For praise; concerning those who sit in the Sanhedrin who occupy themselves with the testimony of the Torah; composed by Asaph; a psalm.1
1. Psalm: song.
למנצח אל שושנים – רועה ישראל האזינה. זה שאמר הכתוב (שיר השירים ב׳:ב׳) כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות. אמר רבי אחא אמר הקב״ה הרטיבו מעשיכם כשושנה הזאת. אמרו רבותינו הפרשה הזאת בימי יואל בן פתואל נתקיימה. ורבנן אמרי למה נקרא שמו פתואל שהיה מסלסל בשערו כבתולה. ר׳ יהושע הכהן בר נחמיה בשם רבי יצחק אמר אמר הנביא כלום אתה דן את האדם אלא שהוא אומר לא חטאתי שנאמר (ירמיהו ב׳:ל״ה) הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי. (שמואל א ז׳:ו׳) ויאמרו שם חטאנו לה׳. (שם ח׳:ב׳) ויהי שם הבכור יואל. וכתוב אחד אומר (דברי הימים א ו׳:י״ג) שם הבכור אביה. ר׳ יהודה בר סימון ורבנן אמרי מה זה היה רשע אף זה היה רשע. ר׳ יהודה אומר משנהו כלאב ששינה את מעשיו. אמר רבי אחא הוא יואל הוא אביה.
למנצח אל שושנים וגו׳ רועה ישראל האזינה. מה שנת גאולה פרנסה אף שנת פרנסה גאולה, מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום, מה הגאולה פלאים אף הפרנסה פלאים, אמר רבי שמואל בר נחמני והפרנסה גדולה מן הגאולה שהגאולה על ידי מלאך שנאמר המלאך הגואל אותי, והפרנסה על ידי עצמו שנאמר האלהים הרועה אותי הוי רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף, יוסף כנס משנות השובע לשנות הרעב אף אנו כנס לנו מחיי העולם הזה לחיי העוה״ב, מה יוסף כלכל כל אחד לפי מעשיו שנאמר ויכלכל יוסף את אביו אף אנו כלכלנו לפי מעשינו, אמר רבי מנחם בשם רבי אבין מה יוסף גמלוהו אחיו רעה והוא גמלם טובה אף אנו גמלנוך רעות גמול אותנו טובות.
והד׳א מג׳ד שהאדה יסבח בה אלמואט׳בין מן אל אסף בלחן ילקב באלסוסן.
וזה שבח עדות שמשבח את המתמידים מבית אסף בלחן מכונה ״שושנים״.
וזה מזמור עדות ישירו בו המתמידים במשמרותם מבני אסף בנגינה המכונה שושן.
אל שושנים – אל ישראל.
עדות לאסף מזמור – מזמור של עדות שרמז להם בו שלש גליות והתפלל עליהם שהרי נאמר במזמור זה שלש פעמים השיבנו האר פניך ונושעה ורמז להם בו צרות העתידות לבא להם ממלכי ארם, שנאמר בימי בית יהוא: כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש (מלכים ב י״ג:ז׳).
to the roses To Israel.
a testimony, of Asaph, a song A song of testimony in which he alluded to the three exiles and prayed about them. For it is mentioned in this psalm three times: "Return us, cause Your countenance to shine, and we shall be saved," and in it, he alluded to the troubles that were destined to befall them in the days of the house of Jehu, from the kings of Aram. For it is stated: "for the king of Aram had destroyed them and made them like dust to trample" (Melakhim II 13:7).
שושנים – כלי שיר.
עדות – שהיה מתנבא על גלות ישראל, והיה מעיד עליהם בכך, ומזהירם שישובו בתשובה.
למנצח אל שושנים – אל שושנים – או: על. שנה.
אמר ר׳ מרינוס כי עדות כמו עדי, דבר נכבד, וכמוהו: את הנזר ואת העדותא(מלכים ב י״א:י״ב).
א. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 78, וטיקן 82. בכ״י פרמא 1870, מנטובה 13, לונדון 24896: ״ואת נזר העדות״.
FOR THE LEADER, UPON SHOSHANNIM (EL SHOSHANNIM). Our text could have read al Shoshannim (upon Shoshannim) (Psalms 69:1).1 However, the psalmist decided to change al to el.2
Rabbi Marinus says that edut (testimony) means the same as edi (jewels) (Ez. 16:11). It refers to a precious object.3 The same is the case with the word edut (testimony) in and … the crown … and … the testimony (ha-edut) (2 Kings 11:12).4
1. Our verse reads el shoshannim. Ps. 69:1 reads al shoshannim. Ibn Ezra points out that both have the same meaning. Hence, our verse could have read al shoshannim. See Ibn Ezra on Ps. 79:6 and 18:42.
2. Literally, Ibn Ezra uses the phrase “it changed,” saying that the psalmist changed al shoshannim, which was employed in Ps. 69:1, to el shoshannim.
3. Rabbi Marinus renders our verse as “For the leader, upon shoshannim. A precious poem. A Psalm of Asaph.”
4. Ibn Ezra renders (2 Kings 11:12) as: and … the crown … and … the [royal] jewels (ha-edut).
למנצח אל שושנים עדות לאסף מזמור – יש מפרשים: עדות – מן ועדית עדי. כלומר תפארת דבר ואיננו נכון.
והאמת כמו שכתבנו כי פתיחת המזמורים הם על עניני הנגון, לא נודע היום אצלנו.
וזה המזמור נאמר על זה הגלות.
(הקדמה) בזה המזמור ניבא המשורר על גלות עשרת השבטים ותשועת פליטיהם בימי חזקיהו, ועל בנין בית שני וחורבנו, ובו התפלל עליהם ועל הגאולה העתידה. אמר:
(א-ב)לַמְנַצֵּחַ אֶל שֹׁשַׁנִּים וגו׳, רֹעֵה יִשְׂרָאֵל וגו׳. המזמור הזה מדבר בגלות עשרת השבטים עד כל גלותנו זה.
ויאמר, רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה. אתה במה שאתה רוענו, ו[הרועה צאנו] ירעה בשכל מה שאין הצאן יודעים ומשכילים, כך גם אנחנו, אף על פי שאנו הצאן ואין לנו בעוונות דעה ובינה, אתה – מפאת שאתה רועה – ראוי לך ל[... ...]: נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף. יאמר ׳יוסף׳ – לפי שממנו מלכי וממנו אפרכי1: יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה. אתה שאתה ׳יושב הכרובים׳ עתה, ׳הופיעה׳ לעתיד בזמן [יאשי]יהו, שלא תשרה שכינתך אז בין הכרובים, שגנז הארון2:
1. של עשרת השבטים, והיינו שמלך על עשרת השבטים, ראה נדפס. והוא ע״פ לשון הגמרא במגילה (יב.).
2. לעומת הנדפס שמפרש על הזמן שטרם נגנז, כאן מפרש שמתפלל שלא תסתלק שכינה כשיגנז.
אל שושנים – על שושנים והוא כלי נגון עשוי בצורות שושנה.
עדות – מלשון עדי וקשוט וכן את הנזר ואת העדות (מלכים ב י״א:י״ב) ור״ל המזמור הזה היה לקשוט ולפאר לאסף.
למנצח – מזמור זה יסדוה בני אסף בימי עזרא ונחמיה ששבו מן הגולה ורצו לבנות ההיכל ואויביהם רצו להלחם אתם ולהשבית מלאכתם, והיו אז עניים ומרודים, וידמה שיבתם מבבל נגד שיבתם ממצרים, והמזמור נחלק לג׳ חלקים,
א. מתפלל שיושעו מצריהם החושבים להלחם נגדם,
ב. שירחיב גבולם בשלוה ופרנסה,
ג. שיקבץ נדחיהם ויעזרם על בנין המקדש, ובכל חלק סיים אלהים השיבנו והאר פניך ונושעה, ונגד ג׳ אלה הקדים שלשה תוארים מזמן הקודם.
ששנים עדות – אין להכריע אם נכון לקרא שתי שמות אלה סמוכים והם שם כלי שיר או שם שיר נודע בימי המחבר שע״פי נגינתו היו מזמרים גם מזמור זה, או אם ששנים לבדו שם כלי השיר והנגינה.
ועדות כמשמעו התראה ללכת בדרכי ה׳ טרם יחר אפו ויעניש, ע״ד וענתה השירה הזאת לפניו לעד וכן למעלה סימן על שושן עדות ואחריו כתוב ללמד (עיין מ״ש שם).
ולענין זמן חבור המזמור נ״ל שהוא אחר מלחמת פלשתים בהרי גלבע שהם על גבול מנשה הצפוני ופלשתים קבצו מחניהם אפקה (שמואל א׳ כ״ט:א׳) שלדברי החכם שווארץ בתבואות הארץ שלו היא על הגבול בין נחלת בנימין ואפרים, ומשם פשטו בנחלת מנשה מצפון, ובכן יצדק מה שכתוב (פסוק ג׳) לפני אפרים ובנימין ומנסה עוררה את גבורתך, ולא הזכיר שאר השבטים, ומפרשי זמננו מיחדים למזמור זה זמן מאוחר בימי הגלות ולא נראה, שאם חובר בימי גלות עשרת השבטים למה הזכיר בנימין והוא לא גלה עמהם, ואם בימי גלות יהודה למה הזכיר אפרים ומנשה והם כבר גלו זה מאתים שנה.
ואם לא נוכל להכחיש שאיזה מזמור נכתב בימי הגלות, מדוע נגזור אומר בעינים עצומות על כמה וכמה מזמורים שנכתבו בעת ההיא תחת בקש זקן חבורם בימי דוד או קרוב להם? ודוד שהיה נוסע עם אכיש למלחמה (ומי יודע מה היה עושה אם אכיש לא שלחו לארצו, שבודאי לא היה נלחם נגד בני עמו, ומן השמים נהיתה למען לא יראה כפוי טובה לאכיש) בלי ספק התפלל לה׳ על תשועת ישראל, ואולי חבר אז מזמור זה או חברו אסף עצמו על ענין זה (ועיין מ״ש ריש סימן מ״ט), ונסמך אל הקודם מפני פסוק אלהים צבאות השיבנו המשולש בו, ורומז (לפי דעת המסדר) לקבוץ גלויות.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Caretaker of Israel, hear; you who guide the coffin of Joseph like a flock; you whose presence abides between the cherubim, shine forth.
רועה ישראל האזינה – מה שנת הגאולה פרנסה אף שנת הפרנסה גאולה. ומה הפרנסה בכל יום אף הגאולה בכל יום. ומה הגאולה פלאים אף הפרנסה פלאים. א״ר שמואל בר נחמני ואף הפרנסה גדולה מן הגאולה. שהגאולה על ידי מלאך שנאמר (בראשית מ״ח:ט״ז) המלאך הגואל אותי מכל רע. והפרנסה על ידי עצמו שנאמר (שם ט״ו) האלהים הרועה אותי. הוי רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף. מה יוסף כינס משנת השובע לשנת הרעב אף אתה כונס אותנו מחיי העולם הזה לחיי העולם הבא. מה יוסף כלכל את אחיו לפי מעשיהם שנאמר (שם מ״ז:י״ב) לחם לפי הטף. אף אתה כלכל אותנו לפי מעשינו. אמר ר׳ תנחומא בשם ר׳ אבין מה יוסף גמלו אותו אחיו רעות והוא גמלם טובה אף אנו גמלנו אותך רעות כביכול שעברנו על מצוותיך. אתה גמול לנו טובות. הוי נוהג כצאן יוסף.
נוהג כצאן – אמר אסף רבון העולמים אם חטאו לפניך כבני אדם אל תפרע מהם אלא כצאן שאין להם עון ואין להם עונש.
יושב הכרובים הופיעה – (ברמז תשנ״ט).
רמז תתכח
ארבע הופעות הן ראשונה במצרים שנאמר רועה ישראלה האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה – הופעה שניה במתן לתורה שנאמר הופיע מהר פארן, שלישית לימי גוג ומגוג שנאמר אל נקמות ה׳ אל נקמות הופיע, רביעית לימות המשיח שנאמר מציון מכלל יופי אלהים הופיע.
יא ראעי אסראיל אסמע לנא, יא קאיד אל יוסף כאלגנם טועא, יא סאכן אלכרובין אט׳הר.
רועה בית ישראל (ה׳ יתברך)! תשמע אותנו. המנהיג את בית יוסף כמו הצאן מרצונם החפשי! יושב הכרובים! תתגלה.
נוהג, מנהיג בית יוסף כצאן הנשמעות יושב הכרובים גלה. הוסיף כצאן למשמעת״ וכן כתב לעיל עח נב, ראה שם. ולא תרגם תיבת כרובים אלא הניחה כמו שהיא וכבר העירותי בפירושי רס״ג לתורה מהדורתי שמות כה הע׳ 10 כי כל כרובים שבמקרא שהכוונה בהם על כרובים שעל הארון לא תרגמם רבינו אלא הניחם כמו שהם במקרא. ושביריעות המשכן תרגם ״צורא״ ציורים, ושבבראשית ג כד תרגם מלאכים. ותרגם הופיעה ״גלה״ כי הוא משוך עם הפסוק הבא וכאלו כתוב ״גלה התגלות את גבורתך״ ואין הופיעה מוסב כלפיו יתעלה אלא כלפי גבורתו.
רעה ישראל – מנהיגם ופרנס שלהם.
יוסף – כל ישראל נקראים על שם יוסף לפי שהוא כלכלם בימי הרעב.
יושב הכרובים – כמה שנאמר: ונועדתי לך שם וגו׳ (שמות כ״ה:כ״ב).
הופיעה – הראה גבורתך.
O Shepherd of Israel Their leader and supporter.
Joseph All Israel are called by the name Joseph because he sustained and supported them in time of famine.
He Who dwells between the cherubim As it is said: "There I shall meet with you at appointed times, etc." (Shemot 25:22).
appear Demonstrate Your might.
הופיע – האיר החשוכים שבגלות.
רועה – בעבור שהזכיר יעקב בברכותיו: משם רועה אבן ישראל (בראשית מ״ט:כ״ד) על יוסף, על כן: נוהג כצאן יוסף.
יושב הכרובים – שהיה הארון בתחלה בחלק יוסף, ואחר כן בחלק בנימן, ושניהם בני רחל, במחשבת בני יעקב הראשונה מנשיו, וכן כתוב בני רחל אשת יעקב (בראשית מ״ו:י״ט). על כן: רחל מבכה על בניה (ירמיהו ל״א:י״ד), וכל ישראל נקראו בשם אפרים, וזה הוא: ויקרא בהם שמי (בראשית מ״ח:ט״ז).
או המשורר הזכיר מלחמה שהיתה לבני רחל עם גוים.
O SHEPHERD OF ISRAEL. Scripture reads O Shepherd of Israel because Jacob said From thence the shepherd of the stone of Israel(Gen. 49:24) when he blessed Joseph.1 The psalm therefore goes on to say, Thou that leadest Joseph like a flock.2
THOU THAT ART ENTHRONED UPON THE CHERUBIM. The psalmist speaks of the cherubim because the Ark was first placed in the portion of Joseph.3 It was next placed in the portion of Benjamin.4 Joseph and Benjamin were the sons of Rachel. Rachel, out of all of Jacob’s women, was first in Jacob’s mind.5 Hence scripture refers to Rachel weeping for her children(Jer. 31:14). Similarly, all of Israel is called by the name Ephraim.6 This is what scripture means by and let My name be named in them7(Gen. 48:16). On the other hand, it is possible that the poet is referring to a war waged by the sons of Rachel against some nations.8
1. Jacob referred to Joseph as “the shepherd of Israel” because Joseph sustained Israel. The psalmist applies the same figure of speech to God, who is the sustainer of Israel.
2. Israel is referred to as Joseph because Joseph sustained Israel. See Rashi on this verse.
3. In Shiloh. Shiloh was in the portion of Ephraim.
4. Jerusalem. Jerusalem was in the portion of Benjamin.
5. Rachel was Jacob’s true love, and the woman that Jacob wanted to marry. He married his other wives only as a consequence of his desire to marry Rachel.
6. Thus, Ephraim, Manasseh, and Benjamin in our psalm represent all of Israel.
7. Manasseh and Ephraim were the sons of Joseph.
8. In other words, our psalm speaks of the tribes descended from Rachel. It does not speak of all of Israel.
רעה ישראל – מעת שנחלקה מלכות ישראל נקרא ישראל יוסף ואפרים, כי הוא הבכור במקום ראובן (דברי הימים א ה׳:א׳). ואמר יעקב: ויקרא בהם שמי (בראשית מ״ח:ט״ז) – כלומר יקרא כל ישראל בשם יוסף, כמו שנקרא בשמי ישראל. ואחר שזכר יוסף ואפרים ומנשה שהם בני יוסף, כאלו זכר בנימין שהוא בן רחל, ובניה עקר ישראל, ונאמר על כל ישראל: הבן יקיר לי אפרים (ירמיהו ל״א:י״ט), ונאמר: רחל מבכה על בניה (ירמיהו ל״א:י״ד). ואמר אתה שהיית רועה ישראל ונוהג אותם כצאן האזינה – תפלת עמך בגלות, וכמו שהיית יושב הכרובים לאהבת ישראל להועד שם כבודך להם, כן הופיע – בכבודך כמאז עליהם.
רועה ישראל. שאתה נוהג כצאן יוסף - שהיה בידו מלכות עשרת השבטים1: יושב הכרובים. בימי חזקיהו, שלא נגנז עדיין הארון וזולתו2: הופיעה. במפלת סנחריב3:
1. רד״ק: ׳מעת שנחלקה מלכות ישראל נקרא ישראל יוסף ואפרים, כי הוא הבכור במקום ראובן׳.
2. יושב הכרובים - כמו שנאמר (שמות כ״ה) ונועדתי לך שם וגו׳ (רש״י). יומא (נב:): משנגנז ארון נגנזה עמו צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה וארגז ששגרו פלשתים דורון לאלהי ישראל שנאמר +שמואל א׳ ו+ וכלי הזהב אשר השבתם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אתו והלך ומי גנזו יאשיהו גנזו.
Before Ephraim and Benjamin and Manasseh, stir up your mighty power for us; and it is right for you to redeem us.
לפני אפרים ובנימין ומנשה – חמשה דברים ישנים בעולם. הגבורה שנאמר עוררה את גבורתך. והקשת שנאמר (חבקוק ג׳:ט׳) עריה תעור קשתך. והחרב שנאמר (זכריה י״ג:ז׳) חרב עורי על רועי. והזרוע שנאמר (ישעיהו נ״א:ט׳) עורי לבשי עז זרוע ה׳. והקנאה (שם מ״ב:י״ג) כאיש מלחמות יעיר קנאה. הוי לפני אפרים [ובנימין] ומנשה וגו׳. ולכה לישועתה לנו. אמר רבי חלקיה בשם ר׳ אבהו ולכה מלא כתיב שכל הישועה שלך היא. אלהים השיבנו והאר פניך ונושעה. אמר רבי אין לנו אלא הארת פניך.
לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך – חמשה דברים ישנים הם בעולם, הגבורה עוררה את גבורתך, הקשת עריה תעור קשתך, החרב חרב עורי על רועי, הזרוע עורי לבשי עוז זרוע ה׳, הקנאה כאיש מלחמות יעיר קנאה וכו׳ (כתוב ברמז פ״ב).
בחצ׳רהֵ אל אפרים ובנימין ומנשה אט׳הארא ג׳ברוותך, ואקבל אלינא במגות׳ה.
ובנוכחות בית אפרים ובנימין ומנשה תגלה את הגבורה שלך ותבוא אלינו עם ישועתך.
לפני, לפני בני אפרים ובנימין ומנשה התגלות גבורתך והבא לנו ישועתך. ותרגם עוררה התגלות, וכך תרגם מה תעירו בשיר השירים ח ד. וראה שם חמש מגלות מהדורתי.
לפני אפרים ובנימן ומנשה – כשיהו צריכים לתשועתך אף על פי שהן רשעים ואינן כדיי, עוררה את גבורתך.
למה? ולכה לישועתה לנו – לך נאה ועליך להושיע בין חבים בין זכים, כמה שנאמר למשה במצרים: ראה ראיתי את עני עמי (שמות ג׳:ז׳) – שתי ראייות הללו למה רואה אני שהם עתידים להכעיסני ואף על פי כן ראיתי את עניים מפני השבועה שנשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב.
אפרים – במלחמת ארם כשצר על שומרון ושלח מלאכים לאחאב כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם (מלכים א כ׳:ג׳).
מנשה – בימי יהואש בן יהואחז, שנאמר שם: כי ראה י״י בעני ישראל כי איבדם מלך ארם (מלכים ב י״ג:ז׳). והכהו שלש פעמים במלחמה, שנאמר: שלש פעמים הכהו יואש והשיב את ערי ישראל (מלכים ב י״ג:כ״ה). [בפירושים אחרים מצאתי: שנאמר שלש פעמים תכה את ארם ואשר השיב את ערי ישראל.]
בנימן – בימי אחשורוש שהיו מרדכי ואסתר בסכנה וכל הדור תלוי בהם.
ולכה לישועתה לנו – אין זה לשון הליכה אלא כמו ולךָ וכן הוא במסורת עם ולכה איפוא (בראשית כ״ז:ל״ז) דיעקב ולכה אין בשורה מוצאת (שמואל ב י״ח:כ״ב) שמלה לכה קצין תהיה לנו וגו׳ (ישעיהו ג׳:ו׳).
Before Ephraim, Benjamin, and Manasseh when they need Your salvation. Although they are wicked and undeserving, arouse Your might for them. But why? Because it is for You to save us. It is fitting for You and it is incumbent upon You to save, whether guilty or innocent, as it was said to Moshe in Egypt: "I have seen the affliction of My people" (Shemot 3:7). Why is the word for seeing repeated? I see that they are destined to provoke Me. Nevertheless, I have seen their affliction, because of the oath that I swore to Abraham, Isaac, and Jacob.
Ephraim in the war with Aram, when he besieged Samaria and sent emissaries to Ahab: "Your silver and gold are mine; your beautiful wives and children are mine" (Melakhim I 20:3).
Manasseh in the days of Jehoash the son of Jehoahaz, as it is said: "for He saw Israel's oppression, etc., for the king of Aram had destroyed them and made them like dust to trample" (Melakhim II 13:4,7). And he beat him in war three times, as it is said: "Joash overcame him three times and recovered the cities of Israel" (Melakhim II 13:25).
Benjamin in the time of Ahasuerus, when Mordechai and Esther were in danger, and all Israel depended on them.
and it is for You to save us Heb. ולכה. This is not an expression of going, but is like לְךָ, and so it is in the Masorah of: "and for you (ולכה) then" (Bereshit 27:37), of Jacob; "since for you (ולכה) there is no [reward] given for news" (II Sam. 18:22); "You have (לכה) a garment; be an officer to us, etc." (Yeshayahu 3:6).
לפני אפרים מנשה ובנימן – את אלה הזכיר, מפני שהיו בארץ ישראל.
לפני – הזכיר אפרים בתחלה כדרך יעקב, ושהוא היה בעל הדגל.
ולכה – כמו לך.
אמרו בעלי המסורת כי הוא מלא, והטעם ולכה ועליך הדבר להושיענו. וזה הפירוש איננו ישר בעיני.
BEFORE EPHRAIM AND BENJAMIN AND MANASSEH.1 The psalmist mentioned Ephraim first.2 He acted as Jacob did.3 Furthermore, Ephraim possessed the banner.4
AND COME. The word lekhah (come)5 means the same as the word lekh (go)6(Gen. 26:16).7 The Masoretes say that lekhah is the full spelling of lekha (upon you).8 The meaning of u-lekhah li-shu’atah lanu (and come to save us) is “This thing is upon You”; that is, “it is upon You to save us.” This comment does not find favor in my eyes.9
1. Manasseh and Ephraim were sons of Joseph. Benjamin and Joseph were sons of Rachel.
2. Even though Manasseh was the firstborn son of Joseph.
3. Jacob placed Ephraim before Manasseh, even though Manasseh was the firstborn. See Gen. 48:14–20.
4. The tribes of Benjamin, Manasseh, and Ephraim marched under the banner of Ephraim. See Num. 2:18–24.
5. Spelled lamed, kaf, heh.
6. Spelled lamed, kaf.
7. Or “come” in the context of our verse. According to this interpretation, lekhah is a variant of lekh, which is an imperative from the root heh, lamed, kaf.
8. According to the Masoretes, lekhah means “to you” or “upon you.” They maintain that lekhah (upon you) is the full spelling and lekha is its abridged spelling.
9. According to Ibn Ezra, u-lekhah li-shu’atah lanu means, “and come to save us.”
לפני אפרים – ולכה לישועתה לנו – תלך לפנינו להושיענו.
לפני אפרים. לפני פליטיהם שנשארו בארץ1: עוררה את גבורתך. על סנחריב וחילו: ולכה לישועתה לנו. שיהיו השבטים הנזכרים עם אחיהם במלכות בית דוד2, ויבואו לבית המקדש ברגלים וזולתם3:
1. (לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך, שהיו מעולים שבשבטים ראה רבינו בברא׳ מו יט).
2. שגם הם יצטרפו למלכות יהודה ולא יהיו מלכות נבדלת. לכאורה מפרש ׳ולכה׳ לשון הליכה ולא כרש״י ועצ״ע. ולכה ועליך הדבר להושיענו (אבע״ז, ע״ש).
3. ולא כמו שהיה קודם שגזרו מלכי ישראל שלא יעלו לרגל ולא עלו, ראה מלכים א׳ יב (כו) וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד: (כז) אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִַם וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה וַהֲרָגֻנִי וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה:(כח) וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (כט) וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן: (ראה מבוא ליונה שאסר לעשרת השבטים לעלות לירושלים).
לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה – והם העשרת שבטים שיגלה סנחריב – עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ. וזכר אלה הג׳ שבטים לבד, שמהם היו המלכים והשרים1:
1. בבראשית (מו יט) כתב: ׳יוסף ובנימין שהיו מעולים בשבטים וכו׳, וכן העיד באמרו לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך׳.
לפני אפרים – עיין מה שאכתוב במשלי סימן ד׳ על לפני אמי.
ולכה – בה״א והוא חד מן ד׳ ולכה כמו ולך על פי׳ המסורת והביאם ג״כ רש״י ז״ל וטעם הנגינה נמשך על מלת לישעתה שיש בה גלגל ואינה דבוקה למלת לנו כי הטעם מפריד ביניהם ואתי שפיר למאי דדריש ר׳ חלקי׳ בשם ר׳ אבהו ולכה מלא כתיב שכל הישועה כביכול שלך הוא שוחר טוב וב״ר פ״ט ודכוותי׳ דריש נמי ר׳ אבהו בפסוק יגל לבי בישועתך זה א׳ מן המקראות הקשין שישועתו של הקב״ה כביכול היא ישועתן של ישראל יגל לבי בישועתנו אין כתוב כאן אלא בישועתך אמר דוד ישועתך היא ישועתנו ודכוותי׳ בפסוק ארך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי ודכוותי׳ דריש נמי בפסוק רמה קרני בה׳ כי שמחתי בישועתך דוק ותשכח. ועיין עוד מה שכתבתי בישעיה מ״ג ושמואל ב׳ ז׳ (ירמיהו ל״א) על פסוק למסלה דרך הלכתי וזוהר פ׳ קדושים דף צ׳ עמוד ב׳. ריקאנטי פרשת בראשית דף כ״ו כ״ח בחיי פרשת בשלח פסוק זה אלי ואנוהו.
לישעתה – מתחלפים הספרים ולפי המסורת חסר וא״ו כי הוא א׳ מן ו׳ חסרים בלישנא וסימן במ״ג תילים ל״ה ודוכתא אחריני.
ולכה – כמו ולך כך הוא במסרה ור״ל עליך.
לפני אפרים וגו׳ – ר״ל לצורך גאולתם עורר את גבורתך וגו׳.
ולכה – כמו ולך כן הוא ע״פ המסורה ור״ל עליך.
לפני – (חלק א׳) בקש שיעורר ה׳ גבורתו שהראה בימי קדם לפני אפרים ובנימין ומנשה – ויעזרם נגד צריהם הרוצים להרע להם, וידוע כי מאפרים ומנשה נפלו על חזקיה רבים, כנזכר בכתוב, עד שגלות נ״נ כלל יהודה ובנימין ואפרים ומנשה, ותפס ג׳ שבטים אלה שהם מבני יוסף, שהם העומדים נגד בני עשו, כמ״ש בית יוסף להבה ובית עשו לקש.
עוררה את גבורתך – שלעת עתה נראית כנרדמת.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
O God, restore us; and cause Your face to shine, and we shall be saved.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
return us from the Babylonian exile, where Mordechai was.
אלהים השיבנו – שיעזרנו לשוב אליו.
והאר פניך – אלינו, וזאת היא הישועה שנבקש.א
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. ״וזאת... שנבקש״ חסר בכ״י מנטובה 13.
O GOD, RESTORE US. Help us to return to You.
AND CAUSE THY FACE TO SHINE. The meaning of this phrase is, “And cause Thy face to shine upon us.” This is the salvation that we seek.
אלהים השיבנו – השיבנו אליך כלומר הכן לבבינו אליך.
והאר פניך – כי בעת הקצף הוא מסתיר פנים ובעת הרצון מאיר הפנים ומשגיח לטובה.
אלקים השיבנו. על ידי חזקיהו: והאר פניך. להבין ולהורות תורה ומצוות על ידי חזקיהו שישתדל בזה: ונוושעה. תשועת עולמים1:
1. ביקש לעשות חזקיהו משיח?
ועל זה הגלות1 אמר, אֱלֹהִים הֲשִׁיבֵנוּ מגלות, וְהָאֵר פָּנֶיךָ ללמדנו דעת2, ובזה האופן נִוָּשֵׁעָה, כי אין דרך אחר להיוושע, רק בהשכיל מעשה ה׳ כי נורא הוא, שאז ודאי נשוב בתשובה שלימה בהכירנו גדלו וטובו, הן נרצה הן לאו. וכן אמר ישעיהו (א יח) ׳לכו נא ונוכחה יאמר ה׳ ׳, כי בוודאי על כורחכם תשובו בתשובה, ו׳אם יהיו חטאיכם׳ וגו׳ (שם):
1. עד כה דיבר בגלות עשרת השבטים, ומכאן על גלותנו זה.
השיבנו – לקדמותנו, לשלום ושלות השקט כמו בראשית מלכות שאול.
והאר פניך – הראה לנו פנים מאירות, חלף מה שכתוב למטה (פסוק י״ז) מגערת פניך יאבדו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
י״י – בעבור שמצאו רבים אלהים צבאות אמרו כי הוא שם אות בצבא שלו.
ועל דרך הפשט: שהוא דרך קצרה, כמו: והנבואה עודד הנביא (דברי הימים ב ט״ו:ח׳) שכן הוא והנבואה נבואת עודד הנביא, וככה: זה י״י אלהים אלהי צבאות שהם צבא השמים.
וטעם עשנת – פועל עומד, כמו: והר סיני עשן כולו (שמות י״ט:י״ח), כאילו עלה אליך עשן בעת תפלת עמך. והנה היתה התפלה כמו עשן, כדרך: עלה עשן באפו (שמואל ב כ״ב:ט׳).א
א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896: ״באפי״.
O LORD GOD OF HOSTS.1 Many said that Tzeva’ot is a name.2 [It means,] “He stands out in His hosts.”3 They said this because our verse reads Elohim Tzeva’ot (God Hosts).4 However, according to the plain meaning of the text, the psalmist employs an abridged style.5 Compare this to and the prophecy, Oded the prophet(2 Chron. 15:8).6 The latter is short for, “and the prophecy, the prophecy of Oded the prophet.”7 Our verse is similar. The meaning of Adonai Elohim Tzeva’ot is, “O Lord God, God of the hosts.” The hosts refer to the hosts of heaven.8
WILT THOU BE ANGRY [AGAINST] THE PRAYER OF THY PEOPLE. Ashanta (wilt Thou be angry)9 is an intransitive verb. Compare this to Now Mount Sinai was altogether on smoke (ashan) (Exodus 19:18).
[The meaning of ashanta bi-tefillat ammekha (wilt Thou be angry [against] the prayer of Thy people) is,] “When Your people prayed, it was as if smoke arose in You.”10 The prayer was like smoke. It is similar to Smoke (ashan) arose up in His nostrils(Psalms 18:9).11
1. Literally, Lord God Hosts. Hence the comments that follow.
2. Hebrew, shem. R. Sherem interprets this as short for shem to’ar, an adjective – in this case Ttzeva’ot is an adjective modifying Elohim. However, the parallel reading in Ibn Ezra’s comments on Exodus 3:15 uses a shem etzem, a proper noun. Ibn Ezra to Exodus 3:15 offers two interpretations for Tzeva’ot. 1. It’s a shem etzem. 2. It’s an adjective meaning, “He stands out in His hosts.” One is tempted to harmonize our text with that in Ex. and emend it to read, “Many say that Tzeva’ot is a name. Or [its meaning is], ‘He stands out in His hosts.’” Also see Chaggigah 16a.
3. Literally, “He is a sign among His hosts.”
4. According to this interpretation, YHVH Elohim Tzeva’ot contains three different names of God.
5. Elohim Tzeva’ot is short for Elohim Elohei tzeva’ot.
6. Translated literally.
7. In other words, and the prophecy is short for “and the prophecy, the prophecy of.”
8. The angels.
9. Literally, You smoked? Hence Ibn Ezra’s interpretation.
10. Literally, “to you.”
11. Smoke indicates anger.
י״י אלהים צבאות – חסר הנסמך, כאלו אמר אלהים אלהי צבאות, וכן הארון הברית (יהושע ג׳:י״ד).
You fed them bread soaked in tears, and you made them drink the wine of tears in triple measure.
האכלתם לחם דמעה וגו׳ – ר׳ אלעזר אומר שלש דמעות הוריד עשו הרשע מעינו. א׳ מעינו הימין וא׳ מעינו השמאל והשלישית קשורה בעינו שנאמר ותשקמו בדמעות שליש. שלש אינו אומר אלא שליש. ר׳ ברכיה אומר שליש דמעה הוריד לכך בדמעות שליש אחד משליש דמעה. רבי אבין אמר ואית דאמרי משמיה דרבי שמלאי אמרה כנסת ישראל רבון העולמים בזכות שלש דמעות שהוריד אותו רשע השלטת אותו בכל העולם ונתת לו שלוה בעולם הזה. לכשתבוא לראות עלבון בניך שעיניהם זולגות בכל יום ודמעתם תדירה כלחם כענין שנאמר (תהלים מ״ב:ד׳) היתה לי דמעתי לחם וגו׳. על אחת כמה וכמה שתמלא עליהם רחמים.
ותשקמו בדמעות שליש – אמר רבי אלעזר שלש דמעות הוריד עשו מעיניו, אחד מעינו של ימין, ואחד מעינו של שמאל, והשלישית היתה קשורה בעינו שנאמר ותשקמו בדמעות שליש, שלש אינו אומר אלא שליש. רבי אמר ואית דאמרי משמיה דרבי שמלאי אמרו ישראל לפני הקב״ה רבש״ע בזכות שלש דמעות שהוריד עשו מעיניו השלטתו מסוף העולם ועד סופו ונתת לו שלום בעולם הזה, אנו שדמעתנו תדירה ביום ובלילה כלחם עאכ״ו שתמלא עלינו רחמים, לכך נאמר האכלתם לחם דמעה (כתוב בשופטים ברמז ע״ה).
וקד גד׳יתהם מן טעאם אלדמוע, ואסקיתהם מן אלדמוע אכיאלא.
וכבר נתת להם להיות נזונים ממזון הדמעות. והשקית אותם מהדמעות מדות גדולות.
בדמעות, מן הדמעות מדות.
פירשתי שליש, מדה, כמו וכל בשליש1, ואפשר לומר קפיזא.
1. ישעיה מ יב.
פסרת שליש, כילא, מת׳ל וכל בשליש, וקד יקאל קפיז.
האכלתם לחם דמעה – במצרים.
ותשקימו בדמעות שָלִיש – בבבל שהיו שם שבעים שנה שהוא שליש של מאתים ועשר של מצרים, זו למדתי מיסודו של רבי משה הדרשן, ויש לפתור על שם שמלכות יון היתה הצרה השלישית, ואם תאמר: רביעית היא שהרי פרס ומדי קדמו כל שבעים שנה של בבל אינן אלא גלות אחת.
ומנחם פירש: שליש – שם של כלי ששותין בו, וכן פירש: וכל בשליש עפר הארץ (ישעיהו מ׳:י״ב).
and You have given them to drink tears in large measure Heb. שליש. In Babylon, where they were for seventy years, a third (שליש) of the two hundred and ten of Egypt. I learned this from the work of Rabbi Moshe HaDarshan. It may also be interpreted as regards the kingdom of Greece, which represents the third trouble. If you ask, is that [not] the fourth, because Persia and Media came before, all the seventy years of the Babylonian exile are only one exile. Menachem (p. 175) interprets שליש as the name of a drinking vessel. So he explained: "and He measured with a 'shalish' the dust of the earth" (Yeshayahu 40:12). Our Sages explained it (Midrash Tehillim 80:4) as referring to the three tears that Esau shed, concerning whom it is said: "and he cried a cry" (Bereshit 27:34). That is one. "A great one." That is two. "And a bitter one." That is three. Because of them, he merited to live by his sword, as it is said: "and it will come to pass when you complain, etc." (Bereshit 27:40).
שליש – כוס שמחזיק לשליש קב, וכך: וכל בשליש עפר הארץ (ישעיהו מ׳:י״ב).
האכלתם – אמר ר׳ משה: תחת לחם דמעה.
ותשקמו בדמעות שליש – כמו בשליש והוא שם מדה, כמו: וכל בשליש (ישעיהו מ׳:י״ב). ויתכן כי זה דרך משל כי מאכלם ומשקיהם דמעה.
או תחסר אות בי״ת. וכן הוא האכלתם לחם דמעה. ועל איזה פירוש שיהיה הטעם בכי ישראל בגלות.
THOU HAST FED THEM WITH THE BREAD OF TEARS. Rabbi Moses says that he’ekhaltam lechem dim’ah1 (Thou hast fed them with the bread of tears) is to be interpreted as follows: “Thou hast fed them tears in place of bread.”
AND GIVEN THEM TEARS TO DRINK IN LARGE MEASURE. [The prepositional bet has to be rearranged.]2Va-tashkemo bi-de’ma’ot shalish3 (and given them in tears to drink a measure)4 is to be read va-tashkemo de’ma’ot be-shalish (and given them tears to drink in a large measure).
Shalish is the name of a measure. Compare this to and comprehended the dust of the earth in a measure (ba-shalish) (Isaiah 40:12).
And given them tears to drink in large measure is most likely a metaphor that pictures Israel’s food and drink as consisting of tears.
The bet placed before the word de’ma’ot (tears) is similar to the bet of ve-lachami (of my bread) and to the bet of be-yayin (of the wine) in Come, eat of my bread (ve-lachami) and drink of the wine (be-yayin) which I have mingled(Prov. 9:5).5
It is possible that the bet placed before de’ma’ot is to be placed before shalish.6
Va-tashkemo bi-de’ma’aot or va-tashkemo de’ma’aot have one meaning, and that is, “They were given drink in a great measure (be-shalish).”7
It is also possible that the word dimah is lacking a bet. The verse should be read as follows: “Thou hast fed them bread with tears (lechem be-dimah).”8 No matter which interpretation we accept,9 our verse speaks of Israel crying in exile.
1. Rabbi Moses believes that the phrase “bread of tears” is rather strange. Hence his interpretation.
2. Be-de’ma’ot shalish is to be read de’ma’ot be-shalish. It should be noted that this line is omitted in Ha-Keter. Shalish means a measuring cup. Be-shalish means “in a measuring cup.” They were given drink in a measuring cup. Hence Ibn Ezra maintains that shalish should be read as be-shalish.
3. This is the case according to Ha-Keter.
4. This is the literal meaning of va-tashkemo bi-de’ma’ot shalish.
5. The bets of ve-lachami (of my bread) and be-yayin (of my wine) are superfluous. So, too, is the bet of bi-de’ma’ot.
6. Literally, “serves another word.” In other words, shalish is to be read be-shalish. Thus the bet placed before de’ma’ot serves a purpose. This comment appears to repeat what Ibn Ezra said at the opening of this note. Hence the omission of the latter in Ha-Keter. See note 34.
7. Whether we read dema’ot or be-demaot is irrelevant. However, the word shalish is to be interpreted as if it were written be-shalish.
8. In other words, dimah (tears) should be read as if it had a bet prefixed to it. According to this interpretation, he’ekhaltam lechem dim’ah (Thou hast fed them with the bread of tears) does not mean “Thou hast fed them tears in place of bread,” but “they cried while eating their bread.” Hence, there is no need for Rabbi Moses’s interpretation that he’ekhaltam lechem dim’ah (Thou hast fed them with the bread of tears) means, “Thou hast fed them tears in place of bread.” It should be noted that the various editions of Ibn Ezra read lechem dim’ah. However, we have followed Filwarg, who emends lechem dim’ah to lechem be-dim’ah.
9. Whether we read dema’ot or be-demaot.
האכלתם לחם דמעה – כמו: היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה (תהלים מ״ב:ד׳), כלומר כמו שהמאכל והמשתה חק האדם תמיד ביום ובלילה, כן הדמעה חקם תמיד.
בדמעות שליש – יש מפרשים: כמו הפוך, דמעות בשליש.
ושליש – הוא מדה גדולה, כמו וכל בשליש (ישעיהו מ׳:י״ב).
ויש מפרשים: כי על גלות בבל אמר שהיה שבעים שנה, שהוא שליש גלות מצרים שהיה מאתים ועשר שנים, סימן רד״ו שמה.
ויתכן לפרש: כי על זה הגלות נאמר שהוא גלות שלישי. ובי״ת בדמעות כבי״ת לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי (משלי ט׳:ה׳).
ובדרש: מהו שליש – בשכר שלש דמעות שהוריד עשו הרשע, שנאמר: ויצעק צעקה גדולה ומרה (בראשית כ״ז:ל״ד), השלטתו מסוף העולם ועד סופו. כשתבא לראות בעלבוננוא ושעבוד נפשנו על אחת כמה וכמה.
האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות [שליש]. במלכות מדי בדבר המן1:
1. רש״י כתב: ׳ ויש לפתור על שם שמלכות יון היתה הצרה השלישית, וא״ת רביעית היא שהרי פרס ומדי קדמו כל שבעים שנה של בבל אינה אלא גלות אחת׳, ונראה שרבינו מכוון לומר שמדי היא הגלות השלישית, ודו״ק.
הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ. ׳שליש׳ – מידה, כמו ׳וכל בשליש עפר ארץ׳ (ישעיה מ׳:י״ב)1. ורבותינו ז״ל (סנהדרין צז:) אמרו ׳שליש׳ – על שליש הגלות, שהיו כ׳ או כ״א שנה2:
1. כ״כ רד״ק.
2. בסנהדרין שם: ׳לא כרבי שמלאי שהיה דורש האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש׳, וראה רש״י שם וכאן, ורד״ק כאן. וצ״ע, כי שליש משבעים שנות גלות בבל הוא קצת יותר מכ״ג שנה. ואולי מנה מחורבן הבית עד שבעים לגלות יהויקים, שהם נ״ט.
שליש – יל״פ כי שלש פעמים הגלם נבוכדנצר, ור״ל שלש פעמים האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות, או שנתקן בימי בלשצר שהיו שלשה מלכים לגלות בבל, או כיון על מצרים ובבל ומדי ג׳ גליות.
האכלתם לחם דמעה – מרוב ענים נדמה כאילו אוכלים לחם של הדמעות, לחם צר ומים לחץ, וכמו שנזכר רוב העוני שלהם בנחמיה סי׳ ה׳.
שליש – מלשון ושלשם על כלו (פרשת בשלח) הלא כתבתי לך שלשם (משלי כ״ב:ב׳) לשון גדולה, מדה רבה, וכן וכל בשליש עפר הארץ (ישעיה מ׳:י״ב).
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
תשימנו מדון – כמו ויהי ריב ומדון (חבקוק א׳:ג׳), כי זה שכן אומר בחלקי יהיה.
וטעם ילעגו למו – כינוי בעבור כבוד השם, שהוא הגפן שהסעת מלפנים, וכמוהו: אשר לא נשא לשוא נפשי (תהלים כ״ד:ד׳).
וטעם ילעגו – שלא תוכל לעזרני.
THOU MAKEST US A STRIFE. Madon means “strife.” Compare this to so that there is contention and strife (madon) (Hab. 1:3).1 Each2 one of our neighbors says, “He shall be in my portion.”3
AND OUR ENEMIES MOCK AS THEY PLEASE. Lamo (as they please)4 is to be understood as a euphemism.5 It is employed out of respect of God’s honor, for Israel is the vine that God plucked out of Egypt in days of old (verse 9). This is similar to who hath not taken My name in vain(Psalms 24:4).6They mock [You by saying] that You are not able to save me.
1. Translated according to Ibn Ezra
2. Literally, “For each.”
3. Our neighbors strive with each other regarding how they should divide our land.
5. “Mock themselves” is a euphemism for “mock You (God).”
6. My name is a euphemism for “His (God’s) name.” See Ibn Ezra on Psalm 24:4.
תשימנו מדון – שהם מריבים עמנו תמיד, כמו: איש ריב ואיש מדון לכל הארץ (ירמיהו ט״ו:י׳).
ילעגו למו – להם, לעצמם, והוא כנוי לאל יתעלה, כלומר ילעגו לך ויאמרו שלא תוכל להושיענו.
תשימנו מדון לשכנינו. שכתבו שטנה למלכי מדי נגד בנין הבית והעיר1: ילעגו למו. כאמרם (נחמיה ג לה) ׳אם יעלה שועל ופרץ (את) חומת אבניהם׳2:
1. בעזרא (ד ד) ויהי עם הארץ מרפים ידי עם יהודה ומבלהים \{ומבהלים\} אותם לבנות:(ה) וסכרים עליהם יועצים להפר עצתם כל ימי כורש מלך פרס ועד מלכות דריוש מלך פרס: (ו) ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלם:
O GOD OF HOSTS, RESTORE US. Scripture states a second time1God of hosts, restore us and cause Thy face to shine because it alludes to Judah, who was twice exiled. 2
1. God of hosts, restore us and cause Thy face to shine was stated in verse 4. Why repeat it in our verse?
2. Each verse applies to a different exile.
אלהים – פירשנוהו. ואמר זה הפסוק שלש פעמים כדרך המתפללא לכפול דבריו לחזק התחנה אבל בכל אחד יש שנוי מעט.
אלהים צבאות. המולך על ׳צבאות׳ מעלה ומטה: השיבנו. בבית מקדשך נגד המערכת1: והאר פניך. להבין אותנו את תורתך על ידי עזרא2, כאמרו (נחמיה ח ד-ט) ׳ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ וגו׳, ויקראו בספר תורת האלקים מפורש וגו׳, והלוים מבינים3 את העם׳: וניוושעה. בזה תשועת עולמים4:
1. נגד אותם הצבאות. ראה זכריה באריכות.
2. כתוב ג׳ פעמים האר פניך, ופירש כל פעם על תקופה אחרת. וראה אבע״ז מש״כ בזה וכן רש״י בהקדמתו לפרק.
3. לשה״כ ׳המבינים׳.
4. ע״י התורה, שרק בזה יכול להיות תשועת עולמים, כמו שמצינו במתן תורה שאם היו מקבלים את התורה והמצוה בעודם בהכנה של העדי מחורב היו משיגים שלימות גוי קדוש ודוק״.
ואתה אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ וגו׳. ואמר ׳צבאות׳ כדעת רבי יוסי (שבועות לה:), שלא נאמר ׳צבאות׳ אלא על צבאות ישראל1:
1. ׳צד״י בי״ת מצבאות – הרי זה נמחק, רבי יוסי אומר, צבאות כולו נמחק, שלא נקרא צבאות אלא על שם ישראל׳. וראה מש״כ בבמדבר (י לו). וראה רד״ק כאן (פסוק טו).
The house of Israel, which is likened to a vine, you brought out of Egypt; you chased away the Gentiles from the land of Israel and planted them.
גפן ממצרים תסיע – מה הגפן הזה בוצרין אותה והיא שותקת דורכין אותה והיא שותקת ובסוף היין שלה משתה לאדם ומפלת אותו. כך ישראל לאומות העכו״ם. ומה הגפן הזה משליכין עליו גולגליות וארנוניות וסוף משהיין עולה על ראשו הוא לוקה על ראשו. כך ישראל שנאמר (ירמיהו ב׳:ג׳) קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתו וגו׳. למה פרצת גדריה. כשם שהכרם הזה שנפרץ הכל עולין בו ובוזזין אותו. כך ישראל בבל מדי יון אדום בא שלטון בוזזו בא שר צבא בוזזו שנאמר וארוה כל עוברי דרך.
רמז תתכט
גפן ממצרים תסיע – מה הגפן הזו בוצרין אותה והיא שותקת דורכין אותה והיא שותקת ובסוף היא מגרה את קרנה וקרניה משתנין לאדם ומפילין אותו, כך ישראל לעו״א, מה הגפן משליכין עליה גולגליות וארנוניות ובסוף משהיין עולה על ראשו הוא לוקה, כך ישראל קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו. ריש לקיש אמר אומה זו כגפן נמשלה, זמורות שבה אלו בעלי בתים, אשכולות שבה לו תלמידי חכמים, עלין שבה אלו עמי הארץ, קנוקנות שבה אלו ריקנין שבישראל, והיינו דשלחו מתם יבעון אתכליא רחמי על עליא דאלמלא עליא לא מתקיימין אתכליא, וכן אתה אומר ובגפן שלשה שריגים. א״ר ירמיה בר אבא גפן אלו ישראל. שלשה שריגים אלו שלש רגלים שישראל עולים בכל שנה, והיא כפורחת עלתה נצה הגיע זמנן של ישראל לפרות ולרבות, הבשילו אשכלותיה ענבים הגיע זמנן של מצרים לשתות כוס התרעלה. גפן ממצרים תסיע, מה הגפן הגפן הזאת אינה נטעת ערבוביא אלא שורות שורות, כך היו ישראל חונים במדבר דגלים דגלים איש על דגלו באותות. מה הגפן הזו בולשין תחתיה ואחר כך נוטעין אותה, כך ישראל תגרש גוים ותטעה. מה הגפן הזו כל מה שאתה מפנה מפניה היא משבחת, כך הם ישראל פנית לפניהם שלשים ואחד מלכים. מה הגפן הזו שומרה עולה למעלה הימנה ומשמרה, כך ישראל שומרה עולה למעלה מהם ומשמרם שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. מה הגפן הזה נמוך מכל האילנות אף ישראל נמוכים בעולם הזה, אבל לעתיד לבא עתידין לירש מסוף העולם ועד סופו. מה הגפן הזו שרביט אחד עולה ממנו והוא מכניע כל האילנות, כך ישראל צדיק אחד עומד מהם ושמעו הולך מסוף העולם ועד סופו שנאמר ויהי ה׳ את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ, וכתיב בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ. מה הגפן הזו יש בו יין ויש בו חומץ זה טעון ברכה וזה טעון ברכה, כך ישראל מברכין על מדת הטוב הטוב והמטיב, ועל מדת הפורענות ברוך דיין האמת. מה הגפן הזו יש בו יין ויש בו חומץ יש בו ענבים ויש בו צמוקים כך הם ישראל יש בהם מקרא משנה הלכות ואגדות. מה הגפן הזו מי שאוכל ממנה בוסר שניו קהות עליו, כך כל מי שבא ומזדווג עם ישראל סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהן פרעה סיחון ועוג ושלשים ואחד מלכים. מה הגפן הזו העלין חפין על האשכולות, כך ישראל עמי הארץ חפין על בני תורה. מה הגפן הזו יש בו אשכולות גדולים וקטנים וכל אשכול הגדול מחברו נמוך מחברו, כך כל מי שגדול מחברו נמוך מחברו. מה הגפן הזו כל השונה מיינה פניו מצהילות, אף ישראל חכמת אדם תאיר פניו. מה הגפן הזו סמוכה על גבי קנים והיא חיה, כך הם ישראל אינם חיים אלא בזכות התורה שהיא כתובה בקנה. מה הגפן הזו סומכין אותה על גבי עצים יבשים והיא חיה, כך הם ישראל אינם חיים אלא בזכות אבותיהם אע״פ שמתו וזכרתי את בריתי יעקב. מה הגפן הזו נרפסת ברגל ואחר כך מעלין אותה על שלחן של מלכים, כך הם ישראל בעוה״ז על גבי חרשו חורשים ורפסה ברגליה תרמסנה דל כו׳. אחר כל השבח הזה למה פרצת גדריה כתאנה זו שעומדת בפרשת דרכים כל מאן דבעי עדי בה.
וג׳פן רחלת בהא מן מצר, טרדת אממא חתי גרסתהא.
וגפן שהסעת (כנסת ישראל) אותה ממצרים. וגרשת אומות [מפניה] כדי שתטע אותה [במקומם].
גפן ממצרים תסיע וגו׳ – חזר ורמז על גלות רומיים גפן ישראל אשר הסעת ממצרים עקרתה משם, כמו: ויסע כעץ תקותי (איוב י״ט:י׳) ואחר כך גירשת שבעה גוים ונטעתה בארצם.
You uprooted a vine from Egypt He went back and alluded to the exile of the Romans. The vine of Israel, which You uprooted from Egypt. You uprooted them from there, as: "He has uprooted (ויסע) my hope like a tree" (Iyyov 19:10). Afterwards, You drove out the seven nations and planted Israel in their land.
תסיע – הסעת, כמו: ויסיעו אבנים (מלכים א ה׳:ל״א), שעקרו אבנים מן ההר מנטיעתם. וכן עקרתא ישראל ממצרים, שהיו נטועים שם.
תגרש גוים – שבעה אומות.
א. בכ״י ס״פ: עקירת.
גפן – על לשון זמן עומד. והטעם הסעת והם ישראל כי כרם י״י צבאות (ישעיהו ה׳:ז׳).
THOU DIDST PLUCK UP A VINE. Tassi’a (Thou didst pluck) is in the present tense.1 The meaning of tassi’a (Thou didst pluck) is, “You caused to travel.”2 The vine refers to Israel, for Israel is the vineyard of the Lord of Hosts(Isaiah 5:7). Scripture means, You “caused to travel,” because Israel traveled in the desert.
THOU DIDST DRIVE OUT THE NATIONS. The reference is to the seven nations.3
AND DIDST PLANT IT. Compare this to Thou bringest them in and plan-test them(Exodus 15:17).
1. Ibn Ezra’s point is that tassi’a means “You caused to travel.” Strictly speaking, tassi’a is an imperfect. Hence Ibn Ezra’s comment.
2. Ibn Ezra renders our clause, “You caused a vine to travel out of Egypt.”
3. The seven nations that inhabited Canaan before the conquest by Joshua.
גפן ממצרים תסיע – המשיל כנסת ישראל לגפן, וכן אמר ישעיהו: כי כרם י״י צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו (ישעיהו ה׳:ז׳).
תסיע, תגרש – עתיד במקום עבר, וכמהו רבים. ואמר לשון נסיעה על הגפן, כמו ויסע כעץ תקותי (איוב י״ט:י׳).
(ט-יב)גפן ממצרים תסיע, תשלח קציריה עד ים.1 הנה עשית נפלאות וגדולות להוציא את ישראל מ׳בית עבדים׳ ולהושיבם בארצך להיות לגפן אדרת2 עושה פירות בתורה ובמצוות, כמו הגפן שאינה ראויה כי אם לפירותיה שהם הנבחרים שבפירות, ואינה ראויה לשום מלאכה כלל3, ובזה ׳תשלח קציריה׳ ופירותיה למרחוק על ידי הנכרים הבאים לשמע האל יתברך, כענין מלכת שבא וזולתה:
1. תסיע תגרש גוים כי היתה הכוונה לגרש האומות ולהכניס את ישראל לארץ בלתי הריגת האומות: ר׳ במד׳ כג כב יא ארזי א ל י
2. ראה יחזקאל (יז ה) ויקח מזרע הארץ ויתנהו בשדה זרע קח על מים רבים צפצפה שמו:(ו) ויצמח ויהי לגפן סרחת שפלת קומה לפנות דליותיו אליו ושרשיו תחתיו יהיו ותהי לגפן ותעש בדים ותשלח פארות:(ז) ויהי נשר אחד גדול גדל כנפים ורב נוצה והנה הגפן הזאת כפנה שרשיה עליו ודליותיו שלחה לו להשקות אותה מערגות מטעה:(ח) אל שדה טוב אל מים רבים היא שתולה לעשות ענף ולשאת פרי להיות לגפן אדרת:(ט) אמר כה אמר אדני ידוד תצלח הלוא את שרשיה ינתק ואת פריה יקוסס ויבש כל טרפי צמחה תיבש ולא בזרוע גדולה ובעם רב למשאות אותה משרשיה:(י) והנה שתולה התצלח הלוא כגעת בה רוח הקדים תיבש יבש על ערגת צמחה תיבש:
3. ׳המשיל כנסת ישראל לגפן. וכן אמר ישעיהו (ה ז) כי כרם ה׳ צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו׳ (רד״ק) ומוסיף רבינו שיש ייחודיות נוספת בגפן שישראל דומה.
(ט-יד) ועל הגלות השלישי, החיה הרביעית, היא [ישמעאל]1, אמר, גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ וגו׳, והם ישראל שהוצאתם ממצרים והביאותם אל ארץ ישראל, פִּנִּיתָ וגו׳, כָּסּוּ וגו׳, תְּשַׁלַּח וגו׳, לָמָּה עתה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ וְאָרוּהָ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ – יוונים וכותים2 [...]3, יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר [אדום שדומה]4 לחזיר פורש טלפיו וכו׳ (שוח״ט)5: וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה. אומה אחרת היא, או יוון [או כדומה]6 כי לא רומיים [בלבד] התחילו לרדות בנו:
1. במקום מחיקה, וצ״ל ׳אדום׳.
2. ראה מש״כ בזכריה (ט ח) ׳וחניתי לביתי – להגין על ביתי מצבא אלכסנדר, ומעובר ומשב – שהם הכותיים שביקשו להחריבו בהלשנותם׳. ונקראו הכותים ׳עובר ושב׳, וכן כאן נקראו כולם ׳עוברי דרך׳, ע״פ מש״כ בזכריה (ז יד) עה״פ ׳ואסערם על כל הגוים אשר לא ידעום והארץ נשמה אחריהם מעובר ומשב׳, ופירש שם: ׳והארץ נשמה אחריהם – כאמרו (ויקרא כ״ו:ל״ב) והשימותי אני את הארץ׳. כלומר, שתהא שוממה מיושביה וגם הגויים שיהיו בה לא יצליחו בה, כדברי הרמב״ן (שמות כ״ו:ט״ז) ׳היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצינו מקבלת את אויבינו׳, ולכן הגויים לא יוכלו לקבוע מקומם בארץ השוממה ויישארו בגדר ׳עובר ושב׳.
3. מחיקה מכוונת, כמראה ׳רומיים׳.
4. מחיקה מכוונת.
5. ובב״ר (סה א): ׳ויהי בן ארבעים שנה, הה״ד יכרסמנה חזיר מיער וכו׳, למה הוא מושלה בחזיר, אלא מה חזיר הזה בשעה שהוא רובץ הוא מפשיט את טלפיו כלומר שאני טהור – כך מלכות הזאת הרשעה גוזלת וחומסת נראית כאילו מצעת את הבימה׳.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״להפרות״.
THOU DIDST CLEAR A PLACE BEFORE IT. You removed the stones – that is, the wicked.1
AND IT TOOK DEEP ROOT. Va-tashresh (and it took deep root) is a hiphil. It means, “to cause the root to be implanted.”2 However, when the stem of va-tashresh comes in the pi’el, then it means “to uproot.” Compare this to ve-shereshkha (and pluck thee out) (Psalms 52:7).
1. The seven Canaanite nations.
2. I have followed Filwarg’s reading. Filwarg reads le-hashrish rather than le-hafrish, as it is in the printed editions. In other words, va-tashresh sharashehah means, “and it implanted its roots.” Ha-Keter reads le-hafrot sharashehah – “to make fruitful her roots.”
פנית לפניה – את העובדי כוכבים ההם ושרשת שרשיה של ישראל ותמלא את הארץ ממנה.
(י-יא)פנית לפניה – אח״כ פנית גם העמים שסביב א״י למען תוכל הגפן להתפשט, בין בשרשיה מתחת ובין למעלה שתמלא ארץ, עד שהרים כסו צלה והענפים שלה נדמו לארזים היותר חזקים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
The mountains were covered with its shadow, and the mighty cedars with its boughs.
א. כׇּסּ֣וּ לגבי הקמץ הקטן ראו מ״ש <בקמץ חטף מפני דגשות הסמ״ך> ובהערה לדעת מקרא כאן: <׳כסו׳ בבניין פועל של שורש ׳כסי׳ עבר לנסתרים והכ״ף מנוקדת קמץ קטן תמורת קיבוץ, וכן: כלו תפילו דוד בן ישי (לעיל עב כ).> והשוו גם משלי כד,לא.
ב. אַֽרְזֵי־אֵֽל א=אַֽרֲזֵי־אֵֽל (חטף)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
The mountains of Jerusalem cover the shadow of the temple, and the academies, say the scholars, are strong,1which are likened to mighty cedars.
1. The academies... strong: translation uncertain.
וגטא אלג׳באל ט׳להא, ואגצאנהא אלארוז אלאליה.
והצל של הגפן [הנ״ל בפסוקים הקודמים] כסה את ההרים והענפים שלה [של הגפן] כסו את הארזים הקדמוניים [מרוב גובהם של ענפי גפן].
ארזי אל, הארזים העבותים והרעננים. ראה לעיל לו ז. וכך תרגם בבמדבר כא יט נחליאל ״ואד אלאלי״ וכתב הראב״ע בפירושו לויקרא טז ח אמר הגאון עזאזל שם הר ונקרא כן בעבור שהוא תקיף כי טעם זכר ״אל״ כטעם הררי אל יקותיאל. וכיוצא בזה כתב בספרו אמו״ד מאמר ג פ״י. וכ״כ מבשר הבבלי בשם רבינו כי תוספת ״אל״ לשם הדבר הוא לציון תוספת תוקף וחוזק.
ופירשתי למה פרצת גדריה, אל תפרוץ, לפי שאין השאלה אלא בקשת רחמים וסלוק צרה ואינה בקשת סבה לדבר שכבר עבר. ופירשתי וארוה, יקטפוה, כמו שאומרים הערבים ״רטב יגינו״, וזו מן המלים המשומשות במשנה אומרים מלוא האורה וסלו1.
1. שביעית פ״א מ״ב. וכתב רבינו בביאור ״שבעים מלים״ והוא ידוע בתלמוד אמרו בקונה שלשה אילנות שיש לו מלוא האורה וסלו (בבא בתרא פב ב) ודומה לזה נשים באות מאירות אותה (ישעיה כז יא) והוא משל שאפילו הנשים שהן חלשות ״יג׳נוהא״ אורות אותה. וכך תרגם בישעיה שם.
וענפיה – כמו ארזי אל, ארזים חזקים כלומר מלכים אדירים.
and its branches were great cedars Heb. ארזי אל, like strong cedars, i.e., mighty kings.
THE MOUNTAINS WERE COVERED WITH THE SHADOW. The word tzillah (its shadow) is missing a bet.1 On the other hand, it might be similar to the word bagged (garment) in and hath covered the naked with a garment (Ez. 18:7).2 Scripture is being poetic.
Arze el (mighty ceders) is similar to harere el (mighty mountains) (Psalms 36:7).3
1. Tzillah should be read as if it were written be-tzillah. Our clause literally reads, The mountains were covered its shadow (tzillah).” If we place a bet before tzillah, our clause reads, “The mountains were covered with its shadow (be-tzillah).”
2. The word bagged in Ez. 18:7 is lacking a bet. The verse literally reads, And hath covered the naked a garment. If we place a bet before the word bagged, then the verse reads, “and hath covered the naked with a garment.” Ibn Ezra’s point is that in Hebrew poetry the preposition is occasionally omitted, as in our verse and in Ez 18:7.
3. El also had the meaning of “God.” Thus, arze el could conceivably be rendered “cedars of God.” Hence, Ibn Ezra points out that el here has the meaning of “mighty.” The same applies to Ps. 36:7.
כסו הרים צלה – כמו בצלה, וכן הנמצא בית י״י (מלכים ב י״ב:י״א).
וענפיה ארזי אל – כמו הארזים הגבוהים מאד, לפיכך קראם: ארזי אל. וכן כהררי אל (תהלים ל״ו:ז׳), כי כל דבר שרוצה להגדיל סומך אותו לאל, וכן עיר גדולה לאלהים (יונה ג׳:ג׳), שלהבתיה (שיר השירים ח׳:ו׳).
You made branches grow, you sent out her pupils to the Great Sea, and her children to the river Euphrates.
ומדת עריקהא אלי אלבחר, ופראכ׳הא אלי אלנהר.
ונתת לשורשים להתפשט עד חוף הים ואת החוטים שיש ליד השורשים הגיעו עד הנהר.
תשלח, ושלחה שרשיה עד הים ואל נהר יונקותיה.תרגם קציריה ״ערוק״ שרשים וכן תרגם באיוב יד ט ועשה קציר. וחרגם יונקותיה ״פראך״ ׳ והם הנצרים הקטנים הצומחים משרשי האילנות.
ב. כן בכ״י ס״פ (וכן גם לעיל תהלים ע״ב:ח׳). בפסוק: ועד.
ג. כן בכ״י ס״פ, ובכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: עד.
תשלח – עד ים – באורך מים סוף ועד ים פלשתים (שמות כ״ג:ל״א).
ואל נהר – נהר פרת ברוחב.
יונקותיה – הסעיפים הם הקטנים הדומים ליונקים. ויתכן להיות טעם ההרים והארזים שהיו ישראל ההרים הגבוהים והיערות.
SHE SENT OUT HER BRANCHES UNTO THE SEA. The psalmist speaks of the length of Israel.1 It stretches from the Sea of Reeds to the Sea of the Philistines.2
UNTO THE RIVER. The Euphrates. This refers to the width.3
HER BRANCHES. Yonekoteha (her branches) means her young branches. The young branches are called yonekot4 because they that are similar to nurslings.
The mountains (verse 11) and cedars (ibid.) probably refer to the high mountains and forests that were [in the Land of] Israel.5
1. South to north.
2. See Exodus 23:31.
3. This verse speaks of the width of Israel, west to east.
4. Yonekot means nurselings,
5. she-hayu be-yisra’el (that were in Israel) – Filwarg. In Mikra’ot Gedolot’s edition of Ibn Ezra this refers to Israel as the high mountains and forests.
תשלח קציריה – כל כך גדלה עד ששלחה קציריה עד ים.
והקצירים – הם הענפים הקשים. ויונקותיה – הם הענפים הרכים בני שנתם.
ופירוש עד ים – עד ים פלשתים והוא ארך ארץ ישראל.
ואל נהר – נהר פרת והוא רחבה של ארץ ישראל. כמו שכתוב: ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עדא הנהר (שמות כ״ג:ל״א), וכן כתוב: ומן הנהר נהר פרת עד הים האחרון יהיה גבולכם (דברים י״א:כ״ד).
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, וכן בפסוק. בכ״י פריס 207: ״ועד״.
Why have you attacked her walls? and [now] all those who pass on the way are pruning her.
לא תת׳גר ג׳דארהא, פיג׳נוהא מארהֵ אלטרק.
אם כך אל תפרוץ בה [בגפן] פרצות. וכך יקטפו אותה עוברי אורח.
למה, אל תפרוץ נדריה כי אז יארוה עוברי דרך.
ופסרת למה פרצת גדריה.
לא תת׳גר, לאן אלמסאלה אנמא הי רחמה ואסתדפאע בלא ליס הי ען תעליל כ׳בר מצ׳י.
ופסרת וארוה, יג׳נוהא, כמא תקול אלערב רטב יג׳נו, והד׳ה מן אלאלפאט׳ אלמסתפאצ׳ה פי אלמשנה אד׳ יקולון מלא האורה וסלו.
למה – עתה פרצת גדריה – של אותה הכרם.
וארוה כל עוברי דרך – ליקטוה כל הבא, כמו: אריתי מורי (שיר השירים ה׳:א׳), וכן בלשון משנה: כמלא אורה וסלו.
Why now?
have You breached its fences of that vineyard?
so that all wayfarers have plucked its fruit וארוה. All who came plucked it, as: "I gathered (אריתי) my myrrh with my spices" (Shir HaShirim 5:1). Similarly, in the language of the Mishnah (Mishna Sheviit 1:2): "as much space as is required by a picker (אורה) and his basket."
א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896 חסר: ״נשים באות״.
WHY HAST THOU BROKEN DOWN HER FENCES. Paratzta gedereha (hast Thou broken down her fences) is similar to parotz gedero (break down the fence thereof) (Isaiah 5:5).
PLUCK HER Ve-aruhah (and pluck her) is similar to the word ariti (I have gathered) in ariti mori (I have gathered my myrrh) (Song of Sol. 5:1). Ariti means “I plucked.” This is similar to me’irot otah (pick it) (Isaiah 27:11).1
1. Translated literally.
למה פרצת – שסלקת שמירתך מהם ולקטוה כל עוברי דרך – כמו שכתוב: והסתרתי פני מהם והיה לאכל (דברים ל״א:י״ז).
למה פרצת גדריה. להגלותה משם1:
1. שסילקת שמירתך מהם ולקטוה כל עוברי דרך, כמו שכתוב (שם לא, יז): והסתרתי פני מהם והיה לאכול (רד״ק).
למה – עתה למה תחשב לאויב ופרצת גדריה וכל עוברי דרך מלקטים פריה ר״ל למה נתתם להפקר לכל.
וארוה – לקטוה.
(יג-יד)למה פרצת גדריה – כמ״ש פרץ גדרו והיה למרמס (ישעיהו ה׳) עד שתחלה ארוה כל עוברי דרך – שארו ולקטו הפירות, ואח״כ יכרסמנה חזיר מיער שבאו מחריבי ארצות נ״נ ושריו וקלקלו את הגפן לגמרי.
The boar from the forest will root her up, and the wild cock will be sustained by her.
יכרסמנה חזיר מיער – זה המלך. וזיז שדי ירענה זה איסרטקולין. דבר אחר יכרסמנה חזיר מיער העי״ן תלויה. אם זכית מיאור. מה דגים שביאור אין עין הרע שולטת בהן שנאמר (בראשית מ״ח:ט״ז) וידגו לרוב. כך ישראל. ואם לאו מיער. מן חזירתא דחורשא. כיוצא בדבר אתה אומר (ישעיהו כ״א:א׳) משא מדבר ים. אם ים למה מדבר ואם מדבר למה ים. אלא אם זכיתם הרי הם כחיות הים שהן עולות ליבשה מיד מתות. ואם לאו הרי הם כחיות מדבר. הוי מדבר ים. דבר אחר מדבר ים אלו העכו״ם שנמשלו כחיות הים. הדא הוא דכתיב (דניאל ז׳:ג׳) ארבע חיון רברבן סלקן מן ימא. ר׳ פנחס ור׳ חלקיה בשם ר׳ סימון אמר לא פירש נביא בשביל מלכות רביעית אלא משה ואסף. משה אמר (ויקרא י״א:ז׳) את החזיר כי מפריס פרסה הוא. מה החזיר פורס טלפיו כלומר ראו שאני טהור. כך עשו הרשע גונב וגוזל וחומס ומראה כאילו הם דינים של אמת. אסף אמר יכרסמנה חזיר מיער. רבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון אמרי מעשה היה בשלטון אחד שדן ביום אחד מכשפין ונואפים ורוצחין. ואמר לסנקליט שלו שלשתן עשיתי בלילה אחת. הוי יכרסמנה חזיר מיער.
יכרסמנה חזיר מיער – זה עשו הרשע. וזיז שדי ירענה – אלו המלכיות.
רמז תתל
יכרסמנה חזיר מיער – זה רומולוס, וזיז שדי ירענה זה האיסקראטורין. ד״א וזיז שדי זה וזה. ד״א חזיר מיער העי״ן תלויה אם זכיתם מיאור כשם שאין חיות הים שולטות ביבשה כם אין שולטין בך, ואם לאו מן יער מן חיותא דחורשא, כיוצא בו אתה אומר משה מדבר ים, אם ים למה מדבר ואם מדבר למה ים, אלא אם זכיתם הרי הם כחיות הים שכיון שעולות ליבשה מיד הם מתות ואם לאו הרי הם כחיות המדבר, ר׳ פנחס ור׳ חלקיה בשם ר׳ סימון כל הנביאים לא פרסמוה אלא שנים, אסף אמר יכרסמנה חזיר מיער ומשה אמר ואת החזיר כי מפריס פרסה היא, למה מושלה כחזיר, אלא מה חזיר זה בשעה שהוא רובץ הוא פושט טלפיו כלומר ראוני שאני טהור, כך אומה זו גוזלת וחומסת ונראית כאלו מצעת בימה. מעשה בשלטון אחד בקסרין שהיה הורג המנאפים והגנבים והמכשפים, ואמרו סנקליטין שלו שעשה שלשתן בלילה אחד, כך עשו כל ארבעים שנה צד נשי אנשים ומענה אותן, כיון שהגיע לארבעים שנה דמה עצמו לאביו, אמר אבא נשא אשה לארבעים שנה אף אני נושא למ׳ שנה, הה״ד ויהי עשו בן ארבעים שנה.
ויקרצ׳הא חתי אלכ׳נזיר אלברי, ווחש אלצחרא ירעאהא.
ואפילו חזירי היער [אם יהיה בגפן פירצה] אפילו הם יכרסמו אותה. וחיות השדה גם הם ירעו בה.
יכרסמנה, יכרסמנה אפילו חזיר היער וחיות השדה ירעוה. תרגם זיז ״וחש״ חיות השדה הפראיות, וכן תרגם לעיל נ יא.
וכך יכרסמנה, ישמידנה, היא מן המלים השמושיות בדברי האומה במסורת1 ולא הוכנסה למקרא עד כה.
1. אם כי אין בדברי חז״ל ״כרסם״ אלא ״קרסם״ פאה פ״ב מ״ז וכתב שם הרמב״ם בפירושו שהיא כמו כרסם. וראה גם מנחות עא ב וכ״כ רבינו בביאורו ל״שבעים מלים״ יכרסמנה פירושו ״יקרצ׳הא״ וכמו שאמרו במשנה... קרסמוה גמלים ועל דרך אי ההקפדה שבשמוש העברים שמחליפים את הקוף בכף וכמו שנאמר וכובע נחושת (שמואל א יז ה) ונאמר ונתן קובע נחשת (שם שם לה).
וכד׳אך יכרסמנה, יקרצ׳הא, הי מן אלאלפאט׳ פי כלאם אלאמה אלמנת׳ור לם תדכ׳ל פי אלקראן אלא ההנא.
יכרסמנה חזיר מיער – כמו שדה שכירסמוה נמלים בלשון משנה והוא לשון נתיקה.
מיער – העי״ן תלויה זכו ישראל הרי עֵשו אויבם כחית היאר שאין לה כח לעלות ביבשה ובזמן שהפורענות נגזר עליהם מתגבר כחית היער שהיא משחתת והורגת, וחזיר מיער זה עשו, דכתיב בה: אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה (דניאל ז׳:ז׳). ויש לו מקצת סמני טהרה, אף עשו יש לו זכות אבות.
וזיז שדי – כל רמש האדמה, ולשון זיז שהוא זז והולך.
ירענה – רועה עליה וענפיה ואוכלן.
The boar from the forest gnaws at it Heb. יכרסמנה, as: "A field that the ants have nibbled (קרסמוה)" (Peah 2:7), an expression of plucking out.
from the forest Heb. מיער. The "ayin" is suspended [as though it were written with an "aleph"]. If Israel is worthy, the enemies are like the beasts of the river, which have no strength to climb out upon the dry land; but when retribution is decreed upon them, he grows strong as the beast of the forest, which destroys and kills. The boar of the forest is Esau, as is written: "It devoured and broke in pieces and the rest it trampled with its feet" (Dan. 7:7). And it (the swine) has some signs of purity. Esau, too, has the merit of his fathers.
and the creeping things of the field Heb. זיז, all creeping things of the field. The expression זיז means anything that constantly moves from its place.
graze upon it Graze upon it and its branches and eat them.
וזיז שדי – עופות גדולים וקטנים.
יכרסמנה – מלה רבעיה, כמו: ירמסנה.
ויש אומרים: מלה מורכבת יכרת ממנה, כדרך: מלא כריסו מעדני (ירמיהו נ״א:ל״ד) וזה רחוק בעיני.
חזיר – חיה.
וזיז – עוף, והוא שם מין.
שדי – כמו שדה. והעד: יעלוז שדי וכל אשר בו (תהלים צ״ו:י״ב).
וטעם חזיר ועוף האומות הדומות לחיות ולעוף הדורס.
DOTH RAVAGE IT. Yekharsemennah (doth ravage it) comes from a four-letter root.1 It means the same as yirmesennah (she was trodden under foot) (2 Kings 9:33).2 Others say that yekharsemennah is a compound word. It is made up of the word yikkares3 (will fill its maw) and mi-mennah (with it).4 It is similar to he hath filled his maw (khereso) with my delicacies(Jer. 51:34). However, I believe this interpretation to be farfetched.
THE BOAR. Animals.5
THAT WHICH MOVETH. Ziv (that which moveth) means “birds.” Ziv is a collective name.6
FIELD. The word sadai (field) means the same as sadeh (field) (Gen. 25:27). Let the field (sadai) exult and all that is therein(Psalms 96:12) is proof.
Boar and birds refer to the nations, who are like animals and birds of prey.
1. Its root is kaf, resh, mem, samekh.
2. In other words, yekharsemennah means, “it will trample it.”
3. Yikkares comes from the root kaf, resh, samekh. The latter is the root of the word keres (stomach).
4. According to this interpretation, yekharsemennah means “it will ravage it.”
5. Literally, “an animal.” Ibn Ezra’s point is that our clause intends to say that animals of the field shall ravage the vineyard.
6. It does not refer to a specific type of bird.
יכרסמנה – תרגום ירושלמי כי יחסלנוא הארבה – ארי יקרסם יתה גובא, ובמשנה: שקרסמוה נמלים, ענין כריתה, והקו״ף והכ״ף ממוצא אחד.
חזיר מיער – העי״ן תלויה. ויש בו דרש: אם זכו ישראל: מיאר כשם שאין חזיר מים שולט ביבשה ומיאר שולט ביבשה, כך לא ישלטו בהם אויביהם. ואם לא: מיער – מן חיותא דחורשא.
וזיז שדי – שדי כמו שדה, וכן יעלוז שדי (תהלים צ״ו:י״ב).
וזיז – שם כלל לחיות המדבר. וחזיר וזיז משל על אמות העולם האוכלים את ישראל בכל פה.1
ובדרש: חזיר מיער – זה עשו הרשע. משה אמר: ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא (ויקרא י״א:ז׳) – מה החזיר הזה פושט טלפיו לומר כי טהור הוא כך עשו בונין להם דימסיאות ממה שהם חומסים וגוזלים, ודנים הגזלנים והחומסין לומר שהם דייני אמת. אמר ר׳ חלקיה בשם ר׳ סימון: מעשה היה בשלטון אחד שדן ביום אחד כשפנין ורצחנין ונואפין, ואמר לדוכוס שלו שלשתן עשיתי בלילה הזה, הויביכרסמה מיער. ואם חזיר מיער נאמר על עשו, וזיז שדי נאמר על ישמעאל, כי שני הגוים האלה מושלים בישראל.
ובדרש: וזיז שדי – אמר ר׳ יהודה בר׳ סימון: הזיז הזה עוף גדול הוא, ובשעה שהוא פורש כנפיו מכהה גלגל חמה. הדא היא דכתוב: המבינתך יאבר נץ יפרש כנפיו לתימן (איוב ל״ט:כ״ו). ולמה נקרא שמו זיז שיש בו מכל מיני טעמים מזה ומזה.
ב. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207: ״הויו״.
יכרסמנה חזיר. מלכות פרס1 שאינה הוגנת, כ׳חזיר׳ שאינו מוכן לטרוף ולכבוש2, ׳יכרסמנה׳ וישחיתנה בגזירות ביטול תורה ומצוות: וזיז שדי. מלכות ישמעאל וזולתה3: ירענה. אכלו שאר עמך ועורם בגזול אותם יום יום:
1. צ״ל אדום.
2. ׳הוגנת׳ היינו שאינה הגונה למלכות מרוב חולשתה, כי אין להם לא כתב ולא לשון׳. וראה פירוש ר״א מבלגנצי לזכריה (א ח) במראה האיש העומד בין ההדסים, שבו נמשלו ארבעה המלכויות בסוסים מצבעים שונים, וכתב שהסוסים הלבנים הם כנגד מלכות אדום החלשה מכולן, ואף שהיא חזקה, וכמבואר במחזה בדניאל, אין לה כח מצד עצמה, אלא מצד כל האומות שהצטרפו לאמונתה. וא״כ חולשתם עולה בקנה אחד עם זה שאין להם לא כתב ולא לשון, כי אין כוחם אלא מחמת שליטתם על עמים רבים המשתמשים בשפות שונות וכתבים שונים. וקרוב לרבינו מש״כ רש״י ׳וחזיר מיער הוא עמלק כמו דכתיב (בדניאל ז׳) אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה ויש לו (לחזיר) מקצת סימני טהרה אף עמלק יש לו זכות אבות׳.
3. וזיז שדי, שֵׁם כלל לחיות המדבר, וחזיר וזיז משל על אומות העולם האוכלים את ישראל בכל פה... ואם חזיר מיער נאמר על עשו וזיז שדי נאמר על ישמעאל, כי שני הגוים האלה מושלים בישראל (רד״ק), ואולי לכן כמו ישמעאל שעל פני כל אחיו ישכון באהלי קדר, ועי׳.
מיער – העי״ן תלויה ויש בו דרש באגדת תילים. ויקרא רבה פ׳ י״ג ומדרש חזית פסוק כמעט שעברתי מהם ואבות דרבי נתן פ׳ ל״ג ועיין מ״ש בפ׳ צו קודם וישם עליו את החשן ובשופטים י״ח.
יכרסמנה – ענין כריתה וכליון כי יחסלנו הארבה (דברים כ״ח:ל״ח) תרגמו ירושלמי ארי יקרסם יתיה גובא ובמשנה שדה שקרסמוה נמלים (משנה פאה ב׳) והקו״ף והכ״ף מתחלפים כי הם ממוצא אחד.
God Sabaoth, turn now, look from heaven, and see, and remember this vine in mercy.
(טו-טז)אלהים צבאות שוב נא הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת וכנה אשר נטעה ימינך – ר״נ בשם ר׳ יעקב דקסרין אמר אותו שאמר לאברהם (בראשית י״ח:י׳) שוב אשוב אליך. תהי ידך על איש שאמרת (שם ט״ו:ה׳) הבט נא השמימה. וראה ופקוד (שם כ״א:א׳) וה׳ פקד את שרה. שרופה באש כסוחה. ר׳ שילה ורבנן חד אמר שרופה כסוחה. ואחרינא אמר אינו אומר עקורה אלא כסוחה וכל דבר שנכסח מחליף. וכנה אשר נטע ימינך. תהי ידך על איש ימינך. תהי ידך מגנת על איש ימינך. רבי יצחק אמר תהי ידך מצויה להפרע מעשו הרשע אותה שבועה שנשבעת לו בימינך שנאמר (בראשית כ״ז:ל״ט) משמני הארץ יהיה מושבך. על בן אמצת לך ולא נסוג ממך שנאמר (שמואל א י״ב:כ״ב) לא יטוש ה׳ את עמו. ה׳ אלהים צבאות השיבני. אמר ר׳ יוחנן אנו אין לנו אלא הארת פניך הושיענו ונושע.
אלהים צבאות שוב נא וגו׳ – ר׳ מנחמא ורב נחמן בשם ר׳ עקיבא דקסרין פקוד מה שאמרת לשרה וה׳ פקד את שרה.
יא אללה רב אלג׳יוש תוב עלינא, אטלע מן אלסמא ואנט׳ר לנא, ואד׳כר הד׳א אלג׳פן.
ה׳! אלוהי הצבאות! תקבל תשובתינו ותשקיף משמים ותשמור לנו את הגפן הזאת.
ופקד גפן זאת – ישראל.
אלהים – שוב נא – עתה, כמו: הנה נא זקנתי (בראשית כ״ז:ב׳), אוי נא לנו (איכה ה׳:ט״ז). והכלל: כן פירוש כל נא שבמקרא, והוא בלשון ערבי הפוך, אין נופל על זמן עומד.
ובעבור שהזכיר צבאות אמר משמים.
וטעם זאת – כי זאת היא בעצמה שהסעת ממצרים.
O GOD OF HOSTS, RETURN, WE BESEECH THEE. The word na (we beseech Thee) means “now.” Compare this to Behold now (na), I am old(Gen. 27:2); and woe now (na) unto us(Lam. 5:16). The general rule is that the word na means “now” in all places in scripture. It is the reverse in Arabic. En1 means now [in Arabic].2
Since scripture reads Hosts, it goes on to say from heaven.3
The meaning of this vine is, “This is the very vine that You plucked from Egypt (verse 9).”
1. En is na spelled in reverse.
2. Literally, “en refers to present time.”
3. The Hosts are in heaven.
אלהים צבאות – פרשנוהו שהוא חסר הנסמך, כי צבאות אינו שם תאר לאל יתברך. והעד מקום הסמיכות י״י אלהי הצבאות. ופרושו: אלהי צבאות מעלה, כלומר כי במצותו הם הולכים ומושלים בעולם והוא אלהיהם, לא כדברי האומרים שהם אלהים. ומצאנו בדבר זה מחלקת בדברי רבותינו ז״ל: כי יש אומרים שהוא שם ואינו נמחק, ויש אומרים שאיננו שם ונמחק ולא נקרא צבאות אלא על שם צבאות ישראל.א
שוב נא – שוב עתה אלינו וראה בלחצינו.
הבט משמים – כלומר אף על פי שאתה גבוה ונישא ואנחנו שפלים, הבט אלינו. וכן כתוב: כי רם י״י ושפל יראה (תהלים קל״ח:ו׳), ואמר: מרום וקדוש אשכן ואת דכא ושפל רוח (ישעיהו נ״ז:ט״ו).
ופקוד גפן זאת – שלא ירמסוה עוד החזירים.
ובדרש: הבט משמים – הלא אתה אמרת לאברהם אבינו: הבט נא השמימה וספור הכוכבים (בראשית ט״ו:ה׳), הבט משמים.
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207: ״על שם י״י צבאות״.
הבט משמים [וראה ופקוד] גפן זאת. להצילה מגזירות האומות:
(טו-יז)אֱלֹהִים צְבָאוֹת וגו׳ וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת. לפחות בגלות אל תטשה ואל תעזבה מאכל לעוף השמים, ׳ופקוד׳ הכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ, [והוא] בית מקדשך, אשר זאת ה׳כנה׳, עַל בֵּן – בעבור הבן שאִמַּצְתָּה לָּךְ, והוא ישראל הנקרא ׳בן׳, עתה היא שְׂרֻפָה בָאֵשׁ כְּסוּחָה1, כי [בעוונות] בית ישראל – נשרף ונכסח2. ואמרו ׳אמצת לך׳ הוא על דרך ׳וישמן ישורון ויבעט׳ (דברים ל״ב:ט״ו)3: מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ יֹאבֵדוּ. החזיר מיער וזיז שדי4:
1. ׳כנה׳, שהיא בית המקדש, עתה היא שרופה, ולכן ׳שרופה׳ בלשון נקבה. וראה רד״ק.
2. בית המקדש. ובנדפס פירש ׳הבן אימצתה לך׳ על עשו בן יצחק שהחריב את בית המקדש.
3. שזה גרם לו לחטוא.
4. בנדפס הוסיף את ׳הבן׳, שלפירושו שם הוא עשו.
נא – עתה.
ופקד – ענין השגחה.
שוב נא – שוב עתה אלינו.
פקוד – השגיח על הגפן הזאת.
(טו-טז)הבט ופקד גפן זאת וכנה – שהגפן היה דרך לסמכו על עץ עב וזה נקרא כנה, ובעת שיתפשט ענפיו בגובה סומכים ומאמצים אותם אל בנין גבוה והוא עולה וגדל למעלה ראש, והעץ שנסמך עליו קורא כנה מלשון מכון ובנין, והבנין קורא בן – מבקש שיפקד את הגפן ואת הכנה והבנין, הגפן הם ישראל, והכנה הוא מלכות ב״ד, והבנין הוא המקדש.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
וכנה אשר נטעה ימינך – באיזה זכות העולם עומד, ר׳ אבא בר כהנא אומר בזכות מלכי בית דוד אשר הכינני, ר׳ לוי אמר בזכות התורה המכוננת בארון, ורבנן אמרין בזכות ישראל ותכונן את עמך ישראל לך עד עולם.
וחבלה גרסתהא בעזך, ואלגצן אלד׳י אידתה לך.
והשתיל שימינך נטעת אותה בעוז שלך. ואת הענף שאתה תמכת בו [שיהיה שלך].
וכנה, וזמורה אשר נטעת בעזך והענף אשר אמצת לך. תרגם כנה ״חבלה״ והוא שם מיוחד לזמורת עץ הגפן. וראה לעיל ב ז שם ביארתי כל שמושי ״בן״ לדעת רבינו. וראה גם במלון שבסוף הספר ושם נרשמו עשר צורות בשנוים.
ופירשתי ועל בן אמצת לך, ענף, כמו ילכו יונקותיו1 כנגד אמרו יונקותיה. ויהיה ענין השיבנו שלש פעמים, הראשון תשובה וכפרה, והשני שיבה אל הארץ ואל המקדש ולפיכך הסמיך לו אמרי ותטעיה וכן פנית לפניה ותשרש שרשיה, והשלישי שיבת השלטון והמלכות לפי שאמר לפניו איש ימינך.
And of the foundation that Your right hand has planted Which is founded and established, which Your right hand has planted, an expression of: "and restore you to your office (כנך)" (Bereshit 40:13).
and over the son You have strengthened for Yourself And over Esau, who was a beloved son to this father, who would call him, "my son." You strengthened the vine of Jacob for Yourself, as it is said: "and You will serve your brother" (Bereshit 27:40). Now it is...
וכנה אשר נטעה ימינך – וגנה, היא ישראל.
וכנה – הם ישראל. והעד: אמצת לך.
ועוד אשר נטעה ימינך – כמו ותטעה (תהלים פ׳:ט׳), ותהיה מלת ופקוד (תהלים פ׳:ט״ו) מושכת אחרת אף על פי שהוא בפסוק אחר, כמו: כי אמר גר הייתי (שמות י״ח:ג׳) עם כי אלהי אבי בעזרי (שמות י״ח:ד׳).
כנה – תואר לגנה או לגפן שהיא מכוננת.
ויש אומרים: כי הכ״ף תחת גימל ולא מצאנו שהתחלפו רק שי״ן בסי״ןא ואותיות אהו״י.
ויש אומרים: כי בכנה – היה ראוי להיותו, על דרך: רבה צבאך (שופטים ט׳:כ״ט).
ור׳ יהודה הלוי מנוחתו כבוד אמר: כי הנו״ן חסר דגש בהתחברות שנים נוני״ן, כמו: הללוהו מבנין הכבד הדגוש לשון ציווי.ב וככה אמר: וכן בן שמלת על לשון ציוויג כמו אל נא, צו את בני ישראל (במדבר כ״ח:ב׳), הפך יכרסמנה.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״בשי״ן״.
ב. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״ציוי״.
ג. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״ציוי״.
AND OF THE STOCK. The reference is to Israel, as And the branch that Thou madest strong for Thyself proves. Furthermore, which Thy hand hath planted is similar to and didst plant it (verse 9). In this case, the word u-fekod (and be mindful) (verse 15) does not only refer to gefen (vine) (verse 15), but also refers to the word ve-khannah (and of the stock), even though ve-khannah is in a different verse. It is like the word amar (he said) in ki amar ger hayyiti (for he said: “I have been a stranger”) (Ex:18:3), which is also to be placed before the phrase ki Elohe avi be-ezri (for the God of my father was my help) (Ibid. 18:4).1
STOCK. The word kannah (stock) [in ve-khannah] describes garden or vine (verse 15). It describes them as established.2
Some say that the kaf of kannah [in ve-khannah] is in place of a gimel.3 However, we do not find the gimel and kaf interchanging. We only find the sin and samekh or the letters alef, heh, vav, and yod to interchange.
Some say that ve-khannah (and of the stock) should have been vocalized ve-khanneh,4 like the word rabbeh (increase)5 in Increase thine army(Judg. 9:29).
Rabbi Judah Ha-Levi, whose rest is glorious, says that a dagesh is not placed in the nun when two nuns come together.6 Compare this to halleluhu (Praise Him) (Psalms 22:24) which is a an imperative in the pi’el, a form that receives a dagesh.7 He similarly says that the word al in [al] ben (branch)8 is [an imperative] like the word chal (entreat)9 in chal na (entreat now) (Kings I 13:6) and tzav (command)10 in tzav et bene Yisrael (command the children of Israel) (Num. 28:2). Our verse is the reverse of [the boar out of the wood] doth ravage it (verse14).11
The word ben means “a branch.” Compare this to Joseph is a fruitful branch (ben) (Gen. 49:22).
1. Ki Elohe avi be-ezri is to be read as if written: ki amar, Elohe avi be-ezri.
2. According to this interpretation, ve-khannah asher nate’ah yeminekha (and of the stock which Thy right hand hath planted) means, “And the established [shoot] which Thy right hand hath planted.”
3. In other words, kannah is a variant of ginnah (garden). According to this interpretation, our clause reads: “And the garden which Thy right hand hath planted.”
4. In other words, kannah is a pi’el imperative. It means “ establish.”
5. Rabbeh is a pi’el imperative.
6. Rabbi Judah Ha-Levi is is trying to explain why kannah, which is a pi’el imperative, does not have a dagesh in it. He thus shows that when two similar letters come together the dagesh is omitted. A dagesh in kannah would double the nun, and scripture – as in the case of halle-luhu – did not place a dagesh in it in order to simplify enunciation. See next note. However, it should be noted that in our versions of psalms, kannah has a dagesh. It apparently did not in Rabbi Judah Ha-Levi’s version of psalms.
7. However, halleluhu does not have a dagesh in it.
8. Rabbi Judah Ha-Levi says that al is an imperative, based on the root ayin, lamed, heh, meaning “to go up.” According to Rabbi Judah Ha-Levi, our verse reads: “and bring up (nurture) the branch that Thou madest strong for Thyself.”
9. This is according to Ha-Keter. It is an imperative from the root chet, lamed heh.
10. An imperative from the root, tzadi, vav, heh.
11. Verse 14 deals with a ravaged field. Our verse deals with a flourishing field.
וכנה – לפי מקומו: נטיעה.
ויש אומרים: כי הוא כמו וגנה בגימ״ל, כי הכ״ף והגימ״ל ממוצא אחד.
ויש לפרש: כנה – כמו מכון, והדגש תמורת הנח. והיא ירושלם או בית המקדש, כמו שכתוב: מכון לשבתך פעלת י״י (שמות ט״ו:י״ז).
(טז-יז)וכנה [אשר נטעה ימינך]. ׳ופקוד׳ כמו כן הר הבית1: ועל בן אמצתה לך שרופה באש כסוחה. ׳ופקוד׳ על אדום בנו של אברהם ויצחק אשר ׳אימצת לך׳, כאמרו (בראשית כה כג) ׳ולאום מלאום יאמץ׳2, ׳פקוד׳ עוון ה׳כנה׳ הנזכרת שהיא ׳שרופה באש׳ ושהיא ׳כסוחה׳ בכשיל וכילפות3: מגערת פניך יאבדו. ה׳חזיר׳ וה׳זיז שדי׳ וה׳בן׳ הנזכר4:
1. ׳מילת ופקוד מושכת אחרת׳ (אבע״ז), ׳ויש לפרש כנה כמו מכון, והוא ירושלים או בית המקדש, כמו שכתוב (שמות טו יז) ׳מכון לשבתך פעלת ה׳ ׳ (רד״ק). כמש״כ תטעמו בהר נחלת, וראה רבינו שם.
2. על אותו הבן של אברהם ויצחק ש׳אמצת׳, כלומר החזקת אותו, עשית אותו אמיץ וחזק יותר מישראל. וראה רש״י: ׳ועל בן אמצת לך - ועל עשו שהיה בן חביב לאביו שהיה קורא אותו בני אמצת גפן יעקב לך שנאמר ואת אחיך תעבוד׳.
3. לשה״כ לעיל (עד ו) ׳בכשיל וכילפות יהלמון, שלחו באש מקדשך׳, וכל העניין על אדום ראה רבינו שם, ולכן פקוד על עשו שהוא הבן שאימצת והחזקת עלינו את עוון הכנה – המקדש שהחריב. כסוחה לשון לא תזמור (ויקרא כ״ה) ת״א לא תכסח (רש״י). אבע״ז: ׳וראה שזאת הבן היא שרופה באש כסוחה והכנה והבן שתיהם אובדות מגערת פניך הפך והאר פניך׳.
4. קצ״ע כי יוצא שהחזיר והבן אחד הם, ואילו זיז שדי הוא ישמעאל.
שרופה – בלשון נקבה, כמו: פורת. וראה הכתוב למעלה ישרת גם כה, וכן הוא וראה שזאת הבן היא שרופה באש כסוחה.
והכנה והבן, שתיהם אובדות מגערת פניך, הפך והאר פניך.
IT IS BURNED. Serufah (burned) is a feminine.1 Compare this to porat (fruitful) in ben porat (a beautiful branch) (Gen. 49:22).2 The word u-re’eh (and behold) (verse 15), which is written above, also applies here. Our text is to be read as follows: “And see: this branch (verse 16) is burned with fire, it is cut down. The stock (verse 16) and the branch both perish at the rebuke of Thy countenance.” The aforementioned is the reverse of and cause Thy face to shine (verses 4 and 8).
1. Serufah describes ben (verse 17). Ben is a masculine. We would thus expect our text to read saruf.
2. Porat is a feminine. Nevertheless, it is paired with ben, a masculine.
שרפה באש – הבן, לשון נקבה, כמו בן פורת יוסף (בראשית מ״ט:כ״ב).
Let your hand be on the man to whom you have sworn with your right hand, on the son of man whom you made mighty for yourself.
תהי ידך על איש ימינך – זה אברהם. ועל בן אמצת לך, זה יצחק, ולא נסוג ממך זה יעקב שנאמר כי לא יטוש ה׳ את עמו וגו׳.
ואט׳הר עזך עלי אמר תחת ימינך, ועלי כ׳ליפה איידתה לך.
ותגלה את העוז שלך על בן אדם שהוא תחת מרותך ועל ענף שאתה תמכת בו שיהיה שלך.
תהי, וגלה עזך על איש שהוא תחת ימינך ועל מלך אמצתו לך.
ובן אדם, הוא משיח ה׳ יתהדר ויתרומם בתוך עמו.
ובן אדם כ׳ליפהֵ אללה עז וג׳ל פי קומה.
תהי ידך על איש ימינך – תשית מכותיך על עשו שהוא איש העומד להפרע ימינך ממנו.
ועל בן אדם – אשר אמצת לך להיות מושבו משמני הארץ.
May Your hand be upon the man of Your right hand Deliver Your blows upon the manviz. Esauwho is destined to receive retribution from Your right hand.
upon the son of man whom You strengthened for Yourself that his habitation should be the fat places of the earth.
תהי ידך – לרעה. וכן כל יד שבמקרא, כמו: תהי {נא} ידך בי (שמואל ב כ״ד:י״ז). תהי מכתך1על איש ימינך – זה עשו,2 איש שדה (בראשית כ״ה:כ״ז), שיימנת ואִמצת לך – על ישראל.
1. בדומה ברש״י.
2. בדומה ברש״י.
תהי – כל יד ואחריו בי״ת לגנאי: והיתה יד י״יא(שמואל א י״ב:ט״ו) בהם, הנה יד י״י הויה במקנך (שמות ט׳:ג׳). ואם איננה בבי״ת היא לשבח: תהי ידך לעזרני (תהלים קי״ט:קע״ג), ויד י״י עלי חזקה (יחזקאל ג׳:י״ד), היתה עלי יד י״י (יחזקאל מ׳:א׳). וכן הוא תהי עזרתך על איש ימינך – פירש כי הכנה אשר נטעה ימינו, דרך משל. והנמשל הוא על ישראל או משיח בן אפרים.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 1870, מנטובה 13 חסר: ״י״י״.
LET THY HAND BE UPON. At all times when the word yad (hand) is followed by a bet, it has a negative connotation. Compare this to then the hand of (yad) the Lord be against them (ba-hem)1(Samuel I 12:15) and behold, the hand of (yad) the Lord is upon thy cattle(Exodus 9:3). However, when the word yad is not followed by a bet,2 it has a positive connotation. Compare this to Let Thy hand (yad) be ready to help me(Psalms 119:173), the hand (yad) of the Lord was strong upon me (Ez. 3:14), and the hand of (yad) the Lord was upon me (ibid. 37:1). The meaning of Let Thy hand be upon the man of Thy right hand is, “Let Your help be upon the man of Your right hand.” “The man of Your right hand” refers to “the stock which Thy right hand hath planted (verse16).” The aforesaid is a metaphor. It3 represents Israel or the Messiah of the house of Ephraim.
Scripture uses the phrase ben Adam (son of man) because it earlier employed the term ben (the branch).
1. Samuel I 12:15 reads ba-khem (against you). If our texts of Ibn Ezra are not based on a scribal error, then Ibn Ezra quoted from memory and erred.
2. As in our verse.
3. The stock or the vine.
תהי ידך – להגן עליו.
על איש ימינך – ישראל, כי בימינך ובזרועך הגדול קניתו מבית עבדים.
על בן אדם – כפל דבר.
אמצת לך – שאמצת אותו כבר לך, שהיה עמך ואתה לו לאלהים.
תהי ידך על איש ימינך. כאמרו (להלן קי א) ׳שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך׳: ועל בן אדם אמצת לך. המשיח, כאמרו (דניאל ז יג-יד) ׳עם ענני שמיא כבר אינש אתי [וגו׳], וליה יהיב שולטן׳1:
1. מפסוק זה דייק מש״כ בשיעורים ובכ״מ בנדפס ובישעיה שמשיח הוא בן עולם הבא ודו״ק.
תְּהִי יָדְךָ עַל אִישׁ יְמִינֶךָ. נחה בידך משיח צדקנו ׳איש ימינך׳ בכח1, אף על פי שהוא אולי לא היה חפץ להניח מדריגתו, שהוא בן העולם הבא, ולבוא בעולם הזה2: עַל בֶּן אָדָם אִמַּצְתָּ לָּךְ. שאז יעשה מבן העולם הבא – ׳בן אדם׳:
1. ׳כאמרו (תהלים ק״י:א׳) ׳שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך׳ ׳ (נדפס), ותהיה עליו ימינך – שתכריח אותו לגאול אותנו גם בכח נגד רצונו.
2. ראה להלן בהקדמת פרק ק״י, ומה שצויין שם.
תהי ידך – התי״ו בגעיא. ועיין מ״ש במשלי כ״ו.
תהי ידך – מעתה תהיה ידך להגן על איש שהושעת בימינך.
ועל בן וגו׳ – הוא כפל ענין במ״ש כי היא היא ועל ישראל יאמר.
ידך – מכת ידך.
תהי – ונגד כנת ימינו, יש עתה איש ימינו, שהוא האויב שבא ג״כ בכח ימין ה׳ שנתן הגבורה בידו להחריב ארצות, ונגד הבנין שאמץ לו לחזק הגפן, יש בן אדם שאמץ לו להחריב ולהשחית, מבקש תהי מכת ידך על איש ימינך – כאילו יד ה׳ השמאלית תכה את האיש שחזק בידו הימנית.
איש ימינך – בן אדם – שאול בן הימיני ובן אדם אמצתה לך – לשון נופל על לשון עם על בן אמצתה לך שלמעלה, ובאמת אומץ לב גדול הראה שאול בפעם ההיא, ואע״פי ששמע שימות הוא ובניו במלחמה לא נכנע לפני פלשתים ולא שלח מלאכיו אליהם לשלום ולא התחפש והתנכר, רק השליך נפשו מנגד לכבודו וכבוד עמו, יתברך זכרו לעד בפי על איש נלבב.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ולא נסוגא – כמו לא נשוב כי החולם והשֻרק מתחלפים, יקום אבי, ויקום לקול הצפור (קהלת י״ב:ד׳).
או יהיה מלת נסוג פועל עבר, כמו לשון יחיד, מגזרת נכונו ללצים שפטים (משלי י״ט:כ״ט). והטעם ישוב אל בן אדם (תהלים פ׳:י״ח) הנזכר למעלה, וכאשר תהי ידך לעזרו אז תחיינו כולנו.
א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896 חסר: ״נסוג״.
SO SHALL WE NOT TURN BACK. Ve-lo nasog (so shall we not turn back) is similar to lo nashuv1 (we will not return) (Num. 32:18), for the cholam and the shuruk interchange. Compare this to Let my father arise (yakum) (Gen. 27:31), and and one shall start up (ve-yakom) at the voice of a bird (Eccl. 12:4). On the other hand, nasog (shall we turn back) might be a verb in the perfect. It is a singular.2 It is related to the word nakhonu (are prepared)3 in Judgments are prepared for scorners(Prov. 19:29). [According to this interpretation,] Nasog refers back to the son of man who is mentioned earlier (verse 18).4
[QUICKEN THOU US.] When Your hand shall help him,5 then You will quicken us, all of us.
1. In other words, nasog is a first-person kal imperfect, meaning “we will turn back.” First-person kal imperfects from roots which have an ayin as their middle root letters are vocalized with a shuruk.
2. In this case, nasog is a nifal.
3. Nakhonu is a nifal perfect.
4. This interpretation renders our clause as, “He was not turned back from You.”
5. The man of Your right hand (verse 18).
ולא נסוג – לא נשוב אחור ממך, כלומר מעבודתך.
תחיינו – מתמותת הגלות.
ובשמך נקרא – כי אתה גואלינו.
ולא נסוג ממך. כאמרו (ישעיה נד י) ׳וברית שלומי לא תמוט׳: תחיינו. בתלמוד תורתך, כאמרו (דברים לב מז) ׳כי הוא חייכם׳: ובשמך נקרא. להודיעו לכל באי העולם, כאמרו (שמות יט ו) ׳ואתם תהיו לי ממלכת כהנים׳, וכאמרו (ישעיה סא ו) ׳ואתם כהני ה׳ תקראו׳:
ובזה האופן לֹא נָסוֹג מִמֶּךָּ, תְּחַיֵּנוּ אז בחיים השכליים – שהם החיים האמיתיים1, וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא, כי נדרוש ברבים מפלאותיך אלינו ויכולתך וטוביך2:
1. בנדפס: ׳תחיינו – בתלמוד תורתך, כאמרו (דברים ל״ב:מ״ז) כי הוא חייכם׳.
תחיינו – י״ס תחינו ביו״ד א׳ לבד ועיין לעיל סימן ע״א ולקמן סימן פ״ה.
נסוג – ענין החזרה לאחור כמו ונסוג מאחר אלהינו (ישעיהו נ״ט:י״ג).
ולא נסוג – לא נשוב אחור ממך.
תחיינו – ר״ל הוציאנו מן הגלות ונקרא אז בשמך להודות לך.
(יט-כ)ולא נסוג ממך – ואנחנו לא נסוג מאמונתך, רק תחיינו בכל משך זמן הצרות האלה למען בשמך נקרא – ונאמר ה׳ צבאות השיבנו – ויען התפלל עתה על בנין המקדש הזכיר שם הויה שאין מזכירים אותו רק במקדש.
ולא נסוג ממך – אם חטאנו לא נוסיף.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Hashem God of hosts, restore us; cause Your face to shine, and we shall be saved.
א. יְ֘הֹוָ֤הי֘״י֤ =א (מקום הצינורית כשיטתו)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןעודהכל
O LORD God Sabaoth, bring us back from exile; shine the splendor of your countenance upon us and we will be redeemed.
ה׳ אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה – אמר רבי יוחנן אין לנו אלא הארת פניך בלבד די לנו שנאמר האר פניך ונושעה.
אללהם יא רב אלג׳יוש כד׳אך פרדנא בנור וג׳הך ואגית׳נא.
ה׳! אלוהי הצבאות! באופן הזה תשיב אותנו באור הפנים שלך ותושיע אותנו.
ה׳, ה׳ אלהי הצבאות כך השיבנו באור פניך והושיענו.
י״י אלהים צבאות – כאן נאמרו שלש אזכרות, ובאמצעי שתי אזכרות, ובראשון אזכרה אחת, הכל לפי חוזק הגליות והצרה והגאולה.
O Lord God of Hosts Here are mentioned three holy names, yet in the middle case two names and in the first case one name. All this is according to the intensity of the exile, the trouble, and the redemption (which shall surely come).
י״י – וטעם להזכיר זה אז נזכור מה שהיינו מתפללים. והזכיר השם הנכבד בפסוק הזה השלישי בעבור ובשמך נקרא (תהלים פ׳:י״ט), שהוא השם הנכבד והנורא שהוא לנצח, כאשר פרשתי בספר השם.
O LORD, GOD OF HOSTS, RESTORE US. Scripture mentions this to indicate that we will then remember the prayers that we uttered.1 Scripture mentions God’s glorious name2 in this, the third verse, wherein the psalmist mentions Elohim tzeva’ot (God of Hosts),3 because [the previous verse concludes with] and we will call upon Thy name. Thy name refers to the Lord’s glorious and feared name,4 which, as I explained in The Book of the Name, is eternal.
1. The prayers that we prayed invoking Elohim tzeva’ot.
2. Scripture previously refers to God as Elohim tzeva’ot in verses 8 and 15. The psalmist refers to God in our verse as YHVH Elohim tzeva’ot. Hence Ibn Ezra’s comment.
ה׳. במידת רחמים על עמך: אלהים. לריב ריבם נגד כל הגוים: צבאות. שיפקוד על צבא המרום להסיר1 ממשלתם: השיבנו. לארצך: האר פניך. להביננו, כאמרו (ירמיה לא לב) ׳נתתי [את] תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה׳: וניוושעה. תשועת עולמים:
1. בדפו״ר ׳להעיר׳.
ה׳ אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ, וקבץ פזורינו מארבע כנפות הארץ: הָאֵר פָּנֶיךָ להביננו – וְנִוָּשֵׁעָה, כי תימלא הארץ דיעה את ה׳, ׳והיה הנכשל ביום ההוא כדויד׳ (זכריה י״ב:ח׳). ולא נאמר ׳והאר פניך׳ עם וי״ו החיבור, כי לא נצטרך כדי שנוושעה ל׳השיבנו׳ ו׳האר פניך׳ יחד, כי תספיק לתשועה הארת הפנים ומאירת העיניים1, אולם הקיבוץ גלויות יהיה קודם הארת הפנים, ואחר כך הארת הפנים, ואחר כך תשועת עולמים:
1. שאילו היה מאור פנים – היתה הישועה גם בלי קיבוץ גלויות.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.