהיה׳.
יאמר אם כן, אני ידעתי כל זה, ה׳ שִׁמְךָ לְעוֹלָם, ה׳ זִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר. עתה, בזמן הזה1, ׳ה׳ שמך׳ ו׳זכרך׳ יהיו לעולם, כי עתה כשם שנכתב תהיה נקרא2. ׳לדור דור׳ – בעולם הבא:
1. ימות המשיח.
2. פסחים (נ.): ׳ושמו אחד, מאי אחד, אטו האידנא לאו שמו אחד הוא, אמר רב נחמן בר יצחק, לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה – נכתב ביו״ד ה״י ונקרא באל״ף דל״ת, אבל לעולם הבא כולו אחד – נקרא ביו״ד ה״י, ונכתב ביו״ד ה״י׳.
ה׳ שמך לעולם – ר״ל כאשר כחו מאז כן כחו עד העולם.
זכרך – היא היא כי בשמו יזכר וכפל הדבר לחזוק.
שמך, זכרך – השם הוא השם הקבוע מראשית, והזכר הוא מה שיעשה שיזכירו אותו לפי מעשיו וההבדל בין לעולם ובין דור ודור מבואר בכ״מ, וע״ל ס׳ ל״ג.
ה׳ שמך לעולם – ר״ל הנה ראינו מאתך שני מיני הנהגות, [א] הנהגה המסודרת מששת ימי בראשית וזה נקרא שם ה׳, כי הוא השם שבו נודע תמיד מעולם ועד עולם בלי השתנות, [ב] הנהגה הנסית המתחדשת בעת מן העתים וזה נקרא זכרך – כמי שעושה מעשה גדול לפי שעה כדי שיזכרו בו וזה אינו קבוע לעולם בלי השתנות, רק הוא לדור ודור – שהנהגת הנס הוא רק לפי הדור ולפי הצורך בכל דור.
זכרך – נרדף לשמך וכן זה שמי לעולם וכן זכרי לדר דר (פרשת שמות), וכן פסוק שאחריו מוצא כולו משירת האזינו, מזה אנו למדים שהתורה כולה שגורה במלותיה בפי דוד, שבלי ספר שמר כל מצותיה אף אותן של בא מהן זכר בספרים המדברים בקורותיו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
For Hashem will avenge1 His people and be relenting2 towards His servants.
1. will avenge | יָדִין – Literally: "judge", but here the connotation is that Hashem will do justice for His nation by punishing their enemies. This verse echoes Devarim 32:36.
2. be relenting | יִתְנֶחָם – In other words, Hashem will regret any evil He had previously wished upon His servants and now, instead, have compassion upon them (Rashi, Malbim). Cf. Hoil Moshe who translates the phrase as: "console Himself", noting similar usage in Bereshit 27:42. In meting out justice to the nation's enemies. Hashem consoles Himself over the harm these enemies inflicted upon his servants.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ועל עבדיו יתנחם – דרך משל וכאשר יקח השם דין עמו מיד הגוים לא יצילום עצביהם כמו אלהי מצרים שעשה השם בהם שפטים.
FOR THE LORD WILL JUDGE HIS PEOPLE. As He judged1 Pharaoh on behalf of His people.2
AND REPENT HIMSELF FOR HIS SERVANTS. This is metaphoric3. [Its meaning is:] “When God will act on behalf of His people and execute judgments upon the nations,4 their idols will not help them,”5 as was the case with the gods of Egypt upon whom God executed judgments.
1. Punished.
2. As He exacted punishment from Pharaoh. Literally, “as He judged His people from the hand of Pharoah”; that is, “as He judged on behalf of His people.”
3. God is not human. He does not change His mind.
4. Literally, “execute judgments from the hand of the nations.”
5. Ibn Ezra’s paraphrase of the next verse. Ibn Ezra is explaining the connection of verse 14 to verse 15.
כי ידין י״י עמו – ינקום1 מן פלשתים שהרגו לשאול ובניו.
1. בדומה במיוחס לרשב״ם על פסוק י״ג.
כי ידין – אף על פי שהנחלה שנתן להם היא ביד אחרים, והם בגלות, לא יהיה זה לעולם. כי יבא זמן שיקח האל דין עמו ומשפטם מן הגוים.
ועל עבדיו יתנחם – כי כבר קבלו ענשם על חטאתם, וישיבם לנחלתם.
כי ידין ה׳ עמו ר״ל יקח דינם ומשפטם ונקמתם מן האומות. ועל עבדיו יתנחם ר״ל יתחרט, מענין וינחם ה׳ על הרעה (שמות לב, יד), ישוב ונחם (יואל ב, יד), וכולם אצל האל נאמרים דרך העברה, כלומר, שבשוב העם מרשעו, רצונו אליו, ושב ורפא לו.
כי ידין [ה׳] עמו. שיריב ריבם עם האומות1: ועל עבדיו יתנחם. וכאמרו (דברים ל ט) ׳כי ישוב ה׳ לשוש עליך לטוב׳2:
1. ישפוט משפטם מאויביהם (רש״י).
2. ראה רד״ק: אעפ״י שהנחלה שנתן להם היא ביד אחרים, והם בגלות, לא יהיה זה לעולם, כי יבוא זמן שיקח האל יתברך דין עַמו, ומשפטם מן הגוים. ועל עבדיו יתנחם, כי כבר קיבלו ענשם בכל חטאותם, וישיבם לנחלתם.
וזה יהיה כִּי1 יָדִין ה׳ עַמּוֹ ושפט בהם, ויבחר בהם חלק מעט מזעיר, וְעַל עֲבָדָיו השרידים2יִתְנֶחָם ויספיקו לו3:
1. – כאשר.
2. ע״פ יואל (ג ה) ׳כי בהר ציון ובירושלים תהיה פליטה כאשר אמר ה׳ ובשרידים אשר ה׳ קורא׳.
3. יספיקו לו להשיג כוונתו בבריאה, ויתנחם בהם על הבריאה כולה שברא.
כי ידין – כי עוד יבוא זמן אשר ידין ה׳ דין עמו.
יתנחם – יחשוב מחשבה אחרת להיטיב להם.
יתנחם – מענין חרטה, כמו וינחם ה׳ כי עשה את האדם.
כי ידין – ר״ל שזכר הנפלאות והנסים שיעשה בדור ודור הם מסבה שידין ה׳ עבדיו לעשות משפטם, ועי״כ יחדש נסים בדור ודור אם לפרוע מצריהם, או להיטיב עמהם, ועל עבדיו יתנחם – שהגם שבעת שיעשה הנס ומשנה סדרי בראשית נראה כאלו מתנחם ומתחרט מן חקי הטבע אשר שם חק ולא יעבור, למשל באותו שעה שאמר לשמש דום ולים שיתיצבו כמו נד נוזלים, התרחק מהחקים הקבועים אשר חקק שהשמש תלך על מעגלה, והמים ירדו במורד, בכל זה ישנה חקי הטבע ויתנחם ויתחרט מהם לפי שעה, לצורך עבדיו, כדי לגדלם בעולם, או כדי להושיעם על ידי זה מאויביהם.
ידין – דין עמו, יעשה דין באויביהם.
יתנחם – כמו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך (פרשת תולדות) עשו רוצה לנוח מכעסו (נחם – נח־מ) בהרוג אותך, וכן כאן בעשותו דין בלוחציהם ינוח מצערו על מה שסבלו עבדיו או הוא לשון חרטה כמו ובן אדם ויתנחם (פרשת בלק).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The nations' idols1 are silver and gold, the handiwork of man.
1. idols | עֲצַבֵּי – See Hoil Moshe that the noun is connected to the verb "לעצב", to make or fashion. Cf. Radak on Tehillim 115:4, who connects the word to the noun "עִצָּבוֹן", pain, suggesting that idols are so called since they grieve those who worship them when they can't bring salvation. This verse through the end of the psalm is very similar to Tehillim 115:4-12, with some verses being almost linguistically identical.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
The idols of the Gentiles are silver and gold, the work of the hands of a son of man.
ואן אזלאם אלאמם מן פצ׳ה וד׳הב, עמל ידי אלנאס.
ואני [עוד יודע] שהפסלים של האומות מכסף וזהב מעשה ידי בני אדם.
עצבי ״אזלאם״ בהרבה מקומות מתרגם רבינו עצבים ״אזלאם״ והוא שם שהיו נקראים בו נעבדי הערבים לפני האסלאם.
עצבי הגוים – למעלה ספר תחילה בשבחו של אלהים: הללויה כי טוב (תהלים קל״ה:ג׳), ואחר כך פירש על ראשון ראשון: ספר שבחיו של מקום – מעלה נשיאים (תהלים קל״ה:ז׳), ומהו חבתו של הקב״ה אצל ישראל – שהכה בכורי מצרים (תהלים קל״ה:ח׳) ונתן ארצם נחלה (תהלים קל״ה:י״ב), ומהו גדולתו של הקב״ה על אלהי העמים – שהם מכסף ומזהב מעשה ידי אדם.
עצבי – קראם עצבים דרך בזיון שאין בהם תועלת רק עצבון חנם.
וטעם מעשה ידי אדם – כי עושם נכבד מהם.
THE IDOLS OF THE NATIONS. Scripture refers to the idols disrespectfully. Scripture calls them atzabbim (idols).1 They serve no purpose. They are a source of sadness. One gains nothing by worshiping them.
THE WORK OF MEN’S HANDS. The meaning of this is, “their makers are more worthy then they.”2
1. Literally, “sadness.” According to Ibn Ezra, the idols of the nations literally means, “the sadness of the nations.”
2. Literally, “For their makers are more worthy then they.”
עצבי הגוים – ואז יהיו עצבי הגוים לאין, ויכירו עובדיהם כי אין בהם ממש. כי לא יושיעום בעת צרתם, כי עצביהם כסף וזהב.
ואמר לפחיתות העמים, אלהי העמים עצביהם כסף וזהב כלומר, שאין בהם ממש. וכבר ביארנו סיבת קראו אותם עצבים במזמור קט״ו הוא מזמור לא לנו.
(טו-יח) כי אמנם עצבי הגוים [וגו׳] פה להם ולא ידברו. כי בחשבם שיהיו שרי מעלה בעלי בחירה ויעשו בבחירתם את רצון עובדיהם, הם עושים להם צורות עם כלים גשמיים מוכנים לפעולות רצוניות1, ולכן יהי רצון שכמוהם יהיו עושיהם2:
(טו-טז) ועוד, כי אני ידעתי שעֲצַבֵּי הַגּוֹיִם כֶּסֶף וְזָהָב וגו׳, פֶּה לָהֶם וגו׳, שהם עושים כלים אלה להם להורות שהם פועלים בבחירה ורצון, ואינו אמת1:
They have a mouth, but do not speak; eyes they have, but do not see.
להם אפואא וליס תתכלם, ועיון וליס תבצר.
ויש להם פיות שאינם מדברות ועינים שאינם רואות.
(טז-יז)פה – וכבוד האדם על כל נבראי מטה בנשמה העליונה בעלת הדיבור,א על כן אמר: פה להם. ואחר כן הזכיר הרגשת העין גם האזנים שהם נכבדות בהרגשות והניח השלש האחרות.
וטעם אף אין יש רוח בפיהם – הרוח שהוא הגוף שימצא לאדם ולבהמה ולעוף ולכל מרגיש והוא עיקר כל הרגשות. והנה העצב פחות מכל מרגיש.
וטעם בפיהם – כי הרוח הנכנס מהפה יחיה, ויעמוד זה הרוח בלב, ובצאתו מהלב יצא בפה, על כן אמר: בפיהם.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״הכבוד״.
(16-17) MOUTHS. The glory of man over all the creations of the lower world lies in the supernal soul that has the ability of speech. The psalmist therefore says, They have mouths, but speak not.1
The psalmist next mentions the perceptions of the eyes and of the ears, because they are the most important senses. The psalmist leaves off the three other senses.2
The psalmist says neither is there any breath (ru’ach) in their mouths because breath (ru’ach)3 is a physical entity4 that is found in man, beast, fowl, and all sentient beings. It is the basis of all the senses.5 The idols are thus inferior to any sentient being.6
Scripture reads, neither is there any breath in their mouths because the breath which enters through the mouth brings life. The breath then stays in the heart. When it leaves the heart, it exits through the mouth. Therefore, scripture reads, neither is there any breath in their mouths.7
1. The idols have no heavenly soul.
2. Touch, taste, and smell.
3. The word ru’ach can mean “spirit,” “breath,” or “wind.” Hence Ibn Ezra’s comment.
4. Literally, “the body.”
5. A creature that cannot breathe is dead.
6. For they do not breathe.
7. Breath neither enters nor exits through their mouths.
(טז-יז)פה להם, אף אין יש רוח בפיהם – כבר פירשנו ענין אלו הפסוקים במזמור קט״ו (רד״ק תהלים קט״ו:ה׳-ז׳).
פה להם – ר״ל אם אמנם עשו להם פה מה בכך הלא לא ידברו בו.
פה להם ולא ידברו – שחסר להם הדיבור, וגם השגת החושים לא יראו ולא יאזינו – וגם הנפש החיונית בכללו כי אף אין יש רוח בפיהם שאף הרוח שנמצא לבע״ח היותר פחותים אין להם, ומצד התכלית.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
They have ears, but do not hear; nostrils, but there is no breath of life in their mouth.
ואד׳אן וליס תנצת, ואיצ׳א ליס ריח פי פואהא.
ולהם אזנים ואינם שומעות. וגם אין להם רוח בפיפיות שלהם.
[אף אין יש רוח בפיהם – גם רוח אין בפיהם אפילו כבהמה זו כל שכן שלא ידברו כאדם ומאחר שאין בהם רוח אין צריך לפרש רוח החוטם, אף זה פתח, ואף להם ולא יריחון קמץ.]
neither is there any breath in their mouth There is not even any breath in their mouth like an animal. Now, since they have no breath [in the mouth], he need not explain [that they do not have] the breath of the nose. This אף is vowelized with a "pattah," whereas: "they have a nose (אף) but they do not smell" (115:6), is vowelized with a "kamatz." (This is not found in all editions.)
Like them shall be their makers, all that trust in them.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם. כלומר, מי יתן והיו ׳עושיהם׳ כך, בעלי בחירה ורצון ׳כמוהם׳, כי כמו שהם אינם פועלים רצוניים, כך עושיהם לא יהיו רצוניים, כי ה׳ בלבד הוא בעל בחירה טובה בהחלט תמיד בשמים, והאדם על הארץ באופן מה, אשר על זה נאמר (בראשית ה׳:א׳) ׳בדמות אלקים עשה אותו׳, וזהו שאמר הנביא על טעותם זה (ירמיה י׳:ח׳) ׳וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ׳ וגו׳1, יאמר, כולם מודים ש׳אין כמוך׳ (שם פסוק ז) ואתה עילת העילות כולם, אבל ׳באחת יבערו ויכסלו׳, שיחשבו שאלה האלוהות שהם מציירים יהיו גם הם פועלים בבחירה וברצון, ואינו כן, כי הם מקבלים מה שיצווה ה׳ להם, לא יוכלו לנטות ימין ושמאל2:
2. ראה מש״כ בחבקוק (ב יח): ׳מה הועיל פסל וכו׳, כי אמנם על זה היצר או הציור של תמונת הנצחי יבטח היוצר אותו לעשות בו אלילים אלמים – ציורים בכח המדמה שלו מכוונים לאותו העצם הנצחי, ושבזה ישפע כח הנצחי עליו להצליחו או להגיד עתידות, וכל זה שקר, כי אמנם אין שום רצון בחיריי לשום נמצא זולתי לאל יתברך בהחלט ולאדם באופן מה׳.
כמוהם – בקללה אמר שהאומנים העושים את הגלולים יהיו כמו הגלולים לבל ידברו וכו׳ וכן יהיו כל הבוטח בהם.
כמוהם יהיו עשיהם – כאילו כ״ז תכלית עשייתם כדי שעושיהם וכל אשר בוטח בם יהיו כמוהם, כי לא יוכלו להשפיע יותר מאשר יש בכחם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
House of Israel, bless the LORD! House of Aaron,1 bless the LORD!
1. House of Aaron: you who fear [him].
פיא אלאסראיל בארכו אללה, ויא אלהרון בארכוה.
ואם כך. בית ישראל! ברכו את ה׳. ובית אהרון! ברכו את ה׳.
(יט-כ)בית – ברכו את י״י – שהבדיל אתכם מן העמים. וכלל בתחלה בית ישראלא ואחר כן הזכיר נכבדי הנכבדים שהם בית אהרן ואחר כן כלל כל השבט. וכלל באחרונהב כל יראי י״י מישראל ומן הגוים. וזאת היא הברכה.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״בית ישראל״.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״בתחלה״.
(19-20) O HOUSE OF ISRAEL, BLESS YE THE LORD. Bless the Lord Who separated you from the nations. The psalmist first speaks1 to all of the people of Israel. He then mentions those who are the most worthy of the worthy; namely, the House of Aaron. He then addresses the tribe of Levi, and then all those who fear God among Israel and among the nations. The following is the blessing to be uttered:
1. Literally, “includes.”
בית ישראל – לכל ד׳ כיתות היה אומר ומקריא לברך את הקב״ה.
בית ישראל – אבל בית ישראל, אתם שלא בטחתם בהם.
ברכו את י״י – שהושיע אתכם מיד עובדי העצבים.
וכן: בית אהרן – והם הכהנים המשרתים את פני י״י.
בית ישראל בכלל ובפרט. בית אהרן ר״ל הכהנים.
(יט-כא) אתם עתה בית ישראל ו[בית] אהרן ו[בית] הלוי ואתם יראי ה׳, ברכו את ה׳, מה שלא עשיתם כן בגלות מבלתי יכולת או במיעוט השתדלות, ואִמרו ברוך ה׳ מציון, יהי רצון שיהיה ׳ברוך מציון׳, ששם ייגלה המשיח, ויהי שוכן ירושלים, ועם זה הללויה על מה שהפליא לעשות לקיים את בניו בין האומות:
(יט-כ) ואמר כנגד השלושה בתים, כמו שאמר לעיל (תהלים קט״ו:י׳), שיברכו את ה׳. על הבית ראשון שהמלכות היה מישראל, אמר בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרֲכוּ אֶת ה׳. ועל הבית השני שהמלכים היו כהנים, אמר בֵּית אַהֲרֹן בָּרֲכוּ אֶת ה׳. ועל הבית השלישי אמר, בֵּית הַלֵּוִי בָּרֲכוּ אֶת ה׳, יִרְאֵי ה׳ בָּרֲכוּ אֶת ה׳. והוסיף ׳בית הלוי׳, לפי שהם יהיו מלוקטים אחד לאחד להורות ולהבין לאחרים, כי עבודת הקודש עליהם1, כאמרו (דברים ל״ג:י׳) ׳יורו משפטיך ליעקב׳ וגו׳:
(יט-כ)בית ישראל – אחר שצוה על ענין ההילול, כמ״ש הללו כל עבדי ה׳, מוסיף לאמר בית ישראל ברכו את ה׳ – ר״ל שעל ידי מעשיכם תפתחו את המקור העליון להשפיע עליכם ברכה, כנ״ל סי׳ הקודם, וכן תתוסף הברכה לכל איש ואיש כפי מדרגתו ומעלתו בקדש, לבית אהרן ביחוד, ובית הלוי ביחוד, עד.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
The house of Levi, bless Hashem. Those who fear Hashem,1 bless Hashem.
1. Those who fear Hashem | יִרְאֵי י"י – The author calls on four distinct groups to bless Hashem: Israel as a whole, the priests, the Levites and "those who fear God". This last category might refer to scholars (Radak), converts (Rashi), Gentiles who recognize God (Radak), or all of Israel, with the psalmist opening and closing by speaking to the nation as a whole. Elsewhere, in Tehillim 115 and 118, these same groups (minus the Levites) are called upon to trust in or praise God, perhaps suggesting that this was a somewhat standard division of the nation.
א. בָּרְכ֣וּ א=בָּרֲכ֣וּ (חטף)
ב. בָּרְכ֥וּ א=בָּרֲכ֥וּ (חטף)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
במזמור זה חייב אותנו לשבח משום שלשה פנים