Yeshayahu 64 – ישעיהו סד‏ – Mikraot Gedolot

(א) כִּקְדֹ֧חַ אֵ֣שׁ הֲמָסִ֗ים מַ֚יִם תִּבְעֶה⁠־אֵ֔שׁ לְהוֹדִ֥יעַ שִׁמְךָ֖ לְצָרֶ֑יךָ מִפָּנֶ֖יךָ גּוֹיִ֥ם יִרְגָּֽזוּ׃

As when fire kindles the brush-wood, and the fire causes the waters to boil, to make your name known to Your adversaries, that the nations might tremble at your presence,

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

כַּד שְׁלַחְתָּא רוּגְזָךְ כְּאֶשְׁתָּא בְּיוֹמֵי אֵלִיָהוּ אִתְמַסְיָא יַמָא מַיָא מְלָחֲכָא אֶשְׁתָּא לְהוֹדִיעַ שְׁמָךְ לְסַנְאֵי עַמָךְ מִן קֳדָמָךְ עַמְמַיָא זָעוּ.

כקדוח אש המסים – רבי ברכיה ורבי אבינא בשם רבי אבא בר כהנא בא מעשה בראשית ללמד על מתן תורה ונמצאת למד הימנה.

כקדוח אש המסים – המסיו אימתי חצה אש בין העליונים ובין התחתונים לא במתן תורה כך היא בברייתו של עולם.

דבר אחר כקדוח אש המסים – דור המבול שהיו חומסים נדונו באש דכתיב כי מלאה הארץ חמס, וכתיב אם לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש.

וכמא תקדח אלנאר אלהמס וכמא תנפט אלנאר אלמא לתערף אסמך לאעדאך ומן בין ידיך ירג׳זון אלאמם.

כקדוח אש המסים – משורש ׳מסס׳, אחת מהאותיות הכפולות הושמטה,⁠¹ כמו שאמרנו לגבי ״הברי שמים״ (ישעיהו מ״ז:י״ג).⁠² לפי רב סעדיה ז״ל השורש ׳המס׳,⁠³ והוא אמר שזהו הניצוץ הנדחף מן האֶתֶר, וחושבים שהוא הרסני. ודברים אלו הם בגדר השערה ואומד הדעת ואין להם עיקר שנגזר ממנו. והשורש הוא מה שהזכרתי לך, כלומר שהאש ההיא שהופיעה, המיסה כל דבר שנגעה בו⁴ והרתיחה מרוב עוצמתה את המים שנתקלה בהם.

מים תבעה אש – התרגום: כאשר בערה אש ההמסה וכאשר רתחו המים מרוב חומה.⁠⁵ והמשמע הראשוני של ׳תבעה׳ הוא לרתוח,⁠⁶ וכבר הזכרנוהו אגב ״נבעה בחומה נשגבה״ (ישעיהו ל׳:י״ג). ו׳מים׳ הוא מושא מוקדם, והנושא הוא ׳אש׳.⁠⁷

1. כך רד״ק על אתר, ונראה שכך ראב״ע, וראה להלן. ריב״ג באצול מביאו בשורש ׳המס׳.

2. השווה הערותינו שם.

3. כך תרגם רס״ג על אתר, וכך נמצא אצל ריב״ג באצול ערך ׳המס׳, עפ״י כ״י רואין. ההסבר ל׳המס׳ לקוח, כנראה, מתוך פירושו של רס״ג לפסוק זה. במסורת המילונאית הערבית אין אסמכתא לפירוש זה.

4. השווה מנחם ואלפסי ערך ׳מס׳, ראב״ע ורד״ק על אתר.

5. השווה רס״ג על אתר וריב״ג באללמע עמ׳ 132 (רקמה עמ׳ קנו), ובאצול ערך ׳בעה׳.

6. כך גם רס״ג על אתר, אבן קריש עמ׳ 134, אלפסי ערך ׳בע׳, דונש, בתשובות על מנחם, עמ׳ 72*, ריב״ג באללמע ובאצול שם, ורד״ק על אתר.

7. השווה הנ״ל וכן ראב״ע על אתר.

(א-ב) כקדוח אש – את דבר הנימס מלפניו, וכאשר את המים תבעה האש – כשתתן גחלת או מתכת בוערת במים יעלו המים אבעבועות, כל זה עשית במצרים: ויהי ברד ואש מתלקחת בתוכה (שמות ט׳:כ״ד).

להודיע שמך לצריך – כעניין שנאמר באותה מכה: ואולם בעבור זאת העמדתיך וגו׳ (שמות ט׳:ט״ז).

לו עשית עתה כן, אז מפניך גוים ירגזו.

בעשותך – במצרים ובכל האויבים נוראות אשר לא היינו מקוים שתעשה לנו כל אותן נוראות, שלא היינו הגונים לכך.

ירדת – להר סיני, אז מפניך הרים נזולו כן פירשה דונש בן לברט.

אבל יונתן תרגם: כקדוח אש וגו׳ – על אליהו בהר הכרמל, שנאמר בו: וגם את המים אשר בתעלה לחכה (מלכים א י״ח:ל״ח).

(1-2) As fire burns something that melts because of it, and as fire causes water to bubble; when you put a coal or glowing metal into water, the water bubbles. All this You did in Egypt, as it is written: "And there was hail, and fire burning in the midst of the hail" (Shemot 9:24). Jonathan, however, renders: "As fire burned materials that melt,⁠" in reference to Elijah on Mount Carmel, concerning whom it is stated: "and the water which was in the trench, it licked up" (Melakhim I 18:38).

to make Your name known to Your adversaries like the matter that is stated concerning that plague: "But, because of this I preserved You, [in order to show you My strength, and in order to tell of My name throughout the entire land.]" (Shemot 9:16). Had You done this now, then nations would quake from before You.

When You performed against the Egyptians and against all the adversaries awesome deeds, that we did not hope You would perform all those awesome deeds, for we were unworthy of them.

You descended to Mount Sinai, then mountains dripped from before You. In this manner, Dunash son of Labrat explained it.

כקדוח אש המסים – כאשר ישרף האש דבר הנמסה בפני אש, כמו כן מים תבעה אש – האש תבעה את המים, אשו של הקב״ה שרף את המים, שעשאן אבעבועות, ביום מתן תורה בסיני אשר ירד עליו י״י באש (שמות י״ט:י״ח).

כקדוח אש המסים – שמסו אחרים כאש שהיא קודחת, וכמים שהאש תבעה אותם, מגזרת אבעבועות (שמות ט׳:ט׳), כן ירגזו גוים מפניך.

כקרח אש המסׁים As when the melting fire burneth, and mountains melt in the heat of the fire, and. מים תבעה אש Like the water, which the fire causeth to boil.⁠¹ As to תבעה causeth to boil (lit. swelleth) comp. אבעבעות blains (Ex. 9:9). מפניך גוים ידגזו Thus the nations would tremble at Thy presence.⁠²

1. A. V., As when the fire causeth the waters to boil.

2. A. V., That the nations may tremble at Thy presence.

כקדח – וכהרתיח אש דברים הנמסים וכמו שהאש תבעה מים. דברים הנמסים קורא מים. כן תמסה ותחל הרים מפניך להודיע שמך לצריך – שיד י״י עשתה זאת לנו.

אז מפניך גוים ירגזו – ויקבלוך למשול בם ויקראו שמך עליהם ולא יאמרו ידנו רמה.

כקדוח אש המסים – המסים שם, שרשו: מסס, והיתה הסמך ראויה להדגש בחסרון הכפל, אלא שבא הנח תמורת הדגש. והאחד מן המסים: המס. ואש גדול וחזק יקרא: אש המסים – שממס כל דבר, כן היה האש ההוא על הר סיני.

כקדוח – ענין בעירה ושריפה, כמו: כי אש קדחה באפי (דברים ל״ב:כ״ב), כי אש קדחתם (ירמיהו י״ז:ד׳). והיתה אש שתבעה מים, כי האש היתה בהר ומים היו בהר, הנה היו המים רותחים, והיה ההר עשן כלו, בין מקום האש בין מקום^א המים, כי המים הרותחין יעלו עשן.

וכל זה: להודיע שמך לצריך – שאינם יודעים שמך, ולא היו מכירים בך, ועל ידי הנוראות הודעת להם כי יש אדון בעולם ומנהיג יעשה בכל כרצונו, יבעיר ההרים שלא כמנהג וטבע העולם, ובעבור שירגזו גוים מפניך כאשר רגזו ההרים שאותו היום נשמע ונודע בעולם.

מים תבעה אש – אש הוא הפועל אף על פי שבא אחרון, והמים הוא הפעל אע״פ שבא ראשון, כי הדבר מבואר כי האש תרתיח המים, ואין לטעות בו, לפיכך לא הקפידו בראשון ובאחרון.

תבעה – ענין רתיחה, לפי שהמים ברתיחתם יעלו אבעבועות נאמר בזה הלשון.

ויש לפרש הענין הזה כלו דרך משל על המלחמות שנלחם האל בעבור ישראל באויביהם. ואמר: קרעת שמים וירדת (ישעיהו ס״ג:י״ט) על דרך: הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא (שופטים ה׳:כ׳), וכן ההרים (ישעיהו ס״ג:י״ט) – משל על הגדולים.

והאש – כמו שאמר: והיו עמים משרפות סיד (ישעיהו ל״ג:י״ב).

א. כן בכ״י פריס 195, וטיקן אורבינטי 13, לוצקי 849. בכ״י וטיקן 71: ״בין מן האש בין מן״.

כקדח אש המסים – נקרא כן האש החזק כי הוא ימס ויתיך הדברים, וכן כמו שתבעה המים אש, מטעם גלוי והראות כמו והמים אשר בתעלה לחכה (מלכים א י״ח:ל״ח). ובכלל בקש ישעיה מהשם שכמו שעשה נוראות לעזור לעמנו לפנים, כן יעשה השם עוד ויבנה בית שני, ואם אותם הנוראות והנפלאות שעשית לנו כבר לא קוינום, ובפרט כי כאשר ירדת ומפניך הרים נזלו, כי לא יקוה שום אדם הדבר שלא ראה מעולם, גם לא ישערהו שהוא אפשרי להיות, אבל הוא אצלו נמנע גמור, אבל אלהים יעשהו מעצמו לאיש ולעם המחכה לו ית׳.

והיה האש והענן כל כך כקדוח אש המסי׳ שהאש הגדול והחזק יקרא אש המסים שממיס כל דבר כן היה קודח ובוער האש ההוא על הר סיני, והיתה האש כל כך חזקה עד שתבער המים, וגזרת הכתובים כולם היא באומרו להודיע שמך לצריך כלומר האם קרעת שמים ועשית כל זה כדי להודיע שמך לצריך בנתינת התורה וקבלת עשרת הדברות, ואם שם באותו מעמד מפניך גוים ירגזו כמו שאמרו ויחרד כל העם אשר במחנה (שמות יט, יז) הנה באמת לא עשית דבר מזה להודיע שמך לצריך כי אם להודיע שמך לנו ולא רגזו גוים מפניך אבל ישראל רגזו וחלו ומפני זה אינו מהראוי שצרינו בוססו מקדשנו ובאו גוים בנחלתך ואנחנו גלינו משם.

כקדח אש המסים – לית דכוותא בה״א.

כקדח – ענין שריפה כמו אש קדחה באפי (דברים ל״ב:כ״ב).

המסים – מלשון המסה והמגה.

תבעה – מלשון אבעבעות.

ירגזו – ענין תנועות הרעדה כמו רגזו ואל תחטאו (תהלים ד׳:ה׳).

כקדח אש המסים – ר״ל הנה מאז כלית את הצרים אותנו כמו אש המקדיח ושורף את הדבר הנמס עד התכלית וכמו חום האש מעלה במים רתיחה ואבעבועות ומוספת והולכת כן הוספת לייסר את הצרים.

להודיע – ר״ל לא בצדקותינו כ״א להודיע פרסום שמך אל צריך הם המכחישים בה׳.

מפניך – או חרדו הגוים מפניך.

כקדח אש המסים – המס בלשון ערבי קש יבש וענפים יבשים (ר׳ יונה הביאו רד״ק בשרשים, ורוזנמילר וגיזניוס), ושרש קדח נמצא יוצא, על ההבערה, הן כלכם קודחי אש (למעלה נ׳:י״א), כי אש קדחתם באפי (ירמיהו י״ז:ד׳), והנה הטעם כמו שקש יבש מבעיר את האש מהר, וכמו שהאש תרתיח מהר את המים.

תבעה – לשון אבעבועות, וענינו רתיחה, ונראה שהיה ראוי תַבעה בפתח. והכוונה, והלא אין הדבר כן חלילה, שלא קרעת שמים וירדת ומפניך הרים נזלו, אבל בהפך, להודיע שמך לצריך, הם המצרים, עשית לנו נפלאות עד ששמעו עמים ירגזון, ועשית זה מהר ובלא יגיעה כקדוח אש וגו׳. והנה כקדוח אש בדרגא מונח, לאות שהמלות דבקות זו לזו, ואם היה אש סמוך להמסים היה לגרמיה אחר כקדוח, כמו פוק֣ד ׀ עו֣ן אב֗ות, וטעה גיזניוס שפירש אש סמוך, והביא ראיה מן הטעמים. מלבד שאם היה הטעם כמו שתבער אש של קש יבש, היה במשמע שהוא אש שלא יתקיים, אלא יפסוק אחר רגעים.

כקדח – הכ״ף הוא כ״ף הזמן, כמו כהתימך לשוד תושד ופעל קדח בארתי למעלה (נו״ן יא) שבא על התחממות הלחים הטמונים בחלקי הדברים המוקפאים.

והמסים – ר״ל דברים הנמסים,

ותבעה – מענין אבעבועות, בעת יקדח השלג האש תבעבע את המים.

כקדח – רוח האלהי מתנוססת על דבריו הקודמים אשר אמר,

לוא קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזלו – ומחזה נוראה משוטטת עתה נגד עיניו, איך אש אכלה אש אדיר מהררי טרף ירדו משמים, ההרים יזולו הצורים ימוגו העמקים יתבקעו, כהמס דונג מפני אש, ומחזה ציור ההרים הגדולים המריקים אש, ועל ראשם מכוסה בשלג, הוא התמונה אשר רואה עתה, איך ההר מוריק אש וגפרית ואבני אלגביש, והשלג והקרח אשר עליו יקדוח ויתחמם, וימס למים, המים האלה מבעבעים מן האש הנורא הזה וירתיחו ויתלהבו נוראות, אומר בעת אשר ההרים נזולו בעת יקדח האש המסים עת האש יחמם הדברים הנמסים שהם השלג והקרח שעל ראש ההר, אז מים תבעה אש – אז תבעבע האש, ותרתיח כסיר את המים, כל זאת תעשה כדי להודיע שמך לצריך, למען מפניך גוים ירגזו.

וממשיך הנביא בדבריו הקודמים באומרו¹, הנה מאז, כילית את הצרים אותנו² כִּקְדֹחַ – כמו ששורף³ אֵשׁ הֲמָסִים – הממיס⁴ את הדבר עד התכלית, וכמו⁵ מַיִם תִּבְעֶה – המבעבעים על ידי חום⁶ הַאֵשׁ ומוסיפה האש והולכת, כן הוספת לייסר את הצרים אותנו, ולא בעבור צדקותינו עשית זאת אלא בשביל⁷ לְהוֹדִיעַ פרסום⁸ שִׁמְךָ לְצָרֶיךָ⁹ שאז¹⁰ מִפָּנֶיךָ גּוֹיִם יִרְגָּזוּ¹¹ ויקבלוך למשול בם¹²:

1. מלבי״ם.

2. מצודת דוד.

3. רד״ק, מצודת ציון.

4. מצודת ציון.

5. מצודת דוד.

6. אבן עזרא, מצודת דוד. ולפי שהמים ברתיחתם יעלו אבעבועות נאמר בזה הלשון (רד״ק). רש״י מבאר כשתתן גחלת או מתכת בוערת במים יעלו המים אבעבועות, וכל זה עשית במצרים כמו שנאמר (שמות ט, כד) ״וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד״. ויונתן תרגם כמו האש שהמיסה את המים בימי אליהו בהר הכרמל. רד״ק מבאר כי על הר סיני היתה אש תבעה מים, כי היו בהר אש ומים, והיו המים רותחים והיה ההר עשן כולו, בין מקום האש בין מקום המים, כי המים הרותחין יעלו עשן.

7. מצודת דוד.

8. מצודת דוד.

9. הם המכחישים את ה׳ יתברך (מצודת דוד). ועל ידי הנוראות הודעת להם כי יש אדון בעולם ומנהיג שיעשה בכל כרצונו ויבעיר ההרים שלא כמנהג וטבע העולם (רד״ק).

10. ר״א מבלגנצי.

11. כאשר רגזו ההרים במעמד הר סיני שנשמע ונודע ה׳ בעולם (רד״ק). רש״י מבאר לו עשית עתה כן, אז מפניך גויים ירגזו. ויש לפרש העניין הזה כולו דרך משל על המלחמות שנלחם האל בעבור ישראל באויביהם, ואמר (לעיל סג, יט) ״קָרַעְתָּ שָׁמַיִם יָרַדְתָּ מִפָּנֶיךָ הָרִים נָזֹלּוּ״ על דרך (שופטים ה, כ) ״הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא״, וההרים הוא משל על הגדולים, והאש כמו שאמר (לעיל לג, יב) ״וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד״ (רד״ק). מלבי״ם מבאר שהנביא חזה מחזה נורא נגד עיניו, איך אש אוכלה אש אדיר מהררי טרף ירדו משמים, ההרים יזולו הצורים ימוגו והעמקים יתבקעו, כהמס דונג מפני אש, ומחזה ציור ההרים הגדולים המריקים אש, ועל ראשם מכוסה בשלג, הוא התמונה אשר רואה עתה, איך ההר מוריק אש וגפרית ואבני אלגביש, והשלג והקרח אשר עליו יקדוח ויתחמם, וימס למים, המים האלה מבעבעים מן האש הנורא הזה וירתיחו ויתלהבו נוראות, וכל זאת תעשה כדי להודיע שמך לצריך למען מפניך גויים ירגזו.

12. ויקראו שמך עליהם ולא יאמרו ״ידנו רמה״ (ר״א מבלגנצי).

(ב) בַּעֲשׂוֹתְךָ֥ נוֹרָא֖וֹת לֹ֣א נְקַוֶּ֑ה יָרַ֕דְתָּ מִפָּנֶ֖יךָ הָרִ֥ים נָזֹֽלּוּ׃

When you did tremendous things which we did not look for, oh that you would come down, that the mountains might quake at your presence!

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

בְּמַעְבְּדָךְ פְּרִישָׁן לָא סַבַּרְנָא לְהוֹן אִתְגְלִיתָא מִן קֳדָמָךְ טוּרַיָא זָעוּ.

וחין צנעת אלכ׳פיאת אלתי לם נרג׳והא ונזלת כלאמך פמן בין ידיך הטלת אלג׳באל.

בעשותך נוראות לא נקוה – מובנו שלא צפינו כלל שתעשה לנו את הנוראות העצומות הללו, עד שנגלית וההרים נמסו מאורך שנגה עליהם;⁠¹ ו<מאורע> זה הוא מעמד הר סיני.⁠²

1. רס״ג על אתר משכתב את הפסוק בדרך שונה: שעה שעשית מעשי נסתרות שלא קיווינו להם והורדת את דברך – אז לפניך נזלו ההרים.

2. הקישור למעמד הר סיני הוא טבעי, אם כי מפרשים לא טרחו לפרש. ועיין ילק״ש ח״ב, תקח.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]

בעשותך נוראות לא נקוה – כשלא היינו מצפים לישועה במצרים. שהרי עדיין לא באו ימי השיעבוד כי אם מאתים ועשר כשירדת על הים ומפניך הרים נזלו.

בעשותך – הטעם כאשר היית עושה.

נוראות – והוא תאר השם על דרך ועשיר יענה עזות (משלי י״ח:כ״ג).

{לא נקוה} – לא היינו מקוים לראות כמוהם.

{ירדת וגו׳} – וכשהיית יורד אז מפניך נזולו ההרים, והטעם כי עשית כבר ככה.

בעשותך When thou didst.

נוראות Terrible things. It is an adjective, and a noun must be supplied. Comp.⁠¹ עזות rough words (Prov. 18:20).

לא נקוה Which we looked not for.

ירדת When thou camest down. מפניך הרים נזלו Then the mountains flowed down at Thy presence. Such things Thou hast already done in the past.

1. The Hebrew text has the words כמו ועל דרך; but either כמו or ועל דרך is superfluous, because both expressions have the same meaning: like. It is also possible that the original text had a word like חלקות (30:10) after כמו which has been omitted by some careless copyist.

הלא בעשותך נוראות – בימי משה לא היינו כדאי, מחוסרי אמנה היינו. לא היינו מקוים לנוראותיך אלא אמרנו המבלי אין קברים ואף על פי⁠{כן} ירדת – לישועתינו להודיע שמך לצריך.

בעשותך – לא נקוה הנוראות הגדולות שהיית עושה עמנו, לא היינו מקוים להם שתעשה בעבורנו כל כך נוראות, שתרד בעבורנו ויזלו הרים מפניך.

וסיפר מגדולת הנוראות ההם שנעשו בסיני שהיו כ״כ נפלאות עד שלא היו מקוים שיעשה אותם כי הדבר שאינו אפשרי להיות לא תפול עליו התקוה ולזה אמר: בעשותך נוראות לא נקוה רוצה לומר והנה היה כל זה שזכרנו כאשר עשית הנוראות שלא היינו מקוים אותם באותו מעמד שירדת על הר סיני ומפניך הרים נזולו.

נזולו – נטפו.

בעשותך – בעת עשיית פלאות נוראות אשר לא היינו מקוים להם כי לא היינו כדאים לנפלאות כאלה.

ירדת – ר״ל לא היה די באלה כי עוד ירדת למעננו על הר סיני נתת לנו התורה ואז חרדו ההרים מפניך עד שהיו מטפטפים זיעה מגודל החרדה.

בעשותך – אז כשהיית עושה נפלאות מבלי שנקוה להן, כי לא היינו מורגלים בכך, אז ירדת על הר סיני ומפניך הרים נזלו, ועתה שאנו מיחלים ומצפים לנוראותיך, אחר שכבר הורגלנו בהן מפי השמועה, אין אתה עושה נפלאות. זה עקר התלונה.

בעשותך – מדוע לא תעשה כן עתה, הלא כבר עשית זאת בימי קדם, הלא בעשותך נוראות בעת אשר לא נקוה הלא בעת ההיא בימי קדם עדיין לא היינו מקוים על נוראות כאלה, ומ״מ אף שעשית נוראות אשר לא קוינו עליהם מ״מ ירדת אז ומפניך הרים נזלו.

בַּעֲשׂוֹתְךָ – בעת שעשית פלאות¹ נוֹרָאוֹת במצרים² אשר³ לֹא נְקַוֶּה – קיווינו להם⁴, לא די שעשית אותם אלא עוד⁵ יָרַדְתָּ למעננו על הר סיני ונתת לנו את התורה⁶, אז⁷ מִפָּנֶיךָ הָרִים חרדו עד אשר⁸ נָזֹלּוּ – נטפו⁹ זיעה מגודל החרדה¹⁰, ומדוע לא תעשה כן עתה, הלא כבר עשית זאת בימי קדם?!⁠¹¹:

1. מצודת דוד.

2. רש״י.

3. מצודת דוד.

4. רש״י, רד״ק, מצודת דוד. כי לא היינו ראויים לנפלאות כאלה (רש״י, מצודת דוד). ר״י קרא מבאר כשלא היינו מצפים לישועה במצרים שהרי עדיין לא הסתיימו ימי השיעבוד כי עברו רק מאתים ועשר שנים.

5. מצודת דוד.

6. רש״י, מצודת דוד.

7. מצודת דוד.

8. מצודת דוד.

9. מצודת ציון.

10. מצודת דוד.

11. מלבי״ם.

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל

(ג) וּמֵעוֹלָ֥ם לֹא⁠־שָׁמְע֖וּ לֹ֣א הֶאֱזִ֑ינוּ עַ֣יִן לֹֽא⁠־רָאָ֗תָה אֱלֹהִים֙ זוּלָ֣תְךָ֔ יַעֲשֶׂ֖ה לִמְחַכֵּה⁠־לֽוֹ׃

For, from of old, men have not heard or perceived by the ear; the eye has not seen a God beside you who works for him that waits for Him.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קרארשב״ם המשוחזראבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

וּמֵעַלְמָא לָא שְׁמַעְתְּ אוֹדֶן קַל גְבוּרָן לָא אֲצֵיתַת לְמִלוּל זִיעַ עַיִן לָא חָזַת מָא דַחֲזוֹ עַמָךְ שְׁכִינַת יְקָרָךְ יְיָ אֲרֵי לֵית בַּר מִנָךְ דְאַתְּ עֲתִיד לְמֶעְבַּד לְעַמָךְ צַדִּיקַיָא דְמִן עַלְמָא דִמְסַבְּרִין לְפוּרְקָנָךְ.

עין לא ראתה אלהים זולתך – א״ר חייא בר אבא אר״י כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא למשיא בתו לת״ח ולעושה פרקמטיא לת״ח ולמהנה ת״ח מנכסיו, אבל ת״ח עצמו עין לא ראתה וגו׳, וא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן כל הנביאים כלן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעוה״ב עין לא ראתה וגו׳, ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העוה״ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן כל הנביאים כלם לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה (כתוב למעלה ברמז ת״צ): אמר רבי אחא כל הברכות והטובות והנחמות שראו הנביאים לא לחנם הרשם הקב״ה לפרסמן, אלא כדי שייגעו ישראל בתורה ויקבלו שכר, שמא תאמר כולו ראו, ת״ל עין לא ראתה אלהים זולתך, ואי אפשר לומר שלא ראו אלא מקצת דכתיב כי לא יעשה י״י אלהים דבר וגו׳, וכיצד ראו, רבי ברכיה אמר כמין סדקא דחבית, ר׳ חייא אמר כסידקו של פתח, ורבי אמר סעודה ראו ומתן שכר לא ראו, ר׳ יוסי אמר לא סעודה ולא מתן שכר ראו.

מאי עין לא ראתה – א״ר יהושע בן לוי זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, רשבג״א זה עדן שלא שלטה בו עין בריה, אי הכי אדם היכן היה בגן, שמא תאמר גן זה עדן, ת״ל ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן גן לחוד ועדן לחוד.

וכד׳אך גירנא לם יסמעו במת׳ל ד׳לך ולם ינצתו ולם תר עין מעבודא סואך צנע מת׳ל ד׳לך למן ירג׳וה.

ומעולם לא שמעו – כאותן נוראות נעשות לאחת מכל האומות לפני כן. וגם עין לא ראתה אלהים זולתי עינך – את אשר יעשה אלהים למחכה לו.

[מה שעשית אתה למחכים לך. כך שמעתי מר׳ יוסי והנאני.]⁠^א

[אבל רבותינו שאמרו: כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא: עין לא ראתה וגו׳, כך דרשו משמעו: עין שום נביא לא ראתה את אשר יעשה הקב״ה למחכה לו, זולתי עיניך – אתה אלהים.]⁠^ב

א. המלים בסוגריים המרובעים מופיעות בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, וטיקן 94. בכ״י סינסינטי 653: ״כמו שאתה עושה למחכים לך. מפי ר׳ יוסף השמעיני.⁠״ ובדומה בכ״י קזנטנזה 3144 (אך שם: ״מורי הרב ר׳ יוסף השמעני״). בכ״י פרמא 3260 (עם תיקונים): ״כמו שאתה עושה לאותן המחכים לך. כך שמעתי מר׳ יוסי [והנאני].⁠״ בכ״י אוקספורד פוק׳ 127 רק: ״כמו שאתה עושה למחכים לך״. כל המלים האלה חסרות בכ״י לוצקי 778, ברלין 122, ס״פ I C 6, אוקספורד 326, פריס 154.

ב. המלים בסוגריים המרובעים מופיעות בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3260, אוקספורד 34, וטיקן 94. הביאור חסר בכ״י לוצקי 778, אוקספורד פוק׳ 127, סינסינטי 653, ברלין 122, ס״פ I C 6, אוקספורד 326, פריס 154.

And whereof no one had ever heard like those awesome deeds performed for one of all the nations before that, and no eye had ever seen another god besides You, that the god would do for him who hoped for him what You did for him who hoped for You. I heard this from Rabbi Jose, and it pleased me. ([Manuscripts yield:] And whereof no one had ever heard like those awesome deeds performed for one of all the nations before that, neither had an eye seen God, besides your eyes, what He would do for one who hoped for Him. Another explanation is: No eye had seen that a god besides You should perform miracles for him who hoped for him, as You do for those who hope for You. From Rabbi Joseph I heard this. Our Rabbis, however, who stated (Bavli Berakhot 34a): "None of the prophets prophesied except regarding the Messianic era, but the World to Come, 'no eye saw etc.,'" expounded its meaning in the following manner: No prophet's eye saw what the Holy One, blessed be He, will do for him who hopes for Him except Your eyes, You, O God.

ומעולם לא שמעו ולא האזינו – האומות, ועין – של אחד מהם לא ראתה שאלהים זולתך יעשה – ניסים וגבורות למחכה לו – לאומה המחכה לו, שיבא אלוה אחר לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים (דברים ד׳:ל״ד) כשם שעשית לגוי המחכה לך שפדית לך ממצרים.

עין לא ראתה – שיעשה אלהים זולתך למחכה לו – כמו שעשית אתה לישראל. (ערוגת הבושם חלק א׳ עמ׳ 160 בשם ״פרשב״ם״)⁠^א

א. השוו לרש״י בשם ר״י קרא.

ומעולם לא שמעו – השומעי׳, ולא האזינו, גם עין לא ראתה אלהים זולתך אשר יעשה למחכה לו, אשר יחכה לו.

לא שמעו ונו' Men have not heard,⁠¹ nor perceived by the ear, neither hath the eye seen, etc. יעשה What he will prepare.⁠² למחכה For him that will wait.

1. Comp. Ibn Ezra on 2:4, Note 5.

2. A. V., What He hath prepared for him that waiteth for Him.

ומעולם – בכל זאת לא שמעו ולא האזינו – ולשמך ולא לנו עשית ולא מפני שמצאו אלוה אחר טוב ממך או כיוצא בך לא שמעו ולא האזינו אליך שהרי עין לא ראתה – בעולם שום אלהים זולתך שיעשה טוב למחכה לו כמוך.

ומעולם לא שמעו – אומות העולם, ולא האזינו הנוראות שעשית עמנו, ולא שמעו ולא ראו.

אלהים זולתך – ר״ל שום אלוה זולתך שיעשה למחכה לו מה שעשית אתה למחכה לך.

ויונתן תרגם כן: ומעלמא לא שמעת אודן וגו׳.

ובדברי רבותינו ז״ל: אמר שמואל: כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא: עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.

שהיו כל כך נוראות שמעולם לא שמעו אנשים ולא האזינו וגם עין לא ראתה אלהי׳ זולתך שיעשה אותו אלוה למחכה לו מה שאתה עשית לנו שלא נקוה, הנה אם כן עשה הערך הזה מהתקוה והעדר התקוה לפי שיותר ראוי הוא שיעשה האלוה חסד ורחמים למי שמקוה ממה שיעשה למי שלא יקוה, ולכן היה היפוי כח שעשה האל לנו שלא נקוה נוראות שלא עשה אלוה אחר מעולם למקוה ומחכה לו וה״ר אברהם בן עזרא פירש מעולם לא שמעו ולא האזינו ועין לא ראתה אלהים זולתך שיעשה למחכה לו מה שיחכה.

אמנם בפרק אין עומדין (ברכות לד, ב) דרשו חכמים ז״ל אמר רבי יוחנן כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה, והיא דרשה זרה מאד כפי טבע הכתוב כי איך ילמוד רבי יוחנן ממנו מה שלא כיוון בו הנביא בשום צד אלא אם יפרשו הכתוב הזה על השכר הנפשיי אשר יגיע לחסידי ישראל באמצעות התורה ושמירתה, ויהיה לפי זה פירוש הכתוב שבתורות הנמוסיות יסדרו היושר המדיניי אבל לא ייעדו בשכר ועונש נפשיי ולכן אמר בעשותך נוראות לא נקוה רוצה לומר מלבד שעשית אותם נוראות שלא היינו מקוים אותם כשירדת ומפניך הרים נזולו, הנה יש עוד זכר נפשיי לפעולתינו ואמנם מה הוא אין הפה יכולה לדברו כי מעולם לא שמעו ולא האזינו ענינו שהוא הדבוק בעולם העליון, ועין נביא מן הנביאים לא ראתה זולתך אלהים ולא השיג מה שיעשה האל למחכה לו באותו שכר אחרון, וכבר נתנו טעם החכמים למה לא יוכלו הנביאים לשער ולהשיג תענוג העולם הבא כאשר ישיגו עונג ימות המשיח והוא לפי ששכר זמן המשיח הוא לגוף ולנפש יחד ולכן מאותו צד שהוא גשמי אפשר שיציירם הדמיון, אמנם עונג העולם הבא הוא רוחני כולו ולכן לא יוכל הדמיון שהוא כח גשמי לציירו, והותרה בזה השאלה החמישית. וכן אמרו באותו פרק מאי עין לא ראתה אמר ריב״ל זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית רבי שמואל בר נחמני אמר זה עדן.

האזינו – ענין שמיעה והוא מלשון אוזן.

זולתך – בלעדיך.

למחכה – ענין תקוה כמו לכן חכו לי (צפניה ג׳:ח׳).

ומעולם – מימות עולם לא שמעו הבריות ולא האזינו כדברים האלה.

עין לא ראתה – שום עין לא ראתה אשר אלהים זולתך יעשה כדברים האלה אל מי אשר מחכה לו ומאמין בו.

ומעולם לא שמעו – שאר העמים עובדי אלילים לא שמעו מעולם מפי אבותיהם ספורי נפלאות כאותם שספרו לנו אבותינו, כי אמנם עין לא ראתה אלהים אחר זולתך שיעשה נפלאות למחכה לו (ר׳ יוסף קרא הביאו רש״י, ראב״ע רד״ק וגיזניוס), רק אנחנו לבדנו ראינו ושמענו כאלה, ובאמרו יעשה למחכה לו, הכוונה על נפלאות לטובה, לא לרעה, כי אמנם גם עובדי עבודה זרה היו מספרים קצת נוראות שעשו אליליהם להנקם מבוזיהם, כי אם במקרה היה שום רע בא על בוזיהם היו אומרים כי האליל הוא אמר ויהי. וזה חלוק גדול בין הציור שציירו לנו נביאינו את אלהינו, ובין הציור שהיו העמים מציירים את אלהיהם, כי הנביאים מציירים את ה׳ עושה חסד משפט וצדקה בארץ, כי באלה הוא חפץ {ירמיה ט׳:כ״ג}, והוא גם כן איום ונורא להכות ולהעניש, אך לא מחפצו ומטבעו, כי אם כביכול בעל כרחו, ותמיד בכוונה להיטיב, כי לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה {יחזקאל סימן י״ח}. אמנם לא כן ציירו להם עובדי האלילים את אלהיהם, כי כדברי Papinianus:

.Primus in orbe deos fecit timor¹

[וכן תראה כי Deus בלשון רומי, וכן Θεὸς בלשון יוני נגזר מן δέους שענינו פחד.] וסבת הדבר הזה הוא, כי העולם אם יבָחֵן בכללו הוא טוב, כי כל חלקיו נקשרים זה בזה לטובת כלל היצורים, אבל אם יבחן כל חלק בפני עצמו הנה רבים מהם רעים ומזיקים, לפיכך הגוים אשר האמינו באלהות הרבה, וחשבו כל כחות הטבע בכל חלקיו כאלהים נפרדים, הוכרחו לציירם רובם נוטים אל הרע, אמנם כאשר נאמין כי הטבע כלו מעשה אל אחד הוא, אז נראה כי האל תמים דרכו וחפץ חסד הוא.

1. {בתרגום לעברית: הראשון שברא אלים היה הפחד.}

אלהים – בא לקריאה אתה אלהים, ומ״ש יעשה בנסתר, ר״ל ומה יעשה מי שבכחו לעשות כזאת אל המחכה לו? הלא בהכרח יעשה לו גדולות מאלה. ויש הבדל בין קוה ובין חכה, המקוה אין לו הבטחה, והמחכה הוא בטוח שיהיה הדבר בזמן ידוע. ור״ל הלא אז גם לא קוינו לכזאת וכ״ש שלא חכינו, ואיך צריך אתה לעשות גדולות מאלה אחר שעתה אנו לא לבד מקוים, כי גם אנו מחכים לנסים כאלה, כי הבטחת לנו לעשות פלאים בעתיד.

ומעולם – מוסב על הקודם, הלא בעשותך נוראות לא נקוה, נוראות אשר מעולם לא שמעו ואף לא האזינו נוראות כאלה ואף עין לא ראתה אתה אלהים זולתך הלא אז בעת ההיא שעדן לא קוינו אל נוראות כאלה ועדן לא שמע אזן וזולתך אלהים לא ראה עוד עין נוראות כאלה ומ״מ עשית אז נוראות כאלה, וירדת אז ומפניך הרים נזולו, וא״כ הלא כ״ש וק״ו כי יעשה למחכה לו אף כי שצריך לעשות נוראות כאלה להדור הזה שחכה לו וקוה אל נוראות כאלה, וכבר שמע וראה אותם.

וּמֵעוֹלָם – ומימות עולם¹ לֹא שָׁמְעוּ הבריות² וְלֹא הֶאֱזִינוּ כאותן נוראות שנעשו לאחת מכל האומות לפני כן³, וגם⁴ שום⁵ עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים – שום אלוה⁶ זוּלָתְךָ – בלעדיך⁷ שֶׁיַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ ומאמין בו⁸ מה שעשית אתה למחכה לך⁹:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד. ורד״ק מבאר אומות העולם.

3. רש״י.

4. רש״י.

5. רש״י, מצודת דוד.

6. רד״ק.

7. מצודת ציון.

8. מצודת דוד.

9. רד״ק, מצודת דוד. מלבי״ם מבאר הלא אז בעת ההיא שעדיין לא קיוינו אל נוראות כאלה ולא נראו ונשמעו נוראות כאלה, עשית אז נוראות כאלה, וירדת ומפניך הרים נזולו, ואם כן הלא כל שכן וקל וחומר כי ״יעשה למחכה לו״ שצריך לעשות נוראות כאלה לדור הזה שחיכה לו וקיוה אל נוראות כאלה וכבר שמע וראה אותם. ובמדרש, כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא ״עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו״ (ברכות לד:, רש״י, רד״ק). ועוד במדרש, א״ר חייא בר אבא אר״י כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמיד חכם עצמו ״עין לא ראתה״ וגו׳... אמר רבי אחא כל הברכות והטובות והנחמות שראו הנביאים לא לחינם הרשם הקב״ה לפרסמן, אלא כדי שייגעו ישראל בתורה ויקבלו שכר, שמא תאמר כולו ראו, ת״ל ״עין לא ראתה אלהים זולתך״... וכיצד ראו? רבי ברכיה אמר כמין סדקא דחבית, ר׳ חייא אמר כסידקו של פתח, ורבי אמר סעודה ראו ומתן שכר לא ראו, ר׳ יוסי אמר לא סעודה ולא מתן שכר ראו (ילקוט שמעוני).

(ד) פָּגַ֤עְתָּ אֶת⁠־שָׂשׂ֙ וְעֹ֣שֵׂה צֶ֔דֶק בִּדְרָכֶ֖יךָ יִזְכְּר֑וּךָ הֵן⁠־אַתָּ֤ה קָצַ֙פְתָּ֙ וַֽנֶּחֱטָ֔א בָּהֶ֥ם עוֹלָ֖ם וְנִוָּשֵֽׁעַ׃

You smote him that joyfully worked righteousness, those that remembered you in your ways. Behold, you were angry and we sinned. On them we have relied of old, that we might be saved.

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלליקוטי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

מִתְעַרְעִין קֳדָמָךְ עוֹבָדֵי אַבְהָתָנָא צַדִּיקַיָא דַחֲדִיא לְמֶעְבַּד רְעוּתָךְ בִּקְשׁוֹט וּבְזָכוּ בְּאוֹרַח טוּבָךְ וְרַחֲמָךְ הֲווֹ דְכִירִין לִדְחַלְתָּךְ הָא בְּכָל עִדַן דַהֲוָה רְגַז מִן קֳדָמָךְ עֲלָנָא עַל דְחַבְנָא בְהוֹן בְּעוֹבָדֵי אֲבָהָתָנָא צַדִּיקַיָא דְמִן עַלְמָא אֲנַחְנָא מִתְפָּרְקִין.

וטאל מא שפעת אלסאר בעמל אלצאלחאת אד׳ כאנו יד׳כרונך בסירך אד׳א כנת תסכ׳ט לחאל מא כנא נכ׳טי בהם דהרא נגאת׳.

פגעת את שש ועושה צדק – קיבלת לימוד זכות¹ מן השמח בך והעושה צדק; ו<'שש'> – משקל תואר,⁠² כמו ״שם את ירושלים״ (זכריה י״ב:ב׳).

בדרכיך יזכרוך – כלומר ״מידת רחמים״,⁠³ שביקש משה עליו השלום לדעת אותן, ככתוב ״הודיעני נא את דרכיך״ (שמות ל״ג:י״ג).

הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע – <כך>⁴ הוא אומר: כאשר קצפת עלינו בגלל חטאינו, היינו זוכרים את המידות האלה, ואתה היית מושיענו בגללן.⁠⁵ כלומר, היינו אומרים שאתה ״רחום וחנון״ וכל שאר המידות. וכמו שאמר משה ״ועתה יגדל נא כח ה׳ כאשר דברת לאמר ה׳ ארך אפים ורב חסד״ (במדבר י״ד:י״א) – קיים לנו מה שהבטחת לנו לגבי עצמך, שהינך ארך אפים ורב חסד <ומרבה> להיטיב; ומי שהוא בעל המדות הנעלות האלה, ראוי שיסלח לפושעים וימחל לרשעים.

1. מסורת פירוש זו – לפי רס״ג על אתר, והיא הובנה על ידי ראב״ע ורד״ק כעניין קבלת תחנת הצדיקים (או פיוסם). לפי זה אולי ראוי להבין ׳שפעת׳ כצורת סביל. מנחם וריב״ג באצול ערך ׳פגע׳ מפרשים פועל זה כאן במשמעות של ׳פגיעת מות׳. גם פירוש זה מובא על ידי ראב״ע ורד״ק כאחת האפשרויות.

2. הדוגמה מזכריה באה ללמד, כי לפנינו פועל-מצב (׳תאר׳), ועיין ריב״ג באצול ערך ׳פגע׳ וראב״ע על אתר. לפי הבנת ראב״ע, ׳שש׳ הוא ׳שמח׳ (תואר), ואילו הצורה ׳סאר׳ בערבית לכאורה ׳משמח׳ (פועל יוצא). אבל יש סימנים לכך, כי שימוש רס״ג בפועל זה אינו תואם את חוקיות הלשון הקלאסית.

3. השווה ראב״ע ורד״ק על אתר. לפי אבן בלעם, יש כאן המשכיות עניין הנוגעת למעמד הר סיני. בקשת משה בעד העם והודעת מידות הרחמים.

4. לפי המשך העניין נראה לגרוס ׳כנא׳.

5. פירוש זה בא להראות, שהכינוי במלה ׳בהם׳ מתייחס ל׳בדרכיך׳ שלפני כן, כמו שהוא מפרש והולך. אלפסי בערך ׳פגע׳ מפרש את ׳בהם׳ כמתייחסת לעוונות; ראב״ע ורד״ק על אתר מפרשים את ׳בהם׳ כמתייחסת ל׳שש׳ ול׳עשה צדק׳ הנזכרות בתחילת הפסוק.

פגעת את שש ועושה צדק – כמו ויפגע בו וימת (מלכים א ב׳:מ״ו), סילקת ממנו והרגת את הצדיקים שהיו ששים לעשות צדק, ובדרכי רחמיך היו מזכירים אותך בתפלתם.

הן אתה – כשקצפתה עלינו על אשר היינו חוטאים בהם.

מעולם נושענו – בתפלתם נושענו מעולם.

ונושע – לשון הוה.

You smote him who rejoiced and worked righteousness Heb. פָּגַעְתָּ. Comp. "and he fell (וַיִּפְגַּע) upon him and slew him" (Melakhim I 2:34). You removed from us and slew the righteous, who would rejoice to work righteousness, and with the ways of Your mercies, they would mention You in their prayer.

behold... You When You became wroth with us for all that we would sin. through them of old we were saved; with their prayer. [Rashi according to Parshandatha; Printed editions are erroneous.]

we would be saved A present tense [i.e., a continual procedure.]

פגעת את שש ועושה צדק – כשפגעה מידת הדין את שש במצוות ועושה צדק.

בדרכיך יזכרוך^א – בשני דרכיך, בין במידת הטוב בין במידת הפורענות. על מדה טובה הן אומרים: ברוך הטוב והמטיב, ועל מידת פורענות הן אומרים: ברוך דיין האמת.

הן אתה קצפת ונחטא – אם אתה קצפת^ב בהם ואנו גרמנו^ג שחטאנו לך. קצפת – בהם, שבעוון הדור פוגעת מידת הדין בצדיקים שבדור.

בהם עולם ונושע – בזכותם אנו נושעים בעולם, בזכות אותם בני אדם המצדיקים עליהם את הדין כשמידת הדין פוגעת בהם.

א. כן בפסוק ובכ״י פריס 163. בכ״י לוצקי 778: ״ידרכוך״.

ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 חסרה מלת: ״קצפת״.

ג. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 חסרה מלת: ״גרמנו״.

פגעת – הטעם אם היית כועס, היית פוגע את הצדיקים, כטעם עומד בפרץ (תהלים ק״ו:כ״ג), או יהיה פי׳ פגעת, היית מקבל פיוס הצדיקים, כמו לא אפגע אדם (ישעיהו מ״ז:ג׳, נ״ג:י״ב).

וטעם שש – הצדיק שהיה שש בך.

בדרכיך יזכירוך – בדרכים שהורתנו לנאמן בית.

{הן אתה וגו׳} – והנה עתה קצפת אתה ואנחנו היינו חוטאים, או טעמו כשהיית קוצף ואנחנו כבר חטאנו.

בהם – בעבור הצדיקים לעולם הפרת הקצף.

ונושע – והיינו נושעים, והנה נושע על זמן עומד.

פגעת וגו' Thou didst meet him, etc.⁠¹ When thou wast angry in former days, thou didst meet the righteous; comp. Had not Moses, his chosen, stood before Him in the breach, to turn away His wrath? (Ps. 106:23). It may also be rendered, Thou acceptedst the prayer of him, etc. Comp. לא אפגע אדם I will not accept the prayer of any man (47:3; 53:12).

את שש Him that rejoiced.⁠² The righteous man that rejoiced in God.⁠³

In Thy ways. The ways which Thou hast taught us through the faithful of Thy house.⁠⁴

הן אתה קצפת ונחטא But now⁵ Thou art wroth, for we have sinned, or Behold Thou wast angry,⁠⁶ for we had sinned.

בהם Through them,⁷ that is, through the righteous men. עולם The disappearance of the wrath.

ונושע And we were saved.⁸ It is the imperfect.⁠⁹

1. A. V., Thou meetest him, etc.

2. A. V., Him that rejoiceth.

3. Better Rashi: Him that rejoiced in doing righteousness; and Targum Jonathan: דחדיאו למעבד רעותך בקשוט וכזבו who rejoiced when performing Thy will with truth and integrity.

4. That is, Moses. (Comp. Num. 12:7.)—The Hebrew text has the words שהורתנו לנאמן בית, which seem to be incorrect; לנאמן בית is probably to be altered into על ידי נאמן בית.

5. At the time, when this prayer is uttered, during the exile of the Israelites.

6. At various times, when the Israelites were punished for their sins; as is for example pointed out in the book of Judges.

7. A. V., In those is continuance.—The words לעולם הספירות הקצף are corrupt; they must contain the explanation of עולם, since that of בהם is given before in the words בעבור הצדיקים through the righteous. If עולם were explained by always, the most important part of the sentence, the removing of the anger, is left to the reader to supply; it is, therefore, probable that Ibn Ezra renders עולם disappearance from עלם to conceal; and the Hebrew text is to be altered into עולם י הפרת הקצף or עולם.עולם י סתירת הקצף means the disappearance of the wrath.

8. A. V., And we shall be saved.

9. Comp. Ibn Ezra on 1:21, Note 43.

כשאתה פוגע בדרכיך הישרים את שש – לעשות צדק ששש על אמרתך ועובדך בשמחה שיזכרוך – וידברו בך על חסדיך ורחמיך ומחכים אליך שתושיעם.

ואף על פי כן לא היינו מחכים ומקוים לישועתך ולנוראותיך ועתה אם אין^א עשה לנו נוראות ולשמך ולא לנו.

הן אתה קצפת – עלינו ולפי שחטאנו בדרכיך, שהיינו נושעים בהם תשועת עולם.

א. יש כאן ריווח בכתב היד, ואפשר שחסרות כאן מלים.

פגעת את שש ועשה צדק – י״א פגיעת המיתה, כלומר: סלקת מן העולם הצדיקים שהיו ששים במצותיך ועושים צדק.

יש מפרשים: פגעת קבלת תחנת הצדיקים, וכן: לא אפגע אדם (ישעיהו מ״ז:ג׳), לא אקבל תחינת אדם עליהם. ולשני הפירושים ענין הפסוק על דרך: אבד חסיד מן הארץ (מיכה ז׳:ב׳). אמר: אותם הצדיקים שהיו עושים מצותיך בשמחה, אינם בעולם עתה שיעמדו לנו בפרץ כמו שהיו עושים הראשונים.

בדרכיך יזכרוך – היו זוכרים אותך בדרכיך, שהם י״ג מדות. כשהיית כועס על עמך בעונותם, היו הצדיקים עומדים לפניך כמו שעשה משה בדבר העגל ובדבר המרגלים, אמר: י״י ארך אפים ורב חסד נושא עון וגו׳ (במדבר י״ד:י״ח) סלח נא לעון העם הזה וגו׳ (במדבר י״ד:י״ט).

הן אתה קצפת ונחטא – כשהיית קוצף עלינו בעבור שחטאנו לפניך.

בהם עולם ונושע – בהם היינו סומכים כל ימי עולם. כלומר: בכל דור ודור שהיו בהם צדיקים והיינו נושעים בהם, שהיו מתפללין לפניך בעדינו, אבל עתה בגלות אפסו החסידים והצדיקים, וכלנו אנחנו כטמא, אין דבר אלא שתעשה אתה למען שמך.

ונחטא – אחר שחטאנו. וכן: וירם תולעים ויבאש (שמות ט״ז:כ׳) – אחר שבאש, וכן: ויבקעו המים (שמות י״ד:כ״א) – אחר שנבקעו המים.

פגעת את שש – כטעם שש אנכי על אמרתיך (תהלים קי״ט:קס״ב), וכאלו אמר ישעיה לשם: אמת כי אתה פוגע ונוגע השש והשמח לעשות צדק ובדרכיך יזכרוך, ומה יש אחר הנביאים שום ענין אמת בכל הפילוסופיא העיונית והמעשית. וזה בכאן כי אריסטו גזר בספר המדות, כי לא יקרב בעל מעלה אלא אם כן הוא עושה פעלות המעלה בשמחה רבה ושלמה, לא שיהיה לו כלל מעצבון רוח בעשותו אותם, כמו הגבור והירא חטא ועושה צדק וכן כלם, והוא הדין בבעלי עיון, כמו שאמרו רבותינו ז״ל: אין אדם למד תורה אלא ממה שלבו חפץ (בבלי ע״ז י״ט.), לכן השם קרוב למי שהוא עושה צדק ושש בו.

הן אתה קצפת ונחטא – כלומר כי נחטא בדרכיך שקדם זכרם, ולכן שמו בזה הפסק בטעם.

ואמר בהם עולם ונושע – וגם היות טרחא בשם עולם הכונה בו ובהם.

או כי בהם – כלומר בהם תלוי העולם או עומד העולם, כמו שאמרו רבותינו ז״ל: על שלשה דברים העולם עומד (משנה אבות א׳:א׳).

וכן ובהם נושע – ונכון שזה על התשועה לעולם הבא, אך בהם עולם, הכונה בו על העולם הזה, וזה הפלגה כי דרכי השם הכרחיים לנו בעולם הזה ובעולם הבא.

פגעת את שש וכו׳ עד נדרשתי ללא שאלו. הנה הכתובים האלה זרים מאד בדבריהם והמובחר ממה שאמרו המפרשים בהם הוא שיהיה פגיעה לשון מיתה כלומר סלקת והרגת הצדיקים שהיו ששים במצותיך ועושים צדק והיו זוכרים אותך בדרכיך שהם שלש עשרה מדות, הן אתה קצפת ונחטא כלומר וכשהיית קוצף עלינו בעבור שחטאנו לפניך בהם עולם ונושע רוצה לומר באותם הצדיקים היינו סומכים כל ימי עולם ועל ידי תפלותיהם היינו נושעים, אמנם עתה בגלות אחרי שאפסו הצדיקי׳ והחסידים ההם היינו כטמא כולנו וגומר, ופירוש ונחטא אחר שחטאנו כמו וירם תולעים ויבאש (שמות טז, כ) אחר שבאש. והראב״ע פירש פגעת את שש היית מקבל פיוס הצדיקי׳ מלשון ולא אפגע אדם, והפירושים האלה אין דעתי סובלם מכמה פנים מהם אמרו פגעת את שש ואם היתה הכוונה שש במצות הנה העיקר חסר מן הספר, וגם אם היתה הכוונה כדברי רש״י שהיה שש לעשות צדק שזכר יקשה למה תאר את הצדיקים בשש והוא תואר בלתי ראוי ולא מורגל, ומהם שאמר שש ועושה צדק בלשון יחיד ובדרכיך יזכרוך בלשון רבים ואם כולו על צדיקי הדור נאמר היה ראוי להיות כולו בלשון יחיד או כולו בלשון רבים, גם אומרו בדרכיך יזכרוך קודם לכן קצפת ונחטא הוא בלתי ראוי כי החטא הוא הקודם והקצף הוא הנמשך אחריו והתפלה וזכירת הדרכים הוא אחר כך והתשועה היא הבאה באחרונה, ולכן היה ראוי לסדרם כן בכתובים האלה לא שיזכור התפלה בראשונה באומרו ועושה צדק בדרכיך יזכרוך ואחר כך קצף האל ואחר כך חטא ישראל והתשועה סמוכה לחטא, ועוד יחזור אל החטא באומרו ונהי כטמא כולנו, גם יקשה להם אומרו וכבגד עדים כל צדקותינו כ״א היו מתודי׳ עונותיהם ואומרים שלא ידו נגעה בם אלא עונותיהם הטו אלה כמו שפירשו ותמוגגנו ביד עווננו איך יאמרו כל צדקותינו.

ולכן אחשוב אני בפירושם דבר אחר והוא שפגעת הוא מלשון כי תפגע שור אויבך (שמות כג, ד) ושש ענינו ששון כי עם היותו שם התואר כמו שש אנכי על אמרתך (תהלים קיט, קסב) הנה נוכל לפרשו שם דבר כי הוא על משקל של שהוא משרש שיל והוא שם דבר כאומרו ויכהו שם האלהים על השל (שמואל ב ו, ז), ויהיה ענין זה המאמר שפושעי ישראל היו מתלוננים ומיחסים לשם יתברך כל הרעה אשר באה עליהם ולא לעונותיהם וכאלו היו אומרים כנגד השם מעיקרא מאי סברת ולבסוף מאי סברת כשהיו ישראל במצרים מאי סברת לשוש עליהם לטוב להוציאם מעבדות לחירות האם אז פגעת ומצאת במקרה כדרך האדם המוצא ממון ששון ושמחה ושמחת בה ולכן היית עושה צדק, והנה מפני כן היו אנשי אותו הדור טובים וישרים בלבותם בדרכיך יזכרוך כי אתה היית סבה להיותם טובים, ועתה בסוף מאי סברת שהן אתה מעצמך קצפת עלינו מבלתי סבה ובעבור קצפך היינו כולנו חוטאים כי כאשר יקצוף האדון בעבדיו לא יישר בעיניו דבר ממה שיעשו והם ג״כ יאבדו דרך ויהיו לפניו חטאים האם אפשר שבהיות העולם בשנויים האלה היינו יכולין להיות נושעים לא באמת.

הֵן אַתָּה קָצַפְתָּ וַנֶּחֱטָא. הלעולם תאנף בנו - להענישנו תמיד וכו׳, תמשוך אפך לדור ודור - בגזירות מטרידות אותנו מן התשובה, כאמרו הֵן אַתָּה קָצַפְתָּ וַנֶּחֱטָא¹. [פירוש תהלים (פה ו)]:

1. שהקצף שלך עלינו הוא הגורם לנו לחטוא. וכן איתא במדרש תהלים (לח א) עה״פ ׳אל בקצפך תוכיחני׳: ׳אמר דוד להקב״ה, רבון העולמים, אנו חוטאים ואתה קוצף, ומתוך כך אין אנו נגאלין, שנאמר הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע׳.

וַנֶחֱטָא – כן נקוד וליכא פלוגת׳ הכתובה במקרא גדולה.

פגעת – ענין פגישה לרעה בהכאת נפש כמו וה׳ הפגיע בו (ישעיהו נ״ג:ו׳).

שש – ענין שמחה.

פגעת – הנה עתה סלקת ממנו את הצדיקים אשר כל אחד מהם היה שש לעשות צדק כי היה מצפה שתבוא לידו.

בדרכיך יזכרוך – בדרכי רחמיך היו מזכירים אותך בתפלתם.

הן אתה קצפת – באמת כאשר אתה קצפת עלינו והקצף היה בעבור כי נחטא לך ודוגמתו הקיצותי ואראה (ירמיהו ל״א:כ״ה) ור״ל ההקצה היתה על כי ראיתי.

בהם עולם ונושע – בכל ימי עולם בטחנו בזכותם ובתפלתם והיינו נושעים על ידיהם והלך לו הקצף אם כי בא על החטא ולא שבנו עליו.

פגעת את שש ועשה צדק בדרכיך יזכרוך – ואתה ה׳ לא כן, אינך כאלהי העמים שאין עובדיהם מקוים מהם נפלאות וישועות, כי לא הורגלו בכך, אבל אתה פוגע ומוצא בנו אנחנו בני ישראל את יזכרוך בדרכיך שש ועושה צדק, כלומר אנשים שזוכרים כי אתה בדרכי הנהגתך שש בעשיית הצדק, כלומר שאתה עושה בשמחה צדקה וחסד, ואינך כאלהי העמים שאינם פוגעים מי שיוכל לומר להם עשה עמי אות לטובה כאשר עשית לפלוני ופלוני.

הן אתה קצפת ונחטא – הנה כשקצפת והסתרת פניך ממנו, אנחנו הוספנו לחטוא יותר.

בהם עולם ונושע – מי יתן ותתנהג גם עתה בהם, בדרכיך הנזכרים למעלה.

עולם – כימי עולם, וכבימי קדם.

ונושע – ומיד אנחנו נושעים, כי תאיר פניך אלינו ונושעה, כשלא נהיה עוד בהסתר פנים, ותוסיף לגלות עלינו השגחתך ונפלאותיך.

פגעת את יזכרוך – על דרך ואשמע את מדבר אלי (יחזקאל ב׳:ב׳). ומליצת שש ועושה צדק יזכרוך על דרך כי לא הרבה יזכור את ימי חייו (קהלת ה׳:י״ט)^א שפירושו לדעת ראב״ע ולדעת רד״ק (מכלול דף קכ״א) יזכור את ימי חייו שאינם הרבה, כלומר יזכור כי לא הרבה הם ימי חייו, אלא שלדעתם מלת את (את ימי חייו) יתרה, ולדעתי יפה היא נקשרת עם פועל יזכר. ועתה בשנת תרכ״ד אין דעתי נוחה בפירוש ראב״ע ורד״ק בקהלת ה׳:י״ט, ועיין בתרגום החומש שלי. אך בהבנת דברי ישעיה אלה עודני מקיים דעתי הכתובה כאן ובבכורי העתים תקפ״ט.

בהם עולם – שיעורו כעולם, וכן למעלה (ס״ג:י״ט) היינו מעולם, שיעורו כמעולם. כן נראה לי פירוש הכתוב הקשה הזה, אשר נלאו המפרשים להלמו ולא הלמוהו, ובן זאב בסוף המבוא לספר יחזקאל הביאו בכלל המקראות אשר לפי דעתו אין להם הבנה וכוונה ולא קשר ענין כלל, ואבדו עשתנות המפרשים והמבארים לחתור אל המכוון במאמר, והוא בכל הדחקים אשר נדחקו ונלחצו לישבו נשאר זר כאשר היה, כסהו ענן וערפל וחשכה גדולה נופלת עליו וימש חשך. והביא בכלל הזה עוד ארבעה מקראות מישעיה, והם כי לא מועף לאשר מוצק לה (ח׳:כ״ג), וברד ברדת היער (ל״ב:י״ט), אדני עליהם יחיו (ל״ח:ט״ז), מעוצר וממשפט לקח (נ״ג:ח׳): וברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה, אשר שם מחשך לפני לאור ומעקשים למישור בפירוש רוב המקראות האלה. ויונתן פירש: פגעת (באים לפניך) מעשי האבות שהיו שמחים בעשיית הצדק, והיו זוכרים יראתך, וכל זמן שקצפת עלינו על שחטאנו, בהם בזכיותיהם לעולם אנחנו נושעים. ורש״י פירש הרגת את הצדיקים שהיו ששים לעשות הצדק ובדרכי רחמיך היו מזכירים אותך בתפלותם, וכשקצפת עלינו על מה שהיינו חוטאים, על ידיהם ובתפלתם נושענו מעולם. וראב״ע ורד״ק פירשו היית מקבל פיוס מן הצדיקים שהיו מזכירים בתפלתם י״ג מדותיך, וכשהיית קוצף עלינו, בהם לעולם היינו סומכים והיינו נושעים, אך עתה בגלות אפסו הצדיקים. ודון יצחק {אברבנאל} פירש שש שם דבר כמו ששון, ופירושו רחוק מאד.

וגיזניוס פירש פגעת את שש ועושה צדק – אתה היית עוזר מי שעושה צדק בשמחה, והיית רב ריבו, והביא לדוגמא ולא אפגע אדם (מ״ז:ג׳) שפירש ולא אסלח לאדם, ותרגם בדרכיך יזכרוך, ופגעת את הזוכרים אותך על פי דרכיך. וקרובין לזה דברי הכורם. Kocher פירש המצאת עצמך למי שהוא שש ועושה צדק. ורוזנמילר ולפניו Dathe פירשו בחסרון לוּ (לדעת רוזנמילר לוא שבפסוק לוא קרעת שמים ירדת מושכת אחרת עמה, ולדעת Dathe צריך לקרוא יעשה למחכה: לוּ פגעת), מי יתן ופגעת איש שש בעשיית הצדק אשר בדרכיך יזכרוך. ובענין סוף המקרא לודוביקוס De Dieu מפרש הן אתה קצפת על שחטאנו בהם, בדרכיך, לעולם, כלומר חטאנו נגד דרכי ה׳, ואף על פי כן נושענו. היירונימוס פירש בהם עולם, באותם החטאים הארכנו זמן הרבה, ואף גם זאת בחסדך נִוָשֵעַ. Kocher פירש ברעות האלה אשר היו לנו בחטאינו עמדנו זמן הרבה, ועתה רצה נא ונִושע. Coccejus פירש הן אתה קצפת (וחטאנו) בהם, בעמך, לעולם, ונִושע? Vitringa מפרש הן אתה קצפת (על כי חטאנו) בהם, בעמך, זמן מרובה, ואף על פי כן נושענו. גיזניוס פירש בשיטת Kocher, ופירש ונושע, עמדנו ברעות האלה עד שנושענו. ואינני רואה איך יעלה על לב איש לפרש עד שנושענו, כאלו עתה כבר נושענו, ולמטה הוא חוזר ומתפלל אל תקצוף ה׳ עד מאד. J. D. Michaëlis מפרש ונחטא בהם, בין האומות. ורוזנמילר ולפניו Schelling מפרש חטאנו נגד דרכיך מימי עולם.

ונושע – Schelling, Dathe ורוזנמילר (ולפניהם Coccejus) מפרשים דרך תמיהה. Lowth et Koppe החליפו בהם עולם ונושע במלות במעללינו נפשע. Michaelis et Döderlein קיימו הגהת ונושע במלת ונפשע. וברוך שהבדילני מן התועים.

א. {כן בכ״י שוקן. בדפוס ראשון: כ׳.}

פגעת את – פי׳ המפ׳ שהרג את הצדיקים אינו נכון, כי פגיעה על הריגה נקשר עם ב׳ פגע בו, אבל הוא מענין פגישה שנקשר עם את אם הוא דרך מקרה בלא כונה, כי תפגע שור אויבך, ויפגעו את משה ונקשר עם ב׳ אם דרש וחפש אחריו, פן יפגעו בכם הרודפים.

ויזכרוך – נמשך לשתים, יזכרוך בהם עולם.

פגעת – אומר הלא בדרך הזה שהלכת אז, שקרעת שמים וירדת בימי קדם לעשות נוראות, הלא פגעת בדרך הזה את מי שהוא שש ועשה צדק – כי בלכתך בדרך כזה בדרך הנסיי, היו פוגעים בך צדיקים שעשו צדקה בשמחה, שע״י שראו נסיך ששו לעשות צדק, והם בדרכיך יזכרוך – שהזכירו אותך תמיד בדרכים הללו, שבכל תפלותיהם הזכירו אותך במה שאתה עושה גדולות ונפלאות, וגם בעת אשר אתה קצפת בעת אשר ונחטא (יזכרוך) בהם בדרכים הללו לעולם ועי״כ ונושע – שבדרכים האלה הנסיים היו מזכירים אותך גם בתפלתם להעביר קצף ולכפר עון, ותפלה זו היתה מועלת, כמו שהתפלל משה רבע״ה ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו ואמרו וכו׳ ועננך עומד עליהם ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם וכו׳ ויאמר ה׳ סלחתי כדברך וכן בכל תפלותיו, (יזכרוך נמשך לשתים יזכרוך בהם עולם).

ומתאר הנביא כי אותם הצדיקים שהיו עושים את מצוות ה׳ בשמחה, אינם עתה בעולם שיעמדו להם בפרץ כמו שהיו עושים הראשונים, באומרו¹, הנה² פָּגַעְתָּ – סלקת מן העולם³ אֶת הצדיקים⁴ אשר כל אחד מהם היה⁵ שָׂשׂ במצוותיך⁶ וְעֹשֵׂה – ושש לעשות⁷ צֶדֶק, בִּדְרָכֶיךָ – בדרכי רחמיך⁸ יִזְכְּרוּךָ – היו מזכירים אותך בתפילתם⁹, הֵן – ובאמת כאשר¹⁰ אַתָּה קָצַפְתָּ עלינו¹¹ וַנֶּחֱטָא – בגלל שחטאנו לך¹², בָּהֶם – על ידיהם, בכל ימי¹³ עוֹלָם¹⁴ בטחנו¹⁵, וְבזכותם ובתפילתם¹⁶ נִוָּשֵׁעַ – היינו נושעים, וְהֵפַרְתָ הקצף¹⁷ והלך לו¹⁸, אבל עתה בגלות תמו החסידים והצדיקים ולכן עשה אתה למען שמך¹⁹:

1. רד״ק.

2. מצדות דוד.

3. רש״י, רד״ק, מצודת דוד. כי בעוון הדור פוגעת מידת הדין בצדיקים (ר״י קרא). ויש מפרשים ״פגעת״ היית מקבל פיוס הצדיקים (אבן עזרא, רד״ק). ומלבי״ם מבאר כי המפרש שהרג את הצדיקים אינו נכון, אלא פירושו פגשת, כי בלכתך בדרך כזה בדרך הניסית, היו פוגעים בך צדיקים שעשו צדק בשמחה, שע״י שראו ניסיך ששו לעשות צדק.

4. רד״ק, מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. רד״ק.

7. רד״ק, מצודת דוד.

8. רש״י, מצודת דוד.

9. רש״י, מצודת דוד. שהיו זוכרים אותך בדרכיך שהם י״ג מדות, כשהיית כועס על עמך בעוונותם היו הצדיקים עומדים לפניך כמו שעשה משה בדבר העגל ובדבר המרגלים (רד״ק). ור״י קרא מבאר בשני דרכיך יזכרוך, בין במידת הטוב ובין במידת הפורענות, שעל מדה טובה הם אומרים ברוך הטוב והמטיב, ועל מידת פורענות הם אומרים ברוך דיין האמת.

10. מצודת דוד.

11. רש״י, מצודת דוד.

12. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.

13. מצודת דוד.

14. דהיינו בכל דור ודור שהיו בהם צדיקים והיינו נושעים בהם, שהיו מתפללים לפניך בעדינו (רד״ק).

15. רד״ק, מצודת דוד.

16. מצודת דוד.

17. אבן עזרא.

18. מצודת דוד.

19. רד״ק.

(ה) וַנְּהִ֤י כַטָּמֵא֙ כֻּלָּ֔נוּ וּכְבֶ֥גֶד עִדִּ֖ים כׇּל⁠־צִדְקֹתֵ֑ינוּ וַנָּ֤בֶל כֶּֽעָלֶה֙ כֻּלָּ֔נוּ וַעֲוֺנֵ֖נוּ כָּר֥וּחַ יִשָּׂאֻֽנוּ׃

And we have all become as one that is unclean, and all our righteousnesses are as a polluted garment. And we all fade as a leaf, and our iniquities, like the wind, take us away.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהר׳ יהודה אבן בלעםרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוֵינָא כִמְסָאָב כּוּלָנָא וְכִלְבוּשׁ מְרָחֵק כָּל זַכְוָתָנָא וּנְתַרְנָא כְּמִתַּר טְרַף כּוּלָנָא וּבְחוֹבָנָא כְּרוּחָא אִתְנְטֵילְנָא.

וכבגד עדים – (כתוב ברמז תצ״ח).

ואלאן צרנא כלנא כאלאנג׳אס וכת׳וב דנס ג׳מיע חסנאתנא ותסאקט ג׳מיענא כאלורק וצארת ד׳נובנא כאלריח תחמלנא.

(ה-ז) מי שעשה חסד זה בהמצאת הברואים הריהו ראוי יותר שנקרא אותו אב, ונאמר אבינו אתה אנחנו החמר ואתה יוצרנו ומעשה ידך כלנו. ואכן, אנו פונים אליו בנסיבות של בקשה ותחנונים באבינו, כמו שאנו אומרים כי אתה אבינו (ישעיהו ס״ג:ט״ז) ועתה ה׳ אבינו אתה. כי הממציא והיוצר רחמן על יצירו יותר מכל אדם, בגלל ידיעתו הקודמת בדבר טובת המצאתו, ואז הוא דואג לו וחומל עליו.

וקרוב לעניין זה דיבורו ליונה אתה חסתה על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גדלתו... ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה (יונה ד׳:י׳-י״א). כלומר, אתה חסת, אף על פי שלא עשית אותו ולא גידלתו. וכיצד לא אחוס על [אנשי] נינוה שהם מעשי ידיי וברואיי, ושאני חס עליהם ומרחם עליהם יותר. ובגלל זה בנסיבות של תחנונים אנו פונים אליו באבינו. לפי שהאב מרחם על הבן יותר מכל אדם. ובנסיבות של בקשת רחמים ממנו יתעלה, אנו פונים אליו בלשון אב, שמחייב רחמים וחמלה עלינו ועשיית חסד עימנו. ומשום כך כיוון שדיבור זה הוא בנסיבות של תחנונים ובקשה, פנה בו בלשון אבינו אתה, לפי שלפני כן אמר ונהי כטמא כלנו וכבגד עדים כל צדקותינו ונבל כעלה כלנו ועוננו כרוח ישאונו. כלומר, בשל עוונותינו נעשינו רחוקים ממקדשך, כטמא המורחק מליגע בקודש. כך עוונותינו הרחיקונו מלהתקרב אליך.

וכבגד עדים כל צדקותינו – כלומר שצדקותינו מוכתמות בחטאים כמו בגד מטונף, שהוכתם בגוונים רעים ומתועבים. כי עדים נגזר מן ״עדיא״, שהיא תרגום ספחת, שעניינו: גוונים בלתי טבעיים המתארעים. כך צדקותינו לנפשותינו [לא] טוהר בהן ולא ניקיון.

בגלל זה ובגלל ריחוקנו ממעון רחמיך נפלנו ונתפזרנו, כהתפזרות עלים, שאין נפילה לגביהם [כמו שנאמר] ונבל כעלה כולנו. ועוונותינו נשאונו כדרך שרוח חזקה נושאת עלים קלים [כמו שנאמר] כרוח ישאונו. ואז נתפזרנו בגלות, כל חבורה למקום מסוים, כהתפזרות עלי צמחים לכל עבר ולכל אתר מכוח הרוח.

ועם כל זה אין נאמן שיקרא בשמך ולא מתעורר שיחזיק בך [כמו שנאמר] ואין קורא בשמך מתעורר להחזיק בך, כי הסתרת רחמיך ממנו [כאמור] כי הסתרת פניך ממנו. והיתה הסתרת רחמיך ממנו התעיה לנו, באופן שלא הצליח איש ממנו להיות נאמן בתפילתו אליה כמו שנאמר ותמוגנו ביד עוננו, כמו נמוגו כל יושבי כנען (שמות ט״ו:ט״ו); נמוגים ארץ וכל יושביה (תהלים ע״ה:ד׳).

(ה-ז) פמן אצטנע הדא אלאחסאן פי איגאד אלמכלוקין פהו אולי באן נסמיה אב פנקול אבינו אתה אנחנו החמר וג׳ ואנמא נכאטבה פי מקאם אלסואל ואלצ׳ראעה באבינו כמ׳ קלנא כי אתה אבינו וג׳ ועתה ייי׳ אבינו וג׳ לאן אלמוגד ואלצאנע אשפק עלי מצנועה מן כל ואחד למא סבק פי עלמה מן צלאחיה איג׳אדה פהו ירעאה אד דאך וישפק עליה.

וקריב מן הדא אלמעני קו׳ ליונה אתה חסתה על הקיקיון אש׳ לא עמלת בו וג׳ ואני לא אחוס וג׳ אי אנך אנת חסתה מע כונך לא עמלתה וגדלתה פכיף לא אחוס על נינוה אלרי הם מצנועאתי ומכלוקאתי אלדי אנא אלטף בהם ואשפק עליהם ולהדא אלמעני פי מקאם אלצ׳ראעה נכאטבה באבינו ולאן אלאב ארחם ללולד מן כל אחד ופי מקאם טלב אלרחמה מנה תע׳ נכאטבה בלפט׳ אב׳ אלד׳י יקתצ׳י אלרחמה ואלשפקה עלינא ואלחסאן אלינא ולהדא למא כאן הדא אלקול פי מקאם אלצ׳ראעה ואלסואל כאטב פיה בלפט׳ אבינו אתה לאן קבלה יקול ונהי כטמא כלנו וג׳ אי אנא צרנא בדנובנא מבעדין מן מקדסך כאלמנתגס אלמבעד ען מלאמסה אלקדש כדלך דנובנא אבעדתנא ען אלקרב מנך וכבגד עדים כל צדקותינו אי אנא צאלחאתנא משובה באלדנוב מתל אלתוב אלמדנס אלמתאת׳ר באלאלואן אלרדיה אלמכרוהה לאן עדים מן עדיא אלהי הו תרג׳ו׳ ספחת אלד׳י תפסירה אלעארץ׳ מן אלאלואן אלגיר טביעיה כדלך צדקותינו לנפוסנא צפאא ולא נקאא פבחסב דלך ובעדנא ען מקר רחמתך סקסנא ואנתת׳רנא כאנתתאר אלאוראק אלתי לא וקע להא ונבל כעלה כלנו וחמלתנא דנובנא כחמל אלריאח אלקויה ללאוראק אלצעיפה ועוננו כרוח ישאנו פתבדדנא פי אלגלות כל קום פי מכאן כתבדד אוראק אלנבאת בקוה אלריח פי כל ג׳הה ופי כל צקע ומע הדא פליס מן מכלץ פי אלדעא באסמך ולא מן מתיקט׳ ללתמסך בג׳נאבך ואין קורא בשמך מתעורר להחזיק בך לאנך חג׳בת רחמתך מנא כי הסתרת פניך ממנו פכאן סתר רחמתך ענא מצ׳לל לנא בחית לא יופק מנא אחדא ללאכלאץ פי אלדעא אליך ותמוגינו ביד עוננו נמוגו כל יושבי כנען נמוגים ארץ וכל יושביה וג׳.

ונבל כעלה כלנו – חסר שני נו״נין, ועקרו ונִנַּבֶל – אחד נו״ן הרבוי והשני נו״ן הנפעל. והנו״ן הנמצא הוא העיקר (אהרן בן יוסף, כליל יופי ד.).

ונבל כעלה כלנו – אמר אבו אלוליד, כי הנו״ן שבשורש נשמטה ועיקרו ׳וננבל׳, כי הוא מלשון ״כנבול עלה מגפן״ (ישעיהו ל״ד:ד׳);⁠¹ ויש אומרים², כי נו״ן העתיד נשמטה, ואיך שלא יהיה <הפועל> מהשורש הזה.⁠³ וכמה טועה זה שמפקיע אותו מ<שורש> זה ומייחס אותו לשורש שאינו מצוי במובן הזה כלל, ואמר שהוא כמו ״ונשב אותו בידינו״ (בראשית מ״ג:כ״א).⁠⁴ ואין רחוק ומרוחק יותר מזה. ישמרני האל מלהסתבך בדבר רע.

1. כך ריב״ג במחברות ערך ׳יחל׳ (עמ׳ 27) וכן בעמ׳ 365 ואילך, באללמע עמ׳ 269 (רקמה עמ׳ רפד) ובאצול ערך ׳עבל׳, והשווה ראב״ע ורד״ק על אתר.

2. דעה זאת מובאת על ידי ריב״ג במחברות שם. לפי שתי הדעות האלה, הבניין הוא נפעל, והשווה ריב״ג ורד״ק שם.

3. כלומר שורש ׳נבל׳, ובמשמעות של נשירה, נשירת העלה.

4. דעה זו מובאת על ידי ריב״ג במחברות עמ׳ 369, בשמם של אחרים שדעתם נדחית על ידו, ולפיה השורש הוא ׳בול׳, בבניין הפעיל. ואמנם זה לכאורה הניתוח הפורמלי הנאות. לדעה זו מכוון כנראה רד״ק על אתר בהזכירו צורת ׳ויזד׳ (בראשית כה כט, המתקשרת אל ׳נזיד׳). אפשר כי אבן בלעם מתנער מפירוש על פי השורש ׳בול׳ בגלל משמעו הערבי של אותו שורש.

ונהי כטמא – מאחר שנסתלקו הצדיקים ממנו.

וכבגד עידים – וכלבוש מרחק, כבגד מאוס שהכל אומרים הסר. עדים – תרגום של הסרה.

ונבל כעלה – ונכמוש כעלה, פלצדיר בלעז.

ועונינו כרוח ישאונו – וכחובנא כרוחא איתנטילנא.

And we all have become like one unclean since the righteous have departed from us.

and like a discarded garment Heb. עַדִּים. [Jonathan renders:] and like a discarded garment, like a rejected garment, which all say, 'Remove.' עִדִּים is the Aramaic translation of removal.

and we...have withered like a leaf Heb. וַנָּבֶל, and we have withered like a leaf; fletrire in French.

and our iniquities carry us away like the wind [Jonathan renders:] And with our sins we were carried away like the wind.

ונהי – ועתה היינו כטמא כולנו.

עדים – כמו יאכל עד (בראשית מ״ט:כ״ז), כי בגד השלל הוא מגואל בדמים.

ונבל – להתחבר נו״ן השורש, כי הוא מגזרת נובלת עליה (ישעיהו א׳:ל׳), עם נו״ן סימן המדבר חסר נו״ן השורש, ואפס על משקלו.

ונהי כטמא כלנו But now we are all as an unclean thing.

עדים Filthy rags. It is derived from עַד spoil (Gen. 49:47); for the garment of the spoil is usually stained with blood.

וַנָּבֶל And we fade away. The radical נ and the prefix of the first person plural are contracted into one letter. The root of the word is נבל. Comp. נבלת, fading (1:30). There is no other word similar to it in form.⁠¹

1. Comp. Ibn Ezra on 1:21, Note 43.

ונהי כטמא – ואין לנו זכות לפניך.

עדים – הדוה. כענין הסירו הבגדים הצאים מעליו. ולכך ונבל כעלה.

ונהי כטמא, עדים – מתרגום: ספחת (ויקרא י״ג:ב׳) – עדיא.

ויש מפרשים: מתרגום: הרה – מעדיא, כלומר: כשתלד, בגדיה מלוכלכים בדם.

ויש לפרש בגד – סמרטוט ובלוי, וכן בדברי רבותינו ז״ל: המשמשת בעדים, עד שהוא נתון תחת הכר. והענין אחד, כי בגד מלוכלך ר״ל^א אמר: אנחנו נשארנו בגלות כמו הדבר הטמא, או כמו בגד עדים שהוא נמאס, כן כל צדקותינו – אפילו הצדקות שאנו עושים אינן רצויות אלא נמאסות, כי אין אנחנו עושים אותם אלא להתפאר בהם ולהתגדל ולקנאת איש מרעהו.

ולפיכך: ונבל כעלה כלנו – כמו העלה שהוא נובל, כן אנחנו נובלים כלנו, וכמו הרוח שנושא העלה הנופל, כן ישיאונו עונותינו לזרותינו בכל פאה.

ודקדוק מלת ונבל – יש אומרים שהוא מבנין נפעל, ומשפטו וננבל, ובהעדר פ״א הפעל הוטלה תנועתה על נו״ן אית״ן, ויש אומרים שהוא מבנין הפעיל, והיה משפט הבי״ת להדגש, ובא הנח תמורת הדגש, כמו שבא במלת: ויזד יעקב (בראשית כ״ה:כ״ט).

ועוננו – חסר יו״ד הרבים מהמכתב.

א. כן בכ״י וטיקן 71, וטיקן אורבינטי 13, פריס 195, לוצקי 849. בדפוסים (במקום ״ר״ל״): ״הוא מוסר מהבריות״.

ונהי כטמא כלנו – הטעם כאשר נחטא נהיה כן, וכן אנחנו היום.

וטעם וכבגד עדים – מענין יאכל עד (בראשית מ״ט:כ״ז), אז חלק עד (ישעיהו ל״ג:כ״ג), וידוע שהבגד כשילוקח בשלל, יהיה ברב קרוע גם נסחב כי כן ימהרו השוללים לעשות למהר לבוז בז איש מפני רעהו.

אבל היינו כטמא כולנו וכבגד עדים רוצה לומר מלוכלך ומאוס מוסר מלפני כל הבריות היו כל צדקותינו כי אעפ״י שעשינו צדקות לא נחשבו לפניך והיו לעינך כבגד עדים, ונבל כעלה כולנו כי כמו העלה הנבל כן היה מלכות יהודה וישראל ועונינו אז נזכרו והיו חזקים עד שכרוח ישאונו, ועוננו חסר יו״ד הרבים מהמכתב.

ועוננו – חסר יו״ד הרבים מהמכתב רד״ק וכן ותמוגנו ביד עוננו שבסמוך בספרים מדוייקים.

ונהי – נהיה.

עדים – ענינו מופסד ובלוי ובדרז״ל המשמשת בעדים (בבלי נדה ב׳) ור״ל סמרטוטין.

ונבל – ענין כמישה כמו ועלהו לא יבול (תהלים א׳:ג׳).

כעלה – עלי האילן.

ונהי – ועתה בהסתלקם נהיה כולנו כטמא כי אין מי להגן עלינו.

וכבגד עדים וכו׳ – כל הצדקות שאנו עושים המה כבגד בלוי וסמרטוטין כי אינם מדעת שלימה רק להתיהר.

ונבל כעלה כולנו – ולכן כמשנו ותש כחנו כעלה הכמושה.

ועוננו – העונות מקטרגים עלינו ונפרעים מאתנו להיות נעים ונדים כרוח הנושא דבר ומנידו.

ונהי כטמא כלנו – עתה שקצפת והסתרת פניך ממנו, נהיינו כלנו כדבר טמא, כלומר אנחנו מרבים תמיד עונות.

וכבגד עדים – כבגד מלוכלך בדם נדות, עדַּתּוֺן, בערבי נִדוּת, וכל זמן שהאשה אסורה לבעלה (Schultens ורוזנמילר וגיזניוס).

כל צדקותינו – דרך מליצה, אין לנו צדקות, ומה שיש לנו אינו אלא טומאה.

וַנָּבֶל – לפי נקודו הוא הפעיל משרש בלל, ולפי ענינו ראוי לנקד ונִבֺּל, קל משרש נבל, כמו ועלהו לא יבול.

ועוננו כרוח ישאנו – אחר שהזכיר מליצת עָלֶה נָבֵל, המשיל העונות לרוח המפזרת הֶעָלֶה.

בגד עדים – לתכשיט, וכן פרשתי מעדה בגד ביום קרה, כי העדי אינו מחמם.

ונהי אבל עתה שאינך הולך בדרכים האלה הנסיים, ואינך יורד משמים ארץ לעשות נוראות, לא תפגע ג״כ את שש ועושה צדק, כי היינו כטמא כלנו עד שהתרחקנו מן הקדש כטמא המוזהר מן הקדש והמקדש, (גם היינו כטמא כולנו שאחד מטמא את חברו, ואין מי להזות עלינו מי חטאת אחר שכולנו טמאים כן אין מי שיחזיר אותנו בתשובה) וכבגד עדים כל צדקתינו גם המצות שאנו עושים דומים כבגד שנעשה רק לעדי ותכשיט, שאנו עושים רק להתפאר בהם לא להתלבש שיהיה קנין חזק בנפשנו,

ונבל כעלה כלנו העץ והפרי לא יבול רק העלה שהיא רק טפלה וחלושה כן אין בנו פרי צדקה ומע״ט, ועי״כ עוננו כרוח ישאנו כאשר ישא הרוח את העלה הנובלת (ר״ל כי מי שיש בידו תורה ומע״ט דומה לאילן ששרשיו מרובים שכל הרוחות שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו, כי אם הוא חזק באמונתו לא ישאהו רוח התאוה לחטא והוא חזק נגד הרוח הלביי המעלה ציורים רעים על הלב כי השכל כקיר חזק בפני הרוח הזה לא יעבור בו, אבל אחר שאנו כעלה נובלת אין בנו פנימית אמונה ומצות, עונינו ישאונו, ע״י הרוח הנושב וסוער בחגוי הנפש ונושא אבק ועפר לכסות שמשה).

ועתה¹ מאחר שנסתלקו הצדיקים מאיתנו², וַנְּהִי – נהיה³ כַטָּמֵא כֻּלָּנוּ כי אין מי שיגן עלינו⁴, וּכְבֶגֶד עִדִּים – בָּלוּי⁵ כָּל צִדְקֹתֵינוּ שאנו עושים, כי אינם מדעת שְׁלֵמָה רק לְהִתְיַהֵר, ולכן⁶ וַנָּבֶל – כָּמַשְׁנוּ⁷ כֶּעָלֶה הכמוש⁸ כֻּלָּנוּ⁹, וַעֲוֹנֵנוּ מקטרגים עלינו ונפרעים מאיתנו שנהיה נעים ונדים¹⁰, כָּרוּחַ שנושאת את העלה הנופל כך¹¹ יִשָּׂאֻנוּ עוונותינו לפזר אותנו¹²:

1. מצודת דוד.

2. רש״י.

3. מצודת ציון.

4. מצודת דוד. ולכן נשארנו בגלות כמו הדבר הטמא (רד״ק).

5. רד״ק, מצודת ציון. ורש״י מבאר שמילת עִדִּים היא תרגום של הסרה, דהיינו כבגד מאוס שהכל אומרים הסר. אבן עזרא מבאר שהוא מגזרת (בראשית מט, כז) ״בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד״, כי בגד השלל הוא מגואל בדמים. ואמר כל צדקותינו אינן רצויות אלא נמאסות כמו בגד עִדִּים שהוא נמאס, כי אין אנחנו עושים אותם אלא להתפאר בהם ולהתגדל ולקנאת איש מרעהו (רד״ק).

6. מצודת דוד.

7. ותש כוחנו (מצודת דוד).

8. מצודת דוד.

9. כי כמו העלה הנבל כך היתה מלכות יהודה וישראל (אברבנאל).

10. מצודת דוד.

11. רד״ק.

12. רד״ק. מלבי״ם מבאר כי רצה לומר שמי שיש בידו תורה ומעשים טובים דומה לאילן ששורשיו מרובים שכל הרוחות שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו, כי אם הוא חזק באמונתו לא ישאהו רוח התאווה לחטא והוא חזק נגד הרוח הלבבית המעלה ציורים רעים על הלב, כי השכל כקיר חזק בפני הרוח הזה לא יעבור בו, אבל אחר שאנו כעלה נובלת אין בנו פנימית אמונה ומצוות, ועוונינו ישאונו ע״י הרוח הנושבת וסוערת בחגוי הנפש.

(ו) וְאֵין⁠־קוֹרֵ֣א בְשִׁמְךָ֔ מִתְעוֹרֵ֖ר לְהַחֲזִ֣יק בָּ֑ךְ כִּֽי⁠־הִסְתַּ֤רְתָּ פָנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נּוּ וַתְּמוּגֵ֖נוּ בְּיַד⁠־עֲוֺנֵֽנוּ׃

And there is no one that calls upon your name, that stirs himself up to take hold of you. For you have hidden your face from us, and have consumed us by means of our iniquities.

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלליקוטי ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

וְלֵית דְמָצְלֵי בִשְׁמָךְ מִתְרְעֵי לְאַתְקָפָא בִדְחַלְתָּךְ אֲרֵי סְלֵיקְתָּא אַפֵּי שְׁכִנְתָּךְ מִנָנָא וּמְסַרְתָּנָא בְּיַד חוֹבָנָא.

וליס דאע באסמך ולא מנתבה אן יתמסך בך וקד חג׳בת רחמתך ענא ואסלמתנא ביד ד׳נובנא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

ותמוגנו ביד עונינו – יש שתרגם אותו:⁠¹ ״ומסרת אותנו לעוונינו״. ויש אומרים² שהוא במובן של המסה כמו ״ברביבים תמוגגנה״ (תהלים ס״ה:י״א), וזה כעניין ״ומעגליך ירעפון דשן״ (תהלים ס״ה:י״א), וזה טוב מאד.

1. כך ת״י ורס״ג על אתר; דונש, בתשובות על רס״ג, מס׳ 46, מבקר פירוש זה מבחינה דקדוקית.

2. כך מנחם ערך ׳מג׳, ריב״ג באצול ערך ׳מוג׳, ראב״ע ורד״ק על אתר. קרוב לזה גם דונש, בתשובות על רס״ג שם, המשווה לפסוק ״נמוגו כל יושבי כנען״ (שמות ט״ו:ט״ו).

מתעורר – כמו מתגבר על יצרו.

ותמוגנו – ותניענו.

arouses himself Like 'overpowers his temptation.'

and You caused us to wander Heb. וַתְּמוּגֵנוּ, You caused us to wander.

ואין וגו׳ – מתעורר, נלחם, תאר השם.

להחזיק – ידו בך.

ותמוגנו – מגזרת נמוגו כל יושבי כנען (שמות ט״ו:ט״ו).

מתעורר That stirreth up himself. It is an adjective.⁠¹

להחזיק To take hold with his hand.⁠²

ותמוגנו And hast consumed us. Comp. נמנו they melt (Ex. 15:15)

1. Such a contraction is usually indicated by a Dagesh in the letter next to the one omitted; here the ב should have a Dagesh (וַנַּבֶּל Hiphil of נבל). The form can, however, be considered as regular if derived from בול; verbs פ"נ and ע"ו interchange sometimes; comp. סוך and נסך to anoint.

2. להחזיק is Hiphil, and therefore a transitive verb, governing the accusative; Ibn Ezra supplies therefore ידו; lit. to cause his hand to be strong in Thee.

ולפי שאין קורא בשמך מתעורר – ברוחו.

ואין קורא בשמך – כמו שהיו חסידים הראשונים עושים.

מתעורר – ואין מתעורר, ואין שזכר עומד במקום שנים.

להחזיק בך – במצותיך ובדרכיך.

כי הסתרת פניך – כי – כענין כאשר, כמו: כי תוליד בנים (דברים ד׳:כ״ה). אמר: כאשר הסתרת פניך ותמוגנו ביד עונינו, אין קורא בשמך.

מתעורר להחזיק בך – כמו שהיו עושים הראשונים, שהיו עומדים בפרץ לפניך.

ותמוגנו – ענין המסיסה, ואמר: ביד עונינו – כי לא אתה עשית אלא עונינו.

ואם בזמן שפגעת את שש אנשי הדור ההוא בדרכיך יזכרוך והיו מתפללים לך, הנה עתה אינו כן שאין קורא שמך ואין אד׳ מתעורר להחזיק לך בתפלתו וכל זה לפי שהסתרת פניך ממנו ותמוגנו ביד עוננו כי בעבור שראינו אותך שרוי בכעס אין שום אדם שיעורר לבו לגשת אליך לבקש מלפניך, הנה א״כ היתה תלונת האנשים האלה שטובתם והצלחתם לא היתה בסבת זכות קודם ורעתם לא בסבת עונות קודמים אבל שהש״י היה התחלת הכל כי הוא בהיותם במצרים כאלו פגש ששון ושמחה וישמחוהו ומתוך שמחתו היה עושה צדק ומתוך כך היו מתישרים בני הדור ומתפללים אליך ובדרכיך יזכרוך, אמנם עתה הן אתה קצפת כלומר מעצמך מבלי סבה ומזה נמשך שבהיותך בקצף עלינו נחטא אנחנו, ומפני זה היתכן רצה לומר בהיות השנוים האלה פעם בששון ופעם בקצף בעולם נושע זה בלתי אפשר כי כאשר יכעס המלך בעבדיו הנה כל אשר יעשו לפניו לא יישר בעיניו ויחשב להם לעון וזהו ונהי כטמא כולנו וכבגד עדים כל צדקותינו כי הצדקות אשר עשינו היית מואס בהם כאלו הם בגד עדים, ומפני זה אין קורא בשמך וגומר. הנה התבארו הכתובים האלה ואתה הראית לדעת שכפי מה שפירשתי לא יפלו עליהם הספקות שנתחייבו לדברי המפרשים.

וְאֵין קוֹרֵא בְשִׁמְךָ מִתְעוֹרֵר לְהַחֲזִיק בָּךְ. על אילת - הבורחת מבעלה, השחר - אף על פי שהוא שוחר ודורש אותה, ונאמר זה המזמור לתפילה על גלותנו הלז¹, כאמרו וְאֵין קוֹרֵא בְשִׁמְךָ מִתְעוֹרֵר לְהַחֲזִיק בָּךְ². [פירוש תהלים (כב א)]:

וַתְּמוּגֵנוּ בְּיַד עֲוֹנֵנוּ. וישלחם ביד פשעם - אם בעונש פשעם הניחם למערכת בהסתר פנים³, על דרך וַתְּמוּגֵנוּ בְּיַד עֲוֹנֵנוּ⁴. [פירוש איוב (ח ג-ד)]:

1. גלות אדום.

2. ישראל נמשלו לנקבת האיל הבורחת מבעלה השוחר טובתה, כך ישראל אינם רוצים לקרוא בשם ה׳. וראה לעיל (נב ה-ו) והמצויין שם במה שכתב רבינו בכ״מ שאין ישראל נגאלים לפי שאינם מתפללים בשם, ע״ש, וזהו שאמר ׳ואין קורא בשמך׳.

3. לא שהענישם, אלא שהניחם לפגעי המערכת, וזהו ׳וישלחם׳.

4. וכתב הרד״ק: ׳ואמר ביד עונינו - כי לא אתה עשית אלא עונינו׳.

מתעורר – מלשון הערה והתגברות.

להחזיק – לאחוז.

ותמוגנו – מלשון המגה והמסה.

ביד – ר״ל בעבור.

ואין קורא – לא יש בנו מי אשר יקרא בשמך להתפלל עלינו.

מתעורר – מלת ואין משמשת בשתים לומר אין מי מתעורר להחזיק ידו בך להיות נמשך אחריך להחזיר אותנו למוטב ולשוב אליך.

כי הסתרת – כאשר הסתרת פניך ממנו בעבור מעשינו היינו נמסים בעבור עונינו כי אין מי להשיב אפך ממנו לא כמו לשעבר שהיה מי להעביר הקצף ולבטל הגזירה.

ואין קורא בשמך – אין מזכיר שמך דרך כבוד.

ותמוגנו – כמו ותמוגגנו, אתה מניח אותנו להשתקע בעונינו, ומליצת ותמוגנו כאלו העונות באים בקרבנו כמים, וברוב הלחוּת ימס ויתמוגג בשרנו. ויונתן תרגם לשון מסירה, וכן בתרגום המיוחס לשבעים זקנים, ואמרו Grotius et Ludovicus Cappellus כי אולי היה כתוב וַתְּמַגְּנֵנוּ לשון אשר מגן צריך בידך {בראשית י״ד:כ׳}.

ואין קורא בשמך – אין עוד נביא וחוזה שיקרא את העם בשמך להחזירם בתשובה, או שימצא לכל הפחות מי שיתעורר בעצמו להחזיק בך ע״י עזר אלהי שהופיע על יחידים כמו שהיה באבות הראשונים,

כי הסתרת פניך ממנו לגמרי ועי״כ ותמוגנו ביד עוננו אנו נמוגים והולכים.

וְאֵין בָּנוּ מי¹ קוֹרֵא – שיקרא² בְשִׁמְךָ להתפלל עלינו³ כמו שהיו חסידים הראשונים עושים⁴, ואין בָּנוּ מי⁵ שְׁמִתְעוֹרֵר⁶ לְהַחֲזִיק ידו⁷ בָּךְ⁸ להיות נמשך אחריך להחזיר אותנו למוטב ולשוב אליך⁹, כִּי – כאשר¹⁰ הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ מִמֶּנּוּ בעבור מעשינו¹¹ וַתְּמוּגֵנוּ – היינו נמסים¹² בְּיַד – בעבור¹³ עֲוֹנֵנוּ¹⁴ כי אין מי שישיב אפך מִמֶּנּוּ¹⁵:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. רד״ק. ומלבי״ם מבאר אין עוד נביא וחוזה שיקרא את העם בשמך להחזירם בתשובה.

5. מצודת דוד.

6. כמו מתגבר על יצרו (רש״י).

7. אבן עזרא, מצודת דוד.

8. במצותיך ובדרכיך, כמו שהיו עושים הראשונים, שהיו עומדים בפרץ לפניך (רד״ק).

9. מצודת דוד.

10. רד״ק, מצודת דוד.

11. מצודת דוד.

12. רד״ק, מצודת דוד.

13. מצודת ציון.

14. כי לא אתה עשית אלא עֲוֹנֵינוּ (רד״ק).

15. ולא כפי שהיה בעבר שהיה מי שיעביר הקצף לבטל הגזירה (מצודת דוד).

(ז) וְעַתָּ֥ה יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אָבִ֣ינוּ אָ֑תָּה אֲנַ֤חְנוּ הַחֹ֙מֶר֙ וְאַתָּ֣ה יֹצְרֵ֔נוּ וּמַעֲשֵׂ֥ה יָדְךָ֖ כֻּלָּֽנוּ׃

And now, Hashem, You are our Father. We are the clay and You are our potter;⁠¹ and we are all Your handiwork.⁠²

1. we are the clay... potter | אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ – Compare the similar imagery in Yirmeyahu 18, and see Radak that the message is the same in both passages. Hashem has the ability to form and reform His clay at will, so if the people are corrupt, He can create them anew, into a different, better vessel.

2. and we are all you handiwork | וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ – See R"E of Beaugency that the prophet hints to Hashem that since He is our father and creator, how can He destroy us?

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

וְאַתְּ יְיָ רַחֲמָךְ עֲלָנָא סַגִיאִין כְּאַב עַל בְּנִין אֲנַחְנָא טִינָא וְאַתְּ בְּרֵיתָנָא וְעוֹבַד גְבוּרְתָּךְ כּוּלָנָא.

ואלאן אנת רבנא אנת מנשינא ונחן כאלטינהֿ ואנת כ׳אלקנא וצניעתך ג׳מיענא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

ועתה – הטעם עשה עמנו כרצונך כי אין כח בידינו, כי אנחנו כחומר.

But now do unto us according to Thy will; there is no strength in us; for we are like clay, etc.

ועתה י״י אבינו אתה – אין אנו מכירים אב ומרחם אלא אתה.

ומעשה ידך כלנו – ואל תשחיתנו.

ועתה י״י – אע״פ שחטאנו לפניך, אנחנו בניך ואתה אבינו, והאב לא יזנח הבן ואע״פ שחטא לו, והנה אנחנו החומר ואתה יוצרינו, והיוצר ישנה החומר מכלי לכלי כאשר ישר בעיני היוצר (ירמיהו י״ח:ד׳), כן אנחנו בידך, ולא כן שאר הגוים כי אין השגחתך עליהם תמידה, אבל אנחנו בידך כחומר ביד היוצר (ירמיהו י״ח:ו׳), שעיניו תמיד כחומר ועושה כלי, ואם לא ישר בעיניו ישוב ועשהו כלי אחר (ירמיהו י״ח:ד׳), כן אתה עיניך בנו תמיד ופוקד מעשינו, ואם חטאנו וקצפת עלינו, והנה אנחנו כלי נשחת שוב ועשנו כלי אחר.

ואחר תלונתם זו סדרו תפלתם ועתה ה׳ אבינו אתה אנחנו החומר ואתה יוצרנו רוצה לומר זכור נא כי אתה אבינו וכמו שהאב יתן הצורה בחומר שהוא דם האשה וזרעה ככה אנחנו החומר ואתה יוצרנו רוצה לומר נותן הצורה בנו, ועוד שאף אותו חומר אתה יצרתו וזהו ומעשה ידך כולנו כלומר החומר והצורה כולנו מעשה ידיך, וכוונו עוד בזה המאמר לומר אתה אבינו ואין האב מואס את הבן אבל מיסרו כדי לתקנו ואנחנו בידך כחומר ביד היוצר כי אתה תתן בנו הצורה שתרצה כי מעשה ידך כולנו מסכים לדבריהם הראשונים שבהיותו רוצה בעמו יהיו כולם צדיקים וטובים.

החומר – טיט היוצר.

יוצרנו – יאמר על יוצר חרס ועל הבריאה המוחלטת.

ועתה ה׳ – ר״ל עכ״ז הלא אתה אבינו ודרך האב לרחם על הבן.

אנחנו החומר – ר״ל כמו יוצר חרס הוא העושה הכל מן החומר כן הלא אתה בראת אותנו וכולנו המה מעשה ידך והיאך תשחית מעשה ידיך.

ועתה ה׳ אבינו אתה – ועתה שמע נא ה׳, הלא אבינו אתה, ואתה יוצרנו, וראוי לך שתחוס ותחמל עלינו.

ועתה – פה סוף התלונה שהתחיל במ״ש ויזכור ימי עולם, אם אנו חוטאים ע״י שסלקת שכינתך מקרבנו, הלא אתה אבינו וראוי לאב לרחם על בניו, והלא אנחנו החמר אנו דומים כחומר ביד היוצר המוכן לקבל כל צורה ע״י היוצר כמ״ש הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל רגע אדבר וכו׳ ושב הגוי וכו׳ ונחמתי וכו׳, ואנו מוכנים לקבל מוסר ותוכחה אם תחזיר אלהותך עלינו וא״כ אתה הגורם, וגם הלא מעשה ידך כלנו ולא ירצה הפועל בהשחתת מעשה ידיו, וא״כ אנו מבקשים

וְעַתָּה יְהוָה עם כל זה¹, אע״פ שחטאנו לפניך² הלא³ אָבִינוּ אָתָּה, ודרך האב לרחם על הבן⁴, אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר – טיט היוצר⁵ וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ ואתה בראת אותנו⁶ וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ והיאך תשחית מעשה ידיך?!⁠⁷ אם כן אנחנו מבקשים⁸:

1. מצודת דוד.

2. רד״ק.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד. והאב לא יזנח בְּנוֹ אע״פ שחטא לו (רד״ק).

5. מצודת ציון.

6. כלומר כמו יוצר החרס העושה הכל מן החומר, כן הלא אתה בראת אותנו (מצודת דוד). אבן עזרא מבאר עשה עמנו כרצונך כי אין כח בידינו כי אנחנו כחומר ביד היוצר. רד״ק מבאר אנחנו החומר ואתה יוצרינו והיוצר ישנה החומר מכלי לכלי כאשר ישר בעיני היוצר, כן אנחנו בידך ולא כן שאר העכו״ם כי אין השגחתך עליהם תמידה, אבל אנחנו בידך כחומר ביד היוצר שעיניו תמיד כחומר ועושה כלי, ואם לא ישר בעיניו ישוב ועשהו כלי אחר, כן אתה עיניך בנו תמיד ופוקד מעשינו, ואם חטאנו וקצפת עלינו והנה אנחנו כלי נשחת, שוב ועשה אותנו כלי אחר. ומלבי״ם מבאר אנו דומים כחומר ביד היוצר המוכן לקבל כל צורה ע״י היוצר, ואנו מוכנים לקבל מוסר ותוכחה אם תחזיר אלהותך עלינו, וא״כ אתה הגורם.

7. מצודת דוד.

8. מלבי״ם.

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל

(ח) אַל⁠־תִּקְצֹ֤ף יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ עַד⁠־מְאֹ֔ד וְאַל⁠־לָעַ֖ד תִּזְכֹּ֣ר עָוֺ֑ן הֵ֥ן הַבֶּט⁠־נָ֖א עַמְּךָ֥ כֻלָּֽנוּ׃

Do not be very angry, O Hashem. Do not remember iniquity forever. Behold, look, we beseech you, we are all your people.

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

לָא יְהֵי רְגַז מִן קֳדָמָךְ יְיָ בָּנָא עַד לַחֲדָא לָא לְעַלְמָא תִדְכַּר חוֹבִי הָא גְלֵי קֳדָמָךְ דְעַמָךְ אֲנַחְנָא כּוּלָנָא.

אללהם לא תסכ׳ט ג׳דא ולא תד׳כר אלד׳נוב אלי אלאבד ואנט׳ר אלי ג׳מאעתנא שעבך כיף נחן.

אל וגו׳ – כי הרבה קצפת.

עמך – אנחנו היום.

Be not wroth very sore, for Thou hast been very angry.

We are all Thy people now.

עד מאד – לגמרי. כפל על לעד.

הן הבט נא – שעמך כלנו – כלנו שבים אליך ומקבלים עול מלכותך עלינו.

ואל תזכור לעד עונינו, והבט כי עמך כלנו – ואע״פ שחטאנו לא יצאנו מתחת רשותך, ולא עזבנו שמך הגדול ולא פנינו אל אלהים אחרים, לפיכך העבר עונינו ורחם עלינו.

אל תקצוף – מפורש הוא.

אל תקצף וגו׳ – ידע ישעיה כי לחנם יבקש שלא יקצף כלל אבל הכרח הוא שיחריב ירושלים והבית וגם יעמדו בגלות בבל שבעים שנה.

ולכן אל תקצוף ה׳ עד מאד ואל לעד תזכור עון רוצה לומר אל תקצוף זמן יותר מרובה ממה שקצפת עד כה ואם תעשה כן לא תזכור עונותינו לעד, ויש לך שלש סבות לשוב לשוש עלינו לטוב האחד, מפאת ישרא׳ שהם עמך ונחלתך ועל זה אמר הן הבט נא עמך כולנו כלומר לא נתערבו עמנו אומות אחרות כי עמך בני יעקב בחירך אנחנו כולנו מבלי ערב רב.

עד מאד – אל תרבה לקצוף.

ואל לעד וכו׳ – אל תזכור העון עד עולם.

הן הבט נא – התבונן עתה בנו וראה אשר כולנו המה עמך ומאמינים בך ואין לבב מי פונה מאחריך.

עד מאד – נראה לי כמו לעד שאחריו, וכן אל תעזבני עד מאד {תהלים קי״ט:ח׳}, ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד {תהלים קי״ט:מ״ג}.

אל תקצף ה׳ עד מאד – שלא יהיה הקצף גדול באיכותו, וגם אל לעד תזכר עון שלא יתמיד הקצף, כי הן הבט נא עמך כלנו – אנחנו עמך מצפים אליך, מאמינים בך, ומה שנסגונו אחור ממך לא אנו אשמים בדבר, כי הסבה לזה הוא יען כי

אַל תִּקְצֹף יְהוָה עַד מְאֹד¹, וְאַל – ולא² לָעַד – עד עולם³ תִּזְכֹּר עָוֹן – עֲוֹנֵינוּ⁴, הֵן הַבֶּט – התבונן⁵ נָא – עתה בנו וראה אשר⁶ עַמְּךָ כֻלָּנוּ, ואע״פ שחטאנו לא יצאנו מתחת רשותך, ולא עזבנו שמך הגדול ולא פנינו אל אלהים אחרים⁷, וכולנו שבים אליך ומקבלים עול מלכותך עלינו⁸, ומאמינים בך ואין לבב של מישהו פונה מאחריך⁹:

1. כלומר אל תרבה לקצוף (מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר שלא יהיה הקצף גדול באיכותו.

2. תרגום יונתן.

3. מצודת דוד.

4. רד״ק.

5. מצודת דוד.

6. מצודת דוד.

7. רד״ק.

8. ר״א מבלגנצי.

9. מצודת דוד.

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל

(ט) עָרֵ֥י קׇדְשְׁךָ֖ הָי֣וּ מִדְבָּ֑ר צִיּוֹן֙ מִדְבָּ֣ר הָיָ֔תָה יְרוּשָׁלַ֖͏ִם שְׁמָמָֽה׃

Your holy cities have become a wilderness. Zion has become a wilderness, Jerusalem a desolation.

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

קִרְוֵי קוּדְשָׁךְ הֲוָאָה מַדְבְּרָא צִיוֹן מַדְבְּרָא הֲוָת וִירוּשְׁלֵם צַדְיָא.

וקרי קדסך קד צארת בריהֿ וציון איצ׳א כאלבריהֿ וירושלם וחשהֿ.

(ט-יא) ערי קדשך היו מדבר. בית קדשנו ותפארתנו אשר היללוך בו אבותינו היה לשריפת אש. העל אלה תתאפק – כלומר אם המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו (ישעיהו ס״ג:ט״ו) [– נעצרו], היאך תתאפק על ערי קדשך שהיו מדבר ועל בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו שהיה לשריפת אש.

ערי וגו׳ – הבט כי אנחנו עמך וראה ערים שקדשת בשמך הם חרבות.

The holy cities, etc. Supply הבט, see from the preceding verse. Look at the towns which Thou hast sanctified with Thy name, and which are now desolate.

וגם הבט נא ערי קדשך – הקדושות היו מדבר.

ערי קדשך – והבט ערי קדשך שהיו מדבר, ציון וירושלם שהיו משכן כבודך, הנה הם מדבר ושממה, ואע״פ שאחר חרבנה שבו הגוים ובנו אותה, כיון שאין ישראל עליה הרי היא חרבה ושממה מיושביה. ועוד, כי בידם תחרב לזמן, כי יבואו אדום ויקחוה מיד ישמעאל ויחריבוה. הנה היתה בזה הענין מיום גלות ישראל ממנה.

והסבה השנית לזכות ארץ ישראל כמו שאמרת והארץ אזכור ועל זה אמר ערי קדשך היו מדבר ציון מדבר היתה ירושלם שממה כי הנה אמר ראשונה בכלל ערי קדשך היו מדבר וחזר לפרט הערים היותר קדושות מהן באומרו ציון וירושלם שהיתה שוממה מבלי בניה.

ערי קדשך – הנה ערי קדשך היו חרבות כמדבר וגם ציון היתה כמדבר וירושלים היא שממה.

ערי קדשך – כל ערי ארץ ישראל, כי כלה אדמת הקודש תקרֵא (Grotius וגיזניוס).

ערי קדשך היו מדבר – ועקר הקדושה היה בא״י שהיא מוכנת להשגחת ה׳ וטהרת הנפש ציון – אשר בה ישבו הסנהדרין ומשם תצא תורה מדבר היתה,

ירושלים ששם היו הנביאים היתה שממה וגם נביאיה לא מצאו חזון מה׳.

והבט¹ כי אנחנו עמך², הנה³ עָרֵי קָדְשְׁךָ אשר היו משכן כבודך⁴ הָיוּ – נהיו⁵ חרבות כמו⁶ מִדְבָּר, וגם⁷ צִיּוֹן אשר בה ישבו הסנהדרין ומשם תצא תורה⁸ נִהְיְתָה⁹ כַּמִדְבָּר¹⁰, הָיָתָה – נִהְיְתָה¹¹ יְרוּשָׁלִַם שְׁמָמָה – שוממה מבלי בניה¹²:

1. אבן עזרא, רד״ק.

2. אבן עזרא.

3. מצודת דוד.

4. רד״ק.

5. תרגום יונתן.

6. מצודת דוד.

7. מצודת דוד.

8. מלבי״ם.

9. תרגום יונתן.

10. מצודת דוד.

11. תרגום יונתן.

12. אברבנאל. ואע״פ שאחר חרבנה שבו הגויים ובנו אותה, כיון שאין ישראל עליה הרי היא חרבה ושממה מיושביה, ועוד, כי בידם תחרב לזמן, כי יבואו אדום ויקחוה מיד ישמעאל ויחריבוה, והנה היא היתה בזה העניין מיום שגלו ישראל ממנה (רד״ק). ומלבי״ם מבאר ירושלים ששם היו הנביאים היתה שממה כמו״ש (איכה ב, ט) ״גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵה׳⁠ ⁠⁠״.

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל

(י) בֵּ֧ית קׇדְשֵׁ֣נוּ וְתִפְאַרְתֵּ֗נוּ אֲשֶׁ֤ר הִֽלְל֙וּךָ֙^א אֲבֹתֵ֔ינוּ הָיָ֖ה לִשְׂרֵ֣פַת אֵ֑שׁ וְכׇל⁠־מַחֲמַדֵּ֖ינוּ הָיָ֥ה לְחׇרְבָּֽה׃

Our holy and our beautiful house, where our fathers praised you, is burned with fire; and all our pleasant things are laid waste.

א. הִֽלְל֙וּךָ֙ א=הִֽלֲל֙וּךָ֙ (חטף)

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראאבן עזרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

בֵּית קוּדְשָׁנָא וְתוּשְׁבַּחְתָּנָא אֲתַר דִפְלָחוּ קֳדָמָךְ אֲבְהָתָנָא הֲוָה לִיקֵידַת נוּר וְכָל בֵּית רַנְגָנָא הֲוָה לְחָרְבָּא.

ובית קדסנא ופכ׳רנא אלד׳י אהלה לך אבאונא צאר חריק נאר וסאיר מנאנא צארת כ׳ראבהֿ.

אשר הללוך אבותינו – חסר כינוי ייחוס, והוא מלת ׳בו׳, רוצה לומר, אשר היללוך בו.⁠¹

1. השווה רד״ק על אתר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

בית – הוא בית השם.

אשר הללוך אבותינו – הטעם המשוררים.

Our holy and our beautiful house. The temple.

Where our fathers praised Thee through the mouth of the Levites, the singers.⁠¹

1. Ibn Ezra takes the verb הללוך literally: to praise, i.e., by singing, and this was done in the temple by the Levites. In a more general sense it is paraphrased in Targum Jonathan: דפלחו קדמך אבהתנא where our ancestors worshipped Thee.

בית קדשינו – אבותינו הללוך בו והיה לשרפת אש בראשונה ובשניה, ועודנו בחרבנו, כי לא נבנה מעולם מקום המקדש ביד הגוים.

וכל מחמדינו – כי מחמדנו היה בית המקדש והנה הוא לחרבה זה כמה שנים.

והסבה השלישית, היא מפני קדושת בית המקדש ועל זה אמר בית קדשנו ותפארתנו וגומר היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה כי הנה אמר בית קדשנו ותפארתנו על חצרות בית המקדש וההיכל ולכן אמר אשר הללוך אבותינו ששם היו מהללים הלוים והכהנים שם עובדים ומתפללים שם בני ישראל, ועל קדש הקדשים אמר וכל מחמדינו היה לחרבה, ויעד הנביא בזה שמקום בית המקדש לא יבנה ויכונן עד זמן הגאולה וכן היה כי עם היות שבאו הגוים בנחלתו פעם מבני אדום ופעם מבני ישמעאל הנה לא מלאם ולא נתנם האלהים לבנות בית במקום המקודש הראשון.

הללוך – הלמ״ד בשוא לבדו כמנהגנו.

הללוך – מלשון הלול ושבח.

מחמדינו – מלשון חמוד ואהוב.

לחרבה – מלשון חורבן.

ותפארתנו – אשר היינו מתפארים בו.

אשר הללוך – אשר בו הללוך אבותינו.

לשרפת אש – להיות נשרף באש.

וכל מחמדינו – כל המקומות שהיה לנו נהפך כל אחד להיות חרבה.

וגם בית קדשנו ותפארתנו – הבית המקדש אשר הללוך בו אבותינו ושם למדו יראת ה׳ ואהבתו כמ״ש למען תלמד ליראה את ה׳ אלהיך היה לשרפת אש, ועל ידי הסבות האלה כל מחמדנו היה לחרבה – עי״כ רפו ידינו משמירת התורה והמצות שכולם היו תלוים בקדש ומקדש ומקומות המקודשות, אבל אם תחזיר לנו כל אלה אז אנחנו עמך כמקדם ומוכנים לקבל השפע האלהית, וא״כ

בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ¹ אֲשֶׁר בו² הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ³ הָיָה – נהיה⁴ לִשְׂרֵפַת אֵשׁ⁵, וְכָל המקומות שהיו⁶ מַחֲמַדֵּינוּ⁷ הָיָה – נהפך להיות⁸ לְחָרְבָּה – לחורבן⁹ זה כמה שנים¹⁰, אבל אם תחזיר לנו כל אלה אז אנחנו עמך כמקדם ומוכנים לקבל את ההשפעה האלהית, ואם כן¹¹:

1. אשר היינו מתפארים בו (מצודת דוד), הוא בית המקדש (רש״י).

2. רש״י, מצודת דוד.

3. ששם היו מהללים הלויים, והכהנים שם עובדים, ומתפללים שם בני ישראל (אברבנאל).

4. מצודת דוד.

5. בראשונה ובשניה, ועודנו בחורבנו, כי לא נבנה מעולם מקום המקדש ביד הגויים (רש״י). ויעד הנביא בזה שמקום בית המקדש לא יבנה ויכונן עד זמן הגאולה, וכן היה, כי למרות שבאו הגויים בנחלתו פעם מבני אדום ופעם מבני ישמעאל, הנה לא מלאם ולא נתנם האלהים לבנות בית במקום המקודש הראשון (אברבנאל).

6. מצודת דוד.

7. מלשון חמוד ואהוב (מצודת ציון). רד״ק מבאר שהכוונה לבית המקדש, ואברבנאל מבאר שהוא קודש הקודשים.

8. רש״י.

9. מצודת ציון.

10. רד״ק.

11. מלבי״ם.

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראאבן עזרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל

(יא) הַעַל⁠־אֵ֥לֶּה תִתְאַפַּ֖ק יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה תֶּחֱשֶׁ֥ה וּתְעַנֵּ֖נוּ עַד⁠־מְאֹֽד׃

Will you refrain Yourself for these things, Hashem? Will you hold your peace, and afflict us very severely?

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

הַעַל אִלֵין תִּתְחַסָן יְיָ וְאַתְּ יָהֵיב אַרְכָּא לְרַשִׁיעַיָא דִמְשַׁעְבְּדִין בָּנָא עַד עַלְמָא.

אעלי הד׳ה אלאמור תמהל יא רב או תמסך פתעד׳בנא ג׳דא.

תחשה ותענינו – תחריש על העשוי לנו. עד כאן תפלת הנביא, ותחלתה חסדי י״י אזכיר (ישעיהו ס״ג:ז׳).

will You remain silent and afflict us Will You remain silent concerning what is done to us? Until here is the prophet's prayer. Its beginning is "The kind acts of the Lord I will mention" (supra 63:7).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

העל וגו׳ – תחשה – כמו ומה תחריש, והטעם לא תמהר להושיענו.

תחשה Wilt Thou hold Thy peace? Wilt Thou not hasten to save us.

העל אלה תתאפק י״י – אם לא למעננו עשה למען ציון וירושלם משכן שמך.

העל אלה – איך תוכל להתאפק על אלה ולא תרחם.

תחשה – תשתוק כאלו אין אתה שומע צעקתינו.

ותעננו – שאנחנו מעונים בגלות ביד האויבים.

ויונתן תרגם: העל אילן תתחסן י״י וגו׳.

ועל שלשת הסבות האלה אמר העל אלה תתאפק ה׳ תחשה ותעננו רוצה לומר איך תוכל להתאפק על ישראל ועל הארץ הקדושה ועל מקום בית המקדש תחשה ותשתוק כאלו אינך שומע צעקתינו ותעננו בגלות הזה עד מאד.

תתאפק – ענין התחזקות ואמצות הלב.

תחשה – ענין שתיקה כמו עת לחשות (קהלת ג׳:ז׳).

ותעננו – מלשון עינוי.

העל אלה – וכי על חורבן אלה הדברים תתאפק ותאמץ לבך לבל יכמרו רחמיך.

תחשה – וכי תחריש להאומות אשר כל אלה עשו וכי עוד תענה אותנו בידם עד זמן מרובה הלא די במה שעבר.

תחשה – כמו למעלה ס״ב:א׳.

עד מאד – כמו למעלה.

ותעננו – פירושו לדעתי מענה ותשובה כי מצאנו להרמת קול ענה בבנין הכבד, כרם חמר ענו לה (כז ב׳), קול ענות אנכי שומע (שמות לב יח) שהם מבנין הכבד, ומורה על עניה בהרמת קול, ולז״א עד מאד.

העל אלה תתאפק ה׳ – הלא עי״כ אנו רחוקים מישועת הנפש ומדוע תחשה? הדברים האלה הרגישו את רוח החוזה האלהי זה שנית, משיב פניו אל ה׳ אומר אליו, אבל הה׳,

תחשה ותעננו עד מאד במה שאתה תחשה ושותק, במה שאינך משיב על דברי אלה, בזה בעצמו תעננו ותשיבנו מענה גדולה ותשובה מספקת עד מאד שתיקתך היא עצמה תשיב אמריה לה, והפסיק מליצתו, מיתרי כינור המליצה נדהמו עתה. הסער הגדול שב לדממה ברוח המליץ, עד כי בקאפיטל הבא, תבא בו הרוח ומענה אלהים על זאת.

הַאם עַל חורבן¹ אֵלֶּה הדברים² תִתְאַפַּק ותאמץ ליבך לבל יכמרו רחמיך³ יְהוָה?! ואיך⁴ תֶּחֱשֶׁה – תחריש לאומות אשר עשו לנו כל אלה⁵ כאילו אין אתה שומע את צעקתינו?!⁠⁶ וּבנוסף⁷ תְעַנֵּנוּ – תענה אותנו בידם⁸בגלות⁹ עַד מְאֹד – זמן מרובה, הלא די במה שעבר¹⁰, איך תוכל להתאפק על ישראל ועל הארץ הקדושה ועל מקום בית המקדש?!⁠¹¹ אם לא למעננו עשה למען ציון וירושלים משכן שמך¹²:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. רד״ק, מצודת דוד.

4. רד״ק.

5. רש״י, מצודת דוד. ולא תמהר להושיענו (אבן עזרא).

6. רד״ק.

7. מצודת דוד.

8. מצודת דוד.

9. רד״ק.

10. מצודת דוד.

11. אברבנאל.

12. ר״א מבלגנצי.

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון