One who seeks his own desire, separates himself and strips himself of all sound judgment.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לתאוה יבקש נפרד בכל תושיה יתגלע – דרש רבא לתאוה יבקש נפרד – זה לוט שנתאוה לבנותיו, נפרד דכתיב ויפרדו איש מעל אחיו, בכל תושיה יתגלע – שנתגלה קלונו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות דתנן עמוני ומואבי אסורים. ר׳ יודן דמן גליא ור׳ שמואל בר נחמני תרויהון משום ר׳ אליהועיני אין אנו יודעים אם לוט נתאוה לבנותיו או אם בנותיו נתאוו לו, ממה שכתיב לתאוה יבקש נפרד – הוי הוא נתאוה לבנותיו ולא בנותיו נתאוו לו, ר׳ תנחומא בר׳ חייא משום ר׳ אושעיא אין כל (שבת ושבת) [שנה ושנה] שאין קורין בו פרשתו של לוט מ״ט בכל תושיה יתגלע. א״ר חייא יתגלעו אין כתיב כאן אלא יתגלע האנשים נתרחקו והנשים נתקרבו.
אלמנפרד אנמא יטלב שהותה, פהו עלי כל פקה ילאג׳ג׳ך.
לתאוה, אין הנפרד מבקש אלא תאותו, והרי הוא בכל תושיה יתוכח עמך בעקשנות. בכל מקום מתרגם רבנו תושיה ״פקה״ פרטי תורת המצות והחוקים, פרט לאחת באיוב כו ג שתרגם ״פלספה״ פילוסופיה.
כוונתו באמרו נפרד החולקים והנפרדים מן האומה1, הודיע עליהם שאינם אלא מבקשים תאותם2, ואף אם תביא להם כל הוכחה וראיה יסרבו לך ויתוכחו עמך.
1. לכל סוגיהם ומיניהם כולל הצדוקים, והקראים בזמנ של רבנו, ועליהם נתכוון רבנו כאן.
2. כפרו במסורת חכמים כדי שיפרשו כרצונם יקילו במה שירצו ויחמירו במה שירצו. ובנבחר באמו״ד המאמר הראשון פ״ג מהדורתי עמ׳ עא פירש רבנו פסוק זה נגד המותכלמין הטוענים שאין ללמוד מאומה מן המציאות כי החושים טועים ומתעים. ושם במאמר העשירי פי״ב מהדורתי עמ׳ שי פירשו בכל שוטה הרואה עצמו יחיד בדורו או אף בדורות ובועט ומזלזל בדעת כל אדם.
יעני בקולה נפרד אלמכ׳אלפין ואלמנפרדין ען אלאמה, פאכ׳בר ענהם אנמא יטלבון שהותהם, ולו אורדת עליהם כל חג׳ה ודליל מאחכוך וכאברוך.
לתאוה יבקש נפרד – מי שנפרד מן הקב״ה שלא לשמר מצותיו לתאות לבו ויצרו הרע הוא רודף וסופו בכל תושיה יתגלע בין החכמים תגלה חרפתו.
ורבותינו פירשוהו (בבלי נזיר כ״ג:) בלוט שנפרד מאברהם על תאות לבו: ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן וגו׳ (בראשית י״ג:י״א) כל המקרא הזה על שם ניאוף נאמר, וסופו נתגלה קלונו בבתי כניסיות ומדרשות: לא יבא עמוני וגו׳ (דברים כ״ג:ד׳).
He who is separated seeks lust He who is separated from the Holy One, blessed be He, not keeping His precepts, pursues the lust of his heart and his evil inclination, and finally... in all sound wisdom, he is exposed Among the wise, his disgrace will be revealed. Our Sages expounded this as referring to Lot, who separated from Abraham because of the lust of his heart, as it is stated: "And Lot chose for himself the entire plain of the Jordan, etc." (Bereshit 13:11). This whole verse is stated concerning adultery. His end was that his shame was exposed in the synagogues and in the study halls, [when people read]: "Neither an Ammonite nor a Moabite may enter [the congregation of the Lord]" (Devarim 23:4).
(א-כד) {עיינו בשרידים שהוציא לאור פרופ׳ שמחה עמנואל, מגנזי אירופה ב (ירושלים, תשע״ט): 161–205}
לתאוה יבקש נפרד – מי שמבקש לילך אחרי תאותו ואינו נשמר מחט{א} הוא נפרד מן האל.
בכל תושיה יתגלע – כלומר הוא נפשט מכל חוזק וחכמה.
ויש מפרשים: בין כל החכמים תגלה חרפתו.
או יש לפרש כל חכמה הוגלעה ממנו, ואינו רוצה לשמוע אותה, אלא הולך אחר דעתו להשלים תאותו. ואין לאיש מתעה יותר מתאותו.
ויש מפרשים: תושיה – עצה, כלומר ימאס כל עצה שיתנו לו.
ויש מפרשים כאן: תושיה – לשון תשישות, כמו שאמרו ז״ל: למה נקרא תושיה שמתשת כחו של אדם. כלומר מי שאינו גבור לעמוד תאותו הוא נודע לכל כי הוא תש כח.
לתאוה יבקש נפרד בכל תושיה יתגלע – 1בא לדבר על התאוה ולגנות הנמשך אחריה ואמר כי המבקש תאות לבו והולך אחריה נפרד הוא מכל רע אשר לא יוכל איש לכלכל ולסבול מדות חברו אם ימשך אחרי חפצו ולא יבטל חפצו מפני חפץ חברו בדבר, למ״ד לתאוה נוסף כלמ״ד הרגו לאבנר (שמואל ב ג׳:ל׳), נאום הגבר לאיתיאל (משלי ל׳:א׳).
בכל תושיה יתגלע – הדבק בתאותו לא יבוש ולא יכלם עליה אף כי הוא מגונה מאוד כי מעוורת עיניו מראות הדופי והגנות הנמצא בה. על כן יתגלה עליה ויביענה בשפתיו בתוך כל אנשי תושיה והם אנשים חכמים וידועים. גם הכלם מהם לא ידע וכן כתוב: כי הלל רשע על תאות נפשו (תהלים י׳:ג׳).
תושיה – אנשי תושיה וכן ותושיה יראה שמך (מיכה ו׳:ט׳) איש תושיה. שבתך בתוך מרמה (ירמיהו ט׳:ה׳) אנשי מרמה.
בכל תושיה – בכל אנשי תושיה, וכן בקהל רב (תהלים כ״ב:כ״ו) – בתוך קהל רב.
ויש לפרש הפסוק הזה מעניין הפסוקים אשר לפניו ואשר לאחריו: המבקש לדבר תאוה ולא יבלום עדיו ואין מעצר לרוחו וידבר בכל אשר תאוה נפשו נפרד הוא מכל אח ומרעהו יפרד כי יחטא ואשם2 בדבריו לחבריו וכן אמרו ז״ל: כל המרבה דברים מביא חטא (משנה אבות א׳:י״ז). והשנית כי יהיו למשא רב דבריו וישנאו חברתו.
בכל תושיה – בכל חכמה יגלה דעתו אף על פי שלא למד חכמה. כי כן מדת המתאוים לדבר ולהשיב.
נפרד – הוא הכסיל, כי רעיו ירחקו ממנו, והטעם, כי הכסיל לא יחריש אבל ידבר תמיד ויתערב בכל חכמה שישמע מדברים בה, וסבת זה, כי הוא חפץ להתיפות לבד ולהראות לכל שהוא יודע, כמאמר ההמון: זה האיש מעורב, לכן סמך לו הבא אחריו.
לתאוה יבקש נפרד – אמר לתאוה, בסתם ובמוחלט, כלומר הראויה והנכונה באמת, הוא לתאות האמת והידיעה, והנה נפרד הוא השלם המתפרד ומתרחק מכל בני אדם, ויתבודד בעיון, לכן: בכל תשיה יתגלע. כלומר, יתפשט ויתאחז, והפך זה: לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו (משלי י״ח:ב׳), בשוקים וברחובות בקבוצי בני אדם.
לתאוה יבקש – מי שיבקש לגבול החקירה בדבר הנפרד והפשוט אשר אליו תעלה תאותו הנה הוא יתערב בהשגת כל נימוס מושכל אשר בדבר דבר כי זה דרך החקירה השלימה ר״ל להעלות הדבר אל יסודותיו והסבות הפשוטות אשר מהם היה או ירצה בזה מי שיבקשה בעבור תאותו הגופיות הנה אם יחקור במושכלות יתבלבל בכל מושכל ומושכל ואפי׳ באשר היה מהם קל ההבנה ויתערב לו הענין בזולתו מפני מיעוט חקירתו בדברים המושכלים ורב שקדו על התאוות הגופיות.
לתאוה – בגעיא הלמ״ד בספרי ספרד.
תושיה – כן נקראת התורה והוא מלשון יש כי ישנה לעולם ולא תשוב לאין כיתר הדברים.
יתגלע – כמו יתגלה בה״א.
לתאוה וגו׳ – ת״ח הנפרד לפרוש מן התורה כי יבקש ללכת אחר תאות הלב הנה בכל מקום שעוסקים בתורה תגלה חרפתו על כי מאז היה עמהם ופירש מהם.
לתאוה יבקש נפרד – מי שכבר נפרד מן התאוה ויבקש אותה, כגון הזקן והחולה שכבר נפרד מן התאוה והוא מבקש ועושה תחבולה שיתאוה תאוה, (ע״י סממנים וכדומה) הוא יתגלע בכל תושיה וחלושה (מלשון תשות כח) כי זה יחליש גופו בכל מיני תשות כח. ויל״פ עוד מי שנפרד מן התאוה (כמו הנזירים שהיו פורשים למדבריות במקום שאין אנשים) גברה תאותם עוד יותר מתוך שיבקשו את התאוה ולא נמצא אצלם, ובכל יש ונמצא שבא לפניהם תתגלע התאוה ביתר שאת.
לתאוה וגו׳ – הנפרד מבני אדם בדעותיו ומנהגו ואוהב ומבקש נפרדות זו כמו שמבקשים ורודפים אחר דבר תאוה.
בכל תושיה – ממקור יש, בכל דבר חכמת אמתית יתבזה (עיין מה שכתבתי למעלה י״ז:י״ד), כי ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו (למטה כ״ז:י״ז), וחכמה נקנית ג״כ מתוך קריאת ספרים, אבל יותר ויותר מדברי ריצוי ויכוח בין אדם לחבירו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
A fool has no delight in understanding, but only in revealing his own opinion.
א. כִּ֝֗י א=כִּ֝י (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לא יחפוץ – הכסיל אינו חפץ להטות אזנו לשמוע תבונה כי אם לעשות מה שיתגלה בלבו.
לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם וגו׳ – 1כאשר ידבר הכסיל בחכמה לא יחפוץ להבין ולדעת האמת כי אם להתפאר ולגלות לבו ועומק מחשבתו. על כן לא יאזין לדברי זולתו ולא יתישב עליהם וזאת תהיה לו לעדה כי2 לא יחפוץ בתבונה כי אם חפץ בה יקשיב לדברי חבריו ויתיישב בהם וישקלם במאוזני צדק למען יעמד על האמת כי ברוב הדעת ישלם המחקר.
לא יחפוץ – הנה הכסיל איננו חפץ בתבונה רק בעת שיתגלה לבו וחסרון דעתו כי אז לבד יחשוב שיהיה רב תבונה אך אחר זה לא יזדרז ללמידת החכמה.
בתבונה – להוסיף בינה על מה שבידו.
בהתגלות – להשמיע לרבים מעט חכמה שבידו להתפאר בה.
לא יחפוץ גו׳ – הנכון כרלב״ג.
כסיל – הוא נלוז מחקי החכמה מפני תאותו ואינו חפץ בדעת ותבונה, כמ״ש (א׳ ב׳) וכסילים ישנאו דעת (וכן י״ב כ״ג, י״ג ט״ו י״ח, י״ד ז׳, ט״ו ב׳, ז׳ י״ד, י״ז י׳).
לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו – יש הבדל בין הכסיל ובין האויל, שהאויל הוא המסתפק על חקי החכמה, ובכ״ז הוא חפץ בתבונה, שאם יוכל להבין הכל בתבונה עד שלא יסופק לו היה חפץ יותר, לא כן הכסיל שהוא יודע חקי החכמה ובלתי מסתפק, רק התאוה תאלצהו, ועי״כ חולק על החכמה, והוא לא יחפץ בתבונה כלל, רק בציורי התאוה המתגלים על הלב כי כפי ציורי לבבו המתגלים מעומק הנפש בין טוב בין רע יעשה, הגם שהתבונן שציוריו לא טובים.
בתבונה – להבין הדבר על בוריו.
בהתגלות לבו – שתתודע דעתו; ויש מפרשים יש איזה רגע שגם הכסיל עצמו מכיר גריעות דעתו וחפץ בתבונה, רק חפצו זה לא יאריך.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
When wickedness comes, contempt also comes, and with shame comes disgrace.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארשב״ם המשוחזררד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בבוא רשע בא גם בוז – פירוש: כשנולד עשו הרשע, מיד: ויהי רעב בארץ (בראשית כ״ו:א׳).
בוז – זהו הרעב, שנאמר: שופך בוז על נדיבים (תהלים ק״ז:מ׳). (עם החתימה ״רשב״ם״ בקובץ פירושים מר׳ אלעזר מגרמייזא בכ״י ישיבה אוניברסיטה 415)
בבוא רשע – הרשע שהוא בוחר בעבירות יבא הבזיון עמו, והוא הענש.
ועם קלון חרפה – ועם קלון הנאוף יבא לאדם חרפה.
פירוש אחר: בכל מקום שיבא הרשע יבאו עמו הבזיון והחרפה כי רעתו תגלה בכל מקום.
בבוא רשע בא גם בוז ועם קלון וגו׳ – דרך רשע לבוז כל אדם ובאה מלת גם לומר כי הרשע היה לו להכלם מרשעו ולא דיו כי לא יכלם אך יבוז לאחרים. ועם קלון ועם איש קלון חרפה וגדופין מלשון אל תיראו חרפת אנוש (ישעיהו נ״א:ז׳) כי איש נקלה ובזוי עם יחריף ויקלה כל אדם והודיענו במקום הזה כי שתי כתות יבוזו לכל אדם והם כת הרשעים וכת ההדיוטות ואנשים נקלים ואמרו ז״ל: איזהו מכובד המכבד את הבריות (משנה אבות ג׳:א׳).
ויש לפרש הפסוק הזה מענין הפסוקים אשר לפניו: בבא רשע – בבא בתוך הבאים לדבר בדברי מועצות ודעת בא גם בוז ולא די כי לא יקשיב לדברי זולתו ולא יחפוץ כי אם בהתגלות לבו אך גם יבוז לדבריהם והרשע רע יותר מן הכסיל כי פעמים יאמר רשע על רשע רע כמו ולרשע אמר אלהים וגו׳ (תהלים נ׳:ט״ז) תשב באחיך תדבר (תהלים נ׳:כ׳), וענין רשע רע יותר שהוא מזיק לבריות בגזל ובחמס ובלשון הרע ובדברי בזיון והשפלת כבוד הבריות.
ועם קלון חרפה – כמו תאר לאיש בעל הקלון, כאלו אמר: ועם איש קלון בא חרפה.
בבוא רשע – הנה בבא רשע בא עמו גם בוז כי מדרכו לבזות האנשים ועם הקלון והבוז שיש עמו מפני פעולותיו המגונות יחרף זולתו בדברים ההם בעינה כי במומו פוסל האנשים בקלונו בעצמו.
בבוא רשע – הגעיא בבי״ת.
ועם קלון – בגעיא הוא״ו בספרי ספרד.
בוז – בזיון.
בא גם בוז – כי דרכו לבזות בני אדם.
ועם קלון – עם אדם שיש בו קלון רב כי יביא עמו חרפה כי דרכו לחרף בקלונו ולפסול במומו.
בבוא רשע גו׳ – הנכון כר׳ משה קמחי.
בוז, קלון, חרפה – הבוז משתתף עם הלעג, רק שהבוז יהיה גם בלב, והקלון הוא הפך הכבוד, והנקלה מבוזה בעצמו והוא שופך עליו חרפה שגדול מבוז.
בבוא רשע בא גם בוז – ממדת הצדק לכבד כל אדם, ודרך הרשעה לבזות, כמ״ש ורשע יבאיש ויחפיר, שכל בני האדם מבוזים בעיניו, ואם ימצא קלון יביא עמו חרפה – קלון הוא הפך הכבוד, ודרך הרשע לבזות את הנכבדים ולחרף בחרפה את הנקלים.
קלון – איש ראוי לקלון.
חרפה – ובוז באים בודאי לרגלי הרשע והראוי לקלון.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארשב״ם המשוחזררד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The words of a man's mouth are like deep waters, a flowing brook, a source of wisdom.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מים עמוקים – האיש החכם ידבר דבריו עמוקים. ואחר שידעם האדם ימצאם דברי חכמה, כמו הנחל הנובע מן המעין שלא יכזבו מימיו.
מים עמוקים דברי פי איש וגו׳ – האיש אשר הוא נובע מקור חכמה כנחל דברי פיו כמים עמוקים אשר לא יגיע האדם לשתות מהם עד אשר יטרח וידלה אותם. כן לא יבין איש דברי החכם הנבון ולא יעמוד על דעתו זולתי בטורח ובמערכי לב להבין בהם. ובא להזהיר בני אדם בשמעם דברי חכם ונבון שלא ידמו בנפשם כי הבינו דבריו למשמע אזנם לבא עד תכונתם ולעמוד עד תכלית הבינה בהם מבלי התישב בהם והשב אותם אל הלב פעמיים שלוש ופעמים רבות יאריך החכם בדבריו לכלול בהם טעם יסלק מדבריו כל קושי ותשובה ולא יבין השומע עד אחרי המחשבה והעיון. ויתכן כי בא הענין הזה על מה שאמר: בבא רשע בא גם בוז (משלי י״ח:ג׳) כי הרשע יבוז לדברי המשכילים והוא לא הבין דבריהם.
מים עמוקים – הנה דברי פי איש חכם הם מים עמוקים שיקשה להגיע אל תכליתם וכן יקשה לעמוד על סוד דברי פי איש חכם כי הם כמו נחל שהוא נובע ותמשך הנביעה ממנו תמיד כן ימצאו מקור החכמה טבעת באלו הדברים וכל אשר ימצאו בהם הנה עדיין יש להם כח למצוה בהם יותר או יהיה רומז בזה אל הלב שהוא מבוע הדברים כן כל מה שיביע מהם ישאר בו כח להביע מהם יותר.
מים עמוקים וגו׳ – ר״ל דברי איש מיתר הדברים שאינם מחכמת התורה המה כמים עמוקים אשר הרוצה לשתות מהם יטריח לדלותם בכלי כי המים לא יבואו מעצמם אל פי השותה וכן יתר הדברים שאינם מחכמת התורה ע״כ מעצמו יטרח להבינם כי המה לא יסייעו לו אבל חכמת התורה היא כנחל הנובע אשר מעצמו ימשך אל פי השותה אם יתקרב לו וכן חכמת התורה תשכיל את העוסקים בה.
מים עמוקים, נחל – הנחל אינו בעומק, והמקור משם המים נובעים.
מים עמוקים דברי פי איש – מה שידבר אדם בדברי חכמה הוא דולה מים עמוקים, כי החכמה עמוקה מאד, וצפונה בעומק הנפש, ומן המקור עד ההוצאה לחוץ יש מרחק רב מעומק למעל, ובכ״ז מקור חכמה הוא כנחל נובע תמיד מבלי טורח כי החכמה טבועה בטבע הנפש ונובעת ומתפשטת מן הנפש יפוצו מעינותיו חוצה, רק טבע הגוף ויצרי הלב מעמיקים ומסתירים אותה, עד שהאדם שרוצה לדבר ולהציע דברי החכמה צריך לקשור חבל בחבל משיחה במשיחה עד יוציא המים מן העמוק וידלנה למעלה.
איש – כמו הלא איש אתה (שמואל א׳ כ״ו:ט״ו), אדם חשוב מדבר לפעמים דברים הנראים כזרים, רק צריך להתישב בדבריו להבין חכמה עמוקה שבהם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
To be partial to the faces of the wicked is not good, nor to deprive the innocent of justice.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ומחאבאהֵ אלט׳אלם לא כ׳יר פיהא, ולא מיל אלזכי פי אלחכם.
שאת, שאת פני הרשע אין בה טובה, ולא הטית הצדיק במשפט.
אין טוב בזה לשופט מפני שזה עוול, ולא לצדיק מפני שמפסידו, ולא לרשע לפי שעתרו על רשעו, ולא לאנשי העיר שזה נעשה ביניהם בגלל סלוק הברכות.
לא כ׳יר פיהא ללחאכם לג׳ורה, ולא ללזכי לכ׳סארתה, ולא ללט׳אלם למעונתה עלי אלט׳לם, ולא לאהל אלבלד אלמפעול ד׳לך פי מא בינהם לארתפאע אלברכאת.
שאת פני רשע לא טוב – כך פירשוהו רבותינו (בבלי יומא פ״ז.): לא טוב להם לרשעים שנושאין להם פנים בעולם הזה ונפרעים מהם לעולם הבא. טוב להטות צדיק במשפט – טוב להם לצדיקים שמכריעין להם כף מאזנים לחובה בעולם הזה ונפרעים מהם בחייהם וזוכים לעולם הבא.
ולפי פשוטו כמשמעו.
It is not good to be partial to the wicked As our Sages explained: It is not good for the wicked, that they are favored in this world and are requited in the next world.
to subvert the righteous in judgment It is good for the righteous that the scale is weighed down for them to make them guilty in this world, where they are requited during their lifetime, and they merit the world to come. Its simple meaning, however, is according to its apparent meaning.
שאת פני רשע לא טוב – על דבר אשר בא למעלה מדת השתיקה ואמר: גם אויל מחריש וגו׳ (משלי י״ז:כ״ח) אמר עתה כי לא טוב לשאת פני השופט הרשע מיראתו ולהחריש על דבריו כאשר יטה הצדיק במשפט ומעניין שכתוב למעלה: שוחד מחיק רשע יוקח (משלי י״ז:כ״ג) למדנו כי ענוש יענש השומע עוות הדין על השתיקה.
שאת פני רשע – הטעם כי אין ראוי לחכם למנוע מלומר האמת בעבור קצת כסילים, כי יהיה זה סבת הטות צדיק במשפט, ואמר החכם: ראוי למחזיק בחכמה ובצדק שלא יירא אדם, והנה קצת אלו המאמרים שנזכרו בסמוך כבר נזכרו לפנים, רצוני, האזהרה מהדבור, ושבח הדיבור הטוב, אבל זכר המניעה מהדבור הנה להיותה הצעה למַה שיבאר סכלות הסכל שרוצה לדבר בכל חכמה ואם אינו יודע, והיה יותר טוב לו להטות אוזן ליודעים, והנה יהיה דבורו סבה לבלתי הבינו דברי האומרים.
שאת פני רשע – הנה לא טוב לשאת פני רשע במשפט להטות משפט הצדיק כי יקרה אם יכבד האיש השופט לרשע במשפט ההוא יסתמו טענות הצדיק החולק עמו לחשבו כי דעת השופט קרובה אל שכנגדו.
שאת – הנושא פני הרשע לזכותו במשפט הנה כפולה חטאתו כי נשא פני הרשע והטה משפט הצדיק אשר שניהם לא טובים ומלת לא טוב חוזר למעלה ולמטה.
שאת פני רשע לא טוב להטות צדיק במשפט, שפתי כסיל יבואו בריב – כבר אמר גם ענוש לצדיק לא טוב, שהוא השאלה ששואלים בהנהגה למה ה׳ מעניש את הצדיק, ואמר ע״ז חושך אמריו יודע דעת גם אויל מחריש חכם יחשב, וצייר שהאויל יחריש ולא ישאל שאלה זאת לפעמים, כי האויל חולק על חקי החכמה מפני שמסתפק בהם ואינו רשע מפני תאותו, ולכן לפעמים יחריש ולא ישאל שאלות האלה שאין לו עליהם דבר ברור רק ספיקות, אבל הכסיל יודע חקי החכמה וחולק עליהם מפני כי אכפה עליו תאותו לחפש עלילות ברשע, ושפתיו יבואו בריב וישאל השאלות האלה שתיהן, על הצלחת הרשע, שואל שאת פני רשע לא טוב – למה ישא ה׳ פני הרשע ולא יענישנו, ומדוע דרך רשעים צלחה, וכן לא טוב להטות צדיק במשפט למה יביא ה׳ יסורים על הצדיק.
לא טוב – הפכו של טוב, רע גמור.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
A fool's lips come into strife, and his mouth invites beatings.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שפתי כסיל – הכסיל מתוך דבריו יבא לידי ריב כי ידבר דברי שטות.
ופיו למהלומות יקרא – כי יכוהו בני אדם על דבריו.
ויש מפרשים: שפתי כסיל יבאו בריב – כשיראה שני אנשים מריבים זה עם זה, הוא נכנס בדבריהם, ונוטה לצד האחד עד שיבאו להכות זה את זה.
או פירושו: שהוא יאמר דברים ביניהם שיבאו להכות זה את זה.
שפתי כסיל יבואו בריב – דרך בני אדם בהתוכחם כי יכעס איש על דברי חברו לפעמים אחרי התוכחת בהתעקשו על דבריו ולא יודה עליהם אך הכסיל כאשר יענה על דברי חבריו תחלת דברי פיהו1 דרך ריב ומחלוקת וכעס כי הרגיל שפתיו למדון. ויורה לשון יבואו כי שפתיו מלומדות לחלוק ולריב בלא מחשבה מוקדמת לדבריו.
ופיו למהלמות יקרא – לשון הכרזה וצעקה. וכן יקרא איש חסדו (משלי כ׳:ו׳), ושמן ימינו יקרא (משלי כ״ז:ט״ז). והענין יצעוק ויגביה קולו למהלמות החולק עמו ליגעו ולהלאותו. ולמדנו להזהר מהגביה הקול בתוכחת ובמחלוקת וכן כתוב: דברי חכמים בנחת נשמעים (קהלת ט׳:י״ז).
שפתי כסיל יבאו בריב – בעבור שאמר, שהחכם אינו ראוי למנוע האמת בעבור קצת סכלים השומעים, אמר כי יהיה כסיל, אם ידבר אתם קשות פן יהיה הזיקו.
שפתי כסיל יבאו בריב – ובמחלוקת כי אינו מדבר כי אם דברי קנטורין ופיו יקרא למהלומות והכאות חזקות שוברות את האדם.
יבאו בריב – הבי״ת רפה.
למהלמות – הלמ״ד בגעיא.
למהלומות – ענין הכאה המשברת כמו והלמה סיסרא (שופטים ה׳:כ״ו).
יבואו בריב – לא ידבר בנחת ובשלוה כ״א במריבה והרמת קול ופיו יקרא לעצמו הכאות גדולות המשברות כי בעבור אמרים כאלה יוכה מאנשים.
(ו-ז)שפתים, פה – כבר התבאר (למעלה י׳) שהשפתים מורים הדבור החיצוני ופיו הוא הדבור הפנימי, וע״כ מוסיף בפיו מהלומות, ומחתה על ריב ומוקש של השפתיים ומבואר בכל הספר שהכסיל גרוע מן האויל, האויל הוא מסתפק והכסיל יודע ומתכוין למרוד, וע״כ אמר למעלה (י״ז כ״ח) שהאויל יחריש משאלה זאת אבל הכסיל שפתיו יבואו בריב ולא יחריש ויאטום שפתיו.
שפתי כסיל יבואו בריב ופיו למהלומות יקרא – השפתים הם ידברו דבור החיצוני, והפה ידבר דבור הפנימי בחכמה, והכסיל כשישאל השאלה הזאת בשפתיו החיצונים כבר יבוא בריב נגד ההשגחה, וכשידבר בפיו ולפי עומק החכמה, יתגבר בריב עד להכאות ולמהלומות, וירצה לברר מזה שההנהגה היא נגד חקי החכמה.
יקרא – מביא בני אדם להלמו ולהכותו כאילו הוא בעצמו קורא למהלומות (למכות) שתבאנה עליו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
פי כסיל מחתה לו – א״ר שמעון בן חלפתא זה דור הפלגה שנאמר פן נפוץ על פני כל הארץ, וכתיב ויפץ י״י אותם. ד״א אלו דתן ואבירם דכתיב העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה, וכתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. ד״א זה פרעה דכתיב הבה נתחכמה לו פן ירבה, וכתיב וכאשר יענו אותו כן ירבה. ד״א אלו ארבעה שפתחו באף ואבדו באף.
ושפתיו מוקש נפשו – כי יחרף בני אדם וידבר עליהם רעות וינקש בהם.
או יש לפרש כי הכסיל ידבר דברים בלתי הגונים על בני אדם ומהם יבא לו שקר.
או ידבר דברים כנגד האל או יעיד שקרים על שום אדם והם מוקש נפשו כי תאבד נשמתו.
א. בכ״י וטיקן 89: ״שכר״.
פי כסיל מחתה לו – 1מחתה מורא ומגור מלשון: אל תחת מפניהם (ירמיהו א׳:י״ז) והענין כי הכסיל יירא את פיו כאשר יירא את אויביו כי אין פיו ברשותו כי למד שפתיו לדבר בלי עיון ומחשבה. יקרנו הנזק והמכשול בדבריו תמיד.
פי כסיל – דברי הכסיל הם מביאים חתת ושבר והם מוקש נפשו כי גורם רע לעצמו מצדדים רבי׳ כי בהם יחרחר ריב עם האנשים ויהיה זה סבה לו לרעות גדולות ומהם כי מצד סכלותו יחשוב הרבה פעמים לומר מה שהוא עוזר לו בהשפטו את רעהו ויהיה הענין בהפך ומהם כי הוא יגלה הדבר שיהיה ראוי שיסתיר ויהיה זה סבה לבלבול ריב בעניניו ובמבוקשיו.
פי כסיל מחתה לו ושפתיו מוקש נפשו – המחתה הוא השבר, והמוקש הוא קודם למחתה, ור״ל בשפתיו החיצונים יעשה לו מוקש שבו תלכד נפשו בפח יקוש ובפיו שהוא בדבור הפנימני בחכמה יגמור את המחתה, בשפתיו תוקש נפשו לבאר שחת, ובמה שיקרא בפיו יהיה מחתה גם לגופו, כי יענישנו ה׳ גם בעונש הגוף.
The words of a gossip are like dainty morsels: they go down into a person's innermost parts.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
דברי נרגן כמתלהמים – זה דור המדבר דכתיב ויהי העם כמתאוננים מבקשים תרעומות היאך לפרוש מאחרי המקום, וכן הוא אומר (צאו) [דעו] נא וראו כי מתאנה הוא לי, וכתיב כי תואנה הוא מבקש מפלשתים, וכה״א ותרגנו באהליכם, הם היו כמתלהמים אבל סכין ירדה מן השמים ובקעה בכריסן שנאמר והם ירדו חדרי בטן.
כלאם אלמחרץ׳ כאלמזאח, וקד וצל אלי כ׳דור אלקלב.
דברי, דברי המשחית כמתהלהלה, והם מגיעים אל חדרי הלב. נרגן ״מחרץ׳ ״ וראה לעיל טז כח. ומתלהם - מתלהלה, והוא הפולט דבריו כאלו כלאחר יד, והם דקירות. ובטן - הלב, וכן תרגם באיוב טו ב, טו לה, לב יח. ראה שם מהדורתי. ובהקדמתו לאמו״ד פ״ז כתב שזה הערה לאדם שאם ישמע דברי פקפוק או כפירה מאחד הכופרים יתן את הדבר אל לבו וידע לדחותם, שאם לא כן עשוים לחדור לתודעתו ולתת הכרתו ולהביך אותו, ע״ש.
כפי שרואים שהנרגן זורק את דבריו אם עשו רושם, ואם לאו הופך אותם לשחוק.
עלי אלמשאהד אן אלמחרץ׳ אנמא ילקי כלאמה פאן את׳ר בשי ואלא ג׳עלה מזאחא.
דברי נרגן – האדם האומר לשון הרע על חברו ודברי תרעומת, דבריו הם כמו הכאות היורדו{ת} עד עמקי הגוף.
דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן – 1נרגן הוא בעל התלונה שמתלונן תמיד על רעיו ויתפשם בדבריהם ובמעשיהם וידון בהם כי נתכוונו לקלונו ולנזקו ומתרעם עליהם והוא מלשון ותרגנו באהליכם (דברים א׳:כ״ז). והנה מתראים כאלו הם נעלבים ונרדפים והלומים והם ירדו חדרי בטן. דברי תלונת הנרגן נוגעים עד הנפש כי כאשר יזהר חברו בכל לבו להשמר מנזקו וקלונו יאשימהו חנם ויחטאהו בדבר ופעמים שנתכוון חברו לטובתו ולכבודו והוא ידון בהפך במעשיו ובדבריו, והנה הוא כמשיב רעה תחת טובה.
דברי נרגן כמתלהמים – פירשו המדקדק הגדול, מענין העלם והבלעה, והטעם, כי דברי הנרגן בקלות ובהבלעה, והם מגיעים בתכלית מן הרע ומן ההיזק. ולפי דעתי שהוא כמו הפוך.
דברי נרגן – דברי האיש הנרגן על לא דבר מעורר תלונות הן בדמיון האנשים שמראים עצמם מוכים ונשברים כדי שיחמלו עליהם שאר האנשים והנה אלו הדברים קשים מאד אל שכנגדו עד שהם יורדים אל חדרי בטנו ויתפעל לבו מהם התפעלות רב כי יקשה מאד לאדם שיאמרו לו שאמר או עשה דברים מגונים והוא יודע שאין הדבר אמת.
נרגן – מתלונן כמו ונרגן מפריד אלוף (משלי ט״ז:כ״ח).
כמתלהמים – ענין הכאה המשברת והוא הפוך מן הלום.
דברי נרגן – דברי מתלונן המה קשים כמכות המשברות ועוד הם יורדים חדרי בטן אבל המכות המה ממעל על הגוף ואחז בדרך מליצה כאומר הנה המכות אשר הם ממעל נוח לרפאותם משא״כ מכות בחדרי בטן וכן קשה לרפאות דברי המתלונן.
נרגן – הוא המתרעם תמיד.
מתלהמים ההתפעל מורה על המדומה נראה כאלו מוכה במהלומות.
דברי נרגן כמתלהמים – מן השאלה הזאת יעמוד נרגן, שגדרו מי שמתלונן תמיד על ה׳ שבראו לרעתו, ושהרעות בעולם הם רב מן הטובות, ושטוב לו שלא נברא, ובזה יתלונן תמיד על הנהגת ה׳ עמו כי עזבו אל המקרה, ודבריו כמתלהמים – כאילו ה׳ מכה אותו תמיד ועושה עמו רעות, והם ירדו חדרי בטן – ר״ל שהרעות ומהלומות האלה אינם חוצה לו רק נמצאים בחדרי בטנו ובמצפון מחשבותיו, שהוא בדמיונו דואג תמיד ומתלונן ומצייר לו שכל מה שיש לזולתו חסר לו, וכל טובות ה׳ כאילו הם רעות, כמשל העורים שהזכיר בחובת הלבבות, וכמ״ש במורה על כי האלהים עשה את האדם ישר, באופן שמקור הרעות הם בעצמו ובדמיונו, ודבריו בעצמם מכים ומהלימים אותו, לא מכות מבחוץ, שאם לא ירגן ימצא בהפך שהכל לטובה, והכל חסד וברכה וישמח בחלקו ונפשו תגיל בישועת ה׳, שה׳ ברא את האדם ישר והכין הכל לתועלתו.
כמתלהמים – לא ידענו בדיוק הוראת תיבה זו, ע״כ לא נוכל לפרש מקרא זה בבירור; געזעניוס אומר שענינה מאכל תאוה מגזרת לחם, וכמו מטעמים שאדם תאב לאכלם כן מנהג בני אדם לשמוע ברצון ל״הר שמדבר נרגן המתלונן על כל איש ועל כל דבר; החכם איצק אייכל מפרשו ע״פי לשון ערבי סם מר עטוף בדבר מתוק, והענין שוה למה שפירשנו לפי סברת געזעניוס, כסם הזה המתוק לחיך וברדתו חדרי בטן מוליד גיעול, כן ל״הר ינעם בתחלה לאוזן שומעו ואח״כ מביא עליו עצבון.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
One who is slack in his work is brother to him who is a master of destruction.
א. ה֝֗וּא א=ה֝וּא (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
ואלמסתרכ׳י איצ׳א פי צנאעתה, פהו אך׳ ללרג׳ל אלמפסדהא.
גם, וגם המתרפה במלאכתו אח הוא לאיש המפסידה. המפסיד את מלאכתו בפעל.
כי ההשחתה נעשת בשתי סבות, האחת שיעשה העושה את ההשחתה להדיא1, והרי הוא במלאכה כגון ההרס והשריפה והכריתה, והוא בדת עשיית העברה. והשנית שיזניח המזניח תקנת אותה הפעולה ותפסד מחמת כך, וזה במלאכה חוסר ההשגחה עליה ומעוט ההתמדה בה, כמאמר נחמיה למה תשבת המלאכה כאשר ארפה2. והוא בדת הזנחת המשמעת, כי מי שאינו עושה מה שנצטוה בו הרי עשה מה שהוזהר עליו והמרה שנאמר לא שמעת בקול ה׳3, לא לקחו מוסר4. כמו שמי שאינו עושה מה שהוזהר עליו הרי הוא עושה מה שנצטוה בו מן החדלון שנאמר אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו5. ולכן מי שעשה מה שמשחית מלאכת הדת והעולם הזה בזדון הרי הוא איש משחית, ומי שחדל מלעשות מה שמתקנם עד שנשחתו הרי הוא חבר לו, ולפיכך הקדים גם.
1. בפעל.
2. נחמיה ו ג.
3. דברים כח מה, כח סב. ורבנו מדייק שלא נאמר כי עשית את העברה, אלא העונש על אי קיום המצות.
4. ירמיה ז כח. ואפשר שצ״ל לא שמעו בקול ה׳ ולא לקחו מוסר, והכל פסוק אחד בירמיה, ולא מדובר על הפסוק בדברים.
5. תהלים קיט ג וכן כתב בספרו הנבחר באמו״ד המאמר הרביעי פ״ג מהדורתי עמ׳ קנו, וראה ירושלמי קדושין פ״א הל׳ ט הא כל היושב ולא עבר עברה נותנין לו שכר כעושה מצוה.
לאן אלפסאד יקע בסבבין, אחדהמא אן יפעל אלפאעל אלפסאד צראחא, פהו פי אלצנעה כאלהדם ואלחרק ואלתקטיע, והו פי אלדין ארתכאב אלכ׳טא.
ואלאכ׳ר אן יתרך אלתארך מצאלח ד׳לך אלפעל פינפסד לד׳לך, והד׳א פי אלצנעה קלהֵ אלתפקד להא וקלהֵ אלמואצ׳בה עליהא, כקול נחמיה למה תשבת המלאכה כאשר ארפה. והו פי אלדין תרך אלטאעאת, פמן לם יפעל מא אמר בה פקד פעל מא נהי ענה מן אלתכ׳לף כקולה לא שמעת בקול ה׳, לא לקחו מוסר, כמא אנה מן לם יפעל מא נהי ענה פקד פעל מא אמר בה מן אלתרך כקולה אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו. פמן פעל מא יפסד צנאעה אלדין ואלדניא מעתמדא פהו איש משחית, ומן תרך אן יפעל מא יצלחהמא חתי אנפסדא פהו צאחב לה, ולד׳לך קדם גם.
מתרפה במלאכתו – פורש מן התורה, והוא תלמיד חכמים.
לבעל משחית – לשטן.
Even one who is slack in his work If he is a Torah scholar who separated himself from the Torah.
גם מתרפה – המתרפה במלאכתו ואינו עוסק בה, הוא חבר לאיש משחית, כי זה ישחית מה שיש לו ויבא לידי עניות. וזה אינו רוצה לעשות מלאכתו ויצטרך לגנוב עבור פרנסתו או לחזר על הפתחים.
גם מתרפה במלאכתו אח הוא וגו׳ – בא להוכיח העצל המתרפה במלאכתו שלא יאמר כי אין עונש רק במתרפה במלאכת אחרים אך אם מתרפה במלאכת עצמו לא יהיה בו חטא ואמר על זה: אח הוא לבעל משחית כי יחשב המשחית ממון עצמו חוטא וכן כתיב: ולא תשחית את עצה (דברים כ׳:י״ט) ומבואר הענין הזה בדבריהם ז״ל. והנה המתרפה במלאכתו ומפסיד הריוח ומאבד טובה הרבה אח הוא לבעל משחית כי יחשוב בלבבו כמשחית ממון עצמו.
משחית – שם דבר וכן איש כלי משחיתו בידו (יחזקאל ט׳:א׳), ובאה מלת גם על מחשבת המתרפה במלאכתו שיחשוב כי אין חטא רק בהתרפות הנשכר במלאכת המשכיר וסמך הענין לענין הנרגן כי הם דברים שיחשבו העם עליהם כי אין בהם חטא. ויתכן כי ידבר הענין הזה במתרפה במלאכת החכמה והעבודה כי המשחית ימיו ושנותיו לא נופל הוא מאיש משחית ממון, כי בהרבה מקומות בספר הזה יגנה העצלה בענין החכמה והיראה.
ויש לפרש: גם במתרפה במלאכת הנרגן ויאמר בלבו אם אשקוד במלאכתו הלא יתרעם עלי כאשר אם אתרפה בה. אח הוא לבעל משחית – כי אין לו לאבד אמונתו מפני רוע מוסר הנרגן.
גם מתרפה במלאכתו – בעבור שגנה הנרגן שהוא בלי ספק בעל חריצות גדולה יגַנה עתה הקצה האחרון והוא העצלה והמתרפה במלאכתו.
גם מתרפה במלאכתו וג׳ – הנה בעל משחית, הוא המשחית קניניו בידים כאלו יאמר שהוא זורקם לים, ואמנם המתרפהא והמתעצל במלאכת עסקיו הנה אינו משחיתם בידים אבל הוא אח למשחית, כלומר, דומה לו מאד, ובמקום אחר כתוב: חבר הוא לאיש משחית (משלי כ״ח:כ״ד).
א. כן תיקן לאסט. בכ״י מינכן 265: ״המתרצה״.
גם מתרפה – גם מי שהוא מתעצל במלאכתו באי זו מלאכה שיתעסק בה הנה הוא חבר לבעל הפח שיציב משחית ללכוד האנשים וזה יהיה מצדדים כי בעל זאת המלאכה יסמוך על שיעשה מלאכתו באמונה ולא ירגיש במה שיתחדש לו מעצלות הפועל ההוא כמו שלא ירגיש בפח מי שנלכד בו עד הלכדו והשני כי אם עשה המלאכה לעצמו הנה עצלותו בו יסבב שלא ימצא לו טרפו ויצטרך להיות בעל משחית בעבור בקשת המזון והשלישי כי אם תהיה זאת המלאכה אשר לאדם במה שהוא אדם והוא השגת המושכלות הנה עצלותו בה תסבב שילכד השכל בפחי הגוף ובשחיתותיו, זהו ביאור מה שיראה לנו עתה בזאת הפרשה שהגבלנו ביאוריה, והנה התועלות המגיעות ממנה רבים ברבוי הענינים הנכללים בזה וזה מבואר מאד במאמר מאמר ממנה ואולם על דרך כלל הנה הקיף זה החלק על הרחקת הכסילות והרשע והעצלה והאולת והשקרות והמרמה והשנאה והקפדנות וריבוי הדברים שלא לצורך ותועלת וההצטער והיות בז לדבר ובלתי שומע עצה.
גם מתרפה – אפי׳ המתעצל במלאכת התורה ורפויה היא בידו הוא אח וחבר למי שמשחית את דברי התורה בדיעות כוזבות כי סופו יהיה כמוהו כאשר ישכח דברי התורה.
לבעל משחית – איש משחית (לקמן כ״ח כ״ד) כולל כל משחית, אבל בעל מורה על הקנין, ומורה שבנה והשחית וקלקל את מה שבנה.
גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית – מי שהוטל עליו לעשות מלאכה למלכות, ואחד בנה את הבנין והשחיתו, ואחד ישב ולא בנה כלל, עונש שניהם שוה, כי בין כך וכך לא בנו הבנין המוטל עליהם והמתרפה ולא עשה הוא אח ודומה עם בעל המלאכה (ר״ל שעשאה) והשחית, וכן אין הבדל בין מי שעשה מצות ועשה עבירה שמכבה מצוה והשחית, ובין היושב ואינו עושה כלל לא מצוה ולא עבירה, ששניהם לא עשו את המוטל עליהם. ויל״פ שנמשך למטה מגדול עז שם ה׳, שם ה׳ הוא המגדל אשר בונים בני אדם, וזה מלאכתם המוטל עליהם להגדיל שם ה׳ ולבנות מקדשו, ויש בונה ומשחית ויש בלתי בונה כלל, ושניהם ענשם שוה, וזה ג״כ תשובה על צדיק ורע לו הנזכר למעלה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
The name of Hashem is a strong tower; the righteous run to Him and are safe.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
דבר זה בעולם הזה בבחירת הצדיק, ולעולם הבא בגמול ה׳. והנחתו1 על המצב בעולם הזה לפי שלא אמר הר גבוה שם ה׳, ולא ארץ נשאת שם ה׳, אלא אמר מגדל עז שם ה׳, נתכוון למה שדרך בני אדם להתקינו הם, אמר למאמין דע כי ה׳ אף על פי שהוא משען הכל ביכלתו, לא יועילך אתה מאומה אלא אם תעשהו משענך בדעתך2, כמו שהמקום הגבוה מן הארץ והנישא שבהרים לא ישגבך מאויבך, אבל ישגבך מבצר שהתקנתו אתה לעצמך, וזה כעין אמרו אשרי הגבר אשר שם ה׳ מבטחו3. וכמו שאמרו חברי איוב לו ושית על עפר בצר, והיה שדי בצריך4, אמרו הנח את המבצרים לעפר דרך זלזול ובזיון ושים שדי בדעתך5 מבצרך. ואחר כך אמר לא יועיל הבטחון על ה׳ תועלת שלמה אלא למי שהוא צדיק, שהרי אמר בו ירוץ צדיק ונשגב, אבל מי שהוא כופר או רשע הרי דמיונו שהוא קרוב אל ה׳ עם העברות יותר חמור לענישתו, כמאמר הנביא ראשיה בשחד ישפטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו ועל ה׳ ישענו, ואחר כך אמר לכן בגללכם ציה שדה תחרש6. ואמרו ונשגב, ישמר וינצר בעולם. וענין אחר בהמשילו את הבטחון במגדל, לפי שהמגדל נזקקים לו בשעות הקשות ביותר והם עתות המלחמה כמו שנאמר באבימלך ומגדל עז היה בתוך העיר7, כך שם ה׳ במצב הקשה ביותר שיהיה האדם ישוגב בו שנאמר ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע8. והשגוב הוא מפני האויב כמאמר דוד ממתקוממי תשגבני9, ואמר עוד יענך ה׳ ביום צרה10. וכבר ידעת מה שאמר דוד לגלית אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בשם ה׳ צבאות11. וענין אחר בהמשילו למגדל, כי מי שנכנס למגדל דרכו לסגור בעדו את השערים, ואז לא יכיר שום מקום פרט לאותו המגדל, כך ראוי שינתק המאמין כל המשענים והבטחונות זולתי על ה׳ לבדו, ולפיכך הסמיך לו דוד ולא פנה אל רהבים ושטי כזב12. ולפי הבאור הזה אמר גם ישעיה לך עמי בא בחדריך וסגר דלתיך בעדך13, כי הבטחון על ה׳ נמשל בכל מקום14, לנוה ולמעון ולמגדל ולחדר ולסלע וכל הדומה לכך, אמר בנוה זה אלי ואנוהו15, אסתופף בצלו, ואמר במעון ה׳ מעון16, ואמר במגדל מגדל עז שם ה׳, ואמר בחדר לך עמי בא בחדריך17, ואמר בסלע ובהר ה׳ סלעי ומצודתי18, וכל הדומה לכך. ולפי האופנים הללו נמסר באומה כי שמו מקום19, ולפיכך אומרים כאשר הם מברכים המקום ברוך הוא20, כי זה כולל כל החלקים ותיאומו עם מצב העולם הבא, לפי שה׳ יתהדר ויתרומם הוא שהכל הולך אליו, והרי גמולו לצדיקים כמגדל בנוי ישכנו בו לבטח כאמרו בני עבדיך ישכנו21. וענשו על הרשעים כשבר ממגדל הנופל על כלי חרש ושוחקו22 שנאמר כפרץ נפל נבעה בחומה נשגבה אשר פתאם לפתע יבא שברה ושברה כשבר נבל יוצרים כתות23, וכמו שבארנו את זה במקומו.
1. הנחת פסוק זה.
2. ״אעתקאד״ תרגמתי דעה ולא ״אמונה״ כפי שרגילים התיבונים לתרגם, בהתאם להגדרת רבנו בהקדמת ספרו הנבחר באמו״ד ס״ד מהדורתי עמ׳ יא. והכוונה שתדעהו ידיעה יסודית מתוך חקירה והתחקות בפעליו במציאות.
3. תהלים מ, ה.
4. איוב כב כד-כה. וראה גם פירושו שם מהדורתי.
5. ״אעתקאד״ תרגמתי דעה ולא ״אמונה״ כפי שרגילים התיבונים לתרגם, בהתאם להגדרת רבנו בהקדמת ספרו הנבחר באמו״ד ס״ד מהדורתי עמ׳ יא. והכוונה שתדעהו ידיעה יסודית מתוך חקירה והתחקות בפעליו במציאות.
6. מיכה ג יא-יב.
7. שפטים ט נא.
8. ירמיה ל. ז.
9. תהלים נט ב.
10. שם כ, ב.
11. שמואל א יז מו.
12. תהלים מ, ה.
13. ישעיה כו כ.
14. בכל סוגי ״מקום״ שהם משגב ומבטח אי פעם.
15. שמות טו ב.
16. תהלים צ, א.
17. ישעיה כו כ.
18. שמואל ב כב ב. וחזר רבנו על כל הענין הזה בהרחבה בפירושו לתורה פרשת בשלח, הובאו דבריו בפי׳ ר׳ שמואל בן יצחק הספרדי בפירושו לשמואל ב כב, והבאתיו אני בפירושי רבנו מהדורתי עמ׳ קעה.
19. ראה פירוש רבנו לספר יצירה פ״ב מ״ג מהדורתי עמ׳ פ.
20. ראה סוכה לה ב. וכך נהגו חכמי תימן כאשר מברכים את מישהו אומרים המב״ה יחנך דעת, או: יתן לך כך וכך.
21. תהלים קב כט.
22. אפשר: וכותתו.
23. ישעיה ל יג-יד.
הד׳א אלקול עלי אלדניא באכ׳תיאר אלצאלח, ועלי אלאכ׳רה בג׳זא אללה. ותרכיבה עלי חאל אלדניא פאנה לם יקול הר גבוה שם ה׳, ולא ארץ נשאת שם ה׳, בל קאל מגדל עז שם ה׳, קצד מא סביל אלנאס יצלחונה הם, יקול ללמומן אעלם אן אללה עלי אנה מעתמד אלכל באלקדרה לא ינפעך שי אנת אלא אן תג׳עלה מעתמדך באלאעתקאד, כמא אן אלמרתפע מן אלארץ׳ ואלשאמך׳ מן אלג׳באל לא יחג׳בך ען עדווך, ואנמא יחג׳בך חצן אצלחתה אנת לנפסך, והד׳א נט׳יר קולה אשרי הגבר אשר שם ה׳ מבטחו, ועלי מא קאל אצחאב איוב לה ושית על עפר בצר והיה שדי בצריך, יקולון דע אלחצון אלי אלתראב הזוא ואזראא ואג׳על אלכאפי חצנך אעתקאדא. ת׳ם קאל לא ינפע אלנפע אלתאם אלתכלאן עלי אללה אלא למן כאן צאלחא, לאנה קאל בו ירוץ צדיק ונשגב, ואמא מן כאן כאפרא או פאסקא פתקדירה קרבה מן רבה באלמעאצי אוכד לעקובתה, כקול אלנבי ראשיה בשחד ישפטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו ועל ה׳ ישענו, תם קאל לכן בגללכם ציון שדה תחרש. וקולה ונשגב, ינצר ויצאן פי אלדניא, ומעני אכ׳ר פי תמת׳ילה אלתכלאן באלחצן, לאן אלחצן יחתאג׳ אליה פי אשד וקת והו וקת אלחרב כקולה פי אבימלך ומגדל עז היה בתוך העיר, כד׳לך אסם אללה פי אשד מא כאן עבדה ינצר בה כקולה ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע.
ואלשגוב יכון מן אלעדו כקול דוד ממתקוממי תשגבני, וקאל איצ׳א יענך ה׳ ביום צרה.
וקד עלמת מן קול דוד לגלית אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בשם ה׳ צבאות. ומעני אכ׳ר תמת׳ילה באלחצן, לאן מן דכ׳ל אלחצן סבילה אן יגלק עליה אלאבואב פלא יערף מכאנא סוי ד׳לך אלחצן, כד׳לך יג׳ב אן יקטע אלמומן ג׳מיע אלמואת׳יק ואלמתכלאת אלא מן ענד אללה פקט, ולד׳לך וצל בה דוד ולא פנה אל רהבים ושטי כזב. ועלי הד׳א אלתאויל קאל ישעיה איצ׳א לך עמי בא בחדריך וסגר דלתיך בעדך לאן אלאעתמאד עלי אללה ימת׳ל בכל מכאן, מן מאוי ומוטן וחצן וכ׳דר וכהף וג׳בל ומא אשבה ד׳לך, קאל פי אלמאוי זה אלי ואנוהו, אוי אליה, וקאל פי אלמוטן ה׳ מעון, וקאל פי אלחצן מגדל עז שם ה׳, וקאל פי אלכ׳דר לך עמי בא בחדריך, וקאל פי אלכהף ואלג׳בל ה׳ סלעי ומצודתי, ומא שאכל ד׳לך. ועלי הד׳ה אלפנון נקלת אלאמה אן אסמה מקום, ולד׳לך יקולון אד׳א הם דעו המקום ברוך הוא, אד׳ הד׳א אעם אלאקסאם.
ותאליפה מע חאל אלאכ׳רה, לאן אללה עז וג׳ל הו אלד׳י יציר אליה אלכל, פת׳ואבה ללצאלחין כחצן מבני יסכנונה ואת׳קין כקולה בני עבדיך ישכנו. ועקאבה עלי אלט׳אלמין כקטעה מן חצן תקע עלי אנא מן כ׳זף פתזחקה כקולה כפרץ נפל נבעה בחומה נשגבה אשר פתאם לפתע יבא שברה ושברה כשבר נבל יוצרים כתות, וכמא שרחנא הד׳א פי מוצ׳עה.
ונשגב – והוא מתחזק.
The name of the Lord is a tower of strength; the righteous runs into it and is strengthened Heb. ונשגב.
מגדל עז שם י״י – עתה יבאר שכר הבוטחים בי״י. ואומר: כי שמו הוא כמגדל עז שכל מי שישגב בו ימלט. ושלא יבטח על בשר ודם כי זרוע בשר ודם הוא הבל, כי היום הוא ומחר איננו. אבל עזר השם לא יחלש ולא ירפה, ולא יעזב את הבוטחים בשמו. ושמו הוא עצמו, והבוטח בו בלב שלם והנעוז בשמו בצדק ישגב.
מגדל עז שם י״י – יושע האדם מן הצרה בזכרו שם י״י ובהתפללו לפניו כן ירוץ בשמו.
ירוץ הצדיק – ויבטח בו ולא יירא מן המכשול על דרך מה שכתוב: ואם תרוץ לא תכשל (משלי ד׳:י״ב). ודרך משל כי כאשר ירוץ האדם לא ייטיב לראות אם יש מכשול בדרך. והענין כי האדם יזהר מלכת בדרך עד אשר ידע אם ילך לבטח עליה ואם יש מגור מסביב והצדיק נכון לבו בטוח בי״י (תהלים קי״ב:ז׳) כי לא תאונה אליו רעה ואם יפגע פגע ינצל ממנו. ונשגב נושע מכל צרה. וכן ובוטח בי״י ישוגב (משלי כ״ט:כ״ה), יענך י״י ביום צרה ישגבך (תהלים כ׳:ב׳). והזכיר כי הבוטח בי״י צדיק יאמר לו. כי הבטחון מן המדרגות העליונות במדת היראה. והשנית כי מי שיש לו עונות יש לו לפחד מעונותיו וכת׳ יראי י״י בטחו בי״י (תהלים קט״ו:י״א) כי ענין הבטחון ליראים על דרך אחת וליתר העם על דרך אחרת. וזה צריך ביאור מרווח.
ויש לפרש בו ירוץ צדיק בבטחון השם ית׳ ימצא כח בנפש הצדיק לרוץ ולא ילאה ר״ל כי יחליף כח לטרוח ולעבוד גם לילה גם יומם לפני השם ולא ילאה כי לבו בטוח בשם ויודע כי נאמן בעל מלאכתו לשלם שכר פעולתו על כן יהיו ימי העבודה בעיניו כימים אחדים.1
ונשגב – בבטחון בשם ית׳ ישגב מכל צרה כאשר כתוב: ובוטח בי״י ישוגב (משלי כ״ט:כ״ה). ועל דרך המשל הנזכר בזה אמר ישעיה ע״ה וקויי י״י יחליפו כח ירוצו ולא ייגעו (ישעיהו מ׳:ל״א). ביאור הענין2 יטרחו טורח יתר ולא ייגעו כי יש מצות צריכות טורח וזרוז והקדמה כפדיון שבויים והצלת נפשות. ילכו ולא ייעפו (ישעיהו מ׳:ל״א). יש מצות צריכות שקידה והתמדה גם לילה גם יומם כמו תלמוד תורה וקנין מדות היראה, ילכו מענין התהלך לפני (בראשית י״ז:א׳) ולא ייעפו ברב ההלוך והשקידה.
ויש לפרש עוד: בו ירוץ – מענין כי לא לקלים המרוץ (קהלת ט׳:י״א) וביאור הענין כי בשם ית׳ ימצא כח בנפש הצדיק לרוץ מפני הרודף אחריו ולא ישיגהו ונשגב ממנו.
מגדל עוז שם י״י – הנה שם י״י הוא מגדל עוז כי בו עוז לאדם ותוקף עד שלא ינצחהו שום דבר רע ובו יחסה מכל מזיק מחוץ כי הש״י אשר דבק בו יצילהו מפני דבקות השגחתו בו ודבקות האדם בו הוא מצד השגתו לפי מה שאפשר מנימוס הנמצאות המושכלות אל הש״י אשר שפע ממנו מציאותו בבריאתו העולם ובו הוא עומד תמיד כי הוא שמו על הצד שביארנו בספר מלחמות י״י והנה הצדיק ירוץ בדברים אשר יבקש מצד המשען אשר לו בשם ית׳ וימצא נעזר בש״י עד שכבר ימצא מתחזק מאד במה שבקש אותו יותר ממה שהיה מתחזק בו אם טרח הרבה לבקש הסבות הנאותות להגיע הדבר ההוא מזולת הבטחון בש״י והנה היה זה המאמר נאות עוד מצד המשל כי מדרך המרוצה שתחליש האדם והוא היה אומר שהצדיק עם היותו רץ בו נשגב ומתחזק וזהו האמת כמו שביארנו.
מגדל – משען שם ה׳ הוא כמגדל חזק ועוד יותר כי המתחזק במגדל הנה יושב בו כלוא ולא יפנה ללכת אנה ואנה אבל במשען שם ה׳ ירוץ הצדיק בכל מקום שירצה ומתחזק שם.
(י-יא)מגדל עז שם ה׳, הון עשיר קרית עזו – הנה שם ה׳ הוא המגדל עוז באמת, והצדיק שבצדקו יכונן המגדל הזה ירוץ בו – כי יעשה כל מעשיו לשם ה׳ ולתפארתו וגם נשגב בו מאויביו הנפשיים והגופנים, אבל העשיר יחשב הונו שהוא קרית עזו – והוא אצלו כחומה נשגבה – והוא נמצא רק במשכיתו – ר״ל בשכיית לבו ודמיונו היא חומה נשגבה, אבל לא יוכל לרוץ בחומה הזאת ולא להשגב בה, כי הוא רק דמיון לא אמתי, כי קניני העולם הם קנינים מדומים ורק במשכיות הדמיון יסודם.
שם ה׳ – ולא העושר.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The rich man's wealth is his strong city, like a high wall in his own imagination.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כמא אן מאל אלגני קריהֵ עזה, וכחצן מניע פי זכ׳רפתה.
הון, כמו שהון העשיר קרית עזו. והוא המשך הפסוק הקודם שם ה׳ מגדל עז לצדיק כמו שההון מגדל עוז לעשיר.
פסוק זה משוך עם הראשון, אמר כי שם ה׳ הון עשיר1. והוא נאמר גם על העולם הזה בדרך החיוב, שיהו בני אדם עושים רכושם ואוצרותיהם משמעתם לה׳, וכפי גמר שני הפסוקים שאמרו חברי איוב לו וכצור גחלים אופיר, וכסף תועפות לך2, אמר שים זהב אופיר בעיניך כצרורות הנחלים ושים שדי הוא רכושך הגלוי, נמצא כי שני החצאים הראשונים של הפסוקים מקבילים וחצאיהם האחרונים שקולים. ועל העולם הבא בגמול באושר התמידי שנאמר הנה שכרו אתו3, ואמר עוד מה רב טובך אשר צפנת ליראיך4.
1. אולי צ״ל כהון עשיר.
2. איוב כב כד-כה. והנוס׳ בכ״י ק, וכצור. וכ״ה בכל כ״י העתיקים באיוב, ראה שם מהדורתי.
3. ישעיה מ י.
4. תהלים לא כ.
הד׳א עאטף עלי אלפסוק אלאול יקול אן שם ה׳ הון עשיר.
וכחומה נשגבה – עשרו לו בחדרי משכיתו על שם שהבית נרצף ברצפה של אבנים הסוככין על הארץ קרוי אבן משכית.
and like a strong wall his wealth is to him in his chambers. Since the house is paved with a floor of stones that cover the earth, it is called אבן משכית, a covering stone.
הון עשיר קרית עזו – הממון הקנוי ביושר וביראת האל, כלומר שלא גזל ולא הטעה שום אדם במשאו ומתנו והתנהג עם הבריות ביושר, אותו העשר הוא לו כקרית עז לפני קורות הזמן, והוא שיבטח עם כל זה באל.
וכחומה – הוא כפל ענין במלות שונות.
במשכיתו – בחדרו. וקראו כן לפי שהבית הוא רצוף באבנים לנואי.
הון עשיר קרית עזו וכחומה וגו׳ – 1הנה הצדיק בוטח בשם ית׳ והעשיר בוטח בעשרו והונו בעיניו כחומה נשגבה בחדרי משכיתו אשר שם אוצר כספו וזהבו. או יהיה במשכיתו כמו במחשבתו מלשון משכיות לבב (תהלים ע״ג:ז׳). והנה הבטחון בשם ית׳ תשועה מן הצרה והבטחון בעושר סבת נפילה מן השלוה על כן כתוב אחריו: לפני שבר יגבה לב איש (משלי י״ח:י״ב). וכן כתיב: בוטח בעשרו הוא יפול (משלי י״א:כ״ח).
1. תחלת הפסוק הזה גם למעלה י׳:ט״ו.
הון עשיר קרית עֻזו – אחר שזכר מה שהוא מגדל עֺז על דרך האמת, יזכור עתה מה שהוא מגדל עֺז להמון הסכלים, ואם הוא משענת קנה רצוץ, כי תכליתו האבוד והשבר כאשר יבאר אחריו.
הון עשיר – הנה ההון הוא לעשיר כמו קרית עוז כי יבטח שיהיה לו לעוז לפי מחשבתו ולפי ראותו הנה ההון הוא לו כחומה נשגבה כי בהונו ירצה הבאים להזיק לו והנה ההבדל בין זה העוז והעוז הקודם הוא מבואר כי העוז הקודם הוא עוז במוחלט וזה העוז איננו עוז כי אם בדברים מה וגם בהם הוא סבת הרע כמו שזכר במה שקדם שהרש לא שמע גערה ולזה לא יהיה ההון עוז כי אם למחשבת בעל ההון לא לפי העניין בעצמו.
קרית – מלשון קריה ועיר.
במשכיתו – עניינו הרצוף ברצפת אבנים והוא מלשון סכך וכסוי כמו ואבן משכית (ויקרא כ״ו:א׳).
הון – העושר היא לו לקרית עוז כי לפעמים יתחזק בו לפדות נפשו ממות.
במשכיתו – האוצר אשר בחדרי משכיתו היא לו כחומה חזקה וכפל הדבר במ״ש.
במשכיתו – שכה, מורה על ציור הלב והדמיון, עמ״ש (ישעיהו ב׳) על שכיות החמדה.
במשכתו – במחשבתו, וישקף מתורגם ואיסתכי, יסכה ע״ש שסכתה ברוח הקודש (תלמוד בבלי מגילה י״ד).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
לפני, אחרי אשר יגבה לב האדם השבר, ואחרי הענוה הכבוד.
פסוק זה אף על פי שהפכנוהו בתרגום, הרי אפשר גם לבארו כמו שהוא, והוא שהחכם אמר כיון שנתברר כי גבה הלב מעונשו השבר, והעניו מגמולו הכבוד, הרי לפני השבר הגאון, ולפני הכבוד הענוה, כפי שידעת על שאול שהיה עניו וברח מן השררה שנאמר הנה הוא נחבא אל הכלים1 היאך בחרו ה׳, וכאשר הגיס רוחו ואמר הקים בני את עבדי2 וכיוצא בזה סולק.
1. שמואל א י כג.
2. שם כב יג. וגאותו היא שקרא לדוד עבדו.
הד׳א אלקול ועלי אנא קד עכסנאה באלתפסיר, פהו איצ׳א אד׳א עברה אלמעבר עלי נצה אתג׳ה, והו אן אלחכים קאל למא צח אן אלצלף מן עקובתה אלכסר, ואלכ׳שוע מן ג׳זאה אלכרם, כאן מקדמהֵ אלכסר אלצלף ומקדמהֵ אלכרם אלכ׳שוע, כמא עלמת מן שאול אן כאן כ׳אשעא והרב מן אלתרווס כקולה הנה הוא נחבא אל הכלים כיף אכ׳תארה אללה, וחין תעט׳ם וקאל הקים בני את עבדי ומא אשבה ד׳לך אזיל.
לפני שבר יגבה לב איש – מן הדברים השנואים לאל הוא גובה הלב, לפי שהוא מביא את האדם למרוד באלהיו, כי דומה לו שכל הצלחותיו יהיו לו מרוב שכלו וחכמתו וחריצותו, ועל כן יקצף השם עליו ומביא לו שבר.א
אבל הענו מזמן לו הקב״ה דבר שיכובד בו כמו שקרה ליוסף הצדיק, ואחר כך יגדיל מעלתו לפי שבטח בו.
א. בכ״י וטיקן 89: ״שכר״.
לפני שבר יגבה לב איש ולפני כבוד ענוה – כאשר כתוב: ושפל רוח יתמך כבוד (משלי כ״ט:כ״ג).
לפני שבר – הנה גובה הלב והגאוה הוא סבה אל השבר והשפלות והענוה הוא סבה אל הכבוד וזה מבואר במעט עיון מענין אלו התכונות.
ולפני כבוד – הכ״ף רפויה.
יגבה לב – כי המקום מגדלו בעבור יגבה לבו למען תכפל צערו בבוא השבר.
ולפני כבוד ענוה – כי הכבוד הוא גמול הענוה א״כ הענוה תקדם לה.
לפני שבר יגבה לב איש – כבר אמר כי תועבת ה׳ כל גבה לב יד ליד לא ינקה, ר״ל שה׳ יענישנו תכף, והגבהות לב סימן אל השבר הבא אחריו, והעשיר אשר הונו הוא במשכיות לבבו כחומה נשגבה, ישבר, אבל הענוה תלך לפני כבוד – שהענו וחוסה במגדל עוז שם ה׳ אשר ישכון את דכא ושפל רוח, יזכה לכבוד.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
He who gives answer before he hears, that is folly and shame to him.
א. הִיא־ל֝֗וֹ א=הִיא־ל֝וֹ (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
משיב דבר בטרם ישמע – כתוב בספר בן סירא, הכל שקלתי במאזנים ולא מצאתי קל מסובין, וקל מסובין חתן הדר בבית חמיו, וקל מחתן הדר בבית חמיו אורח מכניס אורח, וקל מאורח מכניס אורח משיב דבר בטרם ישמע אולת היא לו וכלמה.
מן רד ג׳ואב קול קבל אן יסמע תמאמה, פד׳לך ג׳הל מנה וכ׳זי לה.
משיב, העונה תשובת דבר בטרם ישמע את כולו הרי זו אולת ממנו וכלמה לו.
כיון שחצאי המלים אין ללמוד מהן ענין כגון יצ וחק יע וקב, ובאמת אינם אלא כשתיקה שאין לה ענין1 כלל, כך גם חצאי הענינים וחלקיהם לא יועילו מאומה, וערכם כערך השתיקה מאותו הדבר, וכמו שאין תשובה על חלקי המלים כפי שאין תשובה על השתיקה, כך אין תשובה על חלקי הענינים. ומי שאינו ממתין עד שיגמור שואלו כל הענינים אשר עליהן הוא שואלו אלא השיבו והוא באמצע דבריו יבוא לידי אחד משני דברים, או כלמה או אולת או שניהם יחד, לפי שאפשר שיענה לו כפי הראוי לתחלת הדברים וכאשר ישמע את השלמתו תסתר התשובה, והנה עתה אם לא ישיבהו תשובה אחרת יהיה סכל ובו נאמר אולת. אבל אם ישיבהו לא יהיה במצב השני סכל אלא נכלם ובו הוא אומר וכלמה. אבל אם שתק עד שיבקש ממנו שואלו את התשובה השניה יחולו עליו שני הדברים גם יחד אולת וכלמה. וכמו שאם אנו נאמר ״אשה הוא״ בלבד יהיה זה טעות עד שנאמר אם בעל אשה הוא2, וכך אם נאמר ״והוא אשה״ בלבד יהיה טעות עד שנאמר והוא אשה בבתוליה יקח3. וכך ״אין אלהים״ עד שנאמר ומבלעדי אין אלהים4. וכך בלשון הערבים ״אין אלוה״ עד שתצרף לכך ״כי אם ה׳ ״ וכל הדומה לזה. והנה כמה טובה המתינות עד שיקיף את כל קצוי הדברים כולם.
1. אפשר: כשתיקה שאינה מועילה מאומה. ונמנעתי מכך כי באמת תועלת רבה יש בשתיקה.
2. שמות כא ג.
3. ויקרא כא יג.
4. ישעיה מד ו.
למא כאנת אנצאף אלכלמאת לא יסתפאד מנהא מעני מת׳ל יצ וחק יע וקב, ואנמא הי ענד אלתחציל כאלסכות אלד׳י לא יפיד שיא, כאנת איצ׳א אנצאף אלמעאני ואג׳זאיהא לא תפיד שיא, ומקאמהא מקאם אלסכות ען ד׳לך אלשי, כמא אנה לא ג׳ואב עלי אג׳זא אלכלמאת אד לא ג׳ואב עלי אלסכות, כד׳לך לא ג׳ואב עלי אבעאץ׳ אלמעאני.
פמן לם יסתתם מן סאילה ג׳מלהֵ אלמעאני אלד׳י ענהא יסאלה בל אג׳אבה והו פי וסט כלאמה לחקה אחד אמרין, אמא כ׳ג׳ל או תג׳היל או המא ג׳מיעא, לאנה יכון קד אג׳אבה עלי מא אסתחק אול אלכלאם פאד׳א סמע תמאמה אנתקץ׳ אלג׳ואב, פאן הו תרך אן יג׳בה בג׳ואב ת׳אני כאן ג׳אהלא ופיה יקול אולת. ואן הו אג׳אבה לם יכון פי אלחאל אלת׳אני ג׳אהלא בל כ׳ג׳לא ופיה יקול וכלמה. פאן אמסך חתי יטאלבה סאילה באלג׳ואב אלת׳אני לזמה אלאמרין ג׳מיעא אולת וכלמה. וכמא אנא לו קלנא אשה הוא מפרדא כאן כ׳טאא חתי נקול אם בעל אשה הוא, וכד׳לך אד׳א קלנא והוא אשה פקט כאן כ׳טאא חתי נקול והוא אשה בבתוליה יקח.
וכד׳לך אין אלהים חתי נקול ומבלעדי אין אלהים. וכד׳לך לא אלה פי לגהֵ אלערב חתי תצ׳ם אליה אלא אללה. ומא אשבהה. פמא אחסן אלאנאה חתי יחאט באקטאר אלאקואל כלהא.
משיב דבר – האדם שחברו שואל לו על דבר חכמה או דברי תורה והוא נבהל להשיב לו קודם שיגמור דבריו ויכוין בהם הוא אולת לו, כי לפעמים בסוף הדברים הוא מבאר כונתו בדבריו. או כשיאמר לו אדם דבר אני צריך לשאול מעמך, לא יאמר לו כל מה שתשאל ממני אני אתן לך קודם שיפרסם שאלתו. כי אם ישאל דבר שאינו רוצה לתתו לו הוא אולת, כי כבר הבטיחו לתתו לו. וחרפתו היא שאינו עומד בדבורו, והשואל יהפך לו לאויב, כענין ולמה יקצוף י״י על קולך (קהלת ה׳:ה׳).
משיב דבר בטרם ישמע – הגאוה מדרכי האולת והנה המשיב דבר בטרם ישמע המדה הזאת תורה על גובה הלב כי הוא בוטח בלבו להבין דברי חבירו טרם כלה לדבר והנה1 תחשב לו לאולת וגאוה וכלמה בהגלות הדבר כי לא הבין דברי חברו הלא תהיה לו זאת לבושת גם לחרפה.
משיב דבר – זהו אחד משבעה דברים שאמר החכם שנמצאים בכסיל (משנה אבות ה׳:ט׳).
משיב דבר – מי שהוא משיב דבר בטרם ישמע ויבין הדבר אשר הוא משיב עליו הנה זה הענין הוא לו אולת וכלמה כי כבר ישיגהו בושת מפני שלא ישיב כראוי ולזה ראוי שיבין האדם בדברים קודם שישיב עליהם.
בטרם ישמע – עד לא יבין דברי השואל.
היא לו – להמשיב יחשב אולת ולכלימה כי לא ישיב כהוגן וכראוי.
משיב – יש הבדל בין ענה ובין משיב, שהמשיב בא לסתור דברי חברו (איוב כ׳ ב׳).
משיב דבר בטרם ישמע אולת היא לו וכלמה – מדרך החכמה שלא ישיב רק דבר ברור, כמ״ש אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך וכו׳ ולכן צריך לשמוע טענת השואל וכל צדדי ספיקותיו ולהחליט הדבר הברור ובזה ישיג כבוד מן השומע אבל אם משיב בטרם ישמע כל צדדי הספק, ישיב אולת היינו ספק, וישיג כלמה מן השומע.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
A man's spirit will sustain him in sickness, but a crushed spirit, who can bear?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
רוח, רוח האדם תסבול יסוריו, והרוח הנכאה מי יסבלנה.
לזה שני ענינים, האחד כפי המציאות, אמר מצאתי את היסורין כאשר יארעו בגוף נושאתם הרוח ומנהלת אותם ומטפלת בהם במחשבה טובה ובפעל גם יחד עד שתרפאם, אבל אם אירעו ברוח איזו עצה יש לכך ומי ינהלנה או יתקננה והרי אין למעלה ממנה באדם מהות אחרת מעליה, וזה כגון אם אירעה חולשה בכח התבונה והזכרון וההבחנה אשר הם במח, וברוח הרואה והשומע והטועם והמריח אשר בארבעת האברים1, וכן בכח המושך והמחזיק והמעכל והפולט אשר באצטומכא, וכן במוליד והמגדל והמזין אשר במעמקי הגוף, וכן ברוח הנע ובשני החושים המתהווים בלב, הרי ששה עשר כחות הללו שבנפש אם נחלשו אין מעליהם דבר טבעי שישאבו ממנו2 זולתי התפלה לפני הבורא שהוא מעל לכל. והשני על דרך הצווי, אמר ראוי לאדם הנבון שישא את היסורין אם באו עליו ואל יקוץ בהם, כי לא יבצר הדבר שיהיו או מירוק למה שקדם מחטאיו, או נסיון ויש לו על כך גמול כמו שבארנו בספר איוב3. ואחר כך אמר ואף על פי שראיתי בני אדם אומרים מי יוכל לשאת את היסורין, ורוח נכאה מי ישאנה, ויהיה אם כן לפי הבאור השני דברי בני אדם.
1. העין והאוזן והחיך והאף.
2. עדוד רוחני ורפוי בפועל.
3. בהקדמה. ראה שם מהדורתי.
להד׳א מעניאן, אחדהמא עלי אלוג׳דאן, יקול וג׳דת אלאלאם אד׳א ערצ׳ת פי אלג׳סד אחתמלתהא אלרוח ודברתהא ולטפת בהא בג׳ודהֵ אלראי ואלפעל ג׳מיעא חתי תעאלג׳ה, ולכן אד׳א וקע אלאלם פי אלרוח פמא אלחילה פיה ומן ידברה או יצלחה וליס פוקה, פי אלאנסאן ג׳והר אכ׳ר אעלי מנה, ד׳אך כאלצ׳עף אד׳א ערץ׳ פי קוהֵ אלפכר ואלד׳כר ואלתמייז אלואתי פי אלדמאג, ופי אלרוח אלבאצר ואלסאמע ואלד׳איק ואלמסתנשק אלתי פי אלארבעה אעצ׳א, וכד׳לך פי אלקוה אלג׳אד׳בה ואלמאסכה ואלהאצ׳מה ואלדאפעה אלתי פי אלמעדה, וכד׳לך פי אלמולדה ואלמרביה ואלגאד׳יה אלתי פי עמק אלג׳סד, וכד׳לך פי אלרוח אלמתחרך ואלחאסתין אלנאשיתין פי אלקלב, פהד׳ה אלסת עשר קוה פי אלנפס אד׳א צ׳עפת ליס פוקהא מא תסתמד מנה שיא טביעיא אלא אלדעא אלי אלבארי אלד׳י הו פוק אלכל.
ואלת׳אני עלי ג׳ההֵ אלאמר יקול ינבגי ללמר אלעאקל אן יחתמל אלאלאם אד׳א חלת בה ולא יצ׳ג׳ר מנהא, לאנהא לא תכ׳לו מן אן תכון אמא תמחיצא למא סלף מן סיאתה, ואמא מחנה פלה עליהא תעויץ׳ עלי מא בינא פי כתאב איוב. ת׳ם קאל ועלי אני ראית אלנאס יקולון מן יחתמל אלאלאם ורוח נכאה מי ישאנה, יכון פי הד׳ה אלעבארה אלת׳אניה קול אלנאס.
רוח איש – רוח גבר שהוא איש גבור ואינו נותן דאגה בלבו ומקבל את הבא עליו בחכמה.א
רוח איש יכלכלאמחלהו – כשהאדם רוחו חזקה גם גופו הוא חזק, ויכול לסבול כובד החולי.
ומי שרוחו נכאה אין מי שיוכל לחזקה ולהקימה אחר שנפלה.
או פירושו: יש בני אדם שלבם חזק ומקבלים בשמחה כל מה שיבא אליהם, וההפך.
א. כן בפסוק. בכ״י וטיקן 89: ״תכלכל״.
רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה – 1רוח האדם יסבול חולי הגוף כענין שנאמר: לב שמח ייטיב גהה (משלי י״ז:כ״ב). ורוח וגו׳ כאשר תדאג הרוח ותאנח מי ינחמנה ויעזרנה מלשון ישא בשיחי משכבי (איוב ז׳:י״ג) כי הרוח תנחם ותסבול חלי הגוף אך הגוף לא ינחם את הרוח מחליה והיא הדאגה, ובא להזהיר מן הדאגה שלא ישליטנה האדם על נפשו אבל ישתדל לבטוח בשם י״י ולהשען באלהיו.
רוח איש, ורוח נכאה – דעת חלושה וקלה, ויהיה עם זה כבדה וקשה לסבול.
רוח איש יכלכל וג׳ – הטעם בהיות הרוח בכחו ובחזקו, הפך, רוח נכאה (משלי ט״ו:י״ג).
רוח איש – הנה רוח האיש לא די שיסבול הגוף הבריא ויסעדהו ויסודרו ממנו פעולותיו אבל גם בהיותו חולה יכלכל אותו ואולם כשיהיה החולי ברוח בעצמה שתהי׳ נכאה ונשברת מי ישאנה אין שם מי שישאנה כי החומר הוא מונהג ממנ׳ לא מנהיג ולזה יחלק הגוף בהפעלותיה.
יכלכל – ענין סבלה והחזקה כמו השמים וגו׳ לא יכלכלוך (מלכים א ח׳:כ״ז).
מחלהו – מלשון חולי.
נכאה – שבורה.
רוח איש – רוח השכלי אשר באיש יסבול ויחזיק חולי הגוף כי היא מנהגת את הגוף בבריאתו ואף כי בחליו אבל כשהרוח עצמה נכאה ושבורה בעצב ויגון מי ישאנה כי אין הגוף נושא אותה להחזיקה כי אם היא את הגוף.
רוח איש יכלכל מחלהו – הרוח הוא הנושא את הגויה, וגם אם י״ל חולי בגויה גדול כח הרוח לכלכל את המחלה, ויתן לו כח לסבול ולהחליף אומץ, אבל אם הרוח נכאה שהוא חולי הרוח מי ישאנה – שאז יגע החולי גם בגויה כמ״ש ורוח נכאה תיבש גרם.
רוח – גבורת איש תוכל לכלכל ולסבול מכאוב חולי בלי התאונן, רק רוח נכאה, חולי הנפש וְהִשָּׁפְלָהּ עד שתאבד כחה וגבורתה אין באדם יכולת לסבול.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The heart of the discerning gets knowledge. The ear of the wise seeks knowledge.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שתי הפעולות הללו יקנה דעת ותבקש דעת, אפשר שהחכם מתאר כל חכם בהם בזמן למודו, ואמר כי לפני שיהיה חכם כך עשה1 עד שנעשה חכם מלומד. ואפשר שהוא מתאר אותו בהם אחרי חכמתו, כלומר שכל מה שהתמיד בלמוד מבקש להוסיף, וכפי שהדבר ידוע שכל מי שיש לו ממון להוט להוסיף עליו יותר ממי שאין לו.
1. קנה ובקש דעת.
הד׳אן אלפעלאן יקנה דעת ותבקש דעת, ימכן אן יכון אלחכים יצף כל עאלם בהמא פי חאל תעלמה, פקאל קבל אן יציר חכימא הכד׳א פעל חתי צאר חכימא עאלמא.
וימכן אן יכון וצפה בהמא בעד חכמתה, יעני אנה כל מא אמען פי אלעלם טלב אלתזאיד, ועלי מא הו משאהד מן חרץ מן לה מאל עלי אלזיאדה עליה אכ׳תר ממן ליס לה.
לב נבון – האדם הנבון יקנה דעת תמיד כי אינו מתעצל לרדוף אחרי החכמה.
ואזן חכמים – אף על פי שקנו החכמה אזנם היא פתוחה תמיד לשמוע יותר כדי שישיגו לידיעת האל.
לב נבון יקנה דעת ואזן חכמים וגו׳ – אחרי שהגיע למדרגת הבינה יעלה ממנה למדרגת הדעת ויקנה תמיד הדעת בשכלו ובינתו. וכבר הקדמנו ענין הבינה וענין הדעת (ביאור ג׳:י״ט).
ואוזן חכמים – כאשר אמרו ז״ל איזהו חכם הלומד מכל אדם (משנה אבות ד׳:א׳), שנאמר: מכל מלמדי השכלתי (תהלים קי״ט:צ״ט) וכבר בארתי מדת החכם כי הוא מכין לבו לקבל החכמה מן החכמים. וכענין שאמרו ז״ל: ילמוד האדם חכמה ואחר כך ישתדל להגיע אל הסברה.1
1. בבבלי ברכות ס״ג: הגירסא שלנו היא: לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך יהגה.
תבקש דעת – הטעם להקשיב דעת.
לב נבון יקנה דעת – שכל האיש הנבון יקנה דעת קדושים מעצמו כי מרוב פלפולו יוציא דבר מתוך דבר והחכמי׳ יבקשו לשמוע הדעת וללמוד אותו מהיודעים לשיעורים כי דעתם קצר׳ להבין זה מעצמ׳.
לב נבון – מי שיש לו לב נבון הנה מעצמו יקנה הדעת בבינת הלב אבל החכמים שאין בידם אלא מה ששמעו הנה אזנם תבקש ותחזור אחר הדעת לשמוע מזולת כי אין להם בינה להבין מעצמם.
נבון, חכמים – כבר התבאר הבדלם למעל׳ (א׳ ב׳) ובכל הספר, החכם קבל חכמה בקבלה ע״י שמיעה, ונבון מבין מעצמו, והקנין מורה מה שמשיג ע״י שקידתו מעצמו.
לב נבון יקנה דעת ואזן חכמים תבקש דעת – החכם קבל חקי החכמה בקבלה ואין לו מהם ידיעה ברורה, כי אין על חקי החכמה מופת, רק יבקש דעת ע״י אזנו, ילך אצל נבונים לשמוע מהם טעמי חקי החכמה בקבלה, אבל הנבון המבין דבר מתוך דבר, הוא יקנה דעת ע״י לבו המבין דבר מתוך דבר, והדעת הוא קנין לו וא״צ לבקשו אצל אחרים.
יקנה – לעצמו דעת, וחכמים ילכו אליו ויטו אוזן לדבריו ויבקשו ללמוד דעת זו שלמד הוא ביגיע רב.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
A man's gift makes room for him, and brings him before great men.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו – א״ר אבהו כתיב השמר לך פן תעזוב את הלוי מה כתיב בתריה כי ירחיב י״י אלהיך את גבולך וכי מה ענין זה לזה, אמר הקב״ה לפי מתנתך מרחיבין לך. רב הונא בשם רבי אחא עבד מביא פר ורבו מביא טלה עבד קודם לרבו, מעשה בר׳ אליעזר ור׳ יהושע ור׳ עקיבא שהלכו לחולת אנטוכיא לעסק מגבת חכמים, הוה תמן חד אבא יודן שהיה עושה מצוה בעין יפה וירד לו מנכסיו, כיון שראה רבותינו עלה לביתו ופניו חולניות אמרה לו אשתו מה לך ולמה פניך חולניות, תני לה עובדא רבותינו כאן ואיני יודע מה לעשות להם, אשתו שהיתה צדקת אמרה לו נשתיירה לך שדה אחת מכור חציה ותן להם, הלך ועשה כן, כשהוא נותן להם אמרו לו המקום ימלא חסרונך, הלכו להם רבותינו, יצא לחרוש כשהוא חורש חצי שדהו (האיר לו הקב״ה עיניו) נבקעה הארץ מתחתיו ונפלה פרתו ונשברה רגלה, ירד להעלותה [האיר לו הקב״ה עיניו] ומצא תחתיה סימא אמר לטובתי נשברה רגל פרתי, כשחזרו רבותינו שאלו עליו מה אבא יודן עביד, אמרו להם אבא יודן דעזי אבא יודן דגמלי אבא יודן דחמרי, בא אצלם ואמר להם עשתה תפלתכם עלי פירות ופירי פירות, אמרו לו אע״פ שנתן אחד יותר ממך לך כתבנו בראש, נטלוהו והושיבוהו אצלם וקראו עליו הפסוק הזה מתן אדם ירחיב לו וגו׳.
רבי חייא עבד פסיקא למיתן בהדא מדרשא דטבריא, קם חד מדבית פלוני ופסק ליטרא של זהב, נטלו רבי חייא והושיבהו אצלו וקרא עליו מתן אדם ירחיב לו וגו׳.
ריש לקיש אזל לבצרה הוה תמן חד אבא יודן רמאי, חס ושלום לא היה רמאי אלא שהיה מרמה במצות, הוה חמי מה צבור הוה פסיק ופסיק לקבל צבורא, נטלו ריש לקיש והושיבו אצלו וקרא עליו מתן אדם ירחיב לו.
עטא אלאנסאן ירחב בה, ובין ידי אלאג׳לא יסירה.
ירחיב, ״ירחב״ כוללת שני ענינים, רחבות מקום ורחבות הלב שמתקבל בסבר פנים יפות ואף בשמחה.
המתן שנים, או בעולם הזה, כי מן הידוע שמי שכבד את המלכים והסובבים אותם ונותן להם מתנות מקרבים אותו ומכבדים אותו, כמו שכבד בן הדד לאסא, ותגלת לאחז, מפני שנתנו להם מתנות. ולעולם הבא למי שנשמע לה׳ בממונו ומתנותיו וצדקות שעושה מכבדים ומיקרים אותו הצדיקים שנאמר לכן אחלק לו ברבים1, כגון אברהם ויצחק ויעקב וזולתם מן הצדיקים. והכבוד וההטבה בלשון הערבים בענין אחד.
1. ישעיה נג יב.
אלעטא עטאאן, אמא פי אלדניא פמעלום אנה מן בר אלמלוך וחאשיתהם ואהדא אליהם קרבוה ואג׳לוה, כמא אכרם בן הדד לאסא, ותגלת לאחז, למא אהדיא אליהמא. ופי אלאכ׳רה למן אטאע רבה במאלה וזכואתה וצדקאתה רחב בה אלצאלחין ואכרמוה כקולה לכן אחלק לו ברבים, מת׳ל אברהם ויצחק ויעקב וגירהם מן אלצאלחין. ואלרחב ואלסעה פי לגהֵ אלערב עלי מעני ואחד.
וגם בחייו לפני גדולים ינחנו ואומרים עליו שהוא חשוב.
A man's gift will make room [This is to be understood] according to its simple meaning, but, according to its midrashic interpretation, it deals with those who give charity, which widens his share in the future world, as well as during his lifetime, and it will lead him before the great, who say that he is esteemed.
מתן אדם – ישבח מעלת הנדיבות כי היא טובה וגם המתן בעת הראוי, כי מי שיקבל המתנה הוא מעותד לגמול לנותנה, וגם אם הוא בצר ירחיב לו.
וכפל ואמר: ולפני גדולים ינחנו – כי גם בבתי המלכים והשרים יהיו שומרים שאינם מניחים כל אדם להכנס למלך אלא אם יתנו להם מתנה.
או פירושו: כי במתנה שיתן האדם בצדקה בלב טוב הוא ירחיב לו בעת צרתו.
ולפני גדולים ינחנו – לעולם הבא. כענין והלך לפניך צדקך וגו׳ (ישעיהו נ״ח:ח׳).
מתן אדם ירחב לו ולפני גדולים ינחנו – ירחיב לו הארץ מענין כי עתה הרחיב י״י לנו (בראשית כ״ו:כ״ב) וביאור הענין כי איש מתן יצא לו שם ויהי שמעו בכל הארץ1 ובכל מקום אשר תדרוך כף רגלו2 יכירוהו לטוב וישבחוהו.
ויתכן לפרש: ירחיב לו – ירבה לו אוהבים כי מרבית האוהבים ירבה שלום ויניח לו מעצב ומדאגה. והמרחב הפך הדאגה והמצר מענין ענני במרחב יה (תהלים קי״ח:ה׳) שהוא הפך מן המצר.
ולפני גדולים ינחנו – אחר שאמר כי המתן ירבה כבוד וינחנו לפני גדולים כי ידרשו חברתו לכשרון מעשיו.
מתן אדם – הנה האד׳ שיצטר׳ לו בעסקיו ללכ׳ לפני גדולי׳ הנה אם יתן להם מתן ירחי׳ לו הדר׳ וינחנו זה המתן לפני גדולי׳ לעשות חפציו.
מתן – מתנה ודורון.
מתן אדם – הנצרך בעסקיו ללכת לפני גדולים שמתן שנותן ירחיב לו הדרך והוא מנהיג אותו לפני הגדולים.
מתן אדם ירחיב לו – יש הבדל בין הנדיב ובין האיש מתן, שהאיש מתן דרכו לתת מתנות גם לעשירים ולגדולים, והגם שידמה שמפזר מעותיו בחינם, לפעמים ירחיב לו, כי ינחנו לפני גדולים, ובעת יצר לו, יזכרו מתנותיו וישתדלו בעדו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
He who pleads his cause first seems right; until another comes and questions him.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יכאד אול אלכ׳צמין אן יזכו פי דעואה, חתי יג׳י צאחבה פינהאה.
צדיק, עלול ראשון היריבים לזכות בטענתו, עד שיבוא חברו ויחקרהו.
פשט הדבר הזה אזהרה לשופט שלא יפסוק את הדין על פי אחד היריבים בלעדי השני, כי אפשר שיראה ששורת הדין עם אחד מהם על פי הראיה, וכאשר ישמע דברי השני יתברר לו שהראשון היה רשע, ולפיכך אמר ה׳ ועמדו שני האנשים1. ואם אבוא להרחיב בבאור ענין זה בהרבה מן הדינים יארך הדבר, אבל אזכיר מעט ואומר, נניח איש שיש בידו ראיה מקויימת בשטר מתנה מאשה שאין לה בעל, והנה לפי הפשט הזה השדה שלו, ואחר כך בא יריבו והוכיח בראיה כי השדה היא כל רכוש אותה האשה, ונשאת אחרי כן, הרי מוטלת חובה להחזיר לה את השדה מחמת הנישואין ונעשת האשה מברחת נכסיה בעת שרצתה להנשא לו2. ומזה עוד, נניח שנתקיימה ההוכחה לאדם כי שדה זו של אביו ומת והיא ברשותו, ואחר כך נשתלט עליה אדם אחר, הרי לכאורה צריך להוציאה מידו, וכאשר בא יריבו הוכיח בבירור כי הנפטר היה גר, ושהבן הזה לא נולד לו לאחר שנכנס לדת היהודית, אם כן חובה להניחה בידי האיש שקדם וזכה בה, לפי שכל האומה יורשין לאותו האיש שנפטר3, וכיוצא באלה רבים. ובכלל דבר זה שחובה על המאמין שאם שמע דברי הכופרים שלא ימהר לקבלן עד שיציעם לפני המאמינים, וכן אם שמע איש האמת דברי החולקים4 אין ראוי לו שיכנס בלבו מאומה ממנו עד שיציעהו לפני החכמים. ואין להפוך את הדבר ולומר לא יקבל דברי המאמינים והחכמים עד שישמע דברי החולקים עליהם5, מפני האותות והמופתים אשר הוכיחו אותם.
1. דברים יט יז.
2. זהו דין מברחת שנתבאר בכתובות עט ובבבא בתרא קנא. ודעת רבנו נראה שהמתנה חוזרת לה לאו דוקא כשנתגרשה, אלא אפילו בעודה תחת בעלה יכולה לחזור בה, וכשטת הרשב״א ראה מגיד משנה בהלכות זכייה ומתנה פ״ו הל׳ יב. ודלא כשטת הרמב״ם.
4. איש האמת הם הרבניים מקבלי תורה שבע״פ. והחולקים האמורים כאן הכוונה על הקראים.
5. וישקול הוא בדעתו את הנכון, מפני שדברי המאמינים והחכמים שמעום אבותינו באותות ומופתים.
ט׳אהר הד׳א אלקול תחד׳יר ללחאכם מן קטע אלחכם עלי קול אחד אלכ׳צמין דון אלאכ׳ר, פאנה רבמא ראי אלחק כאנה מע אחדהמא בניינה, פאד׳א סמע כלאם אלת׳אני תביין אן אלאול כאן ט׳אלמא, ולד׳לך קאל אללה ועמדו שני האנשים. ולו ד׳הבת אלי אן אבסט פי שרח הד׳א כת׳ירא מן אלאחכאם לטאל.
לכני אדכר בעץ׳ ואקול, מן ד׳לך כאן אלביינה קאמהֵ לרגל בכתאב מתנה מן אמראה ליס להא זוג, פעלי הד׳א אלט׳אהר אלצ׳יעה לה, ת׳ם חצ׳ר כ׳צמה פאקאם אלביינה באן אלצ׳יעה הי ג׳מיע מלך אלאמראה, ת׳ם תזווג׳ת בעד ד׳לך, פוג׳בת אלצ׳יעה אן תרד עליהא למכאן אלתזויג׳ וצארת אלאמראה מזויה שיהא ענד מא קצדת אן תתזווג׳ בה. ומן ד׳לך איצ׳א, כאן ביינה קאמת לרג׳ל אן הד׳ה אלצ׳יעה לאביה ומאת והו ימלכהא ת׳ם תגלב עליהא רג׳ל אכ׳ר פעלי אלט׳אהר יג׳ב אכ׳ראג׳הא מן ידה, פלמא חצ׳ר כ׳צמה אקאם אלביינה באן אלמתופי כאן דכ׳ילא, ואן ולדה הד׳א לם ינסלה והו עלי דין אליהודייה, פוג׳ב אקרארהא פי יד אלרג׳ל אלד׳י סבק עליהא, אד׳ אלאמה כלהא וארת׳ין לד׳לך אלרג׳ל אלמתופי ומת׳ל הד׳א כת׳יר. ופי טי הד׳א אלקול יג׳ב אן יכון אלמומן אד׳א סמע כלאם אלמלחדין לא יסארע אלי קבולה חתי יערצ׳ה עלי אלמומנין. וכד׳לך אד׳א סמע צאחב אלחק כלאם אלמכ׳אלפין פלא ינבגי לה אן ידכ׳ל קלבה שיא מנה חתי יערצ׳ה עלי אלמואפקין.
ולא יג׳ב אן יעכס ד׳לך באן יקאל לא יקבל כלאם אלמומנין ואלמואפקין חתי יסמע כלאם מכ׳אלפיהם, למוצ׳ע אלאיאת ואלבראהין אלתי קאמת להם.
צדיק הראשון – מזהיר את הדין1 שלא יפסוק הדין על דברי הבא לפניו תחלה, לפי שסדר לפניו כל זכותו ולא אמר מה שהוא לו כנגד, כי אין אדם משים עצמו רשע. אבל ימתין עד שיבא רעהו ויטעון טענותו כמו שעשה הראשון, ואחר כך יחקור על דברי כל אחד מהם וידע האמת, ואחר כך יפסוק הדין.
1. = הדיין.
צדיק הראשון בריבו – המקדים ללכת לפני בית דין ומגיד לפניהם טענותיו יצדק בדבריו כי אין דרך בני אדם להגיד חובתם רק זכותם.
ובא רעהו וחקרו – מה הועיל כאשר הקדים טענותיו והטעים טענותיו ודבריו לשופט שלא בפני בעל דינו. והנה כאשר יבא רעהו יחקרהו הדיין וישמע טענותיו. והנה לא הועיל הראשון מאומה בהקדמת טענותיו. אבל הפסיד כי הביא נפשו לידי חשד כי אולי יחשדהו כי על דבר אשר טענות שקר בידו בחר לטעון לפני השופט שלא בפני בעל דינו כי לא היה מוצא את לבו להטעים דבריו בארוכה אל השופט לפני בעל דינו שהוא יודע כי שקר בידו, וכבר אמרו ז״ל: כי אסור לבעל דין להטעים דבריו לדיין שלא בפני בעל דין חבירו (בבלי שבועות ל״א).
ויתכן לפרש לשון וחקרו – כי הוא צווי על השופט שיחקור היטב את רעהו בבואו ולא יסמוך על דבר מדברי הראשון ולא תעלינה דבריו בלבבו עד שמעו דברי השני ויבחן האמת ואמרו ז״ל: כי אסור לשופט לשמוע דברי בעל דין שלא בפני בעל דין חבירו (בבלי סנהדרין ו׳).
צדיק הראשון – ולזה ראוי לפזר בזה האופן בעת הצורך ובזה עוד תועלת לו בהכנסו לפניהם קודם הכנס בעל ריבו כי מדרך האנשי׳ להאמין בספור המנגד להם ראשונה ולזה יהיה אצל השופט האיש הראשון שיבא לפניו צדיק בדברי ריבו כי יאמין לדבריו וכאשר יבא רעהו להגיד לו הפך הדברים ההם לא יאמינהו כי אם אחר החקירה השלימה והנה לזאת הסבה מנעה התורה שלא ישמע הדיין דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חברו כי זה יהיה סבה אל שתהיה דעתו יותר קרובה אל מי שישמע דבריו בראשונה וכאילו העיר על זה ג״כ החכם בזה הפסוק.
יבא רעהו – ובא קרי.
צדיק – הבא ראשון בריב ידמה לצדיק בריבו כי יוכל להטעים דבריו ולהכניסם בלב הואיל ולא אמר מי בחלוף וכאשר יבא רעהו ויאמר החלוף ידמהו לשקרן וירבה לחקור בדבריו.
וחקרו – הוא מבחין את הראשון ומגלה מה הוא (אם אמר דברי מרמה). וכמוהו ודל מבין יחקרנו (משלי כ״ח:י״א).
(יז-יט)צדיק הראשון בריבו וכו׳ מדינים ישבית הגורל וכו׳ אח נפשע וכו׳, בא ללמד שלא יתעצם בדינא ודיינא, כי גדול ההפסד מן השכר, וטוב יותר שיתפשר, ועכ״פ בדבר המסופק יעשו גורל ביניהם וכפי הגורל כן יקום, אמר אם תרצה לדון ותחשוב כי תצדק אצל השופט, הנה באמת צדיק הראשון בריבו – אבל הלא בא רעהו וחקרו – ולא ידעת מה יטעון כנגדך ואיך יסתור טענותיך, לכן טוב כי מדינים ישבית הגורל שאם יש ספק אצליכם ומדון ודין מי יקח חלק זה ומי חלק זה, יושבת ע״י גורל – וגם בין עצומים – שכ״א חושב כי טענותיו עצומים וכי עמו הצדק, יפריד הגורל, אבל אם תרצה לבא דוקא לדין, יש אח נפשע מקרית עז – ר״ל יש מי שמגיע לו חלק ירושה, והוא לדעתו בטוח בזכותו כקרית עז, כמ״ש הון עשיר קרית עזו, והוא נפשע מקרית עז, ר״ל שפשעו בו ומוציאין אותו מירושתו, ומדינים והדינים סוגרים בעדו כבריח ארמון שסוגר היטב ואין מניח לשום אדם ליכנס, שע״י המדון והדין קשה עוד יותר שישיג חפצו ושיכנס לתוך הקריה שנפשע ממנה, ולכן טוב לעשות סוף ע״י גורל, כמ״ש בחיק יוטל את הגורל ומה׳ כל משפטו.
וחקרו – יַרְאֶה ויודיע אם צדיק הוא כפי שהיה מראה עצמו; חָקַר מגזרת חֵקֶר וגבול; יודיע סוף דעתו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The lot settles disputes, and keeps strong ones apart.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מדינים, הגורל ישבית את המדינים, ויפריד בין המתעצמים בריב.
(יח-יט) תיאר את הגורל שמטילים האחים או השותפים ביניהם בעת החלוקה ושבח אותו ועשאו שהוא מוסכם מאת ה׳ לכל אחד, ועל דרך מה שאמר ה׳ בתורה והתנחלתם את הארץ בגורל1, וכיון שעשה את זה צדק כמו שאמר מדינים ישבית הגורל, חייב את היריבים שיתרצו בכך וישביתו הריב והמדינים שהיו, כי מלת עצומים מדנים, והיא נגזרת ממה שאמר ישעיהו קרבו ריבכם יאמר ה׳ הגישו עצומותיכם יאמר מלך יעקב2, והנה עצומים במקום יריבים. ואחר כך תיאר את היריבים שכל אחד כבר נתרחק מאחיו בהתבודדו כמו קרית עז, כלומר ארמון גבוה מאד, אח נפשע מקרית עז. ותיאר את הריב שהוא קשה כמו בריח ארמון המלך. וכל מה שהוסיף בתיאור קושי המדינים והאחים הוסיף בתיאור הגורל בהטלת השלום והצדק, אמר לא רק מדינים ואחים שהגיעו בריבם למצב קל בלבד מטיל שלום ביניהם, אלא אפילו הגיעו בריביהם למצב חמור וקשה משלים גם ביניהם ובצדק
1. במדבר לג נד.
2. ישעיה מא כב.
(יח-יט) נעת אלסהאם אלתי ילקיהא אלאכ׳וה או אלשרכא פי מא בינהם וקת אלקסמה פחמדהא וג׳עלהא תופיקא מן ענד אללה לכל ואחד, ועלי מא קאל אללה פי אלתוריה והתנחלתם את הארץ בגורל. פלמא ג׳על הד׳א חקא כמא קאל מדינים ישבית הגורל אוג׳ב עלי אלכ׳צמין אן ירצ׳יא בה ויעטלא אלכ׳צומה אלתי כאנת ואלמשאג׳רה, לאן לפט׳הֵ עצומים משאג׳רה, והי תתצרף מן קול ישעיהו קרבו ריבכם יאמר ה׳ הגישו עצומותיכם יאמר מלך יעקב, צאר עצומים מקאם יריבים. ת׳ם נעת אלמתשאג׳רין באן כל ואחד קד בעד ען אכ׳יה באלוחשה מת׳ל קריהֵ עז יעני חצן שאהק אח נפשע מקרית עז. ונעת אלסכ׳ב באנה שדיד מת׳ל מתרס קצר אלמלך, פכל מא זאד פי נעת מדינים ואחים באלצעובה זאד פי נעת אלגורל באלאצלאח ואלאנצאף, יקול ליס מדינים ואחים אלד׳י בלגו פי אלכ׳צומה פי חאל צ׳עיפה יצלחהם פקט, בל לו בלגו פי כ׳צומתהם אלי חאלה גליט׳ה צעבה לאצלח בינהמא איצ׳א ואנצפהמא.
ובין עצומים – בעלי דינין, כמו הגישו עצומותיכם (ישעיהו מ״א:כ״א), ובלשון משנה: שנים שנתעצמו בדין, ועל שם שמריבתם עצומה קוראם עצומים. או לשון חוזק, או לשון אוטם, כמו: עוצם עיניו (ישעיהו ל״ג:ט״ו).
and it separates contentious people Heb. עצומים, these are the litigants, as in: "present your strong points (עצמותיכם)" (Yeshayahu 41:21). As their pleas are strong, they are called עצומים, either an expression of strength or an expression of closing, as in "and closes (עצם) his eyes" (ibid. 33:15).
מדינים ישבית הגורל – לפעמים שני בני אדם לחלק נחלה ביניהם וכל אחד ואחד נותן עינו בחלק הטוב ואינם יכולים להתפשר כי לפעמים ירצה האחד שיבא בחלקו מה שירצה חברו ומזה באים להתקוטט יחד. ועל כן חולקים בשוה לפי ראות עיניהם וישליכו גורלות כל אחד ראוי שיהיה מרוצה במה שהגיע בחלקו כי מי״י משפט הגורל לתת החלק היפה למי שהוא רוצה.
מדינים ישבית הגורל ובין עצומים יפריד – עצומים מריבות מלשון הגישו עצמותיכם (ישעיהו מ״א:כ״א). בא לשבח חלוקת הגורל כי טוב ונכון לחלוק בגורל מפני שהוא משבית מדינים ולא יחמוד איש חלק חבירו כי יאמר מהשם היתה לו כאשר כתוב: בחיק יוטל את הגורל (משלי ט״ז:ל״ג) ומי״י כל משפטיו.
מדינים ישבית – ובין עצומים – תאר למריבים כמו עצֻמותיכם (ישעיהו מ״א:כ״א) וזה מצד שכל מריבה קשה, והטעם כי הגורל ישבית המריבה ויסור המחלוקת מבין המריבים בחלוקה.
ובין עצומים – הם בעלי הריב שהם בעלי טענות חזקות כטעם: הגישו עצומותיכם (ישעיהו מ״א:כ״א).
מדינים ישבית הגורל – הנה הגורל יבטל מדיני׳ ומחלוקת מהאנשים בדברים שיש לחלוק זה עם זה והוא יפריד בין תקיפי׳ וחזקים וישמרם מהזיק זה לזה.
עצומים – המתעצמים בדין, ועני ורש לרוב לא יתעצמו בדעתם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
A brother offended is more difficult than a fortified city; and disputes are like the bars of a castle.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אח נפשע – דרש רבא זה לוט שנפרד מאברהם, ומדינים כבריח ארמון שהטיל בריחים לארמון לא יבא עמוני ומואבי.
דבר אחר: אח נפשע – זה לוט שהיה בן אחיו של אברהם, נפשע פשעת באברהם כפרת ביה שקרת ביה, ומה גרם לו ומדינים כבריח ארמון הביא עליו דינים כבריח בית המקדש, מה להלן לא יבא עמוני טמא לכל דבר אף כאן לא יבא עמוני ומואבי.
דבר אחר: אח נפשע – זה קרח שהיה הוא ומשה בני אחים, נפשע שפשע בתורה שהוא קרית עוזו של הקב״ה שנאמר י״י עוז לעמו יתן, ומדינים כבריח ארמון שהעלתה הארץ בריחיה בעדו שנאמר ותפתח הארץ את פיה.
אכ׳וה כאנו פי קריהֵ עז, וצכ׳ב עט׳ים כנג׳ר אלקצר.
אח, אחים נפשעו זה מזה בקרית עז ומדינים עצומים כבריח ארמון. והנה נפשע כמו אז תפשע לבנה, מלכים ב ח כב. שענינו פרישה מאיגוד מסויים, אף כאן כל אחד נפרד ופירש מאחיו. ובנוס׳ ד, ״באנו״ נפרדו, אך אין לה ענין עם פשע.
אח נפשע מקרית עוז – יש אח הנפשע באחיו ומאבד במרדו קרית עזו, כגון לוט באברהם עשו ביעקב.
ומדיינים כבריח ארמון – ומריבה שביניהם מפרידתם לעולם, כבריח זה שנועלין בו שערי ארמון שלא יכנסו בו.
A rebellious brother...of a strong city There is a brother who rebels against his brother and loses a strong city, e.g. Lot against Abraham and Esau against Jacob.
and the quarrels are like the bolt of a castle The quarrel between them separates them forever, like a bolt with which they lock the gates of a castle, so that no one should enter it.
אח נפשע – יאמר כי שנאת הקרובים היא קשה ביניהם, כי כשיריב אדם עם חברו, האחד אומר אני טוב ממך, והאחר אומר אני טוב ממך. ולפי שהם עומדים יחד, תמיד כשיראה זה את זה לבו מתעורר לריב עם אחיו, ולהכניע לבבם הוא יותר קשה מלכבש קריה עזה. ואם יש מי שיעורר מריבה בדברי רכילות, אז תהיה השנאה קשורה בלבם כאילו יהיה ביניהם סוגר בריח ארמון חזק שאין שום אדם יכול להכנס ביניהם כדי להשלימם.
אח נפשע מקרית עוז – מפני ששבח חלוקת הגורל כי הוא משבית מדינים ולא יחמוד וחלוקת נכסים מצויה באחים שחולקים בנחלת אבותם אמר כמה יש על האחים להזהר על המדון פן יבואו מן המדון אל השנאה והאיבה. והנה אח פושע ומורד באחיו קשה יותר מקרית עוז ר״ל כי קשה ורע על האח כאשר ימרוד בו אחיו מאשר ישנאוהו כל אנשי קרית עוז כי קרוב הנזק לבוא משנאת האח כי הוא יודע עניני אחיו ובמה יכול להזיק לו. נפשע כמו פושע וחברו נשבע נלחם כמו לוחם.
ומדינים כבריח ארמון – מדינים אשר בין אחים קשים וחזקים כבריח הסוגר דלתות הארמון אשר לא יוכל איש לפתוח הדלתות מבחוץ ולשבור הבריח כן לא יוכל למצוא דרך ולפתוח פתח לשים שלום ביניהם כי שנאה חזקה ביניהם כי המרד והבגידה שיבגוד איש באחיו נוגעת עד הנפש מבגידת איש נכרי.
אח נפשע – המורד באחיו ויוציא מרשותו.
מקרית עז – קשה ממנה, וכן המדינים חזקים כבריח ארמון. והטעם כי הם קשי ההסרה וסמך זה למה שקדם, בעבור היות המריבה ברוב בין האחים עת יחלקו נחלתם, והגורל ישבתה.
אח נפשע מקרית עז – הנה אח נפשע. הוא הרכבת תנאי וקשור ושניהם נושא, כי טעמו אח נפשע. כלומר, מורד באחיו, הוא יותר מקרית עז, כלומר, יותר עז, כי המ״ם בעברי כן ענינה.
אח נפשע – האח שפשע בו אחיו הנה עם היותו נפשע הוא טוב לאחיו יותר מקרית עוז להצילו ולעוזרו בעתות הצורך כי לא יזכור לו אז מה שפשע בו כי הוא עצמו ובשרו וכן איש המדיני׳ ר״ל אשר עורר מדיני׳ כנגד אחיו הנה הוא לאחיו כמו בריח הארמון המבריח מכות׳ לכותל אשר הוא קושר הכתלים ומעמיד הבנין כן הוא סבת קיום אחיו ועמידתו אותו ושומר מכל משחית יקום עליו בחזקת היד.
ומדונים – ומדינים קרי.
כבריח – הוא כעין מקל משימים לרוחב הדלת לסגרו.
ארמון – היכל מלך.
אח נפשע – אח הנפשע מאחיו מ״מ בבוא עליו צרה יחזיק במעוז אחיו הפושע יותר מקרית עוז והמריבה שביניהם לא תתמיד והרי הוא כבריח המבריח לנעול שערי ארמון אשר לא יתמיד להיות נעול כי אנשים רבים רגילים לבוא בשער ארמון.
נפשע – מורד באהבה הראויה לחבירו, קשה להטיל שלום בינו ובין אחיו.
ומדינים – בין קרובים קשים להנתק כבריח ארמון החזק; והחכם אייכל תרגם ארמון Harem הוא בית הנשים בארצות הקדם.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
A man's stomach is filled with the fruit of his mouth. With the harvest of his lips he is satisfied.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מן ת׳מר קול אלמר תשבע בטנה, ומן גלהֵ נטקה יסתכת׳ר.
תבואת, ומתבואת שפתיו יהיה לו רב. תרגם שבע הראשונה שביעה כפשוטה הואיל וסמוך לה בטנו. והשניה רבוי, וכמו שכתב בפירושו לאיוב ז ד, ראה שם מהדורתי.
(כ-כא) סיכם החכם בפסוק זה כי התופש והמחזיק את העולם הוא הלשון אשר בו יחיו בני אדם, וכפי שהדבר ידוע שהתפלה לפני ה׳ וכריתת ברית למלכים והמקח והממכר והנישואין והגירושין והכתובות והשכירות והצוואות והעדויות והמשפטים כל זה נעשה בדבור, וגם השאלה והתשובה והויכוחים, אם כן בו נישגים הדברים ונתקנים ונפסדים, ולפיכך אמר כי ביכלתו המות והחיים בעולם הזה והבא. והנה כנגד מות אמר לפניו תבואת שפתיו ישבע, ולא אמר תשבע בטנו, כי המות אינו אלא רבוי השהייה בשאול, וכנגד חיים אמר לפניו מפרי פי איש תשבע בטנו, כי הוא נועם ואושר, וכפי שהדבר ידוע שחיי העולם הזה יש שנישגים במלה, כמו שעשו עבדי מלך ארם באחאב שאמרו עבדך בן הדד אמר תחי נא נפשי1. והמות בעולם הזה במלה כמו שעשו בני רמון הבארתי2. וכך חיי העולם הבא יש שנישגים במלה כמו שעשה עבד מלך הכושי כשדבר להצלת ירמיהו3. והמות לעולם הבא יש שנישג במלה כמו שעשה המקלל4 וזולתו ממה שיארך באורו.
1. מלכים א כ לב.
2. שמואל ב ד.
3. ירמיה לח.
4. ויקרא כד.
(כ-כא) חצל אלחכים פי הד׳ה אלאיה אן אלצ׳אבטה אלמאסכה ללעאלם הו אלנטק אלד׳י בה יחיי אלנטאקין, וכמא הו משאהד אן אלצלאה ללה ואלביעה ללמלוך, ואלשרא ואלביע ואלתזויג׳ ואלטלאק ואלצדאק ואלאג׳רה ואלוציה ואלשהאדה ואלחכם כל ד׳לך באלכלאם. ואלמסאלה ואלג׳ואב ואלמנט׳ארה איצ׳א, פבה תנחצל אלאשיא ותנצלח ותנפסד, פלד׳לך קאל אן פי טאקתה אלמות ואלחיוה פי אלדניא ואלאכ׳רה. פבאיזא מות קאל קבלה תבואת שפתיו ישבע, ולם יקול תשבע בטנו, לאן אלמות אנמא הו אסתכת׳אר מן אלמקאם פי אלבלא. ובאיזא חיים קאל קבלה מפרי פי איש תשבע בטנו, לאנה נעמה וסעאדה, וכמא הו משאהד מן אן חיוה אלדניא קד תנאל בכלמה, כמא פעל קואד מלך ארם באחאב וקאלו עבדך בן הדד אמר תחי נא נפשי. ומות אלדניא בכלמה כמא פעלו בני רמון הבארתי.
וכד׳לך חיוה אלאכ׳רה קד תנאל בכלמה כמא פעל עבד מלך הכושי במא תכלם לאכ׳לאץ ירמיהו. ומות אלאכ׳רה קד יכתסב בכלמה כמא פעל אלמקלל וגירה ממא יטול שרחה.
מפרי פי איש – כלומר החכם הנבון המדבר ביושר הוא ראוי לעמוד לפני המלכים ותגדל מעלתו. וגם יועיל לבני אדם בחכמתו ובעצתו שהם פרי פיו, כי יעורם בטענותיו ובסדור דבריו, וישבע הוא מן התבואה שהניבו שפתיו.
ויש לפרש: כי האדם ישבע ממעשיו בעודנו חי וצדקתו עומדת לו לעולם הבא.
מפרי פי איש תשבע בטנו וגו׳ – לפי שדבר על המדנים בא לגנותם כי בסבת מדון יחטא איש בשפתיו בלשון הרע וברכילות ויענש על פרי פיו ועל תבואת שפתיו כאשר יענש על המעשה.
ויש לפרש: מפרי פי איש תשבע בטנו – כי יגדל שכר האדם על דברי פיו אם יוכיח ויזכה את הרבים או ישים שלום בין חבריו או ילמד תורה ויהיה תחלת המקרא על עונש לשון הרע וסופו על שכר לשון הצדיק, כי מלת פרי יזכירוהו גם על העונש כמו פרי מחשבתם (ירמיהו ו׳:י״ט) אפקוד על פרי גודל לבב (ישעיהו י׳:י״ב) ויהיה ביאור לענין המקרא הזה מה שכתוב אחריו: מות וחיים ביד הלשון (משלי י״ח:כ״א).
מפרי פי איש – זה הצעה לבא אחריו.
מפרי פי – הנה מפרי דברי איש ישבע בטנו אם לטוב אם לרע הנה הוא ישבע פרי שפתיו והמשל כי הדובר רכות ישיב חמה במענ׳ פיו ויאכל פרי דבריו שיסיר הרע ממנו והדובר קשות יעורר החמה ויביא עליו מהרה הרעה.
מפרי – מאמרי פיו תשבע בטנו ר״ל הגמול כהמפעל הטובה היא אם רעה.
תבואת – האמרים הבאים משפתיו ישבע וכפל הדבר במ״ש.
(כ-כא)פי, שפתיו, לשון – מתבאר למעלה (י׳ י״ג כ׳) ששפה תרמוז על דעת, ופה על החכמה, ולשון על הבינה, ויש הבדל בין פרי ותבואה. שהתבואה היא הנגמרת (כנ״ל ח׳ י״ט), כי הדעת הוא גמר הפרי.
מפרי פי איש תשבע בטנו תבואת שפתיו ישבע – כבר בארנו שהפה מרמז על הדבור בחכמה, והשפה תרמוז על הדעת, החכמה כשידבר אותה בפיו תוציא פריה עד שתשבע בטנו, והתבואה היא הפרי הנגמרת וימליץ על הדעת, שאז ידע חקי החכמה בידיעה ברורה עד יוציאנה בשפתיו שהוא הדבור החיצוני שזה תבואת הפרי, אז ישבע שנית מתבואת הדעת, והנה החכמה והדעת יאכל וישבע, וכשישבע א״צ לאכול עוד, כי הם דברים מקובלים, ואזן חכמים תבקש דעת כנ״ל, וכשיקבל ישבע מאשר קבל ולא יאכל עוד, אבל.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
Death and life are in the power of the tongue; those who love it will eat its fruit.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
and those who love it will eat its produce He who loves his tongue and accustoms it to [speaking words of] Torah, partakes of its reward in this world.
מות וחיים ביד לשון – זה מזהיר האדם שירחיק עצמו מנבלות הפה ומן הרכילות ומן המלשינות, כי הם ממיתים את האדם ומאבדים נפשו, כי גורמים הריגה בין בני אדם. ולפעמים גורמים מיתה לעצמן ואבוד נפשם, כי מכת הלשון היא יותר קשה ממכת החרב לא ימות אלא המוכה שהוא אחד, והרכילות ממית הורג שלש נפשות: האומרו, והמקבלו, ומי שנאמר עליו.
פירוש אחר: אם יזלזל בתורה, בפיו דברו יהיה לו למוקש.
ואוהביה יאכל פריה – ואוהבים החכמה והשתיקה יאכלו פריה כי יאריך ימיהם. ומי הם האוהבים לשונם, הם אותם יקבלו שכר על אמירתם.
ויש מפרשים: כי זה אזהרה שלא ילמד אדם לתלמידו תועה שיבא למרוד באל והוא מיתתו, כמו שאמרו רבותינו ז״ל: וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו.
ולפי פשטו: יש פעמים שאדם יחטא לחברו ויבאו במריבה ואם ירצה את חברו בדברי פיוסים ובדברים רכים ישכך חמתו וימחול לו. ואם יעין דבריו יכעס חברו עליו ויקום עליו ויכהו.
מות וחיים ביד לשון – 1אחרי כי מות וחיים ביד לשון מי שאוהב הלשון והוא האיש החפץ לדבר תמיד ישתדל לקבל תמיד שכר עליו וידבר בדברי החכמה ותוכחות חיים ושלום ואמת ויאכל פרי הלשון ויהי שכרו הרבה כי חיים ביד לשון ואחרי שהוא אוהב לדבריו כרב דבריו כן ירבה שבח אם יעשה ככה ויזהר מלשון הרע כי מות בידו וברב דבריו לא יחדל פשע (משלי י׳:י״ט) וסבה שתורידהו לדרכי מות.
מות וחיים ביד הלשון – ברשות הלשון כטעם: נוצר פיו ולשונו וג׳ (משלי י״ג:ג׳).
מות וחיים ביד הלשון – כי בלשונו יאמר אם תועלתו אם נזקו.
לכן ואוהביה יאכל פריה – כלומר אוהבי הלשון יאכלוה, רצוני, שנושכים בשניהם לשונם וידביקוה אל חִכם ולא ידברו כלל, וזה פריה הנאכל ממנה, כי מי יודע איזה יכשר.
מות וחיים – הנה ביד לשון מות וחיי׳ כמו שזכרנו ומי שיאהב הדבור אין ספק שיאכל פריו לטוב או לרע כמו שקדם.
ביד לשון – בכח הלשון מסור המות והחיים אם ידבר בד״ת יחיה ואם בלשון הרע ימות.
ואוהביה – האוהב להרבות בה אמרים יאכל פריה אם טוב ואם רע.
ואוהביה יאכל פריה – אוהביה הוא השומר אותה (כמו שומר פיו ולשונו, משלי כ״א:כ״ג, נוצר פיו משלי י״ג:ג׳). ודוגמת המליצה הזאת: נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כ״ז:י״ח) – יאכל פריה כנגד יאכל פריה, ונוצר כנגד אוהביה (יוסף ירא).
מות וחיים ביד לשון ואוהביה יאכל פריה – הלשון מרמז על הדבור הנשגב התבוניי שמדבר בהיקישי התבונה שבו יבין להוציא דבר מדבר, ובו ישפוט בין האמת והשקר, שבו תלוי המות והחיים, שהמאמין בעקרי האמונה על ידי היקשי התבונה יחיה, וההולך בדרך עקש ומכחיש מציאות ה׳ והשגחה ושכר ועונש ימות, וזה תלוי ביד הלשון שהיא הבינה, ואוהביה יאכל פריה – הוא לא ישבע לעולם רק יאכל תמיד, כי הבינה אין לה גבול ותמיד יוסיף להוציא דבר מדבר.
ואוהביה – אוהבי הלשון המשתמשים בה לדבר רק דברים נכונים.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Whoever finds a wife finds a good thing, and obtains favor of Hashem.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מי״י – (כתוב ברמז תשס״ט). טובה היתה אביגיל מכל קרבנות שבעולם, אילו עשה אותו מעשה שחשב לעשות לנבל אילו היה מקריב כל הקרבנות שבעולם לא היה מתכפר לו והיא באתה אליו (ומלכותו) [ומלטתו], וכן אתה מוצא באשת און בן פלת, וכשם שאין סוף לאשה טובה כך אין סוף לאשה רעה זו אשתו של קרח.
דבר אחר: מצא אשה מצא טוב – א״ר יוחנן בן נורי אתה מוצא עד שלא נבראה האשה כתיב לא טוב היות האדם לבדו, אבל משנבראת כתיב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד.
ד״א כשהאשה טובה מצא טוב – כשהאשה רעה מוצא טוב שהוא מוצא את כל הטובות מביתו, מה היא עושה גונבת את כל אשר לו ומוכרת ועושה אותו עני, אבל אם היתה טובה כתיב אשת חיל מי ימצא וגו׳ בטח בה לב בעלה.
רמז תתקנח
מעשה בבנו של ר׳ עקיבא שנשא אשה. מה עשה כיון שהכניסה עמד לו כל הלילה והיה קורא בתורה (בפרשה), אמר לה סיבי בוצינא ואנהירי לי, סבת לה כל ליליא בוצינא והות קיימא קמיה מנהרא עד דאתא צפרא, בצפרא קרב רבי עקיבא לגביה ואמר ליה ברי מצא או מוצא, אמר ליה מצא וכו׳. (כתוב בקהלת ברמז תת״ק ובאיוב בפסוק וידעת כי שלום אהלך).
מן רזק אלזוג׳ה פקד רזק כ׳ירא, וופק אלרצ׳א מן ענד אללה.
מצא, מי שנחון באשה כבר נחון בטוב, והפיק רצון מאת ה׳.
לקח החכם בפסוק זה פרט אחד מכלל סוג וחייב בו משהו, כדי לחייב אותו הדין לכל סוג בהוכחה שכלית, והוא, השכל מחייב שתהא על כל טובה תודה ממי שקבל את הטובה למי שהטיב לו, ומפני שהטובה הראשונה שהטיב בה ה׳ על האדם וקנין ראשון שהקנה לו וקרא אותו טוב היא חוה שנאמר לא טוב היות האדם לבדו1, לפיכך עשאה החכם כאן הדגמה ופתיחה לכל הטובות, וחייב התודה עליה ועל כל טובה, וכפי שבא במסורת שיאמר המאמין על כל מה שמטיבין לו ברוך הטוב והמטיב2.
1. בראשית ב יח.
2. ברכות פ״ט מ״ב.
אכ׳ד׳ אלחכים פי הד׳א אלפסוק שכ׳צא ואחדא מן ג׳מלהֵ ג׳נס פחכם פיה בשי, ליוג׳ב ד׳לך אלחכם לכל ג׳נס בחג׳ה עקליה, וד׳לך אן אלעקל יוג׳ב אן יכון עלי כל נעמה שכר למן אנעמהא ממן אנעמת עליה, פלעלה אן אול נעמה אנעם אללה בהא עלי אדם ואול מלך מלכה וסמאה טוב הי חוה כקולה לא טוב היות האדם לבדו, פג׳עלהא אלחכים ההנא מת׳אלא ופאתחה לג׳מיע אלנעם, ואוג׳ב אלשכר עליהא ועלי כל נעמה, וכמא ג׳את אלאת׳אר באן אלמומן יקול עלי כל מא ינעם בה עליה ברוך הטוב והמטיב.
מצא אשה מצא טוב – תורה. וכמשמעו אשה טובה.
ויפק – ויוציא.א
א. בדפוסים נוסף ״זה פשוטו״, ואז מופיע כאן ביאור שייוחס לר״י קרא. ביאורו של ר״י קרא חסר בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220, והוא מובא במהדורתנו בפירוש ר״י קרא.
He who has found a wife has found good He who has found the Torah; and according to its apparent meaning, a good wife.
and has obtained favor And has obtained. This is its simple meaning. Another explanation: A man who found a wife and found good, has obtained favor. That man obtains favor from the Holy One, blessed be He. [This is in the name of] Rabbi Joseph Kara.
מצא אשה מצא טוב ויפק רצון – אדם שמצא אשה ומצא טוב ויפק רצונו, אותו האיש מוציא רצון מהקב״ה.א
א. ביאור זה מופיע במהדורות הדפוס של פירוש רש״י ושם ייוחס לר״י קרא.
מצא אשה – האדם שזמן לו הקב״ה אשה טובה בחלקו שתעירהו לעשות טובה.
וכשישתמש עמו על הכונה הטובה מצא טוב – כי יעשה תמיד טובה ויקבל שכר טוב.
ויפק רצון מי״י – כי זווגם עולה בטוב, ויזכו לבנים הגונים שהם רצונו.
(כב-כג)מצא אשה מצא טוב וגו׳ תחנונים ידבר רש וגו׳ – יתר הצלחת עניני העולם כמו העושר והשלוה והכבוד פעמים רבות יגיע מהם נזק ואבדון כגון שיבטח בעשרו והנה כתוב: בוטח בעשרו הוא יפול (משלי י״א:כ״ח) או שיתגאה וירום לבבו בעשרו או בכבודו וכי תועבת י״י כל גבה לב (משלי ט״ז:ה׳), ונאמר: ורם לבבך ושכחת (דברים ח׳:י״ד), ונאמר: עושר שמור לבעליו לרעתו (קהלת ה׳:י״ב) אבל מי שהוכיח לו השם ית׳ אשה הפיק בדבר זה רצון מהשם כי זאת תועלת באין נזק וטובה מבלי רעה כאשר כתוב: אשת חיל עטרת בעלה (משלי י״ב:ד׳), ונאמר: ומי״י אשה משכלת (משלי י״ט:י״ד), ונאמר: ורחוק מפנינים מכרה (משלי ל״א:י׳).
מצא אשה – בסתם ובמוחלט הראויה וההגונה.
מצא אשה – מי שמצא אשה ר״ל שיהיו כחות הנפש במדרגת הנפש שהיא משרתת בעלה ואוהבת אותו וישרתו השכל בכל מאמצי כחם הנה האיש ההוא מצא טוב כי בזה יושג לו השלימות האנושי ובזה האופן ישיג חפצו ורצונו מהש״י כי תדבק השגחתו בו.
מצא אשה – המוצא אשה ומצא טוב ויפק רצון – היינו שמצא אשה טובה מצדו, וגם יפיק רצון מצד האשה, שהיא רוצה בו, והוא משיג טוב ממנה, זאת היא מה׳ – בהשגחת ה׳ וטובו.
מצא – במציאה זו שהיא דבר יקר ובא מן השמים ולא מחכמת בני אדם.
ויפק – ויוציא, והוא מלשון ארמי, וענינו קנה לו דבר הנקנה בקושי.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ועשיר יענה עזות – א״ר תנחומא זה עשירו של עולם זה הקב״ה ענה אותו עזות אל תוסף דבר אלי.
דבר אחר: תחנונים ידבר רש – א״ר יוחנן אלו נביאי ישראל שאין לך בנביאים גדול כמשה וישעיה ושניהם לא באו אלא בתחנונים, ישעיה אמר י״י חננו לך קוינו, ומשה ואתחנן אל י״י, ועשיר יענה עזות אלו נביאי עו״א ואין לך צדיק באומות העולם יותר מאיוב ולא בא אלא בתוכחות שנאמר אערכה לפניו משפט ופי אמלא תוכחות וכו׳ (כתוב ביהושע ברמז י״ז).
ותרי אלפקיר יתכלם בתחנן, ואלמוסר באלעזה.
תחנונים, תמצא שהרש מדבר בתחנונים והעשיר בעוז ומלת יענה אינה תשובה לרש, אלא ענינה דבור באופן כללי. וראה פירוש רבנו לתורה מהדורתי דברים כא ז. ושם כו ה, ועוד. ועזות אינה חוצפה אלא עוז ותוקף, דבור מתוך בטחון עצמי.
זהו תאור המציאות אשר מצא בעולם. אבל הראוי הוא שיהא בעל האמת מדבר בתוקף, בין שהיה עשיר או עני. וכך בעל הספק ידבר ברכות, ובעל השוא לא ידבר כלל. וכך הוא הדבר בשואל והמשיב והחכם והתלמיד.
הד׳א מן חכאיהֵ אלוג׳דאן אלד׳י וג׳דה פי אלעאלם. ואמא אלואג׳ב פהו אן יכון צאחב אלחק יתכלם בקוה, גניא כאן אם פקירא. וכד׳לך צאחב אלשך יתכלם בצ׳עף, וצאחב אלבאטל לא יתכלם בוג׳ה.
וכד׳לך אלקול פי אלסאיל ואלמג׳יב ואלעאלם ואלמתעלם.
תחנונים ידבר רש וגו׳ – דרך זה בכך ודרך זה בכך, לימדך דרך ארץ שאף על פי שעשיר יענה עזות, הרש ידבר תחנונים וכן לעיניין הרב והתלמיד.
A poor man speaks with supplications This one is accustomed to [speak] in this manner, and that one is accustomed to [speak] in that manner. He teaches you a rule of conduct; that although the rich man answers with impudence, the poor man should speak with supplications, and so is the matter of a teacher to a pupil.
תחנונים ידבר רש וגו׳ – הריש והעוני גנאי לאדם כי יביאנו לדבר תחנונים ולהשפיל נפשו לבריות ולהחניף להם ויראת הבריות והחנופה פחיתות הנפש והצריך לבריות גנאי.
ועשיר יענה עזות – 1גם מן העושר יגיע האדם למדה פחותה כי יוסיף עזות בנפשו ולא יבוש מדבר קשות. גם יתעקש בדבריו ויבוז לדברי החולקים על דבריו כאשר כתוב: חכם בעיניו איש עשיר (משלי כ״ח:י״א) גם כי יכיר האמת לא יכנע אליו להודות עליו ויקשה רוחו להעמיד דבריו. הנה כי השפלות ודברי תחנונים המגיע מן העוני מגונה וכן גאוה וענות עזות המגיע מן העושר הוא מגונה. וזה על דרך מה שכתוב: ריש ועושר אל תתן לי וגו׳ (משלי ל׳:ח׳) כי העוני והעושר מביאין לידי חטא.
תחנונים ידבר רש – הנה העוני סבה אל שתהיה לשון הרש מבקש׳ החיי׳ כי הוא ידבר תחנוני׳ ובזה האופן לא די שלא יעור׳ מדיני׳ אבל ישקיט הריב והחמה מעליו ואמנם העשיר יבטח בעשרו לחשבו שהו׳ קרית עוזו וידבר מפני זה עזות וזה יהיה סבה לשבירתו כי לא יוכל כלכל להתנהג עם כלם כראוי להתנהג עם הרע ויהיה סבה לסור האהב׳ מהם.
עזות – חזקות וקשות.
תחנונים – עם כי העני ידבר דבריו בתחנונים ובהכנעה עכ״ז ישיב לו לפעמים העשיר דברי עזות.
יענה – מענין הכנעה, והוא פעל יוצא שמכניע את העזות.
תחנונים ידבר רש – אם הרש מדבר תחנונים ומתחנן, אז העשיר יענה ויכניע את העזות – שגם אם הוא עז בטבעו יכניע טבעו למלאת תחנוני הרש.
ידבר, יענה – לשון עתיד להוראת התמדה; כך הוא מנהגם.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
A man of many companions may come to harm, but there is a friend who sticks closer than a brother.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
איש רעים להתרועע – תניא רבי מאיר אומר לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו שנאמר איש רעים להתרועע.
כם מן אצחאב ירתץ׳ בהם, וכם מן צדיק מלאזם אכת׳ר מן אך׳.
איש, יש רעים שאדם מתרצץ כחם, ויש ידיד דבק יותר מאח. לפי נוס׳ ק, ו, באה איש במקום יש. ולנוס׳ ד, תרגומו ״יש בעל רעים״ ואיש כמו איש שיבה איש מלחמה. ותיבת להתרועע ענינה כתות שבור ורצוץ כמו תרועם בשבט ברזל, תהלים ב ט.
בכלל הדברים הללו גנוי רבוי ההתערבות עם בני אדם1, לפי שיש בהם מי שהוא כידיד והוא פגע, אלא עם מי שבחנו ומצאו טוב מאח.
1. השוה גם רמב״ם במורה הנבוכים ח״ג פ״ח ופי״ב.
פי דרג׳ הד׳א אלכלאם ד׳ם אלאסתכת׳אר מן מכ׳אלטהֵ אלנאס, פאן פיהם מן הו כאלצדיק והו אפה, אלא מן אמתחנה פוג׳דה כ׳יר מן אך׳.
איש רעים להתרועע – אדם שקונה לו רעים עוד יבא יום שיצטרך להם ויקרבוהו. ואם תאמר: מה בכך? יש אהב דבק מאח – שיקרבהו יותר מקרובו ואחיו.
A man acquires friends with whom to associate A man who acquires friends for himself [will find] that the day will arrive when he will need them, and they will befriend him. Now, if you ask, "What of it?" there is a friend who sticks closer than a brother, for he will befriend him more than his kin and his brothers.
איש רעים – האיש שהוא ערב וטבעו טוב ואהוב לבריות הוא טוב להתרועע עמו, לפי שלפעמי{ם} יש אוהב דבק מאח – כי אם הוא תמיד עמו הוא יותר טוב לו מן האח שהוא רחוק ממנו ואינו יכול להועילו, אבל אהובו שהוא עמו תמיד הוא יכול להועילו בשעת הצורך.
איש רעים להתרעע ויש אוהב וגו׳ – להתרועע להתפאר ולהתהלל וכמוהו עלי פלשת אתרועע (תהלים ק״ח:י׳). וביאור הענין כי מי שיש רעים לו הרבה יגיענו מרבוי הרעים תפארת ותהלה כי רבוי הרעים ירבה כבוד האדם ויסיר יראת הבריות וינצל מן הפחיתות הנמצא בעוני. וזה ענין משבח העושר כי יגיע ממנו התועלת המגיע מן העושר והוא הגאוה וענות עזות כי האיש אשר איננו בעל עושר לא יקנה רעים ואוהבים עם הגאוה וענות עזות אך יקנה אותם בסבת השפלות והסבלנות וזה הקנין ר״ל קנין החברים לא ימצא לרש כאשר כתוב: ודל מרעהו יפרד (משלי י״ט:ד׳). אבל ימצא לאיש אשר יש בידו די ספקו ולא יצטרך לבריות וגם איננו עשיר.
ויש אוהב וגו׳ – מלבד הכבוד המגיע מן החברים והאוהבים תמצא בדבר התועלת כי אולי יקר מקרהו שיקנה בתוך מרבית רעיו ואוהביו אוהב נאמן וטוב יהיה לו מאח כי יש אוהב דבק מאח.
איש רעים – ויש – מושך אחר אחורנית, והטעם כי יש איש רֵעים להרע, רצוני, שריעיו יהיו סבת רעתו.
איש רֵעים להתרועע – הוא להתרועע, כלומר ליהנות בחברה, ונמשך לזה: ויש אוהב דבק מאח.
איש רעים להתרועע – וכבר ימצא אוהב יותר דבק לאדם בעת הצורך מהאח ולזה ראוי לאדם לקנות לו אוהבים רבים ולא ירבה ברעים כי כבר ימצא באוהבים מי שיאהב תכלית האהבה אף על פי שאינו רע וההרבות ברעים יהיה סבה אל שישחית הרעות והחברה לקצת מפני קצת.
איש רעים – עיין מה שכתבתי בשמואל ב׳ סימן י״ד.
להתרועע – מלשון ריע וחבר.
איש רעים – האיש יאהב את הרעים למען יתרועעו עמו ויתחברו אליו כי לפעמים ימצא אוהב הדבק לאהובו באהבת נפש יותר מן האח ולזה יחפוץ בחברתם בעבור הטובה הבאה לפעמים.
להתרועע – הוא עתיד לשמוח ולעלוז, כמו יתרועעו אף ישירו.
להתרועע – ההתפעל מורה על המדומה, כמו מתעשר, מתרושש, מתכבד.
איש רעים – כבר אמרו המחקרים כי הקונה אוהבים רבים אפילו אחד אין לו, כי האהבה יחידה היא, וכל שתתרבה בטלה ונפרדה, וז״ש מי שי״ל רעים הרבה, הוא רק להתרועע שידמה שהוא איש רעות ורעים, כי זה גדר בנין התפעל על המדומה, ובאמת אין לו ריעים, ויש אוהב אם יש לו אוהב אחד אז הוא דבק מאח – וזה גדר האהבה, שתגדל על כל האהבות גם מאהבת אחים.
איש רעים – המגלה סודות לריעים הרבה, סופו להתרועע, להשבר ולהנזק על זה; ולפי המסרה (עיין במקרא גדולה בשמואל ב׳ י״ד:י״ט בראש הדף, והביאה גם בעל מנחת שי בהגהותיו שם), איש זה לשון יש כמו אִיש להימין ולהשמיל (שם); ותהיה כונת הפסוק – יש ריעים הרבה העושים עצמם כאוהבים (ע״ד והתחל שם י״ג:ה׳, ועיין מה שכתבתי למעלה י״ג:ז׳ על מתעשר ומתרושש), אבל יש ג״כ אוהב דבק מאח.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.