For the conductor, on Ayelet HaShachar.1 A psalm of David.2
1. Ayelet HaShachar | אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר – See Rashi that this is the name of a musical instrument and Ibn Ezra that it is the name of a known melody. [He suggests that the phrase was perhaps the opening words of some well-known love song comparing a beloved to a doe at dawn, and that the psalm was to be sung to its tune]. Cf. Radak that the phrase might refer to the morning star, called "אילתא" in Rabbinic Hebrew, or might literally mean: "doe of dawn", i.e. a radiant (or lovely) doe, a metaphor for Israel about whom the psalm was composed. R Moshe ibn Chiqituilla alternatively suggests: "the strength of dawn", at which time the psalm was to be sung, and points to verse 20 here and Tehillim 88:5 for such usage of the root "איל".
2. A psalm of David | מִזְמוֹר לְדָוִד – The psalm speaks of one who is in dire straits, attacked by man, and feeling abandoned by God. See Radak that some associate it with David, as per the title, suggesting that he composed it while on the run from Shaul. However, it contains no explicit references to the events of Sefer Shemuel and is general enough to fit many occasions, leading others to suggest that it refers Esther and her generation (Bavli Yoma 29a) or to the present exile (Radak),
א. ‹ר1› פרשה סתומה
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
For praise; concerning the strength of the regular morning sacrifice; a psalm of David.
למנצח על אילת השחר – זה שאמר הכתוב (חבקוק ג׳:י״ט) אלהים ה׳ חילי וישם רגלי כאילות. אמר רבי פנחס כאילים אין כתיב כאן אלא כאילות. שרגלי הנקבות עומדות יותר מן הזכרים. ומהו (שם) ועל במותי ידריכני. על במותי בימאות שלי ידריכני. אלו המצריים שכיון שנשתקעו בים רמז הקב״ה לים והשליכם ליבשה והיו ישראל רואין אותם מתים. שנאמר (שמות י״ד:ל׳) וירא ישראל. ומכירין אותם. מה היו עושין להן כל אחד ואחד מישראל נוטל כלבו והולך ונותן רגלו על צוארו של מצרי והיה אומר לכלבו אכול מן היד הזו שנשתעבדה בי אכול מן המעים הללו שלא חסו לי. שכן כתיב (תהלים ס״ח:כ״ד) למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך וגו׳. אמרו ישראל לפני הקב״ה כבר עשית לנו נסים הללו אף אנו לא נהיה כפויי טובה. ומה יש לנו לעשות שירות ותשבחות אז ישיר משה. הוי למנצח על אילת השחר. דבר אחר בשתי אילות. דבורה ואסתר. דבורה שבאת משבט נפתלי (בראשית מ״ט:כ״א) אילה שלוחה. על אילת השחר זו אסתר.
דבר אחר: אילת – זהו שאמר הכתוב (מיכה ז׳:ח׳) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה׳ אור לי. אמר דוד למנצח למי שהוא קופץ כאיל ומאיר לעולם בשעת חשכה. ואימתי הוא מאיר בלילה. אף על פי שהוא לילה יש בו אור הלבנה והכוכבים. ואימתי הוא חושך מעלות השחר הלבנה והכוכבים נכנסין והמזלות הולכין להם ואותה שעה אין חשך גדול מזה. והקב״ה באותה שעה מעלה את השחר מתוך החשך ומאיר לעולם. (דבר אחר על אילת השחר. למי שהוא קופץ כאיל ומאיר הוי על אילת השחר). וכן הוא אומר באסתר כל הפרשה עד (אסתר ד׳:י״ג) אל תדמי בנפשך. אל תאמרי בנפשך בשביל שאני מלכה אני נכשלת. (שם י״ד) אם החרש תחרישי בעת הזאת וגו׳ ומי יודע אם לעת כזאת הגעת. מכאן אתה למד שלא יהא אדם דוחה בשתי ידיו אלא דוחה בימין ומקרב בשמאל. לכך (שם) ומי יודע אם לעת כזאת. (שם ט״ז) וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו. וכי יש אדם צם ואוכל ושותה ולמה אמרה כן. אלא אמרה צומו עלי על שאכלתם ושתיתם מאותה סעודה של אחשורוש. זה שהמשל אומר הא קורא והא קולתא אכלתון בקורא ליקתון בקולתא. יכול יהו צמים שלשה ימים ושלשה לילות ולא היו מתים. אלא מפסיק מבעוד יום. ולמה שלשה ימים לפי שאין הקב״ה מניח את הצדיקים בצרה יותר משלשה ימים. וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע אין לכם להצטער אלא שלשה ימים שנאמר (יהושע ב׳:ט״ז) ונחבתם שמה שלשה ימים. וכן את מוצא ביונה (יונה ב א-יא) ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים. ויאמר ה׳ לדג. וכן הושע אומר (הושע ו׳:ב׳) יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו. לכך גזרה שלשה ימים. לכך נאמר על אילת השחר. שהביאה השחר מתוך החשך. אלי אלי. יום ראשון אמרה אלי ויום שני כן. יום שלישי צעקה בקול גדול ואמרה למה עזבתני.
למנצח על אילת השחר – אמר רבי יהודה בר סימון בית שיש בו נחשים מביאין קרן של אילת ומעשנין בתוכו ומיד הנחש בורח. ואת מוצא האילת הזאת בשעה שהיא צמאה היא חופרת גומא ומכנסת קרניה לתוכה וגועה והתהום מעלה לה מים שנאמר (תהלים מ״ב:ב׳) כאיל תערוג על אפיקי מים. ורבנן אמרי זו היא חסידה שבחיות ורחמיה מרובין על בניה וכשצמאות כל החיות מתכנסות אליה שהן יודעות שמעשיה חסידים כדי שתתלה עיניה למרום והקב״ה מרחם עליהם. מה היא עושה חופרת גומא ומכנסת קרניה לתוכה וגועה והתהום מעלה לה מים שנאמר כאיל תערוג על אפיקי מים. כיון שראה דוד כן שהקב״ה עונה אותה התחיל סודר עליה מזמור.
למנצח על אילת השחר – וזה שאמר הכתוב (ישעיהו ט׳:א׳) העם ההולכים בחושך. מדבר בדורו של מרדכי. שאין לך שעה של אפילה שהיתה להם לישראל כשושן הבירה שנגזר עליהן להשמיד להרוג ולאבד. וראו אור גדול שנצמח להם גואל וגאלם זה מרדכי שנאמר (אסתר ח׳:ט״ו) ומרדכי יצא מלפני המלך. ומה כתיב אחריו (שם ט״ז) ליהודים היתה אורה.
דבר אחר: למנצח על אילת השחר – זה שאמר הכתוב (תהלים ס״ו:ג׳) אמרו לאלהים מה נורא מעשיך. ר״א בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר מה דחלין אינון מנגניא דילך. הנהרגין הורגין את הורגיהן. והנצלבין צולבין את צולביהן. והמשתקעים שוקעים את שוקעיהן. והנשרפין שורפין את שורפיהן. והנשלכין לגוב האריות משליכין את משליכיהן. כיצד פרעה אמר (שמות א׳:כ״ב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. והושלך לים שנאמר (שם ט״ו:ד׳) מרכבות פרעה וחילו ירה בים. נבוכדנאצר אמר (דניאל ג׳:ט״ו) תתרמון לגוא אתון נורא. נעשה אמכסירוס. ואותן שהשליכו אותן נשרפו שנאמר (שם כ״ב) גבריא אילך די הסיקו לשדרך מישך ועבד נגו קטיל המון שביבא די נורא. המן הרשע עומד כל הלילה ומתקן קורה של חמשים אמה לתלות את מרדכי עליו. ונתלה הוא ובניו עליו שנאמר (אסתר ז׳:י׳) ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי. ועל ישראל נגזר עליהם להשמיד להרוג ולאבד. ונהפך על שונאיהם הדבר שנאמר (שם ט׳:א׳) ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם.
דבר אחר: אלי אלי למה עזבתני – אלי בים אלי בסיני למה עזבתני. למה נשתנה עלי סידורו של עולם וסידורן של אמהות. מה שרה אמנו על ידי שנשבית לילה אחת לקה הוא וכל ביתו שנאמר (בראשית י״ב:י״ז) וינגע ה׳ את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו. אמרה אסתר ואני נתונה בחיקו של אותו רשע כל השנים הללו למה אין אתה עושה לי נסים. למה עזבתני. אלי אלי למה שלש פעמים אלי מבטן אמי. אמרה אסתר לפני הקב״ה רבונו של עולם שלש מצוות נתת לי נדה וחלה והדלקת הנר. כלום עברתי על אחת מהן. למה עזבתני. (ירמיהו ט׳:כ׳) להכרית עולל מחוץ. ולא מבתי כנסיות. בחורים מרחובות. ולא מבתי מדרשות. ובירושלים כתיב (דברי הימים ב ל״ו:י״ז) ויעל עליהם את מלך כשדים ויהרוג בחוריהם בחרב בבית מקדשם. כתיב (דברים כ״ב:ו׳) לא תקח האם על הבנים. וכתיב (הושע י׳:י״ד) אם על בנים רוטשה. אמר ר׳ יהודה ברבי סימון כתיב (ויקרא כ״ב:כ״ח) אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. ואנו להשמיד להרוג ולאבד. כתיב (שם י״ז:י״ג) אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר. ובירושלים כתיב (תהלים ע״ט:ג׳) שפכו דמם כמים. א״ר אמרה כנסת ישראל רבונו של עולם לחמורים נתת קבורה אלו המצריים שנאמר (יחזקאל כ״ג:כ׳) אשר בשר חמורים בשרם. וכתיב (שמות ט״ו:י״ב) נטית ימינך תבלעמו ארץ. מלמד שהשליכם הים ליבשה והיבשה לים. הים אמר ליבשה קבלי אוכלוסיך. והיבשה אומר לים קבלי קטיליך. ואומרת היבשה מה אם בשעה שלא קבלתי אלא דמו של הבל יחידי קללני המקום. אם אני פותחת פי ובולעת כל אלו האוכלוסין על אחת כמה וכמה. ובאותה שעה נשבע הקב״ה שאינו מביאה בדין ואינו תובע מידה שנאמר (שם) נטית ימינך תבלעמו ארץ. ואין ימינך אלא שבועה שנאמר (ישעיהו ס״ב:ח׳) נשבע ה׳ בימינו ובזרוע עוזו. להם נתת קבורה ולחסידיך לא נתת קבורה. ועלינו להשמיד להרוג ולאבד. למה עזבתני. אלהי אקרא יומם ולא תענה. ר׳ פנחס בשם ר׳ הושעיא אמר מה אבותינו צעקו לפניך ושמעת את צעקתם. וכתיב בהם (שמות י״ג:כ״א) וה׳ הולך לפניהם יומם. ואנו צמנו וענינו נפשנו והתפללנו ביום ובלילה ולא עשית לנו נסים. אלי אלי למה עזבתני. אם אין בנו מעשים עשה עמנו למען קדושת שמך.
רמז תרפה
למנצח על אילת השחר – מה אילה זו קרניה מפוצלות לכאן ולכאן אף השחר מפצל לכאן ולכאן, אמר ר׳ אידא ולמה נמשלה אסתר לאילה מה אילה זו רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה אף אסתר היתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה כשעה ראשונה. אמר רבי יוסי למה נמשלה אסתר לשחר מה שחר זה סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים, והא איכא חנוכה, ניתן ליכתב קאמרינן, הניחא למאן דאמר ניתן ליכתב, אלא למאן דאמר לא ניתן לכתוב מאי איכא למימר, מוקים לה כדרבי בנימין בר יפת אמר רבי יוחנן למה נמשלו צדיקים כאילת לומר לך מה אילה זו כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות אף צדיקים כל זמן שמרבין תפלתן נשמעת (בתרי עשר ברמז תקס״ו).
ד״א למנצח למי שהוא קופץ כאיל ומאיר לעולם בשעת חשכה, ואימתי הוא מאיר בלילה אע״פ שהוא לילה יש בו אורה הלבנה והכוכבים והמזלות, אימתי הוא חשך בעלות השחר והלבנה שוקעת והכוכבים נכנסין והמזלות הולכים להם אותה שעה אין חשך גדול הימנו, ואותה שעה הקב״ה מעלה את השחר מתוך החשך ומאיר לעולם, והן הוא אומר והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו, חשכה זה מדי בימי אסתר.
דבר אחר על אילת השחר למה נמשלה אסתר לשחר לומר לך מה השחר עולה והכוכבים שוקעים אף אסתר בבית אחשורוש היא היתה מאירה והמן ובניו שוקעין. רבי חייא בר אבא ור׳ שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בקריצתא בהדה בקעתא דארבל וראו אילת השחר, אמר ר׳ חייא כך היא גאולתן של ישראל אמר לו היינו דכתיב כי אשב בחשך ה׳ אור לי וגו׳ בתחלה היא מאירה קימעא ואחר כך היא מנפצת ובאה ואחר כך היא פרה ורבה, כך מרדכי בתחלה ומרדכי יושב בשער המלך, ואחר כך ויהי כראות המלך את אסתר המלכה ואחר כך ויקח המן את הלבוש ואת הסוס ואחר כך ויתלו את המן ואחר כך ואתם כתבו על היהודים ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה וגו׳. אמר רבי יהודה בר רבי סימון בית שיש בו נחשים מביאין קרן של אילת ומעשנין בתוכו ומיד הנחשים בורחים, כך שכשבאת אסתר ברח המן.
מג׳ד לדאוד יסבח בה אלמואט׳בין פי מטלע אלפג׳ר.
שבח לדוד שבו משבח (את ה׳) בזמן עלות השחר.
מזמור לדוד, ישירו בו המתמידים במשמרותם בעת עלות השחר.
פירשתי אילת השחר, עלות השחר, לפי שאני עשיתי יסודו נגזר מן איל ואילות שהוא יכולת, וכיון שבשפה שתרגמתי אליה לא יאות לומר יכולת השחר לכן אמרתי עלות השחר.
פסרת אילת השחר, מטלע אלפג׳ר, לאני ג׳עלת אלאצל משתקא מן לפט׳הֵ איל ואילות אלד׳י הו טאקה, ולמא כאנהֵ אללגה אלמכ׳רג אליהא לא תסתחסן אן תקול טאקהֵ אלפג׳ר פקלת מטלע אלפג׳ר.
(א-ג)למנצח על אילת השחר
מעני קו׳ אילת השחר ענד קוה אלפגר ואנדפאעה. ואשתקאקא מן אילותי(תהלים כב:כ) [54 א] כגבר אין איל (תהלים פח:ה).
ועל פי מעני אלמגﹶ׳אורה כמא קאל והחנים עליו (במדבר ב:ה) אנה אנשאה מע טלוע פגר ולדֺלך יקול אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי לאשתראך דֺלך אלוקת ליל ואלנהאר.
The meaning of “strength of the dawn (ʾayyęlęṯ)” corresponds to the strength of the dawn and an outbreak (of wailing) and is derived from “my strength (ʾęyālûṯî)” “as a man without strength (ʾęyāl)” (Ps. 88:5).
And “near (ʾal)” means in proximity, as if it said “camping near it” (Num. 2:5). It starts at dawn. Therefore “My God, I cry by day – You answer not; by night, and have no respite” is connected to that time of day and night (i.e., dawn).
השחר – לשון שחרית. ומנחם פתר: לשון בקור, כמו: שוחר טוב יבקש רצון (משלי י״א:כ״ז), וכמו לשחר פניך (משלי ז׳:ט״ו).]א
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.
ayeleth hashachar The name of a musical instrument. Another explanation: Concerning the nation of Israel, which is a beloved hind (אילת אהבים), who looks forth like the dawn (שחר) (Shir HaShirim 6:10). Our Sages, however, interpreted it as referring to Esther (Midrash Tehillim 22:1, Meg. 15b). Menachem (p. 22) interprets אילת as an expression of strength, as: "My strength (אילותי), hasten to my assistance" (verse 20).
השחר – is an expression of dawn, but Menachem (p. 172) interprets it as an expression of seeking, as: "He who desires (שֹׁחֵר) good etc." (Mishlei 11:27) and as "to look (לשחר) for you" (ibid. 7:15).
למנצח על איילת השחר – כאשר יראה כח עלות השחר.
ויש אומרים: כי הוא שם כלי ניגון וידענו כי יו״ד איילותי כגבר אין איל (תהלים פ״ח:ה׳) בלא דגש, על כן הוא רחוק להיות איילת נגזרת מזאת הגזרה.
והנכון בעיני: כי הוא תחלת פיוט נעשה על דרך דברי חשק, כמו: אילת אהבים (משלי ה׳:י״ט). וזה המזמור על נועם ניגונו.
FOR THE LEADER; UPON AYYELET HA-SHACHAR. Upon Ayyelet ha-shachar means, when the power of the rising of the dawn is manifested.1
Others say that ayyelet ha-shachar is the name of a musical instrument.
We know that the yod in eyaluti (my strength) (v. 20) and the yod in eyal (help) in I am become as a man that hath no help(Psalms 88:5) have no dagesh.2 It is therefore improbable for the word ayyelet to be related to eyaluti or eyal.3
It appears to me that ayyelet ha-shachar is the beginning of a love poem.4 Compare, ayye-let ahavim (a lovely hind) (Prov. 5:19).5 This psalm was to be performed according to its melody.6
1. This poem was composed at the rising of the dawn. This opinion apparently connects ayyelet with the word eyal (power). See Radak.
2. Whereas ayyelet does.
3. Thus ayyelet is not connected to the word eyal, and ayyelet ha-shachar does not mean the strength of dawn.
4. Lit. A poem dealing with desire.
5. Prov. 5:19 reads: A lovely hind and a graceful doe, Let her breasts satisfy thee at all times.
6. To the tune of a well known song beginning with the words ayyelet ha-shachar.
למנצח על אילת השחר מזמור לדוד – יש אומרים (רש״י), כי אילת השחר הוא כלי מכלי הנגון.
ויש מפרשים (בעל התרגום, מנחם) אילת מן אילותי לעזרתי חושה (תהלים כ״ב:כ׳), כלומר: שהיה נאמר זה המזמור בכח עלות השחר.
ויש מפרשים: כי אילת שם כוכב הבקר. וכן בדברי רבותינו, זכרם לברכה (ירושלמי ברכות א׳:א׳, יומא ג׳:ב׳) קורין כוכב הבקר: אילתא. והם אמרו (שם. שיר השירים רבה ו. אסתר רבה סוף י. מדרש שוחר טוב): כי על אסתר נאמר זה ועל ישראל שהיו בגלות באותו זמן.
ויש מפרשים אותו על דוד בעודנו בורח מפני שאול. והנכון כי אילת השחר נאמר על כנסת ישראל שהיא בגלות הזאת. וסוף המזמור יוכיח זה. וקראה אילת כמו שהמשיל אותה בשיר השירים: בצבאות או באילות השדה (שיר השירים ב׳:ז׳, ג׳:ה׳).
והשחר – פירושו יופי וזוהר כמו שאמר עליה: מי זאת הנשקפה כמו שחר (שיר השירים ו׳:י׳). ועתה היא בחשכה בגלות הזאת כאלו היא נשכחה ונעזבה.
For the Chief Musician. Set to "The Hind of the Morning." A Psalm of David. – There are those who say (Rashi, and others beside him) that השׁהר אילת (hind of the morning) is a kind of musical instrument. There are also interpreters (Targumist, Menahem, and others besides) who explain אילת from (אילותי in) My succour (אילותי), haste Thee to help me (infra, 20), meaning that this Psalm was uttered in the strength of the morning's dawn. And some interpret אילת as the name of the morning star. So we have in the words of our Rabbis of blessed memory (Jerushalami, Berakhoth 1:1; Yoma 3:2): "They call the morning star Ayyeleth." They say also (ibid.; Canticles Rabbah 6; Esther Rabbah 10 end; and Shoher Tob, ad loc.) that this Psalm was uttered with reference to Esther and to Israel, who were in exile at that time. Some also interpret it of David while he was still a fugitive before Saul. The correct view is that the title The Hind of the Morning is used of the congregation of Israel while in this (present) exile, and the end of the Psalm proves this. It calls her a hind, just as the comparison is applied to her in the Song of Songs (2:7; 3:5): "among the roes or among the hinds of the field" The meaning also of השחר (the morning) is beauty and brightness, as it says concerning her (ibid. 6:10): "Who is she that looketh forth as the morning?" And now she is in darkness in this exile, as if forgotten and abandoned; and she cries out from exile:
למנצח על אילת השחר. יש מפרשים שהוא שם לאחד מכלי הניגון, קולו ערב מאד. מתחיל נמוך והקול עולה מעט מעט, כתוספת האור אחר השחר מעט מעט. ורבותינו (ירושלמי ברכות פ״א ה״א) אמרו לכוכב השחר אילתא, וכן הלועזות לועזין אותו אישטילא מטינל. וי״מ אותו על כנסת ישראל, וקראה אילת כמו שהמשילם בשיר השירים (ב, ז) בצבאות או באילות השדה, וכן שקראה שם (ו, י) הנשקפה כמו שחר. וכוונת המזמור, קצת רבותינו ע״ה (יומא כט, א) פירשוהו נבואה על אסתר ועל ישראל שהיו באותו זמן בגלות בבל. וי״מ אותו על דוד עצמו בעודנו בורח מפני אויביו. או איפשר שאמרו בהלחמו עם פלשתים, וישבי בנוב חשב להכות את דוד, ויעזור לו אבישי, ונאמר שם (שמואל ב כא, יז) אז נשבעו אנשי דוד לאמור לא תצא עוד אתנו למלחמה, נראה שהיה אז בפחד בסכנה גדולה כפשע בינו ובין המוות, ואז אמר זה המזמור.
ועיקר הדברים שהוא נאמר בנבואה על זה הגלות הארוך, ואמר לשון יחיד על העם שהוא כאיש אחד בגלות, ותחת היותם אילת השחר הם בו בחשכה גדולה. ואתה תמשיך ענין המזמור לכל ענין שתרצה, אלא שבכללו הוא נמשך יותר יפה לכל זה הגלות.
על אילת. הבורחת מבעלה1: השחר. אף על פי שהוא שוחר ודורש אותה2, ונאמר זה המזמור לתפילה על גלותנו הלז3, כאמרו (ישעיה סד ו) ׳ואין קורא בשמך מתעורר להחזיק בך׳4:
1. שרחמה צר ומסתכנת ומצטערת בלידה, ב״ב (טז:) חולל אילות תשמור אילה זו רחמה צר בשעה שכורעת ללדת אני מזמין לה דרקון שמכישה בבית הרחם ומתרפה ממולדה ואלמלי מקדים רגע אחד או מאחר רגע אחד מיד מתה.
2. ׳מנחם פתר לשון בקור, כמו שוחר טוב יבקש רצון (משלי י״א) וכמו לשחר פניך׳ (רש״י). והיינו שחביבה על בעלה, עירובין (נד:) אמר רבי שמואל בר נחמני מאי דכתיב +משלי ה׳+ אילת אהבים ויעלת חן וגו׳ למה נמשלו דברי תורה לאילת לומר לך מה אילה רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה ויעלת חן שמעלת חן על לומדיה׳. ובבכורות (ז:) ׳חלי דיחמורתא [כעין ביצי זכר שהיחמורות מוציאות מרחמן] סבור רבנן למימר ביעי נינהו ואסירן [משום אבר מן החי שנעקרו מן הזכר ברחם], אמר רב ספרא זרעא דאילא הוא דאזיל בתר אילתא [להיזקק לה] ואיידי דרחמה צר לא מזדקקא, ואזיל בתר יחמורתא ונתרי [שופך זרע הרבה ונקרש]׳.
3. גלות אדום. ׳אילת׳ היא ישראל. וראה רש״י ׳על כנסת ישראל שהיא אילת אהבים הנשקפה כמו שחר, למה עזבתני - עתידה היא ללכת בגולה, ואמר דוד תפילה זו על העתיד׳. והרד״ק כתב ׳והנכון כי אילת השחר נאמר על כנסת ישראל שהיא בגלות הזאת, וסוף המזמור יוכיח זה. וקראהּ אילת כמו שהמשיל אותה בשיר השירים (ב ז, ג ה) בצבאות או באילות השדה. והשחר פירושו יופי וזוהר, כמו שאמר עליה (שם ו י) מי זאת הנשקפה כמו שחר, ועתה היא בחשכה בגלות הזאת כאילו היא נשכחה ונעזבה, וקוראה מן הגלות׳.
4. שישראל נמשלו לאילת הבורחת מבעלה השוחר טובתה, ואינם רוצים לקרוא בשם ה׳. וראה בכ״מ שאינן נגאלים לפי שאינם מתפללים בשם, רבינו בקהלת ועוד.
לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר וגו׳. אמר הגאון, כי המזמור הלז עשאו המשורר בעבורינו הניצבים בעוונותינו שרבו תחת גלות אדום, בו יזכור כל צרותינו, ויישירנו לשוב ולהתפלל אל ה׳ בתוך המוות הזה:
אילת השחר – שם כלי זמר ידוע אז אצלם.
אילת – שם לכוכב הבוקר.
למנצח – מזמור זה נחלק לשני חלקים, חלק א׳ (עד סוף פסוק י״ז) מצייר מעוף צוקה ואפלה מנודח, מצייר מעמד המלך או העם בתכלית השפלות, נעזבים מה׳, נתונים לחרפה ולבוז, מתיאשים מכל תקוה, חלק ב׳ (מן פסוק י״ז עד גמירא) מציין אילת השחר, שהוא האור העולה ממזרח ומאיר את האופל, מציין חוזק הבטחון, גודל ההשגחה והנס, לכן קרא את המזמור בשם אילת השחר, הנקודהא המצרנית בין החשך והאור, בין הצרה והתשועה, היאוש והבטחון, הרפיון והגבורה.
א. כן בכ״י של המחבר. בדפוסים בטעות: ״והנקודה״.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
My God, my God, why have you abandoned me, far from my salvation, from the words of my roaring?1
1. from the words of my roaring | דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי – See Rashi that the word "from" is assumed, and that the second half of the verse continues the question of the first clause: "[Why are You] far from my salvation; [why are You far from]… my roaring". Alternatively, the final clauses read: "The words of my roaring (i.e. my prayer) are far from my salvation" (Meiri) or: "My God…. why are you distant from my salvation – These are the words of my roaring" (Hoil Moshe). [Several translations have "groaning" for "שאגה", but the word is often associated with the roaring of a lion, and suggests a more intense cry of distress.]
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
My God, my God, why have you left me far from my redemption? ׀ are the words of my outcry.
אלי אלי למה עזבתני – זה שאמר הכתוב (ישעיהו י׳:י״ז) והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה. אור ישראל זה חזקיהו. וקדושו ללהבה זו אסתר. (שם) ובערה ואכלה. זו סנחריב. בשעה שעלה לירושלים יצאה אש מביניהם וליהטה אותו ואת אוכלוסיו. דבר אחר אור ישראל זה מרדכי. וקדושו ללהבה זו אסתר. ובערה ואכלה זה המן. אמרו רבותינו מאה בנים היו לו להמן. עשרה נהרגו ועשרה נתלו והשאר סבבו על הפתחים שנים עשר חדש ובסוף נהרגו. ומה אני מקיים (שם) שיתו ושמירו ביום אחד. אלא את מוצא במדה שאדם מודד בה מודדין לו. בגזירה שגזר להשמיד להרוג ולאבד נגזר עליו ובערה ואכלה. דבר אחר והיה אור ישראל זו אסתר. שהאירה את ישראל כאור של שחר. והלא אור זה אש ואש זה אור אלא אמר הקב״ה דו פרצופים אני עושה את הדבר אור לישראל וחשך לאומות העכו״ם. שנאמר (עמוס ה׳:י״ח) הוי המתאוים את יום ה׳ למה זה לכם יום ה׳ הוא חשך ולא אור. בנוהג שבעולם אדם מדליק את הנר בבסילקי שלו יכול לומר פלוני שהוא אוהבי ישתמש לאורו ופלוני שהוא שונאי אל ישתמש לאורו אלא הכל משתמשין כאחד. אבל הקב״ה אינו כן מאיר לעולם הבא ומאיר לעולם הזה ומאיר לזה ומחשיך לזה כאחד. אמר ר׳ חנינא (תהלים קמ״ה:ט׳) טוב ה׳ לכל. בעולם הזה. אבל לעתיד לבוא (שם קכ״ה:ד׳) הטיבה ה׳ לטובים. וכך היה מרדכי ואסתר נר לישראל וחושך לאומות העכו״ם. אסתר נקראת הדסה שנאמר (אסתר ב׳:ז׳) ויהי אומן את הדסה. ומרדכי על שם צדיק נקרא הדס שנאמר (זכריה א׳:ח׳) והוא עומד בין ההדסים. מה הדס זה ריחו טוב וטעמו מר כך מרדכי ואסתר חשך לאומות העכו״ם ונר לישראל. ואל תתמה שהרי כתיב במצרים (שמות י כב-כג) ויהי חשך אפלה וגו׳. ולכל בני ישראל היה אור. וכשם שעשיתי בעולם הזה כך אני עושה לעולם הבא. שנאמר (ישעיהו ס׳:ב׳) כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה׳ וכבודו עליך יראה.
אלי אלי למה עזבתני – אמר רבי לוי כיון שהגיעה אסתר לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה ואמרה אלי אלי למה עזבתני שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון או שמא על שקראתיו כלב שנאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, חזרה וקראתו אריה דכתיב הושיעני מפי אריה. ד״א יום ראשון אמרה אלי, יום שני אמרה אלי, יום שלישי צעקה בקול גדול אלי אלי למה עזבתני,
דבר אחר אלי בים אלי בסיני ועזבתני.
דבר אחר: למה עזבתני – נשתנה עלי סדרו של עולם נשתנה עלי סדרן של אמהות מה שרה אמנו על ידי שעכבה פרעה לילה אחד לקה הוא וכל בני ביתו בנגעים, אני שאני נתונה בחיקו של רשע כל השנים הללו ואין אתה עושה לי נסים. ד״א שלש פעמים כתיב אלי אלי מבטן אמי אלי אתה, אמרה אסתר לפני הקב״ה רבש״ע שלש מצות הזהרת לאשה נדה וחלה והדלקת הנר כלום עברתי על אחת מהן למה עזבתני.
יא טאיקי יא טאיקי לא תתרכני פיציר כלאמי וזיארי בעידין מן מגות׳תי.
האל (הכל יכול)! אל תעזוב אותי שאם כן אני יהיו דבורי ושאגותיי רחוקים מהישועה שלי.
ופירשתי למה עזבתני אל תעזבני, לפי שראיתי כל העניו אינו סובל שהיא שאלה על שעזב ה׳ את עבדו בדאגותיו למה עשה ה׳ בו כך, אלא ענינו ההצלה והפלוט מהם, ועשיתי את הדבר סמוך שהוא אומר למה עזבתני ואתה קדוש, אל תעזבני ואתה קדוש, ומצאתי כי האומה עושה בדרך העברה את העתיד כעבר, מזה מה שאמר ה׳ יתעלה ואשרקה להם ואקבצם כי פדיתים1, וכן והושבותים כי רחמתים2, וכיוצא בהם, שענינם כי אפדם וכי ארחמם. ולפיכך אמרתי למה עזבתני אל תעזבני.
1. זכריה י. ח.
2. שם י, ו.
ופסרת למה עזבתני לא תתרכני למא ראית ג׳מלהֵ אלקצה ליס תסתקצ׳י מסאלה ען תרך אללה לעבדה פי גמומה לם יפעל אללה בה ד׳לך, ואנמא תקתצ׳י אלנג׳אה ואלאנקאד מנהא וג׳עלת אלכלאם מוצולא והו אן יכון למה עזבתני ואתה קדוש, לא תתרכני ואנת אלקדוס, ווג׳דת לאלאמה מג׳אזא תגעל פיה אלאתי כאלמאצ׳י, מן ד׳לך קול אללה תע׳ ואשרקה להם ואקבצם כי פדיתים, ואיצ׳א והושבותים כי רחמתים, ואמת׳אלהא יריד בה כי אפדם וכי ארחמם, פמנהא קלת למה עזבתני לא תתדכני.
למה עזבתני – עתידה ללכת בגולה ואמר דוד תפלה זו על העתיד.
רחוק מישועתי – ומדברי שאגותי.
why have You forsaken me? They are destined to go into exile, and David recited this prayer for the future.
far from my salvation and from the words of my moaning.
אלי אלי – פעמים כי בצרה היה.
וטעם אלי – בעבור עזבתני ותחסר מלת אלי כאילו הוא אומר אלי רחוק מישועתי הם דברי שאגתי, כמו: שאגתי מנהמת לבי (תהלים ל״ח:ט׳). והוסיףאדברי בעבור היותו בן אדם.
א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״ותוסיף״.
MY GOD, MY GOD. The word Eli (My God) is repeated because David was in trouble. David employs the term Eli (my God) because he goes on to ask:1Why hast Thou forsaken me?2
The word Eli (my God) should be inserted in the second part of our verse.3 It should be interpreted as follows: my God Thou art far from my help; These are the words of my cry.4Sha’agati (my cry) is similar to sha’agti (I groan) in I groan by reason of the moaning of my heart(Psalms 38:9).5
David adds words of6 to my cry because he was human.7
1. Lit., “to ask.”
2. According to Ibn Ezra, the meaning of our verse is as follows: Why have You O Mighty God, who was the source of my strength in the past, now forsaken me and are no longer my strength? El means God the mighty. Hence Ibn Ezra’s interpretation. See Ibn Ezra on Ps. 16:1. Also see Radak.
3. Lit. “The word Eli is missing.”
4. The second part of our verse literally reads: Far from my help, the words of my cry. Hence Ibn Ezra’s interpretation.
5. In other words, sha’agati means, my cry or my groaning.
6. Words of my cry appear to be verbose. The text could have conveyed the same idea by reading, my cry.
7. Animals cry out. Human beings verbalize their pain. Hence our verse reads: The words of my cry.
וקוראת מן הגלות: אלי אלי למה עזבתני והוא בלשון יחיד על עם ישראל יחד שהם כאיש אחד בגלות ובלב אחד.
אלי אלי – הכפל כדרך הקוראים והצועקים, כמו: ענני י״י ענני (מלכים א י״ח:ל״ז), אברהם אברהם (בראשית כ״ב:י״א), משה משה (שמות ג׳:ד׳). ואמר: אלי כלומר: שהיית חזקי וצורי מקדם, ועתה למה עזבתני?
רחוק מישועתי – ולמה תהיה רחוק מישועתי כשתשמע דברי שאגתי.
My God, my God, why hast Thou forsaken me? – (The address) in the singular refers to the people of Israel as a whole, for they were as one man in exile and of one mind. My God, my God: the repetition is after the manner of those who call out and cry, as: "Hear me, O Lord, hear me" (1 Kings 18:37); "Abraham, Abraham" (Gen. 22:11); "Moses, Moses" (Exod. 3:4). Israel says also אלי (my God or my Strength), meaning: Thou wast my Strength and my Rock before, and now, why hast Thou forsaken me?
(Why art Thou) far from helping me – and why art Thou so far from helping me when Thou hearest
(When Thou hearest) the words of my roaring?
ואמר על זה: אלי אלי למה עזבתני כפל הלשון כדרך הצועקים, ענני ה׳ ענני, ולמה עזבתני, שאני כנעזב ונשלח בגלות.
ואמר רחוק מישועתי רומז על אורך זמן. ודברי שאגתי ר״ל תפילתי רחוקה מישועתי, כלומר, שאין תפלתי נשמעת.
אלי. אתה ה׳ שאתה אלי1, הנה דברי שאגתי בגלות הנזכר, למה עזבתני ו׳למה׳ אתה רחוק מישועתי2בזמן כל כך ארוך3:
1. ואמר אֵלִי - על דרך הקריאה (שיעורים), והוא בלשון יחיד על עם ישראל יחד שהם כאיש אחד בגלות ובלב אחד (רד״ק).
2. ואמר: אלי, כלומר: שהיית חָזְקִי וצורי מקדם, ועתה למה עזבתני? רחוק מישועתי, ולמה תהיה רחוק מישועתי כשתשמע דברי שאגתי (רד״ק).
3. ׳דברי שאגתי׳ הכתוב בסוף הפסוק הוא תיאור לדברי התפילה, כלומר קורא אל ה׳ ואומר, אתה אלי, אלו דברי שאגתי אליך, למה עזבתני ולמה אתה מתרחק כל כך הרבה זמן ואינך מושיע. ו׳למה׳ משמש פעמיים.
ואמר אֵלִי – על דרך הקריאה1, דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי בזה הגלות הם אלו, היינו אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי2, כי לא די ש׳עזבתני׳, אבל עזבת אותי ׳רחוק מישועתי׳, כי הגלות הזה בעוונותינו ארוך מאוד:
1. ׳אלי׳ הראשון הוא לשון קריאה, שקורא אל ה׳, ו׳אלי׳ השני הוא חלק מקריאתו.
2. ראה רד״ק.
אלי אלי – כפל המלה כדרך הקוראים והצועקים כמו ענני ה׳ ענני (מלכים א י״ח:ל״ז).
רחוק וגו׳ – רצה לומר דברי שאגתי המה להתפלל על מה אתה רחוק מישועתי.
אלי – (חלק זה מתחלק לשני חלקים, תחלתו התאוננות על העזיבה והסתרת פנים) (ב׳ י״א), וסופו תפלה לה׳ שיושיעו (י״א י״ז) אתה אלי! אשר אך אתה הוא אלי – לא זולתך, אתה אלי מעולם, ועתה למה עזבתני? למה עזבתני באופן אשר אתה רחוק מישועתי ורחוק מדברי שאגתי – ר״ל לא לבד שהתרחקת ממני עד שלא תהיה קרוב אלי להיות ישועתי בעת הצורך, התרחקת עוד יותר עד שלא תוכל לשמוע אף את דברי שאגתי, באופן שלא תדע מצרתי כלל, וזה התאוננות א׳ על העזיבה והסתרת פנים.
רחוק מישועתי – דברי שאגתי הם ״אלי אלי וגו׳!״ ויש לקיים גם הפירוש הנהוג ״למה עזבתני בהיותך רחוק מישועתי ומדברי שאגתי״.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
God, I call out by day, but You do not answer, by night, and there is no quiet1 for me!
1. quiet | דֻמִיָּה – The word can have the connotation of either "silence" or "repose"; here it might mean both (Hoil Moshe)
א. דֻֽמִיָּ֥ה =ש1 ומסורת-א וטברנית ומ״ש (כתיב חסר וי״ו) • ל=דֽוּמִיָּ֥ה (כתיב מלא וי״ו)
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאירישיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
O God, I call by day and you will not accept my prayer; and by night I have no quiet
אלהי אקרא יומם ולא תענה – אמרה לפניו רבונו של עולם כך עשית לאבותינו במצרים ולא כיון שקראו אותך שמעת להם שנאמר (שמות ג׳:ז׳) ואת צעקתם שמעתי. איזו צרה גדולה מזו. פרעה אמר (שם א׳:כ״ב) כל הבן הילוד. וכל מי שהוא משלים מלאכתו לא היו עושין לו כלום. אבל אנו להשמיד להרוג ולאבד. ולא אותם צעקו ושמעת. אבל אנו צמנו וצעקנו והתפללנו וקראנו ולא עניתנו. אין בנו מעשים עשה עמנו למען קדושת שמך. ואתה קדוש יושב תהלות ישראל.
דבר אחר (מיכה ז׳:ח׳) אל תשמחי אויבתי לי. למה כי נפלתי קמתי. תכף לנפילה קימה. רבי שמואל אמר לה מן הדא (משלי כ״ד:ט״ז) כי שבע יפול צדיק וקם. אבל הרשעים יכשלו ברע. תכף לכשלון רעה. בפעם אחת הן נופלין ואין להם עמידה. וכן הוא אומר (ירמיהו י׳:ח׳) ובאחת יבערו ויכסלו. (מיכה ז׳:ח׳) כי אשב בחשך ה׳ אור לי. שנו רבותינו מתוך כעס רצון. ומתוך אפלה אורה. ומתוך רוגז רחמים. מתוך צרה רוחה. מתוך ריחוק קירוב. מתוך נפילה קימה. מתוך כעס רצון שנאמר (דברים ט׳:י״ד) הרף ממני ואשמידם. מיד (שמות ל״ב:י״ד) וינחם ה׳ על הרעה. מתוך אפלה אורה כי אשב בחשך ה׳ אור לי. מתוך רוגז רחמים (חבקוק ג׳:ב׳) ברוגז רחם תזכור. מתוך צרה רוחה (ירמיהו ל׳:ז׳) ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. מתוך ריחוק קירוב (הושע ב׳:א׳) והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. מתוך נפילה קימה כי נפלתי קמתי. ואין את מוצא ימים קשים שהיו להם לישראל ויושבין באפלה כאותן הימים שהיו בימי המן שאמר לאחשורוש (אסתר ג׳:ח׳) ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים. כיון שידעה אסתר התחילה אומרת (שם ד׳:ט״ז) לך כנוס את כל היהודים. וכשאמרה (שם) ובכן אבוא אל המלך. התחילו בני פלטין אומרים עכשיו הוא כועס עליה וגוזר עליה מיתה וכל אחד ואחד אומר אני אטול את בגדיה. וזה אומר אני אטול את תכשיטיה. וזה אומר אני אטול את קדשיה. וזה אומר אני אטול את פורפריא שלה של מלכות. שנאמר יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל. וכיון שהיתה צופה ורואה כן מתפללת ואומרת אתה ה׳ אל תרחק אילותי לעזרתי חושה. וכיון שראה דוד כן באיזה לשון היא קוראה להקב״ה אילותי סידר עליה מזמור על אילת השחר.
דבר אחר זה שאמר הכתוב (תהלים נ״ז:ט׳) עורה כבודי עורה הנבל וכנור. אמר דוד אעיר יקרי מן יקריה דבוראי. אין כבודי לפני כבוד קוני כלום. רבי בשם רבי אלעזר אמר מה היה דוד עושה נוטל נבל וכנור והיה נותן למראשותיו והיה ננער בחצי הלילה והיה מנגן בהן. והיו חכמי ישראל שומעים קולו ואומרים מה דוד המלך הרי הוא עוסק בתורה בשירות ותושבחות אנו על אחת כמה וכמה. נמצאו כל ישראל עוסקין בתורה. א״ר לוי חלון היה פתוח למעלה ממטתו של דוד ופתוחה לצפון והכנור היה תלוי כנגדה והיתה רוח צפונית יוצאה בחצי הלילה ומנשבת בו ומנגן מאליו. והיה דוד אומר עורה כבודי. על ידי מי על ידי הנבל וכנור. אעירה שחר. אנא מעורר שחר ושחר לא מעורר לי. והיה יצרו מפתה אותו כל הלילה. אמר דוד דרכן של מלכים להיות עומדין בשלש שעות ואני חצות לילה.
דבר אחר: עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר – מדבר בד׳ מלכיות. עורה בבבל שהעמדת לנו חנניה מישאל ועזריה. עורה במדי שהעמדת לנו מרדכי ואסתר. עורה ביון שהעמדת לנו חשמונאי ובניו. עורה באדום שהוא עתיד להעמיד לנו המשיח. אעירה שחר. אמרה כנסת ישראל רבונו של עולם עורה כאותן הימים של אסתר שנמשלה כשחר ואנו מזמרים לפניך בנבלים וכנורות. דבר אחר למה נמשלה אסתר כשחר. מה השחר עולה והכוכבים שוקעין אף אסתר בבית אחשורוש היא היתה עולה והמן ובניו שוקעין. אמר רבי בנימין בר יפת בשם רבי אלעזר מה שחר זה סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים. והא איכא חנוכה ניתנה ליכתב קאמרינן.
דבר אחר: על אילת השחר – זה שאמר הכתוב (שיר השירים ו׳:י׳) מי זאת הנשקפה כמו שחר. מי זאת אלו ישראל שנאמר (שם ז׳:ח׳) זאת קומתך דמתה לתמר. כשהיו ישראל מהלכין במדבר והיה הארון מהלך לפניהם שנאמר (במדבר י׳:ל״ג) וארון ברית ה׳ נוסע לפניהם. רבי אלעזר בשם רבי יוסף בן זמרא כמין זיקוקים של אש היה יוצא מבין שני בדי הארון ושורפין את הנחשים שהיו כקורות בית הבד ועקרבים שהיו כקשתות שנאמר (דברים ח׳:ט״ו) המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב. שהיו שורפין את הקוצים ואת הברקנים והיו אומות העכו״ם רואין את העשן ואומרים (שיר השירים ג׳:ו׳) מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן. ורואין האיך הקב״ה עושה להם נסים ומוריד להם את המן ומעלה להם את הבאר והגיז להם את השלו והוא מאיר בכבודו שנאמר (שמות י״ג:כ״א) וה׳ הולך לפניהם יומם. והיו אומות העכו״ם רואין את הענן ביום ואורו של אש בלילה. ואומר מי זאת הנשקפה כמו שחר. מי הוא זה שתשמישיה על ידי האור אלוהות הן אלו. ולמה נמשלו ישראל כלבנה. מה לבנה שולטת ביום ובלילה כך ישראל שולטין בעולם הזה ובעולם הבא. יכול שיהו חסרין כלבנה שהיא חוסרת בכל חדש וחדש. תלמוד לומר (שיר השירים ו׳:י׳) ברה כחמה. מה חמה זו שלימה כך ישראל שלימין במצוות. (שם) איומה כנדגלות. כמלאכי השרת שהן עומדין דגלים. ר׳ יהושע אומר כיציאתן ממצרים שהיו דגלים דגלים. תני רבי חייא משל לבת מלך שהיתה מלקטת בשבלים והיה המלך עובר והכירה שהיא בתו של מלך. אחז בה ונטלה והושיבה עמו בקרונין שלו. והיו חברותיה תמהות עליה ואומרות לה תמול היית מלקטת בשבלין והיום את יושבת בקרונין אצל המלך. אמרה להן כשם שאתם תמהות עלי כך אני תמיהה על עצמי. כך ישראל כשהיו משועבדים בטיט ובלבנים היו מאוסים בעיניהם של מצרים. וכשנגאלו נעשו חורים וסגנים על כל באי העולם והיו תמהין עליהם. והיו ישראל אומרים כך אנו תמהים על עצמנו. הדא הוא דכתיב (שם י״ב) לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב.
דבר אחר: מי זאת – רבי חייא בר אבא ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכין בקריצתא (בדורה) בחדא בקעתא דאבראי וראו אילת השחר שבקעה אורה לעלות. אמר לו ר׳ חייא כך היא גאולתן של ישראל. אמר ליה היינו דכתיב (מיכה ז׳:ח׳) כי אשב בחשך ה׳ אור לי. בתחלה היא באה קימעא קימעא ואחר כך היא מנפצת ובאה ואחר כך היא פרה ורבה ואחר כך היא משבחת והולכת. כך בתחלה (אסתר ב׳:כ״א) ומרדכי יושב בשער המלך. ואחר כך (שם ה׳:ב׳) ויהי כראות המלך את אסתר המלכה. ואחר כך (שם ו׳:י״א) ויקח המן את הלבוש ואת הסוס. ואחר כך (שם ז׳:י׳) ויתלו את המן. ואחר כך (שם ח׳:ח׳) ואתם כתבו על היהודים. ואחר כך (שם ט״ו) ומרדכי יצא מלפני המלך. ואחר כך (שם ט״ז) ליהודים היתה אורה.
אלהי אקרא יומם ולא תענה – אמרה לפני הקב״ה לא כן עשית להם במצרים כיון שקראו לך שמעתם שנאמר ואת צעקתם שמעתי איזה צרה גדולה מזו, פרעה אמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ואמר כל מי שאינו ממלא מלאכתו תשימו אותו בתוך הבנין ומי שהוא ממלא מלאכתו לא היו עושין לו כלום, אבל כאן להשמיד להרוג ולאבד, אותם צעקו ונענו אנו צמנו והתפללנו וצעקנו ולא עניתנו אם אין בנו מעשים עשה בשביל קדושתך.
אדעוך יא רב נהארא פלא תג׳יבני, ולילא בגיר סכות מני.
ה׳! ואתפלל אליך בימים ולא תענה לי. וגם בלילות בלי שתיקה ממני [אלא אני מתפלל אליך].
And “and have no respite (DūMiYYâ)” is PôʿiLâ intending stillness and tranquility.
אקרא יומם – אני קוראה לך מיום אל יום ואינך עונה.
I call out by day I call out to You every day, and You do not answer.
אלהי – יתמהא כי אתה אלהי ואיךבלא תענה. והטעם כי אין לי אלוה אחר מבלעדיך ולא אקרא רגע אחד ואדום רק ולא דומיה לי.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 1870: ״התמה״. בכ״י מנטובה 13 המלה חסרה.
ב. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״ואיך״.
O MY GOD. I am amazed.1 Why don’t You answer me, for You are my God?
The following is the meaning of our verse: I have no God but You. I don’t call for a moment and remain silent. On the contrary, I do not cease to call.2
1. Lit. “It is amazing.”
2. Ibn Ezra’s interprets ve-lo dumiyyah li (and there is no surcease for me) as meaning, and there is no silence for me i.e. I constantly call unto You.
אלהי אקרא יומם – ביום ולא תענה
ולילה – ובלילה אקרא
ולא דמיה לי – מצעקתי, ואתה לא תענה. ודמיה שם ולא תאר.
my God, I call by day – i.e. in the day;
but Thou answerest not; And at night – and in the night I call;
but there is no rest for me – from my crying, and Thou dost not answer, דמיה (rest) is a noun, not an adjective.
והוא אמרו אלהי אקרא יומם ולא תענה וכן לילה ולא דומיה לי מצעוק בתפילה לפניך ואין עונה. ויומם ולילה, כלומר, בכל עת.
ועוד, אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וגו׳, כלומר, ׳גם כי אזעק ואשווע סתם תפילתי׳ (איכה ג׳:ח׳), ו׳מיצעק צעקינן ולית דמשגח בן׳ (ברכות כ.), כי שערי תפילה ננעלו (ברכות לב:)1:
1. ׳ואמר רבי אלעזר, מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה, שנאמר גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי׳.
אלהי אקרא – בספרי ספרד יש געיא באל״ף בין שו״א לסגול ולא ידענא למאי אהניא.
ולא דומיה – הוא״ו בגעיא בספרי ספרד.
דומיה לי – כתב בעל המסורת דומיה ד׳ א׳ חסר וסימן ולילה ולא דמיה לי. נאלמתי דומיה סימן ל״ט. אך אל אלהים דומיה נפשי בסימן ס״ב. לך דומיה תהלה סימן ס״ה קדמאה חסר וכן הוא חסר במקצת מדוייקים ועיין מ״ש בסימן ס״ה.
ולילה – ואף בלילה אני קורא ומתפלל.
ולא דומיה לי – לא אשתוק כי כשהאדם נענה דרכו לשתוק אבל לא כשעדיין לא נענה.
אלהי – (התאוננות ב׳ על שאינו מקבל תפלה) הלא אקרא כל היום ומדוע לא תענה? וגם אקרא בלילה וגם לא דומיה לי שאיני מחריש רגע ומדוע לא תענה?
דומיה – יש לשם זה שתי הוראות שתיקה ומנוחה (דומיה נפשי, למטה ס״ב:ב׳) וכאן ענינו כפלים אקרא יומם ולילה ולא אשתוק ואתה לא תענה ובכן אין לי מנוחה ומרגוע.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאירישיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
But, You are holy,1 enthroned in the praises of Israel.2
1. And You are holy | אַתָּה קָדוֹשׁ – Alternatively: "And You, the Holy One", reading the word "קדוש" as an epithet for God.
2. enthroned in the praises of Israel | יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל – This translation follows the cantillation marks in connecting the word "יוֹשֵׁב" to what follows, and assumes that the clause metaphorically describes how Hashem sits on a throne of Israel's praises. Rashi parses the verse similarly but understands "יוֹשֵׁב" to mean "wait", with the verse stating that Hashem awaits the praises of Israel from time immemorial. Cf. Radak and Malbim who connect the word "יוֹשֵׁב" to the preceding clause and understand it to mean "enduring" or "immutable". The verse would read: "You are holy and enduring, [You are] the praises of Israel".
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
But you are holy, who make the world rest on the psalms of Israel.1
1. Psalms of Israel: or “whose eternal throne is on the psalms of Israel.”
ואתה קדוש יושב תהלות ישראל – א״ר שמואל כל קילוס וקילוס שישראל מקלסין להקב״ה כבודו יושב ביניהם שנאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. אמרה אסתר אם אין אתה עונה אותנו מאבדין אותנו מיד מה אני אומרת יושב תהלות ישראל אם הושעתנו ואתה קדוש בין כך ובין כך ואתה יושב תהלות ישראל. א״ר יהושע ב״ל יבוא עלי אם נסתכלתי בספר אגדה מימי. פעם אחת מצאתי ספר אגדה ראיתי בו מאה ושבעים וחמש פרשיות שכתוב בתורה אמירה וצווי כנגד מאה ושבעים וחמש שנותיו של אברהם אבינו. שנאמר (תהלים ס״ח:י״ט) לקחת מתנות באדם. זה אברהם. שנאמר (יהושע י״ד:ט״ו) האדם הגדול בענקים הוא. ומאה וארבעים ושבע מזמורים שבספר תהלים כנגד שנותיו של יעקב אבינו. מה טעם ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. ומאה ועשרים ושלש פעמים שעונין אחר הקורא את ההלל הללויה כנגד שנותיו של אהרן. ומה טעם (תהלים ל״ד:י׳) יראו את ה׳ קדושיו. זה אהרן שנקרא קדוש. שנאמר (שם ק״ו:ט״ז) לאהרן קדוש ה׳. רבי שמואל בשם רבי חנינא אמר על כל תהלה ותהלה שישראל מקלסין אתה למעלה מן הקילוס. שנאמר (נחמיה ט׳:ה׳) ומרומם על כל ברכה ותהלה. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר כתיב (בראשית י״ח:א׳) וירא אליו ה׳ באלוני ממרא והוא ישב פתח האהל. ישב כתיב בא לעמוד אמר לו הקב״ה שב סימן זה יהי לבניך שבשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין את שמע ומתפללין הן יושבין וכבודי עומד ביניהם. ומה טעם (תהלים פ״ב:ב׳) אלהים נצב בעדת אל. רבי חגי בשם רבי יצחק אמר אלהים עומד אין כתיב כאן אלא נצב בעדת. כמה דאמר (ישעיהו ס״ה:כ״ד) והיה טרם יקראו ואני אענה.
ואתה קדוש יושב תהלות ישראל – רבי שמואל בר חנינא אומר כל קלוס שישראל מקלסין להקב״ה כבודו יושב ביניהם שנאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, אמר ר׳ יהושע יבא עלי אם נסתכלתי בספר אגדה מימי, פעם אחת מצאתי ספר אגדה וקריתי בו קע״ה פרשיות בתורה שכתוב אמירה וצווי כנגד קע״ה שנותיו של אברהם ומה טעם לקחת מתנות באדם זה אברהם שנאמר האדם הגדול בענקים, קמ״ז מזמורים יש בתהלים כנגד קמ״ז שנותיו של יעקב. ומה טעם אמר רבי אבא בר כהנא ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ישראל סבא, וקכ״ג פעמים שעונין אחר הקורא את ההלל הללויה כנגד קכ״ג שנותיו של אהרן, ומאי טעמא יראו את ה׳ קדושיו זה אהרן שנקרא קדוש שנאמר ולאהרן קדוש ה׳.
ואנת אלחאצ׳ר מלא צלואת אסראיל.
ואתה הקדוש הנוכח בכל תפילות בית ישראל.
ואתה, ואתה הקדוש היודע כוונות תפלות ישראל. תרגם יושב ״חאצר״ יודע, נוכח, מצוי, והכוונה שידוע לפניו לבותיהם ודרישותיהם. ואלו היה כתוב ״צלואת מלא״ בקל היה אפשר לתרגם ״ואחה הקדוש נוכח בתפלות קהל ישראל״ כעין כל בי עשרא שכינה שריא.
ואתה קדוש – ויושב לשמוע תהלות ישראל מימים קדמונים.
But You are holy and You wait to hear the praises of Israel from time immemorial.
ואתה – תהלות ישראל – הבית ששם הארון, כדרך: בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו (ישעיהו ס״ד:י׳). וכל זה בעבור היות יושב דבק עם תהלות. כי יש אומרים: כי טעם יושב – שאתה עומד ויושב קדם סלה (תהלים נ״ה:כ׳), כמו: שוכן עד (ישעיהו נ״ז:ט״ו), כמו: אתה י״י לעולם תשב (איכה ה׳:י״ט).
ואתה תהלות ישראל – כדרך: הוא תהלתך והוא אלהיך (דברים י׳:כ״א).
ויש אומרים: כי אתה הנמצא בתוך תהלות ואתה הוא הקדוש המהולל, כדרך: בקרבך קדוש (הושע י״א:ט׳).
YET THOU ART… ENTHRONED UPON THE PRAISES OF ISRAEL. The house that contains the Ark.1 Our verse is similar to Our holy and our beautiful house, Where our fathers praised Thee(Isaiah 64:10).2 One is forced to interpret our verse in this manner because the verb yoshev (enthroned) is connected to tehillot yisra’el (praises of Israel).3 Others say4 that yoshev (enthroned) means, You who exist and are enthroned of old. Selah. (Psalms 55:20). It is similar to Thou, O Lord, art enthroned for ever(Lam. 5:19). These commentators interpret tehillot yisrael (the praises of Israel) to mean, and You are the praises of Israel. It is like, He is thy praise, and He is thy God(Deut. 10:21).5
Others say that the meaning of our verse is as follows: You are found amidst the praise of Israel and You are the Holy one who is praised.6 It is similar to For great is the Holy One of Israel in the midst of thee(Isaiah 12:6).
1. You are enthroned in the house that contains the ark. See Ibn Ezra on Ps. 15:1. The Temple had not yet been built. Hence Ibn Ezra speaks of a house.
2. In other words praises of Israel refers to the house where Israel praised God.
3. Our verse reads: yoshev tehillot yisra’el (upon the praises of Israel).
4. Literally, for others say.
5. These commentators explain O Thou that art enthroned upon the praises of Israel (ve-attah yoshev tehillot yisra’el) to mean as follows: You are enthroned forever and are the praises of Israel. Ibn Ezra disagrees, for yoshev is connected to tehillot yisra’el.
6. Our verse literally reads: And You are holy (ve-attah kadosh), enthroned prayers of Israel (yoshev tehillot yisra’el). This commentator interprets this as, You are the Holy One who is found amidst the praise of Israel.
ואתה קדוש יושב – ואיך לא תענה עתה שאתה קדוש יושב וקים לעולם?
ואתה היית פעמים רבות תהלות ישראל – שהיו מהללים אותך בהושיעך אותם מצרותם. כי התהלה וההודאה תהיה על הישועה. ואיך לא תושיענו עתה כי אתה קים לעד, וככחך אז כחך עתה? יושב – קים נצח, וכן אתה י״י לעולם תשב (איכה ה׳:י״ט).
And Thou continuest holy – How, then, is it that Thou dost not answer now, seeing that Thou continuest holy and abidest forever? Thou hast been so often
(Thou) the praises of Israel – for they praised Thee when Thou didst deliver them out of their troubles. For praise and thanks–giving shall be (given) for deliverance. How is it that Thou dost not save him now? for Thou abided forever, and as Thy power was then, so is Thy power now. (Thou) continuest, abidest that is, eternally; and so, "Thou, Lord, continuest forever" (Lam. 5:19).
ואמר אח״כ ואתה קדוש יושב כלומר, ואתה שאתה קדוש יושב, ר״ל קיים ונצחי. ושאתה תהלות ישראל, שמהללך בפיהם תמיד יום ליום.
ואתה קדוש. והנה, ׳אתה׳ אותו ה׳קדוש׳ ואותו ה׳יושב׳ של ׳תהילות ישראל׳ בשירה שזימרו על הים1, באמרם (שמות טו יא) ׳נאדר בקודש׳, ובאמרם (שם פסוק יז) ׳מכון לשבתך פעלת׳2:
2. ׳אתה קדוש׳ שבתהילות ישראל על הים, שאמרו ׳מי כמוך שאתה נאדר בקודש׳, ו׳אתה יושב׳ שבתהילות ישראל שהזכירו שמקום המקדש הוא ׳מכון לשבתך׳, ששם אתה ׳יושב׳. ובדרשת רבינו ׳עם קדוש אתה׳ ביאר את מהות הקדושה, שהיא תואר הנצחיות, וכתב: ׳ובכן אמרו בשירת הים (שמות טו יא) ׳מי כמוך נאדר בקודש׳, כלומר שהוא ׳מלך בנצחיות׳, כי אמנם ׳נאדר׳ יאמר על המלך, כאמרם ז״ל בגיטין פרק הניזקין (נו:) ׳אין אדיר אלא מלכות, שנאמר (תהלים צג ד) אדיר במרום ה׳ ׳, וכזה אמר המשורר ואתה קדוש יושב תהילות ישראל, כלומר, אתה הוא אותו הקדוש שנאמר בו בתהילות ישראל בשירת הים שהוא ׳נאדר בקודש׳, כלומר עליון בנצחיות, וכמו כן אתה אותו היושב הַמַשְרֶה שכינתו בתחתונים, כאמרו שם (שמות טו יז) ׳מכון לשבתך פעלת׳ ׳.
וְאַתָּה שאתה הוא אותו הקָדוֹשׁ ואותו היוֹשֵׁב של תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, כי ישראל כשאמרו שירה על הים אמרו ׳נאדר בקודש׳ (שמות ט״ו:י״א), ואמרו ׳מכון לשבתך׳ (שם פסוק יז), יאמר אם כן, ׳אתה קדוש ויושב של תהילות ישראל׳1:
1. כלומר, אתה ה׳, הוא אותו הקדוש ואותו היושב הנזכר ב׳תהילות ישראל׳ – שירת הים, שבו הזכירו קדושת ה׳ ה׳נאדר בקודש׳, ואת ׳מכון לשבתך׳, בו הוא ׳יושב׳. ובדרשת רבינו ׳עם קדוש אתה׳ ביאר את מהות הקדושה, שהיא תואר הנצחיות, וכתב: ׳ובכן אמרו בשירת הים ׳מי כמוך נאדר בקודש׳, כלומר שהוא ׳מלך בנצחיות׳, כי אמנם ׳נאדר׳ יאמר על המלך, כאמרם ז״ל בגיטין פרק הניזקין (נו:) ׳אין אדיר אלא מלכות וכו׳, וכזה אמר המשורר ואתה קדוש יושב תהילות ישראל, כלומר, אתה הוא אותו הקדוש שנאמר בו בתהילות ישראל בשירת הים שהוא ׳נאדר בקודש׳, כלומר עליון בנצחיות, וכמו כן אתה אותו היושב הַמַשְרֶה שכינתו בתחתונים, כאמרו שם (שמות ט״ו:י״ז) ׳מכון לשבתך פעלת׳ ׳.
יושב – קיים ונצחי כמו אתה ה׳ לעולם תשב (איכה ה׳:י״ט) ור״ל הלא ככחך אז כחך עתה ופעמים רבות היית תהלות ישראל כי היו מהללים אותך בהושיעך אותם מצרתם ומדוע אם כן תרחק עתה מישועתי.
יושב – כבר באר במו״נ (ח״ו) שהישיבה הנאמר אצל השי״ת מורה שאין בו שינוי.
ואתה קדוש יושב תהלות ישראל – ר״ל הלא תהלות ישראל אשר המה מהללים אותך מעולם הוא שאתה קדוש יושב – שהם מהללים אותך שאתה קדוש, היינו נבדל מכל משיגי הגשם, ואתה יושב, שהישיבה תורה על הקביעות שאתה בלתי משתנה בעת מן העתים, וא״כ איך נשתנית עתה שמעולם היית מושיע את אבותינו ועתה אינך מושיע, כמ״ש בך בטחו אבותינו וכו׳ כאלו השיג אותך חולשה ולאות שהוא אחד ממשיגי הגשם וזה הפך הקדושה, או כאלו נשתנית ממה שהיית מקדם וזה הפך הישיבה, הפך תהלות ישראל ושבחיהם שלא תלאה ולא תשתנה, וא״כ אשאל, הלא
ואתה קדוש – ולא תוכל להביט בבלע רשע צדיק ממנו.
יושב – לפי רד״ק נפרד הוא מתהלות, ובאמת מצאנו מליצת תהלתי אתה במקומות אחרים כלומר דבר תהלתי, רק מליצת יושב תהלות להוראת יושב ושומע התהלות לא מצאנוה, ואין לדמותה למליצת יושב תהלות להוראת יושב ושומע התהלות לא מצאנוה, ואין לדמותה למליצת יושב הכרובים ששם היא להוראת ישיבה במקום, א״כ יושב ר״ל חי וקיים לעד בהתנגדות לברואים שהם עוברים, ויכון פירוש זה גם למה שכתוב אח״כ בך בטחו אבותינו כי מעולם אתה.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
In You our fathers trusted; they trusted and You rescued them.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Our fathers hoped in you;1 they hoped in your word, and you saved them.
1. Hoped in you: relied on your word.
ובך ות׳ק אבאינא, פלמא ות׳קו בך אפלתהם.
ובך גם בטחו אבותינו. וכאשר בטחו בך אתה הצלת אותם.
בך, ובך בטחו אבותינו ולפי שבטחו בך פלטתם.
בך – כבר בטחו בך בהיותם בלא צרה היו לבטח ובעת צרתם שבטחו בך תפלטמו.
IN THEE DID OUR FATHERS TRUST. When our ancestors were at ease, they trusted in You and were secure. When they were in trouble, they trusted in You and You delivered them.
בך בטחו אבתינו בטחו – כי כמה פעמים בטחו בך אבותינו
ותפלטמו – מצרתם, ולא היה שקר בטחונם. וכפל בטחו לחזק הבטחון, כי לא היה להם בטחון באחר אלא בך.
Our fathers trusted in Thee: They trusted – for many times did our fathers trust in Thee,
and Thou didst deliver them – from their trouble, and their confidence did not prove false. The repetition of trusted is (intended) to emphasize the (thought of) confidence, for they had confidence in none other but in Thee; and so
הנה אז כמה פעמים שבטחו בך אבותינו בצר להם ותפלטמו,
(ה-ו)בך בטחו אבותינו. במצרים, שלא שינו את לשונם ואת שמם1, וקצתם בטחו ותפלטמו בזכות הביטחון בלבד2, וקצתם אליך זעקו, ואחרי צאתם בך בטחו, כאמרו (ירמיה ב ב) ׳לכתך אחרי במדבר׳3, ו[ב]כן לא בושו, שנתת צרכיהם במדבר:
1. ראה במדבר רבה (יג כ, וראה שם כ כב, ושהש״ר ד יב) ׳ג׳ מדות טובות שהיו בידן של ישראל במצרים ובזכותן נגאלו שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ושגדרו עצמם מן הערוה׳.
2. גם שלא התפללו.
3. אף אלה שלא בטחו מקודם.
בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ – קודם גלות מצרים, בָּטְחוּ – בצרות מצרים, וַתְּפַלְּטֵמוֹ – כי שבט לוי לא טעם טעם שעבוד, להיותו בוטח בה׳1:
1. בפסוק הבא אמר ׳אליך זעקו ונמלטו׳, הרי שפסוק זה נאמר בעוד ישראל בגלות, לכן מפרש על שבט לוי שבזכות בטחונם נפלטו מהגלות. ובנדפס: ׳בך בטחו אבותינו – במצרים, שלא שינו את לשונם ואת שמם׳.
בטחו ותפלטמו – ע״ד ה׳ ילחם לכם ואתם תחרישון (פרשת בשלח) ודומיו, לא שאלת מעמם כי אם לבטוח בך, ומיד כשראיתם בוטחים פלטתם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
In your presence they prayed and were saved; and on you1 they relied, and were not disappointed.
1. You: your word.
אליך זעקו ונמלטו – כמה דאמר (שמות ב׳:י״ג) ויאנחו בני ישראל. ונמלטו. כמה דאמר (שם י״ד:ל׳) ויושע ה׳ ביום ההוא. וכל כך למה. בך בטחו ולא בושו. הכל בזכות ההבטחות.
אליך זעקו ונמלטו – כד״א ויושע ה׳ ביום ההוא, וכל כך למה, בטחו ולא בושו הכל בזכות הבטחה.
דבר אחר: בך בטחו – אלו מרדכי ואסתר. אליך זעקו – דברי הצומות וזעקתם. בך בטחו ובכן אבוא אל המלך. ולא בושו ליהודים היתה אורה ושמחה.
ואד׳ זעקו אליך אנג׳יתהם, ותוכלו עליך פלם יכ׳יבו.
ולפי שצעקו אליך אתה הצלת אותם. וכאשר נשענו עליך לא התאכזבו.
אליך, וכאשר זעקו אליו מלטתם. ולא בושו, ולא נתאכזבו.
אליך – לבדך זעקו ולא נשענו על אחרים, על כן: לא בושו.
UNTO THEE THEY CRIED. Our fathers cried only to You. They did not rely on others. They therefore were not ashamed.
וכן אליך זעקו ונמלטו – לא לאלהים אחרים.
לפיכך בך בטחו ולא בשו: לא יבשו – משברם.
They cried unto Thee, and escaped – not to other gods. Therefore
In Thee they trusted, and were not ashamed – They shall not be put to shame by reason of their ruin.
ואליך זעקו ונמלטו בתפילתם. וכן בטחו ולא בושו לשוב מבטחונם ריקם.
אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ. כי לרוב העבודה ׳זעקו׳ אל ה׳, ונהפך להם לרחמן ׳ונמלטו׳, כאמרו (שמות ג׳:ז׳) ׳ראה ראיתי את עני עמי וגו׳ ואת צעקתם שמעתי׳1: בְּךָ בָטְחוּ. בלכתם אחריך במדבר2, וְלֹא בוֹשׁוּ מסברם3:
1. ראה מש״כ בשמות (ב כג-כד) שחלק העם זעקו מכאב לב על עבודתם ולא התפללו, וצדיקי הדור התפללו.
2. ע״פ ירמיה (ב ב) ׳זכרתי לך חסד נעורייך וגו׳ לכתך אחרי במדבר׳, שנאמר על יציאת ישראל ממצרים.
3. ע״פ להלן (תהלים קיט קטז) ׳ואל תבישני משברי׳, אל תביישני בזה שלא אשיג מה שקיויתי.
אליך מבאר שתי התועליות האלה שהשיגו מן הבטחון,
א. התכלית שהשיגו מן הבטחון (נגד מ״ש ותפלטמו), כי אליך זעקו ונמלטו ותכלית זה מעולה מן הבוטח בבשר שלא יושיע בכל עת אבל הם נמלטו בכל עת שזעקו, ב״ו אינו קרוב תמיד אל הבוטח ואתה בכל עת שזעקו היית בצדם לשמוע זעקתם,
ב. מעלת הבטחון מצד עצמו [נגד מ״ש בטחו], כי בך בטחו ולא בושו – שהבוטח בבשר יבוש על הבטחון שישפיל א״ע לב״ו כמהו, אך בטחונם בך היה להם לכבוד.
אליך זעקו ונמלטו – חוזר על דבריו, בזעקם אליך כנואשים למצוא מעצמם דרך הצלה אתה לא בלבד פלטתם, כלומר השארת מהם פליטים, רק מלטתם, כלומר הצלת כולם, ובבטחם עליך בנפש שקטה בלי צעקה ודאגה לא בושו ממבטחם.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
But I am a worm, and not a man, a disgrace of man, and scorned by peoples.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
But I am a feeble worm, not a rational man; the reproach of the sons of men, and the butt of the Gentiles.
ואנכי תולעת ולא איש – מה התולעת הזאת אין לה אלא פיה כך ישראל אין להם אלא פיהם. כך הקדוש ברוך הוא נותן גדולה לצדיקים והם ממעטים עצמם. אברהם אמר (בראשית י״ח:כ״ז) ואנכי עפר ואפר. משה ואהרן אמרו (שמות ט״ז:ז׳) ונחנו מה. דוד אמר (תהלים כ״ב:ז׳) ואנכי תולעת ולא איש. שאול אמר (שמואל א ט׳:כ״א) הלא בן ימיני אנכי. גדעון אמר (שופטים ו׳:ט״ו) הנה אלפי הדל במנשה. אבל הרשעים כשהקב״ה נותן להם גדולה מחרפים ומגדפים כלפי מעלה. פרעה אמר (שמות ה׳:ב׳) מי ה׳. גלית אמר (שמואל א י״ז:י׳) אני חרפתי. סנחריב אמר (מלכים ב י״ח:ל״ה) מי בכל אלהי הארצות. נבוכדנאצר אמר (דניאל ג׳:ט״ו) ומאן הוא אלה די ישיזבינכון מן ידי. בבלשצאר נאמר (שם ה׳:כ״ג) ועל מרא שמיא התרוממת. וכן על חירם נאמר (שם כ״ח:ב׳) ותתן לבך כלב אלהים.
דבר אחר: ואנכי תולעת ולא איש – מה תולעת זו אינה מכה את הארזים אלא בפיה והיא רכה ומכה את הקשה. כך ישראל אין להם אלא פיהם ותפלתם ומכין את העכו״ם שנמשלו כארזים שנאמר (יחזקאל ל״א:ג׳) הנה אשור ארז בלבנון. וכשהן מתגברין עליהם חוזרין בתשובה וצועקין בתפלה שנאמר (דברים ל״ג:ז׳) שמע ה׳ קול יהודה. וכן הוא אומר (תהלים כ׳:ח׳) אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה׳ אלהינו נזכיר. ועל כן ישראל תופסים אומנות אבותם שנאמר (דברים ד׳:כ״ט) ובקשתם משם. דבר אחר אמר ר׳ יהושע בן לוי אומה שהלבישה אותך פורפוריא בים. ר׳ שמואל בר נחמני אמר אומה שעשו לי משכן של תולעת שני שנאמר (שמות כ״ו:א׳) ואת המשכן תעשה וגו׳. חרפת אדם ובזוי עם. מה התולעת הזו בזויה כך ישראל בזוין בין העכו״ם. ר׳ ברכיה אמר ארבע מיללן תלתא בגברא וחדא באיתתא. חייא דבעי למיתא. חשיך גוברא דבעי לחלשא. חשיך נהורא דבעי לסמיא. וחדא באתתא כגון דבורה. חשיך דרא דאיתתא דברייתא (שופטים ד׳:ד׳) ודבורה אשה נביאה.
דבר אחר: בך בטחו אבותינו – אלו מרדכי ואסתר. אליך זעקו ונמלטו (אסתר ט׳:ל״א) דברי הצומות וזעקתם. דבר אחר בך בטחו (שם ד׳:ט״ז) ובכן אבוא אל המלך. ולא בושו (שם ח׳:ט״ז) ליהודים היתה אורה ושמחה. כל רואי ילעיגו לי. אלו בניו של המן שהיו מלעיגין עליהם ומנענעין את ראשם ואומרים למחר הן נהרגין.
ואנכי תולעת ולא איש – מה תולעת זו אין לה אלא פה כך ישראל אין להם אלא פיהם.
רמז תרפו
דבר אחר: ואנכי תולעת – ריב״ל אמר אומה שהלבישה אותך פורפירא בים, ר׳ שמואל בר נחמני אמר אומה שעשו לך משכן של תולעת שני. חרפת אדם ובזוי עם מה התולעת הזו בזויה כך ישראל בזוין בין העו״א, חרפת אדם רבי ברכיה אמר ארבע מיללן תלתא בעלמא וחדא באתתא, חשיך חיי דבעי מיתא, חשיך גברא דבעי לחלשא, חשיך פתוח דבעי לסמיא, חשיך דרא דאתתא דברייתא, ודבורה אשה נביאה.
ואני כבר נהייתי כמו תולעת ולא כמו אדם. מוכלם אצל האנשים ובזוי אצל האומות.
ואנכי, ואנכי כבר נעשתי נחשבתי בעיניהם כתולעת לא באדם מחורף אצל בני אדם ומזולזל אצל העמים. כאן משמע שרבינו מפרש שדוד מתנה את מצבו בתקופה מסויימת, אבל בפירושו למשלי טז יח פירש שדוד אמר כן דרך ענוה כדרך שאמר אברהם ואנכי עפר ואפר, ומשה ואהרן ונחנו מה, וגדעון הנה אלפי הדל במנשה, ושאול הלא בן ימיני אנכי, ודומיהם.
וקו׳ ואנכי תועלת ולא [איש] עלי מעני ואן כנת לם אלחק באבאי[... ...] לסת בדונהם פי אלתוכל עליך ואלתקה ב[...] בר תמרה דֺלך ולם אכלו מן עונך ו[...] הדֺא אלוקת פלא תבעד עני אדֺא קרבת אלשדה מני ואדֺא עדﹺמת אלמעונה מן סואך אדֺ קד אחפטֺ בי אלאקויא מן אלאעדא.
The verse “but I am worm, less than human;” meaning If I am not afflicted by my pride … I am not like them, reliant upon You and I fear Him … His … but they did not weary of Your help and … this time. You were not far from me, though You allowed the violence to get close to me and deprived (me) of Your aid. Consequently, the strongest enemies vexed me.
ואנכי תולעת – כל ישראל מכנה כאיש אחד.
But I am a worm He refers to all Israel as one man.
ואנכי – רחוק הוא שיאמר איש דעת על עצמו שאיננו איש רק ידבר כנגד האויבים שהם יבזוהו ואיננו נחשב בעיניהם למאומה.
BUT I AM A WORM, AND NO MAN. It is very unlikely that an intelligent person would say, “I am no man” about himself. On the contrary David speaks on behalf of his enemies.1 His enemies insult him. They do not think that he is of any worth.
1. David’s enemies consider him a worm and subhuman.
ואנכי תולעת אנכי – נבזה בעיני הגוים כמו התולעת
ולא איש – ואינני איש בעיניהם אלא חרפת אדם ובזוי עם – אנו בגלות.
But I am a worm – I am despised in the sight of the nations as the worm,
and no man – and I am not a man in their sight, but
A reproach of men and the despised of the people – (Thus are) we in exile;
ואנו עם בזוז ושסוי (ישעיה מב, כב), נקלה בעיניהם, מושקע בצרות הזמן, עד שאני כתולעת ולא איש חרפת אדם ר״ל חירוף לכולם, ובזוי עם ר״ל בזוי מכל עם.
(ז-ט)ואנכי. בגלות1: תולעת. בזוי2 ושסוי3, ובאופן ש[כל רואי] ילעיגו לי באמרם האומנם גול אל ה׳ - בהיותו גולל ופונה את עצמו אל ה׳ - יפלטהו4, האומנם יצילהו מפני שכבר חפץ בו5:
1. כל ישראל מכנה כאיש אחד (רש״י), ׳אני נבזה בעיני הגוים כמו התולעת, ולא איש, ואינני איש בעיניהם, אלא חרפת אדם ובזוי עם אנו בגלות׳ (רד״ק), כי ׳רחוק הוא שיאמר איש דעת על עצמו שאיננו איש רק ידבר כנגד האויבים שהם יבזוהו ואיננו נחשב בעיניהם למאומה׳ (אבע״ז).
4. גול אל ה׳ - כמו לגולל, יש לאדם לגולל יהבו ומשאו ליוצרו למען יפלטהו (רש״י).
5. כך אומרים האויבים הגויים, שאינם מאמינים שכך יהיה.
(ז-ח)וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ. שאני עני ונכה רוח1, חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם – כי בעוונות היינו משל בגויים, כל היום כלימתנו נגדנו2, וכן אמר כָּל רֹאַי יַלְעִגוּ לִי יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ, כי היינו ׳מנוד ראש בלאומים׳3:
1. ע״פ ישעיה (סו ב). והכוונה לכל ישראל בגלות (ע״פ נדפס ורד״ק).
2. ע״פ לשה״כ להלן (תהלים מד יד-יז): ׳תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו, תשימנו משל בגוים מנוד ראש בלאומים, כל היום כלימתי נגדי ובושת פני כסתני, מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם׳.
3. לשה״כ שם (פסוק טו).
תולעת – כחי תשש כתולעת.
חרפת אדם – בני אדם יחרפו עמדי את הזולת כי יאמרו לו בחרפם שהוא שפל כמוני.
ובזוי עם – כל עם מבזה זולתו עמדי וכפל הדבר במלות שונות.
ובזוי עם – עם בזוי, כמו רבים עמים, משנה כסף ודומיהם.
ואנכי ואצלי נתהפך הדבר בשינוי גדול, שמלבד שאיני משיג התכלית מן הבטחון כי אינך מושיע, עוד שב הבטחון עצמו לי לחרפה גדולה, כי אנכי מצד עצמי תולעת ולא איש – ר״ל לענין המעלה שיש לאיש על התולעת איני איש רק תולעת, אבל לענין החסרון שיש לאיש על התולעת יש לי חרפת אדם – מחרפים אותי כאלו הייתי אדם ולא תולעת, (שעל התולעת לא ישימו לב לחרפו), ויותר מזה שלענין החרפה איני בעיניהם כאדם אחד כי אני בזוי עם – שמבזים אותי כאלו אני עם, שמחזיקים אותי לענין החרפה כקיבוץ גדול, עד
ואנכי וגו׳ – עם כל הבטחתי בך אני נבזה ונלעג.
ולא איש – אדם חשוב.
חרפת אדם – הגרועים שבמין שראוים ליקרא בשם אדם להזכיר כי מאדמה נוצרו ולעפר ישובו.
ובזוי עם – עַם נגמר מן עִם ומורה אגודת אנשים גם בלי סדר והנהגה, וגוי ולְאֹם יש להם משפטים וסדר מתוקן.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
All who see me, mock me. They curl their lip;1 they shake their head.
1. curl their lip | יַפְטִירוּ בְשָׂפָה – The root "פטר" means to open or breach; here it might refer to speaking words of mockery (Radak) or to opening the mouth in an expression of scorn (as per Robert Alter's translation of "curl", borrowed here).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
All who see me will gloat over1 me, attacking2 with their lips; they will shake3 their heads.
1. Gloat over: laugh at.
2. Attacking: despising.
3. They will shake: and shaking.
כל רואי ילעיגו לי – אלו בניו של המן שהיו מלעיגין עליהם ומניעין ראשיהם ואומרים למחר הם נהרגין.
ג׳מיע מן ראני יהזו בי, ויפאקמון פואההם ויחרכון רווסהם אחתקארא.
וכל מי שרואה אותי ילעג לי וירחיבו את פיותיהם. וגם מנענעים את ראשיהם דרך בזיון.
יפטירו, יפתחו פיותיהם ויניעו ראשם דרך זלזול. תרגם יפטירו ״יפקמון״ שיש לה מובנים שונים ואחד מהם מי ששניו עקומות אף כאן פותחים ומעקמים פיהם דרך לעג וזלזול ומדברים דברי בלע.
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.
they will open Heb. יפטירו, they open, as: "all that open (פטר) the womb... and firstling (ופטר) of a donkey" (Shemot 13:12-13). [Also]: "like letting out (פוטר) water" (Mishlei 17:14).
כל – גזרות לעג קשורה לעולם עם למ״ד.
יפטירו בשפה – פתרון:א כמו: פטר רחם (שמות י״ג:י״ב) והבי״ת דרך צחות, כמו: לחמו בלחמי (משלי ט׳:ה׳). ויתכן שתחסר מלה.
א. כן בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, פרמא 2062, לונדון 24896. בדפוסים: ״יפתחו״.
ALL THEY THAT SEE ME LAUGH ME TO SCORN. The word la’ag (scorn) in all of its forms is always connected to a lamed.1
THEY SHOOT OUT THE LIP, THEY SHAKE THE HEAD. The word yaftiru (they shoot out) means, they open. Compare, peter2rechem (openeth the womb) (Exodus 13:12).3
The bet placed in front of the word safah (lip) is there for poetic purposes.4 It is like the bet of ve-lachmi (of my bread) in eat of my bread(Prov. 9:5). It is also possible that a word has been omitted from our verse.5
1. Our verse reads, yilag li (laugh me to scorn). Hence Ibn Ezra points out that the word la’ag is always followed by li (to me), lo (to him), lehkha (to you), or the like.
2. Peter and yaftiru come from the same root (peh, tet, resh).
3. Ibn Ezra renders yaftiru ve-safah (they shoot out the lip), they open the lip.
4. The bet usually has the meaning of in or with. Thus yaftiru ve-safah would ordinary mean, they open in the lip, or they open with the lip. Each one of these translations makes no sense. Hence Ibn Ezra points out that the bet placed before safah is there for poetic purposes.
5. See Radak who interprets our verse as if written, yaftiru alai ve-safah, they send words against me with their lips. In this case the bet has its usual meaning.
כל ראי ילעיגו לי – כן הם ישראל, כי כל רואיהם ילעיגו להם
יפטירו בשפה – ויפטירו עליהם בשפה דברים של לעג וקלון.
יניעו ראש – ויניעו ראש עליהם.
יפטירו – ישלחו הדברים בשפה, מן פוטר מים (משלי י״ז:י״ד). והשלוח יבא במים, כמו המשלח מעינים (תהלים ק״ד:י׳), והשלוח יבא גם כן בדברים, כמו פיך שלחת ברעה (תהלים נ׳:י״ט), ותרגום והאנשים שלחו (בראשית מ״ד:ג׳): וגובריא אתפטרו.
All that see me laugh me to scorn – This is true of Israel, for all who see them laugh them to scorn;
They shoot out with the lip – and shoot out upon them with the lip words of mockery and insult;
They shake the head – and they shake the head at them. They shoot out (יפטירי): i–e. they send out words with the lip. (This meaning may be illustrated) from "the shooting out (פוטר) of water" (Prov. 17:14). "Sending out" applies also to water, as "He sendeth forth springs" (Ps. 104:10); and it applies also to words, as "Thou sendest out thy mouth to evil" (ibid. 1. 19). cf. also the Targum of שלחו והאנשׁים (and the men were sent away) (Gen. 44:3), which is אתפטרו וגובריא.
עד שכל רואי ילעיגו לי. ויפטירו ר״ל יפתחו בשפתם דברי לעג ולצון. ויפטירו, מלשו פוטר מים (משלי יז, יד). ויניעו ראש דרך ביזוי.
One who casts himself1 upon Hashem, He shall rescue him. He shall deliver him, for He delights in him.2
1. One who casts himself | גֹּל – The word "גֹּל" stems from the root "גלל", to roll, with the connotation being that the one who turns to God, trusting in Him to care for him, will be saved (see Rashi, Ibn Ezra and Radak, and compare our verse to the similar "גּוֹל עַל י"י דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה" in Tehillim 37:5).In response to the mocking of his enemies, the psalmist reminds himself (and others) that those who turn to God will find deliverance. Alternatively, the whole verse comprises the words of the enemy, who mock: "let him cast himself upon Hashem; let Him rescue him (or perhaps: "will He rescue him?") (Sforno, Malbim) Such words would have played into the psalmist's own doubts as he himself questions why God has abandoned him.
2. He delights in him | כִּי חָפֵץ בּוֹ – The translation assumes that the subject of the sentence is God and the object is those who trust in Him (compare Bemidbar 14:8) Alternatively, the subject of the clause is the one who trusts in Hashem and the object is Hashem (see Ibn Ezra and Radak for both options).
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Let him give praise1 in the presence of the LORD; and he has delivered him, he saved him2 because he favored him.
1. Let him give praise: I have given praise.
2. The Aramaic text has perfects for the imperfects of the MT.
גול אל ה׳ יפלטהו – וכתיב (תהלים ל״ז:ה׳) גול על ה׳ דרכך. רבי ביבי בשם רב אמר גלה וגלגל גלה עונותיך גל וגלגל עלי ואנא טעין. א״ר יוחנן [משל] לבן מלכים שנתן לו לטעון בעובי הקורה וראה אביו אותו. אמר להם הבו עלי כל מה דאתון בעיין ואנא טעין. כך אמר הקב״ה גלו עונותיכם ואנא טעין. יצילהו כי חפץ בו. אמר ריש לקיש בשלש לשונות של חיבה חיבב הקב״ה את ישראל. בדביקה בחפיצה בחשיקה. בדביקה (דברים ד׳:ד׳) ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם. בחפיצה (מלאכי ג׳:י״ב) כי תהיו אתם ארץ חפץ. בחשיקה (דברים ז׳:ז׳) חשק ה׳ בכם. ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע (בראשית ל״ד:ג׳) ותדבק נפשו. (שם ח׳) שכם בני חשקה נפשו. (שם י״ט) כי חפץ בבת יעקב. רבי אבא בר אלישע מוסיף עוד תרין. באהבה (מלאכי א׳:ב׳) אהבתי אתכם אמר ה׳. בדבור (ישעיהו מ׳:ב׳) דברו על לב ירושלים. ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע (בראשית ל״ד:ג׳) ויאהב את הנערה וידבר על לב הנערה. יצילהו כי חפץ בו פיזמא דידי סליק.
גול אל ה׳ יפלטהו – וכתיב גול על ה׳ דרכך, רבי בשם רבי פנחס בכל מיני גילוי אני טוען גלה וגלגל גלגלו עונותיכם גל עלי ואני טוען, אמר רבי יוחנן משל לבן מלך שנתן לו לטעון עוביה של קורה הציץ אביו וראה אותו א״ל הבו לי כל דאתון בעיין ואנא טעין. כך הקב״ה אמר גלו עונותיכם ואנא טוען.
יצילהו כי חפץ בו – בשלשה לשונות של חבה חבב הקב״ה (בתרי עשר רמז תקנ״ז).
יצילהו כי חפץ בו – פיזמא דידיה סליקו.
ומן כשף בת׳ה אלי אללה אנג׳אה, וכ׳לצה אד׳א אראדה.
ומי שגילה שיחתו לפני ה׳. אם ה׳ חפץ בו יציל אותו וימלט אותו.
גל, ומי שמגלה שופך שיחו לפני ה׳ יפלטהו ויצילהו אם חפץ בו נראה לי כי הכוונה אם חפץ האדם בה׳ ודבק בו באמת הרי רק אז תשמע תפלתו ותקובל צעקתו.
גל אל י״י – כמו לגול, יש לאדם לגולל יהבו ומשאו אל יוצרו למען יפלטהו.
One should cast his trust upon the Lord Heb. גֹּל like לגל, lit. to roll. A person should roll his burden and his load upon His Creator so that He rescue him.
גול – תאר השם כדמות פועל על משקל לחם חום,א כי הגולל דבריו על השם, כדרך: גול על י״י דרכך (תהלים ל״ז:ה׳).
יפלטהו כי חפץ בו – השם. כי טעה האומר כי הגולל חפץ בשם, וכתובב אם חפץ בנו י״י (במדבר י״ד:ח׳) ורבים ככה.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״חוה״.
ב. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896, פרמא 1870: ״והכתוב״.
LET HIM COMMIT HIMSELF. The word gol (let him commit himself) is an adjective1 in the form of a po’el. It is vocalized like lechom (warmth) (Hagai 1:6) and chom (heat) (Samuel I 11:11).2
Gol is an adjective, for gol el Adonai means, one who commits his needs upon the Lord.3 Compare, Commit (gol) thy way unto the Lord(Psalms 37:5).4
LET HIM DELIVER HIM, SEEING HE DELIGHTETH IN HIM. He delighteh in him refers to God.5 The one who says that the reference is to the one who commits himself unto the Lord6 errs. Scripture reads: If the Lord delight in us(Num. 14:8). There are many other similar verses.7
1. Not a verb. Gol looks like a verb. Hence Ibn Ezra’s comment.
2. These words are adjectives vocalized with a cholam. According to Ibn Ezra, gol el Adonai (let him commit himself unto the Lord) means, a God committed person, that is, a person who places his trust in God.
3. Thus gol refers to commitment. So too Radak.
4. According to Ibn Ezra, gol el Adonai yefaltehu (Let him commit himself unto the Lord! let Him rescue him) should be interpreted, God will save the person who places his trust in the Lord.
5. Its meaning is, God delights in him.
6. According to this interpretation, He delighteth in him means, the God trusting person delights in the Lord.
7. Wherein God is said to take delight in his creatures.
גל אל י״י גל – הוא תאר בשקל לחם חם (שמואל א כ״א:ז׳), מעז לתם דרך י״י (משלי י׳:כ״ט). ופירושו: מי שמסבב דרכיו ושאלותיו ותפלותיו אל י״י.
יפלטהו יצילהו כי חפץ בו: כי חפץ י״י בו – ושמע תפלתו. כמו אם חפץ בנו י״י (במדבר י״ד:ח׳).
או פירושו: כי חפץ האדם באל, כמו כי בי חשק ואפלטהו (תהלים צ״א:י״ד). כלומר: זה ראינו ושמענו כמה פעמים, כי מי שמסבב דרכיו ותפלתו אל האל יפלטהו. אם כן למה לא תושיענו כי אנחנו עינינו אליך?
One that is committed to the Lord – גל (one that is committed) is an adjective of similar form to (חם) in "bread that is hot (חם)" (1 Sam. 21:7); (and to תֹּם in) "the way of the Lord is a strong–hold to the upright (תֹּם)" (Prov. 10:29). (One is meant) who turns his ways and his requests and prayers unto the Lord;
Him He will deliver, He will rescue him: seeing He delighteth in him – seeing that the Lord delighteth in him and hears his prayer, cf "If the Lord delight in us" (Num. 14:8). Or its interpretation may be: "seeing he, man, delighteth in God"; as "Because he has set his love upon Me, therefore will I deliver him" (Ps. 91:14). It is equivalent to saying: "Many a time have we seen and heard this, that when one turns his ways and prayer unto God, He delivers him. If this be so, why dost Thou not save us, for, as for ourselves, our eyes (look) unto Thee?"
ואמר גול אל ה׳, וגול, י״א שהוא תואר, ר״ל מי שמגלגל דרכיו ושאלותיו ותפילותיו אל ה׳. והוא כמו ומעוז לתֹם דרך ה׳ (משלי י, כט), שפירושו לתם דרך, לחם חום (שמואל א כא, ז). או הוא מקור, כלומר, מי שדרכו לגול דרכיו אל ה׳ ולהשליך יהבו עליו יפלטהו ויצילהו כי חפץ בו.
ורעה עוד מזאת, שיש חילול שמך הגדול באמרם לנו גֹּל אֶל ה׳ יְפַלְּטֵהוּ1:
1. ׳ש[כל רואי] ילעיגו לי באמרם האמנם גול אל ה׳ – בהיותו גולל ופונה את עצמו אל ה׳ – יפלטהו, האמנם יצילהו מפני שכבר חפץ בו׳ (נדפס).
כי חפץ בו – בהרבה מדוייקים בשני טעמים.
גול – אבל המגלגל ומסבב בטחונו אל ה׳ הוא מצילו.
כי חפץ בו – במי שבוטח בו כראוי.
גל – מקור מגזרת גלל.
גול אל ה׳ – כאילו התולעת הזה המדוכא ומתגולל במכאוביו כדרך התולעת,
מתגולל א״ע אל ה׳ שיפלטהו – ועל זה אומרים יצילהו כי חפץ בו – נראה נא אם יצילהו, יצילהו נא אחר שחפץ בו? כן אומרים בלעג.
גל – נקוד חולם במקום פתח והוא בינוני פועל, ובנחי ע״ו הדומים לכפולים ששתי הגזרות תחסרנה לפעמים ע׳ הפעל מצאנו ד״מ תיבת טוֹב שהיא תאר או בינוני פועל וגם עבר ומקור (הטוב טוב אתה, שופטים י״א:כ״ה) וכאן (ע״ד גול על ה׳ דרכך, למטה ל״ז:ה׳) ר״ל המשליך על ה׳ יהבו ה׳ יפלטהו, ויש מפרשים כל הפסוק בלעג שלועגים צרי דוד עליו, ולא נראה, שהלעג יפול ח״ו על ה׳ ולא על דוד, ומצאנו (שמואל א׳ כ״א:ח׳) דואג נעצר לפני ה׳ כלומר יושב ומתחנן שזו הוראת עצרה, וגם על שאר יועצי שאול מי ימלאהו לבו לומר שלועגים היו על ה׳ וגם אין הענין עולה יפה עם מה שאחריו.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Because you took me out of the womb; you gave me hope1 on my mother's breasts.
1. You gave me hope: [you were] my security.
כי אתה גוחי מבטן – אימתי אמרה אסתר אל תרחק ממני כי צרה קרובה. בשעה שגזר אחשורש [אחשורוש] להשמיד להרוג ונכנסה אסתר בלא רשות שנאמר (אסתר ה׳:א׳) ותעמוד בחצר בית המלך. שבעה קנקלין יש למלך. נכנסה בלא רשות לקנקל הראשון ולשני ולשלישי. כיון שנכנסה לקנקל הרביעי התחיל מחרק את שיניו ומכסכס. אמר חבל על דאבדין ולא משתכחין. ושתי כמה חפצתי ובקשתי שתכנס לפני ולא בקשה. וזו נכנסה כזונה שלא ברשות. עמדה לה באמצע הקנקל הרביעי. הראשונים לא היו יכולין ליגע בה שכבר עברה על רשותן. האמצעים לא היו יכולין ליגע שעדיין לא עברה על רשותן ומהרהרין עליה. (רבי לוי בשם רבי חמא אמר הוא שדוד אומר וסודר עליה תפלה בשעה שהעליונים ותחתונים מקלסין להקב״ה (תהלים קמ״ח:א׳) הללויה הללו את ה׳ מן השמים הללוהו במרומים). באותה שעה אמרה אסתר אל תרחק ממני כי צרה קרובה.
ואנת פי חאל מא צדרת בי מן בטן אמי, וכלתני עלי ת׳דיאהא טפלא.
ואתה בזמן ששגרת אותי מבטן אמי. והבטחת אותי על שדי אמי (אקבל ממנה מזון).
כי, ואתה כאשר הנחתני מבטן אמי הבטחתני על שדיה בהיותי תינוק.
ועניו אמרו כי אתה גחי, עליך השלכתי, ר״ל כי בזמן הילדות מסרתני להורי לנהלני, ועתה בעת בגרותי אין לי מנהל זולתך אל תעזבני.
ומעני קולה כי אתה גוחי, עליך השלכתי, יריד בד׳לך אני פי חאל אלטפוליה כנת ולג׳תני אלי ואלדי ידבראני, ואלאן פי חאל בלוגי פלא מדבר לי סואך פלא תכ׳ד׳לני.
מבטיחי על שדי אמי – זימנת לאדם שדים לישען עליהם למחייה.
drew me Heb. גחי, who took me out and drew me out, as: "he will draw (יגיח) the Jordan into his mouth" (Iyyov 40:23).
You made me secure on my mother's breast You prepared breasts for a person, upon which to rely for sustenance.
גוחי – פועל או שם התואר, כמו: גוזי מגזרת ותגח בנהרותיך (יחזקאל ל״ב:ב׳), כמו: מוציאי.א והזכיר זה כי הגולל על השם יצילהו כי הנה הוא גוחנובמבטן שאין דעת לנו ולא כח.
א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13: ״מוצאי״.
ב. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 1870: ״גחינו״. בכ״י מנטובה 13: ״גוחו״.
THAT TOOK ME OUT. The word gochi (took me out) is either a verb1 or an adjective.2Gochi is like3gozi (make bald) (Micah 1:16). Gochi comes from the same root as the word va-tagach (and thou didst gush forward) in And thou didst gush forth with thy rivers(Ezek. 32:2). Gochi is similar4 to the word motzi’iy (that bringeth me forth) (Samuel I 22:49).
The psalmist says: God will deliver the person who commits himself unto the Lord (v. 9); for behold, God took me out of the womb and cared for me when I had no wisdom and no strength.5
1. Meaning, He that took me out.
2. According to the latter our verse should be rendered, Thou art my taker out (gochi) of the womb.
3. Is similar in form.
4. Is similar in meaning.
5. Lit. “When we had no wisdom and no strength.”
כי אתה גחי מבטן מבטיחי על שדי אמי: גחי – מוציאי, כמו ותגח בנהרתיך (יחזקאל ל״ב:ב׳). אמר: איך לא תושיענו ואנחנו מודים אליך ויודעים ומכירים כי הכח מאתך ואתה העוזר והמוליד והמבטיח התנוק על שדי האם שאין מחיתו אלא על ידי אחרים, ואתה מבטיחו שיגדל מעט מעט ויוסיף בו כח והרגל עד שיבקש מחיתו מעצמו. וגדול האדם בחכמה נפלאה משדי האם עד שיגדל. והכל בכונת המכון והנהגת המנהיג, ולא כדברי האומרים כי הכל בטבע ובמקרה בלא כונת מכון והנהגת מנהיג: ואנחנו העם המודים בך.
Thou art He that drew me forth out of the womb; Thou didst make me trust upon my mother's breasts – גֹּחִי (that drew me forth) = מוֹצִיאִי (that caused me to issue forth), as "And thou didst burst forth (וַתָּנַח) with thy rivers" (Ezek. 32:2). He says: "How is it that Thou dost not save us while we confess Thee and know and acknowledge that strength is from Thee, and that Thou art He that helps and brings to the birth and causes the babe, whose sustenance is received only at the hands of others, to trust upon its mother's breasts? And Thou art He who makes him trust also, so that gradually he will grow and his strength and (power of) use increase in him until he can seek his sustenance of himself, and the man is mature in marvellous wisdom – from his mother's breasts until he grows up., And all is by the direction of a Director and the guidance of a Guide, and not as is asserted by those who say that everything is by nature and chance, without the direction of a Director and the guidance of a Guide. We also are the people who confess Thee.
(י-יא) ואחר שכן ואני מהם, איך יתארך גלותי כל כך, והלא אתה גוחי ר״ל מוציאי וממשיכי מבטן ר״ל מיום הוסדי. כלומר, שמימי קדם היתה השגחתך עלי. ומבטיחי כמו מבטחי. ועל שדי אמי ג״כ עניינו מזמן הקדום. וכן השלכתי מרחם מבטן אמי אלי אתה.
אתה. עתה בהיות כי אתה גוחי - כי אתה מוציאי1: מבטן. מחושך שעבוד מצרים2: מבטיחי. באמרך (שמות ג יב) ׳תעבדון את האלקים על ההר הזה׳: על שדי אמי. כשאמרת להוציאנו משם:
1. גוחי - מוציאי מושכי (רש״י).
2. גם להלן (עא ו) פירש כן עניין הבטן ע״ש.
כִּי אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן. יזכור עתה כי בזכות שישראל הוא ׳עם קדוש לה׳ ׳ מלידה ומבטן ומהריון, והוכן לו לעם סגולה1, יעזרהו ויפלטהו מן הגלות, כי כל הפסוקים מן ׳ואנכי תולעת ולא איש׳ (פסוק ז) ולמטה מוסבים על פסוק ׳אל תרחק ממני׳ (פסוק כ), שיאמר, בשביל שאני סובל כל כך צרות צוררות, ועוד בזכות שאני מוקדש לך, ׳אל תרחק ממני׳. ואמר כִּי אַתָּה גֹחִי – מוציאי, כמו ׳כי יגיח ירדן אל פיהו׳ (איוב מ׳:כ״ג)2. מִבָּטֶן – ר״ל שאפילו בשעת ההריון אני מוכן להיות לך לעבד, כי נוצרתי מטיפה טהורה, ולא דם נידות כמו רשעי האומות, לפי שאתה מוציאי מבטן לעבודתך, לפיכך אתה ציוית פיקודיך3 שאהיה נוצר בטהרה4: מַבְטִיחִי עַל שְׁדֵי אִמִּי. שאפילו בהיותי יונק, ציוית בעבורי כדי שלא אינק חלב נולד מטומאה, שתשב אמי ימי דם טוהר5:
1. ׳והייתם לי סגולה מכל העמים׳, ושוב פירש ׳ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש׳.
2. ׳שיוציא את מי הירדן מן הנהר ויכניסם אל פיו׳ (רבינו שם), וראה אבע״ז שם.
4. כלומר, ציוית לשמור מצות נידה כדי שיווצר הוולד בטהרה, הרי שאתה גורם להוציא אותי מבטן האם באופן מוכן וראוי לעבוד אותך.
5. ראה ביאור עניין דם טוהר בשיעורים לפרשת תזריע.
גוחי – ענין הוצאה והמשכה כמו ותגח בנהרותיך (יחזקאל ל״ב:ב׳).
גחי מבטן – מוצאי מבטן אמי.
מבטיחי – ממך הובטחתי להשען על שדי אמי להיות נזון מחלבה.
גוחי – מוציא מן הגחון (עי׳ מיכה ד׳ י׳).
כי אתה – ומאין בא לי הלעג הזה, זה בא לי ע״י שאתה גוחי מבטן – ותמיד היית מושיעי ועתה עזבתני, וע״כ כולם ישימו לב עלי לחרפני מצד זה, מה שלא היו מחרפים בזה אומה אחרת שלא הופיע עליה אור ה׳ מעולם, ובמליצתו מדמה את האומה כאיש פרטי ומדמה לידת האומה שהוא הוצאתה ממצרים כאילו ה׳ היה המוליד שהוציא אותו מן הבטן, ועז״א כי אתה גוחי מבטן – ואתה הזמנת לי מניקה להניק אותי, כי אתה מבטיחי על שדי אמי.
כי אתה גחי וגו׳ – ואיך לא אעשה כן גם אני לגל יהבי עליך בעוד שמרחם אמי השגחת עלי!
גוחי – שורשו גוח והוראתו יציאה בכח וממקור זה גם שרש נגח, שור הפורץ מכלאיו פתאום והולך ומכה וכן מגיח ממקומו (שופטים כ׳:ל״ג) יוצא פתאום ונלחם, וכן כי יגיח ירדן אל פיהוא(איוב מ׳:כ״ג) בהמית לא יירא גם אם הירדן פתאום יתגעשו מימיו ויכהו בגליו על פיו.
מבטיחי – תקנת באופן שיכלתי לשבת בטח, מושיבי לבטח.
א. כן בפסוק. בדפוס ראשון: ״פיו״.
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Upon you I was cast from birth;1 from my mother's womb, You were my God.
1. birth | מֵרָחֶם – The words "רחם" and "בטן" are used somewhat synonymously in the verse, both referring to the womb. The translation uses the word "birth" for רחם only so as to differentiate, but see Malbim that "רחם" actually refers to the birth, while "בטן" refers to the prior stage when the fetus is still inside the mother.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ובמצב השני [הראשון הוא הלידה] אחרי זמן השהייה ברחם. גם עליך נתמכתי כמו מתחילת הופעתי [יציאתי] מהרחם. עדיין אתה אלוהי.
עליו, וגם הלאה אחרי מצבי ברחם עליך נשענתי כמו שמתחלת צאתי ממנו לא חדלת מהיות אלי כלומר משגיחי.
עליך השלכתי – נשלכתי.
מרחם – מאז הוצאתני מרחם, כמה דאת אמר: העמוסים מני בטן (ישעיהו מ״ו:ג׳), מאז נולדו השבטים נשאם וניהלם.
Upon You, I was cast from birth I was cast from birth since You took me out of the womb, as Scripture states: "who are carried from birth" (Yeshayahu 46:3). From the time the tribes were born, He carried them and led them.
עליך – הטעם עליך השלכתי לא על שדי אמי (תהלים כ״ב:י׳) כי אתה מאכילה ומאכיל אותי ואתה הנותן לי כח לקבל עד שאגדל, על כן אמר: אלי אתה.
UPON THEE… Its meaning is as follows: I have been cast upon You and not upon my mother’s breast, for You feed her and you feed me. You are the one who gave1 me the strength to receive sustenance until I grew up.2 Scripture therefore reads: Thou art my God from my mother’s womb.
1. Lit., “gives.”
2. And am able to feed myself.
עליך השלכתי מרחם – כי אתה המטריף לאמי מזונה שתטריפני ותגדלני.
השלכתי. והמשליך האב והאם, כי הוא אין בו דעת להשליך יהבו על האל.
וכן מבטן אמי אלי אתה – כי הם המודים לך עלי.
Upon Thee I was cast from the womb – for Thou art He who fed my mother with her sustenance, so that she could feed and bring me up. I was cast: the one who actually "casts" is the father and the mother, for he (the child) has not himself the understanding to cast his burden upon God. And so
From my mother's womb my God art Thou – for they confess Thee on my behalf.
עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם. כי אם אני בכור, ציוית לקדשני ׳מרחם׳ ולפדות אותי בסוף שלושים יום לעבודתך1. ואמר ׳מרחם׳, כי קדושת הבכור הוא מן הרחם, פרט ליוצא דופן, כדכתיב ׳פטר כל רחם׳2, פטר רחם אמר רחמנא3: מִבֶּטֶן אִמִּי אֵלִי אָתָּה. שבצאתי מבטן אמי ליום השמיני ימולו בשר ערלתי.
הנה אם כן שאף על פי שאין לי זכות להינצל מרוב עניי כמו שעשית למצרים, כי אתה את אשר הכית רדפת4, הצילני, ובפרט שאתה הקדשתני לעבודתך מלידה ומבטן ומהריון, על דרך ׳בטרם אצרך בבטן׳ וגו׳ (ירמיה א׳:ה׳):
1. לשון ׳לעבודתך׳ צ״ע, ובשמות (יג ב) כתב על הבכור ׳שלולי הפדיון היו אסורים לעשות כל מלאכת חול׳, וכן שם (פסוק טו). אך ראה שם (כב כח): ׳בכור בניך תתן לי – לכל עבודת קודש, לעבודת המקדש ולתלמוד תורה, כמו שהיה אחר כך בכהנים׳.
מרחם – מעת צאתי מרחם אמי השלכתי עליך להזמין לי די ספוקי.
מבטן וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.
מרחם מבטן – הרחם מציין הלידה, והבטן מציין כשהוא עדיין בבטן אמו, כמ״ש ירמיה (א׳ ה׳).
עליך – וגם אתה היית אח״כ האומן והמגדל, ומדמה אותו במשל כאלו אחרי שנולד מתה אמו ועליך השלכתי מרחם לגדלני, וגם מבטן אמי בעוד הייתי בבטן בימי העבור אלי אתה – כי גם במצרים היית אתה המשגיח עלי לבל אובד, ומצד שאתה היית תמיד אלי ואומני עי״כ ישימו עתה את לבם עלי בשעזבת אותי לחרפני ביתר שאת, ואני נחשב כעם גדול בעיניהם מצד זה, מה שלא היה זה אם לא היה שמך נקרא עלי מעולם.
עליך השלכתי מרחם – כי לא יכלתי להשתדל בעדי.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Be not far from me, for trouble is near, for there is no redeemer.1
1. Redeemer: helper.
רמז תרפז
אל תרחק ממני כי צרה קרובה – שבעה קנקלין יש למלך נכנסה לקנקל ראשון ולשני ולשלישי והניחוה, כיון שנכנסה לחצי קנקל הד׳ התחיל לחרוק בשניו ואמר חבל על דאבדין ולא משתכחין, ושתי כמה חפצתי ובקשתי שתבוא ולא רצתה וזו נכנסה כזונה שלא ברשות, עמדה לו באמצע הרביעי, הראשונים לא היו יכולין לנגוע בה שכבר עברה על רשותן, האחרונים לא היו יכולין ליגע בה שעדיין לא עברה על רשותן, באותה שעה אמרה אל תרחק ממני כי צרה קרובה.
פלא תבעד עני פרג׳ך פאן אלשדה חאצ׳רה וליס מעין סואך.
אם כך (שאתה אלוהי) אל תרחיק את הישועה שלך ממני. לפי שהצרה נוכחת (מזומנת) ואם כך (שהצרה מזומנת) אין עוזר בלעדיך.
אל, לכן אל תרחיק ממני ישועתו כי הצרה קרובה ואין לי עוזר בלתו.
אל תרחק ממני – דרך צחות בשירים תרחק עם קרובה.
BE NOT FAR FROM ME; FOR TROUBLE IS NEAR. It is stylish to combine far and near in poetry.1
1. Our verse reads: Be not far. However, God is never far off. Hence Ibn Ezra’s comment.
אל תרחק ממני – ועתה בגלות אל תרחק ממני, כיון שהיית קרוב לי מבטן אמי בגדלי אל תרחק ממני בעת צרתי.
כי צרה קרובה – ואם תקרב תהיה רחוקה.
כי אין עוזר – בלתך.
Be not far from me – Now also in exile be not far from me; since Thou hast been nigh me from my mother's womb as I grew up, be not far from me in the time of my trouble;
for trouble is near – but if Thou art near it will be far off.
For there is none to help – apart from Thee.
ואחר שכן אל תרחק ממנו כי צרתנו קרובה לרחוקך, ואין עוזר זולתך שנסמוך עליו.
(יב-יג)אל תרחק ממני. מלקבל תפילתי בגלות: כי צרה קרובה. שכל אחד מהם1 יכול להזיק2, כי אין עוזר מהם, כי אמנם סבבוני פרים. גדוליהם3 ׳סבבוני׳ לגזול4: [אבירי בשן]5:
1. מ׳כל רואי׳ המביטים ורוצים להרע לי.
2. כתב הרד״ק: ועתה בגלות אל תרחק ממני, כיון שהיית קרוב לי מבטן אמי בְּגָדְלִי אל תרחק ממני בעת צרתי. כי צרה קרובה, ואם תקרב תהיה רחוקה.
3. פרים רבים - מלכויות חזקים׳ (רש״י).
4. זו היא ה׳צרה קרובה׳, ׳כי סבבוני פרים׳, והוא משל לאויבים הדשנים והתקיפים והרשעים (רד״ק).
5. הוא ׳מקום מבחר המקנה׳ (ר׳ רבינו בדברי לג כב).
(יב-יג) וכן אמר בשביל כל זה אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי צָרָה קְרוֹבָה, שמחשבת איש אחד המולך1 ראויה להבאיש חס ושלום כל עַם ישורון העומדים תחתיו, וזה כִּי אֵין עוֹזֵר – ׳כי אין׳ איש ׳עוזר׳ אפילו בדברים ליהודי אחד. וכן אמר ׳כי צרה קרובה׳, ולמה הצרה קרובה, לפי שסְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים – משל לשרים והמלכים, אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי – משל לרוזנים ואנשים גדולים, כולם לנגדי תמיד להרע לי:
1. הכוונה למלך גוי.
אל תרחק ממני – ממני בימנית.
קרובה – וחיש מהר צריך אני להצלה.
כי אין עוזר – אין בעולם עוזר בלתך.
אל – עתה מתחיל התפלה, לכן אני מבקש אל תרחק ממני – כי יוכל העוזר להתרחק מן הנעזר,
א. אם הצרה רחוקה ויש עת שישוב אליו בבא הצרה, אבל פה הצרה קרובה
ב. יוכל להתרחק אם יש עוזר אחר שיוכל לסמוך עליו, אבל פה אין עוזר.
אל תרחק וגו׳ – וגם עתה בכחי וגבורתי לא אוכל להנצל ואין לי בלתך מציל.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Many1 bulls surrounded me; the mighty of Bashan2 encircled me.
1. many | רַבִּים – See Malbim. Alternatively: "great" or "strong" (Rashi). [The word "רב" can mean great in either quantity or quality.]
2. the mighty of Bashan | אַבִּירֵי בָשָׁן – See Rashi and others that this refers to the fat, strong bulls which graze in Bashan, as per Amos 4:1 "פָּרוֹת הַבָּשָׁן". The speaker compares his enemies to mighty bulls.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
The Gentiles have surrounded me, who are like many1 bulls; the princes of Mathnan2 have hemmed me in.
1. Many: + goring.
2. Mathnan: Buthnin.
סבבוני פרים רבים – אלו אוכלוסין של אחשורוש. אבירי בשן כתרוני. אלו בניו של המן. פצו עלי פיהם. מה אריה זה יושב על טרפו ומפספסו כך אחשורוש יושב עלי לפספסני. כמים נשפכתי שלא נדבק עצם מעצמי. היה לבי כדונג כהדא שעויתא. יבש כחרש כחי שאין בו לחלוחית. ולשוני מודבק מלקוחי שנדבק לשוני לוויסיטי. דבר אחר מלקוחי שביטלני משתי תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה. שנאמר (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. ולעפר מות תשפתני. שהייתי דומה לכירה שהיא מונחת בין שתי הדרכים והעוברין והשבין שופכין עליה. כי סבבוני כלבים אלו בניו של המן. עדת מרעים הקיפוני אלו אוכלוסין של אחשורוש. כארי ידי ורגלי. רבי יהודה אומר שעשו לה כשפים. כארי ידי ורגלי לפני אחשורוש. יחלקו בגדי להם. דין אמר אנא נסיב פורפירא (ופלגא) דידה. ודין אמר אנא נסיב שיריה וקדשיה. ועל לבושי יפילו גורל. אמר רב הונא זו פורפריא של מלך שאין דרכו של הדיוט להשתמש בה. והיו מפילין עליה גורלות.
סבבוני פרים רבים – אלו אוכלוסין של אחשורוש.
אבירי בשן כתרוני – אלו בניו של המן.
כמא חאט בי קום כת׳יר כאלרת׳ות׳, וחאשני מן ישבה ג׳לילהא מן אלבת׳ניה.
לפי שהקיפו אותי רבים כמו השוורים. וכתרו אותי הדומים לנכבדים מהבשן.
סבבוני, מפני שסבבוני אנשים רבים כפרים והקיפוני אותם הדומים לאביריהם אשר מן הבשן כלומר לאבירי הפרים הבאים מן הבשן הידוע בגדול מקנה כמו פרות הבשן, עמוס ד א. ואילים בני בשן, דברים לב יד, כי דרך הכתוב לכנות עריצי העמים ואביריהם לפרים ופרות וכמ״ש רבינו בפירושו לקמן סח לא, וכך תרגם באסתר א ג הפרתמים כינוי לגדולי העם מלשון פרים. וראה שם חמש מגלות מהדורתי ובהערה.
פרים רבים – מלכיותא חזקים.
אבירי בשן – גם הם לשון פרים בבשן שהם שמינים.
כתרוני – סבבוני ככתר המקיף את הראש.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, אוקספורד 34. בכ״י לוצקי 778: ״מלכייות״.
Great bulls Mighty kingdoms.
the mighty ones of Bashan That too is an expression of the bulls of Bashan, which are fat.
encompassed me Heb. כתרוני. They encompassed me like a crown (כתר), which encompasses the head.
STRONG BULLS OF BASHAN HAVE BESET ME ROUND. The word abbire (strong bulls) means, calves. Our verse is similar to ye kine of Bashan(Amos 4:1).2
HAVE BESET ME ROUND. The word kitteruni (have beset me round) comes from the word keter (crown) in the royal crown(Esther 2:17). The royal crown (keter) is round.3
1. According to Ibn Ezra, our clause means, many bulls have encompassed me on all sides.
2. The kine of Bashen refers to the evil women of Bashan. Similarly here the phrase strong bulls of Bashan is not to be taken literally. It is a metaphor for evil people.
3. Similarly kitteruni means have surrounded me.
סבבוני פרים – וזו היא הצרה קרובה כי סבבוני פרים, והוא משל לאיבים הדשנים והתקיפים והרשעים.
ופירוש רבים – גדולים בכח.
וכן אבירי בשן – ובשן הוא מקום בארץ ישראל מקום מרעה דשן ושמן, והבהמות הרועות שם הן דשנות וחזקות. והמשיל הרשעים האבירים להן. וכן אמר במשל פרות הבשן על הנשים: העשקות דלים, הרצצות אביונים (עמוס ד׳:א׳).
כתרוני – כמו סבבוני, כמו שהכתר סובב הראש. וכן: כתרו את בנימן (שופטים כ׳:מ״ג).
Bulls have surrounded me – This is the trouble that is near at hand, that bulls have compassed me – a figure for lusty and powerful and wicked enemies.
The interpretation of (רבים is) mighty (ones) – that is, great in strength. So also
strong ones of Bashan – Bashan is a district in the land of Israel, a district of fat and rich pasture, and the cattle that feed there are fat and strong. He compares the wicked enemies with them. And so it says (Amos 4:1) in a figure "kine of Bashan" with reference to the women who oppress the poor, who crush the needy.
have beset me around (כתרוני) – equivalent to have surrounded me; just as the crown (כתר) surrounds (encircles) the head. And so we have (Judges 20:43): "they beset (כתרו) Benjamin around?
והנה סבבוני פרים רבים, ואבירי בשן כתרוני ר״ל הקיפוני. ואבירי בשן, פירושו הפרים התקיפים שבבשן, ובבשן היה מרעה שמן ידוע בארץ ישראל, שהמקנה הרועה שם דשן ושמן וחזק, וכל זה דרך משל לתוקף האויבים.
אבירי בשן – פרים חזקים הרועים בבשן כי שם מרעה שמן וטוב.
כתרוני – סבבוני ככתר המקיף את הראש.
סבבוני, כתרוני – פעל כתר בא תמיד על הכתרת הראש, ומ״ש כתרו את בנימין, בא על צד המליצה שיקיפוהו סביב ראשי מחנהו.
סבבוני – (מבאר תחלה מ״ש כי צרה קרובה) , סבבוני פרים רבים בכמות, וגם אבירי בשן החזקים באיכות כתרוני – הסבוב הוא סביב גופו והכתר סביב הראש, כאילו הפרים עומדים סביב גופו ואבירי בשן עומדים למעלה ומכתירים את ראשו, ויותר מזה כי גם
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
They open their mouths at me like a roaring and ravaging lion.
פצו עלי פיהם אריה וגו׳ – מה אריה זה יושב על טרפו ומפספסו כך יושב אחשורוש בדין לפספסני.
וצרעת עלי פואההא כאלאסד אלמפתרס או אלזאיר.
וסגרו עלי את הפה שלהם בחזקה. כמו הארי הטורף או כמו הארי השואג.
פצו, ופתחו עלי פיהם כאריה טורף או שואג. לפי נוס׳ כ״י א תרגם פצו ״צרעת״ פירוש פתחו פיהם מאד ככל יכלתם כאדם הפותח שתי דלתות הפתח. ולפי כ״י כ, חרקו, ולפי כ״י מ. פתחו. והוו במלת ושואג במקום או ודומה לו לעיל יז יב ראה שם.
ותחסר כ״ף מן אריה, על דרך: אש אוכלה הוא (דברים ד׳:כ״ד). ואמר על אלה הפרים שהם טורפים כמו אריה ושואגים.
א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״פתחו״.
THEY OPEN WIDE THEIR MOUTH. The word patzu (they open wide) means, they open. It is like patzetah (open) in and the ground open her mouth(Num. 22:30).
The word aryeh (lion) should be read as if written, ke-aryeh (as a lion).1 It is similar to esh okhelah (a devouring fire) (Deut. 9:3).2
Our verse says that the above-mentioned bulls3 tear apart and roar like lions.
1. Lit. “A kaf has been omitted from aryeh.” Our verse literally reads: They open their mouth against me, a ravening, a roaring lion. Hence Ibn Ezra’s comment.
2. Esh okhelah should be read as if written, ke-esh okhelah, as a devouring fire.
3. Lit. “These bulls.” The bulls mentioned in verse 13.
פצו עלי פיהם – אלה הפרים הנזכרים פצו עלי פיהם וטורפים אותי,
אף על פי שאין דרך הפרים לטרוף, אלה הפרים הם כמו אריה טרף ושאג – האריה שהוא טרף ושאג. ואריה חסר כ״ף הדמיון. וכן גור אריה יהודה (בראשית מ״ט:ט׳), יששכר חמר גרם (בראשית מ״ט:י״ד), נפתלי אילה שלחה (בראשית מ״ט:כ״א), והדומים להם. ושאגת האריה אחר שטרף לשמחה ולגאוה כמו שכתוב: הישאג אריה ביער וטרף אין לו, היתן כפיר קולו ממענתו בלתי אם לכד (עמוס ג׳:ד׳). כן האיבים: אחר שהורגים ובוזזים אותנו הם שמחים וכמתהללים.
They open their mouth against me – These bulls just mentioned open their mouth against me and tear me. Although it is not the way of bulls to tear, yet these bulls are like
A tearing and roaring lion – i.e. a lion which is tearing and roaring, אריה (lion) (here) lacks the kaph of comparison. Similarly we have, "Judah is a lion's whelp" (Gen. 49:9); "Issachar is a strong ass" (ibid. 14); "Naphtali is a hind let loose" (ibid. 21), and such like. The roaring of the lion after he has torn is for joy and pride, as (says) the text (Amos. 3:4): "Will a lion roar in the forest when he hath no prey? Will a young lion cry out of his den if he have taken nothing?" So it is with enemies; after killing and plundering us, they rejoice and behave as insolent boasters.
פצו עלי פיהם, ואריה הוא משל למלך גדול, טורף אותם, ושואג, ושאגת הארי היא אחר שטרף לשמחה ולגאוה.
וזה כי פצו עלי פיהם1 לבלעני חינם2: אריה טורף. לגזול: ושואג. ׳ואריה שואג׳, והוא הכומר הצועק נגדי:
1. פצו – פתחו (אבע״ז).
2. אלה הפרים הנזכרים פצו עלי פיהם וטורפים אותי (רד״ק).
פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם אַרְיֵה טֹרֵף. שהוא המלך והשר לטרוף לחם חוקי, ואריה שֹׁאֵג שהוא הלועג1 הדובר עלילות להרע, לולי ה׳ שהיה לנו אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו2 לדברי האיש ההוא המטה את לבם לרע עלינו, ולכן אמר כנגד אלו השני אריות ׳פיהם׳, לשון רבים:
1. שני מילים אלה נכתבו במקום מחיקה. וכנראה צ״ל ׳הכומר׳ כבנדפס, או ׳המוסר׳ או ׳המשומד׳.
אריה – כאריה שמתחלה טורף ואח״ז שואג בשמחת גבורתו כן האויב בולע ומרים קול שמחה.
פצו עלי פיהם – שכבר פצו פה לבלעני, ויותר מזה שהם דומים כאריה הטורף ושואג – שמלבד שטורף עוד שואג, כאלו הנטרף עושה לו דבר שזה מעורר חמתו, כן הם עם מה שהם מכלים אותי הם שואגים כאלו אני עושה להם רעה ועי״כ תגדל חמתם עוד יותר.
פצו עלי פיהם – לאמר אריה טרף ושאג הוא (החכם הלל דילא טורי בתרגומו לספר תהלים) ילשינוני אל שאול ויאמרו השמר ממנו כי ערך הוא!
טרף ושאג – שאר האריות תנוח דעתם במצאם טרף ולא ישאגו עוד, רק הוא עינו לא תשבע, ובעודו טורף ישאג מחמדתו עוד לטרוף, אתה נתתו שר אלף רק בזאת לא נחה דעתו ומלוכה הוא מבקש.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
עד שהתרפו כוחותיי כמים. וכל עצמותי התפרדו [זו מזו] מהפחד. ונהיה לבי [נמס] כמו השעוה שכמעט נמס אל תוך המעים שלי.
כמים, עד אשר נתך כחי כמים והתפרדו כל עצמותי מן הפחד ונעשה לכי כדונג אשר כמעט נמס לתוך מעי.
כדונג – שעוה הנימוחה מחום האש.
like wax Wax, which melts from the heat of the fire.
כמים – דרך משל מרוב הפחד היאא כמים אשר לא יאספו כן נפזרו אבריו והתפרדו העצמות שהם מוסדי הגוף ונמס לבו בקרבו כאילו סרה דעתו.
א. כן בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896. בכ״י פרמא 1870: ״היה״.
I AM POURED OUT LIKE WATER. This is metaphoric. The psalmist1 is so frightened that he is like spilled water that cannot be gathered. His organs are scattered and his bones, which are the body’s foundation, have come apart. His heart has melted within him as if he lost his mind.
1. Lit., “he.”
כמים נשפכתי – מפחדם נשפכתי כמים על דרך משל כאלו הייתי נמס.
והתפרדו כל עצמותי – העצמות הן קשות מן המים, לפיכך אמר בהן והתפרדו, שנתפרדו מקשוריהן שהן קשורות זאת בזאת. וכן נפזרו עצמינו לפי שאול (תהלים קמ״א:ז׳)
היה לבי כדונג נמס – והוא השעוה שהיא נמסה בקלות מפני החמימות.
בתוך מעי – כל האברים הפנימים נקראו מעים.
I am poured out like water – For fear of them I am, figuratively, poured out like water – as if I had been melted,
and all my bones are parted asunder – Bones are more substantial than water, and therefore he says of them they are parted asunder, for they are parted asunder from the ligaments by which they are bound one to the other. So also, "Our bones are scattered at the mouth of Sheol" (Ps. 141:7).
My heart has become like melting wax – דונג is the wax which is easily melted by heat.
in the midst of my bowels – All the inner parts are called bowels.
ומרוב פחדם המוטלת עלי נשפכתי כמים ר״ל כאילו נמס כל גופי. והתפרדו כל עצמותי מקשריהם זה מזה. ולבי כדונג נמס בתוך מעי וכל האברים הפנימיים יקראו מעים.
כמים נשפכתי. כדבר בלתי נחשב1: והתפרדו כל עצמותי. וגדולי ישראל המגינים כעצמות לגוף2 ׳התפרדו׳ הנה והנה3, באופן שלא יתקבצו להגין4: נמס. מפני אימה:
1. בדברים (יב כד] ׳לא תאכלנו [דם] על הארץ תשפכנו כמים, עֲשֵׂה באופן שלא יהיה ראוי לאכילה, וזה שתשפכהו על הארץ כמים, ולא תצניעהו כמו שמצניעים היין והשמן ושאר משקין לאכילה ושתיה׳. והאבע״ז כתב כמים - דרך משל מרוב הפחד היה כמים אשר לא יאספו כן נפזרו איבריו והתפרדו העצמות׳.
My strength1 has dried up like a pottery shard, and my tongue cleaves to my jaw. You have set me in the dust of death.
1. my strength | כֹּחִי – See Ibn Ezra, understanding this to refer to a person's natural moisture and vitality. Cf. R. Moshe ibn Chiquitilla and Ibn Ezra (citing "one of the Geonim") that perhaps the word is equivalent to "חכי", my palate, with the "ח" and "כ" being transposed. [They support this reading by noting that the word is parallel to "לשוני", my tongue in the second clause.] Radak, citing his father, brings a final possibility, that כֹּחִי is equivalent to the word "כִּיחוֹ" found in Rabbinic Hebrew, meaning "phlegm".
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
והחיך שלי התייבש כמו חתיכת חרס. ולשוני נדבקה בתוך החיך שלי. וזרק אותי [האויב] אל עפר המות (המצב שלי) מצד היאוש שלי.
יבש, ונגב חכי כחרס ודבק לשוני למלקוחי וכמעט הגעתי לעפר מות מרוב יאוש. תרגם יבש ״ג׳ף״ שאינה יבשות ממש אלא עיבה כדרך שקורה מרוב פחד והתרגשות שאפס לח הפה. ותרגם מלקוחי ״מצ׳ג״ והוא פנימיות החיך. ומה שכתב בפירוש ״כחי״ כן כתב הראב״ע ״אמר אחד הגאונים״ והאחד המיוחד הזה הוא רבינו.
ופירשתי יבש כחרש כחי. נגב חכי כחרס, עשיתיו הפוך יבש חכי לפי סדר הענין, ושמוש האומה בהפוך כגון להקת1 קהלת2, מלתעות כפירים3 מתלעות4, אלגומים5 אלמוגים6, ודומיהן. ופירשתי ולעפר מות תשפתני, וכבר הגעתי כמעט לעפר מות, כי היסוד במלת שפיתה העמדה כמו שפות הסיר7, וכן ה׳ תשפות שלום לנו8, וכיון שנתברר שאומר דבר זה לא אמרו בדיוק אלא מרוב הפחד ולכן עשיתי במקום ההעמדה ההגעה.
1. שמואל א יט כ.
2. דברים לג ד.
3. לקמן נח ז.
4. איוב כט טז. יואל א ו. משלי לד יד.
5. דברי הימים ב׳ ט י.
6. מלכים א׳ י, יא-יב.
7. מלכים ב׳ ד לח, יחזקאל כד ג.
8. ישעיה כו יב.
ופסרת יבש כחרס כחי ג׳ף חנכי כאלכ׳זפה, ג׳עלתה מקלובא יבש חכי לאנתסאק אלכלאם ואסתעמאל אלאמה אלמקלוב מת׳ל להקת קהלת, מלתעות כפירים מתלעות, אלמוגים ואלגומים, ומא אשבה ד׳לך. ופסרת ולעפר מות תשפתני וקד אשפא בי עלי תרבהֵ אלמות, לאן אלאצל פי לפט׳הֵ שפיתה נצבא מת׳ל שפות הסיר ואיצ׳א ה׳ תשפות שלום לנו, ולמא תביין מן קאיל הד׳א אלקול אנה לם יקלה תחקיקא בל כ׳ופא, ג׳עלת מכאן אלנצב אלאשפא.
ויגוז עודה אלצֺמיר פי תשפתני עלי אללשון לאנה מונתֺ ומדֺכר פשבה לסאנה ופמה בגתאתא פי תראב אי מואת לא חס להא ואן כאנת מכׄאטבﹶה לה פמענאה נצבתני ווצע׳תני ללמות.
It states “my palate dries up like clay” it intends [yaʿnî] ‘my palate (ḥikî),’ the proof being ‘my tongue.’ And it states “cleaves my tongue to my palate,” which proves (its) transitiveness and (possessing) two objects, therefore it says, ‘cleaves my tongue to my palate.’ It is possible the subject of “it commits me” refers back to the “tongue,” as it is feminine or masculine. Thus, his tongue and mouth are compared [šabiha] to choking in the dirt; as in death without compassion for them. Or it is speaking in the second person, then its sense is - You chose me and condemned me to death (by choking in the dirt).
מלקוחיי – הם החנכיים שקורין פלייש, כשאדם מצר אין רוק מצוי בפיו.
[ומנחם פתר: מלקוחי – אנטיילאש בלעז, כמו במלקחים לקח (ישעיהו ו׳:ו׳), והמלקוח הן השיניים אשר דמו למלקוחי חרשים.]א
ולעפר מות – לדכאות מיתה.
תשפתיני – אתה מושיבני, לשון שפיתת קדרה, שפות הסיר (מלכים ב ד׳:ל״ח).
[ומנחם פתר: כל לשון שפיתת – לשון שימה.]ב
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, פריס 154.
ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, פריס 154.
my palate Heb. מלקוחי. This is the palate which is called palayc (palais) in Old French, gaumen in German. When a person is distressed, he has no saliva in his mouth. Menachem, however, interprets מלקוחי as etenayles in Old French (tongs), like: "with tongs (במלקחים) he had taken it" (Yeshayahu 6:6). And the מלקוח is the teeth, which resemble a smith's tongs. (The quotation from Menachem appears only in the Salonika edition of Rashi printed in 1515.)
and in the dust of death To the crushing of death.
You set me down Heb. תשפתני You set me down, an expression of setting a pot, as (Yechezkel 24:3, Melakhim II 4:38): "set on (שפת) the pot." Menachem (p.179) interprets every expression of שפיתה as an expression of placing.
יבש – ולא יוכל לדבר. על כן אמר אחד מהגאונים כי כחי הפך חכי.
ולפי דעתי: בעבור היות האדם לחת תולדת הקושרת הכל המעמדת הגוף כנה הלחה בשם כח. והנה יבש כאשר יקרה לזקן הבא בימים.
ומלקוחי – כגזרת ומלקחיה ואם איננו על משקלו.
ולעפר מות – לעפר בני מות, כמו: וגבורתך במלחמה (ישעיהו ג׳:כ״ה).
The psalmist cannot speak.1 One of the Geonim therefore2 said that kochi (my strength) is a scrambled form of the word chikki (my palate).3
However in my opinion the natural moisture that is in the body unites it and sustains it. Hence the body’s moisture is referred to as strength. Look, the psalmist complains that he is dry like an old man who is advanced in age.4
The word malkochai (my throat) is related to the word u-malkacheha (and the tongs thereof) (Exodus 25:38) even though it does not follow its paradigm.5
AND THOU LAYEST ME IN THE DUST OF DEATH. In the dust of those who are dead.6 Compare, And thy mighty in the war(Isaiah 3:25).7
The word tishpeteni (and thou layest me) is similar to the word sefot (set) in Set on the Pot(Ezek. 24:3).8
1. Ibn Ezra’s interpretation of And my tongue cleaveth to my throat.
2. So that the first and second part of the verse will be in harmony.
3. Kochi and chikki are made up of the same consonants, chet, kaf, yod. According to the Gaon, the first part of our verse should be rendered: My palate (kochi/chikki) is dried up like a potsherd.
4. Lit. “However, in my opinion because the natural moisture which unites all and which sustains the body is referred to as strength. Look, he is dry like that which occurs to an old man who is advanced in age.”
5. According to Ibn Ezra, malkochai (my throat) refers to the inside of the mouth, which like a tong holds on to the food. He renders our clause: And my tongue cleaveth to the inside of my mouth (malkochai).
6. In other words ve-la’afar mavet (in the dust of death) is short for ve-la’afar bene mavet (in the dust of those who are dead).
7. And thy mighty in the war(Isaiah 3:25) is short for “and thy mighty by men of war.”
ויש שפרשו (אחד מן הגאונים באבן עזרא) הפוך, כמו חכי, כלומר: שלא אוכל לדבר, כמו שאמר ולשוני מדבק מלקוחי.
והחכם רבי אברהם בן עזרא פרש: כחי כמשמעו, בעבור היות חיי האדם לחת התולדה הקושרת הכל והמעמדת הגוף כנה הלחה בשם כח. והנה יבש כאשר יקרה לזקן הבא בימים.
ולשוני מדבק מלקוחי – חסר למ״ד השמוש. ומשפטו מדבק למלקוחי כי מדבק קמו״ץ ואיננו סמוך. והמלקוחים הם החניכים למעלה מהלשון ומתחתיה. ובא בדרך ולשונם לחכם דבקה (איוב כ״ט:י׳). ונקראו מלקוחים לפי שלוקחים המאכל בעת הלעיסה.
ובדרש (שוחר טוב): ולשוני מדבק מלקוחי שנדבק לשוני לושטי. דבר אחר: שבטלתי משתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, שנאמר: כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו (משלי ד׳:ב׳), ורצונו לומר: בעבור שמד הגלות.
ולעפר מות – כלומר קרוב אני מהמות כאלו תכין אותי, ואני מוכן, להשימני בקבר שהוא עפר המות.
ובדרש (שוחר טוב בשנוי לשון קצת): אני דומה לכירה שנתונה בין שתי דרכים ועוברים ושבים שופתים עליה.
My strength is dried up like a potsherd – My revered father of blessed memory, quoting the words of our Rabbis of blessed memory (Bavli Baba Kamma 3 b), wrote to כחי (= my strength), כיחי i.e. "his phlegm (כיחי) and his effort to remove it." And some have explained it (one of the Geonim," according to the testimony of Ibn Ezra) as a metathesis equivalent to on (= my palate), as though he said, I am not able to speak, just as when he says "and my tongue cleaveth to my jaws." The learned Rabbi Abraham ben Ezra expounds כחי (my strength) literally: "because man's life consists in the moisture implanted at birth which binds the whole together and sustains the body. He calls (this) moisture by the name strength (כח). And see (he says) it is dried up, as happens to an old man advanced in years."
And my tongue cleaveth to my jaws (מדבק מלקוהי) – The servile lamedh is wanting (here). The regular usage would be מדבק מלקוחי for מֻדְבָּק (cleaveth) has kames, and is not in construction with jaws. The jaws are the palates above and below the tongue. The expression is used (here) in the same way as "and their tongue cleaved to the roof of their mouth" (Job 29:10). The jaws (מלקוחים = "takers") also are so called because they "take" the food during mastication. In the Haggadic interpretation (Shoher Too): "and my tongue cleaveth to my jaws" because my tongue cleaveth to my gullet (throat). Another interpretation: Because I have ceased from the two Laws, the written Law and the oral, as it is said (Prov. 4:2): "For I give you good doctrine (לקח), forsake ye not my Law," i.e. by reason of the persecution of the exile.
And in the dust of death – meaning, I am as near death as if Thou didst destine me, and I were destined, to be put in the grave, which is the dust of death.
Thou settest me – תשׁפתני is to be understood from (the verse) "set on (שפת) the cauldron" (2 Kings 4:38; Ezek. 24:3). In the Haggadic interpretation (Shoher Tod, with slight verbal alteration): "I am like a stove which is set between two roads on which the travellers do their cooking (שׁופתים)"
יבש כחרש כחי לחות האדם יקרא כוחו, כי הוא המעמיד הויתו. ולשוני מודבק מלקוחי ר״ל בשני צידי החיך העליון והתחתון. ונקראו שני הצדדין מלקוחים, כי הם הלוקחים המאכל בעת הלעיסה. והלועזין לועזים מענין בויך קאיישיש, או מלשון חניכיים, ייניבש. ומלקוחי, כמו במלקוחי, ע״ד ולשונם לחכם דבקה (איוב כט, י). ולי נראה מלקוחי, כמו מלקחים, ע״ד וקרע לו חלוני (ירמיה כב, יד), וחסר בית, והוא כלי הצבת הנקרא טינלאש. כלומר, כאילו מודבק ונאחז במלקחים, שלא יוכל לענות לחירופיהם. ולעפר מות תשפתני כלומר, באתי ביניהם עד שערי מות, אין עוד לעשות לי רק לשפתני ולשימני בקבר.
יבש כחרש. הלב1 אחרי כן מרוב המסירים לחותו2: כוחי ולשוני מודבק מלקוחי. שלא אדבר3: ולעפר מות תשפתני. שלא אצא ממקומי4 מפני סכנת דרכים5:
1. אולי מחובר לפסוק הקודם ׳בתוך מעי׳ ששם הלב, כפי שביאר רבינו באיזה מקום. אך צ״ע רב, ויש לבדוק אם תיבת ׳כוחי׳ לא הוזזה ממקומה.
2. ׳ בעבור היות ליחת התולדה הקושרת הכל המעמדת הגוף כינה הליחה בשם כח והנה יבש כאשר יקרה לזקן הבא בימים׳ (אבע״ז).
3. כוחי – כח הדיבור (ע״פ שיעורים). ׳ולשוני מדבק מלקוחי, חסר למ״ד השימוש. ומשפטו: מֻדְבָּק למלקוחי, כי מדבק קמו״ץ ואיננו סמוך. והמלקוחים הם החניכיים למעלה מהלשון ומתחתיה... ונקראו מלקוחים לפי שלוקחים המאכל בעת הלעיסה׳ (רד״ק). בעבור הצער כלה הרוק שבפי וכאלו נדבק הלשון בבשר הפה (מצודות).
4. תשפתני - אתה תושיבני (רש״י).
5. שאינו יכול ללכת לחכמים אחרים לברר הדין. וכמדומה שכתב מזה במקום אחר, שאין יכולים לצאת ממקומם ולכן אין חכמי מקום אחר מתייחסים אליו וצוחקים עליו כי אין מכירים אותו (אולי באיזה מקום בשיעורים).
יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ [כֹּחִי]. כח הדיבר שבי, שאפילו לחשוב לערוך ריבי ומשפטי אתם להשיבם מרעתם, אין בי כח: וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי. ואם אחשוב לדבר אתם דברים המתיישבים על לב, ׳לשוני מודבק׳, שאין בי כח לחשוב אמרי ולא לאמרם, באופן שאתה ה׳ באלו הצרות לַעֲפַר מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי, מלשון ׳שפות הסיר׳ (מלכים ב׳ ד׳:ל״ח), כלומר שַֹמְתָּ אותי במקום הקבר, לא יחסר כי אם להשליך העפר על עצמי בקברי אשר כרית לי1:
1. ע״פ בראשית (נ ה). ובנדפס: ׳בגדי – שהפשיטו מעלי׳.
ולעפר – הוא״ו בגעיא.
מלקוחי – הוא מה שממעל הלשון ומתחת ויקרא כן ע״ש שבהם לוקחים המאכל בעת הלעיסה.
יבש – שלא לבד שנזדעזעו כל איברי החיצונים והפנימים שגם הכח נסתלק, כאלו כוחי וליחות גופי יבש כחרש – עד שא״א שאחלוף כח עוד, וגם לא אוכל לצעוק לישועה כי לשוני מודבק מלקוחי מרוב הפחד, וא״כ הלא בודאי לעפר מות תשפתני כי אין תקוה כלל שאנצל.
יבש כחרש כחי – רד״ק מביא בשם אביו דיעה נכונה שתיבת כחי הפוכה והראוי חכי.
מלקוחי – הם החניכים עם השנים התחובות בהן ונקראות מלקוחים כי תופשות ועוצרות הן כמלקחים המטיבות את הנרות או תופשות גחלי אש; וכ״ז ר״ל ידעתי כי עלי להתנצל לפני שאול ולהודיעו כי לא רעתו אני מבקש, רק לבי נופל ונאלמתי דומיה.
תשפתני – תקרבני, מלשון שפות הסיר (מלכים ב׳ ד׳:ל״ח) וגם הגבינות יקראו שפות, בעבור התדבקות חלקי החלב זה בזה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
For dogs have surrounded me, a congregation of evildoers has encompassed me, my hands and my feet, like a lion.1
1. my hands and my feet, like a lion | כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי – See Ibn Ezra that the word "encompassed" applies to this clause as well; the psalmist compares the evildoers to a lion, who surround his hand and legs. Cf. Hoil Moshe that the psalmist compares himself to a lion, saying that his enemy surrounded his hands and feet as if he were a lion who might come to attack them. Malbim, too, has the lion represent the psalmist, but more positively, with the psalmist stating that his hands and feet stood their ground against the enemy, like a lion who is not cowed.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ולפי שהקיפו אותי כל הרשעים כמו הכלבים. וכתרו אותי כמו האריה כדי לשבר (עד דק) את ידי ורגלי.
בי, מפני שסבבוני ככלבים כל המרעים אשר הקיפוני כדי לרסק כארי ידי ורגלי.
כארי ידי ורגלי – כאילו הם מדוכאים בפי ארי. וכן אמר חזקיה: כארי כן ישבר כל עצמותיי (ישעיהו ל״ח:י״ג).
like a lion, my hands and feet As though they are crushed in a lion's mouth, and so did Hezekiah say: "like a lion, so it would break all my bones" (Yeshayahu 38:13).
כי – יאמר כי סבבוהו צרים ואויבים אחרים שהם פחותים מהפרים ויותר מכעיסים והם עדת מריעים.
וטעם כארי דבק עם הקיפוני שהקיפו כאריה.
ידיי ורגליי – והזכיר ידיי כי בהם הוא נלחם ורגליי כי בהם יוכל לברוח.
FOR DOGS HAVE ENCOMPASSED ME. David says that a company of evildoers, have surrounded him. The aforementioned are adversaries and enemies more infuriating1 and of a lower class then the bulls.2
Like a lion is connected to encompassed me. It means; they have enclosed my hands and feet like a lion.3
David mentions his hands because he uses them to wage war. He mentions his feet because he can use them to escape.
1. The dogs symbolize brazenness.
2. Mentioned in verse 17.
3. According to Ibn Ezra, we should interpret our verse as follows: For dogs have encompassed me, a company of evildoers; They have enclosed my hands and feet like a lion.
כי סבבוני – הם האיבים ואני בתוכם כמי שסבבוהו כלבים – שאין לו דרך לנוס מפניהם. ופירוש כי סבבוני כלבים אחר המשל.
והמליצה: עדת מרעים הקיפוני כארי ידי ורגלי – כי הקיפוני כמו הארי שמקיף בזנבו ביער וכל חיה שתראה אותה העגלה לא תצא משם ממורא האריה ומפחדו, ותאספנה ידיהן ורגליהן וימצא האריה טרפו בתוך עגלתו. כן אנחנו בגלות בתוך העגלה לא נוכל לצאת ממנה שלא נהיה ביד הטורפים, כי אם נצא מרשות הישמעאלים נבא ברשות הערלים, והנה אנחנו אוספים ידינו ורגלינו ועומדים יראים ופוחדים בפניהם, כי אין לנו רשות לברוח ברגלינו ולהלחם בידינו. והנה כאילו ידינו ורגלינו בנחשתים.
For there have surrounded me – They are the enemies, and I am in the midst of them like one who is surrounded by
dogs – from whom there is no way of escape. And (the clause) For dogs have surrounded me is to be explained after a figurative manner; and the metaphorical interpretation is
The assembly of evil–doers have encircled me like a lion my hands and my feet – for they have encircled me like the lion which makes a circuit with his tail in the forest, and no creature which sees that circle moves out thence for fear of the lion and the terror he inspires, but they fold their hands and their feet, and the lion finds his prey in the midst of his circle. So we in exile are in the midst of a circle from which we cannot emerge lest we fall into the hand of the spoilers; for if we should escape from the power of the Mohammedans we should fall into the power of the uncircumcised, and so we fold our hands and feet and stand fearful and terror–stricken before them; for we have no power either to escape on foot or to fight with our hands. Behold, it is just as if our hands and feet were in fetters!
כי סבבוני כלבים עדת מרעים הקיפוני כארי ידי ורגלי כמו שהארי מקיף בזנבו ועושה עגולה, וכל חיה שתראה אותה עגולה לא תצא ממקומה ממורא האריה מפחדו ויאספו ידיהם ורגליהם, וימצא האריה טרפו אחר עגולתו, כן אנחנו בתוך העגולה לא נוכל לצאת ממנה, אבל אוספים ידינו ורגלינו בפניהם.
כי סבבוני כלבים. מרגלים העושים כחפישת הכלב בציד וזולתו1, ובזה עדת מרעים הקיפוני כארי לגזול2: ידי ורגלי. הקיפו כמו כן ׳ידי׳ שלא אתגונן בם, הקיפו3 כמו כן ׳רגלי׳, שלא אנוס4:
1. ראה פסחים (לא:) ׳ חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו, ובגמרא שם ׳תנא כמה חפישת הכלב שלשה טפחים ׳, הרי שדרכו של כלב לחפש, כמו המרגל, לכן מכנה המרגל ׳כלב׳. ׳וזולתו׳ היינו שלא רק בשעת הציד עושה הכלב כן. וראה לעיל (י ח-ט) מש״כ רבינו בזה.
2. ׳ כארי דבק עם הקיפוני שהקיפו כארי׳ ידי ורגלי׳ (אבע״ז). אך לדעת רש״י ׳כארי ידי ורגלי׳, ויל״ע טעמי המקרא.
3. יל״ע כת״י אולי ׳והקיפו׳.
4. כ״כ אבע״ז ׳ והזכיר ידי כי בהם הוא נלחם ורגלי כי בהם יוכל לברוח׳.
כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים. ה׳כלבים׳ הצועקים כשנכנס גנב לבית בעליהם, לא לשמור הבית נתכוונו, כי אם בטבע יש להם שנאה עם האורח. וכן אמר, קצת מאלה הגויים עושים כ׳כלבים׳, נראין כאוהבים לבלעני חינם, ולהנייתן מתכוונין1, ועֲדַת מְרֵעִים – שקצתם הם אויבים מגולים ו׳מרעים׳2. הִקִּיפוּנִי והקיפו יָדַי והקיפו רַגְלָי כָּאֲרִי – כמו שעושין לארי כדי לתופסו, שמקיפים בפח3 תחילה ידיו ורגליו כדי שלא יזיק להם בידיו ושלא יברח ברגליו4, כן הם עשו לי. ומילת ׳הקיפוני׳ מוסבת ונמשכת על ׳ידי׳ ועל ׳רגלי׳ גם כן5:
1. רמז למשנה באבות (ב׳:ג׳) ׳הוו זהירין ברשות, שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן, נראין כאוהבין בשעת הנאתן, ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו׳.
כארי – ישברו ידי ורגלי כמו הארי המשבר עצמות הנטרף בפיו.
סבבוני, הקיפוני – ההיקף מורה ההיקף השלם מכל צד, וזה מוסיף על סבבוני כמ״ש בספר התו״ה ויקרא (סי׳ מ).
כי (עתה מתחיל החלק השני) אחר שצייר את האופל וחשכת הלילה, תתנוצץ בלב המשורר אילת השחר ויאר את הלילה, מתחזק ואומר הגם שסבבוני כלבים – מדמה א״ע לחיה שרוצים לצודה והצידים שולחים את הכלבים וסביב הכלבים עומדים הציידים, אומר שגם שסבבוני הכלבים וסביב להכלבים עדת מרעים הקיפוני – בכל זה לא אירא מפניהם, רק כארי ידי ורגלי – ידי ורגלי עומדים נגדם בחוזק כידי ורגלי הארי אשר לא יחת מקולם ומהמונם לא יענה.
כארי – הם מקיפים ידי ורגלי כאלו ארי אני ודואגים פן אטרוף בהם.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
1. tally my bones | אֲסַפֵּר כׇּל עַצְמוֹתָי – See Ibn Ezra that "אֲסַפֵּר" might be the pi'el form of "אֶסְפּור" (to count). The psalmist does a self-inventory, counting his bones after they have been broken (vs. 15), or perhaps he implies that he is so thin that each bone is visible and able to be counted. Alternatively, "אֲסַפֵּר" means to recount, and the psalmist says that he spoke about his bones, i.e. about his pain. Cf. Radak that "עַצְמוֹתָי" does not mean "bones" here, but rather "arguments", pointing to the similar "עֲצֻמוֹתֵיכֶם" of Yeshayahu 41:21, which refers to disputes or claims. [See also usage of the verb "עצם" in Mishnaic Hebrew (שנים שהיו מתעצמים בדין) and perhaps, Mishlei 18:18.] The psalmists states that when he comes to lay forth his complaints to his enemies, he is looked at with scorn.
2. stare at me | יִרְאוּ בִי – See Malbim that any time the root "ראה" is followed by the preposition "ב", the connotation is that one is looking at another in derision. Cf. R. Moshe ibn Chiquitilla, that such usage indicates rejoicing, pointing to Tehillim 106:5 where the "לִרְאוֹת בְּ" is parallel to "לִשְׂמֹחַ בְּ". Here, the connotation would be: "they rejoiced at my misfortune".
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
I will tell of all the wounds of my bones;1 those who see me despise me.
1. Bones: limbs.
ואן אקץ ד׳לך עלי בעץ׳ אקרבאי, פהם אד׳א נט׳רוה ישמתון בי.
ואם הייתי מספר את זה לחלק מקרובי. אם הם היו רואים את זה שמחו לאידי.
אספר, וכאשר אני מספר את זאת למקצת קרובי הרי הם בראותם זאת שמחים לאדי
ופירשתי עצמותי, קרובי, כמו שאמר לבן ליעקב אך עצמי ובשרי1. ופירשתי יראו בי, ישמחו לאדי, כמו שאמר ה׳ לעשו אל תרא ביום אחיך2.
1. בראשית כט יד.
2. עבדיה א יב.
ופסרת עצמותי, אקרבאי, מת׳ל קול לבן ליעקב אך עצמי ובשרי. וופסרת יראו בי ישמתון בי מת׳ל קול אללה לעשו ואל תרא ביום אחיך.
ויראו בי ישמתון בי [54 ב] ויכון מן ראה אלמתעדי באלבא מא הו פי מעני אללדֺה ואלארתיאח כי ראו בארון ייי (שמואל א ו:יט) לראות בטובת בחירך (תהלים קו:ה) ואמא מוצֺע אלמוגדה עלי בית שמש לאנה סרוא ברגוע אלארון מן גיר אן יחזנוא עלי [.]אבה ויכון מענאה אלאלתפאת ואלתאמל מ]תֺ[ל אם ראה תראה בעני אמתך (שמואל א א:יא). ויגוז [פי ...]א מן הדֺא מן דון דינך ראו ראיתי [את עני] עמי (שמות ג:ז) וירא את עניינו (דברים כו:ז)
And “they rejoice (lit. look)” to rejoice at my misfortune. When R-ʾ-H is used as a transitive with a B (Beṯ) it means rejoice and satisfaction “they rejoice (lit. look) with the Ark of God” (1 Sam. 6:19), “to enjoy (lit. look) with the prosperity of Your Chosen ones” (Ps. 106:5). The place is found near Beṯ Shemesh for they returned the Ark without mourning its [capture] and it means turning their attention to and considering (your judgment) as in “If You will look upon the suffering of Your maidservant” (1 Sam. 1:11). And, it is possible … this is without Your judgment “I have marked well the plight of My people” (Ex. 3:7) and “He saw my suffering” (Deut. 26:7).
אספר כל עצמותי – כאב עצמי.
המה יביטו – שמחים לאידי.
I tell about all my bones The pain of my bones.
They look They rejoice at my misfortune.
אספר – יש אומרים: כמו: אספרם מחול ירבון (תהלים קל״ט:י״ח), וכמוהו: מי יספר שחקים בחכמה (איוב ל״ח:ל״ז) והטעם שהוא רזה ואין לו בשר.
והנכון בעיני: בעבור שהזכיר והתפרדו כל עצמותי אמר כאשר אספר כמה עצמות יתפרדו ממני ישחקו איבי, כמו: לראוה בך (יחזקאל כ״ח:י״ז). ויתכן שהעצמות דרך משל לאנשיו שנבדלו ממנו בעת צרתו במלחמה.
I MAY COUNT ALL MY BONES. Some say that the word asapper (I may count) is similar to the word esperem (I would count them) in If I would count them, they are more in number than the sand(Psalms 139:18). The word yisapper (number) in Who can number the clouds by wisdom(Job 38:37) is similar. Asapper kol atzmotai (I may count all my bones) means, I am thin and have no flesh.1
However in my opinion David says the following: When I recount (asapper) the number of bones that have separated themselves from me, my enemies laugh.2 He says this because he had earlier said, And all my bones are scattered (v. 15).3
The meaning of yiru vi4 is they gloat over me.5 Compare, le-ra’avah bakh (that they may gaze upon thee) (Ezek. 28:17).6
It is possible that the bones are a metaphor for David’s men, who separated themselves from David, when he experienced adversity in war.
1. Lit., “that he is thin and has no flesh.”
2. Ibn Ezra renders our verse: I tell of my bones; they look and gloat over me.
3. Translated according to Ibn Ezra
4. Lit. “They gaze upon me.”
5. Lit., “my enemies laugh.”
6. Yiru and ra’avah come from the same root, resh, alef, heh
אספר כל עצמותי המה יביטו יראו בי – ואם אבא לספר צרותי לפני גדוליהם ממה שיעשקוני קטניהם, המה הגדולים יביטו אלי, ויראו בי בעין בזיון ושנאה. ויראו כמו אל תראני שאני שחרחרת (שיר השירים א׳:ו׳), לראוה בך (יחזקאל כ״ה:י״ז) שהוא ענין ראית בזיון ולעג. ועצמותי כמו קרבו ריבכם יאמר י״י הגישו עצמותיכם (ישעיהו מ״א:כ״א).
ויש מפרשים: עצמותי כמשמעו מן עצם ויפרשו אספר מענין מספר. ופירושו: מרוב כחישותי אוכל לספר כל עצמותי והמה יביטו יראו בי, רצונו לומר: בבשרי ורע תארי וילעגו לי.
(If) I declare all my strong reasons (of complaint) They look and gaze upon me – Then if I come to declare my troubles before their great ones, arising from the way their underlings oppress me, they, the great ones, look at me and they gaze upon me with the eye of scorn and hatred. They look (upon me) is here used like "Look not upon me because I am swarthy" (Song of Songs 1:6); "that they may look at thee" (Ezek. 28:17), where the expression (ראוה) has the sense of looking at with contempt and mockery. עצמתי (my strong reasons) is used here as in "Produce your cause, saith the Lord, bring forth your strong reasons (עצמותיכם)" (Is. 41:21) – There are, however, those who interpret עצמותי (here) quite literally as from עצם (bone), and explain אספר from the sense of מספר (number); and then its interpretation will be: Because of my great weakness I can count all my bones and they look and gaze upon me, meaning upon my flesh and woeful appearance, and they mock me.
אספר כל עצמותי י״מ כמו עצומותי. כלומר, כשאני מספר עצומותי וטענותי לגדוליהם כמו שיעשו לי מן הבזיונות, המה יביטו יראו בי מלשון אל תראוני שאני שחרחורת (שיר השירים א, ו), כלומר, שאינם מיסרים אותם כלל. וי״מ עצמותי ממש. ואספר, כמו אספור. כלומר, כל כך אני כחוש בגלות שאוכל לספור כל עצמותי אחת אחת, והאויבים יביטו בכחישותי ויבזוני.
אספר כל עצמותי. אחר שאכלו את בשרי1: המה יביטו. לראות אם נותר דבר שיאכלו עוד2: [יראו בי]3:
1. שאחרי שאכלו את הבשר מתגלים העצמות, וניתן לספור אותם. ואבע״ז: כתב: ׳ בעבור שהזכיר והתפרדו כל עצמותי אמר כאשר אספר כמה עצמות יתפרדו ממני ישחקו אויבי כמו לראוה בך ויתכן שהעצמות דרך משל לאנשיו שנבדלו ממנו בעת צרתו במלחמה׳.
3. לשון בזיון, ראה שה״ש א ו ר׳ קהלת ג כב, וכ״כ הרד״ק כאן.
אֲסַפֵּר כָּל עַצְמוֹתָי. ר״ל, אני מספר להם כל עצמותי, כי רזה אני ובשרי כחש משמן1, והתפרדו כל עצמותי2 אחד לאחד למצוא חשבון3, והֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ בִי וילעגו אחר דברי, בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שינמו4. או יאמר, כשאני מספר ומגיד להם צרותי הקשות לי בעצמות, המה ישחקו לי, כי לפירוש הראשון קשה מילת ׳אספר׳, שהוא מעניין ׳סיפור׳, לא מעניין ׳ספירה׳:
אספר וגו׳ – אני מראה להם חולשתי שאיני יכול להזיק בהם, והם ישמחו בכשלוני.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
They divide my clothing for themselves; and for my cloak they will cast lots.
יחלקו בגדי להם – דין אמר אנא נסיב פורפירא ופלגיא דידיה ודין אנא נסיב שיריא וקדשיא.
ועל לבושי יפילו גורל – אמר רב נחמן זה פורפירון של מלך שאין דרכו של הדיוט להשתמש בו שהיו מפילין עליו גורל. ואתה ה׳ אל תרחק רחם עלי וחוס עלי, א״ר יוחנן מאותה הקפיצה שקפצת על אבותי בים כן תקפוץ עלי ותפלטני היום, באותה שעה ירד מלאך אחד מן השמים וסטרו על פיו ואמר לו רשע קונעתך עומדת בחוץ ואתה יושב מבפנים, ויהי כראות המלך על כרחו שלא בטובתו נשאה חן בעיניו. אמר רבי תחליפא מצינו שהאריך השרביט שתים ושלשים אמה והנס האחרון גדול מן הראשון כל זמן שהיתה נכנסת השרביט היה קופץ, א״ר יצחק ומה שרביט של בשו ודם נותן חיים לאומה שלמה לכשיבא שבטו של הקב״ה דכתיב רעה עמך בשבטך על אחת כמה וכמה.
רמז תרפח
שמעון בן שטח היו ידיו חמומות, אתא חדא סיעה דליצנין אמרו נסהוד על בריה ונקטליניה ויהבו עצה על בריה למיקטליה אסהידו עלוי ונגמר דינו ליהרג, כדנפק למיקטליה אמרין ליה מרי סהדי שקרין אנן בעא אבוי מחזר יתיה. א״ל אבא אם בקשת שתבא ישועה על ידך עשה אותי כאסקופה. מעשה בחסיד אחד שהיה מהלך בדרך וראה שני בני אדם נזקקין לכלבא, אמרין אנן ידעין דההוא גברא מסהיד עלן ומיד מקטליינן אלא נקדמיניה ונסהיד עליה, אזלון ואסהידו עליה ונגמר דינו, והוא שדוד אמר הצילה מחרב נפשי מחרבן של אלו, מיד כלב יחידתי מכלבו של אותו חסיד.
יאמלון אן יקסמון ת׳יאבי פי מא בינהם, ויוקעון עלי לבאסי אסהמהם.
הם מקווים שיתחלקו בניהם את הבגדים שלי. ויפילו גורלות שלהם על הבגד שלי.
יחלקו, ויקוו שיחלקו בגדי להם כלומר אותם הקרובים הראוים לירשני והעוינים לי, כאשר אני מספר להם את צרותי שמחים לאדי ומצפים שיאבדני האויב ואז הם יירשוני.
ועל לבושי יפילו גורל – בוזזים את נכסינו.
and cast lots for my raiment They plunder our property.
יחלקו – כפי מחשבת האויבים ודבריהם בעבור היותם בגדי מלוכה ולולאא היותו מלך לא היה טעם בדבריו וזה רמז.
א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י לונדון 24896: ״ולולי״. בכ״י מנטובה 13: ״ולא״.
THEY PART. The verse speaks of what is in the mind of David’s enemies and what they speak of.1 They intend to divide David’s garments because they are royal garments.
If David was not king, their words would not make sense.2 The verse is a hint.3
1. In other words, They part my garments means, they intend to part my garments and speak of parting my garments. David’s enemies never divided up David’s garments. Hence Ibn Ezra’s interpretation.
2. Otherwise, why would David’s enemies want David’s garments?
3. That David’s enemies wanted to depose and replace David.
יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל – יקחו ממוננו ויגיע כפינו עד שאפילו בגדינו ולבושנו יחלקו ויקחו להם ויפילו גורל עליהם.
They part my garments among them, And for my clothes do they cast lots – They take our money and the labour of our hands to such an extent that they even part our garments and our clothes and take them for themselves and cast lots for them.
ואמר יחלקו בגדי להם כלומר, שיבוזו ממוננו תמיד, ואפילו בגדינו. ועל לבושינו ידו גורל כלומר, שיחלקו ביניהם, יהא זה שלי וזה שלי.
יחלקו בגדי. שהפשיטו מעלי: ועל לבושי. שעלי1: יפילו גורל. למי יהיה כאשר יפשיטוהו2:
1. אותו שלא הפשיטו עדיין.
2. כלומר, כבר מחלקים את השלל שנשאר וטרם הצליחו לקחתו. וקרוב לזה כתב הרד״ק: יקחו ממוננו ויגיע כפינו עד שאפילו בגדינו ולבושנו יחלקו ויקחו להם ויפילו גורל עליהם.
יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם. ר״ל הבגדים החמודות אשר לי בבית1: וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל. שנותנים עיניהם אפילו על הבגד שהוא על עצמי תמיד, לא ישובו אחור עד יפשיטוהו מעלי:
בגדי, לבושי – כבר התבאר (ישעיהו ס״ג א׳) שבגד כולל כל הבגדים ולבוש הוא לבוש המיוחד כמו לבוש מלכות, לבוש שק, ולכן שלבוש מלכותו שהוא רק אחד ואינו בר חלוקה יפילו גורל מי יקחהו.
יחלקו – הגם שכבר התחילו לבוז ולשלול אותי עד שיחלקו בגדי להם – וגם על לבושי המיוחד שהוא לבוש מלכות, או לבוש החשוב שאני לבוש בו,
יפילו גורל מי יקחנה, בכ״ז לא יוכלו לגעת אל גופי, כי
יחלקו וגו׳ – אולי שאול שכפה את מיכל להנשא לאדם אַחֵר אחרי ברוח דוד נתן את ביתו לצורריו לשלל, והם חלקו ביניהם כל העושר שבתוכו שלל הפלשתים שהכה דוד פעם אחר פעם, או כ״ז דרך משל ור״ל אני כאדם נעור ורק מכל, וצוררי מקבלים מאת שאול השכר הראוי לי.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Hashem, do not be distant; my Strength,1 hasten to my aid!!
1. my Strength | אֱיָלוּתִי – This word is a hapax legomenon, appearing only once in Tanakh, though it might relate to the noun "אֱיָל", also appearing only once, in Tehillim 88:5. Both words might stem from the word"אל", whose primary meaning is "might", as in Bereshit 31:29: "יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע" (Rashi).
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
You, O LORD, do not be far off; O my strength,1 hurry to my aid.
1. My strength: strength of my might.
ואתה ה׳ אל תרחק – חוס ורחם עלי. אמר רבי יוחנן אותה הקפצה שהקפצת על אבותינו כן תקפוץ עלי היום ותפלטני. באותה שעה ירד מלאך מן השמים וסטרו על פיו. אמר לו רשע קונייתך עומדת בחוץ ואת יושב בפנים. (אסתר ה׳:ב׳) ויהי כראות המלך. על כרחו שלא בטובתו נשאת חן בעיניו. אמר רב תחליפא מצינו שהאריך השרביט שתים וששים אמה. ונס האחרון גדול מן הראשון. וכל מה שהיתה נכנסת היה השרביט קופץ. אמר ר׳ יצחק מה אם שרביטו של בשר ודם הוי חיים לאומה שלימה לכשיבוא שבטו של הקב״ה דכתיב (מיכה ז׳:י״ד) רעה עמך בשבטך. על אחת כמה וכמה.
אללהם לא תבעד פרג׳ך מני, יא טאקתי אסרע בעוני.
ה׳! אל תרחיק ישועתך ממני. אתה האל שלי (הכל יכול)! תמהר בעזרתי.
ואתה, אלהים אל תרחיק ישועתו ממני אלי החישה עזרתי. והנה ״חושה״ מוסבה על העזרה ולא כלפיו יתעלה.
my strength Heb. אילותי, my strength, as: "I was as a man without strength (איל)" (Tehillim 88:5), and as: "It is within the power (לאל) of my hand" (Bereshit 31:29).
ואתה – איילותי – השם ואל יעלה על לבך איך יקרא דוד כי השם הוא איילותו ואורו וישעו ועזרתו וכל אלה מקדים כי חפצו להגיד כח עליון שקבלו.
BUT THOU… MY STRENGTH. My strength refers to God.1 Do not ask: How could David call out that God is his strength, his light, his salvation and his help, when all of these are accidents?2 The answer is: David wants to declare the might of the power from above3 that he accepted.4
1. The second part of our verse literally reads, My strength, hasten to help me. Hence Ibn Ezra’s interpretation.
2. Our text of Ibn Ezra reads makdim. This is an obvious error for mikrim (accidents). See Filwarg and Ha-Keter. Accidents refer to the properties of substance such as an object’s color, shape and viscosity. God is beyond the accidents.
3. The power from above refers to God.
4. David declares that God’s acts are mighty. Thus strength is an attribute of action. It does not apply to God’s essence. See Chapter 54 of Maimonides’ Guide for the Perplexed.
ואתה י״י – כשתראה הצרות האלה אל תרחק.
כי אתה אילותי – וכחי ולא בטחתי אלא בך.
על כן לעזרתי חושה.
But Thou, O Lord – when Thou dost see these sorrows,
be not far off – for Thou art
My succour, – and my strength, and I have put my trust in Thee only; wherefore
haste Thee to help me.
ואתה ה׳ אל תתאפק בצרות אלו, ואל תרחק מלגאלנו. ואחר שאתה ה׳ כוחינו ואילותינו, חושה לעזרתנו.
אל תרחק. מלקבל תפילתי: [לעזרתי] חושה. בטרם יכַלו מנפש ועד בשר:
Deliver my soul from the sword, my being1 from the dog.2
1. my being | יְחִידָתִי – Literally:" my only one", and see Malbim that the reference is to his life, "the one thing" left after the enemy plundered all. Other commentators similarly assume that the term refers to the soul, an entity found only in man.
2. from the dog | מִיַּד כֶּלֶב – Literally: "from the hand of the dog", here perhaps meaning "from the grip of the dog" or even literally "from the paws of the dog". Often, though, "מִיַּד" is simply synonymous with the word "מן", from. Alternatively, one might translate: "from the power of", understanding "יד" to refer to might, as per its usage in Yehoshua 8:20.
א. מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב =ל ובדפוסים • שיטת-א=מִיַּד־כֶּ֝לֶב (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וטעם יחידתי – בעבור היות כל נשמת אדם יחידה מתבודדת עם גופה מנשמת הכל ובהפרדה מגוייתה אז תאסף אל הכל.
וטעם ומקרני ראמיםב – שהם חזקים מכל הקרנות ושמעתי בני איש אומרים כי הראם יפיל עצמו מהר גבוה על קרניו ולא תשברנה.
ורמים – חסר אל״ף, כמו: ברחוץ הליכיי בחמה (איוב כ״ט:ו׳).
וטעם עניתני – כי כבר עשית לי חסד מצרה כזאת.
וטעם ומקרני – כאילו הייתי על קרניו.
ויש אומרים: כי קרניו גבוהים מכל הקרנות. והעד: ותרם כראם קרני (תהלים צ״ב:י״א).
וטעם עניתני – כנגד אקרא יומם ולא תענה (תהלים כ״ב:ג׳).
א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״כלב״.
ב. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״ראמים״.
(21-22) DELIVER MY SOUL FROM THE SWORD. For A company of evildoers have inclosed me (v. 17).
MINE ONLY ONE FROM THE POWER OF THE DOG. For dogs have encompassed me (ibid).
SAVE ME FROM THE LION’S MOUTH. David said that his enemy acted As a ravening and a roaring lion (v. 14). He therefore now says, Save me from the lion’s mouth. The meaning of mine only one (v. 21) is, my soul. The soul is referred to in this manner because the soul of every person is unique and apart in its body from the soul of all.1 When it separates itself from its body it joins the all.2
The horns of the remim (wild-oxen) are stronger than all other horns. Hence Scripture reads: from the horns of the wild-oxen.3
I have heard people saying that the re’em (wild-ox) throws itself from a high mountain.
It falls on its horns and they do not break.
The word remim is missing an alef.4 It is similar to the word chemah (butter)5 in When my steps were washed with butter(Job 29:6).
Anitani6 (do Thou answer me) means, do Thou answer me as you did in times past, for you acted kindly towards me in the past, when I was in similar adversity.
From the horns of the wild-ox means, I am, as it were, on the horns of a wild-ox.
Some say that the horns of the re’am (wild-ox) are higher than all other horns. But my horn hast Thou exalted like the horn of the wild-ox (re’em) (Psalms 92:11) is proof of this.
You answered me7 is in contrast to I call by day, but Thou answerest not (v. 3).
1. The reference is probably to the universal soul.
2. The universal soul.
3. Lit. “This is the meaning.”
4. The singular of remim is re’em, thus its plural should be re’emim.
5. Which is also missing an alef.
6. Lit. “You answered me.” Our clause literally reads: From the horns of the wild oxen you answered me. Hence Ibn Ezra’s interpretation.
7. See note 77.
{הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי –} על דוד שחזר לצקלג, וכתוב: כי אמרוא העם לסקלו (שמואל א ל׳:ו׳).
(יוסף המקנא קי״ג (עמ׳ 104) בשם ״והר״ר יוסף בכור שור פירש״)
א. כן בפסוק. בכ״י נוסף כאן מלת: ״כל״.
הצילה מחרב נפשי מחרב – הגלות, שלא אספה בגלות.
מיד כלב יחידתי – כלב אריה וראמים הם משל על מלכי אמות העולם, אשר אנחנו בגלות ביניהן. וכל אחד לפי גדלתו קורא אותו. ויחידתי היא הנשמה שהיא יחידה שוכנת בבתי חומר, ואין דומה לה, כי הנפש המתאוה היא הגוף.
Deliver my soul from the sword; – from the sword of exile, lest I be exterminated in exile:
My only one from the power of the dog – Dog, lion, and wild oxen are figurative for the kings of the nations of the world among whom we are in exile. And he describes each one in accordance with its importance (greatness). My only one is the spirit which is solitary dwelling in houses of clay, and there is nothing else like it; for the lustful soul (נפט) is the body.
הצילה מחרב הגלות נפשי, ומיד כלב יחידתי.
[הצילה] מחרב. הגוזל: [מיד] כלב. המרגל1:
1. ראה פסוק יז, וכ״כ אבע״ז שהוא כנגד ׳יסובבוני׳.
הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי. ר״ל מ[רומי] העושים וגוזרים ח״ו עלינו תמיד, כי גזרו ׳מאן דלא קטיל יהודי – איהו ליקטול׳ (גיטין נה:)1: ומִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי. שהוא השמד המיוחס אל הנפש2 לבטל ישראל ח״ו ממצוות התורה, כמ[ו שגזרו] על שבתא ומהולתא וכיוצא3. השמד הראשון שייך לגוף, והשני לנפש:
1. ׳ג׳ גזירות גזרו [טיטוס בפולמוס שלו], גזרתא קמייתא, כל דלא קטיל [ישראל כל היכא דמשכח] – ליקטלוהו, מציעתא, כל דקטיל – לייתי ארבע זוזי, בתרייתא, כל דקטיל – ליקטלוהו׳.
2. שהיא ׳יחידתי׳.
3. ראש השנה (יט.) שגזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא יעסקו בתורה, ושלא ימולו את בניהם, ושיחללו שבתות. וראה לעיל (תהלים יג א-ג) והמצויין שם.
יחידתי – נשמתי שהיא יחידה מול חלקי הגוף וכחותיו וכן מכפירים יחידתי (תהלים ל״ה:י״ז).
מיד כלב – מדואג הנושך ככלב.
הצילה מחרב נפשי מחרב הציידים,
ומיד כלביהם הצילה יחידתי – ר״ל הדבר האחד שנשאר לי אחר ששללו כל אשר לי, והוא חיי נפשי
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
Save me from the mouth of the lion, and from the horns of the wild oxen, answer me!1
1. answer me | עֲנִיתָנִי – See Radak and Hoil Moshe that the text employs the past tense instead of the future (or command) form, thereby expressing the psalmist's faith that Hashem will indeed heed the request.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Redeem me from the mouth of the lion;1 and from kingswho are strong and tall2 as a bull you have received my prayer.
1. The lion: the one mighty as a lion.
2. Tall: proud.
הושיעני מפי אריה ומקרני רמים – אמר רב הונא בר אידי בשעה שהיה דוד רועה את הצאן הלך ומצא את הראם ישן במדבר והיה סבור שהוא הר ועלה עליו והיה רועה. ננער הראם ועמד והיה דוד רכוב עליו והיה מגיע עד לשמים. באותה השעה אמר דוד אם אתה מורידני מן הראם הזה אני בונה לך היכל של מאה אמה כקרן הראם הזה. יש אומרים לאורכו מדדו. ויש אומרים לרחבו מדדו. מה עשה הקב״ה זימן לו אריה אחד כיון שראה הראם את האריה נתירא ממנו ורבץ לו מפני שהוא מלך עליו וירד דוד לארץ. וכיון שראה דוד את האריה נתירא ממנו. לכך נאמר הושיעני מפי אריה כשם שעניתני מקרני ראמים.
הושיעני מפי אריה – א״ר יעקב בר אירי בשעה שהיה דוד רועה את הצאן הלך ומצא את הראם ישן במדבר והיה סבור בו שהיה הר ועלה עליו והיה הראם ננער ועמד והיה דוד רוכב עליו והיה מגיע עד השמים, באותה שעה אמר דוד רבש״ע הורידני מהראם הזה אם אתה מצילני מקרני הראם אני בונה לך היכל של ק׳ אמה כקרני ראם הזה, יש אומרים לארכו מדדו וי״א לעוגלו מדדו, מה עשה הקב״ה זמן לו אריה אחד כיון שראה הראם את האריה נתירא ממנו ורבץ לו מפני שהוא מלך עליו וירד דוד לארץ, וכיון שראה דוד את האריה נתירא ממנו שנאמר הושיעני מפי אריה כשם שמקרני ראמים עניתני.
ואגת׳ני מן שביה בפם אלאסד, כמא טאל מן מת׳אל אדק אלרים אג׳בתני.
ותציל אותי ממי שדומה לפי האריה. כפי שרבות עניתה לי מגובה קרני הראם.
הושיעני, והושיעני מן מצב הדומה לפי אריה, כמו שתמיד מן הדומה לקרני ראמים עניתני. תרגם קרני ״ארק״ וראה בפירושו לקמן צה. ובכל מקום תרגם רבינו ראם או רים ״רים״ שהוא חיה טהורה, פרט לדברים לג יז שתרגם ״כרכדאן״ שהוא הקרנף ולא ידעתי למה. וראה פירושי רס״ג מהדורתי במדבר כג הע׳ 6–7.
(כב-כג) וי׳גוז פי קו׳ ומקרני רמים עניתני אן יעני כאשר מקרני עניתני. ויגוז פי קו׳ ומקרני רמים ויגוז אן יצֺע אלמאצֺי פיה מוצֺע אלמסתקבל עלי מעני תענני.
ויגוז פיה אן יריד מעני אלשרט. וגואבה אספרה שמך לאחי יעני ואם תושיעני מפי אריה ומקרני רמים עניתני אספרה שמך לאחי לאן אלשרט יצלח פיה לפטֺ אלמצֺי ואלאסתקבאל גמיעא.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 21]
(22-23) It is possible the verse “from the horns of wild oxen rescue me” means ‘when you save me from the horns of wild oxen’. And the verse “the horns of wild oxen”, may use the perfect in place of the imperfect meaning ‘you will save me.’
It may intend the protasis and the apodosis “Then I will proclaim Your fame to my brethren” meaning ‘If you save me from the mouth of the lion and from the horns of the oxen, then I will proclaim Your fame in my brethren.’ The protasis can use the perfect and imperfect forms together.
הושיעני מפי אריה – כאשר מקרני ראמיםאעניתני – זה האמורי אשר כגובה ארזים גובהו (עמוס ב׳:ט׳), שלשים ואחד מלכים.
א. כן בכ״י לוצקי 778, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״רמים״.
Save me from the lion's mouth as You answered me from the horns of the wild oxen. This is the Amorite, "whose height is as the height of the cedar trees" (Amos 2:9); the thirty-one kings.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 21]
הושיעני מפי אריה ומקרני רמים עניתני – כי הראם ינגח בקרניו כמו שאמר: בהם עמים ינגח (דברים ל״ג:י״ז). ועניתני כמו תענני ורבים כמוהו בדברי נבואה.
או פירושו: כי פעמים רבות הושעתני מצרות גדולות שהתשועה מהן כמו הנושע מקרני ראמים. וכמו שהוצאתני משאר גליות כן הושיעני עתה מפי אריה.
Deliver me from the lion's mouth; Yea, from the horns of the wild oxen Thou hast answered me. – The wild ox will gore with his horns, as it says (Deut. 33:17): "With them shall he gore peoples." Thou hast answered me is equivalent to "Thou wilt answer me," and of this there are many similar examples in the words of prophecy. Or its interpretation may be: Because Thou hast delivered me many times from great troubles, the deliverance from which was like being saved from the horns of the wild oxen; and as Thou didst bring me out from the other exiles, so save me now from the lion's mouth.
והושיעני מפי אריה ומקרני רמים שלא ינגחוני. עניתני ר״ל תענני. וכל אלו השמות, ר״ל כלב ואריה ורמים, הם משל למלכיהם ותקיפיהם. וראם הוא בהמה מדברית חזקה מאד.
הושיעני אתה, שכבר מפי אריה - פרעה מלך מצרים, ומקרני רמים - ׳מבחר שלישיו׳ (שמות טו ד) - עניתני והושעתני1:
1. מפרש את הפסוק ׳הושיעני – מפי אריה ומקרני ראמים עניתני׳, ולא כפשוטו ׳הושיעני מפי אריה – ומפי רמים עניתני׳. וטעם עניתני כי כבר עשית לי חסד מצרה כזאת (אבע״ז).
הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה. כמו שאמר לעיל (תהלים כ״ב:י״ד) ׳אריה טורף ושואג׳, וּמִקַּרְנֵי רֵמִים אשר בם עֲנִיתָנִי:
ומקרני רמים – כתב רד״ק בשרש ראם ובהניח הא׳ ומקרני ראמים עניתני ע״כ. אמנם בכל ספרים שלנו כתוב רמים בחסרון האל״ף.
עניתני – הלא מעולם ענית לי להצילני לזה הושיעני גם עתה.
עניתני – להמפרשים היל״ל תענני ולפי מה שפירשתי רצונו לומר אשר עניתני.
הושיעני – צייר במליצתו כאלו בין הטורפים הבאים לטרפו בא גם אריה בתוכם וכבר אחזו בפיו, והזמין לו ה׳ ראם שלקחו מפי האריה והרימו על קרניו, והוא בעודו עומד על קרני הראם והקהל סביבו, משם מקרני הראם הוא מודה ומהלל לה׳, וז״ש הושיעני מפי אריה – הגם שאני בפיו הושיעני ע״י הראם, ואז מן קרני הראם אשר שם עניתני – מן המקום הזה
עניתני – עבר במקום צוי, כ״כ בטוח אני בך שנראה לי כאלו כבר עניתני.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
I will recount Your name to my brothers; in the midst of the assembly, I will praise You.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 22]
אספרה שמך לאחיי – בהתאסף כל כניסייתי.
I will tell Your name to my brothers when any of my assemblies gathers, and so I will say to them, "You who fear the Lord, praise Him." This refers to the proselytes, and "all the seed of Jacob."
I WILL DECLARE THY NAME UNTO MY BRETHERIN. Asapperah (I will declare) is in contrast to asapper (I relate) in I relate the number of my bones that have separated from me. (v. 18).1
My bretherin means my confidants.
IN THE MIDST OF THE CONGREGATION WILL I PRAISE THEE. I will praise you with the following: [Ye that fear the lord, praise him…(v. 6).]
1. Translated according to Ibn Ezra See Ibn Ezra on verse 18.
אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך – כשתושיעני מפי אריה ומקרני ראמים שתוציאני מן הגלות אז אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך. ואחי הם בני אדום שאנחנו ביניהם בגלות. וכן בני ישמעאל ובני קטורה, כי כלם בני אברהם אבינו.
או פירושו: אנחנו אשר בגלות נספר הנסים והנפלאות שעשה עמנו האל בגלות לעשרת השבטים שגלו בלחלח וחבור ולא היתה יד האמות שולטת עליהם כמו עלינו.
I will declare Thy name to my brethren: In the midst of the congregation will I praise Thee. – When Thou shalt deliver me from the lion's mouth and from the horns of the wild oxen, when Thou dost bring me out of exile, then I will declare Thy name to my brethren, 1 will praise Thee in the midst of the congregation. My brethren are the children of Edom, amongst whom we are in exile. So also the children of Ishmael and the children of Keturah, for all are the children of our father Abraham. Or its interpretation may be: We who are in exile will declare the miracles and wonders God has wrought for us in our exile to the Ten Tribes who are in exile, in refreshment and union, and upon whom the hand of the nations has not pressed heavily as upon us.
ואמר אספרה וגו׳ כלומר, כשתוציאני מזה הגלות, אספרה שמך לאחי, כלומר, שכל אחד ממנו יספר עם חבירו מהלליך ומעשיך וגבורותיך. או פירושו, לאחינו עשרת השבטים שלא היו בצרות הגלות כמונו. או פירושו, לכל האומות, עד שבראותם פליאותיך יהפכו כולם שכם אחד לעבדך בלב שלם. וקראם אחים, על שם סופם.
(כג-כד)[אספרה שמך] לאחי. לדורות הבאים: בתוך קהל. האומות [אהללך], ואומַר1: יראי ה׳. חסידי אומות העולם2, ׳הללוהו כרוב גדלו׳3: כל זרע יעקב כבדוהו. כבן יכבד אב4: וגורו [ממנו כל זרע] ישראל. גם ׳כי שרית עם אלקים ואנשים׳5:
1. זאת היא התהלה שאומר להם (אבע״ז).
2. שאינם עובדים מאהבה אלא מיראה ודו״ק. והאבע״ז כתב ׳אלה יראי ה׳ מהגוים, על כן אין שם מלת ׳כל׳ כמו ׳כל זרע יעקב׳ ׳. ויל״ע שוחר טוב. וראה ויקרא רבה (ג ב): ׳יראי ה׳ הללוהו כל זרע יעקב כבדוהו, יראי ה׳ אריב״ל אלו יראי שמים, רבי ישמעאל בר נחמן אמר אלו גירי צדק׳.
3. לשה״כ להלן (קנ ב). מהכרת רוב גדלו, היא עבודה מיראה כי מדבר בחסידי אוה״ע, ורק ישראל עובדים גם מאהבה בהכרת ׳טובו׳.
4. ע״פ לשה״כ במלאכי (א ו). ובאבות (א׳:ג׳) כתב רבינו: הנה העובד מיראה יִקָרֵא ׳עבד׳, והעובד מאהבה יקרא ׳בן׳, כאמרו (דברים יד א) ׳בנים אתם לה׳ אלהיכם׳ ׳. וכ״כ רבינו בשמות (ד כב): ׳בני בכורי ישראל, אף על פי שלקץ הימין אהפוך כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳ ולעבדו שכם אחד, מכל מקום יחשב ישראל אצלי נכבד מכולם, באשר הוא ׳בני׳, עובד כמו בן מאהבה, לא כעבד מאהבת שכר ויראת עונש׳.
5. גם כאשר תהיה כבר במדריגת ׳ישראל׳, ששרית עם אלהים ועם אדם וניצחת את כולם, גם אז תגור ממנו, אף כאשר לא יהיה יותר שעבוד הגויים, ואף אם תעוז ידם על אויביהם, יתנו העוז לה׳ (ע״פ אבע״ז).
ואמר, אתה ה׳, כשאהיה נושע ממך, אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי ואפרסם שמך בעולם, כי בגלות אין אנו יכולים לדבר לפצות פה ולצפצף, ונסתתמו טענותינו, ובְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ. ואמר, ׳לאחי׳ – ר״ל למשכילים כמוני ׳אספרה שמך׳, אבל ׳בתוך׳ ההמון שאינם משכילים כל כך1, ׳אהללך׳2:
1. הקהל׳.
2. בנדפס: ׳לאחי – לדורות הבאים, בתוך קהל – האומות׳.
אספרה – אז אספר הנס ברבים.
אספרה שמך לאחי – משם אספר תוקף הנס, והנה בהודאת הנס כתיב וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו, ופי׳ חז״ל שצריך לאודויי באפי עשרה שהוא קהל, ותרי מנייהו רבנן שהוא מושב זקנים, שההודאה צריכה פרסום וזה ע״י קהל עם וע״י מתרומם, וצריכה הכרה והתבוננות שזה ע״י הרבנן ועל ידם מתהלל, ואמר פה אספרה שמך לאחי שהם התלמידי חכמים אחיו, (וזה מוסיף על יהללוהו) שיספר שמו ועוצם גדולתו,
ובתוך קהל אהללך (וזה מוסיף עמש״ש וירוממוהו בקהל עם), ואומר להם לאמר
אהללך – ואומר להם יראי ה׳ הללוהו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
O you who fear the LORD, sing praise in his presence; all the seed of Jacob, give him glory; and be afraid of him, all you seed of Israel.
יראי ה׳ הללוהו – רבי יהושע בן לוי אמר אלו יראי שמים. רבי שמואל אמר אלו גירי הצדק לעתיד לבוא. אנטונינוס בראש כל הגוים. אם כן למה וגורו ממנו כל זרע ישראל. אמר רבי בנימין זה שבט בנימין שנולד באחרונה. ורבנן אמרי יראי ה׳ הללוהו אלו הכהנים. כל זרע יעקב כבדוהו אלו הלוים. וגורו ממנו כל זרע ישראל אלו ישראל.
יראי ה׳ הללוהו – ר׳ יהושע בן לוי אמר אלו יראי שמים, ר׳ שמואל בר נחמני אמר אלו גרי הצדק, לעתיד לבא אנטונינוס בא בראש כולם, אם כן למה נאמר וגורו ממנו כל זרע ישראל, א״ר בנימין זה שבט בנימין שנולד באחרונה, רבנן אמרין יראי ה׳ הללוהו אלו הכהנים, כל זרע יעקב כבדוהו אלו הלוים, וגורו ממנו כל זרע ישראל [אלו ישראל].
אני אומר: יראי ה׳! תשבחו אותו. ומשפחות זרע יעקוב! תכבדו אותו. ועם כל זאת [שאתם מהללים ומשבחים אותו] כל בית ישראל! תפחדו ממנו.
יראי, אומר יראי ה׳ הללוהו וכל משפחות זרע יעקב כבדוהו ועם זאת יראוהו יראוהו וחרדו מפניו בית ישראל. תרגם זרע ״מעאשר נסל״ נראה לי שפירש זרע לשני מובנים, ארמית שהיא תרגום למשפחותם לזרעיתהון, ועברית שהיא צאצאים.
וכך אומר להם: יראי י״י הללוהו – אילו הגרים וכל זרע יעקב.
[וגורו – לשון יראה.]א
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, פריס 154.
and fear Heb. וגורו, an expression of fear.
יראי – ו״ו הללוהו שב אל שמך הנזכר למעלה ואלה יראי י״י מהגוים, על כן אין שם מלת כל, כמו: כל זרע יעקב.
ואמר לישראל גורו – שיהו כולם יריאים ואם תעוז ידם על איביהם יתנו העוז לשם.
YE THAT FEAR THE LORD, PRAISE HIM. The vav of haleluhu1 (praise him) refers to shimkha (Thy name) that is mentioned in the previous verse.2
Ye that fear the Lord refers to non-Jews. Hence the word “all” is not prefaced to it, as it is in the case of All ye the seed of Jacob.3
David addresses Israel and tells them to stand in awe of God. He says that all of Israel should fear God. Israel should attribute all strength to God. They should do so, even when they over power their enemies.
1. Which is a pronominal suffix meaning him or it. Ibn Ezra interprets it here as meaning, it.
2. In the previous verse. Ibn Ezra interprets our verse as follows: Ye that fear the Lord, praise his name.
3. For not all gentiles fear the Lord.
יראי י״י הללוהו כל זרע יעקב כבדוהו – כך יאמרו בעת התשועה. ופירוש יראי י״י מישראל. והחלוק הזה כמו יראי י״י ברכו את י״י (תהלים קל״ה:כ׳), בית הלוי (תהלים קל״ה:כ׳), בית אהרן (תהלים קל״ה:י״ט), בית ישראל (תהלים קל״ה:י״ט). והטעם כל אחד לפי מעלתו ושכלו ולפי קרבתו אל האל. והנה הזכיר בזה הפסוק האהבה והיראה, כי הכבוד הוא האהבה. והנה יראי י״י יגיעו מן היראה אל האהבה.
וגורו ממנו כל זרע ישראל – אותם שלא הגיעו עדין אל האהבה.
ובדרש (שוחר טוב בשנוי לשון קצת): רבי יהושע בן לוי אומר: יראי י״י אלו יראי שמים. רבי שמואל בר נחמני אומר: אלו גרי הצדק לעתיד לבא. ורבנן אמרי: יראי י״י אלו הכהנים, כל זרע יעקב אלו הלוים, כל זרע ישראל כמשמעו.
Ye that fear the Lord, praise Him; All ye of the seed of Jacob, glorify Him – So shall they say in the time of their deliverance. The interpretation of ye that fear the Lord is "ye of Israel," and this division is like "Ye that fear the Lord, bless ye the Lord" (Ps. 135:20); "house of Levi" (ibid.); "house of Aaron" (ibid. 19); "house of Israel" (ibid.). The reason is that each separate one is mentioned according to its gradation and significance, and according to its relative nearness to God. Notice also that in this verse he mentions love and fear, for "glory" is equivalent to love, and those that fear the Lord from fear will attain to love.
And stand in awe of Him, all ye seed of Israel – i.e. those who have not yet attained to love. In the Haggadic interpretation (Shoher Tod, with a slight verbal alteration) (it is said): "Rabbi Joshua ben Levi says: Ye that fear the Lord – these are the fearers of Heaven; Rabbi Samuel bar Nahmani says: These are proselytes of righteousness in the age to come. Our Rabbis say: The fearers of the Lord are the priests, all the seed of Jacob are the Levites, and all the seed of Israel is to be understood literally."
יראי ה׳ הללוהו לרוב הנסים שיעשה. וגורו ממנו כלומר, לבלתי שוב עוד ללכת בנתיב חטאים.
ופנה דוד לנגדנו1 ואמר, יִרְאֵי ה׳ הַלְלוּהוּ, אם תרצו ש[ישיב] את שביתנו, אתם היראים והמשכילים ויודעים גודלו באופן שאתם יראים אותו, ׳הללוהו׳, כלומר השכילו והודיעו דרכיו לזולתכם: כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ. ואמר כנגד [ההמון] שאינם בעלי תורה כי אם בעלי מעשים, ׳כבדוהו׳, ר״ל במצוות ובמעשים, כי אם אתם חדלים להשכיל, אל תחדלו להשכיל להיטיב: וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל. וכנגד ההמון אמר ׳גורו ממנו׳, אם אין לכם יראת ה׳ טהורה האמיתית כאותה שיש ליראי ה׳ ולחושבי שמו, לפחות ׳גורו׳ לכם מפני חרב2, שאתם בתוך כור הצרות תמיד. ולשון ׳גור׳ יאמר תמיד על פחד הרע הבא ועומד סמוך, וכן אמר (תהלים ל״א:י״ד) ׳מגור [מ]סביב׳, ׳ויגר מואב׳ (במדבר כ״ב:ג׳) ורבים:
יראי ה׳ הללוהו – סדר שלשה כתות יראי ה׳ זרע יעקב זרע ישראל – (וכן סדר בכ״מ בית ישראל בית אהרן יראי ה׳, כי ישראל גדול מיעקב שיעקב מורה על ההמון) יראי ה׳ הם יהיו המהללים – ובית יעקב וישראל יהיו השומעים, וביניהם ימצאו שני מדרגות כל זרע יעקב כבדוהו וגורו ממנו כל זרע ישראל – שהירא מאת ה׳ היא מדרגה יותר גדולה מן המכבדו, שהכבוד יתנו לו גם מצד שהוא הסבה הראשונה ומנהיג הטבע, והיראה הוא רק הכרת ההשגחה הפרטית לגמול ולהעניש, וזה מיוחס לזרע ישראל שהם גדולים מזרע יעקב, ששם ישראל הוא שם החשיבות ומורה על גדוליהם ועובדי ה׳ אשר ביניהם.
הללוהו – בפיכם.
כבדוהו – במעשיכם הטובים.
וגורו ממנו – בהשמרכם מכל דבר רע.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
For He has not scorned or abhorred the prayer of the poor;1 and He has not hidden His face from him. Rather, when he cried out, He listened to him.2
1. the prayer of the poor | עֱנוּת עָנִי – The noun "ענות" appears only here. See Rashi and Ibn Ezra that it refers to speech (a prayer or cry), pointing to the phrase "מענה לשון" (a tongue's reply) in Mishlei 16:1. Alternatively, it might mean "lowliness", related to "ענווה", or "affliction", related to "עינוי" (see opinions in Rashi and Ibn Ezra).
2. When he cried out, He listened to him | וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ – The translation follows the punctuation of the cantillation marks which places a pause between "וּבְשַׁוְּעוֹ" and "אֵלָיו", and connects the latter to "שָׁמֵעַ". As soon as the poor cry out, even if their cries are not directed to Hashem, He, nonetheless, listens (R. Hirsch). Alternatively, one might punctuate: "When he cried out to Him, He heard."
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
For he does not despise or scorn the prayer of the poor; and he has not removed his presence from their midst; and when they pray in his presence, he accepts [their prayer].
כי לא בזה ולא שקץ ענות עני – בנוהג שבעולם שני בני אדם נכנסין אצל הדיין אחד עני ואחד עשיר. למי הדיין מסביר פנים הלא לעשיר. ברם הכא לא הסתיר פניו ממני. רבי חגי גזר תעניתא נחת מיטרא. אמר לא מפני שאני כדאי אלא כי לא בזה ולא שקץ ענות עני. וכשם שלא בזה ולא שקץ את תפלתו כך לא בזה ולא שקץ את קרבנו. אגריפס המלך בקש להקריב אלף עולות ביום אחד. שלח ואמר לכהן גדול אל יקריב אדם היום חוץ ממני. בא אדם אחד ובידו שתי תורים. אמר לו הקרב לי את אלה. אמר לו הכהן המלך צוני שלא יקריב אדם היום חוץ ממנו. אמר לו לכהן אדוני הכהן ארבעה תורים אני צד בכל יום שנים לקרבן ושנים לפרנסתי ואם אין אתה מקריב אותם לי הרי אתה חותך את פרנסתי. עמד הכהן והקריבן. ומיד ראה אגריפס המלך בחלומו קרבנו של עני קדמך. שלח בעד הכהן הגדול אגריפס המלך ואמר לו לא כך אמרתי לך שלא יקריב אדם היום חוץ ממני. אמר לו אדם אחד עני בא אצלי ובידו שתי תורים ואמר לי הקרב לי את אלה. ואמרתי לו המלך צוני שלא יקריב אדם היום חוץ ממנו. ואמר לי אדוני הכהן ארבעה תורים אני צד בכל יום שנים לקרבן ושנים לפרנסתי. ואם אין אתה מקריב לי הרי אתה חותך את פרנסתי. וגם כן שלא היה לי להקריב. אמר לו יפה עשית. הרי כי לא בזה ולא שקץ ענות עני. מעשה בשור אחד שהיו מושכין אותו לקרבן ולא היה נמשך. בא עני אחד ובידו אגודה אחת של ירק והושיט לו ואכלה ונמשך אחריו. נראה לבעל השור בחלום האגודה של ירק שנתן לשור אותו העני יותר מקרבנך. מעשה באשה אחת שהביאה קומץ אחד של סולת והיה הכהן מבזה עליה ואומר ראו מה מקרבת מה בזה להקריב מה בזה להקטיר. נראה לכהן בחלום אל תבזה עליה כאילו נפשה הקריבה. והלא דברים קל וחומר מה מי שאינו מקריב נפש כתיב בו (ויקרא ב׳:א׳) ונפש. מי שמקריב נפש על אחת כמה וכמה. ומעשה בחסיד אחד שהביא קרבנו מגליא ומאספמיא וראה הכהן גדול שהוא קומץ ומקטיר ואוכל את השאר. אמר כל הצער הזה שציערתי בשביל זה שיאכל. היו הכל מפייסין אותו לומר מה זה שלא נצטער אלא בין כבש למזבח זכה שיאכל את מנחתך. אתה שנצטערת כל הצער הזה על אחת כמה וכמה. הוי כי לא בזה ולא שקץ.
כי לא בזה ולא שקץ ענות עני – בנוהג שבעולם שני בני אדם נכנסו אצל הדיין אחד עני ואחד עשיר למי הדיין הופך את פניו לא אל העשיר, ברם הכא ולא הסתיר פניו ממנו. ר׳ חגי גזר תעניתא ואתא מיטרא אמר לא מפני שאני כדאי אלא כי לא בזה ולא שקץ ענות עני, וכשם שלא בזה ולא שקץ את תפלתו כך לא בזה את קרבנו. אגריפס המלך בקש להקריב אלף עולות ביום אחד שלח ואמר לכהן גדול שלא יקריב אותו היום חוץ ממנו, בא עני אחד ובידו שתי תורים אמר הקרב לי את אלו, אמר לו המלך צוני שלא יקריב אחר חוץ ממנו, אמר לו אדוני כהן ארבע אני צד בכל יום אני מקריב ב׳ ומתפרנס בב׳ ואם אין אתה מקריב לי הרי אתה חותך את פרנסתי. עמד הכהן והקריבם, נראה לאגריפס בחלום קרבנו של עני קדמך שלח ואמר לכהן לא כן אמרתי לך שלא יקריב אחר חוץ ממני, א״ל כך וכך אמר לי ארבע אני צד בכל יום ב׳ אני מקריב ובב׳ אני מתפרנס ואם אין אתה מקריב לי הרי אתה חותך פרנסתי לא היה לי להקריב, אמר לו יפה עשית. מעשה בשור אחד שהיו מושכין אותו לקרבן ולא נמשך, בא עני אחד ובידו אגודה אחת של טרכסמון והושיט לה ונטלה ואכלה, נראה לבעל השור בחלום אגודתו של עני קדמך. מעשה באשה אחת שהביאה קומץ אחד של סלת והיה כהן מבזה עליה ואומר ראו מה הן מביאות להקריב מה בזה לקבל ומה בזה להקריב, נראה לכהן בחלום אל תבזה עליה הרי הוא כאלו נפשה הקריבה. והלא דברים קל וחומר ומה אם מי שאינו מקריב נפש כתיב בו נפש, מי שהוא מקריב נפש על אחת כמה וכמה. מעשה באחד שהביא מנחתו מגליא ומאספמיא ומחברותיה וראה את הכהן שהיה קומץ ואוכל השאר, אמר כל הצער שצערתי בשביל זה שיאכל, היו מפייסין אותו לומר מה זה שלא נצטער אלא בין האולם והמזבח זכה שיאכל את מנחתך, אתה שנצטערת עליה עאכ״ו, הוי כי לא בזה ולא שקץ ענות עני.
פאנה לא יזרי אלצ׳עיף לצ׳עפה ולא יכ׳סה, ולא יחג׳ב רחמתה ענה, ואד׳א אסתגא׳ת אליה סמע לה.
לפי שאיננו מבזה את המוחלש [רק בגלל] חולשתו. ואיננו שוכח אותו. ואינו מונע את רחמיו ממנו [מהמוחלש]. ואם יבקש ממנו עזרה הוא ישמע אותו.
כי, כי אינו בוזה את החלש בגלל חולשתו ואינו משקצו ולא יסתיר רחמיו ממנו ואם ישווע אליו ישמע לו. והנה פניו כאן ״רחמיו״ וראה לעיל כא י.
ענות עני – צעקת דל, כל ענייה שבמקרא לשון צעקה.
ועוד יש לפתור: ענות – לשון הכנעה, כמו: לענות מפני (שמות י׳:ג׳), שהוא נכנע ומתפלל לפניך.
the cry of the poor Every [expression of] עניה in Scripture is an expression of a cry. ענות can also be interpreted as an expression of humility, as: "to humble yourself (לענת)" (Shemot 10:3), because he (the poor man) humbles himself and prays before You.
כי – ולאאשקץ – והרחיק ושנא.
ענות – מגזרת עני.
ויש אומרים: כמו: מענה לשון (משלי ט״ז:א׳), על משקל שבות.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13: ״לא״.
FOR HE HATH NOT DESPISED NOR ABHORRED THE LOWLINESS OF THE POOR. Ve-lo shikketz (nor abhorred) means, nor distanced or despised.
The word enut (the lowliness of) comes from the word oni (affliction).1 Others say that enut is connected to the word ma’aneh2 (answer) in the answer of the tongue(Prov. 16:1).3Enut follows the form of shevut (captivity) (Ezek. 29:14).4
1. According to this interpretation, our verse should be rendered: For he hath not despised nor abhorred the affliction of the poor.
2. From the root ayin, nun, heh.
3. According to this interpretation, our verse should be rendered: For He hath not despised nor abhorred the prayer of the poor.
4. Enut is vocalized sheva (chataf segol), shuruk. So is shevut.
כי לא בזה – וכן יאמרו בהתודותם כשיצאו מן הגלות: כשהיינו בגלות לא בזה ולא שקץ ענותנו שהיינו עניים.
ולא שקץ – ענין תועבה כמו: אל תשקצו את נפשתיכם (ויקרא י״א:מ״ג).
ענות – שם מענין עני.
ויש מפרשים (בעל התרגום, רש״י): ענות, תפלת עני מה שעונה בפיו כמו (משלי ט״ז:א׳) מענה לשון.
ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע – פעל עבר בשקל כי חפץ בבת יעקב (בראשית ל״ד:י״ט).
For He hath not despised – And so will they say when they give thanks as they come forth from the exile: "When we were in exile He did not despise nor abhor our affliction wherewith we were afflicted."
nor abhorred (שׁקץ) – (This word) has the meaning of תועבה (abomination), as (Lev. 11:43): "Ye shall not make yourselves abominable (תשׁקצו)."
the affliction – (עֱנוּת here) is a noun having the sense of עני (afflicted). Some, however (Targumist, Rashi, and others besides), interpret ענות as the "prayer."
of the afflicted – viz. that which he answers with his mouth, as (Prov. 16:1): the answer (מענה) of the tongue."
Neither hath He hid His face from him; But when he cried unto Him, He heard – (שָׁמֵעַ here) is perfect of the verb of the form (חָפֵץ in) "because he had delight (חָפֵץ) in Jacob's daughter" (Gen. 34:19).
כי לא בזה וכו׳ אבל נעתר לתפילתם. וענות עני לדעתי כמו לצעקת עני, מלשון וענית ואמרת (דברים כו, ה).
כי לא בזה [ולא שיקץ ענות עני]. אף על פי שחטא1: ולא הסתיר פניו. לגמרי, כי אמנם ידו נטויה עלינו לשמור2: ובשוועו אליו. בתפילת אמת:
1. ענות עני - צעקת דל, או לשון הכנעה, שהוא נכנע ומתפלל לפניך (רש״י). ׳עני׳ היינו ישראל כמוש״כ כ״פ לעיל.
2. ראה ישעיה (נד ח) ׳[בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ]. וזה כי אמנם בְּשֶׁצֶף, בעוד שהיו צרות והשגת קֶצֶף בגלות, הִסְתַּרְתִּי פָנַי בלבד, וידי נטויה עליכם׳. בחגיגה (ה:) ׳ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וכו׳, רב יוסף אמר, ידו נטויה עלינו שנאמר (ישעיה נא) ובצל ידי כסיתיך, רבי יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר, אחוי ליה ההוא מינא עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה, אחוי ליה ידו נטויה עלינו׳. וכ״כ רבינו בתהלים (סח ו) שבגלות ׳אלקים במעון קדשו, בהיותו כמסתיר פנים, מכל מקום לא השיב אחור ימינו מלשמרם, כאמרם ז״ל ידו נטויה עלינו׳.
ואמר להמון הזה, ׳גורו ממנו׳ וזעקו והתפללו אליו כי יש תקווה, כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת ושפלות העָנִי, שמכות הנדכה גם כן טוב להעיר רחמי ה׳ כי לא תמו: וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ. כשיצעקו אליו, וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו בכל לב – שָׁמֵעַ:
כי לא בזה – ר״ל ענות ועוני של העני לא בא בעבור שהוא מבזהו – שהוא בעיניו כדבר בלתי נחשב להשגיח עליו כאשר לא ישגיח אדם על החתולים, או בעבור שמשקצו מחמת שנאה שיש לו עליו, (כמ״ש הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך), ולא מצד שאינו משגיח על כל הנעשה בעולם השפל כי לא הסתיר פניו ממנו – כי בעת שועו אליו לישועה הוא שומע.
כי לא בזה וגו׳ – מחובר למקרא של מעלה וגם זה יאמר לאחיו.
ענות – אינו מלשון עניה שר״ל פנות אל איש לדבר אליו, ה׳ לא בזה פנית העני אליו כדרך שיעשו גאים, ובזה בדעת, ושקץ במעשה, ולא הסתיר פניו ממנו לבלתי ראותו.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
From You1 is my praise in the great assembly; I will pay my vows before those who fear Him.
1. From you | מֵאִתְּךָ – The psalmists declares that his praising of God is due to Hashem Himself, coming in the wake of His salvation.
א. תְּֽהִלָּ֫תִ֥י =ל,ש1,ק-מ (תי״ו דגושה באופן ברור בכתי״ל אחרי טעם מפסיק, אמנם הנקודה קצת צמודה לרגל השמאלי של התי״ו) • הקלדה=תְֽהִלָּ֫תִ֥י (חסר דגש בטעות בעקבות BHS) וכן בדותן • קורן, ברויאר, מג״ה (במרשתת אך לא בדפוס), סימנים
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ואם אני עשיתי שהשבח שלי הזה יהיה מאצלך. ובתוך קהל גדול שלמתי את נדרי מול יראיך.
מאתך, וכאשר תתן מאתך תהלתי זו ובתוך קהל רב אשלם נדרי נגד יראיך
ומעני קו׳ מאתך תהלתי בקהל רב אי יואפיני מן פצֺלך וגיאתֺך מא אפכׄר בה [32 א] פי אלגמע אלכתֺיר.
ווצֺע אלאכׄבאר מוצֺע אלמכׄאטבﹶה פי קו׳ נגד יראיו אי נגד יראיו אי נגד יראיך.
And the meaning of the verse “because of You I offer praise” as in I was delivered by Your Grace and Your Glory which I bask in before the masses.
It uses the third person in place of the second person for the verse “in the presence of His worshippers” as in ‘in the presence of His worshippers’ as in ‘in the presence of Your worshippers.’
מאתך – אתה הוא הסבה והיסוד לתהלתי כנגד ואהללך.
FROM THEE COMETH MY PRAISE. You are the cause and the object of my praise.
My praise is in keeping with In the midst of the congregation will I praise Thee (v. 23).
מאתך תהלתי – יאמר כל אחד ואחד מישראל, או כל ישראל כאחד, כמו שהם דברי המזמור:
תהלתי שאני אהללך בקהל רב – מהאמות, מאתך היא כי אתה גרמת לי התהלה שהושעתני.
נדרי – שנדרתי אשלם נגד יראיו – כי כל האמות יראוהו אז, כמו שאומר: יזכרו וישבו אל י״י כל אפסי ארץ.
Of Thee is my praise – The speaker is every individual Israelite, or else all Israel as one, inasmuch as they are the subject of the Psalm: my praise, i.e. with which I praise Thee:
in the great congregation – of the nations; it (my praise) is of Thee, for Thou hast been to me the occasion of praise because Thou didst deliver me.
My vows – which I vowed,
will I pay before them that fear Him – for all the nations will fear Him then, as he says (infra): All the ends of the earth shall remember and turn unto the Lord.
מאתך תהלתי כלומר, אתה עשית עלי בכדי שאהללך. נדרי שנדרתי בגלות אשלם עתה נגד הכל.
מאתך תהילתי בקהל רב. אמנם מה שאהלל ׳בקהל׳ האומות הוא ׳מאתך׳ ומצד גדלך1, כי נדרי לשלם תודות על אשר גמלתני, אשלם נגד יריאיו בלבד2:
1. כעין זה פירש הרד״ק: תהלתי שאני אהללך בקהל רב מהאומות, מאתך היא, כי אתה גרמת לי התהלה שהושעתני.
2. תודות הוא אהבת ה׳, וזה נגד יריאיו, נראה שהכוונה לישראל בלבד. אך הרד״ק כתב שהכוונה נגד כולם, ׳כי כל האומות יראוהו אז׳. וגם רבינו פ]ירש לעיל ׳יראי ה׳ ׳ הגויים, אך נראה שדייק ׳יריאיו׳ שהם שלו, של ה׳ והיינו ישראל.
ואמר המשורר כנגד ההמון הזה, מֵאִתְּךָ תְהִלָּתִי, כלומר בעבורך ׳תהילתי׳ לה׳, כי כשאני רואה שה׳ יתברך ברחמיו וברוב חסדיו מושיע אפילו ההמון שאין להם זכות להינצל, אני מהלל ומודה לשמו בְּקָהָל רָב, נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו – כי נאמר (תהלים ק״ו:מ״ז) ׳הושיענו ה׳ אלהינו וקבצנו וגו׳ להודות לשם קדשך׳, נמצא שנדר להודות לשמו כי נעים, והוא אומרו ב׳הושיענו ה׳ ׳1, ׳נדרי׳ אלה ׳אשלם נגד יראיו׳ המבינים הודאת שם ה׳, בל יעשה זה ׳בקהל רב׳, ל[דרוש] ברבים גודל וטוב ה׳ יתברך ולקרוא בשם ה׳, וכן אמר (תהלים קט״ז:י״ד) ׳נדרי לה׳ אשלם נגדה נא לכל עמו׳, ר״ל עַם ה׳ שהם ׳יראיו׳:
1. כלומר, הנדרים הם מה שנדר בהושיענו, שנודה לה׳.
מאתך תהלתי – בגעיא.
מאתך וגו׳ – רצה לומר מה שאהללך בקהל רב באה היא מאתך בעבור התשועה שעשית לי ולזה הנדרים שנדרתי בעת צרה אשלם נגד יראיו לפרסם הנס.
מאתך – חוזר למ״ש בתוך קהל אהללך,
ההילול שאני מהלל השגתי מאתך – ע״י שהראתני את השגחתך ורחמיך, ואחרי התהלה נדרי אשלם – שהוא הקרבת קרבן תודה שצריך להביא על הנס כמ״ש ויזבחו זבחי תודה.
מאתך תהלתי – אתה תצילני, ואני אהללך.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The humble shall eat and be sated; those who seek Him shall praise Hashem. May you heart live forever.1
1. May your heart live forever | יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד – The psalmist turns to his audience and blesses them that when salvation comes, their spirits should be revived (Ibn Ezra and Radak, pointing to the similar phrase "וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב" in Bereshit 45:27). Alternatively this is a blessing that they should merit eternal life in the next world (Sforno), or that their happiness should last forever (Hoil Moshe), and see Shemuel I 25:37 that when in distress one's heart "dies"; thus when happy, it "lives".
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
The humble will eat and be satisfied; those who seek the LORD will sing praise in his presence; the spirit of prophecy will dwell in the thoughts of your hearts forever.
יאכלו ענוים וישבעו – זה מרדכי ואסתר. תאנא לשלשה חלקים נחלק ממונו של המן. שליש למרדכי ואסתר. ושליש לעמלי תורה. ושליש לבנין בית המקדש. ושלשתן נאמרו בפסוק אחד. יאכלו ענוים וישבעו זה מרדכי ואסתר. יהללו ה׳ דורשיו אלו עמלי תורה. יחי לבבכם לעד זה בנין בית המקדש. (שמואל א ט׳:ט״ז) והיו עיני ולבי שם כל הימים. אמר רבי יודן ממה שעשה לכם הקב״ה בעולם הזה אתם יודעין מה מתוקן לכם לעתיד לבוא. שנאמר יחי לבבכם לעד אכלו וישתחו כל דשני ארץ.
יאכלו ענוים וישבעו – א״ר חזקיה עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל, ר׳ אלעזר חשש לה לההיא שמועתא ומצמית ליה פריטין ואכיל בהון מכל מילא חדא בשתא.
יאכלו ענוים וישבעו – זה מרדכי ואסתר. תנא לשלשה חלקים נחלק ממונו של המן, שליש למרדכי ואסתר, ושליש לעמלי תורה, ושליש לבנין בית המקדש, ושלשתן בפסוק אחד, יאכלו ענוים וישבעו זה מרדכי ואסתר, יהללו ה׳ דורשיו אלו עמלי תורה, יחי לבבכם לעד זה בנין בית המקדש והיו עיני ולבי שם כל הימים. א״ר יודן ממה שעשה להם הקב״ה בעולם הזה אתם יודעים מה מתוקן להם לעתיד לבא יחי לבבכם לעד וגו׳ אכלו וישתחוו גו׳.
כך יהיה כאשר הענווים יאכלו וישבעו. שבחו את ה׳ ובקשו את יראתו. [וגם יבקשו ממך] את מה שיחיה הלבבות שלהם לתמיד.
יאכלו, הרי אז הענוים כאשר יאכלו וישבעו יהללו את ה׳ וידבקו ביראתו ומשמעתו ובמה שיחייה את לבבם לעד.
יאכלו ענוים – לעת הגאולה, ימות המשיח.
יחי לבבכם לעד – כל זה אומר לפניהם.
The humble shall eat at the time of our redemption in the days of our Messiah.
your hearts shall live forever I will say all this before them.
יאכלו – הטעם שהענוים יאכלו וישמחו וישבעו מרוב השמחה בראותם כי השם הושיע העני אשר אין עוזר לו.
וטעם יחי לבבכם – זה יאמר איש לרעהו, כדרך: ותחי רוח יעקב אביהם (בראשית מ״ה:כ״ז) כי לבו היה כמת.
LET THE HUMBLE EAT AND BE SATISFIED. Its meaning is, the humble will eat, rejoice, and be full of great joy when they see that God saved the meek person who has no one to help him.
May your heart be quickened forever means, each man will say to his neighbor, May your heart be quickened forever.
The word yechi (be quickened) is used in the same sense that the word va-techi (revived) is in the spirit of Jacob their father revived (Gen.45:27), for his heart was, as as it were, dead.1
1. Yechi levavekhem la-ad (may your heart be quickened forever) literally means; may your heart live forever. Hence Ibn Ezra’s interpretation.
יאכלו ענוים וישבעו יהללו י״י דרשיו – ישראל שהם ענוים, כי הגוים היו גאים עד עת גאולת ישראל, וכן ישראל הם דרשיו, שהם דורשים אותו בגלות. וכשיהיו נגאלים יאכלו וישבעו משלל איביהם ויתענגו הפך ממה שהיו בגלות. ויאמרו להם:
יחי לבבכם – ופירושו על דרך: ותחי רוח יעקב (בראשית מ״ה:כ״ז), הפך וימת לבו (שמואל א כ״ה:ל״ז), כי הרוח החיה היא בלב, וכשהאדם בצרה לבו מת, כמו שאמר (תהלים ק״ט:כ״ב), וכשיצא מהצרה לרוחה הנה יחיה לבבו.
וטעם לעד – כי לא יגלו עוד, אלא יהיו בארצם שמחים וטובי לב הם ובניהם עד העולם.
The meek shall eat and be satisfied: They shall praise the Lord that seek after Him – i.e. Israel, because they are meek, for the Gentiles have been proud until the time of the redemption of Israel; so also Israel is identical with those that seek after Him, for they are seeking after Him in the exile; and when they are redeemed they shall eat and be satisfied with the spoil of their enemies, and delight themselves – the reverse of what they experienced in exile – and they shall say to them:
Let your heart live – the interpretation of which is on the lines of, "and the spirit of Jacob lived" (ibid. 45:27), the converse of "and his heart died" (1 Sam. 25:37); for the living spirit is in the heart, and when man is in trouble his heart dies, as he (the Psalmist) says (Ps. 109:22), 19 and when he passes out from trouble to relief, behold, his heart lives. And the significance of
forever (is) – they shall be no longer in exile, but shall be in their own land, rejoicing and glad of heart, they and their children, forever.
יאכלו ענוים כו׳ ר״ל ישראל. כלומר, שיושפעו מכל טוב.
ואמר יחי לבבכם לעד מלשון ותחי רוח יעקב (בראשית מה, כז), כלומר, תשוב לכם כוחכם ומעלתכם בגאולה ולא תפסק עוד.
יאכלו ענוים. יהי רצון שה׳ענוים׳ הנדכאים בגלות1, אף על פי שאינם בני תורה, ׳יאכלו וישבעו׳ לעתיד לבוא די ספקם2, אמנם יהללו את ה׳ דורשיו - כי יגביר עליהם חסדו3: יחי לבבכם לעד. לבב הדורשים והבלתי דורשים, יהי רצון שיזכו לחיי עד:
1. הענווים הם העניים אשר אין עוזר להם (ע״פ אבע״ז).
3. כלומר, הענווים מפשוטי העם ׳יאכלו וישבעו׳, אבל ׳דורשיו׳ יהללו כי גבר חסדו עליהם יותר מכך. ראה להלן ׳כי גבר עלינו חסדו׳, ובבראשית (כח יד) ׳אמנם אחר שֶׁתֵּעָשֶׂה זאת התשועה הגדולה, לא בלבד יגמול חסד לעמו שלא לעזבם, אבל יגביר עליו חסדו להתהלך בתוכנו, כאמרו (ויקרא כו יב) וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם׳.
ויען יש ויש רבים אינם מחכים ביאת הגואל להיותם שמנים ובועטים, וכל שכן שהם נולדו עבדים ואינם מכירים קושי העבדות, אמר להם, עניי הצאן חסרי הדעת, למה [לא] חשקה נפשכם בביאת הגואל, שאז בעת ההיא יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ, ר״ל כדי ספקם, זה אמר כנגד חלק הבעלי מעשה, כאמרו (ישעיה ס״ה:י״ג) ׳הנה עבדי (ישבעו) [יאכלו]׳ וגו׳, גם שלא תהיה [אכילה] ממש, מכל מקום הוא טוב צפון להם על דרך ההמשל והחידה: יְהַלְלוּ ה׳ דֹּרְשָׁיו. ועוד, אז ׳דורשיו׳, שהם כת המשכילים, ׳יהללו ה׳ ׳ לדרוש ברבים ולהודיע דרכיו להמון, [ואז] ההמון גם כן בכלל יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד שהוא הנצחיות, כי כל ישראל משתתפים להיות להם חלק בארץ חיים, אם מעט ואם רב:
לעד – חציו קמץ וחציו פתח ויש ספרים כולו קמץ.
יאכלו – מזבחי שלמי התודה אשר אביא לה׳.
יחי – רצה לומר ישמחו בלבבם לעד כי המיצר כאלו לבו מת כמ״ש בנבל הכרמלי וימת לבו (שמואל א כ״ה:ל״ז).
יאכלו – מדבר נגד הכהנים מקריבי התודה,
שיאכלו ענוים מבשר הזבח וישבעו – ואח״כ יהללו את ה׳ – ובזה יחי לבבכם לעד – כאלו הלב המתפרנס מן בשר הקרבן מקבל שפע רוחני ממזון הקדוש שבו יחיה לעד בחיים הנצחיים.
All the ends of the earth will remember his offerings1 and will repent in the presence of the LORD; and all the families of the Gentiles will bow down before you.
1. Offerings: miracles.
ויד׳כרון ד׳לך כת׳יר מן אהל אקטאר אלארץ׳ פירג׳עון אלי אללה, ויסג׳דון בין ידיה כת׳יר מן עשאיר אלאמם.
ויזכרו זאת רבים מאנשי מדינות העולם ובכך [שיזכרו את זה....] הם ישובו אל ה׳. וגם ישתחוו לפניו רבים ממשפחות האומות.
יזכרו, ויזכרו את זאת רבים מאנשי אפסי הארץ וישובו אל ה׳ וישתחוו לפניו רבים ממשפחות הגוים. תרגם כל רבים. וראה לעיל ט ב.
יזכרו – האומות הרעה שמצאתנו כשיראו הטובה, וישובו אל י״י.
shall remember and return to the Lord The nations shall remember the evil that befell us when they see the good and return to the Lord.
יזכרו – טעם אפסי ארץ כי השומעים אף על פי שהם בקצה הארץ יזכרו זה הפלא שעשה השם וישובו לעבדו.
ואלה אינם ענוים, על כן אמר: כל משפחות גוים.
ALL THE ENDS OF THE EARTH SHALL REMEMBER. All the ends of the earth means, all who hear even though they are at the ends of the earth will remember the wonder1 that God performed and will turn to serve the Lord. Our verse does not speak of the humble. It therefore reads: all the kindreds of the nations.
1. Lit., “this wonder.”
יזכרו – האמות העני והדלות שהיו בהם ישראל ויראו הישועה הגדולה.
וישבו אל י״י כל אפסי ארץ וישתחוו לפניך – דבר הנביא כנגד השם כל משפחות גוים.
They shall remember – The nations (shall remember) the poverty and weakness in which Israel was while in exile; they shall see the great deliverance.
and all the ends of the earth shall turn unto the Lord, and all the kindreds of the nations shall worship before Thee – The Prophet addresses the Name directly.
וכל אפסי ארץ יזכרו שכלותם, ויראו עתה הפליאות וישובו אל ה׳, כמאמר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה׳ (צפניה ג, ט), והוא ג״כ כענין וישתחוו לפניך כל משפחות גוים.
יזכרו. פעליך באופן שישובו אל ה׳ כל אפסי ארץ - בני הגולה שגלו בקצות הארץ: וישתחוו [לפניך כל משפחות גויים]. הגוים1, אף על פי שלא שבו בתשובה:
1. בדפוס נוסף: [עובדי עבודה זרה].
ועוד, אז יִזְכְּרוּ מה שהרעו לישראל, וְיָשֻׁבוּ אֶל ה׳ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ לקרוא כולם בשם ה׳ ולעובדו1: וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם. כאמרו (ישעיה מ״ט:כ״ג) ׳אפיים ארץ ישתחוו לך׳:
1. ע״פ צפניה (ג ט), ושם נאמר על הגוים, ואילו בנדפס פירש על בני הגולה, והגויים שלא ישובו בתשובה ׳ישתחוו לפניך׳.
כל משפחות – בספרי ספרד במאריך וכן כל דשני ארץ.
אפסי – קצות.
יזכרו – בגודל פלאי ה׳ וישובו כולם אליו.
(כח-כט)יזכרו – אמנם גם בכל אפסי ארץ יזכרו זאת מה שאני אומר להם וישובו אל ה׳ והמאמרים מקבילים,
יזכרו וישובו אל ה׳ כל אפסי ארץ כי לה׳ המלוכה, וישתחוו לפניך כל משפחות גוים כי הוא מושל בגוים – כי יש הבדל בין מלך ומושל – שהמלך הוא בהסכמת העם ובבחירתם כי ראוי לכך, והמושל הוא ביד חזקה, וה׳ הוא מלך מצד עצמו, כי המלוכה אין מגיע אליו ע״י בחירת העם רק מצד עצמו כי הוא בורא הכל, ועז״א כי לה׳ המלוכה שהיא עצמית לו, וזאת יזכרו כל אפסי ארץ שהוא הבורא וישובו אל ה׳ – והוא ג״כ מושל בגוים ביד חזקה ע״י כחו להעניש אותם ולהחריב גוים וממלכות, ועי״כ ישתחוו לפניך כל משפחות גוים שההשתחויה הוא בעל כרחם מצד האימה והפחד.
יזכרו וישובו וגו׳ – רק יבא יום שכל יושבי הארץ מקצה אל קצה יזכרו ויעלו על מחשבתכם מי הוא בוראם ומטיב עמם וישובו לה׳.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
For the kingship is Hashem's and He rules over the nations.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
For kingship is from the presence of the LORD, and he rules over the Gentiles.
אן אלמלך ללה והו סלטאן ג׳מיע אלאמם.
הרי המלכות לה׳ והוא שליט על כל האומות.
ומושל, והוא המושל בכל הגוים.
וקו׳ ומושל בגוים יעני והוא משל בגוים.
It states “and He rules the nations” meaning ‘He rules the nations.’
כי לי״י המלוכה – כי יראו שהחזרת לך המלוכה והממשלה.
For the kingship is the Lord's For they will see that the kingship and the rule has returned to You.
כי – אז יודו כי לשם לבדו המלוכה. וזה הכתוב כמו: והנבואה עודד הנביא (דברי הימים ב ט״ו:ח׳), שהטעם והנבואה נבואת עודד, ורבים כמוהו, כאילו אמר כי לי״י המלוכה וי״י מושל בגוים.
FOR THE KINGDOM IS THE LORD’S. They will then admit that the kingdom is the Lord’s alone. This verse is also to be interpreted like the verse and even the prophecy of Oded the prophet (11 Chron. 15:8). The meaning of the latter is, even the prophecy, the prophecy of Oded the prophet.1 There are many such verses. Our verse is to be interpreted as if written, For the kingdom is the Lord’s and the Lord is ruler over all the nations.2
1. Chronicles II 15:8 literally reads: And even the prophecy Oded the prophet. Hence Ibn Ezra’s comment.
2. Our verse literally reads: For the kingdom is the Lord’s; and ruler over the earth. Hence Ibn Ezra’s comment.
כי לי״י המלוכה – אז יכירו כל הגוים כי לי״י המלוכה
ומשל בגוים: ואז יהיה משל בגוים כמו שאמר: והיה י״י למלך על כל הארץ (זכריה י״ד:ט׳).
For the Kingdom is the Lord's – Then all the Gentiles shall recognise that the Kingdom is the Lord's.
And He is the ruler over the Gentiles – and then He shall be ruler over the Gentiles, as it says (Zech. 14:9): "And the Lord shall be King over all the earth."
ויכירו אז כי לה׳ המלוכה, ויהיה אז מושל בגוים כמאמר והיה ה׳ למלך על כל הארץ (זכריה יד, ט), וסוף הדבר יהיה ה׳ אחד ושמו אחד, כלומר, ושלא יפול בו מבוכה ומחלוקת, זה בכה וזה בכה.
(כט-ל)כי לה׳ המלוכה ומושל בגוים. כמו כן, המלך אשר ימשול אז ׳בגוים׳, והוא המשיח, הוא ׳לה׳ ׳1, כי אמנם בבואו, הנה אותם הגוים שכבר אכלו את ישראל2 - כבר נכנעו וישתחוו3, כאמרו (ישעיה ס יד) ׳והלכו אליך שחוח בני מעניך [והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך]׳: לפניו יכרעו כל יורדי עפר. אמנם לפני המשיח ׳יכרעו׳ אותם שכבר נכנעו4, וכן יכרע מי שנפשו לא חיה - שלא עשה תשובה5:
1. מלוכתו של המשיח וכן הוא עצמו הם לה׳.
2. ׳דשני ארץ׳ ששבעו ודשנו מאכילת ישראל.
3. קרוב לזה פירש אבע״ז, ׳אם יתעדנו בעול׳ הזה בסוף ובאחרית ימיהם ישתחוו למלך האוסף רוחם ואין כח בהם למרות׳, אלא שלדעתו ׳אכלו׳ היינו שהתענגו בחיי שעה, ולרבינו שאכלו את ישראל.
4. שהם כבר ׳יורדי עפר׳.
5. בזכריה (יד טז) כתוב ׳והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלם ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה׳ צבאות ולחג את חג הסכות׳, ופירש רבינו ׳לְמלך ה׳ צבאות - מלכו של ה׳ צבאות, הוא המשיח שיגלה במפלת גוג׳. וראה מש״כ רבינו בישעיה (מה כג-כד).
כִּי לַה׳ הַמְּלוּכָה. כאמרו (זכריה י״ד:ט׳) ׳והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא׳, ועוד לה׳ מֹשֵׁל בַּגּוֹיִם, שהוא המלך המשיח:
ומשל בגוים – בספרים מדוייקים חסר וא״ו בתר מ״ם וכן במסורת קהלת סימן ט׳ נמסר מושל י״ד מלאים ואין זה מהם.
כי לה׳ המלוכה – רצה לומר הכל יכירו אשר לה׳ המלוכה והוא מושל בכל הגוים.
המלוכה, ומושל – המושל הוא ביד חזקה, ומצד זה יוסיף לפעמים תואר מושל, כי המלך הוא בהסכמת העם ואמר ומלכותו בכל משלה, ועיין לקמן (ק״ה כ׳, קמ״ה י״ג).
כי לה׳ המלוכה וגו׳ – ולבות מלכיהם הם פלגי מים בידו לכל אשר יחפץ יטם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
All the fat of the earth ate, and shall bow down.1 Before Him shall kneel all those who descend to the dust, whose soul He did not keep alive.2
1. All the fat of the earth…. |…אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ כׇּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ – See Ibn Ezra that our verse stands in contrast to verse 27, which spoke of the poor who will eat, be sated, praise Hashem and live forever. Here, the psalmist declares that the fat of the earth, who spent their lives eating in luxury, will also eventually (at the moment of death) recognize and bow down to God, but their souls will nonetheless perish. Cf. Rashi that the verse needs to be inverted, so that the subject of the clause is not the "fat of the earth" but the humble of verse 27: "The [humble (of verse 27)] will eat the fat of the earth and bow down". The second half of the verse explains that when others see this, even from death, they will bow down to Hashem, but He will not revive them.
2. and whose soul He did not keep alive | וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה – See the previous footnote that this might alternatively read: "He (Hashem) will not revive his soul".
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
All who are fat on earth have eaten and bowed down; all who descend to the grave prostrate themselves before him; but the soul of the wicked shall not live.
לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה – וכן הוא אומר כי לא יראני האדם וחי בחייהן אינם רואין הא בשעת מיתתן רואין.
רמז תרפט
שנו רבותינו קטן מאימתי בא לעולם הבא, רבי חייא ור׳ שמעון ברבי, חד אמר משעה שנולד, וחד אמר משעה שספר, מאן דאמר משעה שנולד דכתיב יבאו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה, ומאן דאמר משעה שספר דכתיב זרע יעבדנו יספר לאדני לדור, רבינא אמר משעה שנזרע שנאמר זרע יעבדנו, רבי נחמיה אמר משעה שגמול דכתיב עני אני וגוע מנוער נשאתי אמיך אפונה. תנא משמיה דרבי משעה שיאמר אמן שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי אמונים אלא האומר אמן.
ואלד׳ין אד׳א אכלו מן אדסאם אלארץ׳ יסג׳דו שכרא, וכד׳לך יג׳ת׳ון בין ידיה אד׳א בלגו אלי אלתראב צברא, ולו לם יחיי אנפסהם.
ואלה שאם אכלו מחלבי הארץ השתחוו כשהם מודים [לה׳] ובאותו אופן (כשהם מודים לה׳) הם כורעים לפניו כשהם בסבלנות לתשועתו. וגם אם הגיעו אל העפר [שאין להם מה לאכול כלום] ואפילו שאין להם ממה להחיות את נפשותם (בכ״ז הם משתחוים לפניו כשהם מודים לו.
אכלו, ואותם אשר אם אכלו מדשני הארץ משתתוים בתודה, וכן יכרעו לפניו גם כאשר הם מגיעים עד עפר ומיחלים לו ואף אם לא יחייה את נפשם
והקדמתי אכלו כל דשני ארץ לפני וישתחוו למען סדר הענין, והוא תיאור הצדיקים כאשר ה׳ מטיב להם מודים לו, וכאשר מביא עליהם רעה מיחלים.
וקדמת אכלו כל דשני ארץ קבל וישתחוו חתי אסתקאם אלכלאם, והו וצף אלצאלחין אלד׳ין אד׳א אנעם אללה עליהם שכרוה, ואד׳א לקאהם צ׳דה צברוא.
ואלצֺמיר פי אכלו וישתחוו כל דשני ארץ עלי אל גוים (תהלים כב:כט) יעני אכלו דשני ארץ וישתחוו אי ינאלוא נעים אלארץׄ ודסמהא וסגדוא שאכרין ללה עליהא.
(ל-לא) ווצֺע אלפרד מכאן אלגמע פי ונפשו לא חיה יעני ונפשם לא חיו ויריד אנה לא יכון מא נאלו ואלתדֺוא סבבא לבקאיהם וחיאתהם בל באדוא ותלפוא ואנמא יבקא בעד אלמות אלתֺנא עלי אהל עבאדה אללה ואלאחדותה אלגמילה עלי דֺוי טאעתה כמא קאל זרע יעבדנו יספר לייי לדור.
The subject of “All those in full vigor shall eat and prostrate themselves” is the “nations. (Ps. 22:29)” meaning ‘shall eat in full vigor and prostrate themselves,’ as in he provides them with blessings of the land and their fat and they prostrate themselves thanking Him for it.
(30-31) It uses the singular in place of the plural for “whose spirits flag” meaning ‘their spirits do not endure.’ That is to say, it is not because they were rewarded and rejoiced that they survived, rather their lives have perished and decayed. However, their (lives) endures in the afterlife for those who worshiped God, praised Him well, (and) obey Him as stated “Offspring shall serve Him; God’s fame shall be proclaimed to the generation to come.”
אכלו וישתחוו כל דשני ארץ – הרי זה מקרא מסורס: אכלו ענוים כל דשני – משמני הארץ, וישתחוו לי״י בהלל והודייה על הטובה.
דשני ארץ – טוב חלב הארץ. כל זהא יראו אפסי הארץ וישובו אל י״י.
לפניו יכרעו – כל מתי האומות מתוך גהנם, ולא ירחם עליהם לחיות את נפשם מגיהנם.
ונפשו – של כל אחד ואחד.
לא חיה – לא יחַיה.
ורבותינו דרשו מן המקרא הזה: שהמתים, לפני מיתתם בשעת נטילת נפשם, רואים פני שכינה.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104. בכ״י אוקספורד 34 נוסף בגיליון: ״זה״. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״זה״.
They shall eat all the best of the earth and prostrate themselves Lit. they shall eat and prostrate themselves all the best of the earth. This is a transposed verse. The humble shall eat all the best of the earth and prostrate themselves to the Lord with praise and thanksgiving for the good. דשני means the good, the fat of the earth. [People at] all the ends of the earth will see all this and return to the Lord.
before Him shall...kneel Then all the dead of nations [will kneel] from Gehinnom but He will not have mercy upon them to revive their souls from Gehinnom.
his soul [The soul] of each one.
He will not quicken Lit. He did not quicken. Our Sages (Midrash Tehillim 22:32) derived from this verse that the dead, before their death, at the time their soul is taken, see the countenance of the Shechinah.
{לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה –} כל אחד ואחד נפשו לא חיה. (יוסף המקנא קי״ג (עמ׳ 104) בשם ״הר״ר יוסף בכור שור פירש... וכן פירש רשב״ם״)
אכלו – זה הפסוק כנגד יאכלו ענוים וישבעו (תהלים כ״ב:כ״ז) כי דשני ארץ הם המתענגים בעולם הזה לאכול כל דשן, ודשני ארץ – הפך ענוים. והטעם אם יתעדנו בעולם הזה בסוף ובאחריתא ימיהם ישתחוו למלך האוסף רוחם ואין כח להם למרות, וככה: לפניו יכרעו כל יורדי עפר.
וטעם ונפשו לא חיה – על דרך בנות צעדה עלי שור (בראשית מ״ט:כ״ב) כי אחד מהם לא יוכל לחיות נפשו. וזה רמז כי תאבד נפשם בעולם הזהב הפך הענוים שכתוב בהם יחי לבבכם לעד (תהלים כ״ב:כ״ז).
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״ואחרית״.
ב. כן בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896, פריס 1222, פריס 1367. ברד״ק בשם ראב״ע: ״הבא״.
ALL THE FAT ONES OF THE EARTH SHALL EAT. This verse is in contrast to Let the humble eat and be satisfied (v. 27), for the fat ones of the earth refer to those who enjoy themselves in this world. They eat all kinds of fat food. The fat ones are the opposite of the humble.
The meaning of All the fat ones shall eat and worship.... [they] shall kneel before him is: If the fat ones enjoy themselves in this world, they will ultimately bow to God who gathers their spirit at the end of their lives. They will then not have the strength to rebel. Similarly, All they that go down to the dust shall bow down before God.
Even he that cannot keep his soul alive is similar to its branches run over a wall(Gen. 49:22).1 Its meaning is, each one of the fat ones2 will not be able to keep his soul alive.3
The verse hints that their souls will perish in this world.4 The latter is in contrast to the humble concerning whom it is said: May your heart be quickened forever (v. 27).
1. The meaning of its branches run over a wall is, each one of its branches run over the wall. Banot (its branches) is a plural. Tza’adah (run) is a singular. Ibn Ezra explains that the combination of the plural banot and the singular tza’ada, means, each one of the branches run over the wall.
2. Lit., “not one of them.”
3. The first part of the verse is in the plural. The last clause is in the singular. Hence Ibn Ezra’s interpretation.
4. Their souls will cease to exist after they die.
{לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה –} כל אחד ואחד נפשו לא חיה.
(יוסף המקנא קי״ג (עמ׳ 104) בשם ״הר״ר יוסף בכור שור פירש״)
אכלו וישתחוו כל דשני ארץ לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה – פרש אדני אבי, זכרו לברכה, הפסוק לשני פנים: כי הגוים שישבו אל י״י שהיו דשנים ורעננים כן יהיו עתה, כי האל יקבל אותם בתשובתם, ויאכלו וישתחוו לאל ויודו לו על כל הטובה. אבל יש מן הגוים שאפילו יכרעו לפניו לא יקבלם: אותם שהרגו ישראל, שהם יורדי עפר, כלומר שיהיו בגיהנם, ולא יחיה האל נפש אחד מהם, כמו שאמר הנביא: ונקיתי דמם לא נקיתי (יואל ד׳:כ״א). כי כל הרעות שעשו לישראל יוכלו לתת תשלומים, כמו שאמר: תחת הנחשת אביא זהב (ישעיהו ס׳:י״ז), אבל דם האדם לא יוכלו לשלם, לפיכך תהיה נפשם תחת נפשם. ונכון הוא זה הפירוש. אבל החכם רבי אברהם פרש בענין אחר כל הפסוק. ואמר: דשני ארץ הם המתענגים בעולם הזה לאכל כל דשן, ואם יתעדנו בעולם הזה, באחרית ימיהם ישתחוו ויכרעו לפני המלאך האוסף רוחם ולא יוכל אחד מהם להחיות את נפשו. וזהו רמז, כי תאבד נפשם בעולם הבא, הפך הענוים שאמר בהם: יחי לבבכם לעד. וזה שאמר: לפני המלאך האוסף רוחם הוא דרך דרש. וכן אמרו בדרש (בבלי נדה ל׳:, שוחר טוב בקצת שנוי לשון): כי לי תכרע כל ברך (ישעיהו מ״ה:כ״ג) זה יום המיתה, שנאמר: לפניו יכרעו כל יורדי עפר.
All the fat ones of earth shall eat and worship: All that go down to the dust shall bow before Him, even he who cannot keep his soul alive. – My revered father of blessed memory explained the verse as having two applications: that the Gentiles – those, that is, who are prosperous and flourishing and who turn to the Lord – shall remain so then, for God will accept them on their repentance, and they shall eat, and worship God, and praise Him for all the goodness; but there are some of the Gentiles whom He will not receive, even if they should bow before Him – those, namely, who have harried Israel; for they are those that go down to the dust, meaning they shall be in Gehenna; neither will God preserve alive the soul of one of them, as the Prophet says (Joel 4:21): "I will cleanse – (but of) their blood I do not cleanse." For for all the evil things they have done to Israel they shall be able to give indemnity, as it says (Is. 60:17): "For brass I will bring gold"; but the blood of man they shall not be able to indemnify, therefore their life shall be (taken) in the place of their life: and this interpretation is correct. The learned Rabbi Abraham, however, has expounded the whole verse in another sense. He says: "the fat ones of the earth are those who enjoy themselves in this world, in eating every kind of delicacy; and if they have their delight in this world, in their latter days they shall worship and bow down before the angel who gathers their spirit, and not one of them shall be able to save his soul alive. And this is an intimation that their soul shall perish in the world to come, in contradistinction to the meek, of whom he says that their soul shall live forever." And what he says about (bowing down) "before the angel who gathers their spirit" is Midrashic (interpretation): and so they say in the Haggadic interpretation (Bavli Niddah 30b; Shoher Tob, with a slight change): "For to Me every knee shall bow" (Is. 45:23) that is, at the day of death, as it is said, "before Him shall they bow, all that go down to the dust."
ואמר אח״כ שישובו אליו ויושפעו מטובו. והוא אמרו אכלו וכו׳ והוא עבר במקום עתיד. כלומר, יאכלו כל דשני ארץ, ר״ל הגוים שהיו דשנים ורעננים, והיו חושבים כי הכל מדרך הצלחתם, עתה באכלם ישתחוו לאל ויודו כי מאיתו הוא להם. ויכרעו לפניו להושיע נפשותם, אותם שהיו בכלל יורדי עפר ר״ל שאול תחתית. ונפשו לא חיה, ר״ל, ואשר נפשו לא חיה, ר״ל אותם שנפשם לא היתה בצרור החיים.
אז בעת ההיא, כבר אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לקדוש ה׳ צבאות1כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ, לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל יוֹרְדֵי עָפָר, וגם ׳לפניו יכרע׳ אותו שנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה2. אם כן, עניי הדעת, איך לא תכסופו בישועה הזאת להיות מלכים לשאר האומות, במקום שאתם עתה עבדי עבדים הע[] לכם:
1. – המשיח.
2. ׳לפני המשיח ׳יכרעו׳ אותם שכבר נכנעו, וכן יכרע מי שנפשו לא חיה – שלא עשה תשובה׳ (נדפס).
דשני – מלשון דשן ושמן.
כל דשני ארץ – כל שמנים ובריאים כאשר יאכלו מה ר״ל כאשר יבוא להם טובה ישתחוו לה׳ כי יכירו שהכל בא מידו.
כל יורדי עפר – כל בני אדם המעותדים לרדת בעפר הקבר.
וישתחוו – יכפפו קומתם, כמו שחי ונעבורה.
ונפשו – הרוחניית כנ״ל ג׳.
אכלו הנה כל דשני ארץ אשר כל עסקם לפטם את גופם ולדשנו כעגלי מרבק, הם אכלו עד שישתחוו וישוח קומתם מרוב מילוי הבטן, אבל מה יועיל להם מה שמדשנים את גופם שעתיד להיות רמה ותולעה, ואין נותנים מזון וחיות לנפשם הרוחנית, הלא לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה – הלא לבסוף ביום המות שיגיעו לתת דין וחשבון לפני ה׳, הלא אז יכרעו אלה אשר המה יורדי עפר ולא חיו את נפשם, אשר לא עשו דבר שתשאר נפשם חיה בחיים הנצחיים ולא התעסקו רק לצרכי הגוף שהוא ירד עתה לעפר.
דשני ארץ – ע״ד כל שמן וכל איש חיל (שופטים ג׳:כ״ט) גדולי וחשובי ארץ שכהיום מורדים בו או אינם מכירים אותו, אז יודו לו על טובו.
ונפשו לא חיה – כפל ענין כל יורדי עפר, מי שאין ביכלתו לקיים נפשו בחיים.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The offspring that serve Him will be counted to Hashem1 for the generations.
1. the offspring… | זֶרַע יַעַבְדֶנּו...ּ – See Malbim that "זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ" should read as if written: "זֶרַע אשר יַעַבְדֶנּו " and that "יְסֻפַּר" means "to be counted" rather than "told about". Malbim explains this to mean that only the righteous who worship Hashem will be included in the count of generations. [One might alternatively suggest that it means that only those who worship Hashem will be counted as Hashem's (or called after Hashem) forever (compare Radak)]. Cf. Rashi who inverts the order of the words: "The seed who worships Him, shall be told of to the last generation, for [the glory of] Hashem." Alternatively, one might suggest: "Posterity shall serve Him; it will be told of Hashem to [coming] generations."
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 30]
זרע יעבדנו וגו׳ – זרע ישראל אשר תמיד עובדים אותו.
יסופר לי״י לדור – סרס המקרא ודורשיהו: יסופר לדור אחרון לשם י״י ולשבחו את אשר עשה לאותו זרע.
The seed that worships Him The seed of Israel, who constantly worship Him.
it shall be told to the generation concerning the Lord Transpose the verse and explain it thus: It shall be told to the last generation in the name of the Lord and in His praise what He did for that seed.
זרע – ו״ו לפניו גם ו״ו יעבדנו שב אל כי לי״י המלוכה (תהלים כ״ב:כ״ט). והטעם, כמו: וחסד י״י מעולם ועד עולם על יריאיו (תהלים ק״ג:י״ז). וככה בני עבדיך ישכנו (תהלים ק״ב:כ״ט) ותחסר מלת אשר, כמו: עם לבבכם שלם, כאילו הוא זרע אשר יעבדנו והם בני הענוים הנזכרים למעלה.
וטעם לדורא – לדור הבא, על כן אחריו: יבואו (תהלים כ״ב:ל״ב), על דרך: דור הולך ודור בא (קהלת א׳:ד׳).
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״לדר״.
A SEED. The vav in the word le-fanav (before Him) (v. 30) and also the vav of ya’avdennu (shall serve him) refer back to the Lord in For the kingdom is the Lord’s (v. 29).
Our verse has the same meaning as But the mercy of the Lord is from everlasting to everlasting upon them that fear Him(Psalms 103:17). It is also similar to The children of Thy servants shall dwell securely, [and their seed shall be established before Thee](ibid. 102:29).
The word asher (that) is missing from our text, as it is in levavkhem shalem (your heart whole) (Kings I 8:61).1 Our verse2 should be read as if written, zera asher ya’avdennu (a seed that shall serve Him).3 The reference is to the children of the humble mentioned above.
The meaning of la-dor is, the next generation.4 Hence They shall come (v. 32) follows. It is similar to One generation passeth away, and another generation commeth (Ecc.1:4).5
1. Levavekhem shalem should be read as if written, levavekhem asher shalem.
2. Which reads, zera ya’avdennu (a seed shall serve him).
3. God. Ibn Ezra reads our verse as follows: It will told of the Lord unto the next generation, what he did to the seed that serves Him. So Filwarg.
4. La-dor literally means, to the generation. Our clause thus literally reads: It shall be told of the Lord unto the generation. Hence Ibn Ezra’s comment.
5. In other words la-dor (to the generation) is short for le-dor ha-ba (to the coming generation).
זרע יעבדנו – אבל זרע שיעבדנו, הם זרע ישראל שעובדים אותו תמיד.
יספר לאדני לדור – הוא יקרא ויספר בשם אדני, ויאמרו עליהם: עם י״י, כי אף על פי ששאר אמות ישבו אל י״י לא יקראו עם י״י אלא ישראל, והוא לבדו יספר לאדני לכל דור ודור.
A seed shall serve Him – Still there is a seed that shall serve Him – that is, the seed of Israel, who serve Him continually.
It shall he counted as the Lord's for the generation(s) – It shall be called and counted by the name of the Lord, and men shall speak of them as "the people of the Lord"; for even though the rest of the nations should turn unto the Lord, only Israel shall be called "the people of the Lord," and he alone shall be counted as the Lord's to all generations.
אבל הזרע שיעבדנו ר״ל העובד אותו מימי קדם, ר״ל זרע ישראל, הוא יסופר, ויקרא אל ה׳ לדור ר״ל לעולם. ר״ל, שאע״פ שישובו כולם לאל, מ״מ זרע ישראל קודם מבין כולם להקרא עם ה׳.
והוא ענין מסדר התפילות בתפילות ר״ה ויה״כ. ובכן תן פחדך וכו׳ ויעשו כלם אגודה אחת וכו׳. ויאמר אח״כ ובכן תן כבוד לעמך. כלומר, עם כל זה שיהיו כולם לאגודה אחת, יהיה כבוד לעמך, וכן אף מעמנו יתיחדו מהם החשובים והצדיקים אז על הכל.
אמנם זרע יעבדנו בגלות1, יסופר לה׳ לדור בתוך ׳כל הכתוב לחיים בירושלים׳ העתידה שאין הכל עולים לה2: לדור. לאותו הדור שיגלה בו המשיח3:
1. כלומר זרע ישראל אשר תמיד עובדים אותו (רש״י, רד״ק), שעובד את ה׳ כבר בגלות לפני בוא המשיח.
2. שאין הכל מזומנים לה. ו׳יסופר׳ הכוונה שיהיו במספר הצדיקים הזוכים.
3. ראה לעיל ׳תצרנו מן הדור זו לעולם׳ ומש״כ שם.
זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ. ר״ל ישראל, שהם ה׳זרע׳ ש׳יעבדנו׳ למלך המשיח הזה, יְסֻפַּר לַדּוֹר שהוא [זרע] לַה׳, וכולם יכונו בשם ישראל, כאמרו (ישעיה מ״ד:ה׳) ׳זה יאמר לה׳ אני׳1, וכן אמר במילת זאת [אני] לה׳ הנביא גם כן: יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד. יאמר כי אלו בעצמם ׳יגידו׳ לדורות הבאים ׳לעם נולד׳ צדקת ה׳, כִּי עָשָׂה – ׳כי׳ באמת ׳עשה׳, ר״ל כי אמת הוא שעשה הצדקה הזאת, וצדקה תהיה לנו2:
1. שם כתוב: ׳זה יאמר לה׳ אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתב ידו לה׳ ובשם ישראל יכנה׳.
זרע אשר יעבדנו – הם הצדיקים העובדים את ה׳, רק הזרע הזה יסופר לה׳ לדור – רק זרע זה יבא במספר הדורות, כי הרשעים שלא עבדו אותו הם דומים כאלו לא היו במציאות כלל, ולא יספרם ה׳ במספר דורות עולם.
זרע יעבדנו וגו׳ – ואז זרע ישראל אשר עבדוהו לעולם וסבלו כמה יסורין בעבור נאמנותם לה׳ יאמר להם זרע ה׳ לדור כלומר לדור ודור, לדורות הבאים, כי על ידם נתקיימה אמונת אמת בארץ.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
They will come and tell of His righteousness to a people born, for so He has done.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Their children will return1 and recount his generosity; to his people yet to be born [they will recount] the wonders he performed.
1. Return: come.
יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד – אמר רבי יודן יבואו דורות האחרונים ויגידו צדקתו של הקב״ה שעשה לדורות הראשונים. רבי יוחנן אמר זרע יעבדנו אחד צדיקים ואחד רשעים מקבלים פני שכינה. אלא שהרשעים שמרדו בהקב״ה ובשעת מיתתן הן מראין להם פני שכינה ואומר להם בואו וראו פני המלך שהייתם מורדים בו שעתיד ליפרע מכם. ואף הצדיקים בשעת פטירתן מראין להם פני שכינה ואומרים להם בואו וראו פני המלך שאתם עובדים אותו שהוא עתיד ליתן שכרכם. ר׳ אלעזר אומר אף הקטנים מקבלים פני שכינה שנאמר זרע יעבדנו יסופר לה׳ לדור.
יבאו ויגידו צדקתו – רבי שמעון בן אלעזר אומר יבאו דורות האחרונים ויגידו צדקתו של הקב״ה שעשה לדורות הראשונים.
וכל זמן שהם באים [לאיזה מקום] הם מספרים את חסדי ה׳ אשר עשה אתם. לבני אדם הגדלים עתה [לדור הצעיר].
יבאו, ובכל אשר הם הולכים הם מספרים חסדיו אשר עשה עמהם לאנשים הנולדים. וכתב רבינו בפירושו למשלי כא כח וצריכים אנו לדעת כי הנשמע לדבר ה׳ ועובדו ומקיים מצותיו יתקיים לעד כמו שנ׳ זרע יעבדנו וגו׳ יבאו ויגידו צדקתו וכו׳
ויכון מעני כי עשה מא צנעה מן גמיל מתֺל אולי יעשה ייי לנו (שמואל א יד:ו) רנו שמים כי עשה ייי (ישעיה מד:כג).
Perhaps the meaning of “for He has favored” is he showed favor as in “Perhaps God will act on our behalf”(1 Sam. 14:6), and “Shout, O heavens, for God has shown favor” (Is. 44:23).
יבאו – הראשנים ויגידו צדקתו לעם הנולד, כי עשה – להם צדקה.
They shall come The first ones shall come and tell His righteousness to the newborn people, for He performed righteous deeds for them.
לעם נולד – הוא דור שלישי.
וטעם צדקתו – על דרך צדקתו עומדת לעד (תהלים קי״ב:ט׳) גם בעולם הזה.
UNTO A PEOPLE THAT SHALL BE BORN. Unto a people that shall be born refers to the third generation.
His righteousness is similar to his1 righteousness endureth forever(Psalms 112:9). The latter also refers to this world.2
1. The God fearing man.
2. Not only in the word to come. See Radak on Ps. 112:2. Our verse which reads, They shall come and declare His righteousness unto a people that shall be born is similar to his righteousness endureth for ever, for both verses speak of God’s lasting acts of righteousness to the descendants of the pious.
יבאו ויגידו – העולים מהגלות שיבאו מכל אפסי ארץ יגידו
צדקתו לעם – שהיה נולד – מהם: לבניהם יגידו צדקתו
כי עשה – שעשה להם, כי הם לא ראו את מעשה י״י אשר עשה עמהם ואבותם יגידו להם. וזה המזמור פרשו אותו הערלים על ישו, והוא מספר כל הרעות שעשו לו ישראל. והנה צועק הבן לאב מתוך הצרות ואומר: אלי אלי למה עזבתני, וכן כל המזמור. ושבשו מלת כארי ידי ורגלי ואמרו כרו: לשון כי יכרה איש בור (שמות כ״א:ל״ג), שתקעו מסמרים בידיו וברגליו כשתלו אותו. והטעה אותם הפסוק ונפשו לא חיה, ואמרו: כי זה הוא אלוה שיכרעו לפניו כל יורדי עפר, והוא לא רצה לחיות נפשו, כי בתנאי זה ירד לקחת בשר שיהרגו הבשר ויושעו בזה יורדי גהינם. לפיכך לא רצה לחיות את נפשו אלא מסר עצמו ביד ההורגים אותו. ועתה ישמיעו לאזנם מה שפיהם מדבר. הם אומרים כי לא רצה לחיות את נפשו ולהצילה מיד ההורגים אותו, אם כן למה היה צועק: אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי והוא לא רצה להיות נושע? והלא שכח תנאו. ואמר: ולא תענה והוא לא רצה להיות נענה? ועוד אם הוא אלוה הוא עצמו יושיע עצמו ועוד שאמר: תהלות ישראל והם המריעים לו? והיאך אמר: שהם מהללים האל? ועוד אמר: בך בטחו אבותינו – ואם הוא כמו שהם אומרים, לא היה לו אלא אב אחד? ועוד האלוה יאמר על עצמו: שהוא תולעת ולא איש. והנה אמר: גל אל י״י יפלטהו יצילהו. אם על הבשר לא פלטהו ולא הצילהו, ואם על האלהות לא היה צריך הצלה. ואמר: כי אתה גחי מבטן – הוא עצמו הוא המוציא מבטן. ואמר: אספרה שמך לאחי – והאלוה אין לו אחים. והנה כזב. כי הספור וההלל וההודאה אחר ההצלה הם והנה הוא לא נצל. ואמר: כל זרע יעקב כבדוהו.... כי לא בזה ולא שקץ ענות עני – וישראל המריעים לו, וענותו בזה האב ושקץ, והסתיר פניו ממנו, ובשועו אליו לא שמע. הנה כל דבריו שקר. ואמר: כל משפחות גוים. והנה היהודים והישמעאלים לא יאמינו בו.
They shall come and shall declare – Those who come up from the exile, who shall come from all the ends of the earth, shall declare
His righteousness unto a people – which hath been
born of them – to their children they shall declare His righteousness,
how He hath done – what He has done for them; for, because these will not have seen the work of the Lord that He did in the case of themselves and their fathers, they shall declare it to them. The uncircumcised have interpreted this Psalm as speaking of Jesus (in the sense that) it tells of all the evils which Israel did to him. Lo! the Son cries to the Father out of his troubles and says: My God, my God, why hast Thou forsaken me? and so all the Psalm. They corrupt the word כארי (as a lion) in the clause ורגלי ידי כארי (as a lion my hands and my feet), and read כארו (they pierce), giving it the meaning (of כרה in) "if a man shall dig (יכרה) a pit" (Exod. 21:33), because they drove nails through his hands and feet when they hanged him. Also the verse and his soul he hath not kept alive has led them astray, for they say that this one is God, before whom all who go down to the dust shall bow, and he did not wish to keep his soul alive, because he came down to assume (human) flesh conditionally that they might kill the flesh, and that by this those who go down to Gehenna might be saved. So, forsooth, he did not desire to keep his soul alive, but surrendered himself into the power of those who slew him. Now let them hear what is involved in their words! They say that he did not wish to keep his soul alive nor rescue it from the power of those who slew him. If so, why did he cry: My God, my God, why hast Thou forsaken me? (Why art Thou so) far from helping me? if he had no desire to be saved? Has he not forgotten the condition (of his taking flesh)? He says also: but Thou answerest not, and perhaps does not wish to be answered? And further, if he were really God, he would be able to save himself; and further, when he says the praises of Israel, when it is they who are doing him evil? How could he say that they are praising God? Once again he says: Our fathers trusted in Thee; and if he was what they allege, he had only one father. Again, this God says of himself that he is a worm and no man, forsooth! Lo! he says: One that is committed to the Lord, him He will deliver, He will rescue him. If (he spoke) of the (human) flesh. He did not deliver nor rescue him; and if of the Godhead, there was no need of rescue. He says also: But Thou art He that took me out of the womb i.e. he himself it was who brought out of the womb. And he says: I will declare Thy name to my brethren, although God has no brethren. And notice it is false, for the declaring and praising and thanksgiving are to follow the rescuing, and you know he was not rescued. He also says: All ye of the seed of Jacob, glorify Him.... For He hath not despised nor abhorred the affliction of the afflicted, while Israel it was who did him evil; and his affliction the Father despised and abhorred, and hid His face from him, and on his crying unto Him did not hearken. Behold, all his words are belied. Then he says, All the kindreds of the nations, while, as you see, the Jews and the Mohammedans do not believe in him.
נולד כמו יולד. וכן תרגום דעתיד למילד. ויגידו שצדקתו ונפלאותיו, לעם נולד כי עשה ר״ל לבניהם אחריהם. וכי עשה, כמו כאשר עשה, ר״ל, יספרו להם הנסים כמו שעשאם ית׳ שמו וית׳ זכרו.
(סיום)
וי״מ ענין המזמור על הנפש. וקראה אילת השחר, להיות שכולה הולך ואור כאור שחר הולך ומוסיף עד נכון היום. וקרא מקצת דברים יתבארו בדוחק, אלא שאין לפרשם כי הם מהמשך המשל, כמו שכתבנו במקצת חיבורינו.
יגידו צדקתו. של האל יתברך: לעם נולד. שעשה ׳לעם׳ ש׳נולד׳ ונגאל מן הגלות1: כי עשה. כי אמנם צדקה2 ׳עשה׳ עמהם3, שגם הם לא היו ראוים לכך:
1. כמו לעיל על גאולת מצרים כינה לידה, ע״ש.
2. ׳צדקתו׳.
3. כ״כ רש״י ׳ויגידו צדקתו לעם הנולד כי עשה להם צדקה׳.
יבאו – (זרע) אשר יבואו ויגידו צדקתו (יסופר לה׳) לעם נולד כי עשה – רק הזרע אשר יבואו ויגידו צדקתו הוא יסופר לה׳ שהיה עם נולד בעולם אשר עשה אותו ויחשבהו ה׳ בין הנולדים מעשה ידיו אשר היו בעולם, אבל דשני ארץ היורדים עפר ולא חיו את נפשם, הם כאלו לא היו בעולם כלל.
יבאו וגו׳ – דורות הבאים מדי עברם על הארץ יגידו צדקת ה׳ לזרעם אחריהם, ומקטנותם ילמדום ליראה אותו.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל