×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥דא ביְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָהג מִי⁠־יָג֣וּר בְּאׇהֳלֶ֑ךָ מִֽי⁠־יִ֝שְׁכֹּ֗ןבְּהַ֣ר קׇדְשֶֽׁךָ׃
A Psalm of David. Hashem, who shall sojourn in Your tabernacle? Who shall dwell upon Your holy mountain?
א. מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד מכאן ואילך חסר בכתר ארם צובה, עד סוף הכותרת למזמור כ״ה (״אֶשָּֽׂא״) ועד בכלל
ב. ‹ר1› א⁠(ק)=פרשה סתומה
• ל=פרשה פתוחה
ג. יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה =ק-מ ובדפוסים
• ל!=י֭הֹוָהי֭⁠־⁠הֹוָה (חסר שווא באות יו״ד)
• הערת דותן
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
תּוּשְׁבַּחְתָּא לְדָוִד יְיָ מַן חֲמֵי לְמֵידַר בְּמִשְׁכָּנָךְ מַן חֲמֵי לְמִשְׁרֵי בְּטוּר בֵית מַקְדְשָׁךְ.
A hymn of David. O LORD, who is worthy to dwell in your tabernacle, who is worthy1 to abide on the mountain of your sanctuary?
1. Worthy: deserves.
מזמור לדוד ה׳ מי יגור באהלך – זה שאמר הכתוב (שם ל״א:ט׳) וסלעו ממגור יעבור. במלכות הרשעה הכתוב מדבר. וסלעו זה אנטנייא שלו. ממגור יעבור זה אלתוסבראות שלו. דבר אחר וסלעו אלו אבריו. ממגור זה מחיצתו. דבר אחר וסלעו זה איקוניא. ממגור אלו בסילקאות שלו. (שם) וחתו מנס שריו. א״ר סימון שני זמנים. אמרו לו לישעיה מי אמר הדברים הללו. אמר להם וכי מדעתי הם. (שם) נאם ה׳ אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. אמר דוד אם אור לו בציון ותנור בירושלים מי יגור באהלך. זהו שאמר הכתוב (זכריה ב׳:ט׳) ואני אהיה להם נאם ה׳ חומת אש סביב. מבחוץ. ולכבוד אהיה בתוכה. מבפנים. אמר דוד אם חומת אש מבחוץ וכבוד מבפנים מי יכול לגור בתוכה. ה׳ מי יגור באהלך.
דבר אחר: מי יגור באהלך – מי ידור אין כתיב כאן אלא מי יגור. מאן יכיל לאיתותבא גבך. אמר רבי יהושע בן לוי מה אם נדב ואביהוא שנכנסו לבית המקדש יצאו שרופים מכאן ואילך מי יגור באהלך. א״ר שמואל כתוב בעוזא (דברי הימים א י״ג:ט׳) וישלח עוזא את ידו לאחוז את הארון. ומה היה לו (שם י׳) ויחר אף ה׳ בעוזא. מכאן ואילך מי יגור באהלך. משל לעירני שנכנס למדינה וראה אותן שמוכרין מיני כתיתין וכל דבר אמר מי יוכל לשבוע מאלו. אמרו לו חביריו מי שיש לו מעות הרבה. כך אמר דוד לפני הקב״ה מי יגור באהלך. אמר לו מי שיש לו מצות פרישות.

רמז תרסד

מזמור לדוד ה׳ מי יגור – כתיב נאם ה׳ אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים, אמר דוד אם אור לו בציון ותנור לו בירושלים י״י מי יגור באהלך. כתיב ואני אהיה לה נאם ה׳ חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה, אמר דוד אם חומת אש מבחוץ וכבוד מבפנים מי יכול לשרות בתוכה י״י מי יגור באהלך. ד״א מי ידור באהלך אין כתיב כאן אלא מי יגור מאן יכיל לאיתותבא גבך ומאן יכיל למהוי תותבך, אריב״ל ומה נדב ואביהוא נכנסו להקריב ויצאו שרופים מכאן ואילך י״י מי יגור באהלך. א״ר שמואל כתיב בעוזא וישלח עוזה אל ארון האלהים ויאחז בו וגו׳ ויחר אף ה׳ בעוזה מכאן ואילך ה׳ מי יגור באהלך. משל לעירוני שנכנס למדינה וראה אותם מוכרין מיני כתיתין וכל דבר אמר מי יוכל לשבוע מאלו אמרו לו חבריו מי שיש לו מעות, כך אמר דוד לפני הקב״ה י״י מי יגור באהלך, א״ל הקב״ה מי שיש לו מצות פרישות הולך תמים ופועל צדק.
מג׳ד לדאוד, יא רב מן יג׳אור ביתך, ומן יסכן פי ג׳בל קדסך.
שבח לדוד. ה׳! מי יהיה שכן בביתך. ומי יגור בהר קדשך.
מזמור לדוד ה׳, מי ראוי להיות שכן לביתו ומי יתגורר בהר קדשיו והנה יגור ענין שכנות וכמו ומגרת ביתה בשמות ג כב שפירושו שכנתה.
מזמור לדוד ייי מי יגור
כלמה יגור תקתצֺי אלתצֺייף ואלתגרב כׄלאף מא עליה ישכון גיר אן אלאהל מן אלקדם אבין ואקרב [16ב] מן אלהר פנסבה אלתצׄייף מן אלאכׄץﹼﹶ אלאקרב כנסבתה אלסכני מן אלאעם אלאבעד.
The word “sojourn(Psalms 15:1) is the guest, whilst the stranger is the opposite of this.
dwell(Psalms 15:1) the older inhabitants are not furthest away from the mountain, rather nearest to it, whereas the term guest applies to those who are the extraordinarily close, just as the resident applies to who are generally furthest away.⁠1
1. Ibn Chiquitilla explains the double-language of the Psalms as two types of visitors those who come from far to dwell close to God’s holy sanctuary and those who already live nearby. RASAG share this distinction, calling the yāġûr ‘one granted protection’ i.e., as a visitor, whereas the second one yiškôn dwells as a neighbor nearby the mountain.
מזמורי״י מי יגור באהליך – ביתך, וכמוהו: איש לאהליך ישראל (דברי הימים ב י׳:ט״ז).
בהר קדשך – הר המוריה או הר ציוןא קודם שיודע כי הוא הר המורייה בשכון הארון בציון בבית שהכין לו דוד ככתוב בדברי הימים.
א. בכ״י מנטובה 13 נכפל כאן:״או הר ציון״.
A PSALM OF DAVID. LORD, WHO SHALL SOJOURN IN THY TABARNACLE? Oholekha (thy tabernacle)⁠1 means, Thy house. Every man to your tents (ohalekah) O Israel (11 Chon. 10:16) is similar.
WHO SHALL DWELL UPON THY HOLY MOUNTAIN? Mount Moriah. Or, Mount Zion, before it was known that it2 was to be identified with Mt. Moriah. The Ark at that time rested in a house that David prepared for it on Mt. Zion, as the Book of Chronicles records.⁠3
1. Lit. “Thy tent.”
2. God’s holy mountain.
3. See 1 Chron. 16:1. Actually Chron. tells us that David placed the ark in a tent. Ibn Ezra refers to the tent as a house.
מזמור לדוד י״י מי יגור באהלך ומי ישכן בהר קדשךאהלך הם השמים. וכנה אותם באהל, לפי שהם מתוחים כאהל. והר קדשך הוא הר המוריה ששם בית המקדש, לפי שהוא המקום הנכבד בארץ. וכן כנה אותם בהיכל כמו שאמר: י״י בהיכל קדשו, י״י בשמים כסאו (תהלים י״א:ד׳) כמו שפרשנו. וכן ישמע מהיכלו קולי (תהלים י״ח:ז׳).
ומי יגור, ומי ישכן – הם על הנשמה העליונה. ואמר: מי שעשה המעשים האלה בחייו תשכן נשמתו במקום הכבוד אחר מותו. ומה הם המעשים?
A Psalm of David. Lord, who shall sojourn in Thy Tabernacle? And who shall dwell in Thy Holy Hill? – Thy Tabernacle: that is, the heavens, and he designates them a tent because they are spread out as a tent. And Thy Holy Hill is Mount Moriah, where the Holy House was, for it was the most glorious place in the earth. And in like manner he designates them (the heavens) a palace, as he says (Ps. 11:4): "The Lord is in His Holy Palace; the Lord, His throne is in heaven" as we have interpreted. So also, "He heard my voice out of His Palace" (ibid. 18:7). (The questions) Who shall sojourn? and Who shall dwell? have reference to the higher spiritual part (of man). He says that he who has done in his lifetime these works (about to be mentioned), his spirit shall dwell in the place of Glory after his death. And what are the works?
ה׳ מי יגור באהלך. בבוא משיח צדקנו1, ׳מי׳ מהכהנים ׳יגור באהלך׳ - במקדש העתיד להבנות2, ומי ישכון בהר קדשך - בירושלים העתידה3:
1. רבינו מפרש מזמור זה על העתיד לבוא, והרד״ק פירש על עולם הנשמות, ׳ומי יגור ומי ישכון הם על הנשמה העליונה, ואמר, מי שעשה המעשים האלה בחייו - תשכון נשמתו במקום הכבוד אחר מותו׳.
2. באהלך – ביתך (אבע״ז). ומה שאמר לשון ׳גירות׳, אולי כי אין לשכון דרך קבע במקדש, אבל על ירושלים אמר ׳מי ישכון׳. ובשיעורים פירש ׳מי יגור באהלך׳ – על אהלי תורה בעולם הזה, ואמר לשון ׳גירות׳, כי העולם הזה נפסד, ׳ומי ישכון׳ – על בית המקדש של מעלה לעתיד לבוא.
3. בהר קדשך - הר המוריה (אבע״ז, רד״ק). ובזכריה (ספורנו זכריה ב׳:ט׳) כתב רבינו שלעתיד בירושלים ׳יכווה כל שאין מזומן לה׳, והכוונה כי רק ׳כל הכתוב לחיים בירושלים׳ יוכל לגור בה לעתיד לבוא, והוא ע״פ לשון הגמרא בב״ב (עה:) ׳מאי ועל מקראיה, אמר רבה א״ר יוחנן, לא כירושלים של עולם הזה ירושלים של עולם הבא, ירושלים של עולם הזה כל הרוצה לעלות עולה, של עולם הבא אין עולין אלא המזומנין לה׳. ובהקדמתו לפרק קכ״ב כתב ׳שאף על פי שיהיו רבים זוכים לימות המשיח, לא יזכו להיות מבני ירושלים, שלא יעלו אליה אלא המזומנים לה, כאמרו כל הכתוב לחיים בירושלים׳. ובזכריה (יב ז) כתב רבינו ׳יושבי ירושלים - המזומנים לה׳. וראה גם להלן (קמז יב-יג). ובישעיה (לג יד-טז) ׳מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם, הולך צדקות ודבר מישרים מאס בבצע מעשקות נער כפיו מתמך בשחד אטם אזנו משמע דמים ועצם עיניו מראות ברע, הוא מרומים ישכן׳. ואף שהעניין קרוב לכאן, לא פירש שם רבינו כן, אלא שהרשעים מבקשים שתסתלק שכינה כי מי יכול לגור עם השכינה, רק מי שהוא כזה, וטוענים שרק שרפים ואופנים יזכו לכך, ומבאר שם שאין זה נכון, ואדרבה טובה השראת השכינה לישראל. אך להלן (לז ל-לא) נראה שמפרש את האמור בישעיה למעליותא, ולא כפירושו לישעיה. ולפי שבמזמור הקודם התפלל ׳מי יתן מציון׳, סמך זה ודו״ק.
מִזְמוֹר לְדָוִד ה׳ מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ וגו׳. אמר הגאון, אחר שלמעלה זכר צדיק הדור באמרו (יד ו) ׳עצת עני תבישו כי ה׳ מחסהו׳, אמר, ׳מי׳ הוא אותו הצדיק ש׳יגור באהלך׳, ר״ל באהלי תושיה1 למטה. ואמר לשון ׳גירות׳, כי העולם הזה נפסד: ומִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ. בבית המקדש שלמעלה, לאור באור החיים2:
1. התורה נקראת ׳תושיה׳ במשלי (ב ז, ח יד, י״א:ו׳). וראה גם להלן (תהלים כז ג-ה).
2. ע״פ איוב (לג ל), ופירש שם ׳לאור חיי עולם׳. וכ״כ בפירוש ר״א מנולה: ׳ה׳ – על צד הקריאה, מי הוא זה הצדיק הגמור הזוכה לעוה״ז ולעולם הבא, ועל חיי העה״ז אמר ׳מי יגור באהלך׳ בהיות ימי שנותינו בהם מעט ורעים כגר בארץ וכאורח נטה ללון באהלים דירת עראי, כגון אלה השוכני באהלים המעתיקים אהליהם ודירתם ממקום למקום, ועל חיי עולם הבא עולם שכולו ארוך אמר ׳ישכון׳ – פועל מורה יותר דירת קבע. וקרא עולם הבא ׳הר הקודש׳ כאמרו ׳ויענני מהר קדשו סלה׳, ׳מי יקום במקום קדשו׳ הוא בית המקדש שלמעלה מכון לשבתו׳.
מי ישכן – כל האומר ומי ישכן בוא״ו אינו אלא טועה.
מי יגור – כאלו שואל אתה ה׳ מי הוא הראוי לדור באהלך וזהו בית המקדש כי אין כולם ראוים וכמ״ש מי ביקש וכו׳ רמוס חצרי (ישעיהו א׳:י״ב).
יגור ישכן – שכינה קלה מן גרות או ישיבה (כמ״ש ישעיה י״ג כ׳, לקמן ק״ך).
מזמור לדוד – חושב הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם להיות מן עבדי ה׳ העומדים בחצרותיו,
מי יגור באהלך ומוסיף אף גם שישכן דרך שכינת עראי בהר קדשך שהוא לפני האהל, ר״ל מי הראוי לעמוד לפני ה׳ המתהלכים לפניו.
מי יגור באהלך – אחר שבנה לו בית ובו נטה אהל לארון חבר דוד מזמור זה, והר קדשך הוא הר ציון, שעד שלא צוה לו ע״י גד לבנות מזבח בהר המוריה בגרן ארונה, דעתו היתה לבנות בית עולמים במרום הר ציון; וכל המזמור כולו להורות התנגדות בין תורתנו הקדושה ודתי העמים העושים מבתי מסגדם מקום מקלט לרוצחים, בעוד שהתורה צותה מעם מזבחי תקחנו למות (פרשת משפטים) ולא נשאה פנים גם לכהנים אם לא הלכו בתום והשתמש תחלה בשרש גור ממקור גר המורה דירת עראי ואח״כ בשרש שכן מלשון כן ובסיס המורה דירת קבע, לומר אם לגור צריך כל זאת ק״ו לשכון בו ולהיות מכהני ה׳.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ב) הוֹלֵ֣ךְ תָּ֭מִים וּפֹעֵ֥ל צֶ֑דֶקוְדֹבֵ֥ר אֱ֝מֶ֗ת בִּלְבָבֽוֹא׃
He that walks uprightly, and works righteousness, and speaks truth in his heart;
א. בִּלְבָבֽוֹ =ש1,ק-מ
• ל!=בִּלְבָֽבוֹ (מקום הסילוק) והשוו ״קְרֹבֽוֹ״ בפסוק הבא
• הערות ברויאר ודותן
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
דִמְהֲלִיךְ בִשְׁלִימָתָא וְעָבֵד צִדְקָתָא וּמְמַלֵל קוּשְׁטָא בִּלְבָבֵיהּ.
One who walks in integrity, and does righteous deeds, and speaks truth in his heart.
הולך תמים ופועל צדק – הולך תמים זה הקב״ה שנאמר (דברים ל״ב:ד׳) הצור תמים פעלו. ופועל צדק זה הקב״ה שנאמר (תהלים י״א:ז׳) כי צדיק ה׳ צדקות אהב. ודובר אמת זה הקב״ה שנאמר (ירמיהו י׳:י׳) וה׳ אלהים אמת. לא עשה לרעהו רעה זה הקב״ה שלא עשה רעה לישראל בשעת העגל. דכתיב (שמות ל״ב:י״ד) וינחם ה׳ על הרעה. וחרפה לא נשא על קרובו זה הקב״ה שנאמר (תהלים קמ״ח:י״ד) לבני ישראל עם קרובו. כדאיצטריך להון בשטים. נבזה בעיניו נמאס זה הקב״ה שמאס במלכות שאול. שנאמר (שמואל א ט״ז:א׳) ואני מאסתיו ממלוך על ישראל. ואת יראי ה׳ יכבד זה הקב״ה. א״ר (סימן) [סימון] (במדבר י״ב:ט״ו) והעם לא נסע עד האסף מרים. מלמד שנתעכב לה עמוד הענן. נשבע להרע ולא ימיר זה הקב״ה שנאמר (שם י״ד:כ״א) ואולם חי אני וימלא כבוד ה׳. ואומר (שמואל א ג׳:י״ד) ולכן נשבעתי לבית עלי. אם להרע לא ימיר שבועתו לטובה על אחת כמה וכמה. ר׳ אבין אמר נשבע להרע זה הוא שמחסר את הכיס שלו להצר לנפשו לעשות מצוה. ורבנן אמרי זה הוא שמשביע יצרו שלא לעבור עבירה. כספו לא נתן בנשך זה הקב״ה שלא נתן את התורה בדמים. שנאמר (ישעיהו נ״ה:א׳) בלא כסף ובלא מחיר. ושוחד על נקי לא לקח. שאם מתכנשין כל אומות העכו״ם ונותנין ממונם בדבר אחד מן התורה אינן יכולין. וכן הוא אומר (שיר השירים ח׳:ז׳) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. אלו העכו״ם שנאמר (ישעיהו י״ז:י״ב) הוי המון עמים רבים. לכבות את האהבה אהבה שאהב הקב״ה את ישראל. ונהרות לא ישטפוה אלו העכו״ם. ר׳ עזריה בשם רבי יהודה אומר לעתיד לבוא באין כל האומות לקטרג את ישראל ואומרים לפני הקב״ה רבונו של עולם אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה. אלו מגלי עריות ואלו מגלי עריות. אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים. מפני מה אלו יורדין לגיהנם ואלו אין יורדין. וכי משוא פנים יש לפניך. אומר להן (שיר השירים ח׳:ז׳) אם יתן איש את כל הון ביתו. אם תתנו כל ממונכם בדבר אחד מן התורה אינו מתכפר לכם. מה כתיב בתריה (שם ח׳) אחות לנו קטנה. מה הקטן הזה כל מה שהוא עושה אין מניחין בידו. כך כל מה שישראל מתלכלכין בעבירות כל ימות השנה יום הכפורים בא ומתכפר להם שנאמר (ויקרא ט״ז:ל׳) כי ביום הזה יכפר עליכם.
(ב-ד)
דבר אחר: הולך תמים – זה אברהם שנאמר (בראשית י״ז:א׳) התהלך לפני והיה תמים.
ופועל צדק – זה יצחק שהיתה פעולתו בצדק ומסר נפשו למיתה.
ודובר אמת – זה יעקב שנאמר (מיכה ז׳:כ׳) תתן אמת ליעקב.
לא רגל על לשונו – זה בנימין שהיה יודע במכירתו של יוסף ולא גילה לאביו.
לא עשה לרעהו רעה – זה יוסף שהיה יכול לעשות לאחיו רעה ולא עשה.
וחרפה לא נשא על קרובו – זה פנחס שהיה משבטו של לוי וזמרי משבט שמעון. וכיון שראה אותו מעשה עמד עליו והרגו.
נבזה בעיניו נמאס – זה משה שמאס בביזת מצרים. לפי שכל ישראל עסוקין בביזה והוא היה עוסק בעצמות יוסף.
ואת יראי ה׳ יכבד – זה דוד שנאמר (שמואל א ל׳:כ״ו) ויבוא דוד אל ציקלג וגו׳ הנה לכם ברכה.
דבר אחר: נבזה בעיניו נמאס – זה חזקיה מלך יהודה שגירר עצמות אביו על מטה של חבלים.
ואת יראי ה׳ יכבד – זה יהושפט מלך יהודה שבשעה שראה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקוראו רבי רבי מורי מורי.
נשבע להרע – זה בועז שנשבע ליצרו (רות ג׳:י״ג) חי ה׳ שכבי עד הבקר.
דבר אחר: זה אלישע בן שפט שנאמר (מלכים ב ה׳:ט״ז) חי ה׳ אשר עמדתי לפניו אם אקח.
דבר אחר: זה אליהו שנאמר (מלכים א י״ז:א׳) חי ה׳ וגו׳ אם יהיה השנים האלה טל ומטר.

רמז תרסה

דבר אחר: הולך תמים – זה הקב״ה שנאמר הצור תמים פעלו. ופועל צדק זה הקב״ה שנאמר כי צדיק ה׳ צדקות אהב. דובר אמת זה הקב״ה שנאמר וה׳ אלהים אמת.
אלא אלסאלך פי אלצחה ואלעאמל באלעדל, ואלמעתקד אלחק פי קלבה.
אלא ההולך (אתך) בשלמות. והעושה לפי הצדק. והמאמין בתוך לבו באמת.
הולך, כי אם ההולך בתם ישפעולותיו בצדק ומאמין האמת בלבבו. כי אין הלב מדבר. ותרגום ״מעתקד״ איננה סתם אמונה אלא מסקנת דעה וסברה שהגיע האדם אליה, ותרגמתי ״אמונה״ שכך תרגמו כל הראשונים.
ויכון הולך תמים אלמסתנים אלמסתרסל אלי קצׄא אללה תע׳ אלי כמא קאל תמים תהיה עם ייי אלהיך (דברים יח:יג).
ופועל צדק הו מן יצׄע אלאמור מוצׄעהא וינזלהא מנאזלהא.
ודובר אמת בלבבו אלדׄי לא יסיר פי צׄמירה בגיר מא יגׄהר בה פי מקאלה או פעאלה.
And “who walks with complete devotion,” (Psalms 15:2) is the complete devotion to God’s decree, may He be exalted as stated, “You must be completely devoted (tāmîm) to the Lord your God(Deut. 18:13).
who does what is right(Psalms 15:2) is the one who writes down the events in their place and reveals them in their position.⁠1
and in his heart acknowledge the truth” (Psalms 15:2, whose conscience does not contain anything which he would not proclaim in his speech or action.
1. At the right time.
הולך – זו תשובת מי יגור באהליך (תהלים ט״ו:א׳).
תמים – תאר, והמתואר חסר, הולך בדרך תמים בעינייניו ודבריו.
ופועל צדק – עם חביריו.
ודובר אמת בלבבו – והוא כל האדם.
HE THAT WALKETH UPRIGHTLY. This is the answer to Who shall sojourn in Thy tabernacle?
UPRIGHTLY. The word tamim (uprightly)⁠1 is an adjective. However, the word that it describes2 is missing. Holekh tamim (he that walketh uprightly)⁠3 means, he that walks in an upright way4 with regards to his affairs and speech.
AND WORKETH RIGHTEOUSNESS. In his dealing with his friends.
AND SPEAKETH TRUTH IN HIS HEART. This is the essence of man.⁠5
1. Lit., “upright.”
2. Be-derekh (in a way).
3. Lit., “he that walks upright.”
4. In other words holekh tamim (he that walketh uprightly) is short for holekh be-derekh tamim (he that walks in an upright path).
5. Lit. “This is the whole man.” See Ecc. 12:13.
הולך תמים – אם תמים הא תאר רצונו לומר: הולך בדרך תמים, כמו הלך בדרך תמים הוא ישרתני (תהלים ק״א:ו׳), ואם הוא שם, כמו אם באמת ובתמים (שופטים ט׳:ט״ז), רצונו לומר: הולך בתמימות, כמו ואני בתמי אלך (תהלים כ״ו:י״א), והענין אחד. והתמים הוא מי שיתעסק בעניני העולם הזה בדרך תמימות, שלא יעמיק במחשבתו בתחבולות העולם.
ופעל צדק – שכל מעשיו יעשה בצדק. ותורות האדם: עשה ולא תעשה הם על שלשה פנים, האחד במעשה והאחד בלשון, והאחד בלב. והנה זכר המעשה.
ודבר אמת בלבבו – וזהו הלשון והלב. אמר: שהוא דבר אמת, לעולם לא ימצא שקר בדבריו. והאמת שידבר בפיו הוא בלבבו, כי אינו אומר אחד בפה ואחד בלב. וכמו שדברי פיו אמת כן הן מחשבות לבבו. ויכלל גם כן בזה שאמר ודבר אמת בלבבו שיקיים מה שחשב בלבבו לעשות טובה. וזה בענין משא ומתן. כלומר: אין צריך לומר כי מה שמדבר בפיו מקים, אלא אפילו מה שחושב מקים וישים אמת מחשבתו. ויכלל בו גם כן גדל מציאות האל ויחודו שהוא אמת, ודבר אותו בפיו, וחושב אותו בלבבו להבינו על דרך המופת כמו שתורה אותו החכמה.
He that walketh perfectly – If תמים (perfect) is an adjective, his meaning is, One who walks in a perfect way, as, "He that walketh in a perfect way, he shall minister unto me" (ibid. 101:6); while if it is a noun, (it is used) as (in the passage) "if in truth and perfectness (בתמים)" (Judges 9:16). He means: He who walks in perfectness (integrity), as, "But as for me I will walk in mine integrity (בתמי)" (Ps. 26:11). But in either case the meaning is the same. The perfect is he who occupies himself in the affairs of this world in the way of perfectness (integrity), who does not engage his deepest purpose in (the prosecution of) worldly schemes.
and worketh righteousness – because he does all his works in righteousness. Now the laws of man, positive and negative, fall under three aspects: one concerned with deed, one with speech, and one with thought. Notice he has just mentioned (that concerned with) deed.
and speaketh truth in his heart – Now this one combines both speech and thought. He says that he speaketh truth, a lie will never be found in his words. And the truth he speaks with his mouth is in his heart, for he does not say one thing with his mouth and another in his heart; and as the words of his mouth are truth, so are the thoughts of his heart. And it is implied in this expression of his and speaketh truth in his heart that he carries into effect what he has purposed in his heart – i.e. to do good. And this, too, in the ordinary affairs of life, as though to say that there is no need to say that what he has actually said with his mouth he makes good; but even that what is in his mind only he brings to effect, and he makes truth his purpose. There is likewise also implied in it the greatness of God's existence and His unity, which is truth; and confessing (speaking) this with his mouth and thinking it in his heart (is calculated) to give him discernment in a wonderful way as wisdom teaches him.
הולך תמים.⁠1 לא כל צדיק יזכה לזה, אבל מי שנהג בעצמו לפנים משורת הדין, שיהיה ׳הולך תמים׳ בענין שכל תכלית כוונתו בעסקו בתורה לכבוד בוראו2: ופועל צדק. מיטיב לזולתו3: ודובר אמת [בלבבו]. כשחשב להיטיב, אף על פי שלא הוציא נדר מפיו בזה4:
1. זו תשובת מי יגור באהלך (אבע״ז).
2. על דרך פירושו בהתהלך לפני והיה תמים. ויל״ע קובץ ׳תמים׳ או ׳לשמה׳. בנח נאמר ׳צדיק תמים׳, ואיתא בע״ז (ו.) ׳תמים - בדרכיו, צדיק - במעשיו׳. ורבינו שם פירש: צדיק – במעשה, תמים – במושכלות׳. ו׳מושכלות׳ היינו ידיעת דרכי ה׳ ע״י השכל, וההידמות אליו, ונקרא האדם שמשיג זה ׳תמים׳ מלשון שלימות כתרגומו. ושלימות זו פירש רבינו עה״פ ׳התהלך לפני והיה תמים׳ (להלן יז א) ׳וקנה השלימות האפשר למין האנושי, השכל וידוע אותי בידיעת דרכי ובהדמותך אלי כפי האפשר אצלך, כי אמנם פעולת כל נמצא תּוֹרֶה על צורתו, כאמרו (שמות לג יג) ׳הודיעני נא את דרכיך ואדעך׳ וזה הוא השלימות האחרון למין האנושי, והמכוון מאת האל יתברך באמרו (לעיל א כו) ׳נעשה אדם בצלמינו כדמותינו׳. ובפסוק ׳נעשה אדם׳ פירש רבינו ששכל האדם הוא מופשט מחומר ויש לאדם האפשרות להוציא כוחו השכלי אל הפועל להשיג ידיעת ה׳ ולהידמות אליו, ועי״ז ייהפך שכלו להיות נצחי גם הוא, ולכן בהשיגו זאת נקרא האדם ׳תמים׳. ומדבריו מבואר ששלימות זו היא בכך שמשיג האדם את המדרגה הגדולה שיכול האדם להשיג, ובכך שהוא משיג נצחיות. וכתב רבינו בכוונות התורה, שע״י החלק ׳המעשי׳ של התורה [׳המצוה׳] ניתן להגיע להשגת החלק ׳העיוני׳ [׳התורה׳] (ועיין מש״כ שמות כד יב).
3. גם אבע״ז פירש ׳תמים׳ על בין אדם למקום ופועל צדק בין אדם לחבירו: ׳⁠ ⁠׳תמים׳ – תואר, והמתואר חסר, הולך בדרך תמים בענייניו ודבריו, ׳ופועל צדק׳ - עם חביריו׳, ו׳אם הוא שֵׁם, רצונו לומר הולך בתמימות, והענין אחד׳ (רד״ק). ובישעיה שם פירש רבינו ׳וכמו כן ׳מִי יָגוּר׳, הֹלֵךְ צְדָקוֹת במעשיות, וְדֹבֵר [מֵישָׁרִים] בעיוניות׳.
4. ע״פ גמרא מכות ורש״י שם. וכ״כ הרד״ק: ׳אמר שהוא דובר אמת, לעולם לא ימצא שקר בדבריו, והאמת שידבר בפיו הוא בלבבו, כי אינו אומר אחד בפה ואחד בלב, וכמו שדברי פיו אמת כן הן מחשבות לבבו. ויכלל גם כן בזה שאמר ודובר אמת בלבבו, שיקיים מה שמחשב בלבבו לעשות טובה, וזה בענין משא ומתן, כלומר אין צריך לומר כי מה שמדבר בפיו מְקַיֵּם, אלא אפילו מה שחושב מְקַיֵּם, וישים אמת מחשבתו, ויכלול בו גם כן גודל מציאות האל ויחודו שהוא אמת, ודובר אותו בפיו, וחושב אותו בלבבו להבינו על דרך המופת כמו שׁתורֶה אותו החכמה׳.
ואמר, הוֹלֵךְ תָּמִים וגו׳. אמרו ז״ל (מכות כד.) ׳בא דוד והעמידן על אחת עשרה׳1. ׳הולך תמים׳ – ר״ל ׳הולך׳ בדרך כדי להגיע אל התכלית ה׳תמים׳, שהוא העיון ודרך השכל2: וּפֹעֵל צֶדֶק. שהוא בעל המעשים הטובים3: וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ. שכ⁠[שנשאל] על דבר אחד, איננו משיב בטרם יבין ה׳אמת בלבבו׳, כדי להשיב אמת לאמיתו אמרים כולם נכוחים למבין וישרים4:
1. ׳בא דוד והעמידן על אחת עשרה, דכתיב מזמור לדוד ה׳ מי יגור באהלך׳, וכאן נמנו אחת עשרה מעלות.
2. בנח נאמר ׳צדיק תמים׳ (בראשית ו׳:ט׳), וראה מש״כ שם, ובע״ז (ו.) ׳תמים – בדרכיו, צדיק – במעשיו׳. וראה מש״כ בגדר ׳תמים׳ בבראשית (יז א), ולהלן (תהלים פ״ד:י״ב). ובנדפס כאן: ׳הולך תמים – בענין שכל תכלית כוונתו בעסקו בתורה לכבוד בוראו׳.
3. בנדפס: ׳מיטיב לזולתו׳.
4. ע״פ משלי (ח ז-ט).
הולך תמים – כאלו משיב ההולך בדרך תמים וכו׳ הוא הוא אשר יגור בה.
בלבבו – מאמת מחשבת לבו לדבר מצוה.
הולך – במצות שבין אדם למקום שבו יתהלך לפני ה׳ צריך שיהיה הולך תמים – שגדר התמימות שיעשה כל מעשיו לשם ה׳ בלבד בלי שום פניה חיצונית, ובמצות שבין אדם לחברו יהיה פועל צדק, ובענין האמונה יהיה דובר אמת בלבבו שלא תהיה אמונתו מן השפה ולחוץ, כי גדר האמונה הסכמת הלב עם מה שהוא מוציא בשפתיו.
הולך תמים – ע״ד ואנכי הולך ערירי (פרשת לך לך) קראו לחיים הליכה לפי שבכל יום אדם הולך וקרב למיתה; או יהיה פירושו הולך בדרך תמים, שמכוין שכל מעשיו יכשרו, ולא יצדק באחת וירשע באחת, לפי שאל צדיק אינו מקבל שוחד, וכן התהלך לפני והיה תמים, כקטן ההולך לפני אביו המשגיח על מצעדיו (שד״ל) ומורה לו הדרך הטובה, כן אתה לך תמיד בדרך אשר אני מדריכך ובכן תתמם דרכך.
ופעל צדק – מכוין שמה שהוא עושה יצדק לעשות.
ודבר אמת בלבבו – דובר אמת לא לתקות שכר ושבח מבני אדם רק מפני שהאמת בלבבו שהיא מחשבתו ועצתו.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) לֹֽא⁠־רָגַ֨ל׀ עַל⁠־לְשֹׁנ֗וֹ לֹא⁠־עָשָׂ֣ה לְרֵעֵ֣הוּ רָעָ֑הוְ֝חֶרְפָּ֗הלֹא⁠־נָשָׂ֥א עַל⁠־קְרֹבֽוֹא׃
that has no slander upon his tongue, who does not do evil to his fellow or take up a reproach against his neighbor;
א. עַל⁠־קְרֹבֽוֹ =ש1,ק-מ
• ל!=עַל⁠־קְרֹֽבוֹ (מקום הסילוק)
• הערות ברויאר ודותן, וראו גם ״בִּלְבָבֽוֹ״ בפסוק הקודם.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לָא אֲכַל קוּרְצִין בְּלִישְׁנֵיהּ לָא עֲבַד לְחַבְרֵיהּ בִּישׁוּתָא וְכִסוֹפָא לָא סוֹבֵר עַל קְרִיבֵיהּ.
He does not slander with his tongue, he causes no harm to his fellow, and he bears no shame1 against his neighbor.
1. Shame: disgrace.
לא רגל על לשונו – זה הקב״ה עקם הכתוב ב׳ ג׳ תיבות (כתוב ברמז תר״י).
לא עשה לרעהו רעה – זה הקב״ה שנאמר וינחם ה׳ על הרעה.
וחרפה לא נשא – קרובו זה הקב״ה כד אצטריך להון בשטים שנאמר ויהיו המתים במגפה.
דבר אחר: וחרפה לא נשא על קרובו – זה משה, בנוהג שבעולם אדם נכנס בפרקמטיא עם חברו הפסיד פורש ממנו ואינו רואה אותו, משה אע״פ שנענש על ידי ישראל שנאמר וירע למשה בעבורם וגו׳ לא פרק משאן מעליו אלא וישלח ישראל מלאכים.
כספו לא נתן בנשך – אר״ש בן אלעזר כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא ברבית עליו הכתוב אומר כספו לא נתן בנשך וגו׳ עושה אלה לא ימוט לעולם הא למדת שכל המלוה ברבית מתמוטט, והא קא חזינן דלא מוזפי ברבית ומתמוטטין, אמר רבי אלעזר הללו מתמוטטין ואינן עולין הללו מתמוטטין ועולין.

רמז תרסו

...
ומן לא יתכ׳רס פי לסאנה, ולא עמל בצאחבה שרא, ולא שנע עלי אכ׳יה בעאר.
ומי שלא הרגיל לשונו לדבר רכילות. ולא עשה לחבר שלו שום רע. ולא הוציא שם רע על אחיו.
לא, ואשר לא דבר בלשונו דברי נרגנות ולא עשה לרעהו רעה ולא הוציא דבת חרפה על רעהו. ותרגם רגל ״תכ׳רס״ וכך תרגם ותרגנו לקמן קו כה. ובדברים א כז והיא ההתלחשות בדברי רכילות ושקר.
ויכון לא רגל על לשונו מן לם ינקל ען צאחבה מא יוצל אליה בה צׄררא כאן דׄלך אלנקל צדקא או כדׄבא ומענאה יתם פי לא עשה לרעהו רעה.
ומעני וחרפה לא נשא כל קרובו. אלא יצבר עלי צׄים קריבה דון אן ימתעץׄ לה. וקד קאל אואילנא אנה לא יחמל אלעאר עלי נפסה מן קריבה יעני אן יכון פי קראבתה מן יעאב באפעאלה פיחתמל דׄלך אלעיב דון אלאקתצאץ מנה.
And “who has no slander upon his tongue(Psalms 15:3) is one who says nothing about his friend that would cause harm to him, whether it is truth or lies. Its meaning concludes with “who has never done harm to his fellow.” (Psalms 15:3).
The meaning of “nor bore reproach for (his acts toward) his relatives” rather, he calmly bears the insults of his relative without becoming angry. Our ancestors say (TB Makkôṯ 24a), he did not take the ignominy of his relatives upon himself; meaning among his relatives whoever was ashamed of his actions, he bore that shame without seeking revenge. 1
1. According to TB Makkoth 24a, nāśāʾ (take up) has the meaning bearing up without uttering a word against one’s relatives. Ibn Ezra translates it as ‘utter’ following Ex. 23:1 and in parallel to not slandering. Radaq adopts this meaning too.
לא רגל – כמו וירגל בעבדך (שמואל ב י״ט:כ״ח). [אנקושא בלעז.]⁠א
[מזמור זה להודיע מדת חסידות.
ודובר אמת בלבבו – הטוב שהוא אומר בלבבו הוא אמת, ואינו אחד בפה ואחד בלב.]⁠ב
וחרפה לא נשא [– רפורטא בלעז.]⁠ג על קרובו – אם עבר קרובו עבירה שיש בה עונש, ענשו כמשפט, ולא נשא עליו חרפתו שיהא פתחון פה למחרף לומר: כך עבר פלוני קרובך וחפיתה עליו.
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34.
ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34.
ג. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34.
He did not slander with his tongue Ankuza in Old French, to accuse, as "And he slandered (וירגל) your servant" (II Sam. 19:28). This psalm is to inform us of the [proper] measure of piety.
and speaks truth in his heart The good that he says in his heart is true. He is not a hypocrite [lit. one in mouth and one in heart].
neither did he take up reproach Rapporta in Old French, to report.
upon his kinsman If his kinsman committed a transgression for which he was punishable, he would punish him with justice, and he did not bear upon himself his reproach, that the reproacher should have an excuse to say, "So-and-so, your relative, committed such-and-such a sin, and you covered up for him.⁠"
לא רגל על לשונו – כמו: וירגל בעבדךא (שמואל ב י״ט:כ״ח). והטעם לגלות המסתרים כדרך המרגלים.
לא נשא – על דרך לא תשא שמע שוא (שמות כ״ג:א׳).
ויש אומרים: לא עשה דבר שיחרפו בו קרוביו.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״על עבדך״.
THAT HATH NO SLANDER UPON HIS TONGUE. The word ragal (slander) is similar to the word va-yeraggel (and hath slandered) in And he hath slandered (va-yer-aggel) thy servant (Samuel II 19:28). It refers to one who acts like a spy and reveals that which is hidden.⁠1
NOR TAKETH UP A REPROACH AGAINST HIS NEIGHBOR. The word nasa (taketh up) is similar to the word tissa (utter) in Thou shalt not utter a false report (Exodus 23:1). Some say that ve-cherpah lo nasa al kerovo (nor taketh up a reproach against his neighbor) means, he did not do anything that would bring shame upon his relatives.⁠2
1. Thus lo ragal al leshono (that hath no slander upon his tongue) means, he who does not reveal the secrets of his fellows.
2. The word kerovo (his neighbor) literally means, his relative.
לא רגל על לשנו – בזה הפסוק אמר מצות לא תעשה בלשון ובמעשה, אבל בלב לא היה צריך להזכיר כי כבר אמר: ודבר אמת בלבבו. ואם מחשבותיו אמת וצדק, אין רע במחשבותיו. ואמר: לא רגל על לשנו ולא אמר שאר מצות לא תעשה שהן בלשון, כמו לא תענה ברעך (שמות כ׳:י״ב), אלהים לא תקלל (שמות כ״ב:כ״ז) והדומין להן, כי אמר אותה שהיא אמת, וכל שכן האחרות. כי הרכילות אף על פי שהיא אמת, יצא רע גדול ממנה. ולפיכך אמר ודבר אמת בלבבו, כי האמת שהיא רעה לא ידבר, והיא הרכילות.
לא עשה לרעהו רעה ורעהו – וקרבו הוא שיש לו משא ומתן עמו או שכנו. ובאמרו כי לא עשה לרעהו רעה אינו אומר, כי לאחרים עשה, אלא דבר הכתוב על ההוה. כמו ולא תונו איש את עמיתו (ויקרא כ״ה:י״ז), אינו אומר, כי מותר לו להונות אדם אחר שהוא נכרי שאינו עמיתו. וכן לא תענה ברעך עד שקר (שמות כ׳:י״ב), אינו אומר, כי באחר שאינו רעו מותר להעיד עדות שקר. אלא לפי שמשאו ומתנו ועסקיו עמו. וכן הוא מנהג הלשון בהרבה מקומות. ובאמרו: לא עשה לרעהו רעה כלל כל מצות לא תעשה שבין אדם לחברו.
ואמר בתורת הלשון: וחרפה לא נשא על קרבו – שלא חרף וגדף אדם, אף על פי שהוא גדפהו או הרע לו. ואמר: נשא בנטילת הלשון, כמו לא תשא את שם י״י אלהיך לשוא (שמות כ׳:ו׳), לא תשא שמע שוא (שמות כ״ג:א׳). ובאמרו: קרבו הוא הדין לאחר, אלא שדבר על ההוה כמו שפרשנו.
וקרבו – כמו רעהו, שהוא קרוב אליו במשאו ובמתנו, או שכנו קרוב מן השאר, כי דברי האדם ועסקיו ברוב עם אלו.
He that slandereth not with his tongue – In this verse he specifies certain prohibitions both as regards speech and deed; but it was not necessary for him to mention (such) of the heart, for he has already said and speaketh truth in his heart, and if his thoughts are truth and righteousness, then there is no evil in his thoughts. He says he slandereth not with his tongue, but does not enunciate the rest of the prohibitions concerning speech, such as: "Thou shalt not bear (false witness) against thy neighbor" (Exod. 20:16); "Thou shalt not revile the judges" (ibid. 22:27); and the like, for he says that which is true, and as a matter of course the others (follow); for from tale–bearing, although its subject–matter may be true, great harm proceeds. And so he says, and speaketh truth in his heart, for the truth that is harmful he does not utter, and that is tale–bearing.
Nor doeth evil to his friend – His friend and his intimate is he with whom he has intercourse in the affairs of the world, or is his neighbor; and when he says, Nor doeth evil to his friend, he does not say that he does it to others, but the text speaks in accordance with usual custom. For instance, "And ye shall not wrong your neighbor" (Lev. 25:17) does not mean that one is free to wrong another, a stranger, who is not one's neighbor. And so again, "Thou shall not bear false witness against thy friend" (Exod. 20:16) does not say that one is free to bear false witness against another who is not one's friend; but (he says "friend") because his general and business relations are with him. And such is frequently the idiom of the language. So when he says Nor doeth evil to his friend he includes all that is prohibited as between a man and his fellow. And he says of the law of the tongue:
Nor taketh up a reproach against his intimate – because he does not reproach nor revile a man even though the latter may have reviled or wronged him. He uses "taketh up" (נשׂא) of the lifting up of the tongue, as "Thou shall not take up (השא) the Name of the Lord thy God for falsehood" (Exod. 20:7); "Thou shall not take up a false report" (ibid. 23:1). When he says his intimate the same applies also to another, but he speaks in accordance with usual custom, as we have explained (above). And קרבו (his intimate) is equivalent to רעהו (his friend), because he is intimately associated with him in his ordinary dealings, or is his actual neighbor, nearer to him than the rest; for a man's intercourse and business are for the most part with such.
לא רגל על לשונו. שנשמר אפילו מאבק לשון הרע1: לא עשה לרעהו רעה. נשמר מהיות גורם רעה לחברו2: וחרפה לא נשא על קרובו. שהוכיח אפילו את ׳קרובו׳ כשלא היה נוהג כשורה3:
1. כמו וירגל בעבדך (ש״ב יט) (רש״י), לגלות המסתרים כדרך המרגלים (אבע״ז).
2. משמע אפילו בהיתר ובלי כוונה.
3. כ״כ רש״י: ׳אם עבר קרובו עבירה שיש בה עונש, ענשו במשפט ולא נשא עליו חרפתו, שיהא פתחון פה למחרף לומר כך עבר פלוני קרובך וחפית עליו׳. ובמכות שם איתא ש׳חרפה לא נשא על קרובו׳ - ׳זהו המקרב את קרוביו׳, והמהרש״א שם פירש שהכוונה שמוכיחן, ובזה הוא מקרבן אף לעצמו, שאם אינו מוכיחן שישובו למוטב הרי הוא מרחיקו ממנו, שגורם לו להכחיש אח״כ שהוא קרובו.
לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ. שאיננו תר1 [אחר] דברי המצאות ודיחויים כדי לדחות שואלו בקש: לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה. שאיננו מחרף ומגדף רעו בשואלו דבר ממנו, ולא יגלה חרפתו בקהל ולא יתגדל עליו לקנטר, כמו ׳אל יכנסו תלמידי רבי פל⁠[וני] לכאן, שאינם באים אלא לקפח בהלכות, שקנטרנים הם׳ (נזיר מט:): וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ. שאילו שמע דבר מעוקם מקרובו שאיננו אמיתי, לא ידום, כי יַרְאֶה לו טעותו2:
1. ׳רגל׳ לשון מרגל.
2. ׳שהוכיח אפילו את ׳קרובו׳ כשלא היה נוהג כשורה׳ (נדפס).
רגל – ענין רכילות ולה״ר כמו וירגל בעבדך (שמואל ב י״ט:כ״ח).
לא נשא – לא הטיל.
לא נשא – לא הטיל על קרובו דבר חרפה.
רגל – כמו וירגל בעבדך.
על לשונו – היינו ממשמעות דבריו כמו לכו ונכהו בלשון (ירמיהו י״ח) לפי פירושי.
חרפה לא נשא על קרובו – בשביל קרובו כמו כי עליך נשאתי חרפה.
לא – ובאשר מטבע האדם לדרוש גנות חברו, ולהגיע לו רעה מצד מדת הכבוד ומדת הקנאה, אמר שלא רגל על לשונו – ר״ל לא ידבר ממנו בענין שמתוך הלשון יהיה עליו איזה רכילות, כמ״ש חז״ל ה״ד לה״ר דאמר נורא בי פלניא, וכן שלא עשה לרעהו שום רעה – ובאשר מטבע האדם לנטות אחרי קרוביו ולחפות בעדם, אומר שלא עשה לרעהו רעה אף שיגיע מזה תועלת לקרוביו, כי חרפה לא נשא בעבור קרובו – שיחפה עליו בעבור אהבת הקרובים, כי בהפך
לא רגל על לשונו – מדוע נקדו רגל מבנין קל ולא מבנין פִעֵל כמשפטו? ועוד היצדק להשתמש במלת על להוראת ע״י? על כן נ״ל שרגל זה הוראתו הולך ושוטט אנה ואנה לדעת חדשות, על לשונו – בעבור לשונו הרגילה לדבר רע ולהשביעה כחפצה ברכילות ונבלה.
לא נשא – מלשון לא תשא את שם ה׳ אלהיך – לא נשא על שפתיו.
קרבו – פחות מרעהו וזה פחות מאחיו, ובפסוק והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו (פרשת תשא) זו ואין צ״ל זו, אח מטבע, רֵעַ מחבה קרוב שוכן אצלנו, עמיתנו (ממקור עִם) שוכן עמנו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) נִבְזֶ֤ה׀ בְּֽעֵ֘ינָ֤יו נִמְאָ֗סוְאֶת⁠־יִרְאֵ֣י יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה יְכַבֵּ֑דנִשְׁבַּ֥ע לְ֝הָרַ֗עוְלֹ֣א יָמִֽר׃
in whose eyes a vile person is despised, but he honors those that fear Hashem; he that swears to his own hurt, and does not change;
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
דְשָׁט בְּאַנְפּוֹי וּבְסִיר וְיַת דַחֲלַיָא דַייָ מוֹקִיר דְיוֹמֵי לְאַבְאָשָׁא לְגַרְמֵיהּ וְלָא מְשַׁלְחָף.
Who despises the contemptible to his face, but honors those who fear the LORD; who will swear to do harm to himself and does not change.⁠1
1. Change: reverse.
נבזה בעיניו נמאס – זה הקב״ה [שמאס במלכי שאול שנאמר ואני מאסתיו, ואת יראי ה׳ יכבד זה הקב״ה] דא״ר סימון והעם לא נסע עד האסף מרים מלמד שנתעכב לה הענן.
נשבע להרע ולא ימיר – ואולם חי אני, ואומר לכן נשבעתי לבית עלי אם להרע לא ימיר להיטיב על אחת כמה וכמה.
ורבי אבין אמר נשבע להרע – זה שהוא מחסר את הכיס שלו להצר נפשו לעשות מצוה. ורב אמר זה שמשביע יצרו שלא לעבור עבירה כספו לא נתן בנשך זה הקב״ה שלא נתן את התורה בדמים שנאמר ולכו שברו בלא כסף.
והו זרי ענד נפסה מחתקר, ואוליא אללה יכרמהם, ואן חלף אן יצ׳ר נפסה צ׳ררא מבאחא לם יגיר ד׳לך.
והוא בעיני עצמו נקלה ובזוי. [ואילו] את יראי ה׳ הוא מכבד. ואם נשבע להרע לענות את עצמו מה שאדם רשאי (כגון שיתענה וכדו״ רק כאשר יש לו יכולת). איננו משנה מהשבועה שלו.
נבזה, והוא נבזה בעיני עצמו ושפל כלומר עניו מאד. ואת יראי ה׳ מכבד ואם נשבע להרע לעצמו הרעה המותרת אינו משנה דברו.
אמרו נשבע להרע ולא ימיר, אין הכוונה בכך להרע לזולתו להכותו ולקללו ולקחת ממונו לפי שכל זה אסור, וגם לא להרע לעצמו בדבר שיש בו עבירה בדתו כחלול שבת והאכילה ביום הכפורים. אלא כגון הצום ביום חול ובפרישה ממקצת הפירות ומקצת הבגדים ולא ישכון בעיר מן הערים וכיוצא בזה מדברים המותרים. ולפיכך אמרתי הרעה המותרת.
קולה נשבע להרע ולא ימיר, לם יען בה אלאסאה אלי גירה בצ׳רבה ושתמה ואכ׳ד׳ מאלה לאן ד׳לך אג׳מע מחד׳ור, ולא אלאסאה אלי נפסה איצ׳א פי מא ית׳לם דינה כבד׳ל אלסבת ואלפטר פי אלכפור, לכן כאלצום פי יום חול וכתרך בעץ׳ אלפואכה ובעץ׳ אלת׳יאב ולא יאוי מדינה מן אלמדן ומא אשבה ד׳לך מן אלמבאחאת, ולד׳לך קלת צ׳ררא מבאחא.
וקו׳ נבזה בעיניו נמאס יעני אחתקארה מא יעטׄם מן חאלה תואצׄעא ואנכׄפאצׄא.
ויקתצׄי קו׳ נשבע להרע אחתמאלה מכרוהא ינאלה פי מא יחלף עליה מן דון אלחנתׄ.
The phrase “for whom a contemptible man is abhorrent,” (Psalms 15:4) means He scorns him, which exacerbates his state of humility and abasement.
The phrase “his oath even to his hurt(Psalms 15:4) meanings) his suffering is unpleasant, which harms him, when swears an oath without breaking.⁠1
1. I.e., the oath hurts him.
נבזה בעיניו נמאס – מי שהוא נבזה ברשעו נמאס בעיניו של צדיק, כגון חזקיהו שגירר עצמות אביו בבזיון.
נשבע להרע – לעצמו, ולא ימיר – שבועתו, קל וחומר שאינו ממירה בדבר שאינה לרעתו.
A base person is despised in his eyes One who is base with his wickedness is despised in the eyes of the righteous man, e.g. Hezekiah, who dragged his father's remains in disgrace.
he swears to hurt himself.
and does not retract his oath. How much more does he not retract it if it concerns something that is not to his hurt!
{יראי –} את אשר לא ננקד יראי כמו שכיני ישיני, כי לא היתה נשמעת הברה אחרת מפני א׳. (ערוגת הבשם חלק ב׳ עמ׳ 56 בשם ״ורשב״ם כתב״)⁠1
1. בעל ערוגת הבשם מוסיף: ״הנה כמה ריעים כתבתי לתיבת יראי.⁠״
נבזה – קשור בעיניו גם נמאס. והטעם כי עובד השם, כל מצוה ששמר וכל טוב שעשה נבזה ונקל הוא בעיניו כנגד מה שהוא חייב לעשות לכבוד בוראו.⁠א וככה משפט הצדיקים שיבקשו לעלות אל מעלות קדוש ממנו ונכבד. ואמר יכבד כנגד נבזה.
נשבע להרע נפשו ולא ימיר – כמו: לצום, כי יכחיש הבשר.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״בורא״.
A VILE PERSON. The words nivzeh (a vile person)⁠1 and nimas (despised) are both tied to be-enav (in whose eyes). Our clause teaches that the one who serves God considers every commandment that he observes, and any good that he does of no account, when weighed against that which he is obligated to do in honor of His creator. This is the way of the righteous. They aspire to ascend to a more holy and exalted level.
Honoreth is in contrast to vile.⁠2
HE THAT SWEARETH TO HIS OWN HURT. He swears to harm his body, that is,⁠3 he swears to fast. Fasting4 weakens the flesh.
1. The word nivzeh literally means, vile. Ibn Ezra interprets our verse accordingly.
2. The first half of the clause is in contrast to the second half.
3. Lit. “For example.”
4. Lit., “for fasting.”
נבזה בעיניו נמאס – וספר ממדותיו הטובות עוד: כי אף על פי שהוא הלך תמים ופעל צדק ודבר אמת אינו מתגאה בזה, אלא נבזה הוא בעיניו ונמאס, וחושב בלבבו כי לא יעשה אחת מני אלף ממה שיש עליו חובה לעשות לכבוד הבורא.
ואת יראי י״י יכבד – הוא נבזה בעיניו ומכבד יראי י״י. כי כל הטובות שעשה הוא אינו חושבן לכלום נגד מה שחושב שיש לו לעשות, והטובות שיעשה זולתו יחשבן לדברים גדולים. ויחשוב שיש ליראי י״י זולתו מעלה עליו, ושהם יראים השם יותר ממנו ונותן להם מעלה עליו ומכבד אותם.
ואמר עוד ממדותיו הטובות: נשבע להרע ופירוש להרע: להרע לגופו בצום ובהפרד מן התענוגים. וכן לחסר כסו לצדקה ולמצוה.
ולא ימר – מה שנשבע אף על פי שמריע לגופו.
ולא ימר, אלא יקים כמו שאמר. ומה שאמר: נשבע, לפי שהוא דבר קשה כנגד הגוף, נשבע, כדי שלא יטרידהו יצר הרע שלא לעשות. וכן אמר דוד: נשבעתי ואקימה לשמר משפטי צדקך (תהלים קי״ט:ק״ו).
Despised is he in his own eyes, rejected – He recounts further some of his good qualities. For although he walketh perfectly and worketh righteousness and speaketh truth, he does not pride himself upon this, but is despised in his own eyes and rejected, thinking in his heart that he cannot perform one–thousandth part of what it is his duty to do for the honour of his Creator.
But he honoureth them that fear the Lord – He is despised in his own eyes, but he honoureth them that fear the Lord; for all the good things he has done he counts as nothing compared with what he considers he ought to do, while the good (works) another does he holds to be great things. He feels too that there are others among those who fear the Lord in a superior degree to himself, and that they fear the Name more than he, and so he imputes to them superiority over himself, and honours them. And he makes a further enumeration of his good qualities:
He sweareth to his own hurt – The interpretation of להרע (to his hurt) is to the hurt of his body in fasting, and in abstinence from pleasures; and so to be in want of clothing even for the sake of righteousness and the mitzvoth.
and changeth not – what he has sworn, although it be to the injury of his person. He will not change, but carry it out as he has promised. And as regards the expression he uses, sweareth, (it is) because when he has spoken a hard thing against himself, he sweareth so that the evil impulse shall not distract him from the performance of it. And so David says (Ps. 119:106): "I have sworn and have confirmed it, that 1 will observe Thy righteous judgments.⁠"
נבזה. בוזה דרכו1 ועושה פעולות נמאסות, אף על פי שהוא גדול בממון או בשררה, בעיניו נמאס2: נשבע להרע. לעצמו3, ׳לאסור איסר על נפשו׳ (במדבר ל ג)4: ולא ימיר. בהתרת נדרו ושבועתו5:
1. ע״פ לשה״כ במשלי (יט טז) ׳שומר מצוה שומר נפשו, בוזה דרכיו ימות׳. הרי שבוזה דרכיו הוא היפך שומר מצוה.
2. כלומר, אותו הצדיק הנזכר ממאיס בעיניו את מי שבוזה דרכיו, ואינו מתפתה כוחו ועושרו. [ובמוה״ק טעו כאן בפיסוק וביאור]. ובשיעורים גם כתב כן: ואמר שמי שהוא ׳נבזה׳ באמת הוא ׳נמאס׳ בעיניו, וכן אמרו ז״ל (מכות כד.) זה חזקיהו המלך שגירר עצמות אביו במטות של חבלים לפי שהיה [רשע], ולכן מאסו, גם כי היה אביו, ומקורו בגמרא שם ע״פ פירוש רש״י שפירש ׳הנמאס להקב״ה נבזה הוא בעיניו של אדם זה חזקיהו שנבזה היה בעיניו אביו שנמאס בעבודת כוכבים׳. וכ״כ רש״י: ׳מי שהוא נבזה ברשעתו נמאס בעיניו של צדיק׳. ובישעיה שם כתב מֹאֵס [בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת]. ולא יסבול: [נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד]. ולא נקנה אותו בַּשֹּׁחַד, אבל ישנא אותם, ׳מי יתן לי עם הארץ׳ : אֹטֵם [אָזְנוֹ] מִשְּׁמֹעַ [דָּמִים]. התנצלות רשעי ארץ : וְעֹצֵם [עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע]. לא יסבול לראות, וינקם :
3. בויקרא (ה ד) ׳אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב׳, ופירש רש״י ׳להרע – לעצמו, או להיטיב - לעצמו, כגון אוכל ולא אוכל אישן ולא אישן׳.
4. ׳נשבע להרע – נפשו, כמו לצום, כי יכחיש הבשר׳ (אבע״ז).
5. כ״כ רש״י: ׳ נשבע להרע - לעצמו ולא ימיר שבועתו ק״ו שאינה ממירה בדבר שאינה לרעתו׳. והרד״ק כתב: ׳להרע לגופו בצום וּבְהִפָּרֵד מן התענוגים, וכן לחסר כיסו לצדקה ולמצוה. ולא ימר, מה שנשבע אף על פי שמריע לגופו. ולא ימר, אלא יקים כמו שאמר׳.
נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס. יאמר כי מי שהוא ׳נבזה׳ באמת – הוא ׳נמאס׳ בעיניו, וכן אמרו ז״ל (מכות כד.) ׳זה חזקיהו המלך שגירר עצמות אביו במטות של חבלים׳, לפי שהיה [רשע], ולכן מאסו, גם כי היה אביו1: וְאֶת יִרְאֵי ה׳ יְכַבֵּד. המכבד התורה ולומדיה דיהוו ליה בנין חכמין (שבת כג:), וכן אמרו ז״ל (מכות שם) ׳זה יהושפט מלך יהודה, שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם, היה עומד מכסאו׳ וגו׳: נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר. כבר פירש הגאון (בראשית ב׳:ט׳) כי ׳רע׳ ו׳טוב׳ יפול על העָרֵב ובלתי עָרֵב, ו׳רע׳ – הוא הבלתי עָרֵב, ו׳טוב׳ – העָרֵב. יאמר, כי הוא ׳נשבע להרע׳, היינו שלא לאכול, על דרך משל דבר העָרֵב לפי שאינו מועיל, וכן שבועת התורה שאמרה (ויקרא ה׳:ד׳) ׳להרע או להיטיב׳ היא על זה הדרך2, ׳ולא ימיר׳ – שלא ישאל עליו, על דרך ׳נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך׳ (תהלים קי״ט:ק״ו):
1. כ״כ רש״י במכות שם. וראה מש״כ רבינו בישעיה (לג יד-טז).
2. ׳אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב׳, ופירש רש״י ׳להרע – לעצמו, או להיטיב – לעצמו, כגון אוכל ולא אוכל אישן ולא אישן׳.
בעיניו – בגעיא בס״ס.
ימיר – מלשון תמורה וחלוף.
נבזה – אדם הנבזה הוא נמאס בעיניו ולא יחניף למי.
להרע – לענות נפשו.
נבזה בעיניו קרובו הנמאס במעשיו, וכמ״ש זה חז״ל על חזקיה שגרר עצמות אביו על מטה של חבלים, אבל את יראי ה׳ יכבד הגם שאינם קרוביו, שמזה מבואר שעקר רגשות לבו הוא לכבוד ה׳ לכבד יראיו ולהבזות עוברי מצותיו ולא לבד שלא יתפעל מאהבת הקרובים כי לא יתפעל גם מאהבת עצמו, שהוא נשבע ומקבל בנדר להרע לעצמו לצום ולהתענות,
ולא ימיר את נדרו.
נבזה וגו׳ – הפך ממה שכתב למעלה (תהלים י׳:ג׳) ברשע ובצע ברך נאץ ה׳ הראוי לבזיון אף אם הוא מאצילי ארץ נבזה בעיני הצדיק.
ואת יראי ה׳ יכבד – גם אם שפל מצבם.
להרע – אף אם אחר שנשבע הכיר שקיום שבועתו הוא לו לנזק גדול עכ״ז יקיימנה; רק תיבת ימיר שאחריה מתנגד לפירוש זה, שתמורה היא טוב ברע, וחילופין רע בטוב (עיין במשתדל פרשת בחקתי) וכפירוש הנ״ל יהיה להפך, א״כ נ״ל שיהיה ראוי לנקדו לְהָרֵעַ ע״ד ה׳ בהשמים חסדך (למטה ל״ו:ו׳) כמו לָרֵעַ כלומר לרעהו אם נשבע לתועלת רעהו לא ימיר שבועתו טוב ברע.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) כַּסְפּ֤וֹ׀ לֹא⁠־נָתַ֣ן בְּנֶשֶׁךְ֮ וְשֹׁ֥חַד עַל⁠־נָקִ֗י לֹ֥א לָ֫קָ֥חעֹֽשֵׂה⁠־אֵ֑לֶּהלֹ֖א יִמּ֣וֹט לְעוֹלָֽם׃
he that does not put his money on interest, or take a bribe against the innocent. He that does these things shall never be shaken.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
סִימֵיהּ לָא יְהַב בְּחִבּוּלְיָא וְשׁוֹחֲדָא עַל זַכָּאָה לָא קַבֵל דַעֲבֵיד אִלֵין לָא יְזוּעַ לְעַלְמָא.
He has not given his money at interest; he has not accepted a bribe against the innocent; one who does these things will never be moved.⁠1
1. Moved: shaken.
כספו לא נתן בנשך – זה עובדיה שהחביא את הנביאים במערה והיה לווה ומאכילן.
דבר אחר: כספו לא נתן בנשך – זה שמאי והלל שלא למדו תורה בדמים.
ושחד על נקי – זה שמואל שנאמר (שמואל א י״ב:ג׳) הנני ענו בי.
עושה אלה לא ימוט – א״ר שמואל הימוט הזה איני יודע מהו. עד שבא שלמה ופירש (משלי כ״ד:י״א) ומטים להרג אם תחשוך. וכשהיה רבן גמליאל קורא המקרא הזה היה בוכה. אמר מי יוכל לעשות כל אלה. וכשהיה רבי עקיבא קורא בפסוקים הללו ואחרים שביחזקאל (יחזקאל י״ח:ו׳) אל ההרים לא אכל. היה משחק. אמר לו רבן גמליאל מפני מה אתה משחק ואני בוכה. אמר לו ראה מה כתיב בשרצים (ויקרא י״א:ל״א) אלה הטמאים לכם בכל השרץ. יכול אם לא נגע בכל אלה לא יהא טמא. אלא אפילו באחת מהן. בהרת מטמאה כגריס ותחלת ברייתה בכעדשה. וכתיב בסוף הטמאות (שם י״ח:כ״ד) אל תטמאו בכל אלה. יכול אינו מטמא אלא בכולן והרי אם נגע בכעדשה מטמא. ואיזה מדה מרובה הוי אומר מדה טובה מרובה על מדת פורענות חמש בכפלים. מה אם מי שהוא נגע באחד מהן אפילו כעדשה מטמא כאילו נוגע בכולן. מדה טובה לא יהא בדין שאם עשה אחת כאילו עושה כל המצוות כולן. הוי אומר כשם שאלה שכתוב בשרצים כאילו נוגע בכולן. כך עושה אלה לא ימוט לעולם. אם עשה אחת מהן כאילו קיים את כולן. אמר לו רבן גמליאל נחמתני עקיבא נחמתני.
ושחד על נקי לא לקח – א״ר שמואל אם מתכנשין כל האומות ונותנין כל ממונן בדבר אחד מן התורה אינן יכולין, וכן הוא אומר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, מים רבים אלו עובדי אלילים [שנאמר הוי המון עמים רבים וגו׳] לא יוכלו לכבות אהבת המקום את ישראל, ונהרות לא ישטפוה אלו עובדי אלילים. ר׳ עזריה בשם ר׳ יהודה לעתיד לבא באים כל שרי עובדי אלילים לקטרג את ישראל ואומרים לפני הקב״ה רבש״ע אלו עובדי אלילים ואלו עובדי אלילים, אלו מגלי עריות ושופכי דמים ואלו מגלי עריות ושופכי דמים מפני מה הללו יורדין לגיהנם והללו אינם יורדין לגיהנם וכי משוא שפנים יש לפניך, אמר לו הקב״ה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה אם נותנין אתם כל ממונכם בדבר אחד מן התורה אין מתכפר לכם, מה כתיב בתריה אחות לנו קטנה מה הקטן הזה כל מה שעושה אין מוחין בידו כך כל מה שישראל מתקלקלין בעבירות כל ימות השנה יו״כ בא ומכפר עליהם שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם. ד״א כהולך תמים זה אברהם שנאמר התהלך לפני והיה תמים. ופועל צדק זה יצחק שמסר עצמו לשחיטה. ודובר אמת זה יעקב שנאמר תתן אמת ליעקב. לא רגל על לשונו זה בנימין שידע מכירת יוסף ולא גלה לאביו. וחרפה לא נשא על קרובו זה פנחס שהיה משבט לוי והרג לזמרי שהיה משבט שמעון. נבזה בעיניו נמאס זה משה שמאס בביזת מצרים ועסק בעצמות יוסף. ואת יראי ה׳ יכבד זה דוד ויבא דוד צקלג וישלח מהשלל וגו׳. נבזה בעיניו נמאס זה חזקיהו מלך יהודה שגירר עצמות של אביו במטה של חבלים. ואת יראי ה׳ יכבד זה יהושפט מלך יהודה, שבשעה שרואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקוראו רבי רבי מורי מורי. נשבע להרע ולא ימיר זה בועז שנשבע ליצרו חי ה׳ שכבי עד הבקר. ד״א זה אלישע שנאמר חי ה׳ אשר עמדתי לפניו אם אקח. ד״א זה אליהו שנאמר חי ה׳ אם יהיה השמנים האלה טל ומטר. כספו לא נתן בנשך זה עובדיה שהחביא את הנביאים במערה והיה לוה והאכיל את הנביאים. ד״א זה בית שמאי ובית הלל שלא היו מלמדים את התורה בדמים. ושחד על נקי לא לקח זה שמואל שנאמר הנני ענו בי נגד ה׳ ונגד משיחו.
עושה אלה לא ימוט לעולם – אמר רבי שמואל הימוט הזה איני יודע מהו עד שבא שלמה ופירש ומטים להרג אם תחשך.
עושה אלה לא ימוט – [כשהיה ר״ג קורא המקרא הזה היה בוכה אמר מי יוכל לעשות כל אלה, וכשהיה ר״ע קורא בפסוקים האלה היה משחק. א״ל ר״ג מפני מה אתה משחק א״ל ראה מה כתיב בשרצים] אל תטמאו בכל אלה יכול אינו מטמא אלא בכלם והרי אם נגע בכעדשה מן השרץ טמא ומדה טובה מרובה מן מדת פורענות חמש מאות, ומה זה מי שנגע באחד מהם אפילו בכעדשה טמא כאלו נגע בכלן לא כל שכן העושה מצוה אחת מהן כאלו קיים את כלן, אמר ליה עקיבא נחמתני נחמתני.
ולם יעטי מן מאלה בעיינה, ורשא פי ברי לם יקבל, פמן צנע הד׳א לם ימיל אלי אלדהר.
ולא נותן אפילו חלק מממונו ברבית. ושוחד על חף מפשע לא הסכים לקחת. מי שעושה את אלה איננו מתמוטט לעד (אלא תהיה לו תקומה).
לא נתן, מן ממונו ברבית ושחד על נקי לא קבל מי שעשה את אלה לא ימוט, תרגם כספו ״מאלה״ לכלול כל מיו ממון מכל סוג שהוא. ותרגום לא ימוט בכ״י א ״לם יכ׳יב״ לא יתאכזב לעולם. ובכ״י כ, ו, מ, ״לם ימיל״ כפשט המלה התמוטטות, ואיני יודע מה הנכון לפיכך הנחתי את הקרובה לפשט בעמוד.
[17א] וחקיקה לפטׄה נשך אלעץׄ פהו אדׄאﹰ מא יעצׄה אלמקרץׄ מן מאל אלמקתרץׄ זאידא עלי מא אקרצׄה וליס אלא פי אלורﹺק. ואמא אלדׄי ירבי עליה פי אלסלאע או אלמאْאٓכל פהו תרבית או מרבית כמא קאל את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית (ויקרא כה:לז) וגׄ ומדׄהב אואילנא פיה גיר הדׄא.
וקו׳ ושחד על נקי לא לקח תביין לקבח אלשחד אדׄא כאן אצלה מוצׄועא עלי תנטׄיף אלאבריא ותבריה אלנטׄפא פיגׄעל אלנקי גיר נקי וגיר אלנקי נקי. וקד אצׄאף אואילנא אלי הדׄין אלקסמין קסמא תׄאלתׄא והו אן יאכׄדׄה אלחאכם עלי איגׄאב אלחק למן חולה ורפעה עמﹼן ליס עליה וליס מן אללגה.
ויעני בקו׳ עשה אלה לא ימוט לעולם מן פצׄל בבעץׄ הדׄה אלפצׄאיל דון גׄמיעהא כמא קאל את אלה מהם תאכלו (ויקרא יא:כב) אלה הטמאים לכם בכל השרץ (ויקרא יא:לא).
The proper [ḥaqîqa] meaning of the word [lafẓa] “Interest(Psalms 15:5) is to bite because it is what the moneylender bites off from the money of the borrower, increasing what he lent, but it is only wariq.⁠1 However, when he increases either the (price) of the commodity or food then it is tarbîṯ or marbîṯ as stated; “Do not lend him your money at advance interest or as accrued interest(Lev. 25:37). Our Rabbis do not behave like this.
It states “or accepted a bribe against the innocent(Psalms 15:5) indicating a shameful bribe, whereupon it is a basis for exonerating (lit. clean) the guiltless and acquitting the innocent, or making the innocent guilty and the guilty innocent. Our ancestors (TB Kəṯûbôṯ 105a) add to these two categorizes a third category: the judge must uphold the legal obligations according to circumstance and protect the protect it from anyone who is against it and what not statutory.⁠2
The meaning of the phrase, “the man who acts thus shall never be shaken(Psalms 1:5) whoever is punctilious about some of these virtues, but not all of these, as stated “of these you may eat the following(Lev. 11:22) and “those are for you the unclean among the swarming(Lev. 11:31).
1. A cheap silver coin (Joshua Blau 2006, 759; Dozy 1927, 797).
2. A reference to a question in the Gemara, Kəṯûbôṯ 105a; if it is permitted to take a bribe even in a case when one will not pervert the judgment i.e., even when it will result in acquitting the innocent, or convicting the guilt.
ושחד לא לקח על נקי – להרשיעו בדין להטות משפטו.
ועוד פירשוהו רבותינו: לא לקח שחד על נקי – לנקותו בדינו, קל וחומר שאינו לוקח שחד להטות המשפט.
[לא ימוט – והוא ראוי לגור באהליך (תהלים ט״ו:א׳).]⁠א
לא ימוט לעולם – אם ימוט אין מיטתו מיטת עולם, אלא מתמוטט ועולה.
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34.
nor did he accept a bribe, etc. against a poor man, to condemn him in judgment by judging perversely. Our Sages explained it further to mean that he would not accept a bribe to exonerate him in judgment, and he certainly will not take a bribe to pervert the judgment.
shall not falter and he deserves to sojourn in Your tent.
shall not falter forever If he falters, his faltering will not be permanent faltering, but he will falter and ascend.
כספו – אמר לא לקח כנגד לא נתן וזה הוא לשפוט דין עול.
עושה אלה – כולל מצות עשה ומצות לא תעשה, כמו: לעשות את יום השבת (דברים ה׳:י״ד), כי הטעם בדרך תיקון, כמו: וימהר לעשות אותו (בראשית י״ח:ז׳).
HIS MONEY. Nor taketh is parallel to putteth not. Nor taketh a bribe against the innocent means, he does not take a bribe to pervert justice.
HE THAT DOETH THESE THINGS. The reference is to all the positive and negative commandments.⁠1 The word oseh (doeth) here is similar to the word la’asot (to observe) in to observe the sabbath (Exodus 31:16).⁠2 The meaning of la’asot3 is, to fix. Compare, va-yemaher la’asot oto (and he hastened to dress it) (Gen. 18:6).⁠4
1. All the positive and negative commandments mentioned in this chapter. Filwarg.
2. The word la’asot refers to both the positive and negative commandments related to the Sabbath. Similarly, the word oseh. It refers both to positive and negative commandments.
3. Lit. For the meaning of la’asot.
4. In other words, la’asot implies wholeness. Thus la’asot et ha-shabbat means to make the Sabbath whole, that is, to completely observe it by keeping the positive and negative commandments pertaining to the Sabbath. Similarly, oseh elleh means, he that completely observes these things, that is keeps the positive and negative commandments mentioned above.
כספו לא נתן בנשך – כבר אמר: לא עשה לרעהו רעה, ובכללו שלא הונה אותו ולא גזלו ולא גנב ממנו. ועתה אמר: שאפילו ברצונו לא לקח ממונו בדבר שיש בו אסור, והוא הנשך. כי אף על פי שנותן לו ברצונו מוכרח הוא לתן, לפי שיצריך ללות ממנו. והנה הוא מחזיר ממונו והנשך יותר. והנה לוקח ממון חברו שלא כדין, אף על פי שהוא ברצונו. ולפי שהמעשה הזה יהיה אדם רגיל בו כי אין אדם קורא עליו חמס כמו על הגזלה ועל הגנבה, לפיכך החמירה עליו התורה, והזהירה בו הרבה. והנביאים כתבו אותו עם החמורות. והרגיל בו יצא במעט זמן ממונו. ודוד ויחזקאל לא אסרו אלא מה שאסרה התורה. והתורה לא אסרה אלא לישראל, אבל לנכרי מותר כמו שנאמר: לנכרי תשיך (דברים כ״ג:כ״א). ולא נאמר כן בגזלה וגנבה ובאבדה ובהונאה, כי אפילו לנכרי אסור להונותו או לגזלו או לגנוב ממונו. אבל הנשך שהוא לוקח ממנו ברצונו ובדעתו מותר. כי ישראל חיב לעשות חסד עם ישראל חברו, וההלואה בלא נשך הוא חסד וטובה. ויותר טובה במקומות מן המתנה, כי הרבה יבושו לקחת המתנה ולא יבושו לקחת ההלואה. ולא כן ישראל עם הגוי, כי אינו חיב לעשות עמו חסד ולהלות לו ממונו בחנם, כי ברוב הם שונאים ישראל. אבל בודאי אם עושה הגוי חסד וטובה עם ישראל חיב לעשות הישראל גם כן עמו חסד ולהטיב לו. והרחבתי לך בזה כדי שתמצא בו תשובה לנצרים שאומרים כי דוד לא הפריש בין ישראל לגוי, אלא כל רבית אסור. וזה לא יתכן בו, כי דוד לא אסר מה שהתיר משה רבנו על פי האל: והנה אמרה התורה: לא תסף עליו ולא תגרע ממנו (דברים י״ג:א׳).
ושחד על נקי לא לקח – גם זה הממון ברצון הנותנו. ואם להטות דין כבר אמר: לא עשה לרעהו רעה וזה בכללו. אלא אפילו לא הטה הדין כי נקי הוא בדין, אלא שהנותן לא חשב כי יעשה כן, אף על פי כן לא לקח ממון מבעל דין לעולם, כמו שאמר שמואל הנביא לפי שהיה שופט את ישראל: את שור מי לקחתי וגומר (שמואל א י״ב:ג׳).
עשה אלה – עשה אלה הטובות שאמרנו.
לא ימוט לעולם – אפילו במותו לא ימוט, כי תשכון נפשו במקום הכבוד.
He hath not given his money upon usury – Already he has said, Nor doeth evil to his friend, and in this it is understood that he does not oppress or rob him, or steal from him. Now he says that even with his consent he does not take his money, together with something against which there is a prohibition – that is, usury. Although he gives it of his free will, he is obliged to give it, because he (the borrower) must borrow from him; and if he restores his money and the interest besides, and he takes his neighbor's money, it is wrong, even if it be done with his consent. Now as regards this matter, just because men are accustomed to it and do not denounce it as spoliation as they do robbery or stealing, therefore the Law is severe upon it and often warns against it. The Prophets also class it among the flagrant offences. And he who is accustomed to have recourse to it loses his money in a short time. But David and Ezekiel only forbid what the Law forbids, and the Law only forbids it in the case of Israel, but allows it in the case of the foreigner, as it is said (Deut. 23:21): "Unto a foreigner thou mayest lend upon usury.⁠" But it is not so said of robbery and stealing and loss and fraud, for even in the case of the stranger to oppress or rob him or steal his money is forbidden; but usury which is received from him with his knowledge and consent is permitted. An Israelite is bound to shew kindness to his fellow–Israelite, and the loan without interest is kindness and goodness; at times a greater kindness even than a gift, for men often will hesitate to accept a gift, but not a loan. Such, however, is not the case between the Israelite and the Gentile, for the former is under no obligation to shew him kindness or to lend him money gratuitously, for generally these hate Israel. But assuredly if the Gentile shews kindness and goodness to an Israelite, he, for his part, is bound to return his kindness and to do him good. Now I have enlarged on this matter so that you can answer the Christians who say that David did not distinguish between Jew and Gentile, and that all interest is forbidden. This, however, will not hold, for David does not forbid what Moses our teacher permitted at the command of God. Notice that the Torah says (Deut. 13:1): "Thou shalt not add thereto nor diminish there–from.⁠"
Nor taketh reward against the innocent – This also is money (taken) with the consent of him that gives it. If it is (intended) to pervert the course of justice, already he has said, Nor doeth evil to his friend, and this is included in it. But even if he has not perverted justice, but is innocent in judgment, save only that the (would–be) giver does not think that he will so act – yet he never takes money from the litigant, as Samuel the Prophet says – for he was judging Israel (1 Sam. 12:3): "Whose ox have I taken?⁠" etc.
He that doeth these things – He who does these good things which we have mentioned
shall never be moved – Even in his death he shall not be moved, for his soul shall dwell in the place of Glory.
כספו לא נתן בנשך. אפילו לגוים1: ושוחד על נקי לא לקח. אפילו לזַכות את הזכאי ולהליץ בעדו2, כמנהג עורכי הדיינין3:
1. גמרא מכות, וראה פירושו לנכרי תשיך, וכאן המקום לציין לשטויות החוקרים. והרד״ק כתב: ׳ודוד ויחזקאל לא אסרו אלא מה שאסרה התורה, והתורה לא אסרה אלא לישראל, אבל לנכרי מותר כמו שנאמר (דברים כג, כא): לנכרי תשיך.... כי ישראל חייב לעשות חסד עם ישראל חבירו, וההלואה בלא נשך הוא חסד וטובה, ויותר טובה במקומות מן המתנה, כי הרבה אנשים יבושו לקחת המתנה ולא יבושו לקחת ההלואה. ולא כן ישראל עם הגוי, כי אינו חייב לעשות עמו חסד ולהלוות לו ממונו בחינם, כי ברוב הם שונאים ישראל. אבל בודאי אם עושה הגוי חסד וטובה עם ישראל חייב לעשות הישראל גם כן עמו חסד ולהיטיב לו. והרחבתי לך בזה כדי שתמצא בו תשובה לנוצרים שאומרים כי דוד לא הפריש בין ישראל לגוי, אלא כל רבית אסור. וזה לא יתכן בו, כי דוד לא אסר מה שהתיר משה רבינו על פי האל׳. וברור שדברי הרד״ק גם הם השפיעו על פרוש רבינו בזה ויל״ע היטב.
2. רש״י כתב: ועוד פירשוהו רבותינו לא לקח שוחד על נקי לנקותו בדינו ק״ו שאינו לוקח שוחד להטות המשפט. ובמכות (כד.) כתב רש״י ׳אפילו שוחד שהיה רשאי ליקח׳.
3. ׳שעורכים טענות ודינים של בעלי הדין לדיינים ומלמדים טענות לבעלי הדין׳ (לשון רבינו באבות א׳:ח׳).
כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ. כמו שאמרו ז״ל (מכות שם) ואפילו לריבית גוי, ולך רוץ מצא פירוש הגאון על פסוק ׳לנכרי תשיך׳ (דברים כ״ג:כ״א)1: וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח. שאפילו אחר שנגמר הדין ונחתך, אם מי שיצא מדינו זכאי ונקי ירצה ליתן לו מתנה אחת שאיננו בצע – לא יקח: עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם. וכבר בארנו (תהלים י״ג:ה׳) מילת ׳מוט׳, שאפילו התמוטטות מעט לא יהיה לו, וכן אמר (תהלים נ״ה:כ״ג) ׳לא יתן לעולם מוט לצדיק׳:
1. ראה שם, ובמפתח שכתב רבינו שם מבואר שבא ליישב את דברי הגמרא במכות עם מה שאמרו בספרי ׳לנכרי תשיך – זו מצות עשה׳. וראה ב״מ (ע:), ורד״ק כאן.
בנשך – ברבית.
על נקי – להטות דין הנקי.
לא ימוט לעולם – לא ינטה לנפול כי את הטוב עשה וממילא ראוי הוא לשבת בבית המקדש כי חפץ בו ה׳.
עושה אלה – יש לפרש שאחר שחשב כל צדקותיו אומר שאיש העושה אלה הנזכר למעלה בודאי את כספו לא נתן בנשך ולא לקח שוחד, ואם כן לא ימוט לעולם.
כספו – וגם לא יתפעל מאהבת הממון שחונן דל בג״ח ולא יקח נשך, ושופט בצדק להצדיק את הנקי ולא יקח ממנו שוחד הגם שלא יטה עי״ז את הדין כי יקח שחד מן הנקי ושכר טרחו,
עושה אלה – כי גם השב ואל תעשה נחשב כמעשה, באשר יצר האדם מסית לדברים אלה והוא עושה מעשה לכבוש את יצרו, ואז לא ימוט לעולם – כי ישב עולם לפני אלהים וחסד ואמת ינצרוהו.
לא נתן בנשך – לא כתב הלוה לפי שאין דעתו לעזור לאביונים רק לתתו למי שישלם לו רבית.
על נקי – להטות משפט נקי.
לא ימוט לעולם – מאהל ה׳ ומהר קדשו.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144